הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 60

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום חמישי, ד' בשבט התשע"ו (14 בינואר 2016), שעה 10:00

ישיבה וסיור במועצה המקומית אפרת לבחינת קליטת העלייה

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

שר העלייה והקליטה זאב אלקין

שפרה קירשנבאום - מנהלת מחוז דרום וירושלים, משרד העלייה והקליטה

אירוס הומינר - מנהל אגף א' יזמות עסקית, משרד העלייה והקליטה

קטיה טוב - מנהלת מרחב ירושלים ויהודה, משרד העלייה והקליטה

לזר מירקוב - יועץ קליטה מרחב ירושלים ויהודה, משרד העלייה והקליטה

שושי רבינוביץ - מפקחת קליטת תלמידים עולים בממ"ד מחוז ירושלים, משרד החינוך

חיה קלמי - מנהלת אולפן גוש עציון, משרד החינוך

שושי שוהם - ממונה על מחוז ירושלים, משרד החינוך

לאה צ'סטרמן - מפקחת מחוזית פרט ומשפחה מחוז ירושלים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

עודד רביבי - ראש מועצה מקומית אפרת

יהודה שוויגר - מנכ"ל המועצה, מועצה מקומית אפרת

שמיל אטלס - מנכ"ל הקרן לפיתוח אפרת

שרון הורוביץ - גזבר, מועצה מקומית אפרת

לימור פון בוקסברג - עו"ס לחוק הנוער, אפרת

אושרית בן הרוש - מנהלת מטה הנוער, אפרת

ליאורה אשמל - רכזת תנועות נוער, אפרת

דבורה גיני מלכי - חברת מועצה ויו"ר ועדת הקליטה היישובית, מועצה מקומית אפרת

שושי בוגוש - מנהלת המתנ"ס, מועצה מקומית אפרת

אליסה פריד הרבתר - רכזת קליטת העלייה, מועצה מקומית אפרת

מטיה טור-פז - מנהלת בית הספר 'עשה חיל', אפרת

ברברה אש - מנהלת השירות הפסיכולוגי, אפרת

שמחה נבט - עולה חדשה

רוברט היימן - עולה חדש

דובי קופפרברג - עולה חדש

מרטי גרדנר - עולה חדש

אביבה שטרן - עולה חדשה

יעל רוזנבאום - עולה חדשה

יעל מילר - עולה חדשה

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר המתרגמים

ישיבה וסיור במועצה המקומית אפרת לבחינת קליטת העלייה

בוקר טוב לכולם, חברינו, ידידנו, חבר הכנסת השר זאב אלקין, יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת נגוסה, אנחנו מקבלים בברכה את חברי הוועדה, את כל האנשים מהצוות המקצועי. מאחר שזו ישיבה רשמית של ועדת העלייה והקליטה של הכנסת אז מי שינהל את הישיבה זה יהיה חבר הכנסת נגוסה, בבקשה.

תודה, ראש המועצה, מר עודד רביבי. אנחנו מאוד מודים לך, קיבלת אותנו פה.

זה רק ההתחלה, תגיד בסוף איך קיבלנו אותך.

הבנתי אותך. ואני גם רוצה להודות לכבוד השר, שר הקליטה, מר זאב אלקין, שהוא תמיד מתייצב כשאנחנו קוראים לו וגם פותר את הבעיות ואני מנצל את ההזדמנות להודות לך על הבעיה של רדיו רק"ע שממש מצאת פתרון ועזרת לנו.

נקווה, כשנראה את זה קורה - - -

זו עוד מחויבות שאני שם עליך בדרך הזו.

הבנתי.

והרופאים מצרפת.

כן, גם הצעת החוק, שמדהים שאנחנו עושים רפורמה רצינית ונותנים תקווה וכיוון חיובי לעולים שיחליטו לעלות לישראל ולעולים שהחליטו לעלות והם כבר נמצאים בארץ. זה מאוד חשוב. לכן אני רוצה להודות לך.

אני גם רוצה להודות לכל נציגי משרדי הממשלה שהגעתם לכאן כדי להשתתף, גם להשמיע וגם לשמוע, מה משרדכם עושה בשיתוף פעולה עם המועצה פה בעניין שילובם של העולים החדשים וגם אני רוצה להודות למנהלת הוועדה, דנה, שהיא ארגנה את הכול, וגם ציפי וגם הדובר של הוועדה, יגאל. בוקר טוב וברוכים הבאים לכל המשתתפים.

אנחנו הגענו לכאן היום כי אנחנו רוצים לשמוע מראש המועצה, מהצוות המקצועי פה, ורוצים ללמוד מקרוב, גם אני וגם כבוד השר, מה אנחנו יכולים לעשות יותר על מנת להקל בקליטתם ושילובם של העולים החדשים פה באזור אפרת. אנחנו באנו לפה ללמוד, להתרשם מקרוב. השר, אני יודע שאתה צריך לעזוב אותנו, אבל אני חושב שכדאי שאני אתן קודם לראש המועצה כדי שיציג לנו את כל העניין ואחר כך אתה תתייחס בהתאם לזמן שיש לך.

בעשר וחצי אני צריך לצאת.

אם ככה, אנחנו נדבר עד עשר ועשרים, בעשר ועשרים נעצור ואז ניתן לך את זכות הדיבור.

אוקיי. זה מסוכן, כמות הבקשות שאתה תספיק להגיד עד עשר ועשרים היא לא קטנה.

ברוכים הבאים לאפרת. המטרה שלנו היא לא כמו שהשר הגדיר אותה, אין לנו בקשות. אין לנו בקשות. אנחנו באפרת - - -

אני אשקול להישאר כל הזמן כי למקום שאני הולך יהיו הרבה בקשות.

אתה יודע שאתה לא מאיים, זאב, אנחנו נשמח. אנחנו באפרת מאמינים בשני דברים בהקשר הזה, דבר ראשון, אנחנו שמחים להיות מודל לחיקוי ושמחים להיות מודל להשראה וללמידה, והדבר השני זה שאנחנו מאמינים בסופו של דבר בעבודה סיזיפית. יש פה תכניות עבודה שעל פיהן אנחנו עובדים, זה הפך להיות מודל לחיקוי בשלטון המקומי, משרד הפנים אימץ את זה כקריטריון לעבודה מול משרדי הממשלה.

כשאני נבחרתי ב-2008, זאב, תקציב המועצה עמד על 40 מיליון שקל, היום תקציב המועצה עומד על למעלה מ-80 מיליון שקל. למה? כי חברי המועצה, מנהלי המחלקות למדו לעבוד בסוף מול משרדי הממשלה ואנחנו עובדים בשוטף ואני לא צריך ביקור של שר ולא צריך ביקור של ועדה כדי לבוא עם רשימת דרישות. את עיקר הגידול בתקציב, שזה 100%, הוא בא ממשרדי הממשלה. העלינו את הארנונה פעם אחת ב-9.5% וכל היתר זה משרדי ממשלה, כך שמבחינתנו הסיור היום הוא סיור לימודי והפריה הדדית וזאת המטרה מבחינתנו.

אפרת הוקמה בשנת 1983 במטרה להיות יישוב עירוני עם 30,000 תושבים. נכון להיום גרים באפרת 10,000 תושבים. סוציו אקונומי עלינו בשנה שעברה מ-6 ל-7, יש פה נכון להיום 2,000 בתי אב ועל פי החלטת הממשלה בשנת 2013 אנחנו היום בתהליך בנייה של 1,000 יחידות דיור, כלומר שבתוך שלוש שנים היישוב גדל ב-60%, שזאת מבחינתנו דרמה. אתם תראו אחר כך בסיור חלק מהבנייה.

יש היום באפרת שלושה בתי ספר יסודיים, אנחנו בונים שני בתי ספר נוספים, יש שלושה בתי ספר תיכון, יש 25 כיתות גן ואנחנו בתהליך בנייה של עוד 15 כיתות גן. כלומר היישוב נמצא בתנופה ובתזזיתיות בכל המובנים האלה והרבה בזכות עבודה אינטנסיבית. ההכרזות הראשונות על הבנייה נעשו בנוכחות זאב, אז הוא היה חבר כנסת וראש הממשלה הגיע לפתוח פה את שנת הלימודים בבית ספר 'עשה חיל', שמטיה המנהלת נמצאת פה, ובעצם מאז אנחנו מיישמים את אותן החלטות ממשלות ודואגים מבחינתנו שמוסדות הציבור יהיו מוכנים לפני שהתושבים מגיעים. כלומר אם התושבים אמורים להגיע בעוד שנה אנחנו עכשיו בתהליך בנייה של כיתות גן ובתי ספר עבור התושבים החדשים, ככה שאנחנו יודעים לתת את המעטפת מבחינת המועצה ובעבודה מול משרד הממשלה.

יש פה מצגת מסודרת שהכינו לכם ויציגו לכם את כל הנתונים. הדפסנו לכם גם כדי שיישאר לכם בסוף כמזכרת. אני חושב ששני הדברים החשובים, האחד, המבנה של אפרת, לפי ארצות מוצא, שזה השקף הראשון, שאתם רואים שאנחנו פחות מ-33% ילידי הארץ, 36% ילידי צפון אמריקה והיתר אסיה, אפריקה ואירופה. כאשר היושב ראש שואל אותי מה אפשר ללמוד מאפרת כדי ללמוד איך עושים קליטת עלייה, בסוף הסיפור האישי הוא זה שמכתיב פה. היישוב הוקם ב-83' על ידי שני אנשים יקרים, אחד הרב ריסקין והשני שלמה מושקוביץ, כאשר הרב ריסקין עולה מלינקולן סקוור בארצות הברית ואומר לקהילה שלו 'אני עוד שנתיים עולה לארץ'. כעבור שנתיים הוא אורז את המזוודה ועולה לארץ, יחד איתו עולות מספר משפחות ובעצם מאז זה סיפור שממשיך לספר את עצמו. מגיע ראש המשפחה, אנחנו רואים שכעבור כמה שנים מגיעים גם הילדים ופתאום נהיה לנו שבט. מגיע לפה אח או אחות, כעבור כמה שנים מגיעים יתר האחים והאחיות ונוצר פה שבט.

כלומר אם הייתי מחלק את היישוב לשבטים, יכול להיות שהייתי נראה במידה מסוימת כמו יישוב בדואי, יש לי פה חמולות. אז אולי לא כל כך מאופיינות כמו בחמולות בדואיות, אבל בהחלט יש פה לא מעט משפחות שעם השנים נהיו פה ארבעה וחמישה סניפים. דור ההמשך מתחתן וגם הוא פה בסוף נהיה ואז אתה רואה ממש שבטים של עולים חדשים. זה בסוף המפתח לקליטה.

נמצאת פה דבורה מלכי, שהיא חברת מועצה ויושבת ראש ועדת הקליטה של היישוב. בסוף הליווי האישי של התושבים, שאליסה הרבתר, שהיא רכזת הקליטה מבחינת המועצה, היא מתחילה עם עבודת השטח עוד לפני שהעולים עולים לארץ, אנחנו נותנים להם מעטפת של איך למצוא פה דיור. אין באפרת ועדת קליטה, אין באפרת ועדת קבלה, זה יישוב עירוני, לכל מי שיש מספיק כסף הוא יכול להגיע ולהתקבל וזה אתגר לא פשוט, הסיפור הכספי. במהלך שנה שעברה היו פה ארבעה אוטובוסים של עולים מצרפת שהביעו עניין לבוא ולהגיע לאפרת, אני השקעתי בזה חצי יום, ועדת הקליטה השקיעה בזה חצי יום, אליסה השקיעה בזה חצי יום, ליווינו אותם, דיברנו איתם, הראינו להם והסברנו להם, בסוף נשאלו שתי שאלות, כמה עולה לגור פה ואיפה אפשר לעבוד.

אז לעבוד באפרת, אין לנו מרכז תעסוקה, אנחנו סומכים על ירושלים, אבל מבחינת מגורים זו בהחלט מכשלה ואנחנו יכולים להגיד שבסופו של דבר אלה שהגיעו הגיעו בגלל שהם יכלו למצוא פה מגורים והם לא היו הרבה, היו בסך הכול סדר גודל של שלוש משפחות השנה הזאת. כל יתר העלייה היא מצפון אמריקה. אז, אליסה, תתחילי בחמש הדקות הנוספות ואז אנחנו נעצור בשביל השר.

שמי אליסה, אני רכזת קליטת עלייה, אני עובדת כבר עשר שנים. אני חייבת להציג את לאה, אני באמת ישבתי עם לאה ועם שרה ויינרב במשרד והיא הייתה הדמות שלי כעמיתה ללמוד הרבה מאוד. אז אנחנו בשיתוף פעולה קצת עם גוש עציון. אני באמת הזמנתי הרבה מהעמיתים שלי מתוך המועצה שהם עזרו לבנות את כל המערך המדהים שיש לנו למען העולים. אז נתחיל עם שושי בוגוש, מנהלת המתנ"ס, הצטרפה אלינו לא מזמן, היא בעצם תושבת חוזרת כי היא חזרה והיא קצת מבינה את הראש שלהם משם וקצת מפה, אז באמת שתי דקות עם כל אחד מהעמיתים שיגיד מה הם תורמים למען השתלבות העולים פה במועצה.

אני הגעתי לפה מהסוכנות היהודית, עבדתי בעולם השליחות במשך כמה שנים, גם הייתי שליחה בארצות הברית. הדברים שעניינו אותי להגיע לפה זה להמשיך את הקשר עם העם היהודי הגדול והקהילות היהודיות בעולם דרך העבודה פה, קרוב לבית ותחייה מחודשת של הגוש. אנחנו עושים המון המון פעילויות במתנ"ס, מנסים להנגיש כמה שיותר מבחינת השפה ומבחינה תרבותית את הפעילות בכל השפות ובכל דרכי התקשורת. יש לנו קייטנת עולים משותפת, כל קיץ אנחנו מקבלים את העולים החדשים בקיץ, עוזרים להורים להיקלט על ידי זה שאנחנו מעסיקים את הילדים, אנחנו עושים הרבה עבודה של שילוב בין ישראלים לעולים. ויש עוד הרבה מה לעשות. תודה, אליסה.

תודה. אושרית בן הרוש, מנהלת מטה הנוער. אנחנו מאמינים פה בחינוך סביב השעון, אז באמת לאחר שעות בית הספר מנהלת מטה הנוער וגם עולה ותיקה, שגם מאמינה בזה. רכזת תנועות נוער, יש לנו שתי פעילויות חדשות בתוך תנועות נוער למען העולים, שהיא תספר עליהן, ליאורה אשמל ואושרית בן הרוש.

אנחנו מתמקדים בשני צירי עבודה, ציר רכזי שכבות וציר תנועות הנוער. בתנועות הנוער ליאורה עוד רגע תפרט על התכניות שיש לנו בתוך התנועות לקליטת עלייה. אנחנו עובדים על השילוב של העולים בתוך השגרה, אנחנו מגיעים כבר למפגש הראשון, אליסה, עם העולים החדשים במפגש עם אנשי החינוך, התרבות, ואנחנו מציגים את עצמנו ונותנים את הטלפונים של הרכזים. בשנה שעברה, ממש באותו יום שהם הגיעו כבר הילד יצא לטיול ועובדים על השילוב.

אנחנו כן נתקלים בקשיים של השילוב בגיל ההתבגרות, הוא לא פשוט. אנחנו מרגישים, דיברנו על זה בינינו, שבתי הספר של האמריקאים מאוד מגבילים את ההשתלבות שלהם ואת הקליטה שלהם בארץ. אנחנו רואים את זה על בני הנוער שלומדים, שנמצאים גם שש, שבע, שמונה שנים בארץ ולומדים באותם בתי הספר והם נמצאים ברמה של עברית ברמת חברים ביישוב, ברמה של מי שעלה רק בקיץ האחרון, נמצאים בדיוק באותו מצב. אני מרגישה שצריך לעשות על זה עוד עבודה, חשיבה.

אני רכזת תנועות הנוער. יש לנו ארבעה סניפי תנועות נוער באפרת, הצופים הדתיים, בני עקיבא, עזרא ואחת חדשה, עולים בעוז. בתוך עזרא יצאה קבוצה קטנה לכיתות א'-ב' שעשו עלייה בשנים האחרונות ובעצם הקבוצה הזאת עוזרת להם להיכנס לכל מיני תחומים, בפן הקליטה שלהם בעצמם, בפן השפה, בפן התרבות. נותנים להם כל מיני דברים וכלים שגם עוזרים להם ביום יום וגם בקליטה. בבני עקיבא כרגע התחלנו בפרויקט, שבעצם עוזר בתוך השבטים עצמם. יש להם שני מדריכים שהם עובדים עם רכזת, שגם היא עולה בעצמה, והיא עוזרת להם ליצור קשר עם העולים בתוך השבטים עצמם וגם יוצרת קשר עם ההורים ועוזרת להורים לרשום אותם לכל מיני טיולים ופרויקטים שיש. הם בעניינים כל הזמן בכל מה שקורה בשבט וגם בשבתות. אני כעולה חדשה גם עוזרת לכולם בכל תנועות הנוער בתחום הזה, ואם יש קשיים או משהו אני - - -

תודה. אני מבקש לעצור כאן כי השר צריך לצאת בעשר וחצי, אנחנו כבר לקחנו לו יותר זמן. נשמע ממנו ואז נמשיך אחר כך. סליחה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש, חברי ראש המועצה. קודם כל אני כן צריך לצאת, אבל המשרד לא, המשרד פה, מנהלת המחוז ומנהלת המרחב, יש לנו אנשים בכירים במשרד שזה קל"ב בשבילם אז הם פה. גם יישארו נציגי הלשכה שלי, אז מהבחינה הזו הם ילוו את כל הסיור ולכן אם יצוצו נושאים בהמשך שבכל זאת יש פה רעיונות ודברים ושאלות של הוועדה או משימות של הוועדה אז המשרד יישאר פה חלק אינטגרלי של הסיור.

אני חייב להגיד שהדוגמה של אפרת היא דוגמה מאוד מיוחדת בנושא הזה של קליטת עלייה כי אין הרבה רשויות שבהם הצברים הם לא רק שפחות מ-50%, פחות אפילו מ-40% במספר התושבים וזו רשות משגשגת בכל קנה מידה אפשרי ולכן בהחלט יש פה הרבה מה ללמוד מבחינת הדגם הזה של הקליטה. גם איך בונים את זה וגם למעשה העולים הוותיקים קולטים את העולים החדשים ומייצרים את הזרם. לכן אני מאוד מברך אותך על כך שבחרת לבוא לפה, דווקא לא בגלל שיש בעיות ובקשות, אלא כדי לנסות ללמוד דגם ולהפיץ אותו גם במקומות אחרים.

אנחנו כמובן כמשרד הקליטה מאוד גאים להיות שותפים של המועצה בהרבה מן העשייה שתוארה פה ותתואר פה בתקציבים שאנחנו מעבירים, במעורבות בפרויקט הזה של מלווה עלייה, רכזת מיוחדת שגם כאן אנחנו שותפים במימון של זה, ואני חושב שזה נכון. לך, אדוני ראש המועצה, חוץ מהשבחים הברורים על כל הפעילות שיש, אני רוצה להגיד, דווקא בגלל שאתם כל כך מצטיינים בקליטת העלייה, אני חושב שבתקופה הקרובה יש סיכוי גדול מאוד להגדיל משמעותית את מספר העולים שיגיעו לאפרת. יש סך הכול גידול משמעותי בעלייה, 50% תוך שנתיים וזה עוד לא בא לידי ביטוי פה, במספר העולים שבאים לכאן. בהחלט אני חושב שהעולים מאוד ירוויחו אם הם יגיעו לכאן ואין לי ספק שגם אפרת תרוויח.

לכן מה שהשקעת ותיארת בנושא הזה של יהודי צרפת, אני חושב שזה תיאור נכון, יש פה פוטנציאל גדול לקלוט את יהודי צרפת וזו היום הקבוצה שמגיעה בקצב הכי גבוה, הכי הרבה ויש הרבה סיבות שבגללן יש פה סיכוי טוב מאוד להשתלבות דווקא באפרת. זה כמובן דורש חיבור לשטח עוד שם, אנחנו מבחינתנו נשמח מאוד לעזור, אנחנו היום הולכים ומשקיעים יותר ויותר, גם דרך הסוכנות וההסתדרות הציונית העולמית, כדי לשווק את מדינת ישראל לעולים פוטנציאליים, לשווק רשויות פוטנציאליות, לכן אם תרצו תוכלו לבדוק בהמשך דרכנו, גם הלשכה שלנו תשמח לעזור לחבר לגופים הרלוונטיים בסוכנות ובהסתדרות הציונית כדי שייצאו נציגי הרשות וישווקו את עצמם. ישנם גופים שמתמחים בעלייה קהילתית מצרפת, שגם אנחנו תומכים בהם בדרך אחרת, וגם כאן נשמח לעזור לייצר את הקשר אם יש לכם אינטרס.

סך הכול אני חושב שיש פוטנציאל גדול, לגבי עולים בכלל, אבל בוודאי לגבי עולים דוברי אנגלית ועולים דוברי צרפתית כאן באפרת וחשוב מאוד לנצל אותו, כי אנחנו נמצאים בחלון הזדמנויות של גידול משמעותי בעלייה. אני צופה שבשנה הבאה יהיה עוד יותר ממה שהיה השנה הזאת ואסור לפספס את ההזדמנות הזאת. אתם הולכים לבנייה אז בכלל - - -

זה בדיוק השילוב. דבורה היא דוברת צרפתית והיא יושבת ראש הוועדה מבחינת חברי המועצה, ואליסה דוברת אנגלית ועוד כל מיני שפות מהבית, אבל אנגלית זה - - -

דבורה עם הרבה שנים ניסיון של קליטת עלייה.

של עבודה במשרד, נכון.

אני מכיר אותה הרבה שנים בסוכנות.

בהחלט השילוב הזה, אנחנו מנצלים את הדו שפה ואנחנו נענים לאתגר בכיף.

מצוין, כי זה הזמן. מי שמגיע ראשון לשטח ומשווק את עצמו בסופו של דבר הרבה פעמים אותו העולים רואים ועם זה הם הולכים. זה טוב לעולים, וכמה שתהיו יותר אקטיביים כך יש יותר סיכוי שיבואו.

יש לי שאלה, אולי תוכל לענות גם, וגם השר יכול להתייחס, זה מודל לחיקוי שאנחנו לומדים בקליטת עלייה, ההצלחה שלכם, האם זה בגלל שהעולים שמגיעים מארצות יותר מתקדמות, מפותחות?

לא רק.

עוד שאלה, האם זה שהקולט היה גם עולה חדש פעם ואז יש לו את הניסיון?

אני אגיד לך מה דעתי, הוא יגיד מה דעתו בתור עולה שנקלט באזור.

דבר שלישי, אני חושב שיש הרגשה אצל כולנו שיכול להיות שהעלייה מאירופה תגדל, במיוחד בצרפת, איך אתם נערכים?

על השלישי אני קצת דיברתי, בטח ראש המועצה ירחיב מהזווית שלהם. לגבי השאלה הראשונה והשנייה, עד כמה שאני יכול להעיד, אמנם לא נקלטתי באפרת, נקלטתי בגוש עציון - - -

עזרנו לו, הוא היה תלמיד בבית הספר.

אבל חלק גדול מאוד מהתהליך החברתי שלי היה באפרת, מכל הכיוונים. יש פה עירוב מאוד גדול תמיד בין שתי המועצות בכל המכלול שיש מהחינוך ועד להרבה שירותים אחרים. אני לא חושב שההסבר הוא רק בכך שמגיעים עולים מארצות יותר מבוססות ומאוכלוסייה יותר מבוססת, זה כמובן תורם את חלקו, אבל יש פה גם בגוש וגם באפרת נציגי עלייה דוברת רוסית שהגיעו. אז אני אמנם דוגמה לקליטה לא מוצלחת כי סטיתי את המסלול הנכון, עזבתי את האוניברסיטה ובאתי לפוליטיקה. אמא שלי עד היום חושבת שזה כישלון. סך הכול הרבה מאוד מחבריי, גם אלה שנשארו באפרת או בגוש עציון, וגם אלה שהלכו בסוף למקומות אחרים, התקופה של הקליטה הראשונית פה באזור הייתה מאוד מאוד חשובה ומאוד מאוד חיובית.

אם לחפש את סוד ההצלחה, אני הייתי מחפש אותו בשני דברים. באפרת, בוודאי, מאוד משפיעה הקהילה של עולים ותיקים שקולטת עולים יותר חדשים, זה תמיד סיבה מאוד משמעותית. בעיניי, זה תמיד עובד טוב, כי זה איזה שהיא מעטפת מבינה, מבינה את התרבות, מבינה את המנטליות, עברה את התהליך בעצמה ויודעת לתת מענה. זה דבר אחד, אבל הדבר השני זה גם האנשים. האנשים באזור פה, ראשי הרשויות, הרשויות והאנשים ברמת היום יום מאוד מחויבים לנושא הזה של קליטה ולכן הסביבה היא מאוד תומכת. כולל גם במקרים, אני מכיר הרבה מקרים שהם לא פשוטים מבחינה חברתית, אבל המעטפת האוהדת היא מאוד מאוד מורגשת. זה בעיניי הסוד של ההצלחה של זה שגם כל מי שהיה פה רוצה להביא לפה את הקרובים והחברים וכו'. זה לא תמיד אפשרי, כי עלות הדיור לא קטנה, אבל אילולא זה, אגב, היה פה הרבה יותר. אין לי ספק. אני מכיר הרבה מאוד עולים שעברו פה תהליך קליטה ראשונית והסיבה היחידה שבצער רב נפרדו מהאזור זה העלות היחסית גבוהה של הדיור.

אבל עכשיו, עם פריצת הדרך לפרויקטים הגדולים יותר, ואני מברך אותך גם על הניצחון בבג"צ, מאוד מאוד חשוב, שגם זה בסוף יביא תוספת דיור, יכול להיות שגם כאן יהיה לפחות איזה שהיא הקלה חלקית וזה יאפשר ליותר עולים להשתלב.

אז אני אנצל את הדקה האחרונה לפני שהשר בורח לנו - - -

אני יכול לברוח לך, עודד?

מפה, מהחדר. דבר ראשון זה תיאום ציפיות. אני חושב שנעשית המון עבודה, גם על ידי אליסה וגם על ידי דבורה, של תיאום ציפיות לפני שאנשים בכלל נוחתים פה, כדי שיבינו מה הם יכולים לקבל, מבחינת מגורים, מבחינת מקומות תעסוקה, מבחינת מוסדות חינוך. כל הדברים האלה נסגרים מראש וכשבן אדם מגיע והוא יודע מה המציאות שמחכה לו הרבה יותר קל לו להתמודד עם כל הקשיים.

דבר שני זה החברה התומכת. אתם תראו, יש לכם פה את העיתון של המועצה המקומית שיוצא, כמעט כל ידיעה מתומצתת לידיעה באנגלית. כשאני מוציא הודעות בחירום אני מוציא אותם לפחות בעברית ואנגלית, לפעמים גם בצרפתית, אם אני באמת מרגיש צורך שזה יהיה משהו שיהיה מאוד נגיש. כלומר בסוף ההנגשה של הידע זה לא לתת לאנשים תחושה שהם חיים במקום שלא סופרים אותם ושהם שקופים. אין ספק שהדברים שהשר אמר מבחינת חבר מביא חבר ולימוד מהצלחה עוזרים ובסוף הכול הופך למעגל תמיכה אחד גדול.

לגבי הדיור, צריכים להבין, 50% מיחידות הדיור פה נקנו על ידי קבוצות רכישה, כלומר שהן נקנו על הנייר במועד מסירה של עוד ארבע שנים. ה-50% הנוספים נקנו על ידי קבלנים שגם הם דיווחו שהם מכרו את הכול. כלומר כל ה-1,000 יחידות האלה כבר לא נמצאות על המדף ולכן הקושי שלי עדיין עם העולים החדשים, שהם באים ומתמודדים הם מתמודדים במחירי שוק מאוד מאוד לא פשוטים. אבל זה חלק מתיאום הציפיות והם מכירים את זה והם יודעים את זה ולכן לצערנו באמת מכל ארבעה האוטובוסים של הצרפתים הגיעו רק שלוש משפחות. אבל אנחנו לא אומרים נואש, אנחנו ממשיכים להתאמץ, הקהילה מתאמצת, כל בתי הספר מתאמצים. אתם בוועדה תפגשו אחר כך תלמידים מבתי ספר כדי לראות איך זה נעשה בסוף ברמה הפרטנית בבית הספר כדי שאנשים יקבלו באמת את המעטפת הכי גדולה.

כדי שלא יאשימו אותי בשיבושי לוחות זמנים, אז יש לי 15 שניות לתת לשר מתנה ובאמת לומר תודה כי זאב הוא גם שותף, הוא גם חבר, ה-1,000 יחידות דיור זה הרבה מאוד בזכותו, שלא יהיו אי הבנות, זה לא היה פשוט להוציא את ההבטחה הזאת מראש הממשלה. מאחר שאני כבר ראש מועצה יותר משנה אחת וכבר יש סבב של מתנות שאתה תקבל, כי אתה לא היית בסבב הראשון, אז זאת מפה שהחלק המרכזי שלה מוכר, כולם ראו אותה, מפת מידבא. זו מפה שמיוחסת למאה השישית-המאה השביעית ובעזרת תושב אפרת שעובד בספרייה הלאומית פענחנו שיש פה אזכור גם של בית לחם ומתחת אפרתה, בכתב אשורי. אז יש לך פה את ההסבר, את ההיסטוריה ולמה אנחנו בחרנו להפוך את זה למתנה, אחרי המתנה הקודמת שנתנו. אז באמת המון תודה, זאב, שתמשיך לעשות חיל ואנחנו לימינך.

תודה. כיוונת לשני הכובעים, גם קליטה וגם ירושלים.

נכון, זה גם כתוב בהקדשה, תודה רבה.

תודה וכאמור, האנשים שלנו נשארים פה, גם בסיור וגם ביום יום. תודה, אברהם.

תודה רבה.

אליסה, תסיימי מהר, שנוכל לעמוד בלוחות הזמנים.

אז מספרים, אני חושבת שהבנו מהמספרים שלנו ונתוני העלייה לפי בתי אב שעלו בחמש השנים האחרונות. כל המספרים זה על פי מיפוי שאנחנו קיבלנו ממשרד הקליטה, כולל חתך גילאים, מה שעודד, ראש המועצה, הסביר, שאנחנו מקבלים משפחות משפחות, ברוכות ילדים, מגיעים הרבה ילדים. השנה הכנסנו יותר מ-49 ילדים למערכת החינוך. יש לנו מגיל גן, בתי ספר, תיכוניסטים, יש לנו את הדור השלישי שמגיע להצטרף לילדים שלהם, שזה מהווה עוד מצב. אנחנו אמרנו שרוב העולים שלנו מגיעים מארצות הברית, יחידים מגיעים מארצות אירופה למיניהן.

משהו שלא הוזכר פה, שיש לנו אולפן גיור ויש לנו די הרבה משפחות שמגיעים מארצות דוברות ספרדית. חשוב מתי שהוא להיכנס לפרשייה הזאת, שיש לנו משפחות שמגיעות שחסר להם שפה, תרבות, חברים וגם דת, בשלב הזה. גם הסטטוס שלהם, עד שהם מסיימים את הגיור ובתקופת ההמתנה עד שמחכים זה מצב שעדיין לא הצלחנו להתגבר עליו, זה מצב שחשוב להזכיר אותו.

אז כמו שעודד הזכיר, אנחנו מכירים לפני בעלייה שלהם, יוצאים בסיורי גישוש, אני בקשר באמת כבר מהקיץ לקראת הקיץ הבא והקיץ אחרי זה עם משפחות שחושבות לעלות לארץ, אני עושה סיורי גישוש הרבה מאוד, הם גם מבקרים בתי הספר ומטיה כמנהלת פוגשת הרבה משפחות שבוחנות את אפרת, לראות אם יש התאמה. הקולגה שלי, ד"ר ברברה אש, מנהלת השירות הפסיכולוגי החינוכי, פוגשת הרבה מהמשפחות האלה ואנחנו עושות ועדות השמה לתלמידים טרם פתיחת שנת הלימודים לבדוק שבאמת יש להם מקום. אולי כדאי שברברה תזכיר שיש לנו אחוז לא קטן של תלמידים עולים שמגיעים ונכנסים לחינוך המיוחד, וגם משפחות שמתגלה לאחר קצת זמן שהם צריכים להצטרף אלינו ל - - - ואולי כדאי להגיד על הקשיים שיש לנו, ברברה.

ב-60 שניות.

60 שניות. אז באמת יש את המשפחות שבאות כבר ומגדירות את עצמם כעם צרכים מיוחדים, יש עולים חדשים שנרשמו אצלנו באוגוסט לפני שנת הלימודים והם אמרו שחלק מהסיבה שהם עלו לאפרת, באופן ספציפי, זה בגלל שהם כבר שמעו על החינוך המיוחד באפרת. אני רק אוסיף עוד משהו, אנחנו נותנים גם מענה בתוך בתי הספר בכיתות הרגילות מבחינת הכיתה ומבחינת תרבות, שפה, דואגים להם גם בהתחלה וגם במשך השנים. אנחנו עם דגש מיוחד על הנוער, אם מגיעים מתבגרים אז אנחנו עוד יותר צריכים להשקיע ועדיין מנסים לחשוב איך לעזור להם. זה הגיל שהכי קשה להם להיקלט.

ועוד משהו נוסף וזהו זה העניין של החירום. כל שנה כמעט יש מצבי חירום באזור שלנו, שמעלים את החרדה של העולים החדשים, שלא מכירים את המציאות הזאת ואז אני ואליסה ביחד בונים ערבים וכל מיני מענים כדי לנסות לעזור להם להתמודד עם החירום והחרדות.

אז אני אפתח סוגריים, שני דברים שברברה הזכירה בחטף, רק כדי שתבינו. אחת, מערכת החינוך באפרת קיבלה את פרס החינוך על זה שהיא משלבת את החינוך המיוחד עם החינוך הרגיל באופן אינטגרלי עוד לפני ששר החינוך הציב את זה כיעד ה-12, יעד ההכלה. מטיה מנהלת בית הספר שיש בו על כל כיתה של חינוך רגיל כמעט כיתת חינוך מיוחד, כיתה קטנה ליד כיתה גדולה. זה נכון מכיתות הגן עד לבתי הספר התיכון. אנחנו משתדלים להוציא חינוך מיוחד כמה שפחות מהיישוב ומשתדלים לתת לו מענה בתוך היישוב. התברר שזה הפך להיות מגנט למשיכת קליטת עלייה, גם מאותן ארצות שאנחנו חושבים שהן ארצות מבוססות, משפחות מגיעות כי הן לא יכולות לשלם את שכר הלימוד בארצות הברית, הם מגיעים לפה למה שנקרא public school ופתאום אנחנו מתמודדים עם המון צרכים מיוחדים. נקראנו על זה לבירור במשרד החינוך, על למה יש לנו כל כך הרבה ילדים בוועדות השמה. אנחנו גאים, אנחנו לא מתביישים בזה, אבל זה התברר כמגנט, שאנשים אומרים 'אה, יש פה חינוך מיוחד ולא משלמים עליו' והם מגיעים לפה בגלל זה.

הדבר השני זה עיתות החירום. אני רק אתן לכם דוגמה איך אנחנו התמודדנו עם זה, למשל השנה עם אירועי הדקירה, פגיעה בביטחון האישי ברמות מטורפות של אנשים. עשינו סיורים לילדים שבעצם מי שרצה להיכנס לסיור הזה זה דווקא ההורים, על כל ילד הגיעו שני הורים והם באו להיכנס למוקד החירום של המועצה לראות איך אנחנו שולטים, איך אנחנו מפקחים, איך אנחנו שומרים על התושבים, למה אין גדר מסביב לאפרת, אבל עדיין יש 100% ביטחון. כשהתושבים ראו את זה סף החרדות ירד והצלחנו להעצים את הביטחון האישי. זאת למשל חליפה ספציפית שתופרים לעולים החדשים. מיותר לציין איזה הד זה עושה בסוף כלפי חוץ, כלפי כל מי שמתעניין.

היו לנו שני דברים נוספים, ברברה ואני, והצוות של ברברה עשה ערב הסברה וערב שבנה והעצים את העולים מבחינת חרדות אישיות, מה הם יכולים לעשות, 'חוסן אישי והורי', קראנו לזה. והם באמת קיבלו כלים איך להתמודד עם זה, אם כן להקשיב לחדשות, איך לדבר לילד, מה לעשות ולהסביר וגם הייתה לנו סדרה של חמישה מפגשים בקליבר מספר 3, שזה בית ספר ללוחמה בטרור, והעולים באמת למדו קרב מגע, נסיעה בכבישים וקיבלו הדרכה מלאה איך להתמודד עם המצב באופן פרקטי.

אז בנחיתה הקלה זה באמת מערך שלם איך לעזור לעולים בימים הראשונים, בשעות הראשונות, איך להיקלט. זו עזרה מלאה של חברי ועדת הקליטה שנמצאים, תנועות הנוער שנמצאים והמשפחות הקולטות שנמצאות כאן.

כמו ששושי הזכירה, יש לנו קייטנה של שבועיים בשיתוף המשרד, שזה באמת מציל. יש לי משפחות שאומרות 'הילדים שלי לא היו מצליחים לעבור את היום הראשון של הלם הקרב של היום הראשון של הלימודים אלמלא הם היו מכירים חברים לפני זה, את המקומות ביישוב', אנחנו משחקים חפש את המטמון, הם מגיעים לעשות סלפי עם ראש המועצה, כדי שיכירו את המקומות, שיכירו את הסלנג, שיכירו את משחקי החצר, שיכירו את כל מה שצריך כדי באמת להיקלט ביום הראשון ללא חששות וללא חרדות.

בנוסף לזה יש לנו היכרות ראשונית, הם מכירים את כל אנשי המקצוע מגדול ועד קטן, מכירים את ראש המועצה, מכירים את מרא דאתרא שלנו, הרב שלמה ריסקין, מכירים את כל המערך של המנהלים, היועצים, רכזי הקליטה ביישובים, רכזת תנועות נוער וכו' וכו', כדי שבאמת יהיה להם את כל המידע, את כל האינפורמציה המספרית, טלפון, אימיילים, כל מה שצריך כדי להיות בקשר ואז הם יכולים לצאת לדרך בהרגשה הרבה יותר טובה.

קצת על הפעילות שיש לנו,הכול בשיתוף, גם המשרד. הרבה רעיונות אנחנו קיבלנו ועובדים עם זה וזה באמת מעשיר את העולים ונותן להם הרגשה וקשר גם יותר לשפה, גם יותר לתרבות, לחיי החברה וכל מה שקשור לזה. אז הם יוצאים כמובן לסיורים, הם מקבלים הרבה תגבור לימודי וזה משהו שאולי מטיה, כדאי שאת בתור מנהלת בית הספר, תדברי גם על השעות שאנחנו מקבלים ממשרד החינוך ומשושי רבינוביץ שפועלת יחד איתנו, ועל הצרכים הנוספים שיש ואולי עודד ימשיך לאחר ביקור באולפנת אוריה שהיה בשבוע שעבר.

אז אנחנו זכינו ואנחנו באמת קולטים מדי שנה עולים חדשים, אין בעיה לשלב אותם בכיתות כי תמיד יש, כפי שאתם מבינים, בעיקר דוברי אנגלית. אז צרפתים, יש לנו משפחה אחת, ילדה אחת שנכנסה אלינו השנה, וגם איתה אנחנו מסתדרים, גילינו כל מיני ילדים שיודעים צרפתית והסתדרנו. הילדים מקבלים שעות עולים ובעצם אנחנו מקיימים אולפן בתוך בית הספר בהבנה עם המחנכים מה נכון להוציא, למה נכון לתגבר, בונים לכל ילד מערכת אישית, מה מתאים לו, איזה מקצועות להוריד לו ומה הוא רק שומע חופשי.

הדברים שכן צריך לחשוב עליהם יותר בגדול, אני חושבת, זה המענה הרגשי. בבית הספר רגיל, שהוא לא בית ספר של חינוך מיוחד, אנחנו פחות יכולים לתת מענה רגשי לילדים. אנחנו כן עושים דברים וכן נותנים שיחה עם יועצת, מפגשים איתי ותמיכה של השפ"ח, אבל יותר משהו ברמה של קבוצות, יכול להיות שזה משהו ששווה לחשוב עליו.

הילדים נקלטים, משתתפים ככל ילדי בית הספר בכל פעילויות התרבות, לוקחים חלק גם בהכנה שלהם וגם בחוויה של לקבל אותם. נראה לי שזהו.

הפעילויות ממשיכות, יש לנו הרבה פעילויות למבוגרים. קצת הסברתי על ערב חשיפה לקראת פתיחת שנת הלימודים שיוצר היכרות עם מערכת החינוך, גם בארץ וגם במיוחד בפרט באפרת, ובאמת פוגשים את כולם. מה שאמרתי, הסדנה לחוסן אישי והורי, שזה מאוד מאוד עוזר להם וגם במצבי חירום.

אולי זו ההזדמנות לתת לדבורה מלכי לדבר קצת על החיבור לקהילה, שזה פרויקט הדגל של הוועדה שלה. כמה שהשר דיבר על הקולטים שקולטים אותם, לצערי נוצרות קליקות ומאוד מאוד קל לעולים להישאר בתוך הבועה של העולים, של הדומים להם ולאו דווקא שוברים את זה ונכנסים עמוק לתוך החברה הישראלית. זה משהו ששמנו לעצמנו כמטרה ואני חושבת שהפעילות יוצאת לדרך.

משתדלת. האמת שמה שרציתי להגיד בנוסף, למרות שאפרת ידועה יותר בשם 'אפרת', אתה אמרת לי פעם שיש לנו 26% עולים, אני מבינה שקלטנו הרבה והעצמנו, אז קודם כל עבדתי הרבה שנים בסוכנות היהודית, משנות ה-90 שבהן קלטנו באהבה את העולים מרוסיה, ועד התפקיד האחרון שעשיתי כמנהלת מדור של אתיופיה, ואני חייבת להגיד שבסופו של דבר עולים זה עולים זה עולים. הקושי, אני לא אוהבת את המילה הגירה, כי אני רוצה לדבר על עלייה, אבל הקושי של המעבר מתרבות לתרבות והקושי של ההתמודדות וראיתי את העולים מאתיופיה עומדים חסרי אונים עם מכתב מבית ספר מול ילד בגיל 7 שאמור לתרגם להם וראיתי את אותו דבר פה בבית הסמוך, אצל עולים מארצות הברית, שהם רופאים ובעלי מקצועות חופשיים, עם אותו קושי, עם אותה התכווצות של הלב של איבוד המעמד. אז זה שהם עולים שנגיד שיש להם בית יותר גדול או שתי מכוניות, או הם נוסעים פעם בשנה לחו"ל, כנראה שזה לא טפל בחלק גדול של הכאבים של המעבר.

למרות שכולם אמרו תודה לאליסה, אני חייבת להגיד ואני מאוד הערכתי שהשר ראה את זה, שבאמת יש כאן עבודה שהיא מודל לחיקוי. אני יושבת ראש ועדת הקליטה וכל פעם אני שואלת את עצמי מה יש לי באמת לעשות פה אחרי כל העבודה שהיא עושה. התכנית והליווי וזה שכל עולה צמוד, שלוש המשפחות שהבאנו מצרפת קיבלו יחס של וי.איי.פי למין הסעה של עולה שלא היה לו רכב לפסיכולוג, שהיה צריך לראות את הילד שלו, ועד הצמדה של - - - אז באמת יש כאן כוחות עצומים של הקהילה והתגייסות עצומה וגם התכניות עצמן שאליסה בונה הן ראויות לחיקוי. כמי שעבדה בסוכנות ובמשרד הקליטה אני בהחלט יכולה להגיד שהעבודה של אליסה היא החלום של כל שר קליטה וכל מי שאחראי על קליטה.

בקיצור, מכיוון שלא באמת היה מה לעשות בתור יושבת ראש ועדת קליטה, כי הכול תקתק, אז אמרתי אוקיי, איך אנחנו מצדיקים את הקיום? וראינו, אתם ממש רואים את זה בתוך העוגה שהראו קודם, שיש כאן שליש דוברי אנגלית ושליש ישראלים ותיקים. זה לא פשוט, זה שתי קבוצות חזקות, שכל אחת טוב לה עם עצמה ועם השכנים שלה ועם החברים שלה ועשינו דיון, בכלל אם כל כך טוב אז שיישאר ככה, אבל יש לזה מורכבות. העובדה שעולים נשארים בתוך הבועה שלהם גורמת לאיחור מדהים בקליטה של הילדים. יש לנו ילדים שנמצאים פה עשר שנים והם צריכים שיעשו להם סימולציה לבקו"ם ואיזה שהיא סימולציה לאיך מתקבלים לכיתה ט' ויש ילדים מכיתה א' שצריכים אולפן למרות שהם נולדו כאן. כי באמת כשאתה שליש מהאוכלוסייה ואתה אוכלוסייה חזקה והיום בעידן הכבלים וזה אתה יכול לראות טלוויזיה מארצות הברית 24/7 ושום דבר לא מפריע לך. רצינו גם שהקהילה שלנו תהיה יותר מגובשת, הקהילתיות באפרת, למרות שאנחנו עיר ולמרות שאנחנו ארוכים כמו ספגטי ואנחנו מרוחקים אחד מהשני, כן חשובה לנו, כן חשוב לנו שאנשים יכירו אחד את השני ואנחנו עובדים על זה.

הקמנו תת ועדה של ועדת הקליטה שתבדוק איך אנחנו יכולים לאתר משפחות עולים שרוצות קשר, כי משפחות עולים הרבה פעמים מפחדות מישראלים שיש להם כאילו המון ביטחון והן יודעות מה הן אוהבות, ומשפחות של ישראלים אומרות 'נו, בשביל מה אנחנו צריכים גם את זה?' אז איך אנחנו מביאים את אלה לרצות ואת אלה לרצות, שזה לא יצטייר גם חלילה כחסד, 'אני צריך לעזור לו? אני צריך לאמץ אותו?' לא, הוא לא צריך עזרה והוא לא צריך אימוץ, צריך הרבה רצון ליצור קשר וזה לא פשוט, כי כל אחד מעדיף את הבדיחות שלו ואת הסרטים שהוא מכיר ואת החברים שלו ואת השפה שלו. אז אנחנו עובדים על זה ומקווים להצלחות.

לפני שאנחנו נצא ואנחנו חייבים לצאת כי מחכים לנו ב'אורות יהודה', אחרונה אחרונה חביבה, לימור פון בוקסברג, היא עובדת סוציאלית במחלקה לשירותים חברתיים וגם שם יש הרבה שיתופי פעולה.

במסגרת המחלקה אנחנו מטפלים בערך ב-20% מתושבי אפרת. לצורך המפגש הזה חשבתי להראות בכמה באמת עולים אנחנו מתעסקים. לפי מיון תיקים שנערך ב-2014 מצאנו שיש לנו 533 תיקי עולים, שזה בערך כרבע מהמטופלים במחלקה, רובם תושבי ארצות הברית ופחות או יותר יש את אותה התפלגות שראינו כאן, ארצות הברית, ספרד ואחר כך זה הולך ומתמעט. אני חושבת שמה שמעניין שגיליתי שבשנת 2014, כשאנחנו עשינו את מיון התיקים, עו"סיות במחלקה הגדירו רק שמונה תיקים כתיקי עולים, שזה בעצם די מעניין. הרי אם יש לנו רבע בערך מתיקי המטופלים תיקי עולים אז למה אנחנו מתייחסים במיון תיקים סך הכול לשמונה? אני חושבת שאפשר לענות על השאלה הזאת בתשובה אחת, שכשאנחנו מתעסקים עם המשפחה מהר מאוד הנושא של העלייה לא תופס את כל הנפח בטיפול, יש כל כך הרבה נושאים נוספים להתמודד איתם בניהול של התיק, בטיפול במשפחה, שהעלייה תהיה חלק מהטיפול הכללי.

כלומר בתיקי העולים אנחנו רואים יותר מורכבות מתיקים אחרים, אנחנו נתמודד הרבה פעמים עם ילד של צרכים מיוחדים, יש לנו הרבה תיקים של צרכים מיוחדים, נתמודד עם קשיים כלכליים. גם אם אבא טס לחו"ל ויש משאבים כלכליים, עדיין אנחנו נראה קשיים, כי מלכתחילה בן אדם שבא למחלקה לשירותים חברתיים הוא לא הגיע כי הוא רוצה בדרך כלל לתרום את זמנו או לבוא להתנדב, הוא בא כי הוא צריך עזרה. אז בתיקים של עולים אנחנו נראה שיש יותר התעסקות גם בנושא הכלכלי, גם כמו שאמרתי, צרכים מיוחדים.

למשל בחופשת הקיץ היה תיק עולים שחמש עובדות סוציאליות התעסקו איתו בעת ובעונה אחת, מדהים, נכון? אחת הייתה עו"ס משפחה, אני עו"ס לחוק נוער, התעסקתי עם נושא של חוק נוער, הייתה עו"ס לסדרי דין, שהתעסקה עם אפוטרופסות, הייתה עו"ס קשישים שנכנסה ויצאה והייתה עו"ס נוספת, אני כבר לא זוכרת. בוועדת תכנון וטיפול אנחנו נצטרך להזמין הרבה פעמים עו"ס שתוכל לתרגם, כי עו"ס המשפחה, אם היא לא דוברת אנגלית אנחנו כן נרצה לתת עו"ס נוספת שתדבר בשפת האם שלהם. ובסך הכול ננסה, בעיקר, אני חושבת, מלבד בתחילת הקשר, ננסה ליצור אמון, אבל אחר כך מאוד נסייע עם נושא של מיצוי זכויות. אנחנו למשל נתקלנו במשפחה ששלחה את הבת לאולפנה והיא לא ידעה שהילדה יכולה להיות מוכרת דרך עליית הנוער, מה שיכול היה לחסוך להם הרבה כסף. לאחרונה הפנינו משפחה למשרד השיכון והיא קיבלה סיוע בשכר דירה.

יש לנו עבודה טובה עם אליסה שלא מזמן הסבה את תשומת לבנו לקשיים נוספים במשפחה שלא יכולנו לראות, המשפחה לא בדיוק חשפה. אז עשינו עבודה טובה ויכולנו באמת לתת יותר משאבים לאותה משפחה אחרי שעשינו עבודה משותפת. אנחנו הרבה מאוד מתעסקים בסיוע בפנייה לביטוח לאומי, כדי שילד יוכר כבעל צרכים מיוחדים כשזה מגיע לו. הרבה תיווך, עבודה מול קרנות חסד.

אני אתמצת ואני אגיד שאנחנו ממליצים, כשכבר מגיעים אנשים, אז הם מגיעים כמו שהם, אבל אם אנחנו יודעים על משפחה שמגיעה אנחנו מאוד ממליצים שהיא תגיע עם מסמכים עדכניים ובשפה העברית, כי הרבה פעמים מגיעים עם אבחונים באנגלית וחושבים שזה מאוד קל לתרגם וזה לא כל כך פשוט, כי גם כשאנחנו עוברים מול מפקחים אז הם רוצים בעברית בדרך כלל. אנחנו ממליצים למשפחות שתבואנה עם שקיפות וכמה שיותר תשתפנה כדי שנוכל לעבוד. לדוגמה, כשאנחנו צריכים להכניס ילד למסגרת וצריכים לדעת מההכנסות של המשפחה, אז צריכים את כל ההכנסות, אחרת אנחנו עובדים על מקרים אחרים. היה לנו מקרה שמשפחה אמרה 'אין לנו שום הכנסות', כי לא הצליחו להגיש תלושי משכורת ובעצם היו הכנסות בחוץ לארץ, אז העובדת עבדה איתם על זה שהם צריכים לפנות לקרנות חסד, כי אין מה להאכיל את החמישה ילדים, אבל בעצם היו הרבה הכנסות, פשוט לא בארץ. אז הרבה אורך רוח, אנחנו אומרים שתהליכים טובים לוקחים זמן אז שהעו"ס צריכה להכיר אותם.

אני רוצה רק במילה אחת לסכם את מה שלימור אמרה, המשפחות העולות מתחלקות לשתיים, כאלה שהן באמת נורמטיביות והן ללא בעיות וכאלה שלפעמים מסתירים לנו את הבעיות ובמשפחות הנורמטיביות שעולות אנחנו לפעמים מוצאים שהם בסוף מגיעים למקרי רווחה כי יש משפחות שעולות בלי מקור פרנסה, האבא או האמא מתחילים לעבוד על הקו, מהר מאוד הם עונים לקטגוריה של משפחה חד הורית, כי אחד מדמויות המפתח לא נמצא בבית, קו פתוח לחו"ל מבטיח זרימה חופשית של אלכוהול מהדיוטי פרי, האלכוהול מגיע גם כי זה חלק מתהליך הפיצוי על ההיעדרות ואנחנו רואים לא מעט משפחות שלכאורה היו דווקא במסלול הנורמטיבי אחרי תהליך העלייה, פתאום אנחנו לא מבינים איך הם מגיעים, גם אחוז הגירושים באותן משפחות, צריך גם את זה לשים על השולחן, הוא בהחלט מעורר שאלה. כלומר שבמסגרת כל העשייה, ואנחנו מקבלים את כולם, כי אין אצלנו ועדת קבלה ואנחנו שמחים לעזור לכולם, אלה אתגרים נוספים שמתפתחים מבחינת העלייה.

על פי לוח הזמנים אנחנו ממשיכים לבית ספר תיכון, ששם אתם גם תראו את התצוגה האמנותית של אחת הסדנאות של העולים, גם תראו את המעורבות של התלמידים בתוך בית הספר וגם פאנל שהכנו לכם עם עולים חדשים. אני אתלווה אליכם לאוטובוס, אז אני גם אהיה פתוח לענות לשאלות וגם כדי להסביר טיפה על מה שקורה באפרת.

לפני שאתם הולכים יש לנו מתנה גם ליושב ראש הוועדה. כדי שזה יופיע בפרוטוקול ומאחר שזה על פי כללי התקשי"ר אז אין לי בעיה, זאת מגילת רות. למה מגילת רות? כי הסיפור של רות ובעז קורה פה בשדות בית לחם ובפרק ד' י את הברכה, 'ועשה חיל באפרתה', אז כל מה שנותר לנו לאחל לך זה שתעשה חיל גם באפרת, אבל גם במדינת ישראל. שיהיה בהצלחה. תודה רבה.

תודה.

(בסיור)

זה ריאד, ריאד הוא תושב ואדי ניס. כמו שאמרתי לכם, אפרת לא מוקפת בגדר והמציאות הזאת שתושבי ואדי ניס מסתובבים פה בצורה חופשית ומבצעים עבודה מבחינתנו זה דבר שבשגרה. יש לא מעט קבוצות מחוץ לארץ שאני מארח שריאד בא להסביר להם מה זה דו קיום, למה אנחנו יכולים לחיות אחד ליד השני בלי גדר ובלי אמצעי ביטחון ולמה בעצם הכול תלוי באנשים. אז לא תזמנתי את זה שהוא יהיה פה, הוא במקרה היה פה. בשבוע הבא, רק שתכירו, מי שרוצה, מגיעה לפה ההנהלה של V15 וריאד הולך להיות אחד המארחים יחד איתי כדי להסביר להם את המציאות איך שאנחנו רואים פה. זה חלק מהדברים שאנחנו עושים למען ארץ ישראל ועם ישראל. תודה, ריאד, וניפגש בשבוע הבא.

נתחיל לנסוע. אני אנצל את העשר דקות שיש לנו בתנועה עד לבית הספר קצת להסביר לכם על אפרת, קצת להסביר לכם על הדברים שהשתנו באפרת ועל הדברים שמשתנים באפרת. אנחנו נמצאים בשכונה כמעט הכי דרומית, שכונת התאנה. התאנה והרימון אלה שתי שכונות שהוקמו בשנת 1983-1985 כאשר אתם רואים שעיקר הבנייה מתאפיינת בצמודי קרקע. אנשים בנו בעיקר בני ביתך או קוטג'ים טוריים, בנייה יחסית מאוד מרווחת עם הרבה שטחים פתוחים והרבה שטחים ירוקים. ככל שאנחנו ניסע יותר דרומה אתם תראו שהמציאות הזאת משתנה וכשאנחנו נגיע לזית תראו באיזה מציאות אנחנו חיים היום.

יש לנו שני מרכזים מסחריים, המועצה משולבת במרכז מסחרי אחד. בשורה התחתונה, במרכזים המסחריים האלה אי אפשר להגיד שיש יותר מדי פעילות מסחרית אבל יש את הכול, יש פיצריה, יש בורגר בר, יש חנות לבני נשים, יש סופרמרקט, יש וטרינר, יש כספומט, דואר, אופטיקאי, יש את כל האמצעים שאנשים צריכים על מנת לחיות בתוך אפרת מבלי לצאת לשום דבר, אבל כמובן שהקרבה לירושלים, מרחק של 15 דקות נסיעה, מאתגרים פה את בעלי העסקים כי בסוף מאוד קשה לנהל עסק כשזאת התחרות.

אתם רואים מצד שמאל שטח פתוח, זה אחד המאפיינים של אפרת, שבעצם תכננו אותם ובנו אותם בצורה כזאת שאנחנו מכבדים את הבעלות של הפלסטינאים וכשהם רואים שאנחנו בונים את היישוב בצורה כזאת שאנחנו לא לוקחים אדמות של פלסטינאים, 33 שנה אחרי זה אפרת עדיין לא מוקפת בגדר, אנחנו עדיין מתפארים ביחסי שכנות מעולים עם השכנים כאשר אירוע השיא זה שהמוכתר של ואדי ניס מתקשר בשני אירועים להתריע על חוליות טרור שרק הודות לערנות שלו אנחנו מצליחים לסכל אותם לפני שהם בכלל מגיעים לפה.

מצד שמאל אתם רואים את הספרייה העירונית משולבת יחד עם המתנ"ס וסניף בני עקיבא ובעצם יש לנו פה את אחד משלושה בתי הספר היסודיים. מיד אחרי זה יש מרכז חירום רפואי. מתוך 10,000 תושבים היום יש לנו למעלה מ-150 רופאים, לא ספרנו מיילדים, מיילדות, אחים אחיות ורפואה אלטרנטיבית. תחום הרפואה הפך להיות אחד העוגנים של שיתוף הפעולה עם הפלסטינאים. אם תסתכלו מצד ימין תיכף תראו את הבתים של הכפר הערבי, הקרבה הגיאוגרפית יוצרת תלות גם בתחום הרפואה וגם בתחום המים ובעצם אנחנו מנצלים את המשאבים שיש לנו פה על מנת לבנות יחסי שכנות טובה. אם תושב מוואדי ניס, שנמצא פה מצד ימין, אתם רואים שם את הבתים טיפה מאחורה, זו הקרבה לחלק מהבתים בוואדי ניס, אז או שהם באים למרכז הרפואי או שהרופאים הולכים אליהם לכפר כדי לתת טיפול רפואי. זה נכון גם לגבי עבדאללה איברהים, שני הכפרים שנמצאים יותר קרוב מאשר אפרת מקצה לקצה.

אפרת מקצה לקצה זה 8 קילומטרים, הרוחב שלה בנקודה הכי צרה זה כביש דו סטרי, הכול בגלל שהתכנון מלכתחילה נועד לבנייה אך ורק על אדמות מדינה, מבלי לקחת אדמות של פלסטינאים.

אנחנו מוקפים במועצה אזורית גוש עציון. אתם רואים מצד שמאל את היישוב אלעזר, תיכף תראו את היישוב נווה דניאל. שתי מועצות במידה מסוימת דומות, במידה מסוימת מאוד שונות. בגוש עציון כל אחד מהיישובים הוא יישוב עם ועדת קליטה וועדת קבלה, בעוד שבאפרת אין את זה. באפרת יש חיים עירוניים. אפרת, שהוקמה על ידי גרעין חילוני ודתי, עד היום הכבישים פה פתוחים בשבת, למרות שהיום האוכלוסייה החילונית מהווה סדר גודל של 10%. במסגרת בניית שני בתי הספר החדשים, בשכונת התמר ושכונת הדגן, אנחנו בהחלט מנסים לקחת את אחד משני בתי הספר, להקים בסגנון של יחד מודיעין, שמשלב אוכלוסייה דתית ואוכלוסייה חילונית. בסוף כמובן הביקושים הם אלה שיכתיבו את האופי הספציפי של בית הספר.

כמו שהזכירו, יש לנו שלוש תנועות נוער, עזרא, בני עקיבא וצופים דתיים, בניסיון לתת מענה לכל הגוונים השונים של האוכלוסייה והם פרושים על פני כל היישוב. מצד ימין אתם רואים את מרכז הקניות השני. אתם רואים חנות סלולר, חנות בגדים, חנות למוצרי נייר, תחנת חליפין, יש פה הרבה מטבע זר, עוד פיצריה. בסך הכול באמת כל הצרכים שהתושבים צריכים.

מצד שמאל אנחנו מגיעים לעוד בית ספר יסודי, בית ספר 'אורות עציון' בנים, אחד מבתי הספר מעורב בנים-בנות, השני רק בנים והשלישי רק בנות. המבנה מצד ימין הוא בית כנסת, יש באפרת לא פחות מ-25 בתי כנסת. בגלל המרחק הגיאוגרפי ממקום למקום כמעט כל 100 מטר יש בית כנסת. הרב ריסקין הולך בין כל בתי הכנסת כשיש שמחות, בר מצוות, הוא יודע לצעוד בשבת 8 קילומטרים למרות גילו. אחד הטיעונים שביקשנו מהרבנות להאריך את כהונתו, למרות גילו, אמרנו שהוא מבחינת כושר כנראה הרב הכי כשיר מבחינה גופנית.

אנחנו עכשיו נמצאים בנקודה הכי צרה. מצד ימין מטע זיתים ומצד שמאל יש את הכרם בדיוק מתחת לכביש, זו בעצם הצורה שבה אפרת נבנתה. הבתים שעכשיו עברנו אותם מצד שמאל, החצר האחורית שלהם גובלת בכרמים של ערבי וזאת רמת שיתוף הפעולה. כשבנינו פה את אולם הספורט קיבלנו רשות מהפלסטינאי להשתמש בחלקה שלו לשטח עבודה, עם התחייבות שכשאנחנו מסיימים אנחנו מחזירים את המצב לקדמותו. כמו שאתם מבינים, הדברים לא עולים לכותרות, אז סימן שאנחנו מצליחים לעשות את זה בהבנה ובשקט.

אנחנו פחות או יותר בנקודה שנסענו 15 שנה, מבחינת קצב ההתפתחות של אפרת. הבתים האלה נבנו באמצע שנות ה-90 והם פחות או יותר הבתים האחרונים של צמודי הקרקע. תיכף אתם תראו מצד שמאל גם את השכונה החדשה שנבנית שם על ההר בתמר ואנחנו עולים לשכונת הזית כשאתם פה פתאום רואים בתים באופי לגמרי שונה, בתים בגובה של שבע, שמונה ותשע קומות עם מעליות. כשאנחנו מדברים על תכניות ההמשך בעתודות הקרקע אנחנו כבר לא פוסלים על הסף גם לבנות בתים של 15 קומות. הקרקע הפכה להיות יקרה יותר, צריך לנצל אותה. מתוך ה-1,000 יחידות דיור ששווקו פה 110 יחידות שווקו במחיר למשתכן. אם אנחנו מדברים היום על מחיר שוק של בין 11,000 ל-14,000 שקל למטר בנוי, במחיר למשתכן הזוכים קיבלו בין 3,500 ל-4,500 שקל למטר בנוי, אז אתם מבינים את כמות האנשים שרדפו אחרי זה, ובסך הכול באמת ביקושים מטורפים והכול נמכר על הנייר.

פה מצד שמאל מתוכנן מרכז מסחרי עם יחידות דיור ועם משרדים. קבלן בשם צ"פ זכה בזה, מגיש כרגע תכניות להיתר ובעזרת ה' עד הביקור הבא שלכם אנחנו כבר נתחיל לראות פה בנייה ועסקים.

הבתים פה משמאלכם אוכלסו ממש בשבועות האחרונים. חלק מהאתגר זה משפחות חדשות שנכנסות באמצע שנת הלימודים לראות איך קולטים אותם. אתם רואים את הגובה של הבתים, אתם רואים שזה כבר סגנון לגמרי שונה מאיפה שהיינו במשרדי המועצה, חניה תת קרקעית, מעליות וכל הדברים הנלווים.

אנחנו עכשיו נכנסים למתחם של ה-237 יחידות דיור ששווקו במסגרת ה-1,000 יחידות דיור. אתם רואים מצד ימין, מצד שמאל, הכול באמצע עבודות פיתוח. מוסדות החינוך, כמו שראיתם, עברנו, כבר פעילים ועובדים ואנחנו ממשיכים לעבוד בשיטה הזו שאנחנו מכינים את מוסדות החינוך לפני שהתושבים מגיעים. פה מצד שמאל מתוכנן מרכז ספורט עם בריכת שחייה, אודיטוריום וחדר פעילות רב תכליתי בעלות כוללת של 40 מיליון שקל. בעזרת ה' יום שני הבא ישיבת מועצה. כמו שראיתם את תכניות העבודה שהצגתי לשר מופיע שם לקחת הלוואה של 20 מיליון שקל ואז נתחיל גם את זה לבנות, כך שתהיה עוד אטרקציה בשביל העולים כשהם באים לחפש מקום שטוב לגור בו.

אנחנו הולכים להיכנס לישיבה תיכונית שנקראת 'אורות יהודה', אחת משלושה בתי הספר התיכוניים שיש לנו. ישיבה מיוחדת, היא גם ישיבה תיכונית, אבל אין בה פנימייה והיא לא בית ספר תיכון. אחוז מאוד גבוה של התלמידים דוברי אנגלית, המקצוע המועדף זה כדורסל, נבחרת כדורסל מעולה, בסגנון האמריקאי. אנחנו ניכנס, תשמעו, תבינו, תראו ותתרשמו. תודה.

(סיור בבית הספר 'אורות יהודה')

התערוכה הזו, דרכה זו סדנה שעשינו לעולים החדשים כדי להכיר את הסביבה, כדי ליצור שיח עם הסביבה ועם תושבים, 'אפרת מבעד לעדשה'. אתם יכולים להתרשם לבד ופשוט להמשיך עם כיוון התנועה וללכת קדימה.

הכול עדיין חדש. לא כולם נמצאים. אנחנו ברוך ה' מתרגלים למבנה החדש, אבל זה המבנה של בית הספר, זה נעשה כמו שצריך.

למשל אני סתם לוקח משל, אייל במקור מצרפת, כמה שנים בארץ?

14.

רענן במקור מ-?

ארצות הברית, ניו ג'רזי.

כמה שנים בארץ?

11 שנה.

ישראל?

ניו יורק.

כמה שנים בארץ?

15.

הרב ראובן, אחד הר"מים אצלנו.

24 שנים בארץ. אני עונה לתלמידים, יש לי תלמידים בני 17-18 והם אומרים 'אתה אמריקאי ואני ישראלי', אני אומר 'לא, אני יותר שנים ישראלי מאשר אתם, אני 24, כמה שנים אתה?' 17, 18.

שמואל, כמה שנים בארץ?

שבע שנים.

איתן, כמה שנים בארץ?

17.

נולדת פה?

כן.

וההורים שלך מאיפה?

אמא שלי מניו יורק ואבא נולד פה.

ויוני, כמה שנים בארץ?

13.

אני פשוט מראה לכם, סתם, אנחנו עוברים במסדרון, אני מראה לכם חתך של האוכלוסייה. אלישע, מה, כמה שנים בארץ?

אני כל החיים בארץ. נולדתי פה.

וההורים שלך נולדו בארץ?

גם.

זה השילוב.

זה השילוב המנצח.

(בשיעור)

שלום לכולם. הכי הרבה אני רוצה שהתלמידים ידברו.

בסדר גמור. אני אתן הקדמה קצרה. שמי רפאלה, אני תושבת הכפר ויש לי חברה לשפות, אנחנו מלמדים המון המון שפות ויום אחד ישבתי עם אליסה ודיברנו על קפה שיש לנו בירושלים שנקראת טוק קפה, איפה שבאים אנשים שרוצים לשנן, לדבר את השפה שהם לא מדברים טוב, ואני אפילו מדברת בשגיאות בדרך כלל גם וכל הרעיון פה זה לדבר בשפה שאתם רוצים לשפר. בירושלים יש לנו קבוצות של מבוגרים שמדברים עברית ועוד כמה שפות, כי הם עולים או חדשים, או ותיקים, לא משנה מה, והם רוצים לשפר את העברית שלהם.

דיברנו עם אליסה ואמרנו בואו נעשה את זה גם למבוגרים פה באפרת וזה רץ יפה מאוד, ויום אחד אליסה התקשרה אליי ואמרה לי 'יש לנו קבוצה של עולים חדשים וותיקים בבית הספר שרוצים לשפר את העברית שלהם ואין להם כל כך הרבה מקומות שהם יכולים רק לדבר בעברית', חוץ מהכיתה ושם אם לפעמים הם עושים שגיאה אז הילדים האחרים צוחקים עליהם, או בגלל שזה אפרת ויש לנו הרבה שפות אחרות, הם ישר גולשים לאנגלית או מי שדובר צרפתית הם ישר גולשים לצרפתית. כפי שאתם שומעים אני גם עולה, אני עליתי לפני 32 שנה ולפעמים אני עם אנשים ואני יודעת שהם לא מדברים אנגלית אז אני מדברת בעברית. אם אני עם אנשים שאני יודעת שהם מדברים אנגלית אני גם עצלנית ואני גולשת ישר לאנגלית.

אז הרעיון פה שאנחנו רוצים לתת לילדים בבית הספר פה, וזה פיילוט, זו פעם ראשונה ואנחנו רוצים מאוד שזה ירוץ בעוד בתי ספר, שתהיה להם אפשרות לדבר בעברית על נושאים שהם באמת צריכים, אם זה אוכל ואם זה בנות, אם זה סרטים, אם זה נהיגה, אם זה ילדים שעולים ל-י"א-י"ב צבא, הכנה לצה"ל, הכנה לגיוס, שזה דבר מאוד מאוד מאוד חשוב. אנחנו ראינו שילדים שמגיעים ללשכת הגיוס ואין להם את הכלים לראיון הראשון, ילדים שבאים לבית הספר ואין להם את הכלים סתם לשחק כדורסל, כי הם לא יודעים מה המונחים והם מתביישים לומר את זה, או שישר מדברים איתם באנגלית והם אף פעם לא לומדים את זה וזו גם בעיה.

אז אנחנו הקמנו את הרעיון הזה. אתם תראו מה זה שיעור, מפגש, המנחה הוא לא מורה, לאו דווקא, הוא לא צריך להיות מורה, הרעיון פה שאסור לדבר בשום שפה חוץ מעברית. היום התחלנו לדבר על הנושא של אוכל ואני אעביר ביניכם כמה מהנושאים שאנחנו מדברים עליהם תוך כדי המפגש.

נעים מאוד, אני אלירן, אני המנחה של הקבוצה. יש לנו שתי קבוצות שאיחדנו אותן היום באופן חד פעמי, קבוצה של תלמידי ט'-י' וקבוצה של י"א-י"ב. שתי הקבוצות מדברות על אותם נושאים, לפעמים זה נושאים שיותר קשורים למה שרלוונטי להם, לדוגמה עם הקבוצה של י"א-י"ב אנחנו מדברים על לימוד נהיגה, על צבא, על בגרויות, ועם החבר'ה של כיתה ט' אנחנו מדברים על סרטים, על אוכל, על פנאי ובילוי ודברים כאלה.

עכשיו אנחנו מדברים על אוכל באופן כללי, על מסעדות, הדברים שהם פוגשים ביום יום, כשהם יוצאים עם חברים, כשהם אוכלים כאן בין ההפסקות והרעיון הוא שזו שיחה רגילה, מתקיימת שיחה רגילה כשהדף שיש לנו, דפים עם נושאים שונים, זה פשוט כלי שהם יודעים שהם יכולים להיעזר בהם בשיחה. זה לא אולפן, אנחנו לא מלמדים אותם מילים חדשות בדרך כלל, אלא פשוט מילים מחיי היום יום שהם פוגשים ומשלבים אותם בשיחה. אז בואו נמשיך לדבר על מה שדיברנו.

הסיוט הזה לא יימשך הרבה זמן, יש לכם חמש דקות להראות לנו איך זה מתנהל ואנחנו נשחרר אתכם.

כרגע לפני התלמידים מונח דף עם אוכל, לא יודע למי יש את הדף עם האוכל, אבל מילים כמו מזון מהיר, מסעדות, גורמה, חטיפים, טבעונות, צמחונות, סכו"ם, ממש מגוון של מילים והתחלנו לדבר על מה כל אחד אוהב לאכול ואם מבשלים, אז פשוט נמשיך לדבר. הם יודעים שהחוק היחידי, מה החוק היחידי?

לא לדבר באנגלית.

טוב, אז בואו נתחיל לדבר. יונה, מה אתה אוהב לאכול?

אני אוהב פירות, אני אוהב גלידה.

איזה גלידה?

שוקולד.

אני יותר אוהב את האוראו.

מה זה אוראו? זה אוכל? אוכלים את זה במסעדה?

לא, אוראו עוגיות.

זה חטיף.

עוגייה, ממתק. אוקיי. מה עוד? אלישע, אתה אמרת שאתה אוהב לבשל ושאתה לא כל כך מבשל.

אני מבשל ביצים - - -

ביצים, איך זה נקרא כשביצה מבושלת?

חביתה.

יש לנו גם לוח, למילים חדשות שלא מכירים, אני כותב להם. איך אתה אוהב לאכול חביתה?

אני אוהב עם בצל, קצת מטוגן.

רענן, אתה אוהב חביתה?

כן, בסדר.

אתה הולך למסעדות?

מסעדות? לא, לא ממש.

הוא רק אוכל במסעדות.

- - -

בשרים אתה מעדיף?

כן.

איך אתה אוהב לאכול בשר?

בינוני. מדיום.

ישראל, איך אתה מכין בשר בבית?

אני לא מכין בשר.

איך אתם אוהבים לאכול בשר? איך מכינים בשר?

על האש.

מנגל.

מנגל, יפה מאוד. נכון. איך עוד אמרתם מקודם, שאתם אוהבים, מכניסים הכול? למה אתם מכניסים הכול?

פויקה.

אבל זה לא רק בשר, זה הכול. היינו בטיול, אנחנו הכנסנו עוגיות שוקולד.

נראה לי, יונה שם אננס.

לנו בגיחה פסי שם סבון כלים.

אני אוהב טוסט עם קטשופ.

גבריאל, מה אתה אוהב לאכול ?

גם, חביתות, בשר.

איפה אתה אוכל המבורגר ופיצה?

אצל אבא שלו.

איך אמרנו שזה נקרא, המקום שאנחנו קונים פיצות, המבורגר?

מזללה, או מזון מהיר.

נכון. ולעומת זאת אוכל אחר, איך זה נקרא?

מסעדת גורמה. מסעדת יוקרה.

מסעדת יוקרה, נכון. מי מכין את האוכל במסעדות יוקרה?

השף.

ובמסעדות שהן לא מסעדת יוקרה?

הטבח.

יפה מאוד. זה ככה דוגמאות של כמה דקות שיחה רגילה.

תודה רבה.

אני רוצה שרענן יספר מה יש לו בכיס ומתי הוא קיבל אותו. כמה זמן אתה בארץ רענן?

אני פה שנה. בשנה שעברה הייתי פה ועליתי לפני שבועיים.

שיהיה בהצלחה, תודה רבה לכם, אנחנו נשארים ואתם חוזרים ללמוד באמת עכשיו.

המורכבות היא שמשרד החינוך נותן תמיכה לעולים חדשים רק בשלוש השנים הראשונות. העולים האלה מקבלים במשרד החינוך הקלות בבגרות עד עשר שנים וכפי שאתה שמעת, הרבה חבר'ה הם כבר כמה שנים בארץ, בגלל שהם מדברים אנגלית, הם עדיין צריכים עזרה בתוך בית הספר ואנחנו צריכים לעשות כל הזמן תכניות אחרות, כי משרד החינוך לא נותן עזרה מעבר לשלוש שנים. זו יכולה להיות משימה לוועדה, לדבר עם משרד החינוך על זה.

השלב הבא, מה שאנחנו עכשיו עושים, אנחנו הזמנו לפה מספר עולים חדשים כדי שגם תשמעו מהחוויות שלהם וגם תוכלו לשאול אותם שאלות. מבחינתנו יש לנו את כל היום, אבל זה תלוי בכם. אנחנו התחייבנו לסיים עד 12:00, אליסה תציגי מי הצטרף אלינו לחדר ואז כל אחד יעשה סבב קטן, ממש במשפט אחד, מאיפה הם, כמה זמן הם בארץ, למה הם בחרו לבוא לגור באפרת ואז בעצם כל הצוות המקצועי והוועדה יכולים לשאול שאלות, התייחסויות. אליסה, בבקשה.

אז שמחה נבט נמצאת פה, אנחנו הזמנו מספר עולים חדשים. שמחה נבט עלתה מצרפת, מישהו הזכיר את העלייה הקבוצתית מצרפת, אז באמת שמחה עלתה להר חומה עם הקבוצה של העלייה של הרב שלום ואך. היא עברה אלינו לאפרת עם משפחתה, הם כבר זכו לבנות בית פה באפרת ובאמת שמחה הייתה יד ימיני ונשארת יד ימיני בכל מה שקשור בעלייה של הצרפתים. היא מתמודדת עם שלוש המשפחות כאילו שהן המשפחה שלה, משפחה אחת באמת גרה אצלה בבית בבייסמנט. שמחה נבט, בבקשה.

היא נולדה באתיופיה.

כן, גרתי הרבה שנים באתיופיה, באדיס אבבה.

יופי, נתנו לך את הזכויות של העולים מאתיופיה?

זכות יש לי להתחיל, ועדת הקליטה, שר הקליטה ואברהם נגוסה, נעים מאוד. שמי שמחה, אני עליתי לארץ לפני שבע שנים וחצי בדיוק, בחרנו לעלות עם הקבוצה הקהילתית של שלום ואך, מכל מיני סיבות, אין לנו זמן, שמתי לב, בקיצור, בתכל'ס, מה חשוב. לפי הניסיון שלי כעולה, לפי הניסיון שלי כעזרה, או יד ימין או שמאל של אליסה עם הקבוצה הצרפתית מה חסר ומה ההמשך, אני מקווה שבשנה הבאה אנחנו נתקן את זה, זה הבעיה של האולפן. השנה לא היה אולפן בגוש עציון ואני רואה עכשיו שאנחנו רק עושים תיקונים בבית הספר.

אולפן לילדים.

אני מדברת על הילדים. יש לי ארבע נקודות. אין לנו אולפן. יש לנו אולפן לא רציני, לא חוץ, אני מדברת על האולפן שמוציא את הילדים לא מבית ספר כמה שעות, כמו שאנחנו עושים, אני מדברת לפי ניסיוני. מהניסיון שלי, עליתי לירושלים והילדים שלי היו חמישה חודשים באולפן, שש שעות במשך היום. הבת שלי עלתה בגיל עשר עכשיו היא בת 18 כמעט והיא קיבלה 42 יחידות בבגרות. הבן שלי לומד בנווה שמואל ואף אחד לא יודע שהוא עלה בגיל 9. אני רואה את ההבדל עכשיו עם הילדים שעלו השנה, שיש להם כמה שעות, זה מצוין, עם מורה גשר, עם מורה לאולפן מקצועי, עם בנות שירות לאומי בבית הספר, אבל בסך הכול בשעות האחרות, כשהם נמצאים בכיתה, הם בכלל לא קולטים כמעט שום דבר. אז אני אומרת כאמא, אני אומרת כוועדת קליטה, אני אומרת שהניסיון שלי, אני רואה עכשיו את התוצאות עם הילדים שלי, זה ממש מוצלח.

מה ששמחה אומרת עולה כחוט השני בכל בתי הספר. תהליך הקליטה של הילדים בהיעדר אולפן הוא מאוד מאוד קשה. אנחנו כרשות משקיעים כספים באופן פרטי בבתי הספר כדי לעזור לעולים החדשים בצורה פרטנית, אבל אם היה מערך לכל הילדים אז זה היה - - -

זה עולה ברמה הארצית בכל מקום.

אני גם רוצה לשאול. תיכף אני אתן למשרדי הממשלה, יש נציגים ממשרד הקליטה, משרד החינוך, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, אז אנחנו ניתן לכם להתייחס לאחר שהעולים יציגו. אני רוצה לשאול אותך שאלה, מה אפרת צריכה לעשות כדי שיותר עולים מצרפת יגיעו לאפרת? להערכתך, לפי הניסיון שלך?

תודה על השאלה. זה רצון של הקהילה הצרפתית, שהיא כוללת 35 משפחות עכשיו ומנסים לבנות פה קבוצה כדי לתת תמונה של מה זה לגור באפרת בשביל הצרפתים. אנחנו בנינו ועדת קליטה מיוחדת לצרפתים, ניסינו לעבוד עם שלום ואך כדי שהוא יביא לנו אנשים, עשינו בזכות ראש העיר ארבעה ימים של טיולים של 100 משפחות, 100 זוגות הגיעו אלינו, לצערי רק שלוש בחרו את אפרת.

והצענו לכולם להתארח אצלנו בבתים לשבת כדי להרגיש את הקהילה, באמת נתנו את המקסימום.

כן, עשינו סיור בכל בתי הספר, כמעט כל היסודיים, בוודאי שני בתי הספר היסודיים וגם התיכון וגם הגנים ומרכז החירום וראש העיר עשה איתנו סיור בכל הבניינים החדשים והוא דיבר איתם תכל'ס כמה עולה דירות. אנשים שהיו מעוניינים, היו לי 12 משפחות שרצו לבוא לשבת אצלנו וגם לגור בגוש עציון, גם באלון שבות וגם באפרת ובחרו את חיפה וגבעת שמואל. גילינו אחרי כמה זמן שהם קיבלו עזרה כספית לגור במקומות האלה לשנה, עזרה כספית לשכר הדירה. אז אני חושבת שזה משהו שעשה את ההבדל, למרות שעכשיו הם מתקשרים אלינו והם רוצים לחזור. לא לחזור, כי אף פעם הם לא היו כאן, הם היו כאן יום אחד, אבל לחזור לקרבה של ירושלים וקהילה כמו אפרת, אין הרבה קהילות כמו שיש לנו פה.

נעצור בזה.

אני יודעת למה הם לא בחרו, 12 המשפחות האלה.

יש תקצוב לסיוע בשכר דירה לעולים מצרפת היום?

זה במסגרת תכניות של עידוד עלייה.

תיכף נשמע ממשרד הקליטה.

אביבה שטרן עלתה עם משפחה צעירה, ילדים צעירים, לפני שנתיים וחצי. הם גם כן שכנים ממש, קנו בית ועברו לפה לבניית קבע בשכונה החדשה באפרת.

הם נכנסו רק השבוע, נכון?

לא, אנחנו בקוטג'ים, נכנסנו לפני חצי שנה. מחכים שהשכונה תתמלא יותר. אני אביבה, אני והמשפחה שלי עלינו מניו יורק לפני שנתיים וחצי, עלינו עם שלושה ילדים - - - שבועיים אחרי שנכנסנו לבית החדש ואנחנו מאוד מרוצים באפרת. ידענו שאנחנו רוצים לבוא לגוש עציון, בעלי למד בישיבת הר עציון ואנחנו הרגשנו קשר חזק עם האזור ובחרנו באפרת. אנחנו באנו מ - - - אז רצינו מקום - - -

עיר גדולה ותוססת עם המון שופינג.

בעצם גם עיר וגם יישוב, שאפרת משלב ממש את שניהם, וגם אוכלוסייה של משפחות צעירות, גם עם אמריקאים דוברי אנגלית, אבל גם לא. עכשיו אנחנו מאוד מרוצים מהשכנים החדשים שלנו, יש כמה בשכירות שהם גם עולים חדשים, אבל כל אלה שקנו חוץ מאיתנו ומשפחה אחת אחרת הם ישראלים, שזה ממש עזר לקליטה שלנו. קבוצת הווטסאפ של הישראלים זה הכי הכי עזר. הילדים שלי היו בגן כשהגענו אז הם קלטו את השפה מאוד מאוד מהר, לא היו לנו בעיות עם אולפן, כי זה לא היה שייך לנו, אבל אני מסכימה שאם היינו באים עם ילדים יותר גדולים אז היינו רוצים את האולפן. מה עוד?

זהו, אנחנו נעבור באמת למישהו שעלה עם ילדים יותר גדולים. מרטי גרדנר הוא הוותיק, הוא העולה הוותיק שנמצא בינינו. מרטי גם כן מורה בבית הספר 'עשה חיל', עובד עם החינוך המיוחד.

שמי מרטי גרדנר, עליתי עם 5 ילדים, נולדה לנו ילדה. אני עובד באחד מהמקומות של משרד החינוך באפרת, ב'עשה חיל', בכיתת תקשורת, ילדים עם אוטיזם בתפקוד גבוה.

כל הילדים שלי, כשעלינו, הגדול שלי היה בן 12 - - - הם הגיעו מבית ספר מארצות הברית לבית ספר כאן, זה משהו שונה, ממש לא דומה. היו שם 15 ילדים בכל כיתה, כאן זה 30 ילדים, זה היה השוק שלהם. זה לקח להם זמן, זה לקח שנים עד שכולם היו בסדר, ברוך ה' כולם בסדר. אחד מהם בעזרת ה' יתחיל בעוד כמה שבועות - - - זה הגדול שלנו, והילדים האחרים מבינים מה קורה, את כל המצבים החברתיים, הם מסתדרים, הם עם ישראלים כל הזמן, מדברים בעברית כל הזמן עם החברים שלהם, זה מאוד מאוד חשוב.

אני חושב עדיין על האנשים שעולים לארץ, אני חושב שכדאי לתת לילדים ללמוד כאן. פעם ראשונה שראיתי את זה כאן, צריך כל בית ספר לקחת את הילדים ליותר זמן, אולי שנתיים-שלוש שנים עד שהם מבינים בספרים וגם איך הם כותבים. הם לא מבינים מה קורה. זהו.

רוברט היימן.

אני מכיר אותו הרבה שנים. בפדרציה, הלכנו ביחד להציל יהודים מאתיופיה.

אני אשתדל לדבר בעברית, זה לא קל בשבילי. אני מצטער. לפני שעליתי לישראל לא ידעתי עברית, לא דיברתי עברית, לא כתבתי בעברית, קראתי רק קצת. בזכות משרד החינוך אני למדתי עברית באולפן מורשה בירושלים, זה היה מצוין. אחרי כן בזכות המועצה של אפרת ואליסה המשכתי ללמוד עברית בשנה שעברה. במשרד העלייה והקליטה בירושלים, זה היה מצוין, הם עזרו לי הרבה מאוד מאוד. תודה רבה.

עדיין אתגרים גדולים, אחת, עבודה. אני צריך למצוא עבודה, אני עוד לא פנסיונר, המקצוע שלי הוא עובד סוציאלי. למצוא עבודה זה קשה מאוד מאוד. אני צריך למצוא פתרון טוב בקרוב כדי להיות מצליח בישראל. זאת בעיה גדולה, מה לעשות? שתיים, אולפן. למרות שסיימתי אולפן א' אני צריך להתקדם בעברית שלי, אבל זה יקר מאוד. בלי משכורת זאת הוצאה גדולה בשבילי עכשיו. חוץ מזה, ברוך ה', הכול בסדר. תודה על העזרה, אני מעריך את זה. אני מצטער, עברית לא טוב.

עברית מעולה. דובי קופפרפרג, או ד"ר דוד קופפרפרג באמת ידבר גם על המקצוע שלו. הם עלו השנה מקליפורניה, גם כן ילדים גדולים וגם קטנים. דובי.

כן, תודה. אני קנדי, עליתי מסן דייגו קליפורניה, הייתי מומחה בריאות בטיפול נמרץ 20 שנה בסן דייגו ועליתי לפה. הייתה לי הזדמנות, היה נס שאני עושה טלקומיוטינג פה מאפרת, מהמשרד שלי, בזית, שאני מטפל בחולים בוויסקונסין, קנטקי ובעוד כמה מדינות. אני עושה את שמירת הלילה, שזה לילה בארצות הברית, אבל זה יום פה בארץ. זה קצת מוקדם, בשלוש בבוקר, זה בסדר, יותר טוב לטוס מפה לניו יורק כל שבועיים, משהו כזה. זה באמת היה נס בשבילי. כמו שאמרת, עבודה זה עיקרי כדי להיות פה ולהצליח וברוך ה' יש לי עבודה וזה משהו מיוחד, שיכולים להיות פה בארץ, אבל להיות בטלקומיוטינג בארצות הברית בלילה, זה מצוין.

האתגרים שלי זה באמת היה עם משרד הבריאות. אני מומחה 20 שנה בארצות הברית, אבל מגיע לפה, אתם יודעים את הסיפור, צריכים לעשות את ה - - - יש לי את הרישיונות ודווקא בהסתכלות היה עניין שיש לי את העבודה, אז אני לא צריך לעבוד פה, אבל אני רוצה לעבוד פה, אני רוצה להיות רופא מומחה פה, לעזור לאנשים, לתושבים של אפרת וגוש עציון, ויש לי מה לתת להם, בלי לחשוב באמת על המשכורת, בגלל שבשבילי זה לא העניין של משכורת, זה עניין של להיות בקבוצה של הרופאים. אבל לעשות את ההסתכלות שלי, שאתם יודעים, זה חלק של משרד הבריאות, יש לי את התואר של רופא פנימי, ריאות וטיפול נמרץ, זה קשה. איך עושים את השלושה חודשים, חצי שנה, לעשות הסתכלות כל יום בבית חולים. אם לא היה רופא מיוחד שהיה ראש המחלקה של ריאות שמעוניין לעזור לי, שאני עובד פעמיים בשבוע לחצי שנה או יותר לקבל את ההסתכלות שלי באמת אני לא אהיה רופא פה בארץ, וזה חבל מאוד, בגלל שיש לי מה לתת לחולים פה.

אחרי 20 שנה של ניסיון בחוץ לארץ אתה אומר שעדיין אתה צריך לעשות את זה?

כן, אין מבחנים, אבל יש הסתכלות. מה זה הסתכלות? שלושה חודשים לכל מומחיות, יש לי שלוש, אז חצי שנה שאני צריך לעבוד לפי החוק, אני אומר 'חוק' בככה, זה לפי ההסתדרות הרפואית בישראל, כל יום בבית חולים. ברוך ה' שמשרד הקליטה עשו לאפרת, לכולם, משכורת שמקבלים ממשרד הקליטה לכל חודש לעבוד בהסתכלות, זה פעם אחת במסעדה עם הבן שלי, זה לא מספיק לגור משפחה של שבעה אנשים, ברוך ה' יש לי חמישה ילדים, בישיבת הכותל, בגיל 7 פה ב'עשה חיל'. זה לא מספיק, אז צריך לעבוד במסגרת אחרת משהו, אז זה לא מספיק. עשיתי את תואר המומחה של ריאות, אבל אני עובד בטיפול נמרץ כל יום ב-15 בתי חולים בארצות הברית. כל ערב אני עושה את זה, כל יום פה, אבל לעשות את ההסתכלות שלי בטיפול נמרץ פה, אני אומר לך - - -

הוועדה מכירה את זה, דבורה לא מכירה את זה.

בסדר. תודה רבה.

יש עוד שניים.

אבל קצר, כי אני רוצה שהמשרדים, נציגי משרדי הממשלה, יתייחסו בקיצור לסוגיות שעלו פה.

גם אנחנו. יעל רוזנבאום עלתה השנה מארצות הברית, גם משפחה עם ילדים קטנים, גם כן אשת מקצוע, פסיכולוגית במקצוע, אנחנו ניתן לה לדבר.

אוקיי. עלינו בקיץ, יש לי שלושה ילדים קטנים, בגיל 6, 3 ושנה, ואנחנו ממש שמחים פה. בחרנו באפרת בגלל שזה קהילה דתית, באנו לבקר והקהילה מאוד ידידותית ופגשנו את אליסה וידענו שזה המקום שלנו. מהזמן שבאנו היו לנו הזמנות בשבת, כל שבת, מאוגוסט, אז זה ממש לא רע.

הדבר שאני רוצה לומר, גם כן כמו מה שאתם שמעתם, אני פסיכולוגית, עשיתי PHD ופוסט דוק בארצות הברית ועכשיו אני באה לארץ ומחפשת עבודה וזה ממש קשה להעביר את הרישיון. כל הדברים שצריכים לעשות, לקבל מכתבים מכל המשגיחים שלי בעבר, שאני לא יודעת איפה הם, אולי הם מתו, אולי הם לא בעבודה, ואני צריכה את החתימה שלהם על כל העבודה שעשיתי, אף על פי שיש לי רישיון מניו יורק, מניו ג'רזי וזה לא אכפת למדינה שזה הגון בארצות הברית. זה קשה לחפש עבודה. אני רגילה למשכורת אמריקאית וזה לא סתם לחפש עבודה, מה שרואים בעיתון זה לא בדיוק מה שמתאים לי. אני עדיין בהתחלת הקריירה שלי, אבל עשיתי המון לימודים ואני רוצה לקפוץ למקום שיהיה מתאים לכישורים שלי וזה ממש קשה. היה לנו המון מזל שהבעל שלי בא עם עבודה מארצות הברית, וזה נס גלוי מהקב"ה, כי בלי זה לא היינו יכולים לעשות את זה.

אני חושבת שהדבר זה חיסרון, שעזבנו את ארצות הברית, כל הקולגות, הייתה לי רשת שם ואנחנו באנו לארץ ואני לא מכירה פסיכולוגים פה ואני חושבת שדבר שאולי יכולים לעשות, למשל אני פסיכולוגית חדשה ואני מוכנה להיות מקור לאנשים אחרים שהם רוצים לבוא לארץ. אנשים מתקשרים אליי ואומרים לי 'אוה, אנחנו רוצים לבוא לארץ', ועכשיו אני מתחילה לפגוש אנשים, אולי אם יש משהו יותר מקורי או ממוסד שיש אנשים שכל העולים החדשים שהם במקצוע מסוים ויכולים לטלפן לאנשים במקצוע שלי ולדבר איתם ולומר איפה אתה עובד ולקבל עזרה.

אני מצטער שאני מקצר את הזמן בגלל הזמן, אבל אני חושב שהנקודה מאוד ברורה. תודה רבה לך.

אנחנו באמת רוצים לסיים עם יעל מילר. יעל מילר גם כן פסיכולוגית, היא עלתה בשנה שעברה וכבר עובדת אצלנו בשירות הפסיכולוגי החינוכי פה באפרת.

כן. רציתי להגיד שהיה לי המון המון מזל. גם הבעל שלי עובד בחוץ לארץ, אבל מהבית, כמו ד"ר קופפרברג וזה עשה לנו ממש קל לבוא לארץ בגלל שהמשכנו בחיים שהיו לנו. המצב הכלכלי היה בסדר. באמת הייתה לי הדרכה למצוא עבודה, השירות הפסיכולוגי כאן באפרת זה נפלא. אתה מכיר את פרויקט 200? זה פרויקט שמביא פסיכולוגים מחוץ לארץ לבוא ויש להם תקן כדי לתת בשביל שנה או שנתיים ואחר כך אם אתם עושים עבודה טובה, אז יכולים לקבל משכורת מהשירות או מהמועצה. אז מה שטוב לי בעבודה, מה שאני רואה זה שבתי הספר שאני עובדת בהם הם מאוד מאוד מעריכים שאני מבינה מאיפה ההורים באים ואני יכולה לעזור להם, להיות גשר בין בית הספר, בין העיר אפרת, בין המערכת למשפחות העולים. זה מאוד מתגמל עבורי ואני חושבת שזה חלק גדול מהקליטה שלי, שהחוויה הזו מהעבודה מאוד מתגמלת ואני מאוד שמחה בזה.

רציתי להגיד משהו על הילדים שלי. היה סיפור שהם אמרו לנו שבחנוכה, השנה הראשונה, הם יהיו בסדר עם השפה וזה ממש - - - זה לא המציאות שלנו.

אמרו חנוכה אבל לא אמרו איזה חנוכה.

הילדים שלי בגנים, עד חנוכה הם הבינו ואחר זה הם ישבו לדבר ב - - - אבל זה בגן, זה בגיל 3-4.

אני רוצה לשמוע התייחסות, אני מקווה שנשמע מנציגי משרדי הממשלה. יש לנו נציגים ממשרד הקליטה, מנהלת המחוז, נמצאת גם איריס הומינר, שהיא אחראית גם לעניין יזמות, אולי בעניין זה תעדכנו אותנו בקיצור. נמצאת איתנו נציגת משרד הרווחה והשירותים החברתיים. אתם רואים, עניין התעסוקה עלה באופן מאוד חזק, עלה גם נושא החינוך, כי הילדים מקבלים סיוע רק עד שלוש שנים, אז אני רוצה גם התייחסות בעניין הזה. נתחיל במשרד הקליטה.

אני מנהלת מחוז הדרום וירושלים. יושבת לידי קטיה טוב, שהיא מנהלת המרחב והיא למעשה אחראית באופן ישיר על הטיפול בעולים. כשאתם מגיעים לרח' הלל 15, זה אצלה, הטיפול של יועצי קליטה. קיבלתם שם סל קליטה, הבטחת הכנסה וגם כל הקשר מול תעסוקה, בעיקר אנשי מקצוע שהם מקצועות רישוי. משרד הקליטה מסבסד את הרופאים, פסיכולוגים, שנקלטו בעבודה. משרד הקליטה הוא זה שמסבסד.

אי אפשר כאן לפרוש לפרטי פרטים. מה שאני מאוד מציעה, קטיה בסוף הפגישה תיקח פרטים, תתאמו, תחזרו ותבדקו אם אתם מיציתם או יודעים את כל הזכויות שלכם במשרד הקליטה. הסוגיה הפרטית שלך מאוד ייחודית לך, אני מניחה שאתה כבר היית בשיח עם משרד הבריאות. בקיצור, אני מציעה לכל אחד באופן אישי לבחון איתנו שוב אם הוא מיצה את כל הזכויות שלו. אשמח לקבל קורות חיים שלך, של עובד סוציאלי, אני חושבת שיש צורך בעובדים סוציאליים. כל אחד באופן פרטי שייגש אלינו ואנחנו ננסה לבחון מה הזכויות שלו. אני מזמינה כל אחד, גם מי שלא דיבר, או מי שלא העלה את כל הנושאים, לבדוק מה הזכויות שלכם. יש לכם זכויות דבר ראשון לתעסוקה, לקורס, אם יש לכם מצוקות שונות, אם אתם צריכים עזרה ממישהו ממשרדי הממשלה האחרים, אתם מוזמנים לפנות אלינו.

לגבי עידוד עלייה, בתכנית שאת עלית, יש יישובים, וזה חשוב ליישוב לדעת, שנכנסו לתכניות עידוד עלייה, שיש מכסה של כמות מסוימת של עולים ואם הם הגיעו ליישובים שבתוך התכנית הם מקבלים סיוע בסדר גודל של 5,000 או 7,000 שקל סיוע בשכר דירה. תלוי בגודל המשפחה, יש סיוע. לא היה תקציב מדינה, לא יצאה תכנית כזאת, עכשיו רק פורסם קול קורא לנושא של פרויקטורים לעידוד עלייה. זאת אומרת שימו לב, תעקבו אחרי הפרויקטורים, תהיו איתנו בקשר וכאשר תהיה תכנית לעידוד עלייה ליישובים, בדרך כלל זה מתחיל באזור הקיץ, אז בהחלט צריך לדאוג לכך שאפרת תהיה ברשימה הזאת.

פרויקטור לעידוד עלייה זה אומר עוד לפני שיש עולים, התפקיד שלו זה לעודד.

בואו נעשה ככה, בגלל הזמן הקצר, מה שחשוב שיש כתובת. כמובן, דבורה, את מכירה את זה. מאוד חשוב, היא גם אומרת להעביר לה קורות חיים שלו.

אני דווקא רוצה, איריס, אם את יכולה להתייחס בקיצור לעניין של הזכאות שלהם, הזכויות שלהם בעסקים קטנים, ביזמות.

נתחיל בזה שאני משוחררת לגמרי כי נפלה לי זכות ענקית להיות כאן תושבת אפרת למעלה מכמעט עוד מעט 23 שנים. זו זכות מאוד גדולה, כי המודל כאן באפרת, המהות של אפרת בכל נושא קליטת העלייה משולב ברמה העמוקה ביותר והמודל המצוין ביותר. זה דבר חשוב לומר בתחילת דבריי.

דבר נוסף, חשוב לי לציין גם, הרבה פעמים אנחנו עושים כנסים לגייס אנשי עסקים ויזמים לעלות לישראל ולהשקיע בישראל, אז כל פעם ששומעים את המונח, איכשהו מזהים שאני מאפרת, זה כאילו נפתחות זוג עיניים גדולות ואוהבות, להגיע לאפרת. זה כל פעם מדהים אותי מחדש, איך אפרת הפכה להיות מודל משיכה מאוד גדול.

בהקשר של הנושא של היזמות העסקית, משרד הקליטה היום פיתח מודלים מאוד מאוד משמעותיים לכל מי שמעוניין לפתוח עסק, להעתיק את העסק שלו מחו"ל, להביא השקעה לישראל, או גזרה חדשה וחשובה שאנחנו מפעילים אותה. זה לגבי החבר'ה שכאן דיברו. אנחנו קוראים להם יזמים בעל כורחם, זאת אומרת אנשים בעלי ידע, ניסיון והשכלה מתאימה שלא מוצאים פתרונות תעסוקתיים בתחום שלהם ובעצם הופכים להיות בעלי עסק עצמאים משל עצמם, פותחים כאן עסק כתוצאה מזה שהם לא מצאו פתרון תעסוקתי. אני חייבת לציין שאנשים שלא חשבו שמעולם הם יוכלו להיכנס לתוך העולם הזה, פתאום מגלים, בגלל אותם כלים ובגלל אותו סיוע מאוד רחב שהמדינה משקיעה בתחום הזה, מרחב מאוד גדול והרבה פעמים מאוד מצליחים ואני מכירה כמה סיפורים של הצלחה, כאן אפילו באפרת, וגם בגוש עציון.

לכן מה שחשוב, ככה לסיום, משרד הקליטה מפעיל בנושא של יזמות עסקית פרויקט מאוד מאוד מצליח ומאוד טוב שמתחיל את התהליך עוד לפני. עוד בחו"ל, לפני הם קיבלו החלטה לעלות לישראל, עושים להם בדיקת כדאיות לרעיון עצמו כדי להעתיק אותו לישראל. אחרי שהם מגיעים לכאן הם מקבלים את כל הפסיליטיז, שעות ייעוץ, ליווי בשפה שלהם, בחמש שפות, הם מקבלים ייעוץ מלא, מנטורינג עסקי מלא שמלווה אותם, מעבר לזה אנחנו נותנים הלוואה עד גובה של 250,000 שקל, רבע מיליון שקל, בתנאים הטובים ביותר במשק ונותנים את כל מה ששייך לתחום של סדנאות, קורסים, כל דבר, כולו ממומן על ידי משרד הקליטה. אפילו את התכנית העסקית משרד הקליטה מממן באופן מלא, מלבד איזה סכום מאוד מאוד קטן של דמי רצינות.

שאלה. אני יכול לדבר בשמי, אני לא יודע מה בשם אחרים גם, אבל הם עדיין לא קיבלו עבודה, אבל זה לקח לי כל כך הרבה זמן, שלוש שנים, עד שהם ראו וקיבלו את כל התארים שלי וכל הרישיון שלי, עד שיום אחד גיסי, הוא הכיר מישהו במשרד החינוך ואמר 'יש לך משהו? מחר בבוקר אני צריך להיות שם בשמונה בבוקר'. הוא היה צריך לחתום על דף אחד והוא אמר 'אוקיי, אתה יכול לקבל את הרישיון שלך'. אז זה לקח הרבה הרבה - - - הם אומרים 'כן, אנחנו מקבלים מקבלים ומקבלים', אבל בסוף למה זה לוקח כל כך הרבה לעשות את זה? אם יש לנו את ההשכלה, יש לנו תארים ויש לנו רישיון, אפשר לקבל את זה.

זה נושא שבאמת כמה פעמים עלה בוועדת העלייה והקליטה וגם בוועדת הרווחה. יש חוקים, זה בתהליך מתקדם לקריאה שנייה ושלישית כדי להקל ולמנוע את החסמים הבירוקרטים האלה. לכן אני מקווה ש - - -

אתם החלוצים, אחריכם יהיה יותר קל.

עכשיו לנציגת משרד החינוך.

שלום לכולם. לי קוראים שושי רבינוביץ ואני שייכת לצוות הפיתוח המחוזי מטעם משרד החינוך במחוז ירושלים ובעיר ירושלים. אני רוצה מאוד להתייחס למה ששמחה, העולה מצרפת, הוותיקה, העלתה בנושא האולפן העירוני שהיה בירושלים. ואגב גם היה פה. אני רוצה להתייחס לזה משום שאנחנו מאמינים ואני מאוד מרגישה את זה, שכאשר הילדים מתאקלמים כמו שצריך קל להורים להתמודד עם הקשיים שלהם טוב יותר. זאת אומרת הילדים באמת בראש סדר החשיבות בקליטה ורק אחר כך יתר הילדים.

אז קודם כל באפרת היה אולפן, הרבה שנים היה פה אולפן של 20-25 שעות בשבוע ובעצה אחת משותפת עם אליסה והמנהלים החלטנו, לא לסגור אותו, אלא לשנות אותו. האולפנים עברו להיות בתוך בתי הספר. השנה, רק השנה, ב'עשה חיל' יש 21 שעות, ב'אורות עציון' בנים יש 25 שעות וב'אורות עציון' בנות יש 27 שעות. זאת אומרת יש שעות לאולפן ואם יש איזה שהוא קושי בהפעלתו - - -

ויש גם שעות - - -

כן, זה יחד. זה כמובן נגזר ממספר העולים שנמצאים ולעולים הוותיקים על פי הצרכים של בתי הספר.

עד כמה שנים עולה הוא עולה?

אולפן שנה א' זה שנה ראשונה. אל תתייחס למה שהבחור אמר לך, כי אני תיכף אתייחס לזה. הבחור, הכוונה מנהל התיכון פה. לעולים שנה ראשונה אולפן זה שנה ראשונה ביסודי, בעל יסודי זה שנתיים. בנוסף יש לוותיקים שעות שהם מקבלים שבע שנים אחרי עלייתם בהתאם למחקרים שמראים שגם כשהילד, התלמיד, מדבר שוטף ומבין שוטף, בלימודים, בקריאה וכתיבה והבנה עדיין יש פערים וזו הסיבה שנותנים מבחני בגרות עד עשר שנים וקצת יותר מיום העלייה. היום ילד שהתחיל את לימודיו בכיתה א' ייבחן כעולה חדש בי"ב. זאת אומרת באמת הרצון שלנו הוא לעזור.

לעניין האולפן. רק השבוע דיברתי עם שתי מנהלות מפה ורציתי לתת להם עוד תכנית לשני בתי הספר והם אמרו 'יש לנו מספיק משאבים, אנחנו לא צריכים את זה בשעות'. התפיסה אומרת בעברית שלא משנה כמה זמן הם יהיו פה יש תהליך, גם אם היינו נותנים פי שניים שעות זה היה לוקח את אותו זמן, אלא מה? כשיש חשיפה לעברית נכנסים לזה יותר מהר מאשר כשאין חשיפה לעברית. האולפן בירושלים נסגר בדיוק מהסיבה הזאת. חוץ מזה שפה אני יכולה לומר שהאולפן היה מורכב, אפרופו האוכלוסייה הדתית התורנית, מבנים ובנות דתיים ושאינם דתיים, יהודים ושאינם יהודים, והיה קושי מאוד גדול מהבחינה הזאת, הייתה גם בעיה שהילדים היו חשופים כל היום לשפת האם שלהם. כל אחד דיבר בשפה שלו. לכן הם אולי הגיעו לבית הספר קוראים וכותבים טוב יותר, אבל הם לא הבינו שום דבר. חצי שנה אחרי שאתה בארץ, זה לא משנה אם אתה תהיה 20 שעות או 20 שעות במסגרת אחרת, מתחילים להבין. אם בית ספר עובד נכון הילדים נטמעים, מתמודדים ומתאקלמים.

בהחלט אני מרגישה, וזה אני אגיד גם בפאנל, שזה שאנחנו נמצאים בתוך חברה שדוברת את השפה לפעמים מעכב את העניין, כי גם בבתי הספר הם מדברים אנגלית עם החברים שלהם. אבל אלה בעיות שאני מול המנהלים עובדת מאוד קשה. יש לי כאן משאבי הדרכה גדולים, התבשרנו השבוע, אליסה עוד לא ידעה, שגם בגני הילדים ייכנסו שעות גנים מה-1 בינואר, רטרואקטיבי, אולי אפילו קודם, התכניות הן שאלה, אבל זה נושא אחר.

לעניין שהמנהל ג'ייסון פנה אליך. ילדים לבחינות בגרות מקבלים בארבע-חמש שנים, השנה זה מ-2011, כל מי שעלה מ-1.1.2011 מקבל שעות תגבור לבחינות בגרות של עולים חדשים. יש בחינות. בואו נראה בית ספר כמו שפה, והרב קמחי יכול ודאי לאשר את זה, כשיש בערך 40% של ילדים שנבחנים בבחינות בגרות של עולים אז יש בערך 40% מהשעות של בית הספר שאפשר לעזור להם פרט לשעות שהם מקבלים ממש בשביל אלה שעלו בשנים האחרונות, שהם צריכים עוד קביים. כך שלא חסר משאבים, השאלה איך מנצלים אותם. בשביל זה אנחנו פה.

מבחינת הזכאות עד עשר שנים הם יכולים לקבל את הסיוע?

לא, הסיוע ניתן באמת לאלה שעדיין מתקשים בקריאה-כתיבה. אלה שבאו בארבע השנים האחרונות מקבלים שיעורים ספציפיים. אבל אם יש פה 50% שנבחנים בבחינות עולים אז אחוז השעות, הסך הכול שעות של בית הספר - - -

לא, אני מדבר בעניין הזכאות.

זכאות לסיוע של שעות עולים זה רק אלה שהגיעו בחמש השנים האחרונות.

לא עד עשר שנים?

עד עשר שנים הם יכולים להיבחן בבחינות עולים, בבחינות קלות יותר.

יש באמת אי התאמה בין מה שהיושב ראש אומר, בין הקלות של הבחינות לבין הסיוע שניתן ובסוף מה שאומר, גם הרב ג'ייסון, וגם מה שנאמר לי בבתי הספר התיכוניים של הבנות, זה שיש צורך להתאים בין הבחינה עם ההקלות לבין הסיוע שניתן כי יש לא מעט עולים חדשים שגם בשנה השביעית והשמינית עדיין מבקשים - - -

לא, אני הולך מבחינה מדינית. מבחינת המדינה, מה שלי ידוע, שלעולה חדש יש את עניין הזכאות עשר שנים והוא נחשב כעולה חדש.

לצורך - - -

הקלות בבחינות, לא מבחינת הסיוע.

הוא ייבחן בבחינת עולים, הוא לא יקבל שעות עזר לבחינות עולים. אבל בכל בית ספר שיש הרבה עולים צריכה להיות קבוצה שלומדת לבחינה הזאת. כאלה שבאו לפני עשר שנים לא תמיד צריכים. אגב, זה לא ליוצאי אתיופיה. ליוצאי אתיופיה יש יותר שנים, לארצות אחרות בחמש השנים הראשונות יש ואחר כך אין סיוע, אבל לבית ספר מותר לתת סיוע ויש לבתי הספר משאבים לתת.

חמש שנים, לא שלוש שנים.

חמש. השנה זה מ-2011, אנחנו ב-2016.

בקשר למה ששושי אמרה.

לא, אנחנו גולשים מבחינת הזמן. הנציג או נציגה של משרד הרווחה.

אני רוצה להגיד לגבי שני דברים. הזכאות של משרד הרווחה זה 15 שנים אחורה. אנחנו מוצאים, כמו שראש המועצה דיבר בחדר הישיבות, שהמשברים הם משמעותיים, אבל לא בהתחלה. המשברים שקורים במשפחות של עולים חדשים קורים דווקא - - - בהתחלה זה כזה פנטזיה וחלום, ככל שהילדים והמשפחה מתבגרים מצד אחד, מהצד השני יש הרבה משפחות שהאוכלוסייה של ההורים מגיעים לארץ וזה משהו שלא דיברנו עליו עד עכשיו, על הגיל השלישי, איזה מענים יש כאן או צריך לפתח ובוודאי שצריך לדאוג ליותר תקציבים גם לגיל השלישי.

מכיוון שהייתי בוועדות אצלך, גם עם קרית ארבע, בית אל ויישובים נוספים, יש להם תושבים שעלו מפרו, בני מנשה, זו משאלה שאנחנו מבקשים אותה במשך שנים רבות, לאחד את הזכויות שיש לבני מנשה עם עולי אתיופיה ואני בטוחה שהקליטה שלהם באפרת, כמו גם בגוש עציון, תהיה הרבה יותר טובה. המחירים פה יקרים, הקליטה שלהם פה טובה, היא מעשירה גם את האוכלוסייה הקיימת כי היא פותחת אותה למגוון רחב של עולים מכל העולם, ואני חושבת שהזכויות שלהם - - -

נקלטים כאן בני המנשה?

יש פה מספר קטן של עולים מפרו.

פרו זה משהו אחר.

אני יודעת, יש עולים מפרו ויש בני מנשה. פה יש עולים מפרו, באפרת, אבל מבחינה תרבותית וקליטה חברתית הם מאוד דומים לבני מנשה.

אנחנו נקיים ישיבה בנושא של קליטת בני המנשה ואני אשמח ששם תשתפי אותנו מהניסיון שלך בנושא הזה ואז אנחנו באמת נקבל החלטה בנושא. תודה רבה לך. דבורה, אני לא רוצה לא לתת לך לדבר.

אז אני אגיד ממש קצר. אני חושבת שמה ששושי הזכירה ומה שדיברו כאן, על הקליטה של הילדים, מה שדיברו בוועדה כשישבנו אצלנו, אני לא יודעת אם יש, שפרה ושושי, על מעורבות הורית בעניין הזה של הילדים. אנחנו יודעים שהרבה הורים חוששים ואז מסתגרים בתוך הקבוצה שלהם וזה נותן מודל חד משמעי לילדים. אתה יודע, גם עשינו את זה עם עולי אתיופיה, ברגע שההורים יותר מעורבים ויותר מבינים את ההשפעה שלהם על הדור הבא הם עושים מאמצים. אז אני יודעת שלא כל החברים שלהם יהיו ישראלים וכו' וכו', אבל אם יש הורים, ואליסה שמה לב שמשפחות עולים שיש לנו כאן, שהם פתוחים קצת יותר, שמזמינים פעם בשנה איזה שהיא משפחה ישראלית ותיקה והילדים שלהם רואים את זה, יותר קל לילדים לצאת החוצה, לשמוע יותר עברית וזה יכול להקל עליהם באמת בגלל האוזן. אמרתי, לפני 30 שנה, כשאנשים היו באים ולא הייתה ברירה, היו רואים את סמי וסוסו או איך שקוראים לזה בטלוויזיה וזהו, היום הם באים, הם פותחים את כל הכבלים שהיו בארצות הברית, שלא לדבר על כל הדי.וי.די וזהו, והם לא שומעים שום עברית. אנחנו צריכים לעשות משהו מעבר לזה וכן לשים את המעורבות שלנו - - -

במסגרת התקציב של משרד הקליטה בתחום קליטה וקהילה, בחינוך הבלתי פורמלי, ניתן לעשות תכניות כאלה ואני חושבת שעושים.

עושים.

תודה רבה. אני חושב שאנחנו צריכים לסכם את הדיון. גלשנו יותר מדי, לאנשים יש גם תכניות שהם צריכים להגיע. אתה רוצה להגיד משהו לסיכום או שאני אסכם?

אני לא אגזול מהזמן, רק באמת תודה רבה. מבחינתנו, אני חושב שמה שחשוב זה לראות את כל הפרצופים, יש פה את מנהל מחלקת החינוך, יש פה את רכזת הקליטה, קחו טלפונים, לראות שאנחנו סוגרים את המעגלים ובסוף מה שיודעים לראות ויודעים לגעת מקבלים. מה שנשאר באפליקציה ומחשבים, כנראה שזה לוקח יותר מדי זמן. אז תודה רבה על הרצינות ועל הזמן ונמשיך לעשות.

תודה. אני מאוד מודה לך, אדוני ראש המועצה, וגם הצוות פה וגם בבית הספר וגם במועצה. אנחנו מאוד מודים לכם על שיתוף הפעולה. אני גם רוצה להודות לנציגי משרדי הממשלה שהגעתם. אני חושב שלמדנו הרבה דברים, קודם כל למדנו על ההישגים בשילובם ובקליטתם של העולים החדשים פה בקהילה, באפרת, ויחד עם זאת גם למדנו על בעיות שאנחנו צריכים להתייחס אליהן, גם למשרדי הממשלה אני אומר, בעיקר בעיות בתחום התעסוקה.

אם אנחנו לא ניתן פתרון לתעסוקה אז אנחנו לא נצליח למשוך או להביא עוד עולים. היא אמרה, העולים הפוטנציאלים שואלים משם, 'מצאת עבודה? מצאת עבודה? אז איך אני יכול לבוא אם אין - - - אני רוצה לעלות, אבל אם אתם לא קיבלתם עבודה, איך אני יכול?'. אני חושב שחובתנו לעשות כל מאמץ, להילחם עם כל החסמים הבירוקרטים כדי להקל על העולים החדשים. זה הכיוון. אני כל כך מתחזק עכשיו שנמשיך ונעשה כמו שעד עכשיו הביאו את זה בדיון, כמה פעמים בנושא התעסוקה, בוועדה, אנחנו נעשה גם את הדברים האלה.

אני מאוד מודה לך, שוב, תודה רבה לכולם, אנחנו מסיימים את הדיון.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30.