הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 77

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, כ"ב בחשון התשע"ו (04 בנובמבר 2015), שעה 9:30

מערכת החינוך ומורשת רבין – לציון 20 שנה לרצח רבין

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי – מ"מ היו"ר

קסניה סבטלובה

הדרה רוזנבלום - מנהלת יחידת מועצת תלמידים ונוער, משרד החינוך

יעל גוראון - מפמ"ר אזרחות, משרד החינוך

ציפי גולדברג - מרכזת בכירה תרבות ואמנות, משרד התרבות והספורט

אהרון (רוני) ברנשטיין - מפקח פדגוגי ארצי, משרד הכלכלה

קרן אוהב ציון - יועצת חיילים משוחררים, משרד הביטחון

חביבה סלומון - רא' יחידת הנח"ל, משימות והתנדבות, משרד הביטחון

הדר הראל - ראש ענף תרבות אכ"א, משרד הביטחון

נורית כהן-לוינובסקי - מנהלת מחלקת חינוך, מרכז רבין

מזל נייגו פיטוסי - ממונה על חקיקה, לשכת עורכי הדין

ניר עזרא - מנהל בית ספר, הסתדרות המורים

עומר בר - סגן יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית

חמוטל רוזן - דוברת מועצת הנוער והתלמידים הארצית

בני ג'אג'אתי - תלמיד תיכון המר בת ים, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אורי סמיה - תלמיד תיכון 'לאורו נלך' בני ברק, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אופיר יקיר - דוברת מחוז תל אביב, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אור משהדי - תלמיד מתיכון שרת, נתניה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

לילי הלפרין - מרצה, מרכז אמת לסובלנות

ורדה גולדבלט - פעילה, המשמר החברתי

יהודית גידלי

ס.ל., חבר המתרגמים

מערכת החינוך ומורשת רבין – לציון 20 שנה לרצח רבין

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 4 בנובמבר, 2015, כ"ב בחשוון תשע"ו. הנושא על סדר היום הוא מערכת החינוך ומורשת רבין, לציון 20 שנה לרצח רבין.

אנחנו לא היינו חיים טוב אם הוועדה לא הייתה מקיימת דיון סביב הנושא הזה והסוגיה של אזכור, ציון והנחלת המורשת של רבין וכל מה שקרה מסביב. אני רק אפתח את הדיון ואני אעביר את רשות הדיבור וניהול הישיבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. יש לנו מטלות נוספות, אבל מפאת חשיבות הנושא אני אומר מספר מילות פתיחה ואעביר את רשות הדיבור.

20 שנה מאותו לילה ארור, 20 שנה מאותו לילה חשוך ומאז יש בכל שנה באותו יום חלק מאותו חושך שמתערבב עם איזה אור שהתחיל יחד איתו. האור הזה הוא אור הרמזור האדום, התמרור האדום, שמזכיר ויזכיר לנו לאורך שנים ולדורי דורות שלא עוד, לא ניתן עוד לקיצוניים מכל צד להשתיק אותנו, שכל אחד יאמר את דעתו, שהוא מאמין בה ללא מורא ופחד, כי חברה שלא יכולה להכיל דעות שונות, כנראה שאין לה זכות קיום.

אני שומע גם את הקולות שאומרים 'די, 20 שנה, מספיק, כל מהדורת חדשות', אתמול שמעתי, ואני אומר 'לא די'. כן, כל שנה, בכל עת, כי לא בכל יום קם יהודי ורוצח יהודי, ראש ממשלה. יש פתגם, לא מזמן קראנו אותו בפרשה, 'האחד בא לגור וישפוט שפוט', אותו אחד שהרים יד על החלטה דמוקרטית של עם בישראל, אחד שלא קיבל את דעת הרוב, לא קורה כל יום דבר כזה. לכן נקודת שבר שכזו בחברה הישראלית יש לציין שעה שעה, יום יום, בכל דור ודור.

אני חושב שזה אך טבעי, כל דבר מתחיל בחינוך, כל דבר מתחיל בתלמידי ישראל, כי אם אנחנו רוצים שהמבוגרים בישראל יהיו אחראים, יש לנו את התלמידים שמחר הם המבוגרים והם המנהיגים והם השדרה של עם ישראל ולכן אני שמח לראות כאן את התלמידים. אתמול אמרו לנו שהורים חוששים לשלוח את ילדיהם לירושלים, לכן לא יהיו תלמידים, אז אני שמח לנקודת האור שלנו בדיון.

אני מתנצל שאני לא אשב איתכם בדיון, אני הולך לוועדה אחרת ואני מודה לחברת הכנסת מירב בן ארי, שמסייעת בידי כמעט בכל הדיונים שנאותה להחליף אותי. תודה רבה לכם ויום טוב.

(היו"ר מירב בן ארי)

תודה רבה ובוקר טוב לכולם. אני אחליף את יושב ראש הוועדה בדיון ולפני שאני אתחיל אני רוצה לומר כמה מילים ואז מי שרוצה לדבר צריך להירשם אצל מזכירת הוועדה, כך אני אדע מי מעוניין לדבר.

בי"ב בחשוון תשנ"ו, 4 בנובמבר 1995, קרה דבר במדינת ישראל וראש ממשלת ישראל יצחק רבין נרצח. מאז הרצח ועד היום עובר איזה שהוא שבר על החברה הישראלית ונראה שאנחנו מתקשים לאחות אותו, גם כחברה, אבל בכלל כעם. כל השנים מאז הרצח אנחנו מנסים לאחות ובאמת לדבר על האיזונים בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית, איך נתמודד עם הסתה, עם גזענות, עם אלימות פוליטית ונראה לי שהרצח הזה יצר איזה שהוא שבר עמוק ומחלוקות שלא זכור לי אירוע בהיסטוריה, לפחות מאז הקמת המדינה, שגרם לשבר כזה עמוק ולפילוג של העם.

אני רוצה בדיון היום גם לשמוע את גורמי החינוך על ההתעסקות בנושא של רצח רבין, גם בצבא, גם בבתי הספר, גם מהמקום של מערכת החינוך, גם מהמקום של התלמידים, כדי לבחון באמת מה נעשה.

אני רוצה גם לציין שבמוצאי שבת, כשהייתי בעצרת של רבין בכיכר, דווקא היה נראה שהפעם, זו הייתה פעם ראשונה, שהעצרת הייתה רק של - - - בדרך כלל מי שיודע, יש שתי עצרות, אחת יותר של ארגוני השמאל והשנייה היא של ארגונים ותנועות הנוער. השנה, לציון 20 שנה, הייתה עצרת מדהימה, היו קרוב ל-75,000 איש בכיכר, ומה שבעיניי היה הכי יפה זה שמי שארגן את העצרת אלו הם תנועות הנוער.

זה היה משולב עם מרכז רבין.

כמובן, לא נשכח, אבל זו הייתה עצרת שונה ובטח את גם תוכלי לומר, כשתציגי את עצמך. היה משהו אחר בעצרת הזאת, כך שדווקא יצאנו משם ממקום מאוד אופטימי וממקום מאוד משתף ומאוד מאחד, בניגוד, אני חושבת, לעצרות קודמות שהייתי שם בכיכר.

אני מדי פעם אעיר את הערותיי, כעת אני מעוניינת לשמוע אתכם, אז ראשון הדוברים משרד הביטחון. כל מי שמדבר, שיציג את עצמו לפרוטוקול.

שמי סלומון חביבה ואני ראש יחידת הנ"ל השינשינים והמכינות הקדם הצבאיות באגף הביטחוני חברתי במשרד הביטחון.

את ראש היחידה של השינשינים?

של המכינות הקדם צבאיות ומסלול הנח"ל.

יש לי איתך הרבה דברים משותפים.

אני אשמח מאוד. אז קודם כל את התחלת ופתחת שתנועות וארגוני הנוער לקחו על עצמם, יחד עם מרכז רבין, לארגן את העצרת המדהימה ואני אתחיל דווקא מהמקום של העצרת שהשנה היו למעלה מ-20 מכינות קדם צבאיות שהשתתפו בעצרת, מעל 1,000 חניכים, והשנה, לראשונה בהיסטוריה, מכינה דתית הצטרפה, ולא רק שהיא הצטרפה, הם לקחו גיטרות ושרו שירים. זה לא משהו שהוא ברור מאליו, זה באמת חריג בנוף של המכינות. והיום אנחנו רואים יותר ויותר מכינות, אני לא מדברת על הכלליות, כי עם הכלליות זה ברור שמדי שנה נערכות סדנאות והרצאות ומדברים שם על דמוקרטיה וכל הנושא של אלימות וסובלנות, זה ברור, מה שיפה השנה ומיוחד, שדווקא המכינות הדתיות, ואני מדברת על 23 מכינות דתיות, יש 52 מכינות קדם צבאיות, אז במכינות הדתיות רואים יותר ויותר ויותר מעורבות ושיתוף פעולה.

אני אתן למשל דוגמה. ביום ראשון מכינת עוצם, שנחשבת למכינה דתית ויש שם גם ישיבה גבוהה, כל החניכים, יחד עם החניכים בשדרות, יש את מכינת נחשון, היו שם למעלה מ-300 חניכים שעשו איזה שיח של איזה ארבע שעות כשהשיח סבב סביב רצח רבין וכל מה שנוגע לסובלנות, אפילו מה שקורה היום, מה שאנחנו רואים היום במדינה.

בנוסף משרד הביטחון הקים, שנתיים אחרי הירצחו של רבין, מכינה קדם צבאית. מכינת רבין. היא ממוקמת באורנים ואישרנו השנה שלוחה של רבין בחיפה, זו הרחבה של המכינה בחיפה. היה שם טקס מאוד מרשים, דליה רבין השתתפה בטקס הזה. היה מאוד מאוד מרגש ולמשרד הביטחון כמובן היה מאוד חשוב במהלך הזה לעשות את הכול על מנת להרחיב כמה שיותר את הפעילות, כמובן בשיתוף משרד החינוך.

זה פחות או יותר נוגע לעולם המכינות ולעולם תנועות וארגוני הנוער. אני רק אומר - - -

כן, זה אני שולטת בחומר, אני גם יושבת ראש השדולה של תנועות הנוער. בואי נגיד שחבורת נפתלי, אני מכירה היטב. גם החוברת שלי כאן, דרך אגב.

אז אני לא ארחיב. אם ידוע ומוכר, אני לא ארחיב מעבר לזה.

תודה רבה. משרד החינוך כאן?

כן. שמי הדרה רוזנבלום, אני מפקחת ארצית על כל נושא המנהיגות הצעירה, הנבחרת וייצוגית. יצא לי, אני לא יודעת אם זה לזכות או לחובה, אבל אני כבר אחראית על הטקסים אצלנו, על העצרת המרכזית של הנוער, מה-30 לרצח, 20 שנה. לא בכדי בזמנו, כשזה קרה שמשון שושני היה מנכ"ל המשרד, ואז הוא אמר שכדאי שאת כל הנושא הזה יובילו מועצות התלמידים והנוער, בגלל הסיפור של החינוך לדמוקרטיה וכל הערכים שמשתמעים ומתלווים לנושא הזה.

אני רוצה לשאול אותך שאלה, דווקא בגלל שאת 20 שנה מלווה את זה. הרי הדור שנמצא היום בבתי הספר לא מכיר, אני רוצה קצת למקד אותך, כדי שהדיון יהיה רלוונטי, ספרי נגיד את ההבדל בין תהליך שעובר היום אותו תלמיד בן 15 שלא היה בכלל, לא נולד עדיין, מה התהליך של השינוי במערכי השיעור, איפה המיקוד שלכם בבתי הספר.

אז קודם כל השינוי הוא תהומי. אני חושבת שרק לראות את הנוכחות, כי גם הייתי בדיון כזה לפני 10 שנים ומדי שנה או שנתיים זה נעשה, אי אפשר היה להיכנס לחדר תמיד בדיונים האלה, ואני חושבת שעצם השולחן הלא מלא פה גם מראה על מה שקרה.

ברור שכשהתלמידים היו בחוויה ואני גם אז היו לי ילדים מאוד צעירים, אני לא חושבת שילד כבר מגיל 5 לא ידע שעובר משהו על ההורים וקרה משהו במדינה. אתה ראית את ההתחברות ואני חושבת שב-8-10 השנים הראשונות גם המורים יותר חוו את זה ויותר דיברו על זה. היום גם חלק גדול מהמורים היו אז ממש ילדים קטנים וכששואלים איפה היית כשזה קרה, כמובן הדברים השתנו וכל ההיבט השתנה. גם ההתייחסות. אני זוכרת שכל שנה משרד החינוך נתן נושא שבו הוא החליט שהוא דן ומתמקד. זה התחיל כשבועיים לפני התאריך וזה עוד המשיך עד סוף החודש.

אז זה היה מאוד מאוד לגיטימי לדבר על עניין הכרעת הרוב וקבלת הדעות השונות וכו' מחד, אבל מאידך היה בהחלט קרע מאוד מאוד בעם והייתה קבוצה מאוד גדולה במשך כמה שנים של אנשים חובשי כיפה שהרגישו שהם לא רוצים לדבר על זה, לא רוצים לעסוק בזה. היה משום מה איזה שהוא פטור, כלומר לא לחצו עליהם שהם צריכים לדבר על זה, היו המון אשמה והמון כעס. אני זוכרת, אני אז אמנם עבדתי במשרד החינוך, אבל עוד יומיים לימדתי בתיכון, לא כל כך הסכימו שאני אעבור לגמרי ונורא ניסו לרכך - - - הרעיון היה לעשות דיאלוג, לעשות שיח, לדבר בין האוכלוסיות.

במהלך הזמן, ובטח אולי יגידו לך אפילו פה, ילדים שבבית ספר דתי הפסיקו לדבר על הנושא. הרבה מאוד בתי ספר דתיים מצאו פתרון ונסעו לבקר בקבר רחל אמנו, זה נפל על אותם ימים. השנה בחוזר המנכ"ל ממש לא נתנו אישור לצאת לטיולים, אנחנו הוצאנו חוזר מנכ"ל בעניין ואפילו דיברנו עם מִנהלת הטיולים שלא יוצאים לטיולים ביום הזה, כדי שיעסקו בנושא. בכל אופן, 20 שנה. בהחלט היו מקריאים שירים. אני הייתי אז מורה לספרות ואני יודעת מאחרים, הנושא לא היה רק להתעסק בשבר, אלא גם דיברו באמת יותר על מה זה לרצוח ראש ממשלה, הקשר לגדליה בן אחיקם. זאת אומרת לקחו כל מיני נושאים וניסו לשלב אותם ולדבר איתם עם כל בני הנוער.

היום זה מצטמצם, לצערי, מאוד לשבוע של האירוע, שיעור חינוך פה, היום עצמו. אנחנו מאוד מקפידים, גם במשרד, שישמרו על הנושא של חוק יום הזיכרון. אנחנו צריכים להזכיר את זה, כבר מאוגוסט אנחנו עובדים יחד עם מרכז יצחק רבין ואנחנו כותבים מערכי שיעור שמותאמים משנה לשנה. משנה לשנה זה יותר קשה, משנה לשנה, למרות שאולי יש יותר הבנה במגוון שונה של האוכלוסייה, יש גם יותר לגיטימציה להגיד דברים שלא העזו לומר אותם פעם. מאוד כואב לי, כאדם שנולד פה וגדל פה והכשיר פה הרבה דורות של אנשים, לראות כמה בני הנוער לא מכירים את ההיסטוריה, איך שינו את הסיפור.

זאת אומרת - - -

מורים מפחדים לעסוק בזה. זאת הבעיה.

את אומרת שיש חשש אצל המורים עצמם לעסוק בנושא הזה, בגלל המורכבות שלו, בגלל הפסיפס של החברה הישראלית ובכלל השינוי? את אומרת שמשנה לשנה זה יותר נדחק?

זה לא שזה נדחק, זה באוויר, אבל נאמרים - - -

אבל לא באותה עוצמה כמו - - -

לא באותה עוצמה. למרות שאנחנו מאוד מנסים. השנה אנחנו עשינו בדיקה, יש 28 בתי ספר, למשל, שנקראים רבין. אמרנו, אולי נחדד ואחרי 20 שנה ניתן להם איזה שהוא תפקיד אחר, לא רק שיש שם. ביקשנו שהם יפתחו את שערי בתי הספר לדיאלוג בין האוכלוסיות כשהם נמצאים שם במוקד. אם זה עם הורים, אם זה בית ספר על יד, אם זה תנועות הנוער שאחר הצהריים, ממש לפתוח את בית הספר, להפוך אותו למעין מרכז קהילתי. עוד הובילו בזה מרכז רבין ואפילו הוא אמר שהוא יתמוך בהם בתקציב.

ואיך זה?

זה עבד נפלא. אנחנו גם שלחנו את המדריכים שלנו לסייע וכתבנו תכניות. הדברים עדיין נעשים, אבל אין מה לדבר שהתמריץ המיוחד של המשרד רומם את הנושא. יחד עם זאת כשאתה פותח את הדברים אז גם עולים הדים ודיבורים שאולי קשה לשמוע, אבל אנחנו צריכים ללמוד שמשהו השתנה גם בחברה שלנו.

תודה רבה. את רוצה להוסיף?

הדרה רוצה שאני אוסיף. קוראים לי יעל גוראון ואני אחראית על לימודי האזרחות בישראל, אני אחראית על כל המגזרים חוץ מהמגזר החרדי. אני דווקא רוצה לדבר דברים הפוכים לגמרי להדרה, ולחבק אותה קודם ולומר שאני אגיד דברים לגמרי הפוכים.

זה בסדר.

דווקא ב-20 שנה אני רוצה לתת פרשנות אחרת לחדר הריק היום, לצורך העניין. אני חושבת שדווקא העיסוק ברצח ראש ממשלה בישראל היה השנה במיוחד יותר מורכב, יותר מעניין ויותר רלוונטי להרבה מאוד קבוצות, ואסף לתוכו מכיוונים שונים אנשים שונים שדווקא מתוך חשבון נפש כבר לא מוכנים להניח לעצמם לא לעסוק בנושא וכל אחד עושה את זה בדרכו. אני אפילו אגיד, שכמו שיהודה עמיחי אמר, מהרבה שלבים וכניסות צדדיות. זה קורה בכל מיני מקומות ובעיניי הייתה חוויה מאוד מעניינת מבחינת החברה הישראלית ביום הזה, בתוך כל הקושי שאנחנו נמצאים בו. אני ראיתי הרבה מאוד השתדלות, כנסים מאוד מגוונים - - -

את בגישה אופטימית יותר, אני רואה.

מה זה אופטימית?

היא צעירה.

קודם כל היא צעירה יחסית, וזה שאת אחראית על כל לימודי האזרחות במדינה זה כבר כל הכבוד.

כבוד חברת הכנסת, בת כמה את?

לא מדברים על זה כאן.

אני חושבת שאני מבוגרת ממך בשנה, נדבר אחר כך, אבל אני אגיד שאני חושבת שאני גם מחזיקה מקום אחר מהמקום של הדרה, אבל שגם משרד החינוך הוא מקום שיש בו את הגיוון הזה. מבחינתי אני יודעת להגיד בוודאות ש-2,000 מורים לאזרחות בישראל קיבלו ערכות מאוד מגוונות. אני הייתי מאוד גאה בדברים החד משמעיים ששר החינוך כתב ותלה באתר של רבין, שהיו דברים שבשבילי הם כיוון נכון שבו המערכת הולכת.

אני רוצה להגיד מה חסר. בתוך האופטימיות שאת שומעת ממני, אני חושבת שיש הרבה מאוד התארגנויות והרבה רצון טוב ועשייה מאוד מגוונת ומעניינת והשתדלות מאוד גדולה. אני חושבת שחסר לנו עדיין, כשאת או כבוד היושב ראש אמר בהתחלה שאנחנו מסתכלים על הנוער ומצפים שמהם יבואו הדברים, ואנחנו, דווקא המורים לאזרחות, ואני בראשם, ואני שאמורה לתת למורים לאזרחות חומרים לעסוק בהם, אני צריכה את מנהיגי הרוח, את אנשי הציבור. כל טקסט, ולו הקטן ביותר שיוצא מהבית הזה, אנחנו לוקחים אותו ומלמדים אותו בבתי הספר, ככל שיותר מובילי דעת קהל, מכל המגזרים, יספקו לנו יותר חומרים טובים.

הדבר הראשון שאני רוצה לעשות כשאני יוצאת מפה זה לקחת את הפרוטוקול ואת הדברים שיו"ר הוועדה אמר, לצלם ולהפוך אותם לשאלת תרגול לקראת הבגרות. כי כשאנחנו מלמדים על החברה הישראלית או על אלימות פוליטית בישראל אין לנו מספיק.

אני רוצה לכוון אותך למשהו שעשינו בחודש שעבר, אני לא יודעת אם ראית, את יכולה לראות את זה באתר של איגוד האינטרנט, סרטון שעשינו על הסתה נגד חברי כנסת, במיוחד לתקופה הזאת. צוות החינוך, אני אעדכן אתכם, הסרטון נמצא באיגוד האינטרנט והוא חושף ח"כים מהיום שחשופים להסתה ברשתות החברתיות. עשיתי את הסרטון הזה במיוחד באוקטובר כדי שאפשר יהיה לקחת אותו למערכת החינוך וכדי שמורים שצריכים להסביר מה זה הסתה נגד חבר כנסת נבחר ציבור, אז הם יראו. את חלק מהח"כים הם מכירים ואומרים 'הנה, אנחנו מכירים אותם, הם עכשיו', שאולי יהיה להם קצת יותר קל להתחבר מאשר לראש ממשלה שהם פחות מכירים, אלא שמעו. הנה, הם רואים פה את ינון מגל, רואים את תמר זנדברג, רואים את יוסי יונה, רואים את נאוה בוקר, שאומרים לה 'חבל שלא נשרפת עם בעלך בכרמל'.

סרטון מצוין, סרטון חזק מאוד. אני רוצה להגיד לך שכ-follow up לזה אנחנו התארגנו, קרוב ל-40 ח"כים, בשיתוף משרד החינוך, השר גם יודע והמנכ"לית, כמובן זה בשיתוף פעולה איתה, אנחנו נבוא לבתי הספר עם הסרטון ועם מערך שיעור שאתם תביאו לנו שיעסוק נושא הסתה שרלוונטי אפ טו דייט.

אז שתדעי שגם פה, בבית המחוקקים, מבינים את הנושא ועד כמה הוא כבר נמצא בחברה הישראלית וכדי להפוך אותו לרלוונטי באמת אני יזמתי את הסרטון הזה. הוא פורסם ברשתות החברתיות בכל מקום, אבל המטרה שלי בסופו של דבר זה שאותו תלמיד שיישב מול הסרט ויראה הוא יבין כמה הנושא עדיין רלוונטי אחרי 20 שנה. אז שתדעי שבדיוק עכשיו קיבלתי את ההתייחסות של מנכ"לית המשרד והיא אמרה לי 'תקבעו יום ותצאו לבתי הספר'. כבר 40 נרשמו. יכלו להירשם יותר, פשוט הייתי צריכה לכתת רגליים במליאה ובאיזה שהוא שלב - - - את יודעת, לא כולם מגיעים.

אני רק אסיים ואגיד שני דברים. קודם כל מצוין ותודה ובהחלט כל דבר כזה, אנחנו משתמשים בו ותמיד הוא רלוונטי, לצערי הרב. מעבר לזה שאנחנו שותים בצמא כל דבר שאומרים מנהיגי הציבור שלנו - - -

לא, לא תמיד תשתי בצמא, כן?

שקשור לחיזוק ערכי הדמוקרטיה וחיזוק ההסכמות בחברה הישראלית וחיזוק שותפות הגורל וחובתנו לחיות פה בצורה מאפשרת נשימה.

אני רק אגיד שבכל זאת אנחנו עדיין מתקשים מאוד להתמודד עם הפער בין מה שקורה ברשתות החברתיות ומה שהמורה צריך לעשות בכיתה ואני חושבת שלזה אנחנו עדיין מחפשים פתרון כי באמת ברשתות החברתיות קשה מאוד לדעת למה הילדים חשופים, מה ממה שקורה ברשת הוא אמיתי ומה הוא קצת בועה מנופחת וגם איך מתמודדים עם זה שבעצם אין ברשתות כמעט בכלל אכיפה או התמודדות ממשית של שיח ערכי שנותן איזה שהוא פידבק לשיח שהוא לעיתים מאוד מאוד מאוד אלים, מאוד מוחק.

אני אגיד שאני בעיקר באתי לדיון הזה כדי ללמוד ולשמוע, כי בשבילי זו הזדמנות להכיר פה גורמים, כמו שאת אומרת, פוגשים את זאת שאחראית על כל ה-, אז יש פה בשולחן עוד כמה, וגם לשמוע את הילדים ולראות איך אנחנו הולכים עוד קדימה.

תודה רבה, יעל.

משרד התרבות והספורט, יש נציג?

נציגה. בוקר טוב. אני ממינהל התרבות במשרד התרבות והספורט. אני אחראית על מכוני מחקר תורניים. אני מחליפה כאן את גב' בטי דן שהייתה אמורה להגיע, היא לא הרגישה טוב, היא אחראית על מורשת ומחקר.

קודם כל מאוד מרתק לשמוע, עצוב גם, כשחושבים על כל הדברים. חשבתי על זה שלא מזמן היה לנו יום צום, צום גדליה שבעצם אפשר לעשות איזה שהיא הקבלה בין מה שקרה לפני הרבה מאוד שנים, אחרי חורבן הבית הראשון, שנרצח מנהיג יהודי כאן בארץ ישראל על ידי יהודים, לבין מה שקרה כאן. העובדה שעד היום, שזה הרבה מאוד מאוד שנים, אנשים צמים יום שלם כדי לציין את האירוע הנורא והאיום הזה.

שאגב, לפעמים הם לא יודעים מה המהות של הצום.

כן, אבל יש איזה השתדלות להסביר, לדבר על זה. אולי לא מספיק, אבל זה משהו שלפחות יש איזה ציון של יום מאוד משמעותי כדי לעצור רגע ממרוץ החיים ולומר 'קרה כאן משהו נורא ואיום ואי אפשר לעבור לסדר היום'. לא אוכלים יום שלם ומנסים להבין למה, זה משהו שמעורר תהייה ושאלה. אני חושבת שבאופן כללי, כדי לציין ימים כל כך קשים צריך לעשות משהו מאוד משמעותי.

איך המעורבות של המשרד שאותו את מייצגת ביום כזה?

אנחנו לא מעורבים כל כך במערכת החינוך - - -

לא, בתחום שלך, מבחינת תכנים, יש התייחסות של משרד התרבות ליום כזה?

לא, למיטב ידיעתי, בתחום שאני אמונה עליו, כי אלה תחומים יותר מקצועיים שעוסקים בנושאים ספציפיים מסוימים. לפי מה שאני יודעת מגב' בטי דן, אנחנו לא תומכים במורשת רבין, זה שייך למשרד ראש הממשלה ולכן אין לנו - - -

אולי עדיף שזה שייך למשרד ראש הממשלה.

לכן הסיי שיש לנו בעניין הזה הוא פחות, אבל כמובן שליבנו עם כל העניין הזה ובעזרת ה' שלא יקרה דבר כזה חס וחלילה ושבאמת נדע ככל האפשר לציין את היום הזה ביתר עוז וביתר תוקף.

תודה רבה.

יש נציג של משרד הכלכלה?

כן. שמי רוני ברנשטיין, אני מפקח פדגוגי ארצי על המערכת של משרד הכלכלה, מערכת בתי הספר התיכוניים המקצועיים. אני בהחלט יכול לומר שבמערכת שלנו התלמידים שמגיעים למערכת שלנו, הפרובלמאטיוּת, המורכבות של הנושא, כל הדברים שקשורים לנושא רצח רבין, השם רבין, מאוד תוססים ולא פשוטים במערכת מבחינה חינוכית. זה ממש כמו סוג של חזית חינוכית מהבחינה הזאת. הכותרת שנקבעה בזמנו, גם בחקיקה וכדומה, גם הכותרת של הדיון היום, זה מורשת רבין ובזמנו הייתה איזה שהיא אמירה לגבי המורשת עצמה של האיש, של ראש הממשלה, של הדור וכן הלאה. היום, גם כל הדיון שאני שומע כאן והדיון בכלל סביב היום, זה מורשת רצח רבין, מורשת האירוע הנורא, כפי שציפי ציינה לגבי צום גדליה, שזה בהקשר למאורע הטראומטי שקרה.

אני מרגיש, במיוחד בשנים האחרונות, ובכלל בכל התהליך, לאורך כל ה-20 שנה, ואנחנו במיוחד רואים את זה בבתי הספר, אבל היום גם יותר ויותר בשיח הציבורי, שאנחנו עוד לא השתחררנו מהעובדה, יש יותר ויותר מושגים ורבין, המילה רבין, היא אחת מהם, ששייכים לסקטור מסוים, לצד אחד במפה. אם עושים אירוע ביום השנה לרבין, אני יכול להגיד את זה מבתי הספר, אני יכול להגיד את זה במגרשי הכדורגל וכיוצא בזה, אז יש את מי שמרצין פנים וכועס על אלה שלא מזדהים, ויש את אלה שרואים בזה איזה שהיא אמירה פוליטית, והיום יותר ויותר מושגים הופכים להיות כאלה.

אתה אומר, רוני, כשאתה מדבר על רצח של מנהיג, כמו שהתייחסה לזה גם ציפי, זה שלבוא ולשים אותו במוקד מבחינה הסברתית זה יותר פשוט מאשר אם לבוא ולהגיד, ותיכף את כמובן תתייחסי לזה, שאנחנו עושים את מורשת רבין. כי לגבי המורשת שלו יכולים להיות אותם חילוקי דעות בעם שלא הסכימו עם דעותיו. השאלה שלי, נגיד שבאג'נדה הטכנולוגית, לא יודעת אם להגיד אג'נדה, אולי בחיבור לתלמידים יותר קל לדבר על הרצח מאשר זה. השאלה שלי אם האם כך באמת נהוג לשים דגש, או לא צריך משהו, או פשוט, כמו שגם שמענו ממשרד החינוך, לצאת לטיול.

בכל בתי הספר שלנו, גם אחרים, עושים טקסים ביום הזה. לא היום, אותו יום שנקבע.

ברור, לפי התאריך העברי.

כן, ויש גם הרבה פעילות סביב היום הזה, יש המון תכנים, גם שמשרד החינוך מכין וכן הלאה. יש המון רצינות, המון קדרות פנים ביום הזה, מספרים על האיש, בהחלט גם עושים דיונים וזה הצד היותר חיובי, של מה קורה היום בחברה.

אני יכול להמליץ, מנקודת המבט שלנו כמי שמלווים את בתי הספר, שהדגש צריך להיות לא בבוא נזכור את האיש, למרות שזה מאוד חשוב ואני לא נכנס פה לוויכוח של האם חשוב להזכיר את האיש או לא, זה מאוד חשוב, אלא הדגש צריך להיות, בדיוק כמו צום גדליה, על מה קורה לנו בחברה, על איך הגענו למצב של רצח ראש ממשלה, איך הגענו למצב שגם היום אנחנו חוששים מזה. הנושא הזה הוא מאוד בוער בקרב בני הנוער, בקרב התלמידים, וזה הרבה יותר רלוונטי ומאחד את כולם.

הבנתי אותך.

אבל יש ערכה - - -

רגע, אני רוצה לשמוע את נורית, מרכז רבין, בבקשה.

בוקר טוב ותודה על ההזדמנות להופיע בפני הוועדה ולשמוע את העמיתים לעיסוק ולדאגה וגם לתקוות. אני אולי אתחיל בזה שאני אומר שאחת ממטרות העל שלנו כמרכז יצחק רבין זה להציב את הרצח הזה מעל לכל מחלוקת פוליטית שהיא ולהוציא את זה מהשיח הרגיל של שמאל וימין. אנחנו רוצים שתהיה הבנה בכלל הציבור הישראלי שהרצח הזה היה רגע מסוכן לנו כאומה, הרוצח ניסה להרים יד על הריבונות הישראלית, ושהסכנה היא סכנה חוצת מחנות. אנחנו פועלים בתחושת דחיפות גדולה משום שאנחנו פוגשים הרבה מאוד תלמידים אצלנו במרכז יצחק רבין, וגם חיילים, שאחת לשבוע, 10 ימים, מצדיקים את הרצח, אומרים שהם היו שמחים ללחוץ על ההדק בעצמם.

אם הדרה דיברה קודם על מחיצות שנפלו וגדרות שנפלו ואמירות שפעם לא יכולנו להעלות על הדעת שיישמעו, הן היום נשמעות בריש גלי בלי היסוס בכלל, לפעמים אפילו עם גיבוי מצד איש החינוך שמלווה אותם, בין אם זה קצינת החינוך ובין אם זו המורה. אנחנו פועלים בתחושת דחיפות גדולה משום שאנחנו יודעים שיש מגזרים שלמים בציבוריות הישראלית שלא עוסקים ברצח הזה, אם זה המגזר החרדי, אם זה, לצערנו, המגזר הערבי ואם זה, לצערנו גם, מערכת החינוך הממלכתית דתית.

אני אומר מה אנחנו עושים. יש לנו שני שותפים אסטרטגיים מאוד חשובים, האחד זה משרד החינוך והשני זה צבא ההגנה לישראל ודרכם אנחנו פועלים לאורך כל השנה, אבל כמובן ביתר שאת סביב יום השנה לרצח בפעולות עומק חינוכיות שאנחנו מייחסים להם את החשיבות העליונה. זה מבחינתנו גולת הכותרת של הפעילות שלנו.

שאלה. את נותנת פעילויות למשרד החינוך ולצבא? את מעבירה להם תכנים?

אנחנו כותבים במשותף.

יש לכם דיאלוג משותף שבו - - -

יש דיאלוג משותף, גם עם קצין חינוך ראשי, גם מינהל חברה ונוער, המטה לחינוך אזרחי, מפמ"רית אזרחות. יש לנו את ערוצי התקשורת. אנחנו פועלים במשותף, כמובן שסביב יום השנה יש איזה שהיא פעילות שיא, עם משרד החינוך אנחנו כותבים את המערך המשותף שלנו שמופץ לכלל מוסדות החינוך בארץ. כמה נעשה בו שימוש, זו שאלה כאמור אחרת. ועם צה"ל יש לנו - - - כאן אולי צריך להגיד שבין הכתלים שלנו במרכז יצחק רבין פועל המוזיאון הישראלי, שהוא מבחינתנו כלי מרכזי בארגז הכלים החינוכי שלנו. זה מוזיאון שמספר גם את סיפור חייו של יצחק רבין, אבל יותר מזה, בעיקר את תולדותיה של מדינת ישראל. התלמידים והחיילים, עשרות האלפים של התלמידים, החיילים והמבקרים שפוקדים אותנו מדי שנה, מבקרים במוזיאון, מסיירים בו באופן מודרך ולאחר מכן עוברים סדנאות שאמורות לקחת את מה שראינו במוזיאון ונגמר ב-95' לכאן ועכשיו שלנו ולשאול מה התפקיד שלנו היום בחברה הישראלית, איך אנחנו יכולים לעשות פה דמוקרטיה יציבה יותר וחברה טובה יותר.

סביב יום השנה ה-20 הרחבנו את מעגלי הפעילות שלנו וניסינו, בנוסף לפעילויות העומק הללו, עם מערכת החינוך ועם הצבא, ורק אולי נספר על קצה המזלג שעם הצבא בנינו ביחד ניידת רבין שמסתובבת בבסיסים ומדברת לא רק על רבין, בעיקר על הרצח, ואולי על זה אני אגיד אחר כך עוד משהו. בנינו ערב תרבות בכמה וכמה עשרות בסיסים, עשינו תחרות של צילומים בכלל צה"ל שדיברה על 'ממחלוקת לשיח של שותפות'.

- - - פורום המטכ"ל?

כמובן. כמו בכל שנה אירחנו, ביום שני השבוע, את פורום המטכ"ל לישיבה מיוחדת ואנחנו מארחים ספ"כים של הרבה מאוד אלופים ומפקדים בכירים בצה"ל שבאים עם הספ"כים שלהם ליום עיון על החברה הישראלית. זה בעבודה עם צה"ל.

בעבודה עם משרד החינוך, יש לנו את המערך, עשינו השנה את הפעילות גם עם בתי הספר על שם רבין, אבל גם עם בתי ספר נוספים. עשינו מערך משותף יחד עם הסוכנות לבתי ספר תאומים בחו"ל ובישראל, כך שיש מניפה מאוד רחבה בשני המוקדים שאנחנו מייחסים להם את החשיבות העיקרית.

בנוסף לזה עשינו פעילויות שרצינו שתהיה נגיעה לציבור רחב יותר או כמה שיותר רחב כדי שזה לא יהיה עניין מגזרי ולא צבוע בצבע ותובן החשיבות הכללית של הדבר הזה. יש לנו יום של טיולי מורשת שאנחנו עושים בשיתוף עם קרן קימת לישראל כבר ארבע שנים. השנה עשינו את זה בתל אביב, הלכנו בעקבות תחנות בחייו של יצחק רבין וסיימנו בטקסים אצלנו במרכז.

בנוסף לזה הוצאנו קובץ מאמרים שערכה פרופ' אניטה שפירא ואני סייעתי בידה ויש בו ביטוי ונציגות לקבוצות השונות שמרכיבות את החברה הישראלית. אני לא אפרט. עשינו פעילויות מפעילויות שונות.

אני אגיד אולי משהו אחד אחרון. המנדט שלנו הוא מנדט כפול, אנחנו צריכים לעסוק גם בנרצח וגם ברצח, אם אנחנו היינו צריכים לבחור תחום אחד שבו נעסוק היינו עוסקים ברצח ולא בנרצח, חשוב ככל שיהיה, משום שהסיפור הגדול פה זה הרצח והרגע הזה שבו מישהו הרים יד על הדמוקרטיה הישראלית.

תודה רבה.

סגן הדר הראל, את רוצה להתייחס?

כן, אני אגיד בכמה מילים מה אנחנו עושים בתוך המערכת הצבאית. קודם כל האירוע נתפס אצלנו כאירוע מאוד מאוד משמעותי בתכנית החינוך הכלל צה"לית, מעבר לעובדה שיש פקודה מטכ"לית שמחייבת את יחידות צה"ל לעסוק באותו יום בטקסים יחידתיים, במסדרים, בערבי תרבות ובמסכות. יש כמובן את סגלי החינוך שמעבר לפקודה יש להם הנחיות מקצועיות. אנחנו הוצאנו מטעם הרמטכ"ל פקודת יום שנקראה על מגרש המסדרים בכל יחידה צה"לית ב-25 באוקטובר, כל היחידות עסקו בנושא - - - מרכז רבין, כמובן שבנינו עוד כלים חינוכיים.

נורית הזכירה חלק מהכלים, שכמובן מבחינת התוכן אנחנו שותפים מלאים ויד ביד עם מרכז רבין. יש עוד כל מיני כלים חינוכיים. ההצגה שהיא תיארה זו הצגה של תיאטרון צה"ל של שעה. אתגר לא פשוט להתחיל להנגיש את הרצח לחיילים שלא היו פה, אני מניחה שמשרד החינוך מתמודד עם אותם אתגרים, לא פשוט בכלל. ההצגה הזו, עבדנו עליה שלושה או ארבעה חודשים, היא עוברת היום בין כל בסיסי צה"ל. אנחנו לא עוסקים בזה רק כרגע, אנחנו עוסקים בכל האירוע המשמעותי הזה במהלך כל חודש נובמבר.

אנחנו לקחנו את זה למקום של 'ממחלוקת לשיח של שותפות'. ניצלנו את ההזדמנות, אמרנו שאנחנו לא מדברים על מורשת רבין בלבד, מדברים גם, אנחנו מנצלים את ההזדמנות לעסוק בנושאים שמעסיקים את החברה הישראלית. במקביל, את אמרת בהתחלה, וגם אנחנו מתעסקים, גם עם הסתה וגם עם גזענות. אנחנו עושים הכול במקביל והכול מדבר אחד עם השני. עשינו כמובן השתלמויות לסגלי החינוך, יש פה גם חלק מהחומרים שהפקנו לטובת סגלי החינוך וסגלי החינוך שלנו רצים כמובן עם כל הכלים.

ספרי לי על דילמות, כמו נגיד עכשיו האירוע הזה שהיה גם עם בה"ד 1.

אז אני רציתי להגיד שאצלנו לא מתעלמים מאמירות. יש אמירות שמצדיקות את הרצח וכולם פה, אני מניחה, שיודעים, צוער הודח מבה"ד 1 על אמירה שהרצח היה לגיטימי.

עוד כלים, שנורית לא הזכירה, תערוכת תמונות שעשינו יחד עם מרכז רבין. יצאנו בתחרות, כלל חיילי צה"ל, כל חייל הגיש שני צילומים, צילום אחד של מחלוקת וצילום אחד של שותפות. אותה תערוכה, אנחנו העתקנו אותה 14 פעמים, היא עוברת ונודדת בין כל בסיסי צה"ל, כל ערב נפתח באותה תערוכה, כל ספק מחויב, נורית הזכירה את זה, גם לעבור יום עיון.

אני לא אלאה אותך בכל הפעילויות, יש המון פעילויות. האירוע הוא אירוע משמעותי, הוא אירוע מרכזי בתכנית החינוך שלנו ואין יחידה שבוחרת או מחליטה שהיא לא עוסקת בנושא.

תודה רבה, הדר.

אני רוצה לשמוע את החבר'ה ממועצת התלמידים. בני, בבקשה.

אני אדבר במקומו.

אין בעיה.

אני עומר בר, סגן יושב ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית. מועצת התלמידים והנוער הארצית היא הגוף הנבחר והמייצג והרשמי של - - -

יודעת, יודעת, מכירה גם את אליאב היטב, הכול בסדר. תתקדם.

כמו שהדרה הזכירה, מועצות התלמידים והנוער קמו בעקבות הרצח של יצחק רבין ז"ל, מועצות התלמידים והנוער דוגלות בערכי הדמוקרטיה, אם זה בהכרעת הרוב ואם זה - - -

תחסוך לי את הנאום על מועצת תלמידים, באמת. תאמין לי שאני מלווה אתכם מהיום הראשון שאני בכנסת.

אנחנו יודעים.

ספר לי על המעורבות של מועצת התלמידים באירוע כזה כמו יום רצח רבין, איך אתם עושים. הרי משרד החינוך מעביר את התכנים, אנחנו שומעים כאן גם ממרכז רבין, איך המעורבות שלכם בפועל בנושא הזה.

קודם כל כמו שהדר אמרה אנחנו היינו שותפים ביחד בכל מה שקשור לרצח רבין במשרד החינוך.

יש לכם, נגיד, משקל במקום שאתם באים ויכולים להגיד למשרד החינוך, 'תשמעו, נראה שנושא ההסתה החברתית מאוד מטריד בני נוער', אתם יכולים להביא את הדעות של העם, מה שנקרא?

כמובן. חלק ממועצות ילדים ונוער, הנושא השנתי שלנו, שהוא חיבור בין שונים. לדעתי זה הכי מתקשר לנו לנושא הזה כי אנחנו עדיין רואים את ההסתה הקיימת ואנחנו עדיין רואים את, אני לא אוהב להגיד שסע, כי שסע זה רחב וקשה מאוד לאחד אותו, אבל חלוקה לשבטים מאוד ניכרת במדינה. אני כבן נוער שלא היה ברצח ולא שומע את המקרה ממקור ראשון - - -

איך אתה מתחבר לנושא של רצח רבין? מאיזה מקום זה מחבר אותך? בן כמה אתה?

17.

איך אתה מתחבר לעניין הזה? איפה זה נותן לך את החיבור עם האירוע הזה, איך אתה מרגיש כבן נוער? מעניין אותי לשמוע, כי לי ולה ולה זה די ברור.

יום רבין מבחינתי הוא יום מאוד חשוב שצריך לציין ולזכור במשך המון דורות.

למה?

זה משהו שסימל התחלה של קרע מאוד קשה בחברה שאנחנו כבני נוער מאוד מרגישים אותו. גם בשיח המשותף שלנו, אם זה בשיעורי אזרחות, עדיין שומעים את ההסתה הניכרת. בשבילי זו תזכורת לדמוקרטיה, למושג עצמו, שכרגע אומרים דמוקרטיה וכולם כזה נאלמים כי זה מושג שהולך ודועך, לצערי הרב, מהשיח בחברה הישראלית. זה חשוב, כי אנחנו כבני נוער רוצים לראות את העתיד של המדינה כמו שאנחנו רוצים ומה שאנחנו רוצים זו חברה סובלנית וסבלנית יותר.

תודה רבה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה שהצטרפה אלינו. אני גם היחידה שאומרת את השם שלה כמו שצריך.

בשמחה.

אני רוצה להגיד לך משהו, עומר, אתמול היה יום בטיחות בדרכים בכנסת ואנחנו דיברנו והשר סיכם. הוא הקריא הרבה מהדף, נתונים נתונים, ואז הוא עזב את הדף והתחיל לדבר על אירוע שקרה לו אישית, בנושא הזה של תאונות דרכים, וכל הח"כים, כל הח"כים, החמישה שהיו במליאה, נתנו לו טיפ שהרגע שהנאום התחיל להיות מעניין זה הרגע שהוא עזב את הדף וסיפר לנו מה זה תאונות דרכים ומה זה בטיחות בדרכים בשבילו. ואני רוצה להגיד לך גם, הרגע הזה שאמרת שמבחינתך הנושא של רצח רבין זה דמוקרטיה והנושא הזה שככה זה תופס אותך במקום שלך, זה הפך בעיניי ליותר מעניין ויותר רלוונטי, כי לנו זה ברור. כשאתה בא ואומר שהנושא של הרצח ובכלל מדבר איתי על המשקל של הדמוקרטיה ו'איך אני תופס את השלטון הזה', זה הכי חשוב. זה גם מה שאנחנו מנסים פה כל הזמן לנגוע, וגם דיברה על זה נורית ממרכז רבין שבסופו של דבר האירוע עצמו זה מה שערער את היסודות הדמוקרטיים של מדינת ישראל.

יותר מזה שזה העתיד שלנו כחברה והעתיד שלנו כבני נוער זה מאוד חשוב לנו לשים דגש על זה שאנחנו מאוד מקווים שדבר כזה לא יקרה שוב. זה דבר נורא, זה חשוב שיזכרו.

חברת הכנסת קסניה, התייחסות שלך. אני רוצה שתדעי, בגלל שלא היית כאן בדיון, היה לנו דיון מאוד מעניין, יש כאן נציגים של משרדי הממשלה וכמובן עומר שייצג את מועצת התלמידים ואנחנו עשינו דיון קצת על הנושא הזה של התייחסות כרצח של מנהיג, כמובן הרצח של רבין, אבל באנו ודיברנו ושמעת עכשיו במשפט האחרון שלי, איך רצח מערער את היסודות של המדינה הדמוקרטית שאנחנו רוצים להנחיל פה.

בוקר טוב לכולם. היה לי מאוד חשוב להיות בדיון הזה, למרות שאני עכשיו מתרוצצת בין איזה ארבע ועדות, זה דבר רגיל, אבל הנושא באמת דורש התייחסות והייתי רוצה שיהיו פה יותר מחבריי וחברותיי. גם יש לי משהו אישי לספר בעניין הזה, כי הבנות התאומות שלי בנות 6, שנה שנייה ברציפות שהן באות, הפעם מבית הספר, בשנה שעברה זה היה מגן חובה, והן מספרות לי את מה שמלמדים אותם על רצח רבין. הן ראו בטלוויזיה איזה שהיא תמונה ואמרו 'אה, אנחנו יודעים מי זה'. זה חימם את הלב, זה פשוט חימם לי את הלב, שהן יודעות ושזה משהו שמוטמע בתוך המערכת מגיל מאוד מאוד צעיר, כי ככה זה צריך להיות באמת. זה לא שמגלים פתאום ב-י' או ב-י"ב שדבר כזה קרה, אבל כבר מאוחר מדי קצת, כי אין את המסורת הזאת של להטמיע מה ההקשר של האירוע הזה. אז עכשיו הן יודעות על האירוע עצמו ויותר מאוחר הם ילמדו הלאה.

אני גרה בשכונה מעורבת במודיעין, לידנו יש כמה בתי ספר, חלקם בתי ספר ממלכתיים דתיים ויש גם בתי ספר תורניים ורמת הלימוד, אני חייבת להגיד לכם, באותם הגילאים, כי כולנו חברים של כולנו וכולנו הולכים אחרי זה לאותו פארק ודנים בדברים האלה, הרמה של ההיכרות עם הנושא הזה היא שונה. אני רואה את זה עכשיו בין בתי ספר חילוניים, בתי ספר ממלכתיים דתיים ובתי ספר תורניים ששם בכלל לא נגעו בעניין הזה, לא בחובה ולא ב-א' ולא ב-ב'. אני לא יודעת מתי זה כן מתחיל, לצערי הרב לא היה לי מספיק זמן ללמוד את הנושא הזה, דווקא ספציפית לגבי בתי הספר התורניים. אבל אני אומרת, בגלל שאנחנו בונים את החברה הישראלית שלנו, שמורכבת מעולים ומוותיקים ומדתיים ומחילוניים, אבל כולנו ישראלים, זה הגורם המאחד, אז כאן באמת צריך התייחסות של משרד החינוך בעניין הזה כדי שהפערים האלה, ויש לנו הרבה פערים בחברה, זה לא היחיד, וזה לא אולי הכי גלוי, אבל שהפערים האלה ייעלמו. אין שום סיבה שהם יהיו כמו שהם עכשיו.

הייתה לי התנסות כזאת לפני כמה זמן, עם מישהי, היא עכשיו בכיתה ה' או ו', והיא מסתכלת בעיניים פעורות ולא מבינה מה זה כל הפסטיבל, היא קוראת לזה 'פסטיבל'. אני לא יודעת אם זה משהו שהיא שמעה בבית שלה או בבית הספר. אני מאוד מקווה שלא בבית הספר, כי זה באמת צריך להיות המקום של הממלכתיות והמקום של גם לקבל תקציבים ממדינת ישראל וזה המקום ששם מתחברים, אחרי זה יותר מאוחר בצבא או במסגרת של שירות לאומי, אבל קודם כל בבית הספר, מתחברים לערכים של ישראליות.

היה לי חשוב להגיד את הדברים האלה ולהגיד שכל פעם, אני מגלה שעוד שנה עברה והדברים האלה לא משתנים, אלא להיפך, הפער הולך וגדל. אז מה שאנחנו נוכל לעשות ביחד, אני מאמינה שיש הרבה מה שאפשר ואם כולנו נשקיע מהזמן ומהיצירתיות שלנו אז אני בטוחה שנצליח גם בזה.

אפשר להוסיף משפט?

כן.

קודם כל אני מאוד מתרגשת ממה שאמרת עכשיו, אני חושבת שהייתה כאן נגיעה כואבת, במיוחד בבתי הספר התורניים ששם זה פחות בא לידי מודעות ושם צריך להחיל את זה. לפני שנכנסת בתחילת דבריי אמרתי שבמכינות הקדם צבאיות אנחנו רואים יותר ויותר מעורבות במכינות הדתיות וכנסים משותפים וסדנאות.

נראה לי שכשמתבגרים קצת אז אפשר גם - - -

לכן אני אומרת שהיא נגעה כאן בנקודה חשובה, חבל להגיע למקום הזה כי זה נתח מאוד מצומצם של 10% מקרב בני הנוער שמגיעים למכינות, אבל צריך להתחיל כבר בשלבים הראשונים של הכיתות הנמוכות.

בסדר גמור. אני רוצה לשמוע עוד נציג של מועצת התלמידים.

אני יכולה לשאול שאלה, דווקא יותר אליכם ופחות לנוער?

זה עובד פה שאני שואלת, אבל... איך קוראים לך?

אני אופיר יקיר.

ואת הדוברת של מועצת התלמידים והנוער מחוז תל אביב?

כן.

אוקיי, תשאלי.

בתור נוער וגם אני רואה על האחיות שלי - - -

את בתור נערה, תתמקדי.

כל התלמידים ומכיתה א' עד י"ב נורא נורא נורא לומדים על רבין ויותר על קורות החיים שלו, שהוא למד בכדורי, שהיה רמטכ"ל, נורא את קורות החיים שלו ופחות על מה שהוא עשה ואיך שהוא עשה, שזה דברים שאני אישית למדתי על זה לבד, פתחתי ויקיפדיה, פתחתי אינטרנט, חיפשתי ולמדתי על זה לבד. אני רוצה לשאול אתכם, אתם חושבים שככה זה אמור להיות? בתור משרד החינוך שמעביר את התכניות הלאה, בכל הטקסים, בכל הפעולות שעושים, ממש מעבירים קורות חיים שלו, כשבאיזה שהוא שלב אתה כבר לומד את זה בעל פה.

הבנתי את השאלה שלך. את רוצה להתייחס? אנחנו תיכף נצטרך לסיים, אבל אם את רוצה לומר מילה. למרות שאני לא חושבת, אגב, אבל אם את מביאה את זה אנחנו נשמע את ההתייחסות של משרד החינוך.

אני רק אגיד, קודם כל, כמו שהחדר הזה אמר, אנחנו נמצאים בתהליך של 20 שנה, אז בתוך ה-20 שנה, את היית בכיתה א' ועכשיו את ב-י"א, זה היה במשך ה-20 שנה. אני חושבת שכמו שאמרו פה קודם, המערכת עוברת איזה שהוא דיון פנימי בנושא, אני לא בטוחה שמה שאת עברת השנה דומה למה שאת עברת לפני 6 שנים ולדעתי זאת צריכה להיות השיחה. אני דווקא התרשמתי מהחדר הזה שכולם מבינים שבחוק ציון רצח רבין, בטח יש לו שם יותר טוב, מדברים גם על מורשתו, כמו שאמרה נורית, וגם על לקחי הרצח ואנחנו בהחלט חושבים שהשיחה על לקחי הרצח היא שיחה יותר קריטית ויותר חשובה. באמת מעניין אותי, אני אומרת לך באמת, אני צריכה לראות - - -

את תהיי בקשר איתה - - -

לא, מעניין אותי איפה למדתם. כי אני לא מכירה, כדורי, מזמן לא שמעתי שמישהו מלמד על רצח רבין, אבל בואי נדבר. אם זה קורה, אנחנו נטפל.

ניר מהסתדרות המורים פה?

כן.

אתה רוצה להתייחס?

אני רוצה להתייחס למה שאת אמרת דווקא הרגע. אני לא מסכים באופן מלא, אבל בגלל שאני מנהל בבית ספר יסודי בפסגת זאב בירושלים, יש משהו במה שאת אומרת. אני לא אומר שמתעסקים רק באיש, וזה חשוב, אבל זה חשוב עד גבול מסוים. אולי צריך להפוך את היום הזה ואפילו לתת לו שם אחר ולדבר על משהו אחר, כשמדברים על תרבות של מחלוקת. היום יכול להיות מצוין ככותרת של רבין, אבל המהות צריכה להשתנות וזה נכון שבבית ספר יסודי זה יותר מורכב גם. כל העניין של תרבות של מחלוקת והנגישות לילדים, בטח לילדים ב-א'-ב' היא הרבה יותר מורכבת ולמורים, גם כשהם מקבלים הנחיות אחרות, יותר קל לעסוק בעניינים הטכניים. אפשר להסתיר את זה ואפשר להגיד את זה בקול רם, אבל לעסוק בקורות חיים של רבין זה הרבה יותר פשוט, זה הרבה יותר סטרילי.

בזה אני מתחבר למה שנאמר קודם, יש משהו בסטריליות הזאת שצריך להתנקות. אפשר לדבר על זה, מותר לדבר על זה, הכול לגיטימי, אם אנחנו מגיעים ואני שומע פה, ואני רוצה להגיד, למרות שאני שומע עדיין הזדעזעתי שמגיעים מכל מיני מקומות ומצדיקים את הרצח, אז מערכת החינוך צריכה לשאול את עצמה הרבה מאוד שאלות, מה קרה פה ב-20 שנה.

אולי זה החברה הישראלית?

קודם כל אני בא ממערכת החינוך, אז אני רוצה לייצג את מערכת החינוך. כמו שאנחנו יודעים בתור אנשי חינוך, להיכנס לתוך הבתים של הילדים זה קצת יותר מורכב, אבל יש פה עניין גם שלנו בתור מערכת חינוכית. אלה שאלות שצריך לשאול, איך מגיבים, מה קורה. אז בסדר, אז אני שומע שבבה"ד 1 הדיחו את הצוער, ובצדק, אבל באמת איך המערכת מגיבה, מה קורה, כמה זה באמת ברור, כי זה נשמע בחדר הזה, בתוך מה שאמרנו, שיש לא מעט קולות כאלה, וזאת שאלה.

אני רק אגיד שאני אקח מזה, אני אומרת, אני אחראית על לימודי האזרחות בתיכון. לומדים אזרחות בישראל רק שנתיים בתיכון, לא לומדים מכיתה א' אזרחות, אז קודם כל אם יהיה פה לובי ללמוד אזרחות מכיתה א' אני הראשונה שאוביל אותו או אעזור שהוא יתקדם, ודבר שני, אני כן לוקחת על עצמי לבדוק את העניין ביסודי ולדבר עם העמיתה שלי שאחראית על מולדת, חברה ואזרחות בכיתות ב' עד ה' ולראות מה קורה שם. יכול להיות שלא עבדנו מספיק על ההנגשה של החומרים האלה לצעירים מאוד. בהחלט מגן הילדים וכיתות יסוד אפשר לעשות דברים אחרת ואני אקח את זה כהזדמנות.

אני רוצה לומר שלגבי הערכות הקיימות כיום במערכת החינוך הפורמלית והלא פורמלית לגבי הנצחת יום הזיכרון יש הרבה חומרים. אין חומרים ואין איזה שולחן ערוך או משהו שנקרא עשה ואל תעשה לאמירות שבאות בחלקים הלא פורמליים. אתה נתקל בתלמידים בהפסקות כשהם מקללים דמויות מסוימות, כשמדברים נגד דמוקרטיה, שאומרים שגזענות זה ערך. אני נתקלת בזה כל הזמן בחלקים הלא פורמליים או בהרצאות שאני נותנת אחר הצהריים ואני חושבת שמה שצריך לעשות זה להוציא איזה מסמך, קצת הנחיה, איך לא להתנגח עם אותם קהלים, איך להתקרב אליהם בדרך שלא תעורר את הכעס ואת ההזדהות שלנו כביכול מצד אחד של המפה, אבל אסור יותר, לטעמי, במיוחד היום 20 שנה אחר כך, לא להתייחס אליהם.

יש גם פחד, כמובן, אני מודעת לזה, שמי שמשיב או מתעמת ברמה זו או אחרת, אני רואה את הקבוצות של יושבים בכיכר, בכיכר ציון, שיש בימי חמישי, אנחנו יושבים קבוצות של סטודנטים וכדומה, יום חמישי בערב ובמוצאי שבת, וההתלהמות והכעסים והקללות, ואז צריך לדעת איך לענות. רק לשבת היום ולא להגיב לאמירות האלה, לדעתי זה להנציח את המצב.

תודה רבה.

יש מישהו שממש חשוב לו לומר משהו? אז תהיי אחרונת הדוברים ואני אסכם.

אני רציתי רק להעלות נקודה בהמשך לשלושת הדוברים האחרונים שדיברו, אנחנו, כמועצה וכנוער בחינוך הבלתי פורמלי, מתייחסים המון המון לנושא רבין. אני חושבת שבבתי הספר קצת מפחדים אולי, במיוחד בבתי ספר תיכוניים שבהם התלמידים מתחילים להכיר דברים, לשמוע דעות ולפתח איזה שהיא דעה עצמית משלהם. אני מרגישה איזה שהוא פחד מצד המורים, מצד הצוות החינוכי באמת, לפתח שיח אמיתי, שיח שיכול הרבה פעמים לפתור את הבעיות של הסתה ושל גזענות כערך.

לא נעים לי לומר לך, אבל גם שיח אמיתי לא יפתור את בעיות ההסתה והגזענות.

אולי יהיה - - -

זה שאת צעירה ואופטימית זה מה שחשוב.

כולנו אופטימיים, בגלל זה אנחנו כאן.

אני רוצה לסכם את הדיון כדי שאני אספיק ללכת לעוד ועדה שאני אמורה להצביע שם. ראשית אני רוצה להודות לכל מי שהגיע וטרח לבוא לדיון החשוב הזה. באמת היה שיח מעניין, גם אני השכלתי, אני חושבת שכל אחד מאיתנו ייקח מפה את הדברים החשובים שנאמרו כאן.

אני רוצה להתייחס לכמה דברים. אני אגיד את הדברים הפורמליים ואני גם אוסיף משלי. הוועדה רואה בדאגה את הפיחות שחל בציון יום רצח רבין במערכת החינוך, הוועדה קוראת לציין את יום רצח רבין בכל מוסדות החינוך, גם במוסדות התורניים, לצד כל המוסדות בארץ, ללא הבדל דת בעיקר או מגזר. יום רצח רבין הוא יום שחוצה מגזרים וחוצה תרבויות ובסופו של דבר הוא יום שאמור להיות יום שמאחד ולא יום שמפלג. לכן אנחנו קוראים פה, כוועדה, לציין את יום רצח רבין בכל מוסדות החינוך של מדינת ישראל.

אני קוראת כמובן למוסדות החינוך ובכלל לצפות בסרטון שהכנו נגד ההסתה, להעביר אותו לבתי הספר, גם אתם בחינוך הבלתי פורמלי, אפשר לחבר תלמידים לסרטון הזה, בעיקר כאלה שלא הכירו את רבין ולדבר על העניין. אני יכולה להבטיח לכם שאנחנו נצא לבתי הספר, חברי הכנסת, ונעשה פעילות בנושא הסתה במערכת החינוך במסגרת או שיעור חינוך או כישורי חיים או אזרחות.

יש גם יום שמציינים את זה.

לא, אני לא מחכה לפברואר. עד פברואר אלוהים גדול, יש עכשיו את העניין, אנחנו רוצים - - - התגייסנו כבר שם. כמובן אחד הדברים החשובים, לדעתי, שעלו כאן, ואני יכולה להגיד שאני אביא את זה גם לפתחו של השר, זה באמת הגדלת שיעורי האזרחות. את מציינת שהיום זה שנתיים?

שנה בכיתה ט' ושנתיים ב-י"א-י"ב.

אז שלוש שנים.

כן, אבל בכיתה ט' זה שעתיים וזה בחטיבות ויש בעיה קשה של אכיפה.

אז בכלל, להגדיל את לימודי האזרחות במערכת החינוך. זה גם ייצא לשר החינוך וגם אני באופן אישי אטפל בזה כדי לבחון אפשרות, בעיקר במדינת ישראל כיום, איך אפשר להגדיל את לימודי האזרחות בבתי הספר ולאפשר לתלמידים רבים יותר להיחשף לנושאים החשובים האלה של דמוקרטיה, של שוויון, של זכויות, שכנראה כשאנחנו מגיעים מאוחר מדי אנחנו קצת מפספסים דור שלם, כמו אצלך בבית הספר היסודי, שלא נחשף למושגי יסוד של החברה הישראלית. זה הפורמלי.

לסיכום אני אומר לכם, אני גם שמעתי את הדברים שאמרתָּ, גם אם נצא ונדבר על יום של סובלנות או יום של קבלת השונה עדיין לא קרה אירוע כזה במדינת ישראל, שרצחו ראש ממשלה וכשמה שנקרא הכתובת לא הייתה על הקיר אלא הייתה מרוחה על מה שנקרא חומה. לכן כן, כן חשוב להתמקד שרצחו כאן ראש ממשלה, אבל כן בהחלט חשוב, בעיניי ולדעתי גם בכלל כוועדת חינוך, להתמקד בנושא הרצח, כי זה השבר הגדול של החברה הישראלית. נכון, צריך לדבר על קורות חיים וצריך לדבר על ההישגים וצריך לדבר על ההיסטוריה, אבל כן צריך לדבר בעיקר על הרצח ומה שזה גרם לנו, למחלוקת הגדולה הזאת בתוך החברה הישראלית.

אז אני מודה לכולכם שבאתם, היה לי דיון מאוד מעניין, אני בהחלט מזמינה אתכם גם לקחת חלק בדיונים הבאים, בטח מועצת התלמידים ומשרד החינוך, ותודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 10:45.