הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 63

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, ו' בחשון התשע"ו (19 באוקטובר 2015), שעה 13:20

תכניות רדיו חינוכי של קול ישראל

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

יוסי יונה

אלירז קראוס - מנהלת אגף חברה ורוח, מזכירות פדגוגית, משרד החינוך

יוני לביא - מדריך ארצי לרדיו חינוכי, משרד החינוך

חזי נאור - ממונה תקשורת לוויינים ושידורים לציבור, משרד התקשורת

מנחם גרנית - מנהל חטיבת הביצוע, אחראי על הרדיו החינוכי, רשות השידור

יוחאי רוטנברג - יו"ר האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית ומנהל רדיו קול מגן

ליאורה לייבוביץ - דוברת האגודה לתקשורת קהילתית

שרה כץ גינתון - מנהלת רדיו קול ראשונים ומדריכי ארצית של הוראת הרדיו

רחמים מעבי - פתח תקווה

עדן רימון - תלמידה, שדרנית ברדיו "אשל הנשיא"

דורית חגי - יו"ר האגף לארגון, הסתדרות המורים

רחל כהן - לוביסטית, מייצגת את אגודת הטלוויזיה הקהילתית

מירב ישראלי

יהודית גידלי

אהובה שרון, חבר המתרגמים

תכניות רדיו חינוכי של קול ישראל

רבותיי, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. היום ה-19 באוקטובר 2015, ו' בחשון התשע"ו. הנושא שעל סדר היום הוא תכניות רדיו חינוכי של קול ישראל.

תוך כדי שלמדתי את הנושא, זאת לא בעלות בלעדית של קול ישראל. בסדר. נתנו להם קרדיט אבל זאת לא בעלות בלעדית, מה גם שאם כבר מתייחסים, אני רוצה לדעת איפה מקומכם ברפורמה שהולכת ומתגבשת. נראה שלא שכחו אתכם.

אני לא נותן דברי פתיחה. אין ספק שאני מכיר את הרדיו החינוכי מזה שרואיינתי בו כמה פעמים. לא הבנתי איך הרדיו הגיע לאשל הנשיא. פעם אחיינית שלי הייתה שדרנית בערוץ אחר במקום אחר בארץ. זאת נקודת ההיכרות שלי. אין לי ספק שכל מה שקשור לחינוך, הוא כבר טוב, מה גם שזה מכשיר את התלמידים להיות יותר מעורבים בחברה הישראלית ויותר מונגשים נכון, אם נגדיר את זה כך, לתקשורת הישראלית, לדעת את מקומה ולדעת את עוצמתה לכאן או לכאן. אין ספק בכך.

כאשר התבקשתי לקדם את הדיון בנושא הזה, אני חושש שכמו שיש לנו דברים אחרים בהם היינו סמל ופיילוט בעולם – ואם תרצו דוגמה לדברים בהם ידענו לפגוע, הרי שזה כמו טיפות חלב ואחות בית ספר, כל הדברים הטובים האלה – לאט לאט אנחנו יורדים מהם.

אני אתן את רשות הדיבור למי שביקש אלא אם כן חבר הכנסת פרופסור יוסי יונה ירצה לדבר קודם.

יוחאי רוטנברג, יושב ראש האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית.

אנחנו פנינו אליך כבוד היושב ראש. התחנות החינוכיות, יש 46 בארץ ו-35 בבתי הספר, והן בעצם משרתות את כל מגמות התקשורת הכתובה והמשודרת לבגרויות, משרתות תלמידים אבל גם נותנות שירותים לקהילה בשליש מהזמן. זה בתיאום עם קול ישראל, בתיאום עם משרד החינוך, בתיאום עם משרד התקשורת אבל אין בזה שום תיקנון ושום תקצוב. כל העלויות יושבות או מנהלי בתי הספר, מנהלי המרכזים הקהילתיים שנותנים את השירות הזה, צריכים לממן את זה באיזשהו גיוס משאבים שהם עושים, למרות שזה לא גוף מסחרי. הרדיו הזה לא משדר שום שירות מסחרי אלא להפך, אפשר יהיה לשמוע אחר כך גם מעדן שהיא תלמידה באשל הנשיא, עד כמה זה תרם לה וכמה זה תורם לתלמידים.

אתה הקדמת ואמרת שהרדיו משרת את כל תחומי הליבה שמשרד החינוך מנסה ללמד בדרכים אחרות. הוא גם מקדם את תחום האזרחית, תחום הדמוקרטיה, אפשר לקדם מורשת, ציונות, היסטוריה, תנ"ך, הכול באמצעות הרדיו ועושים את זה מאוד טוב.

בתקופות, נקרא לזה, של גל הטרור – אבל אם זה היה גם בתקופת צוק איתן – הרדיו מרגיע, הרדיו משמש כלי העברת מסרים חיוביים לקהילה. רשת ב' לא תמיד יכולה לענות על כל הדברים האלה למרות שאנחנו כפופים אליה בנושא הזה. אשל הנשיא נותן שירות לכל המושבים, הקיבוצים, הישובים העירוניים, הפריפריה שנמצאת באזור הדרום. אותו הדבר זה נעשה בצפון ואותו הדבר זה נעשה באזור אריאל, שם משרתים את הישובים בגושים ובשומרון.

אנחנו מבקשים מהוועדה לתת את הדעת איך מתקננים את זה כך שבתי הספר ומרכזי התקשורת שנותנים שירות יוכלו לממן את האחזקה השוטפת שהיא בערך 130 אלף שקלים לשנה. אם אנחנו מדברים על מחזורים שהולכים לבגרות – יוני שהוא המדריך הארצי לרדיו יוכל לפרט בדברים האלה.

מי מקצה את התדרים האלה לתחנה?

משרד התקשורת מקצה תדר. בנוסף לתדר שהוא מקצה, הוא גם קובע פרמטרים טכניים. זה אומר הספק, זה אומר אנטנה, זה אומר הגדרת אזור כיסוי.

הוא יכול לבקש או שיש לכם גם שם איזו תקינה מסוימת?

יש תקינה ועל פיה אנחנו עובדים.

לו יצויר שמחר-מחרתיים מוסד חינוכי מסוים רוצה להקים תחנת רדיו. מה עומד לנגד עיניך לפני שאתה מאשר?

לנגד עיני עומדים כמה דברים. דבר ראשון, שהוא לא יפריע לתחנות הסמוכות אליו. דבר שני, שהוא יכסה את אזור בית הספר ואת האזור הסמוך לו בו גרים הילדים.

אין מציאות של חפיפה בתדרים?

לפעמים יש בעיה עם אזורים חופפים ואנחנו מנסים לפתור אותה. לא תמיד מצליחים, אבל מנסים.

לו יצויר שהדרישה תהיה פריסה כלל ארצית?

אנחנו מעוניינים מאוד שתהיה פריסה כלל ארצית של 106.

תודה. תמשיך. סיימת?

בקטע הזה סיימתי. אני חושב שכדאי לשמוע את מי שעוסק בחינוך ויכול לתרום ולומר מה הרדיו מוסיף. בשלב זה אני סיימתי, אבל יכול להיות שאני אוכל להוסיף אחר כך.

נמצאים כאן נציגי ארגוני המורים?

אני מהסתדרות המורים. אני רוצה להוסיף ולומר עד כמה דווקא בעת הזאת הרדיו חשוב. מניסיוני ומהיכרותי אני פוגשת בתי ספר שאין בהם רשתות אינטרנט או שיש ערים שההורים מתנגדים לאינטרנט מהסיבות שלהם, של קרינה, והיו על זה כבר מספר ועדות חינוך בהן השתתפתי. דווקא הרדיו היה ממד תקשורתי כחלק אינטגרלי מההוראה בבחינות באנגלית לגבי הבנת הנשמע וכולי. אולי בגלל המודרניזציה הוא נדחק אחורה.

הרדיו לא מזיק, אין לו קרינה, ההורים לא יתנגדו לו, תרבות השמיעה וההאזנה היא מאוד חשובה לתלמידים דווקא בימינו ולא רק להסתכל כל הזמן בעיניים ומאוד חשוב בעיני שגם גלי האתר יחזרו לחינוך וייתנו עוד איזשהו נדבך לאפשרויות של הגיוון בהוראה.

תודה. התלמידה מאשל הנשיא.

שלום. אני עדן רימון, תלמידת כיתה י"ב באשל הנשיא.

איפה את גרה?

קיבוץ חצרים בדרום.

המועצה שלי מארחת את עדן. אתם שייכים לבני שמעון.

נכון.

אנחנו שייכים למרחבים.

אני נמצאת במגמת הרדיו של בית הספר. בכיתה י' עברתי קורס שדרנים של שנה שלמה. למדתי את הצד המעשי ואת הצד הטכני בתחנה.

אני לא שואל אותך מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה.

אתה יכול לשאול. האמת שאני רוצה להמשיך לגלי צה"ל ולהמשיך לעולם התקשורת, אבל.

רשמנו זאת בפנינו.

בכיתה י"א קיבלתי תכנית אישית שבועית שלי שהיא בעצם הבייבי שלנו של כל ילד שנמצא בתחנה. התכנית שלי עסקה בפערים ובשסעים בחברה הישראלית, כל שבוע בפער או בשסע אחר בחברה. השנה עשיתי תכנית שקוראים לה "מישהו שומע אותי" שבאה לנצל את הבמה שהרדיו מאפשר ונותן לנו, לבני הנוער, לתת מעצמנו ולהביע את הדעות שלנו.

תני לנו קצת פרטים כמו באיזה שעות מתקיים השידור? תכניסי או תנו לנושא.

התחנה עובדת החל מהבוקר. יש לנו לוח שידורים. אחרי שלוח השידורים נגמר, אנחנו מפנים את התחנה לקול ישראל, מעבירים תדר דרך התחנה. בכל שעה יש לנו חדשות. זאת אומרת, אנחנו מאוד כפופים לקול ישראל ולכל מה הולך סביב התחנה.

חשוב לי להגיד שבחרתי ברדיו ולא בשום מגמה אחרת – ויש מגוון רחב של מגמות – כי מאוד התלהבתי מהעובדה שילדים בגילי, גילאי 16-17 ו-18, יכולים לפתוח מיקרופון ולהגיד מה שיש להם להגיד ולהביע את עצמם.

תיזהרי מההתמכרות. יש התמכרות למיקרופון.

נכון. אנחנו מקבלים הרבה סיפוק מהשידורים האלה. הדבר המיוחד שיש לנו בתחנה – ואני חושבת שהוא חסר גם בתקשורת הישראלית, גם בכנסת ישראל וגם בחברה הישראלית כולה - זה שהיא באמת ללא אינטרסים וללא אג'נדה לה אנחנו כפופים. אין לנו פרסומות. הכול נקי יותר, טהור יותר וזאת תקשורת אחרת. זה משהו שבאמת אני חושבת שחסר.

את רוצה להגיד לי שהצוות החינוכי לא מנסה קצת להתערב?

ממש לא. יש לנו יד חופשית. כמובן שיש דברים שאנחנו כפופים לגביהם.

יש מנהל תחנה?

יש מנהל תחנה.

הוא תלמיד או מורה?

הוא מורה. הוא מנהל התחנה. מה שאנחנו מעבירים ומשדרים עובר את הסינון שלו, אבל הכול הוא שלנו. יש לנו יד חופשית. זה באמת משהו שאני חושבת שמאוד מאוד חסר לנו כחברה.

התחנה אותי אישית מאוד פיתחה בפן האישי, אם זה ביטחון עצמי, אם זה לדעת איך לדבר, אם נתנה לי ממש קרש קפיצה להגיע לחברי כנסת ולאו דווקא חברי כנסת אלא גם לאנשים אחרים בנקודות משמעותיות בחברה שלנו. יצא לי לראיין אפילו שני חברי כנסת שנמצאים בוועדה באופן שוטף.

אני יודעת שיש בעיות של תקציב וכאן אנחנו זקוקים להרבה משאבים.

איך הציוד שלכם בתחנה? ישן מאוד או לא?

האמת שלא. התחנה שלנו היא התחנה מספר אחת.

מי מממן? מי הגורם המממן?

זאת הבעיה.

אני יושבת ראש אגודת מדיה תקשורת בפתח תקווה. לנו בפתח תקווה יש תחנה עם ציוד יחסית ישן. אין לי 12 אלף שקלים כדי לתקן משהו. יש לי תחנה שלא עובדת.

איפה ראש העיר?

רוקן אותנו מתקציבים ומנסה לסגור אותנו.

הדבר החשוב אותו באתי להגיד, והכי חשוב לי להגיד, זה שאי אפשר לשים תג מחיר על מה שאנחנו מקבלים, מה שאני קיבלתי ומה שהחברים שלי מקבלים מהתחנה הזאת. אנחנו באמת הופכים להיות, מעבר לבני נוער שהם מודעים יותר, סקרנים יותר, מעורבים יותר, גם בני אדם.

את המושג תג מחיר שדדו לכם. דברי על ערך מוסף.

ערך מוסף. אני חושבת שהחבר'ה שלנו מאוד בולטים לעומת שאר ילדי בית הספר וזה בגלל שכל הזמן מחדירים בנו להיות מעורבים יותר, סקרנים יותר, להיות יותר מודעים פוליטית ופוליטיקה היא לא בושה.

שום דבר לא עובר לידכם ואתם לא מרגישים בו.

כמעט ולא. אנחנו מאוד נעזרים בתקשורת אבל אנחנו מקבלים הרבה מהתחנה.

יש לכם תכניות עם מאזינים?

יש לנו תכניות עם מאזינים. אנחנו יודעים מי מאזין לנו לפי תגובות. זאת לא תחנה מסחרית.

גם לא תלמידים?

מה זאת אומרת?

מאזינים לכם ועולים לשידור גם כאלה שהם לא תלמידים?

כן. אנחנו לומדים איך להעלות לשידור.

אבל בפועל.

בפועל, לא. יש לנו שידורים חיים. אפשר להעלות אנשים. בטלפונים פחות משתמשים אצלנו ויש פחות צורך אבל הכול אפשרי.

התחנה בפתח תקווה.

מה זה התחנה, התחנה החינוכית?

תחנה חינוכית שיש לה חמישה אולפנים בבתי ספר ותחנה מרכזית אחת, מוקד מרכזי בעיר. אצלנו כל התחנות הועברו לבתי הספר ואין להם תקציבים. יש לנו תחנה אחת בבית ספר דתי ישורון שאפילו לא עובדת. היא סגורה ולא נעשה בה כל שימוש. מבחינתנו אין לנו משאבים.

מה זה אין לנו? אתם עמותה.

אנחנו עמותה שהוקמה לפני עשרים שנים על ידי העירייה בזמנו ותוקצבה על ידי העירייה.

דרכתם על היבלות של ראש העיר? עשיתם לו משהו?

כנראה. אני שם רק שנה, אבל לא עוזר לי להיות ממקורביו. יש לו החלטה.

לכן ביקשנו מהרב בוסו שיעזור לנו והוא באמת נרתם לכך. עדיין לא כספית.

אנחנו נלחמים על חיינו. מה שקורה בשידור הציבורי, קורה בדיוק בשידור הקהילתי, בשידור החינוכי. אם מנהל בית הספר לא יוכל להביא לזה משאבים, זה לא יהיה. אין לנו יכולת לתת. יש לנו המון דברים, יש לנו הרבה מאוד רוח התנדבות, אבל אי אפשר לקיים את הפעילות.

מישהו יודע לומר לי מה עלות הפעלת תחנה?

אני אמרתי שהפעלת תחנה – 130 אלף שקלים לשנה. לא הקמה. ההקמה היא הרבה יותר גבוהה והיא בסביבות 250 אלף שקלים.

הקמה זה משדר ואנטנות.

ואולפנים.

אני מבין שמוסדות החינוך הם אכסניה.

כן.

אצלנו ראש העיר לשעבר אוחיון השקיע הרבה מאוד כסף, כמעט מיליון שקלים, בהקמה של התחנות בבתי הספר. יש לנו אולפנים. היו אצלנו מקול ישראל ויש לנו אולפנים יפים יותר מאשר בקול ישראל אבל אין בהם שימוש כי יש לי רכיב מקולקל שאין לי כסף לתקן אותו.

בכובע אחר שלי אני מנהל בירושלים את קול כגן – על שם דוקטור הלנה כגן שהייתה רופאת ילדים בירושלים - שיושב בתוך מרכז. אנחנו משרתים את בתי הספר בירושלים בנושא הזה של הרדיו ובשביל לגייס משאבים, הוא לא מגיע מגורמים מסחריים אלא דרך דילים שעושים או עם בתי ספר או עם קרנות.

לו יצויר שיושבים כאן שר האוצר וסגן שר האוצר, מה הסכום השנתי?

אמרתי. 130 אלף שקלים.

כל התחנות.

כפול ארבעים.

קרוב לעשרה מיליון שקלים.

לא. פחות. שישה מיליון שקלים. כרגע יש קרוב לארבעים תחנות פעילות.

זה הסכום לשנה.

כן.

קטן על משרד החינוך, תקשורת ואיזה עוד משרד נגייס.

לקול ישראל אין כסף.

אתה שמעת ממני קול ישראל?

לא.

עוד מעט הוא כמעט לא רלוונטי. אני מדבר על משרד התקשורת.

מצבנו כתחנה הוא הרבה יותר טוב מהשאר. אני יודעת מביקורים.

כי מנהל בית הספר אוהד את הנושא.

קודם כל, זאת התחנה הראשונה שהוקמה וגם הייתה השקעה, גיוס של כלל בית הספר. התחנה הזאת היא כבר הרבה שנים, מעל עשרים שנים, והיא הרבה יותר מושקעת.

מאחר ואת צעירה, אני אתרום לך מניסיוני.

אל תגידי את זה אף פעם. אל תגידי אף פעם שיש לכם מספיק משאבים.

אני אעזור לך. כשאנחנו באים לטפל בנושא, אני מכיר הרבה פורומים שהייתי שותף להם ואלה שטוב להם, לא סבלו ממצוקות שלנו ואמרו שאתם ככה. בגללם לא פתרנו כי אמרו שהנה, יש דוגמאות כאלה. אחרי שנתיים-שלוש, התמזל מזלי והוא נתקע כי התחלף ראש העיר, אפרופו פתח תקווה. לכן כאשר מדברים על הסדרה, אנחנו צריכים לקחת את המצב.

אנחנו לא במצב הרגיל של שאר התחנות. זאת הנקודה. צריך את העזרה שלכם וצריך אתכם. אל תשתמשו באשל הנשיא כמודל לשאר התחנות.

בואי ננסה להעתיק את המודל של אשל הנשיא. למה אצלכם זה לא בעייתי?

כי בית הספר מגויס לזה מבחינת תקציבים ומבחינת מודעות.

זה לא קשור למודעות. אתם בית ספר חקלאי שונה שיש לו תקצוב שונה בהיבט הזה.

אתה אומר שונה. מה, מישהו צבע להם תקציב ספציפי לנושא?

לבתי ספר חקלאים יישוביים יש תקציב אחר שונה מבתי ספר אחרים.

ברור לי. השאלה אם יש לו תקציב ייעודי לתחנת רדיו?

לא.

או למגמת תקשורת?

לא.

זאת אומרת שיש כאן רצון טוב. יכול לבוא מחר לאשל הנשיא מנהל חדש ויחליט שהחלל מעניין אותו יותר ולכן הוא ירצה להקים תחנת חלל.

אני כמנהל מרכז תקשורת שעובד עם נוער בסיכון מגייס כסף מכל מיני מקומות עבור נוער בסיכון כדי להכניס אותם לנושא הזה, אבל זה לא משהו שהוא ייעודי מתוקצב וקבוע ויש לו סעיף או במשרד החינוך או במקום אחר. כל הזמן זה הולך מהגורן ומהיקב כשמנסים להשיג תקציבים לנושא הזה. זה לא משהו מתוקנן.

כל פעם מחדש יש חוסר מודעות לקיום הנושא הזה.

בירושלים אין אנטנה ואין משדר כתוצאה מכך שזה התקלקל, אבל אין לאף אחד כסף לתקן. יש חמש תחנות. יש בעיה עם הסיפור הזה.

אני אחראי מטעם קול ישראל על תחנות הרדיו החינוכי. אולי להרחיב את היריעה ולסבר את האוזן. יש כארבעים תחנות רדיו חינוכי ברחבי הארץ, בצפון, בדרום ובמרכז. אנחנו כמובן שמים דגש על הפריפריה לא פחות. אני חושב שהתלמידה המצטיינת כאן מאשל הנשיא, זאת דוגמה מצוינת למישהי שבעוד כמה וכמה שנים תהיה בתקשורת הישראלית.

חכה. תלוי מה החייל בלשכת הגיוס יחליט.

גם אם היא לא תהיה, יש לה מודעות חברתית גבוהה וזה מה שתחנות הרדיו החינוכי עושות, הן מחנכות את התלמידים למודעות גבוהה בנושא החברתי, מלמדות תקשורת עם דגש על השידור הציבורי.

אני רוצה לומר שאני מייצג כאן גם את מנהל קול ישראל שרצה להגיע לדיון, שמעון אלקבץ שהיום הוא גם העורך הראשי של רשות השידור.

זה אותו שמעון שהיה במשרד התרבות?

כן.

הוא חבר.

הוא ביקש ממני לומר – ואני אומר את זה גם בשם עצמי – שאנחנו נותנים תמיכה מלאה ואמונה שלמה ברדיו החינוכי.

תוך כדי שאתם מדברים, עולה לי משהו בראש. אני זוכר את הדיון הער והסוער שהיה עת רצו כל כך לתת לגלי צה"ל לפרסם חסויות. הרי זה היה אסור. הנה, אני אומר לכם שאם לא נצליח לגייס לזה משאבים ויתעסקו אתנו בזוטות, בכסף קטן, אני לא אפסול להביא הצעת חוק.

שידור פרסומות ברדיו החינוכי?

לא פרסומות.

חסויות.

חסויות זה מוגבל, שלא תהפכו את זה לסטרט-אפ. לאט לאט לכם. חסויות למיזמים חברתיים. אתם יכולים להישאר במשבצת החברתית. יש סטרט-אפים חברתיים, אז יהיה עוד סטרט-אפ חברתי. אם משרדי הממשלה שומעים אותי, ומיד אני אתן את רשות הדיבור למשרד החינוך, בסדר, ואם לא, נצטרך לתקן את החקיקה בנושא הזה או לייצר חקיקה כי אני לא יודע מה קיים.

יש עשרות בוגרים של הרדיו החינוכי שהם מצויים וממוקמים היום גם בתחנות השידור בישראל וגם בתחנות רדיו.

אני צריך לבדוק אם אנחנו לא סובלים מחלקם.

זה כבר נושא אחר. יש כוונה של הכנסת, במסגרת אירועי שישים שנה למשכן, לעשות יום הרדיו החינוכי בכנסת. יש כאן מעין מבנה לאולפן שקוף.

אתה יודע שהקצו לזה יום?

כן. אפשר לבדוק את זה עם דובר הכנסת.

עוד לא קיבלנו.

עדיין לא קיבלנו הודעה על כך.

על איזו שנה אתם מדברים?

על 2016.

תזדרזו, בכנסת יש יותר מ-365 ימים.

קיצורו של דבר, אנחנו תומכים תמיכה מלאה בנושא הזה. באמת, זאת עצה לגמרי לא רעה על פניה.

הראש בינתיים עובד.

למעלה מעשרים שנים אני מדריכה ארצית של לימודי הרדיו במסלול הטכנולוגי במשרד החינוך. הקמתי מספר תחנות ואני מנהלת את תחנת קול ראשונים בראשון לציון. אני רוצה לומר שבכל פעם שאנחנו עומדים להקים תחנה, ראש העיר מאוד מרוצה. יש לו עוד משהו שהוא יכול להתפאר בו בקהילה, כי הנה, הוא בנה רדיו. משום מה להשיג את המאות אלפי השקלים האלה על מנת להקים את הרדיו, זה הולך יחסית בקלות אבל מאותו רגע שזה מסתיים, למרות הישיבות שמתקיימות לפני כן עם ראש העיר על האחזקה השוטפת – אין אחזקה שוטפת. מנהלי התחנות עובדים כמעט בהתנדבות והם תלויים בראש עיר מתחלף, במנהל בית ספר מתחלף, אין סל שעות, אין מחשבה על ציוד שמתכלה ומתבלה.

מנהל התחנה הוא לא מורה מן המניין?

בחלק מבתי הספר, כן. במקרה שלי, אני גם מלמדת רדיו וגם מנהלת את התחנה ועדיין אני יכולה להגיד לך שאת רוב השעות שאני נותנת בעבודה, השעות הן בהתנדבות כי מנהל בית הספר אומר לי שאין לו סעיף כזה. כשהוא פונה לעירייה, העירייה אומרת שאין לה סעיף כזה. הוא צריך לתת לי שעות ואני נמצאת ברדיו מ-8:00 עד 5:00 אבל אין לי מספיק שעות. עכשיו יש המצאה חדשה שקוראים לה עוז לתמורה, אז או-קיי, זה פרטני ואני יושבת ימים שלמים ועושה את המלאכה מתוך פטריוטיות. יושב כאן יוני לביא והוא יכול לחזק את מה שאני אומרת. אנחנו עובדים כמעט בחינם. הכי גרוע זה כשצריך פתאום כסף קטן כדי לתקן משהו, ואז באמת נתקלים בקיר אטום.

לגבי המיזמים החברתיים. גם היום אנחנו תומכים במיזמים חברתיים. כל פעם שיש משהו שהוא לטובת הקהילה, אין לנו בעיה לפרסם אותו ברדיו אבל אין לנו שום יכולת לקבל ולו שקל ממתנדב, מתורם, ממישהו שמוכן לעזור לנו. אין לי שום יכולת לקבל ממנו ואפילו לא שקל.

אז למה הקימו אתכם? אני לא מבין.

הקימו אותנו כי זה נשמע טוב. הקימו אותנו כי אולי היה מישהו שמאמין בחינוך.

את יכולה לומר לי שיש תרומה מעבר?

מדהימה. מדהימה. כדי לעגן את עצמי בתוך בית הספר, אני היום מאפשרת קיום של מטלות ביצוע באזרחות ובתרבות יהודית ברדיו, לימודי אנגלית, וזה רק כדי שתהיה לי הצדקה מבחינת המקצועות הנלמדים בבית הספר, עד כדי כך. לא רק תלמידי תקשורת מגיעים לרדיו אלא גם במסגרת המחויבות האישית והבגרות החברתית שמתקיימת עד סוף י"ב. אנחנו קולטים תלמידים ואז עוד איכשהו אפשר להחליק אותנו על פרויקטים קיימים. התלמידה שדיברה כאן, לי אישית ממש לא אכפת אם היא תשתלב – ותסלחי לי, כן? – במערכות תקשורת בעתיד. מה שהיא דיברה כאן, זהו, זאת המטרה. אנחנו מגדלים הרבה ילדים כאלה שהם ראש גדול, שמפתחים אחריות, שמפתחים מודעות חברתית, אזרחות פעילה, מוכנים לעשות למען הקהילה ולמען עצמם ולהשמיע את קולם וזאת ההוכחה הכי טובה. יותר מזה לא צריך. נתת לי שנת חיים נוספת, באמת, לשמוע אותך מדברת.

אני מניחה שהיו כאן עוד תלמידים אם המצב הביטחוני לא היה כזה. רצינו להביא אבל הורים די מסרבים שהילדים שלהם יגיעו לכאן.

הצענו להעביר את הכנסת לתל אביב למשך חודש, אבל גם שם לא בטוח.

כן. גם בתל אביב לא בטוח. אם זאת השפה העברית, אם זאת פעילות שמתקיימת בבית ספר ובקהילה ומודעות למה שקורה בעירייה, דברים שאפשר לתקן, אזרחות פעילה וביטחון עצמי שנרכש במהלך הפעילות הזאת, לפתוח את הראש, לדעת כמה ילדים בחינוך שלנו יודעים מה זה ועדת החינוך של הכנסת ומה עושים בה. הנה, יש לנו תלמידה שיושבת כאן עם אבא שלה והיא הגיעה במיוחד כדי להשמיע את קולה. בכל פעם שמראיינים מישהו ולומדים דברים חדשים, את כל זה לא לומדים במערכת החינוך הרגילה. במערכת החינוך הרגילה מכינים תלמידים לבגרות ואילו אנחנו מכינים תלמידים לחיים. אסור לסגור אותנו.

עכשיו כאשר רשות השידור עומדת בפני שינוי, ודיברתי על כך עם מנחם גרנית והוא אומר שזה אפילו לא כתוב בתכניות העתידיות.

זה לא מצוין בחוק.

לכן שאלתי.

אנחנו לא קיימים.

גם קול ישראל לא מופיע בחוק.

לכן דרכתי לו על היבלות.

אולי מחר ישאלו אותנו מה זכות הקיום שלנו.

משרד החינוך אתנו? בבקשה.

אנחנו.

גם הדוברת לפני שייכת למשרד החינוך.

אבל היא מצד הרדיו. אני רוצה מצד המשרד.

אני באה מהמזכירות הפדגוגית שזה גם מהצד הפדגוגי חינוכי של הדברים. המגמות האלה מתחלקות בין מגמות של החינוך הטכנולוגי ומגמות של החינוך העיוני, אבל העקרונות החינוכיים הם אותם עקרונות כך שאין לי מה להוסיף.

לאיזו קטגוריה הן נכנסות?

התחנות, מבחינתנו? המורים של מגמות התקשורת הם המורים שמלווים את התלמידים, כמו שהסבירה גם התלמידה, כחלק מעבודת ההוראה שלהם בחלק המעשי של המגמה. אלה לא מעט שעות. היינו שמחים אם היה תקצוב יותר גבוה לשעות במגמות העיוניות, כי זה היה עוזר גם לבית הספר, בתיאור שלך, לאייש את התחנה יותר.

היכן שיש מגמת תקשורת.

היכן שיש מגמות תקשורת.

היכן שאין מגמת תקשורת, אין תיקנון.

אין תיקנון.

אין תחנה.

אין תחנה? כנראה לא חידדתי את השאלה שלי קודם. מוסד חינוכי תיכוני, חטיבה עליונה כפי שאתם קוראים לה.

אם אין מגמת תקשורת, הוא לא יקבל.

הוא לא יקבל.

אין רדיו חינוכי.

חלק מהעיקרון החינוכי כאן הוא גם מצוינות ומקצוענות. תלמידים שמקבלים הדרכה גם לגבי עיתונאות בסטנדרטים נכונים, גם לגבי אחריות מקצועית וגם לגבי ניהול, אלה דברים שמקבלים אותם תוך כדי המגמה הזאת. לכן העיקרון הזה שהיכן שיש מגמת תקשורת, מומלץ להקים תחנות רדיו. המשרד לא מתחזק את התחנות. בתיקנון יש שעות הוראה למורה, יש הדרכה מסוימת, ויושב לידי מדריך ארצי במגמות העיוניות שעושה עבודת קודש, ויש פיתוח מקצועי והשתלמויות. אין תקצוב לתחזוקה שוטפת של ציוד. בדרך כלל המשרד יאמר שזה בין הבעלות לרשות המקומית. אני יכולה להעיד על עצמי שאני ניהלתי מחלקת חינוך באחד התפקידים הקודמים שלי ברשות מקומית, הקמנו תחנת רדיו והתקצוב היה משותף לבעלות על בית הספר ולרשות המקומית, התקצוב של ההקמה, ולא מהתקציב השוטף של בית הספר.

אני מחדד את השאלה. אני מנהל בית ספר בו יש מגמת כימיה. מי מקים לי את המעבדה?

הרשות המקומית.

מי מתחזק אותה?

הרשות המקומית.

יש מקומות בהם יש תקצוב חלקי כאשר הממשלה מתקצבת, כמו הסעות. יש סעיפים ויש שותפות תקציבית. הממשלה מעבירה לרשות המקומית אחוז מסוים מהתקציב והרשות משלימה אותו. זה לא קיים במקרה של תחנות הרדיו. כמי שגם ישבה ברשות מקומית, אני לא יודעת אם 13 אלף שקלים, אפילו פחות, לחודש, זה כל כך הרבה כסף לרשות לתת אבל אני אומרת שהיום התקציבית היא שמה שאנחנו מתקצבים זה את שעות ההוראה וההדרכה ולא את הציוד.

הבנתי. שימי נקודה. אני מכיר את השלטון המקומי. תבואו למערכת מחזור הניירות ותראו עלונים ושבועונים וכמה משקיע ראש רשות בעלון הזה כי אם לא, ישפדו אותו. כבר אפשר לדעת לפי הכתבות מי מתקצב את העיתון ומי לא. השאלה היא שאלה של רצון. אני לא אומר שכל רשות מקומית יכולה להרשות לעצמה אבל כולנו מכירים את הפתגם הזה שהוא תשובה להרבה מחדלים - סדרי עדיפויות. זה לא כסף גדול. אני אומר לכם שזה לא כסף גדול. אני מתפלא. אני לא רוצה להשתגע כי יש הרבה סיבות להשתגע אבל לא במקרה הזה. אני מתפלא איך זה נופל בין הכיסאות. כולם מכירים בחשיבות של המיזם הזה, נקרא לו כך, ובינינו, זה מיזם. זה לא כסף גדול במושגים של האוטוסטרדה שאנחנו מכירים כאן בכנסת.

אני מדריך ארצי לרדיו חינוכי במסלול העיוני וגם אחראי על תחנת רדיו שקיימתכ בר 17 שנים ביפו.

ותחנה נוספת שתיפתח בשבוע הבא ברחובות.

כן. אשל הנשיא פתח את התחנה שלו, בהיסטוריה שלו, כשהוא מכר את עדר הפרות, מה שאומר, כמו שאמרת, שכאשר המנהל רוצה, הוא מצליח להשיג את הכסף.

אתה מתאר את זה כאילו חיסלו את הרשת כדי לקנות רדיו. לא.

לא רחוק מהאמת.

לא בשביל. חיסלו את הרפת.

לא. הרפת ממשיכה.

אז מכרו פרות? בסדר. זאת לא עבירה.

המצב של אשל הנשיא הוא טוב לבו של המנהל שראה את זה כבייבי.

לפחות היה לו מה למכור.

כן. זה מצב שלא יכול להיות בירוחם, שם יש לנו תחנת רדיו שתקועה, או בדימונה, שם אי אפשר לעשות עם התחנה, וגם ביפו.

אם הייתם שמים את זה במתנ"ס בירוחם, מצנע היה שם בזמנו.

זה במתנ"ס.

ומצנע לא הצליח?

גם בנתיבות זה במתנ"ס ואין מה לעשות עם זה כי אין כסף להחזיק את הדבר הזה. ביפו, שוב, מנהל שהפך להיות איש שיווק במקום מנהל. ללכת ולגייס כל הזמן תרומות כדי שהדבר הזה יחיה כי הוא מבין מה הרדיו עושה לתלמידים שלו ביפו.

צריך להגדיר מראש, וחשוב לומר את זה, שרדיו חינוכי הוא לא כמו טלוויזיה חינוכית. תמיד משווים את הטלוויזיה החינוכית ואומרים שזה אותו דבר, אבל בטלוויזיה חינוכית יש גורמי שיווק, הפצה, קנייה ומכירה וכאן אנחנו מדברים על כך שהתלמידים לוקחים העצמה עצמית, הם מנהלים את המקום.

אתה יודע כמה פרסומות סמויות יש בטלוויזיה החינוכית?

נכון. אם הכנסת את העניין של חסויות ופרסומות, בוא ניקח רגע מצב - - -

חסויות. אל תגזימו.

בירוחם אף אחד לא ייתן חסות, לא בנתיבות וגם לא בדימונה, לא לפרויקט אחד ולא לחצי פרויקט. גם ביפו לא ייתנו חסויות. זה אומר שהחזקים ימשיכו להתחזק והחלשים יישארו למטה ולא יצליחו להחזיק את עצמם. נתת את הדוגמה של מעבדת כימיה, נכון, יש את הרשות שגם מקימה וגם מעורבת בתחזוקה, אבל את ראש העיר לא מעניין מה קורה בניסויים בכימיה, אבל כשיש לו תחנת רדיו שמשדרת, הוא מתחיל לדחוף את האצבעות שלו פנימה ולשלוח את האנשים שלו. אם הוא מעורב לגמרי וכל הכסף יגיע ממנו, בסופו של דבר זה גם ישפיע על התכנים וניקיון הכפיים והצורה בה הם לומדים את העבודה שמבוססת על האתיקה העיתונאית, על נקדי פלוס, זה כבר לא יקרה וזה לא יהיה יותר.

לכן לא שמתי את כל יהבי בראשי הרשויות אלא אמרתי שצריך לראות.

מבחינת העבודה, כמו ששרה ציינה. המורים מקבלים את סל השעות שלהם ממשרד החינוך כפי שקובע המפתח של משרד החינוך בכל המקצועות. שעת שידור, עובדים עליה שעתיים-שלוש כדי לשדר אותה וזה במקרה הטוב. יש לנו בין עשרה לעשרים תלמידים בכל מגמה. אם לכל תלמיד יש רק רצועה אחת, רק שידור אחד, תכפיל את זה ותראה עד כמה אנחנו עובדים באמת מתוך רצון לתת והבנה מלאה מה הדבר הזה עושה להם בסופו של דבר, בסוף התהליך. אם ברמלה ילדי PDD עושים בגרות, יש לנו דוגמאות של עיוורים שעושים בגרות, חינוך מיוחד שעושה בגרות והוא בספקטרומים שונים, אנחנו יודעים לאן זה מוביל את התלמידים וזה לא צריך להביא אותם לגלי צה"ל.

חבר הכנסת פרופסור יוסי יונה.

אני שמח על קיומו של הדיון הזה שנקלעתי אליו באקראי אבל אני שמח שנקלעתי אליו.

אין אקראי.

כן. יש אות משמים.

אנחנו מאמינים בני מאמינים.

אבל הרשות נתונה.

עדיין מלמעלה. רוח אלוקים מרחפת על פני המים.

לי הייתה הזכות להתראיין פעמים ספורות אצלכם באשל הנשיא וכל פעם, כאשר אני מוזמן לדבר בכלל בפני נוער, בטח ברדיו חינוכי של בני נוער, אני להוט לעשות את זה ולא כדי להשמיע אלא אני רואה את זה באמת כאקט חינוכי. זה כל כך נחמד, כל כך נעים וכל כך יפה וטוב שנוער מראיין אותך. אתה מרגיש שאתה עכשיו נמצא בתוך תהליך חינוכי, תהליך הגיבוש שלהם כפי שאת אמרת בצורה מאוד יפה, עדן, לגבי מה זה תורם לך, הערך המוסף של הפעילות הזאת.

בוודאי שאני תומך נלהב בקיומו של רדיו חינוכי ובהרחבתו.

יוני נגע באחת מהבעיות הכאובות ביותר של מה שקורה בכלל היום ועוברת כחוט השני במערכת החינוך והיא שתחומים מסוימים של פעילות חינוכית, התפתחותית אפילו, הופכים להיות יותר ויותר חשובים. אנחנו רואים את זה ורואים שניתנת תשומת לב למערכת החינוך לכיוונים ולערוצים בהם האדם יכול להתפתח ואז זה לא רק שמוסרים לו מידע אלא התהליך עצמו הוא תהליך של התפתחות. המצער הוא שבסופו של דבר היכולת הדיפרנציאלית של בית ספר כזה או אחר, היא זו שמעניקה לילדים את האפשרות בעוד שבתי ספר אחרים שידם אינה משגת לקבל את המשאבים הללו, לא עושים זאת.

אחר כך אנחנו מתפלאים מדוע בסופו של יום, כאשר בוחנים מבחינה דמוגרפית או התיישבותית מי מגיע לגלי צה"ל, יש לנו תמונה מאוד מאוד ברורה על פי היישוב שבו הילד או הילדה גדלו והייצוגיות שלהם היא מאוד מאוד גדולה. זאת אומרת, בסופו של דבר ישובים שאין להם את התשתיות הללו כדי לאפשר לילדים שלהם את הפריבילגיה, ואסור שהיה תהיה פריבילגיה, את הדבר הזה, מעין משאב שמן הראוי שיהיה גם בהישג ידם, הרי שבסופו של דבר היכולות הדיפרנציאליות הכלכליות של הישובים, אפשר לומר באופן חד משמעי, מסכלות את ההזדמנויות שניצבות בפניהם.

באשר לפתרון. אני באמת לא יודע. כמוך, אני לא חושב שהפתרון לא צריך להיות ברמה של ישוב כי אז אנחנו חוזרים לאותו מודל לפיו מי שיש לו, יש לו, ואולי יש כאלה שאין להם אבל יש להם את הכריזמה ואת היכולות המדהימות הללו כדי להביא איזה תורם או תורמת ואז הם מממנים את הרדיו החינוכי. מה קורה לאלה שבגלל סיבות אלה ואלה, חסרונות או יתרונות כאלה ואחרים, ידם אינה משגת?

מה אנחנו צריכים לעשות, לעניות דעתי, ואני באמת לא יודע איך ממשיכים מכאן, איך למעשה מציעים איזשהו פתרון מבני לסוגיה הזאת. פתרון מבני, כן, אפשר לקחת את השלטון המקומי כמרכיב אחד, את משרד החינוך כמרכיב שני, את משרד התקשורת כמרכיב שלישי ובוודאי בסופו של דבר מגיעים גם אל משרד האוצר כדי שמישהו יישא באחריות המימונית כי זה עניין של המדינה. זה עניין מדינתי. החינוך של הילדים הוא עניין מדינתי. שוויון הזדמנויות הוא עניין מדינתי.

אנחנו בוודאי צריכים לקיים איזושהי שיחה והתייעצות בינינו משום שאני רואה שבאמת אדוני היושב ראש להוט ונלהב לעזור למיזם הזה, כפי שאתם קוראים לו. אני לא רוצה מיזם, כי זה נשמע כזה כלכלי. אני אומר פרויקט חינוכי מאוד מאוד חשוב.

אמרתי את זה כדי להקצין, כי כולה, מה זה?

לא העברתי ביקורת עליך, חס וחלילה.

בעין בלתי מזוינת לא תראה את הנקודה של התקצוב הזה בתקציב המדינה.

נכון. אני בהחלט נכון, אדוני היושב ראש, לסייע לך היה ותרצה לקדם את זה הלאה, בין אם באמצעות חקיקה, בין אם באמצעות דיונים עם פקידי משרדים שונים כדי להציג בפניהם את החשיבות המאוד גדולה של העניין הזה. מי ייתן שבסופו של דבר נראה לא רק ארבעים בתי ספר אלא יותר ויותר בתי ספר שמאפשרים לתלמידים את ערוץ ההתפתחות הזה שהוא מאוד מאוד חשוב.

אם זה לא היה מצחיק, הייתי אומר לכם שזה מצחיק. אני מקריא לכם נקודות סיכום מדיון שהתקיים בינואר 2012.

הדיון הקודם בכנסת ה-18.

אנחנו דורכים במקום. הסיכום הזה יצא לראש הממשלה בנימין נתניהו שהיה ממונה על רשות השידור כמו היום, לשר החינוך דאז וליושב ראש המל"ג חבר הכנסת גדעון סער, לכחלון שהיה שר התקשורת והיום שר האוצר, לאמיר גלעד, למנשה סמירה, לשלמה בוחבוט. אני אומר לכם שמתוך ארבע נקודות סיכום, אני קורא שלוש ולגבי הרביעית, תוך כדי שאני קורא, אני אגבש אותה. אין לי יכולות על אבל אני יודע מה אני הולך לומר.

"הוועדה מברכת את כל העוסקים בשידור הרדיו החינוכי בהכרה שזהו כלי חינוכי ממדרגה ראשונה והוועדה מאחלת הצלחה לתלמידים הלומדים ועוסקים במסלול זה.

הרדיו החינוכי צריך להישאר עצמאי ובלתי תלוי ולכן גם הפתרונות צריכים להיות בהתאם.

כדי למצוא מימון דרכי פעולה להמשך פעילות והתפתחות הרדיו החינוכי, מבקשת הוועדה – אני קורא את זה לשם ההיסטוריה, אני לא מבקש – מכל הגורמים הנוגעים בנושא, משרד ראש הממשלה, משרד החינוך, משרד התקשורת, רשות השידור, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, מרכז שלטון מקומי, מל"ג, להעביר לה הצעות לפעילות עתידית של הרדיו החינוכי תוך התייחסות למימון הרדיו החינוכי ועצמאותו".

לפי הגורמים כאן, פרויקט המרכבה של צה"ל קטן עליכם. לפי הגורמים האלה מהם אנחנו מבקשים. אנחנו כולה מדברים על סדר גודל של שישה מיליון שקלים. הגופים שמניתי היו אמורים לתת לוועדה את דרכי הפעולה. הגיע משהו מהם? לא הגיע.

אני לא מבקש מהם כלום.

אנחנו נכחנו בדיון הזה. היינו כאן.

משנים את התאריך ואומרים שוב את הדברים.

תבינו באיזו מציאות אנחנו חיים. שוב, אני אומר לכם שאם זה היה נושא – סליחה על הביטוי, אני לא רוצה לומר את המילה הלא יפה – מושך תשומת לב והיה עולה 300 מיליון שקלים, הייתם רואים מסיבת עיתונאים ומוצאים את הכסף לכך. אני אומר את זה בצער רב.

אני כיושב ראש ועדה אפנה לראש הממשלה להביא הצעת מחליטים. ניתן לו לזה שלושים ימים. אני רוצה שהממשלה תעשה את זה כי הממשלה גם יודעת לאגם משאבים עם משרדי הממשלה. מקסימום, שישה מיליון שקלים יכולים לקחת ממשרד האוצר. זה לא סיפור גדול. תאמינו לי, מי שרוצה לדעת, ישב יום, יומיים, שלושה בוועדת כספים ויבין שזה לא בשמים.

במקביל אני אתחיל ונעשה הצעת חוק עליה נחתים את חברי הוועדה, הצעת חוק שתאפשר לתחנות הרדיו לתת חסויות למיזמים חברתיים, חינוכיים, בריאותיים, תוך שימת דגש ותשומת לאזורי הפריפריה. הצבעת על ירוחם, ותאמין לי שעם קצת מעוף של ירוחם, הייתי מגייס שם, מתוך ידיעה, שני מפעלים גדולים או שלושה. אתה רוצה את השמות שלהם? תאמין לי, הם היו מרימים את זה. הקריה למחקר גרעיני מסוגלת ויכולה לאמץ את הפרויקט הזה. כי"ל. כי"ל משקיעה עכשיו הון עתק בשיפור התדמית שלה אחרי השביתה והיא חשובה לנו. אני אומר לך שאני מאלה שאומרים לתת להם את ההקלות המתבקשות אבל יש לי כמה תנאים כאשר האחד הוא שכל משרדי המטה שלהם יעברו לנגב. הם יכולים לאמץ פרויקט כזה. תאמין לי, עם שימת דגש.

תודה רבה. הישיבה נעולה. לא תם ולא נשלם. אנחנו נמשיך לעקוב. כפי שאמרתי, אני לא פונה לכל הגורמים אבל אפנה לראש הממשלה. דרך אגב, תלמדי מהניסיון שלנו, שיער לבן כבר אין כי אין לו היכן לתפוס, אבל בגדול כשאת מוציאה מכתב לשני גורמים, לא תקבלי מענה כי זה אומר שההוא יענה וההוא אומר שזה יענה. לכן אני פונה רק לראש הממשלה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:20.