הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 63

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, ו' בחשון התשע"ו (19 באוקטובר 2015), שעה 8:43

בעיות בתחום הסיעוד על-ידי עובדים זרים

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

אברהם נגוסה

סבטלובה קסניה

ד"ר אירית לקסר - מנהלת המח' לסטנדרטים ואכיפה לאגף גריאטריה, משרד הבריאות

נילי דניאל

-

מפקחת ארצית אגף השיקום, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

גלית מבורך - מנהלת שירות לאזרחים ותיקם, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

שרה זילברשטיין-היפש - ראש תחום פניות ציבור, המשרד לאזרחים ותיקים

שריי גבאי נוריאל - עו"ד, יועמ"ש, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, משרד הפנים

משה נקש - ראש אגף היתרים, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, משרד הפנים

איריס מעיין - ממונה על זכויות עובדים זרים בעבודה, משרד הכלכלה

הילה רענן - עו"ד, לשכה משפטית, משרד הכלכלה

ארנה זמיר - מנהלת אגף סיעוד, המוסד לביטוח לאומי

אברהם יוסף סלמה - יו"ר אנשי"ם - ארגון נכי שיתוק מוחין

טובה חיה זינגר מולכו - אנשי"ם - ארגון נכי שיתוק מוחין

צביה אנג'לה קרת - אנשי"ם – ארגון נכי שיתוק מוחין

נעמי מורביה - יו"ר מטה מאבק הנכים

ניסים מורביה - מנכ"ל מטה מאבק הנכים

אבנר עורקבי - יו"ר אהב"ה - ארגן הנכים בישראל המיוחד

נירית סעדון - סמנכ"לית עמותת אהב"ה - ארגון הנכים בישראל המיוחד

משה רוטמן - מזכ"ל ארגון הפעולה של הנכים

דיויד סיל - חבר ועד העמותה הישראלית לחולי יתר לחץ דם ריאתי

דורון יהודה - מנכ"ל ארגון נכי הפוליו

ששןן עוזר - חבר ארגון נכי הפוליו

יהורם הל - מתנדב, "כן לזקן"

טלי יצחקי - בת של קשישה

מריה קפלן - אישה של נכה בעל זכות לעובד זר

בועז עטרה - אזרח, בן להורים סיעודיים

מיכל סויסא - אימא לילדה נכה, מונשמת בבית

וילמה מאור

ענת כהן שמואל

יעל, חבר המתרגמים

בעיות בתחום הסיעוד על-ידי עובדים זרים

בוקר טוב. 19.10.15, ו' בחשון תשע"ו. השעה 08:43. אני מתנצל על האיחור שכנראה נבע מפקק, אבל מי שיודע להתארגן כמוכם וכמוני, מגיע בזמן. אנחנו נתחיל שלא בנוכחות חברת הכנסת סבטלובה שביקשה את הדיון המהיר והדחוף ועמדה על כך שהוא יתקיים היום. לא הייתה לנו שום אפשרות, אתם יודעים שהוועדה כרגע עובדת על "חוק הקורנפלקס" כפי שהוא נקרא. מקצת מהגילויים את יכולים לקרוא בעיתונות מאתמול בלילה או מהבוקר, הוא אמור להוזיל את עלויות המזון ואת יוקר המחיה בקדנציה הנוכחית.

תרשו לי לציין את חזרתה לעבודה של ענת כהן, היא תהייה מנהלת הוועדה במקומה של וילמה. אני חייב לומר שאני עושה את זה גם בשמחה וגם קצת כאב מסוים מפני שוילמה, היא פשוט אדירה. אמרו לי שגם ענת טובה מאוד. כל האחריות עוברת אליה. היא צעירה ויש לה כתפיים חזקות, אל תדאגו.

אני לא יכול להתחיל בדיון מבלי לחשוב על האירוע הנוראי שהיה אתמול בלילה בבאר שבע. קודם כל תנחומיי למשפחה של עומרי לוי שנרצח בצורה כל כך אכזרית, והחלמה מהירה לכל הפצועים. אני מצטער שגם התהווה מעשה נוראי, עובד זר נהרג. בחלקו בגלל חוסר זהירות של קצין הביטחון ובגלל קהל מחומם, לא אחראי שהשלים את הפציעה שלו והביא אותו למוות. המבדיל בין אחד ואחד, אבל לא היה צריך לקרות דבר כזה, לא בעובד זר. אין לי מילים לנחם את המשפחה של עומרי לו, אבל בהחלט זה מצב קשה. הבוקר לפני שיצאתי מהעיר ניסיתי לראות מה קורה בתחנה המרכזית, אחר כך זה דווח בתקשורת, לא היו שומרים בזמן, אחרי שש לא היו שומרים. כבר - - - שהכוח לחיות דחף אותם לחזור לתחנה ולפעול, אבל כנראה אנחנו מומחים גם למחדלים מתמשכים.

בעיה בתחום הסיעוד על ידי עובדים זרים. הכוונה לא התעסק כרגע ביישובים לא יישובים, משרד הפנים לא משרד הפנים. בהחלט לראות את התפקוד שלהם ולראות איך אפשר לשפר ואיך אפשר להתייחס גם אליהם בצורה יותר אנושית ובוודאי בצורה אחראית יותר. ברשותכם אני אבקש ממשה נקש. בבקשה. אמרו לי שחברת הכנסת כבר פה.

היא כבר בבניין וחשבנו שעד שהיא תגיע ותציג את ההצעה לדיון – היא פה ונתחיל אתה.

הנה היא פה. לא התחלנו. סבטלובה קסניה, חברת הכנסת מהמחנה הציוני שביוזמתה הדיון. תרשו לי לחזור בי ולבקש את חברת הכנסת לפתוח את הדיון.

בוקר טוב לכולם. קודם כל אני מתנצלת על האיחור, זה לא באשמתנו מה שנקרא. בגלל המצב הביטחוני הוצבו מחסומי פתע ביציאה ממודיעין. אנחנו כמובן מתפללים לימים שקטים יותר.

אני יזמתי את הדיון הזה בעקבות פנייה אלי ממשפחה אחת ואחריה נוספה עוד אחת. יש לי הרגשה שכנראה הנושא הזה דחוף וצריך לטפל בו. כך מבלי לתאם שתי משפחות פנו אלי באותו מקרה דחוף מאוד מבחינתם.

אני יכול לתת לך עוד הרבה.

כמובן, זה רק אלו שפנו אלי, אני מדברת רק עליהם. שמעתי מחברים ומאנשים שיש להם סבים וסבתות מבוגרים. נכנסתי לעומק העניינים והתחלתי לבדוק מה קורה בתחום הזה.

מדובר במשפחות שפתאום גילו שהאחריות המוחלטת בנוגע למיקומו של עובד זר שעבד עם הסבא או הסבתא, עם האימא או האבא, מוטלת על כתפיהם. מדובר במשפחות שהן משפחות קשות יום. משפחות שגם כך עושות את הכול כדי לעזור לבן משפחה שנמצא במצב איום ונורא, שהוא חסר ישע בדרך כלל. אם קרה והעובד הזר נעלם מאיזו סיבה או שברח או חלה, בעצם אי אפשר להתוודעות למקום הימצאותו. בעצם איך הם מגיעים למצב שהם מגלים שהם לא יכולים לקבל עובד זר חלופי ואין מי שיטפל באותו בן משפחה שהוא חסר ישע. כל המשפחה מנסה במשך תקופה מסוימת, יש להם תקווה שזה יסתדר והם מחלקים את האחריות ביניהם. בסופו של דבר מחברת הסיעוד אומרים להם: 'טוב, עד שלא תאתרו את אותו עובד זר אתם לא יכולים לקבל את החלופי'. בעייני המצב הזה הוא איום ונורא. אני קצת קראתי ועיינתי במסקנות של וועדות אחרות וגם של הוועדה הזאת שדנה בנושאים שקרובים לנושאים האלה של האחריות. מי צריך לשאת באחריות לגורלו של עובד זר. בעייני זה כמובן לא אותו חסר ישע, לא אותו קשיש או קשישה שבעצם זקוקים כל כך לטיפול המסור של בנאדם שעוזר להם להתקיים. בגלל זה יזמתי את הדיון הזה.

בעייני האחריות כמובן צריכה ליפול על כתפיים אחרות, של הגופים החזקים בשוק שהם אלה שמספקים את אותו בנאדם, הם שמביאים אותו מחוץ לארץ, מקבלים גם עמלה לא מבוטלת כשהם עושים את השירות הזה. בעצם באותו רגע שהכי זקוקים להם, הכי זקוקים לטיפול ולעזרה שלהם הם מטילים על הבנאדם ללא כל עזרה וללא כל אפשרות למצוא איזה פתרון.

האנשים האלה שפנו אלי, כמובן גם רבים אחרים, הם תקועים. חברים יקרים אני מאוד מקווה שבדיון היום אנחנו נמצא איזה פתרון שיעזור להם לצאת מהמצוקה הזאת כי היא מצוקה אמתית מאוד. בעייני, אני חושבת שהמצב הוא בלתי נסבל.

תודה. ברשותך מר נקש, כפי שביקשת. תציג את עצמך לפרוטוקול.

אני משה נקש מנהל אגף היתרים ברשות האוכלוסין וההגירה. בהמשך למה שאמרה חברת הכנסת ואדוני יושב ראש הוועדה. אכן יש מקרים בהם עובד זר עוזב מטופל סיעודי ונוצרת בעיה לאותו מטופל. אני אתן רקע היסטורי ומה היה עד לא מזמן, מה שינינו לאחרונה ומה עוד נשנה בעתיד.

קודם כל, באמת עובד זר שעוזב מטופל סיעודי המטופל נשאר באיזה מקום שבוי, כלואי או ככזה שנמצא במקום שהוא חסום מלהביא עובד זר אחר. הנוהל הזה שונה בשני אופנים. הדבר הראשון, באופן מידי הוא יכול לקלוט עובד זר אחר שנמצא בישראל, עובד זר חוקי שנמצא בישראל הוא יכול באופן מידי. הדבר השני, בעבר הוא היה חסום לכל הזמן, אבל עכשיו, אחרי שנה נפתחת לו האפשרות להביא עובד זר נוסף מחוץ לארץ במידה והוא לא מצא עובד זר אחר מישראל.

אם הוא לא מוצא הוא ממתין שנה? אני מקווה שאתה רואה את האבסורד בניתוח.

לבן 97 שנה, מה אני אגיד לכם. זה כמו נצח.

גם כשאתה נכה שצעיר.

גברת, אני רוצה להזהיר פה בדיון. לחברי כנסת יש זכות לשאלות ביניים, אבל לא לציבור ומבלי לפגוע באחר. תבקשו את רשות הדיבור תקבלו. בבקשה אדון נקש.

כמו שאמרתי אפשר למצוא ולקבל עובד זר, לרשום עובד זר מתוך ישראל מידית. זה נותן מענה. במקרה שלא מצאו ומבקשים להביא מחוץ לארץ הנוהל היום קוצר, מה שהיה לעולמי עד קוצר. אחרי שנה אתה יכול להביא מחוץ לארץ. אבל, במקרים חריגים שלא מצליחים להביא עובד זר מישראל אפשר ללכת ללשכות רשות האוכלוסין, למחלקת אשרות ולהגיש שם בקשה חריגה. הבקשה מגיעה אלינו למטה בירושלים לוועדה. הוועדה בוחנת כל מקרה לגופו ומאפשרים לפעמים באופן מידי להביא גם עובד זר מחוץ לארץ.

אני מזכיר, יש שני פתרונות. הפתרון הראשון הוא שאפשר להביא מידית עובד זר אחר מתוך ישראל, מידית ולא צריך לחכות. הדבר השני, עובד זר מחוץ לארץ או כשחלפה שנה או שהוועדה מאשרת את זה.

אבנר, אתה לא היית כאן. הדיון כאן מסודר ואנחנו יודעים להסתדר. אני רוצה שכולם ייהנו מהדיון.

אתה אומר שיש וועדת חריגים, למיטב ידיעתי זו וועדת חריגים בתפקוד לא הכי מוצלח. אתה יכול לתת מושג מה זה וועדת חריגים, מתי מתכנסת, באיזו תדירות ואיך היא מגיבה?

אני מניח שיש אולי בלבול כי יש מספר וועדות חריגים. אני מניח שעלו כאן נושאים שקשורים למספר וועדות. זו לא וועדה אחת שמטפלת, יש מספר וועדות.

אתה ציינת 'וועדת חריגים'.

הוועדה הזאת שאני ציינתי, לא שמעתי עד עכשיו תלונה על התפקוד שלה כי זו וועדה שמתכנסת ברגע שמגיעות פניות. אין הרבה פניות וטוב שכך. כשמגיעות פניות היא מתכנסת. בדרך כלל זה אחת לשבועיים, לפעמיים אם צריך זה בתדירות יותר גבוהה.

והתשובות?

התשובות יוצאות מידית. אני מניח שהבעיות שאדוני שמע הן על וועדות אחרות, אבל בטח נגיע לזה.

לצערי תמיד על וועדות חריגים יש חריגים. טובים במקרה שלך.

אני רק רציתי להוסיף לעניין הזה. אתה מדבר בתיאוריה וזה נשמע הכול טוב ויפה. כשאנחנו מדברים על מקרים ספציפיים כמו המקרה של מריה קפלן למשל. אנחנו מדברים על מקרה שבו האישה פנתה לחברות ואמרו שאין, שקשה מאוד למצוא עובד שנמצא כבר בישראל, עד שהם מתפנים, כמובן אם קרה משהו למטופל שלהם. אבל אם לא קרה, הוא ישב ויתפלל במהלך שנה שיקרה משהו למישהו אחר כדי שיתפנה לו עובד זר? זה דבר אחד.

ולגבי רשות האוכלוסין, הנה ממש יש לי פה, הכול מתועד וגם על פי תאריכים. הם אמרו שזה ייקח זמן עד שיאתרו את אותו עובד זר. חודשים זה יכול לקחת. עכשיו במקרה שהאנשים הם חסרי ישע, איך אתה רואה מצב שאנשים לא יכולים לתפקד? אולי אפשר למצוא להם פתרונות לסוף שבוע, שבוע, אבל מעבר לזה?

זה בדיוק מה שאמרתי. כשיש בעיה אנחנו לא מצפים שהם יאתרו את העובד הזר. זו גם לא האחריות של המטופלים כמו שאמרת נכון. אם הם לא מצאו עובד זר מתוך ישראל הם יכולים לפנות לוועדה. הוועדה יכולה לשקול את המקרה ואולי לאפשר להם עובד מחוץ לארץ מידית מבלי לחכות - - -

אמרו להם שזה ייקח חודשים.

אני לא יודע מי אמר להם. אם החברות אמרו להם, את יודעת זה לא אנחנו.

ברשותך בוא נשאל את החברות. ארנון אלחנני מעמותת חברות הסיעוד? לא נמצא בכלל נציג. לא הגיע.

בבקשה יהורם הל מ"כן לזקן".

תודה. אני יהורם הל מ"כן לזקן". בדבריה של חברת הכנסת סבטלובה, את מציינת כמה נקודות שהן מעט ממכלול הבעיות של העסקת עובדים זרים בסיעוד. "כן לזקן" הגישה כמה פעמים מסמכים לוועדת המשנה לעובדים זרים שכבר לא קיימת, עם הצעות לרפורמה. רפורמה להעסקת עובדים בסיעוד בשנת 2009 עם כל הכשלים ברפורמה הזאת.

הבסיס העיקרי של הבעיות של עובדים בסיעוד, זה להבדיל מכל המקצועות האחרים: בניין, חקלאות ותעשייה, ששם יש מעסיק אחד, נקרא לו 'הגביר' והוא מעסיק אותם. כאן אנחנו מתנגשים עם שתי אוכלוסיות חלשות: מעסיק שהוא אדם סיעודי או אישה סיעודית והעובד הזר שגם הוא אוכלוסייה מוחלשת. זו התנגשות עם שתי אוכלוסיות מוחלשות שכל אחת תלויה בשנייה. הופכים את האדם - - -

מה הפתרון? היות ואני מכיר אותך הרבה שנים, אתה איש פתרונות.

אנחנו הצענו כמה נקודות: א'. חברות כוח האדם תהיינה המעסיק ולא הזקן הסיעודי. הן תהיינה האחריות למתן פתרונות של עובדים זרים בשבתות, בחגים, בהיעדרויות והבעיה תיפול עליהן. הן תהיינה חייבות לפתור את הבעיה של העסקת העובד הזר. הן תהיינה אחראיות לכל ענייני תשלומי השכר וההפרשות לפנסיה, פיצויים וכדומה כי כאן אנחנו הולכים לאיבוד. הסיעודיים מקבלים 18 שעות, 22 שעות והם צריכים לשלם את ההפרש. יש לנו בעיה, מי משלם מה, איך כל אחד מגלח או לא מגלח מהשני את הזכויות.

בשורה התחתונה מה שאנחנו הצענו, זה להקים מידית פורום משותף למשרדי הממשלה הרלוונטיים ולארגונים העוסקים בזכויות, המטפלים והמטופלים על מנת להביא לתיקון מהותי. מה שדיבר אדון נקש, אני מכיר את הסיפור הזה של וועדות חריגים ומאגר העובדים הזרים. הוא אומר שיש מאגר עובדים זרים. תשאלו את חברות כוח האדם והם יגידו שאין אף עובד זר במאגר. אני שמעתי את זה בכל הדיונים בשש השנים האחרונות של וועדת המשנה לעובדים זרים.

אין תנאי שמחייב את החברות להחזיק - - -

אז תחייב אותן, הן מקבלות היתר לעבוד. הן קיבלו היתר ממשרד הפנים או משרד הכלכלה או מי שמעסיק, רשות האוכלוסין, להיות חברות כוח אדם שמעסיקות עובדים זרים בסיעוד. מי שמקבל על עצמו היתר להרוויח כסף מקבל על עצמו גם אחריות.

אם הן לא רוצות, והיו חברות שלא נכנסו לזה, לא הרבה, אז לא לקחו על עצמן את האחריות. אבל תיקח אחריות. האחריות מתגלגלת על הזקן הסיעודי, על האדם המוחלש ועל המשפחה. כמו שאמרה חברת הכנסת הנכבדה, על המשפחה, על בני משפחה. 'שנה תחכה, חצי שנה תחכה'. יום אני לא יכול לחכות שאני שוכב אדם סיעודי.

אני חוזר על השאלה שלי, אולי אני לא הייתי מספיק ברור. האם לחברות השונות או לעמותת יש מכסה של עובדים זרים שהם שומרים ברזרבה למקרים האלה?

אין דבר כזה. אין דבר כזה. יש מאגר ארצי. אדון נקש יכול להסביר את זה טוב ממני. הזקן הסיעודי שמקבל עובד זר חייב להעסיק אותו דרך חברה כוח אדם כזאת. לא משנה אם הוא השיג אותו לבד או שהוא קיבל באמצעות החברה, הוא חייב להעסיק אותו דבר חברה. בחברה רשומים כך וכך עובדים, חלקם לכאורה משוחררים כי אנשים מתים, אנשים עוזבים, אנשים נכנסים למוסד סיעודי, כל התחלפות האלה. אבל החברות טוענות שאין להם אנשים במאגר ומשרד הפנים טוען שיש אנשים במאגר.

תודה יהורם.

סליחה, אני רק חוזר במשפט אחרון. להקים צוות בין-משרדי עם הארגונים שלנו שיש לנושא ושיגיש המלצות ברות ביצוע שתפתורנה את הבעיה. שינתקו את ההתנגשות בין שתי האוכלוסיות המוחלשות. תודה.

סליחה, אני יכולה לעדכן משהו. נעמי מורביה, יושבת ראש מטה מאבק הנכים וחברה בפורום ארגוני הנכים.

בשבוע שעבר התקיימה ישיבה בתת הוועדה לעובדים זרים באותו נושא בדיוק בראשות דני עטר. הייתה גם נוכחת חברת הכנסת עורכת הדין רויטל סויד. כל האנשים שנמצאים פה היו גם באותה ישיבה. דנו כמעט באותם הנושאים. הבשורה שדני עטר הביא ממש בתחילת הישיבה הייתה שהוא וחברת הכנסת רויטל סויד עובדים על חקיקה. הם מתכוונים להגיש את זה עוד במושב הזה, שתנתק את הזיקה בין הנכה או הקשיש כמעסיק לבין העובד הזר כמועסק. זאת אומרת, הם עובדים על חקיקה. יש כנראה משהו בקנה.

הדבר הנוסף שהוא דיבר עליו היה - - -

זו הצעה חשובה, אבל נמשיך בדיון. גברת מורביה תני לנו להמשיך בדיון.

גם אם דני עטר לא יהיה, אפשר לרתום את חברת הכנסת רויטל סויד.

גברת, אנחנו באנו לדון פה בוועדה, לא אנחנו הזמנו את הדיון. חברת הכנסת הזמינה את הדיון דרך נשיאות הכנסת. נשיאות הכנסת מצאה לנכון להעביר לנו. יפה מאוד מה שמקיימים בוועדה אחרת. אני לא מתווכח. אני רק מציין.

הוועדה שלך יותר חזקה.

אנחנו נמשיך בדיון. תודה על האינפורמציה.

מר נקש, אתה יכול להסביר לנו מי מפקח על חברות הסיעוד?

אני אסביר. בעניין הזה אני מתחבר גם למה שיהורם אמר. אני אתן גם את עמדתנו לעניין הזה.

בקצרה, יש לשכות פרטיות, הן נקראות חברות כוח אדם, אבל הן לשכות פרטיות. אלו לשכות פרטיות שקיבלו רישיון מרשות האוכלוסין וההגירה לעסוק בהבאת, תיווך וטיפול בעובדים בענף הסיעוד. כמו שיהורם אמר, הלשכות האלה אחראיות להביא את העובדים מחוץ לארץ, לרשום את העובדים שמועסקים בארץ. בעצם לעשות את הסדר בעניין של עובדים זרים, לדעת מי נמצא, ואיפה בכל זמן נתון.

לעניין שיטת ההעסקה, גם אנחנו ברשות האוכלוסין וההגירה, גם אמרנו את זה בשנים קודמות בוועדות קודמות וגם בוועדת העבודה והרווחה, אנחנו תומכים בזה שהמטופל הסיעודי לא יהיה המעסיק. אנחנו מודעים לקשיים. כן חשוב לציין דבר נוסף בעניין הזה, אנחנו לא רוצים שזה ייקר את ההעסקה למעסיק, למטופל הסיעודי. כי אם יביאו חברות באמצע שיצטרכו להיות המעסיקות, מן הסתם זה עסק כלכלי והן תצטרכנה להתפרנס. אנחנו בעד שנטל ההעסקה ירד מהמטופלים הסיעודיים, כמובן, אבל בתנאי שזה לא ייקר להם את ההעסקה. אני בטוח שכולם מסכימים לזה.

שהמדינה תהייה המעסיק.

אני פשוט מודעת לישיבה שהתקיימה עוד ביולי 2013 בנושא הזה, אז הייתה יושבת הראש חברת הכנסת מיכל רוזין. כמעט אותו הפורום והיו גם נציגי האוצר שאמרו אז שיש להם פתרון יצירתי בדיוק בעניין הזה. בעניין של האחריות, מי אחראי בעצם על העובד הזר. כמובן שהאדם, שהוא עצמו זקוק לעזרה ולישע, הוא לא יהיה האחראי. זה היה מובן ומוסכם כבר אז. אנחנו לא מחדשים כאן שום דבר, אבל חסרה לי כאן בדיוק הנציגות של האוצר. אני מבינה שהם לא נמצאים. הם אמרו אז שיש להם פתרון כיצד לחסוך בעלויות כדי שזה לא ייפול על הכתפיים של אותו הבנאדם המבוגר. אני מבינה שמאז זה לא התקדם.

אם אנחנו מדברים על זה פה, כנראה שלא.

דבר נוסף שנעמי אמרה ושהוא גם נכון, דיברנו עליו גם בוועדת עובדים זרים, צוות של שולחן עגול. המנכ"ל שלנו אמר בוועדה שאנחנו כמובן נשמח להיות חלק מצוות כזה ולדבר על כל בעיה. אנחנו בצד של המטופלים, אנחנו בצד של העובדים, אנחנו כמובן לא נגד.

אני רוצה לציין את אומץ הלב שלך. כי חוץ ממך אף נציג ממשלה לא נמצא פה.

נמצאים ממשרד הרווחה והמוסד לביטוח לאומי.

אז למה אתן לא מציגות את עצמכן?

אנחנו רשומים.

אני מתנצל, אני חוזר בי. אני שמח. חיפשתי אתכם. אבי סלמה בבקשה.

אני אבי סלמה מארגון אנשים. ארגון נכי שיתוק מוחין. אני רוצה לדבר על מכלול הבעיות. אני מקווה שאתם מבינים אותי.

קודם כל, אין בקרה לייבוא שמייבאים משם לכאן. אין בקרה לאיכות והכשרה של העובדים הזרים. כל מי שבא בא, לא בודקים אם אומנם יש לו הכשרה מתאימה, אם הוא אומנם עמד בקריטריונים, מי שבא ברוך הבא.

דבר נוסף, התאגידים לא בדיוק אחראים על העובד. הם אינם אחראים על העובד. מול המעסיק, מול הנכה, מול הקשיש, הם לא אחראים. הם לוקחים את התשלום ושמים עלינו פס.

וזה הכול.

דבר שני, עובד זר, עובד ישראלי שנוטש חסר ישע הוא בר עונשין. יש תקנה שמטילה גם על העובד הזר באותו סעיף, אבל הסעיף הזה לא ממומש. העונש על המטפל הזר אינו ממומש, הוא בורח, הוא נוטש חסר ישע ולך תחפש אותו מעבר להרים, מעבר לנחל וכולו נמצא בעיר או באיזה מקום. לא משרד ההגירה, לא התאגידים, לא המשטרה ולא משרד הפנים עושים בנושא.

דבר שלישי, הכסף שאנחנו מקבלים תמורת אחזקת העובד בקושי מספיק ב-50% אם התאגידים לוקחים חלק בתשלום. צריך לממש עבור שבתות, עבור חגים ולתאגידים אין פתרון לזה. אין להם פתרון לזה. ראשית, הכשרה, בקרה מהתאגידים. הם לוקחים תשלומים ולא עושים כלום.

תודה רבה. רשמנו. אני אבקש מהמשרד לאזרחים ותיקים. היום זה המשרד לשוויון חברתי.

כבודו, אני משנת 2006 במשרד הזה ועברנו כבר ארבע שמות של משרדים.

אני חושבת שהדיון פה הוא בעייתי מהסיבה הפשוטה. אני מתחברת לדבריו של יהורם הל. אנחנו כל הזמן בדיונים של טלאי טלאים של תיקונים לחוק הזה. הגיע הזמן שאחרי 1989 או 1986, נדמה לי שאז החוק הזה חוקק והוא חוקק בתנאים שונים לגמרי, שנעשה איזו רביזיה בכול. אדוני היושב ראש, איפה שאתה נוגע יש בעיה. עכשיו הבעיה האחרונה - - -

מתי הייתה הבדיקה היסודית האחרונה בתחום הזה?

היא לא הייתה. היא הייתה בכל פעם בנושא אחר. היינו פה בלי סוף אצל שר הרווחה הנוכחי לאפשר אחרי המודל של הביטוח הלאומי לבדוק איך לתת שירות, לתת את זה בכסף ולא באופן - - -

וזה עבר. זה עבר.

הבסיס של הדברים, היום יש 180 ומשהו אלף של מקבלי השלמת הכנסה שאין להם שום סיכוי להעסיק עובד זר בגלל שההכנסה הזאת לא מספקת גם אחרי שכבודו העלה את הסכום, כל הכבוד על כך. אין שום סיכוי לאדם כזה, מתוכם כמובן יש אנשים סיעודיים. שהוא יחזיק עובד סיעודי? כי זוג עם 4,000 שקל בערך לא יכול להחזיק עובד זר שהעלות שלו היא 9,000 עד 10,000 שקל. אני כוללת את כל העלויות ולא רק מה שמשלמים מדי חודש. משלמים לו הבראה, פנסיה ועוד דברים אחרים. זה לא רק העלות החודשית. אני לא מדברת על ימי ראשון וכל הכרוך בזה.

הדבר הנוסף, יש עכשיו את שכר המינימום שעלה ואין על זה עדיין פיצוי. זאת אומרת, ההצעה של לעשות שולחן עגול ולשנות את הדברים ביחד היא הצעה טובה, אבל היא חייבת להגיע בחקיקה. כלומר, חייבים להיות פה תיקוני חקיקה כוללים. אנחנו השפענו על רשות האוכלוסין יחד עם כמה ארגונים על הנושא של החזקת העובד הזר באזור מסוים. אבל מסתבר שזה לא הצליח. אנחנו היינו מאוד מאושרים, אתה זוכר נקש? כשזה קרה אמרנו, וואו אנחנו עושים שינוי גדול. את כל הדברים האלה צריכים לקחת בחשבון.

מהמוקד שלנו, מכוכבית 8840, קיבלנו המון תלונות מאזרחים ותיקים. אנחנו הגענו למסקנה שעובד זר שמסרב שלוש פעמים לזקן הוא חייב לצאת מהארץ הזאת. זאת אומרת, אנחנו צריכים לזכור שהעובדים הזרים באו בשביל הזקנים ובשביל הנכים ולא להפך. היום יש לנו לפעמים הרגשה שהעובד הזר הוא יותר חשוב מהמטופל. זה לא נכון.

חברים, אני חייב לסגור את הישיבה בשעה 09:35. אני גונב מהוועדה הבאה ואז כולם ידפקו על הדלת. אני מבקש בקצרה.

שני דברים. האחד לעשות חקיקה מתקנת על כל המכלול. אנשי המקצוע יכולים להביא לך את כל הרשימות של כל הוועדות. אנחנו מתחייבים לעשות את זה.

הדבר הנוסף, שעובד זר לא יכול לסרב ליותר משלושה אנשים. זו בעצם עיקר הבעיה. זאת אומרת, שאם עובד זר מסרב לשלושה אנשים לטפל בהם הוא יצטרך לחזר לביתו.

תודה. טובה זינגר בבקשה.

אני רוצה לדבר, רוב האנשים כאן דיברו על קשישים שהם מאוד קרובים לליבי, אבל יש גם נכים והנכים הם מצב יותר קשה כי רוב העובדים זרים בוררים את העובדים לפי מי משלם יותר, לפי מי הם מעדיפים לעבוד שזה עם עררי, דמנטי ולא סיעודי. זה על פי סקר שעשינו, הרבה נכים. כאן הנכים נופלים בבעיה מאוד גדולה. יש בעיה עם הפריפריה שדיברו עליה. אני רוצה לדבר על זה, אנחנו זכאים לחיים בכבוד וברווחה. למשרד הרווחה יש את המנדט והחובה המוסרית לפקח על מצבם של חסרי הישע שמופקדים בידם. המשרד מתנער מאחריות, הוא משאיר אותנו בידיים של תאגידי הסיעוד שמונעים מאינטרסים כלכליים בלבד, עושקים גם אותנו המטופלים הסיעודיים וגם את המטפל הזר, יחד. ברובם לא עושים את הבקרה שהם מחויבים לפי מה שרשום ברפורמה 2007. אם הם עושים את הבקרה? – בא עובד הסוציאלי של התאגיד ושואל אותך ליד המטפל שאתה תלוי בו , 'הכול בסדר'. שותה קפה והולך. זו לא בקרה. גם ברוב המקרים הם לא עושים בכלל, הם לא בודקים את הצרכים שלך לפני, הם לא באים עם העובד הזר. במקרים רבים הם שולחים את העובד הזר אליך והוא מראיין אותך – התהפכו היוצרות עד לרמות שהוא שואל אותך: 'איזה חדר יש לו', 'האם יש לו מיטה טובה ולא טובה', 'כמה בדיוק אתה שוקל, והאם יש לך WIFI'. זה הגיע לרמות שאי אפשר.

תודה. נאפשר לעוד מישהו. יהודה דורון בבקשה. אני מזכיר, לא יותר מדקה וחצי עד שתי דקות.

אני אגע בנקודה שחבריי לא נגעו בה. יש לנו בעיה מאוד מאוד קשה לכל ציבור הנכים. אני אומר שגם לגמלאים. התשלום שאנחנו אמורים לשלם היום לעובד הזר נושא בחובו הרבה הרבה דברים והרבה תשלומים שלנכה אין את התשלומים האלה. היום להחזיק עובד זר עולה בסביבות 10,000 שקל כאשר אתה צריך לשלם לו: חופשות, קניית שבת וכדומה וכדומה. אתה מגיע לסכומים שאתה לא משלם. אותם נכים רבים נתבעים בבתי הדין לעבודה. תובעים אותם על זה שהם לא משלמים את התשלומים.

עוד דבר, כאשר העובד הזר עוזב את הארץ הוא מגיש את התביעה ולפעמים זה עשר שנים שאתה צריך לתת לו פנסיה ואת כל התשלומים מסביב ואתה לא יודע מאיפה לתת את הכסף הזה. זה יוצר מצב שאנחנו לא נוכל להמשיך עם הנושא הזה. היום אתה מדבר על נושא של קו העוני. קו העוני נושק את ציבור הנכים ואת הגמלאים בצורה מאוד קשה, כי אם הוא צריך לתת כסף שאין לו והוא צריך לקחת מה-2,500 שקל או מה-2,700 שקל שהוא מקבל ולשלם גם את זה לעובד הזר. אני שואל אותך מאיפה הוא יחיה? מאיפה אותו אדם צריך לחיות? חבר'ה תעשו פעם חשבון ותראו שמכניסים את הנכים מבלי שהם רוצים, הם גם מתביישים בזה, הם לא רוצים להגיד שהם בקו העוני כי מספיקה להם הנכות. אנחנו מכניסים אותם למעגל חדש נוסף, אנחנו מכניסים אותם למצוקות שהם לא יוצאים מהן. אף נכה לא יצא מהמצוקות האלה.

אני כל כך מסכים אתך שאני אפילו לא מחפש לתקן דבר מדברייך. עוד נציגה של משרד ממשלתי שלא משחקת באייפון שלה. אני שונא את זה. אני חייב להגיד שמי שישחק באייפון שלו שלא יכנס לישיבה כאן. בבקשה.

ארנה זמיר מנהלת אגף סיעוד במוסד לביטוח לאומי. היה לפני כשנתיים דיון מעמיק בנושא של עובדים זרים. הייתי חברה מטעם המוסד לביטוח לאומי בוועדה בראשות דוקטור שמשון שושני. הוא עשה עבודה מדהימה, מאוד יסודית. שמענו את נציגי הנכים, הורי ילדים נכים ואת הזקנים, את החברות ואת התאגידים מהמרכז ומהפריפריה. באמת הוא ניסה לתת ראיה מאוד כוללת - - -

מי הזמין את העבודה של דוקטור שמשון שושני?

רשות ההגירה.

יש דוח ויש ההמלצות, אבל בחילופי הגברא במשרד הפנים אני חושבת שהדוח לא מיישום במלואו. היו לנו אחר כך גם בעיות נוספות, הדברים לא עצרו שם.

בכל מקרה צריך לזכור שאנחנו מדברים על אוכלוסיות הטרוגניות וצריך לאפשר חופש בחירה להתארגנות בצורות שונות. יש את אלה שביקשו את הגמלה בכסף, זאת אומרת שדווקא מבקשים לשאת במלוא האחריות של העסקת העובד הזר ללא עזרה של גורם מתווך. יש כאלה שמבקשים את הסיוע של הגורם המתווך. אלה ואלה צודקים, כל אחד והצרכים שלו. כמובן שישנה הבעיה של העלויות הנוספות כי עלתה בעיה שמשרד הכלכלה לא סגר מהי תבנית ההעסקה הראויה לעובד זר וכמה שצריך לשלם. היום העלויות הגבוהות שאנחנו מדברים עליהן, כשלא פתרנו את השאלה של תשלום עבור שעות נוספות, תשלום של 24 שעות ביממה, בצורה חד-משמעית - - -

היה בג"צ בנושא הזה.

אני יודעת. אבל מחכים להכרעת משרד הכלכלה. הסוגיה הזאת נשארה פתוחה ותמיד יש סכנה שהדברים יהיו עוד יותר יקרים.

הבעיה הקשה שלנו היא שאנחנו בעצם משיתים שירותים לאזרחים שלנו על ייבוא של כוח אדם כשאין לנו, במצב כזה, בעצם שליטה על תנאי השוק. אלו מצבים משתנים שיש להם גם השלכות חברתיות לנושא הייבוא. עד כמה שאפשר אנחנו צריכים לפתח שירותים שירחיבו את האפשרויות לטפל באנשים שזקוקים לשירות ללא תלות בעובדים זרים.

תודה. בבקשה בועז.

שמי בועז, אני אזרח מן השורה. שני ההורים שלי סיעודיים. אימא שלי שבע שנים, אבא שלי בשנה האחרונה. שמעתי פה הרבה דברים יפים ונכונים.

יפים עוד לא שמעתי.

יפים, יפים בתיאוריה. מכובדים. ההורים שלי לא קיבלו קצבה ולא יקבלו קצבה דרך הביטוח הלאומי כי אין להם עובד זר. אף אחד לא רוצה לעבוד אצלם. העובד הזר הוא העריץ, הוא השליט, הוא קיבל את המנדט ממדינת ישראל פשוט לעשות ככל העולה על רוחו. הוא נכנס אלי הביתה דקה, מסתובב והולך. חברות כוח האדם, סליחה אני מתנצל, זו בדיחה אחת גדולה, הן לא נותנות לי אחריות לא של שתי שניות שעובד יעבוד אצלי בבית. הן רק גוזרות 2,000 שקלים וזה כל מה שמעניין אותן.

אדוני, אני לא גר בפריפריה, במושב בלב הארץ, מושב מאור. חילקו את הארץ לאזורים גאוגרפים על מנת לעזור לפריפריה ועשו נזק לזקנים של תל אביב. מתל אביב אי אפשר להכניס עובדים חוקיים. אין בישראל, בשום משרד, והתקשרתי לעשרות, עשרות של משרדים, עובד זר אחד חוקי פנוי שרוצה לעבוד אצלי. אימא שלי במצב שכיבה, אבא שלי במצב שכיבה. חלוקת הארץ לאזורים, אנחנו התלוננו עליה, לא פתרה לנו את הבעיה. היא מנעה רק דבר אחד, תל אביב עם פחות עובדים זרים נקודה. מר נקש אמר דברים, אני נמצא אצלו בוועדת חריגים כבר חודשיים ימים. לא קיבלתי תשובה לא שחור ולא לבן. הוא פגש אותי בשבוע שעבר בישיבה. העלויות הכספיות שלי בחודש אדוני, קרסתי כלכלית. ההורים שלי אין להם שקל אחד. אני עצמי פירקתי את קרנות ההשתלמות שלי ונתתי אותן להורים שלי. אני לא מסכן, אני עובד קשה בשביל הפרנסה שלי, אבל ההורים שלי בני 84, שניהם במיטה שוכבים. אדוני אני מצהיר כאן בפני כולם, אני עבריין בשם החוק, אני מעסיק עובדים זרים בלתי חוקיים כי מדינת ישראל גורמת לי להיות כזה. זה אחת.

שתיים, ההורים הם בני 4 , שאינם מבינים מימינם ושמאלם, הפכו להיות יבואנים של עובדים זרים. שלוש דקות מקסימום שבוע. סליחה על הפער הגדול של בין שלוש דקות לשבוע, מקסימום שבוע והעובד הזר לא נמצא אצלי בבית. עובדים זרים לא רוצים לעבוד אצל נכים קשים, עובדים זרים לא רוצים לעבוד אצל קשישים סיעודיים, עובדים זרים עושים בארץ בשם החוק ככל העולה על רוחם. אנחנו, אני ולא אני באופן אישי, ההורים שלי, קשישים ונכים וילדים נכים בשער הגולן ובבאר שבע ומושב שאני גר בו שהוא לב הארץ, 45 דקות מפה, אף אחד לא רוצה לעבוד אצלי בבית. הם רשאים לעשות את כל זה בשם החוק. כל חוק הסיעוד בישראל, סליחה, צריך להתפרק וללכת למציאות החדשה של שנת 2015. העובדים הזרים האלה מרווחים יותר ממני שכר בחודש. הם מרווחים יותר כסף ממני. אני לא יכול לעמוד בעלויות שלהם כשהם לא חוקיים. אני לא יכול לעמוד בעלויות שלהם כשהם כן חוקיים והם לא עובדים אצלי. אני לא רואה שום צורה איך אני מוציא כסף מהמוסד לביטוח לאומי אם אין לי עובד זר בצורה ישירה.

עם כל הכבוד לוועדה המכובדת הזאת, מישהו פה צריך פשוט לעצור. אנחנו מדברים דברים קטנים, קטנים, קטנים, קטנים. הפתרון שלי לבעיה ברשותך וסליחה שאני חצוף. אמרתי את זה למר נקש בשבוע שעבר, אני אמרתי את זה לכבוד השר סילבן שלום בתקשורת ביני ובינו. הפתרון הוא החרגה מידית של כל מה שמונח על שולחנו, רק בהבחנה אחת בלבד, אם מישהו נפטר כבר או שהמטפל ברח לו. את כל וועדות החריגים. תן לנו לחיות, תן לנו אפשרות לקיים את עצמנו בכבוד.

הפתרון שלי לעניין. בישראל מסתובבים אלפי אם לא מאות עובדים זרים בלתי חוקיים שהם מעל שבע שנים בארץ, הם עובדים בישראל אצלי. הנה אני מצהיר כאן קבל עם ועדה, הם עובדים בישראל, אנחנו מבקשים אותם בגלל שהם דוברי עברית, בגלל שהם בעלי מקצוע ובגלל שהם מנוסים ובגלל שהם פה וגם בגלל שאף אחד לא הוציא אותם מפה, לאשר לנו אותם פר בנאדם. הלך, לא עלנו, מטופל לעולמו, אותו בנאדם אני אחראי עליו, נשים סכום כסף בצד שיצא מהארץ.

אני לא אדבר, תשמע את האימא כדי לשמוע את המצוקה.

אני חוזר. לפני כשבוע עבר "חוק הסיעוד" בכסף וגם באלטרנטיבה. אני מציע, חלק מכם כדאי שיבדוק את האפשרות הזאת. אני לא מדבר על הלא חוקיים. יש אפשרות לקבל את קצבת הסיעוד בכסף ולא כפי שהיא היום ברוב המקרים. היא לא טובה אבסולוטית, אבל היא מקלה בצורה מסוימת.

הבאתי אימא מיוחדת. שעתיים בדרך מתענה עם הילדה. תן לה אפשרות לדבר. אני מוותר על הדיבור שלי.

בבקשה רק דקה וכדי שזה ירשם בפרוטוקול. יש את התקנה הגאוגרפית שכולם כבר הבינו שהיא תקנה גרועה. הרעיון שלי, אני כבר באה עם הרעיון ויצא לי לדבר עם נקש. אני פשוט רוצה את זה רשום.

אני טלי יצחקי, אימא שלי קשישה, כרגע אני כבר לא נמצאת בוועדת חריגים. כבר דיונים בבית משפט בתביעה אל מול רשות האוכלוסין.

מי שחילק את הארץ לאזורים עשה עבודה גרועה. הם יודעים את זה, כולם יודעים את זה. פריפריה זה איזה מושג פוליטי. אני אומרת תגדירו יישובים. מתחת ל12 אלף איש, 15 אלף תושבים.

הבנו שהנושא של החלוקה של הארץ לא עובד.

עובד שיראה נכונות ויעבוד באותם מקומות שלוש שנים רצוף, נאריך לו את הוויזה ב-12 חדש. הוא יקבל בונוס. אנחנו לא יכולים לתת לו יותר כסף, אבל כדי שהוא יישאר בפריפריה נחזק אותו ונאריך לו את הוויזה.

אני מברך את כניסתו של חבר הכנסת, חבר הועדה אברהם נגוסה.

יכול להיות שאני אחזור על דברים שחברים אמרו פה. אני אימא לילדה בת 9.5. קיבלנו את ההיתר להעסיק לעובדת זרה כבר בינואר. אם אתם רואים את הילדה המתוקה שלי, זאת לא ילדה שלא פשוט לטפל בה. זו ילדה שדורשת המון המון התעסקות, 24 שעות ביממה. זה גם לילות וגם ימים, זה טיפול רפואי אינטנסיבי. אני לא מדברת על אשפוזים, אני מדברת באמת על התעסקות יומיומית בבית. זה סקשנים וזה שימוש באמבו והפסקות נשימה. זאת אומרת שהטיפול בילדה הוא מאוד מאוד אינטנסיבי. אנחנו נמנענו מלהעסיק עובדת זרה כבר שנים, לא רצינו להכניס עובדת הביתה. באיזו שלב, כשאני ובעלי נשברנו, החלטנו שאין בררה כי אנחנו לא מסוגלים להמשיך יותר לבד. יש לי עוד שלושה ילדים, שיהיו בריאים, בבית. ההתנהלות בבית הייתה כבר בלתי אפשרית והחלטנו שאנחנו מזמינים עובדת זרה. בשעה טובה בינואר קיבלנו היתר.

פניתי לתאגידים לקבל עובדת זרה. הייתי בטוחה שתבוא לי קבוצה של בחורות ואני רק אצטרך לבחור את הבחורה. תראו כמה זה הזוי, באמת הזוי. אף אחת לא הסכימה לטפל בילדה המקסימה שלי. זאת אומרת, כל הבנות המדהימות שנמצאות פה בארץ במאגר, רובן בכלל לא תרצנה לשמוע על אופציה כזאת שלבוא לטפל בילדה מונשמת בבית, ילדה שצריכה טיפול רפואי כל כך אינטנסיבי. רובן בכלל לא טרחו להגיע לבדוק, ואלה שכן טרחו לבוא לבדוק ראו את המתוקה, המהממת שאתם רואים מול העיניים שלכם, אמרו לה בפרצוף שלה 'אנחנו לא מוכנים לעבוד אתך'. תשעה חודשים אני חיפשתי עובדת ואמרו לי התאגידים, אני פניתי להמון תאגידים, אני מבטיחה לכם שפניתי להמון תאגידים, אמרו לי: 'גברת תעשי ייבוא מחוץ לארץ. אין בררה, לא תצליחי למצוא מישהו שתהייה מוכנה לבוא לטפל בילדה כמו תמרוש'.

לא רצינו להביא מישהי מחוץ לארץ כי זה חתול בשק. בלית בררה באיזשהו שלב, ברוך ה' מצאנו עובדת מדהימה שהייתה תשע שנים בארץ. מדהימה ברמות, משהו שלא מהעולם הזה, קוראים לה בטי. היא התחילה לעבוד עם תמרי. תוך שבועיים היא למדה לטפל בתמר, ככה דברים שאחיות לא מסוגלות לעשות, כך היא עשתה עם תמרי. היא למדה מהר מאוד לטפל בתמר. אני זוכרת את המילים שלי כשאנשים שאלו אותי איך זה עם בטי, אמרתי 'טעמתי טעם גן עדן. פתאום נחתי'. חבר'ה, הבת שלי אמרה לי, אני זוכרת, 'אימא זה לא יאומן, יש לך זמן ללטף את הכלב שלך בבוקר?'. תבינו, המציאות שלנו היא מאוד אינטנסיבית, אין לי זמן לעצור, אין לי. בטי נכנסה אלינו הביתה והגשנו בקשה לוועדה הומניטרית. תסלחו לי, אני מתייפחת מבפנים. הגשנו בקשה לוועדה ההומניטרית לעובדת המדהימה הזאת. אני אומרת לכם מראש, אני באמת ביקשתי וניסיתי לקבל מראש עובדות מהמאגר ולא הצלחנו בשום ואופן למצוא. הגשנו בקשה לוועדה הומניטרית לבטי. היינו בטוחים שיאשרו לנו. היינו לחוצים מתי יאשרו לנו. אז קיבלנו מכתב שהם לא מאשרים לנו את בטי בגלל אזור גאוגרפי. אנחנו גרים באזור 2 פריפריה, או.קיי., אני גרה באזור פריפריה בית שמש. הם לא מאשרים את בטי בגלל שהיא עבדה בבאר שבע שזה אזור 3 וזה פריפריה. זאת אומרת, הם לא מסכימים להעביר מפריפריה אחת לפריפריה שנייה. אני שלושה חודשים נלחמתי על בטי. הגעתי לחברי כנסת, הגעתי ליועץ המשפטי, הגעתי לתקשורת, הגעתי למי שאתם לא רוצים ולא הצלחתי לקבל את בטי בסופו של דבר והתייאשנו. בסוף בטי חזרה לנפאל ואנחנו נשארנו עוד פעם לבד.

ניסיתי עוד פעם לחפש מישהי ולא מצאתי. בסוף אמרתי אין בררה חבר'ה, אין לי שום בררה אחרת אני אקח מישהי מחוץ לארץ. עשינו ייבוא מחוץ לארץ. חיכינו חודש וחצי עד שהביאו לנו עובדת מהפיליפינים. בסקייפ הייתה נראית סוף הדרך מכאן עד להודעה חדשה, מתוקה, מקסימה, אחות במקצוע. הגיע לארץ, הייתה אצלנו כמה ימים. טיפלה בתמרי כמה זמן, הלכה ליום חופש לחברות שלה וחזרה למחרת הביתה ואמרה 'את זה אני לא עושה'. 'גברת, את זה אני לא עושה. גברת זה לא מגיע לי. אני צריכה לישון ככה וככה שעות'. פתאום היא מאוד עייפה. הלו, בשביל מה באת לארץ? לא בשביל לטפל בילדה שלי. היא התחילה לזייף לי על ימין ועל שמאל. כל יום ראשון כשהיא נסעה היא חזרה במוצאי החופשה שלה הביתה עם דרישות חדשות. דרישות חדשות, תלונות חדשות, היא בוכה לי בבית, היא מתלוננת, היא מקטרת, היא מסיטה לי את תמר. אני נשבעת לכם, ה' יסלח לי, חודשיים היא הייתה אצלנו בבית ואז באיזה שלב אמרנו לה 'עם כל הכובד, או שאת עובדת כמו שצריך או שתצטרכי לעזוב'. היא עזבה. לעניות דעתי וסליחה אם אני טועה. הבחורה הזאת פשוט חיכתה במשך שנה שלמה בפיליפינים לקבל כרטיס כניסה לארץ. הראשון שהזמין אותה היא באה לארץ ולא במטרה לעבוד עם תמרי אלא במטרה לקבל את כרטיס כניסה ואחרי זה לעבוד עם איזו קשישה שגרה לבד בבית. הרבה יותר קל להם לעבוד אם קשישה שגרה לבד בבית. הן לא עובדות איפה שיש משפחה שעומדת להן על הראש. הן לא צריכות לטפל בילדה בצורה כל כך אינטנסיבית, הן כל היום משחקות בטלפון שלהן. היא עזבה, נשארנו לבד. או.קיי. ב-30 באוגוסט ג'נין עזבה ומאז אנחנו לבד עם תמר.

לפני שבועיים הקב"ה זימן לנו עובדת חדשה, לא חדשה. היא שמונה שנים בארץ. בחורה מהפיליפינים, מדהימה., סליחה לפני כן. בחודש האחרון דיברתי יותר אנגלית מאשר עברית. אני ראיינתי בחורות, אני לא מחפשת יותר במאגר, אני לא בודקת אותן בכלל, הן לא מסתכלות לכיוון שלי. אני התחלתי לראיין רק בנות שצריכות ויזה, ועדה הומניטרית. חבר'ה, אני ראיינתי עשרות עובדות בלי ויזה. אתם שומעים, בלי ויזה. אני ראיינתי בנות שנמצאות כאן בארץ. הם הגיעו לתמר, לילדה המתוקה הזאת ואמרו לי 'לא'. הן לא מוכנות לטפל בתמרי. באמת הגיעו עובדות שלא היו מוכנות בשום אופן לטפל בתמרי ואני עברתי באמת הרבה מאוד עובדות. שלא לדבר על עוגמת הנפש שבדבר, לי, לתמר ולכל המשפחה שלנו. מפה לשם בערך לפני שבועיים הגיע אלינו בחורה בשם ליזה, בחורה פיליפינית.

תקשיבו, היא עבדה לפני כן בתקופת ניסיון עם חולה שיש לה את מכונת הנשמה שמחוברת לצוואר ושיש לה כבר ניסיון בתחום הזה. הבעיה שלי היא, שהמשפחה ההיא ביקשה ועדה הומניטרית על ליזה. עכשיו, באיזה שלב הם החליטו שהם לא יכולים לממן עובדת נוספת והם ביטלו את הוועדה ההומניטרית. עכשיו אני בשיא הלחץ, יאשרו לי אותה או לא יאשרו לי אותה. כי מבחינת החוקים של הועדה ההומניטרית 'הגישו בבקשה לליזה לא יאשרו לי את ליזה'. חבר'ה למצוא אחת כמו ליזה זה לחפש מחט בערימת שחת. כלומר, אם לוקחים לי עכשיו את ליזה אני מבטיחה לכם שזה בשבילי שיא ההתמוטטות. לפני שליזה נכנסה אלינו, אני באמת בשיא הכנות, לפני שליזה נכנסה אלינו הביתה, כמה ימים לפני שליזה נכנסה אלינו הביתה אני התמוטטתי.

באמת, בעלי חזר מהעבודה ומצא אותי על המיטה בבכי היסטרי. אמרתי לבעלי וה' יסלח על המשפט שאמרתי לו: 'חיים אני לא מסוגלת יותר. אין לי בררה אחרת, אני לא יכולה יותר לטפל בתמרי, צריך לשים אותו במוסד'. ואני בחיים שלי לא חלמתי שאני אגיד כזה משפט, שאני אכניס את הבת שלי למוסד? אני אוהבת את הבת הזאת כמו אני לא יודעת מה, אני מטורפת על הילדה שלי, אין, היא החיים שלי. אני הגעתי למצב שאני באמת, אני לא יכולה לטפל בה לבד. אז אני מגיע לוועדות ההומניטריות שהמטרה שלה היא להיות הומניים ולאשר מקרים חריגים, לבוא ולעזור לנו ולמצוא פתרונות לטפל בילדה המדהימה הזאת שהיא שווה פי מאה מכל הילדים שנמצאים בעולם. במקום לעזור לנו הם מעמיסים עלינו ומעמיסים עלינו חוקים. אני יכולה להבין את ההיגיון שלהם מצד אחד, אבל חבר'ה זו וועדת חריגים. מגישים שם בקשות חריגות.

בבקשה אל תזרקו משפטים מיותרים כי זה לא הזמן. תודה מיכל על האומץ שלך לבוא ולהסביר לנו כמה המצב עגום ולא אנושי ולא הומניטרי ולא מסודר. לצערי זה גם לא מקרה חריג. אני ממש נשאר ללא תשובות. אני רוצה להגיד לכם שגם לי. אני גם ליוויתי משפחה, אחות, גיס, חמה. המצב הוא באמת עגום, טירוף. תודה לחברת הכנסת שהביא את הנושא הזה לדיון.

אני אלמד את הדוח של דוקטור שושני. אני אשמח לשבת אתך אדון נקש ללימוד. אני אשב עם החברים שלי מוועדת המשנה של וועדת הפנים, עם דני ורויטל וננסה לעבד ביחד תכנית נהירה. תכנית ארוכה יותר כדי לנסות להתמודד עם המצב הנורא שקיים שלא סובל אפילו זמן ארוך.

אני באמת רוצה להודות למי שבא לבטא קשיים אישיים, משפחתיים. תפקידנו כמחוקקים ובוודאי גם כאזרחים למצוא לכם פתרונות. אל תבקשו ממני כרגע סיכום מחייב. לא הייתי מספיק מוכן ואני מודה בזה. נכין את עצמנו וננסה לקיים דיון בתחילת דצמבר, אני מקווה. זה מיד אחרי אישור התקציב.

לי יש רק הערה אישית למר נקש, היות ושמעתי אותך והתרשמתי מהנכונות לעזור, תבדקו מה אתם יכולים לעשות וכמה מהר מאשר מחר בבוקר. אני מבקש, תתקפו את כל הנושא של לוח הזמנים. אני בטוח שאתה מודע, אבל יכול להיות שיש עוד מה לשפר. אני בטוח שיש עוד מה לעשות ובאופן מידי. המקרים ששמענו, מה זה הם קשים, איזה עוצמות יש במיכל. אני לא יודע איך היא מצליחה לעשות את זה ולתפקד עם הילדים האחרים שלה. אני מאחל רק בריאות לכולם וגם ל"תמרוש" במיוחד. באמת אני נאלץ לסיים את הישיבה. מר נקש תוכל להעביר לנו את הדוח של שושני? כשאתה מעביר לנו תוכל להתייחס לדוח. לא כעת כי אני חייב לסיים את הוועדה. אנחנו חברי הוועדה נלמד אותו.

שוב אני מודה לכם. את הדיון הבא נקיים בדצמבר. אני מקווה שנבוא עם דברים ועם יותר בשורות.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 09:45.