הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 130

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, ט"ו בשבט התשע"ו (25 בינואר 2016), שעה 11:30

תנאי שכר של סייעות בגנים ובבתי הספר - מעבר מהסכם זמני להסכם כולל

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מסעוד גנאים

עבדאללה אבו מערוף

איתן ברושי

זהבה גלאון

דב חנין

איילת נחמיאס ורבין

טלב אבו עראר

סימה חדד - מנהלת אגף חינוך קדם יסודי, משרד החינוך

מירי כהן - מנהלת תחום עלויות, משרד החינוך

צ'ריל קמפר - מדריכה ארצית בקשר עם רשויות, משרד החינוך

רוית להב גולדנר - מדריכה ארצית לתמיכה בתלמידים עם לקויות, משרד החינוך

פנינה אלתר - מפקחת ארצית על מקצועות הבריאות, משרד החינוך

יהונתן פת - ראש ענף שכר באגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

מנחם לפידור - דיני עבודה, מרכז השלטון המקומי

לילי אליאסי - ראש אשכול כ"א , מינהל חינוך, עיריית ירושלים

אלי יריב - עו"ד ההסתדרות החדשה

רותי לוי - ראש חטיבת חינוך בהסתדרות המעו"ף, ההסתדרות החדשה

קונסטנטין שוויביש - מנכ"ל, ארגוני מורים

זאב גולדבלט - מרכז הפורום ויו"ר ועד הורי גבעתיים, ארגוני הורים

ישראל אליסף - חבר הנהלה, ארגוני הורים

סיגל אבישי - סייעת משלבת, ארגוני סייעות

ענת רחים זדה - סייעת בחינוך המיוחד, נציגת ועד עובדים של הסייעות

נטע לוי - עו"ד, איתך-מעכי

יהודית גידלי

אסתר מימון

תנאי שכר של סייעות בגנים ובבתי הספר – מעבר מהסכם זמני להסכם כולל

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות של הכנסת, 25 בינואר 2016, ט"ו בשבט התשע"ו, הנושא על סדר היום: תנאי שכר של סייעות בגנים ובבתי הספר – מעבר מהסכם זמני להסכם כולל. הדיון, וזה דיון בהמשך, הוא ביוזמתה של חברת הכנסת זהבה גלאון. בכוונה הדגשתי גם בפני המוזמנים שאני לא הולך להתעסק בסוגיית הסייעות בכלל. כרגע זה כפי שכתוב בכותרת: מעבר מהסכם זמני להסכם כולל.

כפי שידוע לכם היה הסכם בין הסייעות להסתדרות, לאחר מכן הוא הורחב גם לסייעות הרפואיות. חברת הכנסת זהבה גלאון תרחיב בזה. אני מקווה שנמצאים אתנו נציגי האוצר, השלטון המקומי וההסתדרות.

אנחנו נכנסים לדיון. חברת הכנסת זהבה גלאון, תציגי את הנושא בבקשה.

אדוני יושב-ראש הוועדה, אורחים מכובדים, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולעשות פתיח, ברשותך, של דקה, פתיח קצת יותר רחב בשביל הקונטקסט הכולל.

לכן נתתי לך.

אני מאוד מודה לך, ואני רוצה להודות לך שוב על קיום הישיבה. אני כבר לא יודעת לספור כמה ישיבות אנחנו מקיימים, זה לא מובן מאליו שאתה נותן התייחסות ותשומת לב לסוגיה הזאת. אני אומרת את זה בהערכה רבה.

למה אני רוצה לתת הקשר רחב יותר? אני ממש-ממש מוטרדת שבכל פעם אנחנו מתכנסים – אני מודה שהיו לנו הישגים משמעותיים – אנחנו מדברים על כ-35,000 סייעות בישראל, אדוני, רובן המכריע הן סייעות בגנים, יש גם סייעות משלבות בבתי הספר, סייעות רפואיות – היו שני הישגים לוועדה הזאת, האחד בראשותך בנוגע לסייעות הרפואיות, רק לא מזמן, והשנייה בוועדה שעמד בראשה חבר הכנסת לשעבר מצנע, הצלחנו להביא לחתימה של הסכם עם ההסתדרות והרשויות המקומיות לסייעות המשלבות, להשוות את התנאים שלהן – 12 חודשים – כולם מכירים את העניין.

אני חושבת שזו הזדמנות אחרי שהוועדה בראשותך מובילה כאן את המאבק של הסייעות – אני חייבת לתת קרדיט מיוחד למי שדוחף אותי, דוחף אותנו, ארגון איתך-מעכי, נמצאת כאן נטע לוי – ואני חושבת שהגיע הזמן לטפל גם באמת באותם תנאים קשים ולא הגיוניים – לא הגיוניים, אין לי דרך אחרת להגיד את זה – שבהן עובדות הסייעות, ואת זה אפשר לעשות רק עם הנציגים של כולם.

אני רוצה להגיד משהו ואני מקווה שזה לא ייחשב לי כניסיון לפגוע במי מהמשתתפים כאן או במי מהאורחים כאן, יש לי כבוד גדול לכל מי שיושב כאן ולכל הנציגים מכל הרשויות. אני חושבת שאחרי כל-כך הרבה חודשים, אדוני, אנחנו גם עושים כאן פעולה משותפת גם עם דב חנין וחברי כנסת אחרים – אחרי כל-כך הרבה שנים של כל פעם לפתור, אנחנו עובדים נדבך על גבי נדבך. די, פשוט די. אני חייבת להודות שגם לי נמאס, ואני בטוחה שגם לך נמאס ויש לך עוד 80,000 נושאים, וזה נושא שהיה צריך לתת עליו את הדעת, לעשות שולחן עגול.

אני אומרת את זה בהערכה לכל מי שיושב פה, שלא יובן לא נכון. אני חושבת שהיה צריך לשבת פה ראש השלטון המקומי, ראש ההסתדרות והנציג הבכיר ביותר באוצר ואתה, אדוני יושב-ראש הוועדה, ופעם אחת "לפתוח שולחן", כמו שאומרים, ופשוט לסגור את הנושא הזה.

אני חושבת שזה חרפה, זה זלזול בכבודה של הוועדה שהאנשים האלה שהם מוזמנים, ואני יודעת שבאופן אישי הם הוזמנו הפעם, זה היה לבקשה מיוחדת, ויושב-ראש הוועדה הזמין באופן אישי את יושב-ראש ההסתדרות, ויש לי אליו הערכה, ואת כל שאר הנאומים, אבל זה לא יכול להיות שהם מזלזלים בכנסת ולא באים, הם שולחים נציגים.

למה אני אומרת את זה בביקורת קשה? כי אי-אפשר עוד פעם להתכנס ועוד פעם יסבירו לנו שיש הסכמים קיבוציים ואי-אפשר לפתוח את ההסכמים. די כבר. אין דבר כזה אי-אפשר. איך למדתי את זה, אדוני? כי כאשר התעקשת כאן בישיבה על הסייעות הרפואיות, אמרו לי: אבל כבר נחתם הסכם, הן כבר יצאו לחופשה, ומה נעשה רטרואקטיבית. אבל כשרוצים אפשר. היה כאן באמת מאמץ משולב, אתה מצד אחד, יושב-ראש ההסתדרות, יושב-ראש השלטון המקומי, עשיתם. אז אפשר.

אנחנו נדבר עכשיו על הדברים, אני תיכף אגיד מה אני מציעה ממש בקצרה, אבל היה חשוב לי לתת את המסגרת ואת הקונטקסט. אדוני, אני חושבת שזו צריכה להיות הישיבה שלפני האחרונה, והישיבה האחרונה עם כולם צריכה אחת ולתמיד להביע יחס הולם וכבוד למעמדן של הסייעות בכלל בישראל. אנחנו מדברים על 35,000 נשים – סליחה על הביטוי הלוא פרלמנטרי – שקורעות את התחת. אני לא נוהגת לדבר ככה, אבל באמת עובדות עבודה כל-כך קשה. איך אני יודעת שאין אליהן כבוד? כי אני רואה את התנאים שלהן.

חילקו כאן דף של עמותת איתך-מעכי על התנאים. אני לא רוצה לחזור, הכול כתוב. אבל אני חושבת שהגיע הזמן שיפתחו את ההסכם הקיבוצי של הסייעות, את זה יכולים לעשות רק "הקודקודים", אני אקרא לזה כך, ושיצאו עם מתווה, שהוא מתווה מוסכם, שקובע כלל חדש, כלל שמכבד את הסייעות. קודם כול שמפסיק את ההעסקה הפוגענית – כל הדבר הזה של העסקה קבלנית לפי שעה, פיטורים מדי שנה. חלק מהבעיות פתרנו; הגיע הזמן להכיר בשבוע עבודה – אני אומרת בכותרות – שבוע עבודה בן 35 שעות כמשרה מלאה ולא 42.5 שעות כמו שזה עד עכשיו; אין שום הצדקה שלא יכירו במחלות מקצוע שחיקה כמו שמכירים לגננות ומורות, ובצדק מכירים לגננות ומורות. פשוט הגיע הזמן שיעשו אותו דבר ביחס לסייעות; וכל הנושא של ימי חופשה ולימודים, השתלמויות – כל הדברים האלה של העסקה ישירה של משרד החינוך. היום בכלל, אדוני, חלק מהסייעות מממנת הרשות המקומית, באמצעות השלטון המקומי, חלק משרד החינוך, הן נופלות בין הכיסאות. כל הדבר הזה שאין גוף אחד, שהוא לצורך העניין – כמעט גם אני נפלתי, רציתי להגיד האבא, לא מתאים לי – הוא האימא.

שאלה יהיו הנפילות שלך.

יש למשרד החינוך סייעות תחת חסותו, ככה זה צריך להיות, לתת להן כבוד. אני חושבת שהגיע הזמן לעשות את זה. אני רוצה לבקש, ואני מסיימת, שהישיבה הבאה שתהיה הישיבה האחרונה תיתן מענה, שלא תוותר להם, שהם ידעו שהם חייבים לבוא לפה לשולחן עגול, ושהדבר הזה נסגר. תודה רבה, ושוב תודה לך על הישיבה.

תודה. אין ספק, דיברנו על זה בוועדה לא פעם, שהגיע הזמן שהסייעת תוגדר כמקצוע. תהיה הגדרה למקצוע הסייעת. אמרנו את זה בהרבה הקשרים בדיונים בוועדה. כולנו יודעים מה ברירת המחדל בהעסקת סייעות, ואני לא מזלזל. הרי בסוף-בסוף במי הם מטפלים? אנחנו אוהבים להפריח לילדים שלנו שמות: היהלום שלי, הפנינה שלי, ובסוף אנחנו שמים אותם בידי אנשים שצריכים את ההכשרה המתאימה.

כאן מדברים הרבה על היפוך הפירמידה. כולם כבר מבינים שהחינוך מתחיל מלידה והלאה. מדברים הרבה ועושים מעט אם בכלל.

היום אנחנו שואפים להשוות אותם לגננות. תדעו לכם, גם הגננות מבחינת ארגוני המורים והמורים – תמיד כששיפרו למורים, שכחו את הגננות בצד בהסכמים, ואנחנו מדביקים פערים לאט-לאט. שינוי התפיסה הולך ומחלחל, הולך ונתפס.

אני חושב שכל סוגיית הסייעות לוקה בחסר, הן גם לא יכולות להתארגן. בוא נאמר שמחר-מחרתיים מחליטות כל 35,000 הסייעות להשבית – מה לעשות, כשלא כואב לא מטפלים. כל עוד לא כואב, לא הולכים לרופא. כשכואב הולכים לרופא, לוקחים תרופות – הן לא יכולות להשבית, כי איך אמרת? חלקן מועסקות דרך קבלן, חלקן דרך הרשויות המקומיות, חלקן באלתור כזה ואחר דרך החברה למתנ"סים, חלקן במשרד החינוך. זה לא משהו מאורגן, הן לא מאורגנות.

כנראה בגלל זה גם באוצר, גם בהסתדרות, לא שמים את זה על השולחן. 35,000. הרי אם הן היו יכולות להרים את האמברקס בוקר אחד, הן היו משביתים אותנו, וכולנו היינו מחפשים פתרונות, אולי כמה הורים באוצר, באגף התקציבים, הממונה על השכר, שלא היו מגיעים לעבודה, ובהסתדרות לא היו יכולים להגיע כי האישה אמרה: הקריירה שלי לא פחות חשובה משלך, שב עם הילדים. זה זועק. מה לעשות, אני לא חסיד השביתות, אבל אם אין ברירה, אין ברירה. זה כלי שנועד לאין ברירה.

אנחנו שואפים כבר בדיון הבא, כפי שההסתדרות ידעה – אני אומר לכם: לא האמנתי בדיון על הסייעות הרפואיות – כשקראנו מכאן למרות שהדברים נסגרו, ובאמת יושב ראש ההסתדרות, אני מציין את זה, לקח את זה בלי שמישהו דחף אותו מאחורה. היתה קריאה של הוועדה, הוא סגר את זה בין השלטון המקומי לאוצר והודיע לנו שזה נסגר. אנחנו לא נרפה מכך. לא נרפה מזה.

חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.

תודה לך, אדוני היושב-ראש, אני אשתדל להיות קצר, קודם כול, כי אני מסכים עם כל הדברים שאמרת ואמרה גם חברתי חברת הכנסת גלאון בפתיחת הדיון.

אני רוצה להתחיל מהשורה התחתונה. המצב היום הוא מצב שערורייתי. הוא מצב שערורייתי, לא מתקבל על הדעת, לא יכול להימשך כך. אנחנו מדברים על סייעות שעושות עבודה חינוכית. אני אומר את זה לא רק מתוך היכרות עם החומרים, אלא שבמשך הרבה מאוד שנים אמי, זיכרונה לברכה, היתה גננת בשכונת התקווה. ובלי עוד גננת נוספת, שזאת הסייעת, אבל בפועל גננת נוספת שעושה את כל הדברים יחד עם הגננת, אי-אפשר לתפקד ואי-אפשר לעבוד. עוד כילד קטן הייתי מגיע אתה לגן, וראיתי איך הדברים האלה עובדים.

זה שאנחנו כל-כך הרבה שנים אחר-כך ולא התקדמנו בכלל, לא התקדמנו בכלל, ולסייעות עדיין מתייחסים כבנות חורגות במערכת במקרה הטוב זה מצב בלתי נסבל. זה פוגע בילדים, זה פוגע בטיפול בילדים, זה פוגע בגן הילדים, זה פוגע בתנאי העבודה המינימליים החיוניים הנדרשים לסייעות.

מה צריך לעשות? קודם כול, סייעות צריכות להיות עובדות של משרד החינוך. זה צריך להיות הפתרון. לא מועסקות בצורה כזאת או אחרת. זה חלק מהמערכת, חלק אינטגרלי מהמערכת. הן צריכות לקבל התייחסות כחלק מהמערכת, כעובדות של המערכת, ומכאן נגזרות המון זכויות ונגזרים המון היבטים נוספים של צורת העבודה שלהן.

דיברה חברת הכנסת גלאון על מסגרת שבוע העבודה. עבודה בחינוך היא עבודה מפרכת, 42.5 שעות זה שבוע עבודה ארוך מדי. אני חושב שהסייעות זכאיות לשבוע עבודה של 35 שעות, כמו שקיים במגזרים אחרים במערכת החינוך. צריך להכיר במחלות מקצוע, בשחיקה, צריך גם לאפשר יציאה לפנסיה מוקדמת כמו שמאפשרים בכלל במערכת החינוך, צריך לאפשר ימי חופשה בחופשות הלימודים. כל מיני דברים שהם די אלמנטריים, הם די טבעיים במערכת החינוך, והסייעות נשארות לגמרי בצד. ובוודאי צריך להפסיק את כל דפוסי ההעסקה הפוגעניים הרווחים כמו העסקה קבלנית, העסקה שעתית – העסקה שעתית זה אומר שאם במקרה הגן עובד פחות שעות, הסייעת נפגעת מזה באותו יום, היא מקבלת פחות שכר – היעדר קביעות, היעדר ביטחון בעבודה. כל הדברים האלה, אדוני היושב-ראש, צריכים להשתנות.

לכן אני מקבל את ההצעה שהציעה חברת הכנסת גלאון, לקיים פה ישיבה נוספת שצריכה להיות הישיבה האחרונה באמת עם כל הגורמים מסביב לשולחן, החל ממשרד החינוך, כלה בהסתדרות הכללית, ואולי גם להזמין את הסתדרות המורים, גם הם צריכים להיות חלק מהפתרון פה, ולדרוש מכולם מענה שיעביר אותנו לעולם אחר. העולם שבו אנחנו נמצאים לא מתאים למאה ה-21.

תודה רבה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, רוצה לדבר?

לא, אני רק מצטרף לחברי שהגיעה העת להגדיר אותם בצורה מתאימה, להעביר אותם למשרד החינוך ולתת להם את כל התנאים כעובדי משרד החינוך. נגיע בסוף לעניין הזה, משום שנדרשנו הרבה לסוגיה הזאת.

תודה. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף.

בוקר טוב, כבוד היושב-ראש, אם כבר דנים על העניין, הייתי לא רק מציע, אלא רוצה שהעניין יידון בחסות משרד החינוך. על זה אין ויכוח ואני מצטרף לדברים של החברים זהבה ודב.

בעניין עבודת קבלן – אני לא רוצה להגיד מילים גסות, סחר ועבדות, אנחנו יודעים מה זה סייעות.

העבדות המודרנית.

אני אביא לכם כמה דוגמאות איך הקבלן הזה עובד, איך הוא מתייחס וכמה הוא מרוויח. שירוויח, אבל לא על חשבון הסייעות. הכול צריך להיות בחסות משרד החינוך, ומשרד החינוך יחליט מה השכר. כמובן שהוא יחליט בתיאום עם ההסתדרות וגם על התנאים.

יכול להיות שאני מסכים או חולק על חלק מההצעות האלה שכאן שמציעים. אפשר להתווכח עם משרד החינוך על התנאים. על רובם או על חלק מהם, אפשר להתווכח, אני צריך להיות גם אובייקטיבי. אבל אני צריך להתייחס לעניין אחר, עניין המקצועיות. ואם אנחנו כבר דנים על העניין הזה, יכול להיות שהסייעות צריכות לצאת לקורסים, לא רק להשתלמות, לימודי יסוד, במיוחד סייעות רפואיות. גם בעניין הזה ידונו. זה יכול להיות שנה, שנה וחצי, זה גם עניין שצריך לדון בו. אני לא מדבר רק כרופא שמכיר את הנושא טוב, גם הרבה פנו אלי אז בזמנו, עוד לפני שהייתי כאן, בתור רופא, ויש לי קשר אתם בעניין של הסיוע הרפואי.

סייעות רפואיות – יכול להיות שהן צריכות לימודי יסוד מיוחדים ומשרד החינוך עם גופים מקצועיים אחרים יחליטו כמה ומה הקורסים, גם את זה צריך להביא בחשבון. נסדיר את העניין, יבוא ויגיד לנו משרד החינוך איך אנחנו מבחינה מקצועית נוכל להתקדם הלאה, והכול ילך באופן מקביל, גם העניין הזה יובא בחשבון.

תודה. ישראל אליסף.

אני יושב-ראש ועד הגנים בפורום ועדי ההורים היישוביים. קודם כול, חברת הכנסת גלאון הציגה את הבעיות וגם את הפתרונות הנכונים. אנחנו כהורים בכלל וכנציגי הורים רואים בסייעות לגמרי שותפות שלנו בחינוך הילדים, לא פחות מהגננת, וזה לא בסדר שהמציאות הזאת ממשיכה.

דיברת, כבוד היושב-ראש, על היפוך הפירמידה. זה מושג שעבדנו קשה מאוד להכניס אותו במערכת הבחירות האחרונות.

הוא נשאר בבחירות.

לא לגמרי.

אני לא מסכים, לא לגמרי, בכל אופן היו הישגים. יש את רפורמת הסייעת השנייה. אני חושב שהרפורמה הזאת באה הרבה בגלל המאבק שלנו. קשה לי וכואב לי שכשהיא נעשתה היא לא נעשתה בשיתוף פעולה שלנו, לא היה שולחן עגול כמו שמתבקש, ואנחנו כל הזמן מכבים שריפות. עצם זה שאנחנו יושבים פה זה כיבוי שריפות.

נכנסו למערכת סדר גודל של 4,000 סייעות עכשיו ברפורמה של הסייעת השנייה, ויש לך עוד 4,000 שאתה צריך לטפל בהן. אז היו צריכים לעצור שנייה ולהגיד: אנחנו עושים את המהלך הזה של הרפורמה של הסייעת השנייה ואנחנו כבר מטפלים גם בבעיות של אלה שנמצאות במערכת, אבל לא עשו את זה, ומאז כבר עברה חצי שנה ועדיין אנחנו לא מטפלים בזה.

אני רק אזכיר שאתה היית בשדולה של הגיל הרך, דובר על זה, דובר גם על העסקה ישירה של המשרד, דובר גם שזה יהיה משרה מלאה כמו גננת, על ההגדרה של התפקיד כעובדת חינוך. זה מביש שסייעת מוגדרת כעובדת מינהלה, ההתייחסות אליה היא כמו עובדת מינהלה, זה לא לעניין. היא לא עובדת ניקיון – לא שאני מזלזל בעובדות ניקיון, אבל עובדת ניקיון לא מטפלת בחינוך של הילדים שלי, היא מנקה את הגן, מנקה את מקום העבודה – סייעת צריכה להיות מוגדרת כעובדת חינוך, והגיע הזמן כמו שאמרת, שיהיו כולן.

לגבי ההכשרה, ניסינו לעשות איזה מהלך בתקופה האחרונה אל מול השלטון המקומי ואל מול משרד החינוך, וקורה פה משהו מצחיק. משרד החינוך מגדיר מה שצריך בהכשרה, משרד הפנים אחראי על הרשויות, ובתווך הכול נופל בין הכיסאות, יש כל מיני מכונים של הכשרות וכל מיני סדנאות. אני לא יודע אם ראיתם כל מיני כתבות על כל מיני הכשרות מצחיקות לסייעות. זה פשוט בדיחה. צריך שמישהו ייקח אחריות על ההכשרה של הסייעות מההתחלה ועד הסוף.

כהגדרת מקצוע ותהיה גם תוכנית השתלמות והכשרה מתאימה. עד לרגע זה, זה בשלוף, ואנשים רוצים להתפרנס בדרך, מה אכפת לך.

אמרה נשיאת מכללת בית ברל בדיון של השדולה לגיל הרך שהם מוכנים לעשות התחלה של הכשרה סמי-אקדמית, עם קרדיטציה לכיוון של תואר ראשון. יש כיוון.

אין ספק שאם משרד החינוך ייקח אותן תחת חסותו, אז הוא גם יגדיר את המקצוע ויגדיר גם את ההכשרה, ובזה נפתור את כל הסוגיות ביחד.

וגם יפקח על זה.

תודה. עו"ד נטע לוי. בבקשה.

אני מאיתך-מעכי, משפטניות למען צדק חברתי, ואנחנו באמת מלוות התארגנות סייעות ארצית כבר כמה שנים טובות, והיינו כאן גם אתך וגם בוועדות הקודמות יחד עם הרבה מאוד סייעות. היום נמצאות כאן שתיים, היו עוד די הרבה שרצו להגיע ובגלל מזג האוויר התקשו.

הסייעות – נייר העמדה אומר את רוב הדברים העיקריים, אבל באמת הדבר המרכזי הוא שאנחנו רואות כיעד סופי, כיעד שאליו אנחנו שואפות, זה העברת אחריות מלאה למשרד החינוך, אבל בדרך לשם, כשמבחינתי זה היעד – בדרך יש את הפעולות שאפשר לעשות צעד אחר צעד, וזה באמת הכרה בתנאים שלהן.

אתן רוצות להיות כמו גננות, אתן לא גננות. זה בכלל לא העניין. הניסיון הזה להגיד "אתן לא גננות" וכביכול ליצור עימותים ביניהן זה חלק מהבעיה. האכסניה צריכה להיות משרד החינוך שרואה את הסייעת ואת הגננת בגן או את המורה והמשלבת או המורה והסייעת בכיתת החינוך המיוחד כמכלול אחד, וצריכה להיות אחריות אחת, ומכאן התנאים צריכים להיות זהים לתנאים של עובדות חינוך מקבילות להן מבחינת שעות העבודה, זה דבר קריטי, ומבחינת תנאים של עבודה בחופשות.

אחד הדברים שדיברת עליהם זה על ההסכם הזמני של הסייעות המשלבות והסייעות הרפואיות, ואחרי שנים שבהן משרד החינוך העביר 12 חודשים, אבל הן קיבלו רק 10 חודשים, והיו מפוטרות מדי קיץ, אז באמת בזכות המהלכים שלכם הצלחנו להוביל לשינוי ההסכם הקיבוצי, אבל בהסכם הזמני הזה נוצרו הרבה מאוד לקונות, ובין היתר הסייעות האלה צריכות בחופש ובקיץ, וגם בחופשות חנוכה ובחופשות הנוספות, ללכת ולעשות עבודות משרדיות ועוד. העמדה, וזה נאמר כאן על-ידי מרכז השלטון המקומי בזמנו, הן צריכות לעבוד כל הזמן.

תיכף תדבר גם ענת. ענת, לפני שהיא היתה סייעת היא היתה עובדת כפקידה בעירייה. יש הבדל בין עובדת שעובדת כפקידה בעירייה לסייעת. אין לנו חצי זלזול כמובן בפקידה בעירייה, אבל אופי העבודה הוא אופי שונה בשחיקה של עובדת חינוך, החל מיום העבודה, האורך של יום העבודה, האורך של שבוע העבודה, ובוודאי הצורך בחופשות בימי חופשות הלימודים, ולא לעשות עבודות ניירת בשאר ימות השנה. מבחינתנו אלה הדברים שהעלינו בנקודות.

תודה. ענת זדה, בבקשה.

אני עובדת כבר 17 שנה בחינוך מיוחד, הייתי פקידה בעירייה, כמו שנטע אמרה. אני מצטרפת לכל מה שאמרה חברת הכנסת זהבה גלאון וכל החברים פה. אני חושבת שהגיע הזמן, אבל באמת, להפוך אותנו להיות עובדות של משרד החינוך.

מטעם מי את עובדת היום?

רשות מקומית. בעיריית בת ים אני עובדת.

כל הסייעות בבת ים הן עובדות הרשות המקומית?

עכשיו, כן, בעקבות הרפורמה החדשה, אבל יש גם סייעות שעובדות מכוח-אדם.

מחליפות.

השלטון המקומי מתנהל בצורה מאוד מחפירה, כל אחד עושה מה שהוא רוצה. בקטע של הסייעות אני מדברת.

אין אחידות בין עירייה לעירייה.

אין אחידות. תמיד אני אומרת שמאחורי כל גננת טובה עומדת סייעת טובה. סייעת זה לא ספונג'ה, שירותים, לשחק עם הילדים, להכין להם כריכים ולכו הביתה. ממש לא. אנחנו לומדות, מוציאים אותנו לקורסים פה ושם, אנחנו דוחפות את זה ורוצות ללמוד, אבל די, באמת. וגם להכשיר כל סייעת שנקלטת לעבוד בעירייה – 12 שנות לימוד ובמהלך העבודה להוציא אותה לריענון. תמיד אני אומרת: למה לגננות יש שנת שבתון ולנו לא? מה ההבדל? שהיא למדה ויש לה תעודת הוראה? אז גם אנחנו נלמד ותהיה לנו תעודת הוראה.

אני אגיד לך מה ההבדל.

למה אנחנו לא צריכות שנה לשבת וללמוד?

ענת, אני רוצה לעזור לך. ענת, כל מה שאמרת זה פרטים נלווים. את יודעת מה ההבדל? שאין לכם ארגון יציג.

יש.

אני לא חושבת. אני מוחה.

אני הולך לתת לך את רשות הדיבור. מותר לך למחות, ומותר לי לומר מה אני חושב.

בוודאי.

סיימת, ענת?

לא. לא סיימתי. כמו שחברת הכנסת זהבה גלאון וכל החברים אמרו, לאפשר לנו לצאת לפנסיה מוקדמת בגלל שחיקה מהעבודה. הברכיים, הגב התחתון - -

או ניידות עובדים.

- - אני בת 47, אני רואה את עצמי בגיל 67 כמו אימא שלי, שהיא בת 82, היתה סייעת בירושלים והיא גרה היום בבת ים, עם גב שבור, עם ניתוחי גב. לא רוצה את זה. אני רוצה לצאת בריאה לפנסיה. אם אני רואה שבגיל 60 וקצת, די כבר, יש שחיקה, לאפשר לנו הסייעות גם לצאת בתנאים טובים.

תודה. נציגת ההסתדרות.

אני ראש חטיבת החינוך בהסתדרות. אני עובדת כשנה, ובשנה הזאת זיהיתי שההסתדרות שמה יד מאוד חזקה בנושא של הסייעות, עם הרבה לב ועם הרבה אהבה.

במה זה מתבטא בשנה האחרונה?

רגע. א', זה התבטא בכך - -

אני מסייע לך.

- - ששמענו את ועדת הכנסת ורצנו קדימה, זה שאבי ניסנקורן וכחלון חתמו על הסכם שבו אנחנו דואגים ועמלים יומיום להחזיר את עובדות הקבלן חזרה לעיריות, שזה לא דבר פשוט ולא דבר קל, ואנחנו מסתייעים בעורכי-דין. אנחנו עובדים, וזה נעשה. ישבתי ודיברתי עם הבנות וזה נעשה. זה לא קסם, אבל זה נעשה. צעד אחר צעד והם יחזרו בעזרת השם.

האם זה דלת מסתובבת או שזה נעשה וזהו?

זה נעשה.

יש לך נתונים?

לא. לא באתי עם נתונים, אבל זה נעשה. אנחנו עמלים על כך ועושים על כך ישיבות.

הייתי שמח לקבל נתונים גם אחרי הדיון, תשלחי לוועדה.

אני אשמח להעביר. עם דחיפה שלך זה יכול להיות עוד יותר טוב לנער את העיריות ושיקבלו אותן בזרועות פתוחות.

האדון פה אמר – הוא הלך – שיש העסקה שעתית. 99% מהסייעות לא עובדות בהעסקה שעתית, זה לא נכון. יש להן ביטחון בעבודה, יש להן חופשות כדין. אני מקבלת טלפונים גם מוועדים וגם מסייעות יומיום, והבנתי שיש בעיה לא בהסתדרות, אלא בעיריות, שלא כל-כך יודעים את התנאים שלהן.

פתחנו לפני כחודשיים וחצי מוקד בדיקת תלושי שכר. המוקד הזה נותן מענה לא רק לסייעות. ביקשתי שהוא ייפתח לסייעות, אבל הוא נפתח לכל עובדי הרשויות המקומיות. ללא תמורה הם מקבלים אצלנו בדיקה מדוקדקת של תלוש השכר.

מצאתי כמה דברים שאני מתכוונת לשים עליהם את היד, ודובר על זה כאן, וזה הלימודים. אני רואה שסייעות לא יוצאות ללימודים. יש לנו גמול א' וגמול ב'. אנחנו דוחפים לצאת, כנראה שצריך לדחוף יותר. אני מעודדת קודם כול את כולם ללמוד, בעיקר נשים, כאישה. אני בגיל 40 התחלתי ללמוד משפטים. אף פעם לא מאוחר מדי. אני מדברת עם סייעת-סייעת, ואני חושבת שזה משהו מאוד-מאוד חשוב, והלוואי שכולן יצאו וילמדו תואר ראשון, וקדימה.

חברת הבת שלנו, "שחר-און". שחר-און נותנת מענה לכל מי שרוצה ללמוד תואר באוניברסיטת בר-אילן, פעם בשבוע, ללא צורך בבגרות, ללא צורך בפסיכומטרי.

איך הן יודעות על זה?

הן יודעות. כמו שאני יודעת ללכת ולקנות עם התלושים של שחר-און קפה ומאפה אני גם יודעת על כל הלימודים ששחר-און נותנים. זה מפורסם, זה נשלח לבתים של כל עובדי - - -

זה מופץ.

זה מופץ. לא שומרים את זה בכיס. אנחנו רוצים שאנשים יצאו ללמוד, זה חשוב לנו ואנחנו מממנים את זה. זה לגיטימי שהן ילמדו ולגיטימי - - -

על חשבון מה זה? האם זה על חשבון יום עבודה?

יש יום חופשי.

אני ממש לא מקבלת את זה. כשעובדות הוראה הולכות ללמוד זה מתוגמל, זה לא על חשבון יום החופשה שלהן. אני רוצה שכאשר סייעת יודעת שיש לה אופציה כזאת ללכת ללמוד, גם לסייעת יהיה יום חופשה, היא צריכה לנשום.

יש ימי השתלמות.

זה אחרי שעות העבודה, לא על חשבון העבודה.

שמענו. בואו נמשיך את הדיון.

יש ימי השתלמות שמשלמים עליהם, שהמעסיק משלם - - -

הלאה. בואו נמשיך.

זה פרטים שאפשר אחר-כך - - -

זה לא מוסדר. זה חלק מאותה תפיסה.

סייעת היא עובדת הרשות המקומית. כעובדת הרשות המקומית היא זכאית לימי חופשה בהתאם לחוקת העבודה, שזה 22 יום בשנה. היא לא יכולה לצבור אותם - - -

מי הוועד שלהן?

מי הוועד שלהן - - -

ועד העובדים.

אין ועד עובדים ספציפי. הבנתי את השאלה, אני רצה אתה קדימה.

אני מקווה שהבנת את השאלה.

אני רצה אתה קדימה.

מי הוועד שלהן? לצורך העניין ענת בבת-ים – מי ועד העובדים שלה?

אם היא עובדת עירייה - - -

אל תענו לי. אני שואל את נציגת ההסתדרות. בבקשה.

ועד העובדים של כל העירייה הוא ועד העובדים. אני יודעת שיש כמעט בכל רשות נציגה של סייעות. כמעט בכל רשות, ואני יכולה ללכת רשות-רשות.

יותר מנציגה אחת לפעמים.

אני מדברת על נציגה אחת, וזה חשוב, ואני דוחפת אותן ואני עושה מפגשים. אני דוחפת את הסייעות קדימה. גילוי נאות, הייתי בעברי מורה לחינוך מיוחד, והיתה לי - - -

תזכירי לי את השם שלך.

רותי לוי.

מאחר שמחית קודם על האמירה שלי, כשאני מתכוון שאין להן ארגון יציג, ודאי שהן מיוצגות, הן לא שקופות - - -

ודאי שלא.

אתם יושבים כאן מסביב השולחן, נציגי ההסתדרות, בגלל שהם מאורגנים. אם הם היו מוגדרים כמקצוע, הרי מורה בבית הספר התיכון, מי הארגון היציג שלו?

הסתדרות המורים - - -

סליחה. אם הסייעות בבת-ים החליטו לשבות, האם זה יחייב את הסייעות בירושלים? זה יחייב את הסייעות שעובדות באמצעות חברות כוח-אדם?

כאשר אני מבקשת שהסייעות ישבתו הן ישבתו. אם צריך להשבית אותן, הן ישבתו. כל הסייעות כן מאוחדות.

את מסוגלת להביא מצב - -

כן.

- - לו יצויר שכלו כל הקיצין ויושב-ראש ההסתדרות השתכנע – את מסוגלת להביא להשבתה של כל הסייעות?

היום כן. אולי לפני שלוש שנים לא, היום כן.

למה היום כן?

משום שהיום אני רואה שהן יותר מאוחדות, יש להן יותר כוח, הן יודעות מה הן שוות, והן שוות. אני סומכת עליהן ואני חושבת שאני כן אצליח.

אני שמח לשמוע את זה.

צריך לסייג את זה, למעט עובדי קבלן.

מה תפקידך בהסתדרות?

אני מייצג את ההסתדרות בכנסת. אני רוצה להוסיף למה שעו"ד רותי לוי אמרה. אתה התכוונת לסייעות עובדות קבלן שאין להן ארגון.

לאו דווקא.

סייעות עובדות הרשויות המקומיות יש להן את הארגון היציג שזה ההסתדרות, יש את ועד העובדים ויש להן נציגות בוועד העובדים. עובדי קבלן או החברות העירוניות, שם יש בעיה ואתה צודק.

אנחנו משתדלים להחזיר אותן חזרה.

סיימת, רותי?

כן. אני יכולה לדבר עוד שעתיים.

אין לי זמן. בבקשה, גברתי, רצית לדבר.

אני סייעת משלבת זה עשר שנים, היום אני משלבת ילד CP עם לקות ראייה מורכבת מאוד בכיתה רגילה. אני חייבת לציין שביום שישי האחרון הוא קיבל הצטיינות יתרה בהתנהגות והצטיינות בלימודים. אני רואה את הילדים האלה משולבים במערכת באופן של 100%.

אני עכשיו עסוק בסייעת. אני אזמין אותך, כי היו לנו עשרות דיונים בנושא הזה – אזמין אותך לעוד דיונים בנושא הזה.

אין בעיה.

כרגע הסייעת במרכז.

זה בזכותה.

אני סייעת. קודם כול, קיבלתי שבחים וחיבוקים על העבודה שאני עושה. העבודה שאני עושה מדהימה, לא מבינים כמה. אני מבקשת לראות את זה בתנאי השכר שלי.

כמה שנים את עובדת כסייעת משלבת?

עשר שנים. עבדתי עם ילדים על הרצף.

את מועסקת על-ידי - - -

כרגע על-ידי הרשות אחרי מלחמה, כי הייתי עוסקת קבלנית, עמותה.

שכר – אם מותר לשאול?

איך אתה רוצה את זה ברוטו?

אם זה בעשירון העליון מותר לך לשתוק.

לפי שעה.

לפי שעה זה יוצא 28 שקלים. זה מבזה.

חשוב לדעת מה יוצא בסוף, כי יש לה 24 שעות.

לא, יש לי 30 שעות, אין לי יום חופשי בשבוע, אני עובדת עם הילד כל השבוע. אם אני צריכה לבוא לפה, אני כמובן צריכה לדאוג להחלפה, ושההחלפה תיעשה עם הכנה מראש, כמובן עם המפתח לשירותים המיוחדים עם הכול, ולהיות מאוד אחראית כי אחרת הוא נופל בין הכיסאות, וזה חבל.

אני עושה את העבודה שלי, באתי בלי לדעת מה אני עושה. אני לוקחת את ההשתלמויות לבד, אני משלמת עליהן מכספי, כי אני חייבת השתלמות מקצועית שמיועדת לאותו ילד.

אני אתאפק ולא אשאל אותך למה את עושה את זה. לא משנה.

תדע שזה פחות ממה שמקבלת הבת שלי כבייביסיטר על ילדה אחת.

תודה, זאב.

למה אני עושה את זה? מעבר לזה שאני צריכה לקיים את המשפחה שלי כמובן, אני רואה בזה שליחות ואני לא מוכנה להיות בינונית בשליחות הזאת.

תודה. משרד החינוך. שמעתם את הקולות, ראיתם אותן.

שמענו, אנחנו מכירים, אנחנו לא בישיבה ראשונה יושבים כאן. אני מנהלת האגף לחינוך קדם יסודי. כפי שנאמר כאן הסייעות הן עובדות הרשויות. עם זאת, יש לנו ניהול משותף ואנחנו שותפים לקביעת ההכשרה, להגדרות התפקיד. אנחנו רואים בהן חלק מצוות חינוכי, ללא ספק.

אתם רואים בהן כמקצוע?

אנחנו רואים בהם חלק מהצוות החינוכי. מה זה מקצוע?

עכשיו אני פושט את הגלימה של יושב-ראש ועדה, לצורך העניין אני מדבר כאבא מבאר-שבע. אני יודע איך זה עובד. מי שרוצה לסדר מקום עבודה, אומרים לו: יש לנו סייעת. קודם כול, ברירת המחדל היא סייעת, ולוקחים. איפה את נכנסת לתמונה?

אני אומרת, אנחנו קובעים יחד עם משרד הפנים את הגדרות התפקיד. קודם כול, דרישות התפקיד. זה דבר ראשון.

מה דרישות התפקיד לסייעת?

דקה, אני רק רוצה לסיים. קודם כול 12 שנות לימוד.

אני מסכימה אתך, גם כשאנחנו קובעים את הנושא של ההכשרות, דובר כאן שאין אחידות. זה נכון. אין לנו דרך לאכוף את זה, כל רשות מתנהלת בדרך כזאת או אחרת. יש רשויות שמסבסדות את ההכשרות, יש סייעות רבות. והסיבה שהן לא משתלמות ולא מוכשרות, מכיוון שהן צריכות לשלם מכספן. זה לא רק שהשכר נמוך אלא גם הן צריכות לשלם על זה מכספן.

זה נכון גם לגבי הנושא של קבלת סייעת לעבודה. אנחנו יכולים להגדיר, לסייע בעניין הזה, אין לנו דרך לאכוף את זה הלכה למעשה סביב העניין הזה של קבלה לעבודה וגם לגבי הנושא של ההכשרה, אבל הגדרה קיימת.

סימה, שאלה. יחידת השכר שאתם מתקצבים היא מוגדרת, היא ידועה, נכון?

נכון.

אתם עושים בקרה על הרשויות? יש מהלך מבורך שהתחלתם מול גופים שהם לא רשויות של בקרת עומק, שאכן מעסיקים במוסדות חינוך, משלמים את השכר לפי הכללים ומוסדות נאלצים להשיב לעובדים והם לא מקבלים. זה מהלך מבורך. יש כאלה שצועקים "אי", ואני לא מתרגש מה"אי" שלהם. השאלה אם גם מול הרשויות המקומיות אתם עושים את זה.

כן, אנחנו יוצאים עכשיו למכרז בקרה, גם אושרו תקנים על-ידי האוצר לטובת הנושא הזה, כדי לוודא שהכספים שעוברים עבור הסייעות, עבור כל בעלי התפקידים שנמצאים ברשויות, ולכן הם עוברים כפי שהם.

כפי שנמסר פה היו שנים שקיבלו עבור שנה מלאה של 12 חודשים, שילמו רק 10 חודשים. אנחנו מתחילים במהלך כזה במערכת אחת של מכרזים ומערכת אחרת שאנחנו פותחים גם סביב הנושא של הסייעת השנייה, גם שם אפשר למצוא שונות כזאת או אחרת, וגם שם אנחנו ממפים כרגע את כל הסייעות שיש במערכת - - -

שמעת פה את הקריאה, היתה פה תמימות דעים סביב השולחן, להעביר את הסייעות לעובדות משרד החינוך. לפני שמדברים על הקשיים – אוצר, זה לא אנחנו – אתם בכלל מעוניינים? האם אתם חושבים שזה נכון מקצועית?

שאלה קשה.

גם "אין לי תשובה" זה מתקבל. לא בהבנה, אבל - - -

אין לי תשובה. אני יכולה לומר את דעתי האישית, אבל אני לא חושבת שכרגע אני מייצגת. אני חושבת שאם אנחנו מתייחסים לזה כאל צוות חינוכי, יכול להיות שזה המקום, או למצוא אלטרנטיבה. אני לא יודעת לתת לך כרגע תשובה מדויקת אם נכון להעביר, אני גם לא רוצה להיכנס לרזולוציות של ימי חופשה, שבתון וכו', אני חושבת שזה קצת יותר מורכב. אני חושבת שאם מתייחסים לזה כצוות חינוכי, צריך לנסות לאחד תנאי העסקה.

על-ידי מי מועסקות הגננות?

משרד הפנים.

אני בכוונה שואל, שהדברים הברורים ייאמרו.

התשובה ברורה, נכון.

אם הסייעות הן חלק מהצוות החינוכי, חזרת על זה כתפיסה מקצועית כמה וכמה פעמים, אני חושב שלא צריך להיות הבדל.

זה מה שחברת הכנסת זהבה גלאון ניסתה לומר – התפיסה. אנחנו יכולים לדון על אורך שבוע העבודה, אפשר לדבר על ניידות עובדים, שחיקה, מחלות – על הכול אפשר לדבר, אם לא נטפל בתפיסה, נמשיך להתעסק בטלאי על טלאי ועוד תחבושת ועוד תחבושת. אם התפיסה שהסייעת היא חלק מהצוות החינוכי, אז יש הסתכלות אחת ויחידה. זו הנקודה. פה אני חושב שנתת לי את התשובה, למרות שלא רצית.

לא, אני רוצה לומר לך - - -

נתת לי את התשובה למרות שלא רצית.

אני מבקשת לומר עוד משפט אחד. גם כאשר הסייעות כרגע הן עובדות הרשויות המקומיות, אנחנו עושים כל מה שניתן בידינו - - -

לא דומה.

לא אמרתי שזה דומה, אני רק אומרת שמכיוון שזאת התפיסה, שהיא חלק מהצוות החינוכי – דרך אגב לצד נושא הניקיון. אלה הפערים – מי שרוצה להיות גננת, תלך ותלמד.

לא, היא לא רוצה להיות גננת.

- - -

לא, לא, לא. את לא מפריעה לי. אני משקיע מאמצים להיות קשוב. סימה, אנחנו בדיון, וזאת מטרת הדיון. פחדתי שתלכו לשם ולא רציתי שזה ייאמר. הסייעות לא רוצות להחליף את הגננות. הנה, אני אומר לך. הן לא רוצות להשתוות לגננות, אבל בתוך עמנו אנחנו יושבים, גם בסיורים וגם נכנסים לגנים, כבר בהוויה הגנית אנחנו רואים את הביחד שם. את יודעת מה? אל תגלי לאף אחד, בחלק מהמקרים הסייעת דומיננטית לא פחות מהגננת. אנחנו מכירים את המציאות, ויש הבחנה מקצועית שאכן היא חלק מהצוות המקצועי. לשם אנחנו חותרים, ההסתדרות, משרד החינוך. ועכשיו אני פונה אל בעל המאה, משרד האוצר.

אני מהאגף הממונה על השכר באוצר. קודם כול, אני רוצה להתייחס לכל הסוגיה של מעבר למשרד החינוך. זה עניין, א', שצריך לשקול ולהבין את כל ההשלכות שלו. אני מניח שיש לא מעט שאלות שיעלו בהקשר הזה - - -

אתה רוצה שאני אספק לך חלק מהתשובות של הלוא? למה לא כדאי?

התשובות של הלוא מגיעות מהאגף השכן שלנו, רק שהם לא כאן.

מה השם שלך?

יוני.

חכה. עזוב את אגף התקציבים. אני חייב לומר, הממונה על השכר באוצר הוא יותר מענטש מאגף התקציבים, את יכולה לסגור אתו הבנות. משכו אותך, הגעתי אתו להבנות, בא בעל הבית השני, אגף התקציבים ואומר "רגע". אני מכיר את המציאות.

תלוי במה.

רגע. אני אתן לך כמה נימוקים. אחד המדדים שבהם מדינת ישראל נמדדת זה צמצום המגזר הציבורי. נכון, סייעות יש 35,000 – מצד אחד שילמנו ועודדנו פרישה במגזרים אחרים בשירות המדינה, ועכשיו אתה רוצה להביא לי עוד, מסה קריטית, להעלות את המדד? אני מבין את הצורך, מבין את המדיניות - - -

לא, דווקא בהקשר של מה שאתה אומר אני חושב ששר האוצר הוכיח שזה לא משהו שמרתיע אותו.

הנוכחי.

כן.

תודה רבה. אנחנו רוצים לעזור לו, לדחוף אותו מאחור.

בסופו של דבר חלק גדול ממה שדיברו כאן זה באמת בדחיפה של שר האוצר ושל האגף שלנו, לקחת גם את הסייעות, אבל לא רק, פנימה אל תוך הרשויות. כמובן שאנחנו מדברים בהקשר הזה, ואפשר לראות שכל - - -

אתה מכיר את ההחלטה של כתף אל כתף? האם היא יושמה במאה אחוז?

לא מאה אחוז.

האם אתה יודע ממתי היא? כבר הספקתי לשכוח מתי הייתי בממשלה, הספקתי לשכוח מתי הייתי שר, אז זה התקבל. הרי הממשלה החליטה, לא אנחנו כפינו על הממשלה.

בסדר, זאת לא ההחלטה היחידה שאנחנו יודעים שהיא לא מיושמת במאה אחוז. אני חושב שכן יש התקדמות. דווקא בהקשר הזה ודווקא בזמן האחרון אפשר לראות שהמשרד והאגף עושים הרבה דווקא בשביל העובדים האלה.

אני עוזר לך, ניסנקורן אמר לי שהוא צרוד, לא משיעול ולא מפגעי מזג האוויר, רק מלקרוא לממשלה: עובדי קבלן, עובדי קבלן, עובדי קבלן.

אני חושב שקולו נשמע, ואני חושב שלא רק קולו, זה הגיע גם מבפנים.

אתה יודע לומר לי משהו ספציפי על הסייעות? האם יש משהו על השולחן? האם יש כיוון? האם יש נייר עבודה, יש תוכנית עבודה?

אני לא מכיר – תתקן אותי נציגת ההסתדרות – שבהסכם המסגרת האחרון היתה איזה דרישה מהם או מהשלטון המקומי לטפל דווקא באוכלוסייה של הסייעות.

תודה. שמעתי.

אדוני, סליחה, אני צריכה לצאת, רק 20 שניות. אני סומכת על הסיכום שלך, אני מבינה לאן הוא הולך, אני רק רוצה שבסיכום שלך תוסיף את מה שאמרנו, שבישיבה הבאה סוגרים עניין. תודה רבה.

תודה רבה לך. חבר הכנסת איתן ברושי.

אני מצטער שלא יכולתי להשתתף בגלל דברים דומים אחרים, אבל באתי לכאן מפאת חשיבותו של הדיון וגם לומר אולי דבר שכבר נאמר. כמי שהיה ראש רשות וכמי שמכיר את הנושא גם מזוויות נוספות, לפי דעתי השאלה המרכזית זה לא מי מעסיק את הסייעת, אלא כמה משלמים לה. לפי דעתי יש בעיה של שכר נמוך מדי בחינוך.

אם רוצים לעודד, הצעתי הצעה, אני מקווה שגם הקואליציה תעזור, שיעבירו את העבודה המועדפת מתחנות הדלק לחינוך. כ-25 מיליון שקלים משולמים ל-2,500 עובדים בתחנות הדלק שעברו במידה רבה לבתי קפה ופחות לתחנות דלק שעיקר התדלוק שלהן הוא עצמי.

יש ועדה בממשלה - - -

אתה רוצה שסייעת תהיה מקצוע מועדף?

לא, לא. תן לי רגע לעשות קידום מכירות. רגע. יש מיקרופון. חכה רגע. הצעתי שהעבודה המועדפת תהיה בחינוך, משום שאני חושב שקודם כול צריך לממש את ההמלצה להפסיק עם תחנות הדלק, ואין חלופה טובה יותר מהחינוך, וגם לומר שיש סבירות שמי שיעשה עבודה מועדפת בחינוך, הוא כבר בא מאיזה בסיס של החינוך מקודם, צבא וכו', ויש סיכוי שהוא גם יישאר במערכת החינוך אחר-כך.

אני אומר את זה כי זה גם דבר שהוא נכון וגם דבר שכדאי לנסות ולהתמודד אתו. באותה מידה גם סייעות יכולות להפוך להיות אחר-כך יותר מסייעת.

אני נתקל בזה ביומיום, גם בהתיישבות ממנה אני בא, שמצחצחים לשון על חשיבות החינוך, וכשזה מגיע למשכורת היא מאוד נמוכה, ודאי בעבודות לא מקצועיות או ודאי בנושאים שלא למדו בהם השכלה אקדמית.

ההורים – אנחנו מפריעים לכם?

סליחה.

אני חושב שחשוב שתקשיבו, משום שיש פה משקל גדול להורים ולראש הרשות, משום שבחלק מהעניין זה תלוי ברשות ולא בממשלה וגם בנכונות של ההורים לשלם על תוספות.

לפי דעתי במציאות של היום יהיה קשה להביא כוח-אדם איכותי, בוודאי לתפקידים לא מקצועיים אם לא יגדילו את העלות לשעה.

אני חושב, אדוני היושב-ראש, שזה לא תלוי עכשיו ביותר מדי גורמים שאין לנו שליטה עליהם, זה תלוי במידה רבה גם בך ובוועדה, וגם במי שיושב סביב השולחן. שיהיה ברור שצריך לקבוע פה שכר מינימום, לא שכר מינימום של המערכת, אלא שכר מינימום בחינוך. צריך לבוא ולומר ששעה של עובד כזה או כזה, אני לא רוצה לפרט, בטח אני לא יכול לנקוב מספרים - - -

על העיקרון.

על העיקרון. צריך להגיד ששעה בחינוך בגיל הזה או בגיל הזה – לא משנה אם זה יעבור מהכלכלה לחינוך, מה שאני בעד מזמן, או שזה יבוא מהרשות למשרד החינוך, זה גם לא יקרה. אי-אפשר לטפל בכול בבת אחת – אני חושב שבתנאים של היום, מי שמעסיק את העובדות, צריך להגדיר מהו השכר שמתחתיו זה לא שכר הוגן ולפרסם את זה, ומי שייתן פחות הוא ייחשב כמעסיק לא ראוי ולא הוגן, ומי שיהיה בתחום הזה ידע גם מה לדרוש. מי מכוון אותן? מי אומר להן מה השכר הנכון? מהו יום עבודה? כמה שעות בשבוע? יש פה תחום אפור, לפי דעתי הוא לא מועיל לחינוך והוא לא הגון כלפי העובדות.

תודה.

זה לא נכון.

זה לא נכון? זה מה שאני יודע. לפי דעתך זה לא נכון.

גברת נכבדה, מישהו ביקש ממך לאשר אם זה נכון או לא נכון?

סליחה, לא.

אני פוגש את זה כל יום.

תודה, חבר הכנסת ברושי.

בבקשה.

האם סביב השולחן יש מישהו שרוצה להתבטא ועדיין לא התבטא? בבקשה.

אני יכולה להוסיף שני דברים קטנים. אנחנו רואות שני מעגלי פעולה. האחד זה מה שדובר כאן רבות על זה שכל רשות עושה מה שהיא רוצה, וזה בעצם בעיה באכיפת ההסכמים הקיימים. אבל אני חושבת שהשולחן הזה והמטרה שלו והמטרה של הישיבה הבאה, שעליה אתה רוצה לדבר, היא לשפר את ההסכם הקיים, ושם יש הרבה מאוד עבודה.

דבר הנוסף שאני רוצה להוסיף, ודיברנו גם אתך על זה, ועדת החינוך היא מקום שנתן להתארגנות הסייעות הארצית את הפתח לדחוף קדימה הרבה מאוד שינויים, אחד מהם אגב זה שינוי גם בהסתדרות. למשל רותי לוי שיושבת לידי כאן, רותי היא מינוי של השנה האחרונה, כפי שהיא אמרה, והיא פועלת בנושא הזה של האכיפה, אנחנו מרגישות את זה בשטח. זאת אומרת שיש שיפור. אבל הדבר שמאוד-מאוד חשוב לנו לומר, להכניס את הסייעות– כשחושבים ומתכננים רפורמות במערכת החינוך ובמשרד החינוך, הסייעות חייבות להישמע מהשטח, ואי-אפשר להתעלם מקולן.

לפני כמה שנים בדיונים הראשונים על יישום חוק חינוך חינם לגיל הרך הסייעות מהתארגנות הסייעות הארצית באו עוד לדיונים עם עינת וילף ואמרו: נהיה חייבות כאן סייעת שנייה, אנחנו לא נעמוד בנטל עם גיל שלוש, ומשרד החינוך אמר בזמנו שהסייעות לא קשורות אליו והן חלק ממרכז השלטון המקומי. אנחנו רואים כאן התקדמות, אבל צריך את הצעד הגדול קדימה. תודה רבה.

מישהו שלא התבטא. אם לא, אני רוצה לסכם. בבקשה, משפט אחרון.

אם אני מבין נכון ההצעה של חבר הכנסת ברושי זה מין הצעת ביניים, עד שזה יעבור למשרד החינוך.

תודה.

רגע, יש לי משהו להגיד על זה. דבר ראשון, אנחנו מתדרדרים אחורה. למה? במקום שהממשלה תיקח אחריות, אתה מפיל את זה על הרשויות.

לא, לא. לא זה מה שאמרתי.

אליסף, תעצור. אני לא פותח דיונים על דבריו של חבר הכנסת ברושי.

אמרתי להגדיר מחיר, כי כל החינוך בשכר נמוך.

תודה. אנחנו לא פותחים דיון נוסף. בבקשה, אדוני.

אני ממרכז שלטון מקומי. קודם כול, אין לנו התנגדות שהסייעות יהיו עובדות של משרד החינוך.

אני לא מתפלא.

אני מזכיר לוועדה שבערך עד שנים 2006-2007 הסייעות מומנו ב-100% על-ידי משרד החינוך, מ-2006-2007 זה 87%. כלומר, אנחנו נושאים ב-13% מהתקציב. היה קיצוץ בתקציב של משרד החינוך, כך מביאים כסף.

אני בעד שעל הכול תתוקצבו 100%, תפסיקו לגבות מאתנו ארנונה. מה אתה אומר?

על הכול.

דיברו אתי על זה אתמול באשקלון.

אני בעד חוק כזה.

אנחנו לא מכירים מקרים. אנחנו יודעים שהסייעות מועסקות באמצעות הרשויות המקומיות, אני לא יודע אם מדובר פה על קבלנים, אני פשוט לא נתקלתי בזה.

טוב שאתה מדייק, אתה לא נתקלת בזה.

אני נתקל בלא מעט דברים.

תודה. הצטרפה אלינו חברת הכנסת איילת נחמיאס.

אני ממש מתנצלת, הייתי מגיעה בזמן. אבל הדיון בוועדת הכנסת התארך כרגיל, זה שַמות שם.

להם יש פריבילגיה לקפוץ מדיון לדיון, והם באים לפה לדרוך לי על היבלות. אני תקוע פה מ-09:00 בבוקר.

נכון. א', אני מברכת את יושב-ראש הוועדה על הדיון הזה.

אני מקנא בכם שאפשר - - -

אני דווקא לא מקנאת בנו, כי אני נמצאת עם הנשים האלה, אני רואה אותן בגן של הילדים שלי, והילדים שלי היום כבר בגן עירוני, אז היום אנחנו כבר מדברים על הסייעות היוקרתיות, כלומר, על הסייעות שמקבלות את הכסף שלהן מהעירייה.

אדוני היושב-ראש, הדיון הזה בנושא שכר הסייעות במדינת ישראל – ואם אתה זוכר, קיימנו דיון בנושא שכר הסייעות בזמנו בחינוך המיוחד והסייעות שעוזרות לילדים שסובלים מכל מיני מחלות – הדיון בנושא שכר הסייעות במדינת ישראל מתקיים יותר מדי שנים. יותר מדי שנים יש הסכמה לכאורה בין כל הגורמים שהשכר הוא בלתי נסבל, שמדובר בתחתית שרשרת המזון התעסוקתית, שמדובר בנשים שאוחזות את הילדים שלנו. באמת אני אומרת את זה כמי שהילדים שלה קטנים.

"אתה יהלום", "אתה פרח", "אתה נשמה שלי".

אני מסתכלת על זה, כואבת את זה, מתקוממת כנגד הדבר הזה, ואנחנו בסופו של דבר יושבים כאן – אני אגיד את זה אפילו יותר חמור: אם היו באים ואומרים שמשביתים את המשק בגלל שכר הסייעות במדינת ישראל, הייתי עומדת יחד אתן מול הדחפורים ואומרת: כן, על זה משביתים מדינה שלמה. כמעט לכל משפחה במדינת ישראל בסופו של דבר יש נגיעה כזאת או אחרת עם הסייעת בגן הילדים, עם סייעת בחינוך המיוחד. בכל מקום אנחנו נוגעים בהן ונוגעות בהן, ובסוף אנחנו לא מדברים את השפה שהן צריכות מאתנו, והשפה שהן זקוקות מאתנו היום זה לשפת האולטימטום, ולכן למרות שאני לא אוהבת להגיע ככה לדיונים באמצע ולומר את דברי, הרגשתי שאני לא יכולה אלא להיות פה היום. אני מתנצלת, אדוני היושב-ראש.

בדברי הסיכום שלך הכנסת בפנים כל מה שנאמר כאן בשעה האחרונה.

א', קלעתי לדעת חכמים, ואני מקווה שגם לדעת חכמות, ואני אומרת את האמת.

חכמות.

הרגשתי שלמרות הקפיצה והדילוג ולהגיע ברגע האחרון, חבר הכנסת מרגי מכיר אותי - - -

תודה.

תודה.

תרשו לי, מעכי, אני לוקח מדברי הסיכום insert קטן ואני אמשיך. כל האומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם.

אמן.

"בישראל מועסקות כיום כ-35,000 סייעות במערכת החינוך: חלקן עובדות בגני הילדים בצמוד לגננת, חלקן עובדות בבתי ספר לחינוך מיוחד בצמוד למורה, וחלקן משלבות ילדים עם צרכים מיוחדים ורפואיים בחינוך הרגיל. התפקיד שלהן במערכת החינוך הוא חיוני ובעל השפעה ישירה ועמוקה על הילדים. למרות כוחן המספרי הרב, הסייעות "נופלות בין הכסאות" – בין משרד החינוך, השלטון המקומי וההסתדרות."

הוועדה מודה לכל מי שהשתתף בדיון היום ותרם את חלקו. הוועדה קוראת ליושב-ראש ההסתדרות החדשה לקחת את המשימה הזאת של הסייעות לידיים, סליחה על הביטוי הישיר, ולהביא הסכם קבוע שיביא לידי ביטוי, א', את הגדרת מקצוע הסייעת. ב', הגדרת שבוע העבודה של הסייעת, להעמידו על 35 שעות. ג', הכרה בשחיקה ובמחלות המקצוע. ד', יצירת חלופות תעסוקה לסייעות ותיקות, מה שנקרא "ניידות עובדים. ה', לקבוע את מסגרות ההעסקה של הסייעות, להפסיק את ההעסקה הפוגענית.

יושב-ראש הוועדה יפנה בפנייה ישירה ואישית ליושב-ראש ההסתדרות, מר אבי ניסנקורן, כי אנחנו מבינים ומאמינים שללא פעולה אקטיבית שלו, ואך ורק שלו, בנושא הזה, הנושא הזה לא ייפתר.

הוועדה קוראת למשרד החינוך, עד שסוגיות אלה שדיברנו עליהן – ההסכם – ייפתרו, לפעול לאלתר לאחידות השירות, מה שנקרא "אחידות צורת ההעסקה ואחידות בתשלום".

הוועדה מצפה לכך שהישיבה הבאה תהיה ישיבה מסכמת, שבה נברך את ההסתדרות, האוצר ומשרד החינוך על ההסכם החדש של הסייעות. תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:50.