הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 20

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, כ"א בחשון התשע"ו (03 בנובמבר 2015), שעה 10:00

שיעור הילדים ההרוגים בתאונות דרכים בישראל הוא בין הגבוהים בקרב המדינות המתקדמות

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

אורי מקלב

מסעוד גנאים

תמר זנדברג

חמד עמאר

עאידה תומא סלימאן

אורה יעקב - מדריכה פדגוגית ארצית, אגף זה"ב, נגישות ואורח חיים בטוח, משרד החינוך

עטיה סמאל - דוברות משרד החינוך

מרדכי בהירי דואני - מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

עמי רוטמן - יועמ"ש, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

נועה רוזנהק - עו"ד, עוזרת מנכ"ל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

יובל פרידמן - מנהל כספים ומשאבי אנוש, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מעין מאיה פופר - מנהלת תחום מחקר, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מאריה כהן-אתגר - מהנדסת ראשית, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אסף שרון - חוקר בכיר, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

טל אלמוג - רכזת תחום פרויקטים, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מרב רפאלי - מנהלת תחום חקיקה וכנסת, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

יניב יעקב - מנהל תחום מדיניות ציבורית, עמותת אור ירוק

שמואל סלוטקי - צהר לחקיקה, רבני צהר

גלית גלעד - סמנכ"לית מדיניות וממשל, ארגון בטרם

חוה קליין - יו"ר הועדה לזכויות הילד בלשכת עוה"ד ומנכ"לית המכון לטובת הילד

לילך נחמיה - לשכת עוה"ד

אלמוג בן משה - יו"ר הועדה האתית משפטית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

במבי צורי - לוביסטית (גלעד יחסי ממשל ולובינג), מייצגת את ארגון בטרם

רחל סעדה

יעל, חבר המתרגמים

שיעור הילדים ההרוגים בתאונות דרכים בישראל הוא בין הגבוהים בקרב המדינות המתקדמות

שלום לכולם. אני מבקשת לפתוח את ישיבת הועדה בנושא: שיעור הילדים ההרוגים בתאונות דרכים בישראל הוא בין הגבוהים בקרב המדינות המתקדמות. אנחנו למעשה מקיימים דיון כחלק מיום מיוחד בנושא בטיחות בדרכים. הנושא של תאונות דרכים בקרב ילדים הוא נושא מאוד משמעותי. הנתונים שנחשפנו אליהם מראים שממוצע של כיתה בשנה נמחקת לנו. קרוב ל-35-37 של ילדים נהרגים מדי שנה בתאונות דרכים. אנחנו כאן כדי לנסות ולראות איך אפשר למזער את התופעה, איפה אנחנו יכולים לעשות צעדים שיקטינו בעצם את מספר הילדים שנהרגים ושנפגעים בתאונות הדרכים. במהלך הדיון ננסה להתמקד גם בנושא של הסעות למוסדות חינוך. יש כמה נקודות שאני אשמח לברר עם הגורמים המקצועיים.

ברשותכם אנחנו נתחיל את הועדה עם הצגת נתונים. נציג "אור ירוק" מוזמן להתחיל.

עו"ד יניב יעקב, מנהל תחום מדיניות ציבורית, עמותת אור ירוק. בוקר טוב. דבר ראשון אני רוצה להודות ליושבת ראש הוועדה על קיום הדיון בנושא החשוב הזה. כמו שציינת בפתח דברייך באמת כיתה שלמה נמחקת מדי שנה. אם אנחנו מסתכלים על שנת 2014 שהסתיימה וכשאנחנו מסכמים אותה אנחנו רואים עלייה של 27% במספר הילדים ההרוגים, 33 בגילאי 0 עד 14 נהרגו בתאונות דרכים.

הקטל בדרכים בקרב הילדים הוא אחת הסיבות המרכזיות לתמותה של ילדים כתוצאה מתאונות ומטראומה. גם כאשר אנחנו באים להשוות את המצב לעולם אנחנו מגלים שמדינת ישראל נמצאת באופן עקבי, באופן רצוף במקום הראשון, במקום השני ובמקומות האלה לרעה. כלומר, שיעור הילדים ההרוגים שעומד היום בישראל על כ-10% מכלל ההרוגים בתאונות דרכים הוא בין הגבוהים בקרב המדינות המתקדמות. הנתונים האלה, אחת הבעיות שהם נמשכים הרבה זמן, לאורך שנים. לא חל שינוי משמעותי לטובה וצריך לראות איזה פתרונות יש לזה ומה ניתן לעשות.

כאשר אנחנו מדברים על ילדים אנחנו מחלקים אותם לשלוש קבוצות גיל: 0 עד 4, 5 עד 9 ו-10 עד 14 כאשר בקרב הילדים היותר קטנים, הפעוטות יש בעיה של תאונות חצר שמרוכזת פעמים רבות במגזר הערבי, תאונות כתוצאה מנסיעה לאחור - - -

בגלל אופי המגורים ומבנה החצרות.

נכון מאוד. זו אחת הבעיות המרכזיות.

בגילאים יותר מתקדמים יש את כל הנושאים של הליכה ברגל להגעה לבית הספר, רכיבה על אופניים וכיום גם הנושא של אופניים חשמליים שנמצא על הפרק. למעשה ילדים נפגעים בעיקר כנוסעים וכהולכי רגל.

שאלה ברשותך, בהקשר הזה של הגילאים אני רואה גם בדוח של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים וגם "באור ירוק", שבעצם לוקחים את קבוצת הגיל בגדול של 0 עד 14. מבחינתי גם בין 14 עד 18 הם עדיין ילדים. כלומר, הם נכללים כולם מ-0 עד 18 בתוך הקטגוריה של ילדים או קטינים. יש נתונים שמראים מה קורה מגיל 14 עד 18. כאן גם נכנסים לנו הנהגים הצעירים?

כן, באופן כללי כל הארגונים גם בארץ וגם בעולם בוחרים 0 עד 14 כי זו ההגדרה הגלובלית של ילדים וכמו שציינת גם מגיל 15 עד 18 או 19, הרי מדובר בבני נוער שבהרבה פעמים יש את אותם מאפיינים דומים. ההבדל המרכזי כמו שאמרת הוא נושא של נהגים וגם בנושא הזה יש בעיה. נהגים צעירים נחשבים כאוכלוסייה בסיכון. שיעור ההיפגעות שלהם והמעורבות שלהם בתאונות גבוה באופן משמעותי מהחלק שלהם בצי הרכב. זו קבוצה שהיא כן נכללת, אבל היא מטופלת באופן שונה כי שם הדגש הוא באמת על נהיגה.

יש נתונים מדדים שיהיה אפשר לקבל? אנחנו כוועדה נשמח לקבל את הנתונים של נהגים צעירים ושל המעורבות שלהם בתאונות דרכים.

בשמחה. באופן כללי אפשר לציין שהמעורבות שלהם נעה סביב 21%-22% מהתאונות לעומת חלקם בנהגים שעומד על כ-16%-17%. כלומר, גבוה באופן משמעותי.

אני אגע בקצרה במספר פתרונות שאנחנו ב"אור ירוק" מקדמים, כמובן ביחד עם השותפים: עם הרשות הלאומית לבטיחות ועם גופים נוספים. בגילאים צעירים יותר יש פרויקט שנקרא "סע לשלום", פרויקט שבו כאשר הילדים מגיעים לסביבת בית הספר יש הורה שמקיים תורנות ומסייע להם לרדת מהרכב. כלומר, ההורה שמביא את הילד לא צריך לרדת מהרכב, יש מישהו שבא ועוזר לו עם הילד, חוסך את הבלגן עם הפקקים ואת הלחץ ומציל חיים. מעבר לזה כמובן שצריך לקדם את כל נושא החינוך התעבורתי בבתי הספר היסודיים והתיכוניים. כמובן ליווי נהגים צעירים, אלו הגילאים היותר בעיתיים ושם צריך את הדגש.

תודה רבה. נציג הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. המנכ"ל, בבקשה.

הייתי שמח שלפני ידבר יושב ראש השדולה, חבר הכנסת חמד עמאר שלמעשה מלווה אותנו בקרים, לילות, ימים שלמים.

ראשית בשמחה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר שהצטרף, בבקשה.

בוקר טוב. אני רוצה להודות ליושבת הראש על קיום הדיון החשוב הזה בקשר להיפגעות ילדים, להודות לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים על הובלת היום הזה, היום החשוב לעלות על סדר היום את כל הנושא של הבטיחות במדינת ישראל. ל"אור ירוק" שהגיעו ולכל אלה שמשתתפים אתנו בדיונים היום. היום יהיה יום מאוד ארוך עם דיונים בהרבה ועדות וגם יהיה סיכום באודיטוריום ובמליאה. לכן אני גם מודה לך שהסכמת ביום הזה, ביום החשוב הזה לקיים דיון על הנושא של הילדים, במיקוד ילדים.

מדינת ישראל מדינה מובילה מבחינת פגיעות ילדים מקרב מדינות ה-OECD. מדינת ישראל מובילה, אבל אם אנחנו נלך ונפלח את זה ונבדוק איפה מספר ההרוגים הגדול של הילדים, איפה? – במגזר הערבי. למה? אנחנו נצטרך לשאול את עצמנו למה. עכשיו היינו בדיון בוועדת החינוך ודיברנו על הסביבה של בית הספר, על הסביבה הפתוחה של בית הספר. אני אומר לכם, כל הסביבה של היישוב היא לא בטוחה. הילדים משחקים במגרש החנייה של המכוניות. אז אותו ילד שאין לו מגרש לשחק הוא יפגע במגרש החנייה כשמישהו יחזור אחורה או יתקדם קדימה או כשמישהו יכנס במהירות. אין את התשתית הדרושה ולכן מספר ההרוגים הוא יותר גדול. אני אמרתי את זה יותר מפעם, משנת 2009 אני מוביל את היום הזה ואני אומר: מדינת ישראל, אנחנו צריכים לבוא ולהתעורר. להגיד 'בואו נתמקד במגזר הלא יהודי' ששם מספר ההרוגים כמעט פי שתיים ממספרם באוכלוסייה. להוריד אותם למספר הרגיל ואז אנחנו נגיע לתוצאה של 2020 כשאנחנו רוצים להגיע מתחת ל-300 הרוגים. אנחנו לא עושים את זה, אנחנו נלך ונתמקד בהולכי רגל. יש דברים שאנחנו צריכים להתמקד ולבוא ולעשות את זה.

אנחנו משקיעים בתשתיות. אני רואה שההשקעה בתשתיות במדינת ישראל היא מהכי גבוהות בעולם היום, אבל אנחנו שוכחים שיש לנו את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. המדינה, לא אני החלטתי ולא את החלטת, מדינת ישראל החליטה להקים את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. החליטה בהחלטה שלה שהתקציב שלה יהיה 550 מיליון שקל. בשנת 2008 התקציב של הרשות הלאומית, כמה היה? 550 מיליון שקל לפי החלטה. כמה בשנת 2016 צריך להיות התקציב שלה? 223 מיליון שקל. זו ירידה של 60% מהתקציב. אנחנו דיברנו עכשיו בוועדה הקודמת על החינוך התעבורתי ובמקום שיעלו את התקציב הורידו מ-40 מיליון שקל, כמעט 40 מיליון 39.5, ל-18 מיליון שקל. אנחנו במקום שנשקיע במקומות הנכונים אנחנו משקיעים בתשתיות. זה טוב וזה מבורך ואנחנו צריכים לעשות את זה. אבל בואו, כסף קטן יש לנו כאן. יש לנו את הרשות שאנחנו צריכים לבוא ולהשקיע בה שתהייה גוף ניטרלי שלא מקבל הוראות ממנכ"ל משרד התחבורה שמרים טלפון ליושב ראש הרשות ולמנכ"ל הרשות. הוא לא צריך להרים לו טלפון. הוא צריך לפקח על משרד התחבורה, לבדוק אם ליד בית ספר כשנפגעים ילדים משרד התחבורה עשה את עבודה שלו או לא עשה את העבודה שלו. אם הוא לא עשה את העבודה שלו להגיד לו, 'תשמע, אתה שם לא עשית את העבודה'. אני אומר לך את זה עכשיו, הוא לא יכול להגיד את זה למנכ"ל כי הוא כפוף למנכ"ל. אנחנו לא צריכים להיות כפופים למנכ"ל ברשות הלאומית בדרכים. היא צריכה להיות גוף סטטוטורי, גוף עצמאי, גוף שיפקח גם על המשטרה, גם על משרד החינוך אם ביצע את העבודה שלו עם התלמידים כמו שצריך. גם על החברה הלאומית לדרכים שאמורה לבצע את כל הנושא של הכבישים ובעצם גם על הרשויות. היא צריכה לבוא לתכלל את כל הגופים האלה ולהגיד 'כאן אנחנו פישלנו, כאן אנחנו עובדים כמו שצריך. בוא נעשה את זה, בואו נעשה את זה, בואו נעשה את זה'. כך נגיע למספר הרוגים נמוך אצל ילדים.

אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שבמדינת ישראל תמשיך להיות היפגעות ילדים הכי גבוהה ב-OECD ובמיוחד במגזר הלא יהודי. אני אתן לכם דוגמה, נתתי אותה עכשיו בוועדת החינוך. בשנת 2009 היו מעל 15 הרוגים ילדים בתאונות חצר. האבא שם רברס, חזר, פגע בילד, הרג אותו. זה התמקד בנגב. הרשות לקחה על עצמה את הנושא הזה, ביצעה מהלך הסברתי ביישובים שם - - -

מודעות הורית פה מאוד מאוד - - -

מודעות. כמה הרוגים היה בשנה אחרי זה? אפס. הפסיקו להם את התקציב לנושא הזה, כמה הרוגים חזרו להיום שם? עשרה הרוגים בנושא של תאונות חצר. עכשיו החזירו להם את התקציב ואמרו לו 'תסבירו' – התאונות ירדו. אז אנחנו צריכים להשקיע וצריך להשקיע במקומות הנכונים.

לכן חשוב שנקיים את הדיונים האלה בוועדות. נעלה את זה על סדר היום ושכולם ידעו בדיוק מה קורה בנושא תעבורה ובנושא בטיחות בדרכים במדינת ישראל. ושוב תודה לך, לרשות ולכל אלה שמשתתפים אתנו ולחבר הכנסת שמלווה אותי מ-2009 בנושא הזה. תודה רבה.

אנחנו מחזקים את ידך. אני מסכים אתך וגם אגיד את זה בדברים כשאקבל את רשות הדיבור.

תודה רבה חבר הכנסת חמד עמאר. תודה למצטרפים חברי הכנסת אורי מקלב ותמר זנדברג.

אני רוצה לחזק את דברייך בעניין שלא מספיק שיהיו תשתיות בטיחותיות ולא מספיק שיהיו גני משחקים גם במגזר הערבי כדי שלא יסתובבו בחצרות. בסוף בסוף יש פה עניין של חינוך והסברה של קהילת המבוגרים. אני חושבת שזה הנדבך היותר משמעותי שהוא גם נקודת פתיחה חשובה שאחריה אנחנו כמובן נצטרך לטפל גם בתשתיות ובכל הדברים הנוספים.

אני אוסיף לך. מהסקר שעשו שליש מהנהגים לא נותנים זכות קדימה להולכי רגל במדינת ישראל. שליש מהנהגים לא נותנים זכות קדימה. אתה עומד במעבר חצייה, אתה רוצה לעבור את מעבר חצייה, בחוק במדינת ישראל היום, זה עבר בתקנות, אם אתה רואה מישהו עומד במעבר חצייה אתה צריך לעצור ולא שהוא התחיל לחצות. פעם היית צריך לשים רגל בשביל שיעצרו, היום אם מישהו עומד ליד מעבר חצייה מחובתו של הנהג לעצור, שליש מהנהגים לא עושה את זה. גם ההורים מהווים דוגמה, שמעתי את זה עכשיו, דוגמה בחצייה באור אדום. ההורים חוצים ליד הילדים שלהם באור אדום, ואז בטח הילדים חוצים באור אדום אם ההורים - -

זה סקר של ארגון בטרם. אני אחר כך - - -

זה מתחבר בעצם לאמירה של האחריות של המבוגרים, של החינוך, של ההסברה, של המודעות. אני שמחה שזה מקבל ככה מקום מרכזי בדיון.

בבקשה. מנכ"ל הרשות לבטיחות בדרכים.

שמי מרדכי בהירי דואני ואני מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. דיברנו על ילדים ואני בא ממקום אחר. אני מגיע עכשיו מפסגת זאב. באלפי מעברי חצייה בישראל, בדיוק בשעה 07:45 אותם ילדים שדיברנו עליהם חצו עם ההורים, עם הסבא והסבתא, עם המורים שלהם את הכביש בצורה בטוחה ולמעשה אמרו די לקטל בדרכים.

אני חושב שדווקא לצד השכול, ודווקא לצד הכאב – הנתונים באמת קשים ויש מעל 32 אלף הרוגים במדינת ישראל בתאונות דרכים מאז קום המדינה. המשמעות היא שמחקנו את נס ציונה. זה מה שזה אומר. יש 5,010 ילדים ובני נוער שנהרגו בתאונות דרכים בישראל מאז קום המדינה – המשמעות היא עשרה בתי ספר נעלמו. אבל דווקא מאותו מקום אני רוצה להגיד משהו שהוא נכון לי כאזרח. אני אבא לילדים, אני נכנס לאוטו, חוגר את החגורה, לפני שאני מניע אני שם תמונה קטנה בצד, תמונה מאוד פשוטה, אישה אחת, שתי בנות ובן אחד. אשתי והילדים שלי. אני מסתכל עליהם בעיניים ואני רוצה לחזור הביתה בשלום אליהם ואז אני מניע את האוטו. אני חושב שאם נעשה את זה אנחנו לפני ההנעה יקרה משהו אחר.

אני צריך כסף וכסף באמת יביא פתרון יותר טוב. דיבר עכשיו חמד עמאר, אני אחריו נראה - - -הוא דיבר דברים לעניין ואמר: 'חינוך תעבורתי, הכול מתחיל בחינוך'. פעם מימנתם 40 מיליון שקל חינוך תעבורתי והיום ירדתם ל-18. אתם מגיעים בקושי לשני שליש מהתלמידים בישראל ואתם רוצים להשפיע? מה קורה עם הדברים האלה? נכון, צריך כסף וצריך דרייב. אנחנו כתושבים כאזרחים צריכים להחליט שאנחנו מתנהלים בבטיחות בדרכים. אנחנו זה כולנו בחדר וזה לא ממחר, זה לא דיאטה. עושים את זה מהיום, מעכשיו להבדיל מבית ספר ששם יש אפשרות למועד ב', אנחנו מכירים הרבה אנשים שמועד ב' הוא מקום אחר.

אני מבטיח לך, אני כמנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, לא באתי בשביל לוותר, לא באתי בשביל להשלים ולא באתי בשביל להפנים. דווקא פה אני אגיד לכם על פרויקט מאוד מדהים שאנחנו מבצעים היום וזה נקרא "אכיפה אזרחית, אכיפת אמונים" – פיתחנו טכנולוגיה, היא נורא נורא פשוטה, שמחברת בין מתנדבי הרשות עם טלפון בשמשה הקדמית בלי נגיעה, הכול בדיבור שמצלם עבירות תנועה. המעבר בין הצילום למרכז סינון ברשות למשטרה הוא נורא מהיר. הפיילוט כבר עובד והמטרה נורא פשוטה. כולנו נתקלנו באותו אחד, הוא גנב את הרמזור, הוא גנב את הפס והוא לא עצר לילד. המטרה היא באמת להוקיע את זה החוצה. אנחנו מאמינים שזה אחד הפתרונות. יחד עם זה פתרון קטן – החינוך וההסברה – זה למעשה המהלך הגדול. יש את הקמפיין שכולם אומרים שהוא המוצלח בישראל משנת 1974 של פרחי הבר. אני כבר לא קוטף פרחי בר, אף אחד לא קוטף, זה הקמפיין הכי שהצליח. אני שואף לקמפיין כזה בדיוק. אנחנו חודרים, יש ירידה בכמות בני הנוער ששותים ונוהגים, יש עלייה בכמות החוגרים חגורת בטיחות, אבל נכון לבוקר עדיין יש 300 הרוגים בכבישים. מעבר למספרים שמסרו לנו פה יש מאחורי כל מספר משפחה.

אני אסיים בקצרה, לפני שנה בדיוק הייתי בטקס הזיכרון להרוגי תאונות הדרכים בישראל. ישבתי ועלתה המנחה ואמרה שאנחנו יוצאים בבוקר לעבודה ויכול להיות שנחזור בלילה ויפלו עלינו השמיים. אז עלתה משפחה מדרום אמריקה להדליק נר זיכרון לבת שלהם, האבא לא הסתכל על הקהל, הוא הסתכל בסך הכול על התמונה של הבת שלו ועמד עם הגב לקהל והסתכל, והסתכל והסתכל. אז הבנתי שנפלו עליו השמיים. כשחזרתי הביתה נכנסתי לאותם חדרים בבית שלי כדי לראות שעליו השמיים נפלו, מאותו רגע זה מה שמוליך אותי. אני לא רוצה להסביר את ההרוג הבא, אני רוצה למנוע אותו וזו המטרה של הרשות.

תכף יציג אסף, חוקר בכיר, את הנתונים שאנחנו רואים ואיך אנחנו מציעים לטפל בזה ומה אנחנו עושים עד היום. אבל יש לי בקשה אחת, בואו נמשיך כל יום כאילו זה יום בטיחות בדרכים ולא נשכח את זה ושזה לא יעבור על ידנו. זו הבקשה שלי כאזרח וכמובן כמנכ"ל הרשות לבטיחות בדרכים. תודה רבה לכם.

תודה רבה לך. אני אוסיף על דברייך. אתה שם את התמונה ברכב, אני חייבת לציין שבמסגרת החינוך התעבורתי לילדים ביסודי הבת שלי הביאה תמונה שלה שמאחוריה כתוב 'אימא, כשנוהגים לא מסמסים' – לא כי אני מסמסת, כנראה זה חלק מהדברים. זה תלוי ברכב עם התמונה שלה ואי אפשר לפספס את זה כשאתה נכנס וכשאתה נוהג. אין ספק שזה חזק. נכון, זה עושה לנו את זה ומי שהתמונה יכולה לעזור אז קדימה. ברכב אנחנו צריכים לשמור על עצמנו בשבילם, ועליהם בשבילנו.

הצטרפו אלינו שני ילדים קטנים וחמודים, אי אפשר להתעלם.

חבר הכנסת אורי מקלב בבקשה.

תודה רבה, גברתי יושבת הראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת חמד עמאר. ביום בטיחות בדרכים אנחנו מציינים כמה וכמה ימים בכנסת, אבל אין ספק שליום בטיחות בדרכים יש חשיבות מיוחדת מכמה היבטים. קודם כל אלו דברים חשובים, זה שאלת חיים וזה אחרת מקידום עסקים קטנים. הכול חשוב, אבל בכל אופן אני אומר שיש פרופורציות בין הדברים. אנחנו יודעים שגם בטיחות בדרכים החלק של המודעות, החלק של ההסברה, לחלק שמציפים את העניין – יש לזה חשיבות והשפעה מאוד מכרעת בדברים. אנחנו יודעים את זה גם כלפי עצמנו. כל נהיגה שלנו יכולה להיות ככה והיא יכולה להיות אחרת, זה לא רק שני נהגים. גם אותו נהג הוא פעם ככה ופעם ככה. כשיש תמונה ושנזכרים, כשרואים וששומעים אז מתחזקים. הדברים האלה הם הדברים האמתיים שצריכים כל הזמן לעורר אותם ולחזק אותם.

יום בטיחות בדרכים הוא בכלל יום מבורך, הוא יום שאנחנו יכולים לחזק ולקדם דברים הכי חשובים, מבחינת שאלת חיים הם הכי חשובים לנו ובדגש על ילדים בוודאי ובוודאי. למה אני אומר 'דגש על ילדים'? מכיוון שלילדים, בחלק מתאונות הדרכים, אלו דברים שהיה אפשר למנוע, זה חסר במועדות, לא תמיד, לפעמים תופסים על מהירות ולפעמים יכולה לצאת תאונה. אצל ילדים זה חלק בגלל שהם פחות בולטים, דברים שהם לא יודעים, מפגעים שיש במקומות רבים שהם הגורמים לכך. לכן חלק מהפגיעה בילדים כפי שהזכיר חמד עמאר, אני באמת רוצה לציין את המסירות שלו, את העקביות שלו בנושא הזה. זו לא הקדנציה הראשונה שהוא מתעסק בזה, אני שותף אתו כמה קדנציות, קדנציה שלישית. תמיד הוא שם את הנושא של בטיחות בדרכים ושל תאונת הדרכים כדגל, הוא מניף אותו ופועל בעניין הזה. הוא הביא לדוגמה את תאונות חצר. זו תאונה שהילד משחק בחצר הפרטית שלו, בסביבה שלכאורה היא כי בטוחה, אנחנו יודעים שאנחנו צריכים להיזהר מלשלוח את הילד למטה, אבל אתה מדבר על החצר שלך, לא אבא רוצה ולא הילד. כאן צריך פעילות הסברתית.

אני אביא לכם עוד דוגמה לקיבעון מחשבתי וחוסר אכפתיות. הצעת חוק ששנינו מנסים לקדם כבר שש-שבע-שמונה שנים – חיישני רברס שבה תקן מחייב מכוניות שמייבאים אותן לארץ, מכוניות חדשות, עדיין זה 4X4 או רכבים אחרים, לחייב אותם בחיישן רברס. חבר הכנסת חמד עמאר אומר 'לא רק חיישן רברס גם חיישן מקדימה'. כמו שהוא מספר תמיד על הנס שקרה לו, הרכב שלך שהוא רכב גדול, שבשנייה האחרונה הוא ראה ילד שהיה והוא לא ראה אותו קודם. למה זה לא מתקדם? – העלות של זה היא עלות מינורית ממש. זו שאלה של 150-200 שקל, 120, זה נבלע, בתוך עלות הרכב ובכלל אין לה משמעות. אין תקינה - - -

במרבית הרכבים היום לא קיים בהם חיישן רברס?

אין חיוב להתקין חיישני רברס.

הם מגיעים עם חיישנים, אבל אין תקינה ולכן לא מאשרים את זה בחוק במדינת ישראל.

דהיינו, מי שרוצה מביא ומי שלא לא מביא. יש חברה שנותנת את זה כצ'ופר ויש חברות ליסינג שנותנות. אנחנו בכנסת קיבלנו את זה, חברת הליסינג שלנו נתנה לנו תוספת. אין חובה לייבא רכב עם חיישני רברס.

זה עם כל המכשירים למניעת שכיחת ילדים ברכב.

לזה יש כבר תקן.

וזה גם חלק מהדברים שאנחנו הרבה שנים נסחבים וגוררים רגלים. בארץ, למה קורה ששוכחים ילד ברכב אני לא יודע. אנשים עסוקים, אנשים מדברים הרבה בטלפון וזה לא משנה. אחוז הילדים גבוה, אבל עדיין עדים כל הזמן בין בחורף ובין - - -

מה בעצם מונע את קידום החוק?

קידום החוק, משום שמשרד התחבורה מתנגד ואומר שעדיין אין תקינה לזה, אבל בא ואומר: 'אבל אם אני אתן'. הרי יש חברות מייבאות, מייצרות. ניתן לחברות, אנחנו לא מתערבים בזמן, יש חברות אירופאיות או חברות אחרות יפניות שמייבאים. אני מניח שכמו כל דבר שהם מחויבים לשים עם תקן, כמו שאני סומך שהברקסים שלהם טובים. אבל אם אין תקינה, במקרה אם יהיה משהו ומישהו יתבע אותו והחיישן לא היה מספיק בסדר והוא סמך עלינו. כל מיני תשובות מתחמקות שמסירות אחריות ולא רואים לנגד עיניהם את התוצאות.

כמה ילדים נהרגו בתאונות חצר? אתה אמרת 15 בשנה שעברה. 15 ילדים, 15 ילדים. 15 ילדים נהרגו בשנה! זה לא צריך לזעזע? דבר כזה צריך לצמרר והם עדיין עסוקים ולא שנה אחת, עסוקים עם התקינה ועם מכון התקנים ניסו להרים את הנושא הזה. עדיין ביום הזה אנחנו נמצאים באותו מקום ואני לא רואה שזה מתקדם.

דוגמה שמציפה כמה דברים. אנחנו רואים שאולי גם האופניים החשמליים גורמים לתאונות כאלה ואחרות, מה שנחשב לתאונות ילדים. לכן אחד הדברים שאנחנו יכולים, אנחנו חייבים להגדיל את התקציב של הרשות הלאומית. הם ידעו והם עושים ואנחנו מרוצים ממה שהם עושים. אין לי ספק שכל הרחבה של תקציב תביא תוצאות מבורכות יותר.

הנושא של החינוך הוא נושא מהותי מאוד אצל הילדים ולא רק לזמן עכשיו. ילד שמתחנך עכשיו גם כשהוא גדל זה משפיע עליו. אנחנו ראינו שתרבות הנהיגה היא חשובה וצריך להטמיע את זה. את זה עושים בגיל שמחנכים אותם ולא בגיל אחר שאז אנחנו לא יכולים. יש דברים שהם באמת אבסורדים. הזכרתי את זה יחד עם תמר באיזו ועדה, אנחנו מאוד מעודדים לנסוע באופניים, אנחנו חושבים שזה נכון ויכול להיות שאנחנו מתווכחים אם צריך לחייב קסדה או לא צריך לחייב קסדה. כל אחד מסיבותיו, מי שרוצה לעודד נסיעה באופניים אומר שאם נחייב בקסדה זה יגביל את הנגישות או את הזמינות של האופניים. אומר אדם 'אם אני עולה על אופניים ואני צריך גם קסדה אז זה ---'. בסופו של דבר עשינו פשרה – ילד צריך קסדה ומבוגר לא צריך קסדה. דהיינו, אם אבא מרכיב את הילד שלו והם נוסעים ביחד על אותם אופניים, האבא לא צריך והילד כן צריך. זה מה שאמר חמד, איזה חינוך זה, איזה חינוך יש לנו. בסיס החינוך הוא הדוגמה האישית. אנחנו יודעים - - -

אני מכיר את החוק הזה ואני יודע למה לא קידמו את החוק. זה פוליטי.

אני רוצה להסתכל מעל זה, לא רק החוק ואיך אנחנו רואים מהם הצרכים אלא איך נראה חוק במדינת ישראל. איך אנחנו מחנכים את הילדים שלי מותר ולך אסור. לכן יש הרבה דברים שאפשר בתקציב: לשפר את התשתיות, לשפר את ההסברה, למנוע מפגעים והדבר.

אני רוצה לסיים עם מה שאמר המנכ"ל, אם היה לנו תקציב יותר גדול היינו מביאים הורים שנפגעו, שחרב עליהם עולמם ולא רק הורים שחרב עליהם עולמם אלא נהגים שחרב עליהם עולמם כשהם פגעו. לא רק הורה, קל וחומר גם נהגים. אם היו יודעים מה אחר כך כשהוא פגע בילד ואפילו איך אנשים נראים אחר כך, הם לא אותם אנשים. גם זה יכול לעשות שינוי. במקרה הזה אנחנו הולכים על שאלת כסף, אנחנו באמת חושבים שזה חשוב מאוד. תודה רבה.

תודה רבה חבר הכנסת אורי מקבל. חברת הכנסת תמר זנדברג בבקשה.

תודה רבה ואני ממש מתנצלת, אני הולכת לנהל ישיבה שאני עומדת בראשה, אבל בכל זאת מפאת חשיבות הנושא היה לי מאוד חשוב לבוא כדי לעלות נושא שמשום מה לא בדיון הזה, לא בנייר הזה ולצערי לא בשום דיון שקשור לבטיחות בדרכים – הוא לא עולה למרות שהדברים מאוד מאוד קשורים – זו קריאה לפעולה גם לכם ברשות וגם לשאר הארגונים וזה הנושא של עידוד תחבורה ציבורית.

חברות וחברים יש כאן נתונים על הרג בתאונות דרכים. המספרים הם בין 300 ל-400 הרוגים בשנה מתוכם 10% ילדים. רובם הולכי רגל. אני יכולה אפילו להוסיף לזה, זה לא מופיע פה ואני יודעת את הנתון הזה, רובם הולכי רגל במעברי חצייה – זה הצד של ההרוגים. מהצד של הפוגע, הפוגעים הם רכבים פרטיים. אנחנו יודעים שיש מידה רבה של תחליפיות בין רכב פרטי ותחבורה ציבורית. כלומר, ככל שנעודד את המעבר מתלות כמעט מוחלטת היום, של מי שיכול להרשות לעצמו בלבד, ברכב הפרטי ונעודד מעבר לרכבת, לתחבורה ציבורית ולאמצעים חליפיים נוכל להציל חיים. עכשיו, הדברים האלה הם נכונים: צריך לשפר את הבטיחות ואת הזהירות ואת ההסברה ואת כל זה, אבל מרכיב משמעותי הוא עידוד תחבורה ציבורית. גם אורי מקלב וגם אני הקמנו שדולה לעידוד התחבורה הציבורית בין היתר מהסיבות: זה טוב למניעת פקקים, לזיהום, לעירוניות ולהרבה דברים, אבל זה גם טוב להפחתת מספר ההרוגים בתאונות דרכים.

אני רוצה לקרוא לכם הרשות ביחד עם ארגונים אחרים החוץ פרלמנטריים שיש כאן, לשתף אתנו פעולה בנושא כדי להטמיע יותר את השיח הזה. אני חושבת שחסרים לנו נתונים ואם אתם יכולים, יש לכם מחקר או לבדוק את זה, כמה אנחנו צריכים להשקיע ובמה על מנת להביא גם להפחתת תאונות דרכים, כדי שאותם רכבים שפוגעים שהשימוש בהם פשוט יפחת והנשואה תפחת. שוב, מעבר לכל היתרונות זה גם יכול להציל חיים. לצערי לא מספיק לומר. כאילו אנחנו מנהלים את תחום התחבורה הציבורית ותחום הבטיחות בדרכים כאילו בנפרד – יש קשר עז בין השניים. אני רוצה לנצל את היום הזה לקרוא לפעולה גם את הכנסת, גם את הרשויות ולהדק את הקשר קודם כל בתחום הידע. שאנחנו נדע מה צריך להשקיע ומה צריך לעשות כדי לעשות את זה. דבר שני בעשייה. תודה.

אם אפשר רק להשיב. א', אנחנו מבצעים קמפיינים על שימוש בתחבורה ציבורית בשעות הלילה. אכן זה לא מספיק ולכן אני חושב שהקריאה שלך היא נכונה. אני מנחה אתכם ברשות הלאומית עכשיו לעשות קמפיין, אני אומר פירוש שנורא פשוט לעודד תחבורה ציבורית מאלף ואחת סיבות. זה נכון, נבצע את זה.

אני מציע שאולי אורי מקלב ואני נעשה - - -

להנגיש במקומות שהיא לא מונגשת.

לגמרי, זה עולם שלם. זה עולם שלם, אבל הוא נוגע גם לתחום הפחתת התאונות הדרכים והפחתת ההרג. ברשותך, אנחנו ננצל לרגע את ההזדמנות ואת הפרוטוקול, אנחנו נפנה אליכם לאיזו פגישת עבודה. אני חושבת שחסר הרבה מאוד ידע בתחום הזה, איך הכי נכון לעשות, איפה להשקיע והמון המון דברים שאני מאוד חושבת שאתם יכולים להיות לעזר.

נשמח מאוד.

תודה רבה.

זה גורם להפחתת תאונות דרכים.

עידוד תחבורה ציבורית כמניעת תאונות דרכים.

איזה יופי שהוועדה שלי - - -אבל תמר אני רק רוצה להתייחס בקצרה, זה בסדר שאת עומדת, שאנחנו נתייחס לעניין תחבורה ציבורית בהקשר של הסעות ילדים שבדרך כלל מתקיימות באוטובוסים שמשרתים גם תחבורה ציבורית, מבחינת הבטיחות שלהם והכללים. אני מרגישה שהם לא סגורים עד הסוף ולא יושבים כמו שצריך בתוך המערכת.

תודה רבה.

בבקשה אסף ואחריו גלית.

שמי אסף, אני מחטיבת המחקר והמידע של הרשות הלאומית. הנתונים הוצגו קודם פחות או יותר באופן שהתכוונתי להציג. אין לי הרבה מה להוסיף. הבעיה ידועה, ברורה, היא הוצגה על ידי אנשים שבטח מתארים אותה טוב ממני.

אני רוצה לומר כמה מילים על הפעילות של הרשות. הרשות פועלת כבר מזה שנים בכל התחום של ילדים, מגילאי 0 עד 14 ובכלל. כאשר הפעילות מתרכזת בתחום החינוך, האכיפה והתשתיות וכמובן גם הסברה. בתחום החינוך אנחנו כמובן עובדים מול אגף זה"ב (זהירות בדרכים) במשרד החינוך. בנוסף מבוצע תקצוב וליווי הפעילות של 19 מרכזי הדרכה לבטיחות בדרכים שנועדו להדריך את הילדים, ד' עד ו, על כללי רכיבה בטוחה על אופניים. זה בנושא רכיבה על אופניים. מבוצעות הרבה פעולות שטח חינוכיות גם בתוך בית הספר וגם מחוץ לו. חלקן פעילויות בקהילה, בבתי ספר, במתנ"סים, באירועי תרבות. כאשר כל הזמן המטרה היא להעביר לאוכלוסייה מסרים בדבר בטיחות בדרכים, הלוך וחזור, הלוך וחזור.

בתחום ההסברה, הסברה מה שנקרא לאוכלוסייה הכללית – מבוצעת הסברה בנושא משתמשי הדרך הפגיעים. זה לא רק ילדים, זה גם קשישים ובכלל. ניתן לשמוע אותם כמובן באמצעי התקשורת, בשילוט חוצות, באינטרנט וכן הלאה.

בתחום האכיפה, לא הוזכר כאן נדמה לי, הרשות מפעילה ניידות בטיחות ברשויות מקומיות ברחבי הארץ. זה פרויקט מאוד מעניין. אלו ניידות שמפועלות על ידי פקחים עירוניים והקשר שלהם לנושא של חינוך הוא בחלק משעות היום הן מסתובבות בבוקר ובשעות הצהריים כשילדים יוצאים מבתי הספר, הן מסתובבות באזור בתי הספר. בודקים מפגעי בטיחות, מבצעים פעילויות הסברה לילדים ולהורים. זה נושא מעניין בפני עצמו.

בנושא של טיפול תשתתי, בהקשר לחינוך אני רוצה לציין כאן את סקר כשלי בטיחות במוסדות חינוך שמבוצע באופן תקופתי על ידי הרשות הלאומית. הסקר מבוצע על ידי חטיבת המבצעים של הרשות וכולל סקירה של בתי ספר וסביבתם ברשויות המקומיות. במסגרת הסקר האחרון שבוצע בין מרץ ליוני 2015 נסקרו 2,381 בתי ספר ולכל בית ספר ניתן איזה סטטוס מבחינה תשתיתית. בעצם נמצא שב-40% מבתי הספר נדרש טיפול תשתיתי נקודתי כדוגמת: חידוש צבע במעברי חצייה, התקנת פסי האטה ליד מוסדות חינוך, סימון מקום הורדה והעלאת תלמידים וכו'. ב-16% מבתי הספר, מדובר על 377 בתי ספר, נדרש טיפול מקיף בהסדרי הבטיחות. כאן מדובר על פרויקטים של תשתיות. הנושא הזה נדון מול הרשויות המקומיות, מול מטות הבטיחות ברשויות המקומיות - - -

יש לכם פיקוח ומעקב. לצורך העניין, אתם עושים סקר, אתם יודעים בדיוק היכן יש לקונות, אתם בקשר עם הרשות ועם המפקחים שהדברים קורים או שאתם רק מעבירים את המידע?

חטיבת המבצעים שלנו נמצאת בקשר מתמיד עם הרשויות המקומיות, מנהלי הבטיחות ברשויות המקומיות. הם בעצם כמו איבר משותף עם הרשות ביחד. נעשה כאן בעניין טיפול ארוך טווח.

סליחה גברתי, אפשר הערה? אנחנו ביצענו סקר עם תוצאות דומות, אבל הבעיה המרכזית כמו שחבר הכנסת חמד עמאר ציין, לרשות אין את השיניים, היא לא יכולה לכפות את הטיפול באותם מפגעים. הם עושים את הסקר, הם מוצאים את המפגעים, אבל היא לא יכולה לחייב טיפול.

היא לא צריכה לחייב. על איזה רשות אתה מדבר? אתה מדבר על הרשות הלאומית. אני חשבתי שאתה מדבר על הרשות המוניציפאלית.

לא. אני מדבר על הרשות הלאומית שנותנים לה לבצע סקר, אבל לא נותנים לה את הכלים לחייב את הטיפול.

אני אתייחס לזה. תודה על ההערה.

הדבר האחרון שאני רוצה לומר בהקשר של הרשות הלאומית. בשנה-שנתיים האחרונות התקבלה החלטה, החלטה טובה, לתגבר את כל מה שקשור למחקר, מידע ופיתוח ברשות הלאומית. היום יש לנו חטיבת מחקר ומידע שמונה כעשרה חוקרים ועוזרי מחקר. אנחנו עוסקים המון בכל מה שקשור למידע, בזיהוי גורמי סיכון, בללמוד מה קורה בחוץ לארץ ובפיתוח מודלים – זה דבר מאוד חשוב לשינוי התנהגותי ותודעתי ובסופו של דבר באוכלוסייה. תודה.

לעניין הפעילות אם אפשר, עמי רוטמן היועץ המשפטי של הרשות. בהמשך למה שחבר הכנסת חמד עמאר אמר, בעקבות העלייה בהיפגעות במגזר הערבי השנה שוב התחלנו בשיתוף עם ארגון בטרם בפרויקט שנועד להגיע לאלפי משפחות. עד היום הודרכו למעלה מ-10,000 משפחות ביישובים הבדואים בדרום. שם עיקר הבעיה. אנחנו כבר רואים ירידה, שוב באחוזים היא גבוהה, מכ- 10 בשנה שעברה לכ- 5 השנה, נקווה שהמגמה תמשך.

אמרת יש ירידה?

יש ירידה חד-משמעית בעקבות ההסברה. פעם שלישית שהפרויקט הזה רץ. לראשונה הוא היה ב-2009 והייתה ירידה דרסטית. אחרי זה בשנת 2012 עשו את זה בצפון ועכשיו עוד פעם בדרום. כל פעם אחרי הפרויקט שהוא רץ רואים שיש ירידה.

ציין את זה חבר הכנסת חמד עמאר קודם.

64 ילדים נהרגו בתאונות חצר משנת 2007 ועד היום. אנחנו הצענו את החוק בשנת 2009. אולי אם היו מאשרים את החוק, אומרים תקינה, חוסר תקינה אנחנו לא מאשרים כי יש חוסר תקינה. אולי יכולנו לחסוך הרבה חיי אדם שם. אני אתן לך דוגמה על תקינה. אני - - -

חוזרים אחורה בדיון.

אני מתכוון למשהו אחר. אני אתן לך דוגמה של אלכוהול אפס לנהגים צעירים שהם מעורבים הכי הרבה בתאונות דרכים במדינת ישראל. חוקקתי את החוק לפני ארבע שנים - -

בדצמבר יהיה חמש שנים.

בדצמבר יהיה חמש שנים. עד עכשיו אין אכיפה של החוק. למה?

יש להם בעיה טכנית ככל שאני יודע - -

זה מה שאני אומרת, אנחנו רצים עם חקיקה חקיקה חקיקה, אבל בסוף מי בודק שהדברים קורים.

בגלל תקינה אין אכיפה. אומרים 'אין תקינה עדיין'.

אבל חשוב להבין שגם אמצעים טכנולוגיים בלי הסברה ושינוי תרבות והפנמה לא עושים, הם לא עושים. גם אם נבנה את הגדר ונחצה זה לא יעזור. יש הרבה דברים שצריך להפנים במערכת המשפחתית כדי לשמור על הילד.

למעשה זכות הדיבור שלך כי את הבאה בתור. את מוזמנת להמשיך את הדברים ולאחר מכן נשמע את התלמידה. בבקשה גלית.

אני מודה לכם ואני חושבת שזה יום מאוד חשוב, אבל כמו תמיד אני מייצגת פה את הילדים. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא ואסטרטגי עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. כמו שעמי אמר הפרויקט הזה עובד ומוציא תוצאות. אנחנו ב"טרם" לא מודדים אחרי שנה, אנחנו מודדים אחרי תקופה מספיק נכונה לבצע הערכה ומדידה. חשוב לציין שהפרויקט הזה נעשה גם בסיוע של המטה להסדרת יישובי הבדואים בנגב של משרד החקלאות. יש פה הרמת מודעות מסיבית להבין שהילדים בנגב נפגעים וצריך לעשות מעשה.

את אומרת 'תקופה מספיק נכונה'. מה זה?

לפחות בין שנתיים לשלוש כדי להבין ששינוי התרבות באמת הופנם ואכן התופעה הזאת ממשיכה ויש לנו מיעוט של היפגעות. בשנה שעברה היינו ב-15, השנה אנחנו בפחות מ-5, זה מעודד מאוד וזה אומר שאנחנו בכיוון הנכון.

חשוב מאוד להגיד שלאור הנתונים שנתת שיש יותר חגירה ויש יותר התקדמות, אבל עדיין אנחנו רואים ירידה בעגינה בבוסטרים, אנחנו רואים שיש 70% של טעויות בעגינה של ילדים. אנחנו יצאנו, באמת בלי לכוון את התזמון, אבל ארגון בטרם סיים רק עכשיו מחקר שנקרא "זיהוי דפוסי תנועה והערכת סיכונים של ילדים הולכי רגל". אנחנו הבנו שהבעיה השנה היא הולכי רגל, הייתה עלייה משמעותית. ראינו דברים מדהים. קודם כל, הילדים מתפרצים. אנחנו יודעים ש-22% מהתאונות הן התפרצות של ילדים לעומת מבוגרים שזה 8%. אנחנו רואים ש-40% מבני הנוער, 14 עד 18, לא עוצרים באדום. הם לא עוצרים באדום! אנחנו יודעים שאחד משמונה בני נוער, 14 עד 18, הם מוסחים. אנחנו יודעים כבר על ידי מה, בעיקר על ידי מה. יש להם הסחי דעת שלא היה להם בעבר. אנחנו יודעים שבמעברי חצייה אין זכות קדימה לילדים למרות התקנה החדשה. למרות החקיקה החדשה הם לא מקבלים זכות קדימה. הכול סקר תצפיות שלנו.

כמו שדיברנו עכשיו בוועדת חינוך, וזה מאוד מפתיע, במקום דוגמה חיובית ההורים נותנים דוגמה שלילית. הילד שאמור להבין מההורה כיצד לפעול מקבל ממנו דוגמה שלילית. הצענו גם על פי הסקר שלנו שגם אי השוויון בולט. ילדים ביישובים ממצב סוציו-אקונומי נמוך נפגעים יותר בתאונות דרכים.

אנחנו גם הצלחנו לבדוק גם את הנושא של אופניים חשמליים וראינו שעצם העובדה שהם על אופניים חשמליים נותנת להם לגיטימציה יותר לעבור באור אדום והם גם לא מסתכלים ימינה ושמאלה.

בסופו של דבר כפי שאנחנו תמיד אומרים, חלק מהעבודה היא אמצעים טכנולוגיים, חלק מהעבודה היא הכשרת אנשי מקצוע ולתגבר את מערך החינוך לנושא הזה וחלק מהעבודה היא לפנות להורים בהסברה מסיבית. אין כמוך יודעת, את מובילה את התכנית הלאומית לבטיחות לאומית, שחלק נכבד ממנה זה לתגבר את התקציבים של משרדי הממשלה כדי שהם יפעלו בנושא. זהו, אני מאחלת לכולנו בהצלחה.

תודה רבה גלית.

אני אלמוג בן משה, מועצת התלמידים והנוער הארצית. חשוב לי באמת לדבר על עניין ההסברה, של חינוך. דיברו קודם על קמפיין שהיה בשנות ה-70 על "צא לנוף אך אל תקטוף". אני נולדתי בשנת 1998 ואני יודעת את זה והיום כשאני אצא לטבע אני לא אקטוף פרחי בר. זה בדיוק המצב שאנחנו רוצים ליצור כאן בעתיד מבחינת בטיחות בדרכים ולפחות איך אני רואה את זה. בעצם יש לנו כאן את הילדים שהם הולכים להיות בני הנוער, קודם כל הם כבר עכשיו הולכי הרגל, מי משתמש בתחבורה הציבורית, מי שככה מעורב בכמות מאוד גדולה בתאונות הדרכים וגם את הנהגים הצעירים. בעצם מי שככה יהיו בעתיד הנהגים שבאמת ישלטו על הכביש והם הנהגים הצעירים. יש לנו כאן את הגישה אליהם לא באמצעות קמפיינים, אגב זה מאוד מאוד חשוב הקמפיין של "צא אל הנוף אך אל תקטוף", זה דבר מאוד חשוב. אני חושבת שהדוגמה לזה זה "אם שותים לא נוהגים". זה משהו שאני יכולה בתור בת נוער, בתור חברים שלי שיוצאים למסיבות אז אני אבוא עם האוטו אבל לא אוכל לשתות ואז מה אעשה? מתחילים לחשב את זה בראש 'ניקח קווי לילה ואיך נחזור ומי לא ישתה'. באמת זה איזה טאבו שאם שותים באמת לא נוהגים, לא עושים את הדבר הזה.

אני אומרת שקמפיינים זה דבר מאוד מאוד חשוב ומשמעותי ובעל יכולת השפעה אדירה, אבל יש לנו כאן גישה להושיב חבורה של נהגים צעירים בכיתה ולהסביר להם על החשיבות של איך לנהוג בצורה נכונה, תרבות נהיגה, איך בעצם לשמור על החוקים. האידיאל מבחינתנו, שבעצם כך יהיה בעתיד. עכשיו יש את שיעורי חינוך תעבורתי, יש את שיעורי זה"ב שאני חוויתי כילדה בבית הספר ועכשיו אני חווה בתיכון - -

את מרגישה שהם משמעותיים?

זה בדיוק מה שרציתי להגיד. יש פוטנציאל אדיר כי התלמידים מאוד מאוד מגלים עניין עכשיו עם הטסטים והתיאוריה. זה משהו שהוא נורא נורא ביום-יום שלנו, אבל איך שהוא מרגיש שהנושא קצת מתפספס, כי בעצם אנחנו נורא נורא מגלים את העניין, אבל זה שיעור אחד בשבוע וזה ככה לא לבגרות. זה קצת מאבד - - -

את אומרת שזה לא מספיק.

בדיוק. זה קצת מאבד מהרצינות, מהחשיבות למרות שכן יש את העניין וכן יש את הבסיס אצל בני הנוער לבוא ולשמוע ולהבין. אם אנחנו הולכים לאכיפה בסופו של דבר אף אחד לא רוצה לקבל דוח או אף אחד רוצה להיפגע. זה בעצם הנושא של ההסברה בתוך הכיתות, בתוך בתי הספר – הוא חשוב ומשמעותי. בטיחות בדרכים זה נושא שהוא נשמע ככה, מדברים עליו בבית הספר פה ושם, הוא נשמע קצת חרוש, אבל ברגע שבאמת הופכים את זה למשהו שהוא יום-יומי כמו שיעורי החינוך התעבורתי. עכשיו בגילאים שלנו של הטסטים והתיאוריות זה כל כך - - -

זה רלוונטי בעצם.

בדיוק. זה הופך את זה לנושא רלוונטי, זה כל כך מגלה את העניין.

לגבי החלק של המשפחה בתוך זה. אני אוכל לספר, את דיברת על הסחות כשחוצים את הכביש, אח שלי התחיל עכשיו לחזור מבית הספר לבד והוא מדבר עם האימא שלי כל יום כשהוא חוזר. כל פעם שהוא מגיע לרמזור הוא אומר לה: 'אימא אני צריך לנתק, אני עובר את הרמזור'. זה בדיוק זה, הוא לא מוכן לעבור את הכביש כשהוא מדבר בטלפון, הוא מפחד מזה נורא. זה בדיוק איזו הטמעה בתוך - - -

כל הכבוד, מצאנו שחקן לקמפיין. לגמרי.

הוא ממש לא מוכן. הוא לא מוכן. הוא באמצע סיפור על מה שקרה לו בכיתה והוא לא מוכן לחצות בכביש כשהוא מדבר בטלפון. או שהוא יסיים את השיחה או שהוא יחצה. זה באמת משהו שהוא הטמעה והוא משהו שהוא אפשרי גם כן דרך בית הספר, שיעורי הזה"ב שהם מקבלים בבית הספר וגם דרך התא המשפחתי שזה משהו ששמים עליו מאוד דגש.

לגבי התחבורה הציבורית, ככה, בני נוער זה אחד מהחלקים המרכזיים באוכלוסייה שמשתמש בתחבורה הציבורית מחסור בררה, אבל באמת זה המצב. ברגע שאנחנו רוצים בעצם שבעתיד נשתמש בתחבורה הציבורית, שכמה שיותר חלקים מהאוכלוסייה ישתמשו בתחבורה הציבורית ושזה לא יהיה, נקרא לזה מאכזב, מאיים, לא נעים. שלא נחכה שיהיה לנו רישיון וניסע כבר באוטו משלנו. זה משהו שהוא בעצם קשור לכל נושא איכות התחבורה הציבורית בישראל. זה משהו שדובר כאן בין אם זה נגישות. בינינו, לא באמת אפשר להגיע ממקום למקום רק בתחבורה ציבורית ויש המון הליכה ברגל, מוניות ספיישל - - -

הליכה ברגל זה גם בריא אם עושים את זה בטוח.

בכמות מסוימת ובטיימינג מסוים.

תלוי איפה. לא באמצע הכביש.

כן, יש תחנות אוטובוס שהן באמצע הכביש ורוצים להגיע.

גם במערכת החינוך לעודד את השימוש בתחבורה הציבורית וגם את התחבורה הציבורית לנגיש יותר ובפרט לבני הנוער ולתלמידים בין אם זה מבחינת מחירים, ובין אם זה מבחינת, ממש נגישות פיסית וגם לעלות את האיכות של התחבורה במדינת ישראל שזה משהו מאוד חשוב. זהו.

תודה רבה.

יש כאן נציגות של משרד החינוך? כדאי שנשמע את העניין של זה"ב.

את העניין של החינוך אני עוד רוצה לבחון ואת הנושא של בטיחות - - -

זה לא כל כך מרתק. השיעורים האלה ניתנים, אבל נעשים משהו שהוא לא מהותי - - -

הם לא מספיקים.

אני סיפרתי השבוע בוועדה כשדיברנו על האופניים החשמליים, הייתי באירופה וראיתי קבוצה של ילדים עם מורה שיוצאים עם האופניים ביחד. היה לימוד לימוד, ראית שהילדים כולם מרותקים, עצרו את התנועה, הם היו חלק המרכזי בכביש. הם למדו עכשיו את השיעור ברכיבה על אופניים, שיעור של ללמוד תמרורים. אני עצרתי וצילמתי את זה, בארץ לא ראיתי את זה וזה סימן שזה לא קורה בארץ.

היא אמרה יפה, תהפכו את זה רלוונטי.

מרתק ומיוחד כפי שהם לוקחים מורה מיומן עם כל המדים שלו והליווי. היה טקס שלם שהם למדו ובואו ועצרו את התנועה בשבילם. זה היה שיעור שיעור שבוודאי כולם השתתפו בו. ראית את הרצינות של ההשתתפות. זה שיעור אמתי שמחנך אותך.

אם כן אני חייבת לומר שיש בתי ספר, לפחות בסביבה הטבעית שלי יש גן ובית ספר, שיצרו סביבה שמדמה בעצם את הרחוב והם מתאמנים שם גם בחצייה של כביש, גם ברכיבה בטוחה על אופניים. יש שם רמזורים, הכול בדמה. הם לקחו שטח בתוך בית הספר או ברחבת הגן. כן, הם עושים שם התנסות וזה לא פעם בשבוע כי זה חלק אינטגרלי משגרה. מדהים לראות ואני מסכימה.

חבר הכנסת גנאים וחברת הכנסת עאידה שהצטרפה אלינו.

בקצרה, אני לא אאריך. אני חושב שהנושא שאנחנו נדרשים אליו הוא מאוד כאוב ומאוד חמור. כוונתי עניין ההיפגעות של ילדים. אין ספק, לפי כן הנתונים עד עכשיו ולמרות שאולי יש ירידה, אחוז ההיפגעות הילדים הערבים היא גבוה. ב-2014 אני רואה שיש 60% הרוגים, 45% מהפצועים ובמיוחד במה שמכונה 'תאונות החצר' שבדרך כלל זה על ידי קרוב משפחה או השכונה. זה הכואב יותר, כואב יותר גם.

נכון אמרנו עניין התשתיות, את כל הדברים האלה צריך לעשות, אבל הדבר הקריטי והעיקרי זה העניין של המודעות, של ההסברה ושל החינוך משום שבסוף החינוך לחיים בטוחים יותר וזהירים הוא שמציל חיים. אנחנו פה בכנסת, אמרתי כמה פעמים, כפוליטיקאים אנחנו לא רק עוסקים בעמדות פוליטיות. אנחנו גם עוסקים בהצלת חיי אדם וזה חשוב וזו המדרגה הראשונה. זה החשוב ביותר דרך הכלים הפרלמנטרים שיש לנו, דרך הלחצים, דרך תקציבים משום שבסוף גם אם אנחנו רוצים לעלות את המודעות. אני מודע לעשייה המאוד חשובה של ב"טרם" של הרשות, של כולם, בסוף צריך תקציבים, צריך משאבים, צריך תכניות וגם בסוף צריך מי שיאכוף כדי ליישם את התכניות האלה. ככל שיש לנו את כל התכניות האלה, יש לנו גם את שיתוף הפעולה של הרשויות ושל ההורים ושל משרד התחבורה, משרד החינוך וכל המשרדים הרלוונטיים. נדמה לי שהרבה דיברנו על התכנית הלאומית ה-היא, אני לא יודע מה יושם.

זאת שעוד תהייה.

היא אמורה להיות כבר, אבל אני לא יודע עד מתי אנחנו נדבר על התכנית הזאת. אני חושב שצריך להתרכז ולהשקיע בעניין של החינוך ושל המודעות כדי שבאמת את כל הסטטיסטיקות המדממות האלה לפחות נפחית אותן. אני לא רואה שיש סיכוי שנעלים אותן, לא נראה אותן, אבל לפחות נחסוך בחיי אדם. תודה גברתי יושבת הראש.

תודה רבה חבר הכנסת מסעוד גנאים. אני רק חייבת במאמר מוסגר, אני חושבת שיצא לי להגיד את זה בוועדה. נכון שצריך כספים ודיברו פה על תקציב הרשות שקטן ושבעצם יקטן גם בתקציב הבא. אני אתייחס לזה בסיכום, אבל בסוף בסוף אני לא רוצה לזרוק את האחריות על תקציב כזה או אחר. אני חושבת שמה שאנחנו יכולים לעשות ברמת המודעות שלנו כמבוגרים הוא הרבה יותר חשוב, הרבה יותר משמעותי אפילו מאמצעים טכנולוגים אחרים. דיברנו על חיישני רברס, אני רוצה שהחיישנים שלנו כהורים שיוצאים מהבית, מניעים את הרכב, עושים רברס – שיהיה לנו בראש שאולי מישהו יכול להיות מאחור ושנהייה הרבה יותר ערניים ומודעים. תודה רבה על הדברים, זה חשוב מאוד.

חברת הכנסת עאידה בבקשה.

תודה. אני מצטערת מהתחלה, כי בשעה 11:00 אני אמורה להתחיל את הוועדה שלי. ראיתי לי לנכון כי הנושא הזה חשוב לי גם כדי להגיע ולהגיד את דעתי.

אני מצטרפת למה שאמר חבר הכנסת גנאים בעניין של כמה הנושא הזה כאוב ועד כמה כל זמן שאנחנו קמים בבוקר ושומעים על איזה תינוק ובמיוחד באוכלוסייה הערבית שנדרס על ידי האבא, נדרס על ידי הדוד, נדרס לא יודעת על ידי מי. ברוב המקרים זה קורה ככה, או במעורבות של ילדים בתאונות דרכים ואז מתברר שכל העניין הוא של לחגור אותם ולהושיב אותם בצורה נכונה. זה כואב ולא כואב פחות כאשר ילדים נפגעים באופן כללי. כלומר לא רק באוכלוסייה הערבית. עצם העובדה שאחוז ההרוגים הוא כל כך גבוה זה מראה - - -

במיוחד בדרום.

במיוחד בדרום ולזה רציתי להתייחס. נכון, צריך לעלות את המודעות וצריך לעבוד על זה. אולי צריך להתחיל באיזה מבצע שברשויות המקומיות, יומיים, שפעם יעשו מבצע של יומיים להסתובב עם הדרכה מיוחדת. שהפקחים יסתובבו בשכונות ולהצביע על כל מקום שהוא יכול להיות באמת בעייתי ומסוכן לילדים, כולל חצרות בתים איפה שהחנייה צמודה למקום שהילדים משחקים בו ולהציע.

זה מה שנעשה היום. בשנה הבאה זה יהיה כבר בשישה יישובים בנגב.

כן, אבל זה לא רק בנגב, זה גם בצפון. אני חושבת שהרשויות המקומיות יכולות לקחת את זה על עצמן בלי עלויות. יש להם את הפקחים, שיעשו יום הדרכה, שיסתובבו הפקחים בכל הכפר ושיסמנו להורים. כאילו לא יהיה להם משהו באכיפה שיעשו, אז שיבואו ויגידו 'תשמעו, אם המצב ממשיך להיות אצלכם בחצר בצורה כזה בלי סימון איפה האוטו יעמוד, בלי להפריד בינו לבין איפה שהילדים משחקים יהיה לכם מסוכן. לילדים שלכם יהיה מסוכן'. אולי, אני לא יודעת, יכול להיות שאני הוזה וחולמת ואני לא יודעת מה, אבל אני חושבת שזה דבר אפשרי ואפשר לבצע אותו. אפשר לפנות לרשויות המקומיות בנושא הזה.

הדבר השני, אפרופו אם מדברים על מודעות של הילדים ולעודד ילדים להשתמש בתחבורה ציבורית, אז צריך שתהייה תחבורה ציבורית כדי לעודד אותם שהם יעלו עליה. או.קיי. ברוב המקרים של הכפרים והערים הערביות אין תחבורה ציבורית. אני זוכרת כשאני הלכתי לבית ספר, לי יש מזל, גדלתי בנצרת, יש בה תחבורה ציבורית, אבל בהרבה מקומות אין תחבורה ציבורית, אז מה יעשו? אני חושבת שהמקום הכי מסוכן גם כן, המקומות החנייה של בתי הספר. בבוקר כאשר מגיעים כל ההורים עם כל המכוניות שלהם להוריד את הילדים שלהם ואז יש תוהו ובוהו שם.

נושא נוסף, בעניין התשתיות באופן כללי. תשמעו, כשאני נמצאת בסיור שעשיתי כשנכנסתי לתפקיד יושבת ראש של הוועדה לקידום מעמד האישה, עשיתי אותו בנגב. כשאני שומעת מהכפרים שלא מוכרים שבהם ביקרתי, מספרים לי שהילדים צריכים ללכת ברגל 4 ק"מ כולל בכבישים מלאים במכוניות. מי יודע מה קורה בדרך, מי יודע מה יכול להיגרם להם על ידי תאונות כאלה או אחרות או כשהם חוצים את הכביש שהוא לא מסומן והוא באמצע שום מקום? יכולה לעבור מכונית במהירות גבוהה, חס וחלילה. אני חושבת שיש דברים שכן קשורים בתשתית. נכון, אפשר ללמד את הילדים האלה את כל הדברים הנכונים, 'תחצו את הכביש רק במעבר חצייה'. כאשר אין מעברי חצייה מה הם יעשו, לא יחצו את הכביש? הם צריכים לחצות את הכביש. כאשר יש ניגוד או פער די גדול בין מה שמלמדים לבין מה שנמצא במציאות זה לא ייפתר. העניין של פרויקט כזה עם הרשויות המקומיות, אני אומרת לכם מעכשיו כמי שיכולה, אני לא יודעת, הדמות שלנו יכולה לעזור במשהו כחברי כנסת, אני מנדבת את עצמי. לא אוכל לנדב את חבר כנסת גנאים, הוא - - -

אני מזמן מתנדב.

הנה, אני מצטרפת לחבר הכנסת גנאים ומתנדבת להיות לכם לעזר כדי לדבר עם רשויות מקומיות אולי להרים את הפרויקט הזה.

יכול להיות ששווה להזמין אותם לוועדה ואז לכנס אותם ביחד. זה רעיון.

יש שדולה שהיא בדרך, שדולה של בטיחות ילדים במגזר הערבי. אולי אנחנו נעשה השקה לשדולה, נזמין את הוועד הארצי של ראשי הרשויות הערביות. שכולם יהיו פה עם הוועדה לזכויות הילד, עם ב"טרם", עם הרשות, עם כל - - -

יש גם ארגון חדש באוכלוסייה הערבית לנושא פגיעות ילדים.

תודה חברת הכנסת.

אני מצטערת ותודה.

תודה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. הרב שמואל סלוטקי בבקשה.

אני מרבני צהר. רציתי להאיר זווית נוספת שיכולה אולי לקדם אותנו משהו בעניין הזה.

ברור לכולם שהתשתית זה הנושא של החינוך, ההפנמה ושל מסרים מעבר לצדדים הפורמליים של בית הספר. במובנים רבים לקהילות יש הרבה מקום והרבה השפעה בחינוך ובמיוחד לאור החשיבות של הדוגמה האישית ששמענו קודם.

הייתי רוצה אולי איזו קריאה מטעם הוועדה ואולי מטעם הרשות למנהיגי הדתות. לעשות משהו בסוף שבוע של היום, של יום הזהירות בדרכים. למוסלמים זה ביום שישי, ליהודים ביום בשבת, לנוצרים ביום ראשון. אותם מנהיגי דתות שיש להם הרבה נושאים על מה לדבר, אפשר לדבר על הר הבית, אפשר לדבר על נושאים אחרים, אבל שבשבוע הזה שיתמקדו כל מנהיגי הדתות בנושא החשוב הזה של זהירות בדרכים. יש הרבה בעיות שהן אפילו מיוחדות דווקא לעניינים הדתיים. אתן לכם דוגמה, אחת השעות הקריטיות והמסוכנות שבהן יש תאונות רבות היא שעת השקיעה. אתם יכולים לראות הרבה פעמים בדרכים הראשיות יהודים עוצרים לפני תפילת מנחה, השמש הולכת לשקוע, עוצרים בצד הדרך במקומות שלפעמים אסור לעצור כדי להתפלל, כדי להספיק תפילת מנחה בזמן. או למשל השעות שלפני כניסת השבת, אנשים שלא יוצאים בזמן ורוצים להספיק להגיע לשבת מהמקום בו הם נמצאים לפני השקיעה, לפני הדלקת נרות, נוסעים לפעמים בחוסר זהירות וגורמים לתאונות דרכים בשעות האלה במיוחד.

בוודאי שיש למנהיגי הדת מה לומר. אני חושב שיש השפעה מרובה שיכולה להיות להורים ולילדים כשהחינוך וההסברה יכנסו לקהילות גם דרך המנהיגים הדתיים. למשל אם תצא קריאה לרב הראשי, לקאדי ולמנהיגים הנוצרים, המוסלמים, הדרוזים לעסוק בסוף שבוע הזה בתחומים האלה. לפחות פעם בשנה תהייה בזה קריאה שיכולה אולי לתת תוספת ל- - -

בעצם במסגרת הדרשה, התכנסויות וכדומה. תודה רבה.

רק משפט אחד לעניין הזה. אנחנו עשינו ועושים גם באמצעות האיממים ומנהיגי דת במגזר הערבי, גם בציבור החרדי והדתי ובעיתונות הסקטוריאלית ושזה יגיע גם דרך רבנים. אנחנו, אני פחות יודע מה קורה בנוצרים, אבל לדעתי גם זה שם בקהילות ודרך אנשי הדת שיש להם השפעה. זו פעילות שנעשית. יכול להיות שמשהו ספציפי לשבוע הזה, אבל באופן עקרוני אלו דברים שנעשים.

כשזה בעוצמה, בכוח ושזה בכל הדתות באותה שבת.

לכל מה שקורה, זה דווקא יכול להיות רעיון.

תודה. נציגת משרד החינוך אורה יעקב. אני אשמח שבנוסף לדברייך תתייחסי גם לסוגיית ההסעות לבתי הספר. היום בעצם יש הסעות שהן כבר לא, הן דרך המסגרת של שירות ציבורי. זאת אומרת, בין אם זה אוטובוסים של "אגד" או של חברות ציבוריות אחרות. הנושא של כן חגורה או לא חגורה, מי צריך להיות ברכב בעת ההסעה. ההמון המון דברים שבעצם עולים ולטעמי לא סגורים עד הסוף מבחינת ההבנה של השטח. אני אשמח פעם אחת שמישהו יעשה סדר על מה צריך, מה בתקנים, מה בנהלים שנוכל להוציא משהו מסודר.

תודה רבה. לצערי אני לא ארחיב על ההסעות. ההסעות קשורות לאגף לביטחון בטיחות והם עוסקים בזה. אני מדריכה ארצית פדגוגית באגף. אני אוכל להתייחס להיבטים החינוכיים. בכל הנושא של הסעות מאורגנות שהם מקבלים, ממה שאני יודעת יש הנחיות מאוד ברורות.

אז אנחנו תכף ננסה לברר כאן עם הגורמים האחרים.

אבל באמת זה ממש לא במסגרת האחריות שלי.

מקובל. בואי תספרי מה את עושה במסגרת האחריות שלך.

האגף שלנו התרחב בשנה זו גם לנושא של אורח חיים בטוח ונגישות לאור התכנית הלאומית. זה לחץ וקדימה יצאו לדרך. גלית יודעת את המורכבות של הדברים.

הנושא בטיחות, זהירות בדרכים ובטיחות ילדים הוא יכול להשתלב, אבל זה מערך גדול שאנחנו מכשירים את הצוותים החינוכיים. זה לא יכול לפעול מכאן ועכשיו בנושא רק של בטיחות ילדים. אנחנו בתהליך הזה.

לגבי מה שקורה במערכת החינוך, אני לא אכנס לעניין תקציבים שברור לכם שגם שם יש את הבעיות. למשל יש לומדה על אופניים. לומדה רצינית שמופיעה באתר. היא נקראת "נעים על אופניים". לומדה שכל משפחה אם תשב על המחשב תוכל לתרגל את כל מה שקשור לנסיעה בטוחה ברכיבה על אופניים.

הילדים מודעים במערכת ללמודה הזאת?

הילדים מודעים, המורים מודעים, אבל לוקח זמן עד שנכנסים לתוך זה. הדברים הם מאוד בתהליך. אולי אני נשמעת מתנצלת, אבל זה בסדר לי גם אם זה נשמע כך כי התהליך הוא מאוד מאוד מורכב. אני רוצה להתייחס לעניין, משמרות הזה"ב בשיתוף של הרשות הלאומית יצאנו עכשיו לדרך עם תכנית חדשה. על כל הנושא חינוך תעבורתי כבר שמעתם בדיון הקודם שהיה. אנחנו הגדרנו את המשימה שלנו לרכזים בצוותים "מעטפת בטיחות".

יש מעטפת בטיחות פיסית ויש מעטפת בטיחות אישית. אנחנו מקבלים בשבועות האלה סקירה על כל בית ספר, מה קורה מבחינת מעטפת הבטיחות, מה קורה עם מעבר חצייה, עם התמרורים ועם הכול. בנוסף לזה, אתם יודעים שמתקיימים ויש --- וגם של שאור ירוק. כלומר הדברים מתרחשים. גם הנושא של חינוך תעבורתי עכשיו מקבל מפנה. החומרים יותר עדכניים, יותר רלוונטיים. עכשיו אנחנו מתחילים ללמד בכיתות י'. המעבר מכיתה יא' לכיתה י' השנה יהיה חצי חצי למרות שגורף אנחנו צריכים להתחיל עכשיו ללמד בכיתות י'. כלומר, השנה הזו היא שנה של תנועה מאוד רצינית בתוך המערכת עם הכשרה של העובדים. אנחנו נקבל את הממצאים ומהרכזים שלנו בבתי הספר.

מה קורה לגבי המעטפת. עכשיו אני רוצה לספר לכם משהו על מעטפת הבטיחות בקצרה. זה בעצם מתקשר לאמירה שנאמרה כאן לגבי מודעות. בכיתות ה' אנחנו מלמדים "עצמאים בשטח". זאת תכנית שמיועדת לכיתות ה' וזה מתבטא בתכנית. אנחנו העברנו עכשיו הדרכה בתכנית מתוקשבת, כלומר, אנחנו צריכים להכשיר את המנחים. המנחים צריכים להכשיר את המורים איך מלמדים תכנית מתוקשבת. אני החלטתי לגעת במקום הלא בטוח, לדבר על רגש, לדבר על ניהול עצמי, מה קורה לי כשאני יוצא מהבית עד למעבר החצייה. מה קורה לי כשאני עומד, עם איזה חלק בגוף שלי קשה לי אתו, קשה להתמודד. כל מה שקשור לניהול עצמי הוא תהליך עם ילדים. זה מה שאנחנו עכשיו מחדדים ביותר כי לדעת 'אסור לעבור ומותר ' – כן, האמירות האלה נתפסות, אבל באופן מאוד מסוים הן לפעמים גם נשכחות. כל מה שאנחנו שמים עכשיו את הדגש זה - - -

על הפעולה של הרגש. נכון. תודה רבה לך.

יש כאן מישהו שיכול לענות לי, אולי מהרשויות לגבי הנהלים של הסעת ילדים? שוב, אני מדברת על הסעות באוטובוסים, לא הטרנזיטים שהם בדרך כלל מאובזרים וכאלה. אני אשמח בקצרה לשמוע מה הנהלים. בבקשה.

באופן כללי. שוב, תשובה שמקורה צריכה להיות ברשויות, אבל ממחקרים וסקרים שאנחנו עושים הסעות תלמידים היום במדינת ישראל, מדובר היום על סדר גודל של 250 עד 300 אלף תלמידים שמוסעים בהסעות תלמידים. יש להבחין בין הסעות תלמידים רגילות לבין חינוך מיוחד. - - -

אני רוצה להתייחס להסעות ילדים שלא בחינוך המיוחד.

לא בחינוך המיוחד ותכף אגיד למה זה רלוונטי. שאלת לגבי חגורות בטיחות. היום יש חובה שיהיו חגורות בכל המושבים בהסעות תלמידים - - -

גם באוטובוסים, האוטובוסים הרגילים של 55 נוסעים?

בהסעות תלמידים מחויבים שיהיו. כשאתה לוקח אוטובוס שהוא להסעת תלמידים צריך שיהיו בו חגורות בטיחות.

תלוי אם הוא אוטובוס סמוי. אתה יודע אם לוקחים קו ומסבים אותו להסעה - - -

מדברים על הנהלים, בשטח יכול להיות - - -

אנחנו יודעים מה קורה.

מי אוכף את זה?

האחריות לדעתי היא של משרד התחבורה ומשרד החינוך, אני לא יודע מה בחוזרי מנכ"ל של משרד החינוך.

זה נופל בין הכיסאות. זה בדיוק אחת ההתוויות בתכנית הלאומית.

לבטיחות ילדים שאושרה בשנת - - -

לא. היא אושרה כמהלך תכנון. היא תאושר השנה בעזרת ה'.

אנחנו אתכם. מבחינת החגורות שוב, קיימת חובת החגירה וקיום חגורות. חגורות זה מותנה, צריך לציין, באוטובוסים גדולים יותר.

אין חובת מלווה, זה קיים רק בחינוך המיוחד. העובדה הזאת שאין חובת מלווה הרבה פעמים גורמת להתפרעות והתנהגות בעיתית של תלמידים - - -

זה וולונטרי. אני יודעת שמשתדלים שכן יהיה מורה או מישהו שנוסע - - -

אבל מבחינת הנהלים היא לא קיימת. מבחינת ההיפגעות יש קצת בעיה. אנחנו ביקשנו ממשרד החינוך, גם להם אין נתונים מדויקים על היפגעות בתאונות דרכים בהסעות תלמידים. לרוב אנחנו שומעים על מקרים מאוד כואבים של ילדים שיורדים מהסעות ונתפסים בדלת כזאת או אחרת או שהנהג לא רואה. עשרות בודדות בשנים האחרונות בהן נהרגו ילדים בהסעות תלמידים. כמובן שיש הנחיות לגבי הנהגים מבחינת המסמכים שהם נדרשים להביא, כל הנושא של עבר פלילי, כל הנושא של התנהגות בעבר עם ילדים. אלו בגדול הנהלים.

עוד נקודה אחת ברשותך. התייחסת קודם להתייחסות הורים, מה שמאוד רלוונטי גם פה. האחריות של ההורים היא דבר חשוב, אבל צריך לזכור שיש גם מדינה ויש אחריות של המדינה והמדינה צריכה לעשות דברים. הדברים הם לא מסובכים. אם אנחנו מדברים על סביבת בית הספר אפשר לשים פסי האטה, לבנות ככרות, מיתון תנועה – להוריד את מהירות התנועה על ידי אכיפה ואמצעי תשתית. במחיר שמשרד התחבורה מקים מחלף אחד אפשר לטפל בכלל בתי הספר.

החיבור לנושא של הסעות תלמידים, כבר שנים ארוכות אנחנו מנסים לקדם הצעת חוק שתחייב התקנת קופסה ירוקה בהסעות תלמידים. זה מכשיר שמנטר את אופן הנהיגה מבחינה בטיחותית של הנהג.

לאט לאט זה נכנס לכל התחבורה בכלל.

נכון, רק שמדינת ישראל לא מקדמים את זה להסעות תלמידים, אני לא מדבר על הרכב שלי או שלך. איפה שהילדים שלנו - - -

אני מדברת על תחבורה ציבורית בכלל.

אין חיוב של המדינה למכשיר שעלותו היא לא גבוהה והיתרונות הבטיחות שלו מוכחים.

תודה רבה. ברשותכם רוצה לסכם את הדיון.

אני אתחיל דווקא מהסוף, מנושא ההסעות. אני אשמח אם תהייה פנייה למשרד התחבורה כדי לבדוק מי בעצם אוכף את נהלי ההסעות של תלמידי בית הספר. הייתי ממליצה בעניין הזה למשרד החינוך, בסוגיית המלווה: אני חושבת שאפשר לנצל את זה לתכנית חינוכית של נאמני הסעות בקרב השכבות הבוגרות ובכך גם להעצים את בוגרי בית הספר ועל הדרך גם להרוויח את כל נושא נסיעה יותר בטוחה, לקחת אחריות בתוך ההסעה במקרים שבהם אין מבוגר שמלווה. אני אשמח אם תרימו את הכפפה ואפילו אם יהיה פיילוט.

אני אשמח, כמו שאמרתי בתחילה, מ"אור ירוק" לקבל את הנתונים של הגילאים 14-18 בדגש על נהגים צעירים.

אנחנו דיברנו על נושא של קידום החינוך התעבורתי, פרויקטים חינוכיים, על נושא של מודעות שהוא חשוב. נכון שיש פה אחריות משותפת של מדינה, של רשויות ושל חברות שונות וגם של הורים. אין מה לעשות, כשאנחנו מדברים על היפגעות בחצר זה הורים או בני משפחה שיוצאים בעצם מאותה חנייה. אני חושבת שזה צריך להיות משהו קצת יותר טבוע בנו. אנחנו צריכים להתייחס לסביבה בטיחותית בבתי הספר,. בעצם אני אצא כאן בקריאה לרשויות שהרשויות המקומיות שתיקחנה אחריות ושבעצם תבחנה את סביבות בתי הספר. אני בהחלט מאמצת את מה שציינה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן שבכלל הפיקוח ברשויות, שהוא יסייר בעיר ויזהה מוקדים שיכולים להוות סכנה מבחינה בטיחותית בכל מה שקשור לבטיחות ילדים בדרכים.

אני מבקשת שתהייה פנייה, מי אחראי על התקציב של הרשות הלאומית, משרד התחבורה? אני מבקשת שבאותה פנייה למשרד התחבורה תהייה גם שאילתה לגבי הקטנה של התקציב בשנת 2016 שבתוכה יש גם הקטנה של החינוך התעבורתי. נכון, מ-40 מיליון ל-18 מיליון שקל?

חיישני הרברס, אנחנו ננסה לבדוק את נושא התקינה. גם כאן אנחנו נאפשר להכניס את זה בתוך השאילתה למשרד התחבורה ולראות איך אנחנו יכולים בעצם לקדם את הסוגיה הזאת.

אני שוב חוזרת, בסוף בסוף אני מדברת על חיישנים ועל תשתיות בטיחותיות, אבל החיישנים שלנו גם הם צריכים להיות מחודדים. תמיד אגיד: חינוך, חינוך והסברה גם לילדים וגם למבוגרים.

דבר נוסף, שתהייה פנייה למנהגי הדתות. אני בהחלט מאמצת את ההצעה, לבקש מהם שבדרשות שלהם בסוף השבוע הנוכחי יתנו התייחסות לנושא הבטיחות בדרכים באופן שרלוונטי להם וגם באופן הכללי.

לגבי הלומדה של משרד החינוך, אם כבר יש לומדה והיא קיימת במערכת אני חושבת שצריך פשוט להביא אותה למודעות, לדאוג שבבתי הספר ידברו עם התלמידים עליה. לא חייבים להיכנס, למרות שאני לא רואה בזה פסול, שיציגו. זה דווקא החלק הקל של העניין, לנגיש את הלומדה לילדים. הילדים אוהבים לשחק בסביבה של המחשב- - -

זה לחטיבות הביניים והעל-יסודי.

לא משנה. בכל שכבה שזה רלוונטי. המורים בעצם יכולים לעשות את התיווך בהנחיה של משרד החינוך, בהנחיה פשוטה שיורדת בעצם לשטח. חבל, כי אם כבר יש השקעה כזו ואת מעידה על זה כמשהו שהוא משמעותי ויכול לסייע, אז לפחות שהילדים יחשפו.

הכול כבר נמצא, דברים מתרחשים. אני רוצה להגיד לך שלגבי תלמידים, יש בתי ספר שתלמידי תיכון מלווים בהסעות, אבל זה לא גורף. זה מתחרש במוקדים מסוימים, במקומות שהם חזקים יותר - - -

בגלל זה אני מציינת את זה כאן בוועדה, שזה לא יהיה וולונטרי אלא שבאמת אפשר לנצל את זה לאיזה תהליך חינוכי, למשהו שייכנס כאיזו מסורת בית ספרית ובכלל. ברמת המערכת אנחנו מרווחים פעמיים, גם את המנהיגות הצעירה וגם את הנושא של נאמני בטיחות.

יש פה ילדים קטנים, אתם רוצים לומר משהו בנושא של בטיחות בדרכים? אתם רוצים לספר לנו איך אתם רוכבים על אופניים, איך אתם חוצים את הכביש? מישהו רוצה לדבר? לא.

תודה רבה לכם שהייתם כאן ותודה רבה לכולכם. יום טוב ובטוח.

הישיבה ננעלה בשעה 11:20.