הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 81

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, כ"ח בחשון התשע"ו (10 בנובמבר 2015), שעה 10:30

קידום אידיאולוגית דעאש במערכת החינוך, של חה"כמאיר כהן

קידום אידיאולוגית דעאש במערכת החינוך, של חה"כ מירב בן ארי

קידום אידיאולוגית דעאש במערכת החינוך, של חה"כ יחיאל חיליק בר

קידום אידיאולוגיית דעאש במערכת החינוך, של חה"כ אורן אסף חזן

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

ענת ברקו

עודד פורר

איתן ברושי

באסל גטאס

אורן אסף חזן

מאיר כהן

אוסאמה סעדי

ד"ר מחמוד אלהיב - ממונה ארצי על החינוך הבדואי, משרד החינוך

עמירה חיים - מנהלת מחוז הדרום, משרד החינוך

סוזי בן הרוש - דוברת מחוז הדרום, משרד החינוך

יוחנן צורף - המשרד לנושאים אסטרטגיים

חנה חורי - רכזת המשמר הציוני דמוקרטי, אם תרצו

אורן בוטבול - פעיל המשמר הציוני דמוקרטי, אם תרצו

אמונה קלמן - פעילה במשמר הציוני דמוקרטי, אם תרצו

ד"ר שלי רחל שנדור אלקיים - נציגת היועצים החינוכיים ונציבות הדורות הבאים

ליאל זינו - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

ניצן סהר - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

יהודה סקר - יו"ר גמלאי עובדי בתי משפט, עמך ניצולי שואה

יהודית גידלי

אהובה שרון, חבר המתרגמים

קידום אידיאולוגית דעאש במערכת החינוך, של חה"כמאיר כהן

קידום אידיאולוגית דעאש במערכת החינוך, של חה"כ מירב בן ארי

קידום אידיאולוגית דעאש במערכת החינוך, של חה"כ יחיאל חיליק בר

קידום אידיאולוגיית דעאש במערכת החינוך, של חה"כ אורן אסף חזן

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. היום ה-10 בנובמבר 2015, כ"ח בחשוון התשע"ו. הנושא שעל סדר היום הוא קידום אידיאולוגיית דאעש במערכת החינוך של חברי הכנסת מאיר כהן, מירב בן ארי, חיליק יחיאל בר, אורן אסף חזן.

כדרכנו בקודש בנוהלי העבודה, חברי הכנסת המציעים לפי סדר הצגתם יפתחו ולאחר מכן נפתח את הדיון.

שלום לכולם. אדוני היושב ראש, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אורחים נכבדים. אדוני היושב ראש, אני רוצה להקדים ולומר שהדיון הזה, אני מאוד מקווה שהוא לא יתפתח לדיון מדיני, כאילו אנחנו נגד החברה הבדואית. יש לי אך ורק דברים מאוד ברורים לומר על הפזורה הבדואית, על המצב הקשה שלה וברשותך בדקות שאתה נותן לי אני רוצה לפתוח במסקנה שעולה מהעובדה שאני חי בנגב כבר חמישים שנים. עליתי בן שבע ממרוקו ב-1962 ומאז אני בנגב.

אולי עלינו באותה אנייה. באיזה חודש?

פברואר.

אני הייתי תינוק. גם אני עליתי בפברואר ויכול להיות שהיינו באותה אנייה.

מאז אני מכיר את הנגב ואני רוצה לפתוח ולהגיד שלבי לבי על המצב הקשה בו נתונה הפזורה הבדואית בנגב.

להערכתי, להוציא משרד החינוך – ואני קרוב לעשייה שלו בנגב בפזורה הבדואית – ולקשיים אתם המשרד מתמודד ובהצלחה והיות ואני בא ממשרד החינוך, מחוז דרום, אני יכול לציין בסיפוק גדול מאוד שיש לי שבחים לומר על משרד החינוך אבל לצערי אין לי את אותם שבחים לומר לשאר המשרדים.

מה עם משרד הרווחה?

משרד הרווחה לאורך כל השנים פעל שם ופועל אבל אין הנחתום מעיד על עיסתו. הייתי שר הרווחה וכל דבר שאני אומר, יישמע בבחינת מישהו שרוצה להלל את עצמו. לכן נשאיר את משרד הרווחה בצד.

ובכל זאת, בחודשים האחרונים בסיוריי בישובים הבדואים, ותבינו, אני מסוגל לנסוע לערוער ולשבת בבית קפה שם כי אני מרגיש שם מאוד בטוח ומרגיש טוב, ואני נוסע לרהט ויושב בבית קפה ברהט, ואני נוסע לחורה ויושב בבית קפה בחורה. אני מרגיש שאלה שכניי ואלה חבריי.

אחת התכניות שלי למושב הזה היא ישיבת הוועדה בעיר רהט.

רעיון מצוין. ובכל זאת, ככל שאני נמצא שם, אני מגלה תופעה ואני שומע אותה מאנשים במקום, מראשי רשויות, מראשי משפחות, מראשי שבטים, ואני אצטט – בלי ציון שם כי בכל זאת יש שם התחזקות של התנועה האיסלאמית, יש חשש ויש פוליטיקה כמו בכל מקום – בכיר במגזר הבדואי בדרום.

התנועה האיסלאמית או דאעש?

תכף אני אגיד הכול. אני אגיד הכול.

בואו נסכם שמרגע זה קריאות ביניים, גם לחברי כנסת. מי שאורח אצלי בוועדה ולא מתמיד, שידע זאת.

תזמין קבוע, אני אבוא קבוע.

תודה. אין קריאות ביניים בוועדת החינוך, גם לחברי הכנסת. אפשר להגיש תלונה נגדי ליושב ראש הכנסת. אני מודיע חגיגית שאין קריאות ביניים בוועדת החינוך גם לחברי הכנסת. תודה.

אפשר לעשות ועדה לחינוך מיוחד.

לא.

אני לא חושב שהפגישה הזאת צריכה להיות התנגחות. אין שום עניין של התנגחות. יש התחזקות של התנועה האיסלאמית בשטח ויש אנשים שחוששים להגיד את דברם ולכן הם פונים אלי ופונים לאנשים אחרים ומספרים על כך שצעירים בישוב, כולל צעירים שנמצאים במערכת החינוך, יושבים היום ומדברים בפרהסיה, ויכוחים שלמים, סביב האידיאולוגיה של דאעש. יש שם אמירות שלהערכתי טפחו לנו על הפנים ותכף נשמע את אנשי משרד החינוך על לפני כשלושה-ארבעה חודשים, מורים בבית הספר בהם חשדו - נשמע מה התפתח מאז – בהפצה של האידיאולוגיה של דאעש. אסור לנו לעצום עיניים. המפגע יצא מחורה מאותו מקום שהמורים חינכו בבית הספר.

יש לנו שתי אפשרויות. אפשרות אחת היא לבוא ולשים את כולם בצד אחד ולהפוך את האוכלוסייה הבדואית, שהיא אוכלוסייה של אזרחי מדינת ישראל והם מופלים לרעה ואני מתבייש בזה שהמדינה היהודית מרשה לעצמה שאנשים יגורו בפחונים בתת תנאים, אבל צריך לעשות הפרדה ברורה בין זה, בין החובה שלנו האזרחית, המוסרית והיהודית למגזר הבדואי לבין החובה שלנו כמדינה ריבונית לא לאפשר גידולי פרא כאלה בשום מקום. במצב קשה, במצב סוציו אקונומי קשה, עוני ואבטלה, אין בזה דבר וחצי דבר לשמש כאליבי לאנשים שמצטרפים לדאעש והם אזרחי מדינת ישראל.

לכן ביקשתי את הדיון הזה אדוני היושב ראש ואני מודה לך מראש על כך שאתה נענית. אני חייב להגיד שאני לא חבר ועדת החינוך אבל אני מלא הערכה לדיונים שמתקיימים כאן, על המסקנות שיוצאות ועל הליווי והבקרה שאכן המסקנות מכאן יבוצעו.

מי שהיה ראש עיריית דימונה, הוא חבר כבוד כאן בכל מקרה.

תודה. חברת הכנסת מירב בן ארי, המציעה הבאה.

תודה רבה אדוני היושב ראש.

חזרה אלינו מהכפור.

בוא נגיד שייצגנו את ישראל בצורה הכי טובה. ייצגנו את ישראל בצורה אחרת מחנין זועבי, זה בטוח.

חנין זועבי לא מייצגת את ישראל.

אורן, אנחנו בוועדת החינוך.

בואו נתקדם לטובת הדיון אליו התכנסנו. קודם כל, אני מודה לחבר הכנסת מאיר כהן שהעלה את הנושא החשוב הזה וכמובן על כך שהצטרפתי אליו לסיור של השדולה למען צמצום הפערים בחינוך שהוא מוביל אותה בכנסת וכך גם נחשפתי יותר לעומק למה שקורה במגזר הבדואי, וגם שלחתי אליך בקשה לקיים כאן דיון בנושא בהמשך לסיכום שלנו. דיברתי עם יהודית על הנושא הבדואי, אמרתי שנעלה את זה גם היום כדי שגם הוועדה הזאת תחשוב על איזשהו פתרון.

אני שמה בצד לרגע את העניין הזה שאני בטוחה שכל מי שנמצא כאן קרא את הכתבה ב"ישראל היום, שמציגה את אותם חמישה מורים, את העונש שמשרד החינוך נתן להם, ובצדק. אגב, אם כבר מדברים על הכנס שבו הייתי, הנושא עליו דיברתי הוא הרשות הפלשתינאית במערכת החינוך. אני נותנת את זה כהערת אגב כי גם ישבתי וקראתי.

בואו נדבר על הפזורה הבדואית. אתה נכנס לבית ספר בפזורה הבדואית - אגב, אני ממליצה לוועדת החינוך לצאת לסיור שם – ואתה מדבר עם תלמידים ואף אחד לא מבין עברית. אני מדברת על תלמידים בכיתה ח' בבית ספר ברהט. בית ספר מקסים, מדהים, יפה, מתוחזק יפה, הם עושים שם חווה אורגנית בה הם מגדלים עציצים, כמובן יש שיתוף פעולה עם הטכניון שהוא שיתוף פעולה מדהים.

את יודעת למה הם לא מדברים עברית?

כן. שאלתי אותם.

כי מלמדים דקדוק אבל לא מדברים עברית.

לא מלמדים מקצועות בעברית.

לא. לא משתמשים בשפה. כשהיא אומרת שהיא הולכת לרהט ותלמידי כיתה ח' לא מדברים עברית, אני רוצה להתייחס.

לא מלמדים בעברית. זה לא שלא מלמדים עברית.

אני מבקש בלי קריאות ביניים. הדיון הוא רציני מדי וכולנו כאן לא כדי לשחרר קיטור אלא כדי לעזר, לסייע, להביא תובנות מהדיון ואני אומר לכם שנביא אבל תנו לי. אני מאמין שיש לך תשובות ואני מאמין שאתה יודע אבל תן לה לסיים את הדברים שלה ואתה ברשות הדיבור שלך תתייחס, ואם תרצה להוסיף, תוסיף ואף אחד לא יפריע לך. אי אפשר על כל קריאת ביניים לפתח דיון משנה. אני לא רוצה את זה. אמרתי שאין קריאות ביניים. נקודה.

ברשותכם, אני אסיים את הדברים שלי. למה הם לא יודעים עברית במדינת ישראל ב-2015, ילדים בכיתה ח' שגר בפזורה הבדואית, אני לא באתי לשאול את חברי הכנסת אלא את זה אני רוצה לשאול את משרד החינוך. הסיבות האידיאולוגיות, פוליטיות, לא מעניינות אותי. אני אגיד לכם את האמת, אני שומעת אתכם מספיק. אני רוצה לדעת איך ילד שלומד בבית ספר יסודי או בחטיבה במדינת ישראל לא יודע לתקשר אתי. עזבו לכתוב דקדוק אבל לדבר אתי בעברית הוא לא יודע. באמת, בעיני זה דבר שהוא לא מקובל ואני רוצה שוועדת החינוך תקבל תשובות שיסבירו איך זה קורה.

בעניין הזה אני רוצה להסביר משהו שגם אני וגם חבר הכנסת כהן נתקלנו בו. ההשלכות הן הרות אסון, ולמה? כי בסף אנחנו מגיעים לכך – כך אמרו לנו - ש-3,000 סטודנטים לומדים את התואר הראשון שלהם ברשות הפלשתינית ואלף סטודנטים לומדים בירדן. זה בגלל שהם לא יודעים עברית ולכן אין מצב לעשות פסיכומטרי, עם תעודת הבגרות שלהם מראש הסיכוי שלהם להגיע ללימודים קטן. אין לך סיכוי ללמוד באוניברסיטה או במכללה במדינת ישראל ולכן הם לומדים באקדמיה אחרת ובאקדמיה האת מחנכים אותם, מה שנקרא, פחות לבן גוריון אלא יותר למנהיגים איסלאמיסטים אחרים.

אני אומרת לך, ואנחנו תמיד אומרים את זה בוועדה הזאת, שבסוף הכול מתחיל בחינוך. אם ילד לא יודע לדבר עברית – אני לא מדברת על לקרוא ולכתוב – הוא לא מסוגל להיכנס לאוניברסיטה כאן והוא לא מסוגל ללכת למכללה. אגב, שלא לדבר על אחוז נשירה גבוה.

אני באמת מנסה להבין האם יש לנו איזשהו פתרון במערכת החינוך. סיפרתי גם למאיר ודיברנו על זה, יצאתי מהמקום ושני הדברים הכי מתסכלים בסיור הוא האחד, שהם לא מדברים אתך עברית, ודבר שני הוא שאנחנו מאבדים כל שנה 4,000 סטודנטים למערכת אחרת כאשר 3,000 הולכים ללמוד ברשות הפלשתינית ואלף הולכים ללמוד בירדן. אלה אזרחי מדינת ישראל. אני מדברת עכשיו על הבדואים.

תודה. הפנו עכשיו את תשומת לבי לכך שחבר הכנסת עודד פורר הוא המציע החמישי. רשות הדיבור לך.

אני הגשתי הצעה דומה ואז הצמדנו אותה להצעה הזאת.

קצת צר לי על הנוכחות הדלה של המוזמנים.

אבל האיכות קובעת.

האיכות היא טובה.

יש כאן מישהו מהבדואים.

לא. אין כאן בדואי אחד.

הם לא צריכים להתנצל על זה. אנחנו לא מאשימים אותם.

הם הוזמנו?

צריך לשמוע מה הם אומרים.

אנחנו שמענו אותם. היינו שם יום שלם. אנחנו צריכים את התגובה של משרד החינוך. אותם כבר ראינו.

רהט זה ישוב אחד.

הייתה שם גם המפקחת. נמצא כאן דוקטור אלהיב ממשרד החינוך והוא יכול לדבר גם בשם הבדואים.

אני חושב שמדינת ישראל בשלושים השנים האחרונות ויתרה על הנגב באופן כללי ובתוך זה היא גם ויתרה על המגזר הבדואי כמגזר שהיה מגזר תורם, משרת, חלק שתמיד ראינו בו אחים לנשק בכל המובנים. כל הזמן אני מדבר על האמרה המוכרת של ז'בוטינסקי - גאון, נדיב ואכזר. כולם מתייחסים לאכזר, אבל בואו נדבר על הנדיב. הנדיב אומר שהידידים שלך, אתה צריך להיות נדיב אליהם והמדינה לא ידעה להיות נדיבה אליהם ולא ידעה להתייחס לידידים כאל הידידים. זה מצד אחד. מהצד השני היא ויתרה על שלטון החוק בישובים האלה. אין חוק בנגב. זה מערב פרוע. אין שם משטרה, אין חוק. אני לא אכנס עם הרכב שלי לחלק מהישובים שם כי אני גם לא יודע איך אני אצא משם. הוויתור הזה, ואולי חלק ממנו הוא הוויתור על מערכת החינוך בנגב, לצערי. זאת התחושה.

כשאני מסתכל על הירידה באחוזי הגיוס במגזר הבדואי בעשרים השנים האחרונות, הירידה באחוזי הגיוס היא נגזרת ושואבת את הירידה הזאת ממצב החינוך או לאן מכוונת מערכת החינוך במגזר הבדואי. אני יודע שמשרד החינוך ומערכת החינוך סובלים ממחסור במורים דוברי ערבית, ותתקן אותי מנהלת המחוז אם אני טועה, אבל יש מחסור במורים דוברי ערבית. בשנים האחרונות יש יבוא של מורים דוברי ערבית מהצפון לנגב. אני שומע על הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית כמממן הסעות ונסיעות של מורים כדי שירדו ללמד בנגב. זה הוויתור שלנו. זה הוויתור שלנו על האוכלוסייה הזאת כי אם מגיע מורה מהפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, אז אני יכול לנחש מה הוא מלמד. אני לא יודע מה הוא מלמד ו אני גם לא אבין כי הכול בשפה הערבית, אבל אני יכול לנחש מה הוא מלמד.

על אחת כמה וכמה כשאני מסתכל על מה קורה בבתי הספר התיכוניים. בתי הספר התיכוניים במדינת ישראל הם בתי ספר שהרשויות מפעילות באמצעות רשתות שהן רשתות עצמאיות. קשה לנו לדעת, או לפחות לי היה קשה גם לקבל ולנסות להבין, מה קורה בבתי הספר התיכוניים ואיך מפקחים על התכנים שנלמדים שם. יש אירועים שהם אירועי טרור או אירועי איבה או שיש אירועים שמצריכים כניסה, בכל מערכת החינוך במדינת ישראל נכנס המחנך ומדבר על משהו שקרה, כמו למשל על אירוע שאנחנו מציינים עשרים שנים לרצח רבין. אני לא יודע מה עשו בבתי הספר התיכונים במגזר הבדואי והאם דיברו על העניין הזה ואם אלה אזרחי מדינת ישראל, האירוע הזה הוא אירוע שרלוונטי גם אליהם.

בדקנו שאצלנו כולם דיברו?

גם לא.

זאת שאלה רטורית.

לך מותר לתת קריאת ביניים אבל ההערה נכונה.

ההבדל הוא שאצלנו אתה עוד יכול לבדוק ושם אני לא יכול לבדוק.

יש לך טעות. לגבי יום רצח רבין, אני רוצה להגיד לך שגם אני הופתעתי אבל גם אצלנו במדינת ישראל, במוסדות מוכרים – עזוב את המוכר שאינו רשמי – זה לא היה.

אני אומר לך שהוועדה קיימה דיון מיוחד ונשאלתי למה אני מקיים את הדיון.

אני רוצה כאן להפנות שאלה למשרד החינוך והייתי רוצה לקבל את התשובות. איך המשרד מפקח על התכנים בבתי הספר בוודאי אבל עוד יותר בבתי הספר התיכוניים שם מלמדות הרשתות העצמאיות והאם יש איזושהי בדיקה מי הם המורים שמלמדים, מה ההכשרה שלהם, מה ההשכלה שלהם וגם מה הזיקה שלהם למדינת ישראל. האם מי מהם שירת שירות אזרחי לאומי או צבאי כי יש לזה השלכה.

אני חושב שדווקא בהקשר הזה ובגלל זה היוזמה שלך, אני מברך עליה, לקיים ישיבה של ועדת החינוך ברהט ובכלל לעשות שם סיור ולראות את כל מה שקורה באזור הזה.

תודה. חבר הכנסת איתן ברושי.

משפט אחד ואני נאלץ לצאת. קודם כל, אני מוקיר את הבדואים אתם גדלתי ואני חבר שלהם גם היום, בעיקר בצפון. אנחנו יודעים את תרומתם של הבדואים מאז הברית ההיסטורית ערב הקמת המדינה. מצד שני, בלי להתייחס לשאלות שהועלו כאן, אני אומר משפט אחד. יושב כאן איש הנגב וגם חבר בממשלה הקודמת. חייבים להסדיר את שאלת הבדואים בנגב. עד שלא יסדירו את שאלת הבדואים בנגב, יהיה קשה להסדיר דברים אחרים. חלק גדול מהילדים, אין להם היכן לגור ואין להם היכן ללמוד. אני הייתי בניחום אבלים אצל גששים שלא רצו לפרסם מודעת אבל על הרוגים בקרבות וכשבאתי לבתים שלהם, אני לא האמנתי. מעולם לא ראיתי פחונים כאלה עלובים כמו שראיתי באותם מקומות ואלה לוחמי צה"ל שחירפו את נפשם וגם שילמו במחיר הכי יקר שיכול להיות.

יש לנו ברית דמים עם הבדואים אבל אין לנו ברית אחרת מספיק גדולה אתם. הממשלה לא מסוגלת, כמו עוד הרבה דברים אחרים, לעשות את ההסדר הזה.

זה לא התחיל אתמול. אל תגיד הממשלה.

גם הממשלות הקודמות, אמרתי שיושב לימיני מי שכיהן כשר בממשלה הקודמת. אל תיקחי את כל האחריות עליך. גם אני לא אבל צריך להגיד את האמת.

אבל קח גם אתה.

אני ארגיע אתכם. שבעים שנים.

בדיוק.

בינתיים הייתה ועדת גולדברג, היו החלטות, הייתה ממשלה שכבר אישרה לא רצתה לעשות רצף החלטות. אני לא רוצה להיכנס וגם ביקשתי את רשות הדיבור לדקה. אני אומר שיש גבול ואני אומר לאנשי החינוך: אל תתנו להעמיס הכול על הכתפיים לכם. אני בא מהתחום הזה ולכן אני אומר לאדוני היושב ראש ולחברי הקואליציה ששאלת הבדואים היא שאלה מורכבת, רגישה וגדולה ויש בה גם שאלת החינוך אבל יש בה שאלות נוספות. חייבים לתת תמונה שלמה וכוללת ולכן אני קורא לממשלה, למרות הקושי להסדיר את שאלת הבדואים. זה קשה. יכול להיות שההחלטה לא תהיה מוסכמת במאה אחוזים אבל אין כאן שום דבר שמוסכם במאה אחוזים. דבר אחד מוסכם במאה אחוזים והוא שהמצב הקיים לא יכול להימשך ואת זה צריך להפסיק. תודה.

תודה רבה. חברת הכנסת דוקטור ענת ברקו .

כל הדברים שנאמרו הם מאוד חשובים. אני יכולה להוסיף על האמירה שסטודנטים הולכים ללמוד בירדן ובמוסדות הרשות הפלשתינאית ועושים זאת במימון התנועה האיסלאמית. במימון התנועה האיסלאמית כולל כבישים שהם סוללים מכל מיני מקומות, כולל כספים. אין כאן בעיה של תקציבים. התקציבים לא מגיעים ליעדם. אני הייתי לפני חודשיים בחורה והראו לי גדר שנבנתה ב-300 אלף שקלים.

גדר מסביב לישוב?

לא מסביב לישוב. חתיכת גדר שלתה 300 אלף שקלים.

שמפרידה בין מה למה.

משהו בין חצר לחצר. סתם, כדי להראות את המחיר המופקע, את השחיתות, את זה שהתקציבים לא הולכים לאן שצריכים ללכת.

האזורים הללו הפכו להיות אזורים אקס-טריטוריאליים, אין חוק וסדר, אין משטרה. אני קיבלתי טלפון לפני זמן מה מפרופסור בדואי, פרופסור סלמן אל-בדור, שסיפר לי שהוא נמצא בלקיע, הוא בא לחופשת מולדת. הוא פרופסור באוניברסיטה בארצות הברית ושם גם הכרתי אותו. ציוני גדול. ומה הוא אומר לי? הוא אומר לי: אני פוחד שהבנות שלי יצאו החוצה, נוסעים כאן מאתיים קילומטרים לשעה, יורים ברחוב, מה אני אעשה?

זה המצב. הירידה באחוזי גיוס, זה סימפטום. אף פעם הבדואים לא זיהו את עצמם כפלשתינים והיום יותר ויותר הם מזהים את עצמם כפלשתינים. זה לא היה בעבר. יש גיוס של בערך מאתיים חיילים לשנה. שירתי בפיקוד דרום מספר שנים ושם הייתה יחידת הגששים והיו הרבה מאוד יחידות כאשר האלוף תמיד היה מבקר את נכבדי העדה.

עמוס ירקוני.

עמוס ירקוני. ברור. אני חושבת שמה שצריך לעשות זה להילחם בבערות, בפוליגמיה 0 ויש לנו חבר כנסת שנשוי למספר נשים ומעלימים עין למרות שזה לא חוקי – ובנקמת הדם.

איך הספקת לגלות את זה? חמש קדנציות לא הצלחתי לגלות את זה.

אני יודעת הכול. לעשות את הסדרת הקרקעות בדיוק כפי שעשו בצפון. בצפון השכילו לעשות את הדברים האלה ובדרום צריך לעשות את הדברים האלה כי זה משהו שהוא חשוב מאוד מאוד כדי לפתור את הבעיה. לחבק את האוכלוסייה הזאת, להפסיק להפלות אותה לרעה ולנסות לראות איך אנחנו פותרים את העניין הזה שהכסף לא מגיע לאן שהוא צריך להגיע כי יש הרבה מאוד תקציבים אלא שהם פשוט לא מגיעים למקום הנכון.

תודה. חבר הכנסת אורן אסף חזן.

אני נולדתי אסף אבל אחרי חצי שנה הוסיפו את השם אסף לאורן. יש לי ארבעה שמות, אבל זה דיון בפני עצמו.

זה כמו אצל המוסלמים.

עכשיו אני גם מוסלמי. אני נולדתי אסף אבל כמעט מתתי. הייתי מורדם ומונשם עד גיל חצי שנה ורק אז עשו לי ברית מילה, אחרי ששיחררו אותי מהאינקובטור למרות שלא הייתי פג, ואז הוסיפו לי את השם אורן.

אתה רק מחזק את דבריהם של אלה שאומרים שאתה חבר כנסת מורכב.

שלום. מה שלומכם?

לא צריך לתת תשובה. זאת שאלה רטורית.

יש דיון מאוד מאוד חשוב גם בוועדת הכנסת אבל הנושא הזה בו אנחנו דנים, כנראה אנשים לא מבינים עד כמה הוא חשוב. השיח על הבדואים הוא אחד, השיח על התעצמות המשנה של דאעש בכל החברה הפלשתינית הוא שני. השילוב בין השניים הוא קטלני למדינת ישראל. אנחנו היום מאוד חוששים מהעובדה שבאמת בצפון ובדרום, כל מיני אזורים קרובים יותר ורחוקים פחות, דאעש וכל מיני ארגונים אחרים – והמומחית כאן לידי יכולה לפרט עליהם כי אני פשוט לא יודע מה מותר לי ומה אסור לי להגיד מתוך ועדת חוץ וביטחון – הם באמת מטרידים את כולנו אבל מה שבשקט בשקט קורה מתחת לאף שלנו זאת העובדה שהארגונים האלה מצליחים ליישם משנה אמיתית של איסלאם קיצוני שבמעטפת של דת רוצה להרוג, לאבד ולהשמיד את כולם כאילו היה הוא אחשוורוש. לכן אני חושב שלנושא הזה יש חשיבות גדולה.

אי אפשר להתעלם מהעובדה שהיום בחברה הערבית – אגב, אחת הבעיות היא אנשים לא יודעים עברית וזה לא רק כי לא מלמדים אותם עברית אלא אני חושב שיש משגה ואני קורא ליושב ראש הוועדה לנסות להוביל שינוי. הגיע הזמן שפשוט ילמדו בעברית בבתי הספר האלה. הרי מלכתחילה לא מלמדים בשפה העברית. ילד בכיתה א' שמגיע היום לבית ספר ישראלי במוסד רשמי או רשמי פחות, הוא לומד דרך השפה העברית את כל הליך הלימוד שלו ואת כל מסגרת הלימוד שלו שמתבצעת בשפה העברית כאשר במגזר הערבי הלימוד מתבצע בשפה הערבית. לא רק שהוא מתבצע בשפה הערבית אלא הוא מתבצע תוך כדי הסתה ברורה ומושלמת נגד העם היהודי, נגד מדינת ישראל, תוך כדי חוסר הכרה. כל עוד אנחנו מעלימים עין מהדבר הזה, בעצם אנחנו מגדלים כאן מתחת לאף שלנו דור של טרוריסטים. צריך להגיד את הדברים כפי שהם.

אתה עושה הכללה.

לא כולם. אי אפשר להתעלם מהעובדה שגל הטרור הנוכחי, מה שאני קורא לו אינתיפאדת הטרמפיאדות, הגיל הממוצע של המפגעים הוא גיל 16 ו זה לא בכדי. כשאני אומר דור, כן, זה דור חדש שלא רק גדל על ברכי אביו ואמו תוך כדי שנאה מוחלטת לעם היהודי אלא גדל בתוך מערכת החינוך שמטיפה ומלמדת איך, כמה, איך ומה הצורה בה צריך להרוג, לאבד ולהשמיד את כל היהודים. נקודה. בין אם זה בא מתוך המסגרת החינוכית שמתווה דאעש ודומיה ובין אם זה בא מתוך המסגרת החינוכית שמתווה הרשות הפלשתינית שהיום באמת לאט לאט מאמצת את הדבר הזה.

זה לא נכון.

אתה ישר אומר לא נכון. אני אחזור ואומר - - -

לא, אל תחזור כי אתה מיצית את הזמן. תסכם. יש כללים מיוחדים בוועדת החינוך. סכם.

אני רוצה לסכם ולומר שאני חושב שבנושא הזה הוועדה צריכה למצוא את הדרך כדי להפעיל, בוא נגיד לנעוץ שיניים בנושא הזה כדי לעשות שינוי אמיתי כי לדבר כאן כל פעם ולקרוא קריאות ביניים מחוץ לוועדה – כי כאן זה אסור - ולהציף את הנושא פעם אחר פעם - - - קשה לי אתך. אתה יותר גרוע מגרמן.

חברת הכנסת יעל גרמן, שרת הבריאות לשעבר, ידידתי משכבר הימים.

גם ידידתי. היא מורתי.

אני אסכם ואומר שהגיע הזמן שנפסיק לעצום את עינינו לנוכח החינוך היום שמגדל דור חדש של טרוריסטים ונפעל לקידום דור חדש שיפעל לדרך של שלום, אהבה, אחדות וחיים משותפים כאן במדינת ישראל.

תודה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי.

תודה. בוקר טוב אדוני היושב ראש, חבריי חברי הכנסת. הנושא הוא חשוב מאוד אבל אני מבקש לשים את זה בפרופורציות הנכונות.

ודאי.

יש מקרים בודדים מאוד שאנשים באמת הצטרפו לארגון הרצחני הטרוריסטי דאעש. אנחנו הרוב המוחלט של הציבור הערבי מתנגדים לארגון הזה, לפרוגרמה שלו, לאידיאולוגיה שלו וכמובן שאנחנו אומרים את זה ומחנכים לזה.

יש הבדל משמעותי בין דאעש לתנועה האיסלמית ולכן שאלתי את השאלה את חברי חבר הכנסת מאיר כהן.

דאעש הורג גם מוסלמים.

התנועה האיסלאמית לא הורגת.

אבל מחפשת להרוג.

לא מחפשת להרוג.

אורן, עזוב.

היא מסיתה.

לא מסיתה.

אנחנו כרגע מדברים על אותם ניצנים שהתגלו, אנשים שמאמינים באידיאולוגיה של דאעש.

הדיון הוא על דאעש ועל חדירת דאעש. אני חושב שאם יש עשבים כאלה, זרעים כאלה, צריך באמת לעקור אותם.

זה התפקיד שלנו.

כי זה איום על כל העולם ועל כל התרבות ההומנית העולמית.

בנגב יש מצוקה אמיתית של הציבור שלנו בנגב. יש עשרות כפרים שהם עדיין כפרים לא מוכרים ואין להם מים, אין להם חשמל ואין להם כלום. הם חיים בתת תנאים. לכן כאשר המדינה לא נמצאת שם, מישהו אחר נכנס.

נכנסים אחרים.

אתה מוכן להגיד שאתה לא מסכים עם הדברים של אבו מערוף במליאה? זה משהו גדול מה שהוא אומר. צריך לפרגן לו.

נותנים עזרה וסיוע כלכלי, ואת זה אמרתי לאחראים ולרשויות. נפגשתי עם שרים ואמרתי שברגע שאתם לא שם, מישהו אחר נכנס ונותן עזרה. אני מדגיש שאין שם משהו לא חוקי. אין. לי אישית יש ויכוח עם התנועה האיסלאמית, עם האידיאולוגיה שלה, אבל אין דבר כזה שתנועה איסלאמית כולה, צריך להוציא מחוץ לחוק.

הפלג הצפוני.

גם לא את הפלג הצפוני.

גם דרומי כבר.

העובדה היא שהשב"כ ורשויות הביטחון מתנגדים לדברים האלה.

לא. זה לא נכון.

אורן, זאת לא ועדת חוץ וביטחון.

הוא מטעה את האנשים.

אני לא מטעה. אני אומר את העובדות. לכן אני אומר שמלמדים בבתי הספר עברית. הילד שלי לומד עברית מכיתה ב'.

איפה אתה גר?

בבית צפפא. בירושלים.

בירושלים בירתנו הנצחית.

בירושלים המערבית.

אל תשווה את ירושלים למה שקורה בצפון.

גם בצפון וגם בדרום, כולם לומדים. הבעיה היא בתכנים.

בתכנים מלמדים איך לפגוע ביהודים.

אורן, אני אקרא לך לסדר פעם ראשונה.

קיימנו דיון בנושא הזה וחברת הכנסת ברקו הביאה מומחים במירכאות או שלא במירכאות. השמענו את הנושא הזה. אני אומר לך שאין הסתה במערכת החינוך.

אין. אין. זה גובל בחוצפה. אין הסתה.

אני אקרא לכם לסדר. ענת, את מפריעה לדיון. זה לא מוסיף לרמת הדיון.

הוא הזכיר אותי.

אני אתן לך אבל לא בקריאת ביניים. זה לא מוסיף לרמת הדיון. תוכלי לקבל את רשות הדיבור לאחר מכן.

אתה לא נותן לי לדבר. אני צריכה למחות.

שמענו את המחאה שלך.

מכיוון שהנושא הזה עלה אגב אורחא, התייחסתי אליו.

אל תחזור עליו.

הוא לא עלה אגב. אומרים לך בפנים.

בואו נתקדם ונשמע את משרד החינוך.

תודה רבה. מרגע זה אין רשות דיבור.

אם אנחנו מדברים על ניצנים של דאעש בציבור הערבי, בואו נדבר גם על כך שיש דאעש - - -

תיזום דיון מהיר.

אין דאעש בציבור היהודי? מי שרצח את משפחת דוואבשה הוא לא דאעש?

עד היום לא יודעים מי רצח את משפחת דוואבשה. עד היום לא יודעים. עדיף שתשב בשקט.

אוסאמה, סיימת את רשות הדיבור. ענת, אני לא אהסס ואני אומר לכם שאקרא לכם לסדר, אחת, שתיים ושלוש. סכם, משפט סיכום.

כוועדת החינוך חשוב לדון בנושא הזה, חשוב למצוא דרכים לטפל בנושא הזה אבל לא רק במגזר שלנו אלא גם במגזר היהודי שגם בו יש ניצנים.

תכף תגיד שאני דאעש.

תודה רבה. סיימנו. תקשיבו, רבותיי, הדיון הזה, כבר בפתחו חבר הכנסת כהן שם דגש. אנחנו לא עושים הכללה. אל תענו לי. אני רוצה לקיים דיון. יש לי עוד עשרים אלף נושאים בתכנית העבודה אבל אני דן בנושא הזה. אין לי עניין סתם לכלות את זמני. אף אחד לא רוצה להכליל ולא להדביק תווית לשום אוכלוסייה. אין ואקום ונאמרו הדברים. כאשר הריבון לא שם, מישהו אחר יהיה שם. חינוך צריך לבוא מסביבה של חינוך וכשאין תשתיות, תלמיד צועד ברגל עם התיק על גבו בקיץ, בחורף, בסתיו ובאביב מאות מטרים עד לנקודת הסעה שאי אפשר אפילו לקרוא לה תחנה, זה אומר דרשני. יש נקודות שהוצפו כאן שנצטרך לשים עליהם דגש בדיון.

אנחנו מחזקים ומחבקים את האוכלוסייה הבדואית ולא מתוך התנצלות. הם אזרחים שווי זכויות. אני מצטרף למה שנאמר כאן ואומר שהמדינה כשלה ואפילו פשעה בהתייחסות ובטיפול באוכלוסייה הבדואית. אנחנו נשים את זה בדברי הסיכום שלנו. אני הייתי חבר הממשלה עת דוח ועדת פראוור הגיע אליה והוחלט ליישם אותו אבל בגלל חוסר אומץ של האנשים להתמודד, נכנעו לגורמים קיצוניים שהפריעו ליישום ההחלטה. אני חושב שהמדינה על טעויותיה צריכה לשלם. כעושים טעויות, לא מטפלים באמצעות מחלקת רכש, לפי שווי. המדינה טעתה, היא צריכה לשלם הרבה. היא צריכה להיות נדיבה ולשלם הרבה כדי ליישב ולפתור את סוגיית הבדואים אבל כאן זה לא הנושא אלא הנושא הוא התכנים במערכת החינוך במגזר הבדואי.

אני מבקש את התייחסותו של מחמוד אלהיב ממשרד החינוך.

עמירה תתחיל ואני אמשיך.

אני רוצה לומר שמערכת החינוך חשופה לתופעות חיצוניות והיא בבואה של החברה. אני לא מדברת רק על מערכת החינוך במגזר הבדואי או במגזר הערבי אלא באופן כללי. מערכת החינוך בעולם חשופה היום לעולם אחר של ערעור סמכויות, ערעור בעולם הידע, היררכיות השתנו, הכול חשוף יותר, הכול נמצא אחרת ומערכת החינוך היא בהחלט בבואה.

כאשר יש תופעות חיצוניות שקשורות למגזר הבדואי בדרום כמו למשל הסדרת הקרקעות, זה משפיע גם על המורים ועל מערכת החינוך. זה משפיע על מספר ההשבתות שהם משביתים על כל הריסה של צריף כאשר הילדים לא לומדים במשך שבועות. יש לזה השפעות רוחב.

אבל אני רוצה להניח את הדברים האלה רגע בצד ולתת תשובה לכמה דברים ומיד לגשת לנושא לשמו התכנסנו כאן היום.

לגבי מערכת החינוך במגזר הבדואי. אני מתנצלת שלא הגעתי לסיור אבל הייתי חולה.

כן, אבל דיברו עליך טובות.

תודה. בעשור האחרון השתנתה לגמרי מערכת החינוך במגזר הבדואי. היא השתנתה לחלוטין ממצב שרוב המורים לא היו מוסמכים, מנהלים לא עברו הכשרות, התשתיות היו במצב קשה, היום אנחנו נמצאים במצב אחד ואומר למה. לא היה לנו מדריך אחד בדואי וכל המדריכים היו יהודים חיצוניים. מורים לא מוסמכים, אלפי מורים מגיעים מהצפון.

תופעת הנאפוטיזם הסתיימה בבתי הספר?

כן. אעשה את זה בקיצור. אני שמחה מאוד שאני הובלתי את העניין יחד עם האנשים. לעצור ולומר, רגע, בואו נחזק את התשתית הפדגוגית. אם לא נחזק תשתית פדגוגית, אי אפשר לדבר על הישגים לימודיים ואני אמרתי שזה ייקח לפחות 15 שנים. היום כל המורים מוסמכים. אין אף מורה לא מוסמך. אתם יודעים מה זה?

נכון.

לפני עשר שנים לא הייתה גננת מוסמכת אחת בכל המגזר הבדואי. עקרות בית שם הסתובבו. היום כולן מוסמכות. אני לא נותנת למי שלא מוסמך להיכנס לתוך המערכת. יותר מזה, יש לי עודף של גננות מוסמכות. כל זה בהשקעה מאוד גדולה וקניית קורסים שלמים בתוך המכללות.

זאת גם תכנית החומש שהייתה?

ליד זה. תכף אני אגע בהחלטת הממשלה ואומר כמה מלים. התשתית הפדגוגית היום יושבת יותר חזק. הילדים שהיום בכיתה י"ב, לא הייתה להם גננת 12 שנים אחורה. הילדים שלומדים היום בכיתה י"ב, נס שאנחנו מצליחים להגיע מ-12 אחוזי בגרות ל-50 אחוזים. זה יותר מאשר ברשויות – לא רוצה להגיד את השמות שלהן – במגזר היהודי. חמישים אחוזים מהילדים שלומדים היום במגזר הבדואי מגיעים לבגרות מלאה ולא סתם בגרות.

חמישים אחוזים מהם ניגשים או חמישים אחוזים מצליחים?

מהלומדים.

אני חייב את ההדגשה.

כן.

כמה אחוזי נשירה?

אני אגע גם באחוזי הנשירה.

היא תיגע. היא התחילה את הסקירה.

בסוגריים אני אומר שאחוז הנשירה השתנה בצורה דרסטית מכיוון שמושקעים בזה מיליוני שקלים. אני אפילו לוקחת חמישה ילדים מהגדר. אין נשירת בנות כמעט אלא יותר נשירת בנים שבכיתה י' רוצים לעשות רישיון נהיגה וללכת להביא פרנסה למשפחה ולעצמם. לא אמרתי כולם אבל כל הכיתות המדעיות היום מובלות על ידי בנות. זה עולם אחר לגמרי.

ביקרתם בבית ספר אל פרדוס וראיתם את התשתית שלו. אלה התשתיות שאנחנו הולכים עליהן ברמה יותר ויותר גבוהה. התשתית של הסביבה החינוכית אבל התשתית הפדגוגית החזקה ומנהלים. אנחנו השנה עשינו 101 מכרזים של מכרזי ניהול. יש לי בסך הכול 400 מוסדות חינוך. בשנה שעברה שמונים, לפני שנה עוד שבעים. כמעט כל המנהלים במחוז דרום התחלפו ובמגזר הבדואי תשעים אחוזים מהמנהלים התחלפו. לא שובץ מנהל אחד היום שלא עבר הכשרה של קורס מנהלים. אלה מנהלים מעולם אחר, מכיוונים אחרים, ברמה אחרת לגמרי. צריך לתת להם את הזמן כדי שהדברים האלה יתבססו.

אני רוצה ללכת הלאה כי לא הנושא המרכזי. מורים מהצפון. רוב המורים הגיעו מהצפון והיום מגיעים באחוזים בודדים. השנה שיבצנו 157 מורים מהצפון. כל שנה שיבצנו אלף ואלפיים מורים מהצפון והשנה שיבצנו 157 וקיבלתי התקפה רצינית מאוד בעניין הזה כי למה את לא משבצת מהצפון. אחד אחד עבר דרכי. אם אני לא חתמתי שזה מורה לאנגלית או מורה למתמטיקה או חינוך מיוחד פרה-רפואי בתחומים שאנחנו ממש צריכים. שיבצתי השנה בתוך המערכת לא מוסמכים שנה ד' ממכללת קיי ומכללת אחווה כי אמרתי שעדיף לי מקומי שבשנת ההכשרה האחרונה שלו כי אנחנו רוצים תשתית פדגוגית שלנו. זה שינוי מאוד מאוד משמעותי. התקיפו אותי אפילו בכנסת על שאני לא נותנת למורים מהצפון לבוא. נכון, יש עדיפות לדרום. חד משמעית.

אבל אתם מחזיקים אותם.

מחזיקים ואומרים להם תודה. עושים עבודה טובה. רובם, אני כבר רוצה לומר, הם לא צפוניים. הם התחתנו וגרים בדרום עשרים ושלושים שנים. הם כבר לא צפוניים. יש להם קביעות, הם גרים בדרום.

רוצים לחזור ולא נותנים להם.

הם מרוצים וטוב להם. אני לא אזרוק אותם, חלילה.

לא על זה אני מדבר.

אני אסיים את הסקירה ואם יהיו שאלות, אני אשמח לענות.

לגבי עברית. תראו, הבעיה הרצינית במגזר הבדואי היא ערבית. הילדים לומדים שפה זרה. ילד מגיע לגן הילדים והוא לא יודע ערבית. מאיפה הוא יודע ערבית? הוא יודע לדבר בערבית בדואית, מה שאימא שלו דיברה אתו בבית. הוא נכנס לגן והוא לא יודע ערבית אתה הוא גם יצטרך להיבחן בבחינת הבגרות. לפעמים זאת שפה זרה.

למה לא ללמד אותו עברית?

בעבר הגננות לא ידעו ערבית ודיברו בשפת אם, בשפה המדוברת.

אני רוצה לעזור לך. אנחנו לא נדע לגעת בנקודות אם לא נלמד את המורכבות של הנושא. בשבילי כיושב ראש ועדת חינוך שיודע הרבה דברים, בדואי מדבר בערבית, בשבילי זאת ערבית.

לא. זאת לא השפה בה הם נבחנים, לא במבחני המיצב ולא במבחני הבגרות. אנחנו רואים פער גדול בין ההצלחה שלהם במיצב לבין הבגרות. למה? כי ילד בכיתה ד'-ה' שמתמודד עם מבחן בשפה ערבית ספרותית, עדיין לא קלט אותה.

את בעצם אומרת שהם מתמודדים עם שלוש שפות זרות.

ואפילו ארבע.

הם מתמודדים עם ערבית כשפה כמעט זרה. אומרת לי מורה שאין קשה בין המלים. הם מתמודדים עם ערבית, אנגלית ועברית כשפה זרה נוספת שמתחילים ללמוד אותה בכיתה ג'. אני לא רוצה לומר לכם איזה מהלכים עשינו עם המורים להעביר את כל המורים בחינה על מהי השפה הערבית וללמד אותם ערבית.

דיברתם על ה-ות"ת. שנים פניתי כדי לפתוח מחלקה לערבית באוניברסיטת בן גוריון. אין באוניברסיטת בן גוריון לימודי ערבית. אין. המורים שלומדים במכללת קיי, לומדים בערבית אבל מה עם לצאת עם תואר? אני רוצה אנשים עם תואר בערבית, בשפה הספרותית.

אנחנו הכנסנו לכל גני הילדים ספרי ילדים בשפה הערבית. הגננת לא ידעה מה כתוב שם. קודם כל, לימדנו את הגננת מה כתוב שם ואחר כך היא מלמדת את הילדים ומתחילה להיפגש עם ההורים. התשתית מאוד מאוד לא יציבה בנושא הזה והמאבק הוא מאוד גדול להביא את הילדים האלה לבגרות.

בחינת הבגרות היא בערבית וזה בחוק. רוצים לשנות את החוק שילמדו בעברית, אבל יש חוק שהשפה הערבית היא שפה רשמית והילדים לומדים בשפה הערבית.

הבגרות היא בערבית ספרותית.

בטח. ערבית ספרותית. בגיאוגרפיה, בהיסטוריה, במתמטיקה.

ידעתי שזה בערבית אבל לא ידעתי אם זאת ערבית ספרותית.

ילד צריך להבין במתמטיקה קודם כל ערבית ואחר כך לדעת מתמטיקה. בואו נניח רגע לערבית שזה סיפור בפני עצמו וניגע רגע בעברית.

אנחנו עשינו תכנית שאני שמחה מאוד שגם שר החינוך היום לקח אותה ואמר מכיתה א'. זאת תכנית שיושבת במחוז דרום.

שעתיים עברית.

אנחנו הכנסנו מכיתה א' לשמוע סיפורים, שירים, ולאט לאט להתקדם עם השפה. בתיכון הילדים כבר יודעים שפה עברית טובה יותר. אני אומר לכם משהו, הכול יושב על משהו לא כל כך פשוט אתו אנחנו מתמודדים כאן במדינת ישראל ובלי פוליטיקה. אני רוצה רגע אחד לבקש להישאר בגזרת החינוך. אני לא רוצה להרחיב את הגזרה שלי.

אני לא מרשה לך ללכת למקום אחר.

אני גם לא אלך. אני רוצה שכך ייתפסו הדברים.

אני אמרתי את זה כדי שלא ישתמע שאנחנו רוצים ללכת לשם.

חד משמעית אני רוצה לומר שזאת הגזרה שלנו ואני אגע בה עת אני אגע בתכנית של חורה שהיא תכנית מאוד רצינית שהכנו בעקבות מה שקרה עם המורים של דאעש. אני רוצה לדבר על משהו שאנחנו מתמודדים אתו כאן במדינת ישראל ובחינוך כי זאת בבואה. תחושת השייכות של הילדים שלנו במגזר הבדואי לכפר שלהם, לבית שלהם, למדינת ישראל. בנושא של תחושת השייכות, שם אנחנו עובדים מאוד מאוד קשה בתכניות רבות מאוד כדי לחזק את תחושת השייכות של הילדים למדינת ישראל.

אני לא אגיד שלא קרה משבר. בלי פוליטיקה. אני שמה עובדות על השולחן. ברגע שהתחילה ההסדרה שלה קרקעות, חלה איזושהי נסיגה בתחושת הילדים. הרגשנו את זה בתגובות שהמורים הביאו אלינו והיינו צריכים לבנות תכניות בהתאם.

אני שמה ליד זה את תכנית 546, החלטת ממשלה. החלטת ממשלה לפני שלוש שנים, לחמש שנים 125 מיליון שקלים למחוז דרום בנושא חינוך. שמנו את זה על שולחננו, מה אתם רוצים. הגשנו תכנית. אני אומרת את האמת. אני לא שמתי את כל הכסף בגזרה הטבעית של החינוך. לא. ארבעים מיליון שקלים מתוך זה שמתי בחינוך הבלתי פורמלי שלא בודקים אותו. אתם לא בודקים אותי מה עשיתי בחינוך הבלתי פורמלי. אתם בודקים לי הישגים לימודיים, כמה ילדים עברו בגרות. זה לא מעניין אותי, זאת לא חזות הכול. ארבעים מיליון שקלים.

כמה כמוך יש במשרד החינוך שיכולים להצהיר את ההצהרה הזאת?

אני הצהרתי אותה תמיד ואין לי בעיה עם זה. למה הכסף הלך לשם? בגלל תחושת השייכות של הילדים למדינת ישראל, בגלל תחושת המשילות שהיא לא מספיק חזקה ושם שמנו כסף. למשל, מה עשינו בכסף הזה? אני לא אפרט את הכול אבל רק דבר אחד. לפני שנתיים פתחנו 12 סניפים של תנועות נוער במגזר הבדואי. מאז קום מדינת ישראל, בפעם הראשונה נפתחו 12 סניפים של תנועות נוער כמו הנוער העובד, הצופים וכולי במגזר הבדואי. צופי בוקר היו תמיד, אבל זה לא משהו. זה בא יחד עם פיתוח של מנהיגות צעירה, לפתח מנהיגות אחרת שבאה ואומרת שאנחנו רוצים לטפח את האוכלוסייה שלנו כאן במדינת ישראל ולא רק לחשוב על כל מה שקורה במקומות אחרים.

ראינו גם את הפעילות של אחריי במגזר הבדואי עם מוחמד כבייה. הוא הציג לנו את זה בוועדת חוץ וביטחון. ראינו גם את הפעילות של ה-ג'יפ.

נכון. לקחתי את תנועות הנוער. אם ישאלו אותי פעם מה עשיתי בחיי, אני אגיד שפתחתי 12 סניפים של תנועות נוער במגזר הבדואי כי זה משהו שיש לו פוטנציאל לעשות שינוי במסה קריטית בתוך החברה הזאת.

לקחנו נושא של חינוך לקריירה. כל ילד בכיתה י"א-י"ב עובר הכשרה לחינוך לקריירה, מה אני הו לך לעשות בחיי כאן במדינת ישראל. זה גם כן לא טבעי לתוך הישגים לימודיים והרבה כסף הושקע שם.

תחום נוסף הוא חינוך מבוגרים. מישהו סופר כמה אימהות יודעות קרוא וכתוב? לא. אבל בחינוך מבוגרים החלטנו להשקיע בתכנית הזאת כדי לתמוך. האימא באה לתוך בית הספר או האבא בא והם לומדים יותר מה קורה בתוך המערכת וגם זה מחזק בהחלט את המשילות.

תחום נוסף הוא הנושא של הטכנולוגיה בו הכנסנו הרבה כדי לתמוך בתעסוקה. כל הנושא של החלטת הממשלה, ראינו אותו בהיבט הכלכלי של החיזוק של האוכלוסייה.

אני לא רואה את עצמי כמנהלת מחוז דרום של החינוך בגזרת החינוך. הגזרה אני רואה אותה היא גזרה הרבה יותר רחבה. היא גזרה של מיתוג הנגב, היא גזרה של לשבור את הקשר בין מצב סוציו אקונומי להישגים לימודיים, היא גזרה של שייכות כל התושבים למדינת ישראל כולל האוכלוסייה הבדואית.

אני עוזבת את תכנית 546, החלטת ממשלה. נשאלתי שאלה לגבי הפיקוח. אצלנו אין בתי ספר פרטיים.

אין מוכר שאינו רשמי.

יש לנו גנים מוכרים שאינם רשמיים שהיום הם נמצאים בשוליים והם מעטים מאוד.

לא דיברתי על מוכר שאינו רשמי. דיברתי על רשתות החינוך העצמאיות שזוכות במכרז של הרשות המקומית שמנהלות עבורה.

אין.

זה לא קיים?

יש עמל, יש אורט.

על אלה אני מדבר.

אבל הם כפופים למשרד החינוך.

יש תיכון סחנין.

סחנין זאת בעלות שזכתה במכרז לאחרונה אבל זאת רשת מוכרת ומפוקחת על ידי משרד החינוך. אנחנו עכשיו הוספנו מפקח נוסף לעל יסודי וקיבלנו תקן כדי להגביר את הפיקוח. אנחנו מפקחים על התכנים. אנחנו מאוד מפקחים על התכנים. כל מי שסוטה מהתוכן מגיע לשימוע. אני לא מוותרת על זה. אנחנו בקטע הזה מאוד מאוד קשים. אני אומרת את האמת, יש לנו גם קשר עם שירותי הביטחון, מקבלים פרה פראזות. אני לא אומרת שלא. כן, אנחנו עם יד על הדופק בהרבה דברים.

שירות הביטחון מתערב במינוי מנהלים?

ממש לא. כל מנהל שעובר קורס מנהלים, ניגש למכרז. אני בוחרת בטוב ביותר אבל הוא צריך לדעת שמחובתו ללמד את הילדים, לפתח אצל הילדים ולתת להם תחושה של שייכות כי אדם שגדל ללא תחושת שייכות למדינתו, הוא אומלל. זה מה שקורה עם ילדים שמחפשים דברים במקומות אחרים. כל התכנית שבנינו על חורה, גם היא בנויה על העניין הזה.

אם כן, פיקוח על התכניות ממש ממש קיים. אני לא אומר שאין דברים בשוליים אבל אנחנו הרחקנו מורה – אני לא רוצה להגיד שמות ולא רוצה להגיד רשויות – לפני שנתיים, אז היה סיפור דומה. לא דאעש אלא משהו אחר. השעינו את המורה והוא לא חזר לעבודה. אם אתה מורה, אתה לא יכול לנצל את המצב.

השעיתם או פיטרתם?

בסופו של דבר הרשות פיטרה מכיוון שהוא עבד בבעלות. אני לא רוצה עכשיו להיכנס למושגים המשפטיים אבל בסופו של דבר הוא לא חזר למערכת. אתה לא יכול להיות מורה ולנצל את המערכת והילדים הרכים שנמצאים מולך לדברים שליליים. בסך הכול אנחנו נוגעים בנפש האדם ויש בזה סכנה.

לגבי חורה. אנחנו קיבלנו הודעה שנעצרו מורים. המורים עצורים. הם צמחו בתוך בתי הספר והם הסתובבו בחדר מורים ופגשו ילדים. אנחנו קראנו לאל נבארי ולכל המנהלים וישבנו אתם בשולחן עגול. בנינו תכנית יוצאת מן הכלל שקיבלה המון שבחים וכבר התחילה להיות מופעלת כאשר הסוגיה המרכזית שמנחה את צוותי החינוך ביישום תכנית ההתערבות, מעגלי השייכות שלי כאזרח מדינת ישראל. כל בית ספר יודע. יש לי כאן סטטוס לגבי כל בית ספר, מה הוא הספיק לעשות עם תאריכים. ב-22 לחודש יש לי עוד פעם פגישה עם כל מנהלי חורה וכל אחד צריך לעשות מפגש. כבר היה מפגש מורים, מפגש יועצים והחומר כבר נמצא בשיעורי חברה מול התלמידים יחד עם הרשות המקומית. אני חייבת להגיד שיש כאן שיתוף פעולה. לא אלאה אתכם בתכנית מפורטת. לתכנית קוראים "לוקחים אחריות". כולנו יחד לוקחים אחריות, כולל הרשות המקומית. לנו מאוד מאוד חשובה האמירה של ראש הרשות, האמירה של מנהל אגף החינוך, האמירה של המנהלים. תכנית התערבות להתמודדות של מערכת החינוך עם התופעה של השתייכות אנשי צוות חינוכי לארגונים קיצוניים ביישוב חורה, ממש ספציפי לעניין הזה שכמובן יש לה השלכות.

כל מה שאמרת מכסה גם את הפזורה או רק את הכפרים המוכרים?

תמיד יחד. אין אצלי מילה פזורה. יש לנו שתי מועצות אזוריות, אל קאסום ונווה מדבר, הן למעשה פעילות בכל בתי הספר של הפזורה והן מטפלות בבתי הספר באזורים שכבר מוכרים. מי שלא מוכר באזור שלהן, משרד החינוך קונה מהרשות שירותים כדי לטפל בהם וגם הם מטופלים דרך כל מה שצריך. אין לנו הבחנה. עבורי ילד הוא ילד הוא ילד.

אבל יש לכם שם בתי ספר.

נכון.

תודה. מחמוד, אתה רוצה להוסיף?

ברשותך. אני ממונה ארצי על החינוך הבדואי במשרד החינוך.

סליחה. זאת החלטת הממשלה מספר 3708.

מה כותרתה?

הטיפול במגזר הבדואי. אני אמרתי 546 אבל זאת טעות. דיברתי על החלטה מספר 3707.

אני ממונה ארצי על החינוך הבדואי במשרד החינוך. כאשר הגעתי לוועדה, הייתי בשוק כי למה להגיע לכאן? זאת אומרת, למה לא להתעסק בפן אחר, בפן הפדגוגי, החינוכי?

חשבת שאני הולך להתעסק עם דאעש?

למה דאעש? למה אנחנו כחברה בדואית או ערבית צריכים להתעסק בדברים כאלה?

אני אסביר לך.

אני מבין.

לא. אתה לא מבין. יש כללי עבודה של הכנסת. חברי כנסת ביקשו דיון מהיר בעקבות תופעה עליה קראו ושמעו והובאה לידיעתם. לכן זאת הכותרת. אתה שמת לב שנתנו את הבמה המתאימה לערך הפדגוגי.

מצוין. אני אומר למה הבעיה הזאת נוצרה בכלל על מנת לדון בה. זה מה שמפריע לי. זה מה שמציק לי. אני אומר את זה גם כבדואי וגם כאיש משרד החינוך. החברה הבדואית סולדת ומתנערת מכל התנהגות בלתי הולמת ובלתי נורמטיבית. אנחנו כחברה בדואית במדינת ישראל, אנחנו חשים כאזרחים מן השורה, על אף שיש תקלות, על אף מה שהציגו כאן חברי הכנסת המכובדים ובאמת, בכנות, אני מאוד מכבד כל מילה שאמרתם, חשפתם ודיברתם כמו בדואים ואפילו קצת יותר, על המצוקות שחשה בהן החברה הבדואית וכל הישובים הלא מוכרים וכל התהליך ההכרה.

גם אתה הזכרת בפתח דבריך, מערכת החינוך - מחוז דרום - ומשרד החינוך הוא אולי המשרד היחידי שנותן היום את המענה הכי יעיל ביחס לכל המשרדים האחרים וזה מגן הילדים ועד כיתה י"ב. אנחנו היום אוכפים את כל נושא הפדגוגיה, את כל נושא החינוך בזכות תכניות החומש שממשלת ישראל ניתנה לנו. בתכנית החומש החדשה של הכשרת מורים, אנחנו מתכוונים עכשיו להכפיל את מספר המתקשרים להוראה מ-350 מתקשרים בכל מוסדות החינוך האקדמיים בדרום – אחווה, קיי, באר שבע – ל-700 מתקשרים. כמובן אנחנו חייבים לחזק את כל התשתית הפדגוגית במערכת החינוך שלנו העל יסודית והיסודית. יש לנו כבר תקציבים לכך ואנחנו בשיח חזק מאוד עם מוסדות החינוך וזה גם על מנת למזער את מספר האקדמאים שלומדים בחברון. למה הלכו לחברון? ראשית, הנתונים שאתם קיבלתם והצגתם, לא נכונים. לא מדובר על 3,000 אנשים אלא מדובר בפחות מ-1,200 אבל זה המון. זה מספר גדול. הייתי מעדיף שכל הסטודנטים שלנו ילמדו במוסדות חינוך מוכרים במערכת החינוך הישראלית ולא בחברון כי אנחנו לא יודעים מה הם לומדים שם, מעבר לתוכן ומעבר למסרים.

נאמר לנו על ידי ראשי הרשויות כולם, אלא אם כן כולם הטעו אותנו, שסך כל הסטודנטים שלא לומדים במוסדות הישראלים מהפזורה הבדואית בדרום הוא 3,000.

יש נטייה לנפח.

זה כולל את ירדן, מזרח אירופה, גרמניה. ברור שיש בעיה. לכן יש עכשיו החלטת ממשלה, יש תכנית חומש שמשרד החינוך עכשיו מוביל ומקדם.

לדעתך יש מקום למכללה?

לדעתי, לא. צריך לחזק את המכללות הקיימות. יש תשתית פדגוגית מצוינת. לא צריך משהו נבדל. אני אזרח מדינת ישראל ואני רוצה להיות חלק אינטגרלי מהחברה הישראלית. אני לא רוצה לבוא וללמוד גיאוגרפיה בערבית אלא אני רוצה ללמוד גיאוגרפיה בעברית. שוב, לא נחזור לגלגל בקדמותו ונאמר שהמורים לא יודעים עברית. לכן היום גם בתשתית הפדגוגית אנחנו מגן הילדים - - -

איך מביאים את ה-1,200 – נלך לשיטתך – סטודנטים שלומדים ?

אני אענה לך. ישבת כאן בדיון הקודם. לצערי הרב ב-ות"ת וב-מל"ג אנשים מנותקים מהמציאות הישראלית. הקשיים שהם מערימים בשנים האחרונות על המכללות לחינוך, הם בניתוק מוחלט מהמציאות. אני אחזור על הפתגם שאמר נציג עיריית אילת כי הוא כל הכך מוצלח. הוא אמר שאין יותר דבר לא שוויוני מאשר לתקצב באופן שוויוני אנשים לא שוויוניים. אני אומר לך שאם לא יבינו – כדי להגיע לנתון מסוים וליישר קו - מישהו צריך לעשות מעבר למשבצת, ואני חוזר על זה, לא יהיה. הם ילכו. הם ילכו לרשות הפלשתינית. אתה יודע למה הם ילכו לרשות? כי הוא לא צריך עכשיו לעבור מבחן באנגלית ברמה של שמונה יחידות, לא חמש יחידות, וללכת לקורס מיוחד של ה-ות"ת שיכשיר אותו. תיעוש של כל תנאי הקבלה. אם יותר קל לו, הוא ילך למקום שיותר קל לו.

אדוני, אתה צודק, החסם המרכזי הוא לא איכות תעודת הבגרות. אנחנו נוכל להציג לכם בפן אחר, עת תקיימו דיון - - -

מה החסם המרכזי?

החסם המרכזי הוא הפסיכומטרי.

מה אתה מצפה מתלמיד במגזר הבדואי שיתכן שלא מדבר עברית כי הוא מכונס בתוך קהילה מסוימת? שיעבור את עולם המושגים שיש בפסיכומטרי?

הפסיכומטרי הוא תרבות אחרת לחלוטין.

אנחנו כחרדים שחיים בתוך החברה היהודית צריכים להתאמץ לעבור קורס של שנה כדי להתחיל להגיע לעולם המושגים של החברה הישראלית.

נכון.

מערכות צריכות להבין, צריכות להתייחס לשוני, צריכות לתת העדפה, צריכות לתת דחיפה. אנחנו רק בולמים ובולמים.

אדוני, מבחינת הניקוד, הרי ממוצע של פסיכומטרי במגזר היהודי ובמגזר הערבי. יש פער של מאה נקודות. מאה נקודות בין הילד הערבי לבין הילד היהודי.

גם עם הקהילה האתיופית יש בעיה.

ברור. אני מדבר מבחינת תרבות הבחינה שהיא מדברת במושגים שונים לחלוטין.

מבחינת הפוטנציאל, האם הפוטנציאל של התלמיד הבדואי שונה מהפוטנציאל של התלמיד היהודי? אני אומר לכם בוודאות לא.

ודאי שלא.

יש לו פוטנציאל, יש לו יכולות, יש לו אינטליגנציה רגשית, יש לו את כל האינטליגנציה שבעולם, אבל מבחינת המימוש שלהם, האם אנחנו כמורים, כאנשי חינוך, מצליחים לממש באופן אופטימלי? אני אומר לכם לא.

תודה. חבר הכנסת באסל גטאס.

מאיפה להתחיל?

מהפדגוגיה.

תגיד פעם מילה טובה למשרד החינוך.

תתפלא כמה שנים אני עבדתי עם רשויות הממשלה. בשנת 1992 התחלנו תכנית בריאות בכל הפזורה הבדואית לכיסוי חיסונים. הפכנו אותה למרפאה ניידת יחידה בעולם כדי להגיע ל-15-20 שבטים באזור ערד ודימונה. לא יודע אם אתה זוכר את המרפאה הניידת. מיקמנו את המרפאה הניידת, ואחר כך דרך בג"ץ, תשע תחנות קבועות, איפה? במבנים של משרד החינוך כי לא היה מקום אחר בו יש חשמל.

אל תדאג. גם במגזר היהודי טיפות החלב נמצאות בבניינים של העיריות.

אני יודע שמשרד החינוך, היכן שיש ילדים, כפי שאמרה עמירה, צריך ללמד. שם שמנו אלת המרפאות אבל היה צריך את התערבות בג"ץ כי בג"ץ אמר שכאשר יש ילד, לא באשמתו הוא יושב שם וצריך לתת לו את הטיפול. לפני שנה עשיתי סיור ויש הידרדרות בתשתית הבריאות המונעת בכפרים הבלתי מוכרים. יש הידרדרות. לפני כמה שנים, כאשר המרפאה הניידת פעלה, המצב היה יותר טוב ולצערי הרב המרפאה הניידת לא עובדת יותר. זה היה בסיוע משרד הבריאות.

בזמנו קניתי ארבע משאיות ארבע על ארבע והן מסתובבות בתוך הכפרים הלא מוכרים. יש ניידות בריאות.

יש הבדל. זאת הייתה מרפאה. אני חושב שעניין השייכות הוא לא דבר שאפשר ללמד. את לא יכולה ללמד מישהו להשתייך. אם אתה בונה על כך שהתכנית שאת עושה בחורה תעבוד, תעשי לתלמידים שטיפת מוח?

לא. התנועה האיסלאמית תעשה.

תלמדי מה שאת רוצה והילד הזה יוצא ורואה שהבית של המשפחה שלו נהרס למחרת או מעבירים כפרים בלתי מוכרים – לפי החוק כארבעים אלף עומדים להיות מועברים - - -

חלקם יושבים על קרקעות פרטיות של יהודים. יש גם כפרים שיושבים על קרקע פרטית.

זה לא הדיון.

זה לא נכון. אני אומר לך שזה לא נכון.

אל תענה לו. אני לא פותח דיון.

העניין של השייכות לדעתי לא רלוונטי, אם יש תופעות של קיצוניות שמביאה מורים או ילדים מתבגרים לחיק ארגונים כמו דאעש וכולי. זה לא העניין.

יש ניכור.

הניכור נובע ממדיניות, נובע ממציאות. אני לא מרגיש שייכות. כל הגליל, תשעים אחוזים לא מרגישים שייכים אבל הם לא הולכים לדאעש. הם יודעים מה זאת אזרחות, וכאן החשיבות. להכיר בגבולות של האזרחות. יש אזרחות משותפת, מה זה להיות אזרח, מה זה להיות שוויוני, מה זה להיאבק על הזכויות שלך, גם בדרכים הכי קיצוניות במסגרת הדמוקרטית ובמסגרת החוקית. זה מה שצריך לעשות. צריך לדעת מה בדואי שגר בתנאים המחפירים ביותר, ולא אני אומר אלא הדוחות הרשמיים אומרים זאת.

אני חושבת שמערכת החינוך, עם כל המאמצים שאתם עושים לשדרג אותה, ואני רואה שיש הישגים, יש שינוי ויש דור חדש במיוחד בקרב הבנות שבאמת שובר תקרות של זכוכית ולא תקרה אחת, צריכים לפעול יותר בכיוון של דמוקרטיזציה של הנחלת ערכים, זכויות האישה. אלה דברים שבסופו של דבר מביאים לעמוד על קרקע אמיתית של ערכים ושל מחשבה.

אתה אומר ששייכות זה בכלל לא רלוונטי.

לא שייך.

אין דיון. אין דיון משנה. זאת דעתו ודעתך היא שונה. אנחנו לא נגשר על הדעות כאן בוועדת החינוך.

תודה רבה. ד"ר שלי אלקיים.

תודה. אני רוצה לומר בצד המקצועי של הייעוץ החינוכי מה פני הדברים. צודק חבר הכנסת. נושא השייכות הוא באמת לא שייך. זאת אומרת, זה שמישהו לא חש שייך, זה לא נותן לגיטימציה להרוג את הזולת אליו הוא לא שייך או להסית נגד הזולת. התופעה של חינוך לאלימות או חינוך לאי אלימות, היא הדבר שצריך לתת עליו את הדעת. מדובר על אלימות, וכאן הוא צודק, גם נגד נשים בבית, מדובר על בולינג, על בריונות שיש בבית הספר או במסגרות אחרות ועל הדברים האלה צריך לעבוד בתוך מערכת החינוך. כמו שהיושב ראש אמר, גם במגזר החרדי, גם במגזר הבדואי, גם במגזר היהודי החילוני, גם בגזר הערבי הלא בדואי. כל המגזרים לעבור בתוך מדינת ישראל וזה לא משנה מה הסיטואציה הגלובלית ושום תירוץ לא צריך להיות כאן. צריך בכל כיתה לעבוד על חינוך למניעת אלימות. יש תכניות כאלה ופשוט צריך ליישם אותן. אגב, בחוק הליבה יש תכנית שכל הכיתה צריכה לעבור ואין שום סיבה שהיא לא תיושם גם בבתי הספר במגזר הבדואי.

תודה. אחרונת הדוברים, חנה חורי.

אני מתנועת אם תרצו, מרכזת את המשמר הציוני דמוקרטי. כתנועה אנחנו עובדים עם המגזר הבדואי בצפון. הם מתגייסים לצבא. אלה חבר'ה ציונים, נלהבים שבאמת חוברים לתנועה ויוצאים משם דברים נהדרים. מלבד זה אנחנו רוצים לדבר על האקדמיה. אני כסטודנטית בבר אילן, זה פחות קורץ לנו, אבל בבאר שבע מגיעים סטודנטים בדואים. כאשר יש תסיסה ויש בלגן במדינה ומתחים, כן יוצאים קולות של ציונים החוצה ושלא תהיה מדינת ישראל מנהר הירדן ועד הים.

חופש הביטוי.

חופש הביטוי עם קצת הסתה מוגזמת. כמו שנאמר כאן, דאעש זאת קרקע פורייה לאקדמיה. כשיש סטודנט שמתחיל להסית ומתחיל להשמיע קולות כאלה, האקדמיה לא מטפלת בזה ואנחנו חושבים שמן הראוי שמערכת החינוך והמועצה להשכלה גבוהה כן תיתן על זה את הדעת כי זה ממש אש בשדה קוצים.

תודה.

ברשותך אדוני, משפט אחד. אני מלא הערכה ואמרתי את זה מראש, לא הייתי צריך לשמוע את עמירה ואת האנשים שלה. אדוני היושב ראש, הלוואי מה שמנחילים בדרום היה נחלתם של כל המחוזות בארץ כי גם בצפון יש שאלות של זהות מאוד חדות במגזר הערבי ובמגזר הבדואי.

ובכל זאת, אני חייב להגיד שאם אני מבודד אם הפעילות היוצאת דופן של משרד החינוך ואת ההצלחות הכבירות של המשרד, אני מאוד פסימי. שלרגע לא נשלה את עצמנו. אמרה הגברת מ"אם תרצו", השתמשה במושג של אש בשדה קוצים. אני לא יושב בבתי הספר התיכוניים - ניקח בחשבון שיש עוד ארבעים אחוזים או שלושים אחוזים שלא מגיעים למערכת החינוך – אבל אני יושב בבית קפה. אני יושב בבית קפה בערוער, אני יושב בבית קפה ברהט, אני יושב בבית קפה ובבתים של אנשים בכפרים הלא מוכרים ואני שומע מוזיקה אחרת לגמרי ממה שנשמעת כאן. אני שומע מוזיקה שנפתחת בתחושת ניכור, בתחושה שהמדינה דוחקת אותם, אתם דוחקים אותנו לפינה, בתחושה של אובדן כל קשר עם המדינה ועם מוסדותיה, בתחושה שיש מקומות בנגב שהם אקס טריטוריאליים ואף אחד לא נכנס לשם. בלי להיכנס עכשיו לשאלת ההסדרה שזה באמת אחד מהדברים העצובים, ואתה הגדרת את זה הכי טוב, לא היה מספיק אומץ לאנשים לפתור את שאלת ההסדרה ושאלת ההסדרה היא נדיבות ולא אכזריות. צריך להכניס את היד לכיס עמוק ולשלם. אני תמיד אומר, חבר הכנסת פורר, שאי אפשר לתת לבדואי על דונם 7,000 שקלים כאשר שני קילומטרים משם בדימונה דונם עולה כבר 800 אלף שקלים. זה לא ילך. זה לא יעבוד. לא ייתנו לנו.

אני מבקש מכל אנשי החינוך, יש זרעים ראשונים ואני לא מסכים עם חב הכנסת גטאס בשאלה שמה שלא תעשה, אתה לא תגביר את הזהות. זה לא נכון. זה ממש לא נכון.

בתפיסת עולמו הוא לא רוצה.

כן. תכנית כזאת שמדברת על אחריות קולקטיבית, שמדברת על חיזוק השייכות, שמחברת אותם למוסדות החינוך היהודיים, הנסיעות של הילדים הבדואים ללוכסמבורג למשחקי כדורגל משותפים יחד עם החבר'ה מהפזורה, אלה הדברים שבסופו של דבר יחרגו. אבל ככל שנצא מכאן בתחושה שיש על מי לסמוך ואתם עם יד על הדופק, לתחלואי החברה השלטונית ולמה שהם מובילים, כלומר, זה לא שאנחנו שמים על הכתפיים הדלות שלכם את הכול אבל מראש אנחנו אומרים שההתנהגות של הממשלה והתנהגות מקבלי ההחלטות היא מוטעית מיסודה והיא מביאה לפתחכם בעיות שאתם צריכים לטפל בהן, ובכל זאת אנחנו מבקשים מכם להיות מאוד מאוד ערניים.

אדוני, אפשר תמיד לשבת ולהגיד שהכול בסדר אבל זה הדבר הכי מסוכן. צריכים להיות עם סנסורים בתוך בתי הספר כי אני אומר לך שהמצב שם הוא מצב לא טוב. אנחנו ניתן לכם את העזרה. אני לא האמנתי שיהיה דיון כזה. אגב, יש כל כך הרבה נושאים ומהרגע שאני שמתי את זה בנשיאות הכנסת, אמר היושב ראש שהוא לוקח את זה. תודה רבה אדוני. יישר כוח.

תודה לחברי הכנסת המציעים, תודה לכל מי שהשתתף בדיון.

בתום הישיבה הגיעה הוועדה למסקנות הבאות:

הוועדה שמעה בדאגה על קיומה של אידיאולוגיית דאעש.

אתם יודעים שזה לא קורה בשום ועדה? אני רוצה להחמיא ליושב ראש. מה שהוא מקריא, זה מודפס.

הועדה שמעה בדאגה על קיומה של אידיאולוגיית דאעש בחברה הבדואית, זאת מבלי לעשות הכללה ובידיעה שזאת תופעה ברמה של ניצנים בודדים שצריך לטפל בה בעודה באיבה.

הוועדה רואה בחיבור בין המצב הכלכלי-חברתי של המגזר הבדואי לבין רמת החינוך, התכנים של מערכת החינוך.

הוועדה מודה לממשלה על החלטתה מספר 3708 לטיפול במגזר הבדואי.

הוועדה קוראת לממשלה לקדם את החלטתה להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב.

הועדה קוראת למשרדי הממשלה, בייחוד משרד החינוך, לחזק את תחושת השייכות בקרב החברה הבדואית בישראל.

הוועדה מברכת את משרד החינוך על מהפך שעשה במשרד בקידום החינוך הבדואי בנגב בעשור האחרון, מורים וגננות מוסמכים, המנהלים עוברים קורסים להכשרה, יש מדריכים, תשתיות התקדמו ועדיין יש לחזק מגמות אלו.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך להדק את הפיקוח על התכנים הנלמדים בבתי הספר התיכונים המופעלים על ידי רשויות החינוך וכן את פרופיל המורים.

הוועדה מבקשת את משרד החינוך לחזק את לימודי השפה הערבית והעברית.

הוועדה קוראת ל-מל"ג לפתח לימודים ולפתח חוגים מתאימים באוניברסיטת בן גוריון ובמכללות לחינוך בנגב ובמכללות הדרום ללימודים לסטודנטים בדואים.

במהלך כנס החורף תקיים הוועדה סיור ודיון מעמיק בעיר רהט כדי לעמוד מקרוב על בעיות הפזורה הבדואית ומציאת דרכים לפתרון.

כמו כן הוועדה מבקשת מהמשרדים הנוגעים בדבר לדווח לה על ביצוע מסקנות תוך שישה חודשים.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:50.