הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 100

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום חמישי, ד' בשבט התשע"ו (14 בינואר 2016), שעה 10:00

סיור לבולענים בים המלח

חברי הוועדה: דוד אמסלם – היו"ר

איתן ברושי – מ"מ היו"ר

זאב בנימין בגין

טארק אבו חאמד - סגן המדענית הראשית, משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל

סיגל גבאי - מינהל פיתוח תשתיות, תכנון ופיתוח, משרד התיירות

דוד פילזר - מנהל אגף הנחיות ותקנות, משרד האוצר

אדהם דראושה - אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון, משרד האוצר

בתיה מור - מח' ביטוח כללי, משרד האוצר

ליטל ידין - ראש צוות תכנון ות"ל, משרד האוצר

ישי טל-אור - מפקח על התעבורה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

מאיר אבלסון - חוקר בנושא הבולענים, המכון הגיאולוגי

עינת מגל - משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים

גבי וינברגר - מנהל השירות ההידרולוגי, רשות המים

עטרה מרכוס - סגנית ממונה על המחוז, משרד הפנים

ליאורה אברהם - מתכננת, מחוז הנגב, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

גלית כהן - סמנכ"לית תכנון ומדיניות, המשרד להגנת הסביבה

עובד קדמי - היועץ המשפטי, משרד התיירות

שמעון (שימי) דניאל - מנכ"ל החברה להגנת ים המלח, משרד התיירות

לאוניד קירז'נר - מנהל תחום ניקוז, נתיבי ישראל

איגור שיינגרט - מנהל אגף אחזקה, נתיבי ישראל

נועם ויינשטיין - סגן מנהל אגף תכן, נתיבי ישראל

ליאת קורן ליטבינוף - סמנכ"ל החברה הכלכלית להגנת ים המלח

רוני בורג - אדריכלית בחברה הכלכלית ים המלח

שאול גולדשטיין - מנכ"ל רשות הטבע והגנים

בועז אורדמן - יועץ מנכ"ל, רשות הטבע והגנים

גלעד גבאי - מנהל מחוז דרום, רשות הטבע והגנים

הראל בן שחר - רשות הטבע והגנים

דודי גרינבאום - רשות הטבע והגנים

גונדי שחל - רכזת קהילת ים המלח

איתי פרימן - מנכ"ל רשות ניקוז ים המלח

טובי שור - מפעלי ים המלח

נרי אריאלי - יו"ר הוועדה להגנת הסביבה 'תמר'

אריה כהן - ראש המועצה מגילות ים המלח

יצחק דנון - חברה כלכלית, מגילות ים המלח

דב ליטבינוף - ראש המועצה האזורית תמר

ארז בדש - מנכ"ל וגזבר מועצה אזורית תמר

שרון בראל - מלווה קהילתית, מועצה אזורית תמר

גיא דוננפלד - מהנדס המועצה האזורית תמר

אריה שחל - קיבוץ עין גדי

יוחאי רוס - מים מינרלים עין גדי, חבר הקיבוץ

איציק מזור - מנהל קרקעות, קיבוץ עין גדי

דוד קובץ' - יו"ר קיבוץ עין גדי

אבי שחר - מנהל עסקי, קיבוץ מצפה שלם

אתי בירן - חברת קיבוץ מצפה שלם

ארנון בירן - חבר קיבוץ מצפה שלם

צביקה קנריק - מלווה את הוועדה

בנימין אקרמן - יועץ פרלמנטרי לח"כ איתן ברושי

דוד דהאן - יו"ר ודובר הארגונים החברתיים בכנסת

לירון אלדר

לאה קריכלי

ס.ל., חבר המתרגמים

סיור לבולענים בים המלח

(בסיור)

בישראל יש חמישה אזורי אקלים, החל מהאלפיני, שנמצא בחרמון, דרך מה שנמצא כאן, זה אזור הסודן. אנחנו נמצאים באזור של מדבר צחיח, מדבר מוחלט. אם שמתם לב, ירדנו מירושלים, גובה 600-800 מטר, שזה האזור הים התיכוני, ירדנו תוך פחות מ-10 קילומטרים לאזור סודני. ההפרש הזה, המדרגה הזאת כמעט לא קיימת בשום מקום בעולם. המפגש הזה בין האקלימים השונים, בין חמישה אזורי אקלים, מוליד בישראל המון תופעות טבע שהן ייחודיות רק לנו, אין בעולם את הדברים האלה.

יש בישראל כמות מינים שהם אנדמים, זאת אומרת שהם רק לנו, גדולה מאוד, גם בחי וגם בצומח, ובגלל המפגשים האלה אנחנו גם אזורי גבול עם - - - יש אצלנו את האזור הכי צפוני של המינים של אפריקה ואת האזור הכי דרומי של המינים של אירופה, המפגש הזה עושה דברים מעניינים מאוד בין החי לצומח.

הגענו עכשיו לים המלח, כמו שאמר חבר הכנסת ד"ר בני בגין, ובגלל התרחקות הים, אתם רואים איפה הים נמצא עכשיו, עכשיו רואים את זה מאוד חזק, הים פעם היה ליד הכביש, היום הוא נמצא שם. מה שקורה זה שגם המעיינות המתוקים שנמצאים כאן הולכים ונמוכים יותר.

עברנו לפני כמה דקות את עינות צוקים, הקרויה עין פשחה. עינות צוקים זה גן לאומי שלנו, שמורת טבע, ושם על מנת להחזיר חזרה את המים לרווחת התושבים והתיירים בנינו סכרים. הסכרים האלה הגביהו חזרה את המים לגובה לא המקורי, אבל גבוה הרבה יותר, ובבריכה שנוצרה החזרנו לכאן דג שנעלם לחלוטין מהארץ, מצאנו אותו בירדן, הבאנו אותו דרך קשרים של מפעלי ים המלח. על ניגוד העניינים שלי אני אומר מהתחלה, יש לי ניגוד עניינים מסוים כי אח שלי הוא סמנכ"ל מפעלי ים המלח, אז ניגוד העניינים שלי פנה לירדנים והביא מהם את הדג הזה וסידר את העניינים וניגוד העניינים גרם שעוד דג אחד חזר לארץ ישראל ומתחבא כאן בבריכות שלנו.

אם שמתם לב, אחרי עינות צוקים עברנו עתיקות בצד שמאל, משהו קטן. זה נקראת חרבת מזין. חרבת מזין הוא קילומטר וחצי-שניים מהים, אבל שם הייתה מעגנה. לשם היו מביאים את הסירות שדיבר עליהם בני, היו מביאים את הסירות לשם, עושים את התיקונים או את ההכנסה למים ומשם במעגנה משופעת היו מורידים אותם לכיוון הים. גם את המקום הזה אנחנו שיפצנו, כמו שראיתם, הוא נראה משומר ויפה ואנחנו הולכים להוריד שם איזה גבעה שמסתירה את הנוף, שהיא מלאכותית, ולהכניס לשם כאילו מים קצת ותרנים של אוניות כדי להראות איך פעם זה היה. זה לא היה ככה כל השנים.

הבעיה הגדולה ביותר שיש לנו כאן עם התיירות היא נושא של הבולענים, כמו שחלק מהסיור בא לבדוק. אנחנו היום מחפשים שיטות לעקוף את הבולענים לתיירים, זאת אומרת שתייר יוכל ללכת ולטייל בבולענים, כי נוצרו כאן אפיקי זרימה, תסתכלו שמאלה, אתם תראו איך הנחלים מתחתרים. דרך אגב, אלה מים ברמת מליחות נמוכה מאוד, היינו קוראים להם אפילו מים מתוקים, כל קני הסוף האלה אלה מים מתוקים שנובעים מההרים, מהגשמים שיורדים באזור ירושלים ויוצאים לכאן. הכמות שלהם מאוד נמוכה, אל תצפו שהם ימלאו את ים המלח, אבל בגלל הזרימה שלהם הם לאט לאט מתחתרים כלפי מטה ונוצרו פה קניונים מדהימים של מטרים רבים שאתה יכול לטייל ואנחנו מחפשים היום את הדרך לדלג מעל הבולענים כדי שאנשים יוכלו להיכנס לכאן.

דיברתי עם כבוד חבר הכנסת מקודם, אמרתי לו שבישראל של היום גם החקיקה, גם התקינה וגם בג"צ מורידים שיקולי דעת לאנשים. אנשים לא מוכנים להישען על שיקול דעת, הם אומרים 'אתה תביא לי חתימה של מהנדס', וגם זה לא מספיק, תעשה ועדה למהנדס, אולי הוא מושחת, ועל הוועדה הזאת תעשה - - - אז אני אומר לכם ככה בחיוך, המקצוע הראשון שלי זה מהנדס, אמרתי להם 'אני נותן לכם חתימה עכשיו, בואו נעשה את השביל הזה, אני לא מפחד'. אבל אני לא אעשה את זה, יש לי יועצים משפטיים.

דבר נוסף שאפשר לדבר על הירידה שירדנו וגם על מה שקורה כאן, זה היה אזור של - - - תחשבו על העולם העתיק, אין דרכים לכאן, המעבר פה בסירות, זאת אומרת מי שרוצה להתבודד מקום מצוין להגיע אליו זה כאן, יש מעיינות, אפשר לגדל, גדל כאן צמח האפרסמון, שהיה כנראה אחד הבשמים המאוד יקרים של האימפריה הרומית, בעיקר באזור עין גדי. תסתכלו בקניון מצד שמאל, יש כאן בריכות כאלה. דרך אגב, חלק מהבריכות האלה, הטמפרטורה שלהם, תזרקו מספר, 70 מעלות. זה בתחתית, מה שקרה לפני שנה, איזה אישה באה לכאן, שמה את הרגליים במים, המים נעימים, בסדר גמור, אז היא נכנסה לתוך המים, רק היא לא ידעה שזה רמאות, לשכבה העליונה יש סימביוזה עם האוויר, אבל למטה זה 70 מעלות. ישר לבית חולים, כוויות קשות מאוד. אתם תראו כאן בריכות שיהיו אדומות.

אחת השאלות הקשות היא שטח של מי זה. כשהיה פה ים זה היה שטח ימי, איפה הגבול עובר. עכשיו שזה נחשף, השטח הזה שייך למועצה, לא שייך למועצה, שייך לרשות מקרקעי ישראל, או לא? של מי זה שייך? מי לוקח אחריות? אלה שאלות מעניינות. תהיה ועדה, יועצים משפטיים וכל ה - - -

תראו, יש כאן בריכות אדומות, הן אדומות בגלל שגדלה פה אצה מאוד מיוחדת שחיה באיזה שהיא סימביוזה כזו או אחרת עם המפגש בין מים מתוקים למים מלוחים ולכן תראו כאן בריכות אדומות. אתם תראו את הקניונים האלה, הם מדהימים, יפהפיים. לא יודע אם זה מותר, אבל זו חוויה בלתי רגילה ללכת לטייל פה ברגל על החוף. לא שמעתם ממני.

אחד הדברים שאמרנו, של ההתבודדות, אז אנחנו מכירים את האיסיים שהתבודדו כאן לפני המרד הגדול. פה ימינה זה מצפה שלם, מי שרוצה להגיע, איפה שאני גר בגוש עציון, פונה פה ימינה עם ארבע על ארבע, יש דרך מקסימה שעולה על גוש עציון. דרך אגב, הפלסטינים התחילו לפרוץ אותה, בניגוד לחוק ובניגוד להסכמים, עכשיו עובדים שם טרקטורים למעלה, צריכים לעצור אותם. אנחנו ביקשנו מהממשלה לפני שנים לפתוח את הדרך כאן, זה נותן קישור למרכז הארץ למרכז ים המלח. אסטרטגי לגמרי, אזור מעלה עמוס, תקוע. ביקשנו מהממשלה לאורך שנים, כי זו דרך אסטרטגית לצבא. אם קורה משהו לצבא קשה מאוד להגיע לכאן, או מעלה אדומים בצפון או ערד בדרום, אין באמצע שום דבר. באנו למדינה אמרנו 'חבר'ה, יש פה דרך גוש עציון', יש דרך כמעט מוכנה, רק צריכים לסלול אותה, איזה גשרון על נחל תקוע והצבא, כשהוא צריך למהר, או תיירים, להבדיל כמובן.

אז אנחנו לא עשינו והפלסטינאים כן יעשו. הם עושים. הם לא שואלים. מה הם עושים היום זה להשתגע. הנטיעות שהם עושים כאן, האיחוד האירופי שנותן להם כסף.

הקיצר, מה שעברנו בדרך, עברנו את השומרוני הטוב. מי היה השומרוני הטוב? להזכיר קצת אגדות עם נוכריות. כתוב בברית החדשה שמישהו שאל את ישו מי זה האדם הטוב, אז הוא אמר לו 'האדם הטוב, אני אספר לך סיפור' ואז הוא אומר שאיש אחד ירד למדבר פה והכו אותו שודדים, היה פצוע קשה, שכב על הרצפה. עבר לידו כהן, עבר ולא נגע בו, עבר לידו לוי, עבר ולא נגע בו, עבר לידו שומרוני ועזר לו ולקח אותו וטיפל בו והכול בסדר, מזה נהיה השומרוני הטוב.

כל האיסיים שגרו כאן, כל המתבודדים ראו את עצמם כאנשים האמיתיים, כאנשים שבאמת דבקים בתורה האמיתית ולא בכל מיני דברים אחרים. איך זה התפתח אחר כך, יש גישות רבות ושונות, אבל המדבר פה בצד ימין שלכם מלא מה שנקרא לאורות. לאוּרָה זה מערה, בדרך כלל טבעית, שהגיע לפה נזיר כזה או אחר והתבודד. זה התחיל בתקופה טרום המרד הגדול והמשיך בתקופת הנצרות ועד היום יש פה מנזרים רבים שמבוססים על אותן לאורות.

(המשך הסיור)

אנחנו עכשיו מתחילים את הסיור.

אני רק אספר לכם מה הולך להיות היום בטיול השנתי ואחר כך אני אתן לאריה כהן, ראש מועצה אזורית מגילות, להוביל בטריטוריה שלו את הסיור ואחר כך נעלה לאוטובוס, אני אעלה איתכם לאוטובוס ואנחנו ניסע לעין גדי. לאחר מכן אנחנו נעלה למועדון העגול בקיבוץ, שם אנחנו נקיים את הדיון, אנחנו הכנו שם במיוחד מסודר, כמעט כמו בכנסת, רק בלי מצלמות, שם נקיים את הדיון, נעשה פרזנטציה של האזור ולאחר מכן תהיה אתנחתא של צהריים קל ונוכל להשקיף על הנוף מלמעלה ובמעמד זה נסיים את הביקור. אני מקווה שאנחנו גם נצא עם תוצאות.

אני שמח ומאוד מודה ליושב ראש הוועדה, דודי, שהצליח להביא כמות מכובדת של אנשים מכל המשרדים, באמת כל האנשים שעוסקים בנושא ואין טוב ממראה עיניים ואנחנו נראה היום דברים מדהימים שאנחנו שנינו כאן עומדים, שני ראשי המועצות, שממש מתחננים לעזרה. אני אומר לכם את זה בצורה הכי ישירה והכי אמיתית, אנחנו מתחננים לעזרה בשביל להציל את ההתיישבות כאן בחבל הארץ הזה של ים המלח, בעיקר חבל הארץ המרכזי של ים המלח, שבו הפגיעה של הבולענים היא הכי חמורה.

ברשותכם אני רוצה רק לפתוח. קודם כל אני מודה לכם על קבלת הפנים. אני גם רוצה להודות לחברי הכנסת שנמצאים כאן, גם בני בגין וכמובן ברושי. ברושי, דרך אגב, הוא העלה בפניי את הסוגיה, הוא דחף אותה אצלי והוא חולל את כל האירוע, אז באמת השאפו זה של ברושי. היום יום חמישי, אתם יודעים, הכנסת בדרך כלל לא עובדת ביום חמישי, אז זה לא דבר מובן מאליו שאנחנו מצליחים להוציא ח"כים לסיור ביום חמישי. אז באמת גם בני, גם ברושי, תודה רבה.

כמובן אנחנו באנו יותר להתרשם. בעצם מבחינתי מטרת הסיור זה בעיקר להתרשם. אנחנו נעשה דיון נוסף בכנסת עם כל הגורמים המרכזיים, שחלק מהם לא נמצאים פה, למרות שאתמול בלילה עוד השתדלתי להביא את הגורם המרכזי באוצר, בגלל תקלה שלי הוא לא הגיע, אבל אנחנו נעשה את הדיון המרכזי בכנסת.

דודי, מה שהתכוונתי דיון, זה לא דיון, פשוט הצגה ושאנשים שמכירים ועוסקים בנושא הזה יוכלו להתבטא, גם חברי הקיבוץ, גם מצפה שלם נמצאים פה וגם עין גדי.

מצוין.

רק אני אתן לך רק להבין את אחד מהאבסורדים הגדולים בנושא הטבות המס. שני הקיבוצים האלה - - -

כבר פתחת את הדיון.

לא, לא הדיון. שני הקיבוצים האלה, מצפה שלם ועין גדי, קיבלו 7% מכיוון שהם נמצאים 7.200 ולא 7 קילומטר מינוס מהגבול שהוא פה ירדן, אבל הם סובלים הכי הרבה, אז הם קיבלו 7%, מקומות אחרים 12%. אתה מבין? יש אבסורדים שפשוט לא יאומנו. אבל יאללה, בבקשה.

ועוד משפט אחד, אני גם רוצה להודות לשאול גולדשטיין, שהצטרף אלינו לכאן לסיור. הוא גם חלק מכל המארג שקורה כאן. באמת, שאול, תודה רבה לך. בבקשה, עכשיו השרביט שלכם, אנחנו אחריכם.

טוב, אל"ף, באמת אני גם רוצה להודות לכל מי שהגיע, תודה.

תודה לבני בגין.

שכחתי עוד דבר אחד, ברשותך, באמת אחד קטן, אני רוצה להודות לצוות שלי בוועדה, ללאה, לירון ורבקה וכל שאר הצוות וכמובן הצוות האישי שלי.

אני רוצה להודות לך, דודי, שיזמת את כל העניין, איתן ברושי, שדחף מאחורה, ובני בגין. עיניכם הרואות, לא צריך פה יותר מדי, אתם רואים את העסק נופל וכל המתחם הזה, הרבה מאוד ממנו יש בו סכנת נפשות, אי אפשר יותר. זאת אומרת אי אפשר לפתוח את המקום הזה, זה מקום שהכניס מיליוני שקלים בשנה ועכשיו חבל לראות את הכול מתייבש. וזה לא רק מתייבש. נגיד אם ניקח את מצפה שלם, כי בסך הכול 50 משפחות, נגיד, ועוד אני אעשה טובה, מתוכם 15 פלוס אנשים עובדים פה וזה כליה לקיבוץ, זה כליה לאזור הזה. עין גדי, מצפה שלם, סובלים מאוד מאוד קשה מהעסק הזה ולדברים דרסטיים צריך לתת תשובות דרסטיות, אי אפשר לתת לזה תשובה של ליטוף כזה או אחר.

הייתה פגישה עם חבר הכנסת בני בגין בעין גדי. הבולענים האלה, זה לא משהו שאפשר לטפל בהם, בבולענים עצמם, לכן מה שאנחנו צריכים לעשות זה לטפל באנשים שחיים פה. אני חושב שזה חבל ארץ שמעט מדי אנשים אחראים עליו, זו המדינה צריכה להיות אחראית עליו. זה אוצר לאומי ואוצר שלא רק לאומי,הוא אוצר ברמה הבינלאומית. הוא הגיע למקום עשירי בשבעת פלאי עולם. בסופו של יום זה באמת משהו שצריכים לשמור עליו ברמה הבינלאומית, לא רק הלאומית, ואנחנו כמדינת ישראל צריכים לעשות הרבה יותר לצורך העניין הזה.

אנחנו עוד נציג את התכניות ומה חושבים, אבל אתם יכולים לראות שאנשים פה נותרו ללא פרנסה. זה לא רק עניין הפרנסה וזה לא העניין כמה הקיבוץ מרוויח או לא מרוויח, בסופו של עניין אנשים פה נכנסו לדיכאון, עוזבים את האזור, עוברים למקומות אחרים. זה חבל. אפשר לראות, זה עצוב לראות את כל העצים יבשים, ניתקנו כמובן מטעמי בטיחות את החשמל, את המים, אפילו השירותים, הבאנו שירותים כימיים שמא - - - זה המצב.

תגיד את המספר, כמה היו מבקרים פה בשנה.

היו סדר גודל של 150,000 מבקרים בשנה.

אני אתן כמה מילים על האתר הזה. שמי אבי שחר, אני מנהל המשק של קיבוץ מצפה שלם. דבר ראשון, תודה שהגעתם. המקום הזה הוא אתר תיירותי בקנה מידה ישראלי בעל חשיבות ראשונה. האתר הזה הופעל עד 31 בדצמבר 2014 ואז נסגר בצו זמני ואחר כך בצו קבוע. בשנת 2014 ביקרו באתר הזה 255,000 איש, מתוכם כ-170,000 תיירים. קודם כל תייר שמגיע לאזור הזה, שזה ציר תיירות מרכזי בין ירושלים לבין מצדה, הוא מחפש את החוויה של כניסה לים המלח, כי באמת, כמו שאריה ציין, זה אחד מפלאי תבל, המקום הנמוך בעולם, ציינו את זה, זה מקום חשוב, זה מקום סופר תיירותי. תעשו מכפלות של 170,000 תיירים והשארית, עוד למעלה מ-80,000 ישראלים.

קודם כל זה מקום נהדר, בי"ת, זו הכנסה כספית גדולה מאוד. עם ההכנסה הכספית הזאת יש במקום כזה גם המון המון השקעות בתשתיות שירדו לטמיון. כל מה שאנחנו עומדים עכשיו, הכול זה אדמת מילוי, אולי אדמת מילוי ואספלטים ומדרכות, זה אולי מה שהביא את הבולענים, בגלל הכתפיים הרחבות שיש פה הבולענים היו מסביב, לא נכנסו פנימה, אבל מרגע שהם נכנסו פנימה הם נכנסו בהיקפים מאוד גדולים, כי החפירה התת קרקעית של הבור הייתה גדולה ואז כשהנפילה קרתה הייתה נפילה מאוד גדולה ולא נפילות קטנות שיש בסביבה שאין בה אדמה מהודקת.

צריכים להביא לכאן מים, גם במקום הזה אין מים מתוקים, יש פה מים מליחים, שאפשר להתקלח איתם אבל לא לשתות. זה הכול צנרות לאורך של קילומטרים. עבודות עפר, שזה השקעות גדולות מאוד, מתקן לטיפול בשפכים שהוצאנו אותו, שעמד בפינה שם, כי אנחנו טיפלנו בעצמנו בשפכים כדי להחזיר את המים נקיים לים המלח. בקיצור, כל דבר שקורה פה, העלויות שלו הן מאוד יקרות.

לאחרונה השקענו במרכז של חנות ענקית של 280 מטר. המקום הזה הוא מקום שמכירות הקוסמטיקה שלו הן מאוד מאוד גדולות, כל האזור הזה הצטיין במכירות קוסמטיקה. החנות הזאת לבד בשנה הראשונה להפעלתה עברה את ה-6.5 מיליון שקל מחזור, שזה דברים שאפילו בגוש דן, במרכז, או בירושלים, אלה דברים מאוד יפים, קשה להגיע אליהם. כי יש פה זרם עצום של כניסות. ברגע שחוף מינרל ירד חלה פגיעה אנושה בכלכלה של הקיבוץ. זו פגיעה ממש בלתי אפשרית. היום אנחנו במצב של שרידות. אנחנו לא מחזירים חובות בנקאיים, אנחנו לא מסוגלים, אנחנו מסוגלים איכשהו לתחזק את העסק הזה און גואינג, אבל לא להחזיר את ההשקעות שעשינו.

מה ביקשנו מהמדינה ואיפה אנחנו עומדים. אנחנו במגעים עם האוצר, משרד החקלאות, משרד התיירות, אלה המשרדים שמקיפים אותנו. אנחנו ביקשנו חליפין, זאת אומרת במקום חוף מינרל לעזור לבנות במקום גבוה יותר אתר חליפי. אמנם זה לא חוף ים, אבל לתת תחושה וחוויה של חוף ים המלח. זאת אומרת כמו שהולכים לחמי עין גדי או כמו שהולכים לחמי יואב או בצפון חמת גדר, נותנים חוויה לתייר שהיא דומה לחוויה אמיתית. זאת אומרת היות שחוף הים חסום היום, מעין גדי ועד קליה לא ניתן להגיע לים המלח. זאת אומרת יש פה אוצר טבע, צפון ים המלח, אף אחד לא יכול להגיע. לא מדבר על תיירים שמוכנים לשלם כסף להיכנס. היו תיירים, מוכנים לשלם כסף רק להיכנס, לטבול ולצאת. אי אפשר להגיע. זאת אומרת מרכז העסקים, שזה ים המלח, סגור, מעין גדי עד קליה אי אפשר להגיע לים המלח, טכנית, הכול סגור.

אז אנחנו נבנה את זה במקום גבוה יותר, שייתן חוויית משתמש. אבל לעסק הזה צריכים כסף, צריכים תקציבים, ויש את התקציבים האלה, כלומר המדינה הקצתה לזה משאבים לפני הרבה שנים, אלף ואחת החלטות ממשלה והחלטות של האוצר וכולם בעד בעד בעד, כולם בעד, כולם מסכימים, רק שהעסק הזה מתקדם מאוד מאוד לאט ולא רואים את הכסף. ביקשנו שני סוגים של סיוע, אחד זה סיוע לאתר חליפי, וסיוע ביניים, שיעזור לנו להגיע לתקופה עד שהאתר יופעל.

לקיבוץ הזה יש מסורת של הפעלת אתרי תיירות, הוא מכיר את זה, רמת הסיכון נמוכה וגם מבחינת המדינה זה פנטסטי. זאת אומרת זה היה אאוטלט ל-170,000 תייר, שאין להם את זה היום. זאת אומרת זה גם מושך אותם למקום הזה. החוויה להיות, לתייר שהוא לא יהודי, תייר גוי, החוויה להיות בים המלח, לעומת החוויה במצדה, ים המלח הרבה הרבה יותר חזק מכל הבדיקות שעשינו. מצדה, מספרים לו, נכנס לו מפה, הורדוס, קשה להבין את זה, החוויה של ים המלח, זה מה שהם מחפשים. אין לנו לתת את זה. למדינה אין לתת, לא לנו. המדינה לא יכולה לתת לתייר כניסה לים המלח, לאזור שלנו. הוא יכול או למלונות, שזה בריכות של ים המלח, שהמים מגיעים עד הברך, אבל ים המלח איננו.

תגיד משהו על בעיית הביטוח.

ביטוח פה, אין לנו ביטוח.

לעובדי המדינה ש - - -

אל תיכנס לזה, עשינו את זה בדיון הקודם. אתה רוצה, נעשה את זה בדיון בוועדה אחרת. מה נדבר בדיון? התחלת את הדיון פה, אבל אני - - -

אם יהיה אתר חליפי בגובה לא נצטרך את הביטוח.

בסדר גמור.

לפני שמתפזרים, אנחנו ניגש לבולען ונראה, אבל אני רוצה שתיקחו בחשבון שמפה אנחנו מתחלקים, כי חלק באו עם רכבים פרטיים וחלק באוטובוס. אני אצטרף לאוטובוס.

יש לנו מקום באוטובוס, מי שרוצה.

אני רציתי להבהיר כמה דברים.

דרך אגב, מי שרוצה להצטרף לאוטובוס ולהשאיר את הרכב כאן, אנחנו נחזור חזרה.

אנחנו נעצור בתחנה הבאה באזור שהוא קצת יותר מסוכן, אזור בעייתי. אני מבקש שאף אחד לא יתפזר, אנחנו לוקחים פה אחריות מאוד גדולה כי אנחנו רוצים להראות לכם את זה מקרוב. אנחנו ניכנס ל - - -

עובדי מדינה עם ביטוח יכולים להיכנס לבולען, לא בטוח שהם ייצאו. מי שאין ביטוח ש - - -

לא, אבל ברצינות, אנחנו לא רוצים שחס וחלילה יקרה משהו. שחף, העוזר שלי ואני, עשינו סיור הכנה לפני זה ואנחנו נעצור במקומות שאנחנו יודעים שאנחנו יכולים לעבור ולהיכנס. הרכבים הפרטיים ייסעו אחרי שחף ואנחנו באוטובוס נעצור במקום מסוים וניכנס ברגל. אבל גם כשניכנס לא להתפזר וללכת אחרינו כי אנחנו עשינו הכנה איפה אנחנו יכולים ללכת.

חברים יקרים, נגענו פה בנושא הביטוח, אין ביטוח למקום הזה. כל מי בא עם אוטו פרטי אנחנו מבקשים להוציא אותו, ורוצה למצוא פתרון להשאיר את האוטו, אפשר פה להשאיר את האוטו בחניון של מפעל אהבה. אני אלווה את המכוניות הפרטיות, מי שרוצה להשאיר את האוטו ולהצטרף לאוטובוס.

(המשך הסיור)

הברום מרגיע את המערכת העצבית וגורם לכך שאנשים ישנים בים המלח יותר טוב. זה לא משפיע על הילדים שלי, אבל באופן כללי זה משפיע. אתם מכירים את הסלוגן של תל אביב? תל אביב עיר ללא הפסקה, נכון? אז אצלנו בים המלח הפסקה ללא עיר. אז קחו את ההפסקה הזאת וחוץ מלראות את הבולענים גם תיהנו מהאוויר והמקום.

כשאנחנו נוסעים לפה אתם תוכלו לראות בולענים ישנים בדרך ישנה כאן בצד ימין, דרך ישנה שהייתה כניסה למינרל. אתם רואים פה ממש ממולכם, דרך ישנה שהייתה ותראו מה קרה לה. ואז בעצם הסיטו את הדרך לכאן, כאשר כאן עובר נחל כמובן וגם זה כל הזמן היווה בעיה.

האזור הזה, אזור מינרל, מצפה שלם ואזור עין גדי, בעיקר ליד עין גדי, כי יש גם אחרי עין גדי, אחרי נחל חבר, אזור שתוכנן, כבר קיבל אישורים בוועדה הארצית, קיבל את כל האישורים, להיות אזור של תיירים, של 5,000 חדרים בנחל חבר דרום, מדרום לעין גדי.

אני מתנצל, אני עושה הפסקה בתוך ההפסקה של ים המלח ללא עיר. אנחנו לא רואים כאן בולענים, הם עוד לא התפתחו. מצפון עוד לא התפתחו, אבל המחקר של המכון הגיאולוגי בשנים האחרונות מאפשר מעקב באמצעים מתוחכמים אחרי נפילה של אבנים קטנטנות, אפילו קטנטנות, בתוך החלל שהוא עכשיו בתת הקרקע. לכן יש כאן כמה עשרות בורות שהם עכשיו תת קרקעיים. אנחנו במכון הגיאולוגי, סליחה, לא אנחנו, אנחנו בכנסת, אבל המכון הגיאולוגי עוקב בשיטות שונות, יש שיטות נוספות שמאפשרות מעקב כזה ולכן גם אזור שנראה לנו עכשיו תמים, יש לנו יכולת להבחין האם הוא באמת תמים או רק נראה כך. זמן הפקיעה בין המצב הנוכחי לבין פני השטח, הזמן שדרוש לשם כך לא לגמרי ברור לנו, אבל זה לא אמור לקחת שנים. ייתכן חודשים, נהוג להגיד שנה או שנתיים, לא עשרות שנים על פי הניסיון המצטבר. כמובן יש לאפשרות החיזוי משמעות רבה וכמובן שהתצפיות האלה מחייבות אותנו להמשיך ולחפש וגם למצוא תקציבי מחקר. דיברתי קודם עם איתן, הנוסחה שהצעתי הייתה לחקור את הבולענים ולטפל באנשים. המחקר הזה חייב להימשך, כי בסופו של דבר הוא גם משפיע על האנשים. סליחה, דובי.

לא סליחה, זה היה סופר חשוב, כי באמת בעקבות מחקרים של המכון הגיאולוגי אנחנו עכשיו הולכים לכביש 90. הדברים של חבר הכנסת בגין הם חשובים מאוד מכיוון שהמכון הגיאולוגי הוא הראשון שזיהה את האנומליה בכביש כתוצאה מצילום לוויין וזיהה את החלל התת קרקעי בכביש 90 ואנחנו חיכינו וחיכינו עד שהיריעה הגיאו טכנית נמצאת בתת הקרקע, שנתיבי ישראל שמו, לא יכלה לשאת יותר את המשקל ונוצר באמת שקע. זה התחיל בהתחלה בשקע קטן בכביש. אני חושב שאתם תהיו נדהמים, אתם תראו את ה - - - אני הגעתי למקום היום אחרי די הרבה זמן שלא הלכתי לקטע הכביש הזה שסגרנו, ואני שאני מכיר את הבולענים ומכיר את התנודתיות שלהם, באמת נדהמתי איך הדבר הזה ממשיך להתפתח בנקודה הספציפית הזאת שמיליוני רכבים עברו. מיליוני רכבים, כולל משאיות עם טנקים, ציר ראשי במדינת ישראל, אוטובוסים, תיירים - - - שעולה למעלה במשאיות וכן הלאה וכן הלאה.

דרך אגב, גם הכביש הזה הוא כביש שאנחנו נצטרך לטפל בו. תיכף אני אראה לכם. מצד שמאל אתם יכולים לראות עוד בולענים שמתפתחים באזורים שאנחנו לא משתמשים בהם, אלה אזורים פתוחים, אבל אפשר לראות אותם. אתם רואים? הופ קפיצה. האזור הזה הוא גם חשוד ובאזור הזה נתיבי ישראל כבר כמה זמן שמים עוד אספלט ועוד אספלט ועוד אספלט, אבל האזור הזה הוא אזור מסוכן ומאוד יכול להיות שיצטרכו לעשות טיפול רציני מאוד בחתיכה הזאת ולאכול קצת מההר ולהזיז את הכביש מערבה.

אנחנו עכשיו בקטע הזה שבין מצפה שלם לעין גדי, זה אזור קצת יותר מצוקי. מבחינת הטופוגרפיה שלו הוא דומה מאוד לצד הירדני ואנחנו נוכל לראות גם את הנסיגה של הים. הים היה הרבה יותר גבוה, הרבה יותר קרוב למצוק כאן ואפשר לראות פה את הנסיגה של הים. אנחנו שגרים כאן רואים את זה בעיניים, זה כל שנה מטר. אתם צריכים להבין את הדבר הזה, מטר, 1,20 מטר כל שנה. אלה דברים שרואים אותם בעין, זה פשוט עצוב לראות איך הים הזה מתייבש. מצד אחד זה מרתק, כי כל פעם אנחנו רואים, וואו, נחשף עוד איזה משהו, נחשף עוד מעין שנמצא ב - - - אנחנו נראה, יש מקומות שיש מעיינות שעולים במים וכשהם נחשפו אז אנחנו פתאום רואים אותם. אלה מעיינות חמים גם.

אנשים שאוהבים את ההרפתקנות ואת המיסטיקה יורדים למקומות האלה, מתרחצים במעיינות האלה ומטיילים פה המון. המון המון המון מטיילים. אנחנו פה עובדים יום ולילה עם יחידות החילוץ שלנו לחלץ פה אנשים, אבל בנחלים כאן, נחל קדם ונחל דרגות, אתם שומעים כל פעם את הדברים האלה, מטיילים פה, עם ישראל היפה מטייל כאן באזור הזה ואוהב את האזור הזה. זה בהחלט אזור מרתק ויפה. פה אתם רואים, אפשר לראות איך הים יורד באזור של המצוק. הים היה למעלה. תראו כמה הוא ירד.

הסיפור עם נתיבי ישראל. כשאנחנו נראה את הכביש אנחנו נבין את המשמעות של עורק תחבורה ראשי שנחסם. אני כתבתי לשר התחבורה לא מעט מכתבים והזמנתי אותו לבוא לראות בעיניים איך הסיטו, עשו מעקף לכביש שהוא עורק ראשי במדינת ישראל, ושיבוא לראות את זה בעיניים שלו. כמו שאתם תיווכחו לדעת, אין טוב ממראה עיניים, ועד היום לא הצלחתי להביא את שר התחבורה. לצערי באמת לא הצלחתי להביא את שר התחבורה וגם לא את המנכ"ל, לבוא לפה לביקור לראות את הדבר הזה. אני חושב שאתם תבינו את המשמעות ששר שזה העיסוק שלו, תחבורה זה העיסוק שלו, יראה את הדבר הזה.

בכביש הזה עוברים מעל מיליון וחצי רכבים בשנה, מגיעים לים המלח כ-2 מיליון תיירים בשנה. כשנאמר על ידי מנהל המשק של מצפה שלם שהתיירים מעדיפים להתרחץ בים ולא להגיע למצדה, זה לא מדויק, בכל זאת כמעט מיליון מבקרים במצדה, זה לא דבר של מה בכך. זה לא ישראלים, שתבינו, 30% ישראלים וזה מספר מדהים בגלל שגם כאן עשו עבודה מדהימה בלהחזיר את הישראלים לבקר על ההר הזה. הסיפור באמת מרתק. תיירים בהחלט מגיעים וזו חבילה שלמה. לתיירים האלה קוראים one day tour. One day tour זה סיור שהם באים לים המלח למצדה או לקומראן ואחר כך הם מחפשים להתרחץ בים המלח, לאכול ולקנות קוסמטיקה וללכת הביתה. זה הרבה מאוד תיירים שהיו מגיעים מאילת ל- one day tour, היו עוברים את הגבול ממצרים, התיירות ממצרים, היו פשוט עולים בארבע בבוקר על אוטובוסים, עוברים את הגבול, מגיעים לים המלח וחוזרים חזרה. או תיירים שמגיעים בספינות לחיפה, עולים על אוטובוסים, יורדים לים המלח וחוזרים חזרה. זה קהל גדול מאוד, הרבה מאוד תיירים שמגיעים ליום ביקור כזה. פה אנחנו רואים שנתיבי ישראל טיפלו בכביש הזה, בחתיכה הזאת.

התופעה שדב מתאר, תיירות יומית, שמגיעים אנשים לטורקיה, עולים על מטוס, מגיעים לישראל בבוקר, עושים טיול שלם בישראל, חוזרים בלילה לטורקיה, כי יותר זול לישון שם. את כל האוכל הם מביאים אותם, הכול הכול, הדבר היחיד שהם קונים פה, לפעמים גם, זה רק מים, ומי שיש לו כסף מזכרות, אבל גם זה לא. תיירות שמכניסה אפס כסף למדינה.

אני לא מסכים עם שאול. התיירות הזאת מפרנסת הרבה מאוד חניות באזור ים המלח, יכול להיות שיש תיירות כזאת שהיא התיירות הענייה ביותר, אבל התיירות העוברת, מה שנקרא one day tour, משאירים פה כסף בחנויות, בחנויות הקוסמטיקה ובמזון ובמסעדות. יש פה חנויות ומסעדות שבנויות רק עליהם. באזור עין בוקק הם בנויים רק על הקהל הזה. כשהיה המשבר במצרים זה היה פשוט קטסטרופה, החנויות והמסעדות האלה לא עבדו. אז בכל זאת קהל כזה כן משאיר כסף.

עכשיו אנחנו מתחילים, אתם רואים, כתוב, 'זהירות, אזור בולענים', מע"צ שמו שלט פה. זהירות זה שאתה צריך לרדת, אתה צריך לעצור בכביש ומישהו שנוסע איתך יעבור עם דוקרן ויבדוק את הכביש. זה הכביש שסגור. הכביש הזה סגור בגלל הבולענים. אנחנו נכנסים עכשיו לאזור שלם של בולענים, זה הכביש ההיקפי שמע"צ עשו. אתם צריכים לדעת שגם בכביש הזה, חבר הכנסת בגין, אף אחד לא עשה קידוחים כדי לדעת אם יש מתחת לכביש ההיקפי הזה מלח בתת הקרקע, שזה המקור לבולענים. זאת אומרת אם יש מלח בתת הקרקע סביר להניח שהמלח הזה יימס ויהיה חלל בתת הקרקע ויהיה בולען.

אנחנו יכולים לראות מצד שמאל את מטע התמרים של קיבוץ עין גדי, שפשוט מת, וזה עצוב מאוד לראות תמרים שהניבו ונתנו, זה חיים, זה כמו בן אדם.

מצד ימין שלכם אתם רואים את בית הכנסת העתיק של עין גדי. אנחנו מרחיבים את החפירות, אזור מדהים. רק להוסיף לדברים של דב, אנחנו מסכימים לחלוטין, הכביש הזה הלך מערבה, הכביש הקודם ירדמ זרחה, כאן חיה אוכלוסיית היעלים האחרונה בעולם. אין יותר יעלים חוץ מאשר התושבים של דב, אזרחות של דב. 500 יעלים נשארו בכל העולם, הם רק פה. הם יורדים באביב מלמעלה מההרים והולכים לכאן, לאזור הזה, לאכול. בגלל הכביש הזה הם לא יכולים לעבור, כשהם עוברים הם נדרסים.

ובאמת יש פה אוכלוסייה עצומה של יעלים, של שפני סלע, של חיות נוספות וכשתנועה של כל כביש 90 חודרת פנימה לשמורה, אתם צריכים להבין מה המשמעות שהדבר הזה עושה גם לשמירה על הטבע.

אנחנו עכשיו עברנו בתוך נחל ערוגות. לא שמנו לב, אבל עברנו בתוך נחל ערוגות. כל - - - פשוט חוסם את הכביש, אנחנו חסומים. היה הגשר שם, אנחנו נגיע לגשר, אבל פשוט חסמו את הכביש. שימו לב, נתיבי ישראל שמו פה תחנה ופה בצד ימין תחנה. אמרנו להם 'חבר'ה, מה זה התחנה הזאת? אף אחד לא עוצר פה, למה שמתם את התחנה?' עכשיו תבינו, אף אחד לא עוצר פה בתחנה, תיירים לא מבינים, במקרה יורדים פה ואז הם צריכים ללכת ברגל או לקיבוץ עין גדי או לשמורה. אמרנו להם 'תזיזו את התחנה הזאת, אין מה לעשות עם התחנה, זה middle of no where. טוב ,הם בודקים את זה.

(המשך הסיור)

חברים, כמו שאמרתי קודם, אני מבקש להיות - - - אני יודע שבכנסת לא ממושמעים, אבל - - -

לא, ממושמעים.

לא ממושמעים, תלוי בראש הוועדה. אז להיות מאוד ממושמעים. מה שאנחנו הראינו קודם, אנחנו קודם כל רואים פה מטע תמרים יבש, שמת, ואנחנו נמצאים באזור בים המלח, באזור היחיד שהבולענים חוצים את כביש 90 מערבה. זה אחד הדברים הכי משמעותיים שאתם צריכים להבין. זה האזור היחיד שהבולענים חוצים את כביש 90 מערבה, שעוברים את כביש 90 ולכן אנחנו סגרנו, נתיבי ישראל ומשרד התחבורה ואנחנו, את כביש 90. כאשר דיברנו באוטובוס על המכון הגיאולוגי שחזה את האנומליה מתחת לכביש עם צילום לווייני, בכביש הזה, בערך מהנקודה הזאת ועד הגשר, שמו יריעה גיאו טכנית שהחזיקה הרבה מאוד זמן, הרבה מאוד שנים, ומנעה את פתיחת הבולען, או פתיחה של בור בבת אחת וקריסה של רכב פנימה או איזה שהוא אסון.

אבל כאשר הדבר הזה התקדם וראינו שקע בכביש, עשינו פה סיור וקיבלנו החלטה משותפת עם משרד התחבורה, נמצא פה שי טלאור, קיבלנו החלטה שסוגרים את הכביש ופותחים באופן זמני כביש היקפי שהוא היה כביש בתוך השמורה. זה לא הכביש שנסענו בו עכשיו, זה כביש שהיה יותר מערבה. במשך שישה-שבעה חודשים בערך, עד שהכינו את הכביש הזה, כל התנועה עברה בתוך הכביש הזה, גם בעצירה, חלק עוברים, עוצרים בצד שני, חד סטרי, אבל כל התנועה הזאת עברה בתוך שמורת טבע, בתוך האזור של היעלים, של שפני הסלע, של החיפושיות, מה עוד יש לכם שם? התחמס הנובי, כל מיני מינים אנדמים שנמצאים פה. כל התנועה עברה. שישה חודשים, אתם צריכים להבין, זה המון זמן. בכל מקום אחר בשביל לשחרר תנועה עובדים יום ולילה ועושים כביש כזה בחודשיים, פה לקח שבעה חודשים.

זה בגלל הברום.

זה בגלל הברום, בדיוק. אני קודם אמרתי שהברום מרגיע את המערכת העצבית ונותן לישון טוב וסיפרתי להם שעל הילדים שלי זה לא משפיע, אבל באופן כללי זה משפיע.

אז אנחנו נראה מהשקע הקטן הזה שהיה, ובגללו סגרנו את הכביש, עברה רק שנה. רק שנה עברה ואנחנו נראה מה קרה לכביש ואיך הכביש, למרות היריעה הגיאו טכנית, כי היא קיימת עדיין, אבל למרות היריעה הגיאו טכנית הזאת, מה קרה לכביש? כל התנועה, אתם רואים מה עובר פה, משאיות, בשעת חירום משאיות עם הטנקים שעוברים לדרום ועולים, כל האוטובוסים של התיירים, כל התנועה לים המלח, 2 מיליון תיירים בשנה עוברים בכביש הזה. זה לא החצר האחורית של מדינת ישראל, זה עורק ראשי, כביש 90, אחד מהאזורים היותר מתוירים ויותר מטוילים בשמורה. בשמורת עין גדי ונחל ערוגות, יציגו חברינו מרשות הטבע והגנים למעלה נתונים, חצי מיליון תיירים בשנה.

בחוף הזה שאנחנו נראה אותו, שנזנח, השקיעו 4.5 מיליון שקל כתוצאה מהירידה, להנגיש אותו לציבור, זה החוף היחיד הציבורי חינם בתחומי הקו הירוק, בים האמיתי. 350,000 מתרחצים בשנה. אנחנו נראה עכשיו, זה נראה כמו צ'רנוביל. מת.

עובד ציין משהו חשוב, הכביש הזה, כשהיה בו את השקע הקטן, היה פלס, היה ישר, ובמרכז, איפה שאתם רואים חול, שם התחיל השקע הקטן. בכביש הזה יש הגנה והשקיעה שלו זה שקיעה של כמעט מטר וחצי-שניים. כל זה קורה כשבכלל לא נסעו על הכביש, סגרנו אותו, בלי שום לחץ של רכבים ומשאיות ותארו לעצמכם אם הכביש הזה היה ממשיך להיות פתוח, מה היה קורה פה באזור.

תפרגן למכון הגיאולוגי.

אני פרגנתי. אני אמרתי קודם, שהמכון הגיאולוגי חזה - - -

כשתסיים אז נציג המכון הגיאולוגי יסביר את החיזוי.

בבקשה, בוא.

אני נציג בלתי רשמי, אבל יש נציג רשמי.

צהריים טובים. דבר ראשון, התופעה הזאת של הבולענים, השקענו בעזרים טקטיים, זו תופעה ידועה בעולם. יש איזה חלל בתת הקרקע, כל מה שמעליו מחכה מחכה מחכה, החלל מגיע לגודל מסוים, מה שמעליו עומד להיכנע, כבר נמאס לו, אין לו כוח, ופלאף, בדרך כלל זה בצורה של בוכנה לתוך חלל. ים המלח עד עכשיו, מה שראיתי, זה המקום עם ההתפתחות הכי מהירה בעולם של בולענים. לסבר את האוזן, לסבר את העין, זה החוף מהאגן הדרומי עד עין גדי, זה מעין גדי צפונה, כל מה שאתם רואים פה זה עוד פחות מעודכן, התקילו אותי לסיור, עוד לא שמתי את האיור המעודכן, מה שאתם רואים, כל הנקודות הלבנות פה, אלה הצבירים של הבולענים. נכון להיום יש 5,500 בולענים. בין מאי 2014 למאי 2015 הצטרפו למערך של כל הבולענים 712 בולענים, כנראה יותר.

כל זה נעשה על ידי סקירה של ליידר. זה משהו מלוויין שסוקרים ועושה פיצ'רס מאוד עדינים של פני השטח וככה אנחנו מסמנים את הבולענים. זה 712 בולענים.

כמו שדב אמר יפה ונכון, המקום היחידי שהבולענים ממש מסכנים את הכביש זה פה. מה שאתם רואים פה זה באמת אימג' של ליידר, שזה בצורה של לייזר מלוויינים, ופה מה שאתם רואים זה ההבדל בין מאי 2011 ומאי 2013. הדבר הזה זה שנתיים.

אבל מה רואים, מאיר?

מה שאתם רואים פה, כל החולים זה שקיעה של חצי מטר. זה כביש 90. זה כביש 90, זה החוף שם, הדבר הזה זה ה- campsiteפה, שלגמרי ננטש כבר מזמן. פה זה כל מה שאתם רואים, האזור עד הערוץ, פה עובר הערוץ ופה הוא נכנס לתוך המטעים. האזור הכי צפוני זה קצת דרומה לכביש שם.

הבולענים, כל הבולענים מתחלקים לשתי קבוצות, לפי הסביבה שהם שוקעים. יש מישורי בוץ, מה שראיתם כשנסענו מדרום לחוף מינרל, יש אזורים כאלה שטוחים שהם של בוץ, שם הם פחות מסוכנים, אבל באזורים כאלה שאתם רואים פה, זה חומר של נימפת סחף, של כל הסחף שמגיע מנחל ערוגות ונחל דוד. הבולענים פה הם הרבה יותר מסוכנים. המלח שמומס נמצא פה בעומק של 53 מטר מתחתינו, כך שיש עמודה מאוד גדולה - - -

מה עובי המלח?

עובי שכבת המלח 20 מטר. כשזה מומס כל השכבה הזו של הסלעים האלה, של המשקעים האלה שאתם רואים, מחזיק הרבה מאוד זמן, כי זה גם עמוק, ואז נוצרים בולענים שהם צרים, יכולים להיות שני מטר קוטר ו-15 מטר עומק.

אנחנו נראה כזה תיכף ואנחנו נעשה את זה בזהירות גדולה מאוד.

מה גורם להמסה של המלח?

ההמסה של המלח זה ההתייבשות של ים המלח. זאת אומרת ברגע שהמפלס יורד - - -

אנחנו נראה למעלה בפרזנטציה את השרטוט הזה.

ברגע שהמפלס יורד - - - ב-1970 המפלס היה גבוה, זה מפלס מי תהום, פה יש אינטר פייס כזה בין מים מתוקים שבאים מההרים, מירושלים, מוזנים באזור שדרת ההר, והמים המתוקים האלה מגיעים לפה ויש מתחתיהם מי תמלחת שסמוכים לים המלח. אז כשים המלח היה עם מפלס גבוה, אתם רואים שמי התמלחת, מי התהום של התמלחת מכסים את שכבת המלח, המים האלה רוויים, לא ימיסו את המלח. ברגע שהים מתייבש, המפלס שלו יורד וגם קו החוף נסוג מזרחה, אז הנסיעה שלו מזרחה גורמת לזה שגם מפלס מי התהום יורד, אבל גם האינטר פייס הזה נודד מזרחה, בגלל שמי התמלחת הולכים לים המלח ואז מגיעים המים התת רוויים, המים התת רוויים האלה עולים דרך כל מיני סדקים לשכבת המלח, עושים חלל - - -

תת רוויים זה מתוקים.

כן, זה אפילו לא לגמרי מתוקים, אפילו מי ים, מליחות של מי ים. ואז נוצר חלל והשלב הבא זה קריסה לתוך החלל הזה.

מה שאני רציתי להגיד לכם, שפה גם לכאורה מאוד קשה לחזות את הבולענים כי ה - - - פה מעל מלח מחזיקים חזק, אבל יש שיטה, זו שיטה מדהימה שפותחה על ידי גיאו-פיזיקאים. בשנות ה-90 פעם ראשונה הציגו אותה זו שיטה שנקראת אינסר, דב הזכיר תצלום מלוויינים שמקרין קרינה אלקטרומגנטית של גלים, גם דומה ללייזר, אבל זה באורך גל של מיקרוגל והוא קולט את הגל עצמו. הלוויין מגיע עוד פעם, שולח קרן, יודע בדיוק מה הגובה של הקרקע ומחזיר. משווים בין שתי הגיחות האלה ורואים את האופסט של הגלים, איך שהם עושים התהפכות, לא חשוב, אורכי גל ביניהם, ואז יכולים לזהות שקיעות עדינות של מילימטרים.

מה התוצאות? מה האפליקציה פה? זה כביש 90, אתרי הבולענים, אתם זוכרים שהראיתי לכם? פה זה הים. הים, בגלל שהוא מתנדנד, אז יש דבר שנקרא דה קורלציה בין שני הלוויינים - - -

לא חשוב.

בני הוא הצנזור שלי.

לא, הוא מכיר את הקליינטים.

לא, אני המאזין הסביר, המאזין מהרחוב.

פה זה אותם הקלסטרים של הבולענים שאתם רואים. אתם רואים את הכביש? זה הכביש, נאדה, לא רואים שום שקיעה, זה בדצמבר 2011, לא רואים כלום. הולכים קצת יותר מאוחר, זה 2012, ספטמבר, אתם רואים על הכביש? מתחילים לזהות. אזור החצייה זה פה, הבולענים פה, עוברים לשם ואז הבולענים בחלקה ההיא של המטע הנטוש, מתחילים לראות. אתם רואים, הצבעים מראים את מידת השקיעה. פה רואים שקיעה די קטנה. ואז מגיעה כמעט - - - פה ממש שקיעה משמעותית, הכחול. ברגע שרואים כחול יש לנו פה - - -

והכול מתת הקרקע. שום דבר לא רואים על פני הקרקע.

כן, על פני השטח מתחילים לראות תופעות סידוק, החבר'ה של ליאוניד מתחילים לזהות כל מיני תופעות סטרוקטורה. מה זה הסידוק פה שאתם רואים? הרי יש שקיעה ואז הכול נמתח מסביב לשקיעה. ברגע שמשהו מתכופף אז אתם תראו סידוק מעל הכפיפה. זו כבר שקיעה משמעותית.

אבל למה בתאריך הזה עדיין ממשיכות משאיות לנסוע על הכביש הזה?

אני אגיד לך, אתה לוקח מה שנקרא מקדם סיכון. אתה יודע איפה פחות או יותר הדבר הזה נמצא, אתה יודע שיש פה הגנה על הכביש, אז אתה יכול לחזות, בגלל ההגנה, אתה יודע שזה לא יקרוס. יש יריעה גיאו טכנית ואתה יודע שזה לא יכול לקרוס בבת אחת ואז אם אתה רואה את זה בעין, או אתה רואה פיזית את השקיעה, אז זה כבר מתחיל להיות מדאיג. כשהדבר הזה קרה באמת זה כבר הדאיג ואז זה כבר היה חירום וסגרנו ביום אחד.

מי מתחיל לטפל בזה? הרי ב-2011-12-13 ראו את זה - - -

טוב, זה לסיפור אחר. אתה צודק, אבל על זה נדבר אחר כך.

שאלה, כרגע אנחנו בצד הירדני?

לא.

בצד הירדני יש קצת.

למה?

כי ים המלח מגיע שם עד למצוק.

אני רוצה להגיד לך עוד משהו. דרך אגב, אנחנו על השבר הסורי אפריקאי והמלח הזה הוא ממיליוני שנים - - -

לא, דיס אינפורמציה, נשמה.

למה? אתה יודע עד איפה הבולענים בצד השני? אתה יודע? אתה היית שם? אני הייתי. אתה יודע איפה הם נמצאים? הם נמצאים בחלק הדרומי ביותר ולא בחלק הזה. גם פה יש אזורים עם מצוקים שכן התפתחו בהם בולענים.

אבל שכבת המלח היא בת 10,000 שנה והבולענים עצמם התחילו ב-1980.

נכון, אבל לא אמרתי את זה, אמרתי שיש תזוזה של הפלטות, שזה שבר.

אבל - - - לגבי כאן, למה היא לא תופסת שם?

בים המלח כל העניין זה השקעה של שכבת המלח, שהיא המקור של הבולענים. שם המבנה הוא כזה שים המלח מגיע כמעט עד המצוק, זאת אומרת שכבת המלח שם לא נחשפת כמו בצד הזה, יש מרחק גדול בין ים המלח למצוק. צורת האגן היא כזו שהמים נקווים יותר לכיוון ההוא.

רק על המשמעויות הנוספות. שואלים לפעמים, אז למה אנחנו צריכים לשלם לחוקרים במכוני מחקר ממשלתיים, יש לנו מספיק אוכלי חינם באוניברסיטאות שמבלבלים את המוח ויוצאים לשבתון ומשחיתים את כספי הציבור. המכון הגיאולוגי הוא מכון מחקר ממשלתי וזו דוגמה מעולה לחשיבות של מכון מחקר ממשלתי שהוא מוכוון לצרכי הכלכלה והמשק על פי הגדרות הממשלה. הצעצוע היפה הזה של החיזוי הוא פרי עבודת מחקר כללית לגבי הבולענים משנת 2000, זה 15 שנה, דוקטורט שלקח ארבע שנים, של רן, ואחר כך פיתוח נוסף של הכלים שהוא העמיד לרשותנו.

דיברתי קודם על הצורך להמשיך ולתקצב את המחקרים האלה של הבולענים באופן רב שנתי, אנחנו מדברים עכשיו על תכנית החומש הבאה, אני חושב שהחברים במכון באמת, עד שהבינו את התופעה, עד שהבנו את התופעה, לקח גם כן כמה שנים, היות שאנחנו מבינים אותה אנחנו יכולים לחזות את ההתפתחות. בלי ההבנה אין תחזית. יש כמובן מכוני מחקר חשובים ממשלתיים אחרים, כגון המכון המחקר החקלאי הידוע כוולקני. אני חושב שאלה גומחות לא ידועות ומאוד מאוד חשובות בשירות הציבורי.

חברים, עכשיו בזהירות בזהירות אנחנו ניכנס לראות את אחד הבולענים היותר מיוחדים ויותר עמוקים. אתה אמרת שאתה לא מכיר את העומק הזה.

65 מטר, עוד לא נתקלתי.

אז אולי אני מגזים, אני בדרך כלל מגזים.

29 מטר ראינו.

אז אולי את זה אתה לא מכיר ואני מחדש לך משהו. ממעמקים קראתיך.

(המשך הסיור)

מספר מילים בנקודה הזאת. ראינו את מינרל, איך מינרל ננטש ומינרל מקום פרנסה לקיבוץ מצפה שלם. אנחנו רואים עוד אזור שלאט לאט נאכל. אנחנו ראינו את כפר הנופש שהיינו בו לפני רגע, עם הבולען הגדול, המרשים הזה. הוא ננטש. כפר הנופש שננטש ב-1998, אבל אנחנו המשכנו לקיים כאן חיים והקיבוץ התפרנס, גם מתחנת הדלק שאנחנו רואים. דרך אגב, מי שיש לו רכבים, עכשיו המחיר מוזל, יכול לתדלק. אז גם תחנת הדלק שננטשה וגם המסעדה וחנות. אנחנו לא לוקחים אתכם לראות את החוף שהושקעו בו 4.5 מיליון שקל וביום שהיינו אמורים לפתוח סגרנו את הכביש. סגרנו את הכביש, מת החוף, 4.5 מיליון שקל שהלכו לים.

לא, לבולען.

שנבלעו באדמה.

אני לא לוקח אתכם לגשר. גם הגשר כבר התחיל להיות בבעיה ונפתח ואנחנו רואים את כל התנועה שהוסטה פנימה לתוך השמורה.

כמה זמן הגשר תפקד מהרגע שסיימו לבנות אותו?

מ-2009, הושקעו בו 60 מיליון שקל.

חשוב לי שתעלה את הנושא הזה, איך הושקעו 60 מיליון שקל בלי בדיקה, כשידעו שזה אזור מסוכן, לבדוק - - -

לא הייתה שום ברירה, ב-2001 הגשר פשוט קרס.

אני חושב שמדינת ישראל לא אמורה להשקיע 60 מיליון שקל בגשר לשלוש שנים. תעלה את זה, כדי שנבדוק את זה. יכול להיות שנשלח את זה למבקר המדינה, שיבדוק למה.

באמת הושקעו כאן 60 מיליון שקל והגשר הזה שימש את התנועה, את כביש 90, מ-2009 עד 2015, בינואר 2015 נסגר הכביש.

אז אתם רואים מעט עין גדי, אחז מהאזורים הכי יפים במדינת ישראל. תראו כמה הדבר הזה עצוב. המטעים האלה, המטע הזה, אנחנו לא יודעים מה עתידו, כמו ששמעת מהמכון הגיאולוגי, רצועת הבולענים הולכת בדיוק בכיוון הזה ואנחנו רואים גם כאן בולענים. הנה אנחנו רואים שפן סלע רץ, הם לפחות יכולים להסתובב פה בלי שיקרה להם שום דבר.

אבל חלק נטוש שם, דב.

אתם רואים שם כמה תמרים יבשים, זה נטוש, אבל מכיוון שאנחנו לא יודעים לאן זה הולך בדיוק צפוי שגם התמרים האלה יילכו.

יודעים בדיוק.

דרך אגב, הכביש, איפה שהוא עובר היום, אני אמרתי את זה באוטובוס, גם בכביש הזה אין ודאות מכיוון שלא נעשו קידוחים לפני כדי לדעת אם יש שכבות מלח בתת הקרקע, כדי לדעת אם יש שם פוטנציאל של היפערות בולענים, עוד לא עשו את הבדיקות המקיפות ולכן הכביש הזה הוא כביש זמני ואנחנו לא יודעים מה מצבו. עכשיו יש צוות שעובד על פתרון הקבע. גם כאן, אני כמובן הייתי מבקש שהדבר הזה יואץ ויילך יותר מהר ממה שבדרך כלל הולך. אנחנו היום ביום רגוע, אבל יש פה תנועה בחגים, זה משהו באמת בלתי הגיוני.

דב, אני מבקש שוב להדגיש מזווית אחרת את חשיבות המחקר. ראינו תופעות מבהילות וייתכן לעתים, בגלל מקדמי ביטחון שהרשויות רוצות לקחת ואנשים באופן טבעי רוצים לקחת, יכולים להמליץ אולי שלא לצורך על נטישה של אזור יותר רחב. היכולת המחקרית היום היא כזאת שהיא מאפשרת בכל זאת לדקדק ולדייק. מה שאנחנו רואים לפנינו שם, אתם רואים, אותם 20-30 עצי דקל יבשים, מצד ימין עדיין שום דבר, מצד שמאל עדיין שום דבר, וכמו שאמר מאיר, אנחנו היום יכולים לדעת במידה רבה של ביטחון מה הוא האזור המועד לפורענות לפחות בשנים הקרובות. נניח, אם אפשר להוציא תנובה וכסף מאזור, בצורה זו או אחרת, שהוא אולי יינטש בעוד 10-12 שנים, אבל בינתיים אפשר להביא פרנסה לאנשים. אז גם זו היכולת המחקרית שמתבטאת לא רק בחיי אדם אלא גם במובן הכלכלי.

דברי חוכמה.

אם כבר הגענו עד לכאן, אז מדברים קודם כל על הבעיות, אבל האנשים שהגיעו לכאן וגם התיירים מגיעים מסיבות מסוימות. יצא פה ג'ודי, מנהל שמורת עין גדי, הוא עובד בשמורה הרבה שנים אז אם אטעה במשהו הוא יתקן אותי, אבל עקרונית יש לנו כאן שלושה נחלים ראשיים, נחל דוד, נחל עין גדי, נחל ערוגות. יש פה אתרי עתיקות, אם תסתכלו בפנים, יש מצעד ערוגות על הגבעות הנמוכות מעל הדקלים. תלכו יותר ימינה, תראו שטח כאילו נטוע, כאילו מטע כזה בהרים, זו חלקת ניסיון שכבר 20 שנה אוניברסיטת תל אביב עובדת כאן ומנסה להראות איך מחזירים מינים מקומיים למקום, לבדוק את ההשפעה שלהם על בעלי החיים בסביבה. זה אחד המחקרים הארוכים ביותר בעולם שדוגמים אותו כל שנה במשך כבר יותר מ-20 שנה.

אתם יודעים למה זה מחקר ארוך? מכיוון שאוכלוסיית היעלים גדלה ואז היעלים אוכלים את המחקר ואז זה לא צומח, ואז הירוקים אומרים שזה בגלל שאין מים. אבל כמות היעלים גדלה והכפילה את עצמה, אז איך היעלים מכפילים את עצמם אם אין מים?

יש מה שקרה פה למשל בזמן העבודות, היעלים בחורף עולים להרים, אבל באביב ובקיץ הם יורדים לפה. אתה עובר את הכביש והולך יותר מערבה ויותר מערבה, למעשה אתה מצמצם את אזור המחיה שלהם וכמות המקום שהם יכולים לחיות ממנו הולך וקטן.

ומה עושים, שאול? הוא הופך להיות ירוק, אנחנו אומרים מה שרואים מכאן לא רואים משם.

מה שנקרא, אני מייצג את הקו הירוק.

אני רק אומר, במדרג קודם כל נדאג לאנשים, אחרי זה ליעלים.

אז בואו נדבר על אנשים שנייה. אני אומר את זה כאן, דבר שיעורר מהומה ומעורר מהומות, יש לנו הסכם הבנות עם עין גדי על המים, חלוקת מים בין הטבע לבין התושבים. אנחנו עומדים מול הביקורת הציבורית היום ולא מפסיקים להם את המים. לפי האמנה אנחנו צריכים לקבל הרבה יותר מים ואנחנו עושים את זה בהדרגתיות, עושים את זה שלב אחרי שלב.

מאיפה המים?

אני אסביר. קודם כל עין גדי הוא ספק - - -

בשביל המפעל?

לא, של המפעל, קודם כל בשביל לחיות. קודם כל קיבוץ עין גדי הוא ספק המים של עצמו, אנחנו לא מקבלים עדיין מים ממקורות, שזה לכשעצמו תקלה. צריך להגיע, כולנו מסכימים שאנחנו צריכים להיות מחוברים. אנחנו השנה חוגגים 60 שנה, עוד לא התחברנו. אנחנו מקבלים מים מקידוחים שהקיבוץ עשה.

הקיבוץ עצמו עושה את הקידוחים?

כן. פעם היו תופסים את המים במעלה הנחל, גם פה וגם שם ובהסכמות ובהבנות ובאמנה שנחתם עם רשות הטבע והגנים הורידו את התפיסה של המים למטה, שגם הטבע יקבל את כל המים שהוא צריך ודקה לפני שזה יורד לים המלח, בסוף הקיבוץ יתפוס את המים. אז כולם נהנו מהסיפור הזה. מה ששאול הדגיש, שבאמנה יש כמות של מים שאנחנו צריכים להזרים חזרה לטבע, אממה? שחסר מים. אנחנו לא נחזיר לטבע והקיבוץ יתייבש. אז יש פה פער בלוחות הזמנים שאנחנו מקווים שהוא ייסגר.

כמה קוב אתם שואבים? מה הצריכה?

קיבוץ עין גדי, מכסת המים שלו היא 5.1 מיליון קוב מים, מתוך זה הוא מקבל היום בערך 700,000, זה מה שהוא צורך.

700,000 קוב אתם צורכים בשנה?

כן, 700,000 קוב לכל מה שהיה חקלאות, את החקלאות הזאת אתם רואים פה, כשזה חי, עכשיו בטח צורכים פחות, וליישוב עצמו ולמתקנים ביישוב, יש בית מלון.

דודי, פר תושב זה המון.

אבל אתה לא מסתכל על זה פר תושב, כי יש פה תיירים שמגיעים לפה. זה כמו שתגיד פר תושב, במועצה אזורית תמר יש לה הכי הרבה, אבל יש פה 2 מיליון תיירים.

זאת התצרוכת היום. כל הסידורים שדב דיבר עליהם, של ביטול התפיסות בתוך הנחל ותפיסת המים למטה, לפי המדידות שלנו הגדילו את ההזרמה לטבע בערך ב-40%.

לא הבנתי, אתם שואבים את המים מהקרקע או שזה נגר?

מהנחל.

יש לנו שלושה מקורות מים. נחל דוד, האופי של התפיסה נשאר אותו דבר, אנחנו לא קודחים ולא שואבים מלמטה, תופסים את המים מעל פני השטח, אבל בנקודה שהיא בערך 400 מטר מזרחית לנקודה הקודמת. אז הטבע הרוויח זרימה מלאה של 400 מטר. כל זה נחלק בין הטבע לבינינו. המקור השני זה נחל ערוגות, שם אנחנו נותנים למים לחלחל ובנינו נקז ומהנקז הזה זה מגיע לנקודת שאיבה. הייתי צריך להגיד, בנחל דוד לא קרה כלום, אותה כמות מים. בנחל ערוגות אנחנו תופסים שליש מהמים שתפסנו קודם כי זה לא הצליח הנדסית, המים מתפזרים בערוצים תת קרקעיים וכו'. מנחל ערוגות אנחנו צריכים להזרים לאזור שמעל עין גדי מים חליפיים למים שאנחנו לוקחים מעין גדי. זה הפער שדב דיבר עליו, שאנחנו עוד לא יכולים לעשות את זה היום ואנחנו מתארגנים לעשות את זה. בסוף זה יתבצע, אבל לא - - -

היטל הפקה אתם משלמים או ככה?

היטל הפקה שילמנו מלא. היישוב היחיד שנדרש לשלם היטל הפקה על מים שנתפסים במורד, היישוב היחיד. עכשיו רשות המים הבינו את העניין הזה גם כן, אז הם אמרו, בואו נקפיא את זה עד שנבחן את הדברים, רק שנה הם הקפיאו את זה, אבל שילמנו מיליונים היטל הפקה.

למפעל המים מאיפה מגיעים המים?

מהמעין למעלה.

אני אשלים. מפעל המים, מכסת המים שהוא קיבל הופחתה מהמכסה של הקיבוץ, אמרנו במקום לחקלאות נעביר למפעל המים. אז ברגע שסגרנו את העניין הפורמלי, יש פחות מים, יותר מים וכו', והוא מקבל ממעין עין גדי. חלק מהמים שהוא מקבל מעין גדי אנחנו מחזירים ואנחנו - - -

כל זה חשוב, אבל אם נחובר כמה שיותר מהר לרשת הארצית - - -

לא הבנתי, הסיפור שלך מצוין.

לא מצוין, ממש לא. אם נחובר לרשת הארצית - - -

אז תשלם - - -

בסדר, אבל אפשר יהיה לעמוד בהסכמים ואפשר יהיה לעשות את הכול ואנחנו נוכל לקבל מים וגם להמשיך לפתח כי אנחנו לא יכולים להוסיף עוד תושבים ליישוב אם אין לנו מים.

והנקודות הבאות, מה קורה איתם ב - - -

גם בנאות הכיכר ובעין תמר ועכשיו ב-2016 זו פעם ראשונה שמקורות הולכים לחבר את נאות הכיכר, עין תמר וחלק יישובים בערבה הצפונית.

בתי המלון מאיפה?

בתי המלון גם מקידוחים שיש, אבל גם יש לנו מתפיל והם מתפילים את אותם מי תהום, מתפילים מים מליחים ונותנים לבתי המלון. עכשיו אנחנו נחובר לרשת הארצית.

רק לסכם את הנקודה הזאת, מה שאמרנו כאן, דיברנו על נזקים של ים המלח, תיארנו את זה, הפחתת הזרימות מירדן, לבנון, סוריה, ישראל, כולם ביחד.

בטל בשישים, עזוב. עוד 300,000 קוב בשנה, זה מה שיציל את ים המלח?

לא, ברור שזה בטל, לא דיברתי על זה. רק אני אומר שאדם עשה נזק לטבע ועכשיו הטבע מחזיר לו. מצד שני אנחנו הפחתנו את המים לטבע עם השנים, הברירה שעשינו עם עין גדי, בהסכמה מלאה, היית בעצם בואו נחזיר את המים חזרה גם לטבע, לא את הכול, רק חלק, כדי לא ליצור נזק בלתי הפיך. זו האמנה שעבדה מצוין.

כשאתה מתכוון לטבע, מה הכוונה? לאן אתה מחזיר? הרי בסופו של דבר הזרימה תמיד מגיעה אליהם.

לא, אבל יש כאן בלי חיים שצריכים לשתות אותם. כשאין מים הם לא יכולים לשתות.

כן, אין בעיה, אז מה אתם עושים? מה, יש להם אגני מים?

עשינו שני דברים, האחד, הורדנו את האחיזה, קוראים לזה איחוז, הורדנו אותו מלמטה למעלה. פינינו טווח של נחל, אל"ף, למטיילים הרבים, הוא דיבר על חצי מיליון, זה אמצעי תעסוקה, דיברתם על אמצעי תעסוקה, מה האדם מרוויח מכך, ודבר שני, ב-400 מטר האלה נוצרה חזרה של הטבע. הטבע, זה לא רק מה שרואים בעין, היעלים, הטבע זה גם הדגים - - -

אתם קיבלתם את הנקודה של האגירה.

בדיוק. אנחנו צריכים פה את העזרה של המדינה, להביא קו מים מסודר למקום הזה, שיפסיקו להתבסס על הטבע. זה אנחנו מבקשים, דבר אחד.

דרך אגב, אם יש אופק אין בעיה.

יש אופק, רק צריך לזרז את האופק.

יש אופק, רשות המים אומרת תוך שנתיים זה מוכן.

נזמין גם את מקורות. אתה תרשום לי את כל הבעיות ואנחנו נזמין את כל הגורמים, כולל מקורות, כדי שייתנו לנו - - -

כולל קידוח צרויה, תכניס גם. קידוח צרויה זה בינתיים, זה שלב ביניים, אנחנו רוצים לעזור להם והמדינה, צריך לתת פה קידוח, אז מקורות אומרים 'לא, תעשו את זה אתם'. אז אנחנו, רשות הטבע והגנים, איתם הולכים לממן קידוח מים, נשמע כדבר הזה?

קידוח נוסף.

(בישיבה)

עוד פעם, רבותיי, צהריים טובים. אני באופן פורמלי מתכבד לפתוח את הישיבה של ועדת הפנים והגנת הסביבה בנושא של תופעת הבולענים באזור ים המלח. אני עשיתי דיון בוועדה ב-24.6, הוצאנו פרוטוקול בעניין ואני אקיים דיון נוסף, אבל מבחינתי פונקציית המטרה של הדיון הזה הייתה יותר התרשמות ולשמוע את התושבים. אני רוצה להיות מוכן לדיון הבא ולכן אני רוצה לשמוע אתכם יותר בנושאים שאתם רוצים להעלות בוועדה על מנת להזמין את אנשי המקצוע ובדיון הבא נסכם את האירוע. לכן, כמו שאמרתי, מבחינתי הסיור הזה היה יותר התרשמות, וכפי שאמרת, דב, לפעמים טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים. כשאתה רואה לפעמים את התמונה אתה מבין לבד, לא צריך לדבר יותר מדי. לכן התעקשתי שכמעט כל משרדי הממשלה יהיו כאן על מנת שלא נצטרך להסביר להם למה צריך ומה צריך.

ברשותכם, אני רוצה להעביר אליך, דב, את רשות הדיבור ולראשי המועצה האחרים שנמצאים פה והפונקציות המקצועיות, על מנת שאתם תפיצו בפנינו את הנושאים שאתם רוצים שאנחנו כוועדה בסופו של דבר נדון בהם ונמשיך.

אני לא בא לטפל בסוגיית הבולענים, זה לא הסיפור שלנו פה. שמענו את ההסברים על הבולענים, באמת מרתקים, אבל זה מבחינתי יותר העשיר את הידע האישי שלי, אבל לא בשביל זה באתי, אנחנו רוצים יותר להתעסק בתושבים. זה אותי מעניין כרגע, התשתיות והתושבים, כפוף לזה שיש כמובן תופעה של בולענים שאני כרגע לא בא לחקור את שורשיה ולהסביר איך בעצם פותרים את הבעיה שלה, זה כבר סיפור אחר לגמרי שלא במגרש שלי.

אז אני אעביר אליך את רשות הדיבור, דב, רק לפני שאני מעביר אני רוצה לתת אינפורמציה קלה. שר התשתיות דיבר איתי לפני מספר ימים, הוא יביא להחלטת הממשלה - - - מה שקרה פה בעקבות הדיון הקודם, הסתבר שיש 120-150 מיליון שקל שממשלת ישראל קיבלה החלטה לטפל בסוגיית הבולענים.

היו, לא יודע אם יש.

היו, חלקם התאדו על ציר הזמן. דרך אגב, זה כבר לא מעניין אותי אותו תקציב, בגלל שאנחנו לא באים לטפל בבולענים. הבנתי שאי אפשר לטפל בבולענים אז בואו נשים אותם בצד.

זו בעיה של מחקר.

אמרתי. חבר הכנסת בגין כל הזמן מדגיש את המחקר, זה חשוב מאוד, אבל זה כרגע לא הסיפור שלי פה. שר התשתיות פנה אליי, הוא מתכוון להביא להחלטת ממשלה, להעביר את הנושא כנושא למשרד אחר ולא אליו, אבל זה מה שנקרא כדרורים, אני מקבל את זה, אבל אני גם לא בא מבחינת הכדרורים, זה פחות חשוב לי איפה הוא יישב, חשובה לי יותר התוצאה. כמו שאמרתי, זה התושבים, היישובים והתשתיות שלהם בפרנסה.

לפני שאני אעביר אליך, דב, אני אעביר את רשות הדיבור לחברי הכנסת ברושי ובני ואחרי זה נעביר את זה, בעיקר לשמוע אתכם.

שלום לכולם. קודם כל תודה על האירוח. אני רוצה רק לומר תודה לדודי, יושב ראש הוועדה, כמובן לבני בגין ולחברים שאינם פה איתנו, אבל שהיוזמה שעלתה בכנסת מאז בחירתה של הכנסת האחרונה נלקחה ברצינות על ידי הוועדה והעומד בראשה, דודי, מזה נולד גם הביקור. אני חושב שזו הזדמנות לבוא ולומר גם לחברים ביישובי האזור, וזה מצפה שלם ועין גדי, שהמטרה צריכה להיות איזה שהוא הסדר קבע, לא עוד משהו חד שנתי או תקופתי, אלא ניסיון לומר מה היא התכנית הנדרשת בעקבות המציאות שחלקה נמשך זמן רב. בני בגין, שהוא ודאי המומחה בשולחן הזה, אומר שבצדק דודי אימץ את הגישה של טיפול באנשים.

מה היא התכנית הנדרשת למצפה שלם ועין גדי? שני מקומות שאנשים הגיעו לכאן כשליחים בתקופות שונות, במציאות שונה, אבל ודאי במציאות של היום לא ניתן להמשיך את השהות כאן, את השליחות כאן בלי התערבות ממשלתית בהיקף גדול, משמעותי ולאורך זמן. אני קורא גם לנציגי המשרדים השונים שהתעסקו כאן באנשים שבאו לומר את דברם, גם לדבר בכנות, גם בפתיחות, אבל בעיקר לקחת התחייבות וזה שנצא מפה עם רעיונות מרכזיים ושבוועדה, שדודי יכנס ועומד בראשה, תסוכם תכנית פעולה ובמידת הצורך היא גם תגיע לממשלה ונחזור ונראה באזור הזה מקום שאפשר לחיות בו בכבוד, לא רק אלה של היום, גם הדורות הבאים.

אז אני מקווה שלדיון הזה תהיה תרומה חשובה, ויחד עם זה, כפי שברור, לא נוכל לקבל פה החלטות, אבל נצא מפה עם יכולת להעביר את התחושות למי שאיננו פה ולהוביל החלטה שתסדיר את הנושא ברמה של ודאות, סבירות ושיש איתה אופק ועתיד יותר טוב. תודה.

תודה לחבר הכנסת ברושי. אני אעביר את רשות הדיבור לחבר הכנסת בני בגין, בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש. בעקבות הדיון בוועדה צצה פרשנות מסוימת, לא נכונה, של דבריי בוועדה על הצורך להבין ולהפנים שאתרי בולענים, כפי שראינו היום בציור, אינם ניתנים למעשה למאכל אדם ואותם אין אלא לנטוש ככל שהם מוגדרים. כתוצאה מאי ההבנה הזאת אנשים חשבו שאני מדבר על נטישת היישובים באזור ים המלח, שחלקו מוכה בולענים. אני הגעתי הנה לפני כחודש, חמישה שבועות, לשיחה עם החברים, היו באולם הזה בעיקר הוותיקים, למעשה המייסדים, ומה שאנחנו רואים היום, עם הירק שבוהק בעינינו, הוא פרי העבודה והחזון והמסירות וההתמדה של קבוצה קטנה של אנשים שהגיעו הנה כשלא היה כביש, לא רק צפונה לירושלים, אלא גם דרומה. יש לעתים נטייה, אולי לאנשים קצת יותר צעירים ממנו, לקבל את זאת כמובן מאליו. הקשיים שהיו מנת חלקם, רובם אולי אינם עוד, ומגיעים קשיים חדשים שהזמן גרמם, אבל יש חשיבות רבה, לא רק היסטורית, לנקודות האלה, להמשכיות כאן ולכן, כפי שאומר היושב ראש, אנחנו צריכים לדאוג לכך שיהיו מקורות פרנסה הולמים ואנחנו צריכים לדבר על תכנית קבע, תכנית רב שנתית שתאפשר את זאת, תעודד גם את היזמות המקומית.

המקומיים יודעים יותר טוב מאחרים מה דרוש ומה הן המגבלות, אבל היות שתופעת הבולענים היא תופעת קבע שלא עומדת להירפא בעשורים הבאים אז השפעתה ארוכת הטווח באותה מידה שהיא משפיעה על חיי התושבים כאן צריכה גם היא להילקח בחשבון כשעורכים את התכניות הכלכליות. תודה.

תודה רבה. דב, אני הייתי רק מבקש את ההתייחסות שלכם, ככה בקצרה, גם לשתי סוגיות שאותי מעניינות, כדי להוביל את הדיון הבא. אחת זה מה החלטות הממשלה לדורותיהן וגם מה התקציבים שאושרו לדורותיהם. זה מעניין אותי כפתיח או כנקודת מוצא שלי לדיון הבא, כדי לראות איזה החלטות לא מומשו עד היום ולמה. בבקשה.

נתחיל בתודות. אז באמת ככה, אני 12 שנה ראש מועצה אז גלגלתי לעצמי את הביקורים הרבים שהיו כאן לאורך התקופה הזאת, אם זה ראשי ממשלה, נשיא ארצות הברית וכן הלאה וכן הלאה, אני חושב שהביקור הזה והיקפו, מלבד הביקור של ראש הממשלה שהיה גם בהיקף גדול מאוד, עם משרדים רבים, בשנת 2012, כשהתקבלה ההחלטה על קציר המלח, עוד סוגיה שונה באזור ים המלח, אבל ראש הממשלה הגיע כדי לראות גם הוא במו עיניו מקרוב, ואז התקבלה החלטת ממשלה על קציר המלח. בנוסף להחלטה הזאת של קציר המלח הוחלט להשקיע באזור בהתחדשות ובפיתוח תיירותי ובהגנה על האזורים של בתי המלון, כ-850 מיליון שקל, שזו השקעה, לדעתי, חסרת תקדים במדינת ישראל באיזה שהוא מקום בהיבטים תיירותיים. אני לא זוכר השקעה כזאת. בטבריה השקיעו 180 מיליון שקל. אני חושב שזה בהחלט ראוי לציון והדבר הזה היום קורם עור וגידים מול העיניים שלנו בעזרתה של חל"י, החברה הממשלתית להגנת ים המלח במשרד התיירות, שיתוף פעולה מדהים שיש בינינו והדבר הזה קורם עור וגידים.

אנחנו הכנו כאן איזה שהיא מצגת, על חלקים ממנה אני אעבור מהר כי ראינו את זה בשטח והבחור מהמכון הגיאולוגי הראה לנו כמה דברים יפים אז אני אעבור על זה. אבל בסוף המצגת יש גם בדיוק איזה דברים אנחנו מצפים, מה אנחנו מבקשים. כמו שאמרתי קודם, בהיבט האופרטיבי אני חושב שהביקור הזה הוא חסר תקדים וחשוב מאוד ואני מודה לחברי איתן ברושי על העלאת הנושא ולחבר הכנסת בני בגין ולכל הוועדה ולך, דודי, איך אומרים? מניהול הוועדה או מהישיבה בוועדה והאופן שאתה לקחת את העניין לידיים, היה לי ברור, ואמרתי לך את זה קודם בפרטיות, אבל אני אומר את זה בפומבי, היה לי ברור שיש כאן מישהו שלוקח את העניין הזה והולך ומוביל את זה וזה לא עוד איזה שהוא ביקור, או עוד אירוע שנרשום בפרוטוקול ונשכח ממנו. אז באמת תודה רבה לך.

(מצגת). ים המלח, צילום לווין. אנחנו נמצאים היום כבר במינוס 429. כשאני הגעתי לקיבוץ, בנת 88', אנחנו היינו לדעתי במינוס 400 או 401. תראו כמה כבר הדבר הזה, איך הים מתייבש.

אנחנו מוכרים בעולם את ים המלח כספא הטבעי הגדול בעולם. ספ"א זה גם ראשי תיבות בלטינית של סלוטה פר אקווה. זה מקום בבלגיה, אבל סלוטה פר אקווה בלטינית זה בריאות באמצעות מים ולנו יש את המים הטובים ביותר בעולם, אבל לצערי הם מתייבשים. יש לנו את ארבעת האלמנטים הטבעיים האלה, אדמה, מים, אוויר, כמו שאמרתי לכם, חמצן וברום באוויר, וכמובן השמש הבריאה, מינוס 400 מתחת לפני הים וגם שכבת האוזון שלא נפגעה באזור הזה גורמים להגנה נוספת כך שהקרניים מגיעות מוחלשות יותר לעור.

קצת היסטוריה. אנחנו רואים את יגאל ידין. ליטל פה, אז הנה אבא. קצת מורשת והיסטוריה באזור. טבע, סביבה, נמצאים איתנו רשות הטבע והגנים, זה גב החלון מעל נחל דוד וזה זאב, כשהיה קטן, עכשיו הוא גדל קצת. זה האזור שלנו, אנחנו יכולים לראות מלמעלה איפה אנחנו נמצאים. מועצה אזורית מגילות, מועצה אזורית תמר, שתי המועצות שחולשות על כל אזור ים המלח. בצד המזרחי ממלכת ירדן והרשות הפלסטינאית.

אנחנו ראינו את הדברים האלה בעיניים. אנחנו נראה מה היה לפני ומה אחרי. ב-1939 והיום איך הדבר הזה נראה, איך המזח היה ואיך המזח היום. מפלס המים היום מינוס 429 ואיך הוא היה, קצת קשה לראות את השנים, אבל מצד ימין זה 2011, באמצע 1989 ו-1972 משמאל.

בשנות ה-70 התחילה הירידה המשמעותית ביותר עם סכר דגניה ואחר כך כשסכרו את ירמוך ופחות ופחות מים זרמו. אם זרמו בירדן הדרומי כמיליארד קוב מים לאזור אז היום זורמים כ-100 מיליון בסך הכול, בעיקר ביוב, קצת מהקדרון, קצת מנחלים נוספים. נחל הארנון, בצד השני, בצד הירדני, גם הם סכרו אותו ומשתמשים במים, אז ככה שפחות ופחות מים זורמים ועדיין ים המלח ממשיך להתאדות כי האקלים לא השתנה.

זה ראינו. המכון הגיאולוגי. זו הדמיה קצת אחרת, אנחנו רואים את שכבות המלח ואת מי התהום שמגיעים היום כתוצאה מירידת המפלס שממיסים את שכבת המלח שנמצאת בתת הקרקע וככה השכבה העליונה לא מסוגלת לשאת את המשקל וקורסת ונוצר הבולען. שמענו כמה בולענים יש היום, ראינו את אחד הבולענים המרשימים היום. לא הרבה מגיעים למקום הזה לראות אותו, זה גם מה שתואר בגרף קודם.

פה אנחנו רואים גרף של התפתחות בולענים באתרים שונים. מה שמצוין למטה, כל העמודות האלה אלה אתרים שונים באזור והצבעים זה השנים והתפתחות של הבולענים באותו אתר. אז אנחנו רואים, גם ד"ר מאיר אבלסון, מהמכון הגיאולוגי, רבנו, ציין שרק השנה 700 ומשהו בולענים נפערו.

מלבד המחקר, שחבר הכנסת בני בגין דיבר, יש חשיבות גם לתקצב את הניטור. הניטור זה לעקוב, זה חלק מהעניין, זה לבדוק את כל האתרים, את כל המקומות, לדעת, כיוון שאנחנו חיים בסביבה בלתי יציבה אז אנחנו צריכים לדעת איפה אנחנו נמצאים, לאיזה מקום אפשר להגיע, איפה אפשר לטייל, איפה אי אפשר לטייל והניטור הוא חלק חשוב מהחיים שלנו כאן באזור.

קריסת תשתיות. אנחנו ראינו. דרך אגב, דודי, זה הגשר שהיינו עליו, אבל זה הגשר שהיה ב-2001 ואז בנו את הגשר ב-2009, זה הגשר שקרס ב-2001 כתוצאה משיטפון, כתוצאה מהתחתרות של הנחלים אחורה ואז המים שטפו את היסודות של הגשר והגשר קרס. זה המבנה שאמרתי לכם שהמפתחות עוד נמצאים בפנים, שראינו אותו.

פה אנחנו רואים כל מיני מקרים שקרו פה באזור. זה ים המלח, 1967, ועוד לחיצה, תראו מה קרה עד 2014, את ההתייבשות של הים. זה ב-90' ומשהו וזה החוף ב-2014. מצד שמאל זה הגשר, אנחנו יכולים לראות את עוצמת המים ואיך הטבע משתולל. כשיש גשם חזק בירושלים ובדרום הר חברון אז כל המים מגיעים בסופו של דבר לים המלח. יש פה עוצמות זרימה שהן רציניות מאוד. זה צילום של קריסת הגשר, זה הצד המערבי, זה כבר הצד המזרחי, איך הוא נאכל כתוצאה מההתחתרות של הנחלים ואז הופ קורס פנימה כל הגשר ואז באים ובונים גשר חדש שהספיק לנו לכמה שנים בלבד. היום חזרנו 30-40 שנה אחורה עם גשר קטן. זה לא גשר, אלא מעבר אירי, שאנחנו עוברים בתוך הנחל היום. אז כל טיפה של זרימה של מים אנחנו חסומים כאן באזור.

אתם יודעים שכשיש תקלה של רשת סלולרית, שעתיים אין לנו טלפון או שעה אין טלפון אנחנו משתגעים. אנחנו בדור אחר, פעם החבר'ה, לא נורא, היה אוכל, לא צריך לנסוע, הבית בקיבוץ הכול בסדר. היום לא, היום אנחנו נסגרים לפעמים ליומיים-שלושה, סגורים משני הכיוונים. זה דבר בלתי נסבל. או אין חשמל יומיים.

זה מבט מלמעלה על עין גדי. על פי שנים איך זה התפתח ומה קרה ואיך כל האזור הזה ננטש בסופו של דבר. זה הגשר, גשר נחל ערוגות, זו רצועת הבולענים. פה אנחנו רואים ממבט מלמעלה את המעבר, שזה המקום היחיד שהבולענים חוצים את כביש 90, במקום הזה היינו וזה חוצה לכיוון מטעי התמרים וכמובן כתוצאה מכל הסיפור של סגירת הכביש נטישה של כל מתחם התיירות שנמצא כאן באזור.

זה כבר הכביש ההיקפי שנתיבי ישראל בנו. כמו שאמרתי, כביש זמני. פה נדרש כמובן לעמוד בלוח זמנים יותר מהר כדי למצוא פתרון קבע שיתאים גם לטבע, גם לאדם וגם לסביבה עצמה.

זו דוגמה, מה שאמרתי, זה מה שקורה היום. טיפה של זרימה, הכביש סגור, זה נחל ערוגות. טיפה זרימה, זה ממש זרימה קלה, זה לא מגיע בכלל לזרימה שראיתם קודם בקריסה של הגשר. הכביש סגור, אי אפשר לעבור והיום נתיבי ישראל והמשטרה, נתיבי ישראל פה, הם עובדים, זה של נתיבי ישראל, אבל המשטרה לא יורדים בכלל לאזור, מרחוק נותנים הוראה לנתיבי ישראל 'תסגרו את הכביש', הם סוגרים אותו כבר במצוקי דרגות כאשר יש פעמים שהנחל זורם רק בחבר והנחל הזה פתוח ואפשר להגיע לעין גדי, אבל גם לחברי עין גדי לא נותנים לעבור.

קריאה להצלת ההתיישבות. גירעון במשק המים, כמובן זו התוצאה הישירה, זו הסיבה המרכזית להיפערות הבולענים. פתרון מערכתי. אנחנו קוראים, נכון שאנחנו רוצים לטפל באנשים וזה חשוב מאוד, בתושבים שגרים כאן ובתיירות ובפרנסה, אבל צריך לזכור שיש פה משהו גדול יותר וזה הים, והים ימשיך להתייבש וימשיכו להיפער בולענים ובדבר הזה צריך לגעת. אין מנוס מלגעת גם בדבר הזה. ב-2006 היה צוות שהכין את מסמך המדיניות לעתידו של ים המלח והמסמך הזה לא הושלם. אנחנו מבקשים שישלימו, שתהיה החלטת ממשלה שישלימו את מסמך המדיניות לים המלח, איך ממשיכים מפה והלאה, מה קורה עם הים, מה עושים עם הים. הים הזה ממשיך להתייבש וממשיך לייצר בעיות והים הזה הוא נכס לאומי ובינלאומי. אמר את זה ידידי ראש מועצת מגילות, אריה, שהוא נכס בינלאומי, וככזה גם צריך להתייחס ולהמשיך את מסמך המדיניות ולחדש את הפעילות של הוועדה הזאת.

פיצוי מיידי או מה שנקרא קרן מיוחדת. אני לא אומר פיצוי בכסף, שיבואו וייתנו לכל תושב פה כסף, זה ברור שזו לא הכוונה, אבל התחדשות, קליטה, בנייה, חידוש התיירות, העתקתה של התיירות שנפגעה ומקומות שזנחנו, זה נאמר גם במינרל, להעתיק את מינרל למקום אחר או את אזור התיירות בעין גדי ולתת פרנסה בכל זאת לאנשים להמשיך להתקיים במקום הזה.

החלטות ממשלה מעשיות, כמו שאמרתי, חקיקת חירום לגבי האזור, הסדרת הביטוח למועצות באזור הבולענים. זו סוגיה מאוד כואבת, אף אחד לא נותן פתרון לעניין הזה. משנת 98' יש פה חבות אישית של ראשי הרשויות שנתבעים כתוצאה מפגיעה בחיי אדם. זה דבר שהוא לא מתקבל על הדעת, אני לא יצרתי את הבולענים.

דרכי פעולה. המועצה האזורית תמר, מגילות, בסיוע המשרד להגנת הסביבה, מרכז מדעי ים המלח, יובילו את מסמך המדיניות לעתיד ים המלח, כולל הטמעה של ידע נוסף שהצטבר בינתיים משנת 2006 באזור שלנו. אנחנו עכשיו פותחים את מכון המחקר למצדה, יש לנו הרבה מאוד ידע שהצטבר באזור שלנו ואנחנו יכולים לתרום לנושא הזה הרבה מאוד. גיוס צוות מקצועי בינלאומי מלווה, בחירת צוות מדענים וקובעי מדיניות מוביל מצומצם, גיבוש תכנית פעולה מקצועית והצגתה לממשלה, בסופו של דבר, להחלטת ממשלה, כשיש הסכמות, כי הרי צריך להביע הסכמות לפני שמביאים להחלטת ממשלה, כי אחרת זו החלטה שאין לה שום תוקף.

זה בקצרה. ובנימה אישית, אני אומר לחברים שלי פה, גם ממגילות וגם מתמר ומעין גדי וממצפה שלם, תפתחו את הלב. אנחנו במצב קשה מאוד, אנשים לא מצליחים להבין עד כמה המצב שלנו קשה כתוצאה מהסיפור הזה של הבולענים. אנחנו, כראשי מועצות יכולים לזעוק את זה, ללכת לנסות ולהתדפק כל פעם על דלת אחרת, לנסות לגייס פה ושם כמה גרושים, אבל אם הזעקה הזאת לא תצא מכולנו יחד ותהיה לנו כתובת אחת שאנחנו יכולים לפנות אליה יהיה לנו קשה מאוד להמשיך את החיים כאן. קשה מאוד. תודה.

יש לי שאלה, אדוני היושב ראש. קודם אני רק אקדים, אמרת בנימה אישית, בנפלאות החיים בעין גדי ביקר חבר הכנסת בגין לפני יותר מ-50 שנה. שלחתי לחברים את קטע העיתון מ-62', שם נכתב בטעות שהוא היה עם אשתו, אבל הוא היה עם כלתי בטרם התחתנו, אז יש איזה המשכיות בחיים.

עם אשתך הוא היה. אמרת עם כלתי בטרם התחתנו, לא, עם כלתו בטרם התחתנתם.

יש שני פירושים, כן, היא כלתו אחרי שכלתי הפכה לכלה כלולה. אז הכול כלול. בסדר, מנפלאות העברית. רק אצלנו יש, כלה וכלה. זה רק בעברית.

אני רוצה לשאול, עדנה לרמן החלה, או סיכמה תכנית מתאר לים המלח, תמ"א 13, מה מצבה הסטטוטורי?

נגנזה - - - מסמך מדינה במועצה הארצית.

הוקפאה, למה?

כי כשבינת שוורץ מונתה לתפקידה התקבלה החלטה, לא רק בתכנית הזו, לעצור את כל התכניות האלה ו - - -

לעשות תמ"א אחת.

אז שאלתי בהמשך היא, לפעמים זה משיק, האם היעדר הסטטוטוריקה יש לו נגיעה להתפתחות.

ראשית כן, שנית, תמ"א 13 לא הייתה פותרת את הבעיה הסטטוטורית, היא לא הייתה נותנת מענה, כי ברמה שלה זו לא הרמה שנדרשת.

צריך סטטוטוריקה מקומית, חקיקה.

התשובה היא כן.

אני אגיד לך, חבר הכנסת בגין, אני לא רוצה לקחת את הדיון לשם. אחד מהסיכומים שסיכמנו בישיבה הקודמת, אני לא רוצה לפתוח את זה כאן, אנחנו נעשה את זה בישיבה הבאה, זה הנחיות התכנון לוועדות המקומיות. זה בנושא של ההתפתחות המקומית של היישובים, שלא יקרה את הסיפור של הגשר למטה.

בבקשה, אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לאריה כהן. בבקשה, אריה.

באמת תודה לכבוד היושב ראש ולחברי הכנסת בגין וברושי, תודה למארחים, עין גדי ומועצה אזורית תמר וחברי מצפה שלם וכל הנוכחים. אפרופו הישיבה שלכם ביוני, אני כבר ראש המועצה השלישי מיוני.

בוא לא נפתח את הנושא, נתקדם.

לא, כל מה שרציתי להגיד שאני קצת בשלבי למידה. זו הייתה כל המטרה. אבל אני רוצה לדבר על ההתיישבות וההתיישבות בעיניי, צריך להגדיר מה זה התיישבות. אנחנו מדברים על מועצה אזורית מגילות, בעיניי זה השער המזרחי של ירושלים והשער המזרחי של מעלה אדומים ולדעתי אלה ואלה חייבים אחד את השני ואנחנו גם חייבים את מועצה אזורית תמר מדרום. זאת אומרת הציר הזה שאנחנו מדברים עליו שמוביל מירדן לירושלים הוא ציר שחייבים לחזק אותו ולדעתי זה חלק מהדברים שאנחנו רוצים לדבר היום.

אני לא ארחיב פה את הדיבור על בולענים, עיניכם הרואות, הקטסטרופה גדולה, היישובים פה סובלים. זה לא רק יישובים, כל הזמן אנחנו אומרים יישובים ומועצות, זה אנשים ואני באמת אשאיר את זכות הדיבור יותר לאנשים שיראו את כאבם.

מבחינתי אני רק רוצה להשלים את דב בשלושה דברים. צריך פה, אל"ף, סוג של פיצויים. הפיצויים הם בשתי רמות, אחת, משהו שנסתדר איתו בשנים הקרובות, אמצעי ייצור חלופיים כאלה ואחרים, פרויקט כזה או אחר, שתיכף יציגו פה, ובי"ת, תמיכה בכל התשתיות. גם על זה דיברנו, אתם ראיתם מה זה עושה לכביש, עוברים פה מיליון וחצי, 2 מיליון כלי רכב. ובאמת לדאוג לתשתיות האלה, לתשתית החיים היומיומית. וגימ"ל, הבקשה הייחודית שלי, ואני רוצה לשים אותה גם פה על השולחן, ששימי, החברה הממשלתית להגנת ים המלח, אינה פועלת בתחום צפון ים המלח, מה שאני קורא, ואני חושב שכחברה שהוכיחה את עצמה ואת יכולתה באמת לשקם את התשתיות יש מקום לקבל החלטת ממשלה שתפעל גם אצלנו. תודה.

תודה, אריה. קודם כל, אריה, מגיע לך מזל טוב. לאריה יש היום יום הולדת, מזל טוב, ודבר שני, בהצלחה בתפקיד.

אז איזה מתנה הבאת לו?

אתה הפתעת אותי, כמה תמרים יש לי פה באוטו.

הוא הביא הרבה רצון טוב במתנה.

כן, הבאתי את הוועדה. דוד קובץ', יו"ר קיבוץ עין גדי.

שלום לכולם, אני מזכיר ויושב ראש הקיבוץ המארח, תודה שבאתם. אני עברתי לכאן בעיקר משום שמה שאני אגיד הוא כאין וכאפס ממה שאריה שחל, ממייסדי עין גדי, מעומק לבו ועשר אצבעותיו יגיד, ולכן אני מעביר לו את רשות הדיבור.

כאין וכאפס מציבה לי אתגר, אני לא יודע אם אני יכול לעמוד בו, אבל אני אגיד כמה דברים. אני אשתדל לא להרחיב כי למעשה עיקרי הדברים נאמרו. אני רוצה אולי קצת לצבוע אותם בצבע שלנו, בצבע המקומי.

אני חי בעין גדי 60 שנה, עכשיו בינואר בדיוק מלאו 60 שנה לקיבוץ עין גדי, ב-10 בינואר. אני חושב שפעם ראשונה, מי שמכיר אותי, יש פה מעטים שמכירים אותי, אבל מכירים אותי שאני לא איש היסטרי, פעם ראשונה יש חרדה לעצם קיומו של היישוב. זה לא היה כשלא היה כביש, וחבר הכנסת בני בגין הזכיר את זה, לא מדרום ולא מצפון, זה לא היה כשלא היינו מחוברים לשום תשתית של מדינת ישראל, וזה קיים היום במאה ה-21. זה הרקע לכל העניין והחרדה של האנשים, החרדה האנושית, היא אמיתית. מוכרחים לקחת את העניין הזה בחשבון. אני יודע במצפה שלם, אמנם לא 60 שנה, אבל גם כן עשרות שנים והנושא הזה קיים.

קיבוץ עין גדי כלכלית נשען על שלוש רגליים, שלוש זרועות, חקלאות, שלמעשה נעלמה, ראינו את זה היום. אנחנו פועלים עכשיו לשיקום המערכת החקלאית בקשיים גדולים מאוד. אני אעשה קצת הכללה ואני אגיד קשיים בעיקר בירוקרטים, אפשר להגיד משפטיים כאלה ואחרים, קשיים גדולים מאוד, כאילו אנחנו הולכים לעשות איזה משהו שלא קשור לבעיה שאנחנו דנים בה עכשיו, אבל אנחנו מתעקשים וממשיכים. הזרוע השנייה היא מפעל המים המינרלים, שגם פה אנחנו כל פעם מאיימים איומים ממקור זה או אחר, משאבי טבע והקשת המזרחית, אני לא אפרט. סך הכול זה עניין יציב שתורם לנו מאוד. והדבר השלישי זה התיירות, ונדמה לי שגם פה לא צריך לפרט, ראינו את השטח שהיה עליו כפר נופש שלמעשה נעלם, חוף ים המלח למעשה לא נגיש כמעט בשום מקום, עניין התחבורה וכו' וכו'.

למעשה צריך לבנות מערכת כלכלית חדשה בעין גדי, צריך להרחיב את התעסוקה הלא חקלאית. גם פה יש לנו כל מיני מגבלות, תמ"אות ב-א' ותב"עות ב-ע', אני בטוח שכולם יודעים למה אני מתכוון, החל מתמ"א 35 והמשך בתב"ע המקומית, יש מגבלות בתוך עין גדי, הפיתוח החקלאי מוגבל מאוד, אבל פיתוח לא חקלאי הוא מוגבל על ידי חוקי מדינת ישראל ואין טעם שאני אפרט עוד. אני מניח שהדברים ידועים.

בכל אלה אנחנו מתמודדים ויש החלטות ממשלה, הנושא היה במליאת הממשלה כמה פעמים, בקבינט החברתי כלכלי וכו' וכו', אבל הדברים הם קשים מאוד. לפני כעשר שנים נעשתה פעולה ראשונה לסיוע. כמה מהשותפים לפעולה הזו יושבים פה ויודעים על מה אני מדבר, הסיוע הזה לא הושלם עד היום, אנחנו גם לא נקבל את כל מה שהקציבו לנו, שוב, בגלל כל מיני פרשנויות בכל מיני כיוונים, אבל גם בגלל ה - - -

מוכרח להיות שינוי מהותי בגישה של הממסד לאזור ים המלח ובעיקר ליישובים ולתושבים. יש תקציבי ממשלה, הזכירו 120 מיליון שקל לטיפול בבעיות ים המלח, הבעיות שיש לתושבים הן לא כלולות בבעיות של אזור ים המלח. כלול המחקר, כלולות דרכי גישה למצדה, כלולים עוד כמה וכמה וכמה דברים, אבל האנשים שיושבים פה וחיים פה, שנתקלים בבעיות שהזכירו אותן לאורך כל היום ואני לא אחזור עליהן, זה לא בעיות של המדינה, זה לא תלוי בתקציב - - - ולא בשום תקציב אחר. מוכרחים לעשות איזה שהוא שינוי בהבנה, בגישה, בהתייחסות לכל מה שקורה פה.

אני מאוד שמח על ההתכנסות של הפורום הזה כי אני חושב שאני מדבר אל אנשים שזה גם בידם, לא רק הם, יש עוד אנשים שהם קצת חסרים פה, אנשי הממשלה עצמה, אבל זה גם בידיכם.

תודה רבה. אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לשימי. שימי, בבקשה. הייתי מבקש מהדוברים, ככה שתיים-שלוש דקות בנקודות המרכזיות, כדי לקדם את הדיון.

אני לא אאריך, כמו שהתבקשתי. בהמשך למה שנאמר פה והחלטות הממשלה, אז במסגרת החלטת הממשלה על פיתוח ושיקום ים המלח התקבלה עוד החלטה, בדיוק בכיוונים הפרקטיים, במסגרת המשימות שהוטלו על ועדת השלושה שאמורה לוודא את דרך ביצוע ההחלטה. השלושה זה משרד האוצר, משרד התיירות והמשרד להגנת הסביבה ומזומנים לעניין הזה בהתאם לצורך ולעניין גורמים נוספים. זה בגדול, אבל הצוות זה השלושה.

אחת המטלות שהוטלה עליהם זה להתחיל להקים צוות מומחים שיעסוק בדיוק בסוגיות הפרקטיות שנוגעות למה שדובר פה, על איך חיים פה, איך מתנהלים, לא מסמכי מדיניות ברמה הגבוהה, שהם חשובים לכשעצמם, על איך ממשיכים לחיות פה, איך מקיימים פה אורח חיים, איך נותנים למערכת ולאנשים פה כלים פרקטיים להתמודדות. למשל מהרמה הסטטוטורית, איך יוצרים תשתית סטטוטורית לתכנון ואחרי זה בהיתר בנייה, מי שצריך לתת את היתר הבנייה, איך הוא נדרש לו, איך הוא נותן את היתר הבנייה כי זה אתגר לא פשוט. מה המנגנונים לפיצוי, למשל מטע תמרים, חקלאות, גשר, מה שראינו, תחנת דלק. מה קורה, איך מטפלים בזה, מי מתכנס, מחליט מה המתודולוגיה, סדר החלטות. אז אותו צוות הוקם, הוא מבצע עכשיו את העבודה שלו ואם הכול יהיה כמו שצריך אנחנו נסיים את העבודה תוך, אני מניח, מספר שבועות. הצוות הזה אמור לשים תכנית עבודה. הוא לא בא עם פתרונות, אגב, הוא מגיע עם מיפוי מאוד מסודר של כל הפערים שנדרשים - - -

שימי, מי מינה את הצוות?

חל"י קיבלה את המנדט, אני את הצוות. אני מיניתי, אני בחרתי את הצוות, הצגתי אותו בוועדה - - -

לא, מי נתן לחל"י את המנדט.

המנדט ניתן לנו על ידי ועדת השלושה, אנחנו גם תוקצבנו דרך ועדת השלושה.

אנחנו לא מכירים את העבודה של הצוות.

עדיין לא, העבודה עוד לא יצאה - - - היא עוד לא הושלמה. בצוות חברים - - -

לא חשוב, מתי אתם מסיימים את העבודה?

העבודה הזו, שאמורה לתת את המיפוי והיא תיתן גם בחלק מהדברים המלצות לפתרונות, לא מלא, כי עדיין יש את ההשלמה, אנחנו נסיים אותה, אני מניח, תוך מספר שבועות, שבועיים-שלושה, אנחנו ממש לקראת הסוף.

זה חשוב לי, אני אסביר.

היא נתנה לעיון למועצות?

היא תוצג בכל שטח - - -

דקה, אני אסביר למה אני שואל. אני מתכוון לעשות דיון המשך לכן אני רוצה לדעת מתי אתה מסיים. מבחינתי העבודה הסתיימה אחרי שהיא הוצגה לחברי המועצה וליישובים כאן, קיבלה את ההתייחסות שלהם, תורגמה הלכה למעשה בהחלטות אופרטיביות. אותי מעניינות המסקנות האופרטיביות, מה פדרו עושה מחר בבוקר. כל הסיפור, בולענים, פחות, אני רוצה את הטווח הכי קצר שאתה יכול להביא את זה, מתי? אחרי שאמרתי את כל הסיבוב, גמרת את הסיבוב.

אני מניח, כמו שאמרתי, אנחנו נוכל להניח טיוטה להתייחסות - - -

לא, אחרי.

זה ייקח לי שבועיים-שלושה, ייקח לנו עוד כחודשיים-שלושה לעשות את הסבב.

לא, לא, לא. אני רוצה את זה בטווחים - - - אני אקבע את הוועדה בעוד חודשיים מהיום.

אנחנו נעשה את הכול שיהיה.

לא, אני אסביר. אני לא רוצה למסמס את האירוע. אני רואה כאן את המצוקה, אנשים מחכים לפתרונות. אם היה אצלי הפתרון, הייתי חותך אותו כבר אצלי. היות שאני רק ועדה בכנסת, אני בעצם מציף את זה ואני לא אתן למערכות להירדם בעניין, לכן אני מבקש סדר לוחות זמנים די קצר.

אני אעשה את הכול כדי שזה יהיה בלוחות הזמנים האלה שאתה מדבר עליהם. רק אני אומר עוד פעם, העבודה הזו, אין בה פתרונות קסם, שלא - - -

דרך אגב, שום דבר פה לא קסם, הכול פשוט. גם הפתרונות הם די ברורים, הכיוונים. אני אקבע בסוף בסיכום את הדיון לעוד חודשיים, אני מבקש שאם שבועיים לפני תום החודשיים אתה רואה שאתה צריך עוד שבועיים תתקשר כדי שנדחה.

מעולה, כן.

אם מדובר על פיצוי ודברים כאלה תדברו גם עם המועצות.

אמרתי, מבחינתי - - - אתה כנראה עדיין ב - - - אני כבר הגדרתי, העבודה מושלמת אחרי שהיא מקבלת את ההתייחסות שלכם. תשבו גם עם חלק מהתושבים, תשמעו גם מה הם אומרים, כדי לסגור את כל הפינה.

העבודה מתבססת על עבודות שנעשו בעבר, מחוברים אליה גם המכון הגיאולוגי, ואנחנו נציג את הדברים. אני יכול לומר שעולה באופן ברור שקיים צורך אמיתי לכלים בשטח, עולה צורך ברור להמשיך את המחקר ואת הניטור כי זה נדבך מאוד מרכזי ועולה צורך ברור שיהיה משרד אחראי שהוא לא משרד התיירות, אלא משרד אחראי ועולה גם צורך ברור בגורם מרכזי אחד, שלא מול 200,000 גורמים. עולים כל מיני צרכים ואת כל הדברים האלה אנחנו נציג. עד כאן, אני חושב, בשלב הזה.

תודה, שימי, באמת, תודה גם על האינפורמציה. הייתי מבקש לשמוע את שאול גולדשטיין.

טוב, אנחנו מסכימים לכל מה שנאמר לפנינו. דודי, אתה ביקשת שנתרכז בהשפעה על האדם, הכנו מצגת מאוד יפה איך הטבע פה נפגע קשות מהמצב הנוכחי. אני רוצה לחדש להרבה אנשים פה, אין פה האדם נגד הטבע או הטבע נגד האדם, האדם פה בלי הטבע זה לא אותו אדם. לכן המגמה של התכנית שנעשתה במשרד התיירות והמשרד להגנת הסביבה, אנחנו ויחד עם האוצר, הייתה בדיוק בנקודה הזאת, איך מוסיפים עוד מטיילים לכאן למרות המצב הקשה.

השקענו לכל אורך ים המלח פרויקטים שאמורים להביא עוד תיירים, כי בסופו של דבר כשמחפשים מקומות תעסוקה במקום כזה כנראה התעסוקה העיקרית פה תהיה תיירות ועל מנת שלאנשים יהיה מה לראות מישהו צריך לטפל בדברים האלה. אז שיקמנו עתיקות, הרמנו מפלסים של עתיקות, שיקמנו נחלים, שיקמנו בריכות, שיקמנו טיילות. בקיבוץ הזה אנחנו בכמה וכמה פרויקטים שרוצים להריץ על מנת שיבואו לפה יותר תיירים. זו מטרת הפרויקט ואני חושב שאם ניקח את היתרון היחסי של המקום, שבעיניי הוא אחד היפים בעולם, ונמקסם אותו, הוא יביא עוד ועוד מטיילים וכמובן הוא גם יביא עוד ועוד פרנסה לתושבי האזור. אם תרצה, נראה את המצגת, אם לא, עד כאן דבריי.

שאול, מה הוא ההיקף הכספי של ההשקעה בתכנית הזאת?

ההיקף הכספי, יש שני חלקים בהיקף, חלק אחד אצל חל"י, שימי יכול להגיד אותו, חלק שני זה אצלנו, זה כ-120 מיליון שקל, חלקם למכון הגיאולוגי.

לכמה שנים?

זה הולך להסתיים השנה. אולי נגרור את זה עוד שנה, כל הפרויקטים בעבודה, זה יסתיים השנה או מקסימום עוד כמה חודשים.

ויש תכנית המשך? או בקשה לתקציב המשך?

לצערנו לא. אנחנו טיפלנו בדבר שאנחנו יודעים לטפל בו. לדעתנו אין תכנית המשך, אין כוונה כזאת, אבל כמובן שנברך על כל תכנית המשך.

בוא נראה את המצגת, הכנתם.

יש מצגת וסרט.

הראל בן שחר, תושב ערבה ומנהל מרחב, תושב עין תמר.

12 שעות בפסח. מה שחשוב לראות, אם אתם מסתכלים, אתם רואים את כביש 90 בפעולה, אתם רואים את כל האנשים שהולכים שם, אלה אנשים שמטיילים בנחל דוד ואנחנו רואים את חניית הספיגה, שכולה עכשיו בתחום הבולענים, שעדיין בפסח 2014 תפקדה.

אפשר לראות את החניון פה, כמה הוא מלא.

מה שחשוב להבין, אנחנו נראה את זה גם במצגת, אם נספיק. תסתכלו שמאלה, אתם רואים את הים, אתם רואים את השטח בחניית הספיגה, שהוא כולו בולענים, כרגע הוא מתחיל להתמלא לאורך היום. זאת אומרת שחניית השמורה כבר גלשה מזמן ברגע שהוא מתחיל להתמלא. אתם רואים את הכמויות של האנשים, אנחנו מדברים על שבוע של פסח, 135,000 איש מבקרים רק בנחל הזה, בנחל דוד, אנחנו לא מדברים על נחל ערוגות ובית הכנסת העתיק ושאר האתרים.

חשוב לראות את זה כי אתם מבינים את החשיבות של הכביש ושל השטח הזה שהוא בעצם העורף של כל מה שקורה פה ובעצם הבולענים לקחו את כל האזור הזה והיום להפעיל ולממשק את השמורה הזאת זה כמעט בלתי אפשרי. היום, ברגע שחניית השמורה התמלאה אי אפשר לקלוט יותר אנשים. אני לא מדבר על השבעה חודשים שעברנו עם כביש חד סטרי וכל מה שקרה. אנחנו משווים פסח לפסח, ירידה של משהו כמו 20%. אני לא מדבר איתך על חוויית הביקור, של אנשים שעמדו פה שעות ו - - -

קצת על השפעת הבולענים על עין גדי. חשוב לי להגיד בפתיחה שהתופעה הזו משפיעה על כל המרחב, יש לה השפעה אדירה. חשוב גם להגיד שזו בעיה משותפת. כל האמירות האלה שנזרקות פה, - - - מה יותר חשוב, בכלל לא רלוונטי. כדי להצליח בעניין הזה צריכים לעשות את הדברים ביחד. אנחנו בכל מקרה בעניין הזה לגמרי ביחד עם כל מי שמשתתף פה, אם זה המועצות, אם זה הקיבוץ, אם זה חל"י, כל מי שפועל פה במרחב הזה כי אחרת פשוט זה לא יצליח.

השפעות. אני לא אלאה אתכם בפוקוס היותר גדול כי לדעתי הראייה הנכונה היא צומת ליד או צומת הערבה, אבל התמקדנו קצת במה קורה בנווה עין גדי. חשוב להבין שכשאנחנו אומרים נווה עין גדי זה כבר קפיצת מדרגה, כי פעם כל אחד דיבר על האתר שלו לבד, היום אנחנו רואים את זה כאתר אחד משותף והראייה היא כוללת. בעצם סגירת כביש 90, ראינו אותו, המעקף הזמני והמעקף הזמני זמני שהיה תוך כדי, צרה מאוד גדולה.

צורך בהעתקת תשתיות. צריך להבין, כמו שאמר יושב ראש הוועדה, לתקן את הבולענים אי אפשר, אז מה קורה? הולכים מערבה, לזה יש הרבה משמעויות. רוב השטחים שהולכים מערבה הם שטחי שמורות טבע כאלה ואחרים ולכן השותפות והמעורבות הגבוהה בעניין הזה. כרגע לטווח הקצר האופציות היחידות שיש הן ללכת מערבה. עד שתהיה נגישות לים ועד שיהיו דברים אחרים האופציה היא לטפל במה שאפשר, מה שנמצא באזור הבטוח, לפתח אותו ולשפר אותו. כמובן דובר פה על פגיעה בשטחים החקלאיים, הקושי בממשק של ניהול השמורה, ראינו. כל מה שקורה פה עם בעלי החיים, תיכף נראה.

חוויית הביקור מאוד מאוד נפגעה. צריך לדעת שזה אתר שרק בשלוש התחנות של הרשות פה זה חצי מיליון מבקרים בשנה. זאת אומרת חוויית הביקור מאוד מאוד נפגעה, אי אפשר היה לבקר פה ולעשות את כל האתרים, עמדו פה שעות, עמדו פה בפקקים ואנחנו רואים את זה ולדעתי אנחנו גם נראה את זה בהמשך. לוקח לדברים האלה זמן. כמובן ירידה במספרי המבקרים, בולענים ראינו.

זאת הרצועה. אנחנו רואים את הכביש הזמני. צריך להבין - - -

אני רק מבקש, אנחנו מכירים, התרשמנו, תעבור שתי דקות לתת לנו את הפאנץ' ליין ונתקדם.

אנחנו מדברים על התשתיות. כמובן שחוף השמורה, שהיה פה, שגם כן היה אטרקציה, נעלם לגמרי ואי אפשר לטייל בו. אנחנו רואים את מה שקורה עם בעלי החיים. אתם רואים פה את עדר היעלים, אחד העדרים הגדולים בישראל, 200 פרטים בספירה האחרונה, לצערנו המספרים לא עלו כל כך אבל זה מה שיש. אבל עכשיו באמצע השטח שלהם עובר המעקף ואתם רואים אוטובוס ויעלים. אנחנו רואים פה את האזורים שלא נגישים אליהם, צבי שנפל לתוך בולען, יעל שנדרס.

נתוני מבקרים. ירידה של 20% בין פסח לפסח. אנחנו רואים את הפקקים שהיו, פשוט אנשים עמדו פה ולא יכולים היו להיכנס, אז הם פשוט הסתובבו.

מה עושים כרגע? כרגע בתכנון טיילת שתחבר את כל אתרי הנווה, שיקום צומח. ראינו את זה מהכביש, חבל שלא הסברנו על זה, הארכת שעות ביקור ובעצם העצמת החוויה. בעצם הכוונה בתוך הנווה הזה לקשור את כל השכבות שקיימות פה, טבע, היסטוריה קרובה, היסטוריה רחוקה ואז בעצם גם לאפשר למי שבא לבקר פה חוויה יותר טובה וגם פריסה יותר טובה לימים. אם השמורה נסגרת בארבע ובאתרים אחרים אפשר לבקר אפילו בלילה ולכן אפשר לשפר את הדבר הזה. טיפול בדרכים הפנימיות. אתרים ארכיאולוגיים, טיפלנו פה בשלושה אתרים מרכזיים בצורה שבהחלט משפרת פה את חווית הביקור. ואנחנו מלווים את כל הדבר הזה בניטור וניטור אקולוגי.

תודה רבה. הייתי רוצה לשמוע, ברשותכם, את גונדי שחל, תושבת המקום.

שלום לכולם. אני רוצה קודם כל לברך את היוזמה שסוף סוף חושבים קצת על כמה התושבים שגרים פה באזור הנפלא הזה. אני כ-30 שנה חיה בעין גדי, באתי מגרמניה לפה וכעשר שנים אני עובדת בשביל ארגון אקופיס מזרח תיכון, שאנחנו ארגון חוצה גבולות ואני כתושבת האזור פה עובדת הרבה על מה שקורה עם ים המלח.

מהחוויות שלי פה בתור תושבת האזור, בשנים האחרונות ראיתי כמה בעיות שאני לא ראיתי פתרון. אל"ף, בכל ים המלח אין בעצם חוף אחד פתוח שאפשר לגשת. אני גם מורת דרך, אין איפה לעצור רגע עם אוטובוס של תיירים ואפילו לדבר על הבולענים זה בעייתי, כי אין איפה לעמוד ובאמת להסתכל על זה בעין גדי. אני חושבת שאנחנו צריכים לחשוב איך לנצל את הבעיות שנוצרות ולעשות אולי אפילו מרפסת תצפית על הבולענים עם הסברים שאנשים יכולים בבטיחות לעצור וללמוד על זה. אני חושבת שאנחנו יכולים להפוך את זה למשהו לטובתנו.

מאז שנסגר הכביש אין תחנת דלק בין הצפון לנווה זוהר, כל יום רואים פה צעירים ואנשים שעוברים פה שפשוט נתקעים בלי דלק. בתור חבר קיבוץ אפילו אסור לי מבחינת החוק למכור להם דלק מהתחנה שלנו. אנשים ממש לא יודעים, כבר פגשתי אנשים טובים שנסעו בשביל אנשים אחרים 50 קילומטר ויותר בשביל לעזור להם להגיע לדלק. לזה, אני חושבת, צריך לתת מענה. אין איפה לשים את האוהל. אנשים שאני מכירה ביקשו ממני לתת לילדים שלהם לשים את האוהל אצלנו בגינה, כי אין איפה. כל מיני דברים קטנים כאלה שפשוט אנשים באים ואין שום תשתית יותר, הכול הלך.

נכון שאנחנו נצטרך ללמוד לחיות עם הבולענים האלה, וגם אם אנחנו נעבוד על פתרון גדול יותר זה ייקח המון זמן, שנים שנים עד שיזוז משהו לטובת ים המלח. אבל מה שחסר לי פה ושלא שמעתי זה שני פתרונות שאנחנו היינו רוצים לראות בתור ארגון וגם אני, בתור תושבת האזור. קודם כל זה זרימה של יותר מים בירדן הדרומי. צריך להביא יותר מים, היום זה פיפי וביוב שזורם שם. שנים כבר הובטח לנו שתהיה זרימה בירדן ושיטפלו בזה. דבר שני, אני הייתי רוצה גם טיפול בדרום ים המלח, במים שמתאדים בבריכות האידוי של מפעלי ים המלח. לדעתי אנחנו אזור מדהים שאין מקום יותר יפה בעולם כולו, אם אתם שואלים אותו, ואנחנו הפכנו יותר מחצי מהים לאזור תעשייתי ואנחנו ממשיכים לאבד את המים. לפי ידיעתי אין אפילו תשלום על מי ים המלח ששואבים החוצה. אני חושבת שהדרום כבר הפך להיות אזור תעשייתי ועכשיו ממשיכים להוריד את המים. לא יכול להיות ש-business us usual ושלא ניתן את הדעת על למצוא פתרונות אחרים להוצאות המינרלים, שצריך להמשיך באידוי המים באותו קצב ואפילו לחשוב כל פעם על איך להגביר את הקצב.

גם פה צריך לתת את הדעת להאט את הקצב ואיך כן לעצור יותר את ירידת המפלס. כל פתרון שנמצא פה וצריך למצוא את הפתרונות שעכשיו מדברים עליהם, אין מנוס, אם אנחנו נמשיך להתעלל בים וביהלום הזה בכתר העולמי אז לא יהיה ים המלח.

מאה אחוז, תודה רבה. אתי בירן, מצפה שלם.

שלום לכולם. אני אתי, אני חברת מצפה שלם. לפני שאני אתחיל אז אני אגיד קודם כל תודה גדולה, במיוחד לדוד שלקח עלינו אחריות, על ים המלח, ועומד בהבטחות שלו והגיע אלינו ומזיז ופועל, ולאיתן ברושי, שפשוט שומר עלינו. אז אני קצת זו שעוררתי מהומה, מדבריו של בני בגין, זו אני אתי, בנושא ההתיישבות, אז אני מתנצלת שלא הבנתי את דבריך ואמרתי את מה שאמרתי בישיבה ההיא.

הכול בסדר, הרווחתי טיול הנה בינתיים.

נכון ואנחנו הרווחנו להכיר אותך. אבל עדיין אני רוצה לספר לכם על מצפה שלם, שהמצב הוא מאוד מאוד קשה. מצפה שלם הוא קיבוץ קטן, הוא הגיע בסוף שנות ה-70 לים המלח, אנחנו הגענו, התיישבנו, הקמנו משפחות, היום יש לי שני ילדים, אחת באוניברסיטה ואחת בצבא והם שואלים אותי 'אמא, לאן אנחנו חוזרים?' והם מחפשים קיבוצים במרכז הארץ כי הם יודעים שאין להם לאן לחזור.

המצב מאוד מאוד קשה, הפרנסה שלנו במצב מאוד מאוד עגום והבעיה הכי עיקרית שאנחנו, המבוגרים, שכאילו אנחנו השורשים, אנחנו אלה שצריכים להראות להם את הדרך, איבדנו את הדרך. בעלי, הוא תיירן כבר 30 שנה, נאלץ למצוא את עבודתו לפני כשנה בעין גב, בכנרת, בתיירות עין גב. זה מצב מאוד מאוד קשה. אנחנו חוצים את כביש הבקעה בלילה, הוא צריך לישון מחוץ לבית הרבה ימים והמצב הוא מאוד מאוד קשה. הרבה אנשים איבדו את פרנסתם ביום אחד, 30 אנשים איבדו את פרנסתם מחוף מינרל, מעבר לאלה שאיבדו, שלא גרים באזור, שבאים וחוזרים. הדבר שמאוד מאפיין את מצפה שלם - - -

אתי, ברשותך, אני יוצא בנושא הזה להתראיין ברדיו, תמשיכי לדבר ואחרי זה ברושי ואני אחזור. חמש דקות.

(היו"ר איתן ברושי)

במצפה שלם, אני מניחה שכמו בעין גדי, כמו בכל התיישבות, יש משולש מאוד מאוד חזק ואף צלע לא יכולה להתקיים בלי השנייה, זה פרנסה, קליטה והחזרת הבנים הביתה. אנחנו לא מצליחים לעשות את זה, פשוט לא מצליחים לעשות את זה. לכן אני חוזרת לנקודה של הכסף, ברור לנו שחייב להיות תחליף לכל מה שנהרס. כלומר ים המלח באמת לא שייך לנו, הוא שייך לעולם, הוא שייך לפנים של מדינת ישראל, אבל אנחנו, אלה המתיישבים כאן ואלה שמתפרנסים מהמקום הזה, חייבים תחליפים, בלי זה לא תהיה קליטה במצפה שלם והבנים שלנו, שגדלו בקבוצות מאוד מאוד קטנות בבתי ילדים וזה יצר אצלם טראומה, הם לא יחזרו הביתה אם לא תהיה מאוד גדולה במצפה שלם. זה המשולש המאוד מאוד נוקשה שקיים בקיבוץ שלנו. קשה לנו להביא קליטה והבנים שלנו, שלא רואים שאנחנו מתרחבים ולא רואים שאנחנו צומחים ולא רואים את העתיד, לא מוכנים לבוא הביתה.

ובזה אני אסכם ואני אשמח שעם כל הדברים של שמורות הטבע ושל המדינה באמת באמת הבנתם שקיימים כאן פרים שהם האנשים שהם שומרים על המדינה הזאת, על הגבול המזרחי של המדינה והפנים שלהם תמיד לשלום והפנים שלהם תמיד תמיד להבין את הטבע ולהשתלב בתוך הטבע ולא לפגוע בטבע, אבל אנחנו לא נצליח להתקיים כאן ללא התייחסות של המדינה לפרנסת המקום.

שאלה. התכנון של היישוב לכמה משפחות? עוד פעם, אולי זה סטטוטוריקה אולי.

לפחות ל-200 או יותר. אריה יכול לתקן אותי.

ואתם כמה משפחות היום?

50.

אצלנו זה ל-500 משפחות. התכנון ל-500, בעין גדי 500 משפחות. בעין גדי יש 180.

אני היושב ראש עכשיו, אני אתן לך זכות דיבור.

אחרי צהריים טובים. קודם כל תודה רבה על האירוח. אני טארק אבו חאמד, סגן המדענית הראשית במשרד המדע. רק נוסיף כמה מילים על ההיבט המחקרי באזור ים המלח. משרד המדע פועל בתמיכות המחקרית באזור ים המלח, המחקר פה מתבצע על ידי מרכז מדעי ים המלח והערבה, שהוא אחד משמונה מרכזי מחקר שמשרד המדע מממן ברחבי הארץ.

במרכז מדע ים המלח יש ארבע שלוחות, אחת במצפה רמון, ערבה צפונית, ערבה תיכונה ואזור ים המלח. יש בשלוחה של ים המלח 8 חוקרים בעלי תואר שלישי, שאני חושב שרובם גרים בקיבוץ עין גדי. בשנת 2008 היו 6 חוקרים והיום 8 חוקרים, אז אנחנו גם מעודדים את האנשים שיעברו לגור באזור הזה, אנשים בעלי תואר שלישי, מהנדסים ועוזרי מחקר. משרד המדע תומך במרכז מדע ים המלח בסכום של 4 מיליון שקלים בשנה והם גם יכולים להגיש הצעות מחקר לקולות קוראים שאנחנו מממנים. משרד המדע שמח לראות את הגידול בקצב הפעילות של מרכז מדע ים המלח וגם הגידול במספר החוקרים. תודה.

יש 13 חוקרים, רק שתדע.

אמרתי שמונה בעלי תואר שלישי.

מישהו עוד רוצה להגיד? אז לא להתבייש.

אני טובי שור ממפעלי ים המלח. בדומה לשאול אני גם מסכים עם המסכימים ואני חושב שבסך הכול הדיון הזה התפתח לכיוון טוב, פחות לחפש אשמים, יותר לחשוב איך פותרים את הבעיות והבעיות, בניגוד למה שרגילים במחוזותינו למצוא פתרונות אינסטנט, אז אין פה פתרונות אינסטנט ואלה באמת פתרונות גם מורכבים וגם לטווח ארוך.

בכל זאת פטור בלא כלום אי אפשר, בעיקר לנוכח מה שגונדי אמרה, אני מזכיר, רוב האנשים שיושבים פה, לפחות חלק ניכר מהם, מכירים את האזור היטב ולכן אולי כמעט מיותר להגיד את זה, אבל צריך לזכור ששאיבת המים של מפעלי ים המלח והזרמתם לאגן הדרומי זה מה שבעצם מחיה את האגן הדרומי. בלי ההזרמה הזאת לא היה אגן דרומי, לא היו בתי מלון. צריך לזכור את זה. וגם חשוב להגיד עוד דבר, אין פה כרגע נציגי המכון הגיאולוגי - - -

יש. הוא פה.

נציג לשעבר, בא והולך.

מאיר פה. סליחה.

לא משנה, אני אגיד דברים שאפשר לבדוק אותם אחר כך עם המכון הגיאולוגי. לאחרונה ממש הם הכינו עבודה מאוד מעניינת שבאה לבדוק את הגורמים לגידול בנסיגת המפלס ב-20-30 השנה האחרונות והעבודה מוכיחה שהגידול הזה לא נובע בכלל מתוספת השאיבה של מפעלי ים המלח ואמנם מפעלי ים המלח ב-20 השנים האחרונות לא הגדילו בכלל את השאיבה שלהם. השאיבה נשארה קבועה, כיוון שלא הגדלנו גם את שטחי האידוי. יש הרבה מאוד דיס אינפורמציה בתקשורת בנושא הזה, אז אני חושב שכדאי לדעת את זה. ושוב, זה לא אמירה שאני אומר, זו לא המצאה שלי, אלא זה מחקר בלתי תלוי שנעשה על ידי המכון הגיאולוגי.

ושוב אני אומר, הנושא של הבולענים זו בעיה שהיא בעיה הרבה מעבר ליכולת הפתרון של גוף אחד כזה או אחר ולכן הכיוון של למצוא איזה שהוא פתרון הוליסטי שהמדינה מובילה אותו, אני חושב שזו הדרך הנכונה לטפל בזה. מבחינה זאת הדיון פה הוא בהחלט בכיוון הנכון.

(היו"ר דוד אמסלם)

תודה רבה.

אולי כדאי להסביר את הנקודה הזו. רק בנקודה הזאת, רבים אינם זוכרים וחלקם אינם יודעים, האגן הדרומי של ים המלח, מדרום למה שפעם היה הלשון של ים המלח, עומקו נגיד לפני 50 שנה היה 2, 3, 4 מטרים, אז אם הירידה במפלס ים המלח, שנובעת מגורמים חיצוניים, בעיקר מאצירת המים ב-א' וב-ע' בכנרת, אבל גם בסוריה וגם - - - בסכירה שלהם, אז כבר מזמן היה מתייבש האגן הדרומי. לא היה שם כלום. היה שם אותו אופי לשטח כמו השטח שאנחנו רואים היום, אם שמים לב, בין האגן הדרומי לבין האגן הצפוני. זה מרחב של בוץ, שאפילו בסנדלי חבלנים לא הצלחנו לנוע שם לפני שנים רבות. לכן דווקא המפעלים, ואין לי מניה במפעלים, הם אלה שבאמצעות בריכה 5 אפשרו את הקמת המלונות והתעשייה התיירותית.

תודה רבה. גיאולוג זה גיאולוג, אתם יודעים.

אין מה לעשות.

אין מה לעשות.

בדואי זה בדואי.

תארו לעצמכם שתעשיית בתי המלון לא הייתה קמה שם והיא הייתה קמה באזור ים המלח האמיתי, לא הייתה תעשיית תיירות בגלל ש - - -

למה אנחנו נתאר? אתה יודע כמה דברים אני יכול לתאר כל בוקר מה קורה במדינת ישראל?

אני רוצה להדגיש נושא אחד שיכול להיות שהזכירו אותו ואני רוצה לשים עליו מאוד את הדגש, זה נושא כביש 90. הכביש הזה מגיע ממטולה ועד אילת והמקום היחידי שכל שיטפון וכל בעיית מזג אוויר חוסמת אותו זה ים המלח. אני לא יודע אם למישהו יצא לנסוע בבקעה, אפילו על נחל עוג'ה בונים גשר. בערבה על כל הנחלים הגדולים בנו גשרים. משום מה ים המלח נשאר מחוץ לתכניות ומחוץ לתקציבים. הכביש פה הוא עורק חיים, אין פה חיים בלי הכביש, אז תלמידים לא יכולים להגיע לבית הספר, או שהם נתקעים בבית הספר, לא יכולים לחזור הביתה, תיירים שהיו צריכים לחזור מפסידים טיסות ואורחים אחרים לא יכולים להגיע. לא צריך לציין מה המשמעות שכביש נסגר. יש פה יותר מדי מוקדים לאורך הכביש הזה שהם לא מטופלים לחלוטין והגיע הזמן לתת על זה את הדעת ולהקים גשרים על כל המקומות המועדים, גם באזור ים המלח. תודה.

תודה רבה, יוחאי. ארנון, מצפה שלם.

אני אהיה קצר. אני רוצה לדבר רק על היבט אחד. אני הבעל של אתי, שעובד בעין גב.

מספיק לנו 'הבעל של אתי'.

זה מי שצריך לנהל פה את העניינים, אגב, אם לא הבנתם. אני רוצה לדבר רק על אלמנט הזמן. הזמן פועל לרעת התושבים. דיברתם פה, הייתה ביוני הישיבה האחרונה, ראש הממשלה היה ב-2012 וסך הכול הזמן פועל לרעתנו ואנחנו מדממים לאיטנו. אשתי אתי דיברה על הילדים שלנו, הדור הבא, הם לא מחכים להחלטות שלנו וגם לא להחלטות שלכם, הם קובעים את ההחלטות שלהם בקצב שלהם. אני רק רוצה לבקש שתעשו את המיטב בשביל לקצר את לוחות הזמנים, כי זה לא עובד לטובתנו. זה אחת.

שתיים, לכל התושבים שנמצאים פה ולכל מי שיכול להעניק להם משהו, למשל מפעלי ים המלח, אני לא יודע אם במפעלי ים המלח עובד תושב אחד ממועצה אזורית תמר, אולי, אני לא יודע, אבל להערכתי ממגילות אף אחד. אז אם יש פה אנשים שיכולים, ברשות ובמפעלים או בכל מקום אחר, להפיץ דרך המועצות או בצורה מסודרת אפשרויות לעבוד פה, אז אני מבקש שזה גם יקרה.

ואני חוזר עוד פעם, הזמן לרעתנו, אני מאוד אודה לכם אם תקדישו באמת. אנחנו אנשים שחיים פה, לפחות במצפה שלם, אני לא חושב שיש קיבוצניקים, אלה אנשים שהגיעו מהעיר לפריפריה בשביל גם פעם קצת ציונות ואנחנו מאוד מתקשים להבין מה קורה, למה קורה, בקצב שקורה. לפחות אני רואה שמשקיעים בדרום ים המלח סכומים מטורפים ש-10% או 5% מהם יכולים לעשות את ההבדל בין חיי התיישבות פה בצפון ים המלח למות ההתיישבות פה בצפון ים המלח. תודה רבה.

תודה רבה לארנון. יש עוד תושב שרוצה לדבר? רק תושבים. אוקיי, ברושי, לפני שאני מסכם קח שלושה משפטים ונסכם את היום.

קודם כל תודה על האירוח, תודה לחברים שבאו. אני גם מתחבר לדברים האחרונים שנשמעו ורשמתי לב, אדוני המהנדס, כבר את השאלה לעצמי, כמי שמילא תפקידים, כמה זמן לוקח למדינה להבין שיש לה אחריות על הפתרון פה. אני מציע לכם, ראשי הרשויות וחברים, להפריד בין שאלות ים המלח והשאלות הכלליות ובין גורל החברים ביישובים שבשמם נבחרתם ועליהם אתם מופקדים. השאלות הכלליות שנאמרו פה הן נכונות וחשובות לעם ישראל כולו, אנחנו קודם כל מחויבים לחברים, אלה ש-60 שנה בעין גדי ואלה שבאו אחרי ששת הימים מתנועות הנוער למצפה שלם וכל מה שביניהם.

לכן אני גם אומר לחברי דודי אמסלם, חבר הכנסת, ואני אומר לנציגי משרדי הממשלה, הזמן אמרו לרעתנו, הזמן פועל לטובת מי שמשתמש בו נכון. צריך להבדיל בין הפתרון מחר בבוקר ובין הפתרונות ארוכי הטווח שזה ייקח כמה שנים ומה שנדרש כדי לגשר על התקופה, בין שאלות יסוד שקשורות לנושאים מאוד כבדים, שהם לא באחריות המועצה ואפילו גם לא ועדת הפנים, אלא באמת שאלות גדולות של הממשלה והיא מופקדת עליהם.

ומשפט אחרון, יושב פה נציג ים המלח, אתמול במקרה נפגשתי עם המשנה למנכ"ל, לא חסר כסף למדינה, ראיתם, מדינה שמורידה את המס על אלכוהול ובירה, יש לה כנראה רזרבה גדולה. חייבים לתת פה פתרון מיידי ואני מאמין, דודי, נעשה הכול כדי שתקציב 2017, זה יהיה מתוקצב בתקציב המדינה ויש לזה את הזמן, אבל עד אז גם פתרונות ביניים ואין לנו יותר טוב מהוועדה והעומד בראשה. ואני אומר, אל תוותרו.

ואומר את המשפט האחרון, דודי, ואני מרשה לך להשתמש בו, בישראל שום דבר לא מגיע בגרביטציה, הכול בכוח המשיכה. צריך לקחת את זה בחשבון.

תודה, ברושי. רבותיי, אני רוצה לסכם את הדיון. אני אתחיל מהסוף, אני קודם כל רוצה להודות לכם, על האירוח, על הסיור, על ההשקעה, באמת שאפו, תודה לך, דב, אריה ובאמת כל מי ששותף כאן. באמת קבלת פנים מבחינתי מאוד מרשימה ומרגשת.

כמו שפתחתי, אני הזמנתי לכאן גם את פקידי הממשלה, לא כדי לשמוע אותם פה, אלא כדי שהם יראו בדיוק את מה שאנחנו רואים, כדי שבדיון כולנו נהיה מסונכרנים לפחות על המצב הפיזי בשטח, כדי שנבין מה זה בולען ומה המשמעות ולכן בעצם אני לא מבקש לשמוע אותם פה. אנחנו נקבע דיון, חשבתי בעוד חודשיים, אבל, שימי, כדי שלא ללחוץ אותך, שתוכל לצאת גם עם המשפחה לאילת לשבוע, נקבע את זה לעוד שלושה חודשים. אבל בעוד שלושה חודשים המשימה מושלמת.

אני מבקש את ההתייחסות הבאה. לפני ההתייחסות אני רוצה להכין את עצמנו לדיון הבא. אחת, אני צריך לקבל את כל החלטות הממשלה, כדי לשלוח אותם לפקידי הממשלה, שיהיו מוכנים לישיבה בעוד שלושה חודשים. כל התקציבים המאושרים שהיו ולא מומשו, אני מבקש לקבל מסמך כזה מראשי המועצה, בגלל שהם יותר בקיאים. תבינו, בוועדה אין לי את האינפורמציה, אני לא נגיש אליה, אלא אם כן מנהלת הוועדה שלי זוכרת את ההיסטוריה, אבל אני בטוח שאתם זוכרים אותה יותר, אתם חיים איתה יותר, את ההיסטוריה. לכן אני מבקש, דב, אריה, כל מסמך שיש לכם בעבר, שהייתה החלטת ממשלה ולא מומשה והרבה החלטות ממשלה לא ממומשות, לדעתי אפילו רובן, אז תעבירו לי כדי שיהיה לי חומר ולמידה לדיון.

אנחנו נקבל את הפרוטוקול, נכון?

בוודאי. לגבי הנושא שלך, שימי, אני מבקש שתכולת העבודה תתמקד בארבעה או חמישה נושאים מאוד מרכזיים. אני רוצה שאתם תתייחסו לנושא של התשתיות בסביבה, כולל כביש 90 או בעיקר כביש 90, מה ההשקעות, לאן צריך ללכת בכלל הסיפור הזה, כל הנושא של התשתיות התיירותיות בסופו של דבר כאן ביישובים, הנושא של הסיוע הכלכלי ליישובים, גם בטווח הקצר וגם לבנות להם מקומות חלופיים, שזה גם הנושא של התשתיות והחקלאות וכו', שזה בעצם מקורות המחיה שלהם, גם סוגיית הפיצוי.

יש כאן אירוע, איך אמרתי? כשיורד שלג אז החקלאים בצפון או איפה שירד השלג מקבלים פיצוי בגלל שיש קרן לפיצוי לנזקי טבע. עכשיו ההוא ירד לו שלג או גשם או הצפה לאיזה שבוע-שבועיים, פה יש אירוע הרבה יותר דרמטי שהוא לא בקלפים. לכן כאן צריכה להיות התייחסות ממשלתית לכל פגעי הטבע המתמשכים שקורים פה וגם אין להם פתרון, אלא הם הולכים ומחריפים כל הזמן. וכמו שאמר דב, הייתה פה השקעה של 4 מיליון שקל, נגיד בחוף, הלכה. מישהו צריך להתייחס לזה.

למה זה חשוב הממשלה תתייחס? אני אסביר. בגלל שיש שם קיוסקים והקיוסקים האלה, כשהם מכרו הם גבו מס הכנסה, הם שילמו מע"מ. איך אמרתי פעם? אין חלוקה, הכנסות אצל הממשלה, הוצאות אצל הרשות, זה לא עובד. אז אני לא אומר שצריך לשפות אותם בגין 100%, אבל בוודאי צריך לדבר איתם ולהגיד להם 'רבותיי, יש פה איזה אירוע, בואו נתחלק' או משהו, בואו נדבר, אבל דיבור כאן צריך להיות. זה לא 'דב, תשבור את הראש ואם מחר תפתח קיוסק, אז אל תשכח לפתוח תיק במס הכנסה ולשלם את מה שצריך כי אחרת אנחנו נבוא נעקל לך את הבית'. זה לא עובד ככה. לכן ההתייחסות הזאת בעבודה מאוד חשובה.

וחשוב לי גם, כמו שאתה ציינת, ואני כתבתי בדיון הקודם בפרוטוקול, אבל זה לא מומש כרגיל, בגלל שפקידי הממשלה חושבים שאני לא עושה follow up על הפרוטוקולים, לכן הדיונים אצלי מתמשכים, לגבי הנחיות התכנון באזור הזה. כדי לבנות בית כאן, אני מניח, מהרגע שיש בולען זה מקבל תפנית. יש כללים אחרים מאשר בתל אביב ובירושלים או בדימונה. אז אנשים פה צריכים לדעת איך הם בכלל מגישים את התכנית, אפילו את היתרי הבנייה, על איזה בסיסים, איזה תשתית, מה הם צריכים לבנות למטה, איזה קידוחי קרקע. זה סרט אחר פה שלא קיים כמעט במדינה. אז לכן כאן מינהל התכנון צריך להנחות את הוועדות המקומיות איך לתת הנחיות למתכננים.

כל הסיפור הזה, בסוף אני רוצה גם לקבל ממך המלצה במסגרת העבודה, מי יתכלל את הנושא. בסוף בסוף בסוף יש כתובת אחת, בממשלה, יש פקיד אחד שהוא צריך לארגן את האירוע. אני על פניו רואה אותו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה כרגע, אלא אם כן תמליץ לי על מישהו אחר.

במסגרת העבודה, אלה הדברים שאותי מעניינים לדיון. אם אתה רוצה אחרי זה לדבר במסגרת העבודה גם על מפעלי ים המלח, מלונות, קציר מלח, הכול בסדר, לא קשור אליי. לכן הייתי מבקש לקבל את החומרים איזה שבועיים לפני כדי שאני אלמד את הנושא. אני רוצה לשלוח אותם כמה שיותר גם לפקידי הממשלה כדי שילמדו את העניין ויבואו מוכנים, בגלל שבדיון הבא אני מתכוון להתייחס באופן קונקרטי, מה עושים, מי עושה, כמה זמן ומתי. אלה הדיונים שלנו בוועדה. אני לא מנהל ועדה במסגרת שבת תרבות. זה לא מעניין אותי הבולענים, אני יכול לבוא לכאן לבד ולשמוע על כל הנושא של התפתחות הבולען. זה מסקרן אותי ברמה האישית, אבל לא בשביל זה אני מביא את ועדת הפנים לפה.

שוב פעם אני רוצה באמת להודות לכם, לדב, לאריה, באמת לכל החברים פה שהשתתפו כאן, לקיבוץ עצמו שמארח אותנו בצורה בלתי רגילה, כמובן שוב פעם לצוות שלי בוועדה, שעושה פה את העבודה והוא מרכז מאחורי הקלעים את הכול, לכל הצוות של הוועדה, הצוות האישי שלי כמובן, כמובן לכל פקידי הממשלה שבאו לכאן ויש כאן גם אנשים שהם לא פקידי ממשלה אבל הם באמת מלווים את הנושאים החברתיים באופן פרטי על חשבונם. וכמובן לשאר החברים, גם לשימי וגם לשאול וכו'. אז באמת שוב פעם תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 14:30.