הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 61

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום ראשון, ז' בשבט התשע"ו (17 בינואר 2016), שעה 11:00

סיור במרכז התנדבות של ער"ן לבחינת המענה הניתן לעולים חדשים

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

קסניה סבטלובה

יואל רזבוזוב

מירה קידר - מנהלת אגף רווחה והתמודדות, הסוכנות היהודית

דוד קורן - מנכ"ל עמותת ער"ן

לידיה סלע פלד - מנהלת ער"ן תל אביב

שירי דניאלס - מנהלת מקצועית ארצית, עמותת ער"ן

בנימין הלר - מתנדב בעמותת ער"ן

יגאל אמיתי - דובר הוועדה

לי ירון - עיתון 'הארץ'

ויקטוריה פולק - דוברת של ח"כ קסניה סבטלובה

דנה גורדון שושני

ס.ל.,חבר המתרגמים

סיור במרכז התנדבות של ער"ן לבחינת המענה הניתן לעולים חדשים

(בסיור)

אני פותח את הסיור במשרד של ער"ן. איתי ביחד חברי הכנסת, חברי ועדה, חבר הכנסת יואל רזבוזוב וחברת הכנסת קסניה סבטלובה, מנהלת הוועדה דנה גורדון ודובר הוועדה, יגאל אמיתי. יש גם צוות שלי, נציגת הסוכנות היהודית ונציגת עיתון 'הארץ'. אנחנו מתחילים אצלכם קודם בסיור ולאחר מכן נשב. תודה.

אני קודם כל רוצה לברך אתכם שבאתם. זה לא מובן מאליו וזה לא קורה כל יום שחברי ועדה מהכנסת מגיעים לבקר בער"ן ואני רוצה לתת את ההקשר של הביקור כפי שאני מבין אותו.

ער"ן פועלת כבר 45 שנה במתן סיוע נפשי בטלפון ובאינטרנט. יש לנו בשנה משהו כמו 180,000 פניות, אנשים שפונים גם בטלפון וגם באינטרנט, מתוכם, אני כבר מתחבר לנושא של המפגש, סדר גודל של 4,000, לפעמים קצת יותר, פניות בנושא אובדני, מתוכם 700-800 מקרים אובדניים בשנה. להבדיל מתוכן, מקרה אובדני זה אומר שהשיחה מסתיימת בזה שצוות שלנו, לא פיזית של ער"ן, אלא או מגן דוד, או המשטרה, או לפעמים לפעמים גם רווחה, מגיע אל האדם ומוריד אותו, או מהבניין, או לוקח אותו לבית חולים אחרי שהוא לקח כדורים ומציל את חייו. זאת אומרת זה 700-800 איש בשנה שאנחנו מצילים אותם ממוות כתוצאה מאובדנות.

אדם שמתקשר אלינו במהלך שיחה אובדנית, ויש כאלה למעלה משניים ביום, הוא לא יתאבד באותו היום. צריך לדעת את זה. השיחה לא תיגמר איתו ואנחנו נאתר אותו תוך כדי שיחה, לפעמים זה לוקח חצי שעה, לפעמים זה לוקח שעה ולפעמים זה ייקח גם שעתיים, נאתר אותו, ברצונו ושלא ברצונו, וצוות יגיע אליו וייקח אותו לבית חולים, ייקח אותו למקום בטוח.

אני אומר את זה והתסכול שלנו זה שלא כל האנשים יודעים על השירות ופה אני מגיע לעולים. העולים לא יודעים על השירות הזה. אנשים בני 30, 40, 50 שגדלו פה בארץ שמעו על ער"ן, הם היו בבית ספר, הם היו פה, הם היו שם, הם היו בצבא, יש לנו גם שירות מיוחד לחיילים, הם שמעו על השירות הזה. וכשאדם כזה מגיע במצב אובדני, גם כשהוא החליט להתאבד, והוא רוצה להתקשר כי הוא לא יכול להיות לבד בחצי השעה האחרונה, אנחנו נציל אותו. השיחות מהסוג הזה של עולים כמעט ולא מגיעות כי הם לא יודעים על השירות.

לפני כמה שנים משרד הקליטה עוד תמך בשירות הזה, הוא הפסיק לתמוך בשירות הזה, התמיכה הזאת נפסקה לדעתי לפני בערך 10 שנים.

למה? מה הסיבה להפסקה?

משרד הקליטה החליט שאל"ף, העולים כבר לא עולים, הם כבר פה והכול בסדר ולא צריך לתמוך בקו חם. אני יכול להגיד לכם, שנכון, העולים עברו תהליך, ואתם יודעים את זה, יש פה שלושה עולים, שאיך אומרים? להוריד את הכובע, אבל עולה הוא תמיד יהיה עולה. מי שעבר מעבר של עלייה/הגירה, אנחנו יודעים שזה אחד מהאלמנטים - - -

כשהם תמכו, אז יותר עולים ידעו על השירות?

כן, כי היה גם פרסום, הם פרסמו את השירות. היום אנחנו לא חושבים שהשירות, הוא יכול להיות גם בעברית, יש יתרון לרוסית ויש לנו מתנדבים דוברי רוסית, אחד מהם נמצא איתנו, תיכף נשמע אותו, אבל רוב העולים יכולים לנהל את השיחה גם בעברית, אבל הם צריכים להגיע אלינו, הם צריכים לדעת ש-1201 קיים שם כשיחת חינם עבור העולים, עבור אלה שעשו עלייה. לפעמים הם כבר לא עולים, הם אפילו אולי לא תופסים את עצמם כעולים.

יש לכם פילוח של שיחות שאתם מקבלים?

כן.

מה האחוז של שיחות שמתקבלות מעולים?

יש לנו סדר גודל של 10%, שחלקם גם לא מגדירים את עצמם כעולים. אפשר לזהות לפעמים במבטא, אבל לא תמיד. אצל חלקם המבטא כבר לא מאוד מאוד בולט, אבל מי שעבר עלייה/הגירה, הוא תמיד יהיה בסיטואציה של סיכון יתר כשהוא יהיה במצב משברי. זה לא משהו שהולך להיגמר, כי הוא גמר את סל הקליטה, כי הוא גמר את התהליך או משהו כזה, ואנחנו רואים את זה מהתוצאות או מהנתונים של משרד הבריאות, או הנתונים בארץ לגבי מספר האובדנויות אצל עולים, שהם יותר גבוהים מהמספר היחסי שלהם באוכלוסייה.

בכמה שפות אתם - - -

אנחנו נותנים את השירות היום בעברית, בערבית וברוסית. אבל צריך לומר את האמת, מתנדבים דוברי רוסית יש לנו מעט מאוד ומתנדבים דוברי ערבית חסרים לנו גם. בהרבה מצבים, כשמגיעה שיחה, למשל של דובר רוסית, והשיחה לא מצליחה להתקיים, אנחנו ניקח את המספר וזה יגיע לבני, האיש היקר שנמצא פה מאחוריכם, שהוא מתנדב שלנו, הוא איש מקצוע, הוא קב"ן בצבא, ובני ידאג שאחד המתנדבים שלנו יחזור אליו בשפתו ברוסית. אבל המכשלה בזה היא שאדם שנמצא במצוקה ורוצה לדבר ואומרים לו 'אנחנו נחזור אליך', הסיטואציה שהוא רוצה לנהל את השיחה עכשיו, ונאמר הוא נמצא בבית והוא לא רוצה לנהל את השיחה הזאת בעוד שעתיים או שלוש, כשאנשים אחרים יהיו בבית וזה אולי לא נוח לו, למרות שלכולם יש טלפונים ניידים. הסיטואציה הזאת לא מספיק נוחה, אבל לשאלתך, אנחנו נותנים את השירות היום בשלוש שפות.

מה עם אמהרית, צרפתית?

צרפתית אין לנו, אמהרית אין לנו. היה לנו. אנגלית אין לנו. יש לא מעט מתנדבים שיכולים לנהל שיחה באנגלית וכשמגיעה שיחה שהצד השני רוצה לנהל אותה באנגלית, אז אם לא נמצא מישהו שיכול לנהל אותה כרגע באנגלית אז הרבה פעמים הוא ישלח לנו בקשה ואנחנו ננסה לשדך ביניהם. מי שעוזרת לנו בזה זו ד"ר שירי דניאלס, שהיא המנהלת המקצועית שלנו, אנחנו משדכים, אבל זה לא שירות מיטבי.

במה תלוי שגם יהיה באמהרית וגם באנגלית ובצרפתית?

רק בדבר אחד, בכסף.

בתקציב.

כן. בשירות שלנו יש לנו היום 1,200 מתנדבים, יש לנו היום צורך בעוד 500 מתנדבים בערך, כדי לענות לאלה שמחפשים אותנו. צוואר הבקבוק היחיד הוא תקציב, כי כדי להכשיר 100 מתנדבים חדשים אנחנו צריכים אנשי מקצוע, אנחנו צריכים אנשים שידריכו את המתנדבים. מתנדב שנמצא פה, גמר את הקורס, זה לא שהוא טייס אוטומטי, הוא זקוק אחרי כל שיחה שלו, אחרי כל משמרת שלו, לתמיכה של מנהל הסניף שלו, שהוא איש מקצוע. איפה לידיה? היא יושבת פה כרגע בשיחה, היא מנהלת הסניף והיא אשת מקצוע. מתנדב שמסיים משמרת של 4 שעות צריך לשתף איש מקצוע. צוואר הבקבוק הוא רק אנשי מקצוע.

המקומות שיש לנו, המקום הזה הוא בסיוע ובתמיכה של עיריית תל אביב. מלבד במקום אחד אנחנו למעשה לא משלמים שכירות, יש לנו 12 מקומות בארץ.

אתם נותנים שירות גם בחו"ל?

האמת שזה נכון. אנחנו השבוע נהיה באוקראינה, אגב, ללמד אותם את מודל העבודה שלנו כדי להתמודד עם בעיה של אלה שחוזרים שם מהחזית. יש שם פוסט טראומה במספרים שאנחנו לא מכירים. זה היה מאוקראינה במקרה. הדרכנו לא מזמן את הקהילה במקסיקו סיטי, גם להקים שירות כמו שיש לנו.

הפניות שמגיעות אלינו עוסקות בכל הנושאים. זה יכול להיות 'יש לי בעיה עם הילד שלי', בעיות כלכליות, בעיות נפשיות, פיטורין מעבודה ואובדנות. צריך לדעת שאובדנות היא סדר גודל של בערך 4% מהפניות שיש בהם חלק אובדני, אבל עיקר הפניות זה של אנשים במצוקה בכל קשת החיים שאתם יכולים להעלות, כל בעיה שאתם יכולים לחשוב עליה. היום, אני יכול כבר להגיד לכם, הייתה לנו פנייה בנושא הזה ולא שמעתי מה אמרתם.

אפשר עוד קצת על מקורות תקציביים?

המקורות התקציביים שלנו, העיקר זה מתרומות מהציבור, תרומות קטנות מהציבור. אנחנו מקבלים מהמדינה, אני יכול להגיד לכם שבשנת 2015, שהסתיימה, קיבלנו מהמדינה סדר גודל של מיליון, מתוך תקציב של 10 מיליון, שזה באופן יחסי שנה טובה. אנחנו בדין ודברים עם משרד הבריאות וליצמן אומר לנו כל הזמן שהוא צריך לתת לנו משהו כמו 3-4 מיליון, והוא רק לא מוצא בינתיים - - - דיברנו עם יואל, לפני כמה, שנתיים?

כן.

בבית קפה שם בנתניה.

כן, הייתי בטוח שקיבלתם כבר. מסתבר שלא.

לא, לא קיבלנו בינתיים. בעצם סיימנו את השנה בגירעון. נעזרנו השנה באישה שהחזקנו אותה בחיים, פיזית, במשך 4 שנים, ולא עלינו היא הלכה לעולמה והורישה לנו את הדירה שלה. אישה ירושלמית.

כל הכסף הולך לאנשי מקצוע?

רוב הכסף הולך לאנשי מקצוע.

מה דורש איש מקצוע? הוא נמצא בשכר, במשרה מלאה? איך זה עובד?

אני יכול להגיד לך שבכל סניף יש לנו איש מקצוע אחד, זאת אומרת יש לנו 12 אנשי מקצוע. המקובל בעולם, בארגונים כמו שלנו, זה שיהיה איש מקצוע על כל 40-50 מתנדבים, אצלנו יש איש מקצוע על כל 100-120 מתנדבים. הקושי הוא בדיוק להכיל את המתנדבים. מתנדב חייב להיות כל הזמן בתהליך הדרכה וכל זה נמצא על הכתפיים של המנהל של הסניף, שלא כולם עדיין במשרה מלאה אצלנו, רק בגלל שאנחנו לא יכולים לשלם להם. אם יש לנו מנהלת מקצועית, כמו פה, שיש לה תואר שני והיא קב"נית עם ותק מאוד ארוך בצבא והיא לא נמצאת פה במשרה מלאה, אז זאת בושה.

תואר שני במה?

תואר שני בעבודה בסוציאלית או בפסיכולוגיה, אבל היא באה במקרה מרקע של קב"נית מקצועית.

איך ההתערבות של אנשי המקצוע? נגיד למשל טלפון מגיע, המתנדבת או המתנדב עונה, השיחה מתקיימת בין הפונה למתנדבת, איך נכנס האיש המקצועי?

שאלה מצוינת. השיחה מתועדת תוך כדי שיחה ובסיומה במערכת שנקראת CRN, מנהל מקצועי עובר על כל השיחות וייתן משוב למתנדב. המתנדב יקרא מהבית את המשובים שהוא קיבל על השיחות של המשמרת.

תוך כמה זמן?

תוך יום-יומיים.

אז תוך יום-יומיים, הבן אדם לא - - -

בסיטואציה של פנייה בסיכון, פנייה משברית, בתוך המערכת הטכנולוגית הזאת, שהיא מאוד מתקדמת, שכולה פותחה פה בארץ, יש קריאה לכונן ואז נפתח למתנדב לוח עם שלושה-ארבעה אנשי מקצוע. אם אחד לא נמצא, הוא נותן לחיצה על אחד ואותו איש מקצוע עולה לשיחה והוא ידבר איתו בלי שהפונה שומע אותם. הוא יתדרך את המתנדב או המתנדבת מה לעשות בסיטואציה הזו, כשברוב המקרים איש המקצוע ייקח את הפיקוד על הדרך של להזעיק את המשטרה, לגייס את בזק כדי לאתר איפה נמצא פיזית הפונה הזה והשיחה הזאת תסתיים רק בסוף האירוע הזה. כך שאלה שני המצבים.

מתנדב יהיה בתהליך הדרכה, יש לו בין שתיים לשלוש משמרות בחודש של 4 שעות, עוד מפגש הדרכה של 4 שעות בחודש, הוא חייב להיות בתוך תהליך הדרכה, ובנוסף לזה בכל סיום משמרת הוא יגיע הביתה, למחרת או מתי שהוא מתפנה, הוא ייכנס מהבית לתוך המערכת הזאת והוא יקרא את המשוב של מנהל הסניף שלו, שזה חלק מתהליך הלימוד.

אני חוזר לתקציב. אני מבין שהתקציב שלכם זה 10 מיליון שקל, מתוך זה מיליון אתם מקבלים מהמדינה.

זה השנה קיבלנו, זה לא מובטח.

9 מיליון אתם מגייסים? מתרומות או מה?

אל"ף, כן. בתוך התקציב יש עוד 3 מיליון, זה לא ממש כסף, לכן אפשר להגיד שהתקציב מבחינת כסף הוא רק 7 מיליון, אז 6 אנחנו צריכים לגייס. ה-3 מיליון, זה לא בלוף, לפי התקנות של החשכ"ל את שעות העבודה של המתנדבים רושמים גם בצד ההכנסות וגם בצד ההוצאות, אז זה 3 מיליון שזה כאילו לא כסף. זה בעצם 7 מיליון, 6 אנחנו צריכים לגייס בכל שנה ולכן אנחנו בגירעון.

אלה התרומות הקטנות?

רובן הגדול זה קטנות, יש קצת מקרנות פילנתרופיות בארץ ובעולם. היום בדיוק התבשרנו שקיבלנו צ'ק מקרן אריסון, למשל, או קרנות כאלה שאתם מכירים את חלקן.

והמדינה, מה זה מיליון שקל? זה נמצא איפה שהוא בבסיס התקציב?

לא.

תמיד אתם מגייסים קצת מפה וקצת מ - - -

זה בעיקר משני מקורות, האחד זה תמיכות של משרד הבריאות, שבתחילת השנה הם אומרים לנו 'תקבלו 300', זה בערך הסכום, ואז לקראת סוף השנה פתאום הם מוצאים עוד איזה 200 או משהו כזה והם אומרים 'יאללה, תיקחו עוד קצת', והחלק השני זה פרויקט מיוחד שעומד להיגמר השנה, זה הקו המיוחד לניצולי שואה, שזה משרד הרווחה תומך, זה 400,000 שקל.

זה בשנה הבאה לא יהיה?

זה בשנה הבאה לא יהיה. מבחינת משרד הרווחה הפרויקט הזה אמור להסתיים. אני מקווה שהם ישנו את דעתם, אבל כרגע - - -

ויש לכם פניות?

כן, יש לנו בערך 1,000 פניות בחודש לקו של ניצולי שואה, שהפניות הן בנושא של בעיקר בדידות ומצוקה נפשית.

אז יש את הרשות לניצולי שואה במשרד האוצר. הם קיבלו מיליארד שקל בתכנית הלאומית. מה זה כמה מאות אלפי שקלים. צריך לדבר עם עפרה רוס.

נעשה את הסיור ואז נשב.

מה שאנחנו רואים פה, יש פה שש עמדות. כל עמדה כזאת מחוברת גם למערכת הטלפונית וגם ל-CRN, עם מידע מסביב למתנדבים. מה שאתם שומעים זה שמתנדב מסכם את השיחה שהוא קיבל. השיחות מנותבות בכל הארץ, זאת אומרת אם כרגע יושבים בארץ 15 מתנדבים בכל הארץ, השיחות מנותבות למתנדב הפנוי, לא משנה איפה הוא נמצא, אם זה בכרמיאל, אם זה בבאר שבע, אם זה בראשון לציון ואם זה בתל אביב. הם יושבים באופן תיאורטי באותו המקום. הסיבה שיש 12 סניפים היא רק בגלל היכולת לגייס את המתנדבים מכל מיני מקומות.

בסניף כמו כרמיאל יש משהו כמו 80 מתנדבים, בסניף כמו תל אביב יש היום 130 מתנדבים. יש לנו סניף אינטרנטי שהוא לא גיאוגרפי, שיש בו מתנדבים מכל הארץ ואגב גם מהעולם. יש לנו מתנדבת במקסיקו, יש לנו מתנדבת בהונגריה, כאלה שעברו פה את התהליך ואחר כך החיים לקחו אותם למקום אחר והם ממשיכים את הפעילות גם ממקום אחר בעולם.

חוץ מכם אף אחד לא נותן ברוסית, נכון?

לא. נעלה למעלה?

רציתי לשאול, אמרת קודם שלפני עשור כן היה לכם מימון, ואם השנה הוא עומד על מיליון, אז מה היה לפני עשור, כמה היה המימון של הממשלה?

(הישיבה נפסקה בשעה 11:25 ונתחדשה בשעה 11:30.)

זו המנהלת המקצועית שלנו, שהיא בעצם המנטורית של כל הצוות המקצועי ושל כל הפרויקטים המיוחדים שאנחנו עושים גם בארץ וגם בעולם.

שלום לכם, ברוכים הבאים. אני אקצר, היות שאת רוב הנתונים יש בידיכם. אני רוצה קצת לספר לכם דוגמאות של פניות, שתבינו מה עומד מאחורי המספרים. קודם כל המטרה שלנו היא לתת עזרה ראשונה נפשית 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, כל יום בשנה. למשל גם ביום הכיפורים שני הקווים היחידים שפעילים בארץ זה מד"א וער"ן, ולא במקרה אנחנו עושים את ההקבלה הזאת של מד"א וער"ן כי אנחנו רואים את עצמנו כמד"א של הנפש ורואים את זה כזכות בסיסית של כל אזרח במדינה, בדיוק כמו שהוא זקוק לתמיכה רפואית, ויש שם שירותים, אז באותה מידה גם נפשית צריכים להיות שירותים נגישים וזמינים.

כשאני במצוקה אני רוצה עזרה כאן ועכשיו, ולא שם ואחר כך. אנחנו יודעים שיש במדינה שירותי בריאות נפש מעולים ומצוינים, אבל הם לא שם ב-21:00 בערב, אחרי מהדורת החדשות שמציפה אצלי כל מיני מראות וזיכרונות קשים והם לא שם ב-2:00 או ב-4:00 לפנות בוקר כשאני מתקשה להירדם כי אני מוצף בהרבה מאוד זיכרונות טראומטיים ואולי מחשבות חודרניות.

אנחנו למעשה שם בפיקוח ובהנחיה מקצועית של אנשי מקצוע, ב-12 סניפים ושלוחות, כמו שאמר דוד. אנחנו עונים על 180,000 פניות, כלומר 440 פניות ליום. זה הקו החם הגדול ביותר במדינת ישראל, בערך פי עשרה מכל הקווים האחרים ביחד.

מה הייחוד של ער"ן בגדול? אנחנו לא קו נישה. כשאני מתקשרת לקו לנפגעות תקיפה מינית אני מגדירה את עצמי כנפגעת תקיפה מינית, כשאני מתקשרת לקו הלבן אני מגדירה את עצמי כבעלת זהות מינית כלשהי. רוב האנשים לא שם, אנחנו לא רוצים להגדיר את עצמנו, אנחנו לא יודעים לאן אנחנו בדיוק משתייכים, חלק מהאנשים גם כל כך פוחדים מהמפגש פנים אל פנים, עוזר-נעזר, שהם מעדיפים כבר לסבול וזה לא בגלל שהם לא מודעים לזה שהם צריכים עזרה. רוב האנשים יודעים שהם צריכים עזרה, הם מפחדים מתיוג, הם מפחדים מהפרה של סודיות ולכן היכולת לפנות בטלפון או באינטרנט בכל זמן ובכל מקום מאוד אטרקטיבית להרבה מאוד אנשים.

אגב, באינטרנט, אם כבר הזכרתי פגיעות מיניות ואלימות, יש לנו פי חמישה פניות, גם פניות אובדניות. יש לנו הרבה יומרות באינטרנט בגלל שאנשים מרגישים איזה שהוא ביטחון רגשי שעוזר להם.

אני לא אאריך, אבל כן חשוב לי לדבר על ההכשרה. כשמישהו מגיש מועמדות להתנדב לער"ן קודם כל חשוב לדעת שאנחנו מקבלים פחות מ-40% ממי שרוצה להתנדב לער"ן. אנחנו עוברים תהליך של ראיונות קבוצתיים וראיונות אישיים כדי לוודא שאנשים יודעים להקשיב ויודעים לתת מקום וזה שמישהו היה מאוד בכיר או מנהל מאוד דגול, זה לא אומר שהוא יידע איך להקשיב ואיך להיות שם לרשותם של אנשים בלי להגיד להם מה לעשות ובלי לתת להם מתכונים.

קורס ההכשרה הבסיסי שלנו כולל 18 מפגשים של 4 שעות, זה רק החלק העיוני. לאחר מכן עוד 6 מפגשים של 4 שעות של האזנות, זה אומר שמתנדב ותיק עונה לשיחות והמועמד מקשיב לו. לאחר מכן עוד 6 מפגשים של 4 שעות של חונכות, שזה אומר שהמועמד עונה לשיחות, אבל לידו יושב חונך ומדריך אותו על כל שיחה ושיחה. לאחר הקורס הזה האדם מתחיל לשבת על הקו ולקבל הדרכה, כמו שדוד אמר, על כל שיחה ושיחה. המשוב יכול להיות, 'יופי, מצוין, הקשבת באמפתיה והיית שם לרשות הפונה', והוא יכול להיות 'תראה, כאן היה מקום אולי להפנות אותו לשירות קהילתי, אולי לומר לו שיש לו זכויות שכדאי שהוא יכיר'. כך אנחנו מפתחים קאדר של מתנדבים שלומדים לתת מענה למגוון של פניות.

צריך לזכור שיש לנו המון שירותים של מידע, יש קו משרד האוצר, יש קווים למיצוי זכויות, אבל הרבה מהאנשים יודעים מה הזכויות שלהם, הם יודעים שמגיע להם או לא מגיע להם גמלה, מה שהם רוצים זה מישהו לדבר איתו ואז הם מתקשרים עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם לאנשים שלא יודעים מה לעשות איתם. לשמחתי בשנים האחרונות יש לנו שיתוף פעולה עם הקווים האלה ואז פונים אלינו ואומרים 'תראו, יש אישה שהיא בודדה, היא מתקשרת לפני ארבע פעמים ביום, אנחנו לא יודעים מה לעשות איתה' ואז מציעים לה את השירות שלנו.

אני יכולה לשתף אתכם בסיפור מאוד מרגש, של מנהלת השירותים הסוציאליים בבית חולים אסף הרופא. היא סיפרה לי שהגיעה עולה בת קרוב ל-80 ואמרו לה שהיא צריכה להתאשפז והיא אמרה, 'אני לא יכולה להתאשפז כי היום בשלוש המתנדב של ער"ן מתקשר אליי, אני חייבת להיות בבית'. מבחינתה זאת השיחה היחידה שיש לה, פעם בשבוע שיחה עם מתנדב של ער"ן, וזו הייתה סיבה לא להתאשפז.

אני לא אאריך, כי דוד דיבר על השיחות האובדניות. אני רק רוצה לחדד שהנתונים מראים ששליש מהאנשים שהתאבדו בשנה האחרונה הם עולים ולכן אנחנו צריכים לדעת איך להתנהל מול השיחות האלה, מה זה אומר. הנושא של העלייה הוא גם קצת מטעה, כי כמו שדוד אמר, בארץ אנחנו גם מאוד טובים במבצעים, משהו קצר טווח, קשה לנו עם דברים שדורשים אורך רוח וליווי של שנים. זה מה שאנחנו עושים, ליווי תהליכי ואנחנו מצילים חיים במלוא מובן המילה.

יש לנו הרבה פעילויות גם למען הקהילה. אנחנו גם עשינו הרבה מאוד הכשרות בנושא של מניעת אובדנות, אם זה בשב"ס או בכל מיני גופים עסקיים, בנושא של התמודדות עם טראומה וחירום. בחודש שעבר אני חזרתי מוורשה, הדרכתי 80 מנהלי בתי ספר יהודיים בעולם, כולל הצוות של פריז אחרי הפיגועים שם.

יש לנו ידע מאוד גדול בער"ן שפיתחנו במשך 45 שנים ואנחנו נשמח לחלוק בו. אני חושבת שיש לנו הרבה מה לעשות, גם מבחינת ההכשרות שאנחנו יכולים להציע - - -

האם זה משהו שמשרד החוץ תומך בו?

לא. זה קרנות פילנתרופיות שמממנות, הג'וינט וגופים שרוצים לסייע.

אני נמצאת בוועדת חוץ וביטחון, זה נושא שבהחלט משתלב בתוך סיוע החוץ שאנחנו מעניקים.

אנחנו רואים כאן הרבה מאוד בעיות ופניות. אני רוצה לקרוא לכם דוגמה. אתמול כשישבתי והתכוננתי למצגת בפניכם חיפשתי בפורום של ער"ן פניות של עולים. ער"ן 45 שנים עונה בטלפון, כבר 11 שנים שאנחנו עונים גם באינטרנט, יכולים לפנות אלינו בעזרת מייל, צ'ט ובפורום. 18,000 פניות בשנה הן פניות של עולים. יש הרבה יותר, כי לא תמיד הם אומרים את זה, אנחנו בעצם שירות אנונימי, אני יודעת רק מה שהפונה אומר, אם הוא לא אמר לי שהוא עולה, או לא אמר לי משהו שמרמז אני לא אציין את זה בדיווח ואז זה לא נחשב מבחינה מספרית.

אז אתמול בדקתי בפורום לפי מילות מפתח ומצאתי כמה פניות. אני אקרא לכם שתי פניות. 'אמא שלי היא אישה שרק לפני 5 שנים עלתה לארץ', היא בעצם עושה את זה ברטרוספקטיבה, עוד מעט תראו, 'גרושה עם ילד, תינוק וילדה קטנה בת 5. לא היו לנו פה שום קרובים, גרנו המון זמן בשכירות, אבל אמא לא החסירה מאיתנו כלום. אבא היה רואה אותי פעם בחודש בערך וגם בפעם הזאת בשבת הוא היה הולך לעבודה ותוקע אותי אצל אמא שלו, שהייתה אומרת לי כמה אמא שלי רעה וזבל וכל הגירושים האלה בגללה. בקיצור, אני בת 15. אומרים לי שהוא חולה סרטן, אני ממש לא יודעת מה להגיד, איך להגיב, מה עושים? ביקרנו אותו אחי ואני, פעמיים, ואז פשוט הודיעו לי שהוא מת. מה לעשות? מה להרגיש? את האמת לא מרגישה געגוע, לא כואב לי לדבר על זה. יש אנשים שפשוט מגיע להם. ועכשיו אתם שואלים, עכשיו אני בת 16, בטוח יותר בוגרת מבני 16 אחרים. המצב הוא כזה, גרה בשכירות, עם סבא, סבתא, אמא, את אמא פיטרו החודש, לא מוצאת עבודה. עבר זמן, לא מקבלת אבטלה, זה מבאס. אני באמת עצובה. אני שומעת את אמא שלי בוכה בלילות, אני רואה שהמצב רע. אני במין דיכאון. עברו עליי דברים, זה היה קרוב ליום השנה שאבא שלי מת, אף אחד לא שואל, אף אחד לא מתייחס. התחלתי להתבודד. אנשים פשוט אמרו לי, מה הקטע שלך? למה נהיית מוזרה, למה את נראית עצובה? אבל הם לא שאלו כי אכפת להם, הם שאלו כדי לצאת ידי חובה. הגעתי למצב שאני לבד, בבית יושבת ובוכה כמעט כל יום, לא רואה משהו חיובי בחיים האלה'.

יש הרבה מאוד פניות כאלה. המחסום של פנים אל פנים, עוזר-נעזר, הוא מאוד קשה. כשאני פונה באינטרנט אני יכולה להוריד את המסכות, אני לא צריכה להיות הבת הגיבורה. בבית היא צריכה לתמוך באמא שבוכה בלילות, היא צריכה להיות חזקה, היא צריכה לשדר שהכול בסדר. בבית הספר אף אחד לא יודע בעצם מה הילדה הזו עוברת מרגע שהיא עלתה לפה בילדות ולכל אורך הדרך. אנחנו כאן כדי להקשיב לכל אותם אנשים שלא מוצאים את המסגרת הבטוחה לעשות את זה. לא במקרה היא אומרת בסוף שהיא לא רואה משהו חיובי בחיים האלה, כי מכאן השיחה מתפתחת.

אתם יודעים, כל תכתובת כזו יכולה להגיע להרבה מאוד עמודים ויש לי הרבה מאוד דוגמאות שאני יכולה לשתף, אבל אני לא רוצה להלאות, אז אם יש לכם שאלות, אני אשמח לענות עליהן. רק להגיד, שאנחנו גם מצילים חיים. תמיד מדברים על זה, אבל אותי תמיד מרגש אותו מפגש אנושי שאתה מצליח לגעת במישהו שמרגיש קצת פחות לבד בגלל השיחה הזו.

מה עושים במקרה כזה באמת?

אז יש לנו כמה דרכים. אחת, עצם הדיבור על הקושי מאוד מקל, כי היא לא שומרת את זה בבטן, ברגע שאני ממלילה את הפחד, ממלילה את החרדה, אני רואה את זה שחור על גבי לבן, יש בזה איזה שהוא אפקט מרגיע. שתיים, אנחנו משתמשים בהרבה מאוד אסטרטגיות תמיכה, מלנרמל את הקושי, מלתת מידע על מי יכול לעזור, לחזק, לנסות לראות איך אנחנו נותנים מידע על גופים קהילתיים שיכולים לעזור לה, דרך כל הזמן יש לנו בראש סיכון, לשאול את השאלות, להעריך סיכון. המתנדבים שלנו יודעים להעריך רמת סיכון וכאשר הסיכון מיידי יש לנו שיתוף פעולה עם יחידת המשא ומתן במשטרה, לעשות את החיבור הזה.

הרבה מאוד פעמים, כמו אותה נערה, שחוזרת ופונה והיא אומרת 'רק אתכם יש לי כאן, אתם החברים היחידים שלי', בעצם היא מתארת גם חרם מאוד גדול שהחבר'ה בכיתה עשו נגדה, אז היכולת הזו כבר עושה הבדל גדול. היא לא מורידה בהכרח את הטריגר למצוקה, הרי אני לא יכולה למצוא לאמא שלה עבודה או לעזור לה מבחינה כלכלית, אבל אני כן יכולה לתת לה את התחושה, שעל זה היא מדברת, שהיא לא לבד, שאנחנו כאן כדי לעזור.

יש לנו את היכולת לאתר, דרך מערכת המידע שלנו, את כל גופי הסיוע הקהילתיים. נאמר אם אנחנו נקליד במערכת המידע 'שירותי בריאות נפש ראשון לציון' זה יקפוץ. אנחנו לא ממליצים על אף מטפל פרטי, על אף שירות פרטי, רק על גורמים קהילתיים ומוסדיים. אנחנו גם לפעמים, אם היא תבקש, ניצור קשר עם היועצת בבית הספר, עם העובדת הסוציאלית וננסה לדאוג לזה שמישהו יראה אותה.

זה בהסכמתה?

זה בהסכמתה. אנחנו מפרים את עקרון האנונימיות רק במקרה של הצלת חיים. לנו זה נשמע, אגב, ברור, אבל אני יכולה להגיד שהמקבילים שלנו באירופה החליטו שערך האנונימיות הוא ערך עליון ולכן הם ינסו לשכנע את האדם לא להתאבד, אבל הם לא יזעיקו כוחות חירום.

באיזה קבוצת גיל, עד כמה שאתם יודעים, יש יותר מקרים של אובדנות ומי פונה, מבין שני המינים, יותר אליכם?

מבחינת מגדר, 60% נשים ו-40% גברים פונים לער"ן, שזה הרבה מאוד, כי דווקא השירותים המקבילים בחו"ל אומרים שפחות מ-20% מהגברים פונים. אצלנו דווקא פונים יחסית הרבה גברים. מבחינת מי פונה הכי הרבה, זה תמיד מפתיע אנשים, זה מגיל 35 ל-55, כי תמיד אומרים לי 'מה, זה לא המתבגרים? זה לא הזקנים?' אז לא, אלה אנשים באמצע החיים שמתמודדים עם מה שנקרא בעיות בחיים, זוגיות, תעסוקה, החיים, לכן אלה רוב הפניות.

מבחינת אובדנות, אנחנו ממש רואים את מה שאומרת הסטטיסטיקה. בזקנה יש את האחוז הגבוה ביותר של איומים אובדניים ובגיל ההתבגרות. לא במקרה זו סיבת המוות השנייה של מתבגרים והשלישית של מתבגרות, אנחנו רואים את זה לגמרי על הקו. אנחנו גם רואים שבפניות של העולים יש רמת מצוקה יותר גבוהה ויש לנו דרכים להעריך את זה. גם באינטרנט אנחנו רואים שהקפיצה, כמו שהיא מתארת, מהתהליך בתחילת השיחה לבין 'אין לי טעם בחיים האלה' הוא ככה, הוא מאוד מהיר. אנחנו צריכים להיות מאוד רגישים לקרוא את הסימנים האלה.

איזה פערים יש לכם בטיפול בעולים האובדניים בגלל היעדר התקציב?

אנחנו, כמו שדוד אמר, נמצאים במצב שבו נאמר אני בת 45, כשאני הייתי בבית הספר היסודי היו מחברות חומות של דפתר, מאחוריה היה כתוב 'הידיד שלך בער"ן', אני גדלתי עם זה שאני יודעת שיש ער"ן. אנשים שלא חוו את ההיסטוריה של ער"ן לא יודעים שיש שירות כזה ולכן אם כבר מישהו מתקשר - - - תמיד מראיינים אותי בכל מיני אירועים, כמה פניות לער"ן, איך הפניות עלו ב'צוק איתן' ועכשיו בפיגועים ואני תמיד אומרת, 'אני מודאגת ממי שלא התקשר'. אז זה שיש לנו עלייה בפניות, יש לנו עלייה של בין 40% ל-60% בכל מיני אירועי חירום, אבל מה עם אלה שבכלל לא יודעים שהם יכולים להתקשר, שלא שמעו על זה מעולם? זה הכי מדאיג.

אז איך בכל זאת מפרסמים? למשל ברוסית, באיזה מדיום עכשיו אתם מנסים?

חלק מזה זה כשיש מודעות דרך כתבה או כנסים שאנחנו משתתפים בהם, שאנחנו מדברים על ער"ן ואנשים תמיד באים ואומרים 'לא ידענו, לא הבנו שזה שירות כל כך גדול', אנחנו נכנסים לבתי ספר, לפחות מנסים להיכנס לבתי ספר. יש לנו הרבה מאוד מחסומים.

השאלה אם אתם ערוכים. נגיד אנחנו יוצאים עכשיו בקמפיין ברוסית, השאלה אם אתם ערוכים לקלוט את כל הפניות.

זאת שאלה מצוינת. בעברית, קודם כל, אנחנו ערוכים. לגבי הרוסית, מה שאנחנו עושים בכל השפות, גם ספרדית לפעמים רוצים מאיתנו וכל מיני שפות, אז מה שאנחנו עושים, אם יש לנו מתנדב שהוא דובר את השפה המערכת מציינת את זה והמערכת יודעת להפנות למי שמדבר את השפה. למשל בני הלר שיושב פה, המערכת יודעת שהוא מדבר גם עברית וגם רוסית ולכן אם מישהו יבקש ברוסית זה יידע להפנות אליו. אם הוא לא פנוי כרגע, אז הוא יכול להשאיר את הפרטים בכל השפות ואנחנו נאתר. כי מתוך 1,200 מתנדבים יש לנו מתנדבים שמדברים את כל השפות, אנחנו נאתר ואנחנו נחזור לאותו אדם אם הוא יבחר. אבל אין ספק שאם היה לנו תקציב הייתי מתחילה בזה שנגייס קורס של דוברי רוסית ושל דוברי אמהרית ולעשות קורס מיוחד לאנשים שידברו את השפה.

השאלה, עוד משהו קצר. הפעילות שלכם הרי נושקת להרבה תחומים. נגיד יש את הרשות למלחמה באובדנות - - -

אנחנו יושבים במועצה.

אז אתם שם. אם אתם מצילים 700-800 אנשים בשנה, זאת אומרת יש לזה עלויות תקציביות, הרי אנחנו יודעים, אנשים שמגיעים בסוף לבית חולים, יש לזה עלויות, אנחנו יכולים לחשב. ברגע שאתם עושים חישוב כזה ואתם ניגשים אתם יכולים לקבל תמיכה. יש הרבה גופים שיכולים לתמוך, אני לא מצליח להבין למה הם לא תומכים.

יש לנו נייר שהשקענו בו לא מעט עבודה, נייר שמראה את החיסכון הכלכלי שיש במניעת אובדנות שלנו למדינה וזה מגיע למעל 100 מיליון שקל בשנה. החיסכון הכלכלי, אני לא מדבר על מצוקה נפשית. איך אומרים, ההשכלה לא הפריעה לאף אחד להישאר בור? אז הנייר הזה עוד לא הפריע לאף אחד לתת לנו את הצ'ק והוא נייר שאני יכול להעביר לכם אותו.

בכמה מסתכמת התמיכה של משרד הקליטה, כאשר היה, עד לפני עשור?

משהו כמו 400,000 שקל בשנה.

משמעותי.

כן.

כן. אנחנו צריכים להגיע לאנשים. חלק מזה זה גם מול המשרדים, משרד החינוך, משרד הביטחון, להבין שחלק לא יפנו אליהם כי הם רוצים להיות אנונימיים, אנחנו יכולים לעשות את השיחה הראשונה ואז זה יקל על הפנייה אליהם.

השאלה אם אנחנו נבוא ונגיד לממשלה, אנחנו רוצים שכל השפות, גם ספרדית, גם אמהרית, אנגלית, צרפתית, רוסית, שאתם תספקו את זה, יש לכם למשל חישוב כמה עולה לכם התוספת של השפות? כמה אפשר לדרוש מהממשלה עכשיו?

אנחנו צריכים לפתוח קורס בשפה מסוימת אם יש מספיק אנשים בארץ שדוברים את השפה ויפנו. היום אנחנו יודעים, למשל, שקורס באמהרית וברוסית זה חובה, יכול להיות שגם בצרפתית בקרוב, כי יש לנו יותר ויותר פניות בצרפתית, אז גם שם אני חושבת שיהיה ערך. אנחנו יכולים לאתר על ידי זה שאנחנו ננגיש קודם כל את השירות הזה, שאנשים יידעו שהוא קיים. אם אנחנו עכשיו נכשיר הרבה מאוד מתנדבים, אבל לא ישמעו על השירות אז אנחנו סתם נכשיר.

נפרסם, כמובן נפרסם את זה. ברגע שאתם מוכנים אפשר לפרסם את זה בכל מיני דרכים, שהעולים יידעו שהשירות קיים. אבל אם אתם לא מספקים אין טעם לפרסם את השירות.

אנחנו יכולים לספק את השירות הזה בהרבה מאוד שפות. יש לנו, מתוך 1,200 מתנדבים קבוצות שמדברות את רוב השפות. כלומר מעולם לא נתקלתי בפנייה של פונה שלא הצלחתי לאתר, דרך מנהלי הסניפים, מישהו שיחזור אליו באותו יום אפילו.

אז מה המשמעות של זה? את אומרת שאין קו באמהרית ואין קו בצרפתית.

יש לנו שירות לעולים, שירות בשפות, שמאפשר - - - אם יש מתנדב במשמרת שדובר את השפה, המערכת מנתבת אליו. נאמר נחשוב על מתנדב דובר רוסית, הוא כרגע נמצא במשמרת, אם מתקשר מישהו דובר רוסית המערכת תפנה אליו. אבל אם לא, הוא ינהל את השיחה בעברית ואז - - -

אם מישהו באמהרית פונה מה תעשו?

אם מישהו פונה באמהרית אנחנו ניקח את הפרטים ואנחנו נחזור אליו עם מתנדב שדובר אמהרית.

זה אומר שאם אני מחר אעשה פרסומת באמהרית, ברדיו באמהרית, ואני אומר שהשירות הזה קיים ואני מפרסם את זה - - -

אנחנו קודם צריכים לעשות קורס, שיהיו לנו לפחות 15 מתנדבים שיודעים לתת שירות גם באמהרית וגם בעברית.

האם אתם מסוגלים לעשות עכשיו?

אנחנו מסוגלים להרים קורס - - -

אז מה מעכב אתכם?

יש מתנדבים?

כרגע לא.

כרגע אין לנו, אנחנו צריכים לפרסם.

אני מדבר על זה. אתם עושים אותו כתנאי שקודם כל צריך לקבל תקציב, זה מה שאתם אומרים לי?

כן.

נכון, כי אנחנו צריכים להביא אנשי מקצוע להכשיר את האנשים האלה שילוו אותם, לכל ה-18 מפגשים ועוד החונכות ועוד ההדרכה ואנחנו צריכים גם שהם ינהלו שיחה, גם בעברית וגם באמהרית. יש היום אנשים שדוברים אמהרית, אבל מעדיפים לנהל את השיחה בעברית, אז אנחנו נותנים להם לבחור. הצעירים, למשל, הרבה פעמים רוצים לדבר בעברית, אבל עדיין - - -

מי שרוצה בעברית אין בעיה.

אבל השירות עדיין צריך להיות תלוי תרבות. זה היתרון. לא משנה באיזה שפה, אבל הוא צריך להיות רגיש תרבותית והמתנדבים שלנו צריכים להכיר, צריכים לדעת. יש הרבה מאוד מומחים דוברי אמהרית שאנחנו יכולים להביא אותם ולבנות למתנדבים שלנו הכשרה שהם יכירו את הרגישויות, שהם יכירו את החשיבות. זה מה שאנחנו היינו רוצים לעשות.

השאלה שלי, את הדברים האלה אתם עושים בתנאי שיהיה לכם תקציב, לא לפני התקציב?

כן.

כן, אנחנו צריכים שיהיה תקציב, ושחלק מהתקציב יופנה להדרכה וחלק להנגשה של השירות.

אברהם, התסכול שלנו הוא שבעצם גם את הידע וגם את היכולת ואת הניסיון יש לנו, והמדינה שעוסקת בנושא הזה, שמה את זה על סדר היום כבר לפחות 3 שנים, ובמקום לבוא ולקחת מהמדף משהו שקיים, המועצה למניעת אובדנות כבר נפגשת 3 שנים בישיבות אינספור, שאנחנו גם שותפים שם, אבל גם שותפים לתסכול, במקום לבוא ולהגיד 'קחו את הכמה גרושים שחסר', כי במושגים של מדינה זה באמת גרושים, 'ותרוצו עם זה'. אדם שמתקשר אלינו בסיטואציה אובדנית לא מתאבד.

השאלה אם המועצה לאובדנות יכולה לגייס את התקציב.

זו שאלה טובה, אני לא רוצה לענות על זה.

יש לנו פה נציגה.

אנחנו נשב ואז אנחנו נתייחס גם לנציגים.

(בישיבה)

שמענו ואני אשמח מאוד להתייחסות גם של נציגים של המשרדים השונים שנמצאים איתנו, נציגת הסוכנות היהודית ונציגת המועצה לאובדנות - - -

אני לא מייצגת כאן את המועצה, אבל רציתי להגיד כמה מילים בהקשר של העולים. אני חברה במועצה הלאומית למניעת אובדנות ולאחרונה קיבלתי מינוי לעבוד בראש תת הוועדה לעולים במועצה. יש חלוקת עבודה עם יפה ממשרד הקליטה, שהיא יותר בכיוון של משפחות ואני בכיוון של צעירים. מטבע העיסוק שלי בסוכנות, מי כמוך יודע. יש לנו דיון ראשון ביום חמישי השבוע.

אני באופן אישי, שעוסקת בעולים, אני יכולה להגיד כל חיי המקצועיים, מאוד ערה וכואבת את חוסר השירותים לעולים, בוודאי ובוודאי בימים הללו שאנחנו רואים את ההתגברות של העלייה מצרפת ועם מצוקות נפשיות, שזה דור שני למהגרים, העולים שמגיעים הם כבר דור שני למהגרים עם המצוקות הספציפיות שלהם ועוד ועוד. אני מאוד מקווה שבאמצעות המועצה הלאומית, עם הרחבת הפיילוט, אמרת 'מדברים מדברים ולא קורים דברים', היה פיילוט וכרגע מדברים על הרחבה שלו לקבוצות שונות. בבתי ספר יש דברים מדהימים שקורים, מעבר לעולים, אני מדברת בכלל בהקשר של המועצה. אבל בהקשר של העולים, אני מקווה שאנחנו נצליח לגייס כוחות טובים מתוך המועצה ובאמת בפיתוח של שירותים לעולים, אם לעולים צעירים, אם למשפחות. זה לפחות מסר שרציתי להעביר.

אני רוצה שתרחיבי, כיוון שאני מכיר אותך גם מבחינה מקצועית, כעובדת סוציאלית, וגם הניסיון שלך הרבה שנים עם עולים חדשים בתחום הזה, האם את חושבת שהשירות הזה יכול להקל גם בשירות שמשרד הקליטה נותן, אבל גם הסוכנות נותנת? איך את רואה את שיתוף הפעולה בגיוס כספים, למשל בשביל השירות הזה, איך את רואה את העניין הזה?

אני חושבת שזה אבסורד ששירות כזה לא מקבל תמיכה מהמדינה. הדברים פה ידועים. כשהמצוקה מציפה אדם והוא מתלבט אם להתקשר או לא להתקשר, ברור לגמרי שנגישות תרבותית ושפה זה מקדם לנגישות, ליצירת קשר. אם אדם, אפילו שיש מתנדב והוא מתקשר ויש את המחסום של מי שמדבר איתו בעברית, ניקח אפילו רוסית, שיחסית יש מתנדבים, ודברים נאמרו פה, יש מתנדב דובר רוסית במשמרת, אין מתנדב, מה קורה אחר כך, מה עובר עליו בשעות האלה. הוא היה חם לקבל איזה שהיא התייעצות ואחר כך הוא התקרר, או שהסביבה סגרה עליו, המשפחה סגרה עם המצוקה הספציפית שלו. נראה לי שזה ממש המובן מאליו, שיהיה שירות בשפות ומדינה שקולטת עלייה תתמוך בשירות בשפות.

מעבר לשפות, כמו שנאמר, רגיש תרבות. עם ההבנה לעולים מאתיופיה, לעולים מצרפת שעכשיו אנחנו מתמודדים ומתחילים להבין את המורכבות של העלייה הזאת, העולים של רוסיה שכבר מהווים חלק נכבד מהחברה בישראל ועוד ועוד אחרים. זה נראה לי פשוט לא הגיוני, הדבר הזה.

נציגת משרד הקליטה נמצאת? לא, היא לא הגיעה. יש את העניין של קו פתוח של משרד הביטחון? משהו של משרד הקליטה, נכון?

יפה וולמן, אמרת שהיא באה?

כן, דיברתי איתה, היא הייתה אמורה להגיע.

אצלם יש משהו, לא?

אני לא מכירה.

משרד הקליטה, מהמפגש האחרון שהיה לי עם שרה - - -

קו פתוח, יש משהו.

במפגש האחרון שהיה לי עם שרה כהן, משרד הקליטה הוריד את זה מסדר העדיפויות שהוא תומך.

כלומר שזה לא קיים.

שרה מכירה אותנו טוב מהשנים שהם תמכו בנו.

אבל ישנו עכשיו גל עלייה, בזה אנחנו מתגאים. הרי כל הזמן נציגים של משרד הקליטה אומרים, יש לנו עכשיו 30,000, 40,000, איך זה מתבטא בעניין הזה?

אני מנסה להבין את זה, כי אני יודע מה הם יגידו. אם אין אז יהיה לנו קל, אבל אם יש, ויגידו שיש לנו וכפילות, איך אנחנו - - - לכן אני מברר את זה. חבל שהנציגה לא פה. בסוכנות אין להם.

אנחנו, גם ב'צוק איתן' ובהקשר של חירום של מדינת ישראל וגם עכשיו, עם הסיפור של הסכינים, הפעלנו קו חם בשפות. עכשיו לא מזמן סגרתי את הקו החם בהקשר של הסכינים, כי הייתה ירידה בפניות, כמעט אפסית. ב'צוק איתן' הפעלנו, יחסית זה היה מבצע ארוך, אז זה משהו שאנחנו עושים קבוע. בשגרה אנחנו לא מפעילים קו חם, אנחנו מגייסים את העובדים שלנו ומנסים לתת מענה.

הבנתי. זה אומר שבעניין של האובדנות בנושא הזה, מה ששמענו את השירות, מה שאנחנו מבינים, זה השירות היחיד.

כן. המקצועי.

יש גם הבדל מאוד גדול בסיטואציה של משבר כמו 'צוק איתן' או 'עמוד ענן', או עמוד איתן או העמוד הבא שיהיה, אז ההתגייסות היא מאוד טבעית והיא מאוד אד הוק, אבל אני יכול להגיד לך שבסיטואציות האלה רמת האובדנות יורדת דווקא בתקופות של מבצעים, כי יש יותר לכידות ודווקא האובדנות גדלה בתקופות אחרות. האוכלוסייה שאנחנו מדברים עליה, המצוקה שלה לא קשורה למבצע כזה או אחר ולכן הצורך הוא בעצם בשירות שהוא קיים גם כשאין מבצעים. למרות שזאת מדינה שאוהבת מבצעים, אבל בנושא של אובדנות ובנושא של תמיכה נפשית זה לא מבצע.

אנחנו גם רואים בתקופות מבצעים שזה מעצים הרבה מאוד פעמים את המצוקות הקודמות. כלומר כמו שמישהי, אחת הפונות, אמרה לנו בקו, 'אתם מדברים על חזרה לשגרה, לאיזה שגרה אתם רוצים שאני אחזור? לשגרה של עוני, לשגרה של נתק מהילדים? לשגרה של מריבות עם הבן זוג? על איזה שגרה אתם מדברים?' וזה משהו שמאוד משמעותי פה, שהם האוכלוסיות שמאוד מוחלשות ופגיעות ואז יש בעצם מה שאנחנו קוראים כפל מבצעים, גם מצוקות יומיומיות מתמשכות ובנוסף לזה כל המצוקה הביטחונית.

אני מבקש לשאול על רקע הניסיון שלכם, של ה-45 שנה, אם אתם רואים איזה שהוא שוני, התפתחות, עלייה, ירידה, דווקא במצוקות של עולים חדשים, בדגש על עולים מרוסיה ועולים מאתיופיה. האם יש תקופות שבהן זה סוג הדברים או שיש שוני, יש ירידה, יש עלייה. אני רואה פה את ההנהון.

הנושא של ההתגייסות הוא מאוד משמעותי ותהליך הקליטה מגייס משפחה, אבל תהליך הקליטה נגמר, זה יכול להיות אחרי חצי שנה וזה יכול להיות גם שנתיים.

יש את משפחת העולה?

כן, וגם הקהילה שסביבו. זה מתחיל מזה שעל כבש המטוס יחכה שר הקליטה ואחר כך מישהו יגזור את הסרט ואחר כך יביאו פרחים וייתנו לו את סל הקליטה - - -

אני עדיין מחכה, לא קיבלתי פרחים.

סליחה, אולי אפשר לדאוג פה לפרחים?

הפרחים לצה"ל...

אבל זה נגמר. זאת אומרת זה נגמר אחרי שנתיים, אני אפילו הייתי פה לארג', ודווקא אז המצוקות היותר גדולות מתחילות, הילד שאחרי התהליך של הקליטה הראשונית בכיתה, כשהמורה סיפרה לכולם, 'תראו, יבגני הגיע ונעשה לו כיף', ואחרי חצי שנה או שנה, שהוא כבר לא הילד החדש והמשפחה היא כבר לא המשפחה החדשה בבלוק ואז דווקא התהליכים בתוך המשפחה נהיים הרבה יותר מורכבים. דווקא אז השירות שלנו נחוץ הרבה יותר.

עברתי על כל הפניות של העולים מאתמול, שיהיה זמין לי בראש ואני שמתי לב לשני דברים, האחד זה עלייה במצוקה כלכלית, יותר ויותר פניות של עולים בנושא מצוקה כלכלית. דבר שני, הרבה יותר התמכרויות ואלכוהול, שמצוינים כבעיה של הפונה. צריך לזכור שבגלל שאנחנו שירות אנונימי יש יותר נכונות להודות בזה ולהגיד 'אני בבעיה'.

גם שותפים לזה מארצות רווחה? כי בשבוע שעבר שמענו את זה באפרת, שקולטת בעיקר מארצות אנגלוסקסיות והם אמרו שאחת הבעיות זה - - -

נכון, גם שם.

הקו הפתוח לדיוטי פרי, כאילו לפצות על זה ש - - -

נמשיך בשאלה הזאת אחר כך, כי חברת הכנסת קסניה סבטלובה צריכה לצאת והיא רוצה להתייחס לפני זה.

קודם כל תודה באמת על ההזמנה הזאת, שמחנו להגיע לפה ולהתרשם. הקשיים הם ברורים ואני הזדעזעתי אישית מהעניין הזה שעניין כל כך חשוב כמו עזרה נפשית, הענקת תמיכה נפשית לעולים, אינה מסובסדת ובכלל לא נמצאת בסדר היום של המשרדים הרלוונטיים. אני מאוד מקווה שאנחנו נמשיך לדון בעניין הזה ואני סומכת עליך, אברהם, שאנחנו נקיים ישיבה עם הנציגות, גם של אנשים ממשרד הקליטה וגם ממשרד הבריאות ולצורך העניין גם משרד החוץ, כי יש נגיעה לקהילות יהודיות בחוץ לארץ. זה מאוד מאוד חשוב, במיוחד היום.

יותר נכון המשרד לענייני תפוצות.

כן, תפוצות, אבל גם חוץ, יש להם תקציב לזה, 200 מיליון שקלים בשנה, זה לא מעט כסף שהם יכולים להעניק. מה שרציתי להגיד זה שאנחנו מרגישים את זה, את המעבר הבין דורי הזה, אולי תגידו שזה לא נכון, אבל אנחנו מרגישים יותר מצוקה בהחלט. זה אולי לא פורץ החוצה וגם אנשים לא יודעים על קיומו של ער"ן, אבל עכשיו, בגלל שהרבה אנשים הגיעו בגיל 45 פלוס, שזה הגיל היחסית צעיר ואנשים אז נקלטו ועבדו ועכשיו הם כבר לא עובדים והם מבוגרים ואין להם פנסיות, המצוקה הזאת מתגברת. וגם הלחץ על הילדים, גם זה משהו שאנחנו צופים, שתתרחש פה איזה שהיא מגיפה, ממש קריסה של משפחות.

אני חושבת שבאמת ראוי שהשירות הזה יתחזק ויתוקצב ויתוגבר, גם מתקציבו של משרד העלייה והקליטה. כי כמו שאמרנו, עלייה זה יום אחד וקליטה זה לפעמים לכל החיים. אנשים לפעמים לא מודעים בכלל שיש להם את הבעיה, שהם לא באמת נקלטו פה, כי הם חושבים שמשהו לא בסדר איתם. אני חושבת שאנחנו צריכים להתחייב לכך שצריך לעורר יותר עניין אצל המשרדים הרלוונטיים ולגרום להם בסופו של דבר להבין שאם הם מתגאים בזה שיש להם עכשיו יותר עלייה, 40,000, אמר השר אלקין בישיבה האחרונה, אז ה-40,000 האלה זקוקים גם לעזרה.

לא, 30,000.

אני שמעתי את המספר 40. אז הם צריכים מענה והם צריכים, במיוחד כשהם מגיעים לתוך סמי אינתיפאדה וכו'. אז אני מצפה שתכריז על הישיבה הבאה ונעשה - - -

נקיים. תודה.

אני מבקשת את סליחתכם, אבל אני כבר מאחרת לפגישה הבאה.

אנחנו נמשיך את הדיון וכמובן חברי הכנסת יקבלו את הפרוטוקול להמשך הדיון. אני אמשיך בשאלה של יגאל, ששאל, את התייחסת, את רוצה להמשיך, כי הרגשתי שהפסקתי אותך בגלל חברת הכנסת.

לא, זה בסדר גמור.

אז הוא אומר שיש עלייה, זה מה שאני הבנתי, נכון?

את אמרת שיש עלייה בפניות על רקע מצב כלכלי בשנים האחרונות - - -

ושל התנהגויות מסכנות, בייחוד התמכרויות.

זה לאו דווקא אלכוהול, כשדיברת על התמכרויות.

מה שאני שמתי לב בפניות שהיו, היו סמים ואלכוהול שחזר, הימורים גם כן באחוז קצת יותר נמוך, וכולל ירידה בגילאים, אגב. זה לא רק עלייה במצוקה, זה ירידה בגילאים שמדווחים.

אני זוכר שהייתה התעסקות הרבה עם שתייה אצל הנוער יוצא אתיופיה. זה לא הגיע אליכם? כלומר אין לך פילוח?

אין לנו אחוז מספיק של שיחות כדי לדעת. אבל לפעמים יש לנו פניות של אנשים, יש סוגים של מצוקה ישירה, שהפונה מדבר על מצוקה שלו ויש מצוקה עקיפה, כלומר אנשים שמודאגים בגלל בן משפחה או בגלל - - - יש פניות מסוימות, למשל של אנשי חינוך שמוטרדים בגלל תופעות ברמה החברתית או הורים שמודאגים לגבי הילדים שלהם. אני זוכרת פנייה של משפחה עולה מאתיופיה שאמרו שהם מאוד מוטרדים לגבי איפה שהילד מסתובב, עם מי הוא נמצא, חרדה מאוד גדולה וגם קושי בסמכות על הרקע של ה - - -

כן, הנושא של הסמכות הוא מאוד בולט, בכלל אצל עולים, שההורים מאבדים את הסמכות ההורית מול הילדים שנקלטים כאילו יותר מהר.

אם היה לנו יותר נפח היינו יכולים לעשות ממש מחקר כדי לזהות, כרגע זה ברמה של דפוסים או מגמות שאנחנו שמים לב אליהם. יש לנו את היכולת למפות דרך המערכת כמה פניות מגיעות, כמובן בכפוף למה שהפונים מספרים לנו.

מה רמת שיתוף הפעולה, ברמה המקצועית, עם משרד החינוך ומשרד הרווחה?

עם משרד הרווחה, בגלל שאנחנו שותפים לקו לניצולי שואה ובני משפחה יש לנו עבודה משותפת סביב פונים לקו הזה. למשל כשאנחנו מזהים מצוקה אז אנחנו יכולים לפנות למפקחת בנושא ניצולי השואה במשרד הרווחה והיא יכולה לזרז תהליכים וזה באמת סיפורים מאוד מרגשים שם. עם משרד החינוך אני יושבת בשולחן העגול של משרד החינוך, לגבי תכניות שאנחנו מכניסים למערכת. יש לנו פרויקט בצפון של בתי ספר שאנחנו נכנסים ומספרים על שירות ער"ן, אבל לא מספיק.

יש קושי בכלל למערכות של אנשי מקצוע, בייחוד משרד הביטחון נאמר, יש את הקו לחייל, הם מזהים שיש צורך, אבל מצד שני הם כל הזמן אומרים לנו 'אנחנו אומרים תבוא לקב"ן, איך אנחנו יכולים להגיד להם תפנה לער"ן?' ואותו דבר יש הרבה פעמים במשרדי ממשלה, דוגמת משרד החינוך, הם אומרים, 'אנחנו אומרים תפנה ליועצת', אבל הם לא מבינים שיש אחוז מסוים שלעולם לא יפנה כי הוא רוצה להישאר אנונימי, כי הוא לא רוצה לחשוף את עצמו ואנחנו כל זמן מנסים להסביר, אנחנו שותפים שלכם, אנחנו לא מתחרים.

את בעצם אומרת שמשרד החינוך לא מפנה לער"ן?

אנחנו יכולים לעשות את החיבור ולהקל על אנשי החינוך להגיע לאוכלוסייה בסיכון.

הייתה יוזמה עם משרד החינוך שלא הגיעה לידי ביצוע, שכבר סוכם על שירות מיוחד בתקופת החופש ובחגים, להפעיל את ער"ן דרך משרד החינוך ושי פירון לא הספיק לחתום על כל הניירת שהייתה קשורה בזה. הם רק פרסמו את זה בעלון למורים, שזה קיים. בקיצור זה לא הבשיל לביצוע, אבל התכנית כבר הייתה מוכנה לצאת לאוויר.

אבל יש גם דרך אחרת, למשל עם משרד החינוך, אם שיתוף הפעולה יהיה ברמה יותר, אני מדבר על הרמה המקצועית, לא התקציבית, משרד החינוך ואתם יכולים לעשות את זה ביחד ואז הצוות שלכם יכול להגיע לבית ספר תיכון, בדרך כלל מה שרלוונטי זה תיכון, אז אתם מגיעים לתיכון והאם אתם יכולים לתת הסברה?

כן, אנחנו עושים את זה.

אנחנו עושים את זה אבל בעוקף משרד החינוך. זה לא דרך משרד החינוך. אם זה היה דרך משרד החינוך אפשר היה להגיע להרבה יותר תלמידים.

למה לא במשרד החינוך?

כי יש להם קושי לפעמים עם ההפניה.

מה הקושי? למשל שבזמן הלימודים אז - - -

שעת מחנך.

כן, זה לכסות רבע שעה, 10 דקות או 20 דקות, לפנות את זה שם, נותנים הסברה למתבגרים שם בתיכון ושהם יידעו על קיומכם ואז כשצעיר, כשתיכוניסט נמצא במצוקה הוא יכול להתקשר ולקבל את הסיוע.

נכון, אותו דבר חיילים, אנחנו רוצים שייתנו להם את זה.

האם אתם ניסיתם להתחבר למערכת החינוך?

כן, ניסינו ואנחנו עדיין מנסים. אנחנו לפעמים עושים הכשרות לצוותים, לצוותים של יועצים חינוכיים, לצוותים של מורים, עשינו כמה הכשרות כאלה, אבל אין מספיק - - - אנחנו מרגישים שאנחנו יכולים לתת הרבה יותר. למשל אנחנו הנציגים של פייסבוק העולמי בנושא של מניעת אובדנות דרך הרשת. יש לנו הרבה מה לעשות כאן ודווקא כאן שיתוף פעולה עם משרד החינוך, בכל מה שקשור לסיוע ברשת, אנחנו באמת מזמינים אותם להיעזר בידע שיש לנו ובניסיון. זה לא קורה מספיק.

אבל הרעיון של סוג של שעת מחנך בנושא הזה זה דרך מאוד יעילה להנגשה של המידע הזה לכל התיכונים.

נכון.

כן. האם אנחנו יכולים לפעול בכיוון הזה?

כן.

אנחנו נשמח.

אוקיי. הדבר השני זה כמובן צה"ל. האם אתם יכולים להגיע גם ליחידות צה"ל ולתת הסברה לחיילים?

ביקשנו ולא קיבלנו אישור לזה. ישבנו בכמה ישיבות. אנחנו ביקשנו גם להגיע ולעשות הסברה וגם ביקשנו שכשחייל מקבל את החוגר, אז שייתנו לו גם את הקו לחייל ושהוא יקבל את המידע הזה. התשובה הייתה שהצבא בעצם צריך להפנות לשירותים של הצבא. כמו שאמרתי, אין שום ויכוח שהשירותים של הצבא מעולים, ודאי בארץ, אולי גם בעולם, אבל עדיין - - -

לא במקום.

כן, עדיין יש חשיבות לשירות. אנחנו בהרבה מאוד ישיבות, גם אצל בריאות הנפש וגם אצל ראש אכ"א, כבר בשלושה סבבים היינו, נכון?

כבר יש עוד סבב שאת עוד לא יודעת עליו.

אנחנו לא מצליחים, אולי אתם יכולים לעזור לנו, להתגבר על המחסום הזה. אנחנו לא הצלחנו.

המחסום הוא מבני ואנחנו אפילו יכולים להבין אותם. זאת אומרת כשלצה"ל יש מערך בריאות נפש ואנחנו באים ואומרים 'תנו לחיילים מידע על ער"ן', הם אומרים 'אנחנו נשמח שהחייל יידע על זה - - -

אבל לא מאיתנו.

ואז כשבאנו ואמרנו 'אז תנו לנו את התקציב ליידע את החייל', הם נתנו עד לפני 3 שנים. הם נתנו תקציב ליידע.

איך יידעתם את החייל?

בקמפיין פרסום בגלי צה"ל. זה נפסק והיום הם לא נותנים את ה - - -

וגם הגענו ליחידות.

וגם הגענו ליחידות, אבל הקמפיין דרך גלי צה"ל היה קמפיין שהצבא בירך עליו והוא כאילו לא היה שותף לו. זה גם לא קיים היום.

בתחום הרווחה, אני חושב שעובדים סוציאליים יכולים להשתמש בשירות שלכם. כשפונה מגיע והם רואים סימן של מצוקה ויכול להיות שהפונָה או הפונֶה לא רוצה לגלות, להגיד את זה, אז יש לו אפשרות להתייעץ עם אנשי מקצוע אנונימית וזה יותר קל להם. העובדת הסוציאלית, כשהיא רואה מקרה כזה, היא יכולה לתת לו את הטלפון שלכם ואת הכתובת שלכם ולהגיד שזה ככה. להיפך גם, יש אפשרות, זה יכול להיות קצת בעייתי, אבל גם יכול להיות שהיא יכולה לפנות אליכם ולתת את הטלפון של אותו בן אדם שאתם תיצרו איתו קשר. משני הכיוונים, או שהוא יכול לפנות אליכם או שאתם יכולים לפנות אליו. זו גם יכולה להיות מערכת של שיתוף פעולה עם מערכת הרווחה.

נכון. במסגרת הפיילוט של התכנית למניעת אובדנות אנחנו הפעלנו קו יזום לזקנים בדיכאון ושם המחשבה הייתה שרופאי המשפחה - - - ראו שהזקנים שהתאבדו, בשלושה חודשים לפני ביקרו הרבה אצל רופא המשפחה, רק שלא שאלו אותם 'מה שלומך?' ולא זיהו את הדיכאון ולכן המחשבה הייתה שרופאי המשפחה יפנו. ואז במסגרת הפיילוט, אני עברתי אישית בכל הסניפים של קופת חולים כללית ברמלה, רחובות וכל האזורים שהיו בפיילוט. שני רופאי משפחה מתוך עשרות שדיברנו איתם הפנו אלינו.

מי שכן שיתף פעולה, זה בדיוק כמו שאתה אומר, זה העובדות הסוציאליות, בייחוד של בית חולים קפלן ואסף הרופא, ששמעו אותנו ולקחו את זה כבייבי שלהם והפנו 83 אנשים שאנחנו התקשרנו אליהם אחת לשבוע. אנחנו הצמדנו אותם למתנדבים קבועים, כאן זו לא הייתה שיחה חד פעמית, ואותו מתנדב, ובני יכול לשתף, כי הוא עשה כמה שיחות כאלה. אנחנו התקשרנו אליהם פעם בשבוע, אחרי שהעובדים הסוציאליים קיבלו את ההסכמה שלהם. גם זה לצערי נפסק אחרי הפיילוט, למרות שההמלצה אמרה שצריך לתקצב את זה והמחקר של תכנית למניעת אובדנות שבדק את זה אמר שזו באמת תכנית מאוד משמעותית.

אולי אני אגיד כמה מילים? אני מרגיש ששעתיים באתי לפה ואני עוד לא הצלחתי לדבר. אני מרגיש שאני לא תורם.

כן. אנחנו לא נקפח, לכל אחד תהיה זכות לדבר.

שמי בני הלר ואני מתנדב בער"ן כ-8 שנים. המקצוע שלי זה עבודה סוציאלית, תואר שני. זה לא רלוונטי כרגע כמתנדב, אבל זה נותן לי יתרון בקו.

ואתה קב"ן.

הייתי קצין בריאות נפש בצבא כמה שנים טובות. בכל מקרה, העניין של היוזמה שבאה מאיתנו להביא אדם אלינו היא דבר שאני חוויתי עכשיו בקו הרוסי. אני הייתי מהיוזמים של אנשים שלא מצליחים להגיע למתנדב והשאירו מספר טלפון ואז אנחנו מתקשרים אליו. וכולם שמחים שאנחנו חוזרים אליהם ומדברים. זה חידוש, למשל, שהעניין של האנונימיות פה נשבר כאילו, אבל יותר חשוב לתת מענה מאשר לשמור על קדושת האנונימיות. הוא לא רוצה לשמור על אנונימיות, אז מי אני שאני אשמור על האנונימיות שלו? אבל הוא מקבל מענה וזה הדבר המשמעותי שפה קרה.

אני חושב שמכל קבוצה של אוכלוסייה של עולים, אם יצרו כזו מערכת למשל, אני חושב שהיא תפעל יותר כאשר היוזמה באה מהארגון, אבל הנגישות למערכת, כי אנחנו פה מדברים על אדם שמגיע אלינו או שאנחנו מגיעים לאדם, אלה שני צדדים שהם חשובים. זו אפשרות.

אני לא רוצה להלאות אתכם בסיפורים של ניסיון על הקו, אבל אחד הדברים המשמעותיים שקרה, שקרתה שיחה לא חד פעמית, אלא שיחות משמעותיות, שהבן אדם נעזר בשירות הזה. הוא נעזר בשירות לצרכים שלו, הצרכים שלו היו שיחזרו אליו. אותו דבר שהיא הזכירה בקשר לקשישים, אלה אנשים שהיו בסכנה והם היו קשישים, יש להם נגישות לכל השירותים והם גם מפחדים וכל מיני, ואנחנו חזרנו אליהם הרבה פעמים ואני הייתי בפרויקט הזה ומאוד נהניתי מזה שהיה משמעותי מה שעשינו.

בדרך כלל הפנייה לער"ן זו שיחה חד פעמית. אם בן אדם יוזם פנייה נוספת, בסדר, לא יזם, הלך, כאילו היכולת שלנו לעזור לו הלכה. אבל פה הייתה איזה שהיא ברית שיצרנו עם אותם האנשים והאנשים האלה נעזרו ב-12 שיחות איתנו. אני חושב שזה היה פיילוט נהדר, אני לא יודע למה הוא לא נמשך, כנראה גם עניין של תקציב.

אתם ערוכים לזה שיחזרו ויפנו אליכם מדי שבוע, אותם אנשים?

אם אנחנו יוצרים פרויקט כזה, בהחלט. זאת אופציה שקיימת בתוך המערכת בנוסף, והיא עבדה במערכת שלנו. למה לא לפתח אותה אם היא כל כך טובה?

דבר נוסף, אנשים שפונים, למשל הדוגמה שרציתי להביא זו דוגמה של בן אדם שאני חושב שאני, אני לא רוצה להתגאות, אבל הצלתי אותו. הוא פנה ואמר שסילקו אותו מהבית. אשתו נשארה עם 4 ילדים, עולה חדש מרוסיה, 5 שנים בארץ. הוא סולק על ידי המשטרה, בגלל אלימות במשפחה. יש לו היסטוריה, לא ניכנס לו להיסטוריה, אבל הוא אדם אלים והוא מבקש ממני שאני אשלח אותו, אתן לו כתובת לגמילה מאלימות. מין פנייה מוזרה לא-מוזרה, אבל הבן אדם במצוקה גדולה, הוא נשאר לבד והוא נמצא בפיקוח והרחקה מבית, והוא נמצא בעיר אחרת והוא לא מכיר שם אף אחד. תארו לעצמכם מצב שאדם כזה עזוב לגמרי. ואז מה אני עושה? אני לא רק מדבר איתו, אני הולך באינטרנט ומחפש מי מטפל באלימות במשפחה, בשפה הרוסית. הוא לא מדבר אף שפה, הוא מדבר רק רוסית. ואז אני מוצא כזה בן אדם ואני מבקש מהבן אדם להתקשר אליו. אנונימיות אין פה בכלל, אבל מה? יש עזרה וזה מה שיותר חשוב מכל דבר אחר. ואז הבן אדם הזה מתקשר אליו ומציע לו שירות כזה ואיכשהו הם יוצרים כזו ברית ואני הייתי מתווך בקטע הזה, אבל זה מענה לצורך. הצורך של פנייה לקבל עזרה כדי לטפל בעצמו כי הוא רוצה להחזיר את המשפחה שלו ולחזור למשפחה שלו. היה צריך להביא קבלות לאותה מסגרת משטרתית ומשפטית שהוא אכן נמצא בטיפול ובשיקום.

אני לא רוצה יותר לספר, אבל יש המון המון סיפורים על דברים מיוחדים כאלה שאתה יוצר קשר, כאילו חד פעמי, אבל פתאום זה תופס שהנושא הזה דורש טיפה יותר התייחסות. אבל למערכת צריך כסף ואז ברור שבאיזה שהוא מקום זה נעצר שם. תודה.

מירה, בעניין מרכזי הקליטה, את חושבת שהדבר הזה, נגיד למשל יותר במרכז הקליטה נקלטים העולים מאתיופיה. נגיד למשל אם יהיה שירות קיים כזה באמהרית, עולה שקשה לו להזדהות או לספר מה מפריע לו לעובדת סוציאלית במרכז הקליטה יכול להתקשר ולקבל פה, ללא הזדהות, שירות טוב. האם נראה לך שזה מציאותי וזה יכול לעבוד?

אני לא בטוחה. אנחנו עכשיו בנקודה שהמרכזים התרוקנו, אנחנו לקראת הקליטה החדשה ואז נראה את הפרופיל של הקליטה החדשה.

זה כמעט אותו דבר.

זה הקליטה של פלשמורה, לא של הצרפתים.

אני שואל עכשיו האם זה יהיה מציאותי?

בהקשר של מרכזי קליטה - - -

זו אותה קהילה.

אני יודעת, אני רק אומרת, בהקשר של עולי אתיופיה במרכזי קליטה, הם עטופים בטיפול בשפה שלהם. הסומכות והמדריכים וחלק מהעובדים הסוציאליים דוברי אמהרית, לא כולם, אבל אני חושבת שטיפולית הם עטופים. אם אני משווה אותם לעולים שנמצאים בדיור קבע, אנחנו יודעים אחר כך כשהם עוזבים את הקשיים ואת כל העניין של התערות בסביבה חדשה, אז נראה לי שצריך יותר להתכוונן - - -

אז להביא את זה לידיעתם לפני שהם עוזבים לדיור הקבע, שהם יידעו שער"ן זו אופציה.

כן, היה בעבר. אנחנו אפילו הפעלנו קו חם. אגב, עכשיו אני נזכרת, הפעלנו באמהרית בהקשר הזה של המעבר. מסיבות, כולל תקציביות, זה נסגר.

אפילו לפרסם את קיומו של ער"ן לקראת עזיבתם את מרכזי הקליטה.

לא, אפילו כשהם נמצאים במרכז הקליטה, אני מבהיר את החשיבות של העניין הזה, מכיוון שלא כולם אוהבים לספר לעובדת הסוציאלית שמחר הוא רואה אותה. יש בעיות ביחסים בין בעל ואישה, אם בן אדם, לא מזהים אותו, לא רואים אותו, הוא יכול לספר בדיוק מה מפריע, מה הבעיה. לעומת זאת לעובדת הסוציאלית במרכז הקליטה, שרואה אותו כל יום, הוא לא רוצה לספר את הדברים האלה. יכול להיות שהיא תספר לחברים שלו, יש כל מיני - - -

אנחנו מכירים את זה.

לכן אני אומר, האם שירות כזה, אם יהיה, הם יפעילו דוברי אמהרית מקצועיים, יש לנו עובדים סוציאליים בקהילה, האם הם יכולים לתת שירות פה? האם זה יכול להיות - - -

אני לא בטוחה, אני הייתי מעדיפה לעשות איזה שהוא פיילוט ולהבין מה קורה, אם יפנו או לא יפנו. אבל אם מדברים כבר על מצוקות של עולים, אנחנו עוסקים בקליטה מאוד מסיבית של צעירים עולים בודדים שבאים מכל העולם. אנחנו סיימנו את 2015 עם 4,000 צעירים עולים שבאו לבד, בלי משפחות, 40% דוברי רוסית, 30% דוברי אנגלית והשאר צרפתית, ספרדית ושפות אחרות. שם בתהליך יש קשיים, מסגרות הקליטה ערוכות לתת תכנית קליטה של חמישה חודשים, גג עשרה חודשים, יש תכנית מאוד קטנה שפועלת עשרה חודשים, רוב התכניות הן סדר גודל של חמישה חודשים, ובמעבר אחר כך, ביציאה, בשלבי הקליטה אנחנו מפעילים תכנית.

יש לנו מרכז הכוון שפועל. אנחנו עושים המון פעולות, אבל אם אני מסתכלת ככה על המכלול של העולים, נראה לי בהקשר של צעירים, כשהם כבר יוצאים מתכנית הקליטה, מהחממה, כן חממה או לא חממה, לא יודעת, אבל לפחות משהו ברור ומוגדר, והם בתוך תהליך הקליטה, חלקם מתגייסים, הגיוס לצבא הוא רק שנה מיום העלייה, זאת אומרת יש להם חצי שנה שהם אמורים לכלכל את עצמם לפני השירות הצבאי, חלק גם לא ברי גיוס, הם משתלבים בהשכלה גבוהה, חלק בתעסוקה, והקבוצה הזו תלך ותגדל. כבר 3 או 4 שנים אנחנו כל שנה רואים גידול בעלייה של צעירים לישראל, צעירים בלי משפחות. נראה לי שפה צריך לעשות משהו. זה היה הטעם שמאוד התעקשתי לעמוד בראש תת הוועדה במועצה בהקשר של הצעירים, כי זו קבוצה - - -

במועצה, יכול להיות שאנחנו צריכות להפעיל - - -

על איזה גילאים אנחנו מדברים?

הצעירים זה אפילו פחות מ-18. יש לנו רק תכנית אחת כזו מחבר העמים, אבל רובם סדר גודל 18 עד 28, עד 30. הם בדרך כלל בני 18 ל-24. הם לבד פה, בלי משפחות. כאן תואר התהליך של האופוריה שלאחר העלייה ואחר כך יש נפילה ובנפילה אין רשת ביטחון. בניגוד לחבר'ה ילידי הארץ שיש משפחה כזו או אחרת, פה אין שום רשת ביטחון, אין כסף, אין שפה, אין משפחה, זאת אומרת הנפילה הכי קטנה והם צוללים. לדאבוננו, בסטטיסטיקות זו קבוצה בסיכון, צעירים עולים בודדים זה חד משמעית קבוצה בסיכון.

כן, אני רואה אותם בצבא. אני עושה עדיין מילואים ואני רואה אותם בצבא.

נראה לי שפה יש הרבה מה לעשות בהקשר הזה. ובהקשר של עולי אתיופיה, אולי לנסות פיילוט שיעבוד, שיהיה עם הפנים לדיור קבע, ליישובי הקבע, יש הרבה מצוקות, יש הרבה קשיים ואנחנו נהיה חלק מהעניין הזה ונבחן ונראה, אם משתמשים או לא, איך משווקים. יש פה הרבה שאלות.

אוקיי. יש מישהו שרוצה להוסיף? אוקיי. אנחנו נסכם את הדיון, אלא אם כן מישהו רוצה להוסיף.

אני רואה בסיור היום משהו מאוד חשוב. אני מרגיש איך שירות כזה שקיים, אנחנו לא רואים ביטוי על ידי המערכת הממשלתית, של לתת תמיכה וגיבוי לשירות כזה. 800 אנשים להציל בשנה זה דבר גדול, להגיע אליהם, לדבר איתם, לתת להם דרך של פתרון כדי להציל ולהוציא אותם מהמצוקה הנפשית שהם נמצאים בה. אני מאוד לא מבין את המערכת, דווקא שירות כזה, למה לא מנצלים את זה במובן החיובי לטובת האזרחים, גם העולים וגם אזרחים בכלל. לכן אני חושב שיש חשיבות רבה לזה שאנחנו נקיים דיון בוועדת העלייה והקליטה והתפוצות ונזמין את כל המשרדים הממשלתיים הרלוונטיים ונקיים דיון בעניין ונדרוש את התמיכה של משרדי הממשלה לשירות הזה.

הדבר השני, אני גם רואה חשיבות רבה להרחיב את השירות לשפות נוספות, בנוסף לשפה הרוסית שעכשיו נותנים. גם זה מוגבל, ולכן גם את זה להרחיב, לשפה האמהרית, לצרפתית, כי אנחנו מצפים שמספר העולים מצרפת, מאירופה, יגדל, לצערי הרב, לפי המצב שם שאנחנו שומעים. גם בספרדית. יש מספיק עולים, בעיקר מברזיל - - -

פורטוגזית.

כן, ספרדית וגם פורטוגזית. יש עולים מברזיל, גם הם צריכים את זה. ובאנגלית כמובן צריך, כי יש היום עלייה, מצפון אמריקה בעיקר. אנחנו נדרוש הגדלת השירותים האלה, כי אנחנו מבינים ושאלנו את אנשי המקצוע פה, שאין בעיה, אם המדינה נותנת את התקציב, מבחינת תשתית וכוח אדם, זה תלוי בתקציב שהם יקבלו. מבחינת התשתית והיכולת, אני הבנתי מכם שאין שום בעיה. זו תהיה הדרישה שלנו.

עוד דרישה שאנחנו נדרוש, אני חושב, ממשרדי הממשלה, זה שיתוף פעולה. שיתוף פעולה מקצועי, שבתי הספר התיכוניים צריכים להיות פתוחים בשבילם, זה צריך להיות בשיתוף פעולה, כדי שהם יבואו ויסבירו לצעירים, שיידעו על קיומם ושיקבלו שירות. אני חושב שזה גם מערכת הרווחה, מערכת הבריאות, קופות החולים, רופא משפחה שמזהה חולה שהגיע אליו שאומר לו 'כואבת לי הבטן, כואב לי הראש' והוא לא מוצא במעבדות את המחלה שלו ואת הבעיות שלו והוא מזהה שיש לו מצוקה נפשית, אז תהיה לו כתובת לאן להפנות אותו. יכול להיות שעולה לא רוצה לספר את המצוקה שלו ויכול להיות שהוא יספר בטלפון, מאשר בארבע עיניים. לכן גם משרד הבריאות, קופות החולים, רופאי משפחה, שגם יידעו על השירות הזה.

העניין של השירות הזה חשוב, והרחבה של השירות הזה לשפות ומימונו, תלוי במימון שהשירות הזה יקבל כמובן ושיתוף הפעולה. זה מה שאני רואה, מה שאני הבנתי מהסיור הזה, שאנחנו צריכים לעשות וזה אנחנו נעשה כשנזמין את כל המשרדים הרלוונטיים ונשמע מה הם אומרים מצידם. אם אין שירות כזה, חבל מאוד. חבל. גם בצבא, גם אנשי צבא, אני חושב שמשרד הביטחון גם צריך להיות. זה חשוב מאוד. אנחנו רואים אובדנות בצבא, אצל חיילים, אפשר למנוע את הדברים האלה עם השירות הזה.

זה מה שאני חושב שאנחנו צריכים לעשות בקרוב ואנחנו נזמין אתכם, כמובן, שאתם גם תציגו, כמו שהצגתם לנו את הפן השירותי והפן המקצועי שאתם נותנים ואנחנו נקיים את הדיון. לכן אני מאוד שמח שקיימנו את הסיור היום, זה חשוב לנו, קיומו של השירות ומהותו של השירות. תודה רבה.

אני רוצה להודות לכם שבאתם, להגיד לך יישר כוח. מהרשימה שהצגת פה יש לך הרבה עבודה וגם לנו ואנחנו מחזקים אותך ואתכם.

תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.