הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 31

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שלישי, כ"ח בחשון התשע"ו (10 בנובמבר 2015), שעה 9:38

הצגת התקציב המגדרי של משרד הרווחה והשירותים החברתיים, בהשתתפות מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים, עו"ד אליעזר יבלון

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

מירב בן ארי

אליעזר יבלון - מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים

רחלי בן שמעון - מנהלת תקצוב רשויות מקומיות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מרים בראון - עו"ד, לשכה משפטית, ממונה על שוויון מגדרי במשרד הרווחה והשירותים החברתיים

מרים אנדבלד - ראש אגף מחקר כלכלי, המוסד לביטוח לאומי

נאילה עואד-ראשד - מנכ"לית עמותת נשים נגד אלימות

רנין חאזן - עמותת נשים נגד אלימות

ליזה ניקולא'צוק - מנכ"לית מסל"ן - מרכז סיוע נגב

ליאת קליין - היועצת המשפטית, איגוד מרכזי הסיוע

ענבל אביב - מנהלת קשרי ממשל, "ויצו"

נורית קאופמן - מנהלת תחום אלימות במשפחה, "ויצו"

מאירה בסוק - עו"ד, לשכה משפטית, "נעמ"ת"

דינה חבלין דהן - מנכ"לית מעון חירום לנשים

עידית מלמוד - יו"ר עמותת נשים למען נשים, מקלט לנשים מוכות

צילית יעקבסון - עו"ד, יו"ר עמותת בת מלך, מקלטים לנשים דתיות

נח קורמן - עו"ד, מנכ"ל עמותת בת מלך, מקלטים לנשים דתיות

רינה ברעלי - "המשמר החברתי"

יעל חסון - חוקרת, מרכז אדוה

יהודית סידיקמן - עמותת "אל הלב"

ענת מימון

דלית אזולאי

יעל, חבר המתרגמים

הצגת התקציב המגדרי של משרד הרווחה והשירותים החברתיים

בוקר טוב לכולן ולכולם. אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היום ה-10 בנובמבר 2015. אנחנו דנות ודנים היום בתקציב המגדרי של משרד הרווחה, בעצם בסקירה המגדרית של תקציב משרד הרווחה. אנחנו ממשיכות את הישיבות שהתקיימו עד עכשיו עם המשרדים השונים. קודם תנו לברך שהמנכ"ל החדש של משרד הרווחה, עורך הדין אליעזר יבלון, אם טעיתי במשהו תקן, הגיע עם הצוות של המשרד כדי להציג את התקציב הזה.

אתמול דנו בסקירה המגדרית של התקציב של המשרד לשוויון חברתי. מחר אנחנו נדון גם בתקציב של משרד התרבות והספורט. זה תהליך חדש בוועדה, נכון שנעשה בשנת 2014 והייתה סקירה של 10% מתוך המשרדים. הפעם יש לנו סקירה שאמורה לכסות עוד כ-40% מכל תקציב. לפי המצגת שבידיים שלי אני הבנתי שהניתוח שלכם עובר את ה-40% מהתקציב, לא שאין מה להגיד, כאילו אני מסתפקת בזה שזה עובר את ה-40%. אנחנו ניתן לכם לעשות את הסקירה. אבל אני חייבת להגיד, אחת התוצאות או המגמות העיקריות שאתמול דיברה עליהם השרה גילה גמליאל מסקירה של כלל התקציבים של המשרדים, היא דיברה על שלוש מגמות עיקריות שזיהו בתוך התקציבים. אחת, זה הפער בשכר שיש בין גברים ונשים.

המגמה השנייה, מה שהיא קראה לו 'תופעת המספריים', ככל שעולים בדרגות בשירות הציבורי נעשה מספר הנשים דל יותר. כאילו הנשים הן רוב מבחינת השירות הציבורי, אבל ככל שמתקדמים בדרגות מספר הנשים פוחת. התופעה השלישית שהיא קראה לה 'הנשים נזקקות יותר'. כלומר, שהנשים מקבלות סיוע דרך כל מיני שירותים הניתנים על ידי המשרדים יותר מאשר אוכלוסיית הגברים.

אנחנו היום כנראה נקבל מידע קצת שונה ממשרד הרווחה. קצת לא הבנתי אותו כי בדרך כלל חשבתי שמשרד הרווחה אמור להיות בעיקר משרת הרבה נשים. אני נותנת לגברתי עורכת הדין מרים בראון לעשות ההצגה, אלא אם המנכ"ל ירצה לפתוח בכמה דברים לפני המצגת. בבקשה.

ברשותך יושבת ראש הוועדה, בוקר טוב לכולם. אחת, אנחנו שמחים להיות בוועדה. אנחנו מוכנים להציג את עבודת המשרד בעניין. ההתייחסות הראשונה, למה שאמרת, לעניין נשים במשרד הרווחה. אני אוכל לומר בוודאות שהמשרד יכול להתגאות בזה שבתפקידים הבכירים במשרד יש אחוז גבוה מאוד של נשים כולל, לפחות, שתי סמנכ"ליות ועוד מנהלות בכירות נוספות שנמצאות בסגל הבכיר של המשרד. בהיבט הזה אני חושב שמטבע הדברים המשרד שוויוני מאוד מפני שהוא מטפל באוכלוסיות שהם אוכלוסיות נזקקות. מאפיין של מגזרים הוא לא קיים, אני אומר במפורש, לא קיים. לכן מצד אחד אני אומר שזה טבע הדברים שאנחנו ככה, אבל מצד השני אנחנו בהחלט יכולים לראות, מעצם זה שנשים נמצאות בחזית של המשרד כסמנכ"ליות וכסמנכ"ליות מובילות, זה מראה שלעניין הזה יש לנו התייחסות מאוד מאוד חיובית.

אני הייתי גם רוצה לומר שבשיחה שקדמה הבאת לי בשורה טובה. אולי תשתף, כי אני יודעת שיש הוכחות שמחכות לתשובה בנושא של מרכזי הסיוע.

אני ארשה לומר, מאחר ואת הובלת את המהלך הזה את יכולה לדבר על התוצאה, זה בסדר.

לא.

בבקשה, זה בסדר.

הייתה לנו עכשיו ישיבה מאוד קצרה, גם הכרות וגם רציתי להעלות כמה מהדברים שהדאיגו את ארגוני הנשים שבקשר עם הוועדה. הדבר הראשון היה כמובן מרכזי הסיוע. הבנו שהתקציב המוקצה הוא 4.1 שזה נסיגה ממה שהשיגו מרכזי הסיוע לאחר מאבק מאוד ממושך. בשנה שעברה קיבלו 6 מיליון. כבר מברכות, יש לכן 6 מיליון ואני שמחה לדעת שהתקציב הזה, איך אומרים, הפך לעובדה ואתן לא צריכות לדאוג איך לצמצם את הפעילות ואיך להוריד. להפך, אתן תתחילו לדאוג איתי איך אנחנו נרחיב את הפעילות ונקבל יותר תקציבים. בסדר?

אין בעיה, כל זמן שתהייה פעילות זה בסדר.

תודה, תודה. בבקשה.

אנחנו נציג בפניכם את הפילוח התקציבי של משרד הרווחה והשירותים החברתיים לפי מגדר. ככלל, כפי שהמנכ"ל שלנו הסביר, תקציב משרד הרווחה מוקצה בהתאם לצרכים של המופנים והפונים לקבלת שירות ללא הבדל מגדר. אנחנו נותנים שירות לזקוקים לשירות הזה וכמובן שאנחנו לא עושים הבדלים מאיזה מגדר מקבל השירות בא. הפילוח המגדרי של התקציב נובע מפועל התפלגות המגדרית של מקבלי השירות ובהתאם לצרכיהם, כל מי שצריך כמובן מקבל את השירות.

אנחנו נציג בפניכם נתונים נבחרים של ההתפלגות המגדרית של מקבלי השירות. נציג בפניכם את הגרף הראשון, הגרף הוא במספרים ואחוזים. מדובר באנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית הרשומים במחלקות לשירותים חברתיים לפי גיל ומגדר. ניתן לראות ש-57% ממקבלי השירות הם גברים. הפילוח הוא גם לפי גיל וניתן לראות אותו.

ההתפלגות מגדרית לפי נותני שירות ולא למקבלי שירות?

אנחנו עשינו פילוח מגדרי של מקבלי שירות של משרד הרווחה.

לא. לא. זה אחד הדברים שדיברנו עליהם. אני ארצה שהיא תציג ואחר כך ניתן את ההערות. זה אחד הדברים שסיכמנו גם כן אתמול. הבעיה שלא היו הנחיות ברורות מה בדיוק יהיה ואז כל משרד שם דגש ועשה פילוח או סקירה על הדברים שהוא ראה לנכון. בואו נשמע מה המשרד נתן ואחר כך ניתן את ההערות שלנו.

הגרף השני, ניתן להתרשם מהמפונים לשירות מבחן לנוער. נכון לשנת 2014 רוב המופנים, היו נערים בנים ולא בנות. לכן אנחנו מקבלים דווקא נתון של 89% של נערים המופנים לשירות מבחן לנוער לעומת 11% בנות.

סליחה, אם אני מסתכלת על הגרפים האלה, זה גרפים לפי השנה האחרונה על פי הגיל?

גם גיל וגם לפי אחוזים מוחלטים.

כן, אני מבינה שככל שעולים בגיל יחסית מספר הנערות הוא קטן מכלל - - -

הוא גדל. סליחה.

הוא גדל, אבל יחסית מול הגברים - - -

יחסית הוא קטן.

לא. תראה את החלק של ההפרש בין נערים לנערות, כל הזמן הנתח נעשה יותר גדול כך שיחסית אם תיקח. כמה נערות יש? נערות בגיל 14 – 444 מתוך 3,816. בגיל 13 – 155 - - -

גברתי לא. לא. - - -

אני מציע שרק אחת תענה ולא שתיים כי אחרת אף אחד לא שומע כלום.

אני דווקא רואה שהאחוזים נשמרים גברתי. בסך הכול בכל הגילאים זה כמעט 90% מהבנים מטופלים. הממוצע נשמר גבירתי.

או.קיי. זה נראה כאילו - - -

כן, חזותית זה נראה כמו שאת אומרת, את צודקת, אבל כשמסתכלים על החשבון אז בחשבון יש את הממוצע וזה ככה.

אני הסתכלתי חזותית וחזותית זה נראה שזה יורד.

בגלל הפרופורציות.

גרף שלישי מתייחס למטופלים בחסות הנוער לפי ומגדר, נכון לשנת 2014. כאמור רוב הנערים הם בנים המופנים לרשות חסות הנוער, מעונות וכו'. ניתן לראות שסך כל ה63% מהנערים המופנים הם דווקא בנים בחסות הנוער.

כעת נעבור יותר למספרים - - -

ממוצע של 63% או 67% זה נערים.

נערים, אכן שמופנים לחסות הנוער. זה נוער בפלילים ומעונות נעולים, מעונות פתוחים.

כן, אבל זה שייך איך מגדירים נערה במצוקה ועד כמה יש איתור נערות במצוקה ועד כמה, ויש עוד הרבה דברים. אנחנו נדבר על זה עכשיו.

אני חושב שאת צודקת בעניין של השאלה איך מתבצע הרישום, אבל זה מה שאנחנו משקפים מתוך מה שאנחנו יודעים. אנחנו חיים רק על פי רישום.

נעבור קצת למספרים - - -

סליחה, רק משהו אחרון להבין. כאשר אומרים 'המטופלים בחסות הנוער', זה רק מי שנמצא במוסדות או גם המטופלים בתוך הלשכות? זה רק פנימיות, חסות הנוער זה רק פנימיות.

פנימיות, "מסילה", "צופיה" של הבנות, "חורש".

או.קיי, אולי זה גם בגלל - - -

יש לך מספר כזה נמוך. זה הכול פנימיות של חסות הנוער.

כאמור נעבור קצת למספרים. תקציב המשרד נכון לשנת 2015 - - -

אין סיכוי שהתקציב שלך הוא 7 מיליון, אגב.

כתוב למטה 'עוד לא אושר'.

למה אין סיכוי?

תקציב של מי במשרד הרווחה 7 מיליון?

התקציב הכללי.

מיליארד.

כתוב לך מיליון בטעות.

7.77 - - - -

העיקר שאנחנו מבינים.

רגע, אם אתם רוצים להוסיף אנחנו נשמח, אין בעיה. אבל אנחנו מדברים על טעות.

אנחנו כבר פחדנו על התקציב של מרכזי הסיוע.

חשבתי שזה רק מרכזי הסיוע.

הסבירו לי שאומרים כשמונה מיליארד.

הפילוח שנעשה הוא קצת למעלה מ-4 מיליארד שקל שהם 52% מהתקציב. כאשר 56% מהתקציב הזה מופנה לזכרים ו-44% לנשים, כאמור בהתאם לצרכים של מקבלי השירותים. עכשיו זה ממש לפי פעילויות תקציביות - - -

בואי נגיד בהתאם לשירותים הקיימים ולא בהתאם לצרכים.

ברשותך אני אגיד: 'בהתאם לשירות הניתן היום'.

מצוין, לא לצרכים.

כאן מפולחות תקנות התקציב של אגף השיקום. אם אני מתסכלת על הסך הכול, 58% שולם מהתקציב עבור זכרים ו- 42% עבור נשים. עוד פעם, בהתאם לשירות שניתן. האחוזים נעים בהתאם לגברים, נשים שמופנות לקבלת השירות, שזקוקים לשירות. אני אוכל לתת דוגמה: ילדים עיוורים בקהילה, יוצא ש-58% הם בנים, אז הם אלה שמקבלים את השירות הזה. לעומת זאת, איתור תעסוקה, דווקא הנשים מקבלות תקציב גדול יותר – 67%.

כאן יש את תקנות התקציב של האגף לטיפול אדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית, סך הכול, הרוב כפי שראינו בגרף הראשון אם איני טועה, הרוב הם דווקא זכרים, בנים ולכן אנחנו רואים תקציב של 58% ששולם עבור זכרים ו-42% עבור נשים. כאשר ניתן לראות כל תקנה תקציבית מפולחת לפי שירות שניתן.

איך את מסבירה את התזוזה המאוד גדולה מאחזקת אוטיסטים במסגרת, מעונות יום ותעסוקה, מועדוניות לילדים. כאילו, הסעיפים האחרונים אנחנו רואים פתאום שיש גדילה מאוד משמעותית של זכרים. כאילו נהנים מהשירות.

לגבי אוטיסטים יש קצת בעיה - - -

סליחה, רק אם אפשר, המיקרופונים לפניכם מופעלים כך שכל לחשוש מגיע גם לפה. נא לשים לב.

לגבי אוטיסטים, היום יש בעיה בהגדרה של אוטיסט, האם הוא נכנס תחת הגדרה של אדם עם מוגבלות. יש קצת בעיה לגבי האוטיסטים. אז לא נכון לקחת את הדוגמה של האוטיסטים כי יש גם הורים שמתביישים לדווח שהילדים שלהם אוטיסטים. לכן יש קצת בעיה עם הנתונים של האוטיסטים. לגבי - - -

באופן כללי זאת תשובה מצוינת להגיד למה הרישום של אוטיסטים הוא ככה. אבל פה אני מדברת על משהו אחר. לרשום אוטיסט או לאבחן אוטיסט אם זה זכר או נקבה, זה אמור להיות אותו דבר. הבעייתיות קיימת גם לזכר וגם לנקבה. פה אני מסתכלת על הנהנים מהשירותים של המשרד. בכל השירותים ראינו שזה נע בין 53%, 48% וזה ככה כל הזמן אנחנו מגיעים. גם בגרף הקודם: טיפול בילדים עיוורים, מחלקת או מעון יום שיקומי לאוטיסט. אנחנו מסתכלים למטה, בכל סוגי השירותים האלה הזכרים פתאום המספר שלהם קופץ והם נהנים הרבה יותר. זאת השאלה שלי, למה פתאום בשירותים האלה יש יותר זכרים נהנים?

אחת, כמו שהגדרנו קודם, אנחנו משקפים תמונת מצב כפי שהיא והיא מבוססת על עניין של פונים. זאת אומרת, אנחנו לא נמצאים במצב שאנחנו מציעים שירות. אנשים שפונים אלינו על פי הרישומים שלנו, זאת תמונת המצב. זה לא שירות שאנחנו מציעים ואז אנחנו מביאים או משווקים אותו. זו תמונת מצב לפי הפונים ללשכות הרווחה ביישובים ובערים ובמי שהמשרד מטפל כנתון עובדתי.

או.קיי. אבל אני חושבת שאחד מהדברים שחשוב לנו לעשות את הסקירה המגדרית זה גם כדי לאבחן נהלים או ההתנהלות, פערים שקיימים במערכת וביום-יום אנחנו לא שמים לב אליהם. אז אולי זה סימן שכדאי לבדוק מה קורה, למה דווקא. עד כמה שידוע לי, ולא שיש סטטיסטיקה שאומרת שמספר האוטיסטים הזכרים הוא הרבה יותר גבוה מאשר מספר האוטיסטיות. כדאי לבדוק מה קורה מבחינה מקצועית.

אני מקבל את ההערה. תרשמו בבקשה, אנחנו נעשה בדיקה ונראה אם יש לזה הסבר. אני אומר בזהירות הנדרשת. אם יש לזה הסבר נחזור וגם אם אין נחזור ונגיד לא מצאנו לזה הסבר.

אבל דווקא אתמול דיברתי עם אגף המחקר ואמרו לי שמבחינת המוגבלים שכלית התפתחותית, כפי שראינו באחד הגרפים הראשונים, כן יש הבדל ויש הרבה יותר גברים מנשים כמוגדרים כמוגבלים שכלית התפתחותית, רואים את זה באחד הגרפים הראשונים. זה מבחינת ה- - -

מה, זה לא מורגש?

ואז הם שולטים, את מבינה?

איזה מזל שלא אנחנו אומרים כלום.

אני חושבת שגם כל העניין של הצורך באבחון אצל צעירות ו/או גם ילדות, המעקב על המקרים שלהם הוא קצת שונה. יכול להיות שזה קיים בחברה, אבל המשפחות לא רצות לעשות את האבחון. עדיין יש תפיסה שכדי להבטיח את העתיד של המפרנס הבא, של המשפחה שתקום, יותר דואגים למצב של הילד מאשר של הילדה. זה בהרבה מהקבוצות השונות בתוך האוכלוסייה. או.קיי, זה שווה בדיקה וחשיבה.

הבאתי את התקנות התקציב של האגף של שירותים אישיים וחברתיים, כמובן כאשר במקלטים לנשים מוכות 100% מהשירות והתקציב מופנה לנשים. להבדיל, - - -

לא. לא 100% ממקבלי השירות, יש ילדים שמה.

אבל הם מוגדרים תחת האימא שלהם, אם אני לא טועה.

סל השירות, אתן יודעות, אני קצת מכירה את הנושא. סל השירותים לנשים במקלט קובע, אישה עם שני ילדים. או.קיי. זה שאנחנו לא מרוצות מהתקצוב של שני הילדים, על זה נדבר אחר כך. שם מקבלי השירות, וכדאי להזכיר את זה אחרת יגידו שהנשים נהנות מכל התקציב הזה. הנשים לא נהנות מכל התקציב הזה כי יש בתוך זה גם ילדים.

כאן, לגבי אזרחים ותיקים, דווקא רוב הנהנים מהשירות הן נשים. סך הכול מהתקציב שמוקצה – 64% לנשים, 36% לגברים ממקבלי השירות.

זה ברור. אנחנו עם אורך חיים יותר גבוה, כך שאנחנו נהנות כזקנות יותר. בבקשה.

אגף תקון - -

מה זה אגף תקון?

אגף תקון, אני הוצאתי את ההסבר של מה זה אגף תקון: שירות מבחן לנוער, שירות מבחן למבוגרים, חקירות ילדים, שיקום נוער, טיפול בהתמכרויות- - -

אנחנו מתחילים לטפל בשם הזה כי אין לו הסבר. המושג המקצועי בא מתיקון ולכן לקחו ואימצו את המושג המקצועי, אבל לא תמיד המושג המקצועי משקף נכון משהו שאנחנו יכולים להתחבר אליו. במקרה הזה אנחנו לא מתחברים לשם, אז נטפל בשם.

מכל מקום לגבי תקציבים, אפשר לראות: טיפול בנפגעות תקיפה מינית – זה 100% - - -

אני רואה שבני נוער נמצאים שם - - -

נפגעי ונפגעות. אצלנו גם גברים.

איפה המרכזים נמצאים? כן, בעצם כשמדברים על התקציב של מרכזי סיוע אי אפשר בלי שכל מין נהנה מזה. אתם גם מעבירות סדנאות לילדים בבתי ספר שזה משותף.

גם גברים מטופלים, גם נשים וגם משפחות שמגיעות ולא רק הנפגעות.

צריך לתקן את זה.

זה לפי סעיפים תקציביים, יכול להיות שזה נמצא בסעיף אחר.

בואי תרשמי ותבדקי. תרשמו, תבדקו ובואו נראה.

לפי סעיפים זה נכון, לפי סעיפי תקצוב כי מדובר בפניות נפגעות, מדובר בפגישות, בהכשרות של מתנדבות, הרצאות – אז אין פילוח של גברים ונשים.

ליווי של משפחות שזה גם אבא ואימא.

הבקשה היא, כאשר עושים את הניתוח המגדרי פה, זה לחזור ולעשות פילוח מגדרי בפרמטרים או בקריטריונים של קביעת התקציב, אז אפשר לבדוק כמה מהתלונות שטופלו הגיעו מנשים וכמה מגברים. ההכשרות שנעשו, אם היו קבוצות הכשרות לגברים אז צריך לחשב אותם. אני בטוחה שאולי –5% ישתנה. אפשר לראות יותר כי יש גם את המרכז לסיוע לגברים בתוך זה. לא מרכז, הקו.

זהו.

תודה רבה. אני, את האמת, יש לי מה להגיד באופן כללי על עצם העובדה שהבחירה הייתה על ניתוח של הפונים או מקבלי השירות, למרות שהיה אפשר ללכת ממש על התקציבים עצמם. כאילו, בחלוקה לא רק של מקבלי השירות אלא גם של פרויקטים שלמים. לגבי הכסף, איך הוא מוקצה מבחינת המשרד. בעצם אנחנו רואים מי נהנה מהשירות, אבל אנחנו לא יודעים כמה מוקצה לכל שירות ומה הנתח שנשים מקבלות בסופו של דבר מהתקציב.

דבר שני, אני מקווה שבניתוח הבא, או בהשלמה שתעשה, יהיה גם ניתוח של הצוותים או העובדים של המשרד עצמו.

סליחה גברתי, אם את יכולה בבקשה רק להבהיר את הבקשה האחרונה שלך. מה פירוש הצוותים במשרד. את רוצה את עובדי המשרד?

עובדי המשרד, כן בחלוקה - - -

את רוצה נתוני כוח אדם במשרד?

נתוני כוח אדם לפי מגדרים. זה אומר מה החלוקה שלהם, הדרגות השונות בתוך המשרד והמשכורות.

הדבר האחרון, אני חושבת שזה שייך אולי למשהו אחר, זה בתקציבים עצמם. אני למשל יודעת שהתעריף של שהייה של נערה במעון הוא הרבה פחות מאשר ניתן בחסות הנוער במסגרות שהם לנערים, מבחינת סל השירותים החודשי. אני חושבת שכדאי מאוד לבדוק את זה כי שם אנחנו יכולים לראות את הפערים. כל הנושא של כמה שווה לארח צעירים וצעירות במוסדות. אני לפחות מהדיונים הקודמים שהיו על מקלטי נשים, על צעירות ועל צעירים במוסדות, יש שוני מבחינת התקציב ומה סל השירותים המוגש. אני חושבת שאת זה כדאי לבדוק.

אחת, אנחנו נבדוק. קודם כל נתחיל מהסוף, אין בעיה, אנחנו פתוחים לגמרי, שקופים לגמרי כך שאין בעיה בכלל. לפי העיקרון של התעריף, הרי זה בנוי על תעריף, מפה לא נראה לי שהתעריף שונה בין בנים לבנות. אין כזה תעריף, הוא לא שוויוני? זה לא נראה לי. אבל אם יש ספק, לא יהיה ספק, נבדוק.

אני חושבת שכן, לפחות עד לפני שנה וחצי כשבדקתי היה שוני וזה לא היה שוויוני. כשניהלתי את המוסד שניהל דירת מעבר לנערות או מקלט לנערות עשיתי השוואות עם מוסדות לנוער, שזה זכרים, כן היה הבדל. אני לא יודעת, אם השוויתם את זה אז כל הכבוד, מצוין, אבל כדאי לדעת.

תעריף אחיד.

תעריף אחיד?

אבל נבדוק את מה שאמרת, נראה מה היה בעבר, נבדוק את זה.

נגיד, בין הוסטל נערות - - -

לא, את הבאת שני דברים שונים. את רוצה שנבדוק סל. סל צריך לבדוק אם הוא אחיד כמו שאמרת. את מדברת על תעריף, התעריף הוא אחיד. נער ונערה מקבלים אותו דבר - - -

אה, בטח, זה כמו משכורת, הבסיסית היא אחידה ואז מגיע רכב והשעות הנוספות. אני מדברת על זה שמגיע להם אותו סל, מגיע להם אותו תקציב כדי שישתקמו. זאת השאלה שלי ועל זה אני חושבת שהתשובה היא לא ממה שקיים עכשיו.

אני פותחת את הדיון. אני מזמינה את ליזה מ"מסל"ן" (מרכז סיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית ואלימות). איגוד מרכזי סיוע, מרכז מסל"ן, האיגוד או ש- - -

שלום. אני פשוט נציגה היום של תשעה מרכזי סיוע שפועלים בארץ ונותנים מענה לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית ואלימות - - - מסל"ן ונצרת.

אני רוצה להתחיל לשם שינוי ולהגיד תודה לצוות של משרד הרווחה, לציפי נחשון ולכל הצוות שם שעושים שמיניות באוויר כדי לתת לנו מענה. אם אפשר למסור להם, הם לא כאן, אז מכל הלב מכל מרכזי הסיוע.

היא בחו"ל, אחרת היא הייתה פה.

בכל זאת, אני רוצה, אני הבאתי פעם את הדוגמה לכנסת, אני רוצה עוד פעם לחדש אותה. אם עדיין זוכרות, פעם כשבני סלע ברח מהכלא, המדינה הוציא על חיפוש הבנאדם הזה 37 מיליון שקל, כן. תשעה מרכזי סיוע שפועלים בארץ ומחזיקים עשרות אנשי מקצוע בעבודה, נותנים מענה לאלפי נפגעות ונפגעים, מעבירים סדנאות למניעה, קבוצות טיפוליות ומה לא – מקבלים 4 מיליון. עד לכניסה של מאיר כהן זה מה שקיבלנו. עם מאבק והעזרה של מאיר קיבלנו 6 מיליון. זה מצחיק לשמוע, זה מחולק בין תשעה מרכזי סיוע, איגוד מרכזי הסיוע בכלל לא מקבל את התמיכה. כמות העבודה של מרכזים האלה, אני רוצה להגיד, אני חוגגת עכשיו 14 שנה בתפקיד. אני פסיכולוגית קלינית. אני חודשים, הצוות שלי יושב בלי משכורת ואני כל הזמן מתחננת: "מי מתוך אידיאולוגיה יכול להמשיך?". זה משהו.

אני פסיכולוגית עם תואר שני יוצאת לרחוב למכור נעלים, כי זה מה שאנחנו עושות כדי להרוויח את הכסף למרכזי סיוע. לא אנחנו צריכות להתבייש. משהו במדינה שלנו צריך להתבייש. קמתי היום בבוקר ואני מקבלת sms ממתנדבת שכבר עושה ליווי עם ילדה שנאנסה כמה שעות ברצף, בחינם כי היא מתנדבת. היא אומרת "מזעזע, אריה דרעי העביר מיליון לקברי של צדיקים". אמרתי, תקשיבו לי, אמרתי: "בואו ניתן כסף לצדיקים שעוד לא בקבר". איך זה יכול להיות, איך החלוקה היא כזאת לא צודקת? איך יכול להיות שאנחנו שנים מתחילות את התפקידים מזה שבחיים לא יודעים איך אנחנו פותחים את התקציב, איך אנחנו מסיימים אותו. קיבוץ הנדבות הזה, התחושה שאנחנו מבקשות.

המשכורות, לכו תבדקו, זה פתוח, זה גרושים. אנחנו, כל איש מקצוע עושה מיליון וחצי תפקידים בתוך העבודה שלו. זיכרונה לברכה, מנהלת גף הרווחה של באר שבע, אסתר עמר, שלא זכתה להיות בפנסיה, פעם כשאנחנו היינו במשבר היא אמרה: 'אם סוגרים לי את מרכז הסיוע שלי, אני סוגרת את הרווחה, כי בעומס של הרווחה אין לנו אפשרות לתת מענה לעוד 12 אלף פניות ודברים כאלה'. אנחנו עושים את זה מאידאולוגיה, אנחנו עושים את זה כי אנחנו משנים את החברה.

רוב המטופלות שלנו הן נשים, גם ככה הן החלק המוחלש בחברה. אנחנו עושות את העזרה בשמונה שפות. אין לנו עניינים פוליטיים ביננו כי כל אישה בין אם היא אישה ערבייה, אישה עולה חדשה, אישה וותיקה מקבלת את אותו סיוע. המדינה לא צריכה להפנות את הגב ואנחנו לא צריכים להיות תלויים בלב הטוב של ציפי נחשון גליק או של כמה אנשים שם, של שר רווחה שבא לשנה-שנתיים ועוזב. אנחנו צריכים לקבל משהו קבוע, זה לא צריך להיות כל פעם מאבק. לנו יש מספיק מאבקים לעשות נגד אלימות בחברה שלנו. אנחנו לא צריכים להיות במקום הזה. בגלל זה אני חושבת ששנת 2016, המאבק שלנו צריך להיות ממאבק למשהו של לקבל בצדק. אלה שנותנים, מחלקים את התקציב, צריכים להיות גאים שמחלקים את הכסף למרכזי סיוע.

עוד פעם, אני רק מסיימת במשפט אחד. אני 22 שנה בארץ. אני פסיכולוגית קלינית, אני יכולה מחר לקום ולפתוח את הקליניקה ולטפל ולקבל כסף. מישהו צריך להיות משוגע, אנחנו משוגעות שעובדות במרכזי סיוע. תסתכלו על זה נורא חיובי, זו גאווה של החברה, זו גאווה של החברה. אתם צריכים להיות בצד שלנו, אנחנו לא צריכים לעשות את המאבק. עוד פעם, אני בשם של תשעה מרכזי סיוע פונה אליכם שהדיון שלנו יהיה על איזה סכומים מגיע לנו לקבל. אנחנו לא נבקש הרבה, אנחנו לא צריכים את השליטה, אנחנו לא נקבל יותר מ-50%, אבל גם השליש הזה שאנחנו צריכים לקבל, אני יודעת כשאני מרימה טלפון לציפי נחשון גילק, היא כבר מתביישת לדבר איתי. פעם היא אמרה שהיא מוכנה מהכיס שלה לתת את הכסף. זה לא מצחיק, זה כבר עצוב. זה היה יכול להיות מצחיק אם זה לא היה כל כך עצוב.

תודה ליזה. בבקשה ליאת תשלימי.

קודם כל אני לגמרי מצטרפת לדברים ולפחות על ההתחלה על שיתוף הפעולה. אני חושבת שחוץ מהעבודה מול מרכזי הסיוע, משרד הרווחה וכל הטיפול בנפגעות פגיעה מינית עבר קברת דרך מאוד מאוד משמעותית. הוקמו מרכזים, חלופת אשפוז שהוקמה השנה, סל השירותים הלך והתרחב. אבל, עם זאת אני אומרת שבצד ההתקדמות במענים עדיין יש בעיות. אני עדיין לא מדברת על מרכזי הסיוע אלא על שירותים לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, עדיין יש בעיה גם בפריסה וגם במגוון של השירותים. אני מציינת את זה כאן כי זה חשוב כשבונים את התקציבים ובונים פעילות של משרד.

לצערי המרכזים הטיפוליים זה לא אנחנו. אנחנו מפנות למרכזים טיפוליים. עדיין יש רשימות המתנה של שנה או שנתיים. אישה שנמצאת במשבר ורוצה טיפול אומרים לה: 'עוד שנה תהייה מכסה'. זה עדיין בעיה. גם במגוון וגם באזורים יש מרכזים שעדיין לא הגיעו לכל האזורים בפריפריה. אני חושבת - - -

ליאת, גם צריך לדבר שכל הנושא של הרפורמה בבריאות הנפש יוצרת גם בעיה בנושא הזה של - - -

היא מעבירה את זה לרווחה. כל מה שיש קושי במשרד הבריאות עובר לרווחה וזה מעמיס. נכון, צריך לדבר על זה.

רציתי לדבר על עוד נושא אחד שהוא נושא עקרוני ואני חושבת שהוא נושא שצריך להגיד אותו כבר עכשיו כשבונים את התקציב. הנושא של פיצוי ושיקום, סל של פיצוי ושיקום. לפני כעשור, אולי קצת יותר הייתה וועדה בין משרדית שהוקמה. בעצם היום יש "חוק זכויות נפגעי עבירה" שמתייחס רק לעבירות בהליך הפלילי. כשהוא נולד הוקמה הוועדה הבין משרדית בראשות של נחום וגשל שהיה המשנה למנכ"ל המשרד. הוא עשה תכנית מאוד מקיפה עם כל משרדי הממשלה על איך נותנים פיצוי ושיקום לכל קבוצות נפגעי עבירה. עבודה מאוד מעמיקה, יש דוח ביניים ענק, מאוד משמעותי ומקיף. בינתיים הדבר הזה לא יושם.

יש גם חקיקה פרטית, אני חושבת שמישהו מהמשרד צריך לבדוק את זה, מה עושים עם הכול, לבנות סל פיצוי ושיקום. למשל, הקבוצה שלנו של נפגעות תקיפה מינית, מדובר בנזק שהוא משפיע על כל תחומי החיים. בסוף זה חוזר לחברה, העלויות הן בהמון המון צורות ושירותים שונים. יש מקום שהחברה תבנה איזה סל של פיצוי ושיקום, של תעסוקה, סיוע לאורך כל החיים של הנפגעות והנפגעים כדי למנוע. הרי בסוף המדינה מוציאה את הכסף במקום אחר. יותר נכון שיהיה סל שנבנה ומתוקצב כמו שצריך. יש גם הצעה כזאת שנשמח להעביר למשרד. תודה.

תודה. אפשר לתת לגברת נאילה, אבל תגידי את, אני חושבת שניתן לחכות. יש אתנו היום את גברת מירי, ראש אגף מחקר כלכלי מהמוסד לביטוח לאומי. אני הבנתי שאת יכולה לתת לנו סקירה כי הביטוח הלאומי בעצם עובד מתחת למטרייה של המשרד- - -

הוא עובד תחת שר הרווחה והשירותים והחברתיים.

תחת שר הרווחה.

זה יכול להתייחס לכל מיני - - -

אני יכולה לתת סקירה על רגל אחת, אבל אני חושבת שראוי היה לייחד פגישה כזאת גם למוסד לביטוח לאומי שמחלק קצבאות בשווי של 70 מיליארד שקל.

אנחנו מתכננות לקיים ישיבה מיוחדת של הוועדה בקרוב מאוד בנושא של הביטוח לאומי. תאמיני לי, הרשימה מאוד ארוכה.

אני רוצה להתייחס לשני ממדדים: הממד הראשון זה התקציב התפעולי של הביטוח הלאומי. אמרתי, הוא כולל 70 מיליארד שקל לשנה ויש את התקציב המינהלי: כוח אדם וכו' שהוא למיטב ידיעתי תקציב הרבה יותר קטן, משהו סביב 2 מיליארד.

אני הייתי בוועדה לפילוח תקציבי שהייתה במשרד האוצר. הייתי חברה בוועדה ועשיתי אומדנים, אני מודה, רק לגבי התקציב התפעולי, רק לגבי החלק של ה-70 מיליארד. לגבי החלק המינהלי אני יודעת ש-80% מעובדי המוסד לביטוח לאומי הם נשים, אם כי במינהלה הייצוג הוא הרבה יותר נמוך. יש אישה אחת בין חברי המינהלה שהיא למיטב ידיעתי המשנה למנכ"ל, וכל השאר הם גברים.

80% עובדות במוסד לביטוח לאומי ואישה אחת במינהלה?

בכל סניפיו, 80% מהעובדים הן נשים.

מבחינת התקציב התפעולי שעליו אני עבדתי, מה שניסיתי לעשות הוא לפלח את הקצבאות בין גברים לנשים. יש שלוש קבוצות: הקבוצה הראשונה, קצבאות שהן חד-מיניות. קצבאות אימהות או קצבאות מזונות שניתנות רק לנשים. לעומת זאת מילואים ניתן רק לגברים. יש קצבאות שיש בהן רוב גברי כמו למשל: נכות ונפגעי עבודה. יש קצבאות שיש בהן רוב נשי כמו: זקנה והבטחת ההכנסה. כשעושים את הסיכום הכללי רואים, ולא במקרה, ש-60% בערך מסך הקצבאות ומסך המקבלים הן מקבלות, נשים. לעומת 40% גברים. צריך לדעת שזה נגזר ממצבן הנחות יותר של נשים אילולי הקצבאות.

כן, נכון, אבל בעניין של קצבאות נכות כדאי מאוד, בכלל הנושאים שארצה לדבר עליהם, זה מבחן עקרת בית שאתם עושים כדי לקבוע נכות לנשים שיכולות להיות מהנדסות ורפואות וכו'. הן עוברות את מבחן עקרת הבית כדי לקבעו את הנכות שלהן. אולי גם זה מוריד את אחוז מקבלות - - -

יכול להיות בתוך קצבת הנכות.

חוץ מזה שהמבחן כולו נשמע לי הזוי במקרה הזה, אבל אנחנו נשמור את זה ונדבר על זה.

אפשר גם לדבר על זה.

אני חושבת שהנתון שהגשת אותו עכשיו בעניין העובדות של המוסד הביטוח הלאומי, הוא יכול להיות כותרת מדהימה, לא לתפארת הביטוח הלאומי, בעיתונות ש-80% מהעובדים במוסד לביטוח הלאומי נשים ואישה אחת במינהלה.

אני חייבת רק לסייג ולומר שהיו תקופות אחרות.

אז זה אפילו יותר חמור. כלומר, אנחנו חוזרים אחורה במקום להתקדם.

אני לא יודעת אם זה אחורה או ספירלה, אבל בסדר.

זה תלוי כמה את אופטימית, כמה את פסימית, כמה את אופטימיסטית. בסדר גמור.

תודה לך, אני חושבת שאנחנו נשמור את הניתוח היותר מעמיק בעניין הביטוח הלאומי לישיבה המיוחדת. אני מאוד מקווה שהמנכ"ל יואיל ויגיע כי אני חושבת שיש דברים שהם ברמה של מדיניות והובלת שינויים מהותיים בתוך הביטוח הלאומי ושהוא יצטרף לדיון הזה.

אני אעביר את המסר.

תודה רבה. מהמקלטים נמצאת אתנו דינה חבלין דהן מנכ"לית עמותת מעון חירום לנשים. בבקשה.

שלום. קודם כל אני רוצה להגיד שהמקלט שלנו, מעון חירום לנשים ושאר המקלטים, להם יש שותפות ארוכת שנים עם משרד הרווחה והשירותים החברתיים. אנחנו מעריכות מאוד את התקצוב שהמקלטים מקבלים ממשרד הרווחה, את הפיקוח והליווי המקצועי בראשות מיכל חנוך אחדות. אבל ישנם מספר נושאים תקציביים שמטרידים אותנו מאוד.

הנושא הראשון, נושא של מה שנקרא "סל השירותים של המקלטים". קיים סל שירותים שלמעשה הוא מאוד ארכאי וישן והתקצוב שלנו נבנה לפני הרבה מאוד שנים. כיום, האופן בו מתוקצב כל רכיב ורכיב בסל הוא לא שקוף מולנו. אנחנו לא יודעים עד כמה הוא מתוקצב, אבל אנחנו יודעים שלאורך השנים חלה שחיקה באחוז של השירותים שמשרד הרווחה מממן ויש עלייה גדולה מאוד של המימון העצמי שלנו לאותם שירותים. אנחנו קוראים פה למשרד הרווחה לבוא ולפתוח את אותו סל, לדבר על הסל הזה, לראות בכמה מתוקצב כל רכיב ולעדכן את העלויות לעלויות הריאליות שלהם. חלו הרבה מאוד שינויים, החל משכר עבודה, דברים שנקבעו על ידי איגוד העובדים הסוציאליים או שינויים של שכר מינימום במשק. אנחנו לא רואים את העדכון הזה אצלנו, אבל אנחנו צריכים לשלם לעובדים שלנו לפי אותם כללים.

בנוסף, אנחנו רוצים לעלות נקודה שהיא מאוד מאוד חשובה בנושא של טיפול בילדים ששוהים עם האימהות שלהם במקלטים. היסטורית דיברו על המקלטים כמקלטים שמשרתים נשים מוכות והילדים הם מעין נספח שמגיע עם האימהות שלו. ככה זה כנראה גם מתוקצב. אנחנו במקלטים יודעים היום שכל הילדים שנמצאים במקלטים הם ילדים בסיכון בפני עצמם. הם באים מבתים אלימים, הם ספגו אלימות לאורך שנים והשירותים שהם צריכים לקבל הם שירותים נרחבים מאוד, על מנת שבאמת הם יוכלו להרוויח מהשהות שלהם במקלט ולצאת קדימה למקום אחר. אנחנו מבקשים לפתוח את זה ולראות איך מתקצבים את הילדים נכון יותר.

אלו שני דברים מרכזיים, בעצם בבקשה שלנו מול משרד הרווחה.

תודה. אני בישיבה המקדימה שהייתה לי הבוקר עם המנכ"ל גם הבאתי את הנושא שאני עדיין זוכרת מאז שניהלתי את העמותה, כל הנושא של המכרזים וסמל מוסד. אני חושבת שכמובן אחר כך המנכ"ל יתייחס. אני חושבת שזה עוד משהו שמוסיף לישיבה. אנחנו דיברנו על זה שנקיים ישיבה גם העמותות שמנהלות את המקלטים, גם עם מרכזי הסיוע עם המנכ"ל. זו תהייה יותר ישיבת עבודה וזה אחד הנושאים.

אני נח קומרן, מנכ"ל של עמותת בת מלך שמפעילה את המקלטים לנשים מוכות דתיות וחרדיות. אני הייתי רוצה להוסיף לדבריה של דינה. הנושא הזה של הילדים הוא לא רק שהם לא מתוקצבים אלא גם שהחישוב של התעריף הוא לא נכון בכלל. זאת אומרת, אם אנחנו מקלט שמשרת אוכלוסייה מסוימת והממוצע של הילדים הוא 4 לכל משפחה, בסיס התעריף מדובר על 2 ילדים, כך הוא נבנה.

אני רוצה גם לציין, דינה אמרה: 'ארכאי', זאת אומרת בשנות ה-90 נבנה אז הסל והתעריף. זה הזמן שבו הוא נבנה. מאז מתקיים דיאלוג מאוד ארוך בין המקלטים לבין המפקחת על המקלטים כולל החשבות של משרד הרווחה, הם מנסים, כל הזמן הם כאילו מתעניינים ואומרים 'אנחנו בודקים, בודקים'. אבל תכלס זה נמשך כבר למעלה משני עשורים.

ויהיה מאוד מצוין שדווקא במשמרת שלך זה יסתיים.

התחלתי לחייך, אמרתי 'רק אל תגידי את זה'. אבל בסדר.

נאילה עואד מנכ"לית עמותת נשים נגד אלימות. בבקשה.

שלום לכלום. אני מודה על הדיון ואני בטוחה שבאמת יצא עוד משהו ועוד צעד בפגישה מאוד מקצועית לכל העניין של ההתנהלות, לא רק מבחינת תקציבית, אפילו מקצועית ואפילו קריטריונים ומכרזים. אני יודעת שיש לנו הרבה מה להגיד, אני מדברת על משהו נגד אלימות. אנחנו, 23 שנה שאנחנו כל הזמן בשיח וכל הזמן אפילו במאבקים ומגיעות עד לבתי משפט ועד העליון בעניין של המכרזים. זה נושא אחר שאני חושבת שגם כדאי לדון בו באופן מאוד - - -

נאילה, כדאי להגיד וזוכות בבתי המשפט.

כמובן, וזוכות. אני מעלה את הנקודה הזאת כי אני יודעת וזוכרת שכל מפגש שהיה עם נשות מקצוע מהמשרד בעניין תקצוב מרכזי הסיוע והעלאת התקצוב, אפילו בעניין של מתי מפרסמים את מבחן התמיכות. למשל, השנה מבחן התמיכות פורסם באוגוסט. זאת אומרת, את התשלום הראשון של מרכז התמיכה של הסיוע קיבלנו לפני שבועיים. זאת אומרת שהתנהלנו במהלך כמעט שנה שלמה ללא תקציב של מרכז סיוע. זה מביא אותנו להמון גירעונות שאנחנו סוחבות מול העשייה שלנו. אני שמחה שהתהליך הזה והמאבק שלנו הביא למצב שב-2 בדצמבר יהיה מבחן התמיכות של 2016. זה עוד צעד שחשוב להזכיר ושהוא צעד חיובי.

בעניין של התקצוב של מרכזי הסיוע, במיוחד למרכז סיוע נצרת לנשים דתיות ו"למסל"ן" שנותנות את הסיוע לא רק לנפגעות תקיפה מינית. אנחנו מקבלות תקצוב על פגיעה מינית וסיוע בפגיעה מינית. השאלה, מה מה-60% מכלל הפניות שמדובר באלימות כלפי נשים על כל סוגיה. מה עושה המשרד, האם רק העניין שלהבטיח את הקו החירום או קו ארצי? בזמנו קראנו לזה 'הקו של נתניהו', אני זוכרת - -

כי הוא פתח - - -

האם זה מספיק? האם המונופול הזה מספיק למשרד הרווחה על אף שמדובר ש-60% מהנפגעות אצלנו הן נפגעות אלימות באופן כללי? זאת עוד שאלה שצריך להתייחס אליה.

אני כן אתייחס לכל העניין של המכרזים. על כך שבכל פעם כשאנחנו מדברות על העלאת תקציבים במרכזי הסיוע מנפנפים לנו בכל העניין: 'טוב, לו הגעתם למכרזים החיים שלכם היו יותר טובים ואתן הייתן שורדות את שנת התקציב'.

לא הבנתי.

'אתן הייתן שורדות את שנת תקציב - - -

לא. לא. לפני זה. מה היו אומרים?

מה הבעיה, אני לא מבין.

'תצאו למכרז, לא תהיו מחלק ממבחני תמיכות'. אנחנו כארגונים פמיניסטיים, כמרכזי סיוע, אנחנו מאמינות שהייחודיות שלנו זה בזה שאנחנו ארגונים וולונטריים, ארגונים שתומכים בסיוע על ידי מתנדבות שמאמינות באקטיביסטיות - -

ועל רקע אידאולוגי.

ועל רקע אידאולוגי. אנחנו נאבקות בגישה הזאת שלצאת למכרזים כי זה ממש פוגע בנאמנות של המרכזים במתן השירות, התמיכה והאידאולוגיה הפמיניסטית שאנחנו חושבות. אני חושבת שזה עוד עניין, צריך להגדיל תקציבים מבלי להתנות את זה כיציאה למכרזים. יכול להיות שצריך לשנות את האחוז, שזה יהיה 60% מהתקצוב של המשרד ולא מ-50%. כשמגעים ל-50% תקצוב אז ישר יוצאים למכרזים - - -

יש "חוק מכרזים".

על פי "חוק מכרזים". צריך לשנות את זה.

בעניין של המקלטים, אנחנו כעמותה כבר 23 שנים מנהלות מקלט לנשים נפגעות אלימות וילדיהן בחברה הערבית. זה היה המקלט הראשון, עאידה ממייסדות המקלט והעמותה. זה המקלט הראשון לנשים ערביות בחברה, לא רק במדינה אלא בכל העולם. עד היום המשרד מממן רק 0.5% משכר דירה של המקלט. זאת אומרת - - -

50%.

פחות מ-50%. את זה חייבים כל שנה לבקש. זה לא קשור להסכם ההתקשרות של המקלטים והזכייה לחמש שנים. מחייב אותנו כל שנה להוציא כל שנה מכתב דרישה לממן שכר דירה, ורק, רק מקבלות 50%. זה עוד עניין שצריך לדאוג במיוחד שאנחנו, אין לנו הון, אין לנו אפשרות שיהיה לנו בית למקלט לאכלס נשים - - -

ואין בניינים ציבוריים.

ואין בניינים ציבוריים שניתן להשתמש בהם ואין אדמות לרשויות המקומיות שיכולות לתת לנו בחברה שנוכל לבנות אפילו.

או שלא רוצים.

לא. אין. תיקח את הקרקע הציבורית בכפרים זה כבר ברור.

תודה.

תודה נאילה. עורכת הדין מאירה בסוק מ"נעמ"ת" בבקשה.

אני רוצה לצאת קצת ממקלטי הסיוע וכו'. כשאני הגעתי לישיבה אני חשבתי, ואת זה גם שאלתי את עורך הדין מטעם המשרד, אני חשבתי על נותני שירות, לא על מקבלי השירות. פה אני רוצה לעלות את הנושא של מה שקורה במשרד הרווחה, אולי השר חיים כץ אולי ישנה אותו. 60% מכל השירותים החברתיים הם מופרטים. כל האנשים, לרוב נשים, הם עובדים בשכר מאוד, הם עובדים דרך חברת כוח אדם, דרך עבודות קבלניות – הם בכלל לא עובדי המשרד. לכן רציתי לראות את נותני השירות, לדעת כמה עובדים יש למשרד וכמה עובדים הם מכל מיני עמותות. יש לנו פה כל מיני עמותות שהשכר של האנשים שם הוא פשוט בושה וחרפה. זאת אומרת, על מה שאני מדברת כאן זה על נושא עובדי קבלן במשרד הרווחה. האם היה אפשר לפלח כמה נשים שם, כי הרוב נשים, כמה כסף הן מקבלות, האם זה רק שכר מינימום. הן עובדות שעתיות והן לא מקבלות בכלל זכויות. אני חושבת שזה דבר, אני ציפיתי שמהתקצוב המגדרי של משרד הרווחה להביא בפנינו. זהו. זאת ההערה שלי.

הייתי גם רוצה לדעת אם אפשר לקבל תשובה בנושאים האלה.

אנחנו ניתן, אני רוצה שאתם תתנו את כל ההערות שלכם על המצגת שהייתה ועל הנושאים האחרים ואחר כך כמובן נרצה לשמוע תגובה ותשובות.

אני אציג את עצמי, נורית קאופמן, מנהלת תחום אלימות ב"ויצו". יש לי הרבה מאוד דברים לומר ואני אנסה להתמקד. אני רוצה להיות השופר של המרכזים לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה שמשרד הרווחה מפעיל. גם פה אנחנו חוזרות וחוזרים לנקודה הכאובה של התקצוב.

התקצוב, התקצוב בעצם לא מאפשר גיוס כוח אדם מקצועי, מומחה לנושא. מומחיות פירושה ניסיון, ניסיון, ותק. ותק משמעו עוד כסף. אם אני כן אגע בעניין המגדרי ואולי אני אחכה רגע כי דווקא חשוב לי שמנכ"ל המשרד ישמע.

בנושא המגדרי של המרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה, לא יעלה על הדעת שמרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה לא יעבדו גברים – לא ייתכן. מרכזים נותנים מענה טיפולי לגברים, אמורים, ובתקווה שהנתון הזה עם השנים ישתנה ויותר גברים יגיעו לטיפול. מרכזים טיפול לבנים ולבנות, ברור לכולנו שצריך להעסיק עובדים גברים. השכר הוא כה מביש ואין יכולת. "ויצו" מפעילה שלושה מרכזים לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה באופנים שונים. אני כן יודעת על המרכזים ש"ויצו" מפעילה ומקלטים ש"ויצו" מפעילה. במרכזים, היכולת שלנו לגייס עובדים גברים היא בלתי אפשרית מכיוון שהגברים פונים למקומות אחרים, אז אכן יש להם צוהר.

הם יכולים להרוויח, יש פערי שכר.

הוזכר פה ואני לא יודעת אם זה רלוונטי, אבל אם זה הוזכר אני תופסת טרמפ על הקו חירום רווחה 118 או כמו שהוותיקות בינינו, קראנו לו "הקו של ביבי", והוא יבורך על זה. זה קו מאוד מאוד חשוב. ל"ויצו" הייתה הזכות להפעיל את הקו במשך חמש שנים. כשהוא הפך להיות 118, אנחנו אפילו לא ניגשנו למכרז כיוון שאנחנו מצאנו שהקו אינו ראוי והוא לא נותן מענה נכון, מקצועי ואמפתי לאוכלוסיות שאמורות להתקשר לקו הזה. אני לא אכנס לדברים נוספים, אבל בהזדמנות הזו אני גם מנצלת את הבמה החשובה.

אנחנו במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה שלנו בירושלים, יש לנו קו לגברים אלימים, קו ייחודי בארץ. משרד הרווחה לא מוכן לממן, הוא אומר: 'יש 118'. זה לא דומה. זו הכתובת הראשונה שמאפשרת לגבר שסובל ממחלת האלימות לפנות באופן אנונימי - - -

נורית, זאת לא מחלה. אין כזו הגדרה.

לפנות באופן אנונימי ולהתחיל לגלגל את המסלול שיביא אותו בסופו של יום לטיפול, לשינוי ההתנהגות שלו. בזה אני אסיים.

תודה. הגברת יעל חסון ממרכז אדוה. כך אנחנו סיימנו את כל הרישומים.

תודה. קודם כל אני רוצה לומר תודה על הניתוח. אני חושבת שזה לא מובן מאליו ובמיוחד לאור העובדה שאין איזה מתווה אחיד שהועבר למשרדי הממשלה. אני רוצה לומר שאנחנו עובדות על מתווה כזה יחד עם המשרד לשוויון חברתי. זה משהו שיקל על הניתוח בעתיד. כן, הניתוח אמור לכלול גם שכר וגם שירותים.

אני רוצה לעלות שלוש נקודות קטנות כדי לחדד אולי את הסיפור הזה של תקצוב מגדרי והמטרה שלו. המטרה היא קודם לחשוף את אופן חלוקת המשאבים באופן מגדרי. בעצם, אז אנחנו משתמשות בתקציב ככלי. א', כדי לחשוף. ב', כדי לתקן פערים. הדוגמה של נערות בסיכון היא דווקא דוגמה טובה. אנחנו כן יודעות שיש פער בתקצוב של נערים ונערות בסיכון. חלק מהתקציב של נערים בסיכון מגיע ממשרד החינוך. אנחנו לא יכולות לשכוח את זה. זאת אומרת שזה מגדיל משמעותית את התקציב שנערים בסיכון מקבלים לעומת נערות. ניתוח מסוג כזה, בעצם הוא צריך להראות כמה משאבים משקיעה המדינה בנערים וכמה בנערות. זאת אומרת, הייתי רוצה לראות תקציב ממוצע פר נפש, לצורך העניין, וגם להבין האם התקצוב נותן מענה לצרכים שהם מאוד מאוד שונים בקרב נערים ונערות.

נקודה שנייה שאני רוצה לציין, זה משהו שהוא ככה, דיברת בהתחלה על שלוש מגמות, יש מגמה רביעית. כל המשרדים נפלו ככה לאיזו הנחה רווחת שייצוג שווה כסף. זאת אומרת, אם נשים מהוות 65% מאוכלוסייה הקשישים, זה לא אומר שהן מקבלות 65% מהתקציב. זה מה שאנחנו רוצות ומאוד חסר לנו בניתוחים של המשרדים - - -

זה בעצם מה שאמרתי.

זה מה שאמרת ואני מאוד מחזקת את הדברים. אנחנו רוצות לראות את הפער בין הייצוג לכסף כי לא תמיד הייצוג שווה כסף. זה משהו שמאוד חשוב להראות אותו.

הדבר האחרון שאני חושבת שהוא מאוד מאוד חשוב בהקשר הזה, תקצוב מגדרי לא מניח שיש נשים ויש גברים. יש קבוצות שונות. זאת אומרת, גם כשאנחנו יודעות שיש כמעט 100% לתקציבי מרכזי הסיוע והמקלטים, אנחנו מאוד היינו רוצות לדעת מיהן הנשים האלה. כמה ערביות, כמה יהודיות – זה נכון גם לגבי נערות בסיכון, זה נכון גם לגבי אימהות חד-הוריות.

לנו יש את הפילוח מאוד מדויק.

לכן יש, אני רוצה שזה יהיה בספר התקציב של משרד הרווחה כדי שבעצם יהיה שקוף איך מתחלק הכסף גם בתוך אוכלוסיית הנשים וגם בתוך אוכלוסיית הגברים.

תודה. תודה. בבקשה ואחר כך ניתן למנכ"ל להשיב.

שמי יהודית סידיקמן, אני מנכ"לית עמותת אל הלב. אני יודעת שחלק גדול מאיתנו במקלטים, גם במרכזי סיוע, מפעילים תכנית של מניעת אלימות. התכניות האלו לא הוזכרו, אני לא ראיתי אותן. אני יודעת שהגעתי באיחור ואני מתארת לעצמי. אני לא מקבלת תקציב על זה.

בגלל זה. זה לא הוזכר, כי זה לא בתקציב.

לא בתקציב, בדיוק והוא לא פחות חשוב. אני חושבת שחלק מהתזכור שלי זה שאני רודפת אחרי המשרד הנכון לקבל את התקצוב ממנו. מניעת אלימות קשורה גם לחינוך, קשורה גם לביטחון פנים, גם קשורה לרווחה וגם קשורה לבריאות. האלימות כלפי נשים וילדים היא בעיה בריאותית, היא כבר מגפה ובמיוחד כשאנחנו מתייחסות לסקרים של משרד החינוך ואלימות בקרב ילדים.

אני הייתי רוצה לשמוע איך אפשר לתקצב תכניות שהן מטפלות בשעת חירום. כלומר, כשזה קורה יש לאנשים את הכלים שהם צריכים להתמודד עם האלימות ואיך למנוע מצבים עם כל מה שניתן.

אני חושבת ששמת את היד, גם רובכן, על הדברים העיקריים. אני חושבת שהסקירה הזאת, למרות שאני שחושבת שנחוצה סקירה מגדרית יותר מעמיקה לשירותים ושהיא תתייחס לייצוג מול תקצוב, תתייחס גם לנותני השירותים ואיך זה מתבטא ברמת השכר וכדומה. עצם העובדה שמדברים על מה שלא ראינו בתוך התקצוב, לפעמים הסקירה הזאת גם מאותת לנו על דברים שחסרים בתקצוב או מאותת ומסמנת פערים קיימים שצריך לתקן אותם, עיוותים שצריך לתקן אותם. המטרה הייתה ללמוד ולראות איך אפשרי.

אני חושבת שנעשית עבודה טובה מבחינת הסקירה, אבל אני חושבת שהיא לא כל כך מבהירה לנו את התמונה. כדאי לשאול עוד שאלות בעניין הזה, למרות שעלו דברים שהם יותר מהניסיון של הארגונים. עלו דרישות שאנחנו יודעים שהן קיימות כבר שנים. בישיבה המקדימה נאמר לי: 'אם אתם יודעים שזה כבר שנים אז למה רוצים שפתאום עכשיו תוך שלושה חודשים שאני אפתור את הכול'. אנחנו לא דורשים שאת הכול תפתור תוך שלושה חודשים - - -

שישה.

שישה חודשים. קח שנה. אני חושבת שהגיע הזמן שהדרישות האלה שעלו, אנחנו נשמע עכשיו תגובה. אני באמת מציעה שנקיים ישיבת עבודה קונקרטית עם קבוצות שונות של ארגונים ואז נוכל גם לקדם את הנושאים. אם יש תשובות על דברים מסוימים, בבקשה.

ברשות יושבת ראש הוועדה, חברת הכנסת עאידה. אחת, אני מקווה שאתם לומדים ואני בטוח להגיד לכם שגם אני לומד. במסגרת הזאת אנחנו צריכים לראות איך אנחנו ביחד יודעים לקדם את העניין. התחייבתי בפני יושבת ראש הוועדה, חברת הכנסת עאידה שאנחנו נקיים דיון עבודה. דיון עבודה יהיה. ברשותכם, סליחה יושבת הראש עאידה, בחלק מהדברים אני אומר שאנחנו נטפל במסגרת פגישת העבודה ומשם אני מניח תצא תכנית עבודה. על חלק מהדברים אני אנסה לתת לכם תשובות עכשיו.

אני אתחיל ואומר שכל עניין השכר, אני אצטט את שר הרווחה. חבר הכנסת כץ אומר, הוא מטפל, הוא מטפל באמת בהרבה כוח ומקדיש לזה הרבה זמן. זה משפט שלו, לדעתו אם לא יהיה שינוי בשכר של העובדים הסוציאליים אז העובדים הסוציאליים שמטפלים היום בנזקקים יהפכו לנזקקים של הדור הבא. זה האמירה שלו ולכן הוא מטפל בעניין. אני יכול להגיד לכם שאחד הדברים שהוא נרתם להם מאוד, חוץ מההצלחה הגדולה שלו להשיג גידול בתקציב של המשרד, לא היה כמותו קודם וזה בהחלט השיג גדול, גם את העניין הזה הוא לא מזניח ומטפל מאוד מאוד באינטנסיביות.

אני חושב שבתקופה הקרובה יהיה גם אפשר להציג דברים שנעשו ושהם שינוי מהותי למה שהיה קיים קודם. זאת נקודה ראשונה לגבי העניין. אנחנו מבינים את העניין, אבל צריכים לעשות את כל השינויים בזהירות הנדרשת. מה עוד שאנחנו לא האחראים הבלעדיים לעניין, יש לנו פרטנרים לעניין ואיתם המשא ומתן הוא קצת יותר קשה. אנחנו פועלים בכיוון. ברמת העיקרון אתם צודקים, אנחנו לא רק אומרים לכם שאתם צודקים, אנחנו אומרים לכם שאנחנו מטפלים בעניין. זאת נקודה ראשונה.

תראו, אני מבחינת תפיסת עולם, אני לא יכול להתייחס לא לחברי כנסת, לא לשרים ולא לפעילות שלהם, אבל אני רק יכול לומר לכם כאזרח, כל אחד מטפל בדברים שהוא חושב ובסך הכול העוגה הגדולה צריכה לשרת את סך כל המדינה, את כולם ללא שום הבדל. לכן אם כבוד השר דרעי מצא לנכון לטפל בנושא א', צריך לכבד גם את תפיסת העולם שלו וזה לא צריך לפגוע בתפיסת עולם של מה שאנחנו מטפלים כאן.

רק לאזן.

בסדר, אני רק אומר דבר פשוט. אני חושב שבהיבט הזה אני בטוח שאם תקבלי את מה שאת חושבת את צריכה לקבל לא יעניין אותך מישהו אחר. אז בסדר. אני אעצור פה. היום יום שלישי, פעמיים כי טוב, נעזוב את העניינים האלה.

לגבי העניין של סל השירותים שהוא ישן ושהטיפול בנשים עם הילדים במקלט לא מקבל היבטים, אתם תעלו את זה בפגישת העבודה שתתקיים בראשות חברת הכנסת עאידה יושבת ראש הוועדה. מכיוון שהתחייבתי שתעלו את זה שם, אנחנו נקיים את הפגישה עם מספיק זמן ואני לא אעשה את זה כדי לצאת לידי חובה. אני כבר מתחייב, אנחנו נעשה את זה בצורה מסודרת. בואו נראה, כי בסך הכול הכיוון שלנו בהנחיית השר, זה לראות איך אנחנו אומרים כן, לא איך אנחנו אומרים לא, כי 'לא' כל אחד יכול להגיד. גם זה משפט שהוא הנחה אותנו כמדיניות, איך אנחנו מנסים להגיד כן. אני אומר, מנסים ומשתדלים.

על מה שהתייחסת לגבי התקציב של השנה, אני מדבר בעיקר על שנת 2015, היא לא דוגמה טובה. התקציב השנה הוא תקציב, אני בכנסת ואני לא יכול להגיד דברים לא יפים, אבל הוא תקציב מאוד חריג.

אתה לא יודע מה אומרים פה, גם דברים לא יפים.

אבל אני פקיד ציבור, אני צריך לשמור על מה שאני אומר. אני אומר לכם שהוא תקציב חריג מסיבה אחת מאוד ברורה ובולטת. התקציב מאושר בערך בעוד שבועיים, אנחנו צריכים לדעת איך לנצל אותו תוך עשרה ימים, עשרים יום. אתם מבינים שיש כאן חריג ובואו לא נתייחס לתקציב של השנה. תקציב של 2016 כבר נקבע. אני מציע שכולנו נסתכל קדימה לקראת איך בונים את התקציב של 2017 שיהיה יותר לטעמכם. בסדר, ואז נראה איך ביחד איך אנחנו יודעים להתקדם לכיוון הזה.

כן, אבל כמה שידוע לי ב-2016 עד ובשנת 2015 תמיד יש רזרבות, תמיד יש. אפשר - - -

אני לא מדבר על הידוק.

אפשר לחזק כמה סעיפים.

לא מתחמק בעניין של אד-הוק. בסדר, אני רק אומר שמבחינה עקרונית מהותית, כי עלו פה כמה נושאים.

שינוי סל, אין לנו סיכוי לטפל בזה ב-2016. יכולים פה ושם לעשות תיקונים כאלה ואחרים. צריך לבנות את העניין - -

אבל אפשר לנצל את 2016 כדי לעשות את העבודה והתחיל אותה ב-2017.

נכון, כן, כן.

אפשר לדחות את המכרז ל-2017. ב-2016 לעשות עבודת מטה ואז ב-2017- - -

אנחנו נציע את זה בישיבה.

לגבי העניין של המכרזים תזכרו רק דבר אחד, אנחנו חייבים לפי חוק להיות שוויוניים עם כל ההיבטים. נדבר על זה. אני לא מדבר על העניין המגדרי, אני מדבר בהיבט - - -

שוויון, אני מסכימה אתך והלוואי עלינו שנגיע למצב של שוויוניות, אבל אני חושבת שההצעה של סמל מוסד קיימת במשרד וקיימת במשרדים אחרים. זו טכניקה שקיימת, אפשר לדבר עליה ולדון בה לעומק.

אני בטוח שתעלי את זה.

אני בטוחה.

אז אין בעיה.

לגבי מה שהעלאתה נציגת "נעמ"ת", תראי, שירותים מופרטים זה עניין של מדיניות. אם אני אשב כאן ואהיה נחמד ואגיד לך כן מחר בבוקר משתנה. אני אומר לך, לא משתנה. זה עניין של מדיניות והמספרים הם אפילו יותר גדולים ממה שאת אמרת. אני לא מתכוון כרגע בכלל להיכנס לעניין הזה. ביושר ובהגינות, יש דברים יותר, סליחה, אני אגיד דחופים ולא חשובים.

עובדי קבלן.

לא. לא. לא ואני תכף אגיד לך למה. תראי, עובדי קבלן ברמת העיקרון הם לא ברמת אחריות של המשרד. את מטפלת בעובדי קבלן וכרגע זה לא באחריות של המשרד ואני לא לוקח על הכיוון הזה אחריות.

לגבי העניין של הגברת שייצגה את "ויצו", תראי, אנחנו עושים מהפך בקו של 118. הוא הולך להיות 116, לא 118 כי הבנתי ש-118 זה המספר הבינלאומי. אנחנו נמצאים בשלבי התקשרות ראשונים, אני עונה לך ואני יודע שנשים יכולות לעשות כמה דברים ביחד, עם כל הכבוד. אנחנו בשלבי התקשרות ראשונים עם חברה. אני מניח שהקו הזה יהיה הרבה יותר ראוי ממה שהוא היה עד עכשיו.

עם חברה, למה לא מכרז?

עוד אין לנו כלום. אנחנו צריכים לבנות את הדרישה. צריכים לבנות מה אנחנו רוצים מהדבר הזה.

אבל למה נכנסים להתקשרות בלי מכרז? עכשיו נקלטים - - -

לא יהיה בלי מכרז, לא יהיה. לא. לא. לא יהיה בלי מכרז.

אז מה חברה, מה היא תעשה?

חברה, יחד אתנו היא צריכה לבנות את הדרישה מהמכרז. איך לבנות את המכרז כדי שהוא יהיה נכון, זה הכול.

אני מציע משהו. שנייה, שנייה. אני מציע משהו. החברות למיניהן, אנחנו יודעים שהן מביאות אנשים עם רזומה מאוד טוב, אבל אין להם את הידע המקצועי שיכול באמת לתמוך במתן הכיוון הכללי של תנאי הסף, של הדרישות ושל ושל. אני מציע שכמו שמתייעצים עם חברות, לקיים ישיבת התייעצות עם ארגונים שמנהלים מרכזי סיוע, יש להם את הידע בטיפול ובצרכים של הפונות לקו כדי שישתתפו בתהליך הבניה הזה. אני חושבת שזה חבל, יש ניסיון אדיר בארגונים, כדאי מאוד.

בואו נסכם את זה כך. אחת, אני מניח שגם למשרד יש את הידע והניסיון המקצועי מה נדרש, אבל אין לי בעיה. אני אדבר עם זאת שאחראית על הפרויקט הזה, הגברת נילי דרור, אני אדבר איתה שהיא תשמע. לא אכפת לי לקבל הרצאה ממך עם מי לדבר. נשמע גם אותם, אין בעיה.

לגבי העניין של התקציב. יעל חסון, תראי, הבעיה היא שהמשרד קיבל הגדלה בתקציב, אבל עדיין אני צריך להתמודד עם סדר עדיפות במשרד. אין לנו עוד מצב שבו אנחנו אומרים אנחנו מרוצים, עכשיו אנחנו happy ויש לנו לכל מה שאנחנו צריכים. לצערנו הרב יש סדר עדיפות ובסדר עדיפות חלק מהדברים מקבלים את העדיפות שהמשרד מוצא לנכון. אולי מפספס אולי לא, אני לא יודע כרגע להגיד לך. להיות, מה שנקרא ישרים, צריך להגיד שיש עניין של סדר עדיפות ואנחנו קובעים אותו. סדר עדיפות הוא גם פונקציה של מדיניות.

ברשותם אני באמת רוצה לעצור כאן למרות שיש לי חלק מהתשובות, זה מסיבה מאוד פשוטה. אני בעוד חמש דקות צריך להיות בפגישה עם אנשים מחוץ למשרד והדיון נקבע עד עשר וחצי. אני תכננתי את עצמי עם חצי שעה מרווח ואני מגיע כבר לדקה האחרונה. אני מתנצל, אבל אני מקווה שלפחות חלק מכם קיבל תשובות. את הדברים שנשארו לנו להשלים - - -

אני אסכם בשתי דקות.

דבר ראשון, קודם כל אני מברכת על הגישה שהיא פתוחה ומוכנה לקבל את ההערות ולבדוק את האפשרות לשתף פעולה. אני בונה על זה שבאמת מעכשיו נפתח דף של שיתוף פעולה, איך להתקדם גם בדרישות שהיו מונחות הרבה זמן על השולחן וגם במה שעתיד להיות. יש כמה דברים שאנחנו נרצה לקדם עם המשרד, כבר הבאתי את זה בישיבה המקדימה.

אני חושבת שהסקירה שנעשתה כצעד ראשון, אנחנו אומרות את זה כבר בכל ישיבה, בהיעדר הנחיות ברורות למשרדים ולאנשי התקציב איך לעשות את הסקירה המגדרית, אני חושבת שיש אפשרות, אנחנו נשלח לכם את ההערות שלנו שעלו בדיון ואת השאלות היותר המעמיקות בנושא של הסקירה המגדרית. על חלק מהן אנחנו גם מאוד מתעקשות לעשות כדי ללמוד על הפערים הקיימים וכדי שנוכל ללמוד איך משנים את המדיניות ואחר כך כדי לסגור את הפערים האלה.

אני מבקשת לומר במשפט וגם להגיד מהר מאוד, אנחנו עדיין מחכים לסיור בחלופת האשפוז החדש. אנחנו נחכה שציפי תחזור בשלום מחו"ל. אנחנו באמת נרצה לקיים את הסיור בפרויקט החשוב הזה. הארגונים חיכו לו והנשים חיכו לו הרבה זמן.

נקיים ישיבה מיוחדת בנושא המוסד לביטוח לאומי. כמו שאמרתי יש לנו המון מה לדבר שם.

אנחנו נחכה באמת בקוצר רוח לישיבת העבודה, אנחנו נקווה דרכה לעלות את כל הנושאים שעלו גם מפורום מקלטי נשים, גם מאיגוד מרכזי הסיוע וגם עוד כמה נושאים שאנחנו נוסיף לסל שאנחנו מגיעות איתו.

אני ברשותך רק מבקש שלקראת הפגישה הזאת, אני לא יודע עם מי ליצור את הקשר, אני אפנה אליך

איתי.

את תובילי את המהלך ואת גם תזמיני את שצריך כי אני לא יודע את מי להזמין.

ברור. אנחנו נודיע.

תודה רבה. אני מסיימת את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:56.