הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 89

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, כ"ח באדר א התשע"ו (08 במרץ 2016), שעה 14:00

קליטת בני המנשה ברשויות המקומיות

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

מרדכי יוגב

שר העלייה והקליטה זאב אלקין

חביב קצב - מנכ"ל משרד העלייה והקליטה

ולדימיר שקלאר - מנהל אגף בכיר לקליטה בקהילה, משרד העלייה והקליטה

שרי פייר - מנהלת תחום בכיר לחינוך, משרד העלייה והקליטה

שפרה קירשנבאום - מנהלת מחוז דרום וירושלים, משד העלייה והקליטה

אפרים נגוסה - מרכז תכנון, תקצוב, מידע ובקרה, משרד העלייה והקליטה

שלמה נאמן - יועץ בכיר לשר הקליטה, משרד העלייה והקליטה

אלונה שמיר - יועצת מנכ"ל, משרד העלייה והקליטה

נגה כץ - מנהלת פעילות נוער יוצא אתיופיה, משרד העלייה והקליטה

רחל גור - משרד העלייה והקליטה

דורית בר חי - ממונה על מכינות אופק וצעירים בגיל הגיוס, משרד החינוך

רויטל דותן - ממונה על ארגון לימודים באגף קליטת תלמידים, משרד החינוך

ידידיה וולף - פיקוח על קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

מגי קורן - מנהלת אגף לחינוך מבוגרים, משרד החינוך

שלמה יעקב שרווד - מנהל מרכז קליטה כפר חסידים, עמותת "שבי ישראל"

בת שבע גורדו - ממונה פניות הציבור, משרד הבינוי והשיכון

שמעון ריפר - עורך דין, סגן נציבת קבילות הציבור לחוק ביטוח בריאות, משרד הבריאות

דפני מושיוב - מרכזת מנהלת קליטה וכשירות תרבותית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

יובל גרינברג - ראש מינהל כוח אדם טכנולוגי אקדמאי, אכ"א, צה"ל, משרד הביטחון

רות דיין מדר - עורכת דין, מנהלת מחלקת חברה וקליטת עלייה, מרכז השלטון המקומי

שי אלון - ראש מועצה מקומית בית אל

יעל יוסף חי - עובדת סוציאלית עולים בני מנשה, מועצה מקומית בית אל

יואל חדד - מנהל מחלקת קליטה בעירטבריה, עיריית טבריה

גלעד מסינג - מחלקת קליטה בעיר טבריה, עיריית טבריה

ילנה מביליצין - אמרכלית מחלקת קליטה, עיריית עכו

ילנה נביליצין - אמרכלית מחלקת קליטה, עיריית עכו

גנאדי אקלצ'יק - פרויקטור קליטת עלייה, עיריית עכו

יאנה בן שמעון - מנהלת פרויקטים קליטה בקהילה, עיריית מגדל העמק

שוקי כץ - מנהל גרעין, קהילה קולטת, מגדל העמק

חיים בומש - מנכ"ל ישיבת קריית שמונה, עיריית קריית שמונה

מלאכי לוינגר - מועצה מקומית קריית ארבע

אלי הירש-הורן - מועצה מקומית קריית ארבע

יוני נחום - רכז בני מנשה, מועצה מקומית קריית ארבע

תניא מקרוב - מנהלת אגף קליטה וקהילה, עיריית נצרת עילית

דינה שרון - פרוייקטורית קהילת בני מנשה, עיריית נצרת עילית

עוז קדושים - מורה בישיבת נצרת עלית

אודי קליין - ישיבת הסדר נצרת עילית

עמיחי פרץ - חבר ועד מקומי, ישוב קהילתי ניצן

מיכאל פרוינד - יו"ר עמותת "שבי ישראל"

צבי חאוטה - רכז בני מנשה, עמותת "שבי ישראל"

חנוך אביצדק - מנהל מחלקת הודו וקליטת עלייה , עמותת "שבי ישראל"

חנן אורבך - מנהל קליטת הקבע בצפון, עמותת "שבי ישראל"

אסתר - עובדת סוציאלית, בת בני המנשה, "שבי ישראל"

שלמה שרווד - מנהל מרכז קליטה כפר חסידים, עמותת "שבי ישראל"

אריאלה וולה לניאדו - מנהלת מערך קליטה, הקרן לידידות

אתיה דן - מנכ"לית עמותת מניפה

אילנה בנימין - מנהלת מרכז למידה בניצן

הרב שמעון גנגטה - רב ורכז קהילה

מיכאל גרוס - יו"ר עמותת עמישב

חנן זיידרמן - מנהל פעילות עמישב, יועץ לקהילת בני מנשה, עמותת BMC

דניאל בנימין - נציג בני מנשה, עמותת BMC

בני הרן - מנהל עמותת BMC

הרבה רבקה שמעון - אולפן נחלת צבי ומעין בינה

זאב וגנר - פרויקטור בני מנשה, גרעין אומץ, עכו

חנוך האוקיפ - נציג בני מנשה

מילכה לוהבום - נציגת בני מנשה, סטודנטית במכינה באוניברסיטת חיפה

יאיר קרן - תעסוקה ורווחה

יפה יצקן - עולה

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

דנה גורדון שושני

ר.כ., חבר המתרגמים

קליטת בני המנשה ברשויות המקומיות

אנחנו מתחילים. צהריים טובים לכולם. ברוכים הבאים לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. אנחנו מברכים את שר הקליטה, מר זאב אלקין, שמכבד אותנו בנוכחותו שהיא חשובה לנו לנושא, לדיון, כשר הקליטה לענייני העלייה, הקליטה וענייני ירושלים.

אנחנו היום מקיימים דיון בנושא קליטת אחינו בני המנשה, שאנחנו כולנו מאד שמחים שהיהודים, אחינו שנמצאים פה בתוכנו, במדינת ישראל ומשרד הקליטה כמובן, והשר יעדכן אותנו על פעילות המשרד בקליטתם ובשילובם בחברה הישראלית.

יוזם הדיון הוא חבר הכנסת מוטי יוגב, שהוא גם יציג את הנושא. אני יודע שלפי הנתונים שגם "שבי ישראל" העבירו לנו לפה, כמו שאתם רואים, יש היום כ-3,000 בני המנשה שנמצאים במדינת ישראל, כאשר כ-2,400 עלו וכ-600 נולדו בארץ. ולכן זו קהילה - - -

לפי הנתונים שלנו אם סופרים משנת 1990, זה כמעט 4,000.

אוקיי, אז לפי הנתונים של משרד הקליטה זה קרוב ל-4,000, כן ירבו. לכן זה חשוב מאד לרכז את המאמץ של כל הגורמים לחבק ולשלב את הקהילה הזו, והדיון הזה חשוב מאד ואני מאד מודה גם לחבר הכנסת מוטי יוגב וגם לשר הקליטה בנושא הזה, שסוף סוף אנחנו מקיימים את הדיון.

אני רוצה להעביר את רשות הדיבור ליוזם הדיון, חבר הכנסת מוטי יוגב, בבקשה.

אני ככה קצת מתרגש, כי המאמץ לקיים את הוועדה הזאת נמשך על פני כשנתיים וחצי. אני אומר, ברשות יושב ראש הוועדה חבר הכנסת אברהם נגוסה, ברשות שר העלייה והקליטה, ידידי, חבר הכנסת זאב אלקין שאני ממש שמח ואני מניח שגם כל מי שנמצא פה שמח בנוכחותו, ומנהלת הוועדה דנה, שהרבה חייבים לה וכל הרשויות הקולטות. יש פה ראשי רשויות ויש פה נציגי רשויות ויש פה נציגי קהילות קולטות, ואחרונים חביבים בני מנשה שנמצאים פה איתנו, שבארץ, ואלה שעוד יבואו ואנחנו שמחים בהגעתם.

בני מנשה עדה מופלאה ששמרה על יהדותה או על ניצני יהדותה גם תחת השפעות זרות, והנה באו שליחים וסיפרו שיש והנה באו ארגונים - עמישב ושבי ישראל ואחרים - וסייעו בהעלאתם ארצה בתקופות שונות ועתידים עוד לבוא, וזכינו להתחבר ואני אומר כבר מעל 130 שנה שאנחנו זוכים להתחבר למקבץ נידחי עמו ישראל ושמענו במקומות שונים, גם בוותיקים – שזה קריית ארבע ובית אל והקהילה שהייתה בנווה דקלים וגם בחדשים, בכ-11 קהילות סך הכל ברחבי הארץ, ב-11 רשויות, על בעיות רוחב, אדוני השר, שהיינו רוצים שתוך דור הן תהפוכנה ליכולת להתערות בחברה הישראלית ולא יזדקקו לקב או לקביים.

אבל יש בעיות ייחודיות בכל עדה ועדה, כך גם לעולים מאתיופיה או מצרפת או מחבר המדינות או מכל העולם, ואנחנו גם בזה עוסקים פה בוועדה והשר בוודאי עוסק. יש נושאים של השכלה, של שלוביות. אני אומר באופן כללי מאד קצר, של שלוביות בעיקר של אלה שעולים – בנים או בנים – בשלבי המעבר מיסודי לתיכון או מתיכון לצבא או לשירות לאומי או לדברים אחרים, שהקושי בשפה מהווה עבורם מכשלה בשלב הבא.

יש נושאים של צה"ל ויושב פה נציג צה"ל. אני חושב שבצה"ל עושים הרבה, גם שמענו את זה בקשר לעדות לאחרות. יש סיוע במימוש הפוטנציאל התעסוקתי עם ידיעת שפה, אי ידיעת שפה. לחלקם יש יתרון של ידיעת אנגלית, אבל לחלקם מהכפרים אין את אותו יתרון וזה דומה יותר לגלויות אחרות. ויש צורך בטיפול וסיוע של דירה, של רפואה, של כל מרכיבי החיים למיניהם, שהקהילות נושאות במצווה הגדולה הזאת של קליטתם.

אני הייתי מצפה ומטרת הדיון מבחינתי היא איך נותנים עוד תשומה מסוימת, דרך משרדי הממשלה בכללותם, מתוכלל על ידי משרד הקליטה, באופן שקליטתה של העדה – על אלה שעלו ועל אלה שעוד יעלו – יוביל אותנו לכך שהם יהיו אחר כך כמו כולם, מהמובילים בעם ישראל, משולבים ומובילים.

תודה רבה.

תודה רבה לחבר הכנסת מוטי יוגב. לפני שהשר יתייחס, אני רוצה לשמוע שני אנשים, כי הגיע אלינו גם הדו"ח מעמותת "שבי ישראל" וגם דו"ח קהילת בני מנשה בקריית ארבע, בחברון. אז אני רוצה שמר מייקל פרוינד יציג לנו את הדו"ח לגבי קליטתם ושילובם בחברה הישראלית.

תודה לך יושב הראש, כבוד השר, חברי הכנסת וכל המכובדים. אני רוצה קודם כל להודות לשר הקליטה ולמנכ"ל ולאנשי משרדו וגם לרשויות המקומיות, שמשקיעים כל כך הרבה באמצעים וגם אכפתיות בקליטת בני מנשה. אנחנו שותפים איתם כבר שנים רבות ונהנים משיתוף פעולה פשוט יוצא מן הכלל. הכל נעשה מתוך הלב ולדעתי אנחנו רואים את התוצאות בשטח.

כשאנחנו מדברים על הנושא של קליטת בני מנשה, לדעתי צריכים לחלק את זה לשני פרקים. פרק אחד, זאת אומרת לפני שנת 2004 ופרק שני התקופה מאז. אני בוחר באותה שנה מסיבה מאד פשוטה. אנחנו כארגון שבי ישראל, הארגון הוקם בשנת 2003-2004ומאז אנחנו בעצם מטפלים ומסייעים לקהילת בני מנשה גם בעלייתם ארצה וגם בקליטתם. לפני כן הארגון לא היה קיים ורוב הקהילות כמו קריית ארבע וניצן ומקומות שבטח נשמע על תופעות מסוימות שם, אותן קהילות נוסדו עוד לפני שאנחנו כארגון הוקם, ואת זה חשוב להדגיש.

בשנים האחרונות אנחנו בנינו מודל קליטה ביחד עם משרד הקליטה, עם הרבנות הראשית, עם הרשויות המקומיות. יש פירוט מלא על כך בחוברות שמופיעה בפניכם ואנחנו, אני כפי שאתם שומעים מהמבטא שלי, אני בעצמי מהגר, אני בעצמי עליתי ארצה. אני מכיר היטב שיש אתגרים להיקלט כאן בארץ ולא משנה אם אתה עולה ממנהטן או ממניפור. בכל קהילה יש אתגרים שצריכים לטפל בהם.

אני גאה בכך שבשנים האחרונות המודל שלנו, של משרד הקליטה, הוכיח את עצמו ואת זה אפשר להבין שוב מהנתונים שמופיעים בחוברת.

אני גם רוצה לציין, אנחנו כגוף פרטי, עושים הכל כדי להקל על קליטתם של בני מנשה, וזה בא לידי ביטוי,אני רק אזרוק לכם שני נתונים, כל שנה אנחנו בשבי ישראל מוציאים למעלה מ-1.3 מיליון שקלים, על קליטת בני מנשה בארץ. בנוסף אנחנו מחלקים כל שנה למעלה מ-350,000 שקלים במלגות לסטודנטים מבני מנשה.

אנחנו עושים את זה כי אנחנו רואים בהם, כמו שיושב הראש ציין, אחינו וכדאי להשקיע בהם וכשמשקיעים רואים את הפירות, במיוחד אצל הדור הצעיר, שיותר ויותר מהם הולכים למכללות, לאוניברסיטאות, עוברים הכשרה מקצועית. יש כבר עובדים סוציאליים מקרב הקהילה, יש רבנים מקרב הקהילה. יש עכשיו סטודנט מהקהילה, הראשון שלומד הנדסה במכללה.

נכון, תמיד יש בעיות ואני מודה גם לחבר הכנסת יוגב וגם לך, יושב הראש, שהעליתם את הנושא ואני מאד מקווה שביחד אנחנו נמצא את הדרך כדי להמשיך לקלוט אותם בדרך הטובה ביותר.

תודה.

תודה רבה.

אני אמרתי פה תודות לכל האנשים. בסוף הצוות שלי פעל הרבה, אז הוותיקים זה נטע ואהרון, בסוף זה נפל על הצעיר, על רועי, אז תודה גם לאנשי הצוות שכינסו פה את כל הנציגים מכל הרשויות.

תודה. אנחנו נשמע עכשיו את ראש מועצת קריית ארבע, מר מלאכי לוינגר, בבקשה.

תודה ליושב ראש הוועדה, חבר הכנסת נגוסה, לשר העלייה והקליטה ידידנו השר זאב אלקין, לחבר הכנסת מוטי יוגב שלא עצר לרגע עד שהוועדה הזאת התכנסה. למשרד הקליטה, אני חושב שהמנכ"ל יושב פה, למנכ"ל, למנהלת המחוז שפרה, שגם היא שותפה ולכל מי ששותפים בקליטת אחינו בני מנשה. כמובן למייקל פרוינד, לרב חנוך ולכל מי ששותף. כל הארגונים כולם שפועלים להביא את אחינו ארצה.

אני פניתי לשר וגם ליושב ראש הוועדה וגם לחבר הכנסת מוטי יוגב, רק בעיקר כדי להציג נתונים של בני המנשה בקריית ארבע-חברון. היום אחוז נכבד מקהילת בני המנשה, יש לנו זכות שאחוז נכבד מקהילת בני המנשה מגיעים לקריית ארבע-חברון ויש עדיין תנועה גם מהערים השונות שאליהן הגיעו עולים שמגיעים לקריית ארבע-חברון.

אנחנו מברכים כל פעם את הזכות הגדולה שנפלה בידינו, שאנחנו מקבלים את בני הקהילה, מצמיחים אנשים מהקהילה. הרב שמעון גנגטה גם נמצא פה, אחד מהרבנים בקהילה וברוך השם גם קצינים, גם סטודנטים, ציבור רחב מבני הקהילה, שזוכה להמשיך ולהשפיע על הדור החדש של בני הקהילה שגדל בקריית ארבע-חברון.

אני רק רוצה להציג מספר נתונים. חשוב לי שבפתיחת הישיבה נבין עם מה המועצה המקומית קריית ארבע-חברון מתמודדת.

אחד, כמובן שיש בקריית ארבע 180 בתי אב מבני מנשה, למעלה מ-700 נפש, 270 מיהודי הקהילה - - -

כולל דור שני.

כן.

עוד פעם, לפי הנתונים שלנו כעולים – 430.

השר שאל אותי שאלה, אז אני אענה. אחת הבעיות אצל בני המנשה בדור הקודם שהגיע, הם לא הוגדרו כעולים חדשים. זאת אומרת גם הנתונים שנמצאים במשרד הקליטה אינם מדויקים, כי העולים שהגיעו בשנים הראשונות לארץ, לא הוגדרו כעולים חדשים. לא הוגדרו. הוגדרו כתיירים ועברו פה הליך גיור. מייקל יאשר את זה. עברו הליך גיור, זאת אומרת הם לא הוגדרו כעולים חדשים.

אז אני אומר עוד פעם - - -

ואחרי שעברו גיור הוגדרו כעולים.

לא, לא. זאת אומרת גם- - -

אז איך הם קיבלו אזרחות?

אני אענה עוד פעם. אני לא מכיר את הפרוצדורה המלאה, אבל אני יודע שכשאני יושב במשרד החינוך על רשימות הילדים, אז הם לא מוגדרים במשרד החינוך כעולים חדשים. זאת אומרת גם כשאני יושב עם הגברת מאיה שריר ממשרד החינוך על הנושא הזה, הם לא הוגדרו כעולים חדשים.

עכשיו אני אומר, 271 מיהודי הקהילה במוסדות החינוך, מבורך. למעלה מ-10% מתושבי קריית ארבע-חברון הם בני המנשה. 20% מבני הקהילה אצלנו מוגדרים כעולים חדשים ו-48% מסתייעים בשירותי הרווחה.

סליחה, זה משהו אחר. יכול להיות שבגלל שחלקם ותיקים, מלאכי, אז בהגדרות של משרד החינוך הם לא נחשבים כעולים חדשים.

גם. אני אומר גם.

זה כן.

גם. אני אומר דבר כזה - - -

אין מצב שהם לא מוגדרים כעולים, כי אי אפשר לקבל אזרחות- - -

אני רוצה להתייחס למצגת של ילדי גנים ויסודי, בואו נדלג עוד שתי מצגות האלה, בבקשה. למשל, אני אתן דוגמא לנושא של גנים ובתי ספר יסודי. אנחנו רואים את הנתונים של קליטת בני מנשה. אני אומר זה כמובן דומה לעולים חדשים וצריכים לנסות לתת מענה. בנושא של בתי הספר, אני נותן את ממוצע הציונים של יוצאי בתי הספר. רק 42% מילדי הקהילה משלובים במועדוניות. 38% מילדי בני מנשה בבית ספר מטופלים רגשית על ידי פסיכולוג בית ספר. אין מענים מספיקים לבני הקהילה.

אני רק אתן דוגמא של האירועים הביטחוניים האחרונים שקרו באזורנו, לא מעט אזורים שכמובן בני המנשה לא ערוכים לתת מענה בתוך המשפחה, בתוך הקהילה, בתוך החברה לאותה אוכלוסייה, ואנחנו צריכים כרשות לתת מענה לנושא הזה.

בואו נעבור לדו"ח מצב בוגרים. בקריית ארבע-חברון יש 58 בוגרים בגילאי 18-25. במהלך חודשים בוצע סקר לגבי מצבם של הבוגרים וזו התוצאה. עשינו פחות או יותר פילוח של הבוגרים שקיימים בקריית לארבע, איך הם מתחלקים בנושא של שנות עלייה.

בואו נעבור לשקף הבא, אני לא רוצה לגנוב לכולם את הזמן. שירות צבאי ולאומי, לימודי המשך, אנחנו רואים כמה אצלנו הגיעו ללימודים אקדמאיים, לימודי הנדסאים, קורסים מקצועיים. מצב תעסוקתי, אנחנו רואים את מניפת העבודה במקצועות התעסוקה של קהילת בני המנשה.

אני אעבור לשקף הבא. נושא של תעסוקה בקרב קהילת בני המנשה – אנחנו רואים באיזו תעסוקה עובדים בני המנשה. אנחנו לא מצליחים עדיין בקריית ארבע-חברון לתת מענה ראוי לאנשים מעבר למקצועות המסוימים שבהם הם מתעסקים.

אבטחה ומשק בית.

וודאי. 87% מהם מעידים כי רמת העברית שלהם מונעת מהם להתקדם בתעסוקה. למרות מאמצים גדולים של כל הגורמים לתת להם מענה בנושא של למידת עברית. 72% עובדים מחוץ לקריית ארבע ויוצאים בשעות הבוקר המוקדמות ושבים בשעות מאוחרות. 53% עובדים ביותר ממשרה אחת. 83% מעידים כי אין באפשרותם לעזור לילדיהם בלימודים ובהכנת שיעורי בית, ממוצע - - -.

בשנתיים האחרונות אני מגדיר, נקלטו בקריית ארבע כפי הידוע לנו 18 משפחות חדשות. אני רוצה לציין שאנחנו מאד שמחים על קליטת קהילת בני המנשה, אבל היה סיכום בליווי של מנכ"ל ראש הממשלה הקודם, שיהיה פה איזה שהוא תיאום בינינו לבין שבי ישראל לגבי קליטה של משפחות נוספות. יש זליגה מתמדת של משפחות מהצפון לקריית ארבע-חברון.

אני רוצה לומר עוד מילה לפני הנושא של ההמלצות. אני יודע שעמדנו על זה בתחילת הדיון, אבל אני אומר היום מצוקת הדיור גם לקהילת בני מנשה, זה שגרות היום בקריית ארבע שתי משפחות ולעתים שלוש באותה יחידת מגורים, הוא דבר לא בריא. זה שאנחנו, מוסדות החינוך לא מסוגלים לתת מענה, הוא דבר לא בריא. זה שמועצה מקומית קריית ארבע-חברון צריכה להשקיע מיליון שקלים מתקציבה השוטף, כש-300,000 מגיעים בעזרתו של משרד הקליטה, אבל מיליון שקלים בשנה לטובת עזרה לקהילת בני המנשה, כאשר מי שמוביל את המהלך של קליטת בני מנשה הוא השלטון המרכזי.

אני חושב שהקבינט החברתי צריך לתת מענה עוד יותר לגבי הנושא של הטיפול בבני המנשה בארץ. אני מסכים ששבי ישראל והגופים הנוספים עושים עבודה חשובה וציונית בלהביא את בני המנשה לארץ, אבל אדוני השר, מישהו צריך לקחת אחריות יותר משמעותית על קליטה של בני מנשה בארץ.

ולכן אני חושב שאם אני רוצה לתת כמה נקודות של דברים, קודם כל אחת, להגדיר את כל בני הקהילה – גם ותיקים, גם חדשים – כעולים חדשים. שעות סיוע לעולים במוסדות החינוך – לא כולם מוכרים כעולים – אבל גם עולים ותיקים מעל 10 שנים, צריכים עדיין מענה במסגרת חינוכית של יסודי ותיכון.

מגשרים ומגשרות למוסדות החינוך, דבר בסיסי. יש לנו היום מענה עם מגשרת אחת. אני חושבת שבשביל לתת מענה שהתוצאות בהמשך יהיו טובות יותר, חייבים להכניס מספר מגשרות שיתנו מענה במוסדות החינוך.

טיפול ייחודי בבני הנוער – לא הצגתי פה נתונים של הנוער, בכוונה דילגתי על השקף. גם הנוער וההכנה שלו לצבא דורש טיפול יסודי, משמעותי, כדי שנוכל באמת לקלוט אותם ולכוון אותם בצורה האופטימאלית לשירות הצבאי ולהתחבר לישראליות שבנו.

הנושא הבא זה הנושא של גיבוש תכנית תעסוקתית והשכלתית לבוגרים מתוך הקהילה, מבנים לקהילה. הקהילה לפעמים רוצה פעילות עצמאית לה כקהילה. אף משרד ממשלתי לא מכיר בקהילה כקבוצה שצריכה לקבל מענה ייחודי מבחינת נושא של מבני ציבור.

עובדת סוציאלית קהילתית – פנינו למשרד, ביקשנו לקבל עובד סוציאלי מיוחד לקליטת בני המנשה. במיוחד בימים אלה, גם נושא של בריאות נפש, קשור גם לרווחה, גם בריאות. חייבים לתת מענה ייחודי לקהילה ומדריכים רוחניים. יש רבנים שצמחו מהקהילה, מייקל ציין את זה, אבל צריך יותר השקעה בנושא של מנהיגים רוחניים. אני חושב שזה דבר חשוב ואנחנו רואים תוצאות בעבודה השוטפת מול מהמנהיגים שהקהילה הצמיחה, אנחנו הצמחנו וביחד הם נותנים מענה.

הנושא האחרון והמרכזי שאני רוצה לומר, אני יודע שכולנו רוצים להביא עוד בני מנשה לארץ וזה דבר מבורך, אבל נדרשת תשתית פיזית וקהילתית מתאימה כאשר רוצים להביאם לארץ. אנחנו רוצים להביא, אבל אנחנו חייבים לתת מענה רב מערכתי, רב משרדי, כדי לתת את המענה המתאים לעולים.

תודה רבה.

תודה רבה לך. אני רוצה לתת לרבנית רבקה שמעון את זכות הדיבור, בבקשה.

תודה רבה ליושב הראש, שכן שלי בפסגת זאב, לשר - - -

זו הפריבילגיה.

זו פריבילגיה גם שלי.

גם הרב שלי הוא בערך, הרב שמעון.

כן, אז אני באמת מייצגת את הרב יעקב שמעון, בעלי ואותי, שהייתה לנו הזכות הגדולה לקלוט את בני מנשה כאן בארץ דרך הרב אביחיל, זיכרונו לברכה. בתו נמצאת כאן, בארגון עמישב. אני רוצה להביא כאן את המסקנות שלי משנים של אירוח אצלי בבית את בנות מנשה והלימוד איתן וכל העיסוק שלנו בתקופה שהם באמת עוד לא היו מוגדרים כעולים והרבה פעמים התקציבים נפלו על הכתפיים שלנו.

ואני רוצה להביא פה כמה מסקנות שאני גיבשתי. אני גם מביאה את קולו של בעלי מהקליטה של בני מנשה בארץ. קודם כל אני מברכת את היוזמה לגייר את בני מנשה בחוץ לארץ ולהעלות אותם כעולים, אבל בתהליך שבו הם למדו לקראת גיור בארץ, הם קיבלו מטען רוחני שמה שאני מרגישה בשנים האחרונות נעדר מכיוון שהם כבר מתגיירים בחוץ לארץ, ובעצם כשהם עולים לפה, אני מרגישה שאין להם מספיק תמיכה רוחנית ואני - - -

הם לא מתגיירים בחוץ לארץ, זה פשוט לא נכון.

כן, אבל זה לא אותו דבר כמו ללמוד כאן בישיבה שנה וחצי או באולפן תורני שנה וחצי עד גיור, ולכן - - -

אבל הגיור נעשה כאן בארץ. הגיור נעשה כאן.

כן, אבל הם לא לומדים במסגרת כמו מכון מאיר או כמו ישיבה, שזה משהו שתומך בהם מבחינה רוחנית הרבה יותר טוב. לכן אני מציעה שאחרי שהם עוברים את הגיור וכשהם נקלטים פה יחד עם אולפן עברית, שאני מאד מחזקת את מר לוינגר, יהיה להם גם עוד חצי שנה מדרשה לבנות ולפחות חצי שנה ישיבה לבנים. הרב שמעון גם כן מסכים איתי. אני חושבת שזה ימנע הרבה בעיות חברתיות ואחרות.

פנתה אלי בחורה שמשרתת שירות לאומי במירון, שיש לה תלמידות באולפנה במירון, שלעומת העלייה האתיופית שמקבלת שם חיזוק רוחני בדמות של רבנית אתיופית, אז היא אומרת למה לבנות מנשה באולפנה אין דמות רוחנית שגם תיתן להם איזו שהיא העצמה. ויש לנו בארץ כבר דמויות שיכולות לתת להן כזה מענה. אז זאת הצעה מספר אחת שלי. לתת עוד המשך של חיזוק רוחני, שזה ימנע עוד הרבה בעיות חברתיות אחרות, שאנחנו בתוך קולטי בני מנשה, אנחנו מכירים.

עכשיו אני רוצה להציע כאן דגם של העצמה אחרי הקליטה, שגם זכיתי בזכות יפה יצקן, שגרה בעופרה, שהיא פעילה קהילתית מאד יוזמתית, דרך מרכז גוונים במועצה האזורית בנימין. אני במשך שלוש שנים נתתי דרך הרווחה חוג העצמה לנשים אתיופיות ובנות מנשה, נשואות כבר, בתוך עופרה, בתקציב של המועצה האזורית בנימין, של מרכז גוונים. ושלוש שנים אני חוויתי את הקשיים שהם מתמודדות איתם בתור נשים נשואות, אמהות לילדים, בפערים בינם לבין הדור הקודם, שהרבה פעמים הם גרים ביחד. זה משהו אחר לגמרי.

ההתמודדות הזוגית בין גברים שבאו מדפוס בהודו לדפוס שפה זה משהו אחר לגמרי, קצת יותר פמיניסטי. שלוש שנים אנחנו עסקנו בזה, עד שבאיזה שהוא שלב נגמר התקציב ואני חושבת שזה דבר מאד מאד חשוב.

לזוגות הנשואים שכבר נמצאים פה, להמשיך לתת כל הזמן תמיכה בזוגיות, בהורות, בהשלמת פערים, בהעצמה אישית. אז זו הצעה מספר שתיים שלי.

והצעה מספר שלוש זה בנושא המקצועי. אם ראיתם את פלח התעסוקה בקריית ארבע, שמתם לב שרוב הנשים מטפלות וסייעות בגנים, ורוב הבחורים הם עובדים באבטחה או בניקיון. לי זה מאד מאד כואב. אני חייב להגיד שבתקופה שאנחנו קלטנו, אני מאד מאד ניסיתי באיזה שהוא מקום להביא תלמידות שיעשו בגרות, שילמדו באמת משהו יותר, כי הן מסוגלות והן יכולות. זאת אומרת, באמת, אני מאד מאד אוהבת את בני מנשה. אני חושבת שהם קהילה פנטסטית.

אני רוצה להזכיר לכולנו שאנחנו רגילים להיות שבט יהודה. אנחנו, רוב הישראלים מגדירים את עצמנו משבט יהודה, זאת אומרת אנחנו מבני לאה אימנו. לעומת זאת בני מנשה הם מבני רחל אימנו ואני חושבת שאנחנו צריכים לזכור את זה, שיש לנו כאן השלמה של עוד שבט מישראל. הם יש להם כישורים, יש להם אהבת הארץ. כולם משרתים בצבא, בנות שירות לאומי, תשימו לב שהם נשארו לגור במקומות בעייתיים בטיחותיים. גם בגוש קטיף עד העקירה, גם בקריית ארבע, גם בבית אל, גם בעופרה, למרות כל המצב הביטחוני הם אוהבים מאד את הארץ והם מאד נאחזים.

לכן אני חושבת שצריך לתת להם תוך כדי הקליטה, עוד זכויות של בגרות, מתווה איך לחזק אותם שילמדו משהו אחר ולא רק את המקצועות שאנחנו ראינו ואני מברכת את כל העוסקים, גם את שבי ישראל וגם את כל הוותיקים. אני מברכת אותנו שנצליח בעזרת השם ואלה הן ההצעות שלי ותודה רבה.

ברשותך, כבוד יושב הראש, חצי מילה. לא הגיעה לכאן נציגות אחת נדמה לי מ-11 רשויות, מעלות משום מה, אמר לי עכשיו העוזר שלי, ושם נוכחנו והיינו אולי ב-7 או 8 מה-11, יש להם פרויקט חדש שהקהילה נושאת על כתפיה, ופה אני לא יודע מי נציג משרד החינוך, - - - אתכל בני ה - - - להכניס אותם אקדמיה איש כפי האבחון שלו ולתת להם אקדמיה כדי שלא המקצועות האלה שאת דיברת עליהם – של מטפלות ומאבטחים, אלא להוציא אותם.

וזה עושה הרב ויצמן, נדמה לי שהוא היה אצלך וסיפר לך על זה. אני לא יודע להרחיב הרבה יותר, אבל אני יודע שכך נעשה שם בעוצמות הקהילה, וזה למשל גם כאתגר למשרד החינוך, כוואוצ'ר לעולים כאלה, כמלגה.

תודה. כבוד השר צריך להגיע לעוד ישיבה ולכן אנחנו נשמע ממנו ואחר כך נמשיך. קודם נשמע את השר. בבקשה, כבוד השר.

תודה רבה אדוני יושב הראש, תודה רבה על ההזמנה ועל קביעת הדיון, לך ולחבר הכנסת יוגב שבהחלט מדבר איתי כבר תקופה ארוכה על הצורך לקיים את הדיון. אני אתייחס בכמה קווים כלליים לגבי האתגרים שבפנינו כמשרד הקליטה, מה אנחנו עושים היום ומה האתגרים לעתיד וכמובן המנכ"ל והצוות שלנו יישאר פה את כל הדיון ויוכלו לתת אחר כך את הפירוט בהתאם לשאלות שיעלו ומה קורה.

אני הייתי מחלק את כל העבודה שלנו בתחום הזה כמשרד הקליטה, לשלושה יעדים, שלוש מטרות שונות שמשלימות אחת את השנייה וצודק גם חבר הכנסת יוגב וגם צודק מלאכי, שאי אפשר לנתק בין האחת לשנייה.

קודם כל המטרה הראשונה קשורה לכותרת שלנו – משרד העלייה והקליטה. כידוע התקבלה החלטת ממשלה חדשה, שהיא המשך להחלטת הממשלה הקודמת שביצועה הסתיים בשנת 2015 לגבי עוד קבוצה של בני מנשה שצריכים לעלות לארץ, בהתאם לאישור של הרבנית הראשית, לפי רשימה שמית שהוגשה לממשלה על ידי הרב הראשי. אנחנו מדברים על עלייה במהלך השנה הזאת, כ-712 עולים נוספים מבני מנשה. זה יעד שאפתני.

אמנם החלטת ממשלה קודמת דיברה על קצת יותר, על 899, אבל היא דיברה על 899 על פני שלוש שנים וכרגע החלטת הממשלה מדברת על מספר כמעט דומה תוך שנה אחת. זה כמובן אתגר לא קטן גם לנו כמשרד הקליטה וגם לשבי ישראל, שהם שותף בתהליך הזה. אנחנו בשלב הזה בתהליך היערכות לקראת הגל הראשון, נדמה לי שצפוי ביוני. מאי-יוני. וכמובן יש פה הרבה מאד עבודה והיערכות על סמך גם לימוד הניסיון בעקבות החלטת ממשלה, ביצוע של החלטת ממשלה קודמת. גם המתכונת התקציבית והארגונית קצת שונה מהחלטת הממשלה הקודמת, וזה כמובן יהווה בשבילנו- - -

יש בעיה של נומראטור גם?

בגלל שזה השנה אין בעיה של נומראטור. נומראטור תמיד מתייחס לבעיות החל, חוץ משנת תקציב שאושרה.

אתמול הציגו לנו גם לשנה נומראטור, למרות שבחוק כתוב משנת 2017 והלאה.

אבל נומראטור רלבנטי לכל השנים שהן לא שנת התקציב. בשנת תקציב פועלים במסגרת שנת תקציב קיימת, שמתקצבים אותה מהתקציב הקיים. אגב, המשאבים לביצוע של החלטת הממשלה, חלקם הגיעו ממשאבים פנימיים של מספר משרדי ממשלה, גם אנחנו, גם משרד הפנים וגם משרדי ממשלה אחרים וחלק גדול מאד הגיע ממשרד האוצר. אמנם הסכומים הם קטנים מאד בהקשר הזה, אבל זאת המציאות.

הסכומים הם קטנים מסיבה מאד מאד פשוטה. את זה צריך להבין ודיבר על זה מייקל אני חושב. הגיור מתבצע מהר מאד, כי רוב התהליך הלימודי נעשה שם, כפי שאכן העירה הרבנית שמעון, ולכן בפועל הגיור שעוברים פה, עוברים אותו תוך שבועות ספורים. התהליך הפורמאלי של הגיור, עם כל ההשלמות והתעודה וכו', לוקח כחודשיים וחצי, ולכן החל מהרגע הזה, כשהם הופכים לעולים אחרי חודשיים וחצי, זה כבר אחריות תקציבית ישירה שלנו, כמו כל עולה.

וכאן אולי ההבדל מול הסוגיה שאתה שאלת, ששם גיור לוקח כשנה ולכן התקצוב הוא לכל השנה. פה במקרה של בני מנשה, התקצוב הייעודי, מעבר לתקצוב רגיל כמו כל עולה, הוא רק לחודשיים וחצי בלבד, מה שכמובן נותן תמונה תקציבית אחרת. אז זה יעד ראשון, ההיערכות לקליטה בסדר גודל שאולי, נדמה לי לא הייתה, אני לא חושב שהייתה שנה אחת שהגיעו 700 אנשים בשנה.

נכון.

מהבחינה הזאת אני מאד מקווה שנעמוד ביעד ונעשה את זה נכון. עכשיו לגבי היעד השני. זה כמובן קליטה של העולים שהגיעו בשנים האחרונות במסגרת מספר החלטות ממשלה. הסברתי את הקודמת, הייתה קודמת של הקודמת. סך הכל, לפחות לפי הנתונים הסטטיסטים שלנו, אנחנו מדברים על כך שבעשור האחרון הגיע ולארץ קצת יותר מ-2,000 איש ובחמש השנים שקדמו לזה עוד כמעט 1,000. אז פחות או יותר אם אני מתייחס לקבוצה הזאת, מדובר על כ-3,000 בני מנשה שהיום בארץ.

בכוונה התייחסתי כאן לעשור ול-15 שנה, כי זה פרט מאד חשוב. אנחנו כחלק מהחלטת הממשלה האחרונה, יזמנו שינוי והעברנו החלטה שבני מנשה יחשבו שבעלי זכויות עולה במשך 15 שנה ולא 10 שנים כעולה רגיל, מתוך ההתחשבות במצב הייחודי של הקהילה. זה בעיני היה צו השעה, זה מאד מאד חשוב. יש לזה הרבה מאד השלכות, גם על הזכויות האישיות של העולים וגם על היכולת של הרשויות לקבל סיוע מי נחשב עולה ומי לא נחשב עולה מבחינה מספרית. ואני שמח מאד שמשרד האוצר שיתף איתנו פעולה בעניין הזה, למרות שברור שיש לזה השלכות תקציביות מידיות.

עכשיו לגבי העניין הזה של הקליטה של העולים החדשים, שזה עד 15 שנה בארץ, אבל העולים החדשים, החלטנו החל מהשנה שעברה שאנחנו מפעילים סיוע מיוחד לרשויות המקומיות לצרכי קליטה של בני מנשה. גם במסגרת פרויקטור מיוחד שרשויות יוכלו להעסיק, כי בשלב הראשון של הקליטה, כשהם באים תחת המטרייה של שבי ישראל, יש להם את הסיוע שהיה לפחות בהחלטת הממשלה הקודמת משבי ישראל, אבל ברגע שהם הופכים לעולים רגילים וזה מסתיים, למעשה הם נשארים בידיים של הרשות המקומית ושל כל הרשויות הקולטות.

ולכן, בגלל האופי הקהילתי, היה נראה לנו חשוב לעזור לרשויות כפרויקט ייחודי, זאת אומרת כמוש אנחנו עושים בנושא של קהילת יוצאי אתיופיה וקהילת יוצאי קווקז, כל קהילה ומודל הסיוע שלה, אבל זה סיוע ייחודי מעבר לסיוע כללי לכלל העולים, ולכן יש תקציב מיוחד שמאפשר גם להעסיק פרויקטור וגם לתת תקציבי פעילות.

אנחנו הצקנו לנושא הזה בשנה שעברה 600,000 שקלים. השנה נדמה לי זה יכול להגיע עד 1.2 מיליון שקלים, קרי הכפלת התקציב לנושא הזה, מתוך ההבנה שגם המספרים הולכים לגדול וברגע שהרחבנו את הזכאויות ל-15 שנה, אז גם המספרים יגדלו גם מהעולים שיגיעו וגם מהעולים שיחזרו לרשימה שלא נכללו לפי התבחינים הישנים. מדובר פה על סיוע למסגרת קליטה ייחודית שהרשות המקומית יכולה לתפעל.

עכשיו, היעד השלישי קשור לסיוע לגבי עולי בני מנשה ותיקים יותר. כבר הזכרתי את העובדה שיש גל עלייה שהוא קדם לשנת 2000, לכן אולי מייקל לא כלל את זה במספרים שהם הציגו בוועדה. לפי הנתונים שלנו זה עוד כמעט קצת יותר מ-1,350 אנשים שהגיעו החל משנת 1990ומעלה, נמצאים ברשויות השונות, למשל בקריית ארבע, למרות שיש בקריית ארבע גם לא מעט עולים, הרוב אפילו הוא אחרי שנת 2000, אבל יש גם קבוצה כזאת. ויש רשויות שיש הרבה עולים ותיקים יותר.

באשדוד למשל יש קהילה גדולה של עולים דווקא ותיקים יותר, שנמצאים מהשנים האלה. לגבי בית אל, דווקא רוב העולים בבית אל הם אחרי 2000. קבוצה קטנה לפני, אבל רוב העולים הם - - -

בניצן.

בניצן, נכון. ניצן אמנם זה לא קהילה גדולה יחסית, אבל הרוב הם עולים משנת 90'.

עכשיו, לגבי האוכלוסייה הזאת וגם חלק מהאוכלוסייה שכן נמצאים 15 שנה בארץ אבל כבר בשלבים מתקדמים של קליטה, אנחנו מגיעים למסקנה שמול הקהילה הזאת צריך המשך טיפול וסיוע מיוחד, דומה במקצת, כן, לא באותם היקפים, כי גם אין תקציבית אותם היקפים, אבל דומה במקצת למה שאתה מכיר היטב, של התכניות השונות מול הקהילה של יוצאי אתיופיה, ששם סיוע נמשך מעבר ל-15 שנה ואפילו לילדים של הדור השני.

לצורך זה, לפחות לשנת 2016 קיבלנו הבטחה לסיוע מכסף קואליציוני, מיליון שקלים, כי הוא היה אמור להגיע בשנת 2015 לפי החלטת ממשלה. בגלל שראינו שלא ניתן לנצל אותו בשנת 2015. הוא סך הכל הגיע פחות או יותר עם סגירת ספרי התקציב, אז הגענו להבנה עם משרד האוצר שאנחנו נקבל אותו בשנת 2016, כנראה לאחר ההעברה של התקציבים העודפים, אי שם במהלך נדמה לי אפריל-מאי.

זה מה שצריך להגעת התקציב הזה, וברגע שהתקציב הזה יגיע, אנחנו נוכל לפתח תכניות שיכללו גם התייחסויות לעולים ותיקים יותר ולתחומים השונים גם סיוע נוסף לרשויות מקומיות, ששם הקהילות הן יותר ותיקות והן נהנות רק חלקית מהסיוע שאנחנו נותנים היום בכל המישורים - גם בתחום החברתי, גם בתחום החינוכי וגם ברמת הפרט אנחנו מתלבטים עכשיו האם אנחנו נוכל לסייע בתכניות דרך מינהל הסטודנטים לאלה שהולכים ללמוד וכבר לא מגיע להם זכויות רגילות של מינהל הסטודנטים.

עוד פעם, יש מודל, למשל של יוצאי אתיופיה, של יוצאי קווקז, ששם נותנים סיוע תקופה הרבה יותר ארוכה. ליוצאי אתיופיה נותנים גם לדור השני ואנחנו פה מתלבטים מה בדיוק המתכונת, גם המשפטית, שתאפשר לנו לגעת אם נוכל גם בעניין הזה.

עכשיו כמובן מה שמטריד אותי, שבמקרה הזה מדובר על סיוע חד פעמי. מיליון השקלים האלה הם לא חלק מבסיס התקציב. הוא מאפשר לנו לעשות פיילוט בעבודה עם ותיקי הקהילה ונצטרך להתלבט מה יקרה בשנים הבאות משנת 2017 והלאה, מאיפה יגיע הכסף הזה כתוספת לתקציב.

אם האנשים האלה עוברים גיור ויש להם תעודה, למה הם לא נחשבים עולים חדשים לגמרי?

אז אני מסביר. כי עד להחלטת הממשלה האחרונה, כל מי שיותר מ-10 שנים בארץ לא מגיע לו, לא ברמה האישית וגם לא לרשות המקומית שמטפלת בו, כי תקופת הזכאות לעולה הייתה 10 שנים, בשונה למשל מיוצאי אתיופיה, שעקרונית מגיע גם לדור השני. כרגע הרחבנו את זה ל-15 שנה, אבל מי שהגיע לפני 15 שנה, שוב, הוא נופל מהמערכת, עוד פעם, גם לגבי תכניות וגם לגבי הזכויות האישיות.

ולכן מבחינה זאת, אם אין תקציב ייעודי שמראש מיועד לזה, אנחנו לא נוכל להפעיל אותו וגם כשיש תקציב ייעודי יש שאלות משפטית מה מותר לנו ומה אסור לנו, כי על יוצאי אתיופיה יש החלטות ממשלה מפורשות שמאפשרות לתת סיוע לדור שני. לבני מנשה לא, ולכן מה נוכל לעשות ברמה האישית, לא ברמה קהילתית אלא ברמה האישית לאלה שמעבר ל-15 שנה, זו תהיה התלבטות משפטית מה האפשרויות. יכול להיות שנבקש מהממשלה גם החלטת ממשלה רלבנטית, בהנחה שאכן זה יתאפשר לנו מבחינת העמדה של משרד האוצר ושחקנים אחרים.

עכשיו עוד הערה אחרונה ואני, כמו שאמרתי, לצערי חייב לפרוש. אנחנו מבחינתנו רואים חשיבות גדולה בתחום הזה של תעסוקה. אני מכיר את הפרויקט של מעלות, אני חושב שהוא פרויקט מאד מבורך ולכן אנחנו פתוחים להצעה. קשה לנו להיות מעורבים בפרויקט ברמה לוקאלית במקום מסוים. אנחנו משרד שצריך לתת תנאים שוויוניים, אז אנחנו יכולים לחשוב על איזה שהוא פרויקט פיילוט בתחום הזה, בכמה רשויות ואז להרחיב אותו לכמה רשויות, אבל התפיסה צריכה להיות למעשה ארצית ולא לוקאלית. וזה גם מה שאמרתי לאנשי מעלות.

ולכן אם יהיה גוף ארצי שעוסק בנושא הזה של בני מנשה, שיציע לנו על בסיס שיתוף פעולה של מה שנקרא מצ'ינג, השותפות, פעילות בתחום הזה של קידום תעסוקה לקהילת בני מנשה, אנחנו בהחלט פתוחים לשמוע על העניין הזה, וליישם את זה בהתחלה בכמה מקומות ואז להרחיב, כי סוגיית התעסוקה היא סוגיה מאד משמעותית, אחת מהסוגיות הכבדות.

מבחינת התעסוקה לעולים חדשים, למשל אם מבני מנשה יש רופא שהגיע ואז הוא מקבל עזרה ממשרד הקליטה - - -

כל עולה מבני מנשה מקבל כל סיוע ברגע שהוא סיים את הגיור - - -

כן.

וקיבל תעודת עולה, הוא מקבל כל סיוע שמקבל עולה רגיל. זאת לא השאלה, זה קיים. הם כבר לא צריכים שום דבר ייחודי לקבל את זה. להיפך, בגלל שרובם נמצאים בפריפריה, אנחנו בדרך כלל נותנים גם העדפה לכל מיני פרויקטים תעסוקתיים בפריפריה.

איפה הבעיה? שבגלל האופי המיוחד של הקהילה, למשל מה עושים במעלות? הם נותנים לא רק וואוצ'ר לקורס, מה שאנחנו נותנים, הם נותנים מלגה בזמן הלימודים, שאת זה בדרך כלל עולה רגיל לא מקבל דרך תקציב, ולכן מדובר פה על כלים נוספים שכמובן דורשים משאבים נוספים, שהם לא נמצאים בנוסחה הרגילה של הסיוע שיש למשרד הקליטה באגף תעסוקה שלנו.

ולכן יש צורך, אם רוצים למסד את הדבר הזה, יש צורך בתכניות, יש צורך בהתקשרויות מיוחדות וכו'. ואנחנו פתוחים לקבל הצעות גם בעניין הזה, אבל בהנחה שהם יהיו בתפיסה ארצית ולא בתפיסה במעלות בלבד, כי כך אנחנו לא יודעים לעבוד.

תודה.

אם אפשר רגע אחד, השר צריך ללכת, שאלות קטנטנות.

כן.

אחת, אולי יש פה עוד אנשים אבל אני אשאל בכל זאת, אולי זה ייצג גם אנשים. ראשית לשבח את מה שעשו הארגונים וגם את מייקל פרוינד ושבי ישראל על כל המאמץ. אני מודע לכך מהשנתיים וחצי שלוש שאנחנו עוסקים בנושא, שהיה פה רצון של עוד, גם של מה שנקרא, נקרא להם שארית עמישב, לעלות משפחות של השלמות של משפחות נוספות.

המתכונת מאד פשוטה הרי, זה לא עולים, אין עולים של שבי ישראל או עולים של עמישב או עולים של - - -

יש. כבוד השר, יש דבר כזה.

רגע, רגע, תנו לי שנייה. אין דבר כזה.

איחוד משפחות נדרש פה.

רגע. בואו נפריד. מבחינת החלטת ממשלה על העלאתם של בני מנשה, זה נעשה בדרך מאד פשוטה. יש למדינת ישראל כתובת אחת. היא לא נקראת שבי ישראל והיא לא נקראת עמישב. למדינת ישראל יש כתובת שנקראת הרבנות הראשית לישראל. אנחנו, כהחלטת ממשלה בשאלה את מי מעלים, זה הולך לפי המפתח של רשימה שמית ש- - - והועברה על ידינו, על ידי הרבנות הראשית.

יותר מזה, בהחלטת הממשלה האחרונה גם נכנסה סמכות מיוחדת של הרבנות גם לאשר תוך כדי השנה, מתוך הרשימה הזאת, מי האנשים שעולים וכמה אנשים וכו'. זה מחייב התייעצות איתם. אם קודם הם אישרו רק רשימה אחת ואחר כך החלוקה הייתה לפי הנוחות ולפי איזו שהיא התקדמות ארגונית, הפעם אנחנו אפילו כל קבוצה שעולה, אנחנו מקבלים את האוקיי מהרבנות הראשית. היא הגורם הממלכתי שעומד כאן ומאשר את הרשימה מי עולה.

עכשיו, חוץ מהמסגרת הזאת, יש את המסלול ההומניטארי. המסלול ההומניטארי של האנשים שהרבנות הראשית לא מוכנה לסמוך עליו את ידיה, אבל רוצים להתאחד עם המשפחות. הוא קיים, קיים כמו לכל העולים. יש הרבה עולים שיש להם בני משפחה מקרבה ראשונה, מי כמוך מכיר את זה, את ההצהרה הזאת, שיש להם בני משפחה מקרבה ראשונה, אפילו אחים, אחיות וכו', שהם לא זכאי חוק השבות.

יש מסלול של משרד הפנים, הוא פרטני, יש שם ועדה שדנה בכל מקרה לגופו ומאשרת. היא לא זכאית לאשר מעמד של עולה, היא מאשרת מעמד בדרך כלל של תושב קבע או תושב ארעי, מה שכמובן לא מביא את כל הזכויות. מי שמחפש לעלות במסגרת מסלול עלייה עם כל הזכויות, המסלול היחידי שקיים זה המסלול של הרבנות הראשית. אלה הם כללי המשחק.

לכן כל מי שהרבנות הראשית תסמוך עליו את ידיה ברשימה שמית שתועבר למזכירות הממשלה, אנחנו מבחינתנו הוא זה שצריך לעלות.

מי שקובע זה הרבנות הראשית?

מי שקובע זה הרבנות הראשית. זה לא שבי ישראל קובע. שבי ישראל מגיש את זה לרבנות הראשית - - -

אז הוא קובע.

לא. תבוא לרבנות הראשית, תשכנע אותם שיש לך מערכת הכנה שם שהם יכולים לסמוך עליה, הם יבדקו אותה כמו שהם בודקים את שבי ישראל, שולחים משלחות, עושים בדיקה ואם הרבנות הראשית תציג לנו עוד רשימה, אז תהיה עוד רשימה.

כבוד השר, אם אפשר משפט לפני שאתה קם. שמי חנן זיידרמן ואני עובד עם עמישב בתחום של ניהול פרויקטים וגם נפגשנו לפני מספר חודשים. ישנה בעיה הומניטארית קשה. הרשימות שמוכנות, שמועברות באמצעות מחלקת הגיור ברבנות הראשית, אינן מכילות למעלה מ-20 משפחות שמחכות 20 שנה שבני המשפחה שלהם, חלקם נמצאים פה, מחכות 20 שנה לאיחוד משפחות ואני מבקש גם לפרוטוקול לבדיקה, יש בעיה הומניטארית של אנשים. במקרה אני נמצא בקשר איתם, צריך למצוא את הפתרון.

מונופול הוא לא טוב ואנחנו נפגשנו גם עם מחלקת הגיור ברבנות הראשית. ישנה בעיה הומניטארית. השאלה איך השר יכול להתמודד עם זה.

תבחין בין בעיה הומניטארית לבין המסלול של העלייה במסגרת הגיור. זה שני דברים שונים. אם אותן המשפחות עברו את כל אותה ההכשרה, שמבחינת הרבנות הראשית מכשירה אותם לאותו תהליך גיור שהוא מתבצע כפי שאמרתי, הם באים מוכנים לחלוטין, הגיור הוא תוך שבועות ספורים. אם זה ככה, אז הם יאשרו אותם. מבחינתם זה שיש קשר של זיקה משפחתית, זה לא סיבה לרעה, להיפך.

עכשיו, אם הם לא נמצאים בשלב הזה של ההכנה וזה בא במסלול הומניטארי, קרי הם עוד לא בשלים מבחינת הרבנות לגיור המיידי, אלא המסלול ההומניטארי בלבד, מתוקף קרבה משפחתית, אז אין מסלול אחר מאשר משרד הפנים, כמו כל בעיה הומניטארית מהסוג הזה. אתה יודע כמה פניות יש במשרד הפנים ברמה הזאת של קרובי משפחה שמבקשים מעמד בארץ? עשרות אלפים. זה לא מקרה בודד, זה עשרות אלפי פניות שנמצאות במשרד הפנים, של אנשים שיש להם כאן עולים, בדרך כלל זה קרבה ראשונה, לפעמים קרבה שנייה, בדרגה שנייה, שמבקשים להתאחד עם המשפחות.

במספר מצומצם יחסית של מקרים משרד הפנים מאפשר מעמד של תושב ארעי ואחר כך תושב קבע. רוב מוחלט של מקרים הוא דוחה את הפניות האלה, למרות הסוגיה ההומניטארית, וזה קשור כבר למדיניות ההגירה של מדינת ישראל למעמד חוק השבות למספר סוגיות גדולות. בכל מקרה זה לא אצלנו.

אצלנו זה מאד פשוט. אנחנו כמשרד הקליטה, כל מי שמדינת ישראל אמרה עליו שהוא עולה, הוא קליינט שלנו. במקרה המיוחד עם בני מנשה, מדינת ישראל אמרה הוא עדיין לא עולה, אבל בגלל שהוא יהפוך עוד מעט, ובגלל שהרבנות הראשית אמרה שהוא כשיר ומוכן לתהליך הגיור, תטפלו בו מהרגע הראשון. בדיוק כמו שלמשל קורה עם האוכלוסייה של הפלשמורה שמגיעה מאתיופיה, שגם שם מדינת ישראל אמרה זאת הרשימה, הם עדיין לא עולים, אבל בגלל שהם נכנסים למסלול הגיור, אנחנו מבקשים ממשרד הקליטה בהחלטת ממשלה מיוחדת, לטפל בהם. ברגע שהחלטת הממשלה מסמיכה אותנו, אנחנו יכולים לעשות את זה. אם לא, אז אנחנו לא רשאים לעשות את זה. אנחנו מטפלים בעולים בלבד.

השאלה לגבי בחירת האנשים שנמצאים בתהליך הגיור בהודו, השאלה בעצם אם הרבנות הראשית מקבלת את הרשימה מארגון שבי ישראל והם לא מכניסים אנשים שממתינים 20 שנה לעלייה, הם לא נמצאים בתהליך הגיור שם, אז זה נושא אחד איך אפשר להכניס אותם. והדבר השני, האם אפשר להתחיל תהליך שיגיד ההשוואה של התנאים, סטטוטורית בין בני המנשה לקהילת עולי אתיופיה, ואז הכל יהיה יותר פשוט.

אני חושב שאני דווקא אשמח לסיים בסוגיה הזאת, כי זו סוגיה חשובה. לגבי הסוגיה הראשונה, עוד פעם, אני מניח שהרבנות הראשית, כל מי שמוכן תכניס אותו פנימה. איך מתבצע תהליך הלימודים שם וכו', מי שמממן כרגע את כל מה שמתרחש שם זה שבי ישראל והוא עושה את זה מכספו, כחלק מהחלטת ממשלה. זה לא כסף ממשלתי. כל התהליך של הכנה לעלייה וכל התהליך של העלייה עצמה, ההגעה לפה פיזית, גם במסגרת החלטת ממשלה חדשה, נדמה לי עד 2.5 מיליון שקלים, נכון, מייקל? אני מדייק? שבי ישראל התחייבו לממן מכספי העמותה שם.

אז היות והם אלה שמנהלים את האופרציה שם, אז הם גם אלה שמגישים רשימות לרבנות הראשית במסגרת תכנית הכנה שהם עושים. אם יש לכם אנשים שלדעתכם מוכנים לגיור, דברו איתם. זאת אומרת אתם יושבים איתם פה באותו חדר ובאותה מדינה, תנו להם שמות ו - - -

מנסים 20 שנה וזה לא הולך.

אני לא מאמין בזה שיש איזה שהוא רצון רע. כמו שאני מכיר את שבי ישראל הם רוצים שיעלו יותר. אם הרבנות הראשית הייתה מוכנה להכשיר 900 איש או 1,000 איש, אז הם היו מבקשים מאיתנו להביא 1,000 איש או 2,000 איש.

או את כל ה-7,000.

או את כל ה-7,000. הם מביאים אלינו רק את אלה שמבחינת הרבנות עברו את כל ההליך, ולכן אני מניח שאם יש עוד אנשים שמתאימים לעבור את ההליך, אני לא מאמין שהם נחסמים רק בגלל שהם באים ממקור א' או ב', וזה בוודאי בעיה שצריכה להיפתר שם.

בכל מקרה, אנחנו כמדינה, מבחינתנו אנחנו נכנסים לתמונה רק כשיש מכתב מהרבנות הראשית אלינו. עד אז אנחנו לא בתמונה. אנחנו לא מעורבים כמדינת ישראל ולא במקרה, בכל התהליך של ההכשרה ברמה המדינתית. אנחנו לא יוזמים אותו, מדינת ישראל לא יוזמת תהליך כזה של הכנה לגיור בהודו. ברגע שהרבנות הראשית פונה אלינו, אומרת יש אנשים שמוכנים ורוצים ואנחנו סומכים את ידינו, אז המדינה נכנסת לתמונה ונערכת.

אני חושב שגם הפעם המדינה נערכה די מהר להחלטת הממשלה שהתקבלה ולמרות כל המורכבויות, הצלחנו להעביר את זה יחסית מהר.

עכשיו לסוגיה האחרונה ובזה אני אסיים ואני מתנצל שאני צריך לצאת. אני חושב שישנה סוגיה של המעמד המיוחד של קהילת בני מנשה, כקהילה שמגיעה עם הייחודיות שלה ועם הפערים הגדולים שצריך לסגור אותם כאן. זאת בדיוק הסיבה שהעברנו ככה בשקט בשקט את הרחבת הזכויות בין 10 שנים ל-15 שנים בהחלטת הממשלה האחרונה. האם זה נותן את כל המענה? לא. בהחלט יש מקום לשקול מה מהכלים שהמדינה מפעילה לגבי יוצאי אתיופיה, נכון להפעיל גם לגבי בני מנשה.

צריך לזה פלטפורמה לדיון הזה, כי קורה כרגע תהליך הפוך. אנחנו כמשרד הקליטה בנושא של יוצאי אתיופיה יוצאים מהטיפול באלה שמעבר ל-15 שנה, כבקשה של הקהילה, ועוד פעם, אברהם מכיר את זה היטב, וזה מועבר למשרדי ממשלה אחרים – למשרד החינוך ולמשרד הרווחה ואחרים.

או הרשויות.

כן, כמובן גם הרשויות. לכן עשינו צעד ראשון בכיוון הזה בהרחבה מ-10 ל-15. אני חושב שצריך פה ליזום תהליך של חשיבה גם מה קורה מעבר לזה, כולל בסוגיות מסוימות גם את הדור השני.

עכשיו, יש פה אתגר למספר משרדי ממשלה. לא בטוח שזה דווקא יושב אצלנו ככתובת ראשית. אני חשוב שחשוב שהנושא הזה יעלה גם פה, יועלה גם בפורומים אחרים. אנחנו מאד נשמח להיות חלק מתהליך הדיון הזה ומהחשיבה הזאת, אבל הם לא יוכלו להיחשב קליינטים של משרד הקליטה גם אחרי 25 שנה. אפילו עם יוצאי אתיופיה אנחנו משנים את זה עכשיו.

תודה רבה, תודה כבוד השר.

וכאמור המנכ"ל פה והוא מטפל בזה באופן אישי, הוא וכל הצוות המקצועי של המשרד.

כן, אנחנו נמשיך.

רק עוד הערה לגבי קריית ארבע, מלאכי, לגבי מה שדיברת על הגל האחרון. בדקתי את זה. לפי מה שאני יודע, עברו 14 משפחות אני לא יודע על 18. מתוך ה-14 משפחות האלה, הרוב המוחלט – 9 משפחות – זה מקרים הומניטאריים. זה או איחוד משפחות או - - -

ומה זה אומר, אדוני השר?

שנייה, שנייה. או איחוד משפחות או דברים מהסוג הזה. אגב, יש גם 6 משפחות שזזו הפוך, מקריית ארבע לקהילות החדשות. ולכן, מתוך 14 המשפחות , המשפחות שלכאורה לא היו צריכות לעבור, זה משהו כמו 5. כי ה-9, גם אתה היית אומר כשזה טיפול בהורים או מקרים הומניטאריים של איחוד משפחה, אי אפשר להפריד את זה.

אז 5 משפחות הצטרפו, נכון, ולא היו צריכות להצטרף, ו-6 משפחות עזבו. אז לכן מהבחינה הזאת הקושי של קריית ארבע, שאני לא מזלזל בו, הוא לא נובע בגלל גל העלייה האחרון. הוא נובע בעיקר בגלל זה שלמדינה לא היה טיפול נכון ולא היה טיפול הולם גם בזמנו ובמידה מסוימת גם היום, בעולים הוותיקים יותר, ועם הקושי הזה אנחנו מנסים להתמודד באותם הכלים שתיארתי כאן.

הנתונים שאמרת רק מחזקים את זה שבסוף ההתמודדות שלנו עם המקרים ההומניטאריים הולכת וגדלה. ולכן אני אומר, לאור העובדות שהצגת, אני כן מציע, ואני מברך על העלייה הנוספת, שכן תהיה פה בהמשך למה שהשר אמר, ועדה בין משרדית שתבחן את המקרה של קריית ארבע ותראה איך היום - - -

זה לא רק מקרה של קריית ארבע, אגב זה של העולים הוותיקים.

של הוותיקים, בסדר. אבל שתקבע את השם במקביל לכל החלטה אחרת ותבחן מה ניתן לתת מענה. כי השר, אז יבואו בשנה הקרובה עוד 10 הומניטאריים לקריית ארבע ונתברך בהם, ו-10 שיסתדרו יעברו למקום אחר. בסוף המשקל פה על קריית ארבע של הוותיקים, ולכן אני חושב ש - - -

אגב, מלאכי, בתוך קריית ארבע 80%, בדקתי עכשיו, הם עד 15 שנה בארץ. זאת אומרת שברגע שהרחבנו את זה ל-15 שנה, 80% מבני מנשה שהם עולים, אני לא מדבר על הילדים של הדור שנולד פה, אבל 80% מבני מנשה, מתוך 430 שיש היום בקריית ארבע, שהם עולים, 80% נכנסים פנימה כבר מבחינת הזכאות האישית שלהם. זה מצב חדש. זה לא היה לפני כמה חודשים.

כבוד השר, אפשר לדבר? יש לי שאלה, סליחה. קוראים לי דניאל בנימין מניצן ואני מייצג את BMC, עמותה של בני מנשה ובאתי גם מטעם עמישב, שהייתי מתמודד כל הזמן, כל החיים. מתוך התשובה שקיבלנו פה אני רוצה לשאול האם ניתן ב-BMC עכשיו, אם היינו מביאים לפה רשימה, שהמדינה או דרך הרבנות מקבלת את זה, אתם תאשרו לעלות, נכון? זה מה שהבנתי?

מאד פשוט. אם גורם כלשהו, לא משנה מה הוא, יפנה לרבנות הראשית, יקבל מהרבנות הראשית המלצה לעלייה שאנשים מוכנים לגיור ויכולים לעבור גיור באופן מיידי, ואותו גורם אחר כך, על סמך ההמלצה הזאת יפנה לממשלת ישראל ויגיד אנחנו רוצים להרחיב את המכסה שהחלטתם, באותם תנאים אגב, כי לפי ההסכם של הממשלה שבי ישראל נושאת בחלק לא קטן של העלויות, כפי שתיארתי אותן כאן. אז אם יהיה עוד גורם כזה שיידע להגיע לאותם תנאים, הממשלה פועלת באופן שוויוני. היא אף פעם לא נותנת העדפה לגוף X או גוף Y.

מה הסיכוי שזה יקרה? אני חושב שקלוש, בהתחשב באיזו מערכת בנויה פה, אבל אם יקרה, מצוין.

תודה רבה. אני מקווה מאד שכל החברה שנמצאים פה משבי ישראל ישמעו את זה, כדי שלא יבלבלו לנו. עכשיו תראה למה היום אני קצת עצבני. אתמול הייתי בשדרות - - -

לא, לא.

סליחה, אפשר? כי אני בן אדם שלא נתתם לו לדבר עכשיו, כי מדברים הרבה עם מי יושב. אני 20 שנה פה, סליחה, כבודו, הייתי בשדרות, אני יודע, אני רוצה שהוא ישמע. שם 11 משפחות ברחו, ברחו ממש מעכו וכרמיאל ושנה וחצי- - -עם המנהל ב - - -

רק שנייה, פה מדברים ברשות.

הילדים ששנה וחצי לא יודעים איך לקרוא ולכתוב עברית וכיתה של בנות שהיו צריכות להיות בכיתה ג' והמנהל הוריד אותם לכיתה א'. זה שבי ישראל, ואני מקווה מאד שאתם תתעוררו. אני מצטער, אבל זה המצב.

קודם כל אם זה קורה זה לא שבי ישראל, כי שבי ישראל לא אחראי על שיבוץ לבתי ספר, לפי מיטב הבנתי. מי שמשבץ לבתי ספר זו מערכת החינוך הישראלית. אז יכול להיות שיש טענות ויש קשיים של קליטה. אני גם לא אתפלא, כי המקרה הוא מקרה מורכב. עם כל הקהילות יש לנו בעיות וטענות בתחום הזה של החינוך בין השאר. אגב, הוא גם לא באחריות שלנו לצערי, כן, אבל כל הסיפור של טיפול בילדים עולים הוא באחריות בעיקר של משרד החינוך.

יש כאן נציגים של משרד החינוך, הם יתייחסו לשאלה.

אז הם בוודאי ידברו על זה, אבל זה לא קשור לשבי ישראל.

נשאל אותם.

ברגע שהעולה מקבל מעמד עולה, בוודאי בהחלטת הממשלה החדשה, מי שאחראי על הקליטה זה אנחנו, מדינת ישראל. אנחנו זה משרד הקליטה, יש תחומים שזה משרד החינוך, יש משרדי ממשלה אחרים, ואם יש טענות זה אלינו.

אלף תודה רבה, אני ככה מתפרץ ואומר תודה רבה לשר. אנחנו נמשיך את הדברים, נמצא פה המנכ"ל. על חלק מהדברים שאמרתם במיליון, יש פה נציגים שהיו מוכנים לשים מצ'ינג כדי שיהיו שני מיליון שקלים. גם על הקואליציוני, אז אם אפשר יהיה.

ונמשיך לדבר.

אנחנו נשמח לכל תוספת לסיוע.

בסדר גמור, תודה רבה לך אדוני. תודה. טוב, אז אנחנו נמשיך. אני רוצה שיהיה ברור פה, יש את המשרדים הרלבנטיים שאנחנו הזמנו אותם. הם יתייחסו לשאלות שיעלו, כמו שהשר התייחס. יש את נציגי משרד החינוך, הרווחה, ואני מציע, אני יודע שנציגת הרווחה רוצה לדבר, אבל אני הייתי אומר תחכי ותשמעי. את צריכה לצאת?

אולי נשמע עולה אחד שיש לו מה להגיד לרווחה, או עולה.

אולי אחד, לפחות נשמע אותה ואז אחר כך תשיבי. אם יש לכם משהו בעניין הרווחה, לפני שהיא תלך תעלו את השאלה. בבקשה, מה שמך?

קוראים לי יפה יל - - יצקן, הייתי- - - אז כל הזמן אני קוראת לעצמי.

בסדר גמור.

תודה רבה שיזמתם את הוועדה הזו. באמת הכנתי לי כמה דברים שחשוב מאד שאני אעלה את זה פה, במקום הנכון. אני עליתי בשנת 1993 וכמו שמיכאל פרוינד אמר, היה גם עמישב וגם של שבי ישראל. בעיני בסופו של דבר שניהם באותו עניין של בני מנשה, ואז צריך לברך את שני הגופים האלה שמטפלים.

בתור עולה, כבת מנשה, שאני העליתי את כל המשפחה שלי, אנחנו 11 נפשות, ילדים הכוונה. עלינו במעגל ומעגל ומעגל, כי לא יכולנו לעלות כולנו ביחד. אז בהתמודדות של היותר מבוגרים והקטנים – יש פער. והפער החברתי הוא בין ההורים וגם הילדים הקטנים, הפער הוא פער מאד גדול. וכמו שלוינגר אומר, כן יש פה התייחסות מאד מאד חשובה לסגור את הפער ולתת מענה נכון בחינוך, גם בבית ספר וגם למבוגרים. שפשוט שיהיה מגשר נכון ושיידעו מה הילד רוצה ובאיזה תרבות הוא גדל ומה העולים רוצים.

אז מה שרשמתי, שפשוט כל משפחה ומשפחה באמת צריכה את הליווי והתמיכה של עובדת סוציאלית ואם אפשר בכלל גם ליווי פסיכולוגי, שילווה אותם ויידע איפה הילד ואיפה ההורים, אבל תוך כדי זה גם לתת ביטחון עצמי, להחזיר את הביטחון העצמי של המבוגרים. כי הם באים בלי שפה, בלי חברה והם לא יודעים מה קורה בחוץ והם מאבדים אוטומטית את כל הביטחון העצמי שלהם. אוטומטית.

אני בתור עולה חדשה שעליתי והייתי שלוש שנים, ארבע שנים, גם אני מאבדת את הביטחון העצמי שלי. אני לא יודעת לאיפה אני פונה ולאיפה אני הולכת.

עוד נושא שמאד מבלבל, שאנחנו כמראה, כולנו נראים לא כמו עולים אחרים, כמו צרפתים וכמו אמריקאים. אנחנו לא כמותם. אנחנו בסך הכל נראים האמת, סליחה על הביטוי, כמו עובדים זרים, מסתכלים עלינו ככה, מתייחסים אלינו ככה. אז מה אם יש לי כיסוי ראש? אף אחד לא יגיד לי, כשאני פוגשת באיזה שהוא מקום יגידו לי היי, How are you? מה, זה כבר אומר שמתייחסים אלי לא כיהודיה וזה כאילו עובדת זרה. אבל יש בזה בהתמודדות וגם של הילדים, ויש פעם שהם צריכים, זה נקרא – רוצה להיות ישראלי, החיקוי להיות ישראלי, שהילדים מתמודדים בגנים וגם בבית ספר, וגם החברה, גם המבוגרים, זה סוג של חיקוי.

אם אני לא יודעת מה ההלכה שלי, למה אני שמה כיסוי ראש, אז כאילו אני רוצה להיות שייכת לדתיים ואז אני שמה. כאילו שהם לא יבדילו אותי. זה כאילו סוג של חיקוי, ואם אני יודעת את ההלכה ואני עומדת על זה שאני הולכת, זה אחר. אז פה אני חושבת שהעם שלנו מאד עדין, החברה - - -

תסכמי, כדי שנציגת משרד הרווחה שצריכה ללכת לעוד פגישה, אז אנחנו מחזיקים אותה בכוח.

כן. הרווחה באמת צריכה לתת הרבה יד והרבה מענה בכיוון של הצעירים והצעירים שלא מוצאים את עצמם, איפה שנגיד הם לא יכולים, הרווקים או הרווקות, שהם לא מוצאים בן זוג או בת זוג פה בארץ, הם לא יכולים להתחתן כי זה קשה להם מבחינה מנטלית ומבחינה שהם לא בשלים להיות, אז בדברים כאלה צריך לתת מענה ולקחת אותם ולתת להם כל מיני סדנאות. בתוך הרווחה אני חושבת שיש הרבה גופים שונים שיכולים לתת, להעצים אותם בהעצמה נפשית ופיזית ומנטאלית ולשים אותם בתוך הישראליות.

תודה.

יש עוד, אבל זה מה שרציתי להגיד. בחברה הישראלית יש משהו שאנחנו גם בגלל שאנחנו מעט, לא הרבה אנשים בארץ ואנחנו גם עם מאד עדין, אנחנו מאד עדינים. עדינים ובדרך כלל לא יודעים אפילו לשאול שאלות ואנחנו מאד מתביישים. ביישנים, זה אנחנו. והחברה הישראלית צריכה לעשות עבודה משמעותית ללמידה, מעמיקה, כדי ללמוד מי אנחנו ולפי מי אנחנו – איזה מנטאליות יש לנו ובאיזה כיוון לקחת אותנו.

בכל הדברים הם צריכים ללמוד אותנו עם זה ואז ללוות אותנו ולהעצים אותנו.

תודה רבה לך ואני מסכים איתך. אני מכיר את הדברים האלה, זה כמעט אותו דבר. אותו דבר. אז אני רוצה לשאול את נציגת משרד הרווחה והשירותים החברתיים, דפני מושיוב, אני רוצה שתתייחסי לעניין שהיא אמרה, בעיקר בתחום שלך. ויש גם ותיקים פה – אזהאם אתם מכשירים עובדים סוציאליים שהם יכולים באמת, כמו שהם אומרים, שיש פער גדול. אנחנו מכירים את הנושאים האלה.

האם יש מגשרים, יש עובדים סוציאליים שהם יכולים באמת לקשר את הדור הצעיר עם הדור המבוגר, עם החברה הישראלית? האם אתם עושים את זה?

תודה רבה, אני מתנצלת, פשוט יש לי עוד דיון בהמשך. אני רוצה לומר שמשרד הקליטה הוא משרד שנוהג לתכלל תהליכים של קליטה בין משרדית, ולצערי אנחנו לא נכללנו בהחלטת הממשלה בנושא של תחום הרווחה, להבדיל מהחלטת הממשלה שנגעה לעולי צרפת, שם כארץ מערבית, תחום הרווחה נכלל בתקציב החלטת הממשלה. זה דבר ראשון.

רגע, רגע, זה לא מסתדר לי. החלטת הממשלה, חביב - - -

החלטת הממשלה לא דיברה על קליטה, סליחה. החלטת הממשלה דיברה על ביצוע החלטה להביא 712 אנשים לארץ, שבתוך חודשיים וחצי יסיימו את הליך הגיור ויקבלו תעודת עולה. כל ההחלטה מתייחסת לתקופה הזאת בלבד ולא מתייחסת לנושא הקליטה.

מה לעשות, גם כשאחרי חודשיים וחצי שהם מסיימים בכפר חסידים, הם מגיעים לעכו עם צרכים מיוחדים - - -

זו לא החלטת ממשלה.

זה החלטה שהיא נוגעת לחלק ראשון של הגעתם ארצה, ומה לעשות, ישנם ילדים אוטיסטים, ישנם גם אנשים עם צרכים מיוחדים והם נמצאים בארץ וצריכה להיות התייחסות. אבל יתרה מזאת, אם ראש מועצת קריית מלאכי - - -

קריית ארבע. כמעט.

סליחה, אבל זה קריה. דיבר באמת על הצרכים, אנחנו נפגשים יחד עם בית אל. קיבלנו דיווחים ממעלות ומעכו על הצרכים המיוחדים, ושוב, רבים מבני המנשה מצליחים ובאמת עושים את תהליך הקליטה בצורה מדהימה, אבל כמו כל עלייה, יש אנשים שזקוקים לסיוע, ואני בכוונה מדגישה את הנושא של יהודי צרפת, כי המדינה הכירה לראשונה, שגם עולים מארצות המערב זקוקים לארבעה מרכיבים מאד חשובים שמשרד הקליטה מתכלל. זה הקליטה, זה הרווחה, זה הבריאות והחינוך ואני חושבת שזה יצר איזה שהם סטנדרטים שמאפשרים את מה שאתה היית רוצה, חבר הכנסת, כדי שתהיה שלוביות נאותה, כדי שאנשים יוכלו להרגיש שהמשבר הוא משבר זמני יותר ולא מתמשך ולא הופך להיות קבוע. זה דבר אחד.

הדבר השני לגבי הכשרה. דווקא משרד הקליטה הוא היוזם ויצא קורס מדהים להסבת עובדים סוציאליים במכללת אשקלון. משרד הקליטה עשה עבודה מדהימה בפנייה לכל המגזרים השונים. אני לא בטוחה שהגיעו בני המנשה.

כמה בני מנשה יש שם?

לא, אני חושבת שלא הגיעו לצערי, למרות הפנייה.

אז זו נקודה.

אבל יש אחת שסיימה, ללא קשר לקורס.

אני רוצה לשאול אותך. אני לא הבנתי מה החלטת הממשלה ועל מה את מדברת. אני שאלתי את השר קודם, ברגע שהם מקבלים תעודת עולה הם שווים בין שווים כמו עולים אחרים. ולכן למה משרד הרווחה צריך החלטת ממשלה לשלב אותם ו - - -

למה החלטת הממשלה ראתה תקציב תוספתי לעולי צרפת?

לא, לא, לא.

לא, היא נתנה- - -

רגע, רגע, לא הולכים ככה.

היא נתנה. אם היא נתנה לעולים מהמערב, על אחת כמה וכמה נשאלת השאלה היכן התוספת - - -

לא, אני מדבר קודם כל מבחינת הזכויות.

אז הם יקבלו, הם יבואו ויקבלו את מה שמגיע להם בהתאם לתקציב הקיים כמו כל אזרח ואזרח אחר. לא כדוברי שפה ולא במערכת מיוחדת.

אז למה אתם רוצים החלטת ממשלה בנושא? את החלטת הממשלה שמענו בכלל בנושא עלייה.

אני אומרת, אם רוצים אנשים נוספים שהם יתייחסו ספציפית, עם רגישות תרבותית ודוברי שפה, צריך תקציב תוספתי.

אני רואה לשאול אותך. יש תקציב במשרד הרווחה לקליטת עלייה.

נכון.

אוקיי. כמה בני מנשה קיבלתם עד עכשיו ואתם עכשיו מבקשים תוספת? כמה עד עכשיו קיבלתם?

אנחנו מדברים על מספרים – הקריה היא ידועה, ראית את האחוז שנמצא במערכת הרווחה. בעכו הגיעו 45 משפחות, מעלות – 35 הם ותיקים - --

אתם עוזרים להם?

כן, תראה, יש אנשים שבאים. אם יש בן אדם שבא ומוגדר כאוטיסט, אז הוא נכנס למערכת. אם יש בעיות של אפילפסיה ופיגור, הם נכנסים למערכת. אם יש בעיות של קשישים הם נכנסים, אם יש תסמונת דאון הם נכנסים לתוך המערכות הרווחתיות, בדומה לכל אזרח ואזרח.

אז למה צריך?

מפני שאנחנו מדברים, אתה לפני כמה דקות ביקשת התייחסות לתהליך ההתערבות ובניית תהליך טיפולי ב - - -

כן. זו צריכה להיות החלטה מיוחדת?

תשמע, אני אומרת אם לעולי צרפת הבינו שצריך תוספת כי אין עובדים סוציאליים דוברי צרפתית, לא היו, אז כנראה שאולי כדאי לחשוב גם על עולי בני המנשה.

ואתם הגשתם בקשה? יש לנו בבני המנשה מועמדים, 20 שמועמדים להיות עובדים סוציאליים ואנחנו צריכים להכשיר אותם?

לא. אני חושבת- - -

חסר לנו תקציב. האם אתם יכולים לתת לנו – האם אתם ביקשתם?

לעובדים סוציאליים?

לא, אני שאלתי אותך כמה אתם הכשרתם.

יצא מכתב אל השר שביקש שיבדוק את הנושא מול הממשלה.

ביקשתם?

כן, יצא מכתב בעקבות ההגעה המתוכננת.

אוקיי. וכמובן אין תגובה. או קיבלתם 50%?

המכתב יצא. אנחנו כפקידים שלחנו את זה ללשכת השר להמשך טיפול.

הבנתי.

אבל אני מדבר כאן על תפיסה וסטנדרטים שחשוב שיילקחו בחשבון ואני אומרת שוב, צורת העבודה שתוכללה על ידי משרד הקליטה לגבי עולי צרפת, היא דגם מאד טוב וחשוב.

אני מוכרח לומר, כמו שאמרת, ארבע רגליים מרכזיות – רווחה, חינוך, בריאות ותעסוקה, וכשאנחנו נמשיך פה בדיונים עם יושב הראש על היערכות לקליטת כל גלי העלייה, פה אנחנו עוסקים קונקרטית ואני סבור גם שבקונקרטיזציה הזאת נכון לקבל את כל מה שיהודי אתיופיה מקבלים, להשליך על יהדות בני מנשה. וביתר, בהרחבה, אנחנו נעסוק בזה בשבועות הקרובים ממש ובישיבותמעקב.

אמרתי לחברי, חבר הכנסת אברהם נגוסה, שהוא זכה שבכהונה שלו הוועדה שלו לפי דעתי הופכת לוועדה אסטרטגית. לא האחרונה בקומה הנמוכה בחדר הממ"ד, אלא באמת ועדה אסטרטגית, שכל מי שנמצא פה נמצא בתוך המאמץ הזה של לזכות ש-32 יהפכו ל-40,000 ושנזכה כולנו להיות שותפים מכל הארגונים לקלוט הכי טוב שאפשר.

תודה. בבקשה, בקיצור. תציג את עצמך לפרוטוקול.

שי אלון, ראש המועצה של בית אל. אז קודם כל תודה רבה לכל האנשים המופלאים שנמצאים פה בחדר. אז זה ציונות של מדינת ישראל, שכולם פה שותפים בשביל להשלים את מה שהמדינה לא עושה. ואני רוצה להתייחס למה שהמדינה צריכה לעשות, בסדר? ברשותכם.

ההתמקדות שלי תהיה בעולים הותיקים. דיברנו על שני חלקים בשיח הזה, הוותיקים מול החדשים. אני אומר עוד היגד: מדינה שקולטת אנשים שלא יכולה לתת להם מענה, יש פה סימן שאלה לגבי הקליטה. מדינה שלא מסוגלת לקלוט, אז שלא תקלוט. זו עמדתי בנושא הזה.

מדינה שלא יכולה ל - - - אז זה גם מצביע על משהו.

שנייה, שנייה. דבר שני, יש לנו את הזכות שיש לנו יושב ראש ועדה, אברהם אבינו, שהוא נמצא פה, נגוסה. שהוא מבין את כל השיח שמתקיים פה, בניגוד להרבה ועדות כאלה או אחרות שהן לא מבינות על מה מדובר. פה הוא מבין בדיוק את כל התהליכים, הוא עבר, הוא חווה את כולם אחד לאחד.

העולים מבני מנשה, בשונה מכולם, זה קהילה מדהימה שאין להם פה. יש להם הרבה פיות של הרבה הרבה אנשים, אבל בסוף הם לא יודעים להפוך שולחנות ובמדינה הזאת, מי שלא הופך שולחן – לא קורה כלום. לא קורה כלום. ולצערי, נראה לי שמה שייצא מהדיון הזה, לפי דעתי, עוד דיון יפה מאד ואני מקווה שאני אופתע. מאד מאד מקווה. עוד חצי שנה נבדוק אם יקרה פה משהו. לפי דעתי כלום.

שי, ראש מועצת בית אל, אנחנו כבר רושמים - - -

בסדר, שנייה. מצוין.

דיון מעקב עוד שלושה חודשים, לא יותר מזה.

דבר נוסף, אני רוצה לסבר את האוזן. בית אל, אפרופו כסף, משרד הקליטה נותן 13,000 שקלים. אני רוצה לשמוע את כולכם פה מה הייתם מציעים לראש מועצה לעשות עם 13,000 שקלים עם 250 מקהילת בני המנשה המדהימים האלה. איך מחלקים את זה? זה המון כסף, אני לא יודע מה לעשות עם זה. אני לא יודע מה לעשות עם הדבר הזה.

מדברים פה על מיליון שקלים שהולכים בחד פעמי, אני לא יודע איך הוא הולך להתפזר פה. אני לא יודע כמה הוא יגיע בסוף שייכנס לתוך המשפך. אני לא חושב שיגיע הרבה כסף וזה לא יכול להיות שינוי, לא עשינו כלום בדבר הזה. כלומר, במילים אחרות מה שאני אומר זה שעד שאנחנו לא נהפוך שולחן, קרי יורדים מעזריאלי, כולנו ביחד, יורדים מעזריאלי כלהקהילה, חוסמת את הכביש, לא יקרה פה כלום במדינה, אני אומר לכם. לא מייקל, לא הרב חנוך, כולם, לא יקרה פה כלום.

מדינת ישראל צריכה לקחת אחריות. יש פה אנשים שנמצאים 20 שנים פה במדינה, ביישוב שלי, מדהימים. הם חיים באותה צורה בדיוק כמו שהם באו, הם נחתו. הם נראים פה ככה אחרי 20 שנה, קחו את אותן תמונות.

אבא שלי עלה ממרוקו בגיל שנה, בסדר? אני מתערב איתכם שהמרוקאים לא היו נותנים לזה לקרות. אין, ממזמן היו הופכים פה את הכל. אנחנו פה יושבים, כייף, פחיות, עניינים, סבבה, הכל טוב. זה לא יקרה פה כלום. לא יקרה פה כלום אם אנחנו לא נהפוך פה שולחן. מצגת יפה של קריית ארבע, אני יכול אחת לאחת אותה תמונה כמו אצלנו.

החברה, יש שם את אותם קשיים. הם מגיעים לבית הספר, הם מגיעים למעון עם קושי. ההורים לא יודעים לדבר, הם מתביישים. אני מת על האנשים האלה, אני נמצא בכל האירועים האלה. מת על האנשים האלה. עושה את הכל בכוחות עצמי, אבל עד מתי אני שואל? עד מתי? אנחנו עושים את המקסימום, אבל מגבלות הכוח, אנחנו יודעים שיש פה מגבלות הכוח.

ולכן ההצעה האופרטיבית שלי היא שצריכה להיות פה החלטת ממשלה, קודם כל להשוות את זה לקהילת האתיופים ובקטע הזה אני מצדיע להם. מגיע להם שאפו. חברה, מגיע להם. מסתכלים עליהם במדינת ישראל, ומדינת ישראל זו מדינה גזענית, בסדר? אוקיי? מסתכלים עליהם כמו עובדים זרים, זאת הגדרה עדינה. דרך אגב, הגדרה עדינה.

מדינת ישראל היא מדינה גזענית, הם לא אוהבים את השונה, הם אוהבים רק את המוכר וכו'. ולכן אנחנו צריכים להפוך שולחנות ביחד עם אברהם אבינו, כמו שאמרתי פה, יושב ראש הוועדה, אנחנו נהפוך. מה שהוא עושה עם דודי זה רק תרגיל מספר אחת לראש הממשלה. צריך להיעדר מהישיבות.

והאדם המקסים הזה שנקרא מוטי יוגב, שזימן את כולם, אז הוא נתן לו את הבמה להגיד את הדברים האלה. אז האירוע הזה מוקלט, תזכרו, ואנחנו צריכים לעשות פה, מלאכי שמעת? תלמד מראש מועצה צעיר, בסדר? תלמד מה צריך לעשות. תודה רבה.

תודה. אנחנו נשמע עולה חדש.

אדוני יושב הראש, אני רק רוצה להגיד מילה אחת בהמשך למה ששי אמר.

אתם צריכים לתת לעולים לדבר.

משפט אחד.

אם ראשי המועצות מסיימים את כל הדיבורים, אז מה נשאר לעולים? בבקשה, משפט אחד.

אני חושב ואני אומר לחבר הכנסת יוגב וליושב ראש הוועדה, אני גם דיברתי עכשיו עם השר. אם לא תהיה החלטת ממשלה ששני הדברים הולכים ביחד, לא יהיה שום פתרון ושי צודק, ואני אומר את זה גם למייקל. אם לא יהיה פתרון ביחד, אני בעד להעלות ולהביא משפחות, אבל אם זה לא ילך רק ביחד, שמישהו נותן מענה מלא מלא לאלה שבארץ, אני חושב שיש לעצור ולחכות שזה יקרה.

אני לא זה שמנסח את החלטות הממשלה.

אבל אתה זה שמוביל אותה ואני רוצה שתוביל את זה למסלול הזה.

כל אחד כמובן לפי עמדתו. אני נתתי לרב שמעון ואתה תדבר אחריו. אז הרב שמעון, בבקשה.

תודה. אני מקווה שכולם שומעים אותי. תודה לכל היושבים פה, כל האנשים החשובים. אני עולה חדש. אני פה בארץ יותר מ-20 שנה. הבעיה שמה שמדאיג אותי ומה שעושה לי עצוב, שלא תמיד מה שמציגים על השולחן זה התמונה האמיתית בשטח. כי פה מדברים יפה, דברים טובים, אבל באמת האנשים שגרים בשטח יודעים מה הולך בתוך הקהילה.

תמיד כשמציגים את זה מול השרים וחברי הכנסת, תמיד עושים את זה בציפוי ממש יפה, זהב, כדי שזה ייראה. הם אמנם עושים מצוינת, אבל עובדה שזה לא עוזר. אני יכול להגיד לכם באופן אישי שיש פה כל כך הרבה בעיות שצריך טיפול שורש מעל השטח.

כמו שמלאכי אמר, זה לא מספיק שמביאים אותנו לארץ, אנשים תמימים שלא יודעים את התהליך ולא יודעים את הדרך של המדינה, כמו ששי אומר, אנחנו אנשים, עם ביישנים שלא הולכים להפוך את השולחן. אנחנו מקבלים מה שנותנים לנו ולצערנו לפעמים בגלל שאנחנו לא עושים רעש, אנחנו נופלים בין הכיסאות, מה שנקרא, ולא מתייחסים אלינו כשחשובים מספיק או מספיק בכמויות כדי לעשות רושם, אבל זה לא נכון.

אם מעלים אותנו, צריכים גם טיפול אחרי זה, מה שנקרא טיפול מעקב, טיפול לראות מה קורה איתם, איך המצב שלהם, איפה הם נמצאים מבחינת החינוך, מבחינת המוטיבציה, מבחינת האינטגרציה והיום זה לא קיים בכלל. לא קיים. לא קיים.

אנחנו סגורים בתוך הקהילה, למה? כי כמו שמלאכי אומר, בגלל שאין מספיק אינטגרציה, אין להם את השפה, אז מעדיפים להישאר באותה קהילה ואז אף פעם לא יוצאים מהמסלול של הפעולות שלהם בתוך הקהילה וזה גורם לזה שאנשים מסתכלים עלינו כאילו שאנחנו לא שייכים להם, כמו שרוב האנשים ונוצר מצב מאד מאדלא פשוט. בעייתי מאד.

יש את הרגשת הנחיתות בצד אחד, כמו כל העולים, ויש את הביישנות שלנו ויש את החיסרון של השפה וכל זה מצטבר ומביא למצב שאפילו מי שהיה לו תואר בהודו, היום הוא עובד בניקיון, כי אין לו מצב. אין לו ברירה. אין לו את השפה, אין לו מספיק ביטחון עצמי כדי להצהיר על עצמו, אז מה שנשאר לו זה לעבוד בניקיון, שלא צריך לדבר. הוא יודע מה הוא צריך לעשות, אחראי בית ספר נחמד, הוא הולך לבית הספר, הוא מנקה שעות כדי לפרנס את המשפחה שלו. זו בעיה אחת.

בעיה שנייה, כמו שמלאכי אמר, גם כמו שאחרים אומרים, שאלה שכן יוצאים לעבודה, יוצאים לא רק לעבודה אחת, עושים כמה עבודות ביחד. כמוני, גם אני עובד בשתי עבודות. אבל הבעיה היא שאין מישהו לטפל בילדים שלהם, אז זה גורם למצב שהילדים מסתובבים ברחובות בלי השגחה ואחר כך אנחנו יודעים מה יוצא מזה, איזה תוצאות יוצאות מילדים בלי השגחה.

זה גם בעיה מאד מאד גדולה ובאמת אני חייב פה לסיים ולהגיד שבזכות הרב אליהו אביחיל שבא להודו ומצא אותנו, רק בזכותו, אך ורק בזכותו אנחנו הגענו לכאן. הוא עמד מול כל חברי הכנסת, מול כל השרים, שהם כולם אמרו שהוא ממש יצא מדעתו וזה וזה, אבל הוא ממש התעקש ובסוף הצליח להביא אותנו לארץ ישראל. עכשיו הוא איננו, הוא כבר לא איתנו, אבל יש לנו את העמותה שהוא הקים – עמישב, שעדיין חיה ועדיין פעלה. ויש גם עמותה שעבדה איתו בכל השנים האלה, שנקראת BMC – קהילת בני מנשה. זה גם עדייןחי וזה מאד חבל לא להסתכל ולא לתת את כל השיטה שהוא עשה.

על הקליטה הראשונה אני חייב להגיד שכמעט כולם יצאו בסדר ולא היה להם כזה בעיות כמו שדיברתי עכשיו, וחייב לחזור לשורשינו, לראות באמת איזה טיפול צריך כדי שהקליטה תהיה יותר טובה ומי כן מנהיג ומי מוביל את הקליטה ושלא יהיה מונופול לאף אחד.

מי שכן ראוי, בלי שהוא צריך להתפשר על האמונה שלו או על הנוסחים שלו, שהוא יגיד – גם אני בני מנשה, גם אני רוצה לעלות, אוקיי. אם אתה בני מנשה, אתה מוכן, נעלה אותך, תעלה. זה אנחנו רוצים את זה, שיהיה ממש בחירה הוגנת וישרה לכל אחד. בלי לחץ דת, לחץ אמונה, לחץ של חתימות או כל מיני הסכמים לפי שהם עולים. זה לא מקובל. ארץ ישראל זה לא דיקטטורה.

לכן אנחנו רוצים באמת שיהיה בכל הארגונים שרוצים לפעול למען קהילת בני המנשה שיפעלו בשווה, בעזרת השם.

תודה רבה. חשוב מאד שנשמע את נציגי המשרדים, כי בשעה ארבע אנחנו חייבים לסגור את הישיבה. אני אתן לעולה חדש. תקצר, אל תחזור על דברים שנאמרו, ואז אנחנו רוצים לשמוע את משרד החינוך ואת הרשויות המקומיות.

שמי דניאל, אני בן הראשונים שעליתי לארץ. מי שגילה את בני המנשה, מי שהקים את בני המנשה זה רק הרב אביחיל אליהו והוא גידל פרי, הוא גידל עץ כל כך יפה ומי שעקר לו את זה מהשורשים זה מייקל פרוינד. אני אקצר את זה בשיחה ואני אתן גם - --

רגע, רגע. קודם כל אני רוצה להבהיר. פה הוועדה שומעת את כל הדעות, את כל הגופים, את כל הארגונים. אבל פה זה לא מקום למלחמות.

לא, זה לא מלחמות - - -

חכה שנייה, אני רוצה לבקש שאתה תתמקד לא פרסונאלית, תתמקד בנושא כי אני ראיתי את המסמך שחתום עליו גם ארגון שבי ישראל, ביחד. אז מה רע בזה? אני רוצה שתתמקד בבעיות הקליטה. זה נושא הדיון.

מזה כל הבעיות.

לא, לא, אל תמשוך. אני רוצה שיהיה ברור, נושא הדיון הוא קליטת העולים במדינת ישראל. אני רוצה שלא תמשכו את זה מחוץ לגבול. זה לא הנושא. אתם רוצים, נקיים דיון ביום אחר. אם אנחנו מוסמכים לקיים דיון בנושא הזה. אבל אני רוצה שיהיה ברור, תתמקד בבעיות הקליטה, כי אנחנו לא הזמנו את המשרדים הרלבנטיים לנושא העלייה. אז בסדר.

אני סיימתי.

סיימת?

כן, כן.

תודה. אז משרד החינוך, בבקשה.

אנחנו כמה פה מייצגים את משרד החינוך.

אני רוצה שתתייחסי לנושא המגשרים. אין מגשרים. איך יכול להיות? יש מגשרים לעולי אתיופיה, יש מגשרים רוסים, צרפתים, הכל - - -

יש מגשרים.

למה לבני המנשה אין מגשרים?

יש מגשרים לבני המנשה.

אז בסדר, אני רוצה לשמוע.

אני רוצה להציג, אני האחראית במשרד החינוך, אני מנהלת האגף לחינוך מבוגרים. אנחנו אחראים על האולפנים להוראת השפה העברית למבוגרים. עמיתי ידברו על העשייה הנוספת במשרד החינוך לילדים.

אני רוצה לציין פה שאכן משנת 2007 בערך, אנחנו, בעיקר במחוז חיפה והצפון, פותחים כיתות לבני המנשה. היום יש שתי כיתות שעובדות בכרמיאל, עם אולפן תעסוקתי עם סטף וטרהיימר ולהבי ישקר שהם משולבים. גם בטבריה יש לנו אולפן תעסוקתי.

אני רוצה לומר שהצטבר ניסיון. יש לי כבר צוות באגף שהתמחה וצבר ידע בהוראה של בני המנשה. אנחנו מתאימים לרמות השונות תכניות לימודים, אבל אני רוצה להתייחס פה להאחדה, וכאן אני פונה באמת לשותפים שלנו במשרד הקליטה. לאחרונה הצוות שיושב על תכניות הלימודים העלה בפני את הצורך להאריך את משך הלימודים באולפן.

עולים חדשים מארצות המערב זכאים לחמישה חודשים. עולי אתיופיה – לעשרה חודשי לימוד ואני חושבת שאם אנחנו כאן בינינו, כי אם אנחנו נעמיד את המורים, זה רק פקטור אחד בתוך מערכת. אם נציג את כל הפלטפורמה של להאריך את האולפן לבני המנשה ולתת להם עוד לא יודעת, חודשיים - - -

מה הבעיה להשוות כמו עולי אתיופיה?

אנחנו צריכים את הפלטפורמה יחד עם משרד הקליטה, שתאפשר גם את ההארכה של האולפן, לא לפגוע בזכאות של העולים בכל מיני תנאים. אנחנו נעמיד את המורים. אנחנו נוכל גם, לא שאנחנו עושים, אתה יודע, חבר הכנסת. עם עולי אתיופיה יש לנו כיתות המשך ואנחנו מפעילים אותם בכל הארץ. אנחנו נוכל להפעיל כיתות להמשך, גם כולל השלמות השכלה. אנחנו באגף משלימים השכלה למבוגרים עד 12 שנות לימוד.

אז מה מונע מכם? אני רוצה להבין.

אז אני אומרת שאנחנו צריכים להאריך.

כי הם עולים - - -

אנחנו ותנים את השירות. אני קצת התפלאתי מהחומרים שראיתי, שהתעלמו מכל העשייה של האולפנים של משרד החינוך. אנחנו במשרד החינוך משקיעים לא רק במבוגרים, גם עם ילדים ונוער, ומן הראוי היה, ואתם יודעים שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה ברשויות. האנשים שלנו עובדים ברשויות עם נציגי הרשויות וגם עם שבי ישראל.

אנחנו עובדים בתיאום וגם עם הצוות החינוכי אני יודעת שעכשיו מקיימים השתלמות. היה מן הראוי לספר את הדברים האלה. אנחנו מקיימים השתלמות, רק לפני שבוע לדעתי או לפני כמה ימים, עם הצוות שקולט אותם בכפר חסידים, כדי לעשות איזה רצף לימודי למה שאנחנו נמשיך באולפנים, כדי לתת להם את המענה המתאים - - -

אפשר אולפן בבית אל?

כן.

כן, אחלה.

אבל אנחנו - - -

אני מקווה. אני רוצה לצאת עם משהו היום מפה.

לא, זה תלוי אם נמצא מורה ומספיק לומדים גם.

יש, יש.

אוקיי. אז בכל מקרה, אם נצליח להאריך, אנחנו ניתן את המענה. כרגע אנחנו נותנים את המענה - - -

חלק מהעניין זה שחלק מראשי הרשויות פה יפנו ישירות לגורמים העוסקים בעניין במשרדי הממשלה. תחליפו מספרי טלפון.

יש להם.

מצוין, מצוין, נשמח, מבורך, תודה רבה.

אז אני רק רציתי להבין, כמה מגשרים של עולי בני המנשה נמצאים במערכת החינוך?

אנחנו לא מעסיקים מגשרים, מורים להוראת שפה.

בסדר.

רק אנחנו מדברים על אולפן לחדשים או לוותיקים? אני רק רוצה להבין.

לעולים חדשים.

ולוותיקים? אפשר לוותיקים?

עולים חדשים עד 15 שנה.

אז זה מה שמדאיג אותי. אני 20 שנה בארץ, יותר מ-20 שנה. מה, אני לא כלולה בתוך בני המנשה בזכויות?

טוב, בזה שמעת את מדיניות השר. אני מבהיר כדי שלא תצאו מפה עם אשליות. השר אמר לנו שהנושא הזה יהיה 15 שנה. עניין הזכאות כעולה חדש מוגדר כ-15 שנה כמו יוצאי אתיופיה. זה מה שהוא אמר. זה חדש. עכשיו.

אנחנו רוצים גם שיעשו את כל הזכויות כמו של יוצאי אתיופיה ואת זה אנחנו נבקש.

כן, שיהיה גם לדור שני שצריך לגדל.

ברור. לכן אני שואל כמה יש. אז אני מבין שאין, נכון? בבקשה תעני לנו כמה מגשרים יש, כמו שיש מגשרים ליוצאי אתיופיה, ליוצאי רוסיה. כמה מבני מנשה יש?

אוקיי, אזה לגבי המגשרים. אנחנו מפעילים במצ'ינג עם הרשויות - - -

רויטל, נכון?

רויטל דותן, אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך. אנחנו מפעילים במצ'ינג עם הרשויות מגשרים. קול קורא יוצא כל שנה לרשויות. הרשויות שמשיבות על הקול הקורא, הן אלה שיכולות לקבל את המגשר. הרשויות שענו השנה על הקול הקורא זה טבריה, קריית שמונה, קריית ארבע, נצרת עילית ומעלות תרשיחא. ליישובים האלה יש מגשרים או רשויות שטרם מצאו את המגשר, אבל אלה הן הרשויות שענו על הקול הקורא.

אפשר רק לדעת מה היחס של ילדים למגשר?

כן. היחס של ילדים למגשר, יש קריטריונים, מ-10 ילדים ועד 19 ילדים יש חצי משרת מגשר. דרך אגב, זה קריטריונים יותר טובים מקריטריונים למגרשים אחרים שאנחנו מפעילים, דוברי צרפתית, ספרדית. כאן האפשרות היא עם פחות תלמידים, מכיוון שזאת קהילה קטנה.

זאת אומרת לכל 20 ילדים מגשר בחצי משרה?

כן, עד 19 ילדים. מ-20 ילדים זה 0.75, אבל תזכרו שהעבודה היא לא תמיד פרטנית מול תלמיד אחד.

לא, נגיד מ-10 עד 19.

לא, אדוני יושב הראש, לא הבנת. היא אומרת שמעל 20 יש 75% משרה. זאת אומרת אם יש לי 271 ילדים, יש לי 75% משרה - - -

לא, לא, זה לא מה שאמרתי.

לא, לא, לא. זה לא מה שהיא אמרה.

זה מה שאנחנו שואלים.

תן לי להשלים.

לא, לא, היא מתייחסת. אחר כך תלך לפי המספרים ותוסיף.

אני התחלתי ולא סיימתי. בין 50 ל-99 יש משרה מלאה ומעל 100 יש 1.25 אחוז משרה.

לנו הוגדר 75%.

אוקיי, אז בוא נבדוק את זה נקודתית, אבל בגדול אלה הקריטריונים.

מה זה לנו?

קריית ארבע.

כמה יש?

270 ילדים.

רק כשאתה אומר 270 - - -

רגע, רגע. ביקשת? מה נתנו לך?

בוודאי, כן. 75%.

אז מה את אומרת? 270 ילדים והם ביקשו ולא קיבלו.

אז אני אגיד. כשהם מדברים על 270 – זה לא בהכרח איך שאנחנו רואים עולים, תלמידים עולים. אנחנו רואים תלמידים עולים כתלמידים שלא נולדו בארץ. דור שני מבחינתנו הם לא ילדים שאנחנו יכולים לתת להם.

זו הבעיה. זו בדיוק הבעיה שלנו.

רק רגע, תתנו לי בבקשה לסיים.

רגע, רגע, אני מצטער. פה בוועדה רק לחברי הכנסת יש זכות לשאול באמצע קריאת ביניים. אתם יכולים לעשות זאת רק ברשות דיבור. היא שמעה אותנו ואנחנו דיברנו הרבה. עכשיו זה התור שלה. תנו לה.

תודה. כל המגשרים מקבלים ליווי פדגוגי. יש לנו מדריך ארצי שמלווה אותם. הם מקבלים הכשרה, כך שאנחנו באמת משתדלים לתת למגשרים את הכלים כדי שיוכלו לעבוד עם האוכלוסייה בשטח.

רק תגידי לי באותן ערים שציינת, כמה בני מנשה מגשרים יש?

כמה מגרשים יש?

כן, מבני המנשה.

זה מה שאמרתי. בחמש הרשויות האלה יש מגשר.

לא, בכמה ערים יש מגשרים?

חמש. חמש רשויות.

כן, חמש, אז אני אומר מתוך ה-5, כמה בני מנשה מגשרים מהעלייה מבני המנשה. זה מה שמעניין אותי היום.

במעלות תרשיחא למשל יש 39 תלמידים. בטבריה יש 37. בקריית שמונה 58.

היא לא הבינה את השאלה. רויטל הוא שאל אותך, כמו שבבני אתיופיה העסיקו מגשרים מבני העדה, כמה מבני העדה, קרי לראות ש - - -

כולם. כל המגשרים הם בני העדה.

אוקיי, אז כמה יש?

חמישה.

חמישה מגשרים?

בוודאי. בכל הרשויות האלה שציינתי, בכל רשות יש מגשר אחד, כי אלה הן הרשויות.

תודה.

מתי זה הקול הקורא?

הקול הקורא יצא, זאת אומרת ההפעלה של המגשרים השנה היא מאחד בינואר.

מתי יכולות להגיש שוב, רשויות שלא הגישו?

בשנה הבאה.

למה אתם לא עושים את זה קול קורא פתוח אם זקוקים לזה? תצרו את זה. אני מבקש ממשרד החינוך. חשוב לי שיעברו למשרדי הממשלה, אדוני יושב הראש, כי- - - קצת מעט וגם מצה"ל. אני מבקש לפעם הבאההרי ישיבה הבאה שתהיה תוך שלושה חודשים, משרד החינוך יקבל על עצמו לחשוב על העולים ולא לחשוב על הקול הקורא. לצאת מהבירוקרטיה ולראות.

יש רק 11 רשויות בארץ שקלטו את בני המנשה, אז לבוא אליהן ולא מספיק שיכשירו עובדים סוציאליים, ואני אומר לרווחה באשקלון, אם 8 מהקהילות הן בצפון,אף אחד מהצפון אין לו כסף בשביל לנסוע בכלל, אז צריך לחפש גם מכללה בצפון. זה אני אומר בהתייחסות נוספת.

תחשבו על זה לפעם הבאה, איך אתם נותנים את המענה לסך הכל 11 הרשויות, וכהשלמה למה ש - - -

אבל אני רוצה לומר. רשות שלא עונה על הקול הקורא לא רוצה להפעיל מגשר. אנחנו פותחים את זה לכל הרשויות. אני רוצה להגיד לך שדיברנו גם עם רשות-רשות והזמנו אותן לגשת לקול הקורא. אנחנו לא יכולים לעבוד עם רשות שלא רוצה לעבוד במצ'ינג איתנו, אוקיי?

נציג משרד השיכון?

הייתה פה וכנראה כבר לא.

היא הלכה? אני רוצה לשמוע קודם את נציגי המשרדים. אנחנו רוצים פתרון. איזה משרד אתה מייצג?

שלום, אני מייצג את המינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער במשרד החינוך.

אוקיי. כן.

אני רוצה לומר וגם חשוב לי שראשי הרשויות יידעו. לנו יש מענה רחב מאד לילדים העולים בכפרי נוער, בישיבות תיכוניות ובאולפנות, שנותנים כיסוי מלא, מימון מלא על חשבון המדינה בהחזקה שלהם בפנימייה, עם תמיכה לימודית, עם יחידה מקצועית להנחלת שפה, עם דמי כיס לילדים, עם כל מיני סוגי מלגות, שיכול להיות שתלמידים שלא מצליחים לתת להם את המענה הנכון ברשויות, כי בגלל הבעיות החוקיות כבר אין להם הגדרה של עולים חדשים, במינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער הם יקבלו את מלוא המענה עם החזקה חינם, עם תמיכה של אגף פסיכו-סוציאלי במענה הרחב ביותר.

לפי דעתי אתם לא מצליחים לעבוד טוב, כי הילדים במצב קשה מאד.

לא, סליחה - - -

בני המנשה, זה הנושא של הישיבה היום.

כן, אני מדבר על האפשרות, סליחה, אולי לא הקשבת לי, על האפשרות לקלוט אותם בפנימיות שלנו, שיכולות לתת להם מענה רחב. אני אומר היום מכל ה - - -

כמה עד עכשיו קלטתם?

רגע, אז אני רוצה לומר שדווקא היום בבני המנשה, יש לנו בסך הכל, וזה עניין של מדיניות ואני מפה קורא לראשי הרשויות ליצור איתנו את הקשר. יש לנו 35 בנות באולפנת מירון, שנעשית איתן עבודה יוצאת מן הכלל בקידום שלהן. יש לנו גם 12 ילדים בכפר חסידים, אבל האפשרות שלנו והמגוון שלנו בכפרי נוער, בישיבות, אולפנות על סוגיהם השונים, הוא הרבה יותר גדול והוא יכול לתת מענה נכון והולם.

אני קורא לכל הגורמים שנמצאים פה ליצור איתנו קשר, גם להכוון שלהם. יושב פה הצבא שאנחנו עובדים איתם. אנחנו לא מסיימים את העבודה בסוף י"ב. יש לנו בתי בוגר, אנחנו גם היום עד גיל 25 תומכים בהם, נותנים אבחון תעסוקתי, מאפשרים לבוגרים להישאר בכפרי הנוער. יש לנו את כל האפשרויות הטובות ביותר לתת מענה.

תודה. מכיוון שהזמן קצר, כן בבקשה. בקיצור.

אני קודם כל רוצה להתחיל את דבריי ולהודות לארגון המדהים שנמצא פה. הם יושבים בשקט כל הדיון הזה פה. דיבר מיכאל פרוינד וצריך להבין, הם לקחו חלק, הם עושים מה שהמדינה הייתה צריכה לעשות, הארגון המדהים הזה. יושב פה הרב חנוך, שנמצא איתי בקשר מדהים. יושב שם בצד, מבויש קצת, חנן. יש לכם במה להתגאות – שבי ישראל. הם עשו איתנו עבודה מדהימה.

אתה לא מכיר אותם טוב.

אני מכיר אותם טוב מאד. אל תפריע לי. הם עושים עבודה מדהימה. ראיתי את הנשמה שהם נותנים וזה פשוט מדהים. לפעמים אני שומע דברים ואני חושב שמדברים על ארגון אחר. יש לכם הרבה מה להתגאות – שבי ישראל. ואני אמשיך לעבוד אתכם בטבריה.

כשהם השקיעו את הכספים, אנחנו ראשי הרשויות, אנחנו עיר עם חשב מלווה. כשהם שמו את הסכומים הראשונים שלהם, אני כמעט הכפלתי את הכל מתקציבים שכמעט אין לנו, אבל הצלחנו להשיג וזה לא כל כך פשוט. אני יכול לשבת ולבכות כאן היום עם משרדי ממשלה, אבל זה לא עובד ככה.

אנחנו גם כרשויות, אם אנחנו חפצים בעולים חדשים, זה בני מנשה וזה עולים מאוקראינה ואחרים, אז אנחנו צריכים גם להשקיע וזה בסדר גמור. ותאמינו לי, אנחנו עם חשב מלווה מאד קשה. אז מה? אנחנו מרימים ידיים? אנחנו בוכים כל היום? צריכים לעשות את זה, וכשלצדך ארגון מדהים כזה, אז אנחנו עושים את זה והם נקלטו בהצלחה רבה.

כשאנחנו פותחים מרכז למידה ואנחנו מממנים אותו ואנחנו מוסיפים לזה מדריכים – שוב פעם מתקציב שלנו – כן, בחלוקה הפנימית שאני עושה עם התקציבים. אז עולי אוקראינה אולי יקבלו פחות, אולי עולי צרפת יקבלו פחות, אבל צריך לתת לאנשים האלה ולא כל הזמן לאחד את הדיון על בני מנשה. הם צריכים לקבל כמו עולים מאוקראינה ועולים מצרפת ואחרים. כך צריך להסתכל על הדברים האלה.

מורים לתגבור - משרד החינוך, אני אומר את זה פה, אדוני יושב הראש, כמעט כל ישיבה ואתה שמעת את זה כמה פעמים. משרד החינוך מקצה שעות, מספר שעות שזה כלום. צריך להגדיל את זה. לא יכול להיות שיש רק שש שעות שבועיות שילד ילמד עברית. זה לא יתכן וזה לא רק בני מנשה, זה כל העולים. זה לא היגיון. אין היגיון בזה. אנחנו בטבריה הכפלנו, 25 שעות אנחנו נותנים עבור העולים האלה בתוך בתי הספר. לא יכול להיות ששש שעות לומדים עברית. איפה קיים דבר כזה? איפה קיים?

וזה לא רק בני מנשה, גם עולים מאוקראינה לא מסוגלים ואת צודקת במה שאמרת, אבל אי אפשר ככה ללמוד עברית ולכן רשות מקומית צריכה גם לקחת אחריות.

כשמשרד הקליטה נכנס לתמונה פה, ומשרד הקליטה עושה איתנו עבודה מדהימה. נמצא פה חביב קצב, המחוז, חביב עם אסף גרטי מנהל קליטה בקהילה ועם מילה זילברמן מנהלת מרחב – אני מקבל סיוע מדהים. לא צריך לבכות. אין מה לעשות. צריכים לשנס מותניים ולרוץ קדימה עם זה.

ואני אומר, רשות מקומית צריכה לקחת על עצמה אחריות ולא לזרוק את הדברים האלה רק על משרדי הממשלה. ואיך קוראים לך ראש הרשות? להפוך כסאות, שולחנות, תשמע.

כמה עולים יש לך, רק תגיד.

רגע.

כמה עולים?

120 עולים. יש לי 7,000 עולים. אין לך את זה. ולא צריך ללמד אותם שהופכים שולחנות במדינת ישראל. צריך ללחוץ, אבל לא עושים את זה ככה.

תודה, תודה. נציג צה"ל - - -

סליחה, ברשותך רק עוד מילה על משרד החינוך עם המגשרים. תשמעו, היא ציינה פה את הגשת הבקשות. הגשנו את זה, קיבלנו גם לעולי רוסיה, אבל אתה צריך להדגיש, הם פותחים בפניך את הכל והם באמת לוחצים על הרשויות בשביל להגיש. מי שלא מגיש מפסיד.

תודה, תודה. נציג צה"ל, בבקשה.

כן, בקצרה. אני יובל מאכ"א. מדיניות הגיוס של בני עדת המנשה לצה"ל היא ככלל מדיניות הגיוס. כל מי שהוא אזרח או תושב קבע חייב בגיוס, הם מתגייסים. כעולים או כמי שבמעמד עולה מקבל את על פי רמת העברית את קורסי העברית, אבל הם משרתים ומשולבים באופן מלא. זאת אומרת אין כאן איזו שהיא מדיניות כאוכלוסייה ייחודית או כאוכלוסייה נבדלת, אלא הם משולבים באופן מלא.

יש לי רק שאלה, האם במרכיבי האבחון שלהם, כשם שלעולי אתיופיה היו אבחונים נוספים וגם לאקדמיה, שיקולים גם של מכון פוירשטין, האם אתם רואים בעייתיות. אני מודע לכך והייתי מודע לכך במגדל העמק, על בחורה שעלתה לפה בכיתה י"ב וכתוצאה מכך היא לא הייתה מסוגלת להשתלב וחשבו שהיא תתדרדר. לקחו אותה לעוזרת בבית ספר יסודי ופתאום היא הייתה פרח, ואז הבינו שפשוט כתלמידה היא לא פתחה את הפה, ואחר כך, כששמו עליה אחריות, היא הפכה לפרח והיא תתקדם.

האם אתם מודעים לבעיה וכמו יהודי אתיופיה, והייתי אומר האם יש חס וחלילה יותר מבני מנשה שנכנסים לכלא כמו יהודי אתיופיה. האם אתם מכירים בעיות גישוריות כאלה ואחרות ששווה לקיים עליהן דיון במערכת, ושווה למשל שאותו רמ"ד אתיופיה או אותה רמ"דית אתיופיה, תהיה אחראית גם על הקהילה הקטנה הזאת, עם הייחוד שלה ותלמד אותה. לעשות על זה סמינריון וללמוד אותה.

אין לנו את הנתונים האלה, אין לנו אבחון כזה כי אנחנו באמת מתייחסים אליהם ככל אוכלוסייה אחרת שמתגייסת לצה"ל. אין לנו היום אבחון. ברגע שיוצאי אתיופיה הייתה אוכלוסייה ייחודית ועשינו עליהם את כל הניתוחים, היה לנו בסיס נתונים. אנחנו יכולים לעשות איזו שהיא עבודה כזאת ולזהות פרטנית. זה כבר לא משהו שהוא בלחיצת כפתור, כמו שאנחנו עושים בדרך כלל. אפשר לעשות ניתוח כזה.

למיטב ידיעתנו, כרגע, מהנתונים שיש לנו, אין כאן שום בעיה בהשתלבות.

אנשים מצוינים. יש את סגן אלוף אורן סרגוסי, אנא תמסור לו בבקשה באופן אישי לעשות עבודה על מיצויים של עולי בני המנשה כמו שעשו על עולי אתיופיה, כדי שכניסתם לצה"ל תהיה כזו שלוקחת אותם עוד קומה למעלה. ואם הדבר דורש עוד חודש בערך באלון או דחייה של שלושה חודשים בכל מקום אחר, אז לשים את הפוקוס גם על הסיפור הזה. כי צה"ל, אין לי ספק שהוא גם כור ההיתוך במובן הזה והוא יכול להרים למעלה גם את העדה הזאת. אני אומר את זה כזכות.

ישנה עוד קהילה שלא הוזכרה, כבוד חבר הכנסת. אני נציג של ועד מקומי ניצן. אנחנו יישוב קטן של 320 משפחות שמתוכו אנחנו קולטים 52 משפחות מבני מנשה. אז המספרים שדיברו פה מבחינת אחוזים, הקליטה שלנו היא עצומה, מה עוד שהמשפחות של בני המנשה הם ממגורשי גוש קטיף, ככה שנוצר פה גם משבר הגירה וגם משבר עקירה והמצב הוא מאד מאד קשה.

יושבים פה נציגים, אני חושב שהקשיים הם מאד מאד גדולים. אני לא אפרט אותם, אבל אני דווקא מסתכל על חצי הכוס המלאה. אנחנו הצלחנו בתקופה האחרונה, חוץ ממאמצים מאד גדולים של מנהלת תנופה ללוות את המשפחות האלה, אני חייב להגיד, ברוך השם, רוב משפחות בני המנשה נמצאות בבית, למרות קשיים כלכליים מאד מאד קשים ועדיין המלאכה רבה.

והדבר השני, הצלחנו לרתום את המוסד לביטוח לאומי יחד עם המועצה האזורית ואנחנו נותנים פרויקט שנקרא עתיד בטוח למסוגלות תעסוקתית, רק לנוער של בני מנשה. אני חייב להגיד, צר לי להגיד, מנכ"ל המשרד, התקציבים שהביטוח הלאומי נותן רק לקבוצה הזאת, הם כמעט כל התקציב שדיבר עליו השר. וזה לעג לרש, כי אנחנו מדברים על צורך במשאבים הרבה הרבה יותר גדולים מאשר מיליון שקלים לכל הרשויות בארץ. אני באמת התפלאתי לשמוע את הסכומים.

זאת החלטת ממשלה ל-11 רשויות לכאלה קשיים, זה כאילו דברים שהם באמת לא מובנים. ובאמת הפתרון זה מה שמלאכי לוינגר אמר – איגום משאבים של כל הכוחות ביחד. יש מה לעשות. אפשר לרתום גם גורמים נוספים, כמו שהזכרתי את הביטוח הלאומי ואת מנהלת תנופה שבהחלט עוזרים, אבל לעבוד ביחד ואולי באמת לבנות איזה שהוא גוף שרואה את כל הרשויות ולא כל רשות בפני עצמה, וזה מה שיעזור לאוכלוסייה הזאת.

אנחנו דיברנו על נוער, דיברנו על תעסוקה. צריכים לדבר גם על הבעיות הקהילתיות. אנחנו מרגישים שככל שהזמן עובר, מבחינה קהילתית הארגון הזה, הקהילה הזאת שנקראת בני המנשה, הולכת ומתייאשת. אם בתחילת הדרך הם הקימו נציגויות והם היו במהלך קהילתי מאד יפה והיו להם אפילו מחשבות על מרכז מורשת, היום היאוש נוגס בכל פה בגלל כל מיני קשיים שיש ביום יום ובדברים האלה אנחנו צריכים להתמקד.

תודה. נציגי עיריית נצרת, בבקשה.

תניא מקרוב, מנהלת אגף קליטה וקהילה. קודם כל התבקשתי למסור מסר מראש העיר שנמצא כרגע באיחוד האירופאי, בדיונים על ישראל - שאנחנו מברכים על קליטת קהילת בני המנשה בנצרת עילית. יחד עם מצוות יישוב הארץ, אנחנו רואים בזה ציונות ויהוד הגליל.

רק כרגע דיבר נציג הצבא, אז רק ככה בשביל לסבר את האוזן, אנשים פחות משנתיים בארץ ויש לנו שישה חיילים שמשרתים ביחידות קרביות, כפיר, גולני, חיל האוויר. מכיוון שיושבים פה אנשים שאכפת להם לגבי ההצלחה, אז אני אגיד דווקא כמה בעיות שילמדו מזה, כי חשוב לנו לקלוט אותם ואולי להבא.

העולים שהגיעו לנצרת עילית לפני פסח, לפני שנתיים, ממש לקראת הפסח הם הגיעו טרם שקיבלו מעמד עולה. ובאמת, עיריית נצרת עילית, גרעין תורני ושבי ישראל התגייסו ביחד בשביל שיוכלו להעביר את החג ויוכלו לקבוע את ביתם בנצרת עילית. אבל מה, הם נמצאים שנתיים בארץ והנקודה הבעייתית – וכל פעם זה עולה בדיון – אצלנו כן היה משבר במערכת החינוך, כי טרם עלייתם סוכם שילדים יירשמו בממלכתי דתי ובעצם שבי ישראל שמו לנו וטו שהם ילכו למוכר שאינו רשמי, וזה היווה בעיה שהילדים האלה לא קיבלו שעות של משרד החינוך.

אני פשוט לא יודעת מי צריך להחליט – אם משרד החינוך, שיתנו שעות למוכר שאינו רשמי, כי הילדים נמצאים שנתיים בארץ, יש להם קושי. אני לא יכולה לנהל שיחה איתם בעברית. מזל שבזכות משרד הקליטה קיבלנו עכשיו פרויקטורית. היא העיניים שלנו. היא הפה שלנו. היא הקשר.

חשוב מאד, אני מסכימה איתך, יחד עם חיזוק רוחני, חשוב לתת עצמאות לאוכלוסייה הזאת, כי אנחנו עם טוב לב, גם הקהילה הקולטת, הגרעין התורני, לפעמים נותנים מעטפת כזאת חזקה שזה נראה כמו אפוטרופוס אצל האוכלוסייה. לא נותנים להחליט.

התקציבים שקיבלנו וקיבלנו ממשרד הקליטה, אמרנו לנו תשלבו אותם בפעילות כללית. נכון, אבל יש פה בעיה. גם אנחנו מקבלים התנגדות, בעצם אופי האוכלוסייה, גם הגרעין התורני ששומר על האוכלוסייה, שהם לא יכולים ביחד לשבת עם עולים מאוקראינה באותו חג, גם בגלל אירועים אחרים שאנחנו חושבים להעביר. אז אם באמת אפשר לחשוב על תקציבים מיוחדים לפעילות קהילתית, כי בלי פרויקטורית אנחנו לא יכולים והתקציב, כמו שאמרו פה לפני – 15,000 שקלים - לפעילות שנתית ושעות חינוך לילדים - זה לא מספיק. תודה רבה.

תודה, תודה. יש לנו בעיית זמנים. אני יודע שיש אנשים שרוצים לדבר, אז אנחנו ניתן בקיצור את רשות הדיבור לרב חנוך אביצדק, בבקשה, בקיצור.

טוב, אני חנוך. התפקיד שלי הוא לנהל את המחלקה בשבי ישראל שמטפלת בבני מנשה. רציתי לומר בקצרה רבה, אלף נמצאת איתנו כאן אסתר, שהיא העובדת הסוציאלית הראשונה מבני מנשה, שהיא כבר עובדת - - -

אני מכיר אותה. בשבוע שעברה היא נתנה לנו פה הצגה, משהו יוצא מן הכלל.

אסתר היא אחת מתוך ארבעה עובדים סוציאליים ראשונים מבני מנשה שסיימו את הכשרתם וכבר עובדים. נמצאת כאן גם מילכה, שהיא עלתה לפני שלוש שנים, תושבת מגדל העמק. היא כרגע במכינה באוניברסיטה בחיפה. יש לה תכנית רצינית מאד מה ללמוד ואיך, וגם חנוך, שלומד כרגע, הוא בשלב מתקדם של לימודים כהנדסאי.

אני רוצה לומר בקצרה רבה, אלף, אנחנו שותפים מכל הלב כמעט לכל מה שנאמר כאן. זאת אומרת זה ברור לחלוטין שבכל מה שקשור לקהילות הותיקות - יש שש קהילות שכאלה - נדרש איגום משאבים גדולים מאד כדי לצמצם פערים ולתקן. שגיאות שנעשו מתוך אהבה, לא מתוך כוונות רעות, כדי לעזור לכל הרשויות שנושאות בנטל הכבד.

מצד שני, אני גם חייב לומר שחלק גדול, לפחות לגבי, איך אומרים, כשאדם חוזר בתשובה, אמרנו לנו חכמים – לא יחזור בתשובה מהדברים הטובים שהוא עושה. זה לא סיבה לעכב או לעצור את העלייה. מאז שהתחלנו לקלוט, יש שבע קהילות. לפי מודל הקליטה שבנינו, ההצלחה היא עצומה. יש ברגע זה 140 עולים בהכשרה מקצועית בהרבה תחומים. CNC, חרטות, בקרת איכות ועוד ועוד הרבה תחומים; וגם קבוצה גדולה מאד של סטודנטים אם לתואר ראשון ואם לתואר שני, וכפי שמייקל אמר – הראשון בטכניון התחיל ללמוד השנה.

ולכן בכל הקהילות האלה, גם אחוזי האבטלה ברוב המקומות זה אפס. הרווחה זה אחוזים נמוכים מאד. בחלק מהמקומות זה גם כן אפס רווחה ובכל התחומים התקדמות עצומה. ולכן אנחנו שותפים לחלוטין לדרישות ולציפיות בטיפול בקהילות הוותיקות, בוודאי לחזק את החדשות, אבל אנחנו רואים הצלחה עצומה ורבה בכל הפרמטרים, בכל הקליטות, בוודאי בארבע השנים האחרונות.

מילה אחת נוספת לגבי מה שמלאכי אמר. אנחנו התחייבנו כשבי ישראל, בישיבה בלשכתו של מלאכי. לפני שלוש שנים היה דיון מאד רציני בנוכחות איילת שקד, אם אני זוכר נכון.

היינו שם, היינו שם, חנוך.

התחייבנו לבלום, התחייבנו לעשות כל מה שאפשר כדי לעצור את העלייה, את ההגירה נקרא לזה לקריית ארבע בגלל העומס העצום. הצלחנו. מי שהגיע לקריה באמת זה מקרים בודדים, בלתי נמנעים ואנחנו נעשה כל מה שאפשר לסייע. תודה רבה.

תודה. בקיצור, בבקשה.

משפט אחד. ארגון שבי ישראל כל הכבוד. אתם עושים עבודת קודש. עושים עבודת קודש, מייקל פרוינד וכל הצוות, חנוך. אנחנו, ואני מדבר בשמי, מוקירים את העבודה, אבל מדינת ישראל שדורשת מצ'ינג, ועמישב ו-BMC הביאו השנה תכניות וביצעו בכסף, כמעט מיליון שקלים שהגיעו, לא רק כרטיס אשראי שלי לפיצות לחברה בנצרת, כי לא היה להם אוכל, לעולים החדשים, אבל מימון של תכניות בשטח.

שימו לב, מדינת ישראל עם 500 מיליארד שקלים, מיליון שקלים הם צריכים בשביל להעלות עולים מהודו, שעמותה פרטית - - -

אז הטענה שלך היא נגד ממשלת ישראל או נגד מי שנותן?

אני אומר שזה עניין של מדינת ישראל. זה שיש עמותות חשובות שעושות עבודה טובה, יישר כוח. השוואת תנאים של בני המנשה בתכנית הדרך חדשה, שאתה בוודאי מכיר אותה - - -

כן, כן.

זה הפתרון. זה איחוד משפחות ולהעלות 100 אנשים שמחכים 20 שנה זה צו השעה היום, בגלל שצריך לרחם על אנשים שמתחננים לעלות לארץ והם מחייכים והם מחכים ואני קורא לכולם פה להתאחד סביב שני הנושאים האלה – השוואת התנאים של בני המנשה לעולי אתיופיה.

כמה זה מגוחך, חבר הכנסת נגוסה, מה, יש מישהו שהוא מתחת בתנאים לעולי אתיופיה? כן. בני מנשה. אז כולם צריכים להשוות, להרים אותם לפחות כמו האתיופים, ותדע לך שמינהל הסטודנטים, מלגות הלימוד- - - האלה.

אני מסכים איתך.

אני מודה לך מאד על הישיבה הזאת ובוודאי לחבר הכנסת יוגב. כל הכבוד לכם. תודה.

בסדר גמור. אז בואו נשמע ממנכ"ל משרד הקליטה, למה אתם צריכים מצ'ינג של מיליון שקלים, תגיד לי, עם כל המילארדים?

טוב, קודם כל אני רוצה לחזור על כמה דברים חשובים שהשר אמר אותם, ועכשיו אחרי כל הדברים של הנוכחים, ותודה על כל המשתתפים וכל מי שדיבר, על מנת להפנים את מה שהשר דיבר.

השר אמר דבר מאד פשוט. לסיוע בהדרכה שלנו, בליווי שלנו, דאגנו שהממשלה תקבל החלטה על הגדלת תקופת מעמד העולה של בני המנשה מ-10 שנים ל-15 שנה. אחר כך יש לזה משמעות מאד מאד רצינית ואני רוצה שאתם תבינו את זה. ברמה האופרטיבית, ברמת הביצוע, ברמת כללי סיוע שהמשרד יכול להעמיד לאותם העולים הנמצאים בארץ.

לאחר קבלת החלטת הממשלה, אנחנו כרגע מתארגנים על מנת לפרוט את ההחלטה לכללי הסיוע המתאימים לאותם בני מנשה, בכל תחומי הסיוע של המשרד שנותנים אותם לעד 15 שנה לבני מנשה. דבר שני.

אנחנו לא סתם עשינו, ובקול קורא מיוחד לנושא של בני מנשה הכפלנו השנה את התקציב לנושא. שמענו כרגע על משמעות הפרויקטורית מנצרת עילית. אני חייב להגיד לכם, יש אפשרות כרגע להעסיק יותר מפרויקטורית אחת, תלוי בבקשת היישוב. אנחנו עובדים ביחד אתכם, כל היישובים, על מנת לדאוג לדבר אחד – להקל עליכם את מלאכת הקליטה.

הדבר השלישי, וזה מאד מאד חשוב, כרגע עוד לא נמצאים שם. אנחנו צריכים לבדוק באיזו דרך אנחנו עושים את זה שם. ופה אדוני, ראש מועצת קריית ארבע, אני לא יודע אם נגיע להחלטת ממשלה או לא החלטת ממשלה. אנחנו רוצים לעשות השוואת תנאים בטיפול, כפי שהשר אמר, בין הטיפול שאנחנו נותנים במשרד העלייה והקליטה ליוצאי אתיופיה, לבין בני מנשה.

דבר אחרון שאני רוצה להגיד וזה חשוב מאד, כל עולה מבני מנשה הנמצא בארץ עד 15 שנה, אם הוא זקוק לאולפן – יקבל עוד אולפן. לא קשור. אם הוא זקוק לאולפן, אם צריך על מנת לשפר את השפה שלו באולפן עברית, הוא יקבל עוד אולפן. שלא יהיו פה אי הבנות. זאת תהיה ההנחיה שלנו ואנחנו ניישם אותה. מייקל, נעשה את זה ביחד. אנחנו נעבוד על זה. לא יקרה מצב כזה. המטרה שלנו היא שאותם אנשים יידעו עברית. זה דבר בסיסי. בלי עברית מה יש להם לעשות? סליחה שאני אומר ככה. הם לא יכולים להשתלב.

דבר אחרון אחרון, הנושא של הותיקים. באמת אדוני יושב הראש, אנחנו לא מחפשים את המצ'ינג של המיליון שקלים. יש לנו תקציב, ברוך השם ענקי. אבל כשקיבלנו תקציב רק מיליון שקלים לנושא הזה, אנחנו מחפשים גם אנשים. המטרה של המצ'ינג זה לא מטרה של כסף. מט'צינג זה גם פעילות, זה גם אחריות, זה גם שאנשים ישתלבו איתנו באחריות, בפעילות באותה קהילה.

בדרך כלל מי משתתף? זה עמותות שמטפלות באותה קהילה. מי בא לו לבוא לעשות פעילות ברצון ולשים עוד כסף? יש לזה חשיבות מאד מאד גדולה לנושא הזה של האחריות ושל התרומה שלו לשיפור ולטיפול בקהילה.

השר אמר גם, אנחנו התחלנו ממיליון שקלים, קיבלנו מיליון שקלים בהסכם הקואליציוני. אנחנו יודעים מה אנחנו נעשה עם זה. היום יש צורך, שוב אני חוזר, נצטרך לחזור להחלטת ממשלה. איך אומרים, אנחנו לא בורחים מהחלטות ממשלה. אם צריך אנחנו יודעים גם לעשות את זה. אנחנו נעשה את זה.

יש לנו מטרה אחת ויחידה – להקל על מלאכת הקליטה, בתקווה שגם יוצאי בני עדה בארץ יתרמו את חלקם, יעזרו אחד לשני. גם יגלו אחריות ואני אומר את זה כביקורת חיובית, לא חלילה, שלא ישתמע אחרת, לא חלילה ביקורת אחרת, רק ביקורת חיובית על מנת לעזור אחד לשני. אנחנו נעשה כל מה שאנחנו יכולים. תודה רבה.

תודה רבה.

משפט אחד לפני שיסכם יושב הראש. לפעמים אומרים עוד ישיבה, עוד ישיבה. אני חושב שגם פה שמענו ואני חושב שהישיבה גם הניעה תהליכים במשרד העלייה והקליטה ויתר המשרדים. אני מאמין בישיבות המעקב האלה. זה יכולתנו כחברי כנסת לתרום לזה ואני מודה גם למשרדי הממשלה ולרשויות הקולטות ולשבי ישראל ולעמישב ולכולם.

זה בסוף לקהילה המופלאה הזאת, שאיך אמרה שם זהבה, זהבה, אני לא טועה?

יפה.

יפה, סליחה, יפה. קהילה באמת מופלאה ועדינה. את המסרים הראשונים קיבלתי מאחותי, שבעבר גרה בבית אל, מיכל מאלי, שקלטה עוד את הזקנות שעוד ידעו לצטט תהליכים בעל פה ממורשת האבות שלהן.

אז באמת תודה לכל מי שסייע ואני מאמין בישיבות פה של ועדת הקליטה, וגם עם אברהם יושב הראש וגם עם המנהלת החזקה שלנו – דנה ועם המנכ"ל, שמישיבה לישיבה כוח העלייה והעולים יעלה.

זה הכי חשוב.

זהו.

תודה. אני מסכם. סליחה ממי שעוד רצה לדבר ולא נתנו לו, כי אנחנו נאלצים לסיים את הדיון. אני מסכם את הדיון.

קודם כל אני מודה מאד ליוזם הדיון, חברי, חבר הכנסת מוטי יוגב וגם לשר הקליטה שהיה גם שותף בקביעת התאריך, ולכן זה מאד חשוב שהוא גם הגיע ושיתף אותנו לגבי פעילות משרדו.

אני מסכם את הדיון כך:

הוועדה תקיים דיון מעקב עוד שלושה חודשים בנושא הזה. נזמין גם משרדים שלא הגיעו היום, כדי שיגיעו.

גם הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית יש להם מה לתרום. תפנו אליהן.

בהחלט. אנחנו נזמין אותם לדיון הבא, גם את ההסתדרות הציונית העולמית וגם את הסוכנות היהודית.

שנית, הוועדה קוראת למשרד החינוך לפנות לרשויות המקומיות הקולטות את עולי בני מנשה ולהקצות מגשרים לבני המנשה, מגברים בני מנשה – אני מדגיש את זה, כמו שיש מגשרים יוצאי אתיופיה.

הוועדה קוראת לכל משרדי הממשלה והרשויות המקומיות הקולטות, לעשות כל מאמץ לקליטתם ושילובם בחברה הישראלית.

הוועדה קוראת לכל משרדי הממשלה, גם לממשלה, ואני אומר לכל משרדי הממשלה, להשוות את התנאים של עולי בני המנשה לאלה של יוצאי אתיופיה. וזה ההחלטה שלנו, ואנחנו נפנה בכתב במסגרת ההחלטה הזאת לכל משרדי הממשלה, לכל השרים.

תודה לכל המשתתפים.

הישיבה ננעלה בשעה 16:20.