הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 37

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, כ"ג בטבת התשע"ו (04 בינואר 2016), שעה 11:00

הצעה לסדר היום בנושא: "מצבם הקשה של מעונות היום והחינוך בגילאי 3-0 כפי שעולה מהדו"ח של מכון ברוקדייל שפורסם בסוף השבוע האחרון"

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

מרדכי יוגב

אורי מקלב

מנואל טרכטנברג

חיים ילין

רחל עזריה

גלית יעקובוב - מנהלת אגף מעונות יום ומשפחתונים (בהטלת תפקיד), משרד הכלכלה

מרצדס צרפתי - מנהלת תחום מטה, האגף למעונות יום ומשפחתונים, משרד הכלכלה

שירה קוה - דוברת משרד הכלכלה

סימה חדד מה יפית - מנהלת האגף לחינוך קדם-יסודי, משרד החינוך

רות דיין מדר - מנהלת מחלקת חברה, ממונה כלכלה, מרכז השלטון המקומי

דר' יצחק קדמן - מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד

עו"ד שני רוזנבליט שמעונוביץ - אם לילדים בגילאי גן, פרקליטה בפרקליטות מחוז ירושלים

סימה שהינו - מנהלת התחום הפדגוגי של הגיל הרך, עיריית ירושלים

דר' יעל דיין - בית הספר לעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית

דר' סמדר מושל - חוקרת מדיניות חינוך לגיל הרך, האוניברסיטה העברית

דליה בן רבי - חוקרת בכירה, מכון ברוקדייל

ליאת סיקרון - חוקרת, מכון ברוקדייל

רונלי רותם - חוקרת, מכון ברוקדייל

מרים נבות - מנהלת מרכז אנגלברג, מכון ברוקדייל

נעה בן דוד ג'רסי - מנהלת היחידה לגיל הרך, "אשלים" ג'וינט ישראל

דניאלה בן עטר - נציגת קרן ברנרד ון-ליר בישראל

יערה שילה - רכזת תכניות מנהלות מעון, מכללת "אפרתה" להכשרת מורים, יו"ר פורום הקואליציה למען חינוך מלידה

פז כהן - יו"ר ארגון ההורים בירושלים וחבר בפורום וועדי ההורים

נורית טננבוים - מנהלת רשת הגיל הרך, ארגון נעמ"ת

זהבה סרמונטה - מפקחת "אמונה"

ורד טיידי - מנהלת מעון "נאות מרגלית"

יעל שמרגד - מנהלת "נשי חרות" בישראל

רחל קוזניץ - מחנכת, "נשי חרות"

ענת שחף - יו"ר ועד עובדות "נשי חרות"

עו"ד קרן איוס - יו"ר "חיבה" - ארגון הגנים הפרטיים

לירון לנקרי - מנהלת משרד "חיבה" - האיגוד הארצי לגנים פרטיים

דר' שולמית ביסמנובסקי - יו"ר ארגון גני הילדים הפרטיים

נטע ליפשיץ - מזכירת ארגון גני הילדים הפרטיים

חנן דגן - מנכ"ל ארגון גני הילדים

רבקה פישמן - מנכ"לית רשת "התחלה חכמה" - מעונות יום, החברה למתנ"סים

משה סוויסה - מנכ"ל עמותת "יובלים" - רשת חינוך לגיל הרך

תמר אלמוג - האגודה למען הילד בגיל הרך

שמחה סחר - האגודה למען הילד בגיל הרך

יהודית לוי - רכזת בתכנית "אם לאם", מוסמכת אוניברסיטה בתכנית שוורץ

רננה שטרן - גננת, מוסמכת אוניברסיטה בתכנית שוורץ

רוית איטח - מנהלת מעון יום, "שנה שנה", מוסמכת אוניברסיטה בתכנית שוורץ

פנינה חרר - מנהלת מעון "קנגורו" מינהל קהילתי דרום, ירושלים

ליאת גלנץ - מנהלת מעון

חנה וקסמן - מנהלת מעון

ציפי ביטון - מנהלת מעון

ורד טיירי - מנהלת מעון מושב אחיעזר

אילנה טיירי - מטפלת לגיל הרך

ראומה שלזינגר - "כוח לעובדים"

דליה קופרלי - "כוח לעובדים"

אביבה ברעם - לוביסטית (פוליסי) נעמ"ת, אמונה, נשי חרות, ויצ"ו

גיל פנחסי - המשמר החברתי, הכנסת

שמרית גיטלין שקד

תמי ברנע

ר.ל., חבר המתרגמים

"מצבם הקשה של מעונות היום והחינוך בגילאי 3-0 כפי שעולה מהדו"ח של מכון ברוקדייל שפורסם בסוף השבוע האחרון"

בוקר טוב לכולם. ברשותכם, אני מבקשת לפתוח את דיון הועדה. הדיון היום עוסק בנושא של מעונות היום. הוא אמנם דיון שתוכנן לפני כחודשיים, שאז התחלנו קצת להעמיק בנושא, והיום הוא מתקיים במסגרת הצעה לסדר היום, על מצבם הקשה של מעונות היום והחינוך בגיל 0-3, כפי שעולה מהדוח של מכון ברוקדייל שפורסם בסוף השבוע האחרון, אבל יש פה טעות, זה פורסם בעצם בספטמבר, פשוט אי אפשר היה לתקן את זה במערכת וכפי שאתם הגשתם את זה בכנסת - - -

הצעה לסדר.

נכון.

הצעה לסדר תלתה תקוות, היום, - - -

נכון, נכון.

זה עבר - - -

בכל אופן, הנושא עבר כפי שהוגש במליאה ולכן זה מופיע כך אז שלא ייווצר בלבול.

של מי הייתה ההצעה?

של חברת הכנסת רחל עזריה, חברת הכנסת תמר זנדברג וחבר הכנסת אורי מקלב. סוגיית מעונות הום היא סוגיה באמת כבדת משקל, אנחנו כבר במשך תקופה ארוכה – אני חושבת שגם ברמה הציבורית, נוגעים בכל העניין של מעונות היום, סוגיית הפיקוח על מעונות היום, ההיצע שיש בשוק ואיזה נתח של אוכלוסייה נדרש בעצם, למצוא מענים במעונות שאינם מפוקחים. אנחנו יודעים שסדר גודל של 20%-23% מכלל הילדים נמצאים במעונות מפוקחים, אנחנו מדברים על כחצי מיליון פעוטות שבעצם נדרשים למסגרת, כל היתר נמצאים במסגרת פרטית או בבתים עם ההורים.

הרעיון הוא, כפי שאני תמיד מציגה אותו, הוא קודם כל בתפיסה, ואני חושבת שמה שקרה זה שהתפיסה השתנתה. אם פעם אנחנו הכנסנו ילדים למעון – לפחות מבחינת משרד הכלכלה, אז זה היה יותר כדי לאפשר או לעודד נשים לצאת לשוק העבודה, והיום אין ספק, אני חושבת, בליבו של איש, שגם מגיל לידה עד שלש זו מערכת חינוכית וכך היא צריכה להתנהל. כשאנחנו תופסים את המערכת של המעונות כמערכת חינוך אז יש הרבה שאלות שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו מבחינת האופן שבו הדברים מתנהלים היום.

גם מן הדוח וגם ממסמך שקיבלנו מן הממ"מ וגם בכלל, מהיכרות עם השטח, אני חושבת שהשאלות המרכזיות שעולות הן בנושא הסגל שנמצא במעונות, מעבר להיצע וכל הדברים הטכניים שציינתי, זה עניין הסגל שנמצא במעונות, הן מבחינת ההכשרה, הן מבחינת המעמד שלו, הן מבחינת השכר שלו, הן מבחינת היחס בין מטפלת או מטפל למספר הפעוטות בקבוצה ואנחנו אמנם נפתח פה את הדיון, אבל אני חושבת שבשלב ראשון, אם אנחנו נעסוק בסוגיית התפיסה של המעונות כחינוך, ובתפיסת הסגל שנמצא במעונות כמחנך, ומשם ננסה לפרק את מה שאנחנו רוצים לבנות כתהליך, אז אנחנו נעשה צעד משמעותי קדימה לשינוי מצבם של המעונות היום.

אני רק אומר במאמר מוסגר, רגע לפני שנפתח את הישיבה באופן רשמי, חבר הכנסת חיים ילין וגם אנכי, הגשנו ביחד וכל אחד בנפרד, הצעת חוק בנושא של פיקוח מעונות היום, שהיא בעצם אמורה לתת מענה גם מבחינת הפיקוח עצמו אבל גם מבחינת ההיצע; הכשרה של יותר מעונות שיהיו מפוקחים ויוכלו בעצם להוות פתרון עבור ההורים, אז שתדעו שגם זה נמצא אי-שם ברקע.

חברת הכנסת רחל עזריה, האם רוצה לפתוח?

קודם כל תודה רבה על הדיון ותודה רבה על ההירתמות. אני יודעת שהנושא בלבך וכמו שאמרת, זה באמת נושא שהפך להיות על סדר היום הציבורי, ואני חושבת שזה אחד הדברים הכי חיוביים שיכלו לקרות לנושא הזה.

לפני שבע שנים, כשנבחרתי להיות חברת מועצת העיר צעירה בעיריית ירושלים, אני ביקשתי את תיק הגיל הרך ולא היה דבר כזה ואמרתי: אני רוצה את גני הילדים, את מעונות היום ואת טיפות החלב, אז שאלו אותי אם אני רוצה גם את השירות הוטרינרי, הם גם קטנים, חמודים, הולכים יחד. אף אחד מעולם לא ביקש טיפות חלב או מעונות יום, זה נושא שבכלל לא היה ועכשיו אנחנו רואים שזה נושא שהוא לגמרי, ככה, נמצא על סדר היום וזה מצוין.

סליחה.

כן.

מי טיפל? תחת מי היו המעונות בירושלים?

זה היה - - -

משרד החינוך?

השירות הווטרינרי וטיפות החלב היו בבריאות הציבור, הם היו ביחד בבריאות הציבור, מעונות היום היו כאילו ברווחה, כן, נכון, יש לנו פה שותף למועצת העיר ירושלים, חבר הכנסת מקלב.

אני רוצה שנייה להסתכל על הנושא הזה של 0-3 מן הזווית של ההורים. נולד תינוק במזל טוב, שמחה גדולה בטח בילד ראשון, יש חרדה מאוד מאוד גדולה סביב הטיפול ברך או הרכה הנולדים, יש כמה חודשים שנשארים בבית, סוף סוף מתאקלמים, מבינים מה צריך לעשות והאמת היא שמן הרגע שהתינוק נולד מבינים שצריך לרשום במסגרת. כי קודם כל אין מספיק מסגרות, בואו נתחיל מזה, אנחנו כולנו יודעים, את לא מתכננת. תמיד היינו צוחקים שבחו"ל רושמים למסגרות לפני שהילד נולד אז הגענו לזה, אנחנו בעצם כולנו, - - -

לא חרדיות.

כל המסגרות. מסגרות אפס עד שלש היכולת, פשוט צריך לתפוס מקום, וזה בגלל השינויים בשוק התעסוקה, שיש הרבה יותר אימהות שיוצאות לעבוד, ובאמת, לבד מן המיגזר הערבי, במיגזר החילוני, דתי, חרדי, למעלה מ- 80% מן הנשים עובדות, שזה נתון שמאוד משמח את מדינת ישראל, מאוד משמח את הכלכלה שלנו אבל קודם כל העניין הזה, כאילו צריך לתפוס מקום.

אחרי זה, גם אם תופסים מקום יש שתי בעיות. האחת היא עד כמה המקום הוא טוב, ואם הוא במערכת הפרטית אז עד כמה הוא מפוקח, עד כמה אנחנו יודעים שאפשר לסמוך? מי מנהל? למי אפשר לפנות? אם יש בעיה אז מה עושים? איך יודעים גם? אין מידע בשום מקום, זה הכול מפה לאוזן אז זה מגביר את החרדה. ואם המקום הוא כן מפוקח על ידי המדינה אז מאוד קשה למצוא מקום שם, זו משימה כמעט בלתי אפשרית, בטח כשמה לעשות, כשלא כולם יולדים שלושה חודשים לפני ספטמבר ובאמצע השנה גם צריך שתינוקות יכנסו לאותה מסגרת, ופשוט אין את המסגרות.

אחר כך עובדים הלאה, זה נורא נורא יקר. תמיד אומרים, הרבה אנשים אומרים: הפער הכי טוב בין ילדים זה שלש שנים, למה הפער הכי טוב בין ילדים הוא שלש שנים? לא כי זה ממש טוב לילדים או שזה מה שטוב למשפחה, אלא פשוט כי זה מה שהמשפחה יכולה להרשות לעצמה כלכלית. ואם היום אנחנו יודעים שגיל הנישואין נדחה והגיל שבו יולדים ילדים נדחה, ובטח כשמעל 80% מן הנשים נמצאות בשוק עבודה, אז יש מעט מאוד שנים ללדת, נשים רוצות ללדת, גם בני זוג, רוצים ללדת ילדים צפופים יותר, כדי להספיק את השלושה או ארבעה, לא משנה, מספר הילדים שרוצים, ובעצם העניין הזה של המחיר הוא בעצם מגדיר את תכנון המשפחה, רק כדי להבין את המרחב הזה.

גם כשהילד נכנס למעון יום אז מיד מתחילה השאלה על הפיקוח אבל גם: מי זו המטפלת? עד כמה היא קיבלה הכשרה? עד כמה – אם לה יש שאלה, יש לה למי לפנות? מי המנהלת? האם המנהלת בעצם עובדת גם כמטפלת כדי להשלים את ההכנסה? הרי היא לא באמת יכולה להיות רק מנהלת מעון, כי אין תקן מספק כדי להיות מנהלת מעון.

ולאורך השנים היו כמה הזדמנויות, שהורים, גם רואים את זה מדי פעם, שהורים יוצאים נגד המעונות או נגד העובדות או נגד המטפלות, ואני חושבת שככל שהזמן עובר אנחנו מבינים שהמהלך הזה צריך להיות מהלך משותף לכולם. אין אף אחד שהוא נגד אף אחד. בסופו של דבר אלה הילדים שלנו, אנחנו לא יכולים שיהיה מאבק על הנכסים, מאבק על הכסף, כי זה חייב להיות משהו שאנחנו עושים בשיתוף פעולה ולי ברור שבסופו של דבר המדינה תהיה חייבת לקחת אחריות גם על הגיל הזה. כשיצאנו למחאת העגלות – ויושב פה פרופסור טרכטנברג, דיברתי אז בוועדה, ובהתרגשות גדולה, הייתי צריכה לצמצם את הכול לעשר דקות, - - -

כפי שעשית.

אני לא יודעת עם עשר אבל, האם אתה זוכר אותי מתאמנת?

זה היה מספיק טראומטי - - -

לצמצם את כל הנקודות. אחד הדברים שדיברנו עליהם, דיברנו על אפס עד חמש ואז בסופו של דבר הייתה החלטה, גם האוצר מאוד תמך, שזה יהיה 3-4 חינם, כי הבינו ש 0-3 בכלל לא יודעים איך לטפל ומאיפה להתחיל ומאיפה לבנות ומי אחראי ומי ינהל את כל המהלך הזה. ואחרי ש 3-4 קרה ובאמת הוא מסובסד, עכשיו הגיע הזמן להפנות את המבט ל 0-3, גם על הפיקוח, גם על המחירים, גם על ההיצע, איך אנחנו משנים את כל השיטה וגורמים לכך שכשתינוק נולד, זה לא יהיה אחד מנושאי החרדה שהורים צריכים להתמודד אתו. תודה.

תודה רבה חברת הכנסת רחל עזריה, רק לחדד פה נקודה, היום אנחנו יודעים שיש שיח על מעבר של האחריות על "לידה עד שלש", ממשרד הכלכלה למשרד החינוך, זה נמצא בוועדה שהאריכו לה את הזמן החשיבה. אני מקווה שאנחנו נפעיל מספיק לחץ כדי שהם יבינו שאנחנו חיכינו כבר מספיק, והגיע הזמן לפעול ויידעו שאנחנו מאוד תומכים.

לעדכן במשהו לעניין הזה, מתוך מידע שאולי עוד אנשים יודעים, מכון מנדל - - -

חבר הכנסת מוטי יוגב.

מכון מנדל, בגלל הלומדים שלו, נתבקש בסוף השבוע שעבר – אני לא יודע על ידי איזה גורם, אולי ראש הממשלה או משרד ראש הממשלה - - -

השר, השר.

לבצע עבודה זריזה בכל ההיבטים הכלכליים והמהותיים של המעבר הזה, ולהביא תוצאות תוך שבוע או שבועיים.

כבר הספיקו לפנות אליהם.

כבר כן, הם שינו את כל לוח הזמנים שלהם, - - -

אנחנו הראשונים לשבת פה ולשמוח ואפילו להרים כוסית, אפילו אם זה לא בדיוק נהוג.

ידעתי על זה במקרה, באקראי, משני סטודנטים שם שנמצאים בשנה השלישית.

מכללת מנדל? אין שנה שלישית.

לא, לא, לא, אנחנו לא תופסים את הדברים שלילי, חבר'ה, אנחנו אופטימיים ואנחנו נכוון לשם וכשמכוונים לשם זה גם מצליח.

תנו - - - לעשות עבודה מקצועית.

חבר הכנסת מנואל טרכטנברג, בבקשה. אחר כך - - -

גבירתי יושבת הראש, אני מאוד שמח על קיום הדיון הזה, אבל אני רוצה להיות מאוד ממוקד. הדברים נאמרו על ידי רחל. תראו, העניין של מצבם של המעונות היום זה רק קצה הקרחון. סוגיות העומק הן שבמדינת ישראל אין מדיניות לגיל הרך, אין גורם ממשלתי אחד שהוא אחראי על הגיל הרך, בפרט מלידה עד שלש, משלש יש את הגנים – שלשמחתי אחרי הועדה כיום המדינה לקחה אחריות, אבל זה רק תחילת הדרך ולא סוף הדרך. אין ראייה מערכתית, יש מספר משרדי ממשלה שמטפלים בהיבט זה או אחר, אז משרד הבריאות בטיפות חלב, משרד הרווחה ילדים בסיכון, משרד הכלכלה המעונות, משרד החינוך אספקטים אחרים וכו' וכו'. כל אחד מטפל באספקט וילד נופל בין הכיסאות. זה המצב לאשורו. זה אל"ף.

בי"ת, העניין של המעונות גופא. כולנו מבינים מזה שנים רבות שזו אנומליה היסטורית שזה יושב במשרד התמ"ת, ולא חשוב מה איכות השר או הכוונות הטובות של המנכ"ל, או של אנשים שממונים על זה, והם עושים עבודה נהדרת, אלא שהמנדט ההגדרתי הוא מנדט אחר, לעידן אחר, זה למאה העשרים ולא למאה ה-21.

זה לא עניין של "לאחסן את הילד", שהאימא, בדרך כלל, כי זו הכוונה, לעודד תעסוקה של האימא כדי לאחסן את הילד בדרך לעבודה, אלא כיום אנחנו מבינים ממחקר אקדמי ענף שהשלב הזה הוא השלב הקריטי בהתפתחותו של הילד וזה קובע את הפערים שיהיו או לא יהיו בהמשך בחברה, ולתקן אחר כך זו כמעט משימה בלתי אפשרית.

אז אני רוצה פה להגיד שתי אמירות. האמירה הראשונה, רבותי, בימים אלה יושב על המדוכה, צוות ממשרד ראש הממשלה, על הנושא של העברת המעונות כן או לא ועל מי האחריות, משרד הכלכלה או משרד החינוך. נוצר פה חלון הזדמנויות לאוצר, כולנו מבינים למה, אבל ככה זה, אתה יודע, הגורל מזמן לנו הפתעות ויש פה חלון הזדמנות. עכשיו אני רוצה להגיד לכם, יש מאבק קשה מסביב לעניין הזה, הוא מאבק טריטוריאלי קלאסי, על הצד המכוער שלו, או.קיי? אף אחד לא רוצה "לשחרר נכסים" וגם יש מי שחושש לקבל נכסים אבל המאבק הוא – ואני רוצה דווקא להגיד מילה טובה על משרד החינוך. אנחנו היינו שם במספר פגישות.

משרד החינוך לוקח את הסוגיה הזו ברצינות אדירה וכבר עושים עבודת צוות שם. מאוד מעמיקה. וגם יש חששות, כי הם מבינים את גודל האחריות, זה בא משם, הם מבינים שכדי שזה יצליח יהיה צורך גם במשאבים, אבל הם עושים את העבודה. אבל יש כמובן גורמים שלא מעוניינים במעבר הזה ואני אומר לכם, אם זה לא יקרה בחודש הקרוב ואפילו בשבועות הקרובים, אז זו בכייה לדורות כי זה לא יקרה. מכיוון - - - הפוליטית, ברגע שיתמנה שר כלכלה נגמר הסיפור. אין שר כלכלה שישחרר את זה.

אולי יפתיעו אותנו.

אז אני אומר, אז לכן עכשיו אני רוצה להגיד לכם משהו. יש צוות אבל הצוות הזה חייב להיות מושפע מן הקולות שעולים מן השטח ולכן, כל מי שיש לו, כל מי שעיניו בראשו, כל מי שהנושא הזה חשוב לו, חייב להשמיע קול בקול רם, וזה הרגע לעשות את זה. זו אמירה אחת.

אמירה שנייה, אנחנו הגשנו הצעת חוק זה מתקרב כבר למספר חודשים, להקמת – כשאני אומר אנחנו זה מספר חברי כנסת אבל המובילים ביניהם הם אלי אללוף ואנוכי, להקמת הרשות לגיל הרך, גוף שיופקד כל כולו, על כל ההיבטים שנוגעים לגיל הרך מלידה ועד שש. הגוף הזה אמור להיות במשרד החינוך, תחת משרד החינוך, עם סמכויות וכו' וכו', בתהליך הדרגתי, אנחנו לא מאיימים על אף אחד, הדיון הזה, הדיון על הצעת החוק יגיע לוועדת השרים לענייני חקיקה, כנראה בשבוע הבא או בעוד שבועיים. זה נדחה מספר פעמים תוך משא ומתן ודיבור עם האוצר ועם כל הגורמים. יש רצון טוב, יש הבנה שזה צריך לקרות. מכיוון שעוד פעם, אם כל מה שיקרה זה שהמעונות יעברו למשרד החינוך זה צעד בכיוון הנכון, אבל שוב פעם, זה נושא שיפול בין הכיסאות ואני חושש מאוד שמבחינת התיקצוב, אתה צודק, שיהיה trade of בין לצמצם כיתות בתיכון לבין עוד סייעת למעונות, אז תהיה בעיה פה. לכן זה נושא שצריך לעמוד בפני עצמו בתיכנון רב-שנתי, עם כל הכלים לכך. אז אני שוב פעם קורא לכולם לתמוך ולהשמיע קול, הקולות שלכן כן מהדהדים בתוך המשכן הזה, ובסוף הנושא הזה יבוא לפה לדיון.

אני רוצה לברך את הצעת החוק שאתם הגשתם, זה באמת, כל דבר כזה הוא בכיוון, זה גם יציף את הנושא על סדר היום הציבורי ויש חשיבות אדירה להצפת הנושא ולהחזקתו שם. לסיכום, אנא מכם, כולכם, תשמיעו קול ושתפו פעולה, זה מאבק, זו שעת כושר, זה חלון הזדמנות ואנחנו חייבים לנצח בעניין. תודה.

תודה רבה חבר הכנסת טרכטנברג.

אני רשום אחרי כן?

כן, אתה רשום, אני אתן לחברת הכנסת עליזה לביא כי היא צריכה לצאת, הבטיחה משפט.

כן, משפט אחד.

בבקשה.

קודם כל אחד מכל שלושה ילדים יהיה לו מקום במעון, עד שלא נשנה את הנתונים. אנחנו, הרבה מאוד דיונים קיימנו, גם בכנסות הקודמות. הקולות נשמעים ואני מאוד שמחה שיש פה חברי כנסת גברים כי לא הורגלנו בזה בדיונים הקודמים, ואני חושבת שההבנה שזו לא בעיה של נשים, למרות שהתרגלנו להבין שהסוגיה הזאת היא בעיה של נשים, שנובעת ממדיניות של מדינה, כי כל עוד פערי השכר הם 33% בין גברים לבין נשים במדינת ישראל, אז עדיפה ברירת המחדל שהסוגיה הזו היא סוגיה של נשים, גם כאן בבית וגם בבית. וזה שהנושא הזה עולה על סדר היום ויש גם הבנה בקרב חברי הכנסת, וגם המקום והזמן שבו שר הכלכלה לשעבר הוא שר החינוך היום, ובדיונים הקודמים הוא כל הזמן חזר ואמר: אני חושב ואני רוצה להעביר את זה למשרד החינוך. והיו הבנות שמעבירים את זה למשרד החינוך. היום, שר הכלכלה, שמכיר את אי-היכולות של משרד הכלכלה הוא שר החינוך, והתנאים שקיימים היום והעובדה ששר הכלכלה עדיין לא התמנה, זו באמת שעת רצון, כי אינספור דיונים, רק תסתכלו בדברי ימי הכנסת, כמה דיונים היו על הסוגיה הזו של מעונות במדינת ישראל. על כל המינעד שדיברתם, אין לי זמן לפרט, פירטו את זה טוב חבריי לפניי. והחודש הזה, עד שיתמנה שר כלכלה, צריך להיות פה – ואני ממשיכה את הדברים שלךָ, שיתוף פעולה בין כל חברי הכנסת לבין ארגוני הנשים, שזה המקום לברך אותם על העבודה הממושכת גם בתקופות שלא הייתה אוזן קשבת, וגם כמובן כל הפעילים והפעילות. זה חודש שאם אנחנו עוברים אותו בלי שיש התקדמות אז אנחנו ברגרסיה לאחור. ואם אמרנו שילדים הם שמחה ושר האוצר הכריז שילדים זה שמחה גם אם לא על כל באי הבית - - -

ברכה.

ברכה. ואני רוצה לקחת את זה ולהגיד שזו ברכה לכל חלקי הבית, ולא נספור לאיזו סיעה יש הכי הרבה ילדים, כי הסיעה שלו תפסיד אבל, בואו נבין שזה חודש שאפשר לקחת בו צעדים קדימה, ואם את החודש הזה נפספס אז אנחנו לא נתקדם גם בכנסת הזאת.

אני ברשותכם, תודה רבה חברת הכנסת עליזה לביא. אנחנו לא פסימיים, אנחנו תמיד נישאר עם תקווה, זה לא שאם חלילה לא נתקדם בחודש הזה אנחנו - - -

אבל יש שעת רצון.

ואנחנו תמיד נשארים עם התקווה.

זה לא כל העניין, אני מבקשת שהדיון יהיה לא רק על העברת המעונות היום, גם אם הם יועברו - - -

מיד ממקדת את זה, חברת הכנסת רחל.

הבעיה - - -

ביקשו ממני קַצָר. ברור שצריך תקציב וצריך פה הכשרות וצריך פה מעקב וצריך פה אנשי מקצוע - - -

תודה רבה חברת הכנסת.

לא רק למטפלות ומה הכישורים.

או.קיי. וזה בדיוק הנושא שאנחנו רוצים לחזור אליו. אני ברשותכם אנצל את זה שמי שמקבל את רשות הדיבור עכשיו הוא חבר הכנסת אורי מקלב, שגם שותף בעצם להצעה לסדר, להחזיר חזרה את הדיון מן הסוגיה הרחבה והחשובה והמורכבת הזו, של כל הנושא של הגיל הרך והטיפול בו במדינת ישראל, והוא באמת שייך לגורמים שונים – חזרה אל מעונות היום והמצב של מעונות היום במציאות הנוכחית, וכמובן מה שהגדרנו, אנחנו רוצים לטפל בכל סוגיית כוח האדם שהיא בעצמה מורכבת ודורשת התייחסות.

אגב זה מסגרות לגיל הרך, לאו דווקא כי יש פה - - -

נכון

ורשת גנונים ונעמ"ת - - -

אנחנו קוראים לכל "מעון", אתה צודק. בבקשה, חבר הכנסת אורי מקלב.

תודה רבה לך גבירתי היושבת בראש. אני באמת - - - שאת מנחה את הדיון, לדון בגופם של דברים בתוך המעונות, אבל אי אפשר בלי מילה אחת או במשפט אחד כן להתייחס למה שאמרו קודמיי, וזה בעצם גם מביא אותנו לקיום הדיון הזה ולא להסתפק בדברי השר המגשר, שהוא הציע למליאה להסתפק בדברי התשובה. אנחנו כן חשבנו שצריך לקיים דיון ובוודאי בוועדה הזו שהיא יש לה את היכולת, וכאן המקום והבית, השולחן שצריך לדון באופן פרטני ויש עוד סיבה. זה דבר אחד.

יש שתי סיבות. אני חושב שכן צריך לעשות את זה. ראשית, אנחנו עומדים כאן היום על ציר זמן של החלטה באמת מאוד אקוטית, של הממשלה או דרך הועדה והמלצה, איפה מקומם של המעונות היום, והמשפחתונים במדינת ישראל.

והדבר השני שאני רוצה להגיד להם הוא שאני רואה כאן את האנשים ואני, נראה לי, הכי ותיק מבין חברי הכנסת, חברות כנסת או חברי כנסת, ואני לא חושב שיש איזה דיון או נושא כמו מעונות, שכל כך הרבה ועדות לאורך כל הקדנציות דנות בעניין הזה, ולכאורה זה היה צריך לייאש אותנו, שהדברים לא זזים ולא רק שלא מתקדמים אלא נסוגים אחורנית כמעט בכל פרמטר אנחנו נמצאים בנסיגה אחורנית.

אני רואה את האימהות החדשות ואת התינוקות החדשים וכל אלה מחכים למעון ומחר יצטרכו להזיז את המעון, אז זה נותן את הכוח ואת היכולת וגם את הרגשת השליחות, שצריך, וגם דור התינוקות שכל פעם ברוך השם, כל חודש מתווספים כאלה עוד, וכל ההורים האלה החדשים שחלק כבר לא נמצאים אולי בגנים, אבל נמצאים פה שוב וצריכים לבוא ולדון פה.

בנושא הזה, שזה כאן, אני חושב שתהיה אמירה בסוף, של הועדה לזכויות הילד, אני חושב, זה ודאי, חברי הכנסת דרך הועדה, אני לא יודע איפה ישמעו אותנו בוועדה הזו אבל זו הדרך שלנו להעביר את המסר, מסרים של ההורים, מסרים של הצוותים, מסרים של הבעלויות, שכָּשַל כוח הסבל מכל ההתמודדויות שיש בכול, מה ההורים צריכים לעבור בדרכם למעונות, מה הצוותים, ראינו ורק ניקח את הדבר הזה ונפרוט אותו.

קשיים גדולים מאוד ברישום, קשיים מאוד גדולים ברישום, הלוך וחזור, הלוך ושוב, מדברים על המציאות שלפעמים גם האישה, ועל פי רוב ההתחלה היא עם אישה אחרי לידה, או שיש ילד אחד במעון, ילד כבר נמצא במעון ובגלל שהאימא ילדה עוד ילד אז איזה קשיים יש עם הילד הקיים, עם הילד הקיים שלא מקבלים דרגה, אני אתן דוגמה, לא מקבלים דרגה, אין דרגה, אנשים, אנחנו נכנסים היום כבר לחודש ינואר, אנשים מתחילת השנה משלמים דרגה גבוהה, 1,800 שקל בגלל שהאישה ילדה והילד ממשיך במעון - - -

במשפחתונים.

הילד ממשיך במעון אז ממשיכים, אתם מבינים, זה כמעט כל המשכורת של האישה. מהי השאננות הזו מול ההורים שצריכים לשלם את זה? מאיפה הם צריכים לחיות? מתי היא תקבל את הדרגה? מתי היא תקבל את הדרגה גבירתי יושבת הראש? כשהאישה תחזור מחופשת לידה - - -

בדרגות אני דווקא בקיאה.

מה?

בדרגות אני בקיאה. ברוך השם מן המקום שאני באה, - - -

קריית שמונה.

כן, נושא הדרגות הוא אקוטי.

חלק מן הוועדות כאן בכנסת דנו בכך שבחודש ינואר לא עוד נקבעו בכלל דרגות לאנשים. עם כניסתו של אותו מוקד, אנחנו מדברים גם היום על ציר הזמן שהמוקד כבר קיים כמה שנים אבל בגלל הדרישות, דרישה שלא תיקבע דרגה לאם כל זמן שהיא לא תחזור מחופשת לידה, ותעבוד חודש, ותקבל תלוש משכורת, רק אז תיקבע לה הדרגה, אלה דברים שהם בלתי סבירים. ואני לא מדבר אתכם על כך שהאישה צריכה לחזור ואני לא מדבר אתכם למשל, גבירתי יושבת הראש, אישה שחוזרת ב-14 לחודש, מה דורשים ממנה כדי לקבל דרגה באותו החודש? לא תופתעי, שתעבוד את כל מכסת השעות של חודש מלא בחמישה עשר היום שנשארו לה. תגידי, האם זו לא התעללות? איך יכולה לצאת לאישה כזאת ממשרד ממשלתי שאמון לתת את המענה להורים להקל עליהם לצאת לעבודה? לסיים את כל העבודה. ואם לחילופין נגמרה חופשת לידה ב-16 לחודש? היא לא תקבל על אותו חודש, היא חוזרת לאותם שבועיים שנשארו והיא לא תקבל דרגה, משום שכבר גם הם מבינים שהיא לא תוכל למלא. אין עוד דרך להתמודד? אתם יודעים מה זה להביא אישור מעסיק שכל רגע מבקשים מן האם להביא אישור מעסיק? מה קורה בבנק? להביא אישור מעסיק, אישור מעסיק לחֲשָב. עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ובסופו של דבר המעסיק היה איזה גרפיקאי והוא כתב, וכל פעם ביקשו משהו אחר, אבל באישור האחרון שכבר בא אז לא היה כתוב גרפיקאי, או שהוא הביא אישור לימודים, מיחזור, אני יודע מה, אין חותמת גומי. בפעם השנייה שחזר, והייתה חותמת גומי, משרד הרווחה - - -

חבר הכנסת מקלב, אנחנו מכירים, אני חושבת שכל מי שיושב פה סביב השולחן מכיר את הסוגיה הזו.

להעציב את האוירה כאן אבל - - -

זו סוגיה לטיפול ואני מסכימה אתך ואגב אנחנו נוגעים גם בזה בפני עצמה.

בקואליציה - - - על הדרגות, יש לנו 120, - - -

סיפור בפני עצמו, אתה צודק, אפשר לדבר רק על זה דיון שלם.

אפשר פה, - - -

דיון שלם.

ממה נובע? - - - הרבה יותר קל.

שם מחשבים - - -

והמעונות נחשבים - - -

אישור לימודים הוא הביא בסוף עם חותמת מלאה, אחרי אישור הלימודים מחזירים לו את זה, הוא הביא כבר אבל לא, לא היה סיכום שבועי, אין סיכום שבועי של השעות יש רק את שעות הלימודים באופן יומי אבל לא שבועי, מביא את האישור השבועי, חותמת, החתים, החזירו לא, אבל לא הייתה חותמת גומי על הסיכום השבועי. ככה זה עובד, אבל - - - גם דוח - - - מדבר על החוסר במעונות. אני חושב שחלק מן הסיבה המרכזית, - - - חוסר מעונות. חוסר מעונות גורם לנו גם קשיים שכל רק ילד אחד מתוך ארבעה ילדים, יש הרבה אזורים בארץ, שמתוך ארבעה ילדים שנרשמים רק ילד אחד מתקבל למעון וזה אומר על חוסר גדול במעונות, זה לא עוזר - - -

זה 1:5 כמעט, 23% אחוזים שיש להם מענה. מתימטיקה פשוטה.

אנחנו מצד אחד מלינים שלא עומדים ביעד של התקנים, התקנים, אנחנו רוצים כיתות יותר מרווחות, אז מה אנחנו נעשה, מצד אחד אנחנו רוצים ממשרד הכלכלה שיצמצם ויהיו כיתות יותר מורחבות אבל, אנחנו לא יכולים לעמוד בזה מכיוון שיש דרישה גדולה מאוד, אם אנחנו רוצים, אם אישה צריכה לחזור הביתה או לא, אנחנו מקבלים את המענה הזה של חוסר.

המחירים הם יקרים וזה חלק מזה, המחירים הם יקרים. זה בגלל הקשיים שעומדים, גם בגלל קשיים, התעריף שנקבע מראש הוא תעריף גבוה מאוד. הקושי ברישוי של מעונות הוא גם חלק של אנשים פרטיים. הגופים לא רוצים לפתוח מעונות או להרחיב אותם כי זה מאוד קשה להם. הדרישות שאנחנו דורשים, הבירוקרטים, לא הדברים הבטיחותיים, אבל אם מכינים חדר תינוקות וכבר אחרי שהכינו אותו בסוף בא מפקח ואומר: טוב, את האסלות צריך להחליף לאסלות נמוכות, אז הוא אומר: אבל זה חדר תינוקות, זה עד גיל שנה, אז למה צריך אסלות, מה האסלה הזו, שהיא בנויה בחדר בטחון שיש, חדר שהיה, למה זה חשוב? - - -

לא, לא, אנחנו לא, אני דווקא בנושא של הפיקוח לא הייתי - - -

אבל זה צריך להיות סביר, אבל סטנדרטים הגיוניים - - -

זה יותר - - -

בחדר תינוקות, את תבואי עכשיו ותראי, ותפסלו מעון או תפסלו אישור בגלל שההחלפה הזו, למה צריך את זה הרי מדובר בילדים, זה חדר שבנוי עד גיל שנה, אני מביא לך דוגמה קטנה של דברים, אלה קשיים מאוד גדולים, דרישות שמשתנות אחרי שמבצעים, אין אחידות, אין דרישה מראש, הקשיים האלה אבל זה הדברים האמיתיים שהם גם עולים, מעבר לעלויות של הקמת מעון, הרי שיתוף הפעולה בין משרד הכלכלה לרשויות לא מספיק הדוק, היה צריך כאן לעשות עבודה של סינכרון בין משרדים ממשלתיים – ובזה אני אסיים – בין משרד הכלכלה לרשויות המקומיות איך לקדם את זה, מי שמזרז את זה, זה הבעלויות או כאלה יזמים וזה לא מספק.

המשרד הממשלתי צריך להיות מול הרשויות ולמצוא את הפתרונות. יזם – לא מכירים אותו, מי יש לו את הכוח? כשרוצים מול רשויות מקומיות אז זה צריך להיות הדירבון ובאמת, היזמות לפתוח עוד מעונות צריכה להיות של המשרדים ביחד, של המשרד מול הרשויות, כדי למצוא מקומות מתאימים, כדי להוזיל את העלויות. אני, - - -

משפט סיכום חבר הכנסת מקלב.

בשונה מהרבה חוקים, בחוק הזה יש מטרה מאוד תכליתית, התכלית של החוק הזה מדבר דווקא על אימהות, כדי לאפשר לצאת לעבודה, כדי להקל עליהן, זו התכלית של החוק הזה. הוא לא, כל חוק שיש אנחנו נותנים שירותים אבל זה כאן החוק הוא בתכלית שלו, וכאן, דווקא בזה יש לנו כשל אמיתי אמיתי לאורך כל הדרך. זו קוביה שאיך שלא הופכים אותה, מכל צד שהוא ומכל פרמטר שהוא אנחנו מקבלים שאנחנו לא מצליחים לחבר אותה. אין דבר אחד שהוא באמת מתנהל כראוי לכן, אני חושב שהבית הטבעי היה צריך להיות משרד הכלכלה, משום החלק החינוכי הוא חלק נכון - - -

מה, הבית הטבעי הוא משרד הכלכלה?

משרד הכלכלה, מכיוון שהבית הטבעי היה צריך להיות משרד הכלכלה, אם היו יודעים להתנהל כמקום שנותן שירות לאימהות.

למה?

לא, אני לא נותנת שירות לאימהות - - -

שניה, למה?

אלא נותנת שירות חינוכי לילד.

זה הבית האמתי עד גיל שלש, החלק הפדגוגי הוא חלק חשוב, והחלק החינוכי הוא חלק חשוב - - -

ההתפתחות הרגשית היא חלק חשוב, יש פה הרבה דברים שמה לעשות, בלי - - מקצועית הם לא ניתנים.

אבל צריך להיות - - - צריכה להיות מסגרת, זה היה צריך להיות מראש על משרד הכלכלה, על כל השירות שהם צריכים לתת לאימהות, אז היינו צריכים להוסיף את כל הדברים האלה, אבל מכיוון שהם לא נותנים את השירות הזה, גם בחלק האדמיניסטרטיבי והבסיסי, יש כשל קולוסלי ממש מובהק, אין לנו ברירה, אני לא חושב שטוב משרד החינוך, משרד החינוך לכתחילה לא הייתי הולך עליו כי נושא של משפחתונים אנחנו יודעים שמשרד הכלכלה יצטרך ללכת על זה אבל, הם הקדיחו את תבשילם, ברגע שהקדיחו את התבשיל אז אין לנו ברירה היום.

זה יעלה לנו הרבה כסף, זו שאלה של הרבה כסף, זה לאו דווקא, זה נכון שהיא שאלה של שרים, אותם שרים, אף אחד לא רוצה להיפרד מתוך "שטח" שיש לו ועכשיו זה ציר זמן, זה חלון הזדמנויות, שאין שר שיכול לעמוד על כך, יש שר חינוך שהיה ממשרד הכלכלה והוא עצמו הצהיר והוא אמר את זה, אני מצטט "מרכיב משמעותי בשיקול התעסוקתי של ההורים וכי משרד החינוך כלל אינו נותן את הדעת על שיקול תעסוקתי זה". וגם בחלק הזה משרד החינוך לא מעניין אותו ואנחנו רוצים לאמץ את השיקול התעסוקתי כדי שיהיה קל להורים, שיוכלו, שייתן מענה לדרישות שלהם, אבל מכיוון שבזה נכשלנו וזה הפוך, זו רתיעה, חלק מן הסיבות - - - בגלל שאין סידור לילדים, בגלל שלא מצאו סידור מתאים, אני גם היום תומך נלהב בהעברה למשרד החינוך, יכול להיות שזה בגלל - - -

היית מתחיל עם זה.

כן, זה מה שחשוב. חברים, - - -

ולכן אני מסביר - - -

במשרד הכלכלה התפיסה היא בייביסיטר, לא משנה כמה מקצועיות תנסה להכניס פנימה.

אני אומר, על ציר הזמן הזה, עכשיו, על ציר הזמן הזה, אנחנו צריכים לשנס מתנים, לא לתת לזה כדי לתת לזה לחץ ציבורי. לחץ שלנו - - -

או.קיי., חבר הכנסת מקלב, תודה רבה. חבר הכנסת חיים ילין, תרשה לי, האם אתה רוצה לדבר או שלא אכפת לך שנשמע לרגע איש מקצוע?

איך שאת רוצה, אני - - - צריך ללכת.

או.קיי. יש לי פה את ליאת סיקרון. ליאת, בבקשה ולאחר מכן חבר הכנסת חיים ילין.

יש לנו קצת - - -

המחשב הזה, אז חבר הכנסת חיים ילין, אי אפשר לוותר עליך, אתה רואה?

מכון ברוקדייל, שיציגו את - - -

אנחנו נציג.

כן, אבל הנה, המחשב קרס אז חבר הכנסת חיים ילין יאמר את דברו ואחר כך אנחנו נראה את המצגת.

תודה כבוד יושבת הראש. אני די שמח - - -

רק בבקשה, בשקט, בבקשה.

אני די שמח שיש יותר גברים מנשים. זו מחמאה. לכולנו, דרך אגב. ביום שאנחנו כגברים נהיה יותר רוב בוועדות של הנשים והנשים יהיו רוב אז - - -

אין ועדות של נשים.

אין?

ההורות היא הורות שוויונית.

לא, אבל אני לא מדבר בנושא הועדות האחרות. אני רוצה קודם כל לדבר על התפיסה. התפיסה היא שב- 1960 כשנחקק החוק הוא דיבר על שמרטפות, בעצם לשמור על התינוקות כדי שאימהות יצאו לעבודה. עכשיו, אני לא בא בביקורת, לא על משרד הכלכלה ולא על משרד החינוך, אלה עובדות. רק שאנחנו ב 2015, 2016 עכשיו, אנחנו מנסים להסביר שזה חשוב שאימהות יצאו לעבודה וגם אבות יצאו לעבודה, אלא שהתפיסה צריכה להיות תפיסה חינוכית. שעד היום היא לא הייתה קיימת. או שניסו להחיל אותה, אני רוצה ללכת על הצד החיובי ולא לפגוע באף אחד שניסה לעשות ולקדם את הנושא של הגיל הרך.

בתפיסה אנחנו חייבים – גם בדיון הקודם שֶמָנוֹ היה פה יחד אתנו, גם דיברנו על תפיסה הוליסטית, לראות איך אנחנו מגיל לידה עד גיל שש, והיה ויכוח, דרך אגב, חלק מהוויכוחים היה אם זה מגיל לידה עד גיל תשע - - -

נכון.

זאת אומרת גם על זה היו ויכוחים. כן, יש אסכולה, - - -

עד שמונה.

עד שמונה, בסדר, לפני גיל תשע, בסדר? "מחר יום הולדת" אבל, אני לא רוצה להיכנס לתפיסה הזאת שאני מעריך שאנשים בעלי מקצוע יכולים לעשות את זה, כי אני מסתכל על מה במדינת ישראל, שהיא לא מונעת, היא לא מונעת את המשברים אלא היא מטפלת במשברים, איך אנחנו יכולים לנסות לתפוס בצורה אסטרטגית את המעבר ממשרד הכלכלה למשרד החינוך.

למה הוא חשוב? יש חשיבות למשרד החינוך, למילה חינוך. יש חשיבות מאוד גדולה, גם בתפיסה של כולם, להבין שיש פה רצף חינוכי מגיל לידה עד גיל סוף הגן, לפחות בתפיסה שאנחנו מדברים עליה. אז זו התפיסה. השינוי יכול לחול רק אם זה יעבור. מתוך היכרותי את מדינת ישראל ואת שיטות הניהול, אם לא עושים עקירה מן השורש ומעבירים – לא יקרה. אנשים טובים, שרים טובים, פקידוּת מעולה, ניסתה לעשות את השינוי ולא הצליחה, היא גם לא תעשה את זה כי השורשים שם בתפיסה הזאת של שמטרפון לשמור על הילדים, היא משהו שקשה מאוד לשינוי כשזה נמצא באותו משרד, זו פרדיגמה שהיא לא נתפסת.

לכן צריך לעבור. בתוך משרד החינוך יש גם שלש סוגיות נוספות. איכות כוח אדם, איזה סוג כוח אדם יהיה, בסוף לא יכול להיות שגם נעבור ולא תהיה המדרגה שאנחנו דורשים מבחינת גננות, סייעות, מטפלות וגם תקנים. אני תמיד אמרתי, אתם קוראים בעיתונות, מתי ילד נשאר בגן או במעון יום כששכחו אותו, לא כשאין, אלא כשיש יותר מדי מטפלות. זה בחינה. למה? כי התינוק נופל בין הכיסאות. כשיש בן אדם אחד ילד לא יישאר אף פעם, הוא לא יישאר לעולם, ותאמינו לי זה סיוט של ראש רשות, סיוט אחד גדול. לכן תקינה היא גם חשובה ואיכות התקינה עוד יותר חשובה.

הנושא השלישי הוא הרשמה. שאלתי את חבר הכנסת אורי מה יותר קל: לרשום ילד במעונות יום או להוציא היתר מניעה או טופס 4? לא בטוח, לא בטוח, אני אומר את זה בשיא הרצינות אבל גם, לא יהיה מעון יום אם אין טופס 4, אז אני כבר לא יודע מה קודם למה. אני לא יודע מה קודם.

למעון יום יש דד ליין. הרבה יותר דחוף.

טופס 4 הרבה פחות, ייקח עוד חודש חודשיים לא יקרה כלום.

נכון. חכו, ואם כבר יש ויש בינוי, אז מי נותן את סמל המוסד? עכשיו, אחת הבעיות היא הכסת"ח, שידועה במדינת ישראל, כל פעם שיש תאונה – ויש תאונות לפעמים, קורות תאונות, רק אם זה נובע מזה שהדלת של המטבח נפתחה כי לא היה סוגר, אז מאותו יום יוצא נוהל, כולם צריכים לעשות את הדבר הזה אחרת אוי ואבוי לנו. אז זה נושא ההרשמה.

הנושא האחרון הוא הנושא של הבינוי. תראו, לא סתם הצליחו לבנות כמויות אדירות של גנים, לגילאים 3-4, מעל אלפיים כיתות ניבנו בפחות משנתיים. זה נתון מדהים ולמה, אני אסביר לכם למה, כי כל רשות יש לה מה שנקרא "משבצת חומה", משבצת החומה הזאת הייתה תפוסה בחלק מן המקומות גם על ידי משרד הכלכלה, זאת אומרת, שם היו צריכים להיבנות מעונות יום, אבל משרד החינוך הוא יודע, הוא לא צריך matching – משרד החינוך, הוא גם לא צריך את משרד המשפטים בתוך משרד הכלכלה, שזה אחד הדברים הכי גרועים שיש, שר החינוך יודע לשים כסף ולרוץ - - -

בסוף מפרקים, נו, זה הכי יפה.

אז אני אומר, הם רצו את כל המשבצות החומות שהיו פנויות ועכשיו אי אפשר לבנות גם מעונות יום, תשכחו מזה, כי עכשיו גם רוצים לעשות, לכו לגבעתיים ורמת גן, אני הצעתי שבכל הבניינים שיבנו – כמו באשר שבע, יתחילו לבנות בקומת הקרקע מעונות יום וגנים.

זה נתקבל בעירית תל אביב.

כן, כן, אני לא סתם אומר את זה.

בעיריית תל אביב זה התקבל.

אני לא סתם אומר את זה. צריך ללמוד לראות איך אנחנו, מצד אחד, אנשים רוצים לחיות באיזורים מסויימים וגם מפתחים את התפיסה האורבנית שלנו. זה חלק מן הסיפור. בסוף זה יעבור למשרד החינוך, לא תהיה התאמה בבינוי, לא תהיה התאמה בכוח האדם, בתקינה, מה יגידו? משרד החינוך נכשל.

לכן זה חשוב לעשות את כל ההתאמות וזה חשוב מאוד, אני אומר, שהממשלה תעביר את החקיקה שלכם בשביל להסתכל בפעם הראשונה, לא להביא את ה'סופר טנקר' לכבות את השריפה, אלא למנוע בפעם הראשונה את השריפה ולהסתכל, בסוף זה הדבר היקר לנו מכול, אין דבר יותר יקר מן הילדים, הקטנים והרכים האלה, שהם חסרי אונים לחלוטין, הם כולם תלויים בנו, המבוגרים ואנחנו, בגלל הפוליטיקה, בגלל הפוליטיקה – ועדיין אין שר כלכלה, אנחנו יכולים להפיל בעצמנו את הערכים ואת האידיאולוגיה שלנו.

תודה רבה חבר הכנסת חיים ילין, המצגת מוכנה?

אנחנו יכולות להתחיל.

אז קדימה, ליאת.

שלום. שמי ליאת סיקרון ודליה בן רבי, אנחנו חוקרות במכון ברוקדייל ואנחנו שמחות להשתתף בדיון החשוב הזה. הדוח שאנחנו דנים בממצאיו היום נכתב לצורך עבודתה של הועדה לגיל הרך, שמוביל ג'וינט אשלים, שזו עמותה משותפת לג'וינט ישראל ולמשרדי הממשלה. ועדה שכוללת נציגים ממשרדי ממשלה ומארגונים רלבנטיים אחרים, והמטרה שלה היא לפתח עקרונות ודרכי עבודה בינ-מקצועיות ותכניות התערבות אפקטיביות, לקידום של הטיפול בילדים בגיל הרך בישראל.

המטרה של הדוח הייתה לענות על צורך במידע מרוכז בנושאים שקשורים בגיל הינקות, גילאי לידה עד שלוש, ובסיס לגיבוש קווים מנחים לפעולה בתחום הזה.

הדוח בעצם בחן מגוון רחב של נושאים שקשורים לגיל לידה עד שלש, אנחנו בחנו את הנושא של אתגרים בהורות, סוגיות שהעלתה חברת הכנסת עזריה, כל הנושא של הסתגלות להורות עם ילד ראשון, שילוב הורות ותעסוקה, נגישות במידע, אנחנו התייחסנו למערך השירותים – בריאות, רווחה, חינוך והשגחה ביחס לכל אחד מן השירותים. אנחנו בדקנו את זמינות השירותים, דפוסי השימוש, אתגרים באספקה של השירותים וסוגיות באיכות של השירותים, כשבכל נושא גם קיימת התייחסות לתת-קבוצות באוכלוסייה, החברה הערבית, החברה החרדית וכמו כן, הדוח בעצם מתייחס לסוגיות בפיתוח של מדיניות כוללת לגיל הינקות.

בכתיבת הדוח אנחנו בעצם הסתמכנו על מקורות מידע מגוונים, בחנו סקירת ספרות מן העולם, מחקרים מן הארץ, ריכזנו נתונים קיימים ממשרדי ממשלה, מן הכנסת, מן הלמ"ס, ראיונות עם מומחים מן האקדמיה ועם אנשי מקצוע בכירים, גם קבוצות מיקוד עם אנשי מקצוע בשטח ועם הורים מקבוצות אוכלוסייה מגוונות. מאז תחילת הדוח אנחנו מממשיכים לקבל נתונים ולעדכן. דליה, האם את רוצה להמשיך?

אבל היא הייתה פה המצגת, כשבאנו היא הייתה.

הטכנולוגיה לא תמיד הולכת בד בבד. אז אני באמת בקיצור אספר. הדוח הזה, כמו שליאת הסבירה, היה דוח מאוד מקיף, על הרבה מאוד נושאים שקשורים לגיל הינקות ואחד הנושאים שעלה כנושא מאוד מאוד מורכב וחשוב, הוא זה של המסגרות שמעניקות השגחה, טיפול וחינוך לילדים עד גיל שלש. וכמו שהוזכר פה, הספרות המחקרית מצביעה על כך שטיפול במסגרות איכותיות הוא בעל יתרונות לכל הילדים, במיוחד לילדים שבאים מבתים עם משאבים דלים, בתחום של צמצום פערים, בתחום הקוגניטיבי, האקדמי, ההתנהגותי.

אני אתאר בקיצור את הסוגיות שעלו מן הדוח בעקבות הסקירה של המסמכים, של הנתונים ושל הראיונות עם ההורים, עם אנשי המקצוע ועם המומחים מן האקדמיה, וחלק מהם כבר עלו פה. אז באמת, רק קצת לשים את המונחים על השולחן, אנחנו מדברים על כך שילדים שהם מגיל לידה או מגיל מספר חודשים יכולים להיות בהסדרים בתשלום או בהסדרים במשפחה, שזה באמת עניין של החלטה של המשפחה ולפעמים של האילוצים של המשפחה, תלוי בתנאי התעסוקה של ההורים, אולי בעיקר של האם, בנגישות של המסגרות, ביכולת, בתמיכה משפחתית שקיימת ובאמת, חלק מן הילדים נמצאים במשפחה וחלק נמצאים בהסדרים בתשלום, שגם הם מחולקים כמו שנאמר פה, 'בגדול', למסגרות שהן עם סמל של משרד הכלכלה, - - -

מפוקחות ולא מפוקחות.

עם פיקוח יותר נרחב והן מסגרות מפוקחות וגם להסדרים פרטיים שחלקם מאוגדים בארגון הגנים הפרטיים, ששם יש קצת יותר בקרה, אבל רבים לא מאוגדים בעצם בשום גוף ובעצם אין ממש מידע, לא על האיכות שלהם ולא על התנאים שקיימים בהם.

חייבים לציין כמובן שיש הבדלים בין האוכלוסיות בהקשר הזה, ודווקא ככל שהאוכלוסיות יותר עניות ועם פחות משאבים כך יש יותר מסגרות שהן פרטיות ובאיכות נמוכה. כמובן שיש גם מסגרות פרטיות באיכות גבוהה אבל הדאגה שלנו היא כמובן למסגרות שנמצאות במקומות שבהם להורים אין אפשרויות לשלוח את הילדים למסגרת טובה. ושוב, כמו שכבר הוזכר פה, פחות מרבע הילדים במסגרות עם סמל של משרד הכלכלה, כ- 17% במסגרות פרטיות ו-60% במסגרות של מה שבעצם הוא לא מסגרות, אלא הורים ומטפלות פרטיות, שבעצם אין הרבה מידע על הנושא הזה.

לא ניכנס למספרים, רק נגיד שבעצם בין השנים 2010-2015 היה גידול מאוד משמעותי במספר המעונות ובמספר המשפחתונים –אלה הנתונים שמספר הכלכלה מספק, 29% ו-18% אבל למרות הגידול הביקוש עדיין עולה על ההיצע וכמו שנאמר פה, על כל ילד שנכנס למעון יש מספר ילדים שהם קטינים ובוודאי שיש ילדים שמגיעים גם למסגרות שהן לא - - - .

הנושא של האיכות באמת נחשב כנושא מאוד משמעותי עם כל הדברים שדיברנו עליהם, על היתרונות של מסגרות, בהנחה שהמסגרות הן איכותיות. הספרות המקצועית באמת מדברת על כמה מאפיינים שהם היחס של מספר ילדים למטפלת, גודל הקבוצה, הנושא של מאפייני כוח האדם – גם ההשכלה וההכשרה לפני הכניסה וגם ההדרכה והליווי במהלך העבודה, שהן מאוד חשובות לאנשי חינוך בכלל, ולמטפלות בפרט, הנושא של תנאי העסקה והיציבות התעסוקתית של המטפלת ובסופו של דבר, הדבר המשמעותי ביותר, האיכות של המסגרת והאיכות של האינטראקציה של הצוות עם הילדים. שהוא כמובן גם מושפע מכל הגורמים האלה.

לאורך כל הדרך, גם בי"ב.

ודאי, - - -

לאורך כל הדרך זה הדבר הכי חשוב שיש.

צודק, זה כמובן מושפע מתנאי ההכשרה ומן התנאים של המטפלת, מטפלת שנמצאת עם הרבה מאוד ילדים והשכר שלה נמוך, תנאי ההעסקה שלה גרועים, מאוד מתקשה לספק אינטראקציה איכותית.

כמה דברים על הנושא של התקנים, אז באמת אחד הדברים שבוודאי כולם יודעים, מסמך הסטנדרטים שנכתב בעקבות ועדת רוזנטל, הגדיר תקן רצוי, סטנדרט רצוי של מספר ילדים למטפלת, זה התקן של משרד הכלכלה שבעצם השתפר בעקבות ועדת הסטנדרטים, הוא עדיין כפול בערך ממה שהמליצה ועדת הסטנדרטים.

בעבר היו גם הרבה דיווחים על חריגות אפילו מן התקן הזה, אפילו במסמכים של הכנסת ובנתונים של משרד הכלכלה עצמו. משרד הכלכלה מדווח בשנים האחרונות שיש הרבה פיקוח בנושא הזה ויש גם מערכת ממוחשבת שמתריעה על חריגות מן התקן, ופיקוח שנעשה ופה אנחנו כמובן מדברים - -

חברים, מה הרעש? מה הרעש? מה המהומה?

נתונים שהתקבלו אתמול.

זה מזעזע.

האם אלה נתונים מן השטח או מוועדת הסטנדרטים?

אלה מהסטנדרטים. נתונים מן השטח אולי משרד הכלכלה יוכל להעביר את זה - - -

זה עדיין חריגות.

חברים, חברים, אי אפשר לנהל דיון ככה, אם יש לכם השגות, התייחסויות, תקבלו לדבר.

חשוב לציין כמובן שמדובר על המסגרות המפוקחות שבהן המצב הוא טוב. יש, כמובן, בשיחות שעשינו עם אנשי מקצוע דווח על מסגרות פרטיות, במיוחד למשל, במיגזר החרדי, ששם יכולים להיות עשרים תינוקות למטפלת וכו'. כמובן שככל שלהורים יש פחות משאבים - - -

זה בפרטיות?

כן.

בחינוך החרדי זה לא כך.

כן, בלא מפוקחות.

גם החרדים עובדים.

דווקא בתקופה של היובש, שבדרך כלל זה 16, 24, התקינה עולה. זאת אומרת, לא נשארים עם התקינה, כאילו לא בודקים - - -

פה זה 1:6 ושם זה - - -

וקופץ ל 1:9 כאשר את צריכה פה, זו תקופת היובש, לגמור את הילדים. שזה מבחינת עבודה, זה לא פחות - - -

זה פי שתיים.

נכון.

לא רק זה, 1:11 ילדים בני שנתיים ובגנים היום זה כבר 1:10.

כן, כן, - - -

או.קיי., או.קיי. - - - דורשת התייחסות.

אפילו במבחן הסטנדרטים שהוא בעצם חובר על ידי אנשי מקצוע התקינה עולה ככל ש - - -

ככל שהגיל עולה.

ככל שהגיל עולה וזו סוגיה שאפשר לדון בה, אולי פה אנשים שיוכלו להגיב על זה. עוד נושא הוא הכשרה והליווי המקצועי של המטפלות - - -

אנחנו נוגעים בזה שוב - - -

הוא כמובן נושא מאוד מאוד חשוב בכלל לאנשי מקצוע ולאנשי מקצוע בתחום החינוך, אבל בוודאי למטפלות שעובדות, באמת, כל אנשי המקצוע שדיברנו אתם דיברו על עד כמה - - -

אגב, רק ברשותך, כי זה חלק מן הדיון, את אומרת "זה מקובל על אנשי החינוך" אבל פה ה'באג' הוא שאנחנו עדיין לא תופסים את המטפלות כנשות חינוך ומחנכות וזה מה שאנחנו צריכים לשנות.

כן, אני תיכף אדבר על הנושא הזה באמת - - -

כל אנשי המקצוע, כן.

כן, בהחלט, כל האנשים שדיברנו איתם בשטח ואנשי המקצוע דיברו על כמה התפקיד של המטפלת הוא תובעני, כמה הוא קשה גם מבחינת מספר הילדים, גם מבחינת זה שזה באמת גם טיפול פיזי וגם דרישה לאינטראקציה ויחס והורים ורגשית וכו'.

משרד הכלכלה יש לו כמובן תנאים מחייבים להשכלה והכשרה של מטפלות, תנאי סף שהם שתים עשרה שנות לימוד, קורסים של משרד הכלכלה, קורס סוג 1 וקורס סוג 2, כולל התנסות מעשית, דברים שגם התרחבו בעקבות מסמך הסטנדרטים. יש גם הדרכה וליווי על ידי מדריכות חינוכיות בעלות מומחיות בגיל הרך. כיום מתקיים פיילוט בשיתוף של ג'וינט ישראל ואוניברסיטאות, יחד עם משרד הכלכלה, של כתיבה ויישום של סטנדרט הדרכה ופיקוח במעונות מוכרים, אבל מדברים הרבה מאוד על האתגרים בהנגשה של ההכשרה, זאת אומרת, גם במקום שההכשרה קיימת, עדיין נושא אחד דובר – התחלופה הרבה של המטפלות.

זה בכלל נושא מאוד קריטי במערכת, הרבה מאוד מטפלות עוזבות, שוב, בגלל שכר, בגלל תנאים, קצת זוויות שונות, ולכן, דובר על הרבה מאוד מקרים שבהם מטפלות בעצם מתקבלות בלי הכשרה מוקדמת, מחוסר ברירה, כמו שדובר פה, מנהלת מעון - - - ואין לה מטפלת אז היא מקבלת את מי שתהיה או מטפלות שעוזבות לפני שקיבלו הכשרה.

הנושא השני שדובר עליו הוא עד כמה ההדרכה השופטת והליווי השוטף מגיעים למטפלות יותר ותיקות, שבאמת צריכות להתעדכן. כל הזמן יש נושאים חדשים, דובר אפילו על נושאים כמו למשל, אלרגיות של ילדים, שהיום הוא נושא שמאוד עולה וצריך לקבל על זה הכשרה. איתור ילדים בסיכון, כל מיני נושאים שצריך להתעדכן וגם למנוע שחיקה, הדרכה שוטפת זה דבר שידוע כמשהו שעוזר למניעת שחיקה ואלה נושאים שכנראה לא מספיק קיימים, גם מחוסר כוח אדם.

זה הסיכום בעצם, כמו הדברים שכבר עלו פה, מחסור במסגרות בכלל ובפרט במסגרות מפוקחות, בפרט חסר באזורים מסויימים, לא נכנסנו לזה אבל כמובן שזה חסר יותר באזורים מסויימים.

החלת סטנדרטים, איך מחילים סטנדרטים של איכות גם למסגרות פרטיות, שזו כמות עצומה של מסגרות, שבעצם רמת הפיקוח שם היא מאוד מאוד נמוכה או בכלל לא קיימת.

התמודדות עם האתגרים באספקת השירות לקבוצות אוכלוסייה שהזכרנו, האוכלוסייה הערבית, האוכלוסייה החרדית ועוד אוכלוסיות שיש שם סוגיות ייחודיות.

לא הזכרנו גם את הנושא, למשל, של המשפחתונים. באוכלוסייה הערבית יש הרבה מאוד משפחתונים שזה אתגרים שונים אפילו קצת מאשר של המעונות. מטפלת במשפחתון היא בודדה, היא לבד, אין לה את צוות התמיכה וזו סוגיה נוספת.

הנושא של התחלופה ושל המטפלות, זה משהו שהוזכר פה, של איך יוצרים בעצם איזושהי פרופסיה, איזשהו מעמד למקצוע הזה, שבאמת המעמד שלו מאוד נמוך כרגע, ושל חיזוק הכשרה והדרכה והליווי השוטף.

והנושא האחרון אולי שכדאי להזכיר הוא כל הנושא של בסיסי מידע. איך בעצם אנחנו אוספים מידע על מה שקורה במערכות האלה. עוד פעם, גם במסגרות המפוקחות ובטח במסגרות הלא מפוקחות. איך אנחנו לומדים מהי רמת האיכות שם, איך עוקבים אחרי מגמות השינוי ושיפור האיכות – זה משהו שיכול להוות בסיס מאוד טוב לתהליכים האלה של השיפור והקידום של המערכת. תודה.

תודה רבה. כינסת אותנו חזרה לנושא ואני שמחה. גלית יעקובוב ממשרד הכלכלה. ברשותך, בנוסף לדברים שברצונך לומר ואני אשמח אם באמת אנחנו נתמקד במה שקורה בתוך מעונות היום, הייתי רוצה לדעת גם מבחינת נתונים, כמה מטפלות היום הן מטפלות שקיבלו הכשרה של סוג 1 או סוג 2. אנחנו יודעים שזה משהו, סליחה?

כמה קיבלו הכשרה וכמה נשארו בעבודה?

בקרב המטפלות הקיימות היום, כמה מהן באמת קיבלו הכשרה? אנחנו יודעים היום שזה משהו שהולך מתרחב, והשאלה היא עד כמה באמת זה מצליח להיכנס ולהיות מוטמע בתוך המערכת המפוקחת?

אני שמחה על הדיון, הדיון לדעתנו מאוד מאוד חשוב. אני אנסה לענות על כל הדברים, יש רשימה ארוכה, רשמתי לעצמי כמה דברים אז אני אשמח לענות על הכול.

דבר ראשון, לגבי הדוח, אנחנו בשיח עם מכון ברוקדייל, שמבחינתנו השיח הזה אמור להיות, התוצאה שלו אמורה להיות תיקון של הדוח, כי יש דברים שמתקינים היום בפועל ולא באו לידי ביטוי בדוח, או שבאו לידי ביטוי בצורה שהיא קצת לא מדוייקת.

כמו למשל?

כמו למשל היחס של מטפלת-ילדים שתוקן בעקבות ועדת הסטנדרטים, כמובן לא עד השאיפה של רמת הסטנדרטים אבל תיכף אני אסביר שלכל דבר יש מחיר.

מה תוקן?

היחס, היחס של המטפלת למספר הילדים.

מה היחס היום?

היחס - - -

חברים, אני מבקשת לשמור על שקט כי אחרת אי אפשר יהיה לקיים דיון ובטח לא לשמוע אז ברשותכם.

היחס הוא כמו שהוצג עכשיו במצגת ולא כמו שהוצג בדוח, כי היה פה תיקון ושיפור בעקבות ועדת הסטנדרטים.

זאת אומרת שמה שראינו במצגת היה מעודכן.

במצגת זה כן נכון, זה אמור להיות מתוקן גם בדוח. דבר נוסף זה שמשני מסמכים שעברו למכון ברוקדייל הם שני מסמכים שמסבירים את כמות העבודה הפדגוגית שמבוצעת, ומבוצעת המון עבודה פדגוגית. בשיתוף פעולה עם אוניברסיטאות, בשיתוף פעולה עם האגף להכשרה מקצועית, אחרי ועדת הסטנדרטים, יש פה את השמות של המומחים שנטלו חלק בכתיבת התכניות וכו' וכו', זאת אומרת, זה לא שאנחנו חושבים שהסוגיה היא לא חשובה, אנחנו בטוחים שהסוגיה היא מאוד חשובה, העובדה שזה כן או לא במשרד הכלכלה וזו, דרך אגב, סוגיה שמבחינתי אין לה, אני לא הולכת להתייחס אליה, יש ועדה שתדון ותחליט, במהות הסוגיה הפדגוגית היא סוגיה 'סופר' חשובה והשאלה איפה זה נמצא במשרדים היא לא זו שתשנה את הסוגיה הזו - - -

איך היא באה לידי ביטוי ברמת השטח?

זה מתסכל כשאת אומרת דבר כזה.

רגע, שניה, היא מייצגת את משרד הכלכלה.

אנחנו עושים מאמץ, אנחנו עושים מאמץ כאשר אנחנו עדיין תקועים ולא רואים את התוצאות. זה מה שמתסכל, אני לא בא, אני לא אומר שפרופסורים לא באו ובחנו, ולא באתם לקראתם כי באתם בחיוב.

לא, אבל בואו נראה, גלית, באיזה רמה זה באמת מוטמע בשטח, באיזה היקפים?

אני רוצה לדבר אפילו על הרמה של ההכשרה של המטפלות, שבה, בנושא הזה אנחנו עושים המון עבודה. אנחנו מדברים על קורס הכשרה למטפלות, שאנחנו יצרנו תכנית ייחודית ששוב, הייתה התייעצות עם מומחים כדי לבנות את התכנית, היא אושרה. אנחנו מדברים על הגדלת השעות בעקבות ועדת הסטנדרטים של הקורס הזה שבוצע. אנחנו מדברים על קורסים ייעודיים של סוג 1 וסוג 2 שהם שני סוגים של מטפלות בכיתה, כי אחת אחראית צוות ואחת היא מטפלת רגילה. אנחנו מדברים על קורסים שנעשים תוך כדי עבודה למטפלות שנמצאות בעבודה, והן לא יכולות – כמו שחלק מן האנשים אמרו פה, הן לא יכולות עכשיו לעשות סתם קורס בנוסף לעבודה אז נוצרה תכנית ייעודית למטפלות תוך כדי עבודה - - -

מה זה תכנית תוך כדי עבודה?

קורס הכשרה מקצועי ייחודי למטפלות, מתוך הבנה שמדובר במטפלות שכבר עובדות.

או.קיי. אז אחרי - - -

שהן עובדות ולא יכולות בזמן העבודה לעשות את הקורס והתאימו להן את השעות ואת התכנים, כי זו גם מישהי שכבר עובדת אל מול מישהי שלא עובדת וכו' וכו'. דרך אגב, אני מתנצלת בשם מיכל כרמל, שהיא האחראית הפדגוגית שלנו, היא פשוט לא יכלה היום להגיע. אנחנו מדברים על קורסים למדריכות "דור מדבר", אנחנו מדברים על ריענונים של הדרכות בנושא עזרה ראשונה, אנחנו מדברים – בקיצור, יש רשימה ארוכה מאוד מאוד של קורסים, התגובה עברה גם למכון ברוקדייל והם אמרו שהם ייקחו את זה בחשבון, ויש עבודה על תיקון הדוח בהתאם לתגובה על פי המצב הקיים. לא עוד מה שאנחנו צריכים לתקן לעתיד.

אז מתוך מה שאת מתארת, יש כבר מערך של הדרכה והכשרה ברמות כאלה ואחרות.

נכון.

כל הצוותים שנמצאים היום בשטח, הם צוותים שעברו הכשרה?

לא.

ברור שלא.

כמה אחוזים, זה מה ששאלתי, מה האחוז בעצם מקרב כל הצוות שעבר הכשרה או הדרכה ברמה כזו או אחרת?

תראי, לנו יש את המספרים של הכמות של מה שנקרא "מטפלות מוכשרות שהמשרד הכשיר" והכשיר אפילו במימון ממשלתי, זאת אומרת - - -

מה החלק שלהם בקרב כל המטפלות?

אז זו השאלה של מה שנקרא היצע ופיקוח. עכשיו, מבחינת הסטנדרטים שלנו, כשמעון בא לבקש סמל – וזה גם אפרופו הסוגיה של כמות הדברים שאנחנו דורשים כדי לתת סמל למעון, אז למשל אחד מן הדברים שאנחנו דורשים זה אישור של המדריכה הפדגוגית, שמלווה את כל הפעילות של המעון וחייבת להיות שם למינימום שעות שנקבע, וגם העובדה שבכל כיתה צריכה להיות מטפלת סוג 2 ושתי מטפלות סוג 1. זה הסטנדרט. אבל - - -

זאת אומרת, בתוך מעון שיש בו לצורך העניין נניח שלש כיתות, ששם יש בכל כיתה נניח, שלש נשות צוות אז יש לנו שליש מהן שמוכשרות?

לא, אמורות להיות כולן מוכשרות אבל, על פי הסף - - -

"אמורות" – כן, אבל היום בפועל?

יפה, אז יש לנו עכשיו את המאזן בין להתחיל לסגור מסגרות לבין לנסות למצוא את הפערים ואיך אנחנו מטפלים בפערים ולהכשיר את הפערים כדי שנגיע לסטנדרט. וזו סוגיה מאוד מאוד מאוד קשה. לדוגמה, הגענו למצב שבגלל שאנחנו רוצים לתת יותר ויותר סמלים ,אז התקבלה החלטה – שלהגיד לך שברמה הפדגוגית אני שלמה אתה – אני לא, אבל התקבלה החלטה שאומרת שבשלב הראשון, אם יש מדריכה חינוכית למעון ומטפלת אחת מוכשרת בכל כיתת מעון, אז אני מאשרת את מתן הסמל כסמל זמני ומחייבת את הארגון להכשיר אותן תוך כדי שנת הלימודים הראשונה. האם זה אידיאלי? לדעתי לא.

ואיך את יודעת אם זה קורה ומה קורה אם זה לא קורה?

הסמל הוא סמל זמני, ההחלטה שהתקבלה השנה אומרת שהסמל ניתן כסמל זמני - - -

יכול להיות שהרשות בשנה הבאה - - -

יותר תכניות הכשרה, זה משהו שאפשר להחליט שלא מקבלים ללא הכשרה.

את יודעת כמה עברו הכשרה? את יודעת איפה זה עומד?

אני רוצה לחלק - - -

תנו לשמוע מה המצב.

אני אשמח לחלק בין שתי קבוצות זמן. יש את התקופה שבה עוד לא התקבלה ההחלטה הזו ואז זזה באמת סוג של "חור שחור". אנחנו אמרנו את זה: תעשו, תעשו, תעשו, מגיע ביקור פיקוח, אומר: למה לא עשיתם? אבל לא היו לו כלים להתמודד עם זה שלא נעשה שם שום דבר. ועוד פעם, האופציה של להתחיל לסגור מסגרות היא אופציה קיימת אבל תמיד יש לה מחיר מן הצד השני. לכן התקבלה ההחלטה בשנה שעברה ולכן את היישום שלה אנחנו נדע בשנה העוקבת ונדע גם לדווח על זה, שאומרת: בסדר, אתם תקבלו אבל סמל זמני, וזה אומר שברישום לשנה הבאה – שאותו אנחנו נראה בתשע"ז, אני אדע לבוא ולבדוק אתכם ולהגיד: אם אתם השלמתם את מה שצריך אז אתם תוכלו לרשום ילדים ואם לא – לא אבל, גם אז אני תקום צעקה ועוד פעם אני אומרת, מן הצד השני - - -

נכון אבל השאלה היא, אני אגיד לך איפה ה'באג',

אז אולי תפרסי את זה - - -

אבל זה משהו אחר.

שניה רגע, אני רוצה לומר משהו, חברים, אי אפשר לנהל כך דיון, אני רוצה להציע משהו בתהליך, שניה רגע, אני רוצה להציע משהו בתהליך: לבוא ולהגיד: לבוא ולבדוק אותם בעוד שנה, יש – יש, אין – אין, ואז נתמודד או עם הצעקה של ההורים כי סגרו, או עם זה שיש לנו כוח אדם לא מוכשר, למרות שהוא נדרש לקבל הכשרה – לבדוק את זה בתוך התהליך, במהלך השנה, לוודא שהדברים קורים.

אני חייבת לומר שיש היום יותר ויותר נשים שמוכשרות כמטפלות סוג 1 וסוג 2, עוד לפני שנכנסו למערכת, יש איזושהי התעוררות, כי הרבה מהן גם רוצות להשתלב בשלטון המקומי וכל אחת וסיבותיה ולכן, אני אומרת, יש אפשרות, יש אפשרות לנסות ולדרוש קליטה של נשים שכבר עברו את ההכשרה. ואני אומרת "נשים" כי לרוב זה נשים אבל אם יש גבר שמוכן לבוא אז בשמחה אבל, יש יותר כוח אדם שעבר הכשרה ואפשר לדרוש את זה, השאלה היא האם אתם מתכוונים להתעקש על זה או שאתם אומרים: בואו נראה איך זה עובד.

הכוונה היא חד משמעית להתעקש. צריך שכולם יבינו גם את המחיר של זה, זאת אומרת, הכוונה כרגע היא כן כוונה שהוכרזה חד משמעית להתעקש על זה, המחיר של זה אומר שאם יש מקום שבו לא קיימו את הדרישה הזאת אז הסמל יוסר, ויש לזה משמעות - - -

למה שהשיטה תהיה שהסמל יוסר? בזה שהסמל יוסר את בעצם גורמת לזה שיש עשרות הורים שלא יתנו שזה יקרה. אז תמצאי סנקציה אחרת. לא, או שתמצאי סנקציה שניה או שתעזרי לאנשים לעבור את ההכשרה – ואני מבינה שאת עושה את זה על ידי זה שאת יוצרת את האפשרויות לעשות הכשרה תוך כדי עבודה.

מימון ההכשרה על ידי המדינה.

אז זה גם מקל וגזר, אבל את לא יכולה, הסנקציה של לסגור מעון היא סנקציה לא ריאלית.

עשינו מבחן - - -

כן אבל גם האופציה שאנחנו נשארים במציאות שבה כוח האדם לא מקבל הכשרה – גם היא מבחינתי אופציה לא טובה. אבל שניה, אם ידעו, אם ידעו שמהיום, אם ידעו שמהיום, אי אפשר להיכנס ולעבוד במסגרת של מעונות או משפחתונים ללא הכשרה אז יותר ויותר - - -

אפשר יהיה לסגור מעונות.

ממש לא.

אני חושבת שיותר אנשים ילכו כדי לקבל - - -

לא, את טועה.

סליחה רגע, אתם מפספסים את מה שאני אומרת, עם כל הכבוד.

הן לא עוברות את המבחן.

יש פה פיספוס של מה שאני אומרת. אני אומרת שאם המסר היום, כמו שהיום יודעים שגננת חייבת לקבל הכשרה של גננת אז יותר נשים הלכו ולמדו להיות גננת, כי בלי תעודת הוראה אי אפשר, שניה רגע, אני מבקשת, - - -

כל בתי הספר מלאים אנשים בלי תעודות.

ובלי תעודת הוראה אי אפשר יהיה להיכנס לבתי הספר ואנשים הולכים ולומדים תעודת הוראה, אז אם הם יידעו שגם במעונות, הולכים לתהליך שבו מקבלים רק אנשי מקצוע – ואני מסכימה שבמקביל צריך לעשות תהליכים נוספים, גם לגבי המעמד וגם לגבי השכר וצריך לעשות, שניה, שניה, אז יותר אנשים ילכו לקבל את ההכשרה של מטפלות ותהיה פחות מצוקה. תהיה פחות מצוקה אז למה לא להתחיל?

אני רוצה להתייחס לשתי סוגיות ברשותך, - - -

אני מיד אתן לך. שקט.

הסוגיה הראשונה שחשוב להבין היא שגם הרעש שיש בציבור גם לגבי שכרם של המורים – ואני אומרת את זה בכוונה, יש תמיד את המאזן בשכר של המורים, שאומרים: תקשיבו, השכר שלהם יחסית נמוך אבל יש להם פריבילגיות אחרות ויש להם ימי חופשה, יש להם חודשיים חופש בשנה - - -

שכר המורים הוא לא לדיון.

רגע, רגע, לא, אני רוצה להסביר לך את הקושי בהעסקה של מטפלות, כי זה קושי שנובע מן השטח ואנחנו חייבים להבין אותו וצריך להתמודד אתו אבל, עד שלא נבין אותו לא נדע להתמודד אתו. וכשמגיעה מטפלת ואומרת לי: תקשיבי, בלוח השנה שלך שאת דורשת ממני לעבוד כמטפלת, אין לי חופשות בכלל, יש לי שלושה שבועות חופש בסוף השנה וזהו, כל הזמן את דורשת ממני לעבוד, יום איזוטרי פה, יום איזוטרי שם, ובשכר כזה – תקשיבי, אי אפשר לעבוד ככה, אני אלך לעבוד בחנות הבגדים ממול, התנאים שלי יהיו יותר נוחים ואני אקבל את אותו השכר. עכשיו, זה קושי שאפשר - - -

כל העובדים במשק עובדים ב - - -

השכר, תקשיבי, להיות מטפלת - - -

חודשיים? האם את מכירה גן של משרד החינוך שנסגר חודשיים? אין דבר כזה. אני לא ראיתי גן שנסגר חודשיים, לא ראיתי אף פעם גן שנסגר בהיעדר גננת - - -

הגנים נמצאים - - -

אין דבר כזה.

עם - - - רישיון ועובדות בגנים בחופש הגדול עד 21 ליולי.

זה לא אותו דבר

אין דבר כזה. השלטון המקומי לא נותן לזה לקרות. אין מצב כזה שחודשיים. המועצות מוציאות כסף מן הכיס - - -

הסייעות לא, אני אומרת לָךְ מתוך ניסיון וידיעה אישית - - -

אבל אם סייעת מודיעה שהיא - - -

הן מועסקות עד 31, הם עובדים לפי התנאים של השלטון המקומי.

אולי אפשר - - -

חברים, כן.

מטפלת לא - - - לשלטון המקומי.

רגע, רק ניתן לה לסיים את הדברים שלה בצורה מכובדת ואחר כך חבר הכנסת מוטי יוגב.

אני חושבת שאם אנחנו לא נתמודד עם הקושי הזה, באמת, אם לא נבין את הקושי הזה לא נדע להתמודד אתו. גם הוועדה שדיברה על המחיר המפוקח של מעונות היום, שמצד אחד אומרים פה בצדק: זה מאוד יקר אבל מצד שני, אם אני רוצה להביא איזשהו טיפול משמעותי בשלבים האלה, ודרך אגב, הסוגיה של החינוכי או טיפולי, לגבי הגילאים האלה כל המחקרים מדברים דווקא על כן, חינוכי-טיפולי, עם דגש על הטיפולי פחות על החינוכי, ולא משנה באיזה משרד זה יהיה יצטרכו ללמוד מאפס עד שלש, עכשיו יש מחקר שמתחיל ב oecd ואנחנו שותפים בו, לא משנה איפה זה יהיה, חייבים ללמוד את זה. זו סוגיה שלא קשורה עכשיו לנושא אבל, אוי ברח לי, על מה דיברנו? סליחה.

שכר.

על השכר על השכר של המטפלות. המטפלת הזאת שנדרשת למעשה לטיפול מאוד מאוד משמעותי- רגשי נקרא לזה, ההקבלה שלי אליה היא ההקבלה לגננת, לסייעת וכו' וכל המקומות האלה, ממה שאנחנו יודעים, החופשה היא מאוד משמעותית והתנאים הם מאוד משמעותיים, וכדי לדעת להתמודד עם זה אנחנו חייבים לדעת להכיר את זה ולראות גם את ועדת הסטנדרטים שלה, לא רק הסטנדרטים של תפוסה של ילד וגודל כיתה ותפוסה וכו', הדברים היותר טכניים, אלא גם הסוגיה של התעריף אצל ההורים.

הרי אם הייתה מתקבלת החלטה לחוק חינוך חינם ואנחנו בעד, שב 0-3 זה יהיה חינם, אני חושבת שהסוגיה הייתה יחסית מסתדרת מעצמה, כי כאן, כל פעם כשאתה מנסה לעשות את האיזון, שאם אני מוסיף עוד ילד אחד בכיתה או מוריד ילד בכיתה או מוסיף מטפלת, ההשלכה המיידית של זה היא על התעריף של הורה, שבסוף הוא יגיד לך: טוב, אני לא יודע להתמודד עם כזו עלות, תעזבו אותי, אני לא יכול, או ההחלטה שהסבסוד שלנו הוא סבסוד עד גג מסוים ולא יותר מזה, כי אנחנו לא מסוגלים תקציבית להביא יותר מזה – זה המאזן, אז האם שאני רוצה להביא עכשיו עוד מטפלת? בוודאי שאני רוצה להביא עכשיו עוד מטפלת, אבל האם אני מסוגלת להודיע להורים ולהגיד: טוב, עכשיו תשלם עוד חמש מאות שקל לחודש כי זה התעריף, או לבוא לארגונים ולהגיד להם: תספגו את העלויות. אני לא יכולה לעשות את זה, זה לא משחק שאני יכולה לשחק. כמובן שככל שמחליטים על חוק חינוך חינם – וואוו, זה יהיה דבר מדהים שלדעתי לא יהיה מישהו - - -

אין, תקשיבי, עזבי, אין חינם, זה כותרת.

אני מסכימה עם מה שאת אומרת - - -

חינם כמו מגיל שלוש.

אני מסכימה - -

מכיתה א', ב' ו-ג' ועד י"ב.

דווקא מגיל 3-6 זה יותר סבבה.

גלית, אני מסכימה לחלוטין עם מה שאת מציגה כאן ואין שאלה שצריך לפתוח את זה ולקיים חשיבה אבל, דבר אחד אני חושבת שהוא לא שנוי במחלוקת ואסור לנו לוותר עליו – זה כן נושא ההכשרה.

ברור.

ואני חושבת שאם אנחנו נעמיד את זה כיעד ונגיד באופן חד משמעי שזו המגמה שאליה אנחנו הולכים, אז יותר אנשים ילכו לקבל את ההכשרה ל"לידה עד שלש" ללא לימודי תואר, שניה, אני מכירה גם אנשים שעושים את זה וולנטרית ואני חושבת שאנחנו יכולים ללכת - - -

אנחנו מכירים את - - -

או.קיי., אני אתן לך את האפשרות לדבר. חבר הכנסת מוטי יוגב, בבקשה, אחר כך אני אתן לךְ להתייחס.

שלום לכולם, ברשות יושבת הראש, דיון חשוב מאוד. קודם כל אני רוצה לשאול אם יש פה בדיון גם נציגי משרד החינוך?

כן, כן, כן.

והאם יש פה גם נציג ראש הממשלה שעוסק בעניין? הפרוייקטור - - - מבחינתי, אז חשוב שיהיה.

בואו ננסה רגע אנחנו, בואו לא נתלה את זה ב"אם, כאשר, אפשר לתקן", יש דברים שאפשר לתקן עוד לפני שזה עובר.

נכון אבל אני חושב שהדיון הזה הוא חשוב ואני חושב שהמעורבות בשמיעת האנשים פה היא חשובה, ואם ראש הממשלה במליאה, בשבוע שעבר, ביום רביעי, עמד שר החינוך מעל הבמה ואמר ראש הממשלה: אכן, יש צוות כזה במשרד ראש הממשלה - - -

אחרי שהפילו את החוק - - -

בסדר גמור, יש פה את חבר הכנסת חיים ילין, ש"שכב על הגדר", בסדר גמור, אנחנו "נשים את הבונגלו", הכול, "נפרוץ את הפירצה", במשלים שכאלה.

אני רוצה לומר דברים פשוטים. אחד, תפיסת העולם ברורה לכולנו, זו באמת שעת זהב, יש פה שעת זהב, דיברנו על זה, אני לפחות מניסיוני יודע, שגם בקדנציה הקודמת עסקנו בזה ולא פרצנו את הציר. אני חושב שיש פה צורך להתייחס לכל ילד עוד בטרם ההתייחסות החינוכית או הכלכלית, המדינה תלך צעד קדימה, כאשר היא תגיד שכל ילד 0-3 גם הוא מקבל איזה ואוצ'ר לחינוך שלו, בין אם היא תצליח לנהל אותו בצורה חינוכית-טיפולית, טיפולית-חינוכית, במסגרת מעון או במסגרת משפחתון, או במסגרת אחרת, כל ילד יזכה באיזה וואצ'ר לחינוכו בגיל הזה, או לטיפול שלו בגיל הזה, אם למעון ואם למשפחתון. בכמה מדרגות פשוטות של דיפרנציאליות של הכנסה.

הדבר הנוסף, כל הנושא של סטנדרטים, הכשרה ופיקוח אני אקצר, לא אומַר. מעמד המקצוע והכשרה – אותו דבר, אני חושב ששום דבר לא יכול להיות ב'בום', יש עובדות ותיקות מאוד, עם הרבה ניסיון שלא תוכל להגיד להן היום לעבור מבחנים, זה לא יהיה רלבנטי. כל זה יצטרך להיות בתהליכיות שבה יהיו ותיקות שהוותק יאשר אותן וצעירות יותר training on the job, הכשרה 'תוך כדי' לפי ההגדרה, שאולי בעוד שלש שנים, לא ייכנסו כלל למאגר של הדבר הזה כאלה שלא עברו את ההכשרה.

זה מה שאני אומרת.

גם ההכשרה הזו משתלמת וגם היא מתפתחת. הדבר הנוסף, יש פה באמת עניין של תקציב גדול אבל יש סדר עדיפויות של מדינה. ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה וסדר עדיפות של מדינה שרואה – כפי שפרופ' טרכטנברג זיכה אותנו באופן אישי, הייתי סגן ראש מועצה, בניתי 44 כיתות גן חדשות רק במועצה אזורית אחת. צריך להגדיל - - -

קיבלת כסף - -

חברים.

לפי צורך.

מה זה התיקון הזה?

שמענו על הכסף.

וכך גם לגבי המעון והמדיניות הזאת בגיל הרך, אני חושב שהיא מעצבת, הזכרתם פה את הצדדים הטיפוליים, החינוכיים, את הקוגניטיבי ואת הרגשי ואני חושב שגם את החברתי, זה מאוד משמעותי, ואנחנו, הורים יודעים, מן המעט ניסיון שלי, ילד במשפחתון או ילד לבד בבית מול ילד בתוך החבורה הזו כבר אינטראקציה שמתקיימת, היא עוד צד שנותן עדיפות למעון, ומי שלא תרצה אז עדיין יכולה לשמור את הילד אצלה וזה בסדר. אני מסיים.

זו באמת שעת זהב. ומכיוון שאני מודע לכך ואני חושב שעל בסיס המחקר הזה, אסור לפספס פה שום דבר ואסור להתחיל שום דבר מחדש. כיוון שאני יודע שהיום מכון מנדל נתבקש כנראה על ידי משרד רוה"מ להביא לנו נתונים דחוף, אז אני חושב שאנשים שיש בידם חומר, צריכים לפנות למכון מנדל, כולל ברוקדייל, כולל ארגוני הנשים וכולל כל מיני גופים אחרים, כל אחד שייעשה את החיבורים – כולל אנחנו בפנייה, כדי ששום מידע או ידע מצטבר – כפי שאמר פה דר' יצחק קדמן, לא יתחילו את הכול מחדש אלא יהיה על בסיס מה שיש פה ואנחנו אז, לוודא דרך הנהלת הועדה, מתי הם צריכים להגיש לראש הממשלה, אם תוך שבועיים אז בעוד שלושה נעשה פה דיון מעקב, אם תוך שלושה אז תוך חודש נעשה פה דיון מעקב, בפרקי זמן יותר קצרים, לא כאלה של שלושה חודשים, שכל סוגיה אחרת שנדונה במשרדי ממשלה לא מסוגלים לתת תשובות.

אני לא בטוחה שזו מהות - - -

שבוע עשרה ימים לקבל את הדוח, יכולים לשבת פה כשופטים כל האנשים, להתייחס כרפראנס זה בסדר גמור, ולהיות אנחנו עם יד על הדופק על הדברים הנעשים ולראות גם, בעזרת השם, בשינויים ובסטנדרטים, שאין לי ספק שכולם יעלו וישתנו לטובה.

תודה רבה חבר הכנסת מוטי יוגב.

מילה - - -

אבל מילה אחת כדי שנאפשר לאנשים.

אני רוצה לשאול שאלה. איך קוראים לך? גלית.

מי זו שני?

גלית, אני רוצה לשאול, כמה עובדים יש במשרד הכלכלה על הנושא הזה של המעונות וכמה מתוכם, כמה מתוכם עוסקים בעניין של הרישום, סינון, וכו', כל הפאזה הפנימית והאקטיבית, וכמה עוסקים בפן הפדגוגי, התכני, של העניין הזה?

אם אתה מדבר על רישום ורישוי של מוסדות, האם הבנתי נכון את השאלה? או של הילדים.

אני רוצה לעשות אבחנה, כלומר, יש נניח מאה, סתם אני זורק מספר.

כמה בצד ה - - - כמה בצד התוכן?

חמישים.

חמישים איש. כמה מהם עוסקים – בבואי נקרא לזה אדמיניסטרציה, שכוללת אלמנטים של רישום וכו' וכו' וכמה עוסקים בפן של התכנים?

אם מדובר, אם אני מבינה את השאלה, יש לנו שש עשרה מפקחות, מתוך חמישים איש שנמצאים באגף יש לנו שש עשרה מפקחות, זה כוח הפיקוח שיש לנו, לפיקוח הבטיחותי אנחנו עושים שירותים שהם שירותי out sourcing שאנחנו מקבלים מיבדקות בטיחותיות שבאות ועושות לנו את העבודה הבטיחותית, שאותה אנחנו לא יודעים לעשות כל כך טוב. הרישום של הילדים מתבצע במעונות עצמם, הדרגה זה מוקד מיוחד, שגם כן, רכישת שירותים שהוא עושה את כל התכלול של הדבר הזה – ואנחנו יודעים שיש על זה המון ביקורות ואנחנו יושבים על זה ואנחנו מנסים לפתור את הביקורות, ויש ישיבה השבוע לגבי תיקון של המבחנים באופן שיעזור יותר לנשים שהן בחופשת לידה, כי זו בעיה שהיא בעיה מוכרת. דרך אגב, הדרגה לא מופסקת להן, כשהן יוצאות ללידה, אבל כשהן רוצות לחזור יש קושי. בדקנו את זה, הקושי הוא לא כשהיא יוצאת לחופשת לידה, הקושי הוא כשהיא חוזרת, אנחנו השבוע מקיימים על זה דיון גם עם האוצר, כדי לנסות לתקן את המבחנים.

הילד הגדול נכנס פעם ראשונה - - -

הגדול הוא רק אחד אז - - - , גלית, מה שאני רוצה להגיד, מה שאני רוצה להגיד, תראי, שש עשרה מפקחות. באמת, אתם עושים עבודת קודש, שלא ישתמע פה שמישהו בא להתריס כלפיכם, מה שאני רוצה להגיד, יש כאלפיים מעונות משהו כזה, כל מפקחת צריכה לפקח על מאה ועשרים מעונות, משהו כזה, כמה פעמים בשנה היא יכולה לבקר ולעשות מעקב? אז את מבינה? זה לא הגיוני, כלומר, הרי בסוף התכנים וכו' צריך להנחיל אותם והמפקחת - - -

זה יותר גרוע מזה, זה יותר גרוע מזה. יש את המסגרות הפרטיות שאנחנו גם אמורים לפקח עליהן - - -

נכון, נכון.

הם לא מספיקים להגיע - - -

אנחנו מפקחים רק במקרה של סכנת חיים שמביאים אלינו ורק אז אנחנו נכנסים ובגלל זה אנחנו מנסים להעביר - - -

זאת הסיבה שאני יושבת פה על השולחן.

ולכן חוק הפיקוח מאוד מאוד חשוב.

מה שאני רוצה להגיד - - -

חוק הפיקוח, ושוב, לא משנה באיזה משרד, הוא חוק מאוד חשוב.

מה שאני רוצה להגיד, האם אפשר - - -

על ההתנהלות של מעונות היום.

כן.

אם נותנים להם להיכנס - - -

רבותי, מה שאני רוצה להגיד זה שבסוף, מה שקורה הוא, הרי למה את אומרת שאת אותם דברים צריך לעשות ולא חשוב איפה, זה נכון אבל מה קורה, זה הרבה תלוי בסדר העדיפויות בתוך המשרד עצמו, משרד הכלכלה – ואני מכיר אותו היטב, משרד הכלכלה, שנים, מכל מיני זוויות, הנושא של הגיל הרך לא יהיה אף פעם נושא מרכזי בסדר העדיפויות של המשרד עצמו, בפרט כשהוא בא להתמקח על תקציב שנתי מול האוצר. וזו עובדה, כי מדד - - - תמיד יזכה ליותר תשומת לב וכו' ומרכז ההשקעות, הנושאים הם אחרים, הנושאים שמשרד הכלכלה מטפל בהם הם שונים לחלוטין והם בסדר גודל מבחינת הכסף והעוצמה וכו' וכו' - - -

הדגשים הם אחרים, אין שאלה חבר הכנסת.

מבחינת המשרד זו לא נכון - - -

שלא נצפה - - -

מפקחות - - -

בדיוק, המפקחות - - -

איזו הכשרה, אני רוצה לשאול שאלה יותר חמורה, אני רוצה להביך אותם, איזו הכשרה - - -

אנחנו היינו בסוגיה של ההכשרה.

פדגוגית אבל המפקחות מה הן לומדות?

גם המפקחות מוכשרות ל - - -

מוכשרות - - -

שָנִי.

שאלה טובה.

אבל ממש בשתי דקות כדי שנוכל לאפשר פה לעוד כמה שיושבים סביב השולחן. בבקשה.

שמי שני רוזנבליט שמעונוביץ, בעבודתי אני עורכת דין בפרקליטות מחוז ירושלים אבל אני פה כדי לדבר כאמא לשלושה ילדים בגילאים שלש ומטה פחות או יותר, האחרונה עכשיו - - -

מזל טוב.

כן, שיקולים של קריירה.

כל שנה ילד, איך זה הולך?

בסדר, ברכה, ברכה, או.קיי.

וככה בעצם התגלגלתי השנה למעון, היה לנו גן פרטי בשכונה שהיינו מאוד מאוד מרוצים ממנו ופתאום השנה, המתנ"ס אמר לנו שהוא בעצם עושה תהליך וזה יהפוך לגן ומאוד שמחנו. לא ידענו מה זה אומר אבל אמרנו: בסדר, אולי יהיה פיקוח יותר טוב, אולי נקבל הנחות וכו'. התוצאה הייתה עגומה מאוד. ראינו את זה מן הרגע הראשון. הגיעה מישהי סייעת בכירה, אישה שבמפגש הראשון שלה הצהירה ש"אין לה שום ניסיון עם ילדים בגיל הזה, היא לא כל כך יודעת אבל יהיה בסדר". הילדים לא קיבלו שום תוכן חינוכי, ואנחנו מדברים על ילד שלכאורה בן שנה וחצי אז כאילו: מה הוא כבר צריך, לא צריך לפתור אינטגרליים. מצד שני, אנחנו, כל מי שהוא איש מקצוע יודע מה אפשר לעשות עם הילדים בגיל הזה ועכשיו, כשהבן שלי עבר גן אז אני גם רואה. בעצם בגן שלנו, של התמ"ס, הייתה התעללות, כך בעצם גילינו את זה. כל הזמן הרגשנו שמשהו לא טוב קורה שם ולא ידענו אם זה סתם ככה תחושת בטן או שבאמת יש דברים בגו. ואז הגיעה לידינו הקלטה, ששומעים את הסייעת הבכירה אומרת "אוי, תסתכל על היצירה שהילד פיגור שיכלי הזה עשה" , "תראי מה הסתום הזה עושה", "מי הירשה לך לקום? תחזור מיד לישון", "נמאס לי כבר מן הילדים, האלה, אני לא יכולה יותר "די", כל היום צרחות, הילדים בוכים, ובאותו רגע כמובן שאנחנו ועוד כמה משפחות ברחנו מן הגן, אבל הבאנו את הדברים למפקחת, שיושבת מרחק של שני מטר מדלת הגן. בהתחלה היא כמובן הכחישה, "אני לא יודעת", "זה לא הגיוני" וכו' ואז עימתנו אותה עם העובדות. וגם הסתבר לנו שהיו כבר תלונות בעבר של הורים שלא דיווחו לה שאר ההורים אבל היא כבר ידעה מן הנושא ובמקום פיקוח קיבלנו טיוח.

המפקחת של המשרד או המפקחת של הארגון שהפעיל את המעון?

זו מפקחת של המתנ"ס.

אנחנו מדברים על נאורה? על איזה מעון אנחנו מדברים?

הרכזת במתנ"ס - - -

באיזה מעון מדובר?

מתנ"ס בקעה.

אבל לא דיברת עם המפקחת שלנו.

אני לא יודעת, דיברנו עם הנהלת המתנ"ס ואחר כך אני לא יודעת.

אלינו למשרד לא הגעת.

המקום הכי חשוב ששם זה לא התנקז.

אז בעצם מה שקרה בפועל הוא שההורים החזקים, שיכלו להוציא את הילדים מן הגן עשו את זה בשנייה, כל הילדים שלנו כבר מוסדרים בגנים פרטיים, והסיפור הזה של תמ"ס וזה מאחורינו אבל, מצד שני, גם אנחנו זוגות צעירים ש"רצים לדירה", רוצים קצת לשאוף לקריירה ולהתבסס וכל זה, היינו מצפים מן המדינה לאיזושהי עזרה בתחום הזה של חינוך הילדים. לא יכולים. כמו שרחל אמרה, היום, עם העלאת גיל הנישואין או שיקולי קריירה, אז שכמותי מנסים לדחוס כמה ילדים בפרק זמן קצר, ובעצם רצינו ליהנות מן השירות ולא קיבלנו, ובמקום זה קיבלנו מדגם מאוד מאוד רע של - - -

זה לא מקרה חריג, שיהיה ברור. זה גם לא המקרה הכי חמור.

גם מה כבר אמרו לילד?

יש מקרים הרבה יותר קשים שקורים ואני לא אומר את זה כדי לנחם אותך אלא כדי שנכניס דברים לפרופורציה.

תודה רבה שני. זה רק אני חושבת מחדד דווקא את הסוגיה שעל אף הפיקוח – והוא חשוב ואנחנו נפעל לקידומו והכול, כוח האדם שנכנס למעונות הוא הפקטור המשמעותי כאן, וזה מחזיר אותי לתחילת הדיון, שם אנחנו צריכים לשים את הדגש וכן, להתמודד עם האתגרים והקשיים, אני מסכימה עם הכול אבל, אנחנו צריכים לשים את האצבע על עניין כוח האדם שנכנס בעצם לטפל בילדים שלנו, כי משם יתחיל השינוי.

אני רק רוצה להגיד שההכשרה שלהן לא בהכרח אומרת שזה לא יקרה, זאת אומרת, אם אנחנו כן ראינו - - -

נכון אבל זה יכול למזער.

נכון אבל אני רוצה שאף אחד לא יחשוב שהעובדה שאנחנו מכניסים רק אנשים עם קורס כזה או קורס אחר, פותרת לנו את הבעיה והיא קיימת, של מקרים נורא – ואני אגיד כמו אימא, נורא נורא קשים ולא מקובלים, של מקרים כאלה שקורים, והם קורים, הם קורים לא רק אצלנו, הם קורים בגנים, הם קורים בפרטיים, הם קורים, אסור שהם יקרו ואת זה אנחנו צריכים, יש את סוגיית ההכשרה ויש את הסוגיה של זה.

בסופו של דבר, כשנכנס אדם שעבר איזשהו תהליך אז זמן הסתם, אנחנו צפויים לפחות תופעות כאלה, לפחות כל פעם.

בשביל מה לפקח? הוא לא עבר הכשרה אז בשביל מה לפקח?

כן, את שמרימה את האצבע. שם בבקשה לפרוטוקול.

יעל דיין מן האוניברסיטה העברית. אני, האמת - - -

דר' יעל דיין. בבקשה.

דר' יעל דיין. רציתי להגיד כמה דברים אבל, כשאנחנו מדברות על הגיל הרך אז באמת, זה לוקח אותנו להמון המון המון תחומים, וזו, אני חושבת, אחת הסיבות לכך שההצעה של פרופ' טרכטנברג היא טובה, שבאמת תהיה איזושהי רשות שתטפל בזה אבל, נראה לי נורא חשוב שהדיון פה, רצוי היה שהוא באמת יתמקד במצב ובסטטוס ובאיכות העבודה של המטפלות במעונות היום, למרות שיש עוד מיליון עניינים אחרים שאפשר לדבר עליהם.

מסכימה.

מכיוון שהן אלה – דיברנו על אינטראקציות כמרכיב, הן אלה שיוצרות את האינטראקציות האלה, עכשיו, הן לא עובדות בתנאי עבודה שמאפשרים להם ליצור את האינטראקציות האלה. זה לא קשור, רגע, וזה לא קשור למשרד זה או אחר, זה קשור למדיניות שבאה מלמעלה, ממשרד ראש הממשלה וממשרד האוצר.

מה שקורה זה שהמטפלות הפכו לש.ג. ולשק החבטות של כל התסכולים שלנו בהקשר למערכת הזו, מכיוון שהן – כל מה שאנחנו יודעות באוניברסיטה, גם מן המחקרים וגם מעדויות של הסטודנטיות שלנו, שעושות פרקטיקום במעונות יום, הן נמצאות כל הזמן במצב הישרדות, "לגמור את היום בשלום" כי אין תקינה ואין תנאים ואין עזרה. לבוא ולדון בהכשרה שלהן זה כמעט חסר משמעות של הווה, של 'כאן ועכשיו', מכיוון שמשרד הכלכלה, אני עדה לזה, עבד הרבה מאוד על תכניות הכשרה, לא שם הבעייה, במילא אלה שעושות שם את ההכשרה לא מגיעות למעון בכלל, זה לא 'אחד לאחד', הן לא מגיעות למעון מכיוון שלא כדאי להן להגיע למעון ואז, מי שמגיעות למעון הן כאלה שלא עברו הכשרה – לא בגלל שההכשרה לא טובה, אלא בגלל שהיא טובה - - -

אף אחד לא מבקר את ההכשרה, אנחנו בסך הכול מנסים להבין את תמונת המצב בתוך המערכת.

ההכשרה היא לא נתון משמעותי פה, לאיכות החיים של תינוקות במעונות, זה לא נתון משמעותי מכיוון - - -

אז מה משמעותי?

אני חושבת שזה שילוב של שלושת הדברים שאנחנו הצגנו, של הכשרה, של תנאים, של מעמד, של שכר, בעצם זה השילוב של כל הפקטורים האלה ואמרתי בצורה מפורשת: צריך לפעול בכל הערוצים.

נכון, אני רוצה להגיד עוד, אני מסכימה - - -

וההכשרה היא משמעותית.

היא משמעותית לגמרי ברמה המקצועית אבל היא לא משמעותית ברמה הפרקטית של מה שקורה היום במעונות, כי במעונות היום יש מעט מאוד מטפלות שעברו הכשרה וזו הבעיה.

ולמה?

שקט, חברים, תנו לה בבקשה לדבר.

שיהיה - - - לגבי הכשרה. אל"ף, ועדת הסטנדרטים – ואני חייבת להגיד, - - - פה לא תמיד נותנים לה את הקרדיט, כי היא זו שיזמה את ועדת הסטנדרטים - - -

אסורות כפיים באולם. - - - הכללים.

בוועדת הסטנדרטים, שני דברים אני רוצה להגיד על ההכשרה. בוועדת הסטנדרטים הייתה תת- ועדה של הכשרה, שאני הייתי במקרה יושבת הראש שלה, שתת-הועדה הזו דיברה על העברת ההכשרה למשרד החינוך, שוב, להכשרה במכללות לחינוך, צריך גם על זה לדבר, לא רק על ההעברה המעונות למשרד החינוך אלא גם על העברת ההכשרה למשרד החינוך.

דבר שני, צריך לקחת בחשבון שגם המכללות לחינוך עברו שינוי בשנים האחרונות, והיום הכשרת גננת היא מלידה עד שש, אז גם את זה צריך לקחת בחשבון כשמדברים על הכשרה אז אלה פרמטרים שצריך לקחת אותם בחשבון.

מסכימה, תודה רבה יעל, על ההבהרות והדברים החשובים. אני חושבת שהם ממקדים אותנו בשיח ואני אשמח באמת אם אנחנו נמשיך עם הכיוון הזה ונחדד את הנקודות שעלו. בבקשה, שם לפרוטוקול ואם אפשר בקצרה כדי שנוכל לשמוע. אתם תקבלו, בסדר, שנוכל לשמוע פה כמה שיותר.

שמי נורית טננבוים ואני מנהלת רשת הגיל הרך בנעמ"ת. אני רוצה לחדד פה כמה דברים, מן הראייה שלנו מבחינת הארגונים. אני שמחה על כל הדברים שדיברו פה. צריך להבין מה קורה בשטח כדי בכלל ללכת ולהתחיל תהליך. בשטח יש מטפלות שכל הזמן נמצאות בדלת מסתובבת, וזה לא רק בנעמ"ת כי זה גם בגנים הפרטיים. מטפלות לא מחזיקות מעמד. השאלה היא למה. אז ברור שמה שקראו פה במצגת של מכון ברוקדייל – שאני למדתי אותו הרבה והייתי מאוד שמחה, כי מבחינת נעמ"ת ומבחינת ההכשרה ומבחינת הפיקוח, אנחנו מצויינים. מבחינת האחריות יש לנו מגבלה, כי אין לנו מספיק תקינה אז היום הן עובדות מאוד בלחץ ועם השנים, בשנים האחרונות, הן כבר לא מטפלות אחת לשש תינוקות, בתינוקות שהם מגיל חצי שנה ומעלה, אלא יותר ויותר נכנסים תינוקות בני שלושה חודשים. יש הבדל בין מטפלת לששה תינוקות בני חצי שנה – שזה לא טוב, לבין מטפלת לששה תינוקות בני שלושה חודשים, שזה עוד יותר גרוע.

יש אחר כך את החוק, ואנחנו עובדים קשה מאוד כדי לפקח על המטפלות שלנו. יש את החוק של חסרי ישע, הן מפחדות מתגובות של הורים, מתגובות של זה ואחר, כי הן צריכות לעמוד לפי החוק והן צריכות להיות בני אדם כלפי התינוקות. מצד שני, הן לא מסוגלות, הן לא מסוגלות שיהיו להן עיניים גם פה וגם פה וגם פה, כי יש בעיה של מחסור בכוח אדם.

מה עוד קרה בשנים האחרונות וצריך להסתכל ברמת המאקרו? ברגע שהחליפו את החוק, הוציאו את החוק של חוק חינוך מגיל שלוש, המון מטפלות עזבו את המערכת שלנו לטובת הגנים. למה? כי שמה יש יותר חופשות, כי שם לעיתים יש שכר יותר גבוה וגם אם השכר לא יותר גבוה, אז בגנים יותר קל לטפל, זה לא חיתולים, זה לא בקבוקים, זה הרבה יותר קל. למה שהיא תעבוד קשה? ואנחנו בנעמ"ת חווינו את זה, שהמטפלות הכי מנוסות שלנו, הכי טובות שלנו, פשוט עזבו בכמויות כי מצאו להן מקומות עבודה אחרים.

אז אם אנחנו מדברים על הרמה של מדינת ישראל ושהגיל הרך הוא חשוב למדינת ישראל, אז צריך ברמה המערכתית – וזה לא משנה אם זה פה וזה לא משנה אם זה במשרד החינוך או במשרד הכלכלה, מישהו צריך להרים את הכפפה ולהבין שהבסיס לטיפול בילדים שלנו הוא המטפלת הבודדת שנמצאת. ויהיו ארגונים שיפקחו ואנחנו מפקחים, ויש לנו תכניות פדגוגיות מפה ועד להודעה חדשה, ואנחנו מיוזמתנו ומכספנו כארגון עושים את הסיווגים, אבל ברגע שהיא מוצאת משהו עם יותר כסף, פחות מאמץ ועם מעמד, אז היא פשוט תלך. ואלה שלושת הדברים שדיברו עליהם במחקר ומדברים על זה שנים, צריך לעשות להן מסלול, צריך להבין שמטפלת בגיל הרך הוא תפקיד חשוב, וכשמדינת ישראל חושבת שזה תפקיד חשוב אז היא פועלת בכל המישורים בצורה הזו.

אז יהיה להם גם אופק מקצועי.

אל תתווכחו על החוק אז אולי יהיה להן מעמד חוקי ויהיה להן את ה - - -

החוק לא פותר את כל הבעיות.

החוק, אם החוק הזה היה יכול לעבור - - -

אתה מדבר על מה, על חוק הפיקוח?

הוא לא מתוקצב.

החוק לא עבר.

הוא לא מתוקצב אז אי אפשר - - -

במשך ארבע הכנסות האחרונות היו דיונים נוקבים פה, מאות שעות, וחלק גדול מן המשתתפים פה ישב ליד השולחן הזה ושולחנות אחרים, וישבו על כל פרט, כולל מה שנקרא "דור המדבר", כי אי אפשר ליישם דבר כזה ביום אחד, אז עשו את זה יישום הדרגתי על פני אחת עשרה שנה, - - -

מה פתאום? מה פתאום?

אפשר לשנות מן היסוד את המצב, זה מצריך חקיקה, זה מצריך סטנדרטים, זה מצריך רישוי, ומצריך מעל הכול תקציבים ושינוי בתפיסה - - -

החוק לא עושה את זה.

והיפוך הפירמידה, היום, ככל שדרגת ההשכלה עולה – אוניברסיטה, תיכון, יסודי, גן – המעון נמצא בתחתית של הפירמידה וצריך להפוך את הפירמידה על ראשה ואגב, זה לא נכון שאין להם כסף, היה פה בחדר הזה, הופיע שלום שמחון, היה פעם שר - - - כזה, והוא בא בשם הממשלה עם שטר של מיליארד שקל תוספת, תוספת לעניין הזה, כתנאי להעברת החוק. הכסף הזה ירד לטמיון, אף פעם לא השתמשו בו. רוצים לעשות משהו? לשנות את החוק, לעגן את המאמץ של כל המסגרות האלה בחקיקה, להפוך את הפירמידה, לתת לגיל הרך את העדיפות הכספית והמחשבתית שהוא ראוי לה, ולהיות קשה בעניין הזה מפני שזה גם מה שישנה את מעמד המטפלת. אף אחד לא רוצה ללכת לעבוד במקום שכל אחד יכול להיכנס אליו בלי שום דרישות. ברגע שתהיינה דרישות ויהיה מעמד אז יהיה גם - - -

אבל אמרנו: זה לא "זה או זה או זה" אלא זה "גם וגם וגם".

לכן, העברה למשרד החינוך היא חשובה אבל אמר לי בשעתו שמשון שושני, שהיה מנכ"ל משרד החינוך, הוא אמר: אני מסרב בכל תוקף ואני אשכנע את השר שלי, לא להעביר את זה למשרד החינוך, בניגוד למה שנאמר פה, שכולם רוצים אימפריה, אבל למה הוא אומר את זה? הוא אמר: אני לא מוכן – ויסלחו לי משרד התמ"ת והכלכלה, אני לא מוכן להעביר את המעונות אלינו בלי שיהיה לזה גיבוי תקציבי עד הסוף, - - -

שלושה מיליארד.

זה מה שאנחנו מדברים.

לא יהיה גיבוי תקציבי – לא אקח. אני - - -

דר' קדמן, - - -

בסדר אבל זה לא יעזור לילדים אם אנחנו נגיד שאי אפשר יהיה להעביר את זה כך. אנחנו עושים מאמץ עם מה שיש. כמובן שאם תהיה לדבר הזה תוספת תקציבית שאנחנו מייחלים לה ומבקשים אותה, - - -

וכאילו לכם את הפריבילגיה לומר : - - - שלושה מיליארד שקלים, נכון?

תמי, ממש בשתי דקות כי אני תיכף צריכה להתחיל לקצר פה את כולם.

אני תמי אלמוג, חברת הנהלת האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך, לשעבר מנהלת האגף אז אני מכירה קצת את התחום, קצת, את התחום של הגיל הרך. מפריעים לי שני דברים: לאורך עשור לפחות אני שותפה לדיונים בפורום כזה או אחר אבל פחות או יותר כזה, שבהם נדונה הסוגיה האם צריך להעביר את זה למשרד החינוך, האם לא להשאיר את זה בתמ"ת, וכו' וכו' בינתיים עוד שנים עוברות, עוד שנים עוברות, והילדים האלה שכבר הגיעו בינתיים לצבא ונכנסים במקומם אחרים, עדיין באותם סטנדרטים ואני חושבת שפה יש פספוס אדיר, שמתמקדים בזה ולא בדבר החשוב – איך משפרים ולו במעט ובצורה הדרגתית את - - -

זאת הייתה פתיחת הדיון, שאנחנו לא רוצים לדבר על - - - וכל השאר אלא על איך משנים את זה במציאות הקיימת.

הדבר השני שמפריע לי מאוד, הוא השקעת תקציב אדירה, של משרדי הממשלה ושל הארגונים המפעילים, להכשרת המטפלות, שבכלל לא נשארות במערכת. אתמול קיימנו דיון של הנהלת האגודה, הזמנו ארגונים שמפעילים מעונות ואמרנו להם להציג בעיות מרכזיות. אחת הבעיות שהם אמרו היא כוח אדם, אנחנו לא יכולים להחזיק כוח אדם, אנחנו יכולים עד מחר להכשיר את המטפלות ולהשקיע בכסף, שתהיה להם תעודה סוג 1, שנה שנתיים והן לא שם, או שהם הולכות ופותחות לבד, או שהן הולכות לאיזה מקום אחר לעבוד. זה לא יקרה.

אמרה כאן נכון דר' יעל דיין, בוועדת סטנדרטים הייתה תת-ועדה שעסקה בנושא הכשרה, תנאי עבודה ושכר של העובדות, תגידו לי למה גננת שמסיימת מסלול של לימודים במכללה הולכת לעבוד בגן ועובדת שם עשרים, שלושים וארבעים שנה? מורה – אותו דבר. אבל מטפלות או מנהלות מעון – אתם לא תמצאו דבר כזה. אני זוכרת, בתור מנהלת אגף, קרא לי המנכ"ל ואומר לי: אני רוצה לדעת, האם ידוע לך שרק 50% מן העובדות במעונות הן עם הכשרה? אמרתי לו: 50% זה מצוין. אני מקווה שזה 50%, אבל בוא נשאל את עצמנו למה. השורה תחתונה ועם זה אני אסיים. נעשתה עבודה, לא צריך להמציא את הגלגל, אפשר את התקציבים האלה של הכשרה לסוג 1 ולסוג 2 להקפיא, ללכת למודל הזה של ועדת ההכשרה, ללמוד אותו, ליישם אותו ולהתחיל משם, כי ברגע שיהיו לי תנאי עבודה יותר טובים, תנאי שכר הוגנים ומסלול קידום, אני אשאר במערכת. אם לא יהיו – זה לא יקרה. תודה.

תודה רבה תמי. בבקשה, רק שֵם.

ענת שחף, מנהלת מעון של "נשי חרות" ויושבת ראש ועד העובדים מטעם "כוח לעובדים". מה שחשוב לי לחדד זה באמת הנושא של תנאי ההעסקה, תודה לך דר' יעל דיין שחידדת את הדברים, תנאי ההעסקה של המטפלות. אני, כמנהלת מעון, יודעת שאני נמצאת במצב שבו כשדופקת אצלי על השער מישהי, מצלצלת שהיא רוצה לחפש עבודה, אני קודם כל אומרת לה: בואי, אחר כך אני אבדוק אותך אם את מתאימה או לא מתאימה, אבל קודם כל בואי, עוד זוג עיניים במעון, זה המצב.

עכשיו אני רוצה לדבר על הנושא של התקינה. גם בתקינה עצמה, כשמדברים על 1:6 ועם תינוקות

1:9-1:11 – הטבלאות של משרד הכלכלה, והבאתי כאן שאפשר לקבל אותן, הטבלאות האלו יוצרות איזשהו מצב שהוא לא ממש בדיוק מכסה את הדברים. כי אם אני מסתכלת על שמונה עשר תינוקות ליום עבודה התקינה היא 25.12 שעות. המעון פתוח תשע שעות, זאת אומרת, כפול 3 מטפלות, זה 27 שעות. זאת אומרת שכבר מלכתחילה אין לי מספיק שעות אם אני רוצה לעמוד בתקן. מה שמצריך אותי היום להוציא מטפלת אחת לצהרים שהיא בכל לא יכולה להגיע הביתה וזה יוצר אצלה תחושות של מרמור.

עוד מרמור.

היא נשארת במעון. דבר נוסף - - -

היא לא מקבלת משכורת על זה.

והיא לא מקבלת משכורת על השעה - - -

היא לא מקבלת על השעה, - - -

השעה - - -

מדובר בסטנדרט מינימום.

חברים, חברים.

עוד חצי שקל.

נשארת בחוץ, מחכה שיעבור הזמן.

דבר נוסף, למטה בדף כתוב "שמגיעה לכל מעון עזרה כללית, לפי נוסחה של מעון של 99 ילדים תשע שעות ביום זה צריך להיות מחצית. כשאנחנו היינו במשא ומתן להסכם קיבוצי, ביקשנו למעונות את העזרה הכללית ונענינו שלא, לא ידעו על מה אני מדברת. ואני לא מאשימה את מנכ"ל נשי חירות, שיושבת פה, ואני שמחה שהיא יושבת פה. אני פניתי אל המפקחות של התמ"ת, שאלתי אותם: תגידו לי, מה קורה עם העזרה הכללית? והמפקחות של התמ"ת שאלו אותי: מה זו עזרה כללית? עכשיו, אם אני מסתכלת, כמנהלת מעון, של 77 ילדים - - -

נורא קשה לשמוע ככה, באמת.

אני מנהלת מעון של 77 ילדים. אם אני הייתי מקבלת כ- 4-4.5 שעות ליום עזרה כללית, לנקות את האזורים שלא שייכים לכיתת המעון, שצריך, על מנת שהמעון יהיה אסתטי, כל מיני עבודות כלליות שאני נאלצת, הואיל ואין לי את זה, להוציא מטפלת מן הכיתה, בזמן שהיא שייכת וצריכה להיות בכיתה, על מנת שהיא תנקה את הכניסה למעון, על מנת שהיא תנקה את ה - - - שיש במעון, כדי שהמעון הזה ייראה אנושי וזה עוד פעם נלקח על חשבון הטיפול של הילדים.

זאת אומרת שגם התמונה שמוצגת היא - - -

ואני לא מאשימה את הארגונים. אני פניתי אל המפקחות של התמ"ת והן לא ידעו לענות לי מה זה - - -

זה לא נכון.

שחור על גבי לבן.

אני כן הייתי בודקת את כל הארגונים.

הייתה ועדה לתעריפים, התעריף שנקבע למעון נקבע על ידי תת-תעריפים בוועדת התעריפים, יש לזה מסמך שנילווה ומדבר על כל מה שחישבו בתת תעריפים, מה נכנס ואיך בנו אותו. אז אם מסתכלים שם על התעריפים רואים שבנו אותו על בסיס זה, שמחשבים כמה צריכה להיות מנהלת, כמה צריכה להיות מטפלת, הסוג של המטפלת, יש שם אבחנה בין מטפלת 2 למטפלת 1 ויש גם את הסוגיה של העובד הכללי. כך נבנה התעריף. אפשר להיכנס אליו, לראות אותו וללמוד אותו, זה דווקא די מעניין איך בנו שם את התעריף אבל, המסמך הזה הוא מסמך מה שנקרא שאומר: תקשיבו, ככה בנינו את התעריף. איך כל ארגון וארגון בוחר לחלק את העובד הכללי שלו – כן או לא, זו החלטה של הארגון, אנחנו כן עובדים - - -

לא נכון להגיד את זה, לא נכון להגיד את זה.

סליחה, רגע, רק לא לצעוק, חברים, בלי לצעוק.

הם לא מחויבים לתעריף?

הם מחויבים לתעריף והם מחויבים בחלוקה, גם לתעריף הם מחויבים, התעריף הוא תעריף מכסימלי, זאת אומרת, הם לא יכולים לבקש יותר מזה, הם יכולים לבקש פחות מזה. יש שם סטנדרט תקינה מינימלי לגבי מטפלות, לגבי מנהלת, זה סטנדרט תקינה מינימלי - - -

והשכר של המטפלות?

השכר של המטפלות שהובא בחשבון בסל, הוא שכר מטפלות שהביא בחשבון את העובדה שיש מוכשרת סוג אחד ומוכשרת סוג 2, ונתן לזה ביטוי. להגיד לך כמה כל ארגון בסופו של דבר משלם למטפלות – אני לא יודעת, אני לא מפקחת, - - -

את לא יודעת, שניה, את לא יודעת - - -

אנחנו נקיים דיון.

את לא יודעת כמה כסף בסופו של דבר העובדות במעונות יום מקבלות? את כן יודעת כמה אמורים לשלם, את כן יודעת כמה אמורים לשלם על פי מה שהגדרת, ששכר לימוד הוא 2,500 שקל, אבל בעצם את לא מגיעה לרמת הפיקוח כי הפיקוח לא - - -

הפיקוח לא בודק כמה שולם, בפועל, לכל מטפלת וכמובן שכשמגיעים לנושא של שכר מינימום, דיני עבודה וכו' אז זו סוגיה אחרת.

אני חייבת אבל להגיד, מבחינת - - -

הדיונים על הארגונים בנפרד - - -

מבחינת - - -

לא, רק ברשותכם, כי אנחנו, חברים, יש חמש דקות שאותן גם צריך לחלק פה בין - - -

לא היה פה שום קול למיגזר הפרטי, שום קול.

אנחנו תיכף ניתן, - - -

שלומית, אני הבנתי את - - -

לא, מן ההורים דיברה, דיברה שני. יערה, אם את מתכוונת להגיד את זה במשפט בבקשה.

קודם כל הערה אחת קטנה על תקינה, שאם יש 1:8 הוא מקבל תיגבור שעה וארבעים ליום והמטפלת נשארת עד ארבע לבד. זאת אומרת, זה תקין על פי משרד הכלכלה.

לא, אין - - -

על פי משרד הכלכלה אין שום מצב שבו מטפלת נשארת לבד.

לא, - - -

זה זמן תקינה.- - -

נשארים עד 16.

מינימום שתיים וזה בהתאם למספר הילדים.

אתם יורדים לשוליים - - -

זה לא השוליים, לא. זה הפער, לא, זה לא השוליים, כי זה יש פה פער בין מה שאמור לקרות לבין מה שקורה בפועל בשטח, זה מה שאנחנו מבינים מבחינת, גם מטעם המטפלות וגם מטעם - - -

את יודעת מה קורה בשטח?

ממש לא.

אנחנו רשמנו את נושא התקינה, חברים.

אנחנו רוצים להבין את זה.

זה לא מה שרציתי להגיד, זו הייתה הערת ביניים. דבר אחד אני רוצה להגיד שיש פה חסר עצום, אנחנו נתייחס לזה – אין פה את המגזר הערבי וזה מאוד עצוב, אני אמרתי - - - לבוא אתנו אבל היא לא יכלה - - -

יש להן היום מפגש בחיפה.

שקט.

בסדר, אז אני חושבת שזו גם אמירה, המצב שם הרבה יותר קשה ממה שאנחנו יודעים. אני באה בשם הקואליציה לחינוך מלידה, השאיפה שלנו לאיחוד כוחות, אנחנו עובדים בשטח, התחלנו בוועידת העסקים שיו"ר הועידה – במשפט אחד, חרתה על דגלה וזה באמת "בדמה" הנושא, קרן ברנרד ו - - - תומכת בנו ואנחנו אומרים שאם לא יאחדו כולם ביחד – הורים, אנשי אקדמיה, אנשי שטח, מגזרים פרטיים – כולם, יקומו בחודש הזה, לא אכפת לי מה יעשו, ילכו עם עגלות, עם מוצצים, עם כובעים ויגידו: עד כאן, בחודש הזה כולנו הולכים למאבק הזה – זה לא יקרה, וזה הזמן. אנחנו מוכנים לעזור בכול כדי למצוא פתרון הולם ואמתי, שנזקק בשירות החשוב הזה.

תודה רבה. רגע, שלומית מן המיגזר הפרטי, יו"ר ארגון גני הילדים.

איך קוראים לכם?

תודה רבה.

שלומית, בקצרה.

אני רוצה להיות אשת בשורות בנושא של כוח אדם, לפחות בתחום הגנים הפרטיים, אם אנחנו מסכמים פה את הנושא הזה של הכשרה. ארגון הגנים כבר חזה את המצב הזה לפני חמש שנים והקים מסלול הכשרה לגננות פרטיות לגילאי לידה עד שלש שנים, בשיתוף עם מכללת בית ברל ואנחנו מכשירים בכול שנה כחמישים-ששים סטודנטים, כשיוצאים מתוך השטח לאקדמיה, זאת אומרת, לקחנו את העובדות, את המטפלות ואת הגננות, הפכנו אותן לגננות עם הכשרה של מכללת בית ברל, עם נקודות זכות לאקדמיזציה, זאת אומרת, הן ממשיכות גם לתואר ראשון ושני, והשטח של הגנים הפרטיים עולה ומתקדם ברמה הפדגוגית, אני חושבת שגם המעונות יכולים לעשות את זה. זה בקטע הזה.

חברים, שקט.

בנושא הכשרת כוח אדם לגנים פרטיים ולמעונות, אפשר ואני כבר אמרתי את זה כמה פעמים בוועדות, אפשר להכשיר יוצאי צבא ולתת עודה מועדפת בשירות החינוך לגיל הרך, משום שהשירות הזה הוא שירות חיוני. חייבים להצהיר עליו ולהכריז עליו, על השירות הזה של החינוך הגיל הרך כעל שירות חיוני במדינת ישראל, וכל הקריטריונים ישתנו לגבי עבודה מועדפת - - -

ולעשות אותו מקצוע מועדף.

לעשות אותו מקצוע מועדף ולשלוח תלמידים, חבר'ה צעירים, חכמים, אינטליגנטים, שרוצים ללמוד ולעבוד בשטח.

בשטח זה עוד פעם - - -

אני רוצה לענות - - -

חברים.

חברת הכנסת הראשונה שדיברה פה, דיברה על הנושא של הגנים הפרטיים שהם עולים הרבה מאוד כסף, אז אני רוצה שחברי הכנסת ירימו פה את הכפפה להוזיל את שכר הלימוד בגנים הפרטיים, יש אפשרות לעשות את זה היום. אחד, להוריד את המע"מ כי זה שירות חיוני ולא יכולה להיות אפליה בין ילד שמשלם מע"מ לבין ילד שלא משלם מע"מ, במעונות לא משלמים מע"מ אבל בגנים פרטיים כן משלמים מע"מ ויש פה אפליה.

במעונות - - - משלמים מע"מ.

ואפשר להוריד, לעשות "שירות חיוני" שהוא פטור ממע"מ. זה דבר אחד, 17%, מחר אפשר להוריד את המחיר.

דבר נוסף - - -

אנחנו לא מתעסקים - - -

בואו נשמע.

אפשר לעזור להורדת יוקר המחיה ולהוריד את שכר הלימוד בגני הילדים על ידי הכרה, שוב, כשירות חיוני בהשכרת מבנים ייעודיים לגני ילדים, זאת אומרת, שגם אם בן אדם משכיר את דירתו כגן ילדים שהוא שירות חיוני – יהיה לו פטור ממס הכנסה על ההכנסה הזו, על מנת שהוא יוכל לאפשר עוד ועוד גנים שייכנסו למעונות כאלה.

אבל לא יהיו לו שום הנחות מן העיריה.

דבר נוסף, ארנונה, מן העיריה, לפטור את הגנים האלה מארנונה, גם זה יוריד את המחיר. אפשר להוריד בין 20%-30% משכר הלימוד של גנים פרטיים וזה בידיכם חברי הכנסת, אני ממש אשמח אם תשתפו פעולה בעניין הזה.

מה שאנחנו חושבים זה שמיד - - -

משפט סיכום.

משפט סיום, מיד צריך להעביר את הנושא הזה למשרד החינוך, ליצור את הרצף החינוכי מגיל הלידה ועד סיום כיתה י"ב. לא יכול להיות שיהיו פקחים על פי דרגת הפרוצדורה הפלילית ולא מפקחים פדגוגים, שיבדקו אינטראקציה בין הגננת לילדים ולא רק את גובה הגדר או גובה השער או איפה כתוב השלט.

אני חושבת שהדבר הכי חשוב – אני מתחברת לחבר הכנסת טרכטנברג, שרוצה להקים רשות לגיל הרך, אני חושבת שצריך אפילו ליצור שר חינוך לגיל הרך, אני חושבת שצריך לעשות את זה בתוך משרד החינוך - - -

אנחנו מרחיבים את מעגלי השיח.

שר החינוך לגיל הרך ולעגן את כל המשאבים האלה. זה פרויקט. שלשת השנים האלה הן הקריטיות אצל הילדים ועתיד המדינה בידינו.

תודה רבה.

משפט אחד.

אבל ממש משפט כי אנחנו ממש צריכים לסיים.

אני לא רוצה להיות איש של בשורות איוב אבל זה לא יתקדם לשום מקום ואנחנו הרי נשב פה עוד עשר שנים מסיבה אחת פשוטה, באים, זורקים פצצות, לא משתפים אף אחד, כל הגורמים עם אינטרסים שונים, אם מגזר חרדי, אם מגזר פרטי, שום מגזר – ורוצים שנתמודד עם זה. צריכים, לפני שאנחנו מתחילים, לכנס את כולם, לראות איפה הבעיות, אפילו במצגת שעשינו פה לא באו והתייעצו עם אחד מן הגופים והגורמים - - - לקדם מה מתאים ומה בא קודם - - -

זה נכון לכם.

רגע, מי אלה הגורמים?

נוצרות טעויות קשות - - -

סליחה, בוא, בוא נעשה סדר, או.קיי? זה שיש לנו ארגון של גנים פרטיים ויש לנו קבוצה של גנים שהם מאוגדים זה יופי וזה חשוב, ואני מניחה שהדברים שם עובדים בצורה שהיא אחרת מן הכרוניקה שיש בגנים פרטיים אחרים, שהם לא מפוקחים ולא מבוקרים ולא שייכים לשום ארגון, ואי אפשר לשתף את כולם, צריך ליצור איזשהם סטנדרטים שכמדיניות אנחנו חושבים שנכון וצריך שהם יהיו, ומשם להתחיל לדבר עם השטח כדי לראות איך אנחנו מובילים לשם.

לדבר איתם, לשמוע אותם, זה הכול - - -

אני מתנצלת, אנחנו חייבים לסכם.

רציתי להגיד 'ישר כוח' על הדיון.

אני מוכרחה - - -

משפט אחד.

אני מייצגת את המחנכות ואני רוצה לומר משפט אחד.

מה שמך?

אבל רגע, אולי מארגון אחר, לא מנשי חירות?

אפשר - - -

אני מן השטח ואני יכולה - - -

תפני אל המיקרופון.

מאוד מאוד חשוב לי לסכם את הכול במילה אחת ולומר כך.

איך קוראים לך?

קוראים לי רחל קוזניץ, אני מנהלת - - - מייצגת את מעון נשי חרות. אני גם מבשלת וגם מטפלת – שנקראת היום מחנכת, בישראל, שזה מקצוע ותפקיד הכי בכיר, הכי חשוב. לא למדתי, למדתי את זה מניסיוני האישי אבל דבר אחד אני יכולה להגיד פה, שזה הדבר הכי חשוב, זה מה שמאחד את המעונות שלנו, זה הבסיס שלנו, כפי שאמר יאנוש קורצ'אק: הנוטע חיטים – לשנה, הנוטע פרדסים – לשנים והמחנך ילדים זה לדורות, ולמעשה על זה קיומנו, בסיס קיומנו, בזה אנחנו צריכים להתמקד ולתגמל את המחנכות בישראל, שהן למעשה השורש של כל המדינה הזאת, הן אלה שייצגו אותנו לכל הדורות, הן דור העתיד שלנו, ואני בתור נציגה של המחנכות כולן בישראל, אני מצדיעה להן כי הן עובדות עבודת קודש, באמת עבודה סיזיפית ביותר, תוך כדי מתן נשמתן לנושא מכל ההיבטים ואני גאה בהן בכל מאודי ומצדיעה להן שוב.

סוויסה משה מ"יובלים", רשת החינוך גיל הרך. אני בא ומציע פשרה ואני אומר: אני מוכן להעביר - - -

אנחנו לא בוויכוח פה, אין מה להציע פשרה. אנחנו עושים ציוני דרך.

אני מציע ואני אומר, אני מקבל את הדעה של הפרופסורים ומי שבאמת אמון על העניין, - - -

שורה תחתונה.

להעביר למשרד החינוך אבל אני רוצה לתקן – אנחנו עדיין נמצאים במשרד הכלכלה, לתקן את הנושא של התיקצוב של המטפלות, ההכשרה של המטפלות, שכל מטפלת שהיא באה יש לה קידום בעבודה ואז להעביר את הכול כמקשה אחת, למשרד החינוך.

תודה רבה, אני אמשיך את הסיכום מן הדברים האחרונים שנאמרו. בהחלט יש את הנושא הגדול ואת השיח הרחב והוא נכון והוא חשוב אבל אנחנו התכנסנו היום – לפחות היינו אמורים, לפני שזה הפך להיות הצעה לסדר, להתכנס בנושא המטפלות. ההכשרה, התקינה, המעמד שלהן, השכר שלהן ולראות איך אנחנו מנסים לקדם את הנושא הזה, במנותק מן השאלה אם הוא עובר למשרד החינוך או לא עובר למשרד החינוך, למרות שאנחנו תומכים במעבר למשרד החינוך אבל, צריך לראות מה אנחנו עושים ב'כאן ועכשיו' ולא לחכות לכשיקרה משהו ברמת השטח.

מבחינתי, הדיון רק התחיל, כי אנחנו רק לקראת הסוף התכנסנו לתוך הנקודה שבה אנחנו רוצים לעשות את השינוי. אנחנו נקיים דיון נוסף, עם אנשי המקצוע, אנחנו נמקד אותנו, אני אומרת כבר מעכשיו, אך ורק בנושא כוח האדם ואיך אנחנו דרכו יכולים ליצור את השינוי - - -

מעולה, אנחנו גם - - -

מי שלא רוצה לדבר על הנושא הספציפי הזה אז שיידע שזה לא יהיה שולחן לדיון אחר. אנחנו נקבע אותו בחודש או בחודש וחצי הקרובים ומשם אנחנו נתקדם. תודה רבה לכולם.

'ישר כוח' יפעת.

תודה רבה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:07.