הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 44

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, כ"ג בשבט התשע"ו (02 בפברואר 2016), שעה 9:30

בטיחות ילדים - דיון לציון 20 שנה לפעילות ארגון 'בטרם'

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

מרדכי יוגב

אורי מקלב

יגאל גואטה

מסעוד גנאים

שולי מועלם-רפאלי

דוד פילזר - מנהל אגף הנחיות ותקנות, משרד האוצר

רותם זהבי - מנהל תחום בטיחות ארצי, משרד החינוך

מקס אבירם - מנהל אגף זהירות בדרכים, משרד החינוך

יפעת רווה - עורכת דין, משרד המשפטים

מירון נצר - מ"מ רמ"ח בטיחות, המשרד לביטחון פנים

פרופ' ארנון אפק - המשנה למנכ"ל משרד הבריאות

יונה פרבר - ע.מפקחת ארצית בבריאות הציבור בתחום, משרד הבריאות

רחל איגר - מפקחת ארצית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מקסים טבל - מהנדס, ראש תחום תקינה, משרד התחבורה

רביד פאר - מהנדס, מרכז בכיר תקינה, משרד התחבורה

מיכל כרמל - ממונה הכשרה והדרכה, משרד הכלכלה

סוהיר שוקר - מנהלת בכירה תחום רישוי ואכיפה, משרד הכלכלה

עופר נאמן - יו"ר בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

אורלי סילבינגר - מנכ"לית בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

גלית גלעד - סמנכ"לית בטרם – המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

שירה כסלו - סמנכ"ל מחקר ופיתוח, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

אסתי גולן - מנהלת התכנית הלאומית לבטיחות ילדים, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

אורלי לביד-ברזל - מנהלת מרחב מרכז, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

שרון רונן - עוזרת מחקר, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

מיכל בר-דורון - מנהלת אגף קהילה, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

אמונה לנדאו - יועצת לבטיחות ילדים, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

עמית מלניק - יועץ תקשורת, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

ליאת ורד חן - מנהלת מרחב דרום, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

קובי ורון - דובר בטרם - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

דני נאמן - בטרם - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

אתי נאמן - בטרם - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

יצחק תפוחי - בטרם - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

Kathleen Smith Carr - נשיאת ארגון Safe Kids Worldwide

טל אלכסנדרוביץ-שגב - מנכ"לית חברת התקשורת בן חורין-אלכסנדרוביץ

ד"ר יצחק קדמן - מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד

ליאור יעקובסון - חבר הנהלת ענף הצעצועים, לשכת המסחר

מאיר קלוגהפט - יו"ר ענף הצעצועים, לשכת המסחר

מרדכי בהירי דואני - רואה חשבון, מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

נועה רוזנהק - עורכת דין, עוזרת מנכ"ל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

עמי רוטמן - עורך דין, יועץ משפטי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מוריה מלכה - דוברת, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אולגה פוטשניקוב - אחות ראשית מחלקת פגים, בית החולים הדסה עין כרם

ד"ר יצחק ברלוביץ - מנהל בית חולים וולפסון

אסתר אלעזר - אחות אחראית מחלקת ילדים, ביה"ח וולפסון

ורדה כהן - אחות אחראית מחלקת ילדים, בית חולים וולפסון

אירנה קוזנצוב - אחות אחראית מחלקת יילודים, בית חולים וולפסון

אנה קלנדראייב - אחות אחראית מחלקת יונקים, בית חולים וולפסון

ד"ר תמר ברנשטיין - רופאת ילדים, בית חולים סורוקה

מוניק אטיאס - מנהלת סיעוד, מחלקת יולדות, בית חולים סורוקה

ד"ר רינת כהן - ראש אגף רפואה ראשונית, קופת חולים מאוחדת

ד" מילכה דונחין - יו"ר רשת ערים בריאות

ד"ר יעקב אדלר - ארגון אנשים באדום

חיים כהן - שף

אינה אלקין - אמא טרייה

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

רחל סעדה

ר.כ., חבר המתרגמים

בטיחות ילדים - דיון לציון 20 שנה לפעילות ארגון 'בטרם'

בוקר טוב לכולם. ברשותכם אנחנו רוצים להתחיל. אני פותחת את הדיון של הוועדה בנושא בטיחות ילדים, דיון לציון 20 שנה לפעילות ארגון בטרם. אני מוכרחה לומר שאני מאד מאד מתרגשת להיות כאן הבוקר ולראות את הקהל הרב הזה בוועדה, כשהידיעה שעומדת מאחורי ההיקף הזה של המשתתפים, היא שלכולנו חשוב נושא בטיחות הילדים.

הצלחנו בעצם להניע איזה שהוא תהליך של מודעות ולתת לנושא הזה את החשיבות שהוא באמת ראוי לה, ומכאן אנחנו יכולים רק לקדם את זה הלאה ולראות איך אנחנו מדביקים עוד ועוד אנשים שישימו את הנושא הזה כראשון בסדר העדיפויות שלהם גם בפעילות היום יומית.

אני חושב שהחובה שלנו לדאוג לבטיחות ילדים, היא באמת חובה ראשונה במעלה. גם כהורים, גם כמבוגרים, גם כראשי רשויות, גם כאנשי חינוך שנמצאים במוסדות הילדים וגם שלנו, כאן בכנסת. לראות איך אנחנו באמת מקדמים את הנושא הזה בצורה הכי חזקה, הכי משמעותית, תוך ריכוז מאמץ של כל המשרדים הממשלתיים, כי בסופו של דבר אנחנו תמיד אומרים – הילדים הם הדבר הכי חשוב לנו, הם הדבר הכי יקר לנו.

אנחנו מדברים על זה שהם דור העתיד, ובשביל שיהיה כאן דור עתיד, אנחנו חייבים לדאוג לבטיחות שלו כבר היום ולכן אנחנו נמצאים כאן כולנו היום.

אני רוצה להודות לגלית, סמנכ"לית בטרם, שבעצם מלווה אותי בדיוני הוועדה כבר מספר חודשים. אני חושבת שהיא מהדמויות הראשונות שפגשתי איך שנכנסתי לתפקידי כיושבת ראש הוועדה לזכויות הילד.

אני בחרתי במסגרת הוועדה לקחת את הנושא של בטיחות ילדים כאחד הנושאים החשובים, ובאמת להשקיע בו את מיטב המאמצים שאנחנו יכולים, לא בדיון אחד או שניים, אלא באמת בריכוז מאמץ, עד שאנחנו נשיג את המטרה שלנו, ואני חושבת שהמטרה הראשונה היא באמת קידום התכנית. קידום תכנית ממוקדת שאנחנו נעביר בחקיקה ודרכה אנחנו בעצם נוכל להתחיל לפעול הלכה למעשה בכל מה שקשור לבטיחות הילדים שלנו.

אז אני ברשותכם אעביר לשלב הברכות את רשות הדיבור לעופר נאמן, יו"ר ארגון בטרם, בבקשה.

תודה רבה. בוקר טוב לכולכם. אני אהיה קצר. על חשיבות הנושא לא צריך לדבר ואני אומר לכם שאני הכנתי את דברי הפתיחה שלי לכנס שיהיה יותר מאוחר, והדפסתי אותם אתמול אחר הצהריים, ועדכנתי לצערי את המספר של הילדים ההרוגים מאז ועד עכשיו פעמיים. תינוקת אחת שנפטרה בבני ברק וילדה אחת שנהרגה הבוקר כשחצתה את הכביש בחדרה. הקטסטרופה הזאת היא יום יומית והיא איך שהוא עוברת מתחת לרדאר. לא של האנשים הטובים שיושבים פה.

ארבע שנים אנחנו חוגגים השבוע או בשבוע הבא, מאז שהממשלה אישרה את הכנת התכנית הלאומית, לא את התכנית עצמה אלא את ההכנה שלה. אנחנו נמצאים בישורת האחרונה שבה אנחנו נדרשים לאשר את התכנית עצמה ולצאת איתה לדרך. ולכן כל כך חשוב הדיון הזה פה וכל כך חשובה הכנסת.

אנחנו זקוקים, אנחנו זה הילדים, אני לא יושב ראש בטרם, אני דובר הילדים. אנחנו הילדים זקוקים לכנסת כמנוף על הממשלה ועל שאר המשרדים והגופים, בשביל לגרום לזה שהתכנית הלאומית תאושר ותצא לדרך. בלי זה לצערי יהיה לנו קשה מאד להמשיך את הירידה הקיימת.

אני רוצה להודות לכנסת על זה שהיא מארחת אותנו. אני רוצה להודות לד"ר שאשא ביטון מעומק הלב, לא רק על הישיבה הזאת, על כל מה שהיא עושה למען הילדים. שוב פעם, לא למען בטרם, למען הילדים במשך כל החודשים האחרונים, ואני מאחל לכולכם יום טוב ומוצלח ואני מאחל שיהיו לנו ילדים בריאים ושלמים.

אמן. תודה רבה. אני בהחלט מזדהה עם הדברים ואני חושבת שכל אחד ואחת מאיתנו שנמצאים כאן, יושבים בשם הילדים ואני לחלוטין מתחברת.

אורלי סילבינגר, מנכ"לית ארגון בטרם, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני רוצה לקחת אתכם 20 שנה אחורה, ליום שבו בטרם הוקם. זה לא טריוויאלי וזה היה אז מאד חדש, שממשלה מחבקת קומץ של רופאים שהיה להם חלום גדול. זה לא היה טריוויאלי שהריבון נותן אמון בגוף מגזר שלישי. והנה זה קרה עם משרד הבריאות.

אני באמת רוצה להגיד תודה למשרד הבריאות ולך, פרופסור ארנון אפק, שמוביל את המהלך הגדול הזה במשך כל כך הרבה שנים איתנו; ואני רוצה להודות לך, ד"ר יפעת שאשא ביטון, על זה שמהרגע הראשון שהגעת לכנסת, הדיון הראשון בוועדה היה הדיון שלנו ומאז את מחבקת אותנו ואת הנושא.

ואת הילדים.

ואת הילדים. אני רוצה לספר לכם שבשנת 2008, כל כך הרבה שנים אחרי שמשרד הבריאות התחיל לעבוד עם בטרם ונתן בו אמון, עברה החלטת ממשלה על מיזם משותף של הממשלה עם החברה האזרחית. והמטרה של המיזם הזה היא בעצם לעסוק בצורה הרבה יותר מסונכרנת, בסוגיות שדורשות את הקשב של הציבור והן מאד מורכבות.

והנה, אנחנו נציג היום בוועדה תהליך שהחל לפני הרבה שנים והממשלה אימצה מתוך המגזר הציבורי, ונציג משהו נוסף שהוא בעצם הייתה גולת הכותרת של החשיפה לנושא בטיחות ילדים בשנה האחרונה.

אני חושבת שמה שמסייע לממשלה לעבוד עם ארגון מגזר שלישי זו היכולת שלנו לבוא רק עם נושא אחד, לממשלה יש מגוון ענק, והיכולת שלנו להיות נורא ממוקדים ומאד מקצועיים ולתת את הנגישות הנכונות.

תודה לכולכם. אתם שותפים מהממים שלנו ומאד מרגש לשבת פה היום אחרי 20 שנות שותפות. תודה.

תודה לך אורלי. פרופסור ארנון אפק, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, בבקשה.

שלום לחברת הכנסת ד"ר יפעת שאשא ביטון. קודם כל תודה רבה שאת מקבלת אותנו במקום הזה. אני יודע שזה מגיע מתוך באמת דאגה אמיתית לשלום הילדים. עופר, אורלי, ברלו, חיים ועוד חברים רבים שאני מתנצל שאני בטח לא אזכיר את שמם.

תראו, כשאתה עובר כרגולטור בממשלה, אתה עושה הרבה מאד דברים, אבל לפעמים יש נקודות, לעתים יש נקודות שבהן אתה ואומר – צריך לעשות גם משהו בשביל הנשמה. ואני לא חושב שיש דבר שהוא יותר בשביל הנשמה של כולנו והעתיד של כולנו, מאשר לטפל בילדים. ולכן בעיני זו הוועדה באמת אחת החשובות שקיימות בכנסת. זה לא אומר שהאחרות לא חשובות, אבל זו באמת באמת חשובה, כי היא עוסקת בעתיד של כולנו ובדברים הכי חשובים.

כשהגעתי לתפקיד, אני חושב שאחד האנשים הראשונים שפגשו אותי זו הייתה אורלי, שמיד באה ואמרה – ארנון, אתה חייב להתגייס למשימה ולראות איך עושים את הדבר הזה ואיך בונים תכנית שתשלב את כלל משרדי הממשלה, כולם ממוקדים באמת למשהו טוב, באמת לעזור לילדים.

ישבנו על זה, אני חושב, כמעט שנתיים. שילבנו זרוע עם הארגונים החברתיים ואני חושב שיש בזה ערך עצום, כי החכמה לא יושבת רק במשרדי הממשלה ואם מותר לי להגיד, גם לא רק בכנסת, ובשיתוף פעולה ובעבודה של כולנו יחד עם האנשים וכן, גם אפשר להגיד עם התעשיינים ועם היצרנים ועם כולנו יחד סביב מטרה משותפת – אפשר להגיע לחכמה ולידע הרבה יותר גדולים מאשר היינו עושים את הדברים האלה לבד.

ולכן אני רוצה קודם כל להגיד תודה על ההזדמנות שניתנה לי לתרום את חלקי הקטן כדי לקדם את הנושא. תודה ל-16 – נכון אורלי? 16 גופים ומשרדים שכולם נרתמו למשימה הזאת ובנו יחד תכנית. ישבנו יחד והגדרנו מה מספר המשימות הבודדות שאנחנו נעבוד כולם יחד, באמת לא בראייה דווקא של משרד הבריאות, אלא באמת מה הכי יהיה אפקטיבי ויעיל והכי פרקטי לעשות ובנינו תכנית גדולה.

תודה גם לברלו, שכמו שתיארה אורלי, היה בין הראשונים שהוביל את הנושא הזה, ועוד שזכיתי להיות מתמחה שלו, למדתי עד כמה הנושא הזה חשוב.

משרד הבריאות – ועכשיו אני נוגע במה שאנחנו עושים במשרד הבריאות בשני משפטים לסיום – כמובן רואה ערך אדיר בנושא הזה. כל רפואה מונעת – שווה יותר מכל דבר אחד, וגם השר ליצמן וגם המנכ"ל משה בר סימן טוב רואים בזה יעד גדול. זה אחד מהיעדים שלנו – עמודי האש לשנה הבאה. חיים היה איתנו אתמול ודיבר באמת על אוכל בריא ועל איך אפשר לקדם חיים בריאים בתוך המערכת שלנו וזה אחד מהדברים.

ורק לתת דוגמא אחת למה שאנחנו עושים, זה הסוגיה של הדרכת יולדות ושחרור היילודים במושב בטיחות מרגע שהם יוצאים מבית החולים, להגדיר וללמד אותם את הדבר הנכון, וזו רק דוגמא אחת קטנה ממה שאנחנו עושים כמשרד.

ושוב תודה על ההזדמנות ותודה לך שאת מארחת אותנו ומובילה את הנושא.

תודה רבה לך פרופסור ארנון אפק. הצטרף אלינו ד"ר יצחק קדמן מהמועצה לשלום הילד, שגם הוא מלווה את הוועדה לזכויות הילד במשך דיונים רבים ושותף אמיתי, אז ברוך הבא.

אני לחלוטין מזדהה עם מה שאתה אומר לגבי המניעה. התראיינתי לא מעט בימים האחרונים לגבי נושא של בטיחות ילדים ותמיד בשאלה של הפרקטיקה, מנסים להבין רגע, אז אתם תנקטו בסנקציות פליליות, תחוקקו חוקים כדי שמי שיגרום לפגיעה בילדים או לא מספיק ישגיח אז.

ואני אומרת הסיפור הוא לא שם. הסיפור הוא באמת במקום שאנחנו נצליח למנוע את זה. ואני חושבת שאחד מעיקרי התכנית זה באמת ליצור מודעות ולהביא למניעה ומזעור של פגיעות בילדים, כי אם שם אנחנו נצליח, אנחנו פחות נצטרך להתעסק בזה אחר כך. לא נעים לדבר פה על כסף, אבל זה גם יעלה לנו הרבה פחות, אם אנחנו נדע לעשות את הדברים ולמנוע אותם רגע לפני שהם קורים. אז תודה רבה על הדברים, פרופסור ארנון אפק.

אנחנו עוברים לשלב של הצגת התכניות. תציג את זה סמנכ"לית בטרם, גלית גלעד, אבל רגע לפני, ד"ר יצחק קדמן – אתה רוצה לומר מספר מילים?

אני רוצה לומר שני משפטים. אחד בשבחו של ארגון בטרם, שהוא באמת ארגון יוצא מן הכלל. יש לו אני מבין השנה שנת חג, ולאחל להם שהם ימשיכו לעשות את מה שהם עשו עד היום בהצלחה מרובה, להעלות את הנושא למודעות ובעיקר גם להגיע לתוצאות של הפחתת מספר הילדים הנפגעים מתאונות. זה משפט אחד.

המשפט השני לגופו של עניין עצמו. במדינת ישראל יש יותר מדי ילדים שנפצעים, שנהרגים בלי שום סיבה, בלי שום אפשרות לתפוס את הקלות שבה ילד יכול לאבד את חייו. זה מתחיל מחוסר מודעות וחוסר השגה וחוסר תשומת לב של הורים, לא מכוונת זדון. חוסר תשומת לב לפעמים לדקה, לפעמים פחות, יכול לעלות בחייו של ילד.

וזה ממשיך גם הלאה, כי האחריות היא קודם כל בראש ובראשונה של ההורים, אבל זה ממשיך גם הלאה למוסדות המדינה. מפני שאי אפשר לבוא בטענות להורים למה נתת לילד לשחק בחוץ במקום שאין מדרכה, כשמישהו לא שולל את המדרכה. ואי אפשר להגיד למה לא שמתם לב שהילד יותר מדי זמן בשמש, כאשר מגרשי מהשחקים שלנו בחלקם הגדול נעדרי הצללה. זעקנו בעניין הזה יחד איתך גברתי יושבת הראש, לא פעם ולא פעמיים. הקיץ מתקרב ושוב נמצא את עצמנו מופתעים שהקיץ הגיע ועדיין לא טיפלו בזה.

או שלא. אנחנו בהחלט נמצאים על זה ומנסים לקדם את זה לקראת הקיץ הקרוב.

ולכן צריך פה שילוב של כוחות. מצד אחד באמת הרבה יותר תשומת לב והרבה יותר מודעות שבקלות ילד יכול להיפגע. מצד שני הרבה יותר השקעה של המדינה בפעילות מונעת שתאפשר סביבה פתוחה יותר לילדים – מהבית והחצר ועד בית הספר וכל מקום שילדים נמצאים. מדובר באמת לא בפרזיולוגיה, בחיי אדם, כי ילד הוא אדם.

תודה רבה ד"ר יצחק קדמן. בבקשה, גלית, אנחנו נעשה בפינג פונג. הצטרף אלינו חבר הכנסת מוטי יוגב, אנחנו נשמע תכנית ואחר כך נעבור לחברי הכנסת וכך נתקדם. בבקשה.

אז קודם כל אני גם חייבת להגיד לך תודה. אני הנציגה של בטרם בכנסת וכבר ארבע שנים אני מחליפה ממשלות וכל פעם מחדש רוקמת את הרקמה העדינה של לחבר לבטיחות בילדים. כמה שזה מובן מאליו, זה לא מובן מאליו. ואת החברה הכי טובה שלנו עד היום. תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה ושיהיה לך בהצלחה.

אמן, תודה רבה.

אנחנו בדיון הזה יותר ממוקדים, אנחנו מתרגשים לרגל היום הזה. הדיון הזה מתמקד באחת האסטרטגיות שדרכן אנחנו פועלים בארגון בטרם, אחת האסטרטגיות שעוזרת להפחית היפגעות ילדים, וזו אסטרטגית הסברה. זאת אסטרטגיה שמוכרת בכל העולם. יש לנו פה אורחת מארצות הברית, נשיאת הארגון העולמי, היא בימים האחרונים מלמדת אותנו כמה עושים בעולם בנושא הזה.

הסברה בעצם מובילה לשינוי התנהגות גם בקרב ההורים וגם בקרב אנשי מקצוע, וכדי שהיא תהיה אפקטיבית, נורא חשוב שהיא תהיה רציפה והמשכית ולאורך שנים.

אנחנו בחרנו להציג בוועדה שתי דוגמאות לפעילות הסברתית מוצלחת, שהיינו מאד רוצים שהקריאה שתצא מהוועדה שיהיו עוד ועוד ועוד, כי אנחנו ראינו השנה ולאורך השנים כמה הן מוצלחות וכמה הן חשובות.

אני לוקחת אתכם קצת אחורה ללפני הקיץ הקודם. ישבנו בארגון בטרם קצת מתוסכלים, לא היה לנו תקציב לקמפיין קיץ וידענו שכמו בכל שנה, אנחנו נתחיל לשמוע כל יום, אנחנו מקבלים ווטסאפים. המציאו את הווטסאפים בשבילנו, בשבת, בלילה, היפגעות אחרי היפגעות ומוות אחרי מוות והלב נחמץ ואנחנו יודעים שיש מה לעשות.

ובחודש מאי שעבר ישבנו עם צוות מאד מאד יצירתי, שעוזר לנו כל פעם לצאת מהקופסא ולראות איך בעידן העמוס הזה אנחנו קצת לוקחים תשומת לב והעלינו רעיון – בואו נבשל באותו. בואו נמחיש כמה האוטו בוער בקיץ. ואז אמרנו אוקיי, כדי שנבשל באוטו, צריך מישהו שמתאים לבישול הזה ותוך 48 שעות קרה נס, ואני קוראת לזה נס, כי אם זה לא קורה זה לא קורה, ואם זה קורה זה חייב לקרות.

והצלחנו באמת בסוג של קסם, לקבל הסכמה משף שהוא לא סתם שף, הוא מנטש של שף, וחיים כהן אמר בסדר, אני בא אליכם, אני נותן לכם חצי יום. חצי יום, והודיעו לנו את זה 48 שעות לפני. ב-48 שעות היינו צריכים לארגן צוות צילום וכל הכרוך בזה, בלי כסף. לא היה לנו כסף. שום דבר וזה קרה. הצלחנו להביא צוות צילום והצלחנו להביא מאפרת ואפילו את הכיבוד הצלחנו להביא בתרומה. כשאתה רוצה – זה יוצא.

ושבוע לאחר מכן ידענו שהולך להיות יום מאד חם, יום חמישי, 43 מעלות. הסרטון עלה ביי הוק וביי קוק. אנחנו היינו מאד חדורים. בשתיים בצהרים הרשת בערה. לא הבנו מה יש לנו ביד. אחרי שבוע אני מקבלת הודעות מחיים, את לא מבינה מה קורה, פונים אלי מכל העולם, אני לא מבין מה קורה.

אז החלטתי שאני מביאה אותך, אבל לפני שאתה תדבר, אנחנו נראה קצת, להזכיר לאנשים איך עשינו את זה ואז אנחנו נשמח לשמוע ממך.

מוצג סרטון

גלית, אני חושבת שהסרטון ומה שקרה איתו מוכיח שאנחנו יכולים. שאנחנו באמת יכולים לעשות את זה ולעשות את זה בגדול ואפילו לשמש דוגמא. אנחנו כל הזמן אומרים אנחנו רוצים להתקדם כמו במקומות אחרים. אנחנו אפילו יכולים לשמש דוגמא לעולם וכל מה שאנחנו צריכים זה באמת לרצות מאד ולגייס את המשאבים שיהיו לרשותנו ואני חושבת שזו המשימה שלנו.

גם אנשים כמו חיים.

ואני בהחלט מברכת אותך לבואך, חיים, ומודה לך שגם פינית מהזמן ואתה איתנו. בבקשה, רשות הדיבור היא שלך.

תראו מה שפיצה שרופה אחת עושה ל-50 מיליון איש. כל החיים אני מנסה לא לשרוף את האוכל, לעשות אותו מדויק, בסוף אני מגיע אל העולם דרך פיצה שרופה.

תראו, אני גדלתי בקריית שלום לזוג הורים שעשו הכל כדי שהעולם שלי ייראה יותר טוב, שהעתיד שלי יהיה יותר טוב, וזה המזל שלי. אני פה ואני חושב שאפילו התגייסתי מיד לזה, אפילו לא שאלתי, לא ידעתי אפילו מה. כי אני חושב שאנחנו כילדים קיבלנו עולם שההורים שלנו השתדלו שיהיה טוב ואת העולם הזה אנחנו כהורים צריכים להעביר אותו לילדים שלנו קצת יותר טוב. הכל בהשתדלות וכל אחד צריך לעשות כמיטב יכולתו.

במקום שאני נמצא ואני מרגיש שבורכתי, ברוך השם, יש לי סוג של אחריות, ככה אני רואה את זה, ככה אני מקבל את זה. אף אחד לא העניק לי אותה, מעצם העשייה, מעצם המקום שאני נמצא, לא היה לי ספק שאני מתגייס לדבר הזה, גם כהורה כמובן.

תמיד חשבנו איך ההורים שלנו באמת הקריבו את עצמם בשבילנו. לא חשבו על עצמם אף פעם. אנחנו דור שגם להורים יש תחביבים והוא חושב על עצמו קצת, אבל בסוף באמת, ב-DNA שלנו, הילדים שלנו הם מעל הכל.

אני פה והתגייסתי לבטרם, כי גם אני בדיוק כמו ההורים שלי, למרות שאמרתי איך הם לא דאגו לעצמם, רק לי, רואה בילדים את האתגר הכי גדול, את החשיבות הכי גדולה, מבחינתי את דור ההמשך ואני חושב שכל אחד ואחד מהמקום שהוא נמצא, צריך לעשות הכל כדי שהעולם הזה יהיה יותר בטוח לילדים, יותר טוב, והם יצטרכו להעביר אותו הלאה לילדים שלהם, לפי החינוך שאנחנו נותנים להם.

זהו. ולכן אני פה. תודה לכם.

תודה רבה לך, חיים. חבר הכנסת מוטי יוגב.

קודם נשמע.

קודם נשמע, אוקיי.

אז יש לנו פה חבר, חבר מאד נאמן של בטרם, הוא בעצם מוביל את הנושא שלנו כבר עשרות שנים במערכת הבריאות – ד"ר יצחק ברלוביץ, שהוא גם מנהל בית החולים וולפסון והוא גם יושב ראש התכנית הלאומית לבטיחות ילדים והוא גם יושב ראש המועצה לבטיחות בית ופנאי שיושבת לצד משרד הבריאות; והוא גם היה ראש מינהל רפואה ומשנה למנכ"ל משרד הבריאות. וכל הטייטלים האלה, ובסופו של דבר הוא חבר טוב.

תודה. כרופא ילדים, כשהתחלתי התמחות, כמובן חלק מהחובות שלי היו בין היתר לעשות תורניות בטיפול נמרץ ילדים. הדבר שבאמת עשה עלי וזעזע אותי יותר מכל, זה כאשר ראיתי ילדים פגועים שמגיעים לחדר המיון ואחר כך לטיפול נמרץ. כל ילד כזה, כל ילד כמובן זה לא רק הילד, זה המשפחה, זה ההורים, כל מי שמלווה אותו – זה תמיד טרגדיה, זה תמיד אסון.

ואז בעצם הגעתי למסקנה שמבחינתי אומרת דבר אחד, כל ילד שנפגע, זה ילד אחד יותר מדי. אין דבר אחר. זה לא גזירת גורל וזה לא איזה שהוא משהו בטבע. כל אחד שנופל, כל אחד שנפגע, זה אחד יותר מדי.

ואכן, כאשר הגעתי למשרד הבריאות, אחד הדברים באמת שהצטרפתי אליו בשמחה, זה ליזמה של פרופסור יהודה דנון, שהיה אז מנהל בית החולים שניידר, יחד עם ד"ר מיכל לוטם חמו, שלקחו על עצמם והגו את הרעיון הנפלא הזה, של הקמת בטרם.

ואחר כך שמחתי ללכת עם מיכל לסגנית הממונה על התקציבים, ליעל אנדהורן באותה תקופה. ישבנו יחד ואני לפחות הרגשתי שזו הייתה הפעם הראשונה שבה היה באמת שיתוף פעולה עם כל הלב, בין המדינה, משרד האוצר – "נערי האוצר" – ויוזמה של גוף וולונטרי, שעשה את המהפך, שעשה את השינוי ושהפך את הנושא של היפגעות ילדים כנושא שהוא עניינו של כל אחד מאיתנו. כל משרד, כל גוף. ואכן זה הדבר המיוחד מבחינתנו.

גם היום, כשאני יושב כמנהל בית חולים, כל הזמן המחשבה שלנו זה שאנחנו אמנם מטפלים בתוצאות של ההיפגעות, אנחנו רואים אותם בחדר המיון, אנחנו רואים אותם בטיפול נמרץ, אנחנו רואים אותם בשיקום, אנחנו רואים אותם בהרבה הזדמנויות כמובן מהרגע שהם נולדים. אבל לנו ברור שמהרגע שהילד נולד, המודעות למניעת היפגעות חייבת לחדור לכולנו.

וזה מה שלקחנו על עצמו. היום בבית החולים אין ילד, אמא בעצם שלא עוזבת את בית החולים בלי שתקבל תדרוך של צוות מסור ממחלקת יילודים, שמסביר להם בדיוק על מה לשים לב, איך להתקין את המתקן באוטו וגם כמובן לגבי ההמשך. ואני חושב שההובלה הזו גם של התחנות לבריאות המשפחה שממשיכות הלאה, כל התהליכים האלה בעצם אומרים שיש לנו פה מערכת אחת שלמה.

בהמשך כמובן הנושא של בית בטוח לילדים. אחד הדברים שעשינו ביחד עם הוועדה כאן, עם יושב ראש הוועדה בזמנו, שישבנו ביחד, יחד עם איגוד הקבלנים, שזה לא דבר שקורה יום יום, וקבענו שמי שרוצה לבנות בית שיהיה בטוח לילדים, יש לו סטנדרט ממכון התקנים, שבאמת מכסה את הכל, שוב, יוזמה ברוכה בטרם.

ובאמת, מאז שבטרם פועל, אנחנו גם רואים תוצאות, וזה הדבר אולי הכי משמח. אנחנו רואים באמת באמת ירידה במספר הנפגעים. במספר הילדים שמעורבים, והתרומה הזאת, אצלנו אומרים – המציל נפש אחת וכו'. פה לא מדובר על נפש אחת. פה מדובר על מספרים אבסולוטיים, גדולים מאד בסך הכל . ואם אנחנו עושים את זה בחשבון של שנות חיים אבודות, צריך להבין - אני לא מזלזל חלילה באנשים קשישים, אבל כשילד נפגע – נפגע לא רק הילד הזה, אלא כל אותם השנים הפוטנציאליות שהוא היה צריך לחיות או שהוא ממשיך להיות אחר כך נכה. אלה מספרים עצומים.

ולפי הסטטיסטיקה בילדים, עד גיל 17, מבחינת שנות חיים אבודות, זה מספר אחד. זה יותר מסרטן, זה יותר ממחלות לב. האובדן של שנות חיים פוטנציאליות בגיל הילדות, כתוצאה מהיפגעות, מהווה גורם מספר אחד, וצריך לשים אותו על ראש מעיינינו, משום שעם כל הכבוד, זה אחוז, ואני שוב אומר – מחלות קשות, סרטן, מחלות לב, אירועים מוחיים – אבל פה אנחנו מדברים באמת בדבר הכי משמעותי וכל שקל שמושקע, הוא שקל שיחזור אלינו מעבר לצד המצפוני, בריבית דה-ריבית.

אם זה בתחום של שיקום ואם זה בתחום של אובדן ימי עבודה ואם זה בתחום של פגיעה בכל המשפחה. משום שילד, כשהוא נפגע, הוא לא לבד. יש איתו הרבה מאד אנשים שמלווים אותו. ואני חושב שבתהליך הזה אנחנו כבר באמת מצפים שסוף סוף אותה תכנית לאומית, שגם היא ראשונית לדעתי בישראל, שבה כל המשרדים וכל הגופים בנו אותה ביחד, בעמל רב ובאמת עם המון המון מקצועיות, היא קיבלה המון תשבחות בכל מקום בעולם שבו היא הוצגה, שסוף סוף היא תתוקצב ושנראה באמת את כל המשאבים שצריכים להגיע. זה לא בשמיים.

לא מדובר פה בכספים אין סופיים. מדובר פה בכספים שיחסית לתקציב המדינה, יחסית לתקציב משרד הבריאות, יחסית לכל גוף אחר.

ועוד דבר, שנים על גבי שנים משרדי ממשלה לא רצו להוביל את הנושא הזה. וכאן אני באמת רוצה להגיד כמה מילים טובות לשר ליצמן, שבקדנציה הקודמת שלו כסגן השר, לא פחד. ניגשנו אליו וניגשתי אליו ואמרנו לו – קח את זה על עצמך והוא לקח על עצמו. שום שר לא היה מוכן לעשות את זה קודם ואני יכול להגיד את זה מעדות אישית. כל שר, מאז שאני הייתי במשרד הבריאות, אני הגעתי למשרד הבריאות כששר הבריאות היה מוטה גור, אתם יכולים להבין מתי זה היה.

אנחנו לא צריכים לציין שמות.

ומאז כל שר שהיה, ניסיתי לשכנע אותו – קח את ההובלה. זה תחום שאמנם נוגע לכל המשרדים - - -

כנראה שגם שם היה צריך תהליך עד שזה יחדור לתודעה.

נכון, בדיוק ככה. ובאמת, סגן השר הראשון שבא ואמר לא מעניין אותי, אני יודע, הרי זה משהו סזיפי, אי אפשר לעשות אפס תאונות ואי אפשר אפס היפגעות, אבל תפיסת העולם היהודית המסורתית, שמדברת על כל המציל נפש, אני בטוח שזה מה שבסופו של דבר הכריע את הכף והוא לקח על עצמו את ההובלה. ועכשיו, איך אומרים אצלנו – המתחיל במצווה אומרים לו זיל גמור.

אני מקווה שהמצווה באמת תהיה מנת חלקנו כולנו, כל היושבים כאן. תודה רבה.

חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה.

תודה, תודה רבה. תחילה בוקר טוב לכולם. אין ספק שזה אירוע חשוב מאד. אני מברך את ארגון בטרם, את יושב הראש, את המנכ"לית, ההנהלה, העובדים, כל הנוכחים, במיוחד העובדים שעושים את עבודת הקודש הזו. אני חושב שהיום כולנו מעריכים את העבודה החשובה והתרומה החשובה של ארגון בטרם בחיים שלנו, לא רק משום שהם עוסקים בדבר החשוב ביותר שזה הצלת חיים וזה גם הצלת חיים של העתיד שלנו, שזה הילדים שלנו.

התרומה לפי דעתי של ארגון בטרם זה גם יותר באיך להקנות או איך לנסות להפנים בתוכנו, את התרבות של חיים בטוחים. אורח חיים לחיים בטוחים וזה חשוב מאד.

אני כחבר כנסת חדש הייתי בשנת 2009 או בשנת 2010, לא זוכר, עם בטרם ארגנו את הכנס הראשון של בטיחות ילדים בחברה הערבית, משום שלצערי הרב האחוז הגדול של הנפגעים או של המתים גם לצערי, הם ערבים, במיוחד בדרום. ולארגון בטרם יש תרומה גדולה ומבורכת מאד בתחום הזה, בכל מה שקורה גם בחברה הערבית בניסיון באמת להציל חיים ולמנוע ולהקטין את אחוז הנפגעים.

אני חושב שאת כולנו כחברי כנסת ארגון בטרם הוא זה שנתן לנו את כל התחמושת הפרלמנטארית לעבודה שלנו בכל התחום של היפגעות, של התמותה, של כל מה שקשור בילדים וזה חשוב מאד, משום שלפי דעתי ואני תמיד אומר את זה, העבודה של פוליטיקאי זה לא רק לבוא לפה ולהתנגח או להתווכח ויש עמדות פוליטיות מנוגדות וזה לגיטימי וזה חשוב, אבל לפי דעתי המשימה הראשונה שלנו זה הצלת חיים ובטרם תורמים תרומה אדירה בתחום הזה.

אני מברך אותם, מעריך את העבודה שלהם ומאחל להם עבודה יותר פורייה ואפקטיבית. תודה רבה. תודה ארגון בטרם.

תודה רבה חבר הכנסת מסעוד גנאים. אנחנו נמשיך בהצגת התכניות, בבקשה גלית.

יש לנו שותף כבר למעלה משנתיים, משרד יחסי ציבור מוביל במדינת ישראל שלקח את הנושא של בטיחות ילדים וממש יישם אותו הלכה למעשה. אנחנו היום מלווים על ידי תא כתבים. הנושא של בטיחות ילדים יושב טוב בתקשורת. אנחנו בחרנו להזמין בחורה שמופיעה יום יום בטלוויזיה, טל אלכסנדרוביץ'. היא בעלת חברת התקשורת בן חורין אלכסנדרוביץ'.

טל תיתן לנו קצת מנקודת המבט של איך עושים קמפיין כזה ומעלים למודעות, בעיקר כשמדובר בנושא כזה קשה.

תודה רבה, תודה רבה גלית. ובאמת כמו שאמרת, עברנו כחברה שאנחנו עובדים כל כך הרבה עם לקוחות, בטרם הוא לא עוד לקוח. זה ממש זכות לרתום את היכולות המקצועיות להצלת חיים. זה לא קורה הרבה במקצוע שלנו וזה מבחינתנו פשוט תענוג ובאמת גם הרתימה של אנשי המשרד והיכולות הקריאטיביות היא בשיא, כאשר מדובר בפרויקט הזה ובלקוח הזה.

אני כן יכולה להביט בגאווה אחורה כאשר התחלנו ויצאנו לדרך, באמת כמו התקשורת וכמות הסיקור והיזמה סביב הנושא הזה, הייתה במקום אחר, ובאמת קמפיין הפיצה, שהוא מין היי-לייט, שאנחנו אוהבים להראות כי היא כל כך ברורה היא השיא, אבל היא חלק בתוך עבודה יום יומית. אני תמיד אומרת שבדברים האלה זה כמו לשמור על כושר. אתה כל הזמן צריך לבצע את הפעילות כדי שהיא תהיה אפקטיבית. וכן, אני שמחה להופיע פה ולדבר אליכם כמקבלי ההחלטות, על החשיבות בתקצוב של הנושא הזה ובמניעה בנושא הזה ובאמת חשיבות הכלי של ההסברה, שהוא פשוט מציל חיים בהקשר הזה. אין שום ספקות.

אז בואו רגע נראה, אני אראה לכם קטעי עיתונות שהם בעצם של הקיץ שלפני הקמפיין וכולנו מכירים את הכרוניקה הכואבת הזאת והקשה הזאת, של ילד נשכח ונותר ברכב, כאשר כולנו אומרים איך זה קורה, וזה יכול לקרות לכולם ואנחנו צריכים להעלות את המודעות. זו הייתה המשימה.

למה זה קשה? כי אנחנו לא מאשימים אף אחד. אנחנו מבינים שזה משהו שחס וחלילה חס וחלילה עלול לקרות וצריכים להסביר ולייצר איזה אפקט שהוא לא רק מדבר אל הראש, אלא הוא מדבר גם אל הבטן ופה זה תרתי משמע, אדוני השף, מדבר לכל הכיוונים ואז אנשים גם זוכרים אותו.

להפחיד באופן קיצוני – אנשים נאטמים. אנחנו צריכים שהם יקשיבו לנו ואנחנו צריכים להבין שוב, לצערנו, וזה חלק מזה שאנחנו פה, שהמשאבים הם כל כך מוגבלים. אני חושבת שאם יבדקו את הקמפיין הזה במדד של אפקטיביות פר שקל, מכיוון שלא היה שקלים אז כשמכפילים באפס זו קצת בעיה, אבל לצורך העניין כמטאפורה, זה באמת הקמפיין הכי אפקטיבי שניתן לייצר.

אז באמת צריך פה איזו חשיבה שהיא יותר קריאטיבית ואנחנו מבינים שבמקום שיש קריאטיביות זה קורה, וכמו שאתם רואים, ואני לא אראה שוב, אבל באמת הקמפיין הזה הוא כל כך אפקטיבי, הוא כל כך ברור, ואנשים גם זוכרים אותו. חלק מבדיקה של קמפיין זה בזיכרון והוא נמצא והוא קיים.

אגב, הוא עדיין משודר למיטבי לכת שקמים בשש בבוקר לחדר כושר, הוא עדיין משודר. אז אנחנו עדיין נהנים ממנו והוא עדיין חי לו ואנחנו כולנו מכירים היום את תרבות היוטיוב. אנשים עדיין צופים. זאת אומרת הקאונטר עדיין עולה וכשאנחנו נכנסים ובודקים, זה לא כמו בימים הראשונים שזו באמת הייתה טרפת, אבל עכשיו זה עדיין ממשיך לתת את פרותיו.

אז אנחנו יכולים לראות וגם ראינו בסרטון איך זה תפס וניתן לראות עוד דוגמאות ובאמת איך זה הדהד בין הרשתות החברתיות, שבאמת אימצו את הסרטון כמשהו שמסביר את מה שכולם מרגישים לבין עולם התקשורת החברתי, שבסוף היום קמפיין שעובד כך הוא צריך לעבוד. הוא עובר בין הרשת החברתית לבין הרשתות המסורתיות שכולנו צופים בהן, ובאמת הויראליות שלו, שלא רק הייתה בישראל אלא גם הייתה בעולם.

אנחנו ראינו, בגלל שהוא באמת מדבר שפה בינלאומית, כמה הוא תורגם וכמה הוא עבד גם במקומות אחרים. אתם יכולים לראות את פרישת הארצות, פשוט מדהים וגם מה זה עולה לישראל שרואים את ישראל כמדינה שנלחמת בדברים האלה ופה אני מדברת לא רק באפקט של בטרם, אלא גם בהיבט ישראלי.

זהו. תודה רבה לכולם. תודה רבה לארגון בטרם, שבאמת עושה פה עבודה כל כך משמעותית, ותודה לכם על זה שנתתם פה את סדר היום לדבר הזה.

בשמחה. באמת, הכבוד והוא אמר מצווה, היא בהחלט שלנו. תודה רבה טל.

הייתי רוצה לחדד את הנושא של הקמפיין מבחינת הזיכרון ארוך הטווח. אנחנו הרבה פעמים שומעים ברצף על מקרים שבהם ילדים נשכחים ברכב.

אה, רגע, אני לא אמרתי את הפואנטה, סליחה.

בבקשה.

בקיץ האחרון, אני מפחדת להגיד, טפו, טפו, אבל בקיץ האחרון, טפו, טפו, לא היה אובדן חיים כתוצאה משכחה ברכב.

שישה מקרים בשנה לפני.

בדיוק, אז אני אומרת טפו טפו. זה בסדר בכנסת ככה לדבר?

אצלי, לידי הכל בסדר וכשמדובר בילדים, הכל מותר, העיקר שאנחנו נשמור עליהם. אני חושבת שזה רק מחזק את הנקודה שאני רוצה לחדד. אנחנו שמענו בקיץ שלפני באמת על מקרים של אובדן ילדים, של שכחת ילדים ברכב ולא הצלחנו להבין איך לפני יומיים רק דיברו על זה והיה אסון ושוב אנחנו יומיים אחרי זה נחשפים לאסון נוסף. זאת אומרת, משהו שם לא חלחל.

והשאלה היא באמת איך מפצחים את הסיפור הזה ויוצרים מודעות ברמה שתישאר לזיכרון ארוך הטווח, זה פעם אחת, ופעם שנייה איך היא תתורגם למעשים. זאת אומרת איך אני מתוך זה שראיתי והזדעזעתי, זה משנה גם את ההתנהגות שלי. ואני חושבת שזה הסוד בסיפור הזה ואני מקווה שנצליח לפצח את זה בתחומים נוספים שקשורים להיפגעות ילדים. תודה רבה טל.

חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה.

תודה רבה גברתי יושבת הראש. אני מתנצל, את יודעת, זה יום עמוס של דיונים, אבל בנו לחזק ולברך אתכם.

אני מעריכה את זה שאתם פה.

בנו לחזק ולברך את היום הזה. לא הרבה ימים שמציינים בכנסת, אבל החשיבות הישירה בהצלת חיים היא כל כך בולטת ואנחנו יודעים שיותר מדי מקרים קורים ומספרים בלתי נספרים. כשרואים מה מספר ההרוגים ומספר הפגיעות כל יום, כמה מגיעים לחדרי המיון, כמו שאמרנו שכחת ילדים ברכב, דבר כזה שחוזר על עצמו כל כך הרבה פעמים.

זה דברים שאי אפשר להבין ולהסביר אותם, אבל אנחנו יודעים במה אנחנו יכולים להתמודד בכל אופן, וזה שוב פעם המודעות וההסברה ואתם בטרם עושים את זה ועושים את זה בצורה מאד מאד יעילה ואתם הצלחתם להחדיר את הדברים האלה באמת וגם בצורה משכנעת וגם במטרות הקודש האלה לעזור ולמנוע את הדברים האלה.

אבל בכל אופן אנחנו עדיין נמצאים היום בפערים גדולים מאד. יש איזה פערים גדולים מאד שלא נתפסים ואני חושב לעצמי, אנחנו כילדים היינו הרבה יותר בדברים, אתר המשחקים שלנו היה אתר בנייה. זה היה אתר המשחקים שלנו ולא פעם אחת נכנס לי מסמר ארוך מקרש שהיה קרש בנייה והטיפוסים בתוך אתרי הבנייה ללא מעקות ועם מדרגות העץ, לעשות תחרות על מדרגות העץ. אני עדיין חי בדור הזה שאתרי הבנייה היו פתוחים. היום אין את זה. היום הרבה יותר הבית.

ועם כל זה, מספר הנפגעים הוא הרבה הרבה יותר גדול. איפה הנקודה שאני לא יודע לתפוס את השור בקרניו וזה דבר שצריך אולי לא רק הסברה, עוד לפני זה חשיבה אמיתית ויש לנו הרבה מה לעשות בעניין הזה. ועוד יותר, אנחנו היום כבר לא דור של הורים אלא דור של סבים וסבתות ואנחנו יותר דאגנים מההורים מטבע הדברים, וכל פעם שומעים עוד דברים, ואיך אני מונע מהנכדים ותיזהרו מהמשחק הזה ולא לעשות את זה. ועדיין יש דברים שאנשים לא יודעים על מה מגיעים כל יום 500 ילדים לחדר מיון. על מה מגיעים? אנשים לא יודעים על מה הם מגיעים.

ואם אנשים היו יודעים ואם היינו מצליחים לתת את זה, לפרסם את זה, היו עוד יותר דברים שהיינו יכולים למנוע, והילדים יש להם את החופש. אני לא חושב שאנחנו מכניסים את הילדים האלה לאיזה סד של לחץ, אבל היום כבר יודעים, ההורים יודעים איך להעביר את המסרים האלה.

אני רוצה להגיד לכם ובזה אני מסיים, גם הילדים עצמם אני חושב שהם - - - תיזהר. לנו היה את זה – אל תגידו לנו, היום הילדים כן, כמה שאני מתרשם בכל אופן, הנכדים לא דוחים את ההורים. הם יודעים שהדברים האלה נמצאים.

בנקודה אחת, יש סקטורים כמו הציבור החרדי, כמו שאמר חברי גנאים גם הציבור הערבי, שלא חשוף להכל. אני אפילו לא ידעתי שמר כהן הוא, אני מבין שהוא כוכב גדול מאד ואני פעם ראשונה ואני אומר לך שלום ואני מאד התרשמתי מהדברים שלך - - -

זה חלק מההצלחה של להביא את זה למודעות.

אני פעם ראשונה שומע את השם שלך וזה לא פוגע בך.

אתה צריך גם לטעום, לא רק לראות, גם לטעום.

יש למה לשאוף.

אני מבין גם לפי הדברים שאמרת שזה גם כשר.

בוא נישאר ככה.

אבל אני אומר לך את זה לא כדי לפגוע, אלא לראות עד כמה אנחנו לא חשופים ואני עוד עכשיו יחסית.

במסורת המילה בטרם משולבת עם אמירה מאד מאד חזקה – שנקרא בטרם אקרא ואני אענה. זה המילה, בטרם אקרא ואני אענה, והמילה הזאת כל כך נכונה לדבר הזה. לפני שאתם בכלל מדברים, אנחנו נקבל את התשובה. אנחנו פונים לקדוש ברוך הוא - בטרם אקרא - אני לא פונה אליך, אתה כבר תיתן לי את הכל.

עוד לפני, שאנחנו לא נצטרך להגיע לדברים האלה. תודה רבה.

תודה רבה חבר הכנסת אורי מקלב. אתה הוספת - - -

אני מתנצל.

זה בסדר. נכון, אני אומר ככה בשמם, הם מרגישים קצת לא נעים, זה יום של ועדות. אני מאד מעריכה את זה שלמרות העומס אתם כאן איתנו. זה שוב מחזק כמה שהנושא הזה חשוב.

אני חושבת שאתה הוספת נקודה נוספת וזה העניין של המגזרים השונים, וגם לזה אנחנו ניתן את שימת הלב בתכנית עצמה, כי רמת החשיפה של כל אחד מהמגזרים היא שונה. אנחנו מתייחסים פה למגזר החרדי שפחות חשוף לכלי תקשורת ולכן זה באמת מצריך מאיתנו מחשבה מיוחדת. המגזר הערבי, המגזר החרדי, אוכלוסיות נוספות, אזורים שונים בארץ שצריכים לקבל התייחסויות באמת ייחודיות וממוקדות, ואני מקווה שאנחנו נצליח באמת לכסות את כל הפרישה, אז תודה רבה.

לפני הסיכום הזה, אמירה גם כן שאני בתור יושב ראש ועדת המדע, קחו את הדוגמא של שכחת ילד ברכב כשאתם היום נוסעים. יש אמצעים טכנולוגיים שפיתחו אותם, הם הופיעו בפנייה גם כן. הבירוקרטיה הזו, כשעדיין משרד התחבורה לא מצא משהו אחד שאפשר על זה לציין ואת זה לכוון, ובזה שההורים ישתמשו, עדיין אנחנו בסבך הזה ולא יוצאים מזה ועדיין לא הייתה אמירה בעניין הזה, אמירה ברורה, מקצועית, מטעם המשרד.

הציבור עדיין לא יודע מה באמת, חוץ מההסבר איך תעשו עם מפתחות ולא מפתחות והדברים האלה, אבל משהו ממשלתי שמחייב בתור תקן עדיין לא יצא וזה רק בירוקרטיה. וכאן הקריאה שלכם בעניין הזה ביום הזה - - -

הנה, זו הזדמנות לשלב ידיים ולראות איך דרך ועדת המדע והוועדה שלנו נצליח לקדם גם את זה.

אבל שהמשרדים הממשלתיים באמת ייתנו את המענה ויחליטו החלטות בעניין הזה. אין שום הכוונה מקצועית והיום העניין הזה בחקיקה או שלא בחקיקה צריך לקבל פתרון מטעם המשרדים הרלבנטיים. זה המצב היום.

אוקיי, תודה רבה חבר הכנסת אורי מקלב. חבר הכנסת מוטי יוגב, בבקשה.

טוב, ברשות יושבת הראש וכל האנשים היקרים פה, שכולם נאספו למטרה אחת של להציל חיים של ילדים, שלעתים פחות ברי דעת. התרשמתי גם הדברים של ד"ר ברלוביץ.

אני אומר בקצרה מאד שלוש נקודות. אלף ילדים זה העתיד שלנו ואין פה צורך להוסיף וכולנו אחראים ומחויבים לשלומם ולבטיחותם ולכן הוועדה הזאת, אני גם חשתי בחשיבותה והמקבילות של הוועדות השונות אף על פי כן.

הדבר השני, אני לצערי הכרתי שניים, אפילו תינוקת אחת נשאתי בידי. מתוך הסיפורים אני אומר לך חיים, אני שמח במה שהוצאתם. אחת נשאתי בידי, דולב שילה, אם אתם זוכרים, גם מכוח היותי חבר בחברה קדישא, כך שהדברים מאד מאד מדברים אלי.

הדבר הנוסף הוא שיזמנו חוק שיכול להיות שיהיה בו מן התועלת, ולכן אני פונה אליך כמנהל בית חולים, והוא שקופות החולים תהיינה מחויבות במתן שירותי רפואה לילדים בשעות הערב והלילה, עד אפילו חצות, ובכך יכול להיות שההפניה, כמו שיש תחנות בטרם, שהן מצמצמות חלק מההגעה לחדרי מיון.

ואני אומר תודה לארגון בטרם, זה לא אותו ארגון, אבל אני אומר שזה מצמצם. כך החוק הזה שהם יהיו מחויבים לפתוח שירותי רפואה לילדים, שבחלקם אין אחרי ארבע או שש בערב בכלל, או בחלקם יביא לידי מצב שאפשר יהיה לגשת עם הבעיות הקטנות יותר לקופות החולים, וממילא חדרי המיון יהיו עמוסים פחות והיכולת של תורן הלילה, תורן הילדים, לתת את המענה למקרים היותר אקוטיים, תהיה במדרגיות יותר טובה, וממילא להגיע אולי להצלה של המקרים היותר קשים.

אז יחד עם כל הרעיונות, עם אלה שצריך לחבר למשרד התחבורה באופן טכני ועם אלה שצריך להגיע באופן פרוצדוראלי, יחד כולנו באותה מחשבה של להציל חיים ותודה רבה ויישר כוח לכל העוסקים במלאכה החשובה הזאת.

תודה רבה חבר הכנסת מוטי יוגב. אנחנו נמשיך בהצגת התכניות, בבקשה גלית.

תודה רבה. אז כמו שציינתי, לרגל האירוע והכנס שלנו אנחנו מתכבדים לארח את נשיאת הארגון העולמי לבטיחות ילדים. היא תדבר איתנו כמה מילים בשפה האנגלית בנושא של הסברה אפקטיבית שהארגון העולמי עושה.

לכבוד הוא לנו לארח את הגברת קייט קאר, נשיאת Safe Kids Worldwide. תודה.

קייט קאר

(אומרת דברים באנגלית להלן התרגום החופשי)

תודה. יושבת ראש הוועדה, תודה על שכינסת את הוועדה הזו וכאורחת הכבוד של הממשלה, זה בהחלט כבוד גדול להיות פה. הצרכים של הילדים בוטאו כאן היטב, וצרכים אלה קיימים בכל מקום ברחבי העולם. העבודה הנפלאה של בטרם מוכרת אף היא היטב. 20 שנה של התקדמות, עם תוצאות יוצאות מן כלל עבור הילדים בישראל, ושאפילו הגיעה למדינות מסביב לעולם. לא רק כשיש שף מצוין, מאסטר שם עם פיצה, אלא גם ארגון מצוין שפועל ביחד.

היום אני כאן כדי לדבר מעט על דוגמא. - - - יש לנו אותה משימה כמו לארגון בטרם. העבודה שלנו היא לשמור על בטיחות ילדינו מדברים שאנחנו לא שמים לב אליהם, מה שמכונה תאונות.

הנוכחות שלנו במדיה החברתית והתבקשתי להתמקד במדיה החברתית, היא חזקה בהחלט, מפני שיש לנו את המדיה החברתית, שהיא חשובה מאד, אבל כשאנחנו - - - את המדיה המסורתית עם המדיה החברתית שכל אחד ואחד מאיתנו יכול לפעול בה, אנחנו רואים תוצאות נהדרות.

הדוגמא הספציפית שאני רוצה לתת היא לגבי משהו שאתם תמצאו בכל בית, וזה תרופות. תרופות זה דבר טוב, שמציל חיים, אבל זה גם מעמיד ילדים בסיכון. בארצות הברית יש קריאה כל דקה בכל יום למרכז בקרה על רעלים, ו-64,000 ילדים מבקרים בחדרי המיון.

הורים חושבים שילדים נתקלים בתרופות כאשר הם לא מבחינים בכך, אז עורכי הדין צריכים להגיד, שילדים הם חשופים - - - לא מפוקח - - - ואין בזה היגיון לאנשים נורמאליים. אז בדקנו את המסר הזה ו - - - - - - וזה היה הטיפ שלנו להורים. חשבנו שזו הדרך שאנחנו צריכים לדבר עם ההורים, ובאופן מיוחד עם הורים - - -.

אז שלחנו את זה לחברה שתעזור לנו עם - - - וזו לא הייתה טעות. מישהו חשב שאולי הפרזנטציה שלי מוטעית. יש לנו - - - - - - של איך אנחנו מדברים או אמורים לדבר עם הורים. וזה היה מסר מאד מאד חשוב בעבורנו.

אז התמקדנו בקבוצות - - - עם - - - הורים ו - - הורים, ולמדנו מסר מעניין מאד. אנחנו צריכים לומר - - - -, לא תרופות. אנחנו צריכים להיפטר מ-, לא לה - - -. אנחנו צריכים לומר לתת את הכמות הנכונה, לא - - -. אנחנו צריכים לדבר כמו הורים, אנחנו צריכים לדבר עם אנשים, אנחנו צריכים לומר – שימרו את המספר בטלפון שלכם, לא תכנתו את המספר.

והלקח החשוב ביותר שלמדנו, הוא שתמיד ומעולם לא – הן שתי מילים שתמיד צריך לזכור שלא להשתמש בהן. אוקיי? זה לקח חשוב ביותר עבורנו, לא חשוב היכן אנו חיים.

אז איך אנחנו מתרגמים את זה למעשים, מאחר שהורים לא רוצים להיות - - -. הם רוצים מידע, וזה לא רק - - -. אז הסתכלנו הין תרופות מוחזקות. 27% מהילדים נתקלים בהם על הקרקע, 20% בארנק או - - - , 20% - - -. אתם יכולים לראות את הסטטיסטיקות.

אז איך תרגמנו את זה למדיה החברתית? אמרנו שהמספרים הם חשובים וזה היה לקח חשוב נוסף. 27% זה לא מה שאנחנו צריכים להגיד – אנחנו צריכים להגיד 3 מתוך 4. וכך במדיה החברתית אנחנו משתמשים בכל הערוצים. רציתי לתת דוגמא מטוויטר, אבל אני אתן דוגמא מהאינסטגרם, כי למדתי שזו הדרך שבה אנשים מדברים עם אנשים בישראל. תשכחי מטוויטר, אמרו לי, זה אינסטגרם.

אז אם אתם רוצים אינסטרגם, - - - תיתן לכם דוגמא שתוכלו לעקוב בעצמם. אז זו בעצם הייתה השאלה. השאלה היא האם אתם נושאים תרופות ב - - - -כן או לא. אם התגובה היא שלילית, אנחנו אמרנו שזה מצוין. דרך אגב, ידעתם ש-20% מהילדים שנתקלים בתרופות הם מוצאים אותן ב - - -. רק הערה עדינה, האם ידעת?

אם הם משיבים בחיוב, אנחנו משיבים בחזרה – היי, אתם צריכים לדעת זאת, והנה משהו שאתם צריכים לדעת. לכן לא מדובר בחינוך, לא מדובר ב - - -, זה חינוך בצורה בה אנחנו יכולים לדבר עם אנשים.

לכן, אם אתם מעוניינים בזה, - - - , אתם יכולים לשתף. אני אוהבת שיתופים, אני אוהבת שאנשים עוקבים, אז אתם יכולים - - - - - - ובאינסטגרם - - ילדים.

אז זו הייתה דוגמא בקצרה מארצות הברית שאני חושבת שהיא רלבנטית. אני מודה לכם שנתתם לי את האפשרות לשתף במסמר החשוב הזה, ולחגוג עם חברתי בארגון בטרם את 20 שנות היווסדם.

תודה, גברתי יושבת הראש.

תודה לך קייט על שהגעת, תודה.

אנחנו נעבור לפרויקט השני שלנו, שהוא בעצם דוגמא מובהקת להסברה מתמשכת ורציפה. אנחנו קוראים לפרויקט שלנו הורה דרך לבטיחות התינוק. זה בעצם פרויקט שמעניק ליולדת הדרכה ראשונית ובסיסית לימים הראשונים ולשנה הראשונה של העולל, כשהיא עוד מאושפזת בבית החולים. את הפרויקט הזה הארגון הגה ואליו הצטרפו משרד הבריאות והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, כשבעצם שני הגופים האלה סייעו לפתח, לשדרג, להרחיב.

אנחנו מאד מאד מתכבדים לבקש לדבר ראשון מאחד השותפים המרכזיים בפרויקט ובכלל לאורך חיי בטרם, מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מר מודי בהירי דואני, שמכבד אותנו היום בנוכחותו. מודי.

שנייה, מודי, סליחה. התרגשתי. אני אוהבת אותך מאד, אבל שנייה, יש לנו סרטון. בסדר?

מוצג סרטון

זה רק קצת לרענן את זיכרוננו. מודי, השידור שלך.

טוב, אז דבר ראשון בוקר טוב לכולם, שמי מרדכי בהירי דואני, מודי למעשה ואני מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

חשבתי מה לחדש. מה להגיד. איך באמת לוקחים נושא כזה ומעבירים אותו מפה לפה, אבל כל היום. כי בטיחות בדרכים, בטיחות בכלל, זה למעשה סט כללים שהוא נורא ברור, הוא קל לביצוע, אבל הוא לא מתבצע. אף אחד לא רוצה לצאת מהבית ולא לחזור. אף אחד לא רוצה לאבד ילד. אף אחד לא רוצה לאבד את עצמו. למרות זאת, הנתונים קצת משמעותיים וקשים.

מקום המדינה נהרגו מעל 5,000 ילדים ובני נוער רק בתאונות דרכים. המשמעות היא – 10 בתי ספר בישראל נמחקו. 100 אוטובוסים. המשמעות היא קשה. ואני מנסה כל פעם לקחת את המקום של הבטיחות בדרכים למקום של עשייה פרודוקטיבית ומניעה ולא הפחדה.

אנחנו עושים לא מעט פרויקטים. השותף המרכזי בילדים זה בטרם, אנחנו עובדים איתם ביחד עם מטרה אחת – לקחת את הידע והמקצועיות של שני הגופים ביחד, למקסם אותם בשביל למנוע את הפצוע הבא ולמנוע את ההרוג הבא. אנחנו עובדים עם מרכזים קהילתיים במרכז הארץ, בתוך הרשויות המקומיות, בתוך בתי הספר, בתוך מרכזי ההדרכה ואף הצגתי את זה פה.

אבל החידוש שאני רוצה לדבר עליו, לפחות בתפיסה שלנו כרשות, היא לא האחריות ההורית שהיא ברורה לכולנו, היא אותו ילד כמחולל שינוי. אנחנו מעבירים מסרי הסברה והדרכה לילדים באמצעות ערוצי הילדים, שבהם אנחנו קוראים לילדים לקחת אחריות למול ההורים. אין לי ספק שאנחנו כהורים או כסבים, אם נשמע את המשפט – לא מסמסים בנהיגה באוטו – אנחנו מתכווצים. אנחנו אמורים לשמש מודל לחיקוי ולכן הילדים מבחינת הרשות הלאומית לבטיחות בילדים בשיתוף עם בטרם, הם למעשה סוכני שינוי ולא רק ילדים.

ביום הבטיחות האחרון שהיה פה בנובמבר, עשינו מהלך קצת שונה. חילקנו לילדים איגרות הביתה, שבהן הילד היה צריך לחתום שההורה קרא אותה. הפכנו את התהליך וקיבלנו מאות ואלפי איגרות חתומות, שילדים הצהירו שהילדים קראו את כללי הבטיחות. עכשיו, אני אומר את זה כי אפשר למנוע את ההרוג הבא, חובה למנוע את הפצוע הבא ובאמת זה מלחמה שניתן לנצח בה.

אני לא ארחיב בדיבור ביום כזה. אני חושב שבטרם הוא שותף אסטרטגי חשוב מאד למדינה ולרשות בפרט. אני בתקופתי כמנכ"ל דואג שדלתי תהיה פתוחה ואם היא לא נפתחת, היא נפתחת נורא מהר גם לאורלי וגם לגלית. התחלנו פרויקט, המשכנו למעשה פרויקט של דריסות חצר במגזר הבדואי שנתן תוצאות מצוינות, אבל אני מזכיר, היום הזה נגמר. החגיגה מסתיימת ואנחנו שוכחים.

אני מבקש דבר אחד, לא לשכוח מחר את מה שסיפרנו היום. ואני אסיים במשפט אחד שמבחינתי הוא מאד משמעותי וכבר אמרתי אותו ואני חוזר אליו – כשאני נכנס לאוטו שלי בבוקר, בצהריים או בערב, אני מקליק את החגורה. יש לי תמונה אחת של אישה אחת עם חמישה ילדים. אני מסתכל על התמונה ורק אז מניע את האוטו. העולם שלי הוא שונה ואחר. תמונה אחת.

תודה רבה מודי. אני ככה תכננתי בהמשך לדבריך, מתוך הדברים שאמרת, באמת לספר על האפקטיביות של התהליך של אתם עושים בבתי הספר. גם לי יש ילדה קטנה בת 9, שהייתה חלק מהתכנית הזו והיא הביאה, כמו שאתה מספר, תמונה. הם עשו בבית הספר תמונה שלה, שמאחורה היה כתוב – אמא, לא לסמס, רוצה שתחזרי בשלום. וזה תלוי על המראה ואין שאלה שזה עושה - - -

לא על המראה.

ממול. כי זה מסוכן.

לא לשים על המראה כי זה פוגע בשדה הראייה.

תאמין לי שהיא רק פותחת לי את המרחבים. אז כן, זה חשוב ואני חושבת שלערב את הילדים, הרבה פעמים אנחנו בתוך היסח הדעת ובשגרה והכל, גם חוטאים מדי פעם. חשוב שיש מישהו שמתקתק לנו מאחורה ואומר – אמרנו שלא מסמסים ומזכיר לנו שאנחנו בכלל צריכים להיות מודל לחיקוי ולהוות איזו שהיא דוגמא וזה בהחלט עושה את שלו. אז תודה רבה גם לכם.

תודה רבה לכם.

בבקשה, גלית, את מוזמנת להמשיך להציג את התכנית.

טוב. זה לא סוד, אנחנו בארגון בטרם קודם כל עובדים עם מערכת הבריאות, זו תחילת דרכנו וזו ההמשכיות שלנו ואני רוצה להזמין את אחת מהפרטנריות שלנו. מוניק אטיאס היא אחות אחראית ומיילדת בבית החולים סורוקה, כדי לשמוע ממקור ראשון של מי שמפעיל וחי את זה, איך הפרויקט עובד הלכה למעשה.

ראשית בוקר טוב ולכבוד הוא לי להיות כאן. בעצם הסיפור המשותף שלי עם בטרם החל לפני כ-16 שנה, כשעוד הייתי טכנאית למושבי בטיחות ואני עדה בעצם לכברת הדרך הארוכה שעברנו עם ארגון בטרם, על תכניות עבודה משותפות להדרכת יולדות אצלנו במרכז הרפואי סורוקה, על מנת לתת ליולדות את ההדרכה ההולמת והאפקטיבית ביותר, על מנת לקדם את בטיחות היילוד מרגע לידתו ובהמשך כמובן בבית.

אבל ראשית אני רוצה לציין באמת את התכנית המשותפת שלנו עם ארגון בטרם לאחיות. האחיות בראש ובראשונה עוברות הכשרה להדרכת יולדות והיום הרענון הזה שהן עוברות בעצם לתחום בטיחות היילוד, הוא אחת לשנתיים. בעצם למימד הזמן, אני חושבת שיש פה עניין מאד מאד חשוב. הטיימינג מאד חשוב, של המפגש בין היולדת לאחות. היא בעצם פוגשת אותה לראשונה במחלקת היולדות ומדריכה אותה בעצם לתחומים רבים בנושא של בטיחות, החל מנסיעה בטוחה ברכב, מניעת נפילות מגובה, מניעת כוויות, מניעת מוות בעריסה ועוד המון המון תחומים.

ההדרכה אצלנו ניתנת הן באופן תיאורטי והן בהדגמה. אני חייבת לציין שאצלנו במרכז הרפואי יש אוכלוסייה מאתגרת, שהיא בעצם מעורבת גם עם המגזר הבדואי, כך שאנחנו חייבים להנגיש את המידע גם בשפה המותאמת.

העברת המידע ליולדת נעשית אצלנו במספר ערוצים. ראשית עם קבלת היולדת למחלקה היא מקבלת עלוני הסברה מארגון בטרם, עלוני הסברה וחוברות הדרכה. דבר נוסף, יש לנו לצד כל יולדת מסכי מולטי מדיה שדרכם חומרי ההדרכה מועברים ליולדת וגם מיצגים ויזואליים. ויש כמובן את הנציגות של בטרם, שעוברות בין היולדות ומדריכות באופן פרטני כל יולדת ומדגימות למעשה גם על מושבי הבטיחות.

אין ספק שההדרכה ליולדת היא מאד חשובה והיא שוזרת בתוכה את תחום הבטיחות שתופס חלק מאד מאד מרכזי בפן הזה, ואני שמחה לייצג את זה כאן. תודה רבה. תודה.

תודה מוניק.

תודה. אז בעצם אם הבאנו אחות, אנחנו חייבים להביא אמא, נכון? והצלחנו להביא אמא טרייה, ממש טרייה. אני רוצה להזמין את אינה אלקין שתשתף אותנו איך זה עבר, איך זה היה. קודם כל מזל טוב.

תודה, תודה. זהו, אז דיברתם פה הרבה על יולדות, אימהות, הורים, אז אני מרגישה שאני הנציגה. אני ילדתי לפני שלושה שבועות תינוק חדש. אני אמא לשלושה ילדים והמיוחד בעיני, הוא שהגדול שלי הוא לוחם בצבא ויש לי תינוק בן שלושה שבועות, אז ככה שיש לי פרספקטיבה בדיוק של כמעט 20 שנה, כארגון בטרם ואני רואה באמת את השתלשלות העניינים, את השיפור בהדרכה בבתי החולים.

אני גם ילדתי את הבת שלי בארצות הברית, אז אני רוצה להגיד לקייט שיש לי גם השוואה בין ההדרכות בארץ לארצות הברית, ורציתי ככה להביא כמה נקודות.

קודם כל, ילדתי בהדסה עין כרם וההתרשמות שלי היא מדהימה מכל התהליך שעברתי. בעניין הבטיחות, מה שהכי חשוב זה ההתחלה וההרגלים. ומהרגע הראשון אנחנו בעצם, היולדות, נחשפות לשלטים - שילוט מדהים במחלקה. כי ההדרכה שדיברתם עליה, היא נעשית יומיים, 48 שעות אחרי הלידה או שלושה ימים אחרי הלידה, ומה שחשוב פה זה הרגע הראשון. זאת אומרת, אל צריך לחכות להדרכה. כבר ברגע הראשון ויזואלית אתה רואה שלטים. יש לי פה דוגמאות ותמונות של כל מיני דברים, ואני כאמא לחמישה, זה חידש לי המון.

דברים כמו, אני אביא דוגמא – לא לעמוד אחרי הדלת שנפתחת לכיוונך עם התינוק. לא לסחוב תינוק בידיים. לא לשים בובת פרווה בעריסה. לא להסתובב עם תינוק על הידיים. להכין הכל מראש לרחצה ולטיפול בתינוק.

דברים כמו שהראו לנו דוגמא של בובה, שראיתם פה בסרטים, בובה וליד הבובה סמארטפון. זאת אומרת הגודל של המכשיר הזה הוא בערך חצי או שליש של התינוק, ואימהות שכל הזמן מדברות בטלפון וזה נופל לשנייה כי היד השנייה תפוסה, זה בעצם פגיעה נוראית. ולמרות שהייתי חושבת שאני אמא מנוסה, זה חידש לי המון המון דברים. דברים כמו לשטוף ידיים לפני כל טיפול בתינוק, להשכיב על הגב וכל הדברים הידועים, זה עדיין מאד מאד חשוב.

אבל חשוב לי לציין שכל השלטים וכל ההדרכות והסרטים המדהימים שבאמת הדסה ארגנו, זה שום דבר לעומת הגורם האנושי. ובמחלקה, אני הייתי ביולדות ג' בהדסה עין כרם, שזה ביות מלא, כל אחות ואחות, צוות מדהים, הן כל הזמן במודעות להזכיר ולהראות ולטפל וזה מה שעושה את העבודה.

אני רוצה להתייחס לדברים של קייט שדיברה מקודם. בארצות הברית חשוב מאד השפה, איך אתה אומר – תמיד, מעולם לא, 75% פחות טוב משלושה מתוך ארבעה, אבל אני חושבת שמה שיותר חשוב מהשפה זה התמונות. יש מגזרים שונים, כמו שדיברתם. לא כולם יודעים לקרוא אפילו, אז ברגע שהשילוט נמצא במחלקה, בן אדם שנכנס, האורח, לא רק היולדת, זה מחלחל. כל הארגון הזה, ויזואלית אתה פשוט רואה. הילדים שלי באו לבקר, דבר ראשון הסתכלו על השלטים וזה מאד מאד מאד עוזר.

מה עוד רציתי להגיד? בטיחות בנסיעה. לא רק שיש סרטים והסברים לגבי כיסא תינוק, במחלקה יש כיסא רכב שעליו עומד סלקל. זאת אומרת כל אחד צריך לבוא ולהתנסות איך בעצם מלווים את התינוק בנסיעה. ולא רק זה. לא לכולם יש סלקל. הנה, אני הדוגמא. לא היה לי סלקל, איך שהוא השגנו את זה בסופו של דבר ביד שרה, אבל יש יולדות שאין להן. המחלקה נותנת אפשרות לקחת בהשאלה סלקל כדי ללוות את התינוק הבית.

חוץ מזה יש תחנת מוניות בהדסה, שגם כל המערכת מודעת להסעת התינוקות ובעצם יש לנו עזרה והסברים מכל הצדדים.

אז אני אומרת לכם שבפרספקטיבה לכבוד ארגון בטרם של 20 שנה, התקדמות מדהימה, מודעות שעולה כל הזמן וגם לעומת ארצות הברית, סליחה, אין מה להשוות. ויזואלית, ברור, גורם אנושי מאורגן, וזה מספר אחת בכל רשימת הדברים החשובים לאחר הלידה.

אז תודה רבה לכם.

תודה רבה.

תודה רבה לך. אני חושבת שהתכנית שאת מציגה כאן היא בהחלט מבורכת, אבל אני עדיין מרגישה שיש עלינו איזו שהיא חובה לתת המשכיות לתכנית הזו, לא רק בשלבים שהיולדות יוצאות מבית החולים, אלא גם לאחר מכן. כי בואו נודה על האמת, אנחנו מאד מאד מקפידים בשלבים הראשונים, בימים הראשונים, אולי גם בשבועות הראשונים, ואחר כך כשנכנסים לאיזו שהיא שגרה, אז אנחנו קצת מרשים לעצמנו לשים את הילד כמו שזה, כי אנחנו רק מקפיצים לגן או רק קופצים למכולת.

באמת, אנחנו קצת מוותרים לעצמנו ואני חושבת שתכנית כזו, מבחינת המודעות וההסברה, צריכה להימשך לאורך זמן ולאורך כל התהליך, כדי שהיא באמת תישאר מופנמת ובתודעה שלנו, וכמובן מאד חשוב שהיא תתרחב לכלל בתי החולים בארץ ותאפשר לפחות את ההתחלה לעשות בצורה בטוחה. אז תודה רבה לכם.

אנחנו נעבור לנציגי משרדי הממשלה, שבעצם גם לוקחים חלק בכל נושא ההסברה של בטיחות ילדים ואני אשמח לשמוע את חלקם בנושא זה. אז נמצא איתנו רותם זהבי, מנהל בטיחות ארצי של משרד החינוך, בבקשה רותם.

שלום, אני הייתי רוצה להוסיף משהו מכל הדברים שנאמרו פה, על הדברים מתוך נקודת המבט שלי. אנחנו נמצאים היום במקום שאפשר לומר שעשינו באמת צעדים גדולים מאד מבחינת ההתפתחות והתודעה של הציבור ושלנו, כולנו, גם של הילדים.

אבל צריך לזכור שבטיחות יכולה גם לשתק. אנחנו לא רוצים שהבטיחות תשתק אותנו. אנחנו רוצים שהבטיחות תאפשר לנו. למה אני מתכוון? אנחנו צריכים לחנך את הילדים שלנו ולהבהיר להם שהחיים מלאי סיכונים ואי אפשר ללמד ילד להתכונן לחיים ולתת לו כישורי חיים, כאשר אנחנו משתקים אותו. זאת אומרת, אם אנחנו נבנה גני ילדים רק מגומי ואם לא יהיו מתקני משחקים שבאמת הוא יוכל להתפתח בהם ולפתח את הגוף שלו ואת התודעה שלו ואת הכישורים שלו, ולא נאפשר לו לצאת לשטח ולטייל, אז הוא לא יפתח את הכישורים שלו לחיים שהם רווי סיכונים והוא צריך לדעת איך להתמודד עם הסיכונים הללו.

ולכן יש פה גבול דק, שזו המשימה שלנו, בין המצב שאנחנו באמת צריכים לשמור על החיים שלו, לבין לתת לו את כישורי החיים, שהוא יוכל להתמודד עם החיים באמת. וכאן, המטלה הזאת מוטלת עלינו כמבוגרים אחראים, שמצד אחד אנחנו רוצים שאנשים כמו בתנועות הנוער יצאו לצופים ויעשו מחנות ויבנו מתקנים גדולים ובשטח שהוא מלא ורווי סיכונים, לבין זה שהם יחזרו בשלום ויתפתחו עם החוויה הזאת.

עד כאן.

תודה רבה רותם. אני חושבת שזה מאד חשוב מה שאתה אומר וזה גם נכון ואנחנו באמת מדברים על גבול דק, אבל העניין הגדול הוא באמת לאפשר לילדים להתנסות ולחוות, אבל לא באופן כזה שאנחנו עלולים לאבד אותם. זאת אומרת שהם יעשו את זה תוך כדי שאנחנו משגיחים ורואים וצופים. אנחנו גם נותנים לילדים הקטנים שלנו לטפס על מדרגות עוד לפני שהם באמת יודעים ללכת. לא נשחרר אותם לבד, אנחנו נהיה שם מאחור כדי שאם וכאשר נצטרך אז אנחנו נוכל לאחוז בהם ואני חושבת שזה בדיוק העניין.

אני לגמרי מסכימה, אנחנו צריכים לתת לילדים לנסות ולחוות ולגעת ולהיות במקומות שנכון, לא תמיד היינו אולי משאירים אותם שם לבד, אבל חשוב שהעין המשגיחה שלנו תמיד תהיה שם, שאנחנו נאפשר להם לעשות את זה בטוח ואני בהחלט מברכת על הדברים, תודה רבה.

בבקשה.

שאלה לי לרותם. ראשית, אני מאד מזדהה עם מה שאמרת, גם כמזכ"ל תנועת נוער לשעבר, בני עקיבא ואחרים וכקצין בצבא, אני חושב שיש הרבה מאד מקומות שאנחנו סרסנו וסרסנו גם את היכולת של הילד, ולצורך העניין אני אתן רק שתי דוגמאות עד כמה התמ"ת, משרד הכלכלה, יש דברים שהוא מאד לא נותן את הפיפס של הבורג בדלת או בחלון ובלי זה לא תהיה כיתת מעון ומעט פחות מזה בגני ילדים ובבתי ספר.

אבל יחד עם זאת יש גני ילדים שיש בהם בלגן ששם אפשר שיהיה הכל. מרדיו ישן עם איזה חוט של אנטנה ומגהצים וחוטים ותקעים. והילדים שם מאד שמחים ואני לא בטוח שהם נפגעים. או בשעתו חצר הגן שלנו הייתה מורדות הכרמל ולא איזה משטח גומי בלבד. אני מסכים איתך לגמרי וגם עסקתי בכך. כסגן ראש מועצה בנינו עשרות כיתות גנים ואחרים, מאות.

יחד עם זאת, אני שואל, יכול להיות וכפי שאמרו פה שרוצים לעשות שיתוף פעולה עם המדע על מה בסוף יהיה המנגנון שהוא יהיה הכי טוב ברכב ולא המלצה בחר לך בין כל מה שהסופר מרקט מציע. האם יש גם תכנית כמו בטיחות בדרכים של מעבר חצייה וכו', שהילדים בכיתה ו' או משהו מקבלים בבטיחות בדרכים, בזה"ב - - -

מגיל 9.

סליחה, אבל לומדים במעברי החצייה את האחריות - - -

משמרות הזה"ב.

משמרות הזה"ב בכיתות ה' – ו', או משהו כזה.

ו'.

האם ניתן היה להכניס לאורך הדרך, כמו שמדברים על עוד דברים בכישורי החיים, סממני בטיחות או נגיעות בטיחות בהתייחס, ואני מאד התרשמתי ממה שאת סיפרת על הרכב, על הדוגמא האישית שלנו כמבוגרים והילדים כסוכני שיווק - - -

סוכני שינוי.

כסוכני שינוי, לחשוב על זה במערכת החינוך לאורך שנות החינוך, מגיל 3 ובכל גיל, עד גילאי התיכון.

זה קיים.

זה קיים?

נציג משרד החינוך, מקס אבירם, זה נעשה בפועל.

אם אתם רוצים, אני יכול להציג.

כיוונת לדעת רבים. זה נעשה כבר ויותר מנגיעות.

אני לא רציתי ששני אנשים ממשרד החינוך ידברו ויבזבזו את הזמן של הוועדה. שמי מקס אבירם, אני מנהל אגף זה"ב, נגישות ואורח חיים בטוח במשרד החינוך. אגף זה"ב פעל למעלה מ-20 שנה רק בתחום הספציפי הזה של זהירות בדרכים ופיתח את התורה הזו לכדי סיטואציה שהיא מאד מאד מיושמת בתוך מערכת החינוך בפיקים מאד מאד מסוימים.

יש עוד הרבה עבודה לעשות, אבל משרד החינוך מצא לנכון לחבר בעצם שלושה נושאים מרכזיים, שמטפלים ברווחת התלמיד במערכת החינוך – זה הזה"ב, זה הנגישות וזה בטיחות ילדים. אנחנו כרגע בשיתוף פעולה מלא, לא מהיום, אבל הרבה הרבה שנים קודם, אבל עכשיו בהיבט המאד מאד ממוקד של בטיחות ילדים, אנחנו בעצם מגבשים מחדש עכשיו את תפיסת הבטיחות של משרד החינוך בהיבט הזה של בטיחות ילדים, וכן, יש תכניות שמטפלות גם היום כבר בכישורי חיים גם בגיל היסודי וגם בעל יסודי, בהיבטים האלה של מניעה בבטיחות ילדים, ואנחנו הולכים לפתח את המטרייה הזאת מעבר למה שהיא מפותחת היום.

זה כולל גם לימודי שחייה?

יש איזו שהיא סוגיה בעניין הזה של לימודי שחייה. אנחנו מטפלים גם בעניין הזה, כן.

צריך להגדיל את זה.

כן, סוגיית לימודי השחייה קצת יצאה מבתי הספר. אני זוכרת דווקא בתקופות שלי שזה היה הרבה יותר נפוץ ומקובל, ומשום מה עם השנים זה רק הולך ויוצא החוצה, אז בהחלט זו נקודה שצריך לשים גם עליה דגש. תודה רבה.

יפעת רווה, נציגת משרד המשפטים.

כן, תודה רבה. קודם כל אני רוצה להצטרף לאמירה בגני הילדים, ואני יכולה להגיד מניסיון שלי, שהערה אחת של הבית שלי יותר אפקטיבית מאלף דו"חות של שוטרים.

כל העבודה עם ארגון בטרם זה באמת מבחינתי דוגמא מעולה לעבודה משותפת של משרדי הממשלה עם ארגון חוץ ממשלתי. זה שילוב מנצח. החכמה לא נמצאת בכיס שלנו וגם סיעור המוחות וגם התיאום עם כל משרדי הממשלה, זה באמת עבודה, דוגמא טובה לאיך אפשר לשתף פעולה למטרה מאד מאד חשובה.

כל מי שגויס לנושא הזה עושה את זה באמת עם כל הלב וכל הנשמה. נכון שמשרד המשפטים, הפרקליטות, עוסקת בהגשת כתבי אישום, אבל כמו שאת אמרת קודם, זה כשכל הדברים האחרים נכשלו. אנחנו לא רוצים להגיע למקום הזה. אנחנו פועלים, חלק מהפעולה שלנו זה בענייני חקיקה כשצריך. זאת אומרת כשהיה צריך בנושא של להעלות את הקנסות בכיסאות בטיחות וכו', אז כמובן שהיינו מגויסים לעניין, אבל אנחנו רואים את התפקיד שלנו גם מעבר לזה.

זה האתר של משרד המשפטים, הוקדש לו דף שאנחנו הכנסנו לשם גם מידע שקיבלנו מארגון בטרם, גם שוב מבחינת שיתוף פעולה, ביקשנו גם מהפרקליטות וגם מהסנגוריה הציבורית והכנסנו דוגמאות לכתבי האישום בלי שמות. אנחנו לא מחפשים לפגוע באנשים ולעשות שיימניג, אבל המקרים האלה הם באמת המקרים הכי קשים שאנשים פגעו שלא במכוון בילדים שלה. זה דבר נורא בפני עצמו. אנחנו רצינו להראות מה קורה והשמטנו את השמות. אפשר לתת דוגמאות לדבר הזה. זה גם הופץ בפייסבוק.

שרת המשפטים התגייסה לנושא הזה, יש לה יותר עוקבים משלי, אז זה בהחלט עזר לעניין.

אנחנו מרוויחים פעמיים.

יש חשיבות רבה באמת שהדבר הזה יהיה כל הזמן, שזה לא יהיה דבר חד פעמי. המקרים שכן מגיעים בסוף לכתבי אישום זה טרגדיות נוראיות והמשפט הפלילי הוא לא הדרך - - -

נכון.

הוא לא הפתרון. לפעמים נאלצים באמת לעשות את זה, אבל מאד מאד חשוב לנו כל פעולה מניעתית וזהו. אז אני רוצה שוב באמת להודות לארגון בטרם ולהודות לכל נציגי הממשלה על העבודה המשותפת הזאת. מבחינתי זה הדבר הכי חשוב שאני מעורבת בו.

תודה רבה יפעת.

ואם אפשר רק לבקש, אם את יכולה קצת להיכנס לדוגמאות של הדברים שמופיעים בתוך האתר. מי שנכנס לאתר של המשרד, ושוב, זה גם הופץ בפייסבוק בזמנו, אז יכול לראות את המקרים האלה, את הדוגמאות. דוגמאות ספציפיות של התרשלות שקרו, ושאנחנו מקווים כמובן למנוע אותם. זהו, תודה.

תודה רבה יפעת. אני מקווה שבאמת תהיה פחות ופחות עבודה.

אנחנו בעניין הזה מוכנים להיות מובטלים.

כן. לגבי הנושא, תמיד גם יש את הדילמה – הורים שמאבדים את הילד. זאת אומרת אין דבר יותר גרוע מזה, שכל עונש בעצם מתגמד ליד הסיפור הזה ואנחנו תמיד במקום של ללכת עד הסוף כדי ליצור הרתעה או לצאת מנקודת הנחה שהם כבר בעצם שילמו את המחיר היקר ביותר.

נכון. כשקראתי את המקרים האלה, שאנחנו הכנסנו, זה באמת כל אחד טרגדיה יותר גדולה מהשנייה ואנחנו לא רוצים להיות במקום הזה.

טרגדיות איומות. אני מקווה שנצליח לעשות עבודה טובה במניעה ונראה כמה שפחות מאלה. תודה רבה יפעת.

ד"ר רינת כהן, ראש אגף רפואה ראשונית מקופת חולים מאוחדת, בבקשה.

כן, בוקר טוב. באמת אין מילים לתאר את העומק והעבודה שעושה ארגון בטרם והכבוד הגדול שהיום הזה מייצג. לצערי אני רואה שאני היחידה כאן מקופות החולים, אבל אני רוצה לשים כאן טיפה את הפוקוס. שמנו פוקוס על תכניות יפיפיות שמתבצעות עם שחרור היילודים ומקומות אחרים.

על פי הספרות ועל פי החיים, אחת הדמויות הכי מרכזיות שיש לה השפעה אמיתית על התנהגות הורית ובמיוחד האם, זה רופא הילדים בקהילה. ההורים בוחרים את רופא הילדים, גם מחליפים אותו כאשר הם לא מרוצים, וכאן, כמי שאחראית על רפואת ילדים ומשפחה באחת הקופות, במאוחדת, אני יכלה להגיד שבוודאי שאנחנו לא עושים מספיק, נקודה. החל מזה שאם אם נכנסה לחדר הרופא עם תינוק עם עגלה לא קשורה בגיל שנה, וזה לא משנה אם זה חצי שנה או שנתיים, ההערה צריכה להיות מאד מאד ברורה, עוד לפני שהבנתי למה היא הגיעה.

כדי לקצר את העניין, ללא ספק השותפות של רופאי הילדים היא קריטית, משמעותית. דיברנו על זה בשקט עם פרופסור אפק. אנחנו לא מספיק נמצאים שם, אנחנו צריכים להיות שם הרבה יותר.

אנחנו בתוך מאוחדת פתחנו בתכנית רפואה מונעת לראשונה בישראל, שבה מזמנים ילדים בריאים, בגילאי שנתיים עד שש, לשיחה של חצי שעה ובדיקה עם הרופא, ככה שאני יכולה להגיד לכם שחלק משמעותי מאד מביקור בריא היום הוא רפואה מונעת. התחלואה הכי חמורה ברפואת ילדים היא תאונות, נקודה. גם תחלואה וגם תמותה. אז עם כל הכבוד ל-ADHD והשמנה והמון המון צרות שיש לנו ברפואת ילדים, זו הצרה.

לצערי עמיתי, רופאי הילדים, לא רואים את עצמם סביב המקום. אני לא רואה כאן נציגויות של איגודי רופאי הילדים, אני לא רואה כאן את הנציגויות הבכירות של הקופות וזאת עבודה שצריך לעשות. אני לוקחת על עצמי להוביל את הסיפור הזה מול משרד הבריאות, מול גורמים אחרים.

הם יגיעו עוד כמה דקות לכנס.

נכון, לכנס.

נכון, אבל - - -

אנחנו רק בפתיחתו של היום, כן. אוקיי, תודה רבה ד"ר רינת כהן. ד"ר אדלר, מהנהלת אנשים באדום.

אנשים באדום. קודם כל מבחינה אישית, אני מאד שמח על היום הזה, כי הייתי בין היוזמים של הקמת בטרם לפני 20 שנה, יחד עם דנון והייתי בערך שנה פעיל בארגון הזה עד שהיו לי עיסוקים אחרים.

בטוח לא יותר חשובים מזה.

אני בשנים האחרונות חבר בארגון אנשים באדום, שהוא בעצם ארגון של הורים שכולים, שפועל כדי למנוע תאונות דרכים. ואנחנו יודעים שהתאונות ותאונות הדרכים בעיקר, הן הגורם העיקרי לתמותה של אנשים צעירים. והבעיה היא שאנחנו מתמקדים מעט מדי בגורם העיקרי שגורם לתאונות דרכים, וזה הגורם האנושי. אנחנו עוסקים בטכנולוגיה של רכב, בכבישים, בתשתית, אבל לא משקיעים מספיק בחינוך מחדש של אותם הנהגים והולכי הרגל, שמסכנים את עצמם ואחרים.

אנחנו פיתחנו בארגון תכנית הדרכה שנקראת משפחה מתחשבת בדרך, וזה למעשה כוונה לשלב שלושה דורות – סבים וסבתות, הורים וילדים ל - - - אחד, שאחד משפיע על השני. אנחנו יודעים שהילדים נוהגים בדרך כלל כפי שהילדים שלהם נוהגים. אם האבא אגרסיבי ונוהג בצורה מסוכנת, גם הילד יפתח כישורים כאלה. הילד יכול גם להשפיע על האבא ולדרוש ממנו להתחשב בדרך בצורה אחרת ממה שהוא עושה. הנכדה הקטנה שלי, פעם לא הייתי קשור בחגורה והאוטו שלי מצפצף ברגע שמישהו לא חגור. היא אמרה לי – סבא, האוטו בוכה, אתה לא קשור בחגורה.

איזו מתוקה.

זאת אומרת זה דבר שבהחלט קיים וצריך לנצל את זה ותכנית ההדרכה שלנו התחילה כבר לפני כמה חודשים בבתי הספר העממיים, ואנחנו הולכים להרחיב את זה לכל הארץ. ולמעשה זה שלושה שלבים, שלב אחד - מכשירים את הילדים של הכיתות הנמוכות דווקא, בנושא בטיחות בדרכים, להיכנס למכונית, לצאת ממכונית, לחצות כביש, לאן הסתכל וכך הלאה.

השלב השני – אנחנו משתפים אותם עם ההורים ובשלב השלישי עם הסבא והסבתא. ככה שביחד הם מהווים תא אחד שצריך למנוע את התאונות. תודה.

תודה רבה ד"ר אדלר. הסיפור של תאונות דרכים באמת די חלחל לתודעה הלאומית. הרבה מתעסקים עם זה. אני יודעת שיש מקומות שאפילו מקריאים מדי שבוע כמה נהרגו בתאונות דרכים, מתוך מקום של לרצות למנוע ולטפל ואני מקווה שגם המקום של תאונות ילדים שלא בתאונות דרכים, אלא היפגעות בלתי מכוונת של ילדים, תיכנס בצורה כזו לתודעה ואולי אנחנו נצליח גם בדרך הזו למנוע מקרים שחוזרים על עצמם.

יונה פרבר, עוזרת מפקחת ארצית בבריאות הציבור, משרד הבריאות. יונה, בבקשה.

כן, רציתי קודם כל לברך את ארגון בטרם. אני אישית עובדת אתכם עוד כשהייתי בשירותי בטיפת חלב ואני רוצה להגיד שכל כך נכון מה שנאמר פה, הנושא של מניעה ומבורכות התכניות בבתי החולים, אבל אם לא תהיה להן המשכיות, זה פשוט אצלנו אנחנו קוראים לזה כמו בוסטר. זה כמו מנת דחף של חיסונים.

אז ממה שנאמר כאן, כאשר חוזרת היולדת הביתה, עם הרבה הנחיות והדרכות ובתכלס היא צריכה לטפל בתינוק, ואם באה אליה אחות ויש המשכיות לכל ההדרכות האלה בטיפת חלב, אז זה מבורך. מה גם שאנחנו מתאמים את ההדרכות לגיל הילד ולהתפתחות שלו. כלומר עוד לפני שהוא עושה את מה שהוא עושה, אנחנו מדריכים אותה לשלב ההתפתחותי הבא.

יחד עם בטרם, אנחנו בין הראשונים, עוד לפני שהייתה התכנית הלאומית ועוד לפני שמשרד הבריאות לקח על עצמו, פיתחנו ביחד את המשולש של טיפ טיפת בטיחות, שאיתו האחיות יכולות להדריך ושוב, זה מדבר על כל השרשרת של ההתפתחות, עד היות הילד בגיל 6. אני חושבת שזאת עבודה, כלומר לחזק את העבודה בטיפות החלב זה מאד מאד חשוב.

עשינו גם עוד תכניות עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ועם בטרם, לפיתוח לומדות לאחיות שעובדות במגזר הערבי וזה בתהליך.

תודה רבה. אנחנו נסיים עם חברי הכנסת שולי מועלם ואחר כך יגאל גואטה ונציג את ההמלצות.

בבקשה, חברת הכנסת שולי מועלם.

תודה יפעת, שלום לכל החברים והחברות שלי משנים רבות, לפני שהגעתי לכאן. יפעת, לדעתי את היחידה שלא יודעת שאני הייתי הרבה שנים אחות אחראית בטיפול נמרץ בסורוקה ובעצם שם התחילה ההיכרות עם בטרם, עם מיכל חמו לוטם, שצריך להגיד שהיא הרוח החיה, המקימה, מי שהביאה את האש לדבר הזה.

ובטיפול נמרץ ילדים, כמו ברוב המקומות, הרבה מאד ילדים באו בגלל תאונות, תאונות בבית, תאונות דרכים בין הבית לגן לבית הספר וכו'. והמחויבות לנושא הזה, יפעת יודעת, נפרדנו בשתים עשרה וחצי בלילה, כי לשתינו התמזל מזלנו ונמצא לנו קיזוז ולא נשארנו פה עד ארבע בבוקר.

לי לא התמזל מזלי, הלכתי בשלוש.

כן, כן, לא נורא, אתה רק שבוע בכנסת.

שלוש בבוקר לנסוע לבני ברק ולחזור לוועדה.

ולמרות שאני באמת רחוקה מלהיות במטיבי, הרגשתי רצון אפילו לגעת בסוף הכינוס פה ולנסות להישאר גם להמשך. הראייה לדעתי, שנעשית היום וצריך רק לחזק אותה מבחינתנו, זה באמת אותו שיתוף פעולה שחייב להיות בין כל המערכות. גם כמובן ארגונים חוץ ממשלתיים, גם המערכות הממשלתיות, גם הרבה מאד עבודת מניעה.

יושב פה ארנון ויושבים פה אנשים נוספים ממערכת הבריאות. מה שאני אומרת כבר שלוש שנים, על כל שקל שלא נשים במניעה – נשלם 10 שקלים בטיפול. זה נכון במניעת הדבקות עכשיו בווירוס החדש, וזה נכון ביתר שאת במניעה של תאונות, בעיקר תאונות בית.

לשמחתי, נבנות הרבה מאד תכניות. אני חושבת שהיכולת של בטרם ליצור איזה אוגדן או להיות בית ומוקד לכל גוף ממשלתי או פרטי או ציבורי, שבא עם רעיון למניעת תאונות בילדים ומוצא את הדרך שלו לארגון בטרם, היא בעצם הדבר הגדול בארגון.

קודם כל בעיני זה דבר גדול שיש את היום הזה, וזה לך יפעת. בסוף כולנו פה מג'גלגים בין 7,000 נושאים ו-4,000 החלטות איפה אנחנו שמים את העיקר והנושא הזה של מניעת תאונות בילדים הוא נושא קריטי, הוא חוצה פה לגמרי את כל יושבי הבית ואני מאחלת לנו שנשכיל למצוא את הדרך הנכונה לשים את אותו שקל במניעה, להגדיל את התכניות למניעה, בכדי באמת בעזרת השם שלא נצטרך לעמוד מול האירועים הקשים או לנסות לפחות שהם יהיו במספר המינימאלי.

אז חזקים וברוכים כולם.

תודה רבה חברת הכנסת שולי מועלם. אני חושבת שאני כבר החלטתי בתוך ערב הרב של הנושאים שככה עומדים לפתחנו ובחרתי בנושא של בטיחות ילדים, על רבדיו השונים והרחבים. זה נושא ענק. זאת אומרת כששאלו אותי חלק מהמוזמנים של הכנס במה בדיוק, באיזה בטיחות ילדים זה עוסק, אז אני אמרתי זה עולם שלם. וזה באמת עולם. אני חושבת שזה נושא מספיק חשוב וגדול כדי שאנחנו נתמקד בוא, אז תודה רבה.

חבר הכנסת יגאל גואטה.

שלום וברכה אחים, אני חבר כנסת חדש, שבוע ימים. היום יום הולדת של שבוע. אז משהו בנימה אישית, יש לי איזה שש ועדות שאני חבר בהן ואתמול זאת פעם ראשונה שהתחלתי לשבת בוועדות ואני מוצא את עצמי נמשך פעם אחר פעם לוועדה של יפעת, כי אני רואה באמת שהיא מתעסקת בדברים שאחד יותר מרתק ומאתגר מקודמו.

אין ספק שמדובר פה בדיני נפשות, פשוט בדיני נפשות. אני מדבר אתכם ואני רועד, לא כי אני מתרגש, כי אני לא מתרגש, אני מתעסק בציבוריות הרבה שנים. אבל זה נושא שפשוט מרעיד לי את הברכיים. זה מדהים לחשוב על זה שבהחלטות שמתקבלות בחלקן פה, בילדים זה דיני נפשות ממש. דיני נפשות ממש.

ברכות לכל הארגונים שמתעסקים בנושא הזה. באמת זו עבודת קודש. אבל אני רוצה דווקא רוצה להתייחס למה שאמר מודי. אני חושב באמת שאחת החולות הרעות שיש לנו בדור הזה זה המכשירים הניידים. תוך כדי שדיברת, אני מסתכל פה על האנשים סביבו. תסתכלו, 90% מתעסקים בטלפון. 90% מהאנשים פה מתעסקים בטלפון, כולל האנשים שיושבים בשולחן הזה וכולל האנשים מסביב וזה פשוט מדהים.

זה באמת מדהים, כי אני לא יודע, אין לי סטטיסטיקה כמה באחוזים הדברים קורים, התאונות, או בגלל מכשירים, אבל אני חושב שזה מקיף את כולם, כי גם ילד שהולך ברחוב עם האייפון שלו ועושה ככה וככה ובום נתקל בעמוד חשמל, זה גם סוג של תאונה. הראש לא נקי. כל היום אנשים, אתה מדבר עם אנשים אומרים לך מה? מה? פשוט משהו לא נורמאלי. והאמא שמחזיקה את התינוק ביד ומחתלת אותו וביד השנייה היא מדברת עם השכנה או עם אחותה. רואים את זה ביום יום, זה דברים לא נורמאליים.

אני חושב שצריך לשים דגש מאד מאד רציני על הנושא הזה, כי זה פשוט משתק את כולנו. זה ממש משתק את כולנו, אם זה הנהג שנוהג ברכב ואדרבא, אני חושב שתשמשו בנו במה שאפשר בנושא החקיקה בנושא הזה, אבל באמת אני חושב ואני גם צרכן מטורף של ניידים, אבל צריך פשוט לחשוב על נושא הענישה פה. זה לא יכול להיות.

זה פשוט משגע את כל המערכות ואני חשבתי סתם, השבוע יצא לי לשוחח עם מישהו על הנושא הזה במקרה. הוא אמר לי תשמע, היום נותנים דו"ח של 1,000 שקלים למי שמדבר בנייד. וואלה, זה לא כואב. כנראה שזה לא כואב. אבל אמרתי לו תשמע, אתה יודע מה, יש לי רעיון. אולי נבקש לעשות חוק לנתק את הטלפון לשבוע לבן אדם שנתפס מדבר בטלפון. תאמינו לי, אף אחד לא ידבר, אני מבטיח לכם. פשוט לנתק לו את הקו. כל העולם מכיר את המספר הזה, הוא ישתגע. הוא פשוט ישתגע בלי טלפון.

קחו פלאפון, תשימו אותו באיזה שהוא מקום למשמורת ליום אחד, בוא נראה איך אתם מתנהלים. ואני רוצה שאולי ביחד נקדם איזה שהוא חוק כזה. מה את אומרת? לקחת את המכשיר לשבוע. הכותרת של היום הזה.

בדיוק לגעת במקום הכואב ואני חושבת שזה רעיון מאד מעניין.

אני מקווה מאד שבאמת לא נצטרך להגיע בעוד שלוש שנים ולהגיד את מה שאמרה חברתי, שולי, ששוב פעם נחזור על הדברים ושוב פעם נחזור על הדברים.

אבל עוד שלוש שנים אנחנו נשב כאן ונראה שבעזרת השם הולכים ויורדים.

יופי, יופי.

ולשם אנחנו מייחלים.

אני אשמח שזה יהיה במשמרת שלי. תודה רבה.

במשמרת של כולנו. תודה רבה. אני ברשותכם מתכנסת לסיום ואני רוצה לציין את המלצות הוועדה.

אז ראשית הוועדה מברכת את ארגון בטרם על 20 שנות פעילות לקידום בטיחות ילדי ישראל. על פועלו המבורך להצלת חיי ילדים, יחד עם שותפיו בממשל, במערכת הבריאות, עם שותפים בחברה האזרחית ובמגזר העסקי.

ארגון בטרם מוביל היום את אחת הקואליציות הגדולות והחשובות בישראל ואני שמחה על שיתוף הפעולה שיש לי אתכם למן הרגע הראשון. אז תודה רבה.

אני רוצה לברך את קייט קאר על שהגעת באמת ועל שאת מכבדת אותנו בנוכחותך ועשית את כל הדרך עד הנה כדי להיות איתנו ביום החשוב הזה, אז תודה רבה לך.

העשייה שהוצגה בוועדה היא בהחלט מבורכת וחשובה, כפי שאנחנו כולנו נוכחנו. כדי להצליח להביא לשלומם של כלל ילדי ישראל, אני חושבת שדרושה פעולה מערכתית, משותפת, משולבת של כלל הגורמים העוסקים בתחום הילדים, בסביבתם, בבריאותם ושלומם. אני חושבת שאמרתי את זה גם בדברי הפתיחה וזה מוביל אותי לתכנית הממוקדת שאנחנו מבקשים לקדם בחקיקה, שהיא בעצם משלבת את כל הגורמים, כולל משרדי הממשלה בתוכה ונוגעת בהיבטים שונים של בטיחותם של ילדים.

אין שאלה שרק בעבודה משותפת אנחנו נצליח להשיג את המטרה. אז אני קוראת מכאן לממשלת ישראל שתאשר את התכנית שאנחנו נגיש לחקיקה ונצליח בעצם לעשות את הצעד הראשון ולצאת לדרך.

הוועדה קוראת לכלל משרדי הממשלה להשקיע בפעילות הסברה בנושא של בטיחות ילדים, בהתאם לאחריותם. העלאת מודעות והעברת מידע חיוני ובסיסי להורים, שהיא באחריות הממשלה, כל גורם על פי אחריותו וסמכותו.

אני חושבת שישנה חשיבות להשקעה ממוקדת סביב תקופות שהן מועדות להיפגעות, וכך גם בעצם נהגה הוועדה הזו. אם אנחנו מדברים על רקע לפני שיוצאים לחופשת הקיץ, אז לדעת לתת את ההסברה הנכונה והמודעות כדי ליצור מניעה. אם זה לקראת החורף, אנחנו יודעים שיש הרבה פגיעות כתוצאה משריפה בבתים. רוצים לחמם, שיהיה נעים ומהנעים הזה יכול בסופו של דבר לקרות אסון.

מים רותחים, פורים שבפתח ואנחנו מאד רוצים שהילדים יזהרו עם כל הקפצונים והמשחקים החדשים למיניהם. נסיעה בטוחה. בקיצור, שנדע באמת למקד את עצמנו סביב תקופות חיים הן משמעויות ולצערנו הרב גם מזמנות לא מעט סכנות.

הוועדה קוראת למשרד הבריאות להמשיך במאמציו לרתימת בתי החולים לתכנית למניעת היפגעות ילדים, כדוגמת התכנית שהוצגה היום; ולבתי החולים שיצטרפו ל-21 מבתי החולים שמפעילים את התכנית כיום ומקדמים בטיחות ילדים בישראל.

אני רוצה להודות לכולכם שהגעתם. אני רוצה להודות לצוות הנפלא שלי, באמת. לליאור, שיושבת שם מאחור ולאסף ולמנהלת הוועדה ולצוות הוועדה. אנחנו אמנם נפגשים כאן היום, אבל יש כאן לפחות חודשיים של עבודה מאחורי הקלעים יחד עם גלית מארגון בטרם וכל הצוות שלה. כולנו מבינים את החשיבות של היום הזה ואת החשיבות של הנושא בכלל ואנחנו לא נשכח את זה מחר בבוקר, מודי.

אנחנו רק מתחילים ואנחנו יוצאים לדרך ואני מקווה שככל שנתקדם אנחנו גם נעלה את המודעות.

אז תודה רבה לכולכם וניפגש בכנס.

כולכם מוזמנים, קבלת הפנים כבר התחילה ליד האודיטוריום, עם תערוכה מרשימה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:20.