הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 24

מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה

יום חמישי, כ"ג בחשון התשע"ו (05 בנובמבר 2015), שעה 11:00

השפעת המצב הביטחוני על מוסדות וארגונים העוסקים בחינוך מדעי בעיר ירושלים

חברי הוועדה: אורי מקלב – היו"ר

נתנאל מזא"ה - ראש אגף מדע וקהילה, מדע המדע, הטכנולוגיה והחלל

מרים חיים כהן - מנהלת תחום מדע וקהילה, משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל

עידית חכימי - מנהלת בכירה מדעי החברה וההתנהגות, לשכת המדען הראשי, המשרד לבטחון פנים

חנה אמיתי כהן - מפקחת על הוראת מדע וטכנולוגיה מחוז ירושלים, משרד החינוך

שושי כהן - מנהלת תחום מדעים ומפמ"ר מדע וטכנולוגיה, משרד החינוך

מריה יריב - מנהלת תחום מוזיאונים ואמנות פלסטית, משרד התרבות והספורט

עידית חכמי - לשכת המדען הראשי, המשרד לבטחון פנים

משה טור-פז - ראש מינהל חינוך, עיריית ירושלים

יבגני רוזניצקי - רכז חינוך, מוזיאון הטבע

מיה הלוי - מנהלת מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד בירושלים

דעה ברוקמן - סמנכ"ל מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד בירושלים

טל בר-לב - סמנכ"לית פיתוח עסקי, מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד בירושלים

אסתי ברזנר - מנהלת חינוך, מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד בירושלים

רוני בן חיים - צוות המוזיאון, מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד בירושלים

ורדה גור בן שטרית - סמנכ"ל פיתוח תכנים, מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד בירושלים

אמיר בן שלום - פיתוח מוצגים, מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד בירושלים

אסנת כהן - הרשות לקהילה ונוער, האוניברסיטה העברית ירושלים

שמואל דהן - ראש אגף הביטחון, האוניברסיטה העברית

איילת אברמוביץ - סמנכ"ל הכשרות וחינוך א-פורמלי, קדימה מדע world ort

שמעון מלכה - דובר הוועדה

רועי גולדשמיט - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

ענת לוי

ס.ל., חבר המתרגמים

השפעת המצב הביטחוני על מוסדות וארגונים העוסקים בחינוך מדעי בעיר ירושלים

(בסיור)

(סבב נוכחות).

חברים, אנחנו מתחילים. אנחנו ניכנס ונסתכל על שתי תערוכות, אנחנו בדיוק בהחלפת משמרות. אחר כך ניתן לכם דיווח יותר מפורט על מה הפרופיל של המבקרים שנמצאים כאן, אבל את זה נעשה כשנשב, שנוכל לשמוע יותר. ביקשנו מד"ר אמיר בן שלום, שהוא מנהל הפיתוח שלנו, המדען הראשי, לדבר על התערוכה הזו.

נעשה את זה קצר, כי האינטרס שתראו את המשפחות עם הילדים.

ברור, שנטעם מכל דבר קצת.

אני אעשה את קצר. האינטרס שתבואו עם המשפחות ועם הילדים, שנטעם מכל דבר קצת. זו תערוכה שעוסקת באשליות, בדגש על חוש הראייה ובדגש על חושים אחרים, דרך חקר המוח. זה חלק מפרויקט מאוד גדול שאנחנו עושים על חקר המוח וההנגשה שלו לקהל. המוצגים האלה כאן הם מוצגים שכולם אשליות מסוגים שונים ואנחנו מסבירים אותם, לא רק דרך הכיף של האשליה, אלא גם איך המוח מעבד דברים, איך הוא רואה דברים בצורה שונה, דברים שהבהירות שלהם הולכת ונהיית כהה בכיוון מסוים. אז זה יותר בהיר מזה, אבל זה יותר בהיר מזה ובסיכומו של דבר איכשהו משהו לא מסתדר, כי אם כל הזמן הגלגל הזה נהיה יותר בהיר בכיוון מסוים, אז בסוף זה צריך להיות לבן לגמרי, אבל זה לא יקרה. זה יותר לבן מזה, זה יותר מזה, וכך הלאה. אז יש לנו פה איזה רמאות.

אנחנו נמצא את זה בהמון מקומות אחרים, אבל אני חושב שהכי יפה זה פשוט להראות לכם את המוצג הקלאסי שמראה איך אפשר לרמות בפרופורציות. תסתכלו על המסך כאן. אני הולך מצד לצד.

תסתכלו על המצלמה. תסתכלו על המסך. תסתכלו רגע מהצד ההוא, אז תוכלו לראות שאני מאוד גדולה ואמיר מאוד מאוד קטן. אמיר הולך וקטן ואני הולכת וקטנה ואני נמצאת פה.

אם מישהו רוצה, תוכלו לעמוד וללכת ולראות. אנחנו עכשיו מרמים אתכם, כי נדמה לכם שהמצלמה ישרה והמוח משלים, אבל האמת שהכול מעוות פה. המצלמה מיישרת ואני נשאר באותו גודל.

זו דוגמה, הרצפה ישרה וכל היתר בפרופורציה. זו דוגמה לעיקרון מנחה אצלנו במוזיאון, זאת אומרת לא מספיק שתהיה חוויה של המבקר ושתהיה תופעה מעניינת, במקרה הזה גם יש כאן יתרון של שיתוף פעולה, אתה צריך עוד מישהו. אם אתה בא לכאן, אתה מזמין מישהו, נוצרת איזה שהיא אינטראקציה, אבל לא פחות חשוב מזה, יש כאן קבוצה שלמה שיכולה לחזות ולצפות בזה ולכן כשאנחנו מדריכים אפשר לנהל על זה גם הדרכה. בסופו של דבר המוזיאון הוא איזה טריגר, הערך האמיתי של המוצגים זה איזה שיח הם מעלים בעקבותיהם.

את זה הם רואים אחרי שהם כבר היו בשיעור?

הם לא צריכים להיות באחד מהשיעורים, הם יכולים לבוא - - - חלק קורה בתוך המוזיאון וחלק קורה בתוך - - - כשכיתה באה זה באמת חלק מתכנית מובנית, כשמשפחה באה תמיד יש מדריכים לרשותה. כל המדריכים שלנו הם סטודנטים באוניברסיטה העברית. אנחנו ממוקמים מעבר לכביש של הקמפוס המדעי של האוניברסיטה העברית. הם מגיעים אלינו בדרך כלל בסוף התואר הראשון, נשארים לתואר השני, ואז או שהם הולכים לעשות דוקטורט והמנחים שלהם לא מרשים להם להמשיך להיות מדריכים, או שהם הולכים לתעשייה והבוסים שלהם לא מרשים להם. אבל אז כשהם דוקטורנטים אנחנו ממשיכים להעסיק אותם בפרויקטים שונים, שחלקם אתה מכיר, כמו הפרלמנט המדעי לנוער, כמו תחרות מדענים צעירים, הם אז הופכים להיות הרול מודל לחונכים בהמשך. אז זה רצף של פעילות שאנחנו עושים עם סטודנטים, אנחנו מעסיקים קרוב ל-100 סטודנטים וגם - - -

כולם מהאוניברסיטה?

כן, יהודים, ערבים, בנים ובנות. זה אומר שזה כבר הופך להיות איזה כוח כלכלי בעיר, כי 100 סטודנטים מתפרנסים מעבודה שנוחה להם, ויותר מזה, זו גם דרך בשבילם ללמוד לדבר על מדע ולתקשר מדע, אז אנחנו גם טוענים שאנחנו מכינים אותם אחר כך להיות דוברים יותר טובים של המדע בחברה.

וזה נותן המון.

זה נותן המון. זה רק דוגמה אחת למוצג. אולי תנסה את המוצג הזה.

- - - בכנסת, הייתי לוקח את הפינה הזאת, נגיד אנשים שחושבים שהם ישרים והם עקומים בעצם.

ושהם גדולים והם קטנים.

ושהם גדולים, אבל הם קטנים. אני הייתי בוחר את המוצג הזה.

אז יש לי עוד מוצג. תיכף אני אראה לך עוד שני מוצגים שגם הם מתאימים לכנסת ואתה תסכים איתי. הנה זו עוד דוגמה.

זה לא תעתועי ראייה, זה פיזי.

זה תעתוע תחושתי.

תרים את המשקולת העליונה, אתה מרגיש כמה היא קלה או כבדה. כמה יהיה קשה להרים את שתי המשקולות ביחד? זה צריך להיות יותר קשה, נכון?

אבל אז זה נהיה יותר קל. זה המנוף, זה מה שנותן את זה?

אבל זה לא יכול להיות, אתה מרים עכשיו יותר מאשר המשקל הזה בטוח, אבל נדמה לך, אתה מצפה שזה יהיה יותר קל. אתה רואה דברים יותר גדולים מאותו חומר, הציפייה היא למשהו יותר כבד, אז לא, הוא קצת יותר כבד, אבל - - -

אבל זה הרבה יותר קל.

זה הרבה יותר קל, אבל אתה מצפה - - - זה דינמומטר, זה בוודאות יותר כבד, אין פה שום מנגנון. אבל הציפייה שלנו. אם היית עושה את זה בעיניים עצומות לא היית מופתע כל כך.

אבל כן יש אנשים שיש להם רגישות. אני מכיר אנשים שבודקים בידיים ויודעים להגיד מה המשקל, אני לא יודע.

ששוקלים בידיים.

יכול להיות שכן, אז עכשיו זו שאלה של - - -

כשהם רוצים קילו תפוזים, הם יודעים שזה קילו.

אז עכשיו זו שאלה של מיומנות מקצועית, יש מוצגים שמסבירים את זה. אם אתה בתחום מסוים, יש פה המון מוצגים שעוסקים בזיהוי תווי פנים. פנים זה האובייקט שהכי חשוב לזהות אותו, זה אנשים מזהים נורא בקלות, אנשי מקצוע מזהים דברים אחרים מסוימים. אז זה נכון באמת שהיכולת - - -

אשתי הפסיקה להגיד לי 'תקנה קילו מלפפונים', היא אומרת '12 מלפפונים, 12 עגבניות', אחרת אני משתולל. הבנתי שפה זה הציפייה.

נכון, ההתכוננות של - - -

זאת אומרת המוח נותן לך כבר תזכורת - - -

המוח נותן לך תזכורת - - -

מכין אותך.

עשינו את זה באותה צורה, באותו צבע, חרתנו את זה פנימה, עשינו את זה בכוונה כדי לרמות.

אבל מה שמדהים, אני עשיתי את זה מאות פעמים וזה עדיין עובד עליי. זאת אומרת אתה מצפה שהניסיון שכבר צברתי עם המוצג הזה כבר ייתן לי מספיק רמזים, כדי שהתהליך הזה יהיה שונה. אבל לא, ההכנה במוח היא כל כך משמעותית שזה עדיין נשאר.

התערוכה הזאת, כמו כל התערוכות שאנחנו עושים במוזיאון, המומחיות שלנו היא בלתרגם עקרונות מדעיים מורכבים להתנסויות מהסוג הזה, שהן מספיק חווייתיות ומספיק משמעותיות כדי שהם ייחרתו בזיכרון שלך. אבל לצורך זה צריך גם עבודה עם מדענים ולכן בכל תערוכה יש לנו צוות נפלא של מדענים מהאוניברסיטה העברית שעובד איתנו. כל התערוכות שאנחנו עושים עם המוח, אנחנו עובדים פה עם המרכז לחקר המוח באוניברסיטה העברית, שהוא מרכז בינלאומי בחשיבות שלו, אנחנו אפילו שותפים איתם בפרויקט גדול שנספר עליו עוד רגע, ולכן יש לנו פה הזדמנות נהדרת להחזיק במוזיאון אנשים עם ידע במדע, אבל הם לא בהכרח מדענים חוקרים היום, אנשים עם השכלה מדעית גבוהה, יחד עם מהנדסים, יחד עם מעצבים, יחד עם אנשי חינוך מדעי, יחד עם אנשי תיאטרון. כולם ביחד כצוות.

הפילוסופים לא מוצאים - - -

וגם הפילוסופים, נכון.

אני מרגיש מיד קשר - - -

נכון, קשר לנושאים האלה. נכון, כי אנחנו טוענים שהמרחקים שאנחנו שמים בחברה בין מדעי הרוח למדעי הטבע צריכים להיתפס אחרת.

הייתה לי שיחה עם ראש הממשלה בימים האחרונים על חמיו, שהיה איש מוסר מאוד ידוע, הוא כתב ספר, למד ב - - -. היה יום השנה לפני כמה ימים, התנצלתי שלא יכולתי להגיע, הייתה לי היכרות אישית איתו. ואז דיברנו קצת על אנשי המוסר. אני לא ארחיב עכשיו, על רגל אחת, היו מוצאים עניין דווקא בלראות איך שהראש מטה, איך שמסרים מספרים משהו אחר ובעצם האדם צריך לעבוד על עצמו. הבעיה עם מוסר, כל הזמן, עובדים על עצמם שלא מה שאתה רואה, לא מה שאתה מרגיש, לא מה שאתה חושב, הם אלה שישלטו עליך. צריך לקחת את הדברים - - -

זה סוקרטס כאילו.

נכון, ודאי. שאלות פילוסופיות.

כל המחקר המדעי מתחיל בשאלות פילוסופיות.

סוגיה לא קשה בפרק חזקת הבתים. אתה מגיע לזה ואתה בטוח שאתה הולך עכשיו שעה, שעתיים, ופתאום אתה מבין הכול.

זה אותו תהליך חקר, זו אותה חתירה לחקר היסודות וזה גם בדרך כלל אותו סוג של טיעונים וחשיבה לוגית שאנחנו מוצאים פה ואנחנו מוצאים שם. החיבורים האלה מאוד מרתקים.

אני חושב שזה גם מביא את הילדים, את הגירוי הראשוני שלהם, יכול להיות, לחשיבה. יש כאלה שיש להם את זה, רק אף פעם לא מעוררים את זה ולא מפתחים את זה. זו יכולה להיות נקודת הזינוק שלו, לאדם שהוא יכול לחשוב, ואז הוא מפתח את זה אצלו. הוא רואה שזה לא רק עניין שלו, בעצם יש בזה משהו אמיתי. אחרי זה כשהוא מתחיל הוא מתעניין בזה יותר. אין ספק שבנושאים האלה כבר היו לנו כאן כמה ישיבות בתקופה האחרונה, שהגירוי והחשיפה הם החלק הראשוני ועדיין אנחנו רוצים לקדם את כל הנושא של - - -

לכן אתה רואה פה גם את הנציגות של משרד החינוך וגם של מנח"י, כי בסופו של דבר בשנים האחרונות בנינו מערכים של שיתופי פעולה שאני חושבת שחלקם ייחודיים בעולם, חלקם דומים לפרויקטים אחרים בעולם, של איך לנצל סביבות למידה לא פורמליות בתחום המדע. יש בירושלים, לשמחתנו, עושר מאוד גדול בתחום הזה.

אתם רק מחוז ירושלים?

לא, כל הארץ.

אני רוצה להוסיף. אתה שאלת אם תלמידים מגיעים רק לפה, יש לנו פעילות עם כל מוזיאוני המדע, למעלה מ-1,000 כיתות יוצאות לפעילויות, כשהן מתוקצבות על ידי משרד החינוך והרשויות, אבל החלק הארי זה של משרד החינוך, 80-20 במקרה בירושלים.

הם כולם מוזיאונים בסדר גודל הזה?

כן. זה לא רק שהם מגיעים למוזיאון. המוזיאונים מגיעים לבית הספר לפעילות מקדימה עם התלמידים, התלמידים נערכים לפעילות וגם עושים פעילות, מגיעים לפה לשבע שעות ואחר כך פעילות מסכמת בבית הספר, כך שזה יוצר רצף של שלוש פעילויות.

אני מציע שאת זה נשמע בתוך הישיבה.

בדיוק, אנחנו נדבר בתוך הישיבה. נראה לך איזה תכניות בעצם התפתחו בשנים האחרונות בזכות האנשים הטובים שנמצאים פה.

אני שמח על שיתוף הפעולה.

לא, זה הרעיון.

יש כלי קיבול ויש מי שרוצה לתת אז - - -

נכון, אז יש את - - -

בהפטרה של השבוע אנחנו קראנו על שונמית, האישה שלא היה לה מה לאכול וה' אמר לה תגשי, הנה שמן, תמלאי את כלייך ובזה תתפרנסי ואז נגמרו לה הכלים ויותר לא היה לה שמן. נשאלת השאלה, למה הוא לא יצר לה כלים, כמו שנתן לה שמן אז היה צריך לתת כלים. כלי, צריך לעבוד לבד, זה לא יכול לתת, את השמן אפשר להוסיף. את הכלי צריך להכין לבד, את כלי הקיבול - - - את הכלים צריך להכין.

אבל בלי כלי, אתה לא יכול להכיל אותו. יפה מאוד.

לקחת את זה?

לקחתי את זה, מאוד.

זו ההפטרה.

הפטרה ממש רלוונטית. אני רוצה להראות לך רק בענייני הכנסת, מוצג נוסף שאני מציעה.

מכירים את הסיפור הזה עם - - - שלא היה לה מה להאכיל את הילדים שלה. הוא הציל את הכוהנים והיא באה לנביא, 'אני לא יכולה, 40 אנשים באים לקחת את הילדים שלי', הוא אמר לה, 'מה יש לך בבית? היא אמרה, 'יש לי רק קצת שמן'. אז הוא אמר, 'תעזבי את הבית, תיקחי את כל הכלים שיש לך בבית, ואז תיקחי שמן' והשמן לא פסק עד שכלו הכלים. זה מה שסיפרתי. זה בנביא.

יש לי עוד המלצה שלך לכנסת. אם אתה רוצה ממש לקשט. זה חלק - - - זו מראה מאוד אגואיסטית, כי כל אחד רואה רק את עצמו. זו מראה פרבולית, אבל אנחנו אומרים שזו מראה אגואיסטית. אז גם את זה אפשר לפעמים לשים בחדרי ישיבות של בורדים ושל ועדי מנהלים, לראות שבעצם כל אחד רואה רק את עצמו.

זה לא כל כך ירשים אותם, גם במראה שרואים את כולם הוא רואה רק את עצמו.

אולי זה אפילו מחזק. פה יש עוד דוגמה לעניין הזה, תעמוד כאן ותסתכל על שני הכיסאות, זה כיסא קטן וכיסא גדול. אנשים מתחילים להתיישב על זה, ובעצם כל הדיון שהתחלנו לדבר על מה אני רואה ומה באמת ואיך אני מפרש ומאיפה אני מסתכל. אפשר סיפור שלם לקיים רק בזכות התנסות אחת שיוצרת שיח, שזה מה שחשוב.

בשני הכיוונים.

בדיוק. אנחנו ניקח אתכם לעוד תערוכה שהיא שונה מאוד. זאת הייתה תערוכה שקהל היעד שלה הוא משפחות. אנחנו ניסינו בנושא הזה, למרות המורכבות שלו, בכל זאת להיות ממוקדים בגילאים המגוונים שמגיעים הנה וליצור חוויה משפחתית והתערוכה הזאת הייתה אמורה להיות חצי שנה או שנה וכבר כמה שנים חידשנו אותה, בגלל שהיא זוכה להמון עניין ממשפחה. משפחה יכולה ליצור כאן שיח מאוד טוב אז לכן השארנו אותה. יש לנו אזור מיוחד לגיל הרך, שזה מוצגים רק לקטנים. כל הקומה למעלה היא קומה שמיועדת מאוד למערכת החינוך. לקחנו נושאים שהם מאוד קריטיים במערכת החינוך, אחרי עבודה עם כל המפקחים, נושאים של חשמל ואנרגיה.

את העבודה הם עושים עם הדרכה?

כן, תמיד. זה חלק מתכנית יותר רחבה, נראה לך את זה.

כל הביקורים כאן הם - - -

רוב הביקורים הם ביקורים של משפחות. זאת אומרת מתוך 250,000 מבקרים יש לנו בערך 90,000 בקבוצות ו - - -

והמשפחות הן - - -

הן חופשיות. אבל תמיד יש מדריכים. בכל מקום יש מדריך, חוץ מזה יש פה פינת הדגמות, יש חדרי סדנה. יש להם תכנית עשירה לביקור באותו יום והם יכולים לתפור אותה לפי הגיל ולפי העניין.

זו מתכונת מאוד יפה. לפעמים יש גם חסרונות בסיור מודרך, יש כאלה שמעוניינים - - -

אז אנחנו עושים סיורים.

מי שרוצה יש לו את המדריך פה.

נכון, בדיוק. אבל חוץ מזה אנחנו מוציאים סיורים, כי יש אנשים שדווקא רוצים שיובילו אותם. אז אנחנו מנסים לאפשר - - -

איך אתם קוראים לפינה הזאת?

זאת אשליות. זה קצת קשה לקרוא, אבל זה אשליות. אנחנו הולכים עכשיו לתערוכה אחרת שעוסקת במדעי המחשב. אנחנו קופצים בגיל. המוזיאון גם בנוי כך שהכניסה שלו היא לקטנים וככל שהם מתקדמים היא ליותר גדולים. ורדה תנחה אותנו בתערוכה.

אתם מוזמנים להצטרף אליי. אנחנו בכניסה לתערוכה שעוסקת במדעי המחשב. התערוכה שמה קאפצ'ה. קאפצ'ה אלה שורת הסימנים המעוותים שאתם רואים לפעמים כשאתם רוצים להיכנס לאתר, בדרך כלל אתר תאגידי שרוצה לבדוק האם אתם תוכנה מזיקה, או שאתם בני אדם שרוצים להיכנס לאתר הזה. אז אתם מתבקשים לחכות, להקליד את המספרים המעוותים שאתם רואים במסגרת ואם הקלדתם נכון הוא נותן לכם הרשאה להיכנס לאתר. זה כשלעצמו מבחן אבסורדי שתוכנה, כלי שבני האדם פיתחו, דורשת מהם להזדהות האם הם תוכנה או בני אדם. בעצם היפוך התפקידים הזה במקום מסוים זה נושא התערוכה.

קאפצ'ה זה ראשי תיבות שמציגים את המבחן האוטומטי הזה, אבל ה-T נושא את שמו של טיורינג שהוא בעצם אבי אבות מדעי המחשב, שהוא הדמות המכוננת מאחורי התערוכה הזאת. התערוכה נפתחה לרגל 2012, כל העולם חגג 100 שנים להולדתו של טיורינג. שתי מילים על טיורינג. טיורינג כבר הפך לסלב. כשאנחנו פתחנו את התערוכה הרבה אנשים לא ידעו מי זה טיורינג, זה לא האיינשטיין שאפשר להגיד שהשם כבר נושא בחובו את הסיפור.

היום קצת יותר יודעים, כבר יצא הסרט על טיורינג, אנשים ראו, כבר מכירים את הדמות, אבל טיורינג היה בעצם מתמטיקאי ופילוסוף מאוד מופנם, מאוד מאוד ביישן, גאון בתחומו, שבאמת שם את היסודות לפילוסופיה ולתיאוריה מאחורי מדעי המחשב. אנחנו מדברים על תקופה שקדמה למחשבים. את רוב הפילוסופיה שלו הוא התווה עוד לפני שהמחשבים פותחו. היו שמועות על מכונות סיקור, על מכונות חישוב של באביג' וכן הלאה, אבל עוד לא היה מחשב. עדיין הוא הצליח, בעיקר בשני מאמרים אייקוניים, שאפשר לראות דוגמאות שלהם פה, שהראשון ביניהם נכתב כשטיורינג היה מאוד צעיר. בגיל 24 הוא כתב מאמר שעסק במה ניתן או לא ניתן לחישוב.

תחשבו על התקופה, התקופה היא בעצם תקופה שעדיין לא היו מחשבים. היום קומפיוטר זה שם שניתן לאנשים שהתפקיד שלהם היה לחשב. אנשים שהיו מגיעים למקומות עבודה ועם עפרון ודף עשו קומפיוטינג של כל מיני חישובים. הם נקראו קומפיוטר. מה שהיה כביכול מכונות חישוב נקראו machines. אז המילה קומפיוטר בכלל לא יועדה למכונות חכמות, עדיין טיורינג ישב וכתב מאמר שלם על מה ניתן או לא ניתן לחישוב.

באיזה שנים?

אנחנו מדברים פה על שנת 1936, טיורינג היה בן 24. בתקופה הזו היו מכונות חישוב שסיכמו מספרים. היו חשבוניות, היו דברים שניסו לעשות סכימה והחסרה של מספרים והוא כבר מתחיל לדבר האם אפשר לחשב מוזיקה, האם אפשר יהיה לחשב תמונות, דברים שאנשים בכלל לא העלו בדעתם.

לקראת סוף חייו, בשנת 50', טיורינג נפטר ב-54', ב-50' המאמר האייקוני השני שלו עסק באם המחשב יכול לקבל קווים אנושיים, האם בתנאים מסוימים אנחנו נוכל לייחס אנושיות למחשב. אנחנו מדברים על תחילת עידן המחשבים והוא עוסק בשאלה שאנחנו עוסקים בה היום. בהמשך הוא המציא את מבחן טיורינג, שתיכף נציג אותו, אבל שני המאמרים האלה מציגים באמת את גדולתו והתערוכה הזאת עוסקת בקו - - -

הוא נהרג בשואה?

טיורינג במהלך מלחמת העולם השנייה היה בצוות שפיצח את מכונת האניגמה, הוא התאבד ב-54'.

יש איזה קרן שמנציחה את ה - - - פה אתם בחרתם בו - - -

לא רק שאין קרן - - - אנחנו בחרנו בו משתי סיבות. סיבה אחת, 100 שנים זה תמיד זמן טוב לציין. הסיבה השנייה שבחרנו אותו זו פנייה שקיבלנו מחוקרים ישראלים, מאנשי אקדמיה, שחשבו על מה אפשר לעשות לרגל 100 שנים והציבו בפנינו אתגר, שלא מספיק נוער בוחר ללמוד מדעי המחשב ומי שבוחר ללמוד מדעי המחשב בדרך כלל לא יודע למה הוא בא. הוא חושב שהוא בא ללמוד תכנות, לעשות את הסטרט אפ שלו, את האקזיט, לעשות המון כסף ולהמשיך הלאה ובעצם מגיעים לכמה שנים מפרכות של לימודי מתמטיקה.

הם רצו איזה שהיא תערוכה שתציג לנוער מה זה הדיסציפלינה הזאת שנקראת מדעי המחשב. ישבנו והמשימה הייתה לפצח את הנושא הזה בכלים של מוצגים אינטראקטיביים, לא יותר מדי ממוחשבים - - -

אין ספק שהמחשב הוא כמעט הדבר היחיד שההמצאה שלו היא כל כך קרובה אלינו והיא בסך הכול לא הרבה שנים, זה לא היסטוריה כל כך ארוכה. גם ילד בגיר, אבא שלו יכול להיות בגיל שהוא נולד לפני זה.

אבל מה שמעניין פה שאנחנו עוסקים בפילוסופיה שמאחורי זה, בסוגיות שמדעני המחשב התעסקו - - -

כן, ולכן אני אומר, זה לא דברים - - - אתה אומר החשמל, מתי המציאו את החשמל, בכל אופן זה כבר לפני הרבה שנים, זה כבר נראה רחוק מדי, זה כבר עניין היסטורי. נושא המחשב שהוא מאוד מאוד קרוב, רק לחשוב שלפני 50 שנה לא היה כמעט שום דבר. ההתקדמות וההתפתחות שלו, ולכן זה גם הרבה יותר מעניין. לפעמים דברים היסטוריים, זה נראה להם ממד מאוד מאוד - - - בריאת העולם.

אבל כדי לחדד את רוח התערוכה אנחנו מביאים את המבקרים להיכנס תוך התייחסות להיגד, ההיגד אומר 'המחשב לעולם לא ילמד לאהוב'. הוא לא שואל, הוא מציב את זה כאמירה ועכשיו אתה מוזמן להיכנס, אם אתה מסכים מימין, אם אתה לא מסכים משמאל, אבל זה בעצם שם את החזית על זה שהתערוכה לא עוסקת במחשב, ככלי, אלא עוסקת באמת בעקרונות שמאחורי המצאת הכלי הזה, בפילוסופיה, בחשיבה על הסוגיות העיקריות שעומדות בפני המדענים שמתעסקים בסוגיה, עד כמה אנחנו מייחסים או לא מייחסים למחשב יכולות אנושיות עומדת מהות התערוכה. אז אתה מוזמן להיכנס, אם אתה מסכים או לא מסכים.

אפשר לראות משתנה של גיל בהחלטה באיזה שער להיכנס?

האמת היא שזה קצת מוטה. נגיד המדריכים שלנו עוברים פה, זה יותר קצר, אז אנחנו לא יכולים לקחת סטטיסטיקות, אבל מבחינתנו זו שוב נקודת שיח. אחד הדברים שאנחנו מנסים לייצר עד כמה שאפשר זה נקודות שיח, כי הנה, כבר יש לך שאלה על גיל.

לא, כי הנטייה שלי לחשוב שילדים יחשבו שמחשבים יכולים לאהוב, לעומת מבוגרים.

אבל מבחינתנו השגנו את המטרה כי התחלת לשוחח על הנושא הזה ועכשיו יש לנו בסיס לקיים שיחה על הנושא. זה בעצם חלק ממה שאנחנו מנסים לעשות במוזיאון, לייצר את נקודות השיח.

אז בואו ניכנס. תחליטו איך אתם רוצים.

אנחנו הולכים אחרייך.

הם נכנסים, אבל אנחנו סופרים אותם כדי לעורר אחר כך שיח, כי מה זה אומר שבחרתם להיכנס דרך דלת זו או דלת זו, מה זה אומר לגבי התפיסה שלכם את המחשב בחייכם, מה ילדים עושים היום כשהאינטרנט לא עובד 24 שעות, איך הם מתקשרים, מה הם עושים כשלוקחים מהם את הסמרטפון, מה עושים בעולם נטול מחשבים, מה אנחנו אומרים לגבי המחשבים.

המשפחה הראשונה שאני אציג לכם זאת משפחה שעוסקת באלגוריתמים. אלגוריתם זה למעשה המושג שעומד בבסיס מדעי המחשב. אלגוריתם זו גם מילה נורא גדולה ומפחידה. הרבה אנשים, כשמתחילים לדבר איתם על אלגוריתמים אומרים 'לא, רגע, שנייה, אני לא בענייני מדעי המחשב'. לכן המצאנו את מכונת הפיצה. מכונת הפיצה זה מכונה שמסבירה את המהות של אלגוריתם, את המושג אלגוריתם בצורה מאוד פשוטה דרך הכנת פיצה.

אנחנו מציגים את האלגוריתם כסוג של מתכון. למתכון יש כמה שלבים. מה אתה עושה בכל שלב ישפיע לך על התוצר הסופי. יש לי את האינפוט, יש לי את האאוט פוט, הם ישתנו בהתאם, אבל עדיין לאלגוריתם יש את אותם שלבים. אז אני יכולה לבחור את הבסיס של הפיצה, אנחנו מדברים פה על פיצה לילדים, אז אפשר גם בסיס מפלסטלינה, לא חייבים מבצק, אפשר בסיס מבוץ, אפשר בסיס מדברים אחרים.

יש לי אפשרות לשים שלושה מוצרים מעל. אני בוחרת לשים שוקולד, חול ומרשמלו, כדי שזו תהיה פיצה טעימה ואני אשים אותה בתנור ב-100 מעלות במשך 5 דקות ואז יש לנו שף שבג'יבריש שוטפת מציג את הפיצה המאוד מאוד ספציפית שאני בחרתי לו. אני יכולה פה לשנות את השלבים, לשנות את המוצרים, עדיין הוא מקבל פיצה, היא לא תמיד תהיה טובה, היא לא תמיד תהיה טעימה, לא תמיד היא תצלח, אבל הוא יקבל בסוף איזה שהיא פיצה.

בג'יבריש איטלקית הוא מדבר.

אנחנו עוקפים ככה את השפות.

אבל זה למשל חלק מההתמודדות. אנחנו עם כיתוביות בעברית, אנגלית וערבית בכל המוצגים, בכל הטקסטים, וכשאנשים מדברים אנחנו נאלצים לעשות כיתוביות למטה כדי לתת את התרגום, כי אי אפשר, אבל במקרה כזה שבאמת הטקסט לא מעניין, אז אורי וייל, שהוא שחקן מאוד מוכשר ומדגים מדעים מאוד מאוד מוכשר המציא שפה מיוחדת למוצג הזה.

יש גם מדריכים בשפות שונות?

בוודאי. מאחר ששליש מהתלמידים שמגיעים אלינו בדרך כלל הם דוברי ערבית אז לפחות שליש מהמדריכים הם דוברי ערבית. האמת היא שאפילו יותר, כי הם גם יודעים להדריך בעברית. אז בעצם יש להם יותר אפשרויות עבודה. מדריכים דוברי עברית בדרך כלל לא יודעים להדריך בערבית, אבל המדריכים דוברי הערבית יודעים להדריך בעברית אז יש להם יותר אפשרויות.

ומכאן, אחרי שעברנו את זה הדרך מאוד קלה לדבר על אלגוריתמים שהם מכירים, 2 ועוד 2 שווה 4, אני יכולה להחליף את ה-2 ולהחליף את ה-2, עדיין תרגיל הסכימה זה אותו אלגוריתם. ואפשר לילדים יותר גדולים לעבור לדברים יותר מסובכים, כמו פתרון מבוכים.

כיום יש תוכנות, יש אלגוריתמים, שמסייעות לצאת ממבוכים. אנחנו נותנים לילדים המבקרים להתמודד בעצמם עם מבוך ולנסות לקחת את הנקודה הכחולה ולראות איך מצליחים להגיע איתה ליציאה מהמבוך. אותו מבוך נמצא גם כאן. כאן אנחנו מאפשרים למחשב להתמודד איתו. אז אני יכולה לתת לו להתמודד צעד צעד ולראות מה האלגוריתם המסוים הזה עושה, אני יכולה גם לתת לו לרוץ ואז אני יכולה להסתכל על כל התהליך ולראות מה הוא עושה ולהשוות בין האלגוריתם שנקרא BFS לאלגוריתם שנקרא DFS, כל אחד מהם עושה משהו אחר. באלגוריתם הזה הוא עובר דרך צמתים ומכל צומת הוא שולח שליחים לצמתים אחרים ואז הוא הולך אחורה דרך הצמתים הכי יעילים. אתם רואים את המסלול האדום שנבנה. באלגוריתם השני, זה מה שנקרא חוק היד השמאלית.

אם מצליחים ומגיעים לאמצע מבוך ואתם חייבים לצאת ממנו, תיקחו יד שמאל, גם ביד ימין זה יכול להיות, אבל תהיו עקביים, תיצמדו לקיר, תלכו לאורך הקיר ובסיכומו של דבר תצאו. אתם יכולים כבר לראות באופן מיידי שהאלגוריתם הזה יותר בזבזני, כי הוא השתמש בכל שטח המבוך כדי לצאת, כשהאלגוריתם הזה יותר יעיל. אז אפשר להתחיל לדבר על יעילות ועל סיבוכיות של אלגוריתמים ולדבר במושגים קצת יותר מתקדמים.

ורדה, תבחרי לנו עוד דוגמה.

אנחנו כל הזמן עוסקים פה בהקבלה בין המחשב לבין מוח האדם. שימו לב לאורך התערוכה מפוזרים פה טקסטים קצרים, מין היגדים כאלה, כמו ההיגד שנכנסתם איתו, שמזמינים אתכם לחשוב.

טיורינג המציא מבחן שנקרא מבחן טיורינג. אחד הדברים שהעסיקו אותו זה והיה ובאמת יהיה לנו מחשב אינטליגנטי איך אנחנו נדע להבדיל בינו לבין בן אדם. הוא התבסס על משחק סלון שהיה מקובל באנגליה הוויקטוריאנית. היו נכנסים לסלון, מאחורי וילון היה גבר ואישה, הם התחילו לתקשר עם הגבר והאישה רק עם פתקאות ורק מהתשובות שלהם שהיו כתובות על פתקה הם היו צריכים לנחש מי הגבר ומי האישה. זה היה משחק מקובל. טיורינג לקח את אותו רעיון למבחן טיורינג שבו אני מתקשרת עם מחשבים או עם בני אדם, רק בטקסטים, ולפי התשובות אני מנחשת אם הישות מולי היא ישות של מחשב או ישות אנושית. אפילו הוגדר פרס, מחשב שיצליח להונות את האדם, לבלבל אותו, שאדם יחשוב שהוא בן אדם ולא מחשב יוגדר כמחשב אנושי.

ועדיין לא הגענו לשם.

לא הגענו לשם.

השאלה אם נגיע. זה הדיון.

אנחנו לא נגיע לזה, הרי זה ברור. בסופו של דבר האדם צריך לתכנן את המחשב, אין מחשב שמתכנן את עצמו.

הוא יכול לרמות אותו?

הוא יכול לרמות.

כמה זמן ייקח עד שתזהה.

הדוגמה זה משחק שחמט, שחקן שמשחק שחמט מול מחשב, המחשב מנצח את האדם. בסופו של דבר מי שנתן למחשב את הכוח ואת היכולת ואת החשיבה זה הבן אדם. אז מה, אדם אחד לא יכול ל - - -

מגבלה קיימת לגבי הבנת המוח.

האם אנחנו יכולים להניח - - - תלוי את מי אתה שואל - - -

אדם יכול לחשוב צעד אחד קדימה, שחקן שחמט חושב נניח ארבעה צעדים קדימה. אבל בסופו של דבר מחשב שחושב יותר - - -

בקצרה. זה דבר גדול - - -

הכול במקורות.

ודאי. - - - שניים זה הרבה יותר מאשר אחד. כל אחד יכול להרים 50 קילו, אבל שניים יכולים להרים 150 קילו.

הרעיון הזה של מבחן טיורינג, אנחנו לקחנו לכיוון האמנות, כדי לעשות את זה כמה שיותר קומוניקטיבי. בחרנו שש תמונות, שלוש מהתמונות תוכננו וצוירו על ידי תוכנת מחשב ושלוש מהתמונות צוירו על ידי אמן אנושי ואנחנו מזמינים את האנשים להתבונן בתמונות ולחשוב מה צויר על ידי מחשב, מה צויר על ידי אמן אנושי. כמובן שיש כאן את התשובות. אתם יכולים להתבונן ולנסות לנחש. מה שמעניין פה זה כמובן לא התשובה הנכונה אלא מה קורה כשאתה טועה, מה קורה אם אתה חושב שתמונה מסוימת היא תמונה שצוירה על ידי מחשב ולמעשה צוירה על ידי אדם ולהיפך. האם זה אומר שאתה, עם הטעות שלך, ייחסת יכולות של יצירתיות למחשב. כי אתה היית בטוח שהוא הצליח לצייר תמונה אנושית. האם אתה אומר שהמחשב הוא יצירתי? מה שאנשים מאוד נזהרים ממנו, להגיד שמחשב יכול להיות יצירתי, אם אנחנו רוצים שמותר האדם בין השאר גם ביצירתיות. זה משהו שקצת נותן איזה שהוא מבט משעשע ומעניין על המושג הזה של מבחן טיורינג.

יש לנו אותו גם ביצירות מוזיקליות. יש כאן שלוש יצירות, כולן מתוזמרות על ידי בני אדם, כולן מנוגנות על ידי בני אדם, אבל יצירה אחת תוכננה והולחנה על ידי תוכנת מחשב ושתי יצירות הולחנו על ידי מין אנושי. במוזיקה זה הרבה יותר קשה, אני מזהירה אתכם. בחרנו מוזיקה מודרנית, בחרנו מוזיקה שגם ככה קצת קשה. אז אתם מוזמנים לבדוק.

לאיזה גילים התערוכה הזו מיועדת?

מסוף יסודי, בעצם חטיבת ביניים זה המרכז. מבחינתנו, מה שקרה בתערוכה הזאת, הגיעו הנה המפקחים הראשיים ממדעי המחשב ועשו כאן מין - - - ואז הם אמרו לנו 'תשמעו, אנחנו צריכים את המוצגים האלה במקום אחר'. זאת אומרת אנחנו יכולים לבוא למוזיאון אבל אנחנו יכולים על כל מוצר כזה לפתח הרבה יותר. לכן בעזרת תמיכה קטנה של משרד התרבות הצלחנו להעלות את התערוכה הזאת לרשת ומורים יכולים עכשיו להוריד - - - גם הוספנו דברים שלא היו בתערוכה, שחשבנו שהם רלוונטיים.

זה לא מזיק לכם שיש פחות מבקרים לזה?

אנחנו לא רואים בזה נזק, אנחנו רואים בזה חלק מהאחריות החברתית שלנו. אנחנו לא מעודדים רק את מי שמגיע.

שאלתי כדי לקבל את התשובה.

למשל המוצג הזה, שבעצם זה משחק נגד המחשב של טיק טק טוי. פה יש את האלגוריתם - - - אז תמיד המחשב ינצח, אבל אני כבן אדם יכול לשגות ולבטל שלבים. אז מורים אמרו, 'מבחינתנו זה תשתית להרבה שיעורים שאנחנו יכולים לתת. פיתחתם את זה, תנו לנו נגישות', לכן באמת העלינו את זה כתערוכה.

מי - - - את התערוכה?

את התערוכה הזו, מי שריכזה אותה והובילה אותה זאת ורדה, יחד איתה - - -

כל דבר כזה - - -

אבל הרעיון, יועץ - - -

לא, הרעיון זה רעיון שצומח פה, אבל היה לנו יועץ מדעי פעם ממכללת הדסה שליווה אותנו. תמיד יש לנו יועצים מדעיים שמלווים ומבססים לנו את הידע. האוצר שלנו זה אוצר שגם בא ממדעי המחשב, עסק הרבה שנים באינטל ועסק במכונות חישוב, כך שיש לנו מי - - -

ואמיר ניהל את צוות הפיתוח של המוצגים יחד עם צוות בית המלאכה, יש מישהי מהחינוך שלנו שהייתה אחראית על פיתוח התכניות החינוכיות ויש מעצבים שעובדים איתנו ומתכנתים.

יש רכש או החלפות של תערוכות בין מוזיאונים ברחבי העולם?

יש גם, כן, בוודאי.

רק נדגים לך עוד מוצג אחרון ואז ניכנס לדיון.

אתם יכולים בזמן שיש לנו - - -

לא, אבל אנחנו רוצים להגיע גם לדיון.

בנוסף למושג קאפצ'ה יש מושג שנקרא רי-קאפצ'ה, שלפעמים כשנכנסים לאתרים כאלה רואים שתי מילים מוטות, זה חלק מפרויקט של גוגל, גוגל בּוּקס על מנת להנציח את הידע הדיגיטלי של ספרוּת דוברת אנגלית בעולם. בעצם הם לוקחים את חוסר היכולת של המחשבים, כיום אחת הבעיות בתוכנות מחשב זה שעדיין אין יכולת ויזואלית להתמודד עם דברים יותר מורכבים והרבה מתוכנות ה-OCR, תוכנות שאמורות לזהות טקסטים לא מצליחות לזהות את כל הטקסטים. יש טקסטים קצת שחוקים. הרעיון של פרויקט הדיגיטציה זה לקחת את כל הספרים שנכתבו על ידי המין האנושי ולסרוק אותם, להפוך אותם לקבצים דיגיטליים.

לספרייה הלאומית שלנו יש פרויקט דומה על ספרים דוברי עברית והם בעצם נתקלים באותה בעיה. בעיקר בעברית, שגם יש בעיה של ניקוד והתוכנות האלה לא תמיד מזהות את הניקוד. הספרים הם מאוד מאוד ישנים ולפעמים הדיו קצת מהוה, הדף מקומט והתוכנות לא מצליחות לזהות את כל המילים. לכן בכל המילים שהתוכנות לא מצליחות לזהות מושיבים סטודנטים, משלמים להם כסף, הם יושבים בספרייה הלאומית בחדר מיוחד, הסטודנטים סורקים את הטקסטים וכותבים בעצמם את הפרשנות.

אנחנו פנינו אליהם ואמרנו 'רבע מיליון מבקרים בשנה לא יכולים לטעות', בואו ניתן להם לראות את המילים שתוכנת המחשב לא מצליחה לפענח ושהם יכתבו את הפרשנות שלהם לאותה מילה.

חוכמת המונים.

כן, ממש חוכמת המונים. אם מספיק אנשים אומרים את אותה פרשנות לאותה מילה, זה ייכנס כקובץ, זו המילה שרוב הסיכוי שזאת המילה הנכונה. הם שולחים לנו דפים סרוקים של מספר כתבים שהסכמנו עליהם, כשבכחול מה שרואים זה את אותן מילים שהתוכנה לא הצליחה לזהות. אתם רואים שיש לא מעט מילים בכל עמוד. אני יכולה לבחור איזה מילה שאני רוצה, בחרתי את המילה הזאת לדוגמה שמופיעה לי כאן. כאן סביר להניח שה-א' לא זוהתה.

זה לא שיר השירים?

יש לך את הקונטקסט של המשפט גם.

כן, אני יכולה לקרוא את הקונטקסט, אני יכולה לראות למה הכוונה. כאן, סביר להניח - - -

מה שאני מצליח, זה חלק משירים - - -

יש לך פה את הספר.

כן, אבל מאיפה הוא לקח את זה - - - גפן זול, זה נמצא באיזה פרק בתהילים. בחגים, 'לב טהור ברא לי אלוקים ורוח', לא יודע, כאן זה לא נמצא, זה אוסף של - - -

זה אוסף של שירי - - -

תשבי, אליהו.

זה ספר שהם בחרו כספר שהתוכנה יותר התקשתה.

'כמשוש חתן על כלה', אבל זה המקורי. 'נשמת כל חי'.

המטרה פה זה באמת להראות את הקושי של התוכנה לזהות, לפענח את המילים. אז יש כאן את המילה ואנחנו מזמינים את המבקרים לכתוב מה המילה הזאת וזה נכנס לקובץ וסופר את עצמו. המון המון מילים - - -

והילדים נוגעים בזה או רק מבוגרים?

גם ילדים, גם מבוגרים. ילדים מאוד קטנים לא, צריך פה לפחות יכולת קריאה ויכולת קריאה לא פשוטה.

אתם לא המצאתם את זה. אני אמרתי שאני גם עושה את זה במוזיאונים - - -

לא, ודאי שלא המצאנו.

אבל מה קורה כשקוראים בספר תורה, כשכל אות צריכה להיות מדויקת? ואז הבעל קורא מתלבט אם זה י' או ו', נניח אם האות מחוברת היא פוסלת, אם ל-ה' יש קצת קו או לא, אז מי מחליט? הרב?

הרוב.

או הרוב. מה, קוראים לרב, 'תבוא תסתכל', הבעל קורא בעצמו לאחד שהוא הכי טוב ויש לו עין הכי חדה? למי קוראים? דווקא לילד הקטן, שלפני גיל 5 - - -

גיל 3.

בגיל 3, שכבר יודע אותיות, הילד הכי קטן, ואומרים לו 'אתה תקרא', מה שהוא קובע, לפי זה פוסלים את ספר התורה או לא פוסלים את ספר התורה.

באמת?

הצילום של הילד הקטן, שהוא עדיין נקי.

עושים את זה כיום?

הוא יגיד אם הוא רואה ו' או נ' סופית.

כי הוא לא מכיר את הטקסט.

הילד הוא הקובע. אפרופו הדבר הזה.

זה יפה מאוד.

יש לנו הרבה עכשיו העשרה.

ראש מנח"י יודע בטח את הדברים האלה.

עושר נוסף. זה נותן עוד חיבוריות. יש כאן גם קהל חרדי, שכשאתה מגיע לדברים האלה הם מרגישים את החיבור ומבחינתנו זאת הדלת לפתוח.

אבל את רואה שגם לו וגם לי זה עלה, הדוגמה הזאת. זה מאוד בלט לנו.

חלק מהתלמידים האלה, פרויקט הגמר שלהם היה לפתח מוצגים לתערוכה. אמיר הנחה אותם יחד עם ערן לונדון, שהוא המורה שלהם במכללה. התחלנו את זה עם סימן שאלה גדול, אם זה יתאים להם, אם זה, והם הפכו להיות באמת חלק מהצוות.

זה הסטודנטים? הפרויקטים של הנוער זה משהו אחר, זה התחרות?

זו תחרות המדענים, אבל הסטודנטים, אנחנו מנסים לראות איך אנחנו יכולים לקחת נושאים שחשובים לנו ולתת להם לטפל כפרויקטים ואז בעצם כולם נהנים.

זאת אומרת יש פרויקטים שנעשו על ידי סטודנטים והם היום - - -

כן, גם בתערוכה הזאת, מוצגים שפותחו על ידי סטודנטים. במקרה הספציפי הזה, בתערוכה הספציפית הזאת, אלה היו סטודנטים חרדים, כי ערן לונדון, ההוראה שלו היא הוראה של סטודנטים חרדים ומבחינתו זו הייתה הזדמנות לחשוף את ה - - -

אני התוודעתי לסטודנטים גם בלימודי תעודה, אולי הם לא מגיעים לרמה, אבל בכל אופן יש פוטנציאל שמגישים, אמרו לי, 800-900 פרויקטים שנמצאים כספרייה, אבל אף אחד לא - - - זה רק ההתחלה, הפרויקט לא פרויקט מושלם, משחקים לילדים ועוד כל אחד שעשה ואף אחד לא הלך ופיתח את זה. לפעמים זה מבוזבז קצת, אנשים השקיעו את מיטב המוח שלהם, השקעה שלהם להצליח בפרויקט שהם היו צריכים להגיש, הם התחילו עם משהו, זה זוגות שעושים את זה, אבל זה נמצא. אז לפעמים יש כאלה שלוקחים מזה רעיון או מפתחים את זה הלאה, סטודנט שרוצה להגיש פרויקט. יש שם פוטנציאל אדיר שנמצא.

אז אמיר מנחה כאלה.

למען לא ניגע לריק.

מה שקורה זה שגם מגיעות אלינו חברות שמבקשות ייעוץ ואז אמיר משדך להם סטודנטים והוא משמש כמנחה יחד עם המנחה שלהם ואז הם כבר עם ערוץ פתוח להמשיך בקריירה. הם נכנסים לתוך תהליך קדימה. זה לא במספרים נורא גדולים כי אתה לא יכול לעשות פרויקטים במספרים גדולים, אבל כל אחד הוא עולם ומלואו.

זה שלב בחיים של אנשים שיכולים להשקיע את כל הזמן, אתה משלם להם מעט יחסית. אחרי חמש שנים כבר לא - - -

הוא כבר לא יכול לעשות את זה. לכן אני אומר, את מיטב אונם אנשים נותנים לפרויקטים האלה. הם משקיעים בפרויקט את הכול, את המחשבה, את היצירתיות, את השעות, יושבים עד מאוחר. מי שליווה אנשים שהגישו פרויקט יודע כמה יצירתיות יש בזה, את כל הלב הוא הכניס בזה.

אנחנו מפעילים פה בלילות את המעבדה, בימי חמישי - - -

אנחנו קצת מתהדרים במדעני מחשב ישראלים. יש לנו מדענים שזכו בפרסים, בחרנו בעיקר במדענים שזכו בפרסים בינלאומיים ויש לנו זוכה בפרס טיורינג, שזו מקבילה לפרס נובל, בפרס נובל אין מדעי המחשב. ראיינו ארבעה מדעני מחשב מובילים, גם נשים, בעיקר על ההיבט של ההשפעה של טיורינג על חייהם. מיכאל רובין גם מספר שההשפעה הייתה מאוד ישירה, הוא גם - - -

זו שרית קראוס מבר אילן.

כן. יש כאן ארבעה ממגוון תחומים.

שגם חשוב היה לנו שזה יהיה גם נשים וגם גברים, בגילאים שונים. בסופו של דבר אנחנו רוצים להיות רול-מודל לקהל רחב, אז אנחנו רוצים את הגיוון הזה.

והיא גם דתייה. אישה ודתייה.

והיא מדהימה, היא באמת אישה מדהימה. לשבת להקשיב לה זה מדהים.

אז ניכנס עכשיו למרכז.

לשם כך אנחנו מקיימים את הסיור הזה - - - דבר ראשון, אחריות על מוסד חשוב מאוד שמוסיף הרבה, גם לילדים, גם לנוער וגם למבוגרים ו - - -שהוא מהראשונים שנפגעו בעקבות המצב הביטחוני, מכיוון שמשולבים בו הרבה סיורים של תלמידים, גם בשיתוף פעולה עם בתי הספר וגם במסגרת משפחתית ולאור המצב אנשים נמנעים מלהגיע, הם לא נותנים רשות לילדיהם בבית הספר ל - - - תכנית לסייר פה.

אנחנו יודעים שהפגיעה היא פגיעה במוזיאון, אבל לא פחות גם פגיעה בילדים עצמם, מכיוון שנמנעת מהם חשיפה לדברים שהם מאוד מאוד מועילים להם - - - וגם לעתיד שלהם. יש שימוש בדברים מרתקים, דברים שיכולים ל - - - כולל גם סטודנטים בחלק הלימודי שלהם. גם החשיפה והרצון ו - - -למדעי המדע, דברים חשובים מאוד שאנחנו יודעים שלא רבים היום - - - לכן - - - אחריות בוועדת המדע לעורר ולחזק את הדברים האלה, אבל לאור המצב - - - שהוא קרוב לעין, קרוב ללב.

יש עוד מוסדות של חינוך למדע שאנחנו עושים את הסיור הזה כאן, אבל הישיבה - - - אנחנו נעשה את כל המאמצים ל - - - נראה לי שבתקופה הזאת גם המוסדות האלה רוצים להתקיים ולא פחות לעורר ולעודד ולתת את הכלים שצריכים כדי שיוכלו לבוא לכאן, ולא רק - - - אני אומר, החובה היא כפולה, דווקא בימים האלה. כאן לא מדובר שצריכים לצאת לסיורים, זה מוזיאון שהוא סגור והוא מוגן - - - באמת לא רק פסיכולוגיים, אלא גם דאגות - - - אנחנו היום נשב ונראה איך אנחנו - - - את כל המסגרות ואת כל התמיכה כדי שיוכלו להמשיך לפעול באותה מתכונת שהיו לפני המצב.

תודה.

(בישיבה)

המקום הזה משרת שלושה סוגים של קהלים, הוא משרת תלמידים ופעילויות שחלק מהם נעשות ביחד עם מרכזי ידע, הוא משמש להשתלמויות מורים ובשעות אחר הצהריים הוא פתוח למשפחות. העניין שלהם במדע הוא מאוד גדול, בבית אין את זה ולכן יש עניין מאוד גדול שהם יכולות גם להחליף - - -

התכנסנו לכאן כדי לדבר על החינוך המדעי, כדי לדבר על מוזיאון המדע, כדי לדבר על התשתיות של מדע לצורך קידום התרבות המדעית והחינוך המדעי, אבל קודם כל רצינו לדבר על המצב שנוצר, כי בעצם הסיבה להתכנסות שלנו היום היא המצב שנוצר אצלנו כאן.

כמה מספרים, כי הם נותנים איזה שהיא תחושה. אנחנו ניסינו להשוות את המספרים של השנה לשנת 2013, כי אם אנחנו זוכרים, גם שנת 2014 בחודשים הראשונים הייתה שנה מאוד מאוד קשה ומורכבת לכן היא לא שנת דגם בשבילנו. באוקטובר 2015 ביקרו במוזיאון 679 תלמידים, באוקטובר 2013 ביקרו במוזיאון 1,690 תלמידים. זאת אומרת אנחנו יכולים לראות שרק שליש מהתלמידים בחודש אוקטובר, שזה החודש הכי חלש של השנה, כי זו התחלת השנה.

כשמסתכלים על הזמנות לחודש נובמבר, אנחנו יכולים לראות אינדיקציה למה לפנינו. אנחנו יודעים שבשנה שעברה ההזמנות היו 6,228 והשנה 4,600. זאת אומרת אנחנו כבר רואים שבתי ספר לא מזמינים ביקורים. אני מדברת על התחזית לחודש נובמבר, כשעדיין אין תמונה מלאה, אבל יש לי תמונה של שבוע אחד שתיכף אני רוצה לדבר עליו. אנחנו רואים שהמגמה של להזמין ביקורי תלמידים מאוד מאוד חלשה, כי המוסדות מהסוג שלנו בעצם סובלים מאוד מהמצב הביטחוני בירושלים.

אני רוצה רק לחדד את העניין, הנתונים של שבוע אחד שדגמנו מספרים את הסיפור המלא. בשנת 2013 ביקרו במוזיאון בשבוע הראשון של חודש נובמבר 1,200 תלמידים. זה השבוע הראשון. הם היו ב-52 כיתות, 30% מהם היו מחוץ לעיר ו-25% מהם היו מהמגזר הערבי. זאת התמונה שהייתה ב-2013. כשאני לוקחת את אותו שבוע השנה, ביקרו במוזיאון 848, 34 כיתות, מתוכם רק כיתה אחת מחוץ לעיר, בהשוואה ל-30% כיתות רק כיתה אחת מחוץ לעיר, ורק 2%, 6 כיתות מהמגזר הערבי בהשוואה ל-25%. זאת אומרת כשאנחנו מנסים להבין מאיפה בעצם נעלמו לנו המבקרים התלמידים אין ספק שהם נעלמו מבתי הספר מחוץ לעיר והם נעלמו מבתי הספר של המגזר הערבי.

מיה, אני רוצה להוסיף נתון נוסף, שהוא ממש באותו זמן בלב לבו של גל הפיגועים שהיה, הסכינאות. בין ה-12 ל-15 באוקטובר התקיים בבנייני האומה כנס החלל הבינלאומי על ידי סוכנות החלל, האסטרונאוטיקה. סוכנות החלל בפעם הראשונה, מנחם קדרון, פתחו את השערים לתלמידים ולמורים, זה כנס מאוד יוקרתי. הצפי היה כמות מסוימת של תלמידים, הגיעו 1,200 תלמידים בשבוע הזה, ירידה של 20% מהצפי, וזו הייתה עלות מאוד גבוהה. זה הרבה מאוד 20%. היו ביטולים, היו חלק מבתי ספר שכן באו במקום הביטולים, 50% מהתלמידים היו מהעיר ירושלים ומחוז ירושלים. זאת אומרת אלה שכבר נמצאים ומורגלים. מבחוץ היו ביטולים. זה צריך לדעת וזה נתון מספרי מעודכן מאוקטובר, מכנס מאוד מאוד רציני שחיכו לו.

והוא גם חד פעמי, הוא לא כל שנה והוא גם לא לאורך כל השנה. נניח שביקורי תלמידים מבתי ספר, הם יכולים להגיד 'נדחה למרץ, נדחה לאפריל', אם המצב יהיה טוב לא נוכל לקבל אותם, כי אז נהיה מלאים, זאת בעיה, אבל פה אנחנו מדברים על כנס שהיה רק בימים אלה, רק באותו שבוע.

השאלה אם משרד החינוך עם מנח"י ביחד, אתם מנחים את בתי הספר, ההוראה שלכם היא להמשיך בסיורים כרגיל? אתם פסיביים בעניין הזה, לא נכנסים? אני תיכף אולי ארחיב בעניין הזה ואני אביא דוגמה אישית ממש מאתמול.

האמת היא שלא פתחנו את הפרוטוקול, היינו צריכים לפתוח את הישיבה באופן רשמי. בשונה מסיורים אחרים, הפעם זה לא רק סיור, זו ישיבה מן המניין של ועדת המדע עם כל מה שיש מסביב, היא נכנסת לפרוטוקולים, היא נכנסת לדברי הכנסת. אנחנו לא סתם סיירנו, אלא עשינו את זה כישיבת המדע, ישיבה שאנחנו מקיימים את זה היום כאן במוזיאון המדע, אבל יש עוד מוסדות שותפים. נמצא פה גם מוזיאון הטבע - - -

והרשות לקהילה ונוער באוניברסיטה העברית.

אנחנו הזמנו את כולם ואני גם מתנצל בשם חברי הכנסת, חברי הוועדה, שלא הגיעו, לקחנו את זה בחשבון מראש בגלל שתי סיבות. הסיבה הראשונה היא שיש עכשיו דיוני תקציב, יש הצבעות ברגע זה בוועדת הכספים. חצי מחברי ועדת המדע הם גם חברי ועדת הכספים, או איך שלא יהיה אין אף אחד שהוא רק חבר בוועדת המדע והוא לא חבר בעוד ועדות. יש חברי ועדה שגרים בצפון הרחוק, כך שקשה להם ביום חמישי לעשות את זה. לא יכולנו לעשות את זה ביום רגיל של פעילות הכנסת הרגילה, לא הייתה אפשרות, לכן היה חשוב לנו עכשיו, על ציר הזמן הזה, בגלל המצב הביטחוני, שלצערנו הוא נראה מצב ביטחוני מתמשך. אנחנו מקווים מאוד שהוא ייפסק, אבל איך שלא יהיה יש לזה השלכות, הוא לא נפסק ומיד אחר כך המצב משתפר, אנחנו יודעים שיש לזה השלכות, אצל ההורים, אצל הילדים.

השם שלכם הוא מוזיאון המדע, השם של הוועדה שלנו זה ועדת המדע והטכנולוגיה, יש קשר, אבל בלי זה כל המוסדות האלה מאוד חשובים לנו. בשגרה אנחנו יודעים שאתם צריכים תוספת של תקציבים, של משאבים, אנחנו מקיימים וקיימנו דיון מיוחד על כל המוסדות בכלל, עם יושב ראש ועדת הכספים, שאני מחליפו. לפני זה הוא היה בוועדת המדע והוא מכיר את הדברים האלה מקרוב. אנחנו במגמה לשפר ואנחנו נשפר את המצב הכלכלי באופן כללי. אם יש דברים ספציפיים אני מוכן לשמוע.

אשתי מורה בבית ספר יסודי בירושלים. הייתה שאלה עכשיו, הטיול היה לסטף, וכנראה אמרו, 'מה אתם יוצאים לסטף? איך עושים את זה?' אז היא אומרת 'יש שומר' ומורה והורה מלווה. אז הורה אחד אומר 'תגידי לי, המורה, איך את חושבת אם חס וחלילה', זה שמה מקומות שמסתובבים, זה מקום פתוח, זה לא מוזיאון המדע, אני כבר אמרתי לערוץ 1, מוזיאון המדע זה אחד המקומות שאפשר לקיים את השגרה, זה בסך הכול מקום מתוחם, מבוקר, לא כל אחד יכול להיכנס. נכון שיש את הכניסה והיציאה, זה נכון, הדברים האלה צריכים אולי תוספת. אז אומרים לה 'הערבי התנפל, אחרי זה מה עושים עם הילדים בכיתה ג' או בכיתה ד', עם מורה לבד בסטף', איך הם יכולים להתמודד עם הדבר הזה.

אני אומר את זה חד כדי להגיד מה עובר בראש להורים. ההורים פנו לבית הספר, בית הספר כן תומך, המורה תומכת, אבל ההורים מצידם הם נזהרים והם חוששים, ולו רק אולי שהוא רוצה ראש שקט, הוא לא רוצה שעכשיו זה ילווה אותו, זה יפריע אותו, ילווה אותו עכשיו שהילד יוצא לטיול, מה קורה ואיך קורה. אלה דברים שאפשר להתגבר אליהם. אלה לא דברים שבשמים. זה קצת עכשיו אולי מדאיג בסדר היום, אבל אפשר.

זה היה בדיוק בפתיחה. ביום שהייתה הפתיחה היו ארבעה אירועים. אני הסתובבתי בירושלים, אני מסתובבת, הייתי בפתיחה, אחר כך הייתי במשרד החינוך, אנחנו ממשיכים את דרכנו, אבל כמובן בערנות. היו באותו יום, ביום הפתיחה של הכנסת, ארבעה אירועים. זה היה ממש בהתחלה. אתה יודע, אחר כך יש משהו שנקרא, שאתה מבין שזאת השגרה שלנו. כשאתה מבין שזאת השגרה אתה אומר 'אני לא מתכנס בביתי ולא יוצא מקונכייתי', ואז אנחנו נעזרים, אנחנו יותר ערניים ויותר אבטחה. זה היה ממש ביום יומיים הראשונים. צריך לקחת את זה גם בחשבון. כשמנהל או מנהלת - - -

מאיפה התביעה? התביעה אצל מנהלים, אצל ההורים?

אני חושבת אולי שחנה, כי היא יותר מחוברת לבתי הספר, אני ברמה הארצית מארגנת את הדברים האלה, את יכולה לומר?

יש לכם הוראות?

לירושלים לא. למחוז יש לנו הוראות - - -

אבל זה פועל יוצא של יוזמה פרטית של כל בית ספר להחליט לבוא אליכם או לא לבוא אליכם?

נכון.

אין התוויה של - - - אולי זה יבהיר. כי זה מבהיר את השאלה ביחס ליכולת לבטל או לא לבטל.

לעיר ירושלים אין לנו הנחיות מיוחדות, הכול כרגיל. כל הפעילות היא כרגיל. נדמה לי שמה שאתם דיווחתם לנו, פחות או יותר הפעילות כרגיל.

יש מספר בתי ספר שיצא מכתב מהמנהל או מהמנהלת לתלמידים, שבגלל בקשות של הורים הוחלט לא לצאת. אנחנו יודעים במקרה, כי יש לנו ילדים של עובדים שלומדים בבתי הספר, זה לא משהו גורף. תיכף אני אגיד מי הגיע, אתם תראו את הפרופיל אז תבינו יותר.

אני רק אומר, בהתייחס לדברים של חבר הכנסת. המסר של משרד החינוך ושל העירייה הוא חד משמעי לקיים שגרה ככל הניתן, זה אפרופו מה ששאלת, אבל במקום הסמכות נמצאת האחריות. הסמכות והאחריות להוצאת כל פעילות חוץ בית ספרית הן של המנהל, לכן עם כל הכבוד לכולנו, אנחנו יכולים לשדר, אנחנו יכולים לתת כלים, אבל בסוף האחראי זה המנהל והמנהל שומע, כמו שתיארת, את ועד ההורים. אם ועד ההורים אומר לו 'מה אתה לוקח סיכון? זה הילדים שלנו', רוב המנהלים יצטרכו להיות אישיות מאוד חזקה כדי לומר 'אף על פי כן נוע תנוע'. רובם יגידו 'נחכה שיעבור זעם, שבוע שבועיים, ונמשיך הלאה'.

הרוח שנושבת במסדרונות המשרד ושנושבת בעירייה היא שגרה בכל מחיר. רוב בתי הספר, במיוחד הירושלמים, חזרו לשגרת פעילות. יחד עם זאת יש מקומות שבהם אנחנו שומעים את הקולות. צריך לומר, יש לנו תכנית תרבות שמשפיעה גם על מוזיאון המדע, תכנית של כ-10 מיליון שקלים, 40% ממנה מימון הורים ו-60% מימון עירייה, תכנית שאנחנו קוראים לה 'היתרון הירושלמי', שנותנת למוסדות תרבות ירושלמיים פעילות, לשלושת המגזרים, חרדי, ערבי וכללי, 88,000 ילדים נהנים ממנה. מיה היא חלק מוועדת ההיגוי. בסוף השאלה של המנהל, יש לו שלוש פעילויות בשנה, מסובסדות ב-60%, אם הוא ייקח אותם בחשוון או ייקח אותם בסיוון זה שיקול שלו והוא יכול להחליט לכאן או לכאן. שוב, בתיאום, הוא לא יכול לבוא לבד. הניהול פה בסופו של דבר וההשפעה בפועל מה קורה זה הרוח הנושבת אצל המנהלים.

אם יש מנהלים שביטלו את הפעילות או צמצמו אותה, השאלה אם אתם לא יוזמים מפגש עם המנהלים, לשאול אותם מה מעיק עליכם, איזה דברים יכולים לתת לכם את התחושה או מה אתם צריכים. נניח שהם מבקשים תוספת שמירה, יש לזה משמעות כספית - - -

אז אני אגיד, לפני שבועיים קיימנו - - -

מסכמים עם אנשים איזה משהו - - -

לפני שבועיים קיימנו שני מפגשי מנהלים, אחד לכל מערב ירושלים, היו למעלה מ-100 מנהלים, ואחד לכל מזרח ירושלים, גם היו 100 מנהלים, ובהם דנו בכל הסוגיות העכשוויות, גם הביטחוניות, גם הכלכליות וגם הנפשיות. במקביל התחלנו עם המגזר החרדי לפי מוקדים שכונתיים. הראשון היה בהר נוף, השני בבית וגן דווקא ואנחנו עושים ישיבות שכונתיות עם מנהלי בתי ספר בכל הנושא של התמודדות עם חירום וכיצד מחזירים את בתי הספר לשגרה. אז בפירוש זה בהחלט נושא שמטופל בשלושת המגזרים בצורה, אני חושב, מקצועית.

זאת אומרת לא רק על הילד והביטחון, גם הנושא של הטיולים ו - - -

עיקר ההשקעה זה דווקא הצוותים. אם הצוות החינוכי מרגיש טוב ובטוח אז - - -

אז אני מציע שנעשה את זה מסודר.

רק להשלים.

כן, להשלים את החלק הזה ואני מציע שנעשה את זה מסודר.

אז ביחס לעיר ירושלים, שהיא בבחינת מחוז גם, אז אין לי מה להוסיף. מר טור-פז תיאר את התמונה. לגבי מחוז ירושלים, אנחנו מדברים על היישובים שסובבים את ירושלים, מטה בנימין, גוש עציון, מעלה אדומים קצת פחות, אבל מגוש עציון, אנחנו קוראים לזה גוש 4, כי זה כולל את קרית ארבע, והאזור של מטה בנימין, הם נערכים בתקופה הזאת, אבל הם אומרים שהם צריכים אוטובוסים ממוגנים. אין להם בעיה, הם לא רוצים לבטל, הם כן רוצים לשתף את התלמידים בכל הפעילויות וכו', הבעיה שלהוציא אוטובוס ממוגן זה מייקר מאוד מאוד את היציאה וזה אחד הדברים שמונעים את יציאתם.

אז לסגור מספרית על מה אנחנו מדברים, רק השנה הנתונים שהוצאתי ממתאמת הפעילויות שלנו זה שהשנה, על ההזמנות שכבר בוצעו, היו לנו 1,877 ביטולים. זה רק בשביל לתת לכם את התמונה על הנפח המשמעותי שפה קורה.

1,800 כיתות?

תלמידים שביטלו. רק התחלנו את השנה וכבר אנחנו - - -

לא, אני רוצה לשמוע כמה בתי ספר.

כמה זה באחוזים, מיה?

השנה הזאת, ספציפית עכשיו, מהשבועיים שאנחנו מדברים עליהם, מאלה שכבר הזמינו, שכמו שהסברתי קודם יש הרבה פחות הזמנות כי בתי ספר מחכים עם ההזמנות לראות מה יהיה המצב, מאלה שכבר הזמינו יש לנו כבר 1,900 ביטולים. זאת אומרת אתם יכולים להבין שהיערכות של גוף לטפל ולתת שירות היא מאוד בעייתית. אבל מהצד השני, לא פחות חשוב, אנחנו רואים את התלמידים שלא נוכל אחר כך לתת להם את המענה. יש כאן גם יכולת קיבולת למוזיאון. כשהמצב כולו ישתפר ונוכל לתת את המענה המלא, אנחנו נמצאים בתפוסה מלאה בחודשים של האביב. זאת אומרת כשנגיע לאביב לא נוכל להחזיר, יום שעבר לא חוזר.

אם אני נכנסת לפרופיל של הביקורים של השבוע האחרון הספציפי, כי ניסינו להבין את הדנ"א של מי שכן מגיע. אז נכנסנו ליומן ואמרנו בואו נראה מי הגיע השבוע, כי זה ייתן לנו איזה שהיא תחושה. כיתה אחת מחוץ לעיר, כמו שאמרתי, זה הכול, מעתודה מדעית טכנולוגית מפתח תקווה. אחת. וכל יתר התלמידים בלי יוצא מן הכלל היו תלמידים מסובסדים. זאת אומרת הכיתות שהגיעו היו כיתות של ה'יתרון הירושלמי', של היתרון המדעי, או כיתות של המגזר החרדי שהם מסובסדות, או התנסויות. זאת אומרת שאנחנו רואים מה כן מצליח יותר לעורר את ההנעה לפעולה, שזה לא הפרופיל הרגיל של שבוע. כשאנחנו מסתכלים, אני חושבת שהייתה כיתה אחת שבאה בתשלום רגיל וזה הכיתה המדעית טכנולוגית של פתח תקווה. כל יתר הכיתות היו כיתות מסובסדות.

משרד החינוך לא מסבסד אם זה לא העיר ירושלים?

אני רוצה לתת את זה בתור עוד נתון. הניתוח שלי זה שבכל זאת בתוך כל העניין לא רוצים להפסיד את ההזדמנות וחוששים שאחר כך אי אפשר יהיה אולי להשלים, וגם אנחנו מוצאים שזה יוצר איזה שהיא אווירה יותר גדולה. אנחנו יכולים להגיד שהיה לנו גם סוף שבוע שהיינו פתוחים במימון של קרן ירושלים ללא תשלום ופתאום הייתה עלייה במבקרים. זאת אומרת שנראה לנו שאין שום קשר בין סבסוד לבין הנעה לפעולה, אז אנחנו מוצאים שזה בכל זאת עוד איזה שהוא תמריץ. לכן כשאנחנו כל הזמן מדברים על מה אפשר לעשות, נראה לנו שיש לנו כלים שאפשר להתמודד איתם. כלים מהסוג הזה בכל זאת מעוררים ומעודדים יותר ביקורים. התמונה שהוצאתי מהיומן מראה ו - - -

סבסוד ודחיפה מוכיחים את עצמם.

לכן זה לא נכון להגיד 'אין לנו מה לעשות', זה נכון להגיד שיש לנו מה לעשות. נכון שגם אנחנו עושים את עיקר השיווק שלנו כרגע לתוך ירושלים, אנחנו לא מצלצלים עכשיו ועושים שיווק אגרסיבי מחוץ לעיר, כי אנחנו יודעים שזה יותר מורכב. אבל מעבר לכל העניין, התכניות האלה מוכיחות את עצמן.

מיה, ההתנסויות המרכזיות שמתוקצבות על ידי המשרד והרשויות, זה לא מסובסד, זה מתוקצב.

נכון.

האם התחילו הפעילויות של ההתנסויות המרכזיות?

כן, לא רק שהתחילו - - -

ואין ביטול? זה מה שחשוב לי כ - - -

רגע, הם עוד לא התחילו באופן מלא, כי מה שאת רואה פה זה את מפגשי ההנחיה שיש להתנסויות המרכזיות ול'יתרון' שהם תנאי מקדים להתחלת שיבוצים. אז בעצם כל החודש הזה אנחנו עם מורים שמגיעים. הם מגיעים.

גם פחות בהשוואה לשנה שעברה.

כן, מבחינת המספרים. אבל יש לנו פה חודש אינטנסיבי, כי בחודש נובמבר נכנסנו להכנה, כי בלי מפגשי ההכנה עם המורים - - -

אז חודש המבחן יהיה נובמבר, לראות אם כיתות לא מבטלות.

נכון.

זה מאוד חשוב לי לדעת, לא רק במוזיאון הזה, זה קורה בעוד ארבעה מוזיאונים.

אני ביררתי במוזיאון המדע בחיפה, למשל, לדעת, כי הוא מבחינת היקפים דומה.

יש ברחובות, פארק קרסו בבאר שבע ו - - -

ובחיפה. אבל אני בדקתי מול העמיתים שלנו בחיפה, כי זה יחסית דומה - - -

אבל לא המצב הביטחוני.

נכון, לכן שם הביטולים הם רק של המגזר הערבי. זה הגורם שם.

זו נקודה שאני צריכה להוסיף. לא העלינו לדיון, הפעילות שלנו מתקיימת במזרח ירושלים ואנחנו צפינו להתחלת פעילות מיד אחרי החג שלהם.

מה זה הפעילות שלנו?

של קדימה במדע, פעילות במגזר הערבי שהיא פעילות בשעות הפנאי והיא צנחה בחצי במספר המשתתפים. גם אצלם, לא שאני רוצה להציג את הקול שלהם, אבל יחד עם זאת ההסבר הוא שהם נדרשים לעבור המון מחסומים. אחת האמהות פנתה אליי לפני 10 ימים, שהיא מבטלת את הפעילות של הבת שלה לנוכח המצב, כי לקח להם שעתיים וחצי להגיע ממקום אחד לבית חנינא והם נאלצים לוותר על התענוג הזה.

זו נקודת אור בכל הדברים. אנחנו שומעים את גורמי הביטחון - - -

מצד שני, צריך לראות את האיזון הזה. גם שם ישנה סוגיה בעייתית של העניין של להגיע אחר הצהריים.

ודאי. גם לתעסוקה וגם של ביטחון, אנשים לא רוצים, הוא לא רוצה שיחשבו שהוא חלק מהעניין הזה. רוב הציבור לא רוצה את זה, לכן יש גם תקווה מאוד גדולה שהדבר הזה ייפסק ושישתפר המצב. זה גם גורמי ביטחון שאומרים לנו, לכן נעשו צעדים כמו החזרת גופות. אני לא אכנס איתכם לכל העניין הזה.

כן, לנסות להחזיר את ה - - -

לנסות להחזיר והנה הם אומרים - - -

אבל אנחנו יודעים שהכניסה של אירועים היא חדה, אנחנו ירושלמים ותיקים, היציאה מהם היא איטית. אנחנו מכירים את הסיטואציה הזאת, קל ברגע אחד ליצור משבר וקשה מאוד להחזיר אמון, להחזיר שגרה. זאת באמת עבודה מאוד אינטנסיבית.

לכן זה גם מעודד. גם אם אנחנו מדברים על תמיכה וסבסוד, חלק שאולי נחשוב להמליץ עליו, אנחנו גם יודעים שזה לא לזמן ארוך. זה לתקופה הזו, שהיא גם תורמת להחזרה לשגרה. המעניין שכאן, זה משהו פסיכולוגי עמוק, יכול להיות שזה משתלב בהחלט במה שאת אמרת. אני מבין, כהורה, למה שחייבים הולכים, למה שלא חייבים - - - מה זה חייבים? בית ספר או שיש משהו מסובסד או משהו מאורגן, הם מרגישים שזה - - - אז הם לא מפסידים. אבל סתם ללכת לבקר, לא יוצאים החוצה סתם לבלות. מה שנתפס כדבר שהוא אקסטרה אז לא - - -

לימודי.

גם אדם לעצמו אומר, מה שהכרחי עושים, מה שלא, לא מסתובבים סתם בחוץ, לא מסתובבים למטה, לא הולכים סתם לבלות. אבל אם זה משהו שהוא הכרחי, אז כמו שהולכים לשאר הדברים, הרי לא כל הדברים הופסקו.

אני תיכף אשמע מהם אם יש אפשרות איך לחזק את זה. לחזק את הדברים האלה, למצוא את הדרך הכי זמינה לנו ואפשרית לנו ונותנת הכי הרבה תפוקות. לכן אני רוצה לשמוע את כולם, מה כל אחד חושב בעניין הזה. אני רק רוצה לעשות את זה מסודר.

עוד שני דברים על המצב. מה שרציתי להגיד זה שאנחנו בדרך כלל ערים לנזקים הכלכליים של העסקים. זה הדבר הראשון שצף כשאומרים שיש משבר ואז יש הרבה פעמים טענה, הם צריכים להכניס את היד לכיס כשיש משבר. הגופים הציבוריים מהסוג שלנו, שהם גופים ציבוריים, אולי לא מכניסים את היד לכיס הפרטי שלהם, אבל אין להם גם הכנסות, רווחים, על הכיס הפרטי שלהם. זאת אומרת יש כאן איזה שהיא הסתכלות שצריך להבין שכשאנחנו מקימים קרנות עזרה במצוקה, אנחנו לא צריכים להסתכל רק על העסקים אלא גם על כל התשתית שאנחנו מדברים עליה, בעיר כמו ירושלים, שבאמת היא תשתית בתחום של חינוך מדעי מאוד עשירה.

יחד עם משרד החינוך ויחד עם העירייה, בהובלה של מנח"י, אנחנו לוקחים את ירושלים כעיר מדע, כאיזה שהוא חזון לעתיד, כשהתמקדנו במה זה ירושלים עיר מדע מהר מאוד אמרנו שירושלים היא עיר מדע בחינוך. קודם כל בחינוך, כי קודם כל צריך לדאוג לדור הבא. כשעשינו את המיפוי של מה זה ירושלים עיר מדע, נדהמנו לראות כמה ארגונים תומכים בחינוך מדעי בעיר הזאת. יש לנו מקומות פיזיים, כמו גן החיות וגן בוטני ותחנה לחקר ציפורים ומעבדות בלמונטה ונוער שוחר מדע ומוזיאון מדע, יש לנו ארגונים כמו קדימה מדע וארגונים נוספים שפעילים בתוך העיר. יש פה אוניברסיטאות שתומכות בזה, מכללות שתומכות בזה.

עשינו כנס בתחילת הקיץ, הגיעו נציגים מ-60-70 ארגונים וביחד התחלנו לחשוב איך מובילים את ירושלים כעיר מדע, אבל לצורך העניין אנחנו צריכים להבין שצריך להיות קיימות לדבר הזה. זאת אומרת אנחנו לא יכולים להוביל מהלך כזה גדול, להיכנס אליו ואחרי זה למצוא את עצמנו במהלך - - -

והתהליך הזה של ירושלים עיר מדע הוא פרספקטיבה בשבילי בשלוש רמות. קודם כל ברמה של תושבי ירושלים. אנחנו רוצים לחזק את מערכת החינוך פה, אנחנו רוצים לחזק את הבחירה של תושבים לגור בעיר הזאת ואנחנו יודעים שחינוך זאת הדרך ש - - - אנשים מוכנים לנסוע רחוק למקום עבודה, אבל הילדים שלהם יישארו באותו בית ספר. לכן היתרון העירוני הזה שיש לעיר בכל המוסדות האלה הוא באמת התשתית שיכולה להוביל.

עשו מחקר, המשפיע הכי גדול, הפרמטרים שיש לאנשים שעוברים ממקום למקום, עוזבים מקום מגורים, זה נושא החינוך. יש עוד כמה דברים, אבל הנושא של החינוך הוא הנושא ה - - -

ולירושלים יש תשתית שהיא יכולה להציע לעיר הזאת ולתושביה ועל כל מגזריה, בתחום המדעי יש לנו אפשרות לתת מענים לכל המגזרים, לכן יש כאן איזה שהוא חיזוק מאוד גדול לעיר בתחום הזה. מיפינו איזה פעולות אנחנו יכולים לעשות ואיך אנחנו יכולים להסתכל עליהם ועשינו ממש מיפוי שנשמח להעביר אליך ולהראות לך כמה הרבה בעצם קורה בעיר הזאת וכמה אפשר עוד להעצים ולעשות את זה יותר חזק. זה ברמה אחת.

ברמה השנייה זה ברמה הארצית. אנחנו רוצים שיתפסו את ירושלים לא רק כעיר של היסטוריה, גם עיר של עתיד. לא רק עיר של עבר, גם עיר של הווה ועתיד ולדעתנו הדבר שירושלים יכולה להציע הכי חזק כמנוף, זה באמת את המדע שלה. אתה מסתכל על מספר המוסדות להשכלה גבוהה, מספר החברות, בתי החולים האוניברסיטאיים, יחידות מחקר שנמצאות פה והמוסדות האלה. אנחנו רוצים שירושלים תהיה עיר מדע בתפיסה של הציבור בארץ ולא רק עיר היסטורית. אם אנחנו רוצים שתלמידים יבחרו ללמוד בעיר ירושלים, סטודנטים, חלק ממה שאנחנו רוצים להציג להם זה את העתיד, הם לא באים ללמוד בירושלים בגלל שיש כאן היסטוריה, הם באים ללמוד בירושלים כי יש כאן מוסדות להשכלה גבוהה מצוינים, הם באים לגור בירושלים, כי יש פה חינוך מצוין.

אז יש להם איזה שהיא הסתכלות כזאת ואם אני לוקחת את זה לפרספקטיבה עוד יותר רחבה, ואם נוכל להרחיב אני אמשיך, אנחנו גם פעילים מאוד בפרויקטים בינלאומיים. אני חזרתי הלילה מסדנה שהתקיימה באמסטרדם של פרויקט במימון של האיחוד האירופי, שממוקד בנושא של קידום בנות למדע, נושא שכולנו דנים בו ולשים בו. המטרה של הפרויקט הזה היא מאוד מיוחדת, הוא אומר, יש כבר המון פעילויות, אנחנו יודעים על המון כלים, אנחנו כנראה לא מצליחים להטמיע אותם נכון במערכת כי משהו עוד לא קורה. בואו נראה איך אנחנו עושים את זה ביחד.

אולי צריך להגיע למסקנה שצריך להתחיל בגן הילדים?

ויש גם המסקנה שצריך להתחיל בגיל מאוד צעיר. כל התהליך המיוחד הזה, אני רוצה להגיד שאנחנו מביאים גם את ירושלים בקנה מידה בינלאומי כי פתאום מסתכלים על ירושלים כעיר מדע בקונטקסט בינלאומי.

עם השלכה לכל הארץ.

אני אומרת, זה גם משליך על כל הארץ, נכון. אנחנו מאוד פעילים בנושא של האיחוד האירופי, מצאנו שם כר נרחב, עשינו שם פרויקט יוצא מן הכלל שאם נספיק נספר לך עליו, בתחום של שילוב הנדסה.

חלק מהעניין של ירושלים עיר מדע, זה הסתכלות לעולם, שלא יתפסו אותנו רק בקונטקסט של עיר היסטורית או עיר מאבק או עיר קונפליקט. אנחנו מנסים להציג את ירושלים דווקא בצד החיובי שלה ומה אנחנו עושים למען החברה. זה היה בקליפת אגוז, אבל אני אשמח להרחיב.

את תצטרכי גם להגיב על האחרים. אבל תדעי לך שהמדינה, הממשלה, במסגרת תקנת ירושלים הפרויקטים שראש העיר גם הציג וגם יש אישור לזה, זה הרבה לנושא הזה, להביא אנשי מדע, לקדם את הנושא של מדע טכנולוגיה בכל מיני שטחים, גם לתמוך בסטרט-אפים ויוזמות או בכלל בחינוך וחשיפה ותמיכה. אנחנו לא נוכל - - - גם - - - בעיריית ירושלים שירצה להציג את זה בקצרה, אבל אנחנו רוצים, עם כל החשיבות, לקדם את החשיבה איך אנחנו מחזקים את המוסדות לתקופה הזו.

לנושא הזה רציתי לתת לך בהזדמנות זו את הקטלוג של הפעילויות שאנחנו מציעים למערכת החינוך. יש לנו אותו בעברית למערכת החינוך הממלכתית והממלכתית דתית, יש לנו אותה בערבית ויש לנו אותה בחרדית, למגזר החרדי. זה לא באידיש, אין תמונות, יש איורים והפעולות מותאמות לאוכלוסייה המיוחדת. זאת אומרת יש לנו הרבה מאוד עבודה גם בהסתכלות הזאת.

אני חייב לצאת.

אז תגיד את דבריך.

אז אני רק אומר ככה, כפי שאני רואה שאתה מכיר והנתונים מוכרים לך היטב, אנחנו עושים מהלך של למעלה משנתיים עכשיו - - -

הייתי 15 שנים סגן ראש העיר בירושלים.

אבל אני רואה שאתה גם שולט במה שקורה עכשיו ובתקנת ירושלים. אז באמת אנחנו עושים מהלך מאוד דרמטי בעיניי שהיתרון הירושלמי הוא גולת כותרת, אבל יש לו שותפים, כל מי שמסביב לשולחן ועוד, שאני חושב ש - - - שוב, אני אמרתי, אני לא אצהיר על ירושלים כעיר מדע עד שהיא לא תהיה באמת כזו, אבל אנחנו בדרך לשם. זה לא יקרה בשני המגזרים הגדולים בירושלים, שזה המגזר החרדי והמגזר הערבי. כלומר בסופו של דבר להפוך את מערב ירושלים לעיר מדע זה לא בעיה, זה כבר כמעט שם, אבל בלי שותפות אמיצה ועמוקה במגזר החרדי ובאופן אחר במגזר הערבי אנחנו לא נהיה שם. זו לא תהיה עיר, זה יהיה רבע עיר מדע ובזה אנחנו משקיעים הרבה מאוד. היתרון הירושלמי זו דוגמה אחת, כי שם כל תלמיד מביא איתו ואוצ'ר, השיטה הידועה, של 120 שקלים. אם מוסד מדעי רוצה את הציבור החרדי הוא יבנה תכנית בחרדית. זה אחד המקומות הראשונים שדיבר חרדי בתחום התרבותי והיום יש יותר. אותו דבר באופן אחר גם למגזר הערבי. אני חושב ששם האתגר הגדול של העיר, במידה רבה של המדינה, אני חושב. ואני חושב שאין כמו מגע כדי להוביל אותנו למקומות האלה ואנחנו שם.

אנחנו אולי בהמשך גם נלווה אותך, אם נמצא איזה דרך. אני אפנה, אני אומר בדברי הסיכום, לשר המדע ולשר החינוך, לעשות איזה תגבור, לתת איזה פוש ודחיפה כדי להחזיר את המצב לשגרה. שרת התרבות הודיעה עכשיו שלמוסדות התרבות נותנת עכשיו חיזוק ותמיכה בעניין הזה.

אני לא אכנס למיקרו טכניקה. יש דרך, אלה תקנות ייעודיות.

זאת אומרת אתם תדעו להפעיל את זה במקרה הזה איך לתת את המענה, את המעטפת למתן ביטחון או נקרא לזה מעטפת האחריות שיש למנהל בית הספר כדי לחזק אותו בחזרה - - -

כן, תקנות ייעודיות מדויקות עושות את ה - - -

לפעמים אמירה, לפעמים מכתב של ראש מנח"י, והוא בא ומציג את זה להורים, 'אנחנו חוזרים, אנחנו נותנים את כל המענים, אנחנו מתראים עם גופי הביטחון'. ההורים גם רוצים בעניין הזה שזה לא רק - - - ואז זה נותן גם להורה תחושה שהוא הולך למקום מסודר והאחריות היא בעצם אחריות כללית.

בהחלט.

ברשותך, אנחנו מיד נעבור לד"ר עידית חכימי, מהמשרד לבטחון פנים. תגידי לי איך המשרד לבטחון פנים פועל, מה הוא מאפשר, מה האמירה שלו - - -

האמת היא שאני לא באתי לכאן כייצוג של המשרד, באתי מתוך עניין אישי ובתור מי שמשתתפת בישיבות של ועדת המדע. אני חייבת להגיד שאני מצאתי חיבורים ובהחלט הנושא של הביטחון האישי הוא נושא שמעסיק ומטריד את המשרד לבטחון פנים. אנחנו בודקים את הנושא של הביטחון האישי בסקרים שאנחנו מבצעים ונערכים למאמצים לשיפור הביטחון האישי של אזרחי המדינה באופן כללי ושל - - -

ובירושלים בפרט? יש מגבלות של המשרד לבטחון פנים לגבי סיורים של תלמידים, התכנסות של תלמידים?

אני לא חושבת שאני יכולה לייצג את ההיבטים של - - -

אז - - - אני חושב שגם צריכה להיות אמירה ברורה בעניין הזה, צריך לפרסם הודעה, או משהו, אם יש לכם דוברות, לפרסם. אם כותבים שהמשרד לבטחון פנים לא מונע ולא מגביל שום פעילות, שום התכנסות, שום המשך של סיורים לימודיים בכל מקום בעיר, מכל מקום לכל מקום, זאת אמירה שהיא גם חשובה, זה גם נותן חלק מהדחיפה.

ברשותך, אני יכול להתייחס, כי אני ראש אגף הביטחון של האוניברסיטה העברית.

ואנחנו כפופים ל - - -

אנחנו כמובן והמוזיאון עובדים ביחד. אני כפוף או מונחה על ידי חטיבת האבטחה של משטרת ישראל והמשרד לבטחון פנים. אם אני יכול לדבר בשם המשרד, אני אדבר בשמי כמי שמונחה על ידי המשרד. הפעילות מתנהלת כשגרה באופן מוחלט. בשבוע שעבר עשינו מסיבת פתיחת שנת הלימודים פה בספרא בגבעת רם, 4,500 סטודנטים בשעות הערב, פתוח, כמובן עם אמצעי אבטחה על פי רשיון העסק שניתן לאירוע.

תגברתם את האבטחה לאור - - -

כן, זאת הנקודה הבאה. פה אני רוצה להתחבר למה שמיה אמרה, האם יש לנו מה לעשות או אין לנו מה לעשות. אז יש לנו מה לעשות, אני מסכים איתך, מיה. ומה יש לנו לעשות? אני אגיד לכם מה האוניברסיטה העברית עושה. האוניברסיטה העברית מפעילה שאטלים במעונות הסטודנטים, עם כל הקמפוסים. ממעונות הסטודנטים בארץ יוצא שאטל לגבעת רם, יוצא שאטל לעין כרם, בבוקר בשעות קבועות, בערב חזרה. אני אומר לכם יותר מזה, יש שאטלים גם לסטודנטים ערבים, אנחנו אוספים אותם משועפט, משער שכם, והם מגיעים לפה לקמפוס בגבעת רם, הם יורדים ונכנסים בשערים ונבדקים כמו כל סטודנט אחר.

תרשה לי לשאול את מיה, האם התלמידים שלומדים כאן מגיעים עם הסעה? תחבורה ציבורית או הסעה מאורגנת?

זה השינוי שהיה מאז שאני הייתי אמא וגידלתי את הילדים שלי בירושלים והם היו נוסעים למוזיאון ישראל או למה שהיה בתחבורה הציבורית. הם היו הולכים לתחנת האוטובוס, עולים לאוטובוס ונוסעים. אין דבר כזה היום. אף כיתה לא מגיעה לביקור, לא עם אוטובוס ציבורי, האוטובוס מגיע לכניסה לבית הספר. זאת אומרת זה אותו שאטל שאתה מדבר. אין בכלל היום - - - אם פעם כשגידלנו ילדים היינו נוסעים בתחבורה ציבורית למקומות, היום באופן גורף אני לא חושבת שיש איזה - - -

אז אפשר להגיד שכל ההגעה למקום היא תמיד בהסעות ייחודיות.

בוודאי.

לכן ככל שיהיו יותר שאטלים אז יהיו יותר אנשים.

זה חלק מהעלות כבר שנים של ביקור. זה חלק יותר יקר מהביקור. זאת אומרת כשאת לוקחת בסוף את העלות הכוללת של לצאת מבית הספר, בדרך כלל עלות ההסעה היא המרכיב העיקרי, הביקור הוא החלק היותר שולי בעסק. אבל אין ספק שאין היום שאלה כזאת בכלל.

זאת אומרת אתם עושים את כל מה שצריכים לעשות כדי לענות - - -

בדיוק, וכמובן שהדברים האלה עולים כסף. תקציב האבטחה באוניברסיטה העברית זה בין פי 10 לפי 15 מכל - - -

מכל אוניברסיטה אחרת.

זה בכלל לא - - -

מול אוניברסיטת בר אילן, לדוגמה.

האם מישהו מתקצב את האוניברסיטה בגלל המצב הנוכחי או בגלל שהיא נמצאת בירושלים? ודאי שלא. למה זה חשוב? כי כל תקצוב כזה יקטין את הכסף שהולך לעניין אבטחה ואולי יגדיל את הכסף לטובת שאטלים ולטובת חינוך ולטובת דברים אחרים.

האוניברסיטה העברית, אני חושב, מקבלת 980 או 920 מיליון מהמל"ג?

האוניברסיטה מקבלת מאות מיליונים, אבל על פי מפתח בהתאם לכל האוניברסיטאות, ששם אין קריטריון של ביטחון.

אבל כשמגדילים תקציב לוקחים את זה גם בחשבון. אני אומר לכם, עיריית ירושלים מקבלת בתוך תקנת ירושלים 400 מיליון שקל, 450, תלוי - - - אני לא רוצה להכניס אתכם למה זה מבסיס התקציב, מה זה דברים של הרשות לפיתוח ירושלים. למה אנחנו נותנים יותר? ירושלים באה לבקש והיא מקבלת מה שערים אחרות לא מקבלים,בגלל המצב הביטחוני המורכב שיש פה, זה גלום בתוך הדבר הזה. לכן אני אומר שגם עיריית ירושלים צריכה להיות שותפה בעניין הזה.

הייתה פעם שמירה בגני הילדים, תגבור השמירה, אמרנו להם ש'אנחנו נגדיל לכם', אני מגדיל לך את תקנת ירושלים, תמיכה בחלק הזה. כי מה שידוע עכשיו במשרד הכלכלה, הוא ידע כמה שבועות לתת מענה למעונות. המעונות בכלל לא נמצאים בתוך מעטפת הביטחון. אנחנו רוצים להעביר למשרד החינוך. אני אחד התומכים הגדולים להעביר את מעונות היום ממשרד הכלכלה למשרד החינוך. יש כמה דברים, חלק בגלל הליכים בירוקרטים ומנהליים, חלק גם רצף חינוכי, שאני חושב שהוא חשוב, משרד החינוך עושה את זה טוב יותר ממשרד הכלכלה, מתוך הניסיון שלנו. למה אני אומר? גם המעטפת הביטחונית שיש, לא בכל - - - אבל לגנים יש מעטפת, קבעו איזה מודל, מתחזקים אותו, מורידים אותו לפי הנתונים וגם לפי מצב כלכלי. המעונות בכלל לא נמצאים בזה. מתברר שהקב"טים העירוניים אחראים על מעונות - - - באיזה שהוא מקום אין הבדל - - - לפעמים את רואה מבנה שהוא גן ומבנה שהוא מעון, מה ההבדל ביניהם? אז זה בסדר, יש על ידו גן, אז אולי הוא גם שם - - - אולי, כך חשבנו, אבל יש גם מקומות שנמצאים בנפרד. התברר שהקב"טים העירוניים בכל מקום, כולל בעיריית ירושלים, לא יודעים בכלל את הכתובות של 2,000 מעונות שיש בארץ, תכפילי במספר הילדים, הם לא יודעים את הכתובות וודאי לא יודעים את מספר הילדים.

אני אומר לכם איפה החוסרים שיש מול כך שאנחנו נותנים מענה זמני. עכשיו, במשך כמה שבועות נתנו מענה, משרד הכלכלה מימן שמירה בכל - - - אם זה רשתות שמפעילות את זה, או מעונות, הם יכולים להתקשר לפי נוסחה של - - - וכל זה. אין ספק שיש אפשרות עכשיו לתת מענה למצב מסוים והרבה יותר קל כשהוא מצב מתמשך. יותר קל לתת תקציב כשאת יודעת שזה ממושך.

אחרי שנסכם פה, נשמע את כולם, לכן אני רוצה שתמקדו. אלה דברים שאנחנו יכולים כוועדת מדע לגרום לכך ולהגיע למסקנה שאלה הדברים שהם באמת יעזרו להחזיר את המצב לשגרה.

אני הייתי בכל אופן מבקש אולי ממוזיאון הטבע שיגיד גם כמה משפטים, מה קורה אצלך.

אני רכז החינוך במוזיאון הטבע. מי שלא מכיר את המוזיאון, זה מוזיאון קטן, אז אני מייצג פה את המוזיאונים הקטנים.

באיזה רחוב הוא נמצא? הוא נמצא ליד בוסתנאי, נכון?

הוא נמצא במושבה הגרמנית, מה שנקרא מוזיאון של פעם. מוזיאון בתוך המוזיאון. המוזיאון קם ב-62', הוא אחד מהוותיקים בירושלים, למזלי הוא נשאר כמעט אותו דבר, זאת אומרת אין הרבה אינטראקציות ומודרניזציה כמו שעכשיו. זה מצד אחד נותן קסם של מוזיאון, כי אנחנו מציגים את האובייקט של פעם, מוזיאון כמו פעם וחינוך של פעם, הפוחלץ, האוספים המוזיאליים של טבע וכמובן בעלי חיים אמיתיים.

כמובן היעד של המוזיאון, הספציפיקה שלו, זה הגיל הרך וגיל היסודי. זה 80%-90% מהמבקרים הרגילים שלנו. מטבע הדברים המוזיאון מהסוג הזה נפגע החזק ביותר, למה? כי קודם כל הוא חלש במילא, זה לא מוזיאון חזק כמו המוזיאון של מיה, מושקע ואקטיבי.

הוא לא שלי גם.

זו לא טעות. המוזיאון הוא קטן, הוא דל תקציבים.

הוא משרת רק תלמידים של העיר ירושלים?

לא, אבל עוד הפעם, סוג ספציפי, זה הגיל הרך ויסודי. יש פתגם ברוסית מאוד יפה, עד שהשמן ירזה הרזה ימות. זה בדיוק מה שקורה. המוזיאונים הגדולים והחזקים עוד איכשהו יכולים לשרוד, המוזיאונים הקטנים, חלשים במילא, פלוס מכת המוות שיש עכשיו, יש לנו 90% ביטולים, ספרתי 87.5, אבל לא חשוב, אנחנו מדברים על 90% ביטולים בזמן הזה, כולל ב'יתרון', כולל ביקורים פרטניים, אז זה בהחלט מצב חמור ביותר. לא באתי לבכות כאן, כי חבל, אף אחד לא מוציא כסף עכשיו מהכיס, זה לא עוזר לי.

ניסיון העבר אומר לי, היות שאני 25 שנים בחינוך, מהניסיון של האינתיפאדה הקודמת דווקא היה חיובי מאוד. זה נשמע מוזר, אבל באינתיפאדה הקודמת עשיתי תכנית שנקראת 'מוזיאון יוצא החוצה', המוזיאון מגיע לגן, המוזיאון מגיע לבית ספר. כי חשבתי, הנה, אם ההר לא הולך למוחמד אז מוחמד צריך ללכת. אם בית הספר פוחד להגיע, אז אני הולך עם תיק של פעילות, בעלי חיים, ציוד מוזיאלי, פוחלצים ועם הסט הזה אני מגיע לבית הספר וזה בהחלט הצליח וזה מה שהציל את המצב. עד עכשיו אני נהנה מהפירות של האינתיפאדה, במרכאות, שזה בהחלט מתחזק כלכלית את המוזיאון. אנחנו המוזיאון היחיד בירושלים שחי על תקציב של חינוך, אנחנו מוכרים משהו שאי אפשר למכור, אנחנו מוכרים חינוך. אין לנו שום תקציבים חיצוניים.

לצערי עכשיו זה לא כל כך עובד, מכל מיני סיבות. קודם כל זה כבר לא חדש, בי"ת, יש המון גופים שעושים את החיקויים. עשיתי סקר, יש 43 חברות שונות שמתחרות בתחום הזה. זה עובד פחות ופחות ופחות. ואז בהחלט אני מחפש דרך עכשיו. יכול להיות שמישהו יגיד לי 'תשמע, צריך לסגור את המסגרות הקטנות, שחיות מהיד לפה, נלך למוזיאונים גדולים'.

לא, אבל אתה אומר שהמצב הוא בגלל המצב הביטחוני. בואו לא נתמודד עם כל הקשיים שיש למוזיאון קטן, אנחנו רוצים להחזיר, וזה דבר שאפשר לתקן אותו, זה לא דבר שבשמים.

יכול להיות.

אני מבין שאתה אומר שאתה אומר שקהל היעד שלך הוא קהל של החינוך היסודי והגנים?

כן. זה הכי רגיש, זה הרגיש ביותר.

זה ביטולים וזה גם אומר שאין שם שום סבסוד, ככה שזה שוב פעם, הפעילות היא לא פעילות מאורגנת, היא פעילות שהיא יוזמה של בית הספר כשהוא רוצה לעשות פעילות.

גם, אנחנו עובדים בכל המסגרות, גם 'היתרון הירושלמי', גם קרן קרב, גם כל הקרנות האפשריות שאפשר.

איזה מסר, או תקצי, ליווי - - - אצלכם מגיעים גם בהסעות?

בטח. אותו דבר.

הכול בהסעות, אף אחד - - -

אין דבר כזה.

ולכן זה גם קטן, צריך - - - יכול להיות שזה המסר אולי, אם המסר שיוצא באופן כללי שחוזרים לשגרה, יכול להיות שזה גם יחזיר את הפעילות. אם תוכל להצביע לנו על משהו מסוים אני אוכל אולי להתמקד בו. אני מבין, כמו שאני רואה בפרופיל שלכם, ש-1,000 איש מבקרים בחודש וזה ירד ל-100 איש?

בממוצע. וזה ירד לכמה עשרות במקרה הטוב. אני מתגעגע למשל לרעש הזה של המוזיאון.

הרעש שאנחנו אוהבים.

נכון. המוזיאון שקט וריק כקבר.

הצלחת גם לרגש אותנו, להעציב אותנו. היינו עד עכשיו רגועים יותר, אתה גם מעביר את המסר. צריך לחשוב, אולי נפנה לעיריית ירושלים, איך לתגבר. לא נמצא נציג מנח"י, אבל אולי נפנה לעיריית ירושלים באופן נקודתי, על המקום הזה, אולי במסר שאתה תוכל לבוא אליהם, בשילוב של לבוא. צריך לראות איך לקדם את זה.

אני מציע שקודם משרד המדע והטכנולוגיה.

אין לנו אמנם תקנת תמיכה במוזיאונים, אנחנו יוצאים בקולות קוראים ומכרזים. ב-2016 עומד לצאת קול קורא למוזיאונים, לתחום ה- - - אבל כרגע מה שיש לנו זה פעילות של המשרד בקולות קוראים בלבד.

אנחנו הצלחנו ב-2014, בעקבות המצב הביטחוני שהיה אחרי 'צוק איתן' להרחיב את הפעילות שלנו בקייטנות קיץ בדרום הארץ וברצועת עזה, מ-0 עד 40 קילומטר מעזה, אמת בזכות החלטת ממשלה שהייתה וניצלנו אותה לטובתנו. למרות שלא היינו נמצאים בתוך החלטת הממשלה, אבל יש סעיף של חינוך בלתי פורמלי, רשום שם משרד החינוך, אבל אנחנו הצלחנו בזכות החלטת הממשלה הזו להרחיב את הפעילות שלנו. כאן מדובר על או תו מצב ביטחוני, שגורם לעסקים - - - אז זאת המלצה אחת שאפשר להמליץ לממשלה לנסות ל - - - בעקבות המצב הביטחוני.

ועוד משהו שיש לי להגיד, בגלל שזה מקום שיש בו את כל המגזרים, הכללי, הערבי, החרדי, אז אולי לעשות איזה שהיא פעילות שמקרבת את אותם מגזרים.

אנחנו עושים הרבה, נדבר על זה, נעשה הרבה, אבל כרגע במצב הקיים הרגישות היא כל כך גבוהה שזה יהיה בלתי אפשרי. כרגע אנחנו ממתנים מעט, כי יש לנו הרבה חוגים משותפים והרבה פעילויות משותפות, עצם זה שהם באים למוזיאון באותו יום ובאותו זמן זה כבר הרבה מאוד בקרבה שהם נמצאים ביחד. גם זה גורם לנו להעלות הרבה צוות למעלה, מעבר למדריכים, להיות כל הזמן עם היד על הדופק עם רגישות. מספיק שיש כיתות ממגזרים שונים בזמן אחד, בתקופה מתוחה, כל הצוות החינוכי עוזב את השולחנות עומד למעלה ונמצא שם, כדי שאם ייווצר איזה שהוא מתח וחיכוך, כי זה החיים שלנו, נוכל מהר מאוד לפרק את זה. כרגע זה לא זמן שאנחנו יכולים לדבר על זה.

זה באמת לקחת את המדריכים לפעילויות בתוך בתי הספר.

את זה אנחנו עושים, אבל יש חוויה של מוזיאון שאי אפשר לקחת אותה במלואה. בתכניות שאנחנו עושים, גם ב'יתרון הירושלמי', בעיקר ההתנסויות, שני שליש מהתכנית קורית בבית הספר, רק שליש קורה כאן.

במסגרת קול קורא, במוסדות שנפגעו בעקבות המצב הביטחוני, שיקבלו תוספת תמיכה, תוספת תקצוב. זה מה שצריך, זו אולי התרומה שלכם בעניין הזה, בסגנון שעשתה שרת התרבות. זה יכול להיות בהחלט - - - אמנם התקציבים שלכם לעומת התקציבים של משרד התרבות, אבל יש אולי משהו בתוך העניין הזה. אנחנו נפנה כמסגרת לשר המדע. הוא גם אצלנו השבוע, ביום שני הקרוב, הוא נמצא אצלנו, אנחנו נעלה את זה כבר, למכתב לוקח הרבה זמן להגיע.

הייתה ישיבה על תקלות בדואר, אז עכשיו אנחנו - - -

זה באמת עם מנהלת הוועדה כל הזמן, זה גם יהיה חלק מהדיון על עסקים קטנים ובינוניים, שנפגעו מהמצב הזה. זה מצב שהוא אחר, אבל אנחנו מתמודדים בנושא הזה. את תהיי בישיבה ביום שני? אז אנחנו נעלה את זה ונראה איך אנחנו מקדמים את זה.

למשרד התרבות גם יש נציג?

איפה מריאנה? הלכה? היא כרגע יצאה.

אז אנחנו נעבור למשרד החינוך.

שמי שושי כהן, כמו שהצגתי קודם, אני אעשה את זה מסודר. אני אתחיל עם תמיכה בכלל בעיר ירושלים ובתפיסה שלנו את היריד המדעי הארצי. יש לנו למידה בדרך החקר בכיתות ו' ובכיתות ט'. תלמידים לומדים, נכנסים לתהליך חקר מדעי, יש להם עבודות, יש פוסטר מדעי, יש כנס, והיריד הארצי של כל העבודות שעלו מהעירוני למחוזי ומגיעים ליריד ארצי, זה מתרחש פה, באוניברסיטה העברית בירושלים וזאת השנה החמישית שהוא מתקיים. זה משהו שאנחנו מחזקים, שהיריד הארצי יתקיים בעיר ירושלים ובשיתוף עם האוניברסיטה ועם מוזיאון המדע, רשות הפיקוח, כמובן משרד החינוך וחברת דרוטקום, שהיא חברת היי טק שבהסכם שיתוף פעולה עם משרד החינוך, שתומכת בתהליך. זה דבר מרכזי שאנחנו רואים, לחזק בכלל את המדע והטכנולוגיה, את החקר ואת מוסדות החינוך המדעיים ואת האקדמיה בירושלים.

התהליך השני שהוא תהליך מרכזי, שמתקיים יחד עם משרד המדע, זה התהליך של התנסויות מרכזיות במוזיאוני המדע. זו השנה השלישית של הפעילות ואנחנו מדברים על תקציב של כ-5 מיליון שקלים שמתוקצב על ידי שני המשרדים, 2.5 משרד המדע, 2.5 - - -

שזה פורץ דרך, שיש שיתוף פעולה.

שני המשרדים, כולל הרשויות, כשהרשויות פה תומכות במהלך, ואני צופה שלמרות המצב, מכיוון שחלק מהפעילות מתקיים בבית הספר והפעילות היא מתוקצבת, אני מעריכה שלא יהיה צמצום בתכנית הזאת. מדובר ברמה הארצית בתכנית של כ-1,400 כיתות לימוד, כיתות ה' וכיתות ז', שמגיעות לארבעת מוזיאוני המדע.

הנושא של כנס החלל, כבר נתתי את הנתונים. הגיעו תלמידים לירושלים. היו ביטולים, אבל לצד הביטולים היו בתי ספר שהיו בהמתנה והגיעו גם בתי ספר שלא היו ברשימה המוקדמת. בסך הכול הייתה ירידה של 20%, זה לא מעט, מ-1,200 תלמידים שהשתתפו בכנס, שהוא גם היה בהזמנת משרד המדע וסוכנות המדע, סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע, הטכנולוגיה והחלל, וזאת הזדמנות להודות.

נקודה רביעית זה הנושא של המגזר החרדי שדיבר פה משה טור-פז. יש לנו עכשיו תיקון חדש למדע וטכנולוגיה. זה לא לשמה, אבל אני אומרת כן לשמה, הקמנו תכנית לימודים במדע וטכנולוגיה למגזר החרדי, ספר חדש נולד לכיתה ב', מאושר על ידי החינוך העצמאי, הוא מותאם לחרדים, יש תחושה שיש פתיחות לקבל ושלימודי המדעים ייכנסו לפחות בקרב התלמידות. זו גם פריצת דרך, הספר הראשון, 'מעשה בראשית', יצא לדרך לפני חודש-חודשיים. ממש תינוק נולד, אנחנו מאוד שמחים ויש פתיחות לקראת הדבר.

ספר שנכנס לחינוך העצמאי, אני בטוח שהוא נבדק.

הוא נבדק בקפדנות יתרה, אין שם צילומים של תלמידים, יש של תלמידים, יש צילומים של תלמידים שעושים תצפית ואני מאוד מקווה שבאמת - - -

גם התוכן.

גם התוכן מותאם, בוודאי, וגם תכנית הלימודים מותאמת. אני רוצה פה לציין ואולי להזמין את הקולגה, העמיתה חנה כהן, שהיא המפקחת המחוזית שלנו, כמו שאמרנו, אנחנו מעודדים להמשיך בשגרה, שגרת חירום. מדינת ישראל ערוכה כל שנה-שנתיים לחירום, זה הופך להיות משהו בשגרה. כשהתהליך מתחיל אז אנחנו בשגרת חירום. זה שגרה בחירום.

מאז קום המדינה, לא?

נכון. ואני חושבת שזה לא היה פשוט אף פעם, אני לא חושבת שזה יותר מורכב. השגר של המשרד זה להמשיך. כמו שאמר משה, בסופו של דבר ההחלטה היא של המנהלים. אני פה מזמינה את חנה, שהיא עמיתה יקרה ושומעת את המצוקה, אז יכול להיות שאנחנו יכולים לעשות נפשות, נפשות בקרב המורים, בקרב מנהלים, יש פה אחריות גם של מנהלי המחוזות, לא רק שלנו, בתחום המקצועי, בתחום מדע וטכנולוגיה, צריך לחשוב איך מוזיאון הטבע ואיך לגופים נוספים שיוצאים נפגעים, איך בכל זאת אנחנו משדרים למורים, לבתי הספר, במידת יכולתנו.

אני רוצה להוסיף משהו. אני חושבת שהעיר ירושלים ומוסדותיו שיוצגו כאן באמת על ידי כל האנשים כאן, מה שחסר כאן ואני אייצג אותם, זה מחוז ירושלים. אני חוזרת שוב, זה מחוז ירושלים ובתי הספר הם לקוחות, אני לא יודעת באחוזים, לא באתי עם נתונים כי לא ידעתי, הם מהווים אחוז נכבד מהלקוחות של מעבדות בלמונטה בכיתות ט', הם אחוז נכבד במוזיאון המדע. מוזיאון המדע ובלמונטה מגיעים גם אליהם למקומות האלה.

יש גם את העניין הזה של מה שנאמר על ההורים, אני מדברת על ההורים לא בירושלים, על זה דיברנו, יש גם את העניין שאין הנחיות מיוחדות למחוז ירושלים, כולל האזורים היותר מפורסמים, נקרא לזה, מבחינה ביטחונית. אין הנחיות מיוחדות, אבל זה ברור, וגם כותבים וגם אומרים, שכמו שאתה אמרת, להקטין, אם לא חייבים אז להקטין. ובאמת מקטינים. זה דבר אחד.

ודבר נוסף, שהוא לא ייחודי רק לשנה הזאת לאור המצב הביטחוני, זה העלות הכול כך גבוהה של ההסעות, גם רגילות ולא רק ממוגנות. זה דבר שמי שקובע את התקנות ומי שחושב הלאה, שבאמת אם רוצים להכניס גם את ילדי הפריפריה, נקרא לזה, והתלמידים למשאבים שעיר הבירה נותנת, אני חושבת שצריך לתת את הדעת על העניין הזה של ההסעות, כבר נאמר, במיוחד לאזורים המרוחקים.

אני רוצה לתת דוגמה, בשבוע שעבר פגשנו במסגרת מרתון של פגישות את הצוות של אולפנת נריה, שחוו לא מזמן, אני חושבת, את הפתיחה של כל שרשרת הפיגועים שהיו, את הזוג שנרצח בערב שבת, ואנחנו ראינו שם צוות מדהים למדעים, עם הישגים מרשימים בביולוגיה, בכימיה, בפיזיקה, עם רצון לפתוח מגמות ובאמת הם הציגו נתונים מרשימים. הם נמצאים עכשיו במצוקה גדולה, שפשוט אין להם מורים שמוכנים לנסוע לשם. גם החינוך המדעי הוא דרך המורים ושם יש לנו מצוקה מאוד גדולה, לא רק בנריה, נריה זו דוגמה. אז יש לנו את הבעיה הביטחונית שבאה לידי ביטוי לא רק במוסדות, לקוחות, מורים שלא מגיעים וצריך לחשוב על זה.

אני רוצה להוסיף עוד משהו. פרט להסעות ויציאה אל השטח, שאנחנו עושים מבית חנינא, מעבר של מחסומים של מדריכים, חלקם גם מהמגזר, הם לא ששים לצאת אל בתי הספר במזרח ירושלים.

נקודה נוספת שהייתי רוצה להעלות, והעליתי אותה, אמנם קינלי עזב, אבל העליתי אותה מול לארה, שאחראית על המגזר הערבי בעירייה, זה הנושא של חיבור המנהלים לתוך הסוגיה הזאת שהיא סוגיה שהיא מורכבת גם עבורם. אני מדברת שוב, מפני שהפעילות שלנו במגזר הערבי אז אני מתמקדת שם. ביקשתי מלארה לדבר על משמעותה של שגרה וההתייחסות להעשרה ולהפגה, כדי שכשאנחנו מגיעים לתוך בתי הספר בשעות קצה, כלומר בסיום יום הלימודים, אחרי שעות הלימוד הרגילות, שהתלמידים ייענו וירצו להישאר, ביקשתי ממנה שתוציא איזה שהיא פנייה למנהלים שיעודדו את העניין הזה. בסופו של דבר מה שקורה, אם המנהלים מחוברים ומעוניינים ומעבירים מסר כזה, אז אנחנו נוכל למצוא יותר ויותר תלמידים שלוקחים חלק.

כרגע, אמרתי, אנחנו במחצית מבחינת הקפסיטי שלנו, ממש מחצית, מספר התלמידים שמגיעים - - -

אנחנו דחינו, נגיד, את הפעילות - - -

את הפעילות איתנו - - -

את הפעילות איתם. בהחלטה משותפת הוחלט - - -

ההפתעה היא שגם אצלם זה גורם, אין בזה הפתעה וזה גם גורם לזה שאולי יש תקווה שהדברים האלה יסתדרו.

אנחנו כבר מגיעים לסיום. יש מישהו שמבקש להוסיף משהו?

אני רוצה להראות לך את בית המלאכה, איפה שבונים מוצגים, אז נרד דרך שם. זה יהיה אקסטרה.

אז אנחנו הגענו לשעת סיום. אנחנו צריכים לפתוח בכבודה של אכסניה, אתם מארחים אותנו. קודם כל תודה רבה על האירוח, מכל הלב, אבל גם התרשמנו מאוד מאוד מהמקום, מכל הבחינות, מהמקצועיות, מהאטרקטיביות של המקום, מהניהול, גם אפשר להתרשם. רואים שאנשים מקצועיים וחזקים ומוכשרים עומדים, עם כל הצוות שלך, על הגישה ובעיקר אני חושב שהתכנים הלימודיים והחינוכיים שיש פה, הדגש, המיטב ממש, עם הרבה מחשבה ותיאוריות. זה גם המשוב שמקבלים, הוא משוב טוב. אני גם מציין את המוסדות האחרים ויש עוד מוסדות, אנחנו בסך הכול עשינו ישיבה לכולם.

אז ראשית, קודם כל לפני מצב השגרה הביטחונית הלא טובה, המוסדות האלה, גם אם הכול בסדר, הם עדיין צריכים חיזוקים וצריך להרחיב. בהזדמנות הזאת, גם אם הכול חוזר לאותו מצב, המחסור במשאבים ועוד בשיתוף פעולה ותמיכה בתקצוב, זה דבר הכרחי כדי לקיים כל הזמן בהתמודדויות ולהרחיב יותר, לבסס את המוסדות, ואנחנו בעניין הזה גם רואים את זה גם כדבר חשוב מאוד. עכשיו, אמרנו, כשיש מצב ביטחוני מורכב, אנחנו רואים שכל שינוי קל, כמה שהוא מיד מזעזע. כמה שעובדים כל הזמן, עובדים בצורה מדודה מאוד, שכל שינוי מיד משפיע, משפיע על מוסדות גדולים, קל וחומר שמשפיע על יותר קטנים.

אנחנו באמת רוצים לציין את שיתוף הפעולה בין כל המוסדות. אני חושב שזו דוגמה. אנחנו יושבים בעוד ישיבות, זה לא בכל מקום דבר שמובן מאליו, שיתוף הפעולה בין המשרדים השונים, בין אם זה משרד החינוך, משרד המדע, העירייה, האוניברסיטה וכל מי שעוד שותף ולא הזכרתי, זה דבר מבורך. זה גם נותן את המוטיבציה, שיודעים שכסף שניתן, פרויקט שהולכים עליו, אז כולם נרתמים אליו, אז זה נטו לפעילות ולא נעצר בגלל דברים כאלה ואחרים.

אנחנו בעניין גם נפנה כוועדת המדע לשר המדע, בעקבות כך כמובן גם לממשלה, בצורך לחזק את המוסדות עכשיו ולתמוך, כל מה שדיברנו, אנחנו ננסח את זה בצורה המיטבית. אני גם אפנה באופן אישי לוועדת הכספים, יושב ראש ועדת הכספים, עכשיו זה דיוני התקציב, זה הזמן.

זה הזמן. וגם השאריות, גם הרזרזבות שנשארות מסוף שנה הם הזדמנות. כי אנחנו יודעים שבסוף שנת תקציב נשארות רזרבות, לפחות במשרדים הגדולים, ומשרד החינוך ללא ספק.

אז יש לכם את כל הסיבות לקבל את זה. - - - את כל הפרמטרים, את כל הרזרבות לתת לכם את זה. לענת יש קשר טוב עם יושב ראש ועדת הכספים. אני הגעתי לוועדת המדע בגלל שהיושב ראש הקודם המליץ ואמר שזו ועדה חשובה מאוד, יש הרבה מה לעשות שם, אבל יש גם מנהלת מיוחדת.

אנחנו מעידים.

היא בעצם דחפה - - -

שיתוף הפעולה שלנו עם הוועדה הוא כבר הרבה שנים.

בערוץ 1 אמרתי, 'קרוב לעין, קרוב ללב'. אתם הכי קרובים, אתם המוסד הכי קרוב, מתחת לחלונות שלנו. היום כבר יש מרפסת שאפשר לצאת. עד עכשיו המרפסת הייתה סגורה, השקיעו הרבה כסף במיגון המרפסת, היום אפשר להסתובב שם ורואים אתכם. זה מבנה שהיה סגור, עכשיו בהשקעה גדולה מאוד, שהשקיעו, עם אמצעי טכנולוגיה. זו המרפסת של שאגאל, המרפסת המערבית.

בעבר היה סגור בגלל המצב הביטחוני.

זה גם בטיחותי. מתברר שהמרפסת לא הייתה בטיחותית מבחינה הנדסאית. שיפרו, השקיעו הרבה כסף ופתחו אותה. החלק המערבי של הכנסת שמשקיף אליכם התפתח מאוד.

באווירה אופטימית זו אני מודה לכולם. זה היה מרשים מאוד מאוד, נהנינו ואנחנו רוצים שתהיה הרבה תועלת מהמפגש הזה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.