הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 129

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, ט"ו בשבט התשע"ו (25 בינואר 2016), שעה 10:00

שימוש בתקשורת אלחוטית וחשיפה לקרינה בבתי הספר והטמעת הטבלטים והשלכותיהם במערכת החינוך

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

יוסף ג'בארין

מסעוד גנאים

מרדכי יוגב

טלב אבו ערר

יוסי יונה

סופה לנדבר

איציק שמולי

עופר רימון - מנהל מינהל תקשוב טכנולוגיה ומערכות מידע, משרד החינוך

סמי קפלן - מנהל אגף תשתיות תקשוב, משרד החינוך

פרופ' עמי וולנסקי - המדען הראשי, משרד החינוך

לירן שפיגל - ממונה ייעוץ משפטי, משרד החינוך

זוהר גולן - מרכזת תקשוב ארצית, משרד החינוך

פנינה שוויקי - מנהלת ביה"ס אילן רמון, משרד החינוך

אשר קסו - מנהל ביה"ס בן גוריון, משרד החינוך

רוחמה קוק - מנהלת ביה"ס חט"ב דרור, משרד החינוך

אורנה פרידמן - מנהלת ביה"ס ברנקו וייס, משרד החינוך

יפעת סימינובסקי - מרכזת נושאי משפט וטכנולוגיה, משרד החינוך

רונית נחמיה - מפקחת תקשוב ארצית, משרד החינוך

לימור הררי - ראש תחום טכנולוגיה, האקדמית גורדון, משרד החינוך

רוני דיין - מנהל אגף טכנולוגיות מידע, משרד החינוך

יונה בן עמרם - מנהלת ביה"ס דגניה, משרד החינוך

אורית ארצי - מנהלת ביה"ס רביבים, משרד החינוך

אורית רוט - מורה בביה"ס ברנקו וייס, משרד החינוך

איזבלה קרקיס - אפידמיולוגית סביבתית, משרד הבריאות

יעקב לומברג - ממונה קרינה בלתי מייננת, המשרד להגנת הסביבה

דרור אלוני - ראש המועצה המקומית כפר שמריהו, מרכז השלטון המקומי

פיני קבלו - מרכז השלטון המקומי

צבי-חנן שמחה - חבר ארגון ההורים בירושלים, ארגוני הורים

תומר קרני - הורה מבת ים פעיל נגד קרינה אלחוטית ספר

זאב גולדבלט - מרכז הפורום ויו"ר ועד הורי גבעתיים, ארגוני הורים

צביקה כספי - יו"ר ועד הורים עירוני בת ים, ארגוני הורים

מתי יוגב - יו"ר הנהגת ההורים, תיכון ע"ש בן-גוריון

שלומי קרמר - ס' יו"ר הנהגת ההורים, תיכון ע"ש בן-גוריון

גדעון לייכנר - אבא מהוד השרון

רוני קלר - יו"ר פורום לסלולריות שפויה

עמי יעקב - פעיל ארצי, עמותה סלולרית שפויה

עמיר בורנשטיין - פעיל מודעות לסיכוני הקרינה ולרגישות לקרינה

טל בלוג-לוי - ראש צוות אורט דיגיטל אורט ישראל, רשתות חינוך

אבי מידן - מנהל בית ספר

מגי אסייג - מנכ"לית סיסמה לכל תלמיד

גבריאל אנקרי - מטמיע טכנולוגיות למידה

גד ליסק - רכז רפואה התנהגותית - נתיבי רשת

יוסף שמיר - מנכ"ל, מנכ"ל סמארט סקול

ענת שיוביץ - ד"ר, ראש מסלול הכשרת מורים ליסודי

רונית אשכנזי - ד"ר, סמנכ"ל, מנהלת מנהל פדגוגיה רשת עמל, רשתות חינוך

שרית מלמד - סגנית מנהל פדגוגית, רשת עמל

אירית ארד - מנהלת בית הספר רביבים, גני תקווה

יצחק פינטו - מורה למקצועות ניו-מדיה, רשת עמל

נוה גור - חבר מועצה

אליאב בטיטו - יו"ר, מועצת התלמידים והנוער הארצית

איתי שובל - מועצת התלמידים והנוער הארצית

מאיר נח - נציג, מועצת התלמידים והנוער הארצית

זמרת סרי - מועצת התלמידים והנוער הארצית

מירב ישראלי

יהודית גידלי

אסתר מימון

שימוש בתקשורת אלחוטית וחשיפה לקרינה בבתי הספר והטמעת הטבלטים והשלכותיהם במערכת החינוך

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 25 בינואר 2016, ט"ו בשבט התשע"ו, שעה 10:00.

שימוש בתקשורת אלחוטית וחשיפה לקרינה בבתי הספר והטמעת הטבלטים והשלכותיהם במערכת החינוך.

הוועדה כבר קיימה, מי שיודע, מי שזוכר, דיון בנושא השאלת ספרים בבתי הספר וחיוב הורי תלמידים לרכוש טבלטים כעזרי לימוד ב-30 ביוני 2015. לרענן לעצמי את הזיכרון, ומי שירצה ליהנות על הדרך, אני אקרא את נקודות הסיכום בדיון הקודם, שלהערכתי הוא תם ולא נשלם. היה דיון שרק הציף את הבעיה. לא הצלחנו לצאת ממנו לדברים תכליתיים. לא ישבתי בחוסר מעש מאז, ואני אעדכן אתכם.

"הוועדה מצאה כי בנושא השימוש בטבלטים משרד החינוך פועל בניגוד לחוק ולאישורי ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא תשלומי הורים ולהוראות מנכ"ל משרד החינוך. קניית טבלטים בצורה הקיימת כיום אינה מקובלת על הוועדה.

הוועדה קוראת למשרד החינוך להפסיק את מיזם הטבלטים לאלתר." כנראה הייתי נוקשה בפעם שעברה.

"הוועדה קוראת למשרד החינוך ליישם את מיזם הטבלטים באופן מדורג, בצורה מבוקרת ומאוזנת עם ליווי מחקרי.

הוועדה דורשת ממשרד החינוך תשובה מידית על ההיקף הקיים בשימוש בטבלטים במערכת החינוך.

הוועדה פונה למבקר המדינה שיבדוק את הפעלת מיזם הטבלטים על-ידי משרד החינוך ויישום חוק השאלת ספרים בבתי הספר."

חמש נקודות הסיכום היו פועל יוצא של רוח הדברים שהיתה בוועדה. לא קיבלנו תשובות. נשאלו שאלות ולא קיבלנו תשובות.

אני רוצה לעשות סדר לפני שאני אפתח את הדיון ואני אתן את רשות הדיבור לחברי הכנסת ולאורחים – ויש הרבה אורחים שביקשו לדבר – יש כמה סוגיות בדיון הזה. הסוגיה הראשונה שתפקידנו לבדוק היא האם משרד החינוך פועל בהתאם להנחיות, בהתאם להוראות, בהתאם לכללים ולחוקים.

סוגיה שנייה – סוגיית הקרינה שעולה וצפה. איך כתוב עם יוסף הצדיק בפתרון החלום? לאלוקים פתרונים.

בקדנציה הראשונה שלי כבר הייתי שותף לדיון – זה היה ב-2003 למי ששואל – לגבי הקרינה המייננת, והיו מהנדסים שטענו בכה ומהנדסים שטענו בכה, עד כמה היא מזיקה, לא מזיקה, באיזה טווחים, כמויות.

וסוגיה שלישית, שהיא לא פחות חשובה – גם אם משרד החינוך פועל על-פי ההנחיות ויש ההסכמה הנדרשת לפי ההוראות, מה קורה עם אותם ילדים שאין להם מענה. שמענו פתרונות כאלה בפעם שעברה, שמאלתרים להם מחשבים צמודים לקיר והם עם הפנים לקיר ומשתמשים במחשבים. אם כן, איך זה נעשה? אם רוכשים עבורם, איך זה נעשה?

פיתחנו לאחרונה גם פרנויות בקשר באשר לסוג התעשיות שמתפתחות סביב יוזמות ופיילוטים. ראינו לאחרונה את סוגיית המסעות לפולין, כנראה נצטרך לקיים דיון ונשמע שוב ביתר שאת את אלה שטוענים לגבי הגיל, וגם כאן אנחנו, כנבחרי ציבור, צריכים לוודא שאכן לא מתפתחת תעשייה סביב הנושא הזה.

שוב, לא שמעתם ממני מילה אחת אם אני נגד, לא נגד. ודאי יש עניין של סוגיות פדגוגיות שצריכות להיבחן, איך המורה משתלב עם הטבלט, איך הטבלט משתלב עם המורה, על כל ההשלכות.

בדיון הזה אנחנו חיים בצילה של עתירה לבית המשפט העליון, לכן אנחנו במסגרת מגבלות. בדרך כלל אנחנו יודעים מה מגביל אותנו ומה לא מגביל אותנו, לכן אני לא מזהיר, אבל כדאי לאלה שירצו להשתמש בזה לחשוב פעמיים ולהגיד לי: לא יכול בגלל שיש מגבלה. אנחנו נדע להסתדר ולהבין. כמובן צריך את עזרתכם, לא להישען רק על בינתנו. תעשו את זה במידה ובמשורה כי הדיון יצטרך להתקיים, ואנחנו נקיים דיון מעמיק ככל שאפשר ולמרות זאת. לא נדרוך על כללי הסוביודיצה, אבל נלך בין הכללים כדי לקיים דיון מעמיק.

כפי שבדרך כלל אנחנו נוהגים – חבר כנסת ואורח. מי היה הראשון מבין חברי הכנסת ולא הספקתי לרשום?

אני. אני רוצה להקשיב.

אתם רוצים להקשיב קודם?

כן. אנחנו רוצים לשמוע את משרד החינוך.

משרד החינוך, יש לנו את מנהל הפרויקט. בבקשה.

אני מנהל מינהל תקשוב, טכנולוגיה ומערכות מידע. אני אחראי על כל הנושאים הטכנולוגיים במשרד, ובכלל זה הכנסת מחשבים לבתי הספר, ספרים דיגיטליים וכיוצא בזה. אני אחראי למשל על אליפות הסייבר הישראלית שפועלת כרגע, ויותר מרבע מיליון תלמידים במדינת ישראל משתתפים בה על מחשבים ניידים, על טבלטים, על הכול.

אנחנו רואים ברכישת מיומנות דיגיטליות דבר חיוני לעידן שבו אנחנו נמצאים. העולם הולך קדימה, אי-אפשר להשאיר את מערכת החינוך מאחור. זה פעם אחת.

בשנת הלימודים תשע"ה יצאנו בתוכנית תקשוב חדשה, עדכון של התוכנית הקודמת. 1,600 בתי ספר בדגם בסיסי, 200 בדגם מתקדם, כששם נתנו גם מענק לרכישת אמצעי קצה לתלמידים.

כל בתי הספר בתוכנית התקשוב מקבלים תמיכה טכנית ופדגוגית, אינטרנט בפס רחב, חבילת תוכן דיגיטלית, שבחלקה מחליפה את הצורך בקניית ספרים, ובכך היא עצמה מקלה את הנטל על ההורים.

בתי הספר שבדגם מתקדם קיבלו מענק, כמו שאמרנו, 100,000 שקל לצורך הצטיידות, והם, בתי הספר, בחרו בדרך הרכישה שמתאימה להם.

דרך אגב, יושבים כאן לא מעט מנהלי בתי ספר, קרנות וארגונים ששותפים למהלכים שלנו. אני מציע שתשמעו גם אותם, תשמעו מה קורה באמת בשטח. חשוב לשמוע מה השטח אומר, מה הצרכים של השטח.

עופר, מה זה הדגם המתקדם?

בדגם בסיסי רוב בתי הספר עובדים במודל שהמורה עומד מול כיתה, אבל לתלמידים אין אמצעי קצה. בבתי ספר בדגם מתקדם נתנו את התקציב כדי שגם יהיו אמצעי קצה לתלמידים, זה יכול להיות מחשבים ניידים או טבלטים.

מי רוכש אותם?

זה 1,600 - - -

דקה, חבר'ה.

תנו לו שנייה אחת, נאסוף את השאלות.

רק 1,600 תלמידים בדגם המתקדם ו-200 - - -

1,800 בתי ספר, מתוכם 200 בדגם המתקדם.

היום מתוך 1,800 בתי ספר בתוכנית התקשוב – ביקשת מאתנו לתת מספרים כמה בפועל משתמשים באמצעי קצה – היום במדינת ישראל מבדיקות שעשינו 1,800 בתי ספר בתוכנית התקשוב, בערך שליש כבר נמצאים במצב שחלק מהתלמידים עובדים עם אמצעי קצה, בערך 600 בתי ספר. זה יכול להיות כיתה אחת, זה יכול להיות שכבה שלמה, זה יכול להיות כמה שכבות בבית ספר. ומתוך 1,800 בתי ספר שלא בתוכנית התקשוב כבר 7%-10% מבתי ספר במדינת ישראל עובדים תלמידים עם אמצעי קצה. אלה הבדיקות שעשינו לבקשת יושב-ראש הוועדה.

משרד החינוך – מאוד חשוב – לא כופה על בתי ספר להיכנס לתוכנית. הכניסה נעשית מרצון ויש לנו רשימות אין-סופיות של בתי ספר שרוצים להכניס טבלטים ומחשבים לבתי ספר.

משרד החינוך גם רואה חשיבות בכניסה זהירה ובטוחה לתוכנית, וכך אנחנו מנחים את בתי הספר. מבחינה פדגוגית כל המנהלים והמורים שנכנסים לתוכנית עוברים השתלמות, נבחר רכז תקשוב בית הספר ואנחנו מלווים אותו, מדריכים אותו. אני מדבר על הפיקוח.

אנחנו נותנים תמיכה פדגוגית גם מרחוק וגם מקרוב – מרחוק באמצעות מוקד טלפוני, ומקרוב באמצעות רשת של מדריכים שפרוסה בשטח ומגיעים לבתי הספר.

בנושא בריאות ובטיחות – אנחנו פועלים בהתאם להנחיות שאנחנו מקבלים ממשרד הבריאות ומהמשרד להגנת הסביבה. למשרד להגנת הסביבה יש תקן לגבי קרינת RF, תדר רדיו. כרגע תקנות המשרד להגנת הסביבה מדברות על 40 מיקרו. בבדיקות שעשינו בבתי ספר, ועשינו בדיקות ביותר מ-2,300 בתי ספר – אני לא חושב שיש תקדים לבדיקת נושא בטיחות שנבדק בתקופה כל-כך קצרה במספר גדול כל-כך של בתי ספר – עשינו שם בדיקת קרינה. הקרינה הגבוהה ביותר שמצאנו היתה פחות מ-2 מיקרו, שזה 1 חלקי 20 מהתקן של המשרד להגנת הסביבה.

מעבר לזה, אנחנו לא רק בודקים את הקרינה, אנחנו גם בודקים שבתי ספר מיישמים את ההנחיות שנתנו להם, שהן לא קשורות לקרינה, אלא הן קשורות למה שנקרא "זהירות מונעת", ואם אתה לא צריך שתהיה קרינה, אל תפעיל אותה, ואם מורה עומד מול כיתה, אז לא צריך להשתמש ברשת אלחוטית. גם אם הקרינה לא עוברת את הסף המותר, עדיין אנחנו מנחים את בתי הספר שלא להשתמש שלא לצורך, ולא רק שאנחנו מנחים, אנחנו גם בודקים.

מנחים אותי שהמספרים שהבאתי הם מהמפגש הקודם, אנחנו כבר נמצאים ביותר מ-2,700 בתי ספר שעשינו בהם את בדיקות הבטיחות.

הייתי בכנס באירופה. כל המדינות באירופה מפעילות את הנושא של ה - - - הייעודי, ילדים מגיעים עם טבלטים לבתי ספר. זה כבר קורה באירופה, כולם רצים עם זה קדימה.

יש לנו ועדה בין-משרדית שכל המשרדים שותפים בה. פרסמנו חוזר לנושא של איך משלבים ציוד כזה בבתי ספר בצורה זהירה ובטוחה. לא רק שאנחנו בודקים את זה, אלא אנחנו מפעילים גם תוכנית חינוכית בבתי ספר, כי זו היתה הדרישה של משרד הבריאות, לא רק לבדוק אלא לוודא שהילדים יודעים מה זה קרינת ELF, מה זה קרינת RF, מה ההבדלים ביניהן. דרך אגב, רוב הסכנות שאנחנו מוצאים לא מגיעות מקרינה אלחוטית אלא מקרינת חשמל, משנאים, מארונות חשמל, ואז צריך לפעמים לחשוב – אני לא בטוח, צריך לבדוק את זה – שלא תמיד המחשב הנייח הוא יותר בטוח. יכול להיות שהוא יותר בטוח מבחינת קרינה אלחוטית, אבל אני לא בטוח מבחינת קרינת החשמל והשנאים שלו, זה גם דבר שצריך לבדוק.

עופר, דקה ותסכם.

אני אסכם את החלק שלנו. הוגשה עתירה לבית המשפט העליון בנושא הזה. אנחנו חושבים שהטכנולוגיה - - -

גבי סלומון – זאת הכוונה?

כן.

מי זה הסלומון הזה? הוא הורה?

לא. פרופ' גבי סולומון ז"ל, הוא נפטר לפני כמה שבועות - - -

לא היה כתוב בסיכום מי זה.

אחד שואל, אחד עונה. לא מקהלה.

מה היתה דרישת העתירה?

לירן, אתה רוצה להגיד בקצרה על מה העתירה?

רק מה נושא העתירה.

פרופ' סולומון הוא חתן פרס ישראל לחינוך לדעתי.

כן, זה הוא.

שלום, אני מהלשכה המשפטית של משרד החינוך. העתירה שהוגשה על-ידי פרופ' סלומון ואחרים נוגעת במספר היבטים שקשורים בכניסה של טבלטים לבתי הספר, נוגעת גם להיבטים שקשורים ליישום גביית תשלומי הורים, מנגנון ההסכמה - - -

הוא תקף את זה מכל הבחינות, פדגוגי והכול?

מה הדרישה?

הוא ביקש מבית המשפט להפסיק?

הם ביקשו להפסיק. היתה בקשה לצו ביניים והבקשה נדחתה.

תודה.

לסיכום, הטכנולוגיה מתקדמת. אנחנו במשרד החינוך וגם השטח הכולל את רשתות החינוך, הרשויות המקומיות, בתי הספר, המורים וההורים מעוניינים להתקדם עם הטכנולוגיה בשל היתרונות הרבים. אנחנו חושבים שתפקידנו לאפשר לזה לקרות, אבל לבצע את זה נכון, כמו שאתה ביקשת, לוודא שיש פיקוח, לוודא ששום ילד לא נשאר מאחור, לוודא שמבחינות בטיחותיות הדברים מתנהלים בסדר. למיטב הבנתנו זה מה שאנחנו עושים.

תודה. פרופ' עמי וולנסקי, המדען הראשי של משרד החינוך.

שלום ותודה רבה. אני אשתדל בקצרה לומר כמה דברים על מגמות בין-לאומיות.

יש לנו הרבה דוברים, אז באמת בקצרה. זה נאמר לכולם.

אם עד היום הקמנו מדדי השוואה בין מדינות על בסיס תוצר לאומי גולמי, תוצר פר נפש, היום בין היתר מדובר, גם אם יש להן תוצר או הכנסה של 60,000 או 70,000 דולר פר נפש, ביכולת להטמיע טכנולוגיות בתוכן.

השינויים הטכנולוגיים – כל תחומי החיים, החל מעולם הנסיעות ועבור לעולם הרפואה, מתבססת על עולם הטכנולוגיה. לכן אוריינות של חברה בתחום הטכנולוגיה, היכולת של חברה לקלוט טכנולוגיה, של אזרחיה, לעשות שימוש מושכל בטכנולוגיה, היא חלק מההבנה לאן העולם צועד. יכולה להיות חברה שההכנסות שלה גבוהות מאוד, אבל האוריינות הטכנולוגית של אזרחיה יחסית נמוכה. ולכן במעבר לכלכלת ידע, במעבר למציאות הזאת, הסוגיה הזאת היא על הפרק והיא חלק ממדדים חדשים. למשל אחד המושגים הקיימים זה כמה פטנטים חברה מייצרת בהשוואה בין חברות. זה במציאות הרחבה או במציאות הבין-לאומית.

כאשר אנחנו פונים לשתי סוגיות בעולם המורכב הזה של הטמעת טכנולוגיה, משרד החינוך כבר קרוב ל-30 שנה עושה מאמצים, ובשנים האחרונות תחת ההנהגה של ד"ר רימון הדברים קיבלו תאוצה, גם בטכנולוגיה וגם בספרות הדיגיטלית בהרבה מאוד היבטים. עם זאת, האתגרים שרובצים לפתחנו הם שניים: האחד זה ה-digital divide – הפערים שקיימים. העולם שלנו חי במושגים של פערים ואנחנו מתמודדים עם הקטנת עלות המים והקטנת עלות התחבורה הציבורית, וה-digital divide הוא מציאות של פערים שהספרות המקצועית דנה בו בהרחבה, וזה קשור להון התרבותי, ההון הכלכלי, ההון החברתי, זה חלק מתשומת הלב של כל המדינות וזה חלק מאתגר מורכב. זה לא נשוא לביקורת, אבל זה נשוא לבוא ולומר: לפתחנו יש בעיה.

המדען הראשי, פרופ' עמי וולנסקי, נדרשתם על-ידי המחלקות המקצועיות בתחילת הפרויקט, לפני הפרויקט או בתחילת הפרויקט – נדרשתם לחוות-דעת?

לא. של מה?

בכלל. אתה המדען הראשי של משרד החינוך?

כן.

יצא פרויקט לדרך, פיילוט - - -

אני מיד אומר.

אין לנו הרבה זמן. בבקשה.

הסוגיה השנייה היא הפערים הקיימים, בכל העולם אגב, בין המציאות של הילדים שבאים לבתי הספר עם איזה אוריינטציה טכנולוגית, עם איזה נגיעה טכנולוגית, לבין האופי הרחב. ואני מדבר על המציאות הבין-לאומית, שדפוס ההוראה נשאר ביסודו קונסרבטיבי, נשאר שמרני. והבעיה הקיימת כיום היא איך לחבר, להפוך את הפדגוגיה כמובילה את הטכנולוגיה, ולא את הטכנולוגיה כמובילה את הפדגוגיה. לפני חודשיים פרסמנו קול קורא בשיתוף עם המינהלים הפדגוגיים, ביחד עם המינהל של עופר, קול קורא בהשקעה למחקר ופיתוח, כדי להביא לכך שהפדגוגיה תוביל את הטכנולוגיה.

עד היום זה לא נעשה? אף אחד לא חשב לעשות את זה?

הקול הקורא כבר התפרסם, רק עכשיו מגישים חוקרים בולטים - - -

אני לא חוקר, אבל הייתי מצפה, כשאני מוציא תהליך כזה לדרך, אני כמשרד החינוך, הייתי צריך לוודא שבאמת פדגוגיה תוביל את הטכנולוגיה.

אני מעלה את הדברים - - -

זו תהייה. שמת את זה באוויר. אוקיי.

להגינותו של משרד החינוך כל היושבים כאן - - -

אין לנו ספק בזה.

- - - את משרד החינוך. לא רק היו שותפים לעניין, היו שותפים בלהט להבנה הזאת. אני מסב את תשומת הלב שהנושא שעל הפרק, שמנוהל כרגע, הוא נושא של עולם מורכב שיש בו אין-ספור שדות מוקשים שצריך להתמודד אתם, וההתמודדות קשורה בין היתר לתודעה. האם משרד החינוך מודע לכך? משרד החינוך מאוד מודע לכך, ולכן השותפות עם המינהל של עופר, המינהל הפדגוגי, המזכירות הפדגוגית. הם מבינים את העניין. בין היתר אלה חלק מהתהליכים.

תודה. תודה, פרופ' עמי וולנסקי.

תודה רבה. נציג השלטון המקומי.

אני ראש המועצה המקומית של כפר שמריהו, חבר ועדת החינוך של השלטון המקומי. לצורך העניין הזה אני מייצג גם את מרכז השלטון המקומי וגם את מרכז המועצות האזוריות. בכדי לקצר אני אקרא לכם את האמירה שלנו: מרכז השלטון המקומי ומרכז המועצות האזוריות תומכים מאוד בהוראה מתוקשבת ובלמידה מתוקשבת, זה חלק בלתי נפרד מהקִדמה. אנו מחויבים לשיפור ההשכלה ולבריאות הילדים. אנו מתחייבים לפעול בהתאם לתקנים אשר מפורסמים על-ידי הרשויות המוסמכות ולעמוד לביקורת טכנית כפי שתידרש. הידע המקצועי שלנו תומך בקידום הוראה מתוקשבת, אך יש לתת את הדעת לתוכניות מאזנות כאמנות, חקלאות, ספורט וכדומה.

אני באופן אישי, כמי שאחראי על התחום הזה בשלטון המקומי' זימנתי לשבוע הבא דיון משותף למשרד החינוך, ועדי הורים מייצגים, ספקי תוכן ועמותות, בכדי לגבש דרך משותפת לשימוש מושכל במחשבים להוראה וללמידה, ואולי בכך נחסוך את הדיונים כאן בכנסת.

דרור, קטונתי מלתת לך ציונים, אתה נחשב אחד האנשים הרציניים, ואומרים לי את זה בכל דיון, אבל שמת לב שבפתיח אמרתי, ואת זה לא שמעתי מהמרכז לשלטון מקומי: לית מאן דפליג בחשיבותו של התנעת הפרויקט. אמרתי את זה בתחילת הדיון ונאמר שאני שם את זה עכשיו במרכז השולחן, אנחנו לא שם. המרכז לשלטון מקומי הוא הזרוע המבצעת, הוא רשות החינוך המקומית, הוא משרד החינוך לצורך העניין, אנחנו שואלים, ועופר רימון בתחילת הדברים, בשונה מהדיונים הקודמים, התמקד בנקודות שמפריעות לציבור, א', שזה נעשה על-פי החוק, על-פי הנהלים ועל-פי הכללים בסוגיית תשלומי הורים, ב', המכרוז של הנושא, ג' נושא הקרינה, ד' פדגוגיה, כשאתה נשען על גורם מקצועי, ואחרון-אחרון, הילד בקצה – קודם כול האם ניתן לו מענה, וגם אם ניתן לו מענה, איך ניתן המענה הזה ולא עם קיטבג כבד שיישא כל חייו, אותה צלקת בגלל המענה. פה לא שמעתי אותך.

אני אומר, ברשותך, אם יינתן לי הזמן לכך, גם ניהלתי בית ספר עם יותר מ-2,000 תלמידים, אני ראש מועצה כבר קדנציה שלישית, ואני מאוד מנוסה בתחום הזה. קודם כול, לכל בית ספר יש את תרבותו והמבנה הארגוני שלו ויש בחירה חופשית בבית הספר כיצד לנהוג בתיאום עם ועדי ההורים. כך גם רשויות, אין רשות דומה לרשות אחרת, ובתוך הרשויות יש מגוון שונה של התנהלויות. מסיבות ברורות אני לא אביא את הרשות שאני עומד בראשותה כדוגמה, אבל נמצאת פה למשל הגברת מגי אסייג, שהיא מייצגת עמותה גדולה מאוד, שפועלת להטמעת תקשוב במקומות שבהם אין יד המשפחות משגת מחשבים, והם מספקים להם את המענה בצורה יוצאת מן הכלל. יש עוד כמה עמותות כאלה שפועלות.

מאחר שאני מוגבל בזמן, אני מודה לך על ההשלמה, אבל אני מצפה - - -

לגבי הקרינה שאליה הוזמנתי - - -

אני מצפה מגורמים שלטוניים במיוחד – עזוב מה עושות העמותות וההשלמות, הכול מבורך – אני מצפה שנהיה ערניים, ואני מצפה ממך שאתה היום מהדיון הזה תלך לשלטון המקומי, לוועדת החינוך שלכם, ותאמר שזה ירד לשטח, שהדברים ייעשו לפי הכללים. אני אומר לכם בכנות, כפי שאמרתי בפתיח, לא ישבתי בשקט, התאמצתי לקבל תשובות מהיועצת המשפטית של משרד החינוך. גם כשכבר עברו חודשיים ומחצה, כמעט שלושה, לאחר שנדנדתי, קיבלתי תשובה שיש בה הכול ואין בה כלום. אתם מכירים את זה, בדרך כלל בפוליטיקה יודעים לתת תשובות כאלה. פניתי לראשי רשויות שדיברו עליהם בדיון הקודם שייתנו לי תשובות, אני לא מתבייש, הם אפילו לא סופרים אותנו.

אני רוצה בכל זאת, ברשותך - - -

אני לא רוצה שתגיב. בהמשך אולי יהיה לנו - - -

צו החינוך שמובא לדיון כאן אינו כולל את המרכיב הזה, ואני חושב שיש בהחלט לדון במסגרת צו החינוך גם על הנושא של רכישת המחשבים הניידים. זה לא מובן מאליו שילד צריך לרכוש מחשב או משפחתו צריכה לרכוש מחשב.

תודה. חברי הכנסת, ממשיכים, עד שתאמרו לי מי, מה, מו. אתם כבר בשלב הזה? נתחיל בסדר. מוטי יוגב, בבקשה.

יש לי כרגע רק שאלה. עופר, כשדיברת על מספרים מוחלטים, אני מבקש לדעת לכמה עוד אין ביחסיות הזאת של 1,800 תלמידים, ובתוך כמה זמן - - -

זה לא 1,800 תלמידים, זה 1,800 בתי ספר.

1,800 בתי ספר, סליחה.

יש 1,800 בתי ספר שהנושא מתחיל להיכנס אליהם באופן מדורג.

תן לו לסיים את השאלה.

בתוך כמה זמן אתם חושבים שבתוכנית הרב-שנתית תשלימו את כלל בתי הספר בישראל?

אני אגיד לך את האמת, אין לנו תקציבים היום להשלים את כלל בתי הספר במדינת ישראל. בנושא הזה חסר הרבה מאוד תקציב אם אנחנו רוצים להגיע למצב שנוכל לאפשר לכל בתי הספר במדינת ישראל לעבוד עם אמצעי קצה. בתפיסה שלנו כל בית ספר כזה, אנחנו חייבים לתת מענק כספי כדי להוריד את תשלומי ההורים למינימום, והיום יספרו לך על זה מנהלים ועמותות שהדרישה בשטח אדירה.

נתת תשובה, עופר.

יש בזה בעיה. אני מודע - - -

זה באוויר, לכן יש דיון. בבקשה, ד"ר יוסף ג'בארין, חבר כנסת.

שתי הערות. הערה ראשונה לגבי 1,800 בתי הספר. החשש שלי הוא שתוכנית התקשוב אולי תרחיב פערים חברתיים. בעיקר אני מתכוון לבתי ספר בפריפריה, בתי ספר במצב סוציואקונומי נמוך, בתי ספר בחברה הערבית, כי כולם יודעים שתקשוב מצריך מחשבים ויש לזה השפעות כספיות שאולי בעייתיות במקומות מסוימים. אני אשמח לשמוע באיזה מידה המשרד מודע להשלכות התוכנית על אוכלוסיות מוחלשות, לשמוע גם מה הפילוח של אותם 1,800 בתי ספר, ואם יש בעיה, מה המשרד מתכנן לעשות כדי להתגבר על הבעיה הזאת. זו הערה ראשונה.

האמת היא שההערה השנייה שאלתי לגבי העתירה של פרופ' סולומון ז"ל – חברים, בכל זאת אנחנו מדברים על חתן פרס ישראל לחינוך, דמות מאוד מוערכת בתחום החינוך, ולכן לא כל-כך אהבתי את ההתייחסות המבטלת. אם אפשר לדעת, מה בדיוק היו הטיעונים בעתירה נגד התוכנית. חשוב לנו לשמוע.

אני פה אחד מהעותרים.

גם אתה תרחיב.

להעיר לתשומת לבכם.

משרד החינוך יגיב בסוף.

השאלה היא לא רק מה היו הטיעונים, השאלה על ההתמודדות של משרד החינוך - - -

אני רוצה להמשיך בדיון, וכפי שהבטחתי לסירוגין אורחים וחברי כנסת. לימור הררי, ראש תחום תקשוב אקדמי גורדון להכשרת מורים. שתי דקות. מה אתם עושים סביב הפרויקט הזה?

סביב הפרויקט הזה אנחנו מכללה שמכשירה את דור המורים הבא.

חלק מדור המורים הבא.

ברור. יש לנו 2,500 מורים. יש 23 מכללות להכשרת מורים בארץ, אנחנו אחת מתוכן.

אני ראש תחום תקשוב באקדמית גורדון, פיתחנו תוכנית ייחודית שמכשירה את המורים שלנו להשתמש באייפדים בצורה מושכלת, כך שהם יעוררו את ההנאה הפנימית של התלמידים.

עד כמה הפרויקט שלכם חדשני וייחודי?

עוד רגע, לא סיימתי את דברי.

אני יודע.

תוך כדי אני אשלב את התשובה לשאלתך. יש לנו 30 קורסים שמשלבים אחד על אחד אייפד ומגוון של אפליקציות. אנחנו עובדים על-פי מודלים תיאורטיים שיוצרים הגדרה מחדש לפדגוגיה. המיקוד הוא בפדגוגיה, הטכנולוגיה רק עוזרת לנו לקדם את חווית הלמידה. יש לנו קורסים בכל תחומי הדעת, החל ממקרא, טעמי המקרא – אני חושבת שהיושב-ראש ישמח לשמוע את זה – מתמטיקה, החוג לאנגלית כולו - - -

אני שמח לשמוע הכול. אני מאלה שהאוזניים שלו כרויות לכול.

נפלא.

הוא אפילו היה בצבא... מה את יודעת.

וגם אין לו קרניים...

אנחנו מסתמכים על מחקרים שנעשו, ואנחנו עושים סיורים בבתי ספר בעולם. רק עכשיו היינו בבתי ספר בניו-קסל ששילבו, והקפיצו את הישגי התלמידים מ-18% ל-86% בבית ספר יסודי, primary school, כשיש שם מצב סוציואקונומי מורכב. ההורים של התלמידים שם הם דור חמישי לאבטלה, ובעזרת שינוי של פדגוגיה פלוס טכנולוגיה הקפיצו את בית הספר לרמה גבוהה מאוד.

סליחה שאני עוצר אותך. האם הפרויקט שלכם הוא פרויקט בראשיתי, ראשוני, במכללות להכשרת מורים?

אנחנו שנה שלישית ב - - -

האם את יודעת על עוד פרויקטים דומים?

אני יודעת על עוד מכללות שמכשירים. אני יודעת, כיוון שאני חברה וקולגה של עמיתים במכללות אחרות, על עוד מכללות שמשלבות אייפדים כמובן ברמה זאת או אחרת בדרכים נוספות.

האם כבר הכנסתם מורים למערכת החינוך שקיבלו את ההכשרה הזאת?

כן.

מה מספר המורים שהוכשרו?

כיוון שזו השנה השלישית - - -

אדוני היושב-ראש, אתה יודע למה שאלתי את השאלה הזאת? כי אז אנחנו נדע, לדוגמה, אם הטבלטים יוכנסו למערכת החינוך לפני שבכלל הוכשרו מורים - - -

התשובה היא כן.

ברור. לא רק זה, יש גם רכז בכל בית ספר.

רכז בית ספרי.

התשובה היא כן. בבקשה. תנו לה לסיים. בבקשה.

הכשרה של מורה אורכת ארבע שנים. בד בבד, תוך כדי ההתנסות, הסטודנטים שלנו מתנסים אחת לשבוע בבתי הספר, וכבר מלמדים עם הטכנולוגיה, בהתאם לתשתית שיש בבית הספר כמובן. אנחנו מזמינים אלינו, יש לנו תוכנית של אקדמיית שדה, אנחנו מזמינים אלינו בתי ספר, אנחנו ממוקמים בחיפה, אז גם מדלית אל כרמל וגם מחיפה באים אלינו תלמידים, סטודנטים שלנו מלמדים אתנו, וברגע שהם חוזרים לבית הספר מורים מבקשים ממנהל בית הספר להצטרף ולרוץ קדימה עם זה.

תודה. חברת הכנסת מירב בן ארי.

לא. אני מקשיבה.

איציק שמולי.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אין ספק שמדובר במהלך פורץ דרך, ולפני שאני אגיד איזו מילה של ביקורת אני חושב שצריך לברך את משרד החינוך על כך שמאז הדיונים האחרונים שהיו, כשגם ההורים וגם חברי הכנסת הביעו דאגה מכל נושא הקרינה, לפי הנתונים שמסרת – זה בסדר שההורים עדיין מודאגים ותמיד יהיו מודאגים – נראה שלקחתם ברצינות את הביקורת, ולפחות בתחום הזה עשיתם מעשה.

אני כן רוצה לשאול בעניין של הקרינה, אם נציגי משרד הבריאות נמצאים פה, אם תוכלו לענות אחר-כך - - -

אמורה להיות פה ד"ר איזבלה.

כן.

עוד מעט.

זה בסדר שיש תקן ישראלי, אבל אני רוצה לדעת גם איפה עומד התקן הישראלי ביחס לתקנים במדינות אחרות בעולם המערבי. זה פעם אחת. פעם שנייה, אותו תקן של 40 מיקרו, שעליו דיבר עופר רימון, האם התקן הזה מתייחס באופן ממוקד לכיתה אחת או האם באותה כיתה יכולה להגיע קרינה – סליחה על הבורות – גם ממקומות סמוכים שבהם יש כיתות שמופעלים בהן טבלטים בעת ובעונה אחת? זאת שאלה לגבי הצד הבריאותי.

אדוני היושב-ראש, הצד שהוא הרבה-הרבה יותר מטריד אותי זה הצד החברתי. כן, הטכנולוגיה – אפשר לעשות בה דברים מופלאים, אבל אם יש בעיר אחת, בבית ספר אחד, בשכונה אחת, ילד אחד ששולחים אותו לצד של הכיתה כדי לעבוד על מחשב נייח, צריך לקחת את כל הפרויקט הזה ולהעיף אותו לפח.

- - -

כן-כן, תמשיכי לעשות ככה עם היד.

העוויות פנים וכן או לא, זה לועג אפילו לאינטליגנציה שלנו.

סליחה.

ההבדל כנראה שאת לא היית בצד הזה של הכיתה, אני כן הייתי בצד הזה של הכיתה.

אתה לא היחיד.

יכול להיות שאת בחיים לא הרגשת את ההרגשה הזאת של מה זה להיות שווה פחות. אני הרגשתי.

אני עושה הכול כדי - - -

אני אתן לך רשות דיבור.

אני מאמין לך שאת עושה, אני רק אומר לך שעד שלא תהיי במקום הזה, ואני לא מאחל לך להיות במקום הזה ולא לאף אחד מקרובייך – עד שלא תהיי במקום הזה, לא תדעי למה אני אומר את מה שאני אומר.

אני לא מטיל ספק בכך שמשרד החינוך והגורמים האמונים, בתי הספר והרשויות המקומיות, כולם עושים כל שביכולתם כדי למנוע את התופעות כאלה, אבל לראיה, גברתי, גם לשולחן שלי וגם לשולחן של חברי כנסת אחרים מגיעות פניות, מגיעות פניות על כך שיש ילדים במערכת החינוך שיושבים בצד, מגיעות פניות על כך שיש לחץ בלתי אפשרי גם על ילדים וגם על הורים כדי לגבש אותו רוב מוסכם של 70%, מגיעות פניות על כך שכבר הוכנסו טבלטים לבתי הספר, אבל ילד יושב דה-פקטו בכיתה בלי טבלט, ולא במקרה אחד ולא בשניים.

זה דבר שצריך להדיר שינה מעיני הקברניטים במשרד החינוך, כי התפקיד המרכזי של מערכת החינוך, חוץ מהקניית דעת והקניית כישורים, זה לשמש מכשיר לסגירה של פערים חברתיים. ואם ילד מגיע למערכת החינוך והמסר הלוא הישיר, אבל העקיף, שהוא לא פחות חזק, שעובר אליו, שהוא שווה פחות, כי להורים שלו אין, מערכת החינוך במקרה כזה נכשלת כישלון חרוץ.

נניח שהמסר הוא הפוך?

אז אתם זכאים להדליק משואה ביום העצמאות. אני לא אומר את זה בציניות.

אני מזמינה אותך אלי לבית הספר.

גברתי, את רוצה שדבריך יישמעו?

דברי חכמים בנחת נשמעים.

לסיכומו של עניין, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשאול את עופר, בהתייחס למה שאמר חברי, יוסף ג'בארין, על אותה פריסה בכל רחבי הארץ. אני לא בטוח שבעיר כמו לוד או ברהט מגיעים כל-כך מהר לאותם 70%, וגם על ההליך הפנימי שבמסגרתו מתגבשת אותה "הסכמה" אצל ההורים.

אני רוצה לשאול אותך על תשלומי ההורים. הטבלטים למיטב ידיעתי הם מחוץ לתשלומי ההורים - - -

תשלומי רשות.

אדוני היושב-ראש, זה ברשות, עד שהילד שלך בא אליך ואומר לך שלכולם יש ולך אין.

או "בגללנו", "אנחנו תוקעים את הפרויקט".

הוא חורג מהרשות.

שאלותי הממוקדת. הראשונה, מה קורה מבחינת משרד החינוך? איזה ביקורת מפעיל משרד החינוך בעניין הזה כבר מהשלב של גיבוש ההסכמה של ההורים או האם הוא ראש קטן והוא נכנס רק בהמשך לתהליך? איך משרד החינוך מוודא שלא מפעילים לחץ מיותר, לא על הורים ולא על תלמידים? והשאלה השנייה, מה אתם עושים כדי למנוע את אותה סיטואציה מבעיתה שדיברתי עליה? והשאלה השלישית היא על הפריסה הגיאוגרפית. תודה רבה.

תודה רבה. כפי שאמרנו נשמע גם מנהלי בתי ספר שתומכים בפרויקט ואנשי ציבור שמתנגדים לפרויקט. חבר הכנסת, פרופ' יוסי יונה.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה קודם הנחת עבודה אחת. כאשר אנחנו באים ומבקרים את הפרויקט, אז אנחנו לא נמנים – איך נכנה אותם? – עם הלודיטים של המאה ה-19 באנגליה - -

אתה לא חשוד.

- - שהלכו ושברו את המכונות, משום שזה פוגע בפרנסה שלהם. כולנו מחוברים בטבורנו לעידן התקשובי הזה, ועבדכם הנאמן כמעט-כמעט בכל אמצעי טכנולוגיה מפותח משתמש. כך שאם יש ביקורת, ואכן יש ביקורת, היא לא בין אלה שלכאורה אבירי הקדמה אל מול אלה שרוצים להחזיר את האנושות לתקופת האבן. כך שההנחה הזאת תהיה פה ברורה וצריך להגיד אותה.

אני בין אלה שעתרו לבג"ץ בנושא הזה של הטבלטים, ואדוני היושב-ראש גם יודע על היוזמה שלנו – וזה כבר מתקשר לסוגיה של שוויון הזדמנויות ותשלומי הורים – שניסחנו הצעת חוק שמשרד החינוך התנגד לה, כפי שקיבלנו הודעה לפני מספר ימים, שלפחות תשלומי הורים, בכל פעם שמשרד החינוך מאפשר לבתי ספר שלא בתחילת השנה להגדיל תשלומי הורים, שזה יובא בפני ועדת החינוך. קיבלנו מענה חד-משמעי שלילי, שמשרד החינוך מתנגד להצעת החוק הזאת, שזו איזו אינדיקציה שמעידה על רוח - - -

עדיף שתבין רק למה מתנגדים. יש לי פנייה ממוסד חינוכי מסוים, וההורים השיגו את המאזנים של אותו מוסד חינוכי. זה מוסד חינוכי גדול – זה בתחום חוק חינוך חובה – אם תדע מה מרכיב תשלומי הורים שם, זו שערורייה אחת גדולה. זה סטרטאפ שמתפתח בבתי הספר, ואחר-כך אומרים שרוצים לחזק את החינוך הממלכתי. זו הדרך שמשרד החינוך מעודד פתיחת מסגרות חינוך כאלה, על-ידי מפעילים חיצוניים, על-ידי גופים אחרים, ושם זה שטח הפקר שההורים נתבעים ונותנים, נתבעים ונותנים.

מה רצינו פעם? שאפנו שההשכלה האקדמית תהיה בחוק חינוך חינם. רבותי, היום, תדעו לכם שיש גילאי יסודי ותיכון, שהורים נדרשים לשלם כמעט כמו בהשכלה הגבוהה. בבקשה. סליחה שהפרעתי.

נכון. אני שמח על הערת הביניים שלך, שהיא מאוד-מאוד חשובה, אדוני היושב-ראש, כי הנקודה שציינתי מעידה, אם תרצו, על ההפקרות שמאפשרים במערכת החינוך באשר לסוגיה הזאת של גביית תשלומי הורים.

כדי שאציג את הטענות שלי באופן יותר סיסטמתי וקוהרנטי, אדוני היושב-ראש, אתה הצגת את הנקודות המרכזיות שאנחנו דנים בהן: האחת זה הערך הפדגוגי שעל פניו – שכחתי את שמך, גברת, שהצגת כאן - - -

לימור הררי.

אני מודע, דרך אגב, לדוח שה-OECD המציאו ב-15 בספטמבר 2015, לא לפני עידן ועידנים, מחקר שנערך לאורך של שלוש שנים, 39 מדינות, אדוני היושב-ראש, 500,000 תלמידים, ואחת הטענות המרכזיות של המחקר הזה היתה שמחשוב בבתי הספר כמו שהוא היום לא מקדם את התפתחותו של התלמיד. כפי שהוא היום. אנחנו לא אומרים שלא יכול להיות, אבל ה-OECD אומר "כפי שהוא היום".

לא מקדם את מה?

התפתחותו של התלמיד. לכן גם אם נגיד שאנחנו בעד, ואנחנו בעד הקִדמה ובעד תקשוב ובעד שימוש מושכל בטבלטים, נשאלת שאלה עקרונית האם באמת היתה היערכות משמעותית של משרד החינוך שאכן יש שימוש מושכל בטבלטים. זו נקודה אחת, חשובה ביותר, שהיא נקודה פדגוגית.

הנקודה שחברי, איציק שמולי, הציג כאן, נקודה כאובה של שוויון הזדמנויות והאפשרות של הפעלת לחץ על ההורים שירכשו את המחשבים הללו – גם אם אין בידם היכולת הם יעשו הכול. אתם מכירים את זה. זה הופך להיות כמו, אדוני היושב-ראש – אימא, אבא, לילד ההוא יש "נייקי", למה לי לא מגיע? סוג כזה. וכולכם יודעים על מה אני מדבר, והורים המון פעמים לא יכולים לעמוד בלחץ הזה.

תסכם.

אני מצטרף לשאלה של חברי, איציק שמולי, כדי לדעת מהם מנגנוני הפיקוח.

הדבר הנוסף שמתקשר לעניין הזה, חברות מסחריות הן שמספקות את הטבלטים הללו. ואנחנו יודעים שחברות מסחריות, כל מה שמעניין אותן זה שורת הרווח, ולכן הן ידחפו בכל הכוח שייכנסו יותר ויותר, וזה מתקשר לנקודה - - -

שיקנו סוג מכשיר מסוים והוא יתייקר אחר-כך בגלל הביקוש.

מן הסתם הוא גם יתכלה מהר.

יש כללים בכלכלה.

בדיוק. היום אנחנו עוסקים במחשוב שחייב להתכלות מהר, חייב, כי על בסיסו יש צמיחה כלכלית, אז צריכים להחליף אותו בכל שנה-שנתיים.

פה עולה הסוגיה של הקרינה, שזו הסיבה שאנחנו מתכנסים כאן היום, אדוני - - -

אחת הסיבות.

אחת הסיבות המרכזיות. אם זה חברות מסחריות כמו שחברה מסחרית פועלת – במיוחד בישראל חברות מסחריות, כפי שאנחנו יודעים, ההגינות שלהן היא לא מי יודע מה והאחריות הציבורית שלהן לא מי יודע מה.

הוא קצת נסחף פה.

לא. אני לא נסחף. מגה - - -

יוסי.

לכל החברות המסחריות אין אחריות תאגידית?

כן, כן, כן, מירב.

לא שאני איזה אשת כלכלה, אבל חברות ישראליות - - -

תני לו. זו זכותו.

אם הוא קונה כיסאות ושולחנות, הוא יעלה את מחיר הכיסאות?

את ואני חלוקים עמוקות בנושא הזה.

- - -

מירב, לא נורא. הוא אמר. הערת. נקודה.

כן, אבל לא כל החברות במשק, אין להן אחריות.

להגיד "כל", אף אחד לא אמר.

אני ממש לא אשת כלכלה, אני בחינוך כל החיים שלי.

מירב, תודה.

מירב, בשביל זה לא צריך לדעת כלכלה, צריך לדעת סוציולוגיה.

בגלל זה אני מגיבה, כי זה נראה לי - - -

אין שום בעיה. את יכולה לטעון טענות בתחום הסוציולוגיה לגבי התרבות הארגונית של המון תאגידים בישראל, ואני עומד על דעתי שחלק ניכר מהם לא מאופיינים באחריות תאגידית.

תודה, יוסי.

אין בעיה, בסדר.

יוסי, אתה חייב לסכם.

לכן אני אומר: בהינתן העובדה הזאת, אנחנו יודעים על אפשרויות לצמצם את הקרינה, אנחנו יודעים שהאפשרות לצמצם את הקרינה הוא מעבר לרשתות שעולה המון-המון כסף.

וכאן, אדוני, עופר רימון, אני שואל אותך: האם נעשה מהלך כזה? אם לא נעשה, מדוע לא נעשה מהלך כזה? ועד כמה אתם, על בסיס הדברים שאמרת, שאתה אמון על בריאותם של התלמידים, מתכוון לעשות מהלך כזה? נניח להעביר את הטבלטים מהוויי-פיי שלהם לרשתות? ציינת שגם ברשתות חשמליות קיימת סכנה, אבל אנחנו יודעים שבהשוואה בין רשתות חשמליות לבין וויי-פיי, הרי שהוויי-פיי מהווה סיכון חמור לילדים, במיוחד כשיש 30-40 תלמידים ולכל אחד יש טבלט.

תודה. משרדי הממשלה, בסוף ניתן לכם להתייחס, גם משרד הבריאות וגם משרד החינוך.

תודה, אדוני היושב-ראש.

הגברת פנינה שוויקי, מנהלת בית ספר רמון, מודיעין. בקצרה. דקה.

אני חושבת שלמערכת החינוך יש תפקיד להיות רלוונטית לעולם שנמצא מחוץ לה. אנחנו לא יכולים להיות מנותקים ממה שקורה בעולם, מחוץ לכותלי בית הספר.

אני נותן הצעה לסדר, וזה לכולם, מאחר שאני לא בנוי להתחיל בנאומי שבח. את מנהלת בית ספר רמון במודיעין?

נכון.

יש לכם פרויקט, תתייחסי אליו.

אני מנהלת בית ספר רמון במודיעין, זו השנה הרביעית שאנחנו נמצאים בדגם המתקדם של המחשוב. כל תלמידי שכבות ד', ה', ו', לומדים באמצעות ספרים דיגיטליים את מקצועות הליבה. לכל התלמידים באמצעות משרד החינוך יש אמצעי קצה - - -

יש את כל הספרים?

כן, יש לנו את כל הספרים הדיגיטליים, באמצעות ספקי תוכן. אני מדברת על - - -

מי משלם על הספרים האלה?

משרד החינוך תקצב אותנו ב-20,000 שקלים, אנחנו עשינו חשיבה - - -

כמה ההורים משלמים?

לא משלמים.

זאב, תודה על השאלה. להבא – לא. אתה הולך לדבר. שאלתי, היא אמרה "משרד החינוך".

אתם זה לא - - -

אנחנו כן.

אז מי שילם על הטבלט?

יש כל מיני מודלים, אנחנו בדגם שמשרד החינוך העמיד לבית הספר שמונה עגלות מצוידות עם אמצעי קצה לכל אחד מתלמידי בית הספר. ההורים לא היו שותפים ברכישה של המחשבים. אין מצב שילד נמצא בבית הספר ואין לו ציוד קצה.

תודה, גברתי.

אם משרד החינוך מספק אצלך, ברור שלא יהיה. השאלה מה קורה בבתי ספר - - -

אני יכולה לתת לה דקה משלי?

השאלה, עופר, מה קורה בבתי ספר - - -

אני רוצה לשמוע מנהל בית ספר בשטח. יש לך קשיים?

רבותי, אני לא מפתח דו-שיח. יהיו עוד מנהלי בתי ספר.

אני חולקת על מה שאמרת - - -

גברתי, תקשיבי, אנחנו במצוקת זמן. סביב הפרויקט הזה התחלת יפה, תמשיכי.

הפרויקט מצמצם פערים בין הילדים, התוכניות באמצעות ספקי התוכן מאפשרות הוראה מותאמת. התוכניות נותנות מענה מותאם לילדים ולשונות שקיימת בין הילדים.

במה זה מתבטא?

לכל אחד מספקי התוכן שאנחנו עובדים אתם יש מינהל למידה. המורה מקבלת בזמן אמת מה קורה עם כל אחד מהילדים והיא יכולה לתת לו מענה, מה שהיא לא יכולה לעשות בכיתה של 35 ילדים כשהיא עומדת מול לוח. היא רואה בזמן אמת איפה הילד מתקשה, נותנת לו את התוכנית המותאמת שלו בלחיצת כפתור. התוכנית נותנת מענה לילדים מאתגרים, שיש להם בעיות גרפומוטוריות, לילדים עם לקויות למידה - - -

יש מענה?

יש מענה, מענה הולם, מענה פדגוגי נכון ומותאם.

תודה. תודה, גברתי. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

דקה, ואני אצטרך ללכת לדיון על ההנדסאים, שאנחנו מלווים אותו ביחד. זה בוועדת העבודה.

לך יש פריבילגיה לנטוש.

קראתי את כל מה שמשרד החינוך שלח, גם בדיון הקודם הייתי מעורבת. אני חושבת שעשיתם כאן עבודה טובה. אני חושבת שיש לנו בעיה בכלל בשיח. ראינו את זה גם אתמול להבדיל, אבל גם ראינו את זה גם במקרה של "הובר". יש כאן עניין, יש קִדמה, יש טכנולוגיה, העולם מתקדם, ואנחנו בכל פעם נשרכים מאחור, גם במקרה הזה.

שלא יהיו טעויות, אני באתי מחינוך, התעסקתי עם נוער שלא היו לו אפשרויות, ולכן כשראיתי ישר נזעקתי לאותו ילד שיושב עם המחשב. אני הבן-האדם הראשון שאעשה את זה.

בדקתי את העניין, ראיתי, דיברתי גם עם אנשי החינוך. אני חושבת שנעשתה פה עבודה טובה, גם מבחינת הגנת הסביבה, גם מבחינת משרד הבריאות וגם מבחינת משרד החינוך.

כמובן אנחנו כוועדה, ואני כחברה קבועה בוועדה אומרת שאם יש מצב שבו ילד נמצא בכיתה ואין לו טבלט, אחרי כל הבדיקות של משרד החינוך, אנחנו צריכים כוועדה לדעת את זה באופן אישי – הנה, אני גם אומרת עלי – אבל כפרויקט אנחנו כוועדה צריכים לתמוך בזה. אני חושבת שזה דור העתיד. דיברת על זה, המנהלת, בתחילת דבריך, זו הטכנולוגיה, זו הקִדמה. ילדים לומדים עם ספרים דיגיטליים, ילדים חוזרים הביתה. הסיבה היחידה שקניתי את הטבלט הזה, כדי שבעוד חודש-עוד חודשיים, אני אגמל מהדפים ואעבוד רק עם זה.

כל הכבוד.

לדעתי כולנו צריכים להתגייס לזה. אני מודה לכם על העבודה שעשיתם ושלקחתם ברצינות את מסקנות הוועדה, עופר, כי הוועדה הזאת התכנסה בשל הנושא החברתי המדאיג. קראתי ורשמתי את הסיכום של כל הדברים שלך. יישר כוח.

תודה רבה.

אני מקווה שכל המנהלים יצטרפו לזה.

כל הכבוד לך.

סליחה.

ברשות היושב-ראש, אני רוצה להצטרף לחברי, חברת הכנסת מירב בן ארי וחבר הכנסת איציק שמולי ולברך על הפרויקט. א', אני חושב שזאת הקִדמה ושם אנחנו צריכים להיות. ב', לא כל-כך מהר הייתי שוכח את הספרים, כי גם בהם לפעמים מוצאים דברים שאין במכשירים. ג', נושא הקרינה, אני רואה בו עניין טכני. אני בקיא בו מחמש שנים שעסקתי בו כסגן ראש מועצה לגבי בנייה של כיתות ודברים אחרים, ובהחלט מקבל את מה שאתם אומרים, אבל תראו פה את הזעקה שעולה. ביטא אותה חבר הכנסת איציק שמולי, ביטאה אותה חברת הכנסת מירב בן ארי, אני פשוט מבקש להצטרף – ואני היום ממלא-מקום יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון ומתחיל לקיים שם דיונים – לזעקה שעולה שמשרד החינוך, ולא רק, יראה לנגד עיניו לתת מכשיר לכל ילד. הייתי בדימונה, בבית ספר אחד יש ובבית ספר שני, אותו דבר יכול להיות בכפר ערבי זה או אחר, או שאין את הברקו למורה, או שאין את החיבורים, או שאין לילד, והדבר הזה היטיב אציק לבטא.

תודה.

אני אסיים את דברי. בין אם נביא לזה מגזר שלישי, בין אם נביא לזה קרנות, בין אם זה כסף ממשלתי, אני חושב, כבוד היושב-ראש, שזו צריכה להיות אמירה שלנו למשרד החינוך, לראות את זה כיעד ששם את זה על פני שלוש שנים, על פני ארבע שנים, הרי גם בין המורים יש אלה שיתקשו וזה ייקח דור, - -

תודה, מוטי.

- - להביא לידי כך שכמה שיותר מהר תהיה האפשרות הזאת לכל ילד ובית הספר גם יעמיד את האפשרויות האלה.

תודה. פנייתך נשמעה ואין לי ספק שיתייחסו בסוף. אליהו בטיטו, יושב-ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית. בבקשה.

בוקר טוב. ממש בקצרה. קודם כול, הנקודות שהעליתם כאן מצוינות, אני באמת מצטרף לדברי מירב.

הפרויקט הזה חשוב, הוא חשוב, כפי שהמנהלת אמרה, גם לבעלי צרכים מיוחדים, גם מבחינת המחיר. יש כאן משהו שלא תמיד מביאים בחשבון. כשאנחנו נכנסים היום לבית ספר, למרות חוק חינוך חינם, אנחנו עדיין משלמים כסף. דיברנו על זה בשבוע שעבר, באמת היה לנו כאן פאנל בכנסת, אתך, כבוד היושב-ראש - - -

מה זה פאנל? היה פה - - -, והתלמידים הכריעו.

לכבוד יום ההולדת לכנסת.

לא משנה שלא הצלחתי להשתלט על הדיון.

רוב התלמידים באמת הצביעו בעד, מתוך הבנה שלמרות שבחוק חינוך חינם אנחנו משלמים כסף, ובעיקר בסוף שנה. יש פה תופעה מדאיגה שאני חושב שהמקום להעלות אותה זה דווקא בוועדת החינוך, הרבה בתי ספר מתחילים ללמד עם מיקודיות, מתחילים מתחילת השנה, בגלל שבתחילת שנה מתפרסמת המיקודית, אבל מה שקורה שתלמידים צריכים לקנות את המיקודית מהכסף שלהם, והספר כבר לא רלוונטי כי המיקודית הפכה לספר לימוד. הטבלט נותן לזה מענה, כי הוא נותן פתרון לכל החומר בעולם בפעם אחת. אתה קונה טבלט אחד והוא משמש אותך לכל תקופת לימודיך.

בקיצור, אנחנו צריכים לאלץ את משרד החינוך לתת טבלט לכולם ואת כל הספרים דיגיטליים.

לפחות לאלה שקיבלו.

מה יעשו "ספרי שולמית" רק פעם בשנה, פעמיים בשנה?

יש רק בעיה אחת שאני חושב שצריך לשים אליה לב – תלמידים דתיים. תלמידים דתיים לצורך העניין לא יכולים להשתמש בחומר אם הוא נמצא בטבלט במהלך השבת. אני מעיד על זה כנער דתי. בשבת אין לי טבלט שאני יכול לפתוח וללמוד את החומר. צריך לשים לזה לב, ואני חושב שדווקא כאן המשרד צריך למצוא לזה פתרון.

הם בונים על זה שזה כל-כך טוב ומוצלח שלא תצטרך ללמוד בשבת, לך לנוח.

צריך לשים לב שאנחנו כל היום עם הטלפונים. יותר נכון בשיעור אנחנו בלי הטלפונים, לפחות על-פי החוק, מגיעים להפסקות ואז ישר רצים לטלפונים ולא רואים אחד את השני. ברגע שיהיו לנו הטבלטים, אני מאמין שהרגש החברתי שלנו ישר ירצה לעזוב את הטבלט בהפסקה ולהיות עם החברים, ואז אולי נכיר אחד את השני.

הלוואי. תודה.

(מחיאות כפיים)

אתם לא יודעים שלא מוחאים כפיים? אבי מידן, מנהל בית הספר הרב-תחומי הולץ חיל האוויר.

אני מנהל בית הספר הרב-תחומי הולץ, חיל האוויר, מקבוצת עמל, שייך לרשת עמל - - -

בדקה אחת תאמר לי מה אתה בפרויקט הזה.

נכנסנו לפרויקט לפני ארבע שנים וחצי. יש בבית הספר שלנו 1,000 אייפדים, לכל תלמיד יש אייפד. חשוב לי לציין שבית הספר ממוקם גיאוגרפית בתל-אביב, אבל התלמידים מגיעים אליו מכל הארץ, והם לא לנים בתל-אביב, הם עושים את הדרך כל יום מנהריה, קריית ים, בית שמש, ירושלים, אשקלון לבית הספר ובחזרה ממנו הביתה. אתם מבינים כמה זמן הם מבלים בדרך, כך שאייפד מהווה כלי משמעותי מאוד כשהוא נמצא אתם ברכבת בדרך הביתה.

התלמידים שלנו נבחנים במבחני הבגרות. ופה זה המקום לומר לעופר רימון תודה וגם על הירתמות הרשת שמלווה אותנו.

השמחה של הילדים להיכנס למבחן בגרות – אני רוצה רק להזכיר כי ישב פה תלמיד – ילד שנבחן במבחן בגרות יש בו רתיעה, חשש, ברגע שהילדים נבחנים עם האייפדים, אתם צריכים לראות את השמחה להיכנס ליום הבחינה, ואולי גם למשוך אותם באוזן שיצאו מהבחינה, כי הם יותר מחוברים.

החוויה היא חוויה לימודית פדגוגית טהורה.

בדקת את הקרינה?

דיבר פה אותו פרופסור, הטלפון הסלולרי הוא לא חלק מתשלומי הרשות. אין לשום תלמיד בבית הספר שלי, 1,000 תלמידים, אין לו טלפון סלולרי עם קלפה, כולם מגיעים עם הטלפון הכי חדשני שיש והם דואגים להתעדכן. האייפד מלווה אותם ארבע שנים והם לא צריכים להתחדש.

הקרינה באה מעמוד הקרינה בטלפון הסלולרי מחוץ לבית הספר, ולא מהוויי-פיי של בית הספר.

בנושא הפדגוגי מה אתה אומר?

כשנכנסנו לפרויקט, בית הספר עמד, אני מצטער לומר, אפילו מתבייש, על זכאות לבגרות שעומדת על פחות מ-60%. אנחנו ארבע שנים וחצי אחרי שימוש באייפד, וחנכנו לפני חודש את התוצאה – 94% זכאות לבגרות.

כמה שיפור מתוך זה אתה זוקף לטבלט?

אני לא יודע, אבל הטבלט לא הפריע. הוא יצר אווירה לימודית מהנה שהביאה להצלחה.

אצלי לא עוברים נתונים בלי בחינה, לכן שאלתי אותך.

חששתי כמנהל בית ספר שמכשיר הקצה שאני אכניס לכיתה אולי יפגע בהישגי התלמידים. לא רק שהוא לא פגע, אני מניח שהוא גם תרם להצלחה.

תודה. נשמע את הקליינטים אחרי התלמידים – את ההורים. זאב גולדבלט.

מי שידבר מטעמנו זה צביקה כספי.

בבקשה, כספי.

בוקר טוב לכולם, אני יושב-ראש ועד עירוני של העיר בת-ים ומשמש כחבר ומוביל בפורום ועדי הורים יישוביים, שהוא הגוף היחיד כיום שמייצג את הורי המדינה וילדיה.

נהניתי לשמוע את כל המילים הטובות, את כל התשבחות, רק שנראה לי שכולם פה חיים באטמוספירה אחרת.

ספר לי על האטמוספירה שלך עכשיו.

אני לא יודע מאיפה כולם הביאו את הדוגמאות שלהם. כולנו בעד תקשוב, כולנו בעד טכנולוגיה, אף אחד לא אמר שלא. בניגוד לאנשים אחרים אנחנו נמצאים בשטח, עובדים, לא נמצאים בבית ספר אחד ולא נמצאים במשרד אחד ואנחנו מקדמים את הדברים.

איפה הבעיה?

הבעיה שלנו בכמה נושאים, אחד מהם זה הנושא שהעלתה הוועדה בפעם הקודמת, והוא נושא התשלומים שאסור. משרד החינוך מוצא לעצמו כל מיני פרצות - - -

כמה כל תלמיד נדרש לשלם?

נכון להיום זה מתחיל בסדר גודל של 2,400 שקלים, כולל הספרים דיגיטליים, כשמשרד החינוך החליט משום מה השנה – זה אומרת מנהלת המחוז שלי – להתחכם לוועדת החינוך ולאמירה שלה ולהפוך את הספרים הדיגיטליים שווי ערך לספרים הכתובים. פרויקט השאלת ספרים הוא חוק. אותם לא מעניין החוק, לא מעניין אותם מה קורה. יעלה 300 שקל, יעלה 400 שקל – ההורים צריכים לשלם.

כל הנושא של הבאת ציוד קצה, גם הוא בניגוד לחוק. אף אחד לא מעניין את משרד החינוך, לא אם יש לילדים או אין לילדים. אני לא יודע באיזה ערים אתם גרים. רבותי, אני מזמין אתכם לכאן - - -

אתה אומר שכל ילד נדרש לשלם - - -

הוא חתום על העתירה, הוא חלק מהעותרים.

ודאי שאני חתום על העתירה.

סליחה. עכשיו עובדתית, לא כספי, אומר משה מזכרון, הוא לא חתום על העתירה, בא ואומר - - -

אם הוא חתום על העתירה זה מחשיד אותו במשהו?

למה לפתוח דיון על זה? מה אכפת לך, אני זורם. אני אדם שאוהב לזרום. עזוב, יוסי. יוסי, אין לנו זמן. אני לא פותח דיון על כל הערה. כל הורה נדרש לשלם 2,400 - - -

בערך.

1,300.

תפריד בין הטבלט לספרים.

מפריד. הטבלטים עולים בערך 1,400 שקלים, הספרים הדיגטליים עולים בערך 350 שקלים. זה נע.

זאת אומרת, אם אני בכיתה ו', שילמתי 1,300 על הספרים, אני עולה לכיתה ז', הטבלט שלי עולה אתי, אז אני לא צריך לשלם, אבל על הספרים החדשים בכיתה ז' אני אצטרך לשלם?

נכון וביטוח.

אם במסגרת ההשאלה אני משלם את ה-300 האלה - - -

280.

אתם אוהבים לדקדק, בסדר. הבנתי אותך. יש לך עוד משהו כהורה?

כן, יש לנו הרבה דברים.

מה עוד בפרויקט הזה?

בחלק הפדגוגי אנסו את ההורים להכניס תוכניות לא מאושרות. דרך אגב, ישבתי עם מינהל התקשוב, לא פעם ולא פעמיים. לצערי הגדול מינהל התקשוב לא עומד בסיכומים שלו, לא בפעם הראשונה ולא בפעם השנייה. כל הנושא של - - - שהוכנס בכוח. אני מביא את בת-ים כדוגמה רעה. כל נושא התשלומים, אני אומר ישירות לעופר, אבל אני רוצה שכולם ישמעו, וזו מילה מאוד בוטה - - -

אל תאמר פה מילים בוטות.

אני חייב להגיד.

אתה לא חייב.

אני חייב. ברגע שאתה בא למנהל, נותן לו - - -

כספי, אתה מקשיב לי? אפשר לומר את המסר שלך לא בבוטות?

כן.

תאמר את המסר בצורה לא בוטה.

אני אומר שכל מנהל וכל מי שבא לפה להיות יפה נפש, ומקבל מעופר רימון תקציבים של רבע מיליון שקל הטמעה, כאשר בסופו של יום לא העירייה או לא המוסד משלמים על המכשירים האלה, ועל כל ההצטיידות משלמים ההורים, אני חושב שזה חוצפה וגם בניגוד לחוק.

תודה. קריאתך נשמעה.

אני רוצה להגיד עוד משהו.

משפט אחרון. בבקשה.

סיכמנו שיהיה שולחן עגול והדברים ייעשו בהסכמה מבעוד מועד ולא כלאחר יד. אני חושב שגם הוועדה המכובדת הזאת אמרה את זה בצורה חדה מאוד ובוטה. עוברים פה על חוקים מכל הכיוונים, לאף אחד לא אכפת. סליחה, הוועדה הזאת בלי שיניים, לא מקובל עלי. יש פה אנשים - - -

אתה מנסה להשתמש באגו שלי?

לא, לא. אני אומר את זה בצורה כואבת.

לא כדאי לך לקבל נשיכה ממני בוועדה.

אני כן רוצה לקבל נשיכה, כי אני חושב שמשהו צריך להיעשות פה. עם כל הכבוד לכל המנהלים פה ולכל האנשים שבאים כדי ליפות את הדברים, אנחנו בעד טכנולוגיה, אנחנו בעד התקשוב, אנחנו רוצים לעשות את זה נכון, הילדים שלנו סופגים מכל הכיוונים וגם ההורים.

כספי, תודה. אני חושב שביטאת את הדברים בצורה ברורה וחד-משמעית.

היושב-ראש נציג של ההורים פה.

ביטאת את הדברים. אני חושב שהסוגיה הזאת של תשלומי הורים צריכה להיות מלובנת.

אין 70% הסכמה, אין אופציה כזאת.

למה אתה מפריע לי?

סליחה.

היתה פה הצהרה בתחילת הדיון של משרד החינוך שהוא מתחייב לבדוק, לוודא, לפקח שזה מתנהל בצורה טובה. אני ער למה שאתה אומר. יכול להיות לכאורה מצב של ניגוד עניינים סמוי בקטע הזה, כי אם מנהל בית ספר מקבל מענק ליישם את הפרויקט הזה, הוא הופך להיות חלק מהתהליך והוא לא יכול להיות הכי-הכי אובייקטיבי בקטע הזה ביישום הנהלים. יש פה בעיה. אני מופתע שזה הסכום שהורים צריכים לשלם על ספרים.

מה קורה כשיש לך שניים ושלושה ילדים?

בשונה ממך אצלי היה שגריר בכל שכבה, אז אל תלמד אותי מה זה כשיש ילדים.

אפשר לענות על העניין של הספרים הדיגיטליים.

קיבלת את רשות הדיבור ויש עוד הרבה שרוצים לדבר. ד"ר רונית אשכנזי, סמנכ"לית ומנהלת הפדגוגיה של רשת עמל. אם תורידי מעצמך את הערות הביניים, נשארה לך דקה.

ראשית, אני רוצה להתייחס למורים. לדעתי הדבר הכי חשוב במערכת החינוך זה המורים. אנחנו הכנסנו למידה ניידת, למידה באמצעות אייפדים, ואני רואה מורים עם אור בעיניים, מורים מתלהבים, וכשהמורים מתלהבים, אוהבים את מה שעושים והם מחוברים לשינויים וללמידה אחרת, חדשנית, מעניינת, מרתקת, מעצבת למידה, אז גם התלמידים נהנים מאוד. והתלמידים לומדים בחוויית למידה ואוהבים את מה שהם עושים.

אם זה כל כך טוב, למה את לא מטמיעה את זה בכל רשת עמל בכל השכבות?

אנחנו בתהליך.

תנסו בפילנתרופיה, תאנסו את משרד החינוך שזה יוחל על כל השכבות. אני לא יודע מה זה טוב סלקטיבית. אם זה כל-כך טוב, היא הנותנת. אמר חבר הכנסת ד"ר יוסף ג'בארין, זה מנציח פערים - - -

ההיפך.

סליחה, אל תפריעי לי. זה מעמיק פערים אם רק 1,800 בתי ספר. זה חיבור בסיסי ולמדתי ליבה. יש לי בן שלא למד ליבה, אבל למד דברים יותר גדולים ממני, הוא עבר בהצטיינות כי הגנתי עליו מפגעי מערכות החינוך, הוא עבר בהצטיינות הרבה דברים שלא הצלחתי.

בלי טבלטים...

בלי טבלטים. הוא עבר מכינה קדם אקדמית, והוא בר מניין, הוא יצא מישיבה שחורה להנדסה בהצטיינות תוך שנה אחת, לא ב-12 שנים.

1,800 בתי ספר מתוך הכלל זה פצע פתוח.

אני רוצה - - -

לא, לא. תני לי לדבר. אני לא מסתכל עליך. כנראה את צריכה להתאמן בשיח, בדיון. כשב-1,800 בתי ספר זה מיושם, אני מבין שאי-אפשר בכל שכבות הגיל. החלטנו שבכיתה ה', אז שבכיתות ה' בכל הארץ יהיה להם, שזה יהדהד. אנחנו מצד אחד מדברים גבוהה-גבוהה על צמצום פערים, ביד שמאל הקהה, החלשה, פותחים פערים בצורה אגרסיבית. אין מציאות כזאת. אם זה טוב, ודווקא בגלל שזה טוב, שזה יהיה בכל כיתות ה', אז לא יהיה בכיתות ו' ו-ז'.

סליחה, אז אני רוצה להגיד - - -

סליחה, אני מדבר. אני לא אתן לך את רשות הדיבור, אם לא תתני לי לשאת את הדברים. ועוד לא דיברתי על הסכומים שההורים משלמים. הפכנו להיות הפרה הנחלבת של הממסד. אני מתפלא על ההורים, מתפלא על הסטודנטים פעם אחר פעם. במדינות אחרות היתה קמה זעקה, השבתה טוטלית. הסטודנטים נסחטים, נעשקים, לא שומעים אותם. יש תא זה ותא זה בקמפוס, והם רבים ביניהם בתאים - -

אתה קורא לנו לשבות?

סליחה.

- - והגנבים עושים את עבודתם מתחת לשולחן, סליחה על הדימוי. כנ"ל גם ההורים.

רבותי, אני אגלה לכם סוד, אל תגלו. בשנתונים זה מופיע ברור, שלושה וארבעה ילדים זה לא נחלת החרדים והערבים, היום זה החברה הכללית בישראל. כשיש שלושה וארבעה ילדים מוציאים על חינוך חינם לכאורה באמתלות כאלה ואחרות. אני אומר לכם לא קם הגבר שיכול להיות החריג בכיתה וגם לא יקום כנראה.

הגיע הזמן, בלי שום קשר לטבלטים, שהסוגיה הזאת של תשלומי הורים, ואנחנו לא נרפה, תיבחן ותיחקר לעומק. אפילו אני אומר לכם שיש בתי ספר שזה גובל בפלילים. זה נושא לוועדת חקירה. אם לא הייתי בקואליציה – חברי האופוזיציה, אל תיקחו חומר למחשבה - - -

אולי יש פה הזדמנות להעלות את הנושא הזה.

בבקשה, גברתי, תמשיכי.

הכלי הזה מצמצם פערים. משרד החינוך מתחיל בפריפריה. התמיכה הכי גדולה של משרד החינוך היא בפריפריה. הכנסנו טבלט לילדים בכסייפה, תל שבע, טייבה, בעיירות פיתוח. רשת עמל מוסיפה מכספה. להורים בצפון תל-אביב ובמקומות אחרים הם קונים לילדים, וחשוב שמשרד החינוך קונה דווקא לילדים שאין להם ומכניס אותם למאה ה-21.

תודה. אני רוצה לשים את זה על השולחן. כשמדברים על צמצום פערים, קל לזרוק "פריפריה". גם בכפר סבא החזקה וגם בהוד השרון וגם בנתניה וגם בתל-אביב בתוך כיתה, זה שההורים שלו היום - - -

אנחנו נותנים - - -

סליחה, לא להפריע. לי. גם כשההורים כרגע במצב נתון גרים ברמת אביב, זה עדיין לא אומר שכל הכיתה במצב כלכלי טוב. אף אחד לא יודע מה קורה בתוך הבתים. כשמדברים על צמצום פערים קל לברוח לפריפריה. אדרבה, 80% מהפרויקט זה ביישובים בפריפריה, ואז יש הצדקה לטיעון. כשאנחנו מדברים על צמצום פערים זה בין תלמיד לתלמיד, ולא משנה מאיפה הוא.

רבותי, עד עכשיו החבר'ה שמתנגדים לא קיבלו ביטוי. עמיר בורשטיין, בבקשה. יש לך בדיוק דקה, למרות שהנושא כבד. בבקשה.

אני אתייחס לדברים שהכי חשובים לי. שלוש נקודות: דבר ראשון, בדיקות הקרינה שעופר מתהדר בהן, אכן מספר יפה, אך הן מבוצעות לא נכון. לא אני אומר את זה, אלא סטיליאן אומר את זה. ראש התחום אומר שהוא לא הכשיר אתכם, השיטות לא שיטות, הבדיקות לא בדיקות, המכשירים לא מכשירים. יש לנו את הדברים בכתב ויש לנו אותם בהקלטות. אתם מקדמים את זה בצורה לא בדוקה.

מבחינת התקנים, גם סטיליאן וגם סיגל סדצקי, שלא נמצאים בדיון הזה כדי להגיד את הדברים – גם את זה יש לנו בהקלטות – אומרים שהתקנים לא מגנים, הם תקנים שרירותיים, להבדיל מהתקן של תדר נמוך - - -

נשמע את משרד הבריאות אחר-כך.

- - - בקרינה בתדר נמוך. לפחות ההמלצה בארץ מבוססת על השפעות ביולוגיות, ב-RF זה מבוסס על חום בלבד.

דבר שלישי זו הנקודה האחרונה, אם יורשה לי, ההורים של הילדים שנפגעים – אלי מגיעות פניות כל הזמן של הורים שהילדים שלהם נפגעים, ומתעללים בהם במערכת החינוך. המנהלים דוחים אותם ואומרים להם: לכו לפה ולכו לשם ותביאו לנו כך ותביאו לנו כך. אתם מדברים על ילד שאין לו טבלט, אני מדבר על ילד שלא יכול להיות בכיתה.

תודה. סכם.

סיכמתי. תודה רבה.

תודה. רוני קלר, יושב-ראש הפורום לסלולריות שפויה. זה יהיה טלגרפית עכשיו מדובר לדובר. בבקשה.

אני מעביר את רשות הדיבור שלי לעמי.

בבקשה, עמי.

שלום, אני פעיל ארצי וחבר בעמותה לסלולריות שפויה. לאחרונה אני מסתובב בבתי ספר, גם מדבר עם משרד החינוך, גם מדבר עם משרד הבריאות ועם כולם, כולם אומרים לי: המשרד להגנת הסביבה הוא זה שקובע.

אני ועוד עשרה הורים ניגשנו לפרופ' סטיליאן גלברג לפגישה מיוחדת. אמר לנו פרופ' סטיליאן בכבודו ובעצמו: אני לא רוצה שהנכדות שלי יהיו בבית ספר שיש בו וויי-פיי. אין לי את הכלים ואין לי את היכולות ואני לא יודע לבדוק וויי-פיי. אני שואל את עופר רימון איך הוא עשה את בדיקות הוויי-פיי, והוא אומר שהוא מתבסס על דברי המשרד להגנת הסביבה. המשרד להגנת הסביבה אמר בצורה מפורשת: אני לא מסוגל, אל תפילו עלי את האחריות הזאת והודעתי למשרד החינוך שאני לא אחראי לכל בדיקות הוויי-פיי, אז איך ד"ר עופר רימון עושה את הבדיקות?

הייתי בבדיקה שנעשתה כהלכה בבית ספר הנדיב. יושב פה יושב-ראש מהבית ספר הזה. העמסנו את המחשבים כמו שצריך, עשינו תקשורת מלאה – עופר מדבר על 2 מיקרו ואט לסמ"ר – הגענו שם ל-8 מיקרו ואט לסמ"ר, וכשראו את המספר הזה נתנו לי בעיטה וגירשו אותי מבית הספר.

הוא הגיע בשקר - - -

סליחה, אדוני.

לא, הוא הזכיר - - -

אדוני, אני אוציא אותך החוצה. בבקשה.

ביבנה מפעילים ראוטרים בניגוד לחוק הקרינה. מפעילים שם ראוטרים בהספקים גבוהים כשאסור בתדרים מסוימים לעבור את ה-100 מילי - -

תודה.

- - ביבנה מפעילים תדרים - -

תודה.

- - ב-5 ג'יגה שעוברים את המותר - -

תודה.

יש פה עבירה על החוק.

אני אמרתי לך תודה כבר ארבע פעמים.

עופר התחיל לספר לנו שהבדיקות טובות, אני לא מאמין לו.

אתה עוצר או לא עוצר? מגי אסייג, מנכ"לית מיזם "סיסמה לכל תלמיד". בבקשה.

תודה רבה. סיסמה לכל תלמיד, שזה לא יהיה חשוד, אנחנו לא מקבלים ממשרד החינוך ואנחנו לא מקבלים מאף אחד כלום, אנו פועלים עוד הרבה לפני שמשרד החינוך התחיל לפעול. התחלנו לפעול מ-2006. סיסמה לכל תלמיד זה מיזם שבחר לצמצם פערים חברתיים דרך צמצום פערים דיגיטליים. אנחנו פועלים כתפיסה בפריפריה החברתית של מדינת ישראל, ואתה צודק, היושב-ראש, מבחינתנו אנחנו פועלים בבתי ספר גם בתוך המרכז כשאנחנו מזהים צורך. כל המיזם הוא פילנתרופי, לא למטרות רווח. אנחנו עושים הכול בחינם, הכול כפילנתרופיה, המגזר השלישי.

אני חייבת להגיד משהו מהמקום הכי-הכי בעייתי. כשנכנסנו ב-2006 ובחרנו לצמצם פערים חברתיים, בית הספר הראשון היה בירוחם – ישב פה יושב-ראש הוועדה מצנע בפעם הקודמת – דרך אגב, המיזם פועל ב-200 בתי ספר, מחוברים לענן "וובי" 80,000 תלמידים, 8,000 מורים, בכל המגזרים – בדואים, ערבים, יהודים, צ'רקסים, דתיים. התפיסה היתה שוויונית, והרעיון של סיסמה לכל תלמיד היא לתת הזדמנות לכל ילד לקבל את הכלים.

אני מסכימה פה עם כל הקשיים שעלו. אני רוצה להגיד למי שיושב פה, עוד לא שמעתם שמינית מהקשיים שיש בתחום הזה. זה שבחרתם להתמקד באמצעי הקצה זה הסתכלות על רובד אחד מתוך 700 רבדים שיש למשרד החינוך להתמודד אתם. אני חייבת להגיד לכולם שזה רובד התשתיות: רובד התשתית הפיזית, האתרים, הפורטל הפדגוגי, ההטמעה, הטמעת המורה, הטמעת התלמיד, הטמעת המנהל – כל-כך הרבה סייגים יש כדי לא לעשות.

התחלתי לפעול ב-2006, ורק ב-2010 כשהחליט משרד החינוך להיכנס עם התקשוב הלאומי הרגשתי את המקפצה בתוך בתי הספר לחולל שינוי.

יש הרבה בעיות, ומי שיבוא ויגיד שכל המורים יודעים וכל מה שנאמר פה, אנחנו רחוקים שנות דור מלפתור את הבעיות. אבל, וזה האבל המיוחד שתוכנית התקשוב הביאה, והיא הביא לפתחם. היא הביאה את הצורך של כולנו להתמודד עם הבעיות, היא פתחה את הדלת של המורה שסגרה את הדלת ל-30 תלמידים ואמרה "אני מפחדת", ובית הספר לא אעז והרשות לא נתנה. באומץ רב החליט משרד החינוך לקחת את כל הבעיות. בעבר מי שחילק את המחשבים זה מפעל הפיס, ובעבר מי שקנה את הראוטר זו היתה מנהלת בית הספר, ובעבר מי שהטמיעה זה היה הפדגוגיה, והיו כל-כך הרבה גורמים כדי לחולל שינוי, שהיה צריך אומץ להגיד: הכול עובר אלינו.

אני חייבת לציין עם הרבה ביקורת, ויש לי הרבה ביקורת, אני לא מסתירה את הביקורת, כי אני באתי לעזור, וכשאני רואה את הבעיות אני מעלה למעלה כדי שיצליחו באינטרוולים יותר קצרים להתמודד – לא כל אחד ילמד את הטעויות, אלא ללמוד ביחד, כי סכום השלם גדול מחלקיו, וכל מי שיושב פה רוצה שזה יצליח, אבל להסתכל על אמצעי הקצה - - -

את מוכנה לחתום על זה? את בטוחה שכל מי שיושב פה רוצה בהצלחה?

כן. כן. כן. מי שהתאמץ לבוא לפה, רוצה שזה יצליח.

או לא.

כן. אני באה ואומרת שכדי שזה יצליח אנחנו צריכים לקחת את הבעיות ולראות איך אנחנו פותרים אותן ולא איך זורקים. מאז שהתחיל הבג"ץ - - -

אני אוהב להיות פרקטי. אני לא אוהב דיונים אקדמיים עד אין-סוף.

אני לא אקדמית.

לא משנה. איך קראתם לעצמכם?

"סיסמה לכל תלמיד".

לא. העמותות זה המגזר השלישי. נכון?

המגזר השלישי.

אני אוהב את ההגדרה. מגזר שלישי, תפקידו לייצר תהליכים שיוטמעו בממסד, לא שבסוף הממסד נטמע במגזר.

זה ההיפך.

אל תעני לי. אני מהרהר בקול. זה התסכולים שלי. זה נכנס לפרוטוקול, מי יודע מתי יקראו את זה. אני חסיד שהמגזר השלישי מניע איזה תהליך, מטמיע בממסד, וכשזה טוב בורח, הולך למשימה אחרת. כשהמדינה מוטמעת במגזר השלישי אני מתחיל לפחד.

מה שאני אומר שאת ערה לדיון, את אומרת שיש בעיה. את חשה שמשרד החינוך אולי קפץ מפיילוט קטן, מיד אצה לו הדרך להתרחב בלי שהוא ערוך, בלי שהוא מוכן, בלי שהוא הביא בחשבון את כל ההיבטים שנגעת בהם ונגעו בהם אחרים?

אני חושבת שאני לא יכולה להעביר ביקורת על משרד החינוך בפורום - - -

את לא רוצה.

לא שאני לא רוצה, אין לי את כל הכלים. אני חושבת שבאזורים שבהם אני נמצאת, בבתי ספר יסודיים – אני נמצאת בבתי ספר יסודיים ולא בתיכונים – כי אני חושבת שאוריינות צריכה להתחיל מכיתות א' – אני חושבת שבאזורים שהעלינו בעיות קיבלנו שיתוף פעולה איך לפתור אותן. לא כל הבעיות נפתרות, אבל יש נכונות לפתור אותן.

תודה.

אני רוצה להביא את הדוגמה האחרונה עם הטבלט. כשהבנו שבטבלט יש כמה וריאציות, קיבלנו תמיכה מתוך השיח הכולל לייצר פתרונות שהם פתרונות היברידים.

תודה. יש לנו חמש דקות ויש עוד הרבה דוברים וסיכומים. הבנתי.

אני רק מבקשת לסיכום מילה אחת. הדבר שאני רוצה שהוועדה תהיה ערה לו, מתוך המקום של בג"ץ – לרתום את סגל ההוראה, את המורים. לעלות לעגלה הזאת זה הרבה יותר קשה מאמצעי קצה.

ההסתדרות מסכימה? לא רוצים פתיחת הסכם קיבוצי והפרעות?

אדוני היושב-ראש, אני מדברת מהשטח.

הבנתי אותך. השאלה אם הם משחקים במגרש.

כשיוצאות החוצה אמירות כמו: הוועדה לא מאפשרת, נוצר מצב שיש התכנסות חזרה פנימה. רצינו את הפתיחות ולתת - - -

לא תהיה פתיחות אם יהיו חריקות בנהלים, קלה כחמורה. לא יעזור כלום.

אני לא מדברת על חריגה בנהלים, אני מדברת על העובדה - - -

אנחנו שם עדיין לפי המוזיקה. אמרתי לעופר שברגע ששולחן הוועדה הזה יחוש שהעסק מתקדם לפי ההוראות, לפי החוקים, לפי הכללים, תוך מתן דגש על ההיבט החברתי, פדגוגי וגם בריאותי, גם אם זה לא 100% היום, ונראה שמשרד החינוך קשוב והולך לנקוט בצעדים, אנחנו ניתן רוח גבית. אם לא, אני אומר לך, אפעיל את רגל ימין שלי על דוושת הבלם ואת יד ימין על האמברקס לעצור את העגלה.

אני מסכימה אתך, ובגלל הרגישות שלך רציתי להזמין את הוועדה למגדל העמק, ששם עשינו לכל כיתות ד', לכולם מכל העיר, כל היישוב לגישתך, כל היישוב הולך לתהליך יחד עם משרד החינוך עם הערכה מלווה, כדי לראות מה המשמעות כשעושים את הדבר הזה, איך השטח מקבל את זה.

תודה. אשר קסו, בבקשה. יש לך דקה.

אני מנהל בית ספר בעמק חפר, 1,100 תלמידים, 160 מורים, חמש שנים במערכת. כבוד יושב-ראש הוועדה, אני רוצה להגיד כמה דברים. האחד, סוגיית האנשים שנשארים מאחור. לכאורה אנחנו בחתך סוציואקונומי מאוד-מאוד גבוה, אבל יש גם בבית יצחק תלמידים שנזקקים, והדברים האלה לא נעלמים מעינינו. זה אחד. השני, דוגמה קלאסית – דיברת על הקצאת משאבים, ושמולי היה פה לפני כן ואמר שהוא מודאג מאותם אנשים שלא מקבלים את הדברים – אני אומר לך חולקו תקציבים בשבועות האחרונים, החברים פה מכירים אותי כאחד שנמצא בדגם A, לא קיבלתי אגורה, וכשהתלוננתי אמרו לי: אתה לא בחתך הסוציואקונומי, יש לך את הדברים האלה, לא תקבל.

דבר על הפרויקט עכשיו.

הפרויקט מבחינתנו בשנה הרביעית. אני מזמין אותך, כבוד היושב-ראש, לבקר בבית ספר שמתנהל. מורים כותבים תכנים, אפרופו הקידום של המורים ומה המשמעות של זה. זה לא רק טכנולוגיה, מה שמוביל פה זה הפדגוגיה והאנשים שמובילים אותה. בהחלט צריך לראות איך מאגמים את המשאבים ודוחפים את כולם פנימה.

תודה. תקשיבו, אני לא מאיים על אף אחד, אבל הערת אזהרה – לא בטאבו – אתם מכירים את הקישון? אני בא ממקום עבודה שבהתחלה כולם משקיעים באמצעי בטיחות, ובסוף הסטטיסטיקות מנצחות, ויבוא בעוד 10, 15, 20 שנה, אותו תלמיד כיתה ד', אני לא מאחל לו כלום – יבוא עם תביעה. הוא יתבע את מנהל בית הספר, את המורה, את משרד החינוך, כל מי שהיה מעורב. לכן סוגיית הבריאות, אל תקלו בה ראש.

אני יודע, אני ער, ואמרתי את זה בפתיח, שלא כל בעלי המקצוע תמימי דעים באותן רמות לגבי סוגי הקרינה ורמת הנזק של קרינה כזאת או אחרת. אני יודע שהמדינה עצמה כמעט גוררת רגלים או מסתמכת על משהו לא משלה, היא מסתמכת על מקורות בעולם. חכמים, היזהרו בדבריכם. קדימה, אני לא רוצה תגובה.

אדוני היושב-ראש, היה סיכום בוועדה בין-משרדית ב-2013, גם כאשר אישרו את הכנסת הטבלטים, שזה יהיה ברשת קווית. ריבונו של עולם, אני לא מבין, יש כאן משהו מאוד-מאוד ברור, שמתעלמים ממנו באופן עקבי.

- - -

סליחה.

למה לא עושים את זה? אני לא מבין.

שאלת קודם.

רבותי, תקשיבו טוב-טוב, יש דוברים שכבר דיברו, יש שעוד לא דיברו, השעון אומר לי שהזמן נגמר ונשארו לנו משרד החינוך ומשרד הבריאות. משרד הבריאות, נושא בריאות.

אפשר עוד קול אחד מצד ההורים?

מיד. משרד הבריאות.

לגבי השאלות שעלו כאן על קביעת הערכים, משרד הבריאות יחד עם המשרד להגנת הסביבה קבעו ערכים על בסיס מידע חלקי שקיים בעולם. נכון שיש מדינות שערך שנקבע - - -

על בסיס מידע טרמי, לא ביולוגי. את הראשונה שצריכה לדעת את זה.

אדוני. אדוני. אדוני, לא זכור לי שקיבלת רשות דיבור. אל תאלץ אותי בבקשה - - -

הערך נקבע על-פי המידע שקיים בעולם. נכון שהמידע יחסית מוגבל מבחינת ההשפעות הבריאותיות. הערך שנקבע הוא על-פי הזהירות המונעת, כדי להקטין כמה שניתן השפעות מזיקות על בסיס מידע שקיים על אפקט של חימום על התאים הביולוגיים, ואין מידע משמעותי נוסף עם מנגנונים נוספים של השפעה על הבריאות.

עלו פה גם שאלות וביקורת לגבי ביצוע הבדיקות ומה המשמעות הבריאותית של הבדיקות האלה – משרד הבריאות לא אחראי על הביצוע של הבדיקות, מי שכן אחראי זה המשרד להגנת הסביבה. המתודולוגיה וההנחיות שניתנות על-ידי המשרד להגנת הסביבה מקובלות עלינו.

פרופ' סטיליאן גלברג הוא זה שאחראי ומוביל בנושא, ומבחינתנו הוא הסמכות שניתן להתייחס לדעה המקצועית שלו.

משרד הבריאות בהתייעצות מתמדת עם פרופ' סיגל סדצקי. היא מומחית בעלת שם בין-לאומי והיא מובילה את התחום לא רק במשרד, אלא בעולם, מבחינת ההשפעות הבריאותיות.

ועדה בין-משרדית, על-פי החלטת הממשלה, הקימה מוקד מידע ומרכז מידע שנקרא "תנודה", שמפרסם את כל המידע הבריאותי שקשור להשפעות של קרינה בלתי מייננת והתייחסות מאוד ספציפית ומאוד רחבה לנושא של הוויי-פיי בבתי הספר, כך שאפשר בכל פעם לראות תיקונים, התייחסות, עצות לגבי הנושא הזה, כשלדעתנו זה מאוד חשוב, ואנחנו תומכים בתחום הזה של הגברת המידע בנושא הספציפי הזה.

האם נעשו ביקורות בשנים האחרונות על-ידי משרד הבריאות בבתי הספר המפעילים את פרויקט הטבלט?

כרגע אני לא אתייחס לשאלה הזאת, כבוד היושב-ראש - - -

למה?

כי הנושא בטיפול של פרופ' סדצקי. אני אשמח להתייחסות ספציפית שלה בנושא.

אין לך את המידע?

הגשנו רשימה של 70 ילדים - - -

אנחנו לא מדברים עכשיו.

הנושא של רגישות לשדה אלקטרו מגנטי הוא נושא שכרגע נמצא בדיונים מקצועיים של המשרד. אנחנו בעד הגברת הידע ועשייה של מחקר ביולוגי רפואי בנושא, כדי לתת מידע לאנשים.

אני לא רוצה לומר לכם: תתכבדו, תקפלו את התיקים, את התיקיות ואת הטבלטים עד שתגמרו את המחקרים שלכם. אתם רוצים שאני אגיב כך?

נכון.

תודה רבה. הפרעת לי. בפעם השלישית אני אוציא אותך.

המידע שקיים בעולם מאוד מוגבל ואנחנו לא היחידים בנושא הזה.

מה לעשות, אנחנו מדינה חלוצה בהרבה דברים, בין חיוביים ובין שליליים. כרגע אנחנו חלוצים, הרצנו את הטבלטים קדימה, ועכשיו אנחנו מחפשים את סימני הדרך שעשינו בדרך.

אין בעולם מרכז ידע כזה כפי שיש לנו.

תודה. עופר, שמעת את התהיות, שמעת את סוגיית הסכומים, שמעת את הסוגיה החברתית והפדגוגית, יש לנו אילוצי זמן, כבר גלשתי לדיון הבא שלי - - -

חצי דקה.

בבקשה.

לגבי כל נושא הרשתות האלחוטיות אנחנו עובדים לפי הנחיות שנקבעו. אני אומר לך שאין מדינה בעולם שעושה את המאמצים שאנחנו עושים בעניין הזה, לא ברמה של הרגולציה ולא ברמה של הבדיקות. תביא לי מדינה אחת, כבוד הפרופסור, חבר הכנסת, שעושה את המאמצים שאנחנו עושים.

אוסטריה.

- - -

תנו לו לסיים.

בעניין השוויון בנטל - - -

רגע, יש פה שאלה של חבר כנסת והיא ראויה להתייחסות. תבואו ותסתרו אותה מקצועית. אמר חבר הכנסת פרופ' יוסי יונה פעמיים, בפעם הראשונה ובפעם השנייה, הוא אומר שהחלטת הוועדה הבין-משרדית היתה לעשות את זה ברשת קווית.

אני אענה.

בבקשה.

לא מדויק. היינו בבג"ץ, אמרנו שאנחנו מאפשרים לבתי ספר להשתמש ברשתות אלחוטיות, בג"ץ קיבל את העמדה, היה על זה ערעור ואנחנו משתמשים לפי ההנחיות. נקודה.

אני לא מדבר על הבג"ץ, אני מדבר על הוועדה הבין-משרדית.

הוועדה הבין-משרדית היתה זו שכתבה את החוזר לבג"ץ, ואנחנו חתמנו על זה – משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה. זה חתום בבג"ץ, תלך ותראה. אתה רוצה שעוד פעם נגיד שהיא אמרה את זה?

כן.

אז אני אומר.

הדבר הבא. בעניין אוכלוסיות חסרות אמצעים והדאגה העמוקה שלך, כבוד היושב-ראש, שהעניין הזה יטופל כמו שצריך. אנחנו נדאג שדעתך תנוח בעניין הזה. נעשה את כל הבדיקות. העניין הזה הוא גם בבג"ץ, וגם שם נציג את עמדתנו. אני ברמה האישית מבטיח לך שנדאג שהעניין הזה יבוצע בצורה טובה ושתנוח דעתך. זו אחריות שלנו.

לגבי הנושא של המגזרים הלוא-יהודים. בתוכנית התקשוב, מתוך 1,800 – זה היה בקשר לשאלתכם – במגזר הלוא יהודי - - -

אולי יוסף ג'בארין ששאל.

לא משנה, אני מניח שאתם רוצים לדעת.

הוא התכוון לרשימתכם. בבקשה. אין לנו זמן עכשיו לדיונים.

מתוך 1,800 בתי ספר בתוכנית התקשוב יותר מ-500 הם במגזר הלוא יהודי, שזה אומר כ-30% מעבר לגודלם באוכלוסייה.

יש הורים שיגידו לך לתפיסתם שבדברים השליליים לכאורה אתם נותנים למגזר הערבי מעבר לגודלם באוכלוסייה, אבל זאת מחשבה קונספירטיבית.

גם לבדואים?

היינו ביחד. לא ראית כיתה לבדואים? טלב אבו עראר רואה רק מה שהוא רוצה.

כולל הפזורה בנגב.

כסייפה.

לא רק בכסייפה. עופר, תסיים.

דבר אחרון. כמה שאתם תחזקו אותנו, היכולת שלנו לצמצם פערים תגדל. כמה שתחלישו אותנו, היכולת לצמצם פערים תקטן. זה מה שיקרה בפועל.

רבותי, באמת בצער, כי הדיון ממש מרתק. אף אחד מהדוברים פה לא דיבר דברים שלא בטעם. לדעתי יש עוד ק"נ טעמים בעד ועוד ק"נ טעמים נגד. תם ולא נשלם. אני מתנצל, יש לי עוד דיון, אנשים מחכים, באו מרחוק. אפילו הפסקה אין לי.

רבותי, תם ולא נשלם. הוועדה מודה לכל מי שהשתתף בדיון. אני חושב שכל מי שהגיע לכאן תרם בנוכחותו לדיון.

הוועדה רשמה לפניה את התחייבות משרד החינוך לפעול לפי הוראות וחוק תשלומי הורים.

כמו כן הוועדה מורה למשרד החינוך לבצע ביקורת עומק במדגם מייצג של בתי הספר המפעילים בסוגיות תשלומי הורים, הסכומים שנדרשים לשלם ומה הפתרונות שייתנו לתלמידים שאין ביכולתם לשלם את מחיר הטבלט והספרים הדיגיטליים.

הוועדה לא קיבלה תשובה מספקת ממשרד הבריאות – חבל שהם לא מקשיבים לי – לא קיבלנו תשובות מספקות על הפעולות שנעשות על-ידי משרד הבריאות בסוגיה הזאת של הקרינה. שמעתם את דאגת ההורים. אני מבקש, משרד הבריאות, לדיון הבא, כמו שקראתי למשרד החינוך לקיים ביקורת, אני מבקש לקיים ביקורת במספר בתי ספר מייצגים שמפעילים זאת, להביא לוועדה בתום הביקורת הזאת את המסמך. יהיה מסמך מייצג. אתם יודעים לתת תשובות בהרבה תחומים, כנ"ל גם בנושא בריאות העם, בריאות הציבור, לפי הפקודה.

רבותי, תם ולא נשלם. הוועדה תקיים דיון מעקב גם על הנושא הזה בפעם השלישית, תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:42.