הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 47

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שני, כ"ג בטבת התשע"ו (04 בינואר 2016), שעה 11:00

שירותי רווחה לנשים ערביות בדואיות בנגב

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

זאב בנימין בגין

אילן גילאון

ג'מאל זחאלקה

נחמן שי

טלב אבו עראר

עמר בר-לב

באסל גטאס

מסעוד גנאים

עבד אל חכים חאג' יחיא

דב חנין

אחמד טיבי

מאיר כהן

אוסאמה סעדי

איימן עודה

מיכל רוזין

מג'יד מסאלחה - ממונה שוויון חברתי, הרשות לפיתוח כלכלי במגזר המיעוטים, משרד ראש הממשלה

עו"ד מוחמד מסאלחה - הרשות לקידום מעמד האישה, משרד ראש הממשלה

חגי מויאל - מפקח ארצי, תחום אלימות במשפחה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

חאלד אזברגה - מפקח מחוזי, שרות פרט ומשפחה, מחוז דרום, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מרים בן עטר - מרכזת שירות פרט ומשפחה, מחוז דרום, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

שירלי בן ארוש - מחלקת הבטחת הכנסה, המוסד לביטוח לאומי

זהר סהר - מנהלת המחלקה לטיפול באלימות במשפחה, משרד הבריאות

גידי פרץ - אחראי לתכנית טיפול ומניעת אלימות במשפחה, מחוז דרום, משרד הבריאות

אושרה לרר-שייב - ממונה על שוויון בין המינים, משרד החינוך

נעה אבירם - מנהלת אגף רישוי ותפעול תחבורה ציבורית, משרד התחבורה

כרמלה מגן - ממונה על שוויון חברתי, משרד התחבורה

ג'אליה אבו כף - מנהלת תחום ליווי ופיתוח תוכניות, מרכז ריאן להכוון תעסוקתי בחברה הבדואית בנגב, משרד הכלכלה
הנאן אלקרינאווי - מנהלת תחום קהילה, מרכז ריאן להכוון תעסוקתי בחברה הבדואית בנגב, משרד הכלכלה, יועצת לקידום מעמד האישה, עיריית רהט

רותי וגנר - עובדת סוציאלית מחוזית, מחוז הדרום, "מכבי שירותי בריאות"

ספא שחאדה - מנהלת עמותת "מען" פורום נשים בדואיות בנגב

יארה ארביה - מנהלת פרוייקטים, עמותת "מען" פורום נשים בדואיות בנגב

שיפא אלסאנע - מנהלת מחלקת הרווחה, מועצה מקומית לקייה

ג'ולי קייט - מנהלת מקלט לנשים נפגעות אלימות, עמותת "יחדיו"

אמל אלנסאסרה - עמותת "סידְרְה" לקידום האישה הבדואית בנגב, לקייה

אעתדאל אבו עאיש - עמותת "סידרה" לקידום האישה הבדואית בנגב, לקייה

עו"ד שרי נוימן - יו"ר הועדה לקידום מעמד האישה, לשכת עורכי הדין

עו"ד רצא ג'אבר - ממונה חקיקה, לשכת עורכי הדין

תמי סלע

דלית אזולאי

ר.ל., חבר המתרגמים

שירותי רווחה לנשים ערביות בדואיות בנגב

בוקר טוב לכולם, בוקר טוב לכולם, סבאח אל ח'ייר, אני פותחת את הישיבה של הועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי. היום הרביעי בינואר 2016 ותנו לי להגיד לכולם, לאחל לכולם שנה טובה, זו תחילה של שנה, פעם ראשונה שאנחנו מתכנסים בוועדה הזו לאחר כניסת השנה 2016, מאחלת לכולם שתהיה שנה טובה, שתהיה שנה של קצת נחת ושיהיה לכולנו – מקווה, שלום ורווחה.

התחלנו עקום.

התחלנו עקום? למה? באיחולים כאלה עקום?

בחיים המשותפים שלנו - - -

באיחולים התחלנו ישר - - -

האיחולים מטרתם לתקן את החיים העקומים.

שהוא יתקן.

טוב, אני חושבת שאני ניסיתי לפתוח עם פתיחה קלה, אם תרצו להיכנס לחיים העקומים ואיך אני רואה אותם, אני חושבת שנלך ונסתבך פה אבל, כמובן, בימים כאלה קשה מאוד לחשוב שרק באיחולים אנחנו נגיע לשלום או נגיע לנחת. צריך מעשים וצריך מעשים בכיוון הנכון ולצערי הרב, עד עכשיו לא ראינו התחלה של מעשים לכיוון הנכון. עכשיו זה בסדר?

לגמרי.

יש עתיד, אנחנו עוד צעירים.

נכון, נכון. היום אנחנו מתמקדים בדיון שלנו בנושא של שירותי רווחה לנשים ערביות בדואיות בנגב. וכשאני אומרת "נשים ערביות בדואיות בנגב" כנראה אנחנו נוגעים באוכלוסייה שנמצאת לא בשוליים אלא בשולי השוליים של החברה הישראלית, של החברה הערבית, נמצאת בשולי השוליים של מה שנקרא אפילו פריפריה גיאוגרפית, פריפריה חברתית ופריפריה כלכלית. לצערי הרב אנחנו מדברים על האוכלוסייה הכי מופלית, הכי מוזנחת, הכי מוחלשת, למרות כל ההצלחות ההישגים שהנשים הערביות הבדואיות הצליחו לרשום לעצמן בשנים האחרונות, אבל אם נסתכל באופן כללי על המצב הקיים, על שיעורי העוני, על מצב השירותים והנגשת השירותים הקיימים לצרכים של הנשים הערביות בנגב, אנחנו עדיין רחוקים ורחוקות מאשר להגיע למצב, שבו האישה הערבייה הבדואית יכולה באמת להרגיש שהדלתות פתוחות בפניה והיא כן יכולה ואכן יכולה להתקדם בחיים שלה, לפי המאמץ שהיא משקיעה, לפי הרצונות שלה והחלומות שלה.

אנחנו מדברים על חברה ובאופן כללי החברה הערבית נמצאת במצב כלכלי נמוך וקשה. יותר מסביבות 60% מהילדים הערבים חיים מתחת לקו העוני. אני מניחה – ואני תיכף אגיד למה אני מניחה, אני מניחה שיותר מ-70% מן האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב, חיה מתחת לקו העוני, ואמרתי מניחה כי לצערי הרב למדתי שהלמ"ס לא כוללת את האוכלוסייה הבדואית בשנים האחרונות, בסטטיסטיקה ובסקרים שהיא אוספת, כולל בדוח העוני. כלומר, אם דוח העוני היה כולל את הסטטיסטיקה והמצב הקיים בקרב הערבים הבדואים בנגב, אז קודם כל היינו רואים דוח עוני יותר קשה מהקיים כיום והיינו אולי מבינים יותר את הצרכים של האוכלוסייה.

כמובן שכשבדקתי את הנושא מול הלמ"ס ושאלתי איך יכול להיות שהאוכלוסייה הערבית הבדואית לא נכללת, התשובה הייתה שיש קושי באיתור סוקרים בתוך האוכלוסייה, וכשהצעתי כמה הצעות נאמר שנבדקו ההצעות האלו, ועד עצם היום הזה לא מתאפשר להציג סוקרים או סוקרות באוכלוסייה הערבית, והנה יש כבר חיוכים באולם. אני מבינה, את האמת, זה בהתחלה העלה גם חיוך על הפנים שלי ואחר כך כעס אמיתי, כי להגיד דברים כאלה זה קצת לא מתקבל על הדעת.

אני מברכת על הנוכחות שקיימת היום. אני רוצה שנתמקד בשירותי הרווחה הקיימים והמוגשים לנשים ערביות בדואיות בנגב ואני מברכת על הנוכחות של הח"כים אתנו, ח"כ אילן גלאון, ח"כ אחמד טיבי, ח"כ נחמן שי, ח"כ טאלב א סאנע, מצטערת, הראש שלי נדד, הראש שלי נדד קולי, - - -

אחרי שלי את קוראת גלאון.

טוב, טוב, טוב, טוב. אני בטוחה, לא, לא, לא, לא, אל תסכסך, אל תסכסך, טאלב אבו עראר יסלח לי ויקבל את זה ממני - - -

אני רוצה שנתחיל קודם כל עם מר חגי מויאל, מפקח ארצי, אני ארצה לשמוע קודם כל מה יש למשרד להציג לנו בעניין התכניות ושירותי הרווחה הקיימים – מצב כללי, ואחר כך כמובן נשמע מנציגות השטח. בבקשה.

אני יושב כאן בתחום של הטיפול באלימות במשפחה. באופן כללי יש כאן את החברים שלי מן המחוז, שיכולים להציג את העשייה המחוזית ואת כלל העבודה מול החברה הבדואית.

אז בעצם בוא נתחיל בכללי, במחוז, ואחר כך נתמקד כי עד כמה שידוע לי, שירותי הרווחה הם משהו שהוא יותר כללי מעניינים של אלימות. אז מי בעצם יציג, מר חאלד אזברגה?

מרים בן עטר.

גב' מרים בן עטר, מרכזת שירות פרט ומשפחה במחוז דרום. בבקשה גבירתי. ואני מאוד מבקשת להיות ממוקדים כדי שנוכל באמת לשמוע את כולם.

גבירתי, אם אפשר להיות 'כמותיים' ו'נתוניים' מה שנקרא.

ברור.

לא לדבר ב'מרחבים' אלא כמה? אנחנו אנשים מאוד שטחיים פה בכנסת ומעניינות אותנו כמויות, הכמויות מבחינתנו הן איכויות בעצם, מספרים.

אנחנו – מעניין אותנו בני אדם.

לא, לא, - - -

בוא, בואו נתמקד ונשמע. בבקשה גבירתי.

קודם כל אני אתנצל היות אצלנו, נודע לנו רק אתמול בערב, מאוחר, אז אנחנו נביא את הנתונים שברשותנו ולא הספקנו לבדוק את הכול.

כדאי רק לציין, כדי שיירשם בפרוטוקול: ההזמנה יצאה מתחילת השבוע שעבר אבל כנראה במשרד הודיעו לכם מאוחר. בבקשה גבירתי.

במחוז הדרום יש לנו תשע מחלקות לשירותים חברתיים - - - בדואיות, שמטופלים בהן באופן עקרוני כ-15,500 משפחות בסך הכול בתוך כל המחלקות האלה. בשנה האחרונה, בכל מחלקה יש צוות על פי מפתח שנקבע או הוגדר. בכל מחלקה יש צוות של עובדים סוציאליים שאמון על הטיפול, - - -

כמה מחלקות אמרת, גבירתי?

תשע.

תשע.

לְמַנות אותן?

בסדר.

לִמְנות.

סליחה?

למנות.

למנות אותן? יש לנו את רהט שהיא המחלקה הגדולה ביותר, העיר הבדואית היחידה. יש לנו את לקייה, - - - גב' שיפא, חורה, כסייפה, ערערה, תל שבע, שגב שלום, אבו בסמא ואל קסום, שהן שתי המועצות שאמונות על הפזורה מה שקרוי, הפזורה הבדואית וערערה גם כן.

ברמה העקרונית קודם כל, העבודה של המחוז היא עבודה הדוקה עם כל מחלקה. אני מוכרחה לציין שהטיפול בחברה הבדואית הוא בראש מעייננו.

כל ישוב זה מחלקה?

כל ישוב זה מחלקה. ואנחנו מאוד מאוד עסוקים בטיפול בחברה הבדואית ולנסות לתת, לאפשר לכל אחד מתושבי הישובים את ההזדמנויות, את הטיפול שמגיע לו, כמו שמגיע לכל אזרח במדינת ישראל. אנחנו גם מבקשים רק לזכור שאנחנו מטפלים באוכלוסייה, אנחנו מחוז שרובו פליטי - - - שזה מביא בעיות לא מעטות, בעיות של כוח אדם, של איכות כוח אדם, של אנשים, של תחלופת כוח אדם, - - -

מהי איכות כוח האדם? אני קצת מבקש לערער על פסיקתך. אני גיליתי שם כשר הרווחה את האנשים הטובים ביותר מתוך המקום הקשה הזה, מצאתי שם עובדים סוציאליים הטובים ביותר ומנהלי מחלקות הטובים ביותר, אני מבקש לחזור בך.

אני לא - - -

למה ללכת רחוק? הוא עצמו איש פריפריה.

שניה, שניה, - - -

אין הנחתום מעיד על עיסתו אבל - - -

הוא היה שר שם.

שניה, - - -

אני חושבת ש - - -

תני לי לתת - - -

שניה, אני חושבת שהערעור על האמירה הזו, אני חיכיתי עם זה עד שתגיעו לעניין מרכז אל- וואחאתי, אחת הסיבות שנכתבו שחור על גבי לבן היא איכות אנשי המקצוע - - -

נכון.

ואני חיכיתי לערער על זה אז בבקשה.

לעשות הפרדה בין - - -

זה הוגדר.

לבין העמותה שמפעילה שרות.

אני מוכנה, אני רוצה לתת דוגמה אחת למשל, אחת הבעיות של כוח אדם למשל, היא עובדים סוציאליים - - -

יש בעיה, סליחה שאני מפריע לך, יש בעיה של כוח אדם אבל איכותו של כוח האדם - - -

אתה מדבר בכמות, על מספר העובדים.

היא פגיעה בכבודם. יש בעייה של - - -

נכון, מדבר על מחסור - - -

ברור, יש מחסור, יש מחסור.

יש מחסור ויש מחסור באנשים מיומנים. בתחומים מסוימים. אני לא אפרט יותר מדי, אני לא רוצה לפתוח פה חזית אבל, אנחנו עובדים בצורה הדוקה עם המחלקות, בשיתוף, דרך אגב, המשרדים השונים שנמצאים פה, כי רווחה לבד לא מצליחה לתת איכות חיים, להעניק איכות חיים ראויה לתושבי הדרום, ביניהם התושבים הבדואים, - - -

יש לכם תשע מחלקות שנמצאות בתוך הערים והכפרים. מה עם הכפרים הלא מוכרים? מי מגיש להם את השירותים?

המחלקות לשירותי רווחה. אל קאסום ואבו בסמה. בנווה מדבר, סליחה, - - -

נווה מדבר.

נווה מדבר ואל כסוף שאמונות על הטיפול באוכלוסייה של הפזורה. אנשים מגיעים לשטח כדי להנגיש את הטיפול, - - -

שתי המועצות האלו לא מחזיקות שם - - -

לשאר?

לא שמעתי.

יש חמישים אלף נפשות, לא שייכים למועצות שאת הזכרת.

יש רווחה ויש את הרשויות המקומיות. ברהט, למשל, יש מענה לאיזור מסוים של הפזורה של רהט, שמקבל מענה גם מתוך ערערה.

זה חלק אחר, - - -

- - - מקבל את הפזורה של - - -

שניה, שניה.

- - - זו הפזורה הקרובה אליו. שגב שלום מטפל בפזורה הקרובה אליו - - -

מנהל המחוז - - -

אבל בכל אופן - - -

מנהל מחוז דרום, הוזמן? עוזי?

הוזמן המשרד והמשרד החליט את מי לשלוח. אני מבינה שאת בעצם אומרת שהשירותים מוגשים לכפרים הלוא מוכרים דרך מה שקיים, דרך המחלקות הקיימות.

דרך המחלקות. העובדים מגיעים לשטח, כדי להנגיש את השירותים נפתחו שלוחות קטנות שמאפשרות לתושבים שגרים באיזורים יותר - - -

כמה שלוחות כאלו יש?

אני לא יודעת להגיד במספר מדויק.

יש קבוצות - - -

לא, כלומר, יש ארבע? יש עשרים?

יש חמש, עשר, חמש,שש שלוחות כאלה שנפתחו. וכל הזמן מפתחים שירותים. נרכשה גם משאית כדי להנגיש שירותים לאיזורים - - -

נרכשו ארבע משאיות.

סליחה?

ארבע משאיות. אחת, שתיים נכנסו לפעולה ועוד שתי משאיות ארבע על ארבע, שהן משרד נייד.

משאיות?

כן, משאיות. אני זיהיתי את הצורך - - -

זה לכלל הכפרים - - -

את אומרת למעשה שאין מצב שיש אזרח בדואי אחד בפזורה או בכל מקום שהוא לא נמצא מתחת לרדאר שלכם בכל מקרה.

זה לא.

היא לא אמרה את זה.

זה לא נכון.

איפה שמעת את זה?

אז איך אפשר להגיד כאילו, אילו אוכלוסיות לא נמצאות מתחת לרדאר שלכם?

אני רוצה לחדד פה שהמועצות נווה מדבר ואל קאסום - - - את השירותים לכל התושבים שנמצאים בכפרים הלא מוכרים. עכשיו הרזולוציה של השירות היא משתנה, ישובים שהם קרובים לבאר שבע לעומת ישובים שהם רחוקים, אבל בשביל להתמודד עם האתגר הזה יש את המשאיות שהזכירו קודם, בשביל להגיע לאוכלוסייה הזאת. יש גם את העובדים הסוציאליים שמגיעים לתוך הישובים, הם יושבים במבנים שהם עובדים שם, כמו טיפות חלב, כמו מבנים של מועדוני נוער ומקבלים קהל בתוך הישוב. לא אומרים שהתמונה מושלמת ולא כולם מגיעים אבל המגמה היא מגמה של שינוי לחיוב לפחות במבט שלנו, כמחוז, אנחנו רואים שינוי לחיוב והיום אנחנו גם רואים, גם מבחינת הסוגיות שאנחנו מטפלים בהן, ניתן דוגמה רק בשביל להמחיש, תכנית של עוצמה, של רשויות הרווחה, שנכנסה בשנה שעברה לכל הרשויות הבדואיות, אנחנו עובדים גם בתוך הכפרים הלוא מוכרים, ואם אני מסתכל אחורה לפני כמה שנים זה לא היה מובן מאליו, אבל היום האמצעים להנגשה של השירות מסייעים לנו להגיע לאוכלוסיות הרחוקות שנמצאות בפריפריה, בצורה לא מושלמת אבל זו מגמה לחיוב.

גם הנגשה - - -

אבל יש הבדל, יש הבדל בין מה שאמרו, אמורים לעבוד, לבין מה שבפועל. למשל, - - - אל תעשו מזה כאילו - - -

אנחנו לא מציירים תמונת גן עדן אבל אנחנו מדברים על - - -

הוא אומר, מאיר כהן, שהיה שר, סליחה, הוציא ארבעה רכבים, הוא - - - לכך שייצאו ארבעה רכבים לספק שירותים לתושבי הפזורה, הישובים הבלתי מוכרים אבל לא היה כלום לפני.

היו - - -

או.קיי., השאלה שלי - - -

היו - - -

זה לא הוגן להגיד - - -

היו באים - - -

כדי, כדי - - -

אני מוכרחה להגיד שאנחנו מדברים פה על הרבה אנשי מקצוע, שעושים כמיטב יכולתם, באמצעים שהמשרד נותן, ונותן יותר ויותר, וחושב יותר ויותר איך לשפר, איך להגיע לכל עניין וסוגיה, כדי באמת להטיב עם האוכלוסייה ולשפר את איכות החיים.

אני מציעה כך, בואו נעשה קצת סדר. אני מציעה, אין צורך בהתגוננות. אנחנו יושבים כדי לשפר, אנחנו יושבים כדי לבדוק מה קיים ולחשוב על דרכי שיפור אז בואו לא ניכנס למגננה, אנחנו רוצים להבין.

כאשר מדובר על ארבע משאיות, איך שקראתם להן, באיזו תכיפות נגיד, מגיעים? רק כדי להבין, מי שלא יודע את התכנית הזו, מי שלא יודע, אפשר, כאילו, אני יכולה לחלום על מצב כזה שהמשאית מגיעה כל יום, וכמובן שיש עוד ארבע משאיות וזה לא אומר שהיא מגיעה כל יום לאותו כפר. אז בואו, קצת ככה, תנו לנו להרגיש את השירותים יותר. כמה עובדים סוציאליים עובדים? באיזה סוג של תכניות הם עובדים? האם זה רק טיפול פרטני - - -

לא - - -

אז בואו, בואו ניכנס לזה.

בואו נעשה כך. הטיפול הוא פרטני והוא קבוצתי והוא קהילתי בהתאם לנושא. אחת הדוגמאות לנושא קהילתי למשל, הוא כל הנושא של החירום, שנכנס בצורה מאוד מאוד מסיבית ברשויות והוא כלי גם כן לגייס ולפתח מנהיגות מקומית. יש הכשרה, מאתרים את האנשים החשובים של כל ישוב וישוב, מעבירים להם הכשרות כדי להתגונן בזמן חירום באמת, אבל דרך זה גם אנחנו מעשירים אותם בתחומים ובידע בתחומים אחרים, ומפתחים מנהיגות מקומית.

טיפול קבוצתי. טיפול קבוצתי עובד מאוד טוב עם בני נוער. יש הרבה מאוד תכניות אתגריות, חינוכיות כמו ספורט ומיגוון מאוד רחב של פעילויות שאנחנו מעבירים לבני נוער בדואים, במיוחד בפזורה, במיוחד בפזורה. וטיפל פרטני - - -

לנשים.

לנשים טיפול פרטני, אבל יש תכניות שנכנסות עכשיו בצורה מאוד מסיבית בשנה האחרונה לרשויות הבדואיות. תכניות של "נושמים לרווחה" ו"עוצמה", מרכזי "עוצמה", אני אמנה אותן ואפרט אותן אחר כך. "חאדיג'ה" למשל, ברהט, "נשים רודפות חלום" בשיתוף עם עמותת "אגי'ק", "כתף אל כתף", "אשת חיל", אתה רוצה לפרט את התכניות?

אני - - -

אני מאוד מבקשת, כדי שנתקדם. אי אפשר להסתובב כל הזמן באותו מקום. כל תכנית – כמה משתתפות? יש לי מולי את החומר ששלחתם אבל, - - -

אותן - - -

שניה, שניה, שניה, תירגעו, שניה. אני ראיתי את החומר שלכם. לא ברור לי מתי התחילו התכניות האלה, לא ברור לי אם יש כבר בוגרות של תכניות כאלה, האם זה רק התחיל, כמה משתתפות, זה מה שאני צריכה כדי לדעת. ולהפריד בין תכניות לעידוד תעסוקה לבין "נושמים לרווחה", זו תכנית וזו תכנית, רק כדי שנדע, ואחר כך ניכנס ל"על מה". בבקשה.

אני רוצה לציין שכשאנחנו מדברים על נשים אנחנו לא יכולים להפריד את הדיון מן התא המשפחתי. זאת אומרת, היום, רוב התכניות שלנו, שמתייחסות לנשים, בסופו של דבר מתקבלת מעטפת טיפולית לכל המשפחה, ואני רוצה להביא דוגמאות בהמשך למה שנאמר, ששאלת, פה יש גם את הסיוע הפרטני השוטף בתוך המחלקות. זאת אומרת, אנחנו מדברים פה על נשים בהקשר של תכניות ייחודיות אבל לא נשכח שבשוטף, כל הנשים שפונות למחלקת הרווחה, מקבלות מענה פרטני, גם תכנית התערבות וגם יש שם תקציבים שנמצאים לטובת שיפור תפקוד המשפחה, שנמצאים בתוך מחלקת הרווחה.

סליחה.

בנוסף לזה, - - -

סליחה, אני מבינה שאין לכם תכניות - - -

אני רוצה התייחסות - - -

שניה. תכניות יחודיות לנשים, כי כל הזמן אתה מחזיר אותי לשיפור תפקוד המשפחה, אני שואלת גם על נשים. יש נשים שהן לא רק נמצאות בתוך תפקיד שיפור חיי המשפחה.

יש לנו תכנית "אשת חיל" שעובדת בלקייה, בית ספר, שגב שלום, בלקייה סיימו מחזור ראשון, יש שלושים נשים שהשתתפו במחזור הזה, כמעט 70% מן הנשים השתלבו בסוג של תעסוקה, הן במיזמים מקומיים או בתעסוקה במקומות מוסדרים. התכנית פועלת בשגב שלום, בשנה החדשה נפתחה קבוצה, היא עכשיו ב - - - , כבר עברו מפגש לקידום תעסוקתי ראשון, אני נכחתי במפגש הזה, וראיתי שם את הנשים איך הן מדברות על השינויים הקטנים שלפעמים לא מקבלים ביטוי בדוחות או לא מקבלים ביטוי בשיח היותר גבוה, אלא מדברות במושגים שלהן של איך הן יוכלו היום לצאת מתוך הבית ולהגיע למחלקת הרווחה, ולשבת בקבוצה, ואיך הן קיבלו כוח לחזור לבעל ולגייס אותו שיסכים שהן ייכנסו לתוך התכנית הזו. זאת אומרת, יש לנו הצלחות שהן באמת, הן מתוארות ברמה מקומית ולא מגיעות לרמה היותר גבוהה.

בנוסף לכך התכנית פועלת גם בכסייפה, התחילה קבוצה חדשה בכסייפה, - - - גם היא בתקופה של - - - כבר הגיוס, הגיוס כבר הושלם, עיקר התכנית הזאת, קבוצת היעד שלה היא נשים שנמצאות על קצה הרצף, שאין להן יכולות, שהן ללא תעסוקה, לפעמים יש להן קשיים של שפה, התכנית הזאת מתייחסת גם לקשיים של שפה, גם לקשיים מנטליים אישיים, יש את הליווי הקבוצתי וגם את הליווי הפרטני.

או.קיי.

בנוסף לכך, ברהט יש את אל חאדיג'ה, שהיא פועלת כבר שלש שנים, אנחנו השנה המשכנו להפעיל אותה למרות שהתקציב של המטה שלנו נגמר, מן השירות שלנו, המשכנו לתפעל אותה דרך תקציב של החלטות ממשלה, שאושרו בשנה שעברה, והיא ממשיכה לפעול. משתתפות בה שלושים נשים ואני רוצה לציין פה שזו תכנית שהיא ממומנת מאה אחוז על ידי המשרד. כל התכניות שאני מזכיר פה הן במימון מלא של המשרד, זאת אומרת, אין את ה matching של הרשות, זה מקל על העבודה ואנחנו ראינו שיש התקדמות בעבודה הזאת ואין - - -.

בעצם אנחנו מדברים על מחזור בשנה של תשעים נשים, שהן משולבות בשלושת הקבוצות וזה רק השנה. בשנה שעברה היו לכם שלושים ברהט, השנה התווספו עוד שתי קבוצות אז זה תשעים נשים בכל - - -

כן, זה ממשיך.

הנגב.

אני רוצה רק לציין שתכנית חדיג'ה היא תכנית ייחודית שנבנתה על ידי העובדים הסוציאליים, העובדות הסוציאליות של מחלקת הרווחה ברהט, הם התוו את המתווה, המתווה אושר על ידי המשרד, יש לנו מימון לכוח אדם, מימון לסדנאות ומימון לסיוע והכשרה.

בנוסף, יש תכנית "נשים חולמות חלום", תכנית משותפת של המשרד ושל "מכון הנגב אג'יק", התכנית הזאת פועלת שלש שנים, בשנה האחרונה יש דיון מחודש על המשך התכנית, אנחנו יושבים במסגרת הדיונים שלנו, בשביל באמת להתאים את התכנית או לשנות את המרכיבים שלה, שתתאים לקהל היעד.

בנוסף לכך יש לנו, אי אפשר להתעלם מזה, תכנית "נושמים לרווחה", תכנית שאי אפשר להגיד שהיא לא נוגעת לנשים בתוך המחלקות, כי הליבה של התכנית הזו נחלקת לשני חלקים, יש את החלק שהוא מרכזי עוצמה, שהוא נותן מענה קבוצתי, ואני יכול להגיד לך שבתקופה האחרונה נפתחו בכל הישובים מרכזי עוצמה. בתוך המרכזים כבר התחילו לפעול קבוצות ורוב המשתתפים בקבוצות הם נשים, מן הסיבה הפשוטה שאנחנו יודעים שרוב הפונים של המחלקות, שמגיעות, הם נשים.

אני רוצה גם לציין את עובדה שלעומת הגברים, הנשים יש להן יכולת לתהליכים, לקבוצות שהן קבוצות הנחיות. הגברים, אם מגיעים לקבוצה את והם לא רואים משהו מוחשי, משהו "על השולחן", הם נושרים.

בנוסף לכך, יש בתכנית "נושמים לרווחה" 220 משפחות, שכל משפחה מקבלת 8,000 שקל סל שירותים, כל משפחה מקבלת עובד סוציאלי שעובד עם מספר קטן של משפחות, שהמטרה שלו לבנות תכנית מסודרת "מכופתרת" למשפחה, יש מלווה צמוד למשפחה שהוא גם מסייע לו - - -

אני מכירה את הנושא.

את התכנית?

כן.

אז אני רוצה להגיד לך שאנחנו עשינו התאמות בתכנית הזו והחרגנו משפחות שהן חד הוריות, הכנסנו אותן לתוך התכנית והתכנית – אני יכול לציין בוודאות, שרוב הפונות הן נשים. אנחנו רואים היום, כבר בתקופה של ששה שבעה חודשים, אנחנו רואים היום שינוי מגמה, אנחנו רואים היום יותר ויותר מודעות אצל העובדים ויותר אמונה שאפשר לעבוד עם אנשים. אלה דברים שהם מרגישים אותם, גם ברמה של נתונים אבל גם ברמה של מפגשים עם הפונות בתוך השטח ועם העובדים בתוך המחלקות.

תודה.

גבירתי, אני חייב לציין בסיפוק שאת התכנית היחידה ש 30% מתקציבה הוקצה למיגזר הערבי.

טוב, כאשר חושבים על אחוז העוני במיגזר הערבי ואחוז הערבים מתוך העניים במדינת ישראל, יוצא שעשיתם קצת.

ובכל זאת עשינו ונתנו 50% יותר מאשר לישובים אחרים, 50%.

כן, אבל - - -

לציין גם כן שבשנה האחרונה הועברו לרשויות הבדואיות כשלושים מיליון שקל כספי ממשלה, כספים ייחודיים שנועדו לפיתוח של המחלקות לשירותים חברתיים, ולפיתוח פעילויות כפי שכל מחלקה חשבה לנכון לעשות, בהתאם לאופי האוכלוסייה שלה, כדי לשפר ולקדם את האוכלוסייה ואת התושבים.

אהבתי את המונח 'כסף ממשלתי'. זה תפקידה של הממשלה, לתת תקציבים.

זה כסף ייחודי שהגיע לדרום.

למשרדים שונים שלה. מה זאת אומרת 'כסף ממשלתי'?

אלה לכספים מיוחדים. אני רוצה להגיד שבשונה מן הכספים שמועברים לרשויות, אלה כספים שהועברו ישירות לרשויות ללא תיווך של תכניות. התכניות נקבעו על ידי הרשויות עצמן - - -

בסדר.

לא לפי מודל סגור - - -

בואו, בואו נתמקד בנושא של שירותי רווחה לנשים. נכון שהפריסה הכללית נותנת קצת תמונה על מה באמת, כמה השירותים הם נגישים לנשים. עד עכשיו לא קיבלתי תשובה על – המשאיות, קראת להן, חבר הכנסת כהן? המשאיות, באיזו תכיפות הן מגיעות? כי בעיניי, אני מכירה את המצב, נשים בדואיות, ערביות בדואיות, לא יכולות להגיע לקבל את השירות בדרך כלל כי אין תחבורה ציבורית מן הכפרים הלא מוכרים, ואני מתחננת עכשיו שרק ישימו תחנת אוטובוס בכניסה לכפר, לא שייכנסו לכפר, שישימו תחנה ועדיין אין אישור לדבר כזה, אז אם המשאית הזו לא תגיע לתוך הכפר, ויש עוד הערות על איך היא מגיעה והאם אפשר שהאישה מול כל הכפר תעלה על המשאית הזו ותקבל את השירות, כל כמה זמן הם מגיעים? מי בכלל נמצא בתוך המשאית? עוד לא קיבלתי תשובות ואני מאוד מבקשת, קצר ולעניין. כמה פעמים מגיעה? באיזו תכיפות?

אני לא יודע.

אם מותר לי לתקן פה משהו שנאמר.

לא, לא, אפשר לענות לי?

שניה, בקשר לשאלה שלך. יש משאית כרגע אחת שפועלת, בנווה מדבר, אני לא יודעת את התדירות שבה היא יוצאת לשטח, השנייה, באל קאסום בתהליך של משהו טכני, של הכשרה, - - -

הכשרה, שילוב.

יש מפרט מאוד קפדני שצריך לעבור אותו. אבל אין לנו את הנתונים פה על התדירות של ההגעה לשטח אבל, אני חוזרת על כך ש - - -

אז בעצם, שניה, אז בעצם, יש משאית אחת שאתם לא יודעים באיזו תכיפות היא מגיעה לכפרים.

אני לא יודעת אם היא בכלל - - -

מה? אם בכלל?

חברת הכנסת עאידה, למחלקות של הפזורה הבדואית יש שנים רבות רכבים לתנועה - - -

של 4×4.

הרכבים האלה מביאים את העובדים הסוציאליים לתוך הפזורה הבדואית בכל נקודה גיאוגרפית שקיימת בנגב.

השאלה באיזו תדירות.

התדירות, מדובר לפי הצרכים - - -

זה שני דברים שונים.

יש לחץ של עובדים סוציאליים, הרי אנחנו מכירים את זה בכל רחבי הארץ, לא רק בדרום, ולכן השאלה האם יש - - -

יש ארבעה ג'יפים - - -

שמגיעים או רק במקרי חירום?

לא, לא.

לא, לא. באופן שוטף. - - -

או.קיי., שניה, שניה, שניה.

במחקרי חירום - - -

שניה, שניה, לפני דקה, לפני דקה לא היה מידע מתי ובאיזו תכיפות מגיעים, עכשיו זה "שוטף". בואו נסכם, כנראה, אני לא שמעתי תשובה עד עכשיו.

גבירתי, אם מותר לי לציין. כשאני אומרת "באופן שוטף" זה לפי תכנית שנקבעת על ידי המחלקות עצמן.

בסדר, אני לא מתערבת לכם בעבודה, אם יש תכנית אז אתם, סליחה, אם יש תכנית, אני לא מתערבת בשאלות איך קובעים ובאיזו תדירות. אני פשוט שואלת, התכנית הזאת, באיזו תכיפות אתם מגיעים ואין לכם תשובה.

אפשר לתת תשובה תוך פרק זמן מוגדר.

אנחנו נספק.

אל תדאג, אני אגיד לזה.

אנחנו נספק את התשובה גבירתי.

או.קיי.

גבירתי, אם יורשה לי אני רוצה לציין פה את הנקודה שההגעה לשטח היא בכמה פרמטרים, אתה יכול להגיע לשטח ברגע שאתה מקבל דיווח על מקרה סיכון - - -

על זה שאלתי.

אבל לא מגיעים רק לזה.

לא רק.

אני רוצה להוסיף שהגעה לשטח בשוטף היא סביב תכניות של העובד הסוציאלי. אם הוא עובד עם המשפחה והוא רוצה לקדם את המשפחה, בונה תכנית טיפול, הוא צריך להגיע ולעשות, - - -

סליחה.

להגיד שזה - - -

סליחה.

ברשותך - - -

סליחה, אני מדברת על מצב בו אישה נמצאת בכפר לא מוכר. היא מרגישה שיש לה צורך לדווח על מצוקה מסוימת שלה. היא צריכה לצפות: מתי העובד הסוציאלי מגיע לכפר? היא אמורה לקבל איזשהו, אתה יודע מה, "אני לא אוכל לחכות חודשיים עד שיגיע העובד הסוציאלי אז אני אפנה ואני אסע ואני אמצא דרך להגיע לכפר הכי קרוב". אם היא יודעת שהוא מגיע בעוד יומיים אז אולי היא תחכה. זה מה שאני מנסה להבהיר ועד עכשיו לא - - -

בחלק מן הישובים הם מודיעים, לדוגמה, מרכז - - - יש שם קבלת קהל ביום קבוע, - - -

בצורה מסודרת.

בצורה מסודרת. וב- - - יש קבלת קהל.

זה ישוב מוכר, מכובדי, זה ישוב מוכר.

בריכוזים - - -

סליחה, סליחה, סליחה. בוא נתן - - - לאנשים שיושבים כאן. - - - ישוב מוכר.

אנשים יודעים אבל.

שהוא יגיד לגבי ישובים שבוא נגיד, הכירו בהם בעשור האחרון אבל חוץ מהם יש 45,000 תושבים שהם ללא מסגרת, אין להם - - -

אני חושבת שמיצינו את הנושא הזה. אני מבקשת לקבל את התשובות הקונקרטיות באיזו תכיפות, באיזו תדירות מגיעים לכפרים הלא מוכרים. אם זה ברכבים 4×4 ואם זה במשאית, ומי בדיוק נמצא בתוך הניידות האלה. בבקשה, אני מבקשת ממר חגי מויאל, בנושא אלמ"ב כי אני רוצה לעבור לארגוני הנשים.

או.קיי.

שניה, שניה, חבר הכנסת טיבי, ביקשת לפני שאתה יוצא.

לוועדת כספים. תודה גבירתי. אין ספק ששירותי הרווחה בישובים הערביים הם שירותים – לא רק שהם לא מספקים אלא הם ברמה שלא מתאימה למדינה ב-2015. מדובר בנשים שמופלות מכל מיני היבטים, לא רוצה לחזור על הסלוגנים, - - -

2016.

ב-2016, לא רוצה לחזור על הסלוגנים המוכרים לגבי מצבה של האישה הערבייה, זה קשור בתעסוקה, ככל שיש יותר שירותי רווחה זה מקל עליה לצאת לעבודה, יש יותר מצוקות, לרבות בדרום, נשים ערביות בדואיות ובמיוחד נשים בכפרים הלא מוכרים, בכפרים הלא מוכרים אין תשתיות, אין בתי ספר, אין כלום.

מגיעה מילה טובה לשר מאיר כהן, השר לשעבר מאיר כהן, שבזמנו ארבעה רכבי שטח הוקצו לנושא.

אני מודה לגבירתי יושבת הראש שהביאה את הנושא הזה לדיון, וגם לנציגי עמותות הנשים. אם כבר אני מחלק דברי שבח למאיר כהן אז היום נפתח בינתיים סניף הביטוח לאומי, עבדתי על זה עם הרבה שרים לפני מאיר כהן, כולל שרים מן האופוזיציה היום, לא נענו לבקשה שלי, היה שר אחד שמיד כשדיברתי אותו נתן הוראה למנכ"ל המוסד לפתוח את זה, עבדנו על זה בחודשים האחרונים, היום זה נפתח, תודה רבה לך.

מברוכ.

אני מקווה שאתה נוסע לשם.

היום זה נפתח ללא טקס. כשיהיה טקס נהיה שם.

חברי הכנסת בבקשה.

אני רוצה - - -

אני - - -

להגיד שזה באמת הוא, זה לא אנחנו, זה הוא, כשהוא נצמד לעורק של מישהו, אללה יסתר.

טוב, בואו, אני רוצה לשמוע, אני רוצה לשמוע על התכניות בעניין אלימות. בבקשה.

קודם אציג מה קיים עד היום ומה הולך לקרות בשנה הקרובה, מתוך, נקרא לזה, היערכות מחדש, תהליך של למידה שנעשה ב-2015, בכל הנושא של הטיפול במיגזר הבדואי. גם השירות לרווחת הפרט והמשפחה במשרד הרווחה החליט לעשות שינוי משמעותי, אנחנו מקווים שהוא יהיה משמעותי, בכל הנושא של הטיפול באלימות במשפחה בחברה הבדואית בנגב. כאשר עד היום, מה שהיה, אני אתן ממש במשפט אחד, לא היו רפרנטים בתוך הרשויות בנושא של הטיפול באלימות, הטיפול באלימות הופעל על ידי עמותה שעברה מכרז, זה המקום היחיד שבו משרד הרווחה העביר מכרז והפעיל עמותה שנתנה שירותים של מרכז לטיפול באלימות בעיר באר שבע לטובת החברה הבדואית. המון בעיות היו, גם עם התפקוד של העמותה וגם עם הקונספט של מתן שירות בתוך עיר גדולה, ובתחילת 2016, פברואר 2016, אנחנו מסיימים את ההתקשרות ואנחנו חוזרים ומשנים את צורת העבודה שלנו בנושא של האלימות, למתכונת חדשה שתיכף אני אציג אותה.

סך הכול המרכז הזה טיפל ב-112 פניות שנכנסו לתוך המרכז - - -

באיזו שנה?

אני מדבר רק על 2014. הנתון הוא ל 2014, 2015 עדיין לא סוכמו נתונים. ב-2014 היו 112 פניות למרכז, מתוכן 36 עברו תהליך טיפולי מלא ועמדו ביעדים שהוגדרו בתהליך הטיפולי, שזה הנשים. אחד המאפיינים שאנחנו רואים הוא חוסר יציבות של פנייה לטיפול, הטיפול מגיע בדרך כלל בנקודות משבר מאוד משמעותיות, ולאחר טיפול נקודתי במשבר הנשים לא חוזרות לטיפול. ואנחנו, כמובן, מסמנים את זה מכמה סיבות. סיבה אחת זו הנגישות, סיבה שניה היא חוסר היכולת של ניידות של נשים מסוימות בתוך המיגזר הבדואי - - -

מה זאת אומרת? הגעת למקום שהיה משבר, טיפלת ואתה לא חוזר? אחר כך?

הוא לא יגיע. זה מרכז טיפול באלימות, רק האישה ובן הזוג מגיעים, אמורים להגיע ל- - -.

אבל אישה שלא - - -

המקרים שמגיעים למרכז מגיעים בכמה אופציות, אופציה אחת כשזה מגורמי חוץ. זה יכול להיות לצורך העניין משטרה, זה יכול להיות לצורך העניין משרד הבריאות, או משרדי ממשלה אחרים שיש שם אנשי מקצוע שמזהים את התופעה ומפנים את האנשים לטיפול, וזה יכול להיות גם בפניות עצמאיות של אנשים וכמובן שמחלקות הרווחה מפנות פונים שלהן, מתוך מחלקות הרווחה לקבל טיפול.

כמו שאמרתי המרכז הזה הולך להיסגר, הוא כבר קיבל הודעה של סגירה, בפברואר הוא מפסיק את עבודתו ואנחנו משנים את המתכונת למתכונת אחרת. אנחנו מחזירים את האחריות המלאה לרשויות אבל באיזושהי מתכונת שתיתן מענה גם בתוך מחלקות הרווחה ברשויות וגם ביחידה ובתחנה בתוך העיר באר שבע - - -

האם כבר יודעים מהי המתכונת?

סליחה?

האם יודעים מה המתכונת?

אני אגיד מה משרד הרווחה הולך לעשות. משרד הרווחה הולך לגייס ארבעה תקנים מלאים לטובת הנושא הזה של טיפול באלימות במשפחה, ארבעה תקנים - - -

כמה היו לכם במרכז?

במרכז היה לנו תקן וחצי, תקן ורבע - - -

תקן וחצי.

תקן ורבע היה במרכז, עכשיו אנחנו הולכים לגייס ארבעה תקנים. ארבעה התקנים האלה חולקו לשמונה רשויות ואני לא מדבר על העיר רהט, בעיר רהט יש מרכז בפני עצמו, אני מדבר על שאר הרשויות.

אנחנו נכנסים עם שתי תכניות הכשרה מקצועיות בתוך ההסדרה, כשאנחנו מורידים אותן לנגב, ההכשרות לא יהיו בבית הספר המרכזי לעובדים סוציאליים, אלא אנחנו מנגישים את ההכשרה לנגב ואנחנו נכשיר את כוח האדם המקצועי, שהולך להיות להתערבות בטיפול באלימות במשפחה. בתכנית ההכשרה הרגילה שלנו, המתווה, מתווה ההכשרה ל - - -

עד עכשיו, הם לא הוכשרו בנושא הזה?

אלה שהיו בתוך - - -

לא, לא, אני מדברת על המחלקות.

במחלקות לא הוכשרו באלימות.

אף מחלקה לא - - -

יש לנו הכשרות ארציות באלימות.

לא.

מה הפליאה?

אני פשוט נדהמת.

לא, לא, בואי אני אחדד, אין בעיה.

מחלקות רווחה – קיבלו הכשרות בנושא אלימות במשפחה או לא?

בואו נחדד - - -

אני שאלתי, הוא אמר לי 'לא'.

אני אתאר בדיוק איך ההכשרות פועלות במשרד הרווחה. למשרד הרווחה יש בית ספר שמכשיר את העובדים, רגע, - - -

לא, אני כל פעם שואלת שאלה מאוד קונקרטית ואתם חוזרים: אנחנו רוצים להתמקד. אמרת לי – ואני שמעתי את זה ובגלל זה שאלתי, המחלקות – הוכשרו?

המחלקות כמחלקות לא מקבלות הכשרה ישירה מבחינת משרד הרווחה, בכל מחלקה, גם מחלקות אחרות ברחבי הארץ, זה לא - - -

האם יש לכם אנשים מוכשרים בנושא אלימות בתוך המחלקות השונות?

לא, מה שאמרתי, היה לנו מרכז שבו היו עובדים שהוכשרו לטיפול באלימות. מה שאנחנו הולכים לעשות השנה הוא תכנית שהיא ייעודית אך ורק לחברה הבדואית. אנחנו הולכים להכשיר את כל מחלקות הרווחה בתכנית, אנחנו לא עושים את זה במחלקות אחרות. בגלל הצורך שזיהינו אנחנו נכשיר את כל מחלקות הרווחה בתכנית משותפת עם מנהלי המחלקות ברווחה, בהכשרה בסיסית במושגים של אלימות בתוך המחלקות. אנחנו נכשיר את כל אנשי המקצוע שעוסקים באלימות במשפחה בהכשרה הרחבה, בהכשרת מטפלים לטיפול באלימות, שזו הכשרה אחרת, לא כל עובד סוציאלי עובר אותה.

גבירתי, כל עובדת סוציאלית למשפחה עוברת הכשרה בנושא של אלימות במשפחה, שחלילה לא תהיה, אני לא יודע,

ייגרם נזק.

ממשרד הרווחה - - -

יש הבדל בין היכרות של הנושא והכשרה מאוד בסיסית שעוברים אותה באקדמיה, לבין מומחים לטיפול באלימות במשפחה, והכוונה שלי האם במחלקות הקיימות, סליחה, אני קיבלתי תשובה ואני הבנתי שבעצם לא נמצאים.

הם מודרכים לנושא אלימות, אין מודרכים לנושא. אין במחלקות הרווחה מישהי שהיא מומחית בנושא אלימות אבל, - - -

מספרים לנו שבכל לשכת רווחה בארץ ובכל מקום יש את המומחית ההיא ש - - -

לא, אף אחד לא סיפר את זה, סליחה.

או.קיי., אני, אני- - -

אף אחד לא סיפר את זה.

יש תחנות - - -

חברת הכנסת עאיידה, אני רוצה לסיים.

סליחה, סליחה, סליחה, אני מאוד מבקשת לקצר. אתה עוד לא נגעת בכל הנושא של נשים, אנחנו עדיין מדברים 'בגדול', אני מאוד מבקשת, תיכנסו קצת יותר לליבה. אני רוצה לשמוע, נסגר המרכז הזה, הולכים לסגור אותו, האם אתם חושבים שתוך שנה, תוכלו באמת, במצב קיים, שיש בו מחלקות שעוד לא נגעו בנושא אלימות, לספק את השירותים? בעוד שנה? שניה, ואני מבקשת באמת, יש מולי עכשיו מי שאמור לייצג את הנושא של האלימות - - -

גם אנחנו עוסקים בזה.

אתם עוסקים בזה, עכשיו אני שואלת אותו, שנייה, האם אתם חושבים שתוך שנה אתם הולכים לסגור את המרכז הזה ולהחזיר את האחריות למחלקות, שממילא לא מגיעות לכלל האוכלוסייה, שממילא לא נמצאות ולא פרוסות בכלל השטח, האם אתם חושבים שתוכלו תוך שנה באמת לעשות את השינוי הזה, המהותי, שהוא מחייב גם כן שינוי תודעתי בנושאים האלה? אני שואלת.

בואי נדבר בצינעה המתבקשת. התהליך הוא תהליך ארוך, גם בחברה היהודית וגם בחברה הערבית בשאר הארץ, התהליך הוא תהליך ארוך. אנחנו כן הולכים לעשות איזשהו שינוי, שייתן מענה הרבה יותר טוב ממה שניתן היום בנושא של אלימות במשפחה.

אני מבקשת לקבל לידיים שלי את התכנית שהמשרד הולך ליישם בשנת 2016, כדי להכין את המחלקות לטפל בכלל הפניות שהיו אמורות להיות במרכז הזה. או.קיי.?

אני רוצה להוסיף שהמשפט ש"מחלקת הרווחה והמנהלים לא עוסקים בתחום אלימות" הוא לא נכון. המחלקות בשוטף עוסקות בתחום האלימות. יש בנושא של אלימות רצף. יש את המקרים של הקיצון שאנחנו עד עכשיו הפנינו אותם - - -

מזל שבאת, תאמין לי.

בתוך המחלקות כל המנהלים לאורך כל השנים, הם נתנו את המענה הראשוני לנושא של אלימות. גם בחירום, גם בטיפול השוטף, זאת אומרת, יש עתודה בסיסית שנותנת מענה. עכשיו, אנחנו פה מדברים על מקרי קיצון שמחייבים מומחיות, בשביל שזה עכשיו יגיע, השכלה תגיע עד לתפר, נאלצנו באופן מיידי להיערך לתכנית מיוחדת, גייסנו - - -

או.קיי.

אושר תקציב לכוח אדם ואנחנו מתכוונים לצאת להכשרה מיידית בליווי של המחוז. אפשר להוסיף פה גם שהפיקוח המחוזי הוא עובד בצמוד עם כל המקרים שנמצאים בקצה ועם המחלקות, זאת אומרת, יש מענה - - -

טוב, אני, תודה רבה, אני, יכול להיות שהגישה שלי היא קצת שונה, אני חולקת על הנושא של הקצה ועל השאלה מתי מגיעים, בסדר, בסדר, קיבלתי תשובה. חבר הכנסת חאג' יחיא, כמה מלים לפני שאתה יוצא.

דקה אפילו פחות. אני, מה שאני אעלה פה, אעלה - - - של שאלות, זה כמה שאלות. אחת, דיברת על ארבעה תקנים, הגדלה בתקנים, משהו, אפילו יותר מהכפלה. השאלה היא האם יש לכם מיפוי ואתם יכולים לבוא ולהגיד: שמעו, חסר לנו עשרים תקנים אבל התקציב מטעמי תקציב יש לנו רק ארבע, אז את המיפוי הזה צריך לעשות כדי לדעת בדיוק מה הצרכים. וזה גם כמה נותנים תקנים לעבודה לעומת הצרכים, זה אחר כך יטופל אבל לפחות לדעת מהם הצרכים, אם יש לכם מיפוי או אין לכם מיפוי. זה אחד.

שניים. מה המיכסות של כל עובד סוציאלי בשטחים כל כך ארוכים, גדולים, שצריכים ללכת עם רכבי שטח, כמה מיכסות יש לכל עובד סוציאלי, אם הוא יכול להספיק אם בכלל, או שבדיוק כמו שראינו עם הפיקוח בבנייה, שכל פקח צריך לעשות שלושה ארבעה אתרים ביום פעם בשנה, יכול להיות שזה הטיפול ואז כל הנושא הזה לא מקבל בכלל תשומת לב ולא מקבל - - -

אני מצטער, אני לא נוהג לעשות את זה, אני צריך ללכת לישיבה נשיאות ואני רק אומר, שהיה צריך להפסיק את הישיבה הזאת ולחדש אותה כשיגיע לכאן מנכ"ל משרד הרווחה, מנהל המחוז של משרד הרווחה, הדברים פה הם כאלה, חבל, - - -

כל הכבוד, כל הכבוד - - -

שהעובדים עצמם עושים כל מאמץ - - -

סליחה, סליחה, אני - - -

אני מצטער, אני מאוד מכבד את זה אבל - - -

אנחנו נקיים דיון אבל, כנראה, אבל, - - -

שוב בישיבה כי אתה עזרת להם. באמת, אתה עזרת להם להסביר את הנושא, תודה רבה.

תודה רבה.

אני לא בטוחה אפילו שהנושא מוסבר עכשיו. להגיד לכם את האמת. אני עדיין לא - - -

אני אתן עוד שתי שאלות קצרות.

אבל מהר.

שאלות קצרות. השאלה, בוא נגיד, השלישית, שלי, מה המרחק המכסימלי מן הלשכה עד לישוב שאם מישהו נזקק צריך להגיע ללשכה או שמגיעים אליו, האם יש לכם מרחק כזה או שאפשר לבלות יום אחד כדי להגיע למקרה?

השאלה האחרונה, מה פרק הזמן למתן מענה אחרי הפנייה?

תודה. אני שאלתי שאלות הרבה יותר פשוטות ולא קיבלתי מענה.

אז לפחות - - -

אז אתה ממש החמרת בשאלות שלך.

שיכינו אותם.

אני מצטער מצדי.

אני מבקשת עכשיו מגברת ספא שחאדה, בבקשה, מעמותת "מען" אבל אני מבקשת בתוך ארבע דקות, עכשיו נצטרך לעשות את זה קצר.

מאחר ואנחנו ב"מען", מועצת נשים בדואיות בנגב, אנחנו מפעילים שלושה פרויקטים, שבעצם הם חופפים ונוגעים, בעצם הקהילה שלנו, האוכלוסייה שלנו היא נשים, ובעצם יש לנו "קו חם", אנחנו מפעילות "קו חם", הנתונים מ- 2014, יש לנו נתונים של 2015 אבל ב- 2014 היו לנו 119 פניות לקבלות - - -

האם זו הייתה השנה הראשונה לפעילות?

כן, זו הייתה חצי שנה וזו השנה הראשונה. יש לנו מרכז סיוע משפטי, שהיו לנו 439 פונות למרכז הסיוע המשפטי מכל הישובים, בנושא מיצוי זכויות, החל מזכויות בטוח לאומי עד דיני אישות. ומאחר ואנחנו עוסקות בהעלאת מודעות לקבוצות שונות, החל מתלמידי חטיבת ביניים בנושא שוויון בין המינים, ג'נדר ואלימות, אנחנו מגיעים ל- 580 תלמידות ותלמידים בבתי ספר חטיבות ביניים ותיכון בשנה.

לגבי קבוצות הרווחה, שיתוף הפעולה לצערנו הוא לא עם כל לשכות הרווחה, עם חלק כן, אז אנחנו, מרבית המפגשים בתוך קבוצות גם "נושמים לרווחה" וגם "כתף אל כתף" בשגב שלום, בכסייפה ובתל שבע, "מען" מכסה את מרבית התכנים שם.

אני כן רוצה לחלוק על - - - במקביל למספרים ובהתייחסות שלנו, כי בעצם כל נושא המשאיות, שהוא המשך של מה שדובר, היה דיון מאוד עמוק שהנושא הזה לא נותן, זה לא נותן והוא לא, הוא לא רק שהוא לא נותן אלא הוא גם לא אמור להיות, כי יש ביקורת איך אמורה אישה לעלות על הרכב ולחשוף תכנים אישיים ועוד בתוך היישוב, אז הציפיה היא שיהיו שלוחות בכל הישובים ואנחנו מדברים על שלושים ותשעה ישובים. מדובר במקביל בארבעה רכבים שבטח לא יגיעו "בתחרות".

לגבי ההכשרות, הייתה לנו הכשרה אחת לעובדים סוציאליים בכסייפה, בתל שבע וְבְּחורה, שלושה ישובים, וגם הייתה לנו הכשרה למדריכות של ה"בתים חמים" וכאן אני כן רוצה לדבר על האיכות. - - - לגבי - - שבין אלימות לג'נדר, לא היה, ואני מדברת על עובדים סוציאליים, אני לא מדברת על המדריכות של "קו חם", ואני חושבת שזה משהו שצריך לקחת בחשבון, אם אנחנו מדברים עכשיו על תכנית מתוכננת אז צריך לשים את הדברים מכוח האדם, ואני חושבת שכן, יש בעיה ואני כן מתחברת למה שאמרת, מרים, זה כן חיבור של איכות וכמות.

אנחנו נכנסים במקום שהרווחה צריכה להיכנס אבל אני חושבת שמאחר וכן יש שם - - - אני קוראת לשיתוף פעולה יותר הדוק. הנשים רואות בנו כתובת, יש לא מעט מקרים, אני חושבת שככה מצאנו את הדרך - - - הפיקוח של נשים שלא רצו לשתף את הרווחה המקומית, שזה משהו שכן חשוב לי לציין אותו, הגיעו אלינו, בשום פנים ואופן, המחלקה הספציפית, האנשים הנמצאים ספציפית ומכל מיני סיבות שאני לא אפרט אותן, ואני חושבת שזה, כי הדיון כאן, אם זה בתוך ישוב או לא בתוך ישוב, אני חושבת שזה נתון שצריך לקחת אותו בחשבון,

לגבי אלוואחה ולא אלוואחה, ובזה אני מסיימת, הרי יש שני מקלטים ואם נרצה או לא נרצה יש נשים שזקוקות למקלט, אני חושבת שזה כן מצריך דיון מאוד עמוק לגבי התכנית החלופית, כל נושא השייח'ים שאני חושבת שזה - - -

אני חיכיתי להעלות את הנושא הזה, של משפחות חוסות, שזה בעצם הנושא של שייחי'ים.

יש לנו המון ביקורת על מתכונת הקיימת כיום, כי מבחינתנו, זה להחזיר את הקורבן לאותו המקום, שהיא חווה אלימות ופגיעות, זה משהו שבתוך - - - זה משהו שידוע לנו, ולחזור לאותו מקום אני חושבת שיש לנו מזה הסתייגות. תודה.

אני אתן לחבר הכנסת קודם לדבר ואחר כך נחזור שוב. חבר הכנסת נחמן שי.

תודה לך על הדיון, מה שמעניין פה זה שלקחת סוגיה מאוד ספציפית ורק דרך הפרטים אפשר ללמוד על התמונה הכוללת. כי לפעמים אנחנו מקבלים פה סקירות כלליות שהן מאוד יפות כשלעצמן אבל עד שלא חודרים לעומק ומגיעים למקום וזמן מסוים אז לא לומדים, גם על הקשיים וגם על חוסר ההתמודדות איתם.

דבר שני שצריך לומר, נגעת באוכלוסייה הכי הכי פגיעה, גם ערבית, גם בדואית, גם בדרום - - -

גם נשים.

גם נשים וגם בכפרים הלא מוכרים. לא יכולה להיות דרגה יותר קשה שמוסיפה. אני מבין את הקשיים שלכם, של אנשי משרד הרווחה בעניין הזה, אבל זה וודאי מחייב היערכות אחרת. אז אם ניקנו רכבים זה נשמע לי מאוד מעניין, השאלה אם הרכבים האלה עושים, כי צריך להגיע למקומות מרוחקים ולהגיע גם לאוכלוסייה שלא תמיד פתוחה, לא תמיד משתפת פעולה ויש גם בדוח הקצר שקיבלנו פה מדובר על - - -

שלא יבוא ראש הממשלה ויגיד שמשאיות מלאות בבדואיות נוהרות לקלפיות.

אני כל הזמן מתאפק לא לדבר על ראש הממשלה, תאמין לי, זה - - -

נוהרות למקלטים.

המונולוג המפורסם הזה משלשום בלילה אבל אני חושב שאני - - -

אבל הפעם המשאיות על חשבון המדינה.

עמוסות ובדואיות.

משאיות ובדואיות נוהרות למרכזים - - -

לקלפיות.

למרכזים - - -

או.קיי., בבקשה חברים.

אז אין לי, באמת, לכן, יש משהו מרתק בדיון הזה שנוגע בכל, ולכן זה גם מקשה על החברים שבאו ועל החברות כמובן להתמודד עם זה. נצטרך לחזור לזה, אין לי ספק, פעם נוספת, ומן הפרט לעבור אל הכלל וללמוד איך הדברים מתנהלים.

אבל בפעם הבאה - - -

אני מתרשם מן הרצון הטוב אבל אני גם, מצד שני, מבין שהטיפול הוא לא ברמה הגבוהה ביותר, זה ברור, זה ברור שכאן האוכלוסייה הזאת היא אוכלוסייה מקופחת, והיא משלמת מחיר מאוד כבד על אותם מרכיבים שציינתי קודם.

תודה.

הרבה סוגיות הן מורכבות מאוד.

נכון, נכון, זה ממש הדבר הכי מסובך.

גם התיווך - - -

אבל, אתם יודעים מה? הרבה סוגיות מורכבות הייתי שמחה לשמוע, עם פתיחת הדברים שלכם: "אנחנו מטפלים בסוגיות מורכבות. הבעיות שיש לנו, אחת, שתיים, שלוש, ארבע, אלו הסוגיות שאנחנו מטפלים בהן, אלה הסוגיות שיש לנו תשובות עליהן ואלו אין לנו תשובות עליהן". כך לפחות היינו ממקדים את הדיון והיינו יודעים שיש רצון בשינוי אבל, "אנחנו מחפשים דרך". אבל זה לא מה שקרה עד עכשיו.

גברת ג'ולי קייט, מנהלת מקלט לנשים "יחדיו", פורום מנהלות המקלטים, שבעצם המקלט - - -

שקולט הכי הרבה נשים בדואיות בחירום.

בבקשה, גבירתי.

בעצם אני גם הגשתי נייר עמדה, אז פחות או יותר רואים שם גם את המספרים שהולכים וצומחים משנה לשנה. בעצם אנחנו מתמודדים יותר ויותר, עם קליטות בחירום, והמקרים, הם הופכים להיות גם יותר ויותר קשים מבחינת האלימות והפגיעה. כפי שגבירתי בטח יודעת מקלטים בדרך כלל, לא מקבלים, לא קולטים נשים מאזור הקרוב למקלט, ואנחנו, בגלל שהנשים הבדואיות, יש בעיה גדולה להרחיק אותן לתקופה ארוכה מאוד ממקום המגורים שלהן, מן השבטים שלהן כי יש לזה השלכות ארוכות טווח, אז בעצם מה שהיה עד עכשיו שהן נקלטו במקלט עד יעבור הזעם, מה שנקרא, למספר ימים, ועד אז הגיעו הנציגים של אותה "אלוואחה" ועשו את הקשר הזה עם השייח'ים או עם האנשים המקובלים בתוך השבטים, כדי להחזיר את האישה לקהילה באופן בטוח.

מה שאנחנו מרגישים הוא שגם המספרים הולכים וגדלים ואנחנו לא באמת יודעים למה לייחס את זה, יכול להיות שבאמת נגישות של המקלט, אולי, אני מאוד מקווה, מבחינת הנשים האלה אבל גם, האלימות הולכת ומחמירה, אנחנו באמת רואים נשים שמגיעות אלינו עם כפות רגליים שרופות כי הן רצו בכביש רותח ועם תינוק מת בבטן, אני מתנצלת על הפרטים הקשים ואנחנו נאלצים באמת כרגע - - -

איפה אתם יושבים?

אנחנו נמצאים, המקלט חסוי כמובן - - - אבל הוא חסוי.

ואנחנו בשידור ישיר.

- - -

זה תמיד חסוי.

לזה התכוונת - - -

לא, לא, לא - - -

חסוי, אפילו את העיר לא מזכירים. בבקשה

אבל עיר, - - -

המיקום המדויק חסוי וחבל שלא - - -

- - -

או.קיי., אני רק רוצה - - -

רק דבר אחד קטן אני אומַר, לא בכל עיר יש מקלטים, לצערי יש רק ארבעה עשר מקלטים אבל בעצם, מה שקורה הוא שברגע שאין את התיווך של העמותה הספציפית הזו, אז אנחנו הרבה פעמים נתקלים במצבים שבהם צריך לחכות לאיזשהו תיווך של המחלקות, שיפנו ויעזרו להמשיך את הטיפול באישה, אחרת אנחנו מגיעים למצב שאותה אישה מגיעה אלינו פעם ראשונה, פעם שנייה ופעם שלישית, או למקלטים אחרים וחוזרת לאותה סיטואציה מְסכנת.

אני חייבת להגיד, קצת, מצטערת לשמוע, את השיח שמתקיים. כשפתחנו, כשאני הייתי, עמדתי בראש הארגון שפתח את מקלט הנשים הערביות הראשון, בשנת 1993, התחלנו לקבל גם נשים מהנגב, והמשכנו לקבל, ונשים שהו במקלטים, וכן חזרו ונקלטו בקהילה שלהן, כאילו השיח הזה היום, שאם אישה נקלטת במקלט, חייבים מיד ומהר להחזיר אותה כי אחרת היא לא תיקלט, אני, קצת מוזר לי, מוזר לי כי בעצם אני הייתי שם ואני יודעת ויש לנו סיפורים ויש לנו נשים. אני חושבת שיש הנחיה וצריך לדבר עליה במשרד הרווחה, ההכוונה הזו וההסללה, של נקיטת שיטות תחת המעטה של "רגישות תרבותית", שהיא בעצם אינה עונה על הקריטריונים המקצועיים והרעיוניים שעומדים מאחורי טיפול באלימות בנשים, אני חושבת שהגיע הזמן לקיים דיון מאוד רציני עליה, כי בעיניי, היא לא תואמת, היא להיפך, - - -

אנחנו מסכימים - - -

היא להיפך והיא מחזירה את הנשים למקום הקשה שהן ברחו ממנו, שהן ברחו יחפות על כביש לוהט כדי להגיע למקום מחסה ואנחנו, כאילו, אחרי יומיים כבר "הכול טוב ויפה" ומחזירים.

המשרד במחוז הדרום, - - -

סליחה.

לא נוקט - - -

סליחה, סליחה, סליחה, אני כבר, אני, תאמיני לי, הדיון הזה, אדון חגי מויאל נכח בכמה דיונים שהעליתי את הנקודה הזו וזה לא נכון, זאת הסללה וזו הגישה בתקופה האחרונה וצריך לשים לב אליה.

זו לא הגישה - - -

אני רוצה לתת לגברת אמל אלנסאסרה מעמותת "סִדְרְה". בבקשה.

אני רוצה להזכיר כמה דברים שהם מאוד חשובים וגם אתייחס לגבי משהו שהוזכר פה בוועדה. הנקודות שאני רוצה להזכיר אותן נשענות על תוצאות של מחקר שנערך שנתיים, שנה שזה היה פיילוט ושנה שזה נערך בהיקף של שמונה כפרים בלתי מוכרים.

משהו שראינו הוא שחלק מן המענים, המענים של שירותי הרווחה, לא קיימים בכלל, ולא רק מסיבה של חוסר תשתיות בכפרים, אלא שהנגשת המענה לנשים לא מגיעה בצורה ראויה. בוא נגיד שזה לא רק עניין של 'לא מגיע' אלא בכלל אין מודעות של הנשים למענה הזה.

ולגבי המשאיות, כנראה שזה חדש, כי הנשים לא מודעות לזה בכלל, ונשמח לדעת מיהם הכפרים שמגיעות אליהם המשאיות, כי ברגע שערכנו את המחקר שלנו, זה יצא בכלל ש 80% מן הנשים לא מגיעות למשרדי הרווחה בכלל, בכלל. ואני יכולה להזכיר מהם הכפרים.

והייתה לנו סוגיה במקרה, של חלק מן הנשים, שהייתה בחורה שצריכה לצאת מן הבית, פנינו והתייעצנו עם ראש מחלקה, לא חשוב, אני לא רוצה להזכיר את השמות, והוא אמר: תיגשו למשטרה. והשאלה היא האם המשטרה היא פתרון או לא. ואני צריכה לקבל. האם המענה שנותנת אותו עמותת "סדרה" שצריכה להיות תחליף לשירותי הרווחה? האם היא צריכה למלא את התפקיד הזה או לא?

צר לי שלא הצלחתי להציג את הנתונים של המחקר וכן רואים ש 75% מן הנשים הן נחשפות לאלימות וזו לא רק אלימות פיזית אלא לכל סוגי האלימות. ילדים שהם נמצאים בסיכון, קו העוני, 80% מן המשפחות נמצאות מתחת לקו העוני ואין מענה לזה בכלל. נשים שרוצות ללמוד, חינוך המבוגרים, הועברו תקציבים לרשויות, הרשויות תוקעות את העניין באמצע. נווה מדבר לא רוצים לשתף פעולה, אני, אני - - -

התכנית שלכם לחינוך מבוגרות - - -

זה ב"נווה דבר" וזה עדיין תקוע. הם פתחו רק בכפר - - - שבע אבו קרינאת, עדיין זה לא - - -

העבירי אליי את החומר כדי שנעקוב.

בסדר אבל מה אני צריכה להזכיר משהו, שמרכז עוצמה, הכפר היחיד שהצלחנו לשתף פעולה, יחד עם שייח' - - - שהוא מנהל מחלקת חורה, נשמח מאוד שיהיה שיתוף פעולה עם השאר.

גם אתייחס לתכנית חדיג'ה, חשוב לי לראות מיהן הנשים הבוגרות של התכנית. כי אני ריכזתי בהתחלה, לפני שלש שנים, את השכבה הראשונה ואני יודעת שאין אף אחת שנמצאת היום בתכנית. האם יש עבודת מעקב? האם נבדק מי הנשים הנמצאות היום? האם הנשים מתחלפות מיום ליום או אותה הקבוצה? אני יכולה להצהיר כמה וכמה נקודות, אני לא יודעת כמה זמן יש לי - - -

את מציעה לעשות עבודת הערכה רצינית לתכנית הזו, אז אני מבינה שאת לא רומזת שיש בה הצלחה די גדולה.

בדיוק כך.

או.קיי., תודה. תודה. חבר הכנסת אילן גילאון.

קודם כל תודה לך על העלאת הנושא הכול כך מיוחד, כי הוא לא נוגע רק לאישה במגזר הבדואי אלא שזו בעצם הנקודה החלשה ביותר שנמצאת – במה שנקרא לו במרכאות "שרשרת המזון הישראלית". בהלכה היהודית אומרים "ברוך שלא עשני אישה" והיום צריך לתקן את זה ולהגיד: ברוך שלא עשני אישה, ערביה, בדואית וחס וחלילה גם מוגבלת, כי זה בכלל הדבר הקשה ביותר.

אני בא מתוך בית מדרש, כמו גבירתי, שהוא חושב שבמקרים הכי קשים צריך לטפל בצורה הכי קשה, כלומר, מי שהכי חלש, מטפלים אותו הכי חזק ולכן, הייתי יודע, לא הצלחתי ללמוד את זה מכאן כי באתי בעיקר ללמוד, אבל הייתי יודע שאם בנושא הזה אנחנו יכולים להיות לא מודאגים אז כנראה שבשאר המקרים הרבה הרבה יותר טוב.

מה שיותר מכל דבר אחר מדבר כאן זה הנתון שאת נתת, ש 80% מן הנשים בכלל לא נמצאות מתחת למחסה הזה, ולא דיברנו על איך ה- reaching out עובד, ואיך הנשים יודעים למצות בכלל את האפשרות הזו של להגיע, כי מהי הנגישות, שהיא תכלית הכול בעצם, הנגישות, והיכולת של כל פרט להגיע לאן שהוא רוצה בצורה מכובדת ועצמאית. וכאן, לא למדתי, לי אין אף פעם ויכוח עם הפקידות גבירתי, משום שאף פעם לא ראיתי שתפסו את שר האוצר או במרתף של משרד האוצר, במקלות ובחבלים, והרביצו לו מכות ואמרו לו: תקבל את המדיניות שלנו – הפקידים – ואם לא אז אוי ואבוי, אני לא מתעמת עם פקידים, יש לי רושם שאנחנו עדיין נמצאים בדרך מאוד מאוד ארוכה, למרות שאני מכבד את האנשים שעוסקים בה כך, ותודה רבה שהתחלת עם הדיון כי כאן בדיוק מתחיל הדיון, באישה, באישה הערבייה, בערבייה הבדואית, בבדואית המוגבלת, והמסתכנת שישנה שם. אם הדיון כאן ייפתר ונצליח לפתור אותו, אז הכול יהיה פתור אז לכן תודה, זה נושא מרתק, על אף שאני לא למדתי הרבה דברים ככפי שחשבתי שאני אלמד, כי באתי בעיקר ללמוד אותו.

כפי שאמרת, אני חשבתי שנצליח להתקדם קצת בדיון הזה אבל כנראה פתחנו משהו ונצטרך לעקוב אחריו אחר כך. חבר הכנסת עומר בר-לב, בבקשה.

תודה רבה יושבת הראש. אני צריך ללכת לישיבה אחרת אז ביקשתי דקה. אני ממש מברך אותך על היוזמה ועל הפעילות. אני גם לא הייתי בחלק הראשון וגם מן החלק השני הבנתי שיש הרבה אי בהירויות וככל שנכנסים יותר לעומק, אז מתברר שהבעיה יותר רחבה. ואני מחזק את ידייך, שזו התחלה, עוד התחלה, יש לנו הרבה התחלות כאן בכנסת, אבל עוד התחלה ואני משוכנע שעצם העלאת הנושא לדיון והֲבַאָת משרדי הממשלה הנה שיתנו דין וחשבון, ושאלות, והבנתי שחלק מן השאלות הפשוטות שנשאלו עדיין אין לגביהן תשובה, אז אני חושב שזו תחילת הדרך ואסור לוותר, וצריך להמשיך, עד שבאמת תרגישי ונרגיש כולנו שבאמת יש כאן שינוי משמעותי, ובאמת הנשים הבדואיות בראשית מקבלות את כל - - - והיחס אליהן הוא שווה ליחס שכל אישה במדינת ישראל מקבלת, ומעבר לזה, שכל אזרח במדינת ישראל מקבל. תודה.

תודה. אני בדרך כלל אומרת שאנחנו לא מבקשות שוויון עם גברים והפעם אגיד גם שאנחנו לא מבקשות שוויון עם הנשים היהודיות. אנחנו רוצות לקבל את מה שמגיע לנו כאזרחיות - - -

איזה זכויות להן - - - סף כזה, מה שהיהודים מקבלים גם האחרים מקבלים.

לא,לא.

ממש לא.

גברת שיפא אלסאנע, מנהלת מחלקת רווחה, בבקשה, גם ננסה להתמקד.

יש לי חמש דקות?

יש לך ארבע.

שלום לכולם, אני מאוד מתכבדת להיות במפגש הזה ובדיון החשוב הזה. אני חושבת שאין לי ספק –אם אנחנו נמשיך ככה מן הסוגיה, אין לי ספק שאנחנו דנים בסוגיה מאוד מאוד חשובה ומאוד מאוד מורכבת, ומאוד מאוד צריכה חשיבה אחרת, היא צריכה יצירתיות ו"ריקוד אחר" מאשר נרקָד עד עכשיו.

אני רוצה להגיד מילה אחת - - - לזכות המחוז שלנו, כי אני חושבת שהיום, כמחלקות רווחה וכמחוז, אנחנו עובדים בראש אחר, בצורה אחרת ובחשיבה אחרת. התחיל תהליך מאוד מאוד יפה ובעצם יש היענות ויש שותפות מלאה מצד המחוז, וגם הקשבה לצרכים של השטח. אני חושבת שהתחיל תהליך ורק צריך - - -

של מה?

לחזק את התהליך הזה ואת ההבנה הזו. מחלקת רווחה, אני נציגה גם של שלטון מקומי, הם הסמיכו אותי היום גם להיות נציגה, אנחנו, שירותי הרווחה בתוך המגזר הערבי בדרום - - -

מה זאת אומרת הסמיכו אותך מן השלטון המקומי?

להיום, להיום.

לא, לא, שניה, מי הסמיך את מי?

הרווחה.

מה זאת אומרת?

היום נציגה של - - -

שר הפנים.

איזה מהם?

יש אחד, ראש הממשלה. הוא שר הפנים.

- - - בן יוסף, הסמיך אותי לייצג את השלטון המקומי בתחום רווחה. אז אני מדברת על לשכות הרווחה בתוך לקייה. מה שהתחלתי להגיד, התחלנו תהליך מאוד יפה שהוא בעצם תכניות רחבות בתעסוקה, ותכניות רחבות גם במרכזי עוצמה, - - -

שניה, - - -

רווחה, הדרכות נשים, הדרכות אימהות, אנחנו מזהים את המורכבות התרבותית ואני חולקת עלייך, כבוד חברת הכנסת, שלא צריך להתייחס לרגישות התרבותית. אנחנו תרבות ייחודית מיוחדת וכן הטיפול והמענים שאנחנו צריכים לתת, כן צריכים להתייחס לקודים התרבותיים של האוכלוסייה, כי אנחנו חיים בה. אין לי ספק, אין לי ספק שסוגיית האלימות היא סוגיה גורפת בכל המיגזרים - - -

שיפא, אני מאוד מבקשת, אני מאוד מבקשת, אנחנו רוצים לדעת מהם שירותי הרווחה המונגשים לנשים. אנחנו שמענו, על תכניות התעסוקה בדיוק שמענו וסיכמנו מהן תכניות התעסוקה - - -

אני - - -

האם יש לך - -

אני, אני, - - -

למשל, אני אגיד לכם. אני לא שמעתי על תכניות העלאת מודעות בנושאים שקשורים באלימות, שקשורים בנישואי קטינות, לא שמעתי על תכניות לנערות במצוקה, - - -

אז תני לי לדבר. בבקשה.

אז בבקשה. תיכנסי ישר לזה.

לנו יש קבוצות, בתחום אלימות, בתחום אלימות, יש לנו קבוצות בתחום הדרכת הורים, יש לנו קבוצות בתחום נערות במצוקה, יש לנו בתים חמים לנערות, יש לנו בתים חמים - - -

כמה "בתים חמים" לנערות במצוקה יש?

בלקייה יש לי אחד ואנחנו בשאיפה לבנות עוד אחד. יש לנו גם בית חם לנערים במצוקה, יש לנו מרכז עוצמה, יש לנו תכנית "נושמים לרווחה", יש לנו חמש-עשרה קבוצות הדרכה בתחום של הורות שזו בעצם תכנית מאוד ייחודית, שאנחנו קיבלנו הצעה מתכנית של כבוד השר לשעבר, מר מאיר כהן, יש לנו תכנית ייחודית כדי למגר את תופעת האלימות, ואנחנו, במשך העבודה הסוציאלית שלי בתוך המיגזר, שלושים שנה אני במיגזר, אנחנו יצאנו גם ב - - - . לא כל מקרה, לא כל מקרה צריך לרוץ למשטרה ולמקלט אלא יש מקרים שניתן לטפל בהם בתוך הכפר.

אני מופתעת לשמוע משפט כזה כי אף אחד לא ביקש שכל מקרה נרוץ אתו למשטרה ואנחנו יודעים שלא.

ביקשת שאני אפרט מה יש בתוך לקייה. יש בתוך לקייה גם תכנית ייחודית של המשרד ושלנו "- - - אל אסלח" משרד גישור, שבתוך - - אל איסלח, סוגיית האלימות היא על סדר היום, אנחנו מדברים בכל הזדמנות והתחלנו לדבר על מניעת האלימות נגד נשים וכמה חשוב באמת למגר אותה וגם, -- -

מה זה - - - אל איסלח?

- - זה תכנית ייחודית של שנת 2015, שבתוכה יש מגשרים מתוך המגזר, מתוך לקייה, מתוך היישוב, שבין הסוגיות שהם מדברים יש שם גם דיבור בסוגיית האלימות, ויש הצלחות, יש הצלחות. אני רוצה להתייחס - - -

לא, לא, שיפא, אני - - -

רק להגיד - - -

לא, לא, אני חייבת לסיים את הישיבה - - -

רק בעניין של מקלטים, אני רוצה להגיד - - -

סליחה, אני ביקשתי. בעוד חמש דקות אני מסיימת את הישיבה.

מילה אחת בעניין של המקלט. מן המאמץ של הועדה הזו המכובדת, חברת הכנסת עאידה תומא, אני מבקשת בקשר למקלטים, שאנחנו נקבל מענה הולם לצרכי התרבות, - - -

או.קיי., תודה.

לא מספיק ש - - -

שיפא. אני מאוד מצטערת. חבר הכנסת טלב אבו ערר.

תודה גבירתי על הישיבה החשובה הזו.

זה - - - לסיכום?

לא, לא, לא, נלחמלי כדי לתת לכם.

ארבע דקות גם לא קיבלנו.

ראשית כל, תנחומיי למשפחה השכולה, משפחת אבו ג'אעפר מרהט, בעקבות האסון שפקד אותם ואובדן שלושת הילדים, - - - -

אמת שעדיין הממשלה ממשיכה לקשור ולחבר בין המדיניות כלפי האוכלוסייה הערבית בכלל והבדואית בפרט, בנגב, לבין שירותי הרווחה. אני לא הייתי מצפה בכלל מן הממשלה שתציג כאן את התמונה הנכונה, אלא היא באה כעובדת משרד, לייצג את המשרד. אפשר להבין את התמונה הנכונה והאמתית מן העמותות, מן הנשים שם, שמקבלות את שירותי הרווחה. אני לא יודע, יש הבדל עצום בין מה שכתוב על הנייר לבין השטח, השטח שם קטסטרופלי, השטח ממש כואב ועצוב.

האישה הבדואית בישובים הבלתי מוכרים מנותקת מן העולם, מנותקת מן הרשות, כשיורד גשם שם כל הכניסות לישובים נחסמות, אין גישה, הרכבים שהוקצו לאוכלוסייה הערבית, לאוכלוסייה הבדואית ביישובים הלא מוכרים, הם אולי כמו אורח שבא כל חודש, כל חודשיים, לא יום יום ואם מדובר כאן על מצב חמור, מחסור חמור, שישבתי רק לפני שבועיים, עשרה ימים, עם העובד הסוציאלי הכי בכיר בנגב, במגזר הבדואי, לא רוצה להגיד את שמו והוא נתן תמונה נכונה.

יש מחסור חמור בתקנים ייעודיים. בוא נגיד, עובד סוציאלי רכז, לכל אחד מן התחומים האלה, נערות ונשים, אין, יש רכז, עובד סוציאלי רכז לנערות ונשים בכל מחלקה, - - -

כן, אני רוצה להגיד לכם - - -

אין בכלל - - - אמרתי לו כן, אל תגידי כן, סליחה,

- - - -

באמת, אל תגידי כן.

אני אומרת לך כן.

בישובים הבלתי מוכרים חמישים אלף נפשות שם - - -

מדברת על המחלקה - - -

שיפא.

שירותי הרווחה, חברים, הם כמו חמצן לאישה הבדואית במיוחד, - - - שיוצאת בחג, הריסת הבתים, כשאתה הורס בית, כשהמדינה באה והורסת בית, - - - את האישה עם ילדיה, ליד הבית ההרוס, האם היא לא צריכה שירותי רווחה בזמן הזה? אין, אף אחד לא מכיר אותם ולכן, כמו שאמר חברי אילן, באמת, איפה שיש - - - חדשות, בכלל מפקירים אותם עוד יותר, פוגעים בהם עוד יותר, במקום להיטיב, לספק שירותים כדרוש. אבל, צריך עוד דיון ועוד דיון, כדי באמת, כמו שאמר מאיר כהן, להביא את המנכ"ל לכאן, שיענה לנו. עם כל הכבוד לפקידים - - - כמוני, קטנים, אין, הם לא הסמכות, - - - תביאו מנכ"ל או שר לכאן, שיענה לנו על הדרישות שלנו. תודה רבה.

תודה, חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, אבל באמת קצר. אני רק רוצה להגיד משהו, כי עוד מעט הציבור לא יידע מה קרה בהמשך הדיון, מה שבטוח הוא שרק התחלנו את הדיון הזה, אנחנו נקיים עוד ישיבה בקרוב מאוד, ונדאג שיהיה פה השר, או המנכ"ל של המשרד שלו, כדי לטפל נקודתית במכלול הנושאים שעלו פה. בבקשה. חברת הכנסת מיכל.

תודה, כמה נקודות קצרות. קודם כל אני מכירה את הנשים הנפלאות מן השטח, הן עושות עבודה מדהימה ואני חושבת, כמו שאמר אילן, שאנחנו נוגעים פה בקצה הרצף, בשירותים שהם לא פחות מחיוניים וחשובים אבל, אנחנו צריכים רגע לעשות מה שנקרא fade out ולהסתכל על התמונה היותר גדולה, ועל מהי הגישה המערכתית כלפי אותם נושאים, אוכלוסיות הבדואים, ואוכלוסיית הערבים בכלל, הכול קשור אחד בשני. וכשמדברים על בטחון אישי של נשים ובטחון אישי בבית, אז בסופו של דבר מדובר בביטחון האישי שכולל גם קורת גג וכולל גם מזון וגם בטחון מפגיעה אישית ומצוקה, ונישואין מבחירה ואושר בנישואין ועוד ועוד דברים, וילדות שילכו לבית הספר עד סוף י"ב וירכשו השכלה, וגם תהיה להן אופציה לרכוש השכלה גבוהה.

חלק גדול מן הגישה הוא גישה של לתת פלסטרים, לצערי הרב, ומה שאנחנו עושים פה זה להרבות בפלסטרים, וכמו ששמענו חסר אפילו את הפלסטרים וקצת יוד שחסר אבל אנחנו פה, באמת, בסופו של דבר – אני מסכימה, לא עוקרים מן השורש – ואני מסכמת – לא עוקרים מן השורש את הבעיה העיקרית וזו קודם כל, ההתייחסות לכל האוכלוסייה הזאת ובוודאי לאוכלוסיית הנשים בתוך אוכלוסיית הבדואים, כאשר ברוב המקרים משאירים את ההתמודדות לגברים, לשייח'ים, לבעלים, לראשי המועצות הערביות, בסופו של דבר, אנחנו משאירים את זה בידיים שלהם וכל עוד נשאיר את זה בידיים שלהם, קשה לי לומר את זה, אבל לא נמצא שום פתרון ובוודאי לא נשפר את מצב הנשים.

כל הנשים המדהימות שיושבות פה ועושות עבודה בשטח, אני מבחינתי זו התקווה היחידה כי הגישה הכללית היא "מה שאנחנו לא רואים", "מה שבחצר האחורית שלנו", "מה ששם", "חלק מן התרבות" כל מיני תירוצים כאלה של רב תרבותיות וכדומה, וכך לא נפתור את הבעיה.

תודה. יש עוד תור אבל אני גם רוצה לתת לגברת זהר, מנהלת המחלקה לטיפול באלימות ותקיפה מינית במשרד הבריאות, אם יש לך מה.

יש לי משהו קצר.

בבקשה.

בעקרון, מערכת הבריאות, מתוקף היותה מערכת כוללנית, רואה הרבה מאוד נשים ובדרום בוודאי. כן חשוב לי להגיד שכל העובדים במערכת הבריאות כן עוברים הכשרות רציניות וכן, הם גם מאתרים ומטפלים. הבעיה שאנחנו כן נתקלים בה היא באמת קושי מאוד גדול, הן בצד של המטפלים, זאת אומרת, אני כן יכולה להגיד באופן אישי שהרבה עובדים סוציאליים שנכנסים לנושא של נשים שמגיעות עם תלונות, יש פחד נורא נורא גדול באמת מאיומים של משפחות. אני ממש זוכרת עובדות סוציאליות שסיפרו לי על עדויות - - -

ששולחים עובד סוציאלי בן המשפחה.

חברת הכנסת רוזין.

אבל צריך להגיד את הדברים.

אנחנו בתחילת הישיבה אומרים את הדברים. שניה.

אני מדברת על עובדים סוציאליים שלמשל, צריכים ללכת לבית משפט והמשפחה של הנפגעת הרבה פעמים עומדת בחוץ והם חשים, חשים מאוד לא מוגנים. הרבה נשים שמפחדות אחר כך להמשיך עם הטיפול, ולא העובדים, אני מדברת על נשים שהן מאותרות הרבה פעמים, אני יכולה רק להגיד שבטיפות חלב יצא תישאול מאוד מאוד רחב של נשים, גם הרבה על ידי עובדות מן המגזר הבדואי, אחיות מוכשרות באופן קבוע, למשל, בשנת 2014 אותרו חמישים נשים בדואיות, שמתוכן רק פחות מחצי פנו לשירותי הרווחה.

ששים.

ששים. יש עוד כמעט ששים שעדיין נותר חשד לגביהן שהן סובלות והן פשוט לא הודו, אבל יש פחד מאוד מאוד גדול. יש לנו תקשורת מאוד טובה עם שירותי הרווחה אבל צריך לחשוב על איזושהי דרך לגשר על המקום הזה, על המקום הזה שגם אם יש נשים שכבר איתרנו אותן וזיהינו שיש להן בעיה, אנחנו לא כל כך יודעים איך לעזור להן.

מן הניסיון שלי, כאשר נשים יודעות שיש מי שיגן עליהן ברגע שיפתחו את הפה וידברו, אז הן ידברו יותר. לצערי הרב כנראה הנשים לא מרגישות שבסביבה גורמים מקצועיים לא קיימים כדי להגן.

בתוך המערכת הבריאות יש מצוקה עדיין גדולה במקום של - - -

אנחנו נצטרך גם כן לדבר אחר כך בישיבה הבאה גם, כי אני מאמינה שבלי גישה שהיא הוליסטית, שמעורבים בה גם מן הבריאות, גם מן המשטרה וגם ממשרד הרווחה, אי אפשר לטפל בנושאים האלה.

אנחנו עושים - - -

אנחנו נצטרך, אנחנו נצטרך לגשת לזה אחר כך.

אנחנו היום עובדים כך.

אבל אני חייבת לתת לחברי הכנסת. חבר הכנסת דב חנין, ביקשת.

תודה גבירתי יושבת הראש. אנחנו בלחץ זמן ואני אשתדל להיות מאוד קצר. נאמרו פה דברים מאוד חשובים אבל אני רוצה, גברתי, לחבר את הדיון הזה, לאמירה ששמעתי מראש הממשלה לפני כמה ימים והוא אמר - - -

הוא אמר הרבה דברים.

אני מיד אסביר. הוא אמר שלא צריך להשלים עם מצב שבו במדינת ישראל יש שתי מדינות. יש מדינה - - -

רק להקדים לך, חבר הכנסת דב חנין, היום בבוקר הייתי בראיון בטלוויזיה ואמרתי שמי שניסה ליצור ומנסה כל הזמן ליצור מדינה בתוך מדינה, זה ביבי נתניהו עצמו והנה הדוגמה.

הנה הדוגמה.

הוא רצה להגיד שתי מדינות לשני עמים, אתה לא - - -

אני אומר, המדינה הזאת, שנקראת הישובים הערבים הבדואים בנגב, היא מדינה שנמצאת בפיגור של מאות שנים אחרי המדינה שאני מכיר ושאני חי בה בחיי היומיום שלי. ובוודאי כמו שפעם כתב אוגוסט בבל המנהיג הסוציאליסטי, הוא כתב שהמבחן למצבה של חברה הוא מבחן היחס לאישה. תראו לי מה היחס לאישה ואני אגיד לכם מה המצב של החברה.

זה מדד דמוקרטי.

וכשאנחנו רואים באמת מה מצבן של הנשים בישובים הבדואים הלא מוכרים, אנחנו מבינים שזו חברה שצריכה המון המון שינוי, והשינוי הזה חייב לבוא מן הממשלה, אז אם ראש הממשלה לא רוצה מדינה אחת שתהיה בפיגור של מאות שנים, הנה ההזדמנות לעשות את השינוי, אבל באמת לעשות את השינוי. לי, אני חייב להגיד לך בצער, גבירתי יושבת הראש, אין שום ציפיות ושום תקוות מראש הממשלה הזה, למרות שהוא אמר את האמירה שלו, ונדמה לי שהוא התכוון למשהו אחר.

אני חושב שהוועדה הזאת צריכה, בהמשך לדיון החשוב הזה, לגבש תכנית, ממש לקחת את הסוגיות של הרווחה, של האישה הערבייה בישובים הלא מוכרים, נקודה נקודה, משאלות של אלימות, לשאלות של הסדרי רווחה, בריאות, ילדים - - -

תחבורה.

תחבורה, לטפל בדברים נקודה נקודה, לגבש הצעה כוללת ומול ההצעה הזו או סביב ההצעה הזו לעבוד מול משרדי הממשלה. תודה רבה.

תודה חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת אוסמה סעדי.

כן, גבירתי יושבת הראש, חבריי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, אהלן וסהלן. אני חושב שהדיון הוא חשוב מאוד, אבל, כפי שאמרת, כבוד יושבת הראש, ואמרו חבריי חברי הכנסת, אנחנו לא מקבלים תמונה מלאה וכוללת אודות הצרכים שהחברה שלנו בדרום, בנגב, צריכה מבחינת שירותי רווחה. אנחנו יודעים שאחינו שם הם הכי מקופחים והכי שקופים, הכי חלשים מכל הבחינות, גם מבחינת העוני, שבאמת אחוז העוני שם הוא גבוה מאוד, אבטלה - - - , כל הכפרים שם הם בעשיריה הראשונה של הערים והכפרים שסובלים מאבטלה, מבחינת נשירה בלימודים, ולכן, אני הייתי מציע, באמת, אם אנחנו רוצים להתקדם ולקדם את הנושא הזה, שאנחנו נעשה ונקבל דוח כמו שאמר דב, צריכים לקבל דוח איפה חסר, מה חסר מבחינה נקודתית, כמה מומחים צריך, כמה תקנים חסרים, כל הדברים האלה שחסרים מבחינת שירותי רווחה, ואנחנו רואים שגם המקרה הטראגי של שלושת הילדים של משפחת אבו ג'אעפר, אבל גם למשל כל תאונות החצר, זה הכול מאה אחוז אצלנו בנגב, אין כמעט, אפס אחוז, במגזר היהודי שזה תאונות דרכים בחצר, שהורים שהורגים, ולכן הייתי מבקש מן הוועדה שלך, גבירתי יושבת הראש, כן להמשיך ולעקוב אחרי הנושא הזה, על מנת להגיע בסופו של יום לדף: מה הצרכים של הבדואים ובמיוחד הנשים בנגב. תודה.

תודה. חבר הכנסת מסעוד ג'נאים, בבקשה.

- - תודה גבירתי יושבת הראש, אין ספק שהדיון חשוב מאוד, אני תחילה מברך את כל האורחים. נכון שחשיבות הדיון הייתה מצריכה מן המנכ"ל של משרד הרווחה, למשל, שיבואו הדרגים הגבוהים אבל לצערי הרב הכול הפוך. הכוונה, שככל שהצורך עולה והסבל עולה, אז התמיכה, הייצוג, ההתעניינות – פחותה יותר.

לפחות צריך כמו התקציב, לקצוב דיפרנציאל, הכוונה: איפה שהם, איפה המקום שבו הם צריכים יותר עזרה ותמיכה אז צריך לספק וצריך לתת. אין ספק שהחברה הערבית הבדואית בדרום מאוד זקוקה לעזרה של שירותי רווחה עם הנגשה בכל התחומים. אם אנחנו מדברים על אלימות, אנחנו מדברים על הזנחה, על אבטלה, על עוני, ובמיוחד בכפרים הבלתי מוכרים. בזמנו אמרנו לרוב השרים, כי אני ביקרתי בבתי הספר למשל, בוואדי - - - , במקומות אחרים שהם בלתי מוכרים, ולגבי ההזנחה שם, אמרנו: לפחות הכלל יהיה שאם המדינה לא מכירה בזכותם של האנשים על האדמה, אז לפחות היא תכיר בזכויות הבסיסיות של האדם, לרווחה או לחינוך, זו לא עילה ולא סיבה, בגלל שיש תכניות למדינה להעביר אותם למקום אחר, שלא לתת להם את הצרכים ולא לתת להם את הזכויות שהן בסיסיות לבני אדם. אם זה בחינוך, ברווחה, ואפילו במים.

בקשר לייחוד התרבותי רק מילה. יחוד תרבותי לפי דעתי הוא לא מילת גנאי וזה לא תמיד צריך להיתפס כדבר שהוא שלילי אבל, העיקרון הוא, שאתה משתמש ביחוד התרבותי בכלים שלך ששם בגלל הייחוד, כדי לעשות צדק עם האישה ועם האחרים. זה הכלל לפי דעתי. תודה רבה.

אני רק רוצה להגיד, כאשר הבעיה נובעת מקשר מאוד הדוק לעניין המגדרי, והרי בעיית האלימות היא תוצר של הבנייה חברתית מאוד פטריארכלית, לאז בוא להשתמש בכלים עצמם כדי לפתור את הבעיה זה קצת מסובך, וידוע שזה לא - - -

אז אנחנו חלוקים קצת בקטע הזה.

אנחנו חלוקים, כשנשב ונדבר יותר לעומק על זה אז אנחנו נוכל להגיע לעמק השווה אבל אני רוצה להגיד שאני לא מדברת על כלים באופן כללי או על תרבות באופן כללי, אני האחרונה שאקרא להתנער מן התרבות, אבל אני כן רוצה לשנות מבנים כוחניים בתוך החברה, שבנויים, והתוצר שלהם בדרך כלל הוא המיגדר הזה.

לצערי הרב, גבירתי, האם את מרשה לי הערה?

בבקשה.

כי לפעמים הרב תרבותיות הופכת לאוייבת של המעמדיות, ולכן הבסיסית צריכה להיות זו שאנחנו חווים יום יום. הרב תרבותיות היא נפלאה כדי לייצר תרבות מקורית מכל - - - של הרב תרבותיות אבל, ברגע שמישהו משתמש בה כדי להפריד ולמשול – אנחנו בפח הזה נופלים. אם אני שואל את עצמי מה אני - - -

מעניין אותי - - -

אתם לא מוסמכים לדבר - - -

מעניין, אני - - -

לא, לא, - - -

אני מצטערת, אני מצטערת, סליחה, סליחה, סליחה.

כשאני מדברת - - -

שיפא, סליחה, סליחה, סליחה.

אנחנו - - -

אני מתכוון שאת, - - -

סליחה, סליחה, לא, לא ,לא. אני לא נתתי זכות דיבור, כל אחד - - -

מה שאני אומר זה לא אומר שאת צריכה לכעוס עליי, אני אומר - - -

כל אחד יש לו הזכות להביע את דעתו, אני לא שמעתי אם המדינה משתמשת בנגישות התרבותית הזו כאשר מדובר בהריסת בתים. כאשר מדובר בהריסת בתים, ובנייה לגובה, אף אחד לא אכפת לו מן התרבות שלנו - - -

אפליה - - -

צריך רב תרבותיות.

אנחנו - - -

לפי דעתי - - -

בואו, בואו לא נתווכח בנושא הזה.

הלכנו רחוק.

זכות הדיבור היא לחבר הכנסת באסל גטאס.

אני חושב שכאן אנחנו מחמיצים נקודה מסויימת, למרות שרוב אלה שדיברו, דיברו על המצב של האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב כמכלול אחד. ואני חושב שזה לא נכון. כמה שהמצב קשה, שתואר על ידי אוסאמה ואחרים בישובים הקבועים, הוא קשה פי עשר, פי עשר או פי מאה בבלתי מוכרים, אז זה לא נכון לתקוף את הבעיה כבעיה אחת. ואני מבקש מכולכם, שבדיון הבא, יהיה איחוד לעניין מצב שירותי הרווחה - - -

אנחנו עסקנו בזה בתחילת הישיבה.

הישובים בלתי מוכרים מכל בחינת שירות שהיא 'על הפנים' כמובן אבל, יש מדרגות, כלומר, אני עסקתי שנים בנושא של שירותי בריאות לישובים בארץ, זה נתפס הכי חשוב, אחר כך החינוך כי יש גני ילדים ויש בתי ספר, שירותי רווחה באים במקום השלישי בחשיבותם, גם מבחינת התפיסה של האוכלוסייה וכמובן מבחינת המדינה, והגיע הזמן.

אני זוכר מקרים שאנחנו ראינו ב - - - לילד, של נשים, שמנוצלות גם מינית, גם אישה שלישית או רביעית, מנוצלת מינית, מותקפת וגם בתת-תזונה, בתת-תזונה, והיא סירבה, נשים סירבו לקחת מאתנו אוכל לילדים שלהן, כי פחדו מן הבעל, שלא זורק אותם בפח, היא והילד, והיא בהריון, ויש מצבים נוראים שהמדינה צריכה לתת עליהם את הדעת, במקום ללכת ורק להרוס בתים ולנסות לעקור את הנשים האלה. הנושא של שירותי רווחה בישובים הבלתי מוכרים צריך אג'נדה שלמה בשביל לטפל בו.

אני רואה שהרבה חברי כנסת מציעים יוצאים ואני רק רוצה להגיד לכם, שאנחנו נכריז בקרוב מאוד, תהיה לנו ישיבה, קודם כל, על השלכות הריסת הבתים על נשים וילדיהן, ותהיה לזה ישיבה מיוחדת. ב-18 לינואר הישיבה תתקיים. תהיה לנו ישיבה מיוחדת גם על בריאות הנשים, יהיו לנו כבר, אנחנו שיבצנו לעצמנו בתכנית הרבה מן הנושאים שעלו כבר, אבל כמובן יהיה גם המשך לנושא הזה. עורכת הדין שרי נוימן מן הלשכה לעורכי הדין, בבקשה אבל אני מאוד מבקשת, קצר ולעניין.

ממש בקצרה. אני רק אגיד שבהמשך לכל מה שנאמר כאן, אין ספק שבלשכת עורכי הדין מבינים שנשים שהן נמצאות בפזורה הבדואית בנגב, לא מודעות לזכויות המשפטיות שלהן, והלשכה והועדה – אני משמשת כיושבת ראש הועדה לקידום מעמד האישה בלשכה, אנחנו גם רוצים ונבחן ונפעל, לקבל נתונים לגבי השאלות כמה נשים פנו לקבל זכויות, האם הן בכלל מודעות לזכויות המשפטיות שיש להן? מה נעשה בעניין הזה? נראה לי, בעקבות מה שתואר כאן, שזה כל כך רחוק מהן, אני ממש, לפי הנתונים ששמעתי שבעצם לא שמענו, אנחנו נפעל לגלות מה נעשה שם מבחינה משפטית, איך הן פועלות? האם הן בכלל יש להן גישה לעורכי דין? האם רק עמותות פועלות שם או שיש להן עוד איזושהי גישה לעורכי דין ובישיבה הבאה נבקש גם לעסוק בנושא הזה.

טוב, יש אתנו היום גם את גברת שירלי בן הרוש, הבטחת הכנסה, גבירתי, בבקשה. רק שאת צריכה לגשת למיקרופון בבקשה.

אני מוכרחה להגיד שהדברים שנאמרו הם דברים מאוד קשים, וגם אנחנו במחלקת הבטחת הכנסה מתמודדים מולם. נגענו פה בנקודה של משפחות חוסות, שבאמת, בשיתוף פעולה גם עם הרווחה, אנחנו משתדלים כמה שאפשר, עם כל המוגבלויות שקיימות, למצות את הזכויות של אותן נשים, לבחון אותן כנפרדות כדי שיקבלו גימלה גבוהה יותר, אפילו את התיקצוב שמחלקת הרווחה מעבירה לאותן משפחות של השייח', שבעצם אנחנו לא זוקפים את זה במניין ההכנסות - - -

שניה, שניה, שניה, מחלקות הרווחה מעבירות למשפחות החוסות כסף עבור האירוח של הנשים?

יש משפחות חוסות.

שניה, בסדר, שאלתי, כן או לא?

כן.

מה העלות של שהיית יום אחד אצל משפחה חוסה?

היה, אני רוצה פה לתקן. היה ניסיון כחלק מן העבודה של מרכז - - - , היה ניסיון להכניס את המרכיב הזה, לתת למשפחות האלו פיצוי לפחות על ההוצאות. זה היה בתהליך של גיבוש אבל בד בבד אנחנו פירקנו את העמותה ואז הנושא הזה לא עבד - - -

שניה, שניה, לא, לא, אדוני, אדוני, אדוני, אתם עוד לא פירקתם את העמותה, אתם לא מפרקים עמותה, אתם הולכים לסיים את, שניה, אתם מסיימים את הקשר בסוף שנת 2016, ככה החלטתם - - -

לא.

בפברואר הקרוב.

בפברואר?

כבר יצאה הודעה.

או.קיי. שילמתם עבור - - -

לא.

לא?

לא היה תשלום.

אנחנו במקרים, אנחנו בודקים כל מקרה לגופו של עניין אבל, בכל מקרה, גם במקרים שמשולמים אנחנו לא לוקחים את זה במניין ההכנסות של אותן נשים כדי שלא - - - כי אנחנו רואים את זה כהחזר הוצאות.

אולי היא מתכוונת לשייח'ים עצמם שהם פחדו לקחת חלק בתפקיד הזה, מן הפחד שתהיה להם הכנסה נוספת, ואז הם ביקשו אישור ממס הכנסה שלא יחשבו להם את זה כהכנסה.

לא, לא, לא - - -

שניה, שניה, שניה. אתם סיבכתם את העניין לגמרי. או שמשלמים או שלא משלמים - - -

שני דברים - - -

לא, לא, אתה לא תקטע אותי עד שאני מסיימת את השאלה. או שמשלמים או שלא משלמים. אם לא משלמים לשייחים ולמשפחות האלו אז הם לא צריכים לפחד שזה ייחשב הכנסה נוספת, ולא צריכים לפנות למס הכנסה.

הפנייה הייתה חלק מדיון, חלק מדיון שהתנהל סביב זה הייתה פנייה של השייח'ים שהם פחדו שיפסיקו להם את הבטחת ההכנסה, אז כחלק מזה התגבש נוהל מול הבטחת הכנסה כדי לקבל את הנושא מנקודת זמן מסויימת, הם פנו להבטחת הכנסה, הבטחת הכנסה באו לקראתם ואמרו: אין בעיה, אם תקבלו על החזקה, אנחנו לא - - - . זו הסוגיה. לא היה מעבר לזה שום תשלום, לא מן המחלקה, לא מן העמותה.

הייתה בחינה, הייתה בחינה קצת לפני שאני הגעתי לתפקיד, הייתה בחינה של האפשרות כן לתת תמורה שתאפשר לאותם שייחים להחזיק את אותה אישה שמגיעה אליהם, לגבי צרכים אישיים שלה במשך השהייה שלה בבית, הבדיקה הזו נעשתה, אבל בסופו של דבר הוחלט לא לבצע את זה. כשרצו לבצע את זה חשבו לבצע את זה באמצעות המוסד לבטוח לאומי ואז בדקו את זה גם עם המוסדות - - -

כל הנושא של משפחות חוסות, קריטריונים של בחירת משפחות חוסות כאלו, מה בדיוק, איך בודקים אם המשפחה מתאימה או לא מתאימה, איך בודקים מתי האישה יוצאת ממשפחה כזו ומתי לא, אני חושבת שהגיע הזמן שנקיים דיון מאוד רציני בנושא הזה. ואם משלמים למשפחה או לא, כנראה גם צריך - - -

זה מעניין שהולך ופוחת. מבחינת נתונים. השימוש בו הולך ופוחת - - -

בצורה משמעותית מאוד.

בצורה משמעותית מאוד.

נרצה לשמוע על זה באותו דיון ואז לקבל סטטיסטיקה, כמה נשים שובצו בארבע השנים האחרונות, כדי לראות אם המגמה בירידה או לא. אני לא מאמינה שבשנה אחת שאפשר לראות מגמה, צריך לעקוב במשך כמה שנים כדי לדעת וזה אומר הנחיות ברורות. השאלה שלי היא לא לחכות עד שהמגמה תהרוג את עצמה או תסיים את עצמה, כי אני רוצה לראות מהי המדיניות של המשרד באופן הכי ברור, כי בינתיים אנחנו מתעסקים בחיים של נשים, זה לא להפקיד משהו אצל השייח', זאת אישה.

זה מאוד ברור לנו, מוכרחה להגיד, והמדיניות שלנו היא לכבד את הרצון של האישה, בצורה מאוד מאוד ברורה.

טוב, אני מבינה שזה האל"ף-בי"ת בעבודה הסוציאלית.

לא רק, מעבר לכך, גבירתי, יש מימד נוסף מאוד חשוב לנו וזה החיים של אותה אישה. וכל הוצאה היום שנעשית, כל הוצאה של אישה למקלט, למקום מוגן היום, נעשית גם בשיתוף פעולה עם משטרת ישראל והערכת מסוכנות, ובהתאם לכך אנו פועלים - - -

גבירתי, תאמיני לי, אני יודעת את זה.

מאוד.

אני יודעת את זה טוב מאוד, אני באה מהרקע הזה, אני יודעת את האל"ף-בי"ת של העבודה הזו, אני השאלה שלי, כאשר פורסים בפני האישה את האופציות שלה, האם האופציה הזו באופן 'רסמי' מוגשת על ידי המחלקות או לא, זו השאלה המרכזית שצריך לשאול אותה.

את רוצה תשובה?

לא, אנחנו נקיים דיון מיוחד על הנושא הזה. חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה, ואנחנו נסכם.

אני רוצה להשמיע הערה כללית והיא שהצדק צריך לעבור את כל המסגרות, גם את המסגרת המשפחתית, ואם במשפחה יש אלימות או דיכוי או איזושהי פעולה עויינת כלפי אישה, אז החוק צריך לתת לה סעד והמדינה צריכה לתת סעד לאותה אישה. ומכאן אנחנו דורשים, במפגיע, להחמיר בענישה כלפי גברים אלימים, להחמיר בפעולה, לקחת ברצינות ולא להתחבא מאחורי "רב תרבותיות" שכאילו בתרבות הערבית זה מקובל, כי זה לא מקובל, זה אסור, ואם ראש הממשלה מדבר על אכיפת חוק ועל חוק אחד לכולם אז שיקפוץ כאן דווקא, שיחפש פה את הבעיה, שהמשטרה מגלה סלחנות כלפי הפגיעה בנשים, במיוחד בנגב, ואם חוק לכולם אז אותן נשים הן צריכות לקבל את אותה עזרה ואת אותו סעד, מן הביטוח הלאומי ומן המוסדות של המדינה, כפי שמקבלים אזרחים אחרים בכל מקום אחר, זו המשמעות האמיתית של "חוק לכולם", ולא באופן סלקטיבי, איך שהוא רוצה, מר נתניהו, ולכן אני חושב שהועדה התחייבה – ואנחנו דנו בזה פעם לפני איזושהי תקופה, גם בעניין הזה וזה נושא שצריך, איך אומרים, לעבוד עליו ביתר שאת, חיזוק מעמד, שאותה אישה תדע שאם היא מתלוננת ואם היא יוצאת נגד אלימות כלפיה או כלפי ילדיה, אז החברה ושלטונות החוק, כולם יעמדו לצידה ויחזקו אותה.

תודה.

החברה - - - והקהילה והמשפחה.

תודה. אני חושבת שזה לא סותר, יש אחריות בכל העולם, סליחה, ואני אמרתי את זה כל הזמן, אלימות קיימת ובעיות במעמד נשים קיימות בכל העולם, השוני מחברה לחברה הוא קודם כל בשאלה איך החברה מתייחסת ודבר שני איך המדינה מטפלת. אלה שני הדברים העיקריים ואני חושבת שגם ישנה, לפי האמנות הבינלאומיות, אחריות על המדינה, לשנות את הסטריאוטיפים ואת המחשבות שקיימות בתוך החברה עצמה, שהן מנוגדות לזכויות אדם ומנוגדות לזכויות נשים. אני עכשיו מסכמת, אני עכשיו מסכמת, אני עכשיו מסכמת, סליחה, אני חייבת לסכם אחרת אנחנו לא נצא מפה, לא, זה לא הולך ככה, אני מסכמת עכשיו, תודה. אני רוצה להגיד קודם כל - - -

זאת לא המטרה.

לא.

או שאנחנו נגיד מה שאנחנו גם חושבים - - -

אני נתתי לכם את השעה הראשונה של הדיון. אני הסתכלתי בשעון ונתתי לכם את השעה הראשונה של הדיון וזה אף פעם, אני רוצה להגיד לכם, זה אף פעם לא קורה בשום ועדה וכמובן לא אצלי בוועדה, שאני נותנת שעה שלמה, ואני ביקשתי שתבואו מוכנים כדי לסרוק מה בדיוק התכניות שמגישים מן הרווחה, מהן תכניות הרווחה ומהם שירותי הרווחה לנשים, לא, זה לא הולך ככה. אני מאוד מצטערת להגיד.

אני שמעתי ושמעתי שהוכנסו תכניות חדשות ואני מברכת על התכניות החדשות אבל אנחנו מדברים על בעיה מאוד סבוכה, ואנחנו מדברים על נשים שנמנע מהן לקבל את זכויותיהן בשירותי הרווחה, נשים שנמצאות או בכפרים לא מוכרים או אפילו בכפרים המוכרים, שלצערי הרב המדינה לא קיבלה אחריות מלאה על רווחתן ועל שלומן ועל ביטחונן ולא סיפקה להן עדיין את הרמה הנאותה, או לפחות את הרמה שנמצאת בשאר חלקי המדינה מבחינת הרווחה, לכן אני חושבת שהועדה אכן תתמקד בישיבות הבאות, ביותר פרטי פרטים על מכלול הנושאים.

ואני חייבת להגיד, אישה שחושבים שעושים לה תכנית הכי יפה ואין לה תחבורה שתוציא אותה מהכפר הנידח שלה ותגיע איתה ללשכה הנמצאת בעיר הכי קרובה, אז אחר כך להגיד: "אין היענות" ולסגור תכניות כי הנשים לא מגיעות – זה לא יכול להיות, לא ככה, שם צריך לקחת יותר את הקונטקסט התרבותי, שם צריך לחשוב איך במיוחד מנגישים את השירות לאישה.

יש גם ארגוני נשים, ומאוד חורה לי לשמוע שארגון נשים טיפל באותו מספר של תיקים כמו מרכז שהוא אמור לטפל בשבעה כפרים באותה השנה. זה אומר 'דרשני', זה אומר ללכת ולבדוק למה נשים נוהרות 'אפרופו' לארגוני הנשים ולא מגיעות למרכזים שהוקמו למענן, ואני מאוד שמחה שבעצם קיבלתם על עצמכם את החלטה ללמוד מה קרה שם, אבל אני דורשת לקבל לידיים שלי את התכניות העתידיות איך מכינים. ואני מבקשת מעכשיו, לא לסגור שום מסגרת כאשר אין עוד תשובה חלופית לפחות ברמה נאותה לאותה מסגרת. וזה אומר שבפברואר, כאשר סוגרים את המרכז הזה, צריכים כבר לספק את השירות המתאים.

כבר חצי שנה לא מתפקדת - - -

או.קיי. אז אנחנו נמשיך לדבר בנושא הזה. אני, כפי שאמרתי, ב- 18 לחודש, מקיימת ישיבה מיוחדת, על ההשלכות של מדיניות הריסת הבתים על הנשים הערביות הבדואיות בנגב, ואנחנו נמשיך אחר כך לטפל בכל הנושאים שעלו, אם זה חינוך, תעסוקה, תחבורה, שירותי הרווחה ושאר הדברים. תודה רבה לכולם. אני יודעת שרבים חשבו שיוכלו לדבר יותר אבל זמננו מוגבל. התחלנו דיון והדיון לא תם. נועלת את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:56.