הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 71

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, ט"ו בחשון התשע"ו (28 באוקטובר 2015), שעה 9:30

ההסתה במערכת החינוך של הרשות הפלסטינית, הצעות לסדר-היום של חברי הכנסת ענת ברקו, עליזא לביא ומירב בן ארי.

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

ענת ברקו

יוסף ג'בארין

מסעוד גנאים

חנין זועבי

מרדכי יוגב

נורית קורן

טלב אבו עראר

איתן ברושי

עליזה לביא

מנחם אליעזר מוזס

אברהם מיכאלי

אוסאמה סעדי

איציק שמולי

יפה ישר - מפקחת ביקור סדיר מחוז ירושלים, משרד החינוך

לירון ספרד - עוזר ראשי ליועצת המשפטית, משרד החינוך

מיכל גור אריה - אגף תקשורת והסברה, משרד החוץ

עידו מזרחי - מרכז מודיעין בכיר, המשרד ליחסים בינלאומיים ואסטרטגיה, המשרד לנושאים אסטרטגיים

לארה מובאריכי - סגנית ראש מינהל חינוך, עיריית ירושלים

יוסי וסרמן - מזכיר כללי, הסתדרות המורים

ציפי דביר - ממונה על קשרים בינלאומיים, הסתדרות המורים

איתמר מרכוס - יו"ר מבט לתקשורת הפלסטינית

ארנון גרויס - ד"ר, חוקר ספרי לימוד פלסטינים

דוד בדין - מנהל המרכז לחקר המזרח התיכון

דרורה קלמנט - המרכז לחקר המזרח התיכון

עלאוין ג'בר - מנהל בית ספר רנסנס-בית חנינא

חנה חורי - רכזת משמר ציוני דמוקרטי, אם תרצו

ליאל זינו - נציג מועצת הנוער הארצית

עדן סניור - נציגת מועצת הנוער הארצית

פז כהן - יו"ר ועד ההורים בירושלים

מיכאל אדווין רוז - מתנדב

יהודית גידלי

ס.ל., חבר המתרגמים

ההסתה במערכת החינוך של הרשות הפלסטיניתהצעות לסדר-היום של חברי הכנסת ענת ברקו, עליזא לביא ומירב בן ארי

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 28 באוקטובר 2015, ט"ו בחשבון תשע"ו, כשהנושא על סדר היום הוא הצעות של חברות הכנסת, הסתה במערכת החינוך של הרשות הפלסטינית, של חברת הכנסת ענת ברקו, הצעה לדיון מהיר בנושא ההסתה במערכת החינוך של הרשות הפלסטינית, של חברת הכנסת עליזה לביא, שתצטרף אלינו בהמשך, והסתה במערכת החינוך הפלסטינית של חברת הכנסת מירב בן ארי. התבקשנו על ידי חברות הכנסת ואושרו בנשיאות הכנסת בקשותיהן לקיים דיון בנושא ההסתה המובנית במערכת החינוך הפלסטינית, הן בתכנים, הן בספרי הלימוד.

בימים אלה שכמעט כל מילה שנייה היא הסתה אנחנו חושבים שבעת הזו צריך למתן את השיח, להרגיע כמה שאפשר. ראינו מה הסתה יכולה לעשות ולמה היא יכולה להוביל, הסתה היא כמו אש בשדה קוצים שלאחר מכן קשה להשתלט עליה. גם זה שמדליק אש כדי לבער את הקוצים חושב שזהו, אש קטנה שיוכל לשלוט בה והיא מתפשטת ולפעמים זה חוזר כבומרנג, גם למי שיוצר אותה או משתמש בה.

אני אעביר את רשות הדיבור, כפי שאנחנו נוהגים בוועדה, לחברות הכנסת המציעות ולאחר מכן ניתן לסירוגין לחבר כנסת ולאורח, נקיים את הדיון ונראה מה נוכל לתרום אנחנו בוועדה להרגעה ולמיתון השיח בחברה הישראלית ובחברה הפלסטינית. חברת הכנסת ד"ר ענת ברקו, בבקשה.

תודה, אדוני יושב הראש, תודה שאתה מקיים את הדיון החשוב הזה. אני חושבת שעוד מעט אנחנו נראה את הסרטונים ויבואו דברים בשם אומרם, לא צריך פרשנות מיוחדת כדי להבין מה מונח לפתחנו, אבל אני יכול לומר לכם מהניסיון שלי, של הרבה מאוד שנים של מחקר בתחום הזה, כולל באגף הצעירים שביצעו פיגועי טרור, אין ספק שתהליך הסוציאליזציה היום שמתקיים ברשות הפלסטינית, אני לא מדברת כמובן על החמאס, ואתמול גם היה לנו דיון בכנסת ודיברנו קצת על המופתי, אז בואו נדבר גם על היניקה מסמלים ושימוש במוטיבים אנטישמיים ממש, נאציים, כנגד יהודים.

האמירה היא יהודים, אבל יש גם התייחסויות לדתות אחרות. בכל אופן הגישה היא מאוד מקסימליסטית. קודם כל לעודד אותם לעשות איסתישהאד, הקרבה עצמית, כפי שנקרא, ללכת להשתתף בפיגועים, לחץ חברתי, ניסיון להאדיר והאדרה של אנשים שעשו פיגועים והצורך להשתייך, בעיקר בגיל ההתבגרות, כשהזהות הגברית היא לא כל כך מגובשת, הצורך שלהם להוכיח גבריות, בזה שגם אם הוא עושה משהו הוא צריך לעשות ושיראו אותו, או הלחץ החברתי, לשאול אותו 'אתה מוכן לעשות את זה ואת זה?' והוא יגיד מעלש, כי כולם סביבו.

הילדים ברשות הפלסטינית, ואני עושה הפרדה בין חמאס, ג'יהאד איסלמי וכל אלה שהם כבר מורעלים באופן טוטאלי, בעצם במימון משרד החינוך הישראלי, בטח במזרח ירושלים. אנחנו רואים דור של קורבנות של הרשות, קורבנות שבעצם קבעו להם את הדרך, לטרור. קבעו להם את הדרך לחשיבה שהיא לא חופשית, שהיא לא ביקורתית, שהיא לא שיפוטית, אלא חשיבה שבאה מתוך שנאה, שנאת האחר, שנאה תהומית ונורמליזציה של אלימות. האלימות הפכה להיות משהו מובנה. כשאני שומעת את הדברים, גם אנשים צעירים שסיפרו לי, שהם תמיד חיפשו כשמורידים את הכובע, לראות האם יש ליהודים קרניים, מי הם היהודים האלה, או צעירים שאמרו לי שבכלא הישראלי פתאום הם ראו שיהודים הם בני אדם, כי מטפלים בהם, כי עוזרים להם, כי הם לומדים, הם אוכלים קורנפלקס, הם יכולים ללכת לשקם ולקנות כל מיני דברים, שלחיילי צה"ל אפילו אין.

זאת אומרת שאנחנו רואים כאן, אני קראתי לזה במחקרים שלי, 'להיות שהיד או לא להיות', נתיב חד כיווני שלא מאפשר, כמו אותו סוס שהולך עם העיניים מכוסות, שקי עיניים, ולא רואה שום דבר אחר. השימוש, האינדוקטרינציה הבלתי פוסקת הזו, יכולה להיות במסגדים, יכולה להיות דרך ספרי הלימוד, ואני רוצה באמת לברך את ד"ר ארנון גרויס, שמבצע מחקרים לאורך כל הדרך, ויש כאן את ד"ר בדין ואיתמר מרכוס, שעוקבים שנים אחר התופעה הזו. אני חושבת שהחברה הישראלית לא מודעת, כשבאים לדבר על שלום ועל הסדר, שבעצם קשה מאוד להגיע למשהו כשאנשים מגיל מאוד צעיר חשופים לסרטים, לסרטונים, לשירים ולפסוקי הקוראן שכביכול לוקחים אותם להצדיק אלימות.

לכן אני חושבת שהדיון הזה הוא חשוב מאוד ותודה, אדוני יושב הראש, שבחרת לקיים אותו. אני מקווה שלאור הדברים שיוצגו כאן אנחנו נמצא את הדרך להציג בפני התקשורת הישראלית באופן קבוע את הצוהר לאינדוקטרינציה הרצחנית הפלסטינית.

תודה. חברת הכנסת עליזה לביא לא נוכחת, אז אנחנו נעבור למציעה חברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש, על הקיום של הדיון החשוב הזה. כמובן אני רוצה להתחיל בשיר. שיר השהיד. 'שמיעת שקשוק נשק נעימה לאוזניי ומשמחת את נפשי זרימת הדם, וכן גוף המוטל על קרקע הישימון שעליו מתקוטטים טורפי המדבר. בחייך, זהו מות גברים ומי שמבקש מוות אצילי הרי הוא זה'. זה מתוך 'שפתנו היפה', חומר לימוד לכיתה ז'. כמובן שיש כאן עוד הרבה ספרים, סיפורים ואגדות.

מי שמכיר אותי יודע שאני לא מיליטנטית בדעותיי ושיחסית באמת אני מוכנה לשמוע, גם חבריי חברי הכנסת הערבים יכולים להעיד, שאין בי את הגישה הקיצונית והמתלהמת שאנחנו רואים הרבה פעמים בכנסת, ועדיין יש דברים שבהם אתה אומר לעצמך 'עד כאן'.

קיצונית, אבל לא מתלהמת.

כן, ואת ממש צמחונית.

לא, אני לא רוצה להגיע לוויכוח. אני מניחה שיהיו כאן ויכוחים. כמו שאת רואה, גם ישבנו יפה, את רואה? ישבנו כאן יפה.

אני קנאי לדיון כשהוא לא משודר, כל שכן כשהוא משודר, אז לא לנצל את זה.

אני לא רוצה להיכנס לדיון הזה עכשיו בלהתחיל את הוויכוח, גם ככה הוויכוח בטח יגיע, אבל המקום הזה שבו לתת לתלמידים בכיתה ז', או לתלמידים בכלל, יש גם חומר של י"א ו-י"ב, לבוא ולהציג להם את מות השהיד בצורה כזו שגורמת לתלמידים - - - ואנחנו רואים את זה, ראינו את זה גם בדקירות בירושלים, שילדים בני 13 וילדות בנות 14 יוצאות עם סכין, יוצאות מתוך מקום של התלהמות, בלי בכלל להבין, בלי בכלל להבין את המשמעות או את ההשלכות של הצעדים שלה כלפיה או כלפי המשפחה שלה. אני לא מתפלאת - - -

את יודעת איפה למדו הילדים האלה?

במזרח ירושלים.

זה רשות פלסטינית?

אוסאמה, אני אתן לך. לא, רגע.

מדברים על מזרח ירושלים. זו רשות פלסטינית?

אגב - - -

מירב, את עוצרת. לא, אוסאמה, אתה רשום לרשות דיבור.

מדברים על מזרח ירושלים, אנשים חושבים - - -

אוסאמה, תקשיב, כנראה אתה לא מכיר את הדיון אצלי. תקשיב, אני אומר לכם, אם יהיו קריאות ביניים לא תינתן זכות דיבור. אני מוכן לפתוח את הדיון לגמרי, אני מסוגל, אני, יושב ראש הוועדה, מסוגל לשמוע הכול, מסוגל לשמוע הכול, ואתם מכירים אותי, אני מסוגל לשמוע הכול, כי אני חושב שצריך לדבר, כדי לפתור בעיות מדברים. אז לא לקפוץ.

לא, אבל - - -

יהיו עוד דברים מקפיצים.

לא, הנושא הוא הרשות הפלסטינית והיא מדברת על מזרח ירושלים.

חבר הכנסת אוסאמה, אני מבקש לא להפריע לי.

תן לי.

מירב, עוד לא החזרתי לך את הדיון. אני אומר חד משמעית, אני לא רוצה להוציא אף אחד, אבל אני לא אהסס להוציא כי אני רוצה לקיים דיון.

על מה?

על הכול. אתה תאמר גם דברים שיעצבנו ויכעיסו אחרים ואני אגן עליך. אל תפריע לה, אין קריאות ביניים. אני מודיע לכם, לא יהיו קריאות ביניים. חברי הכנסת, הפעם לא יהיו קריאות ביניים, נקודה, יהיה דיון מעמיק על הנושא. בבקשה, חברת הכנסת בן ארי.

לומר שתלמידים, גם במזרח ירושלים לא נחשפים לחומר הזה, ואני לא רוצה פה עכשיו להיכנס לוויכוח, כי אסר עלינו היושב ראש, אתה יודע, זה סוג של נאיביות. ועכשיו אני רוצה רגע לסכם ולומר, אי אפשר לבוא ולחנך דור שלם לאלימות, להסתה, לשהידיות או לכל מה שנקרא שמנציח את הסכסוך וההסלמה ואחרי זה לחשוב שאפשר לנהל שיח, מה שנקרא לא מיליטנטי ולא אלים. אם השיח האלים מתחיל עוד בכיתות ה' ו' ז' וכמובן בתיכון, אני לא רואה כאן מקום שאפשר לבוא ולדבר אם לא יהיה שינוי מהותי בשיח שמתנהל היום.

אני רוצה דווקא פה לסיים את דבריי, אני מניחה שהוויכוח כאן עוד יקרה, למרות שאני יודעת שכבוד היושב ראש מנסה לשמור כאן על תרבות הדיון ואני מאוד מקווה שנצליח לכבד את זה, למרות שהנושא הזה הוא באמת נושא קשה. אני מודה לחברת הכנסת ברקו שהעלתה את הנושא הזה על סדר היום.

הנושא הוא לא קשה, אנחנו צריכים פשוט באמת להתעלם מהמצלמות ואנחנו נפתח את הדיון ואדרבא, נשמע את הדברים, ואם יש לחברי הכנסת לומר משהו, להגן, יש רשות הדיבור, כולם ידברו. אפשר לעשות פה קרקס וככה אנחנו נראים בחוץ, אני לא אתן, אני בוועדה שלי לא אשתתף בפסטיבלים האלה ואתם יודעים שאני עושה את זה בכל נושא, לכן גם בנושא הזה. היו דיונים שקשורים גם לחברה הערבית, והיו מכובדים ואני מאמין שאנחנו לא נצטרך לקיים דיון מתלהם.

רבותיי, החברה בישראל מורכבת, אין מה לעשות. היא מורכבת בתוך החברה היהודית ומורכבת עוד יותר בשילוב של גם אזרחי ישראל הערבים ויש מתיחות ויש לנו את הסכסוך הישראלי פלסטיני. אנחנו כחברי כנסת צריכים באומץ לגעת בנקודות שמפריעות לפתח פה איזה צורת חיים נורמלית ושפויה וכשיש הסתה ברשות הפלסטינית, נכון, לכאורה זה עניינה של הרשות הפלסטינית ולא שלנו, זה נושק וחודר לתוככי החברה הישראלית, מה גם שאנחנו צריכים להציג את הדברים האלה, כי אני מאמין שיש ממשקים של מדינת ישראל, של משרדי הממשלה, לכל מה שקורה ברשות הפלסטינית. אנחנו גם נשמע, יכול להיות שיש אפילו מימון, יכול להיות שאנחנו מסייעים בהוצאת אותם ספרים, אז בואו נראה, זה התפקיד שלנו.

משרד החוץ נמצא איתנו? הוזמנו, לא נמצאים. אנחנו ניגש להצגת המצגת. מי מציג אותה? תציג את עצמך ותן משפט פתיחה וניגש לראות את החומרים. אני מבקש להתמקד בהצגה.

תודה רבה ותודה על ההזמנה. שמי איתמר מרכוס, אני יושב ראש מבט לתקשורת הפלסטינית. אנחנו כבר כמעט 20 שנה עוקבים אחרי המסרים שמעבירים ברשות הפלסטינית באמצעות טלוויזיה ובאמצעות כל המנגנונים שברשותם. לאחרונה אנחנו בדקנו את מערכות החינוך, ההשפעות על ילדים מכל מיני גורמים הקשורים לרשות הפלסטינית הרשמית ופרסמנו מחקר על מצב החינוך הפלסטיני וגם החינוך הבלתי פורמלי שמעבירים.

אדוני היושב ראש, אפשר כל גורם שמבקש להציג מצגת להציג בוועדה?

כן, ודאי.

אז אם אמרתם כך, אז בסדר, אנחנו גם נציג מצגת.

ודאי, ודאי. מה, זה חדש לך, חברת הכנסת?

רק חבל שלא אמרתם, כי - - -

רגע, זה חדש לך? כל מי שרוצה להציג, הוא מבקש רשות - - -

לא, זה חדש לי שאומרים שיש מצגת, כך שגם גורמים אחרים - - -

אם הם יפנו אליי, ודאי.

בסדר, אז אנחנו נציג, יש המון.

העותק המלא של המחקר מופיע כאן על השולחן, אבל אני אציג חלק מהממצאים העיקריים. כעיקרון אנחנו מסתכלים על החינוך, לא רק על מה שכתוב, אלא אירועים בתוך בתי הספר, אמירות של מורים, אמירות של תלמידים בתוך בתי הספר. אנחנו פותחים באחד הממצאים הקשים, שיש 25 בתי ספר לפחות ברשות הפלסטינית שנקראים על שמות של מחבלים, כולל המחבלים הקשים ביותר שהביאו להרג הכי הרבה ישראלים. לדוגמה יש שלושה בתי ספר על שם דלאל מוגרבי. דלאל מוגרבי היא מחבלת שהובילה את הטבח בכביש החוף ב-78', 37 אזרחים נהרגו, 12 מהם ילדים. הילדים באחד משלושת בתי הספר מסתובבים כל היום עם התמונה של דלאל מוגרבי עליהם, כך שיש כאן איזה שהוא מסר שחוזר על עצמו שוב ושוב על החשיבות של דלאל מוגרבי.

זה הסמל של בית הספר, יש כאן את מפת ישראל, כולל האזורים של הרשות הפלסטינית וזו המפה שמציגה את פלסטין ברשות הפלסטינית.

כשרוצים לבדוק את ההשפעה של שם של בית ספר על התלמידים, יש לנו עדות משני בתי ספר, שהטלוויזיה של הרשות הפלסטינית הלכה וראיינה ילדים בתוך בתי הספר, וזה מאוד חשוב לראות את התגובות של הילדים בתוך בתי הספר, מה זה להיות בית הספר של דלאל מוגרבי ועוד רגע גם מחבלת אחרת. תקשיבו.

(הקרנת סרטון).

'שאיפת חיי היא שאגיע לדרגה שהגיעה אליה השהידה דלאל מוגרבי, הלוחמת השהידה'. אז ככה זה, ילדים בתוך בתי הספר רואים את השם של בתי הספר כדוגמה ומופת בשבילם.

מצוינות בחינוך.

אני אתן לכם עוד דוגמה. המחבלת שאדיה אבו רזאללה, שהיא נהרגה בזמן שהיא הכינה - - -

איתמר מרכוס, בוא נעשה הצעה לסדר, אנחנו לא חייבים לראות את כל זה, תציג, תעצור ותן משפט או שניים, לא הרצאה על כל מצג. אנחנו נתמקד בעשר דקות, לא יותר מזה.

אוקיי, בסדר גמור, אני אקצר. גם כאן יש דוגמאות, זה שש בנות שמדברות בבית ספר אחר, כל אחת מהבנות מספרת שהן רואות את המחבלת כדוגמה ומופת, רוצות להיות כמותה. יש עשרות אלפי ילדים שלומדים בבתי ספר על שמות של מחבלים וההשפעה היא אדירה, רק בגלל השם של בתי הספר שהם נמצאים בו. יש כאן דוגמה מבית לחם, יש בית ספר בבית לחם, הנה יש תמונה בכניסה לבית הספר, התמונה היא של איאת אל אחרס, מחבלת מתאבדת בת 17, רואים כשנכנסים, כך שהמסר כאן של כל בתי הספר הוא להאדיר את המחבלים.

גם באירועי ספורט שמתקיימים על ידי הרשות הפלסטינית, גם במשרד החינוך, משבחים ומהללים ומכניסים את המחבלים להיות דוגמה ומופת. הנה יש כאן טורניר של משרד החינוך הפלסטיני לפני שנה, אחמד אבו סוכר, שהוא מחבל שהביא מקרר לרחוב בן יהודה ורצח 15 אנשים בשנת 75', אבל הטורניר היה לפני שנה, שוב, בחסות של משרד החינוך הפלסטיני. הילד הזה, וזה מאוד חשוב שנקשיב לו, הוא סיפר מה הוא למד אותו יום בבית הספר. זה מאוד חשוב, תקשיבו בבקשה למילים שלו.

(הקרנת סרטון). כן, שחלק מהמסרים זה להרוג יהודים. יש כאן תכנית חינוכית בטלוויזיה הפלסטינית, זו תכנית חשובה לילדים צעירים, היא מופיעה פעמיים בשבוע בטלוויזיה הפלסטינית. אני רוצה להשמיע שיר ששמענו כבר שלוש או ארבע פעמים בתכניות שונות לילדים ואיך היא מציגה ילדים ומה צריכים לעשות נגד ישראל (הקרנת סרטון). אז כאן המסר שהציונים הם קופים וכו' וכל המסרים הקשים. ושוב, זה שלוש פעמים או ארבע פעמים ששמענו את השיר הזה והרבה הרבה שירים דומים שמציגים יהודים וישראלים כתת בני אדם שצריכים להילחם נגדם.

זה משהו שנמצא בעמודי פייסבוק של שלושה בתי ספר ברשות הפלסטינית, שמביא כאן את הטקסט של סוף החדיס, שהיהודי מתחבא מאחורי העץ והאבן והעץ והאבן קוראים למוסלמי 'יש יהודי מאחוריי, בוא והרוג אותו'. זה דבר שמופיע באמנת החמאס וזה מופיע כמובן כחדיס. זה התחיל להופיע בשלושת עמודי הפייסבוק האלה חודש-חודשיים אחרי שהמופתי עצמו אמר את החדיס הזה בכנס לאנשי פתח בשנת 2012. הוא אמר את אותם דברים. הוא אמר שהמלחמה היום עם יהודים ועם ישראל זה חלק מהמלחמה על חיסול - - -

איפה התיעוד של הדבר הזה?

אתה רוצה לשמוע?

כן, אני רוצה לשמוע.

מה, באמת? המופתי לא אמר?

נשאלה שאלה, זהו, לא דיון.

המופתי לא יגיד דברים כאלה.

שאלת, יש לך? תציג.

אני מציג.

(הקרנת סרטון).

מה זה אומר?

הוא מדבר על סוף העולם. הוא לא מדבר - - - זו הטיה של הדברים.

יוסף, אתה בזמנך תציג, תסתור. מה הבעיה?

אם לא היינו מוצאים את ההבהרה הזו היית מציג את זה כאילו זו הקריאה שלו.

זה זה, מה, הוא לא אמר את זה?

הוא לא אמר, ממש לא אמר את זה.

אני רוצה שתקשיב, למה זה חשוב. המופתי התחיל, אני לא הבאתי כאן את כל הטקסט, אבל יש לי את כל זה - - -

סליחה, אתה לא מנהל דיון איתו, אתה תציג מה שיש לך ותסיים כי אני רוצה לעבור לספרי הלימוד.

המופתי התייחס לא לאחרית הימים, הוא התייחס להיום, הוא אמר שמלחמות פת"ח עם ישראל הן חלק מזה. יותר מזה, הוא אמר - - -

תמשיך במצגת.

אני ממשיך. אנחנו רואים גם מההנהגה של התאחדות המורים הפלסטינית. אני לא אשמיע את הכול, אבל זה היה בכנס של התאחדות המורים והוא אמר למורים שהיו בכנס לפני שנתיים, 'אתם אנשים חשובים' והוא אמר למה, 'בגלל שאתם אחים של אבו ג'האד, סלאח חלף ואחמד יאסין'. אחמד יאסין כמובן מייסד חמאס, סלאח חלף האחראי לטבח של הספורטאים במינכן, וכך הוא אומר למורים. הוא לא אמר אנשי חינוך, הוא אומר 'אלו האנשים שאתם קרובים אליהם'. גם התמונות שהציגו באותו כנס, הציגו שתי תמונות של יושבי ראש של הרשות, אבל גם אבו ג'יהאד ושוב דלאל מוגרבי. למה דווקא בחרו בכנס הזה להציג אותה כדמות לכל המורים שהשתתפו בכנס?

כאן יש לנו יושב ראש התאחדות המורים במזרח ירושלים, אמירה שלו גם בטלוויזיה הפלסטינית, וכל הסרטונים כאן, אגב, מהטלוויזיה הפלסטינית הרשמית. אלו דבריו לפני שנה.

הליכוד גם אומר שהישראלים - - -

אוסאמה, הלאה. בואו נקשיב.

(הקרנת סרטון).

אוסאמה, לא נוח לשמוע את האמת.

את יודעת, חוקת הליכוד עד היום - - -

אוסאמה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

- - - הליכוד? הליכוד?

אוסאמה, אני קורא אותך פעם ראשונה. ענת, את לא מנהלת - - -

האמירה הזאת שכל ישראל נחשבת כחלק מפלסטין, על אפו ועל חמתו של הכובש.

וזה מורה ממזרח - - -

וזה יושב ראש התאחדות המורים במזרח ירושלים.

ראש התאחדות המורים.

והוא מקבלת משכורת ממי?

ממשרד החינוך הישראלי.

צריך להפסיק לו את המשכורת. אנחנו נשלם לו שירעיל את הילדים?

בואי, זה לא הדבר היחיד שאפשר.

לפני כחודש וחצי, כשהתחילו כל האירועים והמהומות, מזכ"ל התאחדות המורים הפלסטינית קרא דווקא לילדים ובני נוער לצאת ולהשתתף, שיקריבו את נפשם ואת דמם למען מסעד אל אקצא. יושב ראש התאחדות המורים, במקום לקרוא להרגעה הוא אמר 'אנחנו נוציא את הילדים שדווקא הם ישתתפו ויקריבו את נפשם'. את כל הסרטים אפשר למצוא באתר שלנו באינטרנט, בגלל שאין לנו זמן להשמיע, מי שרוצה לבדוק את הטקסטים.

תודה. אני מבקש לסכם במשפט אחרון.

אני אסכם עם עוד מסר אחד מאוד חשוב, שפעמיים הקרינו את הסרטון הזה לילדים בתכנית ילדים בטלוויזיה הפלסטינית, וזה, הייתי אומר, אבי היסוד של החינוך הפלסטיני שאנחנו מוצאים.

(הקרנת סרטון). כן, שני מסרים חשובים מאוד, אחד הלאומי, שאין לגיטימיות לישראל באף גבול, שגם 48' היה כיבוש. כפי ששמעתם, הרבה פעמים מציגים במפורש, הכיבוש של 48' יסתלק. וזה בתכניות ילדים, זה המסר כאן. המסר השני זה לא הפן הלאומי, זה הפן האישי שיש פגם ביהודי, הוא צאצאי קוף וחזיר, סופו להיהרג על ידי האיסלם, כפי שנאמר, ראיתם את זה על ידי המופתי, על ידי מוסלמים. שני המסרים האלה הם חזקים מאוד, יחד עם המסר לכן 'אם הרגת יהודי וישראלי אתה גיבור, יהיה בית ספר על שמך, יהיה אירוע ספורט על שמך'. זה מה שהחברה הפלסטינית מצפה מילדים.

תודה. מי מציג את נושא ספרי הלימוד? בבקשה, יש מצגת, או שאתה רוצה לדבר?

אני צריך להתחבר במקומו.

בבקשה, אדוני. בינתיים אנחנו מקדמים בברכה את אחת מחברות הכנסת המציעות, עליזה לביא. את רוצה לומר תוך כדי שהוא מתארגן את דברייך?

כן, תודה, אדוני. אדוני, אני מצטערת שאיחרתי, הייתי בוועדת השקיפות ולא יכולתי להקשיב לחבריי, אבל ההצעה הזאת, ביקשנו אותה בעקבות מערכת החינוך שנמצאת גם במזרח ירושלים, שמלמדת לשנוא, נותנת כלים ומפתחת חוסר יכולת עתידית גם לבוא ולחיות ביחד. אנחנו מדברים על תכנים של חוסר פיקוח וגם בהשלכות עתידיות של תעסוקה. תעודת הבגרות שניתנת היא לא תעודת הבגרות הישראלית. כלומר למעשה המעדר, המגרפה, האת, כלים שאותם צריך לצייד בחיים כדי לבוא ולהתקדם, הם לא בתוך המערכת הקיימת. התכנים מלמדים על כך שיהודים וישראלים הם בעלי תכונות רעות מטבעם והלחימה נחשבת כגבורה ומילוי רצון האל. מחבלים שרוצחים נחשבים כגיבורים לאומיים, שהידים.

אדוני, תחום החינוך נתפס כאחד התחומים המרכזיים הקשורים בסכסוך הישראלי ערבי וכתחום מרכזי בניתוח סיכויי ההצלחה של תהליך השלום בין ישראל ובין הפלסטינים. אני זוכרת שהנשיא פרס, בהמשך לשאלה ששאלתי אותו, אמר לי שהנשיא אובמה שאל אותו מתי יהיה שלום במזרח התיכון והוא אמר לנשיא אובמה, כך הוא סיפר לי, שהשלום יתחיל כשנדע לחנך כולנו את הילדים שלנו לקבל את האחר ולהבין את האחר. מערכת החינוך היום, אדוני, לוקחת אותנו לכיוונים אחרים ושלום לא יצמח מהתכנים הרצחניים האלה שנלמדים בתוך מערכת החינוך.

מסמכים בינלאומיים רשמיים שהתקבלו על ידי ישראל והפלסטינים במסגרת התהליך המדיני, אני מזכירה לכולנו, הדגישו לכולם את החשיבות של הערכים שמוקנים באמצעות מערכת החינוך. אבל, לצערי, כארבע שנים לאחר ההקמה של הרשות הפלסטינית החל תהליך פיתוח של ספרי לימוד פלסטינים חדשים שהולכים ונהיים קשים יותר ויותר. רק לאחרונה שמענו על הצגה שבה ראינו ממש שחקנים שמעוררים פלצות, אני הבנתי שנעשה שימוע, אבל שימוע אין בו כדי להשיב את הגלגל אחורה ואת הלגיטימציה חסרת התקדים שהופכת ונהיית כלי ברור והנחיה לחיים ולצידה לדרך לדור של תלמידים ועוד דור של תלמידים, שגם מבחינה אחת, אין לו אופק תעסוקתי, כמו שתיארתי בראשית דבריי, אבל יותר מזה, המרכיב הדתי בסכסוך, ולא התרבותי - - - אם באנו וחשבנו שבעזרת המוטיב התרבותי והקניה של חינוך ודפוסים משותפים נבוא ונראה איך העתיד המשותף יצמח, בה בשעה שמערכת החינוך עצמה, מהגיל הרך שבו אפשר לעצב את הצעירים, את הילדים, את הנוער, אנחנו מכינים לעצמנו וגם לילדינו ולנכדינו עתיד לא ברור שילווה בסכסוכים וברצחנות, כפי שראינו בימים האחרונים. תודה, אדוני.

תודה.

שלום, שמי ד"ר ארנון גרויס, חוקר ספרי לימוד, אני גם עיתונאי בשפה הערבית במקצועי, יצאתי לפנסיה אחרי 40 שנה בקול ישראל בערבית, חוקר מזרח תיכון עם תואר דוקטור מאוניברסיטת פרינסטון וכו'.

נתחיל עכשיו עם ספרי הלימוד הפלסטינים החדשים שיצאו החל משנת 2000. התהליך הסתיים למעשה ב-2006 וממשיכים להדפיס מחדש את הספרים עם שינויים קלים, אבל יש שלושה אלמנטים מרכזיים בספרי הלימוד הפלסטינים של הרשות הפלסטינית שנלמדים בכל בתי הספר, גם בעזה וגם על ידי אונר"א וגם בבתי ספר במזרח ירושלים והם כוללים שלושה דברים. אל"ף, דה לגיטימציה של ישראל ושל היהודים, הנוכחות היהודית בארץ, היהודים לא נספרים בין התושבים פה, אין ליהודים מקומות קדושים.

אני מציע שתציג ותוך כדי תרצה לנו. נחסוך בזמן. בורא עולם ברא אותנו שגם האוזניים וגם העיניים יכולות לעבוד ביחד.

יופי. אז דה לגיטימציה, דמוניזציה וחוסר קריאה לשלום, אלא קריאה למאבק אלים על כל שטח הארץ עם ג'יהאד, שהאדה וכו' בתור אלמנטים. בבקשה, דה לגיטימציה בהתחלה. מדינת ישראל, הקמת מדינת ישראל על פי החלטת האו"ם נחשבת לכיבוש יש כאן "אלתחלל אלישראלי" וכו' ואתם יכולים לקרוא את התרגום בעצמכם. זה לגבי עצם הקמת המדינה, שזה כיבוש, 48' זה כיבוש, לא 67'.

הארץ היא כולה ערבית מוסלמית, כמו שאתם רואים על גבי המפה. השטח בצהוב, כתוב שם פלסטין. פלסטין, למעלה בכותרת, שיעור 4, פלסטין ערבית איסלמית, אין יהודים, אין ישראל.

גם בטקסט ישראל לא מופיעה, ארצות הלבנט הן פלסטין, ירדן, סוריה, לבנון, אין ישראל. יש כמה גרסאות, באף אחת מהן לא מופיעה ישראל. מדינת פלסטין מחליפה את ישראל באיור שלהלן, שזו שאלה בכלל בספר מתמטיקה. הכרזה על עצמאות מדינת פלסטין באלג'יר ב-88', כמה שנים עברו ואתם רואים את האיור בעצמכם. זו גרסה חדשה. בגרסה הישנה כל הארץ בצבע אחד ועליה מתנופף דגל פלסטין. ששת מיליוני היהודים לא נספרים כתושבים לגיטימיים. זה בעצם זכות השיבה בקליפת אגוז. 6 או 5.5 מיליון ישראלים יעזבו ו-4.5 מיליון פלסטינים של התפוצות יחזרו במקומם. שימו לב גם שלא אומרים שטח ישראל, לא אומרים הפלסטינים של ישראל, הם אומרים הפלסטינים של הפנים, או שטחי 48' או הקו הירוק וכו'.

דמוניזציה ודה הומניזציה. למשל שיר שמציג את האדם הישראלי כמו זאב, מתנפל עליך וחושב - - - מה שדאעש עושים ליזידים, הם טוענים שאנחנו עושים את זה פה.

אבל איפה כתוב יהודי? שחסון ג'ריב.

שחסון ג'ריב. לא, זה האנגלים, זה הטורקים. סליחה, אני מצטער.

זה הפרשנות שלך.

בבקשה. למה אתם מבזבזים? תרשמו את זה ותתייחסו.

זה משעשע, תאמינו לי. תרשום את זה בתור בדיחה.

- - - כתוב יהודים.

גם כאן לא כתוב יהודים. איך זה פולשים נחשים - - -

אני מבין את חברי הכנסת.

הנה, פה היהודים. שאלת, הנה היהודים.

בסדר, זה חדיס ידוע. אנחנו מכירים אותו, לא חדש.

אדוני, אתה לא מתייחס לכלום, רק למצגת, לא עונה להם. חברי הכנסת, ענת, את לא עוזרת לי ומירב, אתם מפריעים לי.

אני לא מדברת, אני רק קוראת את כל הפנינים.

אם תסתכלו בחלק העברי, מתחת כתוב המקור, המקור זה ספר של כיתה י"א של הרשות הפלסטינית. אני לא יודע אם הוא נלמד גם בבתי ספר במזרח ירושלים, אבל הוא נלמד במגמה השרעית. יש מגמה ריאלית, יש הומנית ויש שרעית.

כשצריך להרוג צריך להסביר את מי הולכים להרוג, אבל כשצריך להסביר מספרים, לא חייב לומר יהודים.

והם אומרים, 'הנה, אנחנו ננצח את היהודים, כי יש חדיס מהנביא מוחמד'. והנה החדיס, שכבר דיברנו עליו.

מתי אומר החדיס?

לא, זה תנאי לקיום יום הדין.

זה באחרית הימים, בסדר? עוד יש לנו זמן.

עכשיו לא, באחרית הימים כן.

לא, כל אחד יש לו את ה - - -

כל אחד - - -

אין בעם היהודי באחרית הימים להרוג ערבים. אין דבר כזה.

לא צריך, מהיום אנחנו הורגים- - - אז לא צריך. אתם כבר עושים את זה.

כן, ממש. ממש.

מרגע זה, קריאות ביניים אין רשות דיבור. אני מוחק מהדף את רשות הדיבור של הקורא ביניים.

בספרי הלימוד הישראלים, למשל, לא תמצא איזה פתרון אלא פתרון של שלום לסכסוך. אין דיבורים אחרים.

אה, כן, בטח.

בספרי הלימוד הפלסטינים לא תמצא פתרון של שלום עם היהודים, אלא רק מאבק אלים לשחרור פלסטין שהוא אף פעם לא מוגבל לגדה ולרצועה, יש ג'יהאד, מות קדושים וזכות השיבה במקום שלום.

עכשיו, ג'יהאד. יש כאן שיר, למשל. זה הבית הראשון. יש לי פה בספר הזה את כל השיר, מי שרוצה לראות, וכתוב שם שצריך ג'יהאד תחת פלסטין. ושיר השהיד. דיברו עליו, יש לי אותו פה מלא, כאן זה רק שני קטעים הכי - - -

דלג עליו, קראה אותו חברת הכנסת מירב.

השהאדה היא בעצם מסיבת חתונה. איסתישהאד זה שאתה רוצה להיות שהיד וזה ההתאבדויות, זה "עלמאעליית אלשהידה" השיבה, בכלל, הם לא חוזרים בשקט ובשלווה, אלא באלימות.

בעד מאבק ודם.

שום דבר לא בשקט.

זהו. אני גמרתי.

תודה רבה.

האמת שהם גם לא מכירים בכם, הם לא מכירים - - -

רבותיי, אני בכלל מנסה להבין - - -

הדוקטורט שלך - - -

- - - זה לא הדוקטורט שלי, אני לא - - -

ענת, ענת.

זה דוקטורט?

הוא אמר לך דוקטורט? הוא דוקטור, כן - - -

חברת הכנסת ענת ברקו, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

די, באמת, אתה מזלזל באורחים.

את מפריעה לי לנהל את הדיון ולקיים את הדיון וזו לא המטרה. רבותיי, אני לא מבין למה בכלל צריך להתרגש. העובדות מדברות בעד עצמן. פרשנות, נדבר, בשביל זה יש שולחן עגול ונדבר על הפרשנות. אני קצת מביע תמיהה, אני לא רוצה להטיף לאף אחד, בכל מקום בעולם, אלא אם נחזור לתקופת הפגאנים שהיו מקריבים בני אדם על מזבחות, לעודד מוות, לעודד הרג, זה חמור כשלעצמו בכל מקום, גם בין מדינות שיש ביניהן סכסוך ומלחמה. אנחנו כרגע ממוקדים, אני בכוונה לא מושך את זה לכיוון הסוגיה המדינית או הסכסוך הישראלי פלסטיני, כרגע אנחנו מתמקדים בוועדת החינוך, התרבות והספורט כדי לנסות לרדת לעומקם של דברים ולהבין מה הסתה עושה ואיך הדברים מתנהלים.

אני מודה לד"ר גרויס ולאיתמר מרכוס על הצגת הדברים והבאתם בפנינו. אני נותן את רשות הדיבור לחבר הכנסת יוסף ג'בארין ולאחר מכן אנחנו נשמע את מיכל גור אריה ממשרד החוץ.

אדוני היושב ראש, אפשר יהיה, כי אתה נתת המון זמן ל - - -

לא, יהיה חבר כנסת - - -

אתה נתת לשלושה חברי כנסת - - -

נתתי כבר לשלושה חברי כנסת, יהיה חבר כנסת לסירוגין - - -

אבל הכול לצד אחד.

מעכשיו יהיה חבר כנסת, אורח, חבר כנסת ואורח, לסירוגין.

אתה היושב ראש.

לא הרצאות, זהו, סיימנו הרצאות.

אין הרצאות. בבקשה.

בוקר טוב. האמת היא, אני חייב להודות שאני לא מבין את מטרת הדיון. עם כל הכבוד לשלושת חברי הכנסת שיזמו את הדיון - - -

חברות.

חברות הכנסת שיזמו את הדיון, מה אתן רוצות? זה כאילו עוד מסע של לדבר על הפלסטינים המסיתים וכו' וכו'? לא שמעתי שום רעיון או שום אמרה שרוצה להגיב על הנושא הזה. לכן אני לא מוצא קונטקסט אחר מהקונטקסט של המשך האווירה הקיימת, של הסתה כנגד הצד הפלסטיני.

עכשיו, לגופו של עניין, אני לא חושב, עם כל הכבוד לדוברים, שאפשר לנהל דיון על הנושא הזה מבלי להזכיר את המילה הכי חשובה שעד עכשיו לא נאמרה בדיון הזה, מה היא המילה הזו? איפה המציגים? אני חושב שיש מילה אחת שלא נאמרה עד עכשיו על ידכם, מה היא המילה הזו? תנחש אולי? איך אפשר לדבר על מה אומר הצד הפלסטיני בלי לדבר על כיבוש? אני לא מבין את העניין הזה.

מה זה קשור?

כבוד היושב ראש מדבר על הצורך בנורמליזציה ויחסי שלום וכדומה. בסדר, כולנו בעד יחסי שלום אבל זאת לא המציאות.

ד"ר יוסף ג'בארין, אני רוצה משפט - - -

ולכן, רבותיי, אנחנו מדברים על עם פלסטיני שנמצא תחת כיבוש זה חמישה עשורים - - -

לא כל דבר קשור. סליחה, לא כל דבר קשור לכיבוש.

אני לא הפרעתי לך.

מירב, אני אגן על זכותו - - -

התמונה של החרדי זו תמונה אנטישמית, זה קשור לכיבוש? מה זה קשור?

אנחנו מדברים על - - -

אדרבא, בואו נשמע, נראה את הגישה שלו ל - - -

אנחנו מדברים על - - - של פלסטין. אתם הבאתם תמונות של ילדים שנולדו תחת מציאות של כיבוש. אני מקווה שאני לא צריך להסביר לכם מה זה כיבוש. כיבוש זה שלילת חירויות יסוד של אדם. אתה מדבר על ילדים שנולדו אל תוך השליטה והדיכוי - - -

הכיבוש של 48'?

ענת. רבותיי, הדברים מכווצים את שרירי הבטן. אני באמת רוצה לדעת, ד"ר יוסף ג'בארין, שהוא איש חינוך, אני רוצה לדעת וחשוב שדבריו ייאמרו, לדעת איך הוא רואה את הדברים. אני רוצה רק משפט, אני בכוונה לא רוצה למשוך את הדיון הזה לקטע של ויכוחים מדיניים, אבל אני רוצה, אני מצפה מעצמי, אין ספק שגנרל - - -

אי אפשר משהו אחד לגנות? סליחה, אבל אי אפשר, כל פעם, הם לא אומרים שום דבר שלא בסדר, אפילו פעם אחת - - -

הם לא יאמרו.

- - - זה לא בסדר לדבר ככה על יהודים.

מירב, המצלמות עובדות. אני מבין, חכו.

זה מדהים אותי - - -

אני מבין שגנרל או רמטכ"לים או קציני צבא בין מדינות שמנהלות סכסוך צבאי לא מדברים כמו ילדים בבתי הספר, אין ספק, אבל אני באמת רוצה שתתמקד כרגע, זו מערכת חינוך. השאלה אם - - -

קודם כל זה לא היה מערכת חינוך.

לא היה? העובדות מדברות בעד עצמן. אוקיי, בסדר, הבנתי, תמשיך.

אם תיתנו לי אני - - -

אני אתן לך ואגן עליך.

אז הטיעון הראשון שלי, אתם לא יכולים לדבר על הנושאים הללו בלי לתאר את המציאות לפחות בעיני הפלסטינים. הפלסטינים זה מיליונים תחת כיבוש, דיכוי, אפרטהייד, אלה ילדים שנולדו לתוך המציאות הזו וזה הקונטקסט. בקונטקסט הזה, כשאתה מתייחס לצד הישראלי, הצד הפלסטיני לא רואה שום תקווה, למה? כי ראש הממשלה אומר שהוא לא רוצה להקים מדינה פלסטינית בגבולות 67'. אתה מדבר על חינוך כאשר שר חינוך בישראל עם השרים שלו מדברים על סיפוח של אזורי C למדינת ישראל ועל המשך דיכוי ועל מדינה ישראלית אחת שהפלסטינים יהיו בתוך אוטונומיה וקנטונים.

בגלל זה הוא לא ראש ממשלה.

אנחנו לא מדברים על מציאות של כיבוש, אנחנו גם מדברים על כך שהעמדה הרשמית של מדינת ישראל היא המשכו של הכיבוש. בצד הפלסטיני, אני חושב שכל מי שחוקר את הנושא יודע שהיה שינוי משמעותי באווירה, גם בספרי הלימוד וכדומה, אחרי הסכמי אוסלו. הסכמי אוסלו היו אמורים - - -

לפני הסכמי אוסלו היה מצב יותר גרוע מזה?

הסכמי אוסלו, אתה מדבר על שני עמים שזה לא סכסוך - - -

אני מדבר על מערכת חינוך, אני לא מדבר על שני עמים. מדבר על מערכת החינוך של העם הפלסטיני. הנה אני אומר, העם הפלסטיני, בלי ויכוח.

כבוד היושב ראש - - -

לא, הבהרה, אתה אומר שבעצם היו תכנים פוגעניים יותר לפני הסכם אוסלו?

כן, הוא אמר את זה.

זה מה שאמרת?

האם אני מפתיע אותך אם אני אומר לך שעם שנמצא תחת כיבוש יש לו זכות להתנגד לכיבוש?

אני רק רוצה להגיד דבר אחד - - -

ד"ר יוסף ג'בארין, לא, עליזה, לא.

אתה איש משכיל, יש לך ידע אקדמי כי היו לך כלים להתקדם, למדת באוניברסיטה יוקרתית, איך אנחנו מאפשרים לדור הצעיר להיות כמוך?

עליזה, תודה.

להיות כמוך, להשתמש ביכולת האקדמית והמחקרים שלך, כדי לקדם את ה - - -

אתם רוצים לעשות שינוי?

לא, רגע. תתמקד במה שיש לך לומר. עליזה, לא יהיה דו שיח, אנחנו לא נגמור את הדיון ככה. אני רוצה שתבין את הפליאה - - -

אני הבנתי.

לא, אני רוצה שתבין את הפליאה שלי. אני מבין אותך, אני יכול להבין אותך, מאיפה באה לך ההגנה על העם הפלסטיני, על המדיניות של ההנהגה, אני מבין אותך מאיפה בא לך הצורך להגן על ההנהגה הפלסטינית. באמת, אני מחזיק ממך, לא רוצה להמשיך כי זה כמו התנשאות חס ושלום, אני בא ואומר לך, אני מצפה מאדם כמוך, שצמח בתוך האקדמיה ויש לך מה לומר, אתה נושא על כתפיך, האם אתה לא מסוגל למתוח קו בין הקטע הזה שבאמת יש סכסוך, יש מאבק לגיטימי פוליטי, מדיני, עממי, תקרא לזה איך שאתה רוצה, מאשר ליצור כאן - - - מערכת החינוך יוצרת עם. מערכת החינוך של מדינת ישראל, מה שיש בה, לטוב ולרע, מצמיחה את הדור הבא שלנו. רבותיי, אני מצפה שתתייחס, האם זה מה שאתה מצפה ממערכת חינוך?

תיתנו לילדים את האפשרות ללמוד. שיבחרו בסוף הדרך, אבל תן להם ללמוד. קחו אחריות.

אני מתפלא עליכם, אתם כל הזמן שקועים בנרטיב שאתם שומעים בתקשורת היהודית, מחוקרים מכל מיני קבוצות, בעיקר יהודיות וציוניות. כל כך קשה להיות סובלניים לשתי דקות או שלוש דקות? הרי אתם לא שומעים את הצד השני.

בבקשה, שומעים אותך.

לכן, רבותיי, אם יש משהו טוב שאפשר להוציא מהדיון הזה, חוץ מההסתה נגד העם הפלסטיני ונגד הרשות הפלסטינית זה לבוא ולהגיד מה צריך לעשות. ומה שצריך לעשות זה פשוט לזרוע תקווה בשני הצדדים. בלי תקווה לא יהיה שינוי.

איך?

אני לא רוצה עכשיו לפנות למציעים ולהגיד להם - - -

ד"ר ג'בארין, הילד שלימדו אותו בהצגה, אתה מפיח בו תקווה? תקווה אחת אתה מפיח בו, שלעתיד לבוא לא יהיו פה יהודים.

מה שצריך לעשות, צריך לתת תקווה לצעירים הפלסטינים הללו, שתקום מדינה פלסטינית. העמדה של הרשות הפלסטינית ידועה לכולכם וכל העולם תומך בה, מדינה פלסטינית בגבולות 1967, כולל מזרח ירושלים, ולכן לא צריך להתרגש מזה שמדברים על - - - בטח שמדברים על ירושלים ובטח שמדברים על אל אקצא. לכן מי שבאמת מפריע לו המצב הנוכחי ורוצה שינוי, שידבר על מקורות הבעיה ועל הפתרון. הפתרון הוא - - -

מה עם תעודות בגרות ישראליות?

עליזה, לא. אני מתנצל שנתתי לך.

הפתרון הוא, כשנותנים לדור הבא והדור הנוכחי את התקווה שתקום מדינה פלסטינית, בדיוק כמו שיש לאותו ילד ישראלי שלומד.

תודה.

לגופו של עניין, אני רק רוצה להגיד, העמדה שלנו מאוד ברורה, אנחנו היינו ונהיה, וגם הפלסטינים, תמיד היינו נגד התנגדות חריפה, לפגיעה של אזרחים חפים מפשע, אבל אני אומר לכם, הכיבוש הוא לא חף מפשע.

מה העמדה שלכם לגבי האלימות - - -

שמולי, ברוך הבא, מתי נכנסת?

לפני עשר דקות, לא ראית?

וכבר אתה חוקר אותו?

אני מבקש לא להתקלקל. אני אתן לך רשות דיבור. שמור על השם שלך, יש לך מותג של חבר כנסת ממושמע.

הוא היה ממושמע.

לא, הוא עדיין ממושמע. זה שהוא משמיע לפעמים עמדות שמעצבנות אתכם, או שהוא לא עונה לציפיות של השמאל, אבל בסדר.

הוא כן עונה לציפיות של השמאל, לא של השמאל הקיצוני.

משרד החוץ, אני מצפה ממך בדקות שאני נותן לך, לא לאשר את העובדות או להכחיש אותן, מה משרד החוץ עושה בדיפלומטיה הבינלאומית כדי אל"ף, להציג את זה, ולמנוע את זה לעתיד, כי אנחנו לכאורה ולא בעמדה מתנשאת, באמת אני, אני מדבר על עצמי עכשיו, לא על הוועדה, אני באמת לא חרד, סליחה, תסלחו לי, לא להנהגה הפלסטינית ולא לחברי הכנסת הישראלים של הרשימה המשותפת, אני חרד לגורלם של אותם ילדים רכים שסופגים שלא בטובתם ולא באשמתם הסתה וחינוך להרג ולדם במקום חינוך לאופטימיות, לתקווה, לשלום, לחיים טובים וחיים תקינים. בבקשה. יש לך שלוש דקות, תקבלי פרס נובל ממני אם תצליחי לעמוד בזה. תציגי את עצמך.

מיכל גור אריה, מאגף תקשורת והסברה במשרד החוץ. לגבי ספרי הלימוד, הבעיה מוצפת על ידינו וכמובן גם על ידי ארגוני החברה האזרחית באופן קונסיסטנטי מסביב לעולם, בעיקר גם בקרב מדינות שגם תורמות לרשות הפלסטינית ולאונר"א כדי שיהיו עם יד על הדופק וישימו לב ויעבירו את הדברים. אנחנו עושים את זה כל השנים, לפעמים באמת יש החלטה לעלות דרגה לגבי הסיפור הספציפי הזה, לפעמים לגבי נושאים אחרים.

אתם מרגישים שיש אוזן קשבת?

בהחלט, כי בסופו של דבר סך הכול המטרה היא משותפת. יש בקרב הרבה אנשי קשר בהחלט הבנה לצורך הזה, אבל כמו שיכלו להגיד לך פה רבים, אנחנו לא תמיד רואים את זה מחלחל לשטח. אנחנו יודעים שלחץ עובד במידה מסוימת. לדוגמה אם תיקח את הנושא של משכורות לטרוריסטים על ידי הרש"פ, שזה גם היה אחד הנושאים שהצפנו, אז היה לחץ מאוד כבד ובהחלט מצאנו אוזן מאוד קשבת, ועדיין המצב הוא לא משהו.

אני שואל אותך שאלה, האם הנציגויות שלנו ברחבי העולם מצוידות באותם חומרים? האם אנחנו מנסים לעבוד מול משרדי החינוך בעולם? בנקודה הזו, אני מדבר כרגע על התחום של חינוך, משרד החינוך, בתי ספר, האם אנחנו מציגים את הנושאים לשרי חינוך בעולם ופועלים, או מציידים את המשלחות הפרלמנטריות והמשלחות הדיפלומטיות שלנו בחומרים כאלה להסברה?

אפשר לשאול אותה שאלה?

לא. את תשאלי ב - - -

בהחלט. הדגש הוא לא על הקשר עם אנשי - - - בהחלט אנחנו מציידים את הנציגויות, הדגש הוא בהחלט על העברת החומר, אבל לדרגים מדיניים בעלי השפעה על התחום, על הרשות הפלסטינית, ופחות על יידוע אנשי החינוך באותן מדינות. זה יותר משרדי חוץ, פרלמנטים, כמו שאתה אומר, מקבלי החלטות.

תשקלו גם את זה.

מה התגובה שאתם מקבלים?

את לא עונה לחנין, כי היא אחר כך תתקוף אותי על השעון. היא תדבר בזמנה. אני מבטיח לכם שהיא תדבר אם אני אהיה קשוח. תסיימי, בבקשה. אני מבקש רק לשאול לשתף את שרי החינוך באותן מדינות במסגרת המאמצים שלכם. ולסיום?

לסיום אני רק אציין שבעת האחרונה אחד הדברים שאנחנו מציפים בצורה מאוד בולטת זה גם הנושא של ההסתה ברשתות החברתיות, שהוא עקרונית לא רשמי ברמה של הרש"פ. יש גם רשמי, אבל זה אחד הנושאים שמשתלבים ושבהחלט מאחורי גל הטרור הנוכחי. אנחנו בקשר גם עם פייסבוק בעניין.

הייתי רוצה להבין, למה דעת הקהל הבינלאומית לא מקבלת את השיח הישראלי?

אני אענה לך כשאת תדברי.

היא מאוד מקבלת את השיח הישראלי.

ולמה הפרופגנדה הישראלית לא מצליחה?

היא לא מקבלת את השקרים החוזרים וחוזרים שלכם.

את תשתקי, אני לא מדברת איתך.

אל תגידי לי 'תשתקי'. מי את שתגידי לי 'תשתקי'?

אני לא מדברת איתך.

אני קורא את שתיכן לסדר בפעם ראשונה.

מי את שתגידי לי 'תשתקי'? יותר מדי נתנו לך לדבר.

עליזה, את בדיוק משרתת אותה עכשיו.

כן, דמוקרטית את. חברת כנסת מכובדת, אוקיי.

תודה רבה.

כן, תודה רבה.

חבר הכנסת מסעוד גנאים.

תודה, אדוני היושב ראש. תחילה אנחנו שמענו למצגת ולמחקר מאוד מגמתי, חד צדדי, המטרה שלו היא רק אחת, זה להטיל את האשמה על הפלסטינים ולהציג אותם כולם באופן שלילי, כמו הסילוף של ראש הממשלה על חאג' אמין אלחוסייני.

שהיה נאצי?

דבר שני, אני כמחנך לשעבר ומורה להיסטוריה לימדתי - - -

אבל הוא היה נאצי.

לימדתי על השואה של העם היהודי.

כולם מלמדים, גם בארצות הברית מלמדים על השואה.

כן, אני לימדתי.

אל תענה להם.

לא, אני מבקש מחברות הכנסת לא לחקור אותנו. זהו, אין לכם זכות - - -

כולם מלמדים על השואה, זה קורה בכל העולם - - -

אין לכם זכות. אני לימדתי, אני גם לימדתי.

למדנו על השואה כולנו ואנחנו יודעים שחאג' אמין אלחוסייני היה נאצי.

אבל לא הוא שיזם את ה - - - לא מנקים את היטלר מהאשמה.

נכון, לא מנקים את היטלר. אף אחד לא מנקה.

ולא שמיין קמפף מ-1926 אמר על השואה של העם היהודי ועל הפתרון הסופי.

אתה צודק.

אל תתייחס. אם תתייחס - - -

אני מדבר, אבל הם קוטעים אותי. אתה תפצה אותי בזמן.

רבותיי, חברי כנסת רוצים לדבר.

מוטיבים אנטישמיים וגזעניים, נכון, אני גם כמחנך וגם כפלסטיני וגם כערבי לא מקבל את זה. תדעו רק דבר אחד, שהשנוא בעיניכם, פוסק ההלכה הראשון בעולם האיסלם, יוסוף אלקרדאווי, למשל, בקשר לעניין של האמרה על היהודים שהם קופים או חזירים, משהו כזה, הוא אמר שזה לא מקובל ופסק הלכה אפילו שזה לא מקובל. זה אחת.

אבל את זה מרכוס לא הביא.

למה? אבל אפשר להביא את קרדאווי.

רבותיי. תודה רבה. מסעוד גנאים, תודה. אם אתה תענה להם אני לא אתן לך רשות דיבור. או שתאמר, תתמקד ב - - -

הוא אומר דברי - - - אתה מביא ממש דברי טעם.

בקשר לספרי לימוד ולאמרות של אנשי חינוך ולמערכת החינוך בישראל, אם זה בציוני דתי, אם זה בפרטני, אף אחד לא חקר שם. שם למשל יש תכנית לימודים, בזרם הממלכתי דתי, שקוראת לבניית בית המקדש, ש-330,000 שקל חדש ממומנת ממשרד החינוך. היא קוראת לבנות את בית המקדש ומלמדת את התלמידים איך לבנות בית מקדש.

בוא אני ארגיע אותך במשפט, לי מותר.

אני יודע, הוא לא ייבנה.

אל תדאג, הוא ייבנה, אנחנו באמונתנו והצרופה הוא ייבנה, לא בגי'האד, לא - - -

באחרית הימים.

תקשיב, לא בדם ולא בהרג, לא ברוח ולא בדם, אלא הוא יבוא שלם משמים. זו האמונה שלנו. תירגע, לא ציפי חוטובלי ולא איך קוראים לו? לא ההוא שעולה - - -

אני מאוד נרגע.

היא חזרה בה, היא קיבלה הוראה לחזור בה.

עזבו, אין לי בעיה שתחלום, מותר לחלום.

מותר לאנשים לחלום, מה הבעיה?

החלום והגעגוע החזירו אותנו אחרי אלפיים שנים ואתה יודע את זה, אתה מתפלל שלוש פעמים ביום.

אני שמח שאוזן ימין שלי ואוזן שמאל שלי רגישות באותה מידה, או לא רגישות באותה מידה.

כי אתה לא היית בשריון.

אבל יש כאלה - - - בחיל הקשר שמים אוזניות על השתיים.

זה לא מהזמן שלי.

לא מהזמן שלך. מה אני בא לומר? אני שמח שאצלי הרגישות היא מאוזנת. אני מתפלא, יש כאלה לא מסוגלים לשמוע, ואני חולק מחלוקת קיצונית ולא הולך בדרכה, בשום תחום כמעט, עם חברת הכנסת ציפי חוטובלי, לא בסגנון ולא בדרך, אבל למה כשהיא חולמת זה מקפיץ את האנשים?

אבל הבוקר מי שעלה להר הבית זה לא ציפי חוטובלי, זה מישהו אחר. מישהו אחר עלה להר הבית, חבר כנסת אחר שהפר פה את הבקשה של ראש הממשלה ואת ההחלטה שלו.

זו זכותו.

זו לא זכותו. ראש ממשלה ביקש, באסל גטאס עולה להר הבית - - -

זו זכותו. הוא יכול להיכנס, הוא לא יהודי, הוא ערבי.

בסדר, אבל מה הקשר? התבקשנו כולנו לקחת אחריות ולא לעלות להר הבית, אז למה הוא עולה להר הבית?

אי אפשר, יש כאן דיון על מערכת החינוך.

עליזה, אני רוצה להגיד לך, אני מציין לשבח את חברת הכנסת חנין זועבי. את מפריעה לי פעם שנייה ושלישית. בבקשה, לסיים. מסעוד גנאים ברשות דיבור.

אדוני היושב ראש, יש פוסקי הלכה ופסקי הלכה שהם מתירים הריגת ילדים ערבים, נשים ערביות, לא מזכירים את זה.

איפה?

בתכניות הלימוד.

איפה?

הרבה, יש הרבה, תחפשי.

מה זה הרבה?

אני אהיה השותפה שלך.

עליזה, בלשון אין עצם, אפשר לומר.

שני קילו יש. הרבה.

בזמנו הילדים הקטנים היהודים, את אומרת עם הקרניים, חינכו אותם שכאילו לערבי יש זנב.

די, נו.

כן, כן. כן. חינכו אותם כאילו הערבי הוא ברברי, הוא פרימיטיבי ויש לו זנב. אפילו בתכניות הלימוד היהודיות שבאות לידי ביטוי גם בספרי הלימוד, הם מציגים את היהודי שהוא הנאור, הוא התרבותי, אבל הערבי הפלסטיני מאז ומתמיד הוא הגנב, הוא הפרימיטיבי - - -

תגיד לי, אתה ראית עכשיו מצגת, ראית מצגת על הקופים הברברים, נכון?

כן.

תראה לי ספר לימוד אחד - - -

הוא הפרימיטיבי.

אתה יודע, תראה לי ספר לימוד אחד - - -

אנחנו נהיה השותפים שלך. תגיד לי, אני אהיה שותפה שלך נגד זה. תגיד לי, תן לי את זה.

מסעוד. עליזה, את מפריעה לי. סדרן, תתכונן, כי עליזה לביא בקריאה פעם שנייה לסדר.

אני לא הייתי בשריון, לא שמעתי.

עליזה, אולי קצת - - -

מסעוד גנאים, תירגע. מסעוד. אתה סיימת את רשות הדיבור, סיימת, אתה כבר בשש דקות.

אני מסיים, אני רק רוצה מילה אחרונה. הנער הפלסטיני, מה שמרתיח אותו, מה שמדרבן אותו, לא ספרי הלימוד - - -

הכיבוש. אני אענה לך, הכיבוש.

אלא כל ההדרה, הזנחה, האפליה, השלילה של הכיבוש. זאת הבעיה.

תודה. כפי שאמרתי, יש אצלנו אורח חשוב, מנהל בית ספר בבית חנינא. בבקשה, אדוני, תציג את עצמך. להתייחס רק לנושא, לא לדברים אחרים.

שלום, נעים מאוד, קוראים לי עלאוין ג'בר, אני נמצא באבו גוש, אזרח מדינת ישראל, פלסטינאי גם. האמת אני הגעתי לישיבה ולוועדה הזאת, חשבתי שיש פה יותר התמקדות בבעיה ולא בסימפטום שלה. אני הקמתי בית ספר לפני שבע שנים, שהוא בית ספר ראשון שמלמד תכנית לימודים ישראלית במזרח ירושלים, מוכר שאינו רשמי, מ-א' ועד ת'.

אני במקור מורה לאזרחות, סיימתי תואר שני באזרחות ודמוקרטיה ומדעי המדינה באוניברסיטה העברית, לא השלמתי את הלימודים שלי כי חשבתי שהעשייה יותר חשובה מהלימודים אפילו, כי רציתי לעשות את השינוי בשטח. בשטח זה אומר אוכלוסיות שצריכות חינוך על מנת לשנות את הדורות. אנחנו פה מתווכחים, וראיתי את הוויכוח שהוא נמצא במקום אחר בכלל. אני ניסיתי את זה, ברמה של העשייה, אני לימדתי והייתי מורה שלימד יהודים וערבים ביחד בכיתה אחת, שלוש שנים אזרחות, התמחות של ריבוי תרבויות בירושלים.

היו קרניים וזנבות שם?

היו קרניים וזנבות משני הצדדים - - -

והורדת אותם? הצלחת להוריד אותם?

וראיתי את השינוי באמת של הנוער הזה שאנחנו מדברים עליו. תוך שלוש שנים, רק יום אחד בשבוע, כשהם הכירו אחד את השני, איך השינוי, להכיל אחד את השני ולא לשנוא אחד את השני ולהגיד מי קורבן יותר ומי אשם יותר. השינוי הזה נתן לי - - -

תן לנו דוגמה לשינוי, להמחיש.

אני אתן לך דוגמה. הנער היהודי, מצד אחד הוא חשב שלא היו פלסטינאים לפני 48', לא היה דבר כזה פלסטינאים, לא הייתה פלסטין, הם אמרו שפה היה מדבר ו'אנחנו באנו ובנינו את המדינה הזאת'. מהצד האחר הפלסטינאים אמרו ש'אין להם זכות, אנחנו היינו' ומישהו הוציא את הטאבו של אבא שלו של לפני 48'.

אנחנו מדברים על דור שהוא מאוד רגיש, לא בפוליטיקה, גם בחיי היום יום. אז אם אנחנו לא נדאג לשינוי משמעותי בשטח, ברמת המשאבים, ברמת תכניות לימודים, ברמת אפילו האנשים שעושים את העבודה הזאת בשטח. אני מבחינתי הספרים הם דבר שולי מאוד, מבחינת העשייה שולי מאוד, כי הספרים בסופו של דבר, עובדה שאתם הצגתם את הצד היהודי, אין בספרים שם דברים על הפלסטינאים ובכל זאת יש להם דעות מאוד חזקות, יש להם רקע שהם מביאים אותו גם מהאינטרנט, גם מהטלוויזיה, גם מההורים, גם מה שרואים בשטח. אז לא להתמקד בספרים, כי אלה ספרים שבסופו של דבר יכולים להיות שינויים, אם יש לנו אנשי חינוך, אם יש לנו משאבים להשלים את המלאכה עד הסוף, לעשות את השינוי ברמה של אלטרנטיבה. עד עכשיו אף אחד לא מציג אלטרנטיבה, איך לשנות את הנוער הזה, איך לתת להם סיבה לחיות, לא למות. המילה, מול חוסר תקווה שדיברו עליה החבר'ה פה, היא הייאוש.

בית הספר, זה התחיל עם 40 תלמידים, היום הוא עומד על 700 תלמידים ואם היה לי בניין של 2,000 הייתי ממלא אותו תוך שנה. מה זה אומר? זה אומר שהרצון של האוכלוסייה הפלסטינאית במזרח ירושלים, ללכת לשינוי ולתקווה אחרת ממה שהיה. זה לא בא מן הסתם, זו עובדה. אם אנחנו רוצים לעשות את השינוי אז צריך להשקיע לפי דעתי את המשאבים במקומות הנכונים, במקום רק להגיד אמירות ולהגיד סיסמאות שהן לא נמצאות בשטח בסופו של דבר. זו המחשבה שלי. אני מקווה שעזרתי.

ג'בר, תודה, על הפחת התקווה ועל האופטימיות ואני מחזק את ידיך ואני חושב שאפשר - - -

תעודת בגרות, ישראלית?

הצגת לנו איך אפשר אחרת ותודה רבה.

חבר הכנסת אוסמה סעדי. יש לך הפעם שלוש דקות ואני אקפיד על השלוש דקות. אני אגן על זכותה של חנין זועבי לדבר.

אנחנו שמענו פה דברים, ראינו מצגת, אבל אני רוצה כבר להגיד שאני הייתי יועץ משפטי של הרשות הפלסטינית וחלק גדול מההצגות האלה שראינו הוצגו בבית המשפט על ידי מי שמתיימרים להיות מומחים, במיוחד מר מרכוס, שהציג את המצגות האלה והסית באופן הקשה ביותר נגד הרשות הפלסטינית, והמכון שלו זה מכון שהוא מיוחד על מנת אך ורק להסית נגד הרשות הפלסטינית. אני עומד להקריא לכם דברים שלא אוסמה סעדי אומר ולא חנין זועבי ולא מסעוד גנאים, אלא בתי משפט בישראל, שקבעו שמדובר בסילוף, בהסתה מגמתית, במחקרים שהם חד כיווניים וחקרו אך ורק מה שרוצים לחקור, הם כבר סימנו את המטרה - - - כמו פה, סימנו את המטרה שיש הסתה במערכת החינוך הפלסטינית, וחברות הכנסת הנכבדות, חברותיי, ענת ברקו, מירב בן ארי, מסתמכות על זה כאילו זה מחקר מדעי.

אז אין הסתה?

אין הסתה, תקראו פסקי דין.

לא, בכלל לא.

אני מקריא לכם. 'חוות דעתו של המומחה מרכוס מוטה מאוד וחסרה מאוד. אין בה התייחסות לכל אמצעי התקשורת הקיימים ברשות הפלסטינית', וחשוב ביותר, לא חקרו, אדוני היושב ראש, את סוכנות הידיעות הרשמית. הלכו ו - - -

לא, זה במסגרת עתירה. העובדות לא מבלבלות אותך. אני מקווה שהעובדות שראית ושמעת לא מבלבלות אותך.

זה עובדות?

איזה ערוץ זה היה?

זה חינוך רשמי?

זה ערוץ הרשות הפלסטינית.

זה חינוך רשמי?

אבל זה מה שהם רואים. הם רואים את הרשמי? והרשמי לא - - -

אדוני, כשמצטטים את מזכ"ל התאחדות המורים, הוא איש פוליטי. זה חינוך רשמי?

אז מותר לו?

אני יכול להביא לך עכשיו אלף ציטטות של פוליטיקאים בישראל שמסיתים נגד הציבור הערבי.

של מי? של מזכ"ל הסתדרות המורים של ישראל?

גם של מזכ"ל - - -

תראה לי את מזכ"ל הסתדרות המורים היהודים מדבר ככה.

הנה הוא פה. מירב בן ארי, אוסמה - - -

של שרים, של ראש ממשלה, שאתם מצדיעים למאיר הר ציון.

אוסמה, אוסמה, משפט לעזור לך.

מי זה מאיר הר ציון? הרג משפחה שלמה, רצח משפחה שלמה ואתם - - -

אתה יודע מה ההבדל? שכאשר זה קורה אנחנו מקפידים לגנות את זה, גם מימין וגם משמאל.

גם אנחנו גינינו.

אף אחד מכם לא אמר משהו אחד.

מירב, את לא נותנת לי - - -

אתה אומר מירב, אני ישר שותקת.

אוסמה, רגע. רגע.

הוא ממשיך לדבר.

אני אתן עוד ציטוט.

רגע, תן לי, שנייה. אני סך הכול מעודד ממה שאתה אומר. מדבריך אני שומע שאתה אומר 'סליחה, זה לא צריך להיות, זה לא מערכת החינוך הרשמית'. אתה יכול להתקדם עוד קצת? השאלה, מה שראית לא מקובל עליך? אני מבין מתוך דבריך.

תיכף אני אגיד לך. אני אביא עוד ציטוט.

תמשיך, יש לך עוד דקה.

יש עוד פסק דין, בעניין אותה חוות דעת, שמפיץ אדון מרכוס. זה שופט אחר, לא אותו פסק דין, זה פסק דין אחר, 'אני סבור כי מתחם הבדיקה של המומחה מרכוס לוקה בשני כשלים מקצועיים, הראשון, צמצום יתר,' מה הכוונה? 'כוונתי בעניין זה כי על המומחה מטעם התובעים, מר מרכוס, היה להרחיב את גבולות מחקרו ולבחון גם כלי תקשורת נוספים, בוודאי את סוכנות הידיעות הרשמית של הרשות'. והכשל השני, 'ציטוט סלקטיבי של תוצאות. כוונתי בעניין זה, היה על המומחה לבחון האם קיימים בכלי תקשורת פרסומים הסותרים את הנחת היסוד שלו ולהשוות אותם לפרסומים המאששים את טענותיו'.

אז, אדוני מרכוס, אתה מוטה בבית המשפט

זה שני - - - זה מחוץ להקשר - - - דברים אחרים שנאמרו - - -

אתה לא עונה.

שני פסקי דין שקבעו שאתה מוטה, שאתה לא מקצוען - - -

היו גם דברים אחרים - - - אתה - - -

מר מרכוס, אתה לא חבר כנסת, אתה לא קורא קריאות ביניים.

זה פסקי דין של שופטים בישראל.

תודה. לסיום.

אדוני היושב ראש, כאשר מדובר בהסתה ישנה הסתה פראית גם בציבוריות הישראלית נגד הערבים, ולא פלא שכל המחקרים הראו שמדובר ב-60%-70% של צעירים, של נוער ישראלי שהוא לא בעד דמוקרטיה, שהוא אנטי דמוקרטיה, למה? זה מערכת החינוך הישראלית. אז לפני שאתם תראו את מערכת החינוך הפלסטינית תתחילו לבדוק למה - - -

הבנו שאנחנו אשמים בספרי הלימוד. תודה.

- - - לא קוראים לרצח.

מי קורא לרצח? הרשות הפלסטינית?

אפשר לשמוע את משרד החינוך?

משפט אחרון.

משפט אחרון.

לא, די, יש עוד עשר דקות מליאה.

משפט אחרון. אתם מדברים על הסתה, בהסכמים בין הרשות הפלסטינית למדינת ישראל יש ועדה שתבחן את ההסתה. אבו מאזן, יושב ראש הרשות הפלסטינית, אמר 'אני מוכן לוועדה בפיקוח אמריקאי', מי התנגד? ישראל.

תודה.

אבל אתה אומר הרשמי? אבל מה עם כל השאר ש - - -

עידו מזרחי. תציג את עצמך ויש לך שתי דקות. להתייחס רק לנושא ההסתה במערכת החינוך.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני אנסה לזכות בפרס נובל ולקצר אפילו מתחת לשתי דקות.

נתתי אותו כבר.

אני במשרד לנושאים אסטרטגיים מזה שלוש שנים וחצי, המשרד עצמו מנהל מעקב אחר הנושא של ההסתה ברשות הפלסטינית.

מי היום השר?

מי היום השר לעניינים אסטרטגיים? כי לא עקבנו.

זו לא פעם ראשונה שאני בוועדה ושומע את העקיצה הזו. אז התחיל השר בוגי יעלון, שלקח את הנושא, לאחר מכן השר שטייניץ וכיום שר גלעד ארדן.

מתנהל מעקב על בסיס רבעוני עם פורום שמתכנס ובפורום יושבים כל מיני ארגונים ומשרדים שונים, כמובן משרד החוץ. התוצרים מוצגים בפני קהלים שונים, בפני עיתונאים, ברמות הדיפלומטיות וכדומה, כמובן בישיבות ממשלה. הכלי שפיתחנו מנסה לכמת ולתת איזה שהוא ביטוי מספרי למצב ההסתה ברשות הפלסטינית בלבד, לא חמאס ולא דברים אחרים, נעשה שם מעקב אחרי הכלים הרשמיים, סוכנויות הידיעות הרשמיות של הרשות הפלסטינית וגם הכלים שהוצגו, למשל העיתונים, שמקודם אמר חבר הכנסת סעדי, גם הם בסופו של דבר מצטטים כתבות מתוך סוכנות הידיעות הפלסטינית הרשמית. בתקופה האחרונה כמובן שהמשרד מעורב בשיתוף עם משרד החוץ להפיץ את החומרים ואת התכנים המסיתים.

תודה.

חברת הכנסת חנין זועבי.

אדוני היושב ראש, קודם כל זה הזמן בוועדת החינוך להגיד שאנחנו נגד רצח. אנחנו לא קוראים לאלימות, אנחנו נגד דיכוי, אנחנו נגד השפלה, אנחנו נגד גזל, אנחנו נגד גירוש.

נגד מה? גירוש?

נגד גירוש ונגד הריסת בתים - - -

היא נגד שיגרשו אותנו מהארץ, לפי ההסתה.

אתה לא נייטרלי היום בכלל, אדוני היושב ראש.

לא. אני אגן עלייך, תאמרי - - -

אתה לא מגן עליי, אתה שולל אפילו את הלגיטימציה של הדיבור.

חברת כנסת שאלה איזה גירוש, אמרתי 'היא מתנגדת שיגרשו אותנו'.

לא הבנתי איזה גירוש, באמת לא הבנתי.

מי שמגרשים עכשיו אלה - - -

מי שמצטרף לדאעש.

- - - מגרשים הפלסטינים. לא מגרשים יהודים, עכשיו מגרשים פלסטינים ויש - - -

חבר'ה, זה דיון חינוכי.

כן, אנחנו בוועדת החינוך, בדיוק. פה לא נאמר אף ערך מוסרי על ידי הדוברים והחוקרים. אנחנו נגד, ואנחנו בעד מאבק, אני מצטטת אותך ותצטטו אותנו שעכשיו אמורים להעמיד אותנו לחקירה פלילית. שיעמידו אותנו לחקירה פלילית. אנחנו בעד מאבק פוליטי ומאבק עממי במסגרת החוק הבינלאומי.

עממי זה אבן, בקבוק תבערה או - - -

המרמרה זה מאבק עממי.

עממי זה בבתי ספר עממיים.

ברוך הבא, אדוני. ברוך הבא חבר הכנסת מוזס.

ברוך הבא, חלמנו על הר הבית.

בבקשה, חנין.

אנחנו, אדוני היושב ראש, ואני אגיד לך למה דעת הקהל הבינלאומית, לא הפלסטינית, לא מקבלת את הפרופגנדה הישראלית - - -

הילרי קלינטון קיבלה. חבל שלא הזכירו את זה ממשרד החוץ, היא קיבלה מאוד.

ענת, את יודעת מה את גורמת לי? שאני לא אוכל לתת למשרד החינוך לדבר ולמוטי יוגב לדבר ולאיציק שמולי לדבר והשעון אץ ורץ ואני אומר לכם, אני לא אתנצל שמישהו לא דיבר פה.

אז תרשום אותי בבקשה.

אני רוצה להגיד לך, תמיד ידעתי שאתה בחור אופטימי.

זה מה שמחזיק אותנו, אדוני, האופטימיות.

אדוני היושב ראש, אנחנו פה נזמין גם לישיבת בוועדת החינוך על דברי ההסתה במערכת החינוך הישראלית - - -

ואני אקיים דיון, אם הנשיאות תרצה אקיים.

אתה תקיים כי אתה רוצה, כי אתה בן אדם הגון ואתה תקיים את זה.

תודה. עכשיו אתגרת אותי. שיחדת אותי, יותר נכון.

שיחדת?

אנחנו לא ננתח רק, לפי מחקרים ישראליים, כתבי עת וספרים, אלא גם אמירות של חברי כנסת, גם אמירות של שרים וגם האמירה של שר החינוך. 'אני כבר הרגתי', שר החינוך, 'אני כבר הרגתי המון ערבים בחיים שלי ואין עם זה שום בעיה'.

הבא להורגך השכם להורגו.

בדיוק, גם מה שאת אמרת לי עכשיו - - -

בדיוק, זו לא הסתה? זו לא קריאה לאלימות ולהרג?

חברת הכנסת עליזה, גם מה שאמרת לי עכשיו, 'אני מתפלאת למה נותנים לך לדבר', אנחנו מצטטים, וכמו שאתם מצטטים - - -

זה איום ונורא. זה איום ונורא.

- - - ועושים מחקרים, אנחנו מצטטים עם שמות ונותנים ומוסרים לשגרירים וגם למחקרים בינלאומיים.

זה כשאת לא בקרוז.

ענת. חברת הכנסת, ד"ר ענת ברקו.

יש פה חברי כנסת, אנחנו חברי הכנסת הערבים מעולם, אנחנו לא יודעים איך להשתמש בנשק, להבדיל מחברי הכנסת היהודים, שלא רק יודעים להשתמש בנשק, גם - - -

רק בסכין.

לא, לא יודעים. אנחנו רואים מה קורה כשמגיע אליכם נשק לידיים.

אני לא יודעת כמה מהם - - -

למה עלית למרמרה? כמה אנשים נפצעו בגללך? את לא יודעת להשתמש בנשק.

תנו לה לסיים. עליזה, תני לה לסיים, בבקשה.

אמירות של ליברמן, 'מי שנגדנו צריך להרים גרזן ולהוריד לו את הראש'.

תודה.

לא. אתה - - -

יש לנו טלב אבו עראר אחרי זה ויש לנו עוד את משרד החינוך.

אין בתרבות הפלסטינית אולי אמירות כל כך ישירות יותר מאשר האמירות האלה, ויש לך תרבות בישראל, לא אמירות. אל תחפשו אמירות, יש תרבות בישראל של מוות לערבים, יש לגיטימציה, לא צריכים - - -

אבל אף אחד לא - - -

אבל לא זורקים אבנים בבתי ספר יהודיים. למה זורקים - - -

למה אתה צועק, הרב מוזס?

די, זה כבר - - - מישהו זורק אבנים?

אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

סליחה.

בציניות אתה אומר לו?

לא, ברצינות. הוא יצעק פעם שנייה, שלישית, הוא יוצא החוצה. אני אוציא אותו החוצה.

מה שיש למדינה הזאת יותר מאשר הספרים, יש לה צבא שרודף אחרי הנוער הפלסטיני, יש לה צבא שהורג - - -

ממש לא. אין אמירות אטבח אל יאהוד, אנחנו לא שומעים - - -

סליחה.

- - - מוות לערבים.

משפט סיכום.

חנין, יש לי שאלה, תגידי, בסכינים שמצאנו כתוב צ', של צה"ל?

הסכינים המשוננות.

כתוב צ'?

כמה הרוגים פלסטינים בשבועיים האחרונים?

וכולם באו עם סכינים - - -

תודה.

מעמידים אנשים למשפט שדה.

תודה, חנין. משרד החינוך.

צריכים לסיים את הגזל והכיבוש הישראלי.

תודה. חנין זועבי, פעם ראשונה, פעם שנייה - - -

זהו הטרור המרכזי, כיבוש, הרג. זה הוא הטרור המרכזי ועל זה מעמידים בבית הדין הבינלאומי בהאג, לא רק ישיבה בוועדת החינוך.

זה אומרת מי שהייתה על המרמרה - - -

חנין, פעם שלישית.

רוצחים ילדים פלסטינים, צריך להעמיד לבית הדין בהאג.

הנה לך דוגמה לאלימות, חברת הכנסת האלימה.

פעם שלישית. להוציא אותה בבקשה ואני לא מתנצל שאני מוציא אותה.

זה הסמל לאלימות. חברת הכנסת חנין זועבי, האלימה והמחנכת לאלימות.

אתה, אתה - - - אישה ערבייה, אישה מוסלמית, אתה הגזען, אתה האלים.

רוצחים תינוקות, תינוקות של חמש שנים.

מוטי יוגב יגיד לה שהיא אלימה והוא שעמד לאישה ערבייה בשוק כדי למנוע ממנה ללכת למסגד.

לכו לעיסאוויה, לראות את התינוקות שפגעו בעין שלהם.

נו כבר, להוציא אותה.

פוגעים ישר בראש, ישר בראש.

להוציא אותה. אני אקרא ללינה? אני לא מבין. להוציא אותה, בבקשה.

יש לי מַטְעֵן. לא לקחתי את המטען.

בסוריה אין מטענים.

מוטי, זה לא מוסיף לדיון כלום.

תלכו לעיסאוויה - - - אתם עושים מה

לכי לסוריה. לכי לסוריה, תקבלי שם מַטְעֵן, בראש.

לא רוצה בכוח.

אז לצאת.

לא בכוח. אני אצא.

אז תצאי.

די, צאי כבר.

ואל תשימי לי מטענים מתחת לרגליים.

בסדר, תתרחקו ממנה, בסדר. היא יוצאת. היא יוצאת, זהו.

משרד החינוך. אני לא מופתע מזה.

אף אחד לא מזדהה איתה?

יש פה טלוויזיה? אני לא מבינה.

זה בגלל הטלוויזיה. אני לא מופתע, במחשבה שנייה הייתי צריך לעשות את הדיון לא משודר, כי באמת המטרה שלנו - - - לצערי הרב אני עוד לא שמעתי מכל הדוברים פה זעזוע מדברי ההסתה, ניסו לעשות לינקג' או אנלוגיה, אין בעיה, זה לגיטימי, אבל זה חומר למחשבה.

משרד החינוך, יש לך ממש בדקות ספורות להתייחס. את לא יכולה להתייחס למה שקורה ברשות הפלסטינית, זה לא תפקיד שלך, אבל אנחנו שומעים שגם במזרח ירושלים משרד החינוך התנער מהאחריות שלו והוא מאפשר לרשות הפלסטינית להכניס תכנים וספרי לימוד. אני מבקש לדעת אם זה נכון.

אדוני היושב ראש. אני מתייחסת לבתי הספר הרשמיים והמוכרים שאינם רשמיים במימון המדינה ובפיקוח המדינה שנמצאים במזרח העיר. אני מדברת על 76 רשמיים, 96 מוכר שאינו רשמי ו - - -

וכמה פועלים בלי רישיון במזרח ירושלים?

בסביבות 17-18 - - -

ושם אין לנו מה לומר בכלל?

שם אלה מסגרות של הוואקף ושל אונר"א. קודם כל יש לנו פיקוח על בתי הספר הללו, המפקחים, יחד עם הרשות, עובדים בצמוד, אין אישור לכניסת תכניות שלא מאושרות על ידי המשרד ועל ידי הרשות. ספרי הלימוד נרכשים מדי שנה, יושבת לצדי גב' לארה מובאריכי מהרשות, הם נרכשים ועוברים ביקורת והורדה - - -

גם הספרים של אונר"א עוברים ביקורת?

הספרים של אונר"א לא.

תודה.

גם דפי הקשר לא עוברים.

חבר הכנסת טלב, יש לך שתי דקות.

תודה, מכובדי היושב ראש. בנוסף למה שנאמר כאן על ידי חבריי חברי הכנסת הערבים, אין לי ספק שאנחנו נמצאים בעיצומו של גל הסתה. דיברו לגבי מערכת החינוך הפלסטינית, חברי הכנסת הערבים ענו בדיוק מה התשובה הנכונה לכך, למרות שאנחנו מגנים כל הסתה וכל אלימות וככה נמשיך. מאבקנו, כערבים שחיים במדינת ישראל, מאבק לגיטימי לא אלים, אף פעם לא הטפנו לאלימות - - -

ממש לא אלים.

ענת. אל תענה לה. בבקשה.

לא, אני שונה מאחרים. אל תפריעי לי.

בבקשה, אל תפריעי לו.

אבל אם נושא הבקשה לדיון הזה הייתה הסתה נגד הערבים במדינת ישראל אני לא חושב שהדיון היה מתקיים, לא כאן ולא בוועדה אחרת.

תגיש הצעה אליי, תאמין לי, אנחנו יודעים להתמודד.

הגשנו בקשות, לא אליך, לאחרים, ולא נענו. חברים, אנחנו חברי כנסת מהימין, שרים, גם ראש הממשלה מסית נגד אוכלוסייה שלמה, מכפיש את שמה, ואנחנו קוראים בפייסבוק, הרי ממשלת ישראל מטפלת בעניינים של הסתה איפה ואיפה, כל מי שכותב מילה בפייסבוק, אם הוא ערבי הוא נחקר, הוא נעצר, ואז עד תום ההליכים, מגישים נגדו כתב אישום, אבל אם הכותב - - -

תגיד לי, אתה ראית את הפוסט של חגי עמיר? זכה לתגובה מיידית.

בגלל שהוא - - -

אני, כחסיד חופש הדיבור - - -

סליחה, אתה היושב ראש, תרשה לי. בגלל שהוא מופנה נגד נשיא המדינה. אם היה נגד בוא נגיד חבר הכנסת טלב אבו עראר לא היה נעצר.

מקבל את ההבחנה. אוקיי.

אני אקריא לך בקצרה, 'מוות לערבים', לחסל, לרצוח, להרוג. מישהי בשם אנה ארונוב, נדמה לי שהיא ממוצא רוסי, בפייסבוק שלה היא כותבת על ראאד סאלח, 'תורידו אותו, תחסלו אותו, כדור בראש'.

זה לא מערכת חינוך, זה פייסבוק, זה טוקבקים.

אדוני, מה זה קשור? זה הכול קשור.

מערכת חינוך?

החינוך יוצא לרחוב, ברחוב - - -

הנה אני אומר לך, אני מגנה, אפילו טוקבקיסט אלים אני מגנה.

שנייה, אני אביא לך דוגמה - - -

אבל אני לא שמעתי גינוי פה על הסתה מוסדרת - - -

הנה, עכשיו אתה מפריע לי ואחר כך אין לך זמן.

זה על חשבוני. אני לא שמעתי בדיון הזה מכל הדוברים של הרשימה המשותפת גינוי על הסתה שהיא מובנית בתוך מערכת החינוך - - -

אני נגד כל הסתה, נגד ערבים ונגד יהודים, נגד פלסטינים ונגד יהודים. בריש גלי אני אומר את זה, נגד כל הסתה, אבל כשאתה מוצא - - - אני אביא לך דוגמה קלאסית, דוגמה לילדה בבאר שבע, בגלל שהיא ערבייה הוציאו אותה מהגן, זה לא הסתה? מה זה? איך אפשר להגדיר את זה? ילדה בגן, מה העוול שעשתה?

אני בוועדה הזו פתרתי בעיה של 70 בנות - - -

לא, על הדוגמה הזאת, אתה כיושב ראש ועדה.

אני מוכן לקבל את התלונה, לבדוק אותה. אני לא יודע.

הוציאו אותה.

תלוי למה. תגיש תלונה עם פרטים, אני אבדוק אותה.

בגלל שהיא ערבייה.

לא, זה אתה אומר, בוא נלמד את זה.

ככה אמרו לה, 'בגלל שאנחנו מדינת היהודים אין לך מקום כאן', והוציאו אותה.

תודה, טלב. אני מודה לך על הגינוי.

שנייה, דוגמה אחרונה, אלה שכותבים שמוחמד חזיר. מוחמד נביא. אנחנו כמוסלמים מאמינים בכל הנביאים ללא הבדל - - -

תגיד לי, בספר אזרחות או ספר מקרא - - -

אני רוצה לסיים רק במשפט אחד. נעליו של מוחמד יותר מכובדות מפניו של הכותב. אתה שומע? בדיוק כך, תודה רבה.

מועצת התלמידים, ממש בקצרה.

אני אעשה את זה קצר, יהודייה, ישראלית, ממושב נורדייה, בכיתה י"ב, לומדת במגמות ערבית ותקשורת, אני נציגה במועצת התלמידים הארצית, החינוך ההתיישבותי, ראש צוות הסברה ישראלית ונמצאת איתי גם ליאל זינו. יש הסתה, יש הסתה בבתים, הסתה באמצעי התקשורת, שזה כבר עניין בפני עצמו, ויש גם הסתה במערכת החינוך. הסתה ממושכת, הזרקת אידיאולוגיה בצורה ידידותית וסמויה, ממש כמו מחט תת עורית, בצורה שלא מאפשרת לילדים לקלוט, להבין שיש פה שהוא לא בסדר. זה פשוט לא בסדר וזה נורא. זאת אומרת שהם מחונכים במערכת שאין לה שאיפה חד משמעית לשלום והכרה במדינת ישראל.

תנסי להביע גם את דעתך, איך את רואה בתוך מערכת החינוך שלנו - - -

אני אגיד. מערכת החינוך הפלסטינית צריכה להימנע מהכנסת מוטיבים שעלולים להשפיע לרעה על תהליך ההתפייסות וזה קצת אירוני, כי ערכים שבאים לידי ביטוי ברמה גבוהה הם ערכים כמו ג'יהאד ומוות של קדושים באמצעות הקרבה עצמית או במילים אחרות איסתישהאד, שזו עבודת השהידים. לי באופן אישי באמת לא ברור איך מצפים שהמצב ישתנה אם ערכים כמו אלה מועברים כחלק מתכנית הלימודים.

אי אפשר בכלל להשוות בין מערכת החינוך הישראלית למערכת החינוך הפלסטינית מהסיבה הפשוטה, שזה פשוט לא באותה המשוואה. בשעה שספרי לימוד ישראליים מחנכים לתרבות של שלום, דמוקרטיה וקבלת האחר, ספרי הלימוד הפלסטינים, על פי חוקרים מקצועיים, אני לא אומרת את זה מעצמי, רוויים בהסתה, דה לגיטימציה של מדינת ישראל וחינוך להמשך העימות עם ישראל ואי הכרה בקיומה.

נימה אופטימית ותסיימי.

ברגע שרק צד אחד מעודד שלום, השלום לא אפשרי. הכול מתחיל בגיל צעיר, המפתח הוא בחינוך ובחינוך נכון, לא חינוך לאיסתישהאד. אנחנו בתור נוער יכולים לעשות מאמצים ולקיים מפגשים ודיונים עם נוער - - -

ואתם עושים?

הנושא השנתי שלנו זה חיבור בין שונים, אנחנו פועלים לזה, אבל אנחנו צריכים הכרה בנו, אנחנו צריכים הכרה במדינה יהודית ששוחרת שלום ולא הולכת לשום מקום.

תודה.

חבר הכנסת מוטי יוגב, בבקשה.

תודה ליושב ראש, ליוזמות ולכל מי שהציג. הדברים הם באמת מזעזעים והם בא-סימטריה, לצערנו, אני אומר את זה בצער רב, בין חינוך לחיים גם לשכנינו, גם לכל מי שחי איתנו, גם לאלה שמסביבנו, לבין חינוך, לצערנו, למוות או להרג. גם בחינוך הפורמלי, גם בחינוך הלא פורמלי. ואין גינוי. כולנו גינינו את הרצח בדומא, נדמה ליש-99.9% מהאוכלוסייה הישראלית גינתה את הרצח הנורא בדומא, גם כך רציחות אחרות, לבין לצערנו אי גינוי. ולא יתקבל שום סיפור על כיבוש, כי אם הסטטוס קוו, ניקח אותו אחורה לשנת 60 או 67 לספירה, היה פה רק בית המקדש השני של היהודים ורק 600 שנה אחרי זה קם מסגד ראשון של ערבים, אז אני לא רוצה להיכנס לסיפור הזה.

אני רוצה להיכנס לסיפור החינוך. ועוד דבר, ביקשת ערכים. אצלנו יעקב שנאלץ להיתקל באויב, וירא יעקב מאוד ויצר לו, שמא יהרוג, שמא ייהרג. אין לנו רצון כזה, אנחנו לא יוצאים למלחמה בשביל להרוג, הקם להורגך השכם להורגו זו האופציה האחרונה. רצוננו בחיים. המציאות היא מציאות לא פשוטה. עד מקום שידינו מגעת, במקומות שהם בריבונותנו, אני סבור שכן צריך שבפעם הבאה יוצג כאן על ידי משרד החינוך, כי להערכתי ולהבנתי את המציאות, ערבי בבית צפאפה לומד 'אני ערבי גאה', כמו שהציג פה המנהל מבית חנינא, ואני מעריך את הצגתו, 'אני ערבי גאה', לומד את תורתו, הכול בסדר, אני שכן של יהודים ואנחנו נחיה פה ביחד כנראה לאורך ימים ושנים וזה בסדר גמור, ואנחנו - - -

בנימה אופטימית זו אני מעביר את רשות הדיבור - - -

בנימה אופטימית ניכנס דווקא ללב הבעיה, אנחנו כולנו מאמינים בדברי הנביאים, כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים.

לכל העמים, תודה.

חבר הכנסת איתן ברושי ואחרון הדוברים יוסי וסרמן.

אבל אמרת לי שאתה תיתן לי.

אתן לך במגבלות הזמן, כי 11:10 וכבר גוערים בנו ואני עובר על התקנון.

אני צריכה דקה.

מה שברור שמהדיון הזה לא הפכנו, חברי הכנסת, לדוגמה למה שמתכוונים שיקרה אחרי הדיון. מה שלא פשוט פה, אני לא יודע איך אנחנו מצפים מאחרים. יושבים פה אנשי חינוך ואני חבר בוועדת החינוך של הכנסת, מעבר לכל מה שנאמר, ואני אגיד משפט אחד ולא פעם אמרתי אותו גם בהקשר אחר, אני לא מציע למערכת החינוך לקחת על עצמה את כל המשימות של החברה הישראלית. השאלה פה היא לא חינוכית, היא קודם כל מדינית, והשאלה היא לא רק מה יגידו בבית הספר, אלא גם מה יגידו אחרי בית הספר. כל מה שנאמר אני מקבל ולא אוסיף מילים ואני ידוע בדעות, אני חושב, מאוזנות,אבל קודם כל צריך לסיים את הסכסוך וקודם כל צריך להגיע להבנה ארוכת טווח. אי אפשר להטיל על המורים את מה שלא אומרים למדינאים ולמנהיגים ולכן הבעיה היא מנהיגות, הבעיה היא בעיה פוליטית, בעיה מדינית, ביטחונית.

כמו שלא יפתרו את האלימות בכוח, לא יפתרו את החינוך בצווים. לכן נדרשת פה מערכת כוללת שבסופו של דבר יהיה פה הסדר ותהיה כאן מערכת חינוך עם הדדיות ויהיו כאן יחסי שכנות. בלי יחסי שכנות אל תטילו את האחריות רק על בית הספר. לכן אני קורא ליושב ראש הוועדה להעביר מכאן את המסר לדיון רחב יותר, והתכלית היא הסדר מדיני וחתירה להסדר קבע.

ועדת חוץ וביטחון.

בבקשה, חבר הכנסת מוזס, יש לך דקה בדיוק.

ממש דקה. 175 בתי ספר מתוקצבים על ידי משרד החינוך במזרח ירושלים. כשהייתי סגן שר החינוך בית המשפט חייב את משרד החינוך והאוצר לרכוש מגרשים פרטיים להקים 600 כיתות לתלמידים האלה שלומדים את הנכבה במרכזה ואני רק רוצה לציין לכם מה שיש לי. דפי קשר, לא בספרים שהם עוברים על זה, רק דפי הקשר, שולחים את זה הביתה, הם ממש מזוויעים. אני מבקש שהיושב ראש ידרוש להביא לכאן דפי קשר, השטירמר הנאצי יכול עוד ללמוד מזה.

רבותיי, אתם צריכים להבין, עובדה, לא הייתי מציע לך, אדוני היושב ראש, שתבוא איתי להר הזיתים או ליד בית ספר של א-טור כי בטוח נקבל כמה אבנים, מחודדות. מה הפתרון? אמרו שהם ילמדו עד ארבע, אבל עד ארבע מוסיפים עוד רעל ועוד רעל, מה זה נותן לנו? אנחנו צריכים, חוץ מדפי הלימוד - - - אני רק רוצה דוגמה אחת, מה זה אומר ששני ילדים בכיתה ו' הולכים, שואל הילד הערבי את היהודי 'מאיפה אתה?', הוא אומר 'מוורשה. מאיפה אתה? 'מעכו', 'מאיפה אתה?' 'מבודפשט', 'מאיפה אתה?' 'מחיפה',' מאיפה אתה?' מה המסקנה של הילד? הוא שואל אותו 'אז למה אתה יושב על אדמתי? למה אתה יושב על אדמת הוריי?' מה זה? זה לא הסתה? מה זה בדיוק? תודה.

יוסי וסרמן. כמעט אמרתי לך חבר הכנסת יוסי וסרמן.

לא, אני עוסק בחינוך ולא בפוליטיקה. אני וחבריי בהסתדרות המורים, אנחנו רואים את חובתנו לחנך את הילדים לאהבה, לאחווה, לשלום, וארגון המורים העולמי, בכינוסו האחרון ביולי השנה, החליט לשלוח לכאן ועדה בלתי תלויה שתבחן את ספרי הלימוד של שני הצדדים, זה על פי דרישתנו, היות שאנחנו טענו וטוענים שישנה הסתה חמורה מאוד בספרי הלימוד, ואני קורא גם לחברים הערבים, אותו יושב ראש ארגון שראינו כאן במצגת, שישתף פעולה איתנו. אנחנו חייבים ומחויבים ליצור דור אחר של ילדים שיהיו אזרחים שיוכלו לחיות כאן בשלום ואנחנו חייבים אופטימיות לדור הצעיר של הנוער והילדים.

ענת ברקו, משפט הבהרה ואני רוצה לסכם.

תקציבי אונר"א מנוצלים, ואני מצטערת שלא הספקנו לשמוע את דוד בדין, להסתה במימון של מדינות אירופה וארצות הברית ומהווים ממשלת צללים של אבו מאזן, שלא לדבר על מה שקורה בעזה. גיוס ילדים ליד בתי ספר, כמו סוחרי סמים, אני נתקלתי בילדים שגויסו ליד בתי ספר, בדיוק כפי שסוחרי סמים מגייסים ילדים למכור וגם כדי להשתמש בהם לגייס ילדים אחרים. הזכירו כאן את השייח' קרדאווי, האמיר של האחים המוסלמים, כדוגמה ומופת לאהבת יהודים. זה אותו שייח' שנותן את הפתוות ומלבין את כל תופעת האיסתישהאד, בעיקר את טרור המתאבדים. הילרי קלינטון הציגה את ספרי הילדים הפלסטינים בקונגרס. כדאי למשרד החוץ להשתמש בזה, היא פרשה את הספרים והיא הראתה שככה אי אפשר לעשות שלום. ילדי הגן רוקדים כשידיהם צבועות בדם יהודים וזה בעצם הריקוד המסורתי וטקס הקבלה לגני הילדים. זה חבל, הם קורבנות של החינוך שלהם.

סיכום. הוועדה מודה למציגים פה את המצגת, את החומרים, ולחברי הכנסת המציעים לקיים את הדיון. הוועדה ראתה בחומרה ובדאגה את ההסתה המובנית בתוך מערכת החינוך של הרשות הפלסטינית המוצגת בערוץ הרשמי של הרשות הפלסטיני. בחינוך הרשמי במזרח ירושלים יש צנזורה על ספרי הלימוד הפלסטינים, כבר עשרות שנים, אך בחינוך המוכר שאינו רשמי במזרח ירושלים לא הייתה צנזורה עד שוועדת החינוך דרשה זאת ב-2010 ועכשיו כן מתקיים, אני מקווה. עדיין יש חוקרים בארגונים שטוענים שהצנזורה לא מספיק טובה, גם ראינו עדויות מהספרים שמודפסים על ידי אונר"א, בפגישה מקדימה שהייתה אצלי.

אני אומר ככה, בדברי הסיכום, מי שמנסה להגן על הסתה ועל חינוך לשנאה מצהיר בצורה חד משמעית שהוא לא רוצה שום הסדר, חוץ ממחיקת ישראל והיהודים מהאזור ומהמדינה בכלל. אנחנו, אלה שמפעמת בנו התקווה לעתיד ורוד יותר כאן באזורנו, זה אמנם מחליש אותנו, אבל אנחנו ממאנים להרפות ונמשיך להיאבק בעד השלום. ההסתה כופה על העם הפלסטיני סבל, כאב, שכול, עוני ובערות. אנחנו מצד שני ניאבק ובמאבקנו זה נביא גם תקווה לילדי ישראל לחינוך לשלום ולסובלנות ועל ידי זה גם ננסה להצליח לגייס את כוחות החושך ולהביא גם טובה וברכה על אותם ילדים ברשות הפלסטינית ששבויים בידי הנהגה קיצונית ועסקנים שמביאים הסתה ומובילים להרג ודם.

משרד החינוך, הוועדה קוראת להגברת הפיקוח במערכת החינוך במזרח ירושלים ובמגזר הערבי בכלל. ההערכה שלי שזה גולש גם למקומות אחרים במערכת החינוך שם. הוועדה קוראת להגביר את הפיקוח במערכת החינוך, למניעת זליגת חומרים שיש בהם הסתה וחינוך להרג ולהתאבדות ולשנאת יהודים.

תודה רבה, אני מודה לכולם. מסתמא נידרש לסוגיה הזו בפעמים נוספות בהמשך.

הישיבה ננעלה בשעה 11:15.