הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 21

מישיבת הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול

יום רביעי, י"א בטבת התשע"ו (23 בדצמבר 2015), שעה 9:00

מודל סיירת הורים בהוד השרון

חברי הוועדה: תמר זנדברג – היו"ר

עבדאללה אבו מערוף

שרן השכל

סוני אינגר - קצין חקירות נוער ארצי, המשרד לביטחון פנים

שבתאי גרברצ'יק - דובר המשטרה למיגזר הדתי-חרדי, המשרד לביטחון פנים

אביטל לייכה - מנהלת מחוז תל אביב באגף מצילה, אחראית סיירות הורים, המשרד לביטחון פנים

ליאור מנצור - מפקד נקודת הוד השרון, המשרד לביטחון פנים

מור כהן - עוזר היועץ המשפטי, המשרד לביטחון פנים

קרן רוט איטח - מנהלת היחידה למניעת סמים, אלכוהול וטבק, מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

גילי דנה - מפקחת ארצית, מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

רוני ברקוביץ' - סמנכ"ל אגף אכיפה ופיקוח, משרד הבריאות

פאולה רושקה - מנהלת המחלקה לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות

הילה ימיני - דוברת, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

אורית שטרנברג - ראש ענף הדרכה ומידע, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

ג'וליה ניימן - מנהלת הרשות העירונית למאבק בסמים ובאלכוהול, קריית גת, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

פיני קבלו - סמנכ"ל רווחה, המרכז לשלטון מקומי

רותם הראלי - מנהלת היחידה לעבודה קהילתית וסיירת הורים, האגף לשירותים חברתיים, עיריית הוד השרון

מאיה קמארה - עובדת קהילתית, אגף הרווחה, עיריית הוד השרון

נדב דואני - חבר מועצת העיר, יו"ר הועדה למאבק בסמים ובאלכוהול, הוד השרון

עמיחי שלומי - יו"ר סיירת הורים, הוד השרון

אבירם בנימין - חבר סיירת הורים, הוד השרון

ליאורה הלפרין - חברת סיירת הורים, הוד השרון

דורון מירנקר - חבר סיירת הורים, הוד השרון

אלון צפריר - חבר סיירת הורים, הוד השרון

יניב שנל - חבר סיירת הורים, הוד השרון

לימור סואן - רכזת סיירת הורים, רחובות

בת שבע פנחסוב

ר.ל., חבר המתרגמים

מודל סיירת הורים בהוד השרון

בוקר טוב לכולם. מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הסמים והאלכוהול של הכנסת. אנחנו בדיון מהיר שיזמה חברת הכנסת שָרֵן השכל ואני מודה לך על זה, תודה, גם על היוזמה וגם על הגמישות בקביעת המועד. נמצא אתנו גם חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. אני מעבירה את רשות הדיבור לשרן השכל שתציג את הנושא ולאחר מכן נציגי הערים – שהם נושא הדיון, בבקשה.

תודה. קודם כל תודה רבה שהסכמת לערוך את הדיון הזה. לי זה היה מאוד חשוב מן הבחינה של קודם כל, הנגיעה בנושא של נוער בסיכון, נוער שמשתמש בסמים, אנחנו מדברים על זה הרבה בוועדה, תמר, לך זה חשוב, את מעלה את זה הרבה פעמים. יש גם את הנושא של התדרדרות של בני נוער לסמי- פיצוציות וכל הדברים האלה. ובתוך כל הנושא הענק הזה לגבי החקיקות שהעברנו בכנסת, למשל, שהם לא יוכלו לשבת בגנם ציבוריים, אז אחרי ישיבה שהייתה לי ביחד עם הועדה למלחמה בסמים בהוד השרון, אנחנו מגלים שהנושא הזה לא נפתר על ידי כך שהם לא יושבים בגינות ציבוריות, אלא פשוט עובר למקום אחר.

מעבר לכך שאנחנו מדברים פה על הנושא של נוער וסמי פיצוציות וסמים, התוודעתי לתופעה של נוער שמקיים מסיבות טבע ומשתכרים ומשתמשים שם גם כן בסמים, שמעתי שבאזור הוד השרון התופעה מאוד נרחבת.

טבע? מעט מאוד נשאר.

ירקון, גם על הירקון, זה ממש על הגבול.

זה בין הוד השרון לבין פתח תקווה. ובאמת, בתחום הזה – שבעצם הבנתי שהמשטרה והעירייה לא יכולות לעשות בו הרבה, ההורים התגייסו למאבק והם בעצם משמשים איזושהי יד מלווה ומדריכה, שיושבת שם עם בני נוער, דואגת שהם לא יגיעו למצב כמו למשל אשפוז בבית חולים. אפשר לראות שהם הורידו את האחוזים של בני נוער שמאושפזים בבית החולים "מאיר" שהוא באזור שם, ובעצם, יש לטפל בבעיה יותר עמוקה שהיא המודעות של ההורים לנושא הזה. ההורים לא מודעים לזה אז היה לי חשוב לבוא ולערוך דיון ביחד עם הרשות למלחמה בסמים, עם משרד הפנים, עם המשטרה, להציג את המודל הזה של סיירות הורים, גם ברמה המקומית וגם ברמה הארצית ולראות איך אנחנו באמת יכולים להרחיב את הפעילות הזו, מה הם בעצם עושים ואיך אנחנו יכולים להעלות את זה למודעות אצל הורים, כי שמה בעצם הם יכולים למנוע את זה מן הבסיס. אז אני אעביר אולי את רשות הדיבור קודם כל לחברי המועצה של הוד השרון, כדי להציג את ה-case שלהם ואז נמשיך הלאה.

תודה, אני רק רוצה לומר שנמצאים אתנו גם נציגים מראשון לציון. אני התארחתי בישיבה של הועדה למלחמה בסמים בראשון לציון וראיתי גם שם פעילות בנושא.

אני מהרשות למלחמה בסמים, אני מייצגת את ראשון לציון, שלא הגיעו.

יש גם מרחובות.

רחובות וקרית גת. מצוין. אז אנחנו נפתח עם הוד השרון כי הם היו ה'טריגר' של חברת הכנסת השכל לדיון, אבל מיד אחר כך נשמע את הנציגויות של כל הערים שנמצאים כאן ואחר כך נשמע את משרדי הממשלה ושאר הנציגים.

אני חושב שיש - - -

רק אם אפשר, מי שמדבר, שם ותפקיד לפרוטוקול.

נדב דואני, אני חבר מועצת העיר הוד השרון, יושב ראש הוועדה למאבק בסמים ובאלכוהול. תיכף החברים שלנו יציגו את המצגת, רק צריך להעלות אותה אם אפשר, מצגת של הוד השרון, אני רואה את של ראשון לציון, אם אפשר להעלות אותה. תודה רבה.

מנהלת הועדה תדאג למצגת של הוד השרון בזמן שאתה תפתח.

מתוך היכרות קצרה – אני נמצא שנתיים בתפקיד שלי כיושב ראש הועדה, המודל של הוד השרון הוא מודל של מאבק בסמים ואלכוהול, המודל של סיירת הורים, סליחה, הוא מעט שונה. הוא לא נמצא תחת המשמר האזרחי, הוא לא נמצא תחת "מצילה", אלא הוא נמצא תחת האגף לשירותים חברתיים והם עובדים בשיטה אחרת. הם לא עובדים בשיטה של אכיפה אלא יותר בשיטה של הסברה, הם מסיירים, אני מאמין שלא כל הסיירות עושות את אותו הדבר אבל הם מסיירים במוקדי הפעילות של בני הנוער, במוקדי ההתכנסות שלהם, במוקדי הבילוי שלהם ואני אתן דוגמה פשוטה. אם יש מסיבה אז הם פוגשים אותם בנקודת האיסוף באוטובוסים, אחר כך הם מגיעים ופוגשים אותם בכניסה למסיבה, הם מלווים אותם, מסבירים להם, ובחיוך ובסבר פנים יפות הם מצליחים – לא נגיד לטפל בתופעה, אבל אולי לגרום לנוער לחשוב רגע לפני שהם שותים ואנחנו רואים שזה עובד.

זה עובד. לא רודפים אחריהם ושופכים להם את הבקבוקים של האלכוהול, כי הם שותים, מה לעשות, הם בני נוער, הם ישתו, הם רוצים להתנסות, הם רוצים לעשות את מה שאסור לעשות והסיירת בהוד השרון באמת הצליחה, בגישה אחרת, בסבר פנים יפות, בלי – יש לי המון כבוד לשוטרים אבל, בלי מדים אלא עם חולצה כתומה, נחמדה, וחיוך, לבוא ולדבר עם הנוער שלנו ולהעביר להם מסר אחר ולהגיד: אנחנו כאן בשבילכם, אנחנו כאן דואגים לכם.

ולעשות המון המון הסברה והסברה להורים, להגיד להורים: תתעוררו, הילדים שלכם שותים אלכוהול, הילדים שלכם יוצאים בעשר, באחת עשרה בלילה מן הבית, הם הולכים למסיבה והם שותים. הם שותים אלכוהול גם אם אתם לא יודעים מזה, גם אם אתם לא מכירים בבעיה הזאת ואני זוכר שבפעם הראשונה, לפני חמש שנים בערך, עשיתי סיור איתם, בסביבות שלש לפנות בוקר, ראיתי בנות בהוד השרון, בנות שלוש עשרה, בנות שתים עשרה-שלוש עשרה שיכורות ברחוב, זה היה מזעזע. בכיכר הכי מרכזית, בכיכר מגדיאל, הבנות היו שיכורות ואני חייב להודות, כאבא לשתי בנות קטנות מאד, פשוט הזדעזעתי. אמרתי: רגע, לאן אנחנו נגיע? אם היום אנחנו נמצאים פה אז איפה אנחנו נהיה בעוד עשר שנים כשהבנות שלי יהיו יותר גדולות, כשהבנות של כולנו יהיו יותר גדולות, וזה לא רק בנות כי זה גם בנים, אין ספק. ולכן ביקשתי גם מחברת הכנסת השכל להגיע לוועדה ולשמוע. אני שמח שחברת הכנסת זנדברג הייתה גם בראשון לציון ונחשפה למודל של סיירת הורים.

הם יציגו כרגע את המצגת שלהם ואני חושב שבסוף אתם תראו שאחת המסקנות שלנו היא הסברה. הסברה והסברה להורים. כולנו מכירים את הקמפיינים של "צא לטבע ואל תקטוף", "מקליקים מאחור", "אם שותים לא נוהגים", "החבר של החבר של החבר", אלה קמפיינים מלפני עשרים שנה – חלקם, הם עדיין משפיעים, עדיין יש להם אימפקט והם נותנים את אותותיהם, ואני חושב שצריך גם קמפיין בנושא שתיית אלכוהול שממוקד בהורים: שימו לב, הילדים שלכם שותים. אני מנסח את זה מאוד בומבסטי ולא נעים אבל, "הילדים שלכם שותים, שימו לב לזה, רק תדעו שזה קיים", אני חושב שזה יוכל לעזור לטפל בתופעה.

תודה רבה. הנה המצגת, אני רואה שהיא כבר - - -

אסור לשכוח שזה מחשב של הכנסת וזה לוקח זמן.

זה מחשב של הרשות.

אה! זה מחשב של הרשות? לכנסת זה לוקח זמן.

אני רק אעביר את המצגת.

אוכל להעביר אותה עבורך אם אתה רוצה.

שלום לכולם. שמי עמיחי שלומי, אני יושב ראש סיירת הורים בהוד השרון. תודה על הזמן ועל כינוס הישיבה הזאת, היא מאוד חשובה. אני אציג. אז על מה אנחנו נדבר? סקירה מאוד קצרה על סיירת הורים בהוד השרון, על עבר והווה, הסיירת עברה איזשהו שינוי. אני אדבר על – נקרא לזה פרויקט מסיבות הנוער, על איזשהו פתרון שאנחנו בנינו בעקבות תופעה שראינו במסיבות של בני נוער בעיר. דיבר על זה גם נדב וגם חברת הכנסת השכל סיפרה על זה. אחר כך נדבר על בעיה שקימת היום בהוד השרון – ואנחנו יודעים שלא רק בהוד השרון אלא בעוד מקומות, שהיא מה שנקרא מסיבות בבתים ריקים, שאנחנו מאמינים שזה, יש איזושהי קריאה פה, שהיא ארצית, לנסות למצוא איזשהו פתרון. אז זה קצת רקע. רוב הסיירות בארץ עובדות תחת גופים שונים, דיברתם על זה קודם, יש כל מיני שיטות של איך לעבוד, יש גופים אוכפים, אנחנו לא אוכפים, כל אחד ושיטתו - - -

כל סיירות ההורים בארץ, אנחנו ניתן לך את החוברת, אף אחת מהן לא אוכפת.

ברעננה אני אגיד לך בוודאות שהם אוכפים, ישבתי עם יושב הראש ואני אומר, יש ויש.

לא, ואתה לא יודע.

בואו, תמשיך בבקשה.

סיירות הורים עובדות, עוד פעם, יש איזושהי מדיניות שהיא מוגדרת על ידי הגוף שמתווה איזושהי מדיניות, מה שנקרא מדיניות מוכתבת מלמעלה ויש סמכויות אכיפה. בהוד השרון המתכונת היא ייחודית, הסיירת בהוד השרון הוקמה בערך לפני עשר שנים, היא עובדת יחד עם האגף לשירותים חברתיים, אנחנו עובדים במדיניות של השפעה בלבד, אין לנו שום סמכויות אכיפה ואנחנו לא רוצים אותן. הדבר הכי פשוט, אם רואים נער עם אלכוהול אנחנו לא רוצים לקחת אותו, לשפוך לו את האלכוהול או להזמין את ההורים, זאת לא הכוונה שלנו, אין גם סמכות אבל זאת לא הכוונה שלנו לעשות ומאוד חשוב, אנחנו פועלים בעצמאות מלאה. יש גרעין לסיירת, הגרעין מתווה את המדיניות. הגרעין למעשה קובע מה יהיה, מה תהיה מדיניות הסיירת. יש לנו המון נושאים שאנחנו קובעים לעצמנו איזה פרויקטים להתמקד בהם, זה הכול פעילות של הגרעין.

אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם האגף לשירותים חברתיים, יש רכזת, עובדת סוציאלית קהילתית מן האגף, היא אחראית על כל העבודה עם מימשקים עירוניים, תכניות הכשרה, מיפוי צרכים ואני מתפקד בתור יושב ראש הסיירת, אני עובד מול המתנדבים בסיירת וגם אחראי על הגרעין.

לגבי האלכוהול. אלכוהול למעשה, כך אנחנו רואים את זה, יש שני מישורים להתמודד עם אלכוהול. יש דבר ראשון מה שנקרא צמצום השימוש באלכוהול בקרב בני הנוער. בני הנוער שותים, אני לא אגיד מספרים כי כל מה שניסינו ללמוד ושמענו מן המספרים לנו לא ברור, אבל, מה שאני אומר בוודאות הוא שבני הנוער שותים ובאחוזים גבוהים מאוד, שזו בעיה אחת.

בעיה שניה היא טיפול בסיכונים שכרוכים באלכוהול, מה שנקרא שתיית בולמוס, שזה מספר שעות או פרק זמן קצר שגורם להרבה בני נוער ליפול. שכרות, אלימות, אלימות מינית, אלו התופעות הנילוות.

בהוד השרון הסיירת מתמקדת יותר בטיפול בסיכונים. לא בגלל שאנחנו חושבים שהדבר הראשון לא חשוב אלא שאנחנו לא חושבים שלנו יש את הכלים למנוע. יש גופים רבים בארץ שמתמודדים עם זה בכל מיני דרכים, אנחנו מתמקדים בטיפול בסיכונים ושם אנחנו מצליחים להגיע להישגים.

"מי הזיז את הגבינה שלי?" כשאני הצטרפתי לסיירת הורים הסתובבנו בגינות, היו המון בני נוער בגינות, אלכוהול, ניגשנו, דיברנו, השפענו, בשנים האחרונות אנחנו רואים לאט לאט שבני הנוער כבר לא בגינות, אבל הבעיה לא נעלמה. אותן תופעות של אלכוהול פשוט נכנסו לבתים, לחצרות, לא ראינו כבר את בני הנוער ואנחנו, כשהחלטנו, שינינו את הפוקוס, יצרנו קודם כל תהליך מסודר של טיפול במסיבות שעליו אני ארחיב והגברנו את השיח עם בני הנוער.

אנחנו חושבים שהדבר הכי חשוב שצריך לעשות היום הוא הגברה של מודעות הורים. יש המון הורים – לפחות בהוד השרון, שלא מספיק מודעים למה שקורה עם הילדים שלהם. נדב אמר את זה קודם. הם לא מבינים שכשהילד הולך למסיבה וההסעה יוצאת בתשע וחצי, אז הם לא מבינים שכשהילד יוצא בשמונה וחצי מן הבית הוא הולך קודם לשתות, כי במסיבה אין אלכוהול, ואחר כך הוא מגיע שיכור למסיבה. הם לא מבינים את זה, הם לא עושים עם הילדים את השיח ואני אדבר גם על הנושא של הבתים הריקים. הורים לא מספיק מבינים, לא מספיק מדברים עם נוער על מה שקורה שם.

יש לנו גרעין מאוד פעיל, יש לנו מעל 700 חברים בפייסבוק, אנחנו יצרנו בחודשים האחרונים שיתוף פעולה עם סיירות הורים מכפר סבא ורעננה. גילינו שיש מסיבות אזוריות שכוללות בני נוער ממספר ישובים באיזור ואנחנו מנסים ליצור איזשהו שיתוף פעולה כדי שנגיע, יחד, למסיבות האלה ונטפל בבני הנוער, כי מה שגילינו כשהגענו למסיבות האלה היה נוער מנתניה, מרעננה, מכפר סבא וקצת הרגשנו לא בנוח שאנחנו מטפלים, אז בנינו סיירות נוספות כדי ליצור שיתוף פעולה והשיתוף הוא – מה שנקרא, בחיתוליו.

עכשיו אדבר על בעיית השיכרות במסיבות. אני אדבר כרגע על מסיבות חוקיות שפועלות, שנמצאות במועדונים עם רישיון, שבעלי המועדון מקפידים על החוק והכול. אני לא מדבר על מסיבות טבע שהן סיפור בפני עצמו. בהוד השרון יש מסיבות כאלו מספר פעמים בשנה. כמו שאמרתי, בני נוער רבים "מתדלקים" לפני המסיבה, שותים, הם חייבים להיות מה שנקרא "להשתכרר", הם לא מסוגלים כנראה ליהנות בלי אלכוהול.

האם המסיבה במועדון? במתנ"ס?

זו מסיבה, זה מועדונים, תכל'ס אלה איזשהם האנגרים שנסגרו לטובת זה, מסיבה במקום שפועל ברישיון מלא - - -

מי עורך את המסיבה? מסיבה פרטית?

לרוב, את רוב המסיבות עורכים יזמים, בני נוער שהם היזמים, הם יוצרים קשר עם בעל המקום, הם יוצרים קשר עם חברת ההסעות, הם עושים את הכול. דרך אגב, בהוד השרון יש פרויקט מאוד יפה שתיכוניסטים מארגנים את המסיבות האלה ומן הרווח מן המסיבות הם מארגנים לעצמם את נשף הסיום של י"ב.

הבנתי.

לא עושים את זה לטובת רווחים כספיים, אני מניח שיש את זה בעוד מקומות.

סליחה על השאלה, "יש סיבה למסיבה" מה שנקרא? סתם, ככה, בא להם לעשות?

בילוי, בילוי ימי שישי.

תראה, כרטיס למסיבה כזאת עולה משהו כמו שמונים שקל, אז הם לא יכולים להרשות לעצמם המון. יש בחופשים, בסוכות, בחנוכה, בפורים יש מסיבה.

כל סוף שבוע.

המסיבות הסגורות? הגדולות? הם לא יכולים להרשות לעצמם כל סוף שבוע כי זה שמונים שקל כרטיס. אם זה היה זול אז זה היה הרבה יותר. דרך אגב, בקיץ יש את המסיבות שטח, שהן הרבה יותר זולות כי הן בפני עצמן והן בתדירות יותר גבוהה.

בקיצור, אז מה שאנחנו רואים, בני נוער לא יודעים לשתות, לא יודעים לשתות, אנחנו ראינו אותם, אם זה במתחם ההסעות, החלק הקטן במתחם ההסעות כבר החל, אלו התופעות שנתקלנו בהן. הם מגיעים למסיבה, בעלי המועדונים מאוד מאוד מקפידים שלא יהיה אלכוהול במסיבה, מאוד מקפידים שלא יהיה אלכוהול ומקפידים שלא תהיה אלימות, אז זה מצוין. מה שקורה זה שעומד סלקטור בכניסה, מגיע הילד, הסלקטור מסתכל, רואה שהילד נראה לו שיכור, אומר לו: אתה לא נכנס. ואז הילד פשוט זרוק מחוץ למתחם המסיבה, זה יכול להיות כמו עכשיו בחנוכה, שהיתה מסיבה - - - אבל בעבר, בקור, זרוק בחוץ שיכור, אם יש גשם אז הוא שוכב בבוץ, זה מה שהיה, תופעות שקרו. יכול להיות גם מקרה שני, שילד, מה שנקרא האלכוהול עוד לא השפיע עליו, הוא נכנס למסיבה, מתחיל לרקוד ואז האלכוהול מתחיל להשפיע עליו והוא נופל במסיבה. באים המאבטחים, מוציאים אותו החוצה, תחכה בחוץ. ואז, בסוף המסיבה, כשהחברים שלו נוסעים הביתה, הם לוקחים אותו אתם, הם גם לא מודיעים כמובן להורה שלו שהוא שתה, אז אחר החברים לוקח אותו לישון אצלו בבית, בתקווה שבבוקר הוא מגיע הביתה. אלה מקרים שהיו בעבר בהוד השרון, של מה שנקרא אובדן שליטה עצמית.

מגיעים לשם שמונה מאות בני נוער, לאיזה מגרש חניה של תיכון, אוטובוסים יוצאים משם, מוציאים את הילדים, מתמרנים, הייתה סכנה מאוד גדולה שאוטובוס יעלה על איזה ילד, עזבו את השיכורים, מה שנקרא המבוסמים, שמתלהבים וכל זה, הילדים שמה משתוללים, רוצים מהר לעלות לאוטובוס, להגיע מהר למסיבה, היה מתחם עם ממש סכנה תעבורתית, שאוטובוס יעלה שם על איזה ילד. מה שסיירת הורים יזמה, בשיתוף עם הנהגת הורים בעיר ועם - - -

רק אם אתה יכול לחתור לסיום?

חמש דקות אני מסיים.

חמש זה הרבה.

שלש דקות, שתי דקות, אז אני אגיד בקיצור. יצרנו איזשהו מודל שבו בעצם כל השותפים למסיבה פועלים להקטין את הסיכונים. זה המארגנים שהוציאו הודעות לילדים לא להשתכר, גורמי הביטחון בעירייה הגיעו ודאגו למתחם מסיבה פתוח. בקיצור, יצרנו איזשהו מודל. אנחנו גם מגיעים למתחם המסיבה וגם למתחם ההסעות, תעברי אל השקף הבא כי אנחנו קיצרנו, חד-משמעית אנחנו רואים ירידה בכמות השיכורים.

אנחנו לא מסוגלים, כמו שאמרתי, למדוד אלכוהול, שתיה וזה אבל, כמות שיכורים במסיבות בוודאות יש, מתחם הסעות הפך להיות פתוח, למסיבה האחרונה שהייתה בחנוכה, תוך שעה כל הילדים נעלמו, בלי שום סכנות, והכי חשוב, נוצר שיח עם בני הנוער. אנחנו מסוגלים לדבר עם בני נוער, להסביר להם, אנחנו פוגשים נוער במתחם ההסעות ואומרים לו: תקשיב, אין טעם שתיסע, אבא שלך יכול לאסוף אותך מן המתחם, ילדים מקשיבים ולא יוצאים. וזה הישג מאוד גדול. זהו.

לגבי בתים ריקים ופה שני שקפים אחרונים. מה זה בית ריק? בית ריק זה כשהורים יוצאים לסוף שבוע, למשל, עוזבים את הבית, הילד מזמין אליו חברים הביתה, המון פעמים יש אלכוהול במסיבות האלו, הוא מזמין אליו ששה שבעה חברים, יש אלכוהול, עם כל הבעיות של האלכוהול, אנחנו כמובן כסיירת הורים אין לנו שום יכולת להיות שם, זה בית פרטי של אנשים, והורים, הרבה פעמים הורים לא מתמודדים עם זה טוב, לצערנו. יש את ההורים שמעלימים עין, לא נוח להם להתמודד עם הילד ולהגיד לו: אני לא מוכן. גם "הילד הוא חצי חבר שלי" וכל זה. יש את ההורים בצד השני, שהם כל כך לחוצים מזה שהם "שוטרים" והם רבים עם הילדים שלהם ואז הילד ישתה לא בבית אלא במקום אחר. במקום שיהיה שיח פשוט עם הילד, להסביר לו את הסכנות, לבקש ממנו וזה. אין את זה.

ומה הפתרון שעולה?

יפה, ומה הפתרון המוצע. אנחנו חושבים – ופה זו בקשה שלנו, מה שנקרא, - - - מהוועדה, אנחנו חושבים שצריך בנושא של בתים ריקים איזשהו פתרון ארצי. קודם כל, הסברה. אנחנו יודעים שיש פרויקטים של הסברה שעובדים מאוד יפה, גם בקרב הורים וגם בקרב בני נוער. צריך לחשוב איך - - -

קיים.

על בתים ריקים.

קיים ברמת השרון.

יפה מאוד, מעולה אז אנחנו מאוד שמחים כי זה דבר שבהוד השרון הוא מאוד חסר. אנחנו מנסים ולא מצליחים. זה דבר ראשון. דבר שני, לוודא שהחקיקה מתאימה. אנחנו לא משפטנים ולא יודעים. קראנו קצת, יש את חוק האלכוהול, אנחנו לא בטוחים שחוק האלכוהול מכסה גם מקרים של אלכוהול בבתים פרטיים. - - -

מהו חוק האלכוהול?

חוק המאבק בתופעת השכרות.

אנחנו לא בטוחים. היה דיון שלנו בגרעין ואמרנו, תקשיבו: לא נגיד מה כן ומה לא, רק נוודא - - -

הוא לא, הוא למרחב הציבורי בלבד.

יפה, אז הבנו נכון. אז פה יש גם איזושהי בעיה ועוד פעם, זה לא אנחנו, צריך לחשוב, אם רוצים, לשנות - - -

רק אולי לחדד את הנקודה, אם הילד שלי נגיד, - - -

מה שמך?

דורון מירינקר, מן הגרעין של הוד השרון. אם אני יודע שהילד שלי או חברים שלו, שותים בבית של מישהו אחר, אין לי יותר מדי מה לעשות, גם, אני לא יודע אם למשטרה יש מה לעשות, אני לא יודע מה אני אמור לעשות, נוצר איזשהו מקום, מן הגינות הם עברו לבתים ובבתים אין לנו יכולת לעשות שום דבר, לא כסיירת, לא כהורים ואנחנו צריכים את העזרה שלכם פה, גם כדי להעלות את המודעות וגם באכיפה.

אוקיי.

יצרנו איזושהי "אמנת בתים בטוחים" שניסינו תהליך שבו למעשה הורים בעיר יחתמו שאצלם בבית לא יוגש אלכוהול. זה לא שאנחנו חושבים שההורים יחתמו עכשיו ובאמת תהיה פה אכיפה אבל, איזושהי סיבה לגרום להורים לעשות את השיח עם בני הנוער שלהם. זה היה איזה משהו שעשינו. זהו. ותודה.

תודה רבה, אז בואו נדבר על העובדות ואני רוצה לומר שאם הייתם מחוברים לרמה הארצית אז גם הייתם יכולים להיות מוזנים מכל הפרויקטים שיש. אורית שטרנברג, ראש אגף הדרכה ומידע.

בואי, תציגי את שלך.

אורית שטרנברג, ראש אגף הדרכה ומידע, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול. אביטל לייכה, מ"מצילה".

כן. מנהלת איזור תל אביב, באגף "מצילה", ואחראית על סיירות הורים.

אז קודם כל הבאנו חוברת שנכתבה לסיירות הורים, כל סיירות ההורים, מאה וששים סיירות הורים במדינת ישראל, הן אינן סיירות אכיפתיות, לאף סיירת אין סמכות אכיפתית, אנחנו לא שוטרים ואנחנו כן עובדים בשיתוף מלא עם המשטרה כי מאוד חשוב הנושא של אכיפה במקומות שיש בהם את המסיבות. הרבה מאוד מן המסיבות ב'האנגרים' הן לא חוקיות ואז אנחנו מיידעים כשיש מכירת אלכוהול לקטינים. יש שיתופי פעולה עם משטרת ישראל בצורה מאוד טובה.

זה כאשר מתבצעות עבירות.

כן, גם אם יש בעיה בכלל. אני רק ברשותכם אומר משהו על הסיום. יש כבר היום אמנת בתים שהתחילה ברמת השרון, החתימו את כל הורים על אמנת בתים בטוחים שאומרת בעצם ש"אני מתחייב שבבית שלי לא יהיו מסיבות עם אלכוהול", הובהר להם גם הנושא החוקי כי יש פה עניין שאסור לספק אלכוהול לקטין והורה שבביתו מתקיימת המסיבה בעצם מאפשר או מספק ועובר על חוק - - -

- - - מספק?

לבן שלו בלבד, לא לחברים של הבן שלו. לא לחברים - - -

גם במרחב פרטי כי על זה הייתה לנו הדילמה.

אסור לו לספק לחברים של הבן שלו, מותר לו לספק לילד שלו בלבד. יש גם עניין ביטוחי, שאם קורית תאונה, שהילד שלו יצא וקרה לו משהו אז האחריות היא על ההורה, שבביתו הדברים קרו. לכן, הורים, כשהם הבינו שיש פה אחריות עליהם – גם משפטית וגם ביטוחית, הם חתמו כולם בצורה מאוד ברורה כי אף אחד לא רוצה להתמודד. והתפיסה הזאת עובדת בכלל ברחבי הארץ. יש פה עוד רשויות נוספות.

הסיירות ראשונות קמו ב-2002, הראשונה באילת יחד עם רמת השרון. הסיבה הייתה שתיית אלכוהול מופרזת וְונדליזם בגנים. בהתחלה עבדנו בשיתוף פעולה עם אק"מ אחר כך הבנו שנכון יהיה שהאק"מ יהיה יעשה את עבודתו ואנחנו נעשה את עבודתנו.

אק"מ?

אק"מ זה אגף קהילה במשטרה. בנוסף, יש בכל הרשויות המקומיות, סיירות הורים הן סיירות עצמאיות שמקבלות תקציב או מן הרשות למלחמה בסמים או מ"מצילה" או מ"עיר ללא אלימות" ונוסף, תקציב עירוני שמיועד לנושא.

ראשון לציון שהיא באמת אחת הסיירות הגדולות, יש בה אחת עשרה סיירות הורים, שהן גם מגדריות וגם מגזריות. אני אסביר למה אני מתכוונת. יש לה גם סיירות הורים שדוברת את השפה הרוסית, יש להם סיירת הורים שדוברת את השפה האמהרית, יש סיירת מכורים נקיים שהיכולת שלהם היא גם לאתר מכורים נקיים ברחוב ולהזמין אותם למרכז הטיפול - - -

שההורים הם מכורים נקיים?

כן, הם מכורים נקיים שמאתרים חבר'ה בני נוער, גם בני נוער וגם מבוגרים, והם מזמינים אותם לטיפול. זאת אומרת יש כבר הרבה מאוד וריאציות. יש סיירות הורים במיגזר הערבי, במיגזר הבדואי, בעצם קיימות - - -

באילו ערים יש למיגזר הבדואי והערבי?

יש רשימה. הקשר הוא בכלל בדואר, בפייסבוק, בווטסאפ, יש כל יום ראשון "פורום בוקר טוב", שיושב עם אגף חינוך ורווחה בעירייה, במשטרה, הדברים שחשובים מועברים לטיפול כל אחד מן הגורמים כי ההורים תפקידם לאתר ואם יש בעיות אז להעביר אותן לגורמי הטיפול. זאת רשימת הסיירות שיש להם. אני ארוץ ברשותכם. מה שחשוב להבין הוא שסיירות הורים עושות גם חוגי בית, סיירות הורים עושות גם הסברה בתוך בתי הספר, הן עושות - - - , באסיפות הורים הן מגיעות ועושות את הפתיח, בכל הערים שבהן אנחנו נמצאים, הן עושות את הפתיח של שנת הלימודים ומסבירות להורים אל"ף, מה אמור להיות, מה קורה, המצב בתוך הרשות המקומית ודבר נוסף, יש לנו סטטיסטיקה, יש מחקר מלווה לסיירות ההורים ויש לאורך כל השנים פיקוח וליווי.

אם פשוט לראות אז שוב, הם רואים, הם מסבירים, הם לא שופכים, הם מדברים, יש לכם פה תמונות מן ההכשרות, הם נמצאים בפורומים עירוניים, הם מונעים ומדווחים. הם לא אלה שעושים את האכיפה.

המטרה היא בעצם לתת תחושת בטחון כי הרבה מאוד בני נוער מרגישים חוסר בטחון. זה נכון שהיום יש פחות בני נוער בגנים אבל הם עדיין קיימים, יש את תופעת המסיבות בבתים שכורים, אנחנו נתקלים לא מעט גם בגנים, גם במרחבים פתוחים וגם בבתים שכורים, הם שוכרים בית, הם מקיימים מסיבה, יש בה לא מעט אלכוהול, מה שאנחנו עושים זה גם מיידעים את בעלי הצימרים שמשכירים להם, שייקחו בחשבון שיש פה בעייתיות, כן דואגים להיות שמה באזור, אנחנו מקפידים לא להיות במתחמי מסיבות, כי כשאנחנו נמצאים במתחמי מסיבות אז אנחנו "מכשירים את השרץ" וזה משהו שצריך לקחת בחשבון. אנחנו לא אחראים – לא על אבטחת אוטובוסים ואנחנו לא אחראים על אבטחת מסיבה. מסיבה היא אחריות של בעל המסיבה ופה, זה משהו שאנחנו מאוד מקפידים עליו ואנחנו כן נמצאים במקומות הפתוחים, באיזורי הבילוי, לא במתחמי המסיבות.

יש פורום סיירת הורים ארצי שבו הם נפגשים ולומדים. יש פה למידת עמיתים מאוד משמעותית. כל פרויקט שעובד ועובד טוב, מתקבל אחר כך ומועבר מקבוצה לקבוצה, כשהיעדים שלהם באמת הם בעיקר הקשבה, הסברה ובמידת הצורך יש פה עניין של טיפול במצבי חירום.

האם אפשר שאלה?

כן, בוודאי.

אתם לא נמצאים במתחמי המסיבות, סליחה, אבירם בני מהוד השרון, המענה שאנחנו נותנים הוא לטפל באותו מקרה שעמיחי הזכיר, שילדים היו יוצאים מן המסיבה עצמה כי המאבטחים בפנים לא רוצים, והוא זרוק שמה, עד אור הבוקר, אז אם אתם לא נמצאים שמה מי נותן מענה לילד ששוכב בקור עם קיא, מעולף? זה מה שאנחנו עושים. באים, לוקחים את הילד, אם צריך אמבולנס אז מפנים אותו, אם צריך לקרוא להורים, או שנותנים לו לשתות, או שנותנים לו איזושהי שמיכה, כי הם באים גם כמעט בלי בגדים, זה המענה.

לא, יש פה - - -

סליחה, אני רק רוצה להגיד משהו שאתם אמרתם לי במפגש בהוד השרון, על ירידה באחוז המתאשפזים במיון, - - -

יפה, אז אנחנו רואים, אני, בכל אופן, יש ילדים ששותים, אבל יש ירידה במקרים הקיצוניים שמפנים עם אמבולנס, זאת אומרת, אם לפני שנתיים שלש היית יכול לפנות עשרים ילדים אז היום אולי אחד או שניים, מקרים בודדים אבל עדיין יש ילדים שהם במתחם המסיבה, מוּצָאִים החוצה, ואין להם מענה אם אנחנו לא נמצאים שם, לתת להם כוס מים, לחבק אותם.

העניין הוא שבמסגרת - - - של בני הנוער וברגע שאתם מגיעים למתחמי מסיבות אצלכם באזור, אנחנו קצת שכנים, פשוט עוברים במתחמי המסיבות בבצרה, עכשיו מתחמי המסיבות עברו לבת שלמה, נוער - - -

אנחנו נמצאים בבצרה, אנחנו מגיעים לבצרה, אנחנו נמצאים שמה, איפה שיש מסיבה - - -

הערוצים שלו - - -

ללא ספק.

אבל מי נותן להם מענה במקרה כזה שהם זרוקים בחוץ? זה העניין. אנחנו בזה רוצים לטפל, מי שיפרסם זה הרשות ל - - -

לא, אנחנו לא רוצים לפרסם.

רגע, רגע, בוא נעשה סדר. בואו ניתן לה להשלים. הבנו שיש ניואנסים ויש כבר התרשמות איזה מודל יותר ממוסד. אתם באמת באתם מן השטח כהורים, יש לנו גם כמה שאלות אז בואו ניתן לה להשלים ואז נמשיך את הדיון. או שנוכל להגיע למסקנות או שיישארו ניואנסים כמו בכל - - - כן.

צריך לזכור שיש גם עניין ביטוחי וזה משהו חשוב מאוד, שתבדקו את הנושא הביטוחי, כי יש עניין שכשאתה מטפל בילד שהוא לא שלך ונותן לו טיפול שהוא לא מקצועי – ולכן אנחנו, דרך אגב, מכשירים את כל סיירות ההורים בהגשת עזרה ראשונה בסיסית, כי הם חייבים לדעת את הדברים.

עוד דבר, כשהם עובדים, תמיד יש בין שלושה לחמישה מתנדבים בסיורים, הם אף פעם לא יעשו סיורים לבד, הם מגיעים בהתאם לתיאום – שוב, עם המשטרה, אנחנו לא נגיע לאותה נקודה שבה המשטרה נמצאת. אם יש אירוע אלימות או אם יש אירוע שמעורב אלכוהול אז הסיירת תזוז, תעדכן ואחרי כן יגיעו שוטרים.

פעם היו כל ימי ששי יוצאים ומסתובבים, כך היה גם אצלנו, היום בראשון עדיין - - -

הם יוצאים באמצע השבוע, הם יוצאים גם בימי חמישי וגם בימי ראשון, תלוי - - -

לגינות?

לגינות, - - -

זה תלוי גם - - -

לא, לא, זו גם תרבות בילוי.

תבינו שראשון לציון יש לה אחת עשרה סיירות הורים, שמחוייבות - - -

היא עיר גדולה.

בסדר, מחולקת לרובעים, מעלה אדומים יש לה חמש מאות מתנדבים והיא מחולקת. מה שמעלה אדומים למשל עשו זה שהם הבינו שיש פה גם עניין של נוער בסיכון נוסף, הם עשו "הורה חונך ילד" ונכנסו לפרויקט של חניכה של ילדים, נכנסו לפרויקט של חניכת משפחות, נכנסו לפרויקטים מאוד רחבים. כל סיירת הורים - - -

יש לי שאלה רגע, סיירות ההורים, גם אצלכם וגם במקומות אחרים, המתנדבים הם הורים.

נכון.

רק הורים?

לא, אצלנו - - -

יכולים להיות גם סבים, יכולים להיות גם סטודנטים, יש לנו למשל, ברמת השרון יש סיירת של חיילים. 8200 מתנדבים ברמת השרון ונותנים שם סיוע ויש צוות של סטודנטים.

יש הורים שהילדים שלהם כבר אחרי צבא ויש הורים שהילדים שלהם בבית ספר יסודי.

יש לנו סיירת סבים ב - - -

יש פה אלמנט קהילתי, לצורך העניין, כשאתה מגיע, מן הסתם רוב הסיכויים שאתה תכיר את אחד הילדים, כי הוא מן הסביבה, כי הוא עם אחד הילדים שלך בכיתה, ואני מניחה שזה עוזר - - -

אז הנה, זה התקנון. מה שאנחנו מסבירים הוא שמה שאתה רואה בלילה נשאר בלילה, סיירת הורים אין סמכות להרים טלפון להורה ולהגיד לו: הילד שלך עכשיו פה אלא יש רכז ויש פיקוח. אתה לא מדווח, הדיווח בטיפול בילדים בסיכון הועבר לרווחה. יש גורמי טיפול. הרצף הוא מאוד ברור, בין גורמי הטיפול לסיירת ההורים. זאת אומרת, מאד חשוב לזכור את גבולות - - -

אתם עובדים עם ההורים, זאת אומרת, האם יש דיווח להורים?

יש שני סוגים. יש מקרה שלמשל, במסיבה רואים ילד שיכור אז מתקשרים להורים שלו, כי אין מה לעשות, צריך לבוא ולקחת אותו והורה צריך לטפל בילד שלו. אנחנו לא לוקחים את הילדים. מרימים טלפון וההורה מגיע לקחת אותו. ברוב המקרים, דרך אגב, הילד או החברים נותנים את הטלפון, כי הילד צריך עזרה. יש תהליך מאוד שלם מה קורה כשההורה שבא לקחת את הילד שלו. כי הורה שבא לקחת את הילד שלו מרגיש מאוד, יש פה סיטואציה לא נעימה ויש לנו איך לטפל בזה אבל אין ברירה, חייבים, כי מישהו צריך לקחת את הילד הזה. יש מקרים שבהם אנחנו מזהים מקרה שדורש טיפול מעֱבֶר, ילד שזקוק, מקרה יותר קשה - - -

שמה? נער בסיכון?

נער בסיכון ואז זה עובר לאגף הרווחה. אנחנו חלק מאגף הרווחה והם מטפלים, אנחנו כבר למעשה - - -

אבל יש לכם גם טיפול שלא מערב את ההורים, למשל, באותה מסיבה - - -

יש את רבע השעה הראשונה שאנחנו משיבים אותו, - - -

לא, יש בוודאי - - -

יש את הרבע שעה הראשונה שמושיבים אותו, אולי הוא יתאושש, נותנים לו לשתות, נותנים לו שמיכה, לפעמים הוא קצת 'בקטנה' מה שנקרא והוא חוזר למסיבה, אם המצב קשה יותר – הורים.

הבנתי.

העניין הוא שצריך לזכור שפה זה לא בהכרח, - - -

אצלכם התקנונים - - - לא מערבים הורים.

לא, לא, את יכולה לערב הורים אבל העניין הוא הדרך. קודם כל יש דרך לערב הורים ולפעמים רבע שעה יכולה לסכן חיים. זאת אומרת, כשיש - - -

לא מדובר על - - -

אבל זה צריך לקחת בחשבון - - -

אם המצב קשה - - -

זה ברור, זה ברור.

לא מדובר, בואו לא נדבר על מצב מסכן חיים, - - -

יש פה - - -

בטח לא יחכו להורים אלא יזמינו אמבולנס.

יש דרך להזמנת הורים - - -

ואני לא מדברת על ילדים בסיכון כרגע שזה נושא אחר, הטיפול מול הרווחה. בעיקרון, האם הרעיון, האם הכתובת הראשונה היא ההורים של אותו נער?

כן, בוודאי.

זה גם אצלכם?

בוודאי.

השאלה איך מגיעים לנער? האם מגיעים דרך עובדת סוציאלית, או מגיעים דרך ההורים. תקשיבי, הורה - - -

רגע, שנייה, שאלת שאלה, התשובה - - -

הורה שמקבל טלפון בשתיים לפנות בוקר: בוא תקח את הילד שלך, בוא תקח את הבת שלך, הם שיכורים, הם זרוקים מחוץ למסיבה, תאמיני לי, לא אשכח את זה אף פעם - - -

בתור אחת שעושה את זה לא מעט - - -

לחכות, לחכות, - - -

רגע, אבל הנחת הנחה שהיא לא נכונה מה שאנחנו - - -

לפי מה שאת אמרת.

רגע, רגע, לא הקשבת.

תן לה להשלים.

כן.

זה היה לא ברור, אם הטיפולים - - -

בואו אני אדייק לכם את העובדות, כמו שאמר, חברים, לא המצאתם את הגלגל, הגלגל כבר הומצא.

כן, אבל איך - - - את רואה את זה כמו שחברת הכנסת זנדברג אמרה - - -

רגע, - - -

יושבת ראש הועדה אמרה את זה.

רגע, באמת, באנו לפה כדי לשמוע מכולם ומכל אחד מה הוא יכול לתרום לדיון הזה.

אז בואו נדייק את העובדות - - -

סיירות – עוד יותר טוב לספר.

אז בואו נדייק את העובדות. מה שעושים – ואני אגיד את זה שוב. יש שלושה מצבים. אם ילד נמצא כרגע במצב של שתיה מופרזת שניתן לפנות אותו, יש טלפון להורה בצורה מסודרת, מסבירים לו בדיוק מה קורה, אומרים לו איפה הילד שלו נמצא, היכן הוא נמצא, מה מצבו ומחכים, מלווים את ההורה, יותר מזה, למחרת גם עושים המשך מעקב על הילד כדי לראות. אנחנו מגלים לא מעט ילדים ש - - - לגבי סיכון, יש ילדים שעושים את זה כל סוף שבוע, סיכון או לא סיכון?

לא, נער בסיכון היא הגדרה שלא קשורה רק להתנהגות הספציפית הזאת אלא היא קשורה בעיקר לסביבה הביתית והמשפחתית שלו, שיכולה לסכן אותו, בגלל נסיבות חיים אחרות, שהמשפחה נמצאת בסיכון - - -

אני לא כל כך מבין איך - - -

שניה - - -

איך עושים את זה כשהם לא נמצאים במתחם המסיבות, - - -

אם תיתן לי לסיים, אני מבטיחה לך שתלמד הכול ותשמע עוד שתי סיירות. נוער לא נמצאים רק במסיבות, נוער נמצאים בהרבה מאוד מקומות. בוא, מסיבות הן אחד המקומות שהם נמצאים בו. הם נמצאים ברחובות, הם נמצאים בגנים, הם נמצאים בבתים, הם נמצאים גם במתחם המסיבות אבל זה גם, זה לא רק.

בוא נקח את הדיון - - -

רגע, רגע, שנייה. לא, לא, לא.

תנו לה לסכם.

תנו לי לסיים - - -

אבל בואי, תחתרי לסיום.

אני מנסה. מה שאנחנו עושים, נער בסיכון, נער שחוזר שבוע אחרי שבוע ואנחנו כל שבוע מאתרים אותו, וכל שבוע הוא נמצא במצב של שתיה מופרזת, אותו נער מופנה לטיפול. כי אולי משפחתו לא בסיכון ואולי הוא תלמיד נפלא ומדריך ב"צופים" והכל נהדר אבל יש לו בעיה של שתיה מופרזת. הוא לא אלכוהוליסט אבל יש לו בעיית שתיה. זה ילד שצריך עזרה. יש נער שאנחנו רואים שיש אתו אירועי אלימות, תחת השפעת אלכוהול יש אירועי אלימות, וכדי שהוא לא יגיע ויעבור על החוק, נער כזה צריך טיפול. זאת אומרת הנושא של מצבי הסיכון הוא מאוד רחב, הם לא רק הבית שלו. עכשיו אנחנו עובדים עם כל הגורמים - - -

רק לציין, זה נכון, רוב הילדים שאנחנו מתעסקים איתם הם מה שנקרא מקרים חד פעמיים או מקרה פעם שנייה. את צודקת שיש ילדים שחייבים טיפול מסודר של רשויות הרווחה, לרוב, אחרי שזה קורה דרך אגב, הרבה פעמים ההורים מתעוררים ומתחיל השיח.

מה שאנחנו פוגשים לא מעט הוא שחבר'ה צעירים, הרי הפיצוציות לא יכולות אז יש פה את כל השמות, תחנת - - - , או בכל מיני מקומות, לכל אחד יש את השם שלו, כי מה שעושים היום זה ה"בר בגאז'", שנמכר. אם בעבר החבר'ה הצעירים היו מגיעים למסיבות ושותים בבגאז' אז היום הם פשוט מוכרים בבגאז', הם נעשים תחליף לפיצוציות ויש להם את הפתרונות שלהם. זהו.

תודה.

עוד שניה, אני מן המשרד לביטחון פנים, מה שחשוב לי לציין הוא שאנחנו עובדים במשרד לביטחון פנים בהוד השרון כבר למעלה מארבע שנים, גם הרשות וגם "מצילה". ניסינו לקחת את סיירות ההורים תחת הכנפיים שלנו כי אנחנו עושים תכניות מניעה לכלל הקהילה, אבל בהוד השרון לצערי הם לא רצו להתחבר לגופי המניעה, לרשות ול"מצילה" וחבל, כי כל התורה מצויה אצלנו, כתבנו אותה ב 2010 - - -

סליחה שאני מפסיקה אותך, זה לא - - -

אבל זה - - -

אין תחרות - - -

מה קורה לכם? באמת, אתם הורים או בני הנוער. הרי אתם לא בני נוער בעצמכם.

גם לי יש ילד - - -

מאה אחוז אבל בואי, תציגי את מה שאתם עושים. אנחנו לא בהתנצחות פה.

אין שום התנצחות.

קחי בחשבון שכל אחד בא מרצון טוב, מדאגה לילדים, שלו, שלה, ולעיר ולאחרים ולקהילה. כן.

אני מברכת על היוזמה של הדיון הזה. המשרד לביטחון פנים – ואני לא אחזור על דבריה של אורית כי אנחנו עובדות יחד, המשרד לביטחון פנים מ 2010 מוביל הקמה ומתקצב הפעלה של סיירות הורים. הוא מתקצב את סיירות ההורים. בכל רשות מקומית שאנחנו מפעילים בה את הסיירת, יש רכז בשכר ואנחנו נותנים להם גם תקציב להכשרה ולשימור המתנדב שזה חשוב, וחוץ מזה שיש להם גם ציוד שהמשרד נותן להם, שיש להם שם תרמוס ומשחקי חברה, כשהם אחר כך פוגשים את בני הנוער אז הם משחקים אתם. כן, נוער מחכה, פורשים להם שמיכות וגם מפעילים אותם.

יש כמאה וששים סיירות במדינת ישראל ואנחנו מפעילים כארבעה אלפים וחמש מאות מתנדבים, בכל המגזרים כפי שאורית אמרה ואני לא אחזור על הדברים של אורית, וזה מופעל במסגרת של המשרד לביטחון פנים. אנחנו עושים הרבה פעולות הסברה, אנחנו מכשירים הורים, אורית מכשירה את כל רכזי סיירות ההורים בארץ ואני יוצאת כאן בקריאה שמי שרוצה להצטרף לסיירות הורים דרך המשרד לביטחון פנים, אנחנו נשמח, נהפוך הוא, אני שוב רוצה לומר שאני מברכת על היוזמה.

תודה.

רק נקודה כי - - -

לא, לא, לא.

שאלה, האם זה קשור לעיר ללא אלימות, כי לנו נאמר שאם הוד השרון היא לא "עיר ללא אלימות", אנחנו לא יכולים לחסות תחת - - -

ממש לא.

רגע, רגע, רגע אני יכולה?

לא, לא, בואו נשמע את רחובות קרית גת ואחרי זה.

נערוך דיון ביחד.

הילה ימיני מן הדוברות של הרשות הלאומית למלחמה בסמים. שתי שאלות לגבי מה ששאלתם, יש לנו גם יחידות איתור שפועלות ברחבי הארץ, באחד עשר יישובים, המטרה שלהן היא לאתר נוער בסיכון ברחובות.

בסדר, תודה.

ועוד משהו אחד קטן, במתחמי הבילוי הידועים והגדולים יש המון גופי אכיפה. המקום של להגיע לאותם מקומות שגופי אכיפה לא מגיעים יש לו חשיבות מוגברת. יודעים איפה המועדונים. זה פחות. זה המקום של להגיע לאותם בתים, לאותם מקומות הוא הרבה יותר חשוב.

אוקיי. בבקשה.

לימור סואֵן, אני רכזת סיירת הורים ברחובות בשנתיים האחרונות. אני מתנדבת בסיירת כשבע שנים. רציתי רק להוסיף כמה דברים. אצלנו, חוץ מן ההתקשרות להורים, אנחנו מלווים אותם הביתה. בימי ששי, יש הרבה חבר'ה דתיים ששותים, אי אפשר להתקשר להורים שלהם, אז אנחנו צריכים ללוות אותם הביתה והרבה מאוד פעמים הם יושבים מחוץ לבית עד הבוקר. זה גם קורה.

עוד דבר, בעניין של הפארקים והגינות, מישהו כאן אמר, כשדיברתם על זה, אנחנו מוצאים בעיה חמורה עם זה שמסלקים את ילדים מן הפארקים. קודם כל, אנחנו מייצרים עבריינים בכוח, שהם הרי יושבים בפארקים ואז הם עוברים עבירה. לחלקם אין לאן ללכת, זאת אומרת, הדרך היחידה שלהם להיפגש עם החברים שלהם זה בפארקים וכשאנחנו לא מאפשרים להם את זה אז יש עם זה בעיה. אין להם מקומות בילוי נוספים שילדים מגיעים אליהם ללא תשלום וזה פשוט לא הוגן כלפי השכבות הנמוכות - - -

מי אוכף את זה, הרשות המקומית?

כן.

רשות מקומית או משטרה?

מקומית.

אבל יש לכם - - -

השיטור העירוני 'מעיף' אותם אבל הם חוזרים. ואז הוא 'מעיף' אותם שוב ואז הם חוזרים.

אתם ברחובות בפיילוט של השיטור העירוני?

יש לנו שיטור עירוני ברחובות.

האם השיטור העירוני יחד עם המשטרה?

עדיין לא, זה בחיתולים, זה יהיה.

זאת אומרת, מי שמגיע לפארקים זה רק פקח עירוני.

אלא אם כן יש בעיות אלימות ואז מגיעים מן המשטרה.

רק ל - - -

בסיורים?

בסיורים זה רק השיטור העירוני, אנחנו משתדלים להסביר להם, הגענו לאיזושהי הסכמה דווקא עם רשות הגנים אצלנו, שאם הם לא מפריעים ולא מרעישים ובוודאי לא עושים וונדליזם אז לא מעיפים אותם. אבל זה בעל פה, זו הסכמה בעל פה וזה מאוד חבל.

רק רוצה להגיד שאצלנו, דבר ראשון - - -

לא, לא, לא.

רק על זה - - -

אבל היא באמצע. הוד השרון, דיברת חמש דקות רק אתה, תן לערים אחרות.

אני באמת חושבת שזה חשוב מבחינת הפארקים כי באמת אין להם מקומות בילוי אחרים וכבר יש לנו מקום שהוא מתחם והוא די רחוק מן הבתים והוא מואר רוב הזמן, או יכול להיות מואר וזה המקום להיות. אני מעדיפה אותם בפארקים ולא מתחת לבניינים, כי לשם הם הולכים.

אז את אומרת שבאחת עשרה בלילה אוכפים, מסלקים אותם מן הפארקים והם הולכים לגינות של הבתים.

או שהם חוזרים לפארקים או שהם מתכנסים מתחת לבית או במקומות שאני לא יכולה להגיע אליהם ואז פיספסנו פעמיים, גם הם עושים רעש לשכנים וגם אני לא מגיעה אליהם וכשצריך אז אני לא שם.

דבר נוסף, אנחנו הולכים גם לבתי הספר. אנחנו מגיעים לבתי הספר בבקרים כדי שהנוער יכיר אתנו. יש לנו מן אפוד כזה שהנוער יכיר ויבוא אלינו. והם מכירים, הם מזהים אותי, אני מגיעה כל שבוע והם מזהים אותי מבית הספר. אני באה לספר להם מה אנחנו עושים כדי שהם יידעו לבוא אלינו כשצריך וזה עוזר. מצאנו כך הרבה מאוד ילדים שהיו "שקופים" מתחת למקומות שלא היינו מגיעים אליהם בחיים.

אנחנו מחלקים סוכריות טופי. זה הדבר הכי חשוב. הילדים פשוט באים אלינו לבקש את הטופי ואז יש להם התחלה של שיחה איתם. זה מומלץ בחום.

כן רציתי לספר לכם על מסיבה – אני שומעת הרבה על מסיבות בעייתיות עם הרבה אלכוהול אבל יש נערים שעושים מסיבות ללא אלכוהול בכלל. אנחנו מכירים אותם, אנחנו רואים אותם לפעמים, מזמינים אותנו לבוא לראות, לא מגיעים נערים שתויים בכלל, הם מגיעים, להיפך, מחופשים לכל מיני תחפושות של דיסני, הייתה עכשיו מסיבת - - - כזאת ברחובות, הם שוכרים אולם מראש, מזמינים ילדים מכל הארץ, מגיעים ילדים מאיילת השחר ומאילת, מגיעים בתחבורה ציבורית ונהנים. זה פשוט תענוג לראות שיש ילדים גם כאלה.

תפרסמו את זה.

זה היה כל כך יפה לראות.

בפייסבוק של הסיירות.

אני צריכה. זה רעיון טוב. תודה.

תודה רבה.

קרית גת, נכון?

כן, קרית גת.

שמי ג'וליה ניימן, אני מנהלת את הרשות העירונית למאבק בסמים ובאלכוהול בקרית גת. פה אני בשני כובעים, גם כמנהלת הרשות בקרית גת וגם כמתנדבת ברחובות. אנחנו עובדים עם לימור כבר כמה שנים אז אני יכולה להעיד בשני התפקידים. מה שבולט לנו בקרית גת - - -

האם את מתגוררת בקרית גת?

לא, אני גרה ברחובות. מתנדבת ברחובות. לפני זה גרתי בקרית גת אבל עברתי לפני כמה שנים. אז לגבי קרית גת, אנחנו כבר כמה שנים מנסים להקים, הסיירת אצלנו היא בגלים, זאת אומרת, היא מתרוממת ואז נופלת, מתרוממת ונופלת. הבעיה העיקרית היא מודעות של ההורים. בעיר גרים כ- 54,000 תושבים אבל התנדבות, זאת אומרת, מתנדבים לסיירת נורא מעט אנשים. ובגלל זה אנחנו פונים לגרעין נח"ל, לדוגמה, של חיילים, הם מתנדבים. ש.ש. באים אלינו, סטודנטים שמקבלים מלגה באים. זאת אומרת, אלה האנשים אבל אלה לא הורים וזה נורא נורא צר לנו, שדווקא ההורים שהם אלה שצריכים להיות שם – לא נמצאים. אז זו כאילו הבעיה, הבעיה הגדולה בקרית גת.

מה שקורה ברחובות, לדוגמה, יש לנו כמה סיירות ולפני כמה זמן הקמנו סיירת אופניים. כל מי שיש לו אופניים ורוצה לעשות גם ספורט וגם לעזור לילדים עושה את זה ואני - - -

את עם סיירת אופניים אני מנסה לדווש אחרי - - -

אז אנחנו גם נהנים ממה שאנחנו עושים וגם פוגשים נוער ומדברים איתם - - -

האם גם אופניים חשמליים?

לא, לא, לא. אז עושים פעמיים כי טוב.

רגע, אני רוצה להוסיף, עלתה פה שאלה לגבי גילאי המתנדבים או האם יש להם ילדים אז אצלנו, לחלק מן המתנדבים בכלל אין ילדים, חלק לא נשואים, חלק יש להם, לאחד יש תינוקת בת שנה, אנחנו מגיעים אליהם כי אני מפרסמת טור שבועי במקומון שלנו, של רחובות, ואני מספרת מה אנחנו עוברים, מה אנחנו עושים. מה ראינו, את מי פגשנו, כל מיני דברים כאלה ואנשים מגיעים אלינו בגלל הקהילה ולאו דווקא בגלל הילדים שלהם. חלקם באמת הורים למתבגרים ואז אנחנו מכירים אבל חלקם לא.

מן הניסיון של כולכם, האם יש חשיבות או אפקטיביות לזה שמדובר בהורה לבן נוער מן הקהילה, שאלה חברים שלו?

כן.

או שדווקא עדיף מישהו שהוא כאילו צעיר יותר, אולי יותר מודע.

לא סיימתי.

סליחה.

אני רוצה להגיד שלא מזמן היה רצח מזעזע בקרית גת ואחרי זה הייתה לנו ישיבה של כל המנהלים של כל בתי הספר ואחת השאלות שעלתה הייתה, הילדים אמרו שהם מרגישים בטוחים כשהם רואים את ההורים בחולצות כתומות. זאת אומרת, יש מודעות, הילדים יודעים והם דווקא אלה שאם יש איזה משהו אז ניגשים אלינו ואומרים: תעזרו לנו, הבנות בעיקר, לעבור פה פארק, אנחנו מפחדות, זה ממש כך. זאת אומרת, מה שאני רוצה שזה ייצא: אנחנו כל הזמן מדברים על מעורבות הורים וכמה שחשוב שההורים יהיו מעורבים בחיים של הילדים וידעו מה הילדים עושים, אז אני חושבת שצריך לעשות איזה פירסום גדול, נראה לי בטלוויזיה, מעורבות 'סלאש' משהו ולהכניס לשם אלכוהול ויש מלא התנהגויות סיכון חוץ מאלכוהול, כן? אז - - -

צודקת מאה אחוז.

אז זה צריך לבוא מלמעלה. כי כל מה שאנחנו מדברים – ואנחנו עושים מלא פעילויות, בבתי הספר, בהרצאות, בסדנאות וממש הרבה, באמת למניעה עושים אבל, ההורים לא מודעים למה שקורה לילדים שלהם, יש פער עצום בין מה שהילדים עושים לבין מה שההורים שלהם יודעים שהם עושים.

צריך לזכור שזה תלוי איפה. שני דברים ברשותך. האחד, בקיץ, סיירות ההורים משתתפות גם בכל פעילויות לילה, מעבירים את היום ללילה ואז יש מרחבים פתוחים וההורים מגיעים למקומות שבהם בני הנוער מתקהלים לאורך כל השבוע. הדבר השני, לשאלתך אם חשוב שזה יהיה הורה מקומי, מה שחשוב שנוער יידע שזה קיים ולכן אנחנו בעצם, בשיתוף פעולה עם בתי הספר, מנגישים לבני הנוער את מהות הסיירת, הם יודעים שהסיירת קיימת, הם יודעים שאלה אנשים שהם יכולים לגשת ולסמוך עליהם, הם מזוהים, יש להם מדים, חולצות שכתוב עליהם סיירת הורים ואז בעצם גם יודעים שהם יכולים לבקש מהם עזרה ככלל.

משפט סיום, ברחובות הילדים ניגשים: אלה בסדר, אלה בסדר, אלה לא שותים, לא, באמת, הם ממש אוהבים.

עכשיו נעשה כך. אני רגע רוצה לתת התייחסות לחברי הכנסת, אחר כך אני רוצה לשמוע משטרה, משרד החינוך, - - -

קודם נשמע אותם ואז באמת - - -

מי זה אותם?

את משרד החינוך.

בסדר, אין בעיה. אחר כך נרצה מן הרשות, את מייצגת את הדוברות.

אני מייצגת את הרשות.

את מייצגת את הרשות אבל בהקשר של סיירות הורים, ואילו לגבי הנושא של הקמפיין - - -

אפשר - - -

אז לזה את תתייחסי. אז בואו נשמע משטרה, נשמע את משרדי הממשלה, אחרי כן חברי הכנסת, הרשות ונסיים.

האמת היא שבאתי ליהנות פה בדיון, סוף סוף אנחנו לא במוקד הפעם.

איך אתם רואים את ה- - - ?

איך שלא תסתובב אתה במוקד.

הגד לנו רגע, אני אמקד אותך, מן הזווית של המשטרה קודם כל לגבי נושא האכיפה, דבר ראשון, כי יש פה גם נושא בסוף ואני מניחה שעם כל ההסברה ועם כל גובה העיניים וכל הדברים האלה, גם הידיעה שבסופו של תהליך, יש עבירות – בין אם על ידי בני הנוער עצמם ובין אם על ידי ההורים, ועל ידי מארגני המסיבות ודברים כאלה, אז מהי פעילות האכיפה שלכם? זה אל"ף, ובי"ת, מהי הפעילות שלכם בשיתוף הפעולה בכל אותם מרחבים אפורים יותר?

הפיצוציות שרוב סיירות ההורים אומרות - - -

אתה מאמין להם?

אני רוצה להאמין.

רוצה להאמין.

אז כמובן שצריך לעשות את האבחנה המובהקת בין המישור האכיפתי למישור ההתנדבותי שאין לה למשטרה אלא לברך על זה. זה מכפיל כוח יוצא מן הכלל, אם כי אני כן מתחבר לנושא שאמרה מנהלת אזור תל אביב, אביטל, שכן, אנחנו כמשטרה מעדיפים שזה יהיה תחת פיקוח של המדינה, כלומר, אין לי ספק שאתם עושים מלאכת קודש אבל עדיף שזה יהיה בצורה מסודרת ושתהיה איזו רגולציה, בכל זאת, ולו למראית עין, שלא כל אחד יגיע. זה בעניין הזה.

בעניין האכיפתי אז כמובן חוק המאבק בתופעת השכרות 2013 תשע"ג נותן סמכות – לא אכיפתית אבל סמכות מינהלית, לשפוך משקה משכר, כאשר הסמכות הזאת מסורה אך ורק לאנשי משטרה, גם לא למתנדבי משטרה ומי ששופך אלכוהול זה אך ורק שוטרים. אני חושב שבשנת 2014 עשינו מעל 60,000 שפיכות של בקבוקי משקה - - -

בכל הארץ?

בכל הארץ. במרחבים הציבוריים בלבד, כאן הדגש - - -

וזה מתוקף חוק המאבק - - -

חוק המאבק בתופעת השיכרות. מ- 2010.

כמה מתוך זה היה לבני נוער?

אני לא יכול להגיד לך עכשיו אבל זה לא הרוב, הרוב זה חבר'ה צעירים אבל לא קטינים. אנשים שבאים למתחמי בילוי, בסופי שבוע, ושופכים להם את המשקה המשכר, אין פה סנקציה פלילית what so ever סנקציה מינהלית בלבד. לא לוקחים את הפרטים של אותו אחד ששפכו לו את המשקה. וזה עושה את העבודה, אפשר להגיד.

במישור הפלילי אז כמובן יש לנו את חוק העונשין, סעיף 193 - - -

סליחה שאני מפסיקה אותך, מה זה "עושה את העבודה", מה המדד?

יש מדד, וודאי שיש מדד. הרי מאיפה נולד החוק? החוק הוא תולדה של מחקר שעשה - - - אני חושב ב-2009, ארגון הבריאות העולמי, שהציב בפנינו תמונה קשה מאוד, לפיה מדינת ישראל הייתה מקום שני בעולם בצריכת אלכוהול לילדים עד כיתה ו' וככה התחלנו. ואז התכנסה ועדה לאומית. ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, הקים ועדת היגוי, התכנית הלאומית יצאה וחוק המאבק בתופעת השכרות הוא תולדה של התכנית. היום אנחנו במקום שלושים וארבעה או משהו כזה.

אתה אומר שרוב האכיפה דרך החוק הזה היא לא על קטינים.

לא, היא גם לקטינים, היא גם לקטינים.

זאת אומרת, המדד - - -

רוב האנשים שלהם שופכים הם לא קטינים אבל זה - - -

יש פחות קטינים באוכלוסייה אבל - - -

האם המדד להצלחת החוק הזה הוא הירידה בשיעור השתייה בקרב הילדים?

חד וחלק, כן, יש - - -

אבל יש עדכונים מ-2011.

לא, לא, לא, לא, לא, יצא עכשיו סקר, יש קורלציה מובהקת, רגע, יצא עכשיו ממש סקר, יש קורלציה מובהקת בין הכלים שהמחוקק נתן לנו, האכיפה היא לא פלילית אבל, כשאני אומר שיש תוצאות בשטח אז יש מספרים ואני מדבר על מספרים בלבד.

במישור הפלילי - - -

איך זה ששופכים ליד מועדונים אלכוהול לבגירים מונע מילדים בני שתים עשרה לשתות אלכוהול? איך הדבר הזה?

אני לא מבין את השאלה.

אני מניח שיש אחרות שנעשו - - -

זה שאנחנו, זה שאדם מבוגר היום לא יכול לעשות פיקניק בשבת בפארק או שהוא ילך לחוף הים וישפכו לו שם את הבירה, - - -

זה לא - - -

בין זה לבין איסור השימוש על ידי ילדים עד כיתה ו' זו קפיצה קצת גדולה מדי, גם מבחינתנו כחברה. כלומר אנחנו לא אסרנו את השימוש באלכוהול ולא מתכוונים לעשות את זה, כי אנחנו כולנו שותים אלכוהול – לא בצורה מוגזמת וזה כחלק מן החיים שלנו כאנשים מבוגרים ויחסית חופשיים, אבל איך מזה קפצנו את הקפיצה לכזאת ירידה בשיעור שתיה אצל ילדים עד גיל 12?

צריך להבין את הסיטואציה ערב החוק. גם היום, אם חפצה נפשך לעשות "על האש" ביום שבת בגן סאקר ולשתות בירה אפילו בנוכחות ביתך, ואפילו להגיש לה משקה, בסדר, אף אחד לא ישפוך את המשקה, אף אחד לא ישפוך, כלומר, גם החוק לא מקנה לנו סמכות לעשות את זה. אנחנו מדינה דתית, יש את האלמנט של קידוש בשבת, אף אחד לא פה נגד, לא, הכוונה היא שיש פה תרבות, המטאפורה שאני מנסה להמחיש היא שכמובן מותר לשתות, כל אחד באחריותו, אנחנו לא נגד תרבות השתייה אבל, אנחנו כן נגד שתיה במרחבים ציבוריים כי השתייה כמחוללת פשיעה עלולה לדרדר ולהסלים מצבים ואת זה אנחנו מכירים. לכן, המצב שהיה לפני כן - - -

לגבי אותו פיקניק שציינת בגן סאקר - - -

אותו פיקניק, אז מה היה המצב לפני כן?

הוא המרחב הציבורי, באותו חוף הים בתל אביב שקיבלנו תלונות על כך שהגיע - - -

גם שוטר - - -

ושופך בירה בחוף.

קודם כל, אם הוא שופך, ושוב, מבלי להיכנס לעובדות אז הוא טועה.

לא, עיינו בחוק עזר עירוני, עירית תל אביב חוקקה חוק עזר עירוני שבו היא החליטה שלא יורדים עם משקה אלכוהולי לחוף הים, מותר לשתות אך ורק - - - זה חוק עזר עירוני, זה לא - - -

מה הייתה הסיטואציה לפני כן? יש באזור תל אביב מתחם המועדונים יד חרוצים, למשל, מי שמכיר את המתחם הזה שממש מקובצים שם מספר מועדונים ומתחמי בילוי. ולפני החוק של השפיכה היו שם המון המון כוחות של משטרה, יס"מים, פרשים, - - -

כן, כן - - -

עם סוסים – מטורף. כולם עומדים, איזור מלחמה – והיטבת להגדיר את זה ממני, והיו באים החבר'ה עם ה"בר בגאז'" לפני השוטרים, היו פותחים את הבגאז', שותים, ואתה, כאיש חוק, לא היה מה לעשות. היית יושב חסר אונים, היית יודע שהדקירה תגיע ואתה כבר יכול לנסוע ל"איכילוב" לגבות את - - -

העדות - - -

חסר אונים. החוק בעצם חסך את כל האלימות הזאת. אנחנו לא יודעים כמה חיים היצלנו – סליחה על הפאתוס, בזה ששפכנו, אפילו מבחינה תעבורתית, בנהיגה, לאותו אחד ששפכנו לו את המשקה.

אני כן רוצה להוסיף.

רגע, רגע, רגע.

אז פה, במישור הזה, אין ספק שהכיוון הוא נכון. זה שילדים עדין שותים, לצערנו ולדאבוננו, גם ילדים בני שתים עשרה וגם בפארקים וגם בגנים – זה נכון אבל, עדיין הם יודעים שהמשקה עלול להישפך ועצם הידיעה ועצם הסמכות עושה את שלה. זה חד וחלק, צריך להגיד.

במישור הפלילי גם לא שקטנו על השמרים, וחוקקנו חוק. יש תופעה שבה, הרי מה ילדים היו עושים, הם היו מבקשים ממבוגר לקנות עבורם את המשקה, בעצם כמו אספקה של סמים, אותו הדבר, הילד היה מביא לו חמישים שקל "תקנה לי בירה מן הפיצוציה".

ותשאיר את העודף.

ותשאיר את העודף. אז הכנסנו עבירת אספקה, כלומר, גם מבוגר שמספק לקטין, עושה את הטרנזקציה הזאת, דינו חצי שנת מאסר כלומר, יש גם אכיפה פלילית לצד אכיפה מינהלית וה all package הזה בעצם החבילה הזאת, היום, חד וחלק, המספרים אומרים את זה, מדינת ישראל היום היא לא בנקודה שהיא הייתה בשנת 2009.

איסור מכירה בכלל עד השעה אחת עשרה, זה שזה גם צמצם מאוד.

גם כן, כמובן, מדינת ישראל כתבנית לאומית לקחה את זה בצורה הוליסטית, כל משרדי הממשלה, גם משרד הכלכלה, גם משרד הבריאות, גם המשטרה, תקפנו את התופעה הזאת של שתייה לשכרות ואנחנו רואים שהמספרים הם שונים. חד וחלק.

של ילדים?

כן, כן.

של ילדים - - -

תן לי להבין רק מה שאתה אומר, גם השפיכה, גם הנושא של מכירה אחרי אחת עשרה, שממילא הרי אסור למכור לילדים, כלומר, זה רק על מבוגרים חל, אבל כל החבילה ההוליסטית הזאת שאתה מתאר, כֻּוונה כדי להפחית את השתייה בקרב ילדים.

ואני אגיד את זה גם כן, כן לפרוטוקול, שאני לא יודע אם אתם יודעים אבל, אנחנו מפעילים גם אמצעים שאנחנו לוקחים קטינים שבאמצעותם מפלילים בתי עסק שמוכרים בתי עסק לקטינים.

אבל - - -

מה ש- - -

השאלה שלי - - -

מה - - -

אני לא רוצה להרחיב על זה.

השאלה שלי, אפשר גם לאסור בכלל ואז לא ישתו ילדים והכול יהיה עבירה פלילית, זאת אומרת, יש פה איזו שאלה של מידתיות, - - -

זה האיזון - - -

הרי לילדים אסור לקנות בפיצוצייה בכל מקרה, אז מה יעזור שמבוגר גם לו אסור לקנות אחרי אחת עשרה?

אבל הוא אומר - - -

מי שקונה לילד - -

זה אני בעד, אבל למה - - -

תמר, לא, תמר, מי שהיה קונה אחרי שעה אחת עשרה, הרוב הגדול היה צעירים שקנו לבני נוער. בני נוער היו עומדים מחוץ לפיצוציות - - -

חלקם. אחוז אחר מהם שקונים לבני נוער - - -

אז אפשר לאסור לגמרי ואפשר גם - - - ולא יקנו אלכוהול בכלל.

לא, אז יש פה מידתיות.

יש מקומות עם רישיונות שמותר למכור אלכוהול, יש מקומות שמוסדרים, בארים, מקומות בילוי - - -

בארים הם משהו אחר.

יש בסופו של דבר, נקודת האיזון - - -

את הבארים - - -

פה היא עדינה, למשל, בארצות הברית ובמדינות נוספות יש liqueur stores שרק שם אפשר לקנות, אתה לא יכול לקנות - - -

סליחה, ארצות הברית, אגב, היא מדינה מאוד שמרנית, ומאוד פוריטנית בהקשר הזה, בארצות הברית אתה לא יכול בכלל לשתות אלכוהול במרחב הציבורי.

נכון.

אם יש פיקניק ב-4 ביולי, אתה לא יכול לשתות בו בירה.

חד וחלק.

זה לא עוזר.

אני לא בעד. אל"ף, יכול להיות שזה לא עוזר ובי"ת, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, אתה יודע, יש פה איזושהי מידתיות גם בין מבוגרים לבין ילדים.

נכון, צודקת.

אני שואלת את עצמי אם כל הבעיה מכוונת לילדים אז האם המגבלות על מבוגרים הן מידתיות?

זה בדיוק כמו – ואת חותרת לזה הרבה בדיונים בנושא הסמים, "לייבש את הביצה" כלומר, לאן אנחנו מכוונים? אז אנחנו בעצם מכוונים לביצה עצמה ולא ליתושים שמסביב, כי הילדים, בעצם, הם רוכשים את זה מן הפיצוציות והם קונים את זה. זה שבסופו של דבר ילד יפתח את ארון הליקר של אבא וייקח משם משקה, אני לא יודע אם יש למישהו שליטה, גם לא לסיירות הורים וגם לא לנו. אין לנו what so ever ואנחנו גם לא מעוניינים להיכנס למסיבות ובתים, אני לא חושב שמישהו רוצה שיהיה שוטר בכל מסיבה, אנחנו לא רוצים וגם לא יכולים לעשות את זה. אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו יכולים אז אני מבחין ועושה דיפרנציאציה בין המלאכה שלנו, של השוטרים, שהיא אכיפה per say לבין המשימה הציונית, ההתנדבותית, הערכית-מוסרית שהחבר'ה פה עושים ואני רק יכול לחזק את ידיהם.

בסדר גמור, תודה. קרן ממשרד החינוך. רגע, אני אתן לך, האם זה קשור לזה?

רק משפט.

בסדר. אחרי כן.

קרן, ממינהל חברה ונוער, משרד החינוך. אני רוצה לברך על ההתנדבות ועל רוח העשייה של סיירות הורים. התפקיד של הורים בעינינו הוא תפקיד מאוד מאוד קריטי והמחקרים מראים שלעמדות של הורים ושל התנהגות של הורים, בכל מה שקשור לשתייה, יש תפקיד על דפוסי השתייה של הילדים שלהם, אז זה דבר ראשון.

אנחנו יודעים שיש איזשהו רצף בין מה ש - - - לבין מה שקורה במעורבות הורים בקרית גת לבין מה שקורה בהוד השרון, עם פרואקטיביות של הורים והנכונות לעשות דברים. בהקשר הזה אני רק רוצה לומר לכם ששתייה אצל מתבגרים, שתיית אלכוהול בקרב מתבגרים הוא לא גזירת גורל וזה לא דבר שצריך לקבל אותו כמובן מאליו, כדבר ש"אין מה לעשות עם זה", כי יש לנו הרבה מה לעשות עם הדבר הזה.

מחקרים גם מראים שבסופו של דבר יש הפחתה בדפוסי השתייה הבעייתיים של אלכוהול, זה עוד לא התפרסם אבל אנחנו רואים שלאורך השנים, אחרי שהיינו ב'פיק' מאוד גבוה ב-2009, ככל שאנחנו התמדנו בפעולות של אכיפה, בפעולות של חינוך, של הסברה, של יותר מעורבות הורים, של יותר נוכחות הורים בכל הקשר הזה, אנחנו רואים לאט לאט מגמה של ירידה וזה דבר שצריך לזכור ולקחת בחשבון, שזה לא דבר ש"אין לנו מה לעשות אתו".

אנחנו כמערכת פורמאלית עושים הרבה מאוד פעולות עם הורים כי אנחנו באמת רואים בהם שותפים לכל מה שנעשה בהקשר החינוכי, ממקום של הרצאות חד פעמיות ועד לשולחנות עגולים שבהם משתפים הורים וילדים לשיח משותף, על דפוסי בילוי, על תרבות הפנאי, על מהו המקום של ההורים.

אני חייבת לציין פה שמתבגרים רוצים את המבוגרים במרחב שלהם והם זקוקים למבוגרים כדי לשוחח איתם, כדי לייצר שיח, הם כן רוצים לחוות את המבוגרים כמתעניינים בהם, שאכפת להם מהם ולכן, הסיפור של ההורים ובוודאי בסיירות הורים הוא מאוד מאוד קריטי ומשמעותי. אנחנו עושים עבודה עם הרשות למלחמה בסמים, עבודה - - - עם הורים, לאורך זמן, שצריך לדבר על המקום של ההורים בגיל ההתבגרות, על התפקיד שלהם בגיל ההתבגרות, והרבה פעמים, כל הפעולות האלו הן קרקע לגיוס הורים לסיירות הורים, שזו איזושהי עבודה על הרצף ואנחנו רואים את העבודה כמשלימה וכמשותפת.

תודה.

גילי רוצה להשלים על - - -

השלמה, גם על הצד הלא פורמאלי.

שם ותפקיד.

גילי דנה. החינוך הלא פורמאלי. הרצף שבין הפורמאלי - - - ובאמת נקודת המשבר של המחקר שהזכרת, שמאז שילוב הזרועות והעבודה ביחד, שאין דרך אחרת, מביאה את התוצאות ויפורסמו בקרוב המחקרים שיעידו על מגמת ירידה - - -

שתייה בקרב בני הנוער.

כן, ובעיקר המקרים הקיצוניים שהזכרת, של גיל אחת עשרה, שכיכבנו והדהמנו את עצמנו. זה קרה מתחת לפנס. האחריות שלנו – כל מה שאני אומרת הוא בשיתוף פעולה עם כל הגורמים פה, היא במסגרות הלא פורמאליות שבאחריותנו, תנועות הנוער.

כל תנועות הנוער נמצאות כבר שנה רביעית חמישית במהלך של גיבוש מדיניות תנועתית. אנחנו מאפשרים, מאפשרים את ההתלבטות הפנימית הזו. הם מדהימים אותנו לא פעם ובסוגריים ייאמר שאם היה לנו דימוי שבתנועות נוער שותים פחות, "אמא, אני הולכת לערב שכב"צ" –מה יותר ערכי מזה? אז אלכוהול גם שם, גם לא במידתיות. בעניין הזה של תנועות הנוער הם לפעמים יותר פוריטניים מאיתנו. "הצופים" למשל, שהיא אחת הגדולות ליד "בני עקיבא", החליטו שאם מדריך נתפס שותה לשוכרה אז זה כמו מדריך שנהג 140 ונשלל ממנו אז אנחנו שוללים ממנו את הרישיון להדרכה אצלנו בתנועה. דברים שאנחנו לא כתבנו ולא - - - לנו יש מדיניות אחידה אבל איפשרנו להם דיונים בשידרת בעלי התפקידים הבכירה, כל התנועות, "בני עקיבא" ו"בית"ר", תנועות, מימין משמאל, ו"הצופים הערבים" ו"הצופים הדרוזים", כולם בתהליך מאוד משמעותי. והם סוכני החינוך הכי טובים, עבור הילדים שלנו, המדריכים, הם יותר חזקים בלי לפגוע באף אחד מאתנו במערכת החינוך, בהשוואה. מועצות תלמידים ונוער – כנ"ל, עבודה לאורך שנים, הם מתחלפים במועצה אבל הם סוכנים, הם הולכים הלאה והם גם משפיעים כלפי מטה. מד"צים מש"צים, כמו שאתם מכירים, המדריכים הצעירים.

ועוד מוקד מאוד חשוב – שאולי נייחד לו את הזמן שלו – הקיץ, ששם אנחנו מגייסים גם סטודנטים, סטודנטים שיורדים לאילת באוטובוסים. אולי אתם יודעים ש"אגד" מפנה כל לילה מאות אוטובוסים ואלפי בני נוער יורדים לאילת באמצעות "אגד", אנחנו עולים, כלומר, חוצים את הטריטוריה אליהם, כולל באילת עם אכסניות נוער, הם מגיעים לפנות בוקר והם ישר לשטח, או ישנים כמה שעות ויוצאים לשטח.

כנ"ל גם "ידידים לחינוך" או "ידידים לנוער" שאנחנו עושים בפארקים, ובמועצות האזוריות, כל מועצה יודעת וכל רשות מקומית, מעסיקים את הסטודנטים, עם מחצלות, עם משחקים, והחבר'ה באים ורוצים שיקשיבו להם. רק שיקשיבו. כשהבאנו סדנת מתופפים ודברים אטרקטיביים אז "עזבו אותנו מזה", "שיקשיבו" "שמבוגר יקשיב ויראה אותי ממטר", זה מה שמפתיע אותנו כל פעם מחדש. שאנחנו, מהדור ההוא, הם רוצים את הנוכחות שלנו.

כולם "ילד טוב ירושלים".

לא, הם ילדים שלנו.

את מציגה את הטענה ככה כאילו - - -

רוצים שיקשיבו להם.

זה לא ככה - - -

זה מפתח זהב.

זה נכון, זה טוב אבל, לא באופטימיות כזאת, הלוואי והיה בצורה האופטימית הזו, הלוואי, ככה כולנו רוצים ש - - -

הנה, זאת ההתרשמות של גורמי המשרד, צריך להגיד שגם אותי זה מפתיע - - -

אבל גם של הסיירות.

שבני הנוער לא רוצים לשמוע מן ההורים ולהיפך, רק רוצים להתרחק מהם.

לפעמים אולי לא לאימא שלו אבל לאימא של מישהו אחר.

הרבה פעמים אנחנו צריכים להשתחרר מן התפיסות האלו שהן אצלנו.

רוני, בבקשה.

שמי רוני ברקוביץ', אני סגן מנהל באגף אכיפה במשרד הבריאות. אתמקד בנושא הזה. אנחנו במשרד הבריאות נותנים הרצאות בבתי ספר לבני נוער, על שימוש בחומרים מסוכנים, כל החומרים המסוכנים, אני גם אומר שמי שנמצא כאן יכול להזמין אותנו, גם בבתי הספר שלכם ניתן הרצאות - - -

בתי ספר לא מזמינים, רוני, - - -

אין בעיה, הקשר איתם. גם סיירות הורים. אם סיירות הורים רוצות איזושהי הדרכה, אם אתם רואים חומר ולא יודעים מהו, לנו יש את הידע על כל החומרים הללו, אנחנו מוכנים להגיע אליכם ולתת לכם הרצאות והדרכות על כל מה שיש על החומרים ומה שנמצא.

תודה. אחרונה, לפני חברי הכנסת, הרשות למלחמה בסמים. שמענו כאן שהמודעות של ההורים והמעורבות של ההורים הן החסמים שתוארו כאן על ידי כל הגורמים, מכל הסיירות ומכל השיטות, שבעצם, עומדים בפני טיפול יותר אפקטיבי במבוגרים מול בני הנוער. במסגרת פעילות ההסברה והקמפיינים שלכם, האם יש תכנון לזה והאם יש כוונה?

אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שילד בן תשע, עשר, אחת עשרה, לא הולך לקיוסק לקנות אלכוהול. הוא מוצא אותו בבית. זאת אומרת, צמצום שתיית האלכוהול בכיתה ד', ה', ו' נעשה באמצעות הגברת המודעות של ההורים. הקמפיינים שלנו נחלקים לשני קמפיינים, הקמפיין שלנו נחלק להורים, במדיות הרלבנטיות להורים, באמצעות השטח, הקמפיינים שלנו מתייחסים להורים צעירים, היום הורים צעירים נמצאים בפייסבוק, יש לנו אותם בוואטסאפ, אנחנו מגיעים אליהם באמצעות הניו-מדיה, והקמפיינים שלנו מגיעים לבני נוער ולצעירים במדיות שלהם, ויש לנו - - - באינטרנט שאנחנו - - - אותם ואנחנו נמצאים בניו מדיה.

אבל במה הם מתמקדים?

אז אני אסביר לך, זה מה שאני אומרת. יש כמה התמקדויות. דבר ראשון זה להעביר להורים את המסר: ילדים שותים. גם הילד, אם הוא נתפס, אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שבני הנוער הם בני נוער טובים. יש התנהגויות שהן סיכוניות, בני אדם הרי הם טובים, זה לא שאם הילד שלך הוא תלמיד מצטיין והכול, הוא לא יכול ליפול להתנהגות סיכונית. נקודת ההנחה שלנו היא לתת להם מידע על מה שהילדים עושים. לפני שנה, לדוגמה, יצאנו בקמפיין "שקרים לבנים". קמפיין "שקרים לבנים" בא להגיד: תשמעו מה הילד אומר לכם מעבר לזה ש"אני הולך להיפגש עם חברים". תשאלו. תשאלו מהי תרבות הבילוי של הילד, תשאלו עם מי הוא יוצא.

אנחנו פועלים באמצעות מתן כלים להורים כיצד להתמודד עם ילדים שחוזרים שיכורים הביתה כדי למנוע את התופעה הזו בעתיד. אנחנו מגיעים אל הפלטפורמות שלהם, גם - - - באמצעות ממומן, גם אם לא ממומן, באמצעות שיתופי פעולה עם פלטפורמות מקסימות שנותנים לנו. אנחנו מגיעים להורים דרך בתי ספר שמזמינים אותנו, דרך מתנ"סים, אנחנו מגיעים אל ההורים בצורה מיגדרית, מצאנו שפה חדשה באמהרית. פיתחנו שפה באמהרית. הן לא קיימות התופעות האלו, באתיופיה. היינו צריכים לבנות שפה עם מושגים, עם ביטויים שיתאימו לקהילה הזאת. אין סמי פיצוציות באתיופיה, לא קיים. פתחנו פה בארץ שפה והמצאנו ופיתחנו אותה.

נתנו להורים שיש להם משבר זהות, שיש להם פתאום משבר עלייה, נתנו להם כלים כיצד להתמודד עם בני נוער ועם התופעות הייחודיות פה בארץ. אנחנו מגיעים לאותם הורים באמצעות הפלטפורמות של ההסבר שצריך לשאול, נותנים להם כלים מה לעשות עם ילד שחזר הביתה שיכור ואיך למנוע את התופעה הזאת בשנית. מסבירים להם - - - תופעות, אנחנו עולים עם זה בקיץ.

עושים טווח הסברה מאוד רחב לפני חופשת הקיץ ועושים טווח הסברה מאוד רחב במקומות שבהם יש מה שנקרא היעדר מסגרות, ואת כל מקומות הבילוי האוטונומיים, שילדים יוצאים לשלושה ארבעה ימים לאילת ולכינרת אז ההורים מאבדים שליטה. תשאלו. היום זה נגיש, זה קל, זה פלאפון.

אנחנו במקביל גם פונים, - - - אנחנו עובדים עם משרד החינוך בשיתוף פעולה מלא, הם מזמינים אותנו, אנחנו מגיעים להורים גם שם, אנחנו מגיעים אל בני נוער במקום שלהם, היום ההסברה שלנו היא מאוד שונה. בני נוער שותים, אנחנו יכולים להגיד לכם מה הסכנות, אנחנו נגיד לכם את המידע, אנחנו ננגיש לכם את המידע, אנחנו לוקחים אתכם בתור ילדים צעירים ומשכילים, אתם תגיעו למסקנות.

יותר מזה, כדי להיכנס לאותם פארקים, פיצוציות ופארקים, הגלויות שלנו גם מסבירות מה קורה עם חבר ששתה, איך לתת את העזרה הראשונה, איך לתת את הכלים הראשוניים לאותם ילדים ונוער, אני אגיד לכם מה הסכנות. אם אני אגיד לילד: אל אתה תעשה את זה, תשעים אחוז שהוא הולך לעשות את זה, אני מימסד, אני ממשלה, אני גוף מחנך. אנחנו מגיעים לסיירות הורים. המשרד לביטחון פנים לפני שנתיים ולדעתי גם בשנה שעברה אולי בגלל המלחמה, היתה אחריות הורית מוגברת, חייבים לציין שבשנה שעברה המלחמה יצרה אחריות הורית שלא ראינו כמותה. לא היה מצב שהורה לא ידע איפה הילד שלו, זה לא היה קיים.

במקומות שאנחנו נתקלים, שאנחנו צריכים לחזק את האחרות ההורית, המשרד לביטחון פנים יצא לפני שנתיים בקמפיין ארצי, לקריאה לגיוס לסיירות הורים בכל הארץ. סיירות ההורים העירוניות פועלות במישור של המקומונים בצורה מאוד אינטנסיבית וחזקה, כי זה מנגיש להם את הסיפורים שלהם. לא מעניין את תל אביב מה קרה בקרית משה, מעניין את רחובות מה קרה שם. זה מנגיש להם ומנגיש להם את האנשים ואת אנשי הקשר בתוך המקומות שלהם. יש לנו קמפיין מדיה ובכל - - -

הילה, אני רוצה כתוצאה מן הדיון פה, לבקש מכם משהו, להטיל עליכם איזושהי משימה, אם תוכלו, ברָשות, במסגרת הדוברות וההסברה, בשיתוף עם סיירות ההורים, עם הפעילות העירונית, לעשות איזשהו שולחן עגול של הורים מסיירות הורים מן השטח, מכל המקומות - - -

גם כאלה שלא נכללות ב- - -

כן.

לא, אני פשוט רוצה להסביר, כל סיירות ההורים בארץ למעט אחת שייכות לשולחן עגול שיושב ודן בדברים. צריך להבין, אנחנו נכנסים גם לחשבונות המים, זאת אומרת, הגיוס הזה - - -

אני אומרת משהו אחר. עלה כאן משהו, גם מהוד השרון אבל לא רק, אלא גם מרחובות. שניה, אז יכול להיות שצריך פה משהו, כי מצד אחד, את היצגת ואני בטוחה שיש פעילות והיא קיימת ושאתם מדברים אחד עם השני, אבל, עלתה כאן סביב השולחן איזושהי קריאה מן ההורים עצמם, אז אני לא יודעת, יכול להיות שסיירות ההורים באותם ישובים, צריכות לעשות איזשהו reaching out להורים, - - -

אני חושבת שהדגש - - -

שניה, תני לי לסיים את המשפט. עלה כאן הנושא של איזשהו פער וכולכם דיברתם על זה, פער בין מה שהילדים עושים לבין מה שההורים יודעים ומגיעים וכו'. חלק מסגירת מן הפער הזה, ואמרתם גם שלא כל המתנדבים הם הורים, אז מה שאני רוצה לחזק הוא באמת את האחריות ההורית של ההורים של בני הנוער. יכול להיות שדרך סיירות הורים אולי לא מספיק שולחן עגול או פורום של הסיירות, אלא שהסיירות יעשו איזשהו מידגם, איזשהו reaching out להורים, תביאו אותם לשולחן ושביחד תגבשו מהי דרך ההסברה הנכונה כדי להגיע להורים. אני לא יודעת, דרך בתי הספר, דרך "הצופים", אולי סיירות ההורים עצמן יכולות לעשות איזשהו מבצע של "דפוק בדלת" - - -

יש שעושים - - -

אבל עדיין - - -

קודם כל תמיד - - -

הרשות למלחמה בסמים יש לה קמפיינים, יש לה תקציב - - -

אותם - - - לא שומעים.

אני מסכימה אתךָ.

רגע, אני יכול להגיד שלא שמעתי.

אני גם לא שמעתי.

- - -

אני לאחרונה שמעתי קמפיין שהוא בעיניי מוצלח, בנושא של סמי פיצוציות, היה ברדיו, הכול בסדר אבל אני אומרת לך גם כאימא, לא שמעתי ולא ראיתי משהו שבאמת פונה אליי ואני חייבת להגיד לך באמת, אני למדתי פה משהו בדיון הזה, למדתי – והבת שלי היא עוד קטנה, אבל למדתי שבאמת - - -

ממש לא בטוח, בתור אימא לילדה בת עשרים ואחת שלא, היא לא שתתה.

בסדר, לא חשוב אם היא תשתה - - -

אנחנו לא - - -

שניה, אבל רגע, אבל אפשר פה לסיים משפט? אני למדתי משהו, הצורך הזה שכולם הצביעו עליו של בני הנוער בהורים, בהורים שלהם, בהורים הלא שלהם ובמבוגרים וכו'. ואין לי ספק גם שזה צריך להיעשות בצורה נכונה. יש כאן ניסיון מצטבר סביב השולחן, שיכול להצביע על זה, התחושה שלי – ותקנו אותי אם אני טועה, היא שחסרה כאן איזושהי סגירת קצוות, יכול להיות ששווה לצאת בקמפיין לאומי, יותר גדול מאשר בפורומים שבהם נמצאים, אני לא יודעת, אני חושבת, מן הניסיון שלי, תמיד האנשים מן השטח יודעים יותר טוב מאתנו שיושבים במשרדים אז אני מציעה לעשות איזשהו reaching out להורים של בני הנוער שהם קהל היעד, על מנת לשמוע מהם, האם אתם יודעים – כמו שהיא אמרה, האם אתם יודעים מה הילד שלכם עושה, לא יודעים, מה אתם חושבים, בדיוק כמו שהיא אמרה: אתה לא יודע מה הוא עושה שם, תשאל אותו את השאלות. עלה כאן – אני שמעתי את זה מכם, אני אומרת לכם מסקנה שלי מן הדיון פה, שחסר איזשהו חידוד, התחושה שלי הייתה, שלכם יש מודל מאוד מקצועי, פיתחתם אותו, אתם יודעים לשכפל אותו בהרבה מקומות וזה מאוד טוב. יש לנו מצד שני הורים שטיפּה המציאו את הגלגל בעצמם, גילו אל מול העבודה בשטח – גם עובד, גם טוב, ויכול להיות שכדי לחדד – ומכל הצדדים, מכל צדדי השולחן, עלה הפער כדי להגיע להורים עצמם, מודעות ההורים, לארון המשקאות בבית, למסיבות בבתים הריקים, להורה שפתאום מופתע מאותו טלפון שפתאום מתקשר אליו ואומר לו: הילד שלך שיכור והוא בכלל לא ידע שהילד שלו שותה, שם אני מזהה איזשהו פער שצריך לתקוף אותו גם ברמת ההסברה וגם ברמת - -

האם אפשר להציע משהו? בגרמניה, בפרלמנט בגרמניה, בדיוק לגבי הפער הזה, גם הם זיהו את זה והם הבינו שהנקודה היא מרחב האדישות של ההורים, כי אנחנו מדברים, הכל פה וולנטרי, גם ה reaching out של: תבואו אלינו, אבל מה עושים עם אחד שלא רוצה לבוא? מה עשו בגרמניה? בפרלמנט בגרמניה העבירו חוק – ולכם כמחוקקים שווה לחשוב על זה, לעשות את ה adjustment המתאים ואל תזדעזעו אבל מה שהם עשו הוא שכל ילד שקונה אלכוהול או שהוא השתכר – קונסים את ההורים בסכום כסף גבוה. כל הורה והורה. עכשיו, שווה לחשוב על זה.

- - -

שקט.

אמצעי נוסף שעשינו כדי להגיע להורים, פיתחנו - - - בנושא שנמצאת באינטרנט ואנחנו רואים את כמות הכניסות לאתר, שגם מסבירה על אלכוהול, גם נותנת להורים כלים לשיח ותרגול אבל שוב, צריך להקשיב למשפט האחרון שסוני אמר וזה החלק המהותי: אנחנו עושים חוגי בית, אנחנו עובדים עם משרד החינוך, נכנסים לבתי הספר, הורה יכול לבחור אם הוא רוצה להיות מעורב או לא. אנחנו מגיעים דרך חשבונות המים, כל דרך יצירתית אפשרית מגיעה, העניין הוא בסופו של דבר ההורה בקצה – זאת הבחירה.

- - -

לא אבל אנחנו מנסים להגיד ש"אנחנו עושים הכול". אם היינו עושים הכול אז - - - את הכול, אז היא הייתה יודעת הכול, אני חושב שיש פה - - - שעלה, אנחנו רוצים אבל רק שניה - - -

אני רוצה לחדד. אנחנו צריכים את ההורים, דווקא את אלה - - - האדישים על מנת לדעת איך לפנות באמצעות הסברה להורים האדישים כדי לעורר אותם.

אני חייב להגיד לכם משפט. חייב משפט אחד מאוד חשוב. יניב שנל מהוד השרון. אנחנו קיימנו שיתוף פעולה לאחרונה, לפני מספר חודשים, עם רעננה וכפר סבא. אנחנו בתהליך עם עוד מועצות מקומיות לעשות את השיתוף הזה. יש משהו מאוד מאוד – שדיברנו על זה פה וזה לא נכנס. אין מודעות להורים, אין מודעות - - -

נכון.

נכון.

נכון אבל זה - - -

את דיברת - - -

עושים סיורים, עושים, עושים, עושים עושים, אבל בסופו של דבר אנחנו נכשלים במודעות.

הקמפיין האחרון שהיה על אלכוהול הוא ש"אם שותים לא נוהגים" בואו נעשה קמפיין על שתייה - - -

- - -

שניה, - - -

רגע, רגע, שניה, שניה, חברת הכנסת שרן השכל, אחריה חבר הכנסת אבו מערוף ואחריו נסכם את הדיון.

קודם כל נשמע שעולה הצורך הזה דווקא אצל ההורים האלה שלא מודעים, להביא אליהם את המודעות לעניין הזה, כי שמה נמצאת הבעיה. אנחנו מבינים שהיה קמפיין על מנת לגייס את ההורים לסיירות הורים. אולי אחד הדברים שאנחנו צריכים עכשיו הוא קמפיין משותף של כולם ביחד, שתגידו לנו ואנחנו גם נעזור בזה, כי אפשר לעשות איזשהו נושא שהרשות למלחמה בסמים וגופים אחרים מגיעים עיריה-עיריה, לוועדה למלחמה בסמים ואלכוהול בעירייה, מעבירים להם את כל המידע על הנושא של סיירות הורים על מנת להקים אותן ושסיירות ההורים יהיו – בנוסף לכך, מחוייבות לארגן בבתי הספר המקומיים, פגישה, כמו פגישה של הורים, שמגיעים "פעם ב" על מנת לשמוע אותם ולהעלות את המודעות לנושא הזה.

זה כולם עושים.

לפחות את זה.

חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף.

בוקר טוב, - - -

סליחה, רק עוד שני דברים קטנים.

אפשר שלושה.

זה דבר אחד. עוד נושא הוא הנושא של הגנים הציבוריים, אולי שווה לבחון את העניין שבמידה ואין רעש ואין מישהו שמתלונן על פגיעה מרעש מגן ציבורי, אז הרשות המקומית או המשטרה לא יפנו את הנערים מן המקום הזה.

המשטרה לא מתערבת כי אין חוק פינוי - - -

זה הרשות המקומית.

הרשות העירונית.

אז אנחנו צריכים לבחון גם את הנושא הזה.

רק לדבר עוד ועוד ועוד, דברים קטנים אבל הם מאוד חשובים. לפני שאתחיל, קצת חסר לי בכל השיח הזה, שהוא מאוד חשוב, והיוזמה מבורכת, ואני לא רק מברך אותך, כי לדעת איך להילחם באלכוהול, חסרה לי כאן ההרתעה, אפקט ההרתעה שדיברנו עליו אבל לא יצא מה שרצית להגיד שחברת הכנסת זנדברג - - -

מתנצלת שאני חייבת לקטוע אותך, אני חייבת לצאת. תודה רבה לכולכם שהגעתם.

אז כאן אלמנט הרתעה, כאן שמעתי משפט שהוא לא כל כך נכנס טוב לאוזניים ואני מקווה שלא אשמע אותו יותר: "מה לעשות, שותים, מה לעשות". אני חושב שאם אנחנו נלך בדעה הזו, בכיוון הזה או בקונטקסט הזה "מה לעשות שותים", אז כל השיח שלנו, כל הדיאלוג, הפרוטוקול, - - - לכן אני חושב שחייבים לדעת איך אפשר להרתיע.

משנת 2001 עד 2002, זה בהקשר לשאלה שלך על - - - חברי הכנסת הערביים במיגזר הערבי, תופעת האלכוהול היא פחות, כי יש הרבה כפרים שיש בהם מה שנקרא - - - ואפילו בכל החנויות, למשל, בכפר - - - אני לא יודע עכשיו, סיירת - - - , התושבים, לא מוכרים בירה. אני יודע את זה. יש שם תופעה. תופעת האלכוהול היא פחותה אבל כמובן שיש בהרבה כפרים - - - שם יש תופעה יותר חמורה, נרקומנית וזה עניין אחר.

אצלנו בירכא, למשל, אני יודע שיש סיירות, משנת 2000 עד 2002 הייתה לנו סיירת שאני השתתפתי בה, ביוזמה אישית, זה תמיד בלילות, מסתובב, ככה, - - - לצאת, לראות, חברתית, - - - תשע וחצי בלילה וישנה תופעה שהיא לא כל כך חברתית - - - . מסביב לכפר, מתאספים בחורים צעירים שאצלנו גם אסור להגיד אבל - - - מה הדת אומרת להם, נוער, כיתה י' עד י"ב, אבל לפני זה, שמעתי כאן, שיש כיתה ד', כיתה ה', כיתה ו', זה גם, אני חוזר אל אלמנט ההרתעה ועשינו סיירת, אני ועוד כמה והקב"ט של המועצה, ואנחנו תוך חצי שנה שבעה חודשים, הצלחנו כמעט להשתלט. היינו יושבים מסביב לכפר - - - אותם קבוצות קבוצות והצלחנו באמת לא רק להוריד, אפשר להגיד לחסל, דרך אגב, זה חזר, עכשיו חזר, ועכשיו יש "עיר ללא אלימות" אבל, לצערנו לא עשתה את הפעולות שלה כמו שצריך וכאן נכנס אלמנט האכיפה.

לכן אולי נחשוב ביחד איך לתת את הפשרות לסיירות האלה שיהיה שוטר, פקח, - - - לא רק שהסיירת, בסדר, מישהו שתה והוא כבר במצב קשה רפואית וניקח אותו באמבולנס או ניקח אותו הביתה, אנחנו חייבים להגיד שיש הרתעה. אני מבין את עניין החינוך, ההסברה, והבית, והתרבות, והנוף והילדים וכל מיני דברים, כי זה דבר אחר אבל, אם מגיעים אז אנחנו חייבים לא לאפשר להם להגיע לשם. זו לא מדינה כמו בסעודיה, אני מבין, זה לא מה שנקרא חוק יבש, אבל בכל זאת, כמה שאפשר כחברה, כרגולטורים, להמציא את - - - עוד פעם, עוד פעם ועוד פעם להרתיע, לעשות מניעה, אחרת כל הסיירות האלו, - - - יש לנו עובדות שיש הרתעה, אבל זה עדיין - - - לדעת איך אפשר לעשות, מול שוטר, ומה שאני עוד רוצה להגיד, העבודה שלכם – כל הכבוד, אנחנו ממשיכים גם לעשות, לצערי הרב אין סיירות במיגזרים אחרים - - -

יש, יש, יש.

לא הרבה, יש אבל לא הרבה.

יש, נכון?

לא יודע, בירכא יש - - -

יש בירכא.

ברור, אנחנו גם - - -

אני אומר לכם, אז אנחנו גם נראה מה אפשר לעזור שם ונראה גם מה אפשר לעשות עם פעילות, על מנת לגמד ולהפחית כמה שאפשר את שתיית האלכוהול אצלם. אנחנו נחשוב על - - - . אנחנו בכנסת, אני, דרך אגב, לא רק במשרדים, לחשוב, בשטח, עצם העובדה שאנחנו מבקרים בשטח, היה לנו לפני שבועיים ביקור, מחר יש ביקור - - -

כן.

נפעל בהתאם.

אם אפשר רק להסתכל על התקציבים. ב-2011 חוקקו את החוק, הקציבו באותה שנה 27 מיליון שקל לנושא הזה ומאז לדעתי יש ירידה. אנחנו כהורים, אין ספק שרואים שצריך את כל שיתופי הפעולה ומעריכים את כל מה שעשינו, וכמו שהגברת הנכבדה אמרה "כולנו ביחד לאותה מטרה" ואני לא יודע למה נוצר פה איזה רושם אחר, אבל אנחנו רואים שאין מספיק אכיפה, בלי לפגוע - - - במשטרה, אנחנו רואים שאין מספיק הסברה ואנחנו צריכים עזרה. לכן באנו לכאן כי כמה שאנחנו עושים נקודתית עם שיתופי פעולה, ואתכם ביחד, וכולנו מול אותה מטרה התנדבותית ואנחנו מרגישים שמ-2011 שאין ספק שזו הייתה מכה רצינית, שנתתם שם, בעזרת החוק, לתופעה, הסקרים שציינתם עדיין לא פורסמו לדעתי, אלה סקרים שנעשים פעם בארבע שנים, והסקר האחרון עדיין לא פורסם public באינטרנט - - -

הוא נמצא - - -

היה - - -

אבל - - -

רק שניה, שניה, גם צריך לבדוק האם פעם בארבע שנים סקר זה מספיק, אין, אנחנו לא מודדים מספיק ואנחנו לא מקצים מספיק תקציבים, - - -

אי אפשר להוריד - - -

מתוקצבת - - -

עד מתיי היא הייתה מתוקצבת?

היא הייתה בשנת - - -

חיים - - -

האוצר - - -

אורלי לוי האחרונה - - -

למיטב ידיעתנו היא עסוקה בלתקצב. אולי שווה לבדוק.

עשרים ושבעה מיליון שקל מאז - - -

כבר לא מתוקצבים.

אם יש את הקמפיין הזה "אם שותים לא נוהגים" אולי צריך לקחת את אותו הדבר ולעשות, למרות שזו מגיפה.

אבל זה לא מגיע, סליחה, לא שותים לא נוהגים, תשתה אבל אל תנהג, בדיוק.

רגע, רגע, רגע, אני מסכמת את הדיון. קודם כל אני מודה מאוד לחברת הכנסת שרן השכל על היוזמה, אני מודה לנציגים מהוד השרון, מרחובות, מקרית גת, שהגיעו לפה ושיתפו אותנו בניסיון שלהם וכמובן לכל המשתתפים.

אני רוצה להצביע על שלושה תחומים שעלו כאן, שאנחנו לוקחים אותם אתנו בסיום הדיון וגם מפנים אותם הלאה. הראשון, נתחיל ממה שדיברנו עליו בסוף הדיון, עלה כאן בצורה מאוד ברורה הצורך להגביר את מודעות ההורים, מודעות ההורים לא לסיירות ההורים, לא לפעילות שנעשית, אלא לבני הנוער שלהם, לילדים שלהם, וזה בין היתר, הרי סיירת הורים לא תפקידה לשֵם שהיא קיימת, אלא בין היתר גם הפעילות שציינתם מבורכת ובאמת מרשימה, במיוחד שגם כולם העידו שיש לה תוצאות. עכשיו אנחנו בשלב של להתרחב החוצה ולעשות את אותו reaching out להורים, לא על מנת שיצטרפו לסיירת ההורים או יתנדבו או משהו כזה אלא קודם כל, שיהיו מודעים לביתם פנימה, לילדים שלהם פנימה, מה קורה עם הילדים שלהם בבילוי ובבית.

לכן ביקשנו ואנחנו מבקשים מן הרשות למלחמה בסמים, במסגרת ההסברה, כי גילינו כאן בשולחן שזה משהו שחסר, לבצע איזשהו קמפיין ארצי לאומי יותר, שמכֻוון להורים, ליידע אותם על ההתנהגויות. לצורך כך, על מנת לעשות אותו אפקטיבי, אנחנו מבקשים לפנות לאיזשהו מידגם מן ההורים עצמם, מאותם הורים שהם קהל היעד, לעשות אתם – לא נכנסת אתכם לעבודת הפירסום עצמה – אבל אנחנו יודעים שזה דבר שהוא מאוד אפקטיבי, לשמוע את קהל היעד, מה מטריד אותו, איפה הוא נמצא, למה הוא לא מיודע, איפה האדישות הזאת נמצאת, מה הפער בין המידע לידע ולפי זה לתכנן את אותו הקמפיין. אנחנו נשמח מאוד שתציגו לנו את הדבר הזה כאן בוועדה, את הפעילות שנעשית, את התקציב שמוקצה לזה וכו', כל זה במסגרת הרשות עצמה, הקיימת. זה דבר אחד.

דבר שני. עוד פעם, התרשמתי כאן שגם בעבודה שלכם יש טיפה חוסר בקישור בין אכיפה כפי שהיא, היבשה, הפלילית או המינהלית, - - -

המינהלית.

יש גם פלילית, תלוי מה העבירה, לבין העבודה היותר רכה שהיא הסברתית, של סיירות ההורים. זה לא שאנחנו רוצים להפוך את סיירות ההורים לגורם אוכף, זו לא המטרה אבל המטרה היא כן, במסגרת ההסברה שלכם, במסגרת הפנייה – בעבודה השוטפת שלכם אל בני הנוער אבל גם אל ההורים וגם אל ההורים הפוטנציאלים, גם עם איזשהו שוט בקצה.

בינתיים אני לא מציעה ללכת לכיוון של קנס להורים, כי עוד פעם, התרשמתי שעוד לא הגענו לשם אבל אני גם התרשמתי שאולי הרבה הורים – וזה עלה גם מן הדברים שלכם, לא מיודעים בדברים שהילדים שלהם עושים, שהם עצמם עושים בבתים שלהם, מה הם מאפשרים, שאולי עלולים להגיע לעלות כדי עבירה פלילית, עלולים להעמיד אותם במצב של אחריות מסויימת, אחריות לחיים, לבריאות, לשלמות –לא רק של הילדים שלהם אלא גם של החברים של הילדים שלהם, במסיבות ובדברים מן הסוג הזה. נדמה לי שגם כאן אפשר טיפה להדק את שיתוף הפעולה במסגרת אותה פעילות שאתם עושים, אותה ההסברה, גם בבתי הספר, גם בתנועות הנוער, גם בקרב ההורים. זה דבר שני.

דבר שלישי, אותה תכנית לאומית שציינתם, אני מבינה שהייתה מתוקצבת במשך כמה שנים ועכשיו כבר לא. קודם כל אני מבקשת בוועדה להציג בפנינו את הסקר השני, על מנת שנוכל לעקוב אחרי הנתונים ולראות, התפרסם לא התפרסם – הבנתי שאפילו על זה אין פה הסכמה - - -

לא, יש נתונים שיצאו כבר החוצה ויש - - -

הבנתי.

לא התפרסם עדיין.

אז אני מבקשת שהסקר המלא - - -

אף אחד לא - - - אותו, בואו נגיד ככה.

הסקר האחרון שפורסם הוא מ 2011 שמראה ירידה, 2015 אנחנו מחכים.

ב 2014 יצא לגבי סמי פיצוציות - - -

אותו סקר של משבר 2011.

צריך את כל המכלול.

אנחנו כרגע מדברים על סקר ש - - -

סקר שנעשה ב 2013 ופורסם ב 2014. אנחנו מחכים לפרסום שלו ב 2016.

למה לוקח כל כך הרבה זמן לפרסם סקר?

שאלה מצויינת.

2014 מונח - - -

הסקר הוא סקר שנעשה כחלק ממערך בינלאומי, אנחנו אחת מאיקס מדינות שערכו את הסקר, הרבה מדינות, ושם יש גם את המדדים של אותם נתונים, הסקר עובר מספר אישורים ומספר - - -

אבל שנתיים זה לוקח?

כרגע הסקר נמצא באישורים סופיים, אנחנו חייבים גם את האישורים הבינלאומיים לפרסום שלו, אין לנו את זה, יש לנו - - -

עדיין, שנתיים?

אנחנו יכולים לעשות כל מיני דברים - - -

הסקר האחרון שנעשה בוצע ב 2009 והוא פורסם ב 2011 והסקר הזה פורסם ב 2013 - - -

עוד לא - - -

אנחנו מתבססים כרגע על ירידה כפי שציין פה נציג המשטרה, על 2009 - - -

על - - - 2014 ואנחנו - - -

ואנחנו מקווים שיש ירידה. אנחנו מקווים. אנחנו מקווים, יש עוד הרבה מדדים.

2015 כבר נגמרה, אנחנו עם הפנים ל 2016.

יש סקר שלם שמחכה לאישור.

אז אנחנו מבקשים שהסקר הזה יוצג כאן בוועדה, בשים לב לתקציב הלאומי שניתָן לנושאים האלה ויפה מאוד שעשינו - - - כולכם, עשינו איזשהו מהלך. אני אמרתי לכם במהלך הדיון, לי יש ספקות עד כמה – מה שאתה קורא לו "לייבש את הביצה", עד כמה להטיל מגבלות יותר מדי חמורות על מבוגרים, יהיה, זאת אומרת, יכול להיות שזה אפקטיבי אבל אולי זה לא מידתי, אולי יש דרך לאפשר במסגרת החופש, שניתן לכל אחד מאתנו כמבוגרים וכאנשים אוטונומיים, שלא מסכנים לא את עצמם ולא את הסביבה, ועדיין לגרום לירידה בקרב המבוגרים. מה שבטוח זה שאם לא נשקיע ונבטל את התקציב לגמרי אז זה לא יקרה. אפשר להחמיר עוד ועוד, חוקים לא עולים כסף, לעשות חוק לא עולה כסף, זה מישהו אחר צריך לפתור את הבעיה - - -

להיפך, זה יכניס כסף.

אולי זה אפילו יכניס כסף אבל נשאלת השאלה אם זו הדרך - - - הנכונה. כך שאנחנו מיד עם פרסום הסקר נקיים פה דיון בוועדה שבו יוצג לנו הסקר עם הנתונים, התקציב שהושקע במהלך השנים האלה, כל שנה ועל מה, ואם נגמר אז למה, אולי צריך עוד, לְמה וכו', על כל הדבר הזה נערוך דיון כאן בוועדה. אני מודה לכולכם על ההשתתפות. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:47.