הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 237

מישיבת ועדת הכספים

יום שני, א' בשבט התשע"ו (11 בינואר 2016), שעה 11:35

בית הספר המרכזי למלונאות בע"מ (תדמור) – אישור השקעה בהתאם לסעיף 10 לחוק החברות הממשלתיות, תשל"ה – 1975

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

מיכל בירן

מנואל טרכטנברג

מיקי לוי

אראל מרגלית

מיקי רוזנטל

עובד קדמי - יועץ משפטי, משרד התיירות

אסף וסרצוג - רפרנט תיירות, משרד האוצר

מיכאל רבזין - רכז משרדים כלכליים - חשכ"ל, משרד האוצר

מינה גנם - מנהלת אגף להרשמה מקצועית בתיירות, משרד התיירות

משה כץ - ממונה פיקוח מקצועי פדגוגי, משרד הכלכלה והתעשייה

מאיר שמרה - משנה למנהל רשות החברות, רשות החברות הממשלתיות

דן קמינצקי - רפרנט, רשות החברות הממשלתיות

איתמר אליצור - יועץ מנכ"ל, משרד התיירות

פרוספר ביטון - יו"ר ועד עובדים, תדמור - ביה"ס המרכזי למלונאות בע"מ

אלישבע דדון - ועד עובדי החברה, תדמור - ביה"ס המרכזי למלונאות בע"מ

מאיר רייז - ועד עובדים, תדמור - ביה"ס המרכזי למלונאות בע"מ

צביקה שפיס - מנכ"ל, תדמור - ביה"ס המרכזי למלונאות בע"מ

גיל אשל - חשב, תדמור - ביה"ס המרכזי למלונאות בע"מ

יוחנן נתנזון

-

יו"ר מרחב השרון, ההסתדרות החדשה

אידה גנדלמן

-

מזכירת איגוד מקצועי, ההסתדרות החדשה

עמית אבנר - שדלן (גלעד), רשת עתיד

לירון הרשקוביץ - שדלן (גלעד), רשת עתיד

שגית אפיק

שיר שפר

טמיר כהן

שרון רפאלי

בית הספר המרכזי למלונאות בע"מ (תדמור) – אישור השקעה בהתאם לסעיף 10 לחוק החברות הממשלתיות, תשל"ה – 1975

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים. אני עובר לסעיף השני בסדר היום – דיווח על מצבו של בית הספר המרכזי למלונאות "תדמור" – אישור השקעה בהתאם לסעיף 10 לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975.

רצו להעביר כסף ל"תדמור" ולא רוצים לדאוג לעובדים, זה מה שאני מבין. עושים מאתנו צחוק. אני מתבייש.

אני מבקש להודיע לוועדה משהו לפני כן. הפרטת תע"ש נעצרה. אנחנו לא אהבנו את הפרטת תע"ש, אבל ביקשו מאתנו מאוד לעשות את זה, והיה דיון על העניין. אני שמעתי שמפסיקים את ההפרטה, אני התקשרתי למנכ"ל משרד האוצר - -

עכשיו?

כן.

אתה זוכר את הישיבה הזאת שהשתגעתי?

זוכר. הכול בסדר.

פניתי למנכ"ל משרד האוצר, ואמרתי, אנחנו שמנו את נפשנו בכפנו. אנחנו לא אהבנו את ההפרטה. אם אתם זוכרים את החדרים שעשו ובדקו. אמרתי לו, אם אתה עוצר את ההפרטה אתה צריך אישור של ההפרטה. אנחנו לא אלה שנעשה רק את הרע ולא נעשה את הטוב. אמר לי מנכ"ל משרד האוצר שהם לא מפסיקים את ההפרטה, אלא יש ביקורת של מבקר המדינה על תהליך ההפרטה. יש חשדות שזה נעשה מול זכיין אחד, שזה דבר לא רצוי. על כל פנים יכול להיות שזה רק דבר שהוא רק חשד, ואין מאחוריו ולא כלום. אז הוא עצר, לפי בקשת מבקר המדינה, את התהליך. הוא לא הפסיק אותו, הוא לא ביטל אותו. כמובן, אם הוא יפסיק או יבטל הוא יבוא לכאן לוועדה. אבל הוא אמור לשבת עם מבקר המדינה. לכן אני רוצה להודיע לחברי הוועדה שאני בעניין הזה עומד על המשמר, שאם אכן זה יופסק אז אתם תצטרכו לבוא לוועדה. אמר לי מנכ"ל משרד האוצר מי שצריך לחתום על פטור מחובת הנחה שכרגע זה רק מוקפא לכמה ימים בגלל הפגישה עם מבקר המדינה, ולכן זה עדיין לא הגיע להחלטה. אם זה יגיע להחלטה זה יבוא לכאן לוועדה.

עכשיו אנחנו מתחילים בעניין "תדמור". מאיר שמרה, בבקשה.

"תדמור" היא חברה ממשלתית שמוחזקת 68% על-ידי מדינת ישראל, 32% על-ידי התאחדות בתי המלון. זאת חברה שעוסקת במגוון תחומים בתחום ההכשרה המקצועית במלונאות וקולינריה. במהלך השנים החברה סבלה מירידה מהותית ברמה הפיננסית ותזרים מזומנים עד כמעט קשיים ברמת הקיום עד חדלות פירעון.

איך זה קרה, מאיר?

תרשי לי. אחר כך שאלות. היינו כבר בדיון. לא רצו לחזור עליו, אבל אם תרצו - -

קודם שיציג את הדברים.

היינו בשני דיונים.

היו גם הבטחות בדיונים.

שלא קרה איתם כלום.

בכל אופן ב-31 במרס 2015 ממשלת ישראל באמצעות ועדת שרים לענייני הפרטה קיבלה החלטה להפרטה מ"ח7 שמדברת על העברת הזיכיון לגורמים פרטיים במהלך של פירוק מרצון של החברה עם הצעת כושר פירעון לתקופה של עשרים וארבע שנים. בתוך התהליך הזה יש גם מחויבות של הממשלה לתמוך ברמה התקציבית בבית הספר, כולל המחויבות של בית הספר ושל החברה להמשיך את הפעילות שנדרשת בהקשר הזה.

ב-17 בספטמבר – אני מזכיר לכבוד היושב-ראש גפני – אנחנו היינו בישיבת הוועדה בכפר המכבייה בשל התמשכות המשבר התקציבי - -

מה זאת אומרת, אני זוכר את זה? מאז אני לא נרדם בלילה.

גם אנחנו לא.

גם אני.

התקיים דיון בוועדת כספים שם ובו הוועדה אישרה להעביר 1.3 מיליון שקל לכיסוי התחייבויות לעובדים ולהמשך ההתכתבות על-פי המתווה שנקבע בהחלטת הממשלה. "עוד במסגרת הישיבה סוכם כי לאחר שהחברה תגבש החלטה בנוגע לסכום אשר משקף את סך התחייבויותיה אשר כיסויים מתחייב לצורך קבלת החלטה על הסרת כושר הפירעון הנדרשת לצורך קבלת החלטה אנחנו נחזור לוועדה לצורך אישור המסגרת הכוללת התקציבית". כאמור באותה החלטה, ישר לאחר מכן הועברו תשע מאות שבעים וחמישה אלף שקל שהיו נדרשים מידית מתוך 1.3 מיליארד בתיאום אתך. היתרה הועברה לאחר מכן כחובה למס הכנסה, והמחויבות שלנו לגבי 1.3 מיליארד שקלים התקיימה במלואה.

בטעות אמרת "מיליארד". לא התכוונת.

סליחה. 1.3 מיליון שקל.

אני רוצה עוד לציין כי אנחנו פנינו מבעוד מועד עוד לפני אותה ישיבה בספטמבר להנהלת החברה / ליושב-ראש הדירקטוריון כדי שייכנס לדירקטוריון וידון באותו נושא של הצהרת כושר הפירעון. לצערי או לא לצערי, הדברים האלה התמשכו. החברה פנתה והסתייעה בגורמים חיצוניים מהמגזר הפרטי כדי שיעריכו את ההיבט הפיננסי הכספי, כולל ברואי החשבון של החברה. הדברים האלה הגיעו לכדי כך שהחברה הגיעה למסקנה שנדרשת לה מסגרת תקציבית כוללת של ארבעים מיליון שקלים לצורך קיום המתווה האמור, מתוכם חמישה עשר מיליון שקלים - -

חמישה עשר, חמישה עשר ועשרה מיליון.

חמישה עשר, חמישה עשר ועשרה מיליון. עשרה אני מביא פה לשם הזהירות כי החלטת הממשלה דיברה על - - - חובות של המדינה לחברה. ככל שיידרש כיסוי תקציבי לעניין הזה אנחנו רוצים למען הזהירות להביא גם אותה לפה. שם אנחנו נמצאים.

מבחינת זכויות העובדים – בתוך החמישה עשר הראשונים נמצאים שניים ורבע מיליון שקל שנדרשים לצורך מיצוי זכויות קיימות של העובדים שלצערנו, החברה בגלל מצוקה תזרימית לא יכלה, כנראה, להפריש אותם. זה חלק מהסיפור. ודאי שהעובדים יקבלו וייענו לכל מה שמקובל בתהליכים דומים. המסגרת הזאת בוודאי מופרזת למעלה מן הנדרש במיליוני שקלים, אבל אנחנו נמצאים פה במטרה להתקדם. שוב אני אומר – העברה של חמישה עשר מיליון שקל במועד הרלוונטי, עוד חמישה עשר מיליון שקל לשיפוי ולתהליך כולל כדי שלא נצטרך לחזור לפה אם נידרש.

והכול כדי לפרק את החברה? ההחלטה בעינה עומדת?

לחלוטין לא. ההחלטה הזאת לא נועדה לפרק את החברה. אם היינו רוצים לפרק את החברה אפשר לעשות את זה בלי - - -

זה כתוב במסמך שלכם. לכן אני שואל.

חבר הכנסת רוזנטל, אני אענה באריכות רבה כי חשוב לי להגיד את זה. היו הרבה גורמים שרצו לפרק את החברה. היו גם גורמים בתוך גורמי המדינה שחשבו שאין בכלל סיכוי שהחברה תהיה, גם לא הפעילות. ההחלטה שהתקבלה בתמיכה שלנו – וגם אני הייתי שם, ואני שנים מלווה את החברה – שהפעילות תימשך. - - - אם להמשיך אותה אנחנו חושבים שבמסגרת - - -

מר שמרה, תודה רבה. משרד התיירות, בבקשה.

אני היועץ המשפטי של משרד התיירות. משרד התיירות מעביר את חלקו לפי הסיכומים בין המשרדים השונים ולפי הסיכום שהיה גם פה בוועדת הכספים.

מה שעומד לדיון זה הפרטת החברה.

כן, כן, הפרטת החברה. אבל במסגרת הפרטת החברה - - -

מר עובד, סליחה שאני קוטע אותך, זה לא מנומס, אני מצטער. אבל בין יתר הדברים שלא מנה מר שמרה הייתה קריאה של הוועדה בפעם הקודמת בכפר המכבייה לשקול את עניין ההפרטה בכלל. היה מדובר בחברה מצליחה שיש לה דרישה - -

דיברנו על זה. לא חשוב.

- - ואני לא שומע מעמדת משרד התיירות אם זה נכון או לא נכון.

אבל בגלל זה ביקשתי את משרד התיירות. אמרתי – משרד התיירות הוא בסדר, הוא מעביר את חלקו. לא זה הדיון. הדיון הוא האם משרד התיירות בעד ההפרטה.

זאת השאלה שאני מבקש לשאול.

חשוב מאוד למשרד התיירות שהחברה תפעל ותעבוד במסגרת שתיקבע וכפי שנקבעה על-ידי החלטת הממשלה. החלטת הממשלה מחייבת אותנו. במסגרת זאת אנחנו שוקדים על כך שהכשרת כוח האדם תימשך אם זה יהיה באמצעות החברה עד ההפרטה וגם לאחר ההפרטה. ההפרטה שאנחנו קוראים לה "הפרטה" זה למעשה שהמפעיל יהיה זכיין. אבל בית הספר נשאר והמבנה נשאר, ולא חברת "תדמור".

אבל מה שחשוב לנו – אתה המשרד המקצועי שהכי קשור לעניין הזה – "תדמור" זה משרד התיירות. לפי דעתך, אם היית צריך להחליט, ולא הייתה ממשלה – אתה משרד התיירות, היועץ המשפטי – האם היית מפריט את החברה הזאת או מחפש דרכים אחרות? משאיר את המצב כמו שהוא משפטית? אין ממשלה.

זאת שאלה שהיא קצת מתחת לחגורה - -

ממש לא.

היא מתחת לחגורה, ואני אסביר לאדוני מדוע.

זאת שאלה מקצועית.

אני רוצה להגיד לך את הכללים כאן. זה שאתה מחויב להחלטת ממשלה – אין לנו ספק. זה שתגיד בהתחלה ובסוף שאתה מחויב להחלטת הממשלה, ובעד ההפרטה – מקובל עלינו. אבל אני רוצה באמצע, שתגיד לנו כי אנחנו צריכים לקבל החלטה מקצועית, האם לפי דעתך, צריך ללכת להפרטה או לכיוון אחר. אני מאוד מבקש את התשובה לזה.

במצב הנתון אנחנו הגענו למצב של אין ברירה, שצריך להמשיך בהליך הזה. כל הפסקה של ההליך או שינוי בו יכול לגרום לנזק גם בנושא ההכשרה המקצועית. לכן משרד התיירות שוקד על כך שגם במסגרת הזאת של מציאת הזכיין לא תיפגע ההכשרה. כשאני אומר שלא תיפגע ההכשרה זה אומר שהסכם שייחתם עם משרד הכלכלה – ובעצם הוא נחתם כבר בדצמבר עם משרד הכלכלה – במקום חמש שנים, כפי שדובר בתחילה – לשש שנים, והסכום הוא עשרים וארבעה מיליון שקל לתקופה הזאת וגם משרד התיירות בימים אלה יחתום על הסכם לחמש שנים ב"תדמור".

תודה רבה. אני הולך ללמוד משפטים, איך אני יכול לדבר הרבה ולא לענות על השאלה.

משרד האוצר, בבקשה.

אני מאגף תקציבים. כפי שתיאר את זה מאיר אנחנו חושבים שנכון להתקדם עם המתווה - -

יש לי שאלה. אתם משרד האוצר. איך אנחנו נלחמים בכפר המכבייה על 1.3 מיליון שקל כדי לשלם משכורת לעובדים, וכשזה מגיע להפרטה אתם זורקים ארבעים מיליון שקל.

אז אני- -

לא, לא, אתה.

יש לזה תשובה מאוד טובה.

רגע, אנחנו נחזור אליך. אתה האיש המרכזי פה.

אתה לא זוכר מה היה באותו דיון.

משרד האוצר.

הוויכוח היה לא להעביר כסף לעובדים. אני מזכיר לך שבזמנו המכשול היה שהייתה החלטת ממשלה וגם סיכום שהכספים יעברו בפירוק. המכשול היה להעביר את הכספים האלה לפני שהם נמצאים כרגע בפירוק. בנוסף לזה באותו מועד היה ברור, שככל הנראה, סך ההתחייבויות יהיה בסדרי הגודל האלה, ולכן הסיכום שהושג בזמנו היה שיועבר התקציב הזה שכבר תאושר ההעברה הגדולה הזאת. לא הייתה מניעה או לא רצון להעביר את הכסף. כך או כך הסכום הזה היה אמור להיות מועבר לטובת העובדים ולהיות מובטח בפירוק כל ההתחייבויות כלפיהם, ולכן אין סתירה בין הדברים.

תודה. משרד הכלכלה, בבקשה.

אני מהאגף להכשרה מקצועית במשרד הכלכלה. אנחנו ממשיכים במתווה שקבעו. כפי שהיועץ המשפטי של משרד התיירות חתמנו על הסכם לשש שנים על סך עשרים וארבעה מיליון שקלים ל-2016 ביקשנו להגדיל מול האוצר את ההתקשרות בעוד שני מיליון שקלים מכיוון שיש כשל שוק מאוד גדול במציאת בתי ספר שמכשירים עתודה מלונאית וקולינרית בארץ. יש ביקוש גדול לאנשים, אין מתקנים. כרגע אנחנו שוקדים על הכנת הסכם נוער לשש שנים כך שבית הספר לנוער ימשיך להתקיים, ומבחינתנו הוא גם יכול לגדול. אנחנו לוקחים את הנושא של ההפרטה לא כמטרה, אלא כאמצעי.

תודה רבה. הנהלת החברה, בבקשה.

אני מנכ"ל החברה. כשהתמניתי לתפקיד בדיוק לפני חמש שנים היעד שהוצב על-ידי רשות החברות היה להפריט את החברה ולהביא אותה כעסק חי להפרטה. בחמש השנים האלה אנחנו עוסקים 90% מהזמן בהצלה ובהנשמה של החברה, 10% בפיתוח. אחרי שהועברו לנו 1.3 מיליון שקל ערב יום כיפור ועוד תשע מאות אלף שקל כמקדמה על חשבון משרד הכלכלה כל התקופות וכל ההתחייבויות של העובדים עד 31 בדצמבר שולמו ובוצעו. אין לי ספק שחברה כמו "תדמור" שמתעסקת בכל המגזרים האפשריים – במגזר החרדי. הצלחנו להשיג הצעות במגזר החרדי בבני-ברק - -

תעזוב את החרדים, בחייך.

דבר על העובדים, צביקה.

אם אנחנו עושים קורסים של "נצח יהודה" - -

רק העובדים.

- - אם עושים על הכשרות לצה"ל, עובדים עם הסוכנות היהודית – לג'וינט – שמנסים עכשיו לעשות עלייה מבלגיה, מצרפת ומאוקראינה, ועושים עכשיו פרויקט למשרד לביטחון הפנים – מקצוע לשירות לשירות לאומי – ועובדים במגזר, מתעסקים עם פרויקט "נערה", ומתעסקים בתיכון עם מאה ילדים – אז אין לי ספק - -

אז למה צריך הפרטה?

- - אין לי ספק שחברה כמו "תדמור" צריכה להמשיך להתקיים. בדיון הקודם אמרתי שהיא צריכה להיות לא רק חברה שמתבססת בהרצליה. לפני חודש יצא - - - לפתיחת בית ספר למלונאות בירושלים ממש זהה. זה חלק מהתכנית שהגשנו ב-2015. קטונתי להגיד, הפרטה – כן או לא. אני סך הכול המנכ"ל של החברה. החברה צריכה לעבוד נכון, צריך לדאוג לכל העובדים, לכל התלמידים. העננה שקיימת בארבע השנים האחרונות - -

אם החברה תופרט מה יהיה עם העובדים?

כמו שאנחנו עשינו את החישובים נתנו 100%, ונתנו גם סעיפים. אני קורא את הסעיף: "הסעיף אינו כולל הסדרת זכויות הפרטה לעובדים – נושא כאמור במידה שיהיה רלוונטי הינו באחריות רשות החברות". זה מה שתיאמנו עם רשות החברות. זה מה שהכנסנו פנימה. זה הנתון.

טוב, תודה רבה.

תסביר רק מה אומר ה-100%.

אני אתן לך לדבר.

100% זה נשמע אחלה. מה יש יותר מ-100%?

הוא לא אמר את זה, מיכל.

אין שום הסכם עם העובדים. לכול הם מסכימים, ורק עם העובדים הם מחכים לסוף לראות מה יהיה.

פרוספר, בבקשה.

גם אני רוצה.

גם את תקבלי.

כבוד היושב-ראש, אתה שמת לב שהם הזכירו חמישה עשר מיליון ועוד חמישה עשר מיליון, אבל לעובדים הם נתנו 100% כשחלק גדול מהאנשים פה לא יודעים מה זה 100%, למה הם מתכוונים בזה. קרי 28% משכר היסוד הקובע כפול מספר השנים; הווה אומר אם מישהו עבד ארבעים שנה ב"תדמור" הוא בגיל 60 הולך לרחוב עם מאה שמונים אלף שקל. כולם תומכים בהפרטה. שמעת פה את הנאומים חוצבי הלהבות – בית הספר מכשיר, אנחנו ממשיכים, אנחנו רוצים – אבל. לא אנחנו נהיה. אנחנו רוצים שמישהו יזרים לנו כסף, קרי האוצר, תיירות וכו'. גם משרד הכלכלה שהזכיר פה שהתחייב לשישה מיליון שקל זה לא שישה מיליון שקל שהם מזרימים כסף – זה פר גולגולת. זאת אומרת אם יש היצע וביקוש – אם יש ירידה אז אין שישה מיליון שקל. נכון להיום אין שישה מיליון שקל.

בטח שלא.

איך הם כותבים הסכם כזה בלי לדבר אתנו ולכתוב למטה: "כפוף לאישור ועדת הכספים"? תסגרו אתנו הסכם שיהיה מקובל עלינו ועליכם. אנחנו נתפשר, לפי הטבלה שהם הגישו בעצמם. התהליך הזה קיים כבר עשר שנים.

לא דיברו איתכם בכלל?

לא. על זה לא מדברים בכלל. על זה הם לא רוצים לדבר.

חסוי.

לא סגרו איתם.

מדובר על שישים עובדים. הם עובדים עכשיו?

כן.

הכול בסדר?

נכון לעכשיו כן.

אני מדבר נכון לעכשיו. אף אחד לא דיבר איתכם שרוצים להעביר את זה לזכיין?

דיברו אתנו שרוצים להעביר את זה לזכיין.

דיברו איתם, אבל לא הגיעו איתם לשום הסכמה.

הם לא צריכים את ההסכמה שלי.

מבחינת הזכויות שלכם לא דיברו איתכם שמעבירים - -

שום דבר. הם אפילו חוצפנים - -

לא חוצפנים.

הם לא חוצפנים. דיברנו עם איזה איש. לא עם האיש הזה שהוא באמת נחמד - -

נחמד, נחמד, אבל אין הסכם איתכם.

ישבנו עם אחד העוזרים שלו, ואמרנו, בוא נסגור, בוא נתקדם. הוא אומר, קח את הנייר הזה, זרוק אותו, לא בא בחשבון, תגיד תודה שאני מדבר איתכם. זה ציטוט: "תגידו תודה שאני מדבר איתכם". זה משה שלם.

זאת שערורייה ממש. אם המשפט הזה נאמר הוא שערורייה, מאיר. "תגידו תודה שאנחנו מדברים איתכם, העובדים"?

זה סמנכ"ל כוח אדם. הוא אומר: "תגידו תודה שאני מדבר איתכם"? מה זה?

כבוד היושב-ראש, לפני שכל הדיסאינפורמציה תעלה על השולחן ואז יהיה לנו דיון של ארבע שעות.

רגע, רגע. דיון של ארבע שעות זה דווקא מעניין.

לא, כי אני צריך ללכת לעוד דיון.

אה, יש עוד הפרטה?

כן, בדואר.

כל הכבוד לכם, אתם מפריטים. אולי נפריט את הממשלה.

רשות החברות זה הדבר הראשון שהיה צריך - -

את הליכי התכנון כבר הפריטו במידה רבה.

אלישבע דדון, בבקשה.

כבוד היושב-ראש והוועדה, אתם מכירים אותנו לא מאתמול. זה דיון שלישי שאנחנו מתייצבים פה. אנחנו כדור המשחק של כל האנשים האלה שיושבים פה. מעבירים אותנו מצד לצד כמו במשחק טניס. יום נחמדים אלינו, יום פחות – עושים על הראש שלנו תכניות מפה ועד באר-שבע ובחזרה. איפה לשאול אותנו? איפה להציע לנו? איפה רק להגיד לנו איפה אנחנו עומדים בכל התהליך הזה? אנחנו מוכנים לשתף פעולה עם כל החלטה של הממשלה, אין לנו התנגדות. אנחנו מבקשים – תבואו ותחתמו אתנו על הסכם קיבוצים עם העובדים. תסתכלו עלינו, אנחנו בני חמישים פלוס. דודות, סבים וסבתות כל העובדים. אין לנו עתיד תעסוקתי. הפרנסה אחרי "תדמור" לא מחכה לנו מעבר לפינה לאף אחד מאתנו. רוצים לגלגל אותנו לרחוב – בואו נגיד את זה במילים אחרות. לגלגל אותנו לרחוב ולתת לנו לקושש את הכסף שלנו. מאיפה בדיוק? אנחנו נתנו את מיטב שנותינו למקום הזה. הקמנו אותו. מי שמדבר פה זה אנשים שחלקם מאוד טריים במערכת.

כמה שנים עובד העובד הוותיק ביותר?

כמה שנים, אתה עובד, מאיר?

ארבעים ושתיים שנים.

מיטב שנותיו. ילדיו, נכדיו – כולם נולדו תוך כדי שהוא עבד שם. מה יקרה יום אחרי שתיגמר "תדמור"? תנו לנו את הפיצויים הרגילים ששמעתם ותגלגלו. וגמרנו. אנחנו בעד לשתף פעולה. אנחנו מבקשים מכם בכל לשון של בקשה – ואני אומרת את זה בצורה הכי ברורה ונחרצת – רבותי, תתנו את זה קודם כול בחתימה על הסכם קיבוצי עם העובדים. אנחנו לא מוכנים להתגלגל לרחוב. אנחנו לא שקופים, ממש לא. בבקשה, תחתמו אתנו לפני הכול על הסכם קיבוצי. אחרי זה תגלגלו חמש עשרה, עשרים, ארבעים, מאתיים, מיליארד שקלים. קודם כול תתחשבו בנו. אנחנו "תדמור", לא אף אחד אחר פה. אנחנו העובדים פה. ברגע שנפסיק לעבוד אין "תדמור", אין חברה. קודם כול אנחנו לפני כולם פה.

תודה רבה. כן, פרוספר, מילה אחרונה כי הבנו.

מדובר על עוד שני מיליון שקל תוספת, ואתה פותר את כל הבעיות. אני ישבתי ועשיתי קלקולציה - -

מה זה משנה כמה כסף זה? השאלה היא עקרונית – האם העובדים כן או לא?

הם זרקו פה שלושים מיליון, ופתאום מדובר על זה שבתוספת של שני מיליון שקל פותרים את כל הבעיה.

תודה רבה. מר שמרה, אני אגיד לך מה אני הבנתי מהדיון. אולי אני טועה כי לא למדתי ליבה. א', הבנתי שהעסק עובד ויש בו צורך. משרד הכלכלה גם אמר שהמדינה צריכה את הנושא הקולינרי. צריך את המפעל ואת העבודה שלהם, והם עושים עבודה טובה. אני גם הבנתי עוד דבר, שאתם מביאים לאישור ועדת הכספים הפרטה בלי לדבר עם העובדים. תתקן אותי אם אני טועה. דרך אגב, יש לי רגישות לנושא של העובדים, זה לא דבר חדש. אני גרתי באופקים, ואני יודע מה המשמעות של זה.

גם לי, דרך אגב, יש רגישות.

עכשיו אני אומר "לי" כי אני נבחר ציבור. אתה לא נבחר ציבור. לי גם חשוב להגיד את זה לציבור, שאכפת לי מהעובדים. אני מעולם לא אישרתי כאן הפרטה בלי שהיה סיכום עם העובדים. אנחנו ניהלנו הרבה דיונים. אם זה לא נכון – אם סיכמתם עם העובדים תגידו מה. ב-2006 אני רואה, שכשרצו להפריט אז את "תדמור" היה סיכום עם העובדים.

אז אני אגיד את דעתי הפורמלית המקצועית בעניין. אנחנו לא באנו לפה כדי לאשר את תהליך ההפרטה. ממש לא. זאת לא המטרה. המטרה פה היא לאשר את מסגרת התקציב הנדרשת לצורך תקנה תקציבית שתוכל להזרים את הכספים הנדרשים ל"תדמור" לצורך קיום החלטת ממשלה - -

זה מביך, סליחה.

אני אגיד את דעתי. יכול להיות שהיו דרכים ליצור גם דרכים אחרות. אנחנו עושים את זה בדרך המלך ברמה של תקצוב. אנחנו לא באים לפה לצורך אישור דרך ההפרטה.

אני רק רוצה להסביר לעצמי בקול, ואני רוצה שגם החברים ישמעו - -

אבל רק תן לי לסיים כי אולי זה יתייתר. אתה לא נותן לי. תן לי רגע שתי דקות.

היה כבר מישהו שרוצה להסביר אותך, ואתה לא מסכים. אבל לא חשוב.

כל דבר פה לוקח לכיוון אחר. בדלת האחורית בוודאי בלי קשר למה שאני אגיד אפשר להביא את זה לדיון על הפרטה, ולהחליט שלא מתקצבים את זה, ואז חסמו לנו את הדרך. זה גם לגיטימי.

לגבי סוגיית העובדים – אמרתי ואני אומר, במסגרת הכוללת שיש פה על השולחן יש פה, בוודאי, מענה לצורך. אם אמרו פה שיש שני מיליון שקל, אז במסגרת ארבעים מיליון שקל יש, בוודאי, גם יותר משני מיליון שקלים. מי שישאל למה לא הגענו לסיכום עם העובדים – כי לא נדרש כרגע להגיע לסיכום עם העובדים. אף אחד לא מפטר מחר את העובדים ולא החליט לפטר את העובדים, ולכן אין פה משהו שאומרים לעובדים שיקבלו וכו'. אני בדיאלוג מתמיד פעמיים בשבוע, וצר לי מאוד שבאת כוחם לא נמצאת פה, כי אני לא מדבר כל יום ישירות עם העובדים, אלא עם בא כוחם עורכת הדין גלילה אורנשטיין. הדיון הזה מתואם איתה, הרצונות של העובדים מתוכללים דרכה. חבל שאנחנו מגיעים לזה. קצת מפתיע אותי שהיא לא פה, ואנחנו שומעים את הצרמוניה הזאת שנראית כאילו אנחנו עושים מחטף, כי לא כך פני הדברים. לחלוטין לא. אני בדיאלוג מתמיד איתה, הם יודעים את כל הדברים. אני ישבתי עם העובדים. הם גם יודעים שהגעתי לדירקטוריון. פגשתי את פרוספר, ואני בדיאלוג גם איתו ועם הגברת הנכבדה. נכון שהעובדים הציגו לנו באותם דיונים הסכם קיבוצי חדש – וזה לגיטימי – כי במסגרת הדברים הם רוצים לשפר עמדות. יכול להיות שבסוף זה יקרה לא בגלל שמגיע להם, אלא מכיוון שככה הדינמיקה של הדברים. כרגע לצורך העניין אנחנו עוד לא שם. אם רוצים לא לאשר את הדבר הזה זה גם לגיטימי – לא נאשר. שכל אחד ילך לדרכו ונראה מה עושים.

מישהו יודע להגיד למה עורכת הדין אורנשטיין לא נמצאת?

עורכת הדין סמכה את ידיה עלינו. היא ממילא ידעה שמי שידבר פה זה פרוספר ואני, והיא אמרה שאנחנו עושים עבודה טובה. היא נכנסת לתמונה בשיא כוחה והדרה מרגע שיוחלט מה שיוחלט.

תודה רבה. מיכל בירן, בבקשה.

אני חייבת להגיד שכל ההסבר שלך, מאיר, היה נשמע כמו קטע מ"הארי פוטר" שנמנעים מלהגיד "וולדמורף". כאילו אתה בסיבוב, ונכנס בסוף כדי לא להגיד את המילה "הפרטה". זאת מטאפורה מ"הארי פוטר" כי ניסית להסביר איך אנחנו בעצם לא באים לדיון בהפרטה כי אם היינו באים לדיון בהפרטה ברור שהיה צריך לדבר עם העובדים. אבל עם כל הכבוד, זה היה נשמע כמו – חיכינו להשלים את המשפט שלך – שההפרטה בסופו של דבר היא שעל הפרק. אני רוצה להגיד שיש לי פה גם ניגוד עניינים עם העובדים שכבר הכנעתם אותם. הורדתם אותם לרצפה, כופפתם אותם וכבר לא אכפת להם מכלום שתפריטו. לי אכפת שאתם מפריטים את "תדמור". זאת אופציה רעה שאפשר היה לפתור אותה. אנחנו שאלנו אתכם בדיון הקודם מה קרה עם תשעת מיליוני השקלים שקיבלתם בעבור הנכס של הפנימייה. איפה הם? למה לא משתמשים בהם? ולמה לא השתמשו בהם כדי להבריא את "תדמור"? אז קודם אתם מורידים אותם לברכיים, מייבשים אותם תקציבית. בגלל זה שאלתי אותך, למה. זה נכון שהיינו כבר בכמה דיונים, אבל גם חשוב להגיד לפרוטוקול שזה לא היה גשם או שלג. בסופו של דבר זה היה תהליך של ייבוש מכוון שהביא להפרטה. אם כבר החלטתם שאתם הולכים להפרטה, זה בסיסי להגיע להסכם עם העובדים. זה המינימום שבמינימום. זה שאתם מורחים את זה ומכניעים אנשים שנתנו את מיטב שנותיהם ל"תדמור", בבית ספר שכולם אומרים שצריך אותו ולא רק זה; אם בגלל המעשים שלכם הוא ייפגע המחסור לא יישאר; יביאו שפים ממקומות אחרים. בתי המלון לא יישארו ריקים בלי שאנשים יבשלו. יביאו שפים גם ממדינות אחרות, ובמקום שתהיה עבודה טובה לאנשים שהיא הרבה יותר משכר מינימום, שנותנת גם סיפוק וגם פרנסה – אתם עלולים להחריב בהתנהלות שלכם את המפעל הזה, למרות שזאת לא הכוונה ולמרות שכולם אומרים שיש בו צורך. אם נאמר על-ידי מישהו מעובדיך: "תגידו תודה שאני מדבר איתכם" – אני מאוד מקווה - -

עובדי לא אמרו דבר כזה.

עלה פה שם מאוד ספציפי. אני מבקשת שתברר. אין סיבה, וזאת שערורייה, שמישהו מעובדיך יגיד להם "תגידו תודה שאני מדבר איתכם". מבחינתי לא הייתם צריכים להפריט מלכתחילה. ביקשנו לשמוע איפה הכסף הזה טבע בתוך החור השחור של האוצר. רשות החברות וחלק מהאנשים אמרו שאפשר גם להפוך את ההחלטה על הפרטה על-פיה, אם אפשר להגיע להסכמה. אבל אתם שועטים כאילו זאת האופציה היחידה. אני נגד ההפרטה מלכתחילה. אפשר לעצור את זה גם עכשיו. אם אתם כבר הולכים על זה אז הדבר הבסיסי ביותר הוא להגיע להסכמה עם העובדים, ואל תבואו לבקש מאתנו כסף לפני שעשיתם את זה.

תודה רבה. חבר הכנסת מיקי רוזנטל ואחריו חבר הכנסת מנואל טרכטנברג.

מר שמרה, אני בכוונה שאלתי אותך במהלך דבריך אם אתם רוצים לסגור את "תדמור" ולהעביר אותה לכונס נכסים, ואמרת שלא. החלטת השרים לענייני הפרטה שהתקבלה ב-31 במרס 2015 היא להפריט את החברה. אין שום שינוי בהחלטה הזאת למרות שקראנו לכם וגם לשרים לשקול מחדש את העניין. לכן הדהירה לעבר ההפרטה היא עובדה מוגמרת, לשיטתכם, ואני מבין את זה. אני לא מבין למה אתה נמנע מלהגיד את הדבר הזה. הכסף מיועד לתחזק את החברה עד שהיא תופרט. ככה אני מבין. בכל אופן אתם רצים אצים להפריט. זה לא יכול להיות שהעובדים יהיו השיקול האחרון שלכם, ועניינם לא יובטח. לצערי, אני מלווה כמה הפרטות במדינת ישראל, והעובדים בדרך כלל הם האחרונים שמגיעים להסכם איתם. זה מצב לא בריא ולא סביר. לכן אם אתם רוצים להפריט – אני חושב שאתם עושים טעות, אבל אתם הדרג המקצועי שמחליט בסופו של דבר – חובה עליכם להגיע להבנות ולהסכמה עם העובדים. זה לא נכון מה שאתה אומר שאין שום חובה כזאת. יש חובה גם מוסרית וגם ציבורית.

החלטת הפרטה של החברה קיימת מ-2005. כמדומני גם קיבלנו את אישור ועדת הכספים.

ב-2005?

כן. הדבר הזה לא התבצע מהרבה סיבות. אנחנו שינינו את ההחלטה, ומה שנעשה כרגע זה קודם כול שאמרנו שבית הספר שהוא בבעלות המדינה נשאר לטיפול בנושא הזה; החברה קיבלה קורסים נוספים לתקופה של שש שנים, ואנחנו מעבירים את הניהול של החברה למגזר הפרטי עם זיכיון בתנאים שיהיו בהסכם. משרד הכלכלה יגיד לך שהמתכונת הזאת - - -

מאיר, אני אאפשר לך.

- - -

לא, אני לא מסכים לעניין הזה. קודם חברי הכנסת. אני אאפשר לך, אבל לא צריך להאריך בזה.

חבר הכנסת מנואל טרכטנברג, בבקשה.

אני שמח לשמוע את ההבהרה שהבהרת עכשיו. אתה אומר שלא תהיה הפרטה במובן של מכירה של המפעל כמו שהוא ושהמדינה מסתלקת מאחריות. אתה אומר את זה כך?

כן.

כלומר המדינה תמשיך לדאוג לתפעול של המוסד הזה, כאשר חברה פרטית תנהל את זה בפועל עם זיכיון לשש שנים - -

- - - שיש בו מוטיב מכרזי שאומר מה התנאים - - - עם מחויבות של הגוף גם להשקיע לפחות עשרה מיליון שקל לשיפוץ הנכס. אני רוצה להגיד עוד משהו בהקשר הזה. מספטמבר עברנו כבר כמעט חצי שנה, ולא לחינם התהליך הזה מעניין את כל גורמי המדינה. יש כמה גורמים שמבחינתם העסק הזה יכול למות מחר.

זאת אמירה חשובה. אני רוצה שנרשום אותה לפנינו.

אין לך מה לרשום. היא רשומה כאן בהחלטת הממשלה.

אבל הוא מרחיב על עניין הזיכיון.

הוא מרחיב. יהיה פירוק של החברה מרצון. הכול בסדר.

אז אני רוצה לפחות ממני לשקף לך מה הדאגה שלי. קודם כול אני רוצה לברך שאין פה הליכה להפרטה גורפת, אלא עדיין הממשלה מחזיקה באחריות לדבר הזה, כי הפונקציה הזאת היא מאוד חשובה למשק. הממשלה צריכה לדאוג לזה. אני שמח על כך.

כבר נסגרו כמה בתי ספר.

אני חוזר על הדאגה שהושמעה כאן. בסיטואציה הזאת של "תן וקח" מול העובדים כשיש שינוי משטר, גם אם אין הפרטה – וזה בסדר שיהיה שינוי משטר - הזכויות שלהם עלולות להיפגע. זה אך טבעי. לכן מה שהיינו רוצים לאור מה שתיארת שלא תחכה עוד שלב ועוד שלב ועוד חצי שנה כדי לסגור הסכם איתם. אתה שמעת את הדאגה שלהם. זאת דאגה אמתית. אנחנו מבקשים בוועדה שתעשו כל מאמץ לסגור איתם על הסכם קיבוצי בטרם תתקדמו הלאה עם התהליך. כי אין מה לעשות, כשנקבעות בדרך עובדות כושר המיקוח שלהם יורד. זאת הדאגה שאנחנו משקפים לך. יחד עם זאת אני שבע רצון ממה שאמרת על מה שהולך להיות עם המפעל הזה. תודה.

תודה רבה. אראל מרגלית, בבקשה.

אני רוצה להגיד משהו ברמה הכללית, ואחר כך לרדת למקרה הזה. מה שמדינת ישראל עושה בשנים האחרונות עם הכשרות מקצועיות זאת פשוט שערורייה. המקצוע ש"תדמור" מכין אליו את האנשים הוא אחד הדברים המבורכים ביותר שיש. חבר'ה צעירים שהרבה מאוד פעמים היה להם קשה להשתלב בלימודים העיוניים, היום הולכים, לומדים ונהפכים לחבר'ה יצרנים; הולכים לצבא, ובתיאום עם הצבא הולכים למקצוע של טבחים שהפך למקצוע הרבה יותר רציני; הם יוצאים אחר כך ומשתלבים בשוק העבודה, כי אנחנו יודעים היום שרמת המסעדנות בישראל עלתה הרבה מאוד בזכות החבר'ה האלה. זה דבר מבורך שמדינה חייבת לקחת עליו אחריות. זה לא רק העניין הזה פה. תסתכלו על תקציב ההכשרות – היו מאות מיליוני שקלים – היום הם ירדו לעשרות מיליוני שקלים. השוק משווע לעובדים האלה. אני רואה את זה בכל מקום. בירושלים פנו אלי הרבה גורמים שרוצים להקים פה משהו כזה; פנו אלי בצפון שרוצים להקים משהו כזה. אנשים ממש זקוקים לזה ולא רק במקצועות האלה. מוסכים היום זה כאילו לא דבר כל כך סקסי – היום זה ההייטק של המכוניות. חסרים אלפיים מאתיים עובדים בשוק הזה של חבר'ה שהם ממש חבר'ה טובים.

בדיוק בגלל מה שאתה אומר - -

לא, לא, אני חייב לסכם את הדיון.

מדינה מסתכלת על השוק. תסתכל על ההאטה במשק. בשנת 2015 הצמיחה במשק הייתה 2%. זאת שערורייה. אנחנו לא מדינה שיכולה לצמוח ב-2% כי גידול האוכלוסייה שלנו הוא 2%. מאיפה תבוא הצמיחה? הצמיחה תבוא מהמקצועות האלה. הצמיחה תבוא גם מההייטק וגם ממקצועות כאלה; הצמיחה תבוא מזה שהרבה יותר אנשים ישתלבו בשוק העבודה ברמה טובה. למה "תדמור" זה להיט בעיני? "תדמור" זה להיט כי הוא לוקח אותו והופך אותו לנושא מבוקש, הרבה יותר מתוקשר. מזון הופך להיות נושא גדול. יש עוד כמה נושאים כאלה. זה לא דבר שאנחנו צריכים להפריט אותו, זה דבר שאנחנו צריכים לקחת עליו אחריות, ולתקצב אותו. זה ברמה העקרונית. אני הייתי רוצה לראות שר כלכלה – הלו? יש שר כלכלה?

יש סגנית. רחל עזריה.

הייתי רוצה לראות שר כלכלה שלוקח ברמה האסטרטגית עם הגורמים התעשייתיים הטכנולוגיים במשק ואומר, אלה נושאים שאנחנו רוצים בכל רחבי הארץ.

לגופו של עניין. אנחנו מבינים שבסופו של דבר לך בראש יש איזושהי דרך שאתה תידיין עם העובדים, אבל התהליך הזה הוא תהליך מורט עצבים למשפחות, לאנשים שהקדישו את החיים שלהם, לאנשים שהחזיקו את המקום הזה, לאנשים שנתנו לו את החיות. יש גם משמעות לא רק לתוצאה הסופית אלא גם לתהליך עצמו.

התהליך עצמו צריך לקחת את האנשים ובנדיבות – האנשים האלה עשו דבר שהוא מבורך ורצוי גם בתקופה שהנושא של שפים לא היה כמו היום שיש "מאסטר שף" בטלוויזיה. הם עשו את זה לפני שנים; והביאו את זה למרכז העשייה הציבורית כדבר אטרקטיבי. הם עשו את זה. אז בואו נמצא את הדרך להודות להם, לתת למישהו יחס. כלומר כך שבתחילת התהליך נבוא ונגיד יש תגמול, יש דבר שהוא הוגן עם אנשים שמייצגים אותם, קודם כול תדעו שאנחנו הולכים לקראת תהליך הוגן. אני לא אוהב את ההפרטה. בעניין הזה אני מסכים עם חברתי חברת הכנסת מיכל בירן, אבל אם אתם כבר הולכים לתהליך כזה לכו איתם בצורה הוגנת. אחר כך תחזרו אלינו, תגידו לנו איפה עוד בארץ זקוקים לדברים כמו "תדמור", ותגידו לנו באלו עוד נושאים. אנחנו נלך איתכם. אנחנו חושבים שזה נחוץ. אנחנו רוצים לראות את הדברים האלה כי היום הרבה אנשים מחפשים להיכנס לשוק התעסוקה לא רק כמהנדסים מהטכניון, אלא מכל מיני כיוונים.

תודה רבה. מיקי לוי, בבקשה.

מאיר וגם אנשי משרד האוצר ואנשי "תדמור". אני מברך על המהלך של העברת הניהול בתהליך מכרזי לחברה פרטית. אנחנו יודעים מהרבה מקומות – ואתה מנוסה ממני – שמדינה לא יודעת לנהל מין פרויקטים כאלה, עם כל הצער שבעניין.

נוחי דנקנר לעומת זאת יודע.

כן, מפעלי ים המלח. חסרות דוגמות? אולי התהליך הזה יביא מזור ל"תדמור". זאת מין סיסמה –"מזון ל"תדמור"".

מאיר, עכשיו אני רוצה שתהיה אתי כי עכשיו אני הולך לכסח אותך. אין ספק שבמקצוע המלונאות ל"תדמור" יש מקום מרכזי, ואנחנו לא מסוגלים לוותר עליו. אני לא רוצה לחזור על הדברים שנאמרו פה. תחתום איתם על חוזה – שישים עובדים, לעזאזל. מדינת ישראל מוסיפה עכשיו עובדים. תגמרו איתם, תסגרו איתם חוזה, ואנחנו נצביע על התהליך המכרזי - -

בלי נדר, אתה מתכוון.

כן. בלי התהליך הזה אני לא מצביע בעד. חד-משמעית.

תודה רבה. מאיר, בבקשה.

רציתי להחליף כמה מילים עם כבוד היושב-ראש.

כן, אבל אני לא יכול באמצע הדיון.

אני מסכים.

שמעת את החברים כאן.

שמעתי. תן לי. בכל זאת יש לי איזו זכות כאן בוועדה.

הוא בכל זאת היושב-ראש.

גם אם הייתי חבר הייתי מדבר.

ב-2005 יושב-ראש הוועדה היה חברי חבר הכנסת ליצמן. אני עברתי על הפרוטוקול פחות או יותר, ואני מסכם את מה שאמר חבר הכנסת ליצמן.

יש לי תחושה שהוא אמר אותם דברים.

הוא אמר את אותם דברים. עמיר פרץ אז היה חבר בוועדה. לא הייתה הצבעה. זה היה ערב בחירות. חבר הכנסת ליצמן אמר: "אנחנו לא ממהרים לשום מקום, יש בחירות, נדבר אחרי זה". אז הוא לא אישר את זה.

באיזו שנה?

ב-2005. מה שאמרת.

אז אין אישור של ועדת הכספים?

לא. ועדת הכספים לא אישרה.

בכל מקרה ביטלנו את ההליך אז זה בסדר.

רק למען הסר ספק, חבר הכנסת ליצמן לא אישר את ההפרטה.

אני הייתי בישיבה הזאת. זה בדיוק מה שאתה אומר.

אתה רציני, גפני.

לא יכול להיות מיהדות התורה שישאיר את העובדים בצד, ויאשר הפרטה.

נכון מאוד.

נכון מאוד.

זאת גם לא הייתה בקשה, זה היה דיון יזום.

הם לא ביקשו? טוב, לא חשוב. זה כבר טכני. לא אישרו.

אני רוצה להגיד לך את עמדתי. בניגוד לעמדה שצריך להעביר את זה לזכיין, אני לא בדעה כזאת. אני אצביע בעד. אני לא אאשר כי יש חברים בוועדה. אני לא אוהב את זה, אני פשוט נמצא פה יותר שנים. אני יודע מה קרה כשהעבירו את אחות בית הספר לזכיין בחוץ. הרי לא הפריטו את זה. משרד האוצר אמר שלא מפריטים, רק מעבירים את זה לזכיין. חברה זכתה באחיות בתי הספר, ומאז אין אחות בבית הספר. אז לי יש עמדה בעניין הזה.

אגב, אני אמור לעשות מסיבת עיתונאים עם יצחק הרצוג. אנחנו חתומים שנינו על חוק שעוסק בעניין של ההפרטה. אני חתום אתו על חוק שההפרטה צריכה להיות כאשר יש מציאות שמכריחה לעשות את זה. לא תמיד צריך לעשות הפרטה. אני לא חסיד של הפרטה בכלל. לדעתי, המדינה צריכה לקחת אחריות על דברים. נכון שיש מקרים רבים שצריך לעשות הפרטה, אבל הפרטה חייבת שתהיה בתיאום עם העובדים. כמו שהיה תיאום עם משרד הכלכלה ומשרד האוצר ומשרד התיירות ועם המשרדים האחרים צריך שתהיה עם העובדים. אני לא רוצה לתת לעובדים מצב שהם יגידו שהם יכולים לדרוש מכאן ועד לשמים, אחרת ועדת הכספים לא תאשר. אני לא אומר את זה.

הם גם לא עומדים שם.

אני גם את זה לא אומר. נראה לי שיש אחריות בעניין. נראה לי שהעובדים יתפשרו – הם אמרו את זה גם פה. אבל לדבר איתם, להגיע להסכמה מה יהיה מעמדם של העובדים, ולהביא לאישור את הזכיין, את ההחלטה הזאת של הממשלה. אני לא אוהב את זה, אבל אם נפתרה הבעיה של העובדים – ובעיית העובדים יכולה להיפתר – אנחנו נוכל לאשר את זה. אני מבקש לשקול מחדש את העניין הזה. אפשר להביא את זה תוך שבוע-שבועיים לדיון. אני מבקש לדבר עם העובדים בפרק הזמן הזה, להגיע איתם לאיזושהי הסכמה; אלא אם כן לא מגיעים להסכמה, ואז תביאו את זה לוועדה, ואז יתברר לנו - -

ואז יגידו, מה הפער הגדול שנוצר?

מיכל, אני לא מנהל את המשא ומתן. לדעתי, אפשר ביום אחד לגמור את העניין הזה. אני לא חושב שזה צריך להימשך על פני זמן רב. סביר להניח לאור מה שהחברים דיברו כאן שאנחנו נאשר את החלטת הממשלה ואת ההחלטה שלכם, ובתנאי שמעמדם של העובדים לא ייפגע. יהיה הסכם שהם יוכלו להיות בטוחים במעמדם, ואז נאשר את העניין. אם אני מביא עכשיו להצבעה, מאיר, זה נופל.

ואנחנו לא רוצים להפיל את זה.

ואנחנו לא רוצים להפיל את זה. אז אני מבקש עוד שבוע-שבועיים לשבת עם העובדים ולהגיע איתם להסכמה. תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:25.