הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 26

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, י"ח בכסלו התשע"ו (30 בנובמבר 2015), שעה 10:30

הצורך בהחרגת אשרות עבודה לעובדי סיעוד המטפלים בילדים בעלי נכויות קשות

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

אילן גילאון

עדינה אנגלרד - שירות ארצי לעבודה סוציאלית, משרד הבריאות

משה נקש - מנהל אגף הסיעוד, רשות האוכלוסין וההגירה

הדס זהבי - מפקחת ארצית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אבנר עורקבי - יו"ר אהב"ה - ארגון הנכים בישראל המיוחד

דפנה אזרזר - מנכ"ל אהב"ה - ארגון הנכים בישראל המיוחד

נורית סעדון - סמנכ"ל אהב"ה -ארגון הנכים בישראל המיוחד

נעמי מורביה - יו"ר מטה מאבק הנכים

ניסים מורביה - מנכ"ל מטה מאבק הנכים

רויטל לן כהן - עו"ד, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

יוליה בן משה - הורה ומנכ"ל "קול הזכויות- עמותה למניעת הטרדה מינית בקרב ילדים

ד"ר נתאי פרנקל - בית חולים "אלין"

הניה מרמורשטיין - מנהלת ב"עלה"

בנטי רנד - מנהל הפורום למען ילדי רווחה

ענת בן-צבי - הורה (מרצה בכירה באונ' בן-גוריון)

ענת שילה לשם - הורה

אביב לשם - הורה

רחל סעדה

יעל, חבר המתרגמים

הצורך בהחרגת אשרות עבודה לעובדי סיעוד המטפלים בילדים בעלי נכויות קשות

ברשותכם, אנחנו נתחיל את הוועדה. אנחנו מקיימים היום דיון מיוחד, לפחות מבחינתי אני רואה בו דיון מיוחד של מקרה פרטי שהובא בפניו. בבדיקה שעשיתי ומהתרשמות כוללת אני בטוחה כי הוא מייצג עוד מקרים ולא מעטים שבהם נדרשים לחשיבה קצת אחרת, לבחינת הנהלים מחדש ואולי אפילו של החרגה של נהלים קיימים. ברשותכם, אני כן אקח את זה למקום שבו אנחנו מדברים על ילדים ושאנחנו מדברים על מקרים שהם באמת חריגים ומקרי קצה. אני אומרת את זה, אני אפילו אומרת את זה בפתיחת דבריי. אני חושבת שמחובתנו במקרים שכאלה, במיוחד שאנחנו מדברים על ילדים קטנים, לחריג את הנהלים ולגמיש אותם באופן שיאפשר איזו יציבות גם בחיי המשפחה וגם בהתקשרות עם הילדים.

אנחנו נשמע היום את הנציגים השונים של המשרדים. כמובן אנחנו נפתח עם הפנייה של ההורים שהגיעו לכאן. מצד אחד, אני מבינה את הצורך לעלות את הנהלים היבשים ואת כל נמצא היום לרשותנו. אבל, אני גם אשמח לשמוע איזו התייחסות לגבי איך אנחנו מתכוונים לנסות ולפרוץ את המסגרת הקיימת כדי לאפשר, במקרים חריגים, לעובדי סיעוד להישאר כאן בתוך המערכת, גם אם זה מעבר לזמן בו נמצאת אשרת השהייה שלהם.

אנחנו אתך אביב. בבקשה.

בוקר טוב. אנחנו ענת ואביב לשם, אנחנו משער הגולן, רחוק רחוק. אנחנו הורים של שתי בנות, של זוהר שהיא בת 3 ו-8 חודשים ושל אריאל בת שנה. זוהר, למעשה זוהר נולדה בשבוע ה-28 ומה שהתברר אחר כך, זו תסמונת, מוטציה מאוד מאוד נדירה שבפועל גורמת לרפיון שרירים מאוד משמעותי וכמובן בצורך בהנשמה 24 שעות, תלות מחולטת בזולת. זוהר היא קוגניטיבית, היא תקינה, ילדה מאוד נבונה שמתקשרת עם אייפד ועם תנועות ועם ג'סטות למי שמכיר. היא משולבת בפעוטון, גנון והיא עכשיו בגן רגיל עם סייעת יום.

ביקשנו למעשה לעלות את הנושא לציבור, לשיח הציבורי, לשים את הנושא מכיוון שלנו יש קושי גדול עם עובדת זרה שעד שמצאנו אותה. אני אולי אקרא כמה משפטים ואז אני יותר אמקד. "הבעיה שלנו נמצאת בבסיס נושא הדיון, אנו טוענים שיש מקרי קיצון כמו שלנו שבהם צריך להכריע לפי המטופל ולא לפי המטפל" חומרת המצב של המטופל. "אנחנו גרים בקיבוץ קטן בפריפריה. המקרה הרפואי של בתנו הוא מורכב מאוד, ילדה עם נכות קשה, היא מחוברת למכונת הנשמה עם קוגניציה תקינה. הקושי הגדול הוא למצוא עובדת שתסכים לקחת על עצמה את האחריות לטפל בילדה מונשמת. עוד דבר, עובדים זרים לא כל כך אוהבים לגור עם משפחה. את הפנייה שלנו פסלה הוועדה ההומניטרית על הסף". זאת אומרת, שבכלל לא דנו במקרה של זוהר אלא רק בפרטים של העובדת, כך הבנו. דבר שאותנו הדהים, ילדה מונשמת עם 188% אחוזי נכות ותלות בזולת, אם היא לא מקרה הומניטרי, אז מהו מקרה הומניטרי?

אנחנו נמצאים בוועדה להגנת הילד ולכן יש עוד נושא והוא הנושא הרגשי. "אנחנו מבקשים גם מהוועדה וגם מנציגי מקבלי ההחלטות לחשוב מה ההשפעה הרגשית על ילדה שבפעם השנייה, עבורנו זה בפעם השנייה בתוך שנה וחצי, נאצלת להיפרד ממטפלת שהיא עבורה כהורה שלישי. לכן אנחנו רוצים להציע פתרון, בתקנה הקיימת יהיה כך: שמי שיוגדר כמקרה קיצון תינתן הרשאה לשר להחריגו מהתקנות הקיימות בנושא של העסקת עובדים זרים בתחום הסיעוד ושההכרעה במקרים האלו תהייה על פי המטופל ולא על פי המטפל – אלו הדברים הקצרים שיש לי להגיד. באמת תודה רבה ליושבת ראש הוועדה על כינוס הדיון כי אנחנו רק דוגמה. אני מניח שבשטח יש הרבה הורים אחרים. קיבלנו הרבה פניות בעיקר בנושא שלנו.

תודה רבה לך אביב. אני באמת רוצה לחדד פה כמה נקודות מעבר לדברים שציינתי בתחילה. באמת אנחנו מדברים גם על קשיים אובייקטיביים בכל הקשור לעובדים זרים שבאים לטפל, בין אם זה בילדים ובין אם זה בקשישים. פעם אחת זה באמת המגורים עם המשפחה. פעם שנייה, הם לא ממהרים להגיע לפריפריה, הם מעדיפים להישאר, אתם יודעים, במחוזות הגדולים במרכז הארץ. אנחנו עוד נוסיף לכך את גודל האחריות ובאמת הטיפול האינטנסיבי, היומיומי ואפילו השעתי כי אנחנו מדברים על טיפול שהוא 24/7 – זאת אחריות כבדה וזו גם המסירות שהיא מאוד גדולה. המשפחה כבר למודת ניסיון שלא יהיו הרבה קופצים על העניין הזה. לכך נוסיף בעניין הזה את ההיבט הרגשי, אני אמרתי את זה גם בתחילת דבריי. מדובר פה בילדה, אנחנו רוצים לתת לה איזו יציבות גם מבחינה רגשית וגם לתת יציבות למשפחה ולכן חשוב שנתייחס לכל הפרמטרים האלו.

נמצא איתנו חבר הכנסת אילן גילאון, אילן אתה תרצה לומר כמה דברים?

במהלך השיחה.

במהלך השיחה.

רשות האוכלוסין, מנהל אגף הסיעוד משה נקש. בבקשה.

אני אסביר כמה דברים בעניין הועדה ההומניטרית ואולי גם אחד, למי שלא שמע בתקשורת, לא קרא בעיתונים.

וועדה ההומניטרית, על פי החוק תנאי סף, מפורטים אילו בקשות יכולות להגיע לדיון בוועדה ואילו לא. אני לא רוצה להתייחס למקרה ספציפי, אבל אתם תבינו שזה, לצערנו הוא גם נופל בתנאי הסף ולא במשהו שהוא נתון לשיקול דעתנו. נקבע בסעיף החוק שעובד זר יכול להגיע, או בקשה של מטופל או מטופלת, להעסקת עובד זר, באופן חריג יכולה להגיע לדיון בפני הוועדה אם היא עומדת בכל תנאי הסף, יותר נכון, אם היא לא נופלת בתנאי הסף. תנאי הסף אומרים בעצם שאם העובדת הזאת אושרה בעבר בוועדה הומניטרית, זאת אומרת, היא אושרה כבר פעם אחת כחריג אי אפשר להגיש עבורה בקשה נוספת, אם העובדת הגיע לענף אחר ולא לסיעוד ואם העובדת נמצאת באזור גיאוגרפי שונה מהאזור שבו נמצא המטופל או המטופלת.

כמו שאביב אמר נכון, הבקשה הזאת לא הגיע אפילו לדיון בפני הוועדה. היא נדחתה על הסף לאור התנאים שציינתי כרגע. למעשה התנאי הראשון, העובדת הזאת אושרה בעבר. מה הרציונל של זה, עובדת זרה שגומרת - - -

עיקרון שמי שטופל על ידה הוא לא מעלה ולא מוריד מבחינת ההחלטה הזאת. של מה היה הסטטוס של העובד.

במקרה הזה לא.

זאת הבעיה.

יכול להיות, אבל זה מה שכתוב בחוק. לנו אין - - -

הבעיה בעיניי טמונה במשפט קודם שלך. אני מתנצלת שאני נכנסת לך לדברים, אנחנו מדברים על כך שזה לא נתון לשיקול דעת. אני אומרת, יש מקרים ובמיוחד כשאנחנו מדברים על ילדים, שחייב להיות שיקול דעת. זאת אומרת, אין פה מקום שאנחנו בודקים את הדברים בצורה טכנית ויבשה. אנחנו מדברים פה על נפשות. זאת אומרת, העניין של חוסר של שיקול דעת הוא לקונה שאנחנו חייבים להתייחס אליה.

אני מסכים אתך.

אם היא הייתה העובדת האחרונה והיא ביקשה כבר והיא עברה את התקופה שלה, אין מענה גם אם הילדה נשארה בכלל ללא - - -

קודם כל אני אסביר. אני מסכים איתך מאוד. זאת אומרת, אנחנו לא קובעים באילו מקרים אנחנו כן יכולים לדון ובאילו לא. אנחנו פועלים על פי החוקים וזה מה שהחוק קבע. אמרת קודם 'להגמיש נהלים, להכין נהלים'. תאמיני לי, אם היה מדובר פה בנוהל או אם היה במקרים אחרים, חברים יעידו ואני לא אדבר, על מקרים בהם היה אפשר למצוא ולאתר איזו פרצה ולחריג אותה היינו עושים את זה. במקרה שזה החוק אין לנו שיקול דעת. את צודקת, אין לנו שיקול דעת. אם החוק ישונה, אם יתוקן, אם יחליטו שאין שום תנאי סף לוועדה אז לא יהיו בעיות כאלה של תנאי סף. אגב, יכול להיות שתהיינה בעיות אחרות.

אני רוצה להסביר, את דיברת גם על התקופה שעובד זר בא לארץ. אני אתן בשני משפטי רקע. עובד זר בא לישראל ל-5 שנים. ענף הסיעוד הוא הענף היחיד שיש בו חריגה שאם העובד הזר נמצא עם המטופל שלו במשך שנה לפני שהוא הגיע לשנתו החמישית בישראל, כשהוא מסיים את שנתו החמישית הוא יכול להמשיך איתו עד 120. זאת אומרת, פה דווקא החוק, שוב החוק - - -

בעצם את אומר, בלי הגבלה של מספר השנים שהעובד הזר - - -

אין הגבלה, אם הוא מהשנה הרביעית שלו בארץ הוא יוכל להמשיך איתו 20 שנה בארץ.

אז למה בעצם אנחנו לא יכולים להחיל את זה גם במקרה של ילדים?

מכיוון שהעובדת הזאת כבר סיימה את ה-5 שנים לפני שהיא הגיעה למשפחה. החריג שאומר שאחרי שעובדת אושרה בעבר יש לו רציונל. הרי העובדים האלה מגיעים, באים בפנינו, בפני הוועדה, וטוענים שיש איזה קשר משמעותי בין המטופל למטפל ולמרות שהעובד הזר עבר 5 שנים בישראל, תשקלו. אז אנחנו שוקלים. נניח ואנחנו גם מאשרים את הקשר והוא ממשיך לעבוד איתו עד 120 אצל המטופל הזה, ברגע שהמטופל נפטר, העובד או העובדת צריכים לעזוב את הארץ. כלומר, אי אפשר לחריג אחד אחרי השני בלי סוף. עוד פעם, זה מה שהחוק אומר. אם החוק ישונה או יתוקן אז אנחנו נפעל בהתאם. צריך לקחת בחשבון גם את הפסיקה שהייתה בבג"צ לא מזמן בעניין הזכויות של העובדים הזרים ומדינות הממשלה שלא רוצה פה השתקעות של עובדים. עובדים בישראל שנמצאים פה 10 שנים יכולים לקבל כמעט מעמד כמו של ישראלי – גם את זה צריך לקחת בחשבון ואני מניח שזה מה שהוביל את קובעי המדינות או מקבלי ההחלטות לקבוע את הסעיף הזה בחוק.

בעצם מהדברים שאתה אומר אני מבינה שיש בעצם פרצה שבה העובד הזר יכול להישאר ללא הגבלה אם וכאשר הוא הגיע בשנתו הרביעית לצורך העניין. כלומר, יש לנו בעצם פרצה כזו בתוך כל הסיפור הזה. יש פה תקדים.

לא פרצה, זה קבוע בחוק.

קבוע בחוק, זה עוד יותר מקומם. כשאנחנו מדברים על ילדים אנחנו לא יכולים לבוא ולהגיד שגם פה יש סיטואציה שבצעם כשהיא נמצאת עם הילדה תקופה של חצי שנה-שנה או משהו כזה לא היו פתרונות סבירים לפי כן. אנחנו גם לא רואים אנשים, אני גם מניחה שלצערנו הרב לא נראה אנשים שיעמדו בתור כדי לטפל בזוהר. לכן אני אומרת, איך אנחנו בכלל יכולים לדבר על שיקול דעת ואיך אנחנו יכולים לדבר על היבטים שהם טכניים, איך אנחנו יכולים לדבר מה בית משפט פסק או לא פסק, יש לי את מלוא הכבוד לבית המשפט, כשלרשותי יש פה איזה תקדים שאנחנו יודעים שעובד זר יכול להישאר ללא הגבלת זמן אם הוא נמצא בתקופתו האחרונה לצורך העניין. השאלה, עכשיו אני באמת שואלת מבחינה מקצועית, למי אנחנו צריכים לפנות ואיך אנחנו יכולים בעצם לקדם פה מקרה חריג או החרגה של הסיטואציה שבה נמצאת זוהר?

אתם הנבחרים, זה המקום. אתם הקואליציה, תשנו את זה.

הכתובת בעניין הזה היא תיקון חקיקה. מי שעושה תיקון חקיקה הוא בית הנבחרים.

זה תהליך שלוקח זמן. אני לא רוצה להיות שם.

אין בררה. חבר'ה, אין בררה.

אין לפקידות שיקול דעת בנושא הזה, אבל החקיקה.

קודם כל גברתי היושבת ראש התפרצתי. אני פעם ראשונה מגיע לדיון שלך, זה לא מפאת שהנושאים לא מעניינים אותי. זאת אחת הוועדות שאני הכי שקט כי אני יודע מי עומד בראשה. אני אומר לך את זה באמת מכל הלב. לכן אני רגוע יותר. במקרה הזה אין ספק שכל הסיפור של הסיעוד חייב להיות מטופל בצורה אחרת מבחינת אורך התקופה הן לילדים קטנים, הן למבוגרים. פחות או יותר הפסיקה צריכה להיות שם כשהוא סועד את האדם שהוא סועד, כל עוד הוא אותו אדם והוא נמצא בחיים או כל עוד זה אותו אדם ובתלות למצב שהוא נמצא. אם אביב נמצא בקיבוץ שער הגולן ואין לו חלופה אחרת, הדבר הזה חייב לבוא בחשבון, מהי התקופה שאתה מאריך את הדברים האלה עם כל הרצון שלא ישתקעו כאן וכדומה. זאת אומרת, את אמרת בתחילת דברייך וזו הפואנטה בעצם, זה הדבר החשוב ביותר: האדם שמקבל את הטיפול הוא זה שצריך לקבוע את אופי התקופה לגבי היכולת להשאיר. גם לא צריך להגיע לוועדות הומניטריות בכל פעם מחדש במקרים כאלה. כאן באמת הוא צודק, צריכה להיות תקנה מסוימת כדי שהוא לא יצטרך לעמוד בשום דילמה, זה נכון.

אלו דברים נכונים מאוד וגם יותר. גברתי היושבת ראש, אמרת כמה דברים נכונים ואולי יהיו לנו פתרונות בעניין הזה. שוב, לא במקרה הזה. אמרתי, זה דורש תיקון חקיקה. בשביל לטפל בנושא הזה נדרש תיקון חקיקה, אמרת נכון. אמרת גם שני דברים נוספים שאני רוצה להתייחס אליהם. הדבר הזה שעובדים לא רוצים לעבוד במקומות הרחוקים ובפריפריה, זה נכון. קיבלנו מאות אם לא אלפי פניות כאלה, ולכן אגב, עודכנו התקנות הגאוגרפיות שחילקו את המדינה לשלושה אזורים וקבעו שעובד שהגיע מחוץ לארץ או שנמצא בארץ ועובד בפריפריה לא יוכל להגיד 'אני לא רוצה יותר, רוצה ללכת לעבוד בתל אביב' – זה לא אפשרי מבחינת התקנות. זה דבר אחד. גם פה יש כל מיני טענות וגם פה אי אפשר ש-100% יהיו מרוצים, אבל זה איזה ניסיון לתת מענה לבעיה שאת ציינת.

עוד דבר נוסף שציינת, עובדים, גם אני שומע את זה הרבה, לא רוצים לעבוד עם משפחות, עם ילדים, עם נכים צעירים כי זה יותר מורכב, יותר קשה או כי אני לא יודע מהן הסיבות, כי יש משפחה מסביב וחס וחלילה מסתכלים עליהם. כן, אנחנו שומעים גם את הדברים האלה. לעניין הזה אנחנו מקווים שאנחנו בדרך לאיזה פתרון. הוא יוצג בפני השר. השבוע יש דיון בממצאי דוח וועדת שושני שהקים בזמנו השר הקודם גדעון סער. המסקנות והממצאים יוצגו בפני השר סילבן שלום עוד השבוע בישיבה שהוא קבע בעניין הזה. אני מניח שאולי משם תצא בשורה בעניין הזה כי אחת הכוונות שם היא לקבוע תתי ענפים. כמו שקבענו חלוקה גאוגרפית לקבוע תתי ענפים ולהגיד שעובד זר שבא לעבוד עם ילדים צעירים, עם נכים צעירים לא יוכל להגיד 'אני רוצה קשיש, אני רוצה קשיש בתל אביב או כזה שמתפקד בצורה טובה יותר'.

בעצם זה לא יפתור לנו את הבעיה.

שוב, לצערי הרב אין לי ואין בחוק אפשרות לפתור את הבעיה הזאת הספציפית.

כל זמן שסרסורי כוח אדם וקבלני עבודה זרה יטפלו בנושא הזה ולא מדינת ישראל באופן מסודר, שהיא תגיד כמה מכסות יש לנושא של הגליל הצפוני או הדרומי ובפול אחד תקבל את האנשים אלה, זה מה שבסופו של דבר יקרה בשוק של הדלת הפתוחה והמסתובבת הזאת – זה ברור. לכן אתם לא אשמים, אתם פועלים לפי חוק.

אני רוצה לשאול משהו, ראשית אני מוכרחה לומר שאנחנו פנינו לשר. הייתה פנייה ואני מוכרחה לציין ביושר שהשר מאוד, ככה, היה קשוב גם למקרה והתחיל לבדוק במסגרת המשרד איך אנחנו יכולים לחריג את המקרה של זוהר. אני יודעת שעתידה להתקיים פגישה, ואני יודעת שמנסים למצוא איזה שהם פתרונות שיאפשרו לנו כן להשאיר את עובדת הזרה במקרה הזה. אני לא מתווכחת עם האמירה שצריך שתהייה חקיקה מסודרת בעניין. אנחנו נפעל בכיוון הזה של חקיקה ונסדיר את זה למקרים הבאים. כולנו סביב השולחן יודעים שחקיקה לוקחת זמן ולמשפחה אין זמן לחכות.

יש הרבה אינטרסים תקציביים בנושא, אל תדאגי.

חקיקה לוקחת זמן, למשפחה אין זמן, המשפחה קיבלה ארכה של שישה חודשים סך הכול. לכן, מה שאני מבקשת, לקחת את המקרה הייחודי הזה ולפחות עד שאנחנו במקביל נקיים תהליך של חקיקה, לראות איך אנחנו מוצאים פתרון ביניים כדי שכן נוכל לאפשר למשפחה להישאר עם אותה עובדת, בעיקר לילדה להישאר - - -

יש פתרון.

אתה לא מתפרץ, שנייה. אני אתן לכולם לדבר, בסבלנות.

אני יכול להבטיח שבישיבה שיש לנו השבוע עם השר אני אעלה גם את הנושא הזה. להגיד שיש כרגע פתרון, אני לצערי לא רואה אותו. אנחנו תקועים פה עם חוק. אני אעלה את זה וננסה לחשוב יצירתית ונראה אם יש משהו. בינתיים, הבנתי ואמרת נכון, ניתנה ארכה של חצי שנה במסגרת דיון בבית המשפט. כלומר, המקרה הזה הגיע גם לבית הדין. במסגרת זו - - -

ועדה הומניטרית יכולה להחליט החלטות, אין לה - - -

זו בדיוק הנקודה. וועדה הומניטרית לא יכולה לדון במקרה הזה כי זה לא עומד בתנאי הסף.

באמת, אני לא אומרת לכם איך, אני לא אשת מקצוע בעניין הזה. תהיו יצירתיים.

אפשר לקבוע וועדה הומניטרית דרג א' ודרג ב'.

יש להם וועדה, אני, כל מה שאני מבקשת שבאמת תחשבו בצורה יצירתית. אני יודעת שכלום חיובים לסיפור הזה. אין שום סיבה, יושבים בחדר הזה מספר אנשים שבאמת מחויבים לעניין, שלא ימצא איזה פתרון יצרתי. אתה יודע מה, לפחות לתקופת הביניים עד שאנחנו נסדיר את העניין גם בחקיקה.

אני מצהיר, אנחנו באמת ננסה לחשוב יצירתית. אני רק אומר שהמקרה הזה, אני חוזר, הוא הגיע בפני הוועדה, הוא לא יכול. היום, במצב של החוק היום אני לא יכול - - -

למה הוא לא יכול להגיע?

כי הוא לא עומד בתנאי הסף.

אבל אני הגשתי את זה בפני הוועדה ואיש לא אמר את הדברים האלה.

סליחה.

אנחנו הגשנו את הבקשות לפני הוועדה והבקשה שלנו לא נדחתה על ידי הוועדה.

עוד פעם, אם היא עמדה בתנאי הסף היא לא נדחתה. אם היא לא עמדה בתנאי הסף היא על הסף נדחתה.

מי עמדה בתנאי הסף, העובדת או - - -

הבקשה. יש תנאים לבקשה שמתייחסים גם לעובד וגם למטופל.

בסדר, מתי אנחנו הוצאנו את הבקשה שלנו? באוקטובר - - -

ספטמבר אפילו, חגים.

נכון, זה היה סביב החגים.

והבנו מתוך כך שכל זמן שהוועדה לא מתכנסת - - -

אבל הם קיבלו תשובה.

לא קורה כלום.

הם קיבלו תשובה, לצערנו שלילית. הם קיבלו תשובה.

התשובה הייתה כשהיינו בשבוע אשפוז ב"אלין", אז קיבלנו את המכתב.

יש לי באג מסוים, סלח לי, אני לא יודע איפה ואיך בתי המשפט נכנס בכלל בין - - -

אני אסביר. הבקשה הזאת הוגשה לוועדה. הבקשה נבדקה ונמצא שהיא לא עומדת בתנאי הסף ולכן הם קיבלו תשובה שלילית. עם התשובה השלילית הם פנו לבית הדין, אני צודק? הם פנו לבית הדין, במסגרת הדיון אגב, הסכמנו לאורכה של החצי שנה. כמו שביקשה היושבת ראש, אני אנסה לחשוב יצירתית בעניין ואני באמת בישיבה השבוע עם השר. - - -

התשובה שהתקבלה שלילית ומשום מה המנגנון הקבוע של הטייס האוטומטי היא - - -

הוא שאמרתי, יש פה היבטים טכניים ואת זה אנחנו רוצים לפרוץ כשאנחנו מדברים על מקרים כאלה.

על זה נאמר שחבל שאי אפשר לחוקק שאנשים יהיו בני אדם, אתה יודע.

אנשים וגם חברי הוועדה הם בני אדם וגם רגישים ובמיוחד לילדים, במיוחד לילדים. שוב, כמו שאמרתי המקרה הזה לצערי לא הגיע בפני חברי הוועדה. תאמין לי, אם הוא היה מגיע, אני אעצור פה.

אני בטוח ממקרים קודמים שכך היה, אני ממש מתפלא.

לא. זה חד-משמעי, זה לא לשיקול דעת.

אנחנו נמשיך בדיון ואנחנו נבחן בהמשך גם את בסוגיה הזו.

בבקשה, שם לפרוטוקול.

אבנר עורקבי, יושב ראש ארגון אהב"ה - ארגון הנכים בישראל המיוחד. הנושא הזה, אנחנו מטפלים בו למעלה מעשר שנים ואפילו קצת יותר. אנחנו מכירים את נקש הרבה זמן. אנחנו מאוד מחבבים אותו, העבודה שלו מאוד טובה.

אנחנו הבאנו את הנושאים האלה כמה פעמים. לא מזמן הוא נדון בוועדות הנרחבות של הכנסת, הן בוועדת הפנים הן בוועדת רווחה. גברתי היושבת ראש יכולה לראות את הדוגמאות שאנחנו הבאנו, שלא מנעתי ממר נקש את הדמעה בעין שלו כשאימא בוכה בתוך הוועדה ומבקשת את הפתרון לילדה שלה. הבאנו את הילדה, הבאנו ועם כל הצער שבזה. כלומר, הדיון הזה היה כבר לפני בוועדות של עובדים זרים. אני רוצה להציג פרוטוקול - - -

ברשותך, אנחנו לא חוזרים אחורה למה היה בוועדות. אני רוצה לראות קדימה מה אנחנו עושים.

האפשרות היום לא לקחת את המטפלת של זוהר כי יש את ההוראה של נאיף. אתה מכיר את נאיף במשטרת ההגירה? 'אנחנו לא עוצרים עובד שהוא עובד עם הילד'. לא לוקחים את העובד של הילד. זה נרשם בפרוטוקול של הוועדה לעובדים זרים.

קוראים לו נעיף? זה שם שממש מתאים לו. נעיף - -

נאיף.

נאיף עם א'. הוא היה עובד אגף אכיפה. עכשיו הוא סמנכ"ל אצלנו ברשות.

כן, אבל הסיפור הוא לא רק שלא עוצרים. יש פה השלכות לזה שזה מאושר או לא מאושר. נכון?

עשו את זה לעובד שלנו, עצרו אותו, עצרו עובד של אימא מסוימת, שחררנו אותו בתואנה הזאת. כרגע הוא מושהה, לא נוגעים בו עד שימצא פתרון. אני דורש את הפתרון גם מנקש למרות שאין לו פתרון. אין פתרון בחוק הנוקשה הזה, אבל אי אפשר לנגוע בו כל עוד הוא עם המטופל שלו. כל עוד שהוא עם המטופל יש הוראה לא לנגוע בעובד הזר.

ברשותך אני מקבלת את מה שאתה אומר, אבל אני רוצה שאנחנו נצא מהשולחן הזה כשאנחנו מובילים לאיזה פתרון שהוא מקובל על כולם. לעניין של עובד זר מאושר או לא מאושר יש עוד הרבה השלכות אחרות מעבר אם יעצרו או לא יעצרו אותו, לכן אנחנו מקיימים את הדיון.

נמצא איתנו דוקטור נתאי פרנקל. אני אשמח אם אתה תספר על המורכבות של הסיפור, של המקרים דוגמת המקרה של זוהר שאנחנו יודעים שהוא נדיר ושיש עוד אחד כמוהו.

זוהר היא מיוחדת מהרבה בחינות. אני מכיר את זוהר מגיל כחצי שנה כשהיא הגיע אלי לשיקום נשמתי ב"אלין". זה המקצוע שלי, אני עוסק בשיקום נשמתי. היא הייתה מאושפזת אצלנו קרוב לשנה וחצי, משהו כזה. שנה וארבעה חודשים.

זוהר סובלת ממחלה מאוד נדירה שגורמת, אני כמובן לא הולך להיכנס לתיק שלה, שגורמת בעצם לזה שהיא משותקת בכל גופה לחלוטין. זאת אומרת, היא לא יכולה לנשום בכוחות עצמה בכלל. זו המשמעות הקריטית לחייה. מצד שני, המוח שלה הוא מוח מבריק. זו ילדה מבריקה, חכמה, שמשתלטת על ההסעה שלה, היא משתלטת על להסיע כיסא ממונע, משתלטת על מחשב, משתלטת על דברים שילדים בני גילה בריאים ורגילים בדרך כלל לא זקוקים להם, אבל הם גם לא מסוגלים לעשות את זה. כיוון שזה התקשורת שלה היא השתלטה על זה – ילדה מבריקה.

כדי לאפשר לילדה כזאת להיות ילדה נורמטיבית, והטכנולוגיה השיקומית היום יודעת להפוך את הילדה הזאת לילדה פעילה בחברה בצורה מלאה. הילדה הזאת יכולה להיות כל דבר שהיא תרצה, אולי לא טייס, חוץ מזה היא יכולה להיות כל דבר שהיא תרצה. ממש היא יכולה לעשות הכול. הדבר היחיד שהיא צריכה זה להמשיך לגדול ולהתפתח בסביבה נורמטיבית וטובה. כדי לאפשר את זה ולאפשר חיי משפחה נורמליים, כי זה תנאי, ילד לא גדל במשפחה שכל היום בסטרס שהילד מפסיק לנשום. המשפחה צריכה את הזמנים שהם יוצאים לעבודה נורמלית, שהם מטפלים בילד השני, בילדה השנייה שלהם ושהם מטפלים בכל מה שכולנו מתמודדים איתם – זה חלק מהנורמטיביות של החיים. הילדה הזאת זקוקה להשגחה מתמדת בגן ובהמשך בבית ספר ילדים רגיל כדי לאפשר את כל התיווך הנדרש. את כל הדברים האלה, צריך שמישהו יהיה שם. אם המדינה מצליחה, משרד החינוך ישלם עבור עובד ישראלי שיעשה את זה במשך כל שעות היום וייתן עזרה למשפחה בשעות הלילה, שעות הערב ואחר הצהריים, אז זה מצוין. אבל אני לא חושב שהמדינה מסוגלת לעמוד בזה תקציבית.

גם לא בטוחים שיש אנשים שיסכימו לעשות את זה.

וכדי להצליח לעשות את זה, בתל אביב קשה. אני משחרר כל שנה הרבה ילדים בקושי רב למרכז הארץ: תל אביב, רמת גן, גבעתיים, ירושלים – זה קשה מאוד. להגיע לשער הגולן זה סופר קשה. אלו מקרים נדירים ביותר וזה ממש משמעותי להתפתחות של זוהר. אם לא יהיה לזוהר את הליווי הנדרש עם מישהו שהיא מרגישה איתו בנוח ושהמשפחה מרגישה איתו בנוח ושכל הדברים קורים, אם לא יקרה, הילדה לא תגדל ותוכל להתפתח בצורה נורמאלית – זה ממש פגיעה בילדה.

תודה רבה נתאי. רויטל רצית לומר משהו, בבקשה.

אני רוצה רק בנושא החקיקה. אתם מדברים על זה שיש חקיקה, המדינה באמת תפקידה לשקול את כל הצדדים, אבל במסגרת 'הבלמים והאיזונים' שהמדינה צריכה לעשות בבואה לחוקק, לא יעלה על הדעת ששלומם, זכויותיהם ורווחתם של ילדים עם צרכים מיוחדים או אנשים עם צרכים מיוחדים, תבוא אחרי הפחד שלכם מזה שעובד זר ישתקע. לא יעלה על הדעת שאזרחי המדינה יהיו אחרי הפחד של המנגנון. המנגנון בא לשרת את האזרחים ולא האזרחים את המנגנון. בין 'האיזונים והבלמים' התבלבלתם. אני מאוד מבקשת כשאנחנו באים לתת את התיקונים האלה לחקיקה אנחנו נזכור שמה שאתם שמים כאן אחד מול השני זה אזרחים מול המנגנון - - -

לא להפנות את זה אישית למשה. הוא לא חוקק את החוק, הוא בסך הכול מבצע. בואו נהייה הוגנים - - -

לא. אני רוצה שהוא יעביר את המסר גם הלאה. לא יכול כשעושים את ה'בלמים והאיזונים' גם בתוך הרשויות אנחנו שוכחים שזה אזרח מול מנגנון. כשנבוא לחוקק את החוק זה, הנושא של שיקולים, 'בלמים ואיזונים' הוא נמצא לטובתו. גם אתם, כשאתם שוקלים את השיקולים בתוך הוועדות, אני מבינה שאם היו פונים או שאם זה היה מגיע אליכם זה היה אחרת. חייבים תמיד לשים את האזרחים מול המנגנון בעמדה של עדיפות, בטח מי שצריך את העזרה שלכם יותר.

אין ספק שבקשה שמגיעה בפני הוועדה לוקחים קודם כל את מצבו של המטופל לפני הסיפור עם העובד הזר – חד משמעית. אומר לך את זה כאחד שהוא חבר בוועדה והוא בתוך הוועדה.

זה לא היה כלפיך באופן אישי.

בגלל החוק היבש שהיא קיבלה פעם אחת דרכה, אז מלכתחילה לא הביאו את זה לדיון. בסוף אני אסיים בהתייחסות לנקודה הזו ועם בקשה מאוד ברורה.

יש נציגות של משרד הבריאות? מלכה, עדינה? עדינה את רוצה להתייחס בבקשה לדברים?

אני רוצה רק לחזק את הנקודה בנושא של העסקת עובדים זרים הן לקשישים והן לילדים. כל הנושא הזה של הפריפריות הוא באמת מאוד מאוד מוכר לנו, הקושי להעסיק בכלל וההתמדה של מטפל 24 שעות בטיפול בילדים ובטיפול בקשישים.

בבדיקה שערכנו באמת, אני עובדת סוציאלית, יש לנו נציגות, עובדות סוציאליות בוועדה ההומניטרית. המקרה הזה לא הגיע מהסיבה שהיא כבר הייתה בוועדה הקודמת. כן בוועדה ההומניטרית דנים במקרה עצמו ולא רק בנושא, אני מחזקת את מה שאמר משה, לא רק בנושא של המטפלת אלא מסתכלים בכל הסיפור, על כל המשפחה. אני מקווה שבאמת נוכל למצוא, מה שאת אומרת, את הגשר לעבור אותו כדי למצוא פתרון יצירתי אם זה למשפחה ואולי לעוד הרבה משפחות שצריכות את המענה הזה.

מצוין, תודה רבה.

משרד הרווחה והשירותים החברתיים, הדס.

הדס זהבי, אני מפקחת ארצית באגף השיקום. האמת, לעניין החוק ולכל מה שאני שומעת כאן אין לי הרבה מה להוסיף. אני רק אגיד שמשרד הרווחה מפתח שירותים למשפחות לילדים על מנת להוציא כמה שפחות ילדים, כמובן למסגרות חוץ ביתיות. אז בטח תומכים באיזה חיפוש ומציאת פתרון כזה.

טוב, פה אין בכלל מה לדבר על הוצאה חוץ ביתית. יש כאן ילדה שגדלה בתוך הבית, במשפחה - - -

לא לגבי הסיפור הזה. אני אומרת באופן כללי. אנחנו מחפשים - - -

איפה בעצם המקום לדעה המקצועית שלכם בקבלת ההחלטה של וועדה כזאת או אחרת או בהשפעה על מינהל האוכלוסין?

משרד הרווחה שותף לוועדה הומניטרית? אני לא יודעת.

ממשרד הרווחה יש חברה, לא בוועדה הזאת, בוועדה אחרת אצלנו, הוועדה של מתן ההיתרים. לא בוועדה הזאת.

הם עושים הכול שהילד לא יצא מהבית.

בבקשה את שמך לפרוטוקול.

אני קודם כל מתנצלת, קולי קצת ברח היום. נעמי מורביה, יושבת ראש מטה מאבק הנכים.

אני מזה כ-12 שנים לוקחת חלק בישיבות. אני חייבת לציין שעם השנים האיכות של יושבי ראש הוועדות רק משתפרת. זאת לא מחמאה בעלמא, כי בהתחשב בעובדה שהכנסות שלנו מחזיקות מעמד מעט זמן, עד שמצליחים להתמקצע ולהיכנס לעובי הקורה לפעמים לוקח זמן.

בנושא הזה של העובדים הזרים אנחנו נדרשנו לזה, ארגוני הנכים, פורום הארגונים, למעשה למשא ומתן עם ממשלת ישראל לא פעם ולא פעמיים. מה שאני מבקשת, דבר פשוט, לא לצאת מתוך נקודת הנחה שהחקיקה לוקחת הרבה זמן. זה נכון, אבל אם היו מתחילים לפני שלוש שנים לעשות, היום זה כבר היה עשוי. אני מבקשת ממך באמת חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, בבקשה, תתחילו. אילן, אתה האלוף בהרמת כפפות. תתחילו את החקיקה כי האיש המקסים הזה שיושב פה, משה נקש שיושב כאן, אני כל פעם רואה אותו מגיע לוועדות. הוא כולו רצון טוב. בוועדה הקודמת, וועדת העבודה והרווחה שהביאו את האימא עם הילדה המונשמת הוא בכה. לאיש אין פתרונות כי הבית הזה, בית המחוקקים לא נותן לו את הכלים. תנו לו את האפיצות של שיקול הדעת. הם כבר יעשו אותו והם יעשו אותו היטב. אנשים כמוהו טובים למערכת, צריך לתת להם את הכלים לעבוד.

תודה נעמי. אני בהחלט מסכימה ואני חוזרת על דבריי מקודם. אנחנו נפעל בערוץ החקיקתי, אין שאלה שאנחנו נעשה את זה. אבל, משום שאני יודעת שזה ייקח זמן אני בכל זאת כן דורשת שאנחנו נמצא איזה פתרון ביניים כדי שנוכל לאפשר טיפול נכון בזוהר.

הם מוכנים להשאיר אותה חצי שנה, זה מקובל.

חצי שנה לא מספיק לתהליך חקיקה. אני עדיין רוצה שאנחנו נפעל למציאת פתרון.

בוקר טוב, יוליה בן משה "קול הזכויות". אני בעצמי אימא לילד עם מוגבלות קשה ואני מכירה את הזוג מפנייה שהם פנו אלינו. אני מכירה עוד לא מעט מקרים. בהחלט בניגוד למשרדים אחרים ורשויות אחרות שאפשר להתלונן על הבירוקרטיה והשירות, כשהמקרים מגיעים אליהם הם מטפלים בהם.

הביקורת היחידה, אפשר להיות גם משרד שדוחף חקיקה, כלומר, לא צריך שאנחנו נדחוף חקיקה אלא שאתם תניעו חקיקה. הנושאים האלה, לפחות אני, גם רואיינתי לוועדת שושני גם למ.מ.מ (מרכז מידע ומחקר) לנושא של למה משפחות לילדים עם צרכים מיוחדים למרות שיש להם היתרים להעסקה, ולי יש היתר. פשוט אני לא מעיזה להיכנס לזה כי אני יודעת שהמינימום, משפחה מוחלשת, הזכויות שלה לעובד זר הן יותר חזקות ממני ואני צריכה להלין עובד בבית עם שני ילדים ויש פער מטורף. א' את הפער הזה, צריך לפרסם את המסקנות של הוועדות האלה וללמוד מהן. חבל לחזור על אותו הדבר וחבל לחזור על אותם מחקרים. צריך לפרסם את המסקנות של שתי הוועדות שהיו, ללמוד מהן. אין, באמת לעזור לנו כי המשפחות כשהן לא מסוגלות להעסיק את העובד הזר. אני מקנא בהן בכלל על האומץ להיכנס לתהליך ולעשות את המאבק עבור כל כך הרבה משפחות. עכשיו, בזכותן ובעקבותיהן, לפתור גם את הסוגיה האישית שלהן וגם לפתוח דלת לעוד משפחות שיש להן את ההיתר. מחזיקים ילדים, מגדלים ילדים קשים בבית, הן לא רוצות להוציא אותם מהבית. עברנו את העידן הזה, אנחנו רוצים אותם הרבה מאוד.

אתם תקבלו גם בחקיקה, או בכל דבר שתבחרו לעשות בעניין הזה, את הגיבוי של כולנו, זה גם קואליציה גם אופוזיציה גם המשרד שהשר שלו יושב בוועדת שרים לענייני חקיקה. לא יטרפדו את החוק הזה בניגוד להרבה מאבקים שרצים כרגע בשטח כמו "חוק האוטיסיטים" והכול, זה חוק שיקבל גיבוי מכולם. אולי נריב על סעיף פה ועל סעיף פה, אבל חייבים לעזור לנו להעסיק. שוב, לא בהכרח עובדים זרים. אני לא אצליח כרגע להכניס אדם זר הביתה, לדאוג חס וחלילה אם האישה תיכנס להיריון, לדאוג גם לזכויותיה בעוד שאני בעצמי עם זה - - -זה פשוט מטורף.

גם מבחינה כלכלית זה לא - - -

על הכלכלית עוד לא דיברתי. פשוט חשוב לי - - -

את יודעת, כל יושב ראש וועדה לוקח נושא ומחויב להריץ עד מתישהו. אנחנו ממש נודה שתיקחי את הנושא הזה ותעזרי לנו לעשות V בנושא של משפחות לצרכים מיוחדים. תודה.

תודה רבה לך. מישהו רוצה להוסיף לדיון לפני שאנחנו מסכמים.

קודם כל שלום לכולם. גברתי באופן אבסולוטי את בסדר, לא בהשוואה לחברי כנסת אחרים כי זאת לא בעיה. לא מתחרים עם עצים כל כך גדולים. אומרים לי: 'אתה בסדר'. אני אומר: 'לא, לא. אני לא כל כך בסדר'. אומרים לי: 'אתה בסדר'. אז באופן אבסולוטי את בסדר ואנחנו סומכים עליך.

ראשית אני רוצה להידרש למקרה הספציפי הזה. אנחנו כל הזמן, ואת בטח יודעת, נמצאים בדילמה הזאת של בין האוניברסאלי לפרטני. מה קורה, אני בעד האוניברסאלי כמובן. אני חושב שכל הפתרונות האלה בחשיבה אחרת, הייתי קורא לה הכלכלית סנדלרית, כלכלית אורתופדית, היו יכולים להיפתר. הרי הדעת לא נותנת שאם יש מצב שאדם גר במקום כזה ואין לא היצע אחר, הדבר הטבעי ביותר זה לפתור את הבעיה מבלי לשאול שום שאלות. אבל, זה דבר שהוא כנראה טבעי מדי בכדי שנאמין שהוא קורה כך.

בנושא הפרטני הזה אני מציע, קודם כל לא לפי כל הוראות כל דין אלא לפנים משורת הדין, ללכת לדלג אחורה את השלב שבית המשפט פסק את מה שפסק ולהעביר את הדברים לנגד עיניכם מחדש כדי לתת לדבר הזה באופן פרטני פתרון.

גברתי, הפתרון הפרטני שצריך לתת אותו, כי יש דחוף ויש חשוב וזאת הבעיה, זאת אומרת, אנחנו לא יכולים להמתין. אני תמיד חושב שאני נמצא בבית שלי ועובד במטבח ופתאום מישהו דופק בדלת ואני פותח ואני רואה שזה ילד שאומר לי: 'אני רעב'. אני לא מתחיל להסביר לו שזה לא הפתרון וזה וזה. אני, דבר ראשון שאני הולך לעשות, זה להכין לו סנדוויץ' ואחרי זה מטפל בשאר הדברים. תמיד זה גם מסביר את דילמה של איך אני מתפשר עם החיים האלה כי אני יודע שאני מטפל בדברים שמראש לא היו צריכים להיות מקולקלים. לדעתי הענייה, אנחנו חושבים שאנשים תחילה והאנשים המוגבלים ראשונים והילדים המוגבלים הם הראשונים. איך אמר קורצ'אק, פעם שאלו אתו: 'מה זה ילדים'. הוא אמר: 'ילדים זה כמו מבוגרים רק שהם יותר נמוכים'. הפרפרזה הזאת מה זה ילדים מוגבלים. ילדים מוגבלים הם גם יותר נמוכים וגם יותר איטיים וחברה נמדדת ביכולת שלה להמתין לכולם להגיע למחוז חפצם בצורה מכובדת ועצמאית כי רק בזה אנחנו עוסקים.

ברעיון הפרטני אני כך מציע לכם לעשות את זה, אפשר מבחינה משפטית. אני אינני משפטן, אבל אני אליבא, כאלה שחשבתי והתייעצתי אתם, אפשר לעשות גם את הדבר המשפטי. מבחינה משפטית לחזור ולכנס את הוועדה ועד שהוועדה לא מתכנסת להשאיר את המצב לאשורו. הם רוצים להיות שקטים, ואני מניח שכל הורה אחר לא לתקופה אחרת אלא עד אשר. במקביל גברתי, אנחנו צריכים, ואני בהחלט מציע שאת תובילי את זה ובוודאי יש לך את פתרון גם בקואליציה וגם יש לך מעמד שם. החקיקה צריכה להתייחס באופן כללי לנושא של קשר בין עובד זר לעובד סיעודי באופן כללי מבחינת משך התקופה והגאוגרפיה שלו, לגבי ילדים בפרט – כאן צריך לשנות את החקיקה. אני חושב שהדבר הזה, אמרתי את דעתי, זה יוכל להתנהל בצורה נכונה שתוכל גם למצות את הרעיון שאנחנו לא רוצים שאנשים יישארו כאן, אבל גם לחלק נכון על פי דרישת המקום את העבודה עם גורם מרכז מטפל לפחות בעבודה הסיעודית. נאמר כך, אבל, כל זמן שאנחנו רואים שיש גורמים עסקיים אז זה לא עולה כסף למדינה, אבל זה עולה כסף לאנשים אחרים ולפעמים זה מפריע.

תודה חבר הכנסת אילן גילאון. אני שמחה שאנחנו רואים את הדברים עין בעין. אני בהחלט חושבת שאנחנו צריכים לצאת לתהליך של חקיקה מהיר. אנחנו נתייעץ גם עם הגורמים המשפטיים כדי לראות איך אנחנו עושים את זה. אני אתן לך להתייחס.

רק משפט קטן. במסגרת איזו הליך שאנחנו עושים כרגע יש איזו הצעה לתיקון חקיקה של הוועדה ההומניטרית אצל השר. אני ממליץ לך מן הסתם - - -

אני יותר מאשר אשמח, אקדם ואתמוך בכל מה שיאפשר לקדם את העניין.

הוא ביקש מאיתנו לקדם את העניין ומן הסתם זה יעלה לדיון ויהיו סעיפים. כמו שאמרו נכון, צריך לדבר עליהם.

אז גרמת לי להנחתה.

אנחנו נותנים הצעות לשר כל בוקר, רק שייקח את זה. אנחנו נתמוך בו, אין בעיה.

סליחה שהפרעתי.

לא. לא. זה בסדר גמור. נהפוך הוא. את מה שהתכוונתי לומר לגבי חקיקה שאולי נוביל, אני אשמח אולי לתת כטיפים או כאיזו התייחסות שאתה תוכל להביא בהובלת חקיקה, בכלל שיחרגו בכלל את עניין הפריפריה - - -

אני מתחייב בשם האופוזיציה להצביע בעד זה במשמעת אופוזיציונית, אחרת אני מפזר את האופוזיציה ומכריז בחירות.

ברשותכם, אני אסכם כדי שהדברים יהיו באמת מאוד מדויקים.

אני אשמח אם בתיקון החקיקה תהייה התייחסות לפריפריה כאיזו עדיפות ויורידו משם את תנאי הסף או לפחות יגמישו את תנאי הסף לגבי מקרים שהם בפריפריה.

אני מבקשת שיגמישו את תנאי הסף בכל מה שקשור לטיפול בילדים. כשאנחנו מדברים על ילדים, כשאנחנו מדברים על מקרי קצה, מבחינתי שיסירו את תנאי הסף. שיבדקו כל מקרה לגופו ויבדקו באמת את סוגית המטופל יותר מאשר סוגית המטפל.

אני רוצה לשאול שאלה קטנה, אולי זה יכוון לבקשה העיקרית שלי. אם המטפלת הזאת לא הייתה עוברת וועדה הומניטרית והיא הייתה נמצאת בשנתה האחרונה לצורך העניין בטיפול בזוהר, היא יכלה הייתה יכולה להישאר אחר כך לתקופת זמן בלתי מוגבלת?

כן.

יפה. אז אני רוצה שעל אותו בסיס, כי מה לעשות הפסדנו את הרכבת בפעם הראשונה, שעל אותו בסיס תתייחסו לפנייה החוזרת או הפנייה השנייה, לפחות שלא יגבילו את מספר הפניות שאפשר להגיע לוועדה הומניטרית ככל שמדובר בילדים, ככל שמדובר בפריפריה וככל שמדובר במקרה קצה.

שיפעילו שיקול דעת.

אני אומרת, אני יודעת שזה לא אתה ואני בטוחה שאתה תביא בלב שלם את מה שאנחנו מגישים כאן, אבל מקומם אותי שכאילו פספסנו את הרכבת בפעם הראשונה וזוהר לא זכתה בטיפול שהוא בלתי מוגבל רק בגלל שהייתה פנייה אחת. אני רוצה שיורדו את ההתניה של פנייה חוזרת לוועדה ההומניטרית. וועדה הומניטרית צריכה לדון בכל פעם מחדש כשעולה סוגיה שהיא הומניטרית בלי קשר אם הוגש בעבר או לא הוגש בעבר.

אתם מורידים תהליך של המשפט ואתם מחליטים בעד.

אני רק מבקשת, באמת, אם יש משהו כדי להאיץ את התהליך, אם משהו שאנחנו כפרלמנטרים יכולים להתערב, אני גם אפנה למשרד ואנחנו נבדוק את זה. אני יודעת שהשר, מאוד חשוב לו לקדם את זה. אנחנו כאן לרשותכם, אופוזיציה, קואליציה כולנו ביחד. כשמדובר בילדים אנחנו מעל הכול. בסדר. תודה רבה.

ישנה בעייתיות מאוד גדולה, זה לא קשור לדיון הזה. ישנה בעיה מאוד גדולה. קודם כל, כל הכבוד להורים האלה שמחזיקים עובד זר, באמת כל הכבוד להם. אבל ישנה הבעיה של המימון - - -

בסדר, אבל אנחנו לא חוזרים. אני לא רוצה לערבב במין שאינו במינו.

אנחנו רוצים שתדוני גם בזה.

אנחנו נקיים דיון ככל שצריך גם בכל הסוגיות שהעלאת הגברת הנכבדה כאן, אבל אני רוצה לפתור את המקרה של זוהר ואת המקרים הדומים לו. לכן בעצם אני חותמת כאן את הדיון.

אביב, אתה רוצה להוסיף משהו?

באמת אנחנו דיברנו, שמנו את המקרה שלנו, אבל אנחנו באיזו תחושה, לא נעים להגיד, אבל באמת לשכב על הגדר באמת בשביל הרבה אנשים אחרים, בעצם אצל ילדים, תינוקות, ילדים, מבוגרים.

על כך תודה רבה.

תודה רבה. תודה רבה לכם שגם הגעתם מרחוק וגם שהארתם את עינינו.

אנחנו מרגישים את כנות דברייך. אני חושב שביחד נצליח.

הלוואי.

תודה רבה לכולם, שיהיה בהצלחה. אנחנו נעקוב כמובן.

הישיבה ננעלה בשעה 11:20.