הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 126

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום ראשון, ז' בשבט התשע"ו (17 בינואר 2016), שעה 9:30

סיור במוסדות חינוך במגזר הבדואי בנגב - מועצה אזורית נווה מדבר

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

יוסף ג'בארין

נורית קורן

טלב אבו עראר

עמירה חיים - מנהלת המחוז, משרד החינוך

בני מלכה - מרכז תכניות החומש והחלטת ממשלה, מחוז דרום, משרד החינוך

סמירה אלבדור - מפקחת גני ילדים, משרד החינוך

רחמים יוסף - מפקח על ביקור סדיר, משרד החינוך

מוחמד אלהיב - הממונה על החינוך במגזר הבדואי, משרד החינוך

עלי אלקרינאוי - מפקח על אזורי, משרד החינוך

אסנת זגורי - אחראית תיאום ובקרה, משרד החינוך

סוזי בן הרוש - קשרי ציבור, דרום, משרד החינוך

ניר שמואלי - מחוז דרום, משרד החינוך

תמיר בן משה - מנהל מינהל הפיתוח, משרד החינוך

רם נהרי - משרד החינוך

רחמים יונה - ראש מועצת אבו בסמה

איציק תומר - ראש מועצת אלקסום

מוצלח אבו עסא - מנכ"ל מועצה אזורית אלקסום

איאד אבו סולב - מנהל מחלקה, מועצה אזורית אלקסום

רינת חכים - תחום חברה וקהילה, מרכז המועצות האזוריות

תמיר כהן - גזבר, מועצה אזורית נווה מדבר

מגיד אלעטאונה - מנהל האגף לשירותים חברתיים, נווה מדבר

סלמאן אבו חמיד - מנכ"ל, מועצה אזורית נווה מדבר

חאתם אבו קוידר - מנהל בי"ס יסודי מ"מ 'נווה מדבר'

עואלה אל עסיבי - מנהלת אשכול גנים 'אבו קרינאת'

שאדי אבו עראר - מנהל בי"ס תיכון אורט 'אבו קרינאת'

נסים אילוז - מנהל אזור רשת אורט

חטיב יונס - הפורום הארצי לוועדי הורים ערביים

יהודית גידלי

ס.ל., חבר המתרגמים

סיור במוסדות חינוך במגזר הבדואי בנגב - מועצה אזורית נווה מדבר

(בסיור – בי"ס נווה מדבר)

אני מברכת את כולם, אני רכזת פעילות חברתית בבית הספר, אני מובילה את מועצת התלמידים. קודם כל רציתי להגיד לכם שאני ממש שמה דגש על לטפח את המנהיגות של התלמידים וגם שמה דגש על חיזוק, לחזק את התלמידים לקראת חיים בחברה דמוקרטית וגם מטפחת את תחושת השייכות של התלמידים לבית הספר, לכל האווירה של בית הספר. אני לא רוצה להסביר לכם עוד, אני נותנת לתלמידים שימשיכו בהסבר. בבקשה.

שלום לכם, ברוכים הבאים לבית ספר נווה מדבר שהוא נווה במדבר. אני שמח שאתם מבקרים בבית ספרנו, אני מאחל לכם ביקור מהנה.

אנחנו מועצת התלמידים. התלמידים בחרו בנו, אנחנו נפגשים בכל שבוע, אנחנו מייצגים את התלמידים, שומעים את הקול שלהם ושומרים על הזכויות שלהם.

אני יושב ראש מועצת התלמידים, העבודה שלנו במועצת התלמידים היא הרבה ערכים, אחריות, קבלת החלטות, נתינה, אכפתיות, יוזמה, כבוד הדדי.

אני אוהבת את בית הספר שלנו, כי הוא בית ספר נאה ביותר, שעושה חשק לבוא לבית הספר ללמוד, כי יש הרבה אמצעים - - - הוא גם מעודד אותנו ללמוד וגם מקדם אותנו בלימודים.

אני מאוד גאה שאני לומדת בבית ספר תומך שמעודד אותנו ללמוד. למרות כל התנאים הקשים שאנחנו חיים בהם אנחנו רוצים ללמוד והמורים שמלמדים אותנו תמיד אומרים לנו שהשמים הם הגבול.

אנחנו השנה מכינים עיתון של בית ספרנו ב - - -

אני שמח ואומר לכם שבבית ספרנו כמעט שאין אלימות כי בית ספרנו הוא בית ספר ניסויי, הנושא שלנו הוא פתרון סכסוכים על פי - - - והמשפט הבדואי.

גם אני מוועדת - - - ואני מאוד שמח שאני נמצא בבית ספר שמביא לאי אלימות. אני ועודא אחראים למניעת תופעת האלימות המילולית והפיזית בבית הספר. אנחנו פותרים בעיות בין התלמידים ויוצרים אווירה חיובית.

יש לנו נושא של חמש שנים, לקחנו את המשפט הבדואי ועשינו את זה בהתאם למשפט הישראלי, אנחנו שנה חמישית בניסוי.

אני מוועדת ספורט, אנחנו מכינים פעילויות לילדים - - - וגם אנחנו - - - ואנחנו מביאים ספורט לילדים, כמו ימי ספורט, או הפסקה פעילה וגם אנחנו מעודדים את הילדים עבור חיים בריאים ותזונה נכונה.

הוא גם חזק בשחמט. אם יש מישהו שרוצה להתחרות בשחמט הוא יכול לנצח אתכם.

אנחנו תלמידי בית ספר נווה מדבר מאחלים לכל תלמידי ישראל שיחיו בשלום. אנחנו מייחלים שיהיה שלום בכל העולם, ואז יבוא שלום עלינו, אז יבוא שלום עלינו ועל כולם. סאלם עלינו ועל כל העולם, סאלם סאלם, ואז יבוא שלום עלינו.

תודה רבה לכם. זו מועצת התלמידים של בית הספר.

נהדר.

אנחנו ממשיכים. בנווה במדבר אין לנו מספיק מרוות לספורט, יש קושי. אנחנו פה דאגנו, לפני עשר שנים הבאתי מורה לספורט בבאר שבע והיא התחילה פה והיה לי חשוב לשלב את הבנות בספורט, כי הבנות ישבו כל הזמן בצד ורק הבנים שיחקו למרות שבבית הספר 52% זה בנות. אז דאגתי להביא מורה, היא עובדת עשר שנים עם הבנות ואז שיעור הספורט מתפצל לשניים, הבנים הולכים עם המורֶה, הבנות הולכות עם המורָה ומתעמלות. כל הזמן זה היה בחוץ בצד והבנות היו קצת ביישניות, אז הקמנו את החדר הזה, סוגרים על הבנות, סוגרים את החלון, פותחים מזגן, המורה לספורט מגיעה לפה והבנות עושות התעמלות וספורט ביחד ואז הבנות לוקחות את החלק שלהן בבית הספר. אין אפליה נשים וגברים פה.

בסדר גמור, ככה צריך להיות.

(בישיבה)

חברים. קודם כל זה מרגש לראות פה אנשים שאני מקווה שיהיו להם החלטות לזכותנו בדרך כלל ולטובת הילדים ודור העתיד. אני שמח לארח אתכם בבית הספר נווה מדבר. בית הספר נקרא נווה מדבר ומאז שקראו לו נווה מדבר אני לקחתי אותו והפכנו אותו, יחד עם הצוות פה, לקחנו את השם והפכנו את בית הספר לנווה במדבר. הילדים בבית הספר פה מרגישים מצוין, האלימות כמעט אפס, אנחנו שואפים להישגים גבוהים, יש לנו פה דברים חברתיים מאוד. כל פרויקט וכל תחרות שמופיעה בארץ ויש בארץ אני שולח את התלמידים. יש פה ילדה שלקחה מקום שני ארצי במרוץ שדה. כל תחרות שהמשרד עושה, או כל תקציב שאנחנו רואים לנכון שאפשר להשיג אותו אנחנו תמיד ראשונים קופצים עליו. זה אחד הדברים שאנחנו עושים.

יש לנו פה תלמידים מכיתה א' עד ט', בית הספר השנה מועמד לפרס החינוך. גב' עמירה חיים, מנהלת המחוז, יחד עם הצוות של המחוז נתנו לנו פרס חינוך מחוזי. ובאמת אני והתלמידים מודים להם ורואים בזה הערכה גדולה לעשייה המרובה שאנחנו עושים יחד עם המורים.

בבית הספר פה עובדים 71 מורים, יש 30 מורים מקומיים, יש לנו מורים מהצפון, יש לנו 7 מורים יהודים מהסביבה. יש פה מורים מהמגזר שעובדים פה שבע שנים ועשר שנים. יש לנו פה אחווה, אנשים מרגישים בבית, הם לא רוצים לעזוב.

כל שנה אנחנו עושים יום קהילה עם המשטרה, בשביל לחזק את הקשר עם המשטרה והחשיבות של היחס למשטרה. יש לנו גם פרויקט עם המשטרה שנקרא 'מסר הדדי'. באה שוטרת, קצינה, שנותנת הרצאות לתלמידים בכיתות ח'-ט'.

אנחנו בית ספר ירוק, אנחנו משתתפים בהרבה אירועים ארציים. בבית הספר יש 945 תלמידים מכיתה א' עד ט', התלמידים לומדים פה עד ט'.

במועצה שלנו, אנחנו קיבלנו חשמל רק באוקטובר, התחיל קו החשמל, הנה ראש המועצה פה, רחמים יונה, אנחנו היינו משלמים על חשמל כמעט 40,000 שקל בחודש, הרבה כסף מכספי המדינה היו הולכים רק על גנרטור. ברוך ה', סוף סוף יש לנו חשמל, אנחנו שמחים, החיים שלנו השתנו בבית הספר, יש מזגנים בכל הכיתות, לא היה לנו בעבר, וזה בזכות המועצה, ועד ההורים שעזרו לנו פה, משרד החינוך, הגב' עמירה חיים.

מה שאני רוצה להגיד, 945 תלמידים, התלמידים שלנו הם תלמידים מצטיינים, הם הולכים לבתי ספר - - - יש בית ספר בחורה, כל בית ספר רוצה לחטוף אותם, אבל בשנים האחרונות יש אגואיסטיות מסוימת לגבי כל יישוב ויישוב, כל יישוב מעדיף תלמידים של היישוב שלו. כהורה לילדים בתיכון, יש לי שני בנים שהיום לומדים בתיכון, יש אחד שלומד בתיכון פה ליד ויש לי אחת שלומדת בתיכון אחר במרחק 30 קילומטר. הילדים שלנו מערוער, כל שנה אנחנו מנשקים את היד למועצת ערוער וגם פה יכול להעיד חבר הכנסת, ידידנו, טלב אבו עראר, אנחנו פונים אליהם, מנשקים להם את היד בשביל להכניס את הילדים שלנו. בכל יישוב, בשגב שלום כבר לפני כמה שנים אמרו שהם לא מקבלים ילדים מהפזורה. אני מבקש מוועדת הכנסת שהתלמידים שלי, שאני משקיע בהם, אני והמורים וההורים פה, עשייה רבה בשביל שיצליחו. אנחנו משקיעים בהם בעשייה רבה, בילדים האלה, לצערי הרב כל העשייה וההשקעה מתבזבזת כי הילדים בתיכונים כבר מאוכזבים ומסכנים והולכים למקומות שלא רוצים אותם. לכן הדרישה שלנו לעתיד, בעזרת ה', וגם בעזרה שלכם, אנחנו כבר פנינו שיבנו תיכון ליד וכמו שיש פה בית ספר בונבוניירה והוא נראה יפה ויש בו עשייה טובה, שהילדים שאני משקיע בהם את הנשמה שלנו פה, שיהיה להם תיכון פה ליד, שנרגיש גאווה, וההצלחה שלי פה, שהיא מתפזרת בבתי ספר אחרים, תהיה פה. סיימתי, תודה רבה.

בוא נהיה תכליתיים. מאז שאני הגעתי הבוקר הספקנו יחסית. קודם כל שלום לכולם ותודה לכל מי שהשתתף בסיור. אני חושב שזה חשוב, בסיכום נבין עד כמה זה חשוב. אני רואה שמרכז הכובד והבעייתיות שיש כאן זה קודם כל סוגיית התיכון וסוגיית הבינוי, הבנייה הקשה, נקרא לזה.

אמנם זה לא הדיון התכליתי, אבל ניגע בזה על רגל אחת. כמה תלמידים יש בבית הספר הזה? 945. מישהו יודע לומר לי בממוצע בתיכונים שאנחנו מפזרים אליהם, ממוצע התלמידים של התיכונים בסביבה? כמה תיכונים יש בסביבה.

יש פה ביישוב הזה עוד אחד.

אני אתייחס לזה בסקירה.

בסדר.

שאלות בסוף, אני לא מציע שניכנס לזה. אחרי שאני אדבר, אם יש שאלות.

אז ראש המועצה ואחר כך מנהלת המחוז.

קודם כל ברוכים הבאים. ידידי, יעקב, אני שמח לארח אותך ואת חברי הוועדה. בקצרה אני אתן סקירה מקיפה. הכנו חוברת.

המועצה האזורית נווה מדבר הוקמה בסוף שנת 2012, כתוצאה מפירוק מועצה אזורית אבו בסמה, ועמרם היה ראש המועצה עד שהוא התמנה למנכ"ל. המועצה מאגדת ארבעה יישובים בתוכה, ביר הדאג', ליד רביבים ומשאבי שדה, ואבו תלול, מעבר לכביש, על כביש 25, אבו קרינאת וקסר א-סיר. אנחנו מעניקים למעשה שירותים בחינוך, רווחה, תרבות, איכות הסביבה, לכ-40,000 תושבים שהמועצה נותנת להם שירות, 22 בתי ספר, 17 בתי ספר יסודיים, 4 בתי ספר תיכוניים.

זה על מה שאמרת, יש לנו ארבעה בתי ספר, בכל יישוב יש לנו בית ספר תיכון אחד, במבנים חדשים, הלוואי על כל אחד במדינת ישראל. זאת אומרת בתי הספר הם חדשים. בית הספר האחרון שהולך להיבנות הוא באבו תלול, למעשה בית ספר תיכון, קיבלנו הרשאה תקציבית שלב א' ושלב ב', זה 24 כיתות, אנחנו בשלבי בנייה. לא נוכל לעבור משם, זה על הכביש, כשנצא נראה לכם את העבודה. יש לנו בית ספר לחינוך מיוחד, פתחנו השנה, אזורי, שנותן שירותי חינוך לכל המועצה ותושבי הפזורה בכלל. יש 82 גני ילדים שמפוזרים גם בפזורה וגם ב - - -

יש לנו בית ספר שפתחנו, ייחודי, בניצנה. הוא בית ספר עם תנאי פנימייה. התחלנו עם כ-30 תלמידים, כיתות ט', ואני מקווה שזה יתפתח שם. זה נותן לנו דוגמה איך לוקחים את מיטב החבר'ה שלנו של כיתה ט', מעבירים אותם ל-ט' שם ובתנאי פנימייה ואני מקווה שיהיו אזרחים למופת ויהיו באמת גאוות הדור שלנו ויהיו מנהיגים לעתיד. שינוי של האקלים הסביבתי חשוב מאוד. פתחנו את זה בעידודה של עמירה.

המועצה פרושה על כמיליון דונם, מבאר שבע, בואכה דימונה, כביש 25, שבטה, מצפה, ירוחם, אפילו במצפה יש לנו את בית ספר עובדת, כך שהפיזור גדול מאוד. המועצה מסיעה כל יום 16,500 תלמידים. אנחנו מהווים כמעט 8%-9% מכלל ההסעות במדינת ישראל במועצה שלנו. אני מדבר על המועצה השכנה, התאומה שלנו, מנכ"ל המועצה פה, מוצלח, גם הם סביב סדר גודל כזה, כך שביחד אנחנו מסיעים כ-32,000 תלמידים ביחד בכלל.

אנחנו כל יום מחלקים 12,000 מנות חמות לילדים, כשבעיקרון הגבייה שלנו שואפת לאפס, ההורים אפילו לא יכולים להשתתף. ביקשנו השתתפות של חצי שקל, קשה מאוד להורים לשלם. אנחנו מנסים להתכנס לאיזה שהיא התארגנות היום, ללא הצלחה. אבל לחלק מהילדים, בגלל המצב הסוציו אקונומי, זו פשוט הארוחה היחידה ביום שהם מקבלים. על זה כבר ארבע שנים אני לא מוותר, אנחנו מברכים על כל - - - היו מצבים שהמורים היו מכינים סנדוויצ'ים מכיסם לתלמידים. פה באמת מבחינה זאת מגיע לכל העוסקים במלאכה תודה רבה.

אחת הבעיות המרכזיות שלנו זה הנושא של ההסעות של הילדים בתנאים לא תנאים. העברתי חוברת גם לעוזר שלך, תבדקו את זה. אנחנו מסיעים ילדים ב-350 קילומטרים בשטחי עפר, ואדיות, הרים. אין לנו תשובה בעניין הזה. הרכב החדיש, למעשה השנתונים של משרד החינוך מוגבלים לעשר שנים, אף רכב חדש לא יכול להיכנס לשטחים האלה. בימי הגשמים רוב בתי הספר סגורים, הילדים לא יכולים להגיע מאחר שאין גישה לבתי הספר. הדרכים האלה מהוות באמת סכנת נפשות מבחינת היום יום. גם שם ביקשנו תקציב לאחזקה שוטפת כי מעולם לא החזיקו את הדרכים האלה. אנחנו לקחנו יועץ ארגוני לעניין הזה ומול משרד החינוך עשינו משא ומתן. אני מקווה שנמצא איזה שהיא דרך ביחד איתכם לפתור את הבעיה. אחת, שיעלו לנו את השנתון שמגבילים אותו לעשר שנים. אין אוטובוס לעשר שנים, באף חברה לא - - - ושתיים, האחזקה של הדרכים לבתי הספר האלה היא בעייתית, בחורף הקשה הם בבעיה.

גם מבקר המדינה התייחס לנושא הזה, לגבי ההסעות, בדוח האחרון. אנחנו אפילו לקחנו חברות חקירות פרטיות כדי לבלוש ולבדוק את ההיסעים והחברות ועניינים. עם כל זה קיבלנו את הדוח האחרון, בהתאם לדוח אנחנו פועלים. אני מקווה שהנושא הזה ימצא פתרון. אבל מכם, אפילו אם יתקיים דיון בנושא של ההסעות, מאוד הייתי רוצה להיות שותף כי מבחינת החוק אנחנו פשוט עבריינים, מסיעים 16,500 ילדים. אי אפשר להשאיר אותם בבית. מי שרואה את הדרכים, רק נכנסתם בדרך קצרה, אתם יכולים לראות את המקום, זה ממש בהרים וגבעות וזה דבר קשה מאוד.

המצב הסוציו אקונומי, אנחנו בדירוג 1. חבר הכנסת טלב יודע, אם היה דירוג מתחת ל-1 אנחנו גם שם היינו נכנסים. האבטלה היא קשה מאוד, 50% לפחות מהגברים לא עובדים, נשים אולי 80% פלוס. אין שום מדד מבחינת מועצה אזורית כי אנחנו שייכים למצפה רמון, לערד, לדימונה, לבאר שבע, מפוזרים בשירותי התעסוקה של הסביבה הקרובה.

מאז כינונה של המועצה למעשה נבנו עשרות מוסדות חינוך במבנים קשיחים מודרניים שלא מביישים אפילו את מיטב ה - - - כמו בתל אביב ואחרים. אנחנו היום נראה דוגמה של בתי ספר, בעידודו של תמיר, שבשנים האחרונות פעל רבות. בתי הספר האלה, למעשה החדשים, מחליפים את בתי הספר שאנחנו רואים כדוגמתם פה, שנבנו לפני למעלה מ-30 שנה. האחזקה של בתי הספר היא קשה מאוד, יקרה מאוד. אין לנו תשובה לגבי האחזקה השוטפת של בתי הספר האלה. מנהלי בתי הספר עושים כמיטב יכולתם להתמודד עם הבעיה הזאת.

כמו שהמנהל אמר, בית הספר הזה חובר לרשת החשמל רק לפני שלושה חודשים. כאלה יש לנו עוד שבעה בתי ספר, שכל יום שורפים לנו 3,000 שקל. בשעה שתיים הם סוגרים כדי לחסוך. אנחנו הופכים את בתי הספר האלה לבתי ספר קהילתיים מאחר שאין לנו מוסדות ציבור, מתנ"סים ואחרים ואם אין חשמל אז בתי הספר סגורים.

בבתי הספר האלה יש לנו שמירה. זה אחד הדברים שאני מאוד מבקש התייחסות שלכם. שמירה לבתי הספר, לגני הילדים שאנחנו בונים, מאחר שבתי הספר האלה נבנים לא במרכזי היישובים, בסמיכות לתושבים, אנחנו בונים אותם ונראה אותם גם פה ונראה אותם גם באבו אל קרינאת כשנהיה. אנחנו לוקחים מרכז שירותים, בונים בתי ספר כשאין בתים מסביב. אנחנו פשוט פולשים לאיזה שהוא שטח, בהסכמה של התושבים, למרות התנגדויות כאלה ואחרות. עד היום בנינו באמת עשרות בתי ספר, שתי המועצות, משרד החינוך מבחינתו לא חוסך באמצעים הכספיים, אבל יש לנו בעיות אמיתיות של הקצאת הקרקע, הן מהמינהל ובעיקר המלחמה היא מול התושבים.

אנחנו רואים את התושבים שלנו, חבר'ה חמד אחד אחד, אין מה להגיד, אבל כשהם מגיעים לנושא של בנייה או להעביר כביש, יש התנגדויות. לא הגענו להסדר, לא הגענו לזה והבעיה מתחילה שם. הרבה מאוד פרויקטים מעוכבים בגלל הנושא של תביעות בעלות ואי הסכמה של התושבים עצמם, כך שזו בעיה קשה מאוד. אני למעשה במסגרת שלי, עם החבר'ה במועצה, מנכ"ל המועצה והחברים האחרים, הגענו עד היום לפתרונות מול התושבים, אין לי עיכוב בבנייה, אבל במקומות אחרים יש הרבה מאוד בעיות.

אחד הדברים, אנחנו נראה גם בהמשך, גם מבנה המועצה, אולם ספורט, יש התנגדות של התושבים עם כל זה שזה נותן פרנסה ונותן - - -

למה?

כי הם אומרים 'זה שלנו', המדינה לא הגיעה להסדר, רוצים פיצויים ואנחנו לא גוף שנותן פיצויים. אנחנו לא מינהל ולא אחרים, כך שמבחינה זאת אנחנו בבעיה די קשה.

הנושא של האכלוס. לגבי איפה לבנות את בתי הספר, אנחנו בונים את בתי הספר בעיקרון מוכתבים על ידי הרשות להסדרת הבדואים. עם אין פיתוח של שכונות, עם אין תשתיות-על לתוך השכונות הפנימיות ביישובים, אנחנו עד היום, שתי המועצות, בונים את בתי הספר, יסודי ותיכון אחד, במרכז השירותים, אחר כך אנחנו בונים בהתאם לכספים שיתקבלו לתשתיות על. תיקחו את זה בחשבון.

אחד הדברים שמקשים עלינו זה הנושא של התקצוב. משרד החינוך מתקצב אותנו במסגרת בנייה, במסגרת הגדר או המגרש של בית הספר. מעבר לגדר לא מעניין אותו, לא חיבורי חשמל, לא חיבור תשתיות, לא כבישים ולא שום דבר. זה אחד הדברים שמקשה עלינו. עד לפני חצי שנה אף אחד לא עזר לנו בעניין הזה - - -

למה אתה לא לוקח מההיטלים של הבנייה החדשה שאתה בונה מסביב? אני אומר את זה בציניות.

לא, אין בנייה חדשה - - -

אין בנייה, איך יהיה?

אין שיווק. בכל המועצה שלי עד היום קיבלו חמישה תושבים היתר בנייה חוקי.

אמרתי את זה בציניות.

כן, אני אומר, זה חלק מהבעיה, שהסמכויות של השיווק לא אצלנו בכלל, זה אצל הרשויות ואנחנו צריכים להתמודד עם בניית בית ספר במתחם מסוים, אבל בלי קשר לסביבה שלו בכלל. התקציב לחבר אותו לכביש הראשי הוא לא אצלנו. היום משרד החקלאות, בראשותו של אורי אריאל, נכנס לעובי הקורה, קיבלנו תקציב של 13 מיליון שקל, שתי המועצות, אנחנו נראה גם את אחד הפרויקטים שעשינו בתקציב הזה, 6.5 מיליון. בזכות הכסף הזה חיברנו שלושה מוסדות חינוך באמת עם תשתית ראויה, מבית הספר לכבישים הראשיים ואחרים.

עיקר הנושא שלנו הוא הנושא של בתי הספר התיכוניים. אמרתי את זה הרבה פעמים ואנחנו נותנים דוגמה של בית הספר הזה. הם לומדים פה עד כיתה ט', ולמה? במשך כל השנים בבתי הספר, מפה הייתה נשירה, עד כיתה ט' נתנו להם עוד שנה ללמוד, ומפה 50% ו-60% הייתה נשירה כי הילדים היו צריכים לנסוע לערוער - - -

כמה אחוז נשירה?

הייתה נשירה 50%-60% בעבר. היום, עם פתיחת בתי הספר שלנו - - -

אם כבר נכנסת לנתונים, 50% זה בכל המועצה או דווקא ביישוב הזה?

לא, בכל המועצה. היישוב הזה הוא חריג מבחינה זאת כי אנחנו - - -

כי הנתונים מדברים בעד עצמם. אם ארבעה בתי ספר תיכוניים וסך הכול 1,850 תלמידים, זה מדבר בעד עצמו, שהנשירה היא גבוהה.

אבל זה בתי ספר שלנו, אנחנו מסיעים ילדים מפה לבתי ספר בערוער, ברהט.

תוסיף. אם אתה אומר - - -

לא, אם אני הולך לפתוח בית ספר שלי שגב שלום סוגר בית ספר היום. אני מסיע הרבה מאוד ילדים שלי שגומרים, כל אלה מאל עזאזמה מוסעים לשגב שלום. באל עזאזמה יש לי 2,000 תלמידים. אז אם אתה לוקח את השכבות - - -

כאן אי אפשר להפריד בין חטיבה לתיכון. החל מכיתה ז' מתחיל התיכון כאילו.

גם בנתניה זה ככה, לא רק פה.

בסדר, לכן הוא כאילו מחשב לך את ה - - -

אחר כך עמירה תתייחס.

אני אומר, עוד עמרם היה פה, באמת זכינו לפתוח בתי ספר. ואני אומר לכולם ולחברים שלי, פתיחת בית ספר תיכון היא סגירת בית סוהר בסביבה שלנו. ילדים, שעות הפנאי שלא היו להם בכיתה, נפלטים והולכים למערכת מגיעים לבית ספר. ילד שמגיע לכיתה א' אנחנו גאים בזה, כמעט 28% מסיימים י"ב, שלא היה אף פעם דבר כזה. פה עשינו דבר, מעשה, שגם מבחינת ציוני בגרות אנחנו עומדים מעל הסטנדרט. סך הכול ההשקעה יפה.

בעיות לא חסר. הבאנו לפה חוברת, בסך הכול מבחינת שיתוף פעולה עם המחוז ועמירה, ניר חזר לפעילות, תמיר בן משה עושה עבודת קודש, אין לי טענות. מבחינת תקציבים, הוא אומר 'תנו מגרשים, אני אתן תקציב'. אז על זה אנחנו באמת מודים.

וחברי הוועדה, אני בטוח שחלק מהבעיות עוד יבואו לשולחנכם, כולל ההסעות, ואני מאוד מקווה שיתקיים דיון בעניין הזה. תודה רבה. את הסיכום נעשה בבית הספר.

סיכום בסוף. לפני שעמירה תתייחס רק חשוב שתדעו, בשולחן הוועדה של ועדת החינוך עלתה סוגיית המורים מהצפון עם המגורים שלהם בבאר שבע ורישום הילדים והיא נפתרה בעקבות הדיון. משרד החינוך ועיריית באר שבע נכנסו לתמונה. כנ"ל גם סוגיית הבינוי, הפערים בבינוי בבתי ספר בכלל במגזר הערבי ובבדואי בפרט, והעמדה הייתה של משרד החינוך, אדרבא, הבעיה זה לא בגלל תקציב, יותר בגלל הקצאות מגרשים ואיך אומרים? יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, אבל כנראה שבמגזר הבדואי במיוחד סוגיית הקרקעות וההסדרה היא בלב העניין. בבקשה, עמירה.

קודם כל תודות לאכסניה, תודה לחאתם ולצוות בית הספר על עבודה מיטבית ברמה מאוד מאוד גבוהה, על התגייסות והסתערות לעבר המשימות וגם המון יוזמה. הבנתם לאן צריך לקחת את החברה הבדואית ואתה מנהיג חינוכי ומנהיג, לא רק מנהל בית ספר וזה מאוד מאוד חשוב.

נהנינו מאוד לבקר, לראות את הילדים מדברים בעברית טובה, ואני יודעת שזה קורה גם בכיתות אחרות. אנחנו נעבור דרך כיתה א' לראות שכבר מכיתה א' לומדים עברית כאן. וכך זה קורה בכל המרחב. יש עוד מה לעשות, המון בתחום הזה של העברית, יש ילדים שלא מספיק דוברי עברית, זה נכון, אבל באופן כללי יישר כוח על כל המשימות.

נכנס ד"ר איציק תומר, מנהל המחוז לשעבר, שאני החלפתי אותו, ותמיד ככה בלב פינה חמה, והיום הוא ראש המועצה של אלקסום. גם איציק תומר הסתער על הנושא של המגזר הבדואי, וחלק מהדברים, אנחנו ממשיכים אותם.

המגזר הבדואי של היום הוא סיפור של שינוי משמעותי מאוד ומגמת שינוי מאוד רצינית. אם אנחנו מסתכלים 10 או 12 שנים אחורה, לא הייתה גננת מוסמכת אחת במחוז דרום, לא היו מורים מוסמכים, רוב המורים הגיעו מהצפון. אנחנו הלכנו על תשתית פדגוגית חזקה, לחזק את הרשת הפדגוגית יחד עם כל השותפים. יושב כאן מוחמד אלהיב, שהוא שותף של המחוז, הציגו אותך כשנכנסת, הממונה על החינוך הבדואי. היום כל הגננות מוסמכות, כולן בנות המקום, במסלול הכשרה מואץ, שעשינו כאן במקום. גם המורים מוסמכים, פחות מורים מגיעים מהצפון, אם פעם 80% היו מהצפון היום 20% מהצפון. ככל שמשרד החינוך משקיע יותר, מכניס יותר שעות אנחנו מוצאים את עצמנו מחפשים עוד מורים אז מביאים מהצפון. אז זה טוב, אם לא היו מוסיפים שעות אז אולי לא היינו מביאים, אז צריך לראות את זה משני הצדדים כדבר נפלא.

ההישגים במגזר הבדואי הם במגמת עלייה, אבל כל מי שעובד כאן ביום יום יודע כמה זה לא פשוט. אנחנו הצלחנו להגיע ל-50% בבגרות. 50% זה המון, יש יישובים יהודיים שלא מגיעים ל-50%. במיצ"ב אנחנו במגמת שיפור כשמסתכלים במבט רב שנתי. השנה, גם אם הייתה ירידה במדע וטכנולוגיה, הייתה עלייה במתמטיקה, הייתה ירידה במקום אחר, צריך לראות שיש תנודתיות, זה נכון, אבל כשמסתכלים לאורך שנים אז רואים את מגמת השיפור וצריך כאן לראות לאורך השנים. אנחנו נמצאים כאן בבית ספר שנמצא באזור בלתי מוכר אז אנחנו נמצאים במבנים יבילים, אחר כך אנחנו נעבור למקום שמוכר אז תראו גם את הבנייה.

לגבי התיכון, התלמידים שלומדים בבית הספר הזה לומדים עד כיתה ט', למה? אם פעם היו רק עד ו', ז' ו-ח', הצלחנו לאשר להם יסודי א'-ט' כדי לאפשר לילדים ובעיקר לבנות ללמוד, כי לעתים במעברים נופלים אנשים. ב-י' הם כבר יותר חזקים, גם הבנות חזקות יותר ב-י'. לאן הם הולכים? הם הולכים לסביבה, זה נכון, אבל עכשיו אנחנו בונים את תיכון אבו תלול, שזה פחות מ-10 דקות נסיעה. הוא עכשיו ביבילים אבל בשנה הבאה כבר יש תקצוב. תמיר יתייחס לכל הנושא של הבינוי בסוף, אנחנו בונים בית ספר שיכול לאכלס את התלמידים של בית הספר הזה. ירצו להיפרד מ-ז'-ט' ייפרדו, ירצו להיפרד רק מ-ט' ייפרדו, לא ירצו להיפרד, שיישארו ואחר כך יעברו ב-י'. אנחנו נעשה משא ומתן עם הרשות המקומית מה הם רוצים, אבל יש איזה שהוא מתווה, כי אין לנו אישור לבנות תיכון ביבילים.

עמירה, אנחנו יודעים למדוד את שיעור הנשירה מ-ט' ל-י'?

שיעור הנשירה, שהוא מסודר לנו בצורה של נתונים, יש לנו ישיבת סיכום, נוכל אחר כך לדבר כי זה הנושא שאתם ביקשתם לדון בו.

במיוחד בין ט' ל-י'.

כן, על הכול, נווה מדבר, אלקסום ויישובים אחרים, תוכלו לראות. אלקסום ונווה מדבר, אלה שני היישובים של שתי מועצות אזוריות שיושבות במקום אבו בסמה, שאר שבעת היישובים הם יישובי קבע, מועצות, שש מועצות בעיר אחת, רהט, והעשייה כאן היא עשייה מאוד מאוד מורכבת, אבל עם אהבה מאוד מאוד גדולה. כל אנשי המחוז שיושבים כאן מאוד מאוד מגויסים. צריך לומר, סלימאן, שהוא המפקח של בית הספר, יושב כאן ניר שמואלי, סגן מנהלת המחוז, יושבת אסנת זגורי, שהייתה עד לפני חצי שנה סגנית מנהלת המחוז והיום היא אחראית על תחום תיאום ובקרה ואיכות השירות.

דרך אגב, מחוז דרום זכה בשבוע שעבר במקום ראשון בפרס איכות השירות של כל משרד החינוך. הייתה תחרות בין כל שבעת המחוזות ואנחנו זכינו בפרס איכות השירות שמדד גם את התפקוד של מתן השירות וגם את התפקוד של הנהלת המחוז ואיך היא מתארגנת והופכת את שיפור השירות כחלק מההוויה היומיומית שבמחוז. אנחנו מאוד מאוד גאים בכך.

אנחנו נצא מכאן לראות ביציאה את כיתה א' ומשם נצא. כל שאר השאלות והדברים שתרצו לדון נדון בהם בסיכום, אבל לפתיחה זה מה שיש לי כאן לומר.

אנחנו מודים לכם.

אני רוצה לומר גם שתמיר בן משה הגיע במיוחד לכאן ויש כאן עשייה יוצאת מן הכלל של באמת יד וכפפה שלנו בנושא של הבינוי. יושב כאן בני מלכה מהמחוז, שהוא אחראי על תכנית החומש, יושבת סמירה שהיא מפקחת גני ילדים, שרצה כאן כל הזמן בין הגנים ועושה כאן עבודה מצוינת. ועלי, מפקח על אזורי.

חבר הכנסת טלב אבו עראר רצה לומר.

טוב, חברים, אני מברך את בואה של ועדת החינוך ומי שעומד בראשה, ידידי יעקב מרגי. מכאן אנחנו מבקרים בבית ספר שהוא אולי מהטובים בדרום בין יהודים וערבים, יהודים ובדואים. היינו גם רוצים לזמן אתכם לביקור בבתי ספר אחרים בדרום, במגזר הבדואי. דיבר ראש המועצה, נתן סקירה טובה על היישובים שהם בפיקודו, כאן אנחנו במחסור רב מבחינת בתי ספר תיכוניים. כמו שציינו חבריי לפניי, מנהל בית הספר וגם ראש המועצה, שתלמידי התיכון כאן נזקקים להתפזר בין יישובים כמו ערוער, ערערה בנגב וכמו תל שבע ושגב שלום, הדבר הזה גורם לנשירה באחוזים גבוהים ולכן הגיע הזמן שננטרל את החינוך מהמדיניות הקיימת המתמשכת כלפי היישובים הבלתי מוכרים. לא רק חינוך. חינוך, רווחה ודברים חיוניים אחרים, אבל לגבי החינוך במיוחד, להקים. אני כתלמיד כאן - - -

חינוך, בריאות ורווחה.

בסדר גמור. אני כתלמיד, אם אני אמשיך להיות על תקן זמני זה לא מייצר לי כאן אווירה חינוכית שתעזור לי ותקל עליי ולכן הגיע הזמן להקים בתי ספר. אז עד שאנא עארף, על מנת לכבוש את המגזר הבדואי, שייקחו את בית הספר, מה הבעיה?

לא, עד שההנהגה הבדואית תשחרר את המתווה והכול יהיה בסדר.

איזה מתווה?

מתווה שאני הייתי שותף לו בממשלה.

בסדר, אני חולק על זה.

והוא מתווה נדיב, אני בעד להיות נדיב. מישהו אמר לי, אני לא אחשוף את שמו, יש לי חבר מאבו קוידר, הוא אומר לי 'תגיד לטלב אבו עראר, עם כל הכבוד הוא גר בווילה והוא עדיין תקוע בפחון, אני רוצה הסדר'.

תקשיב, עמירה חיים, כמנהלת מחוז, האמת, בלי שום מחמאות, אני לא מחלק כאן היום מחמאות - - -

תחלק, זו ההזדמנות.

היא עושה את העבודה נפלא, היא לא מבדילה בין בדואי ויהודי וברישום זה מוכר ובלתי מוכר. כך אני מרגיש וכך אני רואה. גם מפקח בית הספר עושה את העבודה, באמת, כולם כאן, אבל מי שחוסם אותם זו המדיניות. אם אתה תבקר בבית ספר, בוא נגיד - - -

אנחנו צריכים לצאת. נתתי לו דקה.

אנחנו בנאום שלוש דקות.

תנו לו דקה, אני אפשרתי לו.

חברים, גם ילדי הגן, שדרך אגב, הדברים הכי חשובים שיש, 30% מהילדים בגילאי 3-4 ביישובים הבלתי מוכרים ללא מסגרת חינוכית, בלי גן. וגם כאן בסביבה הזו, שמסיעים ילדי גן. החוק הישראלי אומר שכאילו מתחת ל-2 קילומטרים מותר להסיע, אבל יותר לא.

הפוך, אצלנו הפוך. מי שגר פחות מ-2 קילומטרים, יש מקומות של 3 קילומטרים, יש מקומות של 5, לא מסיעים אותו.

נכון, לא מסיעים אותו. אבל כאן התנאים אחרים, ביישובים הבלתי מוכרים התנאים מאוד קשים, אי אפשר לאכוף את החוק כאן.

אין ספק, אבל, טלב, זה לסיכום. תודה רבה.

אנחנו מודים לכם.

(בסיור)

אנחנו נמצאים ביישוב לא מוכר אבו קוידר. בתכנית למרות הצפיפות מתוכנן כבר שנים שכל היישובים האלה למעשה מיועדים לרהט. יש ויכוח נכון להיום גם מצד רהט וגם מצד היישובים ללא פתרון. בית הספר הזה שראינו הוא אחד מבתי הספר היפים שלנו, במבנים האלה שראיתם, היבילים, בית ספר שלפחות 20 וכמה שנים.

השטח הצמוד אלינו, שאנחנו עוברים בו, הוא שטח פרטי שהיה לנו בג"צ לפני שנתיים, היה צו פינוי מהשטח הזה, מהבעלים. הגענו להסכמה איתם על שכירות למשך שש שנים, אנחנו עדיין פה בשכירות.

הדרך פה היא לא דרך, יש לנו תקציב פה של כמיליון וחצי, משרד התחבורה מתעכב בגלל אישור התכניות על ידי הוועדה המחוזית. מתוכנן למעשה כניסה מסודרת.

בהמשך נעבור פה ליישובים של המועצה. שטח המועצה, אנחנו ארבעה יישובים, כ-38,000 דונם, פה מולנו היישוב אבו תלול, שהמדינה הכירה בו לפני כחמש שנים. מצד ימין זה באר שבע, בצד שמאל, יש תכניות למרכז שירותים שאנחנו בונים היום למעשה, תיכף נראה את בית הספר התיכון, יש פה שני בתי ספר יסודיים ויבילים, אבל בית הספר התיכון, אנחנו נראה אולי מרחוק, התחלנו לבנות שם בית ספר תיכון חדש. נכון להיום יש בית ספר שמשרת את התלמידים, כ-450 תלמידים, במבנים יבילים. זה מקרה חריג באישורה של עמירה כדי לתת מענה לילדים. זה באמת מבחינה זאת חריג, אנחנו קיבלנו תקציב מתמיר, 3,700 מטר מרובע, ואנחנו הולכים לבנות.

פה אתם רואים בצד ימין, זה בית ספר אלמוסתקבל, זה בית ספר של מעל 1,000 תלמידים ובהמשך עוד בית ספר יסודי. השטח של היישוב הזה הוא בין הגדולים שלנו, זה 11,500 דונם, תכניות מתאר מפורטות אין ליישוב, רק למרכזי השירותים והדרכים הראשיות.

מי שיראה בעין, אתם תראו את הגידור של הפחים פה, המתחם הזה, הולך להיבנות פה בית הספר התיכון החדש. התחלנו עבודות.

אספקת המים. זה אחד המצרכים המבוקשים ביישובים שלנו, נעשית רק באמצעות מרכזיות. אתם תראו בצד ימין של הכביש מרכזיות שאנחנו נותנים מים, מפה בשעון של החבר, הוא מושך צינור עד בית המגורים שלו, איפה שהוקם. האספקה, המועצה נותנת ליישובים שלה באמצעות שירות של מימי הנגב.

רחמים, תראו, יש ילדים בחוץ שהם רועי צאן, שלא הולכים למסגרות חינוך.

זה צריך להגיד לקב"סים, שיבואו להסתובב שם. עמירה, אל תתעלמי, זה עונת מרעה, יש בעיה קשה בעונות מרעה. אנחנו עושים את הכול כדי להתמודד עם העניין הזה.

ואז הם במרעה שלושה חודשים ובאים בדיוק למבחן המיצ"ב. אני אומרת, הלוואי שיבואו יומיים אחרי.

בצד שמאל יש לנו עוד בית ספר, ביר אל משאש, גם שם יש את ההנחה של רשת החשמל בעבודה וכביש מתוכנן לתוך בית הספר עצמו.

בניגוד למועצות אזוריות, כבוד היושב ראש, אין רצף טריטוריאלי למועצה אזורית נווה מדבר, זאת אומרת כל יישוב בפני עצמו וביניהם זה שטח גלילי או של מועצות אחרות.

אחד הדברים שהם בעיה זה הנושא של פיתוח היישוב הזה. אני בונה בית ספר יסודי ותיכון במרכז היישוב, כל עוד אין פיתוח תשתיות במרכזי השכונות עצמן אני לא יכול לבנות שם בתי ספר, גם ככה אני מסיע אותם וכל זה. יהיה פיתוח תשתיות על כבישים, ביוב, מים וחשמל, אני יכול לבנות שם. נכון להיום אנחנו אולי שתי מועצות בנינו אולי 30 בתי ספר, אבל אפילו בית ספר אחד לא נסגר. יש לנו גם נושא של ריבוי טבעי שאיתו מתמודדים, בית ספר שהיה 1,000 תלמידים למעשה היום נניח יש בו עדיין 500 ו-600 עד שנבנה את השאר, נפזר אותו לשכונות. זו משימה קשה, אבל אנחנו בדרך ומשרד החינוך עוזר בנושא הזה, לא יכול להגיד שלא נותנים לנו תקציבים, 'תן קרקע', תמיר אומר, 'אני אאשר לכם'.

בית ספר תיכון של 3,700 מטר אני בונה כבר, יש לי פרוגרמה לבית ספר יסודי, הולך לבנות אותו שם. מבנה המועצה, הולך לבנות שם ביישוב, אולם ספורט אזורי, יצא מכרז גם באבו תלול. כל זה ביישוב אחד.

היום אין - - -

המועצה היום ממוקמת בבאר שבע, במבנה שכור, וזה אחד הדברים שביקשתי ממשרד הפנים לאשר לנו הלוואה, להעתיק אותם למרכז אחד היישובים שלנו. בחרנו באבו תלול כי הוא בדרך, כמקום מרכזי בציר דימונה, כולל היישוב שלנו בביר הדאג'.

כל הדרכים שאתם רואים וכל התושבים מצד שמאל זה פזורה. מתוך הערים האלה ואיפה שהם נמצאים אנחנו מסיעים פה ילדים ותראו את הדרכים שהרכבים שלנו צריכים לעבור.

מה זה היישוב הזה שם?

זה ערוער וכסייפה שם מצד שני. הערים האלה, איפה שאתם רואים את הצריפים והפחונים אנחנו מסיעים ילדים. זו אחת הבעיות שלנו במשרד החינוך, אנחנו מבחינת משרד החינוך עבריינים, אסור להסיע בדרכים לא סלולות ובואו תגידו לנו איך עושים את זה, ושתיים, השנתונים. האוטובוס הצהוב מותר עד 15 שנה, לנו מגבילים ל-10 שנים. יש פה אבסורד, שמאוד הייתי רוצה את ההתערבות שלכם דווקא בנקודה הזאת, היא מקשה עלינו.

זה צומת ערוער בנגב, שמאלה זה ערוער וימינה אנחנו נכנסים ליישוב שלנו, אבו קרינאת, יישוב מוכר. גם מבחינת המועצה התברכנו בהרבה מאוד חברים שלנו, מנכ"ל המועצה הוא ביישובים שלנו, סלמן, ומהנדס המועצה מהיישוב עצמו, רכז הגנים, חינוך מיוחד, רכז הסעות. כולם מהיישובים שלנו ונותנים שירות. ימינה זה היישוב שלנו.

מי ששם לב בפזורה, והיום בין מה שקורה בפועל, כשאתה לוקח יישוב מוכר, כשהיישוב הזה מוכר למעלה מ-10 שנים, לא קרה בו כלום. כלום. אין שוני למעשה בין האנשים שחיים פה לגבי תשתיות, ביוב, חשמל, מים, לבין הפזורה. אם לא יקימו בתוך מסגרת הקו הכחול למה שאנשים ייכנסו בפנים?

פה בהמשך אנחנו רואים פה, פיתחנו פה אזור תעסוקה, זה פעם ראשונה שהמועצה האזורית שלנו - - - בצד ימין תיכף, השקענו פה איזה 6 מיליון שקל, שיווקנו פה מספר מגרשים, ביחד עם משרד הכלכלה.

זה אזור התעסוקה בצד ימין. בצד ימין זה מרכז השירותים שנגיע אליו בהמשך. כל הדרך שנסענו בה זו סלילה של המועצה שנעשתה בשנת 2006 ופה מרכז השירותים של היישוב החדש. מצד שמאל, למעשה, זה לא שטח הקו הכחול שלנו, רק בצד ימין. השטח הריק לצדנו, השכונה מצד שמאל צריכה לעבור לפה. התיישבות, משפחת אבו עשיבה, מצד שמאל הם אמורים - - -

יש הקמה - - -

יש הקמה של רובם, החתימות הסופיות וניכנס לשם. מצד ימין, אחרי המבנה החום הזה, יש בית ספר חדש, בית ספר לחינוך מיוחד שדיברנו עליו, אזורי, פתחנו אותו השנה. יש נכון להיום כ-40 ילדים שלומדים ועמירה עשתה מאמץ עילאי לארגן את הילדים בשאר היישובים למעשה שעד היום קיבלו את השירות - - -

תסתכלו, המבנה החדש מצד ימין, השנה פתחנו אותו, חינוך מיוחד אזורי.

בית הספר פה, אנחנו לא ניכנס אליו, רק לגנים, זה בית ספר ישן שאמור לסגור את שעריו עם פתיחת עוד שני בתי ספר במרכז השירותים ביישוב החדש.

אנחנו לא לפי לוח הזמנים. הוועדה מבקשת מאוד לעמוד בלוח הזמנים.

לפי לוח הזמנים קודם גנים.

הגנים לא של פה, הגנים ליד אבו קרינאת. הגנים שליד בית הספר.

זה הגנים הישנים, מה שרציתם לראות, ואחר כך נלך לחדש.

ובלבד שתעמוד בלוח הזמנים.

תעלו ותרדו מהר ואנחנו נספיק את הכול.

(המשך הסיור)

חברים יקרים, אני לוקחת פיקוד. אנחנו נמצאים באשכול גנים. בשנים האחרונות אנחנו החלטנו, במקום שגנים יהיו בודדים, בכל מקום שאפשר ליצור מסגרת של אשכול גנים בסיוע של מינהל התכנון פתחנו אשכול, שגננות לא תהיינה בודדות, אלא שתהיה להם מנהלת אשכול שתוכל לתכלל את העשייה. כל מה שאמרתי עכשיו זה כדי לעשות לך שקט.

תודה רבה. ברוכים הבאים. אני רוצה לשתף אתכם שאני מאוד מתרגשת שאני מול אנשים מכובדים. כמו שציינה עמירה חיים אני מנהלת חדשה, רק השנה הזאת קיבלתי את התפקיד החדש. בואו נתחיל. יש לי שישה גנים, שלושה של גילאי 5 ושלושה גנים של גילאי 4-5, סך הכול 220 ילדים, באשכול יש לי שש משפחות ויש ילדים מוסעים, 50% מהילדים מוסעים.

יש מנהלת, שש גננות, יש מדריכות, גננות משלימות, יש פסיכולוגית, יועצת, מדריכות, גננות שילוב, מטמיעת קיימות ובנות מתנדבות מהשירות הלאומי.

יש תכנית מעגל - - - יש צהרון והזנה, חוגי תנועה וחוג מדעים והשתלמות שהגננות עוברות, תכנית משולבת לחינוך וקיימות, השתלמות מדעים והשתלמות - - -

הגננות מאיפה?

הרוב מקומיות ואחת מהצפון. אנחנו שואפות לבניית תכנית החותרת לרווחתם הנפשית של כל באי הגן אשר יוביל לחינוך לערכים וללמידה משמעותית. אני והצוות שלי מאוד מאמינים ברווחה נפשית, סיפוק, הילד מרגיש נוח ומאושר ואנחנו נותנים לו תחושת מוגנות, שייכות ואוטונומיה, כך אני יכולה לקדם את הלמידה המשמעותית ולהטמיע ערכים.

אני רואה בגיל הזה הזדמנות לשנות בדור החדש. אם אנחנו מנצלים ומטמיעים את הערכים מאוד חזק בילדים, למשל אני אתן לכם דוגמה, אחד הפרויקטים שאני רוצה להוביל, הוא - - - בעלי חיים. הילדים בגיל הקטן מתחברים לבעלי החיים. למשל הסיפור של שלמה, המלך, ראה נמלה קטנה ושינה את הכיוון של כל החיילים. אז אני בונה ילד שלומד לעזור, לקבל את האחר והם יהיו אזרחים טובים. אני רואה הזדמנות פז, בפרדיגמות של - - - פתרון לנקמת דם אצלנו במשפחה, אז לדור הזה אנחנו נבנה את הערכים ונטמיע אותם חזק אצלם.

אלה תמונות של האשכול לפני. נכנסתי בתחילת השנה, זה מה שהיה האשכול. התמונות מדברות. הייתי בהתחלה מתוסכלת, מאיפה להתחיל. גם הצוות החינוכי לא הרגיש מוגן במקום הזה, לא בטוח, לא מזמין למידה. התמונות מדברות, אני לא רוצה לדבר יותר על המקום.

התהליכים שנעשו. קודם כל עשיתי מיפוי צרכים. נכון, אני בדואית והם מהיישוב, אבל אני ממקום אחר ולכל אחד יש את הבייבי שלו. חשוב לי ללמוד איזה משפחות קיימות, מה האנשים פה, איזה צוות, איזה צרכים, כדי לקדם את האשכול.

בניית חזון אחיד לאשכול. כל גננת הייתה עובדת בחזון שלה. עכשיו בישיבות עם הגננות בנינו חזון אחיד, שכל הכוח של הצוות הולך למטרה אחת מכוונת ועכשיו יש לגננות יותר זמן לפן הפדגוגי, הן לא מתעסקות בפן הניהולי, עכשיו הן מביאות לילדים למידה משמעותית ו - - -

כמובן העצמת הגננות זה מאוד חשוב. בהתחלה הייתה התנגדות סמויה, מה? אנחנו מנהלות את עצמנו ובאה מנהלת להגיד לנו מה לעשות. היה חשוב לי ואני מאמינה, אני רוצה שיהיה מוטיבציה פנימית אצל הצוות שלי. חשוב לי לעשות את זה דרך מוטיבציה פנימית כדי לקדם את האשכול. הייתה הדרכה, למידת עמיתים, אחת הבעיות הבולטות זה הוונדליזם. ג'וליאני אמר בניו יורק, חלון שבור מזמין עוד חלון שבור וסביבה מוזנחת מזמינה ונדליזם. טיפלנו בזה עכשיו חזק, יש שומר ויש את המשפחות הקרובות ששומרות על המקום הזה. שייכנו אותן למקום הזה כדי לשמור.

הגברת מעורבות ההורים. בהתחלה ההורים, יש מנהלת ויש מה להתלונן, כל הורה נכנס כועס. לקחנו, בנינו, חלום חלמנו, אני והגננות. הגננות היו מפחדות לחלום, אמרתי להם 'תחלמו, החלום זה בלי כסף'. לא ידענו איך להשיג את זה. ישבנו עם ההורים, כל הורה נכנס, הראינו את החלום ואיך שהם נכנסו ונרתמו לעזרה. הקשבתי להם עד הסוף וכולם יצאו עם כוח לעזור למקום. וזו נקודה מאוד חשובה, אם השינוי יהיה מהם, אתם צריכים להיות שותפים, שיהיה הכי מהר שיש.

חלמנו. בנינו חלום, יש חלום, אנחנו צריכים משאבים. אני דיברתי על כל המשאבים, הקהילה נרתמו לעזרה, להגשים את החלום, הצוות החינוכי, המדריכות, כל הצוות החינוכי היה מוכן לשיתוף הפעולה, המועצה כמובן תמכה בחלום, הם גם עזרו בהגשמת החלום. מנהל בית הספר מאוד תמך בי, כי אני מנהלת חדשה ואני לא אשכח לו שביום הראשון הוא בא וקיבל אותי בצורה מאוד מכובדת. משרד החינוך, מאוד חשוב לי המפקחת, כל המשחקים, כל מה שעשיתי בחוץ, הסביבה החינוכית המאתגרת תהיה בהלימה עם תכנית הלימודים. לא סתם יופי, צריך לראות הלימה עם התכנית של משרד החינוך, שהילדים יהיו בסביבה מאתגרת,מסקרנת אותם.

אבל זה לא מספיק, עדיין החלום גדול וצריך עוד משאבים. פניתי לכל מיני עמותות. אחת העמותות שלחה לי תשובה חיובית, כוכבי מדבר. הם ביקשו ממני כמה תנאים, לגייס להם ילדים מתיכון, 40 איש, יצרתי קשר עם מנהל בית הספר התיכון והיועצת וברוך ה' הנה אנחנו. זו התמונה של האשכול לפני חודשיים, בזכות - - - שנמצא פה, אני מודה לו, בזכותו תראו את התמונה. הוא הביא עובדים, עשה את השביל, אדמת חמרה. הוא תמך, הוא אמר לי 'עואלה, אני אתמוך בחלום שלך עד הסוף' והוא התחיל בהגשמת החלום, ואני מנצלת את ההזדמנות לתת לו את הכבוד והמון תודה.

שני דברים. האחד, כמה ילדים מהמשפחות האלה לא זוכים להגיע לאשכול הגנים? שאת יודעת שהם יכולים להגיע.

עכשיו או לפני כן?

עכשיו.

אחרי מה שעשינו, הילדים התחילו להגיע. אחרי מה שעשינו, ההורים מתקשרים מכל הארץ, 'אנחנו רוצים להביא את הילדים לאשכול'. יש לי שישה ילדים בני 3 עדיין בבית ואני - - -

עובדת עליהם.

למה הם לא באים?

הם אומרים בגלל הנסיעות, רחוקים ובני 3.

זה סיבות, עזבו, אבל זה התהליך, זה בסדר.

באיזה מכללה למדת גננות?

במכללת קיי.

לא סתם שאלתי, יש היום מאבקים קשים עם המל"ג על הסוגיה של העצמאות של המכללות.

במכללת קיי במסלול הייעודי לבדואים?

כן.

כלומר כולם היו בדואים, נכון?

תואר שני לא.

תואר ראשון.

כן, כולם היו בדואים. היו כמה קורסים משולבים.

אלה ההכשרות המיוחדות שאנחנו עושים ל - - - רק עבורם - - -

אוקיי.

הנה התחלת החלום. עכשיו הגיעה העמותה, הם ישבו שלושה ימים, באשכול, בחופשה, הגיעו גם ההורים, היה השייח' של - - - הוא כיבד את המקום והוא הגיע ותמך ועזר. המועצה כמובן והצוות נרתם ועזר. לא תאמינו כמה אנשים היו בימים האלה.

תסתכלו, התמונות מדברות כמה עבדו. העמותה נתנה לי הזדמנות פז להטמיע ערכים. הילדים ראו מודלים מולם, איך אני עוזר לעצמי. עשינו כיף, עשינו תקווה, והם התחילו, מה שעשתה העמותה אנחנו נמשיך. העמותה, הם שמו את הנשמה ואת הלב שלהם במקום הזה.

רואים.

ההורים באו, עזרו, תמכו, הביאו אוכל, גנן. כל אחד, כל הורה עזר במה שהוא יכול. השתדלתי שכל המשפחות יהיו עוזרים במקום הזה כדי לשייך אותם.

במקום שאתה אוכל לא - - -

גם המועצה עזרה לנו בשיפוצים, עזרה ותמכה. הצוות החינוכי, אני רוצה להגיד לכם, אני מאוד גאה בו, בא בחופשה, עשה אוכל שלושה ימים, עזר לצוות. הילדים אמרו 'פעם ראשונה אנחנו הרגשנו כמו בבית, יש אמא בבית', הילדים היו שותפים. הכי מקסים שהילדים היו שותפים בעשייה, צבעו, שתלו וגם ילדים של בית הספר, לא רק הילדים של הגנים. אחרי שסגרנו, הייתה חופשה כמה ימים לפני שאנחנו ניכנס, ילדים בוכים, רוצים לבוא לגן. יש חופשה וזה. הרגשנו את הטעם של ההצלחה, הילדים רוצים לבוא לכאן. כמובן יש אתגרים.

אני עד היום רוצה לחזור לגן.

אני מאמינה בגיל הזה, אני רואה בו הזדמנות פז.

עואלה, יש לכם קשר עם בית הספר?

כמובן. קודם כל אני מתייעצת עם מנהל בית הספר לגבי המשפחות, כי הוא מכיר את הכול. במעברים יש שיתוף פעולה. עדיין אני חדשה, אנחנו חדשים, אנחנו מתכוונים שיהיו חונכים, שילדים מכיתה א' יחנכו ילדים מפה, זה בתכנון.

יושבת כאן ועדת החינוך של הכנסת, מה את מבקשת? תבקשי. אמרת שיש לך חלום, תחלמי.

הנה אתגרים.

תגידי משהו מרכזי.

יונה, תאמין לי שהיא הכינה את עצמה. חנין זועבי, בבקשה, ברוכה הבאה. אני אדבר במקומה, היא יצאה לדרך מוקדם מאוד.

אני אדבר על אתגרים ואחר כך אתם תדעו מה אני מבקשת. יש לי כמה משפחות שעדיין לא שולחות, יש אמהות שעדיין לא מגיעות לפה, כיוון שמבחינת ה - - - אסור להן להגיע לכאן. אני רוצה שכל המשפחות יהיו בשיתוף פעולה מאה אחוז עם האשכול.

צורך באחזקת האשכול. יש לנו איש אחזקה אחד, זה צורך ממנו המון כוח ואנרגיה להתקשר עד שהוא מגיע. דבר קטן לוקח ממני המון - - -

שומעים. בסיכומים אנחנו נתייחס לזה.

ואני גם מטפלת בכל העניין של הנסיעות, זה לוקח ממני המון כוח, המון אנרגיה. אני רוצה לקדם את העניין של הפדגוגיה, הערכים, לא להתעסק עם הדברים האלה יותר מדי. יש צורך - - -

מה ההסעות? לא הבנתי את הנקודה.

יש בעיה קרדינלית על כל סוגיית ההסעות. היא צודקת, היא אומרת 'תנו לי למנף את הפוטנציאל הפדגוגי, אל תיתנו לי להתעסק עם ההסעות'.

אני אמרתי לכם, בגיל הזה אנחנו מעצבים את האישיות של הילד ואני רוצה את הפונקציה של הפסיכולוגיה, יועצת, לעבוד ברמה פרו אקטיבית, לא כל הזמן מתעסקים לי בכיבוי שריפות. אני רוצה עוד אנשים, עוד כוח שיעזרו לי. אני רוצה יועצת שתעזור לי להעביר חוסן נפשי לילדים, פרויקטים ברמה פרו אקטיבית, לקדם את האשכול, לבנות חוסן, לבנות תשתית של כלים חינוכיים אופטימליים בגן.

בגלל זה אנחנו מעלים את הפסיכומטרי לפסיכולוגים.

אני רואה בפסיכולוגית וביועצת, זה אדם ש - - -

נותן ערך מוסף גבוה מאוד והמשרד כנראה פה יצטרך לעשות - - -

כן, אנחנו רוצים עוד שעות ליועצת ופסיכולוגית. אני אגיד לכם, בקיצור ולעניין, גם יש צורך במזכירה, אני כל הזמן מתעסקת ב - - -

לסיכום?

אני כבר מסיימת - - - צריך עוד שעות.

זה לא מספיק. מותר לך.

כן. אנחנו הכי הרבה קיבלנו ממך ו - - -

אבל היא אומרת שחסר.

בסדר, תמיד רוצים עוד.

את מתווכחת איתה, לפחות תסכימי שיש חסר.

אשכול הגנים זה מוצר חדש ואני מברך את מנהלת המחוז. עד היום הגנים, כל אחד ניהל את עצמו עצמאית והיו בעיות של - - - וכל זה. ברגע שלקחנו רכזת באשכול, הנושא של הדיון - - -

למעשה נוספה משרה שלמה של מנהלת.

המנהלת זה כמו מנהל בית ספר, יש אחריות והעסק הזה צריך להמשיך הרבה שנים טובות, כל עוד שיש בעסק הזה - - - זה הנושא של אשכול הגנים וזה מוכיח את עצמו.

דבר שני, למרות שפה במצגת הראו את הנושא של גילאי 3-4, יש לנו בעיה חמורה מאוד של ילדים בגילאי 3-4 שלא מגיעים למסגרת החינוך בגלל ההסעות. תיקחו את זה בחשבון, לפחות, אני מעריך, בסביבות 4,000-5,000 ילדים כאלה מסתובבים ברחבי הנגב ללא תשובה.

כמה?

4,000-5,000 בלי שום מסגרת למרות חוק חינוך חובה, למה? משרד החינוך לא נותן הסעות.

אתה שומע?

חברת הכנסת, זה לא בגלל בנייה, אין בעיה של בנייה.

אבל אם היו בונים במקום של - - - לא היה צורך בהסעות.

חנין, אין ויכוח. חנין, אנחנו פתחנו בישיבה ואמרנו את כל זה במהלך הישיבה, בסיכום אנחנו נציג את כל מה שראינו ונשאל, עכשיו אנחנו מדלגים מנקודה לנקודה, לכן לא לפתח את זה.

אין בעיה של בנייה, הבעיה היא להסיע את הילדים. אנחנו מדברים על אוכלוסייה שהיא סוציו אקונומית 1, ההורים לא יכולים להסיע את הילדים. אם לא יפתרו את הבעיה של הסעה, מימון של הילדים האלה עם ליווי, אין פתרון. זאת עיקר הבעיה. אם תפתרו את הבעיה הזאת, הבינוי, תמיר בן משה יש, ונמצא פה גם ידידי איציק מאלקסום, אם אנחנו נותנים שטח, לגבי גנים בכלל אין בעיה. בבתי ספר עדיין קצת לחץ, אבל אנחנו מסתדרים. קחו את זה בחשבון. אני כראש מועצה, בנינו כ-30-40 מוסדות חינוך, ברוך ה'. יותר מאוחר אנחנו נבקר באחד מהם, תראו בתי ספר יפים, אין בעיה.

תודה רבה.

(המשך הסיור)

מקוצר הזמן אנחנו רואים פה שני גנים חדשים, כאלה בנינו לפחות 12, רק עכשיו נמצאים פה שישה בשלבי בנייה, אבל מבחינת תקציב אם יש שטחים אין בעיה, תמיר פה איתנו, מתוקצב. הבעיה פה היא הנושא של גידור. בתוך השכונות אנחנו לא בונים עד שלא יהיו תשתיות. ללא כבישים, חשמל ומים לא מפתחים. אין טעם לבנות ריכוזי גנים, פה אני יכול לבנות 20 גנים, אבל כל החיים להסיע. אנחנו לא עושים את זה, רוצים לפזר את הגנים בתוך השכונות העתידיות. אז אנחנו רואים פה שני גנים חדשים, לתפארת, בנייה קשיחה עם כל מה שמשתמע.

(בישיבה)

כל הסיור הזה לא יהיה שווה כלום אם לא נצא מפה עם דברים בסוף. אז תדחו לאחר כך את כל שיחות הביניים ואת כל ההפרעות. בבקשה, אדוני המנהל.

נשמע את התלמידים ואחר כך אני אסכם את זה.

בבקשה, מועצת התלמידים.

אני רוצה להגיד לכם תודה שבאתם לפה. אני מאושרת מאוד לפגוש אתכם בבית ספרנו, אני תלמידה בי"ב, למדתי בו ביסודי אבו קרינאת וגם בתיכון אבו קרינאת, בשנה הבאה אני מקווה ללכת לאוניברסיטת בן גוריון. קיבלתי 620 בפסיכומטרי, הגבוה מבית הספר שלנו.

עשינו קורס פסיכומטרי חינם לתלמידים.

עשינו שניים.

- - - הייתה לי בעיה ללכת לבאר שבע, באוטובוס, אבל פה יש נסיעות בחינם והיה קורס ונתן לי להדגיש את עצמי.

זה אנחנו שילמנו בתכנית החומש, לידיעה.

מחר הבגרות.

בהצלחה.

אבל יש לי שתי בעיות. בשנה הבאה אני רוצה ללכת לבן גוריון ויש לי שתי בעיות מרכזיות. הראשונה, יש לי בעיה עם שכר הלימוד, שכר הלימוד גבוה, אני מקבלת 10,000 - - -

חצי מזה - - -

ואחותי הגדולה רוצה ללמוד באוניברסיטת בן גוריון הנדסת תוכנה, אז זה בעיה לאבא שלי לשלם לשתי תלמידות. ואבא שלי הוא יושב פה.

תהיה גאה בבנות שלך.

תודה רבה.

גם בנסיעות, האוטובוס רק בתחנת ערוער. אני מקווה שהוא יוכל להיכנס לפה, כי אני לא יכולה כל יום בשעה שש ללכת ברגל. האוטובוס מבן גוריון לא נכנס לפה.

רבותיי, אנחנו לא נפתח דיון על כל דבר, אנחנו שומעים, אחר כך מתכללים הכול.

ואם יש לכם שאלות איך אנחנו חיים בחברה הזאת אתם יכולים לשאול.

(מדברת בערבית).

לא, רגע, חנין.

אבל את לא יכולה לשאול, שאנחנו לא נבין.

רגע, מירב, אל תפריעו לי.

היא מדברת עברית.

מירב, אל תפריעו לי.

מה אמרתי?

חנין, יש פה תכנית. היא היחידה שמדברת?

לא.

אז תנו לה.

שאדי, הלאה.

רגע, רגע. תנהל את זה.

תנהל את הבנות, תודה.

אחר כך אני אתן לך.

אני שאלתי עכשיו בעברית, האם יש בנות שאת מכירה שהיו רוצות להמשיך וללמוד באוניברסיטה והן לא יכולות בגלל שאין להן כסף?

כן, יש הרבה.

שיש להם ציונים שמאפשרים להן להמשיך והן לא לומדות.

ברור, גם אצלנו. חנין, גם אני רציתי ללמוד באקדמיה ולא יכולתי, בגלל שלא היה לי כסף.

אם הייתי, הייתי גם מגנה עליך ואומרת שאתה צריך לקבל.

לא, אני לא אומר, זה לא חידוש. אני אומר, הלוואי שנגיע למצב ששכר - - -

כמה אחוז הבנות ש - - -

רגע. הלוואי שנגיע שבמדינת ישראל לימודים - - -

זה לא חלק של - - -

אני לא מתווכחת. כאשר הן רוצות להמשיך - - -

נורית, חנין, לא. חנין, לא.

ואין להן מלגה ואת אומרת שזה חלק מהתרבות, זה לא מה שהם צריכים, זה לא מתאים.

חנין, נורית. נורית, זה מה שרצית?

זה לא מתאים. היא אומרת שיש לה ציונים, היא רוצה מלגה ואת אומרת לה חלק מהתרבות.

חנין זועבי. חברת הכנסת.

אנחנו במוסד חינוכי.

זה לא מסר חינוכי.

אני רוצה לומר בפתיח, אנחנו שואפים שגם לימודים אקדמאים בשלב מסוים במדינה יהיו חלק מחוק חינוך חינם.

אני מאושרת שהדיון הוא על השכלה גבוהה.

אבל אם סוציו אקונומי - - - הדיון העקרוני - - -

אבל תשאירו לנו את זה לדיון.

יש פה ילדים, תנו להם לגמור וללכת.

תנו להם להגיד, אחר כך נתווכח.

אני רוצה לומר הצעה לסדר. את כל השאלות - - -

בדיוק, אחרי שהילדים ידברו.

אני לא צריך את ההרכב הזה.

אוקיי, אבל היא אמרה משפט חשוב.

בסדר, נפתח דיון.

קודם כל אני מברך אתכם בבית ספרנו, ברוכים הבאים, הגעתם. לגבי השאלה של חנין, אני אגיד עוד סיבה. הסביבה, התרבות שלנו כאן, כאילו קשה לצאת, האבא, קשה לו כאילו שהבת שלו תצא למכללה, כאילו באוטובוס, זה קשה כאילו. אנחנו העם הערבי, זה מוכר אצלנו כאן, דווקא במגזר הבדואי זה מוכר, זה תופעה אחת.

שתיים, אם היום אני רוצה להגיע, לדוגמה בשעה שבע, להיות בבן גוריון לדוגמה, אני חייב ללכת מהבית לצומת ערוער 2 קילומטר, 45 דקות עד הצומת כדי לעלות לאוטובוס לתחנה המרכזית, מהתחנה המרכזית לעלות לעוד אוטובוס ואני מגיע למכללה.

שאדי, שיתמקדו בבית הספר, בדברים של מועצת התלמידים. בדברים של בית הספר נתמקד.

לגבי בית הספר - - -

לא, אבל אם הוא לא יכול להגיע לאוניברסיטה אז אין לו כל כך תמריץ ל - - -

זה גם וגם. זה נכון, אבל זה גם וגם.

על בית הספר. בית הספר הזה, בעיניי, בית ספר מצוין, למרות כל הקשיים שאנחנו התלמידים, תלמידי בית הספר הזה, נתקלים בהם בחיי היום יום אנחנו באים. לדוגמה מחר יש לנו בגרות של מתמטיקה, אם יירד גשם חלק מהתלמידים יבואו כשהם רטובים בבוץ, אבל אנחנו נגיע, למרות כל הקשיים. אנחנו לא מאשימים אף אחד, רק - - -

לא, צריכים גם להטיל אחריות ולהאשים.

זה לא התפקיד שלו.

יש זכויות. יש לכם זכויות כאזרחים ויש מדינה שצריכה לתת לנו את הזכויות.

חנין, חנין.

זה מסר חינוכי, סוּפר חינוכי.

חנין, אני לא אתן לך להשתלט על הדיון כי כולם מחכים בסבלנות.

אבל לא מאשים אף אחד, לא מאשים?

הוא לא מאשים.

ועוד איך מאשים.

לא, אנחנו לא מאשימים.

אתה תצליח. מי שנלחם על עצמו מצליח.

תודה רבה, שיהיה לך בהצלחה.

אני רוצה להגיד שבית הספר הזה - - - בשבילנו. אנחנו באים, כל יום פוגשים אנשים אחרים, פוגשים את החברים שלנו. כן, בבית ספר יכולנו להתנדב במקומות אחרים, לפגוש ילדים יהודים, ללכת ליהודים, זה היה טוב מאוד בשבילנו. ואנחנו מבקשים שבית הספר יעזור לכל התלמידים בחברה הערבית.

אני רוצה להוסיף. אם אני רוצה לעשות עבודה, יש חלק מהבגרויות שאני נתקל בהם, 30% מהבגרויות שאני חייב לעשות בהם עבודת הגשה, שאני מגיש למורה. אם אני רוצה לעשות את ההגשה הזאת אין לי מקום אחר, רק להגיע לבית הספר כדי לעשות את העבודה הזאת. יעני בית הספר, את האמת, איך היא אמרה, הבית השני בשבילנו.

כולם עושים את ה-30% בבית הספר, זה לא רק אתם.

רגע, תנו לבנות לדבר.

רק אלה שלא דיברו.

אנחנו מדברים על השנה. אתם יודעים מה זה פרלמנט? בצרפתית זה פרלה, אנחנו רק מדברים. אנחנו רוצים לשמוע אתכם. בבקשה.

ברוך הבא לבית הספר שלנו. אנחנו - - - הבנות, כולם פה - - - בספורט.

מה עשיתם בשיעורי ספורט?

אנחנו - - - יש פה אולם סגור.

בסדר, יש מגבלה. אבל באולם הזה, לא עשיתם מתח?

אין אולם ספורט.

בסדר, שמענו. הבנו.

יש עוד מישהו מהתלמידים שרוצה לדבר?

לא. שאדי, מצגת ואחר כך נתחיל.

ברוכים הבאים לבית הספר הזה, זה כבוד רב שאתם באים לכאן לשמוע את הבעיות שלנו, אנחנו לא רוצים לקנטר ולהאשים ולתת האשמות, אתם באים לעזור לנו. לכן בואו נניח להם שיעזרו לנו, לא רוצים לקנטר ולריב כאן, אני אגיד בדיוק את האמת כפי שהיא.

אז קוראים לי שאדי אבו עראר, אני מנהל בית הספר. אפילו כתוב על המזוזה שדַי, אז אני שאדי, זה שומר את דלתות ישראל, לא דלתות ישראל. זה מהנקודה הזאת.

אבו עראר זה משפחה גדולה באזור?

לא.

לא, סתם רציתי - - - תעבור לשאלה הבאה.

הנה תעודת הזהות שלנו. אנחנו בית ספר שהוקם ב-2006. רציתי להגיד לגבי הנשירה, בית הספר הזה הגיע לתלמידים כדי שלא ינשרו, תלמידים היו מגיעים לערוער, עכשיו הם בנו בית ספר כדי למנוע את הנשירה, אני אדבר על זה גם בהמשך.

הנה מספר הכיתות של בית הספר - - - סך הכול 384 תלמידים, שזה מספר טוב, יחסית לחברה כאן.

בית הספר יכול להכיל יותר תלמידים?

לא, זה מספר קטן מדי. בית ספר תיכון טוב חייב לפחות 700-800 תלמידים, בשביל לתת את כל המגמות. זה קטן.

חסר לך כיתה, בין י' לי"א וי"ב.

לא חסרה לי אף כיתה, אנחנו עכשיו בתכנון - - -

לא, הכוונה איבדת כיתה בין לבין.

לא, זה גדל.

בשנה הבאה נקבל חמש ט'.

זה בית ספר צומח.

צומח, התחיל ב-160 תלמידים. איזה מקצועות יש לנו, בכיתה ט' - - - יש לנו - - - תלמידים שלומדים היסטוריה וגיאוגרפיה ואזרחות. טכנולוגיה ומדעים, זה לומדים 5 ביולוגיה, 5 כימיה ו-10 הנדסת תוכנה.

תגיד לי פעם אחת, כשאני מגיע לדיוני ועדות, מה טכנולוגי נכנס פה? משרד החינוך - - -

הנדסת מחשבים.

תודה רבה, זה הדבר היחיד - - -

זו מגמה מאוד יוקרתית, 10 יחידות ניגשים לזה. 87 תלמידים. זה טכנאים בגרות, גם מקבלים בגרות וגם טכנאי מחשבים, שלומדים לזה שנת 13. יש לנו 87 תלמידים. השנה, אמרתי לכם גם בכניסה, שאנחנו רוצים בית ספר טכנולוגי, אז פתחתי כיתה לטכנאות חשמל, חשמל בית. יש תלמידים שבאמת - - -תלוי מה תלמיד יכול, יכול חשמל, יכול מתמטיקה.

אבל לא לעשות הסללה. באמת, מי שיכול ללמוד עיוני שיילך לעיוני.

אבל יותר מ-50% מהתלמידים עושים בגרות מלאה יחד עם משהו טכנולוגי. זה ממש מרשים.

וגם אלה שמקבלים תעודת בגרות איכותית, לא תעודת בגרות רגילה. גם יש לנו התפלגות מורים מאוד מעניינת, אני גם התכוונתי לזה ואני אמשיך בזה, אני רוצה שהרב תרבותיות והכול יעבור לכאן - - - יש לנו 13 מקומיים, 14 צפוניים, זה אומר שיש לנו מחסור בקאדר מקומי, יש לנו - - - כל כך גדול, יש לנו קצת מחסור במורים - - - כדי לחזק תלמידים שילמדו בהנדסות כדי לקבל אותם. דרך אגב, שניים מהתלמידים האלה לומדים כבר כאן באוניברסיטה שנה שלישית מאבו קרינאת, מכאן.

אנחנו מצאנו שחלק מהמורים הצפוניים כבר גרים עשר ועשרים שנה, עשינו עכשיו מיפוי, רובם עובדים כאן מעל עשר שנים, יש כאלה עשרים שנה, הם גרים כאן, המשפחה כאן, גידלו כאן, כבר לא יעזבו לעולם, כך שהם לא צפוניים.

כן.

זה לא צפוניים, זה מקומיים. זה מוצא צפוני, עשרים שנה עובד כאן. אז, חבר'ה, לא לרשום אותם כצפוניים. אני אומרת את זה כבר עשרות פעמים.

אז לא להגיד שאלה צפוניים. אל תגיד.

אני לא פותח דיון על זה.

חנין, אני התכוונתי להגיד רב תרבותיות וזהו. לא משהו אחר, התכוונתי להגיד את זה וזהו. שניים יהודיים ודרוזים שניים. אני התכוונתי להבליט את הרב תרבותיות.

ברור. הם לא בדואים. אני אמרתי את המילה האחרונה.

יש קשיים.

באנו לשמוע על הקשיים.

כן. יש לנו נשירה. לא נשירה שאתם שומעים - - - יש לנו נשירה שאנחנו עכשיו עובדים לצמצם אותה, בעיקר נשירה מנוקשות החברה שלנו. חוץ מהקשיים של ההסעות יש לנו בעיית נשירה, שאנחנו אשמים. אני אגיד את האמת.

כשאתה אומר נוקשות זה בנים ובנות, או בנות במיוחד?

בנות בעיקר מתחתנות בגיל י"ב.

מתי הן נושרות?

בשלהי י"ב, בדיוק בזמן הבגרויות.

מה היקף הנשירה?

14 התחתנו השנה. אני בניתי להן כיתה ייחודית שתכלול אותם, שילמדו עד שעה 12:00 ויילכו הביתה.

כל הכבוד לך.

קראתי להן.

כאילו הסיבה העיקרית לנשירה, לא בחרת, רק נישואין?

כתבתי. לא, יש, אני ממשיך עם זה.

לא, יש כל מיני דברים.

תנו לו, הוא עוד לא סיים.

הוא לא - - - את המצב, לגבי הנשירה.

הנה, הוא מונה לך. הוא נגע בנישואין. חלק מהבעיה.

אז הוא אמר לך שיש לו עכשיו הרבה. 14 זה הרבה מאוד, אבל הוא נתן פתרון מצוין.

אנחנו שלחנו בוחן לחדר לידה.

שאדי, חוץ מנישואים?

נשירה, כמעט 6%-7% נושרים. לפעמים בחודש מרץ עד אפריל, יש לך - - -

רבותיי, אני לא מצליח לשמוע אותו.

יש סיבה עיקרית לנשירה - - - כמעט כאן חודשיים התלמידים לוקחים - - -

חבר, אני לא שומע. אם ימשיכו דיבורים אני מפסיק את הדיון. תנו לו, אני לא שומע. שאדי, דבר אליי.

יש גם קשיים, תלמידים לא מוסעים. חנין, זה לרשותך. תלמידים מוסעים, 90% מהתלמידים מוסעים ולפעמים אנחנו מתקשים להביא אותם לתגבורים אחרי הצהריים. קבוצה קטנה, ארגנתי להם הסעה, מביאה אותם אחרי הצהריים והם לומדים. אני מקווה שהבעיה הזו תיפתר.

חסר מענה לחלק מהתלמידים והדבר גורם לנשירה סמויה בזמן הבגרות. אני אגיד לך מה זה. כל תלמיד יכול, אני מאמין, אבל לא יכול מתמטיקה 5, יכול אולי חשמל בית, מכונאות רכב, יש כאלה ככה. אז באמת אנחנו רוצים - - -

אין לך מבחר?

אני השנה הקמתי כיתה ב-י' לחשמל בית. אני רוצה - - - לשלב ממש, להביא להם נגרות, חשמל בית, מכונאות רכב. ככה זה יצמצם משמעותית את הנשירה. אני לא יכול לתת לתלמידים כאן עיוני, צריך מגמות - - -

מצב כלכלי נמוך מאוד. צריך להבין את זה, יש כאן משפחות מרובות ילדים. שים לב לנתון הזה, 30% משפחות חד הוריות, זה קצת מקשה על התלמידים. רק שימו לב, בזכות - - - משרד החינוך אנחנו מוציאים את התלמידים לטיול חינם, הם לא משלמים על הטיול. התלמידים יוצאים לטיול חינם ולומדים קורס פסיכומטרי גם חינם. התלמידה שקיבלה 625 בפסיכומטרי, זה לא מובן מאליו. אנחנו תקציבים מרשת אורט.

אתה אומר 30% חד הורי, זה ייבש את כולנו. תסביר, מה זה 30%?

למשל אדם שנשוי לשתיים או שלוש נשים. גרושים.

הם לא מתגרשים.

אנחנו רוצים להבין. כולנו יכולים לזרוק פה כל מיני אמירות מידע אישי. כשאתה אומר 30%, אל תקפוץ לנושא, התחלת לומר - - -

אישה אחת מפרנסת את הבית, הבעל לא מתערב. אם זה באישור רשמי, או אם זה אפילו רק - - -

יש גם מצבים כאלה.

כן. זה מקשה עלינו. קיבלנו גם 120,000 שקל תקציב מעבדה, יש לנו שתי מעבדות, אני רוצה את השלישית גם.

אם הבנתי את שאדי טוב, ה-30% זה לא הכול מגירושים, זה גם מצב - - -

איזה גירושים?

30% של מה?

חד הוריות. אז הוא הסביר.

מספיק, חאלס, יעני - - - בכיתה ו' - - -

חנין, צריך ל - - -

טוב, הלאה. קיבלנו הבהרה.

יש הרבה דברים שעשינו ונעשה כדי לשפר את ההישגים ונעשה מצב אידיאלי. קליטת מורים מקצועיים בעלי ניסיון מוכח. אורט נתן לנו תמריצים להביא מורים, הוא נותן להם 60% מהשכר שלהם. באמת הבאתי מורים שמגישים ל-5 יחידות מתמטיקה.

מאמצים לצמצום הנשירה. התאמת המערכת לחלק מהתלמידים, מה זה? אני בונה עוד כיתה ייחודית לבנות שהתחתנו, שיסיימו בשעה 12:00 וזהו.

לא רק זה סיבת הנשירה, יש סיבות אחרות. הנשירה היא לא מסיבת נישואין.

יש קב"ס בבית הספר?

יש קב"ס. בשנתיים האלה שאני מנהל החזרתי 64 תלמידים.

- - - אחת שאבא שלה לא משחרר אותה, מה אתה רוצה מהקב"ס?

אני אגיד לך. אני החזרתי בשנתיים האחרונות 64 תלמידים ויש משפחות בטאבו כתוב להן שהבנות לא לומדות. בטאבו כתוב.

שאדי, מה היקף הנשירה כאן?

6%.

לא, אמרת 6% נישואים.

לא, 14 התחתנו.

נכנסו בכיתה ט' לעומת - - -

כמעט 10-11 תלמידים, נשארו שלוש שנים. זה לא מה שאתם חושבים, שהתלמידים - - -

הנשירה היא לא מבית הספר. הוא אומר לך, הנשירה אצלו זה אלה שנכנסו ב-ט' ולא גמרו י"ב, אבל יש נשירה שלא התחילה בבית הספר בכלל.

אני אגיד לך, בית הספר שלנו, מספר הבנים יותר גבוה מהבנות.

שאדי, תמשיך הלאה.

טוב. ביקור באופן מתמיד. אם ההורים לא באים, אנחנו הולכים אליהם.

אנחנו עושים את זה. ניצול מיטבי של שעות עוז לתמורה, יש לנו חדר שם למעלה, שהוא מסודר ומרוהט - - -

הוא מלא תמיד? או מורה אחת וילד אחד וכל הדלפקים ריקים?

יש לנו - - - לזה, מלא. אני מנהל צעיר, אני רוצה להצליח ואני אצליח.

טוב מאוד.

אנחנו מוסיפים לתלמידים, משתדלים שהם - - - עושים להם תגבורים - - - ביקורת למידה. האבסורד שכאן, ביקורת למידה מאוד נמוך, בתל אביב זה גבוה. הבאתי מורה מקצועית, תואר שני, עושה אבחונים מקצועיים לתלמידים. היא מאבחנת. והתלמידים לא משלמים. על חשבון משרד החינוך.

זה חלק מתכנית הממשלה, 3708, שמתגברת פה.

אתגרים. יש לנו אתגרים מקצועיים. צמצום הנשירה. אני אלחם על זה ואני אחזיר את התלמידים, אבל אם החברה תעזור לנו בזה. הסעות, לסלול כבישים ונעשה את זה. אחוזי זכאים לבגרות, השנה אני אכפיל את זה, הבטחנו שהשנה נכפיל את זה.

כמה היית בשנה שעברה?

אנחנו עומדים על כמעט 40%. זה בגלל הנשירה. התלמידים שניגשים לבגרות בי"ב לא באים לעשות בגרות.

מחויבות לחברה ואהבת הארץ, בוגר משתלב בשוק העבודה. אנחנו מבקרים במוסדות כמו מרכז פרס לשלום ברחובות. רק אתמול היו לנו תלמידים יהודים כאן. אני עכשיו בתקווה הישראלית, החינוך שעושה עכשיו נשיא המדינה, אנחנו גם צריכים ללכת ל - - - אנחנו בקשר, התלמידים הולכים לשם. אמרתי לך, כאן אנחנו רוצים לבנות לאהבה ודו קיום, רק שהגדולים יניחו לנו, תניחו לנו ואנחנו נעשה כאן - - -

אתה אומר אל תעזרו לנו, רק אל תפריעו.

זהו. אנחנו סיימנו, אם יש לכם שאלות או משהו. אני אגיד לכם את האמת, אני רוצה להצליח. מבחינת שעות ותקציבים - - -

כמה זמן אתה מנהל את בית הספר?

שנתיים.

מה עשית קודם?

אני דוקטורנט בשפה העברית, שירת ימי הביניים, תור הזהב בשירה הספרדית, הייתי חוקר אותה. הלוואי שנחזור לתקופה הזו. הייתי מרצה בבן גוריון וגם באוניברסיטה הפתיחה, אני גם מעביר השתלמויות והייתי מורה. עכשיו אני מנהל.

בהצלחה.

לגבי סל השעות שאני מקבל. האמת, יש לי עודף שעות, אין מורה שחסר לו שעות, יש לי קצת עודף שעות בסל שאני מנצל אותן מבחינת שעות. ציוד, האמת, מה שנדרש יש לי, אבל עכשיו יש לי עודף שעות. יש תלמידים שלומדים גם אחרי הצהריים, זה על חשבון השעות האלה ויש עוד שעות. רק חסר דבר אחד, שבית הספר יגדל כדי להביא את התלמידים שנשרו ואני אביא אותם, אני אחזיר אותם.

אז תביאו את השעות - - -

אני אביא עוד שעות. תביא את הילדים ותקבל עוד שעות. רק תביא אותם.

כמה תלמידים נושרים בשנה?

6% מבית הספר.

רבותיי, אני רוצה לעשות סדר. אנחנו היינו בסיור מהבוקר בתחומי המועצה. אני מאפשר שלוש שאלות לשאדי על בית הספר, כי הדיון פה הולך להיות לא רק על שאדי ועל בית הספר שלו, כל מה שראינו מהבוקר ועם הפנים לעתיד. לכן אנחנו לא נתמקד בבית הספר הנוכחי. בבקשה, נציג ועד הורים.

אני מוועד ההורים. אני מברך אותך, שאדי, על הרבה דברים, אבל אני לא מסכים איתך על הרבה דברים.

זה בסדר.

אנחנו במדינה דמוקרטית.

אני מוועד ההורים. אני 60 שנה חיכיתי עד שיהיה פה בית ספר כזה כאן, באזור אבו קרינאת. 60 שנה. אני בן 65 וחיכיתי 60 שנה עד שקיבלתי.

ברוך ה'.

נשירה, יש המון נשירה של בנות בגלל שלא היה בית ספר, רק בחמש השנים האחרונות. נקודה שנייה, כל בדואי שיישב בשבט אבו קרינאת, שבט גדול עם 10 משפחות, הם לא שולחים את הבנות שלהם אפילו לערוער, השכנה שלנו. הם לא שולחים. מהרבה סיבות.

זו הסיבה העיקרית?

זה מה שאמרנו. אמרנו את זה, ברור.

מהרבה סיבות. אני מבקש מהפורום שנמצא כאן, ביחד עם חברי הכנסת, עם הוועד, עם ועדת החינוך, מכל הוועדות שיש בכנסת, אני הייתי בכמה ישיבות בוועדות, אני רוצה דבר אחד, אני רוצה שהמצב שבבית הספר הזה יוציא היום, יעזור לאותן הבנות שהיו כאן שיהיו מורות אצלנו. מקומי, כאן, מפה אנחנו רוצים מורות.

זו השאיפה של משרד החינוך.

בשמחה רבה, זה מה שאנחנו עושים.

עם כל הכבוד לאלה שבאים מהצפון, אבל מורה שבאה בבוקר בשעה ארבע, מוואדי ערה, ומגיעה לכאן, אז זה קשה לה.

כל מורה שהיא מהאזור מלמדת באזור. תשאל את אברהים.

הנשירה.

בית הספר. חסר, עוד להוסיף בניין. בבית הספר חסר הרבה דברים. למשל, יש בנות, לאח שלי יש ארבע בנות שלומדות כאן, הם צריכים ללכת לאוניברסיטה, הוא חי על הבטחת הכנסה, הוא לא יכול לשלם שכר לימוד. זו בעיה. יש לי בן אחד שלומד במכללת קיי שנה שלישית, ויש לי בן - - -

אני אתייחס לאקדמיה. בסוף.

אני לא עובד, אשתי לא עובדת והוא משלם 1,500 שכר לימוד. זה בעיה, אני לא יכול לתת לשני ללמוד, השני הולך לעבודה.

זו סוגיית שכר לימוד באקדמיה, ניגע בה בנפרד.

והנשירה? אמרת משהו.

הנשירה יש עד עכשיו. לצערי הרב יש הרבה משפחות בשבט - - -

שלא שולחות.

הרבה משפחות לא שולחות את הבנים שלהם ללמוד.

לא 6%. הוא אומר לא 6%. זה האחוז, אתה חושב?

לא שולחים. למה לא שולחים?

אני לא אמרתי 6%.

לא אלה שלא - - -

מה לעשות? הבנתי מהר. אין לי הרבה סבלנות כשאני מבין מהר, בגלל זה לא שרדתי הרבה במערכת החינוך.

אז אני לא מבינה מהר, בסדר.

תקשיבי, ה-6%, מה שדיבר שאדי, זה מתוך בית הספר. אנחנו מכירים את זה ויודעים שיש עדיין, למרות פריצת הדרך, למרות מה שאנחנו ראינו היום ולמרות ההצלחות הגדולות שיש במערכת החינוך במגזר הבדואי, יש הרבה משפחות במגזר שלא שולחות את הילדים. לכן ההגדרה עליהם כנשירה היא לא נכונה.

כן, נשירה סמויה. הם מחוץ למסגרת.

זה מחדל, זה רצון מצד אחד של המדינה גם לא להיות אגרסיבית מול מנטליות ונושא של מסורת, אבל בסוף בסוף בסוף זה מתנקז אלינו כמדינה כריבון. לכן היום, אני שמח, שהורים עומדים ואומרים את זה. צריך להתמודד עם זה, צריך להתמודד, כי זו בעיה קשה שצריך להתמודד איתה. היום כולנו מבינים שילד שלא לומד, העתיד שלו זה העתיד של הדור הבא, שדרכו לא תהיה סוגה בשושנים, יהיו קשיים ולכן צריך לעשות את הכול. מה גם שראינו שאפשר ללמוד 5 יחידות בגרות במתמטיקה ולשמור על המסורת הנפלאה שלכם. ראינו מה משפחת אבו עשיבה, מה, הם כופרים? לא, הם שומרים על המסורת בגאווה גדולה והילדים והילדות שלהם לומדים גם באקדמיה.

מרגי, זה לא נכון מה שאתה אומר. זה לא מסורת.

אבל תקשיב, שומרים על המסורת, אבל בגלל המרחק. בית הספר ממוקם במרחק עצום ואז זה בעיה.

אבו קרינאת זה מתוך השבט.

עמירה, אם היו בונים ליד השבט, בקרב השבט - - -

חכה, אני לא סיימתי. הכנסת את - - -

מרגי, תן לטלב.

מנהלת המחוז גם צריכה לאשר את מה שאני אומר.

אבל לא סיימתי, רגע.

אבל תיתן לטלב, מרגי.

כשאני אשחרר רשות דיבור אני אתן. רבותיי, אנחנו לא הולכים להיות פה עד ארבע-חמש. אני אומר את הסקירה בגדול, יישארו מעט שאלות, לאחר מכן נוכל לנצל את הזמן כמו שצריך.

רבותיי, יש בעיות נוספות, סוגיית ההסעות היא סוגיה קרדינלית, המרחקים, התשתיות, אי אפשר להיכנס עם רכב - - -

יש בעיה - - -

רגע, רגע.

לא, עכשיו אנחנו רוצים לדבר.

אני לא אקיף את כל הבעיות. יש עוד הרבה בעיות. לכן הנשירה מתוך בית הספר, ציין אותה שאדי, גם כאלה שלומדות כיתה י"ב, מסיימות י"ב ולא באות לבחינות. זו גם סוגיה שצריך להתמודד איתה. נגענו בסוגיית המסורת. יש משפחות. עם כל הכבוד, שעדיין לא שולחות, זה לא מהיום, ויש סוגיית ההסעות. יש גם סוגיה של המבנים והמרחקים. לכן אנחנו מצמצמים את ה - - - רצית להוסיף?

כן, רציתי להגיד כמה מילים - - -

על הבעיה הכללית? לא, אני רוצה לשחרר את הקטע של בית הספר המקומי.

לא, אנחנו רוצים שהם גם ישמעו, מרגי, מה שיש לנו להגיד.

אני לא אעשה קרקס פה.

לא קרקס, אנחנו רוצים לדבר איתם.

לא. הצעה לסדר.

אתה נתת מסגרת של הסברה שאנחנו לא מסכימים איתה.

תני לי רגע. הולך להיות עכשיו, כרגע - - - אני אומר לכם, שאדי, תודה רבה.

לא, יש לי שאלה לשאול.

הם לא הולכים. הוא יישאר.

הוא לא הולך. אני לא הולך למקד - - - אתם רוצים למקד את כל הדיון על שאדי בבית הספר?

לא.

אני לא עושה סיכום דיון, כי אנחנו מוגבלים בזמן. אנחנו נעשה דיון, אני אומר לכם, 40 דקות דיון וסיכום. יש פה ראש מועצה שהשקיע, שמצפה - - -

שני ראשי מועצות. יש כאן גם את - - - אני רוצה להקפיד ששניהם ידברו.

יפה, אנחנו רוצים לתת להם לדבר, לאחר מכן נפתח שאלות של חברי הכנסת והתייחסויות, נעשה את הסיכום כמו שצריך וניתן גם לאורחים, מי שרוצה, אבל יהיה סדר.

יעקב, דקה.

דקה. אני לא מכיר דבר כזה, אבל קח.

ועדת החינוך צריכה, יש לה הרבה מה לעשות כאן בנגב. לא יודע מי תיאם, מי יזם את הביקור הזה ובתיאום עם מי לבקר, איזה בתי ספר.

אני, תבוא אליי בטענות. זה סיור ראשון.

שני בתי הספר שביקרנו בהם היום, אבו קוידר, נווה מדבר וכאן, אבו קרינאת, לא משקפים את המצב של הבדואים בנגב.

אין ספק.

המצב כאן על סף קריסה, חמור מאוד, ובמיוחד ביישובים הבלתי מוכרים. הנשירה, הסיבה העיקרית לנשירה, שנגע בה מנהל בית הספר, הסיבה העיקרית היא המרחק הרב לבית הספר. בוא נגיד משפחת אבו קוידר, שמסיעה את ילדיה, את תלמידיה, בנות ובנים, למרחק של 10 קילומטרים עד ערערה בנגב, עד שגב שלום, עד תל שבע, זו הסיבה העיקרית שההורים ישאירו את הבת שלהם, כדי לא לעבור את המרחק הזה.

אבל זה לא נכון.

רחמים, בכנסת פיתחנו שאפשר לשמוע, לא חייבים לקפוץ.

דבר שני, המצב הסוציו אקונומי כאן ידוע לכל קברניטי המדינה, כולל יושב ראש ועדת החינוך. המצב כאן, שהוא אחד החסמים שעומד בפני תלמידינו כדי להגיע למכללות ולאוניברסיטאות, כמו שציינה הבת של אבו עשיבה. זה העניין.

עניין שלישי וחשוב מאוד, חברים, חשוב מאוד מאוד, הגיע הזמן, ואני גם רוצה שמנהלת המחוז של משרד החינוך תאשר את כל מה שאני אומר, בבוקר אני חילקתי מחמאות שהיא באמת לא מבדילה בין יהודי לבין ערבי, אבל להביא תמונה אמיתית למצב של החינוך, היא חייבת לעשות זאת, כי המצב בלתי נסבל. יישוב שהוא ליד רמת חובב, ואדי נעים הוא נקרא, יש שם 3,000 תלמידים, יש שם שלושה בתי ספר, המים מובלים אליהם במיכלים. אפילו משרד הבריאות לא מוכן לבקר על המים שם, ואז זה גורם למחלות ואז זה גורם למוות.

יש שתי החלטות בג"צ שמחייבות את המדינה לחבר את בתי הספר לחשמל שם ועד עכשיו לא כיבדו את החלטות בג"צ שם. המצב כאן על הפנים, חברים, שלא לבוא לדבר על אבו קרינאת שהוא יישוב מוכר קודם כל, ואני מודה לראש המועצה שהוא משקיע בבית הספר הזה, בסדר, אבל גם אבו קוידר שם, יישוב לא מוכר, משרד החינוך מטפל שם, בבית הספר אבו קוידר, אבל מה עם השאר?

אני מזמין אותך, אדוני מכובדי יושב ראש ועדת החינוך, לבקר ביישובים איפה שהמצב מבייש את כל המדינה. 30% מגילאי 3-4, אין להם מסגרת חינוך, אין להם גן. גברתי, את ואת, שתיכן, מהקואליציה, גם תעבירו לממשלה את התמונה האמיתית. אני כן מבקש מעמירה חיים, מנהלת המחוז, לקחת אותנו במשרד החינוך וכולנו, לאיפה שהמצב שם צריך תיקון, צריך שיפוץ.

תודה. שמתם לב שזה לא דקה, אבל ככה זה.

זה היה נאום חוצב להבות.

אולי יגיבו על הדברים שלנו? ראשי המועצות.

יש פה יושב ראש.

אני מקבל את ההצעה, בסדר? ניתן לחברי הכנסת לשחרר ואחר כך נפתח דיון. בבקשה, חבר הכנסת ד"ר ג'בארין.

תודה. קודם כל תודה ואני מברך על הביקור החשוב הזה. אני מקווה שבאמת מה שאמרת, שזה יהיה הביקור הראשון בסדרה של ביקורים ואני אחדד את הדברים ברוח שאמר חברי טלב אלסנאע.

אבו עראר.

טלב אבו עראר, סליחה. התחיל טלב אלסנאע והמשיך ביותר כוח טלב אבו עראר.

בכבוד.

חברים, בואו לא נתעלם מהעובדות. העובדות אומרות שהאוכלוסייה הבדואית בנגב היא האוכלוסייה הכי חלשה בישראל. זה נתון, זה לא בוויכוח. אנחנו גם יודעים, וזה, גברתי עמירה, ממשרד החינוך, שהנתונים הכי קשים על נשירה, על זכאות לבגרות, על בכלל מצב החינוך ולא רק על זכאות לבגרות אלא בגרות איכותית, הנתונים הכי קשים בישראל נמצאים כאן, נמצאים באזור הזה. והם נמצאים באזור הזה, וזה הכי חשוב, זה עשרות שנים. זאת אומרת אני כבר, עם כל הכבוד, לא קונה 'אנחנו נעשה ואנחנו נקים ואנחנו נפעיל וקיבלנו אישור' ובלה בלה בלה. הרבה מזה, עם כל הכבוד, אדוני, עוד לפני 10 שנים טיפלתי בזה כעורך דין באגודה לזכויות האזרח, הרבה מהדברים כמעט לא זזו למרות כל ההבטחות שהיו.

מאוד מפריע לי שדווקא הנגב, עם כל הקשיים שיש בו, אינו נכלל גם לא בתכנית החומש שהוכרז עליה עכשיו, של הרשות לפיתוח כלכלי, והחינוך בכלל לא נמצא שם. זאת אומרת גם לא הנגב ולא החינוך בכלל. זה אומר דרשני, זה אומר שאין משהו מוסדר. אם יש טענה אחרת, שיש תכנית חומש, בואו נראה אותה, בוא נביא אותה לוועדת החינוך, נדון בה, נבין שהיא באמת עונה על כל הצרכים.

כל הדברים הטובים שזזו, או מרבית הדברים הטובים שזזו בתקופה האחרונה, הרבה מהם, אני אומר את זה גם לראשי המועצות וגם למשרד החינוך, נעשו רק אחרי בג"צ. גם הקמתו של התיכון, גם לגבי הסעות, גם לגבי המחסור בקב"סים. ואני אומר לכם, עם כל הכבוד לבג"צ, אם לא יהיה שיתוף פעולה של הרשויות זה לא יתקדם. בעניין הקב"סים, הראו שיש צורך, זו הלשון של השופטת, בהעדפה מתקנת. זאת אומרת היה צריך לעשות ודאי העדפה מתקנת בכל התחומים הללו. אני לא רואה אפילו שוויון, שלא לדבר על העדפה מתקנת.

שני המקומות שביקרנו לא משקפים כלום בבחינת המציאות כאן. המציאות כאן היא בתי ספר הרבה יותר מופקרים, יש הרבה רשלנות בתחזוקה שלהם, בנינים יבילים שהם מאוד מסוכנים ברמה הבריאותית, בתי ספר מעל ל-1,500 תלמידים שאמורים להיות כבר שני בתי ספר, אם לא שלושה בתי ספר. אצלי הכול מתועד. אין לנו אולי מספיק זמן להיכנס, אבל אני קורא ליושב ראש לכנס דיון אחרי הסיור הזה בתוך הוועדה, שנוכל גם להעלות את הדברים עם המספרים ועם הנתונים שיש לנו.

לגבי הכפרים הלא מוכרים, אנחנו מדברים על יותר מ-100,000 תושבים, מחציתם זה תלמידים. זאת אומרת מחצית מאלה ביישובים הלא מוכרים אלה בדיוק מי שצריך להיות במערכת החינוך. לכן העמדה העקרונית והמוסרית של כולנו צריכה להיות שצריך להסדיר את מערכת החינוך ללא קשר להסדרה התכנונית כי אחרת ייקח לנו עוד עשרות שנים עד ש-. לכן גם בפנייה למשרד החינוך וגם לראשי הרשויות, צריך להבטיח בתי ספר בתוך היישובים הללו ברמה הנאותה ועם כל המשאבים הנדרשים. דבר כזה לא קיים למרות כל ההבטחות.

תודה. חנין זועבי.

אדוני היושב ראש וכל הנוכחים, אני ממשיכה מה שאמרו עמיתיי, טלב ויוסף. כאשר אנחנו עורכים סיור בנגב חובתנו כנציגי ציבור היא קודם כל להדגיש מה חסר וקודם כל להדגיש מה מייצג. אני פה חוזרת, אבל בגלל שזה העיקר, מה מוסר ההשכל מהסיור הזה ומההצגה של המנהל? שהכול בסדר, שאנחנו נותנים מה שחסר, מה שדורשים, אנחנו ממלאים את הצורך, אבל אנחנו יודעים שזה לא נכון. סיור לא משנה מציאות, סיור אולי בתקשורת, הכתבה תהיה הכול בסדר, ואני מאוד מכבדת מנהלים של בתי ספר יהודיים שכאשר אנחנו נכנסים הם שמה דופקים על השולחן מה חסר. אני מאוד מכבדת אזרחים וצריכים ללמוד מהאזרחים היהודים כאשר הם מתעקשים על הזכויות שלהם ועל מה שחסר.

אדוני היושב ראש, הנשירה, לא אלה שלא נרשמים מלכתחילה, לפי כל הדוחות, נשירה מבתי ספר בנגב היא יותר מ-20%.

שאדי נתן סקירה על שאדי, הוא לא נתן על כל המגזר.

לא, אני לא מדברת על שאדי. אדוני היושב ראש, עוד פעם, סטטיסטיקה חשובה, אחוז הנשירה - - -

לא, אני לא רוצה שתבואי בטענות לשאדי, שאדי נתן סקירה על בית הספר שלו.

לא, במשפט הנשירה זה לא על שאדי.

על שאדי.

לא על שאדי.

הוא נתן סקירה על שאדי.

במשפט על הנשירה זה לא נוגע לשאדי, זה נוגע למצב הכללי. נשירה מבתי ספר בנגב היא יותר מ-20%. הבעיה היא לא איפה אנחנו עושים או איפה אנחנו לא עושים. הבעיה של הכפרים הבלתי מוכרים, אל תגידו לנו, וסליחה עכשיו, אנחנו נציגי העם שלנו, אנחנו נציגי התרבות שלנו, אל תגידו לנו המנטליות שלכם. גם המנטליות בצפון לפני אולי 30 שנה, התרבות שלנו, חלק מהתרבות הייתה שיש מחסומים לבנים ולבנות ולנשים לצאת לעבוד ולצאת, אבל יש מציאות של מודרניזציה טבעית שנכנסה לכל העולם הערבי והיא משנה תרבות. זה לא ערך תרבותי שהנשים לא יילכו ללמוד או לעבוד. הרי 54% מבי.איי הן נשים ערביות ו-52% באמ.איי הן נשים ערביות.

אל תגידו תרבות, תגידו מציאות, תגידו מה המדינה עושה בשביל לקדם את החברה, בשביל לקדם את האזרחים. יש עניין פוליטי, למרות שאני לא רוצה להיכנס, אבל אי אפשר. או - - -

את לא יכולה בלי זה הרי.

כן, כי יש מציאות. אני לא בורחת מהמציאות.

נו, נשמע.

תאמרי אותה, מה הבעיה?

יש שלא רוצים לבנות - - - מה זאת אומרת הסעות? אנחנו דורשים מיפוי, זה בהמלצות, ברשותך, מיפוי של נשירה, מיפוי מה הם ריכוזי האוכלוסייה שחסרים להם בתי ספר וגם אם הם נופלים בקטגוריה של כפרים בלתי מוכרים אי אפשר, אדוני היושב ראש, לא בונים בכפרים הבלתי מוכרים בגלל שיש תכנית פוליטית לגרש את האזרחים מהאדמה שלהם.

לגרש? די, ברצינות. מהרגע שהיא באה אין שום דבר לעניין.

מה אכפת לך?

אתה מוכן לספוג את זה. די כבר. פתאום מעניין אותה הבדואים. מהיום שנכנסתי למליאה אנחנו עובדים - - -

לא מגרשים פה אף אחד.

אז היא אמרה.

מילה אחת לא שמעתי במליאה על הבדואים.

מירב, תני לה.

די, שתסיים כבר.

את יכולה לצאת אם את לא רוצה להקשיב לי. מילת סיכום - - -

פתאום מעניין אותה הבדואים. תשעה חודשים אני בכנסת, מילה אחת לא שמעתי.

רגע, מירב.

תמיר, התלמידים תחת האחריות שלך - - - תמיר ואדוני היושב ראש, תחת האחריות שלכם לא נופלים רק התלמידים שנרשמו, גם התלמידים שלא נרשמים, בגלל שהם כל כך רחוקים ולא יכולים. גם אם יש הסעות וגם אם מחזקים את ההסעות, תחת האחריות שלך התלמידים שלא נרשמים. אני מבקשת ממך מיפוי, סקר לתלמידים שלא נרשמים - - -

תודה. הוא הבין.

ואתה תגיד, גם אלה באחריות שלי, תמיר. זו אחריות שלך.

רבותיי, אני מבקש, רבותיי. זו דעתה, היא אמרה וצריך לאפשר להביע דעה. אני רואה שהקטע של הנשירה תופס - - - עמירה, את רוצה להתייחס? אבל רק על הנשירה.

כי זה לא חוקי. אתם יודעים, עמירה, שזה לא חוקי. ילד או ילדה בגיל הזה שלא בבית הספר זה לא חוקי.

אבל היא עוד לא אמרה כלום.

מה זה לא חוקי? למה, מישהו חושב שזה בסדר פה?

מה אתה רוצה? שיכניסו את ההורים ל - - -

כן, האמת קודם כל כן. לפי החוק במדינת ישראל, אתה צודק מאוד - - -

אבל אתה יודע מהאחריות של ההורים.

אתה צודק. העניין הוא שהנשירה, לאף אחד פה אין עוררין שיש בעיה עם הנשירה, זה כל העניין. אנחנו לא מערערים, לא על הנשירה ולא על ההסעות.

אנחנו באנו ללמוד עליה.

מה, הבעיה שלנו רק הנשירה?

לא רק. תן לקיים דיון ענייני. כל היום הפופוליזם הזה.

טלב, זו פעם ראשונה שיסלקו מישהו שגר פה.

אחת הבעיות במגזר הבדואי זאת נשירה. זאת עובדה, ואנחנו מנסים להתמודד איתה.

אני לא פותח דיון, אתם מקבלים נתונים וזהו.

נכון, אלה נתונים עובדתיים גם.

שתיהן מפריעות כל הזמן, למה? מפריעות ממש.

אנחנו? אני כל הזמן שומעת - - -

הנשירה קיימת וההתמודדות איתה זה לפתוח מסגרות לבנות, לפתוח בתי ספר ליד הבנות, כמו שעשינו פה, לפתוח יותר מגמות טכנולוגיות ולהביא ילדים מבחוץ, גם את זה אנחנו במתווה. אחר כך, אם יהיה זמן אני אגע בהחלטת הממשלה על המתווה של הטכנולוגיה. אחת הבעיות הנוספות זה ילדי 3-4. כשנכנס חוק 3-4 אז בחוק כתוב שהוא ייכנס בשלבים לפי תהליכי בנייה ואני כמובן אלחם על כל מקום שאנחנו רוצים שילדי 3-4 ילמדו, אין בכלל ספק בעניין הזה. אבל זה לא עניין של בינוי, כפי שכאן הסבירו, ובהסעות אני לא רוצה לגעת, אלא אני רוצה לגעת באחוזי הנשירה.

מבחינת המדידה של הנשירה, יושב כאן יוסף רחמים, המפקח של הנשירה, אז ב-2015 אחוז הבנים הנושרים מתוך המערכת של נווה מדבר, נווה מדבר ואלקסום זה בערך אותה נשירה והיא יותר מאשר ביישובי הקבע, זה ברור, הרבה יותר, יש לי כאן אחוזי נשירה של כל היישובים, אני יכולה לתת לכם אותם.

לא, ממוצע. מה ממוצע הנשירה?

נווה מדבר, זה השיא של השיא של השיא, שזה כמו אלקסום, יש 5.3% אחוזים בכללי, בנים, ובנות זה 9.7%, כמעט 10%, אבל כשאנחנו מודדים את הנשירה של גילאי 17 בכל היישובים זה 30%, בגילאי 17 ביישובי הקבע זה רק 16%. אנחנו יכולים לומר שאחוזי הנשירה נמצאים בצמצום מתמיד ובצורה חד משמעית, ממש בגרף יורד.

ארבע שנים החלטת הממשלה 3708, שמנו אותה על השולחן ואמרנו מניעת נשירה בעיקר, כשפתחנו מסגרות נוער, חברה קהילה, חינוך טכנולוגי וכו', אנחנו יכולים לראות באופן מאוד משמעותי את הירידה, אנחנו נראה אותה יותר, אנחנו נרצה להשפיע שם יותר, אנחנו קוראים לקהילה, אבו קרינאת, יושב כאן אברהים, פה יד ביד הלכנו על מניעת נשירה, נכון? הלכנו על מניעת נשירה עם הקהילה, לאסוף את הבנות, לדבר איתן. אני שלחתי בוחנת לחדר הלידה לעשות מבחן בדת האיסלם, להקריא לה, היא יצאה מחדר הלידה, הקריאו לה את החומר, מישהו רשם את החומר והיא קיבלה תעודת בגרות. לפתוח מסגרות לבנות שמתחתנות. לא לוותר על אף אחת, לא לוותר על אף אחד ולא לוותר להם גם, לא לוותר על אף אחד ולא לוותר לאף אחד.

איציק תומר, בבקשה.

בוקר טוב, יושב ראש הוועדה, חברי כנסת נכבדים. כידוע לכם אנחנו שתי מועצות תאומות. אנחנו למעשה המועצות האזוריות הגדולות בארץ, כל אחד קשור, במספרים הם לא סגורים, אבל למעלה מ-40,000 תושבים שכל מועצה מטפלת. רחמים יושב בעיקר על ציר 25, באר שבע-דימונה, אני יושב בעיקר על ציר ערד, באר שבע-דימונה, ציר 31. לי יש שבעה יישובים, אני כולל גם את היישוב השמיני, שנקרא אל פורא, שיש עליו החלטת ממשלה לקו כחול, אבל בגלל שדה בריר העניין מתעכב.

מי יושב על כביש באר שבע-רמת נגב?

נווה מדבר. כל מה שמדרום - - - לי יש כאמור שבעה יישובים, פלוס השמיני, שהוא לא מוכר, אבל הוא יישוב מאוד גדול. אני פתחתי שם השנה חטיבת ביניים ואני מקים שם בשנה הבאה חטיבה עליונה.

הוא קיבל הכרה באיזה שהוא שלב, רק המדינה חזרה בה.

לא, יש החלטת ממשלה, הקפיאו אותה.

בסדר, אתם מדברים על אותו דבר. חבל על הזמן.

זה עדיין יישוב לא מוכר, הקמתי שם חטיבת ביניים במבנים יבילים, אני הולך בשנה הבאה, עכשיו השנה, לקראת השנה הבאה חטיבה עליונה, במבנים יבילים, כי זה יישוב לא מוכר. אבל אני רוצה להבהיר, בצד כל המאמצים שעושה משרד החינוך אני באתי במשמרת שלי ובאמת יש בעיה. אני קודם רוצה להודות פה לתמיר, שיושב לידי, שעושה כל מאמץ על מנת לסייע לי, אבל גם הוא מוגבל בתקציב שעומד לרשותו.

תסביר, למה הוא מוגבל?

אני אתן לכם נתונים.

לנו הוסבר, גם בוועדה בכנסת וגם במהלך היום, שמבחינת תמיר בן משה, הוא לא מוגבל. הבעיה העיקרית זה זמינות קרקע. אז בבקשה.

ממש לא. יש לי במועצה 85 כיתות גן, מהן רק שלוש כיתות קבע, כל השאר כיתות יבילות. הוותק של הכיתות האלה, עוד מזמן היותי מנהל מחוז דרום במשרד החינוך, עמירה החליפה אותי לפני 20 שנה.

איציק, אני רוצה לשאול עוד שאלה.

אבל רגע, ברשותך.

רק תיתן לי לתת לך עוד פרמטר, תתייחס אליו. כשאתה אומר לי שיש לך רק שלוש כיתות קבע והשאר יבילות אתה לא אומר לי כלום, תתייחס במגבלה, היישובים המוכרים או הלא מוכרים.

כשאני מדבר זה רק קו כחול.

אבל אני חי במציאות אחרת.

הקו הכחול מלפני שלוש שנים.

לא מעניין. אני יודע, לא באתי לתקן את המדינה עכשיו, באתי כוועדת חינוך.

יעקב, אני מדבר על שבעת היישובים שלי בקו כחול, יש שם 85 כיתות, כיתות הקבע הן בטראבין, כל השאר הן כיתות יבילות.

אבל למה?

מה למה? אני שואל למה, לא אתה.

תודה לכולם, תודה על האירוח.

תודה על ההשתתפות.

בכניסתי לתפקיד, אני עוד מעט מסיים קדנציה, רק שנתיים וחצי בתפקיד, פניתי למשרד החינוך, למנכ"לית מיכל כהן וגם לתמיר, ואני יוצא משרד החינוך, פניתי אליהם, אמרתי שיש לנו בעיה, אנחנו צריכים דחוף בנייה דחופה. קיבלתי השנה, או התחילו בסוף 2015, קיבלתי 20 כיתות בנייה חדשות.

גן?

גן, בסוף 2015 קיבלתי 10 ועכשיו ל-2016 עוד 10. זה אומר שהשנה יהיו לי 20 כיתות חדשות. יחד עם זאת אני רוצה להבהיר, אם תפחיתו את זה ותוסיפו את החסר שיש לי, כי אצלי יש רק 1,500 ילדים שלא מגיעים לגן, זה אומר שאני צריך עוד 46 כיתות ועשיתי חשבון עם תמיר - - -

הם לא מגיעים בגלל שאין לך כיתות?

הם לא מגיעים בגלל בעיות של הגיל הרך.

3-4 הסעות.

כמה יש לך - - -

תנו לו.

מותר לשאול.

לא, אסור לך.

חבר'ה, עוד דקה ואני אבהיר את עצמי. אני רוצה לומר, אני צריך לפי החשבון שלנו, אחרי ה-20 עוד 107 כיתות חדשות. אני רוצה שתבינו, עד היום בנו ביישובים שלנו, ביישובי הקבע, קו כחול, בנו את הגנים בריכוז, באשכול. האשכול הזה היה כדי לחסוך עלויות של תשתיות שאין לנו, וגם זאת בעיה בפני עצמה שנדבר עליה קצת אחר כך. זאת אומרת היום ה-20 כיתות האלה ורוב הכיתות שייבנו בעתיד ייבנו בשכונות, מתוך מגמה שילד על פי חוק חינוך חובה יילך ברגל ולא יצטרך לנסוע.

תתייחס לנתון החמור שאמר לך - - - לא התייחסת אליו.

מאה אחוז. אתה יודע מה הולך לי בתוך הראש?

אבל תן לי להשלים.

מה קרה לך? מה, אני עכשיו מסתכל על הקירות? מה, יש לי בעיות של קשב וריכוז.

אלה העובדות, אני מדבר רק על ה - - -

זה חמור מאוד וחשוב מאוד.

הבעיה ביני לבינך שאני מקשיב לו ואתה כבר חושב על השאלה הבאה. תן לו.

אני רוצה לומר, הודעתי למשרד החינוך ואני אומר פה לכולם, אין בעיה של קרקע באלקסום, תנו לי תקציב - - -

ביישובים בתוך הקו הכחול אין לך בעיה של קרקע?

אין לי בעיה של קרקע, תנו לי תקציב ואני בונה את כל ה-107 הכיתות ואני בונה אותן בשכונות. אבל כשאני אומר שאין לי תקציב אני רוצה להוסיף שני פרמטרים חשובים, פניתי לתמיר, תמיר אמר 'איציק, זה לא אצלי, לכו לאוצר' או לכל גוף שאתם רוצים, אני רוצה להסביר מה הבעיה. משרד האוצר מתקצב את כל הרשויות המקומיות במדינת ישראל, לא רק את אלקסום ואת נווה מדבר, הוא מתקצב אותם בחסר. ההרשאה שאני מקבל לבניית בית ספר או גן ילדים מגיעה בחסר, היא מגיעה - - -

עד הגדר בחסר?

עד הגדר בחסר.

גם עד הגדר בחסר?

כן, 17%-18% פחות. הם מצפים שהרשות המקומית מתקציבה השוטף תממן את היתרה. לי, במצב שלי, שאנחנו לא גובים ארנונה וגם אם נגבה אותה יהיה כמעט פטור מלא, בגלל שכל התושבים נמצאים באשכול 1, בגלל - - -

תגיד לי, מאיפה המרצדסים והג'יפים שאני רואה, מאיפה הם באים? מקטר?

לא אצלנו. אני רוצה לענות לך.

לא, אתה לא עונה. אין זמן. מחר, כשהוא יראה אותי בכנסת 'סתם באתי, לא עשית שום דבר'.

יעקב, לכל שני גנים אני צריך להשלים 250,000 שקל שאין לי. אני רוצה שהילד אצלי באלקסום יקבל בדיוק כמו אותו ילד שאני ראיתי בגן. הקבלן שרוצה לבנות לי, הוא שלח אותי לאשקלון. הוא אומר 'תראה, זה הגן שאני בונה', אבל ראש העיר באשקלון הוסיף 300,000 שקל מכיסו לגן על מנת להשלים אותו, כדי שתהיה לו חצר כמו שצריך, אני רוצה בדיוק את אותה חצר, את אותם תנאים, את אותם משחקים, את אותה הצללה, רק לי אין את ה-300,000 הנוספים.

לאשכול נתנו כסף.

איציק, כבר במשפט הראשון הבנתי.

גם אופקים לא מצליח לבנות כי אין לו כסף.

בנוסף אני רוצה לומר, יש לנו שישה בתי ספר בתוך הקו הכחול שבנויים במבנים יבילים. שישה בתי ספר. קיבלתי מתמיר, ואני שוב מודה לו, שני בתי ספר, אחד במולדה ואחד באום בטין, לבנות במקום, כבתי ספר קבע במקום היבילים. אחד באום בטין כבר כמעט קיים 50 שנה, סוף סוף נבנה לו בית ספר חדש, קבע. אבל אני צריך עוד ארבעה בתי ספר בִּמְקום. אין בעיה של קרקע, תנו לי את ההרשאות ואני אבנה, אני אומר במפורש.

אז בעיה אחת זה השלמת תקציב, גם בבתי ספר אני צריך השלמת תקציב, כי אין לי יכולת מצ'ינג. רק בשבוע שעבר הייתי אצל שרת הספורט והיא אמרה 'מאשכול 1 עד 3 אני נותנת 100% מימון, אין אצלי מצ'ינג'. אני חושב שצריך להחיל את זה על כל היישובים.

יש מילה חדשה למצ'ינג בעברית, צימוד.

מה האשכול שלכם?

אנחנו אשכול 1. כולנו, כל יישובי המועצה אשכול 1, אצלי וגם אצל רחמים. אבל יש בעיה נוספת שאני רוצה ואני מסיים בזה. יש בעיה של תשתיות על, אין לנו תשתיות על. אנחנו פה נסענו על כביש, אבל זה נדיר. כל בתי הספר שלנו, לרוב בתי הספר שלנו אתה נוסע על דרכים. הנה אנחנו עכשיו נדרשים להקצות מאות אלפי שקלים לדרכים משובשות, לתקן אותן.

משרד החקלאות לא מתקצב אותך?

הוא מתעתד. אני דיברתי עם אורי ודיברתי עם כל הנפשות הפועלות שם, אנחנו רוצים את כל התקציב שיש להם לייעד לתשתיות שיתחברו למוסדות חינוך.

יש לנו ישיבה אצלו היום בעניין הזה.

זה התנאי שלנו. אמרתי לו 'אל תשקיעו בכלום, תנו לנו את אותן תשתיות על לחיבור עד הגדר, של מים, חשמל, ביוב'.

אחד מהסיכומים שלי זה אני מזמין את שר החקלאות לוועדה לתת לנו סקירה על כל סוגיית התשתיות.

מצוין. אני אשמח לבוא ולספר על זה. אני סיימתי.

אוקיי. תודה רבה.

אנחנו לא רוצים ישיבה, אנחנו רוצים תכל'ס, עמירה, את ומרגי.

אנחנו איתך יותר מאשר שאתה חושב. מכל הלב, ב-100%.

עמירה, רשמת לך? 100 כיתות, ארבעה בתי ספר. יש קרקע - - -

ד"ר ג'בארין, אני אספר לך, הייתי בסורוקה, איזה פרופסור אמר לי, אמרתי לו 'תקשיב, תראה ההוא צועק שם ואתם תקועים עם הבן אדם הזה', הוא אומר לי 'לא בהכרח כל מי שצועק כואב לו יותר מהשני'. אז תאמין לי שגם לי כואב וגם לי מפריע, למרות שאני לא צועק.

שנייה, נכון, זה לא כואב, אבל לממשלות המתחלפות זה לא כואב.

אבל עכשיו אנחנו פה.

הוא בעצמו אומר נתון, כמעט 2,000 ילדים - - -

לא, תמיר בן משה עכשיו.

אבל תקשיב לי שנייה.

אבל הוא אמר, אני לא פותח על זה לדיון.

אבל איך הוא אומר? הכול בורות.

עוד לא אמרנו.

לא צריך ישיבה. תשמע, משפט חשוב. עמירה, בשנת 2000 הכירה המדינה ב-11 יישובים, עד היום בית הספר בלי גישה, באמת. על מה מדובר? כאילו מדברים על גן עדן כאן. המצב קטסטרופלי, על הפנים.

אף אחד לא אמר את זה, אף אחד לא אמר גן עדן. תן קרדיט - - -

לא, באים לאבו קרינאת, אחלה - - -

מי אמר אחלה? אתה יודע מה? אתה לועג לאינטליגנציה, אתה יודע למה? ראית את הסיכום שלי? איך אתה יודע מה אני הולך לומר?

אין לי זמן להמתין עד הסוף.

הוא יודע. הוא לא מקשיב לכלום, הוא רק נותן נאומים. לא מקשיב לשום דבר. הוא עומד פה ונואם ונואם. די, שמענו אותך מספיק, תן לשמוע אנשים. אותם אני צריכה לשמוע.

את כל הזמן מפריעה. את באת היום כדי לקבל תמונה אמיתית ובאת להפריע. אל תפריעי לי כאן.

אני מפריעה? בינתיים מי ש - - -

את באת להפריע רק.

אני הפרעתי? אתה - - -

כן, באת להפריע. דברי לעניין.

אתה, תאמין לי, ישבתם פה וקשקשתם ואני נתתי לבחורה הזאת את כרטיס הביקור שלי כדי לדאוג לה למלגה לאוניברסיטה. כל מה שאתה עושה זה רק צורח.

באים לאיפה שטוב לכם.

אל תצעק עליה.

תשאל את הבחורה שהייתה פה אם לא נתתי לה את כרטיס הביקור לדאוג לה למלגה לאוניברסיטה. אבל בשביל זה באת, בשביל לצרוח.

לא, באים למקום איפה שיש - - -

די, שמענו אותך מספיק. עזוב, בוא נתקדם, אולי גם ייצא מזה משהו.

יש לנו הרבה מלגות של האוניברסיטה.

אנחנו נדבר על זה, למה את פותחת את עכשיו?

עזוב, בוא נתקדם.

לא מעניין אותו, מעניין אותו לצעוק.

היא רוצה לשמוע מה שטוב לה, מה שטוב למדינה.

אני?

כן. תשמעי מה שנכון, מה שאמיתי.

עזוב, אני פשוט אתעלם ממך.

טלב, תודה. בבקשה, תמיר בן משה.

טוב, קודם כל אני רוצה לציין שלמרות הנתונים שאיציק נקב בהם פה, צריך להבין שאנחנו לא יכולים לפתור את כל הבעיות של נווה מדבר ואלקסום בשנה אחת או בשנתיים, שאף אחד לא יצפה. זה שאנחנו - - -

למה? רק עכשיו - - -

רגע, יוסף ג'בארין, הוא עוד לא פתח את הפה, מה קרה לכם?

אנחנו מכוונים לזה שכל פרויקט שיש לו זמינות לתקצוב, שיש לו קרקע שאפשר לבנות עליה, אנחנו מתקצבים בקדימות עליונה, אבל להגיד מפה שאנחנו יכולים לתקצב את כל בתי הספר או את כל הגנים, ממש לא.

תמיר, אנחנו לא אחראים על מה שאחרים אומרים. אני אתן לך עצה, כולם נופלים איפה שכמעט נפלת. עזוב מה שאמרו כולם, תאמר לי מה היה, מה עשית, מה אתם מתכוננים לעשות.

אני יכול להגיד מה עשינו בשנתיים וחצי האחרונות ואלה נתונים מוכחים. משרד החינוך תקצב בשלוש השנים, אני מדבר רק על נווה מדבר, יש לו את הנתונים גם על אלקסום, אבל בנווה מדבר כמעט 130 מיליון שקל בבינוי של מוסדות חינוך. רק ברגעים אלה, כשאנחנו פה יושבים, יש חמישה פרויקטים. אני מדבר עד 2015, מה שתוקצב, חמישה בתי ספר שהם בתהליכי בנייה, 15 גנים. כלומר אנחנו בדו שיח ישיר עם המועצות וברוך ה' הם יודעים להגיד מה צריך ואנחנו מתקצבים.

כל מוסד חינוכי שהוא בפזורה, יעקב, ובדגש על גנים, שהוא בפזורה, של ילדים שמגיעים למערכת אחרי פתיחת שנת הלימודים אנחנו מתקצבים. חמישה גנים באוקטובר-נובמבר, אחרי פתיחת שנת הלימודים. מספר לי פה חנן שמחר נוחת יביל בעזאזמה, איפה שהיינו, כשאנחנו כמעט שלושה-ארבעה חודשים אחרי פתיחת שנת הלימודים. כלומר איפה שאנחנו יודעים שיש ילדים ואין להם מקום אנחנו מתקצבים באותו רגע. אנחנו בעניין הזה לא דנים בעניין של יש תקציב או אין תקציב.

ואני רוצה לציין גם כן שבפזורה, לא בשטחים המוסדרים, אנחנו מתקצבים את היבילים בעלות מלאה, כלומר להקל את הנטל על הרשויות, כולל חיבור שלהם לתשתיות, כולל כל מה שקשור. זה לא בעלויות רגילות כמו בשאר הארץ. יש פה תקצוב מלא.

אנחנו צריכים להבין שהסוגיה של הבעלות על הקרקע, או ההסדר הסטטוטורי על הקרקע היא סוגיה מרכזית שצריכים בעניין הזה, אמרתי לך גם בדיון הקודם, להרחיב את הדו שיח גם עם משרד החקלאות, גם עם משרד הפנים, לפתור את סוגיית הקרקעות. לבוא ולהגיד שיש 5,000 ילדים שלא מגיעים למערכת, זו סוגיה שאי אפשר להתייחס אליה. כל מה ש - - -

אני יכול לבקר אותך, תמיר, על מה שמוטל עליך ולא עשית.

אז אני אומר, כל הפרויקטים שאנחנו מכירים אותם, אנחנו בקשר רציף, כולל בית הספר פה, סתם לדוגמה אבו קרינאת, שלב ב' הוכר הצורך לתקצוב ב-2016, בימים הקרובים הוא הולך לקבל את התקצוב של השלב השני, 1,570 מטר בעזרת ה', ייבנה פה המשך, יעיפו מפה את הקרוונים. לא יכול להיות שבבית ספר פה יהיו קרוונים. אנחנו נחזק איפה שניתן לבנות בעדיפות עליונה. זה מה שאני אומר בשורה התחתונה.

אז מה המענה שלך למה שאמר ראש מועצת אלקסום?

אין לו מענה.

אני אומר - - -

לא, תמיר, אני עונה.

אז אין תקציב.

אני עונה במקומו. אומר לך תמיר בן משה, במילים שלי, ככה, נכון, יש פער, אם מישהו שאני עכשיו תוך שנתיים-שלוש מדביק את כל הפער, לא יהיה. אני כן יכול לומר לך שאני משגיח, אני מתקדם איתו. יש שאלה על הדלתא ופה נצטרך לראות איך אנחנו מתגברים על הפער הזה. אני לא יכול - - - אני לא ועדת הכספים, אבל אני אומר לך, אני יכול להטיל את האחריות של המחדל של המדינה, על זה שעדיין במועצות אזוריות יש מי שלא משלם את המוטל עליו והם מתמודדים, אני לא יכול ל - - - ובצדק, באשכול 1 הוא לא מסוגל להביא את ה-200, אתה יודע מה יקרה? יש פה תמריץ שלילי להעדיף את היבילים. תביא לי יבילים, אני לא משלם שקל, אני מקבל מימון מלא. אנחנו לא רוצים יבילים, רוצים לבנות בנייה קשיחה.

לכן כנראה שזו תהיה אחת הנקודות שנצטרך לגעת בהן בסיכום. אנחנו כמדינה יודעים לתת ביטוי והעדפה איפה, מה לעשות, שיש יוצאים מן הכלל. כנראה כאן זה היוצא מן הכלל, צריך בשנים מסוימות להדביק פערים ולראות איך אנחנו מדלגים על הסיפור של המצ'ינג, צימוד, או הדלתא.

אפשר שאלה?

תמיר, סיימת?

כן.

תן לי מספר, אחוז - - -

מה השאלה? תשאלי אותי.

כמה כן נרשמים למסגרת החינוכית - - -

מה את רוצה ממנו? תמיר הוא בינוי. זה עמירה תענה לך אחר כך, כמה נרשמים וכמה - - -

בבקשה, רחמים יונה, נווה מדבר.

אני חושב שלגבי חלק מהטענות שתי המועצות, בפתיחה, לא היית, דיברנו על פריסה של 2 מיליון דונם, אנחנו יושבים על פריסה של 2 מיליון דונם, מרהט, מצפה רמון, מצדה, ערד, כל הסביבה הזאת, אביבים, דימונה. זאת אומרת הפריסה היא ענקית. אנחנו מובילים בדרכי עפר ובדרכים הרריות, אולי בטווחים, לפעמים נכנסים לשטחים ל-10 קילומטר בפנים.

מהכביש הראשי?

מעבר לכביש, 10 קילומטר נכנסים בתוך ההרים. אנחנו יושבים פה בפריסה כזאת שאין במקום אחר. יש בעיה של הגעה ואנחנו חלק מהדברים האלה. הגשתי לך חוברת שאנחנו טיפלנו בנושא הזה, לקחנו בן אדם מבחינת שתי המועצות, לבדוק לנו מול משרד החינוך לגבי הנושא, אחת, העלויות, שתיים, הרכב שאמור להיכנס לשטחים האלה, האוטובוסים. כשבא משרד החינוך ואומר אוטובוסים משנתונים 1 ל-10, אין אוטובוס - - - שייכנס לשם, אין מצב פה. אנחנו נכנסים עם רכבים שבאמת מבחינה זו יש לנו בעיות. שתיים, יש מגבלות של החקיקה. התלמידים ייסעו רק בדרכים סלולות. 350 קילומטר לא סלולים, זה לא כתוב באף מקום ואנחנו עבריינים מבחינת המועצות. קחו את זה בחשבון. זה אחד הדברים שיכול להיות שגורם לנשירה.

הבעיה השנייה המרכזית זה נושא שבטיות. התושבים לא משנים כתובת ואם מופיע אבו קרינאת, אף אחד לא יודע, הבחור מאבו קרינאת, איפה הוא גר. יכול להיות שהוא גר במצפה, יכול להיות שהוא גר פה ויכול להיות שהוא גר במטולה. זאת אומרת כל עוד הנושא השבטי נמצא קשה מאוד לאתר משפחות איפה הן נמצאות. בן אדם שמשנה כתובת, אבו עשיבה, כי הם בריכוז, רובם, אני יכול להגיד ש-95% גרים שם, אבל יכול להיות גם אחרים שמפוזרים. זאת אומרת קשה לאתר אותם. יש להם היום הזדמנות לשנות כתובות. יבוא עשיבה, וראינו את היישוב שם - - -

אתה יודע למה.

היינו שם וראיתם את הריכוז.

אתה יודע.

אתה מדבר אליי.

אתה יודע למה הם - - -

הריכוז נמצא שם, אפשר לשנות כתובות, כל אחד בתוך אבו קרינאת, זו בעיה של זה.

לא, זה לא - - - לשנות.

הנושא של המלגות וזה. אנחנו העלינו את הנושא הזה, אחת הבעיות הכאובות שלנו זה המשך י"ב והלאה. זו באמת בעיה. ואני מברך על התחבורה הציבורית, שפעם ראשונה בתולדות המדינה נכנסים ליישובים שלנו. אז באבו קרינאת ובקסר אל סיר יש לנו תחבורה ציבורית. שני היישובים שלי הם בדרך, גם אבו תלול וגם ביר הדאג', הולכים להכניס תחבורה ציבורית שאוספת את הסטודנטים, את האמהות, הילדים וכל זה ומסיעה אותם. אבל זה לא פותר את הבעיה, צריך למצוא פתרון של הנסיעות. המועצה שלנו, ביחד עם המנכ"ל והגזבר, לקחנו קרן של 250,000 שקל, בהשתתפות של התלמידים להסיע את הילדים אולי לפחות לשלושה מוקדים ואנחנו מסיעים. אנחנו עושים את זה השנה הלכה למעשה, אבל זה דבר שהוא יכול להיות חד פעמי. אין לנו מבחינה זו תקציב.

הנושא של המלגות. יש פה, כמו שאמרו, משפחות קשות יום. חייבים למצוא להם את המסגרת, איך אנחנו מעודדים, כי אני חושב שהבעיה המרכזית של כל הבדואים, אם כל מה שטלב אומר, עם כל הכבוד, זה הנושא של החינוך, אז אני אומר, בפתיחה אמרנו, כל עוד לא היו בתי ספר תיכוניים הנשירה הייתה 50% ו-60%, בעיקר הבנות לא יצאו לאוטובוסים בכלל, לא ייתנו להן לנסוע, אבו עשיבה, עם כל הכבוד, לערוער, לא יילך. היום בית הספר התיכון פה, כולם באים לפה. והילדה הזאת שראיתם פה - - -

שהיושב ראש יקשיב.

אז עודדנו את הנושא. אנחנו פתחנו בתי ספר, תשעה בתי ספר תיכון, פתרנו 90% מהבעיה. יש עוד בעיות, אבל תתעלמו מהעניין הזה. רוב הבעיה היא להרחיב את בתי הספר, להכניס להם תכנים. אני לא חושב שכולם ייצאו פרופסורים, לכן טכנולוגיה אנחנו עושים ומגמות, במדינת ישראל, עכשיו התבשרנו, בשתי המועצות נכנסים וגם הנושא של אוטוטק בעסק. זאת אומרת יש פה כוונה טובה. אני חושב שזה שיתוף של התושבים, גם מבחינה זאת, קצת לצאת מהנושא של משפחות, לאפשר לילדים - - - יש לנו מנהלי ספר, רשת אורט עושה עבודה יפה מאוד מבחינת העבודה.

באמת אנחנו בתחילת דרך, אז הדברים של הסטודנטים לא סגורים, צריך את העזרה מכם, מכל מה שיכולים לעזור, לעודד את ההשכלה הגבוהה. זה העתיד שלנו. הכול דיבורים, הכול ייגמר, אם כל הצוות, ראית אותם, יגמרו בעוד שנה ושנתיים ושלוש את הלימודים באוניברסיטה, אז עשינו משהו.

ואני רוצה להגיד עוד דבר אחד ובזה אני אסיים. אם עד לפני שש ושבע שנים 70%-80% מהמורים והמורות היו צפוניים, לשמחתי הרבה אנחנו יכולים לדבר על 40% ו-50% היום, שרוב המורים הם שלנו. יש עדיין, אבל צריך לעודד את המגמה הזאת, לחזק. זה ההצלחה שלנו בחינוך. תודה.

תודה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

קודם כל אני רוצה להביא את זה בקצרה, זה כבר הסיור השלישי שלי, זה הסיור השני במגזר הבדואי, הייתי פה בסיור קצת שונה, אני הבנתי קצת מה קורה ולכן אני אומרת במפורש, מה שהוועדה צריכה לקחת לטפל, וחבר הכנסת מרגי ואני, אנחנו עושים עבודה במגזר הבדואי מהיום שנכנסנו לכנסת, זה גם הנושא של ההסעות, שאנחנו מבינים שיש כאן בעיה ובתוך כל זה אני חייבת להגיד, זה הסיור השלישי שלי, יש כאן עבודה, חבל שעמירה לא נמצאת פה, הסגן שלה פה?

כן, הסגן נמצא פה.

אני חושבת שמה שקורה פה בדרום זה מהפכה. זה באמת מהפכה. כשאתה בא ואתה אומר שזה לא רק המורות, זה גננות מוסמכות. אנחנו יודעים, עד לפני שנתיים-שלוש הייתה יושבת איזה אמא ומתפקדת כגננת, בלי שום הסמכה. אז המהפכה שקורית כאן, ולא סתם הם מובילים ולא סתם הם קיבלו את הפרס הזה על האיכות, כי יש גם מהפכה ואי אפשר לבוא ולהגיד ששום דבר לא קורה, הכול על הפנים, הכול גרוע. לא נכון, יש כאן תהליך. נכון, הוא לא מספיק טוב, יש עוד הרבה דברים לשפר, אבל אני אומרת לך, גם כמערכת חינוך, אתה נמצא פה, אתה רואה, אני באמת הסתובבתי פה וראיתי ושמעתי ודיברתי עם המורות והגננות ואפילו עם הילדים ויש כאן תהליך.

ואגב, הבעיות של הנשירה והבעיות של המקצוע זה גם בעיות שראינו בתיכון באופקים. גם בסיור שהיינו בתיכון באופקים ראינו את הבעיה של הנשירה וראינו את הבעיה של תחבורה ציבורית וראינו את הבעיה של הפריפריה. אני לא חושבת שיש מה להשוות, כי גם באופקים קשה וגם פה קשה ופה יותר קשה, אוקיי? אני כבר אומרת את זה.

והדבר הנוסף שאני רוצה להגיד על העניין של הסטודנטים בהשכלה הגבוהה. יש תכנית לאומית, גם במגזר הערבי וגם במגזר החרדי, שמו את זה עכשיו כהחלטת ממשלה, שמו על זה גם כסף. מיליארדים. אני לא סתם פגשתי פה את הבחורה הזאת, ראיתי באמת את הרצון שלה וישר נתתי לה את כרטיס הביקור שלי ואמרתי לה 'תפני אליי, אני אעזור לך למצוא מלגה', אני יושב ראש השדולה למען השכלה גבוהה. יש לכם עניין שאתם רוצים לקדם כאן נושאים, תביאו את זה, אני מתחייבת לטפל בזה.

אני אומרת שוב פעם, שסטודנט או סטודנטית בדואים ירצו ומבחינה כספית יש כל כך הרבה אפשרויות לקבל מלגה, גם אני באתי מנתניה, לא מהפזורה הבדואית, כל הלימוד שלי, תואר ראשון ותואר שני, הייתי עם מלגה מלאה סוציו אקונומית. ויש את זה. ואם אני יכולה לקבל אין סיבה שאחרים לא. הבעיה שצריך, ומנהל בית הספר דיבר על זה גם, שאגב, אני חייבת להגיד לך, שאדי, שאתה עושה עבודה מדהימה, ראינו את זה גם אצל מנהל בית הספר הראשון, אני רוצה להגיד משהו שיהיה ברור, יש אפשרות לחבר'ה שמסיימים פה לקבל מלגה וללמוד, אבל יש לכם פה גם עניינים של המשפחה וצריך לוודא, לפני שאנחנו באמת מתאמצים ומשיגים מלגה שהאבא, האמא, באמת אומרים לה 'אוקיי, מתחתנת, לא מתחתנת, אנחנו יכולים לתת לצאת ללימודים', כי יש כאן כבלים מסורתיים שמשאירים כאן את הנשים ולא נותנים להן לפרוץ ולצאת מהכפר. אם אתם רוצים שהנשים ייצאו ללימודים, צד אחד זה לבוא לעזור בלמצוא מלגות, אבל צד שני חייב לשחרר אותן מהמסורת של המשפחתיות.

והם ימשיכו ללמוד.

אתה יודע מה? אני מאמינה לך, אבל יש פה ילדים שהסתכלו כאן בעיניים שלנו ואמרו לנו שהם לא יכולים.

אפילו שהיא נשואה היא ממשיכה ללמוד.

בסדר, אדוני. שמענו, תודה.

עזוב נשואה, לא נשואה. אמר לך כאן מישהו שאפילו באוטובוס יש בעיה שהיא תיסע לבד. אז בואו, אנחנו לא חיים, אני יודעת באיזה עולם אנחנו חיים.

אבל זו לא הבעיה העיקרית.

זו לא הבעיה. יש בעיה, יש סטודנטים שרוצים ללמוד, אנחנו נעזור להם.

כמה מלגות אפשר להבטיח להם?

אתה יודע מה? היא אפילו דיברה כאן על משהו מאוד נכון, שמעתי את עמירה. היא אומרת שתיכון ממוצע במדינת ישראל צריך להיות 700-800 תלמידים, יש כאן 400. אז קודם כל תגדיל את בית הספר, תגדיל את הכמות של הילדים. תביא מספיק חבר'ה, תוציא אותם משדות המרעה שלהם, שיבואו לפה. תמנע את הנישואים בבית ספר - - -

זה בסדר, בבאר שבע יש 3,000, 2,000. זה נותן אפשרות לבית הספר.

בערערה בנגב יש - - - בערערה בתיכון יש - - -

אתה יודע מה? עדיף שאני לא אתייחס, כאילו יש לך את זה ביותר פופוליסטי? אני אומרת לך שאני מתחייבת לעזור, אתה רוצה שאני אתן לך רשימה? 20, 30, 100 מלגות? מה? די, יש גבול.

בעוד חמש דקות מסכמים את הדיון. נמצא איתנו הממונה הארצי על החינוך הבדואי. תתייחס לחלק מהנקודות. אפרופו, אני ראיתי שהסוגיה של ההשכלה הגבוהה תפסה משקל. יש העדפה ממשלתית, ובמיוחד לנשים במגזר הבדואי, לכן יהיו תשובות. נעשה, יכול להיות שלא מספיק. אני אומר לך, אני איש הדרום, אני מאלה שגאים כשאני רואה את הקמפוסים, גם במכללת קיי, גם בבן גוריו, מלאים בבני המגזר. אני גאה, כי אני יודע שזה משמש תקווה, לי זה נותן תקווה לדו קיום, לרב תרבותיות באזור. לכן, איך אומרים? כל דבר שנעשה בשותפות מצליח, כל דבר שיש אחד שיושב מהצד ושהתהליך יקרה יצליח. אבל זה מכוח החוזק של אותם אנשים שעושים, לא מכוח הפעולה האקטיבית שאנחנו צריכים לעשות.

לכן כשאומרים, במקרה שלנו, המדינה צריכה לשנס מותניים, לתת בעודף ממה שהיא נותנת במקומות אחרים, ההנהגה של האוכלוסייה צריכה לשלב ידיים ולדבר על הבעיות האמיתיות. לא להתבייש, לדבר על הבעיות האמיתיות. ואני אומר לכם, יש חברי כנסת, במיוחד מהרשימה המשותפת, ואני יכול לציין, חנין זועבי, היא לא מטאטאת את הבעיה. כשהיא ראתה שיש מורים שיוצאים למכללות ברמה נמוכה היא באה ושמה את זה על השולחן וביקשה לטפל בזה. למה? כי המגזר צריך לקבל את המורים הכי טובים, ולא בדיעבד. אז זה תהליך, צריך לגעת בבעיות האמיתיות, לא להיבהל, ופה צריכים גם את ההנהגה המקומית.

ראינו באשכול הגנים שם, כשההנהגה המקומית שיתפה פעולה וזה הצליח. צריך שיתוף של כולם. מה לעשות, יש בעיה. אנחנו לא מתעלמים מבעיית ההתיישבות של המגזר הבדואי בנגב, צריך לטפל בה. אני אומר לכם ואני לא פותח את זה לדיון, כשאני יודע שהקיצוניים מימין מתנגדים והקיצוניים משמאל מתנגדים אני שמח, סימן שהפתרון הוא אמיתי וטוב וצריך לעשות אותו. כל יום שעובר מי שסובל זה לא המדינה, מי שסובל זו האוכלוסייה. צריך לעשות את הכול כדי להביא את זה לפתרון, המדינה צריכה לשלם בנדיבות על טעויות העבר, צריך לעשות הכול כדי לקדם את האוכלוסייה הבדואית. אני מאמין שזה ההתחלה.

אני מודה לך, יושב ראש הוועדה וחברי הוועדה, לשני ראשי הרשויות, עמירה חברתי ותמיר וכל הנציגים שנמצאים כאן. תודה.

עכשיו לענייננו.

לענייננו. משרד החינוך לא מנסה בשום פנים ואופן לטייח שום נתון. לגבי הנשירה אין לנו עניין לטייח, אנחנו מודים כמשרד החינוך ש-36% ממסיימי י"ב אינם מסיימי י"ב.

עכשיו הוויכוח בין 30 ל-36?

36%. נקודה שנייה, כ-5,200 ילדים גילאי 3-5 אינם נמצאים בתוך מסגרות חינוכיות בכל מחוז דרום במגזר הבדואי. מנכ"לית משרד החינוך הקימה ועדה לפני כחודש וחצי, שר החינוך מודע לוועדה הזו, קראנו לה ועדת אתגרים למען פיתוח וטיפוח המגזר הבדואי בדרום. יושבים כאן כל בעלי המקצוע הכי בכירים במשרד למען טיפול במגזר, הן ביישובים המוכרים והן ביישובים הלא מוכרים, בכל מקום ומקום. יש ועדה, יהיו המלצות ואנחנו מבטיחים לכם שעוד תראו כיוונים לעשייה ועשייה משמעותית החל משנת הלימודים הבאה. עמירה חברה בוועדה הזאת.

בנושא של השכלה גבוהה. אדוני היושב ראש, אולי שנה שמינית, אני באופן אישי מקצה מלגות לסטודנטים. כל סטודנט בדואי או סטודנטית בדואית שלומדים מקצועות של מדעים מדויקים, הנדסות, טכנולוגיה, מדע מדויק, אנחנו נותנים להם מלגות ומעדיפים, בלי לשאול מה ההכנסה של אבא שלך, אמא שלך, כל מי שנרשם למלגה, היותו בדואי, הוא אומר 'אני בדואי' והוא מקבל מלגה מאיתנו. כל שנה מהבוגרים של התיכונים, כ-300 סטודנטים בדואים בדרום מקבלים מלגות יפות כשהם לומדים במוסדות האקדמיים הישראליים.

כל שנה.

כל שנה.

חינם. הוא לומד חינם.

כל שנה אני פוגשת אותם ומעודדת אותם.

- - -שלסטודנטים בדואים יש מלגות. לא ידעתי שיש מלגות - - -

המלגות לא מותנות?

רק שיבואו.

לא מותנות, אתה בדואי, אתה מקבל מלגה.

זה הקריטריון היחיד. אני יכול להיות בדואי?

טלב, אתה היית איתי שלוש פעמים בטקס חלוקת מלגות. הוא חילק מלגות.

הוא שכח.

הוא לא שכח.

שר החינוך רק לפני שבועיים, חבר הכנסת טלב, עמירה גם ישבה בישיבה, הוא ישב, הצגנו שוב את הבעיות ושוב את הבעיות ושוב את הבעיות, ולא מנסים, חברים, להסתיר. וואלה, לא מנסים להסתיר בשום פנים ואופן. השר ביקש גם ששר החקלאות יישב איתנו בישיבה נוספת, גם כן לדיון נוסף משמעותי לגבי המגזר. יש החלטת ממשלה שנקראת 3708, עבור הבדואים בדרום, היא תסתיים בשנת 2016, צריך לתת את כל הכוח למען הגשמת התכנית החדשה שהיא תיתן מענה לתמיר בן משה. תמיר בן משה לבד לא יכול לתת מענה ל - - -

אבל אסור לשר החקלאות, הוא קושר הסדרה בחינוך.

הוא לא קושר שום דבר, נביא אותו לוועדה.

שאלה של מספרים, מספר. השאלה הראשונה, האם כל התלמידות והתלמידים יודעים שיש מלגות ואולי יש תופעה שהורים שלא רוצים לשלוח את הבת שלהם, לא מגלים לה שיש מלגות והם אומרים לה שאין מלגות. שאלה שנייה, 5,000 הם מחוץ למסגרת הגנים, כמה מחוץ למסגרת היסודי וכמה מחוץ למסגרת של התיכון בכלל?

הוא מדבר על הגנים, גיל 3 עד 5.

כן, השאלה שלי כמה הם מחוץ למסגרת היסודי וכמה מחוץ למסגרת ה - - -

רחמים, דבר על מסגרות החינוך בכלל. וזה אחרון הדוברים לפני הסיכום.

אפשר להעביר את הנתונים האלה לוועדה?

ודאי. אנחנו לא בפוליטביורו, הכול בשקיפות.

קודם כל באופן כללי משפט אחד, הנשירה בשלוש השנים האחרונות הולכת ופוחתת, אבל זה כבר תהליך של עשר שנים שהמחוז עושה בעניין הזה מאמץ גדול מאוד. לגבי גילאי 5-17, זאת אומרת מכיתה א' עד י"ב, אחוז הנשירה, אני מדבר פה על המקסימום, שזה המועצה הזו, זה 7.2. כשאני לוקח את הממוצע הכללי. ברור שככל שאנחנו עולים בגיל אחוז הנשירה עולה.

לא נשירה. כמה הם מחוץ למסגרת בכלל, לא נרשמים.

זו שאלה אחרת. אני אגיד לך. הכנתי את הנתונים לפה. בנווה מדבר, חייבי רישום זה 15,562, כלומר לפי רישום של משרד הפנים צריכים להיות 15,562, בפועל נמצאים 13,840. אלה רשומים במערכות שלנו, של המשרד. 160 מהם לומדים בפיקוח ממשלתי אחר, התמ"ת, כלכלה, או גורמים אחרים. 456 תלמידים מעולם לא למדו. כלומר 456 תלמידים מעולם לא למדו. עוד מספר אחד. הנושרים המצטברים למועצה הזאת זה 1,136. סך הכול, אם אני עושה ממוצע כללי, זה 7.29. זה הכי גבוה.

כלל המחוז?

כלל המחוז עומד על 4.2, בהשוואה למגזר הערבי הכללי, הם 2.4 ואנחנו 4.2. כשאני משווה את המגזר הבדואי למגזר הערבי. ברמה מחוזית אנחנו עומדים, יהודים וערבים, על 1.9 לעומת 1.2 ברמה הארצית. במגזר היהודי המצב שלנו יותר טוב מהממוצע הארצי, אנחנו 0.7 לעומת 0.9.

עוד נתון אחד, בבקשה. לגבי שכבת הגיל 17-18 בדרום, מקרב האוכלוסייה הערבית הבדואית, כמה מהם זכאים לתעודת בגרות? לא מהניגשים.

אני אגיד לך בדיוק. משכבת הגיל כמעט 33%, 32 פסיק משהו, 33% בקירוב, כאשר היינו לפני 12 נים ב-8%. מהילדים שניגשים אנחנו הגענו ל-50%, יש בתי ספר שהגיעו להרבה יותר, אנחנו מדברים על ממוצע. 50% מהלומדים כאשר יש לנו יישובים יהודיים שמגיעים לאחוז אפילו נמוך יותר. המאמץ הוא לקחת כל אחד שרק נכנס ועליו לעשות תכנית ייחודית להביא אותו להצלחה. אבל מה שאנחנו עוד רוצים לעבוד זה על עומק תעודת הבגרות ולהעלות את ה-33% האלה.

אילוז, כרשת מארחת יש לך משהו לומר?

אני רק רציתי לומר, ברשת אורט ישראל, בשיתוף עם משרד החינוך והמועצות, מתקיימים כמה פרויקטים מדהימים. האחד השנה ה-13, שזה נותן מענה לאותם בוגרים שאין להם עבודה ולא מתגייסים, מיד אנחנו נותנים להם אפשרות לפסיכומטרי, אפשרות להשלמת בגרות והסבת מקצוע. לומדים מקצוע, אם זה מכונאות רכב, אם זה חשמל, אם זה אלקטרוניקה ואם זה אוטוטק.

רק לפני שבוע אושרו שתי מגמות אוטוטק, 2.5 מיליון שקל, משרד החינוך אישר באבו תלול, 2.5 מיליון במולדה. אישרנו במועצה אזורית אלקסום בניית מטבחים בבתי ספר, אנחנו מקיימים שם מגמת מלונאות בתיאום עם רשת פתאל, שוב משרד החינוך מעורב.

לגבי ההיסעים. החברה למתנ"סים יחד עם משרד החינוך, הרשות המקומית והוט, אנחנו נותנים היסעים לכל תלמידי המצוינות, גם בהכנה לפסיכומטרי וגם ב-5 יחידות מתמטיקה. כל תלמידה שאין לה אפשרות ללמוד מתמטיקה והיא לבד בבית הספר רוצה ללמוד מתמטיקה, מקבלת לפטופ עם נטסטיק ומורה שמלמד אותה בלמידה מרחוק ב-E-Teacher. אני חושב שמתקיים פה תהליך מעולה, שייקח זמן, אבל התהליך מצוין.

יפה. תודה רבה. עמירה מסכמת.

אני בוחרת לסכם בנושא של החלטת הממשלה שבאה לתמוך בתעסוקה של הבדואים בדרום, זאת המטרה ולשם כך, לאן אנחנו הלכנו ומה עשינו בארבע השנים האחרונות, זה חינוך טכנולוגי מדעי, שרק במועצה הזאת, למשל, אנחנו הכנסנו 3.5 מיליון רק לנושא החינוך המדעי. רק במועצה הזאת אני מדברת, לפתוח יותר מגמות, יש ילדים מפה יוצאים עם מקצוע. חינוך בלתי פורמלי, של תנועות נוער, של מנהיגות צעירה, שאנחנו יודעים להגיד להם, 'אנחנו מאמינים בכם, לכו תלמדו, תלכו קדימה'.

את מדברת על יהודים וערבים.

רק ערבים, רק בדואים. רק המועצה הזו קיבלה 6 מיליון לצד הבלתי פורמלי.

אין יהודים בדואים, לכן רק בדואים.

למה? כדי לחזק את הצד של האמונה בעצמם וביכולת. לכל המחוז זה 40 מליון הסעיף הזה, סך הכול ב-125 מיליון. אבל סעיף שאנחנו מאוד מאוד גאים בו, זה הכוון מקצועי וחינוך לקריירה. כל ילד וילדה בחינוך הבדואי עוברים תהליך של למידה על הכוון מקצועי והשכלה, לאן ללכת בקריירה שלי. לסכום הזה רק הם קיבלו קרוב לחצי מיליון לעניין הזה ובכללי יותר.

הסעיף האחרון שאני רוצה לגעת בו, ממש בקיצור, הוא כאילו לא במגרש שלי. לקחנו את השכלת מבוגרים, לקחתי תקציבים ואמרתי 'בואו נלך להשכלת מבוגרים'. זה לא במנדט שלי. אף אחד לא בודק אותי על - - - בודקים אותנו על אחוזי בגרות, אתם שאלתם אותי מה עשינו עם המבוגרים? לא, אבל ארבע שנים אנחנו משקיעים באמת בכל קבוצה, כל רשות שהצליחה לפתוח, נשים וגברים, אבל בעיקר נשים באו, קרוא וכתוב, ללמד את הנשים. ברגע שאמא יודעת קרוא וכתוב, ברגע שאמא מתעניינת בלימודים של הילדים אז אנחנו רואים את השיפור המשמעותי. אנחנו נכנסים פנימה לתוך הדברים האלה, לא רק לקחת ילדים ולתגבר אותם, אלא לראות אותם בתוך המרחב של החיים שלהם כאן בדרום ובמדינת ישראל. אז על קצה המזלג אני נתתי כמה דברים שהם מעבר ללימודים.

תודה.

- - - תנועת נוער.

אמרתי תנועות נוער.

יש עוד הרבה דברים, רבותיי. אם מישהו חשב שאנחנו הקפנו את כל הבעיות של המגזר הבדואי, זו לא הייתה המטרה. לכן אני ידעתי, אני לא מופתע. הבטחתי זאת בתחילת הדרך שלי, שיהיה סיור, שהוועדה תלמד את הסוגיה של החינוך במגזר הבדואי. בהתחלה חשבנו לעשות את זה ברהט, אמרתי שזה לא נכון כי ברהט אנחנו נתכנס ליישוב אחד, ניבלע שם מכוח האינרציה ו - - - אין ספק שזה סיור ראשון ולא אחרון. אנחנו נעשה עוד כמה סיורים, נקיף את כל המגזר, כדי לראות באמת. אף אחד לא ימכור לי מה זה המגזר הזה, אני שנים נסעתי בכביש באר שבע דימונה. אני תושב באר שבע, גר היום ליד רהט. אז אני יודע. תאמינו לי, אני יכול להגיד לכם, בשנת זה וזה ככה צריפים היו בכביש, בנקודת ציון זו וזו וכמה יש היום. אני יודע.

אני יודע, אני מכיר את הבעיות. עם כל הכבוד, אני זה שהולך למרפאה השכונתית ועדיין יושבים לידי אנשי המגזר, ואני זה שבעצמי עושה קניות באושר עד והם איתי בתור ואני חי פה ואף אחד לא ימכור לי מה זה. ודאי שאנחנו יודעים מה הבעיות. אבל הוועדה חייבת לראות ולשמוע את הנתונים מעבר לתמונה הכללית.

אני חושב שמה שראינו כאן, שהמערכות יודעות מה צריך. ועובדה, איפה שיש תשתיות ואיפה שיש כלים, אני רואה שהמגמות והכיוונים הם די טובים, של העצמה ושל דחיפה. אבל השאלה היא איפה שאין. איפה שאין ואלה שלא נמצאים. כשהמנהלת של אשכול הגנים דיברה איתי, אמרתי לה 'עד כמה את יודעת שהם לא פה', כי אני באתי משם, השאלה והצורך שלי זה אם זה טוב למה יש עוד כאלה שלא נכנסים ולא מקבלים את זה.

זו המטרה של הדיון. אני לא מתרגש משום דבר. בגיל שלי הפסקתי להתרגש. אני מציף, אני שומע, אני רואה ואני יודע, כל אחד, סליחה על היומרה, אני מדבר עם 'אני', עם הרבה 'אני', אבל זה ייגמר מיד. כששואלים אותי מה נשמע אני לא אומר ברוך ה', כששואלים אותי מה שלומך אני אומר ברוך ה', מה נשמע, אני אומר תלוי איפה אתה רוצה לשים את האוזן. אני יודע כל אחד, מאיפה המוזיקה שלו באה, אבל המטרה שלי היא באמת כוועדה, וחברי הכנסת כולנו כאן, לשמוע. כן, גם את הטוב, אבל גם מה לא טוב, ובמיוחד מה לא טוב ומה צריך עוד לשפר ולתקן.

מה חסר.

לכן, רבותיי, זו המטרה ואני שמח. עמירה, אני רוצה להודות לך, על הטעימה הזו שעשית לנו ואני מודה לך על העצה שנתת.

בפעם הבאה תתאם איתי גם, תתאם איתי איפה לבקר.

היינו גם במוכר וגם - - -

הוא אחראי על כל המגזר הבדואי.

אני נבחר שלהם, מותר לי, נכון.

למה את עונה? אתה יודע, כתוב במגילת אסתר 'ומרדכי היהודי רצוי לרוב אחיו', למה לא כתבו לכל אחיו? אפילו ראש הממשלה, שהוא ראש הממשלה של כולם, יש הרבה שלא רוצים אותו כראש הממשלה. אני לא דיברתי עליך, אותך כולם רוצים. חוץ מטלב.

לכן אני אומר לכם, רבותיי, אני עובר על נקודות טלגרפית. סוגיית שכר הלימוד באקדמיה, שמענו את הקשיים של התלמידות והחרדה לעתיד, כי הן מצליחות ורוצות להצליח גם באקדמיה. שמענו גם את הסקירה, יש מלגות והוועדה גם שמחה לשמוע שהתנאי היחיד לקבלת מלגה זה היותך בן למגזר הבדואי. אני שמח, עיני לא צרה בכך, אני שמח על כך.

אין ספק שצריך להשקיע מאמץ, משרד החינוך והמועצות המקומיות, אני מיד מגיע אליכם. אם נציין אתכם לשבח או לגנאי זה בסוף. צריך לעשות כל מאמץ כביר, אם כבר יש בית ספר, לחבר אותו לתשתיות. ראינו איך נראה בית ספר עם חשמל ומים ולעומת זאת מי שאין לו. לכן צריך לעשות מאמץ משותף של משרדי הממשלה הנוגעים בדבר לחיבור חשמל, כל התשתיות, כבישים, חשמל, מים. כפי שאמרתי, הוועדה תקיים ישיבה מיוחדת על נושא תשתיות על עם שר החקלאות בוועדה. אנחנו יושבים איתו בוועדה, שייתן לנו סקירה על התכנית שלו.

רק תדע שבלי כביש למשל אין רישיון בית ספר.

אתה יודע מי כתב את הכלל הזה? בן אדם. אני אחד הכופרים בקטע הזה. כשיועצים משפטיים אומרים אין, אז בואו נשנה, כי יש פה מציאות בעייתית שצריך לטפל בה.

- - -

אל תעזור לי. במה שאני טוב אל תעזור לי. נשירה. סוגיית הנשירה. אני אומר לכם, רבותיי, סוגיית הנשירה היא סוגיה עקרונית במגזר הבדואי. צריך לעשות הכול, לשלב ידיים, גם ההנהגה, גם משרד החינוך, גם משרדי הממשלה, בסוגיה. מה שתלוי בתשתיות צריך לפתור, לפרום את הפרמטר הזה, מה שתלוי בצוותים החינוכיים, הם עושים ויעשו עוד. מה שתלוי גם - - -

בנו. נעשה.

בהנהגה. צריך לומר את זה באומץ. אנחנו נעשה, אני אומר לכם דוגרי, כל מה שנעשה, נכון יש בעיה בהסעות, נכון יש בעיה בתנאים, היביל, שעות הנסיעה, הכול - - -

אבל כן, יש מצב חברתי, נכון.

יש מושג בתלמוד, מי שלא למד תורה, יגידו לו 'למה לא למדת תורה?' 'הייתי עני', אומר לו 'הלל מחייב אותך'. הלל הזקן היה עני. אנחנו רואים, אותם תלמידים שהצליחו למרות שהיא נסעה ולמרות שהיא זה, היא מחייבת את כל אלה ש - - - אבל אנחנו צריכים פה את הדחיפה של ההנהגה, של העדה, ההנהגה המקומית, דחיפה, לשים את החינוך כערך מרכזי. אני לא אומר לפגוע במסורת - - -

זה לא עניין של מסורת.

זה גם הנשים.

אני ידעתי שאם אני אומר מסורת מישהו יקפוץ, אבל חכו.

לא, זה גם העניין של הנשים פה. הנשים בחברה הזאת - - -

אני בנקודת התכנסות, חייב לומר את זה. לי אל תמכרי, למה? אני גם במגזר החרדי וכולם מדברים הרבה הרבה על שילוב חרדים. אז בואי תקשיבי, אני אגיד לך כמה תכניות סמויות יש לשילוב החרדים, למשוך אותם מהמסורת? אז אני אומר לכם, אני חייב לומר את זה כיו"ר ועדה, אין לנו שום עניין לפגוע במסורת הנפלאה של החברה הבדואית. אין לנו שום עניין. אם מישהו לוקח את זה לשם, הנה, נתתי את ההבהרה.

זו לא המטרה.

יפה. לכן אני קורא מכאן להנהגה של המגזר הבדואי לשלב ידיים, יחד עם הממסד, יחד עם המועצות האזוריות, לעשות הכול כדי לצמצם את תופעת הנשירה.

קיבלתי. חאלס.

אתה אחראי על המגזר?

רבותיי, אני נוגע בנקודה נוספת. בתי ספר בתוך הקו הכחול. תמיר, עמירה, הממונה על החינוך במגזר הבדואי במשרד החינוך, צריך לעשות הכול, אם צריך נעשה ישיבה נוספת. אם אתם צריכים את העזרה שלי מול המנכ"לית, צריך למצוא דרך, לפחות בעשור, אם יש תקציבים, יש תכנית חומש, אפשר לנתב אותה בעשור הקרוב, כדי להביא את זה. תקבעו, לא יודע, רף מסוים, כשנגיע לרף הזה תעצרו את הקטע של הצימוד, של המצ'ינג. כרגע צריך לעשות את הכול כדי לפטור את המועצות האזוריות האלה עד לשלב מסוים, עד שנגיע לאיזה אחוז מסוים שהוא מתקרב לממוצע, לפחות של החברה הערבית. אבל בואו נעשה משהו. אם נישאר תקועים עם פרמטרים ועם קריטריונים ועם בירוקרטיה לא נצליח להתקדם לשום מקום.

סוגיית ההיסעים. רבותיי, זה לא לסיכום כזה כאן. זו באמת סוגיה אמיתית. הלוואי, אני אומר את החלום הזה, חברת הכנסת מירב בן ארי בוועדה אמרה את זה ואני אומר את זה, כולנו חולמים ליום שמדינת ישראל, כמו שהיא ידעה לחוקק את חוק חינוך חינם וחובה שתדע לעשות בִּילד אִין את סוגיית ההסעות, עם אותם אוטובוסים שמיועדים רק לחינוך, כמו שאנחנו רואים את זה במדינות מסוימות בעולם. הלוואי שנגיע לזה. במקרה של החברה הבדואית, המגזר הבדואי, יש פה את הסוגיה של חוסר בתשתיות, כבישים לא סלולים, שבילים בקושי מסומנים. אין ספק שצריך לפתור את הבעיה. אומר ראש המועצה, ובצדק, אני אומר לכם, ראשי המועצות, גם נווה מדבר, גם אלקסום, רחמים יונה ואיציק תומר, עושים מן הגורן ומן היקב. יש דברים שבשיתוף ובנדיבות של המשרדים רואים את זה, אבל יש דברים שהם לא יכולים להתמודד איתם כנראה, זה כמעט לדרוש מהם לעשות יש מאין. לכן צריך לעשות התאמות למציאות שלהם בשטח.

סוגיית ההיסעים תצטרך התייחסות נפרדת. בחברה הישראלית זה לוקה בחסר, ראינו את זה בדיונים בוועדות, כל שכן כאן. נצטרך לעשות דיון מיוחד לסוגיית ההסעות.

הוועדה שמחה לשמוע את גודל ההשקעה של משרד החינוך, 130 מיליון שקל שמענו, רק בנווה מדבר? או גם באלקסום יחד?

נווה מדבר.

אין ספק, שמענו את הפערים באלקסום. אני מבקש, הוועדה מבקשת לתת משנה תוקף, אין ספק שלא תוכל לבלוע את הפער הזה בשנה אחת ולא בשנתיים ולא בחמש, אבל לתת דחיפה יותר גדולה, כדי להביא את אלקסום למצב, כמה אמרנו שבתי ספר נבנו בתקופה? כ-30?

עברנו את ה-30.

עברתם את ה-30. אין ספק שצריך לתת עוד דחיפה כדי להדביק את הפער הזה במרוצת השנים.

זכאות לבגרות לא התייחסת.

התייחסתי.

לא, במסקנות.

רבותיי, עוד נקודה. יש סוגיה שהיא ייחודית למועצות האזוריות האלה, מאחר שהם גם בתחום אחריותם. יישובים שעדיין לא מוסדרים, לא מוכרים, תקראו לזה איך שאתם רוצים. מרכז השירותים שלהם נבנים שלא בסמיכות למקומות מגורים, יוצא שמשעה שש אחר הצהריים, בערב, כבר אין שמירה. המקומות האלה שוממים ונתונים לפגיעה ולפעמים גם להשחתה. לכן צריך לבדוק באיזה מסגרת, אני לא יודע לומר לך, משרד החינוך או משרד החינוך, אבל צריך לדון בסוגיה הזו.

יעקב - - -

טלב, אם אני העליתי, תאמין לי, לא התנדבתי למצוא בעיות.

יש לך שמירה.

אבל זה לא מדויק.

מה אכפת לך? רוצים לתת לך תיקח.

יש שמירה בלילה, 16 שעות כל לילה.

אבל הוא משלם אותה.

אבל אנחנו מעבירים לו את הכסף.

רבותיי, אמרתי בהתחלה, אני חוזר, אמרתי בתחילת הדיון, ניכרת כאן עשייה רבה של המחוז, במקומות שלפחות ראינו, ראינו עשייה. אני מסייר הרבה במוסדות חינוך, גם לא של המגזר, ואני גאה, נהניתי לפגוש את תלמידות כיתה א', את ילדי הגן, לראות איך הם מחוברים להוויה הבית ספרית, איך יש להם אושר נסוך על פניהם ולא בכזה חרדה, כמי שכפוי. אפשר לראות ילד ש - - - זה הודות לעשייה שנעשית כאן. רואים את היד הנדיבה של משרד החינוך. דווקא בגלל אותה נדיבות, אני לא מדבר רק על העשייה של עמירה ורואים שעמירה באמת מחוברת - - -

ושל הצוות שלי.

אנחנו, הבדואים, לא מתייאשים.

גם אני לא. תמיד אמרו לי, 'יש לך גנים של בדואי'. ראינו שעמירה מחוברת לכל הנתונים, גם בלי טבלאות, מעורבת בעשייה כאן. אין ספק שצריך לשכפל את זה.

לשכפל את עמירה.

לשכפל את ההצלחות האלה גם למקומות שעדיין לא הגענו אליהם, בגלל - - -

לשכפל את התקציבים שלה.

יפה, בגלל הבעיות האובייקטיביות, אבל אין ספק, גם אם היא תיתן תקציבים ואין לך מי שינווט אותם ויפעל ויעשה את זה באגרסיביות, זה לא - - - עמירה, לא אני אומר מה שאומרים עליה אחרים, אנחנו רק מעתיקים מה שאומרים עלייך.

תודה רבה. אני מודה ומתרגשת.

ראשי המועצות, אין לי אלא רק להודות לכם על העשייה. לחברי הכנסת שגילו עניין, זה לא מובן מאליו, זה יום ראשון, חנין הגיעה ממרחקים עם פקקים, ג'בארין.

לא סיכמנו כלום.

אני מאוד מודה לכם, תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:30.