הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 44

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שני, ט' בטבת התשע"ו (21 בדצמבר 2015), שעה 11:00

1. פעילות הרשות לקידום מעמד האשה

2. דיווח על יישום סעיף 16ג' 1 לחוק שווי זכויות האישה

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

מירב בן ארי - מ"מ היו"ר

אחמד טיבי

עו"ד נועה נאמן - נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, משרד הכלכלה והתעשיה

אושרה לרר-שייב - ממונה על שוויון בין המינים בחינוך לשוויון מגדרי, משרד החינוך

עו"ד שרון מאיר - יועצת משפטית ויועצת מנכ"ל לקידום האישה, משרד התיירות

פרופ' נורית ירמיה - מדענית ראשית, משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל, יו"ר המועצה לעידוד נשים במדע ובטכנולוגיה

יפה גרג'י - ממונה על שוויון מגדרי וקידום נשים, משרד העלייה הקליטה

סנ"צ אורית פרידמן - ממונה על קידום שוויון הזדמנויות במשטרה, המשרד לביטחון פנים

סג"ד אודליה אדרי - יועצת לענייני נשים, שב"ס, המשרד לביטחון פנים

כרמלה מגן - ממונה על שוויון מגדרי, משרד התחבורה

לימור שבתאי - סגנית יוהל"ן, יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, צה"ל

הרבנית דר' אילה גליקסברג - יועצת (בעבר) לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה, נציגת "אמונה"

ורד סוויד - מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה

עו"ד הימת יונס - קידום נשים, הרשות לקידום מעמד האישה

אומר מסאלה - הרשות לקידום מעמד האישה

שולה אגמי - יועצת לקידום מעמד האישה, מרכז השלטון המקומי

עו"ד סימה פרי - יו"ר איגוד נבחרות הציבור ברשויות המקומיות

עו"ד מלי פולישוק - ח"כ לשעבר, חברת הנהלה באיגוד נבחרות הציבור ברשויות המקומיות

זיוה אסייג בנהיון - קידום מעמד האישה, החטיבה לתכנון אסטרטגי ומחקר, עירית ירושלים

עליא חסארמה - יועצת לקידום מעמד האישה, מועצה מקומית "בענה"

הייפא אסדי - מנהלת מחלקת תברואה, מועצה מקומית דיר אל אסד

עו"ד מאירה בסוק - יועצת משפטית, נעמ"ת

עו"ד קרן גרינבלט - מנהלת קידום מדיניות, שדולת הנשים בישראל

אורית סוליציאנו - מנכ"לית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

שמחה טננבוים - יועצת לקידום מעמד האישה, יו"ר מועצת נשים, בית דגן

דר' גלית שאול - מנכ"לית מרכז רקמן לקידום מעמד האישה, אוניברסיטת בר-אילן

יהודית סידיקמן - מנכ"לית אל הלב

עו"ד נטע לוי - רכזת הפרויקט לקידום החלטה 1325, אית"ך - למען צדק חברתי

גלית ליף גרינבלט - קידום ופיתוח מנהיגות נשית, עצמאית

דר' אורלי אינס - נציגת נשים. יוזמת התכנית "עיר ללא אלימות".

תמי סלע

דלית אזולאי

ר.ל., חבר המתרגמים

פעילות הרשות לקידום מעמד האשה

דיווח על יישום סעיף 16ג' 1 לחוק שווי זכויות האישה

בוקר טוב לכולם. אני פותחת את הישיבה של הועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היום 21 בדצמבר 2015 ואנחנו היום נתמקד בדיווח על הפעילות של הרשות לקידום מעמד האישה. אני שמחה שנמצאת אתנו היום הגברת ורד סוויד, המנהלת של הרשות לקידום מעמד האישה, ואנחנו נשמע אחר כך את הדיווח מפיה.

קודם כל אי אפשר לפתוח את הישיבה של הוועדה מבלי להתייחס לדברים שקורים מסביבנו וקורים דברים וקורים דברים קשים. אתמול החליט והודיע השר סילבן שלום, שר הפנים וממלא מקום ראש הממשלה, לפרוש מן החיים הפוליטיים ואני חושבת שזו הייתה החלטה מחויבת לאור כל ההתפתחויות שקרו בימים האחרונים, לאור העובדה שבסביבות אחת עשרה נשים –יש כאלה שאומרים עשר ויש חלק שאומר אחת עשרה נשים, כבר יצאו ובהצהרות והודיעו שהן הוטרדו מינית ואמרו שהן הוטרדו מינית על ידי השר.

אני חושבת שבימים האחרונים או בחודש האחרון, אנו עדים לקביעת נורמה חדשה, כנראה, בפוליטיקה הישראלית. נורמה שמונעת קבלה או חיים בדו-קיום עם חשדות או עבירות של הטרדות מיניות. יותר ויותר, בציבוריות הישראלית, מבינים שנעשה סדר חדש ונעשה צדק בתרבות הקיימת של "החפצת נשים", ניצולן, ניצול המרות של גברים שנמצאים במוקדי קבלת החלטות, ובעצם הטרדה או פגיעה בנשים שעובדות אתם או בסביבתם. והצדק הזה, קודם כל, נעשה על ידי הנשים האמיצות שיצאו, ודיברו, והתלוננו, וקיבלו על עצמן את האחריות להיות במוקד למען כל הנשים האחרות, שבינתיים –או שלא יכולות לעשות את זה, או שעדיין חושבות על זה, או ששותקות וסובלות בשקט.

היום הפך ליותר ויותר מובן שאפילו אם במקרים מסויימים המחיר לא מתאפשר מבחינה משפטית, המחיר שצריך לשלם הפוגע, ואפילו אם מבחינה פלילית כנראה לא תצליח המערכת להביא אותו לדין, עדיין יש דין אחר, שהוא הדין הציבורי, והוא הולך לפי אמות מידה ערכיות שחשובות לכולנו.

אני חושבת שהגיע הזמן שזה יהיה כך. ההחלטה הייתה מחויבת ואני רוצה להגיד 'ברוכה הבאה' לאורלי אינס, אחת הנשים האמיצות. אנחנו אחר כך נתייחס לנושא אבל אני מאד מברכת על השתתפותך אתנו. אני שמחה שאת אתנו היום ואני חושבת שיש סמליות רבה בזה שאת נמצאת אתנו היום.

אני רוצה להודיע על משהו באותו קונטקסט. בשבוע שעבר התקיימה ישיבה לפי בקשה שלי, וכדאי להגיד רק שאני פניתי מיד לאחר שידענו על השר סילבן שלום, ליועץ המשפטי לממשלה וביקשתי פתיחת חקירה בנושא הזה, ואני שמחה שאתמול נודע לי שמתחילים את הבדיקה הזו למרות ההחלטה. ואני חושבת שהבדיקה והחקירה –אין בדיקה, מה שצריך להיפתח זה חקירה, וחקירה מתחייבת כדי –או לנקות את הבן אדם מן ההאשמות או להוכיח אותן, ושייעשה הצדק במקרה הזה אבל, בשבוע שעבר גיליתי, בתוך המהומה, עוד הייתי במהומה הקודמת, של ינון מגל, חבר הכנסת לשעבר, כאשר גיליתי שבכנסת, בבית המחוקקים, קיים ביצוע של החוק למניעת הטרדה מינית על ידי מינוי ממונה, אבל בעצם, הממונה היא אחראית רק על הנשים או על עובדי המדינה בתוך הכנסת. והלוא קיים קהל שמגיע לפחות לחמש מאות איש ואישה, בין חברי הכנסת לעובדי סיעות, לעוזרים ועוזרות שאין להם כתובת בכנסת הזו, להתלונן על מקרה של הטרדה מינית. אני ניגשתי ליושב ראש הכנסת, חבר הכנסת יולי אדלשטיין, התקיימה ישיבה ואני חייבת לציין באופן מאד חיובי, שהוא הבין מיד את הלקונה שקיימת, והוא היה מוכן לקבל את כל ההצעות שבאתי אתן, וחשבתי שאני הולכת, אתם יודעים, לנהל fight אמיתי כדי להגיע לתוצאות, אבל בתוך חצי שעה הוא קיבל החלטה שתמונֶה ממונָה שתהיה הכתובת של כלל העוזרים והעוזרות, וחברי הכנסת וחברות הכנסת בנושא הזה.

כמו כן הוחלט שכל העוזרים והעוזרות בהכשרה שלהם, יעברו קורס או שחלק מן ההכשרה שלהם יהיה גם הכשרה בנושא הזה. הממונה תעדכן מדי פעם בתוכניות הקיימות ובחוק את כלל חברי הכנסת, העוזרים והעוזרות. אני פונה עכשיו לאיגוד מרכזי הסיוע, אני יודעת את הניסוח היותר 'אנושי' שעשיתם לחוק, במקום הנוסח שהיה, כי השתמשתי בזה בחיים הקודמים שלי, ואני מבקשת שנעשה משהו משותף, ונפיץ למאה ועשרים לשכות חברי הכנסת וחברות הכנסת, את הנוסח של החוק ואני מאד מקווה –ואני פונה מפה, שחברי הכנסת וחברות הכנסת, יתלו את זה בלשכות שלהם, כדי שהעוזרות והעוזרים יבינו שיש להם זכות להתנגד ולשמור על כבודם.

חשבתי שאלה עדכונים שאני חייבת לנשים ולקהל ולציבור. אני אשמור על זה שיפורסם ברגע שתתמנה הממונה. הייתה התלבטות מי יכולה להיות אבל החלטנו בסוף שהיא תהיה מן המחלקה המשפטית, מן הדרגים הגבוהים בתוך המחלקה המשפטית. אני חייבת להגיד גם שנדונה האפשרות –ואנחנו בודקים את זה מול המחלקה המשפטית, להכניס לחוזה העבודה של העוזרים והעוזרות סעיף, כאשר אנחנו, כחברי כנסת, חותמים עליו – סעיף מאד מפורש שבו מודיע חבר הכנסת או חברת הכנסת, שהם מחויבים ומבינים את ההשלכות של החוק הזה בעבודה היומיומית שלהם.

ולדיון שלנו היום, וזה לא רחוק כנראה מכל הדיונים שאנחנו מקווים. אנחנו היום רוצים לסכם פעילות של הרשות לקידום מעמד האישה ואני שמחה מאד שקיבלתי את החומר לידיים שלי, למרות שהדוח המלא – כנראה אצטרך יותר זמן כדי שאוכל לעבור עליו לפרטי פרטים, כי קיבלתי אותו ברגע האחרון, אבל אני רואה שיש על מה לדווח.

הרשות לקידום מעמד האישה מחויבת למסור לפי חוק שיווי זכויות האישה, דיווח שנתי שבו יפורטו המינויים שנמסר לה לגביהם דיווח. עמדתה בנושא הייצוג ההולם לגבי כל מינוי ואופן טיפולה בנושא. בחוק אין הוראה לגבי מועד הדיווח ולוועדה שלנו פה, הוועדה לקידום מעמד האישה, אין חובה לקיים דיון בדיווח אבל יש אחריות, זה לא חייב להיות חובה כי יש אחריות שמוטלת עלינו, כן לשמוע את הדיווח ולהתייחס – לא רק כדי להעביר ביקורת אבל, הרבה פעמים גם כדי להגיד 'תודה', ולהגיד 'עבודה טובה' ו'רוצים להמשיך בכיוון הזה'. היום נשמע את הדיווח הזה.

לפי חוק הרשות לקידום מעמד האישה מ 1998, נקבע "כי מינהלת הרשות תמסור דוח שנתי לממשלה והממשלה תניח אותו על שולחן הכנסת" נרצה לשמוע גם אם זה נעשה ואם זה ייעשה ומתי, כי אין מועד שקבוע לפי החוק על זמן ההנחה הזה. הוועדה הזו בקדנציות הקודמות קיימה דיונים. לצערי, בקדנציה של הכנסת ה-19, לא התקיים דיון על דיווח כזה מן הרשות אבל, בכנסת ה-18 התקיימו שתי ישיבות על פעילות הרשות בשנים 2009-2010, ומ-2008 עד 2010 זה היה בכנסת ה-18. לפני זה כמובן ב-17 על 2007 וב-16 על 2002-2004. כלומר, אנחנו בין השנים 2011, 2012, 2013 - - -

2011 גם היה.

היה? או.קיי., אני לא יודעת, אני לא הייתי פה אבל, בסדר גמור. אנחנו נשמע ואני אזמין את הגברת ורד סוויד, המנהלת של הרשות, להגיש לנו את הדיווח שלה. בבקשה גבירתי.

אנחנו נתחיל לפי המצגת, נתחיל מן הגרף הראשון, "קידום נשים לעמדות מפתח". קודם כל בוקר טוב לכולם ואני מודה מאד לנשים, אני רואה שהגיעו כאן מרחבי כל הארץ, כלל ארגונים ומשרדי ממשלה. נתחיל בנושא של קידום נשים לעמדות מפתח ואחר כך נתן, בחלק השני, דיווח מפורט על 6ג'1.

אני אתן כרגע brief קצר על סקירה של מינויים לוועדות הציבוריות. אנחנו עוקבים כל שנה, ומציגים כל שנה, בדרך כלל קרוב ל-8 במרץ בממשלה, את נושא המעקב אחר המינויים החדשים לוועדות, ואנחנו יכולים לראות מגמה – ועוד מעט נראה את זה בגרף, ב-2009 היו כ 23% נשים בלבד בוועדות ציבורית, ב-2014 אנחנו עומדים על 37.9%.

מנגנון העבודה שאנחנו עושים סביב ועדות ציבוריות הוא שאנחנו מבקשים מכל מי שמקים ועדה, אנחנו מיידעים ביחד עם היועץ המשפטי לממשלה בחוזר שנשלח לכל היועצים והיועצות המשפטיות במשרדי ממשלה, ליידע את הרשות טרם הקמת הועדה. חלק מן הגורמים מיידעים, חלק אנחנו עוקבים, ישנן ועדות שלא מגיעות תמיד דרך ישיבת ממשלה, אז הפרשנות שלנו מרחיבה מעבר לוועדות הממשלתיות הרגילות, וגם אנחנו קובעים דרך תקשורת ודרך גופים נוספים. ב- 2010 התמונה עמדה על 28.8% נשים כשניסינו לבדוק את החסמים, התשובות שקיבלנו היו תשובות בחלקן תמוהות: "אנחנו לא מוצאים נשים באותו תחום", זה התחיל עם זה שהייתה תאונת הרכבות. הקימו ועדה של מומחים לבדיקת תאונת הרכבת ולא מינו בה נשים. התשובה הייתה "לא מכירים אף מהנדסת רכבת שהיא אישה".

סביב זה הקמנו מאגר גדול של מועמדות, פרסמנו בכל כלי התקשורת, פנינו ב reaching out יזום, בין אם זה לאקדמיה, בין אם זה למקומות עבודה, בין אם זה לאוניברסיטאות, בין אם זה ליועצות לקידום מעמד האישה, לשלטון המקומי, לכלל הגופים וביקשנו שימליצו לנו על נשים שתהיינה קימות במאגר, לפי נושאים, שלא תוכל להיות תופעה שבה מקימים ועדה ו"לא מצאנו אישה במקצוע או ברקע או בידע המקצועי המתאים". מול משרדי הממשלה הובל הדגם, לפעמים יש ועדות בינ-משרדיות ולצערי, קרה בעבר, לא מעט פעמים, שמינו נציגים ממשרד ממשלתי ואחד לא יודע על השני, ובאופן מאד מפתיע, הנציג שממונה היה גבר. ביקשנו לשנות את המנגנון, שכל משרד ממשלתי כשהוא מציג ממונים לוועדה בינ-משרדית חייב לתת גבר ואשה, אחר כך עושים תיכלול של המועמדים, כדי שלא תיווצר נציגות שהיא רק של גברים, וניתן על זה דיווח נרחב בהמשך. ואז אנחנו רואים תהליך של שש השנים האחרונות, שהוא מראה מגמת עלייה בייצוג הנשים שמתמנות.

אמרנו שב- 2014 יש ירידה קלה לעומת 13'. ב-13' זה היה 39.4% נשים וב-14' זה עומד על 37.9% נשים ואני אסביר גם מדוע המגמה הזאת. בשנה הזו מונו המועצות הדתיות. אנחנו ניהלנו מאבק ביחד עם סגן שר הדתות. עכשיו, למרות שלפי הפרשנות השגרתית, זו לא ועדה ציבורית אבל אנחנו מרחיבים את המינוח ופעלנו למינוי נציגות ציבור נשים. עדיין, חלק מן הנשים שמתמנות –גם ברמה המקומית, מתמנות על פי מפתח פוליטי, על פי סיעות ולכן, זה נותן בתמונה את הירידה.

כפי שנכח השר בישיבה הקודמת של הועדה, באחת הישיבות הקודמות, העלינו את הנושא של המועצות הדתיות ומינוי נשים. הוא הבטיח –ואנחנו נקיים דיון בוועדה הספציפית בנושא של מינוי נשים במועצות הדתיות. אני בטוחה שאתן - - -

התהליך התחיל עוד עם סגן השר הקודם - - -

תרצו להיות נוכחות - - -

בוודאי כן. אנחנו מסתכלים על נושא של דירקטוריות בחברות הממשלתיות ועכשיו, כפי שציינתי, ברשות קיים מאגר גם לוועדות וגם לדירקטוריות. לפני שנתיים הוחלט, ברשות החברות הממשלתיות, להקים מאגר משלהם, שהמועמדות והמועמדים יעמדו בקריטריונים של מרכז מיון שלהם, אנחנו נלחמנו בקריטריונים בנושא של דרגות, נמצאות פה נציגות של יוהל"ן של צה"ל, אנחנו נלחמנו בנושא של הורדת דרגת הכניסה של נשים, כי אנחנו רואים בה הטייה מגדרית, יש הרבה יותר גברים בדרגות הבכירות ולעומת זה מיעוט של נשים.

החלטת הממשלה דיברה על ייצוג הולם של נשים. ב- 1993, בשנה שבה התחילה המדידה, היו רק 6.7% נשים חברות דירקטוריונים בחברות הממשלתיות. בשנה האחרונה, ב- 2014 זה עומד על 43.8% של נשים. המנגנון שהובלנו כאן, בשלב ראשון פנינו לשופטת – ישנה שופטת או שופט, כל פעם זה מתחלף, זו קדנציה, שהם בוחנים את המינויים מבחינת הכשירות הציבורית שלהם. במידה ויש להם זיקה פוליטית אז הם צריכים להוכיח כשירות יתר. כשאני נכנסתי לרשות אז השופטת שבדקה אמרה: אני לא בודקת 'חברה חברה', מבחינתי מעניין אותי המכלול. אנחנו לא מסכימות לקבל את 'המכלול' כי ישנו אפיון שונה לחברות, בין אם אלה חברות ביטחוניות ובין אם אלה חברות חברתיות, ואנחנו רוצים שנשים תהיינה בכל מוקדי קבלת ההחלטות. נלחמנו על כך שבכל דירקטוריון, בפועל, יהיה ייצוג הולם.

כשנכנס השופט ברנר דרשנו פגישה ממש בהתחלה אתו, והובלנו אתו מנגנון לפיו אם שר או שרה ממנים גבר ולא ממנים אישה ואין ייצוג הולם, אז הוא מחזיר את המינוי לשר או לשרה עם העתק לרשות לקידום מעמד האישה, ומבקש –כשהמאגר היה אצלנו ולא בחברות הממשלתיות– להיעזר בנו אם הם לא מוצאים נשים רלבנטיות. זה כולל גם את התאגידים העירוניים המקומיים, שהרבה מהם נעזרים בנו. המגמה שלנו היום בשלב הבא היא באמת לדאוג שהרבה יותר נשים יהיו בעמדה של ראשות חברות ממשלתיות, ואני מציעה שנקיים דיון עם רשות החברות בנושא הזה: איך עושים את התהליך הזה, כי הרבה פעמים יש תנאי סף כמו ניהול של היקף כספי מסוים או ניהול של היקף עובדים מסוים, - - -

בדיוק כמו המינוי של מנכ"לים במשרדים השונים.

כן.

השאלה שלי היא אני רואה שהעקומה הולכת ועולה, ואני שמחה על זה שהסטטיסטיקה מעידה על 43.8%. השאלה שלי היא האם יש דוגמאות בולטות של חברות, שהן דווקא "נופלות" מאד רחוק מן הממוצע הזה, כאשר יש חברות ש"מתקזזות" איתן?

אנחנו נציג את זה בפנייך. אני שמחה שנעביר לך. יש חברות שזה בולט יותר ויש מקומות שאנחנו הקפדנו מעבר לייצוג; הוצאנו פנייה לכל חברות הדירקטוריונים ותיארנו להם שבעצם המינויים והתהליך הושגו אחרי מאבק של נשים לאורך כל השנים, ואנחנו מצפות מהם לגלות מחוייבות ואחריות, ולבחור נשים לתפקידי מפתח בארגון. התגובות שקיבלנו היו מעורבות. היו אנשים שטענו: מה פתאום פונים אליהם, זה שהיא אשה לא צריך לפנות אליה, הגיעה לשם רק בזכות הכישורים שלה. עכשיו, כולנו מסכימות שהיא הגיעה לשם רק בזכות הכישורים אבל אנחנו מכירות את החסמים, ואנחנו מנסות כל הזמן לעשות גם תהליכי עבודה, שהם יובילו לשינוי כלל ארגוני, אולי נביא אחר כך דוגמה של אחת החברות, של חברת חשמל, שעושה עבודה מאד רצינית בעניין, או של חברה נוספת, אולי נמל אשדוד, ואנחנו נעביר לך את הנתונים של כל התהליכים שקיימים, שאנחנו עושים.

לקחנו את בית המשפט העליון, שלכאורה עריכת דין נראית מקצוע שאין בו חסמים לנשים. אם אנחנו בודקים עניינית אז יש הרבה יותר עורכות דין מעורכי דין ולכאורה כל האפשרויות פתוחות. עדיין, אנחנו רואים שיש מינויים בכירים שנשים לא נמצאות בהם, מתפקיד היועץ המשפטי לממשלה ושאר התפקידים הבכירים כמו פרקליט המדינה וכו', שהם מאוישים על ידי גברים. עכשיו, מה המסר, אם רוב הפרקליטות היא נשים ועדיין רשות הפירמידה היא גברים? אנחנו רואות בזה חשיבות מאד גדולה ואחת ההמלצות שהמלצנו עליה – ואנחנו נגיש את זה בתכנית המרכזית שלנו, שכל פעם שהממשלה ממנה גבר ולא אישה, אנחנו רוצים שיגידו מתי בפעם האחרונה אישה כיהנה בתפקיד הזה, שזה יהיה שקוף, כי יש עדיין משרדים ממשלתיות עם מישרות מנכ"ל שנשים עדיין לא כיהנו בהם, ושזה יהיה שיקול שמובא כלפי כלל הציבור.

בבית המשפט העליון יש לנו עכשיו כבר נשיאה שניה ואנחנו רואים פה מגמה שמאד הדאיגה אותנו. ב- 2006 היה שוויון מגדרי בין השופטים לבין השופטות וב-2000 התחלנו לראות ירידה של מינוי נשים לעליון. פנינו לנשיא בית המשפט העליון דאז, ב- 2014, השפט אשר גרוניס, וביקשנו להכליל שיקול מגדרי. עמדה לפניו ועדה של מינוי שופטים והוא התחייב בפנינו שהשיקול יילקח בחשבון ואכן, מונו גבר אחד ואישה אחת, וביקשנו שזה ימשיך עכשיו, בכל תהליך מינוי לקחת בחשבון את השיקול המגדרי.

במערכת המשפט - - -

כשפניתי לוועדה למינוי שופטים כדי שיקחו בחשבון מינוי נשים בהחלטות שלהם התשובה הייתה שיש שוויון מלא במספר השופטים והשופטות במערכת המשפטית, ואין צורך בלקיחת שיקולים מגדריים כאשר ממנים את השופטים, כי המצב אידיאלי.

אחת התשובות שאנחנו קיבלנו – ואני אביא אותה כי היא חשובה, אנחנו נאבקים בתשובות של "הכל אידיאלי", כותבת לנו שרה יפלח, עוזרת מקצועית לנשיא בית המשפט העליון: "מכתבך שבנדון התקבל והועבר לעיונו של נשיא בית המשפט, במכתבך הנך קוראת לחברי הועדה לבחירת שופטים לנקוט מדיניות אקטיבית, שתביא לייצוג שוויוני של נשים בבית המשפט העליון", בתשובת המשך מיום 8.6.2014, "כפי שנכתב לך במכתבו, כבוד הנשיא גרוניס משוכנע שהועדה לבחירת שופטים, תתן דעתה לנושא המגדרי, שעה שיבחרו שופטים נוספים לבית משפט העליון תחת הפורשים." מאז הוא עמד בזה ובמקביל ענו לנו ש"במערכת בתי המשפט מכהנים 677 שופטים מתוכם 348 שופטות שמהוות 51.4%.

זה מה שקיבלתי.

לנו הוא נתן התחייבות והוא עמד בה. כל מינוי שהיה – היה בו ייצוג הולם.

אני התייחסתי לבתי המשפט באופן כללי ולא באופן ספציפי לבית המשפט העליון אבל, התמונה היא מאד עגומה שם, דווקא כאשר העלו את מספר השופטים. זה היה חמישה חמישה, כלומר, היו עשרה שופטים, ב-2006 ואילו היום יש חמישה עשר שופטים ובכל זאת, למרות שהרחיבו את מספר השופטים, מספר הנשים הוא אפילו פחות ממה שהיה ב- 2006. בבקשה.

אבל אני אומרת לך שאני מרגישה, שסביב כל ההתכתבות שלנו ומן המפגשים עם בתי המשפט, חלה התקדמות מאד גדולה. אנחנו גם שותפות בתהליך של השתלמות שופטים ושופטות, וגם נותנות בו חלק, גם את הפן של מאבק באלימות וגם את הפן של כל הייצוג ההולם.

וזו ההזדמנות שלי להודות לצוות של עובדי ועובדות הרשות לקידום מעמד האישה, שעושים עבודת קודש, ובאמת בשנה האחרונה, זכו גם כ"צוות מצטיין" על ידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה. הפרס הוענק להם על ידי ראש הממשלה, ואני מאד גאה ומעריכה את העבודה שלכם ושל כל השותפים והשותפות שלנו, שנמצאים כאן אתנו היום.

עברנו לבדוק את הנתונים באקדמיה. האקדמיה, שוב, זה תחום ש'על פניו' ייראה שוויוני. "את חרוצה? את רוצה? תצליחי ותגיעי לכל דבר." התחלנו לעקוב באופן שיטתי אחרי מוסדות חבר הנאמנים ואחרי הועד המנהל. עכשיו, אחד מנשיאי האוניברסיטה מאד כעס עלי ואמר לי: "מה פתאום את בודקת את התחום הזה? יש לי חופש אקדמאי וזה נתון בכלל לא רלבנטי ואסור לכן לאסוף", אנחנו התעקשנו, יספר לכם הצוות, לפעמים זה היה עשרות טלפונים, לפעמים להגיע למקומות כי חלק סירבו לחשוף ואלה שסירבו הם אלה שאצלם הנתונים קשים יותר. מבחינתנו המקום הזה הוא מאד חשוב כי שם נבחר מי יהיה נשיא או נשיאת האוניברסיטה. ויש לנו היום נשיאת אוניברסיטה, כרגע אחת, ואנחנו מאמינות שכמה שתהיינה יותר נשים שם, תהיה יותר השפעה.

פירסמנו את הנתונים האלה בכדי לשקף את התמונה. עשינו פה חתך של חלק מן המקומות הבולטים אבל הסיכום הוא מאד מדהים. בעולם הכי מתקדם, רק 22.4% נשים ו-77.2% גברים. לדעתי, צריך לפעול, שעם כל החופש האקדמי ועם כל הדברים האחרים, מבחינתנו, הם מוסדות שמקבלים גם תמיכה מכספי ציבור, ואנחנו לא רואים בהם דין שונה מכל גוף אחר ממשלתי.

מה שגילינו בסופו של דבר היה שבעשרים ושמונה מוסדות אקדמאיים, הנשים מיוצגות בפועל בפחות ב- 20% בקרב חבר הנאמנים. יש מקומות שהם ראויים לשבח ולציון, שאנחנו רואים אצלם אחוז מאד גבוה אבל, זה בעיקר קורה במכללות ופחות באוניברסיטאות.

הצגנו בפני הועדה את המחקר שביצענו באקדמיה. 53% מתוך מסיימות התואר השלישי הן נשים ורק 13% הן פרופסוריות. ביצענו ראיונות איכות עם הנשים ומסתבר שהחסם המרכזי הוא הפוסט דוקטוראט, כשצריך לנסוע לאוקספורד, להווארד או לייל. כשגבר צריך לנסוע אז אין בעיה, או שהמשפחה נשארת כאן בארץ או שעושים איזשהו פסק זמן ונוסעים אתו אבל, כשנשים צריכות לנסוע אז אין אף קול חיצוני שאומר להן, לא חמות ולא בעל. חלק גדול מהן לא מעזות להשאיר את המשפחה כאן, או לא מעזות לדרוש מן הבעל חלוקה שוויונית בנטל, לעזוב את מקום העבודה, לנסוע לשנה –ויש היום כל מיני מנגנונים שאמורים לסייע ולעודד נשים אבל, עדיין אנחנו רואים בזה יעוד מרכזי שלנו בחינוך להורות שוויונית ונגע בזה תיכף.

בתחום הופעת הנשים בתקשורת, ב-14 לאוגוסט, פירסמנו 'קול קורא' שקרא לנשים להירשם למאגר ושוב, ראינו הרבה מאד פאנלים שמופיעים בהם רק גברים, חלקם גנרלים שכבר עשרים שנה לא בתפקיד, ואף אשה לא מופיעה שם. עשינו חיפוש אקטיבי, קיבלנו גם מן היועצות לקידום מעמד האישה ברשויות, גם מן האוניברסיטאות, שמות של נשים, ודרשנו, עשינו ועדה עם הרשות השנייה, שלא יהיה פאנל בלי ייצוג הולם של נשים. הכנו מאגר מודפס גדול, העברנו אותו לכל מערכות כלי התקשורת, כולל דרגים שונים, הם מאד נעזרים בו ויש בו נשים מכל מיגוון קבוצות האוכלוסייה - - -

שאלה. להגיד שכלל הנשים בכל גווני האוכלוסיות נמצאות ברשימות - - -

אנחנו עושות מאמץ מאד גדול, הן נמצאות ברשימות. אנחנו בדירקטוריונים, בחברות הממשלתיות, ראינו תהליך שאתו הרבה יותר קל להכניס נשים, כי הרבה פעמים הם עושים על "משבצת" תהיה לנו מישהי שמייצגת גם נשים וגם מיגזר נוסף. ואנחנו עומדות על כך שנשים תהיינה בכל המוקדים ואנחנו מרחיבות כל הזמן את המאגר. נוציא גם השנה חוברת נוספת.

8חשוב לגעת בנושא של התקשורת, כי פנינו לשר התקשורת דאז וביקשנו ביחד אתו, שיהיה רוב נשי בגופים ובוועדות המייעצות שלו עם רגולציה, סביב חשיבות הנושא. הוא מאד נעתר לנושא, הוא גם מינה אישה כיושבת ראש והוא גם החליט למנות רוב של נשים, 75%, ואז השופט ברנר לא הסכים ואמר: "אתן כל הזמן רוצות שוויון, מה פתאום לשנות? אני צריך לשמור על כל האוכלוסייה". הסברנו לו איך נשים מוצגות בתקשורת, איך מראים אותן ב"הישרדות", בצורה מאד סטריאוטיפית, איך מראים אותן ב"היפה והחנון" שאחרי שפנינו אז עשו לנו מידגם אחד של 'החנונית והיפֶה'. אבל המטרה שלנו לא - - - אף מין ושיכנענו אותו, והיום יש רוב של 75% נשים בוועדה המייעצת בתקשורת. אנחנו עושים אתם שיתוף פעולה מאד הדוק, אנחנו נגיע עוד מעט לעבודה בתחום של מניעת פרסום פוגע.

בתאגידים מוניציפליים, היום במרבית הרשויות ישנם תאגידים שהם עוברים גם אישור של המערכת שמאשרת אותם. כאן הממוצע, יש לנו 39.8% של נשים, 60.2% גברים, חלק מן הנציגים הם חברי וחברות מועצה, כיום, אחרי העלייה יש לנו רק 14% חברות מועצה, יש לנו רשויות שבחלקן, אפילו אני מביאה כדוגמה, עיר במרכז הארץ שיש בה רק חברת מועצה אחת, בלי שום חסם – לא תרבותי, לא דתי, לא שום דבר, ולכן אנחנו עומדות על זה, - - -

מה זאת אומרת "בלי שום חסם"?

עיר כמו פתח תקוה, חברת מועצה אחת..

בסדר אבל מה זאת אומרת "בלי שום חסם"?

שאין שום סיבה או תירוץ, יש רשימות שלא מאפשרות הכנסת נשים, שאין שום סיבה, על פניו, - - -

עיר חילונית.

עיר חילונית לחלוטין, שאי אפשר למצוא שום תירוץ, שיש תקנון של רשימה שמונע כניסת נשים, אנחנו מכירים גם רשימות כאלה, אי אפשר להשתמש שם בשום תירוץ - - -

אני לא במקרה שאלתי את השאלה הזו, כי גם אנחנו נופלות להרבה סטריאוטיפים לפעמים. זה שהעיר חילונית ויש - - -

אבל יש עדיין - - - שלא מאפשרות לנשים להיבחר - - - בתקנון, ואנחנו נאבקות על זה.

ורד, אני יודעת את זה ואני נאבקת בזה אבל, אני שוב מדגישה, זה שהעיר חילונית, זה שהיא מעמד ביניים ומעלה, לא אומר שאין חסמים.

בדיוק, כן. כחסמים - - -

הם יכולים להיות סמויים מהעין.

הם סמויים מהעין ובמקומות האלה מה שאנחנו מובילים - - -

יש חסמים אובייקטיביים אבל לא אידיאולוגים וזה הבדל עצום.

נכון. נכון.

הרבנית גליקסברג צודקת. מה שאנחנו מנסות להוביל כאן – ועשינו עם מפעל הפיס לדוגמה, במפעל הפיס, בהנהלה שלו, יש ייצוג מסוים של ראשי רשויות וכל מיני מיבנים, והובלנו ביחד עם יושב ראש מפעל הפיס, עזי דיין, שכל ראשת עיר שנכנסת היא חברה אוטומטית בתוך ההנהלה של מפעל הפיס. אז פה, באמת, המטרה שלנו היא שבכל מקום שבו יש נציגי ציבור תהיינה נציגות ציבור, אחרת לא נוכל לשנות את התמונה ונמצאות כאן איגוד נבחרות למועצה - - -

וזה קיים?

כן, גם ברשויות אנחנו מצליחים להוביל את זה ולהמשיך. השקף הבא. בשלטון המקומי, נכון ל- 2014, אלה הנשים שעמדו כראשות רשויות, אחת מהן, טלי פלוסקוב, נבחרה לכנסת. עכשיו ב-2015, לאחרונה נבחרה ליאת שוחט באור יהודה, ולא הכנסנו אותה בנתונים, אז אנחנו מדברות על כך שיש לנו כיום 341 נבחרות ציבור, כלומר, רק 14.7% מכלל נבחרי ציבור. אז מצד אחד אנחנו רואים עלייה של 30% של הנבחרות מאז 2008 אבל, עדיין התמונה לא מספיקה ופה, מן הדיווח שאנחנו עשינו - - -

השאלה שלי היא מה בדיוק עשתה הרשות כדי להגיע לתוצאה כזו? את הסטטיסטיקה אנחנו יודעים - - -

אז הרשות, ביחד עם גופים נוספים – ונמצאת כאן אחת הנציגות, עשינו קורסים להכשרת נשים להכשרת מנהיגוּת מוניציפלית, ביחד עם שותפים ושותפות, וגלית – אם את תרצי עכשיו או יותר מאוחר, להרחיב על התוכן, ואת התהליך הגדול ביותר של הצלחה וקפיצה משמעותית, ראינו במועצות אזוריות. במועצה אזורית יש מקום לנציג אחד בוועדים, במושבים. והיסטורית, הרבה פעמים אלה היו גברים. לפעמים "בנים של" והיה מאד קשה להכניס נשים, ואחרי זה, אולי תספרי על התהליך שעשינו בדרום השרון ובעוד מועצות אזוריות, בסדר, אז בהמשך, לכניסתן של נשים לתוך העמדות האלה. מ-2011 אנחנו רואים עלייה עד 2014, באחוז המנכ"ליות במשרדי ממשלה. ב-2008 היו רק 13% מנכ"ליות במשרדי ממשלה ו-2014 היתה שנת שיא של 25% נשים, מנכ"ליות - - -

בשנת שיא אנחנו צריכים לקחת בחשבון, 25% מכמה?

מכלל המנכ"לים במשרדי הממשלה.

כמה מנכ"לים?

יש לנו את המספרים המדוייקים.

כמספר משרדי הממשלה.

כן, יש לנו את הנתונים המדויקים של כל משרד ואחת מהן בספטמבר התחלפה, במשרד המדע, המנכ"ל - - -

מה שהתכוונתי הוא שלפעמים אנחנו אומרים: וואוו, קפיצה, מ-13 עד 25, זה מתבטא בתוספת של מנכ"לית אחת.

וגם הצטמצמו המשרדים.

או שתיים.

אני אומרת הלוואי שנמשיך לשמור על המגמה הזאת, - - -

זה לא שינוי מ-2008 עד 2014, אבל העיקר, אני שוב חוזרת, מה הרשות עושה כדי להשפיע על זה? זה מה שמעניין.

קודם כל, מה שהרשות עשתה, היא פנתה לכל ראש רשימה - - -

אני מאד מבקשת - - -

הרשות פנתה לכל ראש רשימה, גם לפני הבחירות, להכנסת נשים למקומות ריאליים ובכירים. אחרי הבחירות לרשויות המקומיות, ביחד עם משרד הפנים, קיימנו השתלמות לכל ראשי הראשויות במעלה החמישה, דרשנו מינוי סגניות ובַּמקום קיבלנו תשובה מראש עירית הרצליה, שהוא הולך למנות את כל הסגניות שלו לנשים. עכשיו, היו מקומות שהגענו לדלת פתוחה עם המוכנות שלהם והמינויים בוצעו בפועל, אבל הסברנו מה החשיבות של זה, מהי ההיסטוריה ואנחנו פונים גם לשרים וגם לשרות וקוראים להם למנות מנכ"ליות.

עכשיו, למה כל כך חשובות לנו המנכ"ליות? ואני אתן לכם את הדוגמה של בנק ישראל. אנחנו קראנו למנות את קרנית פלוג מראשית התהליך, לפני כל המינויים, הגברים שנפסלו. חשבנו שהיא הראויה ביותר, המקצועית ביותר, צמחה בתוך הבנק. אז בסופו של דבר היא נבחרה. הצעדים שהיא עשתה –ואנחנו רואים את זה הרבה מאד אצל מנכ"ליות נוספות, אין לה דגם של "מלכת כוורת בודדה", היא מינתה סביבה ממשנה לנגידה, פרופ' נדין טרכטנברג, דרך הרכב פורץ דרך בפעם הראשונה, רוב של נשים בהנהלת בנק ישראל ולכן, הציפייה שלנו מכל מנכ"לית שמתמנה היא להמשיך את התהליך, ואנחנו זכינו לשיתופי פעולה כאלה עם מרבית המנכ"ליות של משרדי הממשלה, ולא סתם אנחנו מתעקשים על מינוי מנכ"ליות.

קיימנו כמובן כנסים, פעילויות בתחום של קידום נשים בעבודה, קורסים של הכשרת נשים למנהיגות מוניציפלית, והכשרה להעצמה כלכלית ויזמות עסקית. עכשיו, מבחינתנו, כל - - -

כאשר מדובר על קורסים, האם אפשר לקבל איזושהי תמונה של מספר הקורסים למנהיגות מוניציפלית, מספר הקורסים להכשרה או להעצמה כלכלית?

יש לנו כאן פירוט בדוח אבל השתדלנו שהם יהיו כמעט בכל הארץ. כמובן שיש תנאי מינימום, אם אנחנו פותחים קבוצה במימון ממשלתי ציבורי צריך מינימום של נשים, ובכל מקום נעשה גיוס אקטיבי, בין אם זה במודעות שפירסמנו גם ברמה הארצית, בין אם זה בעבודה של היועצות לקידום מעמד האישה, ובכל מקום או בכל איזור – לפעמים זה סביב פעילות איזורית של מועצה אזורית, שנפתח בו קורס של הכשרה של מנהיגות נשים, אחד התוצרים שיש בו – ויש מקומות שהמספרים היו אסטרונומיים, ואני חושבת שגם אצלך, שמחה, וגם, נדמה לי, במודיעין, שמונים נשים – ואמרנו איך מעבירים לכל כך הרבה נשים אבל, בסופו של דבר, הנשים שבתוך הקבוצה – וזה בדיר אל אסד ובשפרעם ובכל ישוב בארץ, הנשים האלה ממשיכות להיות אחר כך net working של נשים, שהן בעצם גם שגרירות לנושאים המגדריים אבל גם אחת של השניה. אם מישהי מחר פותחת סוכנות ביטוח אז הקהל הראשוני הטבעי שלה הוא הנשים שהיו אתה בקבוצה, ומבחינתנו זה משהו מאד מרכזי. אני מאמינה שרק בזה שאנחנו מגיעים לשטח, השינוי יכול להיות בשתי הרמות.

לגבי פתיחת שנת הלימודים. אמרנו שאחת המטרות המרכזיות שלנו היא להוביל להורות שוויונית. הרשות הובילה ועדה להפיכת שירות המדינה למקום עבודה תומך משפחה, הכינה שלש עשרה המלצות, שמאומצות בהדרגה, חלקן כבר אומצו וביניהן, הראשון לספטמבר, יום פתיחת שנת הלימודים, יום בחירה, גם לגברים וגם לנשים. ואני רוצה להראות לכם מה קורה עם המספר. למרות שזה יום בחירה לשני המינים אז קודם כל מממשים את זה מעט מאד, רק 5% מכלל העובדים, הבאנו מידגם של כמה משרדי ממשלה אבל, תסתכלו כמה מעט מספרים לעומת הנשים, 1,133 נשים, רק 138 גברים רואים חשיבות ביום הראשון לבית הספר ללוות את הילד או את הילדה שלהם.

עשינו קמפיין עם ראשי רשויות, אשקלון הייתה הראשונה שהובילה, שראש הראשות עצמו הולך הוא ובכירי ובכירות העיריה, ליום הלימודים בגן ובבית הספר ונותן מסר.

שונתה הגדרה ל"משרת הורה" במקום "משרת אם", שעובדת שעה פחות או חצי שעה פחות. אנחנו רואים בזה אחריות הורית של שני המינים ואם בעבר אבות חד הורים היו מממשים את הזכות, אז היו מבקשים מהם בתלוש המשכורת, במקום מר כהן אז בתלוש היה כתוב לו גברת כהן, כי כך המחשב עיכל את זה וזה כמובן שונָה.

פנינו גם לשנות, אנחנו מדברים על כל הטפסים שבמקום שמופיע "שם האב" ואין יותר דבר כזה, צריך להיות "שם ההורים", "שם האם", גם לאימהות יש חלק מאד משמעותי.

עכשיו הגשת חוות דעת מגדריות. הרשות לקידום מעמד האישה מגישה חוות דעת מגדריות על הצעות חוק, הצעות חוק פרטיות, הצעות חוק ממשלתיות. הוגשו כ- 266 חוות דעת מגדריות ב- 13'-14'. חלק מ 14' היתה תקופת בחירות ולא תקופה של עבודה מלאה בכנסת, ובכל חוות הדעת אנחנו כותבים מהן ההשלכות שלהן על נשים ועל גברים. נמצאת אתנו – ראיתי אותה קודם, חברת הכנסת לשעבר אורית זוארץ, היא יצאה ואני יכולה להביא שתי דוגמאות של חוות דעת שלנו, שראינו בהם השפעה מאד משמעותית, האחת היא בוועדה שעסקה בהעלאת גיל הפנסיה לנשים, הרשות התנגדה, הייתה חוות דעת מיעוט דעת יחיד, והצלחנו להוביל את זה שתהיה דחייה של חמש שנים בכל הנושא, נימקנו, הראינו של- 50% מהנשים – נעמ"ת הייתה שותפה לתהליך גם, ועוד גופים נוספים, ש-50% מהנשים מעל גיל ששים לא נמצאות בשוק העבודה והמשמעות של זה תהיה כניסתן למעגל העוני, דחייה של גימלת הבטוח הלאומי ולכן אנחנו באמת עושים את ההשלכות, אוספים את הנתונים ממירב הגופים, ומנתחים את ההשלכות שלהם על גברים ונשים.

אותו הדבר תמכנו בחוק הפללת לקוחות בזנות והצלחנו לשכנע דאז, גם שרים ושרות, ולפעמים לא תמיד, בעמדה שתואמת את עמדת המשרד.

החלטות ממשלה שהעברנו – ואחת מהן תדון שבוע הבא, היא קידום השוויון המגדרי והטמעת החשיבה המגדרית. אימוץ המלצות הוועדה לבחינה מגדרית של תקציב המדינה, ואני מבשרת לכם שבשבוע שעבר - - -

שניה, למרות שאני יודעת, אני מתעקשת בשבוע הבא נדון בהחלטת הממשלה 2331 אבל, אני יודעת שלפני שבוע כבר עברה שנה על ההחלטה הזו, ב 14 בדצמבר.

אנחנו בהסכמה - - -

מה נעשה בנושא?

קודם כל היו בחירות באמצע ובחשיבה שעשינו אז ביחד עם הארגונים החלטנו לדחות את זה בעוד כחצי שנה. אנחנו סיכמנו היום את כל המסקנות ויכול להיות שאת תחום האלימות נוסיף אחרי שתסתיים ועדת האלימות, כי היא עובדת במקביל ועדיין לא סיימה סופית. המסקנות שאנחנו המלצנו עליהן ונציג אותן בשבוע הבא, עוסקות גם במודלים פרקטיים, הבאתי לכם דוגמה, כשממַנים בכיר או בכירה, לציין מתי בפעם האחרונה ויוגש לפני הממשלה ניר אם היה מועמד או מועמדת, ובעיקר בהכנת תכניות –נמצאת כאן אושרה מן האגף לחינוך לשוויון בין המינים, שיתחילו במערכת החינוך, אנחנו רוצים לעשות פה תהליך שהוא לא רק לשנה לשנתיים אלא לדורות, תכנית לשוויון בין המינים, שתופעל בכל הרמות, בכל הכיתות, בכל המקומות - - -

כן אבל ההחלטה מתיחסת לכמה נקודות כולל הקמת ועדה - - -

אז הוקמה ועדה ואנחנו נביא את המסקנות - - -

תכנית אסטרטגית, מה יצא מן ההחלטה?

הועדה הוקמה, יש לנו את ההמלצות, אנחנו נציג אותך בפניכם בשבוע הבא ונפרט את כל הנעשה בעניין. בתחום של בחינה מגדרית נאבקנו על הכנַסָת תקן של כלכלן, כלכלנית, לניתוח מגדרי, ואני מבשרת לכם שבשבוע שעבר, סוף סוף, לאחר מאמצים רבים – וכולכם יודעים כמה שזה תהליך ארוך להשיג תקן, אני חושבת שמי שהיה בשירות הממשלתי מבין את זה, קלטנו כלכלנית שתיכנס בימים הקרובים לניתוח מגדרי, והיא תהיה גם הרפרנטית לנושאים המגדריים בחלק ממשרדי הממשלה.

ישנו דוח ספר שהוצא על ידי עירית חיפה וזה מודל שאנחנו רוצים לאמץ אותו עכשיו במקומות נוספים, שעוסק בפילוח מגדרי של כל הנתונים ברשות, מדמוגרפיה, מקומות עבודה, חינוך, השכלה, בריאות, רווחה, נהיגה ודרך הפרוייקט המרכזי שלנו "שמות רחובות". יש לנו פרוייקט שנקרא her story, במקביל ל his story, לסיפור של הגברים, אנחנו עשינו סקר לבדוק שמות של רחובות והתחלנו בתל אביב. בעיר תל אביב, לפני כשלש שנים, מתוך 1,032 רחובות על שם אישים – לא צמחים, פרפרים או בעלי חיים, רק 45 היו על שם נשים - - -

ואחת זו סימטה אלמונית.

כן. ועוד כאלה. אבל אותה לא החלטנו כאישה אבל, בסופו של דבר פנינו לכל ראשי וראשות רשויות בארץ, לכל חברי ועדות שמות, ליועצות לקידום מעמד האישה וביקשנו שכל רשות תתחיל לקרוא רחובות על שם נשים. עירית ירושלים היא העיר הראשונה ששיתפה אתנו פעולה והכניסה יועצת מגדרית לתוך הועדה, ביקשו מאתנו שמות – ואני מדברת על כל קבוצות האוכלוסייה. באחת השכונות רחוב על שם אום כול-תום ובשכונה אחרת על שם הלמדנית מלודמיר, ולהביא בכל מקום את הסיפור של הנשים. הן עוד יותר, יש שם יותר רחובות ואני לא סופרת אותם, רחוב הגננת, רחוב הרופאה, - - -

בערבית זה אום כל-תום ובעברית זה הלמדנית. יש לנו גם למדניות. עם כל אהבתי הרבה לאום כל- תום.

אבל זה נבחר על ידי תושבים ותושבות, ואני מאד רוצה שיהיה רחוב על שמה של ויולט חורי, שעמדה בראשות מועצה ועדיין, בחלק מן הישובים שאנחנו פונים, אין שמות של רחובות - - -

בואו נתחיל מזה שיהיו שמות של רחובות בערבית. אחר כך תכניסי את הנשים.

אז אמרתי אנחנו צריכים להתחיל ולא רק ברחובות, באולמות ובבתי ספר - - -

אני התפלאתי. אני הסתובבתי בשכונה שליד תלפיות, בית צפאפא והתפלאתי לראות שכל סימטה יש עליה שם ויש שילוט וזה דבר שאנחנו לא רואים אותו הרבה.

הובלנו, באותו מסר של הנצחה של נשים פורצות דרך, בדקנו כמה בולים הופקו מתחילת המדינה. עד לבדיקה שלנו היו ששה בולים בלבד על נשים ואנחנו מוציאים עכשיו כל שנתיים – תעבירו את זה ביניכם, סידרת בולים על נשים - - -

סליחה, אני מתנצלת בפני כולכם אבל, יש לי דיון שאני יזמתי אותו, מאד חשוב גם כן, בוועדת העבודה והרווחה, תחליף אותי חברת הכנסת – ואני מודה לה מראש, אני מאד מצטערת, זה לא בידיים שלי, ואני מאד, רק אתן הערה אחרונה, צריך לקצר קצת בדיבור. תודה.

(היו"ר מירב בן ארי)

ישנן רשויות שהגדילו לעשות ביוזמה הזאת והן קראו, בעבר היו רחובות על שם המייסדים ואני לא יודעת מי בהיסטוריה החליט שהמסיידים הם גברים אבל, את ההיסטוריה אנחנו יודעים שכותבים בעלי הכח. ביקשנו להוסיף, ליד כל מייסד את השם של אשתו, שהייתה שותפה לתהליך, להיות קיימת ולא עוד רחובות כמו "הרופאה רבקה" אלא עם השם, שם משפחה ותיאור של הדמות.

אותו הדבר דרשנו בשטרות. כל שטר שמוצא הובלנו במקביל שטר של נשים. אנחנו רואים מה היה בעבר, במקרה הטוב מחצית, היו שנים של אפס מן השטרות, וזה התחיל סביב המלחמה שלנו שנשים תשבנה בוועדה שקובעת שטרות, ואתם יודעים מה התשובה תמיד? זה 'אקציו פיקציו', בעלי התפקידים, אני אספר לכם גם איך פתרנו את זה והובלנו שכל שטר של גבר שמוצא יוצא במקביל שטר של נשים.

ביקשו ממני בקיצור. אני רוצה לגעת בפעילות למניעת אלימות כלפי נשים. עכשיו, את החלק הזה, אם הדיון בשידור, אני אבקש עוד מעט שהוא יהיה לא בשידור.

זה מסווג?

אעביר אחר כך את הבמה לאורלי, ועל פי החלטה שלה אם זה בשידור או לא בשידור אבל, אני רוצה לחזור לנושא של אלימות.

יש לי הצעה, שקודם לגמור את הדיון לגבי - - - הצעות של הרשות ואחר כך נעבור לענין השני.

בסדר, אבל אנחנו נותנים בדוח סיכום, עוד לא הגענו לוועדות ולמינויים, אנחנו עושים רק איזושהי סקירה. בתחום של פעילות למניעת אלימות כלפי נשים, אנחנו מפיצים מידעונים בכל השפות, בערבית, עברית, אמהרית, רוסית, צרפתית ואנגלית, שנקראים "לאף אחד אין זכות לפגוע בך". בתוך מידעוני הכיס האלה יש את כל הטלפונים שקיימים, בין אם זה מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, בין אם זה הקו שמפעיל משרד הרווחה עשרים וארבע שעות ביממה כל השבוע בכל השפות, דרך כל המוקדים של הרווחה, של מרכזי האלימות, הארגונים שעוסקים בתחום, הארגונים שעוסקים בהוצאת נשים מן הזנות, מיגור תופעת הזנות, ואתם לא יודעים כמה זה כלי הצלה.

לפני למעלה משנה ביקרתי עם רעיית ראש הממשלה, הגברת שרה נתניהו, במקלט בהרצליה, אצל רות רזניק, זוכת פרס ישראל. יש שם שתי נשים שהן לא אזרחיות והן סיפרו על זה שהן כמו בנות ערובה. בן הזוג מבטל להן את תהליך התושבות, וכמובן שטיפלנו בזה אבל, כששאלנו אותן איך הן הגיעו ואיך הן ידעו על זה, אז הן סיפרו שהן הגיעו אחת לטיפת חלב ואחת לקופת חולים והן מצאו, אחת ברוסית ואחת בשפה אחרת, הן מצאו את המידעון וסביב זה הן התקשרו והגיעו למקלט. ואני מאד , זה שימח אותי - - - של חייבים להנגיש. אי אפשר להגיד שהאינפורמציה תהיה רק באינטרנט, כי הרבה מאד - - -

איפה את מחלקת את זה?

בכל קופות החולים, טיפות חלב, היועצות לקידום מעמד האישה, ברשויות המקומיות, אנחנו נותנות הרצאות במקומות עבודה בתחום, אנחנו עושות עם משטרת ישראל, עם חיים חכאני, הוא עושה את זה בהתנדבות מלאה, סדנאות לנשים במקלטים, שאנחנו נותנים בהן גם מידע מבחינת זכויות חקיקה וכל הדברים, וגם העצמה. בשנה שעברה היה לנו גם במקלט באיזור המשולש, והנשים בסופו של דבר מקבלות הרבה מאד העצמה, והשאיפה שלהם היא שזה יהיה ברמה ארצית. נמצאת פה יהודית מנכ"לית עמותת "אל הלב", אנחנו מאד רוצים שזה יגיע בסופו של דבר לבתי ספר, לנערות בכל מקום.

אנחנו ביחד עם מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה ביצענו הדרכות ביחד עם בֶּרקו, שכולכם מכירים אותו, ראש אגף נפגעי עבירה, לחוקרי אלימות במשפחה, דיברנו על השתלמויות שופטים שאנחנו מעבירות שם הדרכה והוצאנו מכתב למפכ"ל המשטרה, לדנינו, וביקשנו להוציא את המושג "רצח על כבוד המשפחה", "רצח" ו"כבוד" לא הולכים ביחד, ואין "רצח על נסיבות רומנטיות". פנינו בשנת 2014 – יש לנו כאן את המכתב, קיבלנו תשובה ופנינו לכל עורכי ועורכות העיתונים בישראל ולמועצת העיתונות וביקשנו לא לסקר במונח הזה. קיבלנו תשובות מעניינות. את אחת התשובות קיבלנו מעורך "הארץ"

יש מימשק בין הפעילות שלכם לפעילות של חבר כנסת מסוים. יש מימשק.

אנחנו שמחות, אנחנו יודעות שיש הרבה שותפים ואנחנו יודעות שגם אתה עושה הרבה מאד בתחום - - -

במיוחד בנושא הזה של "על רקע" רצח, או רצח רומנטי - - -

אז בסופו של דבר קיבלנו התחייבות מן המשטרה ומה שהכי חשוב – מעורכי העיתונים. עורך "הארץ" ב-2014 בדק את העיתון שלו שנה לאחור ופירסם לנו שבשום כתבה זה לא הוזכר. הפעמיים היחידות שזה הוזכר היו במכתבים למערכת. פעם אחת על ידי כותב שתיאר את התופעה כך ופעם אחרת על ידי כותב אחר שמחה נגד התיאור, והם הינחו כתבים וכתבות. עדיין, כל פעם שאנחנו רואים, זה קרה מאז שלש פעמים אז אנחנו מתרים ופונים. יש לזה חשיבות מבחינת המסר. רצח הוא רצח והוא הפשע הנתעב ביותר מבחינת תפיסת העולם שלנו.

פנינו לשר ולמנכ"ל המשרד לביטחון פנים, אחרי הרצח של אביטל רוקח ז"ל מירושלים, זהו רצח שבו "הכתובת הייתה ידועה מראש" אבל, הוא שוחרר, אחרי שהיו איומים והסתפקו בצו הרחקה. אנחנו יודעות כיום שכל עוד אין אזיק אלקטרוני, אז האפקטיביות של צווי הרחקה היא מאד חלשה. מי מכבד אותם? רק בעל נורמטיבי. ואין שום מנגנון הגנה שמזהיר את האישה שהוא מתקרב. הוקמה בעקבות זה הוועדה הארצית שבוחנת את כל נושא האלימות. בסוף החודש יש לנו פגישה נוספת אצל השר לביטחון פנים הנוכחי, השר גלעד ארדן, לאימות, אני מניחה, המסקנות. באופן אישי ההמלצה שלי, ואני לא יודעת אם היא תתקבל במסגרת כזאת או במסגרת אחרת. אנחנו מאד רוצים –גם את האזיק האלקטרוני וגם תיאום ארצי כי שוב, אנחנו מאמינים שזו תופעה שצריך לתת לה מענה הוליסטי מן הגיל הרך, של תכניות ושל הטמעה ושל חשיבה.

אני רוצה להראות לכם את הקמפיין שעשינו. בשנים שעברו הפנייה הייתה בעיקר לנשים: את אישה מוכה? תבואי, תתלונני. אנחנו יודעים שלאישה מוכה לוקח שבע שנים בממוצע לספר לחברה שהיא אישה מוכה. וגם אז היא מספרת רק על האלימות – לפעמים הפיזית. אנחנו בדקנו. היא לא מספרת על תקיפות מיניות מן הבעל, יש הרבה מנגנונים של הדחקה והכחשה מתוך רצון לשמור על התא המשפחתי, תפיסה מעוות של טובת הילד והילדה, לפעמים מציאות כלכלית של דירה שצריכה להיחלק בין גבר לאישה, ועלולה להשאיר את הילדים שלה בשכירות לכל שנה והחלטנו לשנות כיוון. עשינו את זה עם חשיבה ועם לא מעט סרטים, גם של ארגונים, לפנות לגברים ולקרוא לגברים לבוא לקבל סיוע לפני שהעסק מתפוצץ. זה סרטון שבשנה האחרונה הוא היה גם בבתי קולנוע, גם בטלוויזיה. צילמנו את זה בבתים נורמטיביים כי האלימות קורית בכל השכבות ויש תת-דיווח דווקא בשכבות שנראות לנו ש"הכל בסדר", נשים חוששות להתלונן. הן מוכנות לדבר על אלימות כלכלית, על הרבה מאד דברים שהם "ליד" אבל לא על ה hard core של האלימות. צילמנו את זה דווקא במקומות כמו "סביון", לא בבתים נוצצים אבל להראות שהאלימות היא נחלה של כל החברה, ובעקבות זה הייתה עלייה של פי חמישה עשר גברים שפנו לקו החם 118, וחלקם הגיעו גם לקבוצות טיפול, גם לטיפול פרטני, והמטרה שלנו היא להעלות מודעות. במקרה של פסיכופטים זה לא משהו שיעזור אבל אנחנו מדברים לגברים שנמצאים כשמתחיל קונפליקט מילולי בבית והם לא מבינים את הנזק של הדים, הדי אלימות.

(הקרנת הסרטון)

רק גבירתי, כדי שנוכל לשמוע את כל הנרשמות, ואנחנו צריכים לסיים עד שתים עשרה וחצי, כי יש לנו כאן הרבה - - -

חילקנו את החוברות שעוסקות באיתור קורבן של סחר בבני אדם שנמצאים כולם, אנחנו קיימנו יום עיון עם משרד המשפטים ומשרד התיירות על זנות, בנושא של בתי מלון ותיירות, אולי אחר עו"ד שרון מאיר גם תרחיב.

בתחום של מניעת הטרדה מינית אנחנו מפיצים תקנונים מקוצרים שאפשר לתלות אותם בכל מקום עבודה, בכל השפות. אנחנו מפיצים ערכת הסברה –ויש כאן את החוברת שלה, עם סרט d.v.d. שמראה שוב סיטואציות אמיתיות של הטרדה מינית שקרו במקום עבודה, בכדי ללמוד מהן להבין את החוק, לצערי, ואנחנו רואים את זה במציאות שלנו, עדיין אין - - -

האם זה מה שאת מחלקת במקומות עבודה?

זה התקנון באמהרית, זה החוזר בתלושי שכר בשירות המדינה על מניעת הטרדה מינית - - -

נראה לי שאת צריכה לחלק את החוזר הזה גם בכנסת כי אני נגיד אף פעם לא ראיתי אותו.

העובדים קיבלו אותו אבל נחלק אותו גם לחברי הכנסת.

בתלוש?

כן, בתלוש משכורת. זה מותאם לאלה שלא בשירות מדינה כללי. יש אותו בכל השפות ואנחנו מפיצים את זה. היועצות לקידום מעמד האישה ברשויות המקומיות, ביחד עם השלטון המקומי, הן הזרוע הביצועית בסופו של דבר, חוד החנית בעשייה של השטח, ודיברנו על כך ששינוי צריך להיות בשתי הרמות, גם ברמה למעלה וגם בתוך השטח, להניע אותו לתהליכים. עשינו קבוצות בפריסה ארצית, אני חושבת שגלית, אחר כך, תוכל תתן אולי סקירה גם של הקבוצות. יש לנו איזשהו גרף - - -

אחרון.

אחרון. או.קיי. זה הדמויות על פני בולים שדיברנו עליהן. רק 11% היו עד הפרויקט שלנו, של הוצאת סדרות בולים על נשים בכל שנתיים.

התחום של הדרת נשים ב'מילה'. הפצנו את המידע לרשויות המוניציפליות, את כל החלטות הוועדה ואת האיסור על הדרת נשים בטקסים ובכל המקומות. פנינו בכל תלונה נקודתית שקיבלנו להדרה והתרינו. גם במקומות שהיה לנו זוכה עם רקע של הטרדות מיניות, שעמד לקבל פרס על יצירה ספרותית, פנינו, נאבקנו ומנענו. ראינו במקומות מסוימים שמחלקים לנשים 'ברושור' להצטרף לקופה בלי דמויות של נשים, באמתלה שזה לא מתאים לאזור. פנינו בפני הנהלות הקופות ודרשנו לשנות. דרשנו להוריד שלטי הפרדה ברחובות מסוימים באזורים מסוימים. אותו הדבר בספריות עירוניות. נודע לנו שבאחת הערים הגדולות בארץ יש שעות הפרדה לגברים ולנשים בספריה, לא לחוף הים. טענו שזה לא חוקי וביצענו גם מעקב, להגיע ולראות בפועל שהשינוי מוטמע ולא חוזר.

בנושא של זכויות נשים ב-2014, ביחד עם משרד המשפטים ועם המשרד לשירותי דת, עם מי שהיה דאז, הרב אלי בן דהאן, הקמנו ועדה להסכמי קדם נישואים. אתם יודעים שמדינת ישראל חתומה על CEDAW שאומר ביעור אפליה כלפי נשים עם הסתייגות אחת –ואתן תוכלנה להרחיב, מרכז רקמן, בכל הדין האישי. ומבחינתנו, זהו אחד הדברים שאנחנו רואים אתו לא מעט בעיות, כולל בכל נושא העגינות של נשים. והוועדה דנה, ובחנה מודלים שקיימים גם בארצות הברית, והגיעה לדרגות מאד מתקדמות בעניין. לצערי, עם תום הבחירות הועדה נעצרה ואנחנו מנסות מאד להניע אותה מחדש.

זה לא קשור לוועדות זה קשור למודעות של נשים. כל אישה שרוצה לעשות הסכם קדם נישואים, אין רבנות שעוצרת בעדה.

אנחנו רוצים לחייב, שכל זוג שמגיע לרשם נישואין, יציעו לו את הנוסח. דווקא עכשיו, כשנמצאים בירח הדבש, מה יקרה אם יש קונפליקט ואיזה קנס משלם כל אחד אם הוא מונע מן השני –ואנחנו רוצים שזה יהיה. אצל נשים שהן מודעות זה קיים לבד, אבל אנחנו רוצות שכל האוכלוסייה - - -

אז להפיץ בין הנשים את המידע, שנשים תלמדנה.

תדענה את זה, כן.

תדענה את זכויותיהן. נשים לא יודעות את הזכויות שלהן.

אנחנו רוצים שזה לא רק יהיה זכות אלא חובה להציג את זה בפני כל זוג שמתחתן ויבין את ההשלכות. אותו הדבר, סיפרנו על העיסוק שלנו בהורות שוויונית, ואנחנו מצאנו בעבר פינות החתלה שנמצאות רק בשירותי נשים. פעלנו לשינוי – גם בתקנות וגם בפעילות משותפת עם איגוד המהנדסות והמהנדסים, ובכל מבנה ציבורי חדש היום שבונים, חייבת להיות פינת החתלה גם בשירותי נשים וגם בשירותי גברים. זה לא built-in שאימהות הן המחתלות. פנינו לראשי ראשויות שהסכימו להרחיב את היוזמה ולפעול, במקומות שאין בשירותי גברים אז להקים מתחם משותף שיהיה מיועד לשני בני המינים. קראנו לכלול - - -

אני ממש מתנצלת אבל אם את רוצה שנשמע את רקמן אז ממש לקראת סיום, כי בשתים עשרה וחצי אני צריכה להיות במקום אחר.

גרף אחרון. מניעת פרסום פוגע. דיברתי על מה שעשינו עם הנושא של התקשורת, של ניראות נשים בתקשורת ועד היום, בשנים קודמות עסקנו רק בפרסומות שמכפישות נשים, פרסומת שמציגה את האישה כאובייקט – להוריד אותה ולמנוע. שינינו גישה ואמרנו: אנחנו רוצות שנשים לא תוצגנה כסטריאוטיפ אימהי. אחת החברות של תחליפי חלב העלתה קמפיין שמראה ב"וואטסאפ", עוברים בין אמהות וממליצים על זה, עם שמן דקלים או בלי שמן דקלים, עד שזה מגיע לאבא והאבא אומר: מה אתן מעבירות אליי? תוציאו אותי מן הקבוצה. הרמנו טלפון מיידי ושלחנו מכתב מיידי לדוד רגב ולחברת הפרסום שיצרה. אתם לא מאמינים, תוך עשרים דקות קיבלנו תשובה: הקמפיין יורד. אמרתי: עד שאני לא רואה את זה בפקס אני לא מקבלת בעל פה. הגיע בפקס. אחרי יומיים קראו לי לראות את הקמפיין החדש, שמכליל גברים בקבוצת ווטסאפ ולאשר. זו המטרה שלנו כרשות, להטמיע את הערכים לשוויון מגדרי בכל המקומות. והערנו לכל חברה שעשתה איזו פרסומת של ילדים מבשלים עם אימא, כי אבות מבשלים, מרבית ה'שפים' הם גברים.

פרס ישראל, עקבנו אחרי נתונים. מעט מדי נשים מקבלות. עשינו קמפיין ארצי שקרא להמליץ על נשים לפרס ישראל ולכל הפרסים. קודם כל שנת 2014 הייתה שנת הנשים, רק נשים הדליקו משואות במדינה. היה לי הכבוד להיות בוועדה והיה קשה לבחור מרוב שיש נשים כל כך פורצות דרך. השנה עיריית תל אביב עשתה את זה ב"פרס יקירות העיר" ואנחנו קוראות לכל הרשויות לתת איזה תיקון עוול היסטורי.

אני רוצה הבאנו להעביר את הבמה לאורלי אינס, שהיא בעיניי הגיבורה שלי ואני מסכמת, ראינו את כל ההישגים בכל התחומים ואני רוצה להראות עדיין, איך נשים מתמודדות עם 'שיימינג' ואני מביאה את אורלי כדוגמה לכל הרצאה שאני מדברת על זה, על מה נשים אמיצות מתמודדות כשהן מעזות להתלונן על עבירת מין ואיזה מחירים מטורפים הן משלמות. אני מלווה את אורלי משך שנים ואני מודעת למחירים הקשים ביותר. אני רק מבקשת שהחלק של אורלי יהיה לא בשידור.

האם את רוצה שזה לא יהיה משודר?

בתוך האינטרנט של הוועדה גם לא.

לא להפריע בבקשה. אני ממש מבקשת, כדי שנספיק לשמוע את אורלי. לתת לה לדבר כדי שנשמע כי נרשמו הרבה נשים, חבל. שם לפרוטוקול.

היא לא רוצה - - -

בסדר אבל זה מוקלד לפרוטוקול.

כן, היא לא רוצה

לפרוטוקול. לא מצולם אבל לפרוטוקול. מה שאת אומרת זה חשוב - - -

כבה הדיון בשידור.

שזה יהיה בדברי ימי הכנסת.

אז זה בסדר - - -

הפרוטוקול בסדר, הצילום ירד.

האם אתה פותח את המצגת?

בבקשה גבירתי.

אתחיל. קודם כל תודה רבה לוורד שהזמנת אותי. רק אתמול התקבלה ההחלטה לעשת את האקט הזה, שאני כל כך חוששת ממנו. אני חוששת ממנו כל כך מכיוון שחמש שנים אני עושה מאמצי-על ממש להתהלך 'מתחת לרדאר', כל פעולה שלי שקשורה בדיבור מול ציבור ובחשיפת החוויות המזעזעות שאני עוברת, היו לה מחירים מאד מאד כבדים, כל פעולה שלי כזאת, אבל, בנסיבות של הימים האחרונים, אחרי שפנו אליי עשרות כלי תקשורת ועיתונאים, בבקשה להתייחס לכל מה שקורה כרגע מבחינה חברתית וציבורית בהקשר של נשים שנפגעות ומסרבות להתלונן. מסרבות להתלונן, בעיניהם של הרבה מאד עיתונאים והציבור בכלל, בגלל הדברים, האם המכשיר לא עובד?

תמשיכי אורלי, אנחנו לא נוכל להגיע למצגת הזאת.

אני לא יכולה להציג בלי המצגת, אין לזה שום ערך.

אני אומרת, תוך כדי - - -

כן, כן, אני מדברת. בכל אופן, אז על רקע מה שקרה בימים האחרונים ופנייה של כל אמצעי התקשורת אליי, בבקשה להתראיין וכו', וסירוב חוזר ונישנה, אני החלטתי שבעת הזאת אין מנוס, אין מנוס מלחשוף את כל מה שנעשה מתחת לפני השטח, את כל מה שנעשה מתחת לקרקע, בפגיעות, באלימות בלתי נתפסת, בלתי נסבלת, כלפי נשים שהעזו להתלונן.

אני רוצה לומר לכן, שבחמש השנים האחרונות, אין היבט בחיים שלי, שום היבט בחיים שלי, שלא נרמס בצורה מוחלטת וטוטלית. כל דבר. כל דבר. ודאי השם הטוב שלי, כן? ודאי היכולת שלי להתפרנס. הביטחון האישי שלי, היכולת שלי להגן על עצמי, מערכות היחסים שלי, כן? כל דבר בעולם שלי, נרמס והוכחד, כן? האישה שיושבת כאן לפניכם היום היא פחות מאחוז אחד ממה שאני הייתי לפני חמש שנים.

אני רוצה להזכיר לכם שאני לא בחרתי למסור תלונות. אני לא התלוננתי. אני לא התלוננתי בגלל שאני עוסקת מעל עשרים שנה במאבק באלימות ובליווי של קרבנות. יש לי שלושה תארים בעבודה סוציאלית, יש לי תואר במשפטים, אני יודעת מה עוברת מתלוננת על עבירות מין. אני ידעתי מה יעשו לי. אני ידעתי שיוציאו אותי להורג. התלונות הללו נכפו עליי. השר לביטחון פנים לשעבר, איציק אהרונוביץ' הגיש תלונה בנושא של מנכ"ל משרדו שהתעלל בי בצורה אכזרית, שאי אפשר לתאר בכלל, כן? במשך שנה וחצי.

אותו מנכ"ל, של המשרד לביטחון פנים, על מנת "להסיט מעצמו את האש", התלונן במח"ש על פרשה אחרת, נקודתית, והיסטורית, שקשורה לניצב בדימוס אורי בר-לב. אני לא הגשתי את התלונות. רשויות החקירה פנו אליי והפעילו עליי מסכת של לחצים – שאני לא אכנס עכשיו לפרטים שלה כי זה לא רלבנטי כרגע, כדי להתלונן. כולל איימו עליי, שאם אני לא אמסור את התלונות, הם יתקשו להמשיך להעסיק אותי. הסיבה שהסכמתי למסור את התלונה בנציבות שירות המדינה, למרות שפלג הודיע על התפטרותו, הייתה איום מפורש שאני לא אוכל להמשיך לעבוד. הסיבה שאני הסכמתי, אחרי אינספור שיחות טלפון של ראש מח"ש אליי, ולחצים בלתי פוסקים, למסור את התלונה נגד ניצב בדימוס אורי בר-לב, הייתה החובה האזרחית שלי והאחריות האזרחית שלי, לדאוג לכך שאדם שתוקף נשים לא ישמש כמפכ"ל משטרת ישראל. אני שמתי את הראש שלי בשביל מערכת שלטון החוק ומערכת אכיפת החוק במדינת ישראל. אני חייבת את המצגת. אין סיכוי?

מה הבעיה?

אולי יש לך מייל?

המחשב לא קורא את היישום.

לא, היא כבדה מדי, היא לא תעבור באימייל.

הוא לא קורא את הדיסק?

מישהו צריך להביא מחשב. האם יש למישהו לאפטופ? הנה, יש מחשב.

תראי שאת מצליחה לפתוח את המצגת אצלך. תן לה את הדיסק און קי, שנראה אם היא תצליח לפתוח.

לא, לא, לא, אני אמשיך, אני אמשיך לדבר, אני אמשיך לדבר, אין ברירה. בואי נראה, האם במחשב השני זה נפתח? למצגת קוראים "סקילה". האם את רואה אותה? שלום ליאת יקירתי, אהובתי.

אנחנו ביקשנו ממנה לבוא ואני שמחה שהיא הצטרפה אלינו.

אולי תשבי את מול המצגת ותקריאי לנו אותה?

זו הבעיה, אין מצגת.

הנה, היא מנסה, היא מנסה.

אורלי, עד שאת תעלי אני רוצה להוסיף כמה מלים. ביום המאבק באלימות בשנת 2010 קיימנו יום עיון על הצגת נשים קרבנות אונס בתקשורת, ברמת אפעל. אותו יום התפרסמה, התפוצצה, הפרשה של אורלי אינס. הדיון שלנו לא היה קשור, היה מתוכנן. הזמנו כל מיני נציגי גופי תקשורת להראות איזה 'שיימינג' עושים לנשים ומה מונע מהן להתלונן. לי זה היה מאד ברור, מי שפה בחדר יודעת שאני עברתי אונס ויודעת שאחד הקשיים הגדולים שלי היה החשיפה של השם שלי באינטרנט, על מה זה עשה לילדים ולילדות שלי. וכשאורלי עברה את הגיהנום, והגיהנום שלה היה הרבה יותר קשה, אני לא סתם מביאה אותה כדוגמה לגבורה ואני אומרת שעם כל ההישגים הגבוהים שלנו בכל התחומים, אם נשים לא תיגשנה בטוחות להתלונן ולספר והן תמשכנה לשלם מחיר, אני חושבת שלא עשינו את השינוי החברתי ולכן, היה לי כל כך חשוב שאורלי תבוא ותספר. היא מגדירה את זה כ'סקילה' וזו באמת מילה - - -

הקשיבי, אורלי, וורד, אני מבינה את העניין והעדות היא מאד חשובה, פשוט חייבים להבין שהוועדה התחילה באחת עשרה ואמורה להסתיים עד שתים עשרה וחצי כי יש הצעת חוק, ואין מה לעשות, זה סדר היום של הוועדה וגם לא ידענו על העדות הזו. אני מציעה, בגלל שאורלי הגיעה, אם את יכולה לתת, שלא לדבר על זה שמי שנרשמה פה, אני מצטערת, אני אנסה עוד כמה דקות למשוך אבל זהו סדר היום של הוועדה, בואי, באת לכאן במיוחד, התחלת לספר את הסיפור, לפחות אם תוכלי, לומר כמה מלים, בטח בימים כאלה חשובים ורלבנטיים אבל אני מתנצלת, זו ועדה ויש לה סדר יום.

אני אנסה.

אפשר להדליק את האור.

האם את יכולה לתת לי רק את הנייר שמסרתי לך?

כן, כן, ראיתי. נורא ואיום.

יש כאן פרסום מן העת האחרונה שהכותרת שלו היא "כתב ההגנה של יורם יצחק בתביעת אורלי אינס, נימפומנית שהעניקה שוחד מיני לשרים, לבכירים". בתוך המסמך הזה יש פרסומים של גברים שלכאורה אני ניהלתי אתם רומנים, ארבעה עשר במספר דרך אגב, ארבעה עשר במספר, עם מה שעשו לי כל אחד מהם ובסוף המסמך יש תמונה של אישה שעוסקת בזנות, ששמו פוטו מונטאז' של הפנים שלי על הגוף שלה, התמונה הזאת מסתובבת משוטטת בכל רחבי האינטרנט, ביחד עם עוד עשרות אלפי, עשרות אלפי, אני לא מגזימה, פרסומים, אם אתם תעשו גוגל על השם שלי, או תעשו גוגל על צירוף המלים "אורלי אינס נימפומנית" או תעשו גוגל על צירוף המלים "אורלי אינס שוחד מיני" שהרי זאת היתה טענת ההגנה, של האנשים שהכפישו אותי.

אני הפכתי במהלך כל ההליכים האלה לנאשמת, אני בכלל לא הייתי, לא נתפסתי ולא הוצגתי כקרבן עבירה, אני לא יכולה להתחיל לתאר לכם את מאות אירועי האלימות, התקיפות, המעשים המגונים והאונס שאני עברתי, אבל ברגע שהפרשה הזאת נחשפת אז אני הופכת להיות לאישה עבריינית, עבריינית.

יש כאן היפוך תפקידים. כולכם בוודאי או רובכם בוודאי מכירים את התיאוריות של טיפול בטראומה, את הכותבת החשובה ג'ודית לואיס הרמן, שמדברת על כך שכדי שאישה תשתקם מטראומה של פגיעה שהיא עוברת, צריכה להיות הכרה ציבורית לפני כל דבר אחר, הכרה חברתית בכך שהיא קורבן עבירה. אז לא רק שלא תפסו אותי כקרבן עבירה, אף אחד, אלא וכמובן עלו הרבה מאד תהיות ושאלות: 'איך יכול להיות'? ו'היא דוקטור, היא ראש המטה של "עיר ללא אלימות",' ו'היא מאד משכילה אז איך יכול להיות שהיא נפגעת עבירה' ואגב, ישב כאן בוועדה הזאת, השר גדעון סער והתבטא בענין שלי ואמר: "לא משנה בת כמה אישה, ולא משנה מה ההשכלה שלה, היא יכולה להיות, ברגע שהיא פוגשת פסיכופאט, ברגע שהיא פוגשת עבריין מין, היא יכולה להפוך לקרבן עבירה", באותו ערב פירסמו שאני מנהלת רומן עם גדעון סער, באותו יום שבו גדעון סער מדבר פה בוועדה על הענין הזה. זאת אומרת, לא רק שאינני נתפסת כקרבן עבירה, אינני מטופלת על ידי רשויות אכיפת החוק כקרבן עבירה, אלא שמבחינה ציבורית אני מוצגת כעבריינית ש"נתנה שוחד מיני", ש"התקדמה למעלה דרך המיטות", ש"הגיעה לצמרת דרך ניהול רומנים עם ארבעה עשר גברים".

ועכשיו, הפגיעות, מעגלי הפגיעה, מעגלי הפגיעה: הדבר הראשון שעשו לי, חשפו את הזהות שלי. חשפו את הזהות שלי בצורה ישירה, את השם שלי, את התמונות שלי במאות מקומות. פירסמו דברים שלכאורה לא קשורים אליי אבל עם לינקים לכתבה, פירסמו, שמו אותי עומדת על הכנס, על הכנס באילת, עם הקול, הרי אני מנחה את כנס אילת חמש שנים, יושבת ליד כל המשתתפים בכינוס, עם השלט של "עיר ללא אלימות" מאחורי הגב שלי, ושמו לי פה כמה פיקסלים, אז קודם כל חושפים אותי.

בשלב השני מתחיל קמפיין ההכפשות. קמפיין ההכפשות כלל נרטיבים מבזים, שוללים, אין היבט אחד של הקיום שלי, שלא רוסק, שלא רוסק, אני מושחתת, אני עבריינית, אני זונה, אני הזמנתי את הדבר הזה, אני פיתיתי, אני עשיתי, אני נתתי שוחד מיני, אני אשת מקצוע כושלת. אני גרושה – זה לא נכון, אני נשואה, יש לי ארבעה ילדים, קטינים אגב, שנחשפים לכל המידע הזה בצורה שוטפת, זה כמובן לא מעניין אף אחד. זה המעגל הראשון מעגל התקשורת.

הדבר השני שקורה, מפטרים אותי. חודש אחרי, חודש אחרי אני מקבלת בפקס מכתב פיטורים מן המשרד לביטחון פנים, שבו מודיעים לי על הפסקת העסקתי. הדבר הזה יוצא לתקשורת ומחזירים אותי, אבל לא באמת מחזירים אותי. אף אחד לא מחזיר אותי, אף אחד לא מתקשר אליי, אף אחד לא מדבר אליי, הם לכאורה החזירו אותי. בפועל, במשך שנה ממשיכים להתנכל לי בתוך המשרד לביטחון פנים, לאסור על אנשים לדבר אתי, לא לאפשר לי לקחת, אוסרים עליי, אוסרים עליי, עוד בתקופת פלג, להיות בקשר עם רשויות מקומיות, לעשות איזשהו עיסוק עם "עיר ללא אלימות", כל הסיפור היה שמפלגה מסויימת מאד רצתה להשתלט על התכנית ואני ירדתי מדרכה.

הדבר הבא שקורה אני מפוטרת באופן סופי, כן? ב-8 בנובמבר, כמה חודשים לאחר מכן ויומיים אחרי הפיטורים שלי יוצאת הודעה של המשרד לביטחון פנים, שההוגה והיוזם של תכנית "עיר ללא אלימות" זהו המשרד לביטחון הפנים, כן? זאת אומרת, עוד היבט של מעיכה ומחיצה. אני נותרת ללא עבודה. עד היום, אני אישה שעבדה שש עשרה שעות ביום, עשרים וחמש שנים של החיים שלי הושקעו במאבק באלימות בחברה הישראלית, אוקיי? אני יושבת בבית, אני מאז יושבת בבית.

הדבר הנוסף שקורה, אני עוברת התנכלויות מזעזעות, עוקבים אחריי במשך ארבעה חודשים, כן? עם איזשהו ג'יפ לבן, מועכים את האוטו שלי שלש פעמים בחניון המשרד לביטחון פנים, אני מקבלת מכתבי איומים, מכתבי קללות, אני הבאתי לכם את הכול במצגת, מקימים חמישה פייסבוקים על השם שלי, אין לי פייסבוק, מקימים פייסבוקים על השם שלי ומכפישים אותי באמצעות הפייסבוק. משמידים את המחשב הנייד שלי פעמיים, פורצים למקומות שאני הולכת, פורצים לרכב שלי, גונבים את התיק שלי ושל בעלי, לוקחים את הדיסק און קי ומפרסמים חומרים מתוך הדיסק און קי, שקשורים לפרשה. אתם לא יכולים לדמיין, אני כל שבוע במשך שנה וחצי, כמעט כל שבוע מגיעה ל"להב", למסור תלונה, כל שבוע מגיעה למסור תלונה, כל שבוע, מכתבי איומים, הודעת איומים, השמדת המחשב, הפכו את חיי לגיהינום, אני לא יכולה לצאת מן הבית, אני לא יכולה לצאת מן הבית, אני יוצאת מן הבית – רועדת, בוכה, ורד, חמודה, יודעת, ורד היתה מגיעה אליי הביתה, אנשים שאהבו אותי, אנשים שליוו אותי, ידעו שאורלי אינס לא יוצאת מן הבית, כי זה מסוכן לה לצאת מן הבית, או.קיי.?

הדבר הנוסף שקורה, רשויות החקירה, שלושה תיקים, שלש רשויות חקירה, אני מזכירה לכם את פתח הדברים, אני מוסרת את העדויות מתוך חובה אזרחית, מתוך חובה ציבורית, בגלל שאני יודעת על עוד נשים שהגברים האלה תקפו, אני עושה את הדבר הזה, והן משתמשות בי, הן משתמשות בי, ומן הרגע הזה אני לא מעניינת יותר אף אחד, אני לא מעניינת אף אחד. אף אחד לא חושב מה הניירות המטומטמים שהם כותבים במשרדים שלהם יעוללו לחיים שלי, לחיים של הילדים שלי, כן, אז תיק הנציבות נגמר בהסדר טיעון שבסוף כל מה שהוא הואשם בו זה שהוא ישב בוועדת מכרזים שנתנה לי פטור בזמן שהוא מנהל איתי קשר אישי. ויום אחד ייחשפו העדויות ואתם כולכם תוכלו לשפוט מה היה שם.

במח"ש, מח"ש מחליטים להמליץ על כתב אישום, מח"ש ממליצים על כתב אישום, אמת לאמיתה, יש לי כאן את המכתב של ראש מח"ש מלפני חודש, אני מקבלת מכתב של ראש מח"ש, אחרי שאורי בר-לב ממשיך להכפיש אותי וטוען שאני העללתי עליו עלילות שווא, כותב לי ראש מח"ש רק משפט אחד ואני מקריאה לכם "אנו ערים לפגיעה הקשה שנגרמה למרשתכם כתוצאה ממילוי חובתה האזרחית ומצֵרים עליה מאד. הדברים יפים בפרט נוכח העובדה שגירסתה בפרשה התבררה כאמת לאמיתה. עם זאת, קצרה ידו של המשפט הפלילי לתת מענה למכלול העניינים הכרוכים בפרשה." זה מכתב שאני מקבלת ממח"ש. אני –גירסתי אמת לאמיתה, כן? אבל לא עשו שום דבר לאנשים שתקפו אותי, שום דבר.

אני פונה למשטרת ישראל, אני מגישה תלונה על אונס, התלונה נחקרת במשך שנתיים וחצי, בסופו של דבר הטענה היא "גירסה מול גירסה", התיק נסגר מחוסר ראיות. לא נותנים לי את "היום שלי בבית המשפט". לא נותנים לי לעמוד מול שופט ולספר מה עשו לי. זה לא היה ספור של גירסה מול גירסה, זו היתה גירסה שלי עם עוד עשרים עדים, מול גירסה שלו. סוגרים את התיק. הכל נסגר בחלונות הגבוהים ביותר.

אני פונה להליכים אזרחיים. איגוד מרכזי הסיוע מנסה לסייע לי. אנחנו תובעים את העובדה שחשפו אותי, כן? כנפגעת עבירה. הם טוענים "לא חשפנו אותה כנפגעת עבירה, חשפנו אותה כעבריינית, חשפנו אותה כעבריינית שנתנה שוחד מיני, עכשיו אנחנו רוצים להוכיח לכם שהיא עבריינית שנתנה שוחד מיני". המשפט מתהפך. מתחיל הליך. איגוד מרכזי הסיוע מבקש להצטרף כ"ידיד בית משפט" לתוך הסאגה הזאת. לא מאפשרים להם.

והדבר האחרון שקורה, אני מסיימת, הדבר האחרון שקורה, אני מנהלת הליך על לשון הרע, אני מנהלת הליך על כל הדבר הזה, יש לי בבית ארגזים, ארגזים, אתם תיכנסו, יש לי גג בבית, שם המשרד שלי, אגזים, ארגזים, ארגזים של פרסומים, מכפישים, כן? אין דברי בלע ורשע בעולם הזה שלא כתבו עליי. אני מגישה תביעת לשון הרע. בעקבות הגשת התביעה ללשון הרע ההכפשות מתחזקות, מתחזקות, כותבים עליי דברים שאתם לא יכולים לדמיין, הכל הבאתי לכם במצגת.

אני פונה לבית המשפט, אני מבקשת מבית המשפט: תן לי צו איסור פרסום, תגן על הילדים שלי. בעלי פונה בתצהיר, בבקשה להגן על הקטינים, מפרסמים בעיתון המקומי של שוהם, מצטטים את כל כתב התביעה –שאני נפקנית ואני זונה ואני מנהלת רומן עם השרים, רומנים עם ההוא ורומנים עם ההוא, בתוך הקהילה של הילדים שלי, הילדים שלי מתחילים לקבל הודעות פייסבוקים וווטסאפים, "למה כותבים על אמא שלכם שהיא זונה?", "למה כותבים על אימא שלכם שהיא מנהלת רומן עם שר החינוך?" הילדים שלי באים אליי, אני פונה לבית המשפט עם העובדות, אני אומרת לו: אדוני השופט, תן לי צו איסור פרסום על ההליך, לא יתכן, תגן על הילדים, עזוב אותי, אני כבר מתה. השופט אומר: אורלי אינס פועלת בחוסר תום לב ואני לא מבין מה הנזק הנוסף שייגרם לילדים שלה, כתוצאה מכל הפרסומים האלה,ש הרי כבר פורסמו בעבר, גם החומרים האלה, כולם, נמצאים במצגת.

כל התלונות שלי, שבע חקירות התנהלו בסיפור שלי, שבע חקירות, כולן נסגרו. כולן נסגרו. הפרשה הושתקה. אותי הם הצליחו להרוג, הם הצליחו לחסל. אני באתי לכאן היום, לא בשבילי, לא בשבילי, או.קיי? אני נמצאת במצב קשה ביותר, כמעט חסר סיכוי לאיזשהו שיקום. אני באתי לכאן היום בשביל אלפי בנות, אלפי בנות, או.קיי? שמוטרדות מינית, ונפגעות מינית, ואף אחת מהן לא מעזה להגיש תלונה, וכל מיני מצקצקים בלשונם יושבים בכל מיני ראיונות בטלוויזיה ואומרים: תגישו תלונה, תגישו תלונות, "תגישו תלונות"? תגישו אתם תלונות! שהבת שלכם תגיש תלונה. שתעבור את הגיהינום הזה, הגיהינום הזה, של להיות מתלוננת על עבירות מין במדינת ישראל. תודה רבה לכם.

תודה רבה, אורלי, על הדברים הקשים האלה. מה שאת אומרת, ואני קודם כל, אני שמחה שבאת כדי לדבר ולהעלות את זה, בטח בימים אלו. אני יכולה להגיד לך, שבאופן אישי וגם בשם הוועדה, אני מאד מאד מצטערת לשמוע מה שעברת. אני יכולה לדבר עם יושבת הראש והעוזרות שלה גם כאן ולקיים דיון בעניין שלך, אחרי שהיא תחליט, תיפגשי אתה ונקיים דיון.

אני מצטערת - - -

מילה אחת על 6ג'1. הבאנו את אורלי כדי להראות את הקול של נשים, שמושתק. וכל שנה –אעביר את המצגת מהר, אני עושה את זה בדקה, וכל שנה יש מינויים לוועדות ובמעקב שלנו אנחנו רואים עלייה, במינויים החדשים לוועדות. פה ציינו איזה משרדים טעונים שיפור בוועדות ואת המנויים החדשים לוועדות. ב-2009 דיברנו, הראינו בשקף הקודם 23% נשים בלבד בוועדות, 2014 38% נשים. הבאנו כדוגמה את המינוי של בנק ישראל, של ארבע נשים - - -

כן, את אומרת מילה אחרונה וסיימנו. משפט אחרון שלך. אנחנו יודעים, שלרגע לא תחשבי שהוועדה לא מכירה ומעריכה את הפעילות שלך אבל יש כאן חוק, - - - ותאמינו לי, זה חוק כל כך חשוב ומשמעותי לנשים, ולכן אני מתעקשת שנסיים בזמן. משפט אחרון גבירתי.

שוב, אני רוצה להודות לכל השותפות והשותפים להליכי שינוי שהם משמעותיים והיה לי חשוב להביא את הקול של נשים שמושתקות כקרבנות. תודה לכולכם על ההקשבה.

ואת עושה את עבודתך נאמנה. תראו, רק בשביל עקרון השוויון, נרשמו כאן קרוב לשבע נשים, האם יש כאן אחת שממש חשוב לה לומר משהו לדיון? אז בבקשה. אחת. אין מה לעשות.

שמי אילה גליקסמן, - - -

הרבנית.

הרבנית. רק קצר ולעניין.

דוקטור לפילוסופיה.

קודם כל לבי לבי ובקצרה אני שולחת לך חיבוק. זה קשה לעבור מדבר לדבר אבל אני באתי היום קודם כל לחזק את ידי ורד על כל העשייה. אני כאן כי אני הייתי בעריסת הקמת הרשות לקידום מעמד האישה, הייתי נציגת האקדמיה. אני דוקטור לפילוסופיה מהסנוניות הראשונות שעסקו במיגדר. אל תיבהלנה, אני לפני שלושים וחמש שנה התחלתי בנושא, אז כך שלמרות גילי המתקדם, אני תמיד חושבת על הצעות חדשות.

הייתי גם יועצת בכירה לרשות במשרד ראש הממשלה כמומחית למגדר. זה מבחינת ההצגה הרלבנטית לכאן. מה שאותי - - - כעת, כל הדברים הנפלאים האלה, לכל מנכ"לית היתה איזושהי תיזה, תיאוריה, וכל אחת הגשימה לפחות חלק. הדבר שאותי מטריד כרגע: הזכרת את היועצות ברשויות המקומיות, הייתי גם כן שיצא החוק הזה, כאן יש לי את החוברת של החוק של הרשות קידום מעמד האישה –שגם בעריסה הזאת הייתי אבל, מה שחשוב כרגע ונראה לי עם מבט לעתיד, זה להקים במועצות העירוניות, בעיריות ובמועצות מינהל נשים - - -

זה קיים.

בכל הרשויות יש מינהל נשים.

מינהל נשים ומועצת נשים.

יש מועצת נשים ואין מינהל נשים.

מה ההבדל מבחינת - - - ?

ההבדל הוא עצום משום שמועצת נשים היא מתנדבת. מועצת נשים היא מתנדבת, הקמתי בגבעתיים את מועצת הנשים. מינהל הנשים בהרצליה, שיעל הקימה את זה, ואולי יש עוד מקום אחד או שניים. מינהל נשים הוא משהו סטטוטורי, כמו שהוועדה הזאת לא היתה סטטוטורית ויעל דיין העבירה את החוק שזו ועדה סטטוטורית וההבדל הוא עצום. מתנדבות יש המון אבל צריך להקים מינהל נשים.

בסדר גמור, תודה רבה.

יש לי משפט אחד. שמי סימה פרי, אני חברת מועצת העיר רעננה, אני יו"ר איגוד נבחרות הציבור ברשויות המקומיות, אני הגשתי נייר עמדה של האיחוד והצעת חוק בנושא של חיזוק הייצוג הנשי במערכות השלטון המקומי. אני לא אכביר במלים. מדובר בחקיקה שמדברת על ייצוג שוויוני לנשים בוועדות המועצה - - -

ועדות סטטוטוריות?

ועדות סטטוטוריות וגם ועדות רשות. ואני מבקשת להציע שהחקיקה הזו תוצע על ידי הועדה, על ידי הועדה לקידום מעמד האישה - - -

בסדר, תביאי לי את זה, אני אדאג להעביר את זה. תודה רבה לכל מי שהגיעה. אני מתנצלת, יש כאן חוק מאד חשוב של הדיור הציבורי בנושא של נשים.

חייבים לברך את ורד סוויד, ראש הרשות קידום מעמד האישה, אני כמנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית רוצה להגיד שיש חשיבות עליונה שבתפקידים הללו יהיו נשים "עם נשמה" ומחוייבות כל כך לנושא וגם אורלי, להגיד לך תודה שבאת, מה שאת אומרת הוא בהחלט קודם כל מאד מאד כואב אבל זה אומר שאנחנו חייבות לחשוב איך לתמוך ולעזור לנשים שמתלוננות בכל מיני דרכים.

תודה רבה, תודה רבה גם על מה שהוספת. אני מתנצלת שאנחנו לא יכולים לשמוע אותך כמו שצריך אבל יש לנו לחץ של זמנים. תודה רבה גברת סוויד על העובדה המדהימה שאת עושה, באמת המון תודה.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:40.