הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 123

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ב' בשבט התשע"ו (12 בינואר 2016), שעה 9:30

כריכים לבתי ספר - לציון יום להצלת עודפי מזון, של חה"כ שולי מועלם-רפאלי, אורלי לוי אבקסיס, אורי מקלב, יחיאל (חיליק) בר

יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

איתן ברושי

אורלי לוי אבקסיס

אורי מקלב

עירית ליבנה - מפקחת על תחום הבריאות, משרד החינוך

חיים הלפרין - מנהל היחידה לתכניות משלימות למידה, משרד החינוך

חלי אבן-צור - יועצת בית הספר "נטעים", החינוך המיוחד, משרד החינוך

רוחמה גניש - סגנית ממונה אזורי - הכשרת נוער, האגף להכשרה מקצועית, משרד הכלכלה

מרינה מאיר - מנהלת תחום בריאות וסביבה, האגודה לבריאות הציבור

צור טהון - ארגוני הורים, פורום "ילדי ישראל אוכלים בריא"

יהודה כהן - מנכ"ל התאחדות האולמות, גני האירועים והקייטרינג בישראל

גידי כרוך - מנכ"ל "לקט ישראל"

אושרת אדלר אקהאוז - דוברת, "לקט ישראל"

אסף הדרי - מנהל גיוס ספקים, "לקט ישראל"

מירב קרדי - מגייסת שדות חקלאיים, "לקט ישראל"

זרה פרוביזור - פרויקט כריכים, "לקט ישראל"

פיני פפר - מנהל קשרי עמותות, "לקט ישראל"

סמדר עובדיה - מנהלת תחום תזונה ובטיחות מזון, "לקט ישראל"

ענת פרידמן קולס - מנהלת מחלקת שיווק, "לקט ישראל"

דודי שומיל - בקר, "לקט ישראל"

מורן קילז - עוזרת תחום תזונה, "לקט ישראל"

תומר אברהמי - מנהל אזור דרום, "לקט ישראל"

אדיר פיניש - רכז שטח דרום, "לקט ישראל"

שלי אברהם - רכזת שטח שילר, "לקט ישראל"

שחר אביאני - "לקט ישראל"

יוסי אוחיון - "לקט ישראל"

רפי בללתי - "לקט ישראל"

יגאל לוי - "לקט ישראל"

פאול ליבה - "לקט ישראל"

אלי נבט - "לקט ישראל"

דינה פיכלר - "לקט ישראל"

ידידיה רוזנברג - "לקט ישראל"

אייל רחימוב - "לקט ישראל"

עומר שלה - "לקט ישראל"

תמר אברמוביץ' - שדלנית (פוליסי), מייצגת את "לקט ישראל"

עידית שבתאי סידיס - שדלנית (פוליסי), מייצגת את"לקט ישראל"

מירב ישראלי

יהודית גידלי

ר.ל., חבר המתרגמים

כריכים לבתי ספר - לציון יום להצלת עודפי מזון, של חה"כ שולי מועלם-רפאלי, אורלי לוי אבקסיס, אורי מקלב, יחיאל (חיליק) בר

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. 12 בינואר 2016, ב' בשבט תשע"ו. אתמול היה ראש חודש שב"ט, שנשמע ונתבשר בשורות טובות. על סדר היום: כריכים לבתי ספר, לציון יום להצלת עודפי מזון, ביוזמת חברי הכנסת: שולי מועלם-רפאלי, אורלי לוי אבקסיס, אורי מקלב ויחיאל (חיליק) בר.

קודם כל אני מודה לחברי הכנסת המציעים, לחבר הכנסת אורי מקלב שנמצא אתנו כאן מן המציעים וחבר הכנסת איתן ברושי שמתמיד בדיוני הועדה. נמצא אתנו גם גידי, מנכ"ל "לקט ישראל", אין ספק, ארגון ופרויקט חשוב ורם מעלה. אנחנו נראה איך אנחנו עושים את ה linkage בין כריכים לבתי ספר והצלת עודפי מזון, בציון יום הצלת עודפי מזון בכנסת. חבר הכנסת מקלב, בדרך כלל נותנים למציע לפתוח, השאלה אם אתה רוצה לתת ל"לקט ישראל".

היום שלהם.

דין 'בכורה' אצלי זה למציע.

אז אני אתן היום - - -

אז אני אומַר מספר מלים ומיד אעביר את רשות הדיבור לגידי. אני שייך לדור שלא היו כריכים בבתי הספר, היה לנו חדר אוכל, אני זוכר את הריח של הקציצה עד היום. ואת הכרטיס, עם הניקובים. שוב, אנחנו אוהבים להתגעגע אבל אין ספק שזה היה מעבֵר לתזונה בבתי הספר, זה היה משהו עם אוירה חברתית, בית הספר הייתה לו משמעות אחרת, הרגשה אחרת, זה היה בית חינוך באמת, בית ספר. היום אנחנו מנסים להחזיר את זה, לא מצליחים, עם הרצון להגיע לכל המדדים שמודדים אותנו, את המדינה, את מערכת החינוך, את התלמידים, את ההישגיות, בדרך, במרוץ הזה, תמיד כשרצים נופלים מהילקוט כל מיני דברים, אז בדרך המרוץ אל הציונים גם מאבדים דברים אחרים. יש מי שאומר שטוב שכך, יש מי שחושב שלא טוב שכך אבל, אני מאמין שבסוף בסוף, שני הקווים המקבילים האלה יתחילו – לא להיפגש אבל להתקרב אחד לשני, אם נצליח להביא גם את טובת הדור הבא, נביא תלמידים טובים, מחונכים, מצוינים, את החזקים נדחוף למעלה ואת החלשים ניתן להם דחיפה כדי שגם הם יעלו למעלה, וכך נביא את הבשורה למערכת החינוך במדינת ישראל.

אני זוכר את היוזמות. אני חושב שזה היה בכנסת ה-16, חברת הכנסת רוחמה אברהם, השרה לשעבר, התחילה את היוזמה, סייענו לה ביחד להחזיר את הנושא ואז כולם הרימו את הסיסמה הזו "ילד רעב לא לומד" ואז בטחון תזונתי. לאחר מכן, אחרי שהעברנו את זה חיפשנו, אוי ואבוי, המדינה לא יכלה להרים את זה, זה היה חייב להישען על פילנתרופיה, אז ככה זה התחיל עם תרומות. זה התחיל עם תרומות ולאחר מכן, מאחר ומשרד החינוך "גירה אותי", הרי יש הרבה פרויקטים שנקרא להם המיגזר השלישי, הוא דוחף ואנחנו מטמיעים את זה במערכת החינוך ויש רק ברכה מזה. עם חלק גדול מהתהליכים באנו עד ליד המערכת, לאחר מכן דחפנו לכם את זה וברחנו הצידה. אז זה ככה, על רגל אחת, ההיסטוריה של הביטחון התזונתי של ילדי ישראל ואני מעביר את רשות הדיבור לגידי.

קודם כל תודה רבה ליושב הראש, חברי הכנסת. אני רוצה לנסות ובאמת, כמו שיושב הראש אמר, לקשור בהתחלה את הנושא של הצלת מזון ואובדן מזון לכל הנושא של חינוך ואולי גם פעילות הכריכים וכו'. יש לנו ברשותך, עוד דובר, פיני פפר שהוא פעיל מאד בתחום הזה. הוא ידבר קצת יותר על הפעילות עצמה. ויש כמה דברים.

קודם כל לגבי הנושא של אובדן המזון, אנחנו בשבוע שעבר יצאנו עם הדוח הראשון, שדיבר על היקף אובדן המזון בישראל ומבחינתנו, זה היה מאד משמעותי מהרבה בחינות, קודם כל הבאנו - - -

מקבלים בברכה את חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אחת המציעות, בבקשה.

מבחינתנו זה היה ציון דרך וזה גם איזשהו ציון דרך למקבלי ההחלטות בארץ, שסוף סוף יש נתונים שאפשר להתייחס אליהם. זה לא משנה כרגע בנתונים עצמם, אם אנחנו מגדירים 18 מיליארד שקל כהיקף אובדן המזון ו-8 מיליארד שקל כבר הצלה, כי אם יבוא מישהו ויגיד לי: זה לא 18 מיליארד אלא 10 מיליארד – קיבלת, בוא נדבר כבר על מהו השלב הבא. כי הנתונים קיימים, העובדות ידועות, בוא נדבר על השלבים הבאים. זה מאוד מאוד חשוב כי אני חושב שברגע שיש אובדן מזון ויש הצלת מזון אז אפשר לעשות עם המזון משהו.

כולנו יודעים שיש – לפי הדוח של הבטוח הלאומי, כ-750,000 ילדים שחיים מתחת לקו העוני ואנחנו, "לקט ישראל", עושה את הפעילות שהיא יכולה לתמיכה בילדים האלה, אם דרך פעילות הכריכים שלנו, שאנחנו מספקים כריכים לילדים שבאים ממשפחות לא מתפקדות, או דרך תמיכה בעמותות המזון באמצעות הצלת מזון שאנחנו עושים.

הצלת מזון שאנחנו עושים, לפי הנתונים שיש היום, אפשר מאד לחזק אותה, מאד מאד להגביר אותה ולקיים יותר, או לעשות יותר בתחום של הצלת מזון, על מנת לצמצם ולסגור את הפערים. ואנחנו מציינים גם בדוח הזה את ההיקף הכלכלי של ביטחון תזונתי, שנאמד ב-3 מיליארד שקל, לעומת האפשרות להציל מזון ב-8 מיליארד שקל.

עכשיו ראו, אני לא תמים, אני לא חושב שאפשר לפתור את כל בעיית אי-הביטחון התזונתי באמצעות הצלת מזון אבל אני חושב שזה כן עוגן מרכזי, וזה עוגן מרכזי שיכול לשמש גם את הילדים בבית-הספר. אם היום הפעילות של "לקט ישראל" היא לחלק כריך – ואני מקווה שעמיתי מן הארגון פיני פפר יוכל להרחיב על זה, אם אנחנו מחלקים היום כריך שמכינים אותו מראש, אז אפשר לעשות עוד פעילויות רבות נוספות. יש לנו פיילוטים בנושא הזה, של איך להביא בכל זאת מזון לבתי ספר שלא משתתפים בפרויקט ההסעדה הלאומי, איך אפשר לתמוך באותם ילדים, כי אנחנו מקבלים הרבה מאד פניות. רק כדי לשבר את האוזן בנושא הזה, אנחנו מחלקים היום כ-8,000 כריכים כל יום ב-141 בתי ספר בכל הארץ, ויש לנו רשימת המתנה להערכתי באותו היקף שאנחנו מחלקים היום אם לא גדולה יותר, אבל זה מבלי לפרסם את הפעילות. אנחנו מחלקים כ-8,000 כריכים כל יום ב-141 בתי ספר בכל הארץ, בכל שכבות הגיל והנתונים שלנו מצביעים על זה ש - - -

לא, לא בכל שכבות הגיל הרך, רק ביסודי.

לא, לא, אנחנו פעילים גם בחטיבות וגם - - -

אותו דבר?

ההסעדה הלאומית, כן, את צודקת, היא רק ביסודי, אין הסעדה לאומית מעל יסודי, אנחנו מחלקים לכל בתי הספר. ואני חושב - - -

יש קריטריון מסוים?

אנחנו עובדים עם בתי הספר. בעצם אנחנו לא יודעים, כ"לקט ישראל" אנחנו לא יודעים מי הילדים שמקבלים, אני גם לא רוצה לדעת. אני חושב שאלה נתונים שצריך - - -

לא, ברמה בית ספרית.

ברמה בית ספרית יש תהליך מוסתר שאנחנו בנינו אותו עם בתי הספר, שהם יודעים למי לתת ואנחנו מקבלים מהם את הנתונים. אני חושב שאפשר לקשור בין הפעילויות האלה של הצלת מזון – בין אם זה מזון ישן, בין אם זה מזון טרי, להוסיף לכריך שאנחנו נותנים היום, שהוא כריך מצוין אבל הוא רק כריך ואפשר להוסיף לו קצת ויטמינים באמצעות פירות וירקות, דרך הצלת מזון, אולי אפשר להוסיף לו חלבונים דרך כל מוצרי החלב, אני חושב שאלה דברים שבהחלט אפשר לעשות. ברשותך, הדברים בהמשך.

בהמשך נחזור. מאחר ונמצאים פה חברי כנסת המציעים, חבר הכנסת מקלב פה, מאשר? אז ניתן לאורלי לוי.

הגיעה מבית שאן.

אני לא מתערב. בבקשה, חברת הכנסת לוי.

תודה לחברים שנמצאים פה, שרואים את החשיבות ותדעו לכם, יש עוד חברי כנסת שפעילים בנושא אבל אנחנו התחלקנו בין הועדות השונות שדנות היום, ביום המיוחד הזה. אני מוכרחה להגיד, תודה רבה לך אדוני יושב הראש, שככה, פתחת את היום הזה עם הדיון הכול כך חשוב הזה.

התרפקתי על זכרון המסעדה שהייתה לנו בבית הספר.

תחשוב על זה, שילד מגיע לבית הספר, אז יש ילדים שמזלם מאיר להם פנים, הם לא צריכים לדאוג מה הם יאכלו, לא בארוחת הבוקר, לא בארוחת הצהרים, ואותם ילדים יש להם גם שקט תזונתי, השקט התזונתי הזה מפנה להם זמן, מחשבתי אפילו, לעסוק בדברים אחרים. להשקיע בלימודים, להיות מרוכזים, עם פחות עימותים, אתה פחות נמצא במצב של עצבים רופפים וזה מה שקורה כשלילד יש חוסר בביטחון תזונתי.

הפרויקט של הכריכים הוא כל כך מבורך, אבל יש לי אתו בעיה קטנה. נכון, באמת, נאמר פה שמנסים לשמור על אנונימיות, לא רוצים לדעת איזה ילדים לוקחים ואיזה לא אבל, תארו לכם מצב שיש ילדים מסוימים שמתביישים, גם אם הרעב ככה מציק. אנחנו ניהלנו את הדיון בשנה שעברה, אם אתה זוכר, בוועדה לזכויות הילד, ושם שמענו ממנהלות בתי ספר, שיש שם את הפרויקט, כמה שזה עוזר, ולפעמים האימא מרימה טלפון ואומרת: אני יכולה להיות בשקט? הילד מקבל את הכריך? ויש ילדים שלוקחים אתם כריכים הביתה אבל, התחושה שאנחנו יוצרים, שמי שצריך הולך, גם מי שיש לו, אתה יודע, אולי את האומץ, ליד הילדים, כן יראו, לא יראו, למה אנחנו בכלל אנחנו צריכים להכניס אותם לסיטואציה הזו?

לדעתי זה צריך להיות אוניברסלי. כל התלמידים, מי שרוצה, גם בפרויקט של טיפולי שיניים חינם לילדים, אתה זוכר, בהתחלה דיברו על אלה שיהיו שהם במצוקה ואלה לא שיהיו, זו בעיה, זה פתר בעיה לשכבת גיל והיום הגענו לגיל 14, זה צריך להיות על אותו עקרון. אז גם מעמד הביניים ייהנה מזה, מה רע? אז אותה אימא שהולכת לעבוד ואין לה זמן בבוקר, לפעמים מכניסה כריכים כאלה, לפעמים גם לא, כשאנחנו יודעים שיש פה בזבוז נוראי, 'בל תשחית' אומרים לנו ואנחנו משחיתים, אנחנו משחיתים את האדמה ומשחיתים את החברה, כשבמקביל אפשר לעשות כמה הסדרים.

כל העולם מדבר היום על הנושא של ההתחממות, על אפקט החממה, על הנושא של גזים ומדברים על הצלת מזון כחלק מהנושא של איכות הסביבה. עכשיו, פה אנחנו מרוויחים פעמיים כי למשל, יש כמה משרדים שצריכים לתאם ביניהם, למשל בנושא של החקלאות, צריך לעשות איזשהו הסדר עם החקלאים, כדי שאותו מזון שאולי לא שווה לקטוף אותו כי זה כבר יכול להוריד את המחיר בשוק, באיזה תנאים מעבירים לאן, יהיה שקט לאותו חקלאי, כי פה אתה יודע, אין לו, גם צריך אישורים מיוחדים, אתה יודע, בשביל להשמיד יבול, ובינינו, אף אחד לא הולך ומסדר - - -

היום צריך אישורים מיוחדים לגדל פה , - - - לא מדבר על זה.

זה גם נכון. יכול להיות, בהסדרים מסוימים, ככה שזה לא יגיע לשוק הרחב ויוריד מחירים וכד' אבל כן ישרת אינטרס אחר, אז פתרנו כמה בעיות. קודם כל, זה צריך להיות פרויקט לאומי, אין פה בכלל שאלה, ואני חושבת, אדוני, שהנושא הזה יביא לבשורה טובה, לפחות במה שנוגע לילדים של כולנו.

נעביר את רשות הדיבור לאורי מקלב אבל כדי לחבר, הייתי פעם, בתקופת כהונתי כשר, התארחתי בישוב קהילתי, זה היה יום חמישי ובישוב הזה הייתה נהוגה ארוחת ערב בשביל משפחות נזקקות אבל, ראש הקהילה שם אמר להם: רבותי, כולם באים לאכול בארוחת הערב. נוצר מצב שמשפחות מתביישות אז הוא קבע מנהג קבוע, שכולם באים שם לאכול, כדי להוריד את החשש שזה ייראה כמו בית תמחוי ויש הרבה הגיון, צדק וגם הרבה שכל בהצעה שלך, משום שאם אפשר להגיע למצב שאם כבר מחלקים לכם, שאלתי אם ברמה בית ספרית יש קריטריונים ולשם אני מכוון. אין ספק שזו ברכה, יהיו ילדים שגם ייהנו מזה אבל, אני אומר, אם זה רק לאותם ילדים שמוגדרים כזכאים, אז אני מאמין שיש כאלה שגם זכאים ולא ילכו ואני אומר לכם, ילד שלא הביא כריך ועד השעה עשר בכיתה הוא חצי מקשיב לשיעור וחצי חושב מה הוא עושה בהפסקת האוכל, איך הוא מתמרן? וצריך לחשוב גם על הנקודה הזו ואני שמח שהעלית את הנקודה הזו. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה.

בוקר טוב אדוני יושב הראש, מנכ"ל "לקט ישראל" גידי, פיני, אוסנת גם נמצאת פה? קודם כל ברכות, חיזוק על היום הזה, שאתם פעלתם רבות כדי לעשות אותו בכנסת, יום לציון הצלת עודפי מזון, ואתה אדוני יושב הראש היית אכסניא ראשונה, אצלך התחילו, וגם אכסניא חשובה מאוד, אני ראיתי לכבוד יחד עם חבריי, שהציעו את ההצעה לדיון מהיר, להתחיל עם ועדת חינוך, מכיוון ש"כאן מתחיל הבוקר", כאן זה מתחיל אבל זה נמשך, הנושא של חוסר מזון והצלת עודפי מזון, לתמיכה, תזונה של ילדים וגם הצלת מזון תוכל להגיע גם לקשישים מבוגרים, לאו דווקא, אבל אנחנו מדברים באופן כללי על הצלת מזון, שהיא "לאורך כל היום".

החשיבות של ארוחת הבוקר שהתחלנו בזה, קיים השוני בין הסנדוויץ' של ארוחת הבוקר לשאר היום של המשפחה, הילדים או אנשים מבוגרים, כי חלק גדול סובלים ממחסור במזון ומצד שני אנחנו רואים אובדן גדול של מזון. ובאה "לקט ישראל" כדי לחבר ולקרב בין אובדן המזון, בין מזון טוב מאוד ואיכותי שהולך לאיבוד ובין כאלה שחסר להם. כאן באה "לקט ישראל" לציין את היום הזה כדי לקדם, כדי לחבר ולקרב בין הדברים, כדי שבאמת אלה שחסר להם יוכלו לקבל.

אז מה ההבדל בין הסנדוויץ' לארוחת הערב, או שילד הולך לישון רעב? את זה שילד הולך לישון רעב לא רואים, פחות רואים את זה, הוא יכול להיות שכן שלך, אנחנו היינו גרים במקום שיכול להיות ששכנים שלי באותו הבניין – ואני לא יודע, הם מתקשים מאוד, ששם יש ילדים שחסר להם ויש משפחות שיש להן. הסנדוויץ' כשאין לו, רואים את זה בחוץ וזה גם מאד מציף את הבעיות שיש היום. חלק מהבעיות שיש לנו עם זה, הדברים שאנחנו רוצים לתקן אותם הם הפערים הגדולים שקיימים באותו בית ספר, באותה כיתה, באותו שולחן, כיסא על יד כיסא, ילד אחד מביא את המעדנים הכי יוקרתיים והכי חדישים - - -

או שהוא מקבל כמה מטבעות בכיס.

יוכל לקנות את זה בקיוסק בהפסקה, אבל הוא יכול גם לבוא עם הדברים הכי חדישים, והילד השני לא רואה ולא ראה את זה בבית אף פעם, והילד יושב לצדו. זה גם מראה על פערים וזה גם חלק מן הסיבות. אשתי מורה בבית ספר יסודי כבר הרבה שנים, חלק מהבעיות שהיא צריכה להתמודד הוא לא להביא אוכל מעל רמה מסויימת לבית הספר, היא רואה כמה הפערים האלה, כמה זה משפיע, כמה זה קשה, ממש מאבק, לא רק בטיולים אלא ביומיום, פעם היה 'כן להביא ממתקים לא להביא ממתקים לטיולים' אבל כאן זה ביומיום, היא צריכה לשלוח - - - לא נעים, ההורים לא מבינים למה זה נקרא מעדן שהיא לא יכולה לאשר - - -

ההורים מבינים, הם לא יכולים לעמוד מול הילדים, בוא, צריך לומר את האמת גם כן.

הפערים, אולי בעולם יש פערים וזה מתבטא באיזורים, בשכונות מצוקה, בבתי ספר של שכונות מצוקה, אבל כאן בארץ הקטנה שלנו הכול נמצא באותו מקום, באותו בית ספר, באותו מקום. עכשיו, אתמול גידי וענת ישבו אצלי בחדר, ישבנו בלשכה ביחד, סיפרתי סיפור שקשור לכריך הבוקר. אני רוצה לספר לכם את זה בקצרה ובזה אסיים אדוני יושב הראש.

סיפורים תמיד זה טוב.

כיוון שאתה דיברת, אתה זוכר, על הסנדוויץ', על האוכל, הקציצה של הבוקר שאכלת - - -

צהרים.

צהרים, ניקוב בכרטיסיה, אנחנו גדלנו – ואני חושב שאני מדבר לכולם, על הערך של 'בל תשחית' של מזון, הערך של מזון, תכבד אותו גם אם יש לך. זה ערך, זה היה חינוך, התחנכנו, ש"אוכל לא זורקים", "אוכל זה חשוב", "צריך לסיים אותו", זה לא שאם גמרנו לאכול אז בזה זה נגמר או שאם לא מתחשק לי לאכול אז בזה זה נגמר, כך ניסו להחדיר לנו כאחד הערכים החשובים, אני מרגיש, חינכו אותי וזה החינוך שקיבלתי, חלק מן הדברים עד היום אני מנסה, פחות אולי בהצלחה, מנסה להעביר את זה. כאן אני רוצה לומר למה זה חשוב, חוץ מערך אלא הדבר האמתי, בגלל שלהשחית מזון זה גם משחית את הנפש, זו לא רק השחתת המזון עצמו. מי שמשחית בקלות אז זה הרבה יותר מזה.

סיפרתי להם על בחור שבא מבית – ואולי אז בזמנו זה היה בית סטנדרטי, שמונה ילדים, אחים ואחיות, ארבעה אחים, ארבע אחיות, שגדלו בצמצום רב מאד. במה זה בא לידי ביטוי? הוא לא זכר שקנו לו בגד חדש, לא זכר בגד חדש, הוא זכר שאת הנעליים שלו, כשהוא גדל, חתכו בקצה, כדי שהאצבעות, שהנעל לא תציק, דרך אגב, אז הנעליים היו קשות, היום הנעליים הן קרטון וזה כבר חודר לבד, זה לא נורא כל כך אבל אז, נעל הייתה נעל, היו צריכים לחתוך, זו הייתה חתיכת פעולה, לחתוך את הנעל בקצה, אתה זוכר את זה? חתכו את הנעל בקצה כדי שהאצבע תוכל לצאת - - -

אלה נעלי עבודה - - -

בלי נעליים בכלל, זו הייתה הבעיה. הוא סיפר שכשהוא היה בגיל המתבגר, בגיל חמש עשרה, הוא זכר שהוא חזר מן הלימודים, בתשע עשר בלילה, היה רעב מאוד, רצה לאכול משהו מן המקרר, ראה מה יש והבין, שהאימא שהולכת לעבוד בבוקר כבר הכינה את העוף ואת האורז ואם הוא היה לוקח מזה אז לילדים הקטנים לא יהיה. גם בננה הוא לא יכול היה לקחת כי גם בננה הייתה מוצר יוקרתי לארוחת עשר לילדים, לאחים שלו הקטנים, הוא לא לקח את זה, הסתפק בביצה שלוקה, מן המקרר, שם קצת מלח וכך הלך לישון. לימים גדל והכיר בחורה. הבחורה שהוא הכיר סיפרה לו שבערב, בחגים, ערבי חג, הם היו שבעה אחים ואחיות, בערב חג היו נעליים לכל ילד, לכל אחד, לכל אחד היו נעליים חדשות, שעמדו כך בשורה בערב חג, עמדו מן הגדול ועד הקטן, זה היה מחזה יפה, עם בגד לכל אחד, לא היה ערב חג שלא היה בגד וכן הלאה. הם הכירו, מצאו אחד את השני אבל הפריע לו והוא חשש מאד מן הפערים, שזו מנטליות אחרת, הוא לא הכיר טוב את הבית, הוא אמר: אלה פערים יותר מדי גדולים בשבילי, אני לא חושב שאני יכול להתקדם הלאה. והיה איזה דבר אחד שהניח את לבו והם עד היום נשואים באושר, ברוך השם, כבר עשרות שנים, עם נכדים לא מעטים, שהיא סיפרה או שזה הגיע לאוזניו, שאותה בחורה, כל בוקר במשך שנה שנתיים, אימא שלה הייתה מכינה עוד סנדוויץ' טוב ומלא ומזין ואיכותי, הייתה מכינה גם לחברה אחת שהיא גילתה שאין מי שיכין לה בבוקר, עולים חדשים מדרום אמריקה הם היו, לא היה מי שיכין, גם בבית, לא היה מה לתת בבוקר והוא בא ואמר: אם זה כך, אם הם יודעים מה זה ערך, מכירים את הילד הרעב, יודעים שיש דבר כזה, אני אומר לכם שיש כאלה שלא יודעים, אנחנו גם, חלק גם יודעים, זה נראה שאין, זה לא סתם, מסתבר שאין להם את הדברים האלה, לכן יש תועלת מאד גדולה ביום הזה, יש הרבה תועלות, יש לנו כמה וכמה דברים לקדם, אנחנו בעניין הזה, ה'סיפתח' היה אצלך – שיהיה בהצלחה.

תודה רבה, אנחנו נעביר את רשות הדיבור לחבר הכנסת איתן ברושי ולאחר מכן נפתח את הדיון. ספרו לנו, "לקט", ספר לנו פנחס, איך זה נעשה, אתם אוספים מזון, איך זה הגיע להיות כריך ואיך זה מחולק וכל הפרוצדורות.

בוקר טוב, אני עוצר את גידי לרגע, בכנסת זה גן אירועים, עוברים מאירוע לאירוע. בכל זאת אני רוצה להגיד 'בוקר טוב' ליושב הראש ולכל המוזמנים. ראו, אני רוצה לדבר דווקא על הצד של האדם והאדמה ולא על הסנדוויץ'. מרבית מעודפי המזון מגיעים מן האדמה, מן החקלאות, מן המושב והקיבוץ וגם קצת מחקלאות פרטית יותר קטנה. ואתמול, בשעת ערב מאוחרת, היה לי נאום חוצב להבות עם תוצאה לא מרשימה בהצבעה, כי לקואליציה יש רוב על חוק דין רציפות שמפקיע קרקעות. אני רוצה לומר – ושאלתי ליתר בטחון, גם כראש מועצה בעמק יזרעאל סייעתי בעניין, ויש בנהלל שטח של "לקט לישראל" וכמזכיר התנועה הקיבוצית, לא פעם אמרתי לגידי ויצא לי לבקר גם כחבר כנסת במטה שלהם, ברעננה.

אני חושב שחבריי חברי הכנסת, זו הזדמנות שגם אתם תקשיבו ותבינו, שכל הסיפור של העודפים, במידה רב הוא מן הצומח ובמאה אחוז הוא מן האדמה ומן החקלאות בישראל, שהיא מאויימת. היא מאויימת על ידי החלטות חסרות הגיון ואחריות, כי אדוני יושב הראש, בתור חבר הקואליציה, משהו רע עובר על ישראל בשנים האחרונות. השבוע הייתי בביקור בתעשייה, אני יכול להגיד גם על התעשייה שהיבוא הפך להיות, מדינת ישראל – כבר אמרתי, זו מדינה ששחטה את כל הפרות הקדושות ונשארה עם עגל הזהב. אני חשבתי, אורי מקלב, שאתה תגיד מה שלמדנו מאז שלמדנו את שיעורי התורה והתנ"ך, על הגר, על היתום, על האלמנה, על 'לקט', 'שכחה' ועל 'הפאה' ואת הסיפורים האלה שאיתם גדלנו והתחנכנו, על ערבות הדדית, על עזרה אבל יש משהו לא הגיוני בין הדברים שנאמרים פה בשבחן של ההתיישבות והחקלאות, ולא פעם אמרתי גם לגידי: תכתוב על המשאית של "לקט ישראל", תכתוב "תוצרת המושב והקיבוץ", כי אצלנו רגילים לשנוא את המושב והקיבוץ, ועויינים את החקלאות ויכולים להביא את העגבניות מטורקיה וביצים עם סלמונלה מאוקראינה, ומשהו גדול פה השתבש, גדול מאד. אז יכול להיות שנסגור את פער העוני, אני מקווה, אבל אנחנו יוצרים דבר לא הגיוני – שלישראל לא תהיה תוצרת מקומית ואם לא תוצרת מקומית אז זה נזק גדול מאד גם לנושא הזה.

צריך להבין, צריך לחבר מחדש את האנשים למושג של אדם ואדמה. שטח חקלאי הוא לא רק בגליל ובנגב אלא כשיודעים איך גדל המוצר ולא על המדף ב'סופר'. בסופו של דבר "אלבישך שלמת בטון ומלט" זה מה שהולך להיות, ודווקא השטחים הפתוחים והירוקים חשובים בעיר לא פחות מאשר בכפר והידיעה של האיזון בין הבטון והירוק, ואני חושב שיש פה נקודה. הלוואי ובכל בית ספר הייתה גם חממה והיו גם רואים מאיפה זה מגיע.

לכן אני רוצה להגיד פה לחברי הכנסת, ליושב הראש ול"לקט ישראל", שזו הזדמנות לציין גם את חשיבותה של החקלאות ולהבין, שאמנם רק 2% בארץ עוסקים בחקלאות, אבל הם מייצרים 100% מן התוצרת המקומית ואני לא מציע לנו לאבד את הערך הזה, של עבודת האדמה.

ראו, זה גם חינוך. היינו עם של צוענים וסוחרים, צוענים וסוחרים ורצינו להיות עם ככל העמים, שיושב על אדמתו ומתפרנס מפרי עבודתו. והנה, אנחנו חוזרים ומביאים מחדש "בדלת האחורית" את אותם ערכים שכנגדם יצאנו.

ולכן אני רוצה לשבח את העניין. אני רוצה לומר שאנחנו עוסקים בזה ויש מתנדבים רבים מההתיישבות וצריך לדעת שהשטחים החקלאיים הם לא הצלת מזון, זה לא איזה מזון שזורקים כי זה מזון שאוספים מן האדמה, כדי שלא יירקב עליה או כדי שלא יילך לאיבוד ואנשים משרתים את המטרות על ידי דיווח, לא כמשת"פים, אלא מדווחים איפה גמרו ואיפה יש – במקום 'קלט', 'פאה' ו'שכחה' יש לזה עכשיו ביטוי מאורגן יותר. למרות שכשאני מסתובב בשטחים אני גם רואה את האנשים האלה שבאים ואוספים בדליים ובשקים את השאריות. לכן אני חושב שצריך לברך על זה.

צריך להכניס את זה מערכים לפיהם ההתיישבות והחקלאות תורמות ומביאות ואני חושב שהדבר הנכון, בראייה הכוללת – כי אני מצטרף לכל מה שאמרו חבריי, ואף יותר מכך, הוא להבין מאיפה זה בא, זה לא מָן מִן השמיים, זה לא מָן מִן השמיים, זה בא מהאדמה, מעבודה קשה ומנחישות של חקלאים, למרות - - -

והרבה קשיים.

והרבה קשיים, בחלקם לא מוצדקים. תמיד אני אומר שחקלאי צריך שני הסכמים: אחד עם הקב"ה והשני עם פקידי האוצר. עם שניהם זה לא פשוט, עם שניהם זה לא פשוט ואני רוצה בהזדמנות הזאת לומר גם ליושב הראש וגם לכם, שבסיכומים יש להביע גם הערכה לחקלאים וגם תמיכה בהמשך קיומו של הענף הזה, של החקלאות וההתיישבות, ולשמור עליו גם במרכז הארץ. הוא נכס חשוב, תודה.

לפני שאעביר את רשות הדיבור לפנחס פפר, אני, אפרופו להכיר מאיפה זה בא, חוזרים לנוסטלגיה, אני הייתי תלמיד בית ספר, - - -

הייתה חקלאות.

עזבי שהייתה חלקה בבית הספר, הייתה חווה חקלאית אבל עזבי את זה, הערבות ההדדית והסולידריות עם מי שאין לו, היינו יוצאים פעמיים בשנה, בשתי עונות, כמה שכבות גיל, אני חושב ו', ז', ח' או ז', ח' לקטיף, במקום התאילנדים שלא היו אז, ומזה, אני אומר לכם, מזה אני, כבן למשפחה ברוכת ילדים, זכיתי, באותן שנים, לצאת לטיולים שנתיים, ואם היה מבצע של אנציקלופדיות – ואז לא היה החוק הזה של התקשרות עם משרד החינוך, ואז היה לחץ חברתי והיה מי שקנה ספרי קריאה במבצעים מרוכזים אז היינו זוכים, כל הילדים, ולא היה הבדל בין תלמיד לתלמיד כי כולם יצאו לקטיף והיו להם דמי כיס ששמורים להם. זה אפרופו ערבות, לקט, חקלאות, אני כמושבניק מנוע מלדבר בשבחם אבל רק שנבין, כמה אחוזים אמרת שמגדלים את מאת האחוזים?

שני אחוז.

שני אחוז. כי היום בממוצע, במושב, שלושה ארבעה עד חמישה חקלאים מעבדים את כל המשקים של כולם, מעבדים את כל המשקים של כולם. אני בן מושב, אני חבר אגודה, היום זה המצב כמעט בכל המושבים, ולא בגלל שהם לא רוצים כי הם אוהבים את עבודת האדמה, אלא הקשיים, הביורוקרטיה והחלטות ממשלה, אני מסכים אתך איתן. פנחס פפר, בבקשה.

בוקר טוב ליושב הראש, בוקר טוב לחברי הכנסת - - -

ספר לנו, איך העגבניה הופכת לכריך.

אני אספר איך העגבניה הופכת לכריך, אני בתחילה ברשותכם, אציג קצת את הפרויקט, זה קצת צורם שאנחנו מדברים על כריכים ולא מדברים על ילדים. בעצם, אנשים מדברים על פרויקט של 8,000 כריכים אבל אלה לא שמונת אלפים כריכים אלא שמונת אלפים ילדים, שיש להם פתרון לארוחת בוקר בבית הספר. הרי כולנו יודעים, מן הבטוח הלאומי, זה כבר שנים, זה כבר חבוט, יש מאות אלפי ילדים שהם באים ממשפחות ללא כריך בבוקר, משפחות לא מתפקדות, משפחות עם מצוקה כלכלית וכו'. חלקם באמת נהנים מפרוייקט ההזנה של מדינת ישראל אבל אותו ילד, שגר באותה שכונה, עם אותה משפחה לא מתפקדת, שמגיע לכיתה ז', אז הוא כבר לא נהנה מפרוייקט ההזנה. כנראה שהמצב הכלכלי של המשפחה השתפר והוא כבר מסוגל לדאוג לעצמו. אני אומר את זה בציניות אבל יש בעיה.

יש לנו היום מאות אלפי ילדים שלא מקבלים ולא נהנים מן הפרויקט הזה. "לקט ישראל" היום, מספקת ל-8,000 ילדים כריכים מדי בוקר, כריכים מזינים, שמפוקחים על ידי תזונאית. אנחנו לא פוטרים את עצמנו בלחם עם שוקולד כי זה מאוד מאוד משמעותי. הפרויקט הזה ניבנה עם מוצרים מאד איכותיים, תזונתיים, בריאים, משתדלים שזו תהיה לחמניה מחיטה מלאה, כדי לתת ערך לזה.

איך זה קשור למפעל ההצלה? זה מאד ברור. אנחנו היום עוזרים לכ- 180,000 נזקקים בכל רחבי הארץ, ללא ספק, אם אנחנו נציל יותר מזון ונקבל גם מן התעשיה עוד עודפים ויאסרו להשמיד מזון אז אנחנו נקבל יותר גבינה צהובה, יותר טונה, יותר, יותר, יותר ונוכל לתת ליותר ילדים כריכים. ברור שזה מתקשר.

כל מה שאתה מקבל היום זה מתרומות?

היום "לקט ישראל", רוב המזון שאנחנו מחלקים הוא מתרומות. בפרויקט ארוחות הבוקר לילדים בבתי ספר, כיוון שאנחנו מקפידים לתת הוא רק מזון איכותי ולצערי אנחנו לא מצליחים לקבל לחמניות טריות לדוגמה, כתרומה, או מוצרים יבשים או - - -

אתה יודע למה? כי הם מתייבשים במדפים בחנויות.

גם, אבל אני רוצה להגיד עוד דבר, גם אם יש לנו אירוע באיזשהו ערב מסוים ואנחנו מקבלים אלפיים לחמניות באותו ערב, אנחנו מעדיפים לרכוש לחמניות טריות כדי לתת לאותם ילדים שלא מגיעים לזה. קל מאד לחלק את הלחמניות של אתמול, זה יקר מאד לקנות - - -

ואם הבנתי, אתם בשמונת אלפים, אם הייתם מקבלים יותר אז יכולתם לארגן - - -

רשימת ההמתנה היום היא בערך כגודל מספר הכריכים וזה כשאנחנו לא מפרסמים, זאת אומרת, אנחנו לא פונים לבית הספר, למפקחות, למנהלות, אלא פונים אלינו. אנחנו עובדים היום בארבעים ושתיים רשויות - - -

הגעתם דרך מי? דרך ההורים? דרך - - -

"לקט ישראל" קונה במחיר מלא מגורמים במיגזר העיסקי את המוצרים.

הוא שואל איך הילד פונה אליך? דרך הרשות? דרך בית הספר?

בדרך כלל הפנייה נעשית על ידי בית הספר, הפנייה היא לא פרסונאלית, יש אצלנו מחלקה שבודקת את זה, מחלקת הכריכים, היא בודקת, יחד עם היועצות. אנחנו מאד משתדלים לעבוד דרך הרשויות, כי ברגע שהתחלנו לעבוד דרך הרשויות אז הסתבר שבעצם אנחנו לא חילקנו באמת למי שהכי נזקק בעיר. אחת הסיבות שאנחנו פונים לרשויות: בואו נשתף פעולה, מעבר ל: בואו תנסו לעזור לנו גם כלכלית, אלא "בואו, אנחנו מספקים בקרית גג חמש מאות כריכים, בואו, מחלקת החינוך" – בשביל זה יש מחלקת רווחה בעירית קרית גת, "כוונו אותנו למי שהכי צריך את הכריכים", שלא יהיה מצב שבו בית הספר שפנה הוא בית הספר שזכה. אם יש ילדים במצוקה יותר חזקה אז - - -

יש נקודה נוספת, גם לגבי ראשי ערים, יש מקומות מסוימים שגם אם בית הספר רוצה אז ראש העיר לא מעוניין, שלא יגידו שאצלו יש ילדים רעבים, אז הוא מעדיף להשאיר את הילדים רעבים. זה פתרון מצוין אבל - - -

יש גם ראש עיר בישראל שלא רוצה מקום לחסרי בית, כי הוא חושב שאין לו, אז לא נעים לו שיהיה לו מקום לחסרי בית.

אני ארחיב, אורלי, את מה שאת אמרת, אני ארחיב מה שאת אמרת, שמעבר לכך יש ערים שבהן אנחנו כל הזמן מימנו את זה והכל היה בסדר אבל, כשפנינו לראשי העיר, כשפנינו לרשויות ואמרנו, בואו תעשו matching של שליש, אנחנו נמשיך לממן שני שליש - - -

חסכת לי שאלה על ה matching.

או.קיי., אמרנו: אתם תממנו שליש ואז הסתבר שברגע שביקשנו matching זה בדיוק כמו שאמרה אורלי: אין ילדים רעבים. כולם בסדר. זאת אומרת, כל זמן שאנחנו נתנו זה היה מבורך, מצוין.

איפה משרד החינוך בעניין?

כן, אנחנו נשמע, נשמע אחר כך את משרד החינוך.

אני נאלצת להתנצל וללכת לביקורת המדינה, גם לנושא של דוח מבקר המדינה בעניין הצלת מזון.

תודה אורלי.

תודה אורלי. אני עוד קצת נשאר.

נשמע מה - - -

הצטרפה אלינו חברת הכנסת מירב בן ארי תוך כדי הדברים.

אני רק אגיד עוד משפט אחד, כמו שאתם יודעים, במדינות נאורות כמו אנגליה או ארצות הברית, יש תכנית ברורה של ארוחות בוקר, שהבינו שזאת בעצם הארוחה שמניעה את יום הלימודים. ילד שמגיע רעב, שמאתמול בערב הוא לא אכל, זה לא ילד שקט, זה לא ילד שיכול ללמוד, ובאנגליה יש עכשיו תכנית חדשה שנקראת matching Ø שהיא מקיפה המון בתי ספר בהמון איזורים, בדיוק כמו שאמרה אורלי, לא בודקים את הצבע של הילד ומאיזו מצוקה הוא הגיע, אלא מבינים את החשיבות. בארצות הברית בחלק נכבד מבתי הספר יש פרוייקט הזנה ואנחנו מאד נשמח שנעתיק את זה לארץ. כמו שאתה אמרת, להתחיל מפעולה של מלכ"ר ויהפוך להיות פעולה - - -

יוצא בפועל, שמפעל הכריכים של "לקט ישראל", הוא עוד איזו מחלקה שפיתחתם ללא שום קשר ל- d.n.a. שלכם של "לקט", תבורכו.

ממש כך, כי הצורך הכתיב את זה.

בואו נחזור על הנתונים, 8,000 כריכים.

הנה, זה כתוב כאן רק לא כתבת את הדבר הכי מעניין, אמרת 8,000 כריכים שהם 1,400,000 בשנה רק לא אמרת, רגע, רק שאלה, כתבת ארבע נקודה מיליון – רוב התקציב מכוסה בלעדית על ידי תורמים יהודיים והיתרה על ידי עיריות שותפות. זאת אומרת שהרשות – יש לה את ההחלטה אם היא שותפה שלך או לא, ואתה נגיד, הולך לבית הספר ואומר: גם אם הרשות לא שמה לי אני אלך כי בית הספר צריך אותי, זה מה שמעניין אותי לדעת.

זה משתנה ממקום למקום וממצוקה למצוקה אבל כעיקרון כן, זאת אומרת, "לקט ישראל" כמפעל שפועל למען הנזקקים, רואה קודם כל את המצוקה. יש עקרונות, יש כללים, אנחנו רוצים matching, ה- matching עוזר לנו לגדול - - -

אין ספק, בואו, סליחה, יש בזה גם הגיון וצדק. רשות שהיא זכאית להשתלב בפרויקט יש לה תמיכה, אנחנו נשמע ורשות שהיא בעלת עניינים משתתפת.

כן, אבל אתה מבין, יש מצב שהרשות - - -

מירב, אם רשות, פנחס, שניה, אם רשות פונה ורוצה, פונה אליהם ורוצה, אז אם הוא לא מבקש את המצ'ינג הוא מפספס כי אם הוא דורש מצ'ינג אז הוא מכפיל כוח, הוא יכול לפַנות לעוד בית ספר.

אתן לכם דוגמה מוחשית. נמצאת פה יועצת חינוכית בבית ספר "נטעים" בלוד, חלי אבן צור, היא גם רשומה לְדַבֵּר. אותו בית ספר שפנה אלינו – העיריה לא הסכימה ל- matching בהתחלה, אני מקווה שהיום זה כבר מתקדם. אבל כשאנחנו הבנו מה המצוקה אז אמרנו: או.קיי., אנחנו נמשיך להתמודד אבל אנחנו לא נוותר על הילדים.

לפני שנעביר את רשות הדיבור - - -

רק הערה.

בבקשה.

יש לזה חשיבות, אמנם זה לא ההיקף, אנחנו מסתכלים על ההיקף של בתי הספר, מאה וארבעים בתי ספר, אז אחרי הכול זה 10% מסך כל בתי הספר, 42 רשויות ומדובר גם בקצת אולי יותר מ-10% משאר הרשויות, שלושה בתי ספר בתוך רשות אחת זה לא הרבה, אבל, מה שאני זוכר לטוב, אני יכול להזכיר אותו גם כן, יש בית אביחי ירושלים, הייתי מחזיק תיק תרבות בעירית ירושלים, הוא פנה אלי ואמר לי: אורי, תשמע, - - - אני מוכן לתרום לא מעט סנדוויצ'ים ולהכין אותם, לא רק להביא את הלחמניה שאפשר לאכול אותה גם בלי שום דבר, אני מוכן אבל תן לי, אני רוצה לדעת - - - אני לא רוצה לתת לבית הספר, לשים שם ושמישהו יקח את זה, אני מוכן לטרוח, מוכן לתרום, אבל לתת למי שצריך את זה. אין ריכוז. ניסיתי להשיג ריכוז.

תרשמו את כל הפרטים. משרד החינוך, עירית, אני בכוונה משאיר אתכם.

שיש כתובת או איזה מוקד שמישהו רוצה.

כן, אם אתה בא לבית ספר אז מראש, איך אתה עושה את זה טכנית? אתם שלושים הילדים המוחלשים מקבלים את הסנדוויץ' אבל אתם, הכיתה הזאת חזקה, איך זה עובד?

יש רכזת. האם יש כאן נציג מבית ספר שמתקיים בו מפעל? בבקשה. אז הציגי את עצמך ותספרי איך זה עובד.

שמי חלי אבן צור, אני יועצת בית הספר "נטעים" בלוד, בית ספר שמוגדר כחינוך מיוחד להפרעות התנהגות קשות.

בית הספר מונה כתשעים תלמידים. בית הספר בעצם, האוכלוסייה, בית הספר הוא בית ספר על אזורי, מכיתה ג' עד כיתה י"ב, בעצם זה בית הספר, המסגרת האחרונה לתלמידים, זו לא הזדמנות שניה, אלה ילדים שעברו מספר מסגרות וזו המסגרת האחרונה. זה בית ספר טיפולי. התלמידים מגיעים אלינו לבית הספר עם מצוקות שונות, עם קשיים שונים, גם מבחינת - - -

בלי שום קשר לתזונה.

תפקוד, תפקוד לימודי, אני, כשהגעתי לבית הספר, בבית הספר אני כיועצת – אני הרבה שנים יועצת, בבית הספר הזה זו השנה השלישית שלי. כשאני הגעתי, ראיתי ריכוז כל כך גדול של ילדים עם קשיים, ככל שהכרתי את התלמידים והגעתי גם לביקורי בית, הבנתי שהמצוקות הן הרבה מעבר לזה. זה פשוט יושב על צרכים בסיסיים שבפסיכולוגיה מדברים עליהם ואני, כיועצת בית הספר שאמונה על רווחת התלמידים, הבנתי שהדברים הם הרבה הרבה יותר בסיסיים. זאת אומרת, אם יש ילד שמגיע לבית הספר והוא מוגדר כילד עם a.d.h.d., עם הפרעת קשב והפרעת התנהגות o.b.d., הרבה פעמים שמתי לב שכשאני יושבת עם נער ואני מדברת אתו בשעות הבוקר, ואני חולקת אותו את הכריך שלי, יש איזה סוג של רגיעה ואז, הבנתי, שבעצם, הצורך הוא הרבה יותר בסיסי וההתנהגויות הן בעצם הרבה פעמים נובעות מן המקום הזה של "חור בבטן".

במקרה הגעתי ל"לקט ישראל", ממש, לא משהו שפירסמו אלא הביאו לידיעתי, כי אני ראיתי שאני מביאה כריכים – לא רק אני אלא גם הצוות המקסים שיש לנו בבית הספר, הביא מן הבית כריכים לתלמידים, וילדים באו אבל, כמו שאמרה חברת הכנסת אורלי, יש ילדים שלא מדברים, שלא מספרים, הם גם מתביישים להגיד שהם לא אכלו אתמול בערב, זה משהו שאנחנו לא יודעים, אנחנו לא יכולים לראות מה קורה יום לפני כן אבל, רק אחרי שהתחלנו להביא את הכריכים והשארנו כריכים שהיו עם ממרחים שונים במקום מסוים בבית הספר, ראינו שהתלמידים לוקחים ואוכלים בסתר או מבקשים מילדים אחרים שיקחו להם, והבנו באמת שהבעיה הרבה יותר עמוקה.

כשהתחברנו והתוודענו ל"לקט ישראל" – שהם באמת מהר מאד נענו לבקשתנו ומזה מספר חודשים יש לנו כריכים, מאוקטובר השנה יש לנו כריכים בזכות אותם אנשים נפלאים ואותו ארגון שדואג להביא לנו את הכריכים האלה, אז העברתי שאלון למחנכים בבית הספר וגם צפינו, ואנחנו רואים שיש ירידה במקרים, באירועי אלימות שמתחילים בבוקר, יש רגיעה בבית הספר, שהוא בית ספר לא פשוט, מאוד לא פשוט, מאוד מאוד קשה ויש כמובן תהודה והמון המון תודה מצד ההורים והתלמידים. הם כל פעם אומרים: אתה יודע, יש את הכריך, תיקח לך, לפני שאתה לוקח את הטיפול התרופתי, הם ביניהם מדברים אחד עם השני ואומרים. זאת אומרת, הם מבינים את החשיבות של ההזנה כמקור אנרגיה ורגיעה בשביל עצמם. זו הזדמנות להגיד תודה לארגון הזה.

הגידי, כל בית הספר מקבל?

כל בית הספר.

תשעים ילדים.

אני רק רוצה לשאול, היום, לבית הספר יש ענין של ניהול עצמי. אני רק שואלת בקול רם.

חינוך מיוחד אינו ב"ניהול עצמי".

ובית ספר שיש לו ניהול עצמי, לא חינוך מיוחד, - - -

האם יש כאן עוד בית ספר, עוד נציגות?

כי מעניין אותי, בניהול עצמי אתה מחלק - - -

לא מתאפשר.

לא מאפשר.

לא? שאלתי בקול רם.

עוד דבר אחד לספר.

בבקשה.

וזה ממש בחודש האחרון, כשסיפרה אימא, היא לא יודעת מי בעצם דואג להזנה, היא יודעת שבית הספר דאג להזנה, לא פרסמנו שזה "לקט ישראל", שמרנו, ואז היא סיפרה שהיא הייתה בהערכה פסיכיאטרית עם הבן שלה, יצא דוח מצוות בית הספר שיש רגיעה ויש הטבה ואז שאלה הפסיכיאטרית: מה שונה? היא שאלה את התלמיד, תלמיד כיתה ו', שאלה אותו: מה שונה? אז הוא סיפר: אני אוכל בבוקר כריך בצורה מסודרת. בשבע וחצי.

אין ספק שיש לזה תרומה לא מבוטלת.

מהי שעת הסיום בבית הספר?

אחת. אנחנו מסיימים באחת.

יום קצר.

יום קצר. וכמו שאמרתי, בית הספר הוא על-איזורי, מגיעים אלינו מקרית גת, מיבנה.

תודה. לפני משרד החינוך, האם יש עוד מישהו סביב השולחן שרוצה להתבטא בנושא? בבקשה. הציגי את עצמך.

שמי זרה פרוביזור. אני מנהלת את הפרויקט כבר עשר שנים. בתשובה לשאלה האם כולם בבית הספר חייבים לקבל ומה קורה אם חלק מן התלמידים מקבלים, יש בתי ספר שהם קטנים שכמו שחלי אמרה, כולם מקבלים אבל יש הרבה בתי הספר שרק חמישים ילדים מקבלים, שבעים ילדים, מתוך כמה מאות, ולמרות זה, כל בתי הספר לא מוכנים לוותר על הכריך. כמו שאורלי אמרה קודם וכמו שכולם אומרים: האידיאל הוא שכולם יקבלו ואז ילד יכול לעשות - - - ואין בכלל ענין שילד יתבייש לקחת אבל, מה שהוכח במשך עשר שנים זה שילד שאוכל לומד וילד שלומד מצליח יותר, ואם משקיעים בכריך בגיל צעיר, אנחנו חוסכים כסף לכולם בהמשך.

אין ספק. משרד החינוך. מי מתחיל?

עירית ליבנה, המפקחת על הבריאות במשרד. אני רוצה רגע לקחת אותנו דווקא לקטע התזונתי-בריאותי, לפני שחיים ידבר על ארגון. תראו, אנחנו היום במצב של חינוך והקניית ערכים לאו דווקא ואנחנו בבעיות גם עם הילדים שכביכול לא עלו וצפו פה. והנושא הזה של לקבל אוכל ולתרום, כי ילד הוא ילד עשרים וארבע שעות והשאלה מה הוא מקבל, זה המהלך שצריך לחשוב. כי הרעב היום מציק בבטן ולא נותן לישון אבל, הרעב היום או החסר התזונתי בעוד עשר או שלושים שנה - - -

היום, את יודעת שאנחנו מציינים את יום הסוכרת הבינלאומי.

כן, אני בדיוק - - - דיון בוועדת העבודה והרווחה.

גם כאן יהיה דיון.

אני רוצה רגע לקחת ולהגיד: נכון שזה נותן מענה. אני חושבת שהחשיבה צריכה להסתכל על בריאות התלמידים בכלל ועל המהלך הערכי והפתרון לאותם ילדים. כן חד משמעית. לא לתייג. לאפשר את זה, בבית ספר כזה זה ברור לנו.

כל הכבוד ל"לקט", ברור, אנחנו עובדים ואנחנו מכירים. יש בבתי ספר המון מהלכים שעושים את זה בעצמם.

אני יודע, אנחנו נחשפנו לזה בדיונים.

נכון ולכן, אם נסתכל על התמונה כולה - - -

ודאי, אבל היום אנחנו מציינים את יום הצלת המזון.

מה שחשוב הוא שההצלה הזאת היא לכיוון של המזון הבריא, כי הביקורת שלנו היא גם לגבי הרכב המזון של אותו ילד שכן מסוגל, או הג'אנק פוד שהוא מביא לבית הספר, כמו שאמרת, שהוא קונה בדרך, פה, באותה הזדמנות גם מאפשר להם לקבל מזון שהוא מותאם, שהוא בריא, שהוא עם הקמח המלא עם הירק וכו', זאת אומרת, יש לנו פה 'חבילה' של דברים.

תודה. מיד.

רגע, אני חייבת לשאול, אדוני יושב הראש, בזמן שתעשה את הדיון הבא אני אחליף את עאידה ב"מעמד האישה" אז אני רק חייבת לשאול אותך שאלה, כי באתי עכשיו מדיון של שעה בוועדת העבודה והרווחה, ורציתי לשאול אותָּךְ, כי עלה שם משהו וזה היה נראה לי מוזר, את אומרת שאת אחראית על כל מה שקשור בתזונה ובריאות, היום, היום בבתי הספר – ותיכף אני גם אתייחס ל"לקט", האם תלמידים עוברים שיעורים בנושא של תזונה נכונה, של אורח חיים בריא? כי לפי מה ששמענו שם הם לא.

אני יכולה לנחש מי אמר את זה שם וזה בסדר. אנחנו הגדרנו שהנושא של הקניית הרגלי בריאות ואורח חיים בריא הוא must בכל שכבות הגיל. העולם כולו יצא "משיעור" ומדבר על כך שכל מורה, שאין שיעור בבריאות, שכל מורה צריך לתרום את חלקו והעשייה המשותפת היא של כל המערכת, עם כל מה שיש בה. יש מקומות שבהם אנחנו מחזקים, למשל, בתכנים, על ידי אנשי מקצוע אבל אם אין עשייה ושינוי בסביבה, הרי הידע זמין גם לילדים האלה שלא מודרכים. העניין הוא מה אתה עושה עם הידע הזה ומה אתה עושה בסביבה שבה הם נמצאים. כן עוסקים בבריאות ברמות השונות, מהטובים ביותר – שאלה בתי ספר וגני ילדים מקדמי בריאות, עד פחות. הם עוסקים בזה. יש, שוב אני אומרת, הידע הוא לא עצם העניין, בית ספר מחוייב היום לבנות תכנית רב שנתית, לשאלה איך הוא מטפל בנושא הבריאות, כשהזנה ופעילות גופנית, יש מקומות שבהם - - -

אני הסכמתי, היא הקדימה את הדיון הבא שיהיה בעוד שלש שעות.

אבל זה מעניין כי את אומרת שיש את זה.

אני אומרת שיש לנו עוד הרבה מה - - -

משרד הבריאות אומרים שאין.

לא, הם רוצים שיעור - - -

לא, לא. אני אומר לך. בואי, אני אעשה לכם סדר. משרד הבריאות צודק במשהו ואני אומר לכם במה, אני מקדים רבותי, כולנו זוכרים את החלטת הממשלה, והתכנית לאומית, יש פתגם תלמודי "קדרה דבי שותפי לא חמימי ולה קרימי", כשלוקחים קדרה שכמה שותפים לה, היא לא חמה ולא קרה. זה מה שקרה. משרד הבריאות צריך לשים את הכסף אבל גם משרד החינוך ומשרד הרווחה. משרד הבריאות נשאר לבד – השאר ברחו. אז לכן הוא מֵלִין אבל, יש – תתקני אותי בדיון הבא, אבל אני אומר לך ש'בגדול' זהו המצב ועיקר, עיקר הענין הוא שוב, יש חינוך אבל זה לא במידה ובצורך, במיוחד כשאנחנו במקום לא טוב במגמה העולמית אבל זה לא הטיעון.

אני רוצה לומר בנימה אישית, לפני שאני מעביר לךָ את זה, אני פתחתי את העיתון היום, ואני אומר את זה דווקא לאורחים, מה מעניין את עורכי העיתון בתקשורת הישראלית? בשני העיתונים זה השיח הקולני הלא מביא כבוד בין חבר כנסת לחבר כנסת. לכם אני אומר, ביומיום, בשעה כזו, יושבים פה בדיונים רציניים, כמעט בכל הוועדות, אבל זה לא בא, זה לא בא לידי ביטוי. אני אומר לכם, אני, חשוב לי הדיון הזה יותר מן הדיון שהיה לי בשבוע שעבר עם עשרים ושמונה חכ"ים, - - -

גם אתמול היה לנו.

גם אתמול היה, על התבטאויות של מרצים שחברי כנסת באים, מרביצים איזו אמירה בומבסטית משמאל ומימין, על ארגון שוברים שתיקה או נוער הגבעות, מימין ומשמאל, אמר לי, העיתונאי, מה קרה לך? למה אתה מדכא את הדיון? הוא רצה שאני אתן לבלאגן, לפיצוצים, שאני אוציא חברי הכנסת ואני אומר לכם, כשהוצאתי באחד הדיונים, וזה נדיר, ששה חברי כנסת קיבלתי רייטינג, הוי, השם ישמור, כולם: כל הכבוד. מה "כל הכבוד"? ואלה הדיונים, אני אומר לכם שאני נהנה מדיונים כאלה, אני נהנה מדיונים כאלה, זו הכנסת, זו העבודה האמיתית של הכנסת - - -

אז אפשר לשאול את שאלת מיליון הדולר עכשיו? למה משרד החינוך לא שם כסף על - - -

לא, עזבי, מירב, מירב, לא, הנה, לא, לא. זו לא השאלה. רגע, חברי הכנסת, מירב, למה את לא מקשיבה לי? חיים הלפרין שהוא מנהל יחידה, ייתן סקירה על חצי מן השאלות. בבקשה, חיים. ספר לנו קודם כל גם על מפעל ההזנה, על הדרך, וגם על ההשתלבות עם "לקט" עם כל נושא הילדים.

אל"ף, אני מצטרף לברכות ולך, אדוני יושב הראש, אני רוצה להגיד שכמו שאמרת על "הקדירה דבי שותפיה", אתה גם יודע ש"אין הברכה שורה אלא על הסמוי מן העין", הסמוי מן העין הוא עורכי העיתונים, - - -

אבל חשוב לומר לאזרחים, לתת את החוסן. בואו, בואו, תקשיבו. אם האזרח לא יודע מה קורה באמת עם הנבחרים שלו אז הוא באמת לא מאמין לנבחרים שלו, הוא באמת, זה הפרלמנט היחיד, הוא לא יכול להחליף פרלמנט. למה הוא לא יכול להחליף? כי כל בחירות הוא חוזר על אותם הנציגים, אותן המפלגות. לכן, לפחות שיידע, ולתת להם, - - -

הפרלמנט רוצה להחליף את האזרחים שלו.

כן, יש כאלה רוצים להחליף את העם, כשלא מצליח להם הם רוצים להחליף את העם. אבל בואו, זו הייתה אמירה שלי.

קודם כל פעולה מבורכת, אנחנו יודעים למשל, שגם בתכנית ההזנה, כשיש מצבים - - -

לא, חיים, לפני כן, תן לנו תמונה, אני רוצה שתתן לנו תמונה, תן לנו תמונה על מה היום במפעל ההזנה.

אני רוצה להגיד שגם היום, במפעלי - - - למשל, קורה, שיש שביתה או משהו כזה והקייטרינג בישל את האוכל אז אנחנו מפנים אותו ל"לקט ישראל". את זה אני אומר בהקשר של - - -

לא, זה יפה מאד, תשמע, זה - - -

היה - - - לקייטרינגים, שאם יש מנות עודפות אז שלא יישלחו לזבל אלא ילכו למי שצריך לאכול וזה בהקשר השני. עכשיו אני רוצה להגיד משהו לגבי המדינה. אנחנו, במסגרת תכנית ההזנה ותכניות הזנה שונות, נותנים ארוחת צהרים לבערך 250,000, 260,000 ילדים כל יום, ומי שעושה את המכפלות אז אנחנו מדברים על סדר גודל של בין 40-50 מיליון מנות של ארוחת צהרים חמה בשנה. אנחנו מצווים לעבוד לפי כללים, לא לפי וולונטריות של בית ספר או רשות, ולכן, אנחנו נותנים את זה בעיקר לאשכולות אחד עד ארבע ויש מקומות ש'טיפה' יותר, למשל, שכונות קשות בתל אביב, למרות שתל אביב היא אשכול 8 אז השכונות החלשות שנמצאות בדרומה של תל אביב, גם הן מקבלות הזנה על פי חוק, כי החוק במובן הזה חל על יוח"א ולכן, למשל, לבית ספר כמו "נטעים", כיוון שהוא עם יום קצר אז הוא לא זכאי להזנה ובתי ספר שנמצאים ביום חינוך ארוך כן. אנחנו חיים בעולם של סדרי עדיפויות, אין בידינו יכולת לתת לכל הילדים אוכל כל יום, למרות שזה יכול להיות חלום לגיטימי לגמרי להגיד: בואו נעשה מסעדה בבית הספר - - -

מי שלא חולם - - -

צהרים? לחשוב על הבוקר, כי הכריך בבוקר הוא מענה אחר לגמרי.

ברור. בואו, מי שלא חולם לא עושה. תראה, יש מדינות יותר גדולות מאתנו, נכון שאין להן את כל האתגרים שלנו אבל יש להן גם מערך הסעות לאומי לבתי הספר. עם האוטובוסים הצהובים, - - -

נתונים. יש - -

שמע, אם לא נחלום על זה אנחנו נשב ונקשקש, אתה יודע כמה הגיון יש בזה? רק נעשה יציאה קטנה לטובת ההסעות, כמה בטיחות יש בזה, כמה שקט נפשי יש בזה, פחות עומסים בכבישים, אנחנו מכירים את סביבות בתי הספר בשעה שמונה בכבישים הראשיים. בבקשה.

צודק אדוני - - - אני אומר, מפעל הזנה זה שיח שהוא חשוב מאד ומדובר בארוחת הצהרים אבל אנחנו מדברים על ארוחת הבוקר, אם למאה בתי ספר יש 8,000 כריכים אז יש עוד בתי ספר ששם "לקט" לא יכול, הוא לא מגיע לכל הארץ. השאלה איך מקבלים ממך אתה נתונים? האם מנהל בית הספר יודע בכלל?

לכן ביקשתי, תן לנו נתונים כלליים ככה.

אני רוצה להגיע לרמה הפרטנית, כי בעצם, המנגנון שאנחנו בנינו אומר שכל הילדים צריכים לאכול, כל הילדים בבתי הספר - - -

והמפתח הוא בית-ספרי ולא פרטני.

ביוח"א.

כן.

ביוח"א. החוק מדבר על יום חינוך ארוך.

מדברים על ארוחת בוקר.

רגע, רגע, הלאה.

חיפשתם נתונים אז אני מדבר על נתונים. אלה הנתונים, המדינה מחוייבת לעבוד לפי הכללים - - -

בסדר, או.קיי., בוא נשמע מה יש, אחר כך נראה בסיכום לאן אנחנו שואפים.

אז אני אומר, קודם כל בהיבט הזה, שכל הילדים בבית הספר צריכים לאכול למעט, כמובן, מי שלא רוצה, אגב, מי שיש לו רגישות למזון מקבל מנה אחרת, שעוברת מבחן מיוחד ברמת בטיחות מאד גבוהה, והילד מקבל את המנה כולל, פשוט - - - המנה שלו, וכל הילדים מקבלים - - -

חברת הכנסת - - - לא תקבל את זה שחולי - - - למשל, או - - -

מקבלים.

לא, דווקא הם בסדר.

אבל מי שיש לו את ההכשר היותר טוב ולא מקבל - - -

לא נכון.

לא? אין?

אני במקרה מעורב, דווקא עם הורה, עם ילד עם אלרגיות, שביקש להחריג את הבן שלו בגלל שהוא בדק את הכשרות ובגלל הכשרות הוא בטוח שאין שם מרכיבי חלב. והייתי צריך להפעיל את עירית.

גם לא בטוח, גם לא בטוח.

רגע, אבל, אני ממש חייבת לדעת. הסנדוויצ'ים שמקבלים הילדים, רגע, חכה עם תכנית ההזנה הלאומית לצהרים, אני וגם חבר הכנסת מקלב מכירים, אני - - - עשר שנים, מכירה אפילו את האוכל, גם הייתי אוכלת אותו מדי יום, אני מודה והוא עלא כפק. אני, באמת מעניין אותי החיבור ביניכם.

אבל בואו, עוד לא הגענו לסקירה. חיים, בוא, בוא, נעשה סדר. מירב, תני לו, הוא כבר פה.

אני במתח כי יש לי עשר דקות.

מיד, תני לו דקה שתיים רצופות. חיים, בוא תהיה אתי רגע, חיים, אמרתי לך מההתחלה, אם היית הולך אתי ממוקד אתי, היינו כבר עוברים. לכן, תן לי פה, אני לא יכול לבקש ממך משהו שאתה לא מחוייב על פי חוק ומה שאתה לא עושה. מה שאתה עושה תן לי סקירה. מספרים, פריסה, איך זה עובד, בדקותיים ולאחר מכן נראה איך אנחנו מתחברים.

אז אני אומר, אנחנו נותנים מענה למערכות יוח"א כלומר, גם גנים וגם א'-ו' כי זה החוק, ואנחנו נותנים מענה ל- 250,000 ילדים בערך, ברשויות שהן באשכול אחד עד ארבע, גם בתכניות הזנה על פי חוק וגם, אגב, לחבר הכנסת מקלב, לךָ, גם למי שנמצאת בתכנית "סלע", שנמצאת באשכולות 1-3, גם מי שלא ביוח"א. במובן הזה נושא הכשרות רלבנטי לגמרי גם לאלעד, גם לבית"ר עלית.

ברור.

וגם למודיעין עלית. הילדים אוכלים ברוך השם, גם ילדי בני ברק שבאו אלי ואמרו שהם אוכלים רק כשרות של הרב לנדאו ולא אוכלים כשרויות אחרות, ולכן אני אומר תמונת המצב היא כזאת שבית הספר חייב לתת מענה לכולם למעט מי שלא רוצה, והתשלום הוא בהתאם לרמת ההכנסה של המשפחה.

יש השתתפות.

ברור, לגמרי. אוכלים כל יום צהרים.

זה פתרון ל"לקט" במובן הזה של איך מרחיבים את המפעל, ואת זה אני חולק - - - . בהיבט הזה, ילד שלא יכול – אוכל. אנחנו רבים עם רשויות, אני באופן אישי רב עם רשויות על העובדה שזה מגיע להם, אתה לא יכול להגיד שמי שלא משלם לא אוכל, אנחנו נוריד מנות בבית הספר, גם אם אתה רשמת מאתיים ילדים ואנחנו יודעים שיש מאתיים וחמישים, חמישים לא רוצים, בסדר, יש מאתיים חמישים שזה - - - אנחנו - - - מאתיים חמישים גם למי שלא שילם, זה מאבק יומיומי, זה לא מאבק שפטור בכלל, כלומר, תהליך ההטמעה של התכנית הזו, הוא תהליך מתמשך - - -

מה מפריע למנהל בית ספר או ראש רשות?

לא הבנתי.

מה העקשנות, מה הרציונאל של העקשנות?

הרשות משתתפת ב- matching להזנה, בהתאם - - -. לפני שנתיים עשינו מהלך של הפחתה של השתתפות הרשויות, הורדנו בערך ב 10% את השתתפות הרשויות והן משלמות פחות ממה שהן שילמו בעבר, כל אחת משלמת רק 10% - - - הרבה, ברהט שהיא אשכול 2, יש לו 20,000 ילדים אז גם הוא עושה את החשבון שלו, אבל אלה ילדים שנמצאים אצלו בסופו של דבר.

יש לנו מענה גם בהיבט של איכות המנה – דיברנו עליה, גם בהיבט של משהו אוניברסלי לכל הילדים למעט מי שלא רוצה וגם ברמה של כשרויות שונות, בהתאם לצרכים של הילדים, כל אחד, כל קהילה, בהתאם, שלושת הרשויות שיכולות לתת לה - - -

לבוקר?

אין לו בוקר.

אז לא - - - שום דבר. אתה לא מחוייב, מר הלפרין, אתה לא מחוייב לארוחת בוקר, אנחנו יודעים את זה, השאלה היא, גם ראש העיר לא מחוייב לארוחת בוקר, - - - לא מחוייב אבל אנחנו דורשים ממנו, למה אתה לא יודע, - - - השאלה אם אתם, משרד החינוך, יודעים, יש לכם את הנתונים, אתם מַפנים לבתי ספר ואולי אני גם, אני יודע שלא, אבל אני מבקש שאולי אחת ההחלטות החשובות, אם משרד החינוך יעשה מיפוי של הילדים שנצרכים לארוחת בוקר, ולא בקריטריונים של מפעל ההזנה או לא, מדברים על הסנדוויצ'ים - - -

תשאל את פנחס.

לא, - - -

רגע, סליחה, שמענו, אנחנו אנשי סטטיסטיקה, פנחס, אולי עשית, לפי הקריטריונים שאתה מחלק כריכים, לו יצוייר שהיינו לוקחים אותך כפרוייקטור הלאומי, מה להערכתך היה הצורך בארוחת בוקר במערכת החינוך?

לעניות דעתי, יותר ממפעל ההזנה. כי אם נקח - - - גם יותר ממפעל ההזנה והם עולים עכשיו לחטיבה, הם הרי נפלטים ממפעל ההזנה, בכיתות, אני אומר, ילדים, לפחות, ילדים שנמצאים בכיתות ו'-י"ב, או סליחה, ז'-י"ב, זה כמו א'-ו', נכון, טעיתי בגנים, עכשיו, בוא נקח את כל אותן משפחות הלא- מתפקדות, כל אותם מקומות שיש ילדים - - -

אני לא אוהב את ה"לא מתפקדות", לא בגלל חוסר תיפקוד, קשיים.

לפעמים זה גם חוסר תיפקוד. יש את האבא והזוג התגרש - - -

לא נתפס לי ה"לא מתפקדות".

גם ברעננה, גם בכפר סבא, יש לנו בתי ספר ששם אנחנו נותנים עשרים כריכים ושם שלושים כריכים, כי יש גם ילדים שם גם - - - כי גם להם חשוב מאד שהם ייכנסו לבוקר - - -

אין ספק.

אז אני אומר, אין מיפוי ארצי, רשימת הבקשות אצלנו היום, רשימת ההמתנה היא למעלה מכפול. וזה בלי שעשינו 'קול קורא', אנחנו רק בארבעים ושתיים רשויות.

הוא אומר לך, בוא, בוא, אני רוצה לכוון את השאלה, לחדד את השאלה שלי. הקריטריונים שלך, האם הם זהים פחות או יותר לקריטריונים של מפעל ההזנה?

לא.

לא, כי הקריטריונים של מפעל ההזנה הם על פי חוק. מה שפה יש - - -

לא הבנתי, אז מה אם זה על פי חוק? גם על פי חוק יש קריטריונים.

רגע, לא, כי זה נקבע - - -

אתם לא תוכלו לענות לי אם לא הבהרתי את שאלתי. אני עכשיו שר החינוך וקיבלתי בנדיבותו של שר האוצר: תתחיל להחיל את מפעל ההזנה לארוחת בוקר. והייתי הולך על הקריטריונים שלךָ, האם אתה יכול לומר לי מה הקריטריונים?

כל בית ספר מגיש בקשה. אם יש לו ילדים שמוכָּרים ברווחה אז יש לו ילדים שהוא יודע שבבית המקרר ריק. אנחנו לא סתם נותנים לפי הבקשה של בית הספר. בית הספר צריך לערוך ביקורי בית, צריך להכיר את התלמידים. אם אתה מסתכל על זה שהיום אנחנו מחלקים 8,000 זה בבתי ספר שאנחנו מכירים ואלה ילדים שהם רעבים מהבוקר, הם לא יכולים לחכות עד הצהרים. אני חושבת שכמו שדיברו קודם, צריך להסתכל על כל ילדי ישראל ולהגיד: ילד צריך ארוחת בוקר. אי אפשר לסמוך על ההורה שייתן. זה יכול להיות הורה שיוצא ברעננה בשש בבוקר ולא טורח לשמור על הילד, זה יכול להיות ילד בישוב אחר, שאין לו, פשוט אין לו. נגמרה הקיצבה והילד רעב. אנחנו לא - - -

ברור לי. אני לא יכול לקבל את הנתונים מכם ובצדק, בוא, אבל אין ספק שאם נרצה להחיל את הפרויקט הזה של הכריכים לארוחת בוקר על כל בתי הספר, נצטרך להתכנס לעשרות אלפים, כמה עשרות אלפים.

כן, כי הקריטריונים שלהם הם יותר פתוחים.

יותר פתוחים ובצדק, אני מאמין - - -

אני לא מצליחה להבין, באמת.

מה השאלה?

למה משרד החינוך לא משתתף בעלויות של "לקט"? האם אני יכולה לקבל תשובה?

כי הוא לא מחוייב על פי החוק.

מה זאת אומרת? רגע, רגע, הרי הם, שניה, הם באים, עושים את העבודה שכמו כל עמותה, יש עמותות, - - -

אם הייתי חיים הלפרין הייתי פונה אלייך בשאלה: סלחי לי, אני לא מבין אתכם, המחוקקים, כמו שחוקקתם את חוק ההזנה, לא, כי את שואלת אותו, הוא פועל על פי החוק שאנחנו חוקקנו.

בדיוק.

מכוח החוק. אז השאלה לא אליו אלא אלינו. למה אנחנו לא - - -

השתתפות תקציבית דרך אגב, יכולה להיות בסוף החלטה של שר, הרי השר יכול להחליט.

אז אנחנו נקרא לו.

כמו ששר הרווחה, - - -

לכן יש דיון ובסוף הדיון אנחנו נקרא לו.

לשר הרווחה יש את "עלם", יש את "אותות", אני במקרה גם עוסקת עם העמותות של נוער בסיכון והוא מחליט לתת ל"עלם" תקציב - - -

אבל זה צריך לבוא מסודר - - -

רגע, אני יודעת "מסודר", "עם קריטריונים", תאמיני לי, האם אתם מגישים תמיכות שלהם?

לא.

לא?

לצערי לא. לצערי הרב - - -

השאלה אם יש מבחן תמיכות.

יש, יש. היא אומרת שכן.

לא, מבחן תמיכה לקריטריונים - - -

לא, אני אומרת שיש תמיכות, את שאלת למה המשרד לא משתתף. קודם כל צריך לבוא מפה, - - -

בסדר, מירב, אני מרים את הכפפה, מירב, עירית.

יש להם כפול ילדים - - -

מירב, אנחנו - - -

יש פי עשר ילדים אבל אם אנחנו - - -

השר אולי יחליט, שבמקום, אם היא לא יודעת לתת זה, - - - יתן להם את הכסף ואז - -

למירב הכל קל. בואו.

אנשים מסבכים דברים.

בוא, לכן יש דיון, חיים, סליחה, אני מדבר.

אני רוצה לספר לך משהו קטן.

בבקשה.

שמע, אני מטפלת בש.ש. במדינת ישראל, כולם יודעים, שנת שרות, כבר שנים הם אומרים:צריך 5 מיליון, צריך 5 מיליון, אני באתי וביקשתי ממשרד הביטחון 10 מיליון שקל תוספת, כי באמת, תקציב של ש.ש. "על הפנים", והתחננתי והתחננתי ואמרו לי: "אי אפשר" ו"קשה", משרד הבטחון אף פעם לא שם כסף על ש.ש. למרות שהם קובעים את השיבוצים שלהם כי אחרי שנת השירות הם הולכים - - -

כמו המכינות הקדם צבאיות שהקרן להכוונת חיילים - - -

בדיוק, אז אני אמרתי דבר כזה: מאד פשוט, ה 10 מיליון האלה, זה דבר קטן, מתוך 60,62 מיליארד, בא ראש המטה של כחלון, ייאמר לזכותו, ארז חלפון ואמר לראש מטה שר הביטחון: אתה לא מקבל 60 מיליארד עד שלא תיתן 10 מיליון לש.ש. אתה מבין? וברוך השם, קיבלנו עוד 10 מיליון בפעם הראשונה ממשרד הביטחון. מה אני אומרת, יש לך תקציב של 60 מיליארד, לפחות אנחנו כוועדה – ומרגי יודע שאני שותפה שלו לכל אורך הדרך, לפחות אנחנו נבוא אל השר ונגיד לו: רגע, למה שמשרד החינוך שאגב נותן להרבה עמותות, הרבה עמותות שעוסקות בחינוך, "חינוך לפסגות" ואחרות, אני אפילו לא זוכרת, למה לא יהיה כאן, הרי בסופו של דבר, כמו שאמרת, הוא מקבל את הסנדוויץ' הוא מרוכז בלימודים, זה win-win אז אתם בטח אין לכם התנגדות אז אני אומרת, למה אנחנו כוועדה לא - - -

אז זהו, עכשיו הכנסת את זה.

או.קיי. אז עכשיו זה חזר לוועדה.

חזר אלינו. זו מטרת הדיון, הרי מטרת הדיון, אין ספק שחשוב יאמרו לפנחס ולגידי שהם עושים עבודה טובה ולגברת פרוביזור אבל, בסוף נצא עם סיכומים ונצא עם קריאה וכולנו תקווה שזה ייפול על אוזניים כרויות וקשובות. האם יש עוד מישהו שרוצה להתבטא בנושא, לפני שאני ניגש לסיכום? אז אנחנו ניגש לסיכום.

אני חושב שבסך הכול הכללי נחשפנו וחיים ברוב אמנותו גם מצא את ה- linkage ל"לקט ישראל" בזמני שביתות - - -

כל הזמן. ועודפים.

בסדר, עם כל העודפים, אין ספק, יש חיבור אז זה דבר נכון ומתבקש.

לנו לא נותר אלא, קודם כל להודות לכל מי שהשתתף בדיון, הועדה מודה לכל חברי הכנסת המציעים שהשתתפו ולכל האורחים שהשתתפו. הועדה מודה ל"לקט ישראל" על עבודתה החשובה, אל"ף, באיסוף עודפי מזון והבאתם למי שצריך אותם באמת, ועל הערך המוסף שהם מצאו ואיפשרו את מפעל הכריכים בבתי הספר לארוחת בוקר, אני חושב שזו בשורה לשמונת אלפים ילדים ולי אין ספק, לוועדה אין ספק, שאם נתאמץ ונביא ונדאג למשאבים נוספים, נוכל להגיע לכמות גדולה יותר.

הועדה שמחה לשמוע מן היועצת הנכבדה על התרומה הישירה, על הפעולה הישירה שעושה הכריך לאותם ילדים, הן ברמת צמצום הבעיות האובייקטיביות שלהם והן בהבאתם להישגים ולרמת לימודים סבירה.

הועדה קוראת למשרד החינוך לבחון את האפשרות לפרסם נוהל תמיכה בגופים שעוסקים בביטחון תזונתי בבתי הספר מעבר למפעל ההזנה.

הועדה גם קוראת ל"לקט ישראל" לנסות להפעיל עוד, לגייס עוד תורמים כדי שהמפעל ילך ויגדל.

הועדה קוראת למרכז השלטון המקומי לעודד את ראשי הרשויות לשלב ידיים עם מפעל "לקט ישראל" ולהביא את בשורת ה matching לאותם בתי ספר ורשימות המתנה שיש, כי זה לא שאנחנו עכשיו נחפש את הילדים, הרי אומר לנו פנחס פפר שיש רשימות המתנה, אז הועדה קוראת למרכז השלטון המקומי לשלב ידיים, להפעיל ולהוציא 'קול קורא' לראשי הרשויות, לשלב ידיים ולקבל את הנתונים מ"לקט ישראל", לראות את רשימת ההמתנה ולעשות את אותו matching נדרש ושוב, רק תודה וברכה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:50.