הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 86

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, י"ג בכסלו התשע"ו (25 בנובמבר 2015), שעה 9:30

הגנה על ילדים מפני אלימות במסגרות חינוכיות, של חה"כ איציק שמולי

הגנה על ילדים מפני אלימות במסגרות חינוכיות, של חה"כ מירב בן ארי

הגנה על ילדים מפני אלימות במסגרת חינוכית, של חה"כ עיסאווי פריג'

הגנה על ילדים מפני אלימות במסגרות חינוכיות, של חה"כ עבאללה אבון מערוף

הגנה על ילדים מפני אלימות במסגרות חינוכיות, של חה"כ אורן אסף חזן

הגנה על ילדים מפני אלימות במסגרות חינוכיות, של חה"כ קארין אלהרר

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

ענת ברקו

מסעוד גנאים

עבדאללה אבו מערוף

קארין אלהרר

חיים ילין

איציק שמולי

ליאורה רמון - מפקחת ארצית לצוותים טיפוליים, משרד הכלכלה

אורית בוגנים - מרכזת בכירה ארצית, משפחתונים, משרד הכלכלה

מאיר ממן - מנהל גף תקציב וביטוח, משרד החינוך

הילה סגל - מנהלת היחידה לאקלים מיטבי וצמצום אלימות, משרד החינוך

סופי אורטשקנזי - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד החינוך

יפית איצקוביץ' - ממונה משמעת וטוהר המידות, משרד החינוך

אור יעיש - מרכז הוועדה להגנה משפטית, משרד החינוך

ירום גונן - מנהל תכנית עיר ללא אלימות, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק דפנה רומן - ייעוץ וחקיקה, נוער, אח"מ, המשרד לביטחון פנים

שבתי גרברציק - דובר המשטרה למגזר הדתי-חרדי, המשרד לביטחון פנים

ליאנה מגד - עו"ד, משרד המשפטים

לילי פוקמונסקי - יו"ר המחלקה לגננות, הסתדרות המורים

רות ברק - מחלקת גננות, הסתדרות המורים

אריאל קצובר - עו"ד, ממונה חקיקה, לשכת עורכי הדין

מזל פיטוסי - עו"ד, ממונה חקיקה, לשכת עורכי הדין

עדית ג'אנה - נבחרת ציבור, הנהלת מינהל קהילתי בית הכרם

שושי סומך - עו"ד, המועצה לשלום הילד

גל מנשה - המשמר החברתי

הראל בן מיכאל - המשמר החברתי

אסף וינינגר - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

יובל וורגן - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

גל גולן זילברמן - לוביסטית (ברדוגו יועצים), מייצגת את הפורום לכפרי הנוער והפנימיות

עידית שבתאי סידיס - לוביסטית (פוליסי), מייצגת את מעונות היום: ויצ"ו, נעמ"ת, אמונה, נאות מרגלית

מנהלת הוועדה: יהודית גידלי

אהובה שרון, חבר המתרגמים

הגנה על ילדים מפני אלימות במסגרות חינוכיות, של חה"כ איציק שמולי

הגנה על ילדים מפני אלימות במסגרות חינוכיות, של חה"כ מירב בן ארי

הגנה על ילדים מפני אלימות במסגרת חינוכית, של חה"כ עיסאווי פריג'

הגנה על ילדים מפני אלימות במסגרות חינוכיות, של חה"כ עבאללה אבון מערוף

הגנה על ילדים מפני אלימות במסגרות חינוכיות, של חה"כ אורן אסף חזן

הגנה על ילדים מפני אלימות במסגרות חינוכיות, של חה"כ קארין אלהרר

בוקר טוב. היום, י"ג בכסלו התשע"ו, 25 בנובמבר 2015. הנושא שעל סדר היום הוא הגנה על ילדים מפני אלימות במסגרות חינוכיות של המציעים חברי הכנסת איציק שמולי, מירב בן ארי, עיסאווי פריג', עבדאללה אבו מערוף, אורן אסף חזן וקארין אלהרר.

חברת הכנסת קארין אלהרר מנהלת כרגע דיון בוועדה לביקורת המדינה ונבצר ממנה להגיע לדיון שלי וממני נבצר להשתתף בדיון שלה בהיותי חבר הוועדה לביקורת המדינה, אבל כפי שאומרים אצלנו בבית הכנסת, אף על פי שאינה כאן, כבודה כאן.

רבותיי, לפני שאני אעביר את רשות הדיבור לחברי הכנסת המציעים, אני חייב לומר שאמרתי קודם לחבר הכנסת איציק שמולי שכנראה רוצים לקלקל אותי. אני לא מחברי הכנסת המתלהמים ולא מאלה שיוצאים בכותרות בומבסטיות, אבל אנחנו הפכנו להיות לחברה אלימה. לא צריך לחקור את זה ושלא יספרו לנו שבגלל המצב הביטחוני אנחנו כנראה יותר מדי. היום אנשי ציבור, לאו דווקא חברי כנסת, הם אמורים על הדיבור, תפקידם כמעט מרכזי לומר את מה שהם חושבים וכל פעם הם מסתכלים ימינה לראות מה יאמרו ומה יגידו וכך אנחנו בתוך החברה ואפילו ילדים כבר חוששים להביע את דעתם שמא יקבלו איזו הערה עוקצנית או חרם או נידוי בחברה. זה לא בא לנו משום מקום אלא זה בא מדבר אחד. מערכת החינוך חייבת להיות יותר ערכית, המשפחה חייבת להיות יותר ערכית וגם ההורים, סגנון הדיבור של ההורים משפיע ומקרין. זאת עבודה רב מערכתית של כולנו, של נבחרי הציבור, של מערכות החינוך, של התקשורת הישראלית, של המדיה הישראלית.

אתמול ציינו בכנסת את יום האלימות נגד נשים. האווירה סביבנו היא אלימה, אלימה, אלימה. היה הקמפיין הזה שחברת הכנסת מירב בן ארי הריצה ואפילו אותי, הדוס, גייסה אותי להצטלם יחד עם חברי כנסת שהריצו על הפנים שלהם את הטוקבקים האלימים ואת ההסתה האלימה. חברת הכנסת תמר זנדברג כמעט יכולה לחבר ספר רק מהטוקבקים המאיימים שהיא קיבלה.

חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש. ראשית, אני רוצה להודות לך ולוועדה על הבנת הדחיפות, כהרגלכם, שבבעיה ושיבוץ דיון מהיר בסדר יומה של הוועדה. אני רוצה גם להודות לחברי הכנסת שהצטרפו אלי להצעה הזאת, למירב בן ארי, לעיסאווי פריג', לעבדאללה אבו מערוף, לאורן חזן ולקארין אלהרר וכמובן לחברי הכנסת הנוכחים שהגיעו לדיון.

אני רוצה להתחיל באמירה שהיא מקדימה כדי שהדיון לא ילך למקומות לא נכונים. רוב אנשי החינוך, לרבות המורים, הסייעות, המחנכים, הגננות, הם אנשי חינוך טובים, מסורים, מעולים שאוהבים את העבודה שלהם ועושים את עבודתם נאמנה. אני מאמין ש-99,9 אחוזים מאנשי החינוך במדינת ישראל הם כאלה. אבל הבעיה הזאת היא אמנם בעיה שנוגעת באחוז מאוד קטן ממי שנמצא בתוך מוסדות החינוך, ואני מזכיר לכם שאנחנו מדברים על מוסדות החינוך בחברה של היצורים שהם הכי חסרי ישע בתוך החברה שלנו ואלה הפעוטות והילדים הקטנים. אנחנו מדברים בעיקר על גילי אפס עד שש שחווים אלימות בתוך הגנים ובתוך הפעוטונים.

באחת הישיבות הראשונות אמרתי גיל אפס עד שלוש ותיקנו אותי וזאת שתיקנה אותי נמצאת לימיני.

לידה עד שש.

השאלה אם הנתונים שיש לנו כאן הם מלידה עד גיל שש או מגיל גן עד שש.

אנחנו מדברים על ילדים בגילי לידה עד שש שחווים אלימות נוראית במקום שאמור להיות הבטוח ביותר.

אדוני היושב ראש, אני רוצה להגיד גם תודה למרכז המחקר והמידע של הכנסת שפעל באופן מהיר.

הוא ייתן סקירה אחרי חברי הכנסת.

אם כן, אני לא אכנס לנתונים אלא אני רק אפנה את האצבע לשלושה דברים מרכזיים. האחד, שימו לב בנתונים שנמצאים לנגד עיניכם, יש שיא בשנת 2014-2015 במספר התיקים שנפתחו בגין אלימות כלפי ילדים - ילדים, זה נשמע משהו אמורפי – כלפי פעוטות מגילי לידה. לעומת זאת שימו לב למספר נמוך מאוד, אולי שפל חסר תקדים, בהגשת כתבי האישום. זאת בעיה מספר אחת.

הבעיה השנייה. שימו לב בעמוד 2 של הדוח ותראו שכמעט 88 אחוזים מהתיקים שנפתחו בגין אלימות, נסגרים מחוסר ראיות. 28 תיקים מתוך 32 וזה מעלה שאלה שאני יודע שהיא שאלה טעונה אבל צריך לשאול אותה בקול רם. אני אומר לכם שאני מסתובב עם כאב הבטן הזה כבר שלושה שבועות, האם להניח את הצעת החוק הזאת או לא להניח אותה. אם יש בעיה לפרקליטות – ותכף נשמע ממנה מה יש לה לומר בעניין הזה – בגיבוש תשתית ראייתית, יכול להיות שאנחנו צריכים להגביר את אמצעי הפיקוח בתוך הגנים, לרבות הצבת מצלמות. אני אומר לכם שאני מודע היטב לפגיעה.

תפסיקי לנדנד לי בראש. יש לי הפרעות קשב וריכוז. אני מבין שהסתדרות המורים שאני בדרך כלל בעמדתה, לא מסכימה אתי. בסדר.

יש דברים שצריך להגיד.

בסדר, אז תדברי בתורך. אל תעשי לי את התנועות האלה, עם כל הכבוד.

תוכלי להגיב בהמשך.

הדבר הראשון זאת שאלה שבעיקר מופנית לממשלה, לפרקליטות, גם למשטרה, האם אתם סבורים שלנוכח העובדה שכמעט 88 אחוזים מהתיקים נסגרים מחוסר ראיות, יש צורך בהצבה של מצלמות? אגב, אנחנו הלכנו ובדקנו, אדוני היושב ראש, עוד משהו והוא בכמה מהתיקים האלו מדובר באנשים שנפתח נגדם פעם שנייה ופעם שלישית ואתה לא מאמין. יש שמונה אנשים בתוך כל הנתונים שנפתח נגדם תיק בפעם השנייה. זאת אומרת שהייתה פעם אחת תלונה, כנראה שהיה סיפור של חוסר ראיות, ואחרי כמה חודשים הגיעה תלונה נוספת. יש אפילו מקרה של אדם שנפתחו נגדו תיקים שלוש פעמים.

השאלה השלישית שצריכה להישאל כאן. יש נתון שלשמחתי הוא נמוך, אבל כשלעצמו הוא מקומם, של עילה לסגירת תיק מחוסר עניין לציבור. אני רוצה לשאול מישהו מהנוכחים כאן שיסביר לי באילו נסיבות כאשר נפתח תיק של התעללות כנגד קטינים, מתקיימת עילה של חוסר עניין לציבור.

לסיכום אדוני היושב ראש אני חושב שהשאלה האמיתית שצריכה להישאל כאן - ואנחנו מזכירים השבוע אדוני לא רק את יום אלימות נגד נשים אלא גם את יום זכויות הילד - האם מוסדות החינוך של הפעוטות במדינת ישראל הם בטוחים? אני חושב שהתשובה היא כן אבל התשובה הזאת היא לא גורפת. רק בשבועות האחרונות היה מקרה באשקלון, היה מקרה באילת, וזה גל כזה שעולה. אנחנו צריכים להפסיק לרדוף אחרי הזנב של עצמנו ולטפל בכל מקרה לגופו ולשאול את עצמנו שאלה כללית והיא מה אנחנו עושים כדי להגביר את ההגנה על הילדים בתוך הפעוטונים.

אני אומר לך מילה אחרונה ואני מקווה שלא אסתבך בבית. אימא שלי סייעת ותאמין לי, לא שאלתי אותה מה עמדתה לפני הדיון ואני מקווה שהיא לא תכעס.

היא לא תכעס על הבן אלא תכעס על חבר הכנסת.

השאלה הזאת צריכה להישאל. אם אחוז כל כך גבוה מהתיקים נסגר מחוסר ראיות, אולי הגיע הזמן, למרות הפגיעה הקשה בזכות לפרטיות, להציב מצלמות בתוך הגנים. תודה.

תודה. חברת הכנסת מירב בן ארי.

תודה אדוני היושב ראש על הדיון החשוב הזה ותודה לחבר הכנסת איציק שמולי שיזם את הבקשה לדיון אליה הצטרפתי גם אני.

ראשית, אני רוצה בשם ועדת החינוך להביע תנחומים למשפחת אלמו על ההתאבדות של מעיין אתמול. אני חושבת שזה אירוע נוראי. אני עדיין לא הצלחתי להבין איך בגלל שהאוטובוס ברח בטיול השנתי היא התאבדה. יש כאן משהו יותר מורכב.

אני קראתי לחקור ולוודא מה המניעים. לא יתכן.

זה מפתיע. אני שמחה לשמוע שאדוני היושב ראש חושב שיש לבחון את זה. אני חושבת שכוועדת חינוך אנחנו בהחלט חייבים גם להתערב וגם להבין איך קורה מצב שבגלל שהאוטובוס ברח לתלמידה היא תלתה את עצמה. זה נראה לי נורא והיה לי חשוב בשם הוועדה גם להביע תנחומים למשפחה וגם להזכיר את מעיין בדיון.

הוצאנו הודעה.

אפרופו זה שאמרת שאתה לא אומר יותר מגיל אפס עד שש, שמאוד חשוב שחברי כנסת מתייחסים לנושא של האלימות נגד נשים, לחדד שמדובר ביום המאבק באלימות נגד נשים ולא יום של אלימות נגד נשים. היום הוא יום המאבק.

שיעשו אתנו חסד וינסחו את הכותרות.

כן. קצרות יותר.

קצרות וקולעות.

יש לנו השבוע גם את יום זכויות הילד וגם את יום המאבק באלימות נגד נשים ובאמת את הנושא הזה של אלימות בגני ילדים.

חבר הכנסת איציק שמולי הציג את הנושא היטב. יש שני דברים שאני רוצה להבין. יש דבר שאני לא מצליחה להבין ואולי יאירו את עיני וזה איך אדם שכבר הוגש נגדו כתב אישום, לא הוגש נגדו כתב אישום, נחקר במשטרה, בוא נלך לרמה הכי נמוכה, איך אדם שנחקר במשטרה על אלימות נגד קטינים, האם יש סיכוי שהוא חוזר לעבוד אתם?

עכשיו את מהנהנת ואני רואה את ההנהונים שלך ואני מסכימה אתך. האם יש סיכוי, כי לפי מה שחברי חבר הכנסת איציק שמולי הציג, הוא בעצם חוזר עוד פעם למסגרת חינוכית. את זה אני לא מצליחה להבין ואני רוצה לקבל על זה הסבר.

אני יכולה להגיד לכם כעורכת דין לשעבר שהנושא הזה של היעדר עניין לציבור, שאנחנו רואים אותו גם באלימות נגד נשים, הוא נושא שאני לא יודעת באיזו קונסטלציה אנחנו יכולים לעשות את זה, אבל איך אפשר למנוע שבנושא של אלימות נטו נגד נשים או נגד קטינים, או לצורך העניין מה שקורה בגני הילדים, איך אפשר למנוע את החיבור הזה לעניין לציבור כי בטוח שגם אם זה לא מעניין את כל עם ישראל, בטוח שאת המשפחה של אותו קטין ואת המשפחה המורחבת זה כן מעניין. זה העניין שלהם והם הציבור שאנחנו אמורים לדאוג לו.

במשך שנים זה עולה בכיתות של סטודנטים למשפטים. לכאורה דין פרוטה כדין מאה. מה לעניין הציבור ולעבירה? נעשתה עבירה, צריף לאכוף אותה עד תומה, לבדוק ולחקור. אני אומר לכם שאני אף פעם לא חייתי טוב עם הסוגיה הזאת של נסגר מחוסר עניין לציבור.

אני הולכת אתך רק בנושאים של אלימות.

השאלה תישאר מהדהדת באוויר כי אנחנו לא ועדת חוקה.

חבר הכנסת עיסאווי פריג' לא נמצא. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. תודה על הדיון החשוב ביותר לחברה. אני לא אכנס לעניין של המשטרה ולנתונים שבפנינו. אני מודה ליוזם הדיון. כאן מדובר בערכי החברה ומההיבט הזה אני אדבר בצורה הנכונה והמתאימה ביותר.

נכון שצריך להתייחס לנתונים ולסטטיסטיקה של המשטרה ולדף שמונח בפנינו, אבל אפילו אם נטפל בזה, לא נטפל בשורש הבעיה. אנחנו חייבים לבדוק מה הסיבות והנסיבות שאכן גנן, גננת, מחנך ומחנכת, יש לה את האומץ לבצע אלימות נגד ילד חסר אונים, בן שנה-שנתיים עד שש, במיוחד שיש הישנות מקרים. אותה גננת או אותה מחנכת חוזרת על המקרים וזה מה שמדאיג יותר. צריך לבדוק כי אולי מדובר במקצועיות, אולי במצב סוציאלי, אולי חוסר מקצועיות של אותו אדם. צריך לבדוק את שורש הנושא. לבדוק את העבר שלו או שלה, ההשכלה שלו או שלה, המקצועיות, המצב הנפשי, אולי היא חוותה אלימות לפני כן. יש הרבה גורמים שאנחנו חייבים למצוא אותם ואפילו אם אלה מקרים בודדים. חייבים לדעת מה הנסיבות.

ילד בן שש שחווה אלימות כשהוא בגן הילדים, מה מצבו הנפשי? יכול להיות שזה יהווה גורם ותהיה לו תגובה נגדית כך שגם הוא יהיה אלים. זה גורם מאוד חשוב מבחינה נפשית לילדים. ההורים מפקידים את הילד בבוקר בצורה אמינה בידי המחנכת או הגננת והגננת מתנהגת באלימות. זה דבר שהוא לא מתקבל על הדעת.

מדאיג אותי הנושא של חוסר עניין לציבור. אם יש הוכחות, חוסר עניין לציבור? זה פרדוכס. ההורים שלו הם לא ציבור? הם ילכו להפגין בגין האלימות שהופגנה כלפי הילד שלהם? אני חושב שכאן, בהקשר הזה, חוסר עניין לציבור, אין לו מקום.

הרבה הורים כותבים בסטטוסים ואומרים לילד שהוא היהלום שלהם וכשאנחנו מוסרים טבעת יהלום לצורף, אנחנו חושבים עשרים פעם לאיזה צורף למסור אותה שמא יחליפו את היהלום. עולה הסוגיה היום, כאשר יש כבר את הסייעת השנייה, יש שלושה אנשי צוות בגן, בדרך כלל שלוש, האם לא הגיע הזמן במדינה מתוקנת – ואני שואל בקול ומי שמכיר אותי יודע שאני יודע להרהר בקול ואני מהרהר בקול – וחס ושלום אני לא מטיל דופי בשום סייעת או בשום גננת, אבל האם לא הגיע הזמן להגדיר את מקצוע הסייעת כמקצוע? האם לא הגיע הזמן לקבוע אמות מידה מי הסייעת, מעבר לקרבה לאיזה עסקן בעירייה, ברשות המקומית. אני מניח שהשאלה תעלה בהמשך הדיון וניגע בה.

בוקר טוב. אני מאוד שמח על הדיון. לא שמח על נושא הדיון אבל שמח שדנים בו כי אנחנו מתמודדים עם אלימות לאורך כמעט כל חיינו. אני טוען שהאלימות מתחילה מבית. אנחנו לא מבינים עדיין, ואני אומר את זה עת אני מסתכל על מחוז דרום, שהאלימות המלחמתית שכולנו עוברים בדרום ועברנו בצפון, באותם רגעים אנחנו תופסים את עצמנו והאלימות יוצאת לאחר מכן, דווקא כאשר יש הפסקת אש או שתיקה או רגיעה. אז הדברים יוצאים החוצה. אני לא מתפלא, דרך אגב, לראות עלייה במחוז דרום בכמות התיקים ב-2014-2015 ואני גם יכול להוכיח את זה במחקרים שעשו באוניברסיטת באר-שבע וגם במכללת ספיר. המחקרים קושרים באופן ישיר בין האלימות של ילדים כלפי ילדים, של מורים כלפי ילדים, ואני אסביר גם למה בלי להגן על שום דבר אלא בצורה אובייקטיבית.

מורה או גננת שצריכים להכיל מצב ביטחוני כלפי הילדים שלהם, כלפי הילדים שנמצאים בכיתה, מכילים אותם מאותה תקופה של חודש-חודשיים של אלימות שקיימת בסביבה. ברגע שהאלימות הזאת דועכת, באופן אוטומטי הם פורצים כל סכר מבחינה רגשית וזה יוצא כלפי הילדים.

הצד השני של המפתח. תסלחו לי, יש תוכנה ששוויה עשרים מיליארד דולר, קוראים לא ווטסאפ. כשאנחנו רואים את ההורים – ואני אומר את זה כראש רשות לשעבר - שהגננת או המטפלת באותו גן או באותו מעון יום לא מוצאת חן בעיניהם, הם מנסים להזיז אותה גם אם היא האישה הטובה ביותר בעולם. אז אנחנו מוצאים את עצמנו שבגלל שיש חונטה של הורים שלא רוצים, הם מתחילים למצוא כל מיני תירוצים ואנחנו כרשות צריכים להתמודד עם זה.

חונטה בא לך מדרום אמריקה.

כן. מכל מקום. לדעתי הפתרון הוא פתרון חינוכי. זאת אומרת, אין פתרון שיכול למנוע. מצד שני, אני חושב שדווקא בגלל התקופה הביטחונית שאנחנו עוברים ובגלל שלדעתי, תסלחו לי, אנחנו נראה גל של אלימות בבתי ספר וגם בגני הילדים, אני חושב שהפתרון נמצא במצלמות. זאת אומרת, יש פתרון טכני שנמצא במצלמות. כמו שבכל גן ובכל מעון יש כפתור מצוקה ואם הגננת מרגישה שמשהו קורה, היא לוחצת על כפתור מצוקה וכך היא מגיעה למוקד של המועצה או של העיר או למוקד הביטחוני שקיים באותה רשות. זה הפתרון גם כאן – יהיה גם כפתור ותהיה גם מצלמה. במצלמה נוכל להסתכל אנחנו כרשות וכמוקד ואני גם מעריך שזה ינמיך את הלהבות, זאת אומרת, אנשים יתאפקו יותר. עדיין זה לא עניין חינוכי. זה ירתיע אבל אי אפשר לחנך דרך הרתעה. זאת דעתי. אני חושב שחינוך הוא לטווח ארוך והוא בכלל תפיסה.

התפיסה שצריך להחיל אותה, ובכנסת היא לא קיימת, זה שולחן עגול של רווחה וחינוך. לטווח ארוך, אם אנחנו נחוקק או אם נכריח כל רשות – אני אומר את זה בגלוי – לפתח שולחן עגול של חינוך ורווחה, כי הרי בסוף הילד הזה שבאמת חטף מהגננת, הוא מטופל על ידי הרווחה בבית שלו עם המשפחה שלו.

ברשות זה לא מתקיים?

לא בכל רשות זה מתקיים. היכן שיש מודעות לשולחן עגול, זה מתקיים. היכן שמבינים שהילד והמשפחה הם לא רק חינוך אלא גם רווחה. זה בכלל לא חותך מצב סוציו אקונומי. אנחנו יכולים לראות את זה בכל מקום. עזבו את הסוציו אקונומי. אני בכלל לא רוצה להיכנס לזה. זאת יכולה להיות משפחה מאוד עשירה שהאבא חטף כשהוא היה ילד קטן ועכשיו הוא מוציא את זה גם על אשתו.

לכן ההצעה שלי היא טכנית ואומרת כן מצלמה. להכריח את כל הרשויות. זאת תהיה בעיה תקציבית. אני מציע, כמו שעשו את הכפתורים, לעשות את זה דרך המשרד לביטחון פנים ומשרד החינוך. זה צריך להיות גם יחד וגם עם משרד הכלכלה, כי יש כאן גם מעונות יום ואת מעונות היום עדיין לא העבירו למשרד החינוך למרות שאני מקווה שיעשו את זה במהרה. בנוסף לזה לנסות לקיים לטווח ארוך שולחן עגול בכל הרשויות של רווחה וחינוך. אם הייתה ועדה שמדברת על ילדים ברווחה ובחינוך ביחד, הרבה מאוד מהדברים היו נפתרים.

תודה רבה. מרכז המחקר והמידע של הכנסת הכין לנו מסמך מפורט ומתומצת וייתן לנו סקירה.

תודה רבה אדוני היושב ראש. אני אתן כאן סקירה קצרה. אני אציג כאן נתונים שהתקבלו מהמשטרה לתיקים שנפתחו בשש שנות הלימודים האחרונות בגין אלימות של בגירים כלפי ילדים בגני ילדים.

לפני שאני אציג את הנתונים, שתי הבהרות. קודם כל, ההגדרה של גני ילדים כוללת גם מעונות ילדים, גם צהרונים, ומדובר הן בגנים פרטיים והן בגנים ציבוריים. שנית, הנתונים שאנחנו קיבלנו מהמשטרה לא מאפשרים להבחין בין תיקים בהם החשוד הוא עובד של מוסד החינוך לבין תיקים בהם החשוד הוא לא עובד של מוסד החינוך, למעט מקרים שבתיאור העבירה עצמה מצוין שהיא נעשתה בידי גורם אחראי. ראינו שרוב המקרים, רוב העבירות נעשו בידי גורם אחראי.

שזה אחד מהצוות.

אכן אפשר לומר שברוב המקרים מדובר באנשי צוות.

אם כן, אין משמעות לאמירה הראשונה שלך.

המשמעות היא שיכול להיות שבמקרה אחד או שניים נכנסה אימא שנפגעה מזה שמישהו אמר לבן שלה משהו אבל זה לא המקרה.

הטיעון הוא שאלה אנשים לא מקצועיים. כנראה זה מה שאתה אומר.

רציתי לומר את הדברים כדי לדייק.

ההבהרה שלך מתבקשת ונאמרה.

גני ילדים הם לא תחנת רכבת. יש שם עובדים מאוד מאוד ספציפיים.

זה בתשעים אחוזים מהזמן. אנחנו מכירים את ההוויה בתוך הגנים. הם נעולים. רק אנשי הצוות שם.

אם נסתכל על התרשים הראשון, מהנתונים בתרשים הזה עולה שבכל שנה נפתחים כמה עשרות תיקי חקירה בגין אלימות כלפי ילדים בגני ילדים. אין מגמה ברורה של עלייה או ירידה במספר התיקים. מה שרואים לרוב זה שיש שנה אחת עם מספר נמוך יותר ואחריה מספר גבוה ואז שוב יש ירידה. יש מעין זיגזג.

בחלק קטן מאותם תיקים הוגש כתב אישום. צריך לקחת בחשבון שחלק מהתיקים שנפתחו בארבע השנים האחרונות, במיוחד בשנה האחרונה, טרם נסגרו ולכן יכול להיות שמספר כתבי האישום יהיה בסופו של דבר גבוה יותר. כמו שאמרתי, חלק גדול מתיקי החקירה נפתחו בשל עבירות תקיפה של קטין או חסר ישע על ידי גורם אחראי.

נסתכל על טבלה מספר 2. אפשר לראות, כפי שאמר חבר הכנסת שמולי, שהסיבה המרכזית לסגירה של תיקים היא חוסר ראיות. סיבה עיקרית נוספת היא היעדר עניין לציבור. חלק קטן מהתיקים נסגרו לאחר שהעניין שלהם נדון בבית משפט. בנוגע לתיקים הפתוחים, אפשר לראות שמרביתם נמצא עדיין בטיפול של פרקליטות המדינה ומיעוטם בחקירה משטרתית או בהמתנה.

חבר הכנסת שמולי התייחס גם למקרים חוזרים בהם חשודים מעורבים ביותר מתיק אחד. הנתונים האלה לא מופיעים במסמך הזה. הם התקבלו אצלנו הבוקר ממשטרת ישראל. ראינו מהנתונים האלה שיש שמונה אנשים, שמונה עובדי ציבור – אנחנו מדברים על שש שנים עם 500 חשודים – היו מעורבים בשני תיקים, זאת אומרת, יש להם שני מופעים ועוד אדם אחד היה מעורב בשלושה תיקים.

בסך הכול מדובר ב-15 תיקי חקירה.

תסביר איך שלושה תיקים עם אדם אחד? תיק נפתח ונסגר?

כן. נפתח – חוסר ראיות, נפתח – חוסר ראיות, נפתח – חוסר ראיות.

לא. אולי באמצע היה חוסר עניין לציבור.

מדובר ב-15 תיקי חקירה. עשרה מתוכם נסגרו מסיבה של חוסר ראיות וחמישה מהם עדיין פתוחים ונמצאים בפרקליטות.

תודה רבה.

יש משהו שהסתיים באישום?

עכשיו רשות הדיבור משטרת ישראל. תאירי את עינינו מעבר למה ששמענו כאן.

מעבר למה שחשוך.

מבחינת נתונים?

נשאלו כאן שאלות לגבי תיקים שנסגרו, תיקים בלי ראיות, תיקים בחקירה.

קודם כל אני רוצה להגיד שהתופעה הזאת היא תופעה שחשוב מאוד לטפל בה במישור הרב מערכתי. המשטרה, ברגע שהיא מקבלת תלונה, היא מטפלת בה מאוד מאוד מהר ובצורה הכי מקצועית. אני יכולה להביא כדוגמה את המקרה האחרון שהיה באילת, כאשר ביום חמישי בלילה הגיעה תלונה וביום שישי בבוקר כבר הגיעו שוטרים, ב-6:00 בבוקר, לגננות, עצרו אותן, לקחו אותן לחקירה ולבית משפט. הן שוחררו בתנאים. באמת החקירה בעיצומה. אספו את כל הקלטות. אנחנו באמת מתייחסים למקרים האלה מאוד מאוד בחומרה ובטיפול המקסימלי.

אמרת קלטות. יש מקומות שזה מצולם?

במקרה הזה ההורים הצליחו בדרך מסוימת להביא את הקלטות וזה כמובן מאוד מקל מבחינה ראייתית כי ברגע שאין קלטות, הרבה פעמים קשה לבסס את התיק ראייתית כיוון שיש ילד קטן ואולי הורה ששם לב שמשהו לא בסדר אבל לא תמיד קל לבסס ראייתית.

זה כל כך פשוט. כל כך פשוט לשים היום מצלמות.

יש לכם עמדה בנושא המצלמות?

לעניין המצלמות, אני חושבת שזה מצריך חשיבה. יש לזה יתרונות, יש לזה גם היבטים בעייתיים מסוימים. לא תמיד אפשר בבתים פרטיים לשים מצלמות כאשר מדובר בילדים עד גיל שלוש. לא בהכרח תמיד זה יפתור את הבעיה. אני כן חושבת שצריך לעשות חשיבה בנושא ולראות איך מקדמים אותו גם מבחינת הפיקוח על הגננות וגם מבחינת היכן ומתי ראוי לשים מצלמות. כל הדברים האלה מצריכים חשיבה מערכתית עם כל הגורמים הרלוונטיים.

מבחינת חוסר עניין לציבור. אני רוצה לציין שלמשטרה אין סמכות לסגור את התיקים האלה מחוסר עניין לציבור. כל התיקים האלה עוברים לפרקליטות. גם מבחינת חוסר ראיות. התיקים האלה הם תיקים שהמשטרה לא סוגרת אותם.

אני רוצה להגיד לך משהו אחד. אם עמדת המשטרה מהוססת לגבי המצלמות ומצד שני את בעצמך אומרת שיש בעיה טבעית שילדים קטינים לא יכולים להגיע לבית משפט ולהעיד, לפעמים הם לא מבינים שהם עוברים התעללות, לנוכח הנתונים הכול כך גבוהים של מספר התיקים שנסגרים מחוסר ראיות, באחריותכם להגיד לנו כמחוקקים מהי הדרך האלטרנטיבית שאתם רואים לנגד עיניכם, אם אתם לא מסכימים לפתרון המצלמות.

לא אמרתי שאני לא מסכימה. אני אמרתי שזה מצריך חשיבה.

מצריך חשיבה ואנחנו נפתח את החשיבה הזאת.

זה מצריך חשיבה כבר הרבה שנים.

אתם אלה שמקבלים את ההחלטה בנושא הזה.

נכון. אנחנו מקבלים את ההחלטות בהתאם להמלצות של גורמי המקצוע בממשלה. מה שאני אומר, זה דבר מאוד מאוד פשוט. אם עמדתכם היא לא נחרצת ביחס למצלמות, אתם צריכים להציע לנו דרכים אחרות כדי לצמצם את מספר התיקים שנסגרים מחוסר ראיות.

אני חושבת שזה באמת מצריך חשיבה קצת יותר עמוקה ביחד עם כל הגורמים. זה לא רק לפתחה של המשטרה. זה גם אבל צריכה להיעשות כאן חשיבה יחד עם הגורמים הנוספים.

אני מבין. נגעת בסוגיית הגנים הפרטיים. אם מישהו רוצה לעשות גן פרטי בבית שלו, שיתכבד וישים מצלמה. מ-8:00 עד 1:00 או עד 3:00, זה כבר לא בית. זאת נקודה אחת. לעתים כדי לשמר ערכים וכדי להגן על הציבור, מה לעשות, מקריבים גם את צנעת הפרט. אדם שהחליט לעבוד בגן ילדים שהוא סגור, אדרבה, לפעמים זה גם לטובתו. בהרבה מקרים אני מכיר צוות של מעון וצוות של גן בו קרתה תקלה שלא באשמתו והם נאלצו לבלות שעות בחדרי החקירות ולהיות במשך שבועות תחת עננה כבדה עד כדי פיתוח תסביכים נפשיים ובסוף בסוף הובהר שידם לא הייתה בזה. לכן מצלמה היא לא הדבר רק כלפי צד אחד אלא המצלמה שופכת אור לטובת כל הצדדים. ברוב המקרים.

ברוכה הבאה גברתי חברת הכנסת קארין אלהרר. אני מצדיע לך על שהגעת. אמרתי שהתקזזנו, אני לא באתי לדיון בוועדה שלך ואת לא באת לדיון כאן.

אתמול קיבלתי התנצלות חמה מנציגי מרכז השלטון המקומי, כי נזפתי בה. אלימות בגני הילדים, למי אני אפנה? אם אני רוצה להתקין מצלמה, למי אני אפנה? מי הבעלות? איפה השלטון המקומי? לאחר מכן הם כותבים לי מכתבים שהם נפגעו מהנזיפה. אני אומר לכם שאני הפסקתי להיפגע מפגועים ואני אנזוף בהם כל פעם שהם לא יהיו בדיון ששייך לשלטון המקומי ושלא יבקשו את החסד מחברי הכנסת שיבואו וישיתו עליהם כל מיני מטלות.

אני מבקש מחברי הכנסת, לא יתכן דבר כזה. רק אתמול הם התנצלו בכנס שדרות. סוגיה כזו והם לא נמצאים כאן.

אני מעריך – אין לי את המספר – שיש עשרות ורבבות של ילדים בגנים ובמערכות של הגיל הרך והעבודה נעשית היטב. בסך הכול אנחנו מדברים – זאת כמות, זאת נורה אדומה מהבהבת – על 81 מקרים בשנה, בממוצע. אני אומר לכם, רבותיי, המצלמה, להערכתי, סטטיסטית, ברוב המקרים יכול להיות שתשפוך אור ולא יהיו תיקים פתוחים והפרקליטות לא תהסס ותשאיר אצלה במגירות חומרים. למשטרה יהיו כלים כי הצדק צריך שייעשה ולא רק לצד אחד. יכול להיות שזה אפילו לטובת הצוות המקצועי ונושאי המשרה. לא כל דבר בא לאיים או להפריע.

אני חושב שצריך לשקול זאת. אני אומר לך שאנחנו לא נחכה.

זה מתחבר לזה שמי שיש לו את הכסף ישים את המצלמה כך שכל אחד יבוא ויסתכל בפלאפון ויראה מה קורה בתוך הגן.

אבל זה לא הגיוני שיהיו מצלמות בכל גן. לאיפה הגענו?

אבל אין לך ברירה. אמרתי, כמו שיש כפתור מצוקה, אין מנוס ממצלמה. חברי את המצלמה לכפתור מצוקה. אפילו מבחינה ביטחונית.

אני שאלתי שאלה. אדם שנחקר במשטרה על התעללות בקטינים, איך יכול להיות שיש לו שלושה תיקים? שאלתי שאלה פשוטה.

מקרה אחד כזה.

מקרה אחד.

זה עדיין לא הוסדר.

עדיין לא הוסדר. אנחנו דנים בנושא שנים רבות בוועדה לזכויות הילד.

דבר ראשון בואו נסדיר את זה בחקיקה.

תגידי לנו אם זאת אחריות שלנו לחוקק חוק.

יש דברים שההיגיון לא עובד בהם.

אני רוצה להמשיך את הדיון.

רגע. את יכולה להסביר לי איך זה קורה בפעם השלישית?

אין לה הסבר.

ההסבר הוא מאוד פשוט. הפרקליטות פעם אחת אומרת חוסר עניין לציבור, פעם שנייה אומרת חוסר ראיות ופעם שלישית אומרת חקירה. נגמר הסיפור.

אין חקיקה. אני רוצה לחזור לסדר הדיון ולקיים דיון מסודר. בהיעדר חקיקה, אתה לא יכול לצפות ואין גם נוהל, ונציגי השלטון המקומי לא כאן. לכן אתה לא יכול לצפות ממישהו שיגידו לו שהוא לא יכול לעבוד אצלי. אם אני חפץ ביקרו והוא עובד אצלי, גם עשרים תלונות לא ידליקו אצלי נורת אזהרה. כשאני אמרתי שצריך להסדיר את מקצוע הסייעות, אני יודע מה אני אומר. אני חושב שהגיע הזמן להגדיר את זה כמקצוע. אני אומר לכם שאני יודע מעברי בשלטון המקומי איך מגייסים ואת מי מקבלים לעבודה כסייעות. אני יודע איך זה קורה.

כדי לא לעשות עוול לציבור גדול ורחב של הגננות והסייעות ולהכתים אותן, כי בסך הכול הן עושות את עבודתן נאמנה, לגבי המקרים האלה הגיע הזמן לעשות. אנחנו שולחים את היהלומים שלנו. זאת לא רק אמירה בפייסבוק או כדי שהחברים שלי יראו שאני מתייחס לילד שלי כאל יהלום. אם אני מתייחס לילד שלי כאל יהלום, אני לא שם אותו בידי אדם שאני לא סומך עליו.

לכן אני חושב שהגיע הזמן – וזאת קריאה לחברי הכנסת ולא לאנשי המקצוע – לחוקק ולהגדיר את מקצוע הסייעת כמקצוע ושם נקבע אמות מידה, כללים, רמת השכלה ואת מי מקבלים.

ויפה שעה אחת קודם.

ויפה שעה אחת קודם. מאחר שהתכבדנו בנוכחותה של חברת הכנסת קארין אלהרר והיא אחת המציעות, ניתן לה לומר את דבריה.

אני מתנצלת על האיחור. אני אומר את הדבר המתבקש ובטח כבר אמרו אותו לפניי. זה דבר שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום. דרך אגב, אני חושבת, אני בטוחה, שגם מערכת החינוך – עוד לפני שהגענו לדיונים האלה - לא גאה בנתונים האלה שהוצגו כאן.

זה מתחבר להרבה מאוד דברים אחרים. זה מתחבר לנורמות חברתיות שלפעמים הן מקובלות אפילו שאין מקום לקבל אותן. ההיגיון אומר שצריך לעשות בדיקות מדוקדקות לפני שמעסיקים מי שזה לא יהיה ואם אין הגיון שעובד, אנחנו נפעיל אותו בחקיקה. אני באמת חושבת שזה לא עניין של מפלגה כזו או אחרת, זה לא עניין של קואליציה ואופוזיציה.

יש מפלגה את, מפלגת הילדים.

בדיוק. הילדים הם ילדים של כולנו ולכן אנחנו צריכים לדאוג להם בצורה הטובה ביותר. דרך אגב, עד היום לא הצלחתי להבין חקירות משטרתיות שנסגרות עקב חוסר עניין לציבור. אני לא מצליחה להבין את העילה הזאת. יסביר לי האדם מה זה חוסר עניין לציבור. בסוף הציבור מאוד מתעניין מקום שבו אדם נחקר ויש חשד לעבירה, ובמיוחד אם יש ראיות לדבר הזה. חוסר עניין לציבור הוא לא לגיטימי, בטח לא במקרים כאלה.

בטח לא כשזה אוסף של חוסר עניין לציבור.

בדיוק. קל וחומר אוסף של חוסר עניין לציבור.

הדבר היותר נורא. ילדים עם חסרי ישע, אז להביא אדם לתוך המערכת, אדם שנחקר והיה חוסר עניין לציבור? תנו לו עבודה אחרת.

עבודה שתעניין את הציבור כי שם יהיו ראיות ויהיה עניין לציבור כי גם שם הוא יעשה שטויות.

שאלה לגבי הנתונים. יש מגזר אחר שאתם חוקרים שמתוך 81 תיקים לגבי ארבעה מהם שהם מהווים חמישה אחוזים אתם מגישים כתבי אישום?

במסמך נכתב שזה לא מספר סופי כי יש עדיין מקרים בפרקליטות ועדיין מעט בחקירה.

את יכולה להסתכל בשנים עברו. גם אין במה להתגאות.

תסתכלי. אחד מתוך 54, זה בדיוק חמישה אחוזים. שניים מתך 76, זה כמעט אותו הדבר. האחוזים הם דומים.

משטרת ישראל, הבנתי. תודה. משרד החינוך. תציגי את עצמך ותני לנו את נקודת המבט שלך.

נמצאים כאן כמה אנשים מהמשרד. אני מהשירות הפסיכולוגי הייעוצי. אני מנהלת את היחידה לאקלים מיטבי וצמצום אלימות. נמצאת כאן סופי אורטשקנזי מהייעוץ המשפטי של המשרד ויפית איצקוביץ' שהיא ממונה על המשמעת וטוהר המידות במשרד.

אני רוצה לומר כמה משפטים מקדימים לפני שנעבור לשאלה איך מתמודדים כי חשוב לנו לומר מילה על המניעה. המשפט הראשון שחשוב לי לומר הוא שאנחנו מבקשים להביע צער עמוק גם על המקרה שתואר כאן של אותה נערה שהתאבדה. אני רוצה להגיד שבכל מקרה כזה מתקיימת ועדת בדיקה בהנחיית המנכ"לית וכמובן גם המקרה הזה ייבדק.

אני רוצה לעשות הבחנה.

לפני ההבחנה, יש לי שאלה. שמעת את הדברים.

אני מקווה שאני אוכל לענות לך.

אני מקווה. אם לא, זה לא אסון. כל תשובה אמיתית היא תשובה. בסוף אתם משרד החינוך הוא הריבון, הרגולטור. סייעות וגננות מתקבלות מכוח חוק החינוך שלנו. יש לכם הנחיות ספציפיות להעסקת סייעות? אני רוצה לאפשר לך לצלול לדיון. תני לי מענה לשאלה שלי.

אני לא יודעת להגיד לך. אני גורם של השירות הפסיכולוגי ייעוצי. אני יודעת מה אנחנו עושים עם גננות וסייעות מרגע שהן נכנסו לעבודה.

אני מציע לכם כגורם פסיכולוגי ייעוצי וחינוכי, לאור הדיון הזה, אני קורא לכם לגבש מסמך המלצות.

יש מסמך.

רגע. את לא יודעת איזה מסמך. אני מדבר על מסמך מקצועי להנהלת המשרד אותו יפיצו וזה יחייב כנוהל. לחייב רמה מסוימת - עד שיחוקק חוק והמקצוע יוגדר כמקצוע – את מי כן מעסיקים בגני הילדים. רבותיי, אלה נשמות רכות, חסרי ישע, יהלומים, כל מיני ביטויים. אנחנו לוקחים את הילד בשנים בהן אנחנו מעצבים אותו. הוא רך. לא לחינם קראו לזה הגיל הרך.

הבעיה היא שזה לא הם. זה השלטון המקומי שמגייס את אותן גננות וסייעות.

לא. לא נכון. אני חולק עליך. היית ראש רשות. הם הרגולטור. השלטון המקומי הוא המבצע.

זה ברור.

רשמתי את הסוגיה הזאת.

אני מהלשכה המשפטית במשרד החינוך. לגבי הגדרת התפקיד של סייעת, ברור שהסייעת מועסקת על ידי השלטון המקומי, נעשתה עבודה משותפת, התחלנו לפני כשנתיים, מול השלטון המקומי, משרד הפנים, והצענו הגדרת תפקיד קצת שונה לסייעות. רצינו להאחיד את התפקיד שלה. גם הצענו דרישות סף קצת אחרות כי האינטרס שלנו הוא כן להעלות את רמת המקצוע.

יצא מסמך?

יצא מסמך של המשרד למשרד הפנים והם אמורים להוציא מסמך חדש.

הוועדה דורשת לקבל את המסמך שהוצאתם. תודה.

בסדר גמור.

אני רוצה להגיד שבאמת יש שונות גדולה בין מסגרות שהן מסגרות שמפוקחות על ידי משרד החינוך לבין מסגרות אחרות. אנחנו נאמר מה אנחנו עושים בתוך המסגרות שלנו. לנו יש תכנית מערכתית של פסיכולוגים ויועצים מלווים מוסדות חינוך, בתי ספר וגני ילדים, כאשר מלווים מדי שנה כ-1,100 מוסדות חינוך, והליווי הזה הוא ליווי של חדרי מורים ובין היתר הוא עוסק בדיוק בשאלה הזאת של סמכות ונוכחות. צריך להבין שהרבה מהמקרים הם מקרים שנולדים כתוצאה מקונפליקט, כתוצאה מאיזשהו מתח והשאלה הגדולה היא איזה כלים נותנים למורים. אנחנו מציידים אותם במקרים האלה של איפוק, של שליטה עצמית, של מצבים בהם צריך לקרוא לעזרה, של להשהות את התגובה ולא להגיב מיד ולמעשה התמודדות גם עם ילדים שיש להם בעיות התנהגות כי שוב, הרבה פעמים המורכבות היא מורכבות שבמתח ואנחנו רוצים למענם של הילדים - - -

זה לא הוגן מה שאתם עושים.

תגיד לי מה לא אמרתי בסדר.

אני אומר לך. יש לנו גרף, נתון סטטיסטי שמדבר על עבירות כלפי ילדים שרובן הן מצד הצוות. בהגדרה קראת לזה בעלי אחריות.

גורם אחראי. אנחנו מודעים לילדים מוגדרים ומאובחנים, ילדים עם בעיות התנהגותיות, רגשיות וכל ההגדרות. זה לא הדיון. אל תלכי לשם כי זה לא הדיון.

לא הובנתי נכון.

אם לא הובנת נכון, ניתן לך את ההזדמנות לתקן. אנחנו לא רוצים להיכנס לדיון הזה כי זה דיון אחר.

אני לא נכנסת אליו.

אנחנו מדברים כרגע על עבירות של אלימות כלפי ילדים חסרי ישע בגן מצד צוות נושא אחריות, תגדירו אותו כפי שאתם רוצים אבל הפועל היוצא הוא שאלה אנשי הצוות. אנחנו שם. הגרף מדבר על זה. אתם כגורם ייעוצי, חינוכי, פסיכולוגי, אחרי שהיו שמונים מקרים כאלה, הילדים האלה מגיעים אליכם?

הילדים גם מגיעים אלינו. אתם בעצם לא מעוניינים לדבר על המניעה אלא אתם רוצים לדבר מרגע שקרה כבר מקרה.

לא. אנחנו רוצים לדבר על המניעה, על המקרה של תקיפה ואלימות של איש צוות כלפי ילד. לא ילד כלפי ילד.

חס וחלילה, אני לא מדברת על המצבים האלה. אני מדברת על זה שאנחנו רוצים לתת למורים כלים וזה חלק מהתפקיד שלנו.

תתמקדי בזה. בבקשה.

כל שנה בכ-1,100 מוסדות חינוך עובדים המדריכים שנמצאים בתוך היחידה עליה אני אחראית וחלק מרכזי בתפקיד שלהם הוא לתת כלים למורים לנהוג באיפוק, להיות במרחב, לזכור שהם המבוגר האחראי. זה בכל מה שקשור לתהליכי המניעה. אני מתנצלת אם לא הובנתי נכון.

גם בגילאי אפס עד שלוש?

בגילאי אפס עד שלוש הם לא במשרד החינוך. אני מדברת כרגע רק על משרד החינוך.

אני יודע מה שאלתי.

אני מודה על ההבהרה כי זאת נקודה חשובה. באפריל האחרון יצא חוזר מנכ"ל שלנו בנושא אקלים מיטבי והתמודדות עם התנהגויות אלימות וסיכון ובתוכו יש פרק שלם שמתייחס לנושא. אנחנו עוד אוספים הערות ועוד עושים תיקונים אחרונים כדי לעשות בו שינויים. כן חשוב לי להגיד, בהתייחס להערה שניתנה כאן קודם, שבהרבה מאוד רשויות עובד ויש שולחן עגול של רווחה ושל חינוך, בוודאי ברשויות שעובדות היום בתכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון. בוודאי שמרגע שקורה מקרה, צוותים חינוכיים ופסיכולוגים ויועצים מלווים את כל המעורבים באירוע, הורים וילדים. זה חלק מהותי בתפקיד

אתם שואלים כאן שאלות לגבי טיפול בתיקים ולזה באמת יפית וסופי יוכלו לענות יותר בפירוט.

תודה רבה. נמצא כאן משרד הכלכלה?

כן.

אני מייחל ליום בו ישאלו רק אם משרד החינוך כאן.

בקרוב.

לא בגלל שיש לי משהו נגדך. ממש לא.

אני אומר לך שהמסקנה שלנו צריכה להיות, אחרי דיון מעמיק בסוגיה הזאת, כי יש לזה השלכות רוחב. אם עושים מהלך, צריך לעשות אותו תקין.

אדוני היושב ראש, אי אפשר לנתק ולהגיד שילד עד גיל כזה הוא משהו אחד ומגיל אחר הוא משהו אחר.

לא הובנתי נכון ולכן אני שומר על זכותי להבהיר. מאחר והוועדה כבר קבעה, למרות שהיה לה שר שהוא מהמפלגה של היושב ראש, היושב ראש קבע שיש להעביר את המעונות לחסות משרד החינוך. אני אומר שהרי המדינה אלופה לעשות צעד אחד.

כבר עשר שנים דנים על זה.

אם כבר מעבירים, צריך לעשות עבודת עומק ולראות איך מעבירים, כולל הכשרות והתאמות של משרד החינוך כי זה שהם יהיו תחת מטריית משרד החינוך ונעתיק את אותן שיטות עבודה ואותם תכנים פדגוגיים, לא. הובנתי נכון?

לגמרי.

גברתי, נושא המעונות הוא דבר אחד ואת שמת לב שחברי הכנסת מתעניינים לדעת מגיל הלידה עד גיל שלוש, שזה תחום מעונות היום. חלק מהנתונים מדברים גם על הגילים האלה. אני מבקש לדעת האם סוגיית האלימות מקבלת ביטוי, איך אתם מתמודדים עם זה ומה עשיתם.

אני מרכזת משפחתונים במשרד הכלכלה. יש לנו גם משפחתונים וגם צהרונים. בנושא זה יש לנו כמה דברים. אם נסתכל קודם כל בשלב של נהלים, מה קורה כאשר יש תופעה, אצלנו זה נקרא דיווח, אז הדיווח הוא רב שלבי. אצלנו ההגדרה היא אירוע חריג של חשד ושל חשש. אפילו חשד, זה אמור להיות מדווח אלינו למשרד, לפיקוח שלנו. יש נוהל מאוד ברור שמופץ לכל הארגונים. בכל מעון יום יש מדריכה חינוכית מלווה ובתוך התכניות אותן היא מלווה, היא מטמיעה גם את התכנית של מניעת אלימות והתייחסות.

חלק מאיכות הטיפול שניתן לילדים וחלק מהגישה, כמובן מדבר על מי הוא מטפל – ואני מדברת על המטפלות – וכמובן המנהלת שאחראית, נמצאת ומפקחת על הנושא. הנוהל המאוד ברור הוא שאם יש רק חשד, מיידית השעיה לאותו עובד עד בירור מקיף, עד כל הערכאות, המשטרה, דיווח למשרד הרווחה, פקידת סעד, סיוע והתדיינות יחד עם משרד הרווחה, בדיקה מיידית כאשר מיידית נשלחת מפקחת שלנו עם קבלת דיווח על אירוע כזה או גם דיווח אנונימי. יש ממש מנגנון להתמודד עם התופעה.

חוץ מזה יש לנו גם את התכנית שנכנסת בתוך מעונות היום שקוראים לה לחיות ביחד.

עובד מעון או משפחתון שנתקבלה תלונה לגביו על אלימות.

מיידית מועבר דיווח.

הוא ימשיך לעבוד?

מיידית הוא מושעה. ההשעיה היא מיידית. אם יש חשד לאלימות, מיידית השעיה עד לבירור.

אני מבקש התייחסות לשני פקטורים שלא הספקתי להעלות אותם. האם עניין הגיל של הגננת או הסייעת משפיע? מדובר בנשים בגילי שלושים עד ארבעים, או שמשפיע גם העומס בגנים כאשר יש יותר מ-35 ילדים. אלה פקטורים, משהו פסיכולוגי שישפיע על האלימות. צריך להתייחס גם לזה.

משרד החינוך, רציתם להשלים את התשובה. בבקשה.

אני ממונה על המשמעת וטוהר המידות במשרד החינוך. האגף שאני ממונה עליו הוקם בתחילת 2013. אני רוצה לציין שהמדיניות של משרד החינוך היא שכאשר מגיעים דיווחים על תקיפות של ילדים או תלמידים, המדיניות מאוד מחמירה ויש מדיניות של אפס סובלנות כלפי המקרים האלה. יש חלוקה בין עובדי המשרד שהם עובדי מדינה לבין עובדים שהם עובדי בעלות והם לא מועסקים ישירות על ידי המשרד אבל הם מפוקחים על ידי המשרד. אנחנו מטפלים גם בהם.

מה שנעשה עת יש אירוע כזה, עת יש דיווח, עת יש חשד לאירוע אלימות, אנחנו מדווחים לפקידת סעד או ישירות למשטרה, תלוי בחומרת האירוע ובראיות שיש לנו. אם מדווח לפקידת סעד, אנחנו כמובן עוקבים אחרי החלטת פקידת הסעד, האם היא מעבירה תלונה למשטרה.

אני כן רוצה לציין משהו שלא עלה כאן. הגעת התיק למשטרה תלוי מאוד בהורים של הילד שנפגע ובנכונות שלהם להסכים לחקירה של הילד על ידי חוקר נוער. הרבה מאוד מהמקרים עליהם מדווחים, ההורים לא מסכימים שתתבצע חקירה במשטרה וזאת אחת הסיבות שתיקים נסגרים, או מחוסר עניין לציבור או מחוסר ראיות. התלונה מוגשת על ידי המשרד.

בואו נעשה חסד עם המשטרה. יכול להיות שחוסר עניין לציבור נובע מסירוב ההורים לחקירת הילד?

נכון מאוד.

זה רק מגדיל את הצורך במצלמות.

בכל מקרה המשטרה לא סוגרת תיקים.

בסדר. החסד הוא עם הפרקליטות.

במצבים כאלה אנחנו מבצעים הפרדה וההפרדה, אם זה מורה בבית ספר, היא בין העובד לבין התלמיד שלכאורה נפגע. אנחנו שוקלים השעיית תקופה בכפוף לשימוע ואנחנו מדווחים לנציבות שירות המדינה, אגף משמעת, שאחראית על כל הנושא הפלילי והמשמעתי של עובדי המדינה ובאמצעותה אנחנו עוקבים אחרי החקירה במשטרה.

זה כאשר מדובר בעובדי משרד החינוך.

נכון.

לגבי עובדי השלטון המקומי, הם היו עסוקים אתמול בטבלת ההטבות. הם בוועדת הכספים. שם לא היה מקום לכל ראשי הרשויות שהגיעו.

אדוני היושב ראש, גם כאשר מדובר בסייעת בגן ילדים, אנחנו מצויים בקשר עם המעסיקים של אותה סייעת ואנחנו דורשים מהם לשקול השעיה של הסייעת, לעקוב אחרי התלונה במשטרה ואנחנו עוקבים אחרי ההליכים האלה, גם של עובדי הבעלות וגם של עובדים אחרים שהם לא עובדי המשרד.

שמעת את הבקשה שלי לייעוץ הפסיכולוגי. כמי שממונה על טוהר המידות, אני חושב שצריכה להיות הנחיה ברורה, לפחות אמירה נחרצת. עובד לגביו יש חשד סביר, צריך להשעות אותו עד לבירור העניין.

שוב, לפי חוק שירות המדינה (משמעת) המשרד יכול לבצע השעיה דחופה עד שלושים ימים. אחר כך זאת השעיית נציב. אנחנו בעצם כפופים לחקיקה.

השאלה היא אם אתם דורשים את האקט הזה.

בוודאי. המנכ"לית מחליטה בסופו של דבר על השעיה דחופה כאשר אני מעבירה לה את ההמלצות שלי בכפוף לשימוע שנעשה לעובד וכל החומרים שיש לנו בעניין.

תודה. מנהלת המחלקה לגננות בהסתדרות המורים. בבקשה גברתי.

אני מנהלת המחלקה לגננות בהסתדרות המורים. אני רואה בדיון הזה חשיבות רבה. אני רוצה לציין, כמי שעבדה במערכת החינוך במשך 35 שנים, שצר לי לשמוע את היחס של חברי הכנסת למערכת.

את רוצה שאני אקח את המחמאות שאמרתי? חבר הכנסת איציק שמולי פתח את דבריו ובמשפט הראשון אמר שיש לנו הערכה מלאה וכי רוב רובו המכריע של הצוות הוא צוות מקצועי ואני חזרתי על זה פעמיים-שלוש. יש מספיק דברים שההווה והעבר מדביק לחברי הכנסת ולכן למה להדביק להם דבר שלא היה?

לא היה. יש הרבה מאוד מקרים שהורים מגישים תלונות במשטרה. גם עובדי המשרד, כמו פסיכולוגיות – לאחרונה הייתה פסיכולוגית שהגישה תלונה במשטרה על גננת – כאשר אין, לא היה ולא נברא שהגננת פגעה בילד. אני אתן דוגמה. גם כאשר גננת צריכה להפריד בין שני ילדים שמתקוטטים, בסך הכול הגננת מפרידה ומישהו נכנס ובמקרה רואה את הגננת עם יד על הילד, הגננת סטרה, הגננת דחפה, הגננת עשתה. באופן מיידי, בלי לברר – והגברת איצקוביץ' תקשיבי לי – הגננת מיד מושעית מעבודתה לשבועיים או לחודש. אחרי כן מתברר, וזה לא שהתיק נסגר מחוסר עניין לציבור, שלא היו דברים מעולם.

לכן אני מאוד מבקשת. הנושא של הילדים במעונות הפרטיים, המשפחתונים, הגנים הפרטיים – זה דבר אחד כי אין שליטה. לדוגמה מה שקרה באילת ביום חמישי, זה גן פרטי, יש בו מצלמות וזה לא שייך למשרד החינוך.

אני רוצה לשאול אותך שאלה. את מהסתדרות המורים. דווקא המקרה של אילת אותו ציינת, שם יש מצלמות.

זה גן פרטי.

בגלל הדוגמה שנתת מאילת של גן פרטי בו יש מצלמה, שם הגננת לא תסבול הרבה זמן כי ידעו מיד את האמת, ההורים יקבלו מיד את התשובות והציבור ירד מהעניין כי האמת תובהר. אני מאמין שביום שאני אחליט כמחוקק שיהיו מצלמות בגני הילדים הלא פרטיים, הממלכתיים של הריבון, תבוא גברת לילי ותצעק לי צנעת הפרט ומה פתאום. אני קורא לך כאן, ותודיעי לנו לוועדה, שתעשי הכול שעמדת הסתדרות המורים תהיה כזאת שדי ומספיק בקטע הזה כי בסוף אני מאמין ואני יודע שהצבת מצלמות בגני הילדים תעשה חסד עם הצוות המקצועי. מה שכן, קצת יפריע להם לעשות את הרכילות ביניהן על חמותה והיא תיזהר כי המצלמה עובדת.

אני רוצה להוסיף עוד דברר. כל עוד יש 35 ילדים בגני הילדים, יש היום עד עשרה ילדים משולבים בגני הילדים וזה בסדר ומבורך.

אבל זה לא במקום בו הכנסת את זה. לי יש רגישות מסוימת באוזן. זה לא במקום שבעיתוי הזה הכנסת את הנושא של עשרת הילדים המשולבים.

סליחה, אבל אני רוצה להסביר.

זה לא משם. האלימות היא לא משם.

האלימות היא לא משם.

כמו שאת חסה על כבוד הצוות, תחוסי גם על כבודם של אותם ילדים.

אני מאוד מבקשת. אני איש חינוך. לא באתי מהרחוב. לכן אני אומרת שכל עוד יש 35 ילדים בגני הילדים, שני אנשי צוות היום, במקרה הטוב שלושה אנשי צוות, שתי סייעות וגננת, עדיין הגננת והסייעות לא אנשים אלימים.

אף אחד לא אמר את זה.

את נתקעת במשהו שלא היה ולא היית צריכה להיתקע בו. אף אחד לא אומר שאנשי הצוות הם אלימים ואל תכניסי לנו את זה לדיון כי לא אמרנו זאת ודאגנו לומר זאת עשרים פעמים.

במשתמע.

אני מאוד מודה לך. תשובה לשאלתי ולבקשתי לא קיבלתי ואני מודה לך על עמדתך הנחרצת להגן על כבודם של אנשי הצוות ועשית זאת בצורה נאותה. אני מבהיר שוב, פעם שישית או שביעית, שהדיון הזה לא בא להטיל דופי באנשי הצוות שהם אנשים מקצועיים, אחראיים ועושים עבודתם נאמנה.

יש מישהו סביב השולחן שרוצה לתרום לדיון? בבקשה, המועצה לשלום הילד.

אני רוצה קודם כל להתייחס לשאלתה של חברת הכנסת בן ארי ששאלה איך קורה שאדם כזה יכול לחזור למערכת בלי מניעה. מגיל לידה עד שלוש, שמענו מה קורה במשרד הכלכלה וזה מבורך, אבל הרבה מוסדות הם פרטיים לגמרי ולמדינה אין יד ורגל בשום צורה לגבי אנשי הצוות שייכנסו לפני ומה קורה אחר כך. שום דבר לא מונע מגננת במעון פרטי, שיכולים להיות בו עשרים ומשהו ילדים, שנחקרה או שהתקבלה עלי התלונה, שום דבר לא מונע ממנה להמשיך אחר כך בעבודה. בסדר, באותה עיר כבר התקלקל שמה הטוב, היא סוגרת את המקום, עוברת דירה למקום חדש, דף חדש ואף אחד לא יודע. שוב, אני מדברת על מקרים שלא הייתה הרשעה כמובן ולא הגענו לרמות פליליות כאלה אלא מספיק שהייתה תלונה שנסגרה ואף אחד לא בודק.

אנחנו מובילים עם חברת הכנסת קארין אלהרר חוק פיקוח על מעונות לפעוטות שלא קיים היום במדינת ישראל. אין כל חקיקה לילד עד גיל שלוש. בממשלה הקודמת הונחה הצעת חוק ממשלתית אבל הכנסת התפזרה והנושא לא קודם. נראה לי שהקריאה הראשונה לכנסת היא קודם כל לקדם רגולציה על הגילאים האלה כי התחום פרוץ לגמרי ואלה הגילאים הכי חסרי ישע וכאלה שיש בהם קושי להוכיח. לא צריך להתעסק במה יקרה אחר כך, כן מצלמות או לא מצלמות.

תעצרי לרגע. משרד הכלכלה, הצעת חוק פיקוח על מעונות מתגלגלת כבר כמה קדנציות. אני רוצה להודות שאנחנו חברי הכנסת לא היינו ערניים ללחץ של אותם ארגוני הורים כמו ויצ"ו, נעמ"ת, אמונה וכל מפעילי המעונות שבלמו זאת בגלל שרצו שיפוי על ההוצאות שיבואו מכוח החוק הזה. אני קורא לך להעביר להנהלת המשרד ולומר לה שאנחנו מבקשים להניח מחדש את הצעת החוק הממשלתית לגבי הפיקוח על המעונות ולקדם אותה. תודה.

כאשר אנחנו עולים מעבר לגיל שלוש, יש לנו שני סוגים של מועסקות. היושב ראש התייחס קודם למועסקים על ידי הרשות המקומות ואלה הן סייעות או מפעילי צהרונים, ויש גננות של משרד החינוך. אני יכולה להגיד מפניות שמגיעות אלינו – את דיברת על העברה לנציבות שירות המדינה וברור שבמשרד החינוך המצב טוב עשרת מונים, יש להורים כתובת, יש למי לפנות, יש פיקוח ועדיין קיימים מקרים בהם בגלל האופן שבו הנציבות עובדת, מאוד קשה, בגלל ענייני קביעות והגנה, להוציא אדם מהמערכת. זאת אומרת, יכולה להגיד לנו מנהלת גנים שהיא חושבת שהגננת המסוימת לא מתאימה לעבוד עם הגיל הרך ואין לה איך להוציא אותה מהמערכת.

זה לא נכון.

לא מתפרצים כאן. היועצת המשפטית של משרד החינוך.

אני עוד לא יועצת. אני מהמחלקה המשפטית.

מבחינתי את כאן ולכן את היועצת המשפטית. דורית מורג לא דואגת, כי מי יכול להזיז אותה? אפילו אני לא הצלחתי.

רציתי לחדד לגבי גננות שמועסקות בגנים פרטיים. כלומר, בגנים שקיבלו רישיון מכוח חוק פיקוח על בתי הספר לפעול כגנים. בחוק פיקוח על בתי הספר יש את סעיף 16 שקובע שלפני העסקה של עובד הוראה, לרבות גננות, על הבעלות שמבקשת להעסיק את העובד לפנות למנכ"לית משרד החינוך ולקבל אישור העסקה. אישור ההעסקה יינתן מקום שבו העובד כשיר לשמש כעובד הוראה, כלומר, הוא עומד בכל דרישות הסף לתפקיד, דרישות אקדמיות, תעודת הוראה וכולי, ושאין למנכ"לית התנגדות להעסיקו. המנכ"ל צריך לקחת בחשבון זאת הרשעה בעבירות נגד ביטחון המדינה, הרשעה בעבירות שיש עמן קלון ומקום שבו הוכח למנהל הכללי שיש בהתנהגותו של העובד השפעה מזיקה על תלמידים, יש סמכות למנהל הכללי לא לאשר את העסקתו של העובד כך שהבעלות בעצם מנועה מלהעסיק אותו.

אני רוצה לעזור לך. את התייחסת לגנים הפרטיים.

נכון.

התעוררתי הבוקר, חלמתי חלום ורציתי להיות גננת, להקים אצלי בחצר או בסלון גן פרטי. אני לא שואל אף אחד. החלטתי ועם זה אני הולך. גם אם נטפל במערכות הממלכתיות המוגדרות, עדיין יש לנו פרצה גדולה בגני הילדים הפרטיים.

כן, אבל אסור לקיים גן פרטי. זו עבירה על החוק. זאת עבירה פלילית. כלומר, במידה ואני אדע שאתה מתכוון לפתוח גן פרטי, אני אדווח על זה מיד לאגף הרישוי ומנכ"ל המשרד יזמין את הבעלות ויוציא צו סגירה.

מה שכתוב גן פרטי, זאת טעות. היו צריכים לכתוב מעון פרטי.

אני מבינה את מה שאומרת חברתי שושי סומך לגבי גילי אפס עד שלוש. בגילאים האלה אנחנו לא מטפלים.

על זה דיברתי בעיקר.

מגיל שלוש הוסף עוד תיקון לחוק פיקוח על בתי הספר שקובע שגם מקום שבו הוגשה תלונה למשטרה כנגד עובד בעלות, עובד בגן פרטי, למנכ"ל יש סמכות להתלות את אישור ההעסקה. כלומר, הוא יוכל לבדוק אם יש מקום שלא להמשיך את העסקתו באופן זמני. אני מאוד מברכת על התיקון הזה.

אני רוצה גם לציין שיש לנו ועדה לרישום פלילי במשרד החינוך, באגף בכיר לכוח אדם בהוראה, ואנחנו מקימים עוד ועדה על פי חוק פיקוח על בתי הספר לגבי עובדי בעלויות.

תודה.

אדוני היושב ראש, כאמור אני מודה לך מאוד על הדיון החשוב. אני רוצה להגיד רק משפט בתגובה לדברי נציגת הסתדרות המורים. ראשית, אני חוזר שוב על המשפט הראשון שאמרתי. אף אחד לא מנסה להטיל דופי בעבודה המסורה והמדהימה שעושה הרוב המוחלט של אנשי החינוך בגנים ובבתי הספר במדינת ישראל, וברור שלהסתדרות יש חלק מרכזי בזה.

ודאי. גם הרוב המוחלט של חברי הכנסת עושה עבודה ובה ואנחנו חוטפים ואין לנו הסתדרות שלוחמת עבורנו.

גם אם יש מציאות בה הורים מאשימים האשמות שווא על גננות וסייעות כדי להוציא אותן מהגנים, הרי הצבת המצלמות, כפי שאמר קודם בין השיטין היושב ראש, מגינה לא רק על הילדים אלא היא תגן במקרה זה גם על העובדים.

הנקודה השנייה. הטיעון הזה כאילו זאת מדיניות שיטתית של הוצאה של גננות וסייעות מהגנים, זה לא מחזיק מים אם מסתכלים על הנתונים. אני מפנה אותך לנתונים על התיקים שנסגרו מעניין של אין האשמה פלילית ואת תראי את המספרים, את מספר התיקים בכל שנה שנסגרו מחוסר אשמה פלילית – 2, 2, 0, 0, 0, 0. זאת אומרת, זה פשוט לא מחזיק מים.

לכן אני אומר אדוני היושב ראש, בסיכומו של דבר אני לא יודע אם זאת המסקנה האופרטיבית שצריכה לצאת מהדיון כי כל אחד יש לו כאן את התובנות שלו אבל אין שום ספק שזאת שאלה שצריכה להישאל בכובד ראש בשבועות הקרובים בכנסת ישראל והיא האם לא הגיע הזמן, כדי להגדיל את הביטחון על הפעוטות בתוך המשפחתונים והפעוטונים למיניהם, הפרטיים והלא פרטיים, להציב מצלמות. באותה דרך זה יגן גם על העובדים ועל הסייעות המסורות שמנסים טפול עליהן האשמות שווא.

אני קורא לנציגי המשטרה, הפרקליטות, משרד החינוך ומשרד הכלכלה לגלות פתיחות בעניין הזה ובאמת לבחון ולשאול שוב את השאלה הזאת, האם לא הגיע הזמן לעשות את זה.

אני נבחרת ציבור בירושלים.

מה זה נבחרת ציבו?

אני חברת הנהלת מינהל קהילתי בית הכרם. גם אני עברתי בחירות. ברוב העסקים בעצם רואים אותך כאשר אם מדובר בחנות, רואים אותך.

גמרתם עם הבעיות שם בבית הכרם? עם הרישום למעונות והסלקציות?

זה של ויצ"ו. בחנות רואים אותך, אם אתה עובד במשרד, בדרך כלל יש עוד אנשים שרואים אותך, בבתי חולים למשל שעוסקים בחסרי ישע גם רואים אותך. זאת אומרת, הכול נראה. משום מה דווקא במעונות הדלת נסגרת וההורה לא יכול לראות והוא גם לא יכול להפתיע כי הוא צריך לדפוק בדלת. מדובר בחסרי ישע שהם לא יכולים לדווח. אם אתה עובד במשרד ויש לך בוס אחד והוא לא נחמד, אבל אתה בן אדם מבוגר ואתה יכול להחליט, אבל חסר ישע, לא יכול לדווח על זה. לכן צריך מצלמות.

אני עובדת במחלקה לגננות בהסתדרות המורים. אני מציעה לחברי הכנסת שהעלו את כל הבעיות, ואני מבינה שהם דואגים, בואו לגני הילדים, תעשו סיורים בזמן העבודה נטו.

תקשיבי, חבר הכנסת יעקב מרגי לא עלה לקומה השלישית לפני שנכנס בחדר המדרגות ועלה דרך קומה ראשונה ושנייה. אני עברתי את גני הילדים ואגלה לך סוד, גם לקחתי את הילדים שלי לגני הילדים של המערכת הממלכתית. היינו שם. אני מקווה שאני אזכה גם לקחת את הנכד שלי ואני אהיה שם. תודה.

אני רוצה לסכם את הדיון. הוועדה מודה לחברי הכנסת המציעים, למשרדי הממשלה ולאורחים שהגיעו ותרמו לדיון. הוועדה מביעה את הערכתה לעבודתן של הסייעות והגננות העושות עבודתן נאמנה ומקצועית.

הוועדה קוראת למרכז השלטון המקומי בשיתוף משרד החינוך להציב מצלמות בגני הילדים.

הוועדה מבקשת לקבל ממשרד החינוך את המסמך שהוכן לתנאי סף והגדרת תפקיד הסייעות.

הוועדה קוראת למשרד הכלכלה לקדם את הצעת חוק פיקוח על מעונות פרטיים ואת ההצעה ממשלתית גם יחד.

הוועדה מבקשת ממשרד המשפטים לבחון מחדש את מדיניות סגירת התיקים לגבי תלונות על אלימת בגני הילדים.

הנקודה האחרונה, תסלחו לי אבל אני לא יכול להתאפק, אני רוצה לציין לשבח את נוכחותם המסיבית של ראשי הרשויות והשלטון המקומי בדיוני ועדת הכספים ומלחמתם על טבלת הטבות המס ורואה בחומרה רבה את היעדרותם מהדיונים הקשורים לחינוך ילדי ישראל בגני הילדים ובבתי הספר. כנראה שזה לא חשוב כמו שחשובות טבלאות המס לקולות הבוחרים.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:55.