הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 122

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, י"ז בטבת התשע"ו (29 בדצמבר 2015), שעה 9:30

תקנות התעבורה (תיקון מס' 12), התשע"ד-2014 (תיקון), התשע"ו-2015, בדבר אופניים חשמליים – הארכת הוראת שעה

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

עבד אל חכים חאג' יחיא

אורי מקלב

איילת נחמיאס ורבין

נורית קורן

מירב בן ארי

תמר זנדברג

חמד עמאר

עוזי יצחקי - המנהל הכללי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אבנר פלור - סמנכ"ל בכיר מינהל תנועה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

חוה ראובני - סגנית בכירה ליועצת המשפטית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

ברק טייכמן - עוזר המנכ"ל, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

בתיה מור - אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון, משרד האוצר

דרור וגשל - משרד המשפטים

עמי רוטמן - יועץ משפטי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מוריה מלכה - דוברת, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מרדכי בהירי-דואני - מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מרב רפאלי - מנהלת תחום חקיקה, פניות ציבור לכנסת

שרית פיליפסון - ראש מחלקת תביעות באגף התנועה, המשרד לביטחון פנים

לילי פיינטוך - אגף התקציבים, המשרד לביטחון פנים

מיטל להבי - סגנית ראש העירייה, עיריית תל אביב-יפו

יסמין הרמן וייס - מנהלת תחום האופניים, איגוד לשכות המסחר

יותם אבירם - מנהל מכירות- מטרו סייקל, יבואני ומשווקי אופניים חשמליים

יעקב אדלר - חבר בהנהלה, אנשים באדום, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

יניב יעקב - מנהל תחום מדיניות ציבורית, עמותת אור ירוק, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

גין נורית גרוסמן - יו"ר עמותת אנשים באדום, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

מרדכי פדר - יו"ר חיים בדרך מתונה, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

זיו שוורץ - סמנכל, פורום יבואני האופניים

קובי פלג - מנהל המרכז הלאומי לחקר טראומה ברפואה דחופה, מכון גרטנר

מאיה סימן טוב - חוקרת במרכז הלאומי לחקר טראומה ורפואה דחופה, מכון גרטנר

דובי בופמן - מנכ"ל, יבואני כלי רכב

חגית אוריין - מנהלת הפעילות למען הולכי הרגל באמצעות "מחזירים את מדרכות ת"א להולכי הרגל"

משה קופינס - פעיל למען הולכי הרגל בקהילת "מחזירים את מדרכות ת"א להולכי הרגל"

שרון קרני כהן - נציגת הורים הולכים ברגל

הלל קליסברג - פעיל

יותם אביזוהר - פעיל

אתי בנדלר

אביגל כספי

לאה ורון

הדס צנוירט

תקנות התעבורה (תיקון מס' 12), התשע"ד-2014 (תיקון), התשע"ו-2015, בדבר אופניים חשמליים – הארכת הוראת שעה

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח ישיבה נוספת של ועדת הכלכלה. יום שלישי, הבניין ריק, כל חברי הליכוד לא נמצאים. גברתי מנהלת הוועדה, היועצת המשפטית, דובר, רשמת, אדוני מנכ"ל משרד התחבורה, חברותיי וחבריי חברי הכנסת. על סדר-היום: תקנות התעבורה (תיקון מס' 12), התשע"ד-2014 (תיקון), התשע"ו-2015, בדבר אופניים חשמליים הארכת הוראת שעה.

אני אומר כמה דברים, למרות שכבר אמרתי אותם בעבר – אומר שוב לפרוטוקול. זה יהיה הכיוון שאליו אני הולך. גם אם היום נעביר את התקנות, כל הדברים יהיו מוגבלים בלוחות זמנים אחרים לגמרי. אנחנו ניכנס לתוך מסגרת פעולה. מבחינתי, האופניים החשמליים זה כלי שהורג. יש ארבעה הרוגים השנה, למעלה מ-300 פצועים. זה כלי הורג. אני לא רוצה למרוח את זה, ולא לדבר בשפה שהיא לא ברורה. המדרכות בחלק מיישובי ישראל הפכו לשדה קרב ולשדה קטל. אני לא רוצה לייפות את העניין הזה בכלום.

יתרה מכך אני אומר לכם. אם מישהו בדיון הזה יגיד לי שאי-אפשר לעשות כלום כי אין אכיפה ואי-אפשר לאכוף, אני מודיע, שכל אחד ישים את המפתחות וילך מכאן. בוא לא נחוקק חוקים, בוא לא נתקין תקנות. ממילא את רובם לא אוכפים פה בישראל. כמה אתם מכירים לאחרונה, אכפו מעבר במעבר חציה, של הולכי רגל? תגידו – 8 מיליון, אי-אפשר לאכוף? אני לא מקבל את הדבר הזה. זה או שאנחנו מבינים שיש בעיה, וצריך להתמודד אתה, או שאנחנו מחליטים שרק אנחנו מפריזים, וכולנו חתיכת פופוליסטים. אם זו בעיה, בואו נתמודד אתה; אם זו לא בעיה, נגיד שצריך לעשות כך וכך, וזהו. אי-אפשר לאחוז את המקל בשתי קצותיו.

וההורים, שזה סיפור נוסף, לא יכולים יותר לרחוץ בניקיון כפם. הם לא יכולים לזרוק את זה עלינו, ואנחנו גם מקבלים מכתבים ופניות, רק שיורידו את הסיפור הזה מהם, שהם יוכלו לומר לילדים שלהם: זה החוק, אסור.

אני אתחיל ברשותכם כך - סרטון ששלחה לי חגית. חגית, אם יעשו לי בדיקת דם, מהמיילים שלה, לכולנו, אני מניח – אני לא היחיד, ובצדק – התמסרה לנושא התמסרות אמת. ייאמר לזכותה – באף מייל שלה היא לא כתבה שטויות, או מאלה שלפעמים מטיפים לנו מוסר וכו'. היא מציגה את המציאות הקשה כמו שהיא. והיא מציאות לא פשוטה. אני לא צריך להרחיק עדות. אני חווה את זה כמעט מדי יום אצלי בשכונה.

קודם כל אקרין סרטון, שאולי כבר ראיתם אותו, סרטון ממש קצר, ששלחה לי חגית. הוא נתן לי אגרוף, למרות שאני כבר מורגל ובתוך זה, אבל כל פעם שאתה רואה את הדברים מקרוב, זה מכאיב לך. אחרי זה אבקש מהנציג של אור ירוק – פניתי בזמנו לאור ירוק, וביקשתי שיערכו סקר על הנושא הזה, סקר דעת קהל – איך הציבור רואה א הדברים. יניב יעקב יציג בקצרה. לאחר מכן נבקש עוד שתיים-שלוש התייחסויות. יוצגו התקנות, ונתחיל לקרוא את הסעיפים.

אומר לכם עוד דבר. אני אלחם בכל כוחי, ואני חושב שיהיה רוב בוועדה וגם בכנסת ישראל, שהגיל שבו יהיה מותר לרכב הוא גיל 16. טוסטוס – לא רוכבים עליו לפני גיל 16. זה טוסטוס. טוסטוס לכל דבר ועניין – רק העיצוב אחר. ועוד לא הלכתי לאלה שמשדרגים ועושים וכו'. עוד לא נגעתי בזה. אני לא מכיר שמותר שטוסטוס ייסע על מדרכה. לא מכיר. ואני אפילו לא רוצה לגעת בכל החנויות שמוכרות, לא מוסרות, בסדר, לא בסדר. אדוני הדובר, בבקשה, בוא תעלה את הסרטון הקצר ממש.

תודה. יניב, בבקשה. כל מי שידבר – אני מבקש להיות מאוד ממוקד, בקצרה. תציג את עצמך בבקשה.

יניב יעקב, מנהל תחום מדיניות ציבורית בעמותת אור ירוק. אנחנו מלווים את החקיקה הזאת מזה זמן ארוך – מתחילתה למעשה.

החוק היום מחייב ילדים בגיל 14 לרכוב רק בשבילי אופניים. המציאות היא שהשבילים האלה לא קיימים, ואנחנו למעשה הופכים את אותם ילדים לעבריינים.

הפתרון, כמו שיו"ר הוועדה ציין, זה העלאת הגיל המינימלי לגיל 16. הצעד הזה יהיה לבטיחות הרוכבים וכלל משתמשי הדרך.

סקר שעברנו מזה השנה השנייה מצביע ש-76% מהציבור סבורים שיש להעלות את הגיל המינימלי לגיל 16. אפשר לראות עלייה מובהקת ביחס לסקר הקודם.

עוד נושא שנבדק בסקר הוא היכן יש להתיר לרכוב, והתשובה היא שאסור להתיר לרכוב במדרכות, שזה המצב כיום, שצריך לרכוש רק בכביש. שוב אנחנו מגיעים לאותה מסקנה – לא ייתכן, לא הגיוני שיאמרו לילדים בני 14: רדו לכביש עם כלים כאלו. זו עמדתנו, ואנחנו מקווים שלדבריך אכן יהיה מהלך פה – הגיל יועלה לגיל 16.

שתי נקודות נוספות ברשותך, שאנחנו שבים ומעלים, ואני מקווה שהוועדה תידרש גם לנושא הזה: אחד, קורקינטים. אנחנו עומדים מזה תקופה ארוכה בפני הבטחות חוזרות ונשנות של משרד התחבורה, להסדיר את הנושא הזה. בפועל תקנות טרם הוגשו.

נושא שני – הצהרות של משרד התחבורה, כי יהיה חיוב חובת חבישת קסדה לכלל הרוכבים באופניים החשמליים. גם התקנות הללו לא בוצעו. תודה.

טרם אמרת כבר מנהלת הוועדה הסבה את תשומת הלב שלי לעובדה שמנכ"ל משרד התחבורה התחייב בדיון הקודם שהוא יציג בפנינו תשובות לשאלות האלה. תודה לך. חגית, בבקשה.

שמי חגית אוריין. ארגון מחזירים את המדרכות להולכי הרגל התחיל ממדרכות תל-אביב, עבר לאזרחים מכל הארץ שפונים אליי, מכל ערי ישראל, שפונים אליי כל יום.

השתדלתי מאוד לתמצת. אנחנו לא רוצים לפגוע ברכיבת האופניים או כל רכיבה על דו-גלגלי; אנחנו רוצים לקדם את רכיבת האופניים על חשבון צמצום השימוש ברכב הפרטי. זה מאוד-מאד חשוב, אבל בנפרד. ברגע שזה עלינו, על המדרכות, כל התרומה של זה מתבטלת. מחוסלת כל ההתניידות הכי ירוקה וחלשה, שהיא הולכי הרגל.

דבר ראשון, משטרת ישראל, בלי שום תירוצים, יכולה לאכוף רכיבת בגירים על מדרכות הערים. החוק הישן, בלי תקנות יולי 2014, מאפשר לה את זה. משטרת ישראל, כמו שאמרתי בפעם שעברה, חוששת לדוחות שלה, כי היא אומרת - אם נוריד אותם לכביש, יהיו יותר תאונות. לא נכון. חוץ מזה, אין בזה היגיון. גם אוכל לדבר על נתוני התאונות, שהפרופ' קובי פלג מסכים אתי, שלא משקפים את המציאות. משטרת ישראל צריכה מחר להתחיל לאכוף את הורדת הבגירים מהמדרכות.

העלאת רף גיל למינימום 16. אני מקווה שהבנתם את האסון שקיים בזה, גם לילדים ולמשפחות אומללות, שאפשרו להם לרכוב בגילאים הנמוכים, גם לאי-היכולת לוודא את גילם וגם לאסון על המדרכות. ברור לכם – אין צורך להרחיב.

הולך רגל, אם הוא הולך על המדרכה, והוא שכיר בלבד, הוא בדרך לבית הספר או לעבודה, הוא מכוסה ביטוחית, אם הוא נפגע. אם אני היום כעצמאית או בשכירה הולכת על המדרכה, ופוגע בי אופניים חשמליים, ורובם בורחים, הלכו חיי ופרנסתי, כי אני לא יכולה לאתר אותו – הוא ברח. אין לו שום לוחית זיהוי. אין לי שום כיסוי ביטוחי. אני כעצמאית, בכלל הלך לי העסק, כי ביטוח לאומי לא מכסה אותי.

אני מבקשת לוחית זיהוי בולטת. אני לא רוצה ביטוח לרוכבים, כי אני לא רוצה להכביד על הרוכבים. חשוב לקדם את הרכיבה על הדו-גלגליים, מאוד חשוב. אני רוצה שלא יותם אביזוהר יצטרך לשלם את הביטוח של העבריינים שדורסים אותנו, אלא רק העבריינים יצטרכו לשלם את זה. ברגע שיש לוחית זיהוי בולטת, כי גם מרתיעה אותם, כי הם יידעו שהם יצטרכו לשאת בנזקים, גם היא תוכל לאפשר לנו לאתר אותם, וגם לתבוע מהם נזיקין. אני לא אספר לכם על כל העצמאיים, מתקן מחשבים ששברו לו את הידיים, והוא לא יכול לפרנס את המשפחה שלו עכשיו. זה בכל המדינה כך.

אנחנו מופקרים מבחינת כיסוי ביטוחי. לא רק שאין לנו מי שיפצה אותנו; אין לנו גם כסף לשלם עבור ההוצאות הרפואיות. אנחנו פושטים את הרגל כשאנחנו נפגעים. אני לא אדבר אתכם על העלבון שקורה כשאנחנו נזרקים על המדרכה ובורחים – אנחנו מרגישים כמו סמרטוטים.

אני מבקשת לוחית זיהוי בולטת. זה לא חייב להיות קשור לרשיון. כמו תל אופן. אפשר לכתוב: 1, 2, 3, 4 - יוסי זה 1, ומשה זה 2. אני לא רוצה להכביד על דו-גלגלים. אני רוצה שתהיה מערכת כמו שבבים לכלבים, שתהיה מערכת במדינה, שיהיה לה מספור, ומשה יהיה מספר 1, וכשהוא ידרוס אותי, אדע שמשה דרס אותי. אני לא צריכה רשיון עבורם; אני לא צריכה שרוכב אופניים רגיל או חשמלי יעבור רשיון, ישלם אגרה וכל הסיפור הזה.

דבר נוסף, קורקינטים חשמליים – אני לא יודעת מאיזה דמיון פרוע הביאו את זה, אבל 50 קמ"ש – אתם משחקים בנדמה לנו? מה קורה פה? העברת סמכויות אכיפה לידי פקחי הרשויות. כמה זמן אתם מושכים את זה?

תתקדמי. זה נושא ש- - -

גם אם הפקחים יאכפו וגם יהיו מיליוני שוטרים, בלי תשתיות רכיבה נפרדות במרכזי הערים עם תוספת משמעותית לעיריית תל-אביב במרכז תל-אביב – לא רק בחיבורים בין הערים - לא תיפתר הבעיה. תודה רבה.

תודה לך, רק חשבתי, מה ייקח יותר זמן – להסדיר את העניין או שכל הרשויות יסדירו מסלולים מיוחדים?

אי-אפשר מסלול- - -

ברור. לא משנה.

אני רוצה רק לסבר את אוזנך, שלא חייבים לסלול שביל לאופניים. אפשר לקחת נתיבי מכוניות- - -

חובה, לא אפשר. זה מה שצריך לעשות.

לא חייבים שבכל כביש בתל-אביב ייסעו על כל הנתיבים מכוניות פרטיות. אז הם ייסעו לאט. היום יוהנסבורג סגרה את מרכז העיר למכוניות פרטיות.

תודה. שרון קרני כהן, תשלימי אותה בבקשה.

אני באה מהתארגנות סופר ספונטנית אך מאוד מהירה ויעילה בשם הורים הולכים ברגל. אני בעצמי הופתעתי, כשהצעתי את ההתארגנות הזאת, כמה חזרו אליי ודיברו אתי. יש לי ארבעה ילדים בגילאי 7, 5, 3 ושנה. אנחנו גרים בתל-אביב, והולכים ברגל. בשנה שעברה הפסקנו ללכת לבית הספר ברגל, כי אי-אפשר היה ללכת על המדרכה. אני לא יכולתי ללכת על המדרכה, כשכל הילדים מתיכון חדש, שלא לכבודם לפדל, כי אנחנו בתל-אביב, מישור החוף, קשה – שיפוע של 0 מעלות, נוסעים על אופניים חשמליים, אוזניות. הילדים שלי היום יודעים שהם צריכים להסתכל ימינה ושמאלה כשהם יוצאים למדרכה. הגענו לאבסורד. זה לא נורמלי המצב הזה. אז ילדים בגיל תיכון, שהחלופה שלהם היא לא רכב; החלופה שלהם היא אופניים סטנדרטיים או אוטובוס. הם נוסעים על אופניים חשמליים – לא הורדנו אף מכונית מהכביש. אנחנו פשוט לא צריכים להתאמץ – זה ההבדל. נוסעים על אופניים חשמליים, ואני הכנסתי ארבעה ילדים קטנים למכונית, כי אני לא יכולה לעשות את ההליכה הזאת ברגל, כי זאת הליכה שהפכה להיות מסוכנת.

היא מסוכנת, נקודה.

ילד עירוני שחי בעיר, שסופג את הצפיפות, שסופג את הרעש, סופג כל מה שאני כילדה במושב לא ספגתי, הוא לפחות צריך לדעת שעל המדרכה אפשר לרוץ. לא צריך ילד בכיתה ב' לתת לי יד על המדרכה. זה פשוט מגוחך. הוא ילד שעוד שנה יכול לחצות כביש לבד. לא יכול להיות שעל המדרכה הוא לא יכול ללכת לבד. זה לא מתקבל על הדעת. אני הולכת עם תינוק בעגלה בכביש, ומה האבסורד – שנהגים שצופרים לי, ואני אומרת להם: סליחה, אני לא עוברת על המדרכה, אומרים לי: נכון, את צודקת. הנהגים של המכוניות מבינים שאני צריכה ללכת עם תינוק בעגלה בכביש, אבל נהגי אופניים חשמליים, כשאני חוצה באור ירוק, והוא טס את הצומת באור אדום, אומר לי: את מתפרצת לכביש. תרבות נהיגה לא תהיה אם לא יהיה פיקוח ולא יהיה אכיפה.

אני רוצה להגיד עוד היבט בעיניי, שהדרישה ללוחית זיהוי היא אפקט מצנן בעיניי. אנשים שיודעים שאולי מישהו צילם אותם, לא ירוצו ויברחו.

תודה לך. אני מאוד מתחבר למה שאמרת – גם כהורה, גם לארבעה ילדים – לא כולם בגילאים דומים, אבל מתחבר לגמרי. אני מרגיש שאני הולך במדרכה עם הקטנות שלי צמוד ממש. אני לא יכול להרשות לעצמי לעזוב אותם. מבחינתי, זה כמעט כמו הליכה על הכביש בחלק מהמקומות, ודאי בשעות מסוימות של הבוקר וחזרה בית הספר.

מיטל, ואחר כך נעבור לח"כים.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני חושבת שזה דיון חשוב מאין כמוהו ופתיחה חשובה. הנושא של גיל 16 עלה. אני חושבת שהנחישות שלך בעניין נחוצה, מכל הסיבות שקשורות קודם כל לעובדה שאין תשתיות ואין דרך שלא לעבור על החוק. אנחנו לא רוצים לעודד ילדים כבר בגיל העשרה להיות עבריינים. אין מספיק שבילים ביציאה מהבתים, הם עולים על המדרכה – הם עבריינים, הם נוסעים על הכביש – הם עבריינים, ואנחנו מסכנים את החיים שלהם, לכן להעלות את הגיל זה נכון.

אני מצטרפת להרבה דברים שנאמרו כאן – גם לגבי לוחית רישוי וגם לגבי סמכויות האכיפה לפקחי הרשויות. אני רק מבקשת שהסמכויות יהיו מדופן המבנה ועד שפת המדרכה ועל כל מה שנוסע שם. בעניין הזה אני חייבת לומר – חגית הזכירה את הקורקינטים – אני לאחרונה נתקלתי בתקנה על גלגינוע, ואני רוצה לומר לכם - לא נצא ראש מתקנה על כל כלי רכב קל. צריך לאחד את החקיקה- - -

מה זה?

הקורקינט, הם קראו לו גלגינוע, האקדמיה או משהו. עוד מעט יהיה רחפינוע ותלתינוע.

יש לי הצעה – כל כלי קל, בין אם הוא עם גלגל אחד, כי יש היום חד-אופנים שדוהרים על המדרכה, ובין אם הוא שלושה גלגלים, לא משנה - בתנאי שרוחבו עד 60 ס"מ, כל כלי ממונע קל, שהוא עם חד, תלת, דו-גלגלי, ברוחב עד 60 ס"מ, במהירות עד 25 קמ"ש - חוק אחד לגביו. לא צריך תקנות ושמות. עכשיו, למשל, יש לנו מצב שהקורקינטים, בגלל שאין להם תקנה, הם לא נמצאים תחת שום הגבלת מכירה, שום חקיקה. מחר נכניס את הקורקינטים לחקיקה, ימציאו לנו – כבר יש היום רחפן דו-גלגלי, מפרשית שנוסע ברחובות העיר תל-אביב. אני בהלם. אנשים ממציאים באופן עצמאי המצאות. הם יוצאים מההלחמה של הברזלים, ואני גם רואה סטודנטים ממציאים כל מיני דברים. אני אומרת – את כל הכלים להכניס לחוק אחד.

לגבי תשתיות, כי זה באמת התפקיד שלנו. עיריית תל-אביב אישרה אתמול את תקציב העירייה. אישרנו 25 מיליון שקל לטובת שבילי אופניים בתוך העיר תל-אביב, לא כולל תקציבים לתשתיות דרכים וריבוד, שבמסגרתם גם נעשה, או למיתון תנועה. לעולם לא נדביק את הקצב של המציאות, ולא נגיע למצב שבכל רחוב יהיה שביל מתאים. אנחנו גם רוצים ללכת לשיטות של מיתון תנועה, אבל גם כשאנחנו עושים שבילים – אני גם רוכבת על אופניים; עברתי תאונה קלה כשרכבתי על אופניים בכביש דווקא, ואני אומרת לכם – הצמתים מסוכנים באופן יוצא מן הכלל.

אני רוצה פה בסעיף 1 של ישראל בשבילי אופניים לומר, אותו סעיף שאומר שיש להסדיר את חציית הצמתים – זה לא בניית תשתיות; זה עקרונות של תכנון נכון. הסדרת הצמתים - שתהיה קופסה כזו לפני רמזור, שבו עומדים הדו-גלגליים, כי דו-גלגלי אמור לנסוע צמוד בשפת המדרכה מימין, אבל אם הוא רוצה לפנות שמאלה? חברים, צריך לחשוב גם על זה.

אנחנו לא שם. יש לנו מספיק משלנו היום.

שני דברים אמרתי, מעבר למה שאנחנו נמצאים פה היום – ההסדרים – לא רק תקציבי תשתיות אלא הסדרים במסגרת מה שאפשר לעשות מבחינת הסדרי תנועה ובתשתיות, והדבר השני, כשאנחנו מחוקקים, אחד הדברים שצריך לקחת בחשבון מעבר למה שנאמר פה – 16 ורישוי - זה בואו נכניס את כל הכלים ביחד. תודה.

תודה. מירב, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, על הדיון הזה. בהצעת החוק שלי, שאושרה בטרומית ב-8 ביולי, עד היום מחכה לתזכיר חוק. למרות התמיכה שקיבלתי מיו"ר הוועדה, שאמר לי: תמשיכי בלי קשר, ניסיתי. באמת הגענו כאן לדיון ב-20 ביולי, וגם אז אמרו לי: חכי, אנחנו עובדים על זה. חגית – אנחנו כל שבועיים בערך מדברים עם המשרדים. אני, מה שנקרא, תקועה פה. יש כאן ויכוח עקרוני בין התחבורה למשרד לביטחון פנים, שזה גיל 14 עד 16, שבתוך כל הוויכוח ביניהם אומרים משרד הפנים, ואמר פה מרדכי כהן שאנחנו, עד שאין לכם תקנות ברורות, אנחנו לא נותנים סמכויות לפקחים. בקיצור, שניים רבים והשלישי עומד מלמעלה, ואומר: אני לא מוכן – יש כאן בעיה. בינתיים אנחנו שומעים על המדרכות.

לעניין החוק, אני רוכבת על אופניים חשמליים. בדיוק סיפרתי לחברת הכנסת זנדברג על הנסיעה שלי עם אופניים חשמליים, אני נוסעת בצורה בטוחה, אני צריכה לדווש בהם כדי להפעיל. לקחתי את האופניים הכי בטיחותיים, חוקיים.

חוקיים. זאת הגדרה שלהם.

אני רוצה להגיד משהו מאוד בסיסי: אנחנו בעד רכיבה על אופניים. אני בעד רכיבה על אופניים. אני גרה בתל-אביב, אני תמיד נוסעת על אופניים, ונוסעת בביטחון כדי לא לסכן – לא עגלות, לא זקנים, לא קשישים. אני נוסעת בצורה שאני רואה ומכוונת. אנחנו צריכים לתמוך. אנחנו צריכים להבין שהתופעה של אופניים חשמליים הולכת ותגדל. במדינות ה-OECD מדברים היום על 30 מיליון ב-2013 ו-2014, ואנחנו מדברים ב-2020 על 50 מיליון. הייתי במדריד לא מזמן. התל אופן שלהם הם אופניים חשמליים. יש עידוד. זה לא מזהם את הסביבה- - -

כולנו מסכימים אתך.

יש כאן שני דברים שצריכים להיות: מצד אחד, עידוד של רכיבה על אופניים, וגם עידוד לרכיבה על אופניים חשמליים. זה בסדר גמור. זה מוריד לנו את המכוניות, זה מקצר לנו הרבה זמן. אני מרגע שאני נכנסת לתל-אביב, אני בכלל לא משתמשת ברכב. זה אחד.

אבל מצד שני, ופה אני מתחברת לעניין הזה – כשיש תופעות כאלה בעייתיות עם רוכבי אופניים, חייבים לתת סמכות לפקחים. אני מרגישה שכל פעם אני באה לפה, וגם בוועדת הפנים דיברנו על זה. זה כאילו אנחנו מדברים ומדברים, ותכל'ס שום דבר לא משתנה.

היום יהיו מבחינתי סיכומים בעניין הזה.

אני יודעת שזה מפריע לך באמת, ושאתה רוצה לקדם את זה. אני אומרת גם למשרד התחבורה, גם למשרד לביטחון פנים, גם למשרד הפנים – לא נמאס לכם? לי נמאס, ואני תשעה חודשים בכנסת, לשבת ולברבר ולברבר ועוד פעם ועוד פעם. עוד פעם חגית באה ועוד פעם אלה באים ומעלים, ועוד פעם אומרים גיל 16. בואו נתקדם. יש לכם כל יום עוד ועוד אופניים חשמליים.

עברת את המהירות המותרת... סיימי.

הגלגל הזה שמחובר לשניים כאלה, שחוץ מלרחף הוא נוסע על כולם, חייב – מנכ"ל משרד התחבורה, תעשה טובה למדינת ישראל, ותוציא אותנו מהסיפור זה, וקחו החלטה. זו מנהיגות. זו אחריות שלנו. התעייפתי כבר.

תודה. אני מתחבר לדברים שאת אומרת, לכן נתתי לך לפתוח, כי את מובילה את העניין פה. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מרגישה פה בזירת גלדיאטורים, ששני אמצעי התחבורה הכי בריאים , בטוחים, ידידותיים לסביבה, זולים, מזמינים ומעולים – הליכה ברגל ורכיבה על אופניים – כאילו מוטחים אחד בשני, ובצד נוסע לו בבטחה ובחופשיות הרכב הפרטי - הגורם הקטלני ביותר, המזהם ביותר, היקר ביותר והפוגעני ביותר לסביבה, לעיר, לחיים ולבריאות. הוא הפיל בחדר, והוא לא נמצא כאן במוקד הדיון.

חברות וחברים, הרופאים שראינו כאן נורא מזדעקים ומחזיקים שלטים בחדרי המיון. מדווחים – אני מקריאה מהנתונים שלהם - עלייה של 400% בקטלניות מתאונות – מהרוג אחד ב-2013 והרוג אחד ב-2014 לארבעה הרוגים ב-2015 – עלייה מזעזעת.

300 ומשהו מאושפזים פצועים.

ולא דיברנו על אלה שהם בכלל לא מדווחים, כי נשברו לו הרגל או היד.

עם כל הכבוד, לא ראיתי אתכם בשום קמפיין על בין 300 ל-400 הרוגים בתאונות דרכים מדי שנה – מהם שליש הולכי רגל, רובם קשישים וילדים, הרבה מהם במעבר החצייה, שזה מקום שהולכי רגל אמורים להיות פה. זה לא נאמר פה ולו פעם אחת בכל הדיון הזה.

הליכה ברגל ואופניים חשמליים ונסיעה בתחבורה הציבורית – לשם אנחנו הולכים. אם לא נתקוף את שלטון הרכב הפרטי, את הקדימות שהוא מקבל, את המעבר החופשי שהוא מקבל, את סלילת הנתיבים והמחלפים – אנחנו נמצאים עכשיו בפתרון משבר הדיור. כשבונים שכונה חדשה, דורשים שם מחלף וכביש. אף אחד לא דורש שם שביל אופניים או תחנת אוטובוס. עזבו את כל הדברים האחרים לתכנון וכו'. שם זה קטלני. יותר מטרור ויותר ממלחמות זה הרוגים בתאונות דרכים כל שנה. ואני חוזרת ואומרת – חלק גדול מהם הוא הולכי רגל במעבר החצייה.

אני בעד העלאת מה שעומד כאן על הפרק לגיל 16. אני לא מתנגדת לזה. אסור שנצא מכאן בלי אמירה ברורה על התשתיות ועל השבילים. זה ממש לא בשמיים. עיריית תל-אביב – עכשיו שמענו על 25 מיליון שאתם תשקיעו השנה. משרד התחבורה כולו בשנת 2014 השקיע 40 מיליון בסלילת שבילי אופניים בכל הארץ. זה כלום. זה 60 אגורות לכל קילומטר שנסלל, והרבה רשויות מגישות לסלילה ברכיבה בפארקים ובגנים, לרכיבה תיירותית ורכיבת פנאי; לא לרכיבת תחבורה, לא הגעה לבתי הספר. עיריית פריז עברה תוך שנה וחצי בכל רחוב קטן מהמארה, מהבנייה מימי הביניים, שהיא צפופה, שהיא קטנה, שמשאית לא עוברת שם - יש שביל אופניים. מה קרה? זה לא רק אפשרי; זה חובה. לשם אנחנו הולכים, על-מנת שהולכי הרגל – כן, הם הראשונים במעלה. הם החלשים ביותר, הפגיעים ביותר, וראויים להגנה הראשונה. אחריהם זה רוכבי אופניים. אחרי זה תחבורה ציבורית- - -

את מתנגדת להגברת האכיפה. הודעת על זה בוועדת- - -

היא לא סותרת אותך, ואת לא סותרת אותה. זה לא העניין.

יש לי בעיות עם האכיפה לפקחים מסיבות אחרות, עם כל הכבוד. יש לי תפישת עולם, ואני מתנגדת להפרטה של המשטרה לרשויות המקומיות. כן, אני מתנגדת למשטרה פרטית של ראש העיר. אני אומרת את זה בגלוי.

לא, באופן כללי.

באופן כללי. את גרה בתל-אביב. יש רשויות שלא יכולות להרשות לעצמן את זה, אבל זה במאמר מוסגר. כאן, במסגרת מדיניות ממשלתית, זה חייב ללכת יד יד לא רק עם לא התנגדות אלא בעידוד רכיבת אופניים באמצעות סלילת כבישים ומסלולים ייעודיים שיבואו על חשבון הרכב הפרטי על הכביש, על חשבון נתיבי הנסיעה של הרכב הפרטי. תודה.

תודה, חברת הכנסת תמר זנדברג. מאוד מדויק. זה לא אמור לבוא בסתירה בשום פנים ואופן.

נכון, אבל ברגע שאנחנו מוציאים את הזה מהדיון, זה ראש בראש הולכי הרגל מול רוכבי האופניים.

זה ממש לא. אני אומר את זה גם מהמקום, שאנחנו לא רבים עם אף אחד. הדיון היום הוא על כל הכלים החשמליים. אגב, העובדה שככל שעודד יותר ויותר רכיבה על אופניים חשמליים, נמצא את עצמנו בשלב שהרכיבה הבריאה, מה שנקרא, תלך ותתמעט. זה חלק מהעניין. זה לא עכשיו על סדר-היום, אני לא המורה להתעמלות של המדינה... אבל אני אומר את זה. זה גם משהו שהוא- - -

אני אתך. אני רק אומרת, הכול מהרכב הפרטי, לא אחד על השני, כי העוגה של הרכיבה צריכה לגדול.

אני לא מתווכח. אף אחד מאתנו, גם לא אני – כשאני מדבר על האופניים החשמליים, זו אינה התנגדות עקרונית, ערכית לרכיבה על אופניים מהסוג הזה, שגם נבהיר את העניין. גם חגית שדיברה, ואחרים שדיברו – אין לנו רצון להעמיס עליהם מעבר לנדרש. כל העניין הוא להסדיר, למען השם, מהכיוון שמרב הציגה ואחרים כאן.

זיו שוורץ, פורום יבואני אופניים, איגוד לשכות המסחר. בבקשה.

שלום. קודם כל, אני רוצה לומר שאני מייצג את יבואני האופניים, אבל את יבואני האופניים החשמליים החוקיים. יש כאן הבדל משמעותי בין כל רוכבי האופניים- - -

כמו שלי.

כמו שצריך להיות. בשביל תחקיר קטן שעשיתי אתמול, נכנסתי ליוטיוב. ראיתי סרטונים של חנויות אופניים, שמציגות ביוטיוב אופניים לא חוקיים, כלומר יש לנו ראיה – כל מה שצריך זה משטרה, לבוא לחנות, לומר לו: חבר, אתה מוכר כאן אופניים לא חוקים. אף אחד לא עושה עם זה כלום. זו אכיפה.

כולם מדברים כאן על הרוגים. אני יודע שלא פופולרי לקחת מדינות בחוץ לארץ, כי אנחנו לא כמוהם, אבל בהולנד כל שנה נהרגים 200 איש על רוכבי אופניים – לא משנה אם חשמליים או לא חשמליים. באמסטרדם נהרגים בין חמישה לששה. ככל שהממשק בין כלי הרכב לאופניים חשמליים גדל, ייהרגו יותר אנשים. אין מה לעשות. גם כשהתשתיות הן תשתיות מדהימות. אמסטרדם היא דוגמה קלאסית לכך. אנחנו לא אמסטרדם, ברור לי.

לא בגלל זה. אני אומר דבר אחר – אבל בכל זאת, תספור כמה רוכבי אופניים יש באמסטרדם. הייתי שם.

ברור. והקילומטראז'- - -

עזוב. פרופ' פלג, זה לא רלוונטי. אתה לא יכול להשוות תרנגולת לפרה.

למה לא? 200 הרוגים- - -

200 הרוגים.

חברים, אני אומר בהערה לפרוטוקול – אני מקבל כמעט כמו משה בסיני את מה שאתה אומר. אני אומר, שלפעמים גם כשעושים השוואות – אני יודע שכל אחד בוחר את המדינה שלו, את הפרויקט שלו כדי להסדיר לו את הטיעון, אבל אני אומר – זו השוואה – למרות שהרוג הוא הרוג.

אנשים נהרגים זה אנשים נהרגים, לא משנה אם זה אופניים חשמליים או רגילים.

ניקח את 2014. 11 אנשים נהרגו כאן בתאונות אופניים לא חשמליים. אחד נהרג בתאונת אופניים חשמליים. אני יודע שהמספרים עלו ב-2015. כמות האופניים שייבאו בשנת 2010 היא 1,200 זוגות. כמות האופניים שייבאו ב-2014 היא 72,000 זוגות. אני כבר לא מדבר על 2015. כלומר ביחס לכמות האופניים שמביאים לארץ היום, כומת הנפגעים בסופו של דבר סטטיסטית זניחה. אז מאוד פופוליסטי לצעוק כאן שזה לא חוקי וזה לא לעניין, אבל בסופו של דבר יש כאן שני דברים שצריכים לטפל בהם: אכיפה, אכיפה, אכיפה, נתחיל מזה, וחינוך של הילדים. ואכיפה. זה הכול.

תודה, זיו.

דגש על ילדים.

יותם אביזוהר, בבקשה. עמותת ישראל בשביל אופניים.

תודה על הדיון החשוב. אני מסכים עם קודמיי. אני חושב שאופניים חשמליים הם לא בעיה. הם בהחלט חלק מהפתרון. אנחנו צריכים להבדיל בין האופניים החשמליים לאופנועים החשמליים, שזה 99% מהאופניים החשמליים, במירכאות, שאנחנו רואים בשטח. העובדה שאין אכיפה – לא כלפי החנויות, לא כלפי אותם רוכבים, רשלנות של המדינה – אין דרך אחרת לבטא את זה, ואני מצטרף למה שחברי הכנסת אמרו – טוב שאנחנו באים היום עם המקלות כלפי העבריינים, אבל איפה פה הגזרים? איפה האלטרנטיבה? אנחנו מורידים אנשים מהמדרכות לתוך הכבישים, שהם מסוכנים הרבה יותר. איפה אזורי- - - התנועה, וטוב שעיריית תל-אביב אחרי 100 שנים עושה אזור ראשון. איפה הרשויות האחרות? איפה הצעת החוק לעידוד תחבורת אופניים שהונחה ב-2008, ומאז נתקלת שוב ושוב בהתנגדות ממשלה? אני מאוד שמח שחברי הכנסת שנמצאים פה יצטרפו ליוזמים שלה. אני מקווה שהם יצטרפו להצעת החוק, שחלק מהיוזמים נמצאים גם פה, להגברת בטיחות הרוכבים, שתאפשר לרוכבים לרכב בכביש, כי היא מחייבת מרחק מינימלי של מטר ממכונית לרכב.

יש עוד הרבה דברים לעשות. אני חושב, למשל, שהעובדה שעשיית שינויים באופניים חשמליים והשינוי מ-25 ל-40 קמ"ש ויותר, זה שזה לא עבירה פלילית, זו תקלה שגם הוועדה הזאת צריכה להידרש לה. בהחלט מי שעושה, מי שייבא, צריך להיות עבריין פלילי, וזה לא המקרה. הוא מקבל קנסות ועונשים זניחים, שמעודדים אותו להמשיך לעשות, כי הרווח פה הוא גדול. יש הרבה מה לעשות, ואני חושב שהגיע הזמן להפסיק לדבר, ולעשות.

תודה. פרופ' פלג, בבקשה, מכון גרטנר.

אנחנו לא נגד. אנחנו קודם כל בעד שיהיו פחות פצועים והרוגים, ואנחנו לא נגד רוכבי האופניים – לא החשמליים ולא הלא חשמליים.

אבל הבעיה היא שכמעט שום דבר לא מתבצע בפועל. מה שקורה לנו – ואגב, לא משנה כמה אופניים יש, כי מה שאנחנו סופרים זה לא פרופורציה אלא אנחנו סופרים עלייה בפצועים והרוגים, אז לא משנה לי ממה; מה שמשנה לי, שיש לנו כל הזמן עלייה. התפקיד שלי הוא למזער את זה לאפס. לא משנה לי מכמה. גם ברכבים וגם בכל כלי אחר.

מה זה גם? אבל מדובר על מאות בשנה. הפרופורציה היא בכלל בלתי-נתפסת. אם המספר בהרוגי תאונות דרכים יציב, אתם לא מתעניינים? אם הוא בעלייה, אתם כן מתעניינים? אני באמת שואלת. יושב כאן חבר הכנסת חמד עמאר, שמוביל את הנושא הזה בכנסת, והוא מוביל שדולה יחד עם אור ירוק וכו'. זה מאות בשנה. זה יותר מטרור, זה יותר מכל מלחמות ישראל. זו מכת מדינה, ויש דרכים לפתור את זה. צריך להעביר אנשים להליכה ברגל, לרכיבה על אופניים, לנסיעה בתחבורה הציבורית. איפה אנחנו עם זה? זה כל כך זועק.

תמר, תודה.

מה זועק?

370 הרוגים בשנה זה זועק. מהם שליש הולכי רגל – 150 בשנה.

תמר.

עם מי את מתווכחת?

אני לא מתווכחת. זאת קריאת השכמה.

אני העברתי לך, כמו לכל הח"כים האחרים, לפני חודש וחצי, דוח לאומה על כל תאונות הדרכים, כולל הכול. לא ראיתי מכם כלום. אז אני לא מתעסק עם זה? אתם לא מתעסקים עם זה.

פרופ' פלג, בבקשה. אתה צודק. אין פה ויכוח. בואו לא נצמיא את הוויכוח.

אני לא בוויכוח.

תציג את דבריך בבקשה.

יש לנו עלייה של כמעט פי שבעה בכמות הפצועים שאושפזו – תכף אסביר את ההבדל – מ-2013 ל-2015 וביותר מפי שניים מ-2014 ל-2015. אמרתי גם בפעמים הקודמות – אנחנו עולים בקצב מטורף בכמות ההיפגעות, שלא לדבר על פציעות קשות, שבאחוזים כבר עלינו בעוד 25% מהנורמה, מהעליות הקודמות, שזה הרבה יותר גבוה, ואנחנו עולים בכמות ההרוגים ואנחנו עולים בפצועי הראש.

קודם כל, קסדות – לא קשור לרכיבה על אופניים רגילים. 44% מהפצועים הרוכבים באופניים חשמליים היו מפגיעות ראש. תחייבו אותם עכשיו, לרכב עם קסדות, בלי קשר לאופניים רגילים. זה סיפור אחר. זה אחד.

הדבר השני - אני לא פרלמנטר בכלל, אבל למה לקבוע תקנות שהן מורכבות? למה לא לקבוע דברים פשוטים – עד 14, מ-14 עד 16 פחות יום, מ-16 ומעלה. חבר'ה, בפשוט. אמרתי לכם אז – לא תצליחו לאכוף פחות מ-16, כי אין תעודות זהות. אז בשביל מה היינו צריכים לחכות עד עכשיו? הדברים הם פשוטים, ידענו אותם קודם, אז לכו על הדברים בפשוט.

אם לא נעשה אכיפה, אתם יכולים לתקן מה שאתם רוצים. לא יקרה כלום. זה כקליפת השום.

ברור.

גם היום החוק אומר: עד גיל 14, וילדים- - -

מה זה קשור?

חברים יקרים, שמעתי את דעתכם. כל אחד בתורו. תודה, סיימנו. בבקשה סיים. תודה.

פצועים – רק בשביל לקבל פרופורציה. באופן עקרוני - לנו יש נתונים רק על מאושפזים, אבל בדקנו כמה פעמים. יחס מאושפזים לכאלה שמגיעים למיון ולא מאושפזים– 1 ו-10. קחו את המספר, תכפילו ב-10, תבינו בכמה מדובר, וזה בלי אלה שלא הגיעו למיון.

פרופ' פלג, תודה. ד"ר יעקב, מאנשים באדום.

אני חושב שיש צורך לדון מבחינה בריאותית בכל נושא האופניים החשמליים בכלל על התנועה. נכון מה שנאמר כאן – אנחנו חייבים לעודד שימוש באמצעים שמשפרים את הבריאות. הבריאות לא משופרת על-ידי אופניים חשמליים ולא על-ידי אופנוע ולא על-ידי מכונית. הליכה ברגל, אופניים רגילים. אני רוכב על אופניים רגילים למרות גילי המופלג, ואני רוצה לומר לכם שזה אחד האמצעים שמוסיפים בריאות.

אני מצטער שאני צריך לציין – חזרתי עכשיו מטיול בשוויץ ובאוסטריה. לא מצאתי אף זוג אופניים חשמליים שם, למרות שיש שם הרים, ואנשים בעצם עולים על הרים גבוהים באופניים רגילים.

- - -

חברים, הוא אמר. הוא לא כפה.

הנושא הזה שמתבשל בארץ זאת מגפה, וכמו כל מגפה, יש לבדוק מה הגורמים, ויש לצמצם את הגורמים, שגורמים למגפה הזאת. לא לטפל בתוצאות אלא למנוע אותן.

תודה, אדוני. מרדכי פדר.

שלום, אדוני. אני יו"ר חיים בדרך מתונה, שזה ארגון התנדבותי לתאונות בדרכים, ויש לי הכבוד היום גם לייצג את פורום פעולה, שזה ארגון גג לרוב השחקנים בנושא בטיחות בדרכים פה בארץ. אנחנו מסכימים עם אדוני, שאופניים חשמליים הם אופנועים לכל דבר. אנחנו גם מסכימים להארכת התקנה, הוראת שעה.

מה שכן צריך, לדעתנו, זה קודם כל להסביר שגם היום רכיבה על אופניים חשמליים - אסור למי שפחות מגיל 16 אלא על שביל אופניים. כולם חושבים שהיום זה מותר מגיל 14. זה הוצג כך, שהיום אנחנו הולכים להעלות את הגיל ל-16 בוועדה הזאת. הגיל הוא 16, חוץ מעל שבילי אופניים ייעודיים. זה החוק היום, ואף אחד לא יודע את זה.

דבר שני, הנושא של אכיפה. בראיונות עם בני 14 ו-16 נאמר הבוקר, שאם הוועדה המכובדת הזאת תעלה את הגיל ל-16, כלומר תמשיך את הוראת השעה, הם ימשיכו בכל זאת להפר את החוק, ולרכב על האופניים החשמליים. כלומר בלי אכיפה לא עשינו כלום.

דבר אחרון, הוועדה המכובדת הזאת בשנת 2014 דרשה ממשרד התחבורה שעד אוגוסט 2014 הוא יניח על השולחן פתרון כולל לכל הנושא של אופניים חשמליים, ודבר לא נעשה. בידי הוועדה המכובדת הזאת, לדרוש ממשרד התחבורה, למה יותר משנה אחרי שהיא דרשה זאת, זה לא נעשה.

דבר אחרון, ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להמשיך מסורת קטנה בוועדה הזאת - שיר קטן, ברשותך.

שירים תמיד טוב...

כשאני רוכב על אופניים, לא צריך לשים גרביים. כובע הפוך ומשקפיים, אני הקול ביותר בירושלים. על הכביש, על המדרכה, המהירות לא בעיה. אני נוסע 47. הכול מותר, כי אין אכיפה. וגם אחותי הקטנה, שאתמול רכבה ללא קסדה, באופניים החשמליים החדשים שלה, ונכנסה באין כניסה. בת 12 רק הילדה. לא ראתה את המכונית מולה. וגם הנהג לא ראה אותה. אתם תדמיינו את התוצאה. אז אנא רבותיי, תצילו אותה ואת ההולכים על המדרכה. חייבים להתחיל באכיפה יעילה - אחרת הכול זה רק בלה-בלה. אכיפה יעילה היא לא מוותרת, כלים אסורים בשלב ייבוא כבר אוסרת. שדרוג ביצועים לעוולה הופכת, מתחת לגיל, בלי קסדה או על מדרכה תופסת. הצעד הראשון הוא מספר רישוי - האמצעי היחיד שמאפשר זיהוי. לאתר את הרוכבים באופן לקוי, כדי שיישאו באחריות לשם שינוי. תודה רבה.

תודה, מרדכי. חבר הכנסת חמד עמאר. אתן התייחסויות למשרדים השונים. בבקשה, חמד עמאר. הוא גם ראש השדולה למלחמה בתאונות הדרכים. אני אומר לך, ואני אומר את זה כאן אולי בפעם הראשונה – בכוונתי במחצית השנייה של ינואר, להוביל לפחות ארבעה-חמישה דיונים, ממש כמו בסוג של שימוע, כמו שעשינו בנושא הגז. אני מבקש שתהיה חלק בלתי-נפרד מההובלה של התהליך הזה בתוקף תפקידך, למרות שאינך חבר מן המניין, להיות חלק מהתהליך הזה.

אנחנו מתכוונים להסתער על נושא המאבק בתאונות הדרכים כפי שלא נעשה עד היום בכנסת ישראל. אני מקווה שנקבל שיתוף פעולה מכל הגורמים, כמו שחברת הכנסת תמר זנדברג אמרה, ואנחנו חוזרים על זה, שבכל מלחמות ישראל ובכל האיומים המתרגשים עלינו המספרים אינם אפילו קרובים לתוצאות ההרסניות שיש לנו במאבק בתאונות הדרכים. כל דקירת סכין – ואני לא רוצה להמעיט, חס חלילה; בשום פנים ואופן, שלא ישתמע כאילו אני מבקש להמעיט - נפתחים שידורים מיוחדים ושידורים ישירים כל יום. אין יום שעובר עלינו, לא עלינו, עם הרוגים או פצועים בתאונות הדרכים. צריך לצאת להסתערות על העניין. בבקשה, חבר הכנסת חמד עמאר.

תודה רבה. קודם כל, אני רוצה להזמין את כולם – היום מתכנסת השדולה בשעה 14:00, בשיתוף של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הזמנתי אותם. נתנו לנו נתונים. הזמנתי הרבה אנשים. אני מקווה שכולם יגיעו לשדולה לסיכום השנה.

שמעתי את רוב האנשים שדיברו. כמעט נגעתם בכל דבר- על המדרכה, הזיהוי, הכול טוב ויפה, אבל אני רוצה להתייחס לתקנות עצמן. הפרופ' התייחס לנושא הזה. כשאני אומר: תקנה מגיל 14 - נאמר שהמשטרה עושה אכיפה. איך יכולה לאכוף? לקחת את הילד בן 12, לשאול אותו בן כמה הוא. יגיד: אני בן 14. ואז הוא צריך לקחת אותו להורים, להוכיח, תעודת זהות של ההורים?

כשאנחנו מביאים תקנות לכאן - ואני פונה למשרד התחבורה – אתם לא יכולים להביא תקנות שבלתי-אפשרי שתהיה אכיפה, לגיל. אדוני היושב-ראש, אני נראה בן 16, ואני בן 12. איזה שוטר יכול להוכיח, כן או לא? לכן אני חושב שהתקנות האלה, אין מקום לאשר אותן.

- - - שמותר לנהוג בגיל 14- - -

אני חושב שאנחנו צריכים להעלות את זה לגיל 16.

אז אתה מדבר על תיקון התקנות העיקריות, לא על אלה.

הנקודה השנייה. אנחנו מדברים על שבילי אופניים. יכולים לנסוע בשבילי אופניים בגיל 14, 16. שמענו את עיריית תל-אביב, שמאשרת 25 מיליון שקל. כמה שבילי אופניים יש במדינת ישראל? אני אתייחס למקום אחד, ואתייחס למקום של המגזר הלא יהודי. אתם יודעים שאין שביל אופניים אחד בכל המגזר הלא יהודי? אז 21% מהתושבים מחוץ לתקנות הזאת, כי אין להם שבילי אופניים.

גם אין אצלכם מדרכות.

גם אין מדרכות לעלות עליהן. אנחנו עם נתונים מזעזעים של תאונות דרכים. אני שומע את כולם אומרים: מ-2012 אנחנו בעלייה, ועלייה דרסטית. כשאנחנו מדברים על דו-גלגלי, שמהווים 19% מההרוגים במדינת ישראל, כשאנחנו מדברים על הולכי רגל, שמהווים 30% מההרוגים בתאונות דרכים, אנחנו מדברים כמעט על 50%. זה הנתח שרוצים שיהיה בריא, וזה כלי התחבורה הכי זול והכי נגיש. שם אנחנו צריכים להתמקד.

לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהתקנות האלה, גם אם התאריך שלהן עד 31.12, צריך לפקוע התאריך - אני לא יודע מתי הביאו את האישור הראשון. היינו צריכים לעשות עבודה – ואני פונה למשרד התחבורה – הייתם צריכים לעשות עבודה בנושא הזה. אתה נותן במדינת ישראל תעודת זהות לילד בן 16. אתה לא יכול להגיד: לילד בן 14 רק מותר לו לעלות על אופניים, כשאתה לא יכול לאכוף, אם הוא בן 14 או 13 או 15, כי אין לו תעודת זהות.

אם נקבע גיל 16, איך נדע- - -

חברים, נגיע לזה. לא פתחתי את הדיון על זה.

ברשותכם, ארצה התייחסות של נצ"מ שרית פיליפסון, ראש מחלקת תביעות באגף התנועה, בבקשה.

בוקר טוב. אני רוצה לשוב ולחזור על עמדת אגף התנועה.

את חייבת לגוון קצת. אם את יכולה לחדש לנו משהו שלא שמענו, כי כל הזמן אנחנו שומעים אותו דבר.

אשתדל בסוף. עמדת אגף התנועה היא עמדה ברורה, לפיה צריך להעלות את גיל הרוכבים לגיל 16, לפיה יש צורך גם ברישוי ורשיון מקוצר. אנחנו לא מבקשים מכל נער או ילד בן 16 שיעבור רשיון רגיל או רשיון כמו שהוא עובר לאופנוע, אבל רשיון בהליך מקוצר. לכן לדעתנו הנושא של הוראת שעה, חייבים אמנם להאריכה, אבל חייבים להגיע להסדר כולל.

לגבי הגלגינוע, שזה נושא מן הסתם שיעלה באופן פרטני, עמדתנו גם שם, שיש לראות בזה כמו רוכבי אופנועים, כלומר גיל הרכיבה, שהוא גיל 16, עם כל ההיבטים של רישוי ורשיון.

נכון, אני חוזרת ואומרת – האכיפה של משטרת ישראל מבוססת חוק. משטרת ישראל לא מבצעת אכיפה שלא על-פי החוק. מעבר לזה, למשטרת ישראל יש גם שיקולי האכיפה. אם אנחנו מדברים על כמות הרוגים בשנת 2015 עד היום, אנחנו נמצאים במספר אסטרונומי באמת, של 352 הרוגים, מתוכם 54 הרוגים שהם רוכבי דו-גלגלי. כולם בכבישים.

כמה אכיפה?

האכיפה שנעשתה במהלך שנת 2015 מגיעה לכמות של כ-2,000 דוחות, שניתנו נגד רוכבי הדו-גלגלי, בעיקר אופניים חשמליים, על המדרכות.

ברחבי הארץ או רק בתל-אביב?

ובעיקר עבירה של רכיבה על המדרכה שלא לשם חצייתה או בעבירה של רכיבה באופניים חשמליים עם עבירות נלוות כמו עם פלאפון או מעבר באור אדום או סיכון הולכי רגל במעבר חצייה. זאת האכיפה שנעשתה כלפי הדו-גלגלי.

אותם 2,000 דוחות ניתנו ברחבי הארץ, או רק בעיר תל-אביב?

מרביתם בעיר תל-אביב, אבל נעשתה גם אכיפה ביתר חלקי הארץ.

את יודעת לומר את החלוקה?

מאוד חשוב, לדעת כמה אופניים וכמה אופנועים.

אני לא יכולה לומר לכם את החלוקה המדויקת. אני יכולה לומר שיותר ממחצית האכיפה בעיר תל-אביב.

אנחנו שבים ואומרים, שהורדה של רוכבי דו-גלגלי, בטח של קטינים, לכביש, מסכנת את חייהם יותר. אנחנו לא מתעלמים מהעובדה, כמו שהיושב-ראש אמר, שיש סכנה להולכי הרגל על המדרכות; שהמדרכות נהפכו למקום שקשה ללכת בו. קשה לשמור על ביטחונם.

משטרת ישראל תמשיך לאכוף במקום בו היא יודעת שיש סכנה מוחשית למשתמשי הדרך. משטרת ישראל רואה חשיבות עליונה בהעלאת גיל הרוכבים לגיל 16, וזאת כדי שהם יוכלו לדעת את חוקי התנועה בטרם הורדתם לכביש.

אני מבקש ממך שתשלחי להנהלת הוועדה - אל"ף, דיווח מיידי על כל ה-2,000 האלה, איך הם מתחלקים, לפי ישובים, ובאיזו עבירה. אני רוצה את הדוח המפורט הזה. דבר נוסף, אנחנו מבקשים בכתב לקבל דיווח רבעוני מהיום והלאה של כל האכיפה של המשרד לביטחון פנים, נעשה את זה החל מינואר 2016.

אתם בודקים את זה בהשוואה לכמות האופניים שבשוק?

אני רוצה קודם כל לקבל נתונים.

כי בתל-אביב יש 100,000 זוגות.

אני יודע שאת שולטת בכול. ביקשתי את זה מהמשרד לביטחון פנים. תודה. בבקשה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

אשמח שתגידו גם את העמדה של משרד הפנים.

מרדכי בהירי-דואני, מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אנחנו בעיקרון כן תומכים בהארכת התקנה כפי שהיא עכשיו, מהסיבה הפשוטה – אם לא נאריך אותה, הם יוכלו לרכוב גם על הכביש, אז בואו נשים את הדברים בפרופורציה נכון לרגע זה.

מצד שני, דיברנו על מה לא עושים. יש כאן דברים שאנחנו ברשות ביצענו אותם, ובצורה די ברורה. יש פה נציג משרד החינוך, מקס אבירם. יש 900 כיתות השנה שיזכו להדרכה על אופניים חשמליים בכל בתי הספר, בכל מרכזי ההדרכה של הרשות- - -

אילו כיתות?

ט' – בדיוק הגיל הרלוונטי. יש לי פה רשימה של עשרות רשויות מקומיות בארץ שעברו הדרכה, חלקם עיונית, חלקם מעשית, לכיתות הרלוונטיות בחטיבות ביניים בנושא מה זה אופניים חשמליים, מה התקנות אומרות, מה עושים. הפצנו חוברת ונהלי הדרכה, איך רוכבים בכל הרשויות פה בארץ. עלינו בכמה גלים של פרסום בנושא הזה.

היה קמפיין. היה קצר קצת.

היה קמפיין. יש גם 20- - - ברשויות מקומיות, שמוכוונות לאכיפה חיובית, כלומר להסברה לאופניים חשמליים. אז מצד אחד, נכון - אפשר לומר מה לא. באתי לייצג, מה נעשה עד היום, וגם זה חשוב שיישמע. יש פה מהלך משמעותי.

מה עם ההורים?

פנינו למשרד החינוך בצורה נורא ברורה. אמרנו: עד כיתה ז' או ו' לא מגיעים אופניים חשמליים לבית הספר. זה אומץ על-ידי משרד החינוך. יצאה תקנה.

זה עובד.

זה עובד. אני אומר, אולי התמונה לא מושלמת, אבל יש פה עשייה הסברתית עיקרית בנושא הזה. בוא ניקח את זה בחשבון.

אנחנו כהורים גם צריכים לחשוב, כשאנחנו רוכשים את האופניים, למי רכשנו אותם. לא נפיל הכול על ההורים. בואו לא נתעלם מכל המכלול, ונגיד - יש פה הסברה; יש פה הסבירה מסיבית אפילו בהמון מקומות שאתם לא רואים אותם – בעיריית גבעתיים, בעיריית רמת גן, בבאר שבע, גם בכרמיאל, גם בישובים הדרוזים, גם בישובים ערביים. כניסה לתוך בתי הספר והסברה. יש פה הסברה מסיבית. לכן אני אומר - קחו בחשבון שלמרות שנראה כאילו המדינה יושבת ולא עושה כלום- - -

לא.

אנחנו כנציגי המדינה – הרשות הלאומית היא גוף של המדינה – מבצע פעילות.

שמנו פה גם דף עם נייר עמדה לפני מספר חודשים. אפשר היה לבצע חלק מהדברים האלה. דיברנו על חוק העזר העירוני בעיריית תל-אביב, סעיף 58. היינו גם בעיריית תל-אביב, אבל גם אותנו גלגלו בין יועצים משפטיים. לכן אני אומר – אם רוצים, אפשר לומר מה לא עושים, ואפשר להגיד מה כן עושים. אני חושב שעושים חלק מהדברים, בעיקר בנושא ההסברתי.

שתיים, כדאי מאוד שנאריך את התקנה נכון לעכשיו, שלא נמצא אותם מחר בגיל 14 גם על הכביש.

אם זה מנחם אותך, גם אני גולגלתי בין יועצים משפטיים.

תודה. בבקשה, משרד הפנים.

לילי פיינטוך, אגף התקציבים, משרד הפנים. אני חושבת שאת הצגת את העמדה שלנו – זו בדיוק העמדה של משרד הפנים. רק אחרי שייסגרו הנושאים הפתוחים כרגע, משרד הפנים ייכנס לתמונה.

הם לא רואים את התקנות האלה- - -

אני לא ביקשתי הסבר. היא אומרת, אין בזה כלום, בדברים שהיא אומרת – בלי חלילה לעלוב בך באופן אישי. זו אמירה בעלמא.

אפשר להיכנס לעניין, מתי?

רק לאחר שייסגרו הנושאים במשרד התחבורה, משרד המשפטים וכדומה. נושא הפיקוח יצריך עלויות נוספות לרשויות המקומיות – יש להבין את זה. משרד הפנים ייכנס לתמונה, יראה במה מדובר. אנחנו לא יודעים מה הגודל, כמה זה הולך לעלות לרשויות- - -

הם לא רואים את התקנות.

אני לא רוצה לפתוח את הדיון.

אבל זה מטריד.

לא. תודה. מטריד - אפשר לקחת חדר חושך ולצעוק שם.

אבל זה לא בסדר. זה לא בסדר, שיש תקנות ולא עושים כלום.

לא. חאג', בבקשה, ואני רוצה לסכם.

אני אדבר על שתי נקודות: הראשונה, עניין התשתיות ושבילי אופניים, ויכול להיות שיש המקום, גם התמיכה של משרד התחבורה בנושא הזה, למרות שזה בתוך הערים, אבל למצוא את התקציבים, כי אם אסור לו לנסוע על הכביש, ועל המדרכה הוא מסכן גם את עצמו וגם את האחרים- - -

גם על המדרכה אסור.

סליחה, על המדרכה. אחרת – אין מקום. זה אחד.

שתים, עניין הגיל. יש שיטה אחרת לבדוק אותה – עניין אכיפה. הרי ההורים, אלה שקונים את האופניים לילד. לבדוק את העניין של ענישת ההורים, שקונים לילדים מתחת לגיל את האופניים החשמליים, כי לילד אין הכסף לקנות את האופניים. זה כל כך פשוט.

בנושאים אחרים הולכים להורים. אני לא רוצה לתת דוגמאות.

- - -

ההורים נכנסים פנימה, ואפשר לקחת מהם פרטים, ולשים פרטים על האופניים. אין לזה שום קשר לגיל. אין לזה שום קשר לגיל. איזה ילד בן 12 קונה אופניים? זה ההורים שלהם.

אני אומר, לבדוק את האפשרות איך להתערב בעניין קניית האופניים על-ידי ההורים. יכול להיות כשאתה קונה לילד היותר בוגר, ויש לך ילד יותר קטן ממנו – זה לא בדיוק אכיפה מוחלטת, אבל לפחות לילד שהוא בן פחות מ-14, לפחות לזה לא לקנות. ומי שקונה – יוענש.

איך תעניש את ההורים? תגיד: הוא מתחת לגיל?

ואם קנו לעצמם והילד לקח?

מענישים אותם, כמו שאם לקח את המפתחות לאוטו.

זה כרגע לא הדיון. נגיע גם להורים. תודה. ברשותכם, אני רוצה לסכם.

אני רוצה להתייחס. ישבתי בשקט שעה, שמעתי בסבלנות.

אני מעדיף שתתייחס- - -

אני מבקש לפני. זה יהיה עדיף, יושב-ראש הוועדה. אנחנו נגיד גם את הדברים. קודם כל, תודה על הדיון. להבהיר את הדברים - משרד התחבורה מעודד את התנועה באופניים. אני חושב שהדברים ברורים. אנחנו גם מביאים את זה לביטוי גם בתקציבים וגם בפעולות.

קודם כל בתשתיות. מה שלא נעשה הרבה מאוד שנים, נעשה בשנים האחרונות. משרד התחבורה גם בשנת 2016 ישקיע מעל 60 מיליון שקלים בתקציבים של רשויות מקומיות; תמיכה ישירה בתקציבי רשויות מקומיות מעבר לתקציבים – אחזור ואומר: מה שלא נעשה הרבה מאוד שנים מבוצע בשנים האחרונות – מעל 60 מיליון שקל כל שנה, גם ב-2016, וזה מעבר לתקציבים שמשקיעות רשויות מקומיות מתקציבן.

גם נשיק במהלך 2016 את אוטוסטרדות האופניים במטרופולין גוש דן, השקעה של רבע מיליארד שקל – מה שלא היה שנים – וזה לטובת עידוד האופניים החשמליים.

ציינו פה את עניין חינוך והסברה. משרד החינוך יחד עם הרשות הלאומית בכיתות ט' מבצעים פעולות. דרך זה אנחנו גם מגיעים להורים. יצא גם חוזר של מנכ"לית משרד החינוך לגבי עניין הגעת אופניים חשמליים לבתי ספר. בהחלט דרך בתי הספר, דרך ההורים מנסים להחדיר את החשיבות של הבטיחות.

אנחנו בשבועות הקרובים, אחרי שנסיים את הקמפיין הגדול מאוד שלנו עכשיו לעידוד תחבורה ציבורית והוזלת התעריפים בה, נחל בקמפיין של אופניים חשמליים. השקענו בזה כ-6.5 מיליון שקלים. זה יחל בקרוב. דרך זה אנחנו באמת נגיע למודעות, נגיע להורים, כפי שציין כבוד חבר הכנסת, בעניין הרכישה, לראות מה לתלות, איך לשים לב, וגם בעניין איך לרכב. יש לנו החומרים שאנחנו משקיעים בעניין הזה. ציינו את החוברות. יש פה כבר תמליל התשדיר שיהיה גם ברדיו, גם בטלוויזיה. תוכן החוברות מופיע באתרי האינטרנט של משרד התחבורה ושל הרשות הלאומית, כולל גם סרטון בתקופה הקרובה שייכנס.

לעניין האכיפה, יש אכיפה של המשטרה. נכון – היא במגבלות מסוימות, אבל יש אכיפה של המשטרה ואכיפה שלנו. יכולנו לראות את זה באתרים. הוצאנו את זה גם לתקשורת. אנחנו בשבועות האחרונים תפסנו, החרמנו והשמדנו בצורה חזקה מאוד וברורה ונחושה מאות זוגות אופניים לא חוקיים, אופניים חשמליים. אנחנו נמשיך לעשות זאת. נכנסנו לבתי עסק, מצאנו את אותם מוסכים, אני קורא להם, שמשדרגים, ונמשיך לעשות את זה. היה מבצע בחנוכה. בינואר הולך להיות מבצע מאוד גדול, וגם בחודשים הקרובים.

על המדרכות?

זה במחסנים. מצאנו גם בנמלי הים במכולות הרבה מאוד רכיבים לשדרג אופניים חשמליים. תפסנו את אותם רכיבים, ונמשיך לעשות את העבודה גם מול המכס, גם מול בתי המסחר.

לגבי עניין החקיקה, נכון, היו עיכובים, אני מודה. היה בכוונתי להביא הרבה קודם את התקנות של הקורקינטים, וגם לתת מענה לכל הכלים שאנחנו רואים כל בוקר מחדש. עברנו גם את משרד המשפטים עם התקנות של הקורקינט בשבוע הקרוב. יש לנו סוגיה שנשלים אותה היום בענייני הקסדות.

אני מבקש ומציע את הדבר הבא – אנחנו בחודשים הקרובים - נבקש אורכה של מספר חודשים של הוראת השעה, שעוד מעט סגנית היועץ המשפטי במשרד התחבורה תסביר ותציג. אנחנו נגיע עם התקנות המעודכנות של האופניים החשמליים, נביא כבר את התקנות של הקורקינט, שכפי שאמרתי, סיימנו, נביא גם הצעה לתת מענה לכל הכלים החשמליים החדשים שצצים. אנחנו נהיה פה מאוד חריפים בעניין הזה, בלי שום חוכמות. נציג את כל יתר מכלול הפעולות, כפי שגם אמרתי בתחילת דבריי, כדי לתת מענה.

אנחנו מבינים שמדובר בחולייה חלשה בעניין הבטיחות באופניים חשמליים. יחד עם זאת, כפי שציינו פה גם חברי הכנסת, במיוחד היום, עם עבודות הרכבת הקלה בתל-אביב, ואני מזכיר שמה שאנחנו עובדים עכשיו, כולם אומרים שלוש, ארבע, חמש שנים - זה רק הקו הראשון; אנחנו בשנה הקרובה נתחיל לעבוד על עוד שני קווים של רכבת תחתית בתל-אביב. זה הולך להיות הרבה זמן העסק שם, לכן השימוש באופניים והגידול בצריכה, נראה אותו כדרישה של הציבור. לכן צריך לתת לזה מענה.

אני מבקש מיושב-ראש הוועדה – זו ההצעה שלנו – לבוא עם החבילה, לתת לנו אורכה של הוראות השעה, ולבוא עם החבילה.

בתקנות הוא יביא אכיפה גם של הפקחים?

אני יכול לסכם?

כי הוא לא התייחס לזה.

גם בעניין הזה מתקיימים דיונים. זה לא עניין שפשוט, גם למשרד התחבורה, גם עם המשרד לביטחון פנים. זה לא פשוט. לשבת וללגלג ולומר – בסדר. זה בסדר. אבל אלה עניינים מאוד מורכבים, עניינים משפטים, ענייני אכיפה וענייני סמכויות. לכן גם את העניין של אכיפה באמצעות פקחים עירוניים ורשויות מקומיות, נביא את זה בתקופה הזאת.

מה זה בתקופה הזאת?

נביא את המתווה.

רציתי להבין את דבריו.

יכול להיות גם שיהיה אחרי הפצת תזכיר חוק.

תודה רבה. לפני שאנחנו עוברים להקראה אני רוצה לתת את הכיוונים שלי.

התקנות – אביא אותן בעוד חצי שנה בלבד. אין לי שום כוונה לאשר אותן מעבר לחצי שנה – פעם אחת.

כבר הרבה זמן אני אומר לך, עוזי, ביושר, מי שקורא את התקנות – כבר שנים לא קראתי תקנות - מבלי לעלוב באף אחד - זה תרתי דסתרי לגמרי. אני קורא את זה בשפה מג'וברשת. כל הבעיות שעלו כאן ממך וצפונה, מגולמות בתוך התקנות האלה, כלומר מהסיפור על האיסור על רכיבה על מדרכות, מחד, מצד שני, הבעיה של הרכיבה של בני 14 על כביש, מצד נוסף, האכיפה – הרי ממילא אין אכיפה, מה זה משנה? כלומר אם אתה מסתכל פה, וקראתי חזור וקרוא את הדברים - כאילו לא נעים לי לקרוא. אני כאילו מתעלם. אני עובד על עצמי כשאני קורא את זה. אני אומר את זה קצת בציניות, כי זו האמת. זה אולי, התקנות, כמו שעורכי דין אוהבים לומר, בקליפת אגוז, מכילים בתוכן את כל החולי של הסיפור.

אבל אני יודע – אנחנו משוחחים על זה הרבה, עוזי ואני. קיבלתי את העובדה הפעם כלשונה, מצדו של מנכ"ל המשרד, את ההתחייבות שאנחנו הלכים להוביל מהפכה בעניין הזה. לכן אני רוצה לתחום את הלו"ז ואת הנושאים שאנחנו מבקשים. כמו שאתם אוהבים, ארצה גם את סיפור הדרך לכך.

קודם כל, כפי שאמרתי, לא תוארכנה יותר מחצי שנה. אני מודיע – אם לא נסיים, או אני ארגיש שבעוד חצי שנה אנחנו נמצאים במקום אחר, אמליץ לא להאריך. אני לא מוכן להיות שותף לדבר שאני מרמה את עצמי. הוראת השעה הזו היא לששה חודשים, ואני אומר לפרוטוקול ולכם – כל מי שירצה או יבקש להאריך את זה מעבר לששה חודשים, אם לא נראה שינוי משמעותי אמתי, הוא שותף לפשע. אני אומר את זה בצורה ברורה, על כל המשתמע מכך.

אדוני המנכ"ל- - -

רק רציתי להבהיר, שהמשמעות של זה, שעדיין יוכלו לנסוע בני 14, רק לא יהיו חייבים לעשות את זה רק על שבילי אופניים; יוכלו לעשות את זה על הכביש. זאת המשמעות של אי-הארכה.

אתה קראת את התקנות? מה המשמעות עכשיו?

שילדים מעל גיל 14 ומתחת לגיל 16 יכולים לנסוע על אופניים חשמליים רק בשבילי אופניים. אם לא נאריך את תוקף התקנות, ילדים בני 14 יוכלו עדיין לנסוע, רק שהם לא יהיו חייבים לעשות את זה על הכביש.

אגלה לך סוד. זה חלק מהשקר. אף הורה לא ייתן לילד שלו בן 14 לרכב על הכביש. אתה רוצה שאפתח את מה שאני מרגיש, שאני מרמה את עצמי עכשיו? אני מנסה לא לפתח את זה. אני מנסה לחשוב שאני לא מבין, ושיגידו לי שהצעתי על משהו, שאגיד: לא הבנתי. הרי ברור שאין הורה שירשה לילד שלו בגיל 14, והיא אומרת לו: אוי ואבוי לך אם תרד מהמדרכה.

מר כבל, אוכל לספר לך על שיחת טלפון שקיבלתי מהורה?

כן, בבקשה.

זמן קצר אחרי שהתקנות עברו מתקשר אליי הורה, שהועבר אליי מהמזכירות לגמרי במקרה, כי האיש דיבר אנגלית, ולא ידעו מה הוא רוצה. מתברר שהוא מדבר על אופניים חשמליים. הוא גר באילת. הוא אומר: מה עשיתם חוק שאומר שילדים בני 14 עד 16 ירכבו על אופניים חשמליים רק על שבילי אופניים? אין שבילי אופניים בדרך בין הבית לבית הספר, אז הוא לא ירכב על אופניים חשמליים? הוא ירכב עליהם באופן לא חוקי?

הוא לגמרי לא חשב שיש איזושהי בעיה, שהבן שלו, בטווח הגילאים בין 14 ל-16, ירכב לבית ספר על הכביש. עם כל הכבוד לאמון הרב שאדוני נותן להורים, אנחנו רואים הורים שרוכשים אופניים חשמליים מגיל 12.

כי זה כלי תחבורה לכל דבר.

למרות הדוגמה שנתת, והרחקנו עד אילת, אני רוצה לומר לך – עדיין רוב ההורים, גם אלה שקונים לילד שלהם, כי הם לא עומדים בלחץ החברתי, ואין – תמיד אני אומר גם לילדיי: אין כוח שצריך כמו לעמוד בלחץ חברתי. גם אנחנו פוליטיקאים, אנשים מבוגרים, היכולת שלנו לעמוד בלחץ חברתי, זה הסיפור הקשה ביותר בכל מערכת.

אדוני, מה יקרה כשנעלה את זה לגיל 16?

פתחתי את הדיון על זה עכשיו? סלח לי – תכין לי תזכיר, ואנחנו נתעסק עם זה. לא פותח את הדיון על זה עכשיו בכלל. אני רק מעביר לך את המסר הברור. וכבר עסקנו בזה.

חוץ מזה שהתפקיד שלך הוא להציג לוועדה תשובות, ולא לשאול את יושב-ראש הוועדה שאלות, עם כל הכבוד.

אדוני המנכ"ל, אני רוצה התייחסות לחובת רישוי ורישום. אגב, מנהלת הוועדה ב-16 ביוני 2014 ביקשה תחת הנדון: תקנות תעבורה בדבר הסדרת השימוש באופניים חשמליים, ביקשנו רשימת נושאים להתייחסות. אני מבקש – חובת רישום ורישוי, מהירות הנסיעה, גיל הרוכבים, קסדה- - -

סליחה, 16 ביוני 2014? זה מה שקדם לתקנות האלה.

קיבלה תשובה. אין משהו פתוח של מנהלת הוועדה שלא מקבל תוך 14 יום תשובה.

תודה. בסדר.

לוחית זיהוי.

רישום זה לוחית זיהוי.

אני מדבר בעברית. המילה רישום ורישוי גם משמעותה זיהוי. עברית לא רעה יש לי. סבירה. נושא הקסדה, נושא חובת הביטוח.

אני מבקש עוד דבר – ההתמודדות מול ההורים. אני אומר את זה כאן, בבית הזה מקבלים בנושאים אחרים, עד גיל 14 או גילאים מסוימים, שהמדינה קבעה, חובת אחריות של פעולה של הילדים שלהם, שהיא פעולה שמסכנת את המרחב הציבורי, מושתות פעולות כאלה ואחרות אל מול ההורים שלהם. אני לא רוצה חלילה לעשות השוואות משום מקום.

אדוני רוצה להוסיף שהדברים הם בר-אכיפה?

לא סיימתי.

נושא נוסף הוא נושא הפקחים. אני יודע שאצלי בבית שלי, במפלגה שלי, יש ויכוח ערכי. כמו שחברת הכנסת תמר זנדברג גם התייחסה לעניין, שזה עניין מפריט משטרה, לא מפריט משטרה, חובות משטרה, לא חובות משטרה. הבעיה שלי אישית – לא במרחב האישי שלי אלא שעד שיסתיים הדיון הערכי הזה אנחנו בסוף-בסוף היום אפשר לתת, כמו שאנחנו נותנים, מהשומר בכניסה לקניון – אנחנו לא מעמידים שוטר בכל כניסה לקניון, ואנחנו לא נותנים לו את כל החובות או הסמכויות שניתנות לשוטר, כשהוא יעמוד בכניסה לקניון או בכניסה לחניון; אנחנו מבקשים בסך הכול לבדוק את האפשרות, כמו שגברתי גם הגישה את הצעת החוק, וחברת הכנסת מירב בן ארי, שבו פקחים יהיו חלק ממכלול האכיפה. משטרת ישראל, עם כל אשר היא עושה, לצערי, המרכיב היותר מרכזי שלה בהרבה מאוד שנים הוא מרכיב ביטחון הפנים יותר מאשר הטיפול באכיפה בנושאים השונים, והמציאות הישראלית – אני לא אומר שאני מסכים לזה. אני לא רוצה להתווכח עם זה. זו עובדה. כי כשבירושלים כל שעה הם צריכים להיקרא להתרעה כזו או חלילה לפעולת אמת, אני לא רואה מתי יש להם זמן לעסוק באכיפה של תחבורה או גניבת רכבים או כל הפעולות שמשטרה לשמן הוקמה.

לכן ברשותכם, אבקש את ההתייחסויות האלה. אני כבר מודיע, גברתי מנהלת הוועדה, בעוד חודשיים בדיוק נקיים פה דיון נוסף, שכל השאלות הללו, נרצה לראות התייחסות, איזו התקדמות חלה בכל אחד מהעניינים שהתייחסנו. אם אדוני המנכ"ל עוזי יצחקי, שאני מאוד מעריך את עבודתך – אני רוצה שזה יובהר, למרות שיוצא מאתנו המון כעס לדברים שנעשים, אני כן יכול לומר שאם אדוני יחשוב שאתה צריך אותי לשם זימון דיון עם המשרד לביטחון פנים, עם המשרדים השונים, לבצע פעולות כאלה ואחרות בחוק הנוגע לסמכויות פקחים, והוויכוח, האם זה יהיה בפנים או בביטחון פנים – אני מבקש, אדוני, לאלתר לטפל בהן, כדי שאני אכנס ואהיה שותף. אנחנו רוצים להיות שותפים פעילים, דוחפים, מקדמים. תודה. בבקשה.

שמי הלל. כמו שאתם רואים, אני חוויית המשתמש של היתקלות עם אופניים חשמליים. אתייחס לדברים של הגב' פיליפסון, שכל כך הרגיזו אותי. במקרה שלי, אני פניתי למשטרה, וכל מה שהם יכלו לומר לי זה תבוא לתחנה ותגיש תלונה, כי אין מספר אופניים שאתה יכול להתלונן עליו, וזה מה שאנחנו מצפים ממך לעשות. בזה זה נגמר.

יש פה נקודה מעניינת. דיברו פה על שבילי אופניים. כבר באנגליה הוויקטוריאנית אופניים מקומם היה על הכביש. נכון שהרכב המודרני מהיר מאופניים פי חמישה. לכן רמת הסיכון הזאת אומרת – את האופניים צריך להרחיק מהרכב. השאלה, לאן מרחיקים. אתם מעלים אותם למדרכות. אנחנו הולכי הרגל מקבלים עכשיו את פלישת רוכבי האופניים. מסלולי האופניים בתל-אביב, איך הם מסומנים? מדבקה של אופניים על הכביש? קו מקווקו? כמה הולכי רגל בהיסח דעת לא יכולים להתייחס לזה אפילו?

אנחנו עכשיו, הולכי הרגל, על המדרכות, נאלצים להתמודד – אנחנו, שקצב ההליכה שלנו הוא 3 קמ"ש בממוצע, צריכים להתמודד עם אופניים שהמהירות שלהם בממוצע היא 10 קמ"ש, ואופניים ממונעים, ולא משנה אם המנוע הוא חשמלי או בנזין או רקטי, שמהירות אף מהם בעוד 50%, ואם נתייחס בערך ל-40% מהאופניים שאני מכיר, שהרכיבו את הדבר שנקרא ידית מצערת, הם נוסעים על 30 ו-40 קמ"ש. זה כמו לשלוח עדר זאבים לתוך עדר כבשים. גם עוברים בשבילי האופניים האלה מטר מהולכי הרגל, מספיק שאחד יעשה הפצ'י, והוא נכנס בהולך רגל. ומה אז?

תודה. אני מאוד מתחבר למה שאתה אומר, אבל אני מאמין בהתקדמות. אתה כבר מדבר על מצב שיש בו שבילים, ועשו שבילים כבר.

כיוון שאני גם הולך רגל בתל-אביב, וגם אני חווה, אפילו ברוטשילד, את החוויה הזאת של רק להתבלבל, אם אתה הולך על שביל האופניים או אתה הולך על הכביש המותר לך- - -

דיברנו על אופנועים שעולים על המדרכות.

בבקשה.

להוסיף נקודה של התייחסות לתשתיות, ובתשתיות גם סט כלים תכנוניים של שילוט וסימון. חסר לנו סט הכלים התכנוניים בצמתים.

אבל יש לכם- - - שמתחברות- - -

הדבר השני- - -

כתוב פה הכול. לקרוא?

לא.

פרופ' אבישי ברוורמן.

יכול להיות שהוא לקח את זה אתו.

לא.

הדבר השני, ברישום, רישוי וזיהוי, שזה יהיה גם לכלי וגם לנהג. יש תופעה עכשיו, שמי שאין לו רשיון נהיגה, ושללו לו אותו, הופך להיות בריון אופניים. צריך להתייחס פה משהו, לא יודעת איך.

בבקשה.

לגבי הדברים שהיא אמרה, נציגת המשטרה, שרית, אני רק רוצה להפנות אותך, וחשוב לי שתדעי, כי יש עמדת המשטרה וגם - - - לפסק דין חשוב מאוד שהיה בתחילת נובמבר בבית משפט השלום בתל-אביב, שהכריע חד-משמעית בעיניו, פעם ראשונה, שאופניים חשמליים הם לא רכב מנועי. רציתי להגיד את זה בסיום דבריך, אבל איתן ביקש שאחכה. אני חייבת לומר – יש פה החלטה של בית משפט, ואומר השופט, שהמחוקק השאיר אותנו בוואקום, אז גם מנכ"ל משרד התחבורה, ואני מניחה שאת מכירה את פסק הדין הזה- - -

למען שלמות התמונה ייאמר שיש עליו ערעור.

אני מציעה שנעקוב. זה פסק דין רלוונטי.

טוב שהעלית את זה.

הקראה, בבקשה.

זו פעם ראשונה שיש החלטה כזו.

בבקשה, גברתי, הקראה.

מתוקף סמכותי לפי סעיף 70(1) לפקודת התעבורה (להלן – הפקודה), באישור ועדת הכלכלה של

הכנסת לפי סעיף 21א (א) לחוק יסוד: הכנסת, וסעיף 2 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, אני מתקין תקנות אלה:

1. תיקון תקנה 6. בתקנה 6 לתקנות התעבורה, (תיקון מס' 12), התשע"ד- 2014, במקום – אתקן את התאריכים לאור ההתחייבות - "עד יום י"ט בטבת התשע"ו (31 בדצמבר 2015)" יבוא – תאריך עברי בהתאמה ל-30 ביוני 2016.

המטרה היא היום – אסביר בקצרה, כי הדברים נאמרו, אבל למען הסדר הטוב – תקנה 39טז לתקנות התעבורה קובעת איסור לרכב על אופניים חשמליים לפני גיל 14. בנוסף, יש הוראת שעה שעומדת לפקוע בעוד שלושה ימים, שאומרת: לא ירכב אדם שגילו עולה על 14 שנים ואינו עולה על 16 שנים על אופניים עם מנוע עזר אלא בשביל אופניים.

התאריך של הוראת השעה הזאת כאמור עומד לפקוע. הבקשה היא להאריך את הוראת השעה. הבקשה המקורית היתה להאריך אותה בכשנתיים. על-פי מה שסוכם פה בוועדה, מדובר בחצי שנה.

ראיתי עכשיו שביקשו ממך שנתיים.

נכון. זה לא סותר את הדברים האחרים שאמרנו.

מירב, חשבתי שלקרוא אני לא יודע? אני למדתי בחדר. אני יודע שהם ביקשו לשנתיים. אני הודעתי שזה לא יהיה יותר מחצי שנה. בעוד שלושה חודשים נקיים את ה- - -

אמרת חודשיים, אבל אני שמחה שאמרת שלושה, כי יהיה לוועדה זמן. צריך לעשות את רישוי שירותים לרכב.

לא. אני מסיים את העניין של רישוי שירותים ויש עוד שני דברים. אני הולך למרתון. התחייבתי – אסיים את זה. אני אומר לכם עוד דבר – המבחן שאמרתי לך הוא המבחן.

בסדר.

אם בסוף בזבזנו את זמננו והמחירים לא יירדו, אתבע אותך תביעה אישית על בזבוז זמן...

מאה אחוז.

מי בעד אישור התקנות, כפי שהוקראו?

הצבעה

בעד התקנות – פה אחד

תקנות התעבורה (תיקון מס' 12), התשע"ד-2014 (תיקון), התשע"ו-2015, בדבר אופניים חשמליים –הארכת הוראת שעה, אושרו.

התקנות אושרו.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:15.