הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 101

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ג' בטבת התשע"ו (15 בדצמבר 2015), שעה 11:00

אתגרים ביישום חוק חינוך מיוחד - לציון היום הבין-לאומי למען זכויות אדם עם מוגבלות.

חברי הוועדה: מירב בן ארי – מ"מ היו"ר

ענת ברקו

מסעוד גנאים

רחלי אברמזון - מנהלת חנ"מ, משרד החינוך

נירית גולוב - מפקחת ארצית, אגף חנ"מ, משרד החינוך

שמחה הלוי - מפקחת ארצית, משרד החינוך

שולמית כהן - מפקחת ארצית, משרד החינוך

חיה הראל - ממונה על יישום חוק ילדים חולים, משרד החינוך

נביה אבו יוסף - מנהל תחום תקציב חינוך מוניציפלי, משרד החינוך

שמעון אבני - מנהל אגף הסעות, משרד החינוך

רוית גולדנר להב - מדריכה ארצית לתמיכה בתלמידים עם לקויות, אגף חנ"מ, משרד החינוך

אילן שי - עו"ד, לשכה משפטית, משרד החינוך

הדס זהבי - מפקחת שיקום ארצית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

הילה רכס מליק - מפקחת ארצית מסגרות יום 21-3, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אתי וייסבלאי - מרכז המחקר והמידע, כנסת

יובל וורגן - מרכז המחקר והמידע, כנסת

רות דיין מדר - עו"ד, מח' חברה, מינהל חינוך, מרכז שלטון מקומי

נועה פחימה - ממונה חנ"מ, עיריית ירושלים

אבי גנון - מנכ"ל, "קדימה מדע"

אבי זיו - סמנכ"ל, "קדימה מדע"

מוטי דותן - יו"ר, "קדימה מדע"

שחר בר-חן - מנהלת תכנית "שלבים", "קדימה מדע"

שגית רביבו - רכזת ומורה בתוכנית "שלבים", "קדימה מדע"

אילהאם בשארה - מורה בתוכנית "שלבים", "קדימה מדע"

אורי שנהר - יועמ"ש, "קדימה מדע"

ר' - הורה לילד

ו' - ילד עם צרכים מיוחדים

ע' - אם לשלושה ילדים אוטיסטיים, קואליציית הורים

י' - אב לילדה הסובלת משיתוק מוחין

י' - אם פעילה בוועד ההורים המשלבים ילדים עם אוטיזם

ט' - אם לילדה הסובלת משיתוק מוחין

מ' - מלווה לילדה הסובלת משיתוק מוחין

ב'
–

אם לילד עם תסמונת דאון

ש' - אב לילד עם תסמונת דאון

א' - הורה, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

נ' - אם לילדה בעלת צרכים מיוחדים

ר' - ילדה בעלת צרכים מיוחדים

לאה פרנקל - נציגה, הסתדרות המורים, ארגוני מורים

רויטל לן כהן - עו"ד, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

דפנה אזרזר - מנכ"לית, עמותת "אהב"ה", ארגון הנכים בישראל

נירית סעדון - סמנכ"ל, עמותת "אהב"ה", ארגון הנכים בישראל

אבנר עורקבי - יו"ר, מותת "אהב"ה", ארגון הנכים בישראל

מוחמד יונס - יו"ר ומנכ"ל "אופקים", אפאק לשלום ודו-קיום

חגי שמואלי - מנכ"ל אי"ל, אגודה ישראלית לאפילפסיה

כרמל אבנד - מנהלת חטיבת נעורים, אלו"ט

נחמה נחשוני - מנהלת פרויקטים מקצועיים, עמותת "ביחד"

חנה פלוטניק - מנכ"לית, עמותת "ביחד"

פבריס שומברג - מקים הארגון, "כבלי נפש", ארגון לסובלים מבעיות בפסיכיאטריה

ארנה מילוא - נציגת "עוצמה"

תמר שי - מנהלת, יח' מידע וייעוץ משפטי למיצוי זכויות, "קשר"

דנה רוטשילד - עו"ד, מנחה של הקליניקה לזכויות ילדים ונוער, אונ' עברית

קטי בר - המשמר החברתי

מירב ישראלי

יהודית גידלי

רונית יצחק

אתגרים ביישום חוק חינוך מיוחד - לציון היום הבין-לאומי למען זכויות אדם עם מוגבלות

בוקר טוב לכולם, שלום, ברוכים הבאים לוועדת החינוך, אני חברת הכנסת מירב בן ארי, אחליף את חבר הכנסת יעקב מרגי יושב-ראש הוועדה. בשל העובדה שמרגי לא מרגיש טוב, נאחל לו איחולי החלמה מהירה מהוועדה. בשל העובדה שאני נאלצת לנהל עוד ועדה בשעה 12:00, נעשה דיון שהוא יותר מבוא, אבל בנושאים שעסקתי בהם בוועדה ב-09:30, וחלק מהצוות היה אתי פה בוועדה ב-09:30, נמשיך לדון כאן. ולכן, נראה את הישיבה היום באמת כמבוא, בעיקר בשל העובדה שהכנסת מציינת היום יום מיוחד לזכויות האדם, ובעיקר את נושא הזכויות של אנשים עם מוגבלויות.

היום יום שלישי, 15 בדצמבר 2015, ג' בטבת תשע"ו. מי שמעוניין לדבר, כמובן, יש לנו את הרשימות. אני רוצה להתחיל, בבקשה, עם משרד החינוך, שייתן לנו סקירה על מערכת החינוך המיוחד. בבקשה.

תודה. שלום לכולם, אני רוצה קודם כול להודות על ההזמנה ועל הזימון ליום הזה. אני רוצה לומר קודם כול בראשית דברי, האגף לחינוך מיוחד באמת פועל מתוך מחויבות ערכית והכרה בזכות של הילדים והתלמידים עם הצרכים המיוחדים מגיל שלוש ועד גיל 21 לקבל את ההזדמנות השווה למימוש עצמי, ובאמת לאפשר פיתוח, שילוב והשתלבות הכי משמעותית והכי איכותית בחברה ובקהילה שבה הם נמצאים.

האגף פועל בעצם מתוקף שני חוקים: האחד, חוק החינוך המיוחד, שכולל בתוכו את פרק השילוב, שמדבר על שילוב של ילדים במערכת החינוך הרגילה; והחוק השני, חוק חינוך חינם לילדים חולים שנמצאים בכל מיני מסגרות, גם במסגרות החינוך בבתי-החולים, גם לילדים מרותקים וחולים בביתם, וגם בשעות הוראה לתלמידים שחוזרים למערכת אחרי מחלתם.

כאן קצת נתונים על מסגרות ותלמידים בחינוך המיוחד לשנת הלימודים הנוכחית. אנחנו מדברים על גני-ילדים, בתי-ספר, חינוך מיוחד. גני-הילדים – 1,841 גנים, 369 בתי-ספר, 4,197 כיתות שנמצאות בתוך בתי-הספר הרגילים. אם אנחנו יורדים אל כמות התלמידים, אנחנו מדברים על כ-190,000 תלמידים שנמצאים חלקם בתוך גני החינוך המיוחד, בתוך בתי-הספר והמסגרות לחינוך מיוחד, וחלקם נמצאים בשילוב או בכיתות - או בתוך כיתות בבתי-ספר רגילים או בשילוב אישי בכיתות רגילות.

אם תשימו לב, המספר הזה של 110,533 תלמידים, אלה הילדים בעצם שאנחנו מדברים עליהם. ילדים שמקבלים את המענה ואת השירות משירותי החינוך המיוחד בתוך המסגרות הרגילות, בתוך כיתות רגילות.

אבל המספר הזה כולל גם את הלקויות בשכיחות הגבוהה, שיהיה ברור.

תיכף, עכשיו נדבר על זה.

זה גם ילד של שעה, הוראה מתקנת.

אז עכשיו נדבר על זה. בעצם, כאן אנחנו מראים בפילוח יותר מדויק את שילובם של הילדים. 95,825 הם אותם תלמידים, לשאלתך, רויטל, אותם ילדים שנמצאים בתוך בתי-הספר הרגילים עולים לדיון בוועדות בית-ספריות ומקבלים זכאות לתמיכה במספר שעות - או בצורה פרטנית, או באופן פרטני, או באופן קבוצתי בתוך בתי-הספר. התלמידים האלה משולבים, והם נקראים "התלמידים בשילוב הסטטיסטי". זה סל שנמצא בתקן בית-הספר. בית-הספר מקבל מספר שעות, והוא יודע בדיוק מהם השעות שניתנות לו כמענה לטיפול באותם ילדים.

סליחה, אלו תלמידים שכמו שדיברנו בישיבה הקודמת - - -

עם הלקויות הקלות יותר.

הקלות יותר.

אל תקראו להם קלות.

אנחנו לא אומרים קלות.

תאמיני לי, לא היית בישיבה הקודמת, אני רואה שבאת עם רוח קרב, תורידי אותה.

אני מגיעה אתה מוועדת הרווחה.

גברתי, תורידי את רוח הקרב שלך. רויטל, היה לנו דיון מצוין ב-09:30, גם אני – את יכולה לראות שם ציטוט שלי בפרוטוקול – אמרתי קלות עם גרשיים גדולים מאוד, זה רק בשביל הנוסח, אנחנו לא מתכוונים לכך. תמשיכי, בבקשה. תודה רבה.

והתלמידים הנוספים, אנחנו מדברים על הפלח הנוסף של אותם תלמידים בשילוב עם לקות יותר מורכבת - 14,708 תלמידים שנמצאים בתוך הכיתות הרגילות. וכאן אני רוצה לומר שבאמת כל ילד מגיע עם הסל האישי שלו אל תוך המערכת הרגילה.

חשוב לי לציין שאם בשנה שעברה ראינו כ-13,000 תלמידים, אנחנו השנה רואים קפיצת מדרגה, ואנחנו רואים גידול בכמות הילדים עם הלקות היותר מורכבת, עם הסל האישי הזה שמגיעים אל הכיתות הרגילות בבתי-הספר הרגילים.

הפילוח הבא הוא באמת כיתות חינוך מיוחד בבתי-ספר רגילים ובמסגרות החינוך המיוחד, שהם בתי-ספר עוגנים לחינוך מיוחד, שם יושבים כ-38,000 תלמידים.

האוכלוסיות מתפלגות - אם אמרתי 190,000 תלמידים בערך אז הפילוח שלהם באוכלוסייה – קודם כול חשוב לי לציין שאלה כל האוכלוסיות שהאגף לחינוך מיוחד נוגע בהן. כל האוכלוסיות שמקבלות את מתן השירותים מהאגף לחינוך מיוחד: הילדים עם האוטיזם, הילדים עם לקויות ראייה, לקויות החושים, כבדי הראייה, גם כבדי השמיעה והחרשים, הפרעות נפשיות קשות.

אני רוצה לציין שאנחנו רואים שבמהלך שלוש השנים האחרונות ישנה עלייה של כ-26% בכמות התלמידים עם האוטיזם ביחס לאוכלוסייה שאובחנו עם אוטיזם. ראינו גם עלייה מאוד גבוהה בכמות התלמידים עם הפרעות נפשיות קשות - כ-39%. אנחנו מדברים על ילדים עם ההפרעות בשילוב, שמגיעים אל שילוב.

מה ההגדרה שלך לתלמידים חולים?

עכשיו נגדיר את התלמידים החולים - הם אותם תלמידים שנמצאים בבית. אני רוצה לציין ש-3,000 התלמידים החולים שעליהם אנחנו מדברים אינם נכללים בתוך 190,000 התלמידים, הם אותם ילדים שמקבלים את שירותי ההוראה והטיפול על-ידי תוכנית שלבים, על-ידי "קדימה מדע". הם מקבלים את המענה ואת השירות בביתם. הם תלמידים חולים שיוצאים מהמערכת, הם נמצאים בבית לצורך תקופה ממושכת כזאת או אחרת, אחר כך הם יכולים לחזור. חלקם חוזרים לבית-הספר אחרי מענה של כמה חודשים, אולי לפעמים שבועות. לפעמים ישנם ילדים שבמשך שנים מקבלים את השירות הזה בביתם. אז אלה התלמידים החולים, נדבר עליהם בשלב המאוחר יותר.

ועכשיו אנחנו מגיעים אל תקציבי החינוך המיוחד. אבקש כאן את עמיתי, נביה ממינהל כלכלה ותקציבים, שיספר קצת על השקף. מה שאני כן רוצה לציין, זה שאני מאוד מבקשת שתסתכלו גם על ההשקעות, וזה עדיין לא הכול. בבקשה, נביה.

תקציב החינוך המיוחד ב-2016, כפי שאתם רואים, כ-7 מיליארד שקל. יותר מ-50% מהתקציב מוקצה עבור שעות תקן, אם זה שעות הוראה בחינוך המיוחד כ-3.5 מיליארד, ועוד כ-200-100 מיליון לשעות השילוב. תקציב הסייעות בסביבות המיליארד שקל, 957 מיליון. גם ההסעות וליווי ההסעות - - -

מה היה התקציב ב-2014 לחינוך המיוחד?

ב-2015 היה כ-6.5 מיליארד.

וב-2014, אתה זוכר?

בסביבות ה-6 מיליארד. זאת אומרת, כל שנה אנחנו זוחלים בערך כחצי מיליארד שקל גידול טבעי בחינוך המיוחד. רק בין השנים 2015, 2016 גדל התקציב בחצי מיליארד שקל על-פי הפילוח הזה.

כן, תודה. תמשיך.

זהו, זה בגדול לגבי התקציב.

איפה אתה רואה את – אני מנסה להבין פה במספרים אם יש משהו שגדל באופן משמעותי שגדל בגלל צורך שעלה מהשטח.

אני יכול לציין את שלושת הסעיפים הראשונים - הסייעות בעיקר, שרק בשנה אחת זה גדל ב-120 מיליון בערך; השילוב גדל ב-90 מיליון בשנה אחת.

הסייעות זה כולל גם סייעות אישיות?

כן, אלו סייעות אישיות, כיתתיות, שילוב.

גם, וגם תגבור.

בסדר גמור. נמשיך.

תודה, נביה. אנחנו עוברים אל המערך הכולל של שירותי החינוך המיוחד. אנחנו מדברים על ועדות, מענים פדגוגיים עם טיפוליים מותאמים, על כוח-האדם המקצועי ועל השירותים הנוספים. ואנחנו היינו מבקשים להתמקד באמת באותם כישורים שיצרנו כדי לדווח קצת על מה שנעשה.

אז כמו שאמרנו בישיבה הקודמת, שתי ועדות סטטוטוריות בעצם קובעות את זכאותם של ילדים לקבל מענה במערך השירות של החינוך המיוחד. ואנחנו מדברים על ועדת ההשמה, שקובעת את המסגרת שאליה מגיע הילד, היא יכולה להיות כיתה לחינוך מיוחד בבית-ספר רגיל, היא יכולה להיות מסגרת של חינוך מיוחד, אם זה גן-ילדים או בית-ספר לחינוך מיוחד. כשוועדת השילוב, בעצם, קובעת את זכאותו של הילד בתוך בית-הספר הרגיל במסגרת בכיתות רגילות. אז אל מערך ועדות השילוב ואל מודל ההשתלבות שלנו אבקש מנירית, שהיא המפקחת הממונה על התחום, לדווח. תודה.

רגע, מדובר רק על חינוך או גם על רווחה?

חינוך.

כרגע אנחנו בחינוך.

אני מדבר גם על הסעות.

אדוני, אל תפריע, בבקשה. יש כאן דיון שקשור למערכת החינוך. זה ועדת החינוך. תמשיכי, בבקשה.

אנחנו בשלב הזה מדברים על תלמידים בעלי צרכים מיוחדים שמשתלבים בלימודים בתוך החינוך הרגיל כתלמידים מן המניין, תלמידי חינוך רגיל. כאשר חשוב לומר שההשתלבות של התלמידים בעלי צרכים מיוחדים באופן אישי, אינדיבידואלי, בתוך החינוך הרגיל לא החלה היום. אנחנו מדברים כבר על תהליך שנמצא במערכת בין עשר ל-15 שנים. הוא הולך וצובר תאוצה מתוך הכרה של כולנו, כולל כמובן האגף, כפי שזה גם נאמר בישיבה הקודמת, שזכותו, ואנחנו צריכים לאפשר לכל ילד ולמשפחתו שמבקשים שהוא ילמד בחינוך הרגיל אמנם לעשות זאת, ולהשתלב בתוך החינוך הרגיל.

על מנת שנוכל להעמיק ולהרחיב את אפשרויות השילוב אנחנו עוברים עכשיו איזשהו תהליך באגף יחד עם שותפים רבים, גם בתוך מינהל החינוך, שהם אגפי הגיל, שפ"י, ויחד עם עמותות הורים, אקדמיה, אנשי שטח שבפועל משלבים תלמידים בעלי צרכים מיוחדים על רצף הצרכים שלהם.

אנחנו עוברים כרגע תהליך של בחינה מחדש של כל נושא ההשתלבות, כאשר מי שנמצא בקדמת הבמה ומנחה אותנו הם עקרונות ועדת דורנר, שבאמת שמו על השולחן כמה דברים מרכזיים שהאגף לחינוך מיוחד וכל שותפינו חושבים שצריך לשנות, להרחיב ולהעמיק אותם, והם הדברים שמופיעים פה.

הנושא הראשון הוא בחירת הורים את סוג המסגרת בה לומד הילד. דיברנו בדיון הקודם על המקום של ההורים בוועדות סטטוטוריות.

כן. רציתי לשאול אותך שאלה, אני רואה שהתחלתם גם מבחירת הורים.

בדיוק. בעינינו זה הדבר המשמעותי ביותר מתוך הכרה - - -

חבל שזה לא קורה בפועל.

אני מבקשת בלי קריאות ביניים, זה תפקידם של חברי הכנסת.

מתוך הכרה שאת זה אנחנו מבקשים להוביל. השינוי הוא שינוי הדרגתי. מבחינתנו הוא צריך להיות חד-משמעי ומהיר עד כמה שאפשר. אנחנו יודעים, נכון להיום, שבמקומות שנכנסנו כפיילוט בנושא בחירת ההורים עולה שביעות רצון אדירה גם מהורים, גם מצוותים לגבי המקום והדיאלוג שהתפתח יחד עם ההורים.

נכון.

אני שמחה שאתם ככה אתנו בזה, ואני חושבת שבכך אנחנו באמת פורצים דרך מאוד יפה בשיח החינוכי. כאשר אני חושבת שזה מטייב את כל מערכת החינוך, מטייב את השיח עם המורים, מטייב את השיח עם המנהלים. האפקט של האפשרות להביא את ההורים כשותפים מומחים לתוך מעגל השיח הזה, אני חושבת שיש לו אדוות בכל המערכת כולה, ובאמת ראינו את זה גם בשאלון שהעברנו.

הדבר הבא שאנחנו מבקשים לעשות בו שינוי הוא לא רק סמנטי, אלא הוא גם מעשי, זה באמת לדבר על רמת התפקוד והצרכים של התלמידים שלנו, ולא לדבר על הלקות. הלקות נמצאת, הלקות היא איזושהי פתיחת דלת לשיח, לדיבור על ילד, אבל היא לא נמצאת במרכז השיח. אנחנו מבקשים ללמוד את התפקוד של הילד, את הצרכים של הילד, ובאמת לתת לתלמיד תקציב אישי, שבתקציב הזה נוכל לממש לו איזושהי – אני כבר ככה עוברת ישר לשירות מכוון תלמיד.

גם חשוב לי שתעברי כדי שנוכל לשמוע את כולם היום.

אני ממש תוך כדי שיחה.

גם עיינתי וגם קראתי את זה.

זאת אומרת שאנחנו מבקשים לתפור לכל תלמיד תוכנית אישית עם תקציב אישי ברמות שונות. יכולים להיות שני ילדים אוטיסטים שלומדים באותה כיתה, וכל אחד מהם על-פי צרכיו יקבל גם תקציב אחר וגם תוכנית אחרת עם תמיכות שונות.

אנחנו מבקשים באופן הזה גם לאגם תקציבים שכרגע יש בהם split, דובר על כך גם בוועדה הקודמת. split בין הילדים הקשים, הילדים המורכבים, שיח שהוא לא מספיק מקצועי. אנחנו מבקשים באמת לשפר את השיח, את השפה המקצועית המשותפת לכולנו. אנחנו מבקשים באופן שנרצה לשלב את הילדים להרחיב את ההתמקצעות, לא רק של החינוך המיוחד. אני חושבת שהדבר החשוב ביותר שנצטרך לעשות, וכבר התחלנו לעשות, זה באמת לעבוד בשילוב עם החינוך הרגיל.

החינוך הרגיל חייב להרחיב את הידע המקצועי שלו, חייב להרחיב את השפה, את יכולת ההכלה שלו, ואת יכולת מתן המענה לילדים האלה. ככל שנשלב יותר ויותר ילדים מורכבים, וזה מה שאנחנו מבקשים לעשות, כי זה מה שההורים מבקשים לעשות, אנחנו מאמינים בזכותם לעשות את זה. אנחנו רוצים שהחינוך הרגיל ידע לקלוט אותם, וזה לא יהיה, כמו שאמרה אימא בוועדה הקודמת, אותה המחנכת שהערצנו ובחרנו אותה כי אחרות לא רצו לשלב את הילד שלי. לא. כל מחנך במדינת ישראל זו המחויבות שלו לשלב כל מי שנרשם לתוך בית-הספר ולומד בתוך בית-ספרו.

רק תתחילי לסכם.

והדבר הבא והאחרון, אנחנו מבקשים בתשע"ח להרחיב את הפיילוט שכרגע אנחנו ממש מיישמים בו את - - -

מה שמתקיים בארבע רשויות מקומיות של דורנר.

בדיוק. להרחיב את זה ברמה הארצית.

אילו הן הרשויות שפועלות לפי דוח דורנר?

ישנן כ-13 רשויות, אבל ארבע מתי"אות שמרכזות את הרשויות, אגיד אותן: חולון, שזה גם הרשות חולון; מנח"י, שזאת העיר ירושלים; מעלה-אדומים שזה עשר רשויות; וטירת-הכרמל שזאת רשות אחת. תודה רבה.

יפה. תודה רבה.

תודה, נירית. אנחנו עוברים לחלק הבא. בכוח-האדם המקצועי נתמקד בנושא של סייעות אישיות, סייעות כיתתיות וסייעות תגבור. סייעות כיתתיות הן אותן סייעות שמוקצות לכל כיתת חינוך מיוחד, עם בבית-ספר או בבית-ספר רגיל או במסגרת חינוך מיוחד. כמובן שלכל מחנכת מתלווה סייעת. רוית תיתן את הדיווח על מצב התמיכה מסוג סייעת.

העלינו פה את הנתונים של כמות התלמידים הזכאים לסייעת לאורך השלוש שנים האחרונות, ואנחנו רואים את העלייה. העלייה כמובן היא גם תקציבית, היא גם בכמות הסייעות, כמות הילדים שצריכים ומקבלים את התמיכה, זה לילדים בשילוב.

חשוב לי להגיד כאן שאנחנו משנים את שם סייעת – וקיבלנו הסכמה של ארגוני ההורים והצוותים בשטח והאקדמיה – ל"תומכת חינוכית" שנותנת מענה לתלמידים.

גם בגני-הילדים זה יהיה "תומכת חינוכית"?

בחינוך המיוחד הן "תומכות חינוכיות".

גם מבחינת ההשקפה של ההורים זה מצוין, היא לא שלך אישית, היא תומכת.

כן.

בסדר גמור. השם החדש מקובל על הוועדה.

זה לא רק עניין של השם, זה מעבר לשם.

תאמיני לי שלא חשבתי שזה סמנטיקה פה. יש משמעות, המשמעות ברורה.

אז אנחנו רואים כאן שבתשע"ו יש לנו 8,739 ילדים עם צרכים מורכבים שזכאים לתמיכה של סייעת. סך הכול יש עלייה משמעותית במתן השירות לתלמידים האלה, אנחנו רואים עלייה של 12% בסך הכול. ויש לנו את סייעות התגבור שהן מעבר לשעות האוטומטיות שכל מסגרת חינוך מיוחד מקבלת, יש סל תגבור. את סל התגבור הזה המחוז צריך לנהל לכל הצרכים שיש לו במחוז לטובת ילדים מורכבים בתוך החינוך המיוחד, לטובת שילוב ילדים יום בשבוע בחינוך הרגיל, ולכל הדברים האחרים.

אני רוצה לשאול אותך שאלה שהגיעה גם לפתחי, ואני לא רוצה לעשות מזה דיון, אבל אני רוצה את ההתייחסות שלך. למה יש כל כך הרבה תלונות בנושא של התומכות החינוכיות?

אין סייעות.

אני ממש מבקשת לא להתערב, אני רוצה לשמוע. אני מניחה שאת מכירה את הבעיה, נכון? אגב, אני גם רוצה לציין לפרוטוקול שיהיה דיון בנפרד בנושא של הסייעות. פשוט רק אם אפשר התייחסות מעבר למבוא.

כמו שאמרתי, יש לנו 8,739 תלמידים שזכאים לתומכת חינוכית בשילוב. אני חושבת שכמעט כל בעיה שמגיעה היא קצת שונה מהבעיה האחרת. בחלק מהמקומות התלונות המרכזיות שראינו זה על כמות השעות, זה אחד מהדברים שאנחנו הולכים לבנות אחרת. כמו שנירית הציגה קודם בתוכנית ההשתלבות, זה חלק ממה שנלמד מהשטח, שנקבל איזשהו תקציב כללי לתלמיד, ואז מתוך התקציב הזה ייבנה סל המשאבים שנותן מענה לתלמיד, ולא לפי העולם הישן שהייתה לנו מוגבלות של שעות שתלמיד יכול לקבל לפי רמת התפקוד שלו.

הבנתי. זאת אומרת שאנחנו רואים פה שיש כאן יחס של אחד לשתיים, כן? על שני תלמידים יש תומכת חינוכית.

זה לא בדיוק, כי משרה של סייעת במדינה היא 42.5 שעות, ותלמידים מקבלים בממוצע ארצי 23 שעות.

אז זה כמעט אחד לאחד מה שאת אומרת.

תלוי.

זה תלוי כמה הילד מקבל. יש ילדים שמקבלים שמונה שעות, יש ילדים שמקבלים 30 שעות. בממוצע שעשינו מקבלים 22.8 שעות סייעת לתלמיד. הממוצע הוא לא רלוונטי, כי הילד בסופו של דבר הוא פרט, והוא לא ממוצע.

וגם חשוב שנבהיר את מה שדיברנו בדיון הקודם, כי גם זה עלה כאן בישיבה שהתקיימה על הסייעות, שחידדתם את זה שאותן סייעות ממשיכות גם בחופשת הקיץ?

משרד החינוך מעביר תקציב לכל תלמיד ל-12 חודשים. אני לא יכולה להגיד שרוב התלמידים, כי חלקם גדולים ולא רוצים בקיץ ללכת לפעילויות, אבל הרבה מאוד מהתלמידים בגיל הזה יכולים ללכת לפעילויות בקיץ.

עזבי את אלה שלא רוצים. הסייעת שהייתה עם הילד ממשיכה אתו בקיץ או שמתחלפת לו?

לאו דווקא הסייעת הזאת, זה כבר תלוי בסייעת וברשות המקומית ובמעסיק, אבל ההמלצה שלנו, וזה רשום בכל - - -

שזאת תהיה אותה סייעת שליוותה אותו כל השנה בבית-הספר.

שזאת תהיה אותה סייעת שליוותה אותו כל השנה.

זאת הערה חשובה.

או לפחות אדם שהוא מכיר.

רק נסיים את המצגת.

אני חושבת שאולי נדלג על הנושא של הערכת שנת לימודים כי דנו בו. אעבור לשירותי הוראה לתלמידים חולים בביתם. נמצא כאן מר אבי גנון עם הצוות שלו, שלום לכם, אשמח שתציגו את הסטטוס שלכם.

אני רק רוצה לציין שמבחינת המשרד ומבחינת המחויבות שלנו אנחנו יושבים לישיבות סטטוס קבועות עם הספק לקבל גם את הדיווחים השוטפים לגבי הטיפול בילדים החולים בביתם. יושבת כאן חיה הראל, שהיא ממונה ללוות יחד עם עוד מדריכה באגף את הנושא.

כשאנחנו מדברים על 3,000 ילדים, אנחנו מדברים על המצטבר השנתי. זה לא שברגע זה 3,000 ילדים מקבלים את השירות. אשמח שתציגו את הסטטוס שלכם.

בסדר גמור. אבקש משחר בר-חן מנהלת המיזם, מנהלת התוכנית לתת סקירה על מה שנעשה ב-2015.

יש כאן גם מישהו מ"טללים" או שהסמכות עברה אליכם?

זה לא "טללים", היום זה "קדימה מדע", "שלבים".

תמשיכי, סליחה.

אז היום אנחנו באמת "קדימה מדע", תוכנית "שלבים", שזה שירותי חינוך לילדים חולים בביתם. קיבלנו את האחריות לשירות הזה החל מינואר 2015. מאז ועד היום קיבלנו כ-3,900 פניות.

3,900?

3,900 פניות.

אז יש פה 900 חולים שהם לא במצגת?

3,900 פניות כשחלק מהן כמובן הן לטווח קצר של חודש עד שלושה חודשים.

סליחה, כל מי שמגיע אלייך, מגיע מהם אלייך?

מגיע מבית-הספר.

אז איפה 900 החולים? לאן הם הלכו?

זה לשנה.

אני מסבירה. 3,900 פניות בשנה. במקביל אנחנו מטפלים בסביבות 900,000 ילדים.

900,000?

בין 900 ל-1,000. לא 900,000. יהודית פה נבהלה.

אמרתי כ-900 עד 1,000 ילדים במקביל. בעצם, השירות מתחלק לשירות לטווח ארוך ולשירות לטווח קצר. ישנם ילדים ששוברים רגל ונמצאים בבית אחרי ניתוח למשך חודש-חודשיים, מקבלים את השירות בבית וחוזרים לבית-הספר. ישנם ילדים שמשך המחלה שלהם יכול להיות חצי שנה-שנה-שנתיים ושלוש, כולל ילדים סיעודיים שלא יכולים – בגלל שהם מונשמים והמחלה החמירה – להשתלב בבית-הספר, ולכן הם מקבלים את השירות בבית.

השירות יכול לכלול מורים בחינוך הרגיל. בחינוך המיוחד אלו מורים, אלו סייעות חינוכיות ומטפלים פרא-רפואיים בהתאם לתוכנית הלימודים שקובע בית-הספר או גן-הילדים.

אנחנו נמצאים בקשר עם המסגרת החינוכית. בעצם, המסגרת החינוכית היא זאת שיוזמת את הפנייה, פונה אלינו על גבי טפסים מתאימים עם אישורים רפואיים שמאשרים שהילד לא יכול להגיע למסגרת החינוכית וזקוק לשירותים כאלה או אחרים בבית. בשיתוף פעולה עם בית-הספר, ובמקרים חריגים, כשיש צורך בחשיבה לשירות מורכב, אנחנו בקשר עם האגף לחינוך מיוחד, כדי לתת לילד את כל מה שהוא צריך - בפריסה ארצית, ממג'דל שמס ועד אילת.

יש לי שאלה. אמרת שהמורים שמגיעים הביתה מלמדים, וילד שמונשם או נמצא - - -

המורה מגיע, יש מפתח – ילד חינוך מיוחד שמונשם, אז ההוראה היא בהתאם, כמו שאם הוא היה במסגרת חינוכית הוא היה מקבל הוראה שהיא יותר גרייה. יש ילדים מונשמים שיכולים לדבר, יש ילדים שלא, אבל זה ילדי החינוך המיוחד. כשהמורים מותאמים וסוג ההוראה מותאם ליכולת של הילד. שם באמת יש עבודה עם ילדים, כמו שאת אומרת על תקשורת חלופית, שנעזרים בטכנולוגיה מסייעת, שאנחנו גם פה עוזרים לרכוש אותה ולהשאיל את הטכנולוגיה הזאת.

רק עוד שאלה. מי בעצם מפקח? למי אתם מעבירים דיווחים על ההתנהלות, על הביקורים? חוץ ממספר, נגיד, איך זה עובד מולם?

קודם כול המורים מדווחים לנו.

המורה מדווחת: יש ילד שחודשיים עכשיו עם גבס. איך זה עובר אליכם?

את מדברת על המורה מבית-הספר שמדווחת שיש ילד?

עבר אלייך הדיווח.

אנחנו כמובן מתחקרים את היועצת, את בית-הספר, את צוות בית-הספר, אנחנו נפגשים עם צוות בית-הספר בהרבה מאוד מקרים, ברוב המקרים – תלוי בטווח הזמן – ובונים לו את תוכנית הלימודים עם מורים מתאימים וצוות מתאים. אנחנו בקשר גם עם המתי"א. היום יש בכל מתי"א רכזת חולים שאמורה להיות בקשר, לראות מי מתווך, אנחנו מין משולש כזה של בית-הספר, "קדימה מדע", "שלבים" ומתי"א.

כן, אבל כל חודש אתם מעבירים דיווח למשרד החינוך: היינו אצל - - -

כל חודש מעבירים דיווח. יש לנו גם ישיבות שוטפות בהן אנחנו עוברים גם על מקרים חריגים שצריך לחשוב כיצד עוזרים להם, וגם בשוטף.

בסדר גמור. תודה רבה. אתם רוצים להוסיף עוד משהו? אבל ממש בדקה, כי אני רוצה להבין.

הייתי שמחה, ברשותך, שמורה שיושבת פה ותוכל להביא את השטח תאמר כמה דברים.

תתקרבי למיקרופון כי את חשובה לנו מהשטח, אבל רק דקה.

היא הגיעה מרחוק. היא הגיעה מנצרת.

אל תדאג, לא הייתי סוגרת את הישיבה הזאת בלי לשמוע את המורה.

אני מורה שלמעלה מעשר שנים תומכת בתלמידים מרותקים. הייתי בעבר עם עמותת "טללים", עכשיו אני ממשיכה ב"קדימה מדע". אני נהנית מאוד מהעבודה שלי. התפקיד שלי ומטרת העל שלי זה לגשר על הפער שנוצר בין התלמיד המרותק, החולה, לבין בני כיתתו, כי אם תלמיד חולה אז צריכים שלא להשאיר אותו בצד. הצלחתי הרבה בעבודה שלי, ואני מקבלת הרבה אהדה והערכה מצד ההורים, כי אני גם כן מסייעת לתלמידים לגשת לבגרויות, לגשת למבחנים. יש שיתוף פעולה עם בתי-הספר, עם היועצות, מצלמים לנו את החומרים, אנחנו מלמדים את התלמידים את אותם חומרים בבית, וגם כן משתמשים בטכנולוגיה.

בעצם את מורה שנמצאת עם כמה תלמידים במקביל?

כן. אבל המקסימום שלנו ביום זה לעבוד עשר שעות הוראה.

עשר שעות הוראה. בדרך כלל זה בשעות הבוקר?

כן. ברוב המקרים כן. זה בשעות הבוקר, כי התלמידים בבית. ואני נכנסת אל התלמיד, רואה מה הם למדו בבית-הספר, יש לנו תקשורת עם בית-הספר, והם מקבלים את החומר.

יש לך קשיים בתפקיד?

אני כבר עם ניסיון של עשר שנים. בהתחלה בוודאי. כל דרך בהתחלה קשה, אבל אחר כך התפקיד נהיה לי קל, כי אם יש טכניקות שאני לא יכולה להסביר לתלמיד, אני ניגשת למורה המקצועי. יעני, אם למשל תלמיד שצריך לגשת לבגרות במתמטיקה, אז אני מתקשרת ל"קדימה מידע" ומבקשת מהם מורה מקצועי, והם משלבים מורה מקצועי, כך שהתלמיד לא יפסיד שום מקצוע.

תודה רבה.

- - -

רגע, אבל זה לא עובד ככה, יש כאן סדר דיבור.

כל מה שראינו לא מתייחס למגזר הערבי.

קודם כול, במקרה, הגיעה מורה מהמגזר הערבי.

לכן נכנסתי בשיחה.

לא, אדוני, אתה לא מתפרץ לי לישיבה, תן לי לנהל אותה. אתה רוצה לדבר, תדבר בזמנך. רק תסכמו, "קדימה מדע".

אני רוצה לסכם שלא סתם אילהאם פה, כי באמת 55% מהילדים שמקבלים שירות הם מהמגזר הערבי, עם מורים מהמגזר הערבי בגלל השפה והרקע.

תודה רבה.

מדובר על חינוך בבית.

אבל יש המון לקויות.

חבר'ה, סליחה, אלו לא שיחות ביניכם, זאת ועדה ויש כאן סדר. אתי ממרכז המחקר והמידע, את רוצה להוסיף?

יש פה נתונים, איך הנתונים האלה מתייחסים למגזר הערבי?

אדוני, אתה תתייחס לדברים, אני מבקשת ממך להמתין בסבלנות. יש כאן את אתי ממרכז המחקר והמידע.

גברתי, אנחנו סיימנו את הישיבה. עוד לא התחלנו לדבר, והיא תיכף מסתיימת.

גברתי, את רוצה לנהל את הישיבה? תשבי פה. בינתיים אני המנהלת של הישיבה, ואני אחליט איך היא תתנהל. אני רק מזכירה לכם גם שזה יום מיוחד שהכנסת מציינת, באמת, ועם כל הכבוד, יש כאן - - -

לאנשים בעלי זכויות אין זכות דיבור.

אנחנו ביקשנו את הדיון הזה והכנו אותו וזימנו אותו.

אנשים בעלי זכויות שאין לו פה דיבור, חד וחלק.

- - -

אם תאלצי אותי להוציא אותך – את לא ראית את הצד הקשוח שלי.

אני גם רוצה. מה? אם אין לי זכות דיבור פה, למה שאני אשתדל? אני יוצא, נגמר הסיפור.

אדוני, אתה רשום בזכות דיבור ואתה תדבר, יש כאן בסך הכול סדר, ואתה הראשון שמדבר.

לא, אני לא הראשון.

סליחה, כי מרכז המחקר והמידע זאת הנציגות של הכנסת, בדיוק כמו שביקשתי ממשרד החינוך. ואני מבקשת מכל מי שהגיע לפה עם רוח הקרב, להוציא אותה, זה לא מתאים, בטח לא ביום כזה.

ואני גם רוצה להגיד לכם משהו, אם יהיו כאן דברים שלא ייפתרו, תתקיים ישיבה נוספת, אבל אני מאוד מאוד מבקשת מכם, תנו לי לנהל את הישיבה. תודה. אתי, בשתי דקות, קצת מהמחקר החשוב מאוד שעשיתם, שמי שרוצה, אגב, גם לקרוא אותו, יכול לקרוא את זה באתר של הכנסת. בבקשה. רק בקצרה, בנקודות מרכזיות.

תודה רבה. ממש ממש בקצרה. אוסיף כמה דברים על מערכת החינוך המיוחד שלא היו במצגת של משרד החינוך. כמו שראינו, רוב תלמידי החינוך המיוחד משולבים במסגרות החינוך הרגילות, וכמעט 90% מהתלמידים שמשולבים במסגרות החינוך הרגילות משולבים במה שנקרא "הקצאה סטטיסטית" - מדובר על 1.85 שעות שבועיות שניתנות עבור כל מסגרת חינוכית שלומדים בה תלמידים משולבים עבור 5.4% מהתלמידים. התלמידים האלה גם לא מקבלים סייעות.

הנושא של תקצוב שילוב ספג ביקורת קשה, בין השאר ממבקר המדינה. אנחנו רואים גם מהנתונים שהוצגו במסמך, שמאז שתוקן חוק החינוך המיוחד בשנת 2002, בנוסף לפרק השילוב, השיעור של תלמידי השילוב לא עלה, אלא ירד, וגם החלק של השילוב בתקציב החינוך המיוחד לא עלה, וגם בשנת 2015 הוא עומד על 22% מהתקציב.

דוח ועדת דורנר, שדיברו עליו פה, הוגש בשנת 2009, התחילו ליישם אותו כפיילוט בשנת 2012, ובשנת הלימודים הנוכחית משתתפים בפיילוט 1,500 תלמידים. אנחנו רואים שבעצם היישום שלו מאוד באיטיות.

כן, ראינו כאן את זה. רק משפט אחרון.

במסמך מופיע עדכון בכמה נושאים, וועדת החינוך דנה בהם בשנים האחרונות, גם הנושא של הסעת תלמידים בחינוך המיוחד, הנושא של סייעות, והנושא של החינוך לילדים חולים.

תודה רבה. עורקבי, בבקשה, מארגון "אהבה".

סליחה, רגע, אפשר?

לא. אחרי זה משרד החינוך, אני רוצה לשמוע. בבקשה.

ארגון "אהבה", ארגון הנכים בישראל. אנחנו כבר יושבים פה על דוד רותח בנושאים של הילדים. אני בטוח שיש פה גם עוד עמותות אחרות שיביאו ילדים שיש להם בעיות, למה לא מטפלים? אנחנו יודעים שזה היום שלנו, ובאנו לדבר על בעיות שלנו, הן בנושא של הסעות של ילדים בעלי צרכים מיוחדים, הן בנושא של סייעות לילדים בעלי צרכים מיוחדים, אז למה לא נותנים לנו לדבר? אני לא מבין את הקטע הזה?

אתה מדבר עכשיו.

אני מבקש בכל לשון של בקשה לתת למנכ"לית שלי, שהיא המומחית בנושא של ילדים בעלי צרכים מיוחדים, לדבר.

איפה היא?

פה לידך.

בבקשה, דברי. למה אתה לא אומר את זה מהתחלה?

הנה אמרתי את זה.

חבל שלא נותנים למי שזימן את הדיון לדבר.

רויטל, את תדברי אחריה לפי הסדר, כי הוא ביקש לפנייך.

מצוין.

תודה. בבקשה, אני לא צריכה את התסכולים האלה.

אנחנו חיים עם התסכולים. את יודעת מה? תודה.

גברתי, הוא ביקש לדבר לפנייך, ואת תדברי אחריו.

כי אני זימנתי את הדיון.

אני לא מצליחה להבין, אנחנו רוצים לתת לך לדבר. הוא ביקש לפנייך. מה, אני אגיד לו לא? תחכי, ואת מדברת אחריו.

זה לא קשור למספר - - -

אבל מה לעשות שיש סדר?

ביום הזה – אלו ימים שאנחנו מזמנים את הדיונים שלהם ואנחנו פותחים, ובמקום זה ראינו מצגת ושמענו עמותה, שידוע לנו מה הם אומרים. אני מבינה שעכשיו גם את יודעת - - -

אבל לי לא ידוע.

מצוין. אבל הדיון הזה הוא לא שיעור פרטי לגברתי.

רויטל, זה לא שיעור פרטי. שבי - - -

סיימנו, תודה. אני לא מכלה את זמני.

חבל על הזמן, גברתי, אל תבזבזי את זמנך. בבקשה.

הוא יקר מאוד.

הייתי נותנת לה, בטח אתם הייתם יוצאים, אבל בסדר.

לא.

שלא לדבר שיש פה חבר כנסת שיושב מההתחלה והוא אמור לדבר ראשון, אבל בסדר. כן, בבקשה. סליחה.

נשמע אותם. בסדר.

אנחנו מקבלים עשרות פניות עם בעיות שחוזרות על עצמן שוב ושוב ושוב. הסעות בחינוך המיוחד - ילדים שמוסעים בצורה לא בטיחותית, בצורה מסכנת חיים. השלטון המקומי לא עושה כלום. נעשות קומבינות בין חברות ההסעות לשלטון המקומי.

את יכולה לתת לי דוגמה ספציפית?

יש פה.

גם אני דוגמה ספציפית.

אני יכולה לתת דוגמה ספציפית של משפחה שיושבת פה, ושל עוד משפחה שיושבת פה.

דוגמה ספציפית אחת. תתקרבי, בבקשה.

אני מתל-אביב, אימא לילד עם תסמונת דאון.

איפה את גרה בתל-אביב?

בשכונת רמת ישראל ביצרון. יש לי ילד בן שנתיים וחמישה חודשים עם תסמונת דאון, מוסע לבני-ברק למעון שיקומי "עזר מציון".

אין מעון כזה בתל-אביב?

אין.

בכל העיר תל-אביב אין מעון שיקומי?

לא.

יש ביפו.

מעון?

מבני-ברק?

כן, בעצם ביפו, אבל בני-ברק יותר קרוב.

- - -

סליחה, תנו לי לשמוע את הגברת, היא באה במיוחד.

מעל חודש ימים אני פונה לעיריית תל-אביב בקשר להסעות, לספק לי נהג, מלווה, והם עונים לי שאין להם. הילד בבית כמעט חודש ימים. אין להם מלווה. וברגע שהם אומרים שיש להם נהג או מלווה, אז הייתה לי איזושהי תקרית עם הנהג, הוא תמיד בורח בבוקר. אז הם פשוט מענישים אותי, ואומרים לי: אין לך הסעה. ככה זה נמשך כבר חודש ימים.

מה זאת אומרת אין לך הסעה?

איך זה?

הם לוקחים את החוק לידיים. אני פונה לעיריית תל-אביב, ללשכת ראש העיר, אין עם מי לדבר.

מי האחראי במשרד החינוך על הנושא הזה של ההסעות?

הנושא באחריות של משרד הרווחה.

- - -

אני שולחת מכתבים ללא הרף.

רגע, שנייה. מי אדוני?

מהלשכה המשפטית של משרד החינוך. מעונות היום השיקומיים לפעוטות עד גיל שלוש הם באחריות של משרד הרווחה, וגם ההסעות באחריותם.

נכון, אתה צודק. יש פה מישהו ממשרד הרווחה?

אין לי עם מי לדבר. אני כותבת מכתבים מעל חודש ימים.

יש נציג פה.

את ממשרד הרווחה?

כן.

תסבירי.

חשוב לי לציין מה שב' שכחה לספר, שניסו להחתים אותה על חוזה שהוא נגד החוק. להחתים אותה על חוזה אישי מול העירייה, שבמידה והיא לא תעמוד בתנאים שלהם הם לא מספקים לה הסעה.

לא ייתנו לי הסעה.

שזאת עבירה חמורה על החוק.

איזה תנאים?

איזה תנאים?

שאם היא לא תגיע בשבע ו-25 והיא תאחר - - -

ועשרה.

בשבע ו-26, הם לא מספקים לה הסעה כל השנה.

ההסעה הזאת ברחה לנו בשתי דקות הרבה פעמים.

אני מוכן - - -

רגע, לא, אדוני, אין לי זמן. יש לי בשתיים-עשרה ישיבה בנושא מעצר מינהלי, אם פה יש בלגן, שם בכלל יהיה – עזבו. תני לי הסבר על מה שאת שומעת כאן.

אני לא אחראית על הנושא של מעונות יום שיקומיים וגם לא על ההסעות, אבל האחריות של ההסעות היא באמת בידי משרד הרווחה, והרשות המקומית היא זאת שמבצעת את ההסעות.

למי היא פונה במצוקה שלה?

למי אני פונה?

לרשות. אבל המפקחים שלנו של המשרד יכולים לסייע.

הכתובת שלה הרשות, והרווחה בראשם.

אבל את יודעת מה מפריע לי?

אבל פנינו לרווחה.

מה שהוא אמר כאן, עורקבי, וזה כבר עלה פה, יש בעיה של הסעות בכל הארץ, ולא יכול להיות שכל הורה והורה ילך לרשות. הרי אם הייתה לנו כאן בעיה, אבל את שומעת שההסעות – יש לכם בן-אדם שהוא האוטוריטה בעניין ברמה ארצית?

כן, יש לנו. דינה בן לביא, היא מפקחת ארצית על מעונות היום השיקומיים וגם על ההסעות. אנחנו עובדים מול הרשויות, גם עם מקרים פרטניים וגם עם מקרים כלליים.

דיברתי עם המפקחת, והיא אמרה: מה לעשות? סמי הנהג לא רוצה. ככה היא ענתה לי.

זה מה שהיא אמרה.

אמרתי לה: מה זה סמי הנהג לא רוצה? את אחראית, או הוא אחראי?

אז הילד שלי בבית, והנהג - - -

הילד שלה בבית, מה זה סמי לא רוצה?

תגידי עוד פעם את השם שלה.

דינה בן לביא, היא מפקחת ארצית.

לא יאומן מה שהולך שם.

האחריות של ההסעות היא בידי הרשות המקומית. אנחנו משרד הרווחה, אנחנו מפקחים על להסיע.

אם הייתה לי בעיה ברשות מקומית אחת הייתי מסכימה אתך, אבל הבעיה שיש לנו כאן היא בכמה רשויות מקומיות, והיא נתנה לנו דוגמה אחת. אבל את שמצביעה, מאיזו רשות?

אני מעפולה, מהרשות עפולה, וגם לנו יש בעיה מאוד רצינית. הילדה נוסעת שעתיים במקום לנסוע שעה ועשר דקות. אין בית-ספר בעפולה.

זה משרד החינוך.

זה כבר בית-ספר, זה לא מעון יום שיקומי.

הילדה סובלת משיתוק מוחין ואין בית-ספר בעפולה שמתאים לה, כי זאת ילדה עם תפקוד שכלי גבוה, אבל היא משותקת. אני פה על כדורים עכשיו. הילדה עם גבס מפה עד פה. אין לי כוחות גם להתמודד עם הרשות עצמה. הגעתי היום עם כדורים, כל הגב שלי תפוס מלהרים את הילדה עם גבס ברגליים ולשים אותה על כיסא גלגלים, ואני צריכה להתמודד עם רשות שפשוט יש כאן אטימות.

היא מתחילה מהבית, יש מלווה שלוקחת אותה, מגיעים לבית של מלווה אחרת, מתחלפת שם מלווה, ואז מתחילים לעשות את האיסוף של כל הילדים. היא עולה בשש ו-20, מגיעה בשמונה ו-20 לבית-הספר. נכון שהדרך היא 70 קילומטר, אבל הדרך לא צריכה לארוך שעתיים. הדרך צריכה לארוך שעה ועשר דקות. פשוט הרשות מטעמים של כסף לא מוכנה לעשות שיקולים נוספים.

חוסכים בתקציבים.

היא טוענת כאן גם עניין שלא קשור לרווחה. היא טוענת שאין בית-ספר בעפולה. אין בית-ספר בעפולה?

יש. "יובלים".

אין בית-ספר "יובלים", כי זה בית-ספר סיעודי. אין כיתה לומדת שם.

יש בית-ספר שלא מתאים לצרכים.

- - -

בית-ספר "יובלים" זה בית-ספר – אין שם כיתה לומדת, והילדה שלי בבית-ספר - -

סליחה, אל תדאגי, בהסעות אני תיכף מסיימת.

- - שיש כיתה מיוחדת של CP בתוך בית-ספר רגיל. זאת ילדה שיכולה להגיע לבגרויות. אין כיתה כזאת. ניסינו להקים באזור עפולה כיתה כזאת. אני אישית הייתי בהתכתבויות עם המפקחת, אבל בסופו של דבר לא היו מספיק ילדים כדי לפתוח כיתה. לא נפתחה כיתה, אז נאלצנו לשלוח אותה לכפר ורדים. זה בית-ספר טוב, ושם היא מתקדמת, ושם היא ממש ממש – עכשיו ילדה בת 14 – קוראת יפה, מתקדמת בחשבון. למה לעצור אותה?

אומרים לנו שאנחנו הורים סרבנים, כי אנחנו לא מוכנים לקחת את הילדה לחינוך הרגיל. אומרים לי: את רוצה קרוב לבית? בבקשה, קחי אותה לחינוך הרגיל. מי היה מטפל בה עם גבס עד מפה עד פה? מי היה מטפל בילדה היום בחינוך רגיל? הילדה הזאת לא מתאימה לחינוך רגיל. העירייה מנסה כל הזמן להגיד שאנחנו לא דוברי אמת, שהנסיעה היא לא שעתיים. מה פתאום, הנסיעה היא שעה ו-50, שעה ו-40. לנו יש הוכחות ב-GPS כל יום שהילדה נוסעת שעתיים. היא עושה איסוף של הסייעות.

הבנתי את העניין.

- - -

סליחה, הנושא הזה של ההסעות הוא נושא - - -

ועוד משהו קטן שאני רוצה להגיד, שפשוט כולם אטומים, אף אחד לא מקשיב לנו, את אף אחד זה לא מעניין.

אין עם מי לדבר על ההסעות.

אנחנו עם הבעיה הזאת לבד, פשוט לבד צריכים להתמודד. ילדה שנוסעת ארבע שעות ביום, סליחה שאני אומרת את זה פה בוועדה, צריכה לעשות פיפי בתחתונים, כי היום עם המצב הביטחוני אי-אפשר לעצור בדרך, ואת אף אחד זה לא מעניין. ואנחנו ההורים מחפשים כל מיני פתרונות אחרים. כולם אטומים. את אף אחד זה לא מעניין. הילדה הזאת לא מעניינת אף אחד. אלה השקופים האמיתיים, הילדים האלה.

גברתי, הקשבתי לך.

בסדר. אני סיימתי. פשוט זה כל כך - - - , זה סבל שהוא לא יתואר.

אני רוצה לומר לך משהו, קודם כול - - -

אני על כדורים וכל הגב שלי - - -

רגע, תקשיבי, את חייבת לתת לי להתקדם, כי יש לי - - -

נתתי לך, בסדר, זהו, אני אמרתי. באתי מעפולה רק בשביל זה.

אני מאוד מאוד מודה לך. והדברים שלך, אמרתי את זה גם בישיבה שהייתה לי ב-09:30, הדברים שהיו הכי חשובים פה, ויסלחו לי משרדי הממשלה והעמותות, זה מה שההורים אומרים.

זאת זוועה, זאת קטסטרופה.

רגע, שנייה. ובשביל זה, וחבל לי שרויטל יצאה ככה החוצה - - -

- - -

רגע, אין לי זמן, תקשיבי לי, תקשיבי רגע.

אני רוצה להגיד שאני בהיריון ואני בשמירה, והתשובות שקיבלתי מעיריית תל-אביב הן פשוט לא שפויות. תיקחי את הילד את, תסיעי את הילד את, פשוט - - -

תשמעי רגע, רגע. שנייה, תני לי.

פשוט - - -

את חייבת לתת לי לדבר. שבוע הבא, הנה, קיבלתי עדכון, יש כאן דיון בוועדת החינוך בנושא הסעות. חייבים, חייבים לשים לב שישבו פה רק גורמי חינוך וגם גורמי רווחה. אין מה לקיים את הוועדה הזאת כשאין נציגים.

והשלטון המקומי.

שלטון מקומי, ודינה בן לביא מהרווחה שתגיע לפה. עכשיו, את.

כן.

במקרה גם הייתי חברת מועצת העיר תל-אביב לפני שהגעתי לפה, אני מבטיחה לך שברגע שהעוזר שלי יכנס גם אקח את הטיפול שלך באופן אישי. בעניין של ההסעות בעפולה, אני מבטיחה לך, הנושא הזה עלה פה, ידובר, וההסעות יגיעו לכאן לדיון רחב עם כולם. אבל בלי קשר, עזבי, תניחי לזה, אוקיי? באמת. עכשיו אני ממש ממש חייבת - - -

לא סיימנו.

רגע, לא סיימנו, אדוני. רגע נכוון, עורקבי, תקשיב לי רגע, יש פה ב-21 בחודש בשבוע הבא - - -

אני לא מדבר על ההסעות.

על הסעות. אז מה יש לך עוד להוסיף?

לא על הסעות. יש לי להמשיך. הנושא השני שקיים אתו בעיות לאורך כל השנה זה סייעות, וגם פה הבאתי מקרה – אשמח מאוד אם הוא ידבר לוועדה.

כבר שנה הילדה בבית. אין סייעת.

בואי לשולחן לידי.

זאת אימא שלו.

תאמין לי, זאת בכלל אסיפת הורים הוועדה היום, ואין לי בעיה עם זה.

ברור, למקרים האלה אף אחד לא ישים לב, לא רואים את האובייקטים.

תגיד לי, גם כשאנחנו בסדר – תן לי רגע לשמוע.

אתם בסדר גמור.

רק בקצרה, גברתי, אני מצטערת, כי אני אמורה לנהל ועדה עוד שלוש דקות, אבל הם יחכו לנו.

אני מפזורה ליד חורה, אימא לילד בכיתה ו'.

ראיתי אותו שם.

הילד שלי מהגן מקבל סייעת. בתחילת השנה מצאנו שאין לילד אישור לסייעת.

למה?

עלינו למנהל ושאלנו למה? מה קורה אצל הילד? הם אמרו לנו שלא הגשנו מסמכים, למרות שהילד מוכר בבית-ספר שהוא עם כיסא גלגלים.

הוא גם נראה עם כיסא גלגלים.

הוא מוגבל ומוכר בביטוח לאומי שיש לו נכות של 100%, ואף אחד לא מטפל בנושא שם. ועכשיו הוא בלי סייעת.

- - -

חבל על הזמן. רחל, אני מבקשת, כמו שאני לוקחת פה משימה אישית, זאת המשימה האישית שלך.

רוית רשמה.

עזבי. ברגע שהוא נכנס הוא היחיד שמיקד את תשומת לבי, תסלחו לי כולם. את רואה את הגב' כאן? יש לך פה את משרד החינוך, את לא הולכת בלי זה. אם יש בעיה, יש לך את חבר הכנסת גנאים. אם יש בעיה, אני ואנחנו נדאג לזה, באמת.

בסדר.

תודה שבאת לפה. אני מבטיחה לך שלא תצאי מפה בידיים ריקות. תישארי כאן עד שיסתיים הדיון.

כן, בסדר.

חשוב לציין שהוא בכיתה רגילה. את זה היא לא ציינה.

בסדר גמור. אל תדאגי, יש לי כאן את משרד החינוך. יותר מזה באמת לא יכול להיות. את מי עוד יש לי פה? רויטל – יצאה. מישהו מטעם רויטל כאן?

אני יכולה? אני מ"עוצמה".

את יכולה, בוודאי. חבל שהיא יצאה. בואי לכאן. את ביחד עם רויטל? חברת הכנסת ברקו הצטרפה אלינו. בבקשה.

אני מקורבת לרויטל. אנחנו מארגונים שונים. כיוון שלא נשאר לנו הרבה זמן, אני רוצה להגיד מה אני מצפה מוועדת הכנסת.

ועדת החינוך של הכנסת.

מהוועדה שהיא ועדה של הכנסת, שהיא אמורה להיות הבקרית של הממשלה, זאת הכוונה שלי.

הכוונה שהיא בכנסת.

כן.

אני מצפה שיהיו כאן שאלות מאוד רציניות על המדיניות המקצועית של משרד החינוך. למשל, יש במשרד החינוך חיבה למשהו שנקרא עיצוב התנהגותי. כמו שיש ועדה שעוסקת בשאלות של שילוב, שחקרה את הטענות של משרד החינוך על מדיניות השילוב ונשמעו קצת שונה ממה שמשרד החינוך שונה, הם קיבלו הרבה פחות זמן, אבל לי הם נשמעו שונה לגמרי. אני רוצה לבדוק את כל הדבר הזה של המקצועיות. אומרים: צריך לתת למורים עזרה מקצועית. מי בודק את המדיניות המקצועית של משרד החינוך? איפה הביקורת של כל מיני שיטות, כל מיני הדרכות, איפה אנחנו עומדים כאן?

התמקדנו בתקציבים יותר. התמקדו, הכוונה.

התמקדנו בתקציבים והתמקדנו במקרים שהם מאוד מאוד קשים, כי זה קל. מאוד קל להגיד: למקרה הזה נעשה עוול. אבל, לעניות דעתי, נעשה עוול לכל הילדים ממדיניות שאני לא יודעת מי מבקר את המקצועיות שלה.

אני מבקשת שיירשם בפרוטוקול שנציגת הסתדרות המורים מוחה נחרצות ומרגישה מושפלת נוכח המשפט האחרון שהגב' אמרה.

למה? הסתדרות המורים מייצגת את משרד החינוך?

היא מייצגת את המורים, גב'.

הסתדרות המורים מייצגת עשרות אלפי מורים.

נכון, אני מורה.

סליחה, גברתי, מותר לה, זאת זכותה המלאה, אנחנו מגנים פה על חופש הביטוי בכנסת.

מותר הכול.

זה בסדר גמור, שמענו.

גם אני מצפה שהסתדרות המורים - - - פרופסיונלי ישאל את השאלות האלה.

תודה. י' מהורים לילדים עם אוטיזם, כאן?

כן.

בבקשה, בקצרה, אני מתנצלת. אני רואה שכתבת הרבה, זה לא יקרה.

לא כתבתי הרבה, זה בסדר. שלום לכולם, ותודה על רשות הדיבור.

מה דעתה על חוק האוטיזם שעבר? טוב לשמוע מהורים.

זה לא המקום כרגע לדבר על החוק הזה.

בסדר. תתמקדי.

לגבי נושא החינוך - אנחנו עדים באמת בשנתיים האחרונות לתפיסות חדשות באגף לחינוך מיוחד שאנחנו מאוד שמחים לראות שהן תופסות את מקומן באגף, ואנחנו מאוד רוצים לראות איך הן מחלחלות לשטח, ואיך האגף מצליח יותר לכוון את השטח לפעול באמת בהתאם לתפיסות החדשות שלו. אנחנו שמחים לדיאלוג שמתהווה עם ארגוני ההורים ועם העמותות, זה דבר מבורך. ואנחנו מקווים שבאמת תוך זמן מדוד כלשהו אפשר יהיה לראות את התמורה באמת גם בשטח.

אני רוצה רגע לשאול אותך משהו, כי כבר באת לזכות דיבור. בוועדה הקודמת הייתה תחושה מההורים שיש שינוי במשרד החינוך באגף לחינוך מיוחד.

התמורה היא באגף עצמו.

את שותפה לתחושות האלה?

תמורה מבורכת, ואנחנו מאוד שמחים לזה. אבל אנחנו לא רואים עדיין את התמורה בשטח, והשטח בפיגור כל כך גדול.

מה את רוצה לראות שאת עוד לא רואה? תני לי דוגמה ספציפית.

אנחנו מדברים למשל על הכישורים של הסייעות שילוו את הילדים בשילוב יחידני. למשל, אנחנו מדברים על עצם המגמה של הגדלת השילוב היחידני, שהוא אפשרי היום. יש הרבה מאוד ילדים שנמצאים בכיתות חינוך מיוחד, כיתות קטנות בתוך בתי-הספר, מתוכם אחוז מאוד גבוה יכול להשתלב.

בכיתות רגילות.

הוא היה יכול להשתלב בכיתות רגילות אם הרמה של השילוב היחידני הייתה נאותה.

חבל שלא היית בישיבה שלנו בבוקר, דיברנו הרבה על העניין של השילוב, אבל טוב שהבאת את זה עכשיו לוועדה, זה נושא חשוב. דיברנו על זה גם בישיבה הראשונה, אבל אני יודעת שהובטח לנו שזה הכיוון. אני יכולה להגיד לך שקבענו ישיבה נוספת גם בינואר, ותדאגי לבוא אליה, להיות אתנו שם, ונוכל להמשיך ולראות אם יש באמת שינוי. בסדר?

אשמח מאוד.

תודה רבה. יש כאן מישהו שממש חשוב לו לומר משהו? אבל ממש בקצרה, כי גם דיברת בישיבה הקודמת.

נכון. אבל הייתי חייבת להעיר על מה שנאמר פה קודם, על הסיפור של ילדים חולים ו"קדימה מדע". אני חייבת להגיד שיש איזשהו טעם לפגם בזה שמשרד החינוך הוציא את הילדים החולים החוצה לתוך איזושהי חברה אחרת שמטפלת בסיפור הזה. זאת אומרת, הם ילדים חולים, הם זכאים לחוק חינוך חובה כמו יתר הילדים במדינת ישראל, ולא כל כך ברור למה דווקא את אותם ילדים חולים משרד החינוך בעצם הוציא את הסיפור הזה החוצה לחברה אחרת, לחברת קבלן שמטפלת מטעם משרד החינוך.

ודבר שני שאני רוצה להגיד על מה שהם - - -

אין בעיה. קצרי את הדברים שלך. נעשה דיון שיוקדש לנושא של ילדים חולים.

כבר הוקדש על זה דיון, אבל - - -

זה לא היה בתקופה שלי ושל חבר הכנסת מרגי. ראיתי את הפרוטוקול, וגם זה היה כשהם רק נכנסו, בדיוק בחפיפה, אז נעשה על זה דיון.

אשמח. אבל אני חייבת להגיד עוד משפט, כי הם דיברו פה יפה ונהדר ובאמת - - -

יהיה דיון. את מדברת על ילדים חולים, תעצרי. יהיה דיון, תבואי לשם. אני מבטיחה לך.

אוקיי.

הגב' שאמרה שחשוב לה לומר משהו.

אני רוצה לציין, אנחנו בקליניקה התחלנו פרויקט שנה שעברה ביחד עם בית-החולים "הדסה", ואנחנו מייצגים במסגרות שונות קטינים עם צרכים מיוחדים ומחלות כרוניות. נתקלנו בהרבה מאוד בעיות בשנה האחרונה שהגיעו אלינו ממזרח ירושלים.

רגע, את מדברת על ילדים חולים עכשיו, נכון?

אני מדברת על ילדים עם צרכים מיוחדים.

תעשי לי טובה. אנחנו עושים כאן דיון מיוחד בנושא הזה. נראה לי שהנושא הזה הוא נושא - - -

אני רוצה לדבר על חוק חינוך מיוחד.

היא לא מדברת על "קדימה מדע".

אוקיי.

אני רוצה להתייחס ספציפית. אני רק רוצה לומר בקצרה, כיוון שאני מבינה שאין לנו זמן, שבמזרח ירושלים ראינו קשיים רבים – כמובן שיש קשיים גם במקומות אחרים בארץ – בהיבטים של מחסור בתקציבים, של מחסור במסגרות ובאפשרויות סיוע, שחוזרים כל הזמן, וליקויים גם ביישום של החוק וגם בחוזרי המנכ"ל, שאנחנו רואים בוועדות שאנחנו נמצאות בהן. והייתי שמחה להפנות את תשומת לב הוועדה לנושא הזה. למרבה הצער, ראינו פה נתונים מאוד יפים, אבל לא דובר כלל על נתונים מהמגזר הערבי או על מזרח ירושלים באופן ספציפי, ואני חושבת שיש מקום לבחון את הנושא הזה, כי יש שם בעיות ייחודיות מאוד.

אין בעיה. יושב כאן חבר הכנסת גנאים, חבר כנסת רציני מאוד, ייזום דיון בעניין, ועדת החינוך תעסוק בזה.

בסדר.

חברי הכנסת, אתם רוצים להוסיף משהו? כי אני פשוט חייבת לנהל ועדה אחרת. אני ממש מתנצלת, אנחנו חייבים לסיים, אבל ברוכה הבאה.

רק הערה אחת, החשוב, שמענו דברים מאוד טובים גם מעודדים על העלייה בגל בתקציבים בחינוך המיוחד.

את זה אנחנו יודעים, על החצי מיליארד.

רק במה ששמענו, מהפרטים האלה של ההורים אומר, מירב, שלא רק צריך להתמקד במתאר אלא גם במפורטת, וזה החשוב. תודה.

תודה רבה. סליחה, חבר הכנסת גנאים.

רציתי לשאול אם אני יכולה להגיד ממש כמה מילים בודדות.

דקה, בבקשה. פשוט, כמוכם ממתינים לי עוד אנשים אחרים בוועדת הביקורת. בבקשה.

שלום וברכה, אני אימא של ר', ר' בעלת תסמונת דאון בת 5.5. בתי מוגדרת כבעלת פיגור בינוני והיא משולבת בגן שיקומי. ר' נפגעה בעקבות נפילה, היא פרקה את החוליה הראשונה, נפגעה בחוט השדרה. זאת אומרת שהיום היא לא עומדת ולא הולכת לבד. זה קרה בחופש הגדול. זאת אומרת שמיולי ר' לא משולבת בגן. אני פה כדי להודות לאנשים הטובים, למשרד החינוך ולפרויקט "קדימה מדע" על השירות המדהים שהם נותנים לי בבית בשביל ר'. גם ככה ר' עם פיגור בינוני, כדי שהיא לא תצבור פערים ולא תישאר מאחורה, שבמצב שלה תוכל להתקדם. אני מקבלת מ"קדימה מדע" שירות מעל ומעבר.

זה אומר שמגיעה גננת הביתה, יש לנו סייעת. את הטיפולים הפרא-רפואיים אנחנו מקבלים ואת הכול, ומה שהכי הכי חשוב זה במאור פנים ובשמחה, באכפתיות. איך אני אומרת לאותה אחת בשם מיטל, אני אומרת לה כל הזמן: אפשר לחשוב שר' היא הבת שלך, כל כך אכפת לך ממנה, את כל כך הרבה מתעניינת. בתי עברה ניתוח מאוד קשה לקיבוע חוליה בצוואר, ביום של הניתוח מיטל התקשרה לשאול מה שלומה. אני מחפשת אותה אפילו ביום שישי שזה לא יום עבודה שלה, היא חוזרת אלי. שעות לא שעות, שבע בערב, היא תחזור אלי. לא קרה שהשארתי הודעה ולא חזרו אלי או שביקשתי בקשה ולא קיבלתי. כל כך באים לקראתי. למשל, בנושא של פיזיותרפיה - היא לא יכולה לקבל בגלל הניתוח שהיא עברה, ומגיע לה שלוש שעות פרא-רפואי בשבוע, זאת אומרת, מרפאה, קלינאית ופיזיו. היא לא יכולה לקבל את הפיזיו, המירו לי את זה בשעתיים קלינאית. באים במה שאפשר לקראת מעל ומעבר, ואנחנו מקבלים את כל השירות. ממקום של הכרת הטוב, אנחנו חייבים להודות לכל האנשים הטובים.

אני מודה לך מאוד. אסכם. אני באמת מודה לך, זה מאוד מרגש אותי, ואני שמחה שההורים קיבלו כאן את הבמה. שוב, אני מצטערת על רויטל, תעבירו לה את זה. אבל אני באמת מודה לך שבאת ואמרת את הדברים האלה, מאוד ריגשת אותי, אז תודה. אני חייבת לסכם. אני מתנצלת.

הוועדה רשמה לפניה בסיפוק את הגדלת התקציב בחצי מיליארד במשרד החינוך מ-2015 ל-2016, כולל הגדלה – זאת אומרת, יש פה מ-2014 הגדלה של חצי מיליארד ומ-2015 עוד הגדלה, סך הכול יש לנו מיליארד שקלים הגדלה ב-2015, 2016. אני מאוד מעריכה את התקציב הזה. גם מאוד מאוד חשוב לוועדה שבאמת התקציב יגיע למקומות הנכונים.

שני דיונים נפרדים שהוועדה תכנס, אחד כבר בשבוע הבא בנושא של ההסעות, זה דיון חשוב מאוד. אני מבקשת מהגורמים הרלוונטיים גם מהעמותות וגם ממשרד הרווחה להגיע. הנושא שלך, אטפל בו באופן אישי. וכמובן, שיתוף הפעולה החשוב בין החינוך המיוחד וההורים. אני גם רוצה להודות ל"קדימה מדע" על הפעילות החשובה שלהם לילדים החולים, נתייחס לפעילות הזאת כמו שצריך. ובאמת תודה רבה לך גם שבאת, ותודה לך שהגעת, זה מאוד חשוב לוועדת החינוך, וגם לואליד שהגיע לשם עם המשפחה שלו.

מכל ועדה כזאת אנחנו יוצאים גם עם תחושה של סיפוק, אבל עם תחושה שאפשר לעשות יותר. אני אומרת לכם גם באופן אישי אקח את זה, גם משרד החינוך ייקח את הפרויקט של ואליד באופן אישי. אבל הדברים ברמה המערכתית, עליהם דיברה כאן הגב' על מדיניות, בהחלט יילקחו בחשבון, ונעשה כאן שני דיונים נוספים שיעלו את הנושא הזה. וכמובן, בשעה 14:00 יש כאן המשך של כל מה שקשור לזכויות אדם. תודה רבה, ואני מתנצלת שאני חייבת ללכת. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:15.