הכנסת העשרים
מושב שני
פרוטוקול מס' 119
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ד בטבת התשע"ו (05 בינואר 2016), שעה 11:30
ישיבת ועדה של הכנסת ה-20 מתאריך 05/01/2016
תפקיד מערכת החינוך בטיפול בנשירתם של נוער הגבעות ממוסדות החינוך
פרוטוקול
סדר היום
תפקיד מערכת החינוך בטיפול בנשירתם של נוער הגבעות ממוסדות החינוך
מוזמנים
¶
סער הראל - מנהל אגף חינוך ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך
שבתאי גרברציק - דובר למגזר דתי חרדי, המשרד לבטחון פנים
אודי לוי - רמ"פ פשיעה לאומנית, המשרד לבטחון פנים
מיכל גלסר - מפקחת מחוזית על צוותים טיפוליים, משרד הכלכלה
שמואל ורהפטיג - מפקח בשירות נוער צעירים וצעירות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים
ישראל רצון - יו"ר מרכז מה"ו, מידע הכוונה וייעוץ
דרורה קלמנט - תושבת יו"ש
היו"ר יעקב מרגי
¶
שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 5 בינואר, 2016, כ"ד בטבת תשע"ו. הנושא על סדר היום הוא תפקיד מערכת החינוך בטיפול בנשירתם של נוער הגבעות ממוסדות החינוך, של חברת הכנסת מירב בן ארי. אנחנו נחשפנו בשנים האחרונות לפעילות של נוער במסגרת שעות הלימודים, או בלי מסגרת חינוך בכלל, פעולות של אותן קבוצות נוער, לא מכיר אותם, יכול להיות שיש בקרבם הם אנשים טובים והגונים, אני לא רוצה לומר בהכללות, אבל הם שייכו לעצמם את התואר נוער הגבעות. לאחר מכן נקשרו בשמם כל פעולות תג מחיר ונקשר בשמם לכאורה, הכול לכאורה, גם הסיפור של דומא עד שיוכח לנו אחרת, והשאלה הנשאלת, שאלה אחת מהדהדת באוויר, למה נפקד מקומה של מערכת החינוך בטיפול באותם נערים.
אם יש תשובות ודאי נשמע אותן כאן, נראה מה הממסד עשה, אבל תחילה לפי סדר - - - לכן אני אתן תחילה לחברת הכנסת המציעה, נשמע את משרד החינוך, נפתח את הדיון לחברי הכנסת. חברי הכנסת, רשמו את כולכם לפי סדר הגעתכם.
מירב בן ארי (כולנו)
¶
תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני כבר אומרת לך שאני מתנצלת על הדיון בשוברים שתיקה, אבל אתה יודע שהגנה על חיילי צה"ל זה בנפשי. האמת שאני שמחה שהגעתם, חברי הכנסת, כי כשאף אחד לא הצטרף קצת חששתי. אין לי כאן שום ויכוח, אין לי שום עניין, אני באמת רוצה לדעת מבחינה מקצועית איפה מערכת החינוך.
אני רוצה לקרוא לכם משהו שקראתי בסוף השבוע האחרון על עמירם בן אוליאל, החשוד ברצח בכפר דומא. 'עמירם בן אוליאל גדל ביישוב כרמי צור שביישוב עציון, יישוב בורגני, מבוסס וממלכתי, עזב לישיבה התיכונית במעלה חבר בדרום הר חברון, אך לא התמיד בלימודיו ועזב את המקום בגיל 16. מאז נע ונד בין מאחזי הפרא שהוקמו בגבעות על ידי צעירים בני דמותו, מתנערים מהוריהם הבורגנים ואינם מכירים בממסד. האידיאולוגיה הקיצונית של אותה חבורה אינה מקבלת את מדינת ישראל כפי שהיא היום ושואפת לכינון במקומה מדינת הלכה יהודית שבראשה יעמוד מלך'. אני מתעלמת רגע מהאידיאולוגיה, הדיון לא כאן - - -
מירב בן ארי (כולנו)
¶
היו עוד הרבה פרטים, שהאב גם חתם נגד האלימות במקרה מוחמד אבו חדיר, על המשפחה, על הבורגנות, אני לא שם, אני רק רוצה לדעת, ולכן ביקשתי את הדיון הזה, כחברה בוועדה הזאת ובכלל אחרי עשר שנים של עבודה שלי עם נוער בסיכון, שחלקו בחר מיוזמתו להתנתק ממסגרות, אני באמת רוצה לדעת איך יכול להיות שחבר'ה צעירים בני 15, 16, עוזבים את בית הספר, עוזבים את הישיבה, אין קידום נוער, אין תכניות היל"ה, אין - - - מבחינה פורמלית מה שאנחנו מציעים לנוער בסיכון. אל תבואו ותגידו לי 'יש נוער בסיכון בכל מקום', תאמינו לי, עשר שנים הייתי שם, אני יודעת שיש בבאר שבע, נתניה, דימונה, תל אביב, בכל מקום בארץ יש נוער בסיכון, בכל מקום יש נוער מנותק, אבל מה שאני תוהה, האם יכול להיות שכשעוזב תלמיד את הישיבה שלו, בעצם מי הם הגורמים שמלווים אותו, האם יש גורמים כאלה, מה האפשרויות שניתנות לו, יתרה מכך, כשאנחנו יודעים כמה נזק גורמים אותם נערי גבעות למדינת ישראל מתוך החתירה שלהם תחת קיומה בכלל של מדינת ישראל וכמובן איך אנחנו מונעים את ההידרדרות של הנוער הזה.
ועוד שאלה אחרונה, האם יש מישהו מתוך מערכת החינוך או קידום נוער, אני יכולה להגיד לך שבנתניה, שבה עבדתי, היו חבורות רחוב, אז הייתה ניידת עלם שהסתובבה, אני מניחה שהיא לא מסתובבת בין הגבעות כאן, היה מדריך קבוצת רחוב שהיה מסתובב. אני תוהה אם יש מישהו בתוך משרד החינוך שהולך לנערים האלה. אני לא יודעת אם הוא מציע שוקו ותה כמו ניידת של עלם בדרום תל אביב, אבל האם הוא בא, האם הוא מדבר איתם, מה שיתוף הפעולה שלהם איתם, האם יש בכלל תקשורת ביניהם והאם האם אנחנו כמערכת הצלחנו להחזיר, אני אומרת 'להחזיר', בהשאלה, במרכאות, את אותם נערים למסגרת נורמטיבית, או לבתי הספר או לישיבות שבהם הם היו.
סער הראל
¶
בוקר טוב או צהריים טובים. ד"ר סער הראל, מנהל האגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך, על כל ההיבטים של מה שאמרת עכשיו, כולל בתוך קידום נוער. שאלת הרבה שאלות, יש לי הרבה דברים להגיד בעניין הזה. משרד החינוך מפעיל הרבה מאוד פעולות, על כל הרצף. הקצה של זה בסוף הוא נוער הגבעות, אבל זה הקצה. לאורך כל הציר אנחנו מפעילים פעולות.
היו"ר יעקב מרגי
¶
תן לו, זה רקע. אתה מכיר. כבודו, חבר הכנסת מאיר כהן איש חינוך, לא כולם מכירים. בבקשה.
סער הראל
¶
לכן אנחנו מנהלים גם תכניות מניעה בנקודות היציאה, גם מנסים לאתר בתוך הצינור של הנשירה וגם מפעילים פעולות בגבעות עצמן כדי לנסות ולהתמודד עם התופעה הזו. זו בהחלט תופעה שמתחברת להרבה מאוד דברים, חלקם קשור בסיכון, כמו שהוא מוגדר בבסיס, אבל חלקם הוא לאו דווקא סיכון מוכר, כמו שאנחנו מכירים אותו בהיבטים הרגילים שלו. הוא נוגע לתופעות סיכוניות אחרות של אי השתלבות במערכות של חמ"ד (חינוך ממלכתי דתי), נשירה משם, שהם לאו דווקא בהיבט הסיכוני הרגיל.
אז כמו שאמרתי, אנחנו מפעילים מפעולות בתוך בתי הספר, אם נסתכל על החמ"ד עצמו, לייחס את זה נניח לנשירה מתוך החמ"ד, למרות שחלקם גם נשר מהמערכת של החינוך החרדי ומעט מאוד גם מהממלכתי הרגיל, אבל רובם מגיעים באמת מחמ"ד, מסמלי המוסד של חמ"ד, מהזהות של המוסדות של חמ"ד.
סער הראל
¶
כן. ממלכתי דתי, וחלקם מגיעים מהמסגרות החרדיות, בערך 20% מגיעים מהמסגרות החרדיות. למה חשוב לי להגיד בתהליך, כי התהליך מתחיל אי שם בביר היציאה, גם שם בדרך כלל נמצאת המשפחה ולכן אנחנו עובדים גם - - -
סער הראל
¶
לא, לא, דווקא המסה הקריטית היא חיבור מהרבה מקומות אחרים בארץ. יש גם נערים שנולדו באיו"ש, בשומרות ובבנימין, אבל זה לאו דווקא המאפיין. לכן אנחנו מפעילים עבודה גם בתוך הישיבות התיכוניות, גם בתוך בתי הספר וגם ביחידות קידום נוער בקהילה, כמו שאת יודעת, כדי לנסות ולאתר כמה שיותר מוקדם ולעשות פעולות מניעה. מרגע שלא הצלחנו למנוע והילד נשר, יצא מהמערכת, השלב הבא שאנחנו רוצים להתנהל איתו זה כמובן הביקור הסדיר והקב"סים שאמורים להיות אלה שמאתרים בתוך הצינור את אותה נשירה. לפעמים היא סמויה, צריך להגיד, לפעמים זה ילד שנשאר רשום במערכת הבית ספרית - - -
סער הראל
¶
כן, נשאר רשום במערכת הבית ספרית, אבל מוצא את עצמו בתוך הצינור הזה מידרדר לנשירה גלויה ולכן הקב"ס הוא דרמטי בהקשר הזה.
סער הראל
¶
אז גם פה אנחנו מחדדים את העבודה שלנו בהקשר הקב"סי. בהקשר הזה אני אתן דוגמה. אנחנו יודעים היום להגיד איזה קב"סים אמונים ישירות על בתי הספר של חמ"ד ואיזה קשר יש להם פנימה בית הספר, כולל מיקום והתמקמות של אחוזי נשירה.
היו"ר יעקב מרגי
¶
רגע, אני הולך איתך. אני רוצה להיות ממוקד. אני מכיר את הפעילות של הקב"סים, כשהורה נכנס לאיזה מצוקה בין שני בתי ספר שמכדררים בין הילדים שלו וראיתי אותם מוזמנים לוועדת שימוע עם יועץ משפטי. אני רוצה במקרים של נוער הגבעות, אם אתה יודע לומר לי ואני מקווה שאתה יודע לומר לי, כמה הורים הוזמנו, הותרעו, עם פרוטוקולים.
סער הראל
¶
אני תיכף אגע במספרים, אני רק אגיד בהקשר הזה שיש, בוא נגיע לקצה, התעניינתם בנוער הגבעות עצמו, הוא מאופיין בשני אפיונים מהותיים, האחד זה אותם ילדים שהם גרים בגבעות, הם הגיעו לגבעות, הם בדרך כלל כבר יהיו ילדים מנותקים, בלי סמלי מוסד, מחוץ לבתי הספר והם דרים בגבעות עצמן. אני יכול גם להגיד פחות או יותר סדר גודל של מספרים, אם תרצו, ואני יכול גם להגיד שעל הקבוצה הזאת יש אותם ילדים שרוקדים טנגו עם הקבוצה הזאת, מגיעים ויוצאים, מגיעים והולכים, יכולים להגיע ללילה או שניים ולחזור, מגיעים על בסיס אירועים, זאת אומרת יש היום אירוע משמעותי, פינוי, הפגנה, משהו ופתאום רואים התגייסות גדולה של חבר'ה שהם לא בהכרח דרי גבעות, אבל הם כן נמצאים בקשר איתם.
סער הראל
¶
אז ככה. אז קודם כל בטיפול קצה בגבעות אנחנו עובדים בשלושה מובנים. האחד, אנחנו מפעילים ריצ'ינג אאוט לתוך המאחזים עצמם. יש לנו עמותה שנקראת 'הרועה העברי', שפועלת במאחזים עצמם, מנסה להגיע אל הילדים. נכון להיום אנחנו מדברים שם, במספרים עקרוניים, על סדר גודל של 80 ילדים. אלה מספרים מוערכים מאוד, קשה מאוד לגעת בפועל. 'הרועה העברי' עובד בעיקר בבנימין. 'הרועה העברי' מצליח להגיע לסדר גודל של 40 ילדים - - -
סער הראל
¶
רוב הגילאים יהיו 13, 14 וצפונה, רובם יהיו בגילאי 16, 16.5, ט' ומעלה, זה יהיה האפיון היותר בולט כמובן.
איציק שמולי (המחנה הציוני)
¶
יש לי רק שאלה, סליחה, כשאתה אומר שיש 80, מצליחים לגעת ב-40. כשאתה אומר לגעת למה אתה מתכוון?
סער הראל
¶
אני אגע במה 80 ומה 40, תנו לי, אני אכנס פנימה, כי אני מדבר כרגע על בנימין. 80 זה כולם, 'הרועה העברי' נוגע ב-35-40 ואני אגיד מה המשמעות של לגעת, בבנימין. בשומרון אנחנו מפעילים יחידות קידום נוער, שגם הן עושות ריצ'ינג אאוט, טיפה שונה מהאופן שבו אנחנו עובדים ב'רועה העברי', זו התנהלות טיפה אחרת שם. גם שם אנחנו מנסים להבנות תהליך הרבה יותר עמוק של ריצ'ינג אאוט אל המאחזים עצמם, כי קידום נוער עובד בעיקר ביישובים ויוצא רגלית אל המאחזים.
כשאני אומר לגעת זה נוגע בשני מובנים. האחד זה שיש לנו תקשורת איתם, אנשים שאנחנו מצליחים לתקשר איתם, כי יש שם קבוצות שמאוד מאוד קשה לתקשר איתם בכלל. זאת אומרת שאנחנו מנסים לרכוש את אמונם. אנחנו אנשי חינוך, אנחנו לא אנשי חוק, אנחנו רוצים בסוף לייצר תהליך חינוכי שבונה איזה שהוא מהלך משייך, מהלך שדרכו נוכל לשים אותם חזרה למסגרות, נוכל לאתר, לנטר, לדווח להורים, לעבוד עם רווחה, לאגם משאבים.
סער הראל
¶
זה נורא מורכב במובן הזה שאנחנו בעיקר מנסים לעבוד במניעה של אותם ילדים שהם עדיין בריקוד הטנגו, שיכולים מחר להגיע לשם. אנחנו מנסים לעבוד עם מסגרות הקצה שלהם, לערב את ההורים ולערב את הרשות שממנה הם יצאו. עם אלה שדרים שם כמובן הסוגיה היא הרבה יותר מורכבת. צריך גם להגיד, הם לא תמיד נותנים בנו אמון, הם מייחסים אותנו לאנשי ביטחון, לכל מיני דברים כאלה ואנחנו מנסים לפרוץ את זה דרך תהליך ארוך של יצירת קשר, של שהות איתם, של הגעה, מלאסוף אותם בטרמפיאדות עם רכבים שאנחנו עובדים איתם, דרך לנסות לבנות איתם שיח בונה אמון ועד לנסות לבדוק מה מעניין אותם, למה הם שם ואיך מחזירים אותם חזרה למערכת.
זה לא פשוט, זה תהליך ארוך, יש קבוצות שממש לא משתפות פעולה. כמו שאמרתי, עם 40 אנחנו ממש בתקשורת יותר ברורה. בתוך יחידות קידום נוער והיל"ה אנחנו מלמדים 54 ילדים, גם בשומרון וגם בבנימין, אנחנו מטפלים ב-91.
סער הראל
¶
בתכנית היל"ה באזור ותכנית היל"ה מכינה גם בכלל. יש לי לפי רשויות, אם תרצו. אלה מספרים די מסודרים. אנחנו יודעים פחות או יותר כמה ילדים יש לנו בנשירה מחמ"ד בכלל, אנחנו יותר מתקשים בחרדי אבל גם שם אנחנו מנסים לעשות טרקינג יותר ברור של הנשירה. מה שלנו חשוב זה לא רק לעבוד בקצה עם מי שכבר נמצא, אלא לעצור את המדרון החלקלק של ההידרדרות אל ולנסות למשוך משם כמה שיותר ילדים חזרה אל המסגרות. אנחנו מנסים לערב הורים ככל שאפשר, צריך לדעת שהסמכות ההורית הרבה פעמים מאוד מאוד בעייתית.
סער הראל
¶
נכון. רוב דרי הגבעות עצמם הם יותר גדולים מ-13, זה קודם כל. אנחנו נזהה כאלה שהתחילו או מתחילים לייצר עם הגבעה או עם הבלדי סביב הגיל הזה, אבל רוב הדרים הקשים עצמם - - -
היו"ר יעקב מרגי
¶
זהבה, הדיון פה הוא במקום אחר, אל תביאו אותי לדיון הקודם. זה דיון ידידותי, שמתי את הפטיש בצד ונותן קריאות ביניים. תנו לנו - - -
היו"ר יעקב מרגי
¶
שמעתי, תאמיני לי שמעתי מילה במילה. תאמינו לי שהילדים, הנשמות האלה, יותר חשובות, אלה שבדרך לשם, ויש הרבה בדרך לשם.
סער הראל
¶
אנחנו גם יודעים היום לסמן קב"סים באופן מובהק, שיודעים שזה הצינור שהם צריכים לפעול, כאלה שאנחנו יודעים לשייך אותם, זה תהליך שעשינו בשנה האחרונה, לבתי ספר של חמ"ד, זה בית הספר, אני רוצה שתעשה עליו מעקב, תראה מי נושר משם או בסכנת נשירה, כדי שנוכל לעשות עבודה.
אנחנו מנהלים היום פרויקט חדש, מקימים פרויקט חדש שבו אנחנו ממקמים אנשים בתוך בתי הספר שההתמחות שלהם היא טיפול בעבודה עם נוער בסיכון ולקראת נשירה וממקמים אנשים מתוך יחידות קידום נוער שהזהות שלהם היא חמ"ד, שיודעים לדבר את השפה, את הניואנסים שלה, כדי לנסות לעטוף מכל המקומות. הם גם בקשר עם אותו צינור של נשירה ובקצה עצמו יחידות קידום נוער.
היו"ר יעקב מרגי
¶
אני אתן לך טיפ, אל תשים להם אנשים כמו החמ"ד, כי הם בעטו, הם בועטים במסגרת הזו. אנשי החמ"ד שמדברים כמותם לא הצליחו, הם נמצאים במקום אחר. שימו אנשי מקצוע, תעזבו את התיוגים האלה. אין תורה אחת - - - אני אומר לכם, תקשיבו, קח את זה בחשבון, קח את אלה שיודעים לדבר עם הילד הזה, עם הילד הספציפי הזה, שעובר לו משהו עכשיו בראש שלו.
סער הראל
¶
ההכשרה הבסיסית של כל האנשים שלנו היא הכשרה של חינוך טיפול, אבל אנחנו מבינים היטב שהניואנס צריך להיות כזה שמבין את הקודים ואת השפה, כי אחרת אנחנו נפספס אותם.
סער הראל
¶
חשוב לי להגיד כמובן שהפגישה בשטח עם הילדים האלה, הייתי בסיור בשטח לפני חודש, שלושה שבועות, היא מורכבת מאוד. חלקם ממש ממש חשים חוסר אמון מוחלט כלפי כל מי שבא, גם כלפינו כאנשי חינוך וטיפול, ואפילו מזהים אותנו או חושבים שאנחנו או מייחסים לנו תפיסות ביטחוניות ולא חינוכיות ולכן רכישת האמון היא מאוד מאוד מורכבת ועדינה. אנחנו מנסים לעשות אותה כמה שיותר מתחת לרדאר התקשורתי, כי הוא ישר מעורר דברים שמייצרים משברי אמון כאלה ואחרים. אנחנו חווים שם לא מעט התנגדויות, מצד אחד, מצד שני גם לא מעט הצלחות. ככל שאנחנו מצליחים אנחנו מערבים הורים. המורכבות של האוכלוסייה הזאת, שהיא לא כולה בסיכון, חלקה הניכר זה ילדים בסיכון שהאידיאולוגיה היא כיסוי. אלה ילדים נטושים, עם ניכור, שעזבו את הבית, שנטשו את הבית והאידיאולוגיה משמשת להם כיסוי או איזה טריגר להוציא כעסים וכן הלאה, אבל חלקם גם לא שם, חלקם הם גם ילדים שאם היינו צובעים אותם במקום אחר הם לא היו ילדים בסיכון, שכן ההיבט האידיאולוגי הוא מאוד חזק וזה מעורבב. צריך גם להגיד שהם פוגשים שם מרחב לא קטן של בוגרים.
סער הראל
¶
המעורבות הגילאית היא משמעותית, צריך לדבר על המעורבות הגילאית של גילאי הביניים, לאו דווקא הגילאים הבוגרים. גילאי הביניים, גילאי 20-30, בוגרים שנמצאים שם בגילאים האלה. הם יכולים להיות כאלה שעוסקים שם בחקלאות ובחוות ויש להם תפיסה אידיאולוגית סביב היישובים או סביב המאחזים, הם כוח משפיע, הם כוח כריזמטי. גם איתו אנחנו צריכים לעבוד בשביל למתן.
סער הראל
¶
אני לא יכול כרגע - - - אני לא נמצא במקום שאני יכול להגיד מה עוצמת ההשפעה הרבנית או מה עוצמת ההשפעה הישירה של אידיאולוגיה רבנית כזו או אחרת. בשטח החוויה היא שזה לא כזאת השפעה של נסיבות וסיבתיות, יותר השפעה מקומית מאוד, אנשים בגירים בגילאי 20-30 שמשפיעים על גילאי ההתבגרות, שמשפיעים על ילדים שנמצאים בכאב גדול של נטישה ואובדן.
היו"ר יעקב מרגי
¶
תודה, סער. בשלב הזה אני אעצור אותך, לאחר מכן אני אפתח לדיון. רבותיי, ראשי רשויות ספציפיות, בנימין, שומרון, הוזמנו?
היו"ר יעקב מרגי
¶
זהבה גלאון, חיים ילין, תקשיבו. לא, מוטי, זה לא עובר. אתם רוצים שאני אחזור לזה? אני אחזור לזה.
היו"ר יעקב מרגי
¶
זהבה, אני מודה לך על ההערה שלך, אני אתן לך את אותה עצה שנתתי לחברתך תמר זנדברג, תחכי לסוף ותשפטי אותי, בסדר?
היו"ר יעקב מרגי
¶
ודאי. רבותיי, אני רואה בחומרה את היעדרם של ראשי הרשויות בנימין ושומרון, זה יבוא לידי ביטוי בדברי הסיכום. אני חושב שלא ייתכן שראש רשות שבתחום אחריותו, שמעתי אותם מגיבים אחרי פרשיית דומא, איך הם מתנערים ומגנים וזה, הם לא יכולים להתנער מסוגיה כזו שמתפתחת בתחום המוניציפאלי שלהם, הם לא יכולים להשאיר את הבקטריות האלה, סליחה על הביטוי המושאל, ולתת להם להתפתח בתוך השטחים שלהם. זה יבוא לידי ביטוי ואני אומר לכם שזה יבוא לידי ביטוי.
היו"ר יעקב מרגי
¶
אל תעזרי לי. משטרת ישראל, אני חושב שהדברים מדברים בעד עצמם. אני חושב שגם יש פה השלכות פליליות ואני רוצה לדעת אם קב"סים או מחלקה משפטית של רשות מקומית, כלשהי, מבנימין או שומרון, כרגע הגבעות הן שם, עשו פעולות יזומות למשטרה סביב סיפורים של נוער הגבעות, או מה שנחשפתם אתם, תאמר לי מה ההתמודדות שלכם.
אודי לוי
¶
אני מימ"ר ש"י, אני ראש מפלג פשיעה לאומנית, המפלג שהוקם לפני שלוש שנים לצורך הטיפול באותה תופעה. אני יכול להגיד שקודם כל הסקירה פה הייתה מצוינת ומקיפה ונכונה גם בנתונים. אנחנו, כמחוז ש"י, מודעים לפרויקטים החינוכיים וגם נוטלים בהם חלק, בעיקר קצינת הנוער המחוזית, וגם עוזרים ובקשר תמידי. המפלג עצמו עוסק בסוף בטיפול הראייתי באותם אירועים שאותם חבר'ה מייצרים.
אודי לוי
¶
כמה עשרות. אני יכול להגיד, כפי שחברי אמר, שעיקר המסה זה בגזרת בנימין וגם משם בעיקר יצרו לנו את אותם אירועים משמעותיים שחווינו במהלך השנה האחרונה, אם זה הלחם והדגים ואם זה האירוע האחרון המשמעותי. אני יכול להגיד שאותם ילדים, כשאנחנו מגיעים איתם לפן הראייתי, אנחנו כן משתפים את ההורים, מתוקף חוק הנוער. אנחנו מזמינים אותם לבתי המשפט, מבקשים את הערבויות, לא תמיד אנחנו זוכים לשיתוף פעולה.
אודי לוי
¶
לא מגבים. אם יש דיון אז הם לא מגיעים לעיתים לדיונים, אם אתה רוצה ערבות מסוימת, היא לא תמיד מתקבלת. בסך הכול, כפי שחברי אמר, קשה מאוד להשפיע על אותם נערים.
מאיר כהן (יש עתיד)
¶
למשרד החינוך ולמשטרה קשה להשפיע, אבל לאחרים קל מאוד להשפיע עליהם. אתם קצת טועים ב - - -
היו"ר יעקב מרגי
¶
אני רוצה לדעת, כשאתה אומר שלפעמים לא ניתן להשיג ערבות, מה אתם עושים איתו, נער שאין מי שיחתום עליו ערבות?
אודי לוי
¶
אם אין ערבויות מתאימות הוא עדיין נשאר במעצר, עד שבית המשפט מחליט לשחרר אותו אם אין ערבויות מתאימות. לעיתים זה מאריך - - -
אודי לוי
¶
אני יכול להגיד שזה יכול להתחיל מגרפיטי וסיסמאות וזה יכול להסתיים בהצתה וצפונה. אנחנו ראינו דינמיקה של נערים, כמו שאמר חברי, הם מגיעים מכל הארץ, בני ברק, צפת, ירושלים, מעט מאוד יש מתוך היישובים שלנו באיו"ש, הרוב מגיעים מבחוץ, ולעיתים אתה רואה כאלה שבאים, הולכים, ריקוד הטנגו שהוזכר פה.
היו"ר יעקב מרגי
¶
סגן ניצב אודי לוי, אתה רואה, שערות שיבה יצאו גם בזקן, אני גדלתי בשכונות כאלה בשנות ה-70 וה-80, שקמנו בבוקר שאלנו איפה פלוני, קיבל צו הרחקה. בוודאי, אני שומע את הסקירה, אין פה ואקום, הוואקום היחיד שיש פה, שלא טופלו כראוי, כפי שראוי להם. אם בפעולת תג המחיר הראשונה היינו מזדעזעים לא היינו מגיעים לדומא, אם המערכות היו מזדעזעות לא היינו מגיעים לדומא. הרי נוער הגבעות זה לא הפתעת חיינו, היא ליוותה אותנו, התופעה הזו. אנחנו יודעים לצפות בחושך, אנחנו יודעים להיות שקופים כשאנחנו רוצים, יודעים לשמוע ויודעים לראות ויודעים למשש דופק. אז לומר את הסיסמה הזו, הכתובת הייתה רשומה על הקיר, רבותיי, את אלה איבדנו, אני דואג לאלה שנמצאים במעלה ההר עכשיו, מעלה ההר, מצפון, מדרום, ממרכז.
היו"ר יעקב מרגי
¶
לא, תשאלי אליו בזמנך והוא יענה לך. חבר הכנסת מאיר כהן היה פה כשאנחנו היינו בקרקס, הוא המתין פה - - -
מאיר כהן (יש עתיד)
¶
אני רוצה להגיד משהו חשוב, אדוני היושב ראש, אחרי שגמרנו להתנצח וכל אחד להשיג את הכותרת שלו מהסיפור הזה של נוער הגבעות והרצח המזעזע, אז אני מציע לכולם, ולא משנה איפה אנחנו גרים ומה אנחנו, לקחנו אחריות. זה לא בחצר של אף אחד, זה בחצר שלנו, זה לא אנחנו והם, יש ביקורת קשה מאוד, אדוני ממשרד החינוך, אתם לא תוכלו לטפל אם לא תתעמתו ותעשו מיפוי מלא של הנוער הזה. כשאנחנו מגיעים למי משפיע עליהם ואתה קצת סוכר את פיך, חבל, כי צריך להגיד את זה באומץ, מי שעסק בחקלאות, ואמר את זה אחד הפרשנים בטלוויזיה, ואנחנו כולנו יודעים, כל מי שעסק בחקלאות, היבלית ועשבים שוטים צומחים ליד השטוצר, הברז הראשי, ליד הממטרות. יבלית לא צומחת סתם. מעבר לכל השיח עם המשפחות שלהם ומעבר להיותם נוער מנותק כזה ואחר זה נוער שהושפע מהטפה של רבנים הזויים לגמרי.
יתרה מכך, אני טיילתי אצל הנוער הזה, אדוני היושב ראש, והקציתי דרך משרד הרווחה 2 מיליון שקלים עם 2 מיליון שלים של משרד החינוך. אני חייב להגיד שמי שפנה אליי זה היה אורי אריאל. הוא תפס אותי באחד הימים בישיבת ממשלה, אמרתי לו 'כאן ועכשיו', והלכתי ופגשתי את החבר'ה האלה. כבר אז נדהמתי מזה שזה לא נוער מנותק קלאסי, זה לא יושבי ברזלים, אלה אנשים שינקו אידיאולוגיה מהרבנים שלהם. הגדיל לעשות אחד הרבנים, אדוני, שאמר לי 'הם מקדשי שם שמים. צריך לסלוח להם על זה שהם לא לומדים מתמטיקה ופיזיקה כי הם מקדשי שם שמים'. הסתכלתי עליו ואמרתי לו 'אתה מהבול?'
מאיר כהן (יש עתיד)
¶
אמרתי לו 'תגיד לי, השתגעת?' אז כל גלגול העיניים הזה ממש לא במקום. מצד שני גם כל הניסיון של החברה הישראלית על כל המיעוטים שבה, שכל מיעוט חושב שהמיעוט האחר צודק או לא צודק, תוביל אותנו לאבדון. אנחנו צריכים להתמודד, כולם, השמאל, הימין, המרכז, כולם צריכים להתמודד עם הדבר הזה ולהוריד פרופיל ולחפש איך אנחנו מתמודדים איתם, אדוני היושב ראש. בראש ובראשונה אלה שקרובים לערוגות האלה צריכים לעשות חשבון נפש ואני שמח לפחות שחלקם חזרו בהם.
מאיר כהן (יש עתיד)
¶
כי אחד מאלה שאמר לי, 'כמו שהיו פלמ"חניקים', חברת הכנסת זהבה גלאון, אמר לי, הוא יושב בכנסת הזאת, 'כמו שהיו פלמ"חניקים', סיפרתי לו במקרה שחמי עליו השלום התגייס לפלמ"ח בן 16, אז הוא אומר לי, 'אלה הפלמ"חניקים החדשים' ולא הבנתי. יושבי הכנסת הזאת. אז אחרי שאמרתי את קצפי אני אומר למשרד החינוך, לא תוכלו לטפל אם זה לא יהיה טיפול הוליסטי אמיתי, ללכת לרבנים שלהם וששר החינוך יזמין את הרבנים האלה.
מאיר כהן (יש עתיד)
¶
אין דבר כזה. אם צריך, שהמשטרה תיכנס לשם לרבנים, לא רק לילדים. הרבנים הסיתו, הילדים האלה מאופקים, שאתה מכיר אותם, לא צמחו בתוך ערוגות של ימין קיצוני, אבל ברגע שכף רגלם דרכה והם עשו להם את הרב שלהם והרב שלהם זיהה את המצוקות שלהם, הוא אמר 'זה לחם קל'. אז לכן, אדוני היושב ראש, אני באמת מציע שאנחנו נצא, אם אפשר, אבל תעשה את זה ברוב חוכמתך, נצא לא כמסכמים את הדיון אלא כפותחים, טיפול, שיח מיוחד, שמשרד החינוך יבוא לכאן וכל הזמן ידווח לך. ותאמין לי, אתה, כיושב ראש הוועדה הזאת, תוכל להועיל הרבה יותר מוועדות אחרות או בטח ממשרד החינוך שהוא מטפל ככה נקודתית והמשטרה נקודתית. פה אפשר לשים - - -
מאיר כהן (יש עתיד)
¶
אני מבקש ממך, אני 30 שנה טיפלתי בנוער מנותק וביום שלא ממפים אותו וביום שלא מצליחים למצוא את שורשיו או מתעלמים בשורשיו נכשלים בטיפול.
מירב בן ארי (כולנו)
¶
אל"ף, זו הצעה שאני יזמתי אותה, את יודעת לבד, אוקיי? אז מותר לי להעיר הערות. ואני אומרת לך - - -
מיכל רוזין (מרצ)
¶
מזה זה בניגוד אליי? מספיק כבר עם ההערות הנלוזות האלה. כל דיון שאני אשתתף בו את תגידי שאת משתתפת בו יותר? תירגעי - - -
מיכל רוזין (מרצ)
¶
אני מנסה לשאול אותו שאלות, אתה אומר 'חכי לתורך', היא מותר לה לשאול שאלות שלא בתורה.
מירב בן ארי (כולנו)
¶
תפסיקי לצרוח עליי. אני לא אצעק עלייך, זה לא יעזור לך. את יכולה להמשיך לצרוח עליי, אני אדבר אלייך יפה ואני לא אצרח עלייך, כי זה לא הסגנון שלי.
איתן ברושי (המחנה הציוני)
¶
אדוני היושב ראש, אני בכל זאת חושב שזו ועדת חינוך והדיון הזה הוא חשוב. נדמה לי שאין ויכוח על הביקורת ועל הטענות כנגד התופעה של נוער הגבעות אבל במבחן התוצאה נכשלנו משום שזה נסחב הרבה מאוד שנים וגם אם זה רק 180, 100 בני נוער, לא משנה המספר המדויק, אנחנו עדים פה לרצף של בעיה וכישלון ולפי דעתי המספר הזה הוא גדול מאוד בשביל לעשות נזק. אתה יכול להגיד, אתמול היה לי נאום של אי אמון, אני שמח שזה לא דבר שנוגע לכל האוכלוסייה, אני בטוח ואני יודע שגם מרבית האוכלוסייה ביהודה ושומרון, ודאי בבית הנבחרים, מגנה וככל שניתן תעשה את הכול למנוע את התופעה, אבל בכל זאת, כשמגיעים למציאות הזאת ואין טעם לחזור על כל הדברים ואנחנו בעיצומה של הגשת כתבי אישום נגד אנשים שצמחו בנוער הגבעות, אין ספק שיש חיבור בין אחריות וסמכות, לא רק של הורים, גם של מנהיגים. כל מי שיצא לפעולה של תג מחיר יצא מאיזה מקום, חזר לאותו מקום, יש באותו מקום מנהיגות, יש לאותו אזור ראשי רשויות, יש באותו מקום רבנים, כן משפחה, לא משפחה, זה כבר שונה.
אני חושב שבמידה מסוימת, אדוני היושב ראש, יהודה ושומרון הפכה להיות עיר מקלט, לא בגלל שהיא בחרה להיות ככה אלא נוצרו בה התנאים ויש בהחלט מציאות של קשר בין - - - אם למחוז ש"י יש כוחות יותר גדולים מאלה שהוא מביא לידי ביטוי בפתרון של מקומות לא חוקיים, עצם היותם של אנשים במקום לא חוקי ועצם היותם מתעלמים ולפעמים מתחמנים את כוחות הביטחון היא יכולה ומאפשרת שם צמיחה, ואני לא קורא לזה עשבים שוטים. יש פה חיבור בין נוער מצוקה, שחלקו מגיע מאזורים אחרים, ובין תנאים שמשרד החינוך תיאר אותם, ד"ר סער, של יצירת תנאי חממה לבוגרי נוער הגבעות ולתג מחיר ואנחנו לא מטפלים נכון בעניין.
אני לא חושב שאני צריך לתת עצות חינוכיות אבל כמי שהיה ראש רשות, אתה משום מה לא הזכרת אותם, בתוך תחום השיפוט של הרשות, שם אסור לתת שירותים כי המקום לא חוקי, דיברתי על זה אתמול בהרחבה, אבל הילד הזה רשום באיזה מקום ויש לו כתובת, גם של בית וגם של מוסד וגם של רשות. אני חושב, אדוני היושב ראש, שאי אפשר לקבל את ההסברים שהיו פה, אם באמת כולנו, ואני בטוח שכולנו, חושבים שהתופעה הזו היא לא מוצדקת, לא נכונה וצריך לטפל בה אחרת ממה שטופל, מבחן התוצאה לא מרשה לכם יותר לדווח דיווחים שחלקם מעידים על חוסר תוצאה וחוסר אונים.
אני אגיד משפט אחרון, ואינני מאלה שעוכרי ההתיישבות, בוודאי החוקית, אני התבטאתי אתמול בהרחבה, אבל לעיתים נדמה שהמדינה היא המחתרת ביהודה ושומרון, לעיתים נדמה שכוחות הביטחון הם פועלים כאילו אנחנו המחתרת. וצמחה מחתרת ביהודה ושומרון, כבר היו מחתרות, טופלו ויש חדשות, אבל לא יכול להיות שכוחות הביטחון יפעלו כאילו הם המחתרת, שיחששו מהעימות הזה. צריך להיכנס חזק בעניין וחוסך שבטו שונא בנו.
ענת ברקו (הליכוד)
¶
כן, אדוני. קודם כל הייתי רוצה לומר שכמובן אסור לנו להכליל וכל המתיישבים ביהודה ושומרון אינם עבריינים. יחד עם זה מדובר בתופעה מאוד מאוד מסוכנת ובעיניי התופעה הזו בהחלט מקבילה לתת תרבות עבריינית, נוער מנותק, שבא מכל מיני סיבות, חוסר יכולת גם לממש את המטרות המוצבות בפני הנוער הנורמטיבי, בעיות בבית, לפעמים הצורך בתת תרבות של כיף, מתארגנים ביחד, עושים דברים ביחד, התחושה של הריגוש. אני מסכימה עם מאיר, צריך ללכת אחר המנהיגים, אחר המסיתים, בדיוק כמו שהולכים אחר טרוריסטים, למצוא מה מקורות ההסתה הזאת, כי הם לא פועלים בחלל ריק.
היו"ר יעקב מרגי
¶
תאמיני לי, אם היה דיון על הטבות ליישובים הם היו פה מבוקר עד ערב. הם ונשיהם ובניהם, תלמידיהם וכל אשר להם.
ענת ברקו (הליכוד)
¶
בעיניי נוער הגבעות הוא יותר מסוכן משוברים שתיקה, במובן הזה של חתיר תחת שלטון המדינה, הלגיטימיות שלה. זה הצד השני של הסקאלה ובראייה שלי זו תופעה מאוד מאוד מסוכנת ואנחנו חייבים להילחם בזה, ולהילחם בזה זה רק עם אנשים מבפנים.
היו"ר יעקב מרגי
¶
תודה. אני רוצה שתבינו, גם משרד החינוך וגם משטרת ישראל, כל מה שאתם עושים מבורך ונותן את אותותיו, אבל זה גידול ממאיר, בגידול ממאיר לא מטפלים בקרמים. במבחן התוצאה הטיפול היה בקרם. אתה יודע מה? כמי שהתבטא בפעולה הראשונה של תג מחיר נגדם, אני יכול לומר לך, אני לא מופתע. מזלנו שזה רק מקרה אחד שנגמר ברצח שמעורר חלחלה. הכתובת הייתה רשומה על הקיר. שלחו אותם, ראו בהם, שמעתם? פלמ"חניקים, דמויות הרואיות באזורים שהם התמקמו. ארחץ בניקיון כפיי אין כאן.
הגופים, אנחנו מצפים – כשאני אומר שאנחנו יודעים לראות, יודעים לשמוע, כל הכבוד, פה צריך את הדי-9, לפרק אותם, לפרק את הגבעות האלה. צריך לפרק את הגבעות האלה, לא לתת אפשרות קיום של יום, ואתם יודעים לעשות את זה. אני יכול לבוא לדרוש את משרד החינוך והכול, הם לא שם. הם לא שם, רבותיי. הם לא אצל ההורים בכלל, מה אני יכול לדרוש מההורים בכלל?
היו"ר יעקב מרגי
¶
אין, בן 13, אתם מבינים? פה צריך טיפול אגרסיבי. אין מה לעשות, זו פשיעה, והמערכות המשפטיות יודעות לתת – משטר צבאי. אנחנו יודעים להשתמש במשטר הצבאי כשאנחנו רוצים.
איציק שמולי, בבקשה.
איציק שמולי (המחנה הציוני)
¶
תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני כמובן מצטרף לתיאור שלך שהוא תיאור מדויק, אני חושב שעל אף שכפי שתיאר נציג המשטרה משנת 2013 יש תהליך של הפנמה והבנה של גודל האיום של הטרור היהודי ושל, כמו שברושי קרא לזה, המחתרות החדשות, עדיין אי אפשר להתחמק מן העובדה, והתיאור שלך הוא מדויק, שמול הגידול הממאיר הזה הטיפול המערכתי עד כה, לא רק של רשות כזו או אחרת, היה באמצעות קרם גוף.
אני רוצה להגיד עוד משהו על אמירה שנאמרה פה מצד ענת ברקו, שקודם כל האמירה הסופית שלך היא אמירה חשובה ואמיצה ונכונה, היא אמנם הייתה אמורה להיות טריוויאלית, אבל יש קולות אחרים במחנה, ואגב, אני יוצא גם נגד אלה שמנסים להפיל את התיק הזה על כל המתנחלים ביהודה ושומרון. יש לנו ויכוח פוליטי נוקב עם האנשים שנמצאים שם, אבל אי אפשר להתחמק מן העובדה שבסוף גם בבית הזה יכולת לראות במוצאי שבת חברי כנסת שבלי להתבלבל נמנעים פעם אחר פעם לקרוא לטרור היהודי בשמו - - -
איציק שמולי (המחנה הציוני)
¶
מכאן זה מגיע. לעצם העניין, אדוני היושב ראש. כפי שאני אומר, יש התעוררות של הרשויות והפנמה של גודל האיום. מי שעוד היה צריך איזה שהם הסברים, כמה גדולה וחמורה התופעה יכול היה לראות בחתונת הדמים בעצמו כמה בני נוער היו שם. לפי מה שאני ראיתי חלק ניכר מרכזי מהמשתתפים באירוע המזעזע הזה היו קטינים. כאן נשאלת השאלה, ד"ר סער, אני הייתי בקידום נוער בחיפה, שלוש שנים עשיתי את זה, ואני חושב שהניסיון לפעול בכלים הקונבנציונליים של ריצ'ינג אאוט של קידום נוער מול החבר'ה האלה הוא לא מספק. הוא לא מספק כי, כפי שגם העיר היושב ראש פעם אחת, הסמכות ההורית, אני לא חושב שהיא בכלל קיימת שם, ופעם שנייה, כי מהר מאוד, זה נכון שמה שגורם לעזיבתם את אופקים, חיפה, באר שבע ומקומות אחרים, יכול להיות שזה סיבות כאלה ואחרות, אבל מהר מאוד מתלבשת על זה אותה כסות אידיאולוגית שאתה מדבר עליה.
כאן אני מגיע לפואנטה, אם אין התמודדות אמיתית, מול אחד המקורות המשמעותיים שמשקים את העשבים השוטים וזו הסמכות הרבנות, אם אין תהליכים, לא של יחידה לקידום נוער, של מערכת החינוך בכללותה ושל מערכות אכיפת החוק בכללותן, אז אנחנו כאן מפספסים בענק. כל שנה אנחנו נמשיך לספור את אותם 80-100 בני נוער, כשאנחנו לא מצליחים למגר את התופעה. כל עוד לא תהיה התמודדות קשה מול המקורות שמשקים את אותה הביצה אז חבל לנו על הזמן. ועכשיו בואו נבין, האיום הוא על החברה הישראלית כולה, גם על השמאלנים וגם על הימניים, כי האנשים האלה אומרים בפה מלא 'אנחנו קוראים תיגר על הממלכה'.
חיים ילין (יש עתיד)
¶
אני רוצה לחלק את הדיון לכמה גורמים. הדמות של הרב במקום שהוא בעצם ממליך את המלכים והנוער הזה הולך אחריו. זאת סוגיה שאני אומר שאני לא מבין אותה, אבל אני מבין שיש שם בעיה ואת זה צריך לפתור, אבל זה לא שייך למשרד החינוך. זה שייך לדיון הרחב, זה לא משהו שאנחנו יכולים דרך משרד החינוך לבוא ולעשות. מה שמעניין אותי זה הנוער.
לפני בערך שבע שנים, כראש רשות קלטתי מפוני גוש קטיף, חלק מנצרים וחלק מעצמונה. גם את הרב פרץ, עם כל ככה, כמו שהיה, לתוך המבנים שהם לא היו מבנים אפילו, אבל היום הם כבר ביישובי הקבע, מדצמבר 2010 הם ביישובי הקבע. אחת האמירות ששמעתי מהרבנים שם, 'חיים, אנחנו חייבים לעזור לנוער, כי ההתנתקות מבחינתם הפך להיות עוד גורם של - - - ', אני לא הבנתי אותו אז, באמת אני אומר, אני לא הבנתי אותו, 'של חוסר אמון'. זאת אומרת הסמכות ההורית, הסמכות מול הממלכה, הסמכות מול - - - אין, זה נגמר. דרך אגב, אם אתם רוצים לדעת לרוחב, גם כשתלכו עכשיו למגזר הבדואי בדרום, שאני מכיר אותו מצוין, אותה תופעה. תופעה של נוער שהולך לאבדון והמופתי לא יכול להגיד כלום, ההורים לא כלום, כמעט זה - - - זה קודם כל גיל, צריך להבין את זה. אני מנסה להתנתק מהאידיאולוגיה כי אם לא, לא נפתור את הבעיה של הנוער, אני יודע מה יקרה, כל אחד צודק יותר מהשני.
הם באו וביקשו לפתוח פנימייה חקלאית על גבול מצרים. בהצלחה לדעתי בלתי רגילה, אתה בטח מכיר את זה. אני לא סתם אומר את זה, כי אני מציע, כחלק מהסיכום, לבוא ולדבר עם ראש המועצה שם, גדי ירקוני, ועם הרבנים שם, ללכת לביקור, להבין מה הם הצליחו בארבע-חמש שנים לעשות. אם הם היו מקבלים היום עוד 100 דונם, להרחיב את המעגל, זה היה מדהים.
למה הם מצליחים? בוא נשים את הדברים. אל"ף, זה חול אמיתי. אין, כשאתה יוצא החוצה אתה רואה ציונות, אתה רואה את גבול מצרים, על גבול מצרים. זה יושב בדיוק במקומות שמרגישים שמבחינה אידיאולוגית הם יכולים להוציא את הפורקן, חקלאות, זה מצווה ביהדות, לא יעזור כלום, אז הם גם נכנסים דרך החקלאות - - -
חיים ילין (יש עתיד)
¶
אתה צריך לתת פעילות. הנוער הזה קם בחמש וחצי-שש בבוקר. הם הולכים לישון מאוד מאוחר. הם עכשיו כל הזמן מקבלים נורמות אחרות לגמרי מאשר היו. מה זה נורמות אחרות? מסגרת עם גבולות מאוד מאוד - - -
חיים ילין (יש עתיד)
¶
יש את הרבנים שהם כל הזמן נמצאים שם במקום, אנחנו שומעים את זה מכולם. את זה צריך להפסיק, אני לא יודע להפסיק את זה. אני לא יודע, אני בא מתחום שאני קצת מבין, לא בכול אני מבין. בתוך הליין הזה יש נוער שהוא, נגיד היום בכל מחזור מכיתה ט' ומעלה, אנחנו חייבים ליישר אותם, למה? כי אני יודע ממחקרים, וגם אומרים לי בצה"ל, ברגע שהם נכנסים לצה"ל, די, הם מתיישרים, הם כבר יוצאים אחרים, לחלוטין, מאותו נוער שאנחנו מכירים. יש להם מסגרת מאוד ברורה, יש משמעת, הם לא יכולים לשחק בתוך הצבא במסגרת הזאת.
מה שאני מציע זה לבוא יחד עם נציגי משרד החינוך לשם, לראות את העבודה שלהם, להבין איפה נמצאים גם הרבנים וגם המורים שם, שנמצאים בתוך ההתיישבות. מה שהצלחנו לעשות, וזו הביקורת שלי, מוטי, ותקשיב טוב טוב, שאנחנו מבחינתנו, שם במקום הזה, שהם קוראים לזה גם חולות חלוצה לצורך העניין, מדברים במושגים של התיישבות. היא לא חייבת להיות אך ורק מעבר לקו הירוק. כשהם באים למשימה שהיא משימה לאומית, ליישב את הנגב מול גבול מצרים, הם מרגישים גם משהו אחר לחלוטין. הם לא צריכים לשרוף בתים, הם לא צריכים להגיע לקיצוניות בשביל לעשות את המעשה הזה. הם יכולים לעשות את זה אחרת, לגדל פלפלים, עגבניות ומלפפונים ולהיות חלק מחברה ולהבין ששם הם נמצאים. ואנחנו רואים את זה. ותדעו לכם דבר אחד - - -
מרדכי יוגב (הבית היהודי)
¶
הדיון מאוד חשוב לי וגם סימסתי לראשי המועצות, אני מסכים עם הערתך, אדוני היושב ראש, הדיון חשוב ביותר, אני חושב, למדינת ישראל. אני ממלא מקומו של צחי ואני חייב לעזוב לחוץ וביטחון, אז אני מתנצל. כל הבוקר היינו אצלך בוועדת חינוך וזה חשוב ביותר. אני גם חושב שצריך לקחת אחריות, ואני אומר את זה גם בהיבט האישי, הייתי סגן ראש מועצה במקום הזה, בבנימין חמש שנים, ומכיר את המאמצים, וגם אני אז סברתי שאנחנו אולי לא עושים מספיק, למרות שיכול להיות בזה גם הלקאה עצמית. אני שמח בכל מי שדיבר פה לפניי ואני מרשה לעצמי לומר ששמחתי בדברים של כל מי שדיבר פה לפניי, בין אנשי המקצוע, משרד החינוך ומשטרה, בין כל חברי הכנסת שדיברו פה לפניי. שלא יתפלא חיים, ואני אומר את זה גם לדברי איתן, אני מסכים עם כל מה שהם אמרו - - -
מרדכי יוגב (הבית היהודי)
¶
ואני אומר כך, ואני אנסה, ברשותך, בתמצית. תרשה לי גם שני סיפורים שייקחו לא יותר משניות. נוער הגבעות בהארד קור של הסיפור הוא כפי הנראה כסדרי גודל של 30 עד 40 הארד קור פעילים, שהיו גם בגדר מסַכְּנים, כולל נקרא לזה מסכני חיים, באידיאולוגיה המופרעת - - -
מרדכי יוגב (הבית היהודי)
¶
ועוד כ-40-50 שברצֹה ושוב מנסים לבוא אליהם ומילא הם, גם אני לקחתי אותם הרבה בטרמפים, כדי לעמוד על טיבם וכל האפיונים שנאמרו פה, מאוד מאוד פגשתי אותם. אז, עוד בהתחלה, לפני שזה הפך למשהו עוד יותר אקטיביסטי, עוד היו שם בנות והן נותרו מעט מאחור, אחרי שזה הפך להיות משהו יותר אקטיביסטי ואני שמח שכך. הסיפור הזה הוא סיפור שיש לו ברקע גם את הסיפור של הפגיעה הכול כך עמוקה מההתנתקות, אני לא בא כרגע לשום דבר פוליטי, אני בא לומר לכם, שכשם שאני הבחנתי בחברה הישראלית, אמרתי את זה, בכל אחד מסוגיה, בחרדים, הפגיעה בעולם התורה הייתה פגיעה, בעולם החילוני רצח רבין היה פגיעה בעצם, אנחנו כאבנו אותה, אבל כאבו אותה עד כדי חורבן, ובציבור הזה ההתנתקות היוותה גורם שיצר חורבן. אני אומר את זה לא כדבר פוליטי, אני אומר את זה כדבר מאבחן.
מרדכי יוגב (הבית היהודי)
¶
העזיבה של כל סמכות בבודדים הללו היא לא באחוזים יותר ניכרים מאשר באוכלוסייה אחרת, שהעזיבה של - - -
מרדכי יוגב (הבית היהודי)
¶
גם סמכות הורית וגם סמכות רבנית וגם סמכות חוקית של מדינת ישראל, אני חושב, אם אני הולך לשורות התחתונות, אני סבור שאם צריך להמשיך ולפעול - - - והיו גם מאמצים, גם זה ראוי לציין, צר לי ש'הרועה העברי' לא פה, אני בקי ויודע את כל המאמצים להגיע הכי קרוב שאפשר. אז אתה מייצג הכי קרוב שאפשר וחשדו בהם שהם אנשי שב"כ ובשביל להגיע הכי קרוב שאפשר אתה צריך ללכת לאותם מקומות חקלאיים ואני שמח במאמצים שפה חיים הזכיר, ואני מסכים עם היוזמות ויש עוד יוזמות כאלה שמתקיימות ליד יריחו - - -
מרדכי יוגב (הבית היהודי)
¶
אני רוצה להגיע לשורות התחתונות, מה לדעתי צריך עוד להתקדם. צריך, כפי שאמר פה חברי חבר הכנסת איציק שמולי, לייצר את המערכת המערכתית, לתת לה את הקייס מנג'ר, אפילו במשרד ראש הממשלה, וזה שם, כדי שהטיפול המערכתי, שמתחיל בטיפול של הרווחה, וסיפר שר הרווחה לשעבר, ואני מעריך את מה שהוא עשה, והטיפול החינוכי, ואני מעריך את מה שהם עשו, והטיפול עם רשויות, שזה לא תמיד מתוכם, אבל אני ראיתי בטבריה וראיתי באילת, השנה, איך רשות שזה לא הנוער שלה, טבריה, ליד הכנרת, הם לא נמצאים - - -
מרדכי יוגב (הבית היהודי)
¶
שהטיפול יהיה עוד יותר מערכתי, שיהיה לו קייס מנג'ר, ושבבינה רשתית יהיה אפילו שמית, בסוף זה 40 ו-50 ולא יותר, הגזמתי, ובסופו של דבר, אני אומר גם לכם, בשעה שבוצעו המעצרים המנהליים ובשעה שבוצעו צווי ההרחקה, או מעצרי הבית, ההורים בירכו ואמרו 'סוף סוף הילד חזר אליי הביתה'. זה בשביל להבין איפה הסיפור. ראשי המועצות בירכו, בגלל שמדובר היה בפירוק מאחזים, בלדי וגאולת ציון, שבחלקם גם היו מעין מגרשי משחקים שעל ידי זה אתה יכול, הידע המודיעיני שלך גדל, כי יש לך צבר של ידע מודיעיני לאן הם הולכים, אחרת הם יתפזרו עוד יותר.
מרדכי יוגב (הבית היהודי)
¶
- - - מעצרים. אומר, מערכה, לתת לקייס מנג'ר במשרד החינוך, אבל טיפול הוליסטי, עם משטרה, עם רווחה - - -
זהבה גלאון (מרצ)
¶
אדוני היושב ראש, תודה רבה על הדיון. אני רוצה להעיר שתי הערות. ראשית להצטרף לדברים הנכוחים, הוא לא כאן עכשיו, שאמר חבר הכנסת מאיר כהן, שר הרווחה לשעבר. אני חושבת שמה שאנחנו רואים כאן זה איך הגולם קם על יוצרו. דור המייסדים של המאחזים הבלתי חוקיים וההתנחלויות הקים את המאחזים הבלתי חוקיים, נתן להם לגיטימציה, המדינה שמרה עליהם, שלחה חיילים לשמור עליהם וקם נוער, שבחלקו מנותק, בחלקו מאופקים, דימונה, אני לא יודעת - - -
מרדכי יוגב (הבית היהודי)
¶
עד כאן דיברנו לעניין. מכאן, לצערי, חברת הכנסת זהבה גלאון מסיתה ומדיחה. חבל.
זהבה גלאון (מרצ)
¶
אני חושבת שהחטא הקדמון זה שהמדינה מאפשרת קיומם של מאחזים בלתי חוקיים שהצמיחו את אותם גידולי פרא. אל תנסו להקל ראש, לא מדובר רק בנוער מנותק, חלקו הגיע לשם כנוער מנותק ועם כל הכבוד למערכת החינוך ואני לא מנסה להקל ראש במאמצים שאתם עושים, אני לא חושבת שזו בעיה של מערכת החינוך כרגע. גם, זה עוד פן, הבעיה היא בעיה מערכתית, פוליטית, הבעיה היא שיש מעטפת שנותנת להם גיבוי ואני לא רוצה להכליל כמובן את כל הרבנים, בכלל לא עולה בדעתי, אבל יש חבורה של רבנים מסיתים שנותנים גיבוי לקבוצת הבוגרים יותר שמשפיעה על הצעירים יותר והמדינה לא מתייצבת להתמודד עם רבנים מסיתים. צריך להגיד את זה בצורה ברורה.
עד שהמאחזים הבלתי חוקיים לא יפורקו ולא יאפשרו לנערים האלה לפעול שם - - - ברגע ששומרים על המאחזים, שולחים חיילים, את הגדודים של הבן שלי שלחו לשמור על מאחזים בלתי חוקיים. כשהם יושבים שם והמדינה נותנת לזה גיבוי ואחר כך אנחנו באים ושואלים 'אז כמה יש? ומה עושה מערכת החינוך?' מערכת החינוך יכולה להתמודד עם זה בכלל? - - -
זהבה גלאון (מרצ)
¶
לא, זה לא התפקיד שלה, היא לא יכולה להתמודד עם מערך שהוא גדול יותר והמערך הגדול יותר נותן לזה לגיטימציה של המדינה. אז עכשיו מגלגלים עיניים, מסכנים ההורים האלה, איך הם יכולים - - -
זהבה גלאון (מרצ)
¶
אדוני, עד שלא יפנו אותם - - - אתמול ראש הממשלה התנה העברת תקציב לאוכלוסייה הערבית בישראל ועמידה בכמה קריטריונים, לא ראיתי שהוא מתנה התניה דומה, העברת כספים, בשמירה על מאחזים.
זהבה גלאון (מרצ)
¶
אדוני, תרשה לי משפט אחרון, ברשותך. אני חושבת שהדרישה - - - אמנם אנחנו בוועדת החינוך, הדרישה היא הרבה מעבר למערכת החינוך שצריכה לפעול. הדרישה היא הרבה יותר רחבה, הדרישה היא למדינה כמדינה, לצבא כצבא, למשטרה כמשטרה ולשב"כ, לפעול ביד תקיפה, לא רק נגד אותם נערים, אלא נגד מי שנותן להם את המעטפת החינוכית.
מיכל רוזין (מרצ)
¶
אני לא ארחיב, אני כמובן מסכימה עם הדברים. אני רוצה להגיד כמה נקודות קצרות ולשאול שאלות. אמרת שבדבריי אני אוכל לשאול וגם לקבל מענה.
מיכל רוזין (מרצ)
¶
אני רוצה לומר שכשאנחנו מדברים, כל האמירות שנוער הגבעות, כאילו איזה ילדי פרחים שנמצאים על גבעות ובואו נשלח אותם לחולות, או עשבים שוטים וכדומה, אני חושבת שזה מצמצם לחלוטין את התופעה. ולא שאני לא חושבת שמערכת החינוך או מערכת הרווחה וכמובן משטרה צריכה לטפל בעניין הזה, אבל כמובן צריך להסתכל על זה כתמונה הרבה יותר רחבה וכשזה התחיל בלעקור עצי זית לפלסטינים או סתם להרביץ לילדים פלסטינים ולפגוע בבסיסי צה"ל וברכוש צה"ל ובחיילי צה"ל, אז העלימו עין ואמרו 'טוב, בסדר, נו, הם מוציאים את הרגשות הקשים שלהם' - - -
מיכל רוזין (מרצ)
¶
לאט לאט זה כמובן הלך והסלים ובאותה פעם, לצערנו, הרצח המתועב בדומא, הצליח להם, במרכאות, לפני זה הם שרפו כמה וכמה בתים, פשוט לא היו שם אנשים.
אני רוצה לשאול כמה שאלות ואני חושבת שהנקודות האלה חשובות, אני רוצה לשאול את המשרד לבטחון פנים. אני טענתי בשנה האחרונה שיש קשר הדוק בין בנצי גופשטיין וארגון להב"ה למה שקוראים נוער הגבעות. טענתי את זה ואמרו לי 'את עושה בלבול בין הדברים'.
היו"ר יעקב מרגי
¶
הרי יש לך כמה שאלות ואני כבר רואה את הנולד ואת כבר אמרת את הנאום הזה, אז תשאלי שאלות למה את מתקוממת?
מיכל רוזין (מרצ)
¶
זה חשוב, זה חלק מהשאלה. כשאני הבאתי נתונים לגבי דירות בירושלים, בפתח תקווה, במקומות כאלה, שבהם בנצי גופשטיין אוסף את אותו נוער שוליים, אותם אלה שנושרים ממערכות החינוך ומפעיל אותם נגד זוגות מעורבים, מפעיל אותם ברחובות ירושלים באלימות נגד ערבים, בפתח תקווה בפארק הגדול, בכל המקומות האלה, אמרו לי 'אין קשר, את עושה בלבול'. פתאום אנחנו רואים שבנצי גופשטיין הוא עמוק עם החבר'ה האלה, גם הבת שלו נשואה לאחד מהם, גם בתוך הפעילות עצמה והם מקבלים גיבוי. אני רוצה לשאול האם אכן נבדק הקשר הזה, האם רואים את הקשר הזה? ראינו את זה בשתי החתונות, שבנצי גופשטיין היה, אותה חתונת דמים עם הריקודים וכדומה. אף אחד לא מדבר על זה שיש שם מבוגרים, שישבו, אפרופו סמכות הורים, וראו את כל זה מתקיים ואף אחד לא דיבר שום דבר.
אז אני רוצה לשאול דבר אחד, על בנצי גופשטיין וארגון להב"ה, האם מטופל העניין הזה, כי הוא ממשיך לגייס את בני הנוער האלה ולהושיב אותם בכל מיני דירות ריקות במרכז הארץ, בירושלים וכדומה ומפעיל אותם. ואני רוצה לשאול עוד דבר, אני מבינה - - -
מיכל רוזין (מרצ)
¶
אני רוצה לשאול, אני מבינה גם שיש תופעה, והיא גם תופעה שנובעת מאופן החיים שלהם, של נישואים מוקדמים, גם בעניין הזה של נישואים מוקדמים, שנרשמים כמובן באיחור של שנה-שנתיים, אנחנו מכירים את זה בעוד קהילות, גם שם זה נעשה, זה נעשה על ידי רבנים, גם זה לא נעשה בידי רק בני הנוער, גם פה מעורבים רבנים. האם ידוע על זה?
ישראל רצון
¶
כי הרבה הולך לכיוונים פוליטיים ואני לא חושב שזה הדיון. אתם, הפוליטיקאים הם לךא הכתובת לדיון הזה מפני שהם תופסים את זה מהכיוון הפוליטי - - -
היו"ר יעקב מרגי
¶
הלו, זה לא תפקידך להעביר ביקורת על הפוליטיקאים או חברי כנסת. תגיד לי מה אתה עושה, שאלתי אותך מה זה מה"ו.
ישראל רצון
¶
אנחנו נותנים מענה לנערים ונערות בגילאי 17-18, נערים שבדרך כלל נושרים מהמערכת, הם פונים אלינו. כי מי שנמצא לא צריך אותנו. אנחנו נותנים להם מידע, הכוונה וייעוץ בגילאים האלה, לאן להמשיך אחרי שהמסגרת נגמרת. זה היה בנתיב מאיר בירושלים תשע שנים, לפני כן הקמנו את זה כדבר עצמאי שלנו, לתת מענה לא רק לנתיב מאיר בירושלים אלא לכל הנערים, זה נערים חרדים, מגזר כללי, מגזר דתי לאומי - - -
ישראל רצון
¶
כן, היו אצלי נוער גבעות. גם כאלה היו אצלי. אני רוצה לומר שאני, אל"ף, מסתייג באופן מוחלט מהביטוי שהצמדת להם, סליחה על הביטוי, בקטריות, גידול ממאיר, אני מסתייג מזה בכל צורה.
ישראל רצון
¶
משרד החינוך משקיע בהם המון, אתם באתם בהאשמות פה גם למשרד החינוך וגם למשטרה, באים בהאשמות, הפוליטיקאים באים בהאשמות, מאשימים אותם, מה עשיתם, מה לא עשיתם, לדעתי הוא עושה המון, חמ"ד עושה המון, אין לך מושג כמה שהמכינות והמסגרות החינוכיות שייצרנו, מגיע צל"ש לחמ"ד. יש לך ישיבה כמו בסוסיא שמצמיחה - - -
ישראל רצון
¶
נותנים מענה לאלפי בחורים, לאלפי בנים ובנות. נכון שיש כאלה שנשרו מהמערכת, אנחנו צריכים לדעת להתחבר אליהם. אני נמצא איתם כי הם מגיעים אלינו, אני נמצא בירושלים, גבעת שאול, קרית משה - - -
היו"ר יעקב מרגי
¶
מי שמגיע אליך, סלח לי, אדוני, תקשיב, אני ארגיע אותך קצת. אני מעורב בהרבה יוזמות ומצדיע ליוזמות ומעריך יוזמות וכל נשמה תועה צריך לעשות הכול להציל אותה, בסדר? עם כל זה אותן בקטריות ואני עומד על זה - - -
היו"ר יעקב מרגי
¶
אל תפריע לי. אתה אומר לי מה אתה עושה פה בירושלים, סלח לי אדוני, ההצלחות שלך, בסדר. מי שבא אליך לירושלים או מי שבא למכינה או לחווה חקלאית או לכפרי הנוער, אני מכיר, תאמין לי, אנשים שהיו בכיכר החתולות היו בהגדרה של תחתית האדם, לא היית רוצה לראות חיה או בהמה במצב שלהם וכפרי הנוער הצילו אותם. אני לא מדבר על העשייה הזאת, אתה כנראה טעית בדיון. זה שאתה מטיף לחברי הכנסת, בוא תקשיב, אתה טעית בדיון - - -
היו"ר יעקב מרגי
¶
אני לוקח אותך, רוצה לעשות סטרט אפ ממה שאתה עושה, צריך לעשות את זה אצלם שם. מי שבא אליך יודע שהוא חולה, אני מדבר על אלה שמתכחשים למחלה שלהם, שלא באים לטיפול וייעוץ.
ישראל רצון
¶
מה שאתם צריכים לעשות זה באמת להגיע אליהם, לבחורים האלה, לבנים האלה, ולתת להם את המענה הנכון כדי לעשות את זה.
היו"ר יעקב מרגי
¶
תבורך על מה שאתה עושה, אבל אני רוצה שתבין איפה אנחנו נמצאים. הגברת רצתה לדבר? דרורה קלמנט. בבקשה, יש לך שתי דקות.
דרורה קלמנט
¶
אני אתמקד. כתושבת יו"ש ולשעבר מצפון תל אביב יש לי פה קצת נתק בין העניין הזה של אתם ואנחנו. אנחנו כולנו עם אחד, יש פה בעיה - - -
היו"ר יעקב מרגי
¶
בוא אני אגיד לך, אחרי שנתרפא מהמחלות שלנו נטפל בסמנטיקה. תקשיבי, זו הבעיה שלי. הרי בסיכום שלי - - - סליחה - - -
היו"ר יעקב מרגי
¶
לא, אני לא שם. עם כל זאת אני אשתמש בטרמינולוגיה הקיצונית, את יודעת למה? כי גם השב"כ, גם המשטרה, גם הכירורג הכי מוצלח, כשיש גידול ממאיר הוא עוקר אותו, חותך בבשר החי. חותך, אחד הטיפול - - -
דרורה קלמנט
¶
אני לא מטיפה, אף אחד לא מטיף פה, אני רוצה להגיד דבר אחד, רצח זה רצח. נתחיל מזה. אחרי זה יש אנשים שגרים שם, אנשים שהם כמו כל אחד פה, אנשים נורמליים ויש פה גישה פה לצאת ולהגיד שכולם - - -
היו"ר יעקב מרגי
¶
לא, תקשיבו. מישהו התבלבל פה, תקשיבו טוב טוב. אני רוצה לומר, אף אחד לא עושה הכללה ואמרתי את זה בפתיח, כי ידעתי שיש כאלה שיילכו לשם. אף אחד לא עושה הכללה, לא כל יהודה ושומרון - - - את יודעת מה, אני לא עושה הכללה על כל נוער הגבעות, בסדר? לא כולם - - -
היו"ר יעקב מרגי
¶
תני לי לדבר. לא אלייך, לדבר. אף אחד לא רוצה לעשות הכללה, כלום. במבחן התוצאה אנחנו יודעים היום שמהקבוצה הזו יצאו כל המרעין בישין שאנחנו היום מלקקים את הפצעים שלנו כחברה. לכן אני קורא את הסיכום של הדיון הזה –
אודי לוי
¶
בקצרה, קודם כל לגבי החתונה, היא מטופלת, הן בהיבט של טיפול בבגירים והן קטינים, קיבלנו אישורים לפתיחה בחקירה גם בעבירות של הסתה לאלימות ועוד עבירות נוספות. בינתיים יש כ-10 עצורים בנושא הזה. הסיפור של להב"ה טופל על ידי היחידה, נעצרו לא מעט אנשים, התיקים חונים בפרקליטות ושם זה הכתובת.
היו"ר יעקב מרגי
¶
תודה, אני חושב שענית.
הוועדה קוראת לשר החינוך לפעול בפעולה יזומה במערכת החינוך, בשעת חינוך או כל מסגרת שהוא ימצא לנכון, לדבר על התופעה המסוכנת הזאת שנקראת נוער הגבעות, פעולות תג מחיר.
הוועדה קוראת למשטרת ישראל, שהיא גורם האכיפה במועצות האזוריות בנימין ושומרון, לשנות את הגישה ולפעול כפי שמטפלים בהגדרה של פצצה מתקתקת בכל הסוגיה הזאת.
הוועדה רואה בחומרה את היעדרותם של ראשי המועצות האזוריות, בנימין, שומרון, שלא מצאו לנכון לשלוח, אפילו לא נציגיהם ולא גם נציגי השלטון המקומי.
הוועדה מצרה על כך שהטיפול בנוער הגבעות, שברובו נוער נושר של מערכת החינוך, כשל, כשל בכל המערכות – כשל מבחינת משרד החינוך, הן מבחינת המשרד לבטחון פנים והן מבחינת מערכות הרווחה. אני קורא למשרד ראש הממשלה למנות ממונה ישיר שייקח אחריות בלעדית לטיפול רב מערכתי, לפירוק ולטיפול המשך באותם נערים ובגרעין הקשיח של נוער הגבעות ולאכוף אף במסגרות של המערכת התומכת.
עד כאן הדיון והפרוטוקול.
הישיבה ננעלה בשעה 13:05.