הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 74

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, כ"א בחשון התשע"ו (03 בנובמבר 2015), שעה 9:30

יום הבטיחות בדרכים: 1. לימודי תעבורה 2. רמת הבטיחות בסביבות בתיה"ס

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

ענת ברקו

מסעוד גנאים

באסל גטאס

מאיר כהן

אוסאמה סעדי

חמד עמאר

כמאל עטילה - נציג דוברות המשרד, משרד החינוך

מקס אבירם - מנהל אגף זהירות בדרכים, נגישות ואורח חיים בטוח, משרד החינוך

שבתאי גרברציק - דובר המשטרה למגזר הדתי חרדי, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק ארז פייביש - קצין משמרות זה"ב, המשרד לבטחון פנים

צביקה דן - משנה למנכ"ל ומנהל חטיבת המבצעים, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

ציון מזרחי - מנהל אגף הרישוי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

פיליפ פארן - מנהל אגף תשתיות עירוניות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

מרדכי בהירי דואני - רואה חשבון, מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

נחמה לאור דרורי - מנהלת אגף חינוך, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מירב רפאלי - הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

רינת בניטה - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אילן גרודסקי - מנהל תחום טכנולוגיה, עמותת אור ירוק

עוז דרור - עובד עמותת אור ירוק

נחשון בינט - ממלא מקום מנהל האגף לחינוך חרדי, עיריית ירושלים

שלמה זוהר - מנהל אגף משאבי חינוך, עיריית תל אביב-יפו

קרן שוקרון - מרכזת תיאום ובקרה, עיריית תל אביב-יפו

יוליה בוסויוק - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

רנ"ג במיל' דני קדרון - מומחה לתעבורה עמותת תנו יד לחירש ונכים למען נכים

גלית גלעד - סמנכ"ל אגף מדיניות ממשל וקשרי חוץ, ארגון בטרם לבטיחות ילדים

אביטל אפל פנקס - מנהלת יחסי חוץ וממשל, ארגון בטרם לבטיחות ילדים

יחיאל מונטג - מנכ"ל עמותת "עיניים בדרכים"

יהודה סקר - יו"ר גימלאי עובדי בתי המשפט, מבקר עמותת עמך לניצולי שואה

מירב ישראלי

יהודית גידלי

ר.כ., חבר המתרגמים

1. לימודי תעבורה 2. רמת הבטיחות בסביבות בתיה"ס

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, ה-3 בנובמבר 2015, כ"א בחשוון תשע"ו. הנושא על סדר היום – יום הבטיחות בדרכים, שהכנסת מציינת היום, לימודי תעבורה ורשמת הבטיחות בסביבות בתי הספר.

במסגרת יום הבטיחות בדרכים בכנסת, הוועדה מקיימת היום דיון מיוחד על רמת הבטיחות בסביבות בתי הספר והחינוך התעבורתי. יושב לצידי חבר הכנסת חמד עמאר, שהוא ראש השדולה למאבק בתאונות הדרכים בכנסת. עושה עבודתו תמידין כסדרה. כל שבוע נותן לנו תזכורת ואני רוצה להודות לו על הארגון של היום הזה, שמתחיל עכשיו ברגע זה אצלנו בוועדה וממשיך הלאה לוועדות נוספות. כדי לא לעכב אותו, את דברי הפתיחה שלי אני אומר בין הדוברים, ככה בין הפרקים.

אני אתן את רשות הדיבור לחבר הכנסת חמד עמאר ונפתח דיון בנושא.

בבקשה, חבר הכנסת.

בוקר טוב. קודם כל אני רוצה להודות ליושב ראש הוועדה. אני חושב שחשוב מאד להעלות את הנושא של חינוך תעבורתי בוועדת החינוך, ובאמת תודה רבה על היוזמה ועל ההסכמה לפתוח את יום הבטיחות בדרכים בוועדת החינוך, שזה המקום הנכון להתחיל איתו.

אני חושב שחינוך תעבורתי במדינת ישראל הוא דבר מאד חשוב. אנחנו לפעמים במדינת ישראל מתחילים בדברים ולא משלימים אותם עד הסוף. דוגמא, החלטנו שרישיון נהיגה יוכל לקבל צעיר בגיל 16 ותשעה חודשים, ומצד שני לא הלכנו וקדמנו את זה עם בתי הספר. המשכנו עם זה שחינוך תעבורתי יהיה בכיתה י"א. במקום שנוריד את זה לכיתה י', לפי ההתקדמות שלנו. אנחנו רוצים שאותו ילד, אותו צעיר יגיע לצבא עם ניסיון נהיגה, אנחנו צריכים גם להתאים את עצמנו לנושא הזה. זה הדבר הראשון שאנחנו צריכים לעשות.

ובאמת, בהזדמנות הזאת, לפני שאני אמשיך את דברי, אני חייב להודות למשרד התחבורה, לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ובראשם המנכ"ל מירב, על העבודה הנפלאה שאתם עושים. באמת אתם עושים עבודה מעולה. אני מלווה אתכם כמעט 7 שנים. מאז שנבחרתי לכנסת בשנת 2009, אני מוביל את השדולה, מוביל את היום הזה, היום החשוב הזה, בעזרתם ואתם עושים עבודה מצוינת. עבודה קדושה למען ביטחון הילדים שלנו וכולם.

זו נקודה אחת שדיברתי עליה בהתחלה, שאתה לא יכול היום להגיד שאני רוצה לתת רישיון נהיגה בגיל 16 ותשעה חודשים, ואותו ילד יתחיל ללימוד חינוך תעבורתי בכיתה י"א, כשכבר הוא בן 16.5-17. אם היינו מורידים את הגיל לכיתה י' ונותנים לאותו ילד ללמוד בכיתה י', אנחנו נדע שאותו ילד מחויב בחינוך תעבורתי, גם שיעשה את התיאוריה בכיתה י'. שאנחנו נבוא ונשקיע ונגיד שכל ילד במדינת ישראל, בכיתה י', בכדי שיגיע לשיעורים, נגיד לו אתה מגיע לשיעורים, בסיום הלימודים שלך של חינוך תעבורתי, תיגש לתיאוריה, תקבל את התיאוריה שלך ותתחיל עם הרישיון שלך בגיל 16 ותשעה חודשים, וכך אנחנו יכולים לעזור מאד מאד בנושא הזה.

מעורבות של צעירים עד גיל 24, אדוני יושב הראש, היא מעורבות אדירה. הכי גבוהה במדינת ישראל. המעורבות של הצעירים היא הכי גבוהה. אני בעצמי חוקקתי חוק לפני ארבע שנים, אני חושב, של רמת אלכוהול כמעט אפסית לנהגים צעירים עד גיל 24 ואני רוצה להגיד לכם שבמשטרה עדיין לא אוכפים את החוק. אתה יכול להיות עם כמות אלכוהול מסוימת שבודקים אותך לפי החוק הישן. החוק החדש שאני חוקקתי אותו לפני ארבע שנים, שהמשטרה הייתה אמורה להתחיל לאכוף את החוק הזה לפני שלוש שנים-שלוש שנים וחצי, עד הסוף לא אוכפים את החוק הזה ואני לא מצליח לקבל תשובה ברורה.

אומרים לי הינשוף לא יכול לתת את הבדיקה, לא מתאים, אז אם אנחנו ארבע שנים לא מצליחים לסדר ינשוף שייתן לנו את הבדיקה, ברוב מדינות העולם נמצא הדבר הזה, ברוב מדינות העולם בודקים את הדבר הזה, ברוב מדינות העולם כשאומרים אלכוהול כמעט אפס, יכולים להגיע לתוצאות ולבדוק ולהוציא את הדו"ח ולהרתיע את אותם צעירים. הצעירים עדיין מתנהגים כאילו מותר להם לשתות את בקבוק הבירה הראשון והשני, ולצאת לנהג ולנהוג ולכן אחוז התאונות של הצעירים הוא מאד גבוה והשכיחות של התאונות הקטלניות שם, הוא כתוצאה ממהירות גבוהה אצל הצעירים.

גם לנקודה הזאת אנחנו חייבים להיכנס. ואין מה לעשות, כל הנושא הזה צריך כסף. המדינה, במקום שתמשיך להשקיע, מספר ההרוגים עולה. משנת 2009, משנת 2012 אנחנו בעלייה של מספר ההרוגים במדינת ישראל. ובמקום להוסיף עוד כסף לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, להוסיף כסף לתכנית התעבורתית, לחינוך התעבורתי – מכמעט 40 מיליון שקלים, הורידו את זה ל-18 מיליון שקלים. במקום שכל תלמידי ישראל בכיתה י' יקבלו את זה או איך שהיה בכיתה י"א, מקבלים את זה חלק. לא כולם מקבלים.

אני מקווה שהשר ייקח את הנושא של הבטיחות בדרכים, ייקח את הנושא של הרשות, ייקח את הנושא של החינוך התעבורתי וישקיע. כאן אנחנו צריכים להשקיע. אנחנו צריכים להשקיע בצעירים שלנו, אנחנו צריכים לשמור עליהם ואני מבטיח לכם – אם אנחנו שומרים על אותם צעירים, שיקבלו את החינוך הדרוש – זה ילווה אותם לשנים רבות קדימה. ואנחנו רוצים אותם גם בצבא, שיצברו גם את הניסיון שלהם לפני הצבא בנהיגה וגם שחלק מהם נהיים נהגים בצבא והם צריכים הרבה שעות נהיגה והרבה שעות על ההגה. לכן הנושא זה הוא נושא מאד חשוב.

אני אגיד כמה משפטים על בטיחות ותשתיות בסמוך למוסדות חינוך. אני מכיר את זה גם בעבודתי הקודמת, כשהייתי במשרד התחבורה. אני אומר לכם, הנושא הזה במגזר הלא יהודי, הוא נושא שצריך לקחת אותו לטיפול מאד מאד אינטנסיבי.

הוועדה מקיימת דיון מהיר בשבוע הבא לגבי כל נושא הפיתוח של בתי הספר.

זה נושא שאנחנו צריכים לקחת אותו. אני אומר לך, הקימו רשות שנקראת הרשות לבטיחות בדרכים בהוראת שעה. אני מקווה שהשר ייקח את זה לידיים שלו ויעביר את זה כחוק במדינת ישראל והחוק תדע שיש לה ביטחון עבודה ותכנית עבודה לכמה וכמה שנים קדימה.

אותה רשות צריכה להיות המפקחת. היא צריכה לתאם את הפעילות בין הרשות המקומית למשרד התחבורה, למשטרה, למשרד החינוך, לכולם. לשבת, להגיע לבתי ספר, להגיד תשמע, חסר - אחד, שניים, שלושה. אצלם אנשי המקצוע. שם צריך להיות. במקום שנעשה את זה אנחנו מקצצים להם את התקציב של הרשות לבטיחות בדרכים ואנחנו לא נותנים להם את הסמכויות הדרושות והם עדיין כפופים למנכ"ל משרד התחבורה. במקום שהם יהיו רשות עצמאית, שלא כפופה לאף אחד, ואז הם יוכלו לעבוד ולעשות את העבודה שלהם כמו שצריך.

לכן אני באמת מודה לך על קיום הדיון הזה. אנחנו נמשיך ביום הזה, יש לנו עוד דיונים בוועדות אחרות ותודה רבה.

תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. אנחנו נתמודד עם התהיות והשאלות ששאלת.

יש לנו כאן מצגת. לפני שנפתח את הדיון נרצה לראות אותה, אחרי שאני אומר מספר מילים, כך שיהיה לנו גם מצע לקראת הדיון ולקראת שאר הדוברים.

קיבלתי איזה מסמך אתמול של פרופסור קובי פלג. גילוי נאות, אני לא מכיר אותו מלפני כן. הוא מנהל המרכז הלאומי לחקר הטראומה. אני רוצה להקריא לכם נתונים. תרגמתי אותם לכמויות, זה מפחיד, מבהיל.

הם עשו מחקר והוא כותב בדו"ח: 1 מכל 11 תושבים מתושבי ישראל יאושפז עקב פציעה בתאונות דרכים במהלך חייו. כשמקבלים על 1 מכל 11, בואו ניקח על אוכלוסייה של 8 מיליון תושבים - 727,000 איש. אחד מכל 73 תושבי ישראל יהיה פצוע קשה עקב תאונת דרכים, זה 109,000 פצועים קשה. אני בכוונה תרגמתי את זה. כשאומרים 1 מ-11, אנחנו לא מבינים.

1 מכל 26 תושבים מעל גיל 65 – יאושפז עקב תאונת דרכים כהולך רגל. 307,000 אזרחים ותיקים נפגעים בתאונות דרכים כהולכי רגל. זה נראה לי מוגזם, אבל כנראה שהוא יודע מה שהוא אומר.

1 מכל 36 ילדים עד גיל 9 יאושפז עקב תאונת דרכים כהולך רגל. זה 222,000 ילדים. אז רבותי, אני עוצר פה, כי יש עוד כמה נתונים שהוא כתב בדו"ח. הדברים מדברים בעד עצמם. אני חושב שבסך הכל מספר ההרוגים זה לא כמו שאתה ציינת, אנחנו נשמע את זה אחר כך. יש ירידה מסוימת, אבל לא מספיק. אנחנו עדיין בתחום של ה-300 פלוס. זו כמות אדירה.

יש השקעה בתשתיות. אף אחד לא יכול לומר כבישים אדומים. יש עדיין, אבל יש השקעה בתשתיות. איכות המכוניות בכבישים הולכת וגדלה. הצפיפות גם כן הולכת וגדלה. חסר לנו פה משהו. כנראה שחסר החינוך התעבורתי ואנחנו ניתן דגש כאן, היום בדיון, לנושא החינוך התעבורתי, אבל לפני כן אני רוצה לראות את המצגת של ארגון בטרם. ניתן את הקרדיט לכולם – מרכז השלטון המקומי בישראל, נשק וסע, הבמה שלכם. מספר דקות בלבד, כדי שנוכל להתקדם.

בסדר גמור. אני אעשה הקדמה קצרה לפני שנציג את המצגת. באמת תודה יושב הראש. אחוז הילדים שנהרגים בתאונות בישראל הוא הגובה במדינות ה-OECD. ארגון בטרם פרסם השנה מחקר וראינו שזה לא פלא. אנחנו שולחים את הילדים שלנו הרבה פעמים פשוט לשדה קרב בבוקר.

קודם כל בישראל עדיין רוב הילדים מגיעים לבית הספר ברגע – שני שלישים. להבדיל ממדינות אחרות, כאן זה הרוב המוחלט. במחקר שעשינו, עשינו גם תצפיות ואנחנו ראינו שיש גם קשיים פיזיים מאד מאד גדולים. קודם כל יש המון רכבים שחולים על המדרכות, גזם, פחי מחזור, כלומר הרבה דברים שמורידים אותם לכביש.

הנהג הישראלי לא נותן להם זכות קדימה. שליש מהנהגים – הילד מנסה לחצות את הכביש – והם פשוט לא נותנים להם זכות קדימה.

הם שקופים.

שקופים. נוסיף לזה גם את האימפולסיביות הטבעית שיש בכל ילד וכשהוא צריך להמתין ולהמתין ולא עוצרים לו, אז מן הסתם אנחנו רואים תאונות. 22% מהילדים שנפצעו בתאונות דרכים זה עקב התפרצות לכביש. אנחנו רואים שהם מוסחים. 1 מ-8 ילדים שוחחו בטלפון בזמן שחצו את הכביש. הם לא מצייתים לחוקי התנועה. שניים מתוך 5 בני נוער חצו באור אדום. אגב, גם ההורים, שאנחנו חושבים שהם יבואו וישמשו דוגמא אישית טובה - זה ממש נתון שהפתיע אותנו – להיפך. ההורים משמשים דוגמא אישית רעה.

אני אעזור לך קצת. יש את המראה הזה שהאימא דוחפת את העגלה קדימה לתוך הכביש, קודם כל שהעגלה תהיה - - -

עם הפלאפון ביד, כן. וההורים בעצם חוצים את הכביש באור אדום ביחד עם הילדים שלהם. הילדים פחות חוצים באדום כשהם לבד, מאשר כשהם עם ההורים שלהם.

בעצם השקלול של כל הנתונים האלה יוצר לנו מצב שזה פלא שאין אפילו יותר תאונות דרכים וזה מגמה ומצב שאנחנו חייבים להילחם בו.

בנוסף לנושא של שיעורי החינוך כמובן והחינוך של הילדים שהוא מאד ספציפי - - -

אני נוכל לעשות את האינסרטים שלך במקביל למצגת?

כן. אני רק רוצה לומר רק משפט אחד, לפני שיחיאל ייתן את הדוגמאות מתוך עבודה מאד יפה של נשק וסע ליד בתי הספר. אנחנו רוצים להגיד שאנחנו פנינו למשרד התחבורה ואמרנו חייבים הנחיות בטיחות לכבישים ולמדרכות שהם סביב מוסדות החינוך. כמו שבארצות הברית ובקנדה יש מה שנקרא - school zoen, ששם אנחנו יודעים שיש תנועה שהיא ממותנת – 30 קמ"ש, יש מדרכות רחבות. כלומר, יש כל מיני דברים שאנחנו יודעים שמפחיתים את תאונות הדרכים. אנחנו חייבים ליצור סביבה שהיא הרבה יותר סלחנית לילד, שבעצם אותם ילדים שהולכים ברגל יוכלו ללכת בבטחה.

אנחנו שמחים שבדצמבר - - -

לא נעים לי לומר לך, אבל בהודו ובמדינות עולם שלישי יש school zoen, לא רק בארצות הברית. תיקחי אותן כדוגמא, לא את ארצות הברית ואת קנדה.

בהחלט. אגב, את ה- school zoen שם אני פחות מכירה, אבל באוגוסט 2014 אנחנו מאד שמחים שמנכ"ל משרד התחבורה הסכים איתנו והקים ועדה שהחליטה על הנחיות ל-school zoen, לאותו אזור בית ספר, לאותה סביבה בטוחה. עדיין לא הוקמה הוועדה. אנחנו מאד מאד מקווים וקוראים כאן למשרד התחבורה לקדם את ההנחיות האלה.

מצגת, בבקשה.

בוקר טוב. יחיאל מונטג, נשק וסע, עיניים בדרכים. רק משפט אחד לחבר הכנסת חמד עמאר. אני שמח לבשר שיש התחלות במגזר הערבי. יש לנו ארבעה בתי ספר שהם בהתחלה של טיפול – בחיפה וברמלה, ואינשאללה – בכל הארץ.

המצגת מטפלת במפגעי בטיחות אופייניים סביב מוסדות חינוך ובמתן הפתרונות כפי שאנחנו, ארגון בטרם והמרכז מקדמים.

בעיה – תנועה דו סטרית סואנת, מה שאנחנו רואים בסביבת מוסדות חינוך שזה כאוטי לחלוטין. אתם רואים אנדרלמוסיה מוחלטת. מה שאנחנו ממליצים זה הגדרת כביש חד סטרי ואמצעי מיתון תנועה. ויש לנו כבר ניסיון בכמה מקומות, זה עושה את העבודה.

אי תנועה מסומנים – אתם רואים פה בתמונה אי תנועה מסומן. אתם רואים שזה קו על הכביש ואתם יודעים שקווים על הכביש הם בגדר המלצה או הגיג לנהג הישראלי. אתם רואים שהנהגת עוצרת איפה שהיא עוצרת משום שאפשר לעקוף אותה. אתם רואים פה שני נהגים, אני צילמתי את זה וזה לא יאמן – שני החברה היו שקועים בשיחה עמוקה ביניהם. הם ידעו שאפשר לעקוף אותם ואתם רואים באמת שמכונית עקפה אותם.

הפתרון הוא מאד פשוט – השקעה לא גבוהה. אתם רואים את הלפני ואחרי. פשוט בקטעים שמול בית ספר – להאריך את אי התנועה ולא לאפשר פיזית עקיפה. זה עושה את העבודה.

פתיחת שערי בתי ספר בסמוך למעגלי תנועה. אתם יודעים שבמעגל תנועה אסור לעצור. רק ששמים שער ליד מעגל תנועה, מעגל התנועה הופך להיות מגרש חנייה ופוקק את כל היישוב, בנוסף כמובן למצבי הסיכון. איך אנחנו פתרנו את הבעיה – אנחנו פשוט העתקנו את השער. כלומר פתחנו שער אחר והבעיה נפתרה מעצמה. כלומר, אנשים לא עצרו במעגל התנועה. לא הייתה בעיה פתאום. זה פתרון.

הסדרת שדה ראייה. אתם רואים פה דוגמא. נניח שמאחורי העץ עומד ילד קטן ונחמד בכיתה א' או ב' ולא רואים אותו. אם מישהו לוקח את הסיבוב ימינה, שלא נדע מה יכול לקרות. לעומת זה, בקריית גת חשבו על זה וגזמו בצורה כזאת שרואים את מעבר החצייה. יש שדה ראייה מאד יפה.

פניות פרסה וסטיות מנתיב. זאת מכה חמורה כמעט ליד כל בית ספר שאני מכיר. ממש ללא שליטה. אתם רואים פה בתמונה השמאלית שנהג מוריד ילד לבית הספר כשהוא מראש נכנס לנתיב ההפוך. כלומר, גם כשהוא ייצא מהנתיב, הוא ייצא אל מול התנועה וזה מצב של סכנה אמיתית. פה אתם רואים למשל קו הפרדה לבן רצוף, שזה שוב, בגדר המלצה. תראו, רוב המכוניות פשוט עומדות הפוך. זה ליד בית ספר.

הפתרון הוא פשוט הפרדה פיזית ואז לא צריך לדבר הרבה. פה עשינו ניסוי שהצליח. שמנו קונוסים ופשוט נמנע מהנהגים לעבור לנתיב האחר והבעיה פשוט נפתרה. או, כמו בנתניה, שמו מפרדה פיזית. מפרדה פיזית אי אפשר לעקוף. אם מישהו יתעקש הוא יעשה את זה, אבל הנה, נתניה, תראו איזו תנועה מסודרת. לא היה שם צל של שוטר.

הורדת ילדים בצורה פרועה. את זה אנחנו עדיין רואים בבתי ספר רבים ולזה יש לנו מענה שהוכיח את עצמו ואנחנו עובדים על המיזם נשק וסע כבר 12 שנה – ממטולה עד אילת. המיזם הזה מצליח מאד. יש עוד הרבה מה לעשות. בעזרת המיזם אנחנו מגדירים מקום להורדת התלמידים. אנחנו ממליצים, זה עדיין לא בספר התמרורים, אבל הרשויות לוקחות על עצמן את האחריות ועושות את זה. תיכף תראו דוגמא.

הנקודה היא סמוך לשער בית הספר, ככה שהורה יכול להיפרד מהילד בלי לדאוג ולראות האם הוא באמת הולך בכיוון. אין חציית כבישים כמעט תמיד, המקום מסומן ומתומרר על פי חוק, ככה שאין בכלל שאלה האם זה בסדר או לא בסדר. האזור ממוקד ואנחנו מאד שואפים לאחידות הגדרה בכל הארץ, כדי שזה יהיה כמו תמרור. תמרור עצור, תמרור מתומן, אז אין תמרור אחד שהוא משולש, השני מרובע, השלישי מחומש. חד-חד ערכי. והדבר הזה הוא מאד זול. בדקנו. זה בסביבות 3,000 שקלים לנקודה. זה הכל. ככה נראה לדוגמא בית הספר בן גוריון בבאר שבע וככה זה נראה ממטולה עד אילת.

אנחנו סובלים מהעדר הנחיות מסודרת, מה שאביטל אמרה, תשתיות בסביבת בתי ספר. זה מונע יישום מיזמי נשק וסע, כי כשהתשתית לא קיימת ההורים לא יכולים פשוט לשתף פעולה והם נאלצים לעבור עבירות וזה מנציח ליקויי בטיחות בסביבת בתי ספר. והפתרון הוא פשוט הגדרת אזור סטרילי בבתי ספר, אותו school zoen שאביטל אמרה, ואנחנו שואפים ופועלים ודרך אגב אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. זה נכנס עכשיו לשיתוף עמוק יותר, בין היתר גם כדי להביא להנחיות מחייבות שמגדירות את מצב התשתיות בסביבת מוסדות החינוך.

תודה רבה.

תן לנו מספר מילים על נשק וסע, לא כולם מכירים את המיזם. מי עומד מאחורי המיזם הזה.

אנחנו.

מי זה אנחנו?

עמותת נשק וסע עיניים בדרכים. התחלנו את המיזם הזה בשנת 2003 באופן אקראי ליד בית הספר של הילדים שלי, וראה זה פלא, פתאום אין פקקים והכל מסודר והרבה יותר בטוח. ואז עשינו עוד בית ספר ועוד בית ספר ועוד בית ספר ואז שמעו על המיזם. פנו אלינו מרשויות אחרות ואנחנו התרחבנו והתרחבנו והיום כמו שאמרתי, אנחנו ב-65 רשויות, החל בקריית שמונה ומטולה בעצם ועד אילת.

יש שאלה תלמודית כסף מנלן? מאיפה?

קודם אחד עמד על אופניים חד אופן ועשה קסמים ואז הוא אמר לאנשים עכשיו אני אעשה קסם וכולם ייעלמו. הוא ירד והוריד את הכובע וביקש כספים וכולם נעלמו. לאור המסקנה הברורה הזאת והכאבים שסבלנו בדרך, אנחנו פונים לשוק הפרטי. תודה לאל בינתיים יש פתרון. אנחנו עובדים על עוד פתרונות. אנחנו לא מצפים לפתרון מהממשל.

לא רוצים או לא מצפים?

אנחנו נשמח מאד לקבל כל שיק, אבל - - -

הבנתי. אוקיי, תודה רבה. אני חושב שהדברים מדברים בעד עצמם והתמונות – לא דומה תשמע לתחזה, ואנחנו רואים שזה גם פתרונות קלים, יצירתיים. קצת מחשבה ואפשר להרים את זה ולמנף את זה ברמות.

מאחר שאנחנו הולכים לדבר על חינוך תעבורתי, מסתבר שהכל מתחיל ואני לא רוצה לומר נגמר בכסף. זה מתחיל וחייב להתחיל בכסף. אז בואו נשמע את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, קודם כל על תקצוב בשנים האחרונות, מגמות בתקצוב, תכניות עבודה, מגמות כאלה ואחרות. יכול להיות שאנחנו סתם רואים שחורות. אולי.

בבקשה.

בוקר טוב לכולם. תודה רבה על ההזדמנות לדבר בפניכם. שמי מרדכי בהירי דואני. אני מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אני רוצה לשתף אתכם בבוקר המדהים הזה שעברתי, שבאלפי מעברי חצייה בישראל – מקריית שמונה שבצפון ועד אילת שבדרום – מאות אלפי ישראלים, ראשי ערים, קשישים, הורים והכי חשוב ילדים – חצו את הכביש והמתינו שנייה וחצי ולמעשה זו שנייה מאד מאד חשיבה. השנייה הייתה במטרה לדבר אחד – לעלות לסדר היום הציבורי את הקטל בכבישים, את הקטל בדרכים.

נתונים מהבוקר מראים ש-300 אזרחים במדינה נהרגו בכבישים מתחילת השנה בלבד. כל יום אנחנו מאבדים מישהו. אבל מה שמפריע בעיקר זה ההרגל שלנו, זה עובר ליד האוזן.

לפני תקציבים אני רוצה לספר לכם מה עבר עלי בשנה האחרונה כמנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. בדיוק לפני שנה, בטקס הזיכרון להרוגי תאונות הדרכים בישראל, ישבתי ועלתה מנחה ואמרה שאנחנו יוצאים בבוקר לעבודה יכול להיות שנחזור וייפלו עלינו השמיים. ועלתה משפחה מדרום אמריקה, שהאבא לא הסתכל אל הקהל, הוא הסתכל על דבר אחד בלבד – על התמונה של הבת שלו. והוא הסתכל והסתכל. הבנתי שנפלו עליו השמיים וכשחזרתי הביתה, לבית שלי, נכנסתי לחדרים של הבנות ושל אשתי בשביל לראות דבר אחד – שלא נפלו עלי השמיים.

זה האירוע שמלווה אותי כל יום בדרך לעבודה ובחזרה מהעבודה. וכן, המצב הוא לא מדהים. וכמו שאמר חבר הכנסת חמד עמאר, הוא אמר את הכל, אבל אני חושב שלפני הכל בואו אנחנו, ואני באמת קורא לכולנו, לפני הכל, שאנחנו יוצאים בבוקר אנחנו יוצאים למלחמה. יש לי בקשה אחת והיא בקשה נורא קלה. אנחנו נכנסים לרכב, חוגרים את החגורה, נשים בצד תמונה של המשפחה שלנו, של האוהבים שלנו. לפני שמניעים את הרב בואו נסתכל על התמונה הזאת ונבטיח שאנחנו רוצים לחזור אליהם בשלום.

יש לא מעט הרוגים בישראל שמתחלקים למעשה לשלושה סוגים של אוכלוסיות – הולכי הרגל – שהם כשליש מההרוגים וזה הנושא של יום הבטיחות הזה; כמובן הבעיה במגזר הערבי של דריסות חצר ונהגים צעירים; ונהגים מקצועיים שחלקם בתרומה הוא מאד מאד גבוה.

אני באמת מסכים ומאמין, ואני בן של אנשי חינוך, אמא שלי הייתה מנהלת בית ספר וגם אבי, שהכל מתחיל בחינוך וכמובן מסתיים בחינוך וכמו שאמר חמד עמאר, באמת אנחנו צריכים לרדת לכיתה י' וזה בדיוק מה שאנחנו עומדים לעשות. לרדת בחינוך התעבורתי מכיתה י"ב לכיתה י'. וצריך בשביל זה כסף ולא הרבה כסף. ולא הרבה כסף. 40 מיליון שקלים למדינת ישראל זה לא הרבה כסף. זה טעות קולמוס - - -

אז בוא תן לנו תמונת מצב של תקציב שמושקע בחינוך תעבורתי, מגמות בחינוך התעבורתי. תן לנו תמונת מצב.

מבחינה תקציבית, תקציב הרשות ירד מ-550 מיליון שקלים בשנת 2008 או בשנת 2007 כשהיא נוסדה, ל-223 מיליון שקלים בשנת 2016. תמונה שמדברת בעד עצמה.

ל-40%.

40% נשאר. זה בדיוק ההבדל וזה מקשה. זה מקשה מאד. בנושא החינוך התעבורתי, יש תכנית למעשה של הרשות עם משרד החינוך, בשיתוף פעולה מלא ותציג אותו נחמה - מה אנחנו מציעים ולאן צריך להגיע עם זה קדימה.

בבקשה. תציגי את עצמך.

נחמה לאור דרורי, ראש אגף חינוך, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אני אתחיל אולי מנתון כדי לסבר את האוזן לגבי המעורבות של נהגים צעירים בתאונות דרכים. המעורבות של נהגים צעירים עד גיל 24 גבוהה פי 1.7 מנהגים בגילאי 25 ומעלה. כאשר אנחנו בוחנים את התאונות שבהן הם מעורבים, אז ב-62% מהמקרים שבהם צעירים מעורבים, מתקיימת עבירת תנועה, לעומת מצב של גילאי 25 ומעלה, שב-47% מהמקרים יש עבירת תנועה.

אז המצב ברור והתמונה ברורה לנו. אולי אני אוסיף רק שהעבירה השכיחה ביותר בקרב צעירים היא באמת הנהיגה במהירות מופרזת. התחנה האחרונה שבה אנחנו נפגשים עם התלמידים בחינוך הפורמאלי, זה לפני שהם מקבלים את רישיון הנהיגה שלהם. אחר כך הם עוברים למערכות אחרות ובעצם זאת ההזדמנות האחרונה שלנו להטמיע את המסרים של בטיחות בדרכים.

בעצם משנת 2008, שבה החינוך התעבורתי מומן בקרוב ל-40 מיליון שקלים, 39.5 מיליון שקלים, היום אנחנו עומדים על מצב של מימון של 18 מיליון שקלים בלבד. המשמעות היא שבמקום להגיע לכל התלמידים שנמצאים באותה שכבת גיל, אנחנו מגיעים ל-3,000 מתוך 4,253 כיתות. יש לנו נתח משמעותי של תלמידים שבגלל מגבלה תקציבית אנחנו לא מצליחים להגיע אליהם עם החינוך התעבורתי.

כמה מושקע סך הכל בחינוך התעבורתי?

מבחינת תקציבים?

כן.

כרגע, אחרי הקיצוץ המשמעותי, אנחנו מדברים על 18 מיליון שקלים, שכיום הרשות יכולה לתת אחרי הקיצוצים בתקציבה למימון העניין הזה וזה קיצוץ מ-40 מיליון שקלים בשנת 2008.

מה הן שאר המטלות של הרשות?

מיד. מספר הכיתות – אנחנו מצליחים להגיע ל-3,000 כיתות מתוך 4,253 כיתות.

מה שאר המטלות המעוגנות בהגדרה שלכם?

הרשות הלאומית למעשה מורכבת ממספר חטיבות. דבר ראשון מרכז מידע לאומי. אנחנו אוגרים את כל המידע הקשור לתאונות דרכים, גם ממכון גרטנר, עם פרופסור קובי פלג. אנחנו בודקים, מפלחים אותו ובודקים באמת מה האוכלוסייה הפגיעה ואיך מונעים את ההרוג הבא. אנחנו גם מבצעים מחקרים לגבי התנהגות של נהג, מה קורה בחו"ל, איך מתמודדים בחו"ל ואיך אנחנו משליכים את זה לארץ. זה חטיבה אחת.

החטיבה השנייה זה החינוך וההסברה. למעשה זו החטיבה שלוקחת את אותם מסרים שפיתחו במחקר ובמידע, ומנחילה אותם ליתר האוכלוסייה, בין בעזרת מערכת החינוך ובין בהסברה פשוטה לחלוטין באמצעי הטלוויזיה והתקשורת השונים.

החטיבה האחרונה היא חטיבת השטח. למעשה זה המקום שבו הרשות מתחברת לקהילה, לתושבים בבתים שלהם, ברשויות שלהם, במתנ"סים, בקהילות בתוך בתי הספר. זו פעילות הרשות.

בנוסף אנחנו עובדים עם שותפים אסטרטגיים. נכון להיום אנחנו מממנים למשטרת ישראל פעילות מבורכת ביותר, שבעיקרה היא פרויקט של מתנדבים בתנועה, שהרשות מממנת 100 ניידות לאכיפת הזהירות בדרכים ברחבי הארץ. בנוסף, אנחנו מממנים לרשויות המקומיות 25 ניידות שמטרתן אחת - - -

יש לכם חטיבת מחקר, הבנתי. עשיתם מחקר מבחינתכם מה אפקט התועלת, אם אני מקצץ 10 ניידות למשטרת ישראל ומסיט את התקציב שלהן לחינוך תעבורתי?

תראה, יש תמהיל. התמהיל צריך להיות מחולק בצורה נכונה בין אכיפה, תשתיות ותרבות הנהיגה שהחינוך וההסברה הם חלק ממנה.

השאלה אם זה נעשה על בסיס מחקר? בדיקה?

אם נעשתה הסברה?

בוא אני אעזור לך. חלק גדול מחיי אני במגזר הציבורי, בחלקם הייתי שכיר, גם במסגרות מדינתיות, מתקנים כאלה ואחרים. אני יודע איך זה עובד. אילוצים ואנחנו יודעים לעבוד במצבי לחץ. לא יודעים לעבוד במצבי לחץ. מתפקדים, אבל לא יודעים לעבוד נכון ולא יודעים לפעול נכון ופותרים בעיות. דעתי לא נוחה מזה שאתה צריך ואני צריך. למשטרת ישראל יש בעייה תקציבית – שתשב מול האוצר. היא יודעת לעשות את זה יותר טוב ממך. לך אין אבא ואמא, אין לך לוביסטים, אתה לא מעניין.

תודה.

לא, אני אומר לך, אתה לא מעניין את האוצר. חבר הכנסת חמד עמאר אמר בצדק – אתה סמוך על שולחן אחרים. שולחנות של משרד התחבורה. אתם צריכים להיות רשות עצמאית, נטולת כל זיקה כדי לומר ולהיות המוכיח בשער. יש לי חשש ואני לא חושד, לכן מיד שאלתי ואמרתי אם זה מבוסס מחקרית. אני יודע מה הם תהליכי קבלת ההחלטות בגופים ציבוריים. זה יכול להיות גם טלפון, תשמע, אין לי ברירה, פעם בשנה.

כשאני מדבר וכולם פה סביב השולחן מדברים על חשיבות החינוך התעבורתי, אני רוצה לדעת כנבחר ציבור, כגוף המפקח על פעולות הממשלה, אני רוצה לדעת שההסטה הזאת, שמישהו שקבע את ה-100 ניידות, זה משהו מבוסס, ואת ה-18 מיליון שקלים לחינוך תעבורתי – זה משהו מבוסס? בדוק? וזה לא על סמך, כי זה יכול להיות 100, יכול להיות 120 ויכול להיות גם 70.

אני רק רוצה לתת דוגמא של עבודה של הסברה בנושא הזה. בשנת 2009 היו מעל 15 הרוגים בתאונות חצר. תאונות חצר שהאבא שם רוורס, חוזר, פוגע בילד, הורג אותו – היו מעל 15 מקרים כאלה. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לקחה את הנושא הזה בשנת 2010 ועשתה מבצע הסברה בנושא במקומות המיועדים, בנגב זה היה במיוחד.

ירדנו שנה אחרי זה לאפס. הפסיקו את הפרויקט עכשיו, הפסיקו להם את הפרויקט אחרי זה, עלינו ל-10 הרוגים בתאונות חצר. החזירו להם את הפרויקט, ירדנו במספר ההרוגים. זו הדוגמא.

היא הנותנת. תשמע, אנחנו בנפשות עסקינן והוקמתם כי יש בכל צורך. לא הוקמתם בגלל שמישהו הפעיל לחץ. זה דבר נכון שנעשה וטוב שנעשה, אבל אני רוצה לדעת אם יש לנו מדידה, כלי מדידה ואפקטים חיוביים כמו של המיזם הזה. אם אני יודע שבגוף שלך תהליך קבלת ההחלטות ושינוי המדיניות, צריך לשנות מגמות, אין לי בעיה עם זה, אבל אם הם נעשים תוך כדי בדיקה ואחריות כבדה ולא מסע לחצים של זה או אחר בגלל אילוצי תקציב, אני רגוע.

תמשיכי את הסקירה שלך. אנחנו נתקדם כי יש עוד הרבה דוברים.

אוקיי. בעצם אם אנחנו צריכים לתאר את האתגרים המרכזיים של החינוך התעבורתי, אנחנו מדברים על באמת חסר בתקציבים בהגעה לכיתות מספיקות וגם על עוד שני דברים נוספים. האחד זה בעצם המחויבות של התלמידים להיות בכיתה, באמת הרצון שלנו לדעת שהמסרים שאנחנו מעבירים מוטמעים כמו שצריך בתוך השיעורים האלה.

לכן, נוכח כל האתגרים שאנחנו מדברים עליהם עכשיו, הרשות, יחד עם אגף זה"ב, נגישות ואורח חיים בטוח, שמקס אבירם נמצא כאן כנציגם, שהם שותף בכיר שלנו, ישבנו יחד וניסינו לראות איך אנחנו מטפלים בכל האתגרים האלה, כיצד אנחנו נותנים להם את המענה.

יש הסכם שכבר כתוב בינינו לבין אגף הזה"ב, שבו יש מחויבות של משרד החינוך להכניס את החינוך התעבורתי כמבחן סיום לתעודת הבגרות. משמע, התלמידים יצטרכו לעבור את הלמידה הזאת, להיבחן, כי בלעדי זה הם לא יוכלו לקבל את תעודת הבגרות שלהם. כך אני מייצרת איזו שהיא מחויבות לתלמידים אל הנושא, מעמידה את זה באמת בראש סדר העדיפויות, כפי שזה באמת צריך להיות.

אבל זה לא מספיק להכריח את התלמידים להיות בשיעור. מה שאני צריכה לייצר שם זה גם למידה שהיא למידה משמעותית, שמדברת בשפה שלהם, שבאמת היא תכנית לימודים שמתאימה גם לעידן הזה וגם בזה יש הסכמה בינינו להשקעה ועבודה משותפת, כדי להפוך את תכנית הלימודים הזאת לכזו שבאמת תביא את התוצאות המתאימות.

הנושא המשמעותי הוא באמת התקציב ואני רוצה רגע להתייחס להערה שלך. אין עבודות מחקר שיכולות ל - - -

לשאלה שלך.

לשאלה שלך. שיכולות להעדיף איזו שהיא פעולה הכרחית אחת על חשבון אחרת. תורת הבטיחות בדרכים מדברת על פעולה שבאה מכל הכיוונים. החינוך הוא בעצם חינוך בעיקר לעתיד. אנחנו רוצים לחנך דור עתידי.

גברתי, נחמה, נכון?

אבל אני כרגע חייבת לטפל באכיפה.

צודקת במאת האחוזים, אבל את לא באת להחליף את כל הגורמים במדינה ואת באת לסייע בתחום מסוים.

אני אמורה לתכלל.

לתכלל. אם את חושבת ואת הגוף שמתכלל וחושבת שמשטרת ישראל צריכה להגביר את האכיפה, יש לה את המנדט ויש לה את הכלים ואין לי בעיה לעשות שותפויות. אני שאלתי שאלה. יכול להיות שההחלטה היא הכי צודקת שיש. אני רוצה לדעת כמבקר, אנחנו רוצים להיות רגועים, חברי הכנסת, שמי שקיבל את ההחלטה לרכוש 100 ניידות למשטרת ישראל ולהעביר רק 18 מיליון שקלים לחינוך תעבורתי, שאני אדע שזה מבוסס החלטה מקצועית. זה מה שביקשתי לדעת ואני לא מקבל ממך תשובה.

אני לא באתי להקל ראש בשום פעולה שאתם עושים. רק אני, כגוף מבקר, חושב שהשאלה היא במקום.

כמה למגזר הערבי.

נגענו בזה, אתה דיברת עם באסל. נגענו בזה. אני אתן לך את רשות הדיבור.

מתוך ה-18 – כמה למגזר הערבי?

נגיע לזה. זו שאלה שמתבקשת ונגיע לזה. אנחנו עדיין רק בפתיחה, כדי לשים את המפה על השולחן. יכול להיות שיבוא גוף מחקר ויאמר ש-18 מיליון שקלים זה יותר מדי, אבל זה לא זה. ברגע שאנחנו יודעים שהתקציב של הרשות הלאומית הולך ומקוצץ, קוצץ ב-60%, אני צריך לדעת לכלכל את צעדי בחכמה ובתבונה.

אנחנו נעצור פה ונמשיך הלאה. חברת הכנסת דוקטור ענת ברקו ולאחר מכן ניתן לאור ירוק, האם הם נמצאים כאן? איך לא? הם חייבים להיות.

רק כבוד יושב הראש, אנחנו רוצים להציג את הסקרים שעשינו.

אנחנו עוד לא נעלנו את הישיבה, מכובדי, לכן אנחנו ניתן לכם גם כן.

תודה אדוני יושב הראש על ההזדמנות, ואני חושבת שזה באמת יום חשוב ביותר.

אם היה מדובר בפיגועי טרור ותאונות דרכים זה סוג של טרור, האולם הזה היה מלא. הוא היה מלא מפה לפה. זה נושא שהוא לא כזה מרגש כפי הנראה, ובגלל זה אין נוכחות. הנוכחות היא כה דלה. זה מתחיל מחיפוש ריגושים של הצעירים, זה עובר דרך חוסר נימוס והיחד בין אדם לחברו. במיוחד האנשים שנוהגים בחו"ל ורואים שהמון פעמים אנשים יכולים להמתין, לא לצפצף בסיטואציות שברור שאם זה היה הנהג הישראלי, הוא כבר היה נכנס באוטו שלפניו. זה הדברים. החינוך הוא גם לנימוס ודרך ארץ ודרך זה זה משקף גם בנהיגה שלנו.

אני פעם נהגתי בנאפולי והתגעגעתי לנהוג בדימונה.

אה, כן, את זה שמעתי. אמרו לי שהאיטלקים יותר גרועים מאיתנו, אבל שם לא נהגתי.

הם לא פה כדי להגיב, אז אני מבקש.

אצל האמריקאים יש מקומות שהם לא נוסעים על הנתיב הימני אם הם לא צריכים לנסוע ימינה, למרות שהנתיב מרשה להם, רק כדי לא לחסום מישהו אחר. בכל אופן, בצבא עשו מהפיכה בתחום הזה ואני רציתי לשאול אם יש כאן נציג מצה"ל, אני לא רואה. אבל בצבא, דרך פעילות מאד מאד עמוקה, ומחלקת הנפגעים יחד עם בטיחות בדרכים עשו פעילות ואני יכולה לספר לכם כאימא.

אני לפני כמה שנים כיבסתי לבן שלי את המדים. הבן שלי היה מעורב בתאונת דרכים ממש בהתחלת השירות הצבאי שלו, שהוא כמעט הרג שלושה אנשים. למזלנו הרב, בגללו, באשמתו, והוא ידע שהוא יסחב את זה כל החיים שלו, לא קרה שום דבר בנס. זה היה נס, אבל אנחנו אמרנו לו בבית – אתה תתייחס לזה כשאתה הרגת עכשיו שלושה אנשים. תיקח את זה בחשבון – שלושה אנשים הלכו על המדרכה ואתה הרגת אותם.

אני כיבסתי לו את המדים באחד הימים וראיתי תמונה של בחורה יפיפייה עם תאריך לידה. חשבתי מה זה, הילד מאוהב. מסתבר שאב שכול היה ביחידה וההורים השכולים האלה שבאים ליחידה עם הסיפור של הילדים שלהם, זה עושה המון. הוא הלך עם התמונה הזאת בכיס. יחד עם פנקס השבי שלו הייתה תמונה של הנערה המדהימה הזאת, שנהרגה סתם בתאונת דרכים וזה הלך איתו.

הדברים האלה מאד מאד משפיעים. הם מאד מאד אפקטיביים ואני חושבת שככל שתהיה יותר הסברה ובצבא עושים את זה המון ואני מקווה שעושים את זה גם באזרחות, אני לא כל כך יודעת.

היושב ראש פתח עם זה.

לקחת הורים שכולים מהמגזר היהודי ומהמגזר הערבי ולספר איך רוורס כזה טיפשי בחצר, עם ילד בגובה של פגוש, בסוף מכונית עולה עליו. אני חושבת שזה עושה נפלאות.

אני שוב רוצה להודות לך, אדוני יושב הראש. אני מתנצלת, זה חשוב לי אבל אני רצה לוועדה אחרת.

תודה. אור ירוק, בבקשה.

אילן גרודסקי, עמותת אור ירוק. אדוני יושב הראש, חברות וחברי הכנסת, תודה רבה לכם על כך שהזמנתם את הדיון הזה. אני חושב שאני מבטא את דעתה של אור ירוק, הדיון הזה הוא דיון חשוב.

כמה ניידות אתם תורמים למשטרת ישראל?

מספר הניידות?

שאתם תורמים.

על סמך הניסיון שלנו, אנחנו לא תורמים ניידות למשטרת ישראל. זה לא נכון מבחינה אתית - - -

אתה צודק.

יותר מ-10 שנים לתרום ממקורות פרטיים לגורם ממשלתי.

כל הכבוד.

עולים כאן שני אפיקים בדיון הזה. אחד הוא סוגיית הלימוד בכיתות ובמערכת החינוך והסוגיה השנייה היא המפגעים באזורי בתי הספר. אני רק רוצה לדייק את דבריה של עמיתתי נחמה, מהרשות הלאומית. כשהיא דיברה על 3,000 כיתות חינוך תעבורתי, היא התכוונה רק לשכבה של כיתה י"א שצריכה לקבל את העניין הזה. במקביל יש גם כיתות א'-ה' ואנחנו רואים נוכחות דלה יחסית בכיתות, בשיעורים נמוכים מדי.

יש לי כאן את הנתונים של שנת הלימוד הקודמת, אני יכול להעמיד אותם לרשות הוועדה. פשוט השנה לא זכינו לקבל את הנתונים העדכניים של השנה הנוכחית. אנחנו יודעים שמדובר בחצי או אולי קצת יותר.

משרד החינוך נמצאים איתנו?

כן, כן.

כמובן.

נדבר.

אני הרמתי למקס פשוט להנחתה.

אני אגיד לך, אני אוהב כשמנהל בית ספר איכפת לו להוציא לכותל או למקום אחר. הוא דואג שהנוכחות תהיה מ-90% ומעלה, או לאיזה מקום או לאיזה משחק או לאיזו הצגת תיאטרון, הוא דואג, הוא גם שולח בווטסאפ וגם טלפונים להורים. אני חושב שאפשר להגיע לשיעורים גבוהים גם בכיתות בחינוך תעבורתי, אם מנהל בית הספר ירצה. נכון, ידידי?

אני מצטרף לדעות שנאמרו כאן לפני כן. אני לא אחזור עליהן. בנושא של תיאוריה - - -

מה אתם עושים היום?

הבחינה העיונית היא נושא חשוב מאד. בתוך התחום הזה מתנדבים בתכניות שאגף הזהירות בדרכים אישר לנו לעשות. מתנדבים פועלים גם במסגרת הניידת וגם במסגרת הרצאות בתיכונים, כולל משפחות שכולות.

מעבר לנושא הזה זו אחריותה של המדינה ואנחנו מצפים שהמדינה תממש את האחריות הזאת ותגיע לכל אחד מהילדים, גם בפריפריה וגם במגזר הלא יהודי ובכל הרבדים האלה.

אני רק רוצה, כי זרקו כאן הרבה מאד מספרים ואחוזים. אני לא אחזור על מה שנאמר כאן. טרם הדיון הזה העמדנו שני מסמכים שכתבנו לאחרונה באשר לתמונת הבטיחות באזורי בתי הספר. ברשותכם, רק כותרת: בסקר שעשו מתנדבי אור ירוק, ציון הבטיחות שנמצא ב-70 יישובים בסביבת 260 מוסדות חינוך, היה 6.5 מתוך 10. זאת אומרת תחושת הבטיחות של ההורים כלפי מציאות, כפי שיחיאל קודם הציג כאן במצגת של תמונות נבחרות, בקרב הורים מ-70 יישובים, תמונת הבטיחות או תחושת הבטיחות – היה ציון נמוך למדי. לא היינו רוצים שהילד שלנו יחזור מבית הספר עם ציון 6.5 מתוך ך10.

בעשור האחרון איבדנו 358 ילדים ובני נוער בתאונות דרכים. ממוצע של 36 ילדים בשנה. כיתת לימוד נמחקת בכל שנה, חלקם בסביבת בתי הספר.

כמה בסביבת בתי הספר?

קצת יותר מ-10% מזה בסביבת בתי הספר או בהסעות התלמידים או בסביבה הזאת. אנחנו חושבים שיש - - -

אני חושב שלארגון בטרם יש את הנתון הזה, אבל לא עכשיו. תרכזי את זה.

יש לנו.

לתוך הזירה הזאת, אני רק מזכיר את סוגיית מעברי החצייה ומשמרות הזה"ב. דובר על זה רבות קודם. את סוגיית הסעת התלמידים, הגעת התלמידים לבתי ספר עם אופניים חשמליים ואופניים רגילים וכמובן ההליכה ברגל - שכולנו בריאותית ובטיחותית – מעודדים אותה, במסלול בטוח ומאושר, כמובן. תודה.

תודה רבה.

אפשר הערה קצרה?

אנחנו נעשה סבב. תרשמו הערות ונעשה סבב שני, אין בעיה. המשרד לביטחון פנים, רב פקד ארז פייביש.

ארז פייביש, קצין זה"ב ארצי, אגף התנועה, הזרוע המבצעית.

חינוך תעבורתי וסביבת בתי הספר.

אנחנו מתעסקים בהדרכת זה"ב, בלימוד ילדי כיתות ה' לזהירות בדרכים – זה"ב. בעצם התפקיד של הילדים האלה הוא להעביר, לסייע לילדים הצעירים יותר לחצות את הכביש במעברי החצייה שבקרבת בתי הספר.

אנחנו כרגע, אחרי שנים של יובש, מגייסים כוח אדם חדש למערך עצמו, אנחנו רוצים למלא את המערך בסיוע הרשות הלאומית. אנחנו הכנסנו מערכי שיעור חדשים בשיתוף משרד החינוך והרשות הלאומית ואנחנו בעצם מגבשים את המערך מחדש וממלאים אותו.

אתם נעזרים בבנות שירות או בנות שירות?

כן, יש פרויקטים שבהם פועלים גם בנות שירות.

תודה. בבקשה.

אנחנו חושבים שהחינוך – ודיברתם קודם על החינוך – אז החינוך מתחיל פה. החינוך מתחיל בעצם הרבה יותר למטה, בגנים. גם לשם אנחנו נכנסים בשעות הפנאי בין הדרכות הזה"ב, כשאנחנו מסיימים אותן בבתי הספר, אנחנו נותנים גם הרצאות או משחקים חינוכיים לילדים אם זה בגנים, אם זה בכיתות. אנחנו נכנסים בזמן שאין לימודים, אנחנו נכנסים לקייטנות, אנחנו מלמדים גם שם זהירות בדרכים.

אתה אומר אנחנו – כמה אתם?

אז זהו, כרגע אנחנו 30 איש במערך עצמו.

ארצי?

ארצי, מקריית שמונה ועד אילת. בסוף ההשלמה, שאנחנו מקווים - - -

אתה יודע, הסייבר התחיל משוטר אחד, עלה ל-10 ועכשיו הוא אלפים ומאות. עקף אתכם מימין, בניגוד לחוק.

אנחנו מתוקצבים לא רק על ידי המשטרה, כך שזה לא הכל תלוי בכוח של המשטרה. אני בטוח שהמשטרה והזרוע המבצעית, אנחנו רוצים להרבה הרבה יותר ולהיכנס לכמה שיותר כיתות, לכמה שיותר בתי ספר, להגיע לכמה שיותר ילדים.

בוא, עם יד על הלב, בכנות הכי גמורה, יש דברים שאתה בתפקיד שלך כקצין משמרות זה"ב - יש מעליך עוד בתפקיד שאחראים על זה – האגף שלכם - - -

ברור, מה זאת אומרת? גם ראש הזרוע המבצעית, גם - - -

סליחה, בסדר. אתם נעצרים בתכניות או ביישום תכניות בגלל בעיה תקציבית?

כן, אני חושב שכן, כי אנחנו רוצים לעשות הרבה יותר ותמיד ניתן לעשות הרבה יותר, במיוחד בחינוך. אנחנו כרגע מתפתחים תכנה של למידה במציאות מדומה. זה משהו חדש שאנחנו אמורים להכניס אותו בינואר, אני מאד מקווה. וכן, יש המון תמיכה של ראש הזרוע המבצעית. יש המון תמיכה של ראש האגף ואנחנו - - -

בשנים האחרונות המגמה היא בעלייה, בירידה, של כל נושא הזה"ב?

עד אוגוסט היינו בשפל רציני מאד. מאוגוסט אנחנו בנסיקה כלפי מעלה. אנחנו מגייסים עכשיו, אנחנו מחפשים שוטרות חדשות, במשרד החינוך, אנשים שיש להם זיקה להוראה.

אני החודש חוגג 55 ואני יציר כפיה של מערכת החינוך הממלכתי ואני עד היום זוכר את השוטר גבעוני בבאר שבע שלימד אותי זהירות בדרכים עם מחברת ועם שרטוטים. זה היה לימוד חווייתי.

נכון, זו הכוונה שלנו. הכוונה שלנו כשוטרים, להגיע לבתי הספר וליצור את המפגש הראשון של הילד עם השוטר, עם המשטרה, כמפגש חיובי, כמפגש מחנך, מלמד. המשטרה לא רק כאוכפת. זה יבוא עוד.

תודה. אנחנו נחזור אליך בהמשך הדיון.

חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה.

תודה, אדוני יושב הראש. אין ספק שמדובר בנושא חשוב מאד, גם כאוב מאד בגלל הקורבנות.

תתקרב למיקרופון, בבקשה.

אין ספק שהפתרון המניעתי הוא האפקטיבי ביותר בכל העניין של תאונות דרכים, של היפגעות, של מעורבות בתאונות דרכים. לכן הם שני המישורים החשובים במאבק בתאונות הדרכים, בהיפגעות מהם, אם זה המישור של פיתוח התשתיות ויצירת סביבה יותר בטוחה ואם זה בהסברה ובהעלאת המודעות.

לפי דעתי, מהמצגת וממה שאנחנו שומעים – אין לנו את שניהם. סביבת בתי ספר – יש הרבה בתי ספר שהסביבה שלהם אינה בטוחה, וכן נפגעים שם תלמידים והוריהם ואת זה צריך לעשות מיידית לפי דעתי. כל רשות, אם זה השלטון המקומי או אם זה תלוי במשרד התחבורה בהקצאת משאבים או תקציבים. זה אחד. שניים, כל העניין של החינוך התעבורתי.

לפי דעתי, אני חשוב שצריך מיד להחזיר את הנושא הזה כדי ללמד אותו בבתי הספר, במיוחד בבתי ספר תיכון – במיוחד מכיתה י'. אני כמורה לשעבר יודע שזה היה. זה קוצץ. קוצץ מאד. אז אם אנחנו כולנו אומרים ומשוכנעים שהגורם האנושי הוא החשוב בהעלאת המודעות והחינוך, אם זה לנהיגה בטוחה, אם זה - - -

אני רוצה שתעקוב אחרי הדיון שיש לנו לגבי פיתוח המבנים ואני רוצה שתציג גם את הנקודה הזו בהיבט הזה של הפיתוח, גם את סוגיית סביבת בתי הספר. כנראה בשבוע הבא יהיה דיון בנושא הזה, דיון מהיר של חבר הכנסת חאג' יחיא.

בסדר גמור. אז אני חושב שבסוף חשוב מאד שמפה, מוועדת החינוך תצא קריאה למשרד החינוך, לכל הגורמים הרלבנטיים, לפעול במהירות כדי לתקן את סביבת בתי הספר. זה אחד. שנית, להחזיר את החינוך התעבורתי, כדי להעלות את המודעות בכל העניין של נהיגה בטוחה.

תודה רבה.

חברת הכנסת מירב בן ארי.

תודה, אדוני יושב הראש על הדיון החשוב הזה. מי הנציג של משרד החינוך?

אנחנו ניתן לו את רשות הדיבור בסוף. הוא סופג עכשיו.

מעניין אותי לשמוע, חוץ מכיתות ה' וכיתה י"ב, ששמענו, מה קורה בבתי הספר. אתמול ישבנו בוועדת הפנים ושר התחבורה בישר על תוספת של 5 מיליון שקלים - הנה, אני נותנת לך גם מידע פנים - לטובת הנושא של החינוך התעבורתי בבתי הספר. תקציב של משרד התחבורה. אז מעניין אותי מה קורה בבתי הספר.

הנושא שעסקנו בו גם אתמול, אתמול היה דיון בוועדת הפנים על נושא של אופניים חשמליים והגענו לנושא הזה. אני מתעסקת באופניים חשמליים מהיום שהגעתי לכנסת, אז אני רוצה שתסביר לי, למעט ההגבלה שאני יודעת שלא ניתן להגיע עד כיתה ט', אני רוצה לדעת אם זה תקף בכל בתי הספר או רק בתל אביב – זו העיר שממנה באתי ואני יודעת ששם זה עובד. האם זו החלטה באופן כללי, גורפת על כל בתי הספר? זאת אומרת שניתן להגיע עם אופניים חשמליים רק בתיכון, לא לפני. תענה לי על זה.

יש לי כמה שאלות, אז אולי כדאי שתרשום לך, כדי שלא תשכח. אני אזכיר לך. אז אחד, ההחלטה. שניים, מה קורה בתוך בתי הספר, המערכת; ודבר שלישי, אני יודעת שלא ניתן היה ללמוד תיאוריה בבתי הספר, זאת אומרת היה איזה שהוא וטו של משרד התחבורה לא להכניס את זה כשיעור בבתי הספר. אז מה אתם עושים מבחינת-. יש, כן, הם לא מוכנים שזה יגיע.

לא, לא, יש בתי ספר שכן.

אז הנה, חבר הכנסת כהן הזמין אותי לשם, האם יש בתי ספר בישראל שכן מלמדים תיאוריה במסגרת השיעורים, כישורי חיים או איך שתקרא לזה; וכמובן הדבר שהתחלתי בו, הנושא של אופניים חשמליים באופן כללי. לא רק הנושא של לא להגיע, אלא גם ההתייחסות בתוך בתי הספר. הוא דיבר כאן על החינוך, מוטי. הוא יצא. שמעתי אותו גם אתמול על הנושא הזה של האופניים וקורקינט חשמלי וכל דבר מעופף כלשהו שאיתו מגיעים לבית הספר. בתל אביב כבר ראיתי כל מיני דברים.

זה לא מעופף.

כן, בסוף זה יהיה מעופף, אתה יודע, בחזרה לעתיד. בסוף יש לך את הסגווי הקטן בלי ה - - -

את יודעת מה קרה לזה שהמציא את הסגווי. הוא כבר שייך ל - - -

כן, כל הזמן מרגי מספר את זה. הוא עף עם הסגווי מצוק. זהו, רשמת? ארבע שאלות.

יש על זה פתגם במרוקאית, אבל זה לא עכשיו.

אני מבין, כבוד יושב הראש.

מי שמביא את המקל חוטף ממנו מכה ראשון. מירב, סיימת?

כן, תודה רבה.

נמצאים איתנו מרכז השלטון המקומי.

אם היו עסוקים אתמול בוועדה פשוט.

כן, הם עסוקים. הם כל הזמן עסוקים כשמדובר בוועדת החינוך, אבל אין בעיה. חוסך שבטו שונא בנו כנראה. זה מתקיים וכנראה נצטרך לטפל ולמחות איפה שצריך למחות.

הם בוועדת הרווחה.

אנחנו ניתן את לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לומר את דברם. יש לכם מצגת?

לא, אני אגע בכמה דברים.

לסקור את המחקר שהם עשו בצורה טלגרפית. תן לנו נתונים על מעורבותם של בני נוער.

אני צביקה דן, המשנה למנכ"ל ברשות הלאומית, מנהל את חטיבת המבצעים, זו החטיבה שפועלת בעיקר ברשויות המקומיות.

אנחנו, כחלק מההיערכות הגדולה שלנו לפתיחת שנת הלימודים, ערכנו סקר שבדק את מצב הבטיחות בסביבת בתי הספר. עשינו את זה ב-2,381 מוסדות חינוך, כמעט בכל בתי הספר היסודיים ברחבי המדינה, בכל המגזרים. בדקנו את מצב הבטיחות בסביבת בתי הספר. דוגמא להימצאות של מעקות ותקינות שלהם, מעברי חצייה וכן הלאה וכן הלאה.

אגב, זה סקר מקיף. לדעתי הוא לא בוצע אף פעם בהיקף הזה. מצאנו ש - - -

בלי הגבלת מהירות. סע באוטוסטראדה, תזרום.

בכל אופן תמונת המצב היא כזאת שבכמעט מעל 50% ממוסדות החינוך מצאנו כשלים ובעיות שאותן העברנו לרשויות. יחד עם ההעברה לרשויות של תמונת המצב, משרד התחבורה העביר תקציב של 25 מיליון שקלים על מנת שיטפלו - - -

תגיד לי, רק אני מרגיש שחודש וחצי אחרי שצובעים את מעבר החצייה הוא כבר דהוי?

נכון, יש בעיה אחרי תקופה.

עושים את זה, אני לא קונספירטור. לא רוצה לחשוב למה זה קורה.

עושים את זה פעמיים, לכן לא מספיק לעשות את זה פעם אחת, צריך לעשות את זה פעמיים וגם שלוש פעמים במהלך השנה.

ואין תקנים לסוג הצבע?

יש עכשיו צבע שנמצא בניסוי, שהוא עמיד יותר ואולי - - -

לא, לא, בלי אולי. תמשיך.

אז יש צבע כזה.

אני חשבתי בקול. לא יודע למה זה קורה דווקא לרשויות המקומיות.

אז זו פעם ראשונה למעשה שיחד עם הממצאים יש גם תקציב שמועבר לטובת הטיפול בממצאים הללו, וזה בהחלט ראוי לציון. אז זה הסקר הגדול שעשינו וממש על קצה המזלג מה תמונת המצב.

יחד עם זה, כמו שציין מודי, המנכ"ל, 25 ניידות שאנחנו מפעילים ב-18 רשויות שעוסקות ומתמחות במוסדות החינוך.

אתם אוהבים את המספר ח"י. 18 מיליון, 18 רשויות. זה בטח לא בא מחטיבת המחקר.

אדוני יושב הראש, כולם רוצים חיים.

קודם כל זו סגולה טובה להצלחה.

זה לא אומר כלום, כי יש גם חיים אחרי המוות.

במקביל עשינו פעילויות מול נהגי ההסעות של התלמידים, הדרכות לכל נהגי ההסעות. זה אגב בשיתוף עם המועצות האזוריות; ופעילויות הסברה שאנחנו עושים כל הזמן בשיתוף ובתיאום גם עם משרד החינוך, עם מקס.

שאלת ואני רק רוצה להדגיש, יש לנו גם פעילות רבה במגזרים החרדיים, שאנחנו עובדים שם מאד מאד חזק בתקופה האחרונה ויש לנו לא מעט תקציבים שאנחנו משקיעים שם, וגם במגזר הערבי, שם יש לנו אגב פעילות, כולל פיילוט - - -

לא ברור לי למה הופסק המיזם הזה בהגברת המודעות לתאונות בחצר במגזר הערבי. דיבר על זה חבר הכנסת חמד עמאר.

הוא עובד עכשיו, אנחנו החזרנו אותו. הוא תוקצב עד סוף השנה הנוכחית ואני מניח ומקווה שגם בשנה הבאה נתקצב אותו. הוא ממשיך. עד כאן.

אוקיי, תודה רבה.

חבר הכנסת מאיר כהן ואחריו באסל גטאס.

בוקר טוב לכולם. שלום, אדוני יושב הראש. זה באמת דיון חשוב מאד.

תראו, 30 שנה הייתי מנהל בית ספר ואני רוצה להגיד גם לאנשי משרד החינוך, ראו, לא פתחתי בית ספר, אסור היה לי לפתוח בית ספר, אם לא הייתי מציג אישור כבאות; אם לא הייתי מציג אישור בטיחות. הרבה פחות תלמידים נפגעו משריפה והרבה פחות תלמידים נפגעו מזה שהמעקה היה 79 ס"מ במקום 80 ס"מ. אבל ראו את הפרדוקס. אין שום אחריות על מה שקורה בסביבת בית הספר.

אגב, אני מתכוון לתקן את זה בחוק, אני מקווה שזה יתקבל. אני אשמח מאד שזה יהיה חוק של הוועדה, שלא תיפתח שנת לימודים אם סביבת בית הספר, קרי – הצמתים המשיקים לבית הספר יהיו צבועים ומסומנים, כל תחנות ההסעה וההורדה – פריקה והורדה של תלמידים – יהיו מסומנות, מקורות ומאורגנות פיקס. לא רק ב-1 בספטמבר.

אף בית ספר במגזר הערבי לא - - -

שנייה, שנייה. הצמתים המשיקים, האפשרות להסתכל שמאלה ימינה, ולא רק באחד בספטמבר. ואמרת, אדוני יושב הראש איך קורה, אני הייתי ראש עיר. אגב, אני לא רוצה להוציא דיבתם רעה של קבלנים, אבל היו לי גם קבלנים שב-28 באוגוסט מרחו את זה וב-3 בספטמבר כבר נעלם. אז הוא אמר לי תשמע, נסעו הרבה מכוניות – בדימונה. נסעו הרבה מכוניות. אז אני מכיר גם את הסיפורים האלה. זה אחד.

להערכתי אנחנו חייבים לעגן את זה בחקיקה. לא ייפתח מוסד חינוכי. תראו, אנחנו יודעים נגיד את מספר ההרוגים, אבל אנחנו לא מסתכלים - יושב הראש נתן לי את המידע - על מספר הפצועים. אתם יודעים כמה ילדים נפגעים ליד בתי הספר? אז זה דבר שלהערכתי אנחנו צריכים לתקן אך ורק באמצעות חקיקה. והחקיקה הזאת תחייב את המגזר הערבי ותצטרך לתת למגזר הערבי עדיפות מתקנת בכדי לעשות השוואה.

אז חוק כזה כמובן שלא יתחיל מה-1 בספטמבר הבא, אבל אם אנחנו מבקשים שהוא יתחיל, תוך שנתיים אנחנו עושים אישור קו. ויש תקציבים, חבריה. כראש רשות אני חייב להגיד לכם. לזכותם של שרי התחבורה, מעולם ראש רשות לא פונה ומבקש כיכר ליד בית ספר או נקודות פריקה והעלאה של תלמידים ולא מקבל את מבוקשו. כל הכספים שנותרים בסוף שנת תקציב במשרד התחבורה, אני יכולה להעיד על ישראל כץ – הייתי ראש עיר כשהוא היה שר התחבורה – לעולם אישרו כסף תוספתי לדברים מהסוג הזה. זה אחד. אני אעביר לך את הצעת החוק. אני אשמח שזה יעבור דרך הוועדה.

בשמחה.

הדבר השני, ובזה אני מסיים, אני מצטער שאני מאריך, אבל באתי במיוחד להגיד את זה, כי אני מכיר את זה, אני חש את זה יום יום. הסיפור של שיעורי הבטיחות בדרכים. תראה, זה בדיוק כמו השיעורים על החינוך המיני. באים, פותחים להם את ה-, אתם זוכרים, זה הזה וזה הזה. איזה קשקוש. סליחה שאני אומר לכם, אבל זה קשקוש. כי לביא לבית הספר אוטו ירוק ולהעמיד ולהתחיל לעשות עם הילדים סימולציות.

הסיפור הוא חינוך למניעת סכנות, להימנע מסכנות. כי החברה בתיכון יכולים ללמוד תיאוריה בחודש, אבל הם לא מפנימים מה זה למנוע סכנה. זה לנהוג תחת השפעת אלכוהול. זה הפעילות החברתית, הלחץ החברתי בתוך בתי הספר. זה הדוגמא של ההורים, כשהם נוסעים איתם ואתה עוצר הורים ומאחור יושבים ילדים בני 4, לא רק במגזר הערבי בכל מקום, בלי חגורה.

כלומר, משרד החינוך צריך לעשות שינוי מהותי ומאד מאד ארכאי בכל מה שקורה לחינוך לזהירות בדרכים. ואני אומר את זה בוודאות ושאף אחד לא ישכנע אותי אחרת. אני בא משם. אין חשיבה במשרד החינוך איך אנחנו-, היות ולא הצלחנו - אין ירידה בתאונות דרכים, אין ירידה במספר בני הנוער שנפגעים בתאונות דרכים – צריך לחשוב אחרת, מחוץ לקופסא ואת זה המשרד לא עושה לצערי. עדיין, עם הערכות האלה שלהם. זה דבר שמוציא אותי מהכלים.

תודה רבה. אני חוזר ואומר אדוני, יישר כוח על הדיון הזה.

חבר הכנסת באסל גטאס.

אני שמח על קיום הדיון, בכלל על ציון הנושא בכנסת. אני באתי במיוחד. יש לנו, אני לא יודע אם יצא לכם להיות בנצרת או בסכנין לדוגמא בשעה שבע וחצי רבע לשמונה בבוקר.

הייתי בבית"ר עילית. זה כמעט דומה.

יכול להיות, כן. תראו, זה מכה. זה מכה. אין כמעט ילד שלא מגיע באוטו של ההורים שלו, ההורים אפילו לא עושים, לפעמים עושים, מקבצים מאותה שכונה, אבל כמעט כל ילד מגיע לבית הספר כשההורים מביאים אותו וזה פקקי תנועה, ומורידים אותם לפעמים 100 מטרים מבית הספר וזה ממש ממש אסון מתקתק.

אני חושב שיש לזה רק פיתרון אחד. חשבתי על העניין היום. אני גם הייתי סגן ראש עיר בזמנו, ראש מועצה מקומית וגם התעניינתי בנושא, כי אני הייתי אחד ההורים שהביא ולקח; וכל יום כשאני יוצא מהכפר אני עושה דרך סיבובית בשביל לא להיכנס לאזור שיש בו בתי ספר, כי ייקח לך עוד 20 דקות לצאת.

העניין הוא לא הטרפיק, העניין הוא הבטיחות של הילדים. אני חושב שהעניין של ההסעות של הילדים, באופן מאורגן כפי שקורה בארצות הברית, כפי שקורה אולי בערים אחרות בארץ. אני לא יודע איך התלמידים מגיעים בתל אביב או בדימונה, אבל אתם יודעים - - -

יש חוקים בנושא הזה, מטרז', מרחקים, בתי ספר אזוריים, שכונתיים. זה לא חד משמעי.

כן, כן. תראה, אני גרתי בארצות הברית ביישוב שהוא כמעט כפר, במרילנד, והמרחק של בית הספר מהבית שלי היה פחות משני קילומטרים. אבל שם זה קדוש. אתה מגיע - - -

באוטובוס הצהוב.

צהוב ואנחנו בתור פריפריאליים מזרח תיכוניים פחדנו איך הבת שלנו תתחיל להגיע לבד באוטובוס ותיסע ותחזור. יוריד אותה בתחנה, מחוץ לקומפלקס שגרנו. אבל זה מתקתק, זה חוסך בכל מה שאתה יכול לחשוב. חוסך בזמן, בחיי אדם, בסביבה, באיכות הסביבה ובהכל. אני לא יודע איך אפשר לקדם את העניין, אבל גם ביישובים כמו בנצרת, בכל עיר ויישוב. אני לא מדבר על יישוב כפי שאפשר להגיע ברגל תוך שתי דקות, אבל ביישובים גדולים שצריך ללכת ברגל קילומטרים, צריך לארגן את העניין הזה באופן מסודר, למרות שהתשתיות כפי שהן, ואפילו יסמנו ואפילו יעשו כל מה שאתה אומר, זה לא יפתור את הבעיה הזו בבוקר, של הגעת התלמידים באופן מסוכן מאד לחיים שלהם בבתי הספר.

תודה. משרד התחבורה נמצא איתנו? נמצא. אני רוצה לתת את רשות הדיבור לדן קדרון. בבקשה, תציג את עצמך ותאמר את הסוגיה שקשורה לציבור שאתה מייצג.

קדרון דן, תנו יד לחירש, נכים למען נכים בארגון ארצנו החברתי. עוזר של משה בר. משה בר ואנוכי מסתובבים בהרבה בתי ספר, עושים הרצאות וכל זה בזמננו החופשי למען הבטיחות בדרכים וילדינו.

יש מצב שהוא מאד מאד בעייתי. אם היו פסי האטה גבוהים לפני מעברי החצייה בכניסה לבתי הספר, וראינו הרבה פעמים שאין, זה פשוט רולטה שילד לא נדרס.

תנו יד לחירש, לאותם ילדים יש מענה?

אנחנו היינו שם - - -

לפסי האטה, כיכרות, התייחסנו. לחירש?

לא.

אוקיי, תודה.

נתון מדהים אחד ששכחתי להגיד. מספר ההרוגים בתאונות דרכים, פעוטות בגיל עד 4-5 לפי הנתונים שלכם, פי שבעה אצל הערבים מאשר אצל היהודים. פי שבעה.

למה?

אנחנו מיד נשמע למה ואיך ומי.

אם רק אפשר להגיד לגבי תאונות החצר. הרשות הלאומית עם ארגון בטרם לבטיחות ילדים, התחלנו בפרויקט מדהים. אנחנו כבר ביצענו אותו השנה ואנחנו רואים ירידה משמעותית בתאונות החצר. מגיעים ממש לאותה אימא, אחת-אחת, גם לאבות, אם זה במסגדים, אם זה לאימהות בחוגי בית, בטיפות חלב, בקופות חולים, בגני הילדים. אנחנו מגיעים למספרים עצומים ורואים את התוצאות.

לכן צריך להמשיך עם זה.

וזו עבודה מאד יפה של הרשות הלאומית עם ארגון בטרם.

תודה. משרד התחבורה נמצא איתנו?

אנחנו מלאים מחמאות לארגונים, באמת.

כן, אנחנו כאן. אני חושב שבנושא תשתיות מוטי ידבר יותר טוב ממני.

תציג את עצמך.

שלום, אני ציון מזרחי, מנהל אגף הרישוי במשרד התחבורה. רק לומר לחבר הכנסת באסל גטאס שדיבר כאן על העניין של ההסעות בארצות הברית. אמנם אנחנו לא בחרנו בצבע צהוב לאוטובוסים, אבל כן התקנו תקנה שמתקיימת, של שני אורות מהבהבים שחייב האוטובוס להפעילם כאשר הוא מוריד נוסעים, וזה מתקיים וראיתי את זה.

ועוד הערה אחת קטנה שאני אומר. תמיד בפתיחת שנת הלימודים, כל אחד מאיתנו גר באיזו שהיא שכונה, באיזו שהיא עיר, ואתה רואה בנוכחות המשטרה ובכוחה לעשות הרבה פלאים. ולמה? הראו פה תמונות במצגת על הפיקוק הזה שנוצר שם ושלא מצייתים. הורים, איך אומרים – נשיקה ולך לבית הספר ולך לגן הילדים – חוסמים וחוסמים גם בחניות כפולות את נתיבי הנסיעה. כאשר נוכחת המשטרה - - -

מר מזרחי - - -

סליחה, בתחילת שנת הלימודים, אני אומר לכם, בעיני ראיתי ובדקתי, אין את הצרה הזאת. אין פתאום את הצרה הזאת. יש שוטר, יש לבוש מדים כחולים, כולם מצייתים פתאום לחוק.

אוקיי, מה כבודו רוצה? מה אתה רוצה, שעכשיו מהתקציב שנשאר להם – 100 ניידות, תיתן להם גם אלף שוטרים?

לא, לא, אני לא אמרתי.

המלצת.

אני לא זה שקובע.

אני רוצה שמשרד התחבורה ייתן לי סקירה לגבי הפעולות שלכם, אם זה תקציביות, אם זה הסברתיות.

אני אגיד עוד דבר אחד ואעביר את רשות הדיבור על התשתיות והתקציבים לעמיתי. אנחנו באגף הרישוי בסופו של דבר עושים את המבחנים, את מבחני הנהיגה, שאיך אומרים, הם מתחילים במבחן עיוני, מסתיימים במבחן מעשי. הגילאים גם הורדו ל-16 ותשעה חודשים שהיום אפשר ללכת למבחן מעשי. זה גם הגדיל את אוכלוסיית התלמידים שמגיעה. תמיד שיתפנו פעולה ואנחנו בעד ואני מודיע ש - - -

איך זה משפיע על התאונות?

סליחה?

הורדת הגיל זה דבר שמשפיע על התאונות?

היא נתנה נתונים של - - -

גיל 24 תמיד נושק לאותו עניין. זה לא משתנה, לצערי.

אני מדבר על גיל 16.5.

סליחה, כשדיברו כאן על החינוך התעבורתי, ומקס ידידי יודע, ישבנו שעות רבות ואנחנו מסכימים ודוגלים להרחיב זאת ולהכניס זאת לבחינות הבגרות ולחייב ולעשות. זה ייתן, כמו שאדוני אמר - בכיתה ה' למדתי אצל השוטר גבעתי - - -

גבעוני.

גבעוני, סליחה. משמרות הזה"ב, בסדר גמור. זה נחרת בזיכרונך עד היום.

נכון.

להערכתנו, הדברים האלה, אם ניישם אותם – משרד החינוך זאת הזרוע – אני חושב שנגיע להישגים יותר טובים.

תודה רבה. בבקשה, תציג את עצמך ובדקתיים תיתן לנו סקירה.

ראש אגף תשתיות עירוניות. אנחנו אמונים על תקצוב הרשויות המקומיות גם מטעמי בטיחות. שמי פיליפ פארן.

בגדול, חסרות פה הרשויות המקומיות, כי הן אחד מהשחקנים - - -

הם יקבלו את הנזיפה שלהם היום.

כי על פי פקודת הרשות הם האחראיות הבלעדית לתשתיות.

אם הם לא מבקשים, אתה לא יכול לתת להם.

אנחנו דוחפים אותם להגיש. תקציב סימון והתקנים הם מקבלים כל שנה בלי לבקש, והשנה, בעזרת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, הביאו את הדו"ח של הליקויים בסביבת בתי ספר. שלחנו להם את ההתחייבות הכספית.

אתה יודע, הייתי שר פעם. כשאתה אומר אנחנו נותנים להם בלי לבקש, יש לכם איזה מדד מסוים, נותנים, נכון? קריטריון מסוים. מה רמת הפיקוח שאכן הכספים הייעודיים האלה הולכים לאותן מטרות ביצוע ונעשים לפי התקינה?

פרה פרה. קודם כל תן לי להשלים את המשפט על עניין הסימון וההתקנים.

אתן לך.

עם ההתחייבות שנשלחה לרשות, שלחנו להם את הדו"ח של הרשות הלאומית עם הליקויים בבית הספר. אמרנו להם - ראו, הוזהרתם! יש לכם ליקויים, התקציב הזה מיועד לסימון והתקנים. חשוב לנו הסימון וההתקנים בסביבת בתי ספר, גם שלחנו את ההתחייבות בסמיכות לפתיחת שנת הלימודים. זה דבר ראשון.

דבר שני, מבחינת ההגעה של התקציבים ואיך אנחנו בודקים שהם מגיעים למטרתם. כל רשות שמבקשת פרויקט בטיחותי בסביבת בתי ספר, אם הוא עונה לקריטריון של סביבת בתי ספר, אם הוא נותן תשובה להורדה והעלאת תלמידים בטוחה - כל מה שהזכיר חבר הכנסת כהן – אנחנו כן נענים לקריטריונים. גם אם אין תקציב באותה שנה תקציבית, יש את השנה העוקבת. אנחנו מנהלים את סדרי העדיפויות בהתאם, מהחמור לפחות חמור. יש קריטריונים, יש ועדה.

אתה יכול להגיד סדרי גודל?

מעבר ל-150 מיליון שקלים, פרויקטים של תשתית בטיחות - כל שנה אנחנו מוציאים התחייבויות לרשויות המקומיות לביצוע, בהתאם לקריטריונים. יש ועדה שיושבים בתוכה המשטרה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, הנציגים של האגף, הנציגים הם אנשי מקצוע וגם כן המפקחים על התעבורה במשרד התחבורה, שבוחנים את הפרויקטים אחד אחד, בהתאם לקריטריונים וגם כן למצב שלהם.

בנוסף, כדי להילחם, לעזור במלחמה בתאונות הדרכים, הלכנו ובחרנו את 34 הרשויות עם הכי הרבה תאונות דרכים, בחתך של 4 שנים אחרונה. קוראים להן רשויות עם טופ 34, כאשר 13 מתוכן יש בהן 1,000 תאונות עם נפגעים בארבע השנים האחרונות, וה-21 הנותרות מתחילות ב-200 עד 1,000, שזה לא מעט. אנחנו יושבים עם כל רשות, אחרי שהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים יושבים איתם על דו"ח התאונות, מכוונים אותם איפה כדאי להשקיע את הכסף, איפה כדאי לבקש את הבקשות. באים לישיבה של הוועדה מוכנים, כאשר בעלי המקצוע נותנים את הפלטפורמה, וכבר שנתיים אנחנו נותנים התחייבויות בפרויקטים שהם מוקדי סיכון, כמו שקוראים להם.

כן לוקח זמן טיפול, כי אנחנו מתחילים בשנה הראשונה תכנון. בשנה השנייה יש מעט פרויקטים שבשלים לביצוע ורק בשנה השלישית רואים פרויקטים שמבוצעים.

אבל רואים תוצאות, או עדיין מוקדם?

אני עדיין אומר, מתחילים בתכנון. לוקח זמן מתכנון לביצוע. בשנה השלישית מתחילים לראות את הפירות.

אתה יודע, בתור שר, הגעתי, מצאתי תת יישום ברשויות המקומיות ובחנתי למה יש תת יישום במימוש התקציב. מסתבר מי מממש אותם? אלה אותן רשויות שיש להן את המחלה הרעה נקרא לזה, שיטת המצ'ינג. משרדי ממשלה לפעמים קנאים למצ'ינג. בסדר. תעשה עם ראשון לציון מצ'ינג, היא תשים פי שניים ממה שתיתן לה. תעשה עם תל אביב, אבל יש רשויות שתאמין לי, אותם 100,000 שקלים, כדי לקבל את התמיכה שלך ולממש אותה, לא יכולים לשים אותם.

יש לנו מצ'ינג דיפרנציאלי. זה מתחיל ב-0% השתתפות לרשויות החלשות. כל הרשויות המקומיות במגזר המיעוטים הלא יהודי, מקבלות ב-100% השתתפות של משרד התחבורה. זה אחד.

זה חשוב לי. אני שמח.

גם רשויות עם מצב סוציו-אקונומי נמוך. יש לנו שקלול, אשכולות וכל הדברים האלה. יש חלק שמקבלים ב-100%, יש חלק שמקבלים ב-90%, 80%.

תודה. שאלה נוספת ואחרונה ויישר כוח, אני חושב שזה חשוב, העניין הדיפרנציאלי.

כל מה שאמרת על מה שקורה בפנים, לא עשית חתך עם בתי הספר. אתה דיברת בכללי. יש לך - - -

לא, וודאי. אתה יודע מי חסר לנו פה? מרכז השלטון המקומי שהוזמנו, אישרו הגעה, כולל השם ולא הגיע. אז אני נוזף בשידור, אנזוף בדברי הסיכום ואוציא מכתב אישי ליו"ר מרכז השלטון המקומי. כי הוא השושבין פה. זה לא נעלם מנגד עינינו.

רק שאלה אחרונה, אם אפשר, כי אנחנו צריכים להתקדם. תקציב הרשות הלאומית כולו ממשרד התחבורה?

תקציב הרשות הלאומית הוא תקציב נפרד.

הוא בתוך תקציב ה - - -

לא. תקציב נפרד.

יש לו סעיף עצמאי מהאוצר?

יש לו סעיף עצמאי.

בסדר, אוקיי. תודה.

חבר הכנסת אוסאמה סעדי ולאחר מכן משרד החינוך. איך אומר פלטו שרון בתכנית שלו? תספר לי מה עשית למעני.

מה עשית למען המדינה.

מה עשית בשביל מדינה.

אדוני יושב הראש, חברי חברי הכנסת, תודה על הדיון החשוב הזה. אני קראתי היום נתונים, אדוני יושב הראש, שבאחת מהעיתונים קראו לזה האינתיפאדה הנוכחית. אני לא יודע אם זה אינתיפאדה או לא אינתיפאדה, אבל זה מה שכתוב, שבאינתיפאדה הנוכחית נהרגו 11 אזרחים ובערך כמה מאות פצועים. באותה תקופה, בתאונות דרכים נהרגו 34 ונפגעו יותר מ-2,000.

מ-1 באוקטובר, אדוני.

כן, מ-1 באוקטובר. לפי אותם נתונים, מאז קום המדינה נהרגו בתאונות דרכים כמעט 33,000 אזרחים ובכל המלחמות נהרגו בערך 23,000. יש כאן משהו מעוות. אפילו אצל הממשלה, אפילו אצלנו בכנסת, אדוני יושב הראש, בתקופה הזאת, בהתפרצות האחרונה, כל הממשלה, כל הכנסת, כל המדינה, אדוני יושב הראש, מה זה מתאמצים יום ולילה, בוקר ויום, עושים חוקים מחוקים שונים, כל חוק לא לוקח יותר מחודש, נכון, חבר הכנסת כהן? עושים חוקים תוך חודש ימים. חוקים להחמרת העונשים על ידוי אבנים על ידי שלילת קצבאות ביטוח לאומי. חברת הכנסת בן ארי, בחודש ימים עושים את זה. תקציבים למשרד הביטחון, למשרד לביטחון הפנים, מה לא עושים? הכל בגלל שיש התפרצות של חודש אחרון.

אבל כאשר מדובר על תאונות דרכים – אז אנחנו כבר לוקחים את זה כאילו מובן מאליו. גם אם מישהו נפגע חס וחלילה בפיגוע, אז זה בעמוד ראשון, בכותרות, אבל בתאונות הדרכים זה בקושי בעמוד מספר 6-7. מה זה? זה לא אותם חיים? אנחנו לא מדברים על אותם חיים?

לכן אני שואל אדוני, וגם במגזר הערבי, הנתונים פי כמה. אנחנו 20% מהאוכלוסייה אבל מתוך 300 הרוגים מתחילת השנה עד היום, האחוז שלנו. נכון שיש גורם אנושי, יש תשתיות לקויות במגזר הערבי, כל העניין הזה של מוסדות בית ספר, כאשר בתי הספר הם ליד הכביש הראשי. יש בית ספר בכפר שלי, עראבה, שהוא בכניסה לכפר, בית ספר לע'יר, זה בדיוק ליד כביש ראשי ואין גשר ואין שום דבר, והילדים צריכים לבוא ולעבור את הכבישים האלה. איך לא ייהרגו 70 ילדים, 60 ילדים מתוך ה-300?

ולכן אני חושב שיש משהו מעוות בסדר העדיפויות. צריך לתת יותר לעניין הזה של החינוך. אני לא מסכים עם חבר הכנסת מאיר כהן, ידידי. זה לא רק זה. אנחנו צריכים להכניס לתודעה של התלמידים, ואני רואה את הנוער ואת הצעירים ואת הילדים שלנו, יש להם אי אכפתיות.

זחיחות דעת.

זחיחות דעת.

אז למה אתה לא מסכים איתי? מה אמרתי?

אמרת מה מלמדים – כמו חינוך מיני, רק שמים את ה - - -

לא.

לא, אני התכוונתי למה שאתה אומר.

אוקיי, בסדר, אז אנחנו מסכימים. אני חושב – אבא סע מהר, תעבור אותו.

אתה יודע מה, אני לא נמצא שם. אני יכול לנזוף בו, אבל זה שההורה נוסע והמחוג מטפס והבן שלו יושב מאחור, מחר איך הוא יכול להוכיח אותו – אתה נוסע מהר? או למה אתה כועס בזמן הנהיגה. למה אתה מתעסק עם הטלפון בזמן הנהיגה.

נכון.

צריכים להטיל עונשים על ההורים גם בעניין הזה, כמו שמחמירים את העונשים על זורקי האבנים.

באסל גטאס, לא מספיק שהידרנו שינה מעינינו בגללך, עכשיו אתה מוכיח אותנו על החוק. אוקיי, בסדר.

ולכן חשוב לציין את יום הבטיחות הזה בכנסת. אני היום אנאם במליאה גם על העניין הזה, אבל אני חושב שאנחנו צריכים לשנות מהיסוד את כל סדר העדיפויות ואת החינוך ועוד פעם חינוך ועוד פעם חינוך.

תודה רבה.

משרד החינוך. עיני כולם נשואות למשרד החינוך.

אדוני יושב הראש, חברי כנסת נכבדים. אני מקס אבירם, אני מנהל אגף זה"ב, נגישות ואורח חיים בטוח. נגישות ואורח חיים בטוח הם שני נושאים נוספים שהתווספו עכשיו, ממש לאחרונה לאגף שלנו. הם נוגעים בדרך כזו או אחרת גם לעניין של בטיחות.

אני רוצה לתאר לכם תמונה עדכנית של מה שמתרחש במערכת החינוך בהיבט של זה"ב בשלב הזה. קודם כל אגף זה"ב פועל כבר למעלה מ-20 שנה במערכת. הוא נתקל בכל הקשיים שאתם הצגתם כאן – גם הדוברים וגם חברי הכנסת וגם יושב הראש הנכבד – שקשורים גם לענייני תקציב וגם לענייני מודעות וגם לענייני התייחסות גם של השלטון וגם של הגופים הממשלתיים והציבוריים והאחרים, לנושא הזה של זה"ב ברמת החשיבות שיש לו.

אבל אנחנו קבענו לעצמנו החלטה ומחשבה שאומרת שבשום פנים ואופן אנחנו לא מוותרים על החינוך לבטיחות בדרכים ואנחנו משתדלים לעשות את המיטב שאנחנו יכולים לעשות במערכת, על מנת לחנך את ילדינו לנושא הזה של בטיחות בדרכים ושמירה על חייהם.

אני רוצה לומר שאנחנו מטפלים בסוגיה הזאת כבר מגן הילדים ועד כיתה י"ב. יש לנו במערכת, אני רוצה לתת לכם כמה נתונים כדי שתיווצר לכם איזו שהיא תמונה קצת יותר רחבה לעניין הזה.

קודם כל לתוך מערכת החינוך, כל הפעילויות של כל ה - - -

מכובדי מקס, יש לכם תקציב עצמאי, מעבר לשת"פים?

כן, כן. אני אומר עכשיו, אני בדיוק אומר את זה. קודם כל כל הגורמים שיושבים כאן, ואנחנו שמחים לשתף פעולה איתם – אור ירוק והרשות הלאומית והמשטרה - - -

מה עם נשק וסע?

גם נשק וסע, אני תיכף אדבר על זה. גם נשק וסע. כל הגופים האלה בעצם נוצקים לתוך מערכת החינוך. הם חלק מהפעילות הכוללת של החינוך לבטיחות בדרכים ואנחנו מברכים כמובן על הפעילות איתם, אבל מעבר לזה, משרד החינוך עושה גם פעולות לבד.

למשל, לדוגמא, אנחנו לפני הרבה הרבה שנים החלטנו שבבית ספר בכלל, בבית ספר חייבת להיות דמות מרכזית שנקראת רכז זהירות בדרכים בבית ספר, שהיא הדמות שבונה תכנית לימודים בית ספרית. היא מביאה, יוצקת לתוך בית הספר את כל הפעילויות החיצוניות, הצגות, הרצאות, סדנאות, השיעורים עצמם שצריכים להתקיים, כל הדברים האלה מתוכללים על ידי רכז זהירות בדרכים, ומבחינתנו יש לנו היום סדר גודל בערך של למעלה מ-2,200 רכזים מתוך 4,000 בתי ספר שקיימים במדינת ישראל.

בכל בית ספר כזה יש רכז שהוא הגורם המתכלל והגורם הממנף את כל נושא הפעילות של בטיחות בדרכים.

אגב, הוא לא מתוגמל.

הוא מתוגמל. הוא מתוגמל ב-6% גמול, כמו גמול ריכוז באופק חדש. חבר הכנסת כהן, אפשר להתווכח על העניין הזה, אבל מבחינתנו - - -

בסדר, בבקשה. ברגע שאמרת במסגרת אופק חדש, קדימה.

מבחינתנו זה הישג בל יתואר. זה דבר אחד. דבר שני, יש פעילויות, יש תכניות לימודים שפועלות בבתי הספר, חלקן ברמת - - -

אתה יודע, אופק חדש הפך להיות כמעין עיר מקלט ואני אסביר לך למה. אתה יודע שלא כל ילדי ישראל נהנים מאופק חדש ונתח לא מבוטל. אז הקטע הזה גם, שוב, הקטע הזה של חינוך של זה"ב וחינוך תעבורתי גם לא מגיע לשם, בגלל שאין להם. ואם מגיע, מגיע. נו, בסדר.

אני מבחינתי יודע, אני לא יכול לפתור את כל בעיות החינוך, אבל מבחינת האגף שלנו, אנחנו רואים בזה הישג שיש לנו את גמול הריכוז, של אותה דמות בבית הספר, שאיתה אנחנו יכולים בעצם למנף פעילות. בבית הספר היסודי יש כמה תכניות מרכזיות שפועלות לאורך המון המון המון שנים. אני לא רוצה להתווכח על הנתונים – כמה כיתות וכן הלאה – אני ברצון אבוא ואציג בפעם אחרת נתונים כמותיים, אבל אני יכול לומר שבבית הספר היסודי, בתכניות שממומנות על ידי משרד החינוך, בכיתה א' ללמוד תנועה ובכיתה ה' עצמאים בשטח, אלה תכניות שפועלות כבר למעלה מקרוב ל-20 שנה - - -

בפס רחב?

בפס רחב מאד. יש סדרי גודל של 3,500-3,700 מתוך ה-Capacity של שכבת הגיל שלומדת את התכנית הזאת. העובדה שזה לא נלמד בכל שכבות הגיל נובעת מהעובדה שבחוזר מנכ"ל - לגבי תכנית הליבה לבתי הספר היסודיים – יש שם אשכול שנקרא אשכול תרבות בית ספרית, שבו מנהל בית ספר מונחה לפחות להקצות שעתיים בשבוע לשתי שכבות גיל, בנושא של זה"ב. אבל יש גם נושאים אחרים. אז יש בתי ספר שבוחרים נושאים אחרים. אנחנו נדרשים לעשות את עבודת השיווק על מנת שיהיו יותר בתי ספר. אני יכול לדבר איתכם על כמויות של עשרות אלפים של תלמידים בשכבות הגיל הזה, שלומדות - - -

אתה יודע שאם המורה או המנהלת החליטה שלפי השקפת עולמה עכשיו שכבה מסוימת תראה את ההצגה של טרטיף – זה גם מהזיכרונות שלי ביסודי – היא תגיע לאחוז גבוה מאד.

כן, אני יודע.

לעומת זאת, אתה נותן לה זה"ב, אנחנו, לא אתה, אנחנו, משרד החינוך, הריבון, נותן לאותה מורה או לאותה מנהלת בית ספר חופש פעולה.

לא, אדוני יושב הראש, זו בדיוק הנקודה שאני לפחות את האנשים שלי במחוזות מנחה, שזאת הנקודה שבה אנחנו צריכים בעצם לעשות את פעולות השיווק על מנת להגדיל את מספר הכיתות שאמורות לפעול בעניין של חינוך בכלל לבטיחות בדרכים.

אבל אני רוצה להתקדם עוד קצת. דרך אגב, חבר הכנסת כהן - - -

אתה מבין ששורש הרע הוא בזה שזה וולונטרי? אגב, אני בדקתי לקראת הישיבה הזאת מה קורה בארצות אירופה, במדינות ה-OECD. אין שום דבר וולונטרי. זה לא לשיקולו של מנהל זה או אחר. אתה נותן כאן נתון שהוא מדאיג. 3,500 מה-Capacity של שכבת גיל.

אני אעזור לך. בואו אני אתן לכם כמה - - -

הוא יכול לענות לי? אני חייבת ללכת כבר לפני 20 דקות. אני רק רוצה לקבל תשובות מאד פשוטות. אתה יכול רגע להסביר לי? תענה לי על השאלות. באמת, כבר לפני חצי שעה הייתי צריכה ללכת.

כן, בבקשה. חינוך תעבורתי במתכונת הנוכחית שהולכת להיות עכשיו, הנושא של התיאוריה הולך להיות מאורגן בתוך התכנית. הוא יחייב את כל תלמידי כיתות י', בסוף תהליך הלמידה להיבחן והבחינה הזאת תבוא לידי ביטוי בצד התחתון של תעודת הבגרות ויהיה להם פטור - - -

מתי ההסכם הזה ייחתם?

בעזרת השם, כמו שאומרים, בקרוב אני מקווה.

בקרוב. בוועדות אצלי ידוע, אין אצלי בקרוב או אנחנו נראה.

אני יכול לדווח לך, אדוני יושב הראש, שמלשכת מנכ"לית המשרד שלי הודיעו לנו ודיווחו לנו שהם עובדים על העניין הזה שאלף עקב אכילס של תכנית החינוך התעבורתי זה התקציב ועובדים על כך שהתקציב יהפוך להיות תקציב בבסיס התקציב שלנו, כך שכל שנה נוכל להתחיל בזמן, לסיים בזמן ולבנות את התכנית על פי הערכים או הדוגמאות שחבר הכנסת כהן נתן.

וגם על אופניים חשמליים.

שכחתי שמירב בלי אופניים חשמליים לא מתחילה דיון.

בסדר. אופניים חשמליים, אני יכול להגיד לך בכנות, אני יודע מהניסיון המצטבר שלי בנושא של בטיחות בדרכים, התקנות שתוקנו - לפחות לגבי מערכת החינוך - הן מאד מאד בעייתיות. אני אגיד כמה דברים על העניין הזה.

אלף, יצאה הנחיה מראש המינהל הפדגוגי שאני שייך לו, למינהל הזה, יצאה הנחייה לבתי הספר שבבתי הספר היסודיים אסור שתלמידים יגיעו עם אופניים חשמליים לבית הספר. זה מנוגד לתקנות. הגיל הוא 14 ומעלה ובתי הספר הם 14 ומטה, אז אי אפשר להיכנס לשם. אני יודע שבתל אביב יצאה הנחיה גורפת. אני יודע שבחלק מהרשויות גם מיישמים את התקנה הזו, ואני יודע גם שהאנשים שלי בשטח מנחים את בתי הספר. אין מצב שתלמיד בבית ספר יסודי יגיע לבית הספר עם אופניים חשמליים. זה אסור על פי חוק. זו נקודה אחת.

נקודה שנייה, 14 עד 16 מותר להם לרכוב על שבילים לאופניים. בא מנהל בית ספר ואומר לי – אדוני היקר, אני רוצה ליישם את התקנות, אבל אין לי שביל אופניים לבית הספר.

אין לי שבילי אופניים לבית הספר. תאמין לי, היה לנו דיון אתמול שעתיים.

מירב, המתחיל במלאכה אומרים לו גמור. הנה, קיבלת משימה.

מעבר לזה, מגיל 16 ומעלה, אנחנו הולכים לפתור את זה בתכניות הלימודים שלנו. בכיתה ט' יש תכנית לימודים שלנו על חינוך לבטיחות בדרכים, שיש בה פרק נרחב של האופניים. אנחנו הולכים להכניס שם לומדת אופניים חדשה שפיתחנו, עם התאמות לאופניים חשמליים שתילמד בתוך תכנית הלימודים בגיל 15 בכיתות ט'. בכיתות י', מכיוון שאנחנו מורידים את תכנית האופניים, אנחנו הולכים ללמד שם גם את כל מה שחסר לתלמיד ולתלמידה בהיבט של המרחב התעבורתי. הרי מנחים ילדים בגיל 16 שמותר להם לרכוב על הכביש. הם לא יודעים כלום על המרחב התעבורתי. הם לא יודעים תמרורים, הם לא יודעים חוקים, הם לא יודעים כללים וכל הסיפור הזה הולך להתכנס בכיתה ט' עם האופניים החשמליים וב-י' עם כל הסיפור של המרחב התעבורתי, כך שאנחנו מקווים שלפחות מערכת החינוך תגיע ותיתן את מה שהיא צריכה לתת בהיבט של ההכנה של התלמידים לסיפור הזה של ההתמודדות עם - - -

מקס, תודה. בבקשה מירב, קיבלת תשובות. כדי להשתלב, אני אתן לך לסיים, אבל לגבי מה שחבר הכנסת מאיר כהן הזכיר לגבי מדינות אירופה ואחרות, בוא אני אתן לך רשימה קצרה, לא כל הרשימה. מסמך שהכינה מחלקת המחקר והמידע של הכנסת.

קיומה של חובה להוראת המקצוע – אוסטריה: גן חובה עד כיתה ד' משולב. זה לא בא בסל והמנהל רוצה לוקח, לא רוצה לא לוקח. איטליה: גן עד כיתה י"ב, משולב. אירלנד: גן חובה עד כיתה ו', משולב. אסטוניה - - -

מה זה משולב, אדוני יושב הראש?

בתוך המערכת, זה משולב. האם החינוך התעבורתי הוא מקצוע נפרד או משולב במקצוע אחר. אסטוניה: אין חובה. בלגיה: אין חובה. אתה רואה, אנחנו מאוזנים, לא קוראים רק את ה-. בלגיה: גן עד כיתה י"ב משולב. בריטניה: אין חובה. גרמניה: כיתות א' עד ט' והיד עוד נטויה. אנחנו רואים שהרוב המכריע כבר מטמיע את זה בתוך מערכת החינוך. אני חושב שזה חשוב. את הרשמים האלה כמובן תיקח - - -

אני לא אגלה לך סוד אם אני אומר שזה יהיה גם האינטרס שלי שזה יהיה פה ככה ואנחנו עושים את כל הפעולות המתבקשות על מנת - - -

אנחנו מאד שמחים לשמוע את הצהרתך. תסכם לנו.

אז אני רוצה לומר עוד שני דברים. אחד, לגבי החינוך התעבורתי, אכן אנחנו הולכים להוריד את זה לכיתה י'. אכן אני מקווה מאד שהתקציב יהפוך להיות בבסיס התקציב ונוכל לעבוד בתכנון רב שנתי, כדי גם להתחיל בזמן ולסיים בזמן ולשלב לתוך זה את התיאוריה ואת הציון בבחינת הבגרות.

והדבר הלא פחות חשוב, חבר הכנסת כהן, זה שאנחנו באמת באמת עובדים על לשדרג את כל ערכות הלימוד שלנו, במובן המתוקשב של המילה, במובן שלמשל לקחנו מחקר מאד מאד חדשני של אוניברסיטת בן גוריון, שמדבר על כך שילדים היום בגיל 16, אפשר לאמן אותם דרך לומדה מסוימת ודרך פעילויות מסוימות, לזהות סכנות באופן מתוקשב. לא צריך לרדת לכביש כדי לזהות את הסכנות האלה, וכך אנחנו בעצם מלמדים אותם להתחבר לתוך העניין הזה של הכביש, בצורה קצת יותר מוכנה ממה שהיה לפחות, כשאנחנו - - -

אני נכחתי, אני לא יודע אם זה של המשרד או שלכם, בתצוגה, ממש בהצגת תכלית מצוינת בדימונה, עם מכוניות, סימולציה. זה שלכם? סימולציות של התהפכות עם רכב ושל משקפיים שמדמים מצב של שכרות.

כן, כן. אלה הדברים שאנחנו עושים היום, חבר הכנסת כהן. אני מוכן להזמין אותך ולהראות לך - - -

כן, אבל שוב, זה היה בשיתוף עם המשטרה, אבל זה וולונטרי. זה לא דבר שכמו שאמר יושב הראש - - -

מוטמע במערכת.

בדיקות שזה בילד אין בתוך - - -

אני יכול להגיד לך אדוני - - -

זאת הצרה הגדולה שלנו.

אני יכול להגיד לך אדוני, שבחלק לא מבוטל של בתי הספר במערכת החינוך היום, בגלל אותה דמות שסיפרתי עליה קודם – רכז הבטיחות בדרכים – יש המון פעילות שמתרחשת במערכת החינוך, ששואבת את כל הפעילויות האלה.

עוד דבר אחד שחשוב מאד לציין. בכיתה י"א כבר למעלה מארבע שנים אנחנו מפעילים תכנית שנקראת סינימה דרייב. זו תכנית מתוקשבת, אינטר אקטיבית בשיתוף עם אור ירוק. אור ירוק פיתחו איזו שהיא תכנית, העבירו אותה אלינו. יש לי תקצוב ישיר מלשכת שר החינוך ומנכ"לית משרד החינוך של מיליון וחצי בשנה, שבה למעלה מ-80,000 תלמידים בכיתות י"א נחשפים לתכנית הזאת, והיא תכנית שעוסקת בהיבטים כאלה ואחרים של נהיגה.

והדבר האחרון שאני רוצה לומר. הסיפור של ליקויי הבטיחות סביב בית ספר. חשוב מאד, כולם אומרים את זה. אני רוצה לומר את זה עוד פעם ולהדגיש. מרכז השלטון המקומי יש לו תפקיד מאד מאד מאד חשוב ביישום של הדברים שאנחנו רוצים לקיים סביב בית ספר.

אנחנו למשל מפעילים דרך האגף תכנית שנקראת מעטפת הבטיחות. מעטפת הבטיחות באה, בקצרה, להסדיר את כל סיפור ההגעה והיציאה מבית ספר בבוקר ובצהריים. יחד עם נשק וסע, יחד עם משמרות הזה"ב, יחד עם הרכזים שלי והמורים שלי לבטיחות בדרכים, שמלמדים את הילדים שמגיעים ברגל את המסלול הבטוח מהבית לבית הספר וחזרה. יחד עם ההסעות, עם אגף ההסעות במשרד, שאנחנו מנסים להסדיר את כל הסיפור הזה, שלא יהיה כאוס, כי כיום בחלק לא מבוטל של בתי ספר יש המולה בבוקר וההמולה הזאת למזלנו לא נגמרת באסונות, אבל היא עלולה להסתיים באסונות, ואנחנו מנסים להסדיר את העניין הזה.

תודה רבה.

תודה. אני מודה לכל מי שהשתתף בדיון ותרם את חלקו לדיון.

הוועדה נוזפת. גילוי נאות, מנהלת הוועדה כתבה - מביעה תמיהה ואני תיקנתי. הוועדה נוזפת על כך שמרכז השלטון המקומי נעדר מהדיון ולא מצא לנכון להשתתף בישיבה, וזו לא פעם ראשונה שהם נעדרים מדיונים חשובים, כשהם השושבינים של הנושא שבו הוועדה דנה.

הוועדה קוראת למשרד החינוך לקיים חינוך תעבורתי בכל כיתות י' במקום בכיתה י"א, כדי להשיב לבני הנוער ניסיון וחינוך תעבורתי במועד, כמתואם לחוק החדש המאפשר קבלת רישיון נהיגה בגיל 16 ותשעה חודשים.

הוועדה קוראת למשטרת ישראל לאכוף את החוק החדש של אפס סובלנות לאלכוהול. יש לעצור נהגים צעירים עד גיל 24, גם אם בבדיקה מתגלה כמות קטנה ביותר של אלכוהול בדמם, מה גם שהחוק נחקק. צריך לבדוק למה זה לא מיושם. יש להתאים את הינשוף. אני לא יודע אם זו הסיבה הטכנית, אבל יש להתאים את כל האמצעים הטכניים לחוק שחוקק.

הוועדה קוראת להגדיל את התקציבים לחינוך תעבורתי, כדי להגביר את המודעות לבטיחות בדרכים ולהקטין את מספר הנפגעים בתאונות הדרכים.

הוועדה קוראת להגדיר פתרונות פיזיים סמוך לבתי הספר כמו המיזמים של נשק וסע, הפרדת נתיבים, גיזום שיחים, יצירת school zoen ועוד, כדי למנוע סכנות בהורדת התלמידים מההסעות.

מצב החינוך התעבורתי חמור בכל הארץ, אך במיוחד במגזר הערבי. הוועדה קוראת להגביר את החינוך התעבורתי במגזר הערבי.

הוועדה קוראת להחזיר את פרויקט ההסברה במגזר הערבי, כדי למנוע תאונות בעיקר בקרבת הבית והחצר.

הוועדה קוראת למשרד החינוך לוודא נוכחות גבוהה של תלמידים בשיעורי חינוך תעבורתי בכיתות ה'.

הוועדה קוראת להגדיל תקציבים למשטרת ישראל, כדי שיוכלו למלא תפקידם כראוי וכנדרש.

הוועדה קוראת למרכז השלטון המקומי לתקן את התיקונים הפיזיים הנדרשים בבתי הספר וסביבתם.

הוועדה קוראת לאסור פתיחת בתי ספר, או לא לאשר פתיחת בית ספר אם סביבת בית הספר אינה בטוחה תעבורתית, כגון איסור אי מתן אישור פתיחת בית ספר אם אין לו אישור תקינות או בטיחות ממכבי אש. במידת הצורך הוועדה תעגן אישור כזה בחקיקה.

הוועדה מקדמת בברכה את ההסכם המתגבש לשילוב החינוך התעבורתי כחלק מתעודת הבגרות.

תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:15.