הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 36

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום חמישי, ט' בחשון התשע"ו (22 באוקטובר 2015), שעה 10:00

סיור וישיבה לבחינת קליטת העלייה במועצה המקומית קריית עקרון

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

אנה ליטרובניק - מנהלת מרחב ראשון לציון-חולון, משרד העלייה והקליטה

נחמיה חתוכה - מנהל מחוז ת"א והמרכז, משרד העלייה והקליטה

דוד יאסו - מנהל אגף קליטת עולי אתיופיה, משרד העלייה והקליטה

יוסי בר נוי בוכריץ - מפקח מחוז ת"א והמרכז, אגף לחינוך מבוגרים, משרד החינוך

אסתר שוורץ - מפקחת על קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

חגית בן זוהר - קליטת תלמידים עולים, מחוז מרכז, משרד החינוך

נחמה דותן - מפקחת מחוזית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

עמוס ארבל - מנהיל מינהל מרשם ומעמד, רשות האוכלוסין וההגירה

חובב צברי - ראש מועצה מקומית קרית עקרון

בת החן גואל - סגנית ראש המועצה, מחזיקת תיק קליטה ועלייה, מועצה מקומית קרית עקרון

דוד אבו - סגן ראש המועצה, מחזיק תיק ההנדסה, מועצה מקומית קרית עקרון

אלון גרינברג - גזבר המועצה, מועצה מקומית קרית עקרון

בועז קעתבי - מנכ"ל המועצה, מועצה מקומית קרית עקרון

אברהם אבטה - קצין ביקור סדיר , אגף החינוך, מועצה מקומית קרית עקרון

חני דיקמן - מנהלת היחידה לקידום נוער, מועצה מקומית קרית עקרון

קלמו בוזנח - מנהל המחלקה לחינוך, מועצה מקומית קרית עקרון

נועם אהרון - חבר מועצה, מחזיק תיק החינוך והביטחון, מועצה מקומית קרית עקרון

אילן ירימי - חבר מועצה, מועצה מקומית קרית עקרון

אמיטה גרזי - פעיל חברתי ועובד בשכונה, קרית עקרון

מירב לוי - עו"ס, פקידת סעד, מח' שירותי הרווחה, מועצה מקומית קרית עקרון

דבורה סיסאי - עובדת שכונתית, מחלקת רווחה, מועצה מקומית קרית עקרון

קרן שגב - חברת מועצה וחברה בוועדת קליטה, מועצה מקומית קרית עקרון

ישראלה ידגב - מתנדבת ופעילה ביישוב, קרית עקרון

רותי שלמה - מנהלת המחלקה לשירותי רווחה ושירותים חברתיים, מועצה מקומית קרית עקרון

עזרא ימיני - קב"ט, מועצה מקומית קרית עקרון

מזל סמאלי - מדריכה בוגרת ופעילה חברתית עם נוער, קרית עקרון

סיגלית מהצרי - מנהלת 'עיר ללא אלימות', קרית עקרון

קסהון - נציג הצעירים, קרית עקרון

דוד צור - מנהל המתנ"ס, קרית עקרון

שרון טזזו - חברת הנהלה, מתנ"ס קרית עקרון

קסמולה דסלה - מדריך רוחני בקרית עקרון

אמרטה אברג'ה - פעיל חברתי, קרית עקרון

ישראלה ידגב - מתנדבת ופעילה, קרית עקרון

סיגל מנצ'ו - אחראית קהילה ושיתוף ציבור, קרית עקרון

שושנה בן דור - ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

אביבה אולה - ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

אביאל אליהו - בוגר 'אחריי' ומכינה קדם צבאית

יגאל אמיתי - דובר הוועדה

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר המתרגמים

סיור וישיבה לבחינת קליטת העלייה במועצה המקומית קריית עקרון

בוקר טוב, ברוכים הבאים. אני שמח לפתוח את הפגישה ואני מברך את ד"ר אברהם נגוסה, עם כל החברים שהגיעו. תיכף נעשה איזה שהיא היכרות כדי שנדע מי יושב פה היום. לפי סדר היום שלנו אנחנו נתחיל במצגת של קרית עקרון, כדי שכל הנוכחים יכירו, אחרי שנעשה היכרות קלה וכל אחד יציג את עצמו. אחרי זה יש לנו סיפור מדהים של תלמידה שלנו שתספר לנו ואחרי זה יהיה שיח שנעשה, נעביר את השרביט אליך בעניין, וכמובן נצא לסיור.

אני רוצה לספר ולהגיד לכם שאל"ף, אני מאוד מאוד מאוד מכבד ומעריך, נפגשנו באיזה שהוא מפגש, אני ויושב ראש ועדת הקליטה, הזמנתי אותו ובאמת הוא הרים את הכפפה ואנחנו פה היום. יישר כוח ענק על העניין. אני שמח מאוד.

שמי חובב. אני ראש המועצה מזה שנתיים עוד מעט. ברקע כללי, 28 שנים הייתי בצבא, אני אלוף משנה במילואים, שבע שנים במשרד החינוך וכמו שאמרתי, שנתיים פה כראש רשות. אני בן קרית עקרון, נולדתי פה ובניתי את ביתי פה, אני נשוי, יש לי 4 ילדים ואני בפירוש מברך אתכם בברוכים הבאים.

(סבב נוכחות)

קודם כל אני מאוד מודה ליושב ראש המועצה ולחברי המועצה, כמו שהוא אמר, כשנפגשנו הוא אמר לי 'אני רוצה שתגיעו אלינו, נעשה מפגש', זה חשוב לו, על שילובם של יוצאי אתיופיה בכל התחומים, פה בקרית עקרון ולכן החלטנו היום לקיים את ישיבת הוועדה פה בקרית עקרון. נכון, היום יום חמישי, לכמה מחברי הוועדה זה לא היה מתאים, אבל אנחנו בכל זאת לא רצינו לדחות את זה ורצינו לקיים את המפגש. אם צריך עוד פעם נעשה עוד פעם, אבל אני חושב שזה היה מאוד חשוב לא לדחות את זה ובאמת מנהלת הוועדה, דנה, עשתה מאמץ לתיאום עם סיגל ואנחנו פה. אני גם מודה לכל נציגי משרדי הממשלה, שהגיעו לפה, משרד הקליטה, משרד החינוך, משרד הרווחה והשירותים החברתיים. אז אני אומר תודה לתושבים פה, לקסמולה ולחברים פה ולעובדים.

אנחנו קודם כל נשמע מראש המועצה סקירה כללית ולאחר מכן אנחנו נתייחס בהתאם לסקירה ולנושאים, איך אנחנו יכולים לקדם את השילוב המיטבי של יוצאי אתיופיה בקרית עקרון. זו המטרה. אנחנו נבין את המציאות ואנחנו ננסה להבין מה ועדת העלייה והקליטה בכנסת יכולה לקדם על מנת לעזור למאמצים של ראש המועצה וחברי המועצה וכל הגורמים הרלוונטיים. תודה רבה. אני נותן את הבמה לראש המועצה.

תודה. זו המתכונת שלנו מבחינת הביקור, כמו שאמרתי, אנחנו סיימנו את דברי הפתיחה וכרגע נעשה סקירה כללית ואחרי זה כמובן נשמע את הסיפור האישי שהוא מעניין גם אותי באופן אישי. אני יכול לספר לכם אנקדוטה. כמו שאמרתי לכם, הייתי איש צבא והייתי עושה ערבי מפקד וכל פעם העליתי אחד מהחיילים או מהחיילות, במיוחד יוצאי אתיופיה, אבל גם עולים אחרים, אמרתי להם 'ספרו את הסיפור שלכם'. מהרגע שהם סיפרו את הסיפור שלהם זה היה מדהים, ראיתם פתאום איך כולם מחבקים אותם, כי פתאום ראו איזה סיפור מדהים עומד, איזה מסע הם עשו כדי להגיע בסוף לארץ. אני חושב שאנחנו כולנו נתרשם מהעניין, נעשה תמונת מצב לגבי האוכלוסייה שלנו במיוחד ובדגש לגבי הנושא של הקהילה יוצאת אתיופיה וכמובן סיכום שלכם, של יושב ראש הוועדה ונצא לסיור, לראות את הדברים בעיניים.

קרית עקרון שמה לה כאיזה חזון, שהוא בהתהוות שלנו, אבל זה בשיתוף עם הציבור ואני אעמוד על זה בהמשך, יישוב קהילתי ירוק שתושביו מובילים בתחומי החינוך. אני אמרתי, חינוך, תרבות וספורט מובילים קהילה ואנחנו עושים את זה כבר בשנתיים האחרונות בצורה טובה. סתם לסבר את האוזן, ההשקעה ב-2013 בנושא של החינוך הייתה 18 מיליון מהתקציב, ב-2014 זה עמד על 21 מיליון וב-2015, השנה הזאת, 25.6 מיליון. זה 40% יותר לטובת נושא החינוך, מקצה לקצה. בנושא הספורט, אנחנו הקמנו שתי קבוצות בוגרים, אחת של כדורגל, שגם לקהילה יש חלק בעניין, יש לנו גם בית ספר לכדורגל לנוער וכמובן כדורסל בוגרים. אני מאוד מאמין שספורט מביא גם למשמעת, להתנהגות נכונה וכו'. בתרבות אנחנו עושים המון בסוגיה הזאת. בנושא של ביטחון אישי, כולכם מכירים. רק לסבר את האוזן, חזרתי להיות חמוש, החלטתי שאני חוזר להיות חמוש ואני מסתובב עם ה - - - כל נושא החוסן הכלכלי וכמובן הכול באיכות חיים גבוהה לטובת התושבים.

קרית עקרון, מבחינת המיקום שלה, אני אומר את זה תמיד לכולם, כל מי שבא לפה, היא בטבורה של הארץ, זה 24 דקות מתל אביב, 40 דקות מירושלים, ועוד 45 דקות מבאר שבע, ממש במרכז. אפשר לראות, רחובות היא העיר הצפונית לנו, מזכרת בתיה קרובה אלינו וכמובן אנחנו גובלים בשתי מועצות אזוריות, מועצה אזורית גזר ומועצה אזורית ברנר.

אפשר ללמוד קצת על ההיסטוריה שלנו, אנחנו עיר עולים, עיר קליטת עולים, למרות שהטייטל של זה, אפרופו אתמול, בשיח שהיה לנו בוועדה, הכותרת של עיר עולים נמצאת במועצה אזורית ברנר, מדוע? אנחנו היינו פעם ועד מקומי במועצה אזורית ברנר, זה היה בהקמת המדינה, למעשה, 48'-49', היו פה עולים שהגיעו מבולגריה, קיבלו בסוף איזה סיוע ועברו ליפו, והיו פה עולים מתימן ואחרי זה קלטנו למעשה את כלל הקהילות. היום יש לנו ברוך ה' את כלל קהילות ישראל פה בקרית עקרון. העולים מעירק, ממרוקו, מאתיופיה, מברה"מ לשעבר.

בכל הסוגיה הזאת אתם יכולים לראות את ההתפתחות שלנו מבחינה היסטורית. משנת 61' הפכנו להיות מועצה מקומית, נפרדנו למעשה ממועצה אזורית ברנר ומה שאמרתי קודם, הכותרת של 'עיר עולים' נשארה במועצה אזורית ברנר ואנחנו עם העולים עצמם. מה המשמעות בעניין? שכל אותן סוגיות של ארנונה מבסיסי צה"ל, ויש לנו בסיס מאוד גדול קרוב אלינו, שכנים שלנו, תל נוף, שאנחנו מאוד אוהבים אותו, רק שהוא עושה לנו הרבה רעש וגם מפריע לנו לגדול לגובה, בגלל שהם עולים ויורדים מעלינו, אבל את כל הארנונה מקבלים למעשה עיר העולים שזה מועצה אזורית ברנר. זה רק לסבר את האוזן.

בשנות ה-90, ניכנס אחר כך לפירוט, הייתה לנו קליטת עלייה, בוודאי גם מהקהילה, אפשר לראות עכשיו איזה שהוא סרטון, שאנחנו בדרך כלל מראים את שיתוף הציבור. אני החלטתי, יחד עם חברי המועצה ויחד עם המנהלים, שקרית עקרון שייכת לתושבים. לא שאני המצאתי את זה, זה ברור מאליו.

(הקרנת סרטון). למעשה אחד הדברים היפים שאני יכול לדבר עליהם וזו סוגיה טובה לנו זה שהתושבים שותפים. ולמה זה כל כך טוב? מכיוון שגם מחזיקי התיקים, שהם למעשה חברי המועצה, גם המנהלים במחלקות שמוציאים לפועל את הדברים בתוך המועצה וגם התושבים יושבים ודנים בכל הסוגיות איך ייראה היישוב שלנו בעתיד, כולל נושא של ועדת מתאר, שעשינו לפני שבועיים. המעניין הוא שיש כמות לא מבוטלת של תושבים שרוצים ומעוניינים ונוטלים חלק ובאים ואומרים את דעתם, מה הם חושבים לגבי השכונות שלהם, איך תיראה קרית עקרון בהמשך. תכנית המתאר שלנו היא משנת 83' ואנחנו הולכים לקראת תכנית מתאר שמשרד הפנים תומך בנו, עם אייזן אדריכלים, ואנחנו מטפלים בסוגיה הזאת, איך תיראה קרית עקרון מהיום ועד 2040.

קצת מבחינת נתונים. אתם יכולים לראות, 2,330 דונם, אנחנו מתכננים להגיע לסדר גודל של 3,200. אנחנו כרגע מבחינת תושבים 11,137 וכל מי שרוצה לשאול למה 7 אז אני אומר להם קודם כל זה המסר, שכל תושב חשוב, ואל תתפסו אותי בקטע של אחד או שניים כי אנחנו רק מדי פעם בודקים את המספרים. יש לנו 2,900 בתי אב. יש לנו סוגיה לא פשוטה, והצעתי את זה אתמול גם בוועדת חמשת המשרדים, תכנית 360, יש לנו 23% מהתושבים שלנו שהם מטופלי רווחה וזה משקולת לא פשוטה על כל המנעד. זה אומר רווחה, גם קשישים. ותיכף תבינו למה אנחנו יישוב שמזדקן, כי אין לנו אדמות, אין לנו אפשרות לבנות ולכן אנחנו בוועדת גבולות עם מועצה אזורית גזר, כדי לקבל מהם סדר גודל, ואני אשמח בעניין הזה אם תוכלו לעזור לנו, כדי שגם לילדים שלנו תהיה אפשרות אחר כך לבנות וגם שתושבים אחרים יצטרפו אלינו. זו מגבלה לא פשוטה, כי אם אתה עכשיו לא מאפשר לילדים שלך לבנות פה או לתושבים נוספים, אז הם הולכים לגור ברחובות, במזכרת בתיה, או בגדרה, כי שם בונים, ופה אתה לא מאפשר להם להתקדם קדימה. אפשר להתרשם מסוגיית המבוגרים, הילדים והנוער.

אנחנו באשכול 5 מבחינת הסוציו אקונומי, שגם זה סוגיה לא פשוטה. כשאתם מסתכלים אז אנחנו ארבעה או שלושה מקומות מעל אשכול 4. כל מי שהיום נמצא בשלטון המקומי, כל מי שנמצא במשרדי ממשלה יודע שהסוציו אקונומי מאוד משפיע. משפיע מבחינה תקציבית, משפיע בכל הסוגיות האחרות שקיימות. הנושא של אבטלה בסך הכול בממוצע הארצי ואפילו נמוך קצת, וזה בסדר, אצלנו רובם ככולם עובדים. וכמובן מספר העולים, כמו שאתם יכולים לראות, יש לנו גם מברית המועצות לשעבר, כמובן מאתיופיה וגם ממדינות אחרות. אנחנו עשינו ניתוח קצת יותר מעמיק בסוציו אקונומי, נכון לל-2008, כי זה הלמ"ס שאנחנו מכירים ומזה למדנו איפה צריך להשקיע בעניין. כמו שאתם יכולים להבין, אנחנו חייבים להגדיל את היישוב כי אחרת היישוב יזדקן, חייבים לטפל בנושא של החינוך, בתרבות וכמובן בכל נושא הפיתוח שלנו וכל אזור התעשייה. יש לנו למעשה אזור תעשייה שלנו, שגם פה מטפלים - - -

מבחינת ההתפתחות של האוכלוסייה, אתם יכולים לראות שאנחנו לא מתפתחים בשנים האחרונות, אבל הייתה קפיצה בשנת 95' עד שנת 2000 עוד סדר גודל של כמעט 5,000 תושבים, זו שכונה חדשה שנבנתה, אנחנו קוראים להם נאות הדרים, למי שמכיר את הסלנג אצלנו זה חבצלת הצעירה, וזה נתן לנו את הקפיצה. אנחנו נמצאים היום בפרק שחייבים לגדול ולאפשר התפתחות, אחרת אנחנו קובעים לעצמנו הזדקנות. אפשר לראות את זה על הגרף הזה, למעשה משנת 1999 ועד 2011 אפשר לראות שהיישוב רק מזדקן וזו אחת המשמעויות שאנחנו רצינו לשים על השולחן.

מבחינה תקציבית, אנחנו בסך הכול בסדר, אנחנו נחשבים לרשות יציבה, על פי הקריטריונים של משרד האוצר או משרד הפנים ומ-2006 הרשות עשתה פה מהפך. היינו במצב של חשב מלווה, הייתה התארגנות טובה מאוד וכבר שש שנים, אם אני זוכר נכון, אם לא, הגזבר יתקן אותי, שאנחנו מקבלים מה שנקרא פרס ניהול תקין על ידי משרד הפנים. זה חשוב לכל רשות להבין שאם היא לא תהיה מאוזנת ולא תנהל את התקציב שלה כמו שצריך היא תיכנס למצב שגם משרדי ממשלה לא יקשיבו להם כמו שצריך, לא תהיה אפשרות להתפתח. אנחנו שמים על זה דגש, בוודאי בשנים האחרונות.

אני נכנס כרגע, זה כל הנושא של רקע כללי, אבל לפני שאני נכנס לסוגיה הזאת אני אבקש ממך להיכנס לתמונה ולהעשיר אותנו בסיפור שלך. בבקשה.

תודה. כמו שאמרתי, קוראים לי מזל, אני תלמידת כיתה י"ב בתיכון למדעים ברחובות, אני תושבת קרית עקרון ארבע שנים ופעילה עם הנוער כבר שלוש שנים. את התהליך שלי התחלתי בתור מדריכה בשיתוף עם השינשינים, שהם בעצם דחו את הגיוס שלהם, כדי לבוא ולעזור לנו. הם סיפקו לנו ערכים של אחריות, תוך אמונה וביטחון עצמי, שאני יכולה להאמין בעצמי, יותר לשאוף קדימה, יותר הלאה, יותר לבוא ולהגיש את עצמי, להראות את הנוכחות שלי בחברה תוך שילוב בעצם. התהליך כמו שאמרתי הוא תהליך מדהים. הוא הקנה לי ביטחון עצמי ואחריות. אני למדתי על עצמי דברים מדהימים, זה עזר לי. יותר משזה עזר להם זה סיפק אותי, אני מגיעה הביתה ואני אומרת 'וואלה, עשיתי משהו טוב היום'. זה עזר לי ברמות. עברתי תהליך, קורס הדרכה, סמינר, שבסופו גם קיבלנו תעודות הדרכה. כיום אני מד"בית, מדריכה בוגרת, הדרכתי במספר קייטנות, אני גם עובדת עם הנוער, אני פעילה גם במועצת הנוער, גם מד"צית וגם פעילה במועצת הנוער.

אני חושבת שאחת הבעיות כאן עם הנוער, בני העדה האתיופית בקרית עקרון, שהם לא פעילים מספיק, אולי מחוסר ידע, אולי מעצלנות, אני לא יודעת, אולי חוסר פרסום של ה - - - יש לנו מועדון בית נוער, שזה מועדון לנוער, פתוח אחר הצהריים עד שעות הערב. יש שם מגוון פעילויות, גם במהלך הקיץ, אם זה הופעות ואם זה סטנד אפ ואם זה ערבי סרטים. כל מה שיבוא וימשוך את הנוער של בני הקהילה האתיופית ואת הנוער בכלל בקרית עקרון קיים ויש אותו. אני חושבת שגם יש מקום לשינוי, הכול פתוח. אני כאילו אומרת את התהליך שאני עברתי אני רוצה שגם הם יעברו, השאלה זה איך, איך למנף אותם, איך לגרום להם לבוא. להגיד להם 'וואלה, יש חשיבות', הם לא מבינים את החשיבות.

אני חושבת שכאן בעצם הבעיה העיקרית, שהם לא באמת מבינים. מעבר לזה שיש את התופעה ההפוכה, של שוטטות ברחוב, אם זה פארקים ואם זה יציאות ואם זה - - - צריכים לבוא ולדעת לקדם אותם הלאה. אני כעיקרון מבינה את שני הצדדים, בתור אחת שעובדת עם הנוער אני יודעת כמה זה באמת חשוב, אני גדלתי על זה. מבחינתי זה לבוא ולתת את עצמך, אני מקבלת מזה יותר מאשר - - - כאילו אני מעניקה ומקבלת לא פחות. לי זה עוזר. עברו איתי חברות שעברו את התהליך הזה, זו חוויה עצומה, מספקת, מרגשת, אני יודעת שנתתי מעצמי. נתתי וטוב לי, טוב לי עם זה, זה באמת כיף לי לדעת שאני תורמת. זה כיף.

יש את שני הצדדים. זה צד אחד, שבאמת זה תורם, השאלה זה איך הם, איך לעבור להציג להם את זה, איך שהם יבינו את החשיבות של זה. צריכים לבוא ולעזור להם, באמת לעזור להם. זו הבעיה היחידה כאן, צריכים להגיע לפתרון חד משמעי וצריכים לשים את אור הזרקורים על הנוער. בלי להשתמש במושגים של קליטת עלייה, צריכים לבוא ולעזור להם, הם צריכים להבין את זה. זו בעיה שנפוצה ויש כאן הרבה מהנוער האתיופי, אנחנו מספר לא קטן, אנחנו מספר רב, השאלה איך לבוא ולהציג להם את זה. מה חסר כאן בקרית עקרון שבאמת יעזור להם למנף בכלל את הנוער האתיופי. זהו.

את אמרת שאת ארבע שנים ביישוב.

בקרית עקרון, אבל פעילה שלוש שנים.

מאיפה באת?

מרחובות. כאן ליד. שם באזור שלי - - - אחרי זה אמרתי שיש לי - - - שיש לי את היתרונות לבוא ולעזור בעצם.

תודה. חשבתי שאולי בתור עולים יש - - -

בבית נוער, מי הנוער שמגיע? רק בני עקיבא?

לא. הם גם, אבל לא רק. זה פתוח לכולם.

אנחנו נסייר אוטוטו גם בבית נוער אז תוכלו גם לראות את המקום.

צריכים לתת להם להשתלב בקהילה, צריכים לפתוח להם הזדמנויות. אני לא חושבת שהם באמת מבינים עד כמה זה חשוב. צריכים לבוא ולהעצים אותם, למנף אותם הלאה, לדעת שכן יש המשך, שכן אפשר. אני אישית, עוד כמה זמן יש לי, שנה לגיוס? אני יודעת שעשיתי משהו וזה תרם לי, זה באמת תרם לי, השאלה זה מה איתם, כמה אפשר? כאילו באמת עד מתי? כמה?

את אמרת שעד עכשיו את שלוש שנים מדריכה ועכשיו מדריכה בוגרת, עשית קורס הדרכה ודברים כאלה, השאלה שלי זה איפה הנקודה שבה את חושבת שנפרדת מאותו נוער שהוא עכשיו ברחוב ויושב ושותה לעצמו, בעצם הנוער שאנחנו לא רוצים שיהיה הדוגמה ואיפה הנקודה הזאת שאת פנית לאן שאת עכשיו.

לי היה את הרצון, לא יודעת, זה משהו שבי. עם כוח רצון אפשר הכול, לי היה את זה מהתחלה. אני חייבת להודות שכשאני עברתי עברה איתי עוד חברה, שהיא גם מרחובות, אבל משכונה אחרת. אצלה היה את זה, היא עברה את זה והיא אמרה לי 'תקשיבי, היה לי את זה'. היא אומרת לי 'אין לי מושג, אני לא מכירה את קרית עקרון', אני עברתי שנה לפניה, ואמרתי לה 'אנחנו חייבות לבדוק אם יש את זה כאן, חייבות לבדוק'. היא סיפרה לי על חוויה, אני לא הכרתי, סיפרה לי חוויה ואמרתי 'וואלה, בא לי גם' והיא נהנתה וזה עושה הרבה. והחלטנו יחד לבוא, עוד באותו יום שהיא סיפרה לי את זה באנו למתנ"ס, הכרנו את המדריכים, המדריכים מדהימים, באמת מדהימים, עם הקניית ערכים באמת, לי זה מאוד עזר.

אני חושבת שכן, זו הבעיה היחידה, שצריכים לבוא ולעזור להם. הם לא באמת מבינים את זה. אני יודעת שאני אתגייס, מה יהיה איתם? צריכים להמשיך עם זה הלאה, הדור הבא, צריכים להמשיך עם זה. מה יהיה איתם, באמת מה?

עוד מישהו רוצה לשאול שאלה את הנהדרת שלנו? תודה רבה. אנחנו נמשיך ואני אתן קצת רקע כללי בדגש, כמו שאמרנו קודם, על הנושא של הקהילה.

לאן את מתכוונת להתגייס? יש לך איזה כיוון?

אני רוצה להיות קצינה.

באיזה תחום?

אני לא יודעת. אני בתהליך של המיונים.

אני ממליץ לך להיפגש עם נועם אהרון, חבר המועצה, מחזיק תיק הביטחון והחינוך. כמעט כל התושבים של קרית עקרון, ההורים והילדים, עברו דרכו בדרך להתגייס. יש לו רקע, הוא יכול לעזור לך להגיע לאן שאת רוצה להגיע, אבל השאיפה צריכה להיות גבוה. דרך אגב, גם נועם וגם אני מגיעים לכל טקס סיום קורס קצינים, אז תגידי לנו מתי את מסיימת את הקורס, אנחנו נבוא לטקס. כמו שאמר דוד אבו, גם נועם הוא אלוף משנה, גם המנכ"ל הוא אלוף משנה, גם הקב"ט הוא סגן אלוף, אתם נמצאים בחברה טובה.

אנחנו ממשיכים. תודה רבה, באמת היה מעניין ואין לנוער שלנו, גם מהקהילה וגם כל הנוער שלנו, לא משנה מאיזה קהילה הוא מגיע, אין תקרת זכוכית. אני אומר את זה לכולם, אנחנו יכולים לפרוץ הכול. אני אומר את זה בצורה הפשוטה ביותר. אני בן קרית עקרון, נולדתי פה, את יכולה להיות גם ראש ממשלה, לא רק קצינה. ראשת ממשלה.

אני רוצה להמשיך במצגת. בשנות ה-80 החלו לקלוט את כל גלי העלייה מאתיופיה, 10% מתוכם עלו במסגרת 'מבצע משה', זה קצת מבחינת נתונים, ו-80% מתוכם עלו ארצה במסגרת 'מבצע שלמה' ב-91' ועוד כ-10% הגיעו במסגרת הפלשמורה.

המאפיינים, אתם מכירים את זה, אבל אני אעשה את זה בבריף קצר, אחר כך מי שירצה להתייחס ולהגיד, 'זאת סטיגמה' או זה נכון או לא נכון, כמובן אנחנו נותנים את זה כסוגיה. הקהילה שעלתה היא אוכלוסייה כפרית שעלו ארצה ומיקמו אותם בערים ובכל מיני מקומות וגם אצלנו בקרית עקרון. זו קהילה דתית, בעלייתם ארצה נחשפו לראשונה למציאות חדשה של חילוניים ודתיים. דרך אגב, הסיפור הזה הוא סיפור של כל עולי ונקלטי ה - - - גם ההורים שלי שבאו מתימן עברו תהליך של קליטה וכל הסוגיות האלה. ואפרופו הסוגיה של הדת, אני עד גיל 17-18 התחנכתי על ברכי בית הכנסת וכל הדברים האלה וכשהגעתי לצבא לא פרקתי עול, אבל התרחקתי מכל העניין, השתחררתי מהצבא חזרתי לבית הכנסת. עשיתי את זה במיוחד לטובת אבא, כי כל פעם שהייתי נכנס לבית הכנסת העיניים שלו היו ככה זורחות, כי הנה הבן שלו בא לבית הכנסת. זה חלק מהמסורת וזה תהליך שכולם עוברים אותו.

מבחינת קודים תרבותיים כגון כבוד, כמובן מבוגרי הקהילה, חשיבות למילים וקיום הבטחות, הם מעניקים חשיבות לכל מילה, צניעות. הקהילה מאוד מאוד מאוד צנועה וכמובן כבוד לדמויות סמכויות ובוגרי הקהילה. קיים שוני ופער בין התרבות המתפתחת לבין התרבות המערבית, אין מה לעשות, זה חלק מהעניין. ברגע שאתה בא מתרבות מסוימת ואתה נכנס לתרבות אחרת יש איזה שהיא הפרדה ומתחילים, חלק מהצעירים רוצים צורה כזאת. אני יכול לתת דוגמה, אצלנו בקהילה, אנחנו רואים את זה בבית הכנסת של הקהילה, יש פה בית כנסת מכובד ומפואר, יש החבר'ה הצעירים, לדוגמה, שלמדו בישיבות והם מביאים איתם את מה שהם למדו מהישיבות ויש את התרבות המכובדת שהביאו הבוגרים וזה יוצר מחלוקות. הנושא הזה שבתוך הקהילה יש המון המון זרמים שרוצים - - - כולם רוצים לעשות טוב, אבל אתם יכולים למצוא ואני אומר לכם, בקבלות קהל או במפגשים מגיעות אליי קבוצות כאלה וקבוצות אחרות וכל אחד מציג את העניין ולא פשוט. לטובת העניין עצמו וכמובן בהובלת הקייס ושרון, שהיא חברת הנהלת המתנ"ס, פעם ראשונה, דרך אגב, שיש לנו בקרית עקרון חברת הנהלת מתנ"ס שהיא מהקהילה, היא עושה עבודה נהדרת, שרון טזזו, ואני מאוד שמח. האמת שאני גם נרגש מכל הסיפור כי יש קבוצה, אני מקווה שתספרי על זה קצת, של צעירים, גם אקדמאים, גם סטודנטים, בעלי דעה, רציניים מאוד, שכרגע מובילים את כל התהליך ואנחנו רוצים לראות שבסוף פורצים ובאמת משתלבים בכל הסוגיות האלה. אולי תרצי להגיד על זה כמה מילים, שרון.

אני כחברת הנהלה במתנ"ס, בעקבות פורום תושבים שקיים פה ביישוב החלטנו לקיים פורום בנפרד של בני הקהילה, בתוכם יש את קסמולה, יש את ישראלה ועוד כמה אחרים שלא הצליחו להגיע היום. מטרת הפורום הזה הוא לקדם דברים פה שקשורים לקהילה בכל הנושאים ואחד הדברים החשובים זה להיות יותר מעורבים, כקהילה, כתושבים שווים בפני כולם, כמו כולם, להיות מעורבים בוועדות קיימות ביישוב. אנחנו היום עובדים על כל מיני נושאים של שילוב חבר'ה, אם זה מהקבוצה או מחוצה לה, לתחום הוועדות, וכמובן דברים על סדר היום, שבוער, שחשוב. אני חושבת שאנחנו בדרך הנכונה בעקבות הקבוצה החזקה, שהיא היום גם מאוד מוכרת ונשמעת בקהילה, ומצטרפים חדשים שיבואו. וזהו בגדול.

אני לא עושה על זה עכשיו הרצאה, על הנושא של מבוא לקליטה או כל הסוגיות האלה, אבל הנושא של היעדר השפה מקשה על תקשורת, כמובן יותר על המבוגרים. המשפחה כסוכנת, אנחנו ראינו את זה כמעט לאורך כל הסוגיות עצמן, ההורים המבוגרים, שלאט לאט מעמדם הופך להיות פחות טוב, כי הם לא כל כך משתלבים בכל הסוגיות האלה, הנוער שרוצה כן להיכנס ולראות מביא לכל מיני כיוונים. אני חלילה וחס לא מכליל, אבל אנחנו רואים גם בתופעות אצל הנוער, חלקם הולכים לכיוון של שתייה, סוגיות של בני נוער אחרי צבא, שעושים אפילו שירות משמעותי, יש חבר'ה שאני ישבתי איתם, לא פעם ולא פעמיים, בוגרי גבעתי ובוגרי צנחנים ובוגרי יחידות קרביות, הם מגיעים הנה חזרה, לא מוצאים לעצמם תעסוקה, לא מוצאים לעצמם איזה שהוא - - - ופתאום הולכים לכל מיני כיוונים. פה אנחנו צריכים להיכנס בכל המשקל כדי לראות שבסופו של דבר הם לא יילכו לאיבוד.

אני אומר לכם, גם כאחד שעבר את הסוגיה הזאת של יחידות קרביות, הם נותנים את כל כולם בעניין, למעשה הם מקריבים את היקר להם מכול - - - אפרופו 'צוק איתן', היה לנו בחור שלנו, שהיה בגדוד 13 ונפצע תוך כדי. ביקרנו אותו בסורוקה ואחרי זה הבאנו אותו פה לערב יום הזיכרון ועשינו כמה דברים, אבל זה בחור שממש היה שם בתוך כל מה שנקרא 'צוק איתן' ואנחנו צריכים לראות כחברה, זה נכון לגבי כל בני הנוער בעניין הזה, בטח ובטח כאלה שנתנו את היקר להם מכול - - - שוטטות, חוסר מעש, גם בסוגיות האלה אנחנו צריכים למצוא פתרון.

בקרית עקרון יש כ-595 בתי אב של הקהילה. בשנתיים האחרונות, אני אומר את זה בצורה ברורה, אנחנו מעלים את זה לסדר היום כדי לדון בדברים האלה ואחת התוצאות הטובות של העניין זה עובדתית שאתם פה.

בנושא של יישום ושילוב אנשים מקהילת יוצאי אתיופיה בתפקידים ביצועיים. אז אתם יכולים לראות שבמועצה ובמתנ"ס יש כ-10 עובדים, גם בהנהלת המתנ"ס, גם אבטה אברהם, גם סייעות. בפעם האחרונה היה מכרז ואחת הסייעות שלשמחתי זכתה במכרז הייתה מהקהילה, כמובן עובדי תחזוקה ויש לנו עוד הרבה מה לעשות בעניין. חלק מהסיפור זה מה שאמרה מזל בעניין, לאפשר להם לבוא ולהאמין בעצמם ולהגיד yes we can, אנחנו יכולים ולהיות. יש לנו קהילה מדהימה, אני מכיר גם כאלה שעובדים בהמון המון מקומות, גם במשרדי ממשלה וגם בעמדות מפתח בארגונים כאלה ואחרים וזה מצוין.

כיום ביישוב מתגוררים כ-292 תלמידים מגן עד י"ב, הם מהווים כ-10%, מתוכם מתגוררים ביישוב 120 בני נוער, מ-ז' עד י"ב, והם מהווים כ-6%.

מבחינת תכניות שפועלות כיום, דרך אגב, זה פורסם אתמול או שלשום בעיתון 'ידיעות', כולם עשו ככה חגיגה על הסיפור, קרית עקרון נמצאת במקום 14 בארץ מבחינת אחוז נשירה. כלומר אנחנו מצליחים לשמור על התלמידים שלנו, מזכרת בתיה אחרינו ואנחנו בקבוצה של המצטיינים. מבחינתי זה נתון טוב. עדיין, אתם יודעים, להשיג הישג מסוים זה אפשרי, יותר קשה לשמור עלו.

בכל זאת כמה יש נשירה?

מבחינת נשירה, אולי אתה תעזור לנו?

קשה להגיד. כל השנים אני נשאל, כולל כשהייתי עובד קידום נוער. פעם אחת איזה שהוא מפקח אמר לי 'למה בני נוער יוצאי אתיופיה לא נמצאים בתכנית היל"ה'? אז אני אומר לו 'מה, אתה מעודד להנשיר תלמידים? אני לא מעודד', אני מעודד להשאיר את אותם ילדים באותה מסגרת, להיפך, להעלות את הדימוי העצמי. לכן כל שאלה שנשאלת אין לה - - - מבני הקהילה, ההשתדלות של כולנו במערכת, אני שם את עצמי, עוד כילד שהתחלתי לעבוד, אחת מהמטרות שלי היא לשמור עליהם מכל משמר. זה לא רק בני הקהילה, בכלל, ביישוב שאני קב"ס, אני אמור להשתדל לשמור על כולם שיישארו באותה מסגרת. למרות, שאיך אומרים? כשאתה עובד רק פורמלי בשעות שלך אתה לא מצליח להשיג את אותם הישגים, יש הרבה דברים בנוסף שאנחנו עושים.

אתה יכול לעשות הבחנה בין נשירה גלויה לנשירה סמויה?

בנשירה גלויה, אין ספק שיש לנו תלמידים, שאפשר לאתר אותו, בעיקר בחטיבות או במב"רים, אבל עדיין אנחנו בונים תכניות כדי לשמר או לתת התערבות מניעה בתוך בתי הספר. כאשר אני נפגש עם יועצי בתי הספר או המנהלים, אצלנו אחת מהמטרות, אנחנו בונים את תכנית ההתערבות בתוך בית הספר, כאשר התכנית קיימת במשרד החינוך אנחנו מחזקים אותה, נותנים את הגיבוי, כאשר אני כקב"ס מעורב בכל התיכונים. למרות שאין לנו תיכון פה שהיה עוזר לי טוב מבחינת הזמן שלי, אנחנו מפוזרים באזורי רחובות ובסביבה, עדיין אני משתדל להיות שם, איפה שצריך, כדי לבלום את הנשירה הסמויה. בעיקר הסמויה.

זה מאוד קשה. המילה סמויה היא יותר קשה, היא לא גלויה, אבל אנחנו כן נותנים את דעתנו, גם במחלקה ובפרט אני כקב"ס, על ידי בניית תכניות בעיקר.

חז"ל אמרו אין דבר מבורך יותר מן הסמוי מן העין, אבל בסדר.

לא הייתי נסחף.

אנחנו מאפיינים את זה לצד השני, אבל אנחנו כן משתדלים, אני לא רוצה שיהיה יותר מדי גלוי. ברגע שיהיה גלוי, זה מי שלגמרי מתנגדים למערכת החינוך הפורמלית, אבל אני בכל אופן יכול להרגיע אתכם, מבני הקהילה אין נושרים. יש לי תלמיד אחד כרגע שמועמד להיכנס לתכנית היל"ה. אני מניח שהוא גם נרשם כבר. זהו.

אפשר לשאול שאלה?

ודאי.

אתה אמרת, אברהם, שאין נושרים. השאלה מה אחוז הילדים שכן מוציאים תעודת בגרות. ילד בבית ספר נוכח זה הדבר הכי פשוט שאפשר לעשות, מה אחוז ההצלחה של בני הנוער כאן?

- - - במצב כרגע לא יכול לתת לך את הנתונים, אנחנו בדיוק - - -

לא, אבל יש נתון אחר.

אולי ניתן למנהל מחלקת החינוך לתת לך תשובה יותר טוב.

יש לי נתון אחר, מתוך 78 תלמידים שנמצאים בתיכונים מבני הקהילה 53 נמצאים בבתי ספר עיוניים במסלול הבגרותי ו-25 בבתי ספר מקצועיים, חלקם גם במסלול התבגרותי.

לא נמצאים, כמה מסיימים?

אין לנו רזולוציה של זה.

אין לנו את זה כרגע.

בסך הכול לפי הנתונים של משרד החינוך - - -

בואו נעשה ככה, אני מציע שראש המועצה יסיים את הסקירה ולאחר מכן אני חושב שכל משרד גם יציג בתחום שלו. זה יותר טוב.

אז אני ממשיך. אל"ף, כל הנושא של מניעת נשירה על ידי חונכות קבוצתית, אופק לשיפור בגרויות. גם את זה אנחנו עושים. אני התחלתי לומר, וזה אולי יענה לך על השאלה, לא מבחינת נתונים, אבל מבחינת כיוון ועקרונות, גם מנהל מחלקת החינוך וגם אנוכי וגם מחזיק תיק החינוך מסתובבים - - - מכיוון שלנו בקרית עקרון אין תיכון, יש תיכון פלך שהוא תיכון אזורי, שנותן מענה מניצן במערב ועד מודיעין במזרח ויש לנו גם בנות שלנו, אחת מהן הייתה צריכה להיות פה היום.

אני גם בוגרת פלך.

אני חושב שבית ספר פלך הוא בית ספר מצוין אבל הוא נותן מענה לסוגיה של - - - אנחנו גם עובדים ספציפית עם כל בית ספר בעניין ואם יש תלמידים, לא משנה אם זה מהקהילה או לא מהקהילה, שיש להם בעיות וצריך לתת להם איזה שהוא משהו פרטני, בנוסף לכל הפעילויות שעושים פה במתנ"ס, בחינוך הלא פורמלי, שאני תיכף אפרט, יש לכל תלמיד בקרית עקרון יכולת לשפר את הבגרויות שלו, מ-3 ל-4, בין אם זה מתמטיקה או אנגלית גם ל-5, יש פה קדם עתידים שעובדים בעניין הזה והם רק יבואו והם יכולים לעשות, ואני מדבר על כולם, וכמובן מתוך כאלה שנאמר אם עשו את זה בחורף והם רוצים לעשות שיפור בקיץ, אנחנו מאפשרים להם גם לשפר את העניין עצמו. זה חשוב גם מבחינת הנתונים.

כל הנושא של לימודייה, מתבצע בבית הספר לרוב אוהל מאיר. אני יכול גם לומר שמבחינת כמות תלמידים, אז כמות התלמידים היותר גדולה מהקהילה נמצאת בבית הספר אוהל מאיר ממלכתי דתי ומעט יש תלמידים שלומדים בבן צבי, וזה החינוך הממלכתי. יש לנו שני בתי ספר אזוריים, אחד ממלכתי, ממותג אמנויות, ואחד ממלכתי דתי, ממותג מוזיקה. שניהם בתי ספר מצוינים, אבל קטגורית אני יכול לומר לכם שרוב הילדים שהם יוצאי הקהילה לומדים באוהל מאיר ושם, אגב, הלימודייה. על זה יש לנו דין ודברים כרגע, כי גם התלמידים שלומדים שם הם למעשה מרגישים ממותגים, כי מי לומד שם בפנים? זה כל יוצאי הקהילה בלימודייה הזו. אנחנו בדין ודברים גם עם חלק מהצעירים, בוודאי עם שושנה בעניין, כדי לראות בסוף איך עושים את זה יותר טוב. הילדים שואלים את עצמם 'רגע, למה רק אתיופים נמצאים פה בסיפור, למה הפרנג'ים לא נמצאים'. למרות שאני חושב שאני אתיופי, אני לא מרגיש פרנג'י.

חובב, אולי אני רוצה להתייחס לנושא הזה.

ודאי, אבל אני אתייחס לזה ואחר כך נעשה סבב, כמו שהציע ד"ר אברהם נגוסה.

הלאה. במסגרת החינוך הלא פורמלי, אמרתי, יש יחידת נוער, כולל קידום נוער וגם שם יש לנו תלמידים. ביחידת הנוער שלנו מתקיימים גם מד"צים, כפי ששמעתם ממזל, גם מועצת נוער, גם קדם עתידים, תנועות נוער. אנחנו התחלנו לפני שבועיים את הנושא של 'אחריי' וגם שם יש לנו, נדמה לי, דוד, אם אני טועה תקן אותי, לפחות 8 בני נוער שנמצאים בקבוצה וזה יילך ויגדל וזה עושה באזז רציני בכל היישוב, כי זה עושה להם תכנית מצוינת. כל הנושא של הכשרות חד פעמיות וכמובן אירועי שיא. עוד בלא פורמלי, בנושא של יחידת קידום נוער, יש לנו - - -

חובב, אני רוצה להבהיר, רק שיבינו מה זה 'אחריי', למי שלא מכיר, אביאל הוא בוגר 'אחריי', אביאל שיושב לשמאלך.

אני הכרתי את 'אחריי' ברחובות, עכשיו אני מדריך בתור מדריך בקרית עקרון. 'אחריי' זו תכנית מאוד גדולה, זו עמותת נוער שלוקחת את בני הנוער שלנו ונותנת להם כלים, קוראים לזה הכשרה למנהיגות צעירה. יש לזה כל מיני תכניות. כאן בעקרון תכנית הדגל של 'אחריי' זה ההכנה לצה"ל. בעצם מה שאנחנו עושים, אנחנו לוקחים בני נוער מכיתה י"א עד כיתה י"ב, לפעמים גם כיתה י', ואנחנו נותנים להם ערכים ודרך חיים בעזרת כושר. נגיד, לדוגמה, משהו שאני עושה בקבוצה שלי, לימדו אותנו עזרה הדדית אחד לשני על ידי כך שאמרו לנו בזמן מסוים לרוץ לגעת בארון חשמל ולחזור. באימונים הראשונים כולם היו רצים, נוגעים וחוזרים. היו את החבר'ה שהיו פחות בכושר והם היו מגיעים אחרי הזמן ואז כל הקבוצה הייתה סובלת מזה. כך למדנו שבשביל להתקדם ולעבור את השלב הזה אנחנו צריכים לעזור אחד לשני.

אז באמת היו הרבה ערכים שלימדו אותנו שם. גם אחריות, עזרה לזולת, התנדבנו, עשינו משלוח מנות לחיילים, משלוח מנות לניצולי שואה, הרבה דברים ממש טובים. בנוסף לכל זה כמובן יש את ההכשרה הצבאית. אני לא אמרתי, אבל עכשיו אני אגיד, שבעוד שבועיים יש לי גיבוש ליחידה מיוחדת, כל זה בזכות 'אחריי', כי לפני 'אחריי' הייתי בכושר אפס בכיתה י' ולא האמנתי באמת שאני אצליח. 'אחריי' לקח אותי והרים אותי ובאמת לקח אותי לאן שאני היום.

'אחריי' זו תכנית מאוד טובה. לגבי האתיופים, כרגע יש בסביבות 8 חבר'ה בתוך הקבוצה, חבר'ה מאוד איכותיים, חבר'ה שעובדים, חבר'ה רציניים ובאמת כמה שיותר חבר'ה שיבואו, זה יכול למנף הרבה אנשים. זה 'אחריי'.

תודה. כיף לשמוע. באמת בהצלחה רבה. רק שתדע, לגבי יחידות מיוחדות, היכולת שלך זה פשוט לא לוותר. אם לא תוותר אתה תהיה שם, אם תוותר - - - כי זה מה שהם בודקים, הם בודקים כמה יש לך כוח רצון. לא את הכושר ולא את האינטליגנציה. גם את זה, אבל בראש ובראשונה הם יעמיסו - - - נכון, חתוכה?

כן, אבל תעבור לקרית עקרון.

אנחנו ממשיכים. הנושא של תכניות לכיתות נוער. יש לנו רכזת חינוך כמובן ומדריך נוער ויש תכניות וגם קבוצת כדורגל. אמרתי לכם שיש לנו בית ספר לכדורגל אצלנו. קבוצה שטופלה בעבר על ידי הרווחה, במסגרת התכנית היא יוצאת לפעילות העשרה, ללמוד רכיבה על סוסים. יש חניכה פרטנית, בליווי התנהגות בסיכון, קורס תעסוקתי בכל הנושא של אחזקת טלפונים סלולריים בשיתוף פרויקט היל"ה, שילוב בתכנית 'אחריי', דיברנו על זה ושמענו. כיום יש 29 תלמידים בתחומי קידום נוער, כ-3% מהקבוצה הזאת הם יוצאי הקהילה.

במסגרת השנתיים האחרונות כ-150 תושבים טופלו ברווחה. אחר כך ניתן, אם ירצו, לקדם את העניין הזה במסגרתנו, אבל התכנון של התכנית העיקרית הקיימת היום היא ליווי וטיפול פרטני, גם בנושא של תפקוד הורי, הדרכה התערבות הורית במשבר. רק לסבר את האוזן, אנחנו הקמנו בקרית עקרון גם בית ספר להורים, וזה חדש יחסית, כדי לקדם את הנושא הזה למגוון האוכלוסייה, לא רק לקהילה, כי נדמה לנו שהמקצוע הזה, להיות אבא או אמא, זה מקצוע שלא נרכש. אנחנו תמיד עושים את הטעויות שלנו על הילד הראשון ואחר כך לומדים מניסיון. אז בואו נחסוך את זה ונבין מניסיונם של אחרים וניתן להם כלים. כמובן משבר בעקבות תהליכי הקליטה, שאתם כבר מכירים. מיצוי זכויות, תיווך וגישור בין מוסדות שונים, ביטוח לאומי, סיוע משפטי, קופת חולים, בתי ספר ועוד, וכמובן כל - - -

אפשר להמשיך את הטבלה ולראות, מבחינת טיפול באוכלוסיית יוצאי אתיופיה, אתם רואים את זה על השקף הבא, יש לנו בסך הכול 226 מטופלים שזה מחולק לבני נוער, 60 בערך, חד הוריות מבוגרות 29, חד הוריות צעירות 17, עולים חדשים 20, אזרחים ותיקים 33, אזרחים מקבלי חוק סיעוד 25 והתערבויות חד פעמיות כ-42, מתוכן, כמו שאמרתי, 226.

אני עובר ביעף על הסוגיות האלה כדי לאפשר זמן לדיון ולתת לאנשים להשתתף בכל הפורום המכובד הזה. במסגרת מדיניות שיתוף ציבור ביישוב התגבשה קבוצה, דיברנו על זה קודם וגם שרון נתנה על זה את הסיפור. אני שוחחתי איתם, חבר'ה איכותיים, רציניים, ואני אומר את זה בצורה פשוטה, מי שלוקח בסוף את גורלו בידיו מצליח ואנחנו צריכים לתת להם כלים בעניין. זה לא לתת להם דגים, אלא לתת להם חכות וזה מה שנדרש מכולנו, ממני ומטה במועצה וכמובן מהממשלה ומטה ואני יודע שגם עושים מהלכים בכל הסוגיות האלה.

ועוד אמירה שאני אומר אותה בצורה ברורה. תתנו את המשאבים למועצות. בלי לזלזל בעמותות, אני מכבד אותן, שעושים עבודת קודש, עדיין בסוף לי יש אחריות כלפי התושבים שלי. אני קם בבוקר בשביל התושבים ואני רוצה לתת להם מענה טוב. ברגע שייכנסו לי כל מיני עמותות זה אומר שזה לא עובר דרכי וכל הסוגיות. לכן צריך לתת את כל הכלים לרשויות המקומיות, למשרדי הממשלה כדי שזה יעבור סדור. יהיו כאלה מתנדבים שיעשו כל מיני בעמותות כאלה ואחרות וזה בסדר, אבל הליין המרכזי העיקרי צריך לעבוד בצורה עקרונית דרך הרשויות.

הקבוצה נפגשת אחת לשבועיים ויש שם חבר'ה מצוינים, אמרנו את זה קודם, והמטרה שלנו למעשה לעורר את הקהילה לכל הנושא של מעורבות ויוזמות. יש שם באמת חבר'ה שעושים עבודה נהדרת. במפגשים העלתה הקבוצה כל מיני יוזמות ועושים אותן גם בשטח. לדוגמה, עשינו ערב עדות, והאוהל הכי יפה, הכי מתוקתק, הכי מסודר, הכי - - - היה של הקהילה. היה שם אוהל של התימנים ואוהל של המרוקאים והאוהל של הטריפוליטאים, האוהל הכי יפה יפה, הכי רציני, הכי מתוקתק, שהביא גם את התרבות עצמה היה של הקהילה. אני אמרתי את זה בכל פורום, ולא כדי להתחנף לאף אחד, כבר מכירים אותי ביישוב, אני לא מתחנף לאף אחד, אני אומר מה שאני חושב.

הנושא של חשיפה ומעורבות ההורים, לילדים, להשתתף בקייטנת קיץ. זה גם תהליך שהחבורה הנהדרת הזאת הובילו. על סדר היום נושא הלימודייה, שאנחנו עדיין דנים בסוגיה, בטח נשמע תיכף את - - - בנוסף, ייצוגיות במוקדי השפעה ציבוריים, ועדות יישוביות. לא יעזור כלום, אני אומר את זה גם לחבר'ה הוותיקים שיושבים פה וגם הצעירים ולכולנו, אתה נמצא, אתה יכול להשפיע. אתה לא נמצא, אז אתה פחות רלוונטי.

אנחנו חוגגים לראשונה השנה את חג הסיגד ואני רוצה לנצל את ההזדמנות שאתם נמצאים פה עכשיו ולהזמין אתכם לבוא ולהיות האורחים שלנו בחג הסיגד. זה פעם ראשונה שקרית עקרון הולכת לחגוג את חג הסיגד, גם כדי לתת במה לקהילה ולהראות את האוצרות ואת התרבות הנהדרת שיש לקהילה. אנחנו נשמח באמת שתהיו האורחים שלנו.

מבחינת נוער וקידום נוער, דיברתי על תכניות העצמה ו'אחריי'. מבחינת רווחה, כל הנושא של שח"ם, עיבוד תכניות חונכות משפחתית של בנות שירות לאומי שעושות עבודת קודש בעניין ונמצאות בתוך הקהילה ואני אומר לכם, בסוף הן הופכות ל היות חלק מהמשפחה, לכל דבר ועניין. אני פוגש אותן כשהן נכנסות ליישוב ואני פוגש אותן גם תוך כדי ובסוף והן ממש הופכות להיות - - - דרך אגב יצאו זוגות מהעניין הזה, שני זוגות.

כל הנושא של קהילה ופנאי, אז חגיגות חג הסיגד אמרתי ובית מארח, אנחנו עושים את זה, נדמה לי, בשבוע הבא. בית מארח, הסיפור של הקהילה, לערב את האנשים, לשמוע את המסורת וכמובן סופר מתארח שגם כן יהיה לנו.

אנחנו עוברים לנושאים לדיון. שמתי פה המון המון נושאים, אבל אתה כבר תנהל את הדיון בשולחן על העניין עצמו כי אתה יושב ראש הוועדה וניתן לך את כל הכבוד. יש פה נושא של ההיכרות שעשינו, מבחינת דרכי הסיוע, מה אפשר כן לעשות, אני ארצה לשמוע גם את האנשים האחרים, אבל מבחינתי מה שאתה תחליט זה מה שיהיה פה בדיונים. מבחינתי החשיבות הראשונה במעלה זה עצם הנוכחות שלכם פה בתוך קרית עקרון ואתם מתארחים אצלנו. אני מעריך, אני לא שותל לכם שום דבר בתת מודע, אבל כל מי שבא אלינו מתרשם שיש פה חבורה רצינית של אנשים שבאים לעשות. בסופו של תהליך, גם כשהם הולכים הביתה אז כשצץ עוד משהו מסוים הם נזכרים ואומרים, 'טוב, וואלה, היינו פעם בקרית עקרון', לפני יומיים, לפני שבוע, לפני חודש, ובואו נעניין אותם כי יש פה איזה שהוא תהליך מצוין שקורה פה. אז ברשותך אני מעביר את השרביט אליך ואתה תיתן למי שירצה שיתייחסו לעניין. תודה רבה.

תודה רבה. זו ממש סקירה מפורטת ותודה רבה. אני חושב שעכשיו נשמע מנציגי המשרדים, אבל בקיצור, כדי שנוכל גם לעשות סיור ואני חושב שנתחיל במשרד הקליטה ולאחר מכן רווחה וחינוך.

קודם כל אני רוצה לומר כמה דברים. אחת, שחיכו פה הרבה שנים, בסוף הגיע חובב. אני מכיר אותו מכמה מפגשים, גם אתמול, קודם כל הוא משכנע מאוד, אבל מעבר לעניין של משכנע אני חושב שראש המועצה פה באמת רוצה לקדם את המקום הזה. נכון, המגבלה של השטח היא מגבלה ואני חושב שהקריאה שלך, להרחיב טיפה, כדי שאל"ף, אפשר יהיה לקלוט עוד אנשים ואפשר יהיה להצעיר את האוכלוסייה, כי מקום שלא יתפתח, אני מכיר את זה מרעות בזמנו, הוא יילך ויזדקן. דבר נוסף זה הנחישות. יש לו נחישות למרות שלא תמיד המספרים הקטנים משחקים לטובתו. עם הנחישות הוא כנראה יגיע, ואתה עם הנחישות גם תגיע בסופו של דבר, תהיה קצין בכיר, ואת עם הנחישות גם תהיי קצינה, ואני אתייחס אחר כך לעניין הזה.

אני כל הזמן שומע קהילה קהילה קהילה קהילה, אם יש, בתכניות או במחשבה או בתפיסה, גם את עניין האינטגרציה. אני יודע שבחלק מהמקרים צריך למקד את הפעילות, אבל בחלק מהמקרים צריך גם לייצר איזה שהיא אינטגרציה עם הקהילה, לא רק עם בני הקהילה עצמה, אלא עם כל הילדים. לכן שאלתי על בית נוער ושאלתי בכלל על פעילויות אחרות, אם יש שם שילוב. ב'אחריי', למשל מי היה שותף ב'אחריי' ברחובות? רק בני הקהילה?

לא.

אוקיי. אז זה למשל, 'אחריי' הוא חלק מהמקום לייצר את האינטגרציה הזו. וצר לי, לטעמי, כור ההיתוך הכי טוב צריך לחנך לשירות משמעותי, כי זה בסיס להמשך. זה לא נגמר שם כשאתה משתחרר, זה בסיס מאוד משמעותי כי שם נוצרת איזה שהיא אינטגרציה, לכן 'אחריי', לדעתי, היא תכנית מצוינת וצריך לקדם אותה, ועוד תכניות נוספות.

משרדי הממשלה, כשאתם מציגים, אני רוצה לחדד, מאוד חשוב שגם תציינו מה אתם יכולים לתרום בשיתוף הפעולה עם המועצה, בעניין קידום והשילוב של הקהילה. שכל משרד יתייחס.

עד עכשיו הייתה הקדמה, עכשיו אני אומר מה בעצם ביכולתנו. אבל ההקדמה היא מאוד חשובה, כי גם אם אין היום את זה, אפשר תמיד למצוא את המקומות. בסוף לפרה יש שני עטינים ושמונה פטמות, השאלה מאיזה פטמה יונקים את החלב וצריך לדעת גם את העניין הזה.

עכשיו אני רוצה לדבר לגבי משרד הקליטה ואני אגיד כמה דברים. בסוף, כשאתה מנתח ואתה מחלק איזה שהוא תקציב, בין יתר הפרמטרים זה גם מספרי העולים. אז נכון, יש פה עולים יחסית ותיקים, מספר העולים בסך הכול הוא לא מספר גדול שבתוך המפתחות ובנוסחות החלוקה קרית עקרון יכולה לזכות באיזה שהוא נתח משמעותי, אבל גם את הנתח הלא משמעותי לא בדיוק ענו, לקול קורא ב-2014 וב-2015 לא ענו. אז דיברנו, כשהיינו בפעם הקודמת, כשיוצא קול קורא צריך לענות לקול קורא ואז גם אם מקבלים מעט, אבל מקבלים, זה איזה שהיא רגל בדלת. אז ב-2013 לא ניצלו את כל התקציב שהיה מועט וב-2014 לא ענו לקול קורא וב-2015 לא ענו לקול קורא ואני מדבר על תקציבי הקליטה בקהילה, שזה אחד מהמקורות של התקציב.

אני לא בטוח שגם הקשר שיש פה כדי לקדם את הנושאים של העולים, כי אין פה באמת משהו שהוא ברמת עולים, הוא לא מספיק טוב והיום אני מבין שנבחר לפני חודשיים מנהל מתנ"ס חדש וצריך להיות פה איש קשר שאנחנו איתו נוכל לקדם. צריך לייצר פה את שיתוף הפעולה שיצליח אפילו את המעט שיש להביא, זו התחלה.

כמה מבחינה תקציבית משרד הקליטה משקיע בקרית עקרון?

משרד הקליטה בקרית עקרון, לפחות בעניין של פעילות קליטה בקהילה, לא השקיע, כי קרית עקרון לא ענתה על הקול קורא.

לפי הנוהל הוא חייב לענות לקול קורא.

תן לי לחדד את השאלה. אנחנו רואים שיש כל מיני תכניות, תכניות לנוער, תכניות לקשישים, תכניות, אני רק אומר, האם משרד הקליטה כמשרד שותף מבחינה תקציבית.

אז אני מסביר, משרד הקליטה שותף מבחינת תקציב במספר ערוצים. אני לא מדבר על תקציבי הפרט, אני לא מדבר על סיוע למי שבהגדרת עולה, סיוע בתחום התעסוקה, יזמות עסקית אם יש, זה משהו בתחום הפרט. אני עוזב את זה רגע בצד, זה כל אחד לפי הזכאות שלו. לגבי סיוע לקבוצות, בנושא של קליטה וקהילה. משרד הקליטה מסייע בהתאם לקריטריונים שיש לו, וזה במסגרת תקציב התמיכות, במסגרת נוהל תמיכה ברשויות. נוהל תמיכה ברשויות מחייב את הרשות לענות לקול קורא כדי שמשרד הקליטה יתקצב. אז זה אחת. אני אומר, היה ב-2013, גם התקציב שניתן לא נוצל באופן מקסימלי, ב-2014 לא ענו לקול קורא, ב-2015 לא ענו לקול קורא ואני בטוח שיהיה שינוי לקראת 2016 ויהיה מענה.

לגבי תכניות רווחה, מאותו משרד קליטה, אז הייתה בשנת 2014 תכנית של 'מתבגרים בעלייה'. לא הצליחו לגייס קבוצה לזה. מה עם ההמשך?

אפשר לספר על ההמשך?

יהיה המשך?

יש המשך. אנחנו כל השנה האחרונה, יש המשך.

יש תקציב להמשך? התשובה היא כן או לא?

- - - לראות את ההמשך.

אם כן, אז זה בסדר גמור. אז זה חלק מהתקציבים של - - -

רגע, הוא שואל שאלה, מי רוצה לענות?

אני שואל שאלה כדי להגיד איזה תקציב, מתוך תקציב הרווחה, יש פעילות של תכנית הרווחה ובפעם האחרונה שדיברנו על הרווחה ועל שרה כהן ועל האפשרות שלהם לעזור, אז דרך תכנית 'מתבגרים בעלייה', שזה מתקציב משרד הקליטה, זה סדר גודל של 35,000 שקלים, תכנית המשך ל'מתבגרים בעלייה'.

יש תכנית המשך?

כן. אותה קבוצה של 'מתבגרים בעלייה', אותה תכנית של מתבגרים בעלייה תסתיים, התקציב של 'מתבגרים בעלייה', אנחנו בשיתוף עם 'עיר ללא אלימות' ועם עוד גורמים נוספים ביישוב מלווים את הקבוצה הזאת ביחד עם יחידת הנוער. יש לנו מדריך שנפגש איתם ועושה איתם מפגשים של כדורגל, סוסים, כל מיני דברים שהם רוצים. אנחנו ניקח אותם, בדרך כלל בשיתוף עם היל"ה, לקורס של אחזקת טלפונים סלולריים. המדריך שלי והרכזת חינוך טיפול שהיא דרך 'עיר ללא אלימות' ושל יחידת הנוער ו-360, שיתוף פעולה של כמה גורמים ביישוב, שתי הפונקציות שהזכרתי, שניהם מטפלים ויטפלו באופן אינטנסיבי באותם נערים. יש המשך שהיישוב לקח על עצמו.

אני דיברתי רק על תכנית 'מתבגרים בעלייה', שמתוקצבת במשרד, היא ממשיכה?

כן - - -

הם אומרים שאין תקציב.

מי אמר?

במשרד. אנחנו רצינו לתת להם המשך והרכזת שהייתה פה, אני הייתי בישיבה, אני מצטערת שאני מתפרצת - - -

לא, את לא מתפרצת, אנחנו דנים, זה בסדר.

כמנהלת התכנית 'עיר ללא אלימות' לקחתי את זה על עצמי כדי לא לאבד אותם וכדי כן - - -

מצוין, מעולה. אני אבדוק את העניין שאת אומרת, שאנחנו בעצם אמרנו שאין תקציב. הסתיימה התכנית ב-2014, יש לה המשך ב-2015 והטענה שלכם שלנו לא היה תקציב.

פנינו גם ל - - - במשרד הקליטה והעלינו מסמך צרכים של הנוער ונענינו שאין כרגע מי שיכול להתייחס לזה, לא צריך, כן צריך. זאת אומרת בכל מיני מקומות שאנחנו מכירים ופונים - - - אצלי בקידום נוער לדוגמה, אין כזה דבר מדריך נוער עולה, אני עושה איזה שהיא הסבה עם המדריך הזה כדי שהוא יעבוד. אז בכל מקום אנחנו פונים, במקומות שאני מכירה, אולי אתם יכולים ל - - -

בסדר. אני רק אמשיך ואסיים את מה שיש לי להגיד ואז תגידו מה שאתם רוצים. אז יש תכנית 'מתבגרים בעלייה', אני מבין שבגלל איזה שהיא בעיה אז 'עיר ללא אלימות' לקחו והם מובילים את התכנית הזאת.

גם עם 360.

360, היינו אתמול בוועדה עם חובב, אני חבר בוועדה המחוזית של 360, הוא לא יודע, אבל אישרנו את בקשות ההרחבה של 360 ל-2016. אבל אל תגלו לו... אז 360, שזה עוד מקור תקצוב, דרך אותה התכנית, מתייחסים לבני הנוער בכלל ובני הקהילה בפרט. כי אתה מסתכל על הנתונים של קרית עקרון ואתה אומר, שמע, מתוך אוכלוסיית הילדים בסיכון אחוז הילדים שהם בני הקהילה שבסיכון גבוה הרבה יותר מאשר האחוז שלהם באוכלוסייה. זה דבר שמסמן ובגלל זה ראש המועצה מכוון את זה לתת איזה שהוא דגש לילדים האלה דרך התכניות האלה. אני שמח שככה עושים וככה זה מתקיים.

אז זהו. זה המצב. אני צריך גם לבדוק את הנושא של 'מתבגרים בעלייה' ולמה זה נתקע פה. בקליטה בקהילה, אני מבקש בקול קורא הבא, לראש המועצה, לענות לקול קורא. מה שיש אנחנו ניתן, אם נוכל, אם זה יעמוד בקריטריונים ובמספרים.

אני רוצה לספר לך רק שבזמנו היה לנו דין ודברים גם עם מנהל המתנ"ס הקודם בעניין והוא אומר 'תשמע, לסכומים האלה שיש - - -

לא שווה לבזבז ניירות?

'עם כל הבירוקרטיה שיש בעניין ועד שאני מגיע לסיפור בסוף גם לא מקבלים כל מה שצריך'. אז זה קצת ככה - - - אז כל שקל חשוב.

דין פרוטה כדין מאה.

לכן אני שואל את השאלות, כי פה בסך הכול המטרה שלנו, אדוני ראש המועצה, אנחנו פה מקיימים את הדיון כדי למצוא פתרון ועזרה למפעל שאתם מובילים. לכן אנחנו שואלים את כל המשרדים, זה לא לחפש מישהו אשם, זה פשוט שאנחנו רוצים שיהיה תכל'ס.

רק לסיום דבריי, לפני שאלון הגזבר יתייחס, אני רוצה להגיד עוד דבר חשוב. חשוב שיהיה, כל העניין של קליטת יוצאי - - - אפשר להגיד תימנים, אפשר להגיד רוסים, אי אפשר להגיד אתיופים.

יוצאי אתיופיה.

אזרחי ישראל ממוצא אתיופי. כל זה הוא עכשיו אחרי החלטת ממשלה שנקראת 'הדרך החדשה' עם אבני יסוד שנותנת מענה לכל מה שנאמר פה כרגע, אחת, זה באמת העצמת המשפחה, העצמת בני הקהילה, השני זה אינטגרציה. זה יהיה מנגנון ב-2017, מנגנון היישום יהיה משרד ראש הממשלה ומשרדי הממשלה האחרים, חינוך, רווחה, והבריאות, כל המשרדים האלה, כל אחד יצטרך לתת את האינפוט שלו. זה התהליך שעוברים, הוא היה תהליך מאוד ארוך של שיתוף בני הקהילה בבניית כל המערך הזה ואני חושב שיושב ראש הוועדה היה שותף פעיל בזה. ב-2017, אני חושב שזו דרך חדשה של התמודדות עם הטבת - - -

כבר ב-2016.

עזוב, אני בעד עכשיו.

אני אסביר את זה. תודה רבה, משרד הקליטה.

אפשר להעיר משהו לגבי משרד הקליטה?

כן.

אני גזבר המועצה ואני מודה מראש שאני לא מכיר ולא בקי בכל הפרטים של הטפסים של משרד הקליטה, אני רק אעיד שעבדתי עם מנהל המתנ"ס הקודם הרבה שנים והדבר האחרון שאפשר להגיד עליו זה שהוא לא רץ ומחפש כספים ומגיש את הטפסים. בסופו של דבר, כשאני שאלתי אותו 'למה אתה לא מגיש ב-2014?' אז הוא אמר לי 'יש שני גופים שאני פשוט התייאשתי', אחד מהם היה האפוטרופוס הכללי, שהגשנו בקשות, העסקנו רואה חשבון חיצוני, שילמנו ובסוף קיבלנו 17,500 שקל ומעולם לא ראינו את הכסף אחרי שהוצאנו, כי פשוט אי אפשר לעמוד בטפסים שלהם. והגוף השני היה משרד הקליטה. אני לא יודע למה, אבל הוא התייאש. אני לא בא בהאשמה, אני פשוט אומר, צריך לבדוק למה מכל - - -

בוא נצא לדרך חדשה.

כן, אבל צריך לבדוק עם המנהל מה קרה.

אני פה היום, אנחנו פה היום. אפשר להתקשר אליי, אפשר להתקשר לאנה, אפשר להתקשר ל - - - תתקשרו אליי לטלפון, אני נמצא, אני בעד קרית עקרון, אני רוצה לעזור. אני לא בטוח שאני יכול לתת הרבה כסף, אבל לפחות משהו אפשר לתת.

אפשר יהיה להוציא מה שאפשר להוציא.

אני חושב שפה יש שני אנשים שאני מכיר אותם הרבה שנים וגם נאבקנו בעבר, אני חושב שהם שני אנשים מאוד מעשיים. אז יש לך פה כתובת, אתה גזבר - - -

הוא גם היה מפקד שלי בצבא.

יש לי שאלה. הכסף, למי נותנים כסף?

לרשות.

עד עכשיו לא ראינו, המבוגרים לא הולכים ללימודים, לא עשו להם משהו. איפה הכסף? מי משתמש בכסף?

אני חושב שכדי לחדד את השאלה. יכול להיות שהוא מתכוון 'איפה הכסף?' הוא מתכוון שהוא לא רואה תכניות למבוגרים. לזה אתה מתכוון? את התכניות, לדברים האלה, ולכן יש מנהל אגף במשרד הקליטה והוא יענה.

קודם כל באמת שאלה מאוד נכונה ותודה שאתה שואל. אחת הבעיות של בני הקהילה שמגיע משאב אליהם ולא מבינים פה טוב, זה שכל המדריכים, כל נותני השירות נספרים ספציפית, נניח אם זה בני נוער, רק בני נוער. אני תמיד לחצתי דרך המוקדים, אמרתי 'תעזבו את ההורים, תסבירו להם שהכסף הזה מגיע לקהילה', אבל איך הם יראו אותו? זה לא כסף שיחלקו אותו אליו, אלא שהוא יראה שהבן שלו נמצא בשיעורי בית, שהבן שלו נמצא בתכנית איקס. במקום שההורה ישלם והמועדון או המתנ"ס או כל מי שמשלם לו, זה בעצם הממשלה נותנת את הכסף. את הכסף, נכון, אתם לא רואים, אבל מה שהייתי רוצה מכם, שאתם תראו האם באמת הילדים שלך, הנכדים שלך, נמצאים בפעילויות. הפעילות הזאת, במקום שאתה תשלם, יש גוף, הרשות משלמת, לצורך העניין, ראש המועצה משלם, ראש העיר משלם, לצורך העניין. ראש העיר מקבל את זה ממשרדי הממשלה בנוסף לתקציב שלו.

הבעיה היא בהסברה. אין לנו את ההסברה. אני אומר, ממני לא יורד המון הסברה, אני לא יוצא להסביר את זה, אבל כסף כן מגיע לרשויות. לצורך העניין קרית עקרון, כפי שמנהל המחוז אמר, באמת אין גם פעילות. אני זוכר שלפני שלוש או ארבע שנים, כשהקמנו את המוקדים, חלק גדול מקרית עקרון באו לרחובות כדי לקבל סיוע בנושא של קורסי נהיגה, נושא של תעסוקה, כל מיני דברים, או כ-100 תלמידים שהיו לכם פה, חיברנו אותם לרחובות בנושא של אופק. זאת אומרת תגבור. אי אפשר היה פה להפעיל את זה, אבל לקחנו את הילדים מכאן, חיברנו אותם ל-900 ילדים ביחד, 800 של רחובות ועוד 100 שלכם, למדו שם וסיימו באמת את כיתה י"ב. זה הסיוע שאנחנו - - -

אני רוצה לחזק את השאלה, האם יש תכנית לקשישים, או לאזרחים ותיקים, והאם המועצה ביקשה סיוע להפעלת תכנית כזו ממשרד הקליטה או לא, או ממשרד הרווחה, לא משנה.

בנושא של הקשישים, הייתה לנו תכנית כזו עד לפני שלוש שנים.

פה, בקרית עקרון?

לא, ברמה הארצית.

אני מדבר עכשיו על קרית עקרון. אני לא ראיתי פה, אין תכנית, אדוני ראש המועצה.

אדוני היושב ראש, בשעה זו אין תכנית בנושא של קשישים מהאגף.

זו השאלה שלי.

אני רוצה להוסיף עוד דבר לתקציבים. משרד העלייה והקליטה, באמצעות תכנית פל"א, פעילות לימודית אחרת, מה שהיה אופק לבגרות בשנה שעברה, השנה מפעיל תכנית פל"א לתלמידים בחטיבת ביניים ותיכון ברחובות, שחלק מהתלמידים של קרית עקרון, ויש תלמידים, היום משהו כמו 340 תלמידים שהם במסגרת תכנית פל"א בחטיבת ביניים ותיכון. מכירים את זה?

לא.

כולם אומרים לי לא. קרית עקרון, ברחובות, יש תיכונים, חטיבות ביניים, מופעלת שם תכנית פל"א על ידי חברת המתנ"סים. זו פעילות לימודית אחרת אחרי שעות הלימודים. זה לתלמידי רחובות וקרית עקרון שלומדים שם.

אנחנו באמת מבקשים מאדוני ראש המועצה, אני לא יודע מי אחראי, מי יעשה את זה, אבל אני רואה שאתה עומד בראש הפירמידה ולכן מאוד חשוב שתהיה תכנית לקשישים ואת התקציב, אתה יכול גם את משרד הקליטה וגם משרד הרווחה, אני חושב שזה גם - - - אני תיכף גם אתייחס, במסגרת התכנית החדשה יש ביטוי גם בתקציב במשרד לשירותים חברתיים. זה מאוד חשוב, כי אחד הדברים, שלא צריך להעביר את הזמן מתחת לעץ או בספסלים, צריכה להיות תכנית חינוכית בשפה האמהרית שהם יכולים באמת לקבל. הנה הקייס פה, הקייס יכול להעביר שיעור ביהדות, אפשר הרבה פעילות, אפשר לעשות, ולכן זה מאוד חשוב שיהיה.

- - - כל הכבוד למועצה שלנו. הוא אמר לנו, כיתה, הוא אמר, אבל אין לנו תקציב עכשיו. למועצה אין תקציב עכשיו, איפה - - - כסף הולך ל - - -

בסדר, אנחנו הבנו את העניין הזה. עכשיו כולנו מבינים. אני מקווה שבקרוב הדבר הזה יתקיים. אני מוכן לעזור בכיוון הזה. יש תקציב, זו לא בעיה של תקציב, לדעתי, ואת זה צריך לקיים, זו תכנית מאוד חשובה למבוגרים.

נתקדם. משרד החינוך. אני רוצה בחינוך שתתייחסו בעיקר לחינוך הלא פורמלי, מה עושים, מה שיתוף הפעולה שלכם עם המגזר השלישי.

לצערי הרב על הנתון הזה אני לא יכולה להרחיב. כל בני העדה האתיופית שלומדים במערכת החינוך, שנולדו בארץ, פיזרו אותם בין אגפי הגיל השונים ומתייחסים אליהם על פי הבקשה של חלק מבני העדה, שיקבלו את אותו יחס ואת אותה התייחסות כמו שמקבלים כל שאר ילדי ישראל. מספר העולים הוא מאוד קטן, הוא מאוד מצומצם, יש במערכת החינוך כ-4-5 ילדים שעלו מאתיופיה, ואליהם אנחנו מתייחסים. כל השאר מקבלים את העזרה ואת התמיכה כמו כל שאר הילדים מהמגזר השלישי.

הזכירו פה את פל"א, יש את הלימודייה של נקוץ' וזה בערך מה שהמשרד כרגע נותן לבני העדה. נראה איך זה יתפתח בהמשך, לפי הדרישות שיעלו.

ופל"א לילדי בית הספר היסודיים? מה קורה? כי זה התחום שמשרד החינוך אמור ל - - -

אין פל"א בבית ספר יסודי, יש תכנית סל"ע שלנו, שגם, בני העדה לא עונים לקריטריונים.

אפשר לקבל נתונים מה ההישגים בבגרויות פה בקרית עקרון? יש לכם נתונים?

את הנתון הזה לא הבאנו, כי החטיבה העליונה בדרך כלל ביישוב אחר. הם מפוזרים בערים אחרות, אבל אם נידרש נמציא את זה.

אוקיי. יש למישהו שאלה בעניין החינוך?

כן. אני רוצה לדעת, כל התכנית של אחר הצהריים, של החינוך הבלתי פורמלי לילדי יסודי, כדוגמת פל"א, יש אפשרות לייצר - - -

סליחה, אם יש צורך בפל"א, אבל בינתיים אנחנו מארגנים פה לימודייה, לכן אני חושבת שלדבר על פל"א שלא קיימת ביישוב זה לא אולי - - -

שאלתי אם יש אופציה. זה שאת מביאה אופציה יותר טובה זה בסדר, אני שואל את משרד החינוך אם יש לו אופציה - - -

בהקשר הזה אולי נשמע מה אתם עושים.

אז קודם כל לא ידענו כמה העתקים להביא, אז הבאנו רק 10 עותקים. אסתר הזכירה, אבל תיכף נתייחס לקשר בין אוהל מאיר לבין בית ספר בן צבי. לפני שיהיו הפרטים לפניכם אני רוצה כמה הערות קצרות ואחרי כן נדבר על הלימודייה, שזו התכנית שלנו לגיל היסודי. בנוסף, יש לנו גם תכניות של מלגות לתלמידי תיכון ובבתי הספר ברחובות יש מספר תלמידים, אין לנו כתובות, אבל תלמידים מקרית עקרון שהם צריכים איזה השלמה לתשלומי הורים ולומדים ברחובות, גם מקבלים את התכנית שם.

יש לנו תכנית לקליטה, סטודנטים להשכלה גבוהה. אחד מהבוגרים הראשונים ראשונים של התכנית הזאת נמצא איתנו, דננג'ה, יש לנו עוד כמה שהם או תושבי קרית עקרון בעבר או כעת. אני גם רוצה לציין תודה רבה למועצה שמשלמת את העלות של העמותות וזו יוזמה ברוכה מאוד. כיוון שרצוי לבדוק את האפקטיביות של הלימודייה, קלמו וגזבר המועצה ביקשו מאיתנו וגם השתתפו בעלות של הערכה פורמלית שעשינו כאן לפני שנתיים כדי לבדוק את האפקטיביות בדרכי הפעילות של הלימודייה. אז אני רוצה להודות לכם.

שושנה, רצוי בקיצור.

אני אנסה לקצר, אבל אני רוצה לתת את כל התמונה. אני לא אכנס להרבה פירוט כי מי שקיבל עותק רואה מה המסגרת של הלימודייה. לימודיות קיימות במספר מקומות מאז 1993, פה אנחנו עובדים מ-2006, שנת הלימודים 2006-7 ואפשר לראות כמה תלמידים היו. בעצם נכנסנו כשותפים לפל"א, אנחנו עבדנו בכיתות הנמוכות ובאותם הימים פל"א באמת עבד עם קבוצות ה' ומעלה ועבדנו בשיתוף פעולה ושיתוף הפעולה היה - - -

פל"א יסודי היה משרד החינוך.

כן, משרד החינוך, החברה למתנ"סים ואנחנו דאגנו ל - - - נשארנו בכיתות הנמוכות, בעיקר בגלל הנושא התקציבי, כאשר פל"א יצא מהקהילה.

לגבי איך אנחנו פועלים, מדובר ב-10 שעות שבועיות הניתנות לאחר שעות הלימודים הרגילות לתלמידים, והשנה הם גם יהיו כמה שעות בבוקר, תיכף אני אגיע לשינויים לאור השינויים במדיניות. 10 השעות השבועיות, הילדים מחולקים לקבוצות תת שכבתיות, הצוות הוא צוות מקצועי, כלומר מורות מקצועיות, מורות מוסמכות שעובדות עם הילדים לפי תכנית עבודה שנקבעת בשיתוף פעולה עם המחנכות. אחד מהדברים שמאוד חשוב לנו, לא רק שהצוות שלנו יהיה מקצועי אלא גם שיהיה שיתוף פעולה עם המחנכות. לכן התכנית נמצאת בתוך בתי הספר ולא בשום מקום אחר.

אברהם, אתה שמעת את זה הרבה פעמים, אז אני מצטערת על כך שאתה שומע את הדברים במספר מסגרות.

לא, זה בסדר. זה רק העניין שיש לחץ זמן.

אנחנו עובדים על ביסוס במקצועות יסוד והקניית הרגלי למידה. יש ארוחת צהריים חמה. את הפירוט אתם יכולים לראות כאן. אני מפנה אתכם גם לעמוד האחרון שמראה לא רק איך נעשה השינוי או המספרים בשש השנים האחרונות, אלא גם לפי המיפויים שקיבלנו מבית הספר. המעקב אחר הישגים הוא משהו שמאוד מאוד חשוב לנו, לא רק שהילדים ירגישו טוב, אלא שאנחנו ממש נסייע להם מבחינת ההישגים הלימודיים.

אפשר לראות, אפילו אם אנחנו לוקחים בתשע"ה מה היה השינוי באחוזים מבחינת הישגים מהמחצית עד סוף השנה. אתם רואים גם באמצע העמוד, כיוון שיש את השינוי במדיניות ממילא אני והאנשים שעובדים איתי, במיוחד אנשי המקצוע, אנשי החינוך, שהם נמצאים בשטח כבר כמה שנים, אנחנו התחלנו לאט לאט בחלק מהיישובים להכניס פרנג'וש לתכנית על פי הצרכים.

ואגב, בהערכה החיצונית שעשינו עכשיו באחד מבתי הספר בלוד, ראינו לא רק שהילדים בלימודייה הם באותה רמה כמו כלל כיתת האם, אלא שזו תכנית עם כ-15%-20% פרנג'וש, יחד עם האתיופים, וראינו שהרמה המקצועית, הרמה הלימודית, לא נפגעה, אדרבא זה היה טוב. מהשנה הזאת אנחנו גם נכניס בין 20% ל-25%, הם יהיו יחד עם התלמידים של הלימודייה, שאנחנו מתחילים בעוד שבוע בערך להפעיל. עדיין צריכים כמה דברים לברר מבחינת הצוות.

אז זה באופן כללי מה היא הפעילות של הלימודייה וגם הפירוט מבחינת המגמות. חבל לנו שאין לנו את המעקב הקרוב בתוך התיכון, אבל הילדים מתפזרים בתוך כל התיכונים ברחובות ואפילו יש כמה שמגיעים לגדרה. אגב, גם הייתה לנו תכנית ספורט לכמה שנים בשיתוף פעולה בעקבות תרומה של וידאל ששון ז"ל.

מימון ארוחות, כמובן מהמועצה, כל השאר זה על בסיס גיוס כספים שהארגון עושה ואנחנו מוציאים כ-5,000 שקל לתלמיד לשנה.

אני רק אתייחס למה שנאמר פה, שהאינטגרציה שתהיה בשנה הקרובה, שיהיו 25% לא מהקהילה, זה בעקבות פנייה של עולים, עשינו דיונים עם מחלקת חינוך לעשות תכניות לא מבודלות, גם בנושא הלימודייה. זה משהו שנורא מפריע לילדים ולהורים. אלה לא ילדים עולים, אלה ילדים ילידי הארץ ש - - -

חד משמעית, זה הכיוון.

זה הכיוון. אני אתייחס גם לשילוב. תודה רבה.

הארגון הזה נכנס למקום שיש ואקום ביסודי ולדעתי הוא עושה שם עבודה מצוינת. כל הכבוד.

מכיר. בדרך כלל עושים את העבודה בשקט ועל זה יישר כוח.

בקצרה רציתי בעניין של חינוך. הצורה הזאת של הלימוד, של לקחת את הילדים של העדה לבד, ללמד אותם לבד, זה לא עושה אינטגרציה, זה לא גורם לשילוב. הילדים האלה גדלים בצורה הזאת ומבחינת ההתפתחות שלהם הם שואלים את עצמם 'למה אנחנו לבד?' זה לא בשבילם. יש הרבה טוענים. אני גרתי בירושלים ארבע שנים, היה בית ספר שאני עבדתי שם, הם עשו שם פעילות מאוד מעניינת. בכל כיתה הם הכניסו סייע או סייעת ובכל כיתה שני מורים, ככה בצורה הזאת עבדו והילדים האלה הצליחו, הגיעו לרמות חבל על הזמן. לקחת את אותם ילדים ולסגור אותם במסגרת כזאת, לא נראה לי שנותן להם התפתחות.

אני חושבת שכיוון שזה כבר נחלת העבר, גם אצלנו לא כדאי פשוט להגיד מה היה, אנחנו הולכים לכיוון הזה. יש גם בתי ספר שאנחנו בדיוק עובדים כפי שאתה ציינת, אפילו ברחובות.

אנחנו צריכים לעשות סיור, אנשים מחכים לנו, אני מקצר את זה ואני פונה למשרד הרווחה והשירותים החברתיים, אנחנו נשמח לקבל את התייחסותכם בקיצור.

לצערי הרב אני לא יכולה להתחייב לשום דבר מכיוון שהמחוז מיוצג על ידי, אני לא מנהלת מחוז, אז אני לא יכולה להתחייב לאיזה שהן העברות כספים של המשרד. זה דבר אחד. דבר שני, המשרד תקצב בסכום מאוד נמוך - - - כמות העולים יוצאי אתיופיה היא מאוד נמוכה ועד שלא מעלים צרכים מאוד ספציפיים ומצביעים עליהם בתוך חלוקת התקציב הרגילה זה הולך לאיבוד. אז אני מציעה להתייחס ספציפית באמצעות ראש המועצה ומנהלת המחלקה לשירותים החברתיים ולהעלות צרכים ספציפיים שהמשרד יידרש לענות תשובות ספציפיות לגבי צרכים מאוד מוגדרים. ואז יכול להיות שיהיו איזה שהם תקציבים שיהיו בהתאם לתכניות שייבנו.

הסיפור הוא שלא תמיד תכניות שנהגות במשרדים מתאימות לחיתוך ולאוכלוסייה. לא כל תכנית אוניברסאלית מתאימה לקרית עקרון. אז צריך אולי לגזור צרכים של קרית עקרון ולראות איך עושים התאמה למה שקורה פה.

לדעתי זו הדרך היחידה. כי בכל הכמויות הם לא יגיעו, כי הכמויות הן קטנות. יש פה בעיה.

הכמויות מאוד קטנות. בכל זאת, אדוני, יש פה נתון אחד שמאוד מדאיג בתוך כל הנתונים, שאנחנו לא דיברנו עליו. הוא לא שייך למשרד הרווחה, הוא שייך לכל משרדי הממשלה. ישנה תופעה בקרב בנות של העדה, יש הריונות מחוץ לנישואים. גם ביישוב הזה. אני מלווה הרבה מאוד יישובים פה ויש תופעה של בנות שנכנסות להריון וחוזרות לגור בבית ההורים. זאת ממש תופעה קשה ביותר, ישנה בגדרה, יבנה, רחובות, ראשון, בכמות ניכרת. נערות צעירות, שאפילו שנמצאות בתוך תכניות שהמדינה עשתה, כמו תכנית חומש, גם מקרב בנות שמתוך תכניות חומש, נכנסות להריון.

לכן אני אומרת שזה בין משרדי. משרד החינוך צריך להיות מעורב, משרד הבריאות צריך להיות מעורב, משרד הקליטה, אפילו לאיזה שהיא חשיבה ואולי דרך הכנסת איזה שהוא מחקר. אני לא הצלחתי להרים מחקר של המשרד שלי, אני חושבת שבאמצעותך אפשר לשים זום אין ולראות מה עושים, כי זה שייך גם לבני העדה עצמם, לא רק למדינה, מה עושים עם הדבר הזה.

אני פונה לראש המועצה, תראו מה אתם צריכים, תעלו בקשות ושהמשרד יגיב לבקשות שלכם. כי לא עלו בקשות ספציפיות.

השאלה היא האם המועצה או גורם במועצה יודע את הנתון הזה שאת אומרת, לגבי ההריונות.

כן, אני קיבלתי את זה מהמחלקה לשירותים חברתיים. זה ידוע.

הכול מתחיל בחינוך. השאלה פה, העניין של - - -

לא מדויק.

לא יודעת.

אני מראש אמרתי שאנחנו לא מחפשים אשמים, אנחנו מדברים על מציאות ומחפשים פתרונות ולכן אני אומר פה, אני אמרתי חינוך, כי אני לא יודע איפה הבעיה, כי הם צריכים לדעת את המניעה וכל הדברים האלה במערכת החינוך, אם זה בתיכון. אז איפה נכשלנו? אני לא יודע, אני רק מצביע שהמשרד או התחום או המערכת הכי חשובים זה חינוך בכיוון הזה. גם לרווחה כמובן יש אחריות בעניין הזה. אנחנו יודעים שנערה, נערות, יש את המחלקות בשירותי הרווחה גם.

בכל זאת טוב שהעלית את הנושא הזה, אנחנו לוקחים את הנושא הזה, באמת ללכת יותר עמוק ולמצוא פתרון, לא רק נקודתי, גם ברמה הארצית.

אני רוצה להוסיף. הדבר הזה שאמרת כרגע, בעניין הזה, מבחינה הלכתית, מבחינת תורה, זה דבר מאוד מאוד חמור והעונש לפי התורה זה עונש מוות. אבל אנחנו לא - - -

חס וחלילה.

אנחנו בזמנים מודרניים.

אנחנו אנשי טיפול.

דברים כאלה אצל מבוגרים, אצל קייסים, קשה להם להיפתח, קשה להם לומר את הדברים, לכן זה הצד המקצועי מטפל. אני כמעט בכל בית נכנס במסגרת העבודה שלי ואני רואה בתים כאלה צפופים, לפעמים קומות כאלה כמו בצבא, בצבא לפחות אין ילדים, קומות כמעט בכל חדר ושם מנסים לאכסן, בכוונה אני משתמש, לאכסן נפשות שנמצאות שם. אז תבינו, אותם אנשים שנמצאים שם, מה הם מחפשים? הם מחפשים פתרונות בחוץ וזה מה שנופלים, למקומות שלא צריכים ליפול. לכן אולי ראש המועצה יכול לסייע, לתת מענה, אולי מבנים לפי הנפשות. לתת להם פתרונות. ואז הם יכולים לשמור על עצמם, על הכבוד שלהם.

דבר כזה לא היה, לא נברא דבר כזה באתיופיה. זה חמור מאוד.אני מכיר משפחה אחת כזאת, אם יש עוד נוסף, זה נושא ממש חמור וצריך לטפל בו ממש דחוף.

רק כדי לסבר את האוזן, יש לנו בערך גם בגירות וגם צעירות בתוך הקהילה, ולא לתפוס אותי במספרים, כ-50 נשים כאלה, שהן חד הוריות, מתוך הקהילה. אני רוצה לומר בהקשר הזה, שקודם כל המפגש הזה, אני רוצה להגיד - - - אני חודשיים בתפקידי והוא מאוד מאוד מבורך, כי כל משרד עושה עבודה מאוד יפה, אבל אנחנו נופלים בתוך שיתופי הפעולה הבין משרדיים, בין משרד הרווחה למשרד החינוך ופה אנחנו צריכים לחזק את ההקשרים האלה. עבודה מערכתית כזאת תפיק הרבה יותר תועלת.

כיום, כמו שהציג ראש המועצה קודם, שליש מהמשפחות שנמצאות פה נמצאות בקשר ברמת אינטנסיביות משתנה עם משרד הרווחה ומקבל מענה. אני חושבת שמה שציין קודם, אני לא זוכרת מי, בקשר לאזרחים הוותיקים - - - זה מאוד חשוב מה שהעלית, זה צורך אמיתי ואנחנו נפעל באמת כדי לתת את הצורך הזה, כדי לתת מענה. המענה שניתן דרך פרויקט שח"מ הוא מאוד מאוד מבורך, הוא מאוד נכון, כי הבנות האלה נמצאות בתוך המשפחות ומציפות את הצרכים והן מהוות ממש צינור שמביא ומעלה את הצרכים באופן אמיתי.

ודבר נוסף שאני רוצה להדגיש. תכניות זה יפה, בסוף היום מי שצריך לבצע אותן זה כוח אדם. זה יפה להגיד יש תכניות ויש תקציבים, אבל בסוף היום בתוך המחלקה שלי ובכלל במשרדים אחרים, אני לא יודעת, חסר לנו כוח אדם להפעיל את זה. ברגע שיש לי כוח אדם השמים הם הגבול. אני חושבת שכיום אין פה, חוץ מדבורה, שהיא עובדת שכונתית, ממש במשרה מאוד מצומצמת והיא מסייעת בכל מה שקשור במימוש זכויות מול קופת חולים, ביטוח לאומי, שזה צורך קיומי שצריך לעשות אותו, חסר לנו כוח אדם שמלווה את הקהילה. לא יכול להיות שיש פה קהילה כזאת גדולה, למרות מספרנו הקטן ואין לנו עובד קהילתי שמלווה את הקהילה.

אז זה צורך מאוד מאוד חשוב שאני אשמח שתעלה אותו הלאה. אגב, במסגרת התכנית הלאומית, יש תכנית לאומית שאני יודעת שהיום מנסים לקדם, תכנית לאומית לקהילת יוצאי אתיופיה. זה יהיה מאוד נכון להציף שם את הצורך בכוח אדם. אני חושבת שמדינת ישראל מאוד טובה בלהעלות אנשים לכאן, אבל תהליכי ההגירה והקליטה, כל פעם אנחנו נופלים בקליטה של האנשים מחדש והיא משלמת על זה מחירים יותר גבוהים אחר כך.

תודה רבה. אני בעד בכל זאת להביא אנשים לפה.

לגמרי, רק ללמוד איך לקלוט אותם.

אני חושב, אלא אם כן יש מישהו שבוער לו להגיד משהו - - -

לי בוער להגיד משהו אחד. סטודנטים, כל מי שעלה מ-1980 זכאי לסיוע בלימודים אקדמאים לתקופה של שלוש שנים ממשרד הקליטה, כולל תקציב חודשי לדמי קיום.

אני רוצה בהקשר הזה להעלות פניות שהגיעו אליי.

אגב, זה מקדם. באמת ליצור - - -

יכול להיות. זה לא מקום, אבל בעניין השכלה גבוהה, כתוצאה מהמדיניות החדשה אנחנו כבר בשטח רואים בעיות. הגיעו אליי מספר צעירים שבעבר, נכון, הם קיבלו ממינהל הסטודנטים וסיימו תואר ראשון, אבל סיימו, אנחנו יודעים שאולי בהיסטוריה או בסוציולוגיה וקשה להם למצוא עבודה. עכשיו משרד הקליטה פתח באשקלון תכנית של הסבה מקצועית של עבודה סוציאלית. הם רצו להתקבל שם, אמרו להם, בגלל שאתם כבר מעל 15 שנה אתם לא תקבלו. השאלה מה אנחנו עושים בדברים האלה?

מכניסים את הכלל בדרך החדשה וסגרנו עניין. בתוך הכללים של משרד הקליטה יש קריטריונים, עובדים על פי הקריטריונים. גם אם מישהו מערער על זה ומגישים לוועדת חריגים, זה רק השינוי הזה, כמובן נגזרת תקציבית. יכול להיות שבמסגרת - - - גם אפשר לשנות. אני מוכן לבדוק.

לכן אני אומר שזה לא כל כך - - -

דוד יבדוק וייתן תשובה.

נבדוק את זה מול מינהל הסטודנטים.

כן. העברת תקציבים תעשו בין המשרדים.

זה לא העברה תקציבית, זה שינוי כזה - - -

מה שאתה שואל אני אבדוק ואני אגיד לך.

הנוהל, אתה יכול להגיד לי שהתקציב שלך מיועד למי שפחות מ-15 שנה, אבל גם זה, אז יכול להיות - - -

לא, אני רוצה להבהיר. בנושא של מינהל הסטודנטים, כפי שמנהל המחוז פתח ואמר - - -

לא, זה לא המינהל, זה הסבה.

גם ההסבה שייך למינהל הסטודנטים. אני ראיתי את הפרסום הזה שיצא. אני לא ידעתי ולא שמעתי, פעם ראשונה שאני שומע, שזה רק עד 15 שנה. לכן, מאחר שאני לא יודע שזה עד 15 שנה, תן לי, אני אברר ואני אתן לך תשובה.

נושא נוסף בנושא של השכלה גבוהה, פונים אלינו לקבלת מלגות אנשים שעברו את גיל 28. הם סיימו צבא, הקימו משפחה, עבדו כמה שנים ועכשיו הם בשנות ה-30, באמצע שנות ה-30 עד 40 ורוצים לחזור ולעשות תואר. מינהל הסטודנטים איננו נותן מענה גם להם.

במדינת ישראל יש כללים ויש חוקים. זה שמישהו רוצה אחרי הכלל שנקבע, אז או שמשנים את הכלל הזה או שעובדים לפי הכללים. אז לזה לא נוח ולזה, ברור לי העניין הזה, אבל בשביל מה נקבעו הכללים, כדי שמה? עכשיו מעלים לפעמים בעיה והיא עולה לוועדת חריגים ודנים בה, אם זה באמת סיבה מוצדקת, אז - - - אבל לא פורצים את הגבולות כי מישהו רוצה. בשביל זה יש כללים.

אני רוצה להעלות סוגיה. כמנהלת התכנית 'עיר ללא אלימות' אני מפעילה סיירת הורים. סיירת ההורים מסתובבת ופוגשת ורוב בני הקהילה הם אלה שאנחנו פוגשים, אבל לא בני נוער. תתפלא, רוב שיושבים זה מ-18 עד גילאי 28, משהו כזה. חלקם אחרי צבא, חלקם בדרך, חלקם חיילים שמגיעים לפה ואין להם - - - הם שואלים אותי, 'לאן אני פונה? לאן אני ממשיך הלאה? מי הכתובת שתיתן לי את התדריך מה צפוי לי לעתיד, מה האפשרויות שלי, מה אני יכול לעשות, לאן אני הולך'? ואני ברמה הפרטנית מרימה טלפון, אם זה ל - - - במחוז, סגנית המחוז, אישור ממנה לאן להפנות ואז אני שמעתי שהם צריכים לנסוע לתל אביב, לרח' הארבעה משהו, ששם הם צריכים להגיש, לבדוק אם הם זכאים - - -

למה? על מה?

ייעוץ לאן הם יכולים, מה ללמוד, איך להתפתח.

יש. מעבירים את האינפורמציה, סליחה. בנושא של מינהל הסטודנטים, אחרי צבא - - -

דוד, היא תסיים ואחר כך תענה.

אני מעלה סוגיה. אני אומרת שאחד הדברים שפה חסר לנו ביישוב זה נציגות, מול מי, שכשעולה סוגיה כזאת מי הגוף שאליו אנחנו מפנים, האם יש יחידה ברחובות, שלוחה שאנחנו יכולים להפנות?

מי הכתובת ברשות?

אין כתובת.

אז קודם כל בואו נאתר כתובת ברשות, כדי שהיא תרכז את זה ואפשר יהיה להיות בקשר עם - - - כתובת ברשות ואחר כך לחפש את הכתובות האחרות, כי יש כתובות אחרות. אבל קודם כל כתובת ברשות, שתראה מה הבעיה, שתאפיין את הבעיה. אבל אין כתובת, זה לא תפקיד של 'עיר ללא אלימות'.

יש כתובת, אבל בגלל המספרים המצומצמים, במשרד הכלכלה יש תכנית של 18 פלוס - - -

בסדר, אני לא יכול לפתור לך את הבעיות של כוח האדם.

אבל היא לא נכנסת לפה. בגלל המספר המצומצם של התושבים כאן. יש המון תכניות שקשה לנו להכניס אותנו בגלל - - -

היא אומרת שיש אנשים, בגיל 18 ומעלה, איפה הכתובת ברשות שקודם כל ת - - -

בואו נעשה ככה, אני חושב שיש לנו כתובת, גם הייתה כתובת, אבל עכשיו אני חושב שיש לנו ראש מועצה שאכפת לו וזה חשוב לו לקדם את הקהילה ובגלל זה אנחנו פה. לדעתי צריך להגיע ללשכה שלו והוא יפנה, אם זה נוגע לחינוך, לרווחה, לקליטה והוא יפנה את הדברים האלה. לדעתי. אם הוא לא מוצא את הכתובת בתוך היישוב שלו, בתוך העיר שלו, אז עכשיו לשאול מנהלי מחוזות ואז - - -

אנחנו נעשה, אבל קודם כל תרכזו את העניין בצורה מסודרת. זה לא דברים ש - - -

רק נקודה אחת. בנושא של מינהל הסטודנטים, זכאות, איזה תכנית ללמוד, כי אנחנו במשרד הקליטה יזמנו, כי הייתה תקופה שכל יוצאי אתיופיה הלכו ללמוד בי.איי כללי או עבודה סוציאלית או חינוך, שזה לא הביא להם בסופם של הלימודים את העבודה, ואז אמרנו, יש מינהל סטודנטים במחוז, לצורך העניין באסתר המלכה 6, זו הכתובת, אני מחדד, יש שם גוף מקצועי שיושב, מגיע מיד, לפני הצבא אפילו, אנחנו יוזמים, מזמינים לקבל ייעוץ מאנשים הכי מקצועיים. אני, דוד, או נחמיה, שהוא מנהל המחוז, ישאל אותי חניך כזה, אני אפנה אותו. חייבים לכוון אותו לשם. זה לא כדי לעשות לו הרעה או כדי להקשות עליו. ההיפך הוא הנכון, במקום להגיד לו, 'תשמע, כל מה שאמרנו כרגע, מגיע לכם, מי שעלה מ-1.1.80 הוא מעורב', להגיד לו 'תלך לשם, תקבל את האינפורמציה הכי מדויקת' ואז זה לא לבלבל אותו. זה מה שרציתי להבהיר.

תודה רבה.

אני מסכם את הישיבה שלנו. אני רוצה להבהיר פה, כמה פעמים הוזכר פה העניין של ועדת - - -

אפשר להגיד משהו?

זה הנציג של הצעירים. נשמע אותך ואז אני אסכם. אני מוכן לעצור.

קוראים לי דני קסהון, אני גר ביישוב 20 שנה. אני מכיר את הקהילה די מקרוב. רציתי להגיד, על מקרי ההתאבדויות שיש פה בקהילה. היו בערך 8-9 מקרי התאבדויות בשנים האחרונות. רוב המתאבדים הם חבר'ה צעירים, בני 17-18. חלק גם מבוגרים. יש לנו מקרה של בן ואמא שהתאבדו. הבן התאבד ואחר כך האמא נטלה את חייה. רציתי להראות כמה המצב הוא קשה, עד כדי כך שבן אדם בא ו - - - התאבדות זה בן אדם מיואש לגמרי. זה יותר גרוע מפשע, מרצח, דברים כאלה. האנשים האלה מיואשים. אלה אנשים צעירים, שעוד לא התחילו את החיים שלהם. בגיל כזה הם כבר מיואשים. צריך לטפל בזה. צריך להבין מה גורם לזה.

תודה. אנחנו מודעים לבעיות האלה. גם בכנסת קיימנו דיון השבוע בנושא של חיילים מתאבדים בצבא. נתון מאוד מדאיג וכואב ואני חושב שזה במסגרת מה שאני התחלתי להגיד, במסגרת התכנית הממשלתית לשילובם של יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית. במסגרת הזאת אנחנו צריכים לפעול כולם, הן ברמה הארצית והן ברמה המקומית, איך אנחנו יכולים למגר את התופעות האלה.

לפני שבוע ועדת השרים בראשות ראש הממשלה, שהוא הקים אותה, אישרה לפחות שלוש תכניות, בשלושה משרדים, חינוך, רווחה ובריאות, בעיקר בתחומים האלה, איך אנחנו מתמודדים. אז יש תקציב, התקציבים הולכים בצינורות משרדי הממשלה, אבל מגיעים לשטח בתכניות. אם משרד החינוך לא מכין תכנית ולא מגיש, אז אפשר לפספס את העניין. לכן מאוד להיות ער בנושא הזה ולהגיש לכל המשרדים. כרגע, כמו שאמרתי, יש שלושה משרדים, אבל עוד שבועיים-שלושה יהיו עוד משרדים שיביאו תכניות ואז התקציב יאושר. אני לא רוצה להיכנס לסכומים ודברים כאלה, כי כל משרד מקבל מהמשרד שלו, מהמשרד הראשי שלו, מלשכת השר עד למטה, זה מגיע בצינורות המקובלים.

חשוב לי להדגיש שהכסף הזה, שאושר, זה לא במקום, זה נוסף. זה חדש, יש תכניות, כמו שציינתם פה, לתכניות האלה הכסף הזה מיועד. אין תכנית בגלל בעיות תקציב, לדוגמה בעניין קשישים, אז עכשיו יש פתרון לזה. אין תכנית בעניין מיגור תופעת ההתאבדויות בקרב צעירים, אז הנה עכשיו אנשי מקצוע צריכים ללמוד תכנית ולהציע מה דרכי ההתמודדות ולבוא.

על דרך חדשה אתה מדבר?

מבחינת הפרוטוקול וכל ההחלטות אין דרך חדשה.

אבל אתה מדבר על המסגרת הזו.

מה שיש זו התכנית הממשלתית החדשה שוועדת השרים מאשרת, היא אישרה חלק והיא ממשיכה לאשר את זה בקרוב, אבל אני שוב אומר, הכסף לא יגיע סתם. אם בשטח אנשי מקצוע לא מזהים צורך ולא מכינים תכנית ולא מגישים את זה למשרד הרלוונטי אז - - - למשל, דוגמה, הבעיה שאת ציינת, אם לאנשי המקצוע יש דרך התמודדות, בונים תכנית, מגישים את זה, נגיד, אם זה נוגע למשרד הרווחה, למשרד הרווחה.

זה אני יודעת, זה נוגע לכל המשרדים.

בסדר, זו דוגמה. אני מאוד מעורב בדבר הזה. למרות שאני לא שר אני משתתף קבוע בוועדת השרים, אין לי זכות הצבעה אבל יש לי את כל הזכות להביע את עמדותיי ולהביע את הצרכים שאני מכיר מהשטח. לא הייתה הזדמנות כזו אף פעם, יש לנו הזדמנות שראש הממשלה עומד בראשה. זה ביטוי תקציבי, רק לחינוך ולרווחה ולבריאות 300 מיליון שקל שאושרו לפני כשבוע וחצי. לכן אני אומר, מאוד חשוב שלא נהיה פסיביים.

אדוני ראש המועצה, יש לכם פה עשייה טובה ויישר כוח על מה שאתם עושים, אבל בלי כסף אתם לא תתקדמו, אז פה יש לכם את ההזדמנות לבוא עם תכנית. אני לא אומר לבוא למשרד ראש הממשלה, לבוא עם תכנית למשרדים הרלוונטיים. חינוך קיבל את הכסף, רווחה קיבל את הכסף, בריאות קיבל את הכסף וכמובן קליטה. הקליטה זה משהו אחר.

עד 15 שנה.

קליטה זה קצת שונה, כי פה אנחנו מדברים יותר על תכנית שמתמקדת בשילוב. משרד הקליטה עדיין מותר להם, כי במסגרת הנהלים הקיימים של 15 שנים הם יכולים לעשות, כמובן בהבנה עם כולם לפי הצורך - - - כל הזמן אני אומר, כשאנחנו מדברים שילוב שילוב, זה חשוב מאוד, לזה אנחנו רוצים להגיע. יחד עם זאת צריכים להיזהר שלא נעשה לשם שילוב ולא נפגע באנשים פרטיים שיש להם עדיין צורך להשקיע ולגשר על הפערים. אני אומר, שילוב לא בכל מחיר. זה צריכים לעשות מתוך כל פרט ופרט ולבדוק את העניין כדי שלא נעשה טעויות. זו הדרך והמקור לתקציב וצריך לעשות את זה.

מעבר לזה, אני מאוד מודה לך, אדוני, יושב ראש המועצה. אני מאוד מודה לכם, לכל משרדי הממשלה שהשתתפתם, לתושבים, למנהיגים הרוחניים ולארגונים, המגזר השלישי, נקוץ' והאחרים. אני חושב שזו עבודה משותפת, לשלב בידיים ולעבוד ביחד בשיתוף פעולה, זה מה שיקדם את הקהילה וגם את החברה כולה. תודה רבה. בשלב הזה אני מסיים ואנחנו יוצאים לסיור.

(בסיור)

אנחנו נטייל פה בין שני בניינים. המינהל פה זה מינהל של מבוגרים. אנחנו מתחילים בין ארבע לחמש ומסיימים בשבע וחצי-שמונה. אני מדבר בעיקר על שבתות וחגים. אחר כך בסביבות שבע וחצי-שמונה הצעירים מתחילים כאן. המבוגרים הולכים לטעימה. הטעימה זה לא טעימה, כל משפחה מביאה דבו, דבו זה קובנה. הם מביאים איזה 70-80 קובנות. בית הכנסת, בלי מקום של טעימה זה לא בית כנסת, זה כמו גוף ללא נשמה.

ברגע שפתחו את בית הכנסת, לפני כמעט שמונה שנים, המועצה רצתה לקחת לנו את המקום הזה, שאנחנו עושים שם את הטעימה. אנחנו עשינו רעש, בית כנסת זה לא דבר - - - בסוף את המקום הזה אנחנו - - - אנחנו נכנסים שם - - -

מסיימים את זה ואני מצטרף לצעירים. ברוך ה', יש לי - - - אני בקשר איתם, אני גם קורא למבוגרים ולכל מי שרוצה להצטרף. אנחנו משלבים את שתי האוכלוסיות, מבוגרים וצעירים, אנחנו חיים בשלום ובשלווה.

יש לנו למטה את המרתף שהוא סגור והכוונה היא בהמשך, אנחנו הולכים לעשות, רתמנו את קופת חולים כללית, יש לנו פה מרפאה של קופת חולים כללית שהיא צמודה והיא על אותה תב"ע. אנחנו צריכים גם לכל הקהילה, לא רק האתיופים, קופת חולים הרבה יותר גדולה, אז בונים שתי קומות וביקשנו מהם שגם ישפצו לנו במקביל בהזדמנות הזאת את המקלט שנמצא למטה ואז יהיה מקום נוסף לקהילה, שיהיה להם עוד מקום נורמלי. כרגע הוא לא בנוי.

בעניין של - - - אם כבר הזכרת, חייבים מבנה של תרבות.

בעיקר כשיש אבל. כשיש אירוע כזה באים מדרום ומצפון אלפים של אנשים לפקוד, לעודד את האנשים שנמצאים באבל, את המשפחות, ברגע הזה. עושים את זה מתחת לבניין, יש שם אוכל, שאריות ועניינים וזה עושה סבל לתושבים. האוכל, השאריות, במיוחד ביום השביעי, עושים - - -

זה מה שהמבוגרים - - -

פרות, כבשים, כמו התרבות. גם פה בישראל עושים.

יש כאלה שניסו לומר שאנחנו עושים את הפרות. אנחנו לא עושים, יש מקום לשחיטה, אנחנו רק מביאים את הבשר לפה. הדבר הזה, חייבים מבנה תרבותי. מבנה מיוחד, לסגור את הפינה הזאת, אחרת אנחנו רבים עם האוכלוסייה, 'מה אתם עושים פה?' אנחנו תופסים להם את החניה, מתחת לבניין, זה יוצר בלגן. בכל עיר ועיר הבינו את הדבר הזה, עשו מבנה. כאן, שיש מחלוקת, ראש העיר הסתכל, היה מחלוקת, בכל מקום, בכל עיר יהודית יש מחלוקת, אמר 'לא מעניין אותי שיש לכם מחלוקת, אני מסתכל מה טוב לאוכלוסייה', ישר בנה להם מבנה תרבותי ומי שנכנס נכנס. כולם נכנסו, היו משתמשים בו - - - הפינה הזאת, חייבים לסגור. חבל, הזמן רץ ובאמת לעשות את זה ואנחנו - - -

שטח כבר יש ועכשיו אנחנו עושים אישורים להביא יבילים לשם, כדי שיהיה אפשר לשים שולחנות, כיסאות, כל מה שאתם צריכים.

קודם כל אני תמיד אומר, יש שלושה דברים שאני תמיד מתרגש. האחד, כשאני נכנס לבית ספר, השני, שאני נכנס אחרי עבודה לבית, השלישי, שאני נכנס לאוטו. אני מתרגש חבל על הזמן, אין לך מושג כמה אני מודה לקדוש ברוך הוא.

לכן כשאנחנו נכנסים לבית הכנסת, זו מחלוקת פנימית שלנו, זה בסדר, אנחנו - - - אבל אני רוצה בכל זאת, היות שאני בין הוותיקים שפה ביישוב, אני גם כילד הייתה לי תרומה, חוויה, בקרית עקרון, כילד, כמתנדב שעלה, אני גם פונה ל - - - את המקום שאנחנו עומדים בו, ברוך ה', אבל אני בכל זאת מחזיק כל מיני כאלה, יש איזה כיף במעמד, בהנחת אבן פינה לבית הכנסת - - - לפני 15 שנה, ב-2001. דברים שאמר הקייס של העדה האתיופית, בהנחת אבן פינה, בחנוכה: 'רבותיי, אנשים חשובים, אנשי העדה, אלפי שנים חלמנו על ארץ ישראל, עכשיו זכינו לעלות. עד היום היה לנו לחם לאכול, בגד ללבוש, מקום להניח את הראש שלנו, אבל עכשיו אנחנו מבקשים שנתיים שיהיה לנו מקום להודות לאלוקים. אני מודה למי שעמד וטרח להקים את המקום הזה'.

לכן אני חושב, בסופו של דבר, בית כנסת הוא לא מחלוקת. כל מי שחפץ לבו, כל יהודי, כל דכפין, יכול להתפלל. בסך הכול זה לא הבית שלנו, זה הבית - - -

יישר כוח.

אני אומר, החלק הזה של בית הכנסת יחסית לקהילה, מה ששמענו עכשיו בישיבה, בוועדה, בניגוד לכל הסקירה ששמענו, שהאנשים לא בכמות מספקת, אני אומר - - - את הקהילה, בעזרת ה', ולכן בהזדמנות הזו תודתי - - -

יפה מאוד.

גם פה, דובר בעניין המחלוקת, למי שלא מבין אמהרית, אני - - -

(הישיבה נפסקה בשעה 12:54 ונתחדשה בשעה 12:55.)

- - - בין שבע וחצי לתשע. בחופשים זה עד 11 בלילה. זה כמו הבית השני שלהם. יש להם, כמו שראיתם, משחקים, סנוקר, פינג פונג, מחשבים, טלוויזיה. יש פה מדריכים, גם מדריכים בוגרים, גם מדריכים בשנת שירות שבאים לעשות כאן, כך שמצטרפים למגוון של אנשים.

אפשר להגיד שיכולים להגיע בערב אחד 30 נערים אפילו, 30-40 נערים. בין 85% ל-90% הם בני העדה האתיופית שמגיעים לכאן, מכיתה ז' עד י"ב, זה גם חבר'ה שמסרבים להיפרד וממשיכים להגיע.

הם מגיעים לכאן. נטלי אחת הבוגרות שלנו, שהייתה פה במד"צים, מועצת נוער, שזה גם פעילויות שמתרחשות כאן במרכז הזה, בחדרים שאחרי זה נסייר. זה באמת הבית שלהם פה והם אוהבים להגיע לכאן.

בבוקר יש פה פרויקט היל"ה. תכנית היל"ה, עושים את זה פה. סיפרתי קודם, חבר הכנסת אברהם נגוסה, כל האזור הזה הוא קרית החינוך שלנו, זה בית ספר בן צבי שנמצא פה קרוב אלינו, בית ספר ממלכתי שמלמד וממותג אמנויות, הוא עושה עבודה נהדרת. פה ממש מימין לנו זה בית ספר אוהל מאיר, שהילדים הנהדרים האלה באים משם והוא ממותג מוזיקה, אבל כמובן לומדים את כל מקצועות הליבה וכל מה שקשור בעניין ועושים עבודה נהדרת. פה, כמו שראיתם ואתם שומעים, זה למעשה בית הנוער, פה הם באים כולם, ויש לנו את בית ספר תיכון פלך, תיכון אזורי לבנות, יותר במגזר הדתי לאומי. יש גם בנות שלנו שלומדות שם. בית ספר פלך הוא משהו מיוחד במינו.

אחד הדברים הנפלאים שם, שהם מעבירים את האחריות לילדים. אני אומר את זה גם לעצמי וגם לכל מי שרוצה לשמוע בעניין. בסוף, כשאתה עושה את הדברים, זה כמו לרכוב על אופניים. עשית את זה פעם אחת, זה שלך בסיפור. כל דבר שנעביר בסוף את האחריות לבני הנוער המצוינים האלה הם יתמודדו. כל החיים שלנו זה התמודדות, אין מה לעשות. גם אם אני עכשיו עושה משהו ולא הצלחתי בו, החוכמה היא שיהיו לנו מספיק כלים לבוא ולעשות את זה עוד פעם ועוד פעם ולהגיע בסוף למצוינות, שזה ערך בעניין.

אחד הדברים הנהדרים שאנחנו עושים פה, בזכות שרון ועוד צוות של אנשים מצוינים וטובים שיש, אנחנו מכניסים את הקהילה לקחת אחריות על עצמם. לדעתי זה השילוב המנצח. בסוף זה גם ייתן אינטגרציה, זה גם ייתן מצב של מצוינות והם יבינו את הסיפור.

אני אספר לכם סיפור קצר ונסיים פה. הייתי מג"ד בבה"ד 1. סיפור אמיתי. לא זכרתי את הסיפור הזה, אבל עשיתי יום אחד מילואים, בא אליי משהו דומה לזה, בחור יפהפה, גבוה, רב סרן, מהקהילה האתיופית, הוא בא ומחבק אותי. אליי לא כולם באים להתקרב, יש לי פנים שמרחיקות אנשים, אני די מפחיד, גם כשהייתי בבה"ד 1 פחדו ממני, הוא אומר לי 'אתה היית המג"ד שלי בבה"ד 1', הוא הזכיר לי, אחר כך נזכרתי בסיפור. העלו אותו להדחה בוועדת הערכה ואז אני שואל את המ"פ ואת המפכ"צ 'למה הוא עולה להערכה? מה הסיבה?' אמרו לי 'הוא לא מספיק בחומר, הוא לא עובר את הציונים', אז אני שואל את המפכ"צ, 'תגיד לי, הוא צריך שיעורים פרטיים?' בבה"ד 1 אין דברים כאלה שיעורים פרטיים. אמרתי לצוער, 'תקשיב טוב, אני אקרע לך את הצורה אם אתה לא תלמד כמו שצריך', חוץ מזה 'תעשו לו שיעורים פרטיים'. לא העליתי אותו למפקד הבסיס, החזרתי אותו חזרה לפלוגה ומסתבר שהוא רב סרן, גם לומד לימודים אקדמיים והוא בא לספר לי את הסיפור. הוא אמר לי 'בזכותך - - - ', אמרתי לו 'לא בזכותי, בזכות עצמך'.

אבל אתה פתחת את הדלת. נתת לו הזדמנות.

נכון. הבחור הזה שהגיע לשכונה, רואים אותו עוד כמה אנשים, אומרים 'אם הוא יכול, גם אני יכול'.

היום מועמד להיות אלוף משנה בן הקהילה, שיש סיפור עליו, בצנחנים. בשנת 80' כשהתגייסתי היו שלושה יוצאי אתיופיה בצנחנים, היינו באים עם כומתה והוא היה בגן, מה היה אומר? 'אני רוצה להיות עם אדום'. היום, תאמין לי, אני רוצה להיות כמוהו. זו גאווה. אין כמו חיקוי, אין כמו הדימוי, כמו שאתם אומרים.

זה החינוך הכי טוב, הדוגמה האישית.

אני רוצה להגיד משהו. לפני שנה בנובמבר התמזל מזלי וטיילתי באתיופיה עם שני מדריכים מדהימים, יוצאי העדה, אני אגיד לכם אחר כך את השמות, והבנתי את הטעות הגדולה שלנו כמדינה. הם אנשים עם כוח בלתי רגיל, הם באו הנה ולקחנו אפוטרופסות עליהם, אמרנו להם מה לעשות. כדי להיות אדם באתיופיה, מפרנס ואמא ומפרנס וילד צריך כישורי חיים בלתי רגילים כדי להתקיים שם. האנשים האלה, הביאו אותם לפה וכאילו שום דבר ממה שהיה להם שם לא התאים לנו. כשאני הבנתי, אני מפקחת במשרד הרווחה, הבנתי שעשינו טעויות מאוד מאוד גדולות וזה השיעור שלי שם.

יוצאי אתיופיה, כדי לחיות שם ולהתקיים שם, את צריכה המון עוצמות. גם ילד בן 5 שהולך לרעות את הצאן, הוא צריך לשרוד במקום הזה. כשהוא כבר רועה את הצאן, הוא צריך לספור, הוא צריך להחזיר את הכבשים הביתה. עכשיו, הם באו הנה והוא לא חוזר הביתה בלי כבשים. אני מקווה שנלמד כולנו ואני מקווה גם שבני העדה ייסעו, שהחבר'ה הצעירים ייסעו ויחזרו עם תודעה אחרת מאיפה הם.

הם נוסעים. יש היום גל נורא חזק של חבר'ה שנוסעים.

טוב מאוד.

תודה רבה. אני מאוד מודה לראש המועצה, לחברי המועצה, לכל נציגי המשרדים, גם למנהלים של המועדון ומרכזי הנוער וכולם. שוב אנחנו מתנצלים על האיחור, אבל מאוד נהנינו פה. אני גם אומר את זה בשם הצוות שבאנו מהוועדה. גם הם חושבים שזה היה סיור נפלא וגם הדיון.

אנחנו מאוד מודים לך, אתה העומד בראש, ואנחנו מודים לכם באמת. נהנינו, אני חושב שזה מודל לחיקוי. דיברנו על מודל לחיקוי, זה מודל לחיקוי לרשויות המקומיות. ראינו תכניות משולבות, זה מה שראינו עם הילדים עכשיו, משולבים ביחד, זה מה שאנחנו רוצים לקבל. לתת הזדמנות. סיפרת את הסיפור של החייל, אם לא היית נותן לו את ההזדמנות הוא לא היה מגיע. נכון שהוא הגיע בכוחות עצמו, אבל נתת לו הזדמנות והוא הוכיח את זה בכוחות עצמו. הרבה לא קיבלו הזדמנות ולכן זה מה שקורה. השינוי היום בתכנית הממשלתית זה הכיוון, זה מה שאנחנו רוצים לראות, שילוב כזה, מגן ילדים עד השכלה גבוהה, במקום העבודה, בכל החיים, בכל התחומים בחיים, בצבא, שאנחנו רוצים להשתלב. כל המחאות, כל הדרישות, מה זה? תנו לנו להשתלב, אנחנו רוצים להשתלב.

אני חושב שאנחנו נמצאים בכיוון טוב, הממשלה הקציבה והולכת גם להקציב למטרות האלה כדי לקדם את השינוי. יישר כוח, אדוני ראש המועצה.

תודה רבה, גם לכם שנתתם לנו את ההזדמנות להציג אותנו פה.

נעשה באמת את מועצת קרית עקרון מודל לחיקוי.

תודה רבה לכולם.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.