הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 122

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, י' בטבת התשע"ו (22 בדצמבר 2015), שעה 9:15

בתי תמחוי לניצולי שואה בסכנת סגירה – הצעות לסדר-היום של חברי הכנסת סופה לנדבר, איציק שמולי, מירב בן ארי, יואב בן צור, קארין אלהרר, שולי מועלם-רפאלי ואברהם נגוסה

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

מירב בן ארי

אברהם נגוסה

איציק שמולי

דב חנין

אחמד טיבי

סופה לנדבר

רויטל סויד

עודד פורר

אלי גרונר - מנכ"ל משרד ראש הממשלה

אהוד פראוור - סמנכ"ל ממשל וחברה, משרד ראש הממשלה

אליעזר יבלון - עו"ד, מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים

חנן פריצקי - מנהל אגף תקצוב וכלכלה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

תמי מרוז - מפקחת ארצית, ניצולי שואה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

רוני מלכאי - דוברת משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מירב דדיה מולד - יועצת מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים

שרה זילברשטיין-היפש - מנהלת תחום פניות הציבור, המשרד לשוויון חברתי

צח בן יהודה - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

שולה אגמי - מרכז השלטון המקומי

שלמה גור - סגן נשיא לישראל, ועידת התביעות

ירון מרקוס - מנהל מחלקת הקצבות ישראל, ועידת התביעות

אנה מאגין - יועצת תקשורת רוסית, ועידת התביעות

אורלי יוסף - דוברת ועידת התביעות

מרים גרייבר - עמותה פרלמנטרית, יו"ר ארצית של עמותת יש

ארנה קרצר ויגדס - יו"ר התאחדות עולי רומניה, חיפה

צבי דורי - נציג אשל שפ"י כולל חב"ד

לוי אדרעי - נציג אשל שפ"י כולל חב"ד

יעקב גלויברמן - מנהל החסד יד ביד, לוד

נעה בן שבת

ענת כהן שמואל

אהובה שרון, חבר המתרגמים

בתי תמחוי לניצולי שואה בסכנת סגירה

הצעות לסדר-היום של חברי הכנסת סופה לנדבר, איציק שמולי, מירב בן ארי, יואב בן צור, קארין אלהרר, שולי מועלם-רפאלי ואברהם נגוסה

היום ה-22 בדצמבר 2015, י' בטבת התשע"ו, השעה 09:15 ואני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אנחנו דנים בנושא שיש לו רגישות מאוד גדולה. אני חייב לציין בגאווה שנמצא כאן מנכ"ל משרד ראש הממשלה אלי גרונר, מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים אליעזר יבלון, סגן נשיא ועידת התביעות שלמה גור וכולם מצאו לנכון להגיע לישיבה ולהיות שותפים לדיון לאור רגישותו ולאור חשיבותו.

ברשותכם, כדי להרוויח זמן, אני לא אפתח ולא אגיד את מה שתכננתי להגיד אבל הדברים בוודאי ייאמרו על ידי אחרים.

הרעיון הוא פשוט והוא שלא ייסגרו בתי תמחוי שמשרתים לא רק את ניצולי השואה ו\אלא את שאר האוכלוסייה במדינה שזקוקה לצערנו לאוכל בעזרת עמותות מדהימות שעובדות ו על חלקן גם שמענו ברדיו ואני מודה לחבריי חברי הכנסת שיזמו את הדיון המהיר ועל היענות הוועדה להתכנס מידית לדון בנושא הזה.

כל אחד מאתנו, אני בטוח, רגיש לנושא הזה. אני לא אפתח ולא אומר יותר מזה אלא אבקש ממנכ"ל משרד ראש הממשלה לומר דברי פתיחה.

תודה לך יושב ראש הוועדה לכל הנוכחים כאן. הדיון הזה מתקיים דווקא ב-י' בטבת ואני חושב שיש לזה מסר לא מבוטל.

לראש הממשלה נודע על הסיפור הזה אתמול מאוחר בלילה והוא הנחה אותי וביקש ממני להגיע לכאן כדי להביא פתרון. לשם כך ניהלנו כמה טלפונים אתמול בערב והבוקר ואנחנו הולכים להביא פתרון. ממשלת ישראל הולכת להביא פתרון. נקודה. אנחנו מביאים פתרון. בתי תמחוי בישראל לניצולי שואה לא ייסגרו, לא לניצולי שואה ולא לאחרים.

הנושא הזה חשוב מאוד לראש הממשלה. הנושא חשוב מאוד לכל אזרחי ישראל.

כפי שאני מבין, ועוד לא הספקתי לצלול לעומק העניין, יש כאן חילוקי דעות מקצועיים בין גופים מסוימים ואני חושב שחשוב לשמוע מה שיש לכל צד לומר, אבל המסר העיקרי שיש כאן הוא שמבחינת ממשלת ישראל, מבחינת משרד ראש הממשלה – ואני מרשה לעצמי לדבר בשמו של משרד הרווחה, למרות שנמצא כאן הקולגה שלי אליעזר שידבר גם הוא בשם משרד הרווחה – אני חושב שאנחנו יוצאים מכאן פה אחד עם בשורה לאזרחי ישראל ובעיקר לניצולי השואה שזקוקים לפחות לארוחה חמה אחת ביום והוא שהשירות הזה שהם מקבלים מהמדינה, הם ימשיכו לקבל אותו מהמדינה. זה המסר העיקרי שלנו כאן היום.

ומוועידת התביעות. מה שלמה גור, סגן נשיא ועידת התביעות לישראל.

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, נכבדיי, כולם. ועידת התביעות מממנת ארוחות חמות לניצולי שואה בישראל מאז שנת 2003 והיקף המימון הזה בשנים האלה הוא כמאה מיליון שקלים. בשנה האחרונה היקף המימון עמד על כשבעה מיליון שקלים ומזה שנים שאנחנו מבקשים שהכספים הללו ייועדו לניצולי שואה בלבד. זה המנדט שלנו וזאת הביקורת שמוטלת גם עלינו על ידי גורמים שונים מהממשל האמריקאי שם אנחנו רשומים ועד ממשלת גרמניה ממנה מגיעים מקורות הכסף שלנו.

לכן אנחנו צריכים למצוא מנגנון שיאפשר את הביקורת, הבקרה והניטור שהכספים הללו מיועדים לניצולי שואה. אנחנו מעריכים מאוד את פעולתם של כל בתי התמחוי שמאכילים הרבה מאוד גורמים אחרים ולכבוד הוא לנו שזה נעשה, אבל אנחנו צריכים להבטיח שזה ייועד רק להם.

אנחנו מסייעים לניצולי השואה בתחום המזון באמצעות עמותות, בתי תמחוי, בכל רחבי הארץ והן מדווחות למשרד הרווחה שהוא גם ממליץ עליהן ואנחנו זקוקים להמלצה הזאת כי הוא מוודא שאכן בתי התמחוי עומדים בסטנדרטים ראויים של מזון שיינתן לאותם אנשים. אנחנו מעוניינים שכך זה ימשיך להיות אבל אנחנו חייבים לוודא, כפי שאמרתי, שהכספים שמקורם בוועידת התביעות יגיעו לניצולי השואה ולא לאחרים.

מבדיקות שעשינו, זה לא בהכרח כך. אנחנו צריכים למצוא מנגנון, ואני שמח שמנכ"ל משרד ראש הממשלה עמד על כך, שבזמן הקרוב יהיו דיונים כדי שאכן יימצא אותו מנגנון שיאפשר לנו, ואנחנו מוכנים להמשיך גם בשנת 2016 לממן את בתי התמחוי אם אכן יימצא אותו מנגנון מספק עליו הצבעתי.

אמרת מאה מיליון שקלים.

מאה מיליון מאז שנת 2003.

בשנת 2015 הומלצו על ידי משרד הרווחה 19 עמותות שחלקן נתנו לנו את מספרי הזיהוי של האנשים באופן ישיר כאשר משרד הרווחה, שהוא בעצם הגורם שמפקח ומקבל מהם דיווחים מלאים, לא העביר לנו את השמות. ברגע שיימצא אותו מנגנון שמנכ"ל ראש הממשלה הצביע עליו, אנחנו נהיה מוכנים לחזור גם בשנת 2016 לממן את נושא המזון בישראל.

על איזה מנגנון אתם מדברים?

זה יכול להיות כל מי שהוא מהאוכלים הקבועים בבתי התמחוי יעביר כרטיס מגנטי או כל דרך אחרת שתימצא באמצעותה אנחנו נוכל לדעת.

לא.

רבותיי, אני לא נכנס לצד הטכני. אנחנו רק צריכים לוודא.

מנכ"ל משרד ראש הממשלה יגיד לנו מה המגמה.

תאפשרו הצגת הנושא לפני שנגיע לפתרון והפתרון יהיה במשא ומתן בין הגופים.

מנכ"ל משרד הרווחה מר אליעזר יבלון.

ברשות יושב ראש הישיבה, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, חברי הכנסת, סגן יושב ראש ועידת התביעות, מכובדיי כולם. ראשית אני רוצה לומר שאני מצטרף בחום רב לאמירה של מנכ"ל משרד ראש הממשלה, וכמובן גם של יושב ראש הוועדה, שבתי התמחוי לא ייסגרו ואני קורא להם בתי אוכל כי גם הקונוטציה של בתי תמחוי היא קצת כבדה לאוזן. בתי האוכל לא ייסגרו בשנת 2016 ואני יכול לומר שגם לא נסגרו למרות ההפסקה של ועידת התביעות בהעברת התקציב שתוכנן בחצי השנה השנייה. בתי התמחוי לא נסגרו.

ב-2015.

ב-2015. בתי האוכל לא נסגרו וכל מי שהיה נזקק, יכול היה לקבל אוכל. זאת נקודה ראשונה.

אני כן מבקש לציין שקיימנו מספר שיחות ודיונים עם ועידת התביעות כדי לנסות וליצור גשר לדבר שאנחנו קוראים לו הפער שקיים בעניין של הזיהוי של ניצולי השואה שצריכים להיעזר בבתי האוכל. זה הפער עליו אנחנו צריכים ליצור גשר. אנחנו מבינים את העמדה של ועידת התביעות אבל אנחנו לא מקבלים אותה ואנחנו חלוקים עליה. לכן כמו שנאמר קודם, לקחנו על עצמנו משימה בהובלה של מנכ"ל משרד ראש הממשלה כך שבפרק זמן קצר מאוד נמצא לעניין הזה פתרון.

אני רוצה להדגיש ולומר שעל פי המדיניות שהתווה שר הרווחה חיים כץ, השנה, בשנת 2016, יהיו בסך הכול שלושים מיליון שקלים לטובת כל הפעילות של ניצולי השואה והעברנו עשרה מיליון שקלים נוספים למשרד הקליטה כאשר זה כסף צבוע לטובת הנושא הזה. זה שינוי מהותי יחסית למה שהיה בעבר, כי זאת הייתה המדיניות של השר ואנחנו כמובן מבצעים אותה.

המנכ"ל, אתה יכול להבהיר האם אלה שלושים מיליון שקלים לטובת הפעילות הספציפית הזאת עליה אנחנו מדברים?

לא. שלושים מיליון השקלים כוללים פעילויות נוספות. יש מועדונים ויש דברים נוספים. זה גידול של, למיטב זיכרוני, כעשרים אחוזים לעומת מה שהיה בשנה שעברה.

בהזדמנות הזאת אני צריך להגיד יישר כוח גדול לעמותות שנרתמו לא לסגור את בתי האוכל בשנת 2015 למרות שהן היו בקשיים אמיתיים כי התמיכה בהן קטנה באופן משמעותי אבל הן החזיקו מעמד וזה יפה מאוד. אנחנו כמשרד, בתקופה שיתקיים הדיון והבירור כיצד להגיע לפתרון מוסכם, נשמור על כך שבתחילת השנה בתי האוכל לא ייסגרו.

לסיכום עמדת משרד הרווחה אני רוצה לומר שגם אם היו קשיים בעבר, אני חושב שצריך למצוא להם פתרון שעונה לקשיים ולא לנסר את העץ עליו אנחנו יושבים.

תודה רבה. בבקש, חברי הכנסת. איציק שמולי, בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש ותודה רבה גם לוועדה שבכל פעם עולים נושאים כאלה, אדוני היושב ראש, אתה ממהר להגיב. אני רוצה להגיד תודה גם לחברי הכנסת שהצטרפו אלי ליוזמה של הדיון הזה.

אנחנו עוסקים כאן בוועדה בהרבה מאוד סוגיות חברתיות ואני חושב שהנושא של ניצולי שואה, בפרט של אלו המוחלשים ביותר, הוא אחד הנושאים הכאובים ביותר שמגיעים לשולחן הזה. אני אגיד לכם כבר בתחילת הדברים מה הפחד שלי. הפחד שלי הוא שבעוד עשרים או שלושים שנים, הדור שלי יסתכל לאחור ויגיד לעצמו דבר אחד: איך אנחנו לא פתרנו את הבושה הזאת. היום אנחנו מדברים "רק" על בתי תמחוי אבל מתוך 180 אלף ניצולי שואה שנמצאים היום במדינת ישראל, בין 25 לשלושים אחוזים חיים מתחת לקו העוני ומה אנחנו עושים? אנחנו כל יום מסבירים להם כמה הם לא עומדים בקריטריונים כי אם הם היו במחנה כזה ולא במחנה אחר, הם לא מספיק טובים כדי לקבל תמיכה נורמלית מהמדינה.

תבינו, אדוני המנכ"ל, מנכ"ל משרד הרווחה, איזה דבר מטורף קורה כאן. מדינת ישראל מתנערת מהאחריות שלה, זורקת אותה לעמותות ואז היא אומרת לעמותות כמה הן לא מספיק טובות, כמה המנגנונים לא מספיק טובים ולכן אין תקצוב מספק ממשרד הרווחה. עיקר הבעיה והביקורת שלי היא בכלל לא אליכם למרות שאני חושב שבמשך השנים יכולתם לעשות הרבה יותר אבל אני מבין שלכם יש מנדט מסוים. עיקר הביקורת שלי היא על העובדה שמדינת ישראל לוקחת את התחום הזה של סיוע ותמיכה לניצולי שואה וכל הסיפור תלוי ברצונה הטוב של ועידת התביעות להעביר כסף לעמותות.

התביעה המרכזית שלי והביקורת המרכזית שלי היא כלפי משרד הרווחה. במדינה בה יש כחמישים-שישים אלף ניצולי שואה שחיים מתחת לקו העוני, אם הם יקבלו ארוחה חמה ביום או לא יקבלו ארוחה חמה ביום, זה תלוי ברצונה הטוב, במנגנון שיהיה לשביעות רצונה של ועידת התביעות.

אדוני מנכ"ל משרד ראש הממשלה, יש לנו תקציב מדינה, תלוי איך סופרים, שמתקרב לאזור ה-400 מיליארד שקלים. אתם רוצים להגיד לי שעד היום לא מצאתם תקציב מספק כדי לתמוך בעמותות האלה? העמותה של יד ביד, מקבלת 9,000 שקלים בשנה ממשרד הרווחה כדי להאכיל קשישים ניצולי שואה. אני לא יודע כמה אנשים אתם מאכילים בסכום הזה במשך יום ולא בשנה. זה מה שחושבת מדינת ישראל שהיא צריכה להעניק ולתמוך בעמותה שמאכילה ניצולי שואה? 9,000 שקלים בשנה?

בוועדת הכספים אנחנו כבר כמה ימים מעבירים עשרות מיליארדי שקלים מפה לשם. אני לא רוצה להיכנס לדיון פוליטי ולכן אני לא אגיד לכם לאיזה מטרות מעוברים הכספים, אבל רק להבהיר לכם. עשרות מיליארדי שקלים עוברים מכאן לכאן ולעמותה שמאכילה ניצולי שואה נותנים 8,000 שקלים בשנה. למה? כי אין לה מנגנון.

עוני, כפי שאמר הרב גלויברמן הבוקר, וכפי שאומר אילן גילאון פעם אחרי פעם, זאת לא גזרת גורל אלא זאת תוצאה של מדיניות. זאת מדיניות שהיא יוצרת את העוני. מי כמו היושב ראש שלנו יודע ומכיר את העניין הזה. זאת מדיניות. זה לא מקרי שעל הטייקונים של חברות הגז נלחמים כאן בבית הזה מצד הממשלה כמו אריות וכאשר אנחנו מדברים על ילדים מתחת לקו העוני או על ניצולי שואה עניים, נותנים 8,000 שקלים בשנה לעמותה שמאכילה אותם.

עוד משפט אחד לכם בוועידת התביעות. תראו, בין שתי הברירות, הראשונה שקשיש שהוא לא ניצול שואה לפי ההגדרות המתוחכמות של מדינת ישראל "התגנב" לחדר ויאכל על חשבונכם, לבין הברירה השנייה שניצול שואה ילך לישון רעב, אני מוכן לקחת את הסיכון שקשיש שהוא רק רעב והוא לא ניצול שואה, יתפלח ויאכל על חשבונכם.

אני אומר עוד פעם שעיקר הביקורת והציפייה שלי היא לא מכם אלא היא מהמדינה. היא אך ורק מהמדינה.

הייתי מבקשת שמנכ"ל משרד ראש הממשלה יישאר עת אני אדבר. יכול להיות שנכניס בוררות לדברים כדי שראש הממשלה ידע. יש כמה נושאים שקשורים לניצולי שואה וחשוב שראש הממשלה ידע עליהם.

ההתייעצויות היו אתי כל הלילה כולל הבוקר. לא עליתי לשידור אלא השארתי לכם את הבמה ועשיתם את זה באחריות מלאה. שמענו גם את נציג העמותות או מפעיל עמותה מאוד מכובדת. אני רוצה להגיד לכם שבאנו לנושא הספציפי הזה ואנחנו נקיים דיון על ניצולי השואה כולל התיקון ההיסטורי שהכניסו גם מדינות נוספות וקהילות נוספות כמו יהדות מרוקו ויהדות אלג'יר ועיראק, וזה תיקון היסטורי. הדיון הזה ייעשה ב-28 לחודש בהשתתפות שר האוצר וסגן שר האוצר, דיון אליו כולם מוזמנים ושם נקיים דיון רחב בנושא ניצולי השואה.

כרגע תרשו לי, אני התחייבתי בפני מנכ"ל משרד ראש הממשלה – ולזכותו ייאמר ולזכות ראש הממשלה באופן אישי שהיה בצד השני של הקו עם המנכ"ל שלו כדי להביא לדיון ולסיום הפרשה הזאת - שהוא יצא מכאן בשעה 9:30.

אני אדבר רק על ניצולי שואה.

תנו לי לנסות לעשות זאת, תנו לו לומר את דבריו ואחרי שהוא יצא, הנציגים שלו יישארו אתנו.

תודה רבה. אדוני היושב ראש, תודה רבה על שאתה מקיים את הדיון המהיר כי הנושא חשוב לך, חשוב לנו ואני מאמינה שקודם כל חשוב למדינת ישראל. מאחר שהנושא הזה עולה היום, זאת תעודת עניות למדינת ישראל.

אני רוצה לדבר על סגירת בתי התמחוי. טוב עשה ראש הממשלה שהתערב בנושא וטוב עשית אתה ואני יודעת שאתה מעורב בסיפור, וכך גם מנכ"ל משרד הרווחה. אין לי טענות לוועידת התביעות. אמנם אמר חבר הכנסת איציק שמולי שלא צריכים לבדוק בקפדנות האם עוד קשיש עני בא לבית התמחוי כדי לאכול שם. אני זוכרת מסיפורים ומספרים שקראנו שכאשר היה רעב במקומות בהם הם היו סגורים, הם היו מתחלקים בפרוסת לחם אותה היו אוכלים כולם. אני חושבת שהמסורת הזאת אנושית.

כאמור, אני לא באה בטענות לוועידת התביעות. אדוני היושב ראש ומנכ"ל משרד ראש הממשלה, דיברנו בכנסת על מה שקרה עם החלוקה של מיליארד שקלים כאשר ראש הממשלה היה מעורב כדי לתת לאנשים ניצולי שואה את הכסף. סיסמאות ודיבורים והבטחות בנפרד כי מה שקרה בפועל, למה ניצולי שואה צריכים להגיע ולבקש את האוכל או לקבל את האוכל בבתי תמחוי? בגלל שניצולי השואה חיים בעוני. במשך שנים כאן בכנסת העברנו כמה חוקים אתם חיים האנשים האלה. קודם כל החוק של יורי שטרן אבל הוא נעלם ופתאום ביטלו אותו ואף אחד לא מתערב. העבירו את ניצולי השואה ממשרד הרווחה, מהביטוח הלאומי למשרד האוצר שם הקימו רשות והבירוקרטיה חוגגת. ביטלו השלמת הכנסה והאנשים איבדו את ההטבות אותן הם חייבים לקבל. זאת אומרת, לא לשלם ארנונה, לא לשלם עבור תרופות, תעריפי חשמל מופחתים וגם כסף שעכשיו הם חייבים לקבל כתוספת לביטוח הלאומי אותו הם מקבלים כקצבה. גם זה עומד בסימן שאלה.

ברשותך, זה לא הדיון עכשיו. על זה מתקיים היום דיון בשעה 12:00.

גם על הדיון הזה אני רוצה לדבר. לא יכול להיות שמאיימים על ניצולי השואה – כך הודיעו לי אתמול ניצולי השואה – שאלו שהעבירו אותם ממשרד הרווחה למשרד האוצר, לא יקבלו את התוספת. באיזו זכות? מי מחלק כאן את הכספים? האנשים האלה חייבים לקבל תוספת ואתה עבדת על זה כאשר היית יושב ראש הוועדה למלחמה בעוני.

הסכום שהם מקבלים מגרמניה הוא כל כך קטן ואני חושבת שהוא צריך להפוך שוב לרנטה ולא להכנסה. אנחנו העברנו חוק על כך למען ניצולי שואה ואמרנו לא פעם אחת שרנטה מגרמניה שהם מקבלים היא לא הכנסה אלא זה כסף שהם מקבלים כפיצוי - למרות שאי אפשר להגיד פיצוי – על מה שהם עברו בחיים. כולנו ביקרנו במחנה מוות ואנחנו עברנו שם ליד החדרים עם החפצים, מזוודות, סמרטוטים שהיו בגדים צמרמורת הייתה בגוף כל אחד מחברי הכנסת והשרים שהיו במשלחת. אני אומרת שהאנשים האלה, מה שהם עברו בחיים, אי אפשר לסלוח על זה. האנשים עברו את זה בחייהם ועד שהם חיים במדינת ישראל, רנטה מגרמניה צריכה להיות רנטה ולא הכנסה. הכסף שהם מקבלים צריך להיות כסף אותו הם הרוויחו בזכות ולא צריך לעשות אתם פינג פונג ו להעביר אותם ממשרד אחד למשרד שני ואחר כך מהמשרד השני למשרד השלישי. זה לא יכול להיות.

אני מבקשת ממך אדוני מנכ"ל משרד ראש הממשלה, תעביר את זה בבקשה לראש הממשלה. רנטה מגרמניה צריכה להיות רנטה מגרמניה ולא הכנסה. האנשים האלה בזכות צריכים לקבל את הכספים האלה כל זמן שהם חיים. הם צריכים לקבל את כל ההנחות כדי לא להגיע למצב בו הם נזקקים לבתי תמחוי.

טוב עשית אתה אדוני היושב ראש שניהלת את הדיון כדי שבתי התמחוי לא ייסגרו. תודה.

תודה. מנכ"ל משרד ראש הממשלה.

שוב תודה לכולכם. אני מתנצל מראש מאחר ואני נאלץ לעזוב – הייתי צריך לעזוב לפני עשר דקות – אבל היה לי חשוב מאוד להגיע לכאן ויותר חשוב, היה חשוב לראש הממשלה שאני אגיע לכאן.

כדאי שנעשה כאן צעד אחורה וניזכר לשם מה אנחנו כאן, לשם מה כינסתם את הדיון הזה. איך קראתם לזה? בתי תמחוי לניצולי שואה בסכנת סגירה. זאת מטרת הדיון ולשם כך אנחנו כאן. כולנו כאן מתואמים במטרה הזאת. בניגוד להרבה דיונים שמתקיימים בבניין הקדוש הזה, אין כאן צד אחד שרוצה דבר אחד וצד שני שרוצה משהו אחר. חבר הכנסת שמולי, זה לא מתווה הגז. אני חושב שכל אחד בחדר רוצה להבטיח שבתי התמחוי לניצולי שואה שהם בסכנת סגירה, לא ייסגרו. כולם רוצים את זה.

במבחן התוצאה משרד הרווחה תומך בניצולי שואה בשלושים מיליון שקלים. זה לכשעצמו מדבר.

עם תוספת של עשרים אחוזים.

בסדר, אבל תסתכלו על המספר הכולל.

כולם רוצים שבתי התמחוי האלה יישארו פתוחים.

בשנה שעברה היה שר מאוד מכובד, לא השר של היום, שאמר שישים מיליון שקלים בביטחון תזונתי למרכז רבין בתל אביב. אני רציתי לומר לו, אדוני, עם דיבורים לא הולכים למכולת. עכשיו אומר מנכ"ל משרד הרווחה ומספר לנו סיפור על שלושים מיליון, אבל זה כבר ירד לחצי. אני מודיע לך שזה גם יהיה פחות משלושים מיליון. מספיק עם הסיפורים האלה.

הדיון כאן הוא על בתי תמחוי בסכנת סגירה.

נכון.

נושא של ניצולי שואה, לפני הכול.

הסכמתי להערה אבל לא יותר. אני מבקש לא להתערב בדברים של המנכ"ל.

כולם רוצים שבתי התמחוי יישארו פתוחים והם יישארו פתוחים.

חבר הכנסת שמולי, אני מאוד מכבד ושומע את מה שאתה אומר. קשה לחלוק על הדברים אבל מה לעשות שבמדינת ישראל יש מונח כזה בעברית של קריטריונים. לצערי יש קריטריונים בכספי ציבור וזאת המציאות, אם אלה הטבות מס, אם אלה ארוחות חמות לניצולי שואה וכך זה בכל דבר. אבל יש אתגר לעשות את זה באופן המכובד ביותר לכל הצדדים. לשם כך אנחנו לוקחים עכשיו שלושה חודשים כדי למצוא מנגנון אופטימלי שבו כל צד יכול להיות מרוצה, גם מבחינת הביקורת שאתם צריכים לעשות וגם מבחינת הכיבוד של כבוד הפרט והאזרחים המאוד מאוד יקרים לנו. מה שהכי חשוב זה לזכור שבתי תמחוי לניצולי שואה שהיו בסכנת סגירה לפי כותרת הדיון הזה, לא ייסגרו. אני חושב שכאן אני יכול לדבר גם בשמו של משרד הרווחה וגם בשמו של משרד ראש הממשלה. זה לא יקרה בישראל, בטח שלא במשמרת שלנו.

תודה רבה לכם. אני מודה לכם מאוד.

תודה לך. חברת הכנסת שולי מועלם. אני מתנצל בפני חברי הכנסת שהיום לא נקבתי בשמותיכם כולכם, אבל תראו את הנוכחות המאוד מכובדת ואני באמת מודה לאלה שהיו ולאלה שנמצאים.

תודה רבה אדוני. אני אתחיל מציון היום הזה, י' בטבת, בו התחיל המצור של נבוכדנצר על ירושלים שנגמר שנה וחצי אחרי כן בחורבן הבית הראשון וחורבן של מדינת היהודים. ב-1950, שנתיים אחרי קום המדינה, מדינת ישראל מחליטה שביום הזה נציין ונזכור את נרצחי השואה שיום פטירתם לא נודע. ביום הזה אני שמחה מאוד על ההבהרה הברורה של שני מנכ"לי המשרדים המכובדים על כך שבתי התמחוי לא ייסגרו.

אבל אני מרגישה שאי אפשר לדון על מניעת סגירת בתי התמחוי בלי להגיד משהו הרבה יותר עקרוני על הטיפול של מדינת ישראל בניצולי השואה. אני מרגישה, אדוני סגן מנכ"ל ועידת התביעות, שיש כאן איזה בלבול. מה המנדט של ועידת התביעות? המנדט של ועידת התביעות, אחרי שמקלפים את כל המלים הגדולות, הוא טיפול בניצולי שואה. מה המטרה?

זה מה שהם אומרים. אני לא מבין למה צריך לכעוס כדי להגיד את מה שהם אומרים?

אני לא כועסת אלא אני שואלת את עצמי.

זה המנדט שלהם. זה לתת אך ורק לניצולי שואה. למה באים אליהם בטענות?

מצוין. אין לי טענה אליהם. יש לי טענה לאמירה שאומרת נסגור עד שנמצא מנגנון.

לא אמרו את זה. זה לא תפקידם. אני רוצה להגן עליהם.

אני רוצה להגיד משפט. אי אפשר להכניס לי מלים לפה.

תגידו משפטים כמה שתרצו אבל מדויקים.

אני אגיד מדויק.

הם לא נתנו הוראה לסגור משהו. על מה מדברים?

אנחנו לא נעביר כסף לבתי התמחוי לניצולי השואה עד שלא יהיה מנגנון. סליחה, זה מה שנאמר.

זה לא תפקידם. הם לא אחראים להפעיל בתי תמחוי.

תפקידם לא בהפעלת בתי התמחוי. תפקידם לדאוג לניצולי שואה.

הם עושים את זה.

אם הם מפסיקים להעביר כסף להזנה של ניצולי שואה, הם מועלים בתפקידם אלא אם כן אני לא מבינה עברית. נראה לי שאם כל כך הרבה חברי כנסת לא הבינו עברית, אז או שאתם לא יודעים להסביר או שיש כאן שבעה חברי כנסת שלא מבינים עברית.

אני הצעתי לוועידת התביעות, לאור הכרות אישית של הרבה שנים בנושאים שונים ובתחומים שונים, כולל בבתי האבות שלנו, היכן שנמצאים הקרובים שלנו, כולל בבתי חולים במחלקות מסוימות, תראו את האצבעות ואת היד האדירה שלהם. אנחנו נעשה יום מיוחד כדי שנוקיר את ועידת התביעות והיא תסביר לנו מה שאת מבקשת.

אני רוצה להמשיך ולהגיע לדבר העקרוני. אני חושבת שעד שלא נפנים את זה שמספרם של ניצולי השואה הולך ופוחת ועד שלא נגיד כאן אמירה שכאן בוועדה הזאת נאמרת כל הזמן, שיש לנו אחריות על איך נראים חייהם של ניצולי השואה, וצריך לעשות כאן איזשהו איגום של כוחות ומשאבים שישנם. אני לא צריכה לחלק כאן ציונים.

אני עוסקת בהנחלת זיכרון שואה מגיל שש ואני לוקחת אחריות על המילה הזאת שאני אומרת, מאז הייתי בת שש, ואני עוסקת יום יום בהנחלת זיכרון שואה. אני לא צריכה לשבת כאן ולחלק ציונים לגופים אדירים שעוסקים בניצולי שואה. יחד עם זאת, המציאות בה ניצולי שואה חיים מתחת לקו העוני, היא לא מציאות שאנחנו יכולים לחיות אתה. אני מרגישה שבכנסת הקודמת עשינו על זה אין סוף דיונים עם אותם אנשים ובכנסת הזאת אנחנו מקיימים על זה מספר דיונים במספר ועדות ועוד לא נאמרה כאן – וזה מבחינתי, אדוני, המסר למשרד ראש הממשלה – האמירה שאמר אותה שר הרווחה הנוכחי בתפקידו בכנסת הקודמת כיושב ראש הוועדה הזאת, שצריך לאגם את כל הכוחות כדי שניצולי השואה יחיו בכבוד. לא נשארו הרבה, הם הולכים ומצטמצמים וגם לא נשארו להם הרבה שנים. אני חושבת שזה לא מבטל כל עבודה מצוינת ונהדרת ככל שתהיה. יש עוד הרבה מה לתקן גם במסגרת החקיקה, וכמו שציין אדוני בהכנסתם של ניצולי שואה ממדינות גם בתודעה הלאומית שלנו וגם בפרקטיקה של הזכויות שלהם נעשים צעדים רבים אבל עדיין אנחנו מכירים את המחסום של שנת העלייה 1953 למדינת ישראל, כאילו מי שנענש וגם לא זכה להגיע למדינת ישראל לפני 1953 מכל מיני סיבות, הוא הרי לא מוכר ובואו נשים את זה על השולחן. ואני אשים את זה על השולחן שוב ושוב. שוב ושוב נגיש את הצעת החוק הזאת ולצערי שוב ושוב היא נדחית.

אני אומרת שאני לא מבטלת אף עבודה משמעותית שנעשית עבור ניצולי השואה, אבל אני חושבת שהמנדט הוא דאגה לכך שניצולי שואה לא יחיו מתחת לקו העוני, יקבלו את הזכויות שלהם, ייכנסו למעגל שמכבד את מה שהם עברו ופעיל בכך שהחיים שנשארו להם יהיו חיים של כבוד.

תרשו לי חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לתת את רשות הדיבור למרים גרייבר, ניצולת שואה.

אני מודה לך. אני ניצולת שואה ואני חושבת שאני היחידה בחדר הזה שהיא ניצולת שואה. אני מייצגת את העמותה הפרלמנטרית ויותר מזה, אני גם יושבת ראש של עמותה שנקראת עמותת יש. כולנו היינו ילדים בשואה.

אני רוצה להגיד לך שאני פשוט מזדעזעת ממה שקורה כאן. אני כולי רועדת וקשה לי לדבר. כל אחד רוצה לעשות טוב לניצולים אבל הגיע הזמן. אנחנו כל הזמן מדברים והניצולים כבר בסוף חייהם. אני בין הצעירות ואני כבר בת 75. יום יום מתים לי חברים. הגיע הזמן שמשרד הרווחה, משרד האוצר, משרדי הממשלה, כולם יתאגדו ויגידו אנחנו באמת עומדים לעזור לניצולי שואה. אתם יודעים איך אתם יכולים לעזור? לתת להם כבוד של השנים האחרונות שהם חיים. פשוט לתת להם כסף. לביטוח לאומי יש את כל השמות של כל הניצולים. פשוט להגיד שכל ניצול מקבל מינימום שכר והוא יעשה בזה מה שהוא רוצה. אני רוצה שבתי התמחוי לא יחיו בכלל כי מי צריך אותם? חס וחלילה וחס ושלום, אני הייתי מעדיפה למות מאשר להיכנס לבית תמחוי. אתם הייתם פעם ליד בית תמחוי? אני הסתכלתי. זה נורא ואיום.

כן. אני הייתי. אז מה?

זה נורא ואיום.

אבל כל עוד שיש כאלה שזקוקים לשירות הקשה הזה, צריך לקיים אותו.

זה מה שאני מסבירה לאדוני.

אני עמדתי בתור בפז עם סיר לקבל אוכל. כן. אני לא ניצול שואה למרות שהקהילה סבלה.

אני עשיתי אותו הדבר בזמן השואה.

אז בבקשה, אל תזלזלו שאחרים לא, שרק מישהו מסוים סובל. לא. גם אנחנו סבלנו.

האנשים האלה סבלו בזמן השואה. הם עשו את זה בזמן השואה וזה קשה מאוד בימינו לעשות את זה, במיוחד לאדם מבוגר.

מסכים אבל חייבים לקיים את השירות.

אני אומרת שהגיע הזמן עם כל הדיבורים האלה - - -

לעשות תכל'ס.

אתם פוגעים בעצמכם. אתם מבקשים שנקיים דיון, מקיימים דיון מכובד ואתם מזלזלים בדיון שאתם משתתפים בו.

חס וחלילה.

אני חושב שהגיע הזמן שתשימו לב לדברים. אתם פוגעים במי שמתמסר בצורה טבעית בלי שום מאמץ לנושא שאתם מעלים. קיימנו דיון, ואני לא מסכים שתגידו הדיבורים האלה. הדיבורים האלה, יש להם מטרה אחת והיא לשרת את כל הנפגעים של החברה ואת זה תבינו פעם אחת ולתמיד ותפסיקו לזלזל במי שמתעסק. יש לנו נושאים יותר משמחים לטפל בהם אבל לכאן באים מפני שזאת חובתנו. אז אל תגידו שאלה דיבורים. הגיע הזמן שתכבדו גם אותנו.

סליחה אדוני, אבל אני חושבת שהגיע הזמן לתת כבוד לניצולי השואה בימים האחרונים שלהם.

תראי לי אחד שלא נותן כבוד לניצול שואה. הטכניקה לא מוצלחת. הבירוקרטיה מחורבנת, אני מסכים אבל אף אחד כאן, ואני אומר שבוודאי כל מי שיושב בחדר, ותלכי ותפגשי אנשים שאת חושבת שלא חושבים על השואה. ככה זרקו אותנו המרוקאים והאלג'יראים וכל ניצולי השואה. גם אנחנו ניצולי שואה ללא מחנות. אבל אל תזלזלו באחרים.

חס וחלילה. ברוך השם אנחנו נלחמנו שיכניסו אתכם. נלחמנו שיכניסו את כולם, אבל הגיע הזמן לקחת את כל הפתקים הקטנים האלה בממשלות ולשים אותם ולתת את זה לניצולי השואה.

לזה אני מסכים. זאת טכניקה ולא מהות.

לתת את זה כהכנסה וגמרנו. אז ניצולי השואה יחיו ויעשו עם הכסף הזה מה שהם רוצים.

אני מסכים. לזה אני מסכים.

אני אחד המציעים. אדוני היושב ראש, אני מברך על הדיון הזה שהוא דיון חשוב. אני גם מברך את ראש הממשלה שהתערב אישית בנושא הזה על מנת למצוא פתרון וכך שמענו ממנכ"ל משרד ראש הממשלה שהבטיח לנו שלא ייסגרו בתי התמחוי. לכן אני מברך על כך.

אנחנו חשופים למצוקתם של ניצולי השואה בוועדות השונות. בוועדת העלייה והקליטה אנחנו כל הזמן שומעים ומקבלים נתונים על מצוקתם של ניצולי השואה. מדינת ישראל כמדינת רווחה לא יכולה להשלים ולהזניח את הנזקקים ולכן טוב שהולכים לעשות משהו על מנת לא לסגור את בתי התמחוי.

אנחנו חברי הכנסת, עת שמענו שהולכים לסגור את בתי התמחוי, הגשנו את ההצעה. הצטרפנו להצעתו של חבר הכנסת איציק שמולי. יישר כוח לך.

ההוצאות של ניצולי השואה לשכר דירה, ההוצאות בקניית תרופות, זה מה שמדרדר את מצבם הכלכלי ואנחנו יודעים שקשה להם לקנות אוכל כפי שהם הסבירו לנו בדיונים השונים. האפשרות שהם יקבלו ארוחה אחת ביום, היא דרך בתי האוכל. לכן טוב שלא ייסגרו ואני דורש התערבות מהירה כדי לשפר את התנאים של ניצולי השואה. תודה.

אני חושבת שאתה כיושב ראש ועדה, אצלך קיימנו דיון בנושא של ניצולי השואה, צריך לדרוש מראש הממשלה, מממשלת ישראל, שהרנטה מגרמניה תהפוך שוב לרנטה ולא להכנסה. אנחנו מדברים על ניצולי שואה. אנחנו לא עושים פרסומת לראש הממשלה. רע מאוד שראש הממשלה או העוזרים שלו לא דיווחו לו על כך.

חברת הכנסת סופה לנדבר, אל תהפכי כל דבר לפוליטיקה.

מה פוליטיקה בזה?

מה פוליטיקה בזה? אתה כאן מחלק מחמאות בזמן שבתי תמחוי נסגרים. בזמן שממשלת ישראל מכניסה יד לכיס של הניצולים.

ראש הממשלה התערב אישית.

נו, ומה?

הבעיה היא שהוא כל הזמן מתערב אישית.

יש לי בקשה מחברי הכנסת. אנחנו עובדים על תדמיתנו. אני לא חושב ששתי השניות האחרונות או החמש שניות האחרונות משקפות את הדיון. אני מבקש להפסיק.

זה משקף את היחס לניצולי השואה, אדוני היושב ראש.

הרב גלויברמן, בבקשה.

ברשות היושב ראש, חברי הכנסת, מנכ"ל משרד הרווחה. אני מדבר דווקא כבן לניצולי שואה. - אימא שלי בת 85, גרה בירושלים - ואני רוצה להודות ליושב ראש אלאלוף שהתכנסו כאן היום כדי לדון בנושא הזה של יוצאי שואה. לדעתי אלה לא רק יוצאי שואה אלא זה מכלול עבודה של משרד הרווחה מול העמותות בארץ. אם אנחנו מדברים היום על אוכל לבתי תמחוי, יש לנו גם את קמחא דפסחא, יש לנו חלוקת 25 אלף שמיכות בכל הארץ, יש הרבה מה לעשות ומי כמוך, מר אלאלוף, אדם עם רגש אדיר לדבר הזה כי אתה אדם בעל ניסיון.

אני לא מבין. ועידת התביעות באה לכאן היום כנאשמת? אנחנו היינו צריכים לקום היום ולתת להם תעודת הוקרה.

נכון.

הם עושים עבודת קודש, הם מחלקים לנו כסף, כשליש מהתקציב שלנו שהוא כ-700-800 אלף שקלים בשנה, ואומרים לנו תודה רבה, כל הכבוד לכם. אני שואל שאלה פשוטה, ונחזור רגע לעניין משרד הרווחה. משרד הרווחה בשנת 2015 מול רשימות מסודרות ומתוקתקות, הרי אתם דורשים לא סלאח שבאתי כמו שהיה בתקופה של פנחס ספיר אותה אני זוכר, אלא היום כל דבר מבוקר. ומה זה אומר? כדי להגיש היום רשימות, כדי לשחרר את ה-8,943 שקלים, עולה לי 2,500 עד 3,000 שקלים כדי שרואת החשבון תכין את זה בצורה מסודרת עם כרטסת ועם הכול. זה לא עובד כך וחוזרים אלינו עם טלפונים. זאת עבודה רצחנית כדי להגיש דבר מסודר, כדי לשחרר את הכסף. זאת אומרת, מ-9,000 שקלים שהיינו אמורים לקבל, אם אתה תחלק את זה למנות, זה 12 אגורות למנה, ואם אני אקח את ה-12 האגורות, אני אוריד עוד כמה אגורות כי רואת החשבון צריכה גם לקבל תקציב. משרד הרווחה מחזיק רשת של רואי חשבון כדי לבקר את כל העמותות, האם זה נכון או לא נכון. כאן אנחנו מדברים על בתי תמחוי?

גברתי יוצאת השואה, צודק מר אלאלוף, אם תבואי אלינו את תראי מסעדה הכי מפוארת בה אנחנו נותנים כבוד לנזקקים. אני מזמין את כולכם לבוא אלי. מר שמולי, אתה תושב לוד ולא באת אלי עד היום.

אני נגד נזיפה בניצולי שואה.

הרב גלויבמן לא ינזוף כאן בניצולת שואה, עם כל הכבוד.

הוא לא נזף.

לא נזפתי. לא הבנת מה אמרתי.

ההפך.

אין מקום לדיבור הזה.

להפך, אני מעריך אותם. זה מה שאמרתי.

סליחה, אתה מדבר בצורה לא נאותה לאישה.

אני מבקש מחברי הכנסת לעזור לי להתמודד עם בעיה אחת ויחידה והיא הזמן.

אני לא דיברתי נגד מה שאתם עושים. כל הכבוד לכם.

וגם אם היא הייתה מדברת נגד, זה גם בסדר.

אני רק אמרתי שבממשלה צריך לעשות סוויצ' בראש ולהפוך את כל העניין הזה.

כולנו מסכימים אתך.

יש כאן אי הבנה. רציתי לומר שיש בתי תמחוי מאוד מפוארים שמכבדים את האנשים.

עדיין זה בית תמחוי.

כל הכבוד לכם.

עדיין זה בית תמחוי, נכון. את היית פעם בבית תמחוי?

בטח שהייתי.

רבותיי, אני אומר לכבוד היושב ראש שעליתם כאן במקרה על מוקש שנקרא בתי תמחוי. אני חושב שוועדת הרווחה צריכה פעם אחת לשבת ולדון על כל נושא שנקרא קמחה דפסחה שאלה 12 שקלים שנתנו השנה כאשר עלות ארגז מזון הוא למעלה מ-300 שקלים. אז מה, נחכה כעת לפסח? לא. אותו הדבר לגבי ראש השנה, אותו הדבר לגבי שמחות ואותו הדבר לגבי ילקוטים שאנחנו מחלקים לכל המגזרים, יהודים, דתיים, ערבים, כולם. בואו ותראו.

אני אומר שמשרד הרווחה כל הזמן מתפאר בשלושים מיליון שקלים, בשישים מיליון שקלים ואכן זה מאוד מכובד אבל בשטח זה לא קיים. הלוואי וזה היה קיים. ראש הממשלה התעורר הבוקר ולכן להם מגיעה תעודת הוקרה והערכה. מבקשים ממכם דבר אחד. קיצצתם. הרי נתתם לנו תקציב של 220 אלף שקלים, אז המחצית הראשונה נתתם לכל העמותות, תכסו בבקשה. אם אתם מדברים על קריטריונים, גם מרוקאים שבמשרד האוצר מוכרים, אצלכם זה לא מוכר. למה? עדיין לא. גם המרוקאים היו בשואה וגם הטוניסאים.

גם אלג'יראים וגם לובים.

הקריטריון הזה קיים במשרד הרווחה ואנחנו עומדים מול זה.

אדוני היושב ראש, נאמרים כאן דברים.

אדוני, עוד שנייה. אני מנסה לעשות דיון מסודר. אני מתנצל בפני חברי הכנסת אבל יש לנו דיונים נוספים ויש ועדות נוספות. אנא, אל תתפרצו.

אני חייב הבהרה אחת למרים. חס וחלילה שתרגישי שניסינו לפגוע בך. חס וחלילה.

אני מתנצלת. אני לא דיברתי על בתי תמחוי. אני רק דיברתי על הסוויצ' שהממשלה צריכה לעשות ולתת לאנשים האלה לחיות בכבוד.

מרים, אני מבקש ממך, כיושב ראש ועדה יש לי זכות לדבר בלי שיפריעו לי. אני במיוחד עושה את זה כדי לבקש, אם חס וחלילה פגענו בך, אני מתנצל בשם כל המשתתפים.

גם אני מתנצל.

בשם כולם, כולל אותך. אנחנו לא התכוונו. אנחנו חושבים שזאת באמת הבירוקרטיה והבלבול, ואני מסכים עם חבריי חברי הכנסת שגם אני כבר לא יודע היכן הידיים והרגליים של עזרה לניצולי שואה. יש כל מיני גופים. אני פוגש וזה אומר לי שהוא יושב ראש, זה אמר לי שהוא יושב ראש וכולי. אני מכיר כמה גופים באמת עם סטביליטי, עם יציבות מדהימה ואני רוצה לומר, ואני אומר בריש גלה, בלי להתבייש, ואין לי שום קשר עם ועידת התביעות חוץ מאשר העבר המקצועי שלי, שהם עשו את העבודה שלהם.

אנחנו התכנסנו לדיון מיוחד על מה שנקרא ארוחות לניצולי שואה. בבקשה, דרך הצינור הקטן הזה אל תכניסו את כל הבעיות שיש לנו עם ניצולי השואה ועם התיקון ההיסטורי הנדרש וכולי. את זה נעשה בדיון אחר. רצינו לעשות את זה עם הכנה רצינית ולא לבוא עוד פעם כאשר כולנו נתבכיין ונצא בלי שום דבר מעשי בידיים. נעשה את הדיון הזה כמו שצריך.

אני מבקש ממנכ"ל משרד הרווחה ואחריו מסגן נשיא ועידת התביעות לסכם את הדיון. לכל אחד יש שלוש-ארבע דקות.

תודה אדוני היושב ראש. אני מבקש להבהיר חד משמעית נקודה מאוד חשובה. שר הרווחה לקח אחריות ולא סגר אף בית אוכל אחד למרות כל מה שנאמר כאן. בשנת 2015 לא נסגר אף בית אוכל אחד על פי הנחיית שר הרווחה חיים כץ. זאת נקודה ראשונה. אני חושב שמה שעשו חברי הכנסת, זה דבר מכובד מאוד וחשוב מאוד בכך שהעלו את הנושא כי כנראה המידע שהגיע אליהם היה כאילו נסגרו בתי אוכל. חשוב שהנקודה הזאת תובהר כאן ועכשיו: בתי אוכל לא נסגרו בשנת 2015. נקודה. וזה על פי מדיניות שר הרווחה וזאת הייתה ההנחיה שלו.

נקודה שנייה. לגבי פסח, נושא שהרב גלויברמן הזכיר. אני כבר יכול לבשר לך אדוני שהתקציב בשנת 2016 גדל יחסית ל-2015. גם אם אדוני מזלזל וכך אתה מתבטא, עם כל הכבוד לך.

זה לא לזלזל.

אני אומר מה אני מרגיש ולא מה אתה אומר.

סליחה, זאת עובדה.

אתה אמרת קודם שמה שעשיתם ומה שאמרתם, היה. אני אומר לך שהאחריות שלנו במשרד הרווחה היום היא שכל מה שאנחנו אומרים מתקיים. כל מה שאנחנו אומרים מתקיים.

הלוואי.

תהיה לך עוד ברכה אחת ביום, אבל אני אומר לך עכשיו באחריות. לכן ההתבטאות שלך הייתה מזלזלת, עם כל הכבוד.

חס ושלום.

לא התאספנו כאן כדי לנזוף האחד בשני.

יש 18 מיליארד עודפים, מה קרה עם הכסף הזה?

אני מבקש גם מחברי הכנסת לשלוט בנתונים שהם לא לעניין הזה.

הנתונים הם לגמרי לעניין הזה. 18 מיליארד שקלים עודפים, מה עשו עם הכסף הזה? זאת השאלה היחידה. לא לריב על הפירורים.

חזרו למשרד האוצר.

משפט לסיום. כפי שציין יושב ראש הוועדה, יש מטרה לדיון הזה והיא הוגדרה. אנחנו נשמח כמובן להשתתף בדיון, אם נוזמן, למטרה נרחבת יותר אבל כפי שהדיון הזה זומן על פי מטרתו, אני חוזר על מה שאמרתי: לא ייסגרו ולא נסגרו בתי אוכל וזאת הנקודה החשובה. מה שעשיתם חברי הכנסת, לטעמי, ואני לא נותן לכם ציונים, הוא מבורך מאוד. אני לא נותן לכם ציונים אבל אני אומר שזה מבורך וקידם את העניין. תודה רבה.

ברשותך, אני אתייחס לשני דברים. קיבלתי כאן הרצאה על המנדט של ועידת התביעות ואני רוצה לציין שוועידת התביעות, מאז הקמתה, תפקידה וכך היא מבצעת – הקמתה הייתה בשנת 1952 – ועושה לרווחת ניצולי השואה בעולם כולו וגם בישראל. את זה עשינו ואת זה נמשיך לעשות.

בנושא הביטחון התזונתי, אנחנו שותפים בצורה מאוד משמעותית, ויעידו על כך כל החברים מבתי התבשיל, ומאז 2003 אנחנו שותפים מאוד אמינים והייתי אומר גם נכבדים בפעולה הזאת. אבל, כמו שאמרתי, אנחנו חייבים לוודא – ואין כאן שאלה. מישהו העיר לי שאנחנו רוצים למנוע ממישהו להתפלח לבתי התמחוי אבל לא, לא זאת הכוונה. אנחנו תומכים ונהיה מוכנים להמשיך לתמוך, ואם מזה ארבע שנים אנחנו אומרים לכל הגורמים עלינו לוודא שהכספים על ידי ועידת התביעות יגיעו לייעודם, וייעודם הוא ניצולי השואה, אז חובה עלינו לוודא שאכן כך יהיה. זה לא שפתאום ועידת התביעות מחליטה שהיא לא תוכל להשלים. במשך ארבע שנים אנחנו אומרים שבתנאים האלה לא נוכל ובראשית השנה הזאת, הרבה לפני הדיון הזה, אמרנו שההקצבה השנה היא אך ורק לחצי שנה והיא לא תוכל להימשך אם לא יוכנסו המנגנונים המתאימים. הגורמים לא מצאו את המנגנונים המתאימים.

מצאו.

הוזכרו כאן דברים נוספים כמו קמחא דפסחא ואני רוצה לומר שגם בנושא קמחא דפסחא אנחנו שותפים מאוד נכבדים והתרומה שלנו, אמרו פרוטות לטובת כל סל מזון, היא כזאת שכל סל מזון נהנה מתמיכה של כ-130 שקלים מוועידת התביעות.

אף פעם לא קיבלנו .

אני לא מדבר על העמותה שלך. אנחנו מקצים כשניים וחצי מיליון שקלים לטובת קמחא דפסחא. לצדך יושב הרב בלוי שבוודאי מכיר את העבודה שלנו בתחום הזה.

כפי שאמרתי, עשינו למעלה משישים שנים ואנחנו נמשיך לעשות אבל אנחנו חייבים שאכן המנדט שלנו יהיה. אנחנו לא גורם על גורם כללי.

אדוני - - -

לא קיבלת רשות דיבור. אני מתנצל. יש גבול כמה אפשר. אני מתנצל. בעוד דקה יש לנו דיון לא פחות חשוב לבריאות הילדים שלנו.

אנחנו נמשיך לעשות טוב לפי ההתחייבות שלנו. מדי שנה ועידת התביעות מזרימה לישראל בתחומי סיוע ברווחה שונים קרוב ל-400 מיליון שקלים. את זה אנחנו עושים זאת בכל העולם ובישראל הסכום הוא קרוב ל-400 מיליון שקלים בכל שנה. כך עשינו, כך עושים ומספר חברי כנסת מודעים היטב למה שאנחנו עושים. תודה.

אני מתנצל בפני כולם, כולל חבריי חברי הכנסת שיכולים להחזיר לי בכעס ובצדק, אבל הדיון הזה קבענו אותו כדיון דחוף והוקצבה לו רק שעה. הדיון הזה לא אמור לפתור את הבעיה.

אני רוצה לסכם את הדיון, ברשותכם. אנחנו אומרים שעד סוף מרץ יימצא הפתרון האופטימלי שמתאים גם למשרד הרווחה וגם לוועידת התביעות בנושא המשך מימון הארוחות החמות לניצולי שואה בלבד.

ועידת התביעות כבר ב-2016 חוזרת למשחק גם בתקופת המשא ומתן הזה.

לגבי 2015, משרד הרווחה – תאשר לי מה שאני הולך להגיד – מתחייב לפתור את הבעיות שהיו בעבר, בשנת 2015, מאז ועידת התביעות יצאה.

אנחנו בעצמנו נקיים ישיבה לפני סוף מרץ כדי לוודא עם חברי הכנסת רק את נושא הארוחות החמות. אני מאוד מקבל את ההערה של אליעזר ומסכים לקרוא לזה בתי אוכל כי זה יותר מכבד.

אני חוזר ואומר למרים באופן אישי. אני יודע שהתבטאתי טיפה אבל זה היה בכאב ולא בכעס. התבטאתי בכאב כאילו אנחנו לא מתייחסים ברצינות לניצולי השואה ולא חשוב היכן נולדנו. אני מאמין שכל יהודי וכל אדם נורמלי כואב את הכאב של ניצולי השואה ושלא יתפרש חס וחלילה מהכאב בו התבטא גם על ידי וגם על-ידי אחרים, ואני מתחיל בעצמי כדי לבקש את הסליחה האישית שלי.

אני מודה לך. אין על מה לסלוח אבל זה פשוט כאב לי לשמוע שאנחנו עושים כאן איפה ואיפה. הייתי ילדה קטנה בת שלוש.

השואה כל הזמן בראש שלנו ואני בטוח שהיא אצל כל אחד מאתנו.

מוסיף לי המנכ"ל, ובצדק, וזה לכבודו, שלא ייסגר שום בית אוכל בשנת 2016. תודה לך על ההתחייבות ועל המסירות. למרות שאתה יחסית חדש במערכת, למדת את זה מהר, את הנושא הזה.

בשם מי ההתחייבות?

אנחנו נקיים דיון על בעיות המימונים השונים של ניצולי השואה והמערכות הכפולות והמנטרלות אחת את השנייה במקרים מסוימים.

אני שוב מודה לכל המשתתפים, לוועידת התביעות, למשרד הרווחה, למשרד ראש הממשלה ובאופן אישי לראש הממשלה. תודה לכם.

אדוני, לפני שאתה סוגר, בשם מי ההתחייבות שבתי התמחוי לא ייסגרו?

משרד הרווחה. תודה. עכשיו אפשרת לי לומר שהישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:15.