הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 24

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, י"ב בכסלו התשע"ו (24 בנובמבר 2015), שעה 10:00

היום הבין לאומי לזכויות הילד 2015

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

ענת ברקו

מסעוד גנאים

חנין זועבי

איילת נחמיאס ורבין

טובה בן ארי - מפקחת יישום חוק זכויות התלמיד, משרד החינוך

אורנה שץ - האגף להכשרת עובדי הוראה, משרד החינוך

יוסי מיכל - מדריך ארצי לזכויות תלמידים, משרד החינוך

מריה רבינוביץ - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

יצחק קדמן - מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד

נעם בן הרוש - תלמיד, המועצה הלאומית לשלום הילד

איתמר תירזה - תלמיד, המועצה הלאומית לשלום הילד

דויד ברוזה - סמנכ"ל שותפויות, יוניסף-קרן האו"ם למען ילדים

יונתן קליין - מנכ"ל הקרן הישראלית למען יוניסף-קרן האו"ם למען ילדים

אופיר פינס-פז - ראש המכון לחקר השלטון המקומי בישראל, אונ' תל אביב

בלה קובנר - מרצה ודוקטורנטית, הפקולטה למשפטים, האונ' העברית

רומן פרס - יו"ר הוועדה לקידום מעמד הילד בעיריות

ליאל אבן-זהר - חברת מועצת העיר, עיריית ראשון לציון

שוש אבטליון - מנהלת אגף, רפרנטית עיר ידידותית, עיריית ראשון לציון

נסים כהן - מנהל אגף פרט, עיריית ראשון לציון

איריס סלע - מנהלת המחלקה לחינוך יסודי, עיריית יקנעם

יעל דארבי - הוועדה לקידום מעמד הילד באילת

דוד רגב - נציב פניות הציבור, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

תומר חמל - מתמחה, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

אורנה היילינגר - מנהלת המרכז לאינטרנט בטוח, איגוד האינטרנט הישראלי

קרן זילברמן - יו"ר ועדת ילדים ונוער, לשכת עורכי הדין

תמר ארז - יו"ר האגודה הישראלית של קלינאי תקשורת

זיבאני טארק - סגן מנהל חטיבת טמרה

עומר עדרי - קבוצה נגד בריונות ברשת

ליר לוי - קבוצה נגד בריונות ברשת

תומי עדרי - קבוצה נגד בריונות ברשת

טוקה גולדי ילין מור - הוועד המנהל, האגודה למען הילד בגיל הרך

שמחה סחר - הוועד המנהל, האגודה למען הילד בגיל הרך

איתמר משה - מנכ"ל

סאמי ביבאר - מועצת התלמידים והנוער הארצית

אליאב בטיטו - יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית

שחר זהבי - מועצת התלמידים והנוער הארצית

ליאל זינו - מועצת התלמידים והנוער הארצית

מיקה חן - מועצת התלמידים והנוער הארצית

שובל לוקר - מועצת התלמידים והנוער הארצית

נועה מאיר - מועצת התלמידים והנוער הארצית

עמית ניסן - מועצת התלמידים והנוער הארצית

יובל פלג - מועצת התלמידים והנוער הארצית

יהל קירשנר - מועצת התלמידים והנוער הארצית

סהר שמע - מועצת התלמידים והנוער הארצית

עופרה הרש - מנהלת בית חינוך 'דליות'

סימה ניסלבאום - מנהלת מחלקת החינוך, מייסדת בית חינוך 'דליות'

פנינה גל כהן - יועצת בבית חינוך 'דליות'

שרון חורין - ש"ש בעמותת שחרות, בית ספר 'דליות'

עדן אבבה - ש"ש, עמותת שחרות, בית ספר 'דליות'

דון חודדה - בית ספר 'דליות'

מעין גנבליש - בית ספר 'דליות'

נעם שיינמן - בית ספר 'דליות'

ליעד אלפסי - בית ספר 'דליות'

ענבר הלר - בית ספר 'דליות'

סיון גטי - בית ספר 'דליות'

רוזי מושקוביץ - בית ספר 'דליות'

שיר ביטון - בית ספר תל חי

אראל וקנין - בית ספר מצודות

תומר רינגלר - בית ספר ידלין

אבישג סמרה - בית ספר ידלין

רומי קצב - נציג יוניסף, בית ספר החורש זכרון יעקב

גל לוי - פרלמנט הילדים בהרצליה

חוה וונדמן - עמותת חינוך לפסגות

רחל - חינוך לפסגות

מור - חינוך לפסגות

משה - חינוך לפסגות

עדן כהן - עמותת חינוך לפסגות

רוניה גוטמן - רכזת מרכז ירושלים, חינוך לפסגות

אסתר לוי - אמא מלווה, חינוך לפסגות

אלין הדר מרום - מנהלת מרכז נתניה יסודי, חינוך לפסגות

רוני יעקובי - פרויקט 'בשביל מישהו'

נעמה בן אליהו - פרויקט 'בשביל מישהו'

מעין גורלין - פרויקט 'בשביל מישהו'

נעה גורלין - הורה, פרויקט 'בשביל מישהו'

אבי גורלין - הורה, פרויקט 'בשביל מישהו'

עינב גורלין - בית ספר פלך ירושלים, אחות של נציגת פרויקט 'בשביל מישהו'

דולב גורלין - אח של נציגת פרויקט 'בשביל מישהו'

סוזן הוכשטיין - סבתא של מעין גורלין, בין מקוימות מתן וקולך

מיכאל הוכשטיין - סבא של מעין גורלין ויו"ר עמותת בית ספר פלך ירושלים

עידית בן אליהו - בית ספר פלך ירושלים, אחות של נציג פרויקט 'בשביל מישהו'

טל יעקובי - בית ספר פלך ירושלים, אחות של נציגת פרויקט 'בשביל מישהו'

שני כהן - בית ספר פלך ירושלים

טל שובי - בית ספר בכר אבן יהודה, 'מנהיגות ילדים'

תום מילשטיין - בית ספר בכר אבן יהודה, 'מנהיגות ילדים'

עבד ערמוש - תלמיד

מרים עואד - תלמידה

רימה פיסל - תלמיד

נדין טאהא - תלמידה

נדין יאסין - תלמידה

מלאק יאסין - תלמידה

וואל מריה - תלמיד

רביע אבו רומי - תלמיד

היאה חסאן - תלמידה

חלא ערמוש - תלמידה

יוסרה אבו רומי - תלמידה

מוחמד אבו אלפיא - מדריך

זאב בלוביצקי - מורה לאזרחות, בית ספר דרכא מקסים לוי לוד

אמיל רביקון - תלמיד בית ספר דרכא מקסים לוי לוד

סתיו פריאל - בית ספר דרכא מקסים לוי לוד

מאיר אוחנה - בית ספר דרכא מקסים לוי לוד

אביב חקק - בית ספר דרכא מקסים לוי לוד

רון שמר - בית ספר דרכא מקסים לוי לוד

עילי מזרחי - בית ספר דרכא מקסים לוי לוד

דנה גרינברג - בית ספר דרכא מקסים לוי לוד

נועם יבניאלי - מלווה בית ספר דרכא מקסים לוי לוד

אורי קופליק - מורה ומנחה מועצת נאמני זכויות, חטיבת ביניים זלמן ארן, חולון

סול שגב - חטיבת ביניים זלמן ארן, חולון

אלון יעבק - חטיבת ביניים זלמן ארן, חולון

ליאל קידאני - חטיבת ביניים זלמן ארן, חולון

אלדר ממן - חטיבת ביניים זלמן ארן, חולון

משה מוסלאוי (לוי) - תלמיד כיתה ה' רמלה, 'האור של דור העתיד'

רחל סעדה

ס.ל., חבר המתרגמים

היום הבין לאומי לזכויות הילד 2015

לפני שאנחנו פותחים אני אספר לכם קצת על מה שבדרך כלל מתנהל כאן בישיבות של ועדות או דיונים מיוחדים. מי שיושב סביב השולחן הזה הם חברי הכנסת, לחברי הכנסת יש את הקדימות לשבת סביב השולחן וגם אם יש אורחים שכבר תפסו מקום כי הוא באמת היה פנוי ומגיע חבר כנסת אז נהוג שהם מפנים את המקום וחברי הכנסת מתיישבים. היום יש לנו חברי כנסת מאוד מכובדים שהתחלפו איתכם. הם תופסים את המקום של האורחים ואתם תפסתם את המקום של המחוקקים. היום אנחנו החלטנו שאנחנו שומעים קודם כל אתכם ומדברים איתכם על זכויות הילד. אז שתדעו שזה נוהל שהוא חריג והוא בדרך כלל לא מקובל, אבל כמו שאמרתי, בשביל ילדים עושים הכול. אנחנו תיכף נפתח. יש לנו את הקבוצה מקרית שמונה שמחכה.

אנחנו נפתח את הישיבה. בוקר טוב לכולם. אני מאוד מאוד שמחה ומתרגשת, אני חושבת שאין דבר יותר מבורך מלראות אולם מלא בילדים. המרוקאים שבינינו יגידו 'בלי עין הרע', אבל מבחינתי אם אפשר עוד אז ממש בכיף. כפי שציינתי, בשונה מוועדות אחרות היום אנחנו נקיים ועדה מיוחדת לזכויות הילד שבה כל אחד מכם יציג את הזכויות שהוא היה רוצה שאנחנו נקדם עבורכם, איך הוא היה רוצה לראות את החיים בתוך החברה שלנו, מה הוא היה רוצה שנקדם במסגרת בית הספר. נשמע אתכם, מתוך חוויות החיים שלכם, מה אתם הייתם רוצים לקדם אילו הייתם כאן.

יושב לצדי יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית, שהוא ושותפתו אלמוג, שלא נמצאת איתנו כאן היום, כי היא בפולין, שותפים בדרך כלל לדיונים שלנו, הוא אחר כך יספר קצת על מה שקורה כאן בכנסת כשאין כאן ילדים. נמצא איתנו ד"ר יצחק קדמן מהמועצה לשלום הילד, נמצאת איתנו טובה בן ארי, שהיא המפקחת לזכויות הילד מטעם משרד החינוך, ונמצאת איתנו אורנה, מאיגוד האינטרנט, שאנחנו תיכף נספר על חלקה ביום המיוחד הזה.

הוועדה לזכויות הילד במושב הקודם ובמושב הנוכחי מטפלת בסוגיות שבעיקר עסקו בנושא של בטיחות ילדים. אנחנו הקמנו את הוועדה רגע לפני חופשת הקיץ והתחלנו לחשוב איך אנחנו מקדמים סביבה בטיחותית עבורכם. מתוך כך אנחנו נכנסנו לנושא האינטרנט שבוודאי רבים מכם מבלים שעות לא מעטות, בין אם זה בשגרה ובמיוחד בחופשים, ואנחנו יודעים שהמרחב הווירטואלי, גם הוא מזמן לנו לא מעט אתגרים והתמודדויות וגם שם אנחנו צריכים להיות בשבילכם ולהשגיח עליכם.

בהקשר הזה אנחנו עסקנו רבות בנושא של בריונות ברשת. נמצאת איתנו אורנה מאיגוד האינטרנט. איגוד האינטרנט זה איגוד שאליו בעצם פונים ילדים או אחרים שנפגעים בסביבה וירטואלית ויכולים לקבל מענה ותמיכה וליווי. ביחד איתם אנחנו הפקנו סרטון קצר שהפעם לא מספר לכם, הילדים, איך אנחנו רוצים שתתנהגו, מה אנחנו רוצים שתעשו, או ממה אנחנו רוצים שתיזהרו, אלא הפעם אנחנו קוראים להורים שלכם, אנחנו קוראים להורים שלכם להיות שם בשבילכם. אבל זה צריך להיות הדדי, כי גם אתם צריכים לאפשר להורים שלכם להיות איתכם בסביבה הווירטואלית כדי שהם יוכלו להשגיח עליכם. אז אנחנו נפתח את היום הזה בהשקה של הסרטון ואחר כך נעבור לדיון עצמו. אורנה, את רוצה לומר כמה מילים? בבקשה.

קודם כל אני חייבת לומר שאני נורא מתרגשת. זה אמנם לא הקמפיין הראשון שלנו בנושא הזה, אבל זה הכי מרגש, הוא פרי, כמו שחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון אמרה, של יוזמה משותפת. חשבנו איך הדרך הנכונה ביותר להגיע לכולם ולעשות איזה שהוא שינוי ומתוך הלימוד של הפניות לקו החם של האיגוד הבנו שההורים שלכם פחות מעודכנים, הם בוחרים לא לדעת מה קורה ומה האתגרים ברשת ואני מקווה שבעזרת הסרטון הזה נעשה את השינוי וכמו שיפעת אמרה, שלא תצטרכו, אבל יש תמיד כתובת. תודה.

(הקרנת סרטון).

תודה רבה לאורנה ולאיגוד האינטרנט ואנחנו פועלים לכך שאיגוד האינטרנט יהפוך להיות קו חם שמוצף ומפורסם ומוצג בפני הקהל הרחב כדי לאפשר לכם, הילדים, וגם לאחרים שנפגעים בסביבה הווירטואלית כתובת שתוכל לסייע לכם בהתמודדות בצורה מקצועית.

חבר הכנסת גנאים, אתה רוצה לברך את הילדים המקסימים שאיתנו?

כן, אבל אחרי מה שראינו פה - - - תחילה אני מברך את כל הילדים על היום הזה ואני מברך את כל הילדים. אני מרגיש בבית. אני הייתי רכז חברתי בבית הספר ופעילויות כאלה עשיתי, נתנו לילדים ביום הסטודנט וביום התלמיד לנהל את כל בית הספר. אני מברך את כולם. אני מקווה שהם יהוו את התקווה שלנו, יצליחו איפה שנכשלנו ואני מקווה שהמראות המזוויעים והעצובים האלה שראינו, כולנו נפעל ביחד למען שלא נראה, משום שכל הילדים האלה, אם הקורבן ואם האחר, הם הילדים שלנו.

נכון.

תודה לך ותודה לכם שהסכמתם לשנות את התפקידים ליום אחד.

חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה.

בוקר טוב לילדות ולילדים, גם למורות וגם למורים. אנחנו מול הדור הזה יכולים קצת להרים את האופטימיות שלנו ואני חושבת שיש מולכם מלאכה לא קלה. שתי הדקות שעכשיו נחשפנו אליהן משקפות כמות גדולה של אלימות שאתם צריכים וצריכות להיות הדור שנלחם באלימות הזאת בכל המישורים, אתם הדור שצריכים לפתח מחשבה ביקורתית על החברה, עלינו עצמנו כאינדיבידואלים, על החברה שלנו, על החברה שלכם, ליצור מציאות חדשה. אתם צריכים להגיד 'לא', לא לאלימות הזאת ולא לאלימות בכל מישור. אנחנו רוצים ואין לנו דרך אחרת מלהיות אופטימיים אלא להאמין בכוח שלכם להיות ביקורתיים, לא להשלים עם המציאות. גאווה עצמית וזכויות אדם ושוויון בין בני האדם זה מה שנשאר להומניות שלנו. אלימות, אתם נחשפים אליה, אנחנו נחשפים אליה בתור חברי כנסת במישורים אחרים, אנחנו בכל גיל ובכל דור, אבל זאת לא השאלה, השאלה מה החלק שלנו באלימות הזאת ומה החלק שלנו במלחמה באלימות.

תהיו ביקורתיים, אל תקבלו כלום מהמבוגרים בלי לשאול שאלות, תבקרו, אל תציבו גבולות למחשבה שלכם. אל תאמינו בנורמות חוץ מאשר ערכי אדם, אנחנו צריכים את זה. אנחנו במציאות מעוותת, מאוד אלימה, לא ביקורתית, דכאנית. יותר קל להשלים עם הדיכוי מאשר לבקר אותו, יותר קל להשלים עם החברה מאשר לבקר אותה. תבקרו, זה יהיה רק לטובה שלכם ולטובת כולנו ובמודעות שלכם תראו גם את האחרים, אלה שלא נמצאים פה. כאשר אנחנו אומרים בן אדם, אז אנחנו אומרים יהודי, אנחנו אומרים ערבי, אנחנו אומרים נשים, אנחנו אומרים גברים, בלי הגאווה העצמית הזאת ובלי העקשנות אנחנו לא נתקן את האלימות שראינו ואת האלימות שאתם לא רואים ויותר קשה - - -

לא, אנחנו לא מוותרים. חנין, אנחנו פה ביום חגיגי, כל הילדים שנמצאים כאן רוצים לעשות שינוי בחברה - - -

כן, כן. יפעת, מה זה?

אני רוצה שהילדים ייצאו מפה שמחים.

אז גם האלימות הזאת, גם האלימות שלא רואים, היא אלימות יותר מסוכנת, תודה רבה.

תודה רבה, חנין.

טובה, רוצה ברכה קצרה, כדי שנוכל לאפשר לילדים להגיע?

כן, אני מברכת אותך על יום החגיגה הזה שבו ניתן ביטוי גם לילדים בחינוך היסודי. התחלנו את המהלך עם הפנקס הזה, אם אתם זוכרים, לפני כעשור, ואנחנו, משרד החינוך, אני מדברת בשם המשרד, מזה עשור מובילים תהליכים ומהלכים ברובדי השפעה שונים שמשפיעים על המון המון המון ילדים. לא כל הילדים יודעים את הזכויות, אנחנו לאט לאט מלמדים אותם. אנחנו נצליח, ביחד עם ד"ר קדמן, ביחד איתכם, מנהלי בתי הספר שנמצאים כאן וביחד איתך, חברת הכנסת, יפעת שאשא, תודה.

תודה רבה, טובה. ד"ר יצחק קדמן, ברכה קצרה לילדים?

רק משפט אחד, כי היום הוא יומם של הילדים ואנחנו המבוגרים צריכים לתת להם זכות קדימה. אני אומר רק לכל המשתתפים פה, בעיקר לילדים ולילדות, נשאלתי פעם מה האני מאמין שלכם, מה התורה כולה על רגל אחת והתשובה שלי מאוד פשוטה, ואני רוצה בעיקר שהילדים יכניסו את זה לעצמם לראש, ילדים הם בני אדם. זה לא מובן מאליו. אם נאמין בזה שילדים הם בני אדם כל השאר יבוא מאליו. הם בני אדם, לא לעתיד לבוא, לא למחר כמו שיאנוש קורצ'ק אמר, הם ילדים כאן ועכשיו. כל הילדים, כמו המבוגרים, הם בני אדם ולכן הם זכאים גם בזכויות שיש למבוגרים כבני אדם. תזכרו את זה, תשננו את זה, אל תוותרו על זה, גם ילדים הם בני אדם.

תודה רבה.

היום יש איתי אורחת מיוחדת שמשלמת מחיר פעמיים, פעם אחת כשאני נמצאת כאן והיא לא רואה אותי מספיק ופעם שנייה כשאני גם מביאה את כל החששות שלי ואת כל מה שאני רואה הביתה והיא צריכה לשמוע על החוויות של אמא. אז נמצאת כאן שיר הבת שלי והיא רוצה לומר משפט על הנושא של בריונות ברשת.

אני מציעה לכל ההורים שישגיחו על ילדים שהם במחשב כל הזמן, כשהם מסתובבים באינטרנט בלי רשות וגם אתם הילדים, אם ההורים לא מסתכלים מספיק, תלכו אתם ותגידו להורים.

אתם מבינים את הטראומה שעומדת מאחורי הסיפור הזה? יש פה מישהו שחופר קצת בבית.

אז בואו נתחיל כי היום הזה הוא שלכם. בבקשה, אליאב, יו"ר מועצת התלמידים, אתה מעלה את הנושא הראשון, הבמה שלך.

בוקר טוב, חברים. בתחילת דבריי אני מבקש להודות לוועדה לזכויות הילד, למנהלת הוועדה חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, לרכזת הוועדה, רחל סעדה, לעאליה, ולכל צוות הוועדה. אני מאמין שהישיבה היום מהווה מפגש פסגה ראוי בין נבחרי ציבור הנוער לנבחרי הציבור בכנסת. מועצת התלמידים והנוער הארצית נבחרת בבחירות ארציות, כלליות, דרך בחירות במועצות התלמידים הבית ספריות, אחר כך ברשויות המקומיות, מועצות מחוזיות ומשם מגיעים למועצה הארצית שמורכבת מ-45 חברות וחברים מכל רחבי הארץ. אנחנו מתעסקים בייצוג האינטרס הציבורי של בני הנוער בפני כלל מקבלי ההחלטות וביתר שאת אל מול בית הנבחרים, משרדי הממשלה וזרועות השלטון השונות.

אני מאמין שחברה הישראלית מתמודדת כרגע עם שתי בעיות מרכזיות, שניתן לפתור אותן בעיקר באמצעות שינויים במערכת החינוך. הבעיה הראשונה היא הפערים בין הפריפריה למרכז. כבן נוער שגר בעפולה אני מעיד ממקור ראשון על תקרת הזכוכית שניצבת כבר היום בפניי לדוגמה. היעדר התחבורה הציבורית בפריפריה והיעדר התשתיות התחבורתיות שם מקשה עליי למלא תפקיד כל כך אינטנסיבי כמו זה והמשך האפליה של בני הנוער בפריפריה משמעה גזר דין קשה לעתידם של מאות אלפים. ימים ספורים לאחר אישור תקציב המדינה ועל אף שיפורים כאלה ואחרים שנראו בו, אני בטוח שגם גברתי יושבת הראש תסכים שהדרך עוד ארוכה, מפותלת ודורשת מחויבות אינטנסיבית גבוהה.

רק בשבועות האחרונים אנו עדים בשנית לעוד מהלך שמקעקע אפליה ארוכת שנים לבני נוער משכונות מצוקה במעמד סוציו אקונומי מורכב. כאשר מדיניות ההקלות של משרד החינוך עכשיו, החדשה, שאושרה לאחרונה, שוב גורמת למצב בו כל תלמיד המסוגל לכך כלכלית יכול לעבור אבחון אצל מאבחן פרטי ולקבל הקלות לימודיות. אלה שידם אינה משגת נשארים מאחור, פוגעים בציונים שלהם ובסיכוי שלהם להתקבל להשכלה גבוהה בעתיד. אני קורא מכאן גם לך, יושבת הראש, ובמיוחד לשר החינוך, פעלו לקריטריונים אחידים בזכאות להקלות למידה. בנושא כשמדובר בזכויות אל תשאירו מקום לסקטור הפרטי במערכת החינוך. משמעות הכנסת הסקטור הפרטי למערכת החינוך היא אי שוויון, אין אפס.

אך זו תהיה איוולת קשה לטעון שהבעיות המרכזיות של החברה הישראלית מקורן במהלכים של התקופה האחרונה. ממשלות ישראל לדורותיהן הפגינו יחס מזלזל באופן עקבי לזכויות הילד. מאז חתימת האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד לא נעשו צעדים משמעותיים המעגנים את הגישה הפילוסופית אליה ישראל התחייבה עם הצטרפותה לאמנה הזו, וזה להכיר בזכויות הילד כחלק בלתי נפרד מזכויות האדם והאזרח, שכן הילד הוא אדם שמוקנות לו זכויות טבעיות כמו לשאר האדם, אך להגן עליו בזכויות מיוחדות, שכן הוא חסר אונים בחלק מתקופת ילדותו ונעדר כוח פוליטי.

הגיע הזמן לומר זאת בקול ברור, אסור לתת לממשלות להמשיך ולהזניח את זכויות הילד. בשנת 2003 מינה שר המשפטים דאז טומי לפיד ז"ל ועדה לבחינת הסדרי חקיקה שיעגנו את אמנת זכויות הילד בכלל תחומי החיים. הוועדה ישבה על המדוכה והפיקה מסמך בין שלושה כרכים וכמעט אלף עמודים - - -

סליחה, אני חושבת שזה צחי הנגבי, לא טומי לפיד.

טומי לפיד הוא זה שמינה אותו.

טומי לפיד הוא זה שקיבל את המסקנות שלוש שנים אחר כך.

אז באמת טומי לפיד קיבל את המסקנות בתקופה שהוא היה שר המשפטים. הוועדה הזאת, מה שהיא עשתה, היא המליצה על צעדים אופרטיביים לקראת מימוש של האמנה לזכויות הילד וביניהם חקיקת חוק זכויות הילד אשר ישמש מטריה כוללת למחויבות כלל רשויות המדינה השונות לקטינים. היא מספקת תשתית רעיונות ופילוסופית למחויבות המדינה לילדים ולצד זאת צעדים מעשיים. אני קורא לכנסת לאמץ את מסקנות ועדת רוטלוי, לחוקק את חוק הילדים וכן להקים גוף מרכזי אחד שיטפל בכל בעיות בני הנוער, תיאום בין משרדי הממשלה, גיבוש מדיניות ודאגה לבני הנוער.

ניכר כי מאז סגירת נציבות הדורות הבאים בכנסת ישנה נסיגה ברורה בחקיקה בתחום. ואני קורא לך, חברת הכנסת שאשא ביטון ולשאר חברי הכנסת המצוינים המחויבים לנושא, אחרונת המתנגדות לחוק זכויות התלמיד כבר אינה בת הבית הזה. המשיכו בעבודה למען דור העתיד, תודה רבה.

תודה רבה לך, אליאב.

יש לנו פה נציגות של בתי ספר שונים שיציגו את הנושאים שהם ביקשו להעלות כאן. אנחנו נתחיל עם בית הספר ידלין בראשון לציון. תציגו את עצמכם.

אנחנו בבית הספר עוברים הדרכות ומקבלים כלים כיצד לנהוג במצבים של חרמות, בריונות ברשת ופגיעות נוספות בזכויות הילד במרחב הדיגיטלי. יחד עם זאת חלק מן ההורים, שכמובן מכירים את האפליקציות, ווטסאפ, פייסבוק ואינסטגרם, לא יודעים כיצד לנהוג במצבים שבהם ילדים פוגעים בילדים אחרים ובזכויות שלהם, וזו הבעיה שבה בחרנו להתמקד.

אנחנו רוצים להציע חקיקה בשביל לשמור על זכות המוגנות שמציעה שהורים יחויבו להגיע להדרכות בתחום שמירה על זכויות הילד במרחב הדיגיטלי. ההדרכות יועברו על ידי אנשי מקצוע ויתמקדו במתן כלים להורים בתחום שמירה על זכויות הילד במדיה הדיגיטלית וברשתות החברתיות. למשל הורה של ילד שקילל בווטסאפ או פרסם תמונה פוגענית של ילד בקבוצה הכיתתית, או להיפך, יקבל כלים שיעזרו לו ולילד להתמודד עם המצב.

ההדרכה תתקיים בשני מועדים, הראשון הוא בסיום כיתה ב', זה השלב שבו הילדים מתחילים להיחשף לרשתות הדיגיטליות. השני יתקיים בסיום כיתה ו', שזה הגיל שבו חל שינוי רגשי אצל הילדים ולכן ההדרכה תיעשה בנושאים המתאימים לגילם.

ההדרכה תהיה כמו מן סוג של קורס שיתקיים ויכלול שלושה עד חמישה מפגשים בהם מפגש אחד ההורים יביאו את הילדים ואנחנו מאמינים שההדרכות האלה יגבירו את המודעות לשמירה על זכויות הילד במרחב הדיגיטלי ויסייעו להורים להכיל ולהתמודד עם הקשיים השונים. תודה רבה.

תודה רבה.

יש לנו קבוצה גם מאוד מיוחדת מבית הספר שבו אני גדלתי, וזה יצא מקרי, באמת, בית ספר מצודות מקרית שמונה, ומשום שהם יוצאים לסיור אז אנחנו נאפשר להם את רשות הדיבור כדי שלא נפספס. בבקשה, אראל

הייתי רוצה לדבר על השבוע המקוצר שמתקיים בקיבוצים. אנחנו גרים בצפון, בפריפריה, וכל הקיבוצים מסביבנו לומדים שבוע מקוצר ואנחנו היינו רוצים שיהיה שוויון ושהמערכות יהיו מסונכרנות ביניהן ושגם אנחנו נוכל ללמוד חמישה ימים בשבוע. זה יעזור לנו גם שיהיה שוויון בין התלמידים בקיבוצים, להתחבר יותר אליהם, וגם במשפחה שרוב ההורים לא עובדים בימי שישי ואנחנו נוכל להיות עם ההורים ולבלות ושיהיו לנו סופי שבוע, שנוכל לצאת מהבית קצת וליהנות.

אנחנו יכולים להיות עם המורה בכל השבוע ושהיא תעזור לנו בבית הספר ושיהיה לה יום חופשי, שזה יהיה כאילו שאנחנו מחסירים משהו מהלימודים. תודה רבה.

אראל, אני יכולה להבטיח לך שמכתב ישוגר כבר בימים הקרובים למי שצריך ואנחנו ננסה למלא גם את המשאלה הזו. כל הכבוד, תודה רבה ותודה על איך שהצגת את הנושא.

בית ספר החורש בזכרון יעקב, בבקשה.

תחילה אני אגיד בוקר טוב. שמי רומי קצב ואני לומד בבית הספר החורש שבזכרון יעקב. אני פה גם מטעם בית הספר וגם מטעם יוניסף. אני רוצה להגיד שבבית הספר שלנו לא מדברים רק בסיסמאות, בבית הספר שלנו עושים ומשנים. בשל סערת היום בחברה הישראלית בחרנו השנה למקד את פעילותה של קבוצת א"א נאמני זכויות יוניסף בהטמעת ערכי הסבלנות והכבוד לאדם באשר הוא אדם. חשוב דווקא עכשיו שנסתכל על המצב ונעביר דרכו ערכים כמו סובלנות, כבוד, קבלת השונה ושוויון. שיח הזכויות והאחריות של הילדים והבוגרים ייבחן על רקע היכרות עם תרבויות, דתות, מסורות ועמים שונים. אנחנו מאמינים שהיכרות וחשיפה לזהויות, לתרבויות ולמסורות של השונה מאיתנו יצמצמו את השנאה כלפי הלא מוכר והשונה.

כבר השנה השתתפנו במעגלי שיח בנושא סובלנות והעלאת ערך כבוד האדם. במעגלים יושבים מורים ישראלים, מוסלמים, רוסים, חרדים ועוד, אך כולם דיברו באותה שפה, כולנו בני אדם ולכולנו הזכות להיות מי שאנחנו ושיקבלו אותנו כמו שאנחנו.

בנוסף המחנכת שלי מוסלמית, המחנכת שאני אוהב ומעריך. היא מכבדת את התרבות שלנו ואנחנו מכבדים את שלה. אני חושב שזה מדהים שיש לי את ההזדמנות הזו להכיר אותה ואת התרבות שלה מקרוב. זה גורם לי לראות את כל האחרים שבאים מרקע שונה ומתרבות שונה באור אחר. כשקשה לי היא מחזקת, כשאני מצליח היא מעודדת, היא בדיוק כמו כל מחנכת בשבילי ואף יותר.

בית הספר מזמן לי מפגשים עם אנשים המגיעים מתרבויות שונות, זהויות שונות וגם עם שונות באופן כללי. לפני שבוע היה אצלנו ביקור של בית ספר הנוצרי סלבטורי מנצרת. אנחנו מתכוונים לנסוע אליהם, לחגוג איתם את החג שלהם ובמהלך השנה מתכננים מפגשים נוספים. בבית ספרנו לומדת ילדה עם נכות פיזית, מה שלא מפריע לה להשתלב ולהשתתף בכל השיעורים והטקסים. יש בבית ספרנו שתי כיתות תקשורת הלומדות בשילוב עם כיתות ב' גדולות, פעילויות משותפות עם בית ספר מהקהילה הדתית ועוד. חשוב שלכל ילד בישראל תהיה את ההזדמנות הזו, להתקרב, להכיר. ככל שהילדים ייחשפו לזהויות שונות כך תפחת השנאה והפחד מהלא ידוע ומהלא מוכר.

לצד שיח זה ושגרת היום יום בבית הספר ידגישו נאמני יוניסף את השימוש המושכל ברשתות החברתיות, המהווה גורם משמעותי בעיצוב דעות, סטיגמות ויצירת רעש שלילי בחברה וכמובן פגיעה בפרטיות הילדים. זה סעיף 16 באמנה. אנו חושבים שמשרד החינוך צריך לבנות תכנית חדשה שעוסקת בנושא הגלישה ברשת ולא רק שבוע מרוכז או שיעורים בודדים לאורך השנה, ממש שיעורים מובנים בתוך המערכת, שהתלמידים אפילו יכולים לקבל עליהם ציון.

עוד דברים שחשבנו שחשוב לדבר עליהם ולהציף בשיח הם צנזורה בטלוויזיה במהלך שעות היום, בעת פיגועים ואסונות אחרים ומתן שיעורי עזר לאוכלוסיות מוחלשות בשעות אחר הצהריים, כחלק מהתקציב העירוני.

אתה צודק.

אני אסיים ואגיד שכל הדברים מתחברים אחד לשני. זאת אומרת אם נדע לקבל את האחר גם הבריונות בווטסאפ וברשתות החברתיות תפחת ותקטן. תודה רבה.

תודה רבה לך. אני כבר מזהה את הפוטנציאל שגלום. אני יודעת שאני אוכל לפרוש מפה בשקט, יש מי שיחליף אותנו. הצגת את הדברים בצורה מדהימה ואני חושבת שחלק מהם אפילו מסכמים מאוד יפה את הנקודות שבהן נגעה הוועדה לזכויות הילד. מה שאומר שגם כשאנחנו מדברים עליכם אנחנו מנסים להיות מאוד מאוד מאוד קרובים למה שאתם מרגישים ומה שאתם צריכים. עשית אותי מאושרת, לדעת שאנחנו נגענו בדברים הנכונים. תודה רבה ואנחנו נמשיך לקדם את הנושא של צנזורה לגבי הסרטונים של הפיגועים ובכלל כל הנושא של תכנים, אם זה בערוצים השונים ואם זה באינטרנט, וננסה לגונן עליכם עד כמה שאנחנו יכולים. אבל כמו שאמרת, גם לכם יש תפקיד כאן, לעזור לנו לשמור עליכם.

תודה.

יש לנו נציגות של בית ספר נוסף, פרלמנט הילדים של הרצליה, בבקשה.

שלום. אני גל לוי, אני לומד בכיתה ו' בבית ספר גורדון ואני חבר בפרלמנט הילדים של הרצליה. אנחנו רצינו לספר לכם שאנחנו רוצים להעלות את נושא בדידות הילדים. אמנת זכויות הילד לא מדברת על הנושא של בדידות ילדים, אבל אנחנו יודעים שיש הרבה ילדים בודדים. בכלל בדידות זו חוויה קשה מאוד לילדים והיא יכולה להשפיע על חייהם כשהם מתבגרים. בדרך כלל ילד לא בוחר להיות בודד, זה פשוט קורה לו. ילד בודד הוא ילד שרוצה שהיו לו חברים אבל זה קורה, בגלל שקשה לו להשתלב בחברה. אולי הוא פשוט לא יודע איך עושים את זה, או שהוא פוחד מדחייה. למשל ילד מתקשר לחבר אחר הצהריים כדי להיפגש איתו והילד לא יכול להיפגש איתו, אז הוא בטוח שהילד לא רוצה להיפגש וזה גורם לו לתחושות של תסכול ואם הילד חווה את זה מספר פעמים הוא מתייאש מלחפש חברים. אם המחנכת שלו יודעת איך הוא מרגיש היא מנסה לעזור לו ולדאוג שלילדים ישחקו איתו בהפסקות וייפגשו איתו אחרי הצהריים, אבל בהרבה מקרים ילד כזה נשאר הרבה פעמים לבד והוא מתבייש לספר שהוא בעצם היה מעדיף לשחק עם חברים במקום לראות טלוויזיה או במחשב לבד. אנחנו חושבים שמאוד חשוב להיות מודעים לבעיה על מנת לטפל בה.

יפה מאוד. קודם כל בהצלחה רבה וכל הכבוד שאתם נוגעים בנושא כל כך אישי ורגשי ואני מאחלת לכם שלא תהיו בודדים אף פעם, כי לא מגיע לכם להיות בודדים. תודה רבה.

חינוך לפסגות. בבקשה, הבמה שלכם.

שלום, אנחנו שלושתנו חניכות של עמותת מרכז חינוך לפסגות ירושלים, אנחנו בכיתה י"א בבית ספר בויאר ואני אסביר טיפה על העמותה, אם יש כאלה שלא יודעים. חינוך לפסגות היא עמותה ששמה לה למטרה לצמצם את הפערים החברתיים שיש בחברה בעזרת מתן שוויון הזדמנויות לכולם. במסגרת יום הילד יצאנו בקמפיין 'ילדים משנים', העלינו שם זכויות שונות שחשובות לנו והעלינו סרטונים קצרים לרשתות החברתיות.

באנו לפה בשביל לחזק את דבריו של יושב ראש מועצת התלמידים. הוא דיבר על התחבורה הציבורית בפריפריה ובכלל התחבורה הציבורית. כל יום יוצא לנו להשתמש לפחות פעמיים בתחבורה הציבורית, זה דבר שעולה לנו מאוד יקר, שגורם להורים שלנו להוציא יותר מ-200 שקל בשבועיים על רב קו ועוד כל מיני תחבורה ציבורית ורצינו לבקש ממך ובכלל מהוועדה לקדם כל מיני - - - רצינו לבקש הוזלה במחירי הרב-קו. לדעתנו אנחנו מאמינים שילדים והורים לא אמורים להוציא כל כך הרבה כסף על נסיעה לבית ספר, נסיעה לבילוי, נסיעה לכל מיני מקומות כאלה. אנחנו משלמים מספיק לבתי הספר, משלמים מספיק על הציוד ואנחנו מאמינים בכך שאם תהיה הוזלה זה יוכל לעזור לנו מאוד.

אוקיי, יפה, תודה רבה. נרשם ואנחנו בהחלט נתייחס. חשוב לי לציין שאני רושמת את כל מה שעולה כאן, אני אעלה את זה אחר כך על מסמך מסודר ואנחנו נעביר את זה אליכם ונגיד לכם בדיוק באיזה שלב, באיזה תהליך של התקדמות אנחנו נמצאים בכל אחד מהנושאים ומה באמת אפשר לקחת קדימה.

החבר'ה של קרית שמונה, תיהנו בסיור. תודה לכם. ילדי קרית שמונה יוצאים לסיור, זו הסיבה שהם עוזבים.

אנחנו ממשיכים לנושאים שהועלו לדיון מצדכם ואנחנו נפתח בהצגת מוקד הפניות של המועצה, שנקרא 'סליחה באיזה זכות' וכאן אנחנו שמים דגש על מודעות התלמיד לזכויותיו. אז בבקשה.

שלום, אני יובל פלג, אני כאן מטעם מועצת הילדים והנוער הארצית ואנחנו רוצים להציג לכם, כמו שחברת הכנסת אמרה, את מוקד הפניות שלנו. לפני כחצי שנה מועצת התלמידים והנוער הארצית בשיתוף הפיקוח ליישום חוק זכויות התלמיד והתלמידה יצאו בפרויקט בשם 'סליחה, באיזה זכות' שבמסגרתו ניתן מענה על שאלות תלמידים בנושא זכויות החינוך בבתי הספר, כפי שנקבעו בחוק זכויות התלמיד ובחוזר מנכ"ל משרד החינוך, דרך חקיקת משנה. הפרויקט מהווה מוקד שהוא זמין במגוון אמצעים, אם זה דרך מיילים, פייסבוק, ווטסאפ ואתר שהוקם בפרויקט לפתרון מקרים של הפרת זכויות.

מצב שקורה היום במדינת ישראל. מרבית בני הנוער אינם מודעים לזכויותיהם. חלק משמעותי מהפניות שאנחנו מקבלים הם בנוגע למצבים יומיומיים שבני נוער פשוט לא מבינים איך להתנהל בהם, הם לא מכירים את המצב שלהם ואיפה הם עומדים, האם מותר לקיים שעות אפס, זו פנייה שחוזרת ונשנית, האם בית הספר רשאי להחזיר תלמיד הביתה ללא תלבושת אחידה, כמה זמן מראש צריך להודיע על מבחן, כמה מבחנים מותר בשבוע. התנהלויות שבועיות, חודשיות, יומיות, שתלמידים לא מבינים איך להתנהל בהם. לכן בנוסף למוקד ולמענה השאלות מדי שבוע עולות לעמוד הפייסבוק של הפרויקט שלנו 'סליחה, באיזו זכות?' מספר זכויות עם פירוט קצר ותרגום לשפה הערבית על מנת להעלות למודעות את זכויות התלמיד בקרב בני הנוער בישראל.

בעקבות מה שנאמר ובעקבות המצב כעת אנחנו מבקשים מהוועדה לזכויות הילד ומכנסת ישראל לקחת חלק בפרויקט ובהפצתו כדי לוודא שכל תלמיד ותלמידה, נער ונערה בתוך המדינה הזו, יידעו את הזכויות שלהם, איפה הם עומדים ומה הם יכולים לעשות. הכוח שלנו כנוער הוא יותר גדול משמוצג לנו.

אין ספק. תודה רבה. אני באמת רציתי לבקש שתעבירו אליי בצורה מסודרת את כל הפרטים שאותם נפיץ בין בתי הספר ונקרא לתלמידים לפנות אליכם אם וכאשר צריך. אני מקווה שלא תהיה לכם הרבה עבודה, שכבר לבד לבד יהיה תהליך בתוך השטח, שיטמיע את זכויות התלמיד ותיחסך מכם העבודה. אז תודה רבה.

הנושא הבא זה נושא הקמת הוועדות לקידום מעמד זכויות הילד ברשויות המקומיות. אני לא יודעת כמה מכם יודעים, אבל בכל רשות מקומית יש ועדה שנקראת הוועדה לקידום זכויות הילד. לצערי היא לא מהוועדות היותר פעילות. אנחנו מוצאים אותה באמת במקומות מאוד ספציפיים ומיוחדים. את חלקם אנחנו נשמע במושב הבא, שיהיה כאן ב-12 בצהריים כשהמטרה היא בעצם להראות שזה אפשר, שיש מה לעשות בוועדה לזכויות הילד, יש הרבה מה לעשות בוועדה לזכויות הילד ברשויות המקומיות, וננסה להוציא מכאן איזה שהוא מודלינג. אז אני אאפשר לכם להציג את הנושא, חשוב מאוד, בבקשה.

שלום לכולם. אני עמית ניסן, אני לומדת בתיכון חדש בתל אביב, אני מתל אביב-יפו ואני כאן מטעם מועצת התלמידים והנוער הארצית. כמו שחברת הכנסת אמרה כן, ברשויות המקומיות יש חובה לקיים אחת לשלושה חודשים את הוועדה לקידום מעמד הילד. זו בעצם ועדה שבאה להביא לדיון את זכויות הילדים והתלמידים ואיך אנחנו פועלים למען קידום מעמד הילד בעיר או ברשות מקומית. לצערנו לא מתקיימות הוועדות כמו שצריך או לפי החוק, לא מתכנסות בזמנים הנכונים או מתכנסות רק פעם בשנה, אם מתכנסות בכלל ולא מוזמנים לשם נציגי נוער.

כאן אני רוצה לפנות אליכם, חברי הוועדה, כי לפי החוק אנחנו אמורים להיות מוזמנים לכל הוועדות האלה. יושב ראש מועצת התלמידים והנוער העירונית צריך להיות מוזמן לכל ועדה של הרשות המקומית כדי להשמיע את קולם של בני הנוער והתלמידים בעיר ולדאוג לכך שבאמת יאכפו וידאגו לזכויות שלנו בעיר וברשות שלנו. כאן אני רוצה לפנות לוועדה ולחברי הכנסת שיושבים כאן ולדאוג שיאכפו את זה ברמה הארצית, לדאוג שהקול שלנו לא נבלע וגם שיקיימו את הוועדות האלה כמו שצריך. אני חושבת שאם יסגרו לנו בכול אנחנו לא נוכל לזעוק יותר ואז תשמעו עוד תלונות ותשמעו על עוד - - - ונצטרך לקיים את הוועדה הזאת. לצערי, ואני גם מקווה שלא נצטרך לקיים ועדה כזו שוב, שבה אנחנו נצטרך שוב לדבר ולהתלונן שפוגעים לנו בזכויות, כי בעצם הרעיון של הוועדה הזו כיום בעיניי היא שבשנה הבאה אנחנו נוכל להסתכל ולהגיד 'תודה על השינוי שעשינו'. אז בבקשה לאכוף את החוק הזה. תודה רבה.

תודה רבה. אני מסכימה לחלוטין עם כל מילה, אני חושבת שאין ראש רשות שאנחנו נפגוש ונדבר איתו ולא יגיד שהילדים זה הדבר הכי חשוב שיש ושזה דור העתיד ושהוא רוצה להשקיע בהם, ובסך הכול אנחנו מבקשים דבר אחד פשוט, בואו לא רק נדבר על זה, בואו נעשה את זה ואם נעשה את זה, אז זה דרך הוועדה הזו, לפחות כצעדים ראשונים ואנחנו בהחלט נעביר מכאן את המסר. תודה.

אנחנו עוברים לנושא הבא שזה העסקה הוגנת של בני נוער. מי מציג? בבקשה.

אני לומד בתיכון לאמנויות בירושלים, אני פה מטעם מועצת התלמידים והנוער הארצית ואנחנו באנו להציג כרגע קצת על העסקת בני נוער. בישראל מועסקים יותר מ-100,000 בני נוער, בדרך כלל עובדים בתור מלצרים, מארחים, טבחים, עוזרי מטבח, שוטפי כלים, עבודות שהן מאוד מאוד מתאימות לזמן ובזמנים, אבל הם עוברים ניצול מאוד מאוד קשה, בדרך כלל בעבודתם. אם זה אומר שיש להם שכר מינימום גם ככה, וגם אותו הרבה פעמים יורידו מהשכר. יש הרבה בני נוער שמסתפקים בשכר של טיפים, שזה אומר שאפילו אין להם את השכר הבסיסי והם מועסקים על ידי זה ש'אוקיי, אתה בא לעבוד פה וכמה טיפ שיהיה לך זה כמה שתקבל, אנחנו לא מתחייבים לשלם לך שום שכר'. בני הנוער, שרוצים לעבוד בכל מחיר כדי להרוויח כסף, כי אין מה לעשות, בשלב מסוים זה כבר בעייתי לבקש מההורים, אתה פשוט מרגיש אשם, אז אתה תעבוד בכל מצב, גם אם זה אומר שיקצצו לך מהמשכורת.

בגלל שהנושא הזה מאוד מאוד בעייתי כי אין שום אכיפה כלפיו ואין לו עיגון בחוק זה אומר שהמון המון בני נוער נפגעים מהנושא ואין להם לאן לפנות. מועצת התלמידים והנוער הארצית מקבלת המון פניות בנושא ולכן אנחנו רוצים לקדם חקיקה בנושא. בעקבות מה שאנחנו אנחנו קוראים לוועדה לזכויות הילד של כנסת ישראל לפעול למען חקיקה בנושא ואכיפה של הזכויות האלה בכל התחומים ובעיקר בהעסקה. תודה רבה.

יפה מאוד, תודה רבה, שחר. נושא העסקת בני נוער זה אכן נושא כבד משקל, אני חושבת שאנחנו צריכים להקדיש לו לא דיון אחד, אלא סדרה של דיונים שבאמת תבחן את כל ההיבטים שכרוכים בו. יחד עם המועצה לשלום הילד אנחנו מנסים לקדם חקיקה שתאפשר לילדים כבר מגיל 13 לעבוד במקומות ממוסדים ובתוך השיח על - - -

בתקופת החופש.

כמובן בתקופת החופשים הפורמליים ובתוך החקיקה אנחנו רוצים לנצל את ההזדמנות כדי לעשות הסדרה בכל הנושא של העסקת בני נוער. אני חושבת שהניצול שלכם הוא פשוט פשע, אין שום הגדרה אחרת, וזו מילה עדינה עוד ביחס למה שאני חושבת, ואנחנו חייבים לטפל בזה ואנחנו לגמרי כאן, אנחנו נקדם את הנושא ביחד איתכם.

אם אומרים באמת פריפריה-מרכז אז חשוב שנדע ששיעור הניצול הוא בעיקר בפריפריה. האחוז שם גבוה, אי אפשר לתאר עד כמה, גם בקרית שמונה וגם בעפולה ובכלל בכל הארץ.

נכון. אז ראשית אני גם פונה אליכם ואני חושבת שצריך להעביר את המסר הלאה, לילדים, לתלמידים שבשטח, שיהיו ערניים ושלא יהססו להפנות את הפניות גם אליכם ומבחינתי הם יכולים לראות גם בנו כתובת, כי אנחנו באמת הולכים לתקוף את הנושא הזה בצורה מעמיקה, אז תודה רבה.

מחסור במבחר מגמות הלימוד לבגרות בפריפריה ביחס למרכז. יופי של נושא. סוף סוף לא רק המבוגרים מדברים עליו, גם הילדים מדברים עליו. בבקשה.

קודם כל שלום לכולם. אני ליאל זינו, תלמידת כיתה י"ב בבית ספר רבין בעיר אילת. הנושא שאני מעלה בפניכם הוא נושא לא קל. זה נושא שבעיניי מכריע את העתיד של מדינת ישראל. העניין של הפערים בין הפריפריה למרכז. כפי שכבר ציינתי, אני גרה בעיר אילת, זו עיר פריפריאלית לכל דבר. אגב, אנחנו גם הגענו יחד עם מחזיקת תיק הנוער אצלנו, היא פה לתמוך. בכל מקרה, זו עיר פריפריאלית לכל דבר, הן מבחינה גיאוגרפית, מבחינה חברתית, זו עיר שחיה בתוך בועה. מי כמוני יודעת שהפריפריה לעומת המרכז, יש בה פערים שהם מאוד מאוד גדולים והעיקר בה, ובעיניי הדבר הכי חשוב והכי מדאיג בה זה העניין של החינוך.

כדי לתת לכם כמה נתונים, אחוזי הזכאות לבגרות מבחינת פריפריה, אחוזי הזכאות לבגרות בפריפריה נמוכים ב-20% מאשר במרכז. 20%. מדובר פה על תלמידים שלא זכאים לבגרות אך ורק בגלל מקום המגורים שלהם. מעבר לכך, אחוזי העמידה בתנאי הקבלה לאוניברסיטה, אשכול של סוציו אקונומי 1-2 לעומת אשכול סוציו אקונומי של 9-10, הבדל של 80%. 80% בין נוער וצעירים שלא יכולים להיכנס לאוניברסיטה, להתחיל את החיים שלהם, למצוא עבודה, אך ורק בגלל מקום המגורים שלהם.

עוד משהו שהוא מאוד מאוד חשוב לי, זה גם למה אני בכלל מעלה את הנושא בפני כולכם, זה הנושא של מגמות. כל אחד מאיתנו, כשהוא מגיע לכיתה ט' בוחר את המקצוע שהוא רוצה ללמוד. ברגע שאתה בא ואתה מגיע למצב שאתה צריך לבחור את המקצוע שלך, יש לך אמנויות, יש לך שפות, כל המגוון שיש בערך במדינת ישראל, אך בכל זאת בפריפריה המגוון הוא מאוד מאוד מצומצם, בני הנוער לא נחשפים למגוון שקיים במרכז, זה יוצר מצב, זה יוצר איזה שהוא מצב מאוד משווע, שאנחנו כתלמידים בפריפריה לא נחשפים לכל הדברים שנוער במרכז נחשף אליהם. אם בעתיד שלי אני יכולתי מאוד להתעניין בעריכת דין לדוגמה ויכולתי להיות עורכת דין מאוד מוצלחת, אבל בגלל שבגיל צעיר, כי גרתי בפריפריה ולא גרתי במרכז, לא נחשפתי לעניין הזה ולא למדתי את זה בבית ספר ולא הכירו לי את תחום העניין הזה אז אני לא אהיה עורכת דין והדבר היחידי שאני אשאף אליו ואני באמת אכיר אלה דברים שלא באמת מנצלים את כל היכולת שלי. בעיניי זה פשע, בעיניי זה פשע לכל דבר. זה לא יכול להיות הגיוני שמקום המגורים שלך קובע את העתיד שלך ותקרת הזכוכית פה זה כבר לא עניין של סוג של ביטוי, מדובר פה במשהו אמיתי. יש פה בני נוער שגרים בפריפריה, שגרים בעיירות, שהאשכול הסוציו אקונומי שלהם נמוך והם לא יכולים למצוא את מקומם בעתיד. זה משהו שבעיניי קובע את העתיד של מדינת ישראל.

אני חושבת שהחינוך זה הבסיס שלנו, חינוך זה דבר שקובע אותנו, קובע את החברה הישראלית, קובע את המדינה. אני חושבת שאנחנו, כמועצה הארצית, ואת, חברת הכנסת, אני חושבת שאנחנו צריכים לפעול ביחד ליצירת שוויון, שוויון הזדמנויות, שוויון חינוך בנושא הזה, כדי שאנחנו, בני נוער בפריפריה וגם בני נוער במרכז, נזכה לאותם התנאים ולאותן הזדמנויות כמו שכל אחד במדינת ישראל צריך לזכות.

אני באמת רוצה לזרוק ככה משהו שאני חושבת שהוא מאוד חשוב, אני חושבת שאנחנו צריכים לפעול לתקצוב דיפרנציאלי, אני לא חושבת שכל רשות היא רשות שצריכה לקבל את אותו התקציב. יש רשויות שהצרכים שלהם הם לא אותם צרכים כמו ששאר הרשויות, יש מקומות שזקוקים לתקציב הרבה יותר גדול ולא מקבלים אותו. מכך יוצא מצב שהחינוך לא מקבל תקציב כמו שצריך ותרבות לא מקבלת תקציב, תרבות בפריפריה לעומת מרכז, זה דברים שכולם מכירים, בריחת מוחות למרכז, זה קורה המון. עד שאתה מגיע מהפריפריה ומצליח לצאת כביכול ולשבור את תקרת הזכוכית אתה מוצא את עצמך תקוע כביכול בפריפריה וצריך לעזוב. אני חושבת שזה משהו שהוא חשוב מאוד, זה קובע את מדינת ישראל ואני חושבת שזה מצריך שינוי. אז תודה רבה.

תודה רבה לך, ליאל. מי אמר שהילדים לא מבינים את השיח של המבוגרים? אני חושבת שהשיח שהתנהל כאן עכשיו מתאים לשיח שמתנהל במליאת הכנסת, רק שהוא מתורבת יותר, כמו שהוא היה עכשיו, אני מסייגת. אבל כן, אני חושבת שהנושא המאוד משמעותי זה עניין של שוויון הזדמנויות. רק דרכו, דרך שוויון הזדמנויות בחינוך אנחנו נצליח לצמצם פערים בחברה ולאפשר לכל ילד להגשים את מה שהוא באמת רוצה. אחד הכלים לעשות את זה, את הגדרת את זה מאוד מאוד נכון, זה העניין של התקצוב הדיפרנציאלי, שגם הוא היום על סדר היום ומתנהל שיח מאוד נוקב סביבו ואני מאמינה שאנחנו בראשיתה של דרך. לאט לאט זה יעבור תהליך של הבשלה וכולם יבינו שאין מנוס, זאת השיטה וצריך לשנות את מה שקורה היום. יופי, תודה רבה.

הצטרפה אלינו אלין, שהשתתפה בסרטון, אנחנו אחר כך נאפשר לך גם לומר כמה דברים, אז ברוכה הבאה.

סוגיית כרטיסיות האוטובוסים לתלמידים. היום הרחיבו את חוק חינוך חובה אבל לא הרחיבו יחד איתו את הזכאות לכרטיסיות לאוטובוס. בבקשה, מי מציג?

שלום, אני נועה מאיר, אני גרה באורנית, אבל לומדת ברמת השרון בתיכון אלון. אני רוצה להציג לכם בעיה שבעיניי היא בעיה מאוד מאוד משמעותית, שחייבים לפתור כמה שיותר מהר. אני אצטרך ללכת טיפה אחורה, כשנכתב חוק חינוך חובה הוא קבע שלכל תלמיד במדינת ישראל מגיעה מסגרת חינוכית שבה הוא יכול ללמוד בחינם עד כיתה י'. כדי לממש את החוק הזה נכתבה גם תקנה שאמרה שאם אתה גר במרחק של יותר מ-3 קילומטרים מהמסגרת החינוכית שבה אתה לומד מגיעה לך הסעה בחינם. הסעה יכולה להיות כרטיסיות לאוטובוסים בחינם, או הסעה מאורגנת ממש, מיניבוס שייקח אותך בכל יום ומשרד החינוך אמור לממן את אותה הסעה.

מאוחר יותר, בשנת 2007 שינו את החוק והאריכו אותו מכיתה י' עד כיתה י"ב, כך שכולנו מחויבים ללמוד במסגרת חינוכית עד כיתה י"ב, אבל החוק שקשור בהסעות לא שונה. נוצר בעצם מצב שאותם תלמידים בכיתה י"א-י"ב שלומדים במרחק גדול מבית הספר שלהם צריכים לפנות להורים ובאופן יומיומי ההורים מממנים להם את ההסעות. זה מגיע לסכומים מטורפים, שאף אחד לא אמור לממן לילד שלו, במיוחד לא כשהוא נמצא בחוק חינוך חובה.

לכן אנחנו דורשים ומבקשים מהכנסת ומהוועדה הזאת באופן ספציפי לדאוג לשינוי החוק כך שתהיה הלימה בין החוק ובין התקנות של ההסעות כדי שכל אחד מאיתנו התלמידים, לא משנה איפה הוא גר, מה המצב הכלכלי בבית שלו, או כל בעיה אחרת עם התחבורה בפריפריה, יוכל להגיע לבית הספר בלי לבקש מההורים הוצאות מיותרות. תודה.

תודה רבה לך. אנחנו חוזרים חזרה, מתוך נושאים שאתם העליתם, לעניין של בריונות ברשת וכנראה שלא בכדי. הנושא הזה באמת נוגע לכולנו, נושא כבד משקל, במיוחד בתקופה האחרונה, ככל שאנחנו מתקדמים יותר אז הנגישות שלנו לתכנים מסוימים הולכת וגדלה וכנראה שאנחנו צריכים להתמודד עם הרבה מאוד אתגרים בדרך. ביקשתם להעלות גיבוש להצעת חוק בנושא של בריונות ברשת. מי מציג?

אני ליר וזאת תומי, אנחנו תלמידים בבית ספר עתיד ברמת גן, אנחנו בכיתה ח'. יושבת ראש הוועדה, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, חברי ועדה נוספים שנמצאים ואורחים אחרים, שלום רב. כמו שאתם בטח יודעים, בישראל יותר מ-45% מבני הנוער נפגעים מתופעת הבריונות ברשת. עשרות ארגונים, ועדות ואנשי מקצוע עוסקים בנושא מדי יום ומנסים למצוא פתרון לבעיה, אבל עדיין לא הצליחו למצוא משהו שבאמת פתר את זה באופן סופי. הבריונות ברשת כוללת בתוכה אלימות מילולית, הפצת תמונות מבלי רשות, הסתה וכו'. בכל יום עוד ילד נפגע מבריונות ברשת, אנחנו אומרים די, די לבריונות, די לאלימות ברשת. הגיע הזמן שמישהו ימצא פתרון לבעיה הקשה הזאת.

במשך כמה חודשים חשבנו על פתרונות וחוקים לבעיה הקשה. לאחר מחקרים שערכנו הסקנו שאחת הבעיות היא ההסברה בנושא. בני הנוער לא מודעים להשלכות והם לא מודעים לעונשים לבריונות ברשת לכן ניסחנו הצעת חוק שאומרת, לתוך חוק חינוך חובה תיכנס סדרת שיעורים קבועה, כמובן בתדירות שתיקבע בהתאם למערכת. סדרת השיעורים תכלול הסבר כללי על הנושא ואת ההשלכות והתוצאות שיכולות להיגרם מבריונות ברשת. את סדרת השיעורים יעבירו המורים, כמובן שהם יעברו קורס הדרכה לפני הפרויקט ואנחנו חושבים שבמידה שהחוק הזה יעבור הוא יחולל שינוי בבעיית הבריונות ברשת, בכך שבני הנוער יורתעו ויחשבו לפני שעושים את המעשה והם יבינו את התוצאות שיכולות להיגרם מכך.

הבעיה השנייה היא בעצם אותה בעיה, אנחנו הגענו למסקנה שאם היינו מונעים את השימוש רק באלימות מילולית ברשתות החברתיות זה היה מפחית את כמות הפגיעות בבני הנוער במרחב הווירטואלי לפחות ב-25%, שזו כמות מאוד מאוד גדולה.

אז ככה, השימוש במילים גסות פוגע בבני הנוער בצורה ממש ממש קשה ולכן מצאנו רעיון שיכול להפחית את אחוזי הנפגעים. ברשתות החברתיות יושתלו מילות מפתח. רק חשוב לנו לציין שהדבר הזה כבר כן קיים בפייסבוק ובווטסאפ, פשוט לא השתמשו בו לאותו נושא. במקרה שאדם כלשהו, במקרה הזה בן הנוער, יכתוב את אחת ממילות המפתח המערכת לא תיתן לו את האפשרות לשלוח את זה ולפרסם את ההודעה. אם הנער לא יוכל מלכתחילה לשלוח את התוכן הפוגעני זה יפחית משמעותית את כמות הפגיעות בקרב בני הנוער ברשת.

חשוב לציין שפתרון זה אפשרי לביצוע והוא לא מצריך משאבים מיוחדים. אנחנו מקווים שתקדמו את הנושא ותביאו לפתרון ממשי ואנחנו נשמח לעמוד לרשותכם ולעזור לכם ככל שתצטרכו. תודה רבה על ההקשבה.

תודה רבה לכם. אני מוכרחה לומר שזה מאוד מעניין ובהחלט משהו שאפשר לראות איך אנחנו יכולים לקדם אותו. אנחנו כמובן נהיה בקשר ואנחנו גם ניקח מכם את כל החומרים. כל הכבוד על הרעיון ועל היוזמה, באמת, מגיע לכם.

אלין, אנחנו ננצל את זה שאנחנו בתוך הנושא ונאפשר לך לומר כמה דברים, בבקשה.

אני שמחה שהשתתפתי בסרטון הזה ואני באמת חושבת שכל הורה צריך להיות במסגרת הזו של הילד ולהיות גם הורה ברשת וצריך להבין שהפגיעות האלה הן פגיעות שיכולות להרוס מישהו מבפנים ושכל הורה צריך לקחת אחריות על עצמו ושהוא יהיה עם הילד שלו ושהילד שלו יוכל לספר לו ולהבין שזה פוגע בצורה שבאמת אי אפשר לתאר את זה. אני אחת שנפגעתי. אם ההורים איתנו, זה באמת מקל על הפגיעה.

אלין, זה לא פשוט לחשוב, זה לא רק בינך לבינינו לבין התלמידים כאן, זה סרטון שיופץ. צריך הרבה אומץ, נכון?

צריך הרבה אומץ, אבל אם זה עוזר לילדים ולהורים להבין את ההשלכות של זה אז אני שמחה שהשתתפתי בזה.

כל הכבוד.

הנושא הבא, אנחנו בכנסת אז אי אפשר בלי לדבר על הכנסת קצת. הנושא הוא הורדת גיל הבחירה, בבקשה, מי מציג.

אני סאמי ביבאר, מינוב ג'ת, בן 17, בכיתה י"ב לומד בבית ספר תיכון אצלנו בכפר. במדינת ישראל כיום רק האזרחים מעל גיל 18 רשאים להצביע לכנסת ולבחור את נציגיהם. בשנת 2001 נענתה הכנסת להצעת מועצת התלמידים והנוער הארצית לתקן את חוק הרשויות המקומיות ולהוריד את גיל ההצבעה בבחירות לשלטון המקומי מגיל 18 לגיל 17. התיקון לחוק הוביל למהפכה של ממש, מעורבות גדולה של בני הנוער בנעשה ברשויות, הגדלת המשאבים לפעילויות בני הנוער והשקעה בשעות הפנאי ומתן תשומת הלב לצעירים ולבני נוער, הן ב חינוך הפורמלי והן בחינוך הבלתי פורמלי, על ידי ראשי הרשויות.

אנחנו מאמינים כי הורדת גיל הבחירה לכנסת ישראל מגיל 18 לגיל 17 תוביל תהליך באמת ברמה הארצית, רצון ומעורבות מצד בני הנוער ומתן דגש על חינוך, תרבות נוער וצעירים מצד הפוליטיקאים הבכירים. בני הנוער בישראל מעורבים ובעלי נכונות לתרום, מגלים עניין בסביבה ובפוליטיקה ורוצים להוביל שינוי. במדינת ישראל, בניגוד למגמה הקיימת כיום במדינות אחרות אחוז המצביעים בפעם הראשונה הוא גבוה ביותר, ממוצע אחוזי ההצבעה של בני הנוער בבחירות ברשויות המקומיות בניגוד למגמה הקיימת כיום במדינות אחרות אחוז המצביעים פעם ראשונה הינו גבוה ביותר. ממוצע ההצבעה של בני הנוער בבחירות ברשויות המקומיות הוא כ-90% לעומת כ-50% בלבד של שאר האוכלוסייה. הנתון מעיד על רצונם של הצעירים ובני הנוער להיות מעורבים בקבלת ההחלטות ולהשפיע על עיצוב פני החברה הישראלית.

סקר שנעשה בקרב בני הנוער בעלי זכות ההצבעה הראה כי קיימת התפלגות שונה בין כל המפלגות, כך שאין בהצעה הזו שום העצמה של מפלגה או גוש פוליטי מסוים. לאור האמור לעיל ועוד אנו קוראים לוועדה לזכויות הילד של כנסת ישראל לפעול למען הורדת גיל הבחירה מגיל 18 לגיל 17 תוך קיום תהליך חינוכי עמוק ומקביל בשיעורי האזרחות.

יפה. תודה רבה. אז אכן אני יכולה להעיד שהמעורבות של בני הנוער היא מאוד מאוד גדולה וגם רמת האכפתיות. בתקופת הבחירות שלחו אותנו לבתי ספר, לפאנלים שונים, למרות שהם בכלל לא מצביעים, אבל אני מאלה שאומרים להם 'הולכים לבית ספר', אז קדימה, הולכים לבית ספר בשמחה ופגשתי באמת המון המון תלמידים כל כך אכפתיים, כל כך מעורבים, כל כך מבינים, שואלים את השאלות הכי קשות, באמת, בלי לעשות לנו הנחות, ואני חושבת שבהחלט יש מקום להעלות שיח לגבי גיל הבחירה. אני יודעת שהיה שיח בעבר ואני בהחלט אבדוק היכן זה עומד. צריך לראות, כמו שאתה אומר, איך עושים את זה נכון, איך מצד אחד מאפשרים לכם להשפיע כמו שאתם רוצים ומצד שני שזה ייעשה בתהליך חינוכי, מסודר, שההשפעה שלכם גם תהיה לא נכונה מבחינה מפלגתית אבל נכונה לפחות מבחינת המצפון של כל אחד ואחד מכם. אז יופי, תודה רבה.

תודה.

יש לנו פה אורח נוסף, מיוחד, אתה רוצה לומר את השם? להציג את עצמך ואז אני אספר איפה נפגשנו?

שובל לוקר.

אני פגשתי את שובל בוועדה לזכויות הילד, ועדה שגרתית שקיימנו בנושא של בטיחות בדרכים וראיתי בעיניים שלו כמה שזה בוער בו והזמנתי אותו להיום וביקשתי שהוא יאמר כמה דברים. אז אנחנו נאפשר לשובל להציג. בבקשה, שובל.

שלום, שמי שובל לוקר, ואני בן 9 ואני גר במודיעין. לי יש כמה נושאים לדבר עליהם. אחת, הצפיפות בכיתות. אני לומד בבית ספר ממ"ד שבטי ישראל במודיעין. בכיתה א' ובכיתה ב' היינו 37 ילדים בכיתה. השנה הצטרפו עוד ילדים ובסך הכול בשכבה כ-40 ילדים בערך, לכן הוסיפו לנו עוד כיתה. לצורך כך הם הביאו לנו עוד - - - ועכשיו לשמחתנו אנחנו רק 26 ילדים בכיתה. זה מאוד כיף ללמוד ככה, יותר קל לנו להתרכז ולהקשיב למורה ולמורה יש אפשרות יותר טובה להתייחס אלינו. אך לצערנו הודיע עכשיו משרד החינוך שצריך לחזור שוב לשתי כיתות. זה ממש לא בסדר. קודם כל הכרנו חברים חדשים ומורה חדשה וכבר התרגלנו לחברים החדשים ולמורה. זה מאוד קשה ללמוד 40 ילדים בכיתה. אז אם יש פה מישהו ממשרד החינוך, ובדקתי כבר שיש, אני רוצה לשאול אותך, האם לך היה כיף ללמוד בכיתה צפופה מאוד של 40 ילדים? אז אני אשמח אם תדבר עם מי שצריך ותבטלו את החוק הזה. כל החברים שלי והמורה שלי והמנהל וצוות המורים והעובדים ישמחו מאוד ויודו לך.

אנחנו נתייחס נושא נושא. אתה מעלה פה סוגיות חשובות. אז קודם כל אני אספר לכם שאני למדתי בכיתה של 40 תלמידים, אבל כנראה שאנחנו לא היינו כל כך היפרים ורועשים ועמוסי גירויים, היינו יותר רגועים ממה שאנחנו היום, גם בתור מבוגרים, אבל אני שמחה לבשר שאתה מעלה נקודה מאוד מאוד חשובה שבערה להרבה מאוד אנשים בתקופה האחרונה. אנחנו התחלנו את השנה עם תקנה חדשה שבעצם מתחילה לצמצם את מספר התלמידים בכיתה ל-32. נכון שזה עוד לא 26 והיינו רוצים עוד, אבל אנחנו מתחילים בצעד אחד משמעותי ובעצם מצמצמים את מספר התלמידים ל-32.

אני רק אומר באמירת סוגריים, כאשת חינוך אני לא יכולה להתאפק מלומר את זה כל הזמן, אבל חוץ מצמצום מספר התלמידים בכיתה אני חושבת שאנחנו צריכים גם לפעול לשינוי השיטה כדי שבאמת נוכל לאפשר חוויית למידה קצת אחרת, אז זה דיון חינוכי אחר ונפרד.

שתיים, תכניות הטלוויזיה בשעות הצהריים. כאשר אני מסיים את שיעורי הבית ואני פותח את הטלוויזיה יש תכניות מאוד מאוד לא חינוכיות ולא מתאימות לגילי. אשמח מאוד שמישהו מכם ידבר עם שר התקשורת לגבי תכניות יותר חינוכיות בשעות הצהריים. תודה רבה.

רגע, לא, אני רוצה שאתה כן תגיד את הדבר האחרון. אתה מרשה לי להגיד?

טוב.

אז אני אומר. הנושא השלישי שלי, שבעיניי איתו הכי יפה לסיים דיון כזה של ילדים כאן בכנסת, זה תרבות הדיונים של מליאת הכנסת, של חברינו, שאני נמנית עליהם. אני מודה שלפעמים זה מביך ומביש, אני תמיד אומרת שאנחנו צריכים להיות סוג של מודלינג, בסופו של דבר כולם מסתכלים עלינו, לא רק הילדים, גם ההורים. החברה בעצם מושפעת מכל מה שקורה ואנחנו כמנהיגים ומובילים של העם צריכים לשמש דוגמה וזה הא'-ב' במודלינג שאנחנו צריכים לשמש. אני לגמרי מסכימה. הרבה פעמים כשאני מעירה על משהו, כי הוא באמת חריג, אז אומרים לי 'תפסיקי להיות מורה'. אז קשה לי להפסיק להיות מורה, אבל זה באמת לא בא מהמקום הזה של מורה, זה בא מהמקום הזה שאני באמת חושבת שאנחנו צריכים לשדר מסר אחר ולתת דוגמה אחרת, שוב, לא רק לילדים, אלא בכלל לחברה, מבחינת ההתמודדות שלנו עם מגוון הדעות ועם מגוון התפיסות וגם בשעות הקשות אנחנו יכולים להראות שאנחנו יכולים להתמודד עם זה בצורה קצת יותר מכבדת.

אולי אפשר להגיד משהו?

כן, אז אני מעבירה את רשות הדיבור לחברת הכנסת שהצטרפה אלינו, בבקשה, ענת.

בעצם דוגמה אישית זה הדבר הכי חשוב. גם אתם כילדים הרבה פעמים רואים שאם אומרים לכם לעשות משהו ומי שאומר לכם לעשות אותו הוא בעצמו עושה את ההיפך, זה משדר בלבול. אנחנו לא יודעים איך להתנהג. בכנסת, לצערנו הרב, לפעמים השפה לא שפה נקייה, היא שפה שהיא לא ברמה גבוהה ולצערנו הרב השפה גם קובעת את תרבות הדיון, היא קובעת את עומק החשיבה, היא משדרת משהו. בהרבה מאוד מקרים, אנחנו נגלה לכם סוד, אנשים יכולים להתווכח בכנסת ולדבר אולי אפילו לא יפה אחד לשני ולאחר מכן ללכת ולשתות קפה ביחד, כי הם מחפשים את תשומת הלב התקשורתית בהרבה מאוד מקרים, אבל לאנשים שצופים בנו, זה בהחלט משדר דוגמה שלילית לחלוטין, אנטי חינוכית, ואם אנחנו נסתכל על כנסות קודמות של הרבה שנים, מאז קום המדינה, אנחנו נראה שתרבות הדיון הייתה שונה, היא הייתה מכבדת וחלק מהעניין שאני יכולה להמליץ לכם, וזה אני אומרת גם לילדים שלי, נימוס הוא כלי עבודה. אתם תראו שבהרבה מאוד מקומות, אפילו במסות של אנשים, במקומות שהם מרכזים של מטרו, רכבות תחתיות או דברים כאלה, אנשים מתנהלים בצורה מנומסת אחד כלפי השני, זה מאפשר להם להגיע הרבה יותר מהר לכל מקום ובצורה הרבה יותר חיובית, נעימה, ואז התקשורת הבינאישית לא הופכת להיות משהו שהוא כמו נייר זכוכית שהוא כל כך כואב ומציק לנו.

ואני רוצה לברך את יושבת הראש, ד"ר יפעת שאשא ביטון, על האירוע הזה. אני חושבת שזה מאוד חשוב. להיכנס לפה, לעומת מקומות אחרים בכנסת, תענוג. מה אני אגיד לכם? תענוג לראות את כולכם פה.

נכון. תודה רבה, ענת. ולסיום אני אגלה לכם סוד, בכנסת לא מוחאים כפיים ולכם אני הרשיתי.

גם אנחנו נסחפנו אחריהם.

אז ברשותכם אני אסכם את הדיון. עלו פה הרבה מאוד נקודות חשובות, אנחנו כמובן רשמנו ואנחנו נתייחס לכל הנקודות, אנחנו גם נענה לכם בצורה אישית כדי שאתם תדעו בדיוק מה אנחנו מתכוונים לעשות ובאיזה שלב בתוך התהליך אנחנו נמצאים וגם במקומות שלא נוכל לטפל, או שנתחיל תהליך ונראה שאנחנו לא יכולים לקדם אותו אז אנחנו נאמר לכם ביושר שכנראה זו לא השעה. אתם תקבלו מאיתנו תשובה שתתייחס ברצינות למה שהצגתם.

מה שאני שמה עליו דגש, ובאמת שאנחנו נצא בקריאה למועצות המקומיות לקיים את הוועדות לזכויות הילד ואנחנו נבקש מהשלטון המקומי שיהיה מעקב ופיקוח כדי לראות שזה באמת נעשה כדין, כולל שיתוף של בני הנוער. בלעדיכם, אני חושבת שזה אפילו חסר טעם.

הנושא של קורסי הורים, שהוא מאוד חשוב, אנחנו מדברים עליו בהרבה מאוד רבדים, אפילו בנושא של הורות, עוד לפני שמביאים את הילד לעולם, לראות איך אנחנו מתמודדים עם הרך הקטן הזה שנולד. אני בהחלט לוקחת את זה ואנחנו נקיים על זה דיון ונראה איך אנחנו יכולים לקדם את זה, במיוחד בנושא החשוב שאתם ציינתם וזו הנוכחות של ההורים במרחב הווירטואלי.

אנחנו נפנה למשרד החינוך ומשרד התחבורה בכל הנוגע להרחבת הגיל מבחינת הזכאות לכרטיסיות, גם לי"א-י"ב. אני לא מצפה להרבה בעניין של הוזלת מחירי הרב קו באופן כללי, לא בהקשר של הלימודים לילדים, אבל אנחנו בהחלט נעלה את זה, כדי שלפחות זה יהיה במודעות ויהיה בשיח ומה שיהיה אפשר לעשות אנחנו בהחלט נקדם.

ברב-קו יש בעיה של מאגר נתונים שלפעמים הוא בלתי אפשרי - - -

נכון, זה סיפור בפני עצמו.

אני חושבת ששווה להעלות את זה, שייכנס גם לפרוטוקול.

נכון, גם זה דיון - - -

אנחנו מקיימים על זה דיון בוועדת המדע. כן, אנחנו העלינו את זה.

יש ממש מאגר של נתונים לא מבוקר, אסור שזה יקרה. כדי לנסוע עם כרטיסייה הם לא צריכים את כל הפרטים המזהים עליי.

מסכימים לחלוטין.

ואם את לא נותנת את הפרטים אז - - -

זה נושא שנדון בוועדת המדע, אנחנו בהחלט נשמח לחבר ולעדכן גם בנושא הזה.

הורדת גיל הבחירה, כפי שאמרתי, אנחנו באמת נבחן את זה ונראה מה קורה. היום במליאה אני מעלה הצעה לסדר בנוגע לזכויות התלמיד. אני חושבת שלימוד זכויות התלמיד, זה צריך להיכנס לכל בתי הספר באופן ממוסד, באופן שיטתי. אני חושבת שיש לכל ילד את הזכות לדעת את זכויותיו ואנחנו בהקשר הזה גם נפיץ לבתי הספר את המוקד המאוד מיוחד ששמענו עליו כאן ונאפשר לכם באמת - - -

אני רוצה רק לציין שהמוקד הוא משות שלנו והיוזמה היא משותפת שלנו ושל - - -

קדימה, טובה, צריך לתת פה בוסט כדי שבאמת זה יגיע לכל תלמיד ותלמיד במדינת ישראל. אני חושבת שזה נכון שזה יקרה כך ואנחנו נהיה שומרי הסף של הזכויות שלכם ואתם תהיו העוזרים שלנו בכך שאתם תאותתו לנו מתי אנחנו לא בדיוק נמצאים שם. אז היום זה יעלה כהצעה לסדר במליאה, אנחנו אחר כך נעביר את זה לדיון בוועדה ואני מקווה שבאמת סוגיית זכויות הילד תיכנס לתוך מערכת החינוך כחלק אינטגרלי ממערך הלימודים.

אני רוצה להודות לשותפות שלי שעזרו לי לארגן את היום המאוד מאוד מיוחד הזה, עכשיו זה ברור לי שכשישאלו אותי מה היה הכי מיוחד בשבילך בכנסת אז אין ספק שזה היום הזה שבו הייתי מוקפת בכל כך הרבה ילדים וכמובן שלא יכולתי לעשות את זה לבד, עזרו לי היועצות שלי והדוברת שלי, ליאור וסרמן, שאתם רואים אותה כאן עם המצלמה, ונעמה שיושבת כאן מאחורי המחשב וכמובן שלא יכולנו לארגן את זה בלי מנהלת הוועדה, רחל סעדה, שהיא מנהלת את הוועדה כבר הרבה מאוד שנים והיא עושה את זה פשוט בצורה פנטסטית, היא גם חנכה אותי כשאני נכנסתי לתפקיד, אז המון תודה, רחלי, גם על זה. וכמובן למריה, מהממ"מ שעוזרת לנו לחקור את כל הנושאים שאתם מעלים, לעאליה, שהיא מזכירת הוועדה, לשמרית מהייעוץ המשפטי, וקיבלנו מתמחה חדשה שנכנסה ועזרה לנו ברגעים האחרונים, אז תודה רבה גם לאדווה.

יש לנו פה תערוכה של בית ספר פלך מירושלים. תערוכה מדהימה שמציגה את זכויות הילד דרך המצבים של הצלחות. אתם מוזמנים להסתכל, גם כאן וגם בתערוכה שיש בחוץ.

ואני רוצה לבקש משהו, אם אנחנו כבר מדברים, אני רוצה תמונה עם כמה שיותר ילדים. אז אני אשמח להצטלם איתכם. ותודה רבה ואישית לכל אחד ואחד מהילדים שהגיעו הנה, באמת ששימחתם אותי.

(הישיבה נפסקה בשעה 11:30 ונתחדשה בשעה 12:05.)

צהריים טובים לכולם. אני שמחה שנשאר עוד מסביבי משהו מהמתוק הזה שהיה לי פה כל הבוקר. אנחנו אחרי חוויה מאוד מאוד מרגשת של 120 תלמידים שהגיעו לוועדה לזכויות הילד ואנחנו דיברנו איתם על זכויות הילד, ולא עליהם, לשם שינוי. אנחנו בדרך כלל נפגשים בפורומים כאלה ומדברים מה נכון לעשות למען הילדים, היום אנחנו דיברנו עם הילדים על מה נכון לעשות למענם. זו חוויה מאוד מרגשת מבחינתי.

אנחנו נמצאים כאן למעשה בסבב השני שבו אנחנו נציג תכניות ייחודיות שמקדמות זכויות של ילדים ופועלות למען ילדים. זה לא דבר שהוא מובן מאליו. מבחינתי במסגרת הפאנל הזה אני רואה בעצם מודלינג, מודלים שאנחנו נוכל אחר כך להעביר הלאה לשטח כדי שעוד אנשים ייחשפו ועוד אנשים יוכלו להתחקות אחר הפעולות האלה ואולי ליישם אותן בשטחם ולכן יש חשיבות מאוד גדולה לסבב הזה שאנחנו נקיים כאן עכשיו.

נמצאים איתי ד"ר יצחק קדמן, יושב ראש המועצה לשלום הילד, שמלווה אותי בצורה נאמנה לאורך כל הדרך, נמצאת איתנו טובה בן ארי, ממשרד החינוך, מפקחת בנושא של זכויות הילד וגם היא מסייעת לא מעט בתהליך וכמובן שיש לנו נציגים מבתי ספר שונים, אנחנו אחר כך נאפשר למי מהם שירצה לומר גם לדבר ואנחנו נתחיל בהצגת התכניות.

התכנית הראשונה היא עיר ידידותית לילדים, עיריית ראשון לציון בשיתוף יוניסף לשיפור חייהם של הילדים על ידי הכרה בזכויותיהם והגשמתן. בבקשה. בבקשה, ליאל.

צהריים טובים. אני קודם כל רוצה לומר, לתת קרדיט לוועדה הזאת על הפרויקט הזה. בשנת 2009 ישבנו כאן סביב השולחן, ישבתי פה כשד"ר יצחק קדמן יושב לצדי והוא דיבר פה בוועדה הזאת, שרחל ריכזה אותה עם קודמתך, חברת הכנסת שאשא ביטון, אורלי לוי אבקסיס, הוא דיבר על הנושא של עיר ידידותית לילדים בעולם והייתה פה גלית ויגודמן מיוניסף, ששוחחה על כך גם, והנושא הזה מאוד הלהיב אותנו והחלטנו שאנחנו פונים אליו. זה היה ב-2009. ב-2014 בשעה טובה פתחנו את הפרויקט בראשון לציון אחרי שיוניסף זכתה לקבל את הזיכיון הבינלאומי ואת האישור הבינלאומי לנושא הזה.

למה עיר ידידותית לילדים? אם אפשר לעבור הלאה. ראשון לציון היא עיר מאוד גדולה, היא הרביעית בגודלה, עוד מעט השלישית בגודלה בישראל, יש לנו 45,000 ילדים במערכת החינוך, 40 בתי ספר יסודיים, 19 על יסודיים, 342 גני ילדים, 244 צהרונים. אני יכולה להמשיך ולמנות מספרים רבים ומגוונים. יש 26% ילדים ונוער בראשון לציון, מתוך 257,000 תושבים זה בערך 62,000 תושבים ילדים והם מקבלים הרבה מאוד, נקרא לזה יכולות, הרבה מאוד משאבים עומדים לרשותם, תקציב החינוך של העיר הוא תקציב מאוד מאוד גדול, הציפייה בנושא הזה זה שהאגפים השונים יפעלו כולם לטובת הילדים ונוער, אבל כפי שאמרת קודם, יו"ר הוועדה, חברת הכנסת שאשא ביטון, אנחנו מסתכלים הרבה פעמים על הילדים מלמעלה, אנחנו אומרים 'הנה הדברים שאנחנו רוצים לעשות בשבילכם, ילדים יקרים, והפרויקט הזה מדבר שפה אחרת'.

ציטטנו פה את יאנוש קורצ'ק, נתלינו באילנות גבוהים. אמר יאנוש קורצ'ק, 'לא מספיק לאהוב ילדים, צריך להבין אותם ולהתייחס אליהם כבני אדם, להעניק להם את אותם זכויות והכללים ואותן התחייבויות שמחייבים את המבוגרים'. זה באמת סוג של אמירה שהיא בדרך כלל לא נמצאת בתוך המרחב העירוני, האורבני, היא גם לא תמיד נמצאת אפילו בוועדה הזאת. אנחנו מדברים על הילדים, אנחנו לא מדברים עם הילדים, אנחנו לא תמיד מעניקים להם את הזכויות והכללים ואת ההתחייבויות שאנחנו מעניקים למבוגרים וזה המהפך שאנחנו רוצים לעשות בעיר שלנו במסגרת התכנית הזאת שהציעו לנו יוניסף העולמית ויוניסף בישראל וביחד עם אוניברסיטת תל אביב שמייצג אותה פה אופיר פינס חברנו, שבוודאי תיכף יציג את הפרויקט.

מעט מאוד על התכנית, כי יציג את זה אופיר אחריי בצורה הרבה יותר נרחבת. ארגון האומות המאוחדות מעניק כל שנה הכרה, אנחנו בחרנו להצטרף לפרויקט הזה כאשר המטרה שלנו היא קודם כל לספק בדיוק את מה שנאמר פה היום בחדר על ידך, לספק את התהליך של כבוד, הקשבה, תשומת לב, ראיית הילדים כאזרחים וכתושבים שווי זכויות וחובות בעיר, גם במובן של שיתוף ציבור, זאת אומרת גם במובן של לשאול אותם מה דעתם, מה עמדותיהם, מה הם חושבים על מה שאנחנו מציעים להם ולא רק להחליט בשבילם. זה בוודאי נכון לנוער ולכן ראשון לציון החליטה, בעצה משותפת עם הנוער, לקרוא לעצמה ולכל הפרויקט הזה לא עיר ידידותית לילדים אלא 'עיר ידידותית לילדים ונוער', זה הדבר הראשון שעשינו כי הנוער אמר 'רגע, מה איתנו?' והנה, התחלנו בהקשבה ואפילו קיבלנו את האישור מיוניסף העולמי לנושא הזה.

המטרה שלנו זה לשפר את החיים של ילדים ונוער על ידי הכרה בזכויות שלהם והגשמה שלהם ולהגביל את הסכום של ההענקה וההשתתפות, שאופיר תיכף ירחיב עליהם, הזכות הבינלאומית הזאת להיות מעורבים בתהליכי קבלת ההחלטות. יש כמה סיפורים שאנחנו שמענו לאורך הדרך כשהתחלנו את הפרויקט. הם כולם סיפורים של מה היה קורה אם היינו מקשיבים לילדים ולא רק שואלים את עצמנו. אחד מהסיפורים היפים ששמענו היה סיפורה דווקא של סביונה רוטלוי שיושבת במועצה המייעצת של יוניסף והיא סיפרה לנו על ילדים בפנימייה שבאו אליהם ושאלו אותם מה הייתם הכי רוצים. אני לא יודעת אם מישהו פה בחדר היה יכול להעלות בדעתו מה הילדים בפנימייה היו הכי רוצים ומה שהם אמרו לה, או אמרו למי ששאל אותם, 'אנחנו הכי רוצים זה ארון או מקום פרטי משלנו'. אני חושבת שזה משהו שמבוגר רגיל, שנכנס לתוך מרחב כזה, לא בהכרח היה חושב עליו. בשביל זה צריך לשאול ילדים מה הם רוצים.

אחת מהתוצאות או מהתוצרים שלנו כבר בפרויקט הזה, שקברניטי ראשון לציון שואלים את הילדים מה הם רוצים. אז כשראש העיר החליט שהוא בונה ספריות אחרות ושונות והוא כינס ישיבה שכולם היו אנשים מבוגרים הוא אמר 'רגע, ואיפה הילדים? צריך לשאול את הילדים מה הם רוצים'. כשנכנסים לבתי ספר אז שואלים גם את הילדים, וכך הלאה.

זאת אומרת אנחנו רואים היום את הילדים בדרך אחרת מאשר ראינו אותם. חלק מתהליך העבודה שהונחה על ידי יוניסף תל אביב באוניברסיטה היה סקר מצב קיים וצרכים, תהליך שיתוף ציבור רחב היקף שנערך בראשות נוער כמנהיגי השולחנות העגולים שלנו במרחב הפתוח והתוצר של זה אמור להיות תהליך של שינוי והטמעה שסופו, עוד הפעם, בסקר מצב קיים וצרכים והמשכו שוב בתהליכי שינוי, כי אנחנו רוצים כל הזמן שיפור מתמיד. זאת מטרתנו.

אני רוצה לומר לכם שכאשר אנחנו מסתכלים על הדיאגרמה המאוד פשוטה הזאת של תהליך העבודה זה ברור לכולנו שזה נעשה בלאו הכי בתוך כל - - - כל עיר בארץ, בתוך כל עיר אז יש סקר מצב ויש תהליך שיתוף ציבור, אבל הפעם הציבור הוא שונה, הפעם הציבור שבו אנחנו מדברים הוא לא רק ההורים, הוא לא רק האנשים שאמונים על הילדים אלא הילדים עצמם. אז זה אולי השוני הגדול של הפרויקט הזה.

אני יכולה לספר לכם קצת מתוך הווי הוועדה. יושבים פה כמה חברי ועדה שהצטרפו אלינו, ותודה להם, אבל אחד מהנושאים שהועלו בתוך הוועדה עד היום היו נושאים שקשורים למשל במרחב הפיזי שקשור לילדים, הגובה שלהם. אמרו שם חברי ועדה, בין היתר למשל מנהל שפ"ע, הברזיות בתוך המרחב הציבורי הן גבוהות, ילדים נמוכים לא יכולים להגיע אליהם, אז אולי נשנה את גובה הברזיות. העמודים של מתקני המשחק לא ממוגנים, שמא נשים עליהם איזה מיגון ונרחיב את הספוגים סביבם. נושאים שקשורים בגובה של שילוט, באיכות מדרכות, בדברים שבדרך כלל המובילים הרלוונטיים או הגופים הרלוונטיים לא מתבוננים בהם מנקודת ההשקפה של ילד. והנה כבר שינוי בתהליך.

אלה דברים שכבר נעשו בעיר, זאת אומרת כבר נמצאים וחולחלו לתוך המערכת העירונית. תוך שותפות יצרנו פרלמנט ילדים כבר בקדנציה הקודמת, ילדים צעירים, נעשות הרבה מאוד פעילויות אחרות שהן פעילויות נקודתיות והיום אנחנו עושים פעולה מתועדת שמלווה בהערכה ומדידה. אתם יכולים לראות פה מה אנחנו עושים כבר היום, זה סקר מצב קיים - - - והבניית תכנית אסטרטגית מלאה שתתוקצב על ידי העיר ותקדם את העיר הלאה.

אז לאן פנינו? אנחנו מיועדים היום, או בפתחה היום, של מהפכה עירונית בתפיסת העולם הזאת. יובילו פה הדרכה והכשרת עובדים בכירים, כמובן הכול בניהול והנהגת ראש העירייה והעובדים הבכירים, פיתוח תכנית של הדרכה והכשרה, קביעת נהלים והנחיות מקצועיות ויצירת אומבודסמן מקומי, סוג של גורם עירוני מרכז שיטפל בילדים וייתן להם איזה שהוא מוקד, אם יש תלונה, הנגשת שירותים ועוד. כל הדברים האלה הם לא שינוי מערכתי של המערכת, הם שינוי תפיסתי של איך המערכת מדברת, איך היא מתייחסת לילדים ואיך היא רואה את הילדים שלה וזה מה שאנחנו רוצים לראות בעיר בתוך המרחב שלנו.

אז תודה רבה לכם שהזמנתם אותנו לפה היום ואני חושבת שזה אחד הפרויקטים היפים שאני ראיתי במסגרת עבודת הכנסת ואני נורא שמחה שאימצתי אותו בזכותך ובזכות יוניסף ובזכות ידידינו מתל אביב. אז תודה רבה לכל שותפינו ותודה לוועדה הנכבדה הזאת.

תודה רבה לכם. אתה נציג ההמשך?

קודם כל תודה רבה, יפעת, שהזמנת אותנו לכאן. זה יום מרגש, אני גם רואה את כל הילדים כאן בישיבה שנייה וזה באמת דבר גדול, ובואו לא נשכח את הכותרת, הכותרת זה 'זכויות ילדים'. זה דבר גדול. זה דבר גדול כי הוא לא מובן מאליו ובסך הכול אנחנו מדברים על אוכלוסייה מאוד מאוד גדולה. כשאני אומר ילדים אני מתכוון ילדים ובני נוער, אוכלוסיית הילדים ובני נוער בישראל היא בערך שליש מהמדינה והיא השליש היחידי, האוכלוסייה היחידה שבעצם לא מצביעה. אמנם לשלטון המקומי מצביעים מגיל 17, אבל באופן כללי הם לא מצביעים ולכן אנחנו צריכים לדאוג לזכויות שלהם, כי אם אתה מצביע אתה דואג בעצמך, ולכן יש פה פער מאוד מאוד גדול שאנחנו צריכים לגשר עליו.

הפרויקט עצמו הוא פרויקט של יוניסף, נמצא פה ג'וני קליין שהוא מנכ"ל יוניסף ישראל. יוניסף הוא ארגון של האו"ם, ארגון גדול, ארגון הילדים של האו"ם והפרויקט הזה לא התחיל אתמול ולא שלשום ולא התחיל בישראל, הוא קיים בסביבות 1,000 ערים בעולם ואנחנו עושים אותו לראשונה בישראל, לראשונה בראשון לציון, העיר הרביעית בגודלה בישראל, עיר ואם בישראל, וכפי שלמדתם מהתיאור של ליאל, בראשון קורה תהליך מאוד מאוד מעניין, מאוד מאוד עמוק, מאוד מאוד משמעותי. שמעתי שראש העיר, ליאל, ביטל איזה שהיא ועדה של הקמת ספריות כי אין שם נציג לנוער ולילדים, הוא אמר 'תעצרו, עד שלא יהיה נציג אל תתקדמו', אל תתקדמו בתכנון ספרייה, כן? ובית ספר וכדומה. כל הראייה משתנה. הרעיון הוא כמובן שזה יהיה נחלת הכלל, לא רק של ראשון לציון, אבל ראשון היא בוודאי חלוץ ופורצת דרך מהבחינה הזו.

אז אם נעבור על השקפים, כפי שאמרתי, זה התחיל בשנת 2000. התחלנו בראשון לציון בשנה שעברה וממשיכים לשנה הבאה. אנחנו במגעים עם כמה עיריות נוספות, אנחנו רוצים לעבוד בבאקה אל גרבייה, זה עוד לא קורה, אבל זה אמור לקרות. חולון, שהיא עיר הילדים, לא צריכה לדעתי יותר מדי הכוונה מאיתנו, אבל היא כן רוצה לבחון אם להיכנס לתוך התהליך הזה דווקא מההיבט הבינלאומי, כדי להיות חלק מעיר ידידותית לילדים של יוניסף העולמית, וחיפה גם היא על הפרק. אנחנו מתקדמים עקב בצד אגודל, אנחנו לא רצים ולא מתפרסים על כל ישראל משום שמדובר, כפי ששמתם לב מהדיווח של ליאל, בפרויקט שאתה צריך להשקיע בו הרבה מאוד, הרבה מאוד מאמצים. זה לא שאתה עושה וי באיזה שהוא מקום, לכן אנחנו לא מזדרזים, אנחנו נגיע לרשויות לאט לאט, לשנה הקרובה אנחנו רוצים להתרחב לעוד שלוש רשויות, כפי שאמרתי, ולאחר מכן נבדוק את עצמנו בשנים הבאות.

למה אנחנו חושבים שזו ההשקעה הכי טובה בילדים? אל"ף, כי יש להם הכי הרבה עתיד לעומת היתר, ובי"ת, משום שמדובר על זכויות שלא מובנות מאליהן והדברים, כמו מניעת אפליה, יצירת תשתית עירונית מקיפה של מעורבות, כבוד והקשבה, כל הדברים האלה שאנחנו נורא מצפים מהילדים, אנחנו מצפים מהם גם שכשהם יתבגרו הם יישאו את הערכים האלה, המקום שאנחנו מאמינים שזה קורה זה מתוך מקום של שיתוף אמיתי לאורך כל הדרך. זה האתגר הגדול של כולנו.

הנה דוגמאות מצרפת, מברזיל. הפרויקט היום מבוסס בכל העולם, אפשר להביא גם דוגמאות מאיטליה שהיא מאוד מאוד דומיננטית בפרויקט הזה. אבל כפי שאמרתי לכם, בסביבות 1,000 ערים כבר נמצאות בתוך הפרויקט. כשאני אומר פרויקט, זה לוקח לפחות שנתיים לייצר את התשתית לפרויקט האלמנטרי.

אלה תשע אבני היסוד של המודל. כדי לקבל בסופו של דבר את תו התקן, בסופו של דבר כל עיר שעוברת את התהליך הזה מקבלת תו תקן של יוניסף העולמית, מסודר. בשביל לעבור את הפרויקט אתה לא צריך לעשות את כל תשע אבני היסוד, אבל אתה צריך לעשות שבע מתשע. אתה יכול לא לעשות שתיים, אבל אתה צריך להתאים את כל אבני היסוד למציאות העירונית הספציפית וכל עיר היא שונה, כפי שאנחנו יודעים. את באת מקרית שמונה, נדמה לי, היא שונה, אפילו מחיפה או מיקנעם או מטבריה או ממעלות.

כל יישוב הוא ייחודי בפני עצמו.

כל יישוב הוא ייחודי בפני עצמו ולכן אנחנו צריכים לראות את כל תשע אבני היסוד האלה ולראות איך הן באות לידי ביטוי. היסוד הכי חשוב זה השתתפות הילדים ובני הנוער בכל תהליכי החשיבה, התכנון וקבלת ההחלטות. זה לא רק במינהל החינוך, לא מדובר על מינהל החינוך, לא בבתי הספר היסודיים או התיכוניים או בחינוך הלא פורמלי, מדובר גם אצל מהנדס העיר, וגם ברווחה ובכל מחלקות העירייה ואצל ראש העירייה וחברי הנהלת העירייה, בכל מקום צריכה להיות מעורבות אמיתית וטבעית של בני הנוער והילדים. זה אחת. שתיים, מסגרת חוקית. זאת אומרת שהכללים לא יהיו ברמה של - - - אם יש ראש עיר נחמד כמו דב צור אז יהיה ומחר יהיה ראש עיר פחות נחמד אז לא יהיה. לא, זה אמור להיות מקובע באיזה שהם כללים שלאורך זמן יהיה ברור מה מותר, מה אסור, איך הילדים משותפים בתהליכים וזה לא דבר שנתון לשינויים ולגחמות אישיות.

נותרה לך דקה לסכם ולסגור את ה - - -

כן, אני כבר סוגר. אנחנו בכנסת, סליחה. באוניברסיטה אתה מדבר הרבה, בכנסת הזמן קצר, אתה צודקת.

תכנית אסטרטגית עירונית. זה הדבר שליאל דיברה עליו, זה היעד, לייצר תכנית כזאת. יחידה לזכויות ילד בתוך העירייה, לבנות. הערכה ובחינה, זאת אומרת כל הזמן לבדוק את עצמנו האם אנחנו באמת עושים את הדברים כמו שצריך. תקציב עירוני. אגב, ראיתי את זה היום בצרפת, יש היום תקציב ברמת שיתוף הציבור, תקציב עירוני שהילדים מחליטים לאן יילך הכסף, כמובן בדברים שקשורים אליהם. דוח קבוע על מצב הילדים בעיר שמוגש למועצת העיר אחת לשנה, מודעות לזכויות ילדים, אמרנו, הסברה במגזר השלישי, זאת אומרת לצאת אל מחוץ לגבולות העירייה ולהגיע לציבור כולו.

תדפדפי, רק שנראה מה שהפסדנו. היתרונות, מה עשינו בראשון, ליאל אמרה, תמשיכי, תמשיכי, עשינו בראשון, דיאלוג זה כל הגורמים ש - - -

את העיקרון החשוב, שהילדים הם חלק מכל התהליך, אני חושבת שכולם פה הפנימו.

אלה השלבים פחות או יותר של התהליך. זה לוקח, כמו שאמרתי, בסביבות 15 חודש, אבל אנחנו בעצם מגיעים ל-24 חודש כי זה יותר ארוך ממה שחשבנו, בסביבות שנתיים. זה צוות ההיגוי שלנו, השופטת סביונה רוטלוי, פרופ' ארזה צ'רצ'מן מהטכניון ומהמרכז הבינתחומי בהרצליה, מוריאל מטלון מיוניסף ישראל ופרופ' אסף מידני מבית ספר לממשל וחברה במכללה אקדמית תל אביב-יפו. תודה רבה לכם על ההקשבה.

תודה רבה לכם. לא קורה לי הרבה שאני מקצרת, אבל זה מתוך תחושת הגינות לכולם, כי אני רוצה שכולם יקבלו מקום.

תודה.

באמת אני חושבת שמה שמיוחד במה שהוצג כאן, אני בטוחה ואמרתי את זה גם בסבב הקודם, כל ראש רשות שאנחנו נגיע אליו ונשאל אותו על מקומם של הילדים הוא יגיד כמה זה חשוב וכמה צריך לטפח וזה דור העתיד שלנו והם באמת מתכוונים לזה, אני לרגע לא חושבת שמישהו לא באמת מתכוון, אבל כשזה מגיע לרמת המעשה אנחנו עושים בשביל הילדים והם לא חלק מהתהליך, ופה אני חושבת שאנחנו מפספסים. אנחנו צריכים לקחת את התפיסה הזו שהילדים הם חלק באמת מאוד משמעותי במרחב שלנו ואנחנו באמת צריכים לעשות למענם והם באמת דור העתיד שלנו ולהפוך אותם להיות שותפים, גם במקום של קבלת ההחלטות, אני חושבת שאנחנו נעשה צעד משמעותי ומשם כבר זה יסלול את הדרך. אז תודה רבה וכל הכבוד על הדרך שאתם עושים. תודה רבה, אופיר.

מתי עשית משהו בשביל מישהו? אנחנו עוברים ליוזמת בנות של בית ספר פלך בירושלים, במכירת חולצות עם מילות השיר במטרה לגייס כספים לארגונים התורמים לכלל. זאת הזדמנות מצוינת לציין שגם התערוכה שאתם רואים כאן בחדר ובחוץ, של הצלחות ושל תלמידים ותלמידות מבית ספר פלך והם עשו עבודה נהדרת, הם מציינים בעצם את זכויות הילד דרך המיצג של הצלחות, אז אתם מוזמנים אחר כך גם להסתובב ולראות. בית ספר פלך, בבקשה.

אני נעמה, אני כרגע בצבא, אני ורוני סיימנו לפני שנתיים ללמוד בפלך ומעין היא בשנה שעברה.

כן, אז אתן בוגרות בית הספר.

זה כבוד גדול בשבילנו להגיע לכאן, לא חשבנו שיום אחד באמת נשב בוועדת הכנסת עם הפרויקט שלנו. זו זכות גדולה בשבילנו, תודה.

בשמחה.

הילקוט שמעוני, לקט מדרשים מהתנ"ך דורש ביחס לבניית שלמה את בית המקדש את הפסוק 'ויעש לבית חלוני שקופים אטומים', למה הכוונה בחלונות שקופים ואטומים? אמר ר' אבין הלוי, מי שביקש לעשות לו חלונות עושה אותן רחבות מבפנים וצרות מבחוץ, למה? שיהיו שואבות אור. אבל חלונות של בית המקדש היו רחבות מבחוץ וצרות מבפנים, למה? שיהיה האור יוצא מבית המקדש ומאיר לעולם. המדרש מתאר כי רוב חלונות הבתים בנויים בצורה כזו שמרבית האור ייכנס לחדר ואילו חלונות בית המקדש בנויים בצורה כזו שמרבית האור ייצא מן החדר ויאיר את העולם.

אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מדי יום ויום האם חלונות לבנו, ביתנו וקהילתנו הם חלונות אטומים לסביבה או חלונות שקופים לסביבה. האם אנחנו עוסקים בהבאת האור פנימה או בהוצאתו החוצה. יש המון ארגוני חסד ואנשים מדהימים ורבים במדינת ישראל אשר עסוקים בהוצאת האור החוצה בעזרת חלונות שקופים ובעזרת ראייה רוחבית ורגישות חברתית. בהקמת פרויקט בשביל מישהו החלטנו לתמוך כלכלית ומהותית בחלונות השקופים במדינתנו.

פרויקט בשביל מישהו הוקם בחורף תשע"ד על ידי נעמה, מעין ואני. בתחילת דרכנו הצבנו לפרויקט שתי מטרות, האחת לתמוך כלכלית בארגוני חסד קיימים ופועלים הנזקקים לסיוע הזה. במדינתנו ברוך ה' לא חסרות כוונות טובות ומתנדבים בעלי מוטיבציה, אולם לפעמים המחסום היחידי הניצב בפני חלומם הינו המחסום הכלכלי. במטרה לעזור באירועים קיימים אלה נמכרו אלפי חולצות במחיר 20 שקלים לחולצה, כל חולצה נרכשה ב-10 שקלים מהיצרן ו-10 השקלים הנותרים הועברו במלואם לצדקה.

מטרת העל השנייה היא לעודד לעשייה טובה, פשוטה ויומיומית. אלפי חולצות אשר מתנוסס עליהם המשפט 'מתי בפעם האחרונה עשינו משהו בשביל מישהו?' מפוזרות ברחבי הארץ. קריאה זו מהווה תזכורת קטנה, הן לחולף על פני החולצה והן ללובש אותה, לחייך לנהג האוטובוס, לעזור לזקנה עם הסלים ולעשות משהו בשביל מישהו.

ראינו חשיבות בכך שהפרויקט יפעל על פי האמרה עניי עירך קודמים. כל תרומה שנאספה באמצעות מכירת החולצות ביישוב מסוים הועברה לארגון או לעמותה הפועלים באותו יישוב. באותו אופן תרומות אשר נאספו על ידי אנשים מסוימים נתרמו למטרות הקרובות לליבם. דוגמה לתרומה שנאספה ביישוב מסוים והועברה לעמותה הפועלת באותו יישוב היא התרומה הראשונה שזכינו לתרום לפני שנה וחצי. תרומה זו נאספה באמצעות מכירת חולצות בירושלים, הועברה לקואופרטיב צדקא הפועל בירושלים. קואופרטיב צדקא הוקם על ידי חברינו בבית הספר הרטמן ופועל ליצירת קהילה שיתופית שיחד מורידה את מחירי הפירות והירקות ומאפשרת למשפחות נזקקות להוסיף מרכיבים חיוניים לתזונתם הממוצעת. הקואופרטיב מוכר ארגזי פירות וירקות במחיר מוזל ובעזרת הרווח הנאסף מחלק את אותם הארגזים למשפחות נזקקות ברחבי העיר. באמצעות מכירה של 300 החולצות הראשונות שהודפסו הועברו לקואופרטיב צדקא 3,000 שקלים שמימנו ארגזי פירות וירקות ל-15 משפחות למשך חודש שלם.

דוגמה לתרומה אשר נאספה על ידי אדם מסוים והועברה למטרה הקרובה ללבו היא בת דודתי שלומית. במסגרת תפקידה בצבא בחיל החינוך, בבסיס מחווה אלון, שלומית מפקדת על חיילים עולים חדשים מאתיופיה. החיילים מתגייסים לצבא ומיד נשלחים לקורס של שלושה חודשים לשיפור העברית, העצמה אישית ובעיקר הכנה טובה לקראת שירותם הצבאי. לחיילים ייחודיות מעוררת השראה, אך באותה עת קשיים רבים המלווים אותם ביום יום. לרוב חייליה קשיים כלכליים כבדים באופן חריג. על מנת לעזור לחייליה, יחד עם שאר מפקדות הפלוגה, שלומית מכרה חולצות רבות והצליחה לגייס עבור חייליה קרוב ל-10,000 שקלים. עם הכספים שגויסו נקנו לחיילים מוצרי בית בסיסיים כגון מזרונים, ארונות ומכונות כביסה.

ילדים למען ילדים, זו כותרתו של יום מיוחד זה. חלק אינטגרלי ומהותי מהפרויקט הוא עצם הובלתו על ידי בני נוער בלבד. עובדה זו השפיעה רבות על אופי הפרויקט, החל במעורבות תנועות נוער בבתי ספר, דרך אימון בעניינים כלכליים וכלה ברצון ל - - - חסר האינטרסים.

מפאת החשיבות הרבה שאנו רואות בהובלת הפרויקט על ידי נוער, משבגרנו אנו והמשכנו כל אחת לדרכה בעבודה שלנו בצבא בחרנו לאחרונה להעביר את ניהול הפרויקט לאחיותינו הצעירות, עידית, טל ועינב.

אנחנו חורגים מהמנהג בכנסת ואני מרשה לכם, לילדים, למחוא כפיים.

שעדיין לומדות בתיכון. אנו סמוכות ובטוחות שהן יובילו את הפרויקט כמו שצריך ויתרמו איתו עוד הרבה מאוד כסף.

בימים קשים היום במדינת ישראל אנחנו חושבות שמחובתנו לקחת על עצמנו אחריות, גם אנחנו וגם הנוער וגם הילדים, באמת לפעול ולעשות טוב ולדאוג שאנחנו פותחים את החלונות שלנו ומאירים החוצה כמה שאפשר וזהו. שנזכה כל הילדים וכל הנוער במדינה, שזה נותן לנו - - - ותמיכה כזאת מהסביבה ובאמת שייתנו לנוער את המוטיבציה הזאת להוציא את זה החוצה.

לפני הסרטון, שאלה קטנה כדי להבין. אני מבינה שהמסורת בעצם נשמרת בבית הספר וממשיכים לקיים אותה, ואתן ממשיכות לקיים את זה גם במסגרת הצבאית? או שזה היה אירוע חד פעמי מה שתיארתם כאן לגבי החיילים?

הפרויקט לא היה שייך לבית הספר, בית הספר היה הפלטפורמה למפגש שלנו, הוא פרויקט שלנו שפעל בחוץ. בית הספר מאוד מאוד עזר לנו בזה שעודד אותנו מאוד כשנתן לבנות ללבוש את זה כתלבושת אחידה וככה בנות בבית הספר כל פעם כשהן קונות חולצת תלבושת הן בעצם תורמות כסף, שזה מאוד יפה. אז זהו, אנחנו המשכנו למדרשה ולצבא ובאמת הם זכו כי אי אפשר בצבא לעשות את זה.

טוב, אני מקווה שיהיה מי שימשיך את המסורת, כי זה נשמע לי פשוט נפלא. כל הכבוד.

(סרטון).

פשוט מקסים. יש חלק, מי שמכיר אותי יחשוב ש - - - לטובת הוועדה, הצבע הנמכר ביותר הוא אדום, נכון?

בורדו.

אותו דבר, אני מאותה משפחה. כשאני קונה משהו אז הילדים אומרים לי 'בואי ננחש באיזה צבע?' אז הנה, גם בוועדה זה תוקף אותי. כל הכבוד, באמת, מאוד מרגש ויישר כוח.

אנחנו עוברים לתכנית השלישית של חינוך לפסגות, עמותה למען העצמת ילדי הפריפריה, לקיחת אחריות ועזרה לזולת. מי דובר מטעם העמותה?

קוראים לי רחל, אני בכיתה ו' בחינוך לפסגות.

קוראים לי מור, אני בכיתה ו' בחינוך לפסגות.

אנו חניכי כיתה ו'. במרכז חינוך לפסגות נתניה יסודי. חינוך לפסגות שם לו למטרה לצמצם פערים באמצעות מתן שוויון הזדמנויות. כחלק מהפעילות שלנו בעמותה אנחנו עוברים גם שיעורי העצמה במסגרתם אנו בוחרים פרויקט התנדבותי ומוציאים אותו לפועל. במהלך שיעורי ההעצמה בשנה שעברה החלטנו להילחם בקו המפריד בין קבוצות שונות. המטרה שלנו זה לצאת בקמפיין חברתי יוצא דופן ולהילחם בגזענות. את הפרויקט פיתחנו יחד עם צוות המדריכים במרכז ויצאנו בסלוגן שנקרא ההבדל בין שונה לשווה זה רק קו.

מטרת הקמפיין הייתה להפחית את הגזענות ולהעלות את המודעות שכולם שווים בחברה ללא הבדל של צבע. לאור המקרים של הגזענות החלטנו בצורה יצירתית ומיוחדת לקרוא להפסקת גל הגזענות, שיתפנו ברשת החברתית תמונות ששמנו וקיבלנו שלל תגובות חיוביות כלפי הקמפיין שנתנו לנו סיפוק ודחיפה להמשיך להשמיע את קולנו.

זה בא לידי ביטוי בכך ששמעו אותנו ויותר אנשים הכירו את הקמפיין ואת מטרתו. בית הספר שעזר הרבה, נתניה יסודי, היה מודע לקמפיין ונתנו לנו את האפשרות ואת הכלים להעביר מסר לילדי בית הספר על הסלוגן שלנו, שההבל בין שונה לשווה זה רק קו ושאין הבדל וכולנו שווים. לאחר מכן פרסם בית הספר באתר שלו את מהלך הקמפיין שבנינו ואִפשר לעוד בתי ספר ותלמידים נוספים להכיר בסיסמה שההבדל בין שווה לשונה זה רק קו. גם חינוך לפסגות פרסמה את הקמפיין ברשתות החברתיות והביאה לחשיפתו.

החזון שבפנינו הוא להמשיך להיאבק בגזענות ומטרתנו היא להפחית ככל שניתן את השונות בחברה וכדי שלכל אדם, לא קשור לצבעו ולמינו, יזכה בשוויוניות מוחלטת.

הדוגמה המובהקת לגזענות זה המקרה שבו החייל דמאס פיקדה אשר נתקל באלימות מצד שוטר יס"מ על רקע צבעו ועורו, אשר בעקבותיו החליטו בקהילה האתיופית כולה שאין מנוס והכאב הינו כאב קריטי אשר הוביל לגל מחאות ושלל זעקות ברחבי המדינה.

הקמפיין הוצא בעקבות גל הגזענות והמחאות על מנת להפסיק את הגזענות ולהפחית מעט את התגובות הלא נעימות שהתקבלו לאור המחאה. כילד התחושה אינה נעימה, גם במיוחד כשאתה נמצא בחברה שהיא רב גונית ויש לה לא מעט צבעים ועדות שונות ועדיין לא יודעים להתייחס בכבוד ולהבין את השוני בין התרבויות.

כולנו בתקווה שהגזענות תיפסק ואנשים יבינו שאין שום הבדל בין צבע עורו של אדם, כי בסופו של יום כולנו שווים וכולנו נולדנו בצלם. הלוואי שנלמד להיות עם השוני, נלמד להבין את התרבות של השונה, שממנה כל אחד מגיע ונוכל לחיות בשלום עם החברה, בלי הבדל שבצבע עורנוף ולעולם לא נשכח שההבדל בין שונה לשווה זה רק קו.

הלוואי באמת שכל מה שאמרת אכן יתגשם. כל הכבוד.

חברי הכנסת ואורחים יקרים, שמי משה ואני תלמיד כיתה ה' בבית ספר לאמנויות בן צבי ברמלה, הלומד גם במרכז המצוינות של עמותת חינוך לפסגות כבר בשנה שלישית. בתחילת החופש הגדול שיחקנו כל המשפחה במשחק קלפים שמדברים על תקשורת ורגשות ועל מגיע קלף ששואל את החלום של כל אחד מהמשתתפים. כשהגיע תורי אמרתי שהחלום שלי זה לפתוח בית תמחוי שילדים מתפעלים אותו. אמא שאלה איך יכול להיות שזה חלומו של ילד בן 10 ועניתי שאני רוצה ללכת בדרכה של הנתינה ועזרה לזולת. אמי מאוד התרגשה ומיד נרתמה להגשמת החלום. כבר באותו ערב פתחנו דף פייסבוק בשם - - - שמשמעותו ילדים למען קהילה ובתחילתו דרך הדף והווטסאפים ובעזרת חבריי לאסוף תרומות של ציוד בית ספר וילקוטים. עד סוף החופש אספנו וחילקנו ל-110 ילדים ומשפחות קשות יום ציוד בית ספר וילקוטים.

מיד עברנו ליעד הבא שלנו, באריזות מנות לחג. באותה תקופה הגיעו אלינו כתבים שערכו על המיזם כתבות בעיתונים המקומיים ובערוצי החדשות בטלוויזיה, דבר שהעלה את המוטיבציה ועזר באיסוף התרומות וכך הגענו למצב שחילקנו לראש השנה מעל 80 ארגזי מזון מלאים בכל טוב למשפחות. כיום אנחנו ממשיכים לתמוך במספר משפחות באופן שוטף בסופי שבוע ועוזרים במקרי חירום.

אחד המקרים המרגשים ביותר שהיו לי הוא אמא חד הורית לחמישה ילדים שלא היה לה גז בבית לבשל ולא היה לילדים כלום בבית. תוך שלוש שעות מתקבלת ההודעה, ארגנו להם בגדים, צעצועים, מזון ובלוני גז מלאים. זה היה ביום חמישי בבוקר וביום ראשון הם הגיעו כדי להגיד תודה ולספר כמה שהם נהנו בשבת. באותו רגע הרגשתי כמה חשובה הנתינה וכמה אושר יש בה. כמו כן בחגים כמו חנוכה ופורים אנחנו אוספים אריזות חג ומגיעים לשמח ילדים וחולים, קשישים וילדים שנמצאים במוסדות. ל

לסיכום, אנשים יקרים, אני קורא לכולכם, ילדים ומבוגרים כאחד, להבין ולהפנים שבנתינה יש קבלה עצומה שאי אפשר לתאר במילים וזו הדרך לאחדות ואהבת חיים אמיתית. תודה לבורא עולם שהגשים לי חלום ונתן לי את הזכות לשמח אנשים ולסחוף אחריי את חבריי היקרים ותודה לחינוך לפסגות שאפשרו לי להציג בפניכם את העשייה שלי היום. תודה לכולכם.

אני מוכרחה להגיד שאני די חנוקה. מצד אחד זה נורא נורא מרגש שילד קטן נמצא במקום כזה של כל כך הרבה נתינה ומסוגל להביע עד כמה הנתינה הזו מחזירה לך בשמחה, ומצד שני עצוב לי שילד בן 10, זה החלום שלו לתת. יש הרבה מה לתת ואני מקווה שאנחנו נזכה לחיות בחברה שהדברים שאתם תבקשו לתת יהיו אחרים ולא אותם דברים שאתה מבקש. זו התפילה האישית שלי. וכל הכבוד, פשוט ריגשתם אותי מאוד.

בבקשה, רק משפט, לאור מה שהילד הזה דיבר, פנה אליי תורם מהרצליה שרוצה להיות שותף למקום של בית חם לילדים, אז אני אשמח אם חברת הכנסת תרים את הכפפה ואני אחבר ביניכם.

בשמחה רבה. בשמחה. כל מה שאפשר לעשות בשביל ילדים, את יודעת, אני שם.

כן, שליח ציבור הוא שליח ציבור. תודה.

שוב תודה, באמת חיבוק ענק מכאן. אחר כך כשנסיים אז אני אתן גם באופן אישי.

התכנית הבאה היא דרך הארץ, מפעל חברתי ביוזמת עיריית בית שאן, לרווחתם של ילדים, להעשרתם ולגיבוש חברתי. נציגים? בבקשה, איתמר.

שלום לכולם. שמי איתמר משה, תושב בית שאן וחבר בגרעין החברתי שקם בבית שאן ומפעיל את התכנית עבור עיריית בית שאן שיזמה וחשבה עליו. אני אהיה הכי הוגן ואני אהיה מאוד קצר ובלי מצגת. קודם כל תודה רבה לחברת הכנסת שאשא ביטון על ההזדמנות, אני מתרגש להיות כאן, גם לגב' רחל סעדה, שאני יודע שהיא התאמצה כדי שזה ייצא לפועל, גם מדהים לשמוע פה על כל התכניות וכיף תמיד ללמוד ומאוד מרגש. אני גם מתנצל בשם ראש העיר, כי הוא ממש רצה להגיע והיה אמור להגיע לכאן ובאילוץ של הרגע האחרון נאלץ לבטל.

יש לך פה את ראש העיר לשעבר.

על פי הנתונים שאנחנו מכירים היום כמות הילדים, אחוז הילדים, שמשתתפים וחניכים בתנועת נוער נע בין 5% ל-15% מכלל בני הנוער. בעיריית בית שאן, במקום להטיל אחריות היא לקחה אחריות והחליטה שהיא לא מוותרת על כל ה-80% שנשארים. לא מוותרת עליהם. היא בעצם החליטה שהיא מקימה איזה שהוא פרויקט שאמור להכיל את כל שאר בני הנוער שקיימים בעיר. הרעיון שעומד בבסיס התכנית, הרציונל, לתת היום לילדים את מה שהיום קצת חסר בעקבות ההתקדמות הטכנולוגית ורשת האינטרנט. אפילו אני, שאני מרגיש את עצמי פה גם קצת ילד, ככה בין המבוגרים לבין הילדים, אפילו לי יש את הזכות להגיד שדברים שפעם הכרנו כשהיינו ילדים, שזה חברים אמיתיים שמשחקים איתם ולא רק חברים בפייסבוק, זה לצאת לטבע, ליער, גם בכל המרחב העירוני יש עצים, יש מקומות לצאת אליהם, וגם אקטיביות, לפעול, לעשות דברים באמת בחוץ, ביחד, כמו שעשינו פעם, אפשר לומר. עוד פעם, גם אני יכול לומר את זה.

התחלנו לפעול על בסיס שני עקרונות. האחד, עבודה עם בית הספר. היום של הפעילות שהוא בעצם יום פעם בשבוע, פעילות למשך שעתיים, יש ממשק של היום הקצר בבית הספר, אנחנו עובדים בשיתוף המנהלים, עם המחנכים, עם הצוות החינוכי, היועצת של בית הספר. ללא שיתוף הפעולה איתם התכנית לא הייתה מצליחה. ביום הקצר שני מדריכים מטעם התכנית מגיעים לבית הספר, אוספים את הילדים, אוכלים איתם ארוחת צהריים, הרבה פעמים היא ארוחת צהריים שמבשלים בשטח כמובן ואחר כך מקיימים איתם פעילות ש-95% מסוגי הפעילות הן בעצם תחת כיפת השמים. זה עיקרון אחד. עיקרון שני הוא צוות ההדרכה. בחרנו צוות הדרכה בשכר, אנשים בוגרים, סטודנטים ומעלה, הגילאים שלהם נעים בין 25 לבין 35 והיתרון הזה הוא יתרון מוכח, זה גרם לתכנית לקפוץ המון שלבים ולהפוך לתכנית איכותית.

קצת מספרים. אם אני מדבר בבית שאן על סך הילדים שהיום חברים בכלל תנועות הנוער בבית שאן אני מגיע למספר של משהו כמו 130-140, כשמדובר על שכבה של ד' עד כיתה ט'. היום בתכנית בדרך הארץ, דרך הארץ, כמו אם אני רואה מישהו אז דרך הארץ אנחנו מנחילים את אותם ערכים שדיברתי עליהם. היום בתכנית שלנו, בשכבות של ה' ו-ו' בלבד מגיעים ל-120 משתתפים. זאת אומרת כמעט אנחנו מצליחים להגיע לכלל החניכים שנמצאים בכל תנועות הנוער. ועוד פעם, אנחנו עובדים עם שמונה קבוצות, אנחנו מציעים את זה לכל בתי הספר בעיר. היום אנחנו במצב שאנחנו מגבילים את עצמנו מכיוון שיש חוסר במשאבים וכוח אדם, אבל אנחנו כל שנה מנסים לבוא בדין ודברים עם המנהלים וכל מנהל מבקש ואומר שההורים לוחצים עליו והוא חייב שנעשה השנה אצלו שתי קבוצות. אנחנו באמת לא עומדים בביקוש. רק כדי להבהיר, אם בשכבה של ה'-ו' אנחנו מגיעים ל-120 יכולנו להגיע לכמות אדירה אם היינו מדריכים את כל שכבות הילדים והנוער בבית שאן.

זה בעצם הצליח, זה הצליח להגיע לכל אותם 80% שהיה אפשר לפספס אותם והם לא מגיעים לתנועות נוער אחרות. אנחנו מחזקים את תנועות הנוער האחרות ואנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה, אבל ברוך ה' הצלחנו לא לוותר על אותם 80%. אני רק רוצה לתת לכם ציטוט קטן של סגנית מנהל בבית ספר קשת יהונתן בבית שאן, בית ספר יסודי, 'התכנית עשתה פלאים בילדים, העצימה וחיזקה אותם. את השינוי ניתן לראות בכל ילד, התכנית רואה את החוזקה שבכל ילד ומאמינה בו. אני מאחלת לכל בית ספר שהתכנית תפעל בו'.

אז כפי שאמרתי, התכנית הזאת פועלת בכל המגזרים בבית שאן, ממלכתי, ממלכתי דתי, חרדי וגם כמובן יכולה להוות פיילוט ויש כבר כמה גופים וכמה רשויות מקומיות שהגיעו כדי לראות, כדי להבין איך זה עובד כי לדעתי זו תכנית מדהימה שכדאי לאמץ.

יפה. תודה רבה. הנושא של תנועות הנוער הוא באמת נושא מאוד חשוב. תנועת נוער זו לא פריבילגיה, אני חושבת שזה אחד הערוצים שאנחנו צריכים להשקיע בו יותר כדי לראות איך אנחנו מקדמים כמה שיותר בני נוער שיהיו שותפים. יש פה את העניין של הערכים ושל המודעות והקרבה לחברה ובאמת הרבה מאוד דברים מקופלים בתוך הסיפור הזה. פעם, התחושה שלי לפחות, שפעם זה היה משהו שהוא יותר דומיננטי בחברה, היום זה פחות וזו באמת משימת חיים לראות איך אנחנו מחזירים את זה חזרה לשטח. אז כל הכבוד. תודה.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. איילת, אני לא יודעת אם את צריכה להיות שמחה או בתחושת החמצה. לדעתי בתחושת החמצה, כי חברי הכנסת שנכנסו בסבב הקודם לא ישבו סביב השולחן, סביב השולחן היו רק ילדים ואנחנו שינינו את הנוהל, הם בירכו אותם מסביב ואת באת כשאת כן יכולה לשבת סביב השולחן.

לא, אבל תשימי לב, אני מרגישה חצויה, כי אני מרגישה שאני מחמיצה את הילדים המדהימים האלה מיקנעם מאחוריי.

רק רציתי להגיד שהפסדת, אבל הרווחת לשבת איתנו כאן סביב השולחן.

אני מתנצלת, כדרכנו אנחנו - - -

כן. בבקשה, את רוצה לומר דברים?

קודם כל אני מאוד מאוד מתרגשת וחברתי יפעת שאשא ביטון לטעמי עושה עבודה פשוט בלתי רגילה בוועדה לזכויות הילד, כשאני מצליחה להגיע, וזה לא טריוויאלי כל כך. יודעים חברי הכנסת כמה אנחנו חצויים להרבה ועדות והמשימות רק נערמות לנו על השולחן.

אני רוצה לדבר על שני דברים, אולי שלושה, שאותי מאוד מטרידים ואני אשתדל לעשות את זה מאוד מאוד קצר. אני אגב הקשבתי לך רוב קשב, סיפרת על תכנית מדהימה. סיפור קצר, השבוע סיירתי בבית שמש ובבית שמש יש קיבוץ עירוני שנקרא תמוז ופגשתי שם בחורה מדהימה ולמדתי על ערכת משחקים ניידת. זו ערכה שעוברת בין השכונות בבית שמש, זו עגלה, לשמחתי יכולתי להבטיח לה שאם היא תרצה לעוד עיר עגלה כזאת אז אני אשתדל לסייע בגיוס תרומה לדבר הזה, זו פשוט עגלה עם משחקים של פעם שמסתובבת בין השכונות ואחרי צהריים ילדים יכולים לרדת ולשחק במשחקי ענק מפאזלים עד מונופולים. זה פשוט נפלא וכולנו מרגישים את העובדה שהילדים שלנו יותר מדי מסוגרים בביתם, מול המחשבים, מול הטאבלטים ומול הטלפונים. אני חושבת שכולנו מרגישים את הדבר הזה.

אבל אני דווקא רציתי לייחד את דבריי למשהו אחר, שכבר הזדמן לי לדבר על זה בשדולה לגיל הרך. אני מאוד מאוד מוטרדת מתזונת ילדים בישראל. אני לא יודעת אם דיברתם על זה היום, אף אחד מהילדים, אגב, נדמה לי, עברתי היום מאוד ביסודיות על הצלחות שהילדים ציירו על הזכויות שלהם, אני לא בטוחה שנתקלתי שם בילד שדיבר על זכותו לאכול מזון בריא ומזין.

יש - - - ממש מול.

רוצים לאכול, על הבריא אנחנו נדבר אחר כך, אבל קודם כל שיהיה אוכל.

אנחנו מדברות על זה בינינו נכון. כאמהות עובדות אנחנו מאוד מאוד מוטרדות מהשאלה הזאת, מה הילדים שלנו אוכלים כשאנחנו לא נמצאות שם פיזית כדי לוודא מה שהם אוכלים, ואני, אגב, בן אדם לא קיצוני בדברים האלה, אבל אני נורא נורא מוטרדת, אני בתחושה שבעולם עשו תהליכים הרבה יותר משמעותיים כדי לוודא שילדים אוכלים תזונה בריאה. הבעיה העיקרית בישראל, לטעמי, וסליחה, ילדים, אם אני טיפה משעממת אתכם, אבל נדמה לכם שזה לא קשור אליכם, אבל זה מאוד קשור לעתיד שלכם.

הם בסופגניות שבחוץ.

אז הילדים הקטנים, חלק גדול מהבעיה בישראל היא שהתזונה בגיל הרך בישראל מוזנחת למעשה לחלוטין, מוזנחת לחלוטין. אני דיברתי עם שר הכלכלה לשעבר, השר דרעי, אמרתי 'תראו, יכול להיות שצריך לדבר על הסרת מע"מ', אנחנו מדברים על הסרת מע"מ לתחבורה ציבורית, הכול חשוב, אבל אולי הפחתת המע"מ בנושא של תחליפי חלב לתינוקות ודברים מהסוג הזה. אבל אנחנו מוכרחים לראות איך אנחנו מרכזים הרבה מאוד מאמצים בכיוון הזה של התזונה, כי זה מה שבסופו של דבר מונע מהרבה מאוד פערים להתפתח בעתיד ואנחנו יודעים את זה. יושב כאן יצחק קדמן שבאמת מסור לעניין הזה הרבה מאוד שנים. אין כמעט בית בישראל שלא, 'אוי ואבוי מה עשיתי, בסוף יצחק קדמן יבוא ויבדוק אותי'. אין בית כזה בישראל שלא.

אני אסיים רק בדבר אחד. ביום שישי האחרון התקיים מחקר מטורף של מכון ברוקדייל בנושא מעונות היום בישראל. יש לנו שעת כושר אדירה, יפעת ואני, אנחנו יודעות לעשות דברים ביחד. אני מאוד מאוד מאוד מאוד רוצה שמעונות היום יעברו סוף סוף ממשרד הכלכלה למשרד החינוך.

נכון.

שם אנחנו צריכים לרכז מאמצים אדירים, שם אין אף ילד שזכותו נשמרת. ממחסנים, אפילו בערים הגדולות שילדים נמצאים בהם, ועד מקומות שמוטב ש - - - באמת אוזניים תצילנה.

אז רק פנייה לסיום לילדים המדהימים פה, תעמדו על הזכויות שלכם, תשמרו על הזכויות שלכם, אני לא אוהבת להיות עם הגב אליכם ואליכן, אנחנו לרשותכם ואנחנו מאוד מאוד אוהבים אתכם. גם כשאתם לא פה, יפעת וגם אני, אבל באמת יפעת צריכה לקבל הרבה קרדיט על זה, עוסקים בזה מדי יום. תודה.

תודה, איילת. אני באמת אתחבר לסוף הדברים, בנושא מעונות היום. זו דלת פתוחה, אבל אני שמחה שכל מי שרק יכול להיכנס בה יבוא ויצטרף. מעבר לחוק פיקוח מעונות היום ושהגענו לפני מספר חודשים ואני עובדת עליו מול המשרדים אנחנו קבענו בוועדה לקיים סדרה של דיונים בנושא מעונות היום, עוד לפני שפורסם הדוח, זאת אומרת אנחנו עובדים על זה בתהליך של שבועיים, לעשות את התיאומים עם כל הגופים השונים. המרכז לפעוט, רצתה להציג בפאנל הזה ואני אמרתי שזה נושא חשוב, אבל אני רוצה להגיע אליכם ואנחנו נקיים דיון שלם על הנושא. אני בהחלט מסכימה איתך, זה אחד הנושאים היותר חשובים שאנחנו צריכים לשים שם את כל כובד המשקל שלנו ולראות איך אנחנו, פעם אחת מעבירים את זה ממשרד הכלכלה למשרד החינוך, שזה אנחנו כבר מדברים הרבה זמן, אבל עכשיו אנחנו מרגישים שהשיח מתחיל להתגשם, וגם לראות איך אנחנו בתוך המערכת עושים את מה שנדרש כדי שלילדים יהיו תנאים קצת יותר טובים ממה שיש היום.

לגבי האוכל, אני לא אהיה פופוליסטית. אני דווקא איתכם, בצד שלכם, הילדים. אני בעד תזונה מאוזנת, כן צריך גם את האוכל הבריא, אבל צריך גם את האוכל לנשמה. כשאתם תהיו בסביבה שלי יהיה לכם גם בריא וגם ל - - -

אני מזכירה, אני אמרתי שאני לא קיצונית בעניין. גם הילדים שלי בבית אוכלים חטיפים, הכול עניין של גבולות וגם מה החלופה. בעיקר - - -

לא, אני לא רוצה להבהיל אותם, זה יום חגיגי בשבילם.

לא, ברור. אבל אני מוטרדת מילדים - - - אני לא מבהילה, אני מבהילה אתכם? לא נראה לי. אבל אני מוטרדת מילדים שלא מקבלים - - - זה מאוד מפריע לגדילה.

כן, אני לגמרי מבינה ומסכימה. אני איתך בעניין הזה. מאה אחוז, תודה רבה, חברת הכנסת איילת.

אנחנו בתכנית הבאה של בני נוער למען בני נוער, משתתפי כנס באר שבע של המועצה הלאומית לשלום הילד מספרים על ההתגייסות ללימוד התכנים של הכנס.

אני אפתח במשפט אחד. קודם כל הערה שלא קשורה בפרויקט הזה, אני אשמח להפנות לוועדה ולמי שיהיה בידיו הפרוטוקול של הדיון הזה היום מתחילתו ועד סופו, אני אפנה לשם את כל העיתונאים וגם את הפוליטיקאים שלא מפסיקים להשמיץ את הדור הנוכחי של ילדים ובני נוער. אנחנו כל הזמן שומעים כמה הם אדישים ואפאתיים ואנוכיים וצמודי מסך ועוד כל מיני דברים. יש לנו, אני אגיד את זה פה היום, ילדים ובני נוער נפלאים, נהדרים. על קצה המזלג שמענו אותם פה היום, ולא במקרה שאין פה יותר מדי תקשורת, כי על מעשים טובים אף אחד לא רוצה לכתוב. יש לנו ילדים ובני נוער נהדרים והגיע הזמן להגיד את זה ולא להרשות להמשיך להשמיץ אותם בהכללות שכל הזמן צריך לקרוא עליהם. זו הייתה הערה קטנה.

לגבי הפרויקט שלנו, מזה 14 שנה אנחנו מקיימים את כנס באר שבע לשלום הילד, כנס בן יומיים, ורבים מהיושבים לשולחן הזה השתתפו בו בחלקים שונים. מהיום הראשון של הכנס, לפני 14 שנה, אנחנו דבקנו בשני עקרונות מאוד חשובים, אל"ף, הכנס יהיה בפריפריה ולא במרכז, ולא במקרה הוא בבאר שבע, והשני, שהוא אפילו יותר חשוב, הכנס לא יסתפק בלדבר על ילדים ועל זכויות ילדים, הכנס יהיה בשיתוף מוחלט עם ילדים ובני נוער. מאז, 14 שנה, בני נוער מכינים את הכנס, זה תהליך שנמשך כחצי שנה ויותר, הם משתתפים, הם הפותחים בכל אחד מהמושבים, הם פותחים את הדיון, הם מציגים מצגת, הם מכינים דפי מדיניות והילדים ובני הנוער ב-1,400 שהשתתפו עד היום באים גם הם מפריפריות שונות, בין אם זה פריפריות גיאוגרפיות או פריפריות חברתיות כלכליות וכדומה. הם עושים בכנס הזה, מי שזכה להיות בכנס, עבודה נפלאה, הם מתעמתים עם שרים ועם חברי כנסת ויש להם מה לומר על כל דבר והם מציגים את עמדת בני הנוער כפי שהם רואים אותה בעיניים שלהם ולא פעם זו ראייה שונה שאנחנו צריכים לשמוע ולהקשיב לה מהראייה של המבוגרים עצמם.

מכאן אני אתן גם לנעם וגם לאיתמר, בוגרי הכנס הקודם שהיה לנו להציג את מה שהם ראו בהשתתפותם בכנס ובהכנה לכנס.

אני נעם בן הרוש, זה איתמר תירזה, אנחנו מבית ספר רעות בירושלים. השתתפנו בשנה שעברה בפרויקט. בעצם הגילאים זה מכיתה ט' עד י"ב שמשתתפים, מהפריפריה. התהליך שלנו כבני נוער, שאנחנו עוברים, הוא מאוד שונה מהתהליך ששאר הדוברים בכל פאנל עוברים. אנחנו נפגשנו כמה פעמים כקבוצה, פעם אחת בבאר שבע, פעם אחת בירושלים, היה לנו סיור בכנסת, נפגשנו עם חברי כנסת, נפגשנו עם אנשים שהם בתפקידים מאוד בכירים, בעמותת עלם, במועצה לשלום הילד, במשרד הרווחה, ועבדנו בצמוד כל הזמן לאנשים שיודעים.

הנושאים שקיבלנו, אנחנו נגיד עבדנו על זנות בקרב קטינים, שהם נושאים שהם מאוד גדולים וכבני נוער לא נחשפנו אליהם אף פעם. את הכנס, כמו שנאמר כבר, פותחים כל פעם שני נציגים, או יותר או פחות, מכל קבוצה, שמציגים מצגת ומציגים את דף המדיניות שלהם, כולל פתיחה, רקע, הצעות, הצעות לשיפור, מה צריך לשמר, מה קורה במקומות אחרים בעולם, מה קרה בישראל. זה נותן סקירה מקיפה על הכול, מנקודת ראות של בני נוער.

הם שואלים מה הכנס נותן. כמובן שניתן לשמוע בתקשורת על מה הכנס עצמו, הוא מביא לשינוי מדיניות בכל משרדי הממשלה, אבל מה בעצם הנציגות שלנו בכנס, כבני נוער, נותנת לכנס, נותנת לחברה בכלל? אז ייצוג של בני הנוער נותנת את הזווית שלנו לדברים. כשמקבלי ההחלטות מקבלים החלטות הם לאו דווקא חושבים על מה הילד מירושלים יגיד על מה שחושבים, על מה שאנחנו אומרים.

טיפול בקהילה במשרד הרווחה, יש רפורמה חדשה שאומרת לטפל בבעיות בתוך הקהילה. הרבה אנשים במשרד הרווחה מתנגדים לרפורמה הזאת ובכנס ניתן היה לראות את הייצוג של בני הנוער שהם בעצם נוער בסיכון, שאמרו שגם אם מרביצים בבית הם לא רוצים לצאת מהבית, הם רוצים טיפול בקהילה. זה היה משהו אפילו מפתיע להרבה אנשים שמתעסקים בזה כל יום.

אז חוץ מהזווית שלנו אנחנו גם מוכיחים בפועל שאנחנו כבני נוער יכולים לעשות, יכולים לשנות. שומעים הרבה, ד"ר יצחק אומר הרבה שבמועצה לשלום הילד רואים את הילדים כאנשים של היום, לא כמו יאנוש קורצ'ק שאומר הילדים הם האנשים של המחר, אז כאן אנחנו רואים באמת איך אנחנו יכולים להשפיע כאן ועכשיו.

בנוסף לזה אנחנו גם טיפלנו בזה בעצמנו בתור משתתפים בכנסת. קיבלנו בעצמנו כלים לשנות בחברה, גם היום כבני נוער, רכשנו ביטחון עצמי, עברנו סדנת דיבור מול קהל. גם הבנו איך מקבלים החלטות ואיך באמת אפשר לשנות את מה שקורה. בנוסף לזה, כמו שדיברו הילדים מחינוך לפסגות, אנחנו גם הרגשנו איך מתקרבים כולם ביחד, איך אני, כמישהו שמגיע מאזור ירושלים, פוגש אנשים מבאר שבע, מתל אביב, שרוצים לשנות אצלם וזה מגביר את הכוח שלנו כבני נוער להוביל שינוי בכל הארץ.

יתר על כך זה פתח לנו דלתות לשינוי של הדברים שעסקנו בהם בכנס, כי בכל פאנל ישבו אנשים שכל כך מבינים וכל כך יודעים ושמעו את הזווית שלנו ואת הידע שלנו. כמו שאמרו כבר, לא פחדנו לתת שאלות קשות ובעצם זה נתן לנו להמשיך לעבוד איתם אחר כך על הפרויקטים ולהתחיל לקדם דברים.

אני חייב להגיד שזה לא הפרויקט היחיד שהמועצה לשלום הילד משתפת בני נוער, בכל הפרויקטים המועצה דוגלת בשיתוף בקבלת ההחלטות.

ובכלל עושה עבודה נפלאה. תודה רבה. שתי התייחסויות. אחת, לגבי הנושאים שהעליתם פה, תוך כדי שדיברתם הרגשתי איזה זכות גדולה, באמת, יש לי לגעת בנושאים הכול כך רלוונטיים שאתם מדברים עליהם. אנחנו קיימנו בשבוע האחרון דיון בנושא של זנות קטינים ואנחנו עתידים לקיים, יש לנו על סדר היום בתכנית הוועדה, לעסוק בנושא של אומנה, של הוצאת ילדים מהבית, לבחון את הסיפור הזה בצורה מעמיקה ולא בתפיסה השגורה של ילד שלא טוב לו בבית, או שצריך להוציא אותו מהבית, אז מוציאים אותו החוצה, אלא לראות איך אנחנו עושים טיפול בתוך הקהילה. אז אם אתם תרצו אני אשמח שתגיעו ותהיו שותפים לדיון הזה.

ויש לי בקשה מד"ר יצחק קדמן, אני אנצל את המעמד ואת הקשר. אתם מדברים על הכנס שמתקיים בבאר שבע, בפריפריה, ואני אשמח אם אתם תתחילו לעשות את זה במסורת חדשה, פעם בדרום ופעם בצפון. אני לא נוקבת בשם יישוב, אני אומרת באזור הצפוני.

אי שם באצבע הגליל.

כן, אצבע הגליל. באמת, אבל אני ביושר אומרת, אני לא נוקבת בשם יישוב מסוים, לא כי אני לא רוצה, אלא כי זה באמת לא משנה לי איפה זה יקרה שם, אם זה יהיה אזורי ואנחנו פעם אחת ניתן את הבמה לדרום ופעם אחת ניתן את הבמה לצפון, ככה לסירוגין, אני חושבת שגם אנחנו נפתח גם מסורת נהדרת ואני אשמח כמובן להיות שותפה.

הרמת לי להנחתה.

ניצלתי את המומנטום. אז תודה רבה לכם ותודה רבה, יצחק, שוב, באמת על כל מה שאתה עושה לטובת הילדים כל כך הרבה שנים ובאהבה רבה.

התכנית הבאה היא תכנית מגשרים למניעת אלימות בין בני נוער, ילדים לומדים לגשר בין בני נוער במצבי סכסוך, יוזמת עיריית יקנעם, יו"ר הוועדה רומן פרס. אני אומר כבר מראשית שאני דיברתי עם שר החינוך בשיחה לא פורמלית והצעתי לו להרחיב את הנושא הזה של תכנית מגשרים לכל בתי הספר במסגרת לימודי אזרחות. אני חושבת שכולם ייצאו נשכרים, גם הילדים עצמם וגם המערכת. בבקשה.

תודה. אני אעשה את זה בקצרה, כי לא אני החשוב היום פה, אלא האנשים שנמצאים כאן והילדים ותיכף הם יציגו תכנית, תכנית שמצביעה על כך שאפשר לקחת את הסיסמה הזאת 'אפס סובלנות לאלימות' והלכה למעשה לפתח דברים שהם על פניו דברים פשוטים אבל מאוד מאוד יקרי ערך ויש להם גם השלכות רבות. אני רוצה להודות לך על הדיון ועל ההזדמנות, יישר כוח גדול.

ואני רוצה להגיד תודה באמת, יש יום אחד בכנסת שמדברים ילדים, אבל יש אנשים שעוסקים בזה יום יום לאורך השנה ואני רוצה להודות לטובה בן ארי היקרה. אני סגן ראש עיר הרבה שנים ואני מכיר את משרדי הממשלה ותאמינו לי, אתם לא תמצאו בכל משרד ממשלתי מפקחת ארצית שבשעה שבע בערב באמצע השבוע מגיעה ליישוב שרחוק ממרכז הארץ כדי להשתתף בישיבת הוועדה. זאת ההזדמנות להודות לה. לד"ר יצחק קדמן, שבאמת עושים עבודה מצוינת. ולכל השותפים, יישר כוח גדול.

תודה רבה.

שלום לחברי הוועדה, שמי עופרה הרש, מנהלת בית חינוך 'דליות'. אנחנו מאוד שמחים להתארח כאן ולהיות חלק משיח ערכי וכל כך חשוב. אליי התלוותה פמליה מאוד מכובדת ונפלאה ולא סתם כל האנשים הללו כאן איתי, זו אמירה של כולנו ואנחנו כאן כי זה צו השעה. רומן הציג את עצמו, אז לא נציג, יושבת פה לצדי ד"ר סימה ניסלבאום, מנהלת מחלקת החינוך, מורתנו, מנחילת מורשת שפת הגישור, מייסדת את בית חינוך 'דליות', מאחוריי יושבת גב' איריס סלע, מנהלת החינוך היסודי ביקנעם, הגב' פנינה גל כהן, היועצת, הוגת התכנית, עדן ושרון, השינשיניות של מוגנות ושבעת המופלאים שלנו, הילדים שמאחורה.

אנחנו כאן כדי להציג שפה רגשית, שפה רגשית ששגורה בפי הצוות והתלמידים. אנחנו מאוד מעודדים ליצירת קשר אישי וחם עם צוות כדי שהתלמידים יחושו מוגנים, בטוחים ושייכים לבית הספר. כולנו מכירים את השיח מלב אל לב, אבל אנחנו כאן כדי לדבר על שפת התקשורת המקרבת. סימה תציג את התפיסה.

משפט אחד, זה נולד מתוך צורך לתת לילדים את הזכות להיות מוגנים, לא רק בשיעור כשהמורה נמצאת, אלא בהפסקה. מחקרים גם מוכיחים שזה מקום פרוץ, מקום שבו מתרחשת מרבית האלימות וכבר 40% לצערי מבתי הספר בארצות הברית אוסרים הפסקה, אין כבר הפסקות, ואני חושבת שזו זכותו של ילד לקבל הפסקה וזכותו של ילד להיות מוגן בהפסקה. אנחנו מעצימים את הילדים לעמוד על הזכויות שלהם וזכותו של הילד גם לקבל תנאי מורטוריום, לטעות ולקבל את ההעצמה הרגשית. קודם כל לא לבטל את ההפסקה, דיברת קודם על תזונה, אחת הטעויות הנפוצות זה שנותנים לילדים לאכול לפני ההפסקה ואז הם מתאמנים על בטן מלאה וחוזרים אחר כך הרבה פעמים רעבים כי הם זורקים את הסנדביץ' כי הם רוצים מהר מהר לצאת להפסקה. זה גם אפרופו תזונה בריאה. התהליכים המשמעותיים קורים בהפסקה הרחק מעיני המבוגרים וצריך לא לאסור הפסקות, אבל צריך לתת לילדים את הכלים להתמודד בהפסקות ולהגן עליהם, לתת להם את התנאים לצמוח מבחינה רגשית וחברתית בהפסקה. הנושא של גישור מאוד מאוד, התרגשתי לשמוע מה את אמרת כרגע, כי זה לתת את הכוח לילדים.

(הקרנת סרטון).

תודה רבה. כן, רציתי באמת לבקש שאחד הילדים ייתן את הסיכום.

הם כולם יציגו.

אנחנו נאפשר בקצרה לכל אחד. בבקשה.

אני דון חודדה, תלמיד כיתה ה'1, בית חינוך 'דליות'. אני נרגש לדבר אליכם ואני וחבריי לצוות הגישור באנו לספר מהו צוות גישור. צוות גישור שצוות שעוזר בפתרון הסכסוכים ובהפסקות, שאנו משחקים בחוץ, אנחנו נהנים מההפסקה, אבל ברגע שאנחנו רואים סכסוכים בין ילדים אנחנו עוצרים את המשחק, יוצאים ועושים את ארבעת שלבי התקשורת המקרבת. אחת זה עובדות, שתיים, רגשות, שלוש, צרכים, ארבע, בקשות. ואתם יודעים, יש לנו צוות שיפוט שעוזר במשחקי כדור במגרש בהפסקות, שלא יהיו סכסוכים, רק כיף ושכולם יהיו שמחים.

כל הכבוד.

אני מעין גנבליש, תלמידה בכיתה ו'3 ואני אספר לכם איך בכלל פועל צוות הגישור. אז ככה, תלמידי כיתות ו' שמעוניינים להתנדב ונבחרו על ידי המחנכות כמתאימים עוברים בכל שנה קורס גישור עם היועצת. לקורס מצטרפים ש"ש מוגנות מטעם 'עיר ללא אלימות'. בסיום הקורס תלמידי כיתות ו' מקבלים תעודת מגשר בטקס בית ספרי ביום הזיכרון של יצחק רבין. ואתם יודעים למה אני נבחרתי לצוות גישור? בגלל שאני יודעת להקשיב, אני סבלנית ואני יודעת להבין את הריב ואיך לפתור אותו.

כל הכבוד.

אני נעם שיינמן מכיתה ה'2 ואני עומד להסביר לכם איך מתקבלים לצוות גישור. מחנכות הכיתות מכיתה א' עד כיתה ו' בוחרות צוותי גישור כך שבכל כיתה יש צוות גישור. יחד עם השינשיניות מוגנות שלנו, עדן ושרון, אנו נפגשים פעם בשבוע או שבועיים והן מקנות לנו את כלי הגישור. יש לנו גם תיק בו אנחנו מתעדים כל גישור או סכסוך שפתרנו.

שמי ליעד אלפסי ואני תלמיד בכיתה ו'1. צוות גישור בשבילי זה להיות מעורב ופעיל חברתית ותמיד לנסות לגשר בין מחלוקות, למשל באחת ההפסקות ילד אחד בעט בילד אחר במהלך משחק הכדורגל. הרגל שקיבל את המכה בכה מאוד ואני, בתור מגשר מתנדב, באתי אליו והסברתי לו שזה היה כתוצאה מהמשחק, דבר שהרגיע אותו מאוד.

יפה מאוד.

שמי ענבר הלר ואני תלמידה בכיתה ו'2, אני שמחה שאני יכולה לעזור ולהוביל תלמידים בדרך הנכונה. צוות גישור גם עוזר לי מאוד. מעניין ומהנה לראות גם מהצד השני כשצוות גישור מתערב. גם בבית שלי אני מגשרת בין אחיי שלפעמים רבים.

זה מה שנקרא לקחת את העבודה הביתה.

שלום, אני סיון גטי מכיתה ו'3. באילו מקרים צוות הגישור שלנו פועל? צוות הגישור פועל במקרים של אלימות מילולית, של סכסוכים ושל ריבים על משחקים ובכלל של ריבים. כאשר יש מקרים של אלימות פיזית אסור לצוות גישור להתערב, אך אנו חייבים לפנות אל המורה התורנית או אל המחנכת והם מיד מטפלות בבעיה. בהמשך ההכשרה שלנו נלמד גם איך לטפל ולגשר באלימות וירטואלית, כאשר הרשת החברתית נכנסה כל כך עמוק לחיי היום יום שלנו.

אז הסברתי לכם באיזה מקרים זה פועל, אבל במה בכלל זה תורם לבית הספר? כאשר הילדים יודעים שיש צוות שיכול לעזור להם לפתור את הסכסוכים שלהם ואת הריבים שלהם עם החברים הם מרגישים הרבה יותר מוגנים, האווירה בבית הספר נהיית שקטה ורגועה וכיף לבוא לבית הספר וללמוד בו. הילדים לומדים דרך אחרת מאלימות לפתור את הבעיות שלהם, את דרך התקשורת המקרבת.

יפה מאוד.

שלום. שמי רוזי מושקוביץ ואני תלמידה בכיתה ה'1 ואני רוצה לסכם את דברי החברים שלי בהסבר איך בעצם צוות הגישור עוזר לילדים לשמור על זכויותיהם. לדוגמה צוות הגישור מעניק לילדים את זכות הביטחון והמוגנות, שהילדים יידעו שתמיד הם צריכים עזרה ועידוד יש מישהו שיעזור ויעמוד לצידם. וגם צוות הגישור מאפשר לילדים להביע את דעתם בלי שאף אחד ישפוט אותם וכמובן שצוות הגישור גם עוזר לילדים לקיים את תקנון בית הספר. לסיום, החזון של בית הספר שלי לתת זה לקבל, שזה לא משנה כמה ניתן, תמיד נקבל הרגשה טובה שעזרנו ותקווה שאפשר עוד לעזור.

היי, אנחנו השינשיניות, אני שרון.

ואני עדן.

אנחנו מטעם עמותת שחרות, אנחנו מתנדבות ביקנעם ואנחנו פועלות גם דרך התכנית של 'עיר ללא אלימות'. שובצנו בבית ספר 'דליות' בתחילת השנה ואנחנו מובילות יחד עם פנינה היועצת את צוותי הגישור בבית הספר.

במסגרת הפרויקט אנחנו מלווים את צוותי הגישור, פעם בשבוע או פעמיים בשבוע, ומה שאנחנו עושים, זה נותנים להם פלטפורמה שבה הם יכולים לדבר על הסכסוכים, על המריבות, הבעיות שצצו בין התלמידים בהפסקות ובכיתה. מטרת המפגשים האלה היא בעצם ללמד אותם שיש דרך אחרת לפתור בעיות וסכסוכים, בדרך של גישור ובדרך של תקשורת מקרבת.

זה באמת פרויקט ייחודי בבית הספר שלנו ואנחנו מרגישות שגם מעבר למפגשים עם הצוותים ועם העבודה עם הילדים אז באמת ההתעסקות בגישור משפיעה גם עלינו ותורמת לנו כלי בתקשורת הבין אישית שלנו בחיי היום יום. אנחנו שמות לב יותר לאיך שדברים נאמרים, לבחירת מילים וזה נשמע אולי נורא שולי, אבל גם לצרכים ולרגשות שעולים. אנחנו חיות בקומונה, אז זה משהו שנורא משמעותי אצלנו.

תודה רבה לכם, תודה רבה לכל המציגים. קודם כל באמת תודה רבה ואני באמת מקווה שתכנית גישור תהיה חלק מכלל המערכת, כמו שאמרתי בהתחלה, אבל אנחנו עוד נמשיך ל - - -

אנחנו כבר שנים רבות מחכים עד שמשרד החינוך יתמכו.

בסוף זה יקרה, אסור להתייאש.

בעזרת ה' בוודאי שזה יקרה.

עופרה, תודה ותודה רבה לכם, ילדים, אתם הייתם מקסימים.

דוד, אני יודעת שעכשיו זה אמור להיות תורך אבל אני עושה שיפטינג ואני רוצה לתת לשתי בנות המקסימות שהגיעו מבית ספר בכר באבן יהודה. היו אמורים להגיע לכאן יותר תלמידים ובגלל האירועים, בכל זאת אנחנו יכולים להבין את ההורים, עם כל החשש, חוסר המודעות, שולחים ילדים צעירים, ובכל זאת למרות שלא כל הצוות הגיע הם כן הסכימו לפחות להגיע בעצמן עם ליווי של מבוגר ולהציג את בית הספר. אני רק אציין שאני ביקרתי בבית הספר, מאוד מאוד התרשמתי ולכן גם הזמנתי אותם. דוד, אתה פשוט מתחבר לפינאלה שלנו אז אתה תהיה אחרון חביב. בבקשה, טל.

שלום, קוראים לי טל שובי ואני בוגרת בית הספר בכר באבן יהודה. הגענו כדי לספר לכם על תהליך מיוחד שעברנו בבית הספר שפועל לקידום זכויות הילדים. בבית ספרנו יש כ-15 מנהיגויות שונות, מה זה בעצם מנהיגות? מנהיגות זה כמו ועדה, שכל מנהיגות פועלת לצד אחת מזכויות הילד. המנהיגויות שלנו נקראות מנהיגות צעירה משפיעה, כאשר כל אות מייצגת ערך מסוים שאנחנו התלמידים מקדמים בעזרת המורים. מ-מימוש זכויות התלמיד, ש-שותפות, פ-פעילות קבוצתית ופיתוח אחריות, י-יזמות ויוזמה, ע-ערכים ו-ה-העצמה אישית וקבוצתית. השנה אנחנו שמים דגש על יזמות, כך שכל ילד יכול לתת את המקסימום שלו ולתת רעיונות חדשים וליזום את הכי טוב שהוא יכול באמת. אבל זה לא רק המנהיגויות, זה גם המורים שנותנים לכל ילד הרגשה שהוא שייך, שהוא פעיל.

פעם התלמידים לא באו בשמחה וברצון לבית הספר והיום אנו שותפים פעילים בהמון דברים שמתרחשים בבית הספר, אנחנו מרגישים משמעותיים. אני יכולה באמת להסתכל לכל אחד בעיניים ולהגיד לו שאני בבית הספר הזה הרגשתי משמעותית. היום אנחנו באים בשמחה וברצון לבית הספר. אני באמת חושבת שבית הספר בכר באבן יהודה הוא דוגמה להשקעה בילדים כמחוללי שינוי ויזמות למען הכללית. תום חברתי עכשיו תפרט קצת על המנהיגות.

שלום, בוקר טוב. אני תום מילשטיין, אני נציגה של המנהיגות הפדגוגית בבית הספר, גם טל הייתה איתי באותה מנהיגות. הזכות שבה פועלת המנהיגות הפדגוגית היא הזכות לחינוך, האופן בו השפענו על תהליכי ההוראה, על המורים ועל הלמידה המשמעותית והחווייתית. אחד המעשים שעשינו והעברנו אותם בכיתות זה שיעור על הצגת הזכות בחינוך ו - - -

ובריונות ברשת.

מה שעשינו זה בעצם להביא שיעור בדרך חווייתית ויצירתית יותר מאשר לשבת בכיתה וללמוד. הסברנו להם שברגע שתלמיד מפריע בשיעור הוא מונע מתלמיד אחר לממש את זכותו ללמוד, אמרנו זאת לתלמידים בצורות שונות כמו מצגות והצגות ופעילויות גם מחוץ לכיתה.

בנוסף, ברצוננו לספר לכם על מיזם נוסף שנוצר בתוך מסגרת מבול של מעשים טובים, שזה בעצם בתוך בית ספר בכר. המטרה שם, זה כמו השם שלה, לעשות מעשים טובים לזולת, לכולם. מה שנותן לך סיפוק ענק בגלל הנתינה ובזכות הידיעה שניתנה לך הזכות לתת למישהו אחר. כמו המשפט 'לתת זה בעצם דרך שנייה בשביל לקבל'. במסגרת זאת לקחנו אחריות ובנינו גן שעשועים מגלגלים. במשך כמה שבועות הוספנו גלגלים ומחזרנו אותם, צבענו אותם וחשבנו על איך להפוך אותם למתקנים פרקטיים, מהנים וגם יפים. בסוף, לאחר זמן מה, אחרי דבקות במטרה ורצון רב, הצלחנו יחד, תלמידי בית ספר בכר, להכין גן מגלגלים שהיום הוא פעיל ופתוח לכלל הציבור.

יפה מאוד. אני חייבת לציין שבביקור שהיה בבית הספר מי שהנחה את הביקור זה הילדים. היו מבוגרים שליוו אותם ונהנו כמונו מהסיור, אבל מי שליווה את הסיור זה היו ילדים והם הסבירו את הכול, וזה היה פשוט תענוג. אתם רואים ילדים שחיים את החוויה ולא מדקלמים או אמרו להם מה לומר, אלא זה חלק מההוויה של בית הספר.

אני כתבתי את כל ה - - - רצינו להגיד לך תודה.

תודה רבה לכם. תודה רבה.

אפשר לשתף פעולה ושהתלבושת האחידה לבית הספר שלכם תהיה כמו בפלך.

המגשרים יעזרו לכם.

אוקיי, ועכשיו לנאמני פניות הציבור, אליך דוד רגב, עם היוזמה שלך להכשרת בני נוער למען צפייה ביקורתית בתכנים טלוויזיוניים. בוא באמת תציג את עצמך עם כל הטייטל המכובד ותספר לנו.

כן. קודם אני רוצה להודות לך על ההזמנה הזאת ועל הצגת היוזמה הזו. כפי שאמרת, שמי דוד רגב, אני משמש כנציב פניות הציבור. אני אוהב את המילה פניות ולא תלונות, כי היא מילה יותר מחבקת, של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. הרשות השנייה למעשה היא הגורם שמפקח על התכנים שמשודרים בערוצים 2 ו-10, ב-16 תחנות רדיו אזוריות, למעשה הטלוויזיה והרדיו המסחריים. בתוך הרשות יש גורם שהוא עצמאי לחלוטין וזה נציבות פניות הציבור. אנחנו למעשה הגורם שמקבל פניות מהציבור, תלונות על מה שהוא רואה, מוצא חן בעיניו, לא מוצא חן בעיניו, כועס, מתעצבן ומרגיש מופלה לרעה וכו'. אנחנו הגורם שמקבל תלונות, בודקים את התלונות אל מול הזכיינים והם משיבים לפונים. בשנת 2014 קיבלנו כ-5,000 פניות מהציבור, שבערך 45% מהם נמצאו מבחינתנו מוצדקות.

מאז שנכנסתי לתפקיד שלי כנציב פניות הציבור שמתי לעצמי שלוש מטרות על שמלוות אותי בעבודה שלי. הראשונה היא הנגשה. הנגשה של הנציבות אל כלל האוכלוסייה, בדגש על אוכלוסיות מיוחדות, מוגבלות, אוכלוסיות מודרות, אוכלוסיות שלא יודעות איך להגיע אליי אני יוזם איך להגיע אליהן בשורה של דרכים שיזמתי. יושב לשמאלי ידידי ד"ר יצחק קדמן, אחת מהן זה שיתוף עם עמותות וארגונים אזרחיים וחברתיים שמשמשים למעשה כמכפילי כוח, כי למשל ד"ר קדמן הוא סמן ימני מבחינת כל מה שנוגע לילדים, אנחנו גם נדבר על זה בהמשך.

הזרוע השנייה בנושא זה התגובתיות, לתת תגובה מפורטת לכל מי שפונה, תגובה מחבקת בדרך כלל, שמסבירה לו גם אם הוא צודק וגם אם הוא לא צודק, לפחות במה מדובר ואיך הנושא טופל. והזרוע השלישית היא האפקטיביות. והיה והתלונה נמצאת מוצדקת, אז לתת לפונה איזה שהוא פתרון שהוא אפקטיבי מעבר לזה שאתה אומר שהוא צודק. כי אנשים אומרים 'אוקיי, אני צודק, מה יצא לי מזה?' אז באמת פיתחתי פה שורה של כלים שנותנים לאנשים איזה שהוא משהו אפקטיבי. בין היתר, דיברו הילדים המקסימים על גישור, אז זה דבר שאני עושה אותו מעת לעת, אני מגשר בין פונים לבין זכייניות או גורמים שמשדרים, ותאמינו לי, שרוחמה כהן משדרות או מתל אביב או מקרית שמונה, מדברים איתה מקשת או מהאח הגדול, זה כבר עשה את החיבור הזה וזה כן מראה שלאותה רוחמה יש את היכולת להשפיע.

בתוך כל זה נמצא העולם הגדול של הילדים. אנחנו יזמנו איזה שהוא דוח מיוחד ששלחנו לוועדה לכבוד היום הזה, דוח ייעודי שבו קצת פירטנו על הנושא של תלונות שעוסקות בילדים ובני נוער. מתוך 5,000 התלונות שהתקבלו בשנת 2014 כ-1,000 עסקו בילדים ובני נוער בצורה זו או אחרת, זאת אומרת תכנים פוגעניים שפגעו בבני נוער, אם זה בהתנהגות, אם זה באלימות מילולית, פיזית וכו', ו-82% מהם נמצאו מוצדקות מבחינתנו. זה גם להראות את חוסר הסובלנות שאנחנו נוקטים בנושא של כל מה שנוגע לתכנים שנוגעים לילדים. אלא שכל המתלוננים באותן 1,000 תלונות לא היו ילדים, בעיקר היו הורים או מבוגרים שדרך המשקפיים שלהם חושבים או סבורים שבאמת התכנים האלה פוגעים בילדים ולכן אני חשבתי ופיתחתי את אותו פרויקט שמדבר על הנושא של צפייה ביקורתית בתכנים בקרב ילדים.

הנעלם הגדול ביותר, אני חושב, זה מה הילדים שלנו רואים. הם חוזרים הביתה בצהריים, רובנו אנשים עובדים, לא חוזרים בשתיים-שלוש הביתה, הילד בא, פותח את הטלוויזיה או רדיו אזורי, מה הוא רואה? אני לא מדבר על האינטרנט שבאמת אין שום פיקוח על זה והתכנים שם, חלקם בעייתיים מאוד. אבל מה הם רואים בערוצים? אנחנו גם נראה בהמשך, מה הם רואים בערוצים המוסדרים ואיך הם מתייחסים למה שהם רואים. זה נעלם אחד גדול. איך הם מתייחסים לריאליטי, איך הם מתייחסים לפרסומות, כמה זה פוגעני כלפיהם וזה הביא אותי לפתח את הפרויקט הזה שנקרא צפייה ביקורתית בתכנים, שזו יוזמה שלי בהתנדבות מלאה.

במסגרת הזו פיתחתי מצגת שאני עובר איתה בבתי ספר בכל רחבי הארץ, מצפון ועד דרום, מקרית שמונה ועד עומר, כרגע הגעתי, אני מקווה להגיע גם לאילת, כשבמסגרת זו אני מרצה בפני התלמידים על צפייה ביקורתית בתכנים, אני מראה להם דוגמאות של דברים ששודרו ומפתח איתם שיח. זו לא הרצאה, זה שיח שאני מדבר איתם על מה הם חושבים על זה, האם זה ראוי או לא ראוי ועל הדרך אני מעניק להם את הכלים הבסיסיים לצפייה הביקורתית בתכנים. ואני מתחבר לדברים של ד"ר קדמן, ילדים נפלאים, מדהימים, הידע שלהם והרמה היא פשוט מדהימה ואני כל פעם מופתע מחדש מהשאלות ומהסקרנות שהם מגלים.

מה כוללת התכנית הזו, אותה יוזמה של צפייה ביקורתית בתכנים? אז היא כוללת את ההרצאות השבועיות, כשהמטרה היא להגיע אל כלל בני הנוער ולדבר איתם ולהציג להם את מה שאנחנו עושים וליצור איתם את השיח הזה של צפייה ביקורתית בתכנים.

בהמשך, מעבר לנושא של הצפייה עצמה אנחנו גם פיתחנו גם את פרויקט נאמני פניות הציבור, עליו אנחנו נדבר בהמשך. דרך אגב, תומר, זה גם עוד חיבור לדור הצעיר, הוא סטודנט מתמחה אצלנו, אנחנו מגייסים סטודנטים שמתמחים אצלנו. אז מה רואים הילדים? דוגמה.

(הקרנת סרטון). זו דוגמה לפרסומת שמציגה ילדים בצורה מינית, בצורה סקסיסטית. אני שוב מזכיר פה את ד"ר יצחק קדמן, שהוא היה זה שהתלונן והאיר את עיניי בתלונה על הפרסומת הזו. בדיוק יומיים לקח לפרסומת הזו להיות באוויר ולאחר מכן היא הוסרה משידור בעקבות הצגת הילדים בדרך הסקסיסטית הזו.

חשוב לנו בתכנית עצמה באמת לנהל שיח עם התלמידים, בעיקר על דברים שהם רואים. לקחת פרסומת למשל, פרסומות שמציגות דוגמניות רזות. האם זה האידיאל? האם זה מה שאנחנו רוצים שהנוער שלנו, הבנות שלנו, ככה יראו את זה כדבר אידיאלי? או למשל הריאליטי, האם הריאליטי הוא באמת ריאליטי? אתם רואים תכנים, האם זה באמת מה שקורה? האם הנושא של איזון או חוסר איזון או תכנים שיווקיים, כל מיני נושאים שעולים תוך כדי השיח ונושאים גם חשובים אחרים. למשל האם מותר לצחוק על השואה, מה הם גבולות ההומור. אלה נושאים שאנחנו מדברים עליהם עם הילדים והם קשובים אליהם ובעיקר נותנים להם את הכלים איך להציג אותם בצורה ביקורתית.

דוגמה נוספת גם לאיך הילדים מוצגים. (הקרנת סרטון). לצערי הקטע הזה גם הולך ומידרדר ומגיע לאלימות קצת יותר גדולה. גם, סוגיה שאנחנו מדברים איתם עליה, ילדים וריאליטי, שיתוף של ילדים בתכניות ריאליטי. אתם יודעים שההורים הם האפוטרופוס של הילדים והם גם דוחפים אותם או משתפים אותם בתכניות הריאליטי שהם משתתפים והשאלה היא באמת מי יגן על הילדים האלה. לפעמים, לא נעים להגיד, גם מפני ההורים עצמם שרוצים להיחשף. אחת הדוגמאות הקיצוניות של דברים שנחשפנו אליכם.

(הקרנת סרטן). זו דוגמה נוספת למה שהילדים רואים ובאיזה תכניות. כן, זהו, יש פה ילדים. חשבנו להראות יותר, אבל הקטע הזה, אם שמתם לב, שודר למי שזיהה את הקול בתכנית שקוראים לה גלילאו, תכנית מדע לנוער, שמשודרת בטלוויזיה החינוכית בשעת צהריים, שתיים בצהריים, בחול המועד פסח. כל הדברים מצטברים ואותו ילד מקסים בן 8 מחדרה שרואה את זה ובא לאמא שלו ואומר לה 'אמא, מה זה טסטוסטרון? אני לא מבין מה זה', והאמא באה ורואה את הקטע הזה.

האמא הבינה מה זה?

האמא, גם אם הם לא הבינו, דרך אגב, אני פשוט נמנע מלהראות את ההמשך, בהמשך גם יש הסבר ויזואלי של הדברים האלה. הטלוויזיה החינוכית אמרה 'אנחנו מתנצלים, קנינו את התכנית הזו, 130 פרקים, שמנו תרגום והכנסנו אותם'. ללמדכם מה הילדים רואים כשאתם לא בבית והדוגמאות למרבה הצער הן רבות ומגוונות.

לסבר את אוזניכם, יש את ערוץ הילדים. אמנם זו לא הממלכה שלי, שם יש מה שנקרא תכנית שנתית של טקס נבחרי הילדים. כל פעם ילדים בוחרים מי הגיבורים שלהם לאותה שנה. בשנה שעברה הייתה אחת שלשמחתי זה לא הגיע לשלבים מתקדמים, קוראים לה חן טל, למי שמכיר אותה, זו אושיית פייסבוק שיש לה הכול חוץ מבגדים והיא הייתה המועמדת לטקס פריצת השנה. הבן שלי, איתי בן ה-8, היה אמור להצביע עליה כאחת מפריצות השנה, שזה דבר מצער.

אתה יודע מה זה אומר, דוד. אפרופו העיסוק שלנו בכל הנושא של התכנים ברשת ובמדיה ובכלל, שזה לא מספיק שההורים יהיו ערניים, כי במקרה פה ההורים פגשו את זה. זה לא מספיק שההורים יהיו ערניים והשיח שניהלנו פה לפני פחות מחודש, על איך אנחנו בעצם יוצרים פיקוח ובקרה על התכנית לפני שהיא מגיעה בכלל למסך. זדאת אומרת שאנחנו לא נצטרך להתמודד עם התלונות שאחרי, אלא אנחנו ננסה למנוע ולמזער את זה לפני. אני מאוד מקווה שייצא מסר כזה. אז נכון, הרשויות היו כאן והם אמרו שהם יישבו ביחד ויצרו איזה שהוא מנגנון חדש וגם יפלחו מחדש את התכניות בערוץ הילדים, כי הכול זה ילדים, אבל יש ילדים בני 16 ו-17 וילדים בני 8 והכול התערבב שם.

אז אני באמת מקווה שתעשה עבודה, אנחנו כמובן נעקוב ונפקח, אבל אני מצפה שגם ממך תצא אמירה כזו. רגע לפני שזה עולה לשידור תראו מה קורה שם.

בהחלט. הנקודה האחרונה בפרויקט שלנו זה למעשה הלב של הפרויקט וזה מה שקוראים נאמני פניות ציבור. בתום ההרצאות שאני מעביר בין בתי הספר בכל רחבי הארץ, בתום ההרצאה, אנחנו מאתרים מקרב התלמידים את אותו תלמיד שהיה פעיל ורצה והיה בתוך הנושא הזה ואנחנו מכשירים אותו, בהסכמת המורים וההורים, כנאמן פניות ציבור מטעמנו. למעשה הוא הזרוע הארוכה שלנו בתוך בית הספר, הוא מקבל הכשרה והתפקיד שלו לעורר שיח בין התלמידים ובכיתה ובסביבה על דברים שהוא ראה והם לא ראויים וליצור שיח גם ברשתות החברתיות. הוא מקבל מאיתנו גם תעודה של נאמן פניות ציבור והוא נמצא בקשר רצוף איתנו.

יש עוד מיני פרויקט שאני מנסה לשכלל אותו בתוך זה וליצור, במסגרת המחויבות החברתית של התלמידים, של תלמידי התיכון שמתנדבים, אז להגיע לאוכלוסיות. הם יתנדבו ויגידו לאוכלוסיות, למשל יוצאי אתיופיה, ותוך כדי ההתנדבות הם גם ידברו איתם על הנושא הזה של צפייה ביקורתית, מה מציק להם ומה לא מציק להם בתכנים שמשודרים וכך גם נוכל להגיע לעוד אוכלוסיות שאנחנו לא רואים אותן ביום יום.

הדוגמה האחרונה שאני רוצה להראות לכם, תומר, זה הדוגמה המובהקת. (הקרנת סרטון). זה, אני חושב, התוצאה המעשית של הפרויקט, אחת התוצאות המעשיות. לפני שבוע וחצי-שבועיים הגעתי להרצות בבית ספר תיכון בראשון לציון ולפני שהגעתי שלחתי למורים חומר. הם כנראה עשו שיעורי בית מצוינים על הנושא של פניות ציבור ואז הם שלחו לי תלונות בנושא הזה, בין היתר תלונה של נערה מקסימה שהיא נאמנה פניות ציבור שלנו בשם מור, שהיא אמרה שהיא רואה את הדבר הזה, מה קורה פה למעשה? אנחנו רואים אדם מבוגר, נכה על כיסא גלגלים, שאותה צעירה מחכה לסופו, היא אמנם מתכוונת לסוף עונה, אבל היא גם אומרת - - -

לא, היא מתכוונת לסופו, הם חיברו את זה לסוף עונה.

הם עשו את החיבור הזה. בין המתלוננים הייתה אותה מור, הנערה המקסימה, שאמרה שזה מזכיר לה את הסבא שלה שיושב על כיסא גלגלים. ובאמת קיבלנו את התלונות האלה ותוך יומיים, באמת בדחיפה ככה חזקה, הפרסומת הזו עפה משידור והפוגענות הזו לא קיימת ולא משודרת יותר. כמובן שאני מתכוון להמשיך ולהרחיב את הפרויקט הזה בשנה הקרובה, גם לבתי ספר יסודיים. יצרתי קשר ויש לי שיתוף פעולה עם משרד החינוך, האחראית על לימודי התקשורת במשרד החינוך משתפת איתי פעולה בנושא ודרכה אני מגיע לכל בתי הספר.

מילה אחרונה, בנימה אישית, אני כל כך מאמין בחינוך הזה של הילדים והנוער ולהנחיל לו את הדברים האלה, שהתחלתי השנה ללמוד הוראת אזרחות.

כל הכבוד. כל מה שקורה פה נראה כאילו אני מזמינה את זה ובאמת שום דבר ממה שהיה כאן לא היה מתואם. אבל אפרופו לצאת בעצם לעיסוק בהוראה, בשבוע הבאה אנחנו נקיים את יום המורה כיום מיוחד בכנסת. אני מקימה שדולה לקידום מעמד המורֶה והמורָה וההוראה בישראל, והגננת והגנן, וכל עובדי ההוראה, כל צוותי החינוך. אנחנו לגמרי שם ואנחנו נפתח את השיח, כך שבאמת בסופו של דבר, בסוף אנחנו מבינים שזה המפתח לכל השינויים שאנחנו רוצים לחולל.

ממש רגע לפני סיום, תמר, ממש במשפט סיכום, כי אנחנו חייבים לפנות את האולם ויש לי גם הפתעונת קטנה בשבילכם. בבקשה, תציגי את עצמך.

שלום. אני ד"ר תמר ארז, יושבת ראש האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך. אנחנו באגודה אוהבים ילדים ובני נוער בכל הגילאים והיה לי תענוג לשמוע את הפעילות המרשימה שנעשית כאן בקרב ילדים ובני נוער ואני משוכנעת שבשנה הבאה בעבודה משותפת עם הוועדה והעומדת בראשה וכל חברי ושדולת הכנסת לגיל הרך נוכל להציג גם פעילות על זכויות הטף. בתוך הילדים יש גם טף. תודה.

הם גם חלק מהילדים, נכון. תודה רבה. זה אפרופו לחדד את זה שאנחנו רואים את הילד מגיל לידה והלאה, זה מתחבר לשיחה שלנו מקודם, שהכול צריך להיות ברצף חינוכי אחד.

בעניין הבריונות ברשת, בעניין החשיפה לתכנים פוגעניים, שאנחנו גם מתעסקים בו בצורה מאוד אינטנסיבית במסגרת הוועדה, אנחנו השקנו יחד עם איגוד האינטרנט סרטון שפונה להורים דווקא. אנחנו בסרטון לא מטיפים לילדים, איך נכון להתנהג ומה נכון לעשות ומה לא נכון לומר, אלא אנחנו מבקשים להחזיר את האחריות ההורית וקוראים להורים להיות המבוגר האחראי וההורה שלהם גם ברשת. אז אנחנו נראה את הסרטון, סרטון הסברה קצרצר שאני מקווה שבעזרתכם גם תוכלו לעשות שיתופים, שיגיע לכמה שיותר קהלים, גם ילדים וגם הורים, כי להורים יש פה תפקיד מאוד משמעותי במרחב החדש שאנחנו נמצאים בו.

אני מאוד אשמח שאתם גם תיידעו את הילדים על איגוד האינטרנט, שזה בעצם קו חם, שאם מישהו נפגע וצריך תמיכה או ליווי מקצועי, בין אם זה ההורים של הילד שיכולים גם לעשות את התיווך, אז הם בהחלט כתובת לליווי ולתמיכה כאשר יש פגיעה ברשת.

(הקרנת סרטון).

זה בשיתוף איגוד האינטרנט ובאמת מתוך רצון אמיתי להעלות את המודעות ולקרוא להורים, תהיו שם, תהיו שם בשביל הילדים שלכם. זו לא חדירה לפרטיות, זה לא התערבות, זאת הגנה עליהם ותאמינו לי, הם בעצמם רוצים את זה. הם אפילו ביקשו את זה כאן בפאנל הקודם שהיה. הילדים ביקשו שההורים יהיו יותר נוכחים גם ברשת.

בשבוע הבא ביקנעם כל ועדות ההורים מתכנסים לכנס בדיוק מהמקום הזה.

יפה. חשוב.

אני מבקשת שתהיה עוד עריכה אחת לסרטון הזה, שיהיה שם ייצוג גם לבני העדה האתיופית.

אוקיי. אנחנו נבדוק. הרבה ילדים לא רצו להיחשף, הייתה פה אלין, אני שאלתי אותה, כי זה לא מובן מאליו שהם השתתפו בסרט, צריך הרבה אומץ, הם גם ככה נמצאים בתוך הבושה של עצמם, אז הם לא רוצים להיחשף לעוד אנשים שיראו את מה שכתבו עליהם. אבל אנחנו בהחלט לבדוק את זה.

צריך לדעת שמה שראינו זו גרסה מרוככת.

מרוככת מאוד מאוד. הסיבה היא שאנחנו רוצים להוריד את זה לבתי הספר והיו טוקבקים מאוד אלימים עם מילים באמת קשות והייתה לנו התלבטות אם אנחנו מביאים טרמינולוגיה כזו לילדים לכיתה או שאנחנו משאירים את זה במקום הקצת יותר מרוכך, אבל אני חושבת שהוא קשה גם כשלעצמו.

וגם ילדים עם צרכים מיוחדים מקבלים טוקבקים נוראיים. זה לא היה חלק מהשיח וחבל מאוד.

נכון. בשנה הבאה אנחנו נתייחס לזה בהחלט.

- - - שלהיות נכה זו קללה חדשה.

אני לוקחת את זה בהחלט בחשבון.

גברתי, לפני שאת מסכמת אני רוצה, אולי בשם כל המשתתפים, להודות לך על חוויה יוצאת מגדר הרגיל.

תודה רבה. באמת תודה רבה רבה לכולכם, זה לא מובן מאליו שהבאתם גם את הילדים באמצע היום. אני אסירת תודה לכל אחד מכם.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00.