הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 100

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ג' בטבת התשע"ו (15 בדצמבר 2015), שעה 9:30

יום לימודים ארוך והארכת שנה"ל בחינוך המיוחד - לציון היום הבינ"ל למען זכויות אדם עם מוגבלות

חברי הוועדה: מירב בן ארי – מ"מ היו"ר

מסעוד גנאים

נורית קורן

איתן ברושי

נבי אבו יוסף - מנהל תחום תקציב חינוך מוניציפלי, משרד החינוך

רחל אברמזון - מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

נירית גולוב - מפקחת ארצית אוטיזם, משרד החינוך

חיה הראל - ממונה על חינוך מיוחד, משרד החינוך

שמחה הלוי - מפקחת ארצית שילוב תלמידים חולים, משרד החינוך

שולמית כהן - מפקחת ארצית ליקויי שמיעה ועיוורים, משרד החינוך

רוית להב - מדריכה ארצית לתמיכה בתלמידים עם לקויות, האגף לחינוך מיוחד, משרד החינוך

אילן שי - הלשכה המשפטית, משרד החינוך

הדס זהבי - מפקחת שיקום ארצית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

הלה רכס מליק - מפקחת ארצית מסגרות יום, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

ישראל הבר - נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים

רות מדר - מרכז השלטון המקומי

לאה פרנקל - הסתדרות המורים

כרמל אבנד - מנהלת חטיבת נעורים, אלו"ט – אגודה ישראלית לילדים אוטיסטים

נועה ביתן - יועצת משפטית, אקי"ם – אגודה לאומית לקימום אנשים עם מוגבלות שכלית.

יוליה בן משה - מנכ"לית עמותת "קול הזכויות"

חנה פלוטקין - מנכ"לית עמותת "ביחד"

אסתר קרמר - קואליציית הורים לילדים מיוחדים

נירית סעדון - סמנכ"ל עמותת "אהב"ה"

תמר שי - מנהלת יחידת מיצוי זכויות, ארגון "קשר"

אורי יצחקי - עמותת "מקום לכולם"

מתן אלקלעי - שדלן (ברדוגו יועצים), מייצג אתפורום כפרי הנוער והפנימיות

זכריה רייך - שדלן (פרילוג), מייצג את אגודת ניצ"ן

מירב ישראלי

יהודית גידלי

ר.ל., חבר המתרגמים

יום לימודים ארוך והארכת שנה"ל בחינוך המיוחד - לציון היום הבינ"ל למען זכויות אדם עם מוגבלות

בוקר טוב. היום אחליף את חבר הכנסת יעקב מרגי יושב ראש ועדת החינוך. אני חברת הכנסת מירב בן ארי מ"כולנו", למי שלא מכיר. היום הוא יום מיוחד שהכנסת מציינת בנושא זכויות אדם, היום הבינלאומי למען אנשים עם מוגבלויות ואלה שני ימים משולבים, גם אנשים עם מוגבלויות וגם זכויות אדם לאנשים עם מוגבלויות. היום ג' בטבת תשע"ו, 15 בדצמבר 2015.

לפני שאני אתחיל את הישיבה אני רוצה לומר שאנחנו הולכים לעשות מעין follow up לוועדה שהייתה כאן ביום 15 ביולי 2015, אני גם נכחתי בוועדה ההיא. ביקשנו בסיכום של הועדה מכמה משרדים כאן לשבת, לעבוד יחד ולמצוא פתרון. אני הבנתי שדברים לא מתקדמים ולכן הועדה כאן תנסה להבין היום וכמובן שמכאן אנחנו נמשיך.

כל המטרה של הועדה הזו היום היא לא להגיע למצב שהיינו בו ב- 15 ליולי, ועדה שגם אני הייתי בה ואני מניחה שחלקכם גם, שיום לפני תום השנה או תוך כדי החופש הגדול אנחנו צריכים למצוא פתרון לאותם תלמידים מן החינוך המיוחד. זה משהו שאני וחבר הכנסת מרגי מטפלים בו, גם בנושא הזה של מציאת פתרון לחופשה וגם, אני יכולה להגיד לכם 'להבדיל', אבל נושא של תשלומי הורים. עשינו ועדות בקיץ – מה שנקרא הכריחו אותנו 'רגע לפני' לקבל החלטה אבל, הפעם, בחשיבה מוקדמת, אנחנו ננסה למצוא פתרון, שבע"ה נגיע לקיץ עם פתרון ולא נגיע עוד פעם למצב שהיה כאן בקיץ האחרון. כמובן, אתם יודעים, היו גם דברים שלא תלויים בנו כמו פירוק הממשלה וכניסה של תקציב מאושר ממש לקראת פגרת הקיץ של הכנסת.

שלום לחברת הכנסת קורן ולחבר הכנסת ברושי. אני אתחיל כאן ונשמע קודם כל את משרד החינוך. אני רוצה לתאר בפניכם וגם בפני חברי הכנסת, את הסיכום שלנו מיוני, 22.6. בסיכום שלנו היו – ואתם תצטרכו להתייחס לזה, גם משרד החינוך וגם השלטון המקומי. מי הנציג של השלטון המקומי כאן? אין? או.קיי., ממשרד החינוך? או.קיי. אז אנחנו כמובן דרשנו תקציב, אני גם יודעת שהיה בסוף פתרון בין ה-15 ביולי וה-15 באוגוסט שנה שעברה, תספרו לנו גם על מה שעשיתם אז, אני יודעת שגם לכם זה היה "בדקה התשעים", אני יודעת שהיה פתרון והפעם נעשה את זה מסודר.

הועדה הדגישה כאן את החשיבות של שמירה על הרצף החינוכי-טיפולי, גם במהלך חופשת הקיץ וכמובן, ביקשנו מכל המשרדים למצוא תכנית למסגרת חינוכית. ואכן, נמצאה תכנית לחופשת הקיץ, ואנחנו רוצים לדעת כאן בוועדה הזו, מהו הפתרון המוצע להורים עבור חופשת הקיץ של שנת הלימודים תשע"ו? זה הנושא המרכזי. וזה מאוד מאוד חשוב. מי שמכיר אותי – אני בן אדם מאוד פרגמטי, הועדה הזו באה למצוא פתרון ואם לא לתת פתרון אז לצאת מפה בהחלטה שמוצאים פתרון ולעמוד בלוח זמנים, כי אני אבדוק אתכם כל הזמן, שבאמת יש פתרון לעניין הזה. אז נשמע את משרד החינוך, בבקשה, הציגי עצמך לפרוטוקול.

בוקר טוב, רחלי אברמזון, מנהלת האגף לחינוך מיוחד. אני רוצה לברך על הדיונים היום, יום מרגש ומיוחד אז אני שמחה שאנחנו - - -

נברך גם את חברת הכנסת קורן שיזמה את היום החשוב הזה.

אנחנו יושבים כאן ללוות את היום הזה, צוות בכיר מן המשרד ומן האגף. נתחיל. אני רוצה לדבר על המענה שנתנו בזכות הדיון הקודם בקיץ וההיערכות שלנו במשרד. קיימנו דיון ומצאנו פתרונות נקודתיים לאותם מקומות שיכולנו וזיהינו, שבהם ניתן, בשיתוף עם השלטון המקומי והרשויות המקומיות, לקדם את הפתיחה של המסגרות. המשרד היקצה את המשאבים הכלכליים, יושב כאן לצדי נבי, נציג מינהל כלכלה ותקציבים ובאותם מקומות נקודתיים, בשיתוף גם עם ההורים, אני חייבת לציין, היינו בשיח לאורך כל החופשה - - -

מי נציג ההורים?

נציגי ארגון ההורים, יוליה הייתה פה ותמר. יש פה עוד כמה נציגים שיושבים כאן ומלווים אותנו לאורך כל הדרך. נתַנו באמת פתרונות נקודתיים אבל בעקבות הדיון ובעקבות אותם פתרונות שמצאנו, הוחלט על ידי הסמנכ"ל הבכיר, מנהל המינהל הפדגוגי מר אריה לוי, לקיים קבוצת חשיבה, יחד עם ההורים, יחד עם השלטון המקומי ולנסות לגבש איזשהו דיון מחודש וחשיבה משותפת, לגבי אותן אוכלוסיות שאנחנו יכולים אולי לחשוב על מַענים לגביהן, לגבי הארכת שנת הלימודים וחופשת הקיץ. לגבי חלקן אולי אפילו, לדבר על חופשות במהלך החגים. זאת אומרת, פעילות במהלך החגים אבל, עדיין המסמך, הרעיון, לא גובש עד הסוף, אני מאוד מקווה שאנחנו נצליח לגבש משהו לקראת חודש מרץ ולהגיש אותו בצורה מסודרת. כמובן שזה קודם כל צריך לעבור את האישורים בתוך המשרד - - -

במה זה תלוי גבירתי, שהמסמך יהיה מוכן? האם יש משהו שמעכב אותך?

לא, אז אני רוצה רגע לומר, מפני שיש כאן גם דיונים שחלקם הם דיונים מקצועיים שצריך לקיים אותם ולדבר עליהם באופן מקצועי יותר גם בתוך המשרד וגם עם אנשי המקצוע שמלווים אותנו, לדבר יחד עם ההורים, לבדוק את כל ההיבטים כי זה לא רק לתת מענה מקומי פיזי אלא גם לתת מערך הסעות, מערך הזנה, פעילויות העשרה, אם אנחנו מדברים על הקיץ אז דיברו גם על הטיפולים הפרא רפואיים שרוצים, אז המענים הם מענים מאוד רחבים, זה לא משהו נקודתי שאני מארגנת עכשיו וכו'.

יחד עם זה גם החשיבה לגבי אותם ילדים שהם נמצאים בהשתלבות אישית, נמצאים בתוך מסגרות חינוך רגיל ועכשיו, כדי ליצור להם איזושהי פעילות במהלך חופשה כזאת או אחרת, צריך להוציא, כי הכיתה שלהם היא כיתה רגילה והם לא נמצאים שם, הכיתה שלהם לא ממשיכה את הפעילות. השאלה היא אם הם יכולים להשתלב במערך הקייטנות העירוני ברשויות המקומיות, השאלה אם הם יכולים או שצריך לתת להם מענה מקצועי אחר, אז כל הדברים האלה הם לא דברים שאנחנו יכולים בחמש דקות לסגור אותם - - -

ברור לי אבל, 'אפרופו' חמש דקות, רגע, אני רק אכוון אותך בשאלה, איך בעצם עשיתם את זה בקיץ האחרון? באיזו קונסטלציה זה נערך?

התשתית הייתה כבר כמעט מוכנה, בואו נאמר כך, אנחנו לדיון הגענו כשכבר ההורים היו, כן, רגע, רגע, - - -

היה מקום אחד.

אתם תגיבו בזמנכם, אל תדאגי, זה מעניין אותי לשמוע.

נאמר כך, קודם כל ברמה העקרונית אנחנו מיד חזרנו והוצאנו איזושהי הודעה לרשויות, לרשות שמעוניינת ומבקשת להקים. מקום אחד כבר היה ערוך מראש, אני אומרת את האמת, ביקנעם, הם נערכו שם, הם כבר כנראה הכינו את כל התשתיות וכו', ואני מוכרחה לציין ולומר שמקום שבו רשות מקומית מאוד רצתה היא התחילה והיא עשתה והם עשו את זה מאוד יפה. לראייה, הם הפעילו בחופש הזה, בחופשת החנוכה, מסגרות ללא - - -

אבל בשביל מה שהשלטון המקומי עושה לא צריך אתכם. אתם הממשלה, אתם אחראים, אני הייתי ראש רשות, אני מכיר את זה. אתם "בונים" על הרשויות המקומיות. בסופו של דבר אתם באתם לכאן להציג מה אתם עושים, לא מה יוקנעם עשתה, אני מכיר את יוקנעם, אני שכן שלהם.

אני רוצה רגע לומר שבהפעלת המסגרת הזאת אנחנו העברנו את התמיכה התקציבית. יושב כאן נבי, הוא יכול לספר בדיוק כמה כסף הושקע.

אין לי ספק.

יחד עם זה, לדבריה של יוליה, אנחנו באמת ניסינו לאתר את אותם מוקדים של ילדים פרטניים כאלה ואחרים ולנסות לשלב אותם במסגרות שקיימות.

עכשיו אני רוצה שתחדדי לנו מה צריך לקרות כדי שהמסמך יהיה מוכן עד מרץ? מה ההיערכות?

עד מרץ - - -

אני רק רוצה לדעת מה צריך ואז נראה למה אנחנו צריכים כל כך הרבה זמן.

אני לא הייתי נותנת - - -

כשאנחנו נפגשים, מבקשים מנציגי ארגונים ועמותות, אנחנו למשל, נפגשנו כבר, התחלנו לקיים מפגשים עם נציגי אקי"ם, התחלנו לדבר על אוכלוסיית הילדים עם המוגבלות השכלית קלה, לראות מה כן ניתן לעשות ומה לא. בשלב הראשון אני חייבת לציין שכבר אישר השר את הגדלת התקציב - - -

את זה אנחנו יודעים.

הדיון הוא גם לגבי הנושא הזה של הכללת התלמידים האלה בתוך הפעילויות והמסגרות ועכשיו צריך לקיים את הדיון עם שאר הארגונים. אני מניחה שעד שנסיים את המהלך הזה יקח לנו לפחות חודש- חודש וחצי לגבש את ההבנות בינינו, לגבש את המסקנות ונגיש מסמך.

מעולה. אם אנחנו בדצמבר אז אני מצפה שבתחילת פברואר אנחנו כבר נהיה מוכנים. שמעי, אנחנו באמצע דצמבר, את נתת לי עכשיו טווח – וגם חברת הכנסת קורן חידדה את העניין, שהוא קרוב לשלושה חודשים, זה לא מתאים, זה הרבה זמן ואני אומרת את זה, נהיָה פסח ואחרי פסח נגמרה השנה, כמו שאומרים אצלנו, אני באתי מעשר שנים של עבודה במערכת החינוך, תני לנו כאן, כשאנחנו מתכווננים לסוף ינואר, הנה, אני אבוא אתך לתחילת פברואר אבל אל תגידי לי מרץ, מרץ תמיד מלחיץ אותי במערכת החינוך כי זה פסח ואחרי פסח אני מרגישה שמערכת החינוך יוצאת לחופש.

מערכת החינוך שלנו עובדת עשרים - - -

אני יודעת.

עשרים וארבע - - -

את ראית גם שהועדה הגיעה לכאן – חלילה לא מתוך מקום לתקוף, בהערכה מלאה, אנחנו יודעים, אנחנו גם יודעים ששר החינוך שׂם את זה כדגל והקציב לנושא כמיליארד שקלים, לא שמעת מן הועדה.

יש שינוי מהותי השנה.

בוודאי, אנחנו פשוט רוצים לוחות זמנים כדי שלא נגיע למצב ששוב נהיה כאן כמו בשנה שעברה.

אני יכולה רק לומר שאנחנו נשתדל מאוד לעמוד בלוח הזמנים שאתם מבקשים ומציעים. זה תלוי בעוד גורמים.

תארי לך שילד היה אומר שהוא ישתדל מאוד, הייתם מקבלים את זה כמחנכים? מה זה 'נשתדל'?

כשילד משתדל - - -

הממשלה לא יכולה לדבר בשפה כזאת, אנחנו לא אנשים פרטיים, מה זה 'להשתדל'? יש תפקיד לממשלה והיא לא יכולה להגיד 'להשתדל'.

חבר הכנסת ברושי, אנחנו כוועדה, נוודא את העניין, לא נשתדל, נוודא - - -

נשתדל זה מאוחר והיא אומרת - - -

לא, לא, לא, חברת הכנסת ברושי, אנחנו לא "נשתדל", אנחנו נתכנס.

טוב.

ואת תבואי עם המסמך. עכשיו חבר הכנסת ברושי, בבקשה.

בוקר טוב, אני כמובן מחשיב את היום הזה ועוד יותר את החינוך. לכן גם בחרתי להיות בוועדה. יחד עם זה אני מתנצל שהולכים לחלק עכשיו הרבה מיליארדים, אני אנסה לראות שיגיע גם משהו לחינוך, במסגרת העודפים שלא נוצלו. זה פטנט מיוחד של המדינה, לפי דעתי חלק מן הכסף – האם מותר לי להגיד, גבירתי יושבת הראש? הם מעבירים היום כדי שיהיו כבר לשנה הבאה עודפים שלא נוצלו ב 2015.

דרך אגב, גם בחינוך תמיד היו תקציבים שלא נוצלו, יותר אולי בבינוי, וכדאי אולי פעם לבדוק מהי הגמישות בתוך תקציב החינוך השני בגודלו בתקציב המדינה, מהי הגמישות שמתאפשרת לשר ולמנכ"ל ולא תלויה באישור האוצר, יכול להיות שהיא גם הייתה פותרת חלק מן הבעיות, הרי אני מניח שמה שמעכב את הסיכומים שלכם זה תקציב, הרי לכתוב זה לא הבעיה, הבעיה היא לעמוד מאחורי זה.

אני רוצה להגיד שאם אנחנו אומרים כל השנים – בטח אנשי החינוך ובוודאי גם ההורים, שיש חשיבות גדולה לחינוך בקביעת דמות הבוגר של החינוך ויכולת דמות הבוגר והחניך להשתלב בחברה ולתרום ולהיות עצמאי וכל מה שאנחנו מצפים, ולא נאריך, כל זה נכון פי כמה לגבי ילדים עם צרכים מיוחדים או עם מוגבלויות. זאת אומרת משקל החינוך מן הגיל הרך ועד בכלל, לגבי כל ילד בישראל, הוא המרכיב הכי חשוב לעוצמה הכוללת וביכולת האישית. זה בוודאי נכון שבעתיים למשפחות – ואני אומר משפחות, כי אני מדבר גם על המשפחה וההורים וקודם על הילדים עם הצרכים המיוחדים.

לפי דעתי, אנחנו בהרבה תחומים יודעים לדבר בשפה מאוד יפה אבל, כשזה מגיע למעשים אז הם לא תמיד הולמים ואז יש לא מעט חורים ברשת, שבין היתר נופלת בהם בשאלה מי אחראי פה, חוץ מן ההורים, גם השלטון המקומי, הרשות והממשלה. אני אומר לכם, במשרד החינוך, אני מכיר את זה מתפקידים קודמים, חייבים להגיע לסל, סל לתלמיד, סל לכיתה, סל לבית הספר וסל לרשות ובתוך אלה, סל לתלמיד עם הצרכים המיוחדים. זה לא יכול להיות שכל שנה יהיה דיון ושתמיד זה יהיה באיחור. צריך לומר מה הוא הסל וזה חלק מן הבעיה של התקציב הדיפרנציאלי וחלק מן הטענה לפערים.

אם יש פערים אז צריך להגיד מהם והשאלה השנייה היא איך מכסים עליהם. לפי דעתי הפער נובע מחוסר הגדרה ברורה של הצרכים ולפי דעתי הממשלה צריכה להגיד מה הצרכים, היא לא צריכה להגיד שהיא לא יכולה למלא אותם או כן יכולה ביום אחד, חלק מן הנושאים לא נפתרים באמת ובטח לא בחמש דקות כפי שאמרת אבל, אני חושב, גם להורים ואם אלה נציגי ההורים, הגיע הזמן לומר: להפסיק להיות שתדלנים כל החיים, צריך לומר למה רוצים להגיע, מהם התנאים כדי לממש את החזון או את היעד הזה, מהם המשאבים ואיך הם נחלקים בין ההורים לשלטון המקומי – שיש לו תרומה גדולה ובלעדיו אי אפשר היה, הוא הצינור לכסף, כי אתם לא מדברים בדרך כלל עם התושב או האזרח אלא דרך השלטון המקומי, הוא הצינור, רצוי שיהיה צינור בלי פחת והוא גם חלק מן המקור, והרשות המקומית היא החיבור בין המקורות לתושבים או בין המשרדים לתושבים. הוא הצינור. הוא החיבור ולכן הוא כל כך חשוב, השלטון המקומי, שהוא גוף סטטוטורי, הוא לא גוף וולנטרי. ואני חושב שמוכרחה להיות פה הגדרה ברורה של סל השירותים שאותו אנו מספקים, וחלוקת האחריות בתוך הסל הזה גם אם יהיה צורך בחקיקה.

אז אני רוצה רק לעדכן אותך שיש הצעת חוק של חברת הכנסת מרגי יו"ר הועדה, שאותו סל יהיה למשך כל השנים עם התלמיד.

אז אני מופתע.

כיוונת לדעת גדולים.

קודם כל אני שמח, ובי"ת, אני מופתע שזה קורה כל כך באיחור, אני חשבתי על זה גם כשהייתי עשר שנים ראש רשות ויותר מזה, לעתים, סליחה, לעתים מה שקורה, מאחר ויש איגום משאבים – בוודאי בחינוך המיוחד, כי לא כל רשות – וטוב שכך, יש לה נפח תלמידים לקיים פעילות, יוצא מצב שהרשות שבתוכה מתקיימת הפעילות היא לא פעם גם מממנת אגרות ודברים נוספים של רשות שאינה עומדת לפעמים בהעברת הכספים הנדרשת לפעילות שוטפת ולא רק באירועים. לכן אני חושב שמה שצריך להוביל עכשיו הוא מהלכים יותר דרמטיים להבטחת הילדים עם הצרכים המיוחדים, מעמדם והזכויות שלהם ובמחוייבות – גם של השלטון המרכזי וגם של השלטון המקומי. אסור להפוך את זה למשהו של יום מיוחד, הוא חייב להיות שיגרה וכפי שנאמר פה: מוטב מאוחר אבל קצת להזדרז לא מזיק.

ברשותך, אני כאן רוצה לחדד את הדברים. זה לא שלא קים סל ואני אגב רוצה לומר שיש הרבה מאד אוכלוסיות שכן מקבלות את המענה, גם עד סוף יולי וגם עד אמצע אוגוסט. גם יחד עם זה, הדיון מתמקד באותן אוכלוסיות שבעבר לא נכללו, אותן אוכלוסיות שאנחנו מדברים עליהן עם לקות שהיא פחות או יותר נחשבת לחלק - - -

קלים במרכאות.

כן, עם שכיחות יותר גבוהה שאנחנו עליהם מדברים היום. בחלקם אנחנו מזהים כי חלק מן הילדים האלה יכולים להשתלב במערך העירוני הרגיל.

עד כמה שאפשר זה בוודאי עדיף.

ולכן זאת בדיוק הנקודה שבה אנו דנים. אנחנו באמת ממקדים היום את סל התלמיד הזה, גם בחיפוש אחר מענים לאוכלוסיות הנוספות שצצו ועלו - - -

זו בדיוק המהות של הועדה הזו, - - -

כי חלקם מקבלים.

נכון, זה מה שנקרא "לפיכך נתכנסנו" וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים לעשות. חברת הכנסת קורן ולפני כן נציגת הורים, רק תציגי את עצמך.

בוקר טוב. יוליה בן משה, גם אמא לילד עם מוגבלות, גם מנכ"ל "קול הזכויות" וגם קואליציית הורים. כמה התיחסויות. אני מאוד מעריכה את העבודה שנעשית במשרד החינוך. מאד. עדיין, אני בחרדה נוראית, באמת, לי מותר להיות בחרדה וגם לדבר מתוך החרדה, שאנחנו – כמו שאתן אומרות, עומדות למצוא את עצמנו בדיוק באותו המקום. והחרדה עכשיו הרבה יותר קשה כי זו גם אכזבה בקהילת ההורים אחרי ציפייה לפתרון ולא יהיה פתרון, כי לוח הזמנים הוא מאוד מאוד מאוד אטי. כי בקיץ נמצא פתרון אחד בישוב אחד, אף ילד בפתרון פרטני למרות שניסינו, בעזרתכן, לא נמצא. יוקנעם, מסיבה פשוטה, עלה שם אבא חזק, שדחף ראש עיר, יצרו את התשתית - - -

גם ראש עיר חזק.

כן.

כן אבל צריך יוליה, צריך גם לציין, שבעצם היה מענה לעשרים תלמידים והיו תלמידים שההורים אמרו: כבר היה לנו סידור, אז צריך להיות הוגנים כלפי משרד החינוך כי זה באמת נעשה תוך כדי, בשבועיים נדמה לי, תוך שבועיים וביוקנעם זה הצליח מכיוון שכבר הייתה איזושהי תשתית. בואי נגיד את זה. ונשים על השולחן.

אני שמה את זה על השולחן אבל יש לנו הורים, כולנו, מאות רשויות ואלפי ילדים שמחכים לפתרון. ואני חושבת שצריך להתחיל לנוע כבר עכשיו, לא לחכות למפגשים בינינו, כי את הניתוח צריכים, את הניתוח של מי ומה, וכדי להחיל רשויות מקומיות אתם לא צריכים הורים, אתם חייבים לנוע קודם.

אני חושבת שכבר מזמן היה צריך לצאת עדכון לחוזר מנכ"ל, אני חושבת שכבר מזמן הייתה צריכה לצאת הודעה לרשויות המקומיות, להתחיל להתארגן מול ההורים ולהתחיל להתאים פתרון בכל רשות מקומית, כי אחד הדברים שגילינו בקיץ, אחרי שנלחמנו, נלחמנו, נלחמנו, היו גם הורים שלא רצו וברשויות המקומיות אמרו: "אין לנו כל כך הרבה הורים" כלומר, אנחנו לא, והיה גם מאוחר מדי, ההורים אמרו: מצאנו פתרון. אני חושבת שלהכנה הזו מול הרשויות המקומיות לא צריך הורים. אתם צריכים להתחיל לעשות אותה כבר עכשיו כי יש ועדות השמה אחרי מרץ זה ואתם כולכם תהיו בתוך ועדות ההשמה וההורים יתחננו לפתרונות הקיץ - - -

מי הנציג שאת עובדת מולו בשלטון המקומי?

מיכל מנקס, הממונה על חינוך אבל רות נמצאת פה. ראית - - -

רות מסתובבת בין ועדות והנציגה שהייתה אמורה להיות לא כאן.

מיכל מנקס הממונה על תחום החינוך בשלטון המקומי ועם יו"ר איגוד מנהלי מחלקות חינוך.

לא שומעים.

היא אומרת, רות מדר מסתובבת בין הועדות היום והנציגה שהייתה אמורה להיות כאן, אני לא רואה אותה.

אנחנו נוודא, זה חמור מאוד, צודקים נציגי ההורים שהעבודה צריכה להיות. האם את בקשר שוטף איתה?

כן, כן, גם בנושא הזה, גם הנושא הזה כבר התחיל להיות מדובר יחד עם השלטון המקומי.

איך העבודה שלך כיום מול השלטון המקומי?

אין לנו את הכוחות והתקציבים להתפרש מול כל השלטון המקומי אז במקום שבו יש קבוצת מנהיגות עירונית אז עובדים מול קבוצת מנהיגות עירונית, במקום שאין אנחנו עובדים מול השלטון המקומי, אין לנו את הכוחות לעבוד מול השלטון המקומי. רק דרך מנהיגות עירונית אז אנחנו מכינים את הקבוצות אבל שוב, אם לא תהיה תשתית במשרד החינוך הקבוצות העירוניות יאבדו והן ישארו בסוף בלי פתרון. ואם לא תהיה סגירת מעגל מול השלטון המקומי כבר עכשיו אז לא יהיה.

יהיה.

רק עוד משפט אחד כי אני יודעת שאחד הנושאים של המפגש הזה הוא יום הלימודים הארוך.

כן, רגע, שניה, אני רוצה רגע מה שנקרא, לסיים נושא נושא, כדי שבאמת נצא מכאן עם משהו. האם יש עוד מישהו מנציגות ההורים, בבקשה.

אני מייצגת את עמותת מאק"ים. אני נועה. אני רוצה קודם כל לציין לטובה את הדיאלוג שיש לנו עם משרד החינוך בזמן האחרון. אנחנו כבר בשנת 2011 הצפנו – בעזרת מחקר של הכנסת שיצא, את הנושא של אפליה של ילדים עם מוגבלות שכלית קלה במערכת החינוך המיוחד. מדובר בקבוצה של אלפיים וחמש מאות ילדים מתוך עשרת אלפים ילדים עם מוגבלות שכלית, שהם בעצם לא מקבלים חלק מן הזכויות שיתר הילדים עם מוגבלות שכלית מקבלים. ואחד הנושאים - - -

חלק מן הדברים שב-15 ביולי מסתיימת הפעילות עבורם, האם את מדברת עליהם?

כן, הם לא מקבלים - - -

ב- 30 ביוני.

סליחה, 30 ביוני. זה חשוב. זה הרבה זמן. קיבלנו את התיקון.

אבל בעצם הנושא של החופשות הוא מהותי כלומר, לא מדובר רק על חופשת הקיץ שזה בעצם, עד ה-15 באוגוסט, שבועיים נוספים, אלא גם מדובר בחג הסוכות, חנוכה שעכשיו מסתיימת ופסח. כלומר, כל הילדים עם המוגבלות השכלית - - -

ספרי לוועדה מה היה בחנוכה?

בחנוכה לא היה להם כלום, הם היו בבית. וההורים שלהם מתקשים, לא יכולים לצאת לעבודה, הם צריכים להשגיח על הילדים, אלה ילדים שצריכים השגחה כל הזמן, אלה ילדים שחשופים לניצול, הם לא יכולים להסתובב ברחובות, וגם, מן הצד השני, יש להם פוטנציאל מאוד גדול, ככל שישקיעו בהם יותר יש להם סיכוי יותר גבוה להשתלב בחברה, מאשר ילדים עם מוגבלות שכלית של רמה תפקודית נמוכה יותר, כך שמאוד כדאי להשקיע בקבוצה הזאת ובכל זאת, הנושא של החופשות עדיין לא נפתר. אנחנו מחכים לבשורה בפסח, כלומר, אנחנו כבר שנים ארוכות מציפים את הנושא הזה וההורים מחכים שבפסח, כבר בפסח זה, בחופשת הקיץ הקרובה, הנושא של החופשות יוסדר והילדים האלה יוכלו להמשיך ללמוד גם בתקופה של החופשות.

רק משפט הבהרה ברשותך, בעצם זו עיסקת חבילה. מי שזכאי עד ל-15 באוגוסט, יש לו גם פתרונות במהלך החופשות. כל אלה שלא זכאים עד 15 באוגוסט, אין להם פתרונות של קייטנה במהלך החודשים - - -

אם מורידים להם משהו אז מורידים להם את הכול.

נכון.

צריך איזשהו יישור קו לכולם.

אני לא מצליחה להבין, עד היום זה מה שהיה?

כן, ממש כך.

כל שנה, אותה, - - -

כן, כל שנה זו אותה רוטינה, אותן שיחות, אותן ישיבות ובסופו של דבר נגמרת שנה וזה לא מתקדם לשום מקום. גם הדבר הקטן הזה של יוקנעם זו איזושהי התחלה של דרך אבל מהדרך הזאת אנחנו צריכים איזשהו.

הדרך עוד ארוכה.

שהדרך עוד ארוכה – או.קיי. אבל רואים איזשהו אור בקצה המנהרה.

חברת הכנסת קורן.

אני רוצה להודות פה גם להורים שהגיעו לכאן בשעת בוקר כל כך מוקדמת וגם להודות למשרד החינוך. אני רוצה לומר, שאני אישית, מאז שאני כאן בוועדה ועברנו כברת דרך עם הרבה התנגשויות אבל, בסך הכול מצאתי אוזן קשבת וכל דבר שביקשתי לנסות ולסייע – אם זה היה בהסעות, שיש ילדים שנופלים "בין הכיסאות", אני רוצה לומר באמת כל הכבוד לרחל, שסייעת וגם מי שהיה אחראי על ההסעות באמת סייע, גם לילדים שהיו שייכים לשרד הרווחה.

מפה באמת אנחנו צריכים להתגבש, אני מאוד הייתי רוצה לראות שכבר השנה שיהיה פתרון גם בחופשים ובואו נגיד ככה, אם החלטנו שאם יש לנו חינוך מיוחד אז החינוך המיוחד יכלול גם את המשולבים שנמצאים בבתי הספר, כי אותם אפשר לשלב. אם לא ניתן היה לשלב אותם אז הם היו נמצאים בחינוך המיוחד ואז הם היו מקבלים את כל ההטבות – כביכול הטבות, שיש לחינוך המיוחד, אז אנחנו צריכים למצוא את הקו שייתן מענה להורים שיוכלו לצאת לעבוד. שמעו, ההורים לא יכולים לשבת ולטפל כל הזמן בילדים עשרים וארבע שעות, הם צריכים את העזרה הזאת, הם צריכים את הסיוע הזה, וצריך לצאת מתוך נקודת החשיבה הראשונה, להאריך לכולם את שנת הלימודים. באיזו קונסטלציה? צריך לחשוב על זה עכשיו ומהר. וגם לתת מענה גם לחופשים. גם חנוכה וגם פסח, שזה שבועיים, שבועיים תמימים עוד לפני שבכלל החג מתחיל, והדבר הכי חשוב, שגם הטיפולים הפרא רפואיים יימשכו ואלה שמשולבים, שהסייעות יוכלו להמשיך אתם, כי אני נוכחתי לדעת שיש ילדים בכיתה ג' ובכיתה ד', שכבר לא רוצים להיות בקייטנות וגם ילד רגיל, בגיל הזה, כבר לא כל כך רוצה להיות בקייטנות, אז לבוא ולהכניס אותו למתנ"ס, ילד כזה, עם קצת מוגבלות, לא ניתן להכניס אותו למתנ"ס, לכל הפעילות של העיריות, של השלטון המקומי, כי הוא יפריע, יהיו בעיות ומצד שני הוא צריך גם את ההשגחה הזאת, אז ברגע שמפסיקים את הסייעות ב 30.6. זאת בעיה. הסייעות ממשיכות אתם לקייטנות לא בכל המקרים. אם את אומרת שבכל המקרים אז עד מתיי? עד מתיי?

סוף יולי.

עד 30.7. או.קיי., אז נשארו לנו השבועיים.

יש גם עד 15 באוגוסט.

נשארו לנו השבועיים - - -

יש לנו דיון מיוחד.

נכון, אבל זה חשוב.

רק רגע, ברשותך.

בבקשה.

אם הרשות המקומית מקיימת קייטנה גם מעֵבר, אני רוצה להגיד את זה כאו ועכשיו, הסייעת יכולה להמשיך וללוות אותו מעבר, אם זה של השלטון המקומי, מכיוון שהסייעת ממומנת על ידי משרד החינוך שנים עשר חודשים בשנה.

לא כולן. רגע, רגע, עוד לא סיימתי. בסדר, אני פשוט הכנסתי את הנקודה הזאת כי צריך לתת את הדעת גם על הסייעות בתוך כל המכלול הזה, ואם יש סייעות שיוצאות לחופש מיד צריך לדאוג שתהיה סייעת אחרת, אז צריך לדאוג לדברים האלה אז לכן אני אומרת, אני מזכירה גם את זה.

זה השיח, זה בדיוק השיח שלנו עם השלטון המקומי.

בסדר.

על המערך.

בסדר, בואי, רחלי, אם יש דיון בנושא של סייעות - - -

יש דיון מיוחד היום בוועדה בנושא של הסייעות.

אז בסדר אבל, אני רוצה שתקחו את זה בחשבון כשלוקחים בחשבון את כל הפרמטרים.

הסעות, הסעות לתלמידים. שיתחילו להיות בטיחותיות ושיהיה מי שצריך להיות בהסעה, אם צריכה להיות שמה מישהי שהיא יכולה לתת מענה לכל הדברים. מאוד חשוב. כסאות נכונים, עזרים נכונים, כל הדברים האלה, כי עלו כל מיני תלונות שאני לא רוצה שזה יחזור על עצמו.

זה רק מראה כמה שאת שולטת בחומר כי על כל מה שאת אומרת יהיה דיון. על הסייעות יש לנו בשעה 11, בשתים עשרה יש לנו על ההסעות. את שולטת בחומר.

בסדר. מערך ההזנה. לגבי מערך ההזנה אני רוצה למר לכם שהגיעו אלי תלונות שיש מקומות שהאוכל לא ראוי ותלמידים בחינוך מיוחד, במקומות של חינוך מיוחד - - -

רגע, מה זאת אומרת, האם את מתכוונת בתוך בית הספר?

כן, בתוך בית הספר, כן.

האם זה לא מערכת הזנה של כל בית הספר?

לא, לא, לא, אני מדברת על חינוך מיוחד. שבעצם הם לומדים בבית הספר, נשארים עד שעות מאוחרות, איכות המזון, אנחנו מדברים על החינוך המיוחד, על אלה שנשארים עד ה- 15 באוגוסט. הגיעו אליי כל מיני תלונות בעניין, האם השלטון המקומי אחראי על האוכל? לא משנה אבל משרד החינוך גם יש לו יד בזה.

כל הקטע של אחרי אחת וחצי זה השלטון המקומי.

גרוע, אני רוצה שגם את הנושא הזה אנחנו נבחן. אני אעלה את זה בפניכם אבל הגיעו לפני תלונות. אוכל לא ראוי, דברים לא ראויים, שמנסים לקלוע לטעם של הילדים ומנהלת בית הספר לא מוכנה לשמוע את הדברים האלה וזה חמור מבחינתי.

ועדות השמה. הבנתי שוועדות השמה הן מאוד קשיחות. אני חושבת שצריך לשים לב קודם כל לכל הפרמטרים שתובעים בוועדות השמה. יש פרמטרים שהם לא נכונים והם לא במקום למשל, אני ראיתי "הפרעות התנהגותיות" או עוד משהו 'לייד', צריך גם לחשוב איך משנים את הדברים האלה, שיישמעו גם להורים בצורה קצת יותר נורמאלית.

אני גם רוצה שוועדות ההשמה יהיו קצת יותר גמישות, כי כמה שנשלב ילדים בחינוך הרגיל כך יהיה טוב יותר גם לילדים עצמם וגם למערכת. אנחנו נמצאים היום ביום של אנשים עם מוגבלות ואני בדיעה שגם בבית הספר, גם אם לא נוח להורים של הילדים שנמצאים בבתי ספר בחינוך הרגיל שיהיה ילד שהוא קצת שונה וחריג, עדיין אנחנו כן צריכים לשלב ולמה אנחנו צריכים לשלב אותו? כי אנחנו צריכים להגיע לחברה ערכית ושוויונית, וברגע שילד גדל עם ילדים כאלה אז הוא לא מפחד מהם, הוא מבין שיש גם מישהו אחר שיש לו קשיים, ואת יודעת מה, אולי הוא גם יסייע לו. אני לימדתי חינכתי את הילדים שלי תמיד להיות חבר של זה שהכי חלש בכיתה, וזה שהכי צריך לסייע ולעזור לו. אני חושבת שמפה נגיע לחברה יותר מתוקנת ויותר מסודרת. ועדות ההשמה מבחינתי הן אות קין לכל החיים כי ברגע שהוא נמצא בחינוך המיוחד, הוא לא יכול ,לרוב, רגע, רגע, רגע, רגע, - - -

תנו לה רק להסביר את עצמה.

רגע, רגע, לא ממקום של ילדים עם חינוך מיוחד, לי אין ילדים עם חינוך מיוחד ואני רק רוצה לומר לכם - - -

המילה אות קין היא בעייתית. ועדת השמה יש לה גם - - -

מירב, מירב, אני הייתי - - -

יש דבר - - -

כן, כן, בסדר, בסדר, אבל אני אומרת, תקשיבי - - -

אני מבקשת רגע לומר - - -

רק שניה, רחלי, רק שניה.

תני לה לסיים.

לפעמים יש ועדות השמה ואם המילה היא יותר מדי חזקה, אז אני אומרת שצריך לקחת בחשבון שצריך לעשות הכול קודם כל כדי לשלב ילד בחינוך הרגיל, ואם יש גם כיתות קטנות, יש הרבה אפשרויות ורק את המקרים הקשים, שבאמת לא ניתן לשלב לקחת אותם לחינוך המיוחד.

וגם, לנסות לחשוב, לתת להם גם העצמה אישית שיוכלו להגיע להישגים. כיניתן, ביקרנו בתל אביב בבית ספר שהיה מבחינתנו מדהים לראות את ההישגים של כל ילד לפי היכולות שלו, וזה ממש צריך לשאוף לשם.

זה המקום שאליו מוביל - - -

רק שאלה אחת כדי לסגור את הנושא, מצטערת שעשיתי הכול בבת אחת כי אני צריכה להיות בעוד מספר ועדות. ב- 6.6. היה יום העיוור ואת זוכרת, רחלי, אמרת לנו ש-190 ערכות דיגיטליות חסרות בבתי הספר. אני רוצה לדעת מה המצב עם הסיפור הזה.

למה זה קשור?

למה זה קשור? כי יום לאנשים עם מוגבלות היום.

אין שום בעיה, אני מוכנה, אנחנו קיבלנו תקציב - - -

שולמית כהן, אחראית על - - -

אני ממונה על לקויי ראייה ולקויי שמיעה, ואנחנו קיבלנו תקציב נגישות במסגרת חוק זכויות לאנשים עם מוגבלויות ואנחנו תיקצבנו שבעה מליון שקלים ולתלמידים עם לקות בראייה, לצורך רכישת ציוד.

אז זה נרכש ולכל הילדים כבר יש?

עכשיו זה ברכישה, ה'קול קורא' יצא, אתמול נסגר ה'קול קורא', הרשויות המקומיות עכשיו רוכשות.

תקשיבו, השנה התחילה, אנחנו נמצאים כבר בחנוכה, שליש של השנה עבר, אני דורשת מכם שעד סוף החודש תדאגו. אני ממש מבקשת מיושבת ראש הועדה, זה קצת חמור בעיניי.

התקציב הגיע - - -

בסדר אבל תקשיבו, את הילדים זה לא מעניין. הילדים היו צריכים לקבל, מאה ותשעים ילדים שלא היה להם בשנה שעברה, אמרתי לך רחלי, מבחינתי הם לא נמצאים בכיתה. מרגע שאין לו - - -

אני לא מוכנה לקבל את זה, ליד כל ילד כזה, ליד כל תלמיד כזה, סליחה, באמת, - - -

אבל זה לא בסדר - - -

ליד כל תלמיד כזה יש אנשים, יש מורה תומכת, שמנגישה להם את החומרים. אגב, אנחנו לא מדברים על 190 ילדים עם הלקות הכי קשה ויש להם אלטרנטיבות אחרות. זה לא שהם יושבים בכיתה חסרי מעש.

לא אמרתי שהם חסר מעש.

לא, כאילו הם לא בכיתה. כל חומרי הלימוד מונגשים עבורם, מונגשים עבורם.

ראינו באיזה מחסור הילדים האלה הולכים לבית הספר לצערי הרב אבל לא נסטה. תרשמי את זה.

רשמתי, אין בעיה, אנחנו נעשה בדיקה גם בנושא שהעלית. תודה רבה חברת הכנסת קורן. אני רוצה תגובה של משרד החינוך. אתם תדברו כולם, אל תדאגו. רצית לומר משהו.

אני רוצה לומר על ועדות ההשמה. ועדות ההשמה הן הוועדות שקובעות את זכאותו של הילד לשירותי החינוך המיוחד. את יודעת שעם אימוץ העקרונות של ועדת דורנר, שאנחנו אומרים ללכת ברוח העקרונות שהיא הציבה בוועדה שלה ובדוח שהיא הציגה, מדברים על זכות הורים לבחור את המסגרת החינוכית של הילדים. ולכן, אני רוצה לומר שאחת הוועדות החשובות שמאפשרות באמת את מימוש הזכות של הילדים, כי באמת הועדה הזאת, ועדה סטטוטורית קרי ועדת ההשמה. ושם השיח מתנהל בשיתוף עם ההורים, בשיתוף עם נציגות הורים, נכון, יכול להיות שיש שמקומות מסויימים שצריך קצת אולי להיות קשובים יותר אבל, העקרונות של הועדה וגם המונָחים שעליהם דיברת, הם מונחים מאוד מקצועיים, הם לא מונחים שהאגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך הוציא והמשרד החליט עליהם. אלה מונחים מקצועיים כלל עולמיים, זה לא משהו שאנחנו המצאנו או הגדרנו.

ולכן, אני רוצה לומר שישנן בעצם שתי ועדות מרכזיות. האחת היא ועדת השילוב, שמתקיימת בתוך בתי ספר ומאפשרת את הזכות של הילדים לקבל מענה או תמיכה בצורה כזו או אחרת, והשנייה, היא ועדת השמה. לכן, המשמעות של הועדות האלו היא מאוד חשובה. זה מן הצד האחד, הדבר השני, אני רוצה לומר שגם אנחנו מכוונים להעצים יותר ולאפשר יותר את ההשתלבות, ככל שהיא ניתנת וככל שמתאפשר לתלמידים שלנו בתוך הקהילה, בתוך מערך החיים הרגיל ובתוך מסגרות החינוך הרגיל. אני גם דרך אגב, אולי לא תהיי בדיון הבא אבל אנחנו נציג גם את העלייה של השתלבות הילדים בתוך המסגרות הרגילות. אנחנו חושבת שזה מהלך נפלא ומאוד מאוד יפה.

אני מתנצלת מראש כי יש ועדות - - -

המילה הזאת, אני רואה את התגובות שלכם מולה, הייתה מילה קשה מאוד, בעיקר לוועדות שהן סטטוטוריות ונכון, נכון, רואים שזה בלבך. רואים.

תראי, אם לא היה לנו שיח פה משותף אז לא הייתי אומרת את הדברים אבל אני גם רוצה להגיד לכם, לפעמים מן הצד השני, הורים שפונים אליי, שפנו למשהו מאוד מאוד קטן ופתאום קיבלו את ההגדרות שאתם נותנים הם ב'שוק' אז אני, כנציגת ציבור, אני באה ואומרת את רחשי הלב של הציבור. לא הכול אני – ואני אומרת לכם עוד פעם, יש דברים שיש לי ניסיון אישי, לי יש ניסיון אישי עם ליקויי שמיעה אבל לי אין ניסיון אישי בשאר הדברים ואני באה להגיד כאן את רחשי הלב של הציבור - - -

מכוונת לנו את התיווך.

כן, כן .

תודה לחברת הכנסת נורית קורן.

אני מתנצלת שאני יוצאת, זה דיון מאוד מאוד חשוב ובדיון הבא אני עושה גם משהו חשוב בוועדה למינוי שופטים, לא יכולה להשאיר את הבמה פתוחה שם.

הוועדה מודה לחברת הכנסת נורית קורן על פעילותה החשובה למען ילדים עם מוגבלויות. אני חייבת לומר משהו, כי אני מקשיבה לכם הרבה, שמאוד חשוב שיש חברי כנסת שלוקחים נושא מסוים ומקדמים אותו, כי אז גם חבר הכנסת לא מתפזר לדברים אחרים וגם הוא ממש dedicated למטרה הזו וזה ייאמר לזכותם. הגברת שביקשה עם הלאפ טופ, רק תציגי את עצמך מולי, הציגי עצמך לוועדה. היא ביקשה מזמן.

אסתר קרמר, אני אמא לשלשה ילדים משולבים בשילוב יחידני, על הספקטרום האוטיסטי, ועוד ילדה אחת עם לקויי למידה והיפר אקטיבית, היא לא יכולה לשבת בכיתה רגילה, נמצאת בכיתת ליקויי למידה, שיושבת בתוך בית ספר רגיל. הילדים האלה אם מדברים על מסגרות קיץ, אין להם מסגרת גם ביולי, לא רק באוגוסט. מן ה-1 ביולי הם לא מסודרים. זאת אומרת שב-31 ביוני היא מגיעה הביתה. זה אומר שחודשיים - - -

רגע, רגע, שניה, בואי, רגע, לא, בואי, קודם כל על הראשון ליולי את מדברת, כי שמענו יוני, - - -

אמרתי 31 ביוני. כמו כל הילדים.

יופי, 31 ביוני. רגע, שניה, ה-30.6. מקובל על הוועדה. רגע, רגע, את מתייחסת לאותה בת שיש לה ליקויי למידה.

כן, זאת אומרת שאין להם בכלל קייטנת קיץ. היא לא יכולה להיכנס לקייטנת קיץ של המתנ"ס או משהו, כי אין לה סייעת, אין לה סייעת, היא לא ילדה שיש לה סייעת והיא לא יכולה להיכנס לשום קייטנה כי היא ילדה היפר אקטיבית מאוד, אז היא לא יכולה להיות בשום קבוצה של יותר מעשרה ילדים, שיש לה היום בכיתה. היא לא יכולה לעשות את הדברים בכיתה גדולה. זה אומר שחודשיים אני צריכה להיות איתה בבית, או בעלי או אני, או שזה תורנויות, אפילו לא לשים אצל סבתא כי היא ילדה היפראקטיבית מאוד, אז רק אנחנו יכולים להיות אתה. זה אומר – ואני לא מדברת על פסח שאפשר עוד להסתדר אבל, החופש הגדול הוא חודשיים, חודשיים שהילדה בבית.

האם הילדה שלך יש לה a.d.h.d.?

כן.

או.קיי, בגלל שאני מכירה את הנושא של הפרעות קשב והיפר אקטיביות, אני חושבת שזה לדיון נפרד. ולא סתם אני אומרת לך את זה כי מה שהועדה הזו עוסקת בו בדיון הזה הוא באמת, ולכן שאלתי כאן לפני כן, מה זה ילד עם צרכים קלים, ואמרו לי מהו ילד עם צרכים קלים ואם אני הייתי רואה אז הייתי מבינה שיש לו צרכים קשים, כאדם מן הישוב, לצורך העניין, שלא נחשף. לכן הנושא שאת מדברת עליו, הפרעות קשב וריכוז, הוא קשור ללקויות למידה, שזה נושא אחר ודווקא חשוב לי שהועדה הזו תתמקד באותם צעירים שסובלים, שוב, עם גרשיים מאוד גדולים לעניין הזה, מנכות קלה. אז אני מודה לך על השיתוף אבל חשוב לי.

יש כיתה ילדים ליקויי למידה.

היא לא בכיתה רגילה.

גם לילדים האלה כי ישנם ילדים שזכאים לשירותי חינוך מיוחד. היא ילדה שנמצאת - - -

תודה רבה על התיקון רחל.

גם בהורים - - -

זאת אומרת שמה שאנו אומרים לך כאן בוועדה זה שברגע שהנושא יתקדם – כמו שהובטח לנו כאן, גם הילדה שלך - - -

הילדים בתכנית - - -

תוכל להיות בתכנית הזו.

את מדברת על לקויות קלות, גם כשדיברו על לקויות - -

אין קלים. אני אמרתי.

רגע, כשדיברו על 'שכיחות גבוהה', 'שכיחות נמוכה', והם מושגים שהם בוויכוח.

יוליה פה והצוות מן ההורים הבינו על מה אני מדברת אבל לא משנה, בסופו של דבר קיבלנו את הפתרון הטוב, וזה מה שרצית. והיא תיקנה אותי – ובצדק. אני חושבת שקיבלנו כאן את מה שרצינו לשמוע ותודה רבה על התיקון. ועכשיו, יוליה, ורק בקצרה.

אני יכולה שניה?

שניה, יוליה, תדבר תמר, אל תדאגי,

לפני שנורית יוצאת.

משפט לנורית.

אני רוצה לחזק את מה שחברת הכנסת נורית אמרה ואני אחזק את זה ממקום אחר. המערכת עובדת, או חינוך מיוחד או שילוב. והדיכוטומיות הזאת מונעת פתרונות לילדים. אנחנו מכירים מקרה שילד שנמצא בחינוך המיוחד עד ל 31 ביולי והאם מוצאת פתרון ברשות המקומית, להמשיך בקייטנה עירונית ויש לו סייעת בחינוך המיוחד אם הוא זכאי, אבל הרשות המקומית לא מוכנה. ופה, ואז - - -

לא מוכנה כי?

קודם כל יש עקרונות שאני עד עכשיו לא מצליחה להבין, שסייעת שעובדת בחינוך המיוחד לא יכולה לשלב את הילד אחר כך בקייטנה העירונית. זו הנוקשות שחברת הכנסת קורן דיברה עליה, שזה כל הזמן 'או או', ואני חושבת שהמערכת צריכה להתחיל לעבוד ב'גם וגם'. הילדים הם לא רק חינוך מיוחד והם גם לא רק שילוב, אנחנו כולנו מורכבים ולכן המערכת לא מצליחה לענות. במקרה הזה אני ורויטל התייאשנו ואמרנו: את תציקי לרחלי ואת יודעת את המקרה, והמערכת חייבת, גם עם השלטון המקומי, להתחיל לחשוב על פתרונות יצירתיים. זה שאת - - -

אנחנו תיכף נשמע גם את השלטון המקומי.

אבל זה לא מדויק לומר שהיא לא יכולה. תקשיבו. כשהילד יושב בכיתת חינוך מיוחד או במסגרת של חינוך מיוחד, בתוך הכיתה הזאת נמצאים לפעמים חמישה ילדים, שמונה ילדים, שנים עשר ילדים, תלוי במורכבות של הכיתה ובאיפיון שלה. ואז, לתוך הכיתות האלו נכנסות סייעות מתגברות. אם ילד אחד בודד משתלב בתוך הקייטנה אבל יש עוד עשרה אחרים שגם הם יכולים להשתלב, אז הסייעת הזו לא יכולה ללוות ילד אחד בודד, היא סייעת של כיתה. נכון שבמסגרת – ובדיוק במקרה הזה שיוליה מדברת עליו, אנחנו באמת בשיח הזה מול השלטון המקומי, למצוא את המענים לאותם ילדים שילכו למסגרות העירוניות ויוכלו להיות שם מלֻווים – אולי לא ברמה האישית אפילו, יכול להיות שקבוצתית, על ידי מישהו שיוכל ללוות אותם בדרך. רק שצריך להיערך לזה.

נכון אז זה בדיוק הזמן שצריך לקחת את כל הקונסטלציה - - -

גם הסייעות כי זה לא הסייעת האישית של הילד - - -

כן, כן, אצלנו - - -

יכולה ללכת אתו לכל - - -

בסדר גמור, היא רק רצתה לומר לך.

אני רוצה לחזק, כולם רוצים לחזק פה אבל, בנושא של ועדות השמה, זה לא כל כך מדויק שההורים בוועדות השמה הם בשיתוף, הם ביחד, כי זה להיפך, אני ממקום אפילו אישי שלי, לא פעם ולא פעמיים הגעתי למלחמות בוועדות השמה כי התעקשתי להשאיר את הילד בחינוך רגיל. ההורים עומדים שם באיזשהו מקום שבו מעמידים אותם ומביאים אותם למצב שהם יבינו שהילד שלהם צריך ועדת השמה. אז מאוד נכון שלא כל ילד צריך – ובמקרה האישי שלי אחרי שלש ועדות השמה לא נתתי לזה להגיע, עד היום אני נהנית, אמנם היום הוא כבר בחינוך מיוחד, אני יכולה להגיד מן המקום שלי שברגע שהוא נכנס לחינוך המיוחד שם הוא התדרדר, כי הוא לא התאים לשם, ועד היום, בגלל שהוא סיים את בית הספר היסודי לא ויתרתי ולא נתתי לוועדות השמה להשפיע עליי, אז עד היום אני נהנית מן הילדים האלה ומן השילוב עם הילדים הרגילים.

כשהבן שלי היה בתוך מערכת של רגילה בחינוך רגיל במערכת רגילה, היום תענוג לראות איך הילדים האלה מגיעים מכל הקצוות של בית הספר התיכון ועדיין מגנים על הילד הזה. כך שבאמת לשלב ילד בחינוך הרגיל הוא הדבר הכי נכון לעשות. כמובן שיש לפעמים – ולא לפעמים כי ברוב המקרים, אבל אם כבר מדברים על ועדות השמה צריך להיות מאוד מאוד קשובים להורים. אני אמא עם כוח, יכולתי להביא את המצב לכך שהשפעתי באיזשהו מקום בוועדה, ואם כבר הרמתי ידיים אז זה היה כי בתיכון באמת לא היה כבר לאן ללכת ואני מסכימה והסכמתי והכל, אבל עד היום אני נהנית מן החוזק שהיה לי כי אני רואה כמה התוצאות היו טובות, וגם זה היה בשביל הילדים, ותמיד המחנכת עד היום, היא כבר בפנסיה, היא אומרת לי שכמו שלבן שלי זה היה טוב, ככה זה היה לארבעים שילדים שלמדו ושילבו בהשתלבות מערכת מיוחדת. כיתה מיוחדת זה הפך להיות. ואלה ילדים אחרים היום.

קודם כל, אני לא יודעת אם את יודעת, אבל את מאוד מרגשת. שמעי, הסיפור מרגש. כל פעם אנחנו יושבים כוועדה וחברי כנסת אבל אמרת דברים מאוד מרגשים, יפים.

ישבתי מול ועדה, הורים שהם באים חלשים וגם ככה אומרים להם: הילד שלכם, הילד שלכם, הוא לא בסדר, הוא לא בסדר, הם יושבים שם חסרי אונים. מאוד מאוד משותקים. מאוד מאוד קל לשנות אותם ולבוא להגיד להם: הילדים שלכם לא בסדר, לא יכולים להיות במערכת חינוך רגילה, מפה אנחנו משלבים אותם במקום אחר. מי שלא חזק ולא יודע לא לוותר נופל בין הכיסאות.

אני רוצה לשאול שאלה את משרד החינוך, האם המדיניות של משרד החינוך היא באמת לשלב את אותם תלמידים בעלי לקויות קלות, בתוך כתות רגילות או שכשמדיניות אתם, כפי ששמענו כאן מן הגברת, נוטים לשלב אותם בכיתות של חינוך מיוחד. מהי המדיניות?

אני אומרת שהמדיניות לא קשורה בשלב הנוכחי, בכלל לעניין של הלקות. הלקות יכולה להיות לקות כזו או אחרת. התיפקוד של הילד יקבע את היכולת שלו להשתלב. ככל שהוא יכול בהחלט נעודד את ההשתלבות שלו.

אז את תשובת המדיניות ענית לי בסוף.

חד משמעית הנטייה היא לאפשר לכל הורה באמת לבחור את סוג המסגרת לילד שלו אז לאט לאט.

מה שאמרת עכשיו, כי גם אם לא התכוונת, אמרת שאין מדיניות.

אין 'לא התכוונתי', כל מה שאמרתי התכוונתי.

יפה, לא, שאלתי אותך על מדיניות ואמרת לי: "אין מדיניות אבל"

לא, אמרתי שאין מדיניות שאומרת לקות קלה כן תיכנס ולקות קשה לא תיכנס. להיפך, התפקוד הוא שקובע. הרעיון הוא שכל ילד שיכול ככל שהתפקוד שלו - - -

עדיף לשים אותו במסגרת של - - -

לאפשר לו, וההורים מבינים שבמקום הזה הוא יכול להצליח, וגם הצוות המקצועי רואה את זה אז בוודאי שזו השאיפה שלנו.

רחלי, נכון שזה לא לדיון של היום אבל אני רוצה לספר לכם - - -

גבירתי, האם את רוצה שנדבר? בואי שבי ליד השולחן.

אני רוצה לספר לך מקרה השבוע. של חברה. הילדה שלה באמת שובבה ושלחו אותה לפסיכולוג וכל מה שצריך, את כל המערך, כדי לתת לה ריטלין. הנוירולוג אמר שהוא לא יודע להחליט, שהיא נמצאת ממש על הגבול. הייתה על הגבול ושלח אותה חזרה לבית הספר ללא ריטלין. המורה עמדה על זה שהיא תקבל ריטלין ועכשיו, חזרו שוב ושוב, והמורה לוחצת יותר מאשר - - -

זה קורה כל הזמן.

זה קורה, בכיתה של שלושים וחמישה תלמידים כשיש איזה שניים שלושה שלוקחים ריטלין אז המורה חסרת סבלנות וחסרת אונים, אני מבינה אותה, שהיא אומרת להורה ושולחת אותם ושוב ושוב, שוב ושוב, לקחת ריטלין, כשהילדה לא צריכה.

אני רוצה לומר כך, אני רוצה לומר כך, - - -

שניה, שניה, שניה, לא.

תודה לחברי "כנפיים".

תודה לחברי "כנפיים".

כל הכבוד.

האמת שאם הייתי יודעת מן ההתחלה אז הייתי מברכת גם אותם, פשוט הסתכלתי עליהם ואף אחד לא אמר לי מיהם, רגע, שניה, אני רוצה בבקשה, הגברת ממתינה הרבה זמן, בואו נכבד. בואי תציגי את עצמך.

שמי תמר ואני מארגון "קשר", גם אמא, לילדה עם צרכים מאוד מורכבים. ואני רוצה להגיד כמה דברים. קודם כל מן הפניות של הורים –ויש לנ וכל הזמן פניות של הורים, עולה תמונה שהיא קצת מטרידה, שהרבה הורים מתלבטים, יש להם ילדים שיכולים להיות משולבים והלקויות הן כמו שאנחנו מדברים עליהן, יותר קלות עם יותר אפשרויות שילוב, וההרים בעצם בוחרים במסלול של החינוך המיוחד או דוחפים את עצמם במסלול של החינוך המיוחד, בגלל שהם אומרים: אנחנו לא נעמוד במה שמסביב, זאת אומרת, לא נעמוד בחופשות, לא נעמוד באורך יום הלימודים, אנחנו לא נעמוד בהיעדר הסעות, אנחנו לא נעמוד בטיפול בילד בלי המערך הזה, כי הילדים שלנו, אין מה לעשות, הם עם צרכים מורכבים בסופו של דבר, זה בדיוק כמו שאמרתן.

כשאנחנו אומרים לקויות קלות במינוחים שאנחנו נוהגים להשתמש בהם אז עדיין כלפי חוץ אלה הן לקויות מאוד קשות, ואלה ילדים שלא יכולים באמת להיות בצהרון הרגיל או בפעילות שאחרי בית ספר הרגילה כמו תנועות הנוער וכו' הם לא יכולים להיות שם בלי התמיכות. ואין להם את כל הזכויות. ההורים הם נדרשים לוותר על כל הזכויות כי הם אומרים: אנחנו לא נעמוד בטיפול בילד ולכן אנחנו בוחרים בחינוך המיוחד כשאנחנו יודעים, שבסופו של דבר אנחנו עושים עוול, גם לילד וגם לחברה כולה. זו פשוט דילמה שהיא לא הגיונית יותר לעמוד בה. זה דבר ראשון - - -

מצד שני, אבל, את אומרת כאן משהו שאני – בתור אחת שהגיעה ממערכת החינוך, אני תוהה איך את רוצה לפתור את זה. כי אם הורה בא ואומר: אני רוצה שהילד שלי ילמד בכיתה רגילה, הילד שלי יכול, הלכו לוועדת השמה, בית הספר המליץ, once הילד נכנס לכיתה רגילה, מה תעשה מערכת החינוך?

כן, אבל אתה ילד שילוב בכיתה רגילה ולכן התמיכות שאתה מקבל אותן בשיגרה אתה צריך להמשיך ולקבל אותן.

אני רוצה להגיד לך עוד משהו, אתמול הייתי בדיון בוועדה לזכויות הילד, עסקנו בחזקת הגיל הרך, זה פשוט 'להבדיל' אבל זה באותו ענין של אותו ענין. ודיברו על אם חד הורית שברגע שהיא הולכת למשמורת משותפת, היא מוותרת על כל הזכויות שלה כאם חד הורית, להבדיל, הנחה בארנונה, כשאם היא הייתה חד הורית לצורך העניין שרק מקבלת מזונות אז היא הייתה מקבלת. אותו דבר פה ו'להבדיל', למה אני אומרת? once אתה בא ואומר: מוכן אני –לצורך העניין פה מדובר על משמורת משותפת עם הגבר, כאן זה לבוא ולשלב את הילד בכיתה, באופן אוטומטי אני מוותר על הזכויות שהיו מגיעות לי אם הילד שלי היה נמצא בחינוך המיוחד. לכן אני תוהה מה הפתרון.

אני חושבת שצריך לדבר בשפה של צרכים זאת אומרת, הילד שלי הוא יכול להיות חלק מן החינוך הרגיל ולהיות משולב עם סייעת ועם תמיכות מבית הספר וכו', צריך לנסות להמשיך לתת לו תמיכות גם בחופשים, בכל מקום שבו בית הספר לא יכול לתת את התמיכה אז צריך לאפשר את התמיכה הזאת ולא להגיד חינוך מיוחד זה חינוך מיוחד ושילוב זה שילוב.

הבנתי. הבאת כאן נקודה מעניינת.

רק נקודה נוספת, אם כבר נתנו לי, שוב, עלה פה הסיפור של ועדות השילוב ואני אגיד במשפט אחד. רחלי ומשרד החינוך מכירים את העמדה הזאת של "קשר" בנקודה הזאת. ההורים הם המומחים לילד שלהם. יש רופאים ויש פסיכולוגים ויש עובדות סוציאליות וכל המערך הזה הוא מבורך והוא מבין – אין פה ספק אבל, בסופו של דבר, בילדה שלי, הספציפית – לא בלקות הספציפית אלא בילדה שלי, אני אלופה, אני יודעת הכי טוב ולכן, כשאני מגיעה לוועדת ההשמה צריך להקשיב לי כמומחית ולא כאמא.

האם את מרגישה שוועדות השמה לא שומעים את קול ההורים?

לא שהם לא שומעים את קול ההורים אלא שהם לא רואים בהורה מומחה. זאת אומרת, יש את צוות המומחים ויש את ההורה, שהוא משלב את הרקע שלו ואת האהבה שלו ואת הדברים האלה. ונכון, יש לו רגש ויש לו אהבה אבל יש לו מומחיות. הוא מומחה. הוא מומחה כמו יתר המומחים ואני חושבת שמשרד החינוך צריך לתת לתפיסה הזו לשקוע ולראות את ההורה כמומחה לילדו.

דבר שלישי שאני מעלה כנקודה, דובר פה על שילוב חינוך מיוחד ומה שביניהם ושוב, אני מביאה את המקרה הפרטי שלי, ילדה עם לקויות די קשות. אמרו פה לפניי ואמרו מאוד מאוד יפה, מי שנרתע מן הסיפור של השילוב הוא הרבה פעמים הגן או הכיתה הרגילה וגם הילד זאת אומרת, יש פה התעלמות הדדית מן הסיפור הזה. אני זכיתי לחיות בקיבוץ ולכן הילדה שלי שנמצאת בחינוך המיוחד כל השנה בימים הבודדים שהיא נמצאת בחופשה, בימי ששי, היא נכנסת לגן של הקיבוץ והיא חלק. זה באמת דבר שהוא מדהים. שוב אני אומרת, לקויות קשות, פיגור שנקרא פיגור קשה, קשיים קשים מאוד, הילדים רואים בה חלק בלתי נפרד מחברת הילדים ומי שרואה את זה פשוט נדהם. אנחנו מדברים פה על "קל", "קל", "קל" אבל אפילו בלקויות הקשות רואים מה זה עושה לכולם, אז שילוב, הוא הדבר הכי נכון, אפילו בלקויות הקשות, זה חזון אחרית הימים, בגלל שאני יכולה - - -

רשמנו את הערותייך הנבונות וגם - - -

משפט אחרון. בגלל שבורכתי בקיבוץ יש לי את האופציה אבל, אולי יום אחד באחרית הימים ולפרוטוקול, משרד החינוך יקח על עצמו גם את הדבר הזה, של שילוב בימים מסוימים, בשעות מסוימות, בחופשים מסוימים, גם ילדים שהם עם הלקויות הקשות בחינוך הרגיל, וזה יתן הרבה לכולם.

תודה רבה. אני רוצה לשמוע את הגברת שעוד לא דיברה, הציגי את עצמך.

לאה פרנקל, הסתדרות המורים. קודם כל, הדברים שההורים אומרים מאוד מרגשים - - -

כן, אני גם חייבת לומר לך, ראיתי אותה והיא כל הזמן מחכה כל כך יפה אז הייתי חייבת לתת לה לדבר אבל, אני רוצה לומר לך 'יישר כוח', וכל הכבוד על הפעילות שלכם. שלא תחשבו שכשאתם מגיעים לפה אז זו רק עוד ועדה ששומעים, כי אנחנו באמת מקשיבים לכם והשיח הזה הוא מאוד מאוד חשוב. תודה. סליחה.

הקדמת אותי קצת. אני אשלים. גם העובדה שכאן במקום הזה, הקשב הוא כזה, במהות של המפגש, זה מעיד משהו על המשתתפים ועל משרד החינוך. אני מוכרחה להודות שהייתי גם מנהלת בית ספר ויש לי כמה הערות על ועדת השמה שאני כרגע לא אעיר, אבל אני חייבת לומר דבר אחד להורים: עם ההקשבה, ועם הקשר הבינ-מקצועי בינינו, כן, זה קשר בינמקצועי, מפני שאת מומחית ואני מומחית, זה לעולם לא מאבקי כוח, גבירתי, זה לא מאבקי כוח, זה הילד עומד ואנחנו חושבים ביחד מה טוב בשבילו, באמת, באמת. את זה אני אומרת מניסיוני עם אלפי ועדות השמה, אלפי ועדות השמה.

אני רוצה לומר משהו לטובת המורים, גבירתי יושבת הראש. מכאן תצא הבשורה על מעמד המורה, אם אנחנו נשמיץ את המורים ונגיד - - -

ממש לא בוועדה הזו, אנחנו לא משמיצים אף אחד.

אם אנחנו "המורה כך אמר", "המורה כן הכריח" ו"המורה אמר" – למורה אין זכות, לא מקצועית ולא מוסרית לשלוח לילד לקבל ריטלין, על כורחם של ההורים ועל כורחה של מהות ההפרעה שלו בכלל. זה משהו לגמרי מקצועי. זה גם מנוהל אדמיניסטרטיבית כך ובאופן חוקי ככה, שלמורה אין נגיעה בעניין. אלא אם כן "המורה מבקש ש", אבל אני לא נכנסת לזה, אני רוצה שההידברות כאן, השיח הזה, יכלול גם את הקדקוד השלישי שהוא מחוייב המציאות והוא המורים.

אתם מדברים על הארכת יום הלימודים, אתם מדברים על הקייטנה. מי יעשה את העבודה הזאת? מי יעשה את העבודה הזאת? יעשו אותה המורים והמנהלים. המורים והמנהלים והסייעות, כמובן, בלעדיהן אי אפשר, אי אפשר. אני רוצה את המורים בתוך השיח הזה, בתוך ההידברות הזאת. כי אחר כך תיווצרנה בעיות שלא נוכל באופן פרקטי ליישם את המדיניות, את הדברים, זה דבר אחד.

ועוד דבר, גבירתי יושבת הראש, אני מבקשת שבתוך ועדות החינוך, ההתייחסות אל המורים ואל מה שהם עושים תהיה התייחסות של כבוד. אני לא יכולה להביא הנה מקרה פרטי ולעשות הכללה על כל המורים, זה לא כל מורי ישראל. תאמינו לי, יושבים בבתי הספר אנשים שעושים – ואני לא אגיד עבודת קודש, אבל עושים עבודה נאמנה. עבודה אוהבת. האנשים האלה מכילים את הילדים שלכם שעות. באמת. ומשאת נפשם היא לקדם אותם אז אני רוצה שנדבר על המורים בהתייחסות של כבוד אל מקצוע שלהם.

חלילה, אף אחד, לא היה כאן, לא שמענו כאן מילה אחת, שניה, שניה, לא שמענו כאן מילה אחת נגד המורים.

המקרה שלנו התייחס לזה שהמורים - - -

להיפך. תודה רבה, הבהרת את הנקודה. רגע, רגע, לא, לא, שניה.

רק משפט.

אז משפט ואור יצחקי מעמותת "מקום לכולם".

אני רוצה רק משפט.

תסיימי משפט.

ממש משפט קצר כי אני יודעת שהזמן קצר. שילוב זה הדבר הנכון, חינוך מיוחד זה הדבר הנכון. חבר'ה, אין דבר נכון, יש את הילד ומה שמתאים לו, אז בואו, אם אנחנו רוצים להיות מומחים ומקצועיים ביחד, בואו נחשוב על שיתוף פעולה.

זה באמת המקרה שלי שנתתי פה דוגמה, אולי זו היתה טעות אבל הייתה פה מלחמה מאוד גדולה, ואם לא מנהל בית הספר והמורה היו מסכימים להכיל את זה אז זה לא היה מצליח. ואני אמרתי בפירוש שעד היו אני מתקשרת למורה, אני שולחת לה תמונות של הכימיה הזו ושהיא דאגה לזה, שאפילו שהיום הילד במצב מאוד מאוד קשה, הם עדיין באים ומתאחדים כולם ובאים להיות איתו. וזה 'שאפו' למורה, 'שאפו' למנהל והלוואי ובאמת כולם היו כאלה, אז היו מקבלים את הילדים האלה שכן יכולים להיות בשלוב, היו מקבלים אותם.

כן אורי יצחקי מעמותת "מקום לכולם", אם אפשר רק בקצרה.

שלום, רציתי לדבר על עצמי, פחות או יותר איך אני הייתי במערכת החינוך, כשאני הייתי במערכת החינוך – ואתם מדברים על שילוב של תלמידים במערכת החינוך המיוחד, נכון?

לא, במערכת החינוך הרגיל אבל, בוא, כבר הגעת.

רציתי להגיד על איך אני הייתי פחות או יותר מבחינה חברתית. אני מתמודד עם תסמונת אספרגר והרגשתי פחות או יותר שמסתכלים על אלה שעם האספרגר, מתייחסים אליהם כאל כלום, התלמידים בכיתה. אני חושב שאפשר יותר לעשות הסברה כדי שיותר יהיה שילוב, ואפשר יותר לעבוד שלא יהיו מחיצות, כי אני הרגשתי שיש מחיצות, בין כיתת התקשורת לבין הכיתה הרגילה, - - -

מה היא כיתת תקשורת?

זו כיתה של חינוך מיוחד.

אז איך כיתת התקשורת מגיעה?

זו כיתת חינוך מיוחד בתוך בית ספר.

אני יודעת שיש כיתת תקשורת אבל - - -

כיתת תקשורת היא מאופיינת עם ילדים - - -

שנמצאים בתוך בית ספר רגיל אבל אני שאלתי באיזה שיעור נגיד - - -

אבל הם של חינוך מיוחד.

מה זאת אומרת, מתי הם משתלבים?

כן, נגיד.

קודם כל במערך הבית ספרי - - -

במערך הבית ספרי זה ברור.

אבל אורי יכול לפרט.

אז היו מקצועות שבהם הוציאו אותי מן הכיתה, לא למדתי את כל המקצועות בכיתה. נכון שעבדו אתי אבל על הצד החברתי פחות עובדים, בבתי הספר, - - -

על הצד החברתי אתה מדבר על השאלה איך שאר התלמידים בכיתה מקבלים אותך?

אני מדבר על זה וגם על זה שיש כאלה עם לקויות למידה שנשארים קצת מאחור בבתי הספר. אני מרגיש שקצת נשארתי מאחור והיום אני צריך להסתבך עם ביורוקרטיה של בטוח לאומי, למצוא לי מקום שיעזור לי.

בן כמה אתה?

עשרים ואחת, אני אחרי גיל תיכון.

ומה אתה עושה היום?

אני עושה שנה שנייה של שירות לאומי.

אה, הבאת לי אתמול - - -

כן, הבאתי לך את זה אתמול.

נכון, אז שמע, בגלל שיש לך עניינים שהם אישיים יותר, בוא, אני אדבר אתך בסוף הוועדה, בסדר?

בסדר.

כרמל אבגד.

שמי כרמל, אני מאלו"ט. רציתי שלושה משפטים קצרים. אחד, לגבי החופשות של המשולבים יחידנית. עד כמה שאנחנו יודעים משרד החינוך אכן אישר סייעת והורה לרשויות המקומיות שהסייעות המשלבות יעבדו גם בחופשות אבל, הרשויות מאשרות את זה רק כשיש מסגרת של קייטנה. אפשר לעשות תכניות מובנות פר תלמיד בשביל שהסייעות ילוו את התלמידים המשולבים לאורך כל החופש הגדול. על זה צריך לעשות עבודה מול מרכז השלטון המקומי וחבל, כי משרד החינוך מעביר את כל התקציב לרשויות המקומיות עבור כל שני עשר החודשים, וחבל לא להשתמש בו. צודקים ההורים והארגונים שאמרו שהילדים המשולבים יש להם חופשים מאד מאוד ארוכים, ואם יש תקציב אז חבל שלא להשתמש בו.

לגבי החינוך המיוחד בחופשות, עד כמה שאני יודעת, עדיין אין תיקצוב להזנה בחופשות. תקציב ההזנה בשנים האחרונות עלה והותאם הרבה יותר לעלויות האמיתיות, אחרי הרבה מאוד שנים וכל הכבוד למשרד החינוך שהעלה את זה. בחופשות עדיין ההורים נאלצים לשלם את ההזנה ואני - - -

רגע, שאני אבין את הנקודה הזו. זאת אומרת, שאנחנו מדברים על אלה שעד ה-15.8.

ההורים משלמים עבור ההזנה.

אין הזנה, דיברתי על זה בהתחלה ואמרתי שזה חלק מן המערך שצריך לארגן.

אז את אומרת שזה משהו שבהחלט יטופל.

מערכת הזנה, טיפולים פרא רפואיים.

גם הפרא רפואיים שדיברנו עליהם.

בעיקר כשאנחנו מדברים על יום לימודים ארוך, הם חייבים לאכול ואין הגיון שלאורך השנה תהיה הזנה ורק בחופשות לא תהיה הזנה.

דבר אחרון, אני רוצה להגיד משהו טוב. אנחנו מרגישים שהאגף לחינוך המיוחד – ולאחרונה גם מרכז השלטון המקומי עושים עבודה על מנת שבתי הספר יעבדו גם בחופשות. מגוייסים, עובדים – לא שזה עובד מאה אחוז אבל בהחלט, האגף לחינוך המיוחד ומרכז השלטון המקומי, שהוציאו ביחד הנחיה, עושים עבודה מאד משמעותית ואני רוצה לנצל את ההזדמנות להגיד פה תודה, תודה רבה.

תודה רבה. אני רוצה רק לשמוע את הנציגה של השלטון המקומי, ורק כדי לעשות לך איזשהו update כי את ההתחלה פיספסת. דיברנו בעיקר על החיבור בין השלטון המקומי למשרד החינוך בנושא של הכנת התכנית לקראת הקיץ תשע"ו, האם את מעודכנת? ספרי לנו אולי מה ואיך הקשר ביניכם לבין משרד החינוך, כי אנחנו קצת הבענו דאגה לכך שלא היית בהתחלה ולא ידענו עד כמה, אז בואי, האירי את עינינו, האם הקשר ביניכם רצוף, היא אומרת שהעבודה היא מול מיכל מנקס, שממונה על תחום החינוך, האם יש איזושהי בעיה או משהו שהוועדה צריכה לדעת? אם את יכולה להתקרב אל המיקרופון שנוכל לשמוע אותך.

ככלל מתקיימים קשרי עבודה שוטפים, יומיומיים, שבועיים, חודשיים, ישיבות של מטה מול מטה, גם עם האגף לחינוך מיוחד, גם בהיבטים של הנגישות וגם בהיבטים של הסייעות, של הסעות, הזנה, כל הרצף, ועדות ההשמה, ממש על כל הרצף, מן הגיל הרך ועד לסיום הלימודים.

'בגדול', השלטון המקומי מונחה על ידי משרד החינוך, שהוא הזרוע שאומרת לנו איך צריך להתנהל, איך צריך להעסיק סייעות, כמה זמן צריך להעסיק סייעות - - -

הסייעות וההסעות הן לא מה שרציתי - - -

אני רק נותנת דוגמה

אני רוצה דווקא - - -

כדוגמה לאופן שבו השלטון המקומי מתנהל, זו היתה סוגייה מאד משמעותית ואקוטית, עד שהבאנו למצב שבו הסייעות מועסקות גם בקייטנות ולא רק עד סיום שנת הלימודים וגם בחופשות. זו היתה סוגיה גדולה וכבדה שנפתרה שנה שעברה במאמץ משותף עם ההסתדרות. 'בגדול' השלטון המקומי מעוניין שהילדים שצריכים עזרה יקבלו את העזרה, אם זה בחינוך רגיל ואם זה בחינוך המיוחד.

או.קיי., ביקשת, כן, רק תציגי את עצמך.

אני חני מעמותת "ביחד" אנחנו מלווים ילדי שילוב, ילדים שמשולבים יחידנית, כבר שמונה שנים. יש התקדמויות אבל עדיין מה שנאמר פה, שמשלבים ככל שהילד יכול - - -

מה העמותה עושה?

אנחנו מלווים ילדים, היו לנו במשך שש שנים מרכז טיפולי של ילדים, אנחנו עשינו את ה case manager שהדרכנו את הצוות בתוך המסגרות, הדרכנו את הסייעות, הילדים היו מגיעים אלינו אחרי הצהרים למרכז הטיפולי, שקיבלו את כל הפרא רפואי - - -

האם יש לכם מרכזים בכל הארץ?

המרכז הטיפולי היה בירושלים, - - -

אחד?

כן, מרכז טיפולי לילדי שילוב, לצערנו סגרנו אותו כי לא היה תקציב ממשרד החינוך או מכל מקום אחר, שילדים יכולים להגיע לקבל את הפרא רפואי במקום אחד, כי הילדים מגיעים הביתה באחת - - -

האם כרגע המרכז שלכם סגור?

סגרנו את זה השנה, לא פתחנו את זה השנה, נדרש תקציב מאד גדול ולא רצינו לבקש מן ההורים לכסות את התקציב. הפתרון היה שהילדים לומדים עד שתיים שתיים, אחת וחצי עד עכשיו, והיו מגיעים בשתיים וחצי אלינו לקבל טיפול פרא רפואי, לקבל קריאה וחשבון, אנחנו ליווינו אותם בתוך המסגרת עצמה גם - - -

מאיפה היה התקציב שלכם חוץ מן ההורים?

פרטי.

מתורמים.

מתורמים.

ומה עם תקציב של תמיכות, האם לא הגשתם?

לתמיכות? אנחנו נסינו להגיש למשרד החינוך כדי לקבל משרד טיפולי - - -

יש למשרד החינוך תקציב תמיכות לעמותות, יש גם אגף ברשות, הייתי חברת מועצת העיר תל אביב ואותם ארגונים שהיו קיימים אצלנו גם הם הגישו לתמיכות. ואז אם עמותה, למשל, הרשות נותנת לה פטור מארנונה, כמו שהיה קורה בתל אביב כשאני הייתי. גם תקציב תמיכות של משרד החינוך, למשל, יש עמותה כמו "שמע" שאני מלווה, עמותה של חרשים, שמקבלת – לא מספיק כמובן, מקבלת מעט אבל עדיין זה מתקציב התמיכות של המשרד.

צריך להיות מוּכָּר שהילד מגיע למרכז טיפולי, אני מכירה את ההורה, משתיים וחצי מסתובבים ממסדרון למסדרון פרא רפואי כשזה צריך להיות ממוסד. גם כשמסתכלים על שילוב, להגיד "ככל שהילד יכול" זה לא נכון, שילוב זה שאנחנו צריכים להתאים את עצמנו לילד ואילו הילד לא צריך להתאים את עצמו לסביבה. הסביבה צריכה להתאים את עצמה לילד וזה אומר, שאני יושבת עם מנהלים והם אומרים: למה שאני אקבל את הילד? אין לי שום תמיכה, אני לא יודע מה לעשות אתו, אני לא מכיר, אני לא יודע, הוא מרגיש חסר אונים, הוא לא יודע, למה שהוא יקבל אותו? המורים, הם לא רוצים לקבל אותו, ההורים דופקים על דלתות כדי שיקבלו את הילד שלהם לגן, המורים אומרים: אנחנו לא יודעים מה לעשות אתו. אנחנו לא יודעים מה לעשות, למה שתגיעו, אנחנו לא יכולים. צריך לתת - - -

תסכמי כי אנחנו מוכרחים לסגור את הדיון בעוד שלש דקות.

חשוב להסתכל לא על "ככל שהילד יכול", כשמגיעים לוועדת השמה אז לא צריך להיות "ככל שהילד יכול", כי אם אנחנו נתאים את עצמנו אז הוא יוכל יותר.

זה ברור ודיברנו כאן על הנושא של ועדת השמה. חבר הכנסת ג'נאים, האם אתה רוצה להתייחס לפני שמשרד החינוך מסכם?

אני מאחר וכמו בכיתה, מי שמאחֵר אז אין לו רשות לדבר אבל, ביום הזה אני חושב שכל הפעילויות, אנחנו פה גם כנבחרי ציבור, אם יש בעיות כמו שהזכרנו אבל בקשר לכלל, שהמערכת, המסגרת, היא שמתאימה את עצמה לילד משום שהילד יש לו פוטנציאל ויש לו את היכולות אבל שנקבל אותו, שניתן לו את כל הנגישות בכל המובן שלה, כדי שיוכל לממש את הפוטנציאל שלו וזהו, נשמע את משרד החינוך.

תודה רבה. אז בבקשה, משרד החינוך, משפט סיכום והיערכות לקראת מה שהחלטנו בתחילת הדיון.

קודם כל מתוך הקשבה ומתוך המקום של השיח לומר תודה לכל מי שיושב כאן, על דיון מקשיב ומכיל.

אני רוצה כן לומר שבאמת אחד האתגרים הגדולים שניצב בפנינו הוא מהלך יחד עם החינוך הרגיל, עם מערכת החינוך הרגילה, שמשלבת וקולטת ומכילה את הילדים עם הצרכים המיוחדים במסגרות השונות, כדי לעשות את התהליכים האלה, הם לא תהליכים פשוטים אבל, אני בהחלט מסכימה שעוד יש דרך ויש לנו עוד מה לעשות. והאמת היא, שכשנעבור לוועדה הבאה, ורצינו שם להציג את האתגרים בחינוך המיוחד, אז הנושא הזה של השילוב וההשתלבות והמודל שאנחנו היינו רוצים להשיג אותו, יעלה שם ואנחנו נספר עליו.

לגבי הארכת חופשת הקיץ, אמרתי, אנחנו - - -

נתתי פה זמנים בתחילת הישיבה. הועדה הזאת תתכנס שוב. אני רוצה לעשות סיכום כי אנחנו צריכים לפנות את החדר ולעבור לוועדת החינוך, שם נמשיך. קודם כל אני באמת מודה לכולכם, גם למשרד החינוך, גם לנציגי ההורים, גם לנציגי העמותות שנמצאים כאן וכמובן לחברי הכנסת.

אני אעשה איזשהו סיכום, חלק לפי מה שכתבו פה וחלק שאני אוסיף.

כמובן שאני רוצה לציין בסיפוק את הרוח החדשה שנושבת במשרד החינוך. נראה באמת שאתם מגוייסים לטיפול בנושא הזה. לדעתי, אבן הבוחן הכי טובה היא לשמוע מן ההורים כי ישבתי בוועדות חינוך עם נציגי הורים שבואו נגיד, שהצפרניים נשלפו אבל פה היתה אוירה חיובית וזה מעיד גם על העבודה הטובה שאתם עושים.

כמובן שאני רוצה לציין את הפתרונות שהעלו כאן ושוב, כאן את יכולה להגיד להורים שנמצאים אתך בקשר, שהוועדה הזו תתכנס בתחילת פברואר, משכתי עבורך קצת, לא בסוף ינואר אלא בתחילת פברואר, כדי לשמוע את הפתרון לחופשת הקיץ וגם לחופשת פסח, כמו שאמרה הנציגה של אקי"ם ובצדק, צריך למצוא את הפתרון. אני יודעת ששר החינוך הקדיש לנושא של לקויות למידה, צרכים מיוחדים והחינוך המיוחד מיליארד שקלים, אמרנו את זה ואני חושבת שהכסף, לפחות הפעם, הוא לא הבעיה כי הבעיה היא התכנית.

שזה יילך למקום הנכון.

וזה יילך למקום הנכון. זה "צבוע" לנושא הזה. כאמור, לסיכום, אנחנו ניפגש פה בתחילת פברואר, אנחנו נדון שוב בתכנית, גם לחופשת הקיץ וגם לחופשת פסח, אני מאד מקווה לראות את כולכם, אבל אני מצפה מכם לתכנית פרגמטית, תכנית שתיתן פתרון וכמובן יחד עם השלטון המקומי, כמו גם פתרון למה שאת העלית, הענין של לקויות למידה.

עוד משהו שחשוב לנו כוועדה, ולרוח הועדה, כפי שנאמר כאן גם על ידי ההורים, הנושא של וועדת החינוך ובכלל, אנחנו כמחוקקים ונציגי ציבור, חשוב לנו שהמסר לפיו ילד שמסוגל לתפקד במסגרת רגילה, והוריו רוצים – למרות שכמו שאמרנו, הם מפסידים את חבילת ההטבות, אני קוראת מפה, גם למורים וגם לצוות החינוכי בבתי הספר, ממקום מאד חיובי, לתת לאותם תלמידים את האפשרות להשתלב בכיתות רגילות ולשלב אותם בחינוך, כי היתרון הוא לא רק לתלמיד אלא לכל הכיתה ולנו כחברה, בטח בתקופה כזאת שאנחנו כל הזמן מדברים על אנשים עם מוגבלויות ועל הצורך שלנו כחברה, לשלב אותם. חברה רגילה ועצמאית לכל דבר.

אני מודה לכולכם שבאתם, אנחנו ניפגש, תודיעי גם להורים. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:58.