הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 103

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ג' בטבת התשע"ו (15 בדצמבר 2015), שעה 14:20

1. חינוך לדמוקרטיה ונגד גזענות – לציון יום זכויות האדם

2. הצעה לסדר היום בנושא: "שנה לשריפת הנער מוחמד אבו ח'דיר"

של חה"כ אחמד טיבי, חה"כ עיסאווי פריג'

3. הצעה לסדר היום בנושא: "אלימות על רקע גזעני במערכת החינוך"

של חה"כ קסניה סבטלובה, חה"כ סופה לנדבר, חה"כ אברהם נגוסה, חה"כ דב חנין

חברי הוועדה: מירב בן ארי – מ"מ היו"ר

ענת ברקו

מסעוד גנאים

אחמד טיבי

סופה לנדבר

איילת נחמיאס ורבין

עיסאווי פריג'

עאידה תומא סלימאן

חנה ארז - מפקחת ארצית, מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

יעל בריל - ממונה תחום ביטוחי חיים, שפ"י, משרד החינוך

דניאלה פרידמן - מפמ"ר מדעי החברה ומנהלת המטה לחינוך אזרחי וחיים משותפים, משרד החינוך

יעל גוראון - מפמ"ר אזרחות, משרד החינוך

הדרה רוזנבלום - מפקחת ארצית מנהיגות, משרד החינוך

הילה סגל - מנהלת היחידה למניעת אלימות, משרד החינוך

ד"ר רוני ברנשטיין - מפקח פדגוגי ארצי, משרד הכלכלה

רפ"ק ויקי אלעמארה - ר' חוליית מניעה והסברה, מחלקת נוער, משטרת ישראל

נועה שפירא - מנהלת שותפה, מט"ח – המרכז לטכנולוגיה חינוכית

הדס גרינולד - מנהלת המחלקה הציבורית, המרכז הרפורמי לדת ומדינה

ענת הופמן - ראש המרכז הרפורמי לדת ומדינה, התנועה הרפורמית בישראל

עומר כהן - רכז, פורום חינוך ל חיים משותפים

נדאל עותמאן - מנהל, המטה למאבק בגזענות בישראל

תמר רכניץ - מנהלת תחום חינוך, תג מאיר

אלמוג בן משה - יו"ר הוועדה האתית-משפטית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

נועה ריבלין - רכזת תחום חינוך נגד גזענות, האגודה לזכויות האזרח

עו"ד ירון קנר - מנהל, מרכז הִנָּם לסובלנות חברתית

אדם מילבואר - מנהל פרויקט אחי ישראלי, מרכז הִנָּם לסובלנות חברתית

נסרין אבו עסלה - משתתפת בפרויקט אחי ישראלי, מרכז הִנָּם לסובלנות חברתית

גליה גלוברמן - משתתפת בפרויקט אחי ישראלי, מרכז הִנָּם לסובלנות חברתית

הדר ליימן - משתתפת בפרויקט אחי ישראלי, מרכז הִנָּם לסובלנות חברתית

ראני עווד - משתתף בפרויקט אחי ישראלי, מרכז הִנָּם לסובלנות חברתית

גילעד עמיר - משתתף בפרויקט אחי ישראלי, מרכז הִנָּם לסובלנות חברתית

שיר שפרן - משתתפת בפרויקט אחי ישראלי, מרכז הִנָּם לסובלנות חברתית

עו"ד לימור אדלר - מקדמת מדיניות, יוזמות קרן אברהם

לילי הלפרין - מרכז אמת לסובלנות, מרכז אמת

מוחמד יונס - יו"ר ומנכ"ל, תנועת אופקים-אפאק לשלום ודו קיום

לורן פוריס - סגן יו"ר, ארגון הורים למערכת החינוך בירושלים

ירון יחיאס - מקדם מדיניות ודובר, ארגון צפון-אמריקה למען יהודי אתיופיה NACOEJ

יוסי עמרם - משפטן, משקיף, המשמר החברתי בכנסת

ספלה ז'לובאק - אורחת

רבקה וידר

הדר אביב

1. חינוך לדמוקרטיה ונגד גזענות - לציון יום זכויות האדם

2. הצעה לסדר היום בנושא: "שנה לשריפת הנער מוחמד אבו ח'דיר"

3. הצעה לסדר היום בנושא: "אלימות על רקע גזעני במערכת החינוך"

שלום לכולם. אני חברת הכנסת מירב בן ארי, אני אחליף את יושב-ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת מרגי. נאחל לו איחולי החלמה מהירה.

אנחנו מציינים היום בכנסת את "יום זכויות האדם", ולכן ועדת החינוך התכנסה לדון בנושא של חינוך לדמוקרטיה ונגד גזענות, וכן בהצעה לסדר-היום של חברי הכנסת: אחמד טיבי ועיסאווי פריג', בנושא: "שנה לשריפת הנער מוחמד אבו ח'דיר", ובהצעה לסדר-היום: "אלימות על רקע גזעני במערכת החינוך" – של חברת הכנסת סופה לנדבר, וגם של חברי הכנסת: קסניה סבטלובה, אברהם נגוסה ודב חנין.

הוועדה מתכנסת בנושא של זכויות האדם, וכמו שהוועדה בדרך-כלל עושה, אנחנו ניתן לחברי הכנסת המציעים לפתוח את הישיבה, בבקשה. וכמובן, מי שרוצה להירשם וטרם נרשם, בבקשה, להירשם אצל מזכירת הוועדה.

שלום גברתי, שלום לכל הנוכחים. אני שואל את עצמי כי אני לא רואה מלבד סופה, שיש לה הצעה לסדר – ציפיתי לראות גם כמה מעמיתי הח"כים היהודים. סוגיית שריפת הנער מוחמד אבו ח'דיר היא לא סוגיה שקשורה לערבים ויהודים משמאל ומימין. דווקא ביום כזה שמדברים על זכויות האדם, ציפיתי שאכן זכויות האדם - - -

אתה יכול לראות גם אותי פה, דרך אגב. אתה יודע שגם אם מרגי היה, הייתי כאן.

יש עוד חברת כנסת, הלכה וחוזרת.

עברה שנה וחצי מאז האירוע הנתעב, האירוע שהשכל מתקשה לעכל. ומה היה לנו בשנה וחצי? לפני שאני מתייחס למוחמד אבו ח'דיר, היה לנו דיון בכנסת שבו יושב-ראש הוועדה שישב במקומך, סמוטריץ, הזמין לכאן את הבריון בנצי גופשטיין שקשה לי למצוא תיאור לחבורה שהוא מוביל, מה שנקרא: "להב"ה".

וסמוטריץ, שבעיני, הוא איש שפועל ממניעים זדוניים, הגיע לשיאו בשנה וחצי האחרונות ועכשיו אנחנו ראינו את זה: שריפת משפחת דומא אינה מעשה טרור, זה מעשה לא יפה. זה מה שיצא מחבר הכנסת סמוטריץ. התליין, שהתחיל עם התליין, התליין החובב, ועכשיו עסוק בהעברת כספים לכל מיני גופים עם סימני שאלה בוועדת הכספים, ומצא לנכון לצאת עם כותרת, לתת רוח גבית לטרור היהודי: אנחנו יהודים, צר לי מאוד, אין בינינו טרוריסטים. זה מה שהיה לנו בשנה האחרונה.

ולעניין אבו ח'דיר, עברה שנה וחצי, גברתי היושבת-ראש. לקח לבית-המשפט שנה וחצי עד שיזכרו שצריך להביא חוות-דעת פסיכולוגית. מה קיבלנו? שלושה מורשעים, אחד מחכה לחוות-דעת פסיכולוגית, שניים קטינים מחכים לקצין מבחן. ואני שואל את החברים, בעיקר החברים היהודים, ואני לא רוצה שזה יקרה, חס וחלילה, כי בעיני, ערבי, יהודי, זה אותו – אם היה נער יהודי שנשרף, החוות-דעת הפסיכיאטרית היתה מחכה שנה וחצי, חברים? אם היתה ההתבטאות של סמוטריץ וה"סמוטריצים" למיניהם לגבי שריפת המשפחה בדומא, שזו פעולה לא טרוריסטית, האם היינו שותקים?

שנה וחצי, ואנחנו מתחילים בתודעה הציבורית להחדיר שמותר לפגוע באוכלוסיה הערבית. זה השנה וחצי שעברה. אנחנו ציפינו שאנחנו נוריד להבות. אני, אישית, במקום שאני נמצא בו, משתדל בכל מקום להוריד להבות. אבל כשאנחנו רואים מהצד השני אנשים דוגמת חברי הכנסת: מוטי יוגב וסמוטריץ, שרק מגבירים ומגבירים ומגבירים להבות – אני שואל את עצמי, ביום זכויות האדם, זכויות האזרח, לאן הפנים מועדות? לאן הפנים מועדות?

הגשתי בג"ץ כנגד האמירה האומללה, שבינה לבין החוכמה מרחק רב, של שר הביטחון, שאמר שידועה לנו זהות הרוצחים של משפחת דוואבשה בדומא, אבל ממניעים מודיעיניים אנחנו לא פועלים. הגשנו בג"ץ, קיבלנו תשובה של בג"ץ. התשובה של בג"ץ שהסתמכה על התגובה של הפרקליטות, אמרה שזה מוקדם מדי להגיש את הבג"ץ, יש התקדמות. חמישה חודשים, אכן חלה התקדמות, שלושה במעצר מינהלי וחקירה חסויה.

האם מקרה אבו ח'דיר, ששנה וחצי אנחנו מחכים לחוות-דעת פסיכיאטרית יחזור על עצמו במשפחת דוואבשה? זאת השאלה שאני שואל. אנחנו החלטנו להעלות את זה לסדר-היום כי אנחנו חושבים שסוגיה זו חשובה ויש לה השלכות מרחיקות-לכת על יחסי יהודים-ערבים בתוך המדינה, ושהמסר שיוצא ממנה לערבים במדינה, שדם הערבים מותר.

אנחנו מכאן מבקשים מכבוד היושב-ראש שתצא קריאה שהשריפה בשועפאט של אבו ח'דיר, והן תהליך החקירה שמתקיים היום נגד משפחת דוואבשה, אנחנו נמשיך לרדוף עד שהאשמים ישלמו את המחיר, יהיו בכלא מאחורי סורג ובריח.

תודה רבה, חבר הכנסת פריג'. אני חייבת רק לומר לך, שדווקא במקרה של סמוטריץ וגם לגבי הטרור היהודי בדומא, וגם לגבי מוטי יוגב, היתה כאן התגייסות גם של חברי הכנסת וגם של הציבור הישראלי נגד האמירות האלה. האמירות האלה הן אמירות קשות: לעלות עם "די-9" על בית-המשפט, ולומר שמה שהיה בדומא זה לא טרור. רוב חברי הכנסת וגם הציבור הישראלי המתון כן הגיב, והגיב בתקיפות.

אבל לצערי, לעתים, כשקורים דברים הפוכים, אנחנו לא רואים מספיק – ואני אומרת לך את האמת, גם אתמול, כשהיה פיגוע קשה מאוד בכניסה לירושלים, של 14 פצועים, ביניהם תינוק שכרתו לו את הרגל, לא ראינו פה אף אחד עולה ומגנה בחריפות.

את נוגעת בנקודה שאני חולק עלייך.

והנה אני אומרת לך: דומא, זה היה טרור. ואני, אין לי בעיה לומר את זה. אין לי בעיה.

אנחנו מגנים, גינינו, ונמשיך לגנות כל פיגוע, כל אלימות.

למה? למה לא היה גינוי אתמול בכנסת? למה?

גברתי היושבת-ראש, את קושרת עכשיו דבר בדבר שאין מה לקשור.

לא, אבל על מוטי יוגב ועל בצלאל – אזרחי ישראל, רובם, גינו את האמירות האלה. גינו.

ואזרחי ישראל הערבים גם מגנים כל פעולת טרור ואלימות כנגד אזרחים.

רק שזה בטל בשישים.

מה זה, בטל? אהלן, אהלן.

חיכית לי? חיכית לי?

אתה יודע מה, ובוא נסכים על זה, הקול לא נשמע בצורה תקיפה כמו שזה נשמע אצלנו.

ומהי עמדתה של חברת הכנסת ברקו?

חברת הכנסת ברקו תדבר.

ביקרתי את המשפחה, ישבתי עם הסבא בבית-חולים - - -

מה את אומרת?

כן. אתה מתפלא, הא?

האם אי פעם מישהו אצלכם, מחברי הכנסת? - - -

- - -

והסמוטריץ? והסמוטריץ?

עזוב. אבל אי אפשר עם האסימטריה הזאת.

- - -

אבל חברים, בואו נחזור לנקודה.

אז למה את קושרת את זה? אנחנו מדברים על - - - אנחנו לא צריכים כל יום ויום לשבת, מגנים, מגנים, מגנים - - -

לא, לא, לא. ממש לא ביקשתי ממך - - -

זה דבר טריוויאלי.

- - - לא שומעים בכלל. אין שום גינוי של הרשימה המשותפת לטרור הערבי. כלום, כלום, כלום.

זה דבר טריוויאלי, חברים.

חברים, זה דיון - - -

- - -

את מושכת את הדיון למקום אחר.

חברת הכנסת ברקו - - -

- - - את זה שדקר, את זה ששחט, ואת זה שנשחט.

חברים - - -

את מושכת את הדיון לשם - - -

אני לא רגילה להשתמש בפטיש.

מאוד קל לברוח למקומות האלה.

שקט, שקט.

מאוד קל לברוח למקומות האלה.

שקט. שקט, בבקשה. שקט.

זה כל-כך קל.

חבר'ה, אני מבקשת מכם. זו ועדת החינוך. אני לא רגילה, אני לא משתמשת בפטישים. בבקשה. אני מבקשת. אתה אמרת את דבריך, והקשבתי לך. לא הפרעתי לך לרגע, ואמרת את דבריך. סיימת אותם, התייחסתי מהמקום שלי, הגדרתי מה אני חושבת על הטרור היהודי בדומא. אני לא חוששת לומר את זה. ואני גם אמרתי את דברי, שהגינויים הם רפים, בעיני. בדיוק כמו שלא הפרעתי לך, אל תפריע לי לומר את דברי.

את מושכת את זה למקום אחר, וזה לא הגון.

סליחה, אדוני, אתה מהמציעים, תן לנו להתקדם עם הדיון.

זה לא הגון.

שאלה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, איך זה שהדיון מתקיים במערכת החינוך, וחשוב לי להבהיר את זה, כי כנראה זה לא היה מספיק ברור, שמערכת החינוך אמורה, ואנחנו תיכף נשמע גם את משרד החינוך, לפעול בנושא יום זכויות האדם, לפעול בנושא של חינוך לדמוקרטיה נגד גזענות, בציון הנושא של שריפת הנער מוחמד אבו ח'דיר. תודה רבה ששאלת את השאלה. הנה ההבהרה.

וכעת, אני רוצה את חברי הכנסת המציעים, ולאחר מכן משרד החינוך, וכמובן, כמו שעושים בכל ועדה, נַפנה לחברי הכנסת שהצטרפו, ותודה חברי הכנסת שהצטרפו לדיון. האם חבר הכנסת אחמד טיבי מוכן, או חברת הכנסת סופה לנדבר?

תתני לו. אני מוכנה לשמוע. בגלל שזה נושא אחר לגמרי, אני לא יודעת למה עשו כאן מישמש.

כן, עשו כאן אלימות על רקע גזעני. בסדר, את יודעת, בסופו של דבר, זו גם גזענות.

האלימות לא היתה על רקע גזעני?

אז זה מה שאמרתי. אתה צריך להקשיב לי גם, ואז תראה שיש חלק מהדברים שאנחנו מסכימים אפילו. בבקשה, חבר הכנסת טיבי.

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש הזמנית.

יכולת לוותר על "הזמנית".

אין לי בעיה. זה מקובל עלי.

זה היה נשמע יותר מפרגן.

אני חיה עם זה בשלווה, עם הזמניות הזו. תאמין לי. הנה, אפילו לא שמתי את השלט.

שיהיה הרבה זמני, זה בסדר.

האירוע שבעטיו אנחנו כאן וגם הצענו הצעה לדיון מהיר, הוא שריפתו של הנער מוחמד אבו ח'דיר בשועפאט. והיחס, גם של מערכות המשפט, גם למבצעים, גם לסביבה של המבצעים, גם למי ששרף, הוא יחס כמעט סובלני ויחס מפלה בהשוואה למקרים אחרים.

נניח שפלסטיני היה שורף משפחה יהודית או ילד יהודי. לדעתי, בשום צורה ואופן לא היתה בדיקה פסיכיאטרית מוצעת, כי בדרך-כלל כשמישהו מבצע מעשה כזה, שהוא פרופר מעשה טרור, הוא טרוריסט. אלא אם הוא יהודי, אז סביר להניח שהוא לקוי בנפשו ולא טרוריסט.

היטיב לבטא את העמדה הזאת, היטיב, חבר הכנסת מהקואליציה, סמוטריץ, שאמר: טרור זה של האחרים, אצלנו זה מעשה נורא, פשע, אבל זה לא טרור, כי טרור זה מה שהאויב עושה כלפי יהודים.

זה טרור. אין חילוקי דעות. זה טרור.

פעם, לפני 30 שנה, שאלו מישהו, לא זוכר את שמו, מה זה טרור, הוא אמר: כל פעילות טרוריסטית נגד יהודים. כך הגדיר "טרור". אני יודע שאתם עם מיוחד, אבל עד כדי כך מיוחד?! עד כדי כך?! כאילו אין בכם, לא רוצחים, לא אנסים, לא טרוריסטים, לא נהגים שדורסים בכבישים.

אתם עם כשאר העמים. גם בעם שלי יש את כל מה שאני הזכרתי, אבל גם בעם שלכם יש את כל מה שאני הזכרתי. אם לא נכיר בעובדות האלה, יש בעיה.

אבל המספרים שונים.

אבל קיימים.

בטח קיימים.

תיכף אני אגיד לך שהמספרים לא שונים.

אבל אני מסייג את עצמי ואומר, שאין סימטריה בין כובש לנכבש. אין סימטריה בין כובש ל נכבש.

אה.

"אה" או "אי", תקשיבי למה שאני אומר. בכל העולם ידוע שאין סימטריה בין מי ששולט בעם אחר, לעם שנמצא תחת כיבוש או שלטון זר.

כל החיים שלנו, חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואת ח"כית חדשה - - -

בן ארי.

בן ארי.

אני אפילו לא דומה לה.

מרב בארצות-הברית, לא?

אני מתנצל.

כל החיים שלנו התנגדנו התנגדות, גם פוליטית, גם מוסרית, לפגיעה באזרחים. ומאז הפיגועים באוטובוסים, וכולי, כאשר היו בפיגועים באוטובוסים, מה שקרוי הביטוי הזה המכליל עלינו, שאתם אומרים עלינו "הח"כים הערבים", התנגדנו, דחינו, הוקענו, את הפיגועים האלה נגד אזרחים בכל לשון של הוקעה, כאשר במקביל מטוסים הפציצו בפצצות זרחן, גם שרפו, אזרחים וילדים, ואף לא פקיד בכיר אחד, לא שר, לא חבר כנסת, לא גינה.

לא רק שלא גיניתם, אפרופו הטפת המוסר שלך, אלא עודדתם, ואמרתם שהטייסים הם גיבורים. ותמיד יש הסבר. אם יורים בילד כאשר הוא זורק אבן או מפגין, יורים בו מאחור, יש הסבר. מה ההסבר? מסכנים החיילים האלה, כל היום הם תחת השמש, זה מפריע, זה מבלבל.

שום מילה על הילדים.

צריך לגלות הבנה לחיילים האלה, מסכנים. האימא שלו מתחילה להתראיין, גם השכנים מדרגה 30. פתאום יש להם – גם לחייל שיורה, יש לו פנים, יש לו משפחה. אבל למי שנהרג על-ידי חייל של כיבוש, פתאום אין כלום, אין חוויה, אין חוויה אנושית, אין סיבה אנושית. עד כדי כך שהכנסת מביאה לפה טרוריסט, על-פי הגדרת המשטרה, "להב"ה", גופשטיין.

טרוריסט ועוד איך.

ואז מביאים הצעה לקבינט להוציא את נוער הגבעות מחוץ לחוק ולהגדירם כארגון טרוריסטי, וראש הממשלה מתנגד. אבל למה הוא כן דוחה ומסכים? להוצאת התנועה האסלאמית מחוץ לחוק, שלא ביצעה שום עבירה של אלימות ושום מעשה טרור, כדברי גורמי הביטחון. אבל נערי הגבעות וגופשטיין, הוכח שהם משתמשים באלימות ומעשי טרור.

הגדיל לעשות השופט העליון, המתנחל, סולברג, שפנו אליו בעתירה שמונה ארגוני זכויות אדם כדי להרוס את הבתים של מי ששרפו את מוחמד אבו ח'דיר, כמו שהורסים בתים במשהו מקביל אם פלסטיני מבצע זאת. ואז, מה הוא אומר? שומו שמיים, כמו סמוטריץ, אבל הוא שופט – הוא אמר, אין צורך להרתיע יהודים. איך אמרה ברקו? קנה המידה. ואז, היהודים שלו לא המתינו הרבה זמן, ואחרי אבו ח'דיר, שרפו משפחה.

לפני ששרפו את המשפחה והצליחו בפעולתם ששרפו משפחה שלמה, היו 15 ניסיונות שריפה באותו ישוב, באותו איזור. יהודים לא צריך להרתיע? פושעים צריך להרתיע. והאנשים האלה מוכרים לגורמי הביטחון. אבל מה? לא צריך, אמר שר הביטחון, צוטט: אנחנו חוששים בגלל שיקולי מקורות, מודיעין וכדומה. תארו לעצמכם מקרה הפוך, יגידו, אם פלסטינים שרפו יהודים, אנחנו חוששים לגלות מקורות.

מישהו חשב, למשל, להשתלט על היישוב ממנו באו המתנחלים ולשים את הגברים בצד ונשׁים להשאיר בבית, ואז את כל הגברים של ההתנחלות להעביר בדיקת DNA? מישהו חשב לעשות את זה? זה נשמע סביר במדינת ישראל? אז את זה עשו נגד פלסטינים. יישובים שלמים, עשו להם בדיקות DNA לכל גבר מעל גיל 18. אפשר לעשות את זה, טכנית? אפשר. לא עושים. למה? כי מדובר ביהודים. יש דברים שעושים נגד ערבים ופלסטינים, ואותם דברים לא עושים נגד יהודים.

היטיב לבטא את זה, המגדלור של הקואליציה, סמוטריץ. הוא אמר: מה שעושים נגד פושעים יהודים – לא טרוריסטים – זה משהו, ואצל פלסטינים עושים משהו אחר, מעבר למקובל.

נא לסיים, בבקשה. אתה בנאום חוצב להבות, אבל הזמן שלנו הוא קצר.

ולכן אני מקווה שלפחות מבחינת העובדות אני אתגרתי חלק מהאנשים שלא מסכימים אתי.

אתגרת.

זו המטרה. ואני חוזר ואומר: אין לקבל פגיעה באזרחים. ילד הוא ילד הוא ילד. יש לי אמפתיה לכאב של האימא שלו, של ההורים שלו, שלך כשאת מרגישה כאב וזעם. כך היתה עמדתי תמיד, כך העמדה של מסעוד, כך העמדה של עיסאווי ושל עאידה. ושאף אחד לא יטיף לנו מוסר.

אני מציע להביט בראי ולראות משך עשרות השנים האחרונות מי גילה אמפתיה לכל מי שנפגע, ולפעמים מי חגג כאשר מישהו הצליח לחסל משפחות בפצצות של טונה. תודה רבה.

בבקשה, חברת הכנסת סופה לנדבר.

רק הערה לאחמד.

לא, לא, סליחה. אל תפריע, די.

אני רוצה הערה לאחמד.

אבל אי אפשר ככה. יש פה הרבה אנשים - - -

ולהזכיר את החיילים של "שוברים שתיקה" שהצעקה שלהם - - -

למה אתה מכניס את "שוברים שתיקה" עכשיו?

- - -

אתה גם מגיע ליושבת-ראש שאתמול ישבה עשר דקות ואמרה בגנות הארגון הזה - - -

- - -

- - -

אבל די, זה לא רלוונטי ההערה הזאת.

הוא העיר לי, זהו. הוא העיר לי, מספיק.

סליחה, הוא העיר לך, אבל אתם לא יושבים לבד בבית-קפה. סליחה.

הוא העיר לי.

- - -

מספיק. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה.

תפסת מרובה לא תפסת.

סליחה, אנחנו מתעסקים בזכויות אדם. תתפלאו, יש גזענות גם לעוד אנשים במדינת ישראל.

גברתי יושבת-הראש, בגלל שאת ממלאה מקום, אני רוצה להגיד לי שמוזר לי ששני מקרים שונים לגמרי - -

טוב, זו לא החלטה שלנו.

- - ודיונים שונים לגמרי עבדו בוועדה הזאת.

נכון.

ובגלל זה אני דורשת דיון נוסף על המקרה שהעלינו במליאת הכנסת. זה היה מקרה של ילדה שהיתה כלפיה התעללות מצד ילד באותה כיתה, שבעצם התעלל בה, הילד דפק את הראש בקיר מספר פעמים, קיבלה אגרופים בבטן ובראש, הבעיטות חזרו על עצמן. הילד, כך אמרה מנהלת בית-הספר והמורה בכיתה, אי-אפשר להשתלט עליו, שהאבא גם קשה מאוד בהתנהגות. ותלונה הוגשה במשטרה, ואנחנו לא קיבלנו את התוצאות של התלונה הזאת, וגם המשפחה לא קיבלה, ובגלל זה אני דורשת להפריד את שני המקרים האלו.

אני לא חושבת שצריכים למצוא ביום הזה את הכותרות של זכויות אזרח. זה היה גזענות כלפי הילדה, "זונה רוסיה". זה לא מקובל עלי. אני דורשת ומבקשת דיון נוסף ונפרד, ועם המשטרה, ועם מנהלת בית-הספר, ועם הממונה על מערכת החינוך באיזור הזה. אני דורשת שכל הגורמים יגיעו לוועדה, ייתנו לנו דין וחשבון, מה נעשה עם הילד ומה נעשה בכלל עם הילדה הזאת. ואני דורשת שזה ייפסק בבית-הספר, שזו לא פעם ראשונה במערכת החינוך בפתח-תקווה, ובגלל זה אני מבקשת שיהיה דיון נוסף.

בסדר גמור. חברת הכנסת סופה לנדבר, זה אכן מקרה שהוא מזעזע והוא דורש ועדה נפרדת, וכמובן אין מה לחבר כאן את שני הנושאים. אבל תודה. בכל אופן, אני אעביר את זה הלאה לוועדת החינוך.

תודה רבה לך.

בבקשה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

חבל שחברת הכנסת סופה לנדבר לא רואה את הקשר בין גזענות לגזענות, כי גזענות היא גזענות. אם היא נגד ילדה קטנה רוסיה, ואם היא נגד ילד ערבי, ואם היא נגד ילד אתיופי, גזענות היא גזענות. היא חוסר קבלת האחר וחוסר ההבנה שהאחר הוא גם כן בן-אדם ובן-אנוש שווה, מגיעות לו זכויות, מגיע לו לחיות בכבוד, מגיע לו לקבל את מלוא היחס.

נכון שבסיפור של מוחמד אבו ח'דיר ובסיפור של דומא מעורבת גם עוד מילת גנאי, מילה שנואה כבר, שאנחנו כולנו משלמים מחיר מאוד גבוה עבורה, שהיא הכיבוש. בשני הפשעים האלה מעורבת באופן מאוד מסיבי מערכת שסובבת את המושג הזה של כיבוש, של הנצחת הכיבוש, של צורת המחשבה שיש עם אחר, עם שלם, לא אדם אחד, אלא עם שלם שהוא לא בצלם אנוש, שאם אפילו נרצח או נהרג או מתו הילדים שלו או נשרפו, זה כבר לא עניין וזה לא סיפור, וזה לא שווה שהמערכת המשפטית תעמוד על רגליה, וזה לא שווה שמערכת הביטחון תעמוד על רגליה ותביא את אלה האשמים בשני הפשעים האלה כדי לקבל את אשר מגיע להם. וזאת לא פעם ראשונה וזאת לא פעם שנייה, וזאת לא פעם שלישית.

אני חושבת שהגיע הזמן להראות איך התנהגות מסוג זה – אני לא אוסיף ואדבר על סמוטריץ ואחרים, כי זה לא רק סמוטריץ. סמוטריץ, יש מאחוריו אנשים שבחרו להצביע עבורו כי הוא בדיוק מייצג את הדעות האלה, כי הוא בדיוק מנציח את צורת המחשבה הזו. ככה זה. זה לא שהוא בא משום מקום.

אולי אפשר - - - כי השם שלו עולה כאן באופן מאוד חזק.

הוא בחר את זה.

אני חושבת שמי שרוצה להתבטא בצורה כזו, הוא צריך לדעת שכן יגנו אותו וכן יזכירו את השם שלו - - -

אתמול במליאה אמר: אני לא חוזר בי. במליאה אתמול אמר: אני לא חוזר בי.

מה אתם מתפלאים? אתמול גם השר לביטחון פנים אמר שהוא לא יכול להבין איך יכול להיות שמח"ש בכלל עורכת בדיקה לשוטר שירה בילדה ברחוב יפו. אתם מבינים? שׂר מדבר על מחלקה - - -

היא הלכה עם מספריים לדקור אנשים. היא לא הלכה סתם ברחוב יפו.

סליחה, לא אני החלטתי לפתוח בחקירה נגד השוטר הזה. מחלקת מח"ש, שאני יש לי המון מה להגיד - - -

בסדר, אז שיחקרו. רק אל תגידי: ילדה שהלכה ברחוב יפו.

גם הם בוגדים, אגב.

סליחה, ענת, אל תקטעי אותי.

היא הלכה כדי לדקור.

חברת הכנסת ברקו, אל תקטעי אותי.

היא הלכה כדי לדקור.

מה שאני אומר, זה ששר לא יכול להגיד על מערכת שפועלת בתוך המשרד שלו, שהוא מתפלא שהיא פותחת בחקירה. זה לא שהם הרשיעו את השוטר, לא שנקטו נגדו אמצעים. אלא חשבו, חס וחלילה, לפתוח בחקירה נגד שוטר.

אני חושבת שהכיוון הזה, הכיוון של שלילת אפילו עיקרון הבדיקה, מה קרה במקרים שאנשים נפגעו מהם, איך המערכת המשפטית, והורחב פה הדיבור על זה, איך מערכת האכיפה, של המשטרה, מתנהגת במקרים כאלה.

ואי אפשר לדבר על גזענות ולדבר על גישות גזעניות בלי להראות גם כן את ההסתה שעומדת מאחורי העמדות האלה. אי אפשר לא לשמוע את גלי ההסתות, הסתה אחרי הסתה, משׂרים, עומדים על הדוכן. אנחנו מדברים על חבר הכנסת שהוא בקואליציה? מה עם ראש הממשלה במדינה הזו? ראש הממשלה שבאופן עקבי מסית נגד האוכלוסיה הערבית, מסית נגד העם הפלסטיני.

מי שרוצה להמשיך מדיניות כיבוש, שלא יבוא ויתלונן, שלא יבוא ויגיד שיש מצב ביטחוני מעורער. כיבוש תמיד גורר מאחוריו מצבים כאלה. אבל להשתמש בזה כדי להסית נגד אוכלוסיה שלמה שהיא חלק מאזרחי המדינה? אנחנו אזרחים ואנחנו אזרחים שווים. ככה אני מתנהגת לעצמי, ואני נמצאת פה כי אני רוצה להיות אזרחית שווה במדינה הזו.

ראש הממשלה והשרים והממשלה כולה נושאת באחריות על ההסתה העקבית נגד האוכלוסיה הערבית. ואם אני אומרת: נושאת באחריות, אז נושאת באחריות על כל הפשעים שמתחוללים. הסתה יכולה לגרום לאנשים – זה כבר לא עשבים שוטים, זה כבר לא עשבים. זה כבר ארגונים ממומנים על-ידי כסף שבא מהמדינה, שאני משלמת מהכיס שלי עבור הכסף הזה. ועל זה צריך לדבר. הגיע הזמן.

אם רוצים חברה ישראלית מתוקנת, חברה שהיא שוויונית, חברה שלא אומרת לילדה הרוסיה: "רוסיה זונה", אז צריך לעקור את הגזענות מהשורשים שלה, וצריך לעמוד איתנים מולה. אם זה נגד אתיופים, או רוסים, או אתם יודעים? גם נגד ערבים. אין מה לעשות - - -

גם נגד יהודים.

גם נגד יהודים, כשיש גזענות. אבל את יודעת מה? כשאני מדברת על גזענות, אני לא סוחטת ולא אומרת: אבל. אני מדברת על גזענות נגד כולם, ואני לא מבקשת שאף אחד יצטדק בפניי כדי שאני ארגיש טוב עם העמדה שלי. ואת זה אני מבקשת מכולם.

תודה רבה. חברת הכנסת ברקו, בבקשה. אתם מתייחסים, ואני רוצה לשמוע את האנשים שהגיעו במיוחד לדיון. אז בבקשה, כי אני יודעת שזה מאוד בוער לך פה.

אני מודה לחברתי תומא סלימאן, כי היה כאן דיון עם הקהילה האתיופית ומאוד חסרים לי האנשים שהיו בדיון. הם לא נמצאים כאן וזה דיון על גזענות, ואני חושבת שהיה מקום שהם יהיו פה.

אני מוחה ודוחה את ההשמצות על בית-המשפט העליון ועל השפוט סולברג. אני חושבת שמתי שנוח להיתלות באילן הגבוה שנקרא: בג"ץ, אז עושים את זה, ומתי שלא נוח, אז משמיצים ומדברים בצורה לא מכבדת.

טרור הוא טרור, וזה לא משנה אם הוא יהודי או ערבי. החוק למאבק בטרור הוא לא חוק נפרד ליהודים ולערבים. אין שום הפרדה, וכך צריך להתייחס גם לרצח הנפשע והנתעב של אבו ח'דיר, של הילד, וגם לפיגוע ולרצח של שריפת המשפחה בדומא.

אבל כשהיה את הפיגוע בדומא, אני הייתי בבית-החולים, הלכתי עם בעלי לבקר את המשפחה, היו שם המוני ישראלים שבאו להזדהות, שבאו למחות, שבאו להגיד: אנחנו מקיאים אותם מקרבנו.

לא מהבוחרים שלך.

תתפלא. היה גם דיון בכנסת שהתכנס בזמן הפגרה - - -

טיפ-טיפה. טיפ-טיפה בשביל הקישוט.

סליחה שאני אומרת, אחמד, זה לא משנה בעיני. מה זה משנה?

זה משנה בעיני.

לא משנה. זה מזיק לטיעון.

היה גם דיון בכנסת. ואתה יודע מה? אני הלכתי עם כל הלב, באמת, נקרע לי הלב.

למה פתאום לא משנה? כשנרצח רבין, לא דיברתם על מחנה מסוים?

לא, דיברנו על אנשים מסוימים. ממש לא מחנה מסוים - - -

היה דיון בכנסת - - -

סליחה, סליחה. אני מבקשת לתת לה לסיים לדבר. אתה נתת כאן נאום חוצב להבות. אף אחד לא הפריע. מספיק.

חבר הכנסת טיבי, היה דיון בכנסת בזמן הפגרה סביב העניין הזה, ועלו קואליציה ואופוזיציה, היה מצעד של מוחים ומוקיעים, כי באמת חשנו שזה לא אנחנו. בעצם בחברה היהודית, כשאנחנו אוספים את כל המקרים, זה לא מגיע לרמה הזאת. יש גזענות, אבל אין רצח וטרור באותו סדר גודל, ואין חינוך והסתה לרצח כמו שאנחנו רואים - - -

מה זה חשוב הגודל?

בטח שזה קשור. תפתח את העיתון. מי דוקר? מי יורה? מי דורס? מי? יהודים? אתה משווה בכלל?

- - - אתה יודע מה? זה חוזר כמו בומרנג לחברה הערבית. זאת חברה שיש לה - - -

יהודים לא צריכים לדקור. אני אגיד לכם את זה בצורה הקשה: יש להם צבא, לצבא יש נשק, והוא יורה והורג ומפציץ. הוא צריך סכינים?

והערבים צריכים? זה הפתרון? זה הפתרון?

בוא נדבר על זה - - -

אז צריך לסיים את הכיבוש, שאף אחד לא ייפגע. גם לא הכובשים. צריך סכינים?

אני מבקשת את הזכות לדבר, סליחה, יושבת-הראש, הלא זמנית. בשבילי את יושבת-הראש. בבקשה, אני מבקשת את הזכות לדבר. היו כאן סדרת נאומים של שעות.

ואת נואמת. מה, אנחנו שומעים - - -

בסדר, אבל לא הפריעו לכם. תן לה לדבר. תן לה לדבר, נו.

אוקי, אז בבקשה, אז תן לי לנאום. אל תפריע לי. אנחנו לא הפרענו.

כשאנחנו מדברים על הטרור, כמובן שזה לא התחיל עם הקמת המדינה, אנחנו מכירים את ההיסטוריה, בטח אלה שיושבים כאן. ואנחנו לא נתחיל לפתוח את העניין הזה. כשמעזה יורים טילים, הם מכוונים לאזרחים. מדינת ישראל נמנעת – ואתה לא תשמיץ את חיילי צה"ל – מלפגוע באזרחים. "הקש בדלת", "הקש בגג", אס. אם.אסים., כל מיני פרסומים.

כל ה"הקש בדלת" – הקש בראש, בראש.

חבר הכנסת טיבי, חבר הכנסת טיבי, אני מבקשת ממך להפסיק להפריע.

"הקש בדלת".

תן לה לסיים לדבר.

הדבר הנוסף, התנועה האסלאמית היא ארגון טרור וראאד סלאח מעודד לטרור ומסית, וקורא לרצח ולאלימות. אוסרת אל-ג'יהאד, הדבר הזה הוא בדיוק ככה.

איזה, אוסרת אל-ג'יהאד? את מדברת על שנות ה-80.

הוא כמו "להב"ה" - - -

אני לא יודעת, שיוציאו את "להב"ה" מחוץ לחוק - - - אין לי בעיה, אני לא אמרתי שיש חוק נפרד ליהודים ולערבים. פתחתי בזאת.

חברת הכנסת ברקו, בואי תסכמי.

אני רוצה לומר שאנחנו לא מגלים הבנה - - -

את בעד להוציא את "להב"ה"?

אני לא יודעת. אם החוק מוצא שהם לא מתאימים - - -

חבר הכנסת טיבי, אני מבקשת ממך להפסיק להפריע.

שאלה, מה? שאלה.

תקשיב, אני לא מכירה את הארגון הזה לעומק.

מה, שאלה? אבל אתה שואל, וכל משפט אתם מתחילים לריב.

אני רוצה שיבחנו את "להב"ה" באותן אמות מידה, ואם יימצא שהוא ארגון טרור, שיוציאו אותו מחוץ לחוק. אין לי בעיה. אני לא הסנגורית שלהם. אין לי שום בעיה עם זה. ואמרתי, החוק הוא אותו חוק, וכך צריך להתייחס באופן שוויוני לכלל האזרחים.

על-פי אותם קריטריונים.

על-פי אותם קריטריונים. אין לי שום בעיה עם זה.

חבר הכנסת טיבי, מה יהיה? הפכת את כל עם ישראל לבצלאל סמוטריץ. שמע, יש לנו עוד דעות חוץ ממנו.

אל"ף, את טועה. אני לא מכליל.

אתה מכליל, כי הוא היחיד שאתה מדבר עליו.

הוא חבר קואליציה.

מה קשור? אז כל חבר קואליציה חושב כמו כל הקואליציה?

בגללו הקואליציה הזאת לא נופלת.

הקואליציה הזאת לא תיפול כל-כך מהר. אתה יכול לנוח.

לא שמענו גינוי של ראש הממשלה לסמוטריץ.

היום תנועת ה"פת"ח", של יושב-ראש מחמוד עבאס, עושה טקס לתא'אר חאמד שרצח 11 ישראלים בוואדי חרמיה, יש לו 11 מאסרי עולם, ואנחנו רואים טקס וחגיגות - - -

אסור טקסים? מאיר הר-ציון שחט משפחה ועשו לו טקס בבית הזה, וכולכם הייתם שם. מדובר ברוצח נפשע שראש הממשלה עשה לו אזכרה.

אחמד, אל תציג דברים כאלה - - -

מאיר הר-ציון - - - שחט ביד שלו.

סליחה - - -

אני לא מאמינה שאתה מציג את זה. לא מאמינה לך. אתה לא מציג את זה - - -

חברת הכנסת איילת - - -

- - - אתה מציג את הטקס שהם עושים לטרוריסטים? לא, באמת.

מספיק, מספיק.

אמרתי, מאיר הר-ציון שחט משפחה בידיים שלו והשאיר את הזקן כדי שיספר, ועשו לו טקס אזכרה בכנסת. זה בסדר?

חבר הכנסת טיבי, אני קוראת לך לסדר. מספיק.

- - - ברשות הפלסטינית עושים את זה על בסיס יומי.

אבל אל תטיפי מוסר אם את עושה אותו דבר.

סליחה, חברי הכנסת, אני אוציא אתכם מהוועדה. משפט אחרון וסיימת לדבר. ואתה, תפסיק להעיר הערות.

אני רוצה לסיים ולומר, כשמדברים על רצח ועל פיגועים מדברים על יהודים. רצח של יהודים. ולכן כשמדברים על גזענות צריך גם לדבר על גזענות נגד יהודים.

תודה רבה, חברת הכנסת ברקו.

ועכשיו אני מבקשת, בכל זאת, זה יום שאמור להציג את התוכניות של משרד החינוך נגד גזענות. אז אני מבקשת ממשרד החינוך להציג את התוכנית שלו, בבקשה.

שלום, שמי דנה פרידמן, אני מנהלת המטה לחינוך אזרחי וחיים משותפים במשרד החינוך. אני אציג מרכיב מסוים שהמשרד פיתח, אבל אני אבקש לתת אפשרות גם לחברותי לדבר, כי יש כאן איזושהי תפיסה כוללת.

משרד החינוך, לאור מה שקרה בקיץ לפני שנתיים, הורה על בנייה של תוכנית עבודה מסודרת להתמודדות עם גזענות וקידום החיים המשותפים במערכת החינוך.

אני קודם כל רוצה להודות לחברי הכנסת, לפחות על החלק שבו הם באים וקוראים או רואים את כל הנושא של התמודדות עם גזענות כמרכיב שכולנו כחברה צריכים להתגייס אליו. כל מה שקורה כרגע במדינת ישראל ובארץ, הוא לא רק בעיה של מערכת החינוך. מערכת החינוך היא מרכיב אחד ממה שקורה במדינה.

התוכנית הזאת, בסופה של הדרך, היא תוכנית שהיישום שלה יתבצע תוך כשלוש שנים, קוראת לטיפוח מודעות ואקטיביזם למניעה של הסתה וגזענות בחברה הישראלית, בין היתר חיזוק של ערכים דמוקרטיים מצד אחד, פיתוח אחריות ומודעות לנושא של זכויות והכרת גבולות חופש הביטוי.

המרכיב האחד הוא ציון של כל מה שקשור לדמוקרטיה ומניעת גזענות בימי לוח מסוימים. אנחנו היום מציינים מפגש ליום זכויות האדם, ויחד עם האגודה לזכויות האזרח, השנה החלטנו, למרות שהיה נושא אחר, שינינו את הנושא והחלטנו להתמקד בנושא של חופש הביטוי ומניעת הסתה כמרכיב מרכזי שיהיה ביום הזה. והוא לא יימשך רק ביום הזה, אלא הוא יהיה בימי לוח נוספים.

דבר שני, מערכת החינוך כרגע פועלת בפיתוח מקצועי שמצד אחד מדבר על השיח, ויעל משפ"י תרחיב עליו. ומצד שני, עוסקת בפיתוח המקצועי, בהבניה של פעילויות מערכי שיעור ומיפוי של תוכניות הלימודים. כך שבכל מקום שאפשר לעסוק בתוכניות הלימודים בנושא של ערכים דמוקרטיים, בנושא של מניעת גזענות, זה יבוא לידי ביטוי וייקבעו מערכי שיעור ופעילויות לכל אורך ציר הגילאים. אנחנו עובדים מהגנים ועד העל-יסודי.

והפן השלישי והמרכיב החשוב הוא שאנחנו לא רק רוצים לדבר עם הילדים על, אלא חושבים שצריך גם לעשות את. והדבר הנוסף שאנחנו כרגע מקדמים והמשרד גם מתקצב את הנושא בתקציבים ייחודיים, הוא הנושא של הפגשה בין קבוצות בחברה הישראלית, כשדגש גדול וחזק ניתן למפגשי יהודים-ערבים. כל המפגשים הללו הם שונים. יש הבדל בין מפגש שעושים בין יהודים לערבים, בין דתיים לחילוניים, או קבוצות אחרות בחברה הישראלית. אנחנו הולכים לנסות לשלב את זה, גם בתוכניות להכשרת מורים באקדמיה, זאת אומרת, במכללות, כדי שכל מי שיגיע למערכת יקבל את התהליכים המרכזיים הללו.

בנוסף לזה, אחד המרכיבים הנוספים שבאים לידי ביטוי בתוכנית הזו הוא שאנחנו לא עובדים רק בתוך המשרד, וגם בתוך המשרד הייחוד הוא שבניגוד לעבר, שהיו יחידות שכל אחד טיפל במשהו קטן, אנחנו היום עובדים במשותף. יש לנו ועדה תוך-משרדית וועדה בין-משרדית. ובין היתר, אנחנו רואים את העמותות שחלק מהנציגים שלהם נמצאים כאן היום, כחלק מהמרכיבים שיכולים לחזק את הנושא הזה ולקדם אותו. ואנחנו התחלנו במפגשים מסודרים יחד עם העמותות. האחרון היה בשבוע שעבר, כדי לראות איך אנחנו - - -

ממתי התוכנית הזו?

התוכנית הזאת הושקה בשנה שעברה. התחלנו את - - - אני מזכירה לחברי הוועדה שבשנה שעברה היו לנו בחירות, לא יכולנו – היו תקציבים ודברים כאלה, שלא יכולנו לקדם. קידמנו מה שיכולנו.

ערוץ נוסף שאנחנו כרגע עושים יחד עם שותפינו למשרד, שחלקם יושבים כאן, הוא דברים של אורח חיים דמוקרטי. אנחנו בונים מסמך שתפקידו לקדם אורח חיים דמוקרטי בבתי-הספר, וזה אומר גם בתחומי הדת, אבל גם בפעילויות השונות שמתבצעות בבית-הספר כדי לעורר את המודעות. הדגש צריך להיות אקטיביזם. תלמיד לא יכול לסיים את מערכת החינוך כשהוא רק שמע על הדברים וציין איזשהו יום כזה או אחר.

אני מברכת את היוזמה של חברי הכנסת להיכנס לבתי-הספר, ואני מקווה שאנחנו נעשה את זה בעת הקרובה ביותר, ושהקריאה למניעת הסתה תצא גם מחברי הכנסת שבאים ומדגימים כאן הלכה למעשה את העובדה שאם אני ארצה לעשות משהו חשוב - - -

יש לך נתונים לגבי כמות המפגשים הבית-ספריים בין ערבים ליהודים בשנה האחרונה?

שמי חנה ארז, ממינהל חברה ונוער, ואני אחראית על החינוך החברתי בבתי-הספר העל-יסודיים. אני יכולה להגיד לך שרק אתמול היו עשרה מעגלי הידברות, כך אנחנו קוראים להם, בהרבה מאוד מרחבים של ערבים ויהודים. במהלך חמש השנים האחרונות אנחנו פועלים המון לקיים אוהלי הידברות.

נתונים יש לך?

אני יכולה לתת את הנתונים. אני לא הבאתי איתם איתי, כי לא נתבקשתי.

אין בעיה. את תעבירי לוועדה, ואנחנו נעביר לחברי הוועדה.

יש גם ב"הצופים". יש חממות של "הצופים" שעושים מעגלי - - -

לא, זה הבלתי-פורמלי. אנחנו מדברים על בתוך בית-הספר.

למה אני שואל? כי שר החינוך הקודם, שי פירון, בתוכנית מפגשים שהקצה לה שני מיליון שקל - - -

כבר העלו את זה. זה 3.5 מיליון שקלים. חלק נתקע בגלל הבחירות של השנה שעברה - - -

אז כמה יצא בפועל?

אז זה מה שהיא תעביר. היא אומרת שהיא לא יודעת.

אנחנו נעביר את הנתונים בצורה מדויקת.

דנה, את תעבירי לוועדה ואנחנו נעביר לחברי הכנסת. התייחסות גם של דנה לנושא הזה של חברי כנסת שבשבוע של יום ההולדת של הכנסת יגיעו, במיזם שאני מובילה אותו יחד עם ועדת החינוך, לחטיבות העליונות בבתי-הספר, כל אחד באיזור מגוריו או איפה שהוא יבחר, ויעביר שיעור בנושא הסתה. רשמתי כמעט 40 מכם, אתם בטח לא זוכרים, זה היה לפני חודשיים.

למה? אני זוכרת.

את זוכרת? יפה.

וגם אמרת שאני יכולה ללכת יותר מפעם אחת.

והוא יפורסם, וחברי הכנסת יבואו בעצמם וייקחו חלק בנושא הזה, של נגד הסתה.

משפט אחרון: חוץ מהעובדה שאנחנו עובדים עכשיו גם עם בית הנשיא, ביום ד' הקרוב הולך להיות מפגש מאוד גדול, מעל 300 בתי-ספר שהולכים להגיע, שרוצים לקיים חיים משותפים. חברים, זה באמת יפה. ואנחנו כרגע מקדמים יחד עם מינהל חברה ונוער, יוזמה לשיתופי פעולה של בתי-ספר, שאנחנו קוראים להם "אחים" או "תאומים".

המטרה היא שבתי-הספר למעשה יגבשו חזון משותף ומפגשים ברמה הוליסטית. אתה שאלת אותי הרגע על מפגשים – לא מפגש, בטח לא חומוס, אנחנו נגדו - - -

לא. גם על הדרך, על הדרך.

אפשר גם חומוס - - -

- - -

- - - פניות למגזר הערבי. אני לא שומע שום פניות ליוצאי אתיופיה.

סליחה, אדוני - - -

ירון, אני מקדם מדיניות של ארגון צפון-אמריקה למען יהודי אתיופיה ואנחנו לא הוזמנּו לפאנל הזה.

סליחה, אדוני, היה כאן דיון שהחל בשעה 12 ושניהל אותו חבר הכנסת מוטי יוגב, בנושא האוכלוסיה האתיופית. אז חבל שלא היית.

אבל זה לא היה בנושא הגזענות.

אבל סליחה, זה לא רלוונטי. תמשיכי, דנה, ותסיימי, ותני לנו להתקדם.

אתיופים הם אזרחים לכל דבר - - -

חס וחלילה – היה כאן דיון של שעתיים ורבע. על מה אתה מדבר?

הרעיון הוא שתהיה פעילות הוליסטית, לכל אורך התהליכים הבית-ספריים, אם זה טיולים, אם זה טקסים, ואם זה לימוד משותף, שמובל על-ידי גורמים שונים שאנחנו משתפים איתם פעולה כמו מט"ח, כמו "יוזמות קרן אברהם", כדי לחזק את הנדבך הזה. בניגוד למה שאתה חושב זה אמור להיות לכלל האוכלוסיות: יהודים-ערבים, דתיים-חילונים, וקבוצות מתרבויות משנה נוספות.

תודה רבה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אתה לא דיברת? סליחה.

לא דיברתי.

אפרופו דיון על גזענות.

אפרופו אפליה. אתה צודק, חבר הכנסת טיבי.

אבל זה אפליה לא על רקע של זה.

זה על רקע מגדרי.

זה אפליה מוצדקת בגלל שאת - - -

זה אפליה מוצדקת. זה העדפה מתקנת.

בגלל שאת מושכת תשומת לב של היושבת-ראש.

עם מירב אני לא מתווכחת.

הוא עוד היה איתי מתחילת הישיבה.

אולי כמו הגזענות, סופה יצאה, אולי היא חשבה שגזענות נגד יהודים זו גזענות מזרחית, ונגדנו זאת גזענות ביטחונית. אולי.

חלילה, חלילה. בטח לא חבר הכנסת גנאים שנמצא איתי מהבוקר בכל ישיבות ועדת החינוך. בבקשה.

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש.

אני מאמין בחינוך, דנה. אני מאמין בחינוך. אני מאמין שבסוף, היד השורפת או ההורגת או הרוצחת, מוּנעת משכל או מלב שיש לו דעות, והוא התחנך על חינוך של שנאה ושל גזענות נגד האחר, ושם צריך לטפל.

במקרה של אבו ח'דיר, דוואבשה, ההרתעה היא חשובה מאוד כי צריך לתפוס את כל הטרוריסטים והפושעים האלה כדי שתהיה דוגמה, כדי להרתיע את האחרים. אבל לטפל לטווח הארוך זה בחינוך. לכן, כמאמין בחינוך שהוא ישנה, וכל איש חינוך צריך להאמין בזה וצריך להיות אופטימי. אבל לצערי, בסוף, כל התוכניות האלה תופסות לחינוך הרשמי והממלכתי.

הרבה אנשים מאלה שעושים את הפשעים האלה התחנכו בזרמי חינוך פרטיים או סקטוריאליים, שם לא המורה ולא שר החינוך, ולא איש החינוך או משרד החינוך, הם שמשפיעים עליו. משפיעים עליו רבנים, אנשי דת אחרים. שם הבעיה.

אני לא אומר שבזרם הרשמי או בחינוך הרשמי אין בעיות. יש סקרי דעת קהל, סקרים בין בני הנוער, כמה גזענות, כמה שנאה, נגד ערבים, נגד אחרים. אז העניין לא כל-כך פשוט. נכון, אנחנו צריכים להתחיל במערכת החינוך, אבל הכוללת, של כולם.

ובעולם המושגים, הנה, ראינו היום דוגמה איך מפרשים את הטרור. אני לא אתחיל להזכיר - - -

אל, אל. שמענו אותו יותר מדי.

לא, אבל כאשר מישהו עושה מונופול על המושג, שכאילו אני בן העם הנבחר, אז יש לי גם מונופול על המושג, ואני מגדיר מה זה טרור, וטרור נגד ערבים זה לא טרור, זה אולי פשע או לא יודע מה.

זה מעשה לא יפה.

זה אולי טרור "לייט", צמחוני, לא כל-כך.

לא, לא. אמר: מעשה לא יפה.

לצערי, זה משפיע מאוד. זה הורס בסוף.

לכן, גברתי היושבת-ראש, אני חושב שצריכה לצאת אמירה מפה, במיוחד מוועדת החינוך, משום שמדברים על דבר שהוא מאוד מוסרי. וכאשר כל בוקר ולילה דורשים מחברי הכנסת הערבים או היהודים: תגנה, תגנה, תגנה, תגנה - - -

והוא לא מגנה. והוא לא מגנה.

תקשיבי למה שהוא הולך להגיד.

בזמנו, כאשר היה הרצח באיתמר, הרצח הנפשע, של משפחת פוגל ששחטו, כולנו, חברי הכנסת הערבים, חבר הכנסת טיבי, אני, עמדנו על הדוכן: זה לא מייצג אותנו, זה לא המוסר שלנו, אתם, אל תדברו בשמנו, אתם לא פלסטינים, לא ערבים, ולא מסמלים אותנו. כולנו אמרנו את זה. תחזרו, תחזרו לפרוטוקולים.

ולא גיבורים.

ולא גיבורים. תחזרו לפרוטוקולים.

בתחילת דברי כיושב-ראש הוועדה שמעתם שאמרתי, ואמרה גם חברת הכנסת ברקו, שזה טרור. ואין לי בעיה עם זה. מה שמטריד אותי זה שאתם מצטטים חבר כנסת אחד מהקואליציה, ומתעלמים משאר כל חברי הקואליציה שמגנים ולא מסכימים עם כמה מחברי הכנסת מהקואליציה.

- - -

כמה? את יכולה לספור כמה?

יש חברי כנסת מהקואליציה שאני לא חושבת אותו דבר כמותם.

הרבה, הרבה. די, תפסיק.

די, אתה טועה. מספיק.

אני מדבר על העניין הערכי והעניין המוסרי.

- - -

אני מסכם: כאנשי חינוך יש לכם תפקיד מאוד חשוב, אבל בכל מערכות החינוך. לא רק בממלכתי, אלא מהזרם שהזכרתי והרבה זרמים אחרים.

דבר שני, גם לנו יש תפקיד חשוב מאוד, ולא להמעיט מהחשיבות ומההשפעה של אמירות של פוליטיקאים כמו אלה שהזכרתם, שלא רוצה לחזור על שמם.

תודה רבה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה.

אני מתנצל, יש הצבעה בוועדת הכספים.

כן, זה חלק מהבעיה. אחמד, זה לדראון שאתה לא מקשיב לי. אבל אין בעיה.

אני מכיר אותך בעל-פה.

תגיד שאתה מוקיר, לא רק מכיר.

וגם מוקיר, גם מוקיר.

אי אפשר להתחיל דיון כזה בלי לדבר על ההסתה שיש רגע כלפי נשיא המדינה. יכול להיות שאת הזכרת את זה בדבריך, חברת הכנסת בן ארי, יושבת-ראש הוועדה.

קשה להאמין, אנחנו בסך-הכול 20 שנה אחרי רצח רבין, ואנחנו מוצאים את עצמנו במצב שבו הקאבר שהייתי צריכה להעלות אתמול בדף הפייסבוק שלי זה "הנשיא של כולם". אני חושבת שזה נו"ן מאוד-מאוד גדול לכולנו וגם למערכת החינוך.

למה למערכת החינוך?

אם תתני לי להשלים את דברי, אז תביני.

אני יודעת שהרבה מאוד מחברי הכנסת כאן, ואני הרבה מאוד שנים נפגשת עם תלמידים, אבל גם בכנסת כמובן אנחנו נפגשים עם תלמידים, וכל פעם שואלים אותי: אז מה את רוצה להגיד לנו, מה הדבר הכי חשוב לך? אז אני אומרת לכולם, מכיתות א' ועד חיילים: "האחר הוא אני" זה לא סיסמה. "האחר הוא אני", במציאות של החיים שלנו פה, זה היום-יום. ככה אני חיה את החיים שלי. זה מצחיק, לא מדברים אף פעם על תל-אביב בתור המיקרוקוסמוס של מדינת ישראל, אבל תל-אביב שם אני חיה, היא מיקרוקוסמוס של מדינת ישראל כמעט בכל מובן שאתם תחשבו.

ואני מוכרחה לומר לכם, שגם תוכנית הלימודים בעניין הזה – את מדברת על ימים, ואני מכבדת, דנה, אני הקשבתי לך רוב קשב. הימים זה לא העניין. זה המסר העקרוני, הערכי, האופן שבו אנחנו מנחים את בתי-הספר שלנו, מכל הסוגים אגב. בין אם מדובר בחרדים או דתיים, בפורמלי, בלא פורמלי, מכל הזרמים, מכל הסוגים, ש"האחר הוא אני" הוא תפיסת עולם, שהיא זו שצריכה להדריך את מערכת החינוך, והיא אינה תוכנית שנת לימודים. זה פשוט ממש-ממש מפריע לי.

תקשיבי להן. הן אמורות להרחיב על זה.

בסדר. אבל זה ממש הפריע לי שזו לא תוכנית שנת לימודים.

זו לא התוכנית. דרך אגב, שר החינוך ביטל אותה. הוא לא מאמין - - -

לא, לא. מירב, אני מדברת על משהו. מירב, אני יודעת על מה אני מדברת.

"האחר הוא אני" כבר לא רלוונטי.

לא ניתנה לנו הזדמנות להשלים את כל התמונה.

מירב, היא רלוונטית משום שזאת היתה התוכנית שעל-פיה משרד החינוך תפס את תפקידו בהקשר הזה.

היתה. היתה. אם היית שומעת את שר החינוך בוועדת החינוך בתחילת שנת הלימודים, הייתם שומעים שהאחר הוא לא אני, האחר הוא אחר, ואני הוא אני, ואתה לא עושה מילקשייק מכל אחד ומוציא צבע ורוד לכולם. ציטוט שלו, נכון? ישבתי שם.

אני הקשבתי לשר החינוך בעניין של ביטול התוכנית. אני חושבת שהוא צדק בביטול התוכנית, רק מסיבה אחת: כי זה לא תוכנית, זה לא עניין של שנת לימודים אחת או אחרת.

- - -

אני יודעת, אני יודעת.

כל צוות החינוך פה מכיר, יודע, יגיב בהתאם. בבקשה, חברת הכנסת נחמיאס, בבקשה.

אני אסיים אבל פשוט מפריעים לי. אני מדברת מתוך התמצאות, לא מתוך חוסר התמצאות.

הדבר הנוסף, והוא משהו שאני חושבת שמערכת החינוך צריכה לראות איך היא רותמת, זה את היחידה המשפחתית. אני חושבת שחלק גדול מהבעיה זה שגם אם אתם עושים את עבודתכם נכונה במקומות מסוימים, בסוף הילדים חוזרים הביתה או יושבים בחוץ, או מבלים את שעות אחר-הצהריים במתנ"ס, זה לא משנה, ושם הם שומעים מסרים שאני יכולה להגיד לכם, בוודאי ביום השנה לרצח רבין, שמעתי דברים מסמרי שיער, אבל לא רק. אנחנו שומעים את הדברים האלה כל הזמן ביחס לכל מיני אוכלוסיות במדינת ישראל. בין אם מדובר ביוצאי רוסיה, בין אם מדובר ביוצאי אתיופיה, ובין אם מדובר בדתיים וחילונים, וכמובן ערבים ויהודים, תפיסות עולם – אני אשתמש במילה מכובסת – תפיסות עולם משובשות, תפיסות עולם מדאיגות ומטרידות.

ואנחנו צריכים למצוא את הדרך, כי אנחנו יודעים שבנושא הרשתות החברתיות עושים כל מיני הדרכות הוריות. אני מעולם לא שמעתי, והבן שלי לומד בבית-ספר לא רע, אבל מעולם לא שמעתי על זה שהזמינו הורים לבית-ספר לדון בסוגיות של בעיית ההסתה.

אני חושבת שאם אנחנו לא נרתום את המשפחה לתוך מערכת החינוך בעניין הזה ואת מערכת החינוך לתוך המשפחה, זאת אומרת, איזשהו מיזוג בפעילות הזאת - - -

וההורים יבואו?

בנושא הרשתות החברתיות, למשל, כדוגמה, ההורים נורא-נורא מודאגים, ולכן הם מגיעים להדרכות בנושא רשתות חברתיות. אם אנחנו נדע להבהיר להם שהדברים האלה משולבים, ובסופו של דבר, אלה הדברים שמונעים אלימות, אנחנו נוכל לרתום גם את המשפחות לדבר הזה. אני חושבת שזאת מטרה קריטית.

אני כמובן מחזקת את ידיכן בכל מה שאתן עושות, עומדת לרשותה של מירב בעניין הזה, עומדת לרשותכן בדבר הזה, ואני חושבת שאתם יודעים לעשות עבודה נהדרת. אבל אנחנו צריכים להבין: משהו לא נספג, משהו מכל העבודה הנהדרת הזאת, פשוט לא מחלחל. וזאת המשימה של כולנו ביחד. תודה.

תודה רבה. לפני משרד החינוך, אנחנו הזמנו במיוחד לוועדה הזו את עורך-דין ירון קנר, מנהל "מרכז הִנָּם" שמפעיל את הפרויקט "אחי ישראלי". אני מצטערת, זה לא יהיה ארוך, אבל בוא תדבר קצת על התוכנית.

"מרכז הִנָּם" הוא מרכז לא פוליטי ולא מגזרי, שמקדם סובלנות חברתית. אנחנו מאמינים בעיקרון פשוט – הזכירה את זה דנה פרידמן בסוף דבריה – היכרות משמעותית היא הדבר היחיד שיכול לקדם סובלנות. זאת אומרת, כל מפגשי התיכוניסטים ומעגלי השיח ואוהלי ההידברות, שמי שמגיע אליהם הם אנשים שממילא רוצים להידבר, אלה, אני חושב שכבר רבים מבינים, לא רק שלא מקדמים סובלנות, לפעמים אפילו ההיפך. הם רק מחדדים את העמדות. אנשים באים כדי לנצח באיזשהו ויכוח, הם לא באמת מכירים בשעה וחצי את האחר.

פרויקט "אחי ישראלי" שנציגים ממנו נמצאים פה מאחורי, הוא של קבוצה מגוונת, הטרוגנית. פה לידי יושבת נסרין מכפר דרוזי, בית ג'ן, ראני יושב שם, הוא בחור ערבי מכפר מזרעה, יש פה בחורה מגוש עציון, מקוסטה ריקה, בחור חילוני, בחורה דתית מירושלים – פסיפס ישראלי. הם חיים ביחד ארבעה חודשים, כל חודש במגזר אחר: חודש בקהילה חרדית בעיר העתיקה של צפת, חודש בהתנחלות בעֹפרה, בחודש הבא הם הולכים לדיר אל-אסד, כפר ערבי בגליל, ובחודש האחרון הם מתארחים בקהילה של יוצאי אתיופיה, בשכונת קרית-משה ברחובות. ובכל קהילה הם פשוט חיים. גם מתנדבים בקהילה, אבל בעיקר חיים איתה ועושים מה שקהילה עושה. וההיכרות הזאת, הבלתי-אמצעית, היא זו שלדעתנו יכולה להפיל מחיצות.

אנחנו עובדים עכשיו עם מינהל חברה ונוער של משרד החינוך כדי לפתח את הפרויקט הזה לכיוונים שונים ואורכים שונים, שיתאימו גם לקבוצות גיל משתנות,לאנשים מרקעים שונים ולקהילות נוספות. אבל בקצרה, אנחנו חושבים, ויש גם את החומר הזה פה על השולחנות, שרק היכרות משמעותית וארוכה – אני, למשל, חבר בקהילת "יחד מודיעין" במודיעין. זאת קהילה שמעורבת במכוון במוסדות החינוך שלנו. הבת שלי לומדת בבית-ספר יסודי שבו יש דתיים וחילונים שמשולבים ביחד במכוון.

רק חיים משותפים או מיזמים של היכרות משמעותית וארוכת טווח, או משימות משותפות, רק אלה יכולים באמת לגרום להכיר את הצד האחר; לא רק את התיוג של: חרדי, ערבי, מתנחל, אתיופי, רוסי, וכולי, אלא מי הוא באמת האדם. ואני חושב שאם נלך בכיוון הזה, אולי נצליח לאט-לאט לקדם סובלנות.

אני מבקש שנסרין אולי תאמר רק שניים-שלושה משפטים על החוויה שלה בפרויקט.

בבקשה.

כבת דרוזית תמיד היתה לי בעיית זהות. נולדתי לאימא ממג'דל שמס, שלא במקרה קוראים לה סוריה. תמיד חשבתי, האם אני דרוזית-ישראלית? דרוזית-ערבייה-ישראלית? והצלחתי לפתור את הדילמה הזאת שלי דרך היכרות עם אנשים אחרים. הכרתי מוסלמים, נוצרים ויהודים, ולצערי, יוצאי אתיופיה עוד לא הכרתי, אבל אני אכיר בהמשך. ובסוף אני מייצגת את עצמי כבן-אדם.

הדרך היחידה להכיר באמת ולעודד סובלנות, להוביל את המציאות הישראלית למקום יותר בטוח, היא דרך היכרות. והדרך הנכונה להכיר היא לחיות ביחד כקבוצה כמו הקבוצה שלנו.

איך התגבשתם כקבוצה? מי בחר אתכם? בני כמה אתם?

אנחנו בני 18, היה לנו בחור בגיל 30, כל אחד הגיע בדרך שונה. אדם חיפש אותנו, ירון חיפש אותנו.

את הפרויקט הגה אדם מילבואר שיושב פה מאחורה, בחור חילוני מתל-אביב. פשוט פרסמנו מפה לאוזן, וקצת בפייסבוק, ואנשים הגיעו מכל מיני מקומות ורקעים: בחור מניו-יורק, בחורה מקוסטה ריקה, בחורה מהתנחלות, פסיפס ישראלי, אנשים שהגיעו והחליטו שהם רוצים לצאת למסע להכרת החברה הישראלית על כל גווניה.

מי מממן את התוכנית הזאת?

המשתתפים משלמים 3,000 ש"ח, כל אחד.

משרד החינוך עכשיו נכנס לתמונה ואנחנו כנראה - - -

רגע, לפני משרד החינוך – 3,000 שקל כל משתתף?

כל אחד משלם עבור השהות. הקהילות המארחות מארחות אותנו בחינם.

לארבעה חודשים.

שנייה , אני עוד לא שמעתי על פרויקט שהמשתפים משלמים בו כל-כך הרבה כסף - - -

הם משתתפים כי זה חשוב להם. המסע הזה חשוב להם.

יפה מאוד.

זה קצת כמו ההשתתפות במכינות או בפרויקטים שיש אחרי צבא, כמו: "עין פרת", או "בינ"ה" שאדם למד בה. רק שבמקום לשבת במקום אחד ולדבר על גיבוש הזהות העצמית הישראלית וכולי, הם עושים את זה תוך כדי נדודים בחברה הישראלית כדי לקדם סובלנות. תומכים בנו גם קרן "פוזן" - - -

איך הקשר שלך עם משרד החינוך?

נפגשנו כבר ארבע פעמים עם מינהל חברה ונוער, עם דני רוזנר ואנשיו, והם רוצים לקחת את הפרויקט הזה לכיוונים מעשיים נוספים. זאת אומרת, כרגע זה פרויקט עומק, ועכשיו החשיבה היא איך להפוך אותו לפרויקט רוחב של קבוצות רבות, להקים מכינה באותו סגנון, או מכינת אופק חצי-שנתית, מסלול ש"ש, תוכנית של מחנה קיץ לתנועות נוער, וכולי.

ספרי לנו קצת איך את רואה את התוכנית הזאת?

אנחנו אימצנו אותה באהבה גדולה, כי היא מתחברת נהדר להרבה תוכניות שאנחנו עושים כבר המון זמן. אנחנו לא חיכינו לשום אירוע שזה יקרה. אנחנו מתמודדים עם הסוגיה של גזענות והיעדר סובלנות בחברה הישראלית כבר הרבה מאוד שנים בהרבה מאוד מעגלים, בשיעורי מחנך, ומעבר לבית-הספר, במעגלים הנוספים שמינהל חברה ונוער מתעסק בהם. ולכן כל תוכנית כזאת שיש לה יוזמים בחברה האזרחית, אנחנו נקבל אותה ומקבלים אותה בזרועות פתוחות, משום שאנחנו חושבים שזה נכון ואנחנו חושבים שכל אפשרות לפצח את הקושי שאנחנו מתמודדים איתו, הוא חשוב.

אני רוצה להגיד יותר. הרבה פעמים אנחנו בסוג של בועה. מערכת החינוך מנסה לעשות המון עבודה בהרבה מאוד אפשרויות שאפשריות לנו, אבל המציאות מסביב מייצרת כל-כך הרבה רעש, שזה ממש-ממש קשה. ורק שילוב ידיים אמיתי, עם כל המערכות, יאפשר לנו לעשות את העבודה עם השפעה כלשהי, וזה מסר גם לחברי הכנסת בתוך הסיפור.

זה בדיוק מה שבאתי להגיד לך, זה בדיוק מה שהיה כאן. עכשיו כששקט, אז אפשר לעבוד. אבל בסדר, זה חלק מהאג'נדה פה - - -

אבל יש שילוב, יש שילוב בדברים אחרים.

לגמרי, חבר הכנסת גנאים. מה שאמרת נכון, אבל הבעות הדעה האלה זה חלק מהעניין.

עוד משפט קטן: מערכת החינוך – אחרי הניסיון שאנחנו צוברים, ואחרי מה שקורה והתופעות השליליות בחברה מסביבנו, וההשפעה של הרשתות החברתיות לעניין – בתהליך של הבניית פרויקט גדול מאוד, שמדבר על 10,000 בני-נוער שייכנסו לזה. אנחנו בתהליכי גיוס והכשרה כרגע של שומרי סף ברשתות החברתיות, להיות אלה שמתריעים, מתערבים ועושים פעולות שאנחנו מגדירים כפעולות מחייבות, אקטיביסטיות, למנוע את אותן הסתות ברשת, בין אם זה בין יהודים לערבים או בין אוכלוסיות אחרות בתוך האוכלוסיות. זה לא משנה. שומרי הסף האלה יהיו הרבה בתוך הרשתות החברתיות, ואמורים לעשות עם זה הרבה מאוד פעולות כדי למנוע את זה.

מעניין מאוד. תודה רבה.

יש לך קשיים?

כן. אנחנו ארגון בהקמה, אין לנו תקציב כמעט. אין לנו יכולת לפרסם את עצמנו, לגייס משתתפים חדשים. לכן אנחנו מנסים לחבור למשרד החינוך ולגופים נוספים, ונשמח לכל עזרה.

טוב, אני רואה שמההיכרות שלי עם דני רוזנר ועם הצוות, אתה מתאים לאג'נדה שלהם בדיוק. אני מכירה את דני היטב, ונראה לי שתמצא – שאתה כבר מוצא – פה שותף טוב. ותראה גם בוועדה כתובת, לפחות עד שתתגבשו סופית.

תודה רבה.

וכל הכבוד לכם, החבורה הזאת. בסוף, הדברים הכי חשובים מתחילים מיוזמות של אנשים פרטיים. זו המציאות במדינה הזאת.

ענת הופמן, בבקשה. ממש בשתי דקות, אני מצטערת.

זה בסדר, אני אלופת שתי דקות. אני רוצה להגיד משהו שהוא חדשות טובות.

אני ראש המרכז הרפורמי לדת ומדינה, אני מייצגת את התנועה הרפורמית בישראל וגם בחו"ל, ואני עמיתה של נדאל עותמאן, שהוא המנכ"ל של המטה למאבק בגזענות, שנמצא כאן, והוא צדיק ועובד כל יום בנושא הזה. התנועה שלנו רואה מאבק דתי חשוב ביותר במאבק בגזענות. אנחנו רואים חילול השם במה שקורה בנושאים של גזענות, ואני רוצה לדבר על חדשות טובות. שמענו הרבה חדשות רעות כאן היום.

החדשות הטובות הן שהמסיתים הנוראים, לפחות בתחום הדתי, הם לא באלפים, הם לא במאות, והם אפילו לא בעשרות. כבר עשר שנים אנחנו עובדים על הנושא הזה, ואנחנו רואים שמונה עד עשרה רבנים שמסיתים בצורה קיצונית מאוד והם משסים בני-נוער - - -

כן, הבעיה שלך זה לא השמונה או העשרה. הבעיה שלך זה אותם עשרות ומאות שמקשיבים.

נגיע לזה. אני רוצה להגיד חדשה טובה. אני רוצה שנשמע אותה. החדשה הטובה היא שזה מספר נמוך. זה לא המון-המון אנשים. ושמונה או עשרה רבנים האלה, ביניהם: הרב ליאור, הרב גינסבורג, הרב שפירא, הרב אליהו, ובראשם כמובן, בנצי גופשטיין – האנשים האלה משסים את התורה שלהם בבני-נוער.

בני הנוער האלה הם לא נוער שוחר מדע, והם לא נוער שוחר אופרה, והם לא נוער שוחר ספורט. אלה נערים אבודים. אנחנו נפגשים איתם בימי חמישי בכיכר ציון ובכל מיני מקומות. נערים אבודים שנשרו מכל מערכת. אין להם, לא רב, ולא מנהיג. גופשטיין בא ואומר להם: אתם רוצים משהו? האויב אחראי למצב שלכם, הכול בגלל האויבים, האויבים רוצים את הנשים שלנו ואת האחיות שלנו, בואו נרביץ לערבי הראשון שנראה בדרך.

מי שרואה את הקטינים האלה מבין שמדובר – עם כל זה שהם מכים והם ונדלסיטים, ולכל אחד מהם יש סדרה של עבירות קטנות, שהוא יוצא מהם בסדר, זאת אומרת, הוא מתחמק מעונש על סדרה של עבירות. ואז הוא נעשה יותר בטוח בעצמו, ואז הוא נענש מאיזושהי סיבה, ואז נוצרת לכידות חברתית ביניהם – הם מול האויב. ואתם יודעים מי האויב? הצבא, המשטרה, הח"כים, השמאלנים, העיתונאים, כל העולם הוא האויב, לא רק הערבים. אלה בני נוער אבודים שצריך לתת להם משהו אחר, זה הכול. גופשטיין פשוט משסה את אלה שיש להם כל-כך מעט באלה שיש להם עוד פחות.

לסיכום, עם כל הכבוד, הקטינים האלה לא צריכים להיות המטרה שלנו. הקטינים האלה הם קורבנות. המטרה שלנו צריכה להיות אכיפת חוקי המדינה שלנו על אותם רבנים. לא צריך להמציא חוקים חדשים. אותו חוק שזורק את ראאד סלאח לבית-סוהר על הסתה, צריך להיות מיושם גם על הרב ליאור, על הרב גינסבורג ועל הרב שפירא

רק התפלאתי שאמרת שיש גורמים מסיתים, שהם עשרות, בחברה היהודית, שזה הרבנים, אבל לא התייחסת לגורמים המסיתים בחברה הערבית, ששוב גם שם זה בעשרות. אני בטוחה, אין שם הרבה, אבל זה לא פחות.

גברתי היושבת-ראש, תני לי להגיב לזה.

- - -

קודם כל, כל הכבוד. בטח, גנאים, אני שמחה שאתה זה. אבל צריך להיות איזון גם. אין לי ספק – אני נגד בנצי גופשטיין, נגד "להב"ה", לא היה צריך לתת לו מקום, אבל צריך לאזן - - -

אבל גברתי היושבת-ראש, תקשיבי לי רגע. התפקיד שלי כיהודיה שמאמינה במדינה היהודית והדמוקרטית הזאת, זה קודם כל לנקות את המטבח שלי.

אז לדעתי זה לא מספיק.

ואני אומרת לך שהחוקים לא נאכפים בצורה שוויונית. אותו חוק צריך להיות שווה גם למי שמסית נגדנו וגם למי שמסית מתוכנו.

אני מסכימה איתך.

אבל זה לא נעשה.

אני מסכימה איתך, אני רק חושבת שאת מטפלת בחצי ממדינת ישראל. אבל עזבי, אני לא פותחת את זה איתך. אני רוצה לשמוע את נדאל עותמאן, מנהל המטה למאבק בגזענות בישראל.

אפשר רק להגיב? - - -

לא, אפשר קודם כל את נדאל, כי הוא מחכה. ואם את רוצה להגיב משהו, אגב, את צריכה לבוא לשולחן שגם נשמע אותך וגם להגיד לנו.

נדאל, זכות הדיבור שלך.

המטה למאבק בגזענות זה קואליציית ארגונים מכל הקהילות בארץ: ערבים, דוברי רוסית, יוצאי אתיופיה, מזרחים. לצערי, רק ארגונים שמייצגים את הקהילה החרדית אין לנו במטה, ואנחנו פועלים שתהיה גם נציגות של הקהילה החרדית.

אני כן רוצה לשאול מאיפה אנחנו מקבלים את החינוך, מאיפה הקהל, הילדים, הצעירים מקבלים את החינוך – זה בבית, בבית-הספר, מהתקשורת, וגם ממנהיגים פוליטיים ומנהיגים דתיים.

מחיר ההסתה שאנחנו מנסים לטפל בה באמצעות פעילות מצוינת, חשובה, אבל לא מספיקה, של משרד החינוך, זה שהיא תלויה גם במשאבים שמושקעים שם. ואנחנו נצפה ממערכת החינוך לטפח ולפתח תוכניות חינוך כשאין שם תקציבים. אנחנו מדברים על שני מיליון, עכשיו 3.5 מיליון – מה אפשר לעשות עם מדינה שלמה ב-3.5 מיליון שקל?

עם מי אתה עובד במשרד החינוך?

אני בקשר עם דניאלה, ובעיקר עם דניאלה.

זה היה יפה: בקשר עם דניאלה, ובעיקר עם דניאלה. זאת אומרת, אתה בקשר רק עם דניאלה. נצמצם לך את זה.

כן, אבל גם עם גורמים במשרד החינוך, עם בתי-ספר, אנחנו עובדים מול בתי-ספר. גם יהודים וגם ערבים מגיעים להרצאות, לסדנאות שאנחנו מוזמנים אליהם, כנציגי המטה. ולא רק ערבים. מגיעים לשם נציגים של הקהילות השונות, גם כדוגמה אישית ראשונה, שהנה, אנחנו פועלים ביחד, זה אפשרי.

ואני אומר, ההשקעה המעטה שקיימת שם, אל מול גל ההסתה הגדול שקיים - - -

אין פרופורציות, אתה אומר?

אין פרופורציות, וגם אני כאן ממליץ, ואני מבקש שהוועדה אולי תוציא קריאה לכיוון שר החינוך, לכיוון הממשלה, להגדיל תקציבים המושקעים בתחום. כי אחרת, 3.5 מיליון שקל, והם במקביל לא רוצים שהעמותות והאנשים שעוסקים בדבר יקבלו תמיכה, לא של האיחוד האירופי ולא של גורמים אחרים מבחוץ.

איך לא ירצו לקבל כשהממשלה עצמה, שאחראית וצריכה להוביל את זה, לא משקיעה מספיק בתחום? כשיתחילו להשקיע מספיק בחינוך לחיים משותפים נגד גזענות, אז העמותות לא יצטרכו לבקש ולפנות לגורמים זרים – כך קראו להם – ולא נרצה לקבל כסף מגורמים זרים על-מנת לממן תוכניות חינוך בארץ.

דיברתם הרבה על מה קורה כאן ומה קורה בצד השני, הרי גם חינוך מתקבל מקבלת החלטות בארץ. אכיפה ומדיניות של איפה ואיפה באכיפה, כשרק לפני שבוע שמענו על הגשת כתבי אישום כנגד צעירים ערבים על זה שהסיתו ברשת, ואם הם הסיתו, שיוגשו נגדם כתבי אישום, אני בעד. אבל צריך לשאול ואני קורא כאן לוועדה, לשלוח אולי שאלה, לברר מול גורמי אכיפת החוק כמה כתבי אישום וכמה חקירות נפתחו כנגד צעירים יהודים שממשיכים להסית ברשת, והנתונים ידועים וקיימים.

אני רוצה לסיים בזה ולהגיד – אני נפגש עם הרבה תלמידים צעירים בכל מיני הרצאות, וכשאני מגיע לבתי-ספר יהודיים, אני נשאל: מה, ערבים לא גזענים כלפי יהודים? והתשובה היא כן, וזה קשה, ויש גזענות בחברה הערבית כלפי היהודים בארץ. השאלה היא אם זה מקל עליכם. האם זה מקל כשיש גזענות - - -

זה לא מקל. גזענות אין בה שום דבר - - -

זה לא מקל. ואני אומר יותר מזה, זה מסוכן. כי אם אנחנו חושבים שאנחנו לא צריכים להשקיע בחינוך, וממשיכים לא להשקיע בחינוך, אנחנו בעצם נגיע לדור – הרי בציבור היהודי אנחנו רואים הרבה תוצאות. אבל בציבור הערבי עדיין לא הגיע – בקרב צעירים ערבים – למקום של עבריינות ישירה כנגד ציבור יהודי בארץ.

זה שיש פיגועים על-ידי פלסטינים שמגיעים ממזרח ירושלים ומהשטחים, זה קיים. אנחנו יודעים את זה, אני לא אתייחס לזה. זה לא הדיון, מבחינתי. אבל הדבר מסוכן. יש מסוכנות, יש בקרב ציבור התלמידים הצעירים הערבים גם גזענות כלפי הציבור היהודי. אם לא נשקיע שם, גם בציבור התלמידים הערבים, בבתי-ספר ערביים וגם במקביל בבתי-ספר יהודיים, אנחנו נגיע למצב שאנחנו לא נרצה להגיע שם, ורק אולי "מגה" אירוע יכול לאפשר לנו להתעורר מהמצב שאנחנו נמצאים בו.

תודה רבה על הדברים שלך. למה רצית להתייחס? אתם צריכים להבין שאנחנו צריכים לסיים בעוד חמש דקות.

שמי ויקי אלעמארה, אני ממחלקת הנוער של המשטרה. אני נציגת המשטרה לצורך העניין, ולא רק של מחלקת נוער.

קודם כל, אלימות מכל סוג שהיא אנחנו מוקיעים, ואין פה ספק, הדיון חשוב ואני מקווה שהמסרים ייצאו החוצה ושהפעילות בנושא תתרחב. אבל עלה פה הרבה פעמים הנושא של אכיפה, איפה ואיפה. חבר'ה, כשמגיע תיק לשולחן שלנו, כל תיק, מכל סוג שהוא, גם כבני נוער וגם כבגירים, אנחנו מתייחסים לאלימות כאלימות. שיקול הדעת שלי לא משתנה בגלל שהוא אתיופי, ערבי או דרוזי או רוסי.

צר לי שאלו התחושות, באמת צר לי שאלה התחושות, אבל אני יכולה להגיד לכם - - -

יש לך נתונים?

אני אטפל בנתונים.

הנתונים – בשמחה, נעביר כל נתון שהוא. אבל לבוא באמירה כזאת על סמך אינטואיציה – תראו, לא מדברים על סמך אינטואיציה, מדברים על סמך נתונים. אני אומרת שלא לזרוק דבר כזה לאוויר כשהדברים האלו בעצם לא מוכחים.

אני חוזרת עוד פעם, התיקים נבדקים בשיקול דעת, ואם דברים מתעכבים כנראה שיש סיבה. ואיפה שאין סיבה, אז אין ספק שצריך לטפל בזה. אבל כאמירה כללית, אני מסרבת לקבל את זה, ואני מבקשת להתייחס בצורה אחרת.

לנושא אחר, כמחלקת נוער, המשטרה גם לקחה על עצמה להקים מערך מניעה והסברה. בשנה האחרונה הקמנו מערך מניעה והסברה. הוא עוסק במניעה והסברה בכל מיני תחומים שנוגעים לנוער. חלק מזה זה סמים, חלק מזה זה אלכוהול, אבל גם בנושא אלימות. אנחנו משתפים פעולה עם משרד החינוך, אנחנו מנסים להיכנס לבתי-ספר ולהביא את הזווית שלנו, את ההיבט החוקי לכל הנושא של אלימות, של אלכוהול, של סמים, של גלישה ברשת. וזה בעצם נעשה מתוך הבנה שאנחנו כמשטרה – להראות את הצד האחר, את הצד ההסברתי, המניעתי, לבוא בכובע אחר, וגם להסביר את ההשלכות החוקיות, את ההשלכות שיש לעבירה על החוק.

סליחה, את מדברת על התוכנית "מיל"ה"?

גם "מיל"ה", אבל יש גם מערך מניעה אחר.

תודה רבה. גם אני מברכת על תוכנית "מיל"ה". אני מכירה אותה. היו פה לפני שבועיים קבוצה של "מיל"ה" ודיברתי איתם כאן בכנסת, ואתם עושים עבודה מצוינת שם.

גברתי, לגבי הנתונים מהמשטרה - - -

אני אבקש ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. אל תדאג. אתה אמרת דברים נכונים ונבונים, ורשמתי אותם. לימור מ"קרן אברהם", בבקשה.

"קרן אברהם" היא ארגון לקידום שילוב ושוויון בין יהודים לערבים. אחד ממפעלי הדגל שלנו הוא מפעל חינוכי לחינוך לחיים משותפים. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא ומבורך, עם גיבוי שמבחינתנו הוא קריטי, מדנה פרידמן ומהמטה לחינוך אזרחי במשרד החינוך.

אני רוצה להדגיש שני דברים בזמן הקצר שיש לי. אחד מהם, חשיבות תוכנית שהיא הוליסטית ושלמה ומתנהלת לאורך כל שנות הלימודים במערכת החינוך, כפי שדנה הציגה אותה; תוכנית שכוללת גם פעילות חווייתית וגם מפגשים שהם לא חומוס, מפגשים שיוצרים קשרים משמעותיים, כפי שיש לנו בתוכנית המפגשים במסגרת "תוכנית יא סלאם".

והנקודה השנייה, שאולי היא קצת טריוויאלית, אבל צריך להדגיש את זה – בדיון שהיה אמור להיות על חינוך נגד גזענות, ואיך שהוא הוסב להיות על נושאים אחרים - - -

כן, זה חלק מהעניין. בסוף דנּו בזה, זה מה שחשוב.

בסוף דנּו בזה, כן.

חינוך הוא המפתח, חינוך לחיים משותפים זה לא מותרות. חינוך לחיים משותפים הוא המפתח לחברה לא גזענית, הוא המפתח לחברה מוסרית יותר, צודקת יותר, הוא מפתח לחברה עם עתיד. דיברו כאן הרבה על דברים שקרו לפני שנה וחצי, על דברים שקורים עכשיו. אבל כשאנחנו ב"קרן אברהם" מתעסקים בחינוך, אנחנו חושבים על דמותה של החברה הישראלית, על האזרחים הערבים ועל האזרחים היהודים, איך היא תיראה בעוד כמה שנים. תודה רבה.

תודה רבה לך. יוסי עמרם מ"המשמר החברתי", בבקשה.

גברתי יושבת הראש, מכובדַי, חבל שהלכו חברי הכנסת שעשו את ה"מסיבה" המיותרת שהיתה כאן. אני רוצה לקרוא לילד בשמו, ואולי אני הולך להגיד הפוך על הפוך מכולם.

כמו שאתם רואים, אני יהודי, ציוני ושומר מצוות. וגם למדתי על דתות אחרות, את הברית החדשה, את הקוראן, דובר ארבע-חמש שפות, ביניהן: ערבית ורוסית. תאמינו לי, אצל אלוהים, באף דת בעולם, באף מקום לא כתוב לרצוח, לשפוך דמים, אלימות, גזענות. הכול שקר, הכול כזב, וכל מי שמשתמש בדת ובאלוהים הוא עבריין שצריך להעניש אותו, ובחומרה.

לא רק לדבר על חינוך בבית-הספר ובבית בכל מקום, אלא להפסיק להעניק תקציבים וסיוע כספי לכל עמותה, או לשלם משכורת לכל איש דת, יהיה אשר יהיה, שמסית לאלימות ולגזענות, וכולם שווים בפני החוק במדינה שלנו, בין אם זה ערבים או יהודים. וכמו שלערבי יש זכויות וחובות במדינה, גם יהודי אותו דבר. כמו שמענישים יהודי, צריך להעניש ערבי. ואם לא נתחיל לפעול בשוויון בכל דבר, לא רק שוויון בנטל שאנחנו דורשים – ואני בעד – אלא גם שוויון בחקיקה, שוויון בזכויות, שוויון בחובות, כולל בענישה, כולל בחינוך בבתי-ספר.

אני לא נולדתי במדינה הזאת, אני בארץ רק 25 שנים. אבל למדתי על בשרי וראיתי דברים שלא האמנתי – כשעליתי בגיל 20 שנה לארץ, לא האמנתי שאני אראה את זה כאן. לא שמעתי על זה, ואני אפילו לא מעכל את זה. ערבים, לא כולם, חלילה וחס, חלק גדול מהערבים קוראים ליהודים "חזירים וקופים". זה לא כתוב בקוראן, לא כתוב באף מקום. חלק גדול מהיהודים אומרים על הערבים ועל הגויים שמי שלא נולד יהודי הוא בהמה. למה? כי הוא לא יהודי, אין בו נשמת היהדות. מכאן נובעת המלחמה ומכאן מתחיל כל הבלגן, שאנחנו לא מקבלים את האחר, לא מקבלים אותו כאדם שבצלם אלוהים נברא.

כאשר אני כיהודי שומר מצוות, שמניח תפילין ומתפלל "שחרית" לפני שאני יוצא מהבית שלי, רואה את הערבי מולי, אני יודע שזה בן-אדם כמוני, בצלם אלוהים נברא, ואני אכבד אותו כאדם, והערבי הזה יכבד אותי כאדם בצלם אלוהים. ונזכור שאבא שלנו אחד, קוראים לו אברהם, אנחנו ילדים של יצחק, הם ילדים של ישמעאל, אז אנחנו לא צריכים את כל המלחמות. לא גדר הפרדה ולא שום דבר.

אדוני, תודה רבה. המסר עבר, שמענו, הקשבנו. משרד החינוך, בבקשה, תגובה אחרונה לפני שאנחנו מסכמים.

שמי יעל בריל משפ"י, ואני רוצה לחזק ולחדד שכשאנחנו במשרד החינוך מדברים על מניעת גזענות, אנחנו מדברים על כל הפלגים בחברה: חרדים, דתיים וחילונים, מרוקאים ואשכנזים, וכל המכלול. והמטרה שלנו, בתוך התוכניות היפות שדנה תיארה, זה לאפשר שיח מוגן, לא כזה, כמו שהיה לנו פה, שכל אחד רק רוצה להשמיע את עצמו. אלא שיח שבו התלמידים בבית-ספר, קודם כל, המורים, ואחר-כך התלמידים רוצים להכיר אחד את השני, ממקום סקרן, ממקום מכבד, ממקום שמוכן להקשיב ולפנות רגע את עצמו בשביל לשמוע מישהו אחר ולהתקרב.

וכשהשיח המוגן הזה, ולנו יש כלים מדויקים ומותאמים למערכת החינוך, כשהוא מתקיים, פתאום התלמידים מגלים כמה אנחנו דומים, וכמה נקודות קרבה יכולות להיות לנו. ובתוך התהליכים היפים שדנה עושה, ומינהל חברה ונוער עושה, בכל התוכניות האלה אנחנו שוזרים את היכולת הזו והמיומנויות לדבר שיח קונפליקטואלי, קרוב, אותנטי ומקשיב, ולא מתלהם - - - כמו שהיה לנו כאן.

תודה רבה.

נועה ריבלין מהאגודה לזכויות האזרח. אני חושבת שבכל הדיון הארוך הזה על חינוך נגד גזענות הוזכרה המילה "מורים" אולי פעם או פעמיים, ואני חושבת שאנחנו קצת שוכחים אותם, בעוד שהם, המורים והמורות, הם אלה שבפועל נמצאים בשדה הזה, נכנסים לכיתות וצריכים להתמודד עם המציאות הזאת יום-יום. והם נאלצים לעשות את זה בלי שמציידים אותם בכלים מספקים, בלי שהם מקבלים מספיק גיבוי, ובלי שהם לומדים בעצמם לנהל דיון שלא ייראה כמו הדיון שראינו פה.

הדבר הזה צריך להיעשות בתמיכה מלאה. זאת אומרת, אי-אפשר לבנות על זה שזה יקרה מעצמו. זה צריך לקבל גיבוי ממשרד החינוך, מהמכללות שמכשירות את המורים. אי אפשר לצפות מהמורים שיעשו את זה מעצמם וימציאו את הכלים בשטח בעצמם.

תודה. הערה נבונה. ירון, מילה אחת, כי הרי היית פה כל הדיון וזה מן הדין ומן הצדק - - -

- - -

לא, ממש לא. חברים, אני סיימתי את הדיון. הוא היה אמור להסתיים ב-15:00.

קודם כל, תודה רבה לך, חברת הכנסת. הייתי רוצה בבקשה לציין את החלטת ממשלה 324 לשילוב מיטבי של אזרחים ישראלים ממוצא אתיופי בחברה הישראלית. כחלק מההחלטה הזאת הוחלט שגם משרד החינוך ישנה את תוכניותיו ויבצע רביזיה מחודשת בהתאם להתייחסות שאיננה קולקטיביסטית. אבל עד כה לא ראינו שום התייחסות בנוגע לגזענות.

בנוסף, יש הצעת חוק שאת חתומה עליה, הצעת חוק לימוד מורשת עדות ישראל. היינו רוצים שתבוצע נורמליזציה בין חלקים בחברה הישראלית. ברור שגזענות היא גזענות, אין ספק. אבל צריך לבדוק גם את הפן הזה. ומהתוכנית שאני עברתי עליה, ואנחנו ראינו אותה, יש מקום להיפגש עם עוד גורמים אחרים כדי לתת עוד פידבקים, כי המטרה, בסופו של יום, היא מטרה משותפת שתהיה לנו חברה שהיא חברה בריאה יותר וראויה יותר.

תודה רבה, ירון. אני רוצה לסכם את הישיבה.

ראשית, אני מודה לכל מי שהגיע לכאן – לנציגי משרד החינוך שלפי הנציגות שלכם אני רואה כמה הנושא חשוב לכם; כמובן, לנציגי העמותות שעושים עבודה נפלאה, ולכל מי שיש לו יד בנושא של מלחמה בגזענות.

גם הוועדה הזו, כמובן, מגנה כל ביטוי של גזענות, כולל את פיגוע הטרור בדומא, וכמובן, את הרצח של מוחמד אבו ח'דיר.

זה היה מעניין שמי שהציג את הגזענות גם נגד החברה היהודית היה דווקא נדאל. ההערה שלך נבונה, ולכן אני מתייחסת לנושא הזה בצורה סימטרית תמיד. ומבחינתי, ביטויי גזענות הם סימטריים. גם בחברה שלנו צריכים לעשות חושבים, בדיוק כמו שאמרה חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין על ההסתה נגד נשיא המדינה, גם נגד החברה היהודית וגם כמובן נגד החברה הערבית.

אני אבדוק את נושא הגדלת התקציב למלחמה בגזענות. 3.5 מיליון ש"ח זה בהחלט סכום מאוד עלוב לנושא כל-כך חשוב שמתעסק בחיי אדם. אני יכולה להבטיח לכם שאני אעביר את זה קדימה וגם אטפל בזה באופן אישי, ולא רק אקח את זה כאן בוועדה.

הוועדה הזו, ובגלל שאני נמצאת בוועדה הזו מיומה הראשון, מאוד חשוב לנו לחדד: האחר הוא אחר, והאני הוא אני, וזה בסדר. ואנחנו מכבדים את האחר ואנחנו מכבדים את עצמנו, ואנחנו לא עושים מכולם בן-אדם אחד. זו לא המטרה. המטרה שלנו כמדינה וכאזרחים, ואני שמחתי לשמוע את זה גם בתוכנית של "אחי ישראלי", זה שיש את נסרין, ויש את התל-אביבי, ויש שם מיקס, וכל אחד שומר על הזהות המאפיינת שלו, וכל אחד בא איתה, ומתוך זה לומדים לחיות ביחד. אבל בשביל זה הם לא מחליפים את זהותם האישית. ולכן אני שמחה לשמוע על הפרויקט שלך ומברכת על שיתוף הפעולה בינך לבין מינהל חברה ונוער.

מעבר לקריאה להגדלת התקציב ולגינויי ביטויי הגזענות, ואני מודה גם לגברתי מהמשטרה שלוקחת את הנושא, אני בהחלט אבקש ממרכז המחקר והמידע של הכנסת סקירה לגבי – אני כבר לא מדברת על כתבי אישום, כי כתבי אישום כנראה לא נראה, אבל לפחות פתיחה של חקירה כנגד צעירים המבצעים הסתה ברשת. וכמובן במקביל, את הנושא שלכם, שהוא שומרי סף, שהכול פה מתחבר לתוכנית של הגנה נגד הסתה.

אנחנו לאו דווקא - - -

אני מתנצלת, אני חייבת ללכת למליאה. אני מודה לכל מי שהגיע והשתתף בדיון החשוב הזה. בסך-הכול אנשים פה הגנו על הערכים שלהם והם עושים את עבודתם. אבל בסופו של דבר, נשארנו כאן לדיון חשוב, מעניין ורלוונטי, וזה מה שחשוב לי שתיקחו מהדיון הזה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:55.