הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 125

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, י' בטבת התשע"ו (22 בדצמבר 2015), שעה 13:30

הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 2) (הרחבת ההגדרה "אלימות מילולית"), התשע"ה-2014, של חה"כ יעקב מרגי, אלעזר שטרן, חמד עמאר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא - הכנה לקריאה שנייה ושלישית

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

אילן גילאון

שרונה עבר הדני - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד הבריאות

גבריאלה פיסמן - עו"ד, משרד המשפטים

גאל אזריאל - עו"ד, משרד המשפטים

ואיל עתאמנה - מתמחה, משרד המשפטים

נועם פליק - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אסנת בלס רביב - עו"ד לסדרי דין ומנהלת מרכז קשר עיריית קריית ביאליק, איגוד העובדים הסוציאליים

דוד גולן - דובר איגוד העובדים הסוציאליים

שרית צרפתי - עו"ס, רכזת חוק נוער, עיריית תל אביב, מרכז השלטון המקומי

חן שמילו - ראש תחום מדיניות ציבורית, ההסתדרות הרפואית

ענת מימון

ענת כהן שמואל

אהובה שרון, חבר המתרגמים

הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 2) (הרחבת ההגדרה "אלימות מילולית"), התשע"ה-2014, של חה"כ יעקב מרגי, אלעזר שטרן, חמד עמאר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא - הכנה לקריאה שנייה ושלישית

אני מודה לכם על השתתפותכם בדיון. הנוכחות לא מספיק גדולה למרות שהנושא הוא באמת חשוב. היום ה-22 בדצמבר 2015, י' בטבת התשע"ו, השעה 13:30, וסליחה על האיחור, ואני פותח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. ראיתם שהדיון הקודם תפס את האולם ודיבר בזכויות של קשישים, במיוחד ניצולי שואה, מברית המועצות.

אנחנו אמורים לדבר על נושא של אלימות נותני שירות במוסדות ציבוריים, אלימות פיזית וגם באינטרנט.

יש כאן עובדות סוציאליות שביקשו לדבר, אבל אני רוצה לבקש לדבר בקיצור כי עד שעה 14:00 נסיים את הדיון ונקרא את החוק.

אני עובדת בשני תפקידים. אני עובדת סוציאלית לסדרי דין, כלומר, פקידת סעד לסדרי דין ומנהלת מרכז הקשר בקריית ביאליק. אני רוצה לספר על מטופל שעדיין מטופל אצלי, אדם שטופל לפני שנתיים אצלי במשך חצי שנה, השתולל במרכז הקשר, פגע בתפקוד של מרכז הקשר, בעצת משרד הרווחה הוא הורחק ממרכז הקשר בקרית ביאליק. אני רוצה להדגיש שמרכזי הקשר אינם מחליטים מי האנשים שנמצאים אצלם. אנחנו מקבלים הפניות מבתי המשפט, מתוך המלצה של פקידי הסעד.

יש בארץ 66 מרכזי קשר.

יפים כמו המרכז בבאר שבע?

באר שבע יפה במיוחד. גם תל אביב.

אותו אדם היה שנתיים במרכז קשר, השתולל והתפרע בכל מרכז קשר בו היה. לפני כחודשיים קיבלתי בקשה מיוחדת לקלוט אותו מחדש. אותו אדם חלה בינתיים במחלה ממארת, עבר טיפולים לא ראה שנתיים את ילדיו. אני התגייסתי למשימה. אותו אדם צירף אליו אדם נוסף שמוכר לוועדה כמי שמתנכל לעובדים סוציאליים ולפקידי סעד.

מוכר לאיזו ועדה?

לוועדה כאן. שמו מוכר בקרב העובדים הסוציאליים. ישנם שני אנשים שפעילים לאורך כל השנים בהשמצה קשה של פקידי סעד.

אני רוצה להקריא לוועדה פנינים מהודעות ווטסאפ. מדובר באדם שלא הייתה לו שום בעיה להשיג את מספר הטלפון האישי שלי וגם לא את מספר הטלפון האישי של המנהלת שלי ואני אקריא רק כמה פנינים.

אני מזכיר שהזמן מוגבל.

בסדר. הוא אומר הטיפול שלי רשלני, מגעיל, מבוגר ומיושן. הוא אומר לי שאני אישה בגיל העמידה וין לו מושג איך נתנו לי לנהל. הוא אומר לי שברבע שעה אני דוחפת את הפרצוף הלא סימפטי וממלמלת דברי הבל וחוזרת. אני פרצוף תחת.

אם חסר לך, כנסי לפייסבוק שלי שאני לא ידעתי שיש לי ואני לא קורא אותו, ותראי מה כתוב בו. תהיה לך שם השלמה.

בואי נעבור הלאה. לא מגיע לו הכבוד שתקראי את מה שהוא אומר.

אני הגשתי צו כנגד הטרדה מאיימת. אגב, פרסמו את מספר הטלפון האישי שלי באינטרנט. אני קיבלתי השמצות ואני קיבלתי טלפונים חסויים.

אני רוצה להגיד שפקידי סעד אמונים על שלומם של ילדים בסיכון במדינת ישראל. ברגע שאנחנו נהיה מאוימים ונהיה חשופים להתעללות אינטרנטית, אנחנו לא נוכל למלא את תפקידנו כמו שצריך. אלימות בפייסבוק עדיין אפשר לכבות את הכפתור במחשב ולא לקרוא הודעות ווטסאפ. אנחנו חוששות שברגע מסוים יהיה מי שייקח את העניין צעד אחד קדימה ומפגיעה אינטרנטית זה יהפוך לפגיעה פיזית.

אנחנו פונים לוועדה להפסיק את ההסתה האינטרנטית שמכה גלים ומתפשטת מכיוון שההסתה הזאת פוגעת בנו ובסופו של דבר בקליינטים שלנו שהם ילדי ישראל.

תודה. מזעזע.

אני מרכזת עירונית לנושא חוק נוער בעיריית תל אביב-יפו. אני רוצה להוסיף על דבריה של חברתי ביחס להשלכות של התופעה. רק לפני שבוע ישבנו כל העובדות הסוציאליות העירוניות והמחוזיות של חוק הנוער בישיבה עם כלל שופטות ושופטי הנוער. אחד הדברים הראשונים שנשיאת בתי המשפט לנוער שיתפה אותנו בו, בכך שהיא רואה באולם הדיונים את החשש של עובדות ועובדים סוציאליים לפי חוק לתת את המלצותיהם המקצועיות. היא רואה את החשש בגלל תופעת ההסתות וההשמצות.

זה אחד הדברים שאנחנו מאוד מאוד חוששים ממנו ומנסים להגן על העובדות הסוציאליות בכל מה שאנחנו יכולות, אבל האמצעים המשפטיים והחוקיים שיש בידינו כיום מאוד מאוד מוגבלים.

רק בשנה האחרונה שני עובדים סוציאליים, עובד סוציאלי לחוק נוער ועובדת סוציאלית לחוק נוער, ביקשו, ואכן עזבו את תפקידם בתחום לאחר שהיו חשופים לאיומים והשמצות.

באיזה שלב המשטרה נכנסת?

זאת נקודה כאובה ביותר. הוגשו אין ספור תלונות גם על ידי מינהל הרווחה של תל אביב וגם על ידי מינהלים אחרים למשטרה אבל לצערנו רוב התלונות נסגרו ולא נחקרו עד היום הזה. חלקן הגדול נסגרו בטענה שאין עניין לציבור. אנחנו לא מצליחים להוריד הרבה מהדברים המסיתים שכתובים ברשת בגלל שהם יושבים על שרתים בחוץ לארץ ולכן אי אפשר להוריד את הפוסטים האלה. בעיני המצב שבו יש דמורליזציה מוחלטת ואני לא יכולה לגייס עובדות סוציאליות לתחום שמדבר על האוכלוסייה הכי חלשה והכי נזקקת להגנה שאלה הקטינים.

היה דיון במערכת הרווחה ברמות הגבוהות ביותר, אם אלה רמות עירוניות?

בהחלט.

לבין המשטרה?

בין המשטרה לבין הפרקליטות.

ואיפה זה נתקע?

כולם מנסים למצוא את הדרכים כדי לפתור את הנושא.

לא הצגת את עצמך.

אני מאיגוד העובדים הסוציאליים. נמצא כאן גם נציג של משרד הרווחה שמכיר את הנושא. אנחנו מנסים לפתור את הנושא. יש לנו כאן בעיה מאוד רצינית, מאוד קשה וזאת בעיה שלא נפתרת. היא נמצאת בדרגים הכי גבוהים גם במשטרה וגם במשרדים הממשלתיים. יש ועדה בין-משרדית בראשות מנכ"לית משרד המשפטים. נעשים כל הניסיונות כדי לפתור את הנושא.

אני רק רוצה להוסיף ולומר שלא רק העובדות הסוציאליות מאוימות. כיום מאוימים גם בני משפחותיהם. ההשמצות האלה גולשות מעל גבי המרשתת ובעצם יוצאות גם למרחב המחיה המאוד אישי של העובדות הסוציאליות, כשאני מדברת על פיזור עלונים, גניבה מתיבות הדואר והפגנות עושים מול הבית שלהן תוך שלמעשה קוראים להן חוטפות סוציאליות, פמינאציות, סוהרות מטרבלינקה ואני יכולה גם, אם הוועדה תרצה, להגיש לידיה מסמך שבאמת מפרט את התופעה.

לקבל, זאת תמיד חובה. במקרה זה, זאת חובה אפילו חשובה מאוד.

אני אשמח. יש לי מסמך שהגשנו לוועדת ארבל ואני אשמח להעביר לכם אותו.

תודה.

אני מההסתדרות הרפואית. החוק הזה כמובן חל גם על אנשי צוות במוסד רפואי בכללם רופאים ורופאות. אנחנו בהסתדרות הרפואית מטפלים בזה לא מעט. יש לנו מוקד אלימות אליו יכולים לפנות רופאים ורופאות במשך 24 שעות ביממה. זה כלי אחד מסך הכלים שקיימים להתמודד עם התופעה של אלימות. כמו שאמרת בישיבה הקודמת, הכשרה זה דבר מאוד חשוב ואנחנו גם שמים על זה דגש. זה בהחלט נכון מאוד.

אני אגיד שבהגדרה הקיימת בחוק של אלימות מילולית, אני חושב שאפשר בפרשנות סבירה להחיל את החוק גם על פרסומים ברשתות החברתיות ובאינטרנט בכלל. למשל, ביולי האחרון היה לנו מקרה של שיימינג, התופעה הזאת הגיעה גם לנחלת מערכת היחסים בין מטופלים למטפלים, מקרה מאוד ברור של שיימינג באיזשהו כפר דרוזי בצפון שאבא של מטופלת כתב נגד רופא מסוים. באותו חודש הרופא הזה היה מוקצה, לא הסכימו להגיע אליו, הדברים שנרשמו היו לא נכונים, מבזים ומשפילים, לדעתי גם עונים על ההגדרה של אלימות מילולית בחוק בו אנחנו דנים עכשיו, וניתן היה להפעיל את הכלי הזה כמובן עם עוד כלים.

לשאלתך לגבי המשטרה היא מאוד רלוונטית. אנחנו מערבים הרבה פעמים את המשטרה כי שם מדובר במקרים מובהקים או כאשר הרופא מוכן למסור עדות. אגב, יש גם תכנית לאומית. נראה לי שניגוד לסיפור של העובדים הסוציאליים, בנושא של מוסדות רפואיים זה טופל קצת יותר טוב. יש תכנית ממשלתית שהיא מבוצעת. יש כבר דוחות שמראים שדברים קורים, מוצבים היום שוטרים יותר ויותר במדים בבתי החולים ואנחנו כבר בסיום פיילוט בעניין הזה בשיתוף כמובן הממשלה שהיא המבצעת והמשטרה.

יש מקרים אפורים מבחינה פלילית, לא מבחינת החוק הזה, של שיימינג, של ביזוי, של השמצות שהם פוגעניים מאוד, הם פוגעים גם ביכולת של הרופא לתפקד בעיקר במרפאות הקהילה ואני חושש שדווקא ההגדרה שמביאים היום מצמצמת במידה מסוימת את האפשרות להפעיל את החוק הזה לגבי פרסומים ברשתות החברתיות. לא כל פרסום אפשר להגיד שהוא עלול להביא או שיש חשש ממשי, אני לא יודע איזה נוסח מוצע כאן לקריאה שנייה ושלישית, אבל לא כל פרסום בהכרח יביא לפגיעה פיזית באותו מטפל אבל הוא גורם בעיות. האפשרות להזהיר אותו ואולי בהמשך למנוע כניסה שלו לאותה מוסד כמבקר, לא כמטופל – וצריך להזכיר את זה – החוק הזה לא מאוד חזק. כמובן שמי שצריך לקבל טיפול, מקבל טיפול, כולל אגב לפעמים מטופלים שהם עצמם תוקפים את אותו רופא אבל הרופא בשוך הסערה ייתן את הטיפול כי האתיקה מחייבת אותו, ויש מקרים מאוד מסובכים. אבל יכול ל היות שאם כאן היו מבהירים בהגדרה של אלימות מילולית שהדברים האלה, דברי גידוף, השמצה, ביזוי וכולי לרבות פרסומם, לדעתי זה היה מספק ומבהיר שהחוק חל גם על פרסום באינטרנט .

ההצעה שמוצעת כאן, בעיני כמשפטן קצת מצמצמת את זה וחבל.

כשנגיע לסעיף עצמו, תן הצעה קונקרטית.

הלשכה המשפטית, משרד הרווחה. אני רוצה לחדד בנוגע למה שאדוני שאל לגבי המשטרה. יש הנחיה של המשטרה שתואמה אתנו שתלונות של עובדי רווחה שמוגשות, שלא לסגור אותן מחוסר עניין לציבור. במידה והתיקים כן נסגרים, אנחנו מנחים בוועדות אל-אלימות את העובדים להגיש ערר על סגירת התיק ולפעמים תיקים שמגיעים אלינו, אנחנו פונים למטה הארצי והם בודקים אותם ולפעמים פותחים אותם מחדש.

זאת רק הייתה הבהרה לעניין המשטרה.

משרד המשפטים.

יש לך מבטא משלנו.

נכון. זה לא עובר.

אני צריך להיזהר כי אחר כך יגידו שאמרתי משהו על המרוקאים.

אני לא מרוקאית.

לא נורא. זה ניתן לתיקון.

בעלי כן.

אני רוצה לציין בקשר לשאלות שלך לעניין הטיפול והאמצעים שננקטים כלפי כל הפרסומים הפוגעניים כלפי העובדים הסוציאליים. גם שרת המשפטים ערה לתופעה ולפני כמה חודשים היא הקימה ועדה ציבורית אותה אני מרכזת. בראש הוועדה עומדת השופטת עדנה ארבל וחברים בה הרבה אנשי ציבור כמו המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אנשי פרקליטות, פרופסורים מהאקדמיה, אנשי תקשורת, אנשי אתיקה וטכנולוגיה. הוועדה דנה בכלל השאלה של הפרסומים הפוגעניים באינטרנט אבל היא גם התחילה מהשאלה של הפרסומים הפוגעניים כלפי עובדים סוציאליים ושמעה את נציגי העובדים הסוציאליים. בישיבה הקודמת היא שמעה שופטי נוער שגם הם מוכפשים על ידי אותה קבוצה. אנחנו שוקלים אמצעים מכל מיני תחומים כדי לשפר את המצב וכדי שיהיו כלים להתמודד עם זה.

משרד המשפטים. מבחינת המעשים החקיקתיים שכבר נעשו בהקשר הזה. מעבר לתיקון החוק הספציפי הזה תוקן גם חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור שמקנה סמכויות למאבטחים. התיקון הראשון נעשה ביחס למקומות רווחה והתיקון השני נעשה ביחס לבתי חולים. באותם מקומות יש מאבטחים מיוחדים שיש להם סמכויות עודפות והסמכויות שלהם הן גם סמכויות מניעתיות. זה מהלך חקיקתי שלא היה לנו כל כך פשוט אתו. יש להם בעצם סמכות לפעול במקרה שיש הסתברות גבוהה להתרחשות של מעשה אלימות. אותם מאבטחים הוכשרו במיוחד לכך ואותם מאבטחים מוצבים במקומות רווחה ובבתי חולים.

כמו כולם, אני בטוח, מזועזע מאלימות כלפי רופאים, כלפי משרתי ציבור, כלפי בכלל כל אזרח ואזרחית. אלימות היא דבר איום ונורא שצריך לגנות ולהילחם בו כי זה לא ייגמר לעולם ולא ייגמר אם לא תהיה התמודדות מכל הכיוונים. אין ברירה כי זאת פשוט תופעה שאי אפשר למגר אותה באופן מוחלט.

צריך לעשות את זה בכמה תנאים, אבל אני אגיד את ה-אבל שלי. לא לשכוח שלפעמים אלימות נוצרת מהמצבים שאנחנו בעצמנו מייצרים. אני אומר את זה בשיקול דעת ובזהירות. אבל לצערי לפעמים, בלי לציין שום סקטור ולא שום דוגמה - כולל אני, גם אני בלי לדעת לפעמים פוגע, ואני מעדיף לומר על עצמי מאשר על אחרים - צריך לדעת כדי שנלמד לא לייצר מצבי אלימות. מי שיעז להרים יד, זה נורא, אבל בואו נשקול גם את המצב שמביא אנשים מסוימים להתנהג כך.

אתם משרתים את האוכלוסייה הסובלת ביותר במדינה, סובלת לפעמים מבחינה בריאותית, מבחינת שירותים, מבחינת הטיפול בה והאנשים האלה אף פעם לא יהיו ברמה הנדרשת שלכם או ברמה בכלל שמאפשרת להם לשקול מה טוב, מה אפשרי ומה לא. לכן צריך להיות זהיר.

כאיש ששירת את הציבור חמישים שנים, אני מודה שיש הרבה דברים שמשפרים את ההתנהגות של אנשים שיש להם נטייה לאלימות. הם אשמים מראש, אבל איך מגיעים למצב הזה, בואו נתחלק גם אנחנו החברה מגרימת המצב הזה. ברור שאתה לא מקבל את התשובה הצפויה והמצופה, אתה מגיב באופן אלים.

אני אומר לכם את זה כהערה כללית. אפילו היום אמרו לי שהייתי אלים, ואני מתנצל. התנצלתי. אבל זה לא אומר שלפעמים אנחנו לא מייצרים את זה. לא לשכוח את הקטע השני של הנוסחה הזאת של מהי אלימות.

ברשותכם, הייתי רוצה שנעבור להקראה ודברי הסבר של היועצת המשפטית שלנו.

למעשה החוק שאנחנו מבקשים לתקן, חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול, הוא חוק שמבקש להתמודד עם הבעיה שהועלתה כאן. אנחנו באמת נמצאים במישור המינהלי. כמובן שהחוק הזה חי לצד האפשרות לאכוף ולטפל בבעיות האלה גם במישור הפלילי לפי חוק העונשין בעבירות שמיוחדות לנושא הזה.

החוק בעצם מאפשר הפעלת סנקציה כלפי מי שנוקט אלימות פיזית או אלימות מילולית כאשר אנחנו מדברים על איזשהו משהו מדורג. קודם כל נותנים התרעה ל-12 חודשים וככל שאותו אדם חוזר על אותו מעשה אלימות במהלך אותה תקופה, ניתן להרחיק אותו למספר חודשים, תלוי במעשה שהוא נקט בו, בין אם זה מהמוסד הרפואי או מהמקום בו נותנים את שירותי הרווחה. גם זה מוגבל ואמרנו שאם הוא צריך לקבל טיפול או בכל זאת שירות חיוני בשירותי הרווחה, עדיין הוא יצטרך להיכנס לאותו מקום.

החוק מדבר על מעשה אלימות מילולית שזה מה שדובר כאן, האיומים, ההשמצות והביזויים, ואלימות פיזית שזה משהו יותר ברור כאשר באמת מדובר על מעשה פיזי כלפי אותו אדם.

הצעת החוק במקור עברה בקריאה הטרומית ובקריאה הראשונה בכנסת ה-19 ובמקור באמת הבקשה הייתה להרחיב את זה לרשת האינטרנט. כלומר, להגיד במפורש שהפרסום נעשה ברשת האינטרנט. במהלך דיונים שעשינו, חשבנו שהאמירה הזאת היא מיותרת והיא יכולה אף לצמצם מקומות אחרים בהם לא נאמר שפרסום צריך להיעשות באופן ספציפי ברשת האינטרנט כדי להיחשב כפרסום. לכן חשבנו שזה לא נכון להגיד ספציפית רשת האינטרנט אבל כן היה חשוב להרחיב את כל הנושא של האיומים, גידוף, השמצה, שיכולים אולי להתפרש כמשהו שצריך לעשות לפני האדם או באותו מקום, גם לפרסום שהוא פרסום רחב ויכול לחול בכל המדיות. אותו פרסום, בגלל הנושא של חופש הביטוי והאיזון שניסינו לעשות כאן, לא כל אדם שיוצא ואומר שהוא ראה היום את זה והיה כך וכך, אלא צריך שהפרסום הזה באמת, האמירה הזאת יכולה להוביל לכדי מעשה שיש בו מעשה של אלימות פיזית כלפי אותו אדם.

זה האיזון שניסינו למצוא בין הרישא של התוספת לסיפא שלה.

אני מבינה את הטענה אבל אני לא בטוחה שזה מצמצם במובן הזה. הצמצום מתבקש מעצם זה שאנחנו מרחיבים לכל פרסום כי להשאיר פרסום לכשעצמו באופן רחב, זה בעייתי.

זה עלול להוביל לאלימות פיזית. שוב אני חוזר על הטענה שאולי בנוסח הנוכחי, בהגדרה הנוכחית, אותו פרסום בכלל נתפס בתוכה. שנית, נגיד אנחנו מדברים על פרסום שלא יביא לאלימות פיזית אבל יביא לאלימות מילולית קשה. זה בסדר?

זה ממילא נמצא היום בחוק, האלימות המילולית הקשה.

כן, אבל אנחנו מדברים על פרסום ואנחנו לא רוצים להגיע לשם. את אומרת שאם נגיע לשם וזה יתממש, אז החוק יחול. אם התכלית הייתה להבהיר שאותם דברים הם גם בפרסום - - -

מה ההצעה הקונקרטית?

אם אני מבינה נכון, אתה רוצה להוריד את הסוף.

או פשוט להבהיר שהדברים האלה, בין אם נאמרו בפני המטפל או בפרסום.

אני רפרנטית חופש ביטוי במשרד המשפטים ולכן אני אענה לך מבחינה חוקתית ומבחינת האיזונים. ההגדרה היום של אלימות מילולית, קודם כל, במשפט הישראלי, לפי הפסיקה של בית המשפט העליון, צריך לפרש בצמצום הוראות בחוקים שמגבילות זכויות. כך שהיום אנחנו קוראים את ההגדרה של אלימות מילולית כפי שהיא היום ובעצם צריך לפרש אותה כך שהיא חלה רק על אמירות שנאמרו בתוך המוסד מול אותו רופא או עובד סוציאלי.

היום יש בקשה להרחיב את זה.

אני לא בטוח שזאת הייתה תכלית החקיקה.

כך קראנו את הדברים. התיקון הזה נחקק רק לפני שלוש שנים. אנחנו עכשיו רוצים שנוכל להרחיב בן אדם ממוסד טיפול לא רק כי הוא אמר משהו ואיים כלפי אותו עובד ציבור בפניו ואז אותו עובד חש אלימות פיזית בגלל האלימות המילולית שמתנהלת מולו אלא שהתפרסם משהו במרחב הווירטואלי או בעיתון או כל דבר אחר, כך שהאלימות היא יותר רחוקה כי בעצם יש מרחק בין שני האנשים, בין המפרסם, בין המכפיש לבין הנפגע.

הדבר הזה יותר פוגע בחופש הביטוי. כדי שתהיה אפשרות לפגוע יותר בחופש הביטוי, אנחנו צריכים איזון בצד השני כך שאם אתה רוצה סיבה להרחיק את הבן אדם ממוסד הטיפול, אתה כן צריך שתהיה סיבה אמיתית לזה. אם הוא אומר דברי הכפשה באופן כללי בלי שיש לזה חשש ממשי שהדבר יוביל לאותו מפרסם לנקוט במעשה אלימות, אין סיבה משמעותית למנוע את הכניסה שלו למוסד הטיפול. זה האיזון שאנחנו ראינו לנגד עינינו.

יש לי שאלה. אותם פרסומים שאני הקראתי, בעיניך נכנסים לקריטריונים של החוק?

את צריכה לתת לי דוגמה.

פרצוף תחת, הטיפול שלך כושל, רוקדת על דמם של ילדים, אני אפטר אותך, אני אגרום לפיטורים שלך.

זה לא. אני אדם פשוט. אני לא משפטן. יש לי משפטנית בבית וזה מספיק. אני לא משפטן ואני אומר לך לא. זה נאמר בצורה כועסת, סובלת, אלף ואחד דברים.

אני בכלל חושב שיש לנו כאן בעיה מאוד קשה. אם היית מנהלת את המוסד הזה ואחד העובדים שלך היה מקבל את אותם משפטים, את היית יכולה עכשיו לא לאפשר לאיש לקבל שירות? להמליץ על כך? תראי איזה עוצמה נתנו. זה מה שהחוק קובע. יישום החוק בעקבות איומים כאלה ומשפטים בלתי נסבלים, תגדירי אותם איך שאת רוצה, ובאמת בלתי נסבלים, זה נותן לכם פעם ראשונה חוק שאוסר על מישהו להיכנס לאיזה מקום.

כמבקר. לא כמטופל.

ודאי. אתה לא תיתן לו למות. ברור.

אדוני היושב ראש, יש לי שאלה להבהרה למשרד המשפטים. אם זה לא נתון לפרשנות מסוימת שמעלה חשש ממשי שייעשה מעשה אלימות פיזית כלפי אדם – אנחנו נתקלים בזה וגאל נתקלת בזה בוועדה שהיא מרכזת ויש שם מקרים שהם גבוליים – מי ייתן את הפרשנות הזאת, האם זה מעשה שהוא עלול להיגרר לאלימות פיזית? לא.

זה שיקול הדעת הענייני שנתון למנהל.

שנתון למנהל לפי התקנות שקיימות ולפי החוק.

לפי החוק עצמו.

תראו איזו סמכות יש לו.

לפי התקנות שקיימות בחוק הקיים.

תנו לנו לקרוא את החוק ונשמע אם יש הערות לחוק עצמו.

הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 2) (הרחבת ההגדרה "אלימות מילולית"), התשע"ו-2015

תיקון סעיף 1

בחוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול, התשדע"א-2011, בסעיף 1, בהגדרה "אלימות מילולית", בסופה יבוא "וכן פרסום כלפי איש צוות במוסד רפואי או עובד רווחה, בקשר לעבודתו, שמעלה חשש ממשי שהמפרסם יעשה מעשה אלימות פיזית כלפי אדם כאמור".

היות וזאת אחריות מאוד גדולה לקבל החלטה פה אחד, החלטה שלי, אני מבקש לשאול, משרד הרווחה, אתם בעד תיקון החוק?

כן.

משרד המשפטים, בעד תיקון החוק?

כן.

גם איגוד העובדים הסוציאליים בעד החוק. איגוד העובדים הסוציאליים אפילו יזם את החוק בכנסת הקודמת.

משרד הבריאות?

בעד.

הם אפשר הערה לנוסח. במקום "שמעלה חשש ממשי" חשבנו בסופו של דבר שעדיף שיהיה כתוב "שיש בו חשש ממשי".

שיש בפרסום. בסדר.

ההסתדרות הרפואית?

בכפוף להסתייגות.

חוק הוא חוק. אין הסתייגות.

אני מבין את הדברים שאמר משרד המשפטים אבל גם כמשפטן אני חושב שלא מבינים את חומרת הפרסום בפייסבוק. לפעמים זה הרבה יותר חמור מלהגיד את זה למטפל בפנים. יש עוד אנשים שרואים את זה.

חבר הכנסת אילן גילאון, תצטרף כדי שאני לא אצביע לבד.

אני מגיע בסוף הדיון.

יופי. יש לי חבר.

רק תגיד לי מה הדעה שלי לפני שאני מצביע.

הנושא של אלימות כלפי העובדים במוסדות שנותנים שירות לציבור, אם זה בתחום הרפואי, עבודה סוציאלית.

אני מצביע בלי לדעת על מה. זה לא יפה. מה שאלאלוף יגיד לי, אני מצביע בעד.

אני לקחתי את הדברים ברצינות ובאחריות מלאה.

אני סומך עליך בעיניים עצומות.

אנחנו מצביעים. מי בעד אישור הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 2) (הרחבת ההגדרה "אלימות מילולית"), התשע"ו-2015?

הצבעה

בעד הצעת החוק – פה אחד

הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול נתקבלה.

התיקון עבר.

לקריאה שנייה ושלישית.

כן. בעקבות הדיון הזה, כל דיון מלהיב אותי לעוד דבר, אני מודיע שאנחנו נעשה הכול כדי לקיים דיון אמיתי בנושא אלימות בהשתתפות כל הגורמים שציינתם והדיון הזה יבטא את רוח ההתמודדות הנדרשת לנושא הזה.

הישיבה נעולה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:05.