הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 110

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום ראשון, ט"ו בטבת התשע"ו (27 בדצמבר 2015), שעה 9:30

סיור במוסדות חינוך בדימונה

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

מרדכי יוגב

עמירה חיים - מנהלת מחוז דרום, משרד החינוך

עדה נגר - מפקחת על יסודי ממלכתי, משרד החינוך

זאב אלדר - מפקח במחוז דרום, משרד החינוך

בני ביטון - ראש עיריית דימונה

יחיאל צרויה - סגן ראש עיריית דימונה

אילנה אזולאי - מ"מ ראש העיר, ממונה חינוך ורווחה, עיריית דימונה

אריאל ללוש - סגן ראש העיר, ממונה ביטחון ומינהל כללי, עיריית דימונה

משה נחום - ראש מינהל החינוך, עיריית דימונה

קרן סרוסי - מפקחת גני ילדים

תמר אזולאי - מנהלת מחלקת גני הילדים, עיריית דימונה

אלברט לוי - חבר מועצת העיר, יו"ר הבית היהודי, דימונה

שמעון אסולין - יו"ר ועד ההורים

יהודית גידלי

ס.ל., חבר המתרגמים

סיור במוסדות חינוך בדימונה

ברשותכם, אנחנו נעשה סבב. אני נותן סקירה, מי שמנהל, הוא בעל הבית, אנחנו רק נתנו לו את האכסניה, רבותיי. אני רוצה להסביר את כללי הפרוטוקול. שלום, אדוני, סגן ראש העיר מש"ס, לפחות יש לנו אחד. ברשותכם נעשה סבב היכרות ואני אתן סקירה על דימונה ואחרי זה אנחנו נעביר את השרביט ואנחנו נצא לסיור.

(סבב נוכחות)

ברוך הבא לדימונה. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב ראש, קודם אני אגיד לכם איך נולד הרעיון. כמובן אני בדרך כלל בימי שני נמצא בכנסת והייתי באחת הוועדות של הכנסת, היינו על נושא הסייעת השנייה ועל עוד נושאים של החינוך, מרגי אמר לי, 'בני, עיר ראשונה דימונה, אני יורד אליך', באמת חמש דקות תיאום בין הלשכות והצלחנו לתאם פגישה. זו ועדה שנייה שיורדת. אני חייב לציין שכל שבוע יש פה שר, אז השר שלך ביום שלישי, חברי וידידי משה כחלון, כל צמרת משרד האוצר יורדת גם לדימונה.

אני ראש עיר עשירי בדימונה, זו פעם ראשונה שראש עיריית דימונה הוא בן דימונה, נולד בדימונה וגדל בדימונה. ניסיתי פעמיים להיות ראש עיריית דימונה ולא הצלחתי, בפעם השלישית, כשלא רציתי, הצלחתי. חוק מרפי.

אני חושב שדימונה נמצאת באחת מהתקופות היפות ביותר, ואני אומר לא בגלל שהתחלפה ההנהגה, בגלל שבאמת מדינת ישראל והעומד בראשה וכל השרים וחברי הכנסת הבינו שהמדינה לא מסתיימת בין גדרה לבין חדרה. זה לא רק בסיסמאות, בשבוע שעבר היית בעיר הבה"דים וראית את ההתפתחות האדירה. כבן הדרום אתה בכלל מכיר, כשר בממשלת ישראל אתה יודע מה קורה. היום באמת יש התפתחות אדירה.

אנחנו נמצאים כרגע בוועדת החינוך, אנחנו מארחים אותה. אני נבחרתי לפני שנתיים ושלושה דברים אמרתי, תעסוקה, דיור בר השגה ותרבות הפנאי. אבל אי אפשר להתחיל בלי מערכת החינוך הנהדרת והנפלאה שלנו ואני אומר את זה לזכות הגב' עמירה, מנהלת המחוז, משה, שהוא ראש מינהל חינוך והוא היה גם המורה שלי, וממלאת מקום ראש העיר שממונה על החינוך. היית מורה שלי ואני הייתי תלמיד שלך. אני גאה בזה.

היא אומרת לי שאני צעיר מדי מכדי להיות המורה שלך.

תגיד לה, משה, שהיית מורה שלי. אמנם יש לי שיער לבן, אבל אני צעיר מאוד, יחסית.

אני גאה בתלמידיי.

תודה, משה. אצלו, בשכבה שלי, משנה למנכ"ל אוניברסיטת תל אביב, אני לא רוצה להגיד את כל האנשים ש - - -

זה היה מחזור חזק.

זה היה מחזור חזק מאוד בדימונה. לצערי הרב רבים לא נשארו בדימונה. אז אני אומר, אדוני היושב ראש, בדימונה במערכת החינוך, בדימונה שלנו, זו סיירת המטכ"ל שלנו. 50% מתקציב עיריית דימונה הולך למערכת החינוך שלנו. כשאני נכנסתי לעיר דימונה הייתה השקעה בתלמיד פר 5,000, דימונה הגיעה כבר ל-10,000. אנחנו בעשירייה הפותחת שמשקיעים בחינוך במדינת ישראל. בעשור האחרון דימונה זכתה בשני פרסי חינוך. הפרס האחרון, גברתי עמירה יודעת, בשני הפרסים זכו פה, משה נחום. המהפכה של מערכת החינוך, אני כל הזמן אומר, התחיל בשנת 89' בדימונה. ב-89' אני הייתי פה, יחד עם גבי ללוש ז"ל, יחד עם משה נחום, שייבדל לחיים ארוכים, ואלברט אסף.

להגיד לכם נתונים, 17% בגרויות היה בדימונה, אבחנו את כל מערכת החינוך שלנו והשקענו והבנו. היה טיפול שורשי מהשורש ומאז מערכת החינוך בדימונה רק עולה ועולה ועולה ומטפסת. איך אומר משה? אנחנו כבר בתקרת הזכוכית, בשבילי אין תקרת הזכוכית, בחינוך תמיד אפשר לעלות ולעלות. יש לנו חמישה בתי ספר תיכוניים, שלושה בתי הספר שלנו מובילים בממוצעי בגרות, נושקים ל-90%, אפילו יש כאלה שעברו את ה-90%.

יש לנו את כל המידענות בבתי הספר שלנו, רבותיי. אתה נכנסת כרגע, אבל עמירה אמרה, והכנו את עצמנו, ממר"ם, צמרות, הדרים, אני מדבר על הכנה ל-8200, יחידת התקשוב וירידת צה"ל לנגב. אנחנו כבר חמש, שש, שבע שנים מוכנים - - -

נכון. כשהתחילו לדבר התחלנו להתכונן.

התחלנו להתכונן לסיפור הזה ובאמת אצלנו כל תלמיד, מנהלי בתי הספר מלבישים את החליפה לתלמיד. באמת השקעה רצינית ביותר.

יש לנו 11 בתי ספר יסודיים. השנה פתחנו את אזורי הרישום שלנו בבתי הספר, שזה חסר תקדים, רבותיי, שכל ילד יכול - - - כמובן אזורי רישום, כל מנהלת בית ספר יסודי הפכה להיות מנהלת שיווק. יש בתי ספר לספורט, בית ספר לאמנויות, בית ספר לשפות. כל אחת לקחה את הייחודיות שלנו.

יש קרוב ל-65 גני ילדים אצלנו, השנה עשינו מהפכה בגני הילדים שלנו, לומדים אצלנו מוזיקה, תקשורת, בגני הילדים, הפכנו עוד כמה דברים חשובים שלא היו. האסתטיקה בגני הילדים, עד ינואר-פברואר השנה כל גני הילדים שלנו יהיו עם דשא סינתטי, בהשקעה של 3 מיליון שקל. עשינו כרגע שליש מגני הילדים שלנו, אנחנו נבקר באחד מגני הילדים, לפי בקשתכם. החינוך שלנו מתחיל מגיל 3.

יש לנו 1,600 סטודנטים בדימונה, שזה 8.5% מעל הממוצע הארצי. אני מחלק, השנה ושנה שעברה 3 מיליון שקל, מלגות לסטודנטים שלנו. איך אמרתי לרון חולדאי לפני שבועיים? בטח ראיתם את זה, מי שרואה טלוויזיה, נמאס לי לייצא את הילדים שלנו למדינת תל אביב. וזו הבעיה העיקרית ואני אתמקד בהמשך.

אנחנו משקיעים בחינוך לילדים עד גיל 18, אחרי זה הם מסיימים את הצבא ואנחנו נותנים להם מלגות ולצערי הרב, בגלל חוסר תעסוקה הולמת החבר'ה לא חוזרים, לא כולם חוזרים, אבל יש היום חזרה מעל גיל 31, 32, אחרי שהם - - - מה שקרה במדינת תל אביב ובכלל שמחירי הדירות בשמים ומה שעשה באמת - - -

זה לא רק במדינת תל אביב, בכל הארץ, באזור מרכז.

אני מסכים איתך. הערה נכונה, חברת הכנסת מירב, אני מסכים איתך. מה שנעשה היום בנושא הדיור הציבורי ובגלל זה הזמנתי את השר כחלון ואת אביגדור ואת כל צמרת משרד האוצר, גם להגיד להם תודה וגם להראות שיש מהפכה אמיתית, רבותיי, בעיירות הפיתוח. אני כיושב ראש פורום ערי הפיתוח של מדינת ישראל אומר שיש מהפכה בעיירות הפיתוח ולא בסיסמאות, ועם כל הכבוד, נכון שאני איש פוליטי, אבל אני אומר שיש מהפכה אמיתית בקטע הזה.

אני התמקדתי, אמרתי, בשלושה דברים. אחד זה נושא תעסוקה. בעשור האחרון בדימונה לא הוקם מפעל אחד. אני שיניתי את התפיסה בהקמת המפעלים ובאמת בזכות, אני אומר, שולחן עגול של משה כחלון ושל אריה דרעי, וזה המקום גם לשבח ולהגיד, כשהיה שר הכלכלה, וראש הממשלה, מאז המשבר של כימיקלים לישראל הוקם שולחן עגול בראשותו של השר דרעי והשר כחלון, זו פעם ראשונה שראש עיר מכהן בוועדת שרים ומגיע לוועדות בנושא משבר התעסוקה.

ואז קיבלנו החלטה שאנחנו משנים והולכים על מפעלים של 40-50 כדי להניע את הכלכלה, רבותיי, והנעת הכלכלה חשובה לנו מאוד והגענו למפעלים קטנים. הקמנו בשנתיים האלה, או בתחילת ההקמה, כמעט 8 מפעלים, שזה חסר תקדים. אני אגיד רק על קצה המזלג, את מפעל עלבד, מפעל של אמנון ברודי ממשואות יצחק, שהיה צריך לקום, הקמנו את מפעל דלקסן של יצחק תשובה, שמגיע לפה, ובונדי, מפעל תעבורה של עוד 150 עובדים שמגיע אלינו לפה, ברן מילר, מפעל בנושא תעסוקה. אבגול, שהיה בברקן ומגיע אלינו לפה. אמנם דימונה נמצאת כרגע ב-13% אבטלה, אני אמרתי שעד סוף הקדנציה שלי דימונה תרד למספר חד ספרתי. זה בנושא תעסוקה.

הנושא השני זה דיור בר השגה, דימונה עוברת מהפכה קטנה, חשובה. אני אומר קטנה, גדולה, אפילו אנחנו בונים 12,000 יחידות דיור בדימונה. רק לסבר את האוזן, לדימונה יש 12,000 יחידות דיור, בפועל אנחנו כבר בבנייה של 3,000. כמו שאתם רואים את שכונת השחר, זו שכונה שאנחנו שיווקנו אותה, מתוך 3,200 יחידות דיור. זו שכונה ירוקה, שכונה יפהפייה, ששיווקנו כבר 1,200 יחידות דיור. שואלים אותי מי מגיע לדימונה, קודם כל אני אומר, המגיעים זה משפרי הדיור וזוגות צעירים שלנו בדימונה, דבר שני חבר'ה גם מבאר שבע. תתפלאו 300 משפחות עברו מבאר שבע אלינו לדימונה בגלל הטבות המס, רבותיי. אני אתייחס בהמשך לנושא הטבות המס. וגם אנשים שמשקיעים בדימונה. בשנתיים האחרונות מחירי הנדל"ן עלו ב-62% בדימונה.

זו רק שכונת השחר, יש לנו גם שכונת הר נוף. נכנסתם, בכניסה לדימונה רג'ואן בונה 504 יחידות דיור, מפעל כיתן דימונה עוד 1,600 יחידות דיור ועוד כמעט 4,500 השכונות המזרחיות. אני אומר שמחירי הנדל"ן בדימונה. כשאני אמרתי שדירה של 4 חדרים תעלה 650,000-700,000 שקל צחקו עליי. אז הגיע אביגדור והגיע אדון שר האוצר וקיבלו החלטה אמיצה, יפה, יצאו 480 יחידות דיור במחיר למשתכן, שזה במחיר של 640,000 שקל בדימונה. אני חושב שזו מהפכה. ואם תעבור ההחלטה של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, של 90% משכנתא, אז בכלל זו תהיה החלטה אדירה.

הדבר השלישי שקיבלתי החלטה עליו זה תרבות הפנאי בדימונה. אני כרגע אמרתי, יש חינוך טוב, יש תעסוקה שאנחנו משפרים, אנחנו חייבים לתת את תרבות הפנאי שלנו ברמה כמו בתל אביב, ברעננה ובכפר סבא. אנחנו מסיימים כבר את בניית האגם שלנו בעלות של 30 מיליון שקל. זה אגם עם אמפיתיאטרון של 3,000 מקומות, עם מזרקה אלקטרונית כמו בברצלונה. אני בכוונה אומר את זה. עם קיאקים ועם זה, עם דברים שאנחנו הולכים לשנות את פני התרבות. באפריל אנחנו חונכים אותו, אנחנו נשמח מאוד להזמין אתכם, שתהיו אורחי הכבוד שלנו במקום הזה.

ליד זה אנחנו מסיימים לבנות את הקאונטרי קלאב בדימונה. אין קאונטרי קלאב בדימונה, אנשי דימונה הם אנשים שעובדים במפעלים משש בבוקר במשמרות, הקאונטרי יהיה פתוח משש עד עשר בלילה. אני מדבר על השקעה של קרוב ל-25 מיליון שקל, השקעה מאוד מאוד רצינית, כדי לתת גם חיי תרבות.

פה מאחורה אנחנו סיימנו, אני מאמין שאנחנו נחנוך את משטח ההחלקה על הקרח בחווה החקלאית, פתחנו גן חיות שם, שאנחנו עושים בפאתי דימונה, יש רכבת בדימונה, אבל לצערי הרב היא 2.5 קילומטר מחוץ לדימונה, אנחנו מכניסים אותה לפאתי דימונה, אני מאמין בתחילת 2017. אנחנו נאסוף את תושבי באר שבע שייסעו לתל אביב.

בכלל יש מהפכה תחבורתית בדימונה, כביש עוקף דימונה, האוצר גם אישר אותו בעלות של 120 מיליון שקל, עוד שתי כניסות חדשות. כביש דימונה-באר שבע יתקצר בקרוב ל-7-8 קילומטרים ואנחנו ניכנס מכיוון ערוער ומכיוון ממשית לכיוון קמ"ג בכביש 25.

שני פרויקטים רציניים, ובזה אני אסיים, שהם פרויקטי דגל שאני לקחתי אותם. האחד זה נושא הקמת ההיפודרום. אני כרגע דיברתי עם אלי גרונר, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, לפני 10 דקות, כדי להעלות אותו בהחלטת ממשלה. מדובר על 2,500 מקומות עבודה שייתן לדימונה. ופרויקט שאני מוביל אותו זה פרויקט הקמת מכללת הסייבר בדימונה. מי שהיה, ראש הממשלה קיבל החלטה של מכללת הסייבר. אני לא בא להתחבר עם באר שבע, אני חושב שראש עיריית באר שבע עושה עבודה מצוינת, אבל מרכז הסייבר יהיה בבאר שבע ומרכז האקדמיה של 1,000 סטודנטים, איך אתה אומר, משה? זה משהו שיכול לשנות את חיי התרבות, את חיי דימונה בכלל. אז בואו נבנה פה ונעשה ופה ונעשה, אבל כש-1,000 סטודנטים יגיעו אלינו לפה אנחנו נעשה - - -

אני אגיד מילה על מכללת הסייבר, ישבנו עם רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון. היה קשה מאוד. הקמתי בורד, בראשות הבורד עומד האלוף יוחנן לוקר, עומד האלוף שפרן, מנכ"ל קמ"ג ד"ר אודי נצר, אתה עובד קמ"ג לשעבר, אתה יודע, פרופ' איליה מאוניברסיטת - - - אודי אנג'ל. שמתי ואמרתי שאנחנו הולכים להקים. לצערי, לשמחתי, אין תואר ראשון בסייבר בכלל בעולם וגם לא במדינת ישראל ובאתי לגב' כרמי ואמרתי לה 'תקשיבי שנייה, אנחנו לא באים להתחרות עם אוניברסיטת בן גוריון, לא עם סמי שמעון, לא עם ספיר ולא עם מכללת אילת ולא עם שדה בוקר, אני רוצה משהו ייחודי שלנו בדימונה', ואז התקבלה החלטה ואני מאמין שתוך שבוע-שבועיים יהיה שולחן עגול ויהיה גם נייר עבודה והקמת מכללת הסייבר תהיה בדימונה ואנחנו מדברים על מרכז אקדמי ולימודי הסייבר בדימונה. זו ההחלטה שהתקבלה. אני בכוונה לא רוצה לצאת בפרסום. בכל מקום, בכל פורום, מי שהיה בוועידת הגליל האחרונה, ראש הממשלה אומר 'בדימונה תוקם מכללת הסייבר'. אז זה נכון. אנחנו במאמצים, יש לנו כבר שני יזמים, שראש הממשלה הביא אותם והם מוכנים גם לתרום. אני מאמין שאנחנו נביא את זה גם לפתחה של ועדת החינוך, גם של מנהלת המחוז, של שר החינוך כמובן. יש חשיבות אדירה, אנחנו באמת משקיעים הרבה.

ברשותכם, זו הסקירה הקצרה שלי שאני נותן על דימונה. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב ראש, ברוך הבא, אני מעביר אליך את השרביט, אתה בעל הבית, אתה תנהל את הישיבה, אנחנו נצא בסדר היום המסודר לסיורים שלנו, כמו שקבענו בכל מוסדות החינוך. אני חייב להגיד שאנחנו עמדנו לפי מנהלת הוועדה, נתנו לכל הסקטורים, בלי יוצא מן הכלל, חרדים, ציונות דתית, חילונים, ילדים, בתי ספר תיכוניים. אני רוצה שיהיו לך נגיעות וטעימות מכל הסקטורים בדימונה. אצלנו, אני אומר לך, זו השנה הראשונה, תתקן אותי, מר יחיאל צרויה, שאין איפה ואיפה בין הילדים. לפי חוק נהרי, שאני לא מחויב לדבר הזה, אני ביצעתי. התחלתי בשנה שעברה והשנה עשיתי אותה במלואה.

לא, כשלא היית מחויב גם עשית ועכשיו אתה מחויב וגם עשית.

זה הדיוק, אתה צודק. אדוני, אמרתי קצת לש"ס, אני אגיד גם לבית היהודי, עשינו מהפכה בחינוך הדתי הציוני. השקעה של 12 מיליון שקל בבית הספר התיכון שלנו, אפלמן, שזה חסר תקדים. אפשר לבשר לכם, בית ספר בן עטר, בית הספר הוא ממלכתי דתי. בשבוע שעבר היינו אצל חברת העובדים, אני מאמין שבעוד חודשיים אנחנו נניח אבן פינה ונביא גם את השר לבקר. זו גם השקעה של 12 מיליון שקל. בית ספר נועם חיים, עשינו בינוי בקטע השני שלו והשלמנו, זה חינוך, איך זה נקרא, ציוני?

בית ספר תורני.

בית ספר תורני, מתקן אותי. בית ספר אלפסי, הקצבנו שם על השכבה הצעירה, בנינו לשכבה הצעירה. בקיצור, סדר העדיפויות שלי היה השקעה שהייתה הזנחה. אני אומר, סדר עדיפויות של ראש העיר, החלטתי על השקעה בממלכתי דתי וגם בחרדי, רבותיי. גם בחרדי, שלושה גני ילדים, מעונות יום. אני חושב שעשיתי תיקון עיוותים של רבות בשנים. אני אומר השקיעו, אבל לא מספיק. אמרתי, כל ילדינו שווים, אדוני. הבמה שלך, אדוני היושב ראש, בבקשה.

תודה, אדוני ראש העיר, ידידי ראש העיר. היו תקופות שחלקנו ביחד את חלומותינו ואת שאיפותינו. אז הנה, ברוך ה', כל אחד הגיע לאן - - - לי לא היה ספק שבסוף בני יגיע לאן שהגיע. רואים את החריצות ואת האהבה לתפקיד. לי דימונה לא זרה, בוודאי שתמיד אפשר ללמוד. אני מכיר את דימונה. הזכרת, עבדתי בכור בדימונה כ-11 שנים, ככה אני מכיר את האנשים, מכיר את ההוויה. לי זה לא הפתעה, כל מה שקורה בדימונה זה לא הפתעה וזה לא מהיום.

כששכונות רבות בבאר שבע נזנחו והייתה שם היחלשות ודירות ריקות, בדימונה לא יכולת למצוא דירה אחת להשכרה פנויה. אנחנו זוכרים את התקופות שהיו בניינים שלמים, אבל זה תהליך שעובר ואין ספק שההעצמה שעוברת דימונה בשנים האחרונות מתבטאת בכל תחום כמעט.

תרבות הפנאי. אני אומר לכם, אני מכיר אישית ציבור גדול בדימונה שצורך תרבות פנאי ברמה ונאלץ לנסוע לתל אביב. פעם אמרו בהומור, כשהיה מונדיאל והייתה נבחרת מרוקו וכששרו את ההמנון של נבחרת מרוקו חצי מאשדוד עמדה. אם היה המנון בדימונה והיו שרים אותו ציבור לא מבוטל באשדוד היה עומד. אותה תופעה, שיאללה, גומרים פה, יוצאים לפנסיה הולכים לאשדוד. מה שנקרא עיר האבות, הבנים הולכים, האבות נשארים.

אבל דימונה היא חזקה, למרות כל מה שאנחנו עושים ומבינים בתחום של פריפריה. אני אומר דימונה היא למרות, כי יש פה הון אנושי חזק. בניגוד לסטריאוטיפים ומה שהדביקו בדימונה יש הון אנושי איכותי. אני מכיר אותו מקרוב, הואי ודע לצרוך תרבות, הוא יודע ללמוד, שאפתן, אוהב ללמוד. התחככנו איתם. בדימונה, למרות המדינה. עם כל הפרגון שאנחנו אוהבים לפרגן ומה שנעשה בשנים האחרונות, אבל אין מה לעשות, התנהלות של שנים רבות, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, צריך עוד להשקיע ועוד להשקיע.

תארו לכם את דימונה במרכז תשומת הלב של קובעי המדיניות מקום המדינה. אז איך היא הייתה נראית? אנחנו, עם כל הכבוד, אחרי שבעה עשורים מדברים על מכללה. אני אומר לך, מחכות לך שעות של מאבק לא קל. אמרת רבקה כרמי, רבקה כרמי היא מראשי ור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות, היא מובילה קו עם כל ראשי האוניברסיטאות של לצמצם את דריסת הרגל של המכללות, של ההנגשה של השכלה גבוהה, תפיסה אליטיסטית. צריך לעזור לאוניברסיטה, אני לא אומר, אבל זה לא בא על חשבון זה. אני מאלה שאומרים, זה לא בא על חשבון זה.

אדרבא, יש שוק, כמו בכלכלה, התפיסות החברתיות שליוו אותנו, חברי הכנסת, תמיד - - - כל פעם שהבאתי יוזמת חקיקה, רוב התשובות היו, גם כשהייתי בקואליציה, תן לכוחות השוק לומר את דברם, אל תתערב בכוחות השוק. יש צורך, אמרתי לראשי הוות"ת, אמרתי להם, מנכ"ל המל"ג, גדי פרנק, באחת השיחות הקשות שהיו לי איתו, ואנחנו מנהלים מאבק לא קל בקטע של הנגשת ההשכלה הגבוהה, הוא אומר לי 'תשמע, אנחנו הגענו לאיזה רף מיצוי באקדמיה', אמרתי לו 'על מה אתה מדבר? כמה זה רף מיצוי?' אנחנו מגרדים את התקרה מלמטה של ה-50% באקדמיה, אמרתי לו 'כמה? מי קבע ש-50%? מה עם ה-50% הנותרים?' אמרתי לו, 'תגיד לי, זה שאתה היום דורש תואר ראשון כמעט למאבטח בקניון, תנאי סף של תואר ראשון, איזה 50%? סימן שאתה לא נמצא אפילו ברף - - -

אתם מבינים מה קרה לאוניברסיטאות? זה לא שהאוניברסיטאות הידלדלו, בן גוריון כמעט נושק ל-20,000 סטודנטים, מה קרה? אז יהיו עוד ארבע מכללות באזור, מה קרה? בספיר יש מעל 2,000. תראו מה קרה לשדרות והסביבה רק מהסטודנטים, מה קרה לאותם יישובים שבאמת היו צריכים את הדחיפה. תארו לכם את דימונה עם מכללה. כל התעשייה סביב זה.

אני חושב שזה מעבר לא קל, אבל הוא צודק, זה לא בניגוד לבאר שבע. באר שבע רוצה להיות מרכז הסייבר העולמי, הגדרת, הגדרת, אמרת - - -

מרכז אקדמי.

אנחנו נספק, מה קרה? אנחנו נספק. אני חושב שזה חשוב וזה נכון. אתה תמצא אותי פרטנר למאבק הזה.

זו הצהרה שאנחנו נצא היום, אדוני היושב ראש.

יפה. לגבי חינוך, זה לא מהיום. מערכת החינוך בדימונה היא חזקה, היא טובה. אמרתי בעיר הבה"דים בשבוע שעבר, שמתכננים - - - אל תביאו לי ממה שיש בבאר שבע או בנגב פלוס, אני לא צריך, את הפלוס אני יודע לייצר, אנשי הנגב יודעים לייצר פלוס ממה שיש להם, תביאו ממה שאין עדיין בנגב. תביאו.

אני עדיין כמו דון קישוט, אני מקווה שאני אצליח לבקוע את החומה. אני טוען שכמו שיש בצבא סיירת, עמירה חיים שמעה את זה ממני פעם ראשונה, אנשי האקדמיה שמעו את זה, נמאס להם ממני כבר, הם יודעים שאני לא עוזב, אני קודח וקודח וקודח. זה לא מספיק שחשבנו שש שנים קודם, וזה טוב, כי בדיון בעיר הבה"דים מצאנו את משרד החינוך הכי מוכן בקטע של ההיערכות למעבר צה"ל לדרום - - -

ביום שבאו אלינו התחלנו.

אבל, אני אומר לכם, אני מאלה שאומרים 12 שנות לימוד צריך שיהיו, אבל אנחנו מבזבזים אותם על הרבה פחת. יש פה אנשי חינוך, אני לא איש חינוך, יושבים פה אנשי חינוך, עמירה, מר נחום, מנהלי אגפים, כל אחד בתחומו הוא, אני אומר לכם, אפשר לקחת נבחרת מכל שכבה ולהריץ אותה קדימה הכי קרוב לאקדמיה. לגמור י"ג - - -

זה בדיוק מה שרוצים לעשות.

אז אני מתפרץ לדלת פתוחה. ברוך שכיוונתי לדעת גדולים.

זה יעזור לנו בזה.

אני לא אומר, בואו, רבותיי, תשברו כללים, מעכשיו כיתה י' מתחיל כבר - - - לא, אני לא אומר, אבל לפחות אנחנו יכולים לקחת נבחרת כזו בכל עיר?

בטח.

לא יכולים לקחת מקבוצת בתי ספר איזה אשכול, כבר בכיתה י' לבנות איזה נבחרת? אנחנו מכירים את התלמידים שלנו, אחרי שהם גומרים י"ב, אחרי הכשרה מינימלית נותנים להם ביד כלים ששווים מיליארדים, מפקידים בידיהם חיי אדם, מפקידים בידיהם החלטות הרות גורל. לא ייתכן שמערכת החינוך שלנו עדיין שמרנית, אותה מערכת חינוך שאני למדתי בה. אותה מערכת שעות, כולם פוחדים לגעת, לשנות, לקחת מקצועות ולהכניס אותם במשהו אחר, לתת מספר שנים - - - למה 12 שנים במערכת שעות צריך להיות מקצוע מסוים, טראח טראח, אתה שואל אותו בי"ב מה יצא לך מזה? ספק אם הוא עונה לך על שאלה בסיסית. כולנו יודעים זאת. התלמידים של היום זה לא התלמידים של פעם.

למה לבזבז את הזמן הזה? אנחנו לא מכינים את הילדים שלנו לאקדמיה, הם גומרים תיכון, גומרים צבא, מתחילים תיעוש של כל הבחינות והקורסים כדי להביא אותם לאקדמיה. אני חושב דווקא מפה, ממקומות כאלה כמו דימונה אפשר שתצא הבקשה והקריאה, אם אתם תדרשו זאת מלמטה.

רבותיי, אני אומר לכם בווידוי אישי, אנחנו חברה עם תגיות ותוויות, כדי לנהל דיון אני קודם כל צריך לומר, רבותיי, אני פרי יוצר של מערכת החינוך הממלכתית, אני לא באתי מתלמודי תורה. קודם כל כדי לעשות - - -

בגלל זה הצלחת.

לא יודע.

כשבאים מעולם של גם וגם אדם מביא יותר.

אל"ף, אני מפרגן על גאוות היחידה - - -

ברוך הבא, אדוני יושב ראש הוועד העירוני.

אני מפרגן לך, גאוות יחידה זה דבר טוב, אבל אני אומר לך שאני מרגיש שאני סיפור החמצה. אף אחד לא דחף אותי, אף אחד לא נתן לי, ידעו את הפוטנציאל שלי, ידעו את היכולות שלי, אבל אף אחד לא דחף אותי קדימה ואני הייתי צריך דחיפה קדימה. אני מאלה שהייתי צריך, כמו במסע אלונקות, מישהו שידחף אותו מאחורה ולא קיבלתי את זה. נכון, יש מודעות היום, מדברים על זה הרבה ואני נפגש עם מנהלות בתי ספר אצלנו, איך אמרת? תופרים חליפה לכל תלמיד. אבל בפרקטיקה אני מכיר את זה, הרבה תלמידים הם שקופים, הרבה תלמידים עם יכולות אדירות אנחנו לא - - -

בכלכלה, אם היה לנו עסק, פטנט שיש בו פוטנציאל, היינו לוקחים, משקיעים בו, מעצימים, יוצרים סטרט אפים. בואו נסתכל על התלמידים האלה כמו סטרט אפים. אני אומר לכם, אל תיבהלו, לא עם השותפים לקריאה שלנו. לשמחתי, עשיתי דיון, מוטי, ומירב יודעת, עם מנהלי מחלקות חינוך בעירייה, או אגפים, או איך שקוראים לזה, באו לישיבה הזו עשרה. ואמרתי את המשנה שלי, אמרתי להם, 'רבותיי, אם דיברתי שטויות תעצרו אותי, אני לא איש חינוך, אני אומר לכם מה שיושב לי', ואני אומר לכם, אחר כך כחוט השני זה עובר ביניהם, מסכימים מסכימים מסכימים.

אפשר. צריך להעז ולומר ואני אומר לך, בני, זה יכול לצאת מפה, לכם יש את הכוחות. אנחנו נתפסים, 'אתם תפיסת עולם חברתית, ש"סניק, אז מיד אתה רוצה להוריד רמה'. בדיונים אני אומר, רבותיי, לא רוצה להוריד את הרמה של האקדמיה, אני טוען שהרמה האקדמית היום נמוכה, צריך להרים את הרמה האקדמית, אבל לא בכניסה, אל תחסמו בכניסה, תנו לי ביציאה. תנו הזדמנות לכולם.

המכללות בארצות הברית - - -

תנו להיכנס. אומרים לי 'שמע, זה יהרוס את - - - ', זה לא יהרוס את האוניברסיטאות, אל תספרו לי סיפורים. אל תיצרו מבחן באנגלית ואחר כך בילט-אין באותה שנייה קורסים מיוחדים למבחן הזה. ואנחנו יודעים מי עושה את המבחן הזה.

מיצ"בים.

כל מיני שיטות. רבותיי, אם רוצים, אנחנו בעצמנו תוקעים ב - - - למה? כי אין זמן לאף אחד להתעסק. מערכת החינוך, עוד תיקון, מערכת החינוך, עוד טלאי, השקעה רבה, המדינה משקיעה בחינוך הון עתק, וטוב שכך והלוואי שאפשר יותר, תארו לכם שלא היו לנו אתגרים ביטחוניים, נסיט רק 10% מתקציב הביטחון אפילו, מה היה קורה פה במדינה הזו.

דימונה היא כר, לא בגלל שאני יושב פה, אני מכיר את זה, אני מאמין, דימונה היא כר נוח, מצע נוח לפתח את הגישות האלה. בני, זה התפקיד שלך כמנהיג, כאיש ציבור. אני אומר לך, אם אתה מביא בשורה כזו, אתה מתחיל לעבוד היום ואתה מביא בשורה שבית ספר, נבחרת אקדמית, על תיכונית.

אני אתן לך.

זה האני מאמין שלי. אנחנו נסתובב ונסתכל ונראה. דווקא בגלל היוזמות, מה שהכנתם, כל המקצועות האלה המיוחדים, לייצר לצה"ל, זה נותן תקווה, נותן אפשרות. צה"ל מוכן לקבל אותם אקדמאים. ממה אני מעתיק את זה? רבותיי, זו לא המצאה שלא נבחנה, כשהרגנו את החינוך הטכנולוגי במדינת ישראל, כשחיסלנו אותו, התבשרנו על גלי העלייה, צה"ל התחיל להרגיש את המצוקות שלו, צה"ל הפסיק לקבל מענים. אולי המשק קיבל את המענה שלו - - -

לא קיבלנו, חסר.

המשק קיבל מענה, קיבל ברכה, גלי העלייה דחפו כוחות טכנולוגיים למשק והכלכלה צמחה, צה"ל לא קיבל. צה"ל יצר מסלולים משלו, בתי הספר הטכנולוגיים מתו, המקצועיים, אנחנו נשלב, שב בכיתה, לא נסלק אותך, לא נפריש אותך, שב, תחמם את הכיסא, תגמור 12 שנות לימוד, העיקר אחוז הנשירה יירד. לא נסלק אותך, תקלל את המורה, תרביץ, הכול, תישאר.

שלא תהיה נשירה.

אני לא מלין, אני רק אומר עובדות. צה"ל ייצר מסלולים של י"ג-י"ד לצורך שלו והצליח. אין שום סיבה, אנחנו יודעים, תלמידים טובים יכולים כבר בתחילת כיתה י"א ללמוד במסלול אקדמי. עובדה, אתה יודע מה? יש לנו עכשיו 40 בוגרים, יקבלו את הכומתה, כנפי טיס, את הקסקט, הם גורמים תואר ראשון שלוש שנים, קורס טיס פלוס תואר ראשון. מישהו יחשוד בהם שהתואר הראשון שלהם פחות מאלה שסיימו? אותו דבר. זה אותן אוניברסיטאות, אותם מרצים. זה אפשרי, זה גיל שאפשר להוציא והתלמידים רוצים. תקשיבו, כולנו הורים, התינוק, איך שהוא בא הוא כבר קורא את החולשות של ההורים שלו, והתלמידים מזהים גם את מערכת החינוך, הם יודעים מה חשוב, מה לא חשוב, מה אפשר לזרוק, מה אפשר - - -

רבותיי, זה על רגל אחת. זו תחילת הישיבה, אנחנו נעשה סיור במוסדות, בהתכנסות עוד פעם נסכם את הדברים. תרצה עשר דקות להתייחסויות?

בבקשה.

קודם כל, אדוני היושב ראש, מה זה דברי טעם, אתה בדיוק יושב על המחשבות שלנו, של העיר הזאת, על הקדמה שלה, על המחשבות היצירתיות. אנחנו לא קופאים על השמרים, יש לנו פה מנהלת מחוז שאנחנו עובדים איתה בתיאום מלא מלא מלא. רק לפני שבוע ישבנו ודיברנו על כך שאנחנו רוצים להוריד את סף הבגרויות לגיל 17, למה זה צריך להיות עד גיל 18? ולתת לילדים האלה לעשות סטרט אפים, ללכת לאקדמיה.

דימונה היא מעצבה ברובוטיקה, קרוב ל-600 ילדים לומדים רובוטיקה, מגיעים לכנסים בינלאומיים, מביאים הישגים פנטסטיים. המכללה הזאת של הסייבר לא נולדה סתם, כי אנחנו מאמינים שמכללת סייבר יכולה לעשות מהפכה אמיתית בעיר. לא עוד מפעל קטן ולא עוד גינה ולא עוד בריכת שחייה, זה בדיוק הדבר שאנחנו רוצים לעשות.

אנחנו בהרבה אמונה, ואמר את זה ראש העיר יפה, התחלנו ב-89' עם 17% בגרות, אני רק אומר לך דבר אחד, אני מסכים איתך רק בדבר אחד, בנושא הטכנולוגי, אני לא רוצה טכנולוגיה בעיר שלי, אני רוצה טכנולוגיה מתקדמת, היי טקית. לא רוצה מסגרים, לא - - - דימונה סבלה מזה הרבה מאוד שנים, שתדע, 17% עושים בגרות, אני אגיד לך למה? בגלל שהם מסמ"מ ומסמ"ר. אתה יודע מי הוריד את המסמ"מ והמסמ"ר? זה אנחנו, דימונה. אנחנו עקרנו את זה. לקחנו את המחרטות האלה ומכרנו אותן כברזל. אנחנו אומרים שאנחנו לא רוצים להיות חוטבי העצים ושואבי המים, לא יהיה דבר כזה.

נכון, לא קשור. זה היה הכרח שלא יגונה. החיסול של המערכת היא הכרח שלא יגונה, אבל זו עובדה, צריך לציין אותה.

אתה יודע מה זה? 80% מהילדים הלכו לשום דבר הזה, שעשו קוביית ברזל במשך שנה שלמה. אנחנו במו ידינו הוצאנו את זה.

חודש וחצי לקח לי לייצר מלחציים כאלה.

את זה אנחנו הורדנו. אתה יודע, מר מרגי, למה אנחנו מגיעים היום? בתי ספר מגיעים ל-90% בגרות עם 10 יחידות פיזיקה. אתה תשמע אותם היום, במגמות רפואה, במגמות ממר"מ, מגמות ההיי טק הכי גבוה שיש לנו היום במדינת ישראל. זה דימונה.

אתה צודק כשאמרת ואתה אומר נכון, דימונה היא עיר חזקה מאוד בחינוך וצריכה לחשוב מחוץ לקופסה. ומה שאתה אמרת, זה מה שאנחנו רוצים לעשות, נבנית עכשיו תכנית מסודרת עם נייר עמדה מסודר שיוגש למשרד החינוך ואנחנו נעשה את זה, כי אנחנו מאמינים בזה.

נשלב ידיים ונביא את זה. ואם דימונה החלוץ, אז - - -

ואני רוצה להגיד לכם שוב, משרד החינוך הוא הכי שותף, הוא הכי יצירתי ב - - -

זו לא חוכמה, קיבלתם את עמירה חיים בדרום.

אילנה, בבקשה, אחרי זה יושב ראש ועד ההורים ועמירה ונצא לסיור.

שלום לכולם. אני מקדמת בברכה את כל ועדת החינוך בראשותך, מי שנמצא כאן, יעקב מרגי. אני ממש התרגשתי לשמוע אותך, ממש. כמובן עמירה חיים, מנהלת המחוז, שקשובה ושותפה כמעט לכל מה שקורה כאן בעיר דימונה, משה נחום, ראש המינהל, שמוביל הרבה מאוד שנים ביד רמה את מערכת החינוך שזכתה לפרסי חינוך בשותפות עם הרבה מאוד גורמים. יושבת כאן תמי אזולאי, שהיא מנהלת מחלקת הגנים שלנו, המפקחות, יושב ראש ועד ההורים שמעון אסולין וחברי כאן, אריה ללוש, וחבר מועצת העיר אלברט לוי.

אני ממש התרגשתי ואני אגיד בתמצית מה המסר שאני לוקחת ממך. אתה בעצם אמרת, בכל מיני ואריאציות, את שוויון ההזדמנויות לכל ילד, שזה הדבר המשמעותי ביותר מבחינתי שאני מאמינה בכל לבי. אני מסכימה איתך לגמרי שבחינה פסיכומטרית היא לא הדבר היחיד שיכול להוכיח אם ילד יגיע הכי רחוק שאפשר. אני יכולה לדבר מהניסיון האישי שלי, שהגעתי ועשיתי הרבה מאוד דברים והגעתי לדוקטורט ולמה שאני רוצה ולא היה לי 700 בפסיכומטרי, ממש לא.

אני אומרת שכל ההקשבה מהמקום של באמת לתת את ה - - - אני אומרת נכון, בדימונה יש ציוני בגרות מאוד גבוהים ואני עדיין חושבת שיש מקום, לא כל ילד זה ציוני בגרות וצריך לתת מקום לאלטרנטיבות נוספות. אני מאוד מאמינה בזה. כשמדברים על המגמות המקצועיות זו תמיד איזו סקאלה כזאת שאו בגרויות או הקצה השני, ואני אומרת שיש מקום מכבד מאוד גם לתחום המקצועי. גם אם תהיה מכללה אחת, גם מכללת הסייבר היום שמדברים עליה או המסרים החדשים שנכנסים לגבי המכללה שתקום בדימונה, גם שם יכול להיות מקום לא רק לבגרויות אלא עוד דברים נוספים ומשמעותיים שיאפשרו להרבה מאוד ילדים אחרים עם כישרונות אחרים להצליח ולהגיע הכי רחוק שאפשר.

אני חושבת שמה שמיוחד בעיר הזאת, שגם אנחנו בתוכנו, יש לנו הרבה מאוד מחשבות, גם על הגדרה מחודשת של תחומים אחרים, ואני מדברת על צרכים נוספים שעולים ובולטים מתוך בתי הספר כדי לתת מענה באמת לכל ילד לממש את עצמו. אני מאוד מאמינה בזה, ככל שתהיה הקשבה לעניין הזה אנחנו נאפשר להרבה מאוד ילדים אחרים, שאולי לא נמצאים במעגל הזה של להגיע לאקדמיה, למימוש עצמי, לרכישת מקצוע, להגיע הכי רחוק שאפשר.

אני רוצה באמת להודות לכל הנוכחים, אנחנו ממש גאים שהגעתם לכאן לעיר שלנו ואתם תסיירו במערכת החינוך המפוארת שלנו.

שתי מילים. אילנה, גברתי וחברתי, ממלאת מקום, אדוני היושב ראש, חברי משה, מכובדים. אילנה דיברת על שוויון הזדמנויות, אתה דיברת על תנאי סף לאוניברסיטה, אז ראש העיר יגיד לך שאני טסתי לאוניברסיטת ליברפול באנגליה כדי ללמוד את לימודי המשפטים בשנת 92' כי לי לא היה 700 בפסיכומטרי. אז שם יכולתי כן לסיים וכאן לא? אז זה לגבי שוויון ההזדמנויות. האם יש מספיק מכללות ללימודי משפט וכאלה, אבל שוב - - -

פעם זה היה 700.

700 פלוס, זה גם הגיע ל-720. אבל יש נקודה אחת שאולי עליה לא דיברנו ואני חושב שצריך לשים את הדגש על נושא הערכים בבתי הספר. נקודה שלא עלתה כאן בפורום הזה. אני כרגע לא מדבר על דימונה כי דימונה באמת מכוונת גבוה לנושא הערכים, אבל אם אנחנו מסתכלים לטווח כלל ארצי, אז כן, הציונים לא באים על חשבון הערכים. ההישגיות לא תבוא על חשבון הערכים, כי הערכים זה אולי ה-א'-ב', זה אולי ארגז הכלים לחיים. כשתלמיד מסיים בית ספר, אז הוא יסיים בוואריאציה כזו או אחרת את לימודיו, יש את הקדם אקדמי וכו', אבל שוב, אנחנו רוצים גם להוריד את גל האלימות בבתי הספר - - -

בחברה הישראלית.

ולכוון למקום אחר בחברה הישראלית, לערכים. זו נקודה שבאמת צריך לשים עליה את הדגש. תודה לכם על ההקשבה.

דימונה היא עיר חינוך. אין הרבה ערים שאפשר לומר עיר חינוך. נושמים כאן חינוך, קמים בבוקר ונושמים חינוך, הולכים לישון בלילה ונושמים חינוך. זה החינוך הפורמלי, זה החינוך הבלתי פורמלי וזה הסתכלות על האוכלוסייה הבוגרת, לא רק של תלמידים, זה לא לראות את התלמידים רק מגיל 3 עד גיל 18. זה לראות את הילדים מלידה ועד כל גיל שהוא, כלומר גם ההשכלה של המבוגרים, גם ראיית האנשים, איך אני נותן להם איזה שהוא מענה ללמידה בגיל מבוגר יותר. יש כאן ראייה של 24/7/360 שהיא מאוד מרגשת בעיר הזו.

זאת עיר חינוך. לא סתם היא הומלצה לפרס חינוך ארצי פעמיים. בפעם הראשונה שרק לימור לבנת יצאה לדרך עם פרסי חינוך, היא זו שיזמה את העניין הזה של פרסי חינוך, אגב היא יזמה באמת הרבה דברים, לזכותה ייאמר, כבודו של אדם, והם זכו בפעם הראשונה שיצאו בכלל לעניין הזה. ועכשיו, לפני שנה, שוב. לא סתם, כי הם לא שוקטים על השמרים, הכול כאן קורה ומרגש ומתקדם מאוד מאוד חזק.

הראייה של לחפש דרך, הנושא של האקדמיה, תלמידים כאן לומדים בימי שישי ברשות להשכלה גבוהה שאנחנו הקמנו, 1,000 תלמידים מגיעים כל יום שישי לאוניברסיטת בן גוריון ליום למידה, לפתוח להם עולם וגם קרדיטציה זה נותן להם. מי שמגיע לשם זה לא אותם ילדים בעלי אמצעים כלכליים, אנחנו מקפידים על כך, זה במימון מלא כמעט של משרד החינוך, בשיתוף של עוד כמה גורמים פה ושם, אבל בעיקר במשרד גייסנו לזה כסף. אקדמיה בתיכון, יש ילדים היום שניגשים לבגרות למקצועות אקדמיים, עושים קורס באקדמיה והקורס נחשב להם גם לבחינת בגרות, שלא יעשו כפול.

קורים כאן דברים מאוד מרגשים, אתם תראו את זה במהלך היום. אני רק רוצה לברך אתכם שהגעתם לכאן ושיהיה לנו יום פורה.

יושב ראש ועד ההורים, שמעון אסולין.

בוקר טוב לך, אדוני, בוקר טוב לכל המכובדים, כל אחד ושמו ומעלות. קודם כל אני רוצה לציין שאתה האוזן הקשבת שלנו, של הנהגת פורום ההורים הארצית. אני יודע, גם מישיבות שהיינו, גם מהחבר'ה שאתה מקדם את הנושאים שבאמת ברומה של מערכת החינוך והתלמידים, אני יודע שאתה אוזן קשבת, ער לבעיות ומצוקות התלמידים וההורים יחד ואני מאמין שהוועדה בראשותך תמשיך לקדם ולפשר בין כל הגורמים כדי שתהיה לנו מערכת טובה יותר.

בדימונה, אתה בטח תתרשם היום, אני חושב שיש לנו מערכת לתפארת, מערכת שבה כל הגורמים, בראשותו של בני ראש העיר, אילנה, משה נחום, ראש המינהל וביחד עם עמירה, כל הגורמים וההורים ביחד, יצרו דפוס עבודה באמת יכולים להתקנא בו בהרבה מקומות בארץ. אני חושב ששיתוף הפעולה, שאנחנו ביחד נמצאים, מקדמים את הנושאים ורואים עין בעין, בסך הכול זה לטובת המערכת, התלמידים.

זה שאיחרתי, אני קודם כל מתנצל שאיחרתי, אבל קיבלתי אס.או.אס בדקה ה-90 והגעתי לפה כי הנושא מאוד מאוד חשוב ואני נמצא פה כדי לכבד את כל הנוכחים. אני רוצה להגיד לכם שיש לנו פה מערכת, אני תוצר, משה דיבר על 89', אני סיימתי ב-87' אני תוצר מסמ"ר, חינוך טכנולוגי של המחרטות וכל זה, וחבל מאוד שלא התחילו בעיר דימונה לעשות את הדברים האלה קצת לפני. איך אני אומר תמיד לאנשים? אם היה לי את השכל שיש לי היום כשהייתי תלמיד הייתי מסיים דוקטור. אני אומר, חבל מאוד שלא הייתה הכוונה, אבל אני מאמין שהמערכת - - -

לא נעים לי להגיד לך, אבל אני למדתי משפטים תואר ראשון ותואר שני מינהל עסקים, והחברים שלי בשכונה בנתניה שעושים הכי הרבה כסף זה כל אלה שלמדו את המקצועות האחרים. אז אנחנו ממהרים להגיד בגרות בגרות, אבל - - -

יש לך תחושה של מימוש עצמי, זה העיקר.

נראה לי שהם מרגישים יותר, דרך אגב.

הישיבה עוד תימשך בסיכום.

רק תנו לו לסיים.

אני איתך במה שאמרת, יותר מדי מאדירים את הבגרויות.

ההורים והתלמידים מקדמים אותך ואת הוועדה בראשותך ואת כל החברים פה בברכת ברוך הבא.

תודה רבה.

כשאמרתי נושם חינוך זה ראש עיר נושם חינוך, שאי אפשר בכלל - - -

הוא נושם הכול.

הוא משגע את כולם.

גם בכנסת.

וגם בכנסת, מירב אמרה.

(סיור בבי"ס שלהבת הדרום)

- - - לפני שנה. מה שהיה לפני קצת אולי הרב חזי יספר, אבל מהיום שאני הגעתי אני יכולה לומר שיותר מהכפלנו את מספר התלמידים ברוך ה'. היעד שלנו הוא באמת לתת מענה למשפחות שהתחזקו וחזרו בתשובה ומקיימים תורה ומצוות ואין להם מקום מתאים כאן בעיר או בסביבה. מגיעים אלינו מירוחם, מערד וכמובן מדימונה, גם מצפה רמון עכשיו הצטרפו, ואנחנו משתדלים לתת את המרב והמיטב באמת לחינוך לערכים ומידות טובות.

מה שאתם רואים כאן זה תערוכה של איזה תכנית שהכנו לכל השנה שנקראת שני קולות. אנחנו מדברים באמת על הכוחות השונים באדם שמושכים אותו לטוב ולרע ובידי האדם כוח הבחירה לבחור בטוב כמובן. אולי אורית קצת תסביר לכם יותר.

אנחנו עשינו את התכנית, תכנית שמתפרשת על פני כל השנה. מה שיש לנו פה בתערוכות זה סיפורים שכל כיתה כיוונה. סיפור, למדו אותו וביחד עם המורה חשבו איך ליצור אותו, כדי שיהיה שיתוף פעולה בין כל הבנות ואלה התוצרים.

אורית היא הסגנית שלנו, היא באמת יד ימיני בכל דבר. ברוך ה'.

תפגשו אולי תלמידים קצת.

(המשך סיור בבי"ס בן עטר)

- - - מנהלת מחוז דרום במשרד החינוך, הגב' עמירה חיים, מפקח בית הספר מר זאב אלדר, ראש העיר מר בני ביטון, ממלאת מקום ראש העיר הגב' אילנה אזולאי, ממונה על תיק החינוך והרווחה, ראש מינהל החינוך והרווחה מר משה נחום, יושב ראש ועד ההורים, מר קובי פינטו, מורים ותלמידים יקרים. בית ספר בן עטר שהוקם בשנות ה-50 מונה כיום 270 תלמידים הלומדים ב-12 כיתות אם יחד עם ילדי השילוב. בית הספר שמח לקבל אליו כל מי שמאמין בחינוך לאהבת הדעת, אהבת הבורא ומחנך לעבודת ה' מתוך שמחה. אני מנהלת את בית הספר זו השנה השנייה, לפניי ניהלה את בית הספר הגב' שושנה לדאני כ-40 שנה.

תפיסתנו החינוכית נשענת על הגישה ההוליסטית. תפקידנו כמחנכים הוא ליצור לילדים חוויה חינוכית שלמה המתייחסת לכל חלקי נפשם. אנו חותרים למזג את ההיבטים הלימודיים, הקוגניטיביים, הערכיים, החברתיים, הרגשיים והרוחניים. גישה זו ממומשת אצלנו דרך מודל פדגוגי ייחודי לחינוך בדרך הדעת והניגון כל מורי בית הספר שותפים בפיתוח מודל פדגוגי ייחודי של חיזוק הלמידה בדרך דעת וניגון ומשתלמים כל העת בפיתוח הייחודיות.

הדעת מתחברת להעמקה עיונית תוך שימת דגש למציאת הרלוונטיות לעולמו של הילד והניגון מבטא את ההעמקה הרגשית שניתנות לכל תלמיד ותלמיד, תוך זיהוי ומיפוי צרכיו וחוזקותיו. את המעטפת המשלבת בין השניים אנחנו מעניקים בעזרת מגוון תכניות המותאמות לצרכיו של התלמיד, בבחינת לכל תלמיד ניגון מיוחד משלו, כגון תכנית - - - תכנית עיצוב התנהגות, תכנית שער שוויון, תכנת העצמה במוזיקה, תכנית החברותות ועוד. מטרתן לקדם את התלמידים ולחבר אותם לערוצי הלמידה השונים. התכניות ניתנות על ידי המורים שאותרו לכך ובהתאמה לחוזקותיהם.

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לגב' עמירה חיים, למפקח מר זאב אלדר, לראש מינהל החינוך מר משה נחום, על התמיכה שבעזרתה ובעידודה תכניות אלה יוצאות מהכוח אל הפועל. אתייחס לשתי תכניות קצה, התכנית עוצמה לכול הנותנת מענה לתלמידים מאותגרי קריאה וניתנת בקבוצות פרטניות. מטרתה לחזק את ביטחונם עצמי של תלמידים ולהעצים אותם באמצעות הקריאה. ותכנית אמירים, הניתנת לתלמידי המצוינות. ראוי לציין שבשנה שעברה זכינו בתחרות הבוגרים ברובוטיקה, בה השתתפנו לראשונה, שהיא חלק מתכנית המצוינות ומקדמת את למידת החקר, רכישת המיומנויות הנדרשות למאה -21, מעודדת חשיבה יצירתית, כושר המצאה ועבודה שיתופית.

בשנים האחרונות התקשוב הפך לחלק אורגני בהתנהלות בית הספר ובלמידה. השנה זכינו, בעידודה ובתמיכתה של העירייה, בקבלת טאבלטים לכל תלמידי כיתה ד', בעזרתם ירכשו את מיומנויות הטיפול במידע דיגיטלי ואוריינות מידעית. המורים שותפים ללמידה לשם הטמעת התכניות ואנחנו מודים על שיתוף הפעולה הפורה בינינו לבין העירייה והעומד בראשה, מר בני ביטון, הגב' אילנה אזולאי ומר משה נחום, המקדמים כל העת את בית הספר.

תלמידי בית הספר לומדים נגינה, שירה ופיוט. בימי שישי מתקיימת קבלת שבת בבית כנסת בן עטר בליווי שירה, ניגון, פיוט וריקוד, המעשיר את ההווי היהודי.

לסיום. חשוב לנו לקדם תרבות של למידה מתוך סקרנות ואהבת הדעת ולחבר זאת למגוון ערוצי הלמידה. תודה רבה לכם.

תלמידי כיתות ה'-ו', הבוגרים שלנו כאן, ומרכזי המקצועות והתכניות נמצאים כאן כדי לענות לשאלותיכם ולמעשה לפתח את הנקודות שאני התייחסתי אליהן מאוד בקצרה. בבקשה.

אנחנו ציפינו שהתלמידים ישאלו אותנו.

אז אני רוצה להציג בפניכם מרכזי פרויקטים שתלמידים יפתחו ויספרו גם מעולמם, איך הם חווים את הפרויקטים האלה. אני רוצה להציג בתחילה את רב בית הספר, הרב חזי פנטאו.

שלום, שמי חזי, אני רב בית הספר זו השנה השביעית. אני פה בבית הספר בדימונה כבר הרבה שנים, מאוד נהנה מהעבודה בבית הספר, מאתגרת מאוד, מאוד מדברת אל הלב, אל הדעת, אל הניגון. אלו הם שני התחומים שאנחנו מתמקדים בהם בבית הספר. תחום הדעת זה תחום שיותר קשור אליי, תחום הניגון מנסה לשלב את זה בתוך העבודה הבית ספרית, לעתים מצליח.

בדרך כלל מצליח.

בדרך כלל מצליח, טוב. אני רוצה להציג בפניכם כמה פרויקטים שאנחנו עושים שהם מדברים אל תחום הדעת והניגון. דבר ראשון זו קבלת שבת, זה פרויקט שרויטל המנהלת הכניסה אותו לפני שנתיים. אנחנו זוכרים קבלת שבת מהגן, אבל קבלת שבת בבית הספר זה חידוש שהכנסנו פה בבית הספר שלנו. הילדים פעם בחודש הולכים לבית הכנסת וחווים קבלת שבת מתוך פרשת השבוע ופיוט שמתלווה אל קבלת השבת הזו. כך הם מגיעים הביתה לשולחן השבת כשהם יודעים להגיד נושא בפרשת השבוע והם יודעים לשיר גם שיר שבת בשולחן השבת. הדבר הזה מאוד מקרב אותם לערכים של המסורת, של המורשת שלנו, הדעת היהודית, הניגון היהודי, כל הדברים האלה, המעטפת הזאת היא מאוד מאוד חשובה לנו בבית הספר להקנות ילדים.

פרויקט שני שאנחנו עורכים, שאני חושב שהוא די ייחודי לבית הספר, זה פרויקט החברותות. ילדים בוגרים לומדים עם ילדים צעירים וכך הם משתלבים עם ילדי השכבה הצעירה וקונים דעת ומנחילים אותה גם לילדים הקטנים ומדברים איתם גם הרבה על הפן הרגשי. אנחנו מאוד מאוד מקפידים שהילדים יפנו לפן הרגשי אצל הילדים הצעירים.

אני רוצה שהילדים, לשמוע את זה ממני זו לא חוכמה, כי אני אולי אינטרסנט קצת, אבל בואו נשמע את זה אולי מהילדים. בבקשה, שירה.

שלום. שמי שירה וקנין, אני כיתה ה'2, ורציתי לשתף אתכם היום בעלון בית הספר. כל יום שישי אנחנו מקבלים עלון ובו דבר המנהלת, מה קרה השבוע, מה עשינו, וגם חבורה שהיא נותנת בעיות ואנחנו צריכים לפתור אותן. תלמידים נותנים תשובה לחידה ויש הגרלה וזוכים בפרסים. דוגמה, בשבוע הבא הנושא יהיה על פרשת שמות ושם מסופר שפרעה גזר גזרה של לזרוק את הילדים הנולדים הבנים ליאור. הגזרה השנייה הייתה שעמרם ויוכבד, הם נפרדו ואז בתו של עמרם, מרים, באה ואמרה לו שהגזרה שלו יותר קשה, כי פרעה גזר רק על הבנים והוא גזר גם על הבנים וגם על הבנות. אחר כך הם חזרו ובזכות זה נולד משה.

זה קשור לדעת כי אנחנו לומדים מהעלון הזה וחווים חוויות והניגון זה הרגש שאנחנו מרגישים כשאנחנו קוראים את הדברים האלה.

שלום, קוראים לי איתמר ואני לומד בכיתה ה'2. אני אדבר היום על קבלת שבת. בכל חודש ביום שישי אנחנו הולכים לבית הכנסת ושם אנחנו לומדים פיוטים, הרב נותן לנו דברי תורה ולפעמים גם הילדים נותנים דברי תורה וזה נותן אווירה יותר כיפית וגם זה יותר מאחד אותנו. בשולחן שבת ביום שבת, כשאנחנו אוכלים, אז אפשר גם לשיר את הפיוט שאנחנו לומדים.

ברשותכם, כדי שזה לא יהיה כבד, נשחרר, קצת ונטילציה. אני שומע ואחד הדברים שעולים בוועדה אצלנו שוב ושוב, שיטת ההוראה, שיטת הלימוד. אני לא מחזיק מזה שהיום, לא יודע איך זה עבד או לא עבד, זה עבד למרות הכול, כשמורה עומד כל שעת השיעור ומשחרר ומדבר ומדבר ומדבר. אנחנו רואים פה את החוויה, ביחד, תלמיד הוא גם יוצר, יוצרים את העלון, לימוד בשיטת החברותות. אנחנו מדברים במשרד החינוך וצריך להמליץ לבקר. לימוד עצמי של התלמידים, יש לו כוח לא פחות מהוראה פרונטלית בכיתה. תשאלו, אני שמחתי כשאמרתי את זה ושר החינוך הסכים איתי, הוא אומר שהעבודות שהוא עשה בידיים שלו הן הכי זכורות לו, מה שהילד יצר זה נחרת לו לאורך שנים. הלימוד חייב להיות יותר חוויתי ואני שומע את זה.

פה זה נראה לי שבית הספר כולו - - -

אני חשבתי בקול.

אבל חבר הכנסת, גם משרד החינוך השנה שם דגש על כך שילדים ינאמו, כלומר זה הדגש, דיבור בציבור.

כן, זה היה אחד הדברים ששמענו בוועדה.

נכון שאנחנו עושים את זה לאורך השנים, אבל הדגש הוא על זה ואנחנו משתדלים עוד יותר. ואתם תראו שיעור, אם תספיקו, בנושא הזה.

אני שמח על זה. אני לא איש חינוך, אבל - - -

אתה צודק לגמרי.

אני רוצה להתחבר בנקודה הזו. שמי לוי רוחמה, אני 33 שנים בהוראה, מחנכת א'-ב'. השנה התחלנו בפרויקט עוצמה לכול, בסיוע עיריית דימונה שתרמה לנו קלסרים אישיים עבי כרס כדי לאפשר לילדים את הפעילויות האישיות החווייתיות.

נוסף לזה אני רוצה להקריא, כדי לא להפסיד שום דבר, אז בית ספר בן עטר, בית ספר לחינוך לערכים, דעת וניגון, על פי תורת ישראל, שהינה תורת חיים, המתייחס לאדם כמכלול בעידן הפוסט מודרני, משתדל לשמור על סדר בתוך השינויים תוך כדי נתינת מקום לכל אחד ואחד ולניגון שלו. כל אחד מן התלמידים כעוצמה לכול, הן לכל אחד ויכולותיו, נתינותיו וכישוריו. למידת ערכים, דעת וכלים שונים, ובמיוחד בכלי החקר, להכינו עם ארגז כלים לחיים האמיתיים כלומד עצמאי.

אנחנו חרתנו על דגלנו את הלומד העצמאי, אנחנו משלבים את זה, במיוחד יוצאים מתוך התנ"ך. אנחנו מלמדים, אם זה אני בספר בראשית בכיתה ב', לדוגמה את נושא תיבת נח אנחנו לומדים כמכלול, כחוויה, כל המורים המקצועיים, אם זה מוזיקה, מדעים, מתמטיקה, לשון. כל המקצועות חוברים יחד ונותנים לו מגוון אפשרויות לימוד כמכלול, כחטיבה אחת, שזה לא ייראה שזה נלמד פרופר מקצוע, אלא זה לאורך כל הדרך, לאורך ולרוחב.

מה שחשוב, שהילדים אחרי למידת חקר, כמו למשל על הגמל, למדנו על הגמל, או על החתול שנכנסו לתיבה, כל ילד חקר, הביא קטע מידע, רויטל נכנסה לראות את זה, קטע מידע משלו ואחר כך עשינו מיזוג בין כל הטקסטים ויצרנו טקסט ממוזג על פי כולם. טקסט שכולנו החלטנו מה לעשות. אז יש להם את היצירה, גם קוגניטיבית, גם רגשית יצירתית, גם בשיעור אמנות, הם יוצרים את הגמל.

אני מציע שנשמע את זה מהתלמידים, אני חושב שזה הכי טוב.

שלום. שמי רועי דהן מכיתה ה'1, אני באתי לדבר איתכם על עיצוב התנהגות שמתקיים בבית ספרנו. בבית ספרנו מתקיים עיצוב התנהגות. בתחילת השבוע התלמידים מקבלים דף שבועי שבו בכל שיעור המורה רושמת את ההערות החיוביות שלה ואת הדברים שאפשר עוד איכשהו לשפר. אם התלמידים מצליחים לשמור על הכוונות האלה אז הם מקבלים צ'ופר עם המורה חגית.

אני באתי לדבר איתכם על עוד נושא, נושא שער שוויון. שער שוויון הוא חוג כדורגל שיש אותו במחוז הדרום. יש את זה בבית ספרנו ובמקרה אני אחד מ - - -

לא במקרה.

ספר להם בדיוק מה זה שער שוויון.

בימי חמישי ושישי, לאחר סוף הלימודים יש לנו חוג כדורגל, וביום שלישי יש לנו מרכז למידה. במרכז הלמידה יש לנו סטודנטים שבית הספר התאמץ מאוד להביא אותם ו - - -

שראש העיר נתן כסף.

זה אחרי התרגשות. הלוואי שאני הייתי נואם - - -

בעזרת ה' הוא יהיה מספר אחת בדיבייט. אנחנו בונים עליו.

יש לנו גם תוכנה לכדורים, זה דווקא די מזכיר לי את התוכנה שיש לנו בבית הספר, ליגת ערכים, שזה גם סוג של פרויקט ספורטיבי שמלמד אותנו, גם אם אתה מפסיד לפחות תדע ללחוץ יד ולהגיד שזה היה משחק הוגן. אנחנו לומדים על הכללים האלה.

ברשותכם, הוא פספס דבר אחד - - -

לא הגיוני שהוא פספס משהו.

גברתי, חברת הכנסת מירב, שער שוויון זה גם האוכלוסייה שלנו וגם מהמגזר הבדואי, שהוא לא ציין אותה. אנחנו עושים בסוף שער השוויון הזה טורניר והטורניר הקודם היה בדימונה, מכל הערים שהיו. אז אני אספר לך מה, אני באתי מברצלונה כרגע, בערים חכמות. ישבתי עם נשיא ברצלונה - - -

- - - כשאתה אומר ברצלונה הוא כבר לא מקשיב.

תקשיב מה אנחנו הולכים לעשות. אנחנו במרכז השלטון המקומי הולכים להביא את קבוצת ברצלונה למדינת ישראל, הולכים לעשות פרויקט משולב של ברצלונה עם ישראל.

אני רוצה ששני תלמידים יציגו את פרויקט אמירים, אם אפשר.

שלום, קוראים לי אילי לוי. אני לומד בכיתה ה'1 ואני רוצה לספר לכם על אמירים. אמירים זו קבוצה ופעילות שהיא מתחילה מכיתה ג' ולומדים שם לחקור, ללמוד מעבר לשעות הרגילות, כי זה כיף לנו. מתוך התלהבות אנחנו עושים את זה. אנחנו לומדים ותוך כדי אנחנו לומדים לחקור, זה מעשיר לנו את הידע. הנושאים שם מעניינים מאוד. אנחנו ממש באים, מתפנקים, חוקרים, אפילו עושים כמו של עבודות כאלה, שיש לנו כמו תיקייה כזאת שבה אנחנו שמים הכול, כותבים מה אנחנו עושים בשיעור העיוני שלנו, אנחנו חוקרים אפילו על המדענים.

תגיד להם איפה אבא שלך עובד. צנוע כמו אבא שלך.

אבא שלי עובד בעיריית דימונה. עכשיו אני אדבר איתכם על רובוטיקה.

עכשיו לעניין.

חתך אותי.

ברובוטיקה אנחנו ממש לומדים אפילו יותר מאמירים. אנחנו חוקרים באתרים ויש לנו גם אנשי מקצוע, כמו הגב' שולי אילוז, רכזת איכות הסביבה בעיריית דימונה. אז אנחנו ממש מתעמקים, עושים את העבודה, אפילו עבודת החקר שלנו השנה ברובוטיקה היא טיפול בפסולת וממש אנחנו לומדים, יש שם כמה חלקים, החקר, אנחנו עושים, הערכים, בשיתוף פעולה בקבוצה, ומשחק הרובוט. השנה אנחנו גם נוסעים לאתר דודאים, ביום רביעי - - -

תודה לעירייה.

ללמוד שם ולחפש דרכים לפתרונות.

כל הכבוד.

שלום, שמי אביאל, אני לומד בכיתה ה'1. אני רוצה להוסיף על מה שאילי לוי אמר. באמירים אנחנו השנה לומדים על פתרונות, על כל מיני דברים, וגם אמירים זה מלמד אותנו לחשוב. יש לנו כמו חוברת, כמו שאילי אמר, שאנחנו כותבים כל מיני פתרונות איך נעשה את זה וזהו.

אני חייב להגיד משפט אחד על אמירים, שזו תכנית למצוינות. בדימונה, בזכות המחוז, כל תלמידי דימונה באמירים. זה לא בכל מקום בארץ.

זו תכנית שיש בה שלושה שלבים, כל הילדים נחשפים, ילדים שרוצים את התחום הזה מתחילים להעמיק בשנה השנייה, וילדים שרוצים להעמיק יותר, זו הקבוצה, כבר המוכשרים יותר שרוצים להיכנס לעומק של התחום, רובוטיקה או כל תחום אחר. אבל החשיפה היא לכל התלמידים.

זו אותה משיכה קדימה שחבר הכנסת אמר.

שלום, קוראים לי רון ואני מכיתה ו'2 ואני אדבר איתכם על הפעילות החברתית. הפעילות החברתית מחולקת לשלושה מעגלים. המעגל הפנימי, שבו זה פעילויות לרווחת התלמידים, כמו כדורגל בהפסקות והפסקות פעילות וכל מיני. יש גם את המעגל האמצעי שבו אנחנו גם מערבים את ההורים, כמו מסיבות, ערבי כיתה ולימודי הורים וילדים. יש גם את המעגל החיצוני שהוא יותר קהילתי, שבו בית הספר משתתף בארגון של חמד וחסד, זה ארגון שעוזר למשפחות נזקקות. יש גם את יום המעשים הטובים, שבו מעניקים תעודה ושי לנאמני השירות של בית הספר.

אפשר לשאול שאלה? אתה סיפרת על המעורבות הקהילתית שלכם בבית הספר וגם בתחילת דבריך אמרת שאתם פותרים בעיות. אני שואלת, גם אחרים, מי שרוצה אולי להציג משהו, איזה שהיא חוויה של פתרון בעיה במעורבות שלכם שאתם גאים בה ואתם רוצים לספר עליה.

שאנחנו משתתפים בארגון חמד וחסד של המשחקים וזה.

מה אתם עושים שם?

בית הספר מבקש מהתלמידים לעזור ולתרום למשפחות נזקקות וכל אחד מביא מצרכים ונותנים את זה למשפחות נזקקות.

כל הכבוד.

את רוצה להציג לנו את ניגון?

שלום, שמי נועה, אני מכיתה ה'1 ואני רוצה לשתף אתכם מה היא מוזיקה בשבילי. מוזיקה זו שפה בינלאומית שכמעט בכל מקום מבינים אותה. אנחנו לומדים לקרוא תווים, לנגן ולשיר כל מיני שירים ויצירות מעניינות שמחברות אותנו אל השורשים שלנו, כמו פיוטים, שירי שבת, שירי ארץ ישראל ועוד. אנחנו מופיעים מול קהל בטקסים, כל מיני הופעות וחידונים ואנחנו גם חונכים תלמידים חדשים שמצטרפים מהשכבות הנמוכות בתזמורת. גם הייתי מאוד רוצה ושמחה שיהיה לנו תקציב ללמוד לנגן על עוד כלי נגינה.

הניגונים שאתם מנגנים הם של כל עדות ישראל?

כן.

ורק שירי קודש?

היא אמרה, שירי ארץ ישראל.

קיבלנו טעימות.

אפשר לשאול שאלה גם?

בבקשה, מירב, חברת הכנסת. זאת חברת הכנסת מירב.

אתה לא דיברת, חמוד, אז אני אשאל אותך שאלה? אז אתה מתכונן? אז תגיד לי בזמן שאתה מתכונן. איך קוראים לך?

מורי.

שם מאוד יפה. אל תתרגש אבל כל כך. אני רוצה לשמוע - - -

אני חולק עליה, תתרגש, זאת חוויה הכי מרגשת.

כן, גם אנחנו מתרגשים, תודה. אנחנו מאוד מתרגשים. אז תגיד, מה אתה הכי אוהב בבית הספר? אני כיף לי מאוד מהרגע שנכנסתי, אבל למה כיף פה?

כל המוזיקה, כל המשחקים שיש כאן בהפסקות הפעילות, שיעורי ספורט.

יש איזה מוזיקה מיוחדת או כלי מיוחד שאתה אוהב?

תופים.

על מה אתה מדבר?

על העתיד.

כולנו כאן בשביל העתיד.

אבל קודם שהוא יתחיל.

בכנסת זה לא היה קורה, אבל - - -

זה חינוך לערכים.

כיו"ר ועדה אני חצי מהזמן מכלה בסדר בין הח"כים.

קוראים לי נהוראי אוחנה מכיתה ה'1. כל יום בבוקר אחרי התפילה אנחנו פותחים את יומן העתיד וקוראים את היום שאנחנו נמצאים בו - - -

אתה יכול להעביר את זה ביניהם.

אנחנו קוראים כל יום את היום שאנחנו בו וכל יום אנחנו מגלים נושאים חדשים ודברים אחרים שלא ידענו עליהם ויש כמה דברים שונות, גם תראו שיש כל יום משהו אחר שאנחנו לומדים עליו. יום ראשון יש את נעים להכיר, יום שני יש שווה קריאה, יום שלישי משיב כהלכה, יום רביעי מבט חוקר, יום חמישי יש לנו זווית אחרת ויום שישי יש לנו מבט פנימה.

שמי מורי שטנקר מכיתה ה'1, אני רוצה לספר לכם על מבצע העתיד במוצ"ש. במוצ"ש רכזת עתיד, מזי ממן, שולחת הודעה למורות של כיתות מ-ג' עד ו' - - -

איפה היא שולחת, בווטסאפ?

המורות שולחות את השאלה בווטסאפ הכיתתי ואת התשובה לשאלה אפשר למצוא ביומן עתיד והתלמידים צריכים לענות - - -

זה הראשון שמוצא את התשובה.

לא, יש הגרלה. צריך לענות תוך חצי שעה ואחרי חצי השעה אי אפשר לענות, מי שעונה זה כבר כאילו - - - מי שעונה עולה להגרלה וארבעה שעולים בהגרלה מקבלים בקבוק יין שיום שישי שלאחר מכן, מדבקה של הסמל של עתיד ותמונה שלהם על המדבקה. אבל הדבר הכי חשוב שהילדים ילמדו בשבת במשפחה.

שלום, ליהי אסרף, אני לומדת בכיתה ו'1. אני אספר לכם על משאלות שהיינו רוצים שיתגשמו. היינו רוצים סככה מוצלת ונעימה, שנשחק בה, ככה לשבת מתחתיה. אנחנו תולים תמונות, כמו שאתם ראיתם, בפרוזדורים וכשיש רוח וגשמים אז זה עף בחוץ וקשה לתלות אותם עוד הפעם.

מה, עדכנו אותך, הצוות, שראש העיר עומד לבנות לכם בית ספר חדש?

כן, שמעתי, היו שמועות.

אני אעביר את רשות הדיבור לראש העיר, הוא יספר לך מתי זה הולך לקרות.

קודם כל היא צודקת, אלו שמועות ואני חייב להגיד לכם שאנחנו לפני חודשיים אישרנו את זה במועצת העיר ובשבוע שעבר הייתי אצל מנכ"ל רשות העובדים, שבית הספר על שמם, והעברנו את הכול ולהערכתי תוך חודשיים אנחנו נעשה - - - ונזמין את יושב ראש ועדת החינוך. אני כולי תקווה, אני אמרתי, אנחנו התחייבנו שבשנת הלימודים הבאה, אני לא בטוח שנעמוד בזמנים, כי יושב פה יושב ראש ועד ההורים ואם אני אגיד מילה לא במקום, קובי פינטו, אז הטלפון יצלצל.

היינו בהיכון כל הפגישה.

אבל הולך להיות לכם אחד מבתי הספר היפים. אבל שימו לב מה אני הולך להגיד לכם, זו פעם ראשונה שאני הולך לשתף גם את המורים, גם את ועד ההורים וגם את התלמידים יחד עם אגף החינוך שלנו ביחד לחשיבה משותפת לבניית בית הספר. אז אנחנו נכניס אתכם בצוות ההיגוי של בניית בית הספר.

נועה, את רוצה לספר מה את יודעת על מי שבא לבקר אותנו?

תספרי לנו, התכוננו לזה, נכון?

שלום, שמי נועה אוחנה מכיתה ו'1 ולמדתי מלא על - - -

יש לך שאלות עכשיו? את יכולה לשאול.

באיזה מסגרת למדת על - - -

מה היא ועדת החינוך, מתי הוקמה, כל מיני.

זה תחום מעניין? בשיעורי אזרחות?

לא.

אין אזרחות בשכבה הזאת. ומה את יודעת על הכנסת?

שהכנסת הוקמה ב-14 בפברואר 1949.

מעטים יודעים שהכנסת הוקמה - - -

סליחה, מכובדיי, אנחנו פשוט קצרים בזמן ויש כיתה שממש ממתינה לנו שנצפה בשיעור.

חבר'ה, להגיד לכם תודה רבה לכולם.

(בכיתה)

- - - אתם יכולים לשאול אותם, הם יאמרו לכם. אבל אנחנו לא רק לומדים את לוח הכפל, אלא אנחנו גם חוקרים אותו, מה המיוחד בלוח הכפל. אז היום עשינו מעין עבודת סיכום, יש לנו חלק מהדברים על הלוח ואתם מוזמנים לשאול.

אפשר לשאול אותם?

כן, בוודאי, מי שרוצה, בבקשה.

(המשך הסיור בבי"ס ליהמן)

- - - למידה משמעותית. דברים מאוד מאוד מיוחדים שקיימים רק בבית הספר הזה, בהמשך תראו אותם ובכל פינה שנעבור אני אתן סקירה קלה ותוך שעה אנחנו מסיימים כאן, על פי לוח הזמנים שלנו.

יש לנו פה את נבחרת הרובוטיקה שלנו, ה-FLL וה-FRC, הם משתתפים גם בתחרויות הארציות, הם יציגו לכם. בבקשה.

(המשך הסיור)

- - - הילדים נאלצים, בלחץ חברתי, או לא לחץ חברתי. כשרשות מקומית מארגנת את כולם. כשרשות מקומית נותנת בפס רחב ברמה ידידותית לכולם, אין לי בעיה, אני לא נכנס ומדקדק, אבל ברשויות חזקות, זה לא אומר שאם אני גר בכפר סבא אז אני חזק, כי לא כולם בכפר סבא הם בחתך סוציו אקונומי ברמה האישית - - - אי אפשר לקחת נוסחה שקבע אותה מאן דהו ולהחליט - - - יש תלמידים שמצאו להם פתרון, אתה יודע איך? עם הפנים לקיר אל מול המחשב. או הורים שנאלצו לקחת את זה ממה שאין להם.

אנחנו יודעים את המקרים שקרו לנו בבת ים, המקרים שהגיעו לשולחנך ואתה יודע בדיוק. אני קודם כל שמחתי שאתה גיבית את ההורים.

אני עדיין חוקר את זה, עדיין לא קיבלתי תשובות.

קודם כל אני רוצה להגיד לך שאני תמכתי בצעד הזה, גם של בני וגם של משה, שהביאו את החתך של שכבה ד' ונתנו לכולם. הסכום הוא מאוד מאוד סמלי ובר השגה, 350 שקל זה משהו שבאמת, ייאמר לזכותם ולשבחם שבאמת אנחנו קיבלנו לשכבה ד' ובמקום להתחיל לחלק את זה שכבה ד' מתחילה, בעזרת ה'. אני מאמין גם שבני ישיג את המימון לעוד שכבות כאלה. וגם ייאמר לשבחו ולזכותו של מקס, כשאנחנו יודעים בוועדת הנחות, אני אומר 300 הוא אומר 350, אני אומר 400, הוא אומר 450. יש לו לב רחב בעניין הזה, אין ויכוח בכלל.

יישר כוח, מקס.

(דיון)

ברשותכם, אנחנו נעשה סיכום קצרצר פה וניתן גם לאנשים שלא התייחסו בלשכה. תבינו, מי שמנהל את הישיבה, עם כל הכבוד, זה יושב ראש הוועדה. אני רוצה להגיד לכם, אני אמרתי את זה אצלי בלשכה ואני אומר את זה גם כרגע. אנחנו בסך הכול נתנו אכסניה לוועדת החינוך של הכנסת בראשותו של מרגי.

אני רוצה לפתוח ולהגיד בכמה מילים. ברמה האישית, זה לא מובן מאליו שוועדה אוספת את עצמה עם שלושה חברי כנסת, ורק לסבר לכם את האוזן, זו כנסת של 61 חברי כנסת מהקואליציה, שכל חבר כנסת לפחות בשלוש-ארבע ועדות, אז לוקחים אותו ממקום למקום, אז קודם כל לך, מוטי יוגב, ידידי וחברי, תודה רבה. גברתי, זה לא מובן מאליו שאת גם מגיעה וכמובן אדוני היושב ראש, שהגעת אלינו והתרשמת.

אני חושב שהנעמנו לכם, ראיתם את מערכת החינוך בדימונה במיטבה. אני אומר בשבילי, אני מתרגם את זה לשפה הצבאית, מוטי, ואני אומר שזאת סיירת המטכ"ל של דימונה. מערכת החינוך שלנו היא סיירת המטכ"ל. בכל פורום, ואיך אני אומר? אתם רואים אותי בטלוויזיה בכל הערוצים, איך אמר לי ראש הממשלה? 'די, אני רואה אותך בכל הערוצים, עברת כבר לפרסומות', אמרתי לו 'גם לפרסומות אנחנו נגיע'. כי בכל מקום, שואלים אותי על משהו אני אומר חינוך, שואלים אותי משהו, אני אומר חינוך. עמירה, להגיד לך באמת, בראש ובראשונה, בראש הפירמידה - - -

אתה ראש הפירמידה - - -

לא, של מערכת החינוך בנגב, רבותיי. זה לא מובן מאליו, עמירה, מנהלת המחוז. ואני אומר את זה גם למיכל וגם לנפתלי בנט, גם לשר ולמנכ"לית שלו. אני ויושב ראש הוועדה היינו אפילו בפאנל, זו פעם ראשונה שעשו פאנל לחינוך בוועדה כלכלית שבכלל לא דיברו בה - - -

ועידת גלובס.

כן, שהייתה בתל אביב, ובאנו וישבנו גם אני וגם הוא וגם גפני וגם הגב' מיכל וגם ועד ההורים העירוני, וישבנו שם ודיברנו ודסקסנו. כשאני מדבר על מערכת, כאחד שהוא בוגר מערכת החינוך בדימונה, ורואה את זה, אתם יודעים מה? אני נכנס לבית הספר הזה ברמה האישית ורואה את כל ה - - - יהרגו אותי על חלק ממה שאני אגיד, אבל אין מה לעשות, אני רואה את כל החרטות ואת כל המגמות האלה ואת כל המסמ"מים ואת כל המסמ"רים וכל הדברים האלה, ופתאום אני רואה את גאוות היחידה.

אני בעד. אני אומר שאני בעד חינוך טכנולוגי, אבל חינוך טכנולוגי היי טקיסטי, רבותיי, ולא לחזור חזרה ולהחזיר אותנו לזה. מה לעשות, זו דעתי, והיה דיון גם בממשלה, אמר את זה סילבן שלום ואמר את זה חבר הכנסת מאיר כהן, אל תחזיר אותנו, אדוני ראש הממשלה, לפחחים ולשואבי מים ולחוטבי עצים האלה.

מה שטוב פה, ואני אומר לך, אדוני מנהל בית הספר, כבוגר בית הספר, גם אתה וגם מנהלת החטיבה אתי עזרא ואירית, המנהלת הפדגוגית פה, אחראית על כל הפדגוגיה, אני אומר לכם שיש כאן בית ספר שהוא שונה טיפה משאר בתי הספר. אמרה את זה ממלאת מקום ראש העיר, אילנה, והדגישה את זה. נכון שאותי בודקים לפי תעודות בגרות ואני בסוף השנה נמדד כמה כל בית ספר עשה וכשאני מסביר שבתי הספר שלנו מביאים ונושקים ל-85%-90%, רבותיי, זה בתי ספר מקיפים. זה לא בתי ספר אליטיסטיים ברעננה ובכל מיני מקומות שעושים סלקציה לילדים. 98% מהילדים שלנו מתגייסים לצבא ו-67% מתגייסים לגיוס משמעותי ופחות מאחוז אחד נשירה יש לנו פה אצלנו במערכת החינוך הנפלאה, קודם כל זה שאפו למערכת החינוך.

אני אומר, אדוני ראש מינהל החינוך, משה נחום, כמורה שלי לשעבר, זאת גאוות יחידה. אני חושב שיש לך ברזומה שלך ובהיסטוריה שלך, משה אמור לצאת בסוף - - - היה אמור לצאת מוקדם טיפה, אבל אני הארכתי את החוזה, עד שאני אגמור את הקדנציה השנייה שלי, שיישאר איתי.

מבחינה משפטית זה לא הוכרע, אבל גיל פנסיה זו המלצה.

זה נכון. אז לראש העיר מותר מ-67 עד 70, זה בסמכות ראש העיר, היום משרד הפנים העביר את זה.

ולך, אילנה, כראש הפירמידה של מערכת החינוך בעיר, אנחנו שילבנו חינוך ורווחה ביחד. אז אני רוצה להגיד תודה רבה לכולם, תודה רבה לוועדה, אני נותן ליושב ראש הוועדה לנהל את הישיבה, רבותיי, זו ישיבה שלו. הוא ייתן לכם להתייחס. הנושא הוא דימונה, רבותיי, ואם תרצו לשמוע עוד כמה היבטים, דברים על כל התפיסה שלו, הייתה לו תפיסה חשובה, אני אומר לך, זו תפיסה שלך, אדוני היושב ראש, מחוץ לקופסה.

איך אמר לי? לא למדתי, לא עשיתי, לא כלום, אני פספוס של מערכת החינוך, גם אני פספוס של מערכת החינו. יש לי תואר של טרא, שום דבר. טרא, מי שלא יודע, זה זה שהיה מכניס את הפיתות במרוקו. אני אומר לכם, בכל מקום שעות אני יכול להרצות על חינוך ויכול לדבר על חינוך ויכול לדבר על דברים אחרים. אז אנשים פוספסו, מה לעשות, נכון, אליעזר? גם אתה היית מורה שלי. אז לפחות איך הייתי? לא היה לי שלילי אחד בכיתה י"א, אני ושלמה ללוש, הוא היום ראש מועצה במעלה אפרים, ואני ראש עיר, אז אמרו לנו 'מסיימים', אז באנו למנהל, אמרנו לו, הוא אמר 'תגידו, איך אתם רוצים?' מה יהיה לנו בי"ב, איך נגיע? אז הגענו לגמר אליפות בתי הספר התיכוניים והיינו ביד אליהו 10-10 נגד יד סינגלובסקי, והפסדנו 11-10, נקודה, זה לא נורא.

אנחנו נעשה את ישיבת הסיכום כאן. אבל אני רוצה שחברי הכנסת, מירב ומוטי יוגב, נשמע ואחר כך ניתן התייחסות ואת האני מאמין שלי ואת האמירה שלי בכלל מהסיור הזה. בבקשה, מירב.

שלום לכולם. אני רוצה ממש להתחיל ולסיים בשבחים, כי אני באמת חושבת שראינו כאן סיור מקסים. מאוד מרגש. אני התרגשתי אישית, בעיקר מבית הספר, אבל בכלל יש כאן מערכת חינוך שאתה רואה, אבל אני משוחדת, כי מאז שפגשתי את עמירה, באמת ראיתי שיש משהו ואני כל הזמן התעקשתי איתה, גם עכשיו כשהייתה לנו שיחה על היועצת, התעקשתי איתה על פרסונליזציה. אז אני יודעת שיש רוח מפקד ואתה מוביל כאן ויש רוח של ראש עיר, שזה המפקד העליון, אבל אין לי ספק שגם אם הרוח שלך היא רוח טובה בסוף מי שמוביל את העיר הזאת, את בתי הספר, את גן הילדים, זה הגננת המקסימה שבאה ועשתה לנו את הריקוד היפה וזה אותו מורה לתנ"ך, שבזמן שאתם דיברתם, תסלחו לי, עשינו שם שיחה על קרב יריחו והיה מאוד מעניין.

אני, אם לא שמתם לב, ישבתי, שאלתי, דיברתי בשקט בזמן שהיו כאן דברים חשובים שמרגי אמר, ואני תמיד מקשיבה לו, הוא יודע, שאלתי ובאמת אתה רואה עד לרמה של התלמיד והילד הזה שאני תיכף אתקשר לאמא שלו ואני אגיד לה - - - באמת, אני מבטיחה לכם, אני, מאוד מאוד מאוד, מעבר להתרגשות, גם לראות כמה מקצועיות.

קודם כל ברכות ושאפו על העבודה שאתה עושה כאן, בני. היות שפגשתי אותך בכנסת, ראיתי אותך שם אחוז תזזית, ואמרתי לעצמי כנראה - - -

היום הוא רגוע.

זה בלי ריטלין, תגיד לה.

כמובן כל הצוות כאן, שליווה אותנו והסביר וניהלנו שיחות. אני באמת התרשמתי, זו פעם ראשונה שלי שאני נכנסת לתוך דימונה, אני מודה שבדרך כלל הייתי עוצרת בקניון של פרץ בוני הנגב שם בדרך ולא נכנסתי, למרות שהייתי פה, כי אני ומאיר כהן חברים מאוד מאוד טובים והוא כל הזמן מספר שבשבחי העיר ואני שמחה שניתנה לי ההזדמנות.

ועוד משפט אחרון. היה כאן הרבה שיח על הטכנולוגי, ואמרתי את זה גם בעירייה, שאני בוגרת תואר ראשון במשפטים והייתי חרשנית בכיתה, אני מודה, הייתי תלמידה מאוד טובה. אמא שלי, אני אספר לכם קוריוז, שאמא שלי מספרת, לפעמים כשאנחנו יושבים בארוחות שישי, שהיא הייתה אומרת לי 'מירב, תלכי לישון, תפסיקי ללמוד'. משפט שאתה לא אומר לילדים שלך. אבל אני אהבתי, אני מודה, הייתי תלמיד טובה. גם בצבא הייתי חמש שנים וגם הייתי קצינת חינוך, הייתי קצינת חינוך של חטיבת גולני והגעתי מעשר שנים של עבודה עם בני נוער בסיכון.

אני גם הייתי קצינת חינוך.

בבקשה.

תקשיבו, כולכם אל תתגאו, אני נתתי לכם את התקשורת ביניכם.

אבל יש פה שריונריות גם.

אני שמעתי שאמרת להם מי רוצה צנחנים ואני לא הגבתי. אני רוצה להגיד משהו בעניין הזה, אני באה מעשר שנים שניהלתי מרכזים עם בני נוער לסיכון, אני יצקתי בכל כיתות אתגר, מב"ר, אומ"ץ, תל"ם, כל הכיתות שמה שנקרא יותר בשוליים, אפשר לומר, ולכן מתוך העבודה של עשר שנים והמערכת המלווה את בית הספר, אמרתי את זה גם לעמירה בשיחה שלנו, אני חושבת שהעניין הטכנולוגי הוא כן חשוב. שוב, הוא צריך להיות 80-20, צריך להיות הפוך, לא מה שהיה בדימונה כשאתה גדלת, אבל צריך לשמור פינה חמה וחשובה לחינוך הטכנולוגי ונראה לי שבשנים האחרונות הוא קצת נדחק.

עוד פעם, מהתואר הראשון והתואר השני שלי במינהל עסקים, שכל חיי חייתי באקדמיה וחייתי את הבגרות, עדיין אני חושבת שזה באמת באמת חשוב, גם לנו, כמערכת חינוך. כאנשי חינוך, חובה גם לעודד במקרה שצריך. זה משהו מהגישה שלנו, אבל כל הכבוד לכולכם ותודה רבה על הביקור המרשים הזה.

תודה. מוטי, קצר, לא כמו מירב.

לא, אבל אני באתי מהחינוך אז היה לי חשוב.

אז נתתי לך.

גם אני, גם אם כל חיי היו בצבא, אבל גם כמזכ"ל בני עקיבא, לבי בחינוך. אני שמח שכשראש העיר פתח ואמר שהיו לו משימות, שיהיה פה דיור בר השגה, שתהיה פה תעסוקה, שתהיה פה תרבות פנאי והוא אמר מעל הכול חינוך ואני רואה פה שהחינוך בראש וזה ממש מרשים וגם מרגש.

ראינו פה באמת דבר נפלא, ראש העיר וצוותו, נעבור על כל השמות, מאילנה, דרך משה נחום ואחרים, ואנשי החינוך של המחוז, עמירה, שבאמת לא הכרתי וזכיתי להכיר, וזאב שהסתובב איתנו גם קצת, והיושב ראש ואחרים, וכל הצוות הענק והנפלא. צריך לפתוח בשבח אכסניה, מקס, מרשים ביותר, עם כל האנשים בעלי המשנה, וגם מרגש. באמת דימונה מתרוממת ברוך ה'. אין לי ספק שלשים את הפריפריה במרכז, יש סיסמאות כאלה, עושים את זה.

שני דברים. ביחס לדברים שנאמרו בתחילת הישיבה הראשונה, אני חושב שהרבה אין לי מה ללמד, אלא רק ללמוד פה, ולקחת מפה למקומות אחרים, אבל עבר לי בראש, ואמרתי למשה, שצה"ל זוקק היום, ידעתי את זה, חיפשתי לנצרת עלית להקים את זה ולא הצלחתי בינתיים, מכינה קדם צבאית דווקא להנדסאים, מכונאים, חשמלאים. כשהם מדברים על 90%, ואני חושב שהמגמה נכונה, לא לשכוח את ה-10%. את ה-10% האלה מכללת אריאל ידעה לשים עליו גם. יש לי בן כזה, שהלך לאריאל, הוא עשה הנדסאי, ובזכות זה הוא נמצא - - - כי בתיכון הוא לא למד. יש אחרים שלמדו ויש - - - לתת גם להם. ואני מצטרף למה שאמרה חברתי מירב, את אותה מגמה שמאיצה אותם, מאיצה אותם להיות טובים בתחומים. זה אחת.

שתיים, ופה אמרתי לראש העיר ואמרתי למנהלת המחוז ואמרתי למפקח, יילך כל ילד לאן שיילך, אני חושב שדימונה היא בהחלט עיר עם שורשים עמוקים, מסורתיים, יילך הילד לפי מה שמשפחתו תגיד, לפי מה שהוא יחליט בתיכון, אם לחרדי, אם לכללי, אם לדתי לאומי, לממלכתי דתי, אבל אני חושב, ממה שראיתי, אני באמת מבקש, ולא נעשה את זה פרטנית כרגע, צריך להאיץ את היכולת שלו לבחור באופן שוויוני, אם בצד של הבינוי, אם בצד של הברקו בכיתה, אם בצד של הדברים. להאיץ את האפשרויות, כדי שכל אחד יוכל לבחור. אני הבנתי, אדוני ראש העיר, שאתה בהחלט משווה או יוצר קו של השוואה לכיוון ונדבר על זה.

באמת חזק וברוך ויישר כוח גדול לכל העוסקים פה במלאכה, מראש העיר ועד אחרון התלמידים שהעידו על זה.

תודה. עמירה חיים.

פתחתי בזה שזו עיר חינוך, אכן עיר חינוך. העיר נותנת כאן מענה מאוד מרגש ונכון לכל קשת האוכלוסיות וזה מה שכאן יפה וחזק. אבל הנקודה החזקה כאן ביישוב, שזה לא לתת מענה וללכת הביתה, אלא לחפש דרך, לפרוץ כל הזמן דרכים חדשות קדימה. אני מאחלת לכם הצלחה ומאושרת שאני בשותפות דרך איתכם.

אני רוצה להגיד תודה רבה, יושבת כאן עדה, מפקחת על יסודי, יושב כאן זאב, אנשי המחוז שהם בטוחים שהם עובדים שלהם. הם עובדים כאן בעיר כאילו שהם עובדים שלהם. תודה, מקס, משה, שהוא ידיד של הרבה מאוד שנים, וראש עיר שבאמת לא סתם אומר חינוך, אלא חי נושם ואומר חינוך ורואים את זה בא לידי ביטוי בתוך היישוב.

התבקשתי להוסיף עוד משפט אחד, בתחושה שניתנה לי היום. באר שבע תהיה בעזרת ה' חזקה ותהיה מטרופולין לכל מה שסביבה, בזכות ההורדה של צה"ל נגב והסייבר, אבל דימונה חזקה, אין לי ספק שהיא תעשה את הנגב חזק, את כל האזורים, וזה אתגר גם לאומי שדימונה, מההתרשמות שלי היום, מובילה פה.

קודם כל אני מאוד שמחה על הביקור ומברכת את כל האורחים שהגיעו והצוות שלך. אני חושבת שכאן הוצף היום דיון שמעסיק אותנו הרבה מאוד בעוצמה מאוד חזקה. אני חושבת שאחד הדברים שמאתגרים אותנו באמת, למצוא על הסקאלה מצד אחד את המצוינות, לעודד תלמידים למצוינות, לבגרויות, ולעשות את כל הדברים הכי טוב שאפשר וזה נעשה, כפי שראיתם פה במערכת החינוך בדימונה, ולצד זה למצוא את הדברים הייחודיים לילדים שצריכים משהו אחר.

זה כבר נאמר, אמרת את זה בעוצמה מאוד חזקה ודיברת על זה. אני חושבת שזה משהו שאנחנו לא צריכים לדחות אותו מהשיח שלנו, אלא להיפך, לתת לו מקום של הקשבה, של הכלה, ולמצוא פתרונות מותאמים לדבר הזה. תודה.

קודם כל אני שמח שהוועדה הגיעה ובאמת כל הכבוד שאתם פה. מדברים הרבה מאוד על פערים בין פריפריה למרכז. יש לי דעה מאוד מוצקה לגבי מענקים ותמיכות וכל מיני דברים כאלה, לא אגיד אותה בשולחן הזה, אבל דבר אחד בטוח שיש עליו קונצנזוס, שאם רוצים לסגור פערים, זה דרך החינוך. רק דרך החינוך. אין דרך אחרת, רק דרך החינוך. דימונה היא דוגמה קלאסית, איך לקחנו עיר פריפריאלית, נחשלת יחסית לעומת מקומות אחרים ויצרנו פה מצב שמערכת החינוך הובילה והגיעה להישגים כאלה מרשימים, פועל יוצא שכמות הסטודנטים היא מעל הממוצע הארצי. זו סגירת פערים. כשאני יודע שמתוך 500 הבוגרים שלי יחבשו את ספסלי האוניברסיטה לפחות 80% זו סגירת פערים.

דימונה היא עיר שחושבת מחוץ לקופסה. אני שמח שאתה היום זרקת את האתגר, אני דיברתי עם ראש העיר כבר על זה, שאני מתכנן את הראייה לגמור בגיל 17 לימודים ולהתחיל ללמוד אקדמי, לא משהו - - -

- - - לפתח את הריאקציה - - -

אני לקחתי את האתגר ואני אומר לך, אנחנו נעשה את זה בתוך העיר הזאת ואנחנו, יחד עם המחוז ויחד איתך.

אני אתייחס לזה בסיכום.

מקס, בעל האכסניה.

תודה רבה. קודם כל אני חייב לומר לכם שהמעמד מאוד מרגש אותנו, אנחנו נערכנו וזו הזדמנות גם להודות לכל הצוות שלי, החל מהסגנים, מנהלות החטיבה העליונה, הביניים, המורים, באמת לכל אחד תודה, וגם לתלמידים שהם נערכו היטב.

בית הספר שייך לרשת עמל וכמובן אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם הרשות המקומית, באופן ישיר עם משה ומי שצריך, עם המפקחת שלנו עדה, עם מנהלת המחוז, אבי אדרי. אני גם צריך להגיד שיש פה רצון של כולם לעזור וישנה איזה שהיא אחווה של אחים למען התלמיד, כי אנחנו באמת רואים רק את התלמיד במרכז.

בית הספר הזה עבר מהפך מאוד מאוד רציני, מה שהיה לפני מספר שנים לעומת היום, בית הספר עבר מהפך. כשאני קיבלתי את הניהול כמה דברים שרציתי לטפל בהם זה אל"ף, הורדת הנושא של בעיות המשמעת לאפס והעלאת אחוזי הבגרות וגם חוזק של תעודת הבגרות. אז באמת הדבר הראשון שעשינו זה הטמ"ס, טלוויזיה במעגל סגור, נתנו הפסקות פעילות ונתנו לילדים מצב שלא יהיה משעמם להם, שהשעמום לא יוביל אותם לחטא. ובאמת הצלחנו בכך והיום לכל ילד יש מה לעשות בהפסקה, אם הוא רוצה, ואם הוא לא רוצה אז הוא עושה את הדברים המינימליים שלו.

בתשע"ג הבאנו את בית הספר ל-87.6% בגרות, יש לנו גיוס לצה"ל של 98.6%, קצינים רבים, דברים שבאמת - - - אני מבקר בבסיסים ואני רואה את הקצינים שלנו ואת המפקדים שלנו, אני גאה בזה. המגמות שהוספתי בשנים האחרונות, אלה מגמות ייחודיות שאני הכנסתי ולאחר מכן שימשתי מנהל שמלווה בתי ספר אחרים של הרשת וגם במשרד, לפתיחת אותן מגמות. פתחנו פה את מגמת הרפואה, לאחר מכן הבאנו את יחידת הסייבר, נפתחה פה כיתה, כיתת ראש הממשלה, זה פרויקט שהתחיל לפני שנתיים, פיתוח אפליקציות.

ואני גם בית ספר שנתתי מענה לילדים החלשים, נתתי טכנאי אייפון וגלקסי לילדים, שיקבלו דיפלומה של מכללה. ראש העיר וכל הצוות באו לכאן. המחזור הראשון סיים בשנה שעברה והילדים היום מתקנים מכשירי טלפון. אלה ילדים שיוציאו 14-16 יחידות בגרות, אבל יש להם מקצוע ביד שהם כבר עושים איתו קצת כסף. הם מתקנים. אנחנו צריכים למצוא את חוות הדעת המשפטית לפתוח כאן מעבדה למען תושבי דימונה החלשים, שנוכל לפתוח מעבדה כאן שתטפל בכל - - - היום לכל אחד יש את המכשיר הזה וזה עולה המון כסף בתחזוקה.

יש מישהו סביב השולחן שרוצה להתייחס בקצרה?

אני רק משפט קצר. אני הרפרנט של בית הספר מטעם רשת עמל. אני מאוד מאוד גאה ושמח על שיתוף הפעולה עם משרד החינוך והרשות על העשייה. כל בתי הספר העל יסודיים בדימונה הם של רשת עמל, אנחנו גאים ושמחים על שיתוף הפעולה המאוד מבורך ומוצלח עם כל הגורמים.

איפה ממוקמת דימונה מול כלל העשייה שלך בארץ?

באחד המקומות הגבוהים ביותר, ראה - - -

תגיד במקום הראשון.

כשאני אומר במקום הראשון - - -

הוא עכשיו זכה במכרז, אז זה בסדר.

אתה יודע, זה מול מקס סיוון, שבח מופת, יש לנו גם בתי ספר - - - באמת במקום מאוד מאוד גבוה, מקום מאוד טוב. חשוב לי להדגיש, לא רק ברמת ההישגים, בהישגים הם נושקים ל-90 ומעל 90 גם בזינמן דימונה וגם באחווה. ביקרתי הבוקר בבית הספר של הקהילה העברית, אחרי החורף הם הולכים לעבור את ה-90%. אז זה באמת באחד המקומות הראשונים.

תודה.

מירב אמרה משהו מאוד משמעותי לגבי מי משפיע על מערכת החינוך. אז נכון שיש רוח מפקד והמנהל הוא המרכזי, ללא כל ספק בלי מנהל מרכזי אתה לא יכול להוביל מערכת, יחד עם זה הקובייה הקטנה של השיעור, או במפגש בתוך המערכת, הקובייה הקטנה של המערכת, המורה נפגש עם התלמיד, שם מתרחשת הלמידה ושם זה המרכזי.

אם נחזור שנייה אחת לדוח מקנזי שבחן 25 מדינות בעולם, מה הכי משפיע על הלמידה, בסופו של דבר אם אני אתמצת בשורה אחת, הוא לא כתב את זה אבל אני אתמצת את זה בשורה אחת, את כל המחקר הענק הזה, הייתי אומרת שסך הישגי התלמידים זה סך יכולות המורים. מורות ומורים עם יכולות, מורים שיכולים לעשות את המהפך עושים את זה בתוך הכיתות. ואת צודקת מאוד בנקודה הזאת של איפה המורה.

בצד זה יש את המערכת, מול היועצות, איפה את ברצף וכו', זה נכון, אבל בשורה התחתונה זה רמת המורים. הכול יושב על פיתוח מקצועי של מורים ורמה של מורים. זה רציתי לומר.

אני רק רוצה להגיד לך משהו אחד, את אמרת על צמצום פערים במגזר הבדואי, את הדגשת שזו פעם ראשונה שהמורות והגננות הן מוסמכות, אחרי שנים - - -

בעשר שנים לא הייתה גננת מוסמכת אחת במגזר הבדואי.

אפרופו הפיקוח המקצועי. כן, אני זוכרת את זה עד עכשיו.

אל"ף, תודה לכל מי שהשתתף היום בסיור הזה. אני רוצה לומר ברכה מיוחדת לראש העיר שבמפגש הראשון שלנו בכנסת בקדנציה הזאת אמר לי 'אהלן וסהלן, מתי ועדת החינוך יורדת לדימונה?' למה? הרי אפשר לקיים דיון גם בכנסת. ראש עיר שמזמין את הוועדה אליו בביטחון מלא וחוזר על זה במפגש השני ובפגישה השלישית ידעתי שיש פה חוזק. אני לא רוצה לגרוע בזה שאני מכיר את דימונה, אני לא מופתע, לא נפלתי היום, אבל באמת באמת אני מתנתק ממה שאני יודע ואני מוצא כאן, אדוני ראש העיר, אני מוצא את הנקודות שאני מנסה לחזור עליהן בדיונים סביב מערכת החינוך. מצאתי כאן ביטוי לנסות ולתת הזדמנות שווה לכל ילד, שזה משאת נפשי לשפר בקטע הזה.

אני אחזור על הפתגם ההוא ששבה את לבי ואני אומר אותו, שמעתי אותו גם ממנהל מחלקת החינוך של אילת, זה פתגם ידוע, אבל הוא אמר את זה וגם חרבונה הזכור לטוב במגילה, הוא אמר בעיתוי הנכון ובזמן הנכון את מה שהוא אמר להמן, גם עץ גבוה שהכין. מה אני בא לומר? הוא אמר אין דבר יותר לא שוויוני מאשר לתקצב באופן שוויוני אנשים שחיים במצב לא שוויוני. אנחנו, המינהל התקין והאוניברסאליות והממלכתיות, כל האפיקים האלה יפים ונדרשים בחברה תקינה וחברה מתוקנת שצריכה להתנהל, אלא מה? שאנחנו חברה, זה לא עסק, זה לא בית מלאכה ואנחנו עוסקים בבני אדם.

פעם, כן, אם מישהו אמר 'אני לא הגעתי', אז הסתכלו עליו 'מה אתה רוצה?' האשימו אותו ואת ההורים שלו ואת כל - - - אנחנו יודעים מה זה ו'תשתקו', 'תפסיקו לדבר'. את הילד זה לא מעניין למה הוא הגיע למה שהוא הגיע. היה כשל, של המדינה, של ההורים, של המערכת, הילד כרגע במצב נתון, לא מעניין מה הסיבות. לפעמים אלה סיבות אובייקטיביות שלא תלויות בו ולא בהורים שלו, זה היכולות האישיות שלו, לפעמים זה התנאים הסביבתיים שלו ולפעמים, לצערנו הרב, אנחנו יודעים גם איפה ההורים שלו בחרו לגור. גם זה פרמטר.

הם לא בחרו.

או לא בחרו, בסדר. או שבחרו בשבילם. נכון, תודה על הדיוק. לכן אני שמח שהיום, אני אומר לכם, היום, זה לא מובן מאליו. עד לפני שלוש שנים, אני קדנציה חמישית בכנסת, פוליטיקאי שהיום הוא לא נמצא והוא עתיר ניסיון ועתיר זכויות, תמיד כשהיו באים ומדברים על צמצום פערים ולחזק את החלש הוא היה אומר 'רבותיי, תפסיקו לקטר, אני בעשר אצבעות שלי הגעתי למה שהגעתי ועשיתי ועשיתי ועשיתי'. בסדר, יש גם כאלה שלמרות שהם שחו בבוץ הצליחו לצאת מהבוץ, אבל לא כולם כמוך.

אנחנו כמערכות צריכים לאפשר את זה. וכן, לתקצב באופן לא שוויוני, וכן, כן, בני, אל תירתע, תמשיך עם הקו שלך, תקצוב דיפרנציאלי בחינוך - - -

כבר עשו בוועדת - - -

למה לא? אני, נאה דורש נאה מקיים, כשר הראשון שיישמתי את הנושא הזה בתקציב שירותי הדת. אם אתה זוכר, המועצה הדתית דימונה הייתה כושלת, גירעונית וכשאני באתי לטקס יום הזיכרון גערתי בראש המועצה כשראיתי ככה את בית העלמין במצב שלו, כי הם קיבלו ים של כסף, נתתי, עשינו כיסוי גירעונות ועשינו תכניות הבראה והעברנו ים של כסף והיום במועצות דתיות, אתם שומעים על הלנת שכר במועצה הדתית דימונה?

לא.

אתם זוכרים שנה של הלנת שכר? זוכרים אי הפרשות? עובדים עבדו, בלניות, קברנים, ולא קיבלו שכר. זה הצלחנו למנוע בלי שהאוצר הוסיף שקל, בתקצוב דיפרנציאלי. אין שום סיבה שהמדינה - - - נכון, עכשיו יש ויכוח, אם זה על חשבון המדינה או על חשבון הרשויות החזקות. הלוואי שהייתי יכול לומר לך על חשבון המדינה, לא רוצה להסתתר אחרי כלום, אני רוצה תקצוב דיפרנציאלי תוצאה סופית, איך זה יבוא? זה בעיה של ההנהגה.

כשאני אומר תקצוב דיפרנציאלי, כן, מה לעשות, כי אם בני ביטון עם כל הרצון הטוב שלו, עם מה שאין לו ומה שיש לו עשה ממנו מערכת חינוך כזו כפי היא היום, תארו לכם שלבני ביטון היה אזור תעשייה יותר גדול והיו לו הכנסות מארנונה שהיו יכולים לתת לכם, במקום לשים את זה בפק"מים כמו רשויות אחרות, לתת לחינוך, 10% תוספת על מה שיש. מה כל מנהל בית ספר, מקס פרץ, עוד 10% מה היית עושה? אז זה לא הוגן.

מדברים על הזדמנות שווה, עיריית ראשון לציון שהיא די חזקה, יש לה עודפים עד בלי די, הוא יכול להשקיע בחינוך, אז אני מקבל את אותה הזדמנות שיש לילד שגר בראשון? מישהו סופר לי את זה שאני שכן של הפזורה הבדואית ומה זה משליך על העיר שלי? מישהו מודד לי את זה?

אז אני לא מסתתר, לא מצטנע, שלא יאהבו אותי הרשויות החזקות. אני אומר לך, אתם תקבלו גב חזק. אני יודע שמשתמשים בזה ואומרים לכם 'אל תסכסכו בתוך השלטון המקומי'. אני לא יודע איך, הקטע הזה, משרד החינוך אומר 'התחלנו בתקצוב דיפרנציאלי', אז הוא עושה את זה בכל מיני תוספות שהוא עושה, אבל אנחנו בשיטה הזו יוצרים עיוות כי זה לא הולך בפס רחב לכל התלמידים. התקצוב הדיפרנציאלי, נכון, בסעיפים מסוימים - - -

בבתי ספר יסודיים ראינו את המדינה משקיעה - - - בתיכון יש בעיה.

לכן אני אומר, צריך לעשות את זה בשום שכל. ולמה אני אומר? דווקא כי ראיתי פה מצוינות אני מדבר על תקצוב דיפרנציאלי. אני לא אומר כמעט יש מאין, אני לא אומר יש מאין כי המדינה משקיעה, אבל תארו לכם שהיו פה עוד יכולות.

מזל שיש שר אוצר חברתי שמאמין ב - - -

דיברנו על זה וצריך - - -

זה רק מה שאני אומרת, שדיפרנציאציה זה חלק מסדר יום.

וצריך לנצל את התקופה הזו. צריך לנצל את התקופה הזו כי באמת באמת כל השרים הכלכליים - - -

בקדנציה הבאה יהיה - - -

עזוב, אני לא רוצה להיכנס לקטע פוליטי. אני רוצה לחתור לזה, אדוני ראש העיר, אמרתי, ראיתי את החינוך למצוינות, ראיתי את הדחיפה של החלש. לא הייתי סולח לעצמי אם לא היית מקדיש לתלמידים עם הצרכים המיוחדים. לא הייתי סולח לעצמי. אין מקום שאין בו, זה הקשיים האובייקטיביים. אדם יכול להיות רופא, היי טקיסט, עם אקזיט שיושב בבית עם כמה מאות מיליוני שקלים, אבל מה לעשות, יש ילד כזה, שלא שאל אותך ולא שאלו אותך והוא ילד והוא נשמה, צריך לתת לו. להביא אותו, להעצים, להוציא את המקסימום מכל ילד. מה שאי אפשר אי אפשר, אבל לתת.

זה הקטע הזה של שוויון ההזדמנויות, החשיבה מחוץ לקופסה. אני אומר, רבותיי, אני אגואיסט, אני חוזר כמו מנטרה בדיונים, בחינוך צריך לחשוב מחוץ לקופסה. לכן אהבתי את היציאה של הקטע של לימוד עברית, כי לא בהכרח - - - חז"ל אומר, כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות. כך היכולות שלהם שונות, לא דומה אדם אחד לשני בשום תחום. בשום תחום. נכון, יש תורה, תורת לחימה, תורת איך מלמדים, יש תורה, אבל תמיד יש את היוצא מן הכלל, לא כולם שם. החוכמה והשכל לא נמצאים במקום אחד, צריך בחינוך לצאת מחוץ לקופסה ומצאתי את זה כאן.

מכללת הסייבר. הנה, אני אומר לכם, רבותיי, הבוקר אמרתי ואני אחזור, כי לא כולם היו בפתיחה, אני מאלה שחושב שבצה"ל נושא הסיירות הוא הכרח ואנחנו כולנו יודעים מה הערך המוסף של הסיירות מכל חיל. הרי למה צריך סיירת בגולני? אם יש גולני - - -

אתה מדבר, היום זה רלוונטי, צריכים את הקומנדו היום.

למה צריך סיירות ספציפיות בתוך הצנחנים? עורב, שקד? למה? אנחנו מזהים יכולות בקבוצה מסוימת ואני חושב שצריך, ועמירה, את חייבת להיות פרטנרית בקטע הזה. את חייבת להיות פרטנרית, זה צריך לבוא מלמטה. אנחנו, הפוליטיקאים, נתפסים ומיד בודקים איפה זה בא לך, מתחילים לעשות ניתוח סוציו, לא יודע, מכל הבחינות, מאיפה זה בא לך ומתחילים לקרר את זה. זה צריך לבוא מלמטה. מערכת חינוך איכותית כמו של דימונה יכולה לייצר כבר מכיתה י' סיירת שב-י"ג-י"ד יש תואר ראשון, אקדמי. אני אחזור על זה וזה אפשרי, רבותיי. אנחנו טובעים בסבך הנוסחאות, בסבך - - -

גברתי הדוברת, מפה ייצאו שתי אמרות, אחת, הקמת מכללת הסייבר ותואר ראשון בכיתה י"ג. אנחנו פתחנו את זה. עם זה תצא ועדת החינוך בראשותך.

רבותיי, לא ייתכן, אני אומר לא בגלל ששמעתי את זה מראש העיר, לא ייתכן אם יש עיר פריפריאלית גיאוגרפית זאת דימונה. אומרים לי שבאר שבע כבר לא פריפריה, כי התשתיות מקצרות, אז זה חרב פיפיות. זה נכון, תשתיות איכותיות זה חרב פיפיות כי הפריפריה מתקרבת למרכז והמרכז מתקרב לפריפריה, לכן החשש שלנו שלא נירדם בשמירה ונביא את הפירות שאנחנו כולנו מייחלים מעיר הבה"דים, מהעברת בסיסי צה"ל לדרום, שלא נמצא פה איזה עיר עבודה וכולם הולכים לישון במרכז.

אנחנו צריכים לתת להם אטרקציות מכל הבחינות פה, מערכת חינוך איכותית יש פה, צריך לשדרג אותה עוד קצת, יש פה תרבות פנאי, צריך להעצים את תרבות הפנאי, שירותי הבריאות ומקומות עבודה. ברגע שיש את שלושת הדברים האלה זה מביא אוכלוסייה. אחד הדברים שיכולים להביא, אין סיבה שבדימונה לא תקום מכללה כלשהי, אקדמית, אין שום סיבה. מדברים על מעצמת סייבר, באר שבע מעצמת סייבר, אין בעיה, שבאר שבע תספק לה את האקדמיה.

אני אומר את זה, לא בגלל שאני יושב פה. אני אמרתי את זה, מי שזוכר, אם את זוכרת, אמרתי את זה ברהט, אם באר שבע חושבת להיות עיר מטרופולינית היא לא יכולה להסתכל בצורה אגואיסטית רק על באר שבע. מטרופולין יהיה חזק אם כל המטרופולין חזק. אם המטרופולין סביבה יהיה חלש, זה יהיה המטרופולין. חייב שכל המטרופולין יהיה חזק בהיררכיה. לכן באר שבע לא יכולה לשאוב את הכול, יש לה את האוניברסיטה, יש מכללות, לא אלמן ישראל.

אנחנו מדברים על מכללה אקדמית, תארו לכם את דימונה מייצרת פה קמפוס של 2,000 סטודנטים. תתחילו לתרגם את זה, מה זה עושה, כוחות ההוראה, מכל הבחינות. תראו מה קרה לשדרות. לשדרות יש את כל הפרמטרים להיות במצוקה הכי קשה שיכולה להיות, היא לא שם. מצב ביטחוני קשה, תעסוקה, הכול, מכל הבחינות, ותראו מה קורה היום בשדרות.

אני חושב שאם תצא מפה קריאה, אם חושבים להעביר את מרכז העצבים של הסייבר של מדינת ישראל לבאר שבע, האקדמיה של הסייבר, ולאו דווקא, לכל מה שיתפתח סביב המקצועות האלה, אפשר לחשוב להרים פה - - - מר נחום, אני קורא לתכנון יעד רציני, יסודי, לקיים סביב זה ישיבת עבודה ואחר כך אם צריך גם להתחיל לעבוד - - -

ושוב תודה על הכול. אני עמדתי היום וראיתי, במשפט אחרון, וזו לא אמירה, מי שמכיר אותי, אני לא פופוליסט, אני חמש קדנציות בכנסת, ואני מאמין, אל תתביישו, שאם הייתי מסתובב ביניכם לא הייתם יודעים מי אני. ככה זה טוב, סימן שעוד לא עשיתי את הפדיחה של החיים. אני לא פופוליסט ואני אומר לכם, אם אתם שואלים אותי, הציונות לא חלפה מעל הראש שלי, אני אומר לכם חד משמעית, אם מדברים על חזון הנגב, אם רוצים שהזקן יהיה שמח, שיבוא. אם הייתי יכול להביא את הזקן לדימונה הוא היה קצת שמח.

הישיבה ננעלה בשעה 15:15.