הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 41

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, כ"א בחשון התשע"ו (03 בנובמבר 2015), שעה 12:00

מצבם של אסירי ציון

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

קסניה סבטלובה

אשר הלפרין - ראש תחום אנדרטאות ואתרי הנצחה, משרד הביטחון

מיכל לבנטל-אנדרסון - ס' יועץ משפטי, משרד העלייה והקליטה

גלית כהן - מרכז הרשות לאסירי ציון, משרד העלייה והקליטה

ויטה בריינר - מידענית ראשית, נתיב, משרד ראש הממשלה

שרה זילברשטיין-היפש - המשרד לשוויון חברתי

חדוה אבואלעפא - המוסד לביטוח לאומי

קרן גולדנר - המוסד לביטוח לאומי

נחמה (חומי) נובנשטרן - סמנכ"לית המועצה לשימור אתרים

איציק שוויקי - מנהל מחוז ירושלים של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, המועצה לשימור אתרים

לב שוגולייב - ראש נציגות פטיגורסק ורוסטוב, הסוכנות היהודית

מלקו טמנו - יו"ר ארגון אסירי ציון יוצאי אתיופיה

יוסף לאוטה - מתנדב בארגון אסירי אתיופה

חיים ביינסו - ארגון אסירי אתיופיה

שרגא דירקטור - יו"ר ארגון אסירי עכו וירושלים, יו"ר ארגון אסירי המחתרות

יאיר אסיסקוביץ - יו"ר ברית חיילי האצ"ל, ברית חיילי הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל

איציק בן שמחון - מזכיר ברית חיילי האצ"ל, ברית חיילי הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל

רחל ברגר - מנהלת עמותת לח"י, ברית חיילי הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל

לאה לגזיאל - יו"ר ארגון אסירי מצרים, ברית חיילי הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל

יוסף יודייקין - יו"ר ארגון אסירי ברית המועצות, ברית חיילי הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל

ישעיהו טרטנר - ברית חיילי הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל

לענה לגזיאל - יו"ר עמותת מורשת יהודי מצרים

משה ברנדיי - ארגון אסירי ציון הבריטים

הרב שמואל סלוטקי - נציג, ארגון רבני צהר

יהודה יהב - אדריכל, מתכנן האנדרטה למחנה המעצר

דוד דהאן - יו"ר ודובר הארגונים החברתיים בכנסת

מרב תורג'מן

דנה גורדון שושני

ר.כ. חבר המתרגמים

מצבם של אסירי ציון

צהריים טובים לכל המשתתפים בישיבה. התכנסו היום לדיון במצבים של אסירי ציון. הוועדה ברשותי דואגת לזכויותיהם של אסירי ציון ואמונה על חקיקה בעניין הטבות לאסירי ציון.

הרשות לאסירי ציון, שהוקמה מתוקף החוק שנחקק בוועדה ונתקבל בשנת 1992, נמצאת במשרד העלייה והקליטה. בנוסף, נתקבלו תיקוני חקיקה בשנת 2002 ואף בשנת 2012. ישיבת הוועדה האחרונה בנושא אסירי ציון התקיימה בנובמבר 2013, במסגרתה עלתה לדיון הקמת אנדרטה לאסירי ציון, במוזיאון אסירי ציון בלטרון.

נשמח לקבל עדכון בסוגיה, מנציג משרד הביטחון, שמשתתף בישיבה, מר אשר הלפרין, מתאם ארצי לאנדרטאות ואתרי הנצחה וכן מנציג המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. בדיון זה אנחנו מוגבלים בזמן. אנחנו צריכים לסיים בדיוק בשעה אחת, ולכן אשמח שכל אחד שמדבר ידבר בקצרה ובסיכום, כדי שנוכל לתת ליותר אנשים להביע את דעותיהם.

אני מודע לתרומתו הראויה לציון של ארגון ההגנה, כמו גם לעובדה שאלפים מחבריו היו אסירי ציון, ואין ספק שתולדותיו של ארגון ההגנה, חקוקים עמוק בדברי העמים של המדינה. כולנו יודעים מה התרומה של אסירי ציון בהצלת יהודים ובהעלאתם למדינת ישראל. כל אסיר ציון הוא גיבור. גיבור של העם היהודי, גיבור של מדינת ישראל. חובה על מדינת ישראל להכיר בעובדה זו ולתמוך ולעזור לאסירי ציון. לכן אנחנו מקיימים היום בוועדה דיון בנושא הזה. נשמח לשמוע מנציגי המשרדים וגם מנציגי הארגונים, וכך נדע במה הוועדה פה בכנסת יכולה לעזור יותר, כדי לקדם את האינטרס של אסירי ציון.

אנחנו נתחיל מנציג משרד הביטחון, מר אשר הלפרין ונקבל סקירה כללית.

שלום לכולם. שמי אשר הלפרין ואני ראש תחום אנדרטאות ואתרי הנצחה ביחידה להנצחת החייל. העדכון שלי יהיה קצר. הנושא הזה של אנדרטה לאסירי ציון, זה הדיון הראשון שאני משתתף בו. אמנם שמעתי על היוזמה הזאת, אולם הטיפול באנדרטה הזאת או בהקמתה, אינו בתחום של משרד הביטחון נכון לעכשיו. אם יש כוונה לשנות את הסטאטוס הזה, אז צריכה להיות פנייה למנכ"ל משרד הביטחון, בצורה מסודרת, על מנת שמשרד הביטחון יקדם את הנושא.

אני רוצה לציין שאנחנו מעריכים, מוקירים, את החללים של אסירי ציון, אולם חלקם אינם בתחום טיפול משרד הביטחון. רק אלה שהוכרו כחללי מערכות ישראל, הם אלה שהם בטיפול. החללים עצמם מטופלים על ידי משרד הביטחון, ההנצחה שלהם, נכון לעכשיו, נעשתה באמצעות העמותות שמנציחות אותם ומטפלות במשפחות.

נכון לעכשיו יש אנדרטה כללית אחת לחללי הלח"י. מעבר לזה יש אנדרטאות של חללים של המחתרות, יותר לפי מקומות או מקומות יישוב או מקומות הלחימה, כגון האצ"ל ברמלה ועוד.

זה מה שיש לי להגיד בנושא הזה.

מי אחראי בעניין הזה? חוץ מהעמותות, מבחינת הרשויות. מבחינת המדינה, איזה משרד אחראי?

מאחר שכפי שאמרתי האוכלוסייה של החללים מתחלקת בין מספר אוכלוסיות, אני לא חושב, למיטב ידיעתי אין גוף אחד שאחראי לכולם.

הבנתי. אז אם כך, אנחנו נפנה לגברת גלית כהן, מהרשות לאסירי ציון שיושבת במשרד הקליטה.

שלום, בוקר טוב. לגבי האנדרטה באמת נתן פה את הטון האדון ממשרד הביטחון. הייתי מבקשת לדבר איתכם על העניין של האתר. אנחנו בונים במשרד העלייה והקליטה כיום - אנחנו עובדים על זה מאד מאד חזק, אנחנו כבר נמצאים בשלבים האחרונים – אתר אינטרנט שבו אנחנו מתעדים את כל פועלם של אסירי ציון. זה יהיה אתר שיהיה פתוח לכלל התלמידים – זאת המטרה בעיקרון. אנחנו רואים בזה כרגע יעד מרכזי, להנחיל את המורשת, להעביר אותה.

יחד עם זאת, משרד העלייה והקליטה מקיים אחת לשנה טקס ממלכתי, שבו אנחנו משתפים תנועות נוער, חיילים, תלמידים, וכל זה גם כדי להנציח את המורשת ולתעד את פועלם של כלל אסירי ציון. ובכל מקרה, האתר כרגע שנבנה, הוא אתר שנבנה וזה כבר כמה שנים שבעצם ההליך הזה מתקיים אצלנו. אנחנו אספנו מידע על כל אסירי ציון. לא הגענו לכולם, אבל זו המטרה העיקרית שלנו וכרגע בזה המשרד עוסק, למען אסירי ציון, כמובן.

מה הצפי שלכם, מתי זה יסתיים?

אני מאד מקווה שעד סוף השנה הזאת.

עד סוף השנה?

כן. אנחנו ממש בשלבים הסופיים, אני מאד מקווה.

טוב, תודה רבה.

מר שרגא דירקטור, יו"ר ארגון אסירי המחתרות, ההגנה, אצ"ל, לח"י.

מה רצונך לשמוע?

אתה רשום פה כדובר. אתה לא חייב.

תודה, תודה, אני מודה לך. אלף, אני רוצה לעשות כאן הפרדה בין הנצחת החללים הנעדרים וכו', לבין אנדרטה, יד לאסירי ציון, שאותו ארגון כולל בתוכו גם את אסירי ההגנה, גם אסירי האצ"ל, גם אסירי כל הגלויות בכל תבל. יש פה איזו שהיא הפרדה.

אנדרטאות לחללים, לכל ארגון בפני עצמו יש לנו אנדרטאות. הציונות מלאה באנדרטאות של קורבנות הציונות, המאורעות בכל השנים, המלחמות לכל אורך ההיסטוריה. יש לנו אנדרטאות בלי סוף.

אני חס וחלילה לא רוצה לפגוע בחללים, אני גם שותף במשפחתי לחללי המחתרות. אני רוצה לומר דבר אחד, חללים אלה דברים שאנחנו משאירים אותם בזיכרוננו. אנחנו כל שנה מאזכרים אותם. ביום זיכרון כללי עולים לבתי הקברות, למצבות, לאתרי חללי גבעתי, חללי גולני וכו' וכו'. כשאני מדבר על אנדרטה, אני מדבר על הנצחה, לא הנצחת העבר, אלא הנצחת העתיד, וזו ההנצחה שחשובה לנו יותר מכל.

אמנם גם העתיד, בעתיד יהפוך לעבר, אבל קיום, מתפקידנו – ואני מדבר על בני דור התקומה כרגע, אני לא מדבר כרגע בשם קיבוץ הגלויות. אמנם אני הייתי אסיר העפלה. אני מציין שישבתי שלוש שנים בגדר עליית מעפילים לארץ, מטעם ארגון ההגנה, אבל אני חושב שהבעיה שלנו היא דאגה להנצחת העתיד, או יותר נכון – להנצחת העבר בעיני העתיד. כי פה זו גם שאלה חינוכית, שאלה של הנצחת ההיסטוריה באבן, הנצחת ההיסטוריה במראה, לא רק בספרים.

ספרים היום כמעט ולא קוראים, אבל כשנוסעים באוטובוסים, מבקרים בארץ, רואים אנדרטה כמו יוסף טרומפלדור, הדבר הזה דבק בנו עד היום. בתי ספר הולכים בי"ד באדר למצבת טרומפלדור בתל חי, כי המצבה הזו מספרת את תולדות גבורתנו בתקופה ההיא.

מה שאני רציתי לומר בקשר לאנדרטה לאסירי ציון. אני כבר שלוש או ארבע שנים, עלה בדעתי הרעיון הזה, בגלל שאני עוסק דרך אגב גם באנדרטה של ארגון ההגנה בירושלים, ועלה בי, היתוש הזה עקץ אותי, לתכנן ביוזמתי אני, אנדרטה לאסירי ציון. לא דיברתי על זה הרבה, אבל אני בניתי בראשי ושחזרתי את זה בדגם חי אצלי בבית, אנדרטה שהיא לפי דעתי מבטאת בדיוק את מה שהיא צריכה לבטא.

אני רוצה תוך כדי דיבורי להראות לכם, אם מותר לי, דוגמא של אותה אנדרטה. חשבתי שהרעיון הוא קודם כל להקים אותה במחנה בעמק איילון. אלף, שם היה מחנה המעצר המרכזי בארץ ישראל, שבשבת השחורה הגיעו לשם קרוב לעשרות אלפים, כולל מחנה המעצר ברפיח, של אנשי ההגנה, האצ"ל והלח"י כאחד. בשבת השחורה.

קראנו לשבת הזו השבת השחורה מסיבות כלשהן, זה קרה באמת בשבת. הבריטים פרצו לכל הקיבוצים כמעט בארץ והחרימו נשק של ארגון ההגנה בכמויות אדירות. לא לתאר. ארגון ההגנה התרוקן כמעט מכל הנשק הכבד, החשוב, שהיה לו.

בנוסף לזה, הגלו גם 250 'עצורי אריתריאה', כך קראנו להם, עצורי אצ"ל ולח"י לאריתריאה, מתוך מחנות המעצר פה בארץ. ואני חושב שהאירוע הזה, שהתחיל במחנה המעצר לטרון, אני חושב שזה המקום המתאים להקמת האנדרטה, גם בזכות היותו הכביש במעלה ירושלים. שלא לדבר על הקרבות, על מאות החיילים שנהרגו בחזית לטרון, בקרב על פריצת הדרך לירושלים.

האנדרטה שאני מביע אותה, אני מוכרח רגע להראות לכם אותה. האנדרטה הזאת מביעה את ארץ ישראל בגובה של שלושה ארבעה מטרים, מאבן, חלולה. החלל שלה זה ארץ ישראל. בפנים יש ארבעה חיצים, שמסמלים את ארבע העלויות המרכזיות – העלייה הראשונה, השנייה, השלישית והרביעית. אין דבר יותר מתאים מזה, בקשר לעלייה.

במרכז מגן דוד זעום, זוהי ירושלים, בירת ישראל. ארבעת החיצים שמסמלים את העלייה, הם מכוונים לירושלים, למרכז. פה למטה על השלט הזה כתוב – ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך. אתם יכולים לראות את זה כאן.

אנחנו מאד מתרשמים מדברייך. יש עוד אנשים שרוצים לדבר.

עוד רגע.

בסדר.

בשביל זה באנו הנה, נכון?

נכון.

תן לי עוד דקה. כאן יש שתי חומות שמסמלות את בתי הסוהר, עליהן שישה ושישה משולשים – 12 משולשים המסמלים את 12 השבטים, שבטי ישראל. למטה – חגורת שרשרת ברזל, מנותקת, מסמלת את ההתנתקות מהסוהר והכלא.

12 המשולשים האלה, שמסמלים את 12 השבטים, הם משולשים שהקודקודים שלהם הפוכים, שאם אתה מחבר את שניהם – זה מגן דוד. קודקוד תחתון וקודקוד עליון. כתוב פה – 'והוצאתי אתכם מכל העמים' – מצד ימין, 'והושבתי אתכם על אדמתכם'.

זוהי האנדרטה שלדעתי משקפת בצורה ניטראלית, בצורה חדה ומוחשית, מה אנחנו רוצים. אני מקווה שהדבר הזה יובא לדיון באופן רציני ואני חושב שאין לנו הרבה זמן לחכות. אני כבר עוסק בנושא הזה קרוב לארבע שנים ולא קיבלתי עד היום תשובה, לא משרת הקליטה, לא משר הקליטה ולא מאף אחד. השאלה, אם לכם בכלל יש עניין בנושא הזה.

תודה רבה לך.

בשביל זה אנחנו מקיימים את הדיון ואנחנו נשמע את כל הצדדים, גם את נציגי המשרדים ואז נשמח להיות גם בקשר איתך בעניין הזה.

בוודאי.

מצטרפת אלינו חברת הכנסת קסניה סבטלובה.

זכות הדיבור למר איציק שווקי, מנהל מחוז ירושלים, המועצה לשימור אתרים.

שלום לכבודו ולכולם. אני מנהל המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. בתפקיד מעל 13 שנים. בעיקרון אני גמלאי של הצבא ואני מייצג את הציבור בנושא המורשת הבנויה והמורשת של העם בארץ.

הסיפור הזה מתחיל שמח ונגמר עצוב. התכנית להקמת האנדרטה, ויש פה את הנייר, אני אעביר אותו, לגבי האנדרטה שנקראת יד למחנות המעצר לטרון. התחלנו בפרויקט הזה לפני כ-12 שנה.

הארגונים - ארגון הלח"י, ההגנה והאצ"ל ביקשו, כי זה לא קשור למועצה לשימור אתרים - - -

אני התחלתי בזה לפני 12 שנה.

והתכנסנו במשטרת לטרון והיה סיור ויצאה פרוגראמה ויש סאגה מה שנקרא. זה תהליך מתמשך שאנחנו הגענו לכל מי שאתה רוצה. יש תכנית מאושרת. מנהל מקרקעי ישראל ביקשו אישור. הלכנו למנהל מקרקעי ישראל, ביקשו שהמועצה לשימור אתרים תחתום על 50 דונם, כי כל השטח שביקשנו זה מטר על מטר, ואז אמרנו להם מה אתם רוצים 54 דונם, כאשר אני רוצה מטר על מטר? ואז אמרו צריך מישהו שיהיה אחראי על כל השטח.

פנינו לראש המועצה האזורית מטה יהודי, סיפרנו לו את הסיפור והוא קיבל על עצמו את האחריות על השטח. הגעתי למועצה, אמרו לא, צריך תב"ע – תכנית בניין עיר מחוזית. הלכתי למועצה לתכנון ובנייה של מחוז ירושלים והוצאתי תב"ע – תכנית בניין עיר, שאני מדבר על תכנית שזה סיפור וקיבלנו אישור סטטוטורי להקמת האנדרטה. גמרתי את זה, הגעתי לוועדה המחוזית של מטה יהודה.

היה דיון בוועדה ואישרו את הקמת האנדרטה. שתבינו, אנחנו מדברים סך הכל על הקמת אנדרטה לזיכרון לאסירי ציון שהוכנסו למחנות המעצר. היו שם ארבעה מחנות מעצר בלטרון, גם כתבתי על זה מאמר. נשאר שריד אחד בלבד מכל המחנות האלה, זה הבוטקה של הש"ג של המחנות, ובבוטקה – אני מזמין אותך לבקר – שמתי שלט מורשת שמספר את הסיפור.

רגע, סליחה, אתה מדבר רק על אנדרטה, והמחנות האלה של האצ"ל, לח"י - - -

וההגנה. זה לא משנה.

מה עם כל אסירי ציון?

לא, לא אנחנו מדברים על מחנה המעצר לטרון, על הסיפור של לטרון בלבד ופה הדיון על לטרון. אני לא מדבר על אסירי ציון, אנחנו לא מדברים על זה. שיהיה, הלוואי במקום אחר, או איפה שיקבעו. אנחנו מדברים על - - -

לא, הדיון הוא על אסירי ציון, אבל אתה מדבר על לטרון.

הם אסירי ציון.

אין מחלוקת, אבל הדיון - - -

זה היה מחנה מעצר בלבד. גם ברפיח ועוד מחנות מעצר, עתלית וכו'.

זה היה מחתרות, זה לא היה אסירי ציון. על מה אתה בכלל מדבר?

בכל מקרה, התהליך הסטטוטורי הסתיים בהצלחה. התהליך של גיוס המשאבים – כשל. כתבנו מכתב ללבנה, יש פה מכתבים לראש הממשלה. יש פה מכתבים של מזכיר הממשלה, שאומר אנחנו קיבלנו את מכתבכם. אני פניתי אישית אפילו לחבר הכנסת צחי הנגבי, שאבא שלו ברח משם והוא אמר לי איציק, אני אטפל בזה אישית. נתתי לו את כל החומר ביד וגם הוא לקח את זה, כמו שאתה אומר, לקח את זה ולא החזיר את זה. זאת אומרת לא קרה כלום. דיברנו עם לימור לבנת, דיברנו עם כולם.

מה עם הרשות לאסירי ציון, שהגברת גלית כהן הציגה לנו קודם?

לא הגענו לקשר הזה, כי אנחנו גוף שמטפל בנושא המורשת, והמורשת זה מול משרדי הממשלה, מול תכנית מורשת היום ומול הגופים הסטטוטוריים, כי מה שאנחנו מבקשים זה להקים. הבעיה כרגע היא המימון הכספי. זאת אומרת יש אישורים סטטוטוריים, יש אישורים של כולם לעזור, אף אחד לא הכניס את היד לכיס.

המועצה לשימור אתרים מתחייבת לתת סכום ראשוני, היא מוכנה לתת סכום ראשוני מתוך תקציב המועצה, להקמת האנדרטה. אבל שנבין, המועצה לשימור אתרים, זה לא בתוקף סמכותה. זאת אומרת אנחנו לא מציעים, אנחנו לא מקימים אנדרטאות ואנחנו לא מנציחים, זאת אומרת משחזרים מקומות. אנחנו רק משמרים מקומות, לא משחזרים. אני לא עושה מה שנקרא שחזור, שחזור זה לא המועצה לשימור. שחזור זה משהו אחר.

אני רוצה לדעת כתובת מדויקת – איזה משרד לטענתך או אתה חושב שצריך לתקצב את הנושא הזה? אם זה לא הרשות לאסירי ציון, משרד הקליטה, אז מי לדעתך?

אני יכול לענות?

רק רגע, קודם נשמע אותו.

הסיבה שזה לא קם, כי כל אחד לא רוצה להוציא את היד מהכיס וכל אחד אומר זה לא אני.

אין משרד שאחראי בעניין?

גם למשרד הביטחון פנו. זה לא נכון שלא פנו למשרד הביטחון. יש לי פה ניירות משנת 2006. 2006 זה לפני 9 שנים. משרד הביטחון אמר אנחנו נבדוק ובדק ולא נתן שום דבר. יש פה מסמכים. אני לא אומר שזה משרד הביטחון, גם משרד הביטחון. בנו למשרד הביטחון. הרי מה אנחנו רוצים לעשות? רק מטר על מטר אנדרטה, שאנשים שיגיעו למקום, יראו את המחנה, יסבירו להם את המחנה. רק לדורות הבאים.

אז אתה מציע שלט רחוב גדול, זה הכל.

סליחה, יש סדר.

אני רוצה לומר מילה. במקרה אני עסקתי עם לבנת עזריאל בזמנו בנושא הזה. הייתה לנו ישיבה במצודת זאב, עסקנו בזה כמה ישיבות. הדבר הזה לדעתי, מחויבים לעסוק בזה ארגוני שלוש המחתרות – הגנה, אצ"ל ולח"י. לדעתי.

תודה. אני פשוט רוצה לדעת, בכמה כסף מדובר?

300,000 שקלים.

הבנתי.

פחות מ-100,000 דולר. אני רק רוצה לענות לידידי היקר. אנחנו פנינו לאחרונה לארגונים.

לאיזה ארגונים אתה פנית?

אנחנו פנינו לעורך דין אלי צוק, יו"ר עמותת חברי ההגנה ומר יאיר שטרן, יו"ר עמותת הלח"י. התשובה שלהם הייתה – אין לנו שקל לתת להקמת האנדרטה. זו התשובה.

מה שאנחנו כוועדה יכולים לעשות, אנחנו נפנה למשרד התרבות והספורט, כי זו מורשת. אם הם יפנו אותנו למקום אחר, אז נראה, אבל אנחנו נפנה את זה אליהם ובאותו זמן נפנה גם לרשות אסירי ציון במשרד הקליטה.

בואו נעבור הלאה, לדובר אחר.

בממשלה הנוכחית השר שעוסק בקליטה, הוא גם השר שאחראי על מורשת, אז אני חושב שזה נשאר באותו מקום.

הבנתי, בסדר גמור.

חשוב להדגיש את העניין.

מה שמך?

שמי לאה לגזיאל, אני נציגה של קהילת יהודי מצרים בנוגע לאסירי ציון. מה שחשוב לי להדגיש, ומר דירקטור דיבר על זה, אנחנו מדברים פה הרבה על הנצחה בצורת אנדרטה, כשמדובר רק על אסירי ציון של המחתרות. אין צורך לעשות הפרדה, קודם כל. דבר שני, מדובר על כל אסירי ציון. אם כבר רוצים להנציח את אסירי ציון, אי אפשר לעשות הפרדה של לוחמי המחתרות ולוחמי הקהילה. זה לא הגיוני.

כל הדיון כאן הוא ללא תכלית, כי בעצם המטרה העיקרית היא להנציח, כמו שפה דיברו – להנציח מורשת. מורשת יהודית אמורה להנציח גם את המחתרות וגם את אסירי ציון עם כל הקהילות. זה הדבר הבסיסי שאני רוצה לדבר עליו.

תודה רבה לך.

אנחנו נשמע עכשיו את מר איציק שמחון, מזכיר ברית חיילי האצ"ל. אני חייב להגיד שאני מאחל רפואה שלמה לברוך גוטמאכר, שהוא היה צריך להיות פה היום ובגלל מחלה לא הגיע. אנחנו שולחים לו רפואה שלמה.

בהחלט. רק לפני שאני אומר את דבריי, יושב הראש של ברית חיילי האצ"ל מבקש להעיר מספר דברים.

שמי יאיר אסיסקוביץ. אני יו"ר ברית חיילי האצ"ל בישראל. אני הייתי מחלק את הישיבה הזאת לשני חלקים. בחלק השני שלה, הייתי מדבר על הטבה בזכויות לאסירי ציון, אבל כשאני שומע פה כבר את המילה הנצחה, ובלי לפגוע, כי מעולם לא פגעתי באיש, אני חושב שההנצחה לא יכולה להיות בדרך ששמעתי עד כה.

אני שייך למשפחה, מצד אימי זה בן עזר רב, עץ המחרשה, התלם הראשון בפתח תקווה, בן עזר רב. ומצד אבי אנחנו 400 שנה בארץ ואני היהודי היחידי בעולם שמסרתי בשנת 1951 לממשלת ישראל קושאן, נסח טאבו, 242 דונם לב עזה. עזה שלי ולא של הערבים.

אם כן, כשמדברים על הנצחת מורשת, אולי אתם לא יודעים, עשרות אלפי תלמידים, עשרות, לא מאות, עשרות אלפי תלמידים עומדים בתור במוסדות החינוך, לבקר בפתח תקווה בנושא אתרי פתח תקווה והאצ"ל מספרים. פתח תקווה היא העיר היחידה, אדוני, שההגנה והאצ"ל והלח"י פועלים יחד, ובמבצר אנטיפטרוס יש לנו את אנדרטת אלכסנדרוני, ולמטה יש לנו את האנדרטה שבלמה את הצבא העיראקי בפלישה לפתח תקווה.

ואם כן, בתכנית לימודים היום של בתי הספר, אם לא ידעתם, חובה ללמוד את מורשת אסירי ציון והמחתרות. וכשהם באים לעירי פתח תקווה, אחרי הרצאה בבית ספר, הם עוברים את כל אתרי המורשת של פתח תקווה – ממאורעות 1921, דרך אותה אנדרטה של העלייה הבלתי חוקית, דרך אנדרטת עולי הגרדום וכל הפעולות שנעשו על ידי ההגנה והאצ"ל לשחרור ולגירוש הבריטים.

ולכן אני רוצה לסכם ולומר, חשוב, חשוב ליצור בכל עיר בישראל, את אותם השלטים והאנדרטאות שיוכלו לספר לבני נוער. לא יתכן שמנהלי בית ספר ריאלי חיפה, או בכל מקום, שואלים למה רק בפתח תקווה. כי להפסיק לדבר. בכל עיר אפשר להקים את העשרות המועטות של ההנצחה ולא לדבר על קנה מידה ארצי. יכול להיות שלט בכל עיר על אסירי ציון במצרים, באתיופיה וכו'.

ואני רוצה לומר לך, אני מתאר לך שאני ממוצא אתיופי, שהמונים באים לראות ולסייר והם לא מבינים למה לא עשו עד עכשיו בנושא של אתרי המורשת של המחתרות ואסירי ציון. כך שצריך לפי דעתי לעשות ולא לחפש מי יממן או מי לא יממן. אותי לא מימן אף אחד, אלא דאגתי לגבי כל מיני מוסדות, בקשרים שראו שהנושא הזה חשוב ולכן יש לי 84 אנדרטאות ושלטים, שיכולים לתת לבני נוער מידע.

הם גם עושים עבודות גמר על הדברים האלה. הם באים לביתי או לא לביתי ועושים עבודות גמר. זה הנצחה. ולא לדבר. לעשות. לעשות ולעשות. תודה.

תודה רבה לך.

אני רוצה לחזור לוועדה משנת 2013 ולהגיד, הרושם שמתקבל זה שהיה דיון בנושא אחד באותה ועדה, וזה נושא האנדרטה וההנצחה ומעבר לזה לא עלו עוד נושאים. באותה ישיבה עלו 10 נושאים נוספים, שעסקו בתנאי המחייה של אותם אסירים שרובם כבר חצו את גיל הזהב. יש איזו שהיא נקודה שחייבים לתת עליה את הדגש ובאמת למצוא את המשרדים, כל אחד בנושא שלו, איך באמת אנחנו עוזרים לאנשים האלה.

הנצחה ומורשת זה חשוב מאד לדורות הבאים, אבל מכיוון שהאנשים האלה עדיין מסתובבים בינינו, אני חושב שהוועדה צריכה לחזור להחלטות או לפחות לנושאים שהתקבלו בשנת 2013 ובעצם לא קיבלו ביטוי מאז ועד היום.

אז אולי בקצרה, כל נושא הסיוע בארנונה, תרופות, מה שאנחנו מכירים משרידי השואה, אז אנחנו חושבים שמן הראוי שיחילו גם על האנשים האלה, כי גם הם צריכים את העזרה ולרוב מדובר באנשים שחלקם עריריים או אנשים שאין להם משפחות.

זה לא שייך.

תודה רבה לך.

בטח שזה שייך.

אדון אסיסקוביץ, אני יליד פתח תקווה לפניך.

תודה אדוני.

המועצות האזוריות, העיריות, שהן תדאגנה לאנדרטאות אצלן. זה לא עניין של משרד הקליטה. תודה רבה שאתה אומר נכון.

בבקשה.

תודה רבה ליושב ראש הוועדה. שמי נחמה נובנשטרן, אני הסמנכ"לית במועצה לשימור אתרים ואני עובדת יחד עם איציק שווקי.

כבוד הוועדה הזמינה אותנו לדבר על נושא מאד מסוים. אני רוצה להבהיר כאן, התפקיד של המועצה לשימור אתרים, כמו שנקבע לפני 31 שנים כאן בכנסת, בוועדת החינוך, זה לטפל במבנים היסטוריים. מבנים שמספרים סיפור, מבנים שהייתה סכנה שהם ייהרסו ואותה מורשת הבנויה, שאנחנו נעבור ברחוב ונראה בית – תיעלם.

הנושא של האנדרטה הגיע לפתחנו, ואנחנו כמי שחיים כאן במדינה הזו, לא יכולים להתעלם מדברים גם אם הם לא בתחום עיסוקנו הישיר. כי כמו שאמר מר אשר הלפרין, מי שאחראי על אנדרטאות זה משרד הביטחון, האגף המסוים וכל אנדרטה אחרת יש חוק גנים לאומיים, אתרי הנצחה ואתרים לאומיים ושם יש חוק שמדבר על הקמת אנדרטאות.

אנחנו עשינו את המרב שיכולנו, שוב אני אומרת, שלא בתחום סמכות המועצה, אלא בתור אנשים שחיים כאן במדינת ישראל ויש להם את הכבוד ואת ההערכה לכל מי שהיה כאן ופעל במהלך השנים האלה להקמת המדינה ולפעילותה.

אז כך שצריך לקבל את הדברים, את העשייה שלנו כמועצה, באמת. אנחנו לקחנו על עצמנו ובעיקר איציק, את כל הריצות אלה וכל הבירוקרטיה והאדמיניסטרציה, ואנחנו הגענו עד נקודה מסוימת וזה היה המנדט שלנו. הייתה פנייה להקים את האנדרטה הזו לאסירי מחנות המעצר והסיפור שלהם, שהוא גבורה.

אז כך שאם אפשר לקדם את הנושא בעזרת הוועדה, בעזרת הרשות לאסירי ציון, אנחנו נשמח להמשיך ולטפל בזה. יושב פה גם אדריכל התכנית ואנחנו ביחד - את המשימה שקיבלנו ולקחנו - אנחנו מוכנים למלא אותה, אבל אנחנו צריכים שמישהו גם יהיה שותף יחד איתנו.

אנחנו נשמח לעזור, בשביל זה אנחנו פה. תהיו בקש איתנו ותפנו אלינו. אנחנו נעזור בכל משרד רלבנטי.

כבוד יושב הראש הוועדה, אני רוצה להוסיף עוד נושא. דיבר כאן האדון בנושא של חינוך. כאן זה לא ועדת החינוך, אני לא רוצה להרחיב על פעילות החינוך שאנחנו עושים בקרב בני נוער ובכלל בקרב הקהל בנושא של שימור אתרים היסטוריים. אנחנו גם משלטים בשלט מיוחד, שלט כחול ואפשר לראות אותו ברחבי הארץ. אנחנו היום מדברים בערך על 2,000 שלטים כחולים, כולל בפתח תקווה ובשאר הערים, שמספרים סיפור של מבנים, של מחתרות, של פעילויות וכדומה.

אז ככה שאנחנו מאד מעורים בעשייה הזו. צריך רק איפה שאפשר לעזור לנו. תודה.

תודה. מלקו טמנו, יו"ר ארגון אסירי ציון יוצאי אתיופיה.

תודה רבה על ההזמנה לוועדה. אני יושב ראש ארגון אסירי ציון יוצאי אתיופיה. יש לנו חברים. כל שנה יש לנו טקס לאסירי ציון עם גלית כהן, ממשרד הקליטה לגבי המסע של אסירי ציון, כל אסירי ציון.

הגברת עם גברת לאה היינו בכפר סבא, היינו כל הזמן. הגענו לבקר בטקס של אסירי ציון. אין לנו מורשת אסירי ציון. פנינו במכתב לקרן הקיימת, מכתב לשרת הקליטה לשעבר, אף אחד לא החזיר לנו תשובה. שום דבר. אולי היום, חבר הכנסת, ד"ר אברהם נגוסה, אולי בסיוע שלך. אתה מכיר את העלייה שלנו. אתה קשור לזה ויש לך - - -

אתה יודע, סבלנו בסודן ובמקומות נוספים, בסומליה. תראה, כמו דאע"ש - - - בסומליה. נשים, גברים, ילדים, עברנו. תודה רבה, קיבלנו זכויות לעלייה. שום דבר לגבי אסירי ציון. שמעתי סיפור בעכו של גיבורים, אנשי פלמ"ח, הגנה, אצ"ל. שהייתי - - - מוות למשפט, מוות לתלייה, של לפני כמה שנים. היינו עם מאיר כנפו היושב ראש שהיה בעבר, גם אני הייתי בסיני. - - - איזה מספר. - - - כל העלייה שקשורה לכאן. כל הסיפור - - - - - - גם אתה יודע. כולנו יודעים.

איפה מורשת אסירי ציון? איפה התרבות שלנו? תרבות עלייה, לכל יהודי אתיופיה, לכל הארצות יש תרבות. זרקנו את הפעילות שלנו, סבלנו, עד עכשיו יש טראומה. יש מדוכאים. זה כולם. אני הייתי באתרים של הפלמ"ח וההגנה. בכל השנים מתו רבים, יש לנו רשימה במשרד הקליטה. לא רואים אנדרטה. אם יראו, זה באמת יהיה כייף. האנשים הגיעו מהפלמ"ח, ברוך וכו', בני 80. אסור למדינה שקמה, מלחמה גדולה.

ראיתי סרט בבנייני האומה, סרט באמת מרשים. סבלו - - - אני באמת - - - אנחנו לא מקבלים. איך בן 80 שום דבר על העלייה שלנו לא יודעים. גם ילדים בגן לא יודעים שום דבר על העלייה שלנו. העלייה שלנו צריכה להיות מורשת וכל הילדים צריכים לדעת עליה. יש תמונות. כל הארגונים, עשרות ארגונים, אין. אין לו תמונה. אין לו בית. אין לו מקום. אין לו מרכז מורשת של אסירי ציון.

זה מה שאנחנו מבקשים. אולי יש לך הזדמנות, ד"ר אברהם, חבר הכנסת, זו הזדמנות, זה הזמן שלך. זה לא פוליטיקה. ראית, העלייה שלנו, עד עכשיו אין זיכרון לעלייה שלנו, לעניין שלנו, לעניין שלי. הישראלים לא מכיר את העניין שלנו. כמה אנשים סבלו? - - - - כמה אנשים מתו, מתגעגעים. אמא שם, אבא כאן, ילדים, נכדים, חיילים. מלחמה. כל הזמן הגענו ועזרנו ולא - - - אותנו.

אנחנו שושלת שהגענו דרך סודן, מדינת אויב. סודן השתתפה - - - מלחמה. זה אנחנו אויב שלו. יש כמה נוצרים, מוסלמים ונוספים – הסודנים עזרו לנו. לנו נתנו זריקה. נתנו לנו מכה. מתו כמעט 2,000 אנשים. - - - גם היו בכלא. הגענו בזמן כזה, באמת תודה רבה. זה שטח שלנו. זה מדינת שלנו. לא אתיופיה המדינה שלנו, זו המדינה שלנו – מדינת ישראל, כולנו כאחד.

אנחנו מבקשים שיהיה לנו זיכרון.

תודה רבה מלקו טמנו.

בקדנציה הזו, כשאני יושב ראש, זה הדיון הראשון בנושא אסירי ציון. אנחנו נקיים דיון בעניין ההטבות ובכל הסוגיות שעולות פה ונדון עליהן. הוועדה תתערב בכל משרד ממשלתי שנוגע בדבר.

נשמע את מר יוסף יודייקין, יושב ראש אסירי ציון מברית המועצות לשעבר.

כבוד יושב ראש ועדת הקליטה, העלייה והתפוצות, ד"ר אברהם נגוסה, חברת הכנסת וסגנית יושב ראש הכנסת, קסניה סבטלובה. אני רואה שרק שני אנשים מ-120 באו. מה זאת אומרת? זאת אומרת שמעל ל-18 חברי כנסת בכלל לא מעוניינים. הבעיה שאנחנו שהיום היום על מה אנחנו היום מדברים. אני מצטער מאד שאחרים לא באו ולא שומעים מה יש פה לאנשים להגיד.

ראשית כל, אני רוצה להגיד שני דברים. דבר אחד על האנדרטה שמדברים כל הזמן ושום דבר לא נעשה. אם אני שומע לפני שנתיים, בנובמבר 1913, יושב ראש של ועדת הקליטה והתפוצות אז, יואל רזבוזוב, הוא אמר לנו, כאשר הוא שמע אותנו, אתם יודעים, חברים, בעוד שלושה שבועות אתם תבואו ואנחנו נדבר ונסדר את הבעיה הזאת. אז לא עברו רק שלושה וחצי שבועות, לא עברו שלושה וחצי חודשים, עברו שנתיים, 24 חודשים ואף אחד במדינת ישראל לא היה מוכן להרים את הבעיה הזאת.

עכשיו על האנדרטה. בוודאי שצריך לעשות אנדרטה שתהיה לזכר כל אסירי ציון מכל תבל, שאת כל נפשם, את כל חירותם נתנו עבור ארץ ישראל, שהם הגיבורים, כמו שאתם אמרתם, כמו שאתה אמרת, אברהם. אבל אנחנו לא רק רוצים שיהיה שם אסירי ציון. אנחנו רוצים - ואני מדבר על ארגון אסירי ציון מברית המועצות – שהאנדרטה תכלול גם כן את הרוגי מלכות ישראל. אנשים שלא רק את שירותם, אלא את החיים נתנו כדי שיהיה ניצחון של הציונות להקמת מדינת ישראל.

אני לא מבין. הרי פה רק מדברים. תסלח לי, זה הרי בלה, בלה, בלה. שום דבר לא מתקדם וגם לא יתקדם אם אתה, אם חברי הכנסת לא ייקחו את הנושא לידיים שלהם ויפתרו את הבעיה. רק אתם יכולים לעשות את זה.

אני אגיד לך עוד משהו. אני כבר 16 שנים יושב ראש ארגוני אסירי ציון מברית המועצות. 10 שנים לקח לנו, משנת 2002 עד שנת 2012 – 10 שנות מאבק, כדי שכנסת ישראל תקדם חוק לטובת אסירי ציון, שהם יקבלו קצבה לפי הכנסה. אני שואל אתם האם אנחנו צריכים להיאבק גם כן 10 שנים, כדי שאיזה משהו ייצא?

אז אני מקווה ואני מבקש מכם חברי הכנסת, שאת הבעיה הזאת אתם תעבירו לכל חברי הכנסת, מכל המפלגות, כי עכשיו זה הדבר. דיברו כבר הרבה על האנדרטה, על הנצחה.

איציק אמר נכון, לפני שנתיים אנחנו דיברנו כאן גם כן על דבר מאד חשוב, על זה שאסירי ציון יקבלו איזו שהיא תמורה עבור החיים שהם עברו. תסתכלו. על האנדרטה אני לא אדבר הרבה. אני אגיד לכם רק דבר אחד, בברית המועצות עצרו 120,000 אסירי ציון, 120,000. יצאו אחרי כן רק 10,000. מה-10,000 הרבה היו קשישים, היו חולים, היו שכבר צריכים היו עזרה מאנשים שהסתובבו ועלו ארצה רק 851 איש, מהם כבר 700 נפטרו. יש לנו 150 איש עכשיו שנשארו בחיים.

אני פניתי לשר הרווחה, מר חיים כץ ודיברתי על אסירי ציון. הוא אמר לי – תעביר לי מכתב. העברתי לו שני מכתבים בכתב. מכתב אחד על אסירי ציון, מכתב שני על הרוגי מלכות. ואני מבקש לקרוא לכם, כי חשוב מאד מה שאנחנו רוצים שכל אסירי ציון יקבלו.

אני רק רוצה לחזק את דבריו ולומר שיש לי פה מכתב משנת 2007.

הוא עוד לא סיים. אני אתן לך בהמשך.

תודה.

אני עוד לא סיימתי.

נמצאת איתנו גם נציגת המוסד לביטוח לאומי ואני רוצה שהיא תגיב לאחר שתשמע את האחרים, בעניין הזכויות של אסירי ציון וההטבות. אנחנו נשמע לשמוע על כל זה ממך, אבל קודם כל נשמע את אדוני.

אז אני פונה אליכם בשם אסירי ציון מכל רחבי תבל בבקשה. במשך 65 השנים האחרונות, מאז שנת 1950 עד שנת 2015, הגיעו לישראל 3,321 אסירי ציון, שבתוכם אסירי ציון מאתיופיה, מעיראק, מאיראן, מצרים מסוריה, מלבנון, תוניס, אלג'יריה, מרוקו, בולגריה, רומניה, צ'כוסלובקיה, הונגריה, פולין. היו 2,470 איש ובנוסף 851 אסירי ציון מברית המועצות. כעת נשארו בחיים רק 1,207 אסירי ציון ורק 156 מהם מברית המועצות.

כל חודש נפטרים בערך 10 אסירי ציון מכל הארצות. עוד מעט כבר לא יהיו. מכל הארצות מלבד ברית המועצות, נשארו בחיים 43% מהאסירים, אבל בגלל שהאסירים מברית המועצות חיו במציאות של מחנות השמדה לאורך זמן ממושך מאד, נשארו בחיים רק 18% מאסירי ציון שהגיעו לישראל. על התנאים במחנות ברית המועצות אתם יכולים לראות בנאום שאני נשאתי ב-28 בדצמבר שנת 2005, רק עם תיקון אחד, עכשיו כבר עברו 67-70 שנה, כאשר אסירי ציון נכלאו במחנות ההשמדה בכלא וכך הלאה.

בשנה שעברה העניק שר האוצר, באותו זמן חבר הכנסת מר יאיר לפיד, הטבות לניצולי השואה ולוטרנים שלחמו במלחמת העולם השנייה נגד הנאצים, אבל אסירי ציון נשארו מחוץ למסגרת. רק אסירי ציון ובמיוחד מברית המועצות, הם אנשים מבוגרים, מעל גיל 85. אני יכול להגיד שהם יותר מגיל 90, כי מתי התחילו איתם, בשנת 1940, כאשר הצבא האדום כבש את ליטא, אסטוניה, חצי מפולין, מולדביה, אז את כל הציונים הכניסו תיכף ומיד לבית הכלא ואחר כך למחנה ריכוז ואחרי כן כמה מהם נשארו חבוקים, הלכו והוציאו אותם להורג.

ועכשיו, מי הם אלה? הם נכים, הם זקנים, הם חולים ותלויים בעזרה מהאנשים הסובבים אותם. בגלל שאורך החיים הממוצע של הגברים, שהם 99% מכלל אסירי ציון, הוא 80 שנה בישראל, לאנשים האלה נשאר זמן קצר מאד לחיות.

מחמת כל האמור לעיל, אבקש להעניק לכל אסירי ציון שהגיעו לגיל 85, את ההטבות הבאות: (1) להעלות את תשלומי קצבת הזקנה מהמוסד לביטוח הלאומי – זה בשביל 25%; (2) להעניק נסיעה חינם בתחבורה הציבורית – אוטובוס ורכבת; (3) להחליט כך שישלמו רק 50% מהוצאות חשמל, גז, מים וטלפון; (4) לאפשר הנחה של 100% בארנונה לדירה עד 100 מטרים מרובעים. עכשיו ההנחה היא רק 66%.

(5) לפטור מתשלום עבור תרשום מרשם; (6) לפטור מתשלום עבור ביקור רופא בכל קופת חולים; (7) לפטור ממס ביטוח בריאות. הרי אנחנו משלמים ביטוח בריאות כל אחד, כאשר אנחנו כבר הגענו לגיל יותר; (8) לפטור מתשלום בכל מרכז בריאות עבור בדיקות, קוצב לב, רנטגן, אולטרא-סאונד, CT ואחרים.

והדבר השני, מאד קצר, שאני כתבתי על הרוגי מלכות. אסירי ציון והרוגי מלכות הם הגיבורים שהוצאו להורג בגלל פעילותם הציונית המתמדת, במדינות אויב. הם סיכנו את הכל למען השאיפה, בעד - - - בקרב יהודי ברית המועצות למורשתם היהודית, לציונות והחשוב ביותר – למאבק להקמתה של מדינת ישראל. בזכות אלה שלא חששו להקריב את חירותם וגם את חייהם למען ניצחון הצדק, ניצחון הציונות וניצחון של מדינת יהודים בארץ ישראל.

אנחנו מבקשים את הצדק האלמנטרי, שאסיר ציון שהינו בעצמו בן של הרוג מלכות, שאיבד את אביו בילדותו, שאימו בתור אלמנת הרוג מלכות אף פעם לא קיבלה איזו שהיא קצבה עבור בעלה, (יש אלמנות שקיבלו), שהוצא להורג בגלל הפעילות הציונית ובגלל שהוא אסיר ציון בעצמו שהגיע לגיל מבוגר של 85 שנים, כאשר הוא בעצמו כבר לא מסוגל לעבוד, יקבל מהמדינה אותה הקצבה שמקבלת היום אלמנתו של הרוג מלכות שהוצא להורג אחרי קום המדינה.

עם מיטב הברכות של ציון ותודה מראש.

תודה רבה.

זהו. אני מבקש שעכשיו אתם, בכל זאת, תתחילו קצת להשתמש במה שאתם יכולים לסייע לארגוני ולאסירי ציון ולהרוגי מלכות.

קודם כל תודה רבה. אנחנו נשמח לקבל העתק מהמכתבים, וזה יעזור לנו להתמקד בדרישות.

אני חושב שהוא הבהיר לנו את התמונה הכללית וגם את הדרישות. יש לנו עוד שני דוברים. אני מבקש לקצר את הדברים ולא לחזור על דברים שכבר נאמרו פה, וגם כדי שיהיה מספיק זמן לנציגת הביטוח הלאומי, שתיתן לנו את הדרך להתמודד עם מה ששמענו.

מר חיים ביינסו, בקיצור, בבקשה.

בקיצור. אני מארגון אסירי ציון יוצאי אתיופיה. כמו שדיבר מלקו, אנחנו הקמנו את הארגון הזה בשנת 2000, לפני כ-15-16 שנה. מאז שהקמנו את הארגון, אנחנו ביקשנו, אני כתבתי וגם עשיתי שרטוטים לכל המשרדים. ראשית, הייתה לנו תרבות יהודית באתיופיה. שנית, אנחנו מדברים עכשיו על האנדרטה, אבל עדיין לא קיבלנו שום דבר. אנחנו כותבים, כותבים לכל מקום ואף אחד לא מתעניין וזה בערך כבר 15-16 שנה.

יכול להיות שעכשיו הגיע הזמן, ד"ר אברהם, מה שעשו הארגונים האלה פה, אולי נבנה והגיע הזמן וזה הכל.

תודה רבה לך.

גברת רחל ברגר, העמותה להנצחת מורשת הלח"י.

שלום. תודה רבה. אני באמת פעם ראשונה בוועדה הזאת ואני רוצה להגיד שאנחנו כעמותה להנצחת מורשת לח"י, מנסים לעשות המון - ובעזרת מתנדבים, בעזרת סכום כל כך מינימאלי – כדי לעשות הנצחה. אז כשאני שומעת על האנדרטה שקיימת ואנחנו באמת היינו בכמה פגישות שם, אני רוצה להגיד שהסיפורים שהיו בלטרון הם סיפורים כל כך חשובים להיסטוריה, שחייבים לציין את זה באיזה שהוא אלמנט שיהיה לדורות הבאים.

הסכומים שמדברים עליהם הם לא סכומים גדולים, אבל לנו כעמותות, שאנחנו בקושי מתקיימים, זה סכום מאד חשוב. אז אנחנו מוכנים להופיע בכל מקום כדי לקדם את הנושא של האנדרטה.

זה מזעזע לשמוע גם שיש אנשים שלא חיים בכבוד, המבוגרים.

תודה רבה לך.

אני רוצה לחזק את הדברים שנאמרו כאן לגבי שלא נעשה כל כך למען אסירי ציון. בתחילת הדיון כאן דיבר על שלושה דיונים משנת 1972 ואחר כך בשנת 2002 ואחר כך בשנת 2013. המרווחים האלה מוכיחים בעצם כמה שהנושא הזה הוא זניח. זה דבר אחד.

דבר שני, יש בידי מכתב תלונה משנת 2007, שכתב ד"ר אברהם מטלון, אסיר ציון והוא בעצם מתלונן נגד משרד מבקר המדינה, בשם אסירי ציון ממצרים ומעיראק, שעוכבו בסוף שנת 1976 ולא זכו לקבל את הגמלאות שמגיעות להם על פי חוק. כלומר, יש משהו בהתנהלות הזאת, שמוכיח שבאמת הדברים לא זזים, הם תקועים. ולמה?

אסירי ציון הם בעצם אנשים מבוגרים. היום הרבה מאד כבר לא מסוגלים להגיע לטקס ההוקרה שעושים לכבודם בגלל קשיי ניידות, בגלל בעיות בריאות. אני חושבת שצריך לשנות את המתכונת הזאת, לחשוב על איזו שהיא מתכונת הרבה יותר אפקטיבית, שיכולה להנציח לאו דווקא באנדרטה, אלא הרבה מעבר לאתר אינטרנט, שאתר אינטרנט זה לא סיפור גדול ולא במחיר כל כך נוראי. בסך הכל יש בירוקרטיה סביב הסיפורים, אני מבינה את זה, אבל אתר צריך להיות, כדי שאנשים שעדיין איתנו יוכלו לספר, יוכלו להיות חשופים לדורות הבאים לא פחות מאשר אנדרטה. זה הכל.

תודה רבה לך.

אני לא יודע אם פה הכתובת הנכונה לדבר. אני מייצג את הגוף של אסירי ציון הבריטים מזמן המנדט. זה כולל את אלה ששכבו בבתי הסוהר, את אלה ששכבו בקנייה ואלה ששכבו במחנה המעצר בלטרון.

כידוע, בלטרון שכבו אלפים-אלפים במשך שנים רבות רבות. אנחנו פנינו כבר לכל כתובת שהיא, שרק אפשר, כדי להקים איזה ציון, איזה זיכרון או משהו, לעצורי לטרון שישבו. וכידוע, ישבו שם גם מנהיגי הציבור, מנהיגי היישוב באותם הימים. וזה לא עוזר שום דבר. לא שנה, לא שנתיים ולא שולש.

אני פונה. האם אפשר, אני לא יודע אם אתה הכתובת הנכונה, לעשות איזה משהו, ציון, או אנדרטה או משהו כזה, לעצורי לטרון שהיו על ידי הבריטים.

הייתי רוצה להוסיף נקודה נוספת אחת. הייתה מחלקה מיוחדת בעצורי לטרון שהשתחררו ממש כשהבריטים יצאו מהארץ. במחלקה הזו, שאני הייתי שם, יצאנו לכבוש את מלחה. היום מלחה זה מרכז ירושלים, ידועה מאד. אז מלחה הייתה שכונה קטנה מאחורי שכונת בית וגן.

בכיבוש מלחה נפלו לנו מהמחלקה 20 מתוך 30 חברי המחלקה ואנחנו מתחננים ומבקשים לא רק מכתובת אחת, ממשרד הביטחון ומכל גוף שהוא, להקים משהו לזכרם של אותם 20 נופלי כיבוש הכפר הקטן, לא כפר, שכונת מלחה הקטנה באותם הימים ואני לא מוצא את הכתובת. אני לא יודע לאיפה אפשר להגיע בכדי להקים משהו עבורם. תודה.

תודה רבה.

עכשיו נקבל הסבר מהביטוח הלאומי, על הזכויות ועל ההטבות שמר יוסף ציין פה וגם אחרים. הגברת קרן גולדנר.

נעים מאד, שמי קרן גולדנר. אני פעם ראשונה כאן בוועדה, מכירה חלק גדול מהאנשים. אני אספר קצת עלינו. אני עובדת באגף נפגעי פעולות איבה ואסירי ציון. זה אגף גדול. המחלקה של אסירי ציון מונה אותי, את חדוה שיושבת פה משמאלי ואת דרורה זגורי.

אני רוצה לספר שמלבד החוק שעל פיו אנחנו פועלים, זו מחלקה קטנה עם המון-המון לב, עם גישה מאד חברית, מאד מעריכה ומאד מכבדת כלפי כל אסירי ציון. אני לא יודעת אם נתקלתם בשירותים של מוסדות ממשלתיים, אבל אצלנו כל מי שמתקשה, כל מי שמגיע, בלי הזמנה מראש, בלי לקבוע, תמיד מתקבל בברכה ומקבל את מלוא תשומת הלב.

אולי מישהו מתקשה ומפנה אלינו איזו שהיא בעיה שבעיניו נראית קטנה, אבל מה שנעשה מאחורי הקלעים, ואת זה מאד חשוב לי להסביר, זה הרבה מאד עבודה. לפעמים אנחנו מנסים פשוט לתווך בין הפונים אלינו לבין מחלקות אחרות, גם כשזה לא קשור אלינו. אני רוצה שתדעו שמי שנמצא שם, זה באמת בנות מאד מאד מיוחדות, שזה מאד חשוב להן.

עכשיו באופן כללי. לפי סיכום שעשיתי קצת לפני טקס אסירי ציון, יש לנו כ-1,200 אסירי ציון ואלמנות הרוגי מלכות ואלמנות אסירי ציון. אני רוצה לציין למי שלא יודע, שאנחנו משלמים גמלה לאסירי ציון שהוכרו במשרד העלייה והקליטה ולאחר שעברו ועדות נקבעה נכות שמזכה בגמלה.

בנוסף לזה, וזה ייחודי אצלנו במחלקת אסירי ציון, יש לנו גמלה שנקראת גמלת הכנסות. גמלת הכנסות, בדומה לגמלת הבטחת הכנסה, היא גמלה שבודקת הכנסות של התא המשפחתי ובמידה ויש חוסר בהכנסות, לפי התנאים שנקבעו, אנחנו מזכים גם בגמלה נוספת. זאת אומרת, יש אפשרות אצלנו לקבל גם את הגמלה הזאת וגם את הגמלה הזאת ואנחנו לא שוללים ולא לוקחים אותה בחשבון.

הטבות לפי חוק, שזכאים להן אסירי ציון, נכים – מענק הטבות אחת לשנה. מענק זה עמד השנה בחודש אוגוסט על סכום של 1,660 שקלים. מענק נוסף שמקבלים, הטבה נוספת, זה מענק הבראה. מענק ההבראה הוא בסכום 2,090 שקלים. אלה שתי ההטבות שמקבלים אסירי ציון נכים. בנוסף לזה יש הנחה בארנונה. ההנחה, ושוב אני אומרת, כי פנו אלי בכל מיני סיבות, ההנחה ניתנת על ידי הרשויות המקומיות. מאיתנו הם מקבלים מידע מי הם אסירי ציון וההנחה שניתנת היום היא 60% לאסירי ציון נכים.

אסירי ציון שמקבלים גמלת הכנסות, במידה ולפני שהיו זכאים לגמלת ההכנסות היו זכאים להבטחת הכנסה, למעלה מחצי שנה, מקבלים הטבות נוספות. מקבלים הנחה של 50% באגרת טלוויזיה, פטור מארנונה של 100% והנחה בתרופות שהם צורכים דרך קופות החולים.

מה שחשוב לציין, שאותן ההנחות ניתנות על ידי הגורמים האחרים. זאת אומרת על ידי רשות השידור, על ידי המועצות והעיריות המקומיות ועל ידי קופות החולים, כמובן משרד הבריאות. אנחנו מוסרים להם את המידע אודות הנפגעים.

לא כל הרשויות נותנות. עיריית ירושלים למשל לא נותנת.

זה בקשר לארנונה.

עיריית ירושלים אמורה לתת למי שמקבל תגמול נכות.

ידוע לך מה האחוז של הנחה בתרופות?

לא. משרד הבריאות נותן את ההנחה הזאת. אני מוכנה לבדוק, אבל זו לא הנחה שאנחנו נותנים. זה מה שחשוב לי שתדעו.

לניצולי השואה אפס.

תודה רבה.

האם למשרד הקליטה יש תגובה? אתם לא חייבים.

אני אגיד בקצרה. רק ברשותכם, אני רוצה לחזור על מה שהתחלתי איתו בהתחלה. תראו, החוק שלנו, מי שיודע, החוק לאסירי ציון, הוא חוק שמורכב בעצם משני נדבכים. האחד הוא של משרד העלייה והקליטה ושר העלייה והקליטה – אנחנו בעצם אמונים על העניין של ההכרה, ושר הרווחה, שזה קשור למוסד לביטוח לאומי, שהם אחראים על הנושא של כל התגמולים וכל ההטבות שניתנות בעצם לאסירי ציון.

אני רוצה לחזור לעניין הזה של האתר עצמו. עלתה כאן איזו שהיא אמירה שאומרת בעצם זה לא מספיק, אבל כרגע זה המון, כי אני רוצה להסביר לכם שכרגע, וקודם כל אנדרטה זה דבר מבורך והלוואי שהיא תוקם, אבל אתר אינטרנט, אם אתם חושבים על זה בגדול, קודם כל זה לא פשוט בכלל לאסוף את כל הסיפורים של אסירי ציון. זה לא מה בכך. ואתר אינטרנט היום ישמש לכלל העולם, זה לא יהיה רק בישראל. זה משהו שבאמת נוכל להפיץ אותו, ואז באמת להראות את המורשת של כלל אסירי ציון ובאמת להנציח את פועלם של אסירי ציון, כמו שגם ביחד עם המוסד לביטוח לאומי, גם העלינו את האתר של הנצחת הרוגי מלכות.

אני רק חייבת להגיד לכם שהושקעו המון מאמצים בהקמת האתר הזה. זהו. אנחנו מאד מאד מקווים שזה יישא פרי, אבל זה לעניין האתר שלנו. וכמובן, גם לדורות הבאים.

תודה רבה.

רציתי רק להגיד שהאינטרנט זה חשוב, אבל הכי חשוב זה לראות את המקום ולהיות במקום. את הולכת לכותל לראות את הכותל. את לא שמה את האתר לראות את הכותל.

נכון. בשביל זה אנחנו כאן, כדי שאם בעזרת השם זה יקום, יקום אתר, אנדרטה כזאת, אז - - -

אנשים יראו את המקום, כי המקום הזה מספר את סיפורם.

בהחלט. כולם מסכימים שאין תחליף לאנדרטה, זה ברור.

אני מאד מודה לכל המשתתפים. אנחנו זיהינו את המשרדים הרלבנטיים להביא את השינוי במצב הזה. אנחנו נפנה למשרדים האלה. לגבי האנדרטה, לדעתי עלינו לפנות למשרד התרבות והספורט ולמשרד החינוך. מדובר פה בחינוך לדורות הבאים ולכן אלה שני המשרדים שאליהם אנחנו צריכים לפנות. וכמובן גם משרד האוצר.

בעניין ההטבות, אני חושב שהמשרדים שאני זיהיתי מהדיון הזה, זה משרד התרבות והספורט, משרד החינוך כמובן, משרד הקליטה, משרד הרווחה ומשרד האוצר. כמו כן השלטון המקומי לגבי הנחות בארנונה. משרד הבריאות לגבי הנחות בעניין תרופות.

אלה המשרדים שאנחנו נפנה אליהם, ובדיון הבא שאנחנו נקיים ביחד אתכם, לאחר הבירור עם המשרדים האמורים, על פי הדרישות שהגשתם פה, ואנחנו רוצים לקבל העתק מהכתב שצוין פה - אנחנו נדרוש שנציגים של כל המשרדים הרלבנטיים האלה יהיו בדיון ויתנו דין וחשבון בעניין זה.

הנושא מאד חשוב לנו. מדובר בנושא מאד חשוב, כפי שפתחתי ואמרתי – גיבורי ישראל – אלה אסירי ציון. את המורשת צריך לחזק ולכן גם הגשתי הצעת חוק, שמטרתה ללמד את המורשת של כל העדות בישראל. הצעת החוק אומרת שזו תהיה חובה במערכת החינוך, ללמד את זה. כי אם אנחנו לא נחזק את עברנו, לא נחזק את עתידנו. תודה לכם.

כל העדות וגם המפלגות.

בהחלט. אנחנו נעשה את זה. אני מאד מודה לכל המשתתפים.

אני סוגר את הישיבה. תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:20.