הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 133

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, י"ז בטבת התשע"ו (29 בדצמבר 2015), שעה 11:12

הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – הארכת תקופת החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק), התשע"ה–2015,

של חברי הכנסת רחל עזריה, יעקב מרגי, משה גפני, טלי פלוסקוב, דב חנין, רועי פולקמן, ניסן סלומינסקי, מרב מיכאלי, אילן גילאון, חיים ילין, אורלי לוי אבקסיס

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

טלי פלוסקוב

דב חנין

רחל עזריה

איה דביר - עו"ד, משרד המשפטים

אור רוזנמן - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד הכלכלה והתעשייה

אורי שיינין - רפרנט תחום תעסוקה, אגף התקציבים, משרד האוצר

ברוך שוגרמן - משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מנחם וגשל - יועץ בכיר לראש רח"ל בתחומי החוסן החברתי

ורד וייץ - עו"ד, יועצת משפטית, אגף איגוד מקצועי, ההסתדרות החדשה

מיכל וקסמן חילי - עו"ד, ראש תחום חקיקת עבודה, התאחדות התעשיינים

יפה חובב - הלשכה המשפטית, איגוד לשכות המסחר

מיכל תג'ר - עו"ד, קו לעובד

ניצן תנעמי - כוח לעובדים

יובל אביגדור - התאחדות הסטודנטים

חגית מילגן המל - עו"ד ויצ"ו

יערה ישורון - יו"ר ארגון הורים עובדים לשינוי

עינב גוטרמן - עו"ד, מנכ"לית עמותת כולנו משפחה

שמחה בניטה - פורום הנכים ויו"ר עמותת מזור

נעמי מורביה - יו"ר מטה מאבק הנכים, פורום ארגוני הנכים

ניסים מורביה
אבנר עורקבי

–
-

מנכ"ל מטה מאבק הנכים
יו"ר אהב"ה

עידית שבתאי סידיס - לוביסטית (פוליסי), מייצגת את לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים

נועה ורבר - לוביסטית (פוליסי), מייצגת את התאחדות התעשיינים

ענת מימון

ענת כהן שמואל

אהובה שרון, חבר המתרגמים

הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – הארכת תקופת החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת רחל עזריה, יעקב מרגי, משה גפני, טלי פלוסקוב, דב חנין, רועי פולקמן, ניסן סלומינסקי, מרב מיכאלי, אילן גילאון, חיים ילין, אורלי לוי אבקסיס

בוקר טוב. אני מתנצל על האיחור. היום ה-29 בדצמבר 2015, י"ז בטבת התשע"ו והשעה 11:12. אני פותח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אנחנו ממשיכים לדאוג לרווחת העובדים ועובדים שנהנים מעבודתם, גם נהנים מהחופשות ובוודאי שזה משפיע לטובה גם על התעשייה ועל כל השירות שמקבלים המעסיקים למיניהם כולל המעסיקים שמעסיקים עובד שעוזר להם בחיי היום יום וכוונתי לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים.

אני חושב שהצעת החוק הזאת היא ביטוי לרצון גם לשפר את תנאי העובדים ולאפשר להם לקבל קצת יותר זמן איכות לעצמם ולמשפחתם וגם לייעל את התרומה שלהם למעסיקים. עובד ששמח בחלקו, שמח במה שעושה, הוא עושה יותר גם לטובת המעסיק. מצב הרוח שלו הוא חלק אינטגרלי מהיכולת שלו לתרום ולעשות.

זה נכון שזה גם עולה כסף למשק, ואמרה לי את זה התאחדות התעשיינים, אבל אני חייב להגיד לכם שזה נלקח בחשבון ואני בטוח שזה יבוא לידי ביטוי בדיון שאנחנו מקיימים.

אני חייב להגיד שידידתי חברת הכנסת רחל עזריה עשתה עבודה רבה גם עם ההסתדרות, גם עם התאחדות התעשיינים כגוף המעסיק וגם עם הממשלה כגוף המעסיק, ולדעתי הצעת החוק שלנו מאוזנת. אני מרשה לעצמי לומר את זה לפני הדיון כי אתם יכולים לתאר לעצמכם שאני מחויב בהכנה לפני שאני בא לנהל דיון כזה.

אם תרשו לי, אני אתן את רשות הדיבור לחברת הכנסת רחל עזריה ואחר כך ניכנס לדיון. הדיון פתוח לכולם ויש תמיכה של כל סיעות הבית. זה לא חוק שאמור לגרום למהומות ומתח בין הסיעות השונות בכנסת.

תודה רבה. אני אציג בקצרה את עקרונות החוק ואעבור לומר הרבה תודות כי באמת נעשתה כאן מאחורי הקלעים הרבה מאוד עבודה של הרבה מאוד אנשים כדי לגרום לחוק הזה להצליח.

החוק נולד מניסיון להבין את הפער בין מספר ימי החופשה של הדורות הקודמים לבין מספר ימי החופשה שלנו. הבנו שיש שינוי שקרה בשוק העבודה כאשר אנשים מחליפים מקומות עבודה כל שלוש-ארבע שנים ולכן הם לא מצליחים לקבל יותר ממינימום ימי החופשה של עשרה ימים כי רק מהשנה החמישית מספר ימי החופשה עולה. מה שמדהים זה שמהשנה החמישית מספר ימי החופשה גדל בצורה מאוד מואצת. זאת אומרת, בשנה החמישית 12 ימים, בשנה השישית 14 ימים, בשנה השביעית כבר 15 ימים שזה אומר שלושה שבועות.

הדבר השני שבדקנו הוא מה קורה בכל העולם. מסתבר שב-OECD כבר מזמן נעשה שינוי וכבר בתחילת שנות ה-80, אחרי שנכנסה האמנה לתוקף, כמעט כל המדינות העלו את מספר המינימום של ימי החופשה ל-15 ימי חופשה. לכן ההצעה הראשונית כללה הגדלה ל-15 ימי חופשה כדי בעצם להתאזן עם מדינות ה-OECD וגם להתאזן עם זה שזה פחות מהממוצע שהיה לדור הקודם במספר ימי החופשה לאורך שנות העבודה. אמרנו שנדבר על 15 ימים ושתהיה הגדלה בהמשך.

הייתה התנגדות מאוד עזה מטעם המעסיקים וישבנו אתם לדיונים ארוכים. ככל שדיברנו, הבנו שגם אם נכון להעלות ל-15 ימים, זה לא שינוי שאפשר לעשות בבת אחת וגם מאחר וזה נושא שלא נדון משנות ה-50, לא באים ומשנים לגמרי את השוק מהקצה אל הקצה. לכן לאחר דיונים ארוכים בדקנו - גם משרד ראש הממשלה עזר לנו וגם במשרד האוצר – מה השינוי שמצד אחד ישפיע על העובדים ומצד שני לא יאתגר את המעסיקים יותר ממה שאפשר. לכן הגענו ל-12 ימים שזה שינוי שבאמת מחזיק את שתי המורכבויות האלה.

אחרי שהגענו להסכמה הזאת, נעשה הסכם בין ההסתדרות לבין המעסיקים בהובלה או בשותפות עם שר הכלכלה דאז ואנחנו עכשיו מגיעים כשיש הסכמות.

הסכמות כאלה לא יכולות להיעשות בלי המון עבודה מאחורי הקלעים ואני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולהודות. החוק מגיע לכאן ואנחנו יושבים ומדברים עליו, אבל העבודה נעשתה. אני רוצה קודם כל להודות ליושב ראש הוועדה שקידם בזריזות את הדיון והחוק הזה עובר הליך מהיר.

לא מדברים כאן על לחצים.

אני רוצה להודות למנהלת הוועדה על הקידום המהיר. לעורכת הדין ענת מימון על העבודה מאחורי הקלעים. נעשו כאן אין ספור דיונים. לאורי שיינין ממשרד האוצר. משרד האוצר היה זה שבא עם הרעיון של 12 ימים מה שאפשר לנו את פריצת הדרך המשמעותית. לעורכת הדין איה דביר ממחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים. גם משרד התיירות הסיר את ההתנגדות שלו. לעורך דין אור רוזנמן ממשרד הכלכלה וכמובן לשרגא ברוש, אבי ניסנקורן, לשר האוצר ולשר הכלכלה.

חשוב לי לומר את הדברים האלה כי ברור לי שמדובר בתהליך שמשותף לאנשים רבים ובכלל בשוק העבודה אנחנו צריכים למצוא שתהיה הרבה יותר שותפות ופחות התנגדות בין הגורמים. אם נצליח לעשות את זה, באמת נעשה שינוי משמעותי כי רוב חוקי העבודה במדינת ישראל נחקקו בשנות ה-50 כאשר השוק התנהג בצורה אחרת לגמרי. אני חושבת שאנחנו צריכים למצוא את הדרך המשמעותית ביותר כדי להתאים את חוקי העבודה למציאות שקיימת היום.

בהצעת החוק צריך לומר התשע"ו-2016.

אני מניחה שיושב ראש הוועדה יתייחס לזה.

נתקן.

מילה אחרונה. בעיני יש כאן המשך של אותו מהלך שעשה שר האוצר בשבוע שעבר, מהלך שמנסה לצמצם את הפערים בין העובדים החזקים לעובדים החלשים במשק. כמו שנעשה בהסכם עם ההסתדרות, כך גם כאן. אנחנו בעצם מגדילים את מספר ימי החופשה ומצמצמים את הפער מול העובדים המאוגדים והחזקים. תודה.

תרשו לי לומר משפט נוסף. נושא החופשות בעבודה, נראה לי אפילו טבעי לומר שזה יהודי. זה התחיל בתקופתו של השלטון הצרפתי כאשר בראש המערכת עמד יהודי בשם ליאון בלום. אחר כך הוא נעצר על ידי הנאצים. המושג של חופש של אדם, אדם שחייב חופש, כמו גם הבהמה שמשרתת אותו, זה מושג שבא מהמקורות היהודים.

שבת. היינו הראשונים.

גם השבת וגם להתחשב בכל אחד ואחד שמשרת אותנו. זאת אומרת, אני שמח שאנחנו ממשיכים חוק של אדם שלא ראה את עצמו כיהודי ואחרים יזכרו לו שהיהדות שלו באה מאנטישמיות של אחרים. הוא הלך על מושג אוניברסלי אבל אוניברסליות שבאה מיהדותו. נבין שזה מהלך מאוד יפה ואני גאה לכבד את זכרו היום בכנסת ישראל.

בוודאי שאני רוצה לברך את רחל. אני יודעת שנושא הזה בער בך עוד לפני הבחירות, במערכת הבחירות, וזה אחד הדברים שאנחנו כמפלגת כולנו לקחנו על עצמנו לקדם. אני יודעת שזה רגע מרגש כי אין יותר גדול מסיפוק של חבר כנסת כשהוא בא עם משהו והוא מצליח להשיג אותו.

אני רוצה לומר שברור לכולם שאדם שאנחנו מוסיפים לו את אותם יומיים, ובעצם מה הם אותם יומיים? אני יושבת ראש שדולת התיירות ואני שמעתי מתיירנים הרבה טענות לגבי החוק הזה ואנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים. אני אמרתי להם שהם לא מבינים, הם נותנים לבן אדם עוד יומיים והבן אדם הזה יחזיר להם פי כמה וכמה.

אנחנו מראים כאן דאגה לאזרח, לבן אדם שעובד ואין יותר גרוע משחיקה. לכן מתן היומיים האלה, זה גם מסר לעובדים מצד אחד ומהצד השני דאגה שלנו לאנשים שלא יושבים בבית ומקבלים רק הבטחת הכנסה או קצבאות מביטוח לאומי אלא נותנים מעצמם לטובת המדינה ובעיני זה מסר מאוד מאוד חשוב.

כמי שחתומה על הצעת החוק, אני מצטרפת לכל התודות. אני רוצה לומר תודה ליושב ראש.

אני לא חתום על החום כדי שלא יהיה ניגוד אינטרסים.

סיבה טובה אבל אני בטוחה שאתה לגמרי מסכים עם החוק. מה שחשוב כאן זה שאנחנו נקדם אותו מהר כי אנחנו מדברים על זה והאזרחים ממתינים ושואלים מתי החוק ייכנס לתוקף.

אני חושבת שעד שנגיע ליום בו נגיד שהחוק הזה נכנס לספר החוקים של מדינת ישראל, בואו נדאג שהתקופה הזאת תהיה כמה שיותר קצרה כדי שבאמת נעביר את החוק הזה במהירות האפשרית.

נציגי המשרדים רוצים להתבטא?

גם נציגי העמותות יכולים להגיב?

בוודאי אבל בדיון שמשתדלים לעשות אותו מסודר. בוודאי תקבלו את רשות הדיבור.

משרד הכלכלה והתעשייה. הממשלה תומכת בהצעת החוק כפי שכבר הודיעה בעבר. אנחנו ביקשנו, והמציעה נעתרה לבקשה הזאת, להצמיד את נוסח החוק להסכם הקיבוצי שנחתם בין המעסיקים לעובדים בהסתדרות ב-29 לאוקטובר 2015. ההצעה שמונחת לפנינו הוצמדה גם לעניין המועדים, גם לעניין הגידול, וצריך לומר שמבחינת המועדים יש כאן שאלה של שבוע עבודה של חמישה ימים ושל שישה ימים אבל בשורה התחתונה אנחנו בעצם מוסיפים יומיים לחוק בשנים אחת עד ארבע.

מכיוון שההצעה הותאמה להסכם הקיבוצי, במקביל צריך לומר ששר הכלכלה כבר הודיע על כוונתו להוציא צו הרחבה להסכם הקיבוצי והוא מתכוון גם להמשיך בצו ההרחבה במקביל להליך החקיקה.

ההחלטה היא יום כל שנה בשנתיים הקרובות?

כפי שמופיע בנוסח לפנינו וכפי שמופיע גם בהסכם הקיבוצי שנחתם, החל מה-1 ביולי 2016 יתווסף יום אחד וב-1 בינואר 2017 יתווסף יום נוסף.

כשיבוא נציג האוצר נשאל אותו בכמה הוא מעריך את עלות החוק הזה.

אני מפורום ארגוני הנכים ועמותת מזור. כעובדת מדינה לשעבר אני מכבדת את הרעיון אבל אני כרגע לא בכובע של עובדת מדינה אלא של מעסיקה עובדים זרים.

תרשי לי לתקן. מעסיקה לשירות עצמי, זאת לא העסקה.

בלית ברירה אני מעסיקה את העובדים. אני מעסיקה אצלי בבית שלושה עובדים זרים כך שאת מבינה שהמגבלה היא לא כמו שאני נראית נחמדה. אלה שלושה עובדים שאני אצטרך לתת לכל אחד עוד יומיים, ואז תגידי לי את מהיכן נביא את זה. תחשבי על הנכים – ולי עוד יש פנסיה - באיזה טוטל לוסט אנחנו. תחשבי מה עם נכים שלא משתכרים, שאין להם פנסיה ואין להם עבר בתעסוקה והם חיים רק מביטוח לאומי. שלושתכם מאותה מפלגה ושר האוצר הוא ממפלגתכם.

אבל הצטרף אלינו מישהו שהוא לא מהמפלגה שלנו, חבר הכנסת דב חנין.

הוא עשוי להציל אותנו כי הוא תמיד חושב על הצד שלנו. איך אתם מציעים הצעת חוק בלי לתת את הדעת על כך שיש אוכלוסייה שאילצו אותה להיות מעסיקה, שזה בכלל משהו לא נורמלי? מדובר באוכלוסייה של נכים וקשישים, אנשים עם אלצהיימר ועוד מחלות מזעזעות שהופכים להיות מעסיקים במדינה. אין מישהו שיטפל בהם כאשר העובדים שלהם יקבלו יותר חופש כי אין מחליפים. אתם צריכים לשמוע מה עושה לנו משרד הפנים עת אתה לוקח עובד לא חוקי כמחליף. מי שפנוי להחליף את העובד שלי זה עובד שהחולה שלו נפטר או שהוא לא חוקי כאן. רק עובדים כאלה יכולים להיות מחליפים בימי החופשה. משרד הפנים נכנס לבתים, שולף את העובדים ומשאיר את החולים לבד. האם אתם לא מסוגלים להציע הצעות חוק – שהן יפות מאוד בספר החוקים – ולחשוב שלאנשים כמונו יש את הקושי האנושי, הפיזי והכלכלי ואתם לא מסוגלים לחשוב שלפני שאתם מחוקקים חוקים שיש כאן אוכלוסייה שעשויה להיפגע? גם כך האוכלוסייה הזאת נפגעת, גם כך בצו ההרחבה אנחנו צריכים לשלם פנסיה וכאשר עובד מדינה בארץ מקבל בגיל 67 את הפנסיה, אצלי עובד יכול לעזוב והוא צריך לקבל פנסיה.

יש כאן כל כך הרבה עיוותים כלפי אוכלוסייה כל כך גדולה וכל כך חלשה. אני חלילה לא אומרת שלא מגיע לעובדים, מגיע להם פרס אומות העולם כי הם מטפלים בזבל שבזבל של החברה שלנו, כי אף ישראלי לא מוכן לטפל בה ולא מוכן לעשות את העבודה השחורה. מגיע להם הכול אבל מישהו כאן צריך לתת את הדעת על כך שהמדינה צריכה לתת את המענה לכל חוק שהיא מחוקקת.

אני חלילה לא רוצה לפגוע בעובדי מדינה, אבל אני באה לכאן בכובע של אנשים שאין להם, שהם חיים מקצבאות ביטוח לאומי וביטוח לאומי לא מממן את השכר, קל וחומר לא את הפנסיה, לא את החופשה השנתית ולא את דמי ההבראה והביטוח. לפני שבועיים-שלושה עת היינו כאן בדיון דיברו על לתת להם שמונים אלף פיצוי מחלה אבל הם לא משלמים והם לא משתתפים אתנו בביטוח בריאות. הנכים צריכים לשלם באופן מלא, 2,400 שקלים לשנה, ואם תיקח שקל מעובד, מחר הוא לא יהיה בעבודה. זה אמור גם לגבי הביטוח הלאומי. מהעובד לא מורידים ממשכורתו ולו שקל אחד כי אם תוריד לו שקל, אני אומרת לך שהעובד לא יהיה בבית ואתה בדילמה מה לעשות אם מחר הוא ילך כי אז אני אשאר בלי מטפל.

אני ממש מבקשת ממך, ואני כתבתי לך, שלפני שאתם מחוקקים חוקים שבאמת יכולים להיות מוצדקים וטובים, תחשבו על אותה אוכלוסייה שהמדינה הפכה אותה בעל כורחה למעסיקה. קחו את העניין הזה של להעסיק את העובדים הזרים לקופת האוצר ושהמדינה תעסיק אותם. למה אני צריכה לדאוג אם יהיה לי את הכסף לתת להם כל חודש? למה אני צריכה לא לישון בלילה אם אין לי כסף לתת להם להבראה? אם העובדת נוסעת לחופש, אני אתן לה את המשכורת שלה.

תקשיב לי מר אלאלוף. אני ממש מתחננת. אני ראיתי את דוח העוני. אני מוכנה לקחת אתכם לבתים של נכים שמעסיקים עובדים ואם אתה לא נופל מהרגליים - אתה בא לאלה, היא שבר לי - לא קוראים לי שמחה. אתה פשוט צריך לעשות סיור בבתים ולראות באיזה תת תנאים מחזיקים עובדים אצל נכים עם פיגור עמוק, נכים עם סכיזופרניה, משפחות הרוסות שמקבצות נדבות כדי להעסיק את העובד. אתה יכול לבוא ביום שישי ולראות זוגות נכים מקבצים נדבות כדי שיהיה להם לתת את דמי כיס, את מאה השקלים. הם עומדים בשוק מחנה יהודה ומקבצים נדבות.

אני אומרת לכם, תחשבו על זה. יש לי נכה שנפטר בקיץ האחרון כי הוא ישב בשמש באוגוסט בשיא החום וקיבץ נדבות. הגיע הביתה ומת כי הוא התייבש. הוא רק חשב על הכסף ומה הוא יעשה. אתם פשוט לא מודעים למה שקורה בשוק.

אני ממש מתחננת אליכם שלפני שאתם מוציאים חוק כזה, תפרידו את הנושא של עובדים זרים או אם אתם רוצים לתת צו הרחבה, תחשבו מי ייתן את הכסף הזה לנכים. תודה רבה לך אדוני.

דרך אגב, אתם כתבתם י"ד בתמוז התשע"ה ואנחנו כבר בתשע"ו.

תודה רבה על התיקון. גברת בניטה, אני חייב הערה. את לא צריכה להתחנן. את בזכות ואנחנו בחובה כלפיך וכלפי האוכלוסייה ואנחנו נעשה הכול כדי לתקן. אני יודע שחברת הכנסת עזריה ביקשה ממרכז המידע והמחקר עבודה בעניין זה מפני שבאמת קיבלנו השנה או נקבל חוק – אם אני לא טועה זה החוק השלישי – שפוגע בכם. הסבתם את תשומת לבנו לגבי ההשלכות על אוכלוסיות כמוכם. אנחנו נעשה את הבדיקה הזאת ואחר כך נקיים דיון כדי למצוא את הדרך לפצות את האוכלוסיות שמעסיקות באופן ישיר כוח אדם, למרות שגם אני מסכים שאלה לא מועסקים על ידכם כי לא אוכלוסייה חלשה מטילים עוד משימות בירוקרטיות ופיננסיות כבדות. אנחנו נעשה את הבדיקה ונחזור. אולי רחל כבר יודעת מתי העבודה הזאת תסתיים, ואם לא, גם אני אכנס לתמונה ואנחנו נעשה את הבדיקה הנדרשת כדי לבוא די מהר לחיפוש דרכים לתקן את העיוותים שלא התכוונו חס וחלילה לגרום לכך שיפגעו בכם.

תודה על ההערה ובבקשה, אף פעם אל תתחנני בפנינו כי זאת חובתנו.

אני רק אגיד שהמסמך שביקשנו לראות מה קורה במקומות אחרים בעולם, העניין הזה שאתם מוגדרים כמעסיקים, הרי זה בעצם האתגר. אתם רוצים את טובת העובדים שלכם אבל לא יכול להיות שאתם אלה שמוגדרים מעסיקים. אנחנו מנסים לראות איך עושים את זה במקומות אחרים ויכול להיות שנוכל להציע איזשהו פתרון כך שלא כל פעם תצטרכו לבוא – כאשר משהו משתנה – ונאמר על ידכם כבר כמה פעמים שאתם שמחים על כך שאנחנו דואגים לזכויות העובדים, אבל לא יכול להיות שאתם מוגדרים כמעסיקים כשזה על חשבון קצבת ביטוח לאומי. אנחנו עושים את הבדיקה הזאת במקביל כי הבנו שיש כאן בעיה וצריך לראות איך פותרים אותה. תודה על שהצפתם את הנושא הזה.

שמחה, תודה. טוב שאת כאן.

חבר הכנסת דב חנין.

תודה אדוני היושב ראש. אני רוצה לומר אמירה עקרונית ואמירה מעשית לגבי השלב של הדיון בו אנחנו נמצאים. בדיון הראשון, אדוני היושב ראש, אני התייחסתי לחשיבותו של החוק הזה. אני חושב שהחוק הזה הוא מאוד חשוב והוא מתאים את עולם זכויות העובד למציאות של תנאי העבודה במאה ה-21. אם לא נבצע את ההתאמה הזאת, אנחנו נימצא במצב בו יש לנו חוקים שהם טובים ברמה הרעיונית אבל הם לא מתאימים למציאות. כאשר עובדים כל הזמן מחליפים מקומות עבודה, אנחנו נחמיץ את המטרה החברתית המאוד ראויה של יכולת של עובד להגדיל את זכויותיו, בין היתר את זכויות החופשה שלו ככל שעובר הזמן. לכן החוק הזה ברמה העקרונית מאוד מאוד חשוב ואני מברך על הדיון ואני מקווה שאנחנו נתקדם בו.

בהמשך לדבריה של גברת בניטה, אני חייב לומר לכם ברמה לגמרי אישית שאני פשוט מרגיש בושה. באמת מרגיש בושה כחבר כנסת שאת כנציגת ציבור צריכה לבוא אלינו עם הבעיה הזאת והבעיה הזאת היא רק דוגמה. הרי היום אנחנו מדברים על חופשות אבל יש את ההפרשות לפנסיה, קודם העלינו את שכר המינימום ובעוונותיי אני הייתי בין הנלחמים המרכזיים להעלאת שכר המינימום בכנסת ואני שמח על המאבק הזה, אבל אני מתבייש על זה שהנכים שעכשיו צריכים לשלם את שכר המינימום לעובדים שלהם לא התעדכנו בשום דבר והם צריכים לשלם מכסף שאין להם לעובדים שמקבלים עכשיו את שכר המינימום. זאת מציאות בלתי אפשרית.

אדוני היושב ראש, כאן יש אתגר עצום על כתפי הוועדה ואני חושב שהדברים שאמרה בחצי משפט חברת הכנסת עזריה, הם המפתח לפתרון. אנחנו צריכים לייצר כאן שינוי מערכתי. אנחנו נמשיך להתקדם בהגנת זכויות עובדים ומדי פעם יהיו שינויים לטובה, אני מקווה, בהגנת זכויות עובדים כי זה חשוב, זה חיוני וזה דרוש, אבל לא יתכן שהאנשים הכי מוחלשים בחברה יהיו הקורבנות הראשונים של המהלכים האלה. לכן צריך כאן לייצר שינוי מערכתי שיגדיר את הדברים אחרת. גם לי יש כמה רעיונות, אבל אני לא רוצה כרגע להסיט את הדיון לכיוון הזה, אבל אני חושב שזה אתגר מאוד חשוב והוועדה חייבת להתגייס אליו בכל הכוח כדי להעביר אותו, ולדעתי זה אפשרי.

לגבי ההצעה המעשית. מה אני מציע כרגע לעשות. אנחנו הרי נמצאים בהכנה לקריאה ראשונה. אני מציע שאנחנו נאשר את החוק לקריאה ראשונה. גם השאלות האלה שגברת בניטה העלתה וגם שאלות נוספות, עוד יוכלו להמשיך להתברר. אנחנו לא סיימנו בזה את הדיון. אנחנו נאשר היום את החוק לקריאה ראשונה ואנחנו נמשיך את הדיון כולל לשמוע הצעות, פתרונות ורעיונות בשלב ההכנה לקריאה שנייה ושלישית.

תודה. יש עוד חברים שרוצים להתבטא? יובל אביגדור, התאחדות הסטודנטים.

אני מהתאחדות הסטודנטים הארצית. אני מבקש בדיון הזה לייצג בנוסף לסטודנטים את העובדים הצעירים, את המשפחות הצעירות, הורים לילדים קטנים ואני מבקש לוודא שהקול שלהם יהיה מיוצג בדיון הזה.

אנחנו רוצים להביע את תמיכתנו בתיקון החוק הזה. אני כן רוצה להגיד לגברת בניטה שאנחנו כהתאחדות הסטודנטים נהיה שם במאבקים עתידיים ונסייע בקידום החקיקה כדי שלא אתם תישאו בנטל החקיקה הזאת.

כפי שנאמר, שוק העבודה אכן השתנה. במצב הקיים לבני דורי ייקח שנים רבות עד שנגיע לוותק שיאפשר לנו את ימי החופש המינימליים הראויים וזה כאשר דווקא אנחנו כהורים צעירים צריכים את הימים האלה. דובר על פער של 46 ימים בין ימי החופשה של העובדים.

לא יהיו אשליות. לא נגיע לזה.

אני יודע. לכן אני חושב שהפשרה שנעשתה עם המעסיקים היא מידתית, היא ראויה ומהווה התחלה טובה ממנה נמשיך להתקדם.

צריך לומר שהפגיעה כאן היא באמת בשכבות החלשות. במצב הקיים יש תמריץ שלילי ליציאה לעבודה. הפער הזה בין ימי החופשה של התלמידים לימי החופשה של העובדים, זה פער שעולה כסף להורים הצעירים. אני מסכים שבאמת שיפור ברווחת העובד יתרום בסופו של דבר גם לכלכלה הישראלית וגם למעסיקים.

אנחנו בהתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות כבר מיישמים את הדבר הזה שלושה חודשים והתחלנו להתנהל בהתאם לחקיקה הזאת. אני קורא לכל הגורמים כאן ולחברי הכנסת לוודא שאנחנו מעבירים את החוק הזה בהקדם ובעתיד מוצאים את ההסדרים הנכונים לאוכלוסייה עם הצרכים המיוחדים.

תודה. יערה ישורון, הורים למען שינוי.

אני יושבת ראש ארגון הורים עובדים לשינוי שעובד כבר למעלה משבע שנים להקטנת הפער שבין ימי החופשה של ההורים לבין ימי החופשה של הילדים. עבדנו הרבה עם רחל גם מחוץ לכנסת.

ברור שהחוק הזה מבורך. התיקון הזה הוא קריטי, הוא יסודי, הוא בסיסי, הוא חשוב והוא ראשון. אולי במגזר הציבורי הוא סביב 56 ימים אבל במגזר הפרטי הפער הוא הרבה יותר גדול ואנחנו מדברים על בין שבעים לשמונים ימי פער בין חופשת ההורים לחופשת הילדים. כל שוק התעסוקה עבר שינוי מאוד מאוד דרמטי והיום אני מכירה מאוד אנשים שמסיימים לעבוד בשעה 4:00 או ב-7:00 או באיזושהי שעה ביום כאשר בגלל הטכנולוגיה החדשה אנשים עובדים הרבה מעבר לשעות והרבה מעבר לימים ונותנים הרבה יותר. החופש הוא לא מותרות אלא הוא הכרח. אנחנו למעשה מוסיפים כאן עוד יומיים אבל מה שנדרש זה הרבה מעבר לזה.

בהשוואה למדינות ה-OECD אנחנו מדינה עם מינימום ימי החופשה אשר המינימום של כל המדינות האחרות עומד על עשרים ימי חופשה לעובד בשנה וזה הדבר הנכון וזה איזשהו כיוון שהוא כיוון משמעותי. היומיים האלה הם קריטיים והם חשובים. זה תחילתו של תהליך. אנחנו נמצאים בעולם תעסוקה שהוא שונה לחלוטין והתיקון לחוק הזה הוא תיקון ראשון. ככל הידוע לי החוק הוא מ-1951 והגיע הזמן לשנות אותו וגם הגיע הזמן לקצץ את המרווחים כי היום באמת עובדים מועסקים שלוש-ארבע שנים במקום עבודה אחד. גם הפער הזה, מתי הקפיצה הבאה, גם הוא צריך להשתנות וכמה שיותר מהר, זה יהיה יותר טוב. זאת תרומה גדולה מאוד למשק, לכלכלה, למשפחות, בעיקר למשפחות צעירות כאשר היום הרבה – ובואו נדבר בלי פוליטיקלי קורקט - מהאימהות נשארות בבית בגלל הפער הזה ואם אנחנו רוצים לעודד אותן לצאת החוצה, אנחנו חייבים לעשות כמה שיותר והכי הרבה שאפשר כדי לצמצם את הפער עד כמה שאפשר, בין אם זה במסגרות של הילדים, בין אם יצירת מסגרות משלימות ובין אם זה הגדלת מספר ימי החופשה לעובדים.

תודה. נמצא כאן לשעבר משנה למנכ"ל משרד הרווחה. ברוך הבא. אני שמח לראות אותך.

מנכ"לית עמותת כולנו משפחה. אני רוצה להתחבר לדברים שאמרה יערה וקודם כל באמת לברך על המהלך הזה שמהווה צעד חיובי ונכון בכיוון של הוספת ימי חופשה לעובדים. זה עדיף מאשר לגרוע מספר ימי חופשה לילדים. אנחנו מדברים בפריזמה של הורים ומשפחות. אנחנו לא רוצים להכניס את הילדים לטירוף בו אנחנו נמצאים אלא לאפשר להורים להיות כמה שיותר עם הילדים.

אנחנו מברכים. זה צעד חשוב וחיובי. כפי שיערה אמרה, הוא לא עומד לבדו והוא לא יכול לעמוד לבדו אלא הוא חייב להצטרף לתכנית גדולה וכוללת של שינוי מדיניות למען משפחות בישראל. דובר כאן על חופשות, על הפער העצום הזה בין מספר ימי החופשה לעובדים לבין מספר ימי החופשה במערכות החינוך, ואנחנו רוצים להוסיף אתה ההיבט של שעות העבודה, מה קורה ביום יום. מדינת ישראל היא בין המדינות בה עובדים הכי הרבה שעות עבודה דבר שמקשה עלינו מאוד להיות נוכחים פיזית ורגשית בחיי הילדים שלנו.

לכן המהלך הזה חייב להיות משלים למהלך שמסתכל גם על היום יום שלנו ולא רק על החופשות. ילדים נכנסים ב-7:30 בבוקר למסגרת חינוכית כאשר לרוב, בפרט בגיל הרך, היא לא מיטבית, היא לא עונה על הצרכים הפיזיים והרגשיים. יש גנים פרטיים שלא מפוקחים, צהרונים שלא מפוקחים, מעונות יום שפחות או יותר בקריסה, גני עירייה שמתחילים להשתפר עם הסייעת השנייה אבל עדיין יש עוד הרבה בעיות. בשעה 4:30, 5:00, ההורים באים לאסוף את הילדים ובוא נודה, לרוב זה הורה אחד במקרה הטוב. לפני כמה חודשים התקיים כאן דיון על אפליית אימהות צעירות ואכן האימא היא זו שלרוב מצופה ממנה להגיע והיא זו שתצא ותיקח את הילדים, מה שיעלה לה ביוקר מבחינה מקצועית, מבחינת השכר, פערי השכר, היכולת שלה להתקדם וכולי. אבל זה במקרה הטוב כי במקרה הרע שני ההורים נאלצים לעבוד ואז יש כאן איזשהו מיקור חוץ של ההורות, או סבא וסבתא או בייביסיטר שנמצאת עם הילדים וגם כך מעט הזמן שנשאר לנו, שלוש-ארבע שעות להיות עם הילדים וגם בתוך שלוש-ארבע השעות האלה הטלפונים שלא מפסיקים להטריד. כך נוצר איזשהו רצף שלם של ילדים – וזה דור העתיד שלנו – שפשוט אין להם מספיק נוכחות הורית ותשומת לב.

לכן אנחנו חושבים שהמהלך המשלים לדבר הזה הוא מעבר להוספת עוד ימי חופשה אלא קיצור שעות העבודה לארבעים שעות.

אל תפתחו עכשיו תכנית עבודה.

חשוב להגיד את זה כי צריך להסתכל על הדברים בצורה כוללת. בכל מקרה, תודה.

תודה. נציג ההסתדרות.

ההסתדרות החדשה. אין לנו אלא לברך על החוק. אנחנו כמובן מברכים על הצעת החוק שהיא בסופו של דבר פרי של עבודה משותפת ושל ההסכם הקיבוצי שנחתם בינינו לבין המעסיקים. אני מקווה שזה ייטיב עם כולם ויהווה עוד חוליה בדרך טובה של שיפור זכויות עובדים והטבות לטובת המשק בכללו. תודה.

תודה. ניצן תנעמי, כוח לעובדים.

במפתיע אנחנו מברכים על החוק, בעיקר בגלל ההקשר בו יותר ויותר עובדים מוגנים רק על ידי חוקי עבודה והמינימום הופך למקסימום. זה ההקשר הרחב. בהקשר המצומצם יותר של הצעות חוק רק מהתקופה האחרונה, החל מפיילוט שעומד להתחיל עכשיו ומאפשר למעסיקים לא לשלם שעות נוספות, דרך הצעת חוק לאפשר לילדים בני 13 לצאת לעבוד, דרך כל הזמן ניסיונות להגביל את זכות השביתה ולכן אנחנו מאוד מברכים על כל צעד קטן ככל שיהיה לקראת שוק עבודה טוב יותר ואנחנו מקווים שזה מהווה סימן לבאות. תודה.

אנחנו נעשה הפסקה. הגיע נציג האוצר. יש לנו בקשה מיוחדת שנדמה לי שרחל העבירה אותה אתמול והיא האם אתה יודע להעריך כלכלית את עלות החוק הזה בשלבים שלו.

אגף התקציבים, משרד האוצר. אנחנו יחד עם אגף מחקר וכלכלה במשרד האוצר עשינו אומדן לעלות הכלכלית של הצעת החוק כפי שמונחת כיום בפני הוועדה. אני אסביר את המתודולוגיה ואז אני אגיע לשורה התחתונה.

המתודולוגיה בה ניתחנו את זה הייתה לבדוק כמה שכירים צפויים ליהנות מהצעד הזה. הניתוח היה בהתבסס על נתוני הסקר החברתי.

הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

כן. הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. כמובן. היה לנו ניתוח נתונים נוסף שהזמנו אותו באופן אישי מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי יש ניתוחים הם לא זמינים לכל הציבור אלא אם כן אתה מבקש, משלם ומקבל אותם.

על בסיס הניתוח הזה בעצם יש קבוצה של כ-150 אלף שכירים שמופיעים בסקר החברתי וצריך לעשות איזשהו מנגנון ניתוח מסוים – אבל לא אלאה בכל הפרטים – של מי הולך ליהנות מההצעה הזאת. אז אתה משלב את הנתון הזה בנתונים של השפעה על תוצר. אתה בעצם מניח שהאנשים האלה יעבדו יומיים פחות בשנה והתוצר שנוצר כתוצאה מהעבודה שלהם יקטן.

האופן הישיר בו ניתן לחשב את זה, זה פשוט לקחת את התוצר ולחלק אותו בכל עובדים כאילו כל עובד מייצר את אותו ערך תוצר. במקרה כזה העלות המשקית של ההצעה יכולה להגיע גם עד ל-350 מיליון שקלים בערך. אבל לתפיסתנו יש מתאם בין רמות תוצר של עובדים, בין רמות פריון, לבין תנאי העסקה ותנאי השכר שלהם. זאת אומרת, מקומות בהם אנחנו נצפה לראות עובדים שמקבלים רק עשרה ימי חופשה, אלה מקומות כמו שמירה, ניקיון, עבודות שהן יחסית יותר לאו-סקיל וממילא התוצר שלהן גם יותר נמוך.

לכן בהערכה שמרנית אנחנו מעריכים שמדובר באזור ה-200-250 מיליון שקלים וזאת תהיה הערכה יחסית שמרנית שאנחנו יכולים להרגיש בנוח עם המספרים לגבי העלות המשקית.

לגבי העלות התקציבית, יש כאן עלות יחסית מאוד מינורית, בעיקר התקשרויות של המדינה עם ספקי שירותים של ניקיון ושמירה. כמובן שהמדינה לוקחת את זה על עצמה וזה היה חלק מההבנות עם המציעה. זה לא אמור להגיע ליותר מ-5-10 מיליוני שקלים.

בשנה.

בשנה. הסכום של עשרה מיליון שקלים מכסה בוודאות. המיפוי של כמה התקשרויות, יש התקשרויות של משרדי הממשלה ואותן אנחנו יכולים לכמת.

אם זה לא קשה לך, אני אשמח לקבל את זה בכתב.

בסדר.

חשוב מאוד לדעת איך האוצר מפצה את ציבור הנכים.

אתה איחרת לדיון.

אני יודע. אני מודע למה שהיה כאן.

אנחנו מתחייבים לעשות את העבודה ולבוא עם הצעות קונקרטיות. אתה יודע שלך ולי מותר לדבר גם מחוץ לוועדה.

ברשותכם, אנחנו נקריא את הצעת החוק.

הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – הארכת תקופת החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק),

התשע"ו–2015

תיקון סעיף 3

בחוק חופשה שנתית, התשי,א-1951 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 3(א) –

"(1) בפסקה (1), במקום "מ-4" יבוא "מ-5" ובמקום "14" יבוא "16".

(2) פסקה (2) – תימחק.

תחילה והוראת שעה

תחילתו של חוק זה ביום ג' בטבת התשע"ז (1 בינואר 2017), (להלן – יום התחילה).

בתקופה שמיום י"ד בתמוז התשע"ו (1 ביולי 2016) ועד ליום התחילה יקראו את סעיף 3(א) לחוק העיקרי כך שבמקום "מ-4" יבוא "מ-5" ובמקום "14" יבוא "15".

התאריך הנכון צריך להיות כ"ה בסיון התשע"ו (1 ביולי 2016).

בסדר.

אני אומר במלים פשוטות מה שאנחנו עושים כאן. הוראת הקבע תיכנס ב-1 בינואר 2017 והיא תקבע את ההסדר הקבוע שיחול מכאן להבא, כך שבארבעת השנים הראשונות מספר הימים יעלה ל-16 ימי חופשה. חצי שנה בתקופה שמ-1 ביולי 2016 עד 1 בינואר 2017, אנחנו נעלה את מספר ימי החופשה בארבעת השנים הראשונות ל-15 ימי חופשה.

שתי הערות לקראת הקריאה השנייה והשלישית. אנחנו כן נרצה לבדוק אם יש התאמה בין סעיף 3 שקובע את מספר ימי החופשה לבין צווי הרחבה נוספים שהיו במהלך השנים כדי שאם כבר אנחנו קובעים סעיף, הוא באמת ישקף נאמנה את המצב הנכון מבחינת ימי חופשה שמגיעים לעובד. אנחנו נעשה בדיקה ואם נצטרך, נתקן.

אנחנו כן שקלנו אם לשנות את הנוסח כך שהוא יהיה יותר פשוט מבחינת החישוב, אם זה ברוטו או נטו. כלומר, החוק היום נוקט באיזשהו מספר ולא ברור כל כך איך גוזרים את הימים לפי מספר ימי העבודה בפועל בשבוע. אנחנו בדקנו את זה והיה נראה לנו מעט מורכב. אנחנו כן שומרים על האפשרות אולי לקראת קריאה שנייה ושלישית כן לנסות את זה בצורה פשוטה יותר וכאמור, אנחנו נבדוק את זה.

בכל מקרה, לפני שנצביע אני מזמין את מי שיש לו הערות שניקח בחשבון בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית לשלוח אותן אלינו באמצעות הנהלת הוועדה.

מי בעד אישור הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – הארכת תקופת החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק), התשע"ו–2015?

הצבעה

בעד הצעת החוק – פה אחד

הצעת החוק נתקבלה.

אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק אושרה פה אחד.

איגוד לשכות המסחר. חשוב לי לציין שבאמת חשוב להגן על זכויות עובדים ואני מסכימה שאכן שוק העבודה בשנים האחרונות השתנה. אבל אני רוצה לציין ששוק העבודה השתנה בגלל שהמגזר העסקי כורע תחת הנטל ואני חושבת שהתיקון הזה מצטרף גם לשורה ארוכה של תיקונים שנעשו לאחרונה ואכן לאחרונה נעשו שמספר תיקונים שהתקבלו בתחום החיסכון הפנסיוני. גם שכר המינימום התעדכן ויש שורה ארוכה של תיקונים. כל תיקון כזה, יש לו השלכה כלכלית על המגזר העסקי וחשוב לנו לומר שההכבדה הזאת מעמיסה על המגזר העסקי וזה גם מוביל לקריסה של עסקים.

שוב, אני רוצה להדגיש שאנחנו בעד זכויות עובדים, אנחנו בעד רווחת העובדים אבל זה גם משפיע על המגזר העסקי.

אני מאמץ כל מילה שאת אומרת אלא שאני מאמין שמגזר עסקי חזק יודע גם להתמודד עם האתגרים שמשפרים תנאי עובדים ואת זה אני מבקש לא לשכוח. היום יש יותר עובדים עניים מאשר פעם וזה קורה גם בגלל שחלק מהעסקים לא יודעים לפצות את העובדים בהתאם. אל תצפו שנפסיק את החקיקה הנדרשת ואת החקיקה בכלל לשיפור תנאי העובדים, וזה יהיה. זה לא איום אלא תבינו שיש תהליך כזה והוא יימשך. כל מי שבא לחיים הציבוריים לא בא כדי להיבחר מחדש, אני לא שם, אלא כדי לשפר את התנאים של האוכלוסיות החלשות ויש הרבה מאוד אנשים שהם מתחת לקו העוני למרות שהם עובדים אבל השכר אינו מאפשר להם להתמודד עם האתגרים המינימליים של כל משפחה. תתחשבו בזה.

חוץ מזה, אני אומר שזה שיפור פריון העבודה של העובדים ומי שרוצה עובד שמח, יקבל גם עובד תורם ועושה יותר למען המפעל שלו ולמען המעסיקים שלו.

הרשיתי לעצמי להביע את דעתי האישית אבל היא מבוססת על ידע לא קטן של חברים.

בבקשה, מיכל תג'ר.

קו לעובד. אנחנו כמובן מברכים על החוק הזה. אני חושבת שאמרו כאן כבר ששוק העבודה השתנה. חשוב לומר שחוקי העבודה נוצרו בתקופה בה הם היוו סל מינימלי של זכויות כאשר רוב שוק העבודה היה מעוגן ובעצם קיבל הסכמים קיבוציים מיטיבים בהם עיגנו הרבה יותר ימי חופשה. לאט לאט מספר העובדים הלא מאורגנים הולך ועולה ויותר עובדים היום – להערכתנו המספר מתקרב לחמישים אחוזים מהעובדים – לא מקבלים הסדרים מיטיבים שנוגעים לימי חופשה ומסתפקים בהסדר המאוד מאוד מינימלי שקובע החוק כבר עשרות שנים.

מהבחינה הזאת החוק הוא מאוד חיובי בהתאמה שלו לשוק העבודה המשתנה, לזה שעובדים עוברים ממקום עבודה אחד למקום עבודה אחר.

חשוב לי מאוד להתייחס לדברים של גברת בניטה בהקשר לעובדים זרים ובהקשר לעובדי סיעוד שעובדים ימים ולילות בעבודת פרך וגם הם נזקקים לימי החופשה שלהם. גברת בניטה העלתה כאן סוגיה מאוד חשובה בה אין התאמה בין העלייה בקצבאות הביטוח הלאומי לבין השיפור בזכויות עובדים שמשתקף בהצעת החוק הזאת, השתקף גם בהעלאת שכר המינימום והשתקף בצו ההרחבה לביטוח פנסיוני בשנת 2008. העלאת הקצבאות היא הכרחית אבל היא לא קשורה.

כבר נאמר על ידי האנשים הנוגעים בדבר. בואי לא נחזור על הדברים כי נשארה לנו דקה עד לסיום הדיון. אנחנו נדון בזה אבל לא היום.

התאחדות התעשיינים. אנחנו מברכים על התיקון ועל ההסכמות אליהן הגיעו המעסיקים והעובדים. אנחנו סבורים שההסכמות בין המעסיקים לעובדים הן הדרך הנכונה להסדרה של המצב המשפטי בנוגע לזכויות עובדים.

תודה. אני חייב לציין שבעקבות הפגישה שלי עם התאחדות התעשיינים, נקבל את המסמך שהתבקשתי להגיש אותו על ידי נציגי האוצר.

אני רוצה להודות לכולם, במיוחד למי שהכין את החוק ומי שמנהל את הוועדה. תודה רבה לכם. יום טוב. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.