הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 90

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, י"ט בכסלו התשע"ו (01 בדצמבר 2015), שעה 9:00

ההוראה כמקצוע - לציון יום קידום ההוראה ומעמד המורה

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

ענת ברקו

מסעוד גנאים

חנין זועבי

עודד פורר

עבדאללה אבו מערוף

זוהיר בהלול

יפעת שאשא ביטון

אייל רם - סמנכ"ל מנהל מינהל עובדי הוראה, משרד החינוך

ורד גורפינקל שמיר - מורה, מינהל עובדי הוראה, משרד החינוך

ד"ר סירין מג'לי-כנאנה - מנהלת בית ספר, משרד החינוך

יעל קופל - מנהלת בית ספר בנהרייה, משרד החינוך

אסתר מירון - מפקחת מכינות ופדגוגית כוללת, משרד הכלכלה

משה בכר - נציג משרד האוצר

בתיה הקלמן - ממונה אגף אקדמי, מל"ג - המועצה להשכלה גבוהה

עמית אשכנזי - ור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות

דורית חגי - יו"ר ארגון המורים סניף פתח תקווה, נציגת הסתדרות המורים

ניבה קורן - סגנית מנהלת, מכללת רמת גן

פרופ' מיכל בלר - נשיאת מכללת לוינסקי לחינוך

פרופ' זמירה מברך - נשיאת מכללת דוד ילין לחינוך

תהל שטובר - יושבת ראש ועדת נוער וקהילה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

ד"ר גיא אשכנזי - מורה, התיכון למדעים ולאמנויות

אייל ברנר - מנכ"ל פסיפס

רם פרידמן - סמנכ"ל פיתוח עסקי, פסיפס

רן שמשוני - סמנכ"ל פדגוגיה, פסיפס

ספיר בלוזר - אחראית תקשורת וכנסת, יום המורה

אסף קפלן - מרכז יוזמת יום המורה, ארגון סטודנטים

דורון איש שלום - מנהל קהילה לחדשנות בחינוך, המכון הישראלי לחדשנות

מאור טסלר - מורה

מירב ישראלי

יהודית גידלי

ר.כ., חבר המתרגמים

ההוראה כמקצוע - לציון יום קידום ההוראה ומעמד המורה

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. ה-1 בדצמבר 2015, י"ט בכסלו תשע"ו. הנושא על סדר היום – ההוראה כמקצוע – לציון יום קידום ההוראה ומעמד המורה.

הכנסת מציינת היום את יום קידום ההוראה ומעמד המורה בכנסת. מלווה ומארגנת את היום הזה חברת הכנסת ד"ר יפעת שאשא ביטון. מקדמים בברכה גם את חברת הכנסת חנין זועבי.

היום מתחיל אצלנו בוועדה ולאחר מכן, כשנעביר את רשות הדיבור ליפעת, היא גם תגיד לכם מה צופן לנו היום סביב כל סוגיית מעמד המורה.

יפעת ביקשה שנתמקד ביום הזה במקצוע ההוראה כפרופסיה. תרשו לי, בדרך כלל אני לא מדבר מהכתב, אבל מאחר שזה יום ציון ואני רוצה להתמקד, אז אני אקריא מהכתב.

בעשור האחרון מעמד המורה והשיח סביב מעמד המורה השתנה והביא את מקצוע ההוראה למקום יותר טוב לאחר כשני עשורים אבודים, אך אנחנו עדיין רחוקים מהמצב בו היינו רוצים להיות. המצב הרצוי הוא, כשנשאל את הילד מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול והתשובה תהיה מורה או רופא. כשבתשובה ילכו ביחד מורה ורופא, נבין שהצלחנו להניע את התהליך הרצוי והנכון.

מקצוע המורה כפרופסיה. אכן, דברי הפתיחה שלי נגעו בכך בעקיפין, ובכדי להגיע לאותה משאלת לב, לאותה כמיהה לדמותו ומעמדו של המורה בחברה הישראלית, כדמות מרכזית, מושא להערצה, לחיקוי, אנחנו צריכים שילוב מערכות ושילוב ידיים.

הכשרת המורים על ידי המכללות לחינוך והאוניברסיטאות, צריכה להיות מותאמת לצורכי השעה והזמן. המורים וארגוני המורים חייבים לחזור לתקופת השליחות והרגשת המחויבות האישית לא רק כארגון עובדים ותו לא ולא רק כמקום עבודה ותו לא.

ההורים והחברה בישראל יצטרכו לתת למורה את מעמדו ואת מרחב המחיה, התמרון וחופש הפעולה שלו. העצמת המורה בעיני הילדים, הבנים והבנות, חייבת להיות חלק מתכנית העבודה של ההורים. והממשלה חייבת לשים את המורה, את התלמיד, את מערכת החינוך – במרכז.

אצלנו חינוך זו תכלית הכל.

חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, בבקשה.

תודה רבה כבוד יושב הראש. בוקר טוב לכולם. אני שמחה לראות את מי שנוכח ואני מקווה שמשנה לשנה אנחנו נצליח במשימה שלנו להעלות ולקדם את מעמד המורה וההוראה בישראל, כך שאנחנו נראה את האולמות הולכים ומתמלאים, מתוך החשיבות שיתנו לנושא הזה.

אני ביקשתי שבמסגרת ועדת החינוך אנחנו נדון בהוראה כפרופסיה, כי אני חושבת שזה חלק מתהליך של קידום מעמד ההוראה בישראל. ומה מבחין בעצם את הפרופסיה ממקצוע. אנחנו מדברים על תחום התמחות, אנחנו מדברים על היבטים ערכיים שיש בתחום ההוראה, אנחנו מדברים על ידע שהולך ומצטבר. אנחנו מדברים על מורה שלא מקבל מתכון של איך מתנהלים נכון ומה צריך לעשות ואיך מעבירים כל שיעור בצורה שיטתית ויבשה, אלא באמת על הצורך של מורה לעשות את האדפטציות השונות, אם זה בתהליך ההוראה שלו, אם זה בתהליך ההתפתחות המקצועית שלו.

אנחנו יודעים שמורים נכנסים לכיתות שונות, בכל כיתה יש קבוצה אחרת, לכל קבוצה יש מאפיינים אחרים. נכנס לגילאים שונים. אנחנו יודעים שזה מקצוע שמכיל בתוכו כל כך הרבה אלמנטים ומרכיבים ואי אפשר להתייחס אליו רק כמקצוע, אלא אנחנו חייבים להביא אותו למצב שבו ציבורית הוא נתפס כפרופסיה, כמקצוע בעל מעמד מאד גבוה וכמובן כתחום התמחות ייחודי.

אנחנו יודעים שבעניין ההתמחות, ככל שעוברות השנים, אנחנו מזהים יותר ויותר מורים שנכנסים ועוסקים בדיוק בתחום ההכשרה שלהם, בדיוק בתחום הפרופסיונאלי שאליו הם הוכשרו, מה ששונה בעצם משנים עברו, שבהן למדו חינוך או הוראה כוללת, נכנסו לכיתה, לימדו בעצם את מגוון המקצועות. אנחנו רואים שיש גם בהיבט הזה תהליך של התמקצעות.

על פניו אנחנו נמצאים בכיוונים הנכונים, ועדין, ציבורית משהו לא תופס שם אלא להיפך. התחושה שלי היא שמעמד המורה הולך ונשחק, מעמד החינוך הולך ונשחק, ההוראה הולכת ונשחקת, ואני חושבת שיש לנו משימה אמיתית, לראות איך אנחנו מחזירים עטרה ליושנה.

הרי אנחנו תמיד מדברים על זה שהילדים הם דור העתיד שלנו והם החברה האזרחית לעתיד ואנחנו רוצים שתהיה לנו פה חברה טובה יותר ואזרחים טובים יותר ואנחנו מפקידים אותם בידי מערכת החינוך. אז נכון שיחד עם הבית ועם החברה בכלל הם עוברים איזה שהוא תהליך חינוכי ותהליך של חברות, אבל הגורם המרכזי שאיתו הם נפגשים זה מערכת החינוך, ודווקא למערכת החינוך אנחנו לא נותנים את המשקל הערכי והמעמדי כפי שנכון שיהיה לה.

אז אני שמחה לפתוח את היום. כבוד יושב הראש, אתה ממשיך בישיבה?

נמצאים איתנו וזה המקום להודות למכללת לוינסקי שטורחים ושולחים תמיד את נציגיהם לוועדה ותורמים את חלקם.

נמצא איתנו סמנכ"ל משרד החינוך אייל רם, שהוא שותף ליום הזה.

כן, כן.

וספיר, שגם היא שותפה ליום הזה, סטודנטית שעושה את זה כחלק מתרומה חברתית או מעורבות חברתית.

אדוני יושב הראש, את מי הזמנתם?

את משרד החינוך בכמה פונקציות של מורים ומנהלים, יש את משרד הכלכלה, משרד האוצר. יש נציגת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משרד המשפטים, מל"ג, ור"ה.

נציגי מורים עצמם?

יש כאן. עוד מעט ניתן להם את רשות הדיבור. את לא חדשה בדיון.

פרופסור מיכל בלר, נשיאת מכללת לוינסקי לחינוך, בבקשה.

שלום, בוקר טוב.

שמעת את דברי הפתיחה שלי.

בוודאי ואני גם מסכימה איתם.

יפה. שמעת את הפתיחה של חברתי.

לגמרי. קודם כל אני מברכת על המפגש הזה, אני מברכת על הקמת השדולה. אני חושבת שזה דבר מאד מאד נכון, כיוון שהמקצוע של ההוראה, ואני אגב עשיתי הרבה תפקידים בחיי ולאחרונה נבחרתי להיות נשיאת מכללת לוינסקי, ובעיני זה התפקיד המשמעותי ביותר שאני עושה, כי אני רואה בנושא של המורים, בהכשרה שלהם ובקידום שלהם, ערך מרכזי.

כולנו מכירים את דו"ח מקינזי, שאמר שבעצם המורים הם אבני היסוד של מערכת החינוך ואני חושבת שזה נכון. במכללת לוינסקי אנחנו עושים הרבה מאד כדי להכשיר את המורים, אבל מה שפה רציתי וחשבתי שזה רלבנטי לדיון, זה להציג לכם מדד של מכללת לוינסקי, שהתחלנו אותו בשנת 2014 וכבר סיימנו אותו פעמיים, בשני מחזורים, על מדגם מייצג של האוכלוסייה בישראל, לשאול אותם מה דעתם על מורים מבחינת המעמד שלהם בחברה.

לא שמנו את זה על מצגת, אז אני אגיד ככה רק בראשי תיבות על הממצאים, כי הם מאד מאד רלבנטיים.

מה ששאלנו אותם זה מה היא רמת המקצוענות שדרושה במקצוע הזה, דיברתם על מקצוענות. האם המקצוע מאפשר התפתחות אישית? מה מידת התרומה של המקצוע לחברה? מה היא מידת היוקרה של המקצוע בחברה, באיזו מידה השכר ראוי, באיזו מידה הייתי רוצה שילדי או ילדיי יעסקו במקצוע. אלה השאלות ששאלנו כבר פעם שנייה, מדגם מייצג של ההורים, המבוגרים במדינת ישראל.

התוצאות הן לא נורא מפתיעות, אבל הן מעניינות. השוונו את התוצאות של המורים למספר מקצועות אחרים. אתה הזכרת לרופא, לאיש הייטק, לעורך דין, לאיש צבא קבע ולעובד סוציאלי. יש כמובן מקצועות רבים נוספים.

אז הקטע הלא מפתיע - ולדאבוננו בדיוק בשביל זה צריך שדולה שתשנה את המצב – המורה, מבין כל המקצועות שהזכרתי, הוא האחד לפני האחרון. אחריו יש את העובד הסוציאלי, שזה גם מאד מצער שזה כך, אבל זה המצב. אז כן, הרופא, לא מפתיע, נמצא הרבה למעלה, אבל גם מקצועות אחרים.

זה לא בשמיים. פעם הם הלכו יחד – הרופא והמורה.

אוקיי, אז אנחנו צריכים לעבוד על זה שזה יתקרב לכיוון של מה שאמרת. מצד שני, כששאלנו מה אתם מייחסים למורים מבחינת ממדים של תרומה לחברה, מקצוענות, התפתחות אישית. האם אתה רוצה שהילד שלך יהיה מורה? האם השכר ראוי והאם היוקרה גבוהה בחברה, אז יש שני דברים שיצאו מאד גבוה על המורים. התרומה שלהם לחברה מוכרת על ידי משתתפי הסקר והמקצוענות שלהם מוכרת.

ואף על פי כן אנחנו יודעים, לפי הסקר הזה וגם אתם יודעים גם בלי הסקר, שהורים לא ממליצים כל כך לילדיהם לצערנו להיות מורים.

כנראה. הסקר מוכיח את זה ואנחנו אנשי מספרים, שאין מורה לגובה ההשקעה של המורה.

יפה. אז באמת גם הנושא של השכר הראוי, זה יוצא הדבר הנמוך - - -

אני ידעתי שכשנדבר על השכר ארגוני המורים - - -

אבל אני מוכרחה להגיד מכיוון אחר, לא מהסקר שלנו. התפרסם לפני כשבוע דו"ח Education at glance – שהוא שנה שנה נותן דיווחים על הרבה מאד משתנים, בין היתר על שכר מורים במדינות שונות ואודות לרפורמת אופק חדש ועוז לתמורה, השתפר באופן משמעותי, וחשוב להגיד את זה, שאנשים יידעו ששכר המורים הוא כבר לא איזו בעיה.

משנת 2014 התקציב גדל, תקציב החינוך, ב-14%, שחלקו הארי, חלקו המשמעותי לשכר המורים.

אז זה מאד חשוב שהציבור יידע, כי הוא עוד חי בתחושה ששכר מורים זה דבר מאד מאד נמוך. הז כבר לא כך. אולי הוא צריך להיות עוד יותר גבוה, אני לא אומרת שלא, אבל יש שיפור וזה מאד מאד משמעותי. וזה כן, לצערנו זה קובע בין היתר את המעמד.

אבל זה לא הפקטור היחידי לקביעת מעמד המורה, ואני חושבת שהיום אנחנו יכולים להתמקד בדברים אחרים שיסייעו לנו בקידום מעמד המורה ולא השכר.

נכון. אז אני אומרת שהראיה היא שהציבור חושב שהמורים תורמים הרבה מאד לחברה ושהם מאד מקצועיים. זה דבר שמאד חשוב לדעת אותו. אגב, כששואלים מורים מדוע הם רוצים להיות בהוראה, הם לא אומרים את השכר בתור דבר - - -

לכן אני אמרתי שילוב ידיים גם של ההורים, גם של - - -

תחושת הסיפוק המקצועי ותרומה לילדים ולחברה היא זאת שמניעה היום את המורים קדימה, להתקדם ולעשות את עבודת הקודש בעיני. תודה.

תודה רבה.

משרד החינוך, אני אתן לכם את זכות הדיבור מאוחר יותר. נשמע את הסתדרות המורים. זה היום שלכם.

כן, שמי דורית חגי, אני מייצגת את הסתדרות המורים. בשיטוטים שלי בבתי הספר אני באמת בודקת דרך מה שאני רואה ופוגשת את מעמד המורה.

אז כשאני שואלת את עצמי מה הוא מעמד המורה, אני נתקלת ב: המורה משמש כברירת מחדל. אם הוא כבר בבית ספר, שיעשה גם תורנות. שגם יהיה תורן להסעות. האם זה שייך למעמד של פרופסיה?

סליחה, אני לא זוכר את השם.

דורי חגי.

דורית חגי, אני אתן לך עצמה. את מה שפתחת תשאירי לסוף. תדברי על השליחות. אני אגיד לך, זה יום חגיגי. ברגע שאת כמורה באה ושמה לי עכשיו כרגע - - -

לא, לא.

אמרתי ובדברי עקצתי קצת.

אתה יכול לעקוץ חופשי.

בסדר, עקצתי ואמרתי עקיצונת קטנה. זה לא מקום עבודה ותו לא. מה לעשות, אני כנראה מתרפק על העבר וכמו כולנו אני זוכר את המורים ואני לא רוצה שתוותרו על שום זכות. אני כן רוצה את הניחוח הזה, להרגיש את התחושה של השליחות. אנחנו צריכים לשים אתכם במכרז. אנחנו רוצים אתכם ביחד, אז לכן הערה לסדר, תשאירי את זה לסוף.

לא, אני אשלב. אני לא יכולה.

אוקיי, אני נתתי עצה.

אז באמת אתמול באתי לבית ספר, לחדר המורים. אף אחד לא שם לב אלי, כי המורים באמת עסוקים בלדבר על הילד ולדבר על ההישגים ולדבר על השליחות ולדבר על המסירות ולדבר על כל מה שהחינוך אומר, חוץ מאשר על עצמם. כולם באמת חדורי אמונה, מסירות, אוהבים את העבודה, באים חולים לעבודה. דואגים למוישל'ה ודואגים לזיוהל'ה ודואגים לאמא שלה, שהייתה חולה, הכל בסדר.

אבל כשאני באה לפרוט לפעמים את הברק בעיניים ולפעמים את חוסר הברק בעיניים, הם אומרים לי דורית, אנחנו כל כך אוהבים את העבודה, וגם אני מורה, אנחנו נעשה הכל בשביל הילדים, אבל מנצלים אותנו ומזלזלים בנו ובחיים לא נרגיש בעלי שייכות שרוצים אותנו למקצוע כעובדי הוראה. משרד החינוך לא שם עלינו. מתנכר לנו. לא עונים לטלפונים. דוחפים את היד לכיס שלנו, לוקחים כספים, לא מודיעים לנו מראש. טלפונים – אין עם מי לדבר. זכויות שלנו, חוקים שלנו, חוזר מנכ"ל - אין עם מי לדבר.

מה, המחוזות שובתים?

המחוזות - - -

המנהלים לא עושים לכם את העבודה כמו שצריך?

לא.

סליחה?

אני שואל. גברתי, רגע, אני לא אוהב הערות ביניים. אם יש לך מה לומר תבקשי רשות דיבור, תקבלי. תודה.

אף אחד לא מכין את עובדי ההוראה המסורים והטובים ובעלי השליחות לאלימות היומיומית שהם נתקלים בה. אני נתקלתי, אני הייתי חסרת מנגנונים נגד רוע. וכשנתקלתי בזה פשוט נשברתי, עם כל האהבה שלי לתלמידים, פשוט נשברתי ולא ידעתי איך להתמודד, כי באמת כולי וכולנו אנחנו בשביל התלמידים, שאנחנו עובדים בשבילם.

תביא את המחשב מהבית, תביא את הטלפון שלך, תשתמש במייל שלך. מזלזלים בחוק ימי חופשה ומנוחה. תבוא בחופש ללמוד, תבוא להשתלמות. גם כותבים לו חובה, מסכן, אין לו חופש.

זאת אומרת אם מדברים על מעמד, אל תנצלו את האהבה שלנו. אל תנצלו את המוסר שלנו. אל תנצלו את זה שאנחנו באים בכל מקרה, בכל תנאי, ניקח בייבי סיטר על חשבוננו. אבל אם אנחנו רוצים שיכירו בנו כמעמד, תתייחסו אלינו כאל בעלי מעמד. את מדברת על אוטונומיה בכיתה? תשכחי מזה. תבוא המדריכה ותגיד איך מלמדים ובאיזה שיטות ואם את תעיזי ללמד איך שאת רוצה, ואולי זה יצליח אולי זה לא, את גם תחטפי נזיפות.

אז באמת, אני רוצה לומר שיש פער אדיר בין מה שהמורה בא איתו, עם השליחות ועם הרצון, והרבה גם עושים הסבה לטובת העניין, ובין מה שהם נתקלים בשטח. תודה.

תודה. חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה. אייל, אני בכוונה משאיר אותך לסוף.

בוקר טוב אדוני יושב הראש. אני חושבת שהנושא הזה מאד מאד חשוב. אני מודה לכל מי שהגיע. אני חושבת שגם היינו אמורים לראות פה יותר נציגים מכל המגזרים.

בכל מקרה, אני חושבת קודם כל שמיקומו ומעמדו של המורה תלוי במעמד האדם בחברה, כי הם מייצרים, וזה ביטוי קצת מלאכותי, אבל הם מייצרים בני אדם. אמורים לייצר בני אדם. ככל שמעמדו של האדם בחברה ושל הערכים בחברה הוא יותר גבוה, מעמדו של המורה הוא יותר גבוה.

ככל שמעמדו של האדם, ככל שמעמדו של הקולקטיב עולה ומעמדו של הפרט יורד, אז מעמדו של המורה יורד, כי הערך הערכי של מה זאת אומרת ערכים, מערכת ערכים – איזה סוג של בן אדם אנחנו רוצים, איזה סוג של חברה אנחנו רוצים. אם השאלה הזאת לא מעסיקה אותנו ומעסיקה אותנו פרספקטיבה ביטחונית, אז בטח שהמעמד, זה פקטור שצריכים להזכיר לפני השכר, לפני ארגז הכלים, לפני ההכשרה. מעמד של ערכים.

אני חושבת שזה הפקטור הראשון. אחר כך ארגז הכלים, ההכשרה, השכר, אבל צריכים קודם כל לשאול את השאלה אם יש לנו סטטיסטיקה של עמדות נוער, שהן עמדות אנטי דמוקרטיות, נגד זכויות אדם, אז אין משמעות לתהליך החינוכי. אז אנחנו באמת לא רוצים מהמורה שיחנך וייצר חשיבה ביקורתית. אז אם אנחנו לא מצפים שהמורה ייצר מחשבה ביקורתית, מחשבה עצמאית, שיהיה בן אדם עצמאי, אז אנחנו לא כל כך גם רוצים אוטונומיה והעצמה - את הזכרת את הביטוי העצמה ועצמאות למורה - כי ממילא אנחנו לא רוצים בן אדם עצמאי.

אז אני חושבת שזו ההקדמה התיאורטית. עכשיו אנחנו צריכים לתאר מה יש לנו, חוץ מאשר מערכת חינוך שלא נותנת חשיבות לשאלה של הסטטיסטיקה ששנה שנה אנחנו מקבלים מהמכון הישראלי לדמוקרטיה וממקורות אחרים. אנחנו לא נותנים חשיבות לשאלה איזה עמדות יש לתלמידים, לפחות כמו החשיבות של השאלה איזה תעודת בגרות יש לנו ואיזה ציונים.

הדבר השני שאני חושבת, מה אנחנו מצפים מהמורה? מהמורה הערבי? אני אתן לכם את הדילמה הכי קשה. הוא עומד מול שתי מערכות ציפיות מנוגדות לחלוטין: הצפייה של המדינה לשלוט, לפקח על המחשבה של התלמידים, אפילו לייצר ניכור בין התלמיד לבין ההיסטוריה שלו. אפילו לייצר ניכור בין התלמיד לבין העם שלו. זו הציפייה של מערכת ה - - -

אני לא חושבת. זאת אינטרפרטציה שלך.

זו חוויה. יש לך גם שלושה חברי כנסת. אל תפחדו מהמציאות. בוא לא נפחד. אתם יודעים מה אנחנו צריכים גם בתור מורים? התקופה הכי משמעותית בחיים שלי הייתה כאשר הייתי מורה במשך 9 שנים. זו התקופה שאני גם הרגשתי שאני משפיעה.

מה לימדת?

תקשורת ועיתונאות. אני חושבת שצריכים לדון בסוגיית המורה הערבי, כי יש לו דילמה משל עצמו. יש לו דילמה שהמורה היהודי לא נתקל בה. יש מערכת צנזורה מלאה, אדוני יושב הראש, שמתחילה ממפקחת המחוז, שהיא אפילו בימים של הפגנות, של שביתות, היא מצפה מהמנהל להתנהג כמו שוער ולסגור את השער של בית הספר וכאשר יש למשל החלטה של ועדת המעקב לשבות, אז המפקחת צריכה להוריד שרשרת הוראות למפקח הכללי, למנהל המורים, תפתחו את השערים, תכריחו את המורים לבוא, ומי שלא בא מהמורים, מי שרוצה להיות חלק מהחברה – נענש בכסף במשכורת.

אז אתם יכולים לקחת אינדיקציה באיזו דילמה נמצא המורה הערבי מבחינת הזהות, לפני ארגז הכלים, לפני ההכשרה. הקרע שהוא נמצא בו. ואם הוא לא רוצה להיות בקרע ואם יש לו קצת קצת אומץ וקצת מצפון, אז אולי יקראו לו, ואני לא מדברת על תיאוריה, אני מדברת על חוויה אישית, יקראו לו מטעם המנהל או מטעם המפקח.

אנחנו מגיעים לנקודה בה המורה מצנזר עצמית את הדעות שלו. תראו איזה שחיקה במעמד שלו. אני בתור מורה, וזה מה שאתם יכולים לשמוע מהמורים: כשאנחנו נכנסים לכיתה אנחנו מצנזרים את עצמנו.

תכנסי לסיכום, חנין.

אני אכנס לסיכום. אנחנו לא יודעים מה לדבר כאשר כל פלסטיני מרגיש מאוים ואנחנו צריכים ללמד על הטרוריסטים האלה. המורים להיסטוריה אומרים לכם, אנחנו מלמדים חומר ואנחנו אומרים לתלמיד זה חומר למבחן, אבל - - -

חנין, הנושא הוא מעמד המורה.

אוקיי. אז הכבוד העצמי, אתם לא נותנים לעובדות לבלבל אתכם. הכבוד העצמי של המורה בתור בן אדם, שהוא שייך, ואת דיברת, יפעת, על שייכות. אז יש שייכות. יש שייכות לחברה, יש שייכות לעם ואחר כך שייכות לבית הספר.

תודה.

אז זו הנקודה הראשונה. סיכום, משפט אחרון, נקודה שנייה. לפעמים מצפים מהמורה לתפוקה, תפוקה, תפוקה ואומרים לו הציונים והציונים ובאים דין וחשבון על מפעל של ציונים ולא נותנים לו ארגז כלים. הכשרות. העצמה על ידי סדנאות, ואני מסכימה לכל מילה שדורית חגי אמרה. הוא לא יודע מה - - -

היא דווקא מתלוננת על זה שמוציאים אותם להכשרה.

מה?

אני אומרת שהיא דווקא דיברה על זה שמכריחים אותם לבוא ולקבל הכשרה, אבל בסדר.

גם להכריח אותם - - -

אני לא חושב שיש עובד שהכריחו אותו - - -

כן. אז גם אם מכריחים אותו, אם זה כבר הכשרה, הוא לא מתייחס להכשרה בתור העצמה, אז זה גם לא ההכשרה המתאימה כנראה.

אני חושבת שהזהות, האוטונומיה, חופש ה - - - שדיברתם עליהם, חופש הביטוי, השליחות, שאנחנו מייצגים בני אדם.

חנין, תודה. אין ספק שהמורה הערבי מתמודד גם עם סוגיות אחרות. העובדות לא מבלבלות אותנו, רק שהדיון היום ממוקד במעמדו של המורה.

אנחנו ניתן את רשות הדיבור לתהל שטובר, נציגת מועצת התלמידים הארצית. בבקשה.

בוקר טוב יושב ראש הוועדה, תודה רבה לכולם. דבר ראשון אני מברכת בכלל על ציון של יום כזה, שבעיני הוא מאד חשוב.

אני אציג את עצמי. שמי תהל שטובר, אני נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית, לומדת בכיתה י"א כאן בירושלים. בלי שום ספר, אני רוצה להגיד כאן באופן חד וברור, המורים עושים לנו עבודת קודש. אני לא יכולה לחשוב על מקצוע אחר שעושה עבודת קודש יותר מההוראה.

אני רוצה להגיד כאן, בוועדת החינוך של הכנסת, בשמי ובשם כל התלמידים במדינת ישראל, דבר ראשון פשוט תודה. תודה לכל המורים ולכל המחנכים שמשקיעים מזמנם ועובדים מעל ומעבר ומרגישים שליחות עצומה כדי לבוא לעזור ולתרום ולחנך אותנו, התלמידים. זה לא מובן מאליו בעינינו בכלל. תעבירו ותשאלו תלמיד תלמיד במדינת ישראל, האם יש לך מורה שהשקיע בך, מורה שאתה רואה בו דמות לחיקוי, דמות להערצה – לכל תלמיד במדינה תהיה את הדמות החינוכית הזאת. לכל תלמיד במדינה יהיה את המורה שעבד בשבילו שעות נוספות ושהוא מרגיש קרוב אליו וחיבור אליו, ואנחנו ממש רואים את זה גם ביום המורה, אפילו בסרטונים שעולים, אם ראייתם בפייסבוק.

אני חושבת שזה מרגש ויוצא דופן. אין עוד מקצוע בכלל בעולם, שיש קשר כל כך קרוב לבני אדם, כמו במקצוע ההוראה.

דבר ראשון, שיהיה ברור מאליו, אנחנו מודים בלב הכי גדול והכי פתוח וזה באמת מאד מאד לא מובן מאליו.

אנחנו מאד מאד רוצים לבקש לקחת חלק גם כן בהעצמה של המורים. אין לנו ספק שחינוך טוב מתחיל במורים טובים ומורים טובים מתחילים בתנאים טובים ובמקום טוב להיות מוכשרים בו, בחברה טובה יותר.

אין לנו ספק שככל שישקיעו יותר במורים, ונכון שתקציב החינוך עלה ונכון שזה לא רק מדובר בכסף, אבל ככל שישקיעו יותר במורים, ככל שיתנו למורים אוטונומיה בבתי הספר, ככל שהמורים בעצמם יוכלו ללמד הרבה מעבר למה שכתוב להם ללמד אותנו לבגרות, ככה אנחנו יוצרים תלמידים טובים יותר וחברה טובה יותר.

היום אנחנו חיים בעידן שאת רוב הידע אנחנו יכולים ללמוד בעצמנו. זאת אומרת בחיפוש קצר בגוגל, אני כנראה יכולה ללמוד הרבה יותר ביולוגיה ומחקרים הרבה יותר רלבנטיים מאשר המחקרים שהמורה שלי למדה כשהיא למדה באוניברסיטה בכל מקצוע שהוא. ועדיין, התפקיד של המורה נשאר והינו חזק הרבה תמיד. כיוון שהתפקיד של המורה הוא לא להעביר לנו ידע. להעביר ידע יש לנו עוד דרכים למצוא.

התפקיד של המורה הוא לחנך. התפקיד של המורה הוא ליצור חברה ישראלית טובה יותר, חברה איכותית יותר, חברה בה כל האזרחים ובני הנוער שעומדים להיות חלק משמעותי בחברה, הם אזרחים מעורבים ותורמים.

יפה.

אין ספק לגבי נאום הפתיחה שלך, וזה משמח לראות שהתלמידים באמת יודעים להכיר, להוקיר ולהעריך את המורים שלהם.

היא נגעה בדיוק בנקודות.

יפה. השאלה היא באמת ברף המטלות האלה של ציונים וסוגי המדידה שהמערכת דורשת ומציבה, את מרגישה שאנחנו במערכת החינוך מחנכים?

אני מרגישה שזה מתחלק למורים שעובדים לפי הספר והמורים שמגיעים להביע את מה שהם - - -

מהנשמה. אני שמח על התשובה. תודה. תודה רבה.

חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. כבוד יושב הראש, זה יום מבורך. אני מברך את המורים ובקיצור אני מצטרף לדבריה של תהל. וכן, המורה מדבר באופן כללי ומעמד המורה, אבל אי אפשר שלא לדבר על הרבה היבטים. זה לא מקצוע. זה מסר, זה שליחות לחברה תרבותית, חינוכית ממדרגה ראשונה. חברה בלי זה לא יכולה להתקיים. זה אפילו יותר חשוב לפעמים מהרופא וכל אחד ואחד ממרכיבי החברה שחייבים להיות.

לא במקרה אנחנו - - - מציינים את חמשת המ' שישנם, שכל החברה צריכה לדגול בהם, והלוואי שאפשר יהיה לקיים אותם בכלל.

ז'בוטינסקי.

אני גדלתי עליהם עוד לפני ז'בוטינסקי, עם כל הכבוד.

אני התאפקתי.

לכן היום הזה הוא יום מבורך ואני מברך את כולם, אבל אני ציפיתי וסליחה על הביקורת, קודם כל הלכתי לחדר שם וראיתי שהחדר ריק וציפיתי שהוא יהיה מלא.

הוא יהיה בשדולה מלא. צפויים להגיע כ-120 מורים.

זה גם טוב, אני מברך. זה טוב. שנית - - -

עבדאללה, האם היית פעם מורה?

אני לא הייתי מורה.

לא היית מורה, אבל עשית מעשה של מורה. הוא בא לכיתה ויש מאחרים ובמי הוא נוזף? באלה שנמצאים בכיתה.

דרך אגב, במקצוע שלי אני גם לימדתי תלמידים בפקולטה לרפואה.

כולנו בצומת מסוים מורים.

גם לימדתי רפואה, גם לימדתי את השפה הרוסית. עניין מקצוע המורה מוכר לי. אני רוצה להיות קצת ביקורתי, לא רק אופטימי, אלא קצת ביקורתי.

אם אנחנו נסתכל על המעמד ועל המורה כשליחות, אני זוכר את עצמי ובטח גם יושב הראש זוכר, כשהיינו תלמידים, לא היינו רק מכבדים וזה לא היה עניין של פחד, זה היה כבוד.

אני אומר לכם בכנות, אני הייתי רואה את המורה, הוא היה חוצה את הרחוב שלי בדרכו לבית שלו, אני הייתי רואה אותו במדרכה מצד שמאל, מרוב בושה הייתי עובר לצד השני.

זה בדיוק מה שרציתי להגיד.

אני אומר לכם. תקשיבו, ידעתי שזה לחיוב. מתוך כבוד, לא מורא. אני אומר לכם, לפעמים אני הולך לבית הספר של הילד שלי, ותהל, את זה כדאי שתקלו את המלאכה. לפעמים אני מובך בשביל המורה. צריך למצוא היום את המקום הנכון. את הקו, למתוח את הקו במקום הנכון. אני לא יודע אם בתקופה שלי זה היה האופטימום. בדרך כלל אדם נוטה להתרפק על העבר, אני לא מנתח את זה, אבל צריך למתוח את זה בקו הנכון, במקום הנכון.

בבקשה.

ולכן אם מדברים על מעמד, זה צריך להיות בשני הכיוונים. מה שאומרים בשיח, גם המורה כמהות. למשל מורה שנכנס לכיתה עם פלאפון, לדוגמא. סליחה, זה דוגמאות מעטות, אבל יש לא מעט לצערי הרבה. או מעשן בחצר בית הספר. או בשיעור חינוך המורה לא יודע מה לעשות. יש מקרים כאלה, לצערי הרב לא בודדים. סליחה שאני ביקורתי כאן, אבל אני אומר שאני בעד מה שאמרה תהל ושהיום הזה מבורך.

לעניין ימי העיון ומבחינה סוציאלית, אולי צריך לחשוב על דרכים מבחינה פסיכולוגית-סוציאלית מה חסר למורים. איזה כלים לתת להם, שהמעמד שלהם אכן יתחזק.

אני מנצל את היום הזה, אולי כאן לא המקום, אבל בכל זאת אני מנצל את ההזדמנות הזאת. אנחנו נמצאים בוועדת החינוך, נמצאים כאן משרד החינוך, וזה חייב להיות מובן. אני חושב שכאזרח וגם כמורה, והאנשים הם אזרחים, שצריך לחשוב בכלל על מערכת החינוך בישראל, בכלל על מה מתרחש. אם באמת נמשיך ככה שלוש חטיבות או לא, אולי מספיק שתי חטיבות. מישהו חשב על זה פעם?

והדבר האחרון, יש מוזמנים, אז אני מדבר עכשיו בכלל. כחברה כללית – ערבית-יהודית, יהודית-ערבית, אני לא מדבר עכשיו מבחינה חינוכית וערכים של החברה, אני לא מפריד, אבל מוזמנים רק שלושה אנשים. מנהל בית ספר, מישהו מהעמותה – מוחמד יונס, ועוד מישהי. אני לא רואה אף אחד כאן. יכול להיות שהם הסיבה, אבל אם היו מזמינים יותר, אולי היו יותר.

לא חברים, זו ועדה מקצועית. תעשו הבחנה.

ההערה שלך במקום, אבל בגלל שיש לך חוסר ידיעה בתהליך העבודה של הוועדה בכנסת, יש רשימת תפוצה גדולה מאד, ששם הם מככבים באחוזים - - -

אז בסדר.

מי שנרשם פה אלה הם אנשים שאישרו את הגעתם.

בסדר גמור. זהו.

יפה. עכשיו אני רוצה לתת את זכות הדיבור לאסף, שהוא חלק מהמארגנים של היום הזה. בקצרה, תן לנו את נקודת המבט שלך, לפני שנעביר את רשות הדיבור למשרד החינוך.

לפני אסף. אני רוצה שהדוברים הבאים יתייחסו קצת, כשהם מדברים על מעמד המורה, נכון, כל מה שדובר נכון וחשוב, אבל גם לגבי הצד של הכשרת המורה, עיצוב דמותו של המורה אם זה במסלולי ההכשרה שלו, במסלולי ההשתלמויות שלו. הכל. אמרתי, העצמת מעמדו של המורה זו לא פעולה אחת, זה שילוב מערכות, שילוב ידיים של הרבה הרבה גורמים במערכת הזאת.

בבקשה, אסף.

תודה רבה, שלום לכולם. חג שמח. באמת החג הוא חג - - -

אסף, אתה לא אומר לנו מאיפה אתה ומה אתה עושה?

רציתי להתחיל בלאחל חג שמח. קוראים לי אסף קפלן, אני מרכז השנה את היוזמה של יום המורה, את הפן של להפיץ את זה בקרב הרשויות, בתי הספר. במקור אני בפתח תקווה, אם זו השאלה.

ומה אתה עושה?

אני מתעסק ביוזמה. יש יוזמה פרטית של אנשים שבאמת - - -

ומה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?

וואו, זו שאלה גדולה. עשייה ציבורית, את זה אני יודע להגיד.

לא מורה?

לא יודע עוד. זה עוד מוקדם לי להגיד. מהצד שלנו אני יכול לספר שמצופות חגיגות בעשרות רשויות. אני כל היום מקבל טלפונים והודעות מאנשים עם תמונות באמת מרגשות ומשמחות. חגיגות במכללות להוראה הולכים להיות, מועצת התלמידים הארצית משתתפת איתנו, לוקחת איתנו חלק. באמת כל ארגון רלבנטי והיום זה גם פה בכנסת, בשדולה וגם פה בוועדה.

אני לא מומחה לחינוך ואני לא יודע יותר פה מהנוכחים האחרים, אני רק יודע להגיד שבחודשים האחרונים דיברתי עם מאות אנשי חינוך מכל רחבי הארץ, מכל המגזרים, הדתות, העדות, הכל, ויש אנשים מעולים במערכת הזאת. יש המון המון אנשים טובים, המון אנשים ראויים, אנשים שבאו מהסיבות הנכונות שעושים את זה יום יום, את המלאכה הזאת שבעיני היא מאד מאד לא פשוטה, אבל הם עושים את זה בלב שלב וברצון להצליח.

בעיני הדבר הנכון לעשות זה לתת להם את הסביבה הנכונה והראויה כדי שהם יעשו את זה. זאת אומרת בעיני המפתח למעמד המורה הוא סביבה תומכת וראויה וזה מההכשרות, מהשלב הכי ראשוני של ההכשרה ועד התנאים שבהם הם מגיעים לכיתה, המבנה של הכיתה, כמות האנשים, האמצעים שבהם הם מגיעים לכיתה ואיתם הם מלמדים, ההתאמה של זה לדור הנוכחי ויכולת הקשר והזמינות שלו כשהוא לא עם הסלולר צמוד אליו, וכהנה וכהנה.

כמו שאמרתי, אני לא מומחה וזה לא מתפקידי להגיד, אבל בעיני זה הדגש שצריך לשים על החינוך.

תודה.

פרופסור זמירה מברך, בבקשה. תציגי את עצמך, רקורד. יש לך מה לומר בנושא.

כן, בוקר טוב. פרופסור זמירה מברך, אני עכשיו הנשיאה של מכללת דוד ילין, עם ניסיון מאד עשיר במערכת החינוך. הייתי סגנית הרקטור בבר אילן, דיקנית של מדעי החברה בבר אילן, מדענית ראשית במשרד החינוך.

אנחנו נסתפק בזה.

וכו' וכו'. אני בהחלט רוצה להצטרף לקודמים, לדברים שאמרה תהל ואחרים אמרו. אם אנחנו במכללת דוד ילין עשינו סקר בקרב הציבור, במדגם מייצג של הציבור, לא בקרב המורים, על איך הם תופסים את המורים והנתונים מאד דומים לנתונים שמיכל כאן אמרה.

כל אחד, לא יודעת אם כל אחד, אבל רוב הציבור, הרוב המוחלט של המשתתפים אמר שהיה לו מורה לחיים, שהתפקיד של המורה הוא מאד מאד חשוב, כל המילים המאד גדולות והמאד מפרגנות למורים. מבחינה זו עשינו את הסקר הזה באופן בלתי תלוי ואני לא ראיתי את הסקר של מיכל קודם. אני מניחה שגם לא ראיתם את הסקר שלנו, והתוצאות הן מאד מאד דומות.

זה טיבם של מדגמים מייצגים.

כן, כן, נכון. סימן שזה בסדר. אני רציתי להביא עוד שני מחקרים אחרים שעשיתי עם ד"ר ניצה משכית ממכללת גורדון בחיפה, אחד על רגשות מורים. שאלנו את המורים, כשאתה חושב על עצמך כמורה, כשאת חושבת על עצמך כמורה – מה את מרגישה? אני שמחה, אני מאותגרת, אני מרגישה אחריות וכו' וכו', וגם כמובן שאלות שליליות – אני מתוסכלת. רגשות חיוביים ורגשות שליליים, והתברר באמת שלרוב המוחלט של המורים יש רגשות חיוביים כלפי ההוראה. כמובן שיש כאלה שיש להם רגשות שליליים. אנחנו מדברים על 130,000 מורים בישראל, אז לא יעלה על הדעת שהכל יהיה נפלא.

יש כאן איזו שהיא התפלגות של רגשות, אבל מה שעוד יותר מעניין, וזה עדיין לא פורסם, עשינו גם השוואה - וכל הזמן מדברים פה על הפרופסיה - בין רגשות של מורים לרגשות של עורכי דין. כשאני חושב על עצמי כעורך דין אני שמח, אני מרגיש אחריות, אני מרגיש מחויבות, אני מרגיש מאותגר, וכמובן גם רגשות שלישיים. ומתברר - עכשיו לכל היושבים כאן - שהרגשות של המורים הרבה יותר חיוביים, הם הרבה יותר מרגישים אחריות, הם הרבה יותר מרגישים מחויבות, הם הרבה יותר מרגישים שהם תורמים לחברה בהשוואה לעורכי דין. זה ממצה מאד מאד מעניין, שאני חושבת שצריך להיות דגל לרגלינו.

עוד מילה אחת, או בעצם עוד שתי מילים. יושב הראש ביקש שנדבר קצת על הכשרת מורים, אז אני אדבר גם על הכשרת מורים ואני אתייחס גם לדברים שחברי הכנסת אמרו.

אני רוצה שתסכמי.

כן, שני משפטים. מילה אחת לגבי ארגון המורים, הסתדרות המורים, סליחה.

כמעט עלית על מוקש, אבל לא משנה.

כן, אני יודעת. הסתדרות המורים, ואני זורקת לכם כפפה להרמה. יכול להיות שה - - - הזאת, והעובדה שכל הזמן אתם אומרים מעמד המורה הוא כל כך נמוך, והכל - - - מורה, וחבל שלא כתבתי כאן את הציטטות של הדברים שהתחלתי לדבר ויושב הראש אמר, ואולי גם דברים אחרים. יכול להיות שזאת נבואה שמגשימה את עצמה בציבור. ותהל אמרה דברים נפלאים. אם הציבור היה הולך בכיוון הזה וחושב, והציבור הולך בכיוון הזה וחושב, והייתם הולכים בכיוון החיובי, מחשבה חיובית - - -

פרופסור זמירה מברך, תודה. גברתי, תודה רבה. אני יודע שארגוני עובדים הם יותר קופצים וקריאות ביניים, אך לא כאן. במיוחד לא בוועדת כנסת.

אני רוצה לומר עוד משפט אחד לגבי הכשרת מורים.

אחרון, בבקשה.

חברת הכנסת אמרה לגבי הכשרת מורים, לגבי הכשרת המורים הערבים ולגבי הכשרת המורים בכלל, ערכים. אנחנו במכללת דוד ילין מדגישים מאד מאד את הפן של הרב תרבותיות, איך חיים בחברה שיש בה קונפליקטים, מה אנחנו עושים עם הרב תרבותיות. יש לנו על זה - - -

תודה. זה לא הדיון.

לא רק על ארגז הכלים - - -

תודה, תודה.

תדברי עם הסטודנטים שלך.

אני מדברת איתם המון. כל יום.

תודה.

תקשיבי למשוב שלהם.

חנין, תודה.

חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה.

תודה רבה, אדוני יושב הראש. תחילה אני מברך על כל היום הזה לציון המורה, מעמד המורה וחיזוקו. אני מורה. הייתי מורה להיסטוריה.

כולנו מורים בסוף.

כן, הייתי מורה, אבל בחלום שלי לא ציפיתי שאהיה חבר כנסת. כאשר הייתי בבית ספר יסודי היו מביאים את השאלה הזאת – מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול. אני כתבתי שאני רוצה להיות מורה. לא יותר מזה.

השאלה אם היום היו שואלים אותך כשהיית קטן מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול, מה היית עונה?

מורה. האמת שעדיין המורה עודנו - - -

אני שמח.

האמת. אתה יודע, יש את ההרגשה הזאת, שאפילו אם אתה כותב משהו או אומר משהו, אומרים לך אתה היית מורה. זה הטון. זו הכתיבה. זה הרוח של מורה. אז המסע שלי להיות מורה הוא מסעו של כל מורה ערבי אולי, במיוחד היום. עד שהפכתי למורה קבוע, עם התוספות, והתוספות זה ההשתלמויות שעשיתי, שהם היו מוסיפים בשנת 2007, 2006, 2005. הייתי מורה בבית ספר תיכון. עד שהם מוסיפים לשכר שלך איזה 10%-20%, לא יודע כמה – עד שעשיתי את כל זה – לכנסת. לא נהנתי מכל ההשתלמויות האלה.

אז הכוונה שלי בהתחלה - - -

לא אתה לא נהנית, התלמידים לא נהנו.

אני מאד מתחבר למה שאמרה תהל. האמת, המורה המצליח הוא המורה הלא רגיל, הלא שגרתי.

מורה של החיים. מורה לחיים.

איך להיות מחוץ לטקסט, לספר. הוא צריך לעורר את תשומת לב התלמידים, ובמיוחד כמורה להיסטוריה.

צריך שתהיה לו תשוקה למקצוע. תגיד את זה.

כן, זהו. שמעורר את התשוקה הזאת. אומרים המורה הוא שמעורר את ההשראה בתלמידים שלו, לא רק זה שמסביר או שמדגים.

שהוא מודל לתלמידים.

כן, כן, הוא גם מודל לתלמידים שלו. לצערי הרב, בימים האלה במשרד החינוך, המורה הטוב הוא המורה שמביא את ההישגים, משום שהוא המורה הטוב בפני המנהל שלו והמנהל טוב בפני המפקח שלו והמפקח בפני המנהל. הוא שמביא את ההישגים, הציונים היותר גבוהים, אם זה בבגרות אם זה בדברים אחרים.

לצערי הרב זה מפריע לעבודתו, למשימה החשובה של המורה, שזה החינוך, שזה לחנך לערכים. כי בסוף אנחנו לא רוצים שהאוניברסיטאות שלנו, בתי הספר, רק יהיו להם בוגרים שהם פקידים, שרוצים להיות רק פקידים. לא. אנחנו רוצים לבנות את הבן אדם, להכין אותו לחיים, לכל החיים.

אז בגלל זה, אני לא יודע מי אמר שהחינוך הוא כל מה שנשאר בנו, כאשר אנחנו שוכחים כל מה שלמדנו. משום שבסוף מה שאנחנו לומדים אנחנו שוכחים, אבל הערכים, את הדברים שאמר המורה, אנחנו לא נשכח. וזה חשוב מאד.

בקשר למורים הערבים, כדי שהמורה יהיה באמת מחנך לדוגמא, הוא צריך להיות עם עמוד שדרה. הוא צריך להיות עם כבוד. כבוד וגם שהוא יהיה דוגמא ויראה את העבודה שלו לפני השכר. יש שליחות.

זה לא רק לגבי המורים הערבים.

לכולם.

רבותי, אני רוצה לקצר.

זה לכולם. משפט אחרון, מאחר שאני אהיה גם בשדולה ויש לנו גם הצעה לסדר במליאה. אני חושב שאת הערכים של הכבוד לאחר, ההכרה בייחוד הלאומי והתרבותי שלו וגם לתת לתלמיד את החוויה הזו, משום ש - - - בית הספר, - - - שהיא לבד, שהיא מנותקת מהמציאות, אם זה ילד ערבי, אם זה ילד יהודי. כל אחד לפי השייכות הלאומית והתרבותי שלו.

ילד ערבי, סטודנט ערבי ששייך לעולם ערבי פלסטיני ויש לו תרבות מיוחדת, הוא גם צריך לחוות את זה, ללמוד את זה ולכן בבית הספר הוא צריך לבוא לידי ביטוי בתכניות הלימוד האלה ולזה כוונתי עמוד שדרה למורה הערבי, שילמד את הדברים האלה בחופשיות, ולא כשכולם מפקחים עליו כאילו שהוא מהווה סכנה ביטחונית אם הוא אומר דברים שהם שייכים להיסטוריה של העם שלו.

תודה.

אני רוצה לעשות מחווה למורה לחיים שלי. תרשו לי בנימה אישית ורגשית. אני יליד שנת 60, אז תעריכו מתי הייתי בכיתה א'. הייתי בכיתה א' בבית ספר ממלכתי דתי, בית ספר סיני בבאר שבע. הייתה לנו המורה חיה. היא הייתה מורה, בעלה היה רופא. אם הזיכרון שלי לא מטעה אותי, לא היו להם ילדים, אבל המורה חיה הייתה אמא של הילדים.

היינו מגיעים ביום חורף, היא הייתה קולטת תלמיד עם הופעה כלא כל כך מתאימה לעונת השנה, התלמיד היה נעלם לאיזה 40 דקות. היא הייתה יוצאת איתו בהפסקה לבית שלה, מלבישה אותו. ואם הילקוט היה ילקוט מרופט, הוא היה חוזר עם ילקוט אחר, ואף אחד לא הרגיש, ואף אחד לא ידע. זה כך היה.

זו מורה שידעה כל ילד וכל ילדה, אפילו מה קורה אצלו בבית. היא ידעה להיכנס לנשמה של הילד, לתחושות, ואני מרגיש בנימה אישית שעשיתי לה מחווה. זהו המורה שלי חיה, בכיתה א'. תודה רבה.

דרך אגב, בשדולה אנחנו נוקיר מורים של חברי כנסת, אז נשמח אם תבוא לציין את זה.

יעל קופל, בבקשה. תציגי את עצמך.

בוקר טוב. שמי יעל קופל, אני מנהלת בית ספר במחוז הצפון הרבה מאד שנים. אני מנהלת בתוך בית החולים בנהרייה, בעקבות חוק שעבר בכנסת שנותן שירותי חינוך לילדים מאושפזים כחוק.

אני מאד אוהבת את העבודה שלי ואני מאד מתרגשת להיות פה ולחבר רגע בין השטח לבין האנשים שהם קובעי המדיניות. אני חושבת שיש לזה ערך כמעט כהוראה.

אני רואה את ההוראה כעשייה ציבורית. כל מורה שנמצא בתוך הכיתה עושה עשייה ציבורית לטווח ארוך, כרץ למרחקים ארוכים.

יעל, אם כבר הזכרת, תציגי לנו קצת את הדינאמיקה של העבודה בתוך בית החולים, כבית ספר .

בשמחה. שירותי החינוך ניתנים לילדים שמאושפזים. בית החולים הוא בית החולים שנותן שירות לגליל המערבי - חברת הכנסת זועבי, לילדים מהמגזר הערבי, הדרוזי. מנהל בית החולים הוא מנהל בית חולים ערבי, ד"ר ברהום. בתוך בית הספר שלי יש לי מורים מהמגזרים השונים. אנחנו נותנים שירות לכל - - -

זה בית ספר קבוע?

קבוע בתוך בית החולים. 32 אנשי צוות.

כמה תלמידים?

כ-120 בממוצע, בהתאם לכמות הילדים המאושפזים, החל מילד דיאליזה, שמגיע 3 פעמים בשבוע, מתחבר למכונת הדיאליזה. ופעם, בעבר הרחוק, בעולם החשוך, היה או נרדם או במקרה הטוב צופה בטלוויזיה, היום במהלך 6 שעות או 5 שעות של דיאליזה, הוא מקבל שירותי חינוך.

הוא ניגש לבגרויות. הוא מקבל הוראה. הוא מקבל מתמטיקה, הוא מקבל עולם עשיר של ספורט תוך כדי זה שהוא מחובר למכונת דיאליזה. ילדי אונקולוגיה, ילדי כירורגיה, פסיכיאטריה של ילדים ונוער. חברים, יש לנו ילדים ונוער מגיל 6 ועד גיל 21 במצוקות רגשיות קשות. יש לנו ילדים ונוער בחברה כל כך נאורה, מדהימים, מדהימים, אבל כל כך רגישים וכל כך אבודים בדרכם.

ואני אחזור רגע למעמד המורה, ברשותך, כי המורים בבית הספר שלי מרגשים אותי. הם מרגשים אותי ואני הרבה שנים שם. אני מנהלת המון שנים וכל פעם מחדש אני בוחרת לבוא לבית הספר אותו אני מנהלת. כל בוקר. וגם המורים שלי. המורים שלנו.

ואת מרגישה שאין לך כשל במערכת, כפי שהוצג כאן?

רגע, רגע, אני מבטיחה להיות עקבית ומדודה.

צריך להסתכל על השעון גם.

אנשים מחויבים. אנשים ערכיים. אנשים שעושים את עבודתם באהבה ובעצם זורעים זרע בערכים או בחברה העתידית שלנו. כך אנחנו צריכים לתפוס את התפקיד שלנו בתוך המערכת. מי יהיה המורה של הנכדים שלנו ואיזה מורים יהיו לנכדי נכדים שלנו ואיזו חברה אנחנו רוצים לראות בעוד שנים.

אני חייבת לציין במוקד הדברים שלי דילמה, שאני מוצאת אותה כקיימת היום והיא קיימת בכל המגזרים. בין העולים האינדיבידואליסטי, העולם שעוסק בפרט, העולם שעוסק בערכים של תנועה מתמדת, שזה התלמידים שלנו, כולל את יושבת הראש המדהימה של התלמידים שדיברה. היית מאד רהוטה ואת מייצג נעורים שיש להם עתיד ותודה לך. וזה אומר גם מה אנחנו עשינו כמורים, אם את כזאת נפלאה.

וגם ההורים.

רגע, אני מגיעה למקום של ההורים ולנושא של המעורבות, וההכשרה ומה שכולכם דיברתם עליו. אני מנסה להיות מאד ממוקדת ולא להיות מוסטת. לעומת חברה שאנחנו מעוניינים שבאג'נדה שלה תהיה פרופסיה ציבורית, תהיה פרופסיה ערכית ותהיה פרופסיה חברתית. קיימת סתירה בילד אין בתוך הדיאלקטיקה הזאת, ואני חושבת שלשם אנחנו צריכים לשאוף.

תודה. אין ספק שבדיונים הרבים שאנחנו מקיימים בוועדת החינוך, בסוגית החינוך, בהתלבטויות בחינוך, ויושבות פה נציגות המכללות לחינוך ויושבים פה נציגי משרד החינוך, והמורים שהם פרי של אותן מערכות, ואנחנו תוהים פעם אחר פעם האם אנחנו רק ממשיכים באותה רכבת, או הגיע הזמן לעשות איזה שינוי תפיסתי לגבי כל שיטת החינוך וההוראה בישראל. אני זורק את זה באוויר, אבל אין ספק שזה נמצא פה.

אנחנו מקיימים מספר דיונים. קיימנו כבר דיון ראשוני, סבב התייעצויות כזה בוועדה, למרות שאני לא שר החינוך, אבל אנחנו נקדם ונדחוף את זה לאתגר את משרד החינוך עם מנהלי אגפי החינוך ברשויות המקומיות. כינסנו פה כעשרה מנהלים.

כמו כן אנחנו מתכוננים להושיב פה סביב השולחן עשרה ראשי ועדות חינוך של הכנסת לדורותיהם, מהיום אחורה. גם לעשות סיעור מוחות ולאחר מכן המנכ"ל של הכנסת, שיצא כבר ופספסתי אותו, נאתגר את יושב ראש הכנסת לסייע בידינו להקים ועדה ציבורית שתשב על המדוכה. ועדה ציבורית עם אנשי עתירי ניסיון בתחום החינוך ובמערכת החינוך כדי לראות, כי המערכת נמצאת בשוטף. לפעמים כשאתה בשוטף אתה לא מפנה לך את כל תעצומות הנפש שלך לייצר משהו חדש.

אמרתי את זה כהרהור. ואני מבקש לשמוע את חברת הכנסת ד"ר ענת ברקו, בבקשה.

תודה רבה אדוני יושב הראש. קודם כל זה היה מאד מרגש, הגברת קופל מה שאת אמרת. אני באופן אישי לא ידעתי, וגם שאלתי את חבר הכנסת ד"ר אבו מערוף, לגבי המתכונת של לימוד ילדים בבתי החולים. לא ידעתי שזה משהו כל כך מובנה ואני שמחה לשמוע.

גם לא בבית החולים. גם אם צריך, המדינה מאפשרת גם אחד לאחד בבתים.

את זה ידעתי.

אנחנו מדברים על רצף שירותים.

זה פשוט מרגש לשמוע את זה וזה דבר מאד חשוב. אני יכולה לספר מהניסיון שלי, קודם כל גם כמרצה בעבר גם באוניברסיטה וגם ביחס שלי למורים לחיים, מורות ומורים לחיים, אני יכולה להגיד שלגבי מורים, הדבר שהכי חשוב בראייה שלי זה סוג של מנהיגות, שהיא סוחפת, שהיא מודל לחיקוי. זה הרעיון מאחורי נחשונים להוראה, שאני יזמתי באופן אישי לפני 5 שנים. לחפש את אותם אנשים שישפיעו - - -

זה פרויקט נהדר.

הבאתי את הרעיון כשישבתי באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. הייתי פרופסור אורח ואמרתי לעצמי מה הדבר שיכול לחולל שינוי. אני גם באה ממשפחה שיש בה הרבה מורות ומורים, ואני יכולה לומר שזה גם מאד חשוב מה שאמר חבר הכנסת גנאים. חוט השדרה, היחס המכבד. בעצם לגלות בכל ילד מה מיוחד בו, וגם בילד הכי פרוע של הכיתה, לדעת איפה אני לוחצת על הכפתור הזה שמוציא ממנו עוד רפרטואר של התנהגויות, שאנחנו בדרך כלל לפעמים דוחפים אותם לקצה.

יש נושא שאני לא יודעת, ואני מצטערת על האיחור, אבל אם דיברנו עליו, אני לא יודעת אם דובר בו, וזה האינטראקציה בין הורים למורים. האינטראקציה בין הורים למורים לעומת הדור שלנו, היא פשוט בלתי אפשרית. אנחנו רואים את זה דרך אגב גם בצבא. ההורים מתערבים בכל דבר וחלק מהעניין שלנו, גם כהורים, אני מדברת גם כאמא - - -

בדברי הפתיחה שלי. לא הספקת לשמוע.

אנחנו לא יכולים להניח לילדים האלה ולתת להם לריב לבד, להתמודד לבד, לעשות שיעורים לבד, להגיש עבודות לבד. אנחנו כל הזמן נדרשים לעשות את מקצה השיפורים, או שיש מורים שחושבים שההורים מצופים להגיש את העבודות.

אני חושבת שזה נושא שצריך לדון בו. לא לאפשר להורים באופן אינטנסיבי להיכנס תרתי משמע לחצר בית הספר לאיים לפעמים על מורים, על מנהלים. לתת לאנשי החינוך לעשות את העבודה, עם גיבוי מההורים. כפי שאתה זוכר, בדור שלנו אם מורה או מורה היו אומרים משהו לילד, הוא קודם כל צודק. זה בכלל לא עניין. אז אני לא אומרת לקחת את זה לקצה הזה, אבל בכל זאת, היה משהו ביחס המכבד שההורים נתנו למורים וגם העבירו את זה כמובן לדור שלנו, שהיה קם כשמורה או מורה נכנסו. היינו קמים ולא היינו קוראים להם בשמות. אף אחד לא היה חבר שלנו מהפלמ"ח.

תודה.

והדבר הנוסף שאני רוצה להתייחס אליו, זה הנושא של ידע שהוא כבר לא מונופול של המורים. אנחנו רואים סטודנטים וילדים שהם יודעים יותר טוב מהמורים - - -

אמרה זאת תהל.

כן, אבל זה כבר להיכנס לסוגית ההוראה בבית הספר. אנחנו מתרחבים. אני מתנצלת, אני כן רוצה שנישאר במקום של ההוראה.

אני רוצה לסיים עם זה ולומר שגם הפתיחות והתחושה שמורה לא מאוים מזה, שתלמיד או תלמידה יודעים יותר בתחום מסוים, אלא להזמין אותו לחלוק את הידע, לשתף, ללמוד ממנו, זה דבר שפותח בלמידה מכל אחד ואחת. תודה.

תודה. לא נפקד מעמדם ומושבם כאן של ור"ה. יש כאן נציג של ועד ראשי האוניברסיטאות?

הם יהיו בשדולה.

בסדר, הם הוזמנו ואישרו. לא נמצאים? לא רציתי לקפח אותם מול המכללות לחינוך.

ניבה קורן, בבקשה.

שמי ניבה קורן ואני קודם כל נרגשת ומברכת שניתנה לי הזכות להשמיע את קולי. אני חושבת שאני הכי קרובה לשטח. אני מורה המון שנים בבית ספר שמונה שנתי ברמת גן. אני גם סגנית מנהלת בית ספר ואני חשה מדי יום את התחושות וממש את מה שקורה באמת בשטח.

אני הילדה ששאלו אותי מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה ואמרתי שאני רוצה להיות מורה. ואני באמת באה לבית הספר מתוך שליחות ומתוך אהבה למקצוע. אני חושבת שאנחנו משרד הביטחון של מדינת ישראל ולא משהו אחר.

בהחלט אני מתחברת שאנחנו מחזיקים את אזרחי המחר ואנחנו עושים את מלאכת הקודש, ובנו צריך הכי הרבה להשקיע, כדי שנוכל להישאר במערכת הזאת המון שנים ונוכל לתת את המיטב לתלמידים.

ניבה, אני עוזר לך. אחרי משרד הביטחון, המשרד הראשון בגודלו בתקציב המדינה זה משרד החינוך.

אז א' אני שמחה. אני באמת מברכת ואני מרגישה ומתחברת למה שאמרה תהל ואנחנו מרגישים. מכיוון שאני מבית ספר שמונה שנתי, הרבה פעמים תלמידים שלנו, כשעולים לכיתה ט', חוזרים אלינו ומביעים הערכה מאד גדולה לבית הספר היסודי ועל כוח ההשפעה שלנו על הילדים לטווח הארוך.

אבל אני חייבת להגיד שמתוך קולות השטח אני מרגישה גם מצוקה מאד גדולה. אלף אני מרגישה שבשנים האחרונות הדור הצעיר שמגיע למערכת החינוך, לא מצליח לשרוד את השנים שאנחנו, הבוגרים במערכת, מחזיקים מעמד. ואני עובדת המון שנים - - -

אולי בהסכמים דאגנו לוותיקים ולא דאגנו לחדשים. אולי ברפורמות דאגנו לוותיקים.

הם באים עם החלום לתוך מציאות מאד מאתגרת.

בערך תוך 5-10 שנים אחוז הפורשים ממערכת החינוך הרבה יותר גדול מהדור שלנו.

נכון, 14%.

אני שמח שנתתי לך לדבר לפני אייל רם. נגעת בנקודות.

זה אחד. דבר שני, אני מתחברת מאד לנושא הזה של הגבולות וזה לא קלישאה. אני רואה שאין גבולות לגמרי, לא בין הורים למורים - - -

יש נושא שיש בו גבולות?

לא בין הורים לילדים. בגלל זה אני אומרת, לא בין הורים למורים ואני מרגישה שזה שאין גבולות זה הנתון. זה לא בסדר, אבל מצד שני גם אין לנו את הכוח ואין לנו את הכלים לשים את הגבולות, כי אנחנו לא יודעים מה מותר ומה אסור. אני מרגישה שלוקחים אותנו כמובן מאליו. אנחנו מין כזאת תבנית של 24/7. לקחו באמת אנשים שהם ראויים והם מנהיגים ויש להם כריזמה והם באים מתוך אהבה למקצוע והם באמת לא באים כי הם עברו לאופק חדש ומרוויחים עכשיו המון כסף ומשתלם להיות מורה.

ודרך אגב, הסיפור של אופק חדש, אנחנו באמת תוגמלנו, אבל בל נשכח שעבור התיקון הזה אנחנו גם - - -

הוא שנוי במחלוקת.

ניבה, ניבה, אל תפתחי את זה. תאמיני לי שאני מאופק. אם את רוצה אני אתן לך נתונים על ימי ההוראה השנתיים לעומת מדינות אחרות. את רוצה שאני אתן לך נתונים לגבי שעות הוראה? עזבי. זה יום חג. למה לקלקל?

אז בסדר, אלף אני התחלתי - - -

ניבה, התחלת טוב, אל תקלקלי.

לא, אנחנו רוצים להיות ריאליים. אני אומרת עוד פעם, 130,000 מורים במערכת החינוך, אני בטוחה שבאמת רובם עושים את עבודתם קודש. אני רואה מורים שנכנסים כל פעם בשער בית הספר ואיכפת להם וחשוב להם, והם באמת 24/7 לטוב ולרע.

אבל עם כל זאת צריך לעזור למורה לא להישחק. אם רוצים אותנו איכותיים הרבה שנים במערכת, צריכים לתת לנו את הכלים - - -

אוקיי, צודקת. לכן אחריך ידבר אייל רם, מנהל מינהל עובדי ההוראה, שאני אומר לכם, הוא לקח משימה מאד יומרנית ואנחנו מקווים שהוא יצליח. ספר לנו אייל עליה.

הוא כבר מצליח.

בבקשה, אייל.

תודה ליושב ראש הוועדה, תודה ליפעת על היוזמה של היום הזה ולכל אנשי היוזמה של אסף, ספיר.

סליחה, מי שרוצה להשתתף בדיון ולא נרשם, יכול להירשם או לבוא סביב השולחן וניתן לו אחרי זה את זכות הדיבור.

תראו, זה מקצוע שאנשים אוהבים להיות פה. כל הסקרים מראים לנו את זה וזה מקצוע שיש איזה משהו אבסורד בחברה, כי אנשים אומרים המורים, המורים, וכשאתה שואל את ההורה אם המורה של הבת שלו היא טובה, רוב ההורים אומרים כן, מאד.

אני חושב שאתה ציינת את זה בתחילת דבריך, שיש איזה שהוא שינוי בתקופה האחרונה, אנחנו עדים לזה. במכללות להוראה אני יכול להגיד שיש לנו עלייה של 25% בשנתיים האחרונות בכמות האנשים שפונים להוראה. 50% הם מוסבים, אנשים שבאים לקריירה שנייה להיות מורים.

אייל, אתה יודע שזה בגלל מחסור בתעסוקה, אתה יודע שזה לא אומר - - -

לא משנה, אבל בואי ניתן לו להציג ואחר כך נפתח את זה.

חנין, יש סדר בדיון. בבקשה.

יש שלל של סיבות. בפועל היו יכולים להיות כל מיני דברים בחברה. בפועל אנחנו רואים נהירה לעולם החינוך.

צריך לדעת למה.

שנייה.

תני לו, הוא רק התחיל.

זה נובע מהרבה סיבות, אבל בפועל יש לנו עלייה. אין לנו כיום מחסור במורים, מה שמאפשר לנו גם את הדיון שיבוא אחר כך בשדולה.

ויש אבטלה של 9,000 מורים ערבים. תזכיר את הכל.

חנין, בואי ניתן לו ואחר כך נוכל להתייחס.

יש לנו תכניות ייחודיות, המון תכניות ייחודיות שמביאות את טובי האנשים וממיינות כבר היום ומצליחות להביא ממש את טובי האנשים להוראה. המספרים מעודדים. צריך להבין, יש 166,000 מורים בישראל. המספר הזה גדל כל שנה בצורה דרמטית. נגיד השנה יש צמצום מספר הילדים בכיתות א'. מקצוע מאד מאד מורכב.

הוא מורכב, וגם חנין, שנפגשנו, ראית עד כמה הסוגיות מורכבות.

אבל אתה לא - - -

חנין, סליחה. אייל, הכי קל להרחיב. יש לנו יום ממוקד נושא. אל תפתח לי תתי דיונים. תאמר את דבריך לאור האני מאמין שלך ולאור ההתייחסויות שעלו כאן.

אני רוצה להגיד - - -

אני אתן לך.

אני חושב שסוגית מעמד המורה צריכה את השותפות של כל האנשים כולם. זה עניין שהוא חברתי גם, עניין תקשורתי, הרבה מעבר גם למה שקורה בכיתה.

ארבעה דברים בכל זאת קורים וחשוב שנדע. רמת האוטונומיה של המורה גדלה משמעותית עם הסיפור של הלמידה המשמעותית. עד הבגרות - צריך לרדת לשטח לראות את זה - המורים יכולים ללמד יותר את מה שהם מביאים לשטח וזה קורה בכל העולם וזאת הדרמה הגדולה של השנים הקרובות.

שנית, הקשר שלנו עם המל"ג-ות"ת, חלק ממעבר המכללות, אנחנו עושים בפעם הראשונה תכנון מורים לחמש שנים קדימה. זה לא היה מעולם במדינת ישראל. אנחנו עושים את זה השנה, בחצי השנה הקרובה, תכנון מורים קדימה. זה יאפשר גם לתקצב בהתאם על פי המקצועות היותר נדרשים והפחות נדרשים וכו'.

שלישית, נושא הכניסה. הנתונים שהוצגו, אני לא יודע מאיפה הם הוצגו, אבל הנתונים נמצאים בירידה. כמות הפורשים בשנים הראשונות ירדו מ-36% ל-27%. אנחנו אחת המדינות עם אחוזי הפרישה הנמוכים כיום בשנים הראשונות. כל מורה רביעי שפורש זה כבר לא דבר נורא. זה נשמע אולי, זה דחוק לומר, אבל תחשבו שאנשים נכנסים למקצוע ובשנים הראשונות כל מורה רביעי מחליט לעזוב. זה לא נתונים נוראיים. זה נכון שהשאלה מי עוזב, ושם ברור לנו לגמרי ששכר מורה מתחיל זה משהו שאנחנו צריכים להיאבק עליו.

הדבר הנוסף שנאמר פה זה על מסלולי קריירה, ששם אנחנו היום בונים את העולם שמורה לא יבוא ויגיד מה, כל החיים שלי אני אהיה מורה? אלא יבוא ויגיד אם אני רק אהיה מורה, כל החיים שלי נפתחים. אנחנו מבנים בעצם את מסלולי הקריירה של מורים. יש לנו היום 100,000 גמולים שונים שאנחנו מחלקים בתוך המערכת למורים להתפתח בתוך המערכת וגם מחוצה לה.

והדבר האחרון שכדאי להגיד, שבשנה האחרונה נפתח פורטל עובדי הוראה. חלק מהאנשים עוד לא מכירים את זה. המורים לא יודעים איפה. כל מורה היום יכול בשתי לחיצות לראות גם את תלוש השכר שלו, גם איזה השתלמויות הוא עשה, גם את כל המידע שיש לו, ועל זה אנחנו בונים כיום את מה שקוראים לו אפליקציית המורה, שהוא בעצם יוכל ממש מהפלאפון שלו גם לקבל את כל החומרים והעזרים והדברים.

ידינו מלאות. אנחנו שמחים על שיתוף הפעולה של כולם.

אייל, לגבי מערך ההשתלמויות של המורים, זה של המשרד או של ארגוני המורים?

אני אסביר. כל מורה היום - וברפורמות זה קצת שונה בין הרפורמות השונות - אבל כל מורה מחויב בעצם להמשך לימודים לאורך הקריירה. המערך מובנה על ידי מרכזי פסגה. יש לנו 60 מרכזי פסגה שפזורים בכל הארץ, שהם מרכזי סגלי הוראה. זאת אומרת הם מרכזי מורים שפזורים והם מסייעים למנהלים לפתח את הפיתוח המקצועי של המורה. כבר לא מדברים כל כך בשפה של השתלמויות.

הפיתוח המקצועי הרבה ממנו נמצא בתוך בית הספר כדי ליצור תרבות של מידע - - - וגם הקורסים האלה שאתה מדבר, גם הם נמצאים במרכזי הפסגה, גם במוסדות האקדמאים, גם בארגוני המורים ואנחנו נעזרים גם בסדר גודל של מעל 80 עמותות שמעורבות בזה, כל עוד הן מקבלות את האישור של המוסדות האקדמאיים או של מרכזי הפסגה.

תודה אייל. אני לא פספסתי את האמירה שלך לגבי מעבר המכללות. זה לא הולך להיות לכם עסק קל. זה לא הדיון, אבל אני חושב שלמשרד החינוך צריכה להיות עמדה לשמר לפחות את הגדולות והחזקות. לא ליצור לנו סוג אחד שהכל יהיה אוניברסיטאות שבולעות את אותן מכללות ומאבדות את הזהות שלהן כמכללות לחינוך. זה דיון בנפרד.

זה לא קשור. הן לא נבלעות. להיפך, זה מעצים אותן.

כן, כן, תשאלי את מנהלי המכללות והם יגידו לך מה החשש שלהם. 3-4 שנים הם נבלעים באוניברסיטה והופכים להיות מחלקה או אפילו לא פקולטה. אבל זה לא הדיון.

אז באחריות המערכת לוודא שזה לא קורה.

זה לא הדיון, אבל אני לא אוהב לפספס דברים. שמעתי. כדי שלא תהיה שתיקה כהודאה. זה עוד נושא לדיון שאני לא הולך להרפות ממנו. לעומק. אם זה טוב, אני אדחף, אבל לא בגלל שמאן דה הוא, הייתה לו השקפת עולם והוביל כיוון מסוים. צריך לבחון את זה נכון.

זה - - -

סליחה, אייל.

לא, אתה לא צריך - - -

אני לא רוצה. כל מהלך שעושים אותו בחיפזון הוא מהלך שגם אם הוא טוב הוא עלול לגרום לנזק.

אני רוצה לומר משהו.

אני אתן לך. תתאפקי. יש לי סדר דיון.

אני רוצה להגיד.

אני אתן לך. אני נעלתי את הדיון?

אני מחכה להגיב לדברי הדוברת הראשונה.

חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון ולאחר מכן חבר הכנסת זוהיר בהלול, ואחר כך ניתן לך להתייחס לדברים, כי את בסבב שני.

בסדר.

תודה רבה כבוד יושב הראש. בכל זאת, אני רק אומר במשפט ואני אמשיך הלאה, דווקא מתוך סיום דבריך. אני חושבת שהסוגיה של המעבר של המכללות לות"ת הוא חשוב גם מבחינת מעמד המורים במכללות, כי מי שמכיר את זה לעומק יודע שמרצים במכללות להוראה לא מקבלים את אותם תנאים ואת אותן זכויות כמו של מרצים באקדמיה האחרת, זאת אומרת בות"ת, ולכן זו גם סוגיה וכשנכנסים לזה צריך לחשוב לעומק ולהשתחרר קצת מהבטן. אז חשוב לומר.

אני מוכרחה לציין, לאור הדברים ששמעתי, וזה לגמרי מתחבר לכל הנושא שלשמו אנחנו נמצאים פה – קידום מעמד המורה וההוראה. וזיהיתי שבכרסום במעמד המורה, אנחנו מתחילים לנקוט בכל מיני תופעות שאנחנו כלבויניקים ואנחנו עושים הרבה תפקידים ופתאום ההפסקה זה נטל וההסעות זה נטל וכו'. ואני אומרת, לפני שאנחנו מורים, אנחנו קודם כל אנשי חינוך. וכאיש חינוך שנכנס לבית ספר, זה לא מתחיל ונגמר בכיתה שאליה אנחנו נכנסים, אלא גם בכל מה שקורה בהוויה החברתית ובחיים של בית הספר.

ואני חושבת שפעם זה היה מאד מובן מאליו וככל שנוקפות השנים, בגלל הכרסום במעמד המורה, אז אנחנו מתחילים להרגיל את זה כעול וכנטל, ולא כאחת המשימות שנגזרות מתוקף התפקיד שלנו.

אני חושבת שבמה שמתרחש בהפסקה ובמה שמזמנות לנו הסיטואציות השונות בהסעות לצורך העניין, מבית הספר ואל בית הספר ומה שקורה במערכים הבלתי פורמאליים שבתוך המסגרת הבית ספרית. יש הרבה מאד חינוך והרבה מאד דברים שבהם אנחנו דווקא שם משמשים את הדוגמא לתלמידים ויכולים לכנס אותם לעניינים האזרחיים, או לדוגמא האישית האזרחית שאנחנו דיברנו עליה מקודם.

אז אני חושבת שכחלק מהתהליך שאנחנו נעבור פה, אנחנו אולי נחזיר גם לזה את החיוך ופחות נראה בזה את הנטל.

הנושא של הפיתוח הפרופסיונאלי, זה חלק מלהפוך את ההוראה לפרופסיה. אני חושבת שזה לא עול. זו זכות גדולה למורה להמשיך ולהתפתח מקצועית בתוך המערכת. גם רופאים אגב עושים את זה. מה שלמדנו והיה נכון לפני 20 שנה לא נכון להיום ולא היה נכון לעוד 10 שנים. ואני חושבת שאם אנחנו משווים את ההוראה לרפואה או לתחומים אחרים, אז גם כאן אנחנו נדרשים כל הזמן לאדפטציות השונות וההתאמה שלנו בעצם להתפתחות. וזאת זכות גדולה. זה לבוא להשתלמות ולהיות חלק מאיזה שהוא מערך שמתפתח וחושב. אני חושבת שזה משהו שלא לראות בו את החובה אלא באמת את הזכות.

לגבי העניין של חופש הביטוי שעלה כאן, אז נכון, אנחנו בסופו של דבר בני אדם ואנחנו רוצים שיתנו לנו אוטונומיה, אבל בואו גם קצת לא נתבלבל. מערכת החינוך היא לא שטח הפקר. כשאנחנו מגיעים לרופא זה לא משנה לנו עכשיו מה דעתו הפוליטית, משנה לנו לקבל טיפול מקצועי טוב. ולכן אני חושבת שאנחנו כמורים, כשאנחנו מגיעים לתוך המערכת, זה לא בדיוק חשוב מה אנחנו חושבים ומה הדעה שלנו על תחומים מסוימים, אבל חשוב שאנחנו נאפשר לילדים להביא את דעתם ואת עמדתם ואת התייחסותם, כל אחד על פי השקפתו הוא. ובשביל זה אנחנו נמצאים שם.

אני חושבת שאנחנו כל הזמן נמצאים במקום של האיזון העדין שבין הדברים וחשוב לשים את זה על השולחן. אנחנו רוצים אוטונומיה, אבל גם לדעת בה גבולות.

ומילה קטנה על השדולה, כי אני מניחה שאחר כך לא יהיה זמן. אנחנו מקיימים כאן בשעה 11:00 את השדולה באולם ירושלים, את השדולה לקידום מעמד המורה וההוראה, שלמעשה אני מקימה היום. שם אנחנו נדבר על כל הנושא של התפתחות מקצועית והכשרת מורים ונראה איך מתחבר לנו באמת להתאמה למאה ה-21.

אנחנו זימנו מורים, חלק מחברי הכנסת זימנו מורים שהם מבקשים להוקיר, אז כבוד יושב הראש הוקיר את מורתו.

קיבלתי הזדמנות.

ואנחנו בהחלט נעשה את זה. אני אומרת באמת, אנחנו ביום חג. יש לנו את כל השנה לדבר על הכל. יש הרבה על מה לדבר, אבל בואו נעשה יום להתרכז בזה שאנחנו מוקירים את המורים ומוקירים את מערכת החינוך. תודה.

תודה.

בתיה, מהמועצה להשכלה גבוהה ולאחר מכן חבר הכנסת זוהיר בהלול.

תודה רבה. בהמשך לדברים של אייל ממשרד החינוך, שכמובן אנחנו בנושא של הכשרת מורים הולכים עם משרד החינוך יד ביד, אני רק אציין שהליבה של הכשרת המורים בישראל מתבצעת במוסדות להשכלה גבוהה, ב-21 מכללות אקדמאיות לחינוך, מוסדות מוכרים על ידי המועצה להשכלה גבוהה ובאוניברסיטאות.

כמו שצוין כאן, ההחלטה שהתקבלה במל"ג השנה היא מעבר כולל של כל הכשרת המורים לות"ת. במל"ג הם כבר נמצאים, השאלה רק התכנון והתקצוב של המערכת הזאת. נקבעה מתווה שבע שנתי שאנחנו מאמינים שבסופו אכן יביא להנעת איכות הכשרת המורים ובעקבות כך גם לאיכות המורים שייצאו מתוך המערכת.

צמצום מספר המכללות לחינוך, 21 כמו שמניתי, הוא צורך. הוא כורח המציאות. 21 מכללות היום הן יותר מדי ממה שאפשר כדי לקיים הכשרת מורים איכותית ולשם עינינו נשואות.

בהמשך לדברים של חברת הכנסת שאשא-ביטון, שמציינים את הוראת הפרופסיה, המועצה להשכלה גבוהה כבר מזמן הכירה בהוראת הפרופסיה. בשנת 2006 היא קבעה דגל להכשרת מורים במתכונת אקדמאית, שמגדירה את ההוראה כפרופסיה בהחלטה על המתווים המנחים בהכשרה להוראה. ביטלה את הדגם של מורה כולל והחליפה את הדגם בהתמקצעות - - -

כן, דיברנו על זה.

והדברים שלך בהחלט מבטאים גם את השקפת המל"ג בנושא הזה. תודה.

יופי, תודה.

חבר הכנסת זוהיר בהלול.

גילוי נאות, אני מורה בעברי.

חשבתי שאני המורה היחידה בכנסת.

מעניין אותי מי המורה שלך לעברית.

מורה יהודי לימד אותי בבית הספר, באמת היה מנהל בבית הספר. אני למדתי בבית ספר ערבי, אבל המורה שלי היה יהודי.

דיברנו על זה אגב, ראיתי מה עשית.

רבותי, השעון מאיץ בי ויש לי עוד כמה דוברים. יש לי עוד מנהלת.

אנחנו מסתפקים שתדברו ערבית בסיסית. ערבית ברמת המתחילים, אנחנו נסתפק.

אנחנו מתחילים קורסים בכנסת.

אז אני באופן כללי אגיד לכם איך אני רואה בית ספר ומורה בעיני רוחי. אני רואה בכל כיתה שני מורים. אני רואה 20 תלמידים בכל כיתה. אני רואה ששני המורים צריכים להיות אחד יהודי ואחד ערבי. אני רוצה לראות - - -

תן לו לחלום.

אני רוצה לראות בכל בית ספר עברי שהמורה לערבית הוא ערבי ואני רוצה לראות בכל בית ספר ערבי שהמורה לעברית הוא יהודי. אני חושב שזו אינטראקציה שיכולה להיות מתאימה, מפרה, מסעירת מוחות. היא יכולה להפוך את בית הספר למשהו יותר מעניין, בתנאי שבית הספר לא רק ילמד למען ציונים, אלא גם יחנך. ושמעתי את המילה חינוך ארבע פעמים בדבריך, יפעת שאשא-ביטון. תקצרי את השם, יפעת.

יפעת זה מספיק, זה בסדר.

אתה עוד איך שהוא. אני עם הש' והשֹ' שלי.

אבל הדבר הכי חמור בעיני, זה לא רק שבית הספר כבר לא מחנך אלא רק מלמד למען ציונים, ודן בן אמוץ אמר החיים זה לא הכל ציונים, ואני לא רוצה לבלבל אתכם. אני גם רוצה לראות בבית הספר שמעמדו של המורה לא מכורסם, כמו שאמרתם.

למה לעזאזל אנחנו כבר 40 שנים, 50 שנים, מדברים על מעמדו הנחות של המורה? איך זה יכול להיות שמדינת ישראל לא השכילה להפוך את מעמדו של המורה למעמד יאה לתרומתו של המורה? איך יכול להיות של התכניות – תמורה לעוז, ואופק חדש וכל מיני – שרק שיפרו במצלצלין מעטים את משכורתו של המורה, ועדיין מקצוע ההוראה איננו אטרקטיבי. הטובים לטיס, הטובים לא להוראה. למה? איך זה יכול להיות?

הוראה זה אחד מהנדבכים החשובים למדינה ששוקדת על האיכות של בניה. מה זו מדינת ישראל אם לא באמת המוח היהודי הקודח, שהצליח באמת לעשות ניסים ונפלאות? ואיך המוח היהודי הזה מפריע כאשר ברקע כישלון קולוסאלי של מערכת החינוך. אני לא יודע. משהו מסתורי בעניין הזה.

היום מתקיים דיון בוועדה, הדיון השני, על תוצאות המיצ"ב במדינת ישראל, באותה רמה אופטימית.

סיימת?

אני גם מסכים למלמולים של חברתי, חברת הכנסת חנין זועבי, שמוחה אולי על זה שאני מדבר על המוח היהודי. אני גם כמובן רוצה שגם יהיה מוח ערבי קודח.

זה לא סותר.

זה לא סותר את זה, אבל אין מה לעשות. אנחנו רוצים באמת שהתלמיד הערבי גם יגיע לאותה רמה של התלמיד היהודי, כי בסך הכל אתם גם צריכים למחות על כך שההשקעה פר תלמיד היא שונה כאשר מדובר בערבי וכאשר מדובר ביהודי. הנה תיקנתי את המצב.

תודגה. עכשיו ניתן לסירין מג'לי, בבקשה. תציגי את עצמך, אבל ממש בקצרה, כי אנחנו לקראת סיום.

שלום לכם. שמי סירין מג'לי-כנאנה, אני מנהלת כבר שנה שישית בית ספר בנצרת. אני מאד מתחברת לכל מה שנאמר פה על ידי אייל וחלק מהדוברים. אני מאד גאה לציין שבמשרד החינוך היום יש הרבה תכניות לפיתוח מקצועי של מורים ולהפוך את המקצוע כפרופסיה. אין ספק שקיימות לא מעט תכניות שמקדמות גם את המענה הרגשי שצריך לתת לתלמידים וגם את השיפור באיכות ההוראה, אבל שני דברים אני רוצה לנצל את היותי פה כדי להגיד.

דבר ראשון, שאנחנו השכלנו להבין שחיזוק מעמד המורה מגיע מחיזוק המורה עצמו ואישיותו בהתחלה. אצלנו מתקיימים כל התהליכים של הפיתוח המקצועי לפי נושאים שהמורים בחרו להתקדם בהם. מצד שני אני רוצה שכל מורה יביא את האני שלו ולא את מה שהמנהל רוצה, וכך באמת עושים. בית הספר מצליח אצלנו. יש דבר שנקרא Open Campus – בו מורים אפילו מעבירים חוגים לתלמידים, שגם המורה בוחר, גם התלמיד בוחר ויש למידה רב גילאית, ולכאורה הדברים מתקדמים מהמקום הטוב.

וזה מביא אותי לדבר השני שאני רציתי לציין, שהוא פחות טוב. אצלנו כמנהלים, במיוחד במגזר הערבי, יש לנו מוגבלות מאד גדולה בגיוס צוות איכותי בהוראה, אפרופו אתה דיברת פה. יש תכניות, יש תקציבים היום. אי אפשר לבכות על כך שאין תקציבים ואין כסף, אבל כן אפשר למחות על כך שזה לא מביא לתוצאות שהן מספיק מספקות. ואני מבינה מתוך השטח, בתור מנהלת שאני מנהיגה פדגוגית בתוך בית הספר ומדגימת הוראה, ואנחנו בית ספר שמוביל פדגוגיה איכותית.

אני רואה שהבעיה היא שחלק גדול של המורים שמגיעים מגיעים ממכללות, נגיד סתם דוגמא, מורה לאנגלית שאין לו את היכולת הבסיסית לעמוד מול כיתה ולדבר באנגלית, כי לזה לא הכשירו אותו במכללה שהוא למד. ולי בתור מנהלת אין את האפשרות לוותר על המורה הזה, בגלל שיש ניקוד שעל בסיסו הוא מונה להיות מורה בבית הספר שלי. אני צריכה לסבול אותו שנה, אולי עוד שנה ועוד שנה, וככה כל פעם יש דורות שנהרסים במקצוע שהוא מלמד.

באותה מידה גם מורים טובים שמגיעים אלי, אני לא יכולה לשמור אותם בבית הספר, מאותה סיבה שהניקוד שלהם עכשיו השתנה ואי אפשר לשמור אותם.

כל הסיפור הזה של הניקוד לא מתאים למאה ה-21. אני יודעת שבמגזרים אחרים ובמקומות מתוקנים, מנהל רוצה מורה לאנגלית, מביא 4 מורים, מראיין אותם. ניתנת לו אפשרות לבחור את המורה שהוא הכי מתאים לאקלים הבית ספרי, לתכניות הפדגוגיות שישנן בבית הספר ולבדוק את היכולת הבסיסית שלו. מורה לאנגלית שלא יודע לדבר אנגלית, זה דבר שכיח מאד במגזר הערבי.

אז אנחנו נדבר בשדולה על הכשרת מורים. זה יופי של דוגמא.

תודה.

אם אני הייתי מנהלת במגזר היהודי, הייתי מתקשרת למפקח, אומרת לו אני צריכה מורה למתמטיקה - - -

לא, גם שם זה לא כזה פשוט ויש הרבה - - - של המערכת.

סירין, תודה רבה.

שנייה. בתכנית הזו של בתי הספר מובילי פדגוגיה איכותית, אני אתן לך דוגמא. בית הספר שלי הוא אחד מבתי הספר שיומן המסע שלהם היה מצטיין. זאת אומרת שאנחנו הוכחנו שיש לנו את היכולות. אז אני שואלת שאלה פשוטה: אם אני יכולה באמת להשפיע בצורה כל כך חיובית על המצב מבחינת החינוך ומבחינה פדגוגית ומבחינת רכישת שפות ומיומנויות שונות, אז למה לא ניתנת לי אפשרות לגייס צוות הוראה איכותי?

למה לא? אייל, אתה יכול להתייחס לשאלה שלה?

וגם להתייחס לדברים שלי.

אז בואו נשמע את חנין. חנין, בבקשה.

אייל, כאשר נפגשתי איתך אני התרשמתי מאדם רציני ואמין. אני לא רוצה לשנות את הדעה שלי. אני חושבת שאתה לא הצגת את הבעיות שהיית אמור היום להציג אותן, ואני רוצה ברשותך יפעת, שגם את תרשמי, בגלל היום שאת עושה היום, יום המורה.

הטובים לא לטיס הולכים. אצלנו הטובים הולכים למורים. 52% מהנשים הערביות שעובדות, הן מורות. למרות זאת, מה שסירין אמרה זה נכון. יש מורים עם טעויות כתב לא רק באנגלית, טעויות כתיב בשפת האם שלהם. אז איך זה? אני רוצה שאתה תבחן את השאלה הזאת, איך זה שיש שלוש מכללות בערבית, את תנאי הסף הן לא כל כך מקיימות. יש חריגה בתנאי הסף. אין ביקורת על הכניסה למכללות. אין ביקורת וכל אחד נכנס.

חנין, את צודקת. זה בדיוק הדיון לשדולה. אנחנו הולכים - - -

אני רוצה שאייל, שהיה אמור להציג את זה ולהגיד מה אתם יכולים לעזור בוועדת חינוך ולא להציג את - - -

חנין, תודה. הצגת את הדברים.

לא, לא, עוד שלושה משפטים. אוטונומיה של מורים – אני מבקשת ממך, אייל, לעשות שולחן פתוח עם מורים ולהציג את השאלה האם יש למכללות הערביות אסטרטגיה איך להכשיר את המורה הערבי למציאות המורכבת שלנו, של מה היא השליחות. האם יש ראייה אסטרטגית של המכללות, האם יש באמת אוטונומיה למורה בתוך המכללות? אתה לא אחראי על בתי ספר, אבל זה גם ליפעת וגם ליושב ראש – האם יש אוטונומיה בכלל למורים? האם חופש הדיבור, חופש ההבעה, חופש הביטוי – הם - - -

את מחזירה אותנו לתחילת הדיון. דיברנו על זה בפתיחה.

בקשה אחרונה לאייל. בעניין בעיית המעבר מתחום אחריות של ועדת החינוך לתחום האחריות של המכללות, יש לדון על זה עם צוות של מומחים ערבים. תשמע גם את החוקרים הערבים, שקצת אין להם תמיכה ממשרד החינוך.

תודה. אייל, התייחסות קצרה ואנחנו ניגשים לסיכום.

אני יכול כעיקרון לדבר פה ימים שלמים על הבעיות והצרות שיש לי על השולחן. ניסיתי באמת לספר במעמד החגיגי כמה מהדברים שאני חושב - - -

אבל ממש בקצרה.

גם הפרופיל של המועמדים גם במכללות הערביות עולה. יש לנו עודף הכשרה בחברה הערבית. המשמעות של צמצום עודף ההכשרה הזאת - - -

יש אבטלה.

הצמצום של עודף ההכשרה הזאת, ה- - - שלו היא ירידה בכמות המשכילים בחברה הערבית כרגע.

מבחינה כמותית.

רגע. לכן המעבר לות"ת, איחוד המכללות, הוא חלק מהפתרון הרחב לייצר גם, כדי לצמצם את כמות המוכשרים להוראה, בלי לפגוע בכמות המשכילים הערבים.

שיטת הניקוד, אני גם לא מת עליה, אבל היא נובעת מתוך המקום שלאור העודף שיש בהכשרה, רוב המנהלים בישראל לא עומדים בלחץ הערבים בישראל, לא עמדו במשך שנים בלחץ - - -

אבל הדברים השתנו.

בלחץ הפוליטי.

אני לא רוצה להגיד לך כמה - - -

ב-200 בג"צים שאנחנו - - -

לכן אני מצדיע לך על הכנות לגבי הבעיה - - -

אני גם מבין שזה משהו - - -

תודה. אייל.

רק לסגור את הנושא. ולכן היא נוצרה. אנחנו עושים שיפורים ליצירת מקום של היבטים איכותיים. כבר בשנה הבאה הסטאז'רים יעברו תהליכי עיון שיכנסו לתוך שיטת הלימוד.

תמשיכו בשדולה. אנחנו לא נמצה את זה. אחרון הדוברים לפני הסיכום, חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.

בוקר טוב. ראשית כמובן ברכות על ארגון היום הזה. אני חושב שהוא מאד מאד חשוב. אני דווקא הייתי רוצה לדבר על הפער המרכזי שקיים היום בין המורים לתלמידים, כי כולם תמיד דיברו על שכר המורים, אבל כשמדברים על מעמד המורה, הוא מורכב מעוד נושאים.

בזמנו היה פרויקט של מחשב נייד לכל ילד, אבל היום יש איזה שהוא פרויקט שהוא רץ, חצי וולונטרי, חצי בתמיכת משרד החינוך, של מחשב נייד לכל מורה. אני חושב שזה אחד הפרויקטים החשובים כדי לגשר על הפער היום. בעבר המורה היה מקורה הידע בכיתה ומקור הסמכות ותמיד כשהוא היה אומר משהו, זה היה כמו קבלת תורה מסיני. היום זה כבר לא כך. תלמידים מהר מאד יודעים להיכנס ולבדוק את עצמם בתוך האינטרנט.

הכישורים האלה למורים, חלקם גם מורים ותיקים, חשוב שיינתנו, והעובדה הזו לצערי, משרד החינוך עדיין לא תומך מספיק בפרויקט הזה. הוא תומך רק בהדרכה. יש מקום לתקשב את כל בתי הספר לא ברמה שלתלמידים יהיו מחשבים, אלא שלמורה יהיה מחשב ואת היכולת ואת הידע להתמודד עם כל התלמידים שמכירים את זה.

תודה. דברי סיכום.

תם ולא נשלם, קודם כל, זה הסיכום.

הוועדה מברכת על ציון יום קידום ההוראה ומעמד המורה בכנסת, ביזמת חברת הכנסת יפעת שאשא-ביטון ועוד מחכה לכם יום עמוס וגדוש בתכנים.

הוועדה מברכת את כלל המורים על עבודתם המסורה. אין תחליף למקצוע ההוראה ותרומת המורה שלא בא רק להעביר ידע אלא להעביר מסרים, ערכים ולבנות חברה תקינה.

הוועדה מברכת על קיום רפורמות אופק חדש ועוז לתמורה, שהעלו את שכר המורים. הוועדה מצפה להעלאה נוספת של שכר המורים, בעיקר לשם העלאת יוקרת מקצוע ההוראה.

הוועדה קוראת לכל הגורמים להכיר במקצוע ההוראה כפרופסיה ולתת לה את כל הכלים הנדרשים, כולל שכר, מסלול של התפתחות מקצועית, גיבוי והעצמה.

הוועדה מתכוונת להקים ועדה ציבורית שתורכב מאנשי חינוך עתירי ניסיון וידע, שיתוו תכנית רחבה וארוכת טווח לחינוך העתידי הרצוי במדינת ישראל.

תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30.