הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 37

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, י"ג בחשון התשע"ו (26 באוקטובר 2015), שעה 10:00

הצגת תוכנית משרד החינוך לשילוב מיטבי של יוצאי אתיופיה

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

קסניה סבטלובה

טלי פלוסקוב

עודד פורר

עירית בירן - סגנית מנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

נועה גבעון - מנהלת תחום פרוייקטים, משרד החינוך

גילי דנה - מפקחת ארצית חינוך חברתי קהילתי, משרד החינוך

דוד יאסו - מנהל אגף א' קליטת עולי אתיופיה, משרד העלייה והקליטה

ד"ר שרי פייר - מנהלת תחום בכירה בחינוך, משרד העלייה והקליטה

עדי טדלה - ממונה בטיפול עולים בעבר, משרד ראש הממשלה

לירית סרפוס - ראש אגף תכנון אסטרטגי, משרד ראש הממשלה

ליאור אבבה - עוזר השר אקוניס, משרד ראש הממשלה

יחיאלה ארבל - מנהלת השירות לשיקום נוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

עמיר קשי - מפקח ארצי ועדות תכנון טיפול, שירות לילד ולנוער, משרד הרווחה השירותים החברתיים

הרב יוסף הדנה - רב ראשי ליהודי אתיופיה, המשרד לשירותי דת

רות דיין מדר - ראש מינהל חברה, המרכז לשלטון מקומי

צגה מלקו - עיתנואית, רשות השידור

ורד אחיהון - מנהלת תוכן, הסוכנות היהודית

הרב שמואל סלוטקי - נציג, ארגון רבני צהר

מיכל אברה סמואל - מנכ"לית עמותת פידל

רחל סמעון - מנהלת פדגוגית, מרכז היגוי של עולי אתיופיה

יאיר גטה - מנחה אזורי, מרכז היגוי של עולי אתיופיה

אבנר מהרט - M.A, מנחה אזורי, מרכז היגוי של עולי אתיופיה

שרה נגה - מגשרת חינוכית חברתית, מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה

גינת מנגיסטו - B.A, מרכז היגוי של עולי אתיופיה

אביבה עונה - ממונה על פרוייקטים חינוכים, ארגון צפון אמירקה למען יהודי אתיופיה

שושנה בן-דור - מנכ"לית ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

ירון יחיאס - דובר ארגון צפון אמירקה למען יהודי אתיופיה

חגית חובב - יועצת, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

טובה בלאי - מגשרת, וועד המגשרים של תלמידי הקהילה האתיופית

מרים יצחק - מגשר, ועד המגשרים של תלמידי הקהילה האתיופית

רות נחנסון אנקרי - מנהלת פיתוח תכניות, ידידים

מרב תורג'מן

דנה גורדון שושני

ר.כ. חבר המתרגמים

הצגת תוכנית משרד החינוך לשילוב מיטבי של יוצאי אתיופיה

בוקר טוב לכל המשתתפים בישיבה. התכנסנו הבוקר כדי לדון בנושא הצגת תכנית משרד החינוך לשילובם המיטבי של יוצאי אתיופיה, במסגרת התכנית הממשלתית של ועדת השרים. אנחנו מתכנסים היום לאחר החלטה בוועדת השרים וכן גם בממשלה, בעניין הפעלת התכנית הזאת, בעיקר התכנית בתחום החינוך, הרווחה והבריאות. הממשלה אישרה 300 מיליון שקלים לתכניות האלה.

היום אנחנו דנים רק על נושא החינוך, לא על נושאים אחרים. נציגי המשרדים האחרים, אנחנו מברכים אתכם שבאתם ונשמח לשמוע גם את ההערות והרעיונות שלכם. זהו דיון אשר מטרתו, עם יציאת התכנית לדרך, שהתכנית תהיה כמה שיותר מפורטת, יותר מעשית, כדי שתשיג את מטרתה. לכן אנחנו מתמקדים היום בהצגת התכנית בתחום החינוך בלבד.

בנוסף, קיבלנו מכתב מארגון כוח לעובדים, המתמקד בנושא מאבקם של המגשרים החינוכיים בקהילה האתיופית, מה שנקרא עובדי מרכז ההיגוי, שכל הזמן נמצאים בסכנת פיטורים מתפקידם מעבודתם. כל הזמן, כל שנה, מכרז וכדומה וזאת ולכן, לאחר עבודה של 16 שנים במערכת. להערכתי מדובר בין 60 ל-65 עובדים. כתוב במסמך 60 עובדים, אבל אני חושב שיש עוד חמישה שאינם כלולים כאן.

לכן אני רוצה שעובדי הארגון יציגו את הנושא הזה, כי המאבק שלהם להשתלב בתוך משרד החינוך כעובדים מן המניין הוא חשוב מאד, והם לא צריכים לעמוד בחרדה כל שנה – מה יקרה למשפחתי כשאני יפוטר וכו'. צריך להינתן הסבר בעניין הזה אחת ולתמיד. אני חושב שבתכנית החדשה של שילוב יוצאי אתיופיה, משרד החינוך יכול להיות מודל לחיקוי בעניין הזה, אם ייקח את הנושא הזה וישים אותו וישלב אותם.

אנחנו מביעים בדרך זו גם קריאה למשרד החינוך לעשות את הצעד הזה ולשלב אותם. נשמע מהנציגים.

אני מברך את חברת הכנסת טלי פלוסקוב שהגיעה לדיון. היינו בוועדת הרווחה ואני יודע עד כמה הנושא חשוב לה, עד שהיא עזבה את הדיון שם והגיעה לפה. תודה.

קודם כל ניכנס להצגת התכנית. אני מבקש מעירית בירן, סגנית מנהל המינהל הפדגוגי במשרד החינוך להציג את הדברים.

בוקר טוב. לפני שאני אכנס פנימה לתוך התכנית המפורטת, אני רוצה לדבר מספר משפטים על העקרונות. אנחנו במשרד החינוך מקימים בימים אלה צוות היגוי מלווה להפעלת התכנית, כולל שילוב של נציגי הקהילה, כדי שיהיו אנשים בתוך הצוות המלווה, שיעקבו אחרי ההתפתחות, אחרי הפירוט של התכנית, אחרי הנתונים היותר מדויקים שהתכנית בעצם תביא לשיפור ויהיו אנשים שגם יראו מה קורה ואיך זה קורה, ולא רק יראו נתונים סטטיסטיים מרחוק.

מנכ"לית המשרד ביקשה שאנחנו נשב על הכנת חוזר מנכ"ל מדויק למנהלי בתי הספר עם הוראות ברורות כיצד עליהם לנהוג, עם רוח הדרך החדשה, בהמשך, וגם זה בתהליך.

הנושא השנתי, או בשלוש השנים האחרונות, כנושא מרכז בפיתוח שבתי הספר עבדו עליו, אם אנשים זוכרים היה האחר הוא אני אצל השר הקודם, וכרגע הוחלט לקחת את אותו רעיון, אבל ללכת איתו עוד צעד אחד קדימה ולדבר על הפסיפס הישראלי ולחזק את המקום של הילד עם השונות מהמקום שהוא בא ולתת מקום לקהילה של בני הקהילה האתיופית בתוך בתי הספר וגם בעבודה הכללית בין בתי הספר בלמידה. וזה חלק מהנושא שירוץ גם בשנת הלימודים השנה וגם לתוך שנת הלימודים הבאה. זה לא יהיה משהו שהוא חד פעמי, אלא משהו שירוץ.

בימים אלה יושבים על הכנסת פרקים נוספים בהוראת היסטוריה והמורשת של תלמידי מדינת ישראל, גם את הפרקים שהתבקשו להכניס, כדי שיהיה יותר ידע לילדי ישראל.

בשלב זה הצטרף אלינו חבר הכנסת עודד פורר. הוא היה מנכ"ל משרד העלייה והקליטה, הוא מכיר את התכנית מההתחלה. תודה שהצטרפת.

עכשיו אני אכנס קצת פנימה. רק עוד שני נושאים. אנחנו כמובן הולכים עם ההחלטה של הדרך החדשה, שכל התכניות תהיינה אינטגרטיביות ולא הומוגניות, כדי לתת לילדים באמת הרגשה שהם חלק מהחברה הישראלית והמקהילה הישראלית, שהם חלק מהפסיפס הישראלי; ואנחנו בתהליך לעבור תכנית-תכנית ולעשות יחד עם הגורמים המפעילים של התכניות ויחד עם בתי הספר, את השינוי.

החלטה נוספת היא להשתמש בכלי שנציגים של חלק מהמשרדים מכירים. יש כלי שנקרא תמ"י – מערכת ממוחשבת שפותחה בשביל התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון, למעקב אחרי מה קורה עם ילדים שמקבלים טיפול. יש לתמ"י וריאציה שנקראת תמ"י בית ספרית, זו מערכת ממוחשבת שהיא מוצפנת, לא רואים שמות, אבל כן רואים שילד מקבל טיפול בתוך בית ספר. אפשר לראות את ההתפתחות, את השינוי ואת הטיוב של המערכת.

אם רואים שהילד לא מתפתח או התכנית לא נותנת מה שהוא צריך, בית הספר יודע מי הילד, או אותה תכנית שמטפלת בבית הספר – יודעים מי הילד. אנשים מבחוץ רק יודעים סטטיסטיקה. אפשר יהיה לעקוב בצורה יותר מדויקת אחרי כל ילד מטופל, ואנחנו כרגע עובדים עם כל התכניות, לאט-לאט, להכניס אותן, ללמד אותם לעבוד הכלי, כך שיהיה כלי ממוחשבת. נשאלנו בביקורת המדינה איך נעשה את זה, אז זו תהיה אחת הדרכים באמת לראות את הצורה המקצועית, איך הדברים מתפתחים. זה בגדול ובעקרונות.

אני אלך כמובן מהמקום שהכי קל לנו במשרד החינוך, וזה נושא של שיפור הישגים. מאחר שאנחנו מודדים את שיפור ההישגים עם שני כלים בעצם. בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים מה שאנחנו קוראים מבחני מיצ"ב, ובחינוך העל יסודי בבחינות הבגרות.

אנחנו קבענו יעד לשיפור במקצועות היסוד כמובן, אנחנו לא נכנסים לכל מקצוע, אבל בשפות, זאת אומרת עברית, אנגלית ומתמטיקה. השר שלנו הדגיש את מתמטיקה יותר ממקצועות אחרים, אבל אנחנו מדברים על שלושת המקצועות, כי גם לגבי אנגלית אי אפשר בעצם אחר כך להגיע לאוניברסיטה בצורה נאותה או לתעסוקה. אז חשוב ששלושת המקצועות האלה יקבלו בקרה מאד מדויקת ולכן המקצועות האלה בתכנית הוגדרו כמקצועות שאנחנו נלווה אותם – גם בתכניות בחינוך היסודי, גם בחטיבות הביניים וגם בחינוך העל יסודי.

אני לא אשתמש בשמות, כי זה לא יגיד לכם כלום, זה תכניות שחלקן פותחו בתוך משרד החינוך, חלקן תכניות שפותחו לאורך השנים יחד עם גורמים נוספים, אבל הן תכניות שאנחנו יודעים שהן תכניות שיודעות לקחת ילד מנקודה א' ולהעביר אותו לנקודה ב'. כל התכניות האלה תעבודנה בצורה אינטגרטיבית כמובן, לא תהיה אף תכנית שהיא מבדלת.

במקביל לעבודה בתוך בתי הספר עם אותם תלמידים על המקצועות שהם נראים לנו קריטיים, אנחנו רוצים לעשות עבודה עם המשפחות. עוד פעם, אינטגרטיבית, של אותו בית ספר, באותו יישוב, כי המחקר מראה שילדים שמקבלים גיבוי בבית לתהליכים הבית ספריים, יותר קל להם להתמודד. שיש אותה שפה, אם בית ספר אומר אנחנו רוצים שילד יקרא אחר הצהריים או בערב 20 דקות כל יום, אז שהאמא והאבא יידעו שבית הספר מבקש, יבינו מה הסיבה, יבינו איך צריך לעשות אם מבקשים. שילד יעזור להורים בקניות, כשלומדים חשבון גם בעבודה עם כסף. תהיה עבודה של בית הספר, ועל זה אנחנו בונים עכשיו תכנית יחד עם הייעוץ של שפ"י, שהוא הייעוץ החינוכי שלנו, כדי ללמד את בתי הספר איך לעשות.

אנחנו גם כותבים איך לעשות את זה וגם נגייס מדריכות שתיכנסנה ותלווינה את בתי הספר, מעבר לתכניות הקיימות, כדי שבית ספר יידע איך לחבר את ההורים וגם כעבודה עם ההורים, בשעות מתוקצבות, שאף אחד לא יגיד שהוא עושה את זה בהתנדבות, אלא באמת שמנו בתקציב סכום שמכבד את המקום הזה, שאנחנו להורים לחזק את ההורות שלהם בעבודה בתוך בית הספר. לא את ההורות שלהם בבית. עוד פעם, זה איזה שהוא דיאלוג. כי אחת התלונות ששמענו בשולחנו העגולים, זה שכאילו באים כל מיני אנשים מלמעלה ואומרים לנו איך תהיו הורים טובים. אז לא על זה אנחנו מדברים.

אנחנו מדברים על חיבור או יצירת שפה משותפת בין המוסד החינוכי, בין התהליכים שילד עובד במוסד החינוכי לבין הבית. זה אינטגרטיבי ולא הומוגני, וזה עקרונות שאנחנו נלך איתם לאורך כל הדרך. גם את זה אנחנו נעשה עם בקרה על התכניות, כדי לראות שבאמת התהליך מביא פירות ושגם ההורים מרוצים וגם קורא משהו עם התהליך החינוכי שהילד עובר בתוך בית הספר .

אנחנו מיקדנו את שני התהליכים האלה כרגע בבתי ספר שיש בהם אוכלוסייה בריכוז גבוה, מ-30% ומעלה של ילדים בני הקהילה, כדי שבאמת הם יקבלו ראשונים את הטיפול. יש לנו ארבע שנים ובהמשך אנחנו נצא גם בפתיחה בבתי ספר שהאחוזים בהם יותר נמוכים, אבל חשבנו שחשוב להתחיל עם בתי הספר שהריכוז הוא יותר גבוה.

אני יודעת שנשאלתי על החיבור שלנו גם בוועדת ביקורת המדינה ובעוד כמה מקומות. אנחנו יורדים עם חלק מהתכניות שהיו קודם מבדלות בעל יסודי, יורדים איתן לתוך היסודי, כי אנחנו חושבים שמאחור מדי להתחיל עם ילד בחטיבת ביניים. חלק מהביסוס של שפה זה בתכניות של אחר הצהריים, כמו עבודה עם ה-up, או תכניות אחרות של אחר הצהריים. אנחנו יורדים איתן לחינוך היסודי וגם שם אנחנו עם כל העקרונות שעד עכשיו ציינתי.

ומה קורה בחינוך בעל יסודי?

אנחנו ממשיכים לעבוד בעל יסודי. גם בעל יסודי נעשה שינוי. אני תיכף אכנס לעל יסודי, כי אנחנו הולכים לעשות כמה שינויים בעל יסודי. בעל יסודי כמובן נעבוד גם אינטגרטיבי וגם באמת בבקרה, כי אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו שיפרנו את הזכאות לבגרות, אבל אנחנו חושבים שהירידה ליסודי והשיפור במצב המיצבים, יביא לנו את ההנפה בטווח הארוך יותר. כי אם ילד הגיע לחטיבת הביניים והוא עומד בסטנדרט שאנחנו מצפים מכל ילד בסוף כיתה ו' – בעברית, באנגלית ובמתמטיקה – יותר קל לו אחר כך בהשתלבות בחטיבת הביניים.

חטיבת הביניים היא מקום שהילדים נאספים מהרבה בתי ספר והתחרות קשה והרבה פעמים ילדים שלא באו מספיק מבוסס עם השפות, יותר קשה להם.

אנחנו מדברים על בגרויות עם הממוצע, בדקנו עכשיו את הבגרויות גם של ילדי הארץ, גם בני הקהילה וגם ילידי אתיופיה בני הקהילה. אנחנו עומדים היום על 53%. אנחנו רוצים לצמוח ל-68%. אנחנו רוצים לראות את זה בארבע שנים יעד, לעלות מעבר לממוצע הארצי. זאת אומרת ממש לנסות לדחוף אותם בצורה ממוקדת למעלה.

התכניות הן גם תכניות תוספתיות שהיום ישנן בבתי הספר וחלק מבתי הספר-. תראו, חלק מהבעיה שהבדיקה העלתה לנו, זה שהרבה פעמים אמרו הילד נמצא בפל"א, למשל. יושבים לידי דוד ושרי, ובפל"א, אז הוא לא צריך להיות גם בליבם של כל הילדים האחרים שהיו בבית הספר. לא. אנחנו אומרים לבית הספר, קודם כל שיהיה במה שבית הספר קיבל במשאב תוספתי כדי לחזק יחד עם כל בני כיתתו לקראת בגרות, ואחר כך יש לו את התוספתי שהוא מקבל בתכניות אחרות. ובזה אנחנו כבר בקיץ האחרון - - -

סליחה שאני קוטע אותך, התכניות האלה, המבדלות, ממשיכות?

שלנו במשרד החינוך לא. אני לא יודעת מה קורה בפל"א. בתכניות משרד החינוך - - -

גם שלנו לא. פל"א העולמית הייתה תכנית אינטגרטיבית.

אוקיי. התכניות של משרד החינוך לא תהיינה יותר תכניות מבדלות. כרגע, לשנה הקרובה, אנחנו בשנת מעבר עם תכנית אחת ואחר כך אני אכנס אליה, כי היא קצת יותר מורכבת, אבל כל התכניות האחרות הן כרגע בתהליך להכניס ילדים, להוסיף לתוך הקבוצות. אני לא רוצה שיוציאו ילד בן הקהילה כדי להכניס ילד אחר. אלא אם הקבוצה הייתה של חמישה תלמידים ומרחיבים את הקבוצה עכשיו לשבעה או לשמונה, מצרפים עוד ילד, שניים, שלושה כלא בני הקהילה, כמובן עם אותם צרכים. זאת אומרת לא נכניס בפערים. אם קבוצה עבדה על לקראת 3 יחידות או 4 יחידות או 5 יחידות מתמטיקה, נצרף ילדים דומים מתוך אותו בית ספר, מאותה שכונה, כדי שהם ירגישו שאנחנו לא פוגעים, אנחנו משפרים את התהליך, מצרפים אליהם עוד ילדים, מרחיבים את הקבוצות.

אני יכול לבקש ממך לחזור עוד פעם על התוצאות של הבגרות?

אוקיי. התוצאות האחרונות שיש לנו ביד שנמדדו ונבדקו, יש לנו 53% זכאות במחזור האחרון, שיש לנו כרגע תוצאות ביד.

מיוצאי אתיופיה?

יוצאי אתיופיה.

53%?

53% יוצאי אתיופיה, ילידי הארץ וילידי אתיופיה. אני בכוונה אומרת בני הקהילה.

ממתי הנתון הזה?

תראה, של השנה האחרונה אנחנו עוד בעיבוד. זה תמיד שנה אחת לפני.

2014.

2014. תמיד יש לנו שנה אחת רברס. אני מקווה שהתוצאות של השנה האחרונה יהיו יותר טובות והיעד הוא של 68% בארבע השנים הקרובות. להעלות.

מה הממוצע הארצי?

אני חושבת 54%. 54% ומשהו. אני לא זוכרת בדיוק.

הזכאות הארצית היא 67.8%.

כן. ואם אנחנו - - -

ותוך 4 שנים בעצם אתם מתחברים לממוצע הארצי?

אנחנו רוצים מעבר. רוצים להגיע ל-68%. 64% היה בפעם האחרונה שמדדנו.

עכשיו, אני רוצה עוד משהו. אנחנו רוצים למקד וגם להביא, למקד את הנושא של להגדיל את כמות הילדים שהולכים ל-5 יחידות באנגלית ובמתמטיקה, כי זה בעצם כרטיס הכניסה לתוך האוניברסיטאות. למכללות אפשר גם עם 4 יחידות ועם 4 להיכנס. לאוניברסיטאות היום צריך 5 יחידות, וזו המטרה שאנחנו נסמן אותה ואנחנו הולכים לעבוד במדויק.

אני רוצה להעלות עוד נושא. אנחנו רוצים להגדיל, להכפיל ולשלש את כמות הילדים שבאים גם למה שאנחנו קוראים לו מועד קיץ. אתם יודעים שיש הרבה ילדים שניגשו, הוציאו ציון מסוים, משפרים אותו בקיץ. גם שם, מאחר שחלק מהילדים לא לומדים, חלק מהם יוצאים לפנימיות – מועד הקיץ מיועד לאלה שגרים בקהילה. אנחנו רוצים גם לצרף לתוך מה שאנחנו קוראים המועד השלישי, כי ראינו שילדים שהם בני הקהילה, שהגיעו למועד השלישי בקיץ האחרון, שיפרו באחוזים מדהימים את ההישגים שלהם. זאת אומרת שהעבודה המרוכזת בקיץ, רק על מקצוע אחד – מתמטיקה, או רק על אנגלית – הקפיצה את התוצאות. הם מגיעים לתוצאות מאד יפות.

בקיץ האחרון הצלחנו לאסוף כמות לא גדולה, כי לא היו לנו הרבה משאבים. לקיץ הבא אנחנו הולכים לרכז מאמץ וגם ילדים שבפנימיות, לאסוף אותם בתוך הקהילה להצטרף למועד קיץ, יחד עם המורים שלהם בקהילה, כדי לחזק את הנושא של הבגרויות.

הנושא של שפה הוא נושא שאנחנו רוצים להשקיע בו מאמץ, כי אנחנו חושבים שהשפה העברית היא בכלל אבן נגף בחברה הישראלית היום, לא רק בקהילה, ואנחנו חושבים שילדים שרמת הבקיאות שלהם בשפה, במעבר בין ו' ל-ז' היא בקיאות תקינה, הם קראו מספיק, אוצר המילים שלהם מספק, הם מסוגלים לעשות פענוח כמו שצריך, התוצאות שלהם יותר טובות. גם על זה אנחנו נעשה עבודה מרוכזת, עם הצוותים בבתי הספר.

פה אני רוצה להיכנס לנושא של טיפוח מצוינות. אנחנו עשינו בדיקה בכל התכניות שאנחנו מפעילים במשרד החינוך לטיפוח מצוינות ואנחנו ראינו אלף שחלקם הסטטיסטי ביחס לכלל האוכלוסייה הוא יותר נמוך, ואנחנו הולכים פה לפעול אלף בצורה ממוקדת, לחזק אותם מתוך הנתונים שבהמלצות בית ספר, לתוך התכניות של מצוינות. יש לנו היום 600 ילדים בתכניות המצוינות. אנחנו רוצים להכפיל את כמות הילדים בתכניות המצוינות.

מה זה?

תכניות מצוינות. אני מדברת על משרד החינוך, אני לא מדברת על גופים, בבקשה. משרד החינוך מפעיל, יש לו אגף לטיפוח מצוינות ומחוננים. אנחנו הולכים להיכנס בבית קודם כל.

אופ"ק למשל זה משרד החינוך?

אופ"ק נסגר.

והוא עבד דרך משרד הקליטה, לא? דרך הג'וינט, אוקיי. אני מדברת על תכניות משרד החינוך. יש תכניות של משרד החינוך ושם אנחנו הולכים לרכז מאמץ, כדי להכפיל את כמות הילדים בתכניות המצוינות שלנו ואת המחוננים, ולעבוד על כלי האבחון. כי אחד הדברים שאמרו לנו אותם פסיכולוגים שמתעסקים באבחון, זה שהכלים שלנו לא רגישי תרבות. אנחנו משתמשים בארץ בכלים שהם לא מספיק רגישי תרבות, בכלל כדי להרחיב ולעשות שונות.

אנחנו ראינו אותה תופעה. יש לנו גם ביקורת עם דוברי השפה הערבית, שכמות הילדים שלהם לא תואמת את אחוזם באוכלוסייה. אנחנו עושים עבודה. פה, במקרה זה נעבוד מאד מדויק. לשנה הבאה כבר אמרנו נוסיף שעות לפסיכולוגים שעושים את האבחונים, כדי לתת כן גישור ותיווך רגיש תרבות, כדי שיהיה יותר קל לראות, באמת גם לנקות את העניין הזה, שעוד פעם, זו בעיית שפה הרבה פעמים, לנקות את בעיית השפה וההמשגה, כדי שילדים שיש להם את היכולת, יגיעו לתכניות המצוינות, כדי להגיע כמה שיותר מהר ליותר ילדים בתכניות המצוינות; ופה אנחנו נשקיע מאמץ מאד מרוכז בשנה הקרובה ובארבע השנים הקרובות. אני מאמינה שאחר כך אנחנו נגיע למצב שהם חלק מהאוכלוסייה.

מה יש היום?

אמרתי, 600 ילדים אותרו בתוך תכניות מצוינות של משרד החינוך.

וזה היעד?

לא פיצלתי לפי כל תכניות. מבחינתי מחונן או מצוין זה אותו דבר מבחינת כמות. מבחינת האחוזים, כי זה אותן תכניות, הם יושבים באותן מסגרות וכן הלאה.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת קסניה סבטלובה.

אפשר בבקשה לבקש שכל מי שמדבר יציג את עצמו, שנכיר אחד את השני?

כן. כרגע רשות הדיבור היא של נציגת משרד החינוך. כל אלה שנכנסים, אני מבקש שתשמרו על התור שלכם. תהיה לכם זכות דיבור. בואו נתמקד בהצגת התכנית.

אם כבר דיברתי על כלי אבחון, אותו דבר אנחנו כרגע התחלנו בעבודה לשינוי הכלים לאיתור ילדים לחינוך המיוחד, כדי שיהיו יותר רגישי תרבות, כדי שהשינוי, הקושי התרבותי או השפתי לא יפיל ילדים לתוך החינוך המיוחד, שלא אמורים להיות שם. כן לא לפגוע בילדים שכן זקוקים לחינוך המיוחד, שיקבלו את השירות שמגיע להם. כי כשיודעים שילד שהוא בחינוך המיוחד ומחויב לזכאות, הוא גם מקבל תוספת שעות, תוספת טיפול וכן הלאה. לתת את הכלים כדי לפרוץ את הדבר הזה, שלא יהיו טעויות על רקע של חוסר רגישות של כלים לאבחון, לא רגישים תרבותית.

זה נושא שהוא ממש קריטי בישראל ואנחנו כרגע התחלנו איזו שהיא עבודה בנושא של הפיתוח ואני מקווה שכמה שיותר מהר נוכל לבוא הנה בעוד שנה, להגיד יש לנו כלי חדש, שעומד בסטנדרטים, שנותן את התשובה הנכונה וכן הלאה.

נושא נוסף שעלה לשולחנות העגולים אצלנו, זה הנושא של קידום נוער. אנחנו רוצים קודם כל להבטיח שאותם אנשים שטיפלו בילדים, שנמצאים כרגע בקידום נוער, כמובן יישארו. אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל בגלל כל השינויים של תכנית החומש, הייתה פגיעה וחלק מהרשויות לפטר אותם. אנחנו אמרנו סליחה, את עובדי קידום הנוער אל תפטרו, הם חייבים להישאר ויש תקצוב מיוחד לעניין הזה של עובדי קידום הנוער, אבל אנחנו רוצים להקטין את כמות הילדים יוצאי הקהילה בתוך הטיפול של קידום נוער והחזרתם לתוך מסגרות נורמטיביות, לבתי הספר על כל הרצף.

חלק מהעבודה היא לעבוד עם האגף החדש שלנו – ילדים ונוער בסיכון. גם שם לתת כלים להבנה, לשונות וכן הלאה ולעזור להם כדי לעשות את הדחיפה של הילדים לתוך החינוך הנורמאלי, למערכת החינוך הרגילה ולא להיות בקידום נוער. אנחנו כן אומרים, גם שם בתוך קידום נוער, העבודה היא אינטגרטיבית, לא הומוגנית חס וחלילה.

חלק מעובדי קידום הנוער שהם בני הקהילה, יתנו שם גם לילדים אחרים, כי אנחנו חושבים שלהביא מישהו שסיים אוניברסיטה והוא עומד בכישורים וכן הלאה, אפילו אם אתה בן קהילה כזאת או אחרת, ותיק בישראל, דור שלישי - סתם, זרקתי את זה – ויש הרבה כאלה, שהמטפל שלך ועובד קידום נוער שלך הוא בן הקהילה, לדעתי זו הצלחה. ולכן אנחנו אמרנו שהעבודה היא אינטגרטיבית, בלי הבדל, בלי שינוי וגם החלוקה עם העובדים. אני חושבת שבסך הכל זה משהו שהוא חשוב מאד.

אני אכנס לעוד סעיף אחד שקשור אלי ואחר כך אני אעביר את רשות הדיבור לגילי דנה, להמשך דיבור בנושא של תנועות הנוער. אחד זה הנושא של הוואוצ'רים. דובר בשולחנות העגולים על זה שהרבה ילדים עם כישרונות באומנות ובספורט, לא מצליחים להגיע בגלל קושי כלכלי של ההורים להיכנס לחוגים שיש בעיר שלהם, בשכונה שלהם או במתנ"ס שלהם. אנחנו בתכנית של הדרך החדשה שמנו משאב מאד צבוע ומאד ברור, שהמטרה שלו היא בעצם סבסוד.

הוא יופיע כמלגה לאותו ילד שאותו בית הספר איתר אותו ואמר הילד רוצה ללכת ללמוד מוסיקה, מחול, תיאטרון, או ספורט, כל מה שבאמת בכישורים שלו, כדי שלא נגיע למצב שילדים שרוצים ויש להם את הכישרונות ומעוניינים ללכת, ולא רק למה שבית הספר נותן, כי יש לנו גם לבתי הספר – קרן קר"ב וכל מיני דברים. מעבר למה שבית הספר נותן בשוטף שלו, מעבר למה שהוא מקבל בהארכת יום הלימודים שלו בתוך בית הספר, אלא באמת משהו שהוא אינטגרטיבי, בקהילה, כדי לעזור להורים.

אנחנו רוצים לעבוד בצורה של מלגות או משהו שהוא סבסוד, וואוצ'ר לכל ילד, שבאמת ילדים רוצים, עם כמובן התחייבות של המשפחה שהילד ילך. שלא יהיה מצב שהמדינה שמה משאב והילד לא הלך. נצטרך לראות איך אנחנו בונים את זה וזה משהו שהוא בתהליך.

לפי התכנית, עם כמה ילדים אתם רוצים להתחיל?

אנחנו רוצים להגיע ל-4,000 ילדים בשנה.

מאד חשוב שתתני לנו את נקודת המוצא מבחינה מספרית – עם כמה ילדים אתם מתחילים ולכמה ילדים אתם רוצים להגיע. כך זה יהיה יותר ברור לנו.

אין לנו כרגע ילדים שאנחנו נותנים להם וואוצ'רים, זה משהו חדש. אנחנו מדברים על 4,000-4,500 ילדים בשנה שאנחנו רוצים לתת להם את הוואוצ'רים האלה. כמובן שהקהילות הראשונות יהיו קהילות שכבר יש בהן עבודה, יותר קל להגיע, ואחר כך נעבור לאחרים.

4,000 ילדים בשנה?

4,000-4,500 ילדים בשנה. אתה רוצה על כל נושא שאני אגיד? בעבודה עם הורים אנחנו גם מדברים על קבוצות של בסביבות 4,000 בשנה. הדרכת בתי ספר, צוותים של בית ספר – מדברים על בסביבות 40 בתי ספר בשנה. מדברים על הגדלת כמות הילדים שאנחנו נטפל בהם שמית לבגרות. כרגע בעל יסודי אנחנו מדברים על 6,000 ילדים בשנה. בחינוך היסודי גם יש לנו כמויות שהולכות וגדלות. מצוינות כבר אמרתי לכם, יש לנו 600, אנחנו רוצים לעלות ל-1,200. נראה איך אנחנו עולים מכל שנה לשנה.

6,000 מהעל יסודי?

כן. בנושא של מורים, שזה גם נשאל. אנחנו רוצים להיכנס להרחבת תכנית. אנחנו איתרנו מעל 300 מורים בני הקהילה. אנשים אמרו לי שזה לא נכון, אבל כשבדקתי, אני רוצה להגיד לכם שבחינוך הקיבוצי, שאולי חלק מכם לא מכירים בכלל, מצאתי המון מורים שעובדים, למשל בגשר הזיו בבית הספר היסודי. אז יכול להיות שאנשים לא יודעים. הם מצפים לראות אותם דווקא בתוך הקהילה. לא. רוב המורים משתתפים בכל מיני מקומות בארץ. איפה שהם גרים, איפה שמתאים להם הם השתבצו. כבני הקהילה הם השתבצו במערכת החינוך.

אנחנו הבטחנו לוועדה לביקורת המדינה - והיית שם - לשלוח להם רשימה מסודרת בטבלה – איפה הם עובדים, כמה שעות. רובם, בדקתי, היה לי זמן לבדוק מאז שהייתי כאן – רובם עובדים במשרות מלאות ולא 8-10 שעות כמו שאמרו לי. זה לא נכון. מעל 300 מורים. את הכל נעביר לוועדה לביקורת המדינה, לא שמית, כי אסור לנו להעביר.

זו הפתעה.

כן, הבעיה היא שרוב האנשים מחפשים את זה מתחת לפנס והם לא מתחת לפנס. גם אותי הפתיע אותי לראות את הפיזור בקריית שמונה, בבתי ספר באילת. הם לא מלמדים כילידי הקהילה, הם מלמדים איפה שהם מצאו שיבוץ והלכו לעבוד איפה שהם גרים, שם הם שולחים את המשפחות שלהם לעבוד.

כולל יועצות חינוכיות?

כולל יועצות, אבל הכמות של היועצות לא הייתה משהו בולט. רובם מורים.

מורים או מגשרים?

מורים, לא מגשרים. מגשרים לא ספורים אצלנו כמורים.

אז יש היום מעל 300 מורים במערכת החינוך?

היום. רובם במשרות מלאות. אתה תקבל את המסמך הזה דרך הוועדה לביקורת המדינה.

אני אשמח מאד.

סליחה, מתוך כמה מורים?

לא זוכרת בעל פה את כל המורים במדינת ישראל, אבל תזכרו שאנחנו נותנים שירות ל-2 מיליון ילדים בישראל.

130,000-140,000 מורים.

משהו כזה. אני לא זוכרת בדיוק. אנחנו נותנים שירות ל-2 מיליון ילדים בערך. אנחנו מתכננים כרגע להגיע ל-600 מורים ב-4 השנים הקרובות, כאלה שהם משובצים למשרות מלאות בתוך מערכת החינוך, עם ליווי בקליטה. מגייסים אותם בתוך הסמינרים ובתוך המוסדות להשכלה גבוהה. מלווים אותם בתכניות לתוך בית הספר, באמת בשיבוץ. עד השיבוץ ומלווים אותם בשלוש השנים הראשונות, כדי לראות שהם באמת שם.

אחרי שלוש שנים מורה במדינת ישראל בדרך כלל מקבל קביעות. רק אם יש איזו קטסטרופה אז לא. אני מקווה שבאמת נגיע ביעד ל-600 מורים, שנראה לי שאנחנו נעשה את זה. בתכנית יהיה גם ליווי, תהיה גם הדרכה, כדי שבאמת המורים גם ייכנסו עם איזה משהו תוספתי, מעבר לכניסה. הם עוד פעם, בתוך תכניות אינטגרטיביות ולא הומוגניות.

המורים האלה מועסקים על ידי משרד החינוך או דרך עמותות?

לא, משרד החינוך ורשתות. בעל יסודי אין במדינת ישראל. משרד החינוך לא מממן. הוא מממן, אבל לא משלם שכר בעל יסודי – י'-י"ב זה רשתות חינוך או בעלויות ורשויות מקומיות. גם גיל 3 ועד כיתה ט', משרד החינוך משלם שכר. אנחנו נפרוש את זה בפני הוועדה לביקורת המדינה.

תזכרו שיותר קשה לנו עם ילידי הארץ, כי בן אדם לא רושם בשום מסמך איפה נולדו ההורים שלו כשהוא הולך לעבודה ויש לנו בעיה עם זה. קל לנו לאתר את אלה שלא נולדו בארץ ובזה אנחנו עומדים על 300 מורים בטוח ויכול להיות שיש עוד.

הרבה יותר.

עוד פעם, אנחנו לא יודעים, כי אין לנו כרגע - - -

ילידי הארץ שהם מורים?

לילידי הארץ שהם מורים – אתה לא רושם איפה ההורים שלך נולדו. אבל זה ילך ויגדל, כי רוב הילדים היום במערכת החינוך הם ילידי הארץ, אז לאט לאט אתם תראו שרוב הילדים שאנחנו מטפלים הם ילידי הארץ.

אני מבקשת להעביר את רשות הדיבור לגילי דנה, שתדבר על הנושא של החינוך ה - - -

אולי לפני זה אחזור על תוצאות מבחני הבגרות. אני רוצה להראות לך טופס ואני רוצה שנתייחס לזה. אלה נתוני תוצאות הבגרות של מכון ברוקדיל.

אתה מדבר על התוצאות.

את מכירה את זה?

בטח. הייתי איתך אפילו בכנס.

אוקיי. אז את רואה את החלק הראשון של כל אלה שמשתתפים בתכניות ואת התוצאות. החלק השני זה אלה שלא משתתפים בתכניות. למשל, הכללי – כמעט 72% - אלה שמשתתפים וסף אוניברסיטה זה כמעט 45%. אלה שלא משתתפים זה 51% וסף האוניברסיטה זה 29.4%. את רואה?

ה-31.29 זה הנתון האחרון שיש למשרד החינוך.

לא, לא, רגע, רגע. נגיע לזה. 31 מדבר על כללי. אני מדבר עכשיו על מה שמעניין אותי פה, אלה שמקבלים ואלה שלא מקבלים.

אתה מתכוון לזכאות?

לא, מבחינת התמיכה.

מבחינת מי משתתף בתכנית ומי שלא משתתף בתכנית.

נכון. וזה מה שצריך לעודד אותנו לעשות עוד יותר ואני חושב שזה לא רק 67% כמו שאת אמרת. אם עושים נכון, אפשר להגיע גם ליותר. רואים לפי אלה שמשתתפים פה. כשעושים השוואה עם הממוצע הארצי בסוף, זה 68%, לעומת 72% מעל הממוצע הארצי.

אני חושבת שגם אני אמרתי את הדבר הזה, שכשעובדים איתם מרוכז, מקבלים תוצאות. זה ברור לנו ואנחנו מקווים לעשות, אבל אנחנו חושבים שצריך גם לטפל ולא להשקיע את כל הכסף רק בעל יסודי, כי אם אנחנו נטפל גם בקדם יסודי וגם ביסודי וגם בחטיבת הביניים, יכול להיות שלא נצטרך תכניות תוספתיות. בעוד 10 שנים נשב כולנו פה ונגיד – אפשר לעבוד איתם כמו כל ילד במדינת ישראל. אני לגמרי מסכימה איתך שצריך להשקיע - - -

בהחלט. זו פשוט דוגמא שמראה גם ליסודי, לא רק לעל יסודי.

זה ברור. ברור לנו שצריך לעבוד ממוקד. תראו, יש כאן כל הזמן את המתח. מצד אחד אנחנו צריכים לעבוד ממוקד ואינטגרטיבי. מצד שני יש ילדים שאולי לא צריכים בכלל את העזרה שלנו. יש אחרים שצריכים עזרה. צריך לבנות תכניות וככה אנחנו רוצים לעבוד. תכניות המותאמות למה שהילד צריך וגם צריך לעבוד עם הצוותים שלו. כי בסוף אם הצוות בבית ספר מסוים יודע מה לעשות ונותן את השירות כמו שצריך, לא צריך מערכות תוספתיות. ואת זה אנחנו רואים בכל מדינת ישראל.

תזכרו שבמקביל אנחנו גם נכנסנו עם התקצוב הדיפרנציאלי. אתה מצטרף לישיבות שלנו בוועדת החינוך והצגנו את התקצוב הדיפרנציאלי בוועדת החינוך. אנחנו נותנים לבתי הספר שכרגע הם גם במצב סוציו אקונומי נמוך וגם בתי הספר לא יודעים לעשות את העבודה הנכונה – נתנו מעטפת, קיבלנו תוספת תקציב מהאוצר כדי לבנות מעטפת מלווה לבתי הספר. את אותו דבר אנחנו רוצים לבנות כאן.

אני לגמרי מסכימה, אבל גם צריך לבנות את התשתיות. זה לא מספיק שאנחנו נטפל בילדים. נגיד אני עירית בירן, קיבלה תכנית תוספתית, היא הצליחה, היא הלכה לבגרות, היא הלכה לקורס קצינים, היא הלכה אחר כך לאוניברסיטה והיא היום מה שהיא היום. אני אומרת צריך לבנות את התשתית כדי שמחר בבוקר או בעוד ארבע שנים, ילד יגיע - ולא חשוב איפה במדינת ישראל – יגיע לבית ספר ויקבל את הטיפול המיטבי עם ידע, עם כלים של המורה גם לשונות התרבותית, גם למה שהיא צריכה לשים לב יותר לעומק. גם לזה שעושים לה מעקב ובקרה על כל הילדים בבית הספר שלה, על כל הילדים בכיתה שלה.

זאת אומרת אלה הדברים שאנחנו עובדים עליהם וזה הכיוון.

תודה רבה.

חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.

רק בקצרה אני חייב לומר שאני מאד שמח לראות את השינוי שקרה במשרד החינוך. אנחנו עברנו, הממשלה עברה תהליך מאד מאד עמוק בשנה וחצי האחרונות של השולחנות העגולים, והעובדה שסוף סוף מתייחסים לקהילת יוצאי אתיופיה כחלק אינטגראלי מהחברה והיא לא מטופלת באיזה שהוא אגף של עולים – שהוא טוב – אבל הוא טוב לעולים עד 10 שנים בארץ – אלא באגף הפדגוגי של משרד החינוך ומקבלים את התכניות המלאות ומפה ואילך אפשר יהיה רק להוסיף.

אני מקבל גם את הגישה שההשקעה בגילאים הנמוכים יותר תניב את התוצאות גם להמשך. הרי בסוף הפערים נפתחים באזור כיתה ג' ולא בכיתה י'-יא'-יב'. ואם נטפל בפערים דווקא בגילאים הנמוכים, אז נצליח למצוא את האיזון. אבל חשוב בדרך הזו לא לעשות את ההפרדה ואת ההבדלה.

מהנוכחות שלי בזמנו בשולחנות העגולים ומכל מה ששמענו, ואני חושב שגם ממה שראינו בשנה האחרונה, דווקא ההפרדה הזו, ההבדלה הזו, היא צועקת לשמיים; ויש ערך גם בלימודים המשותפים. אגב, הערך הוא לא רק לילדים יוצאי אתיופיה, הערך הוא גם לחברה הישראלית, שגדלים ביחד. זה משהו שהוא אלמנטארי בעיני ולצערי בעשור האחרון קצת עשו באמת בידול מופרז.

כן הייתי שמח לדעת וזה מופיע בעמוד האחרון שלכם – לגבי התכניות על המורשת. זה לא מספיק לדעתי באיזו שהיא שעה פעם בשבוע או שבוע עליה. אני חושב שההיכרות של החברה הישראלית עם המורשת של העלייה מאתיופיה וכל הסיפור של הדרך של העלייה והגבורה של העלייה, חשוב שיילמד בבתי הספר בצורה הרבה יותר עמוקה, כחלק מהנרטיב שאנחנו חיים אותו פה, הנרטיב של העלייה לארץ שמהעלייה הראשונה דרך כל העליות, כולל העלייה הזו, שהיא מאד מאד מיוחדת בסיפור שלה והייתי שמח לשמוע גם התייחסות לעניין הזה לגבי נושא המורשת.

תראו, אנחנו כרגע בתהליך של כתיבת חומרים ומתווה, כדי שכל מורה תוכל. הרעיון הוא שלא יהיה שיעור שכל הכיתה לומדת שיעור על המורשת, אלא להיכנס במשהו אינטגרטיבי לתוך ההוראה המלאה של בתי הספר. שלא יהיה מצב שילד בגן או מכיתה א' ועד כיתה יב' למד בצורה לא מסודרת, אלא ממש לבנות מערכת שטווה את זה לתוך מערכת החינוך.

המפמ"רים יושבים היום על העניין הזה, כולל שיבוץ של יחידות לתוך הוראת ההיסטוריה, הוראת הגיאוגרפיה, הוראת מורשת. כל נושא, כל תחום שאנחנו נוגעים בו – ייכנס לשם. אני מקווה שנוכל בהמשך להציג לכם גם מה נבנה בצורה מסודרת, ממש איזה פרקים, באיזה יחידות וכן הלאה. זה כרגע בעבודה. באזרחות כמובן ובכל נושא שאנחנו רוצים להיכנס אליו.

אנחנו גם הכנסנו אותו לתוך המתווה העבודה על מניעת גזענות שהוא מאד חזק כרגע בתהליך בתוך משרד החינוך, כי אני רוצה שכל כיתה תתעסק בזה. היו יותר מדי גילויים בחברה של ילדים – אולי מחוסר ידע וחוסר הבנה – ואני מקווה שבטווח הארוך באמת אפשר יהיה גם להציג הישגים בעניין הזה.

יותר קשה לבדוק שינוי עמדות אצל ילדים. חשבנו שיש לנו איזה שהוא כלי, אבל אנחנו מחפשים כלי לבדוק את שינוי העמדות. את החומרים, את הלמידה, את העשייה, אנחנו מתכננים.

בעניין המורשת, אני הגשתי הצעת חוק שמחייבת את משרד החינוך ללמד את המורשת של כל העדות. הצעת החוק הזאת מתקדמת ואז נחייב אתכם בחוק.

האם יש חברי כנסת שרוצים להתייחס או שנמשיך עם גילי דנה, ממשרד החינוך.

אני ברשותך רוצה להגיד כמה מילים. אחד, אני רוצה באמת סוף סוף לברך על כך שאנחנו, חברי הוועדה, עדים לתכנית שהממשלה בנתה וחלק מכם הייתם פה איתנו כשאנחנו דרשנו מהממשלה להציג בפנינו את תכנית הפעולה. מה שאהבתי מאד בהצגת הנושא שלך, זה שאתם משתמשים בשפה של נציגי הקהילה, וזה מאד מאד חשוב.

כי אני טוענת וטענתי שללא שיתוף פעולה עם הקהילה, גם אם אנחנו נשקיע עכשיו מיליארדים, זה לא יעבוד. אנחנו חייבים את הקהילה, אנחנו חייבים להבין את השפה שהם מדברים בה, אנחנו חייבים להבין איפה המצוקות ורק אם אנחנו נלך ביחד ובאמת נשתמש בשפה שהם משתמשים, אז יבינו אותנו כמדינה. אחרת אנחנו מדברים בשפה אחרת לגמרי.

לכן על כך אני באמת רוצה לברך ואני מאמינה שהיום אנחנו שומעים רק נציגים של משרד החינוך ובעתיד יהיו לנו גם משרדים נוספים.

אנחנו נקבל את כל התכניות, אחת אחת.

מצוין.

היום זה משרד החינוך.

אני עוד מעט צריכה לצאת שוב בחזרה לוועדה, אבל אני אשמח כמובן לשמוע את התגובה של נציגי הקהילה, כי זה בעיני הכי חשוב כאן בנושא הזה.

אני אמרתי בהתחלה שהממשלה אישרה שלוש תכניות בעלות של 300 מיליון שקלים לחינוך, רווחה ובריאות. היום אנחנו עוסקים בחינוך. אנחנו נכנס וועדה גם בנושא הרווחה והבריאות.

יופי, מצוין. זה בדיוק מה שרציתי לשמוע.

נשמח לשמוע אם יש לך מה להוסיף, גילי דנה.

תודה. גילי דנה. אני מייצגת את מינהל חברה ונוער, שהוא חלק ממשרד החינוך והוא אחראי על החינוך החברתי-ערכתי בבית הספר ובקהילה. אנחנו עובדים עם כלל ילדי ישראל על מצוינות וחוזקות, כי אנחנו מאמינים בחיובי, בחוזקות, ביכולות ותפקידנו לטפח ולחזק אותם.

אני אתייחס לגבי הדרך החדשה לכמה מסגרות שבהן אנחנו תוקצבנו ואותן אנחנו עומדים להעלות בצורה משמעותית מבחינת השתתפות בני הקהילה.

ראשית, הנושא של מנהיגות נוער והשתתפות בתנועות נוער וארגוני נוער. אלה נושאים שהם באחריותנו ואנחנו מעוניינים מאד להוסיף ולהרבות את בני העדה כחניכים במסגרות האלה, כי אנחנו רואים אותם ואני לא צריכה לשכנע על תפקיד מסגרות מנהיגות ותנועות נוער, אבל מעבר לחשיבות, זה גם כרטיס כניסה לחברה הישראלית. זה גם נורמות. זה שפה. זה הרבה יותר מאשר להיות חניך בצופים או בבני עקיבא.

יש לנו עבור זה דרך יישומית ייחודית וכתבנו לעצמנו שאנחנו מבקשים להעלות את מספר חניכי העדה בארגונים ובתנועות הנוער מ-8,000 השנה ל-12,000. זו קפיצה גדולה של 4,000 חברה. זה אחד.

מעבר לזה, הכנה לצה"ל. שוב צה"ל, מעבר לחשיבות הערכית והאישית של כל אחד מאזרחי ישראל לשרת בצה"ל, שוב, כרטיס כניסה לחברה הישראלית. וכולנו יודעים פה שהנתונים של הגיוס של בני העדה גבוהים - במיוחד אצל הבנים – גבוהים מהממוצע הארצי. אצל הבנות – אותו דבר כמו כלל בנות ישראל. אצל הבנים – גבוה במיוחד. צריך לציין את זה. כאב הלב הוא על זה שהנשירה מסיבות שונות ואי סיום השירות – גבוה מהממוצע הארצי. גבוה בנשירה, בכליאה, לצערנו גם התאבדויות.

הנתון הזה לא מניח ואסור שיניח את ליבנו בלילה וביום. ולצורך העניין הזה, שוב, הוא מתוקצב על ידי הדרך החדשה. אנחנו עושים הרבה, אבל אף פעם זה לא מספיק.

ב-250 כיתות נוספות לכיתות שאנחנו עושים עכשיו, שעל פי המספר הן פשוט עתירות עולים. עוד 250 כיתות על ה-250 כיום. תהיה הכנה בית ספרית לצה"ל יותר מוגברת, כנ"ל ב-60 שכונות עתירות עולים. הכנה לצה"ל חוץ בית ספרית יותר מוגברת ומתוגברת, הרבה פעמים על ידי יוצאי העדה.

עבודה גם עם הורים נורא חשובה לנו. רק לאחרונה גייסתי בחורה שסיימה במכללת קיי הנחיית הורים, והיא מבאר שבע ואמרתי לה שאנחנו מיעדים אותה להנחות הורים בני הקהילה, ללוות ילדים שמתגייסים לצה"ל, כי זה לא בסוציאליזציה שלהם. אני לא צריכה להסביר את זה. והיא אמרה לי, אני מתגייסת לזה בלי בכלל לדעת אם יש שכר וכמה שכר. אני מתגייסת כי אני הייתי טירונית יחידה במחלקה, שלא קיבלתי חבילה מההורים. לא כי אין להם לשלוח לי שוקולד או אינג'רה. כי אין להם אוריינטציה לשלוח לי חבילה לטירונות, ומהמקום הזה אני מתגייסת להיות מדריכת הורים ליוצאי העדה.

היא עצמה כמובן נולדה בארץ, גדלה בארץ, אבל אף אחד לא שלח לה חבילה. זה פינטס. זה כלום מהשירות הצבאי. אז הנחיה להורים וליווי הורים לפני שהבן או הבת מתגייסים ותוך כדי השירות, על ידי בן הקהילה או בת הקהילה. אז זה לגבי עבודה חוץ בית ספרית.

מעבר לזה, בשנת השירות במכינות הקדם צבאיות, שהן תוכניות עילית שמתנדבים אליהן, זה לא חובה, זה כיתה י"ג, זה לפני הצבא וזה דחיית שירות בצבא, גם כאן שנת שירות וגם מכינות קדם צבאיות. גם כאן אלף זה עולה כסף להורים ויצרנו קרן מלגות להורים, למשפחה, על מנת שהעניין הכספי לא יהיה פה המכשול.

מעבר לזה, אני פונה לכל הנציגים פה ועם חלקכם יש לנו כבר קשרי עבודה וקשרים אישיים. יש לנו מחסום, קיר זכוכית שאנחנו לא יכולים לחצות אותו, בגיוס החברה למכינות קדם צבאיות. כי עוד פעם, זה לא בסוציולוגיה. זאת אומרת אח שלו או אחות שלו לא עשו את זה. אבא שלו בוודאי לא ואמא שלו גם לא, אז למה שהוא ילך למכינה קדם צבאית?

תנועת אחרי.

אחרי. יש להם 1,000. אנחנו רוצים 2,000. ועוד. אני מניתי.

אם כך תתמקדי במספרים, זה יעזור לנו מאד.

אז הכל כתוב.

כמה צעירים, זה מאד חשוב לנו.

המספרים אצלי. אני חוזרת, המשתתפים בתנועות ובארגוני נוער – מ-8,000 ל-12,000, 4,000 בני נוער תוספת.

כלומר כל שנה 1,000, זה היעד שלכם.

כן, נכון. זה לא מעט, חברה, זה לא מעט. זו עבודה מאד קשה וכאן אני נורא מחזקת את המגשרים, שאולי אחר כך תרצה לתת להם את המקום. יש לי שורשים אתיופים קצת, סיפרתי לדוד. הייתה לי הזכות לקלוט את עולי אתיופיה במבצע שלמה בשישי שבת, כי ניהלתי מרכז לצעירים אתיופים בעיינות, כמו בכל כפרי הנוער. וקיבלנו יום אחד טלפון חשאי להתייצב בשדה התעופה שישי-שבת. אז יש לי פינה חמה מאד בלב ודאגה גדולה מההיכרות שלי.

אז אמרנו 4,000 בני נוער בתנועות ובארגוני נוער, ואני מאד רואה את המקום של המגשרים לעזור לנו, לסייע, לגייס את הקליינט האחרון ולהביא אותו לתנועה אצלו ביישוב. כי זה לא בראש שלו להגיע. של הרבה חברה לא בראש שלהם להגיע. לא מעניין אותם, אבל אני יודעת למה זה טוב בשבילו. סליחה שאני פטרוניסטית, אבל אנחנו כהורים, לפעמים הורים אני אומרת כמו הרים, רואים קצת יותר גבוה מהילדים. קצת יותר גבוה. ואני יודעת למה כדאי שהוא יהיה בבני עקיבא או בצופים. לא בשביל החוויה היומיומית והסוציאליזציה בוודאי. מה זה ייתן לו גם אחר כך. ראייה קצת יותר לאופק.

לגבי שנת שירות, יש היום כ-250 מתנדבים בשנת שירות ואנחנו רוצים להכפיל בעוד 250 מתנדבים תוך שנה שנתיים.

יש היום 250 ואתם רוצים עוד 250?

כן, להכפיל.

לשנה או לארבע שנים?

ל-4 שנים. 50, 100. אם אני אצליח לעשות את זה, אנחנו, זה לא אני, זה בפרישה ארצית. זה דחיית שירות.

אבל זה לארבע שנים.

כן, אבל כמה יש במחזור שמסיים? כמה חברה ילידי הארץ יוצאי אתיופיה מסיימים י"ב? כמה? אני אגיד לכם, פחות מ-4,000 בשנה. גם לשנת שירות ילידי הארץ, מתוך כולם, לשנת שירות הולכים אולי 10%. אז גם פה אני עושה. הכל פרופורציונאלי. בתנועות הנוער אני יכולה להגיד 4,000, כי זה הרבה שכבות.

נשמח לכל אחד מעל 250.

הלוואי.

אני חושבת שברגע שיראו שזה קורה, אנשים ירצו להצטרף.

בטח. הם יהיו השגרירים. אנחנו הולכים עם בוגרי אחרי לגייס אותם. בוגרי אחרי חוזרים לקהילה ומגייסים כדוגמא אישית. הלוואי ויותר, אבל אנחנו חייבים להיות ריאלים. זה לא חוכמה לזרוק מספרים. אנחנו עם היד על הדופק.

גם מכינות אופק, יש מכינות קדם צבאיות שגם שם, אתם רואים – שנת שירות וקדם צבאיות זה דומה במספרים. יש היום כ-250-300 בכל אחת מהמסגרות האלה וכל אחת מהן אנחנו רוצים להכפיל ב-4 שנים ואנחנו זקוקים לכולם כדי לחדור את קיר הזכוכית הזה ולהגיע לשם.

בנוסף לזה אמרנו גם השכונות – 60 שכונות, מהן נוסף ל-60 שכונות שעובדות היום, להיכנס פנימה להכנה לצה"ל אחרי צהריים, ו-250 כיתות בית ספריות לצורך העניין הזה של הכנה לצה"ל. זאת אומרת יש לנו פה ראייה, איך אמר שר החינוך – אני מחזק את התכנית הזאת, אני רוצה להשקיע בה הרבה משום שאם אני לוקח בן/בת העדה ומתחיל להשקיע בה גם בכיתה ג' ו-א', כמו שעירית פרשה. אבל בזמן הקריטי הזה של ההתבגרות ועיצוב הזהות, ב-י' - אני משקיע ואני מקבל את התוצאות גם בצה"ל עם פחות נשירה וכרטיס כניסה לחברה הישראלית ממקום איתן – אני משקיע בתכנית הזאת. לא מספיק לטעמנו, אבל כן, יש השקעה נוספת.

עד כאן. שאלות?

תודה רבה לכם, נציגי משרד החינוך על מה שהצגתם לנו. יש לי שאלה אחת, לפני שאני עובר לחלק השני, כפי שהצגתי בהתחלה, בעניין של עובדי מרכז ההיגוי.

אני רוצה לשאול שאלה אחת. במסגרת התכנית הזאת, מה המדיניות שלהם או מה התכנית שלכם או האסטרטגיה שלכם – לעבוד בשיתוף פעולה עם המגזר השלישי. במגזר השלישי, כידוע, אנחנו יודעים שיש גם ניסיון וגם יש משאבים. איך אתם מנצלים את זה?

קודם כל אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל משרד החינוך הוא בין המובילים בהסדרה של עבודה עם המגזר השלישי. אנחנו מקיימים פורום קבוע של חשיבה עם המגזר השלישי ועושים עבודה בשיתוף. אנחנו בונים איתם מאגר של כל התכניות, כדי שמנהל בית ספר יידע מה יש בכלל, לאו דווקא בנוגע לבני הקהילה. אני מדברת על בכלל, תכניות שמתערבות בתוך בתי הספר ועושות עבודה עם ילדים שהם תלמידי בית ספר או גן.

מאגר התכניות הוא בעצם היום איזה לוח או מאגר דיגיטלי אינטרנטי. כל אחד יכול להיכנס. הבקשה שלנו – שלא ייכנסו תכניות שהן לא במאגר. אנחנו מבקשים מעמותות שרוצות להמשיך לעבוד לעלות. אנחנו מחברים את העמותות עם הגורמים המקצועיים, כדי לראות שהם לא עושות-. תראו, אנחנו גם עלינו על זה שיש כתות שעובדות בבתי ספר, כל מיני דברים. המאגר גם עושה טיוב של העבודה. לפעמים מכוון. עמותה עושה באותו מקום. אתם יודעים, מנהלים היו נורא חכמים, כל אחד בא ואמר, אני יודעת מה, אני מביא לך 5,000 דולר, אני מביא לך 200,000 שקלים, כמו בנק כזה, מי שבא, במיוחד בין חדרה לגדרה. אם הלכת צפונה או דרומה, ראית שכמעט ואין התערבויות וכמובן שלא לדבר על פריפריות חברתיות.

הצורך היום הוא אלף גם לכוון לאן נכנס המגזר השלישי, וב' לראות שהוא עושה עבודה פדגוגית, דידקטית ונכונה עם ילדים ולא גורם לנזקים. יש אנשים מאד עשירים בארץ שהביאו כל מיני רעיונות שלהם והם חשבו שמותר להם לעשות מה שמתאים ופסיכולוגים שלנו אמרו שזה נזק לילדים. אנחנו לא רוצים שזה יקרה. אז לכן מצד אחד פתחנו את בתי הספר, עושים הסדרה, אומרים למנהל בית הספר תשמע, אתה צריך לעשות תכנית עבודה בית ספרית. להגיד למה אתה צריך גם את זה וגם את זה ולא להגיד כיתה א/1 מקבלת את זה וכיתה ב/2 מקבלת את זה, אלא לעשות סדר עם העניין הזה.

אני לא יודעת כמה אתם מודעים לזה, אבל בתי הספר מחויבים היום בוועדה מלווה. בוועדה המלווה יושבים גם נציגי הרשות המקומית וגם נציגי הפיקוח וגם נציגי הורים ובחינוך העל יסודי גם נציגי ועד התלמידים, ביסודי עוד לא. כמובן צוות בית הספר ומציגים את תכנית העבודה. ואם תכנית העבודה עם המגזר השלישי מתאימה, אז יופי. מקבלים אישור ורצים הלאה. כמובן מציגים גם את הצד הפדגוגי, גם את המטרות, גם את המדדים וכן הלאה.

ההסדרה הזאת לאט לאט בונה עבודה יותר מסודרת ויותר טובה. אנחנו מסכימים שיש דברים נפלאים ואנחנו גם הולכים לחפש אותם וללמוד אותם, אבל הם צריכים ללכת דרך הצינורות שבנינו יחד עם המגזר השלישי, יחד גם עם המדינה. המשרדים החברים שלנו גם עושים כל מיני תכניות וגם איתם אנחנו עושים הסדרה, כדי שהדברים יהיו בשיתוף פעולה.

לפעמים אנחנו פתאום מצאנו שמשרד התחבורה עושה תכנית בבתי ספר. אז גם לחבור למשרד התחבורה בבקשה, בואו דרך הדלת הראשית ונעשה עבודה בשיתוף ובהסדרה. אז זה התהליך שלנו בנושא של עבודה עם המגזר השלישי.

תודה רבה. בשלב הזה יש שאלות. בבקשה צגה.

אני אגיד בקצרה. קודם כל אברהם, אדוני יושב הראש, אני מאד מברכת, למרות שאני מכירה את הוועדות שנים רבות וכבר יכולתי לעשות פרופסורה, אבל ממה ששמעתי היום, אני לא יודעת, אני חושבת שזו אחת הישיבות שמו שאומרים – ההיסטוריה חוזרת על עצמה. כאילו שאנחנו לפני 30 שנה, מה שהיה. זה מה שאני הבנתי.

אני אתן לכם דוגמא לגבי מה שדובר על ההורים, המשלוח, המתנות, דברים כאלה. חברה, תבינו, אחוז גבוה של מתגייסים היום לצה"ל הם ילידי הארץ, אז ההורים שלהם כבר הרבה שנים פה, נעשו עבודות וחלקם כבר שירתו גם בצה"ל. לכן כל מה שנעשה, מה שהיה בשנות ה-90 או בשנות ה-80, זה כבר השתנה.

אדוני יושב הראש, אני רוצה לשאול שאלה. כשמדובר על הישגי הבגרות, חברה, יש תופעה מאד מעניינת. הישגי הבגרות, מספר הזכאים יוצאי אתיופיה מבחינת הבגרות, כמה אחוז – 33%. השאלה האם הבגרות הזאת מאפשרת להם להתקבל להשכלה גבוהה. אנחנו רואים תופעה מדאיגה, שיש מגמות שנותנים להם ללמוד אמהרית. תגידי לי, באמהרית 5 יחידות – מה אני אקנה לתלמיד או לתלמידה? באיזה חוג הם יכולים להתקבל באוניברסיטה? מה זה יכול לתרום?

לכן אני חושבת בואו נפסיק את המספרים ונסתכל על האיכות. האיכות של הבגרות. זה בראש ובראשונה. לא יכול להיות. אני רואה אנשים שלמדו אמהרית במגמה של 5 יחידות, תגידו לי – לאיזה פקולטה הם יתקבלו? אין לימודי אמהרית בישראל באוניברסיטה. גם אם הם ילמדו, אין בזה תעסוקה. צריך לחשוב על זה. לכן לא צריך סטטיסטית להגדיר את המספר. להפסיק לספור סטטיסטית. זה באמת מטעה. זה הגורם הכי מטעה.

בנוסף, אני יכולה להגיד שאת כל מה שנאמר פה אני שמעתי אם לא לפני זה, לפחות לפני 20 שנה. אדוני יושב הראש, אברהם, גם אתה בא לפה לוועדות. שום דבר לא השתנה. אנחנו מחכים לתוצאה. מבחן התוצאה זה מה שמעניין, לפי דעתי.

בנוסף, לגבי התכנית – איפה שריכוז גבוה, לדעתי די לחשוב על זה. היום ילידי הארץ, רוב ילידי הארץ הם תלמידים. כל אחד גר איפה שהוא רוצה. צריך לעזור לו איפה שהוא נמצא, לא רק כי בריכוזים. יליד מבקש עזרה, התשובה היא – אתה לא נמצא באזור איפה שיש ריכוז גבוה. ילד שנמצא במערב ראשון לציון לא יקבל תגבור, אלא אם כן הוא צריך לגור ברמת אליהו. דברים כאלה צריך לקחת בחשבון. זה לא המספר – היום גדלנו ממספר כזה לכזה.

שנית, בגלל שאין לי זמן ואני צריכה להגיע לעוד עבודה, אני רוצה לדבר על מספר העובדים המגשרים. אם משרד החינוך מאמין במגשרים, בוודאי שאנחנו מאמינים בזה, למה המגשרים האלה כל שנה צריכים להיות תחת איום שיפטרו אותם? משרד החינוך יכול לקלוט אותם.

אדוני יושב הראש, אני חושבת שפה צריך להיות מעקב. הכסף הזה נזרק. אנחנו הפכנו להיות כספומט לכל הגופים. די. מספיק. אנחנו רוצים תוצאה.

לכן אני חושבת שיש להתכנס בעוד כמה זמן ולהמשיך. כדי שלא יהיה כמו חוק ייצוג הולם של יוצאי אתיופיה. החוק הזה הוא חוק מאד יפה. תרשה לי להגיד שאנשים שהביאו את החוק הזה, חבר הכנסת אופיר אקוניס, השר אקוניס וציון פניאן. זה חוק מאד יפה, אבל כל שנה כשישבנו פה במעקב, משרד הבריאות היו אומרים יש לנו 500 עובדים, אבל כמעט כל העובדים היו בניקיון. בחוק לא מדובר על זה.

לכן גם לגבי המגשרים, גם לגבי המורים, תרשו לי, זה צריך להיות בצורה כזאת. כבר עברו 30 שנה. מי שמשרת בשירות צבאי היום רובם ילידי הארץ. כל הכישלונות שלנו, מה שתגידו בצבא – נשירה, התאבדויות, זה סימן שאלה גדול. יש פה משהו שלא מתקתק. למה בשנות ה-90 לא קרתה הנשירה? למה בשנות ה-80 זה לא קרה? עולים בשנות ה-80 היו יותר עשירים משנות ה-90 או מילדים שנולדו פה? הילדים שלי מצבם יותר טוב ממני. ככה צריך להיות, נכון?

אני חושבת שיש להפסיק את הדברים בנפרד. זה אנחנו. תפסיקו. די. עכשיו יש את התכנית הזאת שאוטוטו הולכת להיגמר, תכנית אמיר, בנפרד. לא צריך. הילד שלי לומד בבית ספר רגיל, כמו כולם. פתאום יביאו איזה קורס בנפרד ליוצאי אתיופיה? תחשבו גם על זה, איזה רושם זה משאיר?

לכן אני באמת מתנצלת, שאני ככה התפרצתי, אם כבר נתתם לי את הדלת. אדוני יושב הראש, אני מאד מעריכה את זה. אני כבר הייתי בכמה ועדות והתייאשתי ולמרות זאת באתי היום. אני אמשיך לבוא, כנראה זה הגורל שלו, אבל צריכים לפתור.

לכן אני באמת מבקשת, אתם יודעים מה, אני רוצה לראות תוצאות. אני לא רוצה להרגיש שאני פסימית. אני רוצה לראות תוצאה. יש כוונות טובות, אבל עם כוונות לא הולכים לשום מקום. תוצאה. איכות הבגרות קובעת את העתיד. כמה יחידות באנגלית, כמה יחידות במתמטיקה, כמה יחידות בעברית. במיוחד מתמטיקה. שלא יספרו לנו יש לך פה 2 וכו' וכבר הגעת ל-21 נקודות – יש לך בגרות. אחרי זה הבגרות הזאת לא שווה לשום דבר. זה מה שקורה.

תודה רבה צגה. בהמשך למה שצגה אמרה בעניין המגשרים, אנחנו עוברים לנושא הבא בעניין המגרשים.

כמו שאמרתי בהתחלה, יש היום בין 60 ל-65 עובדים אשר המשכורות שלהם או התכניות שלהם משולמות על ידי משרד החינוך. מי שממן את הגוף הזה זה משרד החינוך. לפי הבדיקה שעשיתי, המשכורת של העובדים מגיע מהתקציב של משרד החינוך. אם כך, מה הבעיה להפוך אותם לעובדי משרד החינוך? למה הם צריכים להיות כל שנה בחרדה ובסכנת פיטורין?

לפני שמשרד החינוך יתייחסו בנושא, אתן את רשות הדיבור לנציג כוח לעובדים. תציג לנו בבקשה את העניין ואחר כך נבקש גם את רחל ממרכז ההיגוי להציג לנו ובהמשך אני רוצה שמשרד החינוך יתייחסו לעניין הזה.

תודה על ההזדמנות הזאת. תודה ליושב ראש הכנסת, מר אברהם נגוסה - - -

ועדת העלייה. אני לא מתנגד להיות יושב ראש הכנסת, אבל אני יו"ר ועדת הקליטה.

יכול להיות שאני מתרגש. אני איש עובד בשטח. אני פשוט בא מהמצב הנוכחי של תלמידים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך. אני מנחה אזורי בעל תואר שני עם תעודת הוראה. לא יכול להיות שבמדינת ישראל אחרי 30 שנה, אנחנו נהיה כעובדי קבלן. אנחנו דורשים ומבקשים, אדוני יושב הראש, לעזור לנו שיקלטו אותנו בתוך משרד החינוך.

לא יכול להיות שאחרי 30 שנה אז גם מביאים לנו נתונים וגם אני נוכחתי לדעתי כרגע שמדברים על המגשרים, כל מיני גופים אחרים שנמצאים בתוך מערכת החינוך, בתכניות שונות שקיימות ואנחנו מברכים אותן.

היום כתוב – קליטה מיטבית של יוצאי אתיופיה. אנחנו עושים את הקליטה המיטבית – המגשרים החינוכיים. אנחנו עושים את העבודה הקשה בשטח. אנחנו מתמודדים עם ילדים שההורים שלהם מתאבדים. אנחנו מטפלים יום יום בעבודה שלנו. צריכים לבוא לשטח ולרדת לראות מה אנחנו עושים.

אני חושב שהגיע הזמן שמדינת ישראל, אדוני יושב ראש הוועדה, חברים יקרים מהעדה האתיופית, אנחנו צריכים לדעת לקחת את האחריות בעצמנו, כי אי אפשר לסבול. הילד שלי לא יהיה יותר מגשר. אני גם לא אהיה יותר מגשר. אני צריך לעבוד, קיבלתי השכלה במדינת ישראל. לא יכול להיות שאני אהיה גם מגשר ליוצאי אתיופיה. התעודות שלי שוות כמו כל תעודה. אני למדתי באוניברסיטה.

העובדות הקיימות כרגע, אנחנו עובדים כ-65 עובדים במרכז ההיגוי מזה כ-16-20 שנים. אנחנו עובדים תחת שלושה גופים, משרד החינוך מממן בעצמו את התקציב. לא יכול להיות שאנחנו טובים בשביל הקליטה. אנחנו קולטים את החדשים, אנחנו עושים את העבודה, עובדים במערכת החינוך, במשרד החינוך, בבתי הספר כתף אל כתף ולא פותרים את הבעיות. אנחנו היום פזורים ב-156 בתי ספר ואנחנו מכסים כ-12,000 יוצאי אתיופיה. יש בתי ספר שאין להם גישור.

העבודה שלנו היא נחוצה וחיונית וזה גם מוכח על ידי משרד החינוך שהזמין את מכון רמה למדידה ארצית לאיכות העבודה שלנו והוא קבע שהתפקיד שלנו הוא מאד חיוני. רבותי, נכון שהשם שלנו הוא מגשרים, אבל אנחנו יועצים. אנחנו פסיכולוגים. אנחנו מחנכים. אנחנו רואים את הילדים יום יום, מה הן המצוקות. אני לא בא לעשות פה פוליטיקה. אני בא ואומר – בואו תרדו לראות בשטח מה קורה לילדים שלנו. תחושת השייכות הזאת, אנחנו באים ואומרים אינטגרציה. אם אין אינטגרציה בתעסוקה, אז באמת האינטגרציה לא קורית במדינת ישראל. האינטגרציה צריכה להיות אינטגרציה בתעסוקה. בחינוך. בכל משרדי הממשלה.

לא יכול להיות שכאילו יש 30-40% יוצאי אתיופיה בבית ספר ואין עובד יוצא אתיופיה. לא יכול לקרות כזה דבר. אז אני מבקש, אדוני יושב ראש ועדת הקליטה, תקבע לנו פגישה עם שר החינוך. כתבנו כמה פעמים מכתב לשר החינוך בכבודו ובעצמו מטעם כוח לעובדים. לא מתייחסים למכתב שלנו. אנחנו עובדים. אנחנו לא הולכים להשבית ולגרוע מהילדים שלנו לקבל את השירות שלנו, אבל כשיגיע הזמן, אנחנו נעשה גם את זה.

לא יכול להיות שאנחנו סובלים. אנחנו מפעילים סדנאות הורים. גם גופים אחרים נכנסים. אנחנו מפעילים חונכות, אנחנו מפעילים כל מיני תכניות במקצועות שלנו. יש תכניות עבודה עם מנהלי בתי הספר. אני רוצה שתשאלו את מנהלי בתי הספר בעבודה שלנו. לא יכול להיות שרק בוועדות ואני פעם ראשונה בוועדות. אז אני חושב שהגיע הזמן שמשרד החינוך יקלוט אותנו. לא יכול להיות שאנחנו נהיה בחצר האחורית של מדינת ישראל.

זה מה שיש לי להגיד. זו הבקשה שלנו.

תזדהה לפרוטוקול, מי אתה.

אני מכוח לעובדים. אנחנו התארגנו, העובדים. שמי אבנר מהרט. אני עובד במרכז ההיגוי. אנחנו עובדים תחת שלושה גופים ובעצם מי שמממן אותו זה משרד החינוך. האגודה לקידום החינוך היא הקבלן שמעסיקה אותנו מזה 20 שנה ומרכז ההיגוי כיחידה נפרדת בתוך האגודה לקידום החינוך. אנחנו נמצאים גם בתוך האגודה לקידום החינוך מאחורי הקלעים. אנחנו לא עובדים מן השורה של האגודה לקידום החינוך.

אז אנחנו מבקשים שמשרד החינוך יקלוט אותנו על פי היכולות שלנו, על פי הכישרונות שלנו. יש לנו כישרונות. יש לנו קבלה.

תודה. הנושא ברור.

אז רק אם אפשר לקרוא את הנקודות הספציפיות, אני אשמח מאד.

המנחים והמגשרים פועלים בבתי הספר כתף אל כתף עם הצוות החינוכי, ולכן דורשים העסקה ישירה על ידי משרד החינוך.

חלק מהעובדים הינם בעלי השכלה אקדמאית או סמי אקדמאית ויש להם תעודת גישור, אולם הדבר אינו משפיע בפועל על שכרנו, על אף המקצועיות שבאה לידי ביטוי בעבודתנו ברמה היום יומית. לכן אנו דורשים שכר הולם בהתאם לכישרונותינו.

במשך 16 שנים צוות המגשרים והמנחים האזורים עושים בהשתלמויות שונות בפיקוחו של משרד החינוך. ההשתלמויות האלה לא נחשבות עבור השכר שלנו ולא באים לידי ביטוי בתוספות השכר שלנו.

בשנים האחרונות קוזזו לעובדים במשרות השונות, במקום לעבוד במשרה מלאה, עובדים ב-80 אחוז או ב-50 אחוז משרה.

כאמור, אנו חלק מהעובדים מהמגזר הציבורי ועל אף זאת התוספת בשכר כתוצאה מההסכמים בין ההסתדרות למשרד החינוך והאוצר – לא באה לידי ביטוי בשכר של העובדים - מגשרים ומנחים. אנו דורשים תשלום שכר בהתאם ועל פי חוק ההסכמים.

גם כרגע, רק שתדעו, בבתי המשפט בתל אביב זה מתקיים שעובד מגשר מפוטר, בטענה שאין מספיק תלמידים. יש מספיק תלמידים לכל האזורים. בדיוק בשעה כזאת.

תודה רבה על ההקשבה.

דבר חשוב שהוא לא אמר, הכוח של המגשרים עצמם. - - - - - ירושלים ועובד מרכז היגוי ואני יודע שיש מלא מגשרים שם והוא אומר לי מה אני אעשה? מה אני אעשה? זה לא מה אני אעשה. מה שאתה יכול לעשות – תעשה. יש המון דברים שאתה יכול לעשות כמגשר בתוך בית ספר. זה שאין לך שיניים, זה מה שצריך להגיד?

נכון.

אני רוצה להוסיף, בבקשה. קוראים לי מרים. אני עובדת מרכז ההיגוי 15 שנים. אנחנו מפעילים ובאמת היא מנתה פה תכניות שהן מאד, הייתי מגדירה ממה ששמעתי – חזון אחרית הימים, משום שאנחנו כמגשרים, אנחנו 15 שנים מטפחים את המצוינות של בני הקהילה. אנחנו יזמנו תכניות מותאמות לשטח. אנחנו נכנסנו בעצם בשביל לתרגם. זאת אומרת משרד החינוך לא יכול היה להתמודד עם התלמידים יוצאי אתיופיה שנושרים ולא מצמצמים את הפערים ונושרים למקומות מסוכנים.

הייתה גברת בשם מנגשה מגיסט, שיזמה את הרעיון של גישור חינוכי חברתי בבתי הספר. אני מקורס מחזור א'. אני השתלבתי כמגשרת חינוכית חברתית בבית ספר. אני ישבתי מול מנהלת בית ספר שציינה בפני דברים ואני לא ידעתי שאני חיה במדינת ישראל, שילדים מבני הקהילה יכולים ומסוגלים לעשות את הדברים שהיא מנתה.

כשנכנסתי לבתי הספר באמת היה ריכוז מאד גבוה של תלמידים יוצאי אתיופיה, רובם ילידי הארץ, תתפלאו. הם לא ילדים שהם עולים חדשים. אני הגעתי לשם – ילדים ממורמים, ללא זהות מעמיקה. ילדים שלא פנויים ללמידה. וכשאני נכנסתי פנימה והבנתי, אז הבנתי באיזה מצוקה נמצא בית הספר ובאיזה מצוקה נמצאים ילדינו.

הרבה תקציבים נשפכים, זה ידוע לבני הקהילה. היום בית הספר הזה מתנהל אחרת. אני רוצה ברשותכם להקריא משהו מקו לחינוך. אחרי שלוש שנים שנכנסתי לבית הספר, מנהלת בית הספר כותבת: הישגים גבוהים לתלמידים ממוצא אתיופי. ארבעה תלמידים מכיתה י' ממקיף מסוים בבאר שבע החלו השנה ללמוד במגמה יוקרתית ביותר בבית הספר – הנדסת תכנה. אשתקד גם זכה תלמיד בהצטיינות וקיבל תעודה מראש העיר. בשנים האחרונות עובד מגשר בבית ספרנו, שמסייע בצמצום הנשירה בחטיבת הביניים, במעבר בין חטיבת הביניים לחטיבה העליונה. יוצאת העדה משתפת את צוות בית הספר עם הקשיים ופותרים בעיות לטובת הילדים, על מנת שיהיו פנויים ללמידה.

אנחנו פיתחנו תכנית שנקראת בין דורי, בעקבות מצוקה של הורים שבאו ואמרו שיש להם קונפליקט שילדים לא מקבלים את הסמכות ההורית שלהם. ולכן אנחנו חשבנו יחד מה עושים עם הילדים האלה. האם אנחנו נותנים להם ליפול, או שאנחנו כמגשרים יוזמים ובונים תכנית. ובאמת, בנינו תכנית מאד טובה – בין דורי – שמושיבים את הילדים יחד עם ההורים ללמוד על המורשת שלהם.

בנוסף, בתוך בית הספר, ומישהו ציין לגבי טיפוח מורשת. אנחנו עושים טיפוח מורשת בבית הספר, מקימים מוקד למידה שכלל תלמידי בית הספר לומדים על מורשת יהודי אתיופיה באותו יום. זה יום שהוא מוקדש בחלק מהמערכת הבית ספרית של פעילות חברתית שמתבצעת בתוך בית הספר.

ולכן אנחנו עושים את השילוב המיטבי. אני לא מבינה עד היום איך זה שמשרד החינוך מתעלם מאיתנו. אנשים שגדלנו פה בארץ, תרמנו למדינה וגם מגדלים את ילדינו להיות חלק מהחברה הישראלית. איך זה יכול להיות שנשפכים כל כך הרבה תקציבים? גם כבני הקהילה אנחנו צריכים לתת דין וחשבון על התקציבים שנשפכים ללא הועיל; ואנחנו רוצים שמשרד החינוך יקלוט אותנו וייתן לנו לעבוד, להציל ילדים ולקדם אותם ולשלב אותם בחברה הישראלית. אנחנו עושים את זה בראש מורם וביד מורמת ובצורה מושכלת ומקדמית את התלמידים שלנו.

אני רוצה להגיד לכם שהתלמידים שלי היום בבית הספר - - -

מרים, אני מבקש לסכם.

אוקיי, אני רוצה לסכם ולבוא ולהגיד שיש טיפוח מצוינות, כמו שאמרתי קודם. אנחנו עושים מבחנים למחוננים בכיתות ב' בבית ספר יסודי. תלמידים שעוברים מבחני מחוננים ולא עוברים את השלב השני ואת השלב השלישי, אם הם נתקעים בשלב השני, אנחנו דואגים לשלב אותם בחוגים שבהם הם יכולים לממש את עצמם ולהגשים את עצמם ולהגיע להישגים גבוהים.

מתוך הדברים שציינת לגבי עבודת הגישור, אני לא מבינה איך זה יכול להיות שמשרד החינוך מממן את התקציב שלנו, שאנחנו מקבלים משכורת ממשרד החינוך, בדרך עקיפין אמנם, אבל העבודה שלנו היא מוכרת לכם ולכן אנחנו מבקשים ודורשים שמשרד החינוך יקלוט את בעלי הניסיון, שאנחנו מוכיחים בשטח את העבודה שלנו.

יש גם הורים שמכירים את העבודה שלנו, ילדים שמכירים את העבודה שלנו, מנהלי בתי ספר. יש מנהל בית ספר שמציין ואני רוצה להקריא לכם: עלי לציין שישנם קודים תרבותיים ומושגים חינוכיים בקרב אוכלוסיית יוצאי אתיופיה שבעל מקצוע אחר אינו יכול להבינם. הייחודיות של הפונקציה הזו, המסייעת מאד לקידומם החינוכי והחברתי של התלמידים והוריהם, אם זה בביקורי בית, אם זה במפגש בית הספר, בשיחה עם התלמידים וצוות בית הספר החינוכי, בקידום עניינם החברתי החינוכי של יוצאי אתיופיה.

זה אומר שמגשר שם על סדר יום של מנהל בית הספר את עניינם של תלמידים יוצאי אתיופיה, אם זה מבחינה חינוכית, אם זה מבחינה חברתית וזה התפקיד שלנו. לכן אנחנו פועלים בשיתוף פעולה עם צוות בית הספר, עם פסיכולוגים, עם יועצים, עם רכזי שכבה, עם רכזי מסלול של בגרויות, רכזי מקצועות, מתמטיקה, אנגלית. עושים מיפוי, יושבים ושמים על סדר יום העבודה בתוך בית הספר את עניינם של התלמידים יוצאי אתיופיה.

לכן התקציב בכל בית ספר שיש בו מגשר, תקציב שמגיע לבית הספר מגיע גם לילד. בבתי ספר שאין בהם יוצא אתיופיה שיכול לסייע, הכסף הזה נמרח על הדרכה, על הכוונה ועל סתם. נמרח. ולכן נהיה אמיתיים ונאמר את הדבר האמיתי. אנחנו לא נלחמים רק על מקום העבודה שלנו. אנחנו נלחמים על דרכי הוראה - - -

מרים, תודה רבה לך. רחל, האם יש לך מה להוסיף? בבקשה, בקיצור ובהמשך נשמע את משרד החינוך.

אוקיי. אני אתייחס גם לדברים של הגברת עירית בירן שהציגה קודם את הדברים וגם בעניין מצבו של מרכז ההיגוי, כמו שחבריי ציינו פה, שאנחנו נמצאים בעצם בצומת שאינו ברור.

אני רוצה לתת רקע היסטורי על מרכז ההיגוי. מרכז ההיגוי, כידוע לכם, מי שמכיר, הוקם - - -

רחל, את זה כולם יודעים.

זה רק משפט אחד כדי לקשור.

בואי תקצרי, כי הזמן שלנו נגמר. את מרכז ההיגוי כולם מכירים.

בסדר. מרכז ההיגוי הוקם. הוא לא עמותה. הוא לא המגזר השלישי. מרכז ההיגוי הוקם על ידי משרד החינוך לפני 20 שנה. זה בשביל לסדר את הדברים. מרכז ההיגוי הוקם על ידי משרד החינוך. הוא הוקם והושם באגודה לקידום החינוך. מזה 16 שנה יש כל מיני הסכמים עם האגודה ואנחנו פועלים. גם היום יש הסכם ואנחנו פועלים במסגרת האגודה לקידום החינוך.

אנחנו העובדים, 65 עובדים, מבקשים וביקשנו כבר ממשרד החינוך, שלא תהיה העסקה ארעית ואנחנו מבקשים לקלוט אותנו בתוך משרד החינוך.

מרכז ההיגוי עוסק בליבת החינוך. זה לא סוד. המגשרים, צוות מרכז ההיגוי, המנחים, המטה – אנחנו עושים בליבת החינוך. אנחנו נמצאים בבתי ספר, אנחנו גורם מסייע. וגם כשמשרד החינוך הקים אותנו, הוא הקים אותנו כגורם מסייע, משתף. העבודה נעשית. גם במחקר רמה בשנת 2012, בתשע"ב, הממצאים מדברים בעד עצמם. כולכם מכירים אותם. אני לא מחדשת כלום.

הדרישה שלנו ממשרד החינוך היא – היות ואנחנו נמצאים כבר בתוך בית הספר, אנשים עובדים מזה 15-16 שנה בתחום בית הספר, רכשנו ידע, ניסיון, נצבר המון ידע – אנחנו מבקשים שמשרד החינוך יקלוט אותנו וישתמש בידע הזה.

אני רוצה לכרוך את זה לדברים שעירית הציגה את התכנית, לעניין של ההכשרה. אנחנו גם הורים. אנחנו נמצאים בתוך בתי הספר. עוסקים בליבת החינוך. אם מתכוונים כבר להכשיר מורים, אז יש את האנשים בתוך בתי הספר שהניסיון שלהם כבר מדבר בעד עצמו וגם מחקר רמה הוכיח את זה. אז למה לא לשלב את האנשים האלה, אותנו, בתוך משרד החינוך?

דבר שלישי, דובר על הכשרת הורים וכו', בסעיפים שעירית מנתה. את אמרת שיש רשימה וכו' ואנחנו נשמח לראות אותה.

חשוב גם להכשיר יועצים חינוכיים, פסיכולוגים חינוכיים.

אין תקציב כזה.

סליחה, אם מכשירים, אז לא רק מורים. מורים זה חשוב, כי באמת אין המון דמויות מקרב יוצאי אתיופיה, שתלמידים יוצאי אתיופיה פוגשים בבתי הספר. כיום הם פוגשים רק אותנו, את צוות מרכז ההיגוי ועוד כל מיני גופים מהדמויות של יוצאי אתיופיה. אז חשוב גם שיהיו מקצועות נוספים. לא רק ללכת על המורים, שזה חשוב ומבורך, אבל גם תחומים אחרים. דובר על אבחונים וכו', אז אם אנחנו נכשיר פסיכולוגים, יועצים חינוכיים - - -

מאבחנים.

אז גם אנחנו ניתן במעטפת הזאת מערך יותר רחב. גם בתחום החינוך של החינוך המיוחד, ליקויי הלמידה, כל הדברים שבני הקהילה נופלים בדברים האלה. אז זה מאד חשוב.

ואם כבר משרד החינוך מתכנן להגדיל מ-300 מורים או אנשים שיכשירו, אז יש 65 עובדים שנמצאים בתוך בתי הספר – מתקציב משרד החינוך. המשרד עושה פעילות מבורכת, אז למה לא לשדרג אותם? זה לא סותר.

תודה, רחל.

זה בעניין מרכז ההיגוי ואני רוצה להתייחס גם לכמה נקודות אליהן התייחסה עירית. העניין של מצטיינים וטיפוח. חברים, אנחנו במרכז ההיגוי, בשנת 2015 אני ריכזתי את הנושא של מחוננים ומצטיינים מטעם מרכז ההיגוי ואני עבדתי עם שלומית רחמל, עם ד"ר חפצי. כשאנחנו התחלנו את הפיילוט עם משרד החינוך היו ארבעה ילדים מחוננים יוצאי אתיופיה. משנת 2005 עד 2008 הגענו ל-150 ילדים. אמנם לא כולם היו מחוננים, אבל הגענו ועשינו תכנית תומכת, מעטפת. אז יש.

איך עשינו את זה? כי הצוותים שלנו היו בתוך בתי הספר, המגשרים, המנחים, אני שניהלתי את זה ברמה הארצית. היה את הידע וכו', כשדיברת על אבחונים, הכוונה, הורים, אז יש את האנשים בשטח.

בואי נסתפק בזה.

כן, אני רק רוצה להגיד, תראו, אנחנו 65 עובדים ופנינו למשרד החינוך על מה שדובר פה, שאנחנו עוסקים בליבת החינוך. למרכז ההיגוי אין תכניות מבדלות, אנחנו פועלים לאינטגרציה, משלבים את הילדים, מביאים ומעודדים את ההורים להיות משולבים בוועדי הורים. הפעילות של מרכז ההיגוי היא באמת לאינטגרציה רחבה ומקיפה.

רחל, תודה רבה. הנקודה ברורה. אני חושב שזה מספיק.

אני נציגת ההורים, אבל לא אמרתי כלום. באתי כנציגת הורים.

אז בואי תאמרי בקיצור. אני רוצה גם התייחסות של נציגי משרד החינוך. כל מה שדיברנו לא שווה כלום בלי התייחסות. אנחנו מכירים את הבעיות.

אני אקרא את הדברים, כדי לחזק את הדברים בקשר למגשרים. שמי טובה בלאי, אני הנדסאית כימיה, אני גרה בבאר שבע ואני הגעתי כנציגת ההורים, כדי לחזק את העניין של המגשרים. זה ברור לכולנו שהם עושים עבודה נפלאה. כתבתי משהו קצר, אני רוצה להביע את דעתי במכתב שכתבתי.

המשמעות של המגשרים להורים היא ערך נוסף והם דמויות משמעויות לילדים בקהילה. להיות אוזן קשבת לילדים, משום שהילדים נפתחים יותר למגשרים מאשר להורים ולצוות החינוך.

למגשרים יש תקשורת ושפה עם ההורים, הכוונה עם בני העדה. מעבר לשפה יש את קוד התרבות. אפילו לנו כהורים צעירים, שלמדנו בארץ, קשה לנו בגלל שיש פער רב בין החברה לתרבות בית הספר והמסגרת החינוכית, לעומת החינוך שהיה באתיופיה. המגשרים מביאים את הצד של ההורים, המשפחה, הקהילה ואת הצד של המסגרת החינוכית להורים.

לדוגמא, לפעמים המורים בשיא תמימותם פולטים דברים. יש פה נקודה שאני באה להדגיש דבר שאני יודעת. הייתה תלמידה אחת בבית ספר, ילדה טובה שענתה תשובות. היא בת העדה האתיופית. המורה בשיא התמימות שלה אמרה – הנה, אפילו היא עונה, למה אתם לא עונים? הילדה לקחה את זה קשה ולמי היא הלכה לספר את הדבר הזה? למגשרת שפעלה ועבדה באותו מקום. הילדה לקחה את זה מאד קשה ושבועיים לא השתתפה בשיעור. המורה פלטה והמגשרת הייתה צריכה לפתור את זה, גם מה המשמעות, מה הכוונה של המורה וגם להסביר לילדה, כדי שהיא לא תיפגע, ובנוסף להסביר למורה שלא מתבטאים בצורה כזאת.

דברים כאלה קורים בבית הספר, ולכן פה הנקודה החשובה, שהמגשרים משמשים בכמה ערוצים. תפקידיהם של המגשרים מחלוקים לשלושה ערוצים – הורים, ילדים ובית הספר. על ידי שלוש הנקודות החשובות הללו הם מצמצמים את הפער של התקשורת והתרבות. הם מביאים את התרבות של הקהילה ושל המשפחות לצוות העובדים בצורה תקינה, עם התלמידים של הקהילה, כדי שהתלמידים יתפנו ללמידה.

לדעתי הנקודה הכי חשובה בתפקיד המגשרים היא שכשיש בעיות לתלמידים או תלמידים עם קשיי למידה שצריכים לעבור אבחון, טיפול פסיכולוגי, כשיש הורים מבוגרים שלא מבינים את משמעות הדבר, המגשרים הם אלה שמסבירים את העניין הזה, את היתרונות ומה טוב ומה רע בדבר. ואז ההורה מחליט לקחת את הצד הטוב לילד שלו, אחרי שהם הסבירו את הצד שהם בטוחים בו.

טובה, בואי תסכמי, כי הזמן שלנו מאד מאד מוגבל. בשעה 12:00 אנחנו צריכים לסיים.

ופה הנקודה החשובה היא שהם יעבדו כעובדים שמוכרים במשרד החינוך. יש לנו המון המון יתרונות איתם, להורים. אני כהורה ויש עוד המון המון הורים שלא יכלו להגיע לכאן, ואני מאד מאד מקווה שמשרד החינוך יקלוט אותם.

תודה רבה לך.

משרד החינוך, אני רוצה לשאול אתכם – עובדים כל כך מוכשרים, עם כל כך הרבה כוח, אשר מאד חיוניים למערכת – אז במקום לחפש להכשיר עוד אנשים חדשים, מה הבעיה להכשיר אותם כמורים, כיועצים חינוכיים שימשיכו במגשרים בהם יש צורך, ואז אפשר לשלב אותם בתוך משרד החינוך.

קודם כל אני רוצה לומר בשם כל היחידות של משרד החינוך, המגשרים עשו לאורך השנים עבודה מאד מכובדת, חשובה, תורמת, כל מה שנאמר כאן סביב השולחן. אני מסכימה. אין לי מילה אחת להגיד שמשהו שנאמר כאן אינו נכון. כל מנהל בית ספר תמיד אמר שזה עזר, תמך ונתן.

יש שני נושאים. קודם כל אני מזמינה. אם יש כאן מישהו עם תואר שני, אם יש מישהי שהיא יועצת, מישהי שיש לה השכלה או מישהו שיש לו השכלה מתאימה – בבקשה תבואו כי אנחנו זקוקים ורוצים לקלוט עוד אנשים בתוך מערכת החינוך. אני חושבת, וזה משהו שנאמר, וסליחה, אני אפריד עוד משפט בעניין הזה.

חלק מהמגשרים לאורך השנים הצטרפו למשל כמורים, כיועצים. אפילו אצלנו במשרד יש לנו שתי מורות שעובדות בפיקוח כרגע, בפיקוח אפילו בכיר, שהן בהיסטוריה שלהן היו מגשרות. אז הדלת פתוחה ומי שרוצה עוד עזרה בתיווך, אני אשמח לעשות את זה.

אני יכולה להגיד לכם שלאורך השנים אני התחננתי בפני חלק מהמגשרים שיעשו השלמה. עבדתי במחוזות, עבדתי גם בשטח, מרמה של מנהלת, דרך רמה של מפקחת ומפקחת מחוזית. תעשו השלמה לתעודת הוראה עם התואר שיש לכם ותבואו ותהיו גם בתפקידים כמו קב"סים ודברים נוספים. פסיכולוגים מי שיכול, כי המשרד מאד רוצה לאורך השדרה מתפקידים שהם מורה רגיל ועד מנהלי בתי ספר. אנחנו רוצים.

במשרד, כשיש משימות כמו המשימה הזאת של גישור, שהן משימות שצריכות להיות גמישות, לא רק גישור של הקהילה האתיופית, יש לנו מגשרים לאורך השנים והיו לנו מגשרים גם לקבוצות אחרות של עולים שהיו צריכים עזרה. עכשיו למשל מגייסים אנשים שיכולים לדבר צרפתית. המשימות הן משימות שאנחנו קוראים להן משימות זמינות. הן לא משימות לאורך שנים, כי אם אנחנו מסתכלים היום – 31,037 תלמידים הם ילידי הארץ.

אמרה הבחורה שישבה כאן קודם, הרבה מההורים של הילדים היום בגני הילדים ובבתי הספר כבר למדו בתוך מערכת החינוך הישראלית. אנחנו מדברים על 12,000 ילדים שלא נולדו בישראל. חלקם הגיעו כתינוקות. מעט הילדים, אם אנחנו מסתכלים על ילדים שנולדו בשנים האחרונות ועלו בשנים האחרונות, הם מספרים קטנים.

בגלל זה משרד החינוך מפעיל משימות שהן משימות שצריכות להיות גמישות. יש את הקהילות החדשות שנקלטות עכשיו, הן נקלטות במקומות שלא עבדו קודם. יש יישובים חדשים שקולטים אותם. היישובים הוותיקים כבר לא צריכים את אותו מגשר. לכן זו משימה שצריכה להיות גמישה. היא לא משימה שאני אומרת אני מעבירה לעיריית רחובות תקן ויהיה לו מגשר. אני מעבירה לעיריית רחובות תקן ותקציב לקב"ס, כי הוא צריך שם, אמרת מניעת נשירה. כן, אנחנו צריכים אנשים שיעזרו לבית הספר לטפל בילדים שצריכים. אני צריכה פסיכולוג, אני מעבירה תקן ליישוב רחובות – תקן לפסיכולוג. מישהו צריך לעמוד כמובן בקריטריונים ולהתקבל להיות פסיכולוג. אבל ברגע שיש לי פסיכולוג, נשמח לקבל פסיכולוגים לאותן קהילות וותיקות, וזאת דרך הרשויות המקומיות, כי הרשויות המקומיות מקבלות את התקנים וגם את התקצוב.

לגבי הדבר הזה שנקרא מגשר, הייתה החלטה טרם זמני במטה להוציא את זה למכרז. המכרז הנוכחי הוא בין 6 שנים. אתם יודעים שחוק המכרזים מחייב כל שלוש שנים לעשות מכרז חדש.

גם חוק ייצוג הולם מחייב עולים חדשים.

נכון, אני מסכימה איתך ולכן אנחנו עושים עבודה על גיוס מורים. על גיוס יועצות. על גיוס מנהלים, גיוס בתוך המערכת הפורמאלית.

10 עובדים במשרד החינוך.

אני מסכימה איתך. אנחנו נעשה מאמץ גם. יצאו עכשיו שלושה מכרזים לתפקידים בתוך משרד החינוך, שכתוב שהם מיועדים לבני הקהילה.

לא רק משרד החינוך, גם תאגיד סטטוטורי, גם יחידות סמך.

תן לי בבקשה לגמור את מה שאני אומרת. אנחנו כאן מדברים על מכרז שחייב רענון. ההחלטה היא כן לתת לו את המקום הגמיש, לאותן קהילות שבאמת נזקקות שעכשיו קולטות. בשנים האחרונות קולטות. ולכן המכרז החדש הוא בתהליכים ואני מקווה שבימים הקרובים הוא ייצא לפרסום והוא יטפל באגף קליטת ילדים עולים אצלנו והוא יתקבל במשפחות ואצל ילדים שנקלטים, שלא נולדו בארץ.

31,000 ילדים שנולדו בארץ יטופלו דרך אגפי הגיל ולא יטופלו ישירות. אם צריך יהיה במקום ספציפי, אני יודעת מה, המגשר נותן שירות בבית ספר ויש בו כמה ילדים של השנים האחרונות שהם לא נולדו בארץ, שהם זכאים - - -

בואו תסכמי.

לא, חשוב שאנשים יבינו. הוא לא יישלח הביתה - - -

סליחה, זו בעיה. אם אין קליטה של תעסוקה של עובדים בעלי תארים, אני חושבת שזו תעודת עניות למדינת ישראל. 10 אנשים נמצאים במשרד החינוך - - -

אני רוצה לקלוט אותך, ובמיוחד שאתה - - -

סליחה.

יש עידוד לקלוט.

איך יש עידוד אם יש עובדי כתף אל כתף?

המגשרים יעבדו דרך המרכז החדש, ועוד פעם, יש חוק המכרזים ויהיו מגשרים והם יעבדו דרך המכרז החדש. כרגע יש הארכה של החוזה או תהליך לחידוש המכרז הנוכחי, עד שיצא מכרז. ואז תבואו למכרזים שאנחנו מפרסמים. יש עכשיו שלושה מכרזים. כל מי שיש לו תואר אקדמי, כתוב שהוא מיועד לבני הקהילה.

אני חושב שהעניין ברור. מי שמתאים ויש לו הכשרה נכונה – הדלת פתוחה, תבואו, תגישו ותיכנסו. זה מה שמשרד החינוך אומר.

לפני 10 שנים בערך, סליחה שאני מתפרצת, היו מורים במשרד החינוך שלימדו ללא תעודות הוראה ומשרד החינוך הוציא הוראה שכן, תוך שלוש שנים ישלימו. אותו דבר ניתן לעשות גם איתנו. אי אפשר לבוא ולהגיד עכשיו שאנחנו לא ב - - -

מרים, את קיבלת את זכות הדיבור ואת דיברת הרבה. אני חושב שהגיע הזמן לתת לאחרים.

אני אשמח לעזור לכל מי שרוצה להיכנס למסלול להשלמה לתעודת הוראה או לתואר, לנסות לראות איך אנחנו משלבים אתכם במהלכים שאנחנו עושים, עם אנשים אחרים שיש לו במערכות להשלמה ל-BED, כדי שתוכלו להיקלט במערכת החינוך.

תודה רבה. יש גם חיובי. אנחנו צריכים לעבוד בעניין זה כדי שייצא לפועל ויהיה מעשי.

משרד הקליטה, בבקשה. אני יודע שאמרתי בתחילת היום שאנחנו מתקדמים היום במשרד החינוך, אבל בכל זאת, אם יש לכם מה להגיד בקצרה, אני אשמח לשמוע.

קודם כל בוקר טוב. אני דוד יאסו, מנהל אגף קליטת עולי אתיופיה במשרד הקליטה. כעיקרון אנחנו לא צריכים לדבר, מוכנים להקשיב. השיתוף שלנו הוא בהתאם לדרך החדשה. אנחנו עושים את זה יחד עם משרד החינוך ואנחנו ממשיכים לשבת יחד. אין פה הובלה.

תודה. שושנה בן דור, מנהלת ארגון צפון אמריקה למען עולי אתיופיה.

תודה רבה. קודם כל אני לא ידעתי שחברי ממרכז ההיגוי יבואו לדבר היום ואני באמת מדברת על כך שחלקם חברי הקרובים ואפילו יותר מזה, ואני מקווה שיהיה פתרון הולם לצרכים של העובדים החרוצים והמסורים האלה.

אני רציתי לחזור לנושא של התכנית, כפי שהיא הוצגה ועשיתי שיעורי בית. אני חייבת להגיד עירית, שההצגה שלך היום הייתה הרבה יותר לרוחי ממה שראיתי בעמודים הכתובים, על אף שזה התבסס על כך, כי אני באמת הרגשתי שחלק מהנתונים שהיו חסרים, את התייחסת אליהם היום.

אני חושב שזה שיפור מאד משמעותי. גם בדיון בוועדת השרים אמרנו את הדברים האלה. היום נכנסו למספרים, לפרטי פרטים וזה מה שאנחנו רוצים.

אז ברור שאני מהמגזר השלישי, הגוף שאנחנו מקווים שמחזק את הקשר בינינו, כי יש לנו ניסיון של מעל 20 שנה דווקא בתחום היסודי, שאתם מבינים עכשיו או כבר הבנתם, אבל מרכיבים את הנושא הזה; וכמובן אנחנו גם נעמוד בכל הדרישות של אינטגרציה ואנחנו הולכים לכיוון הזה, על אף שאנחנו מאד מודאגים מכך שהילדים יוצאי אתיופיה גם ימשיכו לקבל את המענים האינדיבידואלים, בהתאם לצרכים ואם כן.

אז היו לי ארבע נקודות, אני אוריד אותן לשלוש, כי על הנושא של נתונים כבר שמענו היום. אני כן רוצה לחזור למה שצגה אמרה, שגם בעמוד 8, כשמדברים על מעורבות הורים וגם בעמוד 10, כשמדברים על סיוע במקצועות הליבה, שוב, ההתמקדות בבתי ספר עתירי עולים, כאשר התמונה של פרישת תלמידים יוצאי אתיופיה בארך כל כך השתנתה, אני חושבת שמשהו כמו 80% מהילדים של הקהילה היום לומדים בבתי ספר עם 10% ריכוז או פחות; ולפעמים הם נשארים בצד, אינם מקבלים את ההתייחסות הדרושה, אם כי חלק מהילדים האלה, דווקא בגלל הפיזור, הם גם ממשפחות חזקות ליותר שכבר לא צריכות את הסיוע. אז צריכים להסתכל על שני הצדדים.

אני גם רוצה לחזק את מה שאמרת ומאד שמחתי שמעבר להכנסת יחידת לימוד על המורשת של יוצאי אתיופיה, כל מפמ"ר יכניס את החומר בהתאם לצרכים. חשוב לי לציין, כולם מדברים על הסיפור המוצלח של העלייה. קדמה לזה היסטוריה ארוכה, מורשת ארוכה וגם זה צריך להיות חלק ממה שלומדים, היסטוריה שאפשר אפילו על פי רישומים מהמאה ה-13 לספירה הנוצרית, לציין את הייחוד של הקהילה של בית ישראל בתוך אתיופיה, גם מבחינת ההיסטוריה, גם מבחינת ההתנהגות שלהם כקהילה יהודית.

השאלה שאני כן רוצה לשאול ואני חושבת שהיא חשובה, היא שלא דיברנו עכשיו על עלויות. זה קשה מאד, אבל כל אחד מאיתנו שהחליט להכניס תלמידים שאינם יוצאי אתיופיה לתוך התכניות שלנו – גיוס הכספים שלנו הוא מוגבל ואני חייבת להגיד שבשלב מסוים, על מנת לעשות את השילוב, יש צורך בסיוע כלשהו. אני מקווה שגם על זה נוכל לדון בהזדמנות בחדרי חדרים.

אני מתנצלת, יש לי תור לרופא.

תודה רבה שושנה.

מיכל אברה סמואל, מנכ"לית עמותת פידל, בבקשה.

תודה רבה, צהריים טובים. אני רוצה קודם כל לחזק את המגשרים, את הצוות המופלא שעושים ימים ולילות, איך מרים קראה לזה – להציל את הילדים.

עמותת פידל – זה ידוע – הכשירה, ליוותה, מלווה מגשרים גם היום ולאורך שנים. לפידל הייתה מטרה – מה הייעוד של הגישור, שבאמת בסופו של דבר הם יהיו חלק אינטגראלי מתוך מערכת החינוך בסופו של דבר. אני באמת חושבת שהתפקיד של המגשרים הוא לא תפקיד של עזרה פה ושם. התפקיד שלהם הוא מאד מהותי, הוא מאד איכותי, הוא מעטפת שנותנת מענה לקהילה. אם בעבר זה היה רק תרגום או סיוע, היום זה באמת להביא תכניות איכותיות, סיוע ומענה משמעותי לתוך בית הספר ולתת מענה מקצועי ואיכותי להורים, לילדים ולצוות בית הספר.

אני חושבת שגם עמותת פידל, שמעסיקה היום מגשרים וגם מלווה מגשרים והכשירה מגשרים, אנחנו רואים את האימפקט המאד משמעותי. הם נמצאים בפרונט. הם נמצאים בפרונט במפגש. אתמול היה לצערי הרב רצח. האדם הראשון שהיה בנגישות למשפחות, זה המגשרת. המגשרת שהיא עובדת מרכז ההיגוי, שעברה הכשרה ואנחנו מלווים אותה ביזמה המשותפת שלנו עם המרכז הישראלי לחדשנות בחינוך. הם נמצאים בפרונט ואני חושבת שהמעטפת שהם נותנים – זו המהות.

אני רוצה לדבר על זה שהיכולת ליצר את הרצף בין הפורמאלי לבלתי פורמאלי, הוא החלק הכי משמעותי גם במפגש עם ההורים, מעבר למניעת נשירה, העלאת הישגים לימודיים. אתם יודעים מה? בהגדרת התפקיד המאד מינימאלית, תפקיד מאד משמעותי שבנינו, מה קורה כשמורה סוגרת את הדלת ולא נכנסו ילדים יוצאי אתיופיה לכיתה? המגשר תפקידו היה להסתובב בין כותלי בתי הספר, לאתר את הילדים האלה, לעשות שיחה ולהחזיר אותם לתוך המסגרת, לתוך הלימודים.

אני חושבת שזה תפקיד מאד משמעותי והמשרד חייב לבנות אופק תעסוקתי למגשרים, כדי שיוכלו להשתלב בתוך משרד החינוך.

עמותת פידל רואה את עצמה גם כמומחית וכמובילה בנושא של הגישור. אני חושבת שחלק מזה ואני גם אומרת את זה שוב ואני גם אגיד את זה, אנחנו המגזר השלישי. במידה ויהיה מכרז, עמותת פידל, כמו גוף מקצועי נוסף, תיגש למכרז, ואני רוצה לשים את זה על השולחן. אבל אני אתכם, המגשרים. כשמשרד החינוך יחליט לקלוט – אני אתכם.

אני רוצה להתייחס לנושא של התכנית החינוכית שהצגתם. אני חושבת שהיום אנחנו יודעים שהנושא של אינטגרציה, שילוב התכניות שלנו, זה ערך עליון, חשוב ומשמעותי. לצד זה, אני חושבת שיש ניסיון וידע שנצבר לאורך שנים וצריך לתת אותו, לשלב אותו, לדעת לשלב אותו בתוך המערכת שנמצאת בתוך הרשויות.

כמו ששושנה אמרה, היום הריכוזים הגדולים של יוצאי אתיופיה הם מעטים מאד ויש צרכים גם ביישובים שקולטים מעט מאד יוצאי אתיופיה וצריך להתייחס לזה.

אני רוצה כן לגעת גם בנקודה של החינוך הבלתי פורמאלי. חברה, אנחנו יכולים לשים את כל הזרקור בחינוך הפורמאלי ולהגיד ששם המסגרת היא מובנית ומשמעותית, אבל החינוך הבלתי פורמאלי פרוץ, הוא בבחירה של ההורים ושל הילדים. מי שחזק מגיע לתכניות ולפעילויות ויש אוכלוסייה מאד מאד גדולה שלא צורכת את השירותים. אנחנו רואים במרכזי הנוער שלנו, שהיום פתחנו אותם גם כחלק מתפיסה לפתוח את זה לשכונה ולא רק ליוצאי אתיופיה, אנחנו רואים שגם מי שיבוא זה יהיה ילדים שזקוקים וצריכים את האוזן הקשבת, את המעטפת וחייבים לחזק את זה. כמובן עם אגף חברה ונוער ועם גופים שנותנים את המענה.

תודה על רשות הדיבור.

תודה רבה לך.

אני מסכם את הדיון, כי אנחנו חייבים לסיים, אני צריך ללכת להצביע.

שמי יאיר גטה ממרכז ההיגוי. רק משפט אחד. אני חושב שנאמר פה באמת דבר חשוב על ידי מיכל, כי לפעמים המשרד השתמש דווקא בעמותות שבקהילה כדי לנגח את העובדים, להגיד שבעצם מי שרצה ורוצה את המכרז זה עמותות בתוך הקהילה. ומה שמיכל פה מציינת, זה שאם המשרד ירצה לקלוט את העובדים, למעשה אין גוף מתוך הקהילה שייצא נגד. את הדבר הזה צריך לזכור.

תודה לרב יאיר גטה. תודה רבה לכל המשתתפים.

לאחר ששמענו את תכנית משרד החינוך, אנחנו מברכים על התכנית. יש שיפור משמעותי בתכנית הזאת בהשוואה לתכנית הקודמת.

אני מצפה שיהיו עוד שיפורים בהמשך, שאנחנו נעשה המשכיות. מאד חשוב לנו הפירוט של התכנית, כדי שיהיה קל לעקוב אחר היישום. זו המטרה ולכן אני מאד מודה לכם.

שנית, הוועדה קוראת למשרד החינוך לקלוט או לשלב את עובדי מרכז ההיגוי לתוך מערכת החינוך בתור עובדים מן המניין של משרד החינוך. בהקשר זה, אנחנו גם נכתוב מכתב לשר החינוך לאחר סיום הדיון.

חשוב מאד והוועדה התרשמה מהפעילות החשובה של מרכז ההיגוי. יישר כוח לעובדי מרכז ההיגוי. תודה. אני סוגר את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.