הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 24

מישיבת הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול

יום ראשון, כ"ט בטבת התשע"ו (10 בינואר 2016), שעה 10:00

סיור במרכז החלמה יהודי ערבי טמרה

חברי הוועדה: תמר זנדברג – היו"ר

עבדאללה אבו מערוף

מהנד חטיב - קצין אח"מ אורגן שפרעם, המשרד לבטחון פנים

איריס כהן-נגר - רכזת ארצית לטיפול בהתמכרויות, שירות בתי הסוהר, המשרד לבטחון פנים

סוזן בן עזרא - מ"מ ראש אגף טיפול ושיקום, הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול

ארקדי גולדנפן - מפקח, המחלקה להתמכרויות, משרד הבריאות

שלמה כהן - מפקח, השירות לטיפול בהתמכרויות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מוחמד דיאב - חבר מרצ, מנהל 'עיר ללא אלימות', עיריית טמרה

וליד דיאב - מנהל מרכז ההחלמה בטמרה

ד"ר מיכאל מדווד - מנהל רפואי אשפוז טמרה

ג'מאל דיאל - עו"ס מדריך במרכז ההחלמה בטמרה

א' - מדריך במרכז ההחלמה בטמרה

מופלח שלאעטה - מדריך במרכז ההחלמה בטמרה

ב' - רכז מדריכים באשפוזית

ואחד סמניה וחש - עו"ס באשפוזית

האני סואעד - מפקד שיטור קהילתי, טמרה

אנואר דיאב - יועץ משפטי ואחראי על חלופות אשפוז

סמיר דיאב - חבר מרצ, טמרה

אחסאן חגאזי - חבר מרצ, טמרה

בת שבע פנחסוב

ס.ל., חבר המתרגמים

סיור במרכז החלמה יהודי ערבי טמרה

(בסיור)

- - - כשמגיעים חדשים, במצב קשה, אז המרפאה - - - כל חצי שעה יש בדיקה לראות מה מצבם. זו המרפאה. סמר, תגידי שלום. יושבת ראש הוועדה תמר, עבדאללה אבו מערוף, חבר כנסת. זו המרפאה וכאן זה חדר הרופא.

שלום, נעים מאוד.

הוא עושה לי כל יום צעד תימני.

גם ריקוד וגם נענוע.

יפה. מאיפה אתה?

אני באתי מגדרה, מהדרום. גם מהדרום מגיעים לפה.

זה לא כזה דרום. מרכז.

לעומת פה.

לעומת פה, לעומת פה גם תל אביב זה דרום.

שיגישו אוכל טוב.

בעזרת ה'. לא טוב?

לא, בסדר, אבל קצת יותר ל - - -

יותר, לשפר. גם בכנסת, תמיד אפשר לשפר את האוכל.

כן.

זה הבניין החדש, לאלכוהוליסטים בנפרד, לתקופה של ארבעה חודשים. זה פיילוט, שקיבלנו את האישור שלו מהשר ליצמן לפני שבוע. ביקשנו כל כך, חיכינו הרבה שנים, יש לנו 20 מיטות, כעיקרון, אבל זה 7 מיטות חדשות כפיילוט, מה שנקרא הוסטל, יציאה לעבודה לאלכוהוליסטים במיוחד, לתקופה קצרה, זה לאנשים שעובדים, שיש להם קריירה תעסוקתית, קריירה משפחתית, והם צריכים לחזור לחיים. הם ממש בנפרד. בנינו בניין חדש.

הם באים ובארבעה החודשים הם ימשיכו לצאת לעבודה?

בדיוק, לצאת, להרגלי עבודה.

זאת אומרת זה לא האשפוזית.

לא, אחרי האשפוזית, זה המשך טיפול.

הבנתי. כמה זמן אשפוזית?

האשפוזית זה 21 יום.

ואחר כך הם יעברו לפה להוסטל לארבעה חודשים?

כן.

וימשיכו לצאת ולחזור, עד שהם יוכלו לחזור לקהילה?

בדיוק, ארבעה חודשים. תקופה קצרה מאוד.

כמה מקומות?

זה שבע מיטות, זה פיילוט חדש ממשרד הבריאות, שקיבלנו את האישור שלו אוטוטו מהשר ליצמן. בבניין זה עד 20 מיטות, בכל חדר יש מקלחת.

זאת אומרת הבניין יספיק בעתיד ל-20 מיטות, בתור התחלה ייפתחו שבע.

כן. בדחיפה עם הרשות, קצת מה - - - וקצת זה, נשלים את הבנייה.

ככה זה עם הרשות.

זו הייתה האשפוזית הישנה.

ומה יש פה עכשיו?

עכשיו זה ריק.

זו ישנה חדשה אפילו, כי לפניה היה עוד - - -

נכון, במרכז העיר. תיכף אנחנו נסביר הכול.

לפני זה עוד הייתה עוד אחת?

כן, אנחנו משנת 89'.

הבנתי. אז עכשיו יש פה תכנית לעשות משהו? להרוס את זה, להוציא, לשפץ?

כן, אנחנו מוציאים, משאירים רק אחד-שניים והשטח הזה יהיה לעיבוד, תעסוקה. נעשה, יש תכנית. תהיה לנו חקלאות כאן.

וואלה? שזה אנשים יוכלו - - -

כן. טיפולי, ממש חקלאות.

צריך להעסיק אותם. מבחינת הטיפול, מבחינת התעסוקה, זה הדבר הטוב ביותר.

תוך חודש את תראי עולם אחר כאן.

תוך חודש?

כן.

יפה מאוד.

כן, אנחנו רציניים בקטע הזה. ד"ר ארקדי יכול להגיד לך כמה אנחנו - - -

הם בתנופה כל הזמן.

זה סדר היום של המקום, זה מתחיל בשש בבוקר, מסתיים בעשר וחצי, כאן מקיימים את הקבוצות, תערוכות. אין צורך שאני אקרא, אתם יכולים לקרוא.

זה חדר האוכל שלנו, זה המטבח החדש, הכול חדש. אני רוצה שתראו את ה - - - אני רוצה שתראו, הכול חדש, יש לנו קבלות בשטח. הכול ממש לפי הדרישות של משרד הבריאות.

(בישיבה)

שבוע טוב, שבוע חדש. אני מתכבדת לפתוח ישיבה, ישיבה בשטח, סיור של ועדת הסמים והאלכוהול של הכנסת כאן במרכז היהודי-ערבי בטמרה. אני מברכת את חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, חבר הוועדה וחבר נאמן גם בסיורים בכל הארץ. אנחנו בסיומו של שבוע קשה ואפילו סוף שבוע מתוח ביחסים בין החברה היהודית והערבית בישראל ודווקא בזמן הזה אני חושבת שיש משנה חשיבות ומשנה תוקף לביקור שלנו כאן במרכז היהודי ערבי בטמרה, מכמה סיבות. קודם כל כי החיים נמשכים וזה החיים שלנו. הרבה אוהבים לדבר על דו קיום, אנחנו אוהבים לדבר על חיים משותפים ועל להתעקש בכוח, גם כשזה קשה, על האפשרות שלנו לקיים חיים משותפים, יהודים וערבים, במרחבים במדינת ישראל שבהם החיים האלה מתנהלים.

אנחנו רואים במקום הזה את אחד המרחבים האלה, מקום שבא מקושי אחר, לא קושי לאומי או פוליטי, קושי טיפולי, קושי אישי, והעובדה שאותם חיים משותפים מתקיימים פה וצומחים פה, דווקא מתוך הקושי, ותיכף נשמע ממך, וליד, על כל סוגי הקשיים שאתם נתקלים בהם, גם הטיפולי היום יומי, גם התקציבי וגם בכלל, העובדה שבמקומות האלה, כאילו מתחת לרדאר ורחוק מהעין הציבורית, אלה המקומות שבהם מתנהלים החיים האלה הלכה למעשה, דווקא חשוב לנו לבוא לכאן ולהאיר את הזווית הזו, לראות את המקומות, להכיר. הוועדה מסיירת בכל הארץ, בכל המרכזים, מכל הסוגים, זה לדעתי הסיור השלישי או הרביעי שלנו בחודשים האחרונים ועוד נמשיך לסייר בכל המקומות, אבל אני גאה דווקא בסיומו של סוף השבוע הזה לבוא דווקא לכאן ולהוכיח מהרגליים ומהשטח את מה שאנחנו הרבה פעמים מדברים גבוהה גבוהה.

אז ברוכים הנמצאים. אני אבקש ממך, וליד, לפתוח, לספר לנו. ראינו, הסתובבנו, התרשמנו, אבל ספר לנו על המקום, כמה זמן הוא עובד, איזה סוג טיפול ושירות הוא מציע, כמה אנשים, כל מה שאתה - - -

אבל אחר כך אתם תסכמו את ה - - -

בטח, אתה רק פותח, אנחנו נשמע את כל הגורמים, אתה המארח שלנו. בבקשה, וליד.

קודם כל ברוכים הבאים. באמת אני שמח שסוף סוף הוועדה החדשה מגיעה למקום, יושבת הראש, חברת הכנסת תמר זנדברג, ד"ר עבדאללה אבו מערוף, חבר הוועדה, חבר הכנסת, וסוזן, נציגת הרשות למלחמה בסמים, מהנד חטיב, ממשטרת שפרעם, שלמה, המפקח של משרד הרווחה, ד"ר ארקדי, המפקח של משרד הבריאות, נציגים, אנא עארף, מכובדים, ושב"ס גם כן, התמכרויות, 'עיר ללא אלימות'. בת שבע, אנחנו כבר כמה שנים, 27 שנים, כל הוועדות כאן מבקרות כאן ותמיד בת שבע היא הקרן.

אני באמת, ולא רק אני, אני חושב שגם המטופלים שמחים עם ההרגשה שאכפת לאנשים מהם, דואגים להם וזה עושה טוב לליבם של המטופלים. גם הצוות, זה מעלה את המורל של הצוות ממש, מוטיבציה. הביקורים שלכם זה מאוד חשוב, לכן אני שמח.

המרכז שלנו הוקם בשנת 89', הוקם במרכז העיר, הראשון מסוגו במגזר הערבי. היו מספר אלטרנטיבות במגזר היהודי בזמנו ובמגזר הערבי לא היה מענה טיפולי הולם, אז היוזמה הייתה כדי להקים מקום שייתן מענה, גם תרבותי, למגזר הערבי, שמכיר את הבעיות ואת הפתולוגיות של אותו מגזר, שאפשר לטפל באנשים כאלה מקרוב.

עבדנו עד לפני שמונה שנים והיו לנו כל הזמן שאיפות להתקדם ולצאת ממרכז העיר, כיוון שזה לא היה קל, מרכז גמילה וסמים במגזר הערבי בעיר ערבית, בכפר דאז, במרכז העיר ולשכנים לא היה קל. זה היה ניסיון, אבל שרדנו. הרשות למלחמה בסמים בזמנו ליוותה אותנו שנים ארוכות בתמיכה, גם ליוו אותנו משרדים שונים, כשהיינו צריכים את העזרה היינו פונים לכל מיני משרדים, גם לתמיכות מדי פעם וזה עזר לנו וגם ליווי מקצועי, מה שהיינו צריכים. האמא הייתה כל הזמן הרשות למלחמה בסמים, לכל המקומות שהם כמונו. אז אני מאחל לכם המשך פעילות ושיתוף פעולה מלא עם כל המרכזים, כי זה מאוד חשוב.

לפני שמונה שנים, אחרי שהקמנו את המרכז כאן, אנחנו כמעט תשע שנים כאן, אבל לא במקום החדש, היינו למעלה, איפה שהראיתי לכם, המקום הישן, התאמצנו מאוד בכוחות, עם גיוס כספים ברמה האישית, עד שהצלחנו לפתוח את המקום הזה. כידוע לכם אין את התקציבים לבנייה. אף משרד, אף אחד לא - - - כן, אנחנו תחת פיקוחו ומימונו של משרד הבריאות, אבל באופן שוטף, לא על בנייה, אבל אנחנו שמחים שיש לנו מקום יפה.

שואלים אותי, 'מה אתה עושה? צימרים למכורים? מה זה, 5 כוכבים? האנשים האלה לא צריכים כל כך - - - '. אנחנו הראשונים שעשינו מודל הסאונה, אבל עד עכשיו זה לא עובד כי עברנו ועוד לא בנינו את החדש. סאונה זה דבר, אני חושב שד"ר עבדאללה יודע את זה טוב מאוד, זה עוזר לגמילה, הרעלים המצטברים בגוף, זה מאוד עוזר שדרך הסאונה הם יוצאים. אנחנו פיתחנו את השיטה הזאת והיא פעלה יפה מאוד ואנשים אומרים 'וואלה, מתפנקים, סאונה', כפרי כזה, אז מה, כולם ירצו להגיע לכאן. אבל אני חושב שהשיטה - - - קודם כל המטופלים עצמם מרגישים יותר כבוד עצמי, יותר הערכה אישית לעצמם, כיוון שכל הזמן הם היו במקומות לא כל כך מכובדים, גם אנשים בחברה התייחסו אליהם לא מכובד ופתאום הם מגיעים למקום שנותן להם מקום כזה, ותאמינו לי, הם גם מתאמצים לעשות את הטוב ולעשות טיפול רציני, כיוון שהם מרגישים שמתייחסים אליהם בכבוד ונותנים להם תנאים מעולים וזה עזר מאוד. אנחנו מרגישים את זה כצוות.

אחרי שהתחלנו לעבוד כאן היו הרבה פניות, בתקופה שלא היה מקום אחר חוץ מאיתנו ותקופה שהתפנו הרבה יהודים מהמקום הזה. אז היינו חייבים להחליט מה אנחנו עושים. יש לי תפיסת עולם, שאנחנו שונים, שאפשר ביחד, אפשר לעשות את זה ממש מעורב, משותף, ואז הייתה החלטה איך הולכים על זה. היה ויכוח, שזה מיועד למגזר הערבי, לא מגזר ערבי, אמרתי שאני לא אגיד לבחור יהודי שניגש 'אתה לא תתקבל לכאן', ואז כולם הסכימו לראייה הזאת וגם ערבים וגם יהודים, גם רוסים, אנחנו ממש מפגש בין תרבותי כזה, מרגישים את זה.

על מנת לתת למטופלים ליהודים להרגיש בבית ולהרגיש שייכים, גם מבחינה רגשית, העסקנו צוות מעורב, יהודים וערבים וגם דוברי רוסית. זה ממש נותן מענה רגשי הולם למטופלים, כולם מרגישים - - - את ראית, תימני, את רואה אשכנזים, את רואה רוסים, את רואה ערבים, את רואה נוצרים. זה עושה טוב על הלב.

מדינה בתוך מדינה.

ממש, זה מודל מאוד מיוחד ואנחנו חיים וזה זורם יפה מאוד. א', למשל, הוא עשה טיפול במקום כאן, לפני כמה שנים, א'?

שנתיים.

לפני שנתיים. אני רוצה לתת לך כמה מילים להציג, אבל מי שעזר כאן למקום הזה, לבניית המקום כאן ובמיקום שאנחנו נמצאים, זה אריאל שרון ז"ל, הוא היה שר הבינוי והשיכון בזמנו, הוא תמך מאוד. שר הבריאות דאז היה אהוד אולמרט, בשנת 92', זה הוא שהביא את ההכרה של המקום, את הרישיון, ומאז אנחנו עובדים ומכל הארץ מגיעים, מהדרום, מהמרכז. אנחנו עובדים עם עיריית תל אביב-יפו, אנחנו ספק רשמי.

זאת אומרת העירייה שולחת לכאן - - -

עיריית תל אביב, כן. אנחנו 20 מיטות.

התפוסה מלאה?

כן, כל הזמן ויש תור המתנה.

של כמה?

של שבע-שמונה, ד"ר מיכאל?

כן.

כמה זמן המתנה?

שבוע וחצי-שבועיים.

אתה יכול לתת לנו פריסה, מה כולל הטיפול פה? מגיע, איך הקליטה? כמה זמן, מה - - -

רק הערת ביניים, אתה דיברת על ההמתנה וזה, אאבל מפרויקט לוינסקי, פרויקט הצעד הראשון בתל אביב, הם מגיעים מיידית. זאת אומרת זה הרמת טלפון, למחרת בבוקר הם פה.

ואם מלא?

אנחנו מלאים לקראת 20 מיטות, כי זה מסובסד 20 מיטות, אבל יש לנו אפשרות לקלוט עד 30.

דרי רחוב, אנשים מהתחנה המרכזית מגיעים מיידית, הם לא מחכים שבוע.

אנחנו סופגים את זה, לא נורא, אבל זה מענה הולם - - -

אז זה סה"כ 30 מיטות, גם המסובסד והשאר - - -

כן, הרישיון שלנו עד 30 מיטות. לא רק פרויקט לוינסקי, גם אי ירוק בים, של העיר לוד. הפרויקט הזה בשיתוף עם משטרת ישראל, עיריית תל אביב והרשות למלחמה בסמים, משרד הבריאות, דני נווה היה שר הבריאות דאז, ואנחנו, לקחנו על עצמנו. היינו אוספים את המטופלים והם היו במצב פיזי מאוד מוזנח והיה צריך ממש לעשות להם ממש כמו אמא ואבא, לקחת אותם לבית חולים, תעודות זהות לא היו להם, אנשים שהיו בתחנה מרכזית ובלוד של הכספומטים, אם את זוכרת, והייתה הצלחה בפרויקט הזה. יחסית.

עכשיו אנחנו בפרויקט לוינסקי, זה הרבה פחות קשה. כשהתחיל פרויקט לוינסקי, כשסגרו את התחנה המרכזית בתל אביב, זה היה עומס, זה היה ממש - - - עכשיו רוב האנשים שהגיעו טיפלו ועשו טיפול וכבר סיימו בקהילות טיפוליות, מדלת לדלת. זה הצליח מאוד יפה, אנשים שהגיעו ו - - - אלה הפרויקטים שעשינו עם הרשות.

תאר לנו רגע, מגיעים לפה, איך הקליטה, מאיפה מגיעים, מה התהליך שעוברים? כמה זמן?

אני אתן לד"ר מיכאל. ד"ר מיכאל, אתה מוכן להציג איך מגיע מטופל כאן, תהליך הקליטה עד הסיום? בבקשה.

שלום לכם. אני במקצוע רופא נרקולוג, רופא לטיפול בהתמכרויות. במקום הזה אני כבר עובד 13 שנים. התחלנו מלמעלה, התחלנו מתנאים אחרים לגמרי, היו כל מיני קשיים, בשנה שעברה עברנו לפה. אתם רואים את המצב, מה התנאים, גם ההרגשה של מטופלים בוודאי אחרת, גם ההרגשה שלנו אחרת, אתה עכשיו בא לעבודה עם מרץ ועם שמחה ואתה יודע שפה נעשית עבודה.

כמה מילים איך אנחנו מקבלים מטופלים, מה אנחנו עושים ובקיצור מה היא תכנית טיפול. אנחנו מקבלים מטופלים מכל רחבי הארץ, מקבלים גם ביוזמה אישית ומקבלים גם בהפניה של בתי משפט וחלופת מעצר ורווחה, מעמותת אפשר שמטפלת באלכוהוליסטים, זאת אומרת מכל הגורמים אנחנו מקבלים אנשים לפה.

קודם כל הם יוצרים איתנו קשר ואנחנו מבקשים מהם לשלוח לנו בדיקות רפואיות. בדיקות רפואיות, צילום חזה זה חובה, בלי צילום חזה שאנחנו בטוחים שאין איזה שהיא מחלה מדבקת שיכולה לסכן מטופלים אחרים בוודאי שאנחנו לא מקבלים, גם סיכום רפואי מרופא, שאנחנו נדע בכל זאת איזה מחלות יש למטופל. לצערנו יש כמה מחלות שאנחנו יכולים לקבל ולא יכולים לטפל פה. קודם כל מחלות פסיכיאטריות גדולות, כמו סכיזופרניה או מניה דפרסיה, אנחנו לא רשאים לטפל בחולים, בוודאי מטופלים עם מחלות לב, עם לחץ דם גבוה. אנחנו מקבלים אותם, אבל כשאנחנו יודעים שבן אדם מאוזן ועם טיפול מסודר שאנחנו יודעים איך להמשיך. אלה בעיקר הדברים שאנחנו צריכים לבדוק קודם ולפי זה אנחנו מזמינים בן אדם לקבלה כאן.

המטופל בא, או לבד, או בליווי של משפחה, או בליווי של משטרה, זה כבר לא משנה מה, אנחנו מקבלים אותו. מדריך מקבל אותו. בוודאי שאנחנו עושים חיפוש, בוודאי שיש שיחה ראשונית שהמדריכים מדברים ורואים איזה מין התמכרות יש לו, במה הוא משתמש, או שזה אלכוהול, או שזה סמים, איזה סוג סמים וכך וכך. אחר כך הוא עובר למרפאה. במרפאה אנחנו עושים קבלה כמו שצריך, אנחנו עושים גם אק"ג, עושים קבלה אצל אחיות, כל הסימנים, זאת אומרת אנחנו יודעים שבן אדם נכנס אלינו במצב בסדר, פיזית, ושאנחנו יכולים להתחיל טיפול.

מה סוגי הסמים בדרך כלל השכיחים?

קשה להגיד, כי כל הסוגים. כל סוגי הסמים, כל מה שיש בארץ, הם כולם באים עם זה. בעיקר אנחנו בזמן האחרון רואים פחות שימוש בהרואין, או רק הרואין, ובוודאי שאנחנו רואים כל מיני מיקסים, ובעיקר עכשיו, זה ממש ממש ממש מכה, אני חושב שאתם גם יודעים את זה, זה בוודאי כל מיני סמי פיצוציות, נייס גאי וכל מיני דברים כאלה. זה ממש מכה. לא בגלל שזה מאוד צעיר ומתחילים ממש בגיל צעיר, לצערנו מה שאנחנו רואים זה שהפגיעה היא פגיעה בעיקר מוחית מאוד מאוד מאוד חזקה למשתמשים בנייס גאי. ועוד הפעם, כמה שהגיל יותר צעיר הפגיעה יותר חזקה וקשה.

מה הגיל הממוצע? איזה גילאים אתם רואים פה?

אסור לנו לקבל מתחת לגיל 18, אנחנו לא מקבלים ילדים. אבל אלה שבאים מגיל 18, הם משתמשים מגיל 15, מגיל 16, זאת אומרת הם כבר באים עם ותק של שנתיים-שלוש לפחות של שימוש ואנחנו רואים תופעות חס וחלילה.

הרבה צעירים? יש גם מבוגרים?

יש מבוגרים, אבל למבוגרים זה לא כל כך משמעותי, בעיקר זה צעירים.

כמה יהודים, כמה ערבים?

תמיד אצלנו זה חצי חצי, קצת פחות אלה, קצת פחות אלה, אבל בדרך כלל הממוצע זה 50%-50%.

אבל אני חושב שזה קצת יותר במגזר הערבי.

פה יש יותר ערבים?

כן, תמיד מגיעים יותר ערבים. לא רק פה, אני חושב שבכלל. אני מדבר על הנייס גאי.

תיכף אנחנו נשמע ממשרדי הממשלה, אחריך, לשמוע קצת את משרד הבריאות ומשרד הרווחה, בכלל על התופעה של התמכרויות ושימוש בסמים, איך רואים אותם במגזר הערבי לעומת היהודי, באופן כללי. אבל קודם מכם אנחנו רוצים לשמוע על המקום הזה.

הנושא של הנייס גאי, אני אישית עשיתי מאמץ במשרד הבריאות ממש לעצור את זה, היה עדיין מותר בפיצוציות, עדיין אפשר למכור את זה. ראיתי אנשים מגיעים לכאן ממש גמורים מוחית ואז פניתי, אמרתי 'בואו תראו מה קורה'. הצעירים האלה אומרים לך 'אנחנו משתמשים בחשיש או בגראס', אבל אין, זה יקר ואז הם פונים לפיצוציות, זה יותר זול, אבל הנזק יותר - - - אני אומר, תנו להם חשיש וגראס, עדיף, במקום באמת לטפל בבתי חולים של חולי נפש. אדם כמכור מכור אבל הוא לא חולה נפש, יש הבדל עצום. אני ממש רואה את זה בעיניים ואין מה לעשות.

עוד שני משפטים. בסך הכול, אחרי שאנחנו מקבלים אותם אנחנו מתחילים בטיפול תרופתי, זאת אומרת דיטוקס, ממש טיפול גמילה. בדרך כלל טיפול תרופתי מסיבי זה משהו עד שבוע ימים ואחר כך לפי מצבו אנחנו יכולים להמשיך טיפול עד עשרה ימים, עד שבועיים. בדרך כלל בשבוע האחרון אפשר להגיד שהמטופלים אצלנו כמעט לא מקבלים שום דבר חוץ מהתרופות הקבועות שהם צריכים לקבל, נגיד, שהם מקבלים אפילו מבחוץ.

זה לוקח שבועיים?

לא, טיפול מסיבי ממש, טיפול מסיבי שהם נמצאים בקריז זה עד שבוע ימים. אחרי ארבעה-חמישה ימים אפשר להגיד שהם אצלנו על הרגליים, הם כבר מתחילים להשתתף בקבוצות, הם מתחילים להיות פה ברוטינה, אבל עדיין קצת יותר חלשים, קצת יותר לא מאוזנים, אבל בכל זאת הם משתתפים כבר בחיים של האשפוזית.

מה זמן השהייה הממוצע?

21 יום.

קצר.

אצלנו זה 21 יום ואחר כך את רוב המטופלים אנחנו מנסים להעביר, בשיטת דלת מדלת, להמשך טיפול בקהילה. זה מה שאנחנו עושים ואנחנו מתאמצים, הנציגים של הקהילות באים לפה, הם מראיינים מטופלים שלנו ואחר כך שולחים לנו גם הסעה, לוקחים מטופל מפה ומעבירים לשם.

ממש מדלת לדלת. נגיד במקרה עכשיו, אנחנו רוצים להעביר לקהילת אילנות. 28 מטופלים מתוך כל המטופלים, 28 מטופלים זה רק של האשפוזית, כאילו העברות. הם באים ומראיינים וזה הולך יפה מאוד וזו הצלחה שלנו, מדלת לדלת, כדי לא לפספס את המשאבים וההשקעה שהייתה, אם כאן ואם בקהילה. זה ממש שיתוף פעולה כזה ויש הצלחה.

במהלך ה-21 יום יש ביקורים פתוחים, אין ביקורים?

שבוע ראשון לא, אחרי שבעה ימים יש להם ביקורים, לפחות פעם-פעמיים ב-21 יום המשפחה כן יכול לבקר ומבקרים את המטופלים.

כמה סך הכול מטופלים עברו כאן במהלך כל השנים?

זה מאות.

מה זה מאות? במשך 27 זה אלפים.

תדירות בדיקות שתן ובדיקות אחרות בשבועיים הראשונים?

קודם כל בדיקת שתן בקבלה, אחרי זה בדיקת שתן אחרי ארבעה-חמישה ימים שאנחנו יודעים שרוב הסמים כבר יוצאים מהגוף והם צריכים להיות נקיים ובוודאי שיש לנו גם בדיקות שתן פתע.

ויש מקרים בתקופה הזאת שעשיתם בדיקות שתן ואתם מופתעים? שעשיתם בדיקות שתן והיו חיוביות?

כן, בוודאי שיש.

אתם יודעים את הסיבות למה?

תשמע, אנחנו פה לא במצב ל - - -

אני לא חוקר, אני מדבר עכשיו כרופא, מה לשפר, מה לא לשפר, איפה נקודת החולשה שלכם, למה שיהיו בדיקות שתן חיוביות אם הוא כאן? אחרי שאנחנו יודעים שזו תקופה - - - פיזיולוגית מבחינה רפואית - - -

פיזיולוגית כן.

לא, צריך להסביר את זה. תשמע, אנשים נכנסים, דוחפים סמים, זה כמו במשטרה.

אתם כאילו אומרים שזה דרך ביקורי המשפחות?

זו השאלה הראשונה שלי.

לא, לא ביקורי משפחות, בשום אופן. זה כאילו אדם נכנס, הוא לא רציני, שלחו אותו לטיפול, הוא לא רוצה טיפול, הוא מופנה לטיפול, לא פונה. אז הוא מכניס, כמו שמביאים לבית כלא. יש אנשים שמרגישים שהם בבית סוהר כאן, בבית כלא, יש דפוסים כאלה. בסוף הוא מוציא את זה, או בולע את זה ומוציא את זה, משתמש. דרך הבדיקות אנחנו תופסים ומרחיקים מיד. אבל זה לעתים רחוקות.

אלה מקרים מאוד בודדים. לאנשים יש כבוד למקום. בכל מקומות הטפול, אשפוזיות, קהילות, יש כל כך הרבה כבוד למקום שבדרך כלל הם לא יעשו את זה. המקרים הבודדים אלה המקרים הקיצוניים, שבן אדם מגיע שהוא באמת עדיין עם הדפוסים העבריינים והוא רוצה את החומר והוא בכלל לא רוצה גמילה.

או שהוא מפחד מהגמילה, מהקריז, אז הוא אומר 'לאט לאט אני - - -', כל אחד והשיגעון שלו. אבל ממש מה שאמרה סוזן, כאן זה בודדים מאוד.

יש לכם מקרים חוזרים? עברו 21 יום, אחרי שישה חודשים, שלושה חודשים, חוזרים לכאן? יש לכם הישנות?

לצערנו אחוז ההצלחה ככה בגדול לא השתנה ולא משתנה.

כמה אחוז ההצלחה?

אני לא יודע איך למדוד את זה. מה שמסיימים, אצלנו זה 90% שמסיימים אצלנו. זה 21 יום - - -

זה הצלחה שלנו.

הם יוצאים מאיתנו נקיים.

ברור, אבל נניח האם ידוע, אולי אחד הגורמים האחרים, אתם עושים את שלכם פה, אבל נשאלת השאלה, מבין אלה שעברו כאן, שכבר מדובר באלפים על פני השנים, כמה מהם חזרו בסופו של דבר לתפקוד נורמטיבי בקהילה, עבודה, לימודים?

בתקופה שלי, למשל, אני עובד גם ביחידה לטיפול בנפגעי סמים ב - - - יש הרבה מטופלים שעברו גם באשפוזיות וגם בקהילה, אבל במבחן התוצאה בסוף, כשאני רואה אותם שנים שנים נקי והם עובדים ומשתלבים ועשו שינוי דרסטי של 180 מעלות, זה בודדים.

ברשותך, ג'מאל, אני רוצה גם להגיד נקודה חשובה. דרך אגב, רוב הצוות שנמצאים כאן, צוות המדריכים, כולנו בוגרי אשפוזית טמרה. אני בוגר אשפוזית טמרה מלפני עשר שנים וקצת. רוב המדריכים שעובדים כאן הם בוגרי האשפוזית טמרה.

הסטטיסטיקה בכלל במישור הבינלאומי לא מעודדת, אבל במדינת ישראל הסטטיסטיקה היא שונה. לטעמי, ובדעה אישית כמובן, אנחנו מתקדמים מהעולם המודרני, אירופה, לפחות בעשר מדרגות מבחינה טיפולית, מרכזי גמילה וקהילות וכל הדברים האלה. זו נקודה. יש כאלה שחוזרים ויש כאלה שבאמת יש - - -

בגדול אנחנו יודעים שמדידת הצלחה היא ככה, האם אנחנו מודדים אחרי שנה, אחרי חמש שנים, אחרי עשר שנים? אחרי כמה זמן אנחנו מודדים את זה? בכל העולם יש איזה שהיא בעיית מדידה. אני מסתכלת גם על השותפים שלנו במשרדים. אני גם שלחתי עכשיו שאלה למדען שלנו, לראות אם יש נתון חדש שאולי אני לא יודעת, אבל בערך אומרים שלאורך שנים, אנחנו מדברים על עשר שנים, עשרים שנה, זה בערך 30%-20% בכל העולם, זה לא נתוני ישראל. נתונים מהעולם הם שבערך 30% שומרים על המשך ניקיון לאורך שנים.

הרבה פעמים ניסו למדוד הצלחות וניסו לראיין אחרי שנה, אחרי חמש, לפעמים מאבדים קשר. יש איזה מומנטום פה שהוא קצת חסר, אבל אנחנו כן יכולים לראות שבכל המסגרות יש חזרתיות. בגלל זה למשל המציאו את הפיילוט לווליד, למה? כי אנשים שכבר עברו קהילה פעם ראשונה, פעם שנייה, פעם שלישית, למה הם צריכים לעשות עוד פעם קהילה? אז הם יבואו, יעשו ניקיון פיזי, יעשו אחר כך עוד ארבעה חודשים של התאקלמות חזרה בתוך הקהילה שלהם, בתוך החיים הנורמטיביים ואז בעצם הם יוכלו לחזור ולשגרה שלהם כי הם כבר שבעי טיפול. הם יוכלו להיות מלווים ביחידות, הם יוכלו להיות מלווים על ידי עובדים סוציאליים, בכל דרך טיפול אחרת שהם יבחרו, NA, צעדים, ואין שום צורך שהם יחזרו שוב. ואת זה ראינו הרבה פעמים בקהילות, יש הרבה מחקרים שנעשו בתוך קהילות טיפוליות על החזרתיות הזאת, על ההצלחה בטיפול.

בזמנו היה מחקר שליווה את הקהילות הטיפוליות שנתיים אחרי סיום טיפול ומצאו שבערך 60% סיימו טיפול מלא בקהילה, 60% הצליחו לסיים, ומתוך ה-60% שסיימו בשנתיים האלה 80% היו נקיים. יש מחקר חדש שמראה שגם מי שעבר בערך מחצית מהזמן בקהילה גם מצליח - - -

אותו דבר, אותה סטטיסטיקה.

עוד פעם, אין בארץ מעקב שבודק באמת את מסיימי התכניות לאורך זמן. אלה הערכות שמדברים על 50%-60% בטווח של השנים הקצרות ובאמת זה יורד לאורך השנים לכ-30%.

אם כבר הגענו אליך, האם תוכל לספר לנו, מה שידוע לכם במשרד, בנושא של החברה הערבית מול החברה היהודית מבחינת גם שימוש לרעה והתמכרויות וגם גמילה וטיפול, האם יש הבדל, יש פערים? מה הנתונים?

יש הבדל, יש פחות פנייה לטיפול בתוך המגזר הערבי, בעיקר ביישובים הערביים. במחוז צפון, אני חושב שיש דוגמה מאוד טובה להרבה מאוד יחידות עירוניות שיש לנו פה במחוז. יש לנו בטמרה יחידה לטיפול בהתמכרויות, גם של סמים וגם של אלכוהול, יחידה אמבולטורית שמגיעים למה שנקרא טיפול יום. יש לנו למעשה מסכנין, נצרת - - - הזכירו פה. יש פה די הרבה יחידות. מה שאני שומע מהעובדים שם שמאוד קשה לגייס לטיפול, מאוד קשה לגייס בעיקר את הצעירים. דיברתם פה על סמי פיצוציות, אותם מאוד מאוד קשה, המשפחה מתערבת רק כשיש איזה שהיא תופעה פסיכוטית או משהו כזה. ברגע שאין את הסממנים האלה פחות פונים לטיפול.

כלומר יותר קשה להפנות לטיפול? מבחינת עד כמה התופעה רווחת, יש הבדל?

באותם סדרי גודל כמו באוכלוסייה היהודית, אולי אפילו קצת יותר, כשהממד הסוציו אקונומי פה הוא גורם משפיע. אנחנו רואים במסגרות שלנו שיש יחסית לאוכלוסייה אחוז גבוה של ערבים, מעל השיעור שלהם באוכלוסייה. זה בהחלט סממן שמעיד על זה שבאוכלוסייה הערבית יש יותר התמכרות. בדרך כלל אנחנו מדברים, שוב, על ההתמכרות היותר עמוקה של הרואין שמלווה הרבה פעמים בדפוסים עבריינים. אני חושב שהיום, אני לפחות רואה את זה מהעבודה עם העובדים הסוציאליים במגזר הערבי, יש הרבה יותר סמי פיצוציות במגזר בכפרים, יותר מאשר בשיעור שלהם ביישובים היהודיים. אין אכיפה, לדעתי, בתחום סמי הפיצוציות, קל מאוד להשיג אותם.

כלומר אתה אומר, לא רק על נשק, גם על סמים, יש פחות אכיפה.

אני חושב שגם בתחום גיוס של נוער יש את העניין הזה של הסטיגמה, הרבה יותר קשה לנו ביישובים הערביים - - -

לטיפול, אתה מתכוון?

לטיפול, לגייס נוער שמשתמש. נוער שמשתמש, עושה שימוש לרעה בדרך כלל, אנחנו לא מגדירים אותו כמכור. זה קשה גם במגזר היהודי, זה קשה שבעתיים במגזר הערבי, יש פחות שיתוף פעולה, גם מצד גורמי חינוך וגם מצד המשפחה. זאת אומרת העניין הזה של הבושה, של הסטיגמה בכפר או ביישוב הכפרי היא הרבה יותר קשה מאשר במגזר היהודי. לא ששם זה קל, תמיד קשה לגייס נוער, אבל בהחלט הרבה יותר קשה. יש לנו מאמצים רבים פה ביישובים, יש בשפרעם יחידת נוער, יש הרבה יחידות שהן נוער ומבוגרים, אבל המאמץ למלא אותן, לגייס יותר מטופלים, הוא הרבה יותר קשה מאשר במגזר היהודי.

המטופלים, אפילו הוותיקים, שהשתמשו בכל מיני, הרואין וקוק בזמנו, עכשיו לפי האיכות של הטיפול - - - לוואי של השימוש, זה משתנה גם. אני זוכר שהייתי עובד בקהילה, יומיים, שלושה ימים, היו ממש יורדים לרוטינה, מתחילים לעבוד ולהשתלב בטיפול. עכשיו זה מתחיל יותר משהו פסיכיאטרי, התופעה האחרונה, זה השימוש בסמי הפיצוציות - - -

בגלל סמי הפיצוציות?

כן, הנייס גאי. זה גם עם מבוגרים וגם עם בני נוער. הם יותר צריכים יותר אשפוז פסיכיאטרי ומעקב בבית חולים פסיכיאטרי.

ואז כשאתם רואים את זה כאן, שמענו שאתם, בעצם אין לכם הכשרה ואין לכם סמכות - - -

אני מדבר גם בחוץ.

אני מבינה, אבל מן הסתם זה גם מגיע לכאן. כשאתם פוגשים כאן מישהו שבא ואתם מזהים במהלך הטיפול שהוא זקוק לאשפוז פסיכיאטרי, יש תופעות פסיכיאטריות, אז אתם מפנים - - -

כן, מפנים למזרע.

ואתם רואים שיש עלייה.

בעצם יש רק מסגרת אחת שמטפלת בתחלואה כפולה מה שנקרא.

במגזר הערבי?

לא, בכלל.

לא, אשפוזית אחת לתחלואה כפולה, והיא נמצאת בבאר שבע.

ליהודים ולערבים, וזה לא מספיק כמובן.

כלומר אתם רואים עלייה בצורך להפנות לתחלואה כפולה?

העבודה של המשטרה ושל משמר הגבול שעשו שיתוף פעולה במניעת הסמים, בסוגים של קוקאין והרואין, זה כמעט כל המטופלים, אוכלוסיית המשתמשים לא מוצאים, אז הם הולכים לכיוונים אחרים, שזה ממש יותר פסיכוטיים והתנהגותיים.

זה גם סוגי הסמים שגורמים לזה. זה ממש רציני. בתקופה האחרונה אנחנו עדים להרבה הרבה מקרים שהם צריכים המשך טיפול פסיכיאטרי. אנחנו מפנים אותם לבית חולים מזרע, הם מרואיינים שם, עושים אבחון פסיכיאטרי. יש מקרים שמחזירים אותם לכאן, כי הוא כשיר להיות במרכז גמילה, ויש מקרים שמאשפזים אותם מיד.

ואז הם עוברים את תהליך הגמילה בבית החולים.

שזה בבאר שבע?

לאו, באר שבע זה אשפוזית כמונו, אבל לתחלואה כפולה. בית חולים מזרע זה בית חולים לבריאות נפש, כמו בטירה.

אבל הם מוכשרים לטפל גם במקרים של התמכרויות?

יש להם מחלקות לתחלואה כפולה. למעשה בשמונה בתי חולים יש מחלקות.

הבנתי. בתוך מחלקה פסיכיאטרית יש - - -

כן, אבל אי אפשר להגיד שזה טיפול, כי הרבה פעמים הם תוך יומיים משחררים. נגמר ההתקף הפסיכוטי, הם משחררים והבעיה חוזרת בעצם לקהילה, ליישוב - - -

הבנתי. כלומר אתה אומר שמשני החצאים האלה, של האבחנה הפסיכיאטרית וגמילה מהתמכרות, פה יש יותר דגש על ההתמכרות והגמילה, שם יש יותר דגש על ההפרעה הפסיכיאטרית וכל פעם המשקל הוא לכיוון אחר ואז בעיה אחרת צצה.

זו בעיה אחת, אבל הבעיה שאני מדבר עליה, שבעקבות השימוש בסמים כשיש התקף פסיכוטי, על פי הפרוטוקולים של משרד הבריאות, הם לא מגדירים את זה כמחלת נפש, הם מגדירים את זה כהתקף פסיכוטי בעקבות שימוש בסם ולכן נותנים איזה שהוא טיפול אנטי פסיכוטי ומשחררים, ואז עוד פעם המטופל נופל בין הכיסאות. כי בעצם הוא עוד לא כל כך חולה נפש ומצד שני מצבו הנפשי עדיין לא מאוזן. המקום הזה שאין מסגרת שיכולה לטפל בטווח קצת יותר ארוך באנשים שנפגעו כתוצאה מסמי פיצוציות הוא חסר.

אז צריך לתת זמן יותר.

התחום הזה של תחלואה כפולה הוא תחום שמוכר לנו וגם ידוע לנו מהעיסוק שלנו שאין מספיק מענה, אבל כקטגוריה הוא מוכר לנו. בעצם אתה טוען שאלה אנשים שנופלים בקטגוריה הזו, פשוט המענה לה הוא לא מספיק רחב.

נכון, כי תחלואה כפולה זה כשיש כבר יש הגדרה מגורם בריאות הנפש, כשכבר יש אבחנה בציר אחד, זאת אומרת שהוא חולה נפש, והוא משתמש בסמים, שזו תופעה מאוד מאוד מוכרת בכל העולם, שחולי נפש, במקום תרופות הם צורכים סמים. יש לזה את התועלת של זה, נגיד ככה, מבחינתם לפחות.

בסוגריים.

בסוגריים, בוודאי, אבל זה אכן, לא נעים להגיד, יותר נעים להם.

מובן, שקט תעשייתי למוסדות.

המקרים של ההתקפים הפסיכוטיים כתוצאה משימוש בסמים, זה נופל בין הכיסאות. זה לא מוגדר מחלת נפש מחד, ומצד שני אנחנו, הגורמים הסוציאליים, לא כל כך יודעים להתמודד עם זה. מופיע מטופל שהוא לא בקו הבריאות הנפשית.

לכן בשלב ראשון ממליצים, בטח אתם שבעניין הזה, שהתקופה הזאת, היא תקופת מעבר, תהיה לא רק יומיים-שלושה, זאת אומרת האחראים במשרד הבריאות, שיהיה לפחות שבוע, מבחינה פיזיולוגית, מבחינה רפואית. צריכה להיות המלצה כזאת.

השם שלי ב', מכור לשעבר. אני קודם כל אסיר תודה למקום הזה, שבזכות המקום הזה אני עומד על הרגליים וחזרתי למשפחה, לאישה ולילדים. אני נקי רק להיום, 21 יום, 9 חודשים ו-17 שנים. אני עובד פה בתור רכז מדריכים.

האמת, אני מזדהה עם כל מילה שאמר המפקח, כי יש לנו בעיה במגזר הערבי. אני עובד פה ואנחנו יושבים עם המטופלים כאן בשביל לשכנע אותם. 21 יום לא מספיק, כי הבעיה שלנו נפשית, רוחנית, יותר מפיזית. הלוואי שהבעיה של המכור תהפוך לקריז, היינו עוברים אותו ואף אחד לא היה סובל יותר. יש לנו בעיות חיים שעד היום אני עומד על הקשיים ורק להיום אני נקי, מחר אני לא יודע מה יהיה. זה לא בעיה בדיבורים, אני אלוף בלדבר, אבל בעשייה - - - מה שלימדה אותי הקהילה כאן זה לעשות את הדברים ולדבר ולגעת. בא לי לבכות אני אבכה, בא לי לצעוק אני אצעק, הכי חשוב לא להשתמש, כי הייתי חי מת, חי בשביל להשתמש ומשתמש בשביל לחיות, 15 שנה, עד שהגעתי לכאן מרוסק מכל הבחינות, פיזית, רוחנית, נפשית. בזכות המקום הזה, ואני אסיר תודה להם, המקום הזה בשבילי הוא יותר טוב ממסגד, מכל מקום ומקום שעזר לי, כי ניסיתי את כל הדרכים, לא עזר לי כלום חוץ מהמקום הזה.

אני אומר למה במגזר הערבי אצלנו יותר קשה? האמת, אני בתור מכור, ואכפת לי מכל מכור ומכור, אני מנסה לשכנע כל מטופל שיגיע או לאילנות או לדרך או למלכישוע, כי בקהילות האלה, לא בקהילה, עם כל הכבוד לערבים, קשה לנו לדבר על הטראומות שעברנו, איך גדלנו. המנטליות שלנו היא שמאוד קשה לבוא ולהיחשף מול 60-70 מטופל.

גבר לא נחשף, ככה לימדו אותנו.

למזלי, כשהייתי מטופל כאן, היה רמי קמינסקי המטפל שלי וככה עשה ממני, הוציא לי את כל הרעל, עד שהביא את אבא שלי ועשיתי טיפול עם אבא גם. זה מה שעזר לי. אני מאוד מתרגש, אני מאוד שמח לראות אתכם כאן, שאתם תומכים ועוזרים. ברוכים הבאים.

ברוך הנמצא.

ואני אסיר תודה לאלוהים על מקומות כאלה. יש לנו עכשיו מכת מדינה, באמת, הנייס גאי זה מכת מדינה. אני אומר בתור מכור, עבדתי עם הרבה מכורים ועדיין עובד עם מכורים, אבל מכת המדינה זה הנייס גאי הזה. בא לנו סרטים, אנשים כאן, כל אחד עם דפקה במוח משהו אחר. הרוב אני מדבר, שאנחנו שולחים אותם למזרע, לאבחון פסיכיאטרי, כי אנחנו מפחדים שהם יפגעו בעצמם, כי הם לא שפויים בכלל.

אני שמח להיות פה ושמח לראות אתכם. לא יודע, תמר, אני מאוד מתרגש, לא בשביל בעל הבית שיושב כאן, אבל אני אומר, אני והמשפחה שלי אסירי תודה למקום הזה. אני הייתי באמת חי-מת, אמרתי ואני יודע על מה אני מדבר, מרוסק מכל הבחינות, ואם לא הייתי עובר טיפול פה שנה והייתי ממשיך ברווחה, ההמשכיות, מה שאמרו, זה מאוד חשוב, כי 21 יום, או לשבת שנה ולעשות קהילה ולשבת בבית זה לא מספיק. יש לנו בעיה מאוד מאוד רצינית. אני לא מאחל לאף אחד שייגע בסמים. מי שנגע בסמים יודע על מה אני מדבר, הוא נשרף מבפנים. מבפנים הייתי הרוס. היום אני אסיר תודה להם שאני נקי ואני שומר על היום הנקי שלי ולבית שלי חזר האור ושמחת החיים. תודה שהקשבתם.

תודה רבה.

נ' הוא מטופל. נ', תעמוד רגע בבקשה.

אני נ' מכור.

אוהבים אותך.

אני השתמשתי בסמים 52 שנה - - -

לא רואים עליך.

בלי אף גמילה והייתי בגמילה לפני חצי שנה, הייתי 150 יום נקי פעם ראשונה בחיים שלי ונפלתי. אחרי שבועיים חזרתי חזרה הנה. אני רוצה להגיד לך שאני מעריץ אותך מאוד, אני עוקב אחרייך כל הזמן, אני רואה אותך בטלוויזיה כל הזמן, אני שומע את מה שאת אומרת - - -

תודה רבה. מאיפה אתה בארץ?

אני מ - - -. בקשר למקום הזה, אני רוצה להגיד לכם שאני שמעתי על הרבה מקומות בארץ, שמעתי על אילנות, שמעתי על מלכישוע, שמעתי על כל מיני מקומות. זה המקום הכי טוב שיכול להיות בארץ, אין מקום יותר טוב מזה. אני מכיר הרבה אנשים כמוני שהלכו לגמילות, חזרו אחרי כמה זמן, חזרו ישר לסם ולא חזרו יותר לשום גמילה ונשארו בסם.

כמה זמן אתה פה עכשיו?

אני נמצא פה חמישה ימים. והייתי כבר 21 יום לפני חצי שנה בדיוק. כל יום שהייתי פה שמחתי להיות פה.

רגע, בסוף ה-21 יום, גם הקודם וגם זה, לאן אתה תלך?

הלכתי עכשיו ליחידה ביפו, שהמליצו פה על בן אדם אחד שקוראים לו איציק מזרחי. הוא היה החונך שלי והוא עזר לי. הוא עזר לי הכי הרבה מכולם והנחה אותי ויום אחד אני פוגש אותו באבן גבירול, אני כבר משומש שבוע ימים והוא מתחיל להגיד לי 'איך אתה נראה, אתה נראה כמו שחקן קולנוע, תראה מה קרה לך' והתפרצתי. התפרצתי. אמרתי לו 'בואנה, אתה טועה, אני משומש שבוע ימים', הוא התחיל לבכות.

מה שאני רוצה להגיד, כל המטפלים פה וכל האנשים וכל המדריכים שנמצאים במקום הזה, אנציקלופדיה מהלכת בקשר לאנשים שהם עוזרים למכורים. אין פה אחד שהוא יותר או פחות מהשני, כל אחד יותר מהשני פה. ותמר, אין כמוך.

תודה רבה. תודה, נ'.

שיהיה לך בהצלחה, תרגיש טוב.

אני רציתי להתייחס לנקודה מאוד חשובה בעניין סמי הפיצוציות. לצערי הרב, הסטטיסטיקה, בשנת 2013-2014, נכון שאנחנו כמגזר ערבי 20% מאזרחי מדינת ישראל, אבל לצערי הרב יש לנו מטופלים מעל 42% מכל הקהילות בארץ, מהמטופלים אני מתכוון. 46% מהמטופלים שהשתמשו בנייס גאי ומצליחים לסיים את הטיפול שלהם בהצלחה לא חוזרים לחיות באופן נורמטיבי, חוזרים לחיות על טיפול פסיכיאטרי.

מאיפה הנתונים האלה?

הנתונים האלה, אני למדתי על זה באוניברסיטה ומהשטח. ד"ר וליד חדד, שהוא מפקח מטעם הרשות למלחמה בסמים, הסטטיסטיקה לא משקרת. לפני עשרה ימים ראיתי תכנית בטלוויזיה, הסטטיסטיקה נכון להיום במדינת ישראל היא, מתוך 20 נערים נער אחד משתמש בסמי פיצוציות. יעני 5% מאוכלוסיית הנוער במדינת ישראל משתמשים בסמי פיצוציות.

משרד הבריאות ומשרד הרווחה, היחס בין מטופלים יהודים וערבים בכל מרכזי האשפוז והגמילה בארץ מוכר לכם? ידוע לכם?

היחס הזה קצת גדול, אבל אני יכולה לברר את זה אצלנו.

אוקיי.

א' הוא מדריך.

בסדר, נסיים עם הצוות ואחר כך - - - בבקשה, א'.

קודם כל אני אסיר תודה. אני נקי שנתיים ואני עליתי על ניקיון מהמקום הזה. אני בוגר של טמרה, כשכמובן קיבלתי טיפול כמו שצריך ואת התמיכה ואת החיבוק, הרגשה של בית, הרגשת שייכות. המדריכים, הצוות אז שהחזיר לי את האמונה קודם כל בעצמי וזה שזה כן אפשרי, אני המשכתי טיפול, סיימתי עם קהילה טיפולית, סיימתי הוסטל, עליתי על דרך - - -

באיזה קהילה טיפולית היית?

אני הייתי בקהילת הדרך. אני רוצה לציין שאני שמונה שנים בסיבובים, מלפני שמונה שנים אני מנסה לעלות על דרך. בעבר סיימתי שלושה טיפולים, שני טיפולים בתוך בית סוהר, אחד בקהילת הדרך - - - ב-2006. ולשמחתי, למזלי, רק הפעם לפני שנתיים הצלחתי איכשהו, עוד הפעם, בעזרת המקום הזה. לאסוף את עצמי וללכת לטיפול זה לא קל. אני סיימתי והיום זכיתי או נבחרתי, אני לא יודע להגיד איך, מתוך מקום של אסירות תודה שלי, קודם כל לאלוהים, דבר שני למקומות האלה שעזרו לי להאמין בעצמי והחזירו אותי קודם כל לעצמי, למשפחה, לחברה. אני ככה מחויב לדרך שלי ובתור מכור, גם לפי התכנית, אני מנסה ומשתדל להעביר את הבשורה למכורים אחרים. אני גם משמש דוגמה במקום הזה, כבוגר של המקום. כבוגר של כמה טיפולים ללא הצלחה, אבל זה כן אפשרי, בסופו של דבר אני כן הצלחתי. קצת קשה לי להגיד שאני משמש דוגמה, אני רוצה להגיד שהמסר שלי הוא כזה היום וזה מה ששומר עליי גם היום, המסר שאני מעביר, שזה כן אפשרי, שיש הצלחה במקומות טיפוליים, בכלל בטיפולים.

אני גם השתמשתי בכל הסוגים של הסמים, מכירים אותי מהצפון עד המרכז, הייתי חי באמת את כל הדפוסים ואת כל המנטליות שבאתי ממנה, כל העקרונות של הרוסים שגדלתי על פיהם, גם ברחוב וגם בבתי סוהר. היום הרבה חבר'ה מגיעים לפה, ואני גם אחד שהשתמשתי בסמי פיצוציות, ואני פוגש חבר'ה פה היום שגם מכירים אותי מתל אביב, מהצפון, מתוכם, שבעצם הייתי צריך למות כבר כמה פעמים איתם ביחד והיום הם מגיעים לפה ורואים שזה כן אפשרי.

הנושא הזה עלה ואני רוצה להתייחס אליו, בקשר לפיצוציות. אנחנו מאבחנים פה, באמת זה המקום הראשוני, אני בתור אחד שהגעתי לפה, שלוש פעמים הפנו אותי לפני זה למזרע, לכל מיני טיפולים פסיכיאטריים, אבל פה אני הבנתי שאני כן יכול, שבאמת לא קרה לי כלום, המקום הזה החזיר לי את האמונה בעצמי ומפה המשכתי. זה מה שאני מנסה להעביר גם לכל החבר'ה הצעירים שמגיעים לפה. כמובן הם גם מכירים אותי מהעבר וכשאני עומד מולם ואני נקי ועובד במקום הזה כמדריך, אז זה נותן להם הרבה מוטיבציה. יש לי גם קשר איתם קצת אחר, כאח גדול יותר היום, גם מבחינת אם זה חומר, אם זה דפוסים עבריינים, אם זה עקרונות כל מיני. למקום הזה מגיעים באמת מטופלים קשים, המטופלים שאוטוטו מאבדים, בוא נגיד, את התקווה שלהם לחיים.

זהו. בעצם אני נמצא במקום הזה ואני אסיר תודה, שוב, למקום הזה. אני גם רוצה להתייחס למגזר הערבי. פה התחלתי את השינוי שלי, כי מאיפה אני בא, אני חייתי לפי עקרונות ומנטליות שגדלתי, לא התאפשר לי בכלל להשתלב ולהבין מה הבעיה שלי, מאיפה אני בא בחיים ובכלל בדרך. המקום הזה, גם התקרבתי למגזר הערבי והתחלתי לעשות איזה שהוא שינוי, זה עזר לי בהמשך הדרך, גם בטיפולים וגם כאן. זה מה שאני ככה מנסה להעביר לחבר'ה פה במקום הזה. באמת מה שגם קיבלתי מהצוות, יש פה יחס מיוחד, בוא נגיד ככה, שזה יותר בית, יותר משפחה. אני בתור מכור שאיבדתי את התקווה, החיבוק החם שקיבלתי פה והיחס, וכמובן עוד לא היה המקום החדש, היה המקום למעלה, אבל היחס והחיבוקים של הצוות שהיה פה זה היה משהו שכן עזר לי, זה כן תמך בי וזה אחד המדריכים שיושבים פה, שעזרו לי לפני שנתיים. היום זה מה ששומר עליי, שאני מעביר את הבשורה. אני חי את זה היום, לראות מטופל ולהחזיר אותו קצת לחיים.

תצליח, חביבי.

תודה רבה, בהצלחה.

שלום לכם, שלום לכולם. קוראים לי נ' ואני מכור, אני מכור כמעט שש שנים, אני מ - - -, אני נשוי, יש לי שני ילדים. עברתי כמה סוגים של סמים שניסיתי אותם. הגעתי לפה בהחלטה מסוימת שאני רוצה להיות בן אדם חדש נקי. לפני שהגעתי לפה חיפשתי מקומות, שמעתי, אבא שלי עובד בעניין הזה, אבא שלי מדריך, 12 שנה שהוא עובד בתחום הזה, במיוחד באתי למקום הזה בגלל שהוא שאל הרבה, על הרבה מקומות, וראה שהמקום הזה מאוד מצוין, מקום חם מאוד ומצוין והוא בטוח שאני אצליח פה והוא היה בטוח שאין קומבינות, כמו שיש לפעמים במקומות אחרים, קומבינות ודברים כאלה, אז הוא היה בטוח שאני אצא מפה בן אדם ישר והכול טוב ויפה.

אני רוצה להגיד שיש אחלה צוות פה, גם המטפלים. אני מרגיש שהם קרובים אליי. אני יושב עם הבן אדם הראשון שאני מתחיל להתקרב אליו, אני מתחיל איתו איזה שיחה, פתאום אני מכיר את השני, כאילו אני משלים את השיחה. כאילו שבא השני בדיוק בשביל שהוא יבין אותי יותר ויותר. אז הרגשתי שכולם מבינים אותי ואני באתי ממקום מאוד לא נכון.

כמה זמן אתה פה?

אני חדש פה, אני פה שישה ימים ואני מרגיש מאוד חזק - - -

זו פעם ראשונה שאתה הגעת לגמילה?

אני פעם ראשונה שאני פה ואני מרגיש שאני מאוד חזק.

היית במקום אחר?

לא הייתי במקום אחר.

מה למדת, במה אתה עובד?

- - -

בלימודים? או כבר סיימת?

אני בלימודים.

ובסוף כשתסיים את ה-21 יום לאן תלך?

אני לא חושב להמשיך בלימודים, אני רוצה להיות מדריך.

אבל אתה תלך ליחידה לטיפול בירושלים? יש יחידת שלם בירושלים.

הוא הגיע דרך שלם.

ברשותך, חשבתי על זה, אמרתי, אני אחליט על זה בימים האחרונים, בוא נגיד בימים ה-18 או 19. אני רציתי לשבת ורציתי להשתתף עם כמה מדריכים, אחד מהם הוא א' - - -

להתייעץ, מה מתאים לך.

שלמה, הוא הופנה לכאן על ידי שלם.

אני רוצה להגיד שזה מקום מצוין, אני מאוד מבסוט פה ואני מצליח מאוד פה.

בהצלחה, חביבי.

אני שמעתי הרבה דברים, לדוגמה שיש מקומות שאתה הולך לשם ושיש אנשים שמשתמשים בתוך המקום של הגמילה. אנחנו שומעים הרבה דברים. אתה בן אדם שיושב בשכונה, בבית, בזה, אתה שומע הרבה דברים. אז לפי המשמעות של המקום הזה ולפי העבודה של אבא שלי, הוא הציע לי שאני אבוא למקום הזה. אבא שלי ראה שאני אצליח במקום הזה.

תודה רבה, נ'.

בהצלחה, חביבי.

בבקשה, מוחמד דיאב, 'עיר ללא אלימות', עיריית טמרה.

אני אדבר בשלושה כובעים. באתי לדבר בשני כובעים, אבל עכשיו הכובע השלישי, נזכרתי בו כשהגעתי לפה, הזכיר את זה וליד, שהתחיל לעבוד ב-89' ואני עבדתי פה ב-91'-92'.

נכון.

עכשיו הוא הזכיר לי את זה, כשהוא אמר שהתחלנו את העבודה ב-89'. אני עבדתי כאן שנה ושמונה חודשים, עבדתי בתוך היישוב. אבל אני אדבר על שני דברים. אני לא רוצה לדבר על המקום, אני לא מכיר את המקום עכשיו.

דבר על העבודה שלך.

כן, על העבודה שלך בעירייה.

סוזן, הייתי מעדיף בכל זאת שנציג של הרשות למלחמה בסמים יהיה פה.

אני פה.

נציג של היישוב. אני יודע שאת נציגה, אבל נציג של היישוב.

הוא מדבר על המתאם למאבק בסמים שלנו, שנמצא בטמרה. לביקורים של טיפול ושיקום מזמינים את טיפול ושיקום. כשזה ביקור בתוך הקהילה אנחנו מזמינים את נציג הקהילה. אז הוא מדבר על שאדי שהוא מתאם שלנו מאוד ותיק.

אני הוזמנתי דרך מרצ, אני הגעתי בכובע של נציג ומצביע של מרצ, אבל בכל זאת - - -

זה גם טוב.

זה גם חשוב.

אני בתוך הרשות ואני אעלה כמה סוגיות שאנחנו באמת מטפלים בהן. סמי הפיצוציות, אנחנו בשיתוף פעולה עם שאדי, מתאם הרשות למלחמה בסמים, הוצאנו עלון, גם בערבית וגם בעברית, ועלו כמה סוגיות איך לטפל ואיך אפשר לפרסם את זה. לעורר את המודעות בתוך בית הספר, נכנסנו בכל בתי הספר, מחטיבת ביניים ועד תיכון, אני חושב שעשינו די טוב, אבל זה לא מספיק.

אני רציתי לדבר בעיקר על המודעות, להעלות את המודעות בקרב התושבים. פה לא עלה על המניעה, פה מדברים על הטיפול, אני דווקא רציתי לעסוק במניעה. וליד עכשיו יתעקש - - - הוא יתרגז עכשיו, וליד.

הטיפול היעיל ביותר והטוב ביותר הוא המניעה.

נכון. אם באמת צריכים לעבוד נכון, אז באמת לשים דגש על המניעה. מכל המיפויים שעשינו, גם כ'עיר ללא אלימות', גם תכנית 360 וגם תכנית של הרשות למלחמה בסמים, אנחנו עובדים באיגום משאבים ועובדים בסנכרון ממש מצוין, ביום רביעי יש לנו ישיבה בנושא הזה, לכל הגורמים ברשות על הנושא הזה ומכל המיפויים שיצאו לנו אני אציין שלושה דברים. דבר ראשון זה המשטרה, המשטרה יושבת כאן והעלינו את זה בפעם שעברה בפני המשטרה. התמזל מזלנו שדרך 'עיר ללא אלימות' השגנו את האורגן וזו יחידה מיוחדת שתיכנס לתוך היישוב, היא נכנסה כבר מ-1 בדצמבר, והיא תטפל בכל הבעיות. עכשיו דיברתי עם מהנד על הנושא הזה, הם באים לעבוד בשיתוף פעולה מלא עם הרשות, בכל הבעיות שאנחנו רוצים כרשות, שאנחנו סובלים מהן, אנחנו נפנה אותם למשטרה והם יתחילו לטפל בהם. זה אחד הדברים שהוא הישג בשבילנו, שהאורגן הזה נמצא. אנחנו צריכים ממש לנצל את זה כרשות.

הדבר השני זה ממש לעבוד על מניעה, מניעה ומניעה, עד הסוף מניעה. ממש להעלות את המודעות. העלון הזה לא נתן את האפקט הנכון שלו, כי לפעמים כשאתה בא לעשות דברים טובים, כשאתה מפרסם את זה אז יש חשיפת יתר, מה שנקרא, וזה חוזר דווקא שלילי. הרבה אנשים שלא ידעו אז ידעו על זה. אז באמת אנחנו צריכים לחזור על זה. נקבעה ישיבה ביום רביעי, לחשוב איך אפשר למנוע את זה בתוך היישוב.

מאוד חשוב לי לדבר על העניין של התקציבים. 1210 אני לא יודע מה בקשר לכאן, אבל - - -

עוד לפני התקציבים, הנושא שעלה כאן, של העלייה בשימוש בסמי פיצוציות והנזקים של זה, מוכר לכם ביישוב, בקהילה?

בתוך הרשות כן. יש לנו יחידה שמכור לשעבר ועובדת סוציאלית בתוך מחלקת הרווחה ואם אני לא טועה, יש 18 שמוכרים שהשתמשו בסוגיות האלה והם פונים להורים, נכנסים לבתים, מסבירים להם. אחת האמהות הסבירה לי שהיא מצאה את הסמים האלה. היא ניקתה את השולחן, הרימה את זה, מנקה את השולחן ומחזירה את זה. חשבה שזה תרופות לבן שלה. לא ידעה שזה סם. זה חוסר מודעות אצל ההורים. זו סוגיה שמאוד עלתה, כי אנחנו טיפלנו בנערים וההורים לא יודעים. אז צריך להפעיל את זה גם על ההורים.

הבעיה אצלנו, ואמרתי את זה, אני אביא שתי דוגמאות. זה היה בשנה שעברה, שני חיילים הגיעו לתוך היישוב לקנות סמים ואני לא מגזים, תוך שבע דקות המשטרה הייתה כאן ותפסו אותם. תפסו את שני החיילים ואת אלה שמכרו להם. במקרה אחר, יהודייה, בחורה, נכנסה לתוך היישוב לקנות סמים, תוך 13 דקות תפסו אותם, גם את הבחורה וגם את המוכר. בסוגיה הזאת, אני אמרתי את זה, הייתי אצל השר אהרונוביץ בזמנו, והייתי אצל השר והלכתי עם מצגת ל'עיר ללא אלימות' והעליתי את הסוגיה של הנשק הבלתי חוקי בתוך היישוב. אמרתי את זה בזמנו, בינתיים הנשק מופנה לחברה הערבית, אם לא נטפל בו כמו שצריך הוא יופנה לחברה היהודית ולצערי זה מתחיל לקרות. אני אומר את זה בצער רב, אבל זו האמת, אנחנו חיים את זה עכשיו. זו הזדמנות להגיד את זה עוד פעם לגבי הסמים.

דרך אגב, מבחינתנו חיי אדם וגם שימוש בסמים, אם מופנה לחברה היהודית או מופנה לחברה הערבית, זה אותו דבר. אין פה מדרג.

אם אנחנו מדברים על חיי אדם, אמרת לי 'אל תדבר על התקציבים', אבל בסופו של דבר זה, לצערי, בשורה התחתונה, מתבטא בתקציבים. על מנת לפרסם את זה ולהעלות את המודעות אצל כל האנשים ולטפל באנשים, השורה התחתונה זה תקציבים.

אז מה אתם מרגישים שחסר היום? גם מבחינת תקציבים. או נגיד תקציבים, אבל תקציבים למה? מה הצורך?

טמרה היום מונה 32,000 תושבים, מקבלת תקציב על מודעות מהרשות למלחמה בסמים של 70,000 שקל. תתארי לך, לכל בן אדם 2 שקלים. זה מה שמקבלים. מה ניתן לעשות ב-70,000 שקל?

איך זה יחסית ליישובים אחרים?

זה תקציב גבוה מיישובים אחרים באותו גודל. התקציב שהרשות נותנת בתוך הקהילה, אם יורשה לי להיכנס בתוך הדברים שלך, הוא תקציב סיוע, הוא לא תקציב שעומד בפני עצמו, הוא תקציב שהרשות המקומית אמורה לתת מצ'ינג ואף יותר מכך.

מי שנותן מצ'ינג זה הרשות?

הרשות המקומית ולמעשה המצ'ינג הכי גדול, נקרא לזה במרכאות, זה כל שיתופי הפעולה שנעשים. זאת אומרת עצם זה שהמתאם של המאבק לסמים יושב ביחד עם 'עיר ללא אלימות', עם 360, עם כל הגופים בעיר, ביחד הם מאגמים את התקציבים, כי לכל אחד מהם, משרד החינוך, משרד הקליטה, משרד הבריאות, משרד הרווחה, לכל אחד יש תקציב מסוים שהוא אמור להקציב איכשהו למניעה, לנוער, לצעירים, למודעות, להורים, לאנשי מקצוע. אמורים לקחת את כל הסל הזה ביחד ובתוך שיתופי פעולה לבנות תכנית. תכנית מתאם למעשה מתמקדת בכל העוגה הזאת כשחלק הארי ממנה זה חינוך ומניעה. ובמגזר הערבי הוא באמת החלק הכי גדול, זאת אומרת החינוך והמניעה במגזר הערבי בנושא סמים ואלכוהול הוא חלק גדול, הוא נעשה מול החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי דרך תכנית כישורי חיים של משרד החינוך ואחר הצהריים בתכניות של תנועות הנוער ו- ו- ו-. אני יודעת שבשנים האחרונות גם ד"ר וליד חדד, שעובד אצלנו ברשות, מאוד מקדם את כל הנושא של מודעות בנושא של סמי פיצוציות. הנושא הזה הוא מאוד מאוד חם במגזר, הייתי אומרת כבר לפחות שנתיים-שלוש, בשלוש השנים האחרונות, וזה נושא שהוא מאוד מאוד בוער במגזר.

אז כל נושא המודעות. נעשו כנסים, גם ארציים וגם מקומיים, לאנשי מקצוע, נעשות תכניות גם להורים, והוא יוכל לספר על התכניות המשותפות שהם עושים ביחד ביישוב, להעלאת מודעות אצל ההורים וגם כמובן בבתי הספר לתלמידים, על מנת שקודם כל הם יכירו את הסכנות, שהם יידעו מה עומד מולם. כי החומר הנגיש הזה הוא לא כזה אמור להיות נגיש.

באמת מה שצריך זה להדגיש את הסוגיה הזאת, שאנחנו עושים את הכנסים, אני מדבר על טמרה. האנשים שצריכים להגיע לכנס לא מגיעים, אני אומר את זה תמיד. כשאני פונה למשתמש, אז המשתמש לא מגיע לכנס, הוא לא יודע, אז לפחות, אני אומר את זה תמיד, נביא את האנשים שבאמת הם אלה שיש להם גישה לאנשים האלה, נכשיר אנשים או נעלה מודעות אצל אנשים מסוימים, ואלה הסוגיות שאני באמת חושב עליהן. כשאנחנו צריכים לטפל במשהו, אז אנחנו צריכים למצוא את האנשים הנכונים ואז נפנה אותם לכל בעיה ובעיה. וכאן הסוגיה המאוד חשובה בעיניי.

דבר שני שציינה סוזן זה איגום המשאבים, שלא היה את זה בהתחלה. אבל בכל זאת, 'עיר ללא אלימות' הוא מטריית על שבאה לאגם משאבים ולעשות סנכרון בין כל המחלקות וכל האגפים בתוך הרשות, וגם מחוץ לרשות עובדים איתה, אבל בכל זאת זה לא נותן את המענה ההולם. אני מפנה את זה למשטרה עכשיו, זה מה שנקרא המקל והגזר, אנחנו צריכים לעשות את העשייה שלנו בתוך השטח והמשטרה צריכה לאכוף את העניין.

והדבר השני זה העניין הבלתי פורמלי, זה אחר הצהריים. ב'עיר ללא אלימות' אנחנו שמים דגש על להפעיל מגרשים וכל זה, אבל ב-13 מגרשים שיש לנו בתוך היישוב מוארים אנחנו מפעילים רק שניים, כי זה התקציב שיש לנו. אני מאמין בסיסמה שתמיד אומרת, אם המוסד לא יעסיק אותך, אז באמת צריך למצוא מסגרות נכונות לכל הנערים האלה, כי אחרת אנחנו מאבדים אותם על הדרך והם הולכים לכל מיני מקומות שאנחנו לא רוצים שהם יילכו.

אותם 70,000 שקלים זה רק תקציב הרשות?

אני לא יודעת, הוא זרק את המספר, אני צריכה לבדוק.

זה רק מהרשות או שזה התקציב אחרי איגום המשאבים?

לא, של הרשות, זה לא כולל - - -

זה לא כולל מצ'ינג, זה לא כולל שכר, זה לא כולל תקציבים נוספים כמו - - -

בסך הכול 70 ו-70 זה 140 וזה 260,000 שקל, זה כולל השכר.

זה כולל התקציב של הרשות?

השכר של המתאם. גם של הרשות שלנו, של שנינו. 260,000 שקל הרשות המקומית והרשות למלחמה בסמים.

וכולל השכר של המתאם, שאמרתם שהוא לא נמצא פה.

נתתי לך מספרים מדויקים.

בסדר, זו העבודה שלו.

כשידעתי ששאדי לא מגיע אז עשיתי כמה שאלות על מנת ל - - -

לא, בסדר, אבל 'עיר ללא אלימות' זה גורם מתכלל בתוך הרשות.

ממש לא. ממש לא גורם מתכלל. אני רוצה להבהיר, זה לא גורם מתכלל, 'עיר ללא אלימות' היא מתכללת את נושא האלימות ביישוב והם עובדים בשיתוף פעולה עם כל הגופים כמו שאנחנו עובדים. יש עבודה משותפת.

יש עבודה נהדרת.

התכלול של המתאם זה תכלול של סמים ואלכוהול, התכלול של 'עיר ללא אלימות' הוא בנושא אלימות, עבריינות ופשיעה והם משתפים פעולה בצורה מאוד יפה.

אני רק אציין הערה אחת. מבחינה חוקית - - - הנייס גאי - - - אני דיברתי עם מטופלים, שוטר תופס מישהו עם נייס גאי הוא לא עושה מעצר.

נכון. תראה, בנושא סמי הפיצוציות המדינה, ואני תיכף עוברת למשטרה כדי לשמוע מה ההתמודדות שלכם, אם מוכר לכם הנושא הזה של סמי הפיצוציות בשטח ואיך זה נראה מהזווית שלכם, אבל רק אני אסבר את אוזניכם, סמי הפיצוציות בשלב ביניים, לפני שהם מוצאים מהחוק בתור לא חוקיים וגם השימוש הוא מופלל, פלילי, יש שלב שבו המשטרה יכולה, יש לה סמכות על החומר עצמו ועל ההפצה וכל הרשת מסביב, אבל לא על השימוש. לא על הבן אדם שאצלו נתפס, אלא אם כן נתפסת אצלו כמות מסחרית שאז זה כן פלילי. זאת על מנת לתת למשטרה כלי שהוא יותר מהיר ויותר זריז. גם אם יש חומר שהוא עדיין לא עבר את הבדיקות והוכרז עליו כחומר אסור, יש שלב שבו למשטרה יש כלי, גם אם זה לא חומר אסור, אם הוא מוכר כחומר מסכן, זה נקרא, לא מסוכן, מסכן, יש סמכות תפיסה והשמדה וגם סמכות פלילית על המפיץ, אם הכמות - - -

כן, חובת ההוכחה היא למעשה על האדם שמחזיק את החומר, להוכיח שזה לא חומר מסוכן, שזה לא חומר אסור, ואז בעצם זה יוצר את הכלי שהמשטרה יכולה לקחת את החומר, להחזיק אותו אצלה מספר ימים, 30 יום, לדעתי, ואז יש אפשרות להשמדה. אם בעל החומר לא בא והוכיח שאכן זה חומר לגיטימי, שזה קטורת - - -

זה לא נראה לי. תתארי לעצמך ש - - -

נכון, אבל שתדע לך שזה חוק ייחודי בעולם, אין עוד - - -

- - - בכל מיני מקומות וזה לא נתפס.

זה כלי משלים שניתן למשטרה. החומרים נכנסים בסופו של דבר לפקודת הסמים המסוכנים - - -

אבל אז הם מוציאים חומר חדש.

בדיוק, זה איזה שהוא שלב ביניים עד שזה מגיע לשם. הבעיה הזו מוכרת לנו, זאת הסיבה שהכנסת חוקקה את חוק החומרים המסַכּנים, שבזמן הזה עד שמוכיחים ועושים את כל המוטציה הזאת, שאתה אומר, ובודקים את החומר החדש, למשטרה יש סמכות.

אנחנו דיברנו הרבה על הסברה וכאילו לגייס את האנשים שכבר משתמשים, אני חושב שיש צורך לשים דגש על הסברה כללית לאנשים שעדיין לא חשופים לזה, בבתי ספר, אולי אפילו בכיתות ראשוניות, קצת להקדיש לזה. להכניס את ההסברה לחלק הזה, להגביר את המודעות לאנשים שעדיין לא חשופים, מה יכול לקרות. יכול להיות שזה יכול לעזור. במקביל לעבודה עם אנשים שכבר השתמשו, כבר נפגעו מזה ולשלב, גם את החלק הזה וגם את החלק הזה. זה משאבים וזה כסף, אבל אולי זה יכול לעזור.

עוד משהו. לגבי שיעורי הצלחה. כשאנחנו דיברנו עם קולגות הם אמרו, באמת בצדק, ששיעור ההצלחה הוא לא גבוה, הוא 20%, 25%, 30%, וזה יחסית גבוה. אבל מה שאני יכול להגיד, קודם כל הצלחה אנחנו בודקים שנה, שנתיים, מגדירים את זה. זה אחת. נניח. מחלת התמכרות זו בעיה כרונית, כמו בעיית סוכרת, אבל מה ההבדל בין חולה סוכרת לבין מכור לסמים? חולה סוכרת שממשיך להשתמש בסוכר ובמה שאסור לו הוא פוגע בעצמו, המכור פוגע גם בעצמו, גם בזולתו. אפילו שיש רמיסיה לשנה, עד כמה זה טוב למכור עצמו, למשפחה שלו ולקהילה. אם הוא מחזיק מעמד שנתיים, שלוש, שש, זה רווח לאותו מטופל, רווח למשפחה שלו ורווח לחברה בכל התחומים, כולל התחום הכספי.

אז כל המקומות האלה, כמו אצל וליד, כמו אצל מלכישוע, שאת היית שם והתרשמת, נותנים מענה מאוד רציני, מאוד רציני, לא רק למטופלים, לקהילה, בכל התחומים, הרחקה מפעילות עבריינית, פגיעה באוכלוסייה, גניבות וכל מה שמשתמע מזה. לגבי וליד, אני לא מכיר אותו הרבה זמן, חצי שנה אנחנו עובדים ביחד, אבל תוך פרק זמן קצר אני התרשמתי שזה בן אדם שלא יכול לשבת בחיבוק ידיים, יש לו מנוע בפנים.

כמות הפעמים שהוא עולה לירושלים למשרדים, אין דברים כאלה.

אני הגעתי לפה כשחדר האוכל לא היה, המטבח לא היה, הייתי בחדר האוכל הישן, זה - - - בפרק זמן קצר הכול נראה שונה. וזה יצא ככה.

עכשיו, אנחנו מכניסים טיפול נוסף בסבוטקס אצלו, הוא מכין את השטח לזה, וגם תיק ממושך, הוא מתכוון להתקדם ולהתקדם ולהתקדם.

מיטות.

גם מיטות.

תודה רבה.

יש כאן עוד מטופלים שמקבלים סובוקסון?

עוד לא, צריך לקבל אישור. זה תהליך. הוא מכין את השטח לזה.

זה לתהליך גמילה, לא לתחזוקה.

נכון, זה רק לגמילה.

את שומעת, זה גם נושא שעולה לבחירה עכשיו, במכרז יש סעיף שם ואנחנו חייבים - - - יש אנשים שבעד ויש אנשים שנגד, אבל עכשיו משרד הבריאות מחליט במכרז שחייבים ל - - - יש לזה יתרונות.

יש יתרונות וחסרונות.

אוקיי, אנחנו לקראת סיום. אנחנו רוצים לשמוע את המשטרה ואם יש עוד מישהו שרוצה להוסיף משהו לסיום ואנחנו תיכף נסכם.

נציג המשטרה, עלתה כאן, מעבר ליתרונות, או לאופי המקום ששמענו עליו בעבודה עם מקומות אחרים, עם הקהילה וכו', עלה כאן נושא שהייתי רוצה ספציפית את ההתייחסות שלך וזה הנושא של סמי הפיצוציות והנייס גאי, בחברה, בקהילה. דיברנו הרבה בשבוע האחרון בכלל על הנושא של אכיפה של נשק, שמענו כאן עוד נושא, שגם יש לו פן די מרכזי של אכיפה, וזה הסמים ובפרט סמי הפיצוציות והנייס גאי. מה ההיכרות שלכם עם התחום, מה הפעילות שלכם ביישוב, בקהילה?

ממה שאני יודע, קודם כל התחום הזה מוכר לנו. בנושא האכיפה מה שידוע לנו אנחנו אוכפים, מה הכוונה? זה לא עובר מסדר היום. כבר נגעת בנקודה, איפה שיש ספק אין ספק. אנחנו הולכים ועושים בדיקה אצלנו במעבדות של כל נושא הסמים, מה שלא מוכר לנו ומה שאין לנו חוות דעת מדויקת. יש סוגי חומרים שהם חומרים מסוכנים, באמת אלה הולכים להשמדה, מה שאנחנו תופסים, אבל אי אפשר מבחינת החוק להעמיד את האנשים שהחזיקו את החומר הזה לדין, ומה שאנחנו מקבלים חוות דעת מהמעבדות שלנו שזה אכן סם ונכנס בפקודה, שזה אסור על פי חוק, אנחנו מכינים כתבי אישום בקטע הזה. לא מוותרים.

כמה כתבי אישום יש לכם בשנתיים האחרונות?

בתוך פקודת הסמים - - -

תלוי איזה חומר, יש הרבה חומרים בתוך הפקודה, אי אפשר לפרט ממש אחד אחד. יש הרבה חומרים, יש חומרים שאנחנו מקבלים חוות דעת שזה מסוכן, זה בתהליך אישור, אין את זה עדיין אבל משמידים. אי אפשר להעמיד לדין.

מבחינה כמותית אין לי את נתונים על הכמויות, כמה תפסנו או כמה יילך לכתבי אישום, אבל בתחום הזה אנחנו לא מוותרים. יש לנו קצת קושי לפעמים עם האוכלוסייה.

מה הקושי?

קושי של שיתוף פעולה, שיתוף פעולה גם עם האוכלוסייה עצמה. אלה דברים שהם לא כל כך ממהרים לחשוף אותם. יש קושי לחשוף את הדברים האלה.

כלומר המשפחה, הסביבה הקרובה מנסה - - -

הסביבה, כן, מנסה לסגור את זה פנימית ולא להוציא את זה החוצה. היום יש לשמחתנו הרבה יותר מודעות, דיברו על הנושא של המניעה, יש לנו קצת דילמה האם לחשוף את הצעירים האלה לכל החומרים האלה, בצד של המניעה. אם אתה מעביר הרצאות, לפעמים הילד הטוב, שלא מכיר את הנושא הזה, אתה חושף אותו, אז יש לנו דילמה איך להעביר את זה. יש לנו היום קצינת מינהל מחוזית שנמצאת במיוחד לתפקיד הזה, זה התפקיד שלה, איך להיכנס לבתי ספר, איך להעביר את התכנים האלה מבלי לפגוע או לחשוף ילדים לדברים שהם יכולים להגיע אליהם כתוצאה מאותה הרצאה או הדרכה שאנחנו מעבירים. אנחנו לאט לאט נכנסים לכל המסגרות של כל בתי הספר במגזר.

אני שואלת, לדוגמה, אני אתן לך דוגמה, הוועדה סיירה בתל אביב באזור רחוב אלנבי במקום שגם בו יש מכה של סמי פיצוציות. הלכו איתנו השוטרים, הראו לנו - - - לא חשוב, יש בעיות, התושבים טוענים שזה לא מספיק, אבל המשטרה יודעת מה מקומות המסתור, מה הקיוסקים הפיקטיביים. הלכנו ברחוב ושוטר הוריד מאיזה עץ שקית מלאה בשקיות של נייס גאי או אחד החומרים האלה שאני לא יודעת איך קוראים להם. השאלה שלי היא כזאת, מה הפעילות שלכם בקהילה, האם אתם עובדים לזהות מקומות שהם מועדים יותר, לא יודעת, התקהלויות מסוימות, מקומות מסוימים שאתם יודעים שבני נוער או צעירים נפגשים בהם ושם יש פוטנציאל יותר גבוה וסכנה יותר גבוהה לשימוש. איך הפעילות שלכם בתוך הקהילה? כי כמו שאמר פה נציג העירייה, זה מקל וגזר, כלומר מניעה וחינוך זה מאוד חשוב, אבל בסוף צריך לדעת שבסוף היום מחכה גם אכיפה, מחכה משטרה וזה חלק מהרתעה. אם הכול מניעה ונסביר כמה לא טוב לא טוב, בסדר, חלק ישתכנעו, חלק לא ישתכנעו, בסוף חלק צריכים לדעת שבסוף היום מחכה גורם אכיפת חוק וזה לא מדינה בתוך מדינה, כמו שנאמר.

אני יכול להגיד סטטיסטית, מהאזור שאני עובד בו, שיש לנו בשבוע בין שלוש לשמונה תפיסות סמים. אנחנו מכירים את המקומות שמעשנים בהם, מכירים את המקומות פחות או יותר שמשמשים אותם למכירה. יש קושי בחלק מהמקומות להיכנס ולחשוף, ואיפה שאנחנו יודעים בוודאות שניתן מה שנקרא למגר את התופעה נכנסים.

אם אני מדבר על בין שלושה לשמונה תיקים בשבוע של סמים, שזה לצריכה או שלא לצריכה, מתוך זה קרוב ל-50% מגיעים לכדי אישום. אבל עדיין זה לא ממגר את התופעה, כי מגיעים לא רק מהאזור שלנו. זה ואקום, אם אני לוחץ פה זה הולך למקום אחר, אם לוחצים במקום אחר זה עובר אליי, זה לא נגמר. מכירים, יודעים, עובדים, חלק גלוי וחלק סמוי, בוא נגיד שזה גם חלק מהיעדים שלנו כמעט בכל שנה, זה יעד כמעט שנתי.

אתה בתחושה שמה הדבר שהכי חסר? חסר לכם עוד כוח אדם? חסר יותר כניסה לקהילה, לאנשים, למשפחות שקצת אולי מגוננות? איפה אתה שם את האצבע מה המרחק בין המצב היום לבין פריצת דרך יותר שבאמת תתחיל למגר את התופעה?

אני אתן לך תהליך של מה עובר תיק מהתפיסה שאני מביא את הבן אדם לבית משפט. קטע התפיסה הוא הקטע, בוא נגיד כך, זה לא הקטע המסובך. אם אני מביא את התפיסה, אני צריך לשלוח את זה למעבדות. במעבדות של המטה מתנקזים מכל הארץ, בודקים - - -

זה אנחנו יודעים, מכירים את זה היטב.

גם כשאותו בן אדם מגיע אולי לדין זה לוקח שנה ושנה וחצי לפעמים. עד שעוברת שנה וחצי לא תמיד משתלם להגיש כתב אישום. זה תהליך מאוד ארוך. אם אני תופס אותו היום ואני משחרר אותו עם המנה יומיים או שלושה ימים אחרי אני עוד פעם תופס את אותו אדם עם מנה. השאלה איפה הסוף מבחינת הקטע הזה, כי מבחינתי אני נותן את כל האמצעים וההליך הוא מאוד ארוך.

כן, זה מוכר לנו.

זו בעיה מוכרת. העניין הטכני הזה, עניין טכני במרכאות, אבל 50% מגישים כתבי אישום, 50% זה לא מעט, אולי זה מעט, בשבילי זה מעט, אבל בשביל החברה שלנו, בשביל מה שמתרחש זה לא נורא, אבל 50% כתבי אישום, מה הלאה? כתבי אישום בסמים וגזר דין, עד שנה וחצי, מה-50% כמה נשאר מהם? עוד פעם יותר מ-50% מתאספים?

על שימוש? אני לא נכנס לזה, זה לא התפקיד שלי.

מה שקורה בדרך, ברגע שיש כתבי אישום ויש קצין מבחן, אז נראה פה גם בטמרה וגם בקהילות שאנחנו מפעילים כמשרד רווחה אחוז מאוד גבוה שמופנה בעקבות תפיסה על ידי משטרה ותהליך טיפול במסגרות שלנו. זאת אומרת רוב הלקוחות של המסגרות היחידות והאשפוזיות, מעל 50%, מגיעים דרך זה שנתפסים על ידי המשטרה ומוגש כתב אישום. אז בעצם יש בכל זאת תוחלת לעניין הזה.

משפט אחרון ואחרי זה חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף ונסכם.

אני חושב שהאוכלוסייה, זה מאוד חשוב, לא יכול להיות שהמשטרה תעזור אם אין להם קשר לקהילה. למשל כאשר נכנסת לפעמים ניידת של משטרה לכפר שלנו, כתבו בפייסבוק 'תיזהרו, יש משטרה נכנסת'. מצד אחד רוצים למגר את התופעה, אבל מצד שני אין שיתוף פעולה.

ברור, זה חייב ללכת באופן משולב.

בבקשה, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף.

קודם כל אני רוצה לברך את כולם, זה ביקור שהוא לא רק בשביל הפרוטוקול, שאנחנו באנו לכאן, אנחנו עובדים על העניין הזה מבחינת אחריות. בכנסת יש פרוטוקולים ויושבים ומתווכחים ודנים, אנחנו רוצים לראות מבחינה פרקטית מעשית איך זה נראה בשטח, לכן אנחנו עושים את הביקור, לא רק כאן, בהרבה מקומות, וזה מאוד חשוב לנו להסיק מסקנות נכונות, איך לעזור בפידבקים לכם, יש לנו את האחריות על כל העניין הזה.

הייתי רוצה שלא רק מרכז אחד יהיה ושהמרכז הזה יהיה יותר רחב. אני מכיר אותו הרבה זמן, אני חושב ש-20 מיטות זה מעט, ועוד 10 מיטות, שאיך אתם משתמשים ב-10 המיטות האלה שהן לא בסבסוד, המטופלים עצמם מממנים את זה או משהו אחר? יש לכם משהו להציע, שאנחנו נוכל להיות יעילים בעניין הזה?

שיהיו גם מסובסדים.

איך? כל הזמן אתם מלאים ב-30 מיטות ? בתפוסה מלאה?

רוב הזמן.

והעניין השני, צריך להיות כאן שיתוף פעולה עם המרכז ועם אכיפת החוק. מה שנאמר, שאין שיתוף פעולה, זה מהדהד לא כל כך בצורה אובייקטיבית ונכונה, כאילו אין שיתוף פעולה, אז זה קצת מוריד את האחריות לאכוף את החוק. החוק צריך להיאכף בצורה הנכונה והאפקטיבית ביותר. אני לא רוצה, כפוליטיקאי, לשמוע שאין שיתוף פעולה, זה נכנס לאיזה שהיא פינה שאין שיתוף פעולה. לכן אני הייתי מצפה מהמשטרה שתיקח את האכיפה בצורה היעילה והנכונה ביותר, בלי כל התירוצים האלה, אני לא אכנס למה שאמרו לעניין של הנשק, זה לא ענייננו, והנשק זו סוגיה מאוד חשובה, כל הזמן דיברנו על זה ואין שיתוף פעולה והגענו למה שהגענו. לכן המילים 'אין שיתוף פעולה', אני לא חושב שיש להן מקום באכיפת החוק. אני לא מצפה, סליחה על הביטוי, אפשר, בסדר, יש מערכת חינוכית, יש 'עיר ללא אלימות' שיש לה תפקיד, זו כבר עבודה משותפת, אבל להוריד את הטיעון הזה 'אין שיתוף פעולה'. את זה אני מציע.

מצד שני אנחנו חייבים, עם המרכז, גם המרכז שישתתף בפעילויות חינוכיות ותרבותיות בבתי הספר, שיבואו לבית הספר, ייתנו הרצאות. אני חושב שעניין ההרצאות, אני חולק על המשטרה, שעניין החינוך והמניעה וההרצאות יכול להיות מה שנקרא - - - יש לו גם היבט חיובי וגם היבט שלילי. מהניסיון שלי ומהרצאות שלי בבתי ספר, משנות ה-80, 85' ו-95', תמיד זה טוב.

זה קיים.

בסדר, זה קיים, אני יודע, אבל אתם אומרים שאולי לא לחשוף את הנערים האלה לדברים, מה שנקרא מה שאסור מבוקש.

מים גנובים ימתקו, אומרים בעברית, מהתנ"ך.

אז תמיד העבודה החינוכית והתרבותית, להרבות בהרצאות, בעבודה משותפת עם 'עיר ללא אלימות', זה טוב וזה גם משיג את המטרות.

אנחנו נמשיך, אני אישית מאמין שנמשיך לעשות מה שצריך, גם כאן בשטח, גם שם בכנסת, ונשמח לשיתוף פעולה עם כל מי שאחראי. תודה.

אפשר להפנות אליכם שאלה, כמחוקקים? הרי אתם מחוקקים. השאלה, אדם שלומד באוניברסיטה, יש קורס חובה ויש קורס בחירה והוא חייב לעבור את הבחירה על מנת לקבל את התואר, אז מן הסתם הוא יקבל כל מיני קורסים שאנחנו מגדירים אותם אולי כשטויות. וגם בבגרות. למה אתם כמחוקקים לא מחייבים במערכת החינוך בבגרות שתהיה יחידה שמטפלת בנושא של אלכוהול וסמים, שיידעו מה זה ואז ילמדו ועל זה לגשת בבגרויות. סתם נאמר שנתחיל מזה. ואז ילד בן 16-17, אולי זה יעזור.

כהערה, אני עכשיו מכין חוק, התחלתי לפני שבוע, לתרבות רפואית גופנית שבבתי הספר יהיה לא רק בשיעור חינוך, עניין של השמנת יתר, אוכל, שיהיה שיעור פעם בשבוע לתת לתלמידים איך להתנהג. בעניין הסמים, יכול להיות - - -

אפשר לשלב את זה.

כן, בתוך זה.

אני אומר שזה עכשיו בעיבוד.

אז הנה, יש רעיון ואנחנו נשמח שאת הזווית הזאת גם נציג אצלנו בוועדה וכמובן נתמוך בחוק שלך.

תודה רבה. אני רוצה מאוד מאוד להודות לכל המשתתפים. אני רוצה להודות לך, וליד, ולמקום, למרכז, על האירוח ועל ההזמנה. אני רוצה להודות לכל המשתתפים על הדברים החשובים. אנחנו שמחנו לגלות כאן קודם כל עוד פן במסגרת הטיפולית הכוללת שאנחנו נחשפים אליה בוועדה. מצאנו כאן פן שהחשיבות שלו מבחינתנו שהוא קצר טווח, הוא מאוד ממוקד לתקופה מסוימת ולצורך מסוים בחיי המטופל ובחיי הקהילה הטיפולית. שמחנו גם לשמוע שקיים קשר עם מרכזים טיפוליים אחרים ומסגרות טיפוליות אחרות ובעצם הדברים ככה מהדהדים אחד לשני. שמחנו מאוד לגלות שהמקום הוא מקום יהודי ערבי, גם מבחינת הצוות המטפל וגם מבחינת המטופלים, זה דבר שכמו שאמרנו בפתיחה אולי חסר מאוד בישראל בימינו באופן כללי, ודווקא כאן, מהמקום הטיפולי, קיים מודל ששמענו אותו גם מצוות המטפלים והמטופלים שהוא עובד כאילו בצורה ממש חלקה, אני ממש הופתעתי לגלות עד כמה הדברים בהקשר הזה עובדים בצורה כאילו טבעית ומובנת מאליה, והלוואי שהיה אפשר לאמץ את המודל הזה למקומות אחרים במדינת ישראל.

עלתה כאן בעיה שאולי לא קשורה למודל או למסגרת הטיפולית הספציפית הזאת, אבל לחברה הישראלית בכלל וספציפית לחברה הערבית בנושא סמי הפיצוציות והנייס גאי והאופן שבו העלייה בשימוש בחברה, שזה דבר אחד, שצריך למצוא את כל הדרכים, גם האכיפה וגם המניעה והחינוך לטפל בהם, גם ההשלכות של זה על המסגרות הטיפוליות. גם בסוג הטיפול שניתן, משך הטיפול, בקשר עם הטיפולים הפסיכיאטריים וכו'. זה דבר שאנחנו ניתן עליו דגש מיוחד בוועדה. יש לנו כבר עיסוק שהוא די מתמשך, גם היה וגם ימשיך, בנושא של תחלואה כפולה. כאן התגלה לנו איזה שהוא קו תפר חדש שלא ידענו עליו או לא עמדנו עליו כל כך, וזה הנזקים שסמי הפיצוציות גורמים, נזקים נפשיים, נזקים פסיכיאטריים שמשפיעים על הטיפול שהמדינה צריכה להעניק לאותם נגמלים ולאותם מטופלים.

אנחנו נקדיש לזה דיון נפרד בוועדה בנוסף לדיונים שלנו בנושא התחלואה הכפולה ואנחנו נבחן את הנושא, יחד איתך, חבר הכנסת אבו מערוף, אני ארצה את הסיוע שלך או את הייעוץ שלך כאן, בנושא של המענים, גם של האכיפה וגם של הטיפול הממוקדים לחברה הערבית.

ברצון.

אנחנו נטפל בזה בוועדה ספציפית. יחד איתך נתכנן ביחד איך ומה הדרך הנכונה לגשת לנושא, את מי להזמין, מי הגורמים, אנחנו נשמח לראות את כולכם בוועדה.

אולי - - - אינפורמציה כמו שצריך?

בשמחה רבה. אנחנו באמת נפנה לכל הגורמים שעוסקים בזה ואנחנו נקיים את הדיונים האלה אצלנו בכנסת ונזמין אתכם אלינו הפעם.

שוב אני מודה לכולכם, על הביקור, על השיתוף. תודה, וליד, תודה לצוות, תודה למטופלים שהעידו בפנינו. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30.