הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 63

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, ט"ו בשבט התשע"ו (25 בינואר 2016), שעה 11:00

אנטישמיות ודה-לגיטימציה ברשת

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

סופה לנדבר

קסניה סבטלובה

יואל רזבוזוב

אליה רובינשטיין - רע"ן מדיה חדשה, משרד החוץ

עקיבא תור - רה"ט תפוצות ודתות, משרד החוץ

תאיר קלימן - מתמחה בתחום מאבק באנטישמיות, משרד התפוצות

יאיר פריימן - מנהל תקשורת אינטראקטיבית ודיפלומטיה ציבורית, המשרד לנושאים אסטרטגיים

זאב חנין - מדען ראשי, משרד העלייה והקליטה

אבי בן שלוש - רמ"ד מחקר מדיניות וניהול ידע בלוט"ר, מל"ל, משרד ראש הממשלה

נתי קנטורוביץ' - ממונה מידע ומחקר, משרד ראש הממשלה-נתיב

צח בן יהודה - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

עידו דניאל - ראש התכנית למאבק באנטישמיות, התאחדות הסטודנטים

חיים פיארברג - מרכז קנטור לחקר יהדות אירופה בימינו באוניברסיטת ת"א

יעל קסוטו-שרון - ראש מטה הקונגרס, הקונגרס היהודי ישראלי

ארסן אוסטרובסקי - ראש מערך המחקר והמידע, הקונגרס היהודי ישראלי

אבי מאיר - דובר לתקשורת בינלאומית, הסוכנות היהודית

איצן בכר - מנהל מרכז הסייבר למאבק באנטישמיות, ההסתדרות הציונית העולמית

יעקב חגואל - סגן ומ"מ יו"ר, ההסתדרות הציונית העולמית

דוד עבאדי - מתמחה, ההסתדרות הציונית העולמית

אלכס טלסקי - מנכ"ל תנועת ישראל ביתנו העולמית, ההסתדרות הציונית העולמית

לורנה אברהם - החטיבה לתקשורת שיווקית, קרן היסוד-המגבית המאוחדת לישראל

אבי חיון - צלם מטעם קרן היסוד, קרן היסוד-המגבית המאוחדת לישראל

ג'פרי דאובה - ראש הארגון בארץ, ארגון ציוני אמריקה

מייקל דיקסון - מנכ"ל הארגון בישראל, StandwithUs

אמילי שריידר - מנהלת מדיה חברתית, StandwithUs

מלה תבורי - מנהלת סניף ישראלי, ISGAP

אריאלה קוטלר - חברת ועד מנהל, ISGAP

דוד דנקר - קשרי ממשל, הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה

הילה זליגמן - דוברת, הליגה נגד השמצה

קרול נוריאל - מנכ"ל בפועל, הליגה נגד השמצה

עזרא בריס - יו"ר ועדת משפט בינלאומי, לשכת עורכי הדין

עודד סושרד - יו"ר, הכול מתחיל בחינוך

ליליה שלי - הכו מתחיל בחינוך

אלון פרידמן - מנכ"ל, ארגון הלל ישראל

מעין סמוך - פרויקט תפנית

חנה דן - סטודנטית לעיתונות באוניברסיטה הפתוחה

איתי ראובני - חוקר בכירNGO Monitor

אלעד ציגלר - המשמר הציוני הדמוקרטי

עזריאל צפר - סטודנט, אוניברסיטת בר אילן

מריסה ניומן - עיתונאית, The times of Israel

עמית שיינין - מבקר

דן ליבשוץ - מבקר

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר המתרגמים

אנטישמיות ודה-לגיטימציה ברשת

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת הוועדה. הנושא הוא אנטישמיות ודה-לגיטימציה ברשת בעקבות מספר דיונים שקיימנו בנושא אנטישמיות ודה-לגיטימציה כיוון שרציתי לייחד דיון לאופן בו ניתן להפחית את התופעה ברשת בכלל וכמובן ברשתות חברתיות. בשנת 2014 פורסם כי הוגשו 16,000 תלונות על הסתה אנטישמית ברשתות חברתיות, פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם, כולל גיוס פעילים לפעולות אנטישמיות. ואכן הוזמנו לישיבה נציגי הרשת החברתית פייסבוק כדי לבחון כיצד הם מונעים את התופעה ברשת. מאחר שנבצר מהם להשתתף הם העבירו לנו נייר עמדה.

פייסבוק העבירו נייר עמדה באנגלית, אני אסכם את זה בקיצור בעברית. לדבריהם הם אוסרים התבטאויות שנאה, איומים, אלימות או הכפשה. הם מציינים כי במסגרת האיסורים המצוינים לעיל אין מקום לאנטישמיות בפייסבוק. כאשר מתקבל בפייסבוק דיווח על אנטישמיות הם בודקים זאת ומסירים מהרשת. הצוות הבודק את ההתבטאויות הוא צוות מקצועי ומיומן, דובר שפות ורגיש תרבות, כולל דוברי עברית וערבית. זה סיכום המכתב שלהם.

בשבוע ממוצע הם בוחנים כמיליון התבטאויות ופועלים להסרתן במידת הצורך תוך יידוע המפרסם. אם המפרסם חוזר ומפרסם חומר פוגעני המפר את הסטנדרטים של פייסבוק, פייסבוק מונעת בעדו לפרסם פוסטים במשך תקופה ובמידת הצורך סוגרת את חשבון הפייסבוק שלהם.

אני מבקש לדיון הזה ממר עידו דניאל, ראש התכנית למאבק באנטישמיות בהתאחדות הסטודנטים להציג בפנינו בקצרה מצגת ובה ממצאים עדכניים. בהמשך אני אתן גם לנציגי ארגונים שפועלים נגד אנטישמיות ודה לגיטימציה ומשרדי הממשלה שפועלים. אני מבקש מכל הדוברים לעשות את בתמציתיות מכיוון שאנחנו אחרי שעה וחצי ממשיכים עוד דיון בנושא האנטישמיות הגואה באירופה. זו הצעה לדיון מהיר של חבר הכנסת יואל רזבוזוב.

מצטרפת אלינו חברת הכנסת סופה לנדבר, שרת הקליטה לשעבר, ועד שהעניינים הטכניים בעניין המצגת יסתדרו אנחנו נעבור לדיווח של משרדי הממשלה. משרד החוץ. עקיבא תור, נציג משרד החוץ, בבקשה.

משרד החוץ פועל במישור המדיני והפוליטי נגד ההסתה ברשתות. אנחנו סבורים שתעשיית האינטרנט חייבת לאמץ אמות מידה גלובליות, מה שנקרא global terms of service, שימנעו את השנאה והאנטישמיות הגואה באינטרנט כרגע. כרגע באירופה אנחנו רואים מצב שההסתה בשפה הערבית מאיימת על בטחון הקהילות. לא רק על בטחון הקהילות, גם על הביטחון באירופה. משרד החוץ נמצא בשיח ישיר עם הנציבות האירופית ועם מספר מדינות באירופה לגבי פעילות מול תעשיית האינטרנט כדי לגרום לתעשיות לבקר את עצמן.

כרגע מה שקורה, נציגי פייסבוק, גם הבכירים ביותר, אומרים 'אנחנו נגיב לתלונות של גולשים כאשר נקבל אותן'. בדקנו את הנתונים. אם התלונות האלה היו מוגשות בקנה מידה ריאלי פייסבוק בכלל לא מעסיק כוח אדם שמסוגל להתמודד עם כל התלונות האלה. הבאנו לנציבות האירופית מספר חברות היי טק ישראליות שעוסקות בניטור במרחב המקוון ומסוגלות לנטר באופן אוטומטי שיח שטנה ואנחנו סבורים שהתעשייה חייבת להתחיל לפקח על עצמה.

אנחנו סבורים שהפלטפורמות האלה יותר דומות לתחנות רדיו או תחנות טלוויזיה מאשר להייד פארק. מה שקורה שם הוא מאוד מאוד לא אחראי והתעשייה כרגע אינה מוכנה לקחת אחריות על השנאה שהיא מאפשרת. לכן אנחנו פועלים בכל הכלים המדיניים כדי להביא ברית של מדינות שיביא כוח חקיקה ורגולציה כדי לבלום את מרחב השטנה במרחב המקוון. תודה.

מר יאיר פריימן, מהמשרד לנושאים אסטרטגיים.

שלום, אדוני היושב ראש. בעקבות החלטת הממשלה מלפני כחודשיים נקבע שהמשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה ירכז את הפעילות בתחום המאבק ב-BDS. כמו כן הוחלט על העברת שטחי פעולה של דיפלומטיה ציבורית למשרד ראש הממשלה ולכן המשרד הזה, בין היתר, יעסוק בתחום המאבק בדה לגיטימציה ברשתות החברתיות. מכיוון שאנחנו רק התחלנו לעבוד הנושא הזה מוכר לנו ואנחנו נפעל במרחב של הרשתות החברתיות בראייה של המאבק מול הקמפיין ותופעת הדה לגיטימציה וה-BDS בישראל בכלל והחלק של האינטרנט והרשתות החברתיות הוא חלק מהמאבק הכולל במאבק בתופעת ה-BDS.

בהמשך לדברים של עקיבא, אין לנו כוונה להחליף עשייה של גופים אחרים שעוסקים בהסברה ואנחנו נמצאים בקשר עם כל משרדי הממשלה האחרים שעוסקים בתחום. יהיה לנו מטה לעסוק בסוגיה הזאת. יכול להיות שגם בתחום של הרשתות החברתיות יוקם מטה לתופעה הזאת.

מה אתם מתכוונים לעשות?

אנחנו נמצאים כרגע בשלב של בניית תכנית עבודה והרשתות החברתיות זה יהיה אחד מהתחומים. הדברים שאנחנו נעשה זה לדוגמה, קודם כל אנחנו נפעל לעשות דה לגיטימציה לקמפיין שמופעל נגד מדינת ישראל, אנחנו נפעל להשפיע על השיח הבינלאומי האקדמי בכל מה שקשור לתופעת הדה לגיטימציה וה-BDS, גם בארץ וגם בכל מקום שנצטרך. כמובן שאנחנו נשתף פעולה עם כל הארגונים הקיימים, המשרד נפגש עם כל הארגונים שנמצאים פה בחדר ומי שלא נמצא, עם כל הארגונים, ואנחנו לא הולכים להחליף גם את הפעילות של הארגונים אלא לשתף איתם פעולה.

בנוסף, במדיה החברתית ראינו במלחמה האחרונה הצלחה של חמ"לי הסברה באוניברסיטאות, שזה משהו שאנחנו נרצה להרחיב. זה התחיל במשרד ההסברה והתפוצות הקודם, תחת יולי אדלשטיין, המשיך במטה ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה ואנחנו גם מתכוונים להרחיב את זה. בנוסף אנחנו נפנה לקהלים שיש בהם מוקדי השפעה ומכפילי כוח בתחום הזה, גם בשיתוף פעולה עם המשרדים האחרים נפעל לפעילות יוזמה ומיתוג נגד החרם.

אני רוצה לשאול, גם את נציג משרד החוץ וגם נציג המשרד לעניינים אסטרטגיים, אני חושב שאתם עושים גם הסברה בתפוצות, בוועדה הקודמת קיימנו דיונים, אני חושב שזו הפעם השלישית או הרביעית שאנחנו מקיימים דיונים בנושא הזה, ואנחנו המלצנו בישיבה האחרונה ליצור גוף מתכלל, גם במשרדי הממשלה וגם הארגונים הלא ממשלתיים שפועלים ברמה הבינלאומית נגד אנטישמיות ודה לגיטימציה. אני רוצה לקבל מכם, האם הגוף הזה הוקם, האם אתם פועלים בתיאום. אני שומע ממך שאתה לא רוצה לקחת תפקידים של אחרים ואני מרגיש שאין תיאום.

בשטח הנושא בוער, אתמול שמענו ממשרד התפוצות ש-40% באירופה הם אנטישמיים, 75% סטודנטים יהודים באמריקה עברו תופעה של התקפות אנטישמיות. מה באמת המשרדים הממשלתיים עושים? לעניות דעתי משרדי הממשלה צריכים לקחת את ההובלה, לא צריכים לחכות לארגונים האחרים. מי שצריך להוביל את המאבק אלה משרדי הממשלה והארגונים האחרים הלא ממשלתיים יכולים להיות עזר במאבק הזה, אבל אתם צריכים לבוא כגוף אחד ולהוביל את העניין. אני רוצה לשמוע את הדברים האלה.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת קסניה סבטלובה. אולי לפני שאתה עונה, לחבר הכנסת יואל רזבוזוב יש גם שאלה.

תודה, אדוני היושב ראש. אני באמת רוצה להצטרף לדברים שלך. בקדנציה קודמת אנחנו גם קיימנו לא מעט דיונים באותו נושא וגם דיברנו על זה שבהסברה אנחנו מפסידים. יש לנו כמה גופים, אז הם הגיעו ואמרו שהיום לקחו למשרד התפוצות את ההסברה, היום זה רק חוץ ומשרד רוה"מ, אבל בסופו של דבר אין מישהו אחראי. אין מישהו שיכול לקחת אחריות, אין מישהו שכמו שאמרת יכול לתכלל ולהתעסק בזה. משרד החוץ, אני רוצה לשמוע, היה בכלל תקן אחד לנושא, תקן אחד מול כל העולם, הרי מה זה הסתה ברשת? זה הולך ותופס תאוצה, הולך וגובר ובטוח שבתקן אחד במשרד החוץ אנחנו לא נעשה כלום.

אני חושב שהבעיה היום היא בעיה ברמה לאומית ומשרדי הממשלה כולם צריכים לקום וצריכה להיות החלטת ממשלה, לא להקים במשרד כזה או אחר עוד מטה כזה או אחר, כי אני לא חושב שעוד תקנים ועוד מנהל, לא אנשים בפועל שיעסקו ויעשו את מה שאנחנו צריכים שיעשו. אנחנו כאן בוועדה, חשוב שנקרא, ועוד פעם, זה לא קשור לקואליציה או אופוזיציה, זה הביטחון של המדינה שלנו, ביטחון של יהודים בעולם, כדי שנוכל להילחם, שיקום גוף אחד שיחליטו איזה משרד, משרד אחד שיהיה אחראי. כי כשישנה בעיה, ואנחנו היום שומעים שיש הרבה ביקורת, אבל אין לנו למי לבוא, כל משרד מעביר אחריות למשרד אחר 'זה לא אני, זה הוא'. אני לא רוצה לשמוע את התשובות האלה, אני חושב שזה לא נכון, זה נושא יותר מדי חשוב למדינת ישראל.

אני מקווה שבקדנציה הבאה גם לא נשב ועוד פעם נחזור על אותם דברים, כי כנראה זה מה שנתעסק, אנחנו כאן נדבר בוועדה ועוד פעם ועוד פעם, שצריך להיות גוף אחד, שצריך להיות מבוגר אחראי, ושום דבר לא יקרה ולא יקבלו שום המלצה שלנו ובמקום 40% אנטישמים באירופה יהיה 60%-70%, עד שבסוף כולם יהיו אנטישמים. תודה.

תודה. בכל זאת מי רוצה להתייחס?

אני אענה. קודם כל יש לנו מחלקה שלמה שעוסקת בנושא של הרשתות החברתיות, יש לנו גם מחלקה נפרדת בשביל החברה האזרחית. לא תפקידי כפקידוּת - - -

כי פשוט יש פרוטוקול של ועדה. בכנסת ה-19 היה כאן נציג משרד החוץ ואמר שהוא לבד, יש לו תקן אחד לנושא הספציפי.

זה היה בנושא החברה האזרחית, זה לא היה בנושא - - -

לא, האנטישמיות ברשת.

ההסתה ברשתות, יש לנו יותר. יש לנו גם מחלקה שלמה שעוסקת במאבק באנטישמיות. אני לא אקל על חברי הכנסת, אני לא יכול להגיד שמשרד החוץ שמח מכך שנושאים שאנחנו מטפלים בהם ומובילים גם כן מובלים על ידי משרדי ממשלה אחרים ושהם מקבלים את כל התקציבים. אני לא יכול להגיד לך שזה קל וזה מקל על התיאום בינינו. אני לא חושב שזה מקומי להגיד לממשלה איך לחלק את הסמכויות. אנחנו מסתדרים עם מצב שלעניות דעתי אינו סביר.

אז אני חושב שכן צריכים להגיד לממשלה וכן צריך להיות גוף אחד. כמו שאתה אומר, זה רק מקשה עליכם. אם אתה אומר שזה מקשה עליכם לעבוד והתיאום הוא לא מספיק טוב, זאת אומרת צריך להיות גוף אחד שייקח אחריות, שזה משרד החוץ.

משרד החוץ מטפל במאבק באנטישמיות ומאבק בדה לגיטימציה וגם משרד התפוצות עוסק במאבק באנטישמיות וגם המשרד לעניינים אסטרטגיים עוסק בדה לגיטימציה. התקציבים נמצאים בכל מיני מקומות. יבואו חברי הוועדה ויחליטו אם זה סביר.

יאיר, בבקשה.

לשאלתך האם קיים גוף מטה. אז אל"ף, בעקבות דוח מבקר המדינה מ-2007, בעקבות מלחמת לבנון, קיים גוף מטה כזה שנקרא מטה הסברה לאומי והמטרה שלו זה לאגד את המסר הלאומי ברמה הלאומית וצריך להפריד, למשרד התפוצות יש הגדרה בפני עצמו. על פי החלטת הממשלה האחרונה, למשרד לנושאים אסטרטגיים יהיה את האחריות הכוללת למאבק בתופעת הדה לגיטימציה והמאבק ב-BDS. אני חושב שצריך לברך על זה, אני לפחות, גם כפקיד, כמו עקיבא, אני שמח שניתנו תקציבים מאוד גדולים לתחום הזה, בניגוד לעבר. אני חושב שלא היה דבר כזה הרבה זמן, אני חושב שצריך לברך על כך שניתנו תקציבים גדולים לתחום הזה ובנושא הקמת מטה או משהו שיאגד את כל משרדי הממשלה, אז אנחנו בנושא הזה, עוד פעם, של הדה לגיטימציה, אנחנו נקים על פי החלטת הממשלה גוף מטה בראשות המנכ"לית החדשה שנכנסה לפני שלושה שבועות למשרד, היא תקים גוף מטה שבו, על פי החלטת הממשלה, יהיו חלק כל מנכ"לי משרדי הממשלה - - -

אתה אמרת שאחרי דוח המבקר הוקם גוף מטה הסברה לאומית. אז אם יש גוף כזה, למה הוא לא מתאחד? למה זה נמצא במשרד החוץ, בתפוצות ובזה? עוד פעם, אני לא מצליח להבין, תחת מי הגוף הזה? אחרי דוח המבקר, אנחנו פה יושבים, מחייכים וככה זה נראה, ככה אנחנו נראים בעולם. זו בדיוק התשובה, שיש לנו כמה גופים, אף אחד לא יודע מה השני עושה, ישנם תקציבים, שבאמת אולי התקציב גדל, אם לבחון את התקציב, אבל תוצאות, מבחינת תוצאות אפס תוצאות כי האנטישמיות הולכת וגוברת ברשת.

בינתיים הם מתכננים מה הם צריכים לעשות, אז איך אתה יכול לדרוש כאשר בתהליך של תכנון?

התכנון, אנחנו שמענו גם בקדנציה הקודמת שיש תכנון ואנחנו נשמע גם בקדנציה הבאה שיש תכנון, הבעיה שעד שאנחנו מתכננים - - -

יש פה נציג של משרד התפוצות? הם מדווחים לנו על המצב הקשה והמדאיג ואתמול הם דיווחו על הנתונים שאני ציינתי קודם, 40% באירופה, 75% באמריקה, והנציג של המשרד לא מופיע לוועדה דווקא כשאנחנו מקיימים דיון בנושא אנטישמיות, נושא של המשרד לתפוצות. אנחנו מאוד מאוד מצטערים בדבר הזה, מוחים ואנחנו נגיש תלונה לשר וגם לממשלה. אי אפשר לטפל כך בצורה כזו, כשהמשרד הכי רלוונטי לנושא לא מגיע לדיון.

חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה.

תודה, כבוד היושב ראש. ברצוני להגיד שכפי שאנחנו מכירים את תופעת האנטישמיות, היא קדמה לקיום של הוועדה הזאת, לקיום של מדינת ישראל עצמה, היא תופעה עתיקה ומדאיגה מאוד, בהחלט, אבל העם שלנו מתמודד עם התופעה הזאת אלפי שנים. כעת יש לנו את הכלים שניתנו לנו, כי יש לנו מדינה יהודית, מדינה שאמורה להיאבק ובאמת להוביל את המאבק נגד התופעה של אנטישמיות, דה לגיטימציה ו-BDS בעולם.

קשה לעשות את הדבר הזה כאשר משרד החוץ מוחלש, כאשר יש דיפוזיה שלמה בין תפקידים שבאמת הוא אמור לקבל לידיו. אני רק חוזרת עכשיו מאיזה שהוא כינוס בינלאומי שהתקיים בפראג שבין היתר גם עסקנו בנושא הזה, ושם נאמר לי על ידי דיפלומטים בכירים שהם לא מקבלים בזמן, לא את העדכונים, אין להם כתובת, הם לא יודעים למי לפנות. אם יש שישה שרים שבאמת עוסקים באותו הדבר פחות או יותר, או בפונקציות שונות שקודם היו מאוגדות תחת משרד החוץ, מה הם צריכים להבין מזה? שמדינת ישראל בעצם כן משקיעה את כל מרצה בעסקנות פוליטית ולא בדבר שצריך לאחד אותנו ולאגד את כולנו במאבק אחיד?

בעניין הזה באמת יש הרבה מה לומר והביקורת כלפי הממשלה היא ברורה לגמרי בעניין הזה, זה גם ביקורת על כך שלא ניתנים תקציבים מספיקים לכל הפעילות ההסברתית שלנו. אנחנו מקבלים דיווחים, אני גם חברה בחוץ וביטחון ושם אנחנו מקבלים דיווחים על מה באמת קורה בנציגויות שלנו ברחבי העולם והתקציבים הם אפסיים, התקציבים הם כאלה שבאמת מצחיקים, אפילו את השכנים הפלסטיניים שלנו, שהתקציבים שלהם עולים על מה שיש לנציגים של משרד החוץ וגם המשרדים הרלוונטיים שאמורים להגן עלינו ולהגן על העם היהודי בעולם.

דבר שני שרציתי לציין, כיוון שאנחנו נמצאים בוועדת העלייה והקליטה, אז ההיבט של העולים, של יהודים שאמורים להגיע לכאן, רוצים להגיע לכאן, אנחנו רוצים לעודד את העלייה שלהם, אבל בינתיים הם נמצאים שם ומתמודדים, הם עצמם, עם ה-40% האנטישמיים או כמה שזה לא יהיה, מה אנחנו עושים כדי להושיט להם את היד ולעזור להם ולא רק להגן עליהם בעזרה של הפעילות הדיפלומטית, אלא גם בכלים האחרים שניתנו לנו. פה אני רציתי להזכיר את הסיור המאוד חשוב שאנחנו ערכנו, ביוזמתך, במשרדים של ער"ן, ששם באמת הסתבר שהארגון החשוב הזה, שפועל גם בין היתר במדינות אירופאיות, לא מקבל תקציב מהמדינה, לא מקבל שום תקציב לעזרה נפשית שאמורים לתת ולסעוד את אותם האנשים שנתקלים בגילויים של אנטישמיות בקמפוסים שלהם, בערים שלהם, ליד בתי הכנסת שלהם. על זה אנחנו צריכים לשים דגש, כיצד אנחנו מובילים את הממשלה לקבלת החלטה שזה הדבר שנמצא עכשיו על סדר היום ולא רק מבחינה רטורית, שמדברים על זה בכל פורום בינלאומי, אלא גם מבחינה תקציבית, וכמובן האחדות של הפעולה בין המשרדים הרלוונטיים וכמובן העצמה של משרד החוץ, שבמהלך שנים רבות הוביל בהצלחה את המאבק הזה.

אני רק רוצה להזכיר את הזמנים שהיו קשים לא פחות, שנת 1974, ההחלטה שהתקבלה באו"ם, לא בארגון אנטישמי כזה או אחר, לא ארגון של BDS, שהציונות היא שוות ערך לגזענות. התגברנו על העניין הזה כי היינו נחושים, כי היינו מאוחדים ואנחנו יכולים לחזור לדפוס הזה עכשיו.

מר עידו דניאל, בבקשה.

תודה רבה, היושב ראש. תודה גם על ההזמנה וההזדמנות להציג את הנתונים הללו. התגברנו על הנושאים הטכניים, המצגת עולה ואפשר לראות אותה.

התכנית למאבק באנטישמיות ברשת קיימת זו השנה החמישית. התכנית למעשה כיום היא הגדולה בתחומה, כמובן בארץ וגם בעולם, מבחינת תחומי עיסוק. התכנית פעילה ב-17 שפות שונות, מפעילה תכנית מלגות או נקודות זכות לכ-120 סטודנטים ברחבי הארץ שפעילים ב-17 שפות שונות במגוון תחומים, גם תחומי תוכן, כמובן ניו מדיה, תחום הניטור של הרשתות החברתיות, תחום מאוד גדול אצלנו ומפותח, בגלל שרוב ההסתה האנטישמית שנמצאת ברשת מתקיימת שם.

לקראת יום השואה הבינלאומי שיחול ביום רביעי הקרוב, ב-27 בינואר. אנחנו הוצאנו דוח על נוכחות ניאונאצים ברשת ומידת ההערצה שיש לאדולף היטלר כיום. הדוח הזה זמין בגרסה אלקטרונית, יהיה זמין גם באתר שלנו ואני אציג חלקים ממנו גם היום, אבל אני רוצה להציג לכם נתונים משנת 2015, שאך נגמרה, ולהראות לכם את הנתונים העדכניים של ממדי ההסתה שלשיטתנו אנחנו מצאנו ברשתות החברתיות.

כשאני מדבר פה על cases אני מדבר על כל ספרה שאתם רואים, בין אם זה פייסבוק, טוויטר, או אינסטגרם או יוטיוב, מדובר על פוסט אנטישמי, תמונה אנטישמית, וידיאו אנטישמי, הכחשת שואה ומדובר בנתונים הללו ואתם יכולים לראות מימין לשמאל, מינואר עד דצמבר, את העלייה. טוויטר מככבת, רשת טוויטר, רשת שבה חופש הביטוי הוא לא מוגבל ואפשר להגיד הכול, גם לשנוא את היהודים, ואני אראה לכם כמה דוגמאות.

אלה המספרים. בפייסבוק 9,000 מקרים של אנטישמיות בשנת 2015, טוויטר 11,354 מקרים אנטישמיים, אינסטגרם 4,468, יוטיוב 4,465 סרטונים. בסך הכול הגשנו לחברות הניו מדיה תלונות בהיקף של 29,385. בשנה שעברה, בשנת 2014, הגשנו רק 16,000, אני אומר 'רק'. זה הגידול שאנחנו מוצאים. מצד שני כשמדברים על חברות הניו מדיה ומה הן עושות לקראת הגולשים ומה שהם חווים ברשתות החברתיות, יש לי גם את הנתונים שאתם רואים מצד ימין, לגבי אחוזי ההסרה של תכנים, רק 26% הוסרו. זאת אומרת מסך כל המספר הזה 26% מהפוסטים האנטישמיים הוסרו מאתרי הניו מדיה הפופולאריים הללו. 74% נשארו שם. אנחנו בדין ודברים איתם תמיד בנושא הזה. כל הנושא של ההסתה ברשות הפלסטינית והסתה בערבית גם נכנס לשם. הרבה מאוד עסקנו גם בזה.

אני תמיד מראה את הדוגמה הזו, כי אני חושב שהיא דוגמה טובה גם ליכולת של שימוש ברשתות חברתיות כדי לפגוע באנשים. זו דוגמה מ'צוק איתן' של עמוד פרו פלסטיני בצרפתית שנראה כמו עמוד פרו פלסטיני או אנטי ישראלי לכל דבר ואז כשאתה מסתכל בפנים אתה רואה שמדובר ביהודים שמצאו אותם על פי שמם היהודי וזה ממש רשימת חיסול כזו עם תמונות. לכל תמונה, אם אתה לוחץ עליה, יש כתובת ושם וטלפון שקיבלו מ-144 הצרפתי. יש הכול, אתה יכול לבנות פרופיל של אדם ברשתות החברתיות ולחפש את השם שלו. מספיק לחפש את כל האנשים ששמם כהן או אסולין או כל שם יהודי אחר נפוץ ולמצוא את האנשים הללו.

עוד משהו שאני רוצה להזכיר זה הידיעה, ואולי זה באמת חשוב להזכיר את העניין הזה, הידיעה שכל נושא כיום שמתרגש על העולם, בעיקר אסונות, פיגועים, אפילו פגעי מזג אוויר, מאשימים בהם את היהודים ברשת האינטרנט. יש לי דוגמה ממש טרייה. אני חושב שכל עם ישראל התאכזב מפיטוריו של דיוויד בלאט, גם זה הפך למאורע אנטישמי. אני רוצה להראות לכם את הדוגמאות. אני לא יודע אם אפשר לקרוא, אבל מבול של ציוצים אנטישמיים שמציינים שדיוויד בלאט הוא ציוני, הוא יהודי ויש פה כמה קללות שאפילו באנגלית אני לא אחזור עליהן. יש פה Jew-boy, כל מיני כינויים כאלה ואחרים. זה האחרון, ביי ביי דיוויד בלאט, goodbye Jew. מישהו מזהה את הרפרנס של הציוץ הזה? רשימת שינדלר. הסצנה המפורסמת של גירוש גטו בקרקוב שהייתה ילדה בסצנה המפורסמת ברשימת שינדלר שאומרת ' good bye Jews', זה בדיוק זה. הרפרנס זה הוא מאוד ברור למי שמכיר וזו הכוונה. הוא מותקף על רקע יהדותו, לא על רקע מקצועי.

בנוגע לדוח שסיפרתי עכשיו עליו על נוכחות של הסתה וניאונאצים ברשת, כמו שאמרתי, הוא יהיה זמין ואני אציג לכם כמה ממצאים עיקריים. הרבה מאוד אתרים ניאונאציים נמצאים שם, בבלוגים ובאתרים משלהם, בפורומים. אפילו הדר שטירמר קם לתחייה באתר אינטרנטי שנקרא הדיילי סטורמר, נמצא שם כל הזמן. יש כל כך הרבה חומרים וכל כך הרבה דוגמאות לנושא הזה.

עוד משהו, merchandise כמובן. כל אחד יכול להיכנס, לקנות דגלים, לקנות את מיין קמפף, לקנות ספרות אנטישמית וספרות של הכחשת שואה. יש פה צילום מסך של אתרים שאפשר לקנות חולצות וכו', וממש הכול נמצא. פייסבוק בשפה הערבית. טרנד בשפה הערבית אגב, עמודים של ציטוטים של היטלר, כאילו מדובר באיזה הוגה דעות מפורסם שיש לשמוע מה דעתו על כל דבר. זה מאוד פופולרי, עמודים מאוד פופולאריים, מאוד משותפים, מאוד ויראליים, של ציטוטים של היטלר על כל מיני נושאים בחיים, חלקם מפוברקים, חלקם לא, אנחנו בדקנו את זה, אבל הוא מושא להערצה בעולם הערבי. צריך להגיד את זה גם כן. החשבון של היטלר בטוויטר. זה מישהו שחשב שזה בדיחה, לאיש הזה יש כבר 400,000 עוקבים בטוויטר. מי שמכיר את רשת טוויטר יודע שהמספר הזה הוא אסטרונומי, זה המון המון עוקבים. המון.

אני יכול להמשיך ולהמשיך, רק מילה אחרונה על האתר הזה, the greatest story never told, זה פרויקט שמיקומו בארצות הברית, מגובה באתר מאוד נחמד, מאוד יפה ויזואלית. מה שהאנשים האלה עשו, הם לקחו מספר קטעים מסרטים היסטוריים, מארכיון ספילברג של השואה, מארכיון 'יד ושם', הדביקו אותם לסדרה של עשרה סרטונים שבו מספרים את הסיפור של היטלר שמנסים להסתיר מכם. הכול עם דיבוב כביכול מקצועי שבו היטלר הוא האדם שנפגע במלחמת העולם השנייה, הנאצים הגרמנים הם הקורבן למעשה. אנחנו הורדנו את כל הסרטונים האלה מיוטיוב והם פתחו בקמפיין נגדנו 'למה הורדתם אתז ה מיוטיוב? אתם מנסים להשתיק אותנו', אז עכשיו זה הועלה באתרים אחרים. האתר הזה עדיין פעיל, חפשו truth will out ואפשר לראות שם מהכול. גניבה של זכויות יוצרים, אגב, הרבה מאוד סדרות וסרטים מפורסמים על תקופת השואה ומלחמת העולם השנייה. צריך לראות גם את התגובות של האנשים על הסרטונים האלה, אנשים אוכלים את זה. אנשים שלא מכירים ולא יודעים איפה שהוא בעולם רואים את זה ואומרים 'וואלה, עשו לגרמנים עוול. היהודים עשו להם עוול, תראו מה עוללו להם וטפלו עליהם את כל הנושא של רצח של 6 יהודים מיליון', שכמובן לא היה ולא נברא, זה חלק מתעשיית הכחשת השואה.

זה הכול. תודה רבה. אני רק אגיד אולי עוד מילה קטנה, ברשותך, היושב ראש, שהפעילות שלנו היא מבוססת מלגות ואנחנו מוצאים את עצמנו הרבה מאוד פעמים לא מצליחים להגיע לכל הממדים של האינטרנט הגדול בגלל הנושא הזה. לכן אני כאן קורא, אם מישהו יוכל לבוא ולשתף איתנו פעולה, בתרומה של מלגות עבור סטודנטים שנאבקים באנטישמיות, בפרויקט ציוני ישראלי, שלנו ומשלנו, למאבק באנטישמיות ברשת, תמיד מוזמן. תודה.

תודה רבה, מר עידו דניאל. אנחנו נשמח לקבל את המצגת פה לוועדה, אם תעביר לנו.

מר יעקב חגואל, סגן וממלא מקום יושב ראש ההסתדרות הציונית. אני מבין שאתם ערכתם מחקר חדש בנושא ואנחנו נשמח מאוד שתשתף אותנו.

נכון. בוקר טוב לכולם, שלום, אדוני היושב ראש, חברי הטוב, חבר הכנסת אברהם נגוסה, יושב ראש הוועדה. אני רוצה לספר על מספר נתונים. הפעם אנחנו עשינו סקר בקרב ישראלים, בדרך כלל אנחנו עושים בקרב אחינו החיים בגולה והפעם עשינו בקרב הישראלים. ישנם מספר נתונים מעניינים. האחד, 67% מהישראלים חוששים לשלומם של בני הקהילות היהודיות בחו"ל. זה קטע שאנחנו צריכים להתייחס אליו בכובד ראש, כי אם נסתכל חמש שנים אחורה אז החשש בדרך כלל היה הפוך, הם היו חוששים לנו. אפשר לראות גם את הצדדים החיוביים, אבל אין ספק שהיום אנחנו כישראלים צריכים לראות, בטח בעולם האינטרנטי, שזה נשוא הישיבה היום, איך אנחנו בכפר הגלובלי הזה יכולים לתת מלחמה שערה לרוע האנטישמי, גם מכאן, מציון. לא צריך לגור בגולה או לבקר בגולה, אלא אפשר גם מכאן לבוא, היום דרך הסמרטפון, דרך כל אמצעי, גם בגילאים צעירים מאיתנו, בעיקר בגילאים צעירים מאיתנו, יש את הידע ואת היכולת לבוא ולתת מלחמה שערה.

אני חושב שהנתון הזה בסקר הוא נתון שצריך להשתמש בו, גם מכאן, מממשלת ישראל, ולרתום את הצעירים הישראליים בעניין הזה. אני גם רואה בזה יתרונות, לא כל דבר הוא שחור. יש בזה יתרונות של חיבור של הגולה עם ישראל. אפשר לראות בשנים האחרונות שאין חיבור גדול בקטע הזה, זה יכול להיות טריגר טוב לחבר את העניין.

נתון נוסף מדבר על 65% שמעידים כי הם מצניעים סממנים ישראליים או יהודיים בחו"ל. זה נתון מאוד מאוד קשה שאנחנו צריכים להבין, אני מזכיר לכם שישבנו פה לפני שלושה שבועות ואני אמרתי שאני אישית במקומות מסוימים באירופה, לצערי הרב, מוריד את הכיפה, הולך עם כיסוי ראש אחר ולא עם כיפה, לא מתוך זה שאני לא גאה בכיפה, לא מתוך זה שאני לא גאה ביהדות שלי, ההיפך, אני מאוד גאה ביהדות שלי ומאוד גאה בכיפה, אבל אני רוצה לחזור לארבעת ילדיי הביתה בשלום. אני אומר את זה מתוך כאב, מתוך זה שלא נעים לי לומר את מה שאני אומר, אבל אני אומר את זה מתוך זה שאנשים צריכים לשמור על עצמם. פה זה נתון של מחקר שנעשה ואומר ש-65% מהיהודים מצניעים את העניין.

יש פה עוד נתונים אחרים, אני לא רוצה להאריך, אני רק רוצה לומר מה כן אפשר לעשות. מה שכן אפשר לעשות זה באמת לרתום את הציבוריות הישראלית למאבק הזה. אנחנו בהסתדרות הציונית העולמית התחלנו בשנה שעברה כבר בקורסים לישראלים, בהכשרות של ישראלים במאבק באנטישמיות דרך האינטרנט. אפשר לדבר על כל מיני קהלים, אפשר לדבר על קהלים של צעירים שכבר הזכרתי ואפשר לדבר על קהלים של גיל שלישי, אנשים פנסיונרים שמכירים את עולם האינטרנט ואם הם לא מכירים אנחנו יכולים לעזור להם להכיר, שיש להם ידע, שיש להם ידע בשפות, שהם מבינים את העניין והם יכולים בהחלט לתת פה מלחמה אמיתית ברוע הזה.

אנחנו נמצאים עכשיו בהליך מאוד מתקדם של לרתום את מועצת תנועות הנוער בישראל ואת מועצת תנועות הנוער הציוניות העולמיות, לרתום אותם לעניין. זה קהל אדיר. מועצת תנועות הנוער הישראליות העלתה פה דבר מדהים, היא אמרה שיש היום אחוז לא מבוטל של עולים חדשים שנמצאים בתנועה, שיש להם שפות, שהם יכולים להיות ואפילו להוביל את העניין הזה בתנועות הנוער ויש להם יתרון על הישראלים בעניין הזה של שפות והם יכולים לרתום את חבריהם הישראלים למאבק הזה באנטישמיות.

אנחנו בהסתדרות הציונית העולמית רואים בעולם האינטרנטי, בניו מדיה, זירה שאסור להקל בה ראש, שאסור לעצום בה את העיניים. אנחנו חושבים שזו זירה שאם אנחנו נתעלם מטוקבקים, אם אנחנו נתעלם מאתרים אנטישמיים זה מדרון חלקלק שבסופו של יום יכול לתת לגיטימציה לפגוע באלימות פיזית ביהודים. אנחנו עושים את הכול, הקמנו מרכז תקשורת למאבק באנטישמיות שאיתן בכר, שיושב על ידי, מנהל אותו, ואנחנו מפעילים את כל המרכז הזה על ידי מתנגדים. יש פה מתנדב שנמצא פה, מארצות הברית, דוד עבאדי, שנמצא פה בתכנית הארץ ומתנדב במרכז שלנו. יש לנו מתנדבים שהם גם בקרב עולים ויש לנו הרבה מאוד מתנדבים מקרב תכניות מסע שנמצאים פה בארץ ועושים את תהליך ההכשרה שלהם אצלנו.

אנחנו מברכים מאוד על היוזמה, מברכים על העבודה האדירה שעושה פה התאחדות הסטודנטים. עידו פה הציג דברים מדהימים ואנחנו בשיתוף פעולה איתו גם, ואנחנו חושבים שיש עוד הרבה מה לעשות ואנחנו צריכים, הכי חשוב, להרים את הראש בגאווה יהודית ולתת מלחמה שערה. לא לתת לדברים האלה לעבור על ידינו, אלא להגיב על כל דבר. תודה רבה.

תודה רבה. אני גם שם לב עכשיו, אשתו של פרופ' ארווין קוטלר, אריאלה קוטלר נמצאת ומשתתפת פה. ידוע שפרופ' ארווין קוטלר זה הלוחם הגדול נגד אנטישמיות ובישיבה הקודמת הוא היה פה והוא שיתף אותנו בתפיסה ואיך להילחם באנטישמיות ברמה בינלאומית. תודה שאת משתתפת. כמובן אם יש לך מה להגיד, נשמח. עכשיו אנחנו נשמע את מר אלון פרידמן, מנהל ארגון הלל ישראל.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. ברשותך, בקצרה אני אנסה להעלות שלוש נקודות, אחת מהן היא לגבי קריאתך וקריאתם של חברי הכנסת בתחילת הישיבה לגבי הצורך שהממשלה היא זו שתעמוד בראש ותוביל את היוזמות האלה. אני אבקש, ברשותך, להציע, שלא לומר להתנגד, להציע אלטרנטיבה להצעה הזאת ואני אסביר גם למה. בנקודה השנייה אני אבקש באופן לא אופנתי להסביר למה אני דווקא אופטימי לגבי מה שקורה היום בשטח. לבסוף, אם יהיו לי עוד 30 שניות אני אתן גם דוגמה למשהו משמעותי מאוד שקורה, קצת בדומה לדברים שהעלה חגואל לגבי היוזמות של ההסתדרות הציונית העולמית.

אני חושב שברשת בעיקר, אבל בכל שיח ציבורי אחר, ההצלחות ניתנות לאלה שמראים אותנטיות וברשת במיוחד מחפשים את ה-grass roots, מחפשים את הקול האותנטי שמדבר מאיזה שהוא כאב, מאיזה שהיא חוויה אישית. אחד הדברים שכל הזמן מנסים למצוא ברשת זה האם יש איזה שהוא גורם מסחרי גדול שעומד בצל מאחורי האינטרסים של אותם קולות אותנטיים כביכול, ואם לא מסחרי אז בוודאי פוליטי וכדומה.

אני חושב שבנושאים האלה של אנטישמיות, של השיח, אנחנו מדברים על זה הרבה גם בוועדה הזו, ה-BDS, הקריאות נגד ישראל בקמפוסים, אני חושב שהטעות הגדולה ביותר תהיה לשים את הממשלה בפרונט. למרות שהממשלה היא ללא ספק הגוף הנכון לגייס את המשאבים, לעשות את המחקר, לנתב אותם, הממשלה חייבת תמיד להישאר צעד אחד אחורה כאשר הארגונים שעובדים בשטח הם אלה היחידים שיכולים לבוא ולזהות בדיוק לאן צריך לבוא ואיפה. אני חושב שזו תהיה התנהגות של פיל בחנות חרסינה אם ממשלת ישראל תיכנס עכשיו עם מה שנקרא מדים, סמלים ודגל לתוך קמפוסים, לתוך רשתות חברתיות. תוך שנייה יהיה ברור שבעצם יש כאן גוף גדול, חסר פנים, שמנסה לממן אג'נדות אידיאולוגיות והנושא של האמינות יירד פה לחלוטין ואנחנו רואים את זה, דרך אגב, הרבה פעמים כאשר סיוע מתבצע בצורה לא רגישה ומתגלה מיד שיש ממשלה מאחורי הסיפור הזה. הרבה פעמים אנחנו רואים את זה אצל סטודנטים שלנו באוניברסיטאות בארצות הברית, כאשר ברור שיש סיוע ממשלתי לפעילות פרו ישראלית בקמפוסים תוך שניות זה הופך להיות מה שנקראה counter productive, זאת אומרת זה הופך להיות לתת שירות דב למטרה, כי אתה מיד שומע את הקולות שאומרים, 'רגע, אם לסטודנטים היהודים יש ממשלה של מדינה עם תקציב מאחוריהם, מי יעזור לסטודנטים הפלסטינים? הרי להם אין את הממשלה הזאת ולהם אין את המדינה הזאת ולהם אין את האמצעים האלה', ובעצם אנחנו יורים לעצמו ברגל, אם לומר את זה בצורה הכי מפורשת.

לכן אני חוזר ואומר, בתוך חבריי שיושבים כאן סביב השולחן הזה ולא בפעם הראשונה, אנחנו נפגשים בפורומים דומים, בוועדה הזאת הרבה, אבל גם בוועדות אחרות, יודעים היטב. אנחנו אלה שמכתתים רגלינו בשטח ואנחנו יודעים שהזהירות והחוכמה והמתוחכמוּת, אם יש מילה כזו, היא הכלי המשמעותי ביותר.

זה מביא אותי לנקודה קצת אופטימית ואני מאוד מצר על זה שחברי הכנסת שהיו פה בתחילת הדיון עזבו אותנו ולא שומעים, אבל עוד פעם, בתור אלה שנמצאים היום ויודעים היטב מתי לפנות למשרד לעניינים אסטרטגיים ומתי לפנות למשרד החוץ, מה עושה משרד התפוצות ומה עושה משרד החינוך, אנחנו היום מכירים, אני רוצה להגיד בשם ארגון הלל, שבאמת פרוש ב-500 קמפוסים ברחבי ארצות הברית וב-15 מדינות נוספות עם קהילות צעירות, אנחנו יודעים היום שמתן המנדט למשרד לעניינים אסטרטגיים על ידי הקבינט, כולל תקציבים משמעותיים להילחם ב-BDS, אנחנו רואים שמתבשל שם עכשיו משהו. לפני חצי שנה, לי לא הייתה כתובת לסיפור כזה ספציפי, לעומת זאת אני יודע כבר לא מעט זמן שבמשרד החוץ מרוכז תחום ידע אדיר בכל מה שקשור לקהילות היהודיות ולרשת ודרך אגב, הידע הזה היום משותף, לא צריך לדפוק שם על דלתות בסודיות כדי להבין מה קורה, יש היום פורומים מאוד מאוד רחבים ואני חבר בכולם, לכן אני יודע, של בקשות עזרה.

גם ברשת, דרך אגב. רק עכשיו קיבלנו פנייה לגבי יוזמה של 200 אקדמאים ברזילאים שחותמים על עצומה להחרים וכדומה ואנחנו הולכים ומחפשים את הפרופסורים הברזילאים האלה דרך הקשרים שלנו, של הלל בברזיל. בארצות הברית אותו דבר, אם 2,000 הולכים לחתום על איזה שהיא עצומה אנחנו נחפש אותם אחד אחד, הם נמצאים באוניברסיטאות שלנו, ואנחנו נסביר להם על מה הם בעצם חותמים ונשכנע אותם. הדברים האלה מרוכזים על ידי משרד החוץ.

ציינת את משרד התפוצות. משרד התפוצות עוסק בכלל בנושא של יוזמת ממשלת ישראל והעם היהודי, שם אני חושב שיש ראייה חכמה מאוד למה שנקרא הטווח הרחוק. אם לא נשקיע בזהות של הנוער הצעיר היהודי בתפוצות אז אנחנו רק נוכל לכבות שריפות, כל מה שיהיה לנו נותר לעשות זה לשים את הפלסטר על הפצע. אבל כאשר הולכים להשקיע בחינוך יהודי בגיל הרך ומחנות קיץ בבתי ספר תיכון וכדומה, אז נמצא את אותם יהודים עוד 15 ו-20 שנה שיידעו שלמדינת ישראל יש זכות לגיטימית להתקיים ולא יצטרכו להתנער ממנה מתוך בורות וחוסר רצון להתחבר.

אז אני כן רוצה להעלות כאן איזה שהיא נקודה אופטימית. אני חושב שהנושא הזה כן הולך ונלקח ברצינות, אני יודע שאני, בתור ארגון שטח שמייצג את ארגון הסטודנטים היהודים הגדול והפרוש בעולם, אני יודע היום למי לפנות בשביל מה ואני מקבל גם הרבה מענה והרבה עזרה וגם הבנה שאני זה שנמצא בפרונט וזה לא תמיד יהיה חכם לשים את הממשלה בפרונט.

אני אתן דוגמה אחרונה שקורית היום במרכז הבינתחומי בהרצליה. סטודנטים שכבר במבצעי הקייצים האחרונים ועובר ל'צוק איתן' ב-2014, הקימו חמ"לי הסברה שכל מהותם היא להילחם בדה לגיטימציה ברשת. גם בבינתחומי בהרצליה יש סטודנטים מלמעלה מ-50 מדינות שדוברים את כל השפות. כתוצאה מההצלחה הזאת אנחנו, ביחד עם אנשי הבינתחומי, התחלנו לחבר סטודנטים ישראלים של הבינתחומי בהרצליה אל הללים בקמפוסים ברחבי ארצות הברית והיום נוצר מצב שנפתחה תכנית אקדמית חדשה בבינתחומי בהרצליה מתוכה 15 נקודות זכות מוקדשות לפרקטיקום והפרקטיקום הזה של סטודנטים ישראלים שעושים תואר בדיפלומטיה ציבורית מוקדש לפיתוח כלים למלחמה בדה לגיטימציה ברשת, tailor made, תפור למידות ולצרכים של קהילות וארגוני צעירים בחו"ל. זאת אומרת אם היום ההלל של מינסוטה אומר, תקשיבו, באוניברסיטת מינסוטה האנטי ישראליות היא על הבסיס של חופש הדיבור, יישבו סטודנטים בבינתחומי ויבנו קמפיין וידיאו מותאם להללים במינסוטה, תוך ארבעה-חמישה ימים הקמפיין הזה ירוץ בתוך הרשתות של מינסוטה וייתן אימפקט. שבוע אחר כך נשיא האוניברסיטה יכתוב מכתב שמגנה את אלה שגינו או שפוצצו הרצאה או דברים כאלה.

זאת אומרת הדברים בשטח קורים. עוד פעם, אני מצר, אני לא אומר את זה כביקורת, אבל אילו חברי הכנסת היו נשארים לשמוע את הדברים שלשמם אנשי השטח מגיעים להשמיע יכול להיות שהם היו פחות מתוסכלים ופחות אומרים 'אנחנו לא רוצים לשמוע תירוצים' ו'כך היה לפני שנה ולפני שנתיים'. דברים כן משתנים, הם כן קורים. עוד פעם אני אומר, כנציג ארגון סטודנטים עולמי הגדול והמשמעותי בעולם, הדברים האלה קורים ואני מברך ומקווה שהם ימשיכו לקרות.

יש לי שאלה אליך. קודם כל לגבי חברי הכנסת, פה בו זמנית מתקיימות ועדות שונות ולכן חברי הכנסת נאלצים לקפוץ מוועדה לוועדה ואני בטוח שהם יחזרו.

אז בעצם נוצר מצב שהם לא שומעים שום ועדה.

כולם יקראו את הפרוטוקול.

אני מקווה.

השאלה שלי, דווקא בחודש יוני אני ועוד שלושה חברי כנסת היינו בארצות הברית ונפגשנו עם הנציגים של הארגון שלך, הלל, שפועלים בקמפוסים באמריקה. הפגישה התקיימה בקונסוליה בניו יורק ועם אנשי משרד החוץ והדרישה שלהם, אני אומר לך, שהם מרגישים חסרי אונים מול ההתחזקות נגד ישראל והסטודנטים הפרו פלסטינאים שמקבלים תמיכה כלכלית אדירה ממדינות ערב. עכשיו מדינת ישראל, אתה בא ואומר לי, לא צריכה להיות בתמונה, או בפרונט.

כמו שמדינות ערב לא נמצאות בפרונט של הארגונים הפרו פלסטינאים. אתה לא תראה דגל כוויית או קטר או אירן בפרונט של ארגוני ה-BDS. אתה תראה מיעוטים בקמפוסים שתמיד באים על תקן האנדרדוג ומציגים את מסכנותם, וככה גם קואליציית המיעוטים האנטי ישראלית הפכה להיות מאוד מאוד משגשגת. כך מדינת ישראל צריכה להיות, בשלב אחד מאחורה, ברתק, להכניס את המקורות פנימה, להכניס את המשאבים פנימה, אבל לתת לאותם סטודנטים להיות אלה שמובילים את זה.

אוקיי, אתה מגיע אליי, אז לכן אני רוצה שיהיה ברור, כי אנחנו אומרים שמבחינה תקציבית, מבחינת משאבים, הם חסרי אונים, כולל, אני אומר לכם, עובדי השגרירות, שהם אמרו את זה, שאין מספיק תקציב להילחם. לכן האם מדינת ישראל צריכה לתת להם את האחריות לארגונים הלא ממשלתיים ולשבת בשקט?

לא, אבל היא עושה את זה ודרך אגב, היא מתכללת את הדיונים האלה. מנכ"ל משרד התפוצות, שישב בוועדה הזאת לא מזמן, הוא זה שסיפר שעכשיו המנהלת שהוקמה בשביל יוזמת ממשלת ישראל והעם היהודי הולכת לכתוב, בוא נגיד את זה בצורה הכי בוטה, את הצ'קים הראשונים שלה בסוף חודש פברואר. הצ'קים האלה יילכו לאותם ארגונים שנמצאים בשטח ויש להם את ה - - -

זה מה שאנחנו ביקשנו, אנחנו ביקשנו - - -

לא ממציאים מחדש. ה - - - שהתכנס במשרד לעניינים אסטרטגיים בסוף חודש פברואר על ידי השר ארדן, הוא מגיע עם תקציב של 100 מיליון שקלים, הוא דיווח על זה כבר בכמה ועדות אחרות וה-100 מיליון שקלים האלה הולכים להגיע לאותם ארגונים שפרוסים היום נכון בשטח ויודעים להשתמש בהם חכם בלי שחייב להיות דגל ישראל בפרונט של הסיפור הזה. אנחנו כולנו, המשפחה, יודעים בדיוק מאיפה זה מגיע ואנחנו גם יודעים למי לפנות, אנחנו לא הולכים לחפש את התרומות האלה במקומות אחרים. העובדה שממשלת ישראל רואה כנכס אסטרטגי את הצורך להשקיע ולחזק את הקהילות היהודיות, זה הישג משמעותי ואדיר ועל כך תודתנו לממשלה ולחברי הכנסת שעוזרים לחוקק ולדחוף אותה בכיוון הנכון. האופן שבו זה מתבצע בשטח צריך להיות זהיר וחכם.

אוקיי, אנחנו שומעים את ההצעה שלך, אבל אני חושב שזו גם הכוונה של הוועדה וגם חברי הכנסת. זו לא הכוונה שדגל ישראל יעמוד וכל קבוצה של סטודנטים בקמפוסים יילכו עם דגל ישראל, זה לא מה שאנחנו אומרים, אנחנו אומרים שצריך תיאום וצריך גם משאבים ומי שצריך לעשות את זה, גם התיאום בפעילות, לדעתי, זה משרדי הממשלה.

מסכים, אין לי ויכוח.

אפילו בתוך המשרדים השונים, תפוצות ואסטרטגיה וחוץ, צריכים ליצור איזה שהוא מנגנון של תיאום ביניהם. זה הכיוון שלנו.

אני מסכים עם זה ואני מודה לך על ההבהרה.

גב' אריאלה קוטלר.

אני באמת יושבת כאן על תקן של אריאלה ולא כאשתו של ארווין קוטלר, שזה יהיה ברור, אני חברה בוועד המנהל החדש של הארגון, של ISGAP. יש לי שאלה אליך. הייתי חברה שנים רבות בוועד של הלל אינטרנשיונל ונשיאת הלל במונטריאול ובכל מה שמתרחש בקמפוסים בקנדה. מהידיעה האישית שלי 5%, 7% מהסטודנטים היהודיים היו מוכנים בכלל. הם באים להלל כדי להתעסק בתיקון עולם ובענייני הסביבה וצדק חברתי וכו' וכו' וזה מצוין - - -

ולחזק את זהותם היהודית. הם עושים את זה בפריזמה יהודית וזה משמעותי מאוד.

נכון, משמעותי ביותר, אבל רק כ-5% עד 7%, אולי 8% בקמפוסים הטובים יותר היו מוכנים לעמוד בחזית, באמת לעמוד ולהיאבק בהסתה נגד ישראל, דה לגיטימציה וכו'. אחת הבעיות שאני ראיתי, מניסיון אישי, ואני לא יודעת אם זה השתנה מאז, אנחנו, הסטודנטים שלנו, המנהיגים של הסטודנטים שלנו וגם המנהיגים של הלל אינטרנשיונל ואולי גם הלל מקומי, אינני יודעת, באיזה שהוא מקום האימוץ של הנרטיב של הסכסוך במזרח התיכון, יש אימוץ של הנרטיב הפלסטיני. הסטודנטים היהודיים באים לתוך המאבק הזה לחלוטין חשופים לנרטיב הזה בלי שום ידע של הקונטקסט ההיסטורי של סכסוך ישראל-ערב. בלי הציוד הזה של הכלים האלמנטאריים, של להבין מאיפה בא הסכסוך, אנחנו מעמידים את הילדים האלה עירומים בפני פרופגנדה מתוחכמת מאוד, מסולפת, שגורמת לסטודנטים שלנו להיעלם ולא לרצות לעמוד בחזית.

איפה הלל ואיפה אנחנו פועלים כדי לתת לילדים האלה, לסטודנטים האלה, וגם לך, יעקב חגואל, לנציגי הדור השלישי ולנציגי ארגוני הנשים שפעלו פעם וכו', את הכלים באמת לעמוד בחזית עם ידע, אינפורמציה מדויקת של הקונטקסט ההיסטורי של הסכסוך.

אני מבקש מהיושב ראש את הזכות להשיב.

כן.

אני חושב שאת מנתחת את המצב בצורה מדויקת לחלוטין ואני חושב שבדיוק שבגלל שזה המצב, בדיוק בגלל שהנרטיב בקמפוס, וצריך לזכור, הקמפוס מייצג, בארצות הברית בטח ובטח בהרבה מקומות, האקדמיה תמיד מייצגת את המקום היותר ליברלי, עם הדעות היותר רדיקליות, שמאל מתקדם וכו', מקום שבו אין כל כך מקום לאמונה דתית ואת יודעת, מי מאיתנו היום חושב את מה שהוא חשב בגיל 18 כאשר הוא היה חשוף בעיקר לתכנים קמפוסיים? אולי חלקנו שהם בני 19 כן, אבל אלה שכבר עברו, יש לנו איזה שהיא רגרסיה למרכז וכך קורה דרך אגב גם עם הקהילה היהודית. אני חושב שבדיוק בגלל המצב שאת מתארת רק 5% א 7% מהסטודנטים היהודיים הם אלה שמוכנים לעמוד בחזית ההסברה.

כדי להגיע לחזית ההסברה ולהילחם נגד אותם מסרים מאוד מאוד ממומנים ושקשה מאוד לצאת פרונטלית נגדם צריך להיות מצויד, צריך להיות מחומש, צריך להיות מחונך משלבים מאוד מאוד מוקדמים. ה-average Jew, היהודי, הרייצ'ל או הג'וש, שנמצאים היום בקמפוסים, במקגיל או בקונקורדיה ובמקומות אחרים, לא רק באזור מונטריאול, לא מגיע מצויד. גם אם הוא מגיע עם חינוך יהודי מסוים, יש לו קומפורט זו בהיותו יהודי והרבה פעמים הדבר הראשון שירחיק אותו מלרצות להיות אחד מאותם 5% עד 7% הוא האצבע המאשימה כביכול שמופנית אליו מהרבה זוויות, שאומרת, 'אתה יהודי, אז אתה צריך לתמוך בישראל' והוא לא יודע כלום על ישראל ועל מדיניותה, ובטח לא על ממשלתה, ואם לא התחלנו מגיל מוקדם יותר אז יכול להיות שפספסנו אותו. אבל אם הוא אומר 'רגע, רבותיי, אם אתם נותנים לי פה אחד פלוס אחד, זאת אומרת אם אני יהודי אז אני מקבל חינם גם את התמיכה שלי בישראל, יכול להיות שאני מוותר גם על האחד הראשון. אני לא מצויד כרגע להגן על ישראל, אני לא מבין מספיק, תראו את כל אלה שמתלהבים פה מולי בפורום, אין לי עשירית מהידע שלהם. אז אם להיות יהודי זה אומר שאני חייב לתמוך בישראל, כי זה מה שההורים שלי אומרים לי וזה גם מה שממשלת ישראל אומרת לי וזה גם מה שהאויבים שלי, תומכי ה-BDS בקמפוסים אומרים לי בצורה של הפוך על הפוך, you are Jew, you must be supporting Israel, אבל אני לא, ואם זה חייב להיות אחד עם השני, יכול להיות שגם על היהדות שלי אני מעדיף לוותר ואני ארד קצת למחתרת ואני לא אהיה that Jew on campus'.

ואנחנו מפסידים פה. לכן הכלים שהלל נותן לאותם יהודים זה ה- engagementמרמה הרבה יותר בסיסית, אנחנו רוצים שיהיה להם נוח להיכנס להלל ולא לחשוב שאם הם נכנסו אז הם מחר הולכים להיזרק אל האש ולעמוד בקו הראשון של מאבק ב-BDS. בואו נפתח את האוהל כמה שיותר רחב, בואו ניתן מקום, לא לנרטיב האנטי ישראלי, חלילה, יש גבולות אדומים לארגון הזה ותומכי BDS או אנטי ציוניים לא ייכנסו, אבל סטודנט שבא לשאול שאלות, אנחנו רוצים שכל סטודנט, יהודי ולא יהודי, ירגיש שהלל זה המקום שלו לשאול את השאלות, כי כשאנחנו נהיה אלה שנותנים את התשובות אנחנו יודעים שאנחנו שומרים עליו אצלנו. אם נגיד לו 'אתה לא שייך לפה בגלל שאתה שואל שאלות יותר מדי ליברליות', אנחנו נאבד אותו לנצח. אנחנו ה-responsible adult on campus.

אלון, אתה צודק, וכך בדיוק צריך הלל לפעול וכך בדיוק הלל פועל. השאלה היא באיזה אופן ובאיזו מידה ומתי ומי. אני יכולה לומר לך שאנחנו עשינו קורסים של Israel one on one לסטודנטים במשך כל תקופת היותי שם, אני מדברת על 30 שנה בערך, בחזית הזאת, אפילו יותר, Israel one on one, בואו לסביבה, בואו לצדק חברתי, בואו למה שתבואו בואו, אבל לתת להם את הכלים, אפילו אם הם לא יהיו מעורבים, הם לא יאבדו אחר כך, באיזה שהוא מקום אחר כך כשיש Israel apartheid week בלי להבין מה קורה והם יברחו מזה. השאלה היא מי באמת נותן לאותם סטודנטים, שאנחנו מביאים בדלת האחורית, העיקר שתהיה זהות יהודית כלשהי, איך אנחנו נותנים להם טיפין טיפין, ואני לא מדברת על הממשלה הזו או ממשלה אחרת, או על פוליטיקה כזו, ימין, שמאל, מרכז וכו', אני לא רוצה את זה, אני רוצה קונטקסט היסטורי של הבנת הסכסוך. זה לא נעשה, אני יודעת שזה לא נעשה. פה ושם טיפין, וזה מה שחסר לי.

מר ארסן אוסטרובסקי, הקונגרס היהודי ישראלי, בבקשה.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי): ברשותכם, אדבר באנגלית, בהשערה שזו השפה של אלה המשתמשים ברשת, לעיתים יותר תכופות.

באוקטובר האחרון, ראש הממשלה נתניהו קרא לגל הטרור האחרון "מפגש בין אוסמה בן לאדן למארק צוקרברג". לצערנו, האנלוגיה שלו היתה נכונה. זה אכן מתאר את האיום האסטרטגי החדש העומד בפני מדינת ישראל, כאשר הטרור משתמש היום במדיה החברתית על מנת לעודד אלימות, שנאה, טרור והשראה לביצוע פיגועי טרור.

לפני שהגעתי לכאן היום, הסתכלתי על כמה מהפעילים האלה ברשת. מאז נובמבר 2015, לפייסבוק יש 1.5 מיליארד משתמשים, לגוגל יש 1.2 מיליארד משתמשים, ליוטיוב מיליארד משתמשים, ולטוויטר יש 320 מיליון משתמשים, הכל גדל על פי אמדן בסיסי.

אולם, אנו יודעים, שמדיה חברתית בלבד לא יכולה להניע את הצעירים לצאת להפיכה, כפי שאנו יודעים. יחד עם זאת הרבה מהמשתמשים האלה ברשתות "גוגל", "פייסבוק", ו"יוטיוב", ידיהם לא לגמרי "נקיות מדם", הם משתמשים במוצר שלעיתים קרובות הוא משמש ככלי לליבון היצרים והפצת האלימות כלפינו.

ראינו היום הרבה מאוד דוגמאות, של הדברים שאנו מתמודדים איתם על בסיס יומיומי. בנוסף על מה שכבר הוצג, אנו יודעי שלחמאס יש חשבון טוויטר בשפה האנגלית, שבו ראינו סולמיות (#) עם קריאות מגמתיות כמו "לטבוח ביהודים" "לדקור יהודים". ראינו גם פוסטים בפייסבוק, "כיצד לדקור יהודים", עם הנחיות ספציפיות, בצורה יותר "יעילה" כדי למקסם את הפגיעה והנזק.

אנו יודעים שהפיקוח אחר הדפים והפוסטים האלה אינו מספיק, ולעיתים קרובות הוא גם לוקה בחסר, ויש הרבה מקרים שבהם נתקלים בסרוב להסרת הדפים והפוסטים עם החומרים האלה, שזה בלתי נסלח.

מה ניתן לעשות? יש לי מספר הצעות, שכבר דנו עליהן היום. אני בהחלט מסכים שאנו צריכים סוכנות מאוחדת שתפעל כגוף ממשלתי, אולם תטפל גם בחברה האזרחית ביחד עם ארגונים נוספים פעילים בתחום זה. יישום הדבר הזה, כפי שראינו, יהיה מאבק לא קטן, אבל זה מאוד חשוב. כפי שיש לנו את צבא הגנה לישראל, אנו זקוקים לצבא נוסף, צבא הגנה מאינטרנט, שיהיה בנוי מסטודנטים צעירים, שיהיו דוברי מספר שפות, לא רק אנגלית, ברחבי אירופה זה גם צרפתית, ספרדית וכמובן ערבית ושפות נוספות.

אנו כמובן צריכים להיות בקשר מתמיד עם ספקי האינטרנט ורשתות המדיה החברתית, לגבי אימוץ הגדרה ברורה של קווי גבול, מהי שנאה, מהי אנטישמיות. הם צריכים לספק קווים מנחים לגבי מהו חומר בלתי קביל. מאוד חשוב, כפי שראינו לאחרונה, כאשר הדברים האלה מדווחים, הם צריכים לקבל טיפול מיידי להסרה מהרשת, מה שלעיתים קרובות זה לא קורה, אז צריך לייעל את זה הרבה יותר.

יצירת דרכים להפליט את החומרים ואתרי השנאה הרבים האלה, מתוך מנועי החיפוש עצמם, גם יכול להיות יתרון.

מדובר במאבק לא קטן, אולם יש כאן הרבה אנשים פעילים במאבק הזה על בסיס יומיומי.

תודה רבה.

תודה רבה. עורך דין עזרא בריס, יושב ראש פורום משפט בינלאומי, לשכת עורכי הדין.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני נציג לשכת עורכי הדין ויו"ר ועדת משפט בינלאומי בלשכה. אנחנו סבורים שיש צורך בפעילות משולבת ואיחוד כוחות של כל הגופים הפועלים בתחום, פעילות משולבת שיש בה מרכיב של מכפיל כוח. אנחנו נשמח לשתף פעולה עם גופים נוספים ונרתום את מוסדות הלשכה לשם כך.

יש כאן חזית הסברתית וחזית משפטית. בהקשר הזה אני רוצה לציין בקצרה שלוש נקודות. אחת, יש ללשכה שיתופי פעולה עם ארגונים מקבילים בעולם, נפעל לנצל קשרים אלה לטובת העניין. שתיים, אנחנו נפעל לרתום את המומחיות של עורכי הדין בלשכה כדי לפעול בכלים משפטיים נגד גילויי אנטישמיות ברשת בפרט. שלוש, סטודנטים למשפטים ופקולטות למשפטים. אנחנו מבקשים לחבור לגופים סטודנטיאליים בכלל, לרבות אלה שהתייחסו קודם, ולסטודנטים למשפטים בפרט, בארץ ובעולם, כדי לשתף פעולה וגם לתת כלים לטובת המאבק בגילויי אנטישמיות, לרבות גילויי אנטישמיות ברשת.

לסיכום, אנחנו מבקשים להעמיק את המעורבות של לשכת עורכי הדין במלחמה בגילויי האנטישמיות, לרבות המלחמה בגילויי האנטישמיות ברשתות החברתיות תוך שיתוף פעולה עם כל הגופים הנוספים הנמצאים כאן. אני פונה כאן לגופים המיוצגים כאן ומציע את המעורבות והסיוע שלנו.

תודה רבה לך. אנחנו מקיימים עוד דיון בנושא אנטישמיות באירופה ב-12:30, אבל לפני זה פרופ' חיים פיארברג, בבקשה.

צהריים טובים לכולם. שמי חיים פיארברג מאוניברסיטת תל אביב, מרכז קנטור. למעשה חלק גדול מהמעורבים פה, אנעי מכיר אותם ואנחנו משתפים פעולה כבר שנים רבות בנושא של מלחמה באנטישמיות. אני חושב שעידו התחיל את העבודה, אירחנו אותו בתל אביב ואחד הדברים שניסינו אז להציג ואני חושב שעידו מאמץ את זה בצורה כזו או אחרת זה את סוגיית הנרטיב הנגדי, שאתה אמור להילחם, ולצורך העניין גם נציגי הלל עכשיו העלו את הסוגיה הזאת וכמובן אריאלה ומשפחת קוטלר בכלל, שאנחנו משתפים פעולה כל הזמן איתם. כשאתה עומד להתמודד עם מכלול נרטיבים, שרובם הגדול הם שקריים, זה מה שמופיע כנגדנו, אבל הם תמיד מתבססים על איזה שהוא נתח מסוים של אמת, אינך יכול לבוא ולהציג אפס מול אחד. אתה חייב להיות הרבה יותר מתוחכם וזה מה שאנחנו מנסים להציע כל העת, דהיינו לבצע איזה שהוא נרטיב או מכלול נרטיבים עבור אותם אלה שלוחמים שלמעשה משקלל את כל הנרטיבים האנטי ישראליים או האנטי יהודיים ומעמת אותם עם היסטוריה אובייקטיבית או היסטוריה פוזיטיבית ובא ומציג, 'הנה, קחו כלים, תציגו את כל האמת, לצורך העניין, בקמפוסים'.

עידו והחברים, ואני חושב שגם ב-IDC עושים היום את הדבר הזה, זו מלחמת קודש, להוריד את התעמולה כנגד, אבל הסיכוי להגיע ל-100% הוא שואף כמעט לאפס והפעולה של הסטודנטים היום היא כמעט חרב פיפיות, כי אין למעשה שום בסיס משפטי עבור אנשי פייסבוק, או עבור אנשי טוויטר, אני לא יודע אם פועלים מול אנשי טוויטר ,אבל בטח אנשי פייסבוק וגוגל, שאנחנו כן עובדים מולם, כמעט ואין בסיס משפטי בשביל לבוא ולהגדיר מה הוא הקריטריון של אנטישמיות לפיו נסלק את הסוגיה. זאת אומרת זה עובד הרבה יותר על אינטואיציה של האנשים בשטח.

על כן זה עלול להיות בסופו של דבר גם חרב פיפיות, כי גם הארגונים שהם אנטי ישראליים עושים את אותה פעולה בדיוק, מנסים להוריד תעמולה חיובית, מזווית הראייה שלנו, בתור תעמולת שנאה. לכן אחת הבעיות הגדולות שכולם מכירים ועובדים על זה יד ביד עם משרד החוץ ועם משרד התפוצות ומשרדים אחרים, זו סוגיית החקיקה כנגד אנטישמיות אם בכלל. למעשה היה איזה שהוא כלי, שנקרא working definition of anti-Semitism שנעלם בזמן האחרון בצורה כזו או אחרת.

הוא קיים שוב.

הוא לא קיים, אין לו בסיס משפטי אמיתי.

אבל הוא נמצא באתר של הפרלמנט האירופי.

אנחנו יכולים לשכנע את עצמנו שהצלחנו, לא הצלחנו.

הוא לא נמצא, עידו, אני אסביר לך אחר כך איפה הוא נמצא באמת.

ניסיתי להציל משהו.

ולכן היום למעשה מתבצעת, וזה גם עבור לשכת עורכי הדין, פעולה יסודית מאוד שמעורבים בה גופים שונים, אני פשוט לא יודע אם אני יכול לחשוף אותם אפילו, אבל מתבצעת היום פעולה באירופה לבצע מחדש, לדחוף מחדש נושא של חקיקה נגד אנטישמיות. בשביל שהחקיקה הזאת תבוא לידי ביטוי בצורה מסודרת צריך איזה שהוא פרוטוקול אירופאי שיתמשש והפעולה הזו מתבצעת, מדינה אחת כבר הביעה הסכמה להעלות את הנושא הזה, בקרוב מדינה שנייה ושלישית יביעו הסכמה, ואז הדבר הזה הולך ל- European Commissionלנסות לבצע חקיקה.

ברגע שתהיה חקיקה כזאת, שאני מניח שהיא תאומץ מחדש והיא תהיה על בסיס כנראה ההגדרה הקודמת, בוואריאציות כאלה ואחרות, אפשר יהיה לומר שיש לנו איזה שהוא בסיס משפטי שאנחנו יכולים להילחם עליו. כיום, אני אומר לעידו ולאחרים, צריך שני דברים כל עוד אין לנו בסיס משפטי. האחד זה לאמץ נרטיבים משוכללים הרבה יותר, כשאנחנו מסווגים בצורה חיובית משהו. כי למשל אף אחד מכם לא ימצא היום ספר היסטוריה שיעזור לכם בנושא של נרטיב משקלל או משוקלל. מי שרוצה אני יכול לשוחח איתו אחר כך על הדברים האלה. הדבר השני הוא להשתמש בצורה מושכלת בהורדת אחרים מן הרשת, כי החבר'ה של פייסבוק יאזנו את הדברים על ידי הורדה של דברים שלנו מהרשת. הם עושים את זה כל הזמן, והם במקרה רבים, אני לא יודע אם אתם יודעים, הם בכלל לא מורידים מהרשת, אלא רק מסתירים מישראל את המידע. זאת אומרת אתה מנסה להיכנס מישראל ואתה לא רואה יותר את המידע האנטישמי, אבל תנסה להיכנס ב-IP חיצוני אתה תראה את המידע הזה ממשיך להיות קיים. זאת אומרת הדברים האלה הרבה יותר מורכבים.

אני מסכים עם חיים לגבי החשיבות של אימוץ הגדרה פורמלית של אנטישמיות וזו באמת משימה של מדיניות החוץ של ישראל ממדרגה ראשונה, וגם הפעילות של עידו, זה מדהים, אבל זה משול קצת לרוקן את הספינה הטובעת ממים עם ספל. עיקר שיח השטנה בכלל זה בערבית, הטיעון שאנחנו צריכים להשתמש בנרטיב נגדי, זה לא רלוונטי, אין נרטיב נגד הסתה לדקור מישהו בצוואר. באמת אנחנו חייבים לפעול באמצעים חקיקתיים ורגולטורים כלפי תעשיית האינטרנט, לחייב את התעשייה לקחת אחריות על השנאה שהיא מאפשרת. אנחנו לא לבד בעניין הזה, מדינות אירופה, זה דווקא אחד הדברים שהם מסכימים איתנו. אני חושב שזה צריך להיות הכיוון העיקרי, כיוון רגולטורי ולכופף את התעשייה בעניין הזה.

הגוף שאליו הנרטיב צריך לפנות, כמו שהלל אמר, זה לא אחד מול אחד, אלא זה לצד השלישי, זאת אומרת למאזין התמים שעומד נבוך מול הנרטיבים השונים.

בבקשה, מר מייקל דיקסון, מנכ"ל ארגון StandwithUs בישראל.

תודה רבה. הפעילות שלנו בקמפוסים ובקהילות בכל רחבי העולם, אם אפשר לדבר קצת לא רק על הבעיה אלא גם על התוצאות. יש לנו המון דברים שאנחנו עושים און ליין, הפעילות שלנו ב-15 שפות, יש לנו 105 עוקבים בפייסבוק שרואים את הפוסטים שלנו וברשותך אני רוצה שאמילי שריידר, מנהלת המדיה שלנו, תדבר קצת על הנושא הזה.

(אומרת דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי): מצטערת, אבל אני אדבר באנגלית, אעשה זאת בקצרה. כמו שמייקל אמר, אנחנו פועלים ב-15 שפות, אנחנו מגיעים עד ל- 105 מיליון איש בכל שבוע באנגלית, אנחנו למעשה מגיעים גם למיליון איש בערבית, רובם פלסטינים, ואחד הדברים שאנחנו עובדים עליו לאחרונה הוא פיתוח קבוצות של פעילים ב- 13 או 14 מדינות שונות, שהמטרה שלהם היא המאבק באנטישמיות ובדלגיטימציה של מדינת ישראל, במדיה החברתית, בהרבה שפות ובתחומים רבים, בקמפוס בקהילה וכו'. ראינו הצלחה ממשית לך, לפני מספר חודשים, כאשר "אייר פרנס" הורידה את ישראל מהמפה, דבר שפורסם בהרחבה גם בתקשורת הישראלית. קראנו לפעילים שלנו, אשר פנו לאייר פרנס באמצעות המדיה החברתית, ראינו בכך הצלחה גדולה כאשר הגיעה התנצלות מאייר פרנס שהועברה דרך המדיה החברתית, בתוך 48 שעות.

לפני מספר ימים, פעיל אנטי ישראלי, השחית מוצרים ישראלים, בבית מרקחת CVS בארה"ב, כאשר הוא מאשים את ישראל באפרטהייד. אנו קראנו לאחד הפעילים שלנו אשר דיווח על כך ל- CVS, אשר פנתה אלינו תוך 48 שעות, שוב דרך כל המדיה החברתית. כך שאנו רואים בכך כדבר מאוד חשוב וקריטי, במאבק נגד הדלגיטימציה של ישראל במדיה החברתית.

דבר נוסף שחשוב להזכיר ואני לא חושבת שזה הוזכר כאן היום, שלא רק ב"פייסבוק" וב"טוויטר" יש תחומים המתמקדים במדיה החברתית לצורך דלגיטימציה של ישראל, ראינו הרבה ב" read it", ראינו הרבה ב- "tumbler", וראינו הרבה ב "ויקיפדיה", שבדרך כלל ללא שום התייחסות מצד פעילים פרו ישראלים, ואני חושבת שחשוב שאנו נעסוק ואף נכשיר צעירים שיעסקו אף הם בתחומים האלה, מאחר ואין שם את הצד הפרו ישראלי.

תודה. ליליה שלי, הכול מתחיל בחינוך, בבקשה, בקיצור.

אני רוצה להתייחס כאן לנושא של האנטישמיות במדינות של מזרח אירופה ובמיוחד במדינות ברית המועצות לשעבר. אני מדברת כאן לא כמישהי ששמעה על אנטישמיות אלא כמי שחוותה את זה על בשרה מגיל קטן, החל מהצחוקים בבית הספר משם המשפחה שלי ושם האבא שלי, פסח, וכלה בפגיעה בקבלה לאוניברסיטה ואחרי שכבר התקבלתי והתחלתי ללמוד, אז על השולחן שלי היה כתוב 'הרוג יהודים, הצל את אמא רוסיה'. כמו שחברת הכנסת קסניה סבטלובה אמרה כאן, האנטישמיות זה לא מהיום ולא מאתמול, זה משהו שקיים מאז ומעולם וכנראה שמשהו אנחנו לא עושים בסדר ולא עושים מספיק כדי להילחם בזה.

דובר פה רבות גם על הרשתות כמו טוויטר וכמו פייסבוק ויוטיוב, אבל אף אחד לא התייחס לרשתות שקיימות במגזר הרוסי, כמו נטלסניקי, כמו אוף קונטקטי, אלה רשתות מקבילות לרשות הפייסבוק. אם בפייסבוק ניתן להגיש תלונה על תוכן אנטישמי, ברשתות ההן לא ניתן להגיש שום תלונה וזה פשוט בממדים עצומים, מה שקורה שם. כשאני נכנסת, אם אני נגיד אפרסם איזה שהוא תוכן שקשור לישראל או שיר בעברית, לא משנה מה, מיד יהיו המון תגובות אנטישמיות ונכון להיום אין דרך להילחם בזה. אני חושבת שבנוסף לכל התעמולה של BDS ושל הפלסטינים והקונפליקט הפלסטיני-ישראלי צריך גם לא להזניח את התחום הזה.

ד"ר מלה תבורי.

תודה, אדוני היושב ראש. אני מייצגת את ארגון ISGAP, המכון לחקר אנטישמיות ופעילות. לאור היקף הבעיה של האינטרנט ברשת ניסינו לעצב תרומה ייחודית, למדנו מעידו דניאל ומהחברים האחרים, ואנחנו ברחבי קמפוסים בארצות הברית ובאירופה מפעילים תכניות לסימפוזיונים, ללמד מורים ופרופסורים באוניברסיטאות כיצד להכיר את הנרטיב, את הצד, הישראלי ומכשירים סטודנטים ב-14 שפות בארצות הברית בתיאום עם הגורמים שכבר עושים את זה, על מנת גם להוריד, אבל גם לענות בצורה מושכלת בתהום הזה של הבעייתיות שאף אחד בנפרד לא יכול למצוא לה בפתרון, אלא ביחד כל אחד יתרום את חלקו. תודה רבה, אדוני יושב הראש.

תודה רבה. אני מסכם את החלק הראשון של הדיון בנושא אנטישמיות ודה לגיטימציה ברשתות החברתיות. אני שוב קורא לכל הגורמים, ממשלתיים ולא ממשלתיים, שפועלים בנושא לשלב ידיים ולעבוד בשיתוף פעולה ובתיאום. אני מבין את ההצעה של מר אלון פרידמן, מארגון הלל, אני רואה את זה כאסטרטגיה איך לפעול, אבל ברמה העקרונית, לדעתי, ממשלת ישראל היא זו שצריכה להוביל את המאבק הזה יחד עם הארגונים הבינלאומיים. האסטרטגיה איך לפעול, האם בפרונט, האם בצל, זו אסטרטגיה שאנחנו יכולים לקיים עליה דיון ואפשר לקבוע את זה. אני חושב שאני מסכים איתך מבחינה אסטרטגית, אבל מבחינת הובלה, גם מבחינת משאבים וגם חקיקה, המדינה צריכה להיות בהובלה.

בנוסח הזה, בקרוב, כמו שהתחלתי בקדנציה הראשונה, כשהזמנו את השגרירים של אותן מדינות שיש אירועים אנטישמיים, להזמין את השגרירים פה, המנהיגים היהודיים פה, כמו שעשינו בהתחלה ואני רוצה להתמקד גם שם בתחום החקיקה באותן מדינות והסנקציות נגד האנטישמים. אנחנו נמשיך בדיונים האלה וכולנו נשלב ידיים כדי להילחם ולהתמודד ולעבור גם את המציאות הזו.

תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:25.