הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 62

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, ז' בחשון התשע"ו (20 באוקטובר 2015), שעה 12:30

מצוקת בעלי העסקים נוכח גל הטרור

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

עיסאווי פריג' – מ"מ היו"ר

איילת נחמיאס ורבין

איתן ברושי

עליזה לביא

מיקי לוי

אראל מרגלית

עודד פורר

נעמי היימין רייש - ראש תחום רגולציה וחקיקה, סוכנות לעסקים קטנים, משרד הכלכלה

עידו סופר - רפרנט תעשייה ומסחר, אגף התקציבים, משרד האוצר

מיכאל רבזין - רכז משרדים כלכליים, אגף החשב הכללי, משרד האוצר

ואיל כיוף - מנהל תחום תיירות כפרית, משרד התיירות

עופר ברקוביץ - סגן ראש עיריית ירושלים

ענבל מוזס - מנהלת אגף עסקים, עיריית ירושלים

עינב בר - מחזיקת תיק העסקים, עיריית ירושלים

אילנית מלכיאור - ממונה על תחום פעילות התיירות, הרשות לפיתוח ירושלים

גלית לוי - מנהלת מרחב ירושלים, התאחדות התעשיינים

ישראלה מני - סמנכ"ל כלכלה ומיסים, איגוד לשכות המסחר

דוד בן ישי - יו"ר התאחדות בעלי מלאכה ותעשייה בירושלים

משה גלזמן - מ"מ מנכ"ל התאחדות המלאכה והתעשייה בירושלים

חיים טייב - הנהלת התאחדות המלאכה והתעשייה

אלי לוי - יו"ר ועד סוחרי מרכז ירושלים

אילנה מרציני - ועד בעלי העסקים במרכז העיר ירושלים

נתן צרפתי - ועד בעלי העסקים במרכז העיר ירושלים

נועז בר ניר - מנכ"ל התאחדות המלונות

אורי קציר - סגן יו"ר אגודת מורי הדרך

גולן טובי - מנכ"ל מט"י, מרכזי טיפוח יזמות בישראל

מיכאל וייס - יו"ר פורום התיירות בירושלים

שי ברמן - מנכ"ל איגוד מסעדות, הברים ובתי הקפה בישראל

נועם ריזי - הנהלת איגוד המסעדות, הברים ובתי הקפה בישראל

לימור אחינועם שמש - השלוחה הירושלמית, איגוד המסעדות, הברים ובתי הקפה בישראל

יניב שמש - השלוחה הירושלמית, איגוד המסעדות, הברים ובתי הקפה בישראל

אבי שמש - השלוחה הירושלמית, איגוד המסעדות, הברים ובתי הקפה בישראל

דניה שמש - השלוחה הירושלמית, איגוד המסעדות, הברים ובתי הקפה בישראל

לילי בן שלום - השלוחה הירושלמית, איגוד המסעדות, הברים ובתי הקפה בישראל

מורן מזרחי - בעלת בית קפה, שוק מחנה יהודה

מאיר בן ארוש - בעלים של מסעדת מונטיפיורי, ירושלים

שולמית פורמן - בעלים של מסעדה בתל אביב

אסתי בייטנר - בעלת סטודיו ומורה לפילאטיס בתל אביב

אורית מילר - יועצת עסקית, מטה מאבק העסקים בתוואי הרכבת הקלה בתל אביב

יעל גויסקי - עו"ד, יועצת קשרי ממשל, לובינג, מייצגת את אגודת מורי הדרך

אלישיב כהן - אזרח

מבשרת נבו - לוביסטית, מייצגת את עיריית ירושלים

ליטל סבר - לוביסטית, מייצגת את משרד התיירות

לאה ורון

אהובה שרון, חבר המתרגמים

מצוקת בעלי העסקים נוכח גל הטרור

שלום לכולם. ברשותכם, אני מבקש לפתוח עוד דיון של ועדת הכלכלה של הכנסת. גברתי מנהלת הוועדה, הרשמת, הצוות, חברי הכנסת, אני מניח שעם הזמן גם יצטרפו חברי כנסת נוספים שנמצאים בוועדות השונות, אורחים נכבדים. הדיון אותו אנחנו מתחילים ברגע זה הוא מצוקת בעלי העסקים נוכח גל הטרור. ברשותכם, שבוע אחרי שהתחיל גל הטרור הנוכחי - שאני מקווה מאוד שייפסק כמה שיותר מהר, ואני בטוח שכולנו מקווים ומתפללים שגם היום נעבור אותו בשלום ובשקט – הבנתי שנדרש דיון, שיח, בשאלות של בעלי העסקים בירושלים, שם המצוקה והבעיות יותר גדולות.

אני הרי מכירים איך זה עובד. אני מכיר את זה גם בכובע אחר שלי מוועדת החוץ והביטחון, שעד שלא מכריזים על אזור ועד ועד ועד ועד, אין סיכוי שהמערכת תיכנס לכדי פעולה. מיקי, אתה מכיר את זה. סברתי שמן הראוי לקיים דיון לאלתר כדי להיערך למצב שכבר הולך ומתקיים, לשבר שהולך ומתקיים. בינתיים פנה אלי גם חבר הכנסת אראל מרגלית בבקשה לזמן דיון. אני הודעתי לו שכבר נטלנו את היוזמה ואני שמח שהוא הגיע לכאן כדי לומר גם את דבריו.

אני רוצה להבהיר שאני ארצה לשמוע מגוון רחב. אני לא רוצה שכל המסעדנים ידברו, וסתם אני אומר זאת כמשל, אלא שנוכל לקבל מנעד רחב יותר של הבעיה שלא נוגעת רק לסקטור מאוד מסוים. ממה שאני יודע, ואני אומר את זה בקליפת אגוז, השבר והמשבר נוגע לכלל העסקים, מהתיירות, שזה עסק מרכזי מאוד בירושלים, ועד בעלי העסקים הקטנים לסוגיהם השונים. כאשר הציבור נמצא בחרדה, אנשים לא יוצאים ואנשים ממעטים להסתובב וממעטים לקנות אלא מעדיפים להסתגר בבתיהם עד יעבור זעם.

לכן אני אשמח לקבל נתונים. חברים יקרים, אני רוצה שתציגו את הדברים כמו שהם כדי שבסופו של עניין נוכל לצאת גם כאן עם החלטה כי סופו של עניין הממשלה תידרש להתערב בעניין הזה ולעשות מעשה. בואו נתחיל את הדיון.

אני אתן קודם כל את רשות הדיבור לאראל מרגלית שביקש ממני. מיקי, אם תרצה עכשיו או אחר כך, תוכל להתייחס גם אתה ונעשה הסבב. פנתה אלי גם חברת מועצת העיר עינת בר. נציג ארגון התיירות, מיכאל וייס, גם אתה פניתי אלי בעוד מועד וגם אתה תקבל את רשות הדיבור.

גם אגודת מורי הדרך.

כן. ניתן לכולם. ברור. ראיתי אותך. אם כן, אראל, בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב ראש. אנחנו באים מבאר שבע, גם שם יש אתגרים לא קטנים ולכן אני מצטער על האיחור. אני ממש מודה לך על שאתה מקיים את הדיון הזה שהוא דיון שמתקיים בזמן ואני מודה לחברי מיקי לוי שגם הוא כל הזמן דואג לענייני ירושלים בעניינים הביטחוניים ובעניינים האזרחיים. אני מודה גם לעופר ברקוביץ' ולעינב ממועצת העיר. אני רוצה להגיד תודה רבה לשי ברמן שהוא מנכ"ל איגוד המסעדנים ולמסעדנים הירושלמים שנמצאים כאן אתנו.

בשבועות האחרונים אנחנו נמצאים במצב קשה ביותר. קודם לכן בוועדת הפנים קראנו לממשלה ולכוחות הביטחון ולמשטרה לקחת את הדברים לידיים מבחינה ביטחונית. אני חושב שנעשתה קפיצת מדרגה מאוד גדולה. הייתה לנו בעיה, ובוא לא נתכחש, כאשר חלק מהאימהות פחדו לשלוח את הילדים שלהם לגני הילדים כי השומרים לא היו שם החל משעה 1:30 אחה"צ וחלק מההורים לא רצו לשלוח את הילדים שלהם לבתי הספר כי בעצם לא היה ליווי לאורך משך הלימודים. אנחנו אישרנו, גם בוועדת חוץ וביטחון וגם בוועדת הפנים, גיוסם של 16 פלוגות חדשות ואני חייב לומר ולהצדיע למשטרה שבאמת עושה ימים כלילות את העבודה שלה. אני חושב שקודם כל ברמה הביטחונית, איכשהו ייצבנו חלק מהדברים.

אני גם שומע כל מיני דיבורים על סגירת את העיר, לשים חומות וכולי, ולזה אנחנו נתנגד ונעמוד מול הדבר הזה בכל הכוח.

אני רוצה להגיד עוד משהו. אני גידלתי כאן את הילדות שלי, בניתי כאן את החברות שלו במתחם הרכבת הישנה, את הזאפה ואת הפרויקטים החברתיים ואני רוצה להגיד דבר אחד. בזמנו הניצחון הגדול ביותר שלנו,אחרי האינתיפאדה השנייה, חוץ מלנצח בעניין הביטחוני, זה קודם כל לפתוח את העיר ולהשאיר אותה פתוחה במקום אחרי מקום וזה הקרב הכי גדול שלנו. מבחינתי העסקים הקטנים הם סמל, המסעדות הן סמל. יש כאן אנשים שפתחו את המסעדות שלהם בשוק מחנה יהודה ובמקומות אחרים בעיר, ואני לא צריך להזכיר לכם איך אנחנו היינו מסתכלים על כל מיני אנשים שנכנסים לתוך האולם, חלק מהם לא ידענו אם הם היו עם מטען נפץ או לא והיה לנו קשה לתת לחבר'ה לנסוע באוטובוסים, בטח לבית הספר, אבל אנחנו התגברנו וזה הניצחון הגדול שלנו בעיר ירושלים בשנים האחרונות. אסור לתת לאף אחד, תוך כדי ההתלהמות, ועם כל הכבוד ועם כל השמירה על הביטחון, חייבים לשמור על אורח חיים נורמלי.

לכן אני אומר שהדיון הזה הוא בנפשה של העיר וגם בביטחון שלה. חייבים להשאיר את שוק מחנה יהודה פתוח, חייבים להשאיר את הרחובות פתוחים, חייבים להשאיר את העיר העתיקה פתוחה. אני שומע חברי כנסת מכל מיני סיעות, לפעמים גם מהימין הקיצוני, שמדברים על העיר עתיקה כמו על רחוב השוהדה. תקשיבו ותקשיבו טוב. העיר העתיקה תישאר פתוחה והיא לא תהיה חברון ולא התנחלות במקום רחוק. היא תהיה פתוח והיא תמשיך לעבוד, גם אם נצטרך לקחת עוד כמה ימים וגם אם נצטרך להביא עוד אנשי ביטחון. חייבים להשאיר את העיר הזאת פתוחה.

מדברים על הקיום של האנשים. האנשים עברו כאן את צוק איתן. אני כיושב ראש שדולת הדרום – גם אתה הבאת את הנושא לדיון וגם מיקי היה מעורב – ביקשנו פיצוי גדול לתושבי הדרום, אבל רבותיי, בואו נגיד את האמת. כל הארץ הייתה דרום ובעיקר ירושלים סבלה. הרבה מאוד מהתיירות סבלה, הרבה מאוד מהאנשים לא יצאו כי מצב הרוח היה מאוד מאוד נמוך ולא יצאו בערבים. דרך אגב, כך היה בהרבה מקומות בארץ. עכשיו מגיעה עוד מכה.

אני רוצה לומר לכם שאנחנו מבחינתנו – ואם צריך עוד אמצעי ביטחון, תגידו לנו מה צריך – רוצים להבטיח את העובדה שהחנויות תחזורנה להיות פתוחות. מבחינתנו זה סמל. טרור לא יכניע אותנו ושום דבר לא יכניע אותנו, גם אם באיזה ערב או שניים או בשלושה ערבים נצטרך לחשוב פעמיים. אנחנו רוצים שהחנויות תהיינה פתוחות. אנחנו רוצים שהשוק יהיה פתוח. אנחנו רוצים להביא תושבים ירושלמים לקנות. אם אנחנו צריכים לעשות אבטחת יתר כדי שהם יבואו לקנות, תגידו לנו מה אנחנו צריכים לעשות. חברי הכנסת יבואו, אנשים יבוא, עורב גולני, החבר'ה שלי, אמרו שהם מוכנים להתנדב ולבוא כדי שילדים ישחקו ברחובות וכדי שליגת הכדורגל תהיה פתוחה.

אני רוצה להגיד עוד משהו. ליגת הכדורגל שיש לנו בשכונות, חייבים שהיא תישאר פתוחה. כל פעם שבאים הורים לתוך הליגה והילדים שלהם משחקים והמשחק נגמר, מבחינתי זה ניצחון של השגרה בירושלים. זה נראה לכם קטן אבל זה גדול. תזכרו, אנחנו ניצחנו בירושלים לא בעזרת טנקים ולא בעזרת כל דבר אחר אלא ניצחנו בזה שאנשים מתונים משני קצוות העיר. תזכרו שגם בשכונות הערביות – ואני הייתי בבית צפפא והייתי במקומות אחרים – יש אנשים מתונים שרוצים את הדו קיום ורוצים שהדברים ימשיכו. תזכרו שכמו שאנחנו צריכים יד קשה מול האנשים שמניעים את הטרור ונגדם צריך לפעול בכל הכוח, כך אנחנו צריכים יד מושטת לאלה שרוצים לחיות כאן ולהמשיך את החיים האלה קדימה.

לכן אני מבקש שני דברים. ראשית, שנמצא את הדרך שהדברים ימשיכו לפעול גם בטווח הקצר, ושנית, אם אנחנו רואים שהדברים מתמשכים, שנמצא את הדרך לתת את הפיצוי הנאות לעסקים הירושלמים כי העסקים הירושלמים מכניסים את החיים לרחובות העיר, פשוטו כמשמעו. תודה.

תודה. חבר הכנסת מיקי לוי. מירי, שלא בטובתו, הוא גם סמל בעיר ירושלים וצריך להגיד גם את זה.

תודה אדוני היושב ראש. אראל ואני משתפים פעולה מאוד מאוד רחבה גם בנושא העסקים בירושלים בפרט, גם בכל נושא ירושלים וגם בנושא העסקים הקטנים בכל רחבי הארץ, נושא אותו הוא מוביל ואני הצטרפתי אליו בעניין הזה.

יש דברים שיצאתי כנגדם - ואני לא אכביר מילים – שנעשו בירושלים. אני לא מסכים למשל לנושא המגנומטר בעיר העתיקה. זאת שטות, זה מרחיק, זה מפצל, מה עוד ששמים את זה רק בשער אחד או בשני שערים ומה עם שאר השערים? מה עם הרחקת התושבים הערביים? לא כולם טרוריסטים. יש טעויות שנעשות לאורך השנים שאנחנו לא מצליחים להיפטר מהן ואני זועק עליהן. לפני שבוע וחצי רצו לבטל את המשחק של נבחרת ישראל בטדי, העלו מחשבות ברדיו, אני עליתי מולם וקראתי לקיים את המשחק גם אם משטרת ישראל תשפוך לשם עוד אלף שוטרים. אסור לנתק את העיר הזאת מהחמצן ומהחיים היום יומיים.

לצערי או לשמחתי אני מכיר את העיר מלפנים ומאחור. העניין בעיר הזאת, אדוני היושב ראש, כל מה שקורה, ולא רק טרור, קורה בעיר הזאת. כאשר מגיעה אישיות כזאת או אחרת, ברוב עוונותיי גם אני הייתי שם, סוגרים רחובות שלמים כדי לאפשר את הגעתה וכדי לאפשר את יציאתה, דבר שפגע בעסקים השונים. כאשר יש הפגנות, לא הולכים לתל אביב אלא באים לירושלים ועושים את ההפגנות בירושלים, דבר שפוגם ופוגע בחיי היום יום של העיר. אנחנו שוכחים אבל לפני שנה היו לנו את הטרקטורים – האחד ברחוב בר אילן, השני ברחוב הטורים ועוד אחד ברחוב קרן היסוד והשיא היה באירוע הנפשע בבית הכנסת בהר נוף. הגל הזה נגמר ואמור היה להיות שקט, אבל אמרתי, חכו, הגל הבא באופן. אני לא רוצה להיכנס כאן לפוליטיקה כי זה לא עניינכם. מי שיושב מסביב לשולחן הזה יודע בדיוק מה הפתרון שצריך לעשות ואיך אנחנו ביום מן הימים נצטרך לחיות פה עם הפרדה מוחלטת. אני לא רוצה לדבר על העניין הזה כי אין אופק לחיים שלנו במדינה הזאת בלי שנעשה צעדים. זה בגלים, נעלה לגל, נרד מגל, יהיה שקט, נהיה בפתח של הגל הבא.

לכן יש ביטולים גם במשרד התיירות ונמצאים כאן אנשי משרד התיירות, גם בהיקפי החדרים בעיר. לא רוצים לפרסם את זה מטעמים מובנים כדי לא לפגוע וכדי לא להטיל איזשהו חשש. בכל זאת מנסים לשמור את גובה הלהבות למטה.

אני מבקש, אדוני, שזה לא יהיה חד פעמי מכיוון שירושלים נתונה לסטירות לחי לא רק מאירועי ביטחון, וסליחה על המילה. אני אתכם, גם אני חוטף את הסטירות האלה לפחות בנשמה שלי ובלבי. לכן צריכה להיות קרן לירושלים כך שאם יש כאן אירוע, אם יש כאן ביקור, אם יש כאן הפגנה ואם העיר נסגרת לכמה ימים. הייתי שם כמעט ארבע שנים כאשר יחד כולנו ספגנו את ה-52 מחבלים מתאבדים ועוד 156 הרוגים ומעל 1,500 פצועים. אני לא רוצה להתחיל לתת הרצאה על העניין הזה. כמו שאמר האל, הרוח ניצחה אבל הרוח, אדוני, היא לא מספיקה. אני תמיד אומר, בכל הראיונות שלי, שהירושלמים הם הגיבורים האמיתיים אבל צריך כאן סיוע ברמה אחרת, סיוע ממשלתי, הקמת קרן לטובת ירושלים, לטובת העסקים. אני לא רוצה לקבוע עכשיו מוסכמות, אבל זה צריך להיות.

תודה לכם, מה גם שאתם מאוד פעילים ואולי הפעילים ביותר בכנסת ישראל בעניינים הנוגעים לעיר ירושלים. אני רוצה לומר לכם שהכוונה היא לצאת מכאן בקריאה. אנחנו לא מתכוונים לכך שהדברים שלנו ייאמרו כמי שזורק אבן וממשיך. זאת חובתה של הממשלה להקים קרן. דרך אגב, הכי פשוט והכי קל להתמודד עם המצב הזה במובן הזה שאתה יודע, אנשים משלמים מס הכנסה, רוב הציבור, אם לא כולו, משלם את המיסים, אפשר לראות בלי שום בעיה דרך תשלום מס ההכנסה כמה היה המצב לפני חודש, חודשיים, שלושה ארבעה חודשים ושנה לאחור ויותר, ומה המצב היום. זה לא מצב שאתה אומר שעכשיו אני לא יודע לגעת בזה, אני לא יודע לבדוק את זה, אני לא יודע לראות את זה, לך תוכיח לי שיש הידרדרות בהכנסות. עובדה, ירושלים העיר היא עיר שאזרחים צריכים להסתובב בה באופן חופשי ואני לא נוגע עכשיו בפן הצבאי, בפן הביטחוני אלא אנחנו עוסקים כאן בפן כלכלי-חברתי מן המדרגה העליונה.

אנחנו נפתח את הדיון אבל חברים, בלי כדרורים ברחבה. נתונים. בלי לספר פגשתי וראיתי. נמצאים כאן נציגי ציבור, נציגי מערכות וכל אחד ינסה להביא אלינו מה יותר ולא רק את תחושותיו אלא עובדות שהוא יכול לתת. אם אתם לא יודעים לתת עובדות, אנא, אנחנו נדאג שתעבירו לנו את העובדות כדי שגם נוציא איזה שהם נתונים בהם נוכל לעסוק.

עינב בר, חברת מועצת העיר. את פנית אלי.

אם יורשה לי אדוני, משפט אחד.

אני מרשה לך שני משפטים.

לגבי הרכבת הקלה. אני הייתי בתפקידי הקודם שם וכל הזמן התרענו לך כך שהעסקים הקטנים בתוואי הרכבת הקלה ובמעגל השני הולכים לקרוס. לא טיפלנו בעניין הזה. אראל ואני עכשיו מטפלים בעסקים הקטנים בתוואי הרכבת הקלה בתל אביב כי עברנו את זה על בשרנו. זאת עוד דוגמה איך האנשים האלה שיושבים כאן חטפו סטירה וקמו חזרה. צריך לסייע בידם.

אני מחזיקה את תיק העסקים בעיריית ירושלים. אני אתייחס בגדול לשבועות האחרונים. אני יודעת שביקשת שלא, אבל אי אפשר שלא להגיע לכאן ולא לדבר על התחושות בשטח.

לא ביקשתי. אני אומר לא להפריז כי אנחנו יודעים מה המצב.

אני חושבת שאחד הדברים המשמעותיים ביותר הוא משך הזמן. אנחנו מדברים היום בירושלים לא על שלושה שבועות, לא על שלושה ימים ולא על החודשים האחרונים אלא אנחנו מדברים על תקופה מאוד ארוכה של מתיחות ביטחונית בעיר ירושלים. היא מתחילה לפני צוק איתן עם חטיפתם של שלושת הנערים ורציחתו של הנער אבו חדיר. כבר אז אנחנו מרגישים בירושלים מבחינת העסקים מתיחות מסוימת שכמובן משפיעה גם על הקנייה וגם על הכניסה לעסקים עצמם. משם אנחנו נכנסים לצוק איתן כאשר אז הייתה פגיעה בירושלים יחד עם עוד ערים נוספות, אבל צריך להבין שגם בעיר ירושלים הייתה פגיעה משמעותית. גל נוסף, הגל שמיקי קצת דיבר עליו, שמייצר איזושהי תחושה של חוסר ביטחון. כמה חודשים טובים עבודה מאוד גדולה מצד כל הגורמים כדי להחזיר את הקיץ האחרון לקיץ שיש בו תנועה בירושלים מבחינת התיירות. צריך להבין שתיירות החוץ גם עובדת הרבה על תדמית של ירושלים וגם היא נפגעת בעקבות המצב הביטחוני בקיץ שלפני כן.

אנחנו מגיעים אחרי כן לתקופה הזאת וזאת אולי הנקודה החשובה ביותר. איך נכנסים למשבר. לא רק עצם העובדה שאנחנו נמצאים כרגע במשבר אלא עם איזה מטען אנחנו נכנסים, עם אילו יכולות כלכליות. אותם עסקים נכנסים אחרי תקופה ממושכת קשה. כלומר, התזרימים שלהם, אין כבר מהיכן לקחת. לכן אנחנו נמצאים היום כאן בוועדה וזה לעומת גלים אחרים שהיו בהם באמת לא ביקשנו, לא דרשנו ולא הגענו לכאן כדי לדבר על בעיה ועל הסוגיה כל כך מורכבת הזאת. עכשיו זה כבר פתרון לאומי ואת זה אני אומרת כאן ואני מקווה שזה לא יישאר בשולחן הזה אלא שנבין שיש אחריות לא רק ביטחונית לעיר ירושלים אלא גם צריכים לעשות צעדים כלכליים.

מבחינת עיריית ירושלים, בשבוע שעבר קיימנו דיון לגבי המתיחות ומה כן ניתן לעשות. אנחנו יוצאים ממש בימים הקרובים עם קמפיין מאוד גדול לרכישה בעסקים הקטנים בירושלים.

אני מבקש נתונים. אם את יודעת לתת לי כדי שנרגיש מה קורה.

אני מבקש את סליחתך, הולכים לסגור מפעל ענק בדרום ואני יוצא לוועדת הכספים. יש ניסיון השתלטות עוינת כדי להבטיח את 1,200 העובדים. אני מתנצל.

מיקי עוסק בענייני ירושלים די והותר.

אני חושבת שמי שיכול לתת את הנתונים, אלה המסעדנים אבל צריך להבין שזה משתנה מעסק לעסק וגם בין אזורים בירושלים. יש ירידה משמעותית.

זה משתנה מעסק לעסק גם כשאין פיגועים.

לא. מעסק לעסק מבחינת התחום. תיירות לצורך העניין נפגעת יותר חזק ממסחר רגיל, האזורים של מרכז העיר נפגעים יותר מאזורים קצת יותר מרוחקים אבל אם אתה רוצה שאני אתייחס אחר כך, אני אתייחס אחר כך ואומר מה הצעדים בהם אנחנו רוצים.

בסדר. תודה. נעבור לנציג התיירות.

מזה תשע שנים אני ממונה על פעילות התיירות ברשות לפיתוח ירושלים. אנחנו עובדים עם כל גופי התיירות כמו גלריות, מסעדות, מלונות, אכסניות וכן הלאה.

התייחסות לנתונים. צריך להבין שאנחנו תוך כדי אירוע. זאת אומרת, מבחינה כלכלית, מעבר לעניין של אמירות שאומרים כרגע, באופן מאוד מפתיע, אבל זה בגלל שההזמנות היו הרבה קודם – העיר מלאה כמו שהיינו מצפים. זה לא אומר שזה מה שיקרה בדצמבר, בינואר והלאה כי אנחנו מכירים את הפגיעות בתיירות, במיוחד בתיירות הנכנסת.

האם את יודעת לומר על פי ההיגיון שאת מעלה שכבר עכשיו יש ירידה בצבר ההזמנות או את לא יודעת? דרך אגב, מה שאתם לא יודעים, אל תאמרו. אם יש משהו שלא יודעים, תמיד יותר טוב לה שתדאגו להביא את הנתונים כי אני לא רוצה שתצא תחת ידינו איזושהי שגגה או אמירה שאיננה במקומה.

אנחנו יכולים להגיד שיכול להיות שיש האטה בהזמנות העתידיות. אני יכולה להגיד לך שלדוגמה בשבוע שעבר העיר אירחה את כנס החלל והיו כאן 3,000 אנשים שהגיעו לחמישה לילות בעיר והכנס לא התבטל והוא נמשך בצל האירועים. אני מאוד מתחברת לאמירות של חברי הכנסת וכמובן שלך, והאמירה של ראש העיר היא מאוד מאוד ברורה וחד משמעית בעניין הזה, שאנחנו ממשיכים אירועים לא מבטלים אותם. השבוע אנחנו פותחים פרויקט בתים מבפנים שמגיע גם למתחם המעבדה ויהיו סיורים בכל השכונות בעיר ירושלים. מהבחינה הזאת, אנחנו ממשיכים בשגרה. כמובן מתאימים את הפעילות לצורך השטח.

אנחנו כן רוצים להגיד שיש כמה צעדים פרקטיים שגם מועצת העיר, כמובן עינב ועופר, בוודאי ראש העיר שיצאנו ממנו מפגישה נוספת הבוקר, וכבר נוקטים בצעדים אלה. אחת הבעיות שהבנו היא שיש בעיה של תזרים המזומנים של בעלי העסקים. פעם אחת פותרים להם אותה כי יש ערבויות מדינה, יש קרנות שכבר קיימות, אבל ראש העיר פנה לקרן פילנתרופית, גייס חמישה מיליון שקלים ומהבחינה הזאת, ביחד עם מט"י – וגולן נמצא כאן – הולכים לסייע לעסקים הקטנים בקטע הזה.

השאלה אם אלה עניינם של פילנתרופים או זאת עניינה של מדינה.

עניינה של מדינה. אנחנו ישבנו גם עם התמ"ת וגם עם תכנית שנקראת מעוף. צריך להבין שאנחנו גם לא רוצים לחכות כי אמרה את זה עינב כל כך טוב, ראינו מה קרה בצוק איתן ואנחנו מאוד מברכים, אדוני יושב ראש הוועדה, על הדיון הזה – ראש עיר ביקש להגיד לך את זה – ויחד עם זאת גם העירייה לא יכולה לחכות שבעלי העסקים יתמוטטו ואז אנחנו נשאל את עצמנו מה יכולנו לעשות.

צעד אחד נוסף מאוד חשוב ונועם, שמייצג כאן את המסעדנים היה אצלנו השבוע, בעיית תזרים המזומנים. כאן עלה רעין מאוד מאוד יפה ומעניין כאשר בעצם אומרים שהקהל לא רוצה לצאת, בואו נביא את המכירות אליו.

כולם יעשו פיצות?

קרי, לייצר פלטפורמה שיווקית שכבר עובדים על כך, שתעלה לאוויר תוך כמה ימים, בה אנשים יכולים לקנות שירותי תיירות אבל הם לא חייבים לממש את הקנייה עכשיו. הם יכולים לעשות את זה גם בטווח של שנה. זה רעיון כאשר היוזמה הגיעה דווקא מהשטח ובירכנו עליה וניתן לה את העידוד.

בנוסף לכך יש עבודה יחד עם שר התיירות.

חברים, אני חושב שאתם קצת טועים. יש טעות בהבנת הנקרא. אני לא באתי לכאן כדי שתספרו לי מה אתם עושים עבור מי. יש כאן קצת טעות. אני יודע שעירייה עושה, ראש העיר הוא חבר אישי שלי כבר למעלה משלושים שנים והכול בסדר ואני מפרגן לו. זאת לא הנקודה. אנחנו לא באנו עכשיו כדי לפרגן אלא לקבל מכם את הפידבקים בעוד מועד. זאת גם הייתה הכוונה של חבר הכנסת אראל מרגלית עת הוא פנה אלי, לראות איך אנחנו נערכים בוודאי לאור כל הדברים שאתם אמרתם עם מה שהיה כי הפעם העסקים נכנסים כבר לקיץ נוסף או אחרי קיץ נוסף לתוך מערכת משברית. לכן אני מבקש לקבל את התחושות. בינתיים דרך אגב, אני עוד דקה שומע מישהו מדבר כך, אני מפזר את הדיון כי לכאורה נראה שהכול בסדר וכל המערכות פועלות כפי שמעולם לא פעלו. שאף אחד לא יתבלבל אבל אם הכול בסדר, הלוואי ואני לא מלין.

אני חושב שהדיון חשוב בנסיבות האלה וצריך לדעת לקבל החלטות כאשר בתקופה בלתי שגרתית צריך לדעת לקבל החלטות לא שגרתיות ובלוח זמנים יותר קצר מאשר הממשלה עובדת. אנחנו בדרך כלל רגילים לצלם את האחוריים של השינוי ופחות לעצב מציאות אלא יותר לדווח עליה. אני אומר לך יושב ראש הוועדה שהדיון חשוב - אני מבין שאראל יזם אותו – אבל צריך למצוא כלים. כמו שמגיבים על אירועים ביטחוניים, צריך להגיב על אירועים שהם נגזרים מאירועים אלה.

לממשלה יש שני כלים ולא רק לגבי ירושלים שהיא במעמד מיוחד כאשר הכלי האחד הוא מפת ההטבות והעדיפויות. אם למשל נותנים עדיפות בתיירות או בעסקים או בתנאים נוספים, הקלות בארנונה שזה משותף לממשלה, אתה אומר שיש תנאים. למשל, קו עימות לא פעם מתלונן על כך שקשה לו בקו עימות ובגלל שקשה בקו עימות, הממשלה נתנה הרבה הטבות שם מהנחות בגיל הרך עד ארנונה, מיסים ומענקים מיוחדים. המדינה יודעת לתת גיבוי לאזורים קשים. לאחרונה התקבלו החלטות דרמטיות על עוטף עזה כאשר קבעו מה יקבלו בעוטף עזה כי לעולם אין פיצוי על מה שקורה שם, כולל אבדות אבל יש הקלות כדי לאפשר חיים בעוטף עזה ויש לא מעט שבחרו לחיות בעוטף עזה למרות כל הקשיים וטוב שכך. כלומר, הפיצוי גובר על הפחדים וכך זה גם בעוטף עזה.

האפשרות השנייה היא שכאן צריך לבוא עם הצעה יותר מסודרת גם כנציגי העירייה.

יש לנו הצעה.

רגע. אני כבר הולך לשמוע הצעות בוועדה אחרת. אני חדש כאן אבל לא חדש בחיים. אני אומר שצריכים כללים. כאשר מחלקים כסף, צריכים כללים. בכסף ציבורי, צריכים כללים ברורים וצריכים קריטריונים. לכן נדרשת כאן המדינה יחד אתכם להגדרה מה הם סף האירועים שאם עוברים אותו, יש כאן הגדרת מצב מיוחד. יש מצב מיוחד בעורף, יש מצב הפעלת מל"ח, קובעים את הגבולות של הקו הזה, עשרים קילומטרים, ארבעים קילומטרים, וקובעים מה הם הכללים שאם מגיעים לרמה מסוימת של אלימות כזאת או אחרת, מתחייב מצב מיוחד בירושלים או במקום אחר ובעקבות המצב הזה ניתנים פיצויים על אובדן הכנסות. יש כללים איך לעשות זאת.

יש פיצוי ישיר ויש פיצוי עקיף. הרי אם הייתה חבלה במסעדה והיה נגרם נזק למסעדה כתוצאה ממטען חבלה או מירי, היום גם לצערי ירי של כוחותינו, אנחנו יודעים לתת פיצוי והפיצוי הזה מגיע מהר מאוד. יש כללים על איך נותנים פיצוי על חבלה כזאת או פגיעה פיזית. יש גם כללים איך מטפלים באדם שנפגע בשעת פיגוע.

איתן, להתכנס.

להתכנס. מאיתן לאיתן, מה שצריך לעשות, לפי דעתי, ואין כאן כללים ברורים להגדרת מצב מיוחד לפרק זמן שיוחלט עליו שבמצב הזה יהיה פיצוי לבעלי עסקים.

יש עוד חולשה של המדינה ולא סתם הזכרתי למיקי את הרכבת כי זה דבר מדהים. יש מציאות שיש מיליארדים לעשות רכבת שלא בטוח שנכון לעשות אותה, אבל אין כמה גרושים לתת פיצוי למי שנפגע ממנה. הפיצוי הוא באחריות ישראל כץ שכל כך נלהב לרכבת וטוב שכך והוא צריך לתת פיצוי. אותו דבר לגבי המצב הביטחוני. אין מגבלה של תקציב למגר את הטרור. אני בא עכשיו מוועדת חינוך. אין מספיק כסף לתת קצת שומרים כאשר תקציב משרד החינוך הוא השני בגודלו במדינה, 25 מיליארד שקלים ומעלה. אז מה, ראיתי שלבנט יש אקדח, הוא לא יודע לממן כמה מאבטחים? אותו דבר כאן. הנה, הקימו עכשיו משמר לאוטובוסים, מישהו שאל כמה זה עולה? לא יכול להיות שלמדינה אין מגבלות של תקציב - - -

העניין ברור.

אני אומר שבכוח לא יפתרו את הסכסוך. אי אפשר לממן את המאבק הזה בלי גבולות ולא לממן את המשתמע ממנו לאלה שצריכים לחיות גם אחר כך.

תודה. איתן הוא האחרון שדיבר הרבה כי הוא עבד קשה כדי להיות חבר כנסת ואני יודע זאת.

העיקר שהדברים נכונים.

ברור. אני מקציב לכל אחד לכל היותר שלוש דקות כך שכל אחד יחשב את דבריו בנסיבות שהוא צריך להגיד את הדברים שלו. אני שוב פונה ומבקש להיות מאוד ממוקדים. עופר, שוב, לא פלקטים לעירייה אלא להיות ממוקד בבעיות.

שלום. אני סגן ראש עיריית ירושלים ואמון על הפיתוח הכלכלי. אני מודה לך איתן כבל על הכינוס של הדיון הזה ואני מודה לחברים, לאראל, למיקי ולחבר הכנסת ברושי שפועלים למען ירושלים. זה לא עניין של מה בכך.

החוסן האמיתי של העיר הוא החוסן הכלכלי שלה. מי שרוצה לראות את ירושלים מצליחה, לא יכול לדבר עליה רק ביטחונית אלא צריך לראות את מנוע הצמיחה שלה, איך משלבים חרדים בתעסוקה, איך משאירים צעירים יצרניים, איך מחברים בין יהודים וערבים וזה דרך העולם של פיתוח כלכלי ואלה הצעדים הכי חשובים שאפשר לעשות.

אחרי שאמרנו את זה, משפט על הנתונים והמצב. בחלק מהעסקים מדובר על ירידות של שלושים אחוזים וחלק מדברים אתי על שבעים אחוזים ואני מתייחס לעסקי אוכל, ברים, פאבים שפועלים בירושלים. גם בתעשיית התיירות שנפגעת קשה צופים את המשבר בעיקר קדימה ולכן כמו שאמרנו, לא ניתן להציג נתונים סופיים כרגע. המצב, אתה אמרת את זה, זה גל שני, זאת לא תקופה עכשיו של כמה שבועות וירושלים, אם היא על ראש שמחתנו עם כל המשברים שהיא עוברת, צריכה ליהנות מצעדים אחרים.

לא ניגע בצעדים שמובילה העירייה והם הוזכרו כאן בחלקם. אם תרצה, נתייחס לזה אחר כך. אנחנו דורשים מממשלת ישראל להטיל את כובד משקלה לטובת העיר ירושלים כפי שההצהרות הגבוהות של חלק ניכר מהשרים שלה.

לא. תקשיב לי. נתתי לכולם בהתחלה לכדרר. תגיד בדיוק מה אתם מצפים. חבר'ה, אני לא צריך כאן להנחית אתכם. כל אחד יגיד את הדברים לגופו של עניין.

אנחנו רוצים ממשלת ישראל ארבעה צעדים. האחד, הקמת קרן סיוע, קרן ביטחון מידית לעסקים בירושלים, עכשיו. מה שחבר הכנסת ברושי מציע זה להמשך, שיקימו קרן שתהיה לירושלים.

עזוב את ברושי. תגיד מה אתה רוצה.

עכשיו להקים קרן שתיתן לפי פרמטרים שונים, עסקים שמבוססים על קהל, עסקים שהם עסקים מוטי תיירות, לתת להם סיוע מידי. זה הצעד הראשון הכי קשה של האוצר.

הדבר השני. אנחנו רוצים החלטה של ממשלת ישראל לקיום כל הכנסים שממשלת ישראל מעורבת בהם כאן בירושלים. הייתה החלטה כזאת בעבר, בזמן אינתיפאדת 2002, ואנחנו מבקשים שכל כנס שממשלת ישראל קשורה אליו, לקיים אותו בירושלים. ההשפעות הן לא רק על המלונות אלא גם על עסקי התיירות.

הדבר השלישי. אנחנו מבקשים כדרישה מכל מנהלי משאבי האנוש בממשלה להוציא את כספי הרווחה והפנאי בירושלים בחודשים שנותרו עד סוף השנה. זאת תקופה בה מוציאים כסף החוצה. אם תרצה גם ועדת הכלכלה לפנות לסקטור הפרטי, לחברות גדולות ועשירות שיושבות במדינת ישראל ונהנות מהמדינה הזאת, גם הן יכולות לעשות צעד ציוני ולחזק את ירושלים.

אנחנו דורשים להציב את ירושלים בראש קמפיין בינלאומי שייתן ביטוי לרצון שלנו למשוך תיירים אחרי הרגיעה.

ואתם במועצת העיר ירושלים מפסיקים להקים חומות בין השכונות או אתם ממשיכים להקים אתן וחושבים שאנשים יבואו לכאן?

לא תומכים. גם ראש העיר התבטא בעניין הזה. לא תומכים בהקמת חומות. אני גם מאוד מסכים לדברים שאמרת, יד קשה מול הטרור, מצד שני יש לנו 300 אלף תושבים ערבים במזרח ירושלים שהם תושבים שלנו ואנחנו מסירים את הבידוקים הביטחוניים בהדרגה ובשיקול דעת יחד עם כוחות הביטחון.

העניין ברור. אנחנו כאן לא בדיון ביטחוני למרות האמירה של חברי שהיא נכונה. קחו בחשבון את העניין הזה באופן ברור.

יש כאן נציג של העסקים?

יש כאן כמה בעלי עסקים.

חברים יקרים, אני נולדתי אתמול? אני אמרתי נציג ולא אמרתי בעלי עסקים.

שי ברמן, בבקשה.

מנכ"ל איגוד המסעדות וגם נציג של לה"ב, ארגון העצמאים.

רציתם נתונים. אנחנו רואים באמת שהפגיעה בירושלים היא הרבה יותר משמעותית משאר האזורים בארץ וזה בצורה בולטת. דיבר כאן על סגן ראש העיר על בין שלושים לשבעים אחוזים ואלה הנתונים שגם יש לנו ושאנחנו מקבלים אותם.

מה הסקטור שלדעתכם ממש נפגע?

הסקטורים מוטי תיירות, מרגישים שהם נפגעים יותר. סקטורים שעובדים עם תיירים, שעובדים על בילוי, שפעילים יותר בלילה ופחות ביום. העסקים האורבניים פחות נפגעים. אלה שבנויים על קהילה עסקית שמסתובבים עדיין ומסתובבים ברחובות, הם עדיין פעילים אבל אלה שבנויים על תיירות ועל בילוי, לאנשים לא בא לבלות היום והם לא רוצים לבלות. לכן העסקים הולכים למות. הם חטפו את המכה הזאת פעם שנייה תוך שנה ואין להם סיכוי לשרוד.

לדעתך בכמה אנשים או בכמה עסקים מדובר?

אני חושב שבמגזר שלנו מדובר על מאות עסקים. במגזר שלנו מדובר על מאות עסקים ואני מדבר רק בירושלים ולא על מקומות אחרים.

גם אם אלה מאתיים עסקים, כל עסק מעסיק כארבעים-חמישים אנשים.

1,455 עסקי מזון בירושלים.

אני שאלתי שאלה אחרת. ראשית, תודה על הנתון אבל בהקשר לדברים של שי.

להערכתנו מאות בודדים של עסקים הם עסקים שהם מוטי תיירות בצורה גורפת. כלומר, הם בנויים על תיירות. העסקים בשוק מחנה יהודה צריכים תיירות ועכשיו לא באים לשוק מחנה יהודה. לא יבואו למורן מקפה מזרחי, לא באים לריזי בתחנה ולא באים לכל המקומות האלה והם עומדים שוממים.

העניין ברור.

מאתיים עסקים אומר 10,000 עובדים שיוצאים לרחוב.

לא מזמינים הביתה?

יש לקוחות שמזמינים יותר הביתה אבל ברגע שאנשים לא יוצאים, זאת פגיעה קשה.

לא מזמינים הביתה מה גם שיש עסקים שלא יכולים לעמוד בזה.

אני רוצה לדייק בנתונים. אנחנו מדברים על 5,000 עסקים במזון.

ביקשת צעדים ומה צריך לעשות. דיבר סגן ראש העיר לגבי קרן. ברור שצריך להקים קרן כזאת מיד ולפצות את העסקים. הדיסציפלינות איך לעשות את זה קיימות כבר ברשות המיסים.

עשינו את זה בצוק איתן.

רק הגדרה של משרד הביטחון יכולה לעשות.

חברים, אני חושב שפתחתי ואמרתי שאני מודע לכך שחייבת להיות הגדרה. אנחנו לא כאן בגלל ההגדרות כי לא תהיינה הגדרות. מי שמחכה שהמדינה תיתן הגדרות, טועה. ככל שהיא יכולה להרחיק מעצמה הגדרות, היא תעשה זאת בשמחה. בזה המדינה תצטיין. ראינו את זה גם במבצעים השונים ובמלחמות השונות. כל אמירה, כל החלטה, אם זאת מלחמה או מבצע, יש לה משמעויות וזה לא יקרה. עשו לי טובה, אל תתעסקו ברמה הגבוהה מאוד שהיא חזון אחרית הימים. אני רוצה לשמוע את הדברים הפרקטיים והמעשיים ואני אתן בהמשך את רשות הדיבור גם לבעלי העסקים שמרגישים את זה.

משפט אחרון והכי חשוב לגבי הצעדים שצריך לעשות. אדוני היושב ראש, לפני שבועיים שר האוצר כחלון – כאשר הוא הכריז על מועמדותו אני ישבתי שני כיסאות ממנו – שם את נושא העסקים הקטנים והבינוניים בראש מעייניו, ביטל את המס על עובדים זרים בשיעור 15 אחוזים למגזר החקלאות אחרי שכל הארץ רעשה בגלל מחיר העגבניות. אנחנו היום משלמים את אותו מס על אותם עובדים שאין להם תחליף בשוק העבודה הישראלי. אנחנו מתגאים בכך שאין אבטלה. אין לנו עובדים אחרים. אנחנו מעסיקים אותם, שיבטל גם לנו את המס הזה. 220 מיליון שקלים בשנה היא משלמת והוא משלם והוא משלם ואין להם מהיכן לשלם את הסכום הזה. שיבטל, כמו שהוא ביטל לעובדי החקלאות.

תודה. נועז בר ניר, מנכ"ל התאחדות המלונות.

אנחנו תוך כדי אירוע ובענף מתפתחת בעיה. במלונות, להבדיל מעסקים, המצב כרגע הוא עוד יחסית בסדר אבל מה שקורה זה שתיירים שנמצאים בארץ עוזבים ועכשיו יש בעיקר ביטולים של תיירות חוץ. אמנם לא הרבה אבל דווקא יש הרבה ביטולים של תיירות פנים, בעיקר בירושלים. בהחלט מתפתחת תופעה של האטה בהזמנות לארץ בכלל ולא רק לירושלים, אבל רוב התיירים שמגיעים, מגיעים לירושלים. יש האטה גדולה בהזמנות.

תגדיר האטה.

האטה יכולה להיות בין שלושים לשבעים אחוזים, אבל זה לא רלוונטי כרגע כי חלק מההזמנות, ברגע שיתייצב המצב, יכולות לחזור. לכן אנחנו לא יודעים מה המצב.

לא שאלתי מה יהיה בעזרת השם עת תהיה רגיעה בארצנו. אני רוצה נתון, אם אתה יכול לתת לי.

יש גם האטות בסיפור הזה. ביטולים כרגע אין הרבה. אין הרבה ביטולים אבל אנחנו מאפשרים ביטולים ברגע האחרון. אנחנו כבר למודי ניסיון ומאפשרים ביטולים ללא קנס וללא תשלום גם ברגע האחרון ואם המצב יימשך, יהיו הרבה ביטולים.

לגבי פתרונות. מאחר שאנחנו תוך כדי אירוע אנחנו מדברים בעיקר על פתרונות בתחום השיווק. ברגע שקצת יהיה יותר יציב כאן, לצאת בצורה יותר משמעותית בתחום השיווק. לגרום לכך שהממשלה תדאג שיהיה קמפיין גדול של תיירות פנים, דווקא עכשיו חופשה בישראל. דברים מהסוג הזה. להחזיר ועדים שנוסעים לחוץ לארץ. ייקח זמן להביא תיירים שוב, אבל שוב, תלוי מה יהיה עומק המשבר. אנחנו בהתחלה של ההתפתחות, להבדיל מהעסקים שהם בבעיה קשה הרבה יותר מאחרים.

תודה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.

תודה. אני מתנצל על הכניסה באיחור ועל היציאה, אבל חברי הכנסת מכירים את זה שעוברים בין הוועדות השונות וזה לא פשוט.

אני רוצה לברך אותך על קיום הדיון הזה. אני חושב שהוא מאוד מאוד חשוב. אני חושב שטוב אם יצאו מכאן צעדים שהם צעדים אופרטיביים והם לאו דווקא צעדים מחייבים חקיקה או הליכים ארוכים מול המדינה. צריך לזכור שההליכים האחרים שכולנו רוצים בהם לסיוע לעסקים הקטנים וסיוע לעצמאים, אלה הליכים ארוכי טווח ודווקא העסקים הקטנים והעצמאים צריכים עכשיו מה שנקרא את הזריקה המידית שתיתן להם לפחות איכשהו להחזיק את הראש מעל המים. המדינה יכולה לעשות שני צעדים מהירים קטנים אבל דרושה החלטה. אפשר לעשות אותם וזה יקל. דחייה של תשלומי מע"מ ומיסים בכלל שיאפשרו להם גם לדחות אותם וגם לפרוס אותם אחר כך בפריסה הרבה יותר נוחה מצד אחד, ומהצד השני הקדמת תשלומים לספקים על ידי המדינה ורשויות מקומיות. תזרימו כסף לרשויות, תזרימו כסף לספקים שיש להם חוזים עם המדינה. אחוז גבוה מהעסקים במשק עובדים מול המדינה או מול רשויות מקומיות ואם הם ישלמו להם ויבטלו את השוטף פלוס מאה ומשהו, אוטומטית זה ירד ויחלחל למטה למשק ויקל קצת על מצוקת האשראי שזאת לדעתי תהיה המצוקה הכי קשה בתקופה הקרובה.

אנחנו מקווים שזה יעבור בחקיקה כי בהתנדבות קצת קשה לי לראות את זה.

אני יכול להגיד לך שדווקא גם עת הייתי מנכ"ל משרד בתקופת צוק איתן, הקדמנו תשלומים מידית לכל הספקים בדרום.

להזכיר לך מי היה שר האוצר?

זה לא היה בזכות שר האוצר אלא זה היה במשרד שלנו. במשרדים אחרים זה לא קרה. אם שר האוצר היה נותן הוראה כזאת, זה היה אולי מקל.

ידידים, תריבו בחוץ. עליזה לביא, בבקשה.

אני רק רוצה לחזק. גם אני רצה בין ועדות. אני עושה הליכות בתחנה ובמסלול שם ואני לא מוותרת על ההליכות, גם לא בערבים הללו. זה לא פשוט. אני רוצה לחזק אתכם ולכן היה לי מאוד חשוב לבוא לכאן. המדינה יודעת לעזור כשהיא רוצה ועשינו את זה בעבר. אני לא אפרט כאן את כל האמצעים אבל הם קיימים אלא שצריך לרצות. צריך להחזיר את האזרחים לירושלים. לא אחת אני שומעת מחברותיי, גם מבתי שהייתה בטיול שנתי אבל הרבה הורים לא שלחו את הילדים שלהם. זה משהו שהמדינה צריכה לקחת את זה.

עיריית ירושלים, הקמפיין שעשיתם באופן עצמאי בו עודדתם תרומות גם באמצעות המסעדות שלכם, קודם כל, תודה כי זאת יוזמה מאוד יפה ומרגשת ומחממת את הלב גם לכוחות הביטחון ולחיילים. זה עשה חשק לבוא ואני אומרת לכם את האמת. היוזמה שצמחה מלמטה, אני יודעת על הרבה מאוד אנשים שגם הכירו מסעדות ובתי קפה באמצעות הקמפיין המקסים הזה. יש עוד אמצעים ואני אומרת לכם את זה גם כמי שחיה בתוך עמי, אוהבת את ירושלים וחלק מהשבוע חיה בעיר הזאת ומכירה אותה טוב. אפשר לעשות גם יוזמות מקומיות שקוראות לחבר'ה מבחוץ לבוא אבל המדינה צריכה לעזור. אנחנו יודעים איך לעשות את זה.

יושב ראש הוועדה, אני מברכת על הדיון הזה וקוראת לכולנו, אין כאן עניין של אופוזיציה וקואליציה, לבוא ולעזור רגע לפני שיהיה מאוחר מדי.

תודה. בואו נעשה סדר כך שכל אחד יוכל להתכונן. לילי בן שלום ואחריה נועם ריזי. אני אתן גם לך את רשות הדיבור ואני אתן את רשות דיבור גם לאורי קציר שאני מכיר אותו שנייה וחצי.

תודה. יש לי מסעדה גרוזינית ראצ'ה. עזבתי חיים שלמים וקריירה שלמה למען חלום בירושלים, לפתוח מסעדה כשידעתי בחלום הזה וגם הצלחתי, יעידו החברים, שאני מצליחה להביא לירושלים אפילו קהל בדרך כלל לא מגיע אליה. בחיי.

אני רוצה להגיד לכם שאני כבר עברתי במשך ארבע השנים האחרונות ארבע מלחמות. כל אירוע כזה, רק נופלת סיכה, כל היומן שלי לא עם שבעים אחוזים פחות ולא שלושים אחוזים פחות אלא אני עשרה אחוזים פחות. אתם מוזמנים לבוא לראות מסעדה שתמיד מפוצצת נמצאת עם עשרים אנשים ביום וזאת המציאות. אני עסוקה בלהחזיר מקדמות במקום לעשות אירועים. באוקטובר כולם מבזבזים את הכספים ואנחנו מדברים על בנקים, פדרציות, משרדים, כולם מבזבזים את התקציבים לכיבוד, כולם מבטלים גם אם ניתן להם בחינם. אני רוצה לציין את כל היוזמות הנפלאות שהעירייה עושה בימים טובים וכמה הן מדהימות. היום אנשים לא רוצים לבוא, נקודה. זה כמו תעודת כשרות, אחד כשר בכל הקבוצה, אחד אומר שהוא מפחד, כל הקבוצה לא בא. זאת המציאות.

אני לא באתי עם הון. בניתי מסעדה מאפס. שנינו שכירים, אני ואחי, ועדיין אני מחזירה עבור ההקמה. כל דבר כזה מחזיר אותי שנה וחצי אחורה. אין לי דרך. אי אפשר לדבר עם הבנקים. פעם ראשונה שאני מדברת וחברים כאן מכירים אותי. אני הדבר הכי אופטימי שיש. בחיי. אני נלחמת בציפורניים כבר משנה שעברה אבל די, אין איך. לא יעזור עכשיו ועדות להוריד ארנונה בעוד שנה ובעוד שנתיים, אני צריכה לצאת מכאן עם צ'ק. לא אני, אלא כל החברים. בחיי. אם לא רוצים לייתם את ירושלים - - -

מגיעות לה כפיים. סוף סוף אמרת את זה. עד עכשיו אף אחד לא אמר כאן כלום.

עד שהצליחו להרים את המורל בעיר. באים תל אביבים, באים תיירים, וכולם עושים את העבודה ובאמת כולם נלחמים באופן פטריוטי מדהים. מסעדנים הם גם סוג של מזוכיסטים. יש משהו באדרנלין שבמסעדנות שגם אם אתה מפסיד הון, אתה תגייס ותיקח מאבא ומאימא מהקבר וגם את הקבר תמכור, רק כדי לשרוד במסעדה. אבל אף אחד לא מסתכל שאם לא היו המסעדות האלה, עם כל היוזמות היפות, ונוריד גדרות ונעשה הכול, לא יהיה כלום. יש רק דבר אחד יכול לפתור את זה שעכשיו שישים, שבעים ומאה מסעדות לא ייסגרו בעיר הזאת כי זה מה שיקרה, והם לא יגמרו עם האדרנלין הזה כי בלית ברירה נעבור לתל אביב, אולי ישימו איים בים בתל אביב מרוב מסעדות.

אני מצפה ולכן באתי לכאן – אין לי כוח ואין לי מצב רוח אבל אני מתה על הכנסת והייתי כאן הרבה פעמים – שמה שיביא כאן את השינוי באמת זה כסף. יש לכם מיליארדים, תביאו איזה צ'ק כדי לעזור לנו. ברצינות.

תודה רבה.

מה שהיא אמרה, זה לא מצחיק ואני לא מבין למה צחקו. זה המצב שלנו. אנחנו על סף פשיטת רגל, כולנו.

תכף ניתן לך את רשות הדיבור.

אמרתי דברים בצחוק אבל בא לי לבכות.

כיוונתי בדיוק למה שלילי אמרה. רציתי לשמוע בצורה הכי אוטנטית כאשר אנשים שמים את כאבם על השולחן כי בסוף אפשר לעשות כאן פרויקטים מפה עד להודעה חדשה אבל נכון להיום בבוקר אנשים יוצאים ואין עבודה. זה הסיפור.

זה לא רק אין עבודה אלא עובדים פוחדים להגיע לעבודה.

חברים יקרים, אל תפרשנו אותי. אמרתי שיש את המשרדים שמגיעים. אנשים פשוט לא מגיעים.

איזה ספקים לא מוכנים להגיע לירושלים?

דאלאס לא מוכן להגיע לירושלים.

מוצרי נייר. עכשיו הוא מגיע פעם בשבוע עם אוטו קטן במקום שלוש פעמים בשבוע.

עליזה, אני מנהל כאן את הדיון.

בטח, אדוני, לכן באתי.

ודאי. תודה. נועם ריזי.

בדיוק שלוש דקות. כולם דיברו כאן על יוזמות אבל היוזמות לא יעזרו כי אנשים לא מגיעים לירושלים. יש לנו ביטולים. חיים ממסעדת חצות כאן והוא יכול לספר שיש לו ביטולים מהקריה המחקרית, ביטולים ממשרדי ממשלה, לי היה ביטול ממשרד האוצר. אף אחד לא רוצה להגיע לירושלים. היוזמות אחלה, אבל הן לא יעזרו כרגע.

כניסה למצב. דיברו על זה כאן. אנחנו מגיעים אחרי 15-16 חודשים שמחקנו את הכול. זאת אומרת, רוב האנשים נמצאים עם הלוואות. גמרו את הכסף שהיה ואז לקחו הלוואות. כמעט לכולם פרדוכסלית יש עוד שלושה-ארבעה חודשים עד שהם גומרים את ההלוואות של צוק איתן. זה מצב שהבנק לא רוצה להסתכל עליך, הקרנות לא יכולות לעזור. אני בקשר עם גולן והקרנות לא יסתכלו כי כולם לקחו את הקרנות של המדינה ואלה קרנות לא להון חוזר אלא אלה קרנות להקמה של עסק. אף אחד עכשיו לא מקים עסק בירושלים כך שכרגע זה לא עוזר לנו.

מישהו מהמדינה פנה אליכם כדי לברר ולקבל נתונים?

לא. רק המשרד של אראל.

אראל רוצה להיות במשרד ממשלתי, אבל הוא לא.

לא. משרד ממשלתי, לא.

התכוונתי לגורם מוסמך, האם פנה אליכם כמו משרד האוצר, מישהו שעושה איזו עבודה.

לא בצורה שאני יודע.

אני אמשיך לגבי המצב. לנועז שאני מעריך אותו מאוד ומכיר או תו עוד עת היה במשרד התיירות, בירושלים, בקיץ האחרון, היו פחות 28 אחוזים תיירים מכפי שהיה בשנת 2013. אנחנו הגענו לגחון. הקיץ האחרון היה בסדר, הוא היה שפוי, הוא לא היה קיץ טוב ולא הספיק לאף אחד.

מה הפיצול בין ישראלים לתיירים מחוץ לארץ?

אני לא רוצה לתת נתונים שאני לא יודע. אני יכול להגיד לך שבירושלים הייתה ירידה הרבה יותר גבוהה וכי הירידה ביולי-אוגוסט לא הייתה משמעותית כמו בירושלים.

הירידה היא חדה, אבל הפיצוי בא מהתיירות הישראלית. אתה צריך לדייק.

צריך להבין שהתיירות בירושלים מבוססת בעיקר על תיירות נכנסת.

אני נותן נתונים שקיבלנו ממנכ"לי מלונות בירושלים.

קיץ 2013 היה נהדר. בקיץ 2014 היה צוק איתן והיה על הפנים. קיץ 2015 היה שבעים אחוזים מהעבודה. בואו נסתכל על מחזורים, על כסף, על תכל'ס.

אפשר לראות את זה. אפשר לראות את זה לפי המע"מ שמשלמים.

ההשפעה הפעם הייתה מהירה יותר וחדה יותר. אם בצוק איתן הדרדרנו למצב וכל אחד איכשהו הצליח לפטר קצת ולעשות קצת, ההשפעה הפעם היא חדה יותר ומהירה יותר. יש עסקים עם ביטולים של מאה אחוזים, עסקים שעושים בר מצוות אחרי הכותל ועושים קבוצות בירושלים, יש ביטולים. לי יש כמה מסעדות וכמה גלריות ודברים פרטיים, יש לי עסקים עם ביטולים של מאה אחוזים. בנובמבר, שמונה ברי מצוות עם ביטולים ועכשיו מה אני אומר לעובדים שלי? אני הבעלים של אדום ולבן ויש לי גלריות לאירועים פרטיים כמו לדוגמה הגלריה בחאן. יש לי בבית בלגיה. יש שלי כמה עסקים. אני מעסיק כ-300 עובדים ובסוף אני צריך לתת להם איזושהי תשובה.

צריך להבין שבירושלים יש הייטק ויש ביו אבל אני אומר שיש גם את המרקם שתופס את כל העיר ביחד והמנוע השני בחשיבותו בעיר היא התיירות. אלה עסקים שקשורים לתיירות. תוציא אותנו מהמשוואה, המשוואה מאוד מאוד בעייתית.

מה אנחנו רוצים. קודם כל, אנחנו רוצים מימון, כמו שלילי אמרה, מימון חוץ בנקאי בקרנות אחרות שונות ממה שהמדינה יכולה להציע כי את העסק החדש כרגע זה לא מעניין, בטווח מזורז ובתנאים טובים כי אנשים לא יצליחו להגיע. בשבועיים האחרונים נסגרו שלושה בתי עסק בירושלים ואם זה יהיה קצב הסגירה, אנחנו נמצא את עצמנו בעוד שלושה חודשים, עת תהיה איזושהי תשובה מהממשלה, עם שלושים-ארבעים מסעדות נוספות לעשרים-שלושים שנסגרו והעיר תהיה עיר רפאים. אני 15 שנים עצמאי בעיר הזאת ואני אומר שייקח יותר מעשור לנסות להגיע לאיזשהו מצב אחר.

(היו"ר עיסאווי פריג')

בצוק איתן בנינו לעסקים בדרום מסלול אדום ומסלול ירוק. אני מציע לשבת ולראות אם אנחנו יכולים להתאים את המסלול האדום לנושא של עסקים קטנים. זה היה בעיקר לעזרה ראשונה ואחר כך אם זה יסתיים, זה יסתיים בעזרה הראשונה, ואם לא עלינו הוא לא יסתיים, נעבור למסלול הירוק שגם פיצה על מחזורים. אני מציע שיותר מאוחר נשב כמה מאתנו - בזמנו בנינו עם מס הכנסה את המתווה לדרום – ונראה איך זה מתאים ונעשה אותו הדבר כאן. זה פשוט דבר שכבר הרשויות עשו ואפשר לקחת ולהעתיק.

כאשר נגיע לסיכום הדיון, נעלה את מה שהעלה חבר הכנסת אראל מרגלית.

בנושא לוח זמנים. כמו שאמרתי, לוח זמנים של שלושה-ארבעה חודשים לא ייתן פתרון.

יש החלטות ממשלה שקבעו דברים לענייני ירושלים וזה הזמן להפעיל שרירים ולהחיל אותם. עופר עובד שנים עם כל משרדי הממשלה כדי שיבואו לירושלים, עכשיו יש לנו הזדמנות לבנות אולי גם משהו לעתיד וכבר לתקן את העוול כי כבר שלוש שנים אנשים צריכים להעביר את המשרד לירושלים אבל לא עשו זאת למרות שיש החלטת ממשלה כתובה בנושא. תודה.

נשמע את יושב ראש ועד הסוחרים, אלי לוי.

יש לי גם מסעדה ביפו 31.

אתה מעסיק בה ערבים?

בטח. מי לא מעסיק ערבים?

כדי שנבין את האווירה ואיך זה משליך.

אין עסק בירושלים שלא מעסיק ערבים. 95 אחוזים מעסיקים ערבים.

ואיך זה עכשיו בכל הטירוף שאנחנו נמצאים בו?

הם לא באים לעבוד. חד משמעית, הם לא באים לעבו.

אנחנו דיללנו את הצוות. אתה לא יכול להחזיק צוות מלא ואין לך עבודה. אני כאן כבר ותיק. אני מהגלגולים של הרכבת הקלה, של האינתיפאדה השנייה ואני שמעתי הרבה. הזמינו אותי לכאן וכיבדתי את המקום אבל אני לא רוצה לצאת מכאן בהרגשה שבאתי לפינת ליטוף. אני לא רוצה להרגיש שקראתם לנו ללטף אותנו ולהשתתף בצערנו כאילו מת לנו מישהו במרכז העיר. אני רוצה תכל'ס. אני רוצה שתגעו במה שדיברו כאן – התזרים שהוא נשמת העסקים. אני יודע גם מה קורה בשוק מחנה יהודה ושומע הרבה בכיות. זה לא ילך. צריך מעשה. צריך לעשות. הייתי כאן בכמה ועדות כלכלה ואם אנחנו נצא מכאן ויופי, שמעו אותנו אבל לא היה כלום, חבל מאוד.

הבנקים לא מתחשבים במצב?

בנק מצלצל בבוקר ושואל: אלי, מה שלומך? בסדר. שואל מה קורה. מי מילא מסעדה בירושלים בימים האחרונים? למי יש שלוש-ארבע שולחנות?

אני אומר, ואני לא אאריך, ואני מאמין שהיושב ראש ייתן לנו זיק של תקווה שבאמת לא באנו לפינת ליטוף.

(היו"ר איתן כבל)

תודה. אני משתדל לא ללכת לפינות ליטוף.

צריך להתייחס לסוגיית הבנקים.

כן. סוגיית הבנקים. מורן מזרחי, שוק מחנה יהודה.

מה לך ולשוק?

אני שם 13 שנים. זה סבא שלי ואבא שלי, כך שבמצטבר אנחנו שם כשישים שנים.

אני רוצה להצטרף לדבריה של לילי ולומר שגם אני מסתובבת עם דמעות בעיניים ולהגיד שאנחנו צריכים את העזרה הזאת, שאני חושבת שזאת העזרה שמגיעה לנו, לא אתמול אלא שלשום.

אני רוצה לומר שני דברים. גם כך ירושלים היא עיר כמעט בלתי אפשרית, עיר קשה ביותר עם שיעורי ארנונה הכי גבוהים בארץ וכולם יודעים את זה, ארנונה גם למגורים וגם לעסקים. עיר שממש ממש קשה לחיות בה, שכל יום אני חושבת מחדש אם להישאר כאן, אם לחנך כאן את הילדה שלי, אם להמשיך לשלוח אותה לבית ספר אבל אני עדיין כאן.

מסעדנות באופן כללי הוא עסק קשה. כפי שאבא שלי אומר, שומר נפשו ירחק. עסק למתאבדים. תוסיפו לזה את כל מה שמתרחש במדינה הזאת בתקופה האחרונה, בשנים האחרונות ובכלל, מצוק איתן ועד עכשיו, ושוב, אני מצטרפת לדבריה של לילי ואני אומרת די, כבר הבאנו כסף מהבית, כבר הבאנו כסף מאימא מהירושה, כבר מכרנו דברים ומה שנותר לי לעשות זה למכור כליה או להשכיר רחם. זה הדבר היחידי שאני יכולה לעשות או באמת להתקפל וללכת הביתה. אני 13 שנים עושה את העסקים האלה. אבא שלי עושה את זה לפני. לחשוב שכל מפעל חיי הולך לרדת לטמיון, באמת, ואני עומדת מול עובדים שלי ואני שלחתי חמישים אחוזים מהם הביתה. חמישים אחוזים מהעובדים שלי שלחתי הביתה. אני עסק שהעסיק מאות אנשים במהלך השנים. אני לא יכולה להמשיך כך ואני לא יכולה להחזיק מעמד עוד שבועיים. באמת. בשיא הרצינות. אני לא צריכה עזרה עוד שלושה חודשים, אני לא צריכה ועדות שישבו ויתדיינו אלא אני צריכה עזרה עכשיו. אני צריכה לצאת מכאן בידיעה שהולכים לעזור לי. יותר אין לי מאיפה להביא כסף.

תגדירי לי עזרה.

אני צריכה כסף. אני צריכה פיצוי.

אתה בדיוק יצאתי עת הצעתי את הצעתי. אני מציע – ואני מוכן לקחת את זה על עצמי, ואם מישהו ירצה להצטרף, בבקשה - לקיים דיון, ללכת למשה אשר היום, מחר, עם איזושהי קבוצה. הם נתנו לנו בזמנו את המתווה של צוק איתן ובו היה מסלול אדום ומסלול ירוק. אני מציע לשבת אתו ולדבר כך שקודם כל יופעל המסלול האדום. המסלול האדום נותן איזושהי עזרה ראשונה. אני מבקש ממנו. יכול להיות שהעימות הזה יימשך ויכול להיות שהוא ייפסק בעזרת השם.

אבל זה לא מספיק.

אני מבין אבל אני רוצה שיהיה לנו משהו.

אני רוצה שתבינו שכל פעם כשיש דבר כזה, לוקח לעיר הזאת כל כך הרבה זמן לחזור לעצמה. יש כאן מרקם חיים כל כך סבוך. זה עד המכה הבאה.

שתהיה בעוד כמה חודשים.

אני לא מוכנה לעוד מכה.

אנחנו כמו אישה מוכה.

אנחנו לגמרי לא מוכנים.

תודה. מיכאל.

צהרים טובים. אני יושב ראש פורום התיירות של ירושלים ומייצג את תעשיית התיירות בעיר, את בעלי העסקים בתחום התיירות. זאת פעם ראשונה שאני נמצא בוועדה הזאת ובכלל בוועדה בכנסת ואחד הדברים שאני תוהה בשעה האחרונה הוא מה בעצם קורה כאשר ישיבת הוועדה מסתיימת. האם אתם יוצאים וחוזרים לדברים שלכם ולדברים השוטפים ולטלפונים, משהו מהדברים שנאמרו כאן ממשיך אתכם הלאה. אני וכל האנשים שדיברו כאן עד עכשיו, חלק בצורה מסודרת וחלק מהאמוציות, לא באנו לדבר על תיירות אלא באנו לדבר על הישרדות.

ביקשת נתונים. רצית נתונים. באתר גבעת התחמושת ביטלו במהלך חודש אוקטובר 3,000 מבקרים את ההגעה שלהם. באתר מורשת הכותל ביטלו 2,000 מבקרים, בחברת סגווי, חברת הסגווי הגדולה בירושלים שמפעילה מתחם בתחנה, יש להם החודש 98 אחוזים ירידה בהזמנות. תשאל מה זה שני האחוזים - אלה ארבעה סינים שפשוט הסתובבו בתחנה והציעו להם סיור סגווי בחמישים אחוזים הנחה. זה היה סיור הסגווי היחידי שהם הוציאו בשבוע האחרון. מורי דרך צעירים הולכים למלצר היכן שעוד אפשר למלצר. שני מורי דרך ותיקים, לפחות אחד מהם דיבר על ללכת לחפש עבודה בלשכת התעסוקה או ללכת לאבטלה.

בסופו של דבר הדברים והתחושות שמדברים כאן הם הכלכלה של ירושלים כי כאשר כ-3,000 אנשים לא מגיעים לגבעת התחמושת וזה לא רק ההפסד של ה-150-200 אלף שקלים של גבעת התחמושת אלא זה הפסד של כל כלכלת העיר. האנשים האלה כבר לא יגיעו למתחם הרכבת לאכול אצל נועם והם לא יגיעו למרכז העיר לפרנס את הסוחרים של מרכז העיר והם אפילו לא יגיעו לעין כרם כדי לאכול שם במקום שהוא כרגע נשמע בתור הבועה הכי שקטה בירושלים.

כך נראית ירושלים. תוכלו לדבר עם בעלי בתי הדפוס בירושלים שיש להם האטה, דברו עם נהגי המוניות שיש להם האטה, דברו עם הירקנים שהמסעדות לא קונות מהם, דברו עם הצ'ינג'ים ברחוב יפו שעד 1:30 אפילו בן אדם אחד לא נכנס. כך נראה המשבר.

כמו שאמרו נועם, לילי ואנשים אחרים, תעשיית התיירות ובכלל עסקים מגיעים בערך בנקודה הזאת למשבר הזה. אנחנו לקראת עונת החורף שגם כך היא עונת שפל בתיירות. השאלה מאיפה אתה מביא את הכסף לשלם ב-10 לנובמבר משכורות לאותם עובדים שעוד לא פיטרת, זאת שאלה מצוינת ואני בטוח שלא נועם ולא לילי ולא אחרים ישנים בלילה עם השאלה הזאת.

לכן השאלה כאן היא לא מה המצב. המצב חרה. השאלה מה אפשר לעשות, אני משאיר לידיים שלכם. אני חושב שהדבר האמיתי, לפחות שאני רוצה להעביר כאן בשם התעשייה, זאת הבהילות, את המילה הישרדות. אני חושב שצריך לטפל עכשיו במשבר הזה כמו שמדינת ישראל מטפלת בטרור, בנחישות, במידיות, בכל הכוח ועכשיו. אנחנו הירושלמים אנשים הכי נחושים בישראל, אנחנו האנשים הכי יצירתיים בישראל אבל גם אנחנו הגענו לנקודה שבלי שהממשלה תעזור לעיר ירושלים, זה לא יעבוד. תודה.

תודה לך. מאיר בן הרוש.

אני בעלים של מסעדת מונטיפיורי בירושלים. שלום לכולם. אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, מזה שנתיים לי יש אולם אירועים בכותל ברובע היהודי. לפני שנתיים השקעתי שם מיליוני שקלים שאין לי ומסעדה בימין משה. אנחנו נמצאים על קו התפר. אני לא שונה מלילי, ממורן, מאלי וכל בעלי העסקים כאן. אני חושב שאנחנו כאן בדברי הספד של העסקים הקטנים בירושלים והמסעדות בפרט. זאת ההלוויה שלנו. אני רוצה להישאר מנומס וכולי, אבל - - -

כמה שנים אתה בענף?

אני 28 שנים בענף.

כל הזמן בירושלים?

השתחררתי מגולני לפני 28 שנים ומאז אני בתחום, מעסיק מאות אנשים.

בירושלים?

מעסיק ערבים ויהודים. בירושלים בלבד. לא היה מצב כזה אדוני היושב ראש. לא הייתה שנה כזאת מאז צוק איתן וכל האירועים הקטנים – ומה שקרה בראש השנה עם לב לבייב שהוא קרוב שלי – אנחנו ממש בהלוויה של העסקים הקטנים. אני מצטרף לדבריה של לילי שאומרת לצאת עם צ'ק. זה בלתי אפשרי, לילי. אין סיכוי שתצאי מכאן עם צ'ק אבל אני חייב להביע את החומרה של המצב.

קודם כל, אל תגיד שאין סיכוי כי יש סיכוי.

אין סיכוי. אם זה היה תלוי באיתן ובאראל, בטוח שהם היו עושים את זה אבל הבירוקרטיה והממשלה האטומה שלנו שפעם הצבענו ליכוד ופעם הצבענו מערך ופעם באמצע, לא עושה כלום. העסקים בירושלים מתמוטטים. תסתכל על אלי שהוא מאושיות העיר הזאת. כולם כאן אנשים שמכירים ואנחנו נלחמים יום יום במשך עשרות שנים.

החרדה היא מפני הטלפון מהבנק. זאת החרדה. שיקרה מה שיקרה בעיר, אנחנו שורדים, אנחנו אנשי אבן, אנחנו ירושלמים, אבל החרדה היא מהטלפון מהבנק. תשאל את כולם, מי שיש לו עסק.

אני מסכים עם אלי. אנחנו אנשים עם כבוד, אנחנו שעבדנו את הבית, את ההורים, את האחים ואת הירושות ומלווים ולוקחים מצ'ינג'ים, קומבינות על קומבינות והכול חוקי, משלמים מיסים כחוק, מעסיקים, עושים הכול לפי הספר, אבל הפעם הגענו למצב שאי אפשר לעשות כלום. פשוט כלום. הגעתי למצב שיש לי שתי בנות, חיילת וסטודנטית, ואני מרים ידיים. לא יכול לעשות יותר כלום. איתן, אם תוכל להרים את הכפפה.

היית בשנת 2000 באינתיפאדה?

כן, בוודאי שהייתי.

תעשה לי השוואה בין התקופה אז להיום.

הייתי אז זכיין המזון ביד ושם. הייתי מעסיק עשרים עובדים והיו לי בממוצע כאלף תיירים ביום בירושלים. אריק שרון זיכרונו לברכה על להר הבית בספטמבר 2000, באותו יום, אחרי יום, יש ביטולים של כל התיירות.

השוואה לעומת המצב היום.

יום אחרי שהוא עלה, יש ביטולים של כל התיירות בארץ. המסעדנים בעיר מיד אוכלים את המכה הראשונית. אנחנו בחזית ולא עוטף עזה בחזית. אני חושב שהחזית היא כאן בירושלים מאז 1967. זה מצטייר אחרת אבל זה לא זה.

תודה. אורי קציר, בבקשה, יושב ראש אגודת מורי הדרך.

צהרים טובים. אני מייצג את מורי הדרך, ציבור שמתווך את המציאות הישראלית למאות אלפי תיירים, אפילו מיליוני תיירים, מדי שנה. מדברים כאן על עסקים קטנים. כל מורה דרך הוא למעשה עסק בפני עצמו. אם אין עבודה, אין לו לחם להביא הביתה ואף אחד לא משלם לו משכורת. מדברים כאן על אנשים על הצורך לפטר ולקצץ, לשלוח אנשים בחזרה הביתה, אבל למורה הדרך אף אחד לא משלם לו משכורת ולכן הוא תלוי בלעדית בהכנסות שהוא מביא הביתה.

כמו שאמרה כאן אילנית מלכיאור, אנחנו נמצאים בעיצומו של אירוע. אנחנו מרגישים ביטולים, אם כי עדיין הירידה היא לא דרמטית אבל זה כבר מאוד מורגש. מורי דרך רבים יושבים בבית. כל הזמן אנחנו מקבלים עדויות לכך. אנחנו עדיין מלקקים פצעים מצוק איתן. ביקשת שנביא צרכים? אני מביא צרכים

בצוק איתן למורי הדרך נגרמו נזקים שאגודת מורי הדרך מעריכה אותם במאתיים מיליון שקלים פלוס ואני מניח שאלה נזקים מסך הנזקים של תעשיית התיירות. כדי לתת אינדיקציה לגבי מה שקרה, משרד התיירות קבע שנזקים מידיים הם שני מיליארד שקלים והמליץ לתת מיד 750 מיליון לכל התעשייה. באותה המלצה נכללה המלצה לתת עשרים מיליון שקלים פיצוי ישיר למורי הדרך אבל עד היום לא ראינו את זה. העשרים מיליון האלה עשו איזשהו סיבוב דרך רשות הטבע והגנים שאמורה להעסיק מורי דרך ודרך זה לשלם להם. עד היום כמעט לא ראינו דברים מהסוג הזה.

לגבי הקריטריונים לפיצויים. הקריטריונים שנקבעו בעבר מדברים על נניח ריחוק מזירת הפגיעה, ארבעים קילומטרים במבצע צוק איתן.

אל תיכנס לזה. אני רוצה לקבל את התחושה.

בסדר. אני מגדיר בדיוק מה קורה כאן. הנזק שאנחנו מדברים בו הוא נזק שאנחנו רוצים לפתור אותו באמצעות אפשרות לתת פיצוי ישיר באופן דומה למה שקורה עם מס רכוש. כאן זה הודגם היטב במבצע צוק איתן והזכיר כאן מאן דהוא קודם, קודם כל אחד מחברי הכנסת, את הנושא של מסלול ירוק ומסלול אדום וכן הלאה.

כרגע אנחנו במצב שהרבה מאוד מורי דרך, מאות מורי דרך, יושבים בבית מכיוון שהביטולים מתחילים להגיע.

הניסיון מלמד דבר מאוד מעניין. הוא מלמד שחלק גדול מהביטולים מגיעים מיד - כמעין תגובה מאוחרת – לאחר תום האירועים. בצוק איתן שנמשך חמישים ימים, הביטולים התחילו להגיע תוך כדי אבל מיד לאחר מכן הייתה מכה דרמטית ואנחנו מעריכים שבין שבעים ל-85 אחוזים מההזמנות בוטלו. כפי שציינו כאן חלק מבעלי העסקים, על גב הטראומה ההיא שעדיין לא התאוששנו ממנה, יש לנו את הטראומה הנוכחית שאני מקווה שלא תגיע.

כמו שאמרתי, אנחנו צריכים מנגנון שיבטיח פיצוי ישיר ואנחנו צריכים מנגנון שיבטיח אפשרות לעשות את זה דרך מס רכוש באופן דומה למה שנעשה לאחר האירוע הקודם שגרם נזקים בתחום התיירות.

כולם כאן ירושלמים, נכון?

הרוב.

הסוגיה של התיירות היא לא בהכרח ירושלמית.

חבר הכנסת פריג', זאת לא בהכרח סוגיה ירושלמית.

חברים, אני רוצה להגדיר. בעיית הטרור ובעיית העסקים שמושפעים מהטרור, איננה רק בעיה ירושלמית. הדיון כאן מתמקד בעיקר בירושלים כי נכון לרגע זה - ואני מקווה שלא נמצא את עצמנו מתרחבים למקומות אחרים. לצערי יש היום פיגועים כמעט בכל מקום בארץ – אין כמו ירושלים בה רמת החיכוך היא בעוצמות כאלה גדולות כאשר מזרח ירושלים היא חלק בלתי נפרד מהעיר. זה מבלי שאנחנו עוסקים בכל הערים.

דבר אחד אני רוצה להדגיש. מורי הדרך אותם אני מייצג אינם עסק ירושלמי.

אל תגיד לי מה שאני יודע. עזוב.

כאשר מבטלת קבוצה שנועדה לירושלים, היא מבטלת כאן ביקור בן שבוע, מורה הדרך שלה יכול לגור בנתניה אבל הוא סופג את הביטול.

העניין ברור לי. למה אתם כל הזמן חושבים שצריך להסביר לי? זה מעליב אותי. אנחנו כאן מדברים על מורה דרך שבא לירושלים והוא נוגע במערכת העסקים הירושלמית על כל גווניה, מהמסעדות, שירותי דרך וכל אותם אלמנטים שאנחנו מכוונים אליהם. ירושלים, לצערי, היא על "ראש שמחתנו" בעניין הנוגע עכשיו לגל הפיגועים כי היא יותר מכל מקום אחר, נכון לרגע זה ואני מקווה שלא מעבר, עולם העסקי המקומי שלה מוצא את עצמו כנפגע יותר מאשר בכל מקום אחר, נכון לרגע זה ואני מקווה שזה לא יתרחב למקומות נוספים.

חברים, אני בוגר האוניברסיטה העברית. אני חי בירושלים משנת 1982. עזבתי את ירושלים ב-2002 וחזרתי לכפר קאסם משם אני במקור. עברתי את כל התהליך, את אינתיפאדת 1987, ראיתי אותה וקיבלתי אבנים, את אינתיפאדת 2000. ראיתי את כל המתחים. חייתי אותם. אני רוצה לשאול שאלה את כל החברים.

לא את כולם כי אין לנו זמן לתת לכולם לענות.

לא. שנחשוב. סיעור מוחות. המנגנונים שהיו, הרי זה לא דבר חדש והכול נוסה והכול היה בירושלים ולצערי לא רואים באופק את הסוף, מה היה בשנת 2000, מה היה בשנת 1987, מה היה לאורך כל השנים? מה היה שתרם לכך ששרדתם?

כלום. חד משמעית.

שואל חברי חבר הכנסת פריג', ואני מפרשן אותו ולא בפעם הראשונה, לצערנו בעשרים השנים האחרונות חווינו בכלל ובירושלים בפרט גל גדול של אירועים ופיגועים. בכל זאת הגענו ל-2016 וברוך השם בסופו של עניין מה קרה, האם העסקים שרדו או יכול להיות שכולם נסגרו?

איזה מנגנונים פעלו אז? מה הפיצוי שקיבלתם אז? את זה אני רוצה להבין כדי להשליך על מה שקורה היום.

בכסף שהיה לי יכולתי לקנות יותר.

אנחנו רוצים לעזור. אני רוצה להבין איך שרדתם במשך עשרים שנים וזה כאשר היו תקופות איומות.

אני פתחתי לפני האינתיפאדה הראשונה.

הוא לא שאל אותך אלא את כולם ואני מחליט מי עונה.

יש לי חנות לשעונים במרכז העיר. אני 37 שנים במקום ואני אתן תשובה קצרה לחבר הכנסת. כשהייתי צעיר, יכולתי להוציא את הפנסיה שלי. היום כבר לא נשאר בה. לעזוב את העסק שלי אני לא יכול כי אני לא מקבל דמי אבטלה. נכון להיום, בגיל 67, אני תקוע. אני חייב להמשיך לעבוד, אולי תצא לי פרנסה מהמקום, אבל אני לא יכול לקחת הלוואות כי זה נגמר, פנסיה אין לי ולכן אני לא יכול לצאת לפנסיה ודמי אבטלה אני לא מקבל. זאת אומרת, כך תישאר.

אתה תקבל דמי אבטלה לעצמאים. זה בסדר.

הלוואי אבל בינתיים כשאתה שואל מה היה בעבר, אז עשיתי הלוואות, הייתי צעיר, קיוויתי, ציפיתי.

קוראים לזה להתגלגל.

התגלגלתי. עדיין אנחנו כאן במקרה הזה היום תקועים לגמרי. אני רואה כאן חברים צעירים. אני שם כבר 37 שנים.

אף פעם לא קיבלת פיצוי מהמדינה?

לא.

בכל גלי הטרור שהיו?

אפילו שקל אחד לא. היו פעם הלוואות לעסקים קטנים ותמיד הריבית היא יותר גבוהה מאשר אתה יכול להשיג בבנק.

יש סוכנות לעסקים קטנים. היא לא הציעה לכם פתרונות?

לא. כל ההלוואות האלה הן בריבית יותר גבוהה וההקלה היא שצריך פחות ביטחונות כאשר הבנק רוצה יותר ביטחונות.

תודה. ריזי.

שני דברים יש לי לומר. קודם כל, לא ממש עזרו לנו. אחרי 2001 נסגרו המון מסעדות בירושלים. לקח לעיר המון שנים להתאושש. יש כאן אנשים שבנו את העיר אתי ביחד, אנשים שנמצאים ארבעים שנה בעיר. העיר הייתה פצועה מאוד והיא ממש הייתה על סף קריסה בהקשר הזה. מה שעזר לנו לעבור, עסק לנהל בישראל בשנת 2001, היה הרבה יותר קל מאשר לנהל עסק ב-2016. הצניחות של שורת הרווח במסעדות היו בשנים האלה עשרים ומשהו אחוזים וירדנו לשמונה אחוזים. כשאתה בעשרים ומשהו אחוזים, כמה חודשים טובים מפצים על כמה חודשים לא טובים. כיום זאת קריסה.

אני בעל מסעדה במרכז העיר, מסעדת שיפודי התקווה בירושלים. אגב, אני לא ירושלמי אלא באתי מאזור המרכז, מאזור בת ים. אנחנו יודעים בדיוק מה הולך במרכז, כמה הירידה שלהם אבל היא לא כמו שלנו. אנחנו כרגע חיים על סדר גודל של 20-25 אחוזים מהמחזור. עובדים לא מגיעים לעבודה וגם בעצם אין איך לשלם להם. אם עכשיו דיברו כאן על הנחות במס הכנסה, איך הנחות במס הכנסה אם אין לי הכנסה בכלל? מה אני אשלם?

שאל חבר הכנסת עיסאווי פריג' איך אנחנו שורדים. אנחנו לא מושכים משכורת. בגלל שהעבודה מצומצמת, אנחנו צמצמנו את העבודה שלנו עכשיו לשלושה עובדים ואנחנו נותנים לשני מלצרים שמנסים לחיות מהטיפים את ההשלמה, יש לנו עוד איזה גריל מן, עוד איזה טבח, עוד לא יודע מה ואני לא מושך משכורת. אני לא מושך משכורת. אשתי שעובדת אתי בעסק לא מושכת משכורת. כך אנחנו מנסים איכשהו להתגלגל. לוקחים איזושהי הלוואה מכאן, לוקחים איזושהי הלוואה משם. כמו שהחבר שלנו כאן אמר, הבנק מתקשר – לא עונה. פשוט מסנן את הבנק, כמה שזה נשמע הכי אינפנטילי בעולם. לא עונה. מפחד לדבר אתו. אין, אי אפשר לענות כי מה אני אענה להם? החזר של הלוואות של הקמת עסק. זה מטורף. אז מה? עסקים מאחורי, שתי מסעדות מאחורי, נסגרו, אחת ממולי נסגרה, אז אני הבא בתור? אחר כך את החובות האלה, מי יחזיר? איך אני יכול להחזיר אותם? החזירו אותי עכשיו בערך עשרים שנים אחורה. אם היום אני בן 35, החזירו אותי לגיל 15-16 עת הייתי עובד בעבודות כאלה של ילדים. זה מה שעשו לי. אחרי הצבא יצאנו ומה היה לנו? שום דבר. התחלנו עבודה מועדפת וזה ההון הכלכלי שיש לי אבל הרבה פחות כי היום אני בחובות ענק. עכשיו גל טרור מצוק איתן? יום-יומיים אחרי כן תל אביב התחילה להתמלא באנשים כי זאת תל אביב, אבל ירושלים המשיכה עד נובמבר-דצמבר לקבל פיגועים.

תודה. גברתי, בבקשה.

אני סמנכ"ל כלכלה באיגוד לשכות המסחר. אני מצטערת, לא הייתי בכל הדיון אבל ביררתי אם יש כאן נציג של רשות המיסים והבנתי שלא.

בואי נמקד את הבעיה, היכן אנחנו יכולים לעזור.

היושב ראש, אנחנו יושבים כאן ובדיונים האלה היינו גם בצוק איתן ובסיטואציות ביטחוניות אחרות במדינת ישראל. כבר אז דיברנו על הצורך לבנות מודל שהוא מודל שברור מתי מפעילים אותו. כמובן שלא הפעילו אותו אחרי השבוע הראשון, אבל צריך לבנות משהו ואני חושבת שהוועדה צריכה לתת כאן רוח גבית, לשבת עם הארגונים, לשבת עם הנציגים ולנסות לבנות מודל שלא כל פעם כאשר קורה מצב כזה – ולצערי הרב אנחנו לא רואים את הסוף – נבנה מודל שהוא מודל שמפעילים אותו. מבחינתי שהוועדות יפעילו אותו, שרשות המיסים או ראש הממשלה יפעיל אותו, אבל זה לא מודל כמו שעברנו בצוק איתן, מי שזוכר, כאשר המדינה צריכה להכריז על אזורים.

העניין ברור.

זה דבר ראשון. דבר שני. אני חושבת שצריך לשבת היום בסיעור מוחות שהוא לא בסדר גודל של ועדה ובאמת לנסות ולייצר פתרונות אמיתיים ישימים בעלות מינימלית לאותם עסקים כי רובם הם עסקים קטנים.

תודה לך.

אני מהתאחדות בעלי המלאכה והתעשייה הזעירה בירושלים. אני מייצג את אותם סקטורים שאולי לא קיבלו ביטוי כאן היום. אני מייצג את ציון הספר מגאולה, את מזרחי מהמכבסה ברחביה, את פנינה מהמכון הקוסמטי בפסגת זאב ואת יוסי מהפיצרייה. כל אלה חברים אצלנו בהתאחדות. אני רוצה להביא דוגמה לנתונים שאתם רוצים, דווקא את פנינה מפסגת זאב ברחוב משה דיין כי שם היה האירוע עם הילד בן ה-13 שנדקר. היא מקבלת שלושים לקוחות ביום. היא הודיעה לי על ביטולים של 19 לקוחות. זאת אומרת, שבעים אחוזים ירידה בהכנסות שלה והיא לא היחידה. הנתונים שלנו אומרים בין שלושים לשישים אחוזים ירידה בהכנסות. אותה פנינה צריכה בתחילת החודש לשלם משכורות ומאין היא תביא את הכסף לכך?

ההצעות שהועלו כאן, ראשית, נושא של הקמת קרן, אני מבקש לטפל בזה בדחיפות ובזריזות כי עד שאנחנו נביא את המים מהמעיין, אין מי שישתה אותם.

דבר שני. יושבים כאן נציגי העירייה. עיריית ירושלים גובה ארנונה וכמעט באופן אוטומטי החשבונות מגיעים. אני חושב שיש מקום לחשוב להקפיא בחודשים הללו, בחודש האחרון ובחודש הנוכחי, או לוותר על הארנונה או לתת איזשהו גרייס אבל לעשות משהו.

זאת בעיה כי זה נופל על העירייה ומתחיל סיפור.

העירייה קשורה עם הממשלה ואפשר לעשות סינכרוניזציה בעניין. זאת הצעתי.

סינכרון? הם לא מסוגלים לעשות סינכרון בדברים אחרים.

יש כמה צעדים משמעותיים מאוד שאנחנו עושים.

ברשותכם, אני רוצה לשמוע את נציגי הממשלה.

אם אפשר להתייחס. אני נציגת העירייה, מנהלת אגף קידום עסקים.

כבר אתן לך את רשות הדיבור. את מי אדוני מייצג?

מט"י ירושלים.

מי אלה נציגי הממשלה? יש כאן נציג ממשרד האוצר? מי מייצג את האוצר?

אני.

בבקשה, התייחסות.

אני מאגף התקציבים במשרד האוצר. כפי שציין היושב ראש וגם כלל בעלי העסקים, מדובר בתקופה לא פשוטה, בעצם שילוב של שני דברים – גם גל הטרור וגם איזושהי האטה בצמיחה ובאמת רואים את ההשפעה על המגזר העסקי ובפרט על עסקים קטנים ובינוניים.

ברמת העיר ירושלים, שמעתי על מספר צעדים מהרשות המקומית ואני חושב שאלה הן יוזמות ברוכות ובאמת יכולות לסייע לבעלי העסקים, ואגב, אני כירושלמי מכיר, שומע ומזדהה עם המצב הקשה. ברמה המשקית, יש כמה כלים קיימים לסיוע למגזר העסקי שנועדו בין היתר לסיטואציות כאלה. ראשית, קרן הלוואות בערבות מדינה שהוזכרה כאן ודיברו עליה. מדובר בהלוואות בסדר גודל של שני מיליארד שקלים בשנה.

מה עם הריבית?

הריבית היא יותר נמוכה. אפשר להביא לכך נתונים ונשמח גם לדבר אתך לאחר מכן.

הקרן לא נותנת הלוואות לאנשים שהם ממש במצוקה ושאין להם יכולת החזר.

ולא למי שכבר לקח.

חברים, אל תתקעו בקרן. הוא רק אמר שיש קרן. אם הייתה קרן והכול היה בסדר, אף אחד לא היה בא לכאן. יש קרן. יפה.

מטרת הקרן היא לתת אשראי לעסקים שלא יכולים לקבל הלוואה מערכת הבנקאית ללא ערבות מדינה ועכשיו אנחנו פועלים להגדיל אותה משני מיליארד שקלים לשלושה מיליארד שקלים בשנה. זה היקף לא מבוטל.

דבר שני שהזכירו הוא את הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים - במגדל העיר בירושלים יש סניף - שהיא האבא והאימא של העסקים הקטנים בירושלים ובכלל בארץ שנותנת ליווי מקצועי וסיוע.

מעבר לכך חשוב לציין ששר האוצר הנחה אותנו להקים את הקרן לעסקים במצוקה. זאת החלטה משנת 2009 שמסיבות כאלה ואחרות נדחתה עד לעת הזאת אבל יישומה, כמו שניתן לראות, רלוונטי גם כיום. אנחנו פועלים במרץ.

אתה מרשה לי להקשות עליך?

בבקשה.

בעדינות. מתכנסת כאן קבוצה מאוד נכבדה של אנשים, חבר'ה צעירים, חבר'ה ותיקים. זאת אומרת, אני מניח שאף אחד מהם לא המציא את סיפור חייו בדיוק כאן. הם לא עד כדי כך מוכשרים. כנראה המציאות שכל אחד מביא אתו ברורה. אחת משתיים ואולי יש אפשרויות נוספות: או שאין להם מושג מה קורה מעבר למסעדה שלהם או מעבר לעסק שלהם והם לא יודעים למי לפנות, אז מישהו צריך להסביר אם הם לא יודעים ולהביא את זה לידיעתם, או – וזה כנראה יותר דומה למציאות – שהם יודעים אבל זה לא עוזר להם. זאת אומרת, הנחת העבודה שלי היא שהבירוקרטיה היא כזאת של לך תביא, תביא את זה ומחר תביא את זה, אנחנו מכירים אותה. אני מסתובב כאן ואני חוזר ואומר הרבה פעמים שאני רק נראה טוב אבל אני כבר ותיק. אני מכיר את התשובות ואני מכיר את ההסברים. בשורה התחתונה, יושבת כאן חבורה מכובדת של אנשים, באמת מלח הארץ – וזאת הגדרה עדינה למה שהם עוברים כאן, כל אחד בעיר הזאת – והשורה היא, כמו במערכון של הגשש, כמה ביד. בסופו של עניין, בתהליכים האלה שאנחנו מתארים כאן, האנשים מוצאים את עצמם במצב של פשיטת רגל. פשיטת רגל במובן הזה שהוא לא יכול ללכת לבנק. כמו שאמר כאן הבחור מהשיפודייה, הוא לא עונה לבנק, כאילו אין כלום, כאילו לא קרה כלום. כאילו לא ענה, מבחינתו אין לו בעיה בבנק.

אני מדבר על מערכת כמו מס רכוש, שזה אחד הגופים הכי יעילים ואתה יודע את זה. לצערנו הוא הגיע לרמת יעילות כזאת גבוהה וכאן צריך להיות בדיוק, אבל בדיוק, עוד לפני החוק ותכף אני אתייחס לזה, אראל, לעניין של החוק. אני כבר מציע שנחוקק כחברי כנסת, נוביל הצעת חוק פרטית ומה שהמדינה לא עשתה עד היום, אנחנו נעשה ואנחנו נוביל את זה. אולי זה גם יעיר את המדינה לעשות לאלתר, חוק שלא מחכה לאירוע הבא או לפיגוע הבא אלא כמו בכל מצב יודעת שאם יש אירוע א', פותחים מגירה א', אם יש אירוע ב', פותחים מגירה ב' ולא כל פעם צריך לפתוח את הסיפור הזה מחדש כאילו הפיגועים הם דבר חדש שהגיע לירושלים, מתנה חדשה.

אני מנסה להגיד לך שזה מה שאני מצפה. אני מצפה שאתה בשם שר האוצר – והוא הלב של העניין - ומט"י תכף ידבר בנושא משרד הכלכלה אבל בסוף בסוף הזרוע הארוכה צריכה להיות כזאת שיודעת להגיד שעד סוף השבוע יוקם צוות פעולה בראשו יעמוד מנכ"ל משרד האוצר או יעמוד מישהו אחר, ואני לא קובע מי יעמוד בראשו אבל יהיו בו אנשים עם יכולות לקבל החלטות ולבוא ולומר שני מיליארד כך שעד מחר בבוקר יוכל כל בעל עסק בירושלים אל מול נתוני מע"מ או כל מיני דברים שאפשר למדוד אותם לקבל. אני קודם מדבר על מרחב נשימה. אני לא אמרתי להקים אותם, לא אמרתי לפרנס אותם, אני אמרתי שבסך הכול כל מה שאנחנו מבקשים כאן, זה מרחב נשימה. אני מתפלא שזה לא קורה. לא הייתי מודע לדברים האלה. כל זה עד יעבור זעם. תן לאנשים כאן את הסיכוי שהראש שלהם יהיה מעל המים. הוא לא יתעשר מהשיפודייה שלו והוא לא יתעשר מהמסעדה שלו או מאולם השמחות. גבעת התחמושת, שאני פעיל שם, גם כך הם בברוך ועכשיו הם באימא של הברוכים. גם כשהכול בסדר, הם בברוך ואתה יודע את זה ואתה מכיר את זה ממקומות אחרים.

לא היה לי זמן להתנדב, אז שלחתי את איתן.

לצערך איתן חזר חי.

בשורה התחתונה אני אומר שכאשר מדברים על לצאת מכאן עם דברים פרקטיים, זה מה שאני מצפה שיהיה. זה לא שמחר בבוקר אני יודע לתת לך צ'ק, לא יהיה צ'ק כאן מחר בבוקר, אבל אנחנו באנו לכאן ביוזמתנו. אני לא רוצה להרגיש כמו הפקיד בבנק שצועקים עליו אם הוא לא נותן לך את ההלוואה. בסוף יש הנהלה וצריך להעיר אותה כי אם אנחנו לא כאן, אלה דיבורים בעלמא. לא באנו לכאן כדי לייצר מצב של דיבורים בעלמא אלא לגרום למערכת לקום, להתנער ולעשות מעשה והיא לא עושה מעשה.

אנחנו נשמע את נציג מט"י ונעשה סיכום.

אם אפשר לענות בבקשה. ראשית כל, אני לא מתיימר לדעת יותר טוב מבעל עסק מה מצבו וכמובן שבעל עסק שחי את המציאות הזאת יודע הרבה יותר טוב מהממשלה. מה שכן, אנחנו עוסקים בפתרונות רוחביים. קרן הלוואות בערבות מדינה, בסופו של יום, כאשר מגדילים אותה, היא מגיעה ליותר עסקים ונועדה לתת את פתרונות המימון האלה בתקופות קשות. המגזר העסקי מאופיין במחזורי עסקים וכאן מצוין שמחזור העסקים הזה והשפל הזה הוא יותר קשה ממחזורי עסקים קודמים.

עידו, נשמה, זה כמו שאתה נותן תשובה בשאלה במבוא לכלכלה שנה א'.

למה?

זה בדיוק כך.

הרשות המקומית יודעת לתת פתרונות ולסייע.

תסלח לי. יש פער. עליך נאמר שהיה לי את מטה הכי טוב בעולם, באה המלחמה והרסה לי אותו. אצלך הכול מסודר יופי. אתה יודע לתת תשובות על הקרן, אתה אפילו יודע לשמח אותנו כשאתה אומר שהקרן הוגדלה בעוד מיליארד שקלים.

לא. הוא אמר שהם פועלים להגדלת הקרן.

הוגדלה.

הוגדלה?

כן. הוגדלה. אני אומר לך שהחיים לא שמעו על זה במובן הזה שהאנשים שיושבים כאן סביב השולחן, ואלה פעילים. אתה יודע מה קורה? אני אומר לך שאלה כבר עם מודעות פוליטית חברתית והם כאן, אבל רוב האנשים אין להם מושג אפילו שאפשר והם בכלל לא יודעים שיש אפשרות כזאת לפנות.

אני רוצה שאתם, משרד האוצר אל מול משרד הכלכלה, תדעו לעשות את קיצור הטווח הזה, שתדעו לבוא ולהגיד, שיהיה ועד פעולה ממשלתי שיודע להתכנס מחר בבוקר ולתת תשובות לאלתר ולא סיפורים. מה יקרה עם זה? תוקם קרן, הקרן תעשה כך וכך, יגדילו אותה והכול בסדר. סליחה שאני מתפרץ עליך כי אתה הנציג הממשלתי. אם הייתי במקום אחר, כנראה היו צועקים עלי.

הצגנו דרישות ברורות שהאוצר צריך להידרש אליהן. הקמת קרן סיוע מידית שתחלק מענקים.

הקרן, זה בסדר גמור ומה שהם עושים זה חשוב אבל צריך להבדיל בין מצב חירום, ואנחנו יודעים להתמודד עם מצבי חירום, לבין הקרן שאתה צריך להגדיר אותה והכול טוב ויפה. כרגע אנחנו מדברים על עזרה ראשונה. הסיבה שאני רוצה את רשות המיסים היא כי רשות המיסים בפעם שעברה, במלחמה האחרונה, אתם עזרתם לנו בעזרה ראשונה. אני פשוט מנסה לראות איך אפשר להתאים את זה לסיטואציה הנוכחית. עזרה ראשונה זה מסלול אדום, כאשר נותנים איזשהו פיצוי מידי, ומסלול ירוק שקורה היה והדברים נמשכים כאשר אז מתחילים להסתכל על המחזורים. יש דרך ועשינו את זה פעם אחת. לכן אנחנו רוצים לשבת עם משה אשר או עם החבר'ה אצלכם. אם זה מתאים, בסדר. אתם רוצים לעשות איזושהי התאמה, זה בסדר אבל השוני הגדול הוא שזאת גם עזרה ראשונה וזה כרגע מה שאנשים צריכים. אתה חייב את זה. להגיד שיש קרן וכולי ואפשר לפנות, אנחנו מכירים את זה וזה בסדר גמור אבל זה לא יפתור את הבעיה של העזר הראשונה.

נציג מט"י ואחר כך נציגת משרד הכלכלה ונציגת העירייה. אחר כך נסכם את הדיון. כבר היית אצלנו.

הייתי כמה פעמים.

הזמנת אותנו לבקר ונבוא.

נכון. הבטחת לי בפתיחת מושב החורף.

צודק.

אני רוצה קודם כל לתקן. מט"י ירושלים הוא לא מוקד השטח של משרד הכלכלה היום. יש להם מוקדי שטח חדשים, מעוף, ולנו כרגע אין קשר עם משרד הכלכלה.

אנחנו נכנסים למשבר הזה, כמו שכולם דיברו כאן, אחרי שנה מאוד קשה ובעלי העסקים לא במצב שהיו בתקופת צוק איתן. אנחנו שומעים המון על בעיות תזרים מזומנים ושהם צריכים אשראי. אנחנו יחד עם ראש העיר פנינו לקרן פילנתרופית, קרן פדרציית ניו יורק, ותוך יומיים-שלושה העמידו לנו קרן הלוואות של חמישה מיליון שקלים.

אתם יכולים למצוא גם ממשלה פילנתרופית?

תכף נגיע לזה. תוך שלושה ימים כנראה יעמידו לנו הלוואות בסכום של חמישה מיליון שקלים בתנאים טובים לעסקים. אז אני שואל איך יכול להיות שהפילנתרופיה עובדת כל כך מהר ויש לנו קרן הלוואות לעסקים והיא באמת קרן טובה ולמה לא להקים מסלול הלוואות בקרן ההלוואות שקיימת, מסלול הלוואות מיוחד לבעלי עסקים ירושלמים, להיטיב שם את התנאים. כמו שנועם אמר, לא יכול להיות שבעל עסק ייקח שם הלוואה בריבית שדורשים כי הריבית שם היא יותר מדי יקרה. הביטחונות, לא נורא אם יגדילו קצת את הביטחונות הממשלתיים, את הערבות הממשלתית. לא יהיו שבעים אחוזים אלא יהיו תשעים אחוזים וזאת כדי להקל על בעלי העסקים במסלול מיוחד לירושלמים.

אתה כמנהל מט"י ירושלים, האם אתה בתוקף תפקידך, לאור המצב הנוכחי, מצאת לנכון להוציא התכתבות לכל גורם אחראי לבוא ולהתריע בפניהם על המצב שקיים? מה האפשרויות שעומדות לרשותך לסייע לאנשים כאן?

האפשרויות, אנחנו בונים אותן. זה עניין של ימים עד שנוכל להציע מגוון רחב של הלוואות, לא בהיקפים שהמדינה יכולה להציע אבל בכל זאת אנחנו מגייסים כספים פילנתרופיים וברגע שזה יהיה, אנחנו נפיץ את זה לכל בעלי העסקים בירושלים כדי שיוכלו להשתמש בשירותים האלה. שוב, היכולות של מט"י שבנויה לא מעט על פילנתרופיה, לא כמו של משרד האוצר ומשרד הכלכלה שיש לו קרן ויוכל להקים מסלול מיוחד לעסקים ירושלמים.

השאלה כמה מסמכים צריכים כדי לקבל את הכספים האלה.

זה ברור.

הכוונה לעשות מסלול עם הקלה משמעותית בכל הדברים.

יש את המודל של הביטוח הלאומי. משרד הכלכלה.

הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה. קודם כל, אני אחלק את דבריי לשלושה רבדים של דברים שיכולים להיעשות.

יש לנו את הכלים הרגילים הקבועים שעידו הזכיר בדבריו כאשר האחד הם הכלים שניתנים במעוף, שזה המקום אליו כל עסק יכול לפנות ולהתעניין בכלי הסיוע שקיימים. הכלים ברובם, במהותם, הם כלים מעולם הידע. זאת אומרת, אפשר לשבת עם העסק ולנסות להבין אתו איך אפשר להתנהל.

עכשיו לשבת?

אחרי 25 שנים אני צריך ללמוד איך לנהל את העסק?

חברים, תנו לנעמי להציג את הדברים בזווית שהיא רואה אותם.

לכן אני מחלקת את הדברים לשלושה רבדים. הרובד הרגיל שאנחנו פועלים בו ביום יום, לא במצב חירום, כאשר ביום יום יש כלים שהם קיימים ונגישים עכשיו, האחד הוא במעוף, השני הוא קרן הלוואות בערבות מדינה כאשר ההלוואות שם הן לא רק לעסקים בהקמה אלא גם להון חוזר והריביות שם הן נמוכות משמעותית בעקבות התחרות שנוצרה בקרן בין הבנקים.

מה הגובה שלהן?

יש כמה סוגים.

פריים פלוס שלושה וחצי.

לא. הוא שאל על גובה ההלוואה.

מה גובה ההלוואה?

עד שמונה אחוזים מהמחזור.

מיצינו. כולנו לקחנו את כל ההלוואות.

נקודה שנייה. בדברים שאנחנו יודעים לעשות לבד בלי הרבה בלגן ותיאומים, אנחנו יודעים לייצר גם כלים שהם מתאימים למצב חירום ועשינו זאת גם בצוק איתן וגם בתל אביב ברכבת הקלה אבל לשם כך צריכה להתקבל החלטה ברמה יותר גבוהה שזה המצב שבו אנחנו מפעילים את הכלים שלנו. צריכה להתקבל החלטה על כך שעכשיו זה מצב מיוחד בעורף.

זה מה שאיתן אומר. החלטה רלוונטית.

עד שיהיה מצב מיוחד בעורף.

לא יהיה את מי להציל.

אדוני היושב ראש, כשבאתי לכאן המטרה המרכזית שלי הייתה בעיקר לשמוע ומה שאני שומעת את הבעיות שמציגים כאן, בסופו של דבר הפתרון שכולם מצפים לו הוא משהו דמוי פיצוי עקיף ואת הדבר הזה היחיד שיכול לתת אותו זאת רשות המיסים, משרד האוצר.

תודה. ענף הביגוד.

אני כאן במקרה בסיור של צוערים מהשלטון המקומי. לאשתי יש עסק בירושלים.

הייתה שמועה על האירוע?

לא. נתנו לנו לבחור בוועדות ובחרתי את ועדת הכלכלה. שמעתי על הנושא והחלטתי להצטרף. לאשתי יש עסק. שלוש נשים צעירות השקיעו בעסק במרכז העיר ירושלים, בגדים לנשים דתיות בעיקר, והן מעסיקות כעשר עובדות שהן סטודנטיות.

ביולי אנחנו מדברים על הכנסות של מאה אלף שקלים, באוגוסט על הכנסות של 102 אלף שקלים, בספטמבר הכנסות של 99 אלף שקלים ובאוקטובר, עד עכשיו, 21 אלף שקלים. זאת אומרת שיש כאן פער משמעותי.

ראיתי שדיברו על תיירות ועל מסעדות אבל אף אחד לא הזכיר את ענף הביגוד ולכן היה חשוב לי לדבר גם על הענף הזה וחשוב לי שתשימו דגש על הנושא הזה.

תודה.

אני מנהלת האגף לקידום עסקים בעיריית ירושלים. כאשר אנחנו מדברים על עסקים בירושלים, יש לנו כ-5,000 עסקים בתחום המזון מתוכם כ-1,500 הן המסעדות אבל הסיפור הוא יותר מזה. כולנו מבינים שזאת לא רק התיירות אלא כל מה שעוטף. בן אדם הולך למסעדה, הוא קונה ביודאיקה לידה, הוא קונה בחנות הכיפות אבל כולם נפגעים. אמנם הקול הרב שמיוצג כאן הוא קול המסעדנים והתיירות, אבל מבחינתי אני מייצגת את כל העסקים בעיר, במיוחד את אותם עסקים קטנים שלא נמצאים כאן כדי להשמיע את קולם כי הם עסוקים בחנות כי אין אף אחד שיחליף אותם.

אני מאוד שמחה שבעלי העסקים באו כי אחרת יש נתק בין הממשלה לבין האנשים. אנחנו רואים אותם כל הזמן ולבי אתכם. התכנית של ראש העיר שיצאה היום, תוך כדי שחושבים איך לעזור ולסייע, ואני בכוונה מציינת את זה היושב ראש, כי אנחנו עושים במידי מה שאפשר לעשות. אנחנו מבינים שתהליך ממשלתי לוקח זמן. התהליך העירוני שראש העיר מוביל זה במה שאנחנו יכולים לסייע. זה פטור לחודש הזה, זיכוי מאגרת שילוט והאגרה של הוצאת הכיסאות.

כמה זה בשקלים?

לכל עסק זה נע בנפרד. יש עסקים בהם מדובר בממוצע ב-2,500 שקלים לחודש. זה משמעותי במיוחד למי שיש שלט גדול ורוצה שיראו אותו.

אתם נותנים פטור לשילוט ולכיסאות? זה מאה ומשהו שקלים לחודש.

לחודש, במידי.

גם אם זה שנתי, אז מה, זה כסף?

אני רוצה להסביר את הרציונל. זה המהלך הנכון לעשות. בנוסף מדברים על חבילה - - -

סליחה, חברים, אני לא נכנס לזה.

גם אני לא.

את רואה כמה זה מקומם את האנשים ובצדק מבחינתם.

בין לשווק את העירייה לבין הפתרונות, בואי נתמקד בפתרונות.

לנו ברור שהפתרון הוא כאן.

תעשו לי טובה, לא לשווק את העירייה.

אני לא משווקת את העירייה. אני אומרת שאנחנו עושים כרגע פתרונות לוקליים. ברור שהסיפור כאן הוא הרבה יותר מזה. זה אופרטיבי. אנחנו צריכים לצאת עם משהו ובמצב שכאן אומרים לי שיש את הקרן הזאת ואת הקרן ההיא, זה שמט"י הצליחו להשיג חמישה מיליון שקלים לחמישים עסקים, זה כרגע לא עוזר לעוד הרבה עסקים. עם מה אנחנו יוצאים מהוועדה הזאת בסופו של דבר? כי אנחנו כעירייה מיצינו ומנסים את כל התהליכים העירוניים אבל אנחנו זקוקים כאן לגב הממשלתי ואני רוצה שנצא מכאן באמירה כזאת.

תודה. אראל, רצית להציע משהו?

כן. ההצעה שלי היא שביחד – אני מוכן ללכת לעשות את זה ברמה הפיזית – נקיים פגישה עם רשות המיסים, עם משה אשר - דיברתי אתו עכשיו - יחד עם כמה מכם כדי לנסות ולראות אם מתווה צוק איתן מתאים כי מתווה צוק איתן, כמו שנעמי אמרה, הוא היה עזרה ראשונה והיה לנו שם את המסלול האדום ואת המסלול הירוק. גם אם טיפה צריך לעשות התאמה, אם ברשות המיסים יחשבו שצריך לעשות התאמה, שנגמור את זה ויהיה לנו את זה. אני מציע שתקבעו לעצמכם איזושהי נציגות, ניגש אליו ונדבר אתו. זאת הצעתי.

תודה. אני רוצה להעלות עוד משהו. תראו, באמת אני אגיד רק משפט אחד ברום שלושים אלף רגל וננסה לרדת לעניינים האופרטיביים. זה מקומם אותי כל הזמן כאשר מדברים על העניין של הצורך להיאבק בטרור ולהשיב את הביטחון לאזרחי מדינת ישראל ובמקרה הזה ירושלים, כשלא מבינים שאם אתה לא נותן את המענה לא רק לעניין הביטחוני אלא לעניינים החברתיים-כלכליים, זה הא בהא תליא. אי אפשר בשום פנים ואופן לדבר על מאבק בטרור אם אתה לא נאבק גם בבעיות הנובעות ממנו. זאת אומרת, אם אתה לא מטפל בזה, הטרור ניצח. טרור מנצח הוא לא רק במובן הזה שחס וחלילה יש נפגע פיזי או הרוג לא עלינו או פצוע או נפגע חרדה. העובדה שירושלים משותקת והיא איננה מתפקדת במובן העסקי, כלכלי וחברתי, זאת אומרת שהטרור מנצח אותנו. סליחה שאני אומר את זה, אבל זה דבר שאנחנו כעם לא יכולים להרשות לעצמנו אותו. זאת לא רק המפה שמשרד הביטחון או המשטרה מוציאה ואומרת שברוך השם עברנו את השם בלי אירועים ובלי פיגועים.

לכן התביעה היא שמדינת ישראל, ממשלת ישראל, משרד האוצר ייקח על עצמו לטפל בטרור גם במענה חברתי כלכלי.

דבר שני שאני אומר גם לנציג האוצר. אני אומר לכם שאני אשוחח היום עם השר. אני בהלם שאין מנגנון אוטומטי כזה, כמעט אוטומטי שנוצר במשך השנים ויודע לתת מענה כזה או אחר, זאת אומרת, שיש לך אפילו על מי לצעוק. כאן, אם אני מנסה לדבר ולגעת ולומר שזה לא מתפקד, זה לא מתפקד, זה לא נותן תשובות, אין כזה. זה כולם. כל המערכת. אין איזה שולחן שיודע להתכנס כמו באירוע של מלחמה. אם אנחנו, נעמי, נחכה לאירוע מיוחד בעורף, זה לא תפקידך להגדיר או לקבוע את זה, ושנינו יודעים שלא היו מוכנים לתת הגדרות של מלחמה עת טילים נפלו טיל אחרי טיל במלחמות ולא היו מוכנים כדי לא לתת את הפיצוי. מישהו מעלה בדעתו שהמדינה בכלל תעלה בדעתה לתת הכרזות מן הסוג הזה? אין מצב.

אני אשוחח עם השר היום ואני אתבע ממנו הקמת צוות חירום לאלתר. שהוא יקרא למפקח על הבנקים, שיוציאו הנחיה לבוא בדברים אל מול העסקים בירושלים, לקבוע כללים שיוכלו לתת להם מרחב נשימה, לעשות מה שהציע חברי אראל מרגלית במובן הזה שמשה אשר ייתן הנחיה, שהוא ידע לתת הנחיה. זה כל כך פשוט, לקרוא לכל החבר'ה שלו ולהגיד להם להוריד את הרגל מהגז לגבי החבר'ה של ירושלים על כל המשתמע מכך. אלה דברים קטנים שיכולים להצטבר לכלל מעשה.

הדבר החשוב ביותר הוא ששר האוצר ידע להגיד שהוא יודע לתת קופה של איקס שקלים שיודעת לעשות א', ב' ו-ג' עד יעבור זעם, כמו שאמר אראל. אם זה מסלול אדום, זה לוח זמנים של חודש-חודשיים, אני לא יודע להגיד, ואם חס וחלילה נמצא את עצמנו כבר בתהליך שהוא תהליך ארוך, אז ממילא המדינה תצטרך לתת את הדעת על זה.

אני הולך לתבוע משר האוצר ושר האוצר באמת מפתיע אותי כי הוא לא קרא לאנשים שלו כדי להגיד להם שברחוב זה וזה, במקום זה וזה, להקים חמ"ל ולהתחיל לטפל בבעיה. הבעיה הזאת צריכה להיות מטופלת בחמ"ל ומשה אשר והחבורה הזאת צריכה להיכנס לזה מיד. מה שאראל הציע, אנחנו נקבע לאלתר. לא צריך ועדת משנה ולא צריך כלום אלא אתה ואני נרים טלפון, תהיה נציגות שכבר אני אומר לכם תדע להכין את הנקודות המידיות. שוב, שאף אחד לא יתבלבל, מן לא הולך לרדת מן השמים. זה לא מצב עכשיו שכל אחד כבר יתחיל להגיד הנה, פתרתי לעצמי את הבעיה. לא, זה ממש לא. זה לא יקרה לצערי ואני לא באתי לכאן כדי לתת לאנשים איזה סוג של פנטזיות או דברים מן הסוג הזה. אנחנו בסך הכול באמת מיוזמתנו – אני, ביוזמתי כיושב ראש הוועדה, חבר הכנסת אראל מרגלית כחבר כנסת שירושלים על ראש שמחתו באמת – באנו ושמנו את הדברים על השולחן כדי לקיים את הדיון. אנחנו בסך הכול מנסים לעזור לכם. אנחנו נעזור. הישיבה הזאת לא תהיה רק ישיבה של דיבורים אלא גם יהיו לה תוצאות ואני מתחייב לכך.

תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 14:30.