הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 66

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שני, כ"ז באדר א' התשע"ו (7 במרץ 2016), שעה 12:00

15 שנה להחלטת האו"ם 1325 - יעדים, חסמים ויישום, בהשתתפות השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

מירב בן ארי

תמר זנדברג

מירב מיכאלי

השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל

תא"ל רחל טבת ויזל - יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר, צה"ל, משרד הביטחון

סנ"צ אורית פרידמן - ממונה על קידום שוויון הזדמנויות, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

ליאת בן מאיר - מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

מיכל שריג כדורי - המחלקה לזכויות אדם וארגונים בינלאומיים, משרד החוץ

תמיר כהן - רפרנט מאקרו, אגף תקציבים, משרד האוצר

טל ישראלי גל - יועצת המנכ"ל, המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה

אושרה לרר שייב - ממונה על שוויון בין המינים, משרד החינוך

עינת אשכנזי - נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה

עו"ד שירי לב-רן - נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה

אורית זוארץ - חברת כנסת לשעבר

אתי ליבני - חברת כנסת לשעבר, יו"ר פורום "דבורה" – ארגון ברוח החלטה 1325

דר' טל דקל - חברת הנהלה תנועת "אחותי", התכנית למגדר, אוניברסיטת תל אביב

רינה בר טל - יו"ר בעבר, היום בהנהלה, שדולת הנשים בישראל

ציפי רון - מועצת ארגוני הנשים בישראל

רונה ברייר-גארב - מרכז "שוות" לקידום נשים, מכון ון-ליר

מאירה בסוק - הלשכה המשפטית, נעמ"ת

ענת טהון אשכנזי - מנכ"לית "איתך- מעכי مَعَكِ" - משפטניות למען צדק חברתי

עו"ד נטע לוי - רכזת הפרוייקט לקידום החלטה 1325, "איתך- מעכי مَعَكِ" - משפטניות למען צדק חברתי

חנה בן יוסף - נשים עושות שלום - צוות המא"ה

גלית גזית - נשים עושות שלום - צוות המא"ה

רותם גזית - תנועת הערבות

אמילי מואטי - חברת הנהלה, עמותת כ"ן - כח נשי לישראל

סאוואן תומא שוקחה - רכזת ייצוג נשים, "נשים נגד אלימות"

רינה כהן - יו"ר המועצה הציבורית להורים

עדי עזוז - מנהלת פורום צעירות לקידום 1325

נבילה אספניולי - מנהלת מרכז "אלטפולה" - קואליציה פלסטינית ליישום 1325 בישראל

חמוטל גורי - יו"ר קרן דפנה – נשים משתפות פעולה לשינוי

רומי שפירא - מנהלת תכנית מגדר ודמוקרטיה, קרן היינריך בל

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

תמי סלע

דלית אזולאי

ר.ל., חבר המתרגמים

15 שנה להחלטת האו"ם 1325 - יעדים, חסמים ויישום

שלום לכולם, אני פותחת את הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. חמש עשרה שנה להחלטת האו"ם 1325 – יעדים, חסמים ויישום והישיבה תתקיים - - - אותנו, השרה גילה גמליאל, השרה לשוויון חברתי, מכבדת אותנו בנוכחותה ואני מאוד מקווה שיהיה לנו דיון פורה. אני יודעת שהנושא הזה כבר עומד על סדר יומנו, כמו על סדר יומם של ארגוני נשים רבים. החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 1325 משנת 2000, היא החלטה שבאה לאחר מאבק רב שנים של ארגוני הנשים בעולם, להכרה, כדי לגרום למוסד המכובד שהוא בעצם רם-דרג מבחינה פוליטית ברמה הבינלאומית, להכיר בצורך לטפל בעניין הנשים, השלום והביטחון. ההחלטה מבוססת על הכרה שבמקומות בהם מתקיימים סכסוכים מזויינים נפגעים אזרחים בדרכים שונות ופעמים רבות נשים הן הנפגעות העיקריות. במקרים רבים משתמשים בנשים, משתמשים בגופן, כחלק מהנשק נגד הצד השני. כמו כן, מכירה ההחלטה ביכולת ובזכות הנשים להיות חלק מהמשא ומתן לסיום הסכסוך ולשיקום שני הצדדים לאחר סכסוך כזה.

ההחלטה מושתתת בעיקרה – כפי שאני מבינה אותה, על שלשה עקרונות: עקרון ההגנה, עקרון הייצוג או השיתוף של הנשים ועיקרון השיקום. במציאות הישראלית לא ניתן להתייחס להחלטה וליישומה, מבלי לבחון את המציאות ולהכיר בעובדה שאנו חיים במצב מתמשך שבו, המדינה עדיין כובשת עם אחר, ועדיין נמצאת במצב של מלחמה. מצב שלו יש השפעה די גדולה על חיי הנשים. כמו כן, גלי הגזענות שאנו עדים להם ועדות להן בתקופה האחרונה, וההסתה נגד האוכלוסייה הערבית, כבר נותנים את אותותיהם על חיי הנשים הערביות. לכן, עקרונות ההגנה והשיקום, חייבים לקבל משקל.

בשנת 2015 מספר ח"כיות הובילו את חקיקת תיקון 4 לחוק שיווי זכויות האישה. הסעיף 6ג1 חִייב לראשונה ייצוג הולם לנשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה בוועדות הציבוריות ובצוותים לעיצוב מדיניות לאומית, לרבות בנושאי חוץ וביטחון. בכך אימצה ישראל בחוק את עקרון השיתוף והייצוג. עם זאת, למרות הימצאותו של סעיף זה בחוק, הסעיף עדיין לא יושם.

אני חייבת להגיד, בשנה האחרונה שאני יושבת ראש הוועדה, כבר פניתי לכל השרים, כמעט, לא? כולל ראש הממשלה, בבקשה לתקן מצבים מעוותים, בהם הוחלט על קיום ועדות ולא נכללו בהן נשים, או שהייצוג של הנשים היה תת-ייצוג, או שהייצוג של הנשים לא היה מכלל הקבוצות השונות של הנשים, ביניהן הוועדה לעניין מתווה הדת, ביניהן גם הוועדה לסל התרופות ועוד ועוד.

כל שר והוועדה שלו.

כל שר והוועדה שלו, הייצוג שלו ובמיוחד אם יש לך שר שהוא מכהן ביותר ממשרד, אז הוא מקבל יותר מכתבים ממני, מה לעשות? בדצמבר 2014 התקבלה החלטת הממשלה 2331 לקידום שוויון מגדרי והטמעת חשיבה מגדרית. אני מקווה שהיום נצליח, קודם כל, לדעת איפה אנחנו ואיפה ההחלטה 1325, איפה גם ההחלטה הממשלתית ולכן השרה גם נמצאת אתנו אבל, אני חייבת להגיד שאי אפשר להתייחס לנושא מבלי להתייחס לשני העקרונות שבעיניי, לא טופלו בצורה מאורגנת, באופן כללי בכנסת ישראל ובארגונים לפעמים, שזה עקרון ההגנה על נשים והעיקרון של השתתפות הנשים בשיקום, לאחר, נקווה שיהיה סוף לסכסוך הזה ונצטרך גם להשתקם אחריו, אבל לא חייבים לחכות עד הסוף, אפשר להתחיל בפעילויות עכשיו.

כבוד השרה, האם תרצי להתייחס עכשיו?

אתייחס עכשיו, מפאת העובדה שהיום, כפי שאת יודעת, לצערי, סדר היום הוא מורכב ועמוס, לקראת ציון יום האישה.

אנחנו אמרנו היום "ערב יום האישה".

קודם כל, אומַר את הדברים. תראי, בעקרון אני רוצה לברך אותך על עצם העלאת הנושא. זה לא סוד שהרשות לקידום מעמד האישה סוף סוף עברה לידי המשרד לשוויון חברתי, ואני אומרת "סוף סוף" כי יש גם הליך בירוקרטי מאוד ארוך, במהלך התקופה האחרונה, עד שוורד סוויד סיימה את תפקידה בשעה טובה, אז זה לא דבר שהיה הליך קל – הייתי אומרת, בהתנהלות. אני אומַר את זה מפאת העובדה שהרשות בעצם רק עכשיו נכנסה בצורה ממוקדת למשרד לשוויון חברתי, ומבחינה שנעשתה עלה שהחלטת הממשלה דרשה להקים צוות בינמשרדי, ברשות מנהלת הרשות וזה לא נעשה. הדבר ייעשה בקרוב, ברגע שתיכנס לתפקידה מנהלת הרשות החדשה ואז זה יקבל את הקדימות, על מנת לקדם את ההחלטה, כפי שהתקבלה בממשלה, אז אם את שואלת אותי איפה זה עומד אז זה עומד בזה שבפועל הוועדה לא הוקמה עד עצם היום הזה, שזה דבר שהוא לא בסדר, כמו הרבה דברים שהם לא בסדר, שהיה צריך לבצע ואני לא מבין אלה שמטייחים.

אתמול, אחד מהשרים אמר לי שאני קצת מגזימה בלהראות מה לא בסדר, הרי בשנה שעברה מנהלת הרשות הראתה שהכול מצוין בנושא קידום נשים בממשלה, אז איך פתאום הכול נעשה לא בסדר, אז אמרתי: זה בדיוק הפוך, זו גישה שונה, להציף את הדברים, להראות את היעדים ואת האתגרים שעומדים לפתחו של משרדי, על מנת לתקן. אם יש פערי שכר אז לא צריך לטשטש אותם, גם אם יש את הנושא של ייצוג נשים בוועדות השונות, בוודאי ובוודאי שאלה דברים שצריכים לקבל ביטוי בצורה נחרצת.

תראו, בעקרון, אנחנו צריכות לראות את התמונה המלאה. התמונה המלאה אומרת שהחלטת האו"ם 1325, כשהיא מדברת על נושא של הגנה ועל כל שאר התחומים בנושאי נשים, אין ספק שהמצב במדינה שלנו הרבה הרבה יותר טוב מהרבה מקומות בעולם, אבל בהחלט יש עוד הרבה מה לתקן ומה לשפר, ויותר בפן של אלימות כנגד נשים וגם אני בעניין הזה, מסכימה עם יושבת ראש הוועדה, שצריכה להיות פה עבודה יותר יסודית, כדי למנוע את האלימות. יש הצעה שהעלתה יושבת ראש הוועדה, שאנחנו בוחנות אותה בימים האלה והיא, הקמה של רשות למניעת אלימות במשפחה ובפרט כנגד נשים, דבר שאולי ייתן מענה ייעודי עבור רצח של נשים, שאנחנו לא מצליחות לבלום אותו נכון לעת הזו, והמצב הוא בכי רע סביב העניין הזה. זה דבר אחד שאנחנו מקוות לראות איך הוא יתקדם.

דבר שני, נאמר כאן קודם לגבי הנשים הערביות, אז ראשית, בתכנית החומש שהכנתי לחברה הערבית, יש חלק ניכר בתכנית שייתן מענה הולם עבור נשים ערביות בישראל, וגם כאן אני רוצה לברך את יושבת ראש הוועדה ואת חבר הכנסת בני בגין, שבכוחות משותפים הוקצו משאבים נוספים עבור כל היועצות לקידום מעמד האישה בחברה הערבית, שכאן יוקצו משאבים לתקנים שיחוייבו להיות בעבור נשים ומשאבים לפעילות עבור נשים גם ברשויות, לפתוח את הדלת להעצמתן במקומות האלה ואני רוצה לברך על שיתוף הפעולה.

כשאני מסתכלת על המכלול אני אומרת שיש לנו הרבה מה לקדם והרבה מה לעשות. אין ספק שבתחום הזה של ההחלטה עצמה, היא לא מוצתה בלשון המעטה, ויש פוטנציאל שאנחנו יכולות להגיע אליו, להגיע ליישומה ואני מאמינה שכמו שאנחנו משתפות פעולה בהרבה דברים, גם כאן, כשנעבור את החסם הטכני של מנהלת הרשות, אנחנו כבר נוכל להתקדם על מנת לממש את ההחלטה עצמה, כי ההחלטה לפעמים כותבת בהצעה 'פרסונה', כהגדרה של תפקיד ספציפי שאמור לרכז ואם הם שמים את ההגדרה הזו ספציפית, אז זה יוצר קצת בעייתיות סביב זה, אבל זה יקבל את כל הביטוי, כמו שאני יודעת לעשות, בצורה יסודית, מקצועית ונוכל לקדם את הדברים האלה גם כן.

לצערי, אמנם תמיד אני אוהבת לבשר בשורות אבל בתחום הספציפי הזה אין לי יותר מדי כדי לבוא ולומר על ההישגיות סביב זה, אבל אין לי ספק שבהמשך אנחנו נקבל הרבה מאוד דברים חיוביים במימוש ובביטוי גם של התחום הספציפי הזה.

אני חייבת לומר שלגבי שאר הדברים, אם זה התקציב המגדרי, אם זה פערי השכר שהצבתי אותם כיעד מרכזי עבור השנה, במהלך תכנית חומש אסטרטגית לנושאים האלה, עד שנת 2018 יהיה לנו מאה אחוז תקציב, יכול להיות שיהיה לנו תקציב דו-שנתי ושם מאה אחוז תקציב מגדרי, שיוצג. כבר אנחנו דאגנו בוועדה למימוש של התקציב המגדרי, לדאוג לאומדן שוויוני בין כל המשרדים, שיציגו לנו את התקציב עצמו, וזה ייתן לנו כלים ליצור את המהפכה האמתית בתיעול המשאבים. וכמו שעשיתי בהקצאה של החברה הערבית, שהיום גם משרדים ושרים שיש להם אג'נדה, שלא רצו להקצות משאבים לחברה הערבית, אז הם מחויבים על פי החלטת הממשלה, להקצות אחוז מהתקציב שלהם לחברה הערבית, כלומר, אפשר לראות את זה, משרד התרבות מחויב מעכשיו להקצות 25% לחברה הערבית באופן אוטומטי, כלומר, אין פה שיקול דעת, אגף התקציבים לא מעביר תקציבים במידה וזה לא הולך לפי עצם ההחלטה עצמה, והשינויים האלה הם אלה שיובילו את המהפכה, גם בתקציב המגדרי. ברגע שכל הנתונים מגיעים לפתחנו ודרך שיתוף פעולה עם יושבת ראש הוועדה, כל משרד יציג את עצם התקציב המגדרי של המאה אחוז, שנראה בדיוק את כל העוולות, הרי 30% של כל תקציב מדינה מתועל עבור כוח אדם אבל 70% מתועל לפעילויות, למחקר ופיתוח, להקצאות ותיעול כל הכספים שמנהלים את כל המדינה, ועל כן, הפעם הזו, תקציב המדינה הוא יותר קריטי מבחינת המהות שלו בהעברת המשאבים.

אם נסתכל על משרד הבריאות כדוגמה, חולי נשים הוא לא חולי גברים, ואם אנחנו בוחנות את זה ורואות את העלאת תיעול המשאבים, אז אם אנחנו רואות שבתקציב משרד הבריאות, כספים לא עוברים בצורה שיש בה שוויוניות בין מחלות נשים, פיתוח מחקר בעבור נשים, הקמת מחלקות עבור רפואת נשים, אז אלה דברים שאנחנו צריכות לשים עליהם דגשים בדרישה, על מנת לייצר את המהפכה של חלוקת המשאבים הצודקת, גם בפן המגדרי.

אני רק אחזק אותך בבריאות, כי ביום חמישי היינו ברמב"ם, אני ועאידה בסיור של הוועדה, ראינו כמה אחוז תמותה גבוה יש לנשים בנושא של מחלות - - - וחוסר מודעות שתמיד מדברים רק על - - -

היינו ב'שוֹק', הא?

ממש.

רק בשנים האחרונות התעוררו להבין. למה התעוררו, כי מחקרים לא היו בצורה שבה יהיה ניתן לקדם את ההבנה – גם המחקרית, הרפואית והאקדמית בנושאים האלה וזה יקבל את הביטוי. זאת המהפכה האמתית, כי אנחנו צריכות לראות את המכלול. אנחנו מדברות ויש כמה פרמטרים שאנחנו צריכות לראות מול עינינו, ביניהם הייצוג, כפי שאנחנו גם נדאג לו בהמשך, שיהיה יותר משמעותי מהיום, יש לנו אמנם את איילת שקד בקבינט המדיני, אבל תמיד יש את האחת פה ועוד אחת פה ועוד אחת פורצת דרך וראש ממשלה שהייתה פעם.

אני גם שמה לב ואני ערה למשהו שאותי באופן אישי מאוד מדאיג, גם במקומות שאנחנו פותחות את הדלת ושוברות את 'תקרת הזכוכית' אין ריצה לתוכה, כלומר, זה די נעצר. אם אני אסתכל על התפקיד שהיה לי כיו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, אז 'פתחתי את הדלת', יפה, אבל אף אחת לא נכנסה לשם מאז. כלומר, צריכות להיות ערניות גם לזה שבמקומות שכבר יש לנו את האישה שעומדת בראש ופורצת דרך, לראות איך משמרים את ההישג ויוצרים את ההמשכיות בתוך הסיפור הזה, שזה גם עניין שצריך לראות אותו מול עינינו בסוגיה.

ואיך היא מקדמת גם נשים אחרות, שזו - - - מאוד חשובה, לא רק פורצת דרך אלא גם מסתכלת הצידה - - -

נכון, מסכימה אבל אני תמיד אומרת, כשאנחנו תמיד, גם בהליך החקיקה, מדברות על נושא של העדפה, אז אנחנו מדברות על העדפה מתקנת. העדפה מתקנת בתפיסה צריכה להיות, שבמקום בו יש שני אנשים שהם אותו דבר, מציבים אישה. אני טוענת שיש לנו חסמים אחרים של יצירת אותו יעד של לפתח את ההנהגה הזאת, אני רואה את זה במגזר הציבורי במיוחד, יש חסם מרכזי. אני לא אתפשר על היכולות. כלומר, אם אני מגיעה למפעל חדש שאני בונה אותו, ואני נותנת את עצמי כדוגמה, אם אני מקימה מפעל חדש, שיש לו הרבה מאוד זרועות חדשות, כך אני רציתי בהגדרה, נשים מתוך המערכת, אנשים שמכירים את כל הנפשות הפועלות, שהיו בתוך זה, שכבר בנו משרדים, שכבר העבירו, ואז אני באה, אפילו היו לי מספר מפגשים בנציבות שירות המדינה בעניין הזה ואני אומרת: או.קיי., איפה? בתוך המערכת, לא יכול להיות שלא תהיה אפשרות לשרים ושרות לקבל את הפסיפס הזה, מי שמעוניינים, לא במינוי פוליטי אלא במינוי מקצועי, איך זה יכול להיות שאין את ההנהגה הזו שנמצאת לפתחם של כולם? אני רואה את זה היום גם כשמחפשים עכשיו, בנושא של ייצוג לעדה האתיופית, שאם אני צובעת מכרזים אני מחפשת את זה, "ישראל דיגיטלית" נניח, שיגישו כמה שיותר נציגים ונציגות, אתיופים ואתיופיות, לבוא ולהשתלב, יש לנו בעיה של מאגרים, המאגרים האלה לא עומדים בצורה שבה נותנים לָך את האפשרות ליצור את השוויון. זאת אומרת, יש פה הרבה תהליכים במקביל - - -

כי כאן זה - - -

צריך לדעת לעשות את זה. גם כאן פתחתי עכשיו, הנה, אני אנצל כבר את הבמה הזאת, אני גם פתחתי ב"ישראל דיגיטלית" תקן לערבי-ערביה, שאני צריכה שיגיעו לשם, שיש להם את הידע הטכנולוגי במחשבים, שיוכלו להיות בתפקידים בתוך "ישראל דיגיטלית". הנה, עכשיו הכול יוצא עכשיו למכרזים ואני אומרת שוב, כולי תקווה - - -

בתוך שירות המדינה?

בתוך שירות המדינה, בפרוייקט "ישראל דיגיטלית" במשרד שלי, הקציתי שני תקנים – תקן אחד לעדה האתיופית, תקן אחד לחברה הערבית, שזה יהיה פתוח למכרז ייעודי, שייכנסו אתיופי או אתיופית, ערבי או ערביה, אז לכן אני אומרת, נניח, עכשיו, קרה לי המון, שהייתי צריכה לבוא ולמנות – לא בנמצא. וזה דבר שבעיניי הוא חמור במיוחד. אנחנו צריכים לבוא ולראות כיצד יוצרים גם את הפלטפורמה שדיברתי עליה קודם, ביכולת למימוש הפוטנציאל המלא, של כל אותם חתכים באוכלוסייה, כנ"ל לגבי לא להתפשר באיכות שרוצים לבוא ולהציע מולנו. אני רואה את החסמים האלה - - -

שניה.

פה - - - שאומרים שאין תשתיות כאלה של רשימות של נשים, לפני שאת הולכת - - -

אז אני אומרת, יש גם בהיבטים האלה, בוודאי ובוודאי לגבי נשים, ההערה במקומה אבל לא רק, אני אומרת שיש לנו הרבה עבודה בגיוס, ויש לנו הרבה עבודה עם נשים שתתמודדנה, שתנסנה להיות חלק מכל הסיפור הזה ותעמודנה בחזית. הפרגון ההדדי של כל אחד כאן, לייצר את אותם דברים, לטעמי, יכול לקדם את השינוי שכולנו מייחלות לו, בשיתוף פעולה ובהחלט, לראות את הדברים מול העיניים, לסמן את היעדים ולהצליח. תודה רבה.

שאלה טכנית לכבוד השרה, לגבי משהו שאמרת, על הרשות לקידום מעמד האישה, רציתי לברר האם הרשות - - -

אנחנו חייבים, את בטח, שניה, שניה, לפני, את בטח יודעת את זה יותר טוב ממני, את השם לפרוטוקול. גברת אורית זוארץ.

אורית זוארץ. פשוט שמעתי בתוך הדברים שלך שאת אומרת שעכשיו כל הרשות לקידום מעמד האישה עוברת למשרדך, האם בעצם היא נסגרת במשרד ראש הממשלה? כי למיטב זכרוני החוק אומר שהרשות צריכה להיות - - -

היא לא נסגרת במשרד ראש הממשלה, היא לא תהיה יותר במשרד ראש הממשלה, כבר נקבע - - -

תהיה רשות - - -

מה פתאום?

לא תהיה?

הוקם משרד לשוויון חברתי, שאמון בין יתר הדברים, על שוויון מגדרי ובאופן טבעי, אין מקום אחר. משרד ראש הממשלה הוא משרד - - -

החוק שונה?

שניה, אני אגיד משהו.

התקבלה החלטת ממשלה שהעבירה את החוק, לא צריך לפי היועצים המשפטיים הליך חקיקתי לצורך העניין הזה, התקבלה החלטת ממשלה שהמשרד לשוויון חברתי מאגם את הנושא של הטיפול באזרחים וותיקים ובצעירים, בשוויון מגדרי ושוויון מיעוטים ופרוייקט "ישראל דיגיטלית" הוא פלטפורמה שמסייעת לי לבוא ולקדם את הנושא באופן גורף, בראייה שלי לצמצום פערים, והמכלול הזה כרגע נמצא במשרדי, תוך התוויית המדיניות שלי, לכל התחומים המדוברים.

אין צורך בשינוי חקיקתי?

לא, אין צורך.

לחוק עצמו יש כל מיני עניינים.

לא, לא צריך, זה לא מצריך. החוק עצמו, לדעתי, הוא כבר לא רלבנטי, על כל הגדרותיו, צריך לבחון אותו מחדש ויכול להיות שאני אגיש את זה כאן לשינוי חקיקה, על מנת שבאמת יהיה ניתן להמשיך. בחצי שנה האחרונה הייתה שם ורד סוויד ולי ולה יש חילוקי דעות מהותיים לגבי השאלה, כיצד אנחנו תופסות את ההתנהלות שאמורה להיות להעצמת נשים. אם אני מסתכלת על נושא של "ישראל דיגיטלית" כעל פוטנציאל עצום, שאני ארצה לפנות אליכן בקרוב, לארגוני הנשים, לפיתוח של קורסי מנהיגות שיכולים לעלות ולהיות קורסים מקוונים, שיגיעו לאינסוף נשים, מאשר שהיו יכולות 'לגרד' שלושים נשים בקורס, זה משהו שהוא הרבה יותר עוצמתי שאפשר להגיע אתו לכל אחת, צריך רק לדאוג לתכנים וכיצד ניתן למסד את זה כדוגמה, אז זה משהו שבעיניי הוא הרבה יותר חשוב מאשר לבזבז הרבה יותר משאבים על קורסים שאתם אולי אני אגיע למאה נשים.

א.קיי., אני חייבת - - -

כל הנושא הטכני הזה עבר לפתחי. כשדיברתי קודם כל על החסמים במינוי נשים, לא יעלה על הדעת שכל הוועדות שאמורות למנות את הנשים יכולות להתעורר בוקר בהיר ולומר: x,y,z לא עונה לפי דרישות y,z,x שאם החוק אומר אחרת, או אם המדיניות אומרת אחרת, או אם העבר אומר אחרת, כלומר, יש פה הרבה מאוד - - - צריכה גם כן לעבור את החסמים הטכניים שדיברתי עליהם קודם.

אני חושבת שכולנו היינו רוצות לשמוע על תכנית הפעולה שהמשרד מתכנן, בכל מה שקשור למעמד נשים ולשוויון מגדרי ואני בטוחה שלכבוד השרה יש הרבה מה לספר לנו - - -

וגם לנו לה, וגם לנו לה, אז אולי להציע שתהיה ועדת יעוץ, שהיא תיתן לשרה קצת רוחק בראייה ולא להתמקד רק ב"ישראל דיגיטלית" או - - -

בואו, בואו אנחנו התאספנו היום כדי לדבר על 1325 ואני לא רוצה לפספס את ההזדמנות הזו, כי אתן יודעות שלפני כן הצטרכנו באיזשהו שלב גם לבטל ישיבה אבל, אני הייתי כבר מתחילה בסיכום אחד, שאנחנו נשמח לארח את השרה בעוד ישיבה, שבה נשמע על תכניות הפעולה העתידיות של השרה במשרד, ונתייחס אליהן ואולי אחד מהדברים שנצטרך להתייחס אליו הוא העניין של שיתוף הפעולה הזה עם ארגוני הנשים, כדי לשמוע ולהשמיע, למרות שאני חושבת שהדבר הראשון או המשימה הראשונה היא לקבל מנהלת חדשה לרשות, שאני מאוד מקווה שבימים הקרובים יהיה לך מה לבשר לנו, כדי שבאמת הרשות תחזור לפעילות שלה ותתחיל לפעול. אני רוצה לפתוח את - - -

היא פועלת עכשיו, רק מסתבר שמחצית מהתקנים שלה לא אויישו, יש הרבה דברים שלא התבצעו.

אבל הרשות הוקמה כתוצאה גם מן המאבק שלנו, לנו יש גם מה להגיד על - - -

בסדר, אבל, שניה.

הרשות לא הייתה סתם, היא - - -

בשעה טובה, נבילה - - -

שניה.

בשעה טובה ומוצלחת, היום אין רק רשות, יש גם משרד ייעודי, בשעה טובה, ולא ניתן להעלות על הדעת שיש שני גופים שפועלים במקביל ללא שיתופי פעולה מטעם הממשלה, בתחום כל כך עקרוני וקריטי, ועל כן אני אומרת, שבקרוב מאד, כפי שאמרתי, כבר עכשיו יש, בלי זה, גם בנושא של התקציב המגדרי, גם בנושא פערי השכר, גם בנושא נשים ערביות – התקדמות ממש משמעותית, דרמטית, סביב ההיבטים האלה אבל, יהיו דברים נוספים באופן טבעי, ברגע שהמנכ"לית של הרשות תיכנס לתפקידה.

טוב, אני יודעת שיש נטייה להרגיש שאם כבר הגענו לכנסת אז אנחנו רוצות להעלות את כל הנושאים, תאמינו לי, אני הייתי שם, אני מכירה את זה, פעם גם כן רציתי לדחוף את כל הנושאים כדי לקבל תזוזה מסויימת בנושאים, אבל היום אנחנו ננסה להתמקד ב-1325. אני מבטיחה לכן, שיתקיים דיון מיוחד על הפעילות של המשרד, מה מתוכנן - - -

תהיה מנכ"לית, תציג לכם פה את התכנית.

מנכ"לית?

אמרתי.

של הרשות.

מנהלת הרשות.

חשבתי שנכנסת מנ"כלית למשרד.

חשבתי שיש לי איזכור פה.

לא, יש לי מנכ"ל מדהים במשרד, והוא גבר והוא בא בדיוק להגדרות - - -

גבר מדהים למרות שהוא גבר.

הוא נבחר, כמו שאמרתי קודם, מפאת העובדה שעם דרישות התפקיד שלי במגזר הציבורי, לא היו לפתחי נשים שהיו מוכנות לבוא למשרד שהוא יחסית קטן, גברים היו, במגזר הציבורי, נשים כבר היו בתפקידים הרבה יותר גבוהים מאשר לבוא למשרד הרבה יותר קטן מבחינתן, זה דבר אחד. ודבר שני, אין עתודה ניהולית, כלומר, ברגע שחוסמים את תפקידי הסמנכ"לים ותפקידי המנכ"ליות וכשרוצים למנות מנכ"ליות, אז יש להן עשרים אלף הגדרות לשאלה למה אין להן מספיק ניסיון ולמה אין להן ולמה אין להן, כל הזמן זה למה אין להן ולא למה יש להן, ולא משנה אם יש להן עשר שנים ניסיון בתוך המערכת הציבורית והכרה מלאה של כל תחום, אז זה לא מספיק כי הן לא היו בעבר מנכ"ליות או שהן היו בתפקיד כזה או אחר, ורואים את זה כל פעם מחדש והתפיסה הזאת, אני נלחמת עליה עכשיו מלחמת חורמה ואני מודיעה שגם יהיו שינויים בתפיסה, כי זה החסם, החסם היום למי שמגיעות מתוך המערכת, שזה יוצר את חוסר היכולת למימוש הפוטנציאל שלהן בתפקידים האלה וזאת הבעיה. אני לא אוריד נשים כדי לבוא לתפקידים שהם פחות ממעמדן כשהן כבר נמצאות בו אבל, אלה ששם אז הן אומרות לך: מה, את יודעת מהן הגדרות התפקיד למנכ"לית? זאת אומרת, הם מגדירים שם הגדרה מראש, שאין סיכוי שמישהו יעבור אותה, מראש.

אני חושבת שהגיע הזמן, גילה, לדבר על מה זה - - -

מאתיים עובדים - - -

על השאלה מתי מפעילים העדפה מתקנת.

שניה, אז עוד פעם אני אומרת. העדפה מתקנת לא נועדה על מנת שאני, כשׂרה, אצטרך להתפשר על המקצועיות שאני צריכה באותו רגע.

לא, לא.

לא, לא, ממש לא.

זה דבר אחד. דבר שני, אני אסביר לכם עוד צורך.

העדפה מתקנת זה שתוכלי לקחת נשים מעולות - - -

וגם ליזום - - -

מעולה, עכשיו אני אומרת שוב, הדרישות – ואני דיברתי על זה כבר כאן ודיברתי על זה גם עם זהבה, שתדעי, תמר, ודיברתי על זה עם עליזה ודיברתי על זה עם עאידה, ואני מבקשת מהוועדה לגבש את הדברים האלה, כי אלה מצריכים את אותם שינויים שאני מדברת עליהם. לא יעלה על הדעת שיושבים שם בנציבות שירות המדינה ומגדירים הגדרות למי שיתקבלו לתפקידים האלה ואחר כך, כשזה לא ישים לשים נשים בתפקידים האלה, מפאת ההגדרות שהן מלכתחילה לא הגיוניות, לא הגיוניות, כי אם אנחנו רוצים נשים שבאות מתוך המערכת, אז אני אומר לכן את האמת, בתוך מגזר ציבורי – והלוואי וכאן חברותיי תיכנסנה לקואליציה והן תהיינה חלק מזה במעמד של השָׂרות, מה שקורה בפועל, זה שאי אפשר לדעת אף פעם לכמה זמן נכנסים לתוך מערכות פוליטיות, אז רוצים אנשים שבאים מתוך המערכת וכבר מכירים את הגורמים, לגבי אלה אני מציעה כאן, לעאידה, יש כאן את מירב ותמר ואת מירב השנייה, צריך לבוא ולהכין את זה מול העיניים, את השינויים המתבקשים וביחד אנחנו נקדם את זה.

או.קיי., אני רוצה לתת לעורכת דין ענת טהון אשכנזי, מנכ"לית "אתך מעכי", בבקשה. אנחנו פותחות את הדיון. אני הבנתי שאת תצטרכי לצאת לעשר דקות, רבע שעה.

אני הבנתי שיש לי חצי שעה עכשיו טלוויזיה בערוץ הכנסת, אז לא. תכינו את זה בארבעים דקות. לבקשתכם. זה יהיה משתים עשרה עד שתים עשרה וחצי - - -

האם מישהו נמצא מהמשרד פה שיכול לעדכן בדברים שהנשים - - -

יש פרוטוקול של הוועדה שיגיע.

לא, לא, אני מתכוונת לאחר שתחזרי.

תראו, אני אמרתי את דבריי בתחילת הישיבה למי שלא הייתה כאן, שלגבי ההחלטה עצמה של הממשלה בנושא, היא לא יושמה ברשות לקידום מעמד האישה, מי שהייתה אמורה להקים את הוועדה זו המנהלת, ואני כאן הבהרתי בצורה שלא משתמעת לשתי פנים, שברגע שהמנכ"לית החדשה תיכנס, הדבר הראשון שהיא תעשה הוא להקים את הוועדה ולהתחיל פעולה, אין פה בכלל שאלה.

לגבי השיח סביב הנושא – אני אמרתי לך גם, ואני חייבת לציין שאמרתי את זה קודם ליושבת ראש הוועדה, שאני לא רואה את הקיום של הישיבה עצמה, מפאת העובדה שכרגע אין לי מה לעדכן סביב זה, אלא אם כן רוצים שתתקיים ישיבה סביב הדיון בנושא שאני אומַר, כי לי אין בעיה לומר מה מתבצע ומה לא מתבצע, אני אומַר שזה לא התקיים וצריך לקיים את זה, ועכשיו, כשהמערכת מגיעה לפתחי בשעה טובה באופן מלא, אז זה ייושם.

אל"ף, אני מאמינה בהחלטה, היא החלטה חשובה, היא נכונה, היא ראויה והיא תסייע בהחלט בכל מה שכולנו רוצות וזה לייצר את השוויון המגדרי. כרגע זה לא נעשָה וזה יעשה כיוון שעכשיו הדברים נמצאים לפתחי. אני אין לי בעיה שתיקבע ישיבת המשך לעתיד לבוא, על מנת לקיים את היישום של ההחלטה עצמה ואז יהיה סיור המוחות סביב הנושא.

העובדה שלא הוקמה הוועדה שהייתה אמורה, אנחנו, לצערי, גם ידענו את זה ואני חושבת שהארגונים בטח יש להם מה להגיד בנושא, אבל גם מעבר לשאלה מה אמורה הוועדה הזו לעסוק בו ואיזה נושאים אמורה לקדם, ואיך בכלל תכנית של 1325 אמורה להיראות, השאלה המהותית היא – אני חושבת שכדאי מאוד שגם המשרד יתעדכן וישמע איך הארגונים חושבים שהוועדה - - -

אין בעיה, בעידן שלנו אין שום בעיה לקבל את האינפורמציה שנאמרת פה בישיבה, כך שאני לא רואה בעייתיות בהעברת המידע.

או.קיי.

בסדר? זו הסיבה שהגעתי אני באופן אישי, אל"ף, לומר את הדברים ולא לצבוע אותם או לייפות אותם, זו המציאות ולעתיד לבוא זה ייראה אחרת, אין לי שום ספק בזה. ואני גם לא מודאגת לגבי העתיד.

אני מציעה, גבירתי היושבת ראש, השרה ודאי תסכים, שברגע שתהיה מנכ"לית חדשה - - -

אמרתי, היא תציג בכלל את כל הפעילות של המשרד.

מעבר לזה, שיהיה מקובל עלייך, שהיא תקבע ישיבה עם כל הארגונים שהיו אמונים על הדבר הזה ספציפית ליישום התכנית, שזה יהיה מראש - - -

אני מאמינה שאתן לא מודאגות לגביי בסוגיית היישום.

אנחנו לא מודאגות לגבייך באופן כללי.

בכל הפעילויות וגם כאן צריך קצת סבלנות, גם לי עוד רגע הסבלנות נגמרת, בנושא של המינוי של המנכ"לית, אבל אני מאמינה שבסוף הכול טוב אז עוד קצת זמן, זה הכול.

אני מודה לך, אני חושבת - - -

אני חושבת שאני צריכה לצאת כי ממש מחכים שם כבר עשר דקות, כשאני הייתי אמורה להיות.

רק אמירה אחת שכן חשובה לנו, אני חושבת, בשם הארגונים, שהשלב של ההיוועצות עם הארגונים הוא שלב שמבחינתנו הוא קריטי. ההובלה של החלטה 2331 הייתה עם מעורבות רבה מאוד מצד כל הארגונים ואנחנו בהחלט רואות גם את התפקיד המשמעותי שלנו, גם כהיוועצות וממש כחלק מן המחשבה של איך הולכת להתהוות - - -

אני יכולה - - -

מהבחינה הזאת אולי טוב - - -

התהליך הזה - - -

ורצינו שההחלטה תהיה - - -

ליישוב הענין ואני חושבת שכדאי לחשוב על שיתוף - - -

אני רוצה להגיד, לפני שהשרה יוצאת, אני יכולה לסכם שהוועדה פונה באופן חד משמעי לשרה ומבקשת שכל מי שיוביל את התהליך של הקמת הוועדה – ואנחנו בטוחות שנכון שהמנהלת תעסוק בזה אבל, כמובן, בלי הראיה - - -

יש דברים שצריך - - -

נכון, כי אז לא היה משרד אבל היום יש שרה לשוויון חברתי, ואני בטוחה שאת גם כן תנסי לדחוף את העניין אז אני מבקשת, שבאמת, מהשלבים הראשונים לחשוב על דרך ומנגנון להיוועצות בארגונים.

ראשית, אם יש לכן תכניות מובנות, ואני תמיד טוענת שהידע קיים - - -

יש.

אפשר גם לייצר דברים חדשים.

כמובן.

בשמחה רבה, תודה רבה. תודה רבה לכן, יום טוב שיהיה.

תודה. אני תמיד טוענת שהידע הכי טוב בהחלטות הכי טובות, יוצא מארגוני השטח, אז אל תרגישו נפילת מתח עכשיו, יש לי הרגשה שכולם כבר רוצים לקום וללכת הביתה. אני חושבת שהייתי מעדיפה שהשרה הייתה נשארת אתנו בישיבה ושומעת מה שיש לכן להגיד, ואני בטוחה שיש לכן הרבה מה להגיד אבל, אני חושבת שתפקידי הוא גם לאסוף את מה שיש לכן להגיד ולהעביר את זה, להעביר אותו עם דרישה מאוד ברורה שזה ישפיע על קבלת ההחלטות שיתקבלו לאחר מכן. אני חושבת שאני לא צריכה לתרגם הרבה מהמילים והמשפטים שנאמרו לפניי ואתן מספיק חכמות להבין את זה. אני פותחת את הדיון ואני מבקשת, בבקשה, ענת.

אני אמשיך מהנקודה שבה נגעת וסיימת איתה, בתפקיד הוועדה. אנחנו גם מברכות על הדיון עצמו ורואות את התפקיד של הוועדה, לעשות בעצם פיקוח על החלטה 2331 ולעקוב ולדאוג שהיא מיושמת, מבחינתנו זה התפקיד, שאנו נושאות בעבודתך ובעבודת הוועדה, כאשר מאוד חשובים לנו שני הדגשים, ואני אדגיש לפני שעורכת הדין - - -

אני רק רוצה להגיד דבר אחד, ענת, סליחה שאני קוטעת אותך. אנחנו במצב שההחלטה הזו הוחלטה בדצמבר 2014. אף אחד לא נגע בזה חוץ מארגוני הנשים. שום גורם ממשלתי לא התייחס להחלטה הזו, שום גורם ממשלתי מקודם, לא בדרגת שר ולא פחות מזה, התייחס להקמת הוועדה. היום, לפחות, קיבלנו הבטחה – ובדרך כלל אני עוקבת אחרי הבטחות וגורמת להן להתקיים, קיבלנו הבטחה שהשרה הממונה על הנושא הולכת להקים את הוועדה הזו, אז אנחנו נדרוש שהוועדה כן תתקיים ואנחנו נמשיך את הלחץ שלנו. מה שראיתם, גם ההבטחה הזו, לא הגענו אליה משום מקום.

לעניין הזה, ב"אתך מעכי" פועלות הרבה נשים ליישום סעיף 6ג1 וגם יחד עם הארגונים להובלת תכנית פעולה, אז שלש נקודות קצרות. ראשית, צריך לדאוג שההחלטה תהיה מיושמת. מאוד חשוב לנו שההחלטה תהיה מיושמת כמכלול, ההחלטה מדברת על חמישה יעדים שכוללים גם את הנושא של ההגנה, גם את הנושא של ייצוג, גם gender mainstreaming, גם בכלל שוויון הזדמנויות לנשים והיא צריכה להישאר כמכלול. אני יודעת שנעשית הרבה עבודה על ידי ועדות שונות, אם זה בנושא של מניעת אלימות ואם בנושאים אחרים והחשש שלנו הוא שזה יפורק על ידי כל מיני ועדות שונות, אז צריך לדאוג שהחלטה 2331 בבסיסה מוקם צוות שעוסק בעשייה כמכלול, בנושאים כמכלול, ולא מפורק על ידי הועדות השונות.

הדבר השלישי החשוב שנגענו בו ואנחנו נצטרך לעמוד עליו, הוא התפקיד שלנו כארגונים, בין אם זה בתוך הוועדה ובין אם בתפקיד רשמי כיועצות, כמפקחות, בכל מהלך הדרך. בתחילת הדרך לגבי השאלה מי יישב בתוך הוועדה הזו, מאוד חשוב לנו – אולי זה מובן מאליו אבל חשוב שייאמר שאלה יהיו נשים ממיגוון קבוצות האוכלוסייה וגם עם מומחיות הרבה שנוצרה בקרב הארגונים, חשוב מאוד שיהיה תפקיד מרכזי, כדי להוביל באמת לתכנית פעולה שבסופו של דבר היא ראויה, כי זאת המטרה, לא רק תכנית הפעולה ועכשיו עורכת הדין נטע לוי, שמובילה את הנושא, תוסיף.

אני תיכף אתן לך נטע, אבל אני חושבת שגם מן הראוי בדיון הזה, בהתייחס לעובדה שהתכנית שנבנתה ושתיכף נשמע עליה, או שלא נשמע עליה, או.קיי., אבל כדאי מאוד, גם עכשיו, כשהקשבתי לך ענת, אני לא שמעתי על החלק שעוסק גם בעניין השיקום ובעניין של תפקיד הנשים או הקונטקסט הכללי שמתקיימת בו 1325, הרי היא לא החלטה שמדברת על קידום מעמדן של הנשים, אלא זאת החלטה שמדברת על מצב הנשים באזורי סכסוך מזויין כלומר, הקונטקסט נעדר בינתיים, אני לא שמעתי כלום עד עכשיו, למרות שהתייחסתי לזה בפתיחה. הלוקליזציה של 1325 בקונטקסט הישראלי נעשתה באופן מאוד נקודתי על ייצוג נשים בעיקר, אני חושבת שאני מאוד אשמח אם תהיה לזה התייחסות. אני יודעת שאחר כך גם נמשיך את הדיון אבל בבקשה.

נטע לוי, עורכת דין מעמותת "איתך – מעכי" ואני רוצה לתת קצת רקע. במובן הזה באמת חבל שהשרה איננה אבל, האמירה שלנו צופה פני עתיד, מה צריך לעשות, מהם הצעדים קדימה עם איזשהו מבט אל העולם ודברים שניתן ללמוד ממדינות אחרות בעולם. נגעת בעקרונות של החלטה 1325 וכיוון שכך גם נותרנו הרבה מאוד ארגוני נשים שמבינות בזה מאוד, אני לא אתעמק בזה אבל, החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם משנת 2000 יש לה שלושה מרכיבים, ומה שחשוב לי להדגיש הוא השילוב של המרכיבים האלה, של ייצוג הנשים, של ההגנה על נשים ושל המניעה של הסכסוכים, באיזושהי תפיסה הוליסטית של הנושאים האלה, סביב החלטה אחת וסביב תכנית פעולה לאומית, שיכולה לתכלל ולראות ולתפוס ביחד את כל המרכיבים האלה, וכך בעצם למצות ולקדם באופן משמעותי את הנושאים האלה. ייצוג נשים שוויוני, הגנה על נשים מפני כל סוגי האלימות במוקדי סכסוכים ומניעת סכסוכים.

ממש בקצרה, הזכרת את 2005 ואת תיקון 4 לחוק שיווי זכויות האישה, של - - -

אתנו חברת הכנסת לשעבר, אתי לבני, שהובילה.

הדברים שחברות הכנסת אתי לבני ויולי תמיר הובילו בשנת 2005, נתנו בעצם את הביטוי הראשון בחקיקה של 1325 והביטוי הזה בא לידי ביטוי באלמנט של הייצוג. זה היה מאוד מאוד משמעותי, התיקון הזה. אחר כך נוצר כאן מנגנון ממשלתי ראשון לקידום נשים במוקדי קבלת החלטות בנושאי שלום וביטחון, עם התוספת של מגוון קבוצות אוכלוסייה.

עכשיו אנחנו מגיעות לשלב היישום, את נגעת בזה בהתחלה, בהתחלה לא היה בכלל, היישום היה כמעט מזערי, אחרי שבע עתירות לבג"ץ של "איתך מעכי" נגד ועדת טירקל, טרכטנברג ועוד, הייתה מגמת שיפור, קודם כל מבחינת החלטות בג"ץ וגם מבחינת תגובות פרקליטות המדינה, תגובות הממשלה, ואפילו ביישום פה ושם.

בשנה האחרונה – ואת עמדת על זה בתחילת הדברים, והשנה האחרונה היא בעצם הממשלה החדשה, אנחנו מרגישות – כמי שעושות monitoring ליישום סעיף 6ג1, אנחנו מרגישות הדרדרות ביישום של סעיף 6ג1 ואפילו במודעות, החל בתשובות שאנחנו מקבלות, שמזכירות לנו תשובות מהעבר, תשובה של שר הבריאות לטענה בעניין הירידה בייצוג בוועדת סל תרופות, אז הייתה שם אמירה שצריך לבחור את האנשים הטובים ביותר, שזו באמת איזושהי הדרדרות. כעת אנחנו בהתכתבות - - -

לא, הוא צדק, הוא אמר: את האנשים הטובים ביותר, הוא לא אמר בני אדם באופן כללי, הוא אמר אנשים.

אז אני גם אעדכן - - -

הוא לא דיבר על נשים.

האחרונה שאת מעודכנת בה, לגבי ההתכתבות שלנו עם משרד התשתיות, בעניין הוועדה ליישום מתווה הגז, ששם שוב, בעצם עלו שתי טענות, אחת, הוועדה הזו לא חוסה תחת החוק ושתיים, שיש רכזת לוועדה ובכך הם כביכול, רואים את עצמם פטורים מהחובה הזאת. זאת אומרת, אנחנו באמת רואות הדרדרות משמעותית ביישום. וכאן אנחנו מגיעות, בעצם, לצורך בתכנית פעולה כוללת. כי סעיף החוק הוא מאוד מאוד משמעותי אבל בעולם לקחו את זה קדימה. עד היום, חמשים וחמש מדינות גיבשו תכנית פעולה כוללת לאומית, ליישום 1325, שזה בעצם היה המהלך הבא, של אחרי העתירות לבג"ץ ואנחנו הסתכלנו החוצה ואמרנו שבאמת נדרש השלב הבא. אנחנו גם רואות נתונים מהרבה מאוד מדינות שבהן זה יושם והחלה להיות מגובשת תכנית הפעולה, שמיד הייתה לזה השפעה על קידום מעמד האישה ועל הרבה מאוד אלמנטים, על ישוב סכסוכים, על הסדרים, על הסדרים ברי קיימא וגם על שוויון מגדרי.

לכן, בשנת 2012 נוצרה הקואליציה של ארגוני נשים, כארבעים ארגוני נשים פעילות, נשות אקדמיה, פמיניסטיות, שישבו למען תהליך של גיבוש תכנית פעולה כוללת, שנועדה להיות בסופו של דבר מוגשת לממשלה ובסוף 2014 קודם כל הוגשה תכנית הפעולה הכוללת, היא הוגשה לממשלה ובסוף 2014 התקבלה החלטת הממשלה, זאת אומרת, סעיף 6ג1 לא עומד כבר לבדו, כי החלטת הממשלה 2331 קובעת את העיקרון של צוות בינמשרדי, שיגבש תכנית פעולה לשוויון מגדרי ובדברי ההסבר מצוין במפורש שזה יהיה לפי עקרונות, שהוא יגבש תכנית לפי עקרונות החלטה 1325 וכמובן, שיש התייחסות לשיתוף החברה האזרחית ומומחיוֹת.

כאן אני רוצה לחשוב על הצעד הבא ועל התבוננות בעולם כי העולם נותן לנו חומרים, חומרים שאפשר ללמוד מהם. יש מדינות שעשו את התהליכים בכל מיני דרכים ואנחנו רואות שבמדינות רבות הוגשה תכנית פעולה בשיתוף פעולה הדוק עם ארגוני הנשים. כאן פירטתי את הדוגמה של המהלך בפיליפינים, אנחנו יכולות לראות גם בפיליפינים וגם בנפאל, התייעצות עם מסה מאוד גדולה של נשים מהשטח, ארגוני נשים, מהלך שהוא לא היה ארוך במיוחד, אגב, הוא לקח חצי שנה ושנה באחד המקרים, אבל הוא היה מאוד - - - וכל הזמן היו התייעצויות אזוריות. לאחרונה, אנחנו ב"אתך מעכי", מלוות גם מהלכים מוניציפליים, בעירית תל אביב עושים מהלך לגיבוש תכנית פעולה בתל אביב, היה דיון בבית "אחותי" לפני כמה שבועות ובאמת העניין הזה, הצורך הזה של לשאוב מהשטח וכל הזמן לקבל את המידע - - -

מקווה שיזכרו שיפו הם גם אחראים עליה.

זוכרים, אני חושבת, זוכרות.

זוכרות?

זוכרות, בוודאי.

כן, יש איזשהו מהלך שם של 'שולחנות עגולים', בדרום תל אביב וביפו, שולחנות עגולים שביחד הנשים של תל אביב כותבות את 1325 – "זה המסר שלנו", כלומר, אם השרה הייתה יושבת כאן אז זה היה המסר, כי מבחינתנו תכנית הפעולה שהוגשה על ידי החברה האזרחית היא כמובן משהו שאנחנו מאוד גאות בו אבל אנחנו מסתכלות קדימה וקדימה מבחינתנו, זה לראות איך במהלך הזה – ואני בטוחה שהיא תתחיל ליישם, היא לוקחת ומתייעצת בשלב ההיוועצות עם החברה האזרחית כדי שיהיה משמעותי ורחב ורק לסיום, אני אשאיר כאן את העמוד הזה, את השקף הזה שמראה באמת את ההשפעה, ההשפעה שהייתה במדינות שבהן הייתה תכנית פעולה ממשלתית ליישום 1325.

תודה רבה. אני נותנת את זכות הדיבור לגברת נבילה אספניולי, מנהלת מרכז "אלטופלה" ואני מבינה שגם היום נציגה של קואליציה, נכון?

כן.

בבקשה.

בוקר טוב לכולן. אני שמחה להיות כאן. תודה, עאידה, על היוזמה ועל הדיון המיוחד והחשוב הזה. לפני שאני מתחילה רק רציתי להזכיר לעצמנו, 1325 תוכו מבוסס על - - - ועל - - - 90-95 וצריך להתייחס ל-1325 גם מבחינה היסטורית, בראייה הכוללת של זכויות נשים, אז הוא בהחלט תוספת לזכויות נשים. הוא תוספת מיוחדת אבל הוא אפילו - - -

הושתת על - - -

הושתת והוא אפילו הגשת הדוחות על 1325 חייבת להיעשות דרך - - - והתכנית, ה report של המדינה של 1325. זה דבר אחד. דבר שני שאני הזכרתי בהערה ואני רוצה שיהיה בפרוטוקול באופן מסודר, זה שההישגים האלה היו כתוצאה – כמו שאמרה עאידה, תוצאה של מאבקן של נשים, וגם ההישג של הרשות, הוא היה כתוצאה מהפעולה של ארגוני נשים. מ-95' ניסינו בכל הדוחות שהגשנו לאו"ם בעניין של - - - הייתה התשובה של הממשלה "נקים רשות למעמד הנשים" ובעצם, התשובה הייתה שהרשות תפתור לנו כמה מהבעיות שאנחנו היינו מזכירות אותן באופן מתמיד, בדוחות שהגשנו לאו"ם.

אני גם שמחה להיות בדיון הזה, לאחר שהייתי לפני חמש עשרה שנים באו"ם, וגם בדיון על ההישגים של 1325, שהיה באו"ם רק לפני כמה חודשים. לאור זה אני כאן מייצגת את הקואליציה של הארגונים שהוקמה, של רוב הארגונים הפלסטינים בישראל, פלוס ארגונים משותפים כמו הקואליציה וכמו "אשה לאשה", זאת אומרת, נשים יהודית ופלסטיניות בישראל, שעובדות לקידום מעמד הנשים, שראו את עצמן מודרות או שההתייחסות של התכנית הכוללת של ארבעים הארגונים לא הביאה את הקול שלנו, במיוחד כמו שהגדירה עאידה, בעניין של העקרונות של 1325.

1325 – נכון שהיא מדברת על ייצוג אבל היא מדברת על שיתוף, היא מדברת על הגנה והיא מדברת על אזור סכסוך. עכשיו, בלי להזכיר מה זה אזור סכסוך אצלנו, עאידה הזכירה את הכיבוש, המילה שכבר לא מזכירים אותה במקומותינו ובמחוזותינו, הזכירה את הכיבוש והשאלה איך הכיבוש היום משפיע - - -

אנחנו דור ישן, נבילה.

כן, כן, הדור שלי ושלך. מה לעשות עם הכיבוש ואנחנו מהדור שהיה אומר "עם שכובש עם אחר לא יכול להיות חופשי" אבל גם כנשים, מהי ההשפעה של הכיבוש היום על החיים שלנו, כנשים יהודית ופלסטיניות? איך אנחנו מדברים היום – ודיברה השרה על הפער בין החברה היהודית ויש נתונים של הלמ"ס שהוצאו עכשיו לכבוד יום האישה, והם מראים את הפערים הרבים בין נשים פלסטיניות בישראל לבין נשים יהודיות. מה זה הפער הזה? מאיפה זה מגיע? איך אנחנו לא ערות לכך שכתוצאה מהכיבוש וכתוצאה מהמשך הסכסוך, הנשים הפלסטיניות בישראל סובלות בכל התחומים, בבריאות ובחינוך ובאקדמיה, בכל התחומים הן סובלות מהמשך הכיבוש, אז איך אפשר לדבר על נשים בסכסוך בלי לדבר על העוני, בלי לדבר על הרס הבתים, שיש לזה השפעה על ה discrimination, האפליה נגד נשים ולכן, אם אנחנו מבינות שהקונטקסט שלנו מאוד חשוב, אז נוכל לפתח תכנית אסטרטגית.

בתכנית אסטרטגית, תמיד, כל היועצים האסטרטגיים יגידו לנו, תלמדו את המציאות ותתחילו עם המציאות כדי להגיע אל החלום, אז האם המציאות לא קיימת בשבילנו? הלוא המציאות שאנחנו כולנו סובלנות ממנה, גם יהודיות ועם ערביות סובלות ממנה, היא צריכה להיות הבסיס שאנחנו מתחילות בו. אם נתחיל משם אז נגיע לתפיסה של בטחון שהוא בטחן הוליסטי, בטחון אנושי. עכשיו אנחנו, ארגוני נשים וארגוני נשים פמיניסטיות, יודעות טוב מאוד שהביטחון זה לא רק הביטחון של הגבול, זה בטחון שלי ברחוב, זה בטחון שלי בבית, זה בטחון שלי במקום העבודה, זה בטחון שלי בחיים.

זאת הזדמנות להגיד שמחר אנחנו חושפות את התוצאות של סקר, שבודק את הרגשת הביטחון במובן האנושי הכללי, שעשינו פה בכנסת לפי הבקשה שלי ושל הוועדה, ואני חושבת שתופתעו מאוד מן התוצאות.

אני בטוחה שאני לא אופתע בגלל שאני בטוחה שאם את שואלת את הנשים, הנשים יגידו לך. אני רק לפני שבוע הייתי בסחנין ודיברתי על 1325 ולפני שאני מדברת אני שואלת את הנשים: מה אתן חושבות – בטחון ואז אמרו לי: בטחון כלכלי, בטחון שיהיה לי בית שאני יכולה לחזור אליו בלילה, בטחון של מקום עבודה, אז מחר נדבר על מושג הביטחון אבל בלי לדבר על מושג הביטחון ב-1325, אני חושבת שאנחנו נטעה מאוד. בנוסף, הנשים הפלסטיניות שיושבות כאן, עכשיו - - - יושבות כאן ועאידה, יו"ר של הוועדה, אנחנו מרגישות שאנחנו לא חלק מהמגוון הישראלי, אנחנו נשים פלסטיניות אזרחיות המדינה, זה השם שלנו, זו ההגדרה העצמית שלנו וכך צריך להתייחס אלינו. לצערי, השרה לא נמצאת כדי להגיד את מה שאנחנו המלצנו לה. אני לא אגיב על כל ההערות האחרות ולכן אנחנו אומרים, החלפת מושג הביטחון הצבאי ומושג הביטחון האנושי, היא דבר בסיסי, אנחנו אומרות שצריך להתייחס למידע הבסיסי על הנשים ועל אנשים באופן כולל, ולא רק על עניין של נשים בצבא ונשים בצוותי הדיון, בגלל שאפילו אם אני רוצה להיות בצוות הדיון, נתניהו לא ייקח אותי לצוות הדיון, נכון?

את לא היחידה. גם אותי הוא לא יקח.

גם אותך הוא לא יקח, יופי, מצוין, לא ייקח אותנו, אז למה אנחנו מגנות עכשיו ולא מגנות על דברים בסיסיים אחרים, כמו שיתוף שלנו בכול התחומים ולא רק במשא ומתן?

אני גם רוצה לחזק את מה שאמרה נטע, בעניין של הוועדה. הקמת הוועדה במדינות שהוועדה הייתה מבוססת על הניסיון של הנשים ועל הקולות של הנשים, זה הבטיח השתתפות של נשים, הבטיח את העמוד הזה של השתתפות של נשים והיום, יש לנו חמש עשרה שנים של עשייה ומתוך הדיווחים בעולם, רואים שהארגונים השותפים, כשהציבור של הנשים שותף, אז התוצאות הן הרבה יותר הוליסטיות והן הרבה יותר אפקטיביות ולכן, אולי, בסיכום נוסיף, שמאוד חשוב העניין של שיתוף הנשים באופן הוליסטי ובאופן ייצוגי, לכל המרחב הקיים, גם בשטח, כולל נשים פלסטיניות וכולל נשים יהודיות מכל המרחב.

זה יבטיח, זה הוכיח את עצמו, אז למה לא לעשות את זה. אנחנו כן ממליצות על מעורבות מרכזית של ארגוני הנשים, אנחנו כן ממליצות להתחשב בציפיות בנושא התעניינות והמלצות שמביאות הנשים הפלסטיניות אזרחיות המדינה, ואנחנו בהחלט גם ממליצות לממשלה לסיים את הכיבוש, כדי שנוכל סוף סוף לבנות עתיד משותף במדינה הזו.

נבילה, ממליצות או דורשות? 'ממליצות' – הם יכולים להתעלם.

לא, דורשות. אני עכשיו מדברת אלייך ולא אליהם. דורשות מהם, ממליצות שהציבור יקבל את ההצעות שלנו.

או.קיי., גברת גלית גזית "מנשים עושות שלום".

כן, בוקר טוב.

בוקר טוב, בבקשה.

שמעתי כמה דברים - - -

תנסו להיצמד עכשיו לשלש דקות.

אני רוצה להתייחס לחלק של נשים בתוך ההיבט הזה של "לא משמיעות את קולן", שלא רק מבחוץ עוצרים אותנו, כי גם אנחנו עושות את זה לעצמנו. כמה פעמים עמדנו מול מישהו שצעק עלינו והשתתקנו, ולא אמרנו את מה שרצינו לומר? לא עמדנו על הערכים שאנחנו מאמינות בהן, זה הרי קורה הרבה וזה לא רק מבחוץ אלא גם מבפנים. חלק מהדברים שאנחנו מתמודדות איתן, נשים בעצם נמצאות בבית בדרך כלל, מנהלות צרכים ואלה צרכים שהן פוגשות ביומיום, הן רואות ומרגישות צורך עם רעב לענות לצורך הזה, צורך של חיבה או צורך של קירבה או כל צורך וההתמודדות עם השאלה מה את רוצה, מה אני רוצה, היא התמודדות לא פשוטה. אני עובדת עם נשים כבר חמש עשרה שנים בהדרכה בתוך התחום של "מה את רוצה", לגלות מה את רוצה, מה באמת מניע את חייך? מהם הערכים שלך? ואני מעריכה שההחלטה 1325, היכולת שלה, זה שהיא בעצם לא הגיעה לידי מימוש עד היום, זה המקום הזה של נשים שקשה להן לבטא מה הן רוצות, מאחורי מה הן עומדות.

לנשים עדיין קשה - - -

לא, שביומיום - - -

הן פועלות רק - - -

לא, זה בסדר, לעדכן את זה. המקום של רצון, כשאת עומדת ומנסה להניע תהליכים חברתיים או להניע את החברה שאת חיה בה ולשנות את מציאות החיים של החברה שלך, את צריכה לדעת בדיוק מה את רוצה, מהם הערכים שאת רוצה לעמוד מאחוריהם.

סליחה, אני חושבת שמה שאת מעלה הוא הצהרה שמאוד קשה לי לעמוד בה ולהקשיב לה, כי בעצם כל מה שהישגנו, כנשים - - -

לא, לא - - -

שניה.

כן.

שניה, שניה, איפשרתי, איפשרתי ואיפשרתי עד שהייתי בטוחה שאני שומעת מה שאני שומעת, אז נשים השיגו את מה שהשיגו, רק בגלל שהן נאבקו והן הביעו את דעתן. ההחלטה לא יושמה כי הממשלה לא יישמה את ההחלטה הזו.

לא רק.

זה לא, סלחי לי - - -

סליחה.

אני חושבת שלבוא ולהגיד שכאילו אנחנו נושאות באחריות על זה - - -

בכלל לא.

שהחלטה אחת, אני חייבת להגיד, אנחנו פה מדברות על החלטה להקים ועדה, היישום שלה הוא בידי הממשלה – הקמת הוועדה אבל, התכנים שהוועדה אמורה לעסוק בהם והזכויות שאנחנו רוצות, גם של ייצוג וגם של שיתוף, השגנו רק בגלל המאבקים של נשים והידע וההבנה של הנשים, שאלה הם הרצונות שלנו וכך אנחנו מבטאות אותם וכך אנחנו מגיעות אליהם, אז האחריות על ההחלטה הזו היא רק של הממשלה, אבל על השאר היא שלנו ותאמין לי יש הישגים בנושא.

אני יכולה רגע להמשיך את דבריי.

בבקשה אבל אני מקווה שאנחנו לא נמשיך לטענות שאנחנו אחראיות על המצב שלנו.

להתקדם. כיוון שאנחנו, אם אני נמצאת פה וכל אחת מאתנו שיושבת פה, יודעת מה היא רוצה אנחנו יודעות את זה ואנחנו אלה שמזיזות את זה ואנחנו רוצות גם עוד נשים בתוך זה. אנחנו רוצות, כמו שאמרה השרה גילה גמליאל, שכשנפתחת דלת יסתערו עליה וייכנסו דרכה. ואלה השכנות שלי והחברות שלי ואימא שלי, שכרגע לא שׂמות את התודעה שלהן במקום הזה. וזה מה שמעסיק אותי.

למה אז זה לא היה מתאים - - -

זה בדיוק המקום הזה של התודעה. עכשיו, אני חושבת שההחלטה 1325 מדברת על אפשרות של חיים, אז כל מה שהוא לא חלק משלום הוא לא אפשרות של חיים, הוא אפשרות של הישרדות והחלטה 1325 היא החלטה של חיים. כדי לייצר חיים צריך את שתי הפרספקטיבות או את שני המגדרים, כל אחת יודעת את זה, כדי להוליד ילד צריך שני בני זוג - - -

או.קיי. אבל צריך להתקדם, אני מבקשת.

ולכן צריך את שתי הפרספקטיבות. אני מרגישה שאני לא מצליחה.

מה?

אני אצמצם את זה למשפט.

אני מצטערת שהקצב של הכנסת הוא קצב קצת מהיר.

שזה בדיוק חלק מהעניין. חלק מהמערך הפעיל ביותר אצל נשים הוא מערך שלוקח יותר זמן, זה חלק מהדבר שנצרך בדיונים של כנסת, לתת את הזמן ולתת את מרחב ההקשבה.

הייתי רוצה לחיות בעולם הזה שנותן מרחב אבל אין מה לעשות, הכנסת, הדיונים שלה מוקצבים מבחינת זמן ואין לנו אפשרות ואני אמרתי בתחילת הישיבה שלי, שאנחנו לא מתחילות את הכול היום ולא מסיימות את הכול היום. התהליך לא חייב לקרות כולו בישיבה אחת, אנחנו בונות תהליך לאורך הזמן. אני מאוד מודה ואני גם מודה לנבילה.

גברת אמילי מואטי מעמותת "כ"ן" למנהיגות נשים, בבקשה.

חברות, זה יהיה קצר. אני נמצאת כאן כחברת ועד של עמותת כ"ן ואני פשוט אקריא את הדברים כלשונם, דברים שכתבה המנכ"לית שהייתה אמורה להגיע ואני מחליפה אותה. לעמדת העמותה לגבי יישום החלטה 1325 והחלטה 2331, העמותה סבורה כי המפתח ליישום החלטות הממשלה והאו"ם בנושא קידום נשים למוקדי קבלת החלטות, מצוי בראש ובראשונה לא בהחלטות ובהצהרות הממשלה והאו"ם, שהינן חשובות ומצויינות כשלעצמן, אלא בפיקוח על יישומן.

לדעתנו הבעיה השכיחה היא כוונות טובות והצהרות ללא אכיפה ופיקוח בשטח. העמותה סבורה כי תפקיד זה מצוי קודם כל בידי המשרד לשוויון חברתי, אשר קיבל לידיו רק ממש לאחרונה את הרשות למעמד האישה, וכן בידיה של ועדה נכבדה זו ויושבת הראש שלה.

העמותה מפנה שוב את תשומת לבכם ותשומת לבה של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן הנכבדה והשרה לשוויון מגדרי, לפער העצום במרחב המוניציפלי בין גברים לנשים. אני חושבת שזה קצת לא רלבנטי לדיון, הכניסו לי פה כל מיני רעיונות - - -

למה? למה? למה?

ניצול נשים גם ברמה המוניציפלית, כדי שבעצם ייצגו את הרצונות שלהן.

לא, לא, לא נעים לי לגזול מן הזמן של נשים אחרות.

בסדר, לא, תאמיני לי, אני שומרת על זה פה.

בסדר גמור. אם כך, להסב את תשומת לבכם לפער העצום במרחב המוניציפלי בין גברים לנשים, הנובע, בין היתר, מהיעדר תגמול ותנאים לחברי מועצה, המקשים על נשים יותר מאשר על גברים להשתלב בתפקידים אלה, אשר הינם תובעניים והתנדבותיים, כמו גם מקדנציות ארוכות של ראשי ערים שאינן מאפשרות ריענון שורות והחלפה. העמותה תשוב ותזכיר כי נשיאים וראשי ממשלה ואפילו מנכ"לים ויו"רים של חברות פרטיות, אינם מכהנים שלושים וארבעים שנה, כמו כמה מראשי המועצות והעיריות בישראל.

המרחב מקובע כל כך ואין פלא שדווקא המרחב המקומי משקף את הפער המגדרי הגדול ביותר בין נשים לגברים בישראל. הגיעה העת לעשות שינוי במרחב הזה באמצעות רגולציה של הממשלה והכנסת. העמותה מפנה את תשומת לב הוועדה הנכבדה והשרה, לכך שחברות ממשלתיות סובלות מהיעדר נשים בתפקידי מנכ"ליות ויו"ריות, ולא מחמת היעדר כוחות נשיים מנוסים ומתאימים, אלא בשל אי מימוש החלטות הממשלה בנושא זה. למשרד לשוויון חברתי ולוועדה זו יכולת לעקוב אחרי מימוש החלטות הממשלה בנושא זה וגם לדאוג לרגולציה חקיקתית לגבי מינויים עתידיים ושינויים.

אחד היעדים שאנו רוצות להציב הוא עד שנת 2020, 50-50 בכל המקומות עליהם יש שליטה, היינו, משרדי ממשלה וכו'. תודה חברות.

ואני חייבת להגיד, עמדת בזמן.

אני משתדלת.

יופי, אני רוצה לתת לגברת אורית זוארץ את זכות הדיבור, בבקשה, גבירתי.

תודה, אז קודם כל אני הארתי תוך כדי דבריה של השרה, את הסוגיה וזה קצת עבר וחלף אבל אני חושבת שזו סוגיה שצריך להתמקד בה. כשנחקק חוק להקמת הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה, הייתה פה כוונת מכוון, זה לא סתם היה במשרד ראש הממשלה ואם התקבלה החלטה להעביר את הרשות לקידום מעמד האישה למשרד אחר, אי אפשר להתעלם מן החוק ועם כל הכבוד לוועדת שרים, ככל שתהיה, ועדת שרים אינה ברת סמכא לשנות חקיקה בישראל ואם השרה מעוניינת לשנות חקיקה אז תתכבד ותעשה את זה.

אני חייבת, סליחה, אני חייבת להתייחס לזה. הבנתי שיש סוגיה בעניין הזה ובשיתוף פעולה עם שדולת הנשים הכנו הצעת חוק. הבעיה שעומדת מולי וגורמת לי להסס מלהגיש את הצעת החוק – ואני משתפת אתכן ואת כלל הציבור שרואה אותנו, היא עצם העובדה שנכון, בהצעת ההחלטה שהובאה לכנסת והצבענו עליה אפילו נאמר, שההעברה הזו של הרשות למשרד אחר, תלֻווה מאוחר יותר בשינוי חקיקתי אבל, אם אנחנו עכשיו נעביר, אז זו פעם ראשונה שיש לנו משרד שנקרא משרד שוויון חברתי, אנחנו לא יודעים מה יהיה גורל המשרד בממשלה הבאה. אם תעבירי עכשיו – וזו ההתלבטות שלי, אם אני אבקש העברת הרשות לתוך משרד שאני לא בטוחה בקיומו אחר כך, אז יכול להיות שנאבד את הרשות בממשלה הבאה ועל כן, אני מתלבטת ואני מתייעצת משפטית בנושא הזה. זה עומד, אנחנו בהתלבטות בזה.

קודם כל אני שמחה לשמוע ואני חושבת שזו סוגיה שאי אפשר לעבור עליה על סדר היום בצורה כזו או אחרת וצריך לתת לה את המשקל ואת המקום ולעקוב אחריה, ואני בהחלט מסכימה לגבי הזמניות והארעיות של משרדי ממשלה ולכן הייתה פה כוונת מכוון. גם דר' איספניולי דיברה על כך שהיו כאן נשים שהיו מעורבות בתהליכים ומשרד ראש ממשלה לדעתי לא ישתנה בשנים הקרובות, אז זה ציר אחד.

אני רק רוצה לומר, סליחה, שהחלטה 2331 מלבד העובדה שהיא מתייחסת ל-1325, היא גם מתייחסת לרפורמה מקיפה שצריכה להיות ברשות לקידום מעמד האישה אז זו פלטפורמה שאפשר להוביל עליה שינויים, גם אם לא שינויים מבניים אבל שינויי תוכן אז גם אפשר להשתמש בה.

טוב, אנחנו ידענו את זה עוד מלפני ההחלטה הממשלה.

שצריך רפורמה אבל עכשיו יש גם החלטת ממשלה שמחייבת רפורמה.

בבקשה.

מה שהשרה התייחסה אליו זה באמת העתודה הניהולית ואני חושבת שזה מונח לפתחה, כלומר, המקום שבו צריך לפקח על העתודה הניהולית, על עצם קיומה של עתודה ניהולית בתוך המערכת הציבורית, גם ברמה המוניציפלית וגם ברמה הארצית, זה לפתחה, אני חושבת שיו"ר הוועדה עושה עבודה מצויינת בפיקוח שאכן הדברים האלה ייושמו. לצערי הרב ומניסיון, ככל שאת עומדת יותר עם יד על הדופק ומפקחת מקרוב, ומזמינה את הגורמים הממשלתיים להגיע הנה לעתים יותר תכופות, דברים זזים. לצערי הרב זה עובד כך ולא בגלל המחוייבות שלהם ואם זה מצריך שינוי נהלים אז בבקשה, יתכבדו וישנו את הנהלים, כדי שנשים תוכלנה להתקדם בתוך המערכות ושזה לא ייעצר.

הציר האחרון הוא המחוייבות מעבר להקמת הוועדה, שדובר עליה בתוך הרשות לקידום מעמד האשה, דובר על צוות שיעסוק בהיבטים המשפטיים והחקיקתיים, כשמונחת הצעת חוק. יש חוק שמחייב את הבחינה של כל הצעת חוק שמונחת בבית המחוקקים מנקודת מבט מגדרית, שזה ציר נוסף לפני שהולכים גבוהה גבוהה לסוגיות של ביטחון לאומי, אני חושבת שהתשתית צריכה להיות כאן בבית הזה והחוק שנחקק עוד בקדנציה לדעתי של חברתי חברת הכנסת לשעבר אתי לבני, קוּדָם על ידי חברת הכנסת לשעבר עמירה דותן, שכל חוק שמונח לשולחנה של הממשלה לדיון ייבחן באופן מקדמי בצורה מגדרית.

בעצם זה מה שעושה הרשות היום, שהיא נותנת חוות דעת.

בתוך הרשות, שזה אמור להתעסק משפטיים בלבד, מעבר לשאר הדברים.

אני רציתי להגיד שלום שאני מתייצב, לפני כן, כל הזמן אבל אני מנוע מלהשתתף.

חבר הכנסת באסל גטאס מגיע להתנצל, הוא מושעה, אסור לו להשתתף בישיבות ועדה.

לא רוצה לסבך אותך.

להצביע מותר לו?

להצביע רק במליאה. בוועדות אסור לו.

בעשר אצבעות.

יש לך פה יו"ר ועדה, היא יודעת - - -

אני מבחינתי אתה יודע מה, אתה יכול אפילו להשתתף אבל אז ישלחו אותי לוועדת אתיקה.

זה בדיוק הדבר שאני רוצה - - - אני חושבת שלוועדה יש תפקיד נוסף, באילוץ הממשלה לבחון מגדרית כל הצעת חוק, גם בהיבטים הכספיים וגם בהיבטים שבהם היא עוסקת. תודה.

תודה לך. גברת עדי עזוז, מנהלת פורום צעירות לקידום החלטה 1325, בבקשה. האם ביטאתי זה נכון?

עיזוז. זה בסדר, אפשר לעברת לגיבור, אבל אין בעברית.

עזוז באל"ף או בעי"ן?

בעי"ן.

אם בעי"ן אז עזוז.

אמרתי עזוז אבל בעברית אומרים את זה כך.

זה סלוניקאי. אני מנהלת פורום צעירות לקידום 1325. הפורום נולד מתוך התכנית הכוללת של 1325, בפגישה ראשונה עם ענת לפני כשנתיים ומה שאני רוצה להגיד הוא, שאנחנו כמובן מסכימות ומאוד חשוב לנו הייצוג – גם המגוון גם השווה אבל, אני רוצה ללכת למשהו שהוא קצת יותר basic מבחינתנו, מבחינת הצעירות וזה הגנה על נשים, בעיקר הגנה על נשים צעירות, על סטודנטיות, אני מגיעה מהאוניברסיטה העברית, וזו, למי שמכירה, מציאות גיאו-פוליטית קצת מורכבת שהיא סביב האוניברסיטה, הטרדות מיניות מאוד שכיחות, גם של יהודיות וגם של פלסטיניות, אין פה באמת אבחנה, וגם ונדליזם, כאשר הנושאים האלה לא באמת מטופלים כי הם לא נתפסים כסוגיה ביטחונית, כי זה לא ביטחון במובן - - - של ביטחון אבל, בהחלט ופה יש את הקישור - - -

דווקא סגרו את הכניסה לשכונה כולה בגלל זה.

זה לא הפתרון מבחינתנו, לסגור את הכניסה.

סיום הכיבוש זה הפתרון.

עיסאוויה - - - לפני 48 במדינת ישראל, היה פעם מופלג - - -

לא ניכנס - - -

בואו לא נחלק עכשיו את שתי המדינות.

למה? אבל - - -

אנחנו נקדיש לזה ישיבה אחרת, נעשה משא ומתן ונגיע לאיזשהו סיכום.

די, די.

נסגור את העניין, זהו.

זה נושא שהוא קצת מורכב, אני כן אגיד שמבחינת הפורום ההגדרה של הר הצופים היא כן כמופלג ומשם בעצם הגיע הסיפור, כי אנחנו עצמנו חווינו אלימות מאוד קשה סביב הקמפוס ויש לזה גם עלויות כלכליות, שהייתי רוצה שבאמת ייכנסו לתוך תכנית פעולה רחבה ולמה אני מתכוונת. למשל, יש את החניון החיצוני של הקמפוס שעולה 350 שקלים לשנה. אחרי שניפצו לי את השמשה של הרכב והשוטר אמר לי בפרצוף: עדיף לך לקנות חניה בתוך האוניברסיטה כי בחוץ זה קצת לא בטוח בשבילך, אז הלכתי וקניתי חניה לחניון המקורה באלף שקלים לשנה, שיש לזה משמעות כלכלית שמבחינתי היא גדולה, בטח כסטודנטית וזה לא נחשב כמשהו בטחוני והאוניברסיטה גם לא נותנת לזה משקל, אז מה שאני רוצה להגיד זה שברגע שהוועדה תקום סוף סוף, הייתי רוצה שכן ייקחו בחשבון פגיעות בנשים צעירות במובן של הגנה על הביטחון שלנו, הביטחון האישי שלנו במובנים הכי רחבים, אם זה כמו שאמרתי, במובנים של נשים צעירות, אנחנו - - - לזה אפילו במובנים של נערות, ואם זה במובנים של צבא כמו שעכשיו אנחנו רואים ולא נזכיר שמות, אבל יש את הפרשה עכשיו בצבא, אז זה לא נתפס שגיבור ישראל יכול לפגוע, זה לא מושג אפילו כביטחון אישי של חיילת, אלא היא ישר מתוייגת כמתלוננת שווא וכאלה, ובתור אחת שהתיזה שלי היא - - - תלונות שווא אז סביר להניח שזה גם לא המקרה אבל, חשוב להגיד שאנחנו היינו רוצות ללכת למקומות הרבה יותר בסיסיים של הגנה על זכויות של נשים, במיוחד בהקשר של הרחבת המושג ביטחון.

או.קיי. תודה, גברת מיכל שריג כדורי ממשרד החוץ.

תודה רבה. אני רוצה גם לברך על הדיון המאוד חשוב, בנושא שהוא באמת בחזית העשייה של המשרד, ברמה הבינלאומית. אנחנו מייחסים חשיבות לנושא של קידום מעמד האישה ובכלל, קידום ושיקוף העשייה הישראלית בזירה הבינלאומית, בעשייה שלנו גם בנציגויות בחו"ל וגם בעזרת עבודת המטה בארץ. מי שיודעת ומכירה, בשבוע הבא יפתח תיפתח הועידה למעמד האישה באו"ם C.S.W. - - -

ששים שנה לוועדה.

גם שם יש ששים שנה וגם שם משרד החוץ מקדם אירועי - - - שעוסקים גם בנשים בפוליטיקה, גם בנשים במגזר העסקי, משלב גם את המגזר של החברה האזרחית ועמותות שישתתפו באירועים, גם ברמה של שיקוף הפעילות של שלל השחקנים בזירה הישראלית וגם כמובן, לקדם ולאפשר את הפעילות הזו.

היה חשוב לנו לציין את זה וגם השרה לשוויון חברתי, השרה גמליאל תצא עם משלחת שכוללת גם נשים ממשרד החוץ לאירוע הזה וכמובן, מקווים, עם עוד 'שחקניות' גם מהכנסת וגם מהחברה האזרחית.

חשוב עוד לציין שלצד הפעילות הזו לקידום מעמד האישה והפעילות החיובית, מצער לראות שהנציג הפלסטיני באו"ם מנסה לנצל את הבמה הזו בניסיון לקדם החלטות פוליטיות ואנחנו במשרד החוץ פועלים נגד הניסיונות האלה והניסיון הזה. חשוב גם, בחלקת האלהים הקטנה שלנו - - -

החלטות פוליטיות שהן קשורות לחיי נשים, לא?

החלטות פוליטיות בזירות שאמורות להיות מקצועיות, שמנסות לערב נושאים שמקומם אינו בוועדות שאמורות להתמקד - - -

אבל אם מתמקדים כבר ב-1325, אני אמרתי את דעתי בהתחלה, אי אפשר לדבר על 1325 בלי להכניס את זה לקונטקסט הפוליטי שאנחנו חיים בו.

אנחנו מדברים על C.S.W. ועל זירות אחרות באו"ם שאמורות להיות מצויות ולטפל בנושא של שוויון חברתי, של מעמד האישה, שלא אמורים להיכנס לסוגיות הפוליטיות שלהן יש במה אחרת - - -

שזה הכול פוליטי דרך אגב.

לא, לא, אני חושבת שאנחנו לא נתקדם לשום מקום ביישום החלטת 1325 בלי להבין שבעצם, באופן כללי הפמיניסטיות דוגלות מאז ומתמיד בכך שהאישי הוא פוליטי והפוליטי הוא אישי ואי אפשר לפצל ואי אפשר להתקדם לשום מקום בלי להבין את האל"ף-בי"ת הזה.

הדבר השני, החלטת 1325 באה באופן – אני לא רוצה להגיד הבוטה, אבל באופן הגלוי ביותר, לעשות את הקשר הזה בין הפוליטי לבין האישי, עד כמה המצב הפוליטי שאנחנו נמצאות בתוכו משפיע על הדברים הכי קטנים בחיים שלנו כנשים, אז לבוא ולעשות את ההפרדה הזו, אני חושבת שאנחנו פוגעים בעצמנו כאשר אנחנו עושות את ההפרדה. אני מבינה אותך, את מייצגת קו של משרד החוץ, אני מבינה, אבל אני חייבת לשים את הדברים בפרופורציות שלהם.

רק לצטט, לא דיברתי בהכרח רק על הקונטקסט של 1325 אלא על הנושא של מעמד נשים בכלל בזירות שונות באו"ם שמתעסקות בנושא הזה, וזירות שמגדירות את עצמן ככאלה שלא יהיו פוליטיות בנושאים מקצועיים שקשורים לקידום מעמד האישה.

אין שום דבר - - -

רק אזכיר שגם בחלקת אלהים הקטנה שלנו כמשרד ממשלתי ואפרופו היעדים של 50-50 שהזכירה חברתי לפני כמה דקות, אז במשרד החוץ יש עוד הרבה עשייה לעשות אבל יש באמת מאמץ גדול גם בנושא הזה, והשנה, קורס הצוערים שנפתח – אם אני לא טועה הראשון, אבל בהחלט באופן יחסי תקדימי, שבו היה רוב נשי לצוערות שהתחילו את מסלול הדיפלומטיה וגם מספר הנשים שמכהנות כראשת נציגות עלה ועומד היום על 20% בערך, שזה שיפור משמעותי לעומת מה שראינו בעבר.

אני מקווה שזה יביא גם לשיח אחר, הימצאות הנשים.

אבל זה גם לא מנותק מהשכר הנמוך יחסית.

סליחה?

זה לא מנותק מן השכר הנמוך יחסית שמקבלים בתפקידים האלה ולכן גברים מראש פחות ניגשים לזה ויותר נשים.

א.קיי., אני נותנת את זכות הדיבור לגברת אתי לבני, חברת הכנסת לשעבר וממובילות החקיקה בנושא, בבקשה, גבירתי.

אני שמחה להיות פה, אני מזדהה עם מה שאת אומרת, שהכיבוש ושהכול קשור אחד בשני אבל אם אנחנו נתעסק רק בזה ולא נסתכל על דברים אחרים, של 1325 וחקיקות שמנסים לקדם, אז אני אדבר על הצד השני, בלי חס וחלילה להגיד שמה שאת אומרת זה לא נכון. אני רוצה להגיד שעשינו דרך ארוכה בחמש עשרה השנה האחרונות מאז חקיקת החוק. כשאני ויולי תמיר התחלנו בחקיקה עם ארגוני הנשים, זה היה דבר שאף אחד לא ידע על מה מדובר. כשאנחנו הלכנו לציפי לבני שהייתה אז שרת המשפטים ואמרנו לה, בעקבות ארגוני הנשים שיחד אתם עבדנו על זה, שאנחנו רוצים לחוקק את 1325 בחקיקה, היא לא ידעה על מה אנחנו מדברים. היא חשבה שזה "מה זה מיותר, חבל על הזמן" ועוד אחר כך, באו אלינו ארגונים והאמת, לימדו אותנו שהייצוג צריך להיות לא ייצוג של נשים לבנות מתל אביב אלא ייצוג של החברה הישראלית הנשית שאז זה היה – אני לא יודעת אם עדיין קיימת החלוקה הזו, של רבעים, ה'עליות', ערביות, לסביות, דתיות - - -

שיטת הרבעים.

רבעים, בדיוק. חזרנו לציפי ואמרנו לה: הייצוג יהיה לפי חלוקה, איזושהי, זה בכלל נראה דבר מופרך מאין כמוהו. אני רוצה להגיד שהיום ובשנים האחרונות זה כבר לא מופרך, אלה דברים שאנחנו קיבלנו והפנמנו אותם, אולי אין שינוי עצום בשטח אבל כל אחת יודעת על מה אנחנו מדברים ומי צריך להיות מיוצג. אתמול רק בתל אביב היה כנס התרבות וכולם הבינו שכולם צריכים להיות מיוצגים, גם כאן וגם במקומות אחרים.

אני פה יושבת ואני לא מייצגת כלום אבל, בכל זאת אני נמצאת בשלושה ארגונים שהם רלבנטיים. ראשית כל, אני יושבת ראש פורום "דבורה", שזה נשים בביטחון ובמדיניות, שזה בעצם הגלגול והיישום של 1325 שקודם היה exclusive security ואני חושבת שאת, עאידה, גם היית עם - - - בכל העולם, לקדם נשים באזורי סכסוך שיהיו מיוצגות. זה התגלגל לפורום "דבורה" שהוא קיים, שהוא פעיל - - -

ופעם הייתה IWC.

נכון והכל גלגולים. יש – וחשוב שיידעו, שזה יופץ, יש קבוצה של נשים שהיו בכירות ביותר, משמעותיות ביותר בכל התחומים והן רוצות להיות גם מנטוריות, גם מקדמות, גם איזשהו עוגן לנשים ישראליות מכול המגזרים ומכול המקומות, הן מן חוד חנית. גוף אחר שחברתי דיברה עליו הוא "נשים עושות שלום", אני - - - "נשים עושות שלום" ואנחנו מאמינות שמהשטח, מכמויות עצומות של נשים שיגידו 'לא יותר', אנחנו נוכל לדחוף את המערכת הפוליטית המנוונת, התקועה, שהיא לא עושה כלום, נוכל להזיז אותה. הגוף השלישי שאני חברה בו הוא שדולת הנשים, שעושה מכיוון אחר, גם את אותם הדברים. שדולת הנשים יוצרת את החקיקה הנכונה כדי לייצר את השינויים, כדי לייצר את התיקונים ולהסתכל על כל דבר ודבר אז אני פשוט רוצה לברך, אני חושבת שנעשים שינויים, חלקם גלויים, חלקם סמויים מן העין, ברמה הממשלתית לא נעשה מספיק, אנחנו צריכות לקחת את היוזמה ואת הכוח ואת היכולת אלינו וזה נמצא בכמויות. תודה.

תודה, תודה. גברת רינה בר טל, שדולת הנשים בישראל.

טוב, אני שמחה שיצא לי לדבר אחרי אתי. אני קצת אמשיך אבל אני כן מוכרחה לחזור כמה שניות אחורה. קודם כל אני רוצה להודות על הדיון, הדיון הזה היה מיועד להיות בעבר, התבטל לפחות פעם אחת, לשמחתי הוא לא התבטל היום, גם זה ציפיתי שאולי יקרה.

זה כמעט קרה.

לא בגללי, ועאידה, אני רוצה לומר את זה, אני לא השתתפתי בשום ישיבה קודמת שאת עמדת בראשה עדיין, זו ישיבה ראשונה שאני משתתפת, מברכת אותך, גם את תפקידך וגם על המשימות הרבות והגדולות שיושבות עלייך ועל האחריות הגדולה שאני חושבת שיש עלייך כרגע, עניינים שאותם אני רוצה להזכיר.

אנחנו נלחמנו – ואני חוזרת לדברים שנאמרו כאן קודם, על הקמת הרשות. יש בחדר הזה לפחות שתי נשים אם לא יותר, שנלחמו על הקמתה של הרשות בשנות התשעים ואני רוצה להכריז כאן שאין מצב, אין מצב שבו אנחנו נוותר עליה, אז אני לא משפטנית ואין לי את הכלים המשפטיים להסביר ושיסבירו לי גם, אני רק רוצה לומר שזה לא יהיה ובמסגרת 2331 אני מבינה שההמלצה היא, שהרשות בעצם משנה את שמה והופכת להיות הרשות לקידום שוויון מגדרי, אז זה בסדר אבל היא עדיין נשארת הרשות ואסור שהיא תיבלע בשום מקום אחר, לא רק שמא בשלטון הבא לא יקום משרד לענייני נשים, אלא גם תלוי מי יעמוד בראשו של המשרד הזה כשהוא יקום ולכן, דברים – ואת זה אני מוסרת ליושבת ראש הוועדה מניסיוני, דברים שנלחמנו עליהם נאבקנו עליהם, קיבלנו אותם, לא מוותרים עליהם, לא מוותרים עליהם וזה - - -

הפתרון האידיאלי הוא שהרשות תהיה גוף עצמאי.

וזה מה שאני - - -

ממשלתי-עצמאי לא תחת אף אחד.

זה מה שאני מנסה - - -

זה הפתרון האידיאלי. אבל, אני לא חושבת שאני לבד אוכל להוביל תהליך כזה. לצערי - - -

אז אני לא סתם אומרת - - -

אני יושבת באופוזיציה עדיין.

אני לא סתם אומרת את דבריי כאן, יש כאן גופים נוספים ואנשים נוספים וארגונים רבים, שייקראו לדגל ביחד איתך ואת צריכה להפעיל אותם. את צריכה לערב אותם, לשתף אותם ואת מתבקשת, את לא צריכה, את מתבקשת להפעיל אותם. זה דבר ראשון שאני רציתי, לחזק את הנושא הזה. אנחנו לא הולכות עכשיו להטמיע את הדבר הזה בדבר שאנחנו אפילו לא יודעות מהו עדיין. המשרד החדש המבורך, המשרד החדש המבורך, יתברך ברגע שהוא יעשה, אז בואו נראה, הוא עוד לא עשה, אז אני גם רוצה לשלוח מכאן, ברשותך, תודה, למי שעמדה בראש הרשות. לא שמעתי שום מילה בעניין הזה, אז אני רוצה להודות לוורד שעשתה את מה שהיא חשבה ויכלה לעשות.

היא עדיין.

לא, היא כבר לא. נאמרו כאן קודם דברים שהמלים לא היו לי נוחות באוזן.

בכלל לא.

לא היו נוחות לאף אחד ואני לא - - -

ואני רוצה לפרוטוקול לומר, שאני מודה, אני מבקשת להודות לה על התקופה שבה היא כיהנה ועשתה את מה שהיא הרגישה וחשבה שהיא יכולה לעשות.

המלים האחרונות והדקה שנותרו, אני לא יכולה ולא מספיק מקצועית ומנוסה כדי להיכנס לכל הפרטים הקטנים של 1325 ולומר מה חשוב יותר ממה, אבל אני כן רוצה לומר שאנחנו בין המדינות הבודדות בעולם עדיין, שנמצאות בתוך קונפליקט ובמקומות אחרים בעולם, פחות מפותחים מאתנו, הממשלות יישמו את 1325, עם ארגוני נשים שהובילו את זה, עם ארגוני נשים שהובילו את זה ואנחנו לא יכולות להרשות לעצמנו להתבזות במקום הזה. והעובדה שהחוק התקבל בסוף 2014 - - -

לא, לא, החוק התקבל - - -

סליחה, 2013.

ההחלטה להקים ועדה התקבלה ב-2013.

החלטת הממשלה התקבלה ערב הבחירות, מזכירה לכולנו, ערב הבחירות ואסור לנו לתת לדבר הזה להיעלם.

או.קיי.

אנחנו חייבות להסביר למי שצריך – ואת תגידי לנו למי צריך אם אנחנו לא מספיק מבינות, איך לדאוג – לא צריך את כל משרדי הממשלה בבת אחת, לא צריך לקחת את כולם, אפשר להתחיל - - -

רינה, זו הייתה הדקה?

שלושה ארבעה פיילוטים, שלושה ארבעה פיילוטים ולצאת לדרך. תודה.

תודה, תודה. אני אסכם לקראת הסוף ואני אקח בחשבון את כל ההמלצות. גברת חמוטל גורי, יושבת ראש קרן "דפנה". בבקשה, גבירתי.

תודה גבירתי. אני רוצה קודם כל להצטרף להוקרה ולתודה, גם לך, יושבת ראש הוועדה על האופן שבו את מנהלת את הדיונים האלה וגם לארגונים, שבאמת אספו וצברו הרבה מאוד ידע מאוד חיוני, גם "הקואליציה" שאת דיברת בשמה, וגם "אתך מעכי". אני כנראה בדעת מיעוט שהאזינה לדבריה של גלית לא כביקורת על נשים אלא כביקורת על החברה. אני חושבת ש-1325 וכל העבודה שנעשתה כאן, מראה שאנחנו יודעות שלנשים יש הרבה מה להגיד ואנחנו יודעות להגיד אותו. אני חושבת שיש לנו אתגר של הקשבה, של הקשבה, של יישום ושל סולידריות. כלומר, מה שמעסיק אותי כשאני יוצאת מכאן בידיעה שיש כוחות כל כך מדהימים בשטח, כל כך הרבה חכמה של נשים בשטח ושל נשים בכנסת, הוא איך אנחנו מתרגמות את הכוח ואת הידע הזה, שקיים בחברה האזרחית, עם השותפות שיש לנו בכנסת, כדי לדאוג לכך שיקשיבו לנו ושיהיה יישום של הדברים ואני יודעת, עאידה, שאמרת בתחילת דברייך שכולנו הבנו את שנאמר כאן על הצורך בתרגום אבל אני מאוד שמחה על מה שאמרה רינה.

זה מאוד הפריע לי שגלגלו את האשמה בכך שלא חלה שום התקדמות בנושא של הקמת הוועדה ויישום ההחלטה, על כתפיה של מנהלת הרשות היוצאת, ואני כן הייתי רוצה לראות איך אנחנו כן מתקדמות קדימה, כן בשיתוף פעולה, כן בסולידריות, כדי לקדם את ההקשבה לנו וגם, כן, להחזיר את המילה כיבוש למרכז השיח שלנו.

אנחנו קיימנו דיון לקראת סוף השנה על הפעילות של הרשות לקידום מעמד האישה, שבו נכחה הגברת ורד סוויד ונתנה דוח מפורט על העשייה של הרשות, אני חושבת שאנחנו לפחות בוועדה, נתנו לה את התודה האמתית וכבר אז היה ידוע שהיא לקראת סיום תפקידה.

אני מבקשת מכולן גם לקרוא את החלטת הממשלה בעניין קידום שוויון מגדרי והטמעת חשיבה מגדרית ואז אנחנו גם נוכל ללמוד על מי הייתה האחריות ולהקים את הוועדה הזו ולקדם את העשייה שלה.

לצערי, אני חושבת שגם בהחלטה יש אמירה מאוד ברורה שחלק גדול מן ההובלה של הוועדה – כי אז לא היה משרד, כשהוחלט על הוועדה הייתה האחריות על הרשות בכל זאת, ואני חושבת ש fair enough להגיד גם את זה וגם את זה. שני הדברים.

כולנו יודעים שיישום החלטות ממשלתיות כרוך בהרבה לחצים ומאבקים וזה לא תמיד ניבנה על הרצון הטוב של אף אחד מאתנו.

אני רוצה לתת לגברת ציפי רון, אחרונת הדוברות, חברת נציגות מועצת ארגוני הנשים בישראל. בבקשה, גבירתי ואנא, באמת, שלש דקות כדי שאני אוכל לסכם את הדיון הרחב הזה.

כן, אני אעשה את זה קצר. קודם כל תודה ועוד פעם ברכות על הניהול של הדיון, על העלאת הנושא וכן הלאה. יש לי קצת הרגשה של דה ז'וו, כאילו כבר היינו בנושא והיינו בארגון. אני רוצה לספר סיפור קצר מההיסטוריה הלא רחוקה שלנו, איך התחיל הדיון. בראשית שנות האלפיים הטילו על דן מרידור להקים ועדה לתכנון האופק האסטרטגי של מדינת ישראל. מפרסום הקמת הוועדה נודע לנו – ואני הייתי אז בהנהלת איגוד נשים אקדמאיות, שאין שם אף אישה. עשינו מעשה וכתבנו מכתב לכבוד דן מרידור, איך יכול להיות שבוועדה שאמונה על ראייה אסטרטגית לדורות הבאים את מה שקורה במדינת ישראל, אין ייצוג של אף אישה. הוא היה מאוד בסדר, קיבלנו מכתב תשובה. במכתב התשובה נכתב שלא נמצאה אף אישה בעלת דרגה ביטחונית מתאימה ולכן אי אפשר לשלב נשים. שלחנו לו מכתב חוזר עם רשימה ארוכה של נשים, שיכולות להיות בוועדה, שייצגו את ישראל בוועדות אחרות והיה להן הייצוג הראוי. לא היה כלום וזה הניב בהמשך את החקיקה שיולי תמיר עמדה בראשה וכן הלאה. כך זה התחיל להתגלגל. אני רוצה לומר כאן שני דברים.

אני חושבת - - -

יש היסטוריה אחרת.

יש נרטיבים שונים, סליחה, סליחה, כל אחד - - -

הגיע כל אחד עם ההיסטוריה שלו.

כחלק מן העשייה הפמיניסטית, אמורה להיות באיזשהו יום ישיבה, כל אחת תשים את החלק שלה בפאזל הזה ולהרכיב נרטיב אחד משותף, של כולנו, שכולל את כל הסיפורים.

נכון, אבל מכתב כזה קיבלנו, מה לעשות, כתבנו וקיבלנו. וכן הלאה.

נכון, לא אמרנו שזה לא - - -

לא היינו היחידות בשטח, ברוך השם - - -

בואו נעבור להיום. במעבר חד, היום.

אני חושבת שבמעבר חד, דבר אחד שהייתי רוצה לראות, הוא לקבוע תאריך, לקצוב זמן ליישום 1325, כי אנחנו רואים שהדברים משתהים ולא מגיעים ליישום וכן הלאה. בואו נבקש באופן קבוע, מותר על פי חוק לבקש נתונים על יישום, גם קביעת לוח זמנים בעניין הזה. יש לנושא הזה חשיבות - - -

אני לא מבינה, את מדברת על התיקון 6ג1 או על 1325, כי 1325 היא הרבה מעבר ל 6ג1.

אני מדברת על שני הדברים אבל בעיקר על 1325. אני רוצה לראות נשים במוקדי קבלת החלטות, גם בתחומים שהם הרי גורל, שאין בהם היום ייצוג של נשים בכלל או כמעט לחלוטין לא וגם בחיי היומיום שלנו, בתחומים של השלטון המוניציפלי וכן הלאה. אנחנו לא מוצאים מספיק נשים.

אני רוצה לבקש ממך – ואני רואה שאת עושה את זה אבל אני אומרת את זה עוד פעם, לא להוריד את האצבע מהדופק, לדון בזה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, כי אחרת הדברים האלה לא קורים. יש משרד חדש, מעבירים, משנים – אין דבר כזה, אנחנו מאבדים את הרצף, אנחנו מאבדים את האחיזה בעניין וזה לא מתקדם. לטובת כולנו ולטובת המדינה, אני מצטרפת למה שנאמר פה, ואני מאוד מבקשת לבקש יישום בפועל ודיווח שוטף על העניין הזה. תודה עוד פעם.

אני מודה לכל הדוברות. אני חייבת להגיד שכל פעם כשאני דנה ונמצאת בפורום שדן בנושא של 1325, אני יוצאת עם תובנות חדשות ואני חושבת שכולנו היום יצאנו עם תובנות חדשות. אני שוב מדגישה – ואני לא יכולה להתנער, שאם הדיון הזה התקיים סביב 1325 אז אני מתחננת, אל תצמידו את זה רק לייצוג נשים בעמדות של קבלת החלטות.

1325 היא החלטה היסטורית, שאמורה לשנות את כל ההתייחסות לנשים, לצרכים של נשים ולמאבקים של נשים. היא שמה אותן בקונטקסט פוליטי ספציפי. ייצוג נשים חשוב אבל ייצוג נשים שכן יכולות לתרום לשיח שמסיים סכסוכים ומסיים מלחמות ומסיים כיבוש. אני רואה במו עיניי, כל יום בבית הזה, נשים, שלצערי, מלבות את האש ונשים שתורמות לליבוי האש, אז בואו נשים את הדברים בקונטקסט האמתי שלהם, כי אז, גם העשייה שלנו כנשים, אמורה להיות שונה.

העשייה שלנו, כאשר מדברים על 1325, היא לקחת אחריות, כל אחת, לא רק הנשים שנמצאות בדרג הגבוה ביותר, אלא גם השכנות שלך וגם האימא שלך – אני לא יכולה כבר, אימא שלי לא יכולה לעשות כלום כבר אבל, שכולם ייקחו אחריות על זה שאנחנו רוצות לבנות מצב שונה לגמרי. אנחנו מדברות על כך ש-1325 אומרת שנשים יכולות לתרום לפתרון סכסוכים. לכן היא דיברה על ייצוג נשים, לכן היא דיברה על הכללת נשים ושיתוף שלהן. היא אמרה שנשים סובלות מסכסוכים בדרך אחרת ומחר תשמעו את זה. בדיון אשר יתקיים מחר, תראו איך הרגשת הביטחון של נשים היא שונה לפי הקבוצה שהן שייכות אליה ואני חושבת שאנחנו צריכות, כנשים, קודם כל, לקחת על עצמנו את האחריות להשתתף באופן פעיל בשינוי של המציאות שלנו, בשינוי של המציאות שלנו בקונטקסט של 1325, שזה להחזיר לתנועה הפמיניסטית את תפקידה בהובלת פתרון הסכסוך והרצון להגיע לשלום, אז אם כבר אמרתי את זה, אני עוברת הלאה.

יש כלים שנוצרו בדרך, הם כלים מאוד חשובים ואני לא מזלזלת בהם. אחד מהם, הוא התיקון 6ג1 שמדבר על ייצוג נשים בעמדות קבלת ההחלטות ואני חושבת שכן, צריך להשאיר את היד על הדופק ויש נסיגה, לצערי הרב, ואנחנו רואים, שככל שאנחנו חוזרים לזמנים של התלהמות ושל הדרדרות, אז מצב הנשים נעשה יותר גרוע אפילו בעמדות של קבלת ההחלטות לכן, כאשר מדברים עם שרים על הייצוג של נשים בוועדות השונות אנחנו מקבלות את התשובות שאנחנו מקבלות אז אנחנו לא נרפה מזה, אנחנו נמשיך לדאוג לזה ונמשיך לדאוג לייצוג נשים מכלל קבוצות האוכלוסייה.

אני חושבת שגם חשוב לציין, שאחד הכלים החשובים שפותחו לאורך הזמן הוא החלטת הממשלה 2331, שלא בוצעה עד עכשיו ואנחנו נדרוש ונלחץ עד שהיא תתקיים מהר מאוד. אני מקווה שתוקם הוועדה באופן מידי ואז אנחנו גם במקביל, נבקש ונדרוש ואמרו לי שזה ברמות שונות של בקשה, אז ברמה הכי גבוהה של דרישה, שארגוני הנשים יהיו מיוצגים לפחות בדרך של התייעצות עד למתן התכנית הכללית, ואז גם עם כלל הנשים, לקחת בחשבון את כלל הרצונות והצרכים של הנשים באופן כללי, כולל נשים ערביות, כולל נשים מקבוצות אוכלוסייה שונות, חרדיות ואחרות.

אני אבקש בקרוב מאוד, אני חושבת בחודש אפריל, שוועדת ההיגוי שפועלת במשרד לשוויון מגדרי להכנת כל הנושא של תקצוב מגדרי, תבוא לוועדה פה ותציג את התכנית ואת ההנחיות שהם עובדים על פיתוחן, כדי שנוכל לעמוד מקרוב על כל הנושא של תקצוב מגדרי במשרדים, שהוא כלי די חשוב לנושא הזה.

אני שמתי לב שגם עלה הנושא של עתודה ניהולית, וגם הנושא של הרשות ומעמד הרשות. אני התחלתי ואמרתי שבנושא הרשות אנחנו עומדות מול דילמה מסוימת ואני מנסה לקדם את הנושא. מה שאני עושה בוועדה הזו זה לא רק שאנחנו מבקרות אלא אנחנו גם מנסות לפתור בעיות ומקדמות דברים, אז העניין הצעת החוק של הרשות אנחנו נעבוד עליו, ונקדם אותו.

בנושא של עתודה ניהולית, כבר כינסנו פגישת עבודה בנושא הזה. אני חברה בוועדה של הרפורמה בשירות המדינה ולשם אני מביאה את כל הנושא הזה של עתודה ניהולית מגדרית, ואני חייבת להגיד אשחד הדברים החשובים ביותר שאנחנו צריכות להתחיל לחשוב עליו, הוא כל ההגדרה של העדפה מתקנת. אני חושבת שכל הנושא של העדפה מתקנת הוא לא כלי מספיק במקרה הזה, כי אם את כבר לא שם אז לא צברת ניסיון שהם דורשים אותו, ואת לא ניהלת תקציב שהם דורשים את זה, ואת לא עונה על תנאי הסף ואין לך בכלל על מה להתמודד, אז גם זה נושא שאנחנו התחלנו לטפל בו ונשמח לכל רעיון שאתם תביאו אליי או לוועדה.

אני יודעת שבאמצע הישיבה פתאום הרגשתי ירידת מתח. אני חושבת שהדיון היה דיון מעולה, אני מודה לכולן על ההשתתפות ואנחנו נמשיך את המאבק, גם ליישום 1325, גם של 6ג1 וגם של הוועדה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:50.