הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 94

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום חמישי, כ"ו בטבת התשע"ו (07 בינואר 2016), שעה 10:00

סיור לשכונת הארגזים בתל-אביב

חברי הוועדה: דוד אמסלם – היו"ר

תמר זנדברג

יעל כהן פארן

אמיר אוחנה

אןרן אסף חזן

דב חנין

יוסי יונה

מרדכי כהן - מנהל מינהל שלטון מקומי, משרד הפנים

טלי אזולאי - מנהלת מִנהלת רובע דרום מזרח

מיטל להבי - סגנית ראש עיריית תל אביב

אהרון מדואל - מועצת עיריית תל אביב

עובדיה גולסטני - מתושבי שכונת הארגזים

רבקה קנריק - דוברת הוועדה

לירון אדלר

לאה קריכלי

ס.ל., חבר המתרגמים

סיור לשכונת הארגזים בתל-אביב

חבר'ה, קודם כל אני אציג לכם את האנשים שהגיעו, אותנו, ואני אגיד איך אנחנו רוצים להתנהל. בוקר טוב לכולם. אני דודי אמסלם, אני יושב ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. יש לנו פה את יעל פארן, חברת כנסת מטעם המחנה הציוני, חברת כנסת חדשה, היא איתנו גם בוועדה. זו גם הזדמנות לאחל לה שיהיה לך בהצלחה, אני שמח שהצטרפת אלינו. עומד כאן לימיני פרופ' יוסי יונה, חבר שלי, אח שלי. פרופ' יונה הוא שהעלה בפניי את הסוגיה, אני לא העליתי בדעתי שיש שכונת ארגזים בתל אביב, אני ירושלמי, אבל יוסי בא ודיבר איתי וביקש ממני לקיים את הדיון וכך בעצם הוא חולל את האירוע. כמובן הצטרף אליו גם חבר הכנסת אורן חזן, שגם הוא פנה אליי בעניין הזה. אז באמת קרדיט לכם, תודה רבה על זה שהצפתם את הנושא לסדר היום הציבורי.

כמובן יש כאן גם את צוות הוועדה, מנהלת הוועדה, לאה, ולירון, היועצת המשפטית שלנו, ורבקה הדוברת. בקיצור אנחנו כאן עובדים של הכנסת. יש לנו כמובן את מרדכי כהן ממשרד הפנים, שהוא אחראי על כל הנושא של הרשויות, וכמובן הצוות העירוני, יש לנו את אהרן ומיטל וכמובן יש פה עוד אנשים שאני לא מזהה, אז איתם הסליחה.

רבותיי, אני, כמו שאמרתי, קיבלתי את הפנייה מחברי הכנסת ויזמתי דיון בכנסת בעקבות זה והייתה לנו כבר ישיבה בנושא. חלק מהפרצופים כאן אני מזהה מאותה ישיבה ובעקבות אותה ישיבה החלטתי לעשות סיור במקום ואחרי הסיור אני אעשה עוד ישיבה כדי לסכם את האירוע. מבחינתנו, מי שהיה בישיבה מבין, אני בדרך כלל לא מגיע לסיורים אם אני לא חושב שיש בעיה. אם הכול בסדר, אז אני נשאר בכנסת, יש עוד דברים לעשות. אנחנו זיהינו שיש בעיה כנראה.

כמובן.

עזוב, התוספות לא מעלות ולא מורידות כלום. לכן אנחנו החלטנו לדון בנושא, בגלל שהנושא הזה חשוב לנו. דרך אגב, גם אני וגם יוסי וגם, אני מניח, חברת הכנסת יעל, אלה הנושאים שאותי מעניינים. אני לא מתעסק, לא בנושא של מתווה גז, לא שהוא לא חשוב, ולא מתעסק, לא בנושא חיל אוויר, חיל הים, צבא, אלה הנושאים שאני מתעסק איתם ביום יום, בארנונה, בהסעות של הילדים המוגבלים, בכפר שלם. אלה הנושאים שנוגעים ללבי. אני גדלתי בעיירת פיתוח, אני מזדהה עם מה שקורה פה בגלל שככה אני גדלתי ואלה הנושאים שמרתקים אותי, מעניינים אותי, אני מרגיש אותם בתחושה. לכן במהלך הסיור, תבינו, רבותיי, לא צריך לפרט לי הרבה. כשאני מסתובב פה אני רואה את השכונה שלי בילדות.

אז אל"ף, תודה רבה קודם כל לכל חברי הכנסת וכל מי שישתתף כאן. איך סדר היום? אנחנו נעשה סיור בהדרכת עובדיה, הוא יחליט לאן הוא לוקח אותנו. אנחנו נראה את המדגם של השכונה, נתרשם באופן פיזי ואחרי זה אנחנו נתכנס באיזה שהוא מקום, במפתן אלון, נעשה דיון ראשוני ואחרי שאני אגבש את הכול נעשה עוד דיון מסכם בכנסת, כדי להביא עוד גורמים שלא נמצאים כאן, אני לא רואה כאן.

אז קודם כל אני מאחל לכולנו שיהיה לנו יום פורה. אני מבקש, בלי עצבים. לא להתעצבן, אנחנו מבינים, זה בסדר. אז תודה רבה לכם ובואו נתחיל.

אני קודם רוצה להודות. אני רוצה להודות לכל מי שהגיע, כמובן לחברי הכנסת, בראש ובראשונה לחבר הכנסת דודי אמסלם, לחברי פרופ' יוסי יונה ולחברת הכנסת החדשה, יעל כהן פארן. קודם כל תודה.

מה שאנחנו עושים, אני רוצה לעשות לכם את הסיור פחות או יותר שיבינו מה קורה בשכונה, אותה שכונה אבודה, נעלמה, שכולם שכחו ממנה והיא חיה פה וחיים פה מאות משפחות. אנחנו מתחילים פה את הסיור. למעשה הסיפור מתחיל פה בכביש, יש פה את הצומת - - - הכביש שאמור לבוא לפרויקט שנמצא בצד הדרומי זה כביש שיחתוך את השכונה באמצע. הכביש הוא ברוחב של 35 מטר שהולך ועולה עולה עד המתחם, עד גובה של 2-2.5 מטרים. הבעיה שיש פה מעקה בכביש הזה, אנשים שיהיו בצד ימשיכו להינמק. במיוחד מדובר על אנשים שנמצאים מחוץ לאותה תב"ע שתיכף נדבר עליה. יש תב"ע, יש אנשים שהם מחוץ לתב"ע ואז הם לא יוכלו להיכנס לבית. אם יהיה כביש, תהיה מדרכה, לא תהיה דרך להיכנס. תהיה חומה, תיכף נדבר על זה.

השכונה שתהיה פה היא תהיה כמו מקווה, השכונה הזאת סבלה כבר מכמה וכמה הצפות, בוודאות יהיה פה, כי אף אחד לא דיבר איתנו, יש פה בעיות של ניקוז, יש פה בעיות של גובה, איך אנשים יעברו 35 מטר מצד לצד?

אז בואו נתחיל להתקדם, אני לא רוצה להלאות אתכם, נתקדם. אני רוצה להראות לכם את הצד השני של השכונה.

(המשך הסיור)

למשל פה, בבניין הזה שפונה לא מזמן - - - מהשכונה הזאת יצאו כמה אנשים, אי אפשר להתייחס לכל האנשים בזלזול, לבוא ולהגיד אוקיי, שכונת הארגזים, כולם פושעים וגנבים. אני אומר את זה כי זה השורש של הבעיה, הזלזול של כל הרשויות, של העירייה, של משרדי הממשלה. אתם כולכם בחזקת פולשים, 'מה שאתם עושים, כל היום אתם פולשים'. לא מתייחסים לאנשים שנולדו וגדלו.

יש פה את הכביש הזה, זה למעשה התב"ע. זה אותו קו כחול. כשעיריית תל אביב באה ואומרת לנו, 'אנחנו ידנו לא הייתה בדבר הזה', היא שוכחת שהיא עשתה את התב"ע, הוועדה המקומית. אז מפה, 35 מטר לכיוון הזה, כל הסיפור, פה יהיה הכביש. אתם רואים פה, הגדר, תיכף ניכנס פה. אנחנו בכביש שאמור עד הבניינים, אלה הבניינים בתב"ע.

כמה נתיבים? שניים כל כיוון?

שניים בכל כיוון.

אני יכול עכשיו - - -

רגע, תן לי. אתה תהיה בוועדה. תישאר בסבלנות, אל תפריע.

רגע, אל תפריע לנו. תן למורה דרך להמשיך בסיור. אל תפריע. אל תפריע לנו.

חבר'ה, אני מבקש. תנו לי. איך קוראים לך?

שוקי.

שוקי, נשמה, תהיה רגוע.

כן? כשיגרשו אתכם מהבית אז תהיה רגועים? כמה תוכלו להחזיק את עצמכם?

הוא מתעלל באנשים - - -

מוציאים אותנו מהבית, אני רוצה שתבינו את זה.

שוקי, שנייה, רבותיי. יש לי בקשה.

זה הנושא של הקבלן. שמה - - -

תן לו לדבר.

אנחנו נראה גם את המקום הזה.

חברים, יש לי בקשה. אני נמצא פה - - -

תן לו לדבר.

לא צריך לדבר מעצבים. אל"ף, זה לא בריא. דבר שני, אני מבין. תאמין לי, אני מבין. זה לא משנה, אני יכול לשמוע פה 20 איש, אני יודע מה יש לי בראש. אז אל תתרגז, קודם כל. אז גם אם יש פה יזם - - -

כל מי שרוצה להתבטא שיתבטא.

גם אם יש פה יזם, שיגיד, אל תכעס, אני שומע.

דודי, אתה צריך לשמוע גם את התושבים. על בשרנו, על הבשר שלנו הוא עושה את זה.

אבל תן לו לדבר. הוא עושה לו סדר. הוא עושה משהו לא בסדר?

תנו לי לשמוע. לא להתרגז, אנחנו לא בבית משפט. אני רק שומע ומתרשם, בסוף אנחנו נעשה דיון והדיון האחרון שאני אעשה יהיה בכנסת עם אותם אנשים, עם כולכם, ושם אנחנו נזמין גם את הגופים הממשלתיים, שלא פה, אני לא רואה אותם. לא צריך להתרגז, אני מבקש מהחברים, אני לא רוצה שתתרגזו, חבל לבזבז את יום חמישי על - - -

הוא מתכוון שזו הבעיה של התושבים, לא של קבלנים ולא של העסקים.

ועוד דבר קטן אני מבקש, חבר'ה. נסים, לא לכעוס.

בוא נתחלף בנעליים אני ואתה.

חבר'ה, קצת כבוד, מה קרה לך?

נסים, תכבד אותי.

מי אתה?

אני פה תושב השכונה.

יופי, תירגע.

תירגע אתה.

די נו.

נסים, אני באתי, אני לא חייב לבוא לפה. אז אני באתי לעזור בגלל שאני חושב שיש פה בעיה. לכן אל תתרגז. יש פה בן אדם שמנהל את הסיור, אתה תרצה זכות דיבור, אני אתן לך לדבר גם, אבל ברגוע. אנחנו פה באים - - -

אני עכשיו עושה מדיטציה.

אנחנו באנו מכובד, עזבו. לכן תשתדלו גם לא להסביר אחד את השני. אני מבין גם אם הראשון מדבר.

בסדר, אין בעיה.

חבר'ה, אנחנו ניגע בכל הנקודות, טיפה סבלנות. זה הקו הכחול. פה הקו הכחול, יהיה פה כביש ברוחב 35 מטר, הגובה יהיה בערך כמו הקו הכחול. מפה עד הקו הזה. עד פה, זה התב"ע. מה יהיה? חשוב לי להסביר. פה יהיה קיר תמך, יש פה משפחה, שהיא תהיה קבורה מתחת לכביש. הקבלן, בצדק, בא ואומר לי 'זה מחוץ לתב"ע'. בא המינהל אומר לי 'לא ענייני'.

חשוב לי, דודי, אני רוצה בכל זאת, לא כולם, אני מבקש, רק חברי הכנסת, אני רוצה שתיכנס. תראה, כשאני אומר לך תיקבר מה המשמעות. רק חברי הכנסת.

(המשך הסיור)

זה כבר - - -

60 שנה.

יותר מ-60 שנה. יותר.

אתה אומר לא צריך להיכנס.

בתוך הבית, העמוד, זה הקיר של הטלוויזיה. במקום מתלה יש לנו עמוד.

איפה חברת חשמל? פשוט שמו עמודים על שטחים של אנשים בלי לשאול אותם. קבעו עובדה וזה מה יש.

אני רוצה להסביר לך מה קרה. הוועדה המקומית, לא הראיתי לך את זה מקודם, חתכו את השכונה בתב"ע. לפני החיתוך, לפני התב"ע הזאת הייתה שכונת ארגזים, יש לי רשימות פה שבמשך כל השנים, אני גדלתי פה, אני בן השכונה אז אני מכיר, כל השכונה הייתה גוף אחד. יש רשימות של משרד השיכון שנה אחרי שנה, שעשו רשימות, יום אחד החליטו 'אתם מחוץ'. לא רק שהם מחוץ, העירייה הפקיעה שטחים מהמדינה. אז העירייה באה ואומרת, השטחים האלה אין קניין, אין חוזה.

כשזה נוח להם זה כפר שלם, כשזה נוח להם זו שכונת הארגזים.

(המשך הסיור).

למה? הם חיכו שהיא תמות, שלא תצא ירושה לילדים. הם אומרים את זה. נעשה סיור קצר פה ונמשיך. זה - - - זה כלום. מחנה פליטים. אתה צריך עכשיו להקשיב, אני אדבר אולי פעמיים-שלוש אבל לא נורא, זה מחנה פליטים, הגיעו לפה כל מיני אנשים, החלכאים והנדכאים, בנו פה, חלקם בלי היתר. אמא שלי, דרך אגב, ההורים שלי באו מקרית מלאכי ב-62'.

אני גרתי בקרית מלאכי.

אני גדלתי שם. מה שקרה, התב"ע היא בערך שלושה בניינים, שכונת הארגזים זה למעשה פרבר של - - - שכונה נפרדת. זה פרבר של כפר שלם. בשכונת הארגזים היו, כל האזור הזה היה - - - מדינת ישראל, הקימו חברה שנקראה חלמיש, חברה עירונית ממשלתית, כמו שיש בירושלים פרזות, אז חלמיש הייתה האחראית במשך כל השנים. ואז באו, עשו מכרז, עם אותה תב"ע מפורסמת, הקו הכחול, את אלה הוציאו אותם, עיריית תל אביב הפקיעה פה את כל השטח והיא תובעת אותם אישית מעיריית תל אביב.

עזוב את התביעות, אני רוצה להבין את ה - - -

לא, אני מסביר לך.

אל תסביר לי. תן לשאול שאלה, אני רוצה להבין. השטח הזה, מאיזה קו הוא שייך לתל אביב?

מהפינה. יותר. לא משנה, אנחנו נראה את זה במפה. מהפינה כל זה.

כל זה תל אביב? זה תל אביב? זה שייך לעיריית תל אביב?

עד מגרש הכדורגל.

עזוב הפקעה, לא הפקעה, עיריית תל אביב טוענת שזה בבעלותה כרגע? לא משנה מתוקף מה.

כן. התשובה היא כן.

ומשם זה של המינהל?

ימינה זה המינהל, שמאלה זה הקבלנים.

מה זה קבלנים? שהקבלנים רכשו את זה מהמינהל.

כן. בואו נחזור.

רגע, תיקח אותו עד הסוף, שיראה את התנאים פה של האנשים.

(המשך הסיור).

אל תרחיב, בוא נתקדם.

לא הכנסת אותו ל - - -

אי אפשר.

למה אי אפשר?

ככה, השכונה - - -

מה שאני רוצה להגיד לך, אני מאמין בך וסומך עליך. הטון שלי, זה הטון שלי, אני עובד על זה, סך הכול יש לי לב כזה גדול.

אני מזהה, אחרת תאמין לי לא הייתי - - -

יפה, אבל לצערי מניסיון, מי שבא לעזור לנו בסוף דפק אותנו יותר. אני לא אומר אתה, אני אומר ניסיון העבר. אני לא אגיד את זה. אני סמוך ובטוח שתעשה פה מהפכה.

השתדלות.

השתדלות, בסדר.

(המשך הסיור)

מה כאב לעירייה בבטן שהיא - - -

במסגרת איזה שהוא פארק גדול שיש פה - - -

פארק אריאל שרון.

לא, פארק אריאל שרון זה - - - פה זה פארק מנחם בגין, הם רוצים את זה לצרכי פארק.

אני שאלתי משהו אחר. אני בא תחום אחר, תנו לי.

דודי, ההפקעה כאן לא עברה.

יש בטאבו, יש הערת אזהרה.

צריך לעשות שינוי ייעוד.

מגישים תביעות.

מה קרה בעירייה? למה העירייה - - -

העירייה הפקיעה, כי השטח - - -

היא החליטה שאלה שטחים ציבוריים.

- - -במסגרת פארק יותר גדול, אז המתכנן הכניס גם את העסק הזה.

אבל יש משהו חשוב, הם עשו תכנית. אין לנו בעיה, הרי לפני פארק דרום - - - זה לא פארק דרום, פארק מנחם בגין. חשוב להגיד את זה, למה אנחנו פה גדלנו - - - דבר שני, הם עשו תכנית, אבל הם לא אומרים שבתכנית על האורך של הפארק הולכים לבנות פה 4,000 יחידות דיור.

זה לא העניין.

לא, זה עניין. הם רוצים לזרוק תושבים בשביל לבנות 4,000 יחידות דיור?

(בישיבה)

צהריים טובים. חבר'ה, ברשותכם, אני רוצה להתחיל את הדיון ואני רוצה לתחם אותו. אני ביקשתי להכניס את כולם, אבל המקום קצת קטן אז לכן זה דורש מאיתנו להתחיל בשקט אחרת אנחנו לא נשמע אחד את השני.

אז קודם כל שוב פעם, רבותיי, צהריים טובים. אני מודה לכם על כך שהזמנתם אותנו לכאן. יש פה דרך אגב כיבוד מדהים, קבלת פנים באמת מדהימה, שאפו למארגנים, תודה רבה. תודה לעיריית תל אביב ולבית הספר כמובן והפעילים כאן.

כמו שציינתי בתחילת הביקור היוזמה הזו עלתה לשולחני משלושה אנשים, זה אורן חזן שפנה אליי, חבר הכנסת אורן חזן, חבר הכנסת יוסי יונה וגם תמר זנדברג. כמו שאמרתי בחוץ, אני גדלתי בקרית מלאכי רוב הילדות שלי וגם במעברה בתלפיות. אני באמת לא ידעתי, חשבתי, כמו שאמרתי, שכונת ארגזים, חשבתי שיש שם ארגזים, לא הבנתי. הם הכניסו את הנושא הזה אליי, העלו את זה לתשומת לבי.

אנחנו עשינו כבר דיון אחד, רוב האנשים כאן לא היו בדיון, עשינו דיון אחד בכנסת. בעקבות הדיון החלטנו שאנחנו באים לכאן, יותר להתרשם ולשמוע מכם. כפי שאמרתי, אנחנו נעשה בקרוב עוד דיון בכנסת, מקצועי, ששם אנחנו נזמין את כל אנשי המקצוע על מנת להתחיל ולתקוף את הסיפור שלכם.

ברשותכם אני רוצה ככה לעשות, סדר הפעולות יהיה כזה. אני אעביר את רשות הדיבור לכל חבר כנסת שבא לכאן. שלא תתבלבלו, חברי הכנסת בעיקרון לא יוצאים כל כך הרבה לסיורים, לכן שאפו לכל אלה באו לכאן. כל אחד התחום שלו במפלגה וכו', הכנסת עובדת בשני, שלישי ורביעי והיום כידוע לכם יום חמישי ולכן זה לא טריוויאלי שחברי הכנסת באו לכאן, עזבו את כל העיסוקים שלהם ובאו לכאן. יש פה באמת נוכחות די מרשימה. אני עושה סיורים במקומות אחרים, בדרך כלל לא באים כל כך הרבה חברי כנסת. אז באמת תודה רבה.

אני אעביר את רשות הדיבור לכל חבר כנסת לשתי דקות ואחרי זה אנחנו רוצים לשמוע נציגים. ספרו לנו רק, באמת, אני מניח שהסיפורים יחזרו על עצמם, לכן ניקח ארבעה-חמישה חבר'ה, נשמע אותם. לא משנה מי, באמת אל תריבו גם מי, אנחנו לא יכולים לשמוע את כולם. אני מגובש בראש שלי, אני כבר מכיר את רוב האינפורמציה לדיון, האמינו לי. לכן גם אם מישהו, ממש בוער לו בלבלב להגיד את הסיפור והחבר שלו כבר סיפר סיפור דומה, לא צריך. אנחנו הבנו.

כמובן אני גם מודה בהזדמנות למרדכי, ממשרד הפנים, החבר'ה שנמצאים גם מרשות מקרקעי ישראל, החבר'ה שם, באמת תודה רבה לכם שהגעתם לסיור, וכמובן חברי הוועדה. אני לא רוצה לציין את כולם, הם יושבים פה לידי. וגם למי שדילגתי עליו, עיריית תל אביב, כמובן אהרון, הוא מלווה את הנושא הזה ברמת התושבים, אז באמת שאפו.

צהריים טובים לכולם. אני רוצה לפתוח במחמאות ענקיות לדודי.

לא, חבל על הזמן.

אני אומר, כי אני הבאתי את זה בפניו כיושב ראש ועדת הפנים של הכנסת והוא מיד נענה, הוא אמר לי 'יוסי, מה אתה רוצה? דיון בוועדת הפנים? בבקשה', 'נעשה סיור? נעשה סיור', ולכן אנחנו כאן. והכוונה שלנו לבוא לסיור לא כדי לשמוע ותו לא, כי אנחנו כן שואפים להגיע לפתרון שאכן ייטיב עם תושבי שכונת הארגזים, חד משמעית.

אני רוצה לציין גם את עובדיה גלוסטני, חבר שלי משכבר הימים, שהוא הראשון שהפנה אותי לעניין הזה. אני נמצא פה כבר בפעם השלישית או הרביעית והמחויבות שלו רבת השנים לעניין הזה היא באמת ציון לשבח. אני מתאר לעצמי שכולכם פה אסירי תודה על העבודה הנאמנה שהוא עושה.

ולחבריי חברי הכנסת וחברותיי חברות הכנסת שהגיעו לכאן לאירוע הזה, שאני בטוח שהוא הולך להיות אירוע מכריע. זאת אומרת מה שהיה עד היום לא יהיה מהיום למחר. אנחנו איתכם. לא ייתכן הדבר הזה, שמינהל מקרקעי ישראל, רשויות המדינה, פשוט מוכרות אדמה יחד עם התושבים ואומרות ליזם 'אתה תתנהל מולם'. המדינה היא הריבון והמדינה היא הכתובת. היא לא יכולה להתעלם ולא יכולה להתנער מהאחריות שלה כלפי התושבים.

לכן אנחנו פה כנציגים, כן, אפשר להגיד, אנחנו נציגים של המדינה, ואנחנו מחויבים לכם ומחויבים שיהיה פתרון הוגן, שייטיב עם כל אחד ואחת מתושבי השכונה, המופלאים באמת, שגרים פה מזה עשרות שנים. ההפקרות שבה המדינה מתנהלת למולם, הרשויות מתנהלות למולם, זה ייפסק. אנחנו יכולים להבטיח לכם שנעשה את המיטב כדי שהאינטרסים שלכם יתקבלו את הביטוי הטוב ביותר, תודה רבה לכם.

יוסי, תן לי רק שנייה. ברשותך. קודם כל אני לא ציינתי את עובדיה. באמת, עובדיה, שאפו. אני רק מבקש מחברי הכנסת. אנחנו לא התחלנו את הדיון פה, אם היינו חושבים שמשהו פה בסדר, הכול היה בסדר, לא היינו מגיעים לסיור בכלל, הייתי מראש 'רבותיי, פה בסדר, אין טעם לסיור'. אז לכן אין טעם להיכנס לזה, ברור לנו שיש פה איזה תהליכים שלדעתי הם לא טובים, גם אמרנו את זה בדיון הקודם בכנסת, אין טעם לחזור. בבקשה, תמר.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. נעשה את זה כמו בכנסת. אני באתי לכאן, ואני חושבת שכולנו, אנחנו כרגע דווקא לא נציגי המדינה, יוסי ידידי, תודה על היוזמה ועל הפניית תשומת הלב של כולנו, אנחנו נציגים שלכם. אנחנו הנציגים של הציבור, אנחנו הנציגים של התושבים. כאן ובכל מקום אחר, אנחנו מכירים מכאן וזו הזדמנות לברך את חברי מועצת העיר שנמצאים כאן, את סגנית ראש העירייה, מיטל להבי, מהסיעה שלי, ממרצ.

רק כאן בעיר תל אביב-יפו, אבל לא רק כאן, זה לא המקרה הראשון שבו עושים בדיוק מה שאמרת, מוכרים אדמה עם תושבים. זה לא חשוב אם מוכרים אדמה עם תושבים לפארק, מוכרים אדמה עם תושבים לכביש ואולי גרוע מזה, מוכרים אדמה עם תושבים בשביל בתים אבל של מישהו אחר. לכן אנחנו באנו לכאן כנציגים שלכם, קודם כל לשמוע אתכם, אבל לא רק לשמוע אתכם, גם לעבוד בשבילכם.

לא מטרידה אותנו העובדה שדברים כבר נעשו וכבר נמכרו וכבר יש תכניות והתב"ע כבר כתובה והאדמה כבר נמכרה, זה ממש לא מטריד אותנו, כי זה לא המקרה הראשון שזה קורה. שוב, זה לא המקרה הראשון, אני אומרת את זה קצת בעוגמת נפש, אבל גם קצת באופטימיות, זה לא המקרה הראשון שבו גם משפטים באמצע ותמיד הסבך הזה של תכניות תכנון, פרויקטים נדל"ניים וכלכליים והליכים משפטיים חוברים ביחד על מנת לסגור כמו צבת, זה לא המקרה הראשון.

יושב כאן חבר הכנסת דב חנין, שיחד עם חברים אחרים בכנסת יזמו את החוק המיוחד לכפר שלם, יושבים כאן אנשים שהיו בנווה עמל. כלומר אותה שיטה חוזרת על עצמה בכל מיני מקומות, רק כאן בעיר תל אביב-יפו ובכל אחד מהמקומות האלה, בעזרת מאבק ציבורי או נחישות, לא רק שלכם, אלא גם שלנו ושל כולם, אפשר לנצח אותם ואפשר לעמוד מול זה. במידה מסוימת אני קצת שואבת עידוד טיפה מהתמשכות ההליכים, ישבו כאן אנשים שסיפרו, אנחנו כבר 50 שנה בזמני הזה, ולא עושים שום דבר כי כל הזמן המצב נמשך. במובן מסוים יש לנו כאן איזה שהוא סדק, יש לנו כאן פתח שדרכו אנחנו יכולים להיכנס ולעשות קודם כל צדק ולהבטיח שלא יקרה מצב - - - עד עכשיו הזנחנו, לא עשינו כלום, משכנו את המצב הזמני שהוא יהיה הקבוע, עכשיו אנחנו נחתור למצב קבוע ושיהיה מצב קבוע צודק, ולא מצב קבוע שעושה עוול. בשביל זה באנו לכאן. תודה רבה שבאתם.

שלום לכם. חסכו לי כבר את השמות של כל האנשים הטובים שנמצאים פה מסביב לשולחן, אז אני רוצה לדבר קודם כל אליכם ולהודות לכם. אתם שליוויתם אותי ואותנו בשעה וחצי האחרונות. אני שמעתי פה הרבה הרבה כאב, אני שמעתי פה הרבה כעס, ותאמינו לי, גם את הכאב וגם את הכעס אני לגמרי מבין, כי מה שקורה פה לא ייתכן ולא מתקבל על הדעת. אנשים שחיים עשרות שנים בתנאים מאוד קשים, אגב, באמת קשים, מחנה פליטים, באמת מחנה פליטים, אנשים שגרים בתנאים קשים, והיום צריכים להיאבק על זה שלא יזרקו אותם מהבית הדל הזה שהם הצליחו ליצור לעצמם? זו בושה, זו בושה בשביל כולנו.

ואני רוצה להגיד לכם, אנחנו רואים פה איך כסף גדול יכול לדרוס אנשים. אסור לנו לתת לזה לקרות. אבל אתם יודעים מה? הטענה הגדולה שלי היא לא ליזמים, הטענה הגדולה שלי היא למדינה, הטענה שלי למדינה, הטענה שלי לעירייה. גם המדינה וגם העירייה לא יכולות להתנהג פה כמו האו"ם ובטח לא יכולות להיות כלי במאבק נגד התושבים. עירייה זה עירייה שלכם, היא צריכה לפעול למענכם, היא לא צריכה ל - - -

אבל אני רוצה להגיד לכם דבר אחד נורא נורא חשוב, שאתם חייבים להבין אותו. אני מכיר הרבה בעיות קשות בכנסת, הבעיה הזאת כאן היא בעיה שקל לפתור אותה, ואתם יודעים למה קל לפתור אותה? כי האדמה הזאת שאתם יושבים עליה היא אדמה נורא יקרה בעיר הכי יקרה במדינה וכאן אפשר למכור מגדלים גבוהים של 20 ו-30 קומות ואפשר לעשות מזה המון כסף ובכסף הזה אפשר לתת פה פיצוי אמיתי לאנשים שחיים כאן. לכן אנחנו, יחד איתכם, צריכים פה לנהל מאבק. אני באמת באמת - - -

הם שופכים את הכספים האלה על ערכאות משפטיות.

אני באמת מתרגש לראות פה אנשים שבחלקם אני מכיר, חלקם הייתה לי הזכות להכיר עכשיו. אני אומר לכם, חברות וחברים, כשאנשים נאבקים, כשאנשים יודעים שהם נאבקים על הצדק, כשאנשים יודעים שהם נאבקים על הבית אנשים מנצחים, ואנחנו ננצח. תודה רבה.

צהריים טובים. קודם כל אני רוצה להתנצל שלא הייתי חלק מהסיור בבוקר, אבל אני מבטיח לכם שלא הייתי צריך את הסיור כדי להבין עד כמה רחוק אני מוכן ללכת ביחד עם החברים שלי כאן בשביל שלכם יהיה פתרון.

אני אמעיט בדברים מכמה סיבות. הראשונה, שנאמר כמעט הכול, השנייה, שאני פשוט רוצה לשמוע אתכם, לעשות פה שיח בינינו יש לנו מספיק זמן ומספיק מקום. אני רק אגיד את זה בצורה ברורה, אמרתי את זה לדב לפני מספר ימים, שהסיפור הזה הוא המראה המכוערת של החזירות של בעלי הממון וההתעלמות וה - - - יש פה תופעה שקשורה לזה, יש מין תופעה הזויה שהיא חוזרת חדשות לבקרים, שתמיד אנחנו שוכחים שלצד הדרך או בסוף הדרך או בתחילתה מדובר בבני אדם. אנחנו לא רכוש, לא חומר, לא מוצר שאפשר לזרוק אותו לפח ברגע שפג תוקפו. אף אחד לא ייתן לזה - - -

אז למה מתייחסים אלינו ככאלה?

בשביל זה אנחנו כאן, כדי שלא יתייחסו אליכם. אתה יודע, זה מה שאמרתי, אפשר לתת פה עשרות דוגמאות, מהגשמת החזון הציוני והקמת הרכבת הקלה והתוצאה מנגד של אנשים שאני פגשתי שסוגרים להם את הדרך, ועד החבר'ה בגליל ובגולן, שעד היום מתייחסים אליהם ככאלה שנזרקו ונשכחו. אנחנו פה כדי לדבר ולשמוע מה הבעיה איך למצוא את הפתרון. דב סיכם את זה הכי טוב, יש פה ארגזים, תרתי משמע, של כסף שאפשר להשתמש בו כדי למצוא לכם פתרון.

קונטיינרים. ארגזים זה קצת.

אני מסתפק גם בארגזים.

אפשר לראות?

אני אוותר על הדקה הנוספת כדי לשמוע אתכם, כי לדבר לעצמנו זה לא יביא שום פתרון.

שלום לכולם, צהריים טובים. קודם כל אני רוצה לברך את יושב ראש הוועדה, את חבר הכנסת אמסלם, על הארגון של הסיור. אני הסתובבתי כאן בשעה וחצי האחרונה ודיברתי עם חלק מכם, אני יודעת שדיברתם מדם ליבכם, נסים ודוד, אני לא רואה אותו כאן, וקובי, אני לא זוכרת את שמך ותשמעו, והסתובבתי הרבה בארץ, לא ראיתי הרבה מקומות, אני חושבת שאני מעולם לא ראיתי בארץ מקומות שנראים כמו השכונה שלכם ולבי איתכם.

אני באמת חושבת שהוועדה וחבריי כאן בוועדה, דודי, אנחנו צריכים להירתם ולראות איך מתגברים על כל המכשולים. דווקא מצוין שיש כאן מקואליציה ומאופוזיציה, מתגברים על המכשול הזה שלפעמים מפלג אותנו בכנסת ומביאים את הכוחות ביחד כדי להביא את הממשלה להתמודדות אמיתית, כי זה החיים שלכם. אנחנו מבינים את זה היום הרבה יותר מלפני כן. תודה לכם.

תודה, אדוני היושב ראש. תודה גם לחבריי חברי הכנסת וחברות הכנסת ולאהרון, סגן ראש עיריית תל אביב, למיטל, ראיתי גם את שרעבי איתנו בסיור, אני לא רואה אותו. אז תודה לכל מי שהצטרף ותודה לכם התושבים.

אני לא חבר ועדת הפנים, אני, כמו שאולי חלק מכם יודעים, נכנסתי - - - אבל בכל זאת היה לי חשוב לבוא לסיור הזה כדי לוודא שאף אחד לא יפלה אתכם. אם במקומות אחרים מצאו פתרונות לאנשים שישבו שנים רבות ומצאו להם פתרונות, גם לכם צריך למצוא פתרון. אני עוד לא יודע בדיוק איך נעשה את זה ואפשר לסמוך על יושב ראש הוועדה הזו, אפשר לסמוך עליו, כי הוא איש ביצוע, הוא איש שמכיר את החומר והוא איש שאם מישהו יכול לקדם דברים זה הוא. אני סומך עליו.

אבל אני רוצה להגיד לכם, אם אנחנו נתאחד כאן, קואליציה-אופוזיציה, כי זה לא עניין של ימין ושמאל, אנחנו נצליח למצוא לכם את הפתרונות. וזה מה שבאתי לוודא כאן ביחד עם החברים שלי ואני מודה לכם. תודה.

תודה. בבקשה, עובדיה.

אני לא רוצה להאריך, לא באתי לדבר. קודם כל מבחינתי זה יום היסטורי. אני ככה רואה את זה. זה יום נורא נורא חשוב ואני ממש רוצה להודות לחבר הכנסת דודי אמסלם ולכל האנשים שהגיעו ואני חייב אבל עוד משפט אחד להגיד, אני רוצה להודות גם לאנשים שלא נמצאים פה שהם עזרו לנו מאוד, במיוחד הרב גפני, כשהיה יושב ראש ועדת הפנים.

הכספים.

האיש הזה איש אמת. הוא בא אלינו כמה פעמים, אני דיברתי איתו אתמול, הוא אמר שיעשה מאמץ, אבל הוא לא הצליח כנראה להגיע, אבל צריך גם להודות לאנשים שלאורך כל הדרך באו ותמכו.

עוד דבר אני רוצה להגיד. אנחנו נמצאים היום, לא לשכוח, בשעת בוקר מוקדמת, אנשים עובדים, תארו לכם מה היה קורה, כמות הילדים שהיו פה והאנשים שהיו פה אם זה היה אחרי הצהריים. זה בדמם הסיפור הזה. יש לנו את עיר תל אביב, העיר הלבנה, תרתי משמע אפילו אפשר להגיד, עם כל הפאר שלה. פה העיר נקברה, נשכחה מאחור. אני בן השכונה, אני גדלתי פה כל חיי.

מתחם, עשו את זה מתחם.

עשו מתחמים וכל אחד - - - כולם מתנערים מאחריות טוטאלית. אני חייב לציין את זה, בכל זאת. אני שלחתי מכתבים לראש העיר, 15 שנה, 'תיפגש איתנו, מה עשינו לך?' להיפגש הוא לא רצה. אז לפני שבוע, אחרי כל הלחצים וכו' וכו' באו, נפגשנו פה עם הנהלת העירייה, המנכ"ל וראש העיר לפתע הופיע. דרך אגב מה שהוא אמר, דברים נורא לא נחמדים לתושבים, מאוד לא נחמדים. אני חייב להגיד, שלא נחשוב, הנה בא ראש העיר וכולם גאים בו והוא בא - - -

וזה אדמות מדינה, זה לא אדמות של העירייה.

אני לא רוצה להאריך. שני משפטים. הדבר שהכי כואב לי זה ההתייחסות לתושבים. אני חייב להגיד, הזלזול, אין בני אדם פה. זה שורש הבעיה. אם יש בעיה פה בסיפור, אם היו קבוצה חזקה, אני כל הזמן אומר 'אם היו', אני לא רוצה להיכנס לדעות הפוליטיות, אם היו התנחלות, קיבוץ, מי היה מעז לעשות את הדבר הזה? מי היה מעז לא להתייחס, להתעלם? 50 שנה, כמו שאתם רואים, כשרבין בא ואמר 'מחנה פליטים', זה היה לפני דור, עוד דור שלם פה נרמס, נשכח, דורות של ילדים יש פה. 'חבל להשקיע', מה חבל להשקיע? בינתיים יש פה דור שלם שהולך לאבדון. צריך להבין, זה מה ש - - - אנחנו באנו ביום יוצא דופן, יום שמש, יום נעים, אתם יודעים מה קורה פה בחורף? בגשמים? מה קורה בשמש? יותר גרוע אפילו.

אני אומר לכם, ההתנערות של המדינה, איך מישהו אמר לי? כמו ארגז ג'וקים. לא צריך להגיד לכם על ג'וקים, מכרו את הארגז עם הג'וקים, עם התושבים. ככה התייחסו. אני מצפה, אמרו את זה לפניי, שהריבון ייקח אחריות, שהמדינה תיכנס לעובי הקורה. כמו שאמרו פה, יש פתרונות. ודרך אגב, נמצא פה הקבלן, ואני לא נגדו, הוא גם כן, בצדק, רוצה להרוויח וזה בסדר, הוא צריך לקבל את מה שמגיע לו, אין לי בעיה עם היזם, התביעות המשפטיות, זה לא המערכת בכלל, יש פה בעיה אנושית, בעיה חברתית.

תעזבו אותנו, אומרים מה שבית המשפט יכריע, מה לבית המשפט? אני עורך דין, אני יכול להתפרנס, אבל זה לא העניין, יש פה סיפור שצריך לשבת, לא בבתי משפט, לשבת עם התושבים, למצוא פתרונות, וישנם. כל הגישה שעושים פגישות בלי התושבים זה חסר תחולה, יש פה בני אדם, הם מכירים קודם כל את הסיפור, הם יודעים גם מה הכיוונים. אנחנו גם בני אדם, אפשר לדבר איתנו. תודה רבה.

תודה רבה. אני אומר בכנסת, אני פקיד, אני לא נותן מה שנקרא נאומי הרקע. אנחנו באנו לכאן, כמו שאמרתי, בגלל חשיבות העניין. אנחנו מבינים אותו, אין צורך להסביר ולדבר ומה נעשה ומי אשם. כמו שאמרתי בדיון, לנו אין שיג ושיח עם היזם. דרך אגב, יזם במדינת ישראל, תפקידו להרוויח כסף, לא לנהל אזרחים וגם לא לתת להם גמ"ח וגם לא לעשות להם צדק. זה לא תפקידו. לכן הוא מחוץ לתמונה, הוא לא צד בעניין לגמרי, גם בדיון הקודם לא נתתי לו לדבר, לא ביקשתי ממנו, בגלל שהוא לא צד בעניין. אנחנו כרגע מתנהלים מול המדינה.

אני רוצה ברשותכם לשמוע רק מספר תושבים, שאני אבחר אותם באופן אקראי, שאף אחד לא יגיד לי למה אני כן וההוא לא. תחולת הדיון היא עד 12 וחצי. אני לא רוצה לשמוע תושבים שכבר שמעתי אותם בדיון בכנסת, אין טעם, אני כבר יודע מה הוא יגיד, בגלל ששמעתי אותו. אני רוצה רק בשביל לשמוע ככה, בשביל הארומה, לתת את תחושת הבטן, זה מה שחשוב. לי. אני אצביע על חמישה איש באופן אקראי ואחרי זה אנחנו נסכם את הדיון במובן זה, כמו שאמרתי, בעזרת ה' תוך חודש, חודש וחצי מהיום נעשה דיון מקצועי בכנסת אחרי שאני אשלח הודעה לכל משרדי הממשלה והנוגעים בדבר, שיארגנו את עצמם, אנחנו נעשה דיון בכנסת ונשלח לכם הודעה. מי שירצה - - -

- - - בתי משפט שמתנהלים בינתיים?

אמרתי, את הנושא הזה - - -

חודש וחצי זה המון זמן, זה הכסף של הנכדים שלי בשביל בתי המשפט.

שמעתי את זה. הערה חשובה. אני אוציא מכתב ל - - -

לראש העיר.

לא, לפרקליטות, לבקש מהם - - - חבר'ה, לא להפריע לי, זה מוציא אותי מהריכוז. זו הערה מאוד חשובה. בעזרת ה' בשבוע הבא אני אוציא מכתב לפרקליטות, וגם אמרתי את זה בדיון, אמרו שהם עושים מה שהם רוצים, על מנת לבקש מהם לעצור את ההליכים עד שנסיים את הדיון.

עכשיו אני רוצה, ברשותכם, לפני כן להגיד משהו אחד, רק כדי לעשות תיאום ציפיות, כדי שתבינו. אני באתי לפה - - -

דודי, - - - שלא יבצע את הפעולה בצווים - - -

זה גם עיריית תל אביב.

זה אדמות מדינה - - -

אנחנו מתחילים את הדיון של הכנסת, אבל אני רוצה להסביר לכם את הפרוצדורה כדי שתבינו. חברי הכנסת במדינת ישראל לא מחליטים דבר בנושא. אם זה היה תלוי בי, לדעתי גם אם זה היה תלוי בוועדה, היה כבר פתרון, לא הייתי צריך לעשות 20 דיונים ולבוא לפה. אנחנו מציפים את הנושאים מול הפקידים ולוחצים אותם בהיבט הציבורי. אז תזכרו בסוף, אם המדינה תתעקש אז אני כבר אטכס עם החברים שלי מה אנחנו עושים, בגלל שההחלטות הן לא פה.

אנחנו עוברים דרגה דרגה. כרגע, כמו שאמרתי, אנחנו נשמע, נשלח להם מכתבים בשבוע הבא כדי לעצור את ההליכים ואנחנו נקיים דיון תוך חודש, חודש וחצי, אני אזמין אתכם, מי שירצה לבוא לכנסת אני מבטיח שאנחנו נכניס אותו לדיון. חלק מהאנשים, אני רואה את הפרצופים - - -

יש לי משהו חשוב מאוד.

אמרתי, כולם רוצים להגיד פה, יש פה, לדעתי, 100 איש שכל אחד רוצה להגיד משהו חשוב ואני אבחר חמישה באופן אקראי. אז אני אתחיל עם נסים.

נסים לא היה הראשון - - -

התחלנו בוויכוח. אמרתי, אני בוחר באופן אישי ככה. אני מעריך שאני אבחר חמישה ו-100 יגידו בבטן 'למה הוא לא בחר אותי?' אבל ככה זה, זה כמו מפעל הפיס, הרמת אחד זוכה וכולם לא זוכים. נסים, בבקשה. חבר'ה, אל תחזרו על הדברים אחד של השני. אחד שסיפר סיפור, שהשני לא יעשה גזור-הדבק, אלא אם כן יש לו משהו - - -

צהריים טובים לכולם. תודה רבה לכל מי שטרח והגיע לפה, מי שלא נמצא פה גם כן תודה רבה. הנושא הזה כל כך טעון. דרך אגב, אני לא נציג של אף אחד, אני מדבר בשם עצמי ואני מאמין שאני קול חשוב גם. אני סמוך ובטוח שתשמעו פה סיפורים שאני אחסוך אותם. אני יודע שגם פרעה במצרים, היינו עבדים שלו והוא נתן לנו חדר ובית לגור בו ואוכל לאכול. פה אנחנו גם עבדים, בני עבדים ונשארים עבדים ואפילו לאכול לא נותנים לנו.

לא ייתכן שישאירו אותנו במקום כזה, גם ראיתם את זה במו עיניכם, גם אם נרצה אפילו להביא את החברה של הילדה מבית הספר, היא מתביישת להביא חברות לבית, ואם אני ארצה להחליף קרמיקה אסור לי, ואם אני ארצה לעשות גגון שלא ייכנסו לי מים לתוך הסלון וחרא לתוך הסלון, שאני לא אקום בבוקר ואראה צואה במים, אז אני גם כן מפר חוקי בנייה ויביאו לי יס"מניקים בתוספת עם העירייה להרוס לי את מה שעשיתי. ובעצם לא עשיתי כלום. אי אפשר לחיות בצורה כזאת.

אני מרגיש כמו עם אקדח ביד. אני לא עורך דין, אני לא מתיימר להיות עורך דין, יש פה בסך הכול באופן כללי אנשים קשי יום ופתאום אני מתוודע לזה שאם אני צריך להגיש איזה שהיא בקשה אני צריך להפקיד 50,000 שקל, ואם אני לא בא לשופט בטוב אז יש לו זכות ויש לו גם את הכוח לקנוס אותי ב-18,000 שקל. ככה גם בן אדם לא יכול בכלל להתמודד. כמו דוד וגוליית. איך אני יכול להתמודד מול מערכת? איך? מאז שאני מכיר את עצמי, מאז שנולדתי, המצב הזה נמצא תקוע באותו מצב.

הרי לא ייתכן שהחוק, יעשו איתו הרשויות מה שהם רוצים ויכופפו אותו לאן שהם רוצים ויתנו לו פרשנויות איך שנוח להם. עוד לא שמעתי שברמת אביב באו לעשות מדידה ב-11:00 בלילה עם חמישה שוטרי יס"מ עם המודד. עוד לא שמעתי דבר כזה. ב-11:00 בלילה אני מרים טלפון לעורך הדין שלי והוא אומר לי 'זה לא חוקי'. מחוסר האונים השוטר מה עשה? לחץ על לחצן מצוקה והביאו עוד סוואנה של עוד עשרה שוטרים, כאילו באיזה מחבל מדובר פה, למרות שאמרתי לו, 'תשמע', והכול אני מצלם בווידיאו, אני אומר לו 'למה אתה לא מתקשר לתאם איתי? תבוא ב-10:00 בבוקר, אני אעשה לכם גם כוס קפה ותעשו מה שאתם רוצים, אין שום בעיה. מה קרה? באתם פה למחבל?' ואז ייקחו אותי לתחנת המשטרה ויפתחו לי תיק על תקיפה ועל שיבוש תפקיד לשוטר, שכחתי איך קוראים לזה, לא משנה, וישחררו אותי בערבות ואחרי חמישה חודשים יסגרו את התיק מחוסר עניין לציבור. איפה קיים דבר כזה? לא קיים דבר כזה בכלל בשום מקום בעולם.

בישראל.

כן, בישראל, נכון. אני יודע באמת, גם בתורה כתוב לא המדרש הוא העיקר, העיקר הוא המעשה. אז אני אחסוך, אני בטוח שיהיו פה אנשים שידברו ואני יכול לספר לכם סיפורים מסמרי שיער. זאת אומרת ביזיון, אפילו פרעה לא התנהג ככה. חמי ז"ל מת ממחלת הסרטן בבית, בשטח, הוא קיבל התקף, נפל, הזעקנו אמבולנס, השער שלנו היה פתוח, נכנסו שוטרי יס"מ בכוח הצו הזה ועשו מה שהם רוצים בשטח שלי. איך ייתכן דבר כזה? במקום לעזור לבן אדם שגוסס, להרים אותו, לקחת אותו באמבולנס לבית חולים, לעשות את מה שהם רוצים להוציא אותנו מהשטח. איך ייתכן דבר כזה? מה, אני איזה מספר? מה, אני איזה חפץ? מכרו את זה? לא יודע. מה אכפת לי אני מיזמים, מנדל"ניסטים? את מי זה מעניין בכלל? מה זה, מוכרים אותי בלי שאני אדע? מה, אני איזה צעצוע שקונים אותו בחנות צעצועים? 'הלו, זה שטח שלי, העירייה - - -', מי זה העירייה? רגע, שייך למקרקעי ישראל, לא, שייך לעירייה, איפה שטר מכר? אין שטר מכר. זאת אומרת עושים עם החוק מה שבא להם לטובת כסף.

אני רוצה להגיד שזה דבר פושע, נבזה, חבל על הזמן. מה שהייתי מציע, קודם כל, אין לי שכל ואני לא מבין כזה גדול, אני מבין שאני לא מבין שום דבר ואני לא יודע שום דבר, רק במצב הנוכחי כרגע, במצוקה שאנחנו נמצאים בה, קודם כל לעשות עצירה מוחלטת לכל הצווים, עם כל הציד הזה, כל ציד המכשפות הזה לעצור. קודם כל לעצור.

אתמול קראתי, נאשם, חשוד שרצח שלוש נשים, השתחרר למעצר בית עם אזיק אלקטרוני עד ש-. פה רוצים לזרוק אנשים מהבתים. אז בואו נעצור את ההליכים המשפטיים האלה עד ש-. אנחנו פה מוכנים לעזור לכם ולתרום לכם, רק תצרו איתנו קשר, איך עושים את הדבר הזה, איך מביאים לפתרון הולם שיבוא לשביעות רצון כולם. מבחינתי זה חבית נפץ שתתפוצץ לחברה בפנים וחבל שזה יהיה ככה.

אני לא רוצה להוסיף יותר מדי, אני מאמין שיש עוד הרבה אחרים שיגידו. תודה לכם על רשות הדיבור הזו.

תודה, נסים.

צהריים טובים לכל חברי הוועדה. השם שלי יוסף שמעוני, אני גר פה מאז שנולדתי. נולדתי פה בשטח, אני בן 62. לפני 25 או 27 שנה החליטו לעשות פינוי ובינוי. כל השכונה שמחו וחתמו והיו אנשים שריכזו את כל האנשים וחתמנו על פינוי ובינוי. ואז מה עשו? חילקו את השכונה לחצי, חצי הלך לפינוי ובינוי, שהלוואי עלינו גם שיהיה פינוי ובינוי, וחצי עשו הפקעה, עשו מתחם. משנת 50' פתאומית עשו אותנו מתחם 400, 500. הם קבעו שאנחנו מתחם. מה זה המתחם הזה? לא יודע. אם אתה תחפור באדמה שם אתה תמצא את הסנדלים של אשתי גם, שמה נולדנו.

הדבר הראשון שצריך לעשות ואנחנו מבקשים מהוועדה הזאת שתמליץ לכנסת זה קודם כל לעצור את ההליכים המשפטיים. זה עולה לנו המון כסף. הם מביאים אותנו לבית משפט - - -

כולנו חתומים על ערבויות של עשרות אלפי שקלים.

אתה מפריע לו לדבר.

ואיך מתנהל המשפט? תענה בכן ולא, אל תיכנס ל - - - הרי אנחנו יודעים מה זה בתי משפט. בסוף הכוח הולך לכוח ואנחנו נשארים עם צו הריסה. אתה רוצה לעשות ערעור? תשים 30,000. מאיפה? עורך דין עולה כסף. ההוצאות האלה עולות המון כסף.

מה הבקשה שלי מהוועדה? הדבר הראשון שיעשו, שיבדקו לעומק איך אפשר לעצור את ההליכים המשפטיים. בזמן הזה, שאנחנו יושבים פה ואנחנו עוד חודש נדון ועוד חודש נדון, בינתיים יפנו פה משפחות שאין להם לאן ללכת. יש פה אנשים שיש להם ארבעה ילדים ויש להם שלושה ילדים ויש להם שני ילדים, מה הבעיה שלהם תהיה? שהם יישבו בבית שלהם עם פלזמה 127 והילדים האלה יילכו מעוני לעוני. גם ככה אנחנו חיים בעוני כבר 60 שנה.

תודה. אני רוצה לשמוע את הגברת.

בניגוד לחבריי שאני שומעת שהתנהלו במשפטים, אני אם חד הורית עם ארבעה ילדים ולא היה לי כסף להתנהל ולכן יש לי צו הריסה סגור. אין לי הרבה יכולות וזהו, אין לי הרבה מה.

תודה. אני רוצה לשמוע את הגברת פה. אנחנו רוצים לשמוע גם נשים, לא רק גברים. בבקשה.

אני מייצגת אולי את הדור החדש. אמנם אני כבר לא כזאת צעירה, אבל אני מייצגת יחסית את הדור הצעיר שעדיין חי פה. אני חברת ועד, שעומדת מאחוריי משפחה די ענפה וגדולה שחיה פה כבר שנים על גבי שנים. מה שאני רוצה לבקש זה, בשבוע שעבר הייתה לנו פגישה עם העירייה והם טענו הם הולכים להקים פה מִנהלת והם לא הולכים להכניס אותנו, את התושבים. הפחד שלי זה שאחרי שאתם תלכו לא יקרה כלום. זה הפחד שלי, שאתם תלכו והכול כלא היה, ואז מה?

אנחנו נתונים בידיים של העירייה. ועם כל הכבוד באמת לכל חברי העירייה שיושבים פה, הם לא בדיוק לטובתנו. הם לא רואים אותנו כל כך ולא כל כך סופרים אותנו ו - - -

יש לי רעיון. אנחנו באנו חיובי, אז בואו נדבר חיובי.

אז מה שאני מבקשת באמת, שגם אחרי שתלכו לא תשכחו אותנו, שתהיה פה המשכיות, שיהיה המשך של חיים.

תודה רבה.

אני רוצה להגיד תודה גדולה לעובדיה, שהוא הצליח להביא למעמד הזה בעבודה קשה. יש לי רק שתי מילים להגיד. כמובן אני רוצה לחברי הוועדה, כשאתם יושבים בוועדה ודנים, דיברו פה הרבה דברים והכול, חבל על הזמן, בכיף, אני רוצה שיזכרו ממני שני ראשי פרקים, תזכרו טוב טוב בתוך הראש ולא לשכוח אותם, יש פה מגמה של דברים, תהליך, מגמה נורא נורא נורא קשה, מה שנקרא להגיד שאנחנו נמצאים במדינה של יהודים ומה שהולך לקרות פה זה להחרים רכוש יהודי במדינת היהודים. זה אומר, אנשים שנמצאים פה דור חמישי ושישי ושביעי, אנשים שכל עולמם הבית הזה, הולכים להחרים להם אותו. זה נקרא החרמת רכוש יהודי, ככה אני קורא לזה.

אני נמצא כאן 65 שנה של סבל, אני קורא לזה גטו, לא ממהרים לפנות אותי, פשוט מאוד מחכים שאני אמות כדי להחרים את הרכוש שלי. לא יקרה דבר כזה במדינת היהודים, להחרים רכוש של יהודי. לא ייתכן דבר כזה. אני כבר חודשים לא ישן בלילה, איך מדינה של יהודים הולכת להחרים בית של יהודי. איך קורה דבר כזה, אני לא יודע. ולגבי ותיקים, שההורים שלי והדור של המשפחות נפטרו והולכים להחרים את הרכוש שלהם.

עוד נקודה קטנה, זה דבר חשוב. דיברו פה על משפטים וכן הלאה וכן הלאה. צריך לדעת שכל מה שעשינו פה במשך 65-70 שנה, זה היה בחסות המדינה והעירייה. הם ידעו מה עשינו והם אהבו את זה. אם הם אהבו את זה, היום שישלמו, זה הכול.

תודה. אני רוצה לשמוע עוד שני אנשים, ברשותכם. אני רוצה לשמוע את הגברת, בבר, שאחריך. אני רוצה שהיא תספר. תספרי לנו כמה שנים את גרה פה.

אני באתי עם בעלי למקום כשהייתי בת 16, בחודש הבא יש לי יום הולדת 70. כשהגענו לא היו תשתיות, לא היה כביש, סבלנו - - -

זה היה היום בבוקר.

סבלנו הרבה שיטפונות, ילד אחד שאני מכירה התחשמל ומת. בקיצור עברתי הרבה סבל עד שהגעתי הלום, כמו שאומרים.

והיום?

קיבלנו מכתב שאנחנו פולשים. אני לא מבינה את זה. איך אנחנו פולשים? - - - מהשטח.

זה הכי כואב.

. לילי, תודה רבה. הבנו את הרעיון, תודה.

יש לי עוד בקשה, אני מבקשת שתעצרו את כל ההליכים עד שהעניינים יסתדרו.

תודה.

אני בן תשיעי במשפחה של עשרה ילדים, אמא שלי נפטרה לפני שבוע, בת 93, ומגיל 17-18 היא בשטח והיום אנחנו עם צווי סילוק. אנחנו ישנים עם חרדות, קמים עם חרדות, לא מתפקדים ומושקעים בעשרות אלפי שקלים. בשנה אחת הגעתי לעליון, לערכאה שלישית בסילוק מהשטח, בשתי ערכאות לא שמעו אותנו, לא אותי ולא את התובע. השופט החליט 'אני מסלק אותו', למה, איך ומה? לא מעניין, לך למחוזי. הלכתי למחוזי, 'לא יכולה לשמוע אותך', אין לך, היא צריכה את העתירה. סיכומים, 12,000 קנס. אני היום מושקע 60,000 בעליון, 60,000 ערבויות עצמיות שלי לבד במערכה. לא ייתכן שנישן בחרדות, נקום בחרדות ואנחנו חולים מהמצב הזה.

היום אנחנו לא תושבי כפר שלם, אנחנו תושבי מתחם, בדואים - - - מה בדיוק? לא יודע. גולדה מאיר, לוי אשכול, בן גוריון, רבין היה אצלנו בבית, הם יעידו. מי לא היה אצלנו. והיום אנחנו לא תושבי כפר שלם. יש לי מסמכים של חלמיש, של בינוי של כפר שלם, חלמיש מתנער מאיתנו. כולנו, דרך אגב, חתומים בחתימות של - - - בפינוי בינוי ורק עשו לנו איפה ואיפה ואנחנו, איך אומרים?

תודה, הבנתי, יוסי. אני מבקש שאהרון יגיד כמה מילים וסגנית ראש העיר ואחרי זה אני אסכם.

קודם כל אני רוצה באמת להודות לדודי. חשוב מאוד שוועדת הפנים של הכנסת הגיעה לפה היום יחד עם כל חברי הכנסת המכובדים. אני מאוד מקווה שזה יהיה - - - קודם כל אני חייב להתערב במה שאמרה גב' אשכנזי, לדעתי היא לא הגדירה נכון את העניין, אני מסכים איתה לחלוטין, שלעיריית תל אביב אסור שיהיה לה יד ורגל בפינוי המתחם הזה. מסכים איתך לחלוטין. אנחנו רואים מה עשתה עיריית תל אביב בגבעת עמל, אנחנו רואים מה עשתה ב - - - מה היא ניסתה לעשות בכפר שלם ואני אומר לך, דודי, הפרויקט הזה חייב להיות פרויקט לאומי.

יש לכם היום את הוועדה לרפורמות, יש לכם את הקבינט הדיור ואביגדור יצחקי, מדובר פה באלפי דירות, מדובר פה בסדר גודל של מדינה. חלק גדול מהאדמות פה הן אדמות מינהל, גם האדמות שהן לא אדמות מינהל, ואני לא בא ל - - - הוא נמצא בייפוי כוח במינהל מקרקעי ישראל ויש דרכים לפעול - - - הפרקליטות ולהעמיד אותה במקומה. לא ייתכן שתהיה פה מערכת משומנת של עירייה, פרקליטות, יזמים כדי לזרוק תושבים החוצה. מערכת משומנת.

ואני קורא לכם, חברים, שמעתי לאחרונה חברים שהיו פה, שיש רעיון להקים מִנהלת משותפת וכאלה. אני מציע לכם לא לקבל את הרעיון. המִנהלת היחידה שצריכה להיות פה זה תושבים ומדינת ישראל. אתם באחריות של מדינת ישראל ולא של אף אחד אחר. אני מאוד מקווה שהוועדה תלך לעניין הזה.

ודבר אחרון, ניתן לעצור את ההליכים המשפטיים. זה קצת יותר מורכב מכפר שלם, בכפר שלם עצרנו הליכים משפטיים כנגד 500 נתבעים וכבר הגיע, עצרנו אותם במשך שנים. זה לא המקום לפרט ולראות איך לעשות את זה, אבל יש אפשרות ומי שמוכן לתת לזה יד, הגברת הנכבדה, הפרקליטות, היא חייבת לבוא וצריך לזמן אותה ולא להתייחס אליה בכפפות של משי. לא ייתכן ש - - - כי כך צריך להיות, גם אתה מכיר טוב את הסוגיה הזאת.

לפני 20 שנה היו פה בסרטי - - - ועשו את הסרט על שכונת הארגזים והיום כאילו שום דבר לא השתנה. בכל הסיורים שאני עושה בשכונה, בלילות, עם - - - וגם עם אהרון, שום דבר לא השתנה.

ותודה לעיריית תל אביב.

אבל אני אופטימית.

ותודה.

אני לא האויבת שלך, בסדר?

סיכמנו חיובי.

אני לא אופטימית כי אני יודעת שהיושב ראש של ועדת הפנים עצר גם את התהליכים שהיו בליפתא ואנחנו מדברים על מקרה שהוא מקרה דומה, הוא מקרה שיש עוד רבים כמוהו בארץ ישראל שלנו, גם בירושלים, גם בחיפה, גם בתל אביב. ואני חושבת שהסוגיה הזאת היא סוגיה חשובה מאין כמוה מפני שכשאנשים לא ישנים בלילה בגלל שקורת הגג מעל הראש שלהם רועדת זה הדבר הכי גרוע. כשילדים גדלים בתוך הפחד של ההורים, זה הדבר הכי גרוע.

ואני באמת חושבת שכששומעים פה את הסיפורים של אנשים שמדינת ישראל הביאה את חלקם הגדול לפה ולא רק פה, גם בגבעת עמל, הזכיר קודם אהרון, וגם למקומות אחרים, המדינה הביאה, ובסך הכול זה אקראי. גם את הוריי המדינה הובילה למעברה, אבל המעברה של הוריי במקרה הייתה הרצליה והפכה לשיכון. אותו דבר היה צריך לקרות פה. זה במקרה שאתם פה ואני פה.

לכן אני אומרת, כמו דודי, ההזדהות שלנו היא מלאה ואני בטוחה שהאנשים שנמצאים פה, גם יוסי וגם תמי וגם דב ואורן ואמיר ויעל, אני רואה פה קבוצה היא חוצה מפלגות, חוצה אופוזיציה, חוצה קואליציה. אני אומרת לכם, אנחנו ננסה לסייע במה שאנחנו יודעים, בידע מצטבר במשך השנים, אתם באמת נמצאים במקום חשוך אל שאנשים בו נזרקו לפחד, כדי להביא תקווה והצלה לאנשים.

תודה.

דודי, מבקשים ממני להזכיר עוד דבר. חוץ מהתביעות לסילוק יד ישנם פה הרבה אנשים שיש עליהם עיקולים כתוצאה מחובות מצטברים של 20 שנה אחורה של ארנונה.

30 שנה גם.

גם זה, זו נקודה שצריך לשים אליה לב.

תודה רבה לכל הדוברים ומי שלא יכולנו לתת לו לדבר, אז באמת אני מתנצל על כך. כמו שפתחתי, אני מתחייב לכם רק על דבר אחד, שאני אעשה מקסימום מאמץ וכל הזמן ואנחנו נעשה דיון אחת לתקופה כדי - - - איך את אומרת, חיה? אנחנו לא נעזוב אתכם. אני. אני אמרתי, את המגבלות שלנו אנחנו מכירים, ההחלטה היא לא אצלנו, אם היא הייתה אצלנו לדעתי כבר הייתי מוצא את הנתיב. אני מבטיח לכם דבר אחד, שזה אצלי ביד. כל מספר חודשים אני אעשה דיון בנושא על מנת לבדוק מה קורה. זה בגדול.

לגבי הסיפור הזה. כמו שאמרתי, אני אשלח מכתב גם לעיריית תל אביב וגם לפרקליטות ומינהל מקרקעי ישראל, עם השם החדש שלו, רשות, על מנת לעצור את ההליכים בשלב הזה. אני גם ביקשתי את זה בוועדה מהפרקליטות, עד שנשב ונמצא את כיוון הפתרון.

אני מדבר כרגע על לעצור את ההליכים המשפטיים ברמת - - - אני לא נכנס לארנונה, כן ולא וכמה. זה - - - העירייה. אבל אני מבקש מעיריית תל אביב, יש פה שני דברים שאני חושב שצריך להסדיר אותם. יש המצב הקיים כרגע, יש פה כרגע תושבים, עזוב איך מפנים, לא מפנים, זו סוגיה אחרת. הם חיים פה, קמים בבוקר, יש ילדים. אני עשיתי סיבוב פה, ואני מתחבר עם מה שאמרו פה כמה מהאנשים, אני איש עירייה, אני עבדתי בתחום המוניציפאלי למעלה מ-25 שנה. מעולם לא ראיתי מתחם כזה בירושלים, לא היה לי דבר כזה.

מה הנימוק של עיריית תל אביב - - -

אבל לא צריך נימוקים, שמענו. אני בא משם. נימוקים יש לי - - - אתה רוצה, אני אכתוב לך פה ארבעה קלסרים של נימוקים. אני מכיר - - -

- - -

אבל למה לך להגיד? אני אומר לך לא צריך אז אתה מתעקש להגיד? לא צריך.

זה מרגיז.

יש פה אנשים שחיים ומשפחות וילדים. הם צריכים לקבל פינוי אשפה, הם צריכים לקבל איזה שהוא כביש נורמלי, לא קשור כרגע - - - כל עוד הם נמצאים פה, אז אני מבקש מעיריית תל אביב לקחת את מנהל אגף שיפור פני העיר, קצ'לניק, תגידי לי 'דודי ביקש'. לבוא לכאן, להביא כמה טרקטורים, להביא כמה משאיות אספלט, לסגור את הבורות קצת.

זה אחרי ניקיון.

קודם כל לתת לאנשים קצת אוויר, גם בתנאים הקשים.

הוועדה תוכל להוציא מכתב גם בהקשר הזה? זה מאוד חשוב.

אני לא צריך ועדה, אם תהיה בעיה, תפעיל אותי. אני מכיר את שמוליק, תתקשרו גם למנכ"ל העירייה בשמי, אם הוא רוצה, אני אבוא לדבר איתו, אבל אלה דברים טריוויאליים. לא קשור עכשיו אם משלמים ארנונה או לא, לא קשור בכלל. יש פה דברים שהם בעיות תברואתיות, קשות, זה לא הגיוני. זה פעם אחת.

בנושא, כמו אמרתי, העומק, אנחנו נעשה דיון בעוד חודש וחצי, אני אזמין את כל הגורמים, אני אזמין אתכם. אני רק צריך בסופו של עניין לייצר איזה שהוא גוף מסוים שאנחנו מדברים איתו.

יש ועד.

יש, יופי. נדבר עם הוועד. אני מאמין, בניגוד למה שאתה חושב, אהרון, אני מאמין שמי שאמור להוביל את הנושא הזה זו העירייה, זה התפקיד של עירייה. לא אמרתי שהעירייה תשלם, אני מבקש שאף אחד לא יענה לי, אפילו לא לעזור לי, גם לא לחדד את הדברים שלי, לא צריך. זה בדיוק תפקיד של עירייה, על זה אני מלין בכל מיני נושאים בארץ. גם הפיצוץ של בלון הגז באותו בניין בירושלים, שלא קשור לעירייה, זה תפקיד של העירייה להוביל. אזרח בבוקר לא קם בבוקר, נוסע לשר הפנים, דופק לו בדלת, אומר לו 'אדוני שר הפנים, באתי, יש לי בעיה', הוא לא נוסע עכשיו לפרקליטות המדינה, דופק בדלת, אומר 'הנה באתי, יש לי בעיה בפינוי'. הוא לא יודע אפילו את הדרך, אין לו מושג בכלל עם מי צריך לדבר. זה תפקיד של עירייה, גם אם היא לא הבעלים וגם אם היא בכלל לא קשורה לנושא. התושבים הם של העירייה.

לכן אני אישית חושב שהפיבוט המרכזי שאני רואה אותו מוביל בכל התהליך הזה זה עיריית תל אביב. אני כבר התחלתי את הדיון. רבותיי, אני אעשה את הדיון. אנחנו, אני מבטיח לכם שגם כל חברי הוועדה, נלווה את הסיפור הזה עד שנרגיש שהוא בא לידי מיצוי.

רבותיי, קודם כל אני מבקש לשחרר כעסים, זה לא עוזר לחיים, אני מאחל לכולם שבת שלום, תנוחו טוב בשבת. בעזרת ה' נצא לביצוע כבר בשבוע הבא. תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:25.