הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 105

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, י"ח בכסלו התשע"ו (30 בנובמבר 2015), שעה 12:30

הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – הארכת תקופת החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק), התשע"ה–2015

הצעתם של חברי הכנסת רחל עזריה, יעקב מרגי, משה גפני, טלי פלוסקוב, דב חנין, רועי פולקמן, ניסן סלומינסקי, מרב מיכאלי, אילן גילאון, חיים ילין ואורלי לוי אבקסיס

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

מיכל בירן

טלי פלוסקוב

דב חנין

רחל עזריה

אבראהים כילאני - סגן ממונה אזורי על יחסי עבודה, משרד הכלכלה

מוריה ברוט - מנהלת תחום תיאום יחידות מקצועיות, משרד הכלכלה

אור רוזנמן - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד הכלכלה

אורי שיינין - רפרנט תחום תעסוקה, אגף התקציבים, משרד האוצר

אליהו ליפשיץ - עו"ד, מנהל מחלקה בכיר ויועץ משפטי, משרד התיירות

איה דביר - עו"ד, משרד המשפטים

אלי יריב - עו"ד, ההסתדרות החדשה

דורון קמפלר - ראש אגף עבודה, התאחדות התעשיינים

מיכל וקסמן חילי - עו"ד, ראש תחום חקיקת עבודה, התאחדות התעשיינים

יואב בכר - סמנכ"ל משאבי אנוש, התאחדות המלונות

שי ברמן - מנכ"ל איגוד המסעדות, בתי הקפה והברים

נעמי מורביה - יו"ר מטה מאבק הנכים

נסים מורביה - מנכ"ל מטה מאבק הנכים

חיה קינן - יו"ר איגוד נכי הפוליו

יהודה דורון - מנכ"ל איגוד נכי הפוליו

ירון לוי - מנכ"ל ארגון הפעולה של הנכים

דיויד סיל - יו"ר העמותה הישראלית לחולי יתר לחץ דם ריאתי

אבנר עורקבי - יו"ר עמותת אהב"ה

נירית סעדון - סמנכ"ל עמותת אהב"ה

נעה בן שבת

ענת כהן שמואל

אהובה שרון, חבר המתרגמים

הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – הארכת תקופת החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת רחל עזריה, יעקב מרגי, משה גפני, טלי פלוסקוב, דב חנין, רועי פולקמן, ניסן סלומינסקי, מרב מיכאלי, אילן גילאון, חיים ילין ואורלי לוי אבקסיס

צהרים טובים. אני פותח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.

אנחנו נקבל את ההחלטות שאני מקווה שיהיו מקובלות על כל הצדדים. אנחנו בוועדה שלנו שמחים להגיע להסכמות, להבנות ולא לתכתיבים של אף אחד. ברשותכם, תביעו את דעותיכם אבל תאפשרו לנו להתקדם בנושא הזה כי הוא עבר את המליאה של הכנסת ואנחנו רוצים להמשיך בחקיקת הנושא, בתיקון זה או אחר. אני בדרך כלל לא מעורב בשום תיקון בצורה בלעדית לפני הדיונים.

ברשותכם, ניתן את רשות הדיבור למציעה הראשית, חבר הכנסת רחל עזריה ידידתי. זה גילוי נאות אבל זה ברור, אנחנו מאותה סיעה.

תודה רבה. תודה ליושב ראש הוועדה חבר הכנסת אלי אלאלוף. הבטחת לי עוד בזמן דיוני התקציב האינטנסיביים שתעלה את החוק להכנה לקריאה ראשונה מיד אחרי התקציב ואני מאוד מעריכה את זה שכך נעשה. כמובן אתה שותף לדרך ולערכים.

אני אספר קצת על החוק. חוק ימי חופשה במדינת ישראל נחקק בשנות ה-50 וזה די מדהים כי כמה מדינה והיה הרבה דברים לטפל בהם אבל היה ברור שמחוקקים חוקי מגן, חוקים עבור העובדים, ויש חקיקה מאוד מאוד משמעותית אלא שחלק מהחקיקה נהייתה פחות רלוונטית בשנים האחרונות כי החוק שנחקק בשנות ה-50, הנחת העבודה הייתה שאנשים עובדים באותו מקום עבודה במשך עשרי, שלושים ואפילו ארבעים שנים. ההנחה הייתה שאנשים נכנסו למקום עבודה בשנות ה-20 לחייהם ונשארו בה עד הפנסיה ולכן בארבע השנים הראשונות עובדים עוברים איזשהו סינג'ור ומקבלים רק מינימום של עשרה ימי חופשה, אבל מהר מאוד מגיעים לשנה החמישית ומשם ואילך מספר ימי החופשה מטפס באופן די זריז כאשר בשנה החמישית יומיים, בשנה השישית יומיים, בשנה השביעית עוד יום וכך מהר מאוד מגיעים לשלושה שבועות ובשנה ה-14 כבר יש ארבעה שבועות ורוב העובדים בדור הקודם קיבלו כארבעה שבועות ימי חופשה שזה כמעט חודש.

העניין הוא שילידי שנות ה-70 ושנות ה-80 מחליפים מקומות עבודה כל שלוש וחצי עד ארבע וחצי שנים. זאת אומרת, שוק העבודה השתנה מהקצה אל הקצה ולכן החוק הזה, שהיה מצוין בשנות ה-50, רובו ככולו כמעט לא חל וקורה שאנשים יכולים לעבוד עשרים שנים ולנצח להישאר עם עשרה ימי חופשה שזה המינימום. יוצא שמה שהיה מאוד סוציאלי בשנות ה-50, בעצם החוק רוקן מתוכן.

ברגע שגילתי את זה, אמרתי שנראה מה קרה בכל העולם. אם בכל העולם הבינו שבעצם עובד דלא צריך יותר מעשרה ימי חופשה, אנחנו כנראה נהיה כמו כולם. גיליתי שבכל העולם, ברוב מדינות ה-OECD, המינימום הוא 15 ימי חופשה. בהרבה ממדינות ה-OECD יש עשרים ימי חופשה. אין ספק שצרפת לוקחת בגדול עם שלושים ימים אבל באופן כללי המינימום הוא 15 ימי חופשה.

אני חייבת לציין לטובה מאוד את מרכז המידע והמחקר של הכנסת שמאוד סייע במחקר והביאו את הפרטים. זה גם מחקר שעלה במשרד הכלכלה שעשה עבודה משמעותית בנושא הזה.

אחרי שבדקתי את ה-OECD שאלתי את עצמי מה עם המעסיקים והיכן הם נמצאים בסיפור הזה. אחד הדברים שהתחוורו לי זה שמדינת ישראל סובלת מפריון מאוד נמוך ופריון הוא בעצם מה התפוקה בפועל משעת עבודה של עובד. הפריון הנמוך, יש לו כל מיני סיבות כאשר סיבה אחת היא השכלה או השכלה רלוונטית, דבר נוסף יכול להיות תשתיות ועוד נושא מרכזי בנושא הפריון זה כמה שעות וכמה ימים עובדים העובדים. מסתבר שבישראל ביחס ל-OECD אנחנו עובדים 120 שעות יותר מאשר במדינות ה-OECD ובאמת יש מעט מאוד ימי חופשה וכנראה זה משפיע על הפריון כך שגם מבחינת המעסיקים יש כאן רווח משמעותי.

כאשר התחלתי את החוק אמרתי בואו נלך כמו ה-OECD, כמו המינימום ב-OECD, 15 ימי חופשה וכי זה מה שהגיוני לעשות. מיד המעסיקים אמרו שגם אם זה עוזר לפריון, בטח לטווח הקצר, יש כאן שינוי מאוד גדול שקשה להם להתמודד אתו. לכן בעבודה מאוד מאוד גדולה - יושבים כאן גם נציגי האוצר שעזרו להוציא את הערמונים מהאש עת היינו בניסיון לייצר משהו שאנחנו יכולים להסכים לגביו – נציגי האוצר הציעו לרדת ל-12 ימים. הם אמרו שיש כאן מהלך משמעותי שמהווה שלב ראשון כי בכל זאת מאז שנות ה-50 ושנות ה-60 לא נגעו בחוק הזה. אחר כך הייתה עבודה משותפת של ההסתדרות, שאני חייבת לציין אותה לטובה, יחד עם ארגוני המעסיקים שהגיעו להסכמה גם לגבי 12 ימים וחתמו על הסכם קיבוצי בעניין הזה ואחר כך זה נעשה כמובן גם יחד עם משרד הכלכלה. בעצם כולם התלכדו לכיוון הזה של ה-12 ימי חופשה.

למרות שאני מאוד רציתי 15 ימי חופשה, אני מברכת על ההסכמות. אני חושבת שכאשר אנחנו מגיעים בהסכמות, זה תמיד עדיף על פני הגעה למאבקים. למרות שבכל מדינות ה-OECD יש 15 ימי חופשה ואנחנו החריגים בעניין, באמת יש כאן הסכמה רחבה ויש כאן גם הסכמה של כלל סיעות הבית שבקריאה הטרומית הצביעו בעד.

יש כאן גם חברים מסיעות שונות שהגיעו להביע את תמיכתם. אנחנו היום נתקדם עוד שלב לטובת העובדים במשק. הנושא הזה של עבודה מול חופשה, זה מתח שילווה אותנו כנראה הרבה מאוד שנים. אני חושבת שאנחנו כל הזמן צריכים לשים לב איך אנחנו מתמודדים עם המתח הזה בצורה הטובה ביותר וצדק יושב ראש הוועדה שאמר שיש כאן נושא מורכב, נושא שצריך לטפל בו כדי לראות איך אנחנו עושים את המקסימום. תודה רבה.

חבר הכנסת דב חנין.

תודה רבה לך אדוני היושב ראש. אני רוצה לברך את חברתי חברת הכנסת רחל עזריה על כך שהיא הרימה את הכפפה ומובילה אותנו להתקדם בעניין שלטעמי יש לו חשיבות עצומה. אתה צודק אדוני היושב ראש כשאתה נותן לדיון הזה גם הקשר היסטורי רחב.

אני רוצה להגיד כמה מלים גם במבט היסטורי, מבט לאחור וגם במבט קדימה, מההווה אל העתיד שלנו. אכן, חוק החופשה השנתית הוא אחד ההישגים החשובים ביותר של ממשלת החזית העממית בצרפת, ממשלה שביטאה את הניצחון ההיסטורי של השמאל ב-1936, ליאון בלום היה ראש הממשלה, שיתוף פעולה בין הקומוניסטים, הסוציאליסטים והרדיקלים השמאליים.

כדי לתרגם את זה לצרפתית זה "לפרנס פופולר", כדי שא יהיה הקשר לא מוצלח לאזור שלנו.

לא. ממשלת החזית העממית "לפרנס פופולר" עלתה לשלטון ב-1936 והיה שיתוף פעולה בין הקומוניסטים, הסוציאליסטים והרדיקלים השמאליים. החופשה השנתית, ההישג הזה של חופשה שנתית לעובדים היה אחד ההישגים המרכזיים של הממשלה הזאת ומאז זאת הפכה להיות נורמה במדינות המערביות שעובדים זכאים לחופשה שנתית.

המציאות בה אנחנו נמצאים, אם לעשות מעבר מהיר להווה, היא שהעובדים הישראלים עובדים הרבה הרבה יותר מאשר חבריהם בארצות אחרות. מספר ימי החופשה השנתית כאן מצומצם יותר. נהוג לחשוב שבישראל יש הרבה חופשים כי יש חגים אבל גם כאשר אנחנו מוסיפים את החגים – ואנחנו עושים חשבון כולל של ימי החופשה שהעובדים זכאים להם – העובדים בישראל עובדים הרבה יותר. לדבר הזה יש משמעויות חברתיות. זה פוגע ביכולת של האנשים לחיות, לקיים חיי משפחה, ליהנות, לקיים חיי תרבות, לבנות לעצמם תרבות פנאי אבל כמו שבצדק אמרה חברת הכנסת עזריה לפני, זה גם פוגע בכלכלה. כאשר אנשים עובדים הרבה שעות, בסופו של דבר נפגע הפריון שלהם ויש בפנינו מחקרים, שאני מניח שגם יוצגו בפני הוועדה, שדווקא מדינות בהן מספר ימי העבודה צומצם, הן המדינות בהן פריון העבודה עולה ועולה בצורה מאוד משמעותית.

כאן אני רוצה לעבור למבט לעתיד. אנחנו אכן נמצאים במציאות בה עובדים הם עובדים זמניים ביותר מדי מקומות עבודה. יותר מדי עובדים הם עובדים זמניים. כאשר העובדים הם עובדים זמניים, המנגנון שנקבע בזמנו בחוק שמספר ימי החופשה יעלה ככל שהעובד עובד יותר במקום העבודה, נעשה מנגנון תיאורטי. המטרה שאנחנו כמחוקקים – לא אנחנו אלא קודמינו – הצבנו בפנינו שהעובד יזכה ליותר חופשה ככל שהוא עובד עם יותר ותק, בעצם המטרה הזו מפוספסת.

לכן אין מנוס אלא לתקן את החוק כדי לחזור אל המטרה שהצבנו בפנינו מתחילת הדרך, שעובדים עם ותק, עובדים מבוגרים יותר, יזכו לחופשה רבה ומשמעותית יותר.

נקודה אחרונה אדוני היושב ראש. נמצאים כאן בחדר לא מעט נכים ואני מניח שהם מייצגים את מאבק הנכים וזה מאבק שגם הוא צריך להיות לנגד עינינו.

העובדים הזרים של הנכים.

העובדים הזרים והעובדים הישראלים. מבחינתי נכים זכאים לסיוע ולעזרה, וזה לא משנה אם העובדים שעובדים אצלם הם עובדים זרים או עובדים ישראלים. אנחנו כולנו בכנסת נמצאים בחובה גדולה או בחוב גדול כלפי הנכים ובעלי המוגבלויות, כל האנשים שנזקקים לסיוע בעבודתם. כאשר אנחנו הובלנו כאן בכנסת את המאבק למשל להעלאת שכר המינימום, אנחנו התחייבנו שיחד עם העלאת שכר המינימום אנחנו נעלה את הקצבאות כך שלא ייווצר מצב שהעובדים לא סובלים אבל הנכים יצטרכו לממן אותם, את העלייה בשכרם.

אני אומר – אני פשוט מתבייש להגיד את זה – שכולנו בכנסת נכשלנו בדבר הזה. אני אומר את זה בסוגריים כי תכף אני אחזור לנושא שלנו. השבוע עולה לקריאה טרומית הצעת חוק שאני אחד היוזמים שלה יחד עם חבר הכנסת גילאון וחברי כנסת נוספים שאומרת לפחות להצמיד את הקצבאות להעלאת שכר המינימום, שזאת הדרישה המינימלית, כדי שלא נהיה במצב בו הנכים, זקנים, חולים, בעלי קצבאות צריכים לממן מכיסם את עליית שכר המינימום, שזאת לא הייתה התוצאה אותה ביקשנו.

לצערי הגדול שמעתי שהממשלה מתנגדת להצעה הזאת. אנחנו נמשיך בלחץ על הממשלה, ואולי גם בעזרתכם חבריי בוועדה הזאת, אבל אני מזכיר את הנושא הזה כי גם כאן, כאשר אנחנו מדברים על מנגנון של ימי חופשה, שהוא מנגנון מצוין, אנחנו צריכים לייצר במקביל את המנגנון שמאפשר לאנשים הכי מוחלשים בחברה – נכים, זקנים, בעלי מוגבלויות, גמלאים – ולייצר עבורם את המנגנון שיאפשר להם לקבל את הפתרון הראוי והנכון. אם אנחנו שוב נפתור בעיה של קבוצה מוחלשת אחת של עובדים על חשבון קבוצה מוחלשת אחרת, אנחנו לא נתקן את החברה שלנו אלא אנחנו פשוט נימצא באיזשהו מעגל סגור.

אני אומר את הדברים גם כאחד מיוזמי החוק ואני בטוח שגם על דעתה של חברת הכנסת עזריה וכולנו. אנחנו לא מעוניינים חס וחלילה לפגוע בנכים, בגמלאים, באנשים שצריכים עזרה.

ברור.

אנחנו נייצר יחד אתכם את הפתרונות שיבטיחו שהדבר הזה יקבל מענה. תודה רבה.

הבעיה היא שאנחנו מוגדרים כמעסיקים.

אתה לא מדבר כל עוד אתה לא מקבל את רשות הדיבור. חשוב לי שנקשיב לך ונדע מי אתה. ברשותכם, כל אחד ידבר בתורו אבל תנו לנו לנהל דיון. הנושא חשוב וכל דעה כאן חשובה לנו. תאפשרו לנו דיון מסודר.

הראשונה שרשומה היא נעמי מורביה. תציגי את עצמך למרות שכולנו מכירים אותך ומוקירים אותך.

תודה רבה יושב ראש הוועדה. אני מתנצלת על הקול הצרוד שלי. אני יושבת ראש מטה מאבק הנכים ונציגת פורום ארגוני הנכים.

סליחה, תרשי לי, לא ציינתי את שתי חברות הכנסת שנמצאות אתנו, מיכל בירן וטלי פלוסקוב.

פורום הארגונים מברך את יוזמת החקיקה הזאת. זאת חקיקה הומנית מאין כמוה וצודקת מאין כמוה אבל כמו שאמר חבר הכנסת דב חנין, כאשר אנחנו רוצים להשוות את עצמנו ל-OECD, אי אפשר להשוות בפרמטר אחד ובחמישים אחרים לא. ברגע שהקצבאות שמשולמות לנו הן הכי נמוכות ב-OECD, יוקר המחייה בישראל הוא הכי גבוה ב-OECD, המשכורות באופן כללי מהנמוכות –OECD, המשכורות המשולמות לעובדים הזרים הן מהגבוהות הנהוגות ב-OECD, צריך ליצור איזשהו מנגנון שאכן יפצה אותנו האנשים עם המוגבלות כי בשלושה ימי חופש אלה, אותו עובד סיעודי יוכל באמת לנוח ולתת לגופו מנוחה ומרגוע. העבודה שלהם קשה מנשוא. אני באמת מלאת הערכה לעבודתם. אנחנו, האנשים עם המוגבלות, צריכים להעסיק במקום העובד הזה עובד אחר כי הנכות שלנו לא יוצאת לחופש שנתי אלא הנכות שלנו היא קבועה ויום יומית. יוצא שבאותם ימים שהם בחופש, אנחנו גם משלמים עבורם את יום החופש ואנחנו גם לוקחים עובד כאשר בדרך כלל אנחנו עוברים עבירה על החוק כי הוא עובד לא חוקי והוא לא רשום על האשרה שלנו. אם מגיעים מההגירה, יכולים להעמיד אותנו לדין על כך.

צריך למצוא את שביל הזהב לתקן את הלקונה הקטנה הזאת כך שגם אנחנו נהיה מכוסים.

שוב, אני מברכת בשם פורום ארגוני הנכים. אני חושבת שזאת חקיקה חשובה מאין כמוה, היא מקדמת ורק תביא כבוד לממשלת ישראל בקדנציה הזאת שלה.

תודה רבה. דוד סיל ואחריו חברת הכנסת מיכל בירן.

אני חבר העמותה הישראלית ליתר לחץ דם ריאתי. אני מודה לכם מאוד על הזמנתכם אותנו לדיון. יש לי הסתייגויות מהחוק הזה רק בהקשר הזה שהוא פוגע בנו ומהווה פגיעה נוספת בנו, באנשים הסיעודיים שמחפשים את הדרך להיות רגועים בחייהם, לחיות באיכות חיים מסוימת ולא להיות כל פעם מתוסכלים עת יש שינוי בהסדרי העבודה במשק כי אנחנו נחשבים מעסיקים. זה פוגע בנו.

לפני ארבע שנים עזבה אותי העובדת שלי והייתי חודשיים וחצי בלי עזרה. לא מצאתי מישהו שיבוא לעבוד אצלי. אז הגעתי לבית החולים ומאז אני מוצמד לשני המכשירים האלה.

דיברת קודם על פריון עבודה. אצלי פריון העבודה ירד כי אני מוצמד למכשירים האלה. יש היום 24 ימי חופשה בשנה.

איך 24?

אני מקבל 24 ימי חופשה.

אתה. העובדים מקבלים עשרה ימים ועוד תשעה ימים מנדטוריים.

אני 13 שנים בעבודה. אחי מקבל 24 ימים. זה המקסימום היום ואת רוצה להעלות את המספר בעוד ארבעה ימים.

לא. אנחנו מדברים על כך שהמינימום יעלה מעשרה ל-12 ימים.

כן, אבל גם המקסימום יעלה.

לא. הלוואי. אם המעסיקים כאן מסכימים, אני בשמחה הולכת לזה.

מדובר על העלאה מעשרה ימי חופשה ל-12 ימים מינימום.

דיברתם קודם על הסכמה בין ההסתדרות למעסיקים. אני נחשב מעסיק אבל אף אחד לא דיבר אתי. נמצאים כאן נציגי מעסיקים ואף אחד לא דיבר אתם. אתם מדברים על מעסיקים שהם בעלי עסק ואני לא בעל עסק ואני לא יכול לפשוט את הרגל. אני יכול להכריז עלי כעל פושט רגל אבל זה לא יעזור לי. אין לי עסק ואין לי רווחים חוץ מהקצבה שאני מקבל וההוצאות שלי הן 10,000 שקלים בחודש. התוספת הזאת של 21 ואחרי כן 28 שיגיעו בסופו של דבר, היא תוספת שהיא מאוד משמעותית. אם אני שולח את העובדת שלי לחופש ואפילו לשבת, אני צריך למצוא מישהו מחליף וביום הזה אני משלם לאותו מחליף הרבה יותר ממה שאני משלם לעובדת שלי ובנוסף לכך אני גם עובר על החוק. החוק הזה צריך להתקבל אבל רק אחרי שיהיו איזה שהן הגנות, כמו שאמר חבר הכנסת דב חנין, שיגנו עלינו. או שיורידו מאתנו את אותו תואר מעסיק בצורה כזאת או אחרת או שייתנו לנו פיצוי מלא ולא כמו הפיצוי החלקי שנתנו באפריל בהגדלת שכר המינימום. תזכרו שבחודש הבא, בינואר 2016, אנחנו הולכים להעלות את שכר המינימום בעוד מדרגה ואנחנו בדרך ל-5,300 שקלים. אני לא יודע אם בחודש הבא מישהו בכלל הקציב בתקציב כי אני לא שמעתי שום דבר על נכים, ואלה 230 אלף אנשים באוכלוסייה, ולא שמעתי על פתרון כלשהו ואפילו עצם לא זרקו לנו בתקציב אלא הוציאו אותנו מחוץ לחוק. גם בחוק ההסדרים אנחנו לא מופיעים.

אני מאוד מבקש. בואו נעצור את זה עכשיו. את החוק נשאיר היכן שהוא אבל קודם נדאג ליצור הגנות עלינו, על הנכים הסיעודיים ועל הקשישים הסיעודיים כי אין לנו מקורות הכנסה אחרים.

תודה. חברת הכנסת מיכל בירן.

דבר ראשון, אני מברכת על היוזמה. כל הכבוד לרחל ולכל היוזמים האחרים.

אני מודה שקצת צרם לי הביטוי "כשאני מוציא את העובד ליום חופש, אני צריך להביא מישהו אחר במקומו". זה קטע שהעובדים הם בני אדם. בדיוק ראיתי אתמול סדרת טלוויזיה כזאת, בטח עוד כמה אנשים ראו אותה, על רובוטים משוכללים שעושים את כל עבודות הבית ואגב, יכול להיות שבעוד שלושים שנים לכל אחד יהיה רובוט כזה, אבל כרגע אנחנו לא שם.

לא בנגב.

אני באמת מבינה את המצוקה אבל זאת המציאות. האנשים שעובדים, גם אצלכם וגם בכל התחומים האחרים, הם בני אדם. זה מצד אחד נשמע מובן מאליו, אבל כמו שאמרו כאן אחרים, היו תקופות בהיסטוריה שזה לא היה מובן מאליו וגם היה אפשר לשלוח ילד בן שמונה כי יש לו ידיים קטנות להפעיל מכונות במהפכה התעשייתית. הדבר הזה קרה כי לא תפסו אותו כבן אדם ואת מה שאנשים לא היו מאחלים לנכד שלהם, הם היו מכונים לעשות לנכדים של אנשים אחרים. עם השנים התקדמנו מאוד ואני חושבת שימי חופשה, כאשר העובד הישראלי עובד כל כך הרבה שעות וכל כך הרבה ימים, ואנחנו רואים באמת שהפריון נמוך ובסופו של דבר אני חושבת שיותר ימי חופשה יכולים לתרום לזה.

אני מבינה את הקושי הרב. אני חושבת שכמו שדב חנין – ונראה לי שגם רחל עזריה – אמר, אנחנו אתכם, עם הנכים, במאה אחוזים במאבק על כך שהמדינה צריכה לשפות אתכם אבל אי אפשר שכל העובדים במשק לא יזכו לעוד שני ימי החופשה האלה.

בירכנו בגדול על הוספת ימי החופשה.

את בירכת.

היא אומרת שיש דעות אחרות. אני קיבלתי כמה מיילים.

את מתרגמת אותנו לא נכון. אנחנו לא נגד.

שמעתי ויצא לי גם להיות בכמה וכמה דיונים דומים. שוב, אני מברכת על העמדה הזאת. אני אומרת שאנחנו ומי שבעד זה חייב להיות מחויב גם לכך שהמדינה תשפה אתכם ולא תשאיר אתכם לבד במאבק הזה.

שי, אני רואה אותך כאן. אנחנו בדרך כלל באותו צד של המתרס.

מי זה שי?

מאיגוד המסעדנים. כיוון שיצא לי למלצר לא מעט בגלגולי הקודם, אני יודעת, וזה מקומם אותי מאוד, שבסופו של דבר, בניגוד לרוב המקצועות, כשאתה הולך לקנות תרופה סופר פארם אתה לא משלם בנפרד לרוקח אלא אתה משלם עבור המוצר ומשוקלל שם מחיר העבודה של הרוקח. שורה שאני הכי לא גאה בה בקורות החיים שלי היא שעבדתי בעמותה שהגנה על זכויות עובדים בזמן שהיא מנצלת אותי ועברתי על כמעט כל בתי העסק והמסעדות בתל אביב. יצא מצב שבו אנחנו מפרגנים למישהו שבסופו של דבר לא משלם ישירות לעובדים שלו.

קשקוש.

שי, אני אסיים את דבריי.

מה זה קשור?

אני מאוד נזהרת בדבריי.

זה פופוליזם זול. זה קשקוש. זה מקור פרנסה של עשרות אלפי מלצרים.

שי, אני באמצע משפט.

סליחה.

אתה יודע שכמעט בכל הנושאים אני בצד שלכם, גם לצד העסקים הקטנים ובאופן ספציפי לצד המסעדות. אבל כאן יש איזה עניין כי אתם כל כך לא רגילים לשלם ישירות למלצרים כי בסופו של דבר הטיפים משלמים את משכורתם של האנשים, שהקונספט של ימי החופשה באמת תקוע.

אין לנו שום בעיה לשלם להם ישירות, חברת הכנסת בירן. אני אפתיע אותך.

שי, יש לי בקשה, בינתיים מי שמנהל את הדיון, זה אני.

משפט אחרון. אני כן חושבת שמאוד חשוב לעשות את זה בהסכמה עם המעסיקים. שמחתי לשמוע שהיו הסכמות בתחילת החוק. רחל, אני חושבת שמאוד חשוב להמשיך ולעשות את זה כי במצב בו המשק הישראלי נמצא, אין ספק שזאת מעמסה. מצד שני, אני לא יכולה לדמיין סיטואציה בה המעסיקים יגידו שעכשיו זה זמן מעולה להעלות ימי חופשה. אף פעם לא יהיה יום כזה. מצד שני, גם הנטל על העסקים הקטנים בישראל הוא מאוד מאוד גדול ואת ההטבות ש"טבע" מקבלת לא מקבלים העסקים הקטנים, כך שאני כן מפצירה בך ובחברים ללכת בדיאלוג עם ארגוני העובדים, עם המעסיקים, כדי לראות שאפשר יהיה להגיע למהלך מוסכם כי אחרת אי אפשר יהיה לאכוף את זה.

אני מתנצלת, אני מקפצצת בין הוועדה הזאת לוועדת הפנים.

יש לך גם נקודת ראייה לגבינו?

הקדשתי לזה לא מעט דברים.

אנחנו תכננו היום דיון ראשוני עד השעה 13:30. אני חוזרים לדיונים האלה, לדיון בנושא הזה, מאוד בקרוב. אנחנו לא דוחים את הנושא. יש הצעת חוק מנוסחת ואנחנו ממשיכים בהידברויות עם כל הגורמים. ודאי רחל פוגשת הרבה אנשים וגם אני עושה זאת, מאז הנושא הגיע לוועדה ואני מחויב להתדיינויות והתייעצויות. היום אני מבקש לקצר. רוב המבקשים לדבר הם נציגים של ארגוני נכים ואני מבקש את הבנתכם כי אני לא יכול לעשות סיבוב מלא של כל מי שביקש להתייחס.

רשות הדיבור לשי ברמן. אחריו יתייחסו נציגי המשרדים.

תודה רבה אדוני. ברשותך, התייחסות קצרה לדברים של חברת הכנסת בירן שלא נמצאת ולא בגלל חוק המלצרים אלא מאחר שלצערי יש לי גם אבא שמרותק לכיסא גלגלים. ממה ששמעתי כאן בדיון, החברים המכובדים שיושבים כאן לידי לא מתלוננים על עצם העובדה שהעובד שלהם הולך לחופשה. כיוון שאני מכיר את העניין מקרוב, הבעיה היא לא עצם חופשתו אלא הבעיה היא שלמחליף שלו צריך לשלם 500 שקלים לשבת וזה המון המון כסף. זאת הבעיה וחבל שחברת הכנסת מיכל בירן לא הבינה את זה.

לעצם העניין. אני מנכ"ל איגוד המסעדות. הענף שלנו מעסיק כ-170 אלף עובדים. אלה העסקים הקטנים והבינוניים שכולם מדברים עליהם אלה הן המסעדות. אני יושב כאן גם בתור נציג של לה"ב, ארגון העסקים הקטנים.

אני רוצה לברך אותך חברת אותך עזריה על הצעת החוק אבל אני רוצה גם לבקש ממך או אפילו לדרוש ממך מכיוון שאת מצטטת את ה-OECD ואת משווה אותנו ל-OECD. אנחנו רוצים שגם הקרקע עליה אנחנו פועלים תהיה שווה למדינות ה-OECD. כלומר, במלים אחרות, אנחנו לא רוצים רק לשלם את החובות שמשלמים באותן מדינות אלא אנחנו רוצים גם ליהנות מאותן זכויות. לכן זה מאוד קל לבוא ולהשוות ל-OECD אבל אנחנו לא נמצאים שם. אנחנו לא פועלים על קרקע כזאת ולכן העסקים שלנו הם עסקים רעים. רק הענף שלנו הוא ענף עם אחוזי סגירה הכי גבוהים במשק כאשר שמונים אחוזים סוגרים תוך חמש שנים והצעת החוק הזאת היא הצעת חוק מאוד סוציאליסטית והרבה ימחאו לך כפיים אבל העסקים הקטנים שנמצאים כמה מאות מטרים - - -

סליחה, רגע. הסגנון הזה הוא לא הולם. הדבר האחרון שאפשר לומר עלי.

למה הוא לא הולך?

ימחאו לך כפיים. הדבר האחרון שאפשר לומר על החוק הזה זה שהוא חוק קל. כך גם פתח היושב ראש ואמר שזה חוק מורכב, מתייחסים אליו בכובד ראש, אין כאן שום דבר פופוליסטי, אין כאן שום דבר קליל, אנחנו מבינים שהמצב במשק השתנה והאופן שבו אנשים עובדים השתנה וגם אם לא משווים ל-OECD אלא אם משווים לחקיקה הראשית של מדינת ישראל משנות ה-50, גם אז החוק הזה צריך להשתנות כדי להתאים לרוח החוק. לכן, אני מבקשת, כאשר אתה מדבר, תתייחס בצורה רצינית, מכובדת ומכבדת גם לחוק וגם ליוזמה של החוק כי יש כאן מצב בלתי נסבל לגבי המצב של העובדים והיכולת שלהם לקבל ימי חופשה, שאגב, אנחנו וגם אתה מקבלים הרבה פחות מאשר ההורים שלנו קיבלו וזה גם בלי ה-OECD.

אני אומר לך דבר מאוד פשוט. אני אומר לך שזה מאוד יפה וסוציאליסטי. מצד שני, אנחנו שצריכים לשלם את החוק הזה, אין לנו כסף לשלם את זה. אם תצאי מכאן ותלכי כמה מאות מטרים לעסקים, למסעדות של ירושלים, הם קורסים.

הם קיבלו מאה מיליון שקלים.

הם קורסים. את עכשיו נותנת להם לשלם עוד ימי חופשה. אנחנו לא יכולים לשלם את זה. לפני עשר שנים לייבור קוסט במסעדה היה 25 אחוזים והיום אין מסעדה שהלייבור קוסט שלה יורד מארבעים אחוזים וזה בגלל חקיקה כאן בכנסת של חוקים שחלקם צודקים ואני לא נגדם, אבל צריך להבין שאי אפשר לחוקק רק חוקים נגדנו. אנחנו לא תשובה, אנחנו לא דנקנר ואנחנו לא טייקונים.

אני מרשה לעצמי להפסיק אותך כי דמגוגיה לא בשולחן הזה. פעם ראשונה שאני רואה אותך אבל פעם אחרונה שאני מוצא את ההתייחסות שלך לדיון רציני וזה כאשר האנשים שבאו לכאן הם מאוד רציניים. זה עוד כשאתה מייצג גוף שהוא מאוד מכובד. אני באופן אישי מעריך את ארגון לה"ב. דמגוגיה, אני לא שמעתי ברמה שאתה ביטאת כרגע.

נציגי המשרדים הממשלתיים, בבקשה.

משרד הכלכלה. אני רוצה לציין שהחלטת ועדת שרים לחגיגה מיום ה-11 לאוקטובר קובעת הממשלה תתמוך בהצעת החוק ובתנאי שהליכי החקיקה ייעשו בתיאום עם משרדי האוצר, הכלכלה והתיירות. אני חוזר על ההחלטה הזאת כי ככל שהתהליכים אכן ייעשו בתיאום, ניתן יהיה להמשיך בהליכי החקיקה לפחות מבחינתנו אבל הדברים חייבים להיעשות בתיאום מול המשרדים כפי שאומרת החלטת הממשלה שעדיין עומדת בתוקפה.

לגופה של ההצעה. חשוב לי לציין שחל איזשהו שינוי מאז ההצעה הזאת עלתה. ב-29 לאוקטובר נחתם הסכם קיבוצי בין נציגות הארגונים העסקיים לבין הסתדרות העובדים.

ב-26 לאוקטובר.

אצלי כתוב 29 לאוקטובר, ההסכם הקיבוצי שלי. באופן כללי מה שעושה הצעת החוק, היא מעלה את החופשה השנתית בשתי פעימות, כל פעם ביום.

מה שעושה ההסכם הקיבוצי ולא הצעת החוק.

סליחה, ההסכם הקיבוצי. הוא מעלה ב-2016 יום חופשה נוסף וב-2017 עוד יום חופשה נוסף. דעתנו באופן כללי היא שככל שהמשק הגיע להסכמה בתוכו, אנחנו חושבים שנכון להיצמד להסכמה הזאת.

בעצם יש לנו כרגע שתי אלטרנטיבות איך לעשות זאת. אנחנו נמצאים בהליך שהוא הליך סטנדרטי לגבי הסכמים קיבוציים, של רישום ההסכם הקיבוצי בעקבותיו אנחנו נבחן צו הרחבה. צו ההרחבה תלוי בשר וכפי שידוע שר הכלכלה התחלף לאחרונה ועדיין אין לנו את עמדתו של שר הכלכלה הנוכחי, אבל באופן כללי צו ההרחבה הוא פעולה שתחיל את זה על כלל המשק למעט מקומות בהם יש הסכם מיטיב. לחילופין אפשר להמשיך באיזשהו סוג של הליך חקיקה. אנחנו צריכים לבחון גם לגבי התיאומים גם מבחינתנו באיזה מהאפיקים נכון יהיה להמשיך.

דבר אחרון אני רוצה לציין הוא שאנחנו חושבים שלאור העובדה שכבר פותחים את חוק חופשה שנתית, וכפי שציינה חברת הכנסת מדובר על חוק משנת 1951, יש בעיות בחישובים של הימים. החישובים של ימי החופשה אל מול מה שכתוב בחוק הם מאוד מסובכים. הנוסח שמופיע בחוק הוא מסובך והנוסח שמופיע בחוק לא תמיד ברור. מבדיקה שעשינו, לא כל המעסיקים יודעים להבין בדיוק מה משמעות האמירה בחוק. אנחנו רוצים לנצל אולי את ההזדמנות ולבחון לאור זה שאנחנו פותחים עכשיו את החוק גם שינוי בשיטת החישוב על מנת שהחישוב יהיה ברור, נהיר ויהיה אחיד בכלל המשק.

תוך כמה זמן תהיו מסוגלים לעשות את הבדיקה הזאת?

כפי שאמרתי, קודם כל לגבי התיאום - - -

לא, תיאום זה משהו, אבל לגבי חישובי החופשות?

אנחנו נעשה את זה במקביל.

אתה לא צריך התייעצות אלא לעבוד על זה.

אנחנו עובדים על זה.

כמה זמן?

אני לא יכול לתת הערכה. אנחנו נגיש את זה במקביל להתקדמות ולקראת החקיקה. ככל שיהיו לנו הצעות לשיפור, אנחנו נביא אותן. אנחנו לא מדברים כרגע על שינויים.

אנחנו רוצים לבקש ממך תוך חודש להביא לנו הצעה ראשונית.

אנחנו נעשה מאמץ להביא איזה שהן המלצות.

נשלב את זה בקריאה שנייה ושלישית. אם זה תוך חודש, התחייבות יפה.

כבוד היושב ראש, אני לא יכול להתחייב. אנחנו נעשה מאמץ.

אתה לא מתחייב. אנחנו מבקשים. זאת החלוקה בינינו.

מישהו מהאוצר רוצה להתייחס?

חברי ממשרד הכלכלה תיאר ואין לי מה להוסיף מעבר לדבריו.

אני רוצה לציין שלא תהיה הצעת חוק סופית שתבוא להצבעה ללא התייעצות עם המשרדים בהתאם להחלטת הממשלה. שיהיה ברור. לא התכוונו אחרת אבל האזהרה או ההערה שלך במקום.

יהודה דורון. יש לך מה להגיד?

אני מוותר. נעמי דיברה.

יופי. אתם מסודרים.

תודה. אני מנכ"ל ארגון הפעולה של הנכים ורכז המטה לקידום הקמת ארגון יציג. אני לא חושב שיש אדם במדינה הזאת שיביע עמדה נגדית נגד הצעת החוק הזאת. ודאי שאני מצטרף לכולם ואומר שהצעת החוק הזאת טובה ומועילה. לכולנו יש משפחות, אחים, דודים וחברים שהם שכירים. אלא שאני חושב שצריך לציין לפרוטוקול שכל התקדמות, שציבור הנכים יהיה במעטפת הזאת ולדאוג שלא יושת עלינו הון כספי בנוסף לצרות שלנו היום, התוספת לשבתות וימי החופשה כאשר אנחנו צריכים לעבור עבירה כדי להביא עובדים זרים. זאת אומרת, שלא תהיה התקדמות בלי שאנחנו במסגרת הזאת. תודה.

תודה.

ראש אגף עבודה, התאחדות התעשיינים. אנחנו הגענו להסכם. אנחנו צד להסכם הקיבוצי ואנחנו מבקשים שזה יישאר ברוח הזאת של הסכם קיבוצי ולא בהליך של חקיקה מן הטעם שאנחנו סבורים שיחסי עבודה, מקומם בהסכמים קיבוציים.

אולי אפילו יתרה מכך. פעם שיש כבר הסכם קיבוצי ועכשיו הולכים לעולם החקיקה, אנחנו מייתרים קצת או מוציאים את הערך שיש בהסכמים קיבוציים כי מה הטעם לחתום על הסכם קיבוצי אם אחר כך הוא הופך להיות הבסיס או הרצפה לחקיקה?

אני חייב להגיד, ואת זה אמרתי ליושב ראש שלכם הבוקר, שאי אפשר לבקש מהכנסת לנטרל את עצמה מכל הסכמים העבודה במשק ולהשאיר את זה בין המעסיק להסתדרות. אני חושב שזה חוסר אחריות מטעמנו כנבחרים של המדינה הזאת שנסתלק מהנושא של ההסכם בין המעסיק לעובד. אין שום מודל כזה שאני מכיר. זה נראה לי חוסר מילוי תפקידנו. התפקיד שלנו הוא להיות מעורבים בכל תחום את ואני מקווה רק לטובה. אל תבקשו מאתנו להסתלק מהנושא כי זה לא יהיה. זה לא יהיה ואני יכול להגיד את זה בשם חבריי מהסיעה ולא רק חבריי אלא אני חושב שזה הגיון בריא למדינה שלא יהיו למחוקק תחומים אסורים וזה מה שאתה מבקש. זה מה שהחברים שלכם ביקשו. לא יהיה דבר כזה. לא יכול להיות דבר כזה ואת זה אמרתי בטון טוב ובאווירה טובה עם הערכה אישית מאוד גדולה לכם, למעסיקים ולהסדרים שמצאתם לפעמים לפני שהכנסת התערבה. אבל אי אפשר לבקש מאתנו להשאיר ביניכם בלבד. אני חייב להגיד שאני כמעט בטוח, לאור הניסיון שיש לי עם יושב ראש ההסתדרות, שהוא לא ראה בזה דבר כל כך קדוש שהוא מוציא את הכנסת מכל הסכם בין מעסיק לעובד. שיהיה ברור.

אני מהתאחדות המלונות.

אתה רואה שמשרד התיירות בדיון.

כן. ביקשנו את הסיוע עת הצעת החוק עלתה וזה הלך לוועדת שרים. אני מקבל את מה שאתה אומר. אני כן חושב שבדברים מסוימים לפחות זה טוב שיש הסכמים קיבוציים ויש הסכמה עם ההסתדרות, ואז גם יש צו הרחבה שמכניס את כל הדבר הזה, יחד עם שר הכלכלה או הממשלה.

אבל בתנאים הנוכחיים אני חושב שראוי להחמיא גם לחברת הכנסת רחל עזריה ולחברים שמובילים את הצעת החוק כי זה התחיל בחוק שהוא יחסית היה מאוד קיצוני ואנחנו לא יכולנו לקבל אותו כי העלויות שלו היו כבדות משקל. אני חושב שתוך כדי התהליך הייתה הקשבה וזה שישבה ההסתדרות עם נציגי המעסיקים ובעצם עם משרדי הממשלה הרלוונטיים והגיעו למשהו, וכעת שמעתי בתחילת הדברים שכן מנסים כולם להתכנס לתוך הדבר הזה, אני חושב שיש מקום להחמיא לזה. אני מסכים שבשום רגע נתון אף פעם לא נוח לצאת, בטח לא מצד מעסיק שיש עליו עלויות כמו שתיאר שי ברמן ובאמת עלויות קשות ולסיום אני עוד אומר משפט אחד על חוקי העבודה.

חוזרים כאן ל-1951 אבל מה שאני כן מבקש זה שבאמת תישמר המסגרת הזאת כדי שזה לא יהיה כבד מעבר להסכמות עליהן הוסכם. אם ישמרו על זה, זאת תהיה בשורה טובה.

אומר עוד משפט לסיום והוא לא קשור להצעת החוק. על הרבה מאוד מחוקי העבודה – כדוגמה חוק מאוד מהותי שהוא חוק שעות עבודה ומנוחה מ-1951 – הוועדה צריכה לתת את דעתה. לנו יש הרבה ניסיון עם הרבה מאוד בעיות תפעוליות שיש לנו היום וכדאי פעם להתכנס אליהן.

זה נכון. כל ההרחבה הייתה במלחמת יום כיפור כי הגברים היו בחזית ורק אז התירו שעות נוספות.

התאחדות התעשיינים. יש הרבה טעם בדברים לגבי נושאים אחרים שמצויים בתחום של דיני עבודה ודווקא חופשה שנתית היא מקרה קצת אחר כי דווקא נושא של החופשה השנתית היה מעוגן לאורך שנים, למעט אותו חוק שהתחיל את הנושא הזה, במסגרת הסכמים קיבוציים כלליים ומיוחדים. זאת אומרת, למפעלים עצמם ובמסגרת הסכמים קיבוציים ענפיים וכלליים למשק בכלל, וההסכם האחרון הכללי הוא משנת 1988. חוץ מזה יש גם הסכמים פרטניים בתוך מקומות העבודה כאשר מעסיקים יכולים לתת, הם נותנים. רוב העובדים לא מתחילים את ההעסקה שלהם בעשרה ימי חופשה אלא מתחילים אותה במכסה גבוהה יותר. אנחנו כן רואים – ואת זה אנחנו יכולים לראות מהמקום שאנחנו נמצאים בו כארגון מעסיקים – שבמקום שאפשר לתת את זה, נותנים את זה. לכן כנראה שהאכסניה המתאימה לזה היא במסגרת הסכמים קיבוציים כלליים מיוחדים, במסגרת הסכמי עבודה פרטיים, ואנחנו רואים את זה לארך שנים. אנחנו רואים שבמקומות עבודה שאפשר לתת את זה, נותנים את זה וכאשר ההסתדרות והמעסיקים מסכימים על זה, זה ביטוי נוסף לכך.

לכן זה צריך להישאר במסגרת ההסכם הקיבוצי מה-29 באוקטובר.

זאת המלצה שלכם.

שלנו. כן.

סמנכ"ל עמותת אהב"ה. לגבי הנכים. אני חושבת שבאמת החברים היקרים שלי, שאני באמת שייכת אליהם, מיצו את הכול אבל יש לי עוד כמה דברים קטנים. אני שייכת גם לעסקים הקטנים. יש לי עסק קטן, שתי חנויות בבת-ים ואני מעסיקה ארבעה עובדים מקסימים. אני שייכת גם לנכים כי יש לי ילד עם צרכים מיוחדים. הבן שלי הוא משותק סיעודי וכרגע הוא נלחם במחלת הסרטן.

אני מסתכלת על הנתונים. 450 עסקים קטנים ובינוניים שמשפיעים על כלל הפרמטרים הכלכליים במדינת ישראל. למה אנחנו שקופים? על גבנו הקטן והחלש וללא שום תנאים סוציאליים מעסיקים 55 אחוזים מהעובדים במשק. רגע לפני שאתם מפילים עלינו עוד קשיים ועוד נטל כמו העלאה בשכר לא מזמן עליה דיברנו, תוספת ימי חופש לעובדים כרגע, כל פעם משהו חדש. זה בסדר, זה מבורך, אבל לפני הכול בואו ותחזקו אותנו, תשקמו אותנו, תדאגו לנו כדי שנוכל לשאת את הכובד הגדול שאתם רוצים להעמיס עלינו.

מישהו חשב עלינו? מה יהיה אתנו?

יש לי בקשה. זה לא נושא הדיון.

זה כן נושא הדיון.

לא, זה לא הנושא. אני מבקש, תתמקדי בנושא שהוא מספיק רחב.

אנחנו מדברים עכשיו על ימי חופש. זה עוד נטל.

אבל נאום על מצב העצמאים במשק, זה לא עכשיו וזה גם לא כאן.

באים ומוסיפים לנו עוד.

לא. אני מצטער. אני אקבע מה בתוך הנושא ומה מחוץ לו. אם את רוצה לסיים, בבקשה.

לפני שמוסיפים עוד דברים. תנסו לחשוב רגע על הצד שלנו ועל איך אתם באים לעזור לנו.

זה נושא שנקיים בו דיון אבל לא בוועדה שלי. בינתיים אני לא מתעסק בנושא.

אתם באים להטיל תוספת, דבר שהוא מאוד מבורך אבל עדיין הוא מהווה נטל על העצמאים הקטנים. בואו תחשבו גם מהצד השני איך אתם עוזרים לנו. זה כל מה שאני מבקשת.

שמענו.

אמרתי שאמנם החברים היקרים שלי אמרו כאן את הכול אבל באותו קו משווה, העצמאים והנכים.

את לא יכולה להכניס כאן את כל הבעיות של העצמאים.

לא. אני לא מכניסה את כל הבעיות.

אני מכיר את הבעיה, מכיר שיש בעיה וצריך לעשות, אבל לא בדיון.

תחשבו על העצמאים.

תודה רבה. חברת הכנסת טלי פלוסקוב.

תודה אדוני היושב ראש. אחרי המלים שלך, מאוד קשה להתחיל אבל אני אנסה גם להתייחס למה שאמרת.

זאת המציאות.

קודם כל, אני בהחלט רוצה לברך את חברתי רחל עזריה על הצעת החוק הזאת. אני דווקא חושבת שזה משהו שמאוד מתבקש. כשאני מדברת עם המעסיקים, יש הרבה מעסיקים שבכלל לא מבינים שהחוק מדבר על עשרה ימים כי מלכתחילה הם כבר נותנים 12 ימי חופש ו-15 ימי חופש וכל אחד מחליט לעצמו. לכן מה שאנחנו כאן בעצם דאגנו לו באמצעות החוק הזה זה שיהיה מינימום ימי חופשה שהמעסיק חייב לתת.

המטרה שלנו כאן היא כמובן לדאוג לאיכות החיים של האזרחים במדינת ישראל וזה לא סוד שהחיים שלנו מתייקרים למרות שלאחרונה התחלנו לעשות המון צעדים כדי איכשהו לעזור לאנשים להתמודד עם החיים ואחד מהם הוא כמובן העלאת שכר מינימום והשני הוא הורדת יוקר המחייה. והדבר הנוסף שבעיני הוא מאוד מאוד חשוב זה באמת לתת לאנשים מספיק ימים כדי לנוח, כדי שבאמת יחזרו לעבודה, גם העובדים שלך, עם הרבה יותר מרץ ועם מצב רוח הרבה יותר טוב וייתנו לך הרבה יותר כאשר יגיעו לעבודה אחרי החופשה שלהם.

אני רוצה לומר עוד משהו. אנחנו במדינת ישראל רגילים למצב שמישהו פותר לנו את הבעיה. אני טוענת, וכאן אני רוצה להתייחס גם לדבריו של שי שהיה מאוד חריף בדבריו אבל אני מבינה שכל שינוי שקורה במדינת ישראל, וזה לא סוד שלאחרונה קורים הרבה שינויים, קשה לשלוט אותו וקשה לקבל משהו כאשר אתה יודע שזה גם עולה לך בכיס. את כבעלת עסק צריכה לעשות חישובים. שוב אני אומרת, אם מכרת את אותו סנדביץ' בחמישה שקלים, תמכרי אותו בשישה שקלים.

נורא קל להגיד את זה אבל זה ממש לא כך.

גברתי, אנחנו לא מנהלים דיון. אני אשמח לדון אתך אבל לא בוועדה. אנחנו צריכים להבין שאנחנו דואגים לא רק לאנשים שעובדים אצלך אלא אנחנו דואגים גם לך, גם לבעלך וגם לילדים שלך ושהילד שלך יהיה בריא ויצא מכל מה שהוא עובר כי הלב באמת כואב לשמוע את הסיפור.

אני חושבת שלא מעט דברים אנחנו עושים גם לגבי בעלי העסקים הקטנים. עצם העובדה שאנחנו מדברים עכשיו על ימי הפעלה לעסקים.

לא עושים מספיק.

אני מבינה, אבל את מתארת לעצמך מצב שהוא אידיאלי שלצערי הרב אנחנו רחוקים ממנו אבל אנחנו עושים צעדים כדי להיטיב עם האזרח.

לכן אני חוזרת ואומרת שהיוזמה היא מבורכת ועצם העובדה היא שלא מעט חברי כנסת הצטרפו להצעת החוק הזאת. לכן אנחנו נמשיך כמובן לפעול כדי לקדם אותה בשיתוף פעולה עם כל המשרדים הרלוונטיים.

איזה תשובות יש לך לנכים?

זה לא דיון על הנכים.

למה? הנכה משלם. למה זה לא דיון על הנכים? זה לא רציני.

אם זה לא רציני, אתה משוחרר.

אתם מתעלמים מהקשיים.

נציג ההסתדרות.

זה דיון ראשון.

לכן אנחנו כאן. כדי להראות לכם את הבעיות.

נציג ההסתדרות. אדוני היושב ראש, אנחנו מברכים על הצעת החוק של חברת הכנסת רחל עזריה. אנחנו חושבים שזאת הצעת חוק נכונה אבל קרה משהו. יש הסכם קיבוצי שנחתם בין ההסתדרות לבין הארגונים התעשיינים ואנחנו מבקשים לשמור על המסגרת הזאת. מערכת יחסי העבודה היא מאוד מאוד מורכבת. אני מבין את מה שאמרת קודם ואכן הכנסת חופשית לעשות ולהתערב בתחום יחסי העבודה, אבל הואיל וכבר נחתם הסכם קיבוצי והואיל וכבר שר הכלכלה הודיע שבכוונתו להוציא צו הרחבה, בואו נישאר במסגרת הזאת. אם יש תיקונים, כמו שמשרד הכלכלה רוצה להכניס בחישובים למיניהם, בבקשה, אבל נישאר באותה מסגרת של ההסכם הקיבוצי כפי שנחתם.

תודה.

דיוק אחד חשוב. שר הכלכלה, הואיל והוא התחלף, טרם הודיע על כוונתו. זה הכיוון שכרגע הולכים בו אבל טרם התקבלה הודעה.

רחל, מלים אחרונות.

אני רוצה לומר כמה דברים. קודם כל, תודה כבוד היושב ראש על הדיון. היה דיון ממצה ומשמעותי.

אני הייתי שמחה אם המספר היה עולה ל-15 ימים. אני גם חושבת שביחס למה שקורה ב-OECD, זה גם היה נכון אבל כמו שאמר יושב ראש התאחדות המלונות יואב בכר, באמת הייתה כאן מטרה להתכנס למשהו שהוא הרבה יותר אפשרי ולא לייצר דרמה גדולה גם אם בעיקרון לפני עשור יכול להיות שהיה צריך להעלות ביומיים ועכשיו אולי להעלות שוב. זאת המציאות אתה אנחנו מתמודדים. אגב, ההחלטה להעלות ל-12 ימים היא הצעה שהגיעה מהאוצר, בין היתר בגלל שידענו שבמלונות יש כבר 12 ימים, שאלה הם ההסכמים הקיבוציים שלכם, ולכן הנטל יהיה פחות גדול.

בשנה הבאה הם יבואו לבקש עוד שניים. אל תדאגי.

הדבר השני שמאוד חשוב לומר זה שזה חייב להפוך להיות חוק כי כאשר אני התחלתי לעבוד על זה, נפגשתי עם עורכת הדין מיכל וקסמן חילי ואת אמרת מה עשרה ימים? בשנה השלישית המספר גדל ל-11 ימים והוצאת לי את ההסכם הקיבוצי שבאמת רואים שחור על גבי לבן שבשנה השלישית והרביעית יש 11 ימים אבל לא מצאתי אף אחד במשק שיודע על זה. לא מצאתי אף עובד שיודע שזאת הזכות שלו. אנשים נכנסים לאינטרנט, רואים את החוק ויודעים שזה מה שצריך ולכן זה לא יכול להישאר כהסכם קיבוצי אלא זה חייב להפוך להיות חוק גם מהטעם שאמר היושב ראש, שבאמת זה אחד התפקידים שלנו בכנסת אבל גם מהטעם שבסופו של דבר זאת הדרך היחידה שזה באמת מגיע לעובדים ולמשתמש הקצה.

אני מאוד שמחה שהייתה את החתימה ואני חושבת שזה מהלך מאוד חשוב. אני גם מאוד מברכת על כך שגם ההסתדרות וגם המעסיקים הצטרפו למהלך הזה ומבינים את המשמעות. אני חושבת שגם השותפות הזו היא מאוד מאוד חשובה. אני חושבת שנצטרך להתקדם לקראת חקיקה. תודה.

לסיכום משפט אחד. חברים, אין חוק טוב שפוגע במישהו. ההפך, הוא מדרבן שינויים לטובה. מי שחושב שמישהו יצביע ויפגע באוכלוסיות מסוימות, היום מוחלשות, הוא טועה. ודאי שלא האצבע שלי. מי שחושב שאנחנו הולכים לחקיקה של דבר שפוגע בדברים שאפשר להגיע אליהם גם – לא במקום אלא גם – בהסכם קיבוצי, הוא טועה. שיהיה ברור.

אנחנו נקדם חוק שהוא משרת את כולם ומתקן תוך כדי וזה מה שאני רוצה להגיד לך גברת סעדון. אנחנו רוצים לעזור לכם לתקן. יש ועדות שונות, ועדות משנה ואנחנו מעורבים בהן. יזמנו אותן כדי לתקן עיוותים מסוימים שהיום אפילו השכל הכי עקום לא יכול לסבול. אנחנו באים תוך כדי תיקון ואני שמח על השתתפותכם. המטרה של הדיון הייתה שתוכלו לבטא את הדאגות שלכם. לא באנו להכתיב. היינו יכולים להתחיל לקרוא עכשיו את הצעת החוק, להצביע וללכת אבל לא עשינו את זה. פתחנו מקום לדיון כן ובהתחשב בכל הדברים. ניסינו להיות מתומצתים בגלל לחץ הזמן שנוחת עלינו בכל ישיבה.

תודה רבה. אנחנו ניפגש בקרוב מאוד להמשך הדיון.

אני חייב לומר לך משפט. אנחנו שמחים שאפשרת לנו להגיע. ביום רביעי עולה במליאה הצעת חוק לגבי קצבאות בשכר מינימום ואני חושב שכל חברי הכנסת צריכים לתמוך בה.

כשנגיע לזה, אני אחליט.

אני יודע שאתה בעד.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:40.