הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 101

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, י"ב בכסלו התשע"ו (24 בנובמבר 2015), שעה 14:00

במסגרת יום הפג בכנסת: 1) מצב הפגיות 2) סל השירותים לפג - ישיבת מעקב

חברי הוועדה: מאיר כהן – מ"מ היו"ר

ישראל אייכלר

אורלי לוי אבקסיס

עבדאללה אבו מערוף

פרפו' ארנון אפק - המשנה למנכ"ל, משרד הבריאות

ד"ר גילי גבעתי - יועצת רפואית למשנה למנכ"ל, משרד הבריאות

נטע יונה - רפרנט בכיר תמחור שירותים רפואיים, משרד הבריאות

ד"ר סיגל ליברנט-טאוב - מנהלת המח' לנהלים וסטנדרטים, משרד הבריאות

אורן פרלסמן - רפרנט תחום תכנון, משרד הבריאות

ד"ר ליזה רובין - מנהלת המחלקה לאם ולילד, משרד הבריאות

כבהה מועאוויה - בקרה על תכניות התערבות מנהל רפואה, משרד הבריאות

ד"ר רם שגיא - עוזר רפואי לראש מנהל רפואי, משרד הבריאות

ד"ר הדר ירדני - מנהלת המחלקה להתפתחות הילד ושיקומו, משרד הבריאות

ד"ר יעקב שיף - האיגוד הישראלי לניאונטולוגיה

אלעד מסאסא - רפרנט בריאות, משרד האוצר

אגנטה גולן - ניאונטולוגית, בית חולים סורוקה

ד"ר אריה סימונדס - מנהל פגיה, בית חולים לניאדו

אורנה פלידל –רימון - מנהלת פגיה, בית חולים קפלן

ד"ר שמואל צנגן - מנהל מחלקת פגים ויילודים, בית חולים ברזילי באשקלון

דפנה חוורוני - בית חולים הדסה הר הצופים

אולגה פוטשניקוב - אחות אחראית מחלקת פגים, בית חולים הדסה

ד"ר רינה יהלום - מנהלת המחלקה לשירותי אשפוז, שירותי בריאות כללית

אילנה כהן - יו"ר הסתדרות האחים והאחיות בישראל

שאול סקיף - יו"ר ועד, הסתדרות האחים והאחיות בישראל

נעמי אלכאוי - הסתדרות האחים והאחיות בישראל

אורי פליישמן - יועמ"ש, הסתדרות האחים והאחיות בישראל

רומי שחורי - יו"ר עמותת לה"ב - למען פגים בישראל

מרתין מלכה סטולר - נציגת עמותת לה"ב - למען פגים בישראל

גיטי מאירוביץ - נציגת עמותת לה"ב - למען פגים בישראל

שלי ברנס - אמא, עמותת לה"ב - למען פגים בישראל

מורן וקס - אמא, עמותת לה"ב - למען פגים בישראל

שרון הרמתי - אמא, עמותת לה"ב - למען פגים בישראל

סאלי ארוילי - נציגת עמותת לה"ב - למען פגים בישראל

רביד שכטר - נציגת עמותת לה"ב - למען פגים בישראל

יעל שמעיה - ועד מנהל, עמותת לה"ב - למען פגים בישראל

שירי כלפון קרטין - מתנדבת, עמותת לה"ב - למען פגים בישראל

שרון צברי - עמותת "מיי מילק"

דוד דהאן - הארגונים החברתיים בכנסת

אליס פקר - לוביסטית, מייצגת את עמותת לה"ב

ענת כהן שמואל

הילה לוי

1) מצב הפגיות 2) סל השירותים לפג - ישיבת מעקב

צהריים טובים, שלום לכולם, אני מבקש שקט. אני מתנצל על האיחור של חמש דקות. אנחנו נוסיף אותו בסוף הישיבה.

במסגרת יום הפג בכנסת, חברת הכנסת אורלי לוי שלחה מכתב לוועדה ובו היא מבקשת אינפורמציה, מעקב ודיווח מאנשי משרד הבריאות. אנחנו מתכבדים בנוכחות של שרת הבריאות לשעבר, חברת הכנסת יעל גרמן. אדוני, חבר הכנסת אבו מערוף.

דוקטור.

ד"ר אבו מערוף. שמעתי שאתה אורולוג.

נכון.

אוקיי. נדבר על זה. בגילי נדבר אחר-כך. חברים, אנשי משרד הבריאות. לפני שאנחנו נעבור למצגת של אנשי משרד הבריאות אני רוצה לשמוע את חברי הכנסת. אורלי, בבקשה. אני רק מאד מבקש, יש הרבה אנשים שצריכים לדבר. אורלי, להציג את בקשתך בקיצור ואחריה חברת הכנסת יעל גרמן תספר לנו מה נעשה בתקופה. נשמע את אבו מערוף ואז נשמע את אנשי משרד הבריאות.

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, אנחנו כבר בשנה השישית ברציפות שבה אנחנו מקיימים בכל שנה יום מיוחד לציון יום הפג. ביום זה אנחנו לא רק עוקבים אלא מעלים על סדר-היום של הכנסת נושאים שצריכים לדון בהם, לטפל בהם, לחשוב בצורה יצירתית איך אנחנו מנתבים את הכספים למקומות הנכונים. רק לסבר את האוזן, אדוני היושב-ראש, בשש השנים האלה היו לנו הישגים מאד יפים. ראשית, הארכנו את חופשת הלידה בתשלום בעבור כל אשפוז ילוד והיום החופשה לא תלויה בשאלה כמה ימים הילוד מאושפז, כמה בעקבות זה אתה מקבל וכו'. הטבלה הישנה נמחקה לחלוטין. זה אוניברסלי. כמעט ולא נדרשת האם למלא יותר מדי טפסים, אבל את הזכויות שלה היא מקבלת. כשהפגים מסיימים את האשפוז והולכים הביתה לטפל בילדים, אז, כשאין צוות רפואי מסביב, רוב הנשים, לצערי הרב, נאלצות לעזוב את מקום העבודה שלהן כי חופשת הלידה שלהן פשוט הסתיימה.

עשינו עבודה מאד יפה עם ארגון לה"ב, שזה הארגון של ההורים. גם כשהילדים שלהם כבר גדולים, הם מלווים יד ביד. כמובן, איגוד הניאונטלוגים, שעושה עבודה מצוינת. נמצא פה ד"ר מולי צנגן שעושה עבודה לא רק במסגרת יום הפג אלא לאורך כל השנה. נמצאים פה נציגים כמו אילנה כהן המיתולוגית, של האחיות.

האגדית.

האגדית.

פעם חשבתי שאת עובדת בטלוויזיה.

אנחנו בונים עליה המון. נמצאים פה ארנון אפק ואחרים.

אני רוצה לומר שמדינת ישראל היתה משלמת בעבור כל פג שנולד כ-200,000 שקל, אלא שגילינו שלאורך הזמן מנהלי בתי החולים היו מסיטים את הכספים האלה למקומות אחרים, רק לא לפגיה. הכספים האלה יכלו לשמש אפילו בעבור תשלום חשמל, אפילו בעבור תשלום ליחסי ציבור לבית החולים או למחלקות אחרות שצריכות. ניסינו לצבוע את הכספים.

לא היתה רגולציה שצבעה את הכספים?

לא, אי אפשר.

גם לא את התקנים.

אני אנסה לסמן כמה נקודות של מה שהשגנו ושל מה שצריך להשיג. ראשית, אמנם לא הצלחנו לצבוע את כל הכספים, אבל מולי יוכל להעיד שהבאנו לאיזושהי מהפכה בכך שיצרנו מודל תקדימי, אולי, עם משרד הבריאות. משרד הבריאות היה שותף לזה. משרד הבריאות אולי גם יציג אחר-כך את הנתונים איך זה השתפר. היה מודל תמריצים כדי להפוך את מנהלי בתי החולים לשותפים ברצון לשפר ולהרחיב את התנאים בפגיות. מי שהשקיע יותר גם קיבל יותר.

שנית, היה מחסור מאד גדול וסכנה מאד גדולה של איבוד כוח אדם איכותי של ניאונטולוגים, שאלה הרופאים עם התמחות מיוחדת לטיפול בילודים הללו. צריך לזכור שזה אולי אחד המקצועות הקשים ביותר ושהכי נמצאו במצוקה. ידענו על כך שכמעט 20 מומחים עמדו לצאת לפנסיה והיו לנו רק שני מתמחים במערכת. השירות הזה כמעט ויצא ממדינת ישראל ואז, בעקבות שיתוף פעולה גם עם משרד הבריאות וגם עם האוצר במשבר הרופאים, הצלחנו לפתות מתמחים להגיע.

זה מקצועות סיכון?

כן. זה מקצוע במצוקה לחלוטין. לא רק שהצלחנו להציל את זה, אנחנו יודעים שיש עוד עשרים תקנים שאמורים להיכנס ב-1 בינואר. אני מקווה מאד שייכנסו 20 תקנים נוספים. נהדר. הצלחנו לקבל גם אחיות, אבל המחסור באחיות ובעיקר באחיות טיפול נמרץ של ילודים הוא כזה גדול, שגם ה-65 שקיבלנו לא מכסות ולא במעט. אני חושבת שחסרות לנו עוד כ-800 אחיות כדי להביא לכך שיהיה גם טיפול מהיר. תחשוב, אם אותה אחות צריכה לטפל באותם תינוקות במצב של טיפול נמרץ וצריכה לרוץ בין עגלה לעגלה – אחד עשה סטורציה והשני עכשיו מגיב בצורה אחרת – היא לא יכולה בדרך גם לשטוף ידיים ולהספיק לתת להם את הטיפול המציל חיים באותו רגע. אלו אנשים שבאמת באו בשליחות. מלאכים ומלאכיות, אני קוראת להם. המלאכיות של הפגייה. ואז אנחנו נתקלים בבעיות של זיהומים ובעיות נוספות. זה אחד מהדברים שצריך לתקן.

אני יכולה לדבר על כך שבשנה שעברה, לצערי הרב, מיד לאחר יום הפג, שרת הבריאות לשעבר שהתחייבה להסטת כסף לבנק חלב-אם – אדוני אולי לא יודע, אבל אימהות שיולדות לא לכולן יש חלב. מה שקורה הוא שיש שוק שחור של חלב-אם. שוק שחור. ואנשים באים מתוך מקום טוב ואומרים: אני אתרום את החלב שלי להציל את החיים של אלה או – יש לי הרבה חלב וכדומה, אבל אף אחד לא עובר את התנאים של ההיגיינה, שבודקים מה הילד מקבל. אם, חלילה וחס, אין שם מחלות שעוברות דרך החלב.

בנינו איזשהו מודל – מה זה "בנינו"? איגוד הניאונטולוגים ביחד עם האגף הרלוונטי במשרד הבריאות בנו איזשהו מודל שהיה אמור להיות מתוקצב. היה אמור לצאת מכרז וזה לא בדיוק קרה כי יצאנו לבחירות.

אני חייבת גם לציין את פרופ' רוני גמזו. פרופ' רוני גמזו מתחילת הדרך הלך אתנו. הוא הוביל ועזר בבניית מודל התמריצים. הוא עזר גם בדברים נוספים, בהסטת תקנים. עדיין המיטות שמגיעות לטיפול נמרץ תינוקות-פגים, לא דומה הדבר לשום תקנון של טיפול נמרץ בשום מחלקה אחרת. הוא בחוסר מאד מאד גדול ואותן אחיות שנדרשות לעשות את ההשלמה של ההתמחות-על כיצד לטפל באותם תינוקות במצבי חירום כאלה, נדרשות לעשות את זה מהכיס הפרטי שלהן.

עכשיו תגיד לי – אישה, אם לילדים - -

שמרוויחה 8,000 שקל.

גם צריכה לשלם על זה וגם צריכה להיות במשמרת 24/7 כולל שבתות, כיפור וכדומה. אין מספיק אחיות וגם פורשות באמצע בגלל הקושי הרגשי והמאמץ הפיזי. למה הן לא מתוגמלות? איך אנחנו מושכים כוח עבודה טוב ואיכותי שיבטיח את הדברים האלה? אני חושבת שראוי לדון בזה גם היום.

תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת גרמן, סקירה על תקופתך כי הוצאתי חומרים אבל זה עד 2013.

קודם כל אני מברכת על הדיון ואני מברכת את חברת הכנסת אורלי לוי, שיוזמת את הנושא הזה שנים רבות.

חברת הכנסת אורלי לוי, זה היה הדיון שלה. היא יזמה את הדיון. את נשמעת כמתמחה בנושא.

חבל על הזמן, חבל על הזמן.

מתמחה לניאונטולוגיה בילודים. אני חושבת שמערכת הבריאות שלנו היא מערכת מצוינת והנתונים מוכיחים, ובאמת יש לנו במה להתגאות. מבחינת הנתונים הממשיים, קודם כל מה שאנחנו יודעים על תוחלת החיים ועל תמותת תינוקות. אבל כשאנחנו מגיעים לפגים אנחנו מוצאים נתונים שונים לחלוטין ומאד מאד מדאיגים.

ואם בתמותת תינוקות אנחנו יכולים לראות שהגרף הולך ויורד, הרי שבתמותת ילודים, בתמותת פגים אנחנו לא נמצאים במקום טוב. לא במקום תחתון אבל לא במקום טוב. סיפרה אורלי על התכנית, שאנחנו קוראים לה "תכנית הכוכבים". באמת, רוני גמזו עיבד יחד עם ארגון הניאונטולוגים וכמובן, יחד עם האוצר. האוצר הקצה לזה 80 מיליון שקל בארבע שנים. זה התחיל ב-2013, 2014, 2015 ו-2016. צריך לוודא שבאמת ב-2015 קיבלו את ה-20 מיליון ושב-2016 עומדים לקבל את ה-20 מיליון האחרונים. צריך לדאוג לכך שיהיה המשך לתכנית הזו.

התכנית הזו היא תכנית של תמריצים, שבאה ומציבה יעדים לפגיות. מי שעומד ביעדים או יותר מזה, מקבל כסף. מקבל תמריץ כספי לפגייה. אני ראיתי עוד ב-2014, לפני שסיימתי את תפקידי, איך פגיות, גם בסורוקה וגם במקומות נוספים, השקיעו את הכסף במקום המתאים. צריך להבין שהתמותה בפגיות נובעת מזיהומים. אנחנו יודעים שיש לנו בעיה של זיהומים בבתי החולים בכלל ובפגיות בפרט. וכדי שנוכל להילחם בזיהומים, אנחנו צריכים לדאוג לכך שנפתור את בעיית הצפיפות.

התקן, אם אני זוכרת, הוא מטר וחצי מרחק בין עריסה לעריסה וכאשר אתה נכנס היום לפגיות אתה לא תמצא את זה. אולי בפגיות במקומות יוצאי דופן. בדרך כלל אתה תמצא צפיפות גדולה, מחסור בכוח אדם. המחסור באחיות הוא קריטי. ממש קריטי. שתי הבעיות האלה מתורגמות לכסף. אם יהיו כספים אפשר יהיה להשקיע, להרחיב את הפגיות ולהוסיף כוח אדם. אין לי ספק שאפשר יהיה לקבל נתונים. ארנון, הנתונים של מוות בפגיות משתפרים בשנתיים האחרונות?

תכף אנחנו נשמע, חברת הכנסת גרמן. כשתסיימי את דברייך אנחנו נשמע.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות ובאמת לקרוא, קודם כל, להמשיך ולהשקיע. אין שום סיבה שמערכת הבריאות המפוארת שלנו לא תצטיין גם בתחום הזה.

תודה רבה. אני רוצה לשמוע את ד"ר מערוף ואני אתן אחר כך זמן לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.

אני מצטרף לברכות. באמת היום הזה הוא יום מיוחד וחשוב מאד, שבאמת דן בעניין הפג. אני לא אדבר הרבה ולצערי הרב, אני מאד מצטער ומבקש את סליחתכם, שאני חייב לצאת. היום במליאה נדבר על זה גם עם חברת הכנסת אורלי לוי. יש דיון במליאה.

אני אתייחס גם לעניין של אחרי השחרור מבית החולים. אנחנו גם עם משרד הבריאות ואנחנו חייבים למצוא משאבים בעניין הטיפול אחרי, המעקב, הפיזיותרפיה והדיאטניות. זה חשוב ועד גיל שנתיים יש הרבה ליקויים בעניין הזה. מאד חשוב לנו שהרופאים, משרד הבריאות ומשרד הרווחה יהיו מעורבים. יש חומר רב על זה ואנחנו יודעים שיש הרבה מה לשפר וצריך באמת לשפר. דוגמה אחת, אנחנו יודעים שיש אחות אחת על 4 עד 8 פגים טיפול נמרץ. מונשמים באינקובטורים. צריכה להיות אחות לכל פג, ואני לא מדבר על כוח עזר, שגם בו יש ליקוי.

בסך הכל יש 115 רופאים ניאונטולוגים ו-800 אחיות. זה הכול. יש הרבה הרבה מה לשפר ונכון שהתחלנו וחברת הכנסת יעל גרמן נקטה ביוזמה מבורכת. אני אומר את זה לא בגלל שהיא על-ידי, וחבל שהיא לא ממשיכה את העבודה שבה היא התחילה במשרד הבריאות, אבל זה כבר עניין פוליטי. לכן אנחנו כולנו ביחד נפעל בכל הדרכים שצריך כדי לשפר את העניין.

תודה רבה, אדוני. אורלי, רצית להוסיף נקודה אחת בקצרה.

ראשית, אני לא אצא ידי חובתי אם לא אומר תודה גם לליצמן, שבאמת עשה עבודה נהדרת גם בכנסת השמונה-עשרה. שם התחלנו בעצם את יום הפג הבינלאומי. שם התחלנו את כל הנושאים והתכניות. אני שמחה שגם יעל היתה, הנושאים האלה נשארו גם על השולחן.

יש שני נושאים חשובים שלא נתנו את דעתנו עליהם ובמצב חירום חייבים לתת עליהם את הדעת. אתה לא יודע מה קורה בפגיות כאשר יש אזעקות. הפגיות ברובן לא ממוגנות. הורים נשכבים על האינקובטורים. הורים מושכים את הפגים הזעירים, תולשים אותם מהמכשירים ורצים אתם למקום מוגן.

נדמה לי שב"צוק איתן" קמה צעקה בברזילי ובסורוקה.

אני הייתי שם בזמן שהיתה אזעקה וד"ר מולי צנגן יספר לכם איך העבירו אותם לתוך מקלטים. זה לא המקום הכי סטרילי בעולם, לא התנאים הכי טובים. היו שם הורים היסטריים, שרוצים לעשות כל אשר לאל ידם כדי להציל את הרך הנולד הזה. זה לא נורמלי, זה לא הגיוני שהמדינה תפקיר ככה את העוללים האלה, עם הפחד הנורא גדול של ההורים. בזה חייבים לטפל.

הטיפול בקהילה – התחיל ודיבר חבר הכנסת על כך שכאשר הם יוצאים מבתי החולים, פתאום הטיפול בקהילה הוא לא טיפול מותאם. חסרים ניאונטולוגים בקהילה וחסרה שם תכנית עבודה.

תודה רבה, חברת הכנסת אורלי לוי. אנשי משרד הבריאות, אני רוצה שלושה דברים לשאול אתכם, ואנא, תתייחסו בדברים שלכם. האחד, החלטת ממשלה ב-27 בפברואר 2011. נאמר שמ-2011 ועד 2016 יתווספו לבתי החולים לכל הפחות 80 מיטות בשנה. האם החלטת הממשלה מיושמת? הדבר השני שאני מבקש לדעת הוא האם השינוי בקבלת ההחלטה או השינוי הוא בהגדרה. במשרד הבריאות, פג הוא על-פי שבוע הלידה. בביטוח הלאומי הוא על-פי משקל הילוד. האם אי ההסדרה הזה מפריע לכם בהקצאת משאבים או בטיפול בסוגיה הזאת? בבקשה, אדוני.

קודם כל, תודה רבה ובאמת תודה רבה לכנסת שמקיימת את הדיונים האלה. אני חושב שעצם קיומם הביא באמת למיקוד בנושא הזה ולשיפור גדול. תמיד יש עוד מה לעשות ואני בטוח שגם מכאן נצא עם משימות להמשך העבודה.

ארנון, כדי שנספיק לשמוע את האנשים, חמש דקות יספיקו לך?

קצת יותר.

וחצי.

אני אעשה את זה בזריזות. בגדול יש לנו במדינת ישראל, ברוך השם, מספר רב מאד של לידות. הפריון במדינת ישראל הוא פריון גבוה, שונה מכל מדינות המערב.

חמסה חמסה.

יש לנו הרבה מאד IVF מתוך תפיסה תרבותית של זכות המשפחה שיהיו לה ילדים, ואנחנו לא מגבילים את זה. יש לנו 28 פגיות ויש לנו כ-142 ניאונטולוגים פעילים, שזה מקצוע במצוקה, כפי שכבר נאמר.

סליחה שאני מפריע, כמה טיפול נמרץ יש ב-28 הפגיות?

ברגע שזה פגייה, זה מוגדר כטיפול נמרץ בילוד.

גם אם יש מיטה, אין לה התקן הנדרש לכוח האדם.

אתם יכולים לראות ששיעור הפגים נמצא בתהליך ירידה, למרות העלייה הברוכה במספר הלידות. זה כחלק מתהליכים רפואיים שאני חושב שהם נכונים ושקופים. כשיצאנו לדרך, ואלה הדברים שחברות הכנסת גרמן ולוי דיברו עליהם, עמדנו עם עומסים ואחוזי תפוסה מאד גבוהים בפגיות, חוסר משמעותי בכוח אדם, תשתית מאד מיושנת וחוסר תיאום ברציפות הטיפול בין הפגים לבין האשפוז בקהילה. אתה דיברת על זה, אדוני, ואני מיד אתייחס גם לזה.

דבר ראשון, קבענו את הסטנדרטים המקצועיים בנושא הזה, עוד בתקופתי כראש מנהל רפואי, ובנינו מודל תמרוץ. מה החשיבות במודל הזה? המודל הזה שם על השולחן ומבצע תהליכים סדורים של מדידה, בקרה ואחר-כך תגמול בגין שיפור. בהתאם לאותו תהליך שבו מינינו – נמצא כאן מועאווייה, שהוא עושה בקרות יחד עם מולי ואנשיו בכל הפגיות בכל שנה כדי לראות מה המצב. שיהיה לנו סטטוס ונוכל לעקוב אחרי מה שקורה.

אני רוצה להסב את תשומת לבך – אני לא יודע למה מוחאים כפיים לזה, אבל אני סתם תוהה. בהנחה שיש בית חולים במקום מסוים שמנהליו הם לא טובים, והוא לא עומד בסטנדרטים, בעצם כל התושבים מסביב סובלים. בוא נניח שבבית הספר שלי היה אומר לי שר החינוך כך: אם אתה מורה לא טוב, אני לא אתן שעות לתלמידים שלך. זה לא מפעל ייצור. זה לא לייצר קופסאות טונה. זה להתעסק עם אנשים.

אני אסביר. ראשית, אתה צודק, אבל מה שקורה הוא שזה מאד חשוב למנהלי בתי החולים. הרי אין מנהלי בתי חולים שלא רוצים להשתפר. אתה צריך רק לכוון אותם ולתת להם את התמריץ הנכון. אני אגיד לכם איך עשינו את זה בצורה מתוחכמת. חשבתי שתשאלו אותי מה קורה במקומות היותר חלשים, שאין להם כסף. באמת, בשנה הראשונה בחלוקת 20 המיליון הראשונים, הלכנו על הסטטוס הקיים. בחלוקה השנייה כבר ראינו את השיפור ומי ששיפר קיבל על הדלתא הזו בונוס נוסף. בסופו של דבר, אתה כל היום משפר.

אורלי לוי אומרת: העשירים תמיד מתעשרים, לא?

אבל כאן נתנו למי שהשתפר.

דרך אגב, יש פה ייצוג מאד יפה לפריפריה בחמשת המקומות הראשונים.

בסדר, אני יודע. אני מגיב לנתונים בצפון.

לראשונה, לכבוד הוועדה וכהערכה לתרומה שלכם, אנחנו מפרסמים לראשונה את תוצאות הבקרה של 2015. רבותי, אתם יכולים לראות כל אחד לפי א'-ב' באותה קבוצה.

אני מוסיף לך עוד דקה כדי לקרוא את שמות בתי החולים שנמצאים בקצה הפירמידה.

מלמטה, שזה הבסיס – איכילוב, אל מוקסד, אסף הרופא, ביקור חולים, ברזילי, הלל יפה, הסהר האדום, הר הצופים, זיו, לניאדו, מעייני הישועה, נהריה, סורוקה, עין כרם והצרפתי בנצרת. קבוצת הטובים כוללת את האיטלקי, האנגלי, בני ציון.

מה הוא בסיס ביחס לטובים?

עוד מעט אני אראה את השיפור. כל המערכת השתפרה.

זה בדיוק כמו "מספיק" ו"כמעט טוב".

זה כמו תכנית ריאליטי.

רבותי, בסוף אנחנו רואים שכולם משתפרים אז אנחנו כבר בכיוון הנכון. וזאת הכוונה, שכולם ישתפרו. משנה לשנה אנחנו רוצים לראות שיפור אצל כולם. הטובים ביותר הם: העמק, כרמל, מאיר, פוריה ושיבא. אתם יכולים כבר לראות שיש שם בהחלט גם בתי חולים בפריפריה והם מובילים בכל הקטגוריות ומשתפרים.

גם שלושה בתי חולים בצפון. מכובד.

נכון. אבל חלוקת המשאבים קצת שונה, כי היא לוקחת בחשבון את אלה שהשתפרו הכי הרבה. אתם יכולים לראות, למשל, שהאיטלקי בנצרת, שהשתפר מאד מאד, ושערי צדק שמאד התקדם – רבותי, אני לא יודע כמה מכם יודעים שבשערי צדק יש 20,000 לידות. זהו אחד מבתי החולים לנשים, יולדות ומיילדות הגדולים בעולם. הנה, הם נתנו פוש אדיר קדימה.

כמה יש בסורוקה?

15,000 לידות. זה גם הרבה מאד. אתם יכולים לראות שבסוף, המודל הזה גם מקדם שיפור ונותן תמריץ. אגב, גם שיבא שלא היה מהטובים ביותר בשנה שעברה, עצם העובדה שהם שמעו – אילנה יכולה להעיד לגבי זה שלא תמיד בעבר זה היה בראש מעייניהם.

כי הם גם נמדדים. הם יודעים שהמדידה הזאת גם תתפרסם ותביא את התגמול בצד. זה גורם להם להתאמץ יותר.

נכון. והנה, היום הם נמצאים בקטגוריה הכי גבוהה. אנחנו רוצים שגם בעתיד כל המערכת תשתפר. המבחן שלנו, אגב, הוא בכך שכל המערכת תשתפר. שגם הבסיס יילך ויעלה.

אתה יכול להראות לנו את הפרמטרים, מה השתפר? אני רוצה באופן ספציפי את מספר מקרי המוות.

בסדר, אנחנו נבקש בינתיים לבדוק את הדבר הזה.

ארנון, עוד שתי דקות נותרו לך. אנחנו מנסים לשמוע גם את השאר.

אוקיי. מה היה לנו? קודם כל, היתה ירידה של 43% באירועי הזיהומים. אני חושב שזה חלק מהשיפור בתוך המערכת. נוספו לנו חמישים תקני אחיות חדשות. אילנה תגיד לי שזה לא מספיק. את רואה? אני כבר מכיר אותך.

ההפרש בין 3.5 ל-1.4 – תעשה את החשבון.

אילנה, תמשיכי בעבודת הקודש שלך וכל פעם תגידי שזה לא מספיק.

הסמכת 75 אחיות בקורס על-בסיסי – עצם העובדה ששמנו את זה כפרמטר, אחיות שיעברו קורס על-בסיסי בניאונטולוגיה, כבר דחף את המערכת להעלות את הצד המקצועי שלה. 14 מתמחים חדשים בניאונטולוגיה, עוד תקנים למקצועות הבריאות, חדרי הנקה, תשתיות וכן הלאה.

שאלת, חברת הכנסת גרמן – הנה המודל ובסוגריים אתם רואים את מודל 2015. אנחנו עושים את זה מודל דינמי כך שבשנה הבאה אנחנו הולכים להדגיש יותר את נושא האיכות, הכל בשיתוף פעולה עם מולי ועם אנשיו. זיהומים ואיכות יהוו 25% מהציון במודל. כוח האדם – אנחנו נוריד אותו קצת וגם את נושא התשתיות, כי השתפרנו בהן. אנחנו רוצים לראות יותר איכות ופחות זיהומים בתוך המערכת.

אתם יכולים לראות קצת את השינויים בשטח. אני מאד שמח על כך. חלק מהדברים התחילו גם קודם וצריך להגיד את האמת, אבל ברגע שאתה שם משהו בפוקוס, ברגע שביחד עם האוצר אתה שם את זה ונותן את הכסף, תראו איך הדברים נראים אחרת.

תראה את הצפיפות.

יש לנו עוד מה להשתפר. אתם צודקים לגבי המיגון ואגב, נשיא המדינה ביקש ספציפית מהאוצר לתת את הכסף למיגון, גם של ברזילי וגם של סורוקה, של הפגיות.

השינוי בבית החולים כרמל. אתם יכולים לראות שהוא בתהליכי בינוי. לניאדו יוצא לדרך. אנחנו באמת באיזושהי תנופה במקום הזה ויש מה לעשות. עוד תשובה אחת לפני שאני מסיים, לחבר הכנסת אבו מערוף.

רבותי, הישיבה היא עד 15:10 ואני רוצה לשמוע אנשים שבאו במיוחד.

למה 15:10?

אני גם לא אוותר על מספר מקרי המוות כי זה קריטי.

אנחנו בודקים בינתיים.

בסדר, עד 15:15. ארנון, בבקשה.

בשנה הבאה, אחד היעדים והמשימות של משרד הבריאות זה רצף הטיפול בין בתי חולים לקהילה, ואנחנו הולכים לעשות שחרור יזום. כלומר, לפני שהפג משתחרר, כבר עושים תיאום מול הקהילה בשחרור של ההורים.

צריך לבדוק את הסרגל.

תודה. מולי צנגן, בבקשה, אדוני. תציג את עצמך לפרוטוקול.

אני יושב-ראש האיגוד של הניאונטולוגים ואני גם מנהל הפגייה בברזילי. רציתי קצת לתת נתונים למקד את הנושאים. כמו שאתם רואים, נעשו דברים אבל יש עוד הרבה מה לעשות.

במדינת ישראל, תמותת הפגים מתחת למשקל של 1.5 קילו עומדת על 17%. הנתון הזה לא השתנה, לצערי הרב, בעשר השנים האחרונות. אנחנו תקועים על המספר הזה.

למה? מה דעתך? הזיהומים ירדו והצפיפות קטנה.

כוח אדם.

יש לנו פי 2 עד 4 יותר זיהומים, פי 2 יותר דימומים בחדרי המוח וסיבוכים נוירו-התפתחותיים. עשינו מאמר משווה לאוסטרליה, קנדה, יפן, שבדיה, שוויצריה, ספרד ובריטניה, ולצערי הרב אנחנו לא נמצאים, בניגוד למודל התמריצים של הפגיות, לא היינו מקבלים בונוס.

אתה משבית את השמחה. אני לא אומר את זה בציניות אלא באמת.

מכניס לפרופורציה.

עד לשמיעת דבריך באמת הייתי באיזו תחושה של התקדמות. אתה מטיח בפנינו מציאות מאד קשה.

אני שם את המציאות.

בבקשה, אדוני, רק תנסה לגעת בסיבות למציאות הזאת.

הסיבות העיקריות למציאות, כפי שאנחנו רואים אותן – במאמר מוסגר אני רוצה להגיד שיש פעילות שנעשית. חשוב מאד לשים את הפיל על השולחן, כדי שכולם יראו אותו. הבעיה העיקרית היא המחסור בכוח אדם. אני שמח שאילנה באה ומכבדת אותנו בנוכחותה. היא בטח תוסיף. המחסור הקריטי באחיות. אם בכל המדינות שציינתי, על פג מונשם יש אחות אחת, אולי אחות על שני פגים, הרי במציאות שלנו יש אחות אחת על ארבעה עד שמונה פגים. המצב הזה לא מאפשר לאחות לתכנן את הטיפול בתינוק כמו שצריך. הרי היא צריכה לרוץ מאחד לשני. הפגים האלה כל הזמן מורידים סטורציה. הם דינמיים. כל הזמן יש ירידה בדופק שלהם וצריך לטפל בהם. האחיות פשוט לא מספיקות לתת את הטיפול המטבי לכל הפגים. הן לא זמינות. הן אחיות מצוינות, האחיות הכי טובות שיש לנו.

אדוני אומר שאחת הסיבות לתמותה היא חוסר כוח אדם.

כן, בהחלט. האמירה היא חד-משמעית.

זאת אמירה קשה וחד-משמעית.

זה, לדעתי, מביא לכך שהסיכון לתמותה של פגים בארץ שלנו הוא פי 2 עד 4 ממדינות אחרות.

אני מודה לך, אבל זה איום ונורא.

זאת המציאות. לא צריך להיכנס לפאניקה.

אף אחד לא נכנס לפאניקה, אבל תפקידנו להגיד שזה איום ונורא.

בהחלט. בהחלט. נוסיף לזה את נושא התשתיות.

חיי אדם.

נכון. במקום שיהיה מרחק של מטר וחצי עד שניים בין האינקובטורים, המרחק הוא 80-60 סנטימטרים. והרי לנו סיבות תשתיתיות שבהחלט מהוות, לדעתנו, את הסיבה העיקרית לתוצאות העגומות האלה.

חשוב להגיד שאנחנו לא מתבכיינים ועם מיעוט כוח האדם שלנו אנחנו נוקטים בפעולות לשיפור האיכות. יש את הפרויקט שהאיגוד מוביל, שנקרא "לגעת באפס". למרות המצב אנחנו מנסים להביא לשינוי תרבותי ולעשות את המקסימום שאפשר. התוצאות, כפי שצוין פה, נותנות את אותותיהן. גם זה הוצג, גם לרוני גמזו וגם בהמשך לארנון אפק. הפרויקט הזה הוריד את הזיהומים הנרכשים ב-30%, אבל עדיין הזיהומים במדינת ישראל הם 18.9 לפגים מתחת לקילו וחצי, פי 2 עד 4 יותר. כלומר, בעוד אנחנו משתפרים, חברינו משתפרים כפליים ויותר. אנחנו עדיין נמצאים בפער.

מולי, תודה רבה אדוני. הארת את עינינו. אני אבקש מאלעד ממשרד האוצר.

אם אפשר רק לרגע לשמוע את ההורים.

אנחנו נשמע את ההורים בהמשך. העלה מולי טענה קשה מאד, שהיא בעצם טענה תקציבית. אפשר להגיד כך, אילנה? לא נותנים מספיק כסף.

כן, אבל אני תכף אתאר את זה.

האם היה שיח בתקציב האחרון סביב הוספת תקנים, שהם במיוחד לפגיות?

יש סיכום של 11 תקנים שאני מכיר.

11 תקנים?

כן.

מדובר על אחיות מומחיות.

מדובר על 11 אחיות מומחיות.

זה לא קשור.

אבל חוץ מזה אין תקינה מיוחדת לפגיות.

האם היתה דרישה ממשרד הבריאות לתוספת?

לא שאני מכיר.

שתי עובדות קשות גילינו היום: האחת, יש תמותה.

שינוי תקינה זה משהו שמעוגן בהסכם קיבוצי.

תודה רבה, אדוני. אני רוצה לשמוע עוד מנהלי מחלקות ואחרי זה נעבור להורים. אני רוצה לשמוע את ד"ר אריה סימונדס מבית חולים לניאדו, בבקשה, אדוני.

שלום, תודה רבה על היוזמה הזאת. הנושא של הפגים מאד חשוב. הוא מצוין בארץ ואני מודה לכם על הזמן שנתתם בשביל זה. כמו ששמענו, אנחנו במצב קשה של מחסור בכוח אדם. יש אנשים עם רצון, שממש נותנים את כל הלב שלהם. יש צוות של רופאים, של אחיות ושל כוח אדם, שמשקיעים יום ולילה, שבתות, חגים והכול. עם המשאבים שיש לנו אנחנו מנסים לעשות הכול, אבל יש בוודאי צורך להוסיף עוד תקנים לאחיות, עוד תקנים לרופאים, להוסיף יותר מתמחים ולהמשיך עם הדרך שאנחנו הולכים כדי ממש לשפר את המצב ולהגיע לתוצאות הכי טובות האפשריות, בשביל הפגים והילודים החולים שאנחנו מטפלים בהם.

תודה. אתה מחזק את הדברים של מולי?

כן.

יש לכם בעיה של חוסר כוח אדם?

כן.

אתה רואה את הקשר הישיר בין בעיית התקינה לבין הדריכה במקום?

כן. אני עבדתי בארצות הברית לפני זה וראיתי מה שהיחס בין הצוות לחולה שונה.

תודה רבה, אדוני. אני רוצה לשמוע את ד"ר אורנה רימון מבית החולים קפלן.

אני חושבת שאחד הדברים שצריך לעשות, זה להשוות את התקינה של האחיות כמו שיש בטיפול נמרץ ילדים. התקן שם הרבה יותר גבוה, מספר האחיות הרבה יותר גבוה ממה שאנחנו מקבלים כרגע.

סליחה, אני מבקש לחזור על הדברים. לרגע התנתקתי.

אני חושבת שאחת הבעיות של מחסור באחיות אצלנו היא שהתקינה אצלנו לא מוכרת כטיפול נמרץ. אם ילד בן חודש שוכב בטיפול נמרץ ילדים, התקינה של האחיות שם היא 3.5 אחיות למיטה. לעומת זאת אצלנו, אם הוא יהיה בן חודש, אבל הוא נולד בשבוע ה-28, התקינה תהיה 1.4.

המקצוע מאד קשה. האחיות עובדות מאד קשה. זה לא מאפשר לאחיות האחראיות לתת להן שבת חופש. הן עובדות שישה ימים בשבוע ולא מחזיקות מעמד. אתה מכשיר צוות, הוא לא עומד בתנאי העבודה הקשים ופורש. אנחנו כל הזמן מפגרים וכל הזמן מסתובבים סביב הזנב שלנו. אין ספק שזה אחד הגורמים, כמו שציין מולי.

תודה רבה, גברתי. אנחנו מבקשים לשמוע את דפנה חברוני, מבית חולים הר הצופים.

הזעקה של האחיות הוצגה פה בפני כולם. אני רוצה באמת לחזק ולהצטרף. אחיות הפגייה הן אחיות מסורות, איכותיות ומקצועית. באמת, התוצאות הטובות הן תוצאה של העבודה המסורה שלהן. להכשיר אחות בפגייה כדי שתוכל להיות אחראית בטיפול נמרץ, לוקח כחמש שנים. זו הכשרה ארוכה מאד. ראשית, כמו שאמרה חברת הכנסת אורלי לוי, אנחנו מממנות בעצמנו את ההכשרות.

גברתי, שאלה אחת ברשותך. כשאת מדברת על הכשרה, מי נקלט להכשרה, מי מממן את ההכשרה וכמה זמן זה לוקח במשך השבוע? כמה ימים בשבוע צריכות האחיות לעזוב את המיטה ולהגיע להכשרה?

ההכשרה היא תוך כדי העבודה. כל פגייה מצאה לעצמה תכנית אחרת.

אין סילבוס של משרד הבריאות או של האוניברסיטה?

יש ארבע שנים של בית ספר לסיעוד, שאותו כל האחיות מסיימות. זו ההכשרה הבסיסית.

את דיברת על הכשרה של עוד חמש שנים טיפול נמרץ.

מתוך זה יש שנה של קורס על-בסיסי לטיפול נמרץ. בדרך כלל אחות תצא לזה בין שנה לשנה וחצי אחרי שהיא הוכשרה במחלקה. בתוך ההכשרה הזאת היא אחות נוספת תקופות ארוכות.

מי מממן את ההכשרה הזאת?

זה על חשבון המחלקה.

או האחיות.

בשלב שבו אנחנו בתוך המחלקה, זאת הכשרה על חשבון המחלקה. כשהיא יוצאת לקורס על-בסיסי זה על חשבונה. יש בתי חולים שמשתתפים במעט, אבל לצערי משרד הבריאות בשנים האחרונות לא מממן בכלל. וזה חבל. משום שזה עולה הרבה כסף והאחות משקיעה הרבה מאד כדי להיות מוכשרת לטובת הפגים. גם אחר-כך התהליך מאד ארוך. התהליך קשה נפשית ופיזית. אני חושבת שהאחיות גם לא מתוגמלות כמו שצריך. אם אנחנו רוצים לפתח אותן עוד ואנחנו משקיעים המון בתכניות רבות, גם כדי להדריך את ההורים וגם כדי ליצור קשר עם הקהילה, זאת הכשרה מאד מאד גדולה, שנעשית בעיקר על חשבוננו.

תודה רבה, לך, גברתי. תציגי את עצמך לפרוטוקול, בבקשה.

אני יושבת-ראש עמותת לה"ב. אני אימא לפגה שנולדה לפני שש שנים בשבוע ה-29, 700 גרם.

סליחה, אבל אני עדיין מחכה לתשובה על ההסדרה בהגדרות הביטוח הלאומי, המשקל מול השבוע בהריון.

היום הבת שלי כבר בת שש ועברנו כברת דרך. אני תמיד מתרגשת להגיע לכאן, וזאת כבר פעם שלישית שלי, כי אנחנו מדברים פה על פגים ועל ילדים, אבל בשבילנו אלה הילדים שלנו. בעצם, הפגייה היא סוג של ניפוץ חלום של הריון בריא ותקין. הילדים האלה מתחילים את החיים שלהם במצוקה מאד מאד גדולה. המצוקה של הצוותים והמצוקה של האחיות היא גם המצוקה של ההורים, בסופו של דבר.

"ניפוץ חלום" קראת לזה. וואוו. איזו הגדרה.

אנחנו חווים את המצוקות של הרופאים והאחיות שעושים עבודת קודש. אין לנו אף ביקורת כלפיהם, אבל יום יום בפגייה אני הייתי עם הבת שלי 110 ימים. עברו שש שנים ואני עדיין זוכרת את זה כאילו זה היה עכשיו. המצוקות בפגיות, הזיהומים – הבת שלי עברה זיהום שנקרא נק – זאת דלקת במעי. בעקבותיה היא עברה ניתוחים ודרך מאד מאד ארוכה. כל הנושאים שעומדים היום על הפרק, כולם נוגעים לכל ההורים. אם זה המצוקה בפגיות, אם זה בנק חלב-אם, שיכול להיות שהיה מונע מהבת שלי לחלות בזיהום הזה במעי. גם אחרי שמשתחררים וכל הטיפול בקהילה – ההורים נאלצים לפעמים לעזוב מקומות עבודה. אני לא עבדתי שנתיים אחרי הפגייה. פשוט טיפלתי בבת שלי, בתיק הרפואי שלה. אף אחד לא הוביל אותי, אף אחד לא כיוון אותי למי צריך ללכת. פעמיים-שלוש בשבוע מעקבים. הפגות לא נגמרת כשיוצאים מהפגייה. זה ממשיך שנתיים וגם הלאה אחרי זה.

מיגון פגיות – אני גרה בעוטף עזה, עכשיו בקיבוץ ארז. אז גרתי בקיבוץ נירים והבת שלי נולדה באיכילוב כי הפגיות בסורוקה ובברזילי היו סגורות לקבלת הורים נוספים. המיגון הוא גם הצלת חיים, אבל כשהורה צריך ללדת רחוק מהבית, אנחנו היינו צוחקים על זה ביני לבין בעלי, שנפשוט רגל לפני שנחזור הביתה. צריך לדאוג גם לפגה, שנמצאת בפגייה, וגם לכל התפעול סביב זה – נסיעות ארוכות הביתה.

רומי, מה שלום בתך היום?

היא נהדרת. כבר בכיתה א'.

עם אימא כזאת – בטוח. מה משקלה?

תקין.

רציתי לספר לך שהבן הבכור שלי, יפתח, נולד במשקל 2 קילוגרם. זה היה לפני 32 שנים. היום הוא 1.90 מטר. כזה בריון. אני לא מאמין שפעם הוא היה כזה קטן.

היא עדיין מתחת לאחוזון 3 בגובה, מתחת לגרף.

כל הדברים הטובים באים באריזות קטנות.

היא בהחלט נהדרת ובזכותה אני יושבת-ראש העמותה כבר שלוש שנים. אנחנו עושים פה עבודה מדהימה בעמותה.

תודה רבה לך, רומי. מרגש.

אני מבקש לשמוע את נעמי, אחות אחראית בפגייה בשניידר. בבקשה, גברתי. נכנס לדיון חבר הכנסת אייכלר. ברוך הבא, אדוני. בבקשה, גברתי.

חשוב לי להשמיע את הדברים שלי.

את רשומה כאן. היינו מגיעים אלייך או שלא, אבל טוב שהקדמת. אני מבין שאתם הפגייה הגדולה ביותר.

נכון. אני עובדת כ-35 שנה בפגייה של בית החולים שניידר. מה שאני רואה הוא שאם אני לוקחת אחות אני מחזקת את דפנה. אחות שסיימה ארבע שנים, לוקח עוד שנה להכשיר אותה לפגייה. אם אני רוצה לשלוח אותה אחר-כך לקורס על מנת שתלמד הרבה מיומנויות, זה לוקח כמעט עוד שנה. אז היא לומדת על חשבונה כי גם אם אני נותנת לה יום לימודים, אני לא יכולה בפועל לתת אותו כי היא אחת מהצוות.

בנוסף, יש לנו קורס הנקה. יש מודעות מאד מאד גבוהה להנקה ויש לי יועצות הנקה, אבל הן צריכות לצאת כאחת מתוך שתי אחיות שמטפלות בחדר של 12 ילדים. בנוסף, בגלל שאנחנו בית חולים שלישוני, אנחנו מקבלים המון ילדים מכל הארץ. ילדים עם בעיות נוירולוגית, בעיות כירורגיות, בעיות לבביות וזה מצריך אותנו לטיפול מאד יסודי, מאד עמוק ועם המון צוות. זה בלתי ניתן. לפעמים אנחנו מגיעים למצב שזה בלתי ניתן.

סליחה, חברת הכנסת גרמן הולכת לשדולה. שתבינו, הנושא כל-כך חשוב ומי שיוצא הוא רק בגלל שיש עכשיו דיון בשדולה או משהו מקביל. מי שמגיע, מגיע מוועדות מקבילות. חלילה, שלא תחשבו שהולכים לשתות קפה. הנושא הוא חשוב מכדי שנצא. בבקשה.

יש לנו רק שלושה חדרי טיפולים ויש שתי אחיות על עשרה ילדים, מתוכם לפחות שבעה מונשמים. אם הם לא מונשמים, הם חולים מאד בבעיות לבביות מאד קשות או במחלות אחרות קשות. אנחנו מעולם לא אמרנו "לא" לבית החולים.

כמה שנים את עובדת?

מגיל 19. אני בת 59.

יש לך מרץ. כל הכבוד. ואיך שומרים על כזה מרץ בעבודה בפגייה?

אני אוהבת את הפגים. הפגים הם בעצם העתיד שלנו.

במשפט אחד, מה הלקות הגדולה שאנחנו יכולים לעזור בה? התקנים?

הקשר בין כוח אדם לזיהומים, בין כוח אדם לטיפול המטבי בפגים זה קשר ישיר. גם לקהילה. אנחנו עושים קשר עם הקהילה והתחלנו את זה לפני שנה. זה קשר מאד ישיר וחייבים להרים אותו למעלה. עוד דבר אחד חשוב, התמריץ. איך אני אוכל לשכנע אחות לבוא לפגייה ולא למחלקה אחרת? תודה רבה לכם.

תודה רבה. יש לנו עוד שתי דקות עד שאנחנו עוברים לסיכומים.

נראה לך שאני לא אדבר?

נראה לך שאנחנו נעבור ועדה בשקט בלי אילנה?

אילנה כהן, שימי לב. אנחנו מסיימים בדיוק בשלוש ורבע. בהנחה שאת תדברי לפחות שלוש דקות, לקחתי כבר מקדם פאניקה. את תדברי, גברתי, אנחנו לא נוותר עלייך.

חברת הכנסת לשעבר.

אני מהוועד המנהל של עמותת לה"ב.

את מאותה עמותה של רומי?

כן. וגם אני אימא לפגה בת שש. אני רציתי להדגיש גם את הנושא של המעקב של אחרי. זה התחום שבו אני עוסקת בעמותה, בשיתוף עם משרד הבריאות, המחלקה להתפתחות הילד. כל הפגים משתחררים ולא מקבלים רצף טיפול. הפגים שמשתחררים יש להם המון קשיים התפתחותיים אחר-כך. כמובן שבשנתיים הראשונות זה סוער.

זאת הערה חשובה מאד. כשאת אומרת "רצף טיפול", למה את מתכוונת?

אני מתכוונת לכך שברגע שהם יוצאים מהפגייה - - -

הם לא יוצאים ככל תינוק אחר. הם לא צריכים לבוא פעם בשלושה חודשים אלא הרבה יותר.

הם יוצאים עם תינוק שיש לו הרבה צרכים רפואיים והתפתחותיים. צריך לקדם, צריך לעזור להם עם זה. גם הפגים בכל שבוע – הפגים הצעירים יותר יש להם יותר קשיים. פגים עם סיבוכים, יש להם יותר קשיים. איגוד הניאונטולוגים עבד על חוזר מבורך ואנחנו נתקלים יום יום בקשיים של הורים לקבל טיפול מתאים ולקבל טיפול מהיר. דיברנו על זה בחוץ שכל אחד מאתנו יש לו הסיפור שלו, עם הפג הפרטי שלו ועם קשיי ההתפתחות. פג זה לא תינוק שנולד, יוצא מהפגייה והוא כמו תינוק רגיל.

כן, זה ברור לנו. תודה, גברתי, זה ברור. אני אמליץ ליושב-ראש הוועדה – אני לא יושב-ראש הוועדה – שנצטרך לקיים לפחות בכנס הזה עוד פגישה, ולא לחכות ליום הפג. זה נראה לי הרבה יותר מורכב ואנחנו לא מספיק שומעים על זה.

אילנה כהן, גברתי, חברת הכנסת לשעבר, כך אומרים לי. בבקשה.

קודם כל, אני מברכת על הפגישה שנעשית היום. אני רוצה להגיד לכם שכל מי שנכנס לפגייה, לא צריך לדבר הרבה. כשרואים את הפג הזה, עם כל הצנרת שמחוברת אליו, זה אומר הכול.

אני רוצה להסביר לכם שהתקינה נקבעה בשנת 1995, רבותי. אז הפג היה ככה וכל שנה הפג יותר קטן, יותר קטן, יותר קטן. באמת, בגלל הצוותים הרפואיים, האחיות והכול, באמת מצליחים לתת חיים לפגים.

אני רוצה לשאול משהו, ותענה לי, מולי. בשנות התשעים היה קל להציל חייו של פג ששקל 600 גרם או 700 לעומת היום? הבנת מה שאמרה אילנה.

אני מבין היטב. גבול החיות הולך ויורד וההצלחות בעולם הולכות ומשתפרות. ואנחנו נשארים מאחור.

מדוע אני אומרת את זה? כי בשנת 1995 נקבע תקן לפגייה של 1.4. אני ישבתי בהסכם של האחיות, כמובן. אבל צריך להבין דבר אחד, ופה זה צריך להיות במשותף. אני רוצה להיות ריאלית וגם שהאוצר ישמע אותי. אתם יודעים במה זה תלוי? בדבר אחד פשוט מאד – ברישיון בית החולים, במקום לרשום "פגייה", שירשמו "טיפול נמרץ בילוד". נקודה. ואז אין ספק, רבותי.

חזרי בבקשה על הצעתך. תנסחי אותה.

אני יכולה לדבר מהיום ועד מחר, אבל בואו נהיה ריאליים אם אנחנו רוצים אכן לפתור את הבעיה הקריטית של מחסור בכוח אדם. לפי מה מקבלים? לפי רישיון בית החולים. ואם ברישיון בית החולים רשום "פגייה", לא יעזרו פה כל הדיבורים וכל הוועדות. נאדה, זירו, אפס. אני אומרת לכם. עד שהם לא ישנו ברישיון בית החולים וירשמו "טיפול נמרץ ילוד". ואז מה ההבדל, רבותי? במקום 1.4, 3.5 על שבע המיטות הראשונות. זה שינוי מהותי, זה שינוי לאחיות הנפלאות האלה שעושות עבודת קודש. ואז זה מונע הרבה דברים.

אני לא מזלזלת, חס וחלילה, בכל התמריצים והנקודות שכל אחד קיבל. זה לא נותן פתרון. שמישהו יבוא ויגיד לי כמה אחיות. יש עוד דבר אחד שאתם צריכים להבין. בעבר, גם כשהוסיפו אחיות לבתי החולים, שהיו מיועדות לפגיות, בית החולים שאב אותן למקומות אחרים.

שמעתי את זה בסקירה של חברת הכנסת אורלי לוי.

ודאי, אבל אני רוצה לחזור על זה. לכן, התקציב חייב להיות צבוע למטרה. נקודה. תשנו את רישיון בית החולים. אני אגיד לכם מדוע, כי שלחו המלצות ממשרד הבריאות לכל הפגיות, שהמקדמים שלהם יהיו 3.5 ואנשים רק חולמים על זה.

אילנה, תודה רבה. הארת את עינינו. תודה, יקירתי.

לצקת תוכן לאותם רישיונות.

תודה רבה. חבר הכנסת אייכלר, התייחסות שלך בקצרה.

ממש בקצרה. אני הגעתי לכאן בשעה שתיים לדיון, ולא ידעתי שיש איחור. כששמעתי "פגיות" אמרתי: אלה נותנים חיים. בתורה כתוב, הראשונים שהקדוש-ברוך-הוא בירך אותם כמביאות חיים "ותחיינה את הילדים" הן המיילדות העבריות. הן מביאות חיים. ויש לי מספיק ניסיון בבתי חולים וראיתי פגיות. אמרתי שאני רוצה לכבד אותן ובאתי לשמוע מה הבעיות שלהן.

עכשיו אנחנו שומעים קצת ואני חושב שמה ששמענו עכשיו מחברת הכנסת לשעבר – נכנסת באות שנה כמוני, 2003.

נכון, שנינו יחד. ישבנו גם קרוב אחד לשנייה.

נכון. היא אמרה שפגים לא מקבלים טיפול נמרץ וזה דבר שלא נשמע בעיניי הגיוני. למה הפג בפגייה? כי הוא צריך טיפול נמרץ. הוא לא יכול להיות בחדר תינוקות רגיל. אני מקבל את מה שאומרת חברת הכנסת לשעבר אילנה כהן.

תודה, חבר הכנסת אייכלר. אורלי, שתי דקות לרשותך, בבקשה. ואחרי זה נעבור לסיכומים.

אני מודה לאדוני, היושב-ראש בפועל של הוועדה, על הדיון. יש עוד הרבה נקודות ואני שמחה מאד שהכרזת שיהיה פה דיון המשך, ולא רק ביום הפג. הייתי ממליצה לכל הוועדה לרדת ולהסתכל במו עינינו. תאמין לי, כולם יהפכו להיות חיילים במלחמה הזו כי זו מלחמה על החיים ועל החיים של דור ההמשך. אי אפשר לעבור לסדר-היום אם אנחנו לא מביאים שינוי אמיתי בכל מה שקשור לתקנון האחיות מול המיטות. זה שתקראו למיטות האלה "מיטות טיפול נמרץ" אבל לא תצקו לתוכן תוכן, לא תביאו לשם את כוח האדם – תודה רבה, לא עשינו בזה כלום. לא הגיוני שילד בטיפול נמרץ ילדים יקבל יותר אחיות סביב השעון וסביב המיטה וטיפול יותר. האחיות האלה, אתה מעמיס עליהן גם את העניין הרגשי הזה, שאם הן לא הספיקו בגלל ששניים עשו בעיה, אחד גם חלילה וחס יכול לשלם בחיים שלו.

אני שוב רוצה לשים את עיקר העניין בנוגע לתמריצים. התקנון של האחיות וההכשרה שלא צריכה לבוא על חשבונן של האחיות. יש לנו אינטרס שהן ייצאו ללמוד את הקורסים הללו. הטיפול בקהילה – לא הספקנו לגעת בזה. אני מקווה מאד שאתם תכריחו את הקופות להעסיק נאונטולוגים בקהילה במקום להריץ כל פעם את ההורים ביחד עם הילוד לבתי החולים. כך אנחנו חושפים אותם לזיהומים נוספים בבתי החולים. שיהיה טיפול אמיתי בקהילה ולהתאים את הסרגל של הילד הפג למה שמתאים לו, ולא לפי הסרגל של הילד הנורמטיבי. אלה שתי קבוצות שונות לחלוטין וצריך להתאים להן גם את המסלול באופן שונה. זה אומר שיצטרכו לתת יותר פרה-רפואי ויותר תזונאיות כי ההאכלה שלהם היא בדרך שונה ותזונה שונה, אבל גם הפיזיותרפיה. זה, בסופו של דבר, קובע כמה הוא יצליח גם אחר-כך.

תודה רבה לך, חברת הכנסת אורלי לוי. תודה רבה שיזמת את זה. חשוב מאד שחברי כנסת יוזמים ימים כאלה ומעלים נושאים כאלה על שולחן הדיונים, ולא רק כמו שרואים אותנו מתווכחים אחד עם השני וזועקים בלילה, החרדים כנגד יש עתיד. מעבר לזה יש הרבה מאד עבודה בכנסת ואני מברך על זה. תודה רבה לכם.

שימו לב, חברים, הסיכומים הם אלה:

הוועדה פונה למשרד הבריאות בבקשה לטפל במחסור התקינה של אחיות מומחיות בתחום. אנחנו נשמע ויוזמן, אני מקווה, שר הבריאות.

סליחה, יש פה טעות. יש מומחיות, אבל אלה לא האחיות שאנחנו צריכים. זה משהו אחר.

אני יוצא מתוך הנחה שמשרד הבריאות לא מנסה לעשות - - -. אנחנו לא נמצאים בהסתדרות. אלה הסיכומים ואם מישהו חושב שהוא רוצה לשנות, להגיע לכאן למזכירות ואנחנו נקשיב לכם, אבל זה הסיכום. אני חוזר.

1. הוועדה פונה למשרד הבריאות בבקשה לטפל במחסור של אחיות מומחיות בפגיות.

2. הוועדה שמעה כי חוסר כוח אדם גורם לתמותה. אנחנו נעביר את זה מידית לשר הבריאות ונבקש את תגובתו אחרי ישיבה עם האנשים המקצועיים, אתך, ארנון, ועם מי שצריך. להערכתי, זה הדבר הבולט ביותר שצריך לזעזע אותנו, את אלה שלא מומחים בתחום. זאת אמירה שצריכה לזעזע את היושבים כאן ואת האזרחים במדינת ישראל.

3. לא הייתה דרישה לתקנים צבועים לנושא הזה בשנים 2016-2015. כך אומר אלעד מהאוצר.

4. משרד הבריאות לא מממן הכשרה מקצועית וההכשרה נעשית על חשבון האחיות. אנחנו דורשים, ארנון, להעביר את זה בבקשה לשר ולהתחיל לפחות לעשות תיקון ללקות הזאת.

5. לבקשתה של אורלי אנחנו מוסיפים מימון קורסי הכשרה על-בסיסיים. היום המימון הוא עצמאי ובעצם זאת חזרה על מה שאמרנו.

6. הוספה למודל התמריצים – לצבוע את הכסף. כסף שיהיה צבוע וכולם יידעו בדיוק מה הייעוד של הכסף. גופים, קופות חולים או בתי חולים, לא יוכלו להשתמש בכסף שמיועד לפגיות, לדברים אחרים. ארנון, אתה מכיר את מלחמתי הגדולה בקפיטציה לדרום. זה בדיוק מה שצריך לעשות.

7. לפעול לרצף טיפולי בקהילה. חבריי, אני לא קורא לכם מסכת מאיזה טקס. אנחנו נודניקים. זה יגיע למי שצריך להגיע ואנחנו נבוא לוודא שיש מעקב אחרי הדברים האלה.

8. משרד הבריאות אומר שבנק חלב-אם – הוצע מכרז ומימון כפי שהתחייב בעבר.

9. יש הצעה לתיקון נוסף בתקינת האחיות כך שברישיון בית החולים ייכתב "טיפול נמרץ לילוד" ולא "פגייה". לא 1.4 אלא 3.5.

כפי שניתן בטיפול נמרץ.

חברים, אני רוצה להודות למזכירות הוועדה שחרגו מזמנן. הן היו צריכות להיות כבר בבית ונשארו. תודה רבה לכם. חברים, אני רוצה להגיד מילה אחת לסיכום, שוב, תודה רבה לחברי הכנסת, תודה רבה לאורלי. אני רוצה שתדעו, בסופו של דבר, זו העבודה האמיתית של הכנסת. וככל שאנחנו נרבה וככל שאנחנו נעשה את הדברים האלה אנחנו באמת נצדיק את הקיום שלנו.

לכל הרופאים, לכל מנהלי המחלקות, לאחיות, להורים ולמשרד הבריאות, אנחנו גאים במה שאתם עושים. אתה יודע, משרד הבריאות, משרד הרווחה והחינוך, מה שלא תעשה, תמיד יגידו שזה לא מספיק. אבל זה נכון, זה לא מספיק. אנחנו אף פעם לא עושים מספיק. היו ברוכים, תודה רבה. אני נועל את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:20.