הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 33

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום שלישי, ל' בתשרי התשע"ו (13 באוקטובר 2015), שעה 13:00

בקשה לחוות דעת מבקר המדינה בנושא מיגור השיח האלים במרחב הווירטואלי במסגרת היום המיוחד לציון הנושא בכנסת

חברי הוועדה: קארין אלהרר – היו"ר

אברהם נגוסה

יואל חסון

מנואל טרכטנברג

רויטל סויד

יובל חיו - מנהל חטיבה, משרד מבקר המדינה

כרמל קרני - סגן מנהל אגף, משרד מבקר המדינה

מירה אבוראס תלי - מנהלת ביקורת, משרד מבקר המדינה

אסתי שדה - ס. מנהלת שירות המבחן למבוגרים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מרינה שדה - ס. מנהלת מחוז ת"א והמרכז, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

חוה לוי - עו"ס ארצית לחוק הנוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

גאל אזריאל - מחלקת ייעוץ וחקיקה, מרכזת הוועדה הציבורית לגיבוש אמצעים להגנה על הציבור מפני פרסומים פוגעניים, משרד המשפטים

סנ"צ מאיר חיון - ר' חוליית סייבר באח"מ, המשרד לביטחון הפנים

רפ"ק גלעד בנט - יועמ"ש סייבר, המשרד לביטחון הפנים

רפ"ק ירון שטרן - ר' חוליית סייבר חקירות, המשרד לביטחון הפנים

הדי וגשל - ראש מידע וידע באגף מדיניות ותכנון אסטרטגי, המשרד לביטחון הפנים

נועה עמיעד - ע' יועמ"ש, המשרד לביטחון הפנים

רוני דיין - מנהל אגף טכנולוגיות מידע, משרד החינוך

עינב לוק - מנהלת אגף תוכניות סיוע ומניעה, משרד החינוך

עדי קאהן-גונן - יועצת מקצועית בכירה למנכ"ל, משרד התקשורת

עו"ד מי-טל גרייבר שוורץ - מנהלת תחום קשרי קהילה ורגולציה, איגוד האינטרנט הישראלי

אורנה היילינגר - מנהלת המרכז לאינטרנט בטוח, איגוד האינטרנט הישראלי

דוד דהאן - יו"ר ודובר הארגונים החברתיים בכנסת

יהונתן דוכן - מנכ"ל עמותת "הכפתור האדום"

נועה אלפנט - מנהלת מדיניות וקשרי ממשל, גוגל

עו"ד יהונתן קלינגר - חבר הנהלה, עמותת אשנ"ב

מודי לוין - נצ"מ (דימוס), ס' ר' יאח"ה לשעבר, גמלאי המשטרה

דוד גולן - דובר איגוד העובדים הסוציאליים

אילן בן סעדון - סגן ר"ע מודיעין, מכבים-רעות

חנה פריידין

אושרה עצידה

בקשה לחוות דעת מבקר המדינה בנושא מיגור השיח האלים במרחב הווירטואלי במסגרת היום המיוחד לציון הנושא בכנסת

צהריים טובים לכולם. אני פותחת את ישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה. היום 13 באוקטובר 2015, השעה 13:15 בצהריים.

הנושא שנדון בו היום הוא אלימות במרחב הווירטואלי והיתכנות להתערבות או לבדיקה של מבקר המדינה.

בפתח הדברים אני רוצה למסור את תנחומיי למשפחות ההרוגים והחלמה מהירה לפצועים. היום אירוע רודף אירוע וזה לא נגמר. האמת היא שבאיזשהו מקום זה גם מתקשר לנושא הדיון שלנו ואני אשמח לשמוע על איך אפשר לסייע מההיבט הזה.

הדיון היום נעשה במסגרת יום מיוחד שמצוין בכנסת בחסותה וביוזמתה ובעידודה של חברתי חברת הכנסת רויטל סויד שתהיה שותפה איתי לדיון.

זה לא סוד. ההתפתחות הטכנולוגית מביאה איתה גם לא מעט קשיים. מצד אחד, זה יוצר המון המון הזדמנויות ודברים חיוביים וטובים. יחד עם זאת, זה מעורר גם הרבה קשיים. האינטרנט כמובן טומן בחובו המון סכנות, ובפרט קיומה של אלימות מילולית. ראינו את זה בשנה החולפת ושזה אפילו הביא למצבים קיצוניים של התאבדות.

אם נקשר את הנושא גם למצב הביטחוני הלא פשוט שאנחנו חווים במדינת ישראל היום, גם ההסתה ברשת בעניין הזה יכולה להציף ולהגביר.

בדיון היום אנחנו באמת רוצים לבקש ולשמוע ממשרדי הממשלה איך מתארגנים ופועלים על מנת שנדע להפיק את המיטב מההזדמנות הזו, מהרשת הווירטואלית, ולמתן עד כמה שניתן את הנזקים או את פוטנציאל הנזקים שעשויים להתעורר.

נמצא אתנו מר יובל חיו, מנהל החטיבה ממשרד מבקר המדינה. יובל, אשמח אם תוכל בכמה מילים להתייחס לעבודת מבקר המדינה בנושא. לאחר מכן אתן לשותפתי לדיון חברת הכנסת רויטל לדבר.

תודה. אני אומר בקצרה. לפני כשנתיים פרסם מבקר המדינה דוח במסגרת ביקורת שנעשתה במשרד החינוך. אני בכוונה אומר את זה כי זה מתקשר להמשך דבריי. הדוח עסק בנושא קידום תוכניות למניעת אלימות כלפי תלמידים. מהר מאוד כבר בתחילת הלמידה צוות הבדיקה איתר את הנושא של אלימות באינטרנט כנושא מרכזי, ואכן הוא מקבל ביטוי נרחב יחסית במסגרת הדוח הזה – דוח 65ג.

לפני שאתייחס להיבטים כאלה ואחרים שהיו בדוח הזה, אנחנו בתום הביקורת הזו הבנו שהנושא הזה הוא נושא מערכתי במערכת הממשלתית, אנחנו כמשרד מבקר המדינה מסתכלים על המערכת הממשלתית, ומיצויו במסגרת בדיקה במשרד החינוך נותן מענה חלקי למעשה. על כן, במאגר הנושאים של משרד מבקר המדינה נמצא כרגע נושא שכולל בתוכו בדיקה מערכתית שאמורה לבדוק את הנושא הזה בנוסף למשרד החינוך ששם תיעשה בדיקת מעקב על הממצאים הקודמים, בדיקה שתיעשה במשטרת ישראל לאור ההיערכות שקיימת בה ויחידת הסייבר הנרחבת שפועלת במשטרה, במשרד המשפטים – היבטים חקיקתיים כאלה ואחרים, לרבות רשות משפט וטכנולוגיה שפועלת שם. משרד התקשורת כמובן מול גופים פרטיים שעוסקים בתחום הזה, ומשרד ראש הממשלה שבעת האחרונה גם נמצא בהיערכות נרחבת בתחום הסייבר שייתכן שיש גם מישקים כאלה ואחרים גם לנושא הזה.

את כל זה אמרתי כדי לסמן את הכיוון. עדיין אין החלטה של מבקר המדינה מבחינת הכללת הנושא הזה כבר בשנת 2016, אבל הוא נמצא במאגר הנושאים. גם הדיון הזה משמש אותנו לצורך המשך המעקב.

בקצרה, בראשי פרקים, אומר כי בדוח שהתקיים בעניין משרד החינוך נמצאו פערי נתונים בכל הנוגע לאלימות ווירטואלית. אנחנו ראינו שראמ"ה במשרד החינוך - הנתונים שלה היו נמוכים באופן משמעותי מנתונים שאנחנו מצאנו במחקרים בארץ ובעולם. זה העלה לגבינו סימן שאלה, ואני אומר רק סימן שאלה, לגבי טיב הניתור שעשה משרד החינוך. אבל כמובן שזה שייך לתוך העולם של שיטות המחקר, והדבר הזה מחייב בחינה יותר עמוקה.

תוכנית המשרד לגלישה בטוחה ומניעת אלימות וירטואלית, מה שנקרא "חיים ברשת" – מצאנו שהמרכיבים המרכזיים של התוכנית הזו מיושמים ברבע מבתי-הספר. אני לא יודע, אולי נציגי משרד החינוך יתנו כבר תמונה עדכנית בעניין הזה. עקב קצב ההתקדמות של האיום הזה במירכאות, אנחנו חושבים שזה צריך להיות הרבה יותר מואץ ממה שזה קיים כרגע.

גם המעקב שקיים המשרד אחר יישום התוכנית הזו היה מעקב חסר, לטעמנו. חוזר מנכ"ל משרד החינוך שבא להסדיר את הנושא של אירועי אלימות חמורים של תלמידים לא כולל ביטוי לעניין של אלימות וירטואלית. אנחנו חושבים שזה כבר נקודה שצריך לחשוב על מתן ביטוי משמעותי לעניין הזה בחוזר עצמו.

הדוח מתייחס לשת"פ בין משרדי הממשלה לגופים אחרים שעוסקים בנושא של גלישה בטוחה. גם בעניין הזה אנחנו חושבים ששיתוף הפעולה חייב לעלות מדרגה. אין ספק שזה אחד הנושאים שאם לא יסתכלו עליו מערכתית המענה יהיה חסר, בסופו של יום.

אני מזכיר גם את נושא צמצום הפער הדיגיטלי בין הורים לתלמידים. הדוח מתייחס גם לנושא הזה ויש פער בנושא. דוח נוסף שערכנו על פרויקט להב"ה למעשה נותן תמונה משלימה על כל הניסיון הממשלתי לתת מענה לצמצום פערים דיגיטליים בחברה. לעניין הזה יש זיקה ישירה לאלימות וירטואלית. בתא המשפחתי אם בסופו של דבר אין תקשורת ואין מינימום של תשתית הבנה טכנולוגית בין הורים לילדים אז אנחנו מוצאים את עצמנו באתגר הרבה יותר מורכב. לכן, אני מפנה גם לממצא הזה.

עד כאן הדברים. אנחנו כמובן נעדכן את הוועדה באשר להחלטות על תוכניות עבודה.

תודה רבה.

חברת הכנסת סויד, בבקשה.

צהריים טובים. אני מודה לך גברתי וחברתי יושבת-ראש הוועדה לביקורת המדינה. זו הוועדה האחרונה שמתכנסת היום מהבוקר בנושא. יש משהו מאוד מאוד סמלי שהתחלנו את זה בדיון בוועדת החינוך, זכויות הילד, ועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת המדע, ועכשיו בוועדה לביקורת המדינה.

יש לדיון הזה משמעות בוועדה לביקורת המדינה. כי בסוף אם יש משהו שאני יכולה לסכם את כל מה שאני בוודאי מבינה ורואה וכולנו יודעים במהלך השנים האחרונים, ובוודאי בתקופה שאני חברת כנסת ואני מרימה את הנושא הזה של אלימות ובריונות ברשת, הוא שבסוף אין לנו כתובת אחת. אין אבא ואימא, אין איזשהו גוף שיהיה אחראי היום על זירה שהיא כל כך משמעותית בחיינו ובחיי ילדנו.

למעשה, היום הזירה הווירטואלית, המרחב האינטרנטי, המרשתת, היא הזירה שבה כולנו נמצאים והחיים מתנהלים בה. היא לא סתם מחליפה את כיכר העיר. היא מחליפה את כיכר העיר במובן של שיפוטיות, היא מחליפה את מגרש המשחקים של הילדים שלנו שנמצאים שם מהרגע שהם יודעים כבר לאחוז נייד או טאבלט ביד. כולנו נמצאים בה בכל דרך ובכל צורה שהיא.

הקמתי את השדולה ממש ביום הראשון לכינונה של הכנסת, והקמתי אותה כשהתודעה היתה על אלימות ובריונות ברשת גם בקרב בני נוער וגם בקרב מבוגרים. מה שראינו מאז ועד היום, וזה חודשים ספורים בלבד, זה שאנשים כבר התאבדו כתוצאה משיימינג ברשת. אנחנו רואים עבירות פליליות שמבוצעות ברשות. כגון, הפצת סרטונים עם תכנים פוגעניים ללא הסכמה, הסתה וגזענות. נחבר את זה לאירועי היום הכל כך קשים, ובכלל, אז אנחנו נמצאים בעידן של הסתה וגזענות, ימין מול שמאל, שמאל מול ימין, נציגי ציבור לקהל שלהם משני הצדדים. לצערי, זה דבר גואה. אני ממש פה לוקחת את האחריות לנציגי הציבור ומהבית הזה ומהדוכן וברשתות שהם מסיתים והם אלימים.

אבל אם יש דבר שהוא ברור זה שיחידת המשטרה מנסה לטפל בזה בדרכה שלה, במה שמוגדר כעבירה פלילית ובאמצעים שלהם. משרד המשפטים – מה שמוגדר בעבירה פלילית מטפל.

לגבי משרד החינוך – אני נפגשתי עם השר בנט לפני כחודש ימים וביקשתי לרתום אותו לתוכנית חינוכית, הטמעת השיח האלים והבריוני, בעיקר גם מה שהוא לא מוגדר כיום כעבירות פליליות, כדי שבני נוער שסיגלו לעצמם את שפת הפייסבוק, והיא שפה אלימה, וכך הם חושבים שצריך לדבר, יבינו את הנזק הכל כך גדול שנגרם לחברים שלהם, חברים שבעבר לא היו עולבים בהם פנים אל פנים, והיום כשזה בקבוצות ווטסאפ, פייסבוק וברשת הם עושים את זה באופן מאוד מאוד תדיר ושגרתי.

מחקר של איגוד האינטרנט מראה ש-47% מאלו שכתבו תכנים פוגעניים היו בדיעבד לא כותבים אותם, ומעל 70% גם היו בדיעבד רוצים שיסירו אותם. הנתון הזה נתון מאוד מאוד חשוב להבנה.

אני שמחה על הנוכחות שלך פה, משרד מבקר המדינה. הממצאים שאתה אומר הם ממצאים מדאיגים, כי למעשה אין לכם גוף מבוקר ספציפי שמפקח היום על זירה ששולטת בחיי כולנו בכל התכנים ובכל הרבדים. זה דבר שאני חושבת, חברתי חברת הכנסת אלהרר כיושבת-ראש הוועדה הזו, שצריך להוביל פה ממש מהלך. במהלך הזה צריך לקום נציבות שהיא תפקח. לא יכול להיות שילד יהיה קורבן לפוסט בפייסבוק בשעה עשר בלילה, ואם הוא לא מכיר את "הכפתור האדום" או אין לו את הדרך לפנות לאיגוד האינטרנט, הוא לא יידע מה לעשות עם זה. ומחר בבוקר הוא הולך או היא הולכת ויש תכנים מאוד פוגעניים ברשת. לפייסבוק אין פה נוכחות בארץ מובהקת ואין איך להסיר את הפוסט הזה מיד. לא יכול להיות שלא יהיה פה איזשהו גוף שמאגד את הכול. לא גוף וולונטרי, לא סטודנטים שנרתמים ועושים עבודת קודש, לא איגוד האינטרנט שיש לו עוד אינטרסים מלבד הסרת תכנים פוגעניים אלא גם איגוד האינטרנט עצמו, אלא ממש גוף שחולש על זירה שהיום שולטת בחיי כולנו בכל התכנים. אני חושבת שזה דבר שהקריאה צריכה לצאת מפה. יהיה לכם אז את הגוף הזה שאתם תבקרו אות והוא יהיה תחת חסותכם.

מצער מאוד לשמוע שביקורת שעשיתם במשרד החינוך על תכנים אלימים בכלל לא מעלה תכנים ברשת.

אנחנו כל הזמן אומרים שהמחוקק לא מעודכן לעידן הווירטואלי. הגשתי הצעת חוק ויש הצעת חוק נוספת ברשת. כמי שעומדת כיושב-ראש השדולה אני בהחלט מובילה את הנושא הזה. היום המיוחד הזה בכנסת מדבר בעד עצמו וכמובן שכל הוועדות השתתפו ויזמו בנושא הזה. אבל בסוף ובשורה התחתונה צריכה להתקבל פה על איזושהי החלטה על גוף אחד שחולש על הכול ומבקר את הכול.

האם משטרת ישראל היא גוף מבוקר על ידיכם?

לחלוטין.

מה מצאתם שם? וגם לגבי הסרת תכנים פוגעניים. יש את חוק הסרטונים שכבר חוקק. הוא מדבר על תכנים מיניים פוגעניים ואנחנו רואים את התופעה הזו שהיא תופעה הולכת ורווחת, בין בתמונות, בין בסרטונים. איך אתם מתמודדים עם התופעה הזו, ואיך אתם מסירים את זה ואיך אתם מונעים את הפגיעה הזו? מה אתם העליתם בנושא הזה?

רק אחזור על מה שאמרתי כי אולי לא הובנתי. אנחנו עשינו את הביקורת רק בנגזרת של משרד החינוך. בביקורת הזו אנחנו הבנו שאנחנו חייבים להרחיב את הביקורת למערכים אחרים. לכן, במאגר הנושאים העתידי שלנו עדיין לא נעשתה הביקורת הזו. אנחנו בוחנים את האפשרות לעשות ביקורת מערכתית שתכלול מטבע הדברים את הפרק על משטרת ישראל ועל יחידת הסייבר שפועלת גם במטה הארצי וגם במחוזות המשטרה.

משטרת ישראל, תארו לנו את התהליכים שקורים אצלכם. זה משהו שהוא יחסית חדש, ובטח השימוש הקשה והקשוח שעושים ברשת הווירטואלית, גם עבירות ממש, ובעיקר הסתה ופגיעה באזרחים.

מאיר חיון, מפקדת יחידת הסייבר. אני חושב שהיום הזה הוא מאוד חשוב ואני מודה שהזמנתם אותנו. עצם העובדה שמתכנסים ביום הזה עם כל הבלגן שקורה סביבנו, יש בזה אמירה מאוד מאוד חשובה. היא חשובה לנו והיא חשובה לציבור בפרט במדינת ישראל.

יחידת הסייבר הוקמה לפני למעלה משנה וחצי. אבל היא הוקמה על תשתית של מה שנקרא בזמנו מפלג עבירות מחשב ביאח"ה, עוד שאני שירתי ביאח"ה. הידע והניסיון שנצבר במהלך השנים, עוד משנת 97' – 98', נותר ביחידה ואנחנו מנתבים אותו לכיוונים שאנחנו סימנו אותם ככיוונים משמעותיים ומשפיעים במרחב הקיברנטי. כיוון משמעותי אחד זה נושא האלימות/בריונות ברשת. אבל הוא לא הכיוון היחיד שמשטרת ישראל מתעסקת בתחום הזה של הסייבר. הסייבר כולל הרבה מאוד אספקטים: תקיפות, סחיטות באיומים, הונאות – כמות אדירה מאוד של דברים פליליים רעים מאוד שמתרחשים במרחב הזה. עם המשאבים שעומדים לרשותנו אנחנו צריכים לראות איפה אנחנו הכי משמעותיים והכי משפיעים, ומה המדינה סימנה לנו גם כעבירות פליליות.

כלומר, אנחנו לא אחראים על משהו שהוא לא עבירה פלילית. זה תפקידה של כנסת ישראל. ברגע שסימנו לנו את הכיוון אנחנו פועלים בנושא הזה. ראה למשל, חוק הסרטונים שברגע שנאמרה האמירה שיצאה מכאן: זו עבירה פלילית, הבנו שזה משהו משמעותי ושאנחנו צריכים לפעול בעניין, ומיקדנו מאמץ בנושא הזה. כלומר, ברגע שמכווינים אותנו ומכוונים את הפעילות שלנו ואומרים לנו שזוהי עבירה פלילית, אנחנו יודעים לפעול שם ולהפעיל את הכלים ואת המערכות שלנו לשם ולפעול.

בדיון מוקדם יותר שערכנו הבוקר בוועדה, היו מקרים שבהם אתם ממש מסירים סרטונים מהרשת? מן הסתם, אין את הזמן ואת השהות להגיע לבית-משפט וכו'? איזה אמות מידה? איך זה עובד?

יש את הדברים שהם ברורים. כשמגיעים נער או נערה, אישה או איש, להתלונן והם אומרים שמופץ סרטון עם תכנים מינים פוגעניים שלהם ברשת - לדוגמה, הסיפור על "אלנבי 40", בלי כל קשר למהותה של הנערה - הסרטונים שהופצו ברשת באופן ברור וחד משמעי צולמו והופצו בניגוד להסכמה. גם הסיפור עם החיילת שנחשפנו אליו בשבוע שעבר בחדשות 2, כשמספר שוטרי מג"ב קיימו מגע מיני עם החיילת. זה הופץ ברשת בניגוד להסכמתה.

אלה מקרים כשברור שתכנים מופצים ברשת בניגוד להסכמה. מה אתם עושים שם? הרי הסעד צריך להיות מידי, ההסרה צריכה להיות על אתר. במקרים של "אלנבי 40" זה גם הגיע לאתרים פורנוגרפיים. איך מסירים משם את הדבר הזה? זה הרי מחויב לא רק בחקירה ובהגעה למפיצים, אלא גם בהסרה מידית כי בסוף מה שכולם רוצים זה שהאירוע הפוגעני ייפסק כמה שיותר.

ברשותכם, לא אתייחס למקרים ספציפיים כי אני חושב שזה פוגעני מדי וזה לא המקום להתייחס אליהם.

זה רק כדי להמחיש.

אני יכול לתת לכם דוגמאות נוספות והרבה מאוד מקרים שמגיעים אלינו שלעיתים הם לא ממש בפן הפלילי, אבל הם מאוד מאוד פוגעניים. למשל, אני יכול לתת דוגמאות של ישראלים נרצחו בפיגועים והגופות שלהם מופצות ברשתות האינטרנט והמשפחות פונות ומבקשות הסרה של הדברים האלה. לכן, לא אתייחס למקרים נקודתיים אלא אומר באופן כללי. לצערנו, אנחנו לא אחראים כנראה לא על פייסבוק ולא על יוטיוב ולא על גוגל. לעיתים החברות האלה הן חברות שהן לעיתים כמדינה ממש וסמכות שיפוט של מדינת ישראל לא חלה עליהם. לכן, אנחנו מנסים לפנות אליהן שעומדים לרשותנו.

מה הכלים שעומדים לרשותכם?

קודם כל, יש לנו שיתוף פעולה וולונטרי של החברות האלה שלעיתים זה עובד בצורה נפלאה, ולעיתים ממש בתוך דקות ספורות התכנים מוסרים, ולעיתים פחות מהיר ופחות יעיל ואפקטיבי. הכלים שעומדים לרשותנו הם מאוד מאוד מאוד דלים, והם מתבססים בעיקר על היכרויות שיש לנו עם אותם גופים, שיתופי פעולה שאנחנו עושים ומקיימים איתם. למעשה, כל הדברים האלה הם מאוד מאתגרים גם את משטרת ישראל, גם את משרד המשפטי, גם משרד החוץ. אני יכול לתת דוגמאות, מבלי להיכנס לדוגמה זו או אחרת. במקרה שאנחנו ראינו אותו מאוד מאוד חמור ביקשנו סיוע מחברה מסוימת בארצות-הברית לשיתוף פעולה ונענינו בשלילה. פנינו ל-FBI ושם אמרו לנו שלא מדובר בתיקון השני לחוקה, מדובר בתיקון הראשון לחוקת ארצות-הברית ושמבחינתם זה חוסה תחת התיקון הראשון ושאין כאן שום עבירה. אני חייב להגיד שבמקרה הספציפי הזה זה משהו שהוא מאוד מקומם אותנו כמדינה. כשאנחנו פועלים בזירת הסייבר, זוהי זירה גלובלית. לגבי היכולת שלנו להשפיע על כל מה שקורה באינטרנט – צריך להבין את הכוחות של מדינת ישראל גם בהיבט האלה. אני מניח, כמו שאמרתי קודם, לא נראה לי שאנחנו נפעיל כלי צנזורה ולא נוריד אתרים, בטח לא אתרים כמו פייסבוק ויוטיוב. לא נחסום את הגישה לשם.

לא מדובר על צעדים כל כך דרסטיים.

ממש לא.

קראתי מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת והבנתי שלמשל, באוסטרליה, יש ועדת ניתור שעובדת און-ליין ובודקת מסרים, סרטונים שהם פוגעניים, ויש לה ממש את הסמכות להוריד את זה. השאלה היא איפה אנחנו ביחס לדבר כזה, למשל?

קודם כל, יש הצעת חוק שנוגעת לנושא הזה של חסימת אתרים במקרים מאוד מאוד ספציפיים, למשל, במקרים של תכנים פדופילים, שיאפשר למשטרת ישראל בתנאים מסוימים לחסום את הגישה לאותם אתרים. יש ביקורת לא קטנה גם על החוק הזה שיש דרכים לעקוף את זה. אגב, זה נכון. יש דרכים לעקוף את החוק הזה. מי שירצה בכל זאת לצרוך את התכנים האלה כנראה שימצא דרכים מאוד מתוחכמות, אולי פחות או יותר – תלוי באיזה אמצעים ננקוט כדי לחסום את זה. בניו-זילנד, למשל, הם חוסמים את האתרים האלה. כל אדם שמנסה לגשת לאתר הזה, מופיע לו סמל של משטרת ניו-זילנד ורשום שם: ניסית לגשת לאתר שתכניו אינם חוקיים. דע לך, זו עבירה פלילית. יש בזה גם אלמנט מסוים של הרתעה. החוק הזה במדינת ישראל עדיין לא התקבל. דנים בו ומנסים להכניס בו שינויים מסוים. אבל יש חשיבה בעניין.

אבל כשמגיעים אליכם מתלונן או מתלוננת ומראים על פגיעה ספציפית, למשל, סרטונים שמגיעים לאתרים או לאתרים פורנוגרפיים, תניח לרגע לפייסבוק, מה אתם עושים עם זה?

חשוב לי לחדד שזה לא רק בפן מיני. עובד ציבור שיורדים לחייו ופוגעים בו בצורה הקשה ביותר ובילדיו ובקרובים לו, עד כמה אתם פעילים?

אחד, זו עבירה פלילית כבר. השני, הוא לא.

ירון שטרן, ראש חוליית סייבר, חטיבת החקירות. צריך לזכור שבנושא של הסרת תכנים לא תמיד למשטרה כמשטרה יש כוח יותר מאשר לאזרח להסיר את התכנים הללו. הכוח שלנו יכול להיות לפעמים בידע שלנו למי לפנות כדי להסיר את התכנים הללו. ההנחיה שלנו, לפחות בכל מחלקי הסייבר, היא לדבר עם המתלוננים ולהסביר להם כיצד הם יכולים לפנות להסיר את התכנים הללו. בין השאר, אנחנו מכווינים אותם גם לשיתופי פעולה מול ארגונים אזרחיים. לדוגמה, איגוד האינטרנט הישראלי שמסייע בדברים האלה לאנשים ומסביר איך לפנות ולהסיר תכנים. צריכים לזכור שלפעמים הסרת תכנים היא בגלל נושא של פגיעה בפרטיות, נושאים של זכויות קניין, כל מיני נושאים כאלה שבהחלט למשטרה אין שום say יותר מאשר לאדם פרטי.

שוב, צריך לזכור שהפרסומים הללו, אם אנחנו מדברים על חברת גוגל או יוטיוב, הם לא בישראל. הפרסומים הם בארצות-הברית, ויש שם לעיתים הגנה מאוד גדולה של חופש הביטוי. לא תמיד כל מה שפה במדינת ישראל נראה כהעלבת עובד ציבור אכן מקבלים את זה שם כדי להסיר את התכנים הללו.

חבר הכנסת פרופ' טרכטנברג, בבקשה.

גברתי היושבת-ראש, גברותי ורבותי, קודם כל, אני רוצה לברך את חברת הכנסת סויד על היוזמה הזו. זה נושא חשוב שאין כמותו והאירועים של ימים אלו רק ממחישים את זה ביתר שאת.

רויטל, אני רוצה דווקא להתחיל עם משהו שאת ציינת שהמרחב האינטרנטי הוא כיום המרחב הציבורי שפעם היה המרחב הפיזי של כיכר העיר וכו' וכו'. אנחנו לא הפנמנו את העובדה הזו. תארו לעצמכם שברחובות ובכיכרות, במה שאנחנו קוראים מרחב ציבורי, לא היו רמזורים, לא מעברי חציה, לא שילוט, לא משטרה, לא כלום – פשוט מרחב ציבורי פתוח לחלוטין שכל אחד יכול לעשות בו כראות עיניו. זה מה שקורה. אלא מה? זה לא זה מכיוון שיש מגניפיקציה אדירה, הגברה מדהימה של המרחב האינטרנטי שהוא פתוח לכל העולם. כלומר, זה אותו מרחב ציבורי שאנחנו מכירים בלי כל מה שאמרתי. אני רוצה שתבינו שמושקעים מאמצים אדירים ביום יום שאנחנו כל כך רגילים אליהם ושלא שמנו אליהם במרחב הציבורי הפיזי הקיים כדי שהחיים לא יהיו כאוטיים ושלא ייגרם נזק פעם אחר פעם לאזרחים מתוך פסיעה לעולם ההוא, כל עוד שבעולם האינטרנטי ובמרחב הזה זה לא קיים.

ההיפך, זה עוד נשאר מתועד תמיד.

זו כמובן לא בעיה ישראלית אלא זו בעיה עולמית, והדברים כאן נאמרו. אבל מדינת ישראל היא לא כמו כל מדינה בעולם. בימים אלה אנחנו רואים שהבעיות הן יותר חמורות אצלנו לגבי המרחב האינטרנטי. לכן, זה דורש טיפול יותר ממוקד ואינטנסיבי לעומת מדינות אחרות.

מותר להיות חלוצים בתחומים האלה. בצדק, אנחנו מתגאים על כך שאנחנו מדינת סייבר. ראש הממשלה באמת מוביל את הדברים האלה וזה קורה בכל מיני הקשרים. זה צריך לקרות גם כאן בהקשר הזה. זה היבט סייברי נטו שצריך לתת עליו את הדעת ואלו היבטים ציבוריים מאוד מאוד עמוקים.

המשטרה עושה בדרך כלל עבודתה נאמנה, אבל הם לא יכולים. הם יכולים לעסוק בפן של הפשיעה בהקשר הזה, אבל לא בפן הציבורי היותר רחב והשיימיניג.

לכן, צריך פה משהו אחר. אני מציע קודם כל לקשור את זה ביוזמת הסייבר של מדינת ישראל ולשים את זה בקונטקסט ההוא. כלומר, להגיד שכחלק מהמשימה של יוזמת הסייבר שכוללת הקמת תעשיית סייבר בבאר-שבע וליד אוניברסיטת בן-גוריון וכו', ישנו גם ההיבט הזה. זה כאמירה שראש הממשלה צריך לאמץ אותה וצריך להיות חלוצים גם בזה.

שנית, יש פה היבטים שהם לאו דווקא חוקיים אלא ציבוריים, מוסריים ואחרים. צריך לזה מועצה ציבורית שכוללת הרבה מאוד אלמנטים של חשיבה, למשל, שיהיו בה צעירים ולא רק מומחים בעלי שיער שיבה, כדי שתהיה פה עבודת חשיבה מתמשכת. זה לא ליום אחד אלא זה תהליך ארוך שאנחנו רק רואים את תחילתו. זה עדיין בחיתולים וצריך ללוות את זה.

ישנו גם העניין של "ישראל דיגיטלית" שנמצא במשרד לשוויון כלשהו כיום. גם הגוף הזה צריך להירתם למשימה הזו. כלומר, בשורה התחתונה צריך להפוך את זה לנושא מרכזי שישראל צריכה להיות חלוצה בו. הוא צריך להיות קשור ליוזמת הסייבר, קשור ל"ישראל דיגיטלית", ולאיזשהו גוף ציבורי ארוך טווח עם יכולות מחקר וחשיבה. תודה.

תודה רבה. אבקש ממשרד הרווחה.

שמי חוה לוי ואני עובדת סוציאלית ראשית לחוק הנוער.

קורבנות נפגעי רשת בפני עצמכם.

בדיוק. אדבר על זה משתי הזוויות: של מי שנפגעים באופן אישי ומי שנפגעים בעצמם, והשילוב שביניהם.

אני נורא נרגשת, אני לא כל כך אוהבת בדרך כלל כשמזמינים אותי לכנסת. אבל הזימון הזה ממש גרם לי להתרגש כי התופעה הזו מדירה שינה מעינינו. נמצאות פה נציגות נוספות של המשרד: מרינה שדה ואסתי שדה – אין קרבת משפחה.

אני רוצה לדבר על זה קודם כל מהצד של העובדים הנפגעים. מסתבר שהזירה הזו היא מאוד מאוד קלה לפעולה. לפי החוקים השונים אנחנו – העובדים הסוציאליים - הם אלה שאמורים להגן על ילדים במדינת ישראל. אנחנו אמורים להגן על ילדים בסיטואציה לא פשוטה של מצבים שבהם לא תמיד ההורים רואים עין בעין אתנו את רמת הפגיעה בילד. כיוון שאנחנו נמצאים בזירה שאין בה ויסותים ואין בה מסננת וכל אחד יכול לעלות ולספר את הסיפור הזה לפי הבנתו, יכולה אימא לעלות לרשת ולספר שפקידת סעד, עובדת סוציאלית לחוק הנוער, באה והוציאה לה את הילדים מהבית כי הגננת אמרה שהילד מתנהג בצורה לא כל כך יפה בגן, ובזה זה הופך להיות האמת האמיתית שעל-פיה אפשר לכתוב על העובדת הזו כל דבר ברשת.

יש כאן עבודה נורא נורא יצירתית שלפעמים אני חושבת לעצמי כמה הראש המטורף מצליח לעבוד בצורה הזו. זה מתחיל בלכתוב, זה ממשיך בלזמן את האנשים לעשות הפגנה ליד הבתים של העובדים הסוציאליים, מה שנקרא עושים שכונה לעובד הסוציאלי. זה ממשיך בעוד ועוד עבודות מאוד מאוד יצירתיות, החל בסחטנות לשמה. למשל, לכתוב לעובדת סוציאלית: אנחנו יודעים עלייך כך וכך, תיזהרי. אם את לא תחזירי את הילדים האלה הביתה אנחנו נפרסם את זה. כמו כן, לכתוב את פרטי כרטיסי האשראי של עובדת, לפרסם כרטיס אשראי, צילום של כרטיס אשראי ולכתוב: שימו לב לתקרת האשראי שלה. זה אומר כמה כסף היא מרוויחה על כל ילד שמוציאים מהבית. לכתוב את פרטי חשבונות הבנק, למשל, של היועצת המשפטית של משרד הרווחה, וכן הלאה, וכן הלאה. מאגר היצירה שם הוא באמת אדיר.

בשבוע שעבר אני יושבת בביתי בשעה שמונה וחצי בערב ואני מקבלת טלפון: שלום, קוראים לי כך וכך. הוציאו את הילד שלי מהבית. האם אני יכולה לכתוב לך על זה? האם אני יכולה לדבר על זה? אמרתי לה: גברתי, את כמובן מוזמנת לכתוב לי. נתתי לה את כתובת המייל. שמעתי אותה כמה דקות וסגרנו את הטלפון בזה שהיא תכתוב לי. לא עברו כמה דקות וקיבלתי טלפון נוסף מהורה אחר עם תלונה מאוד מאוד דומה. עם ההורה שלי כבר הבנתי. הטלפון שלי פורסם באותו פוסט של האימא מתלוננת וכבר נכתב: אנשים יקרים, דעו מי עומד בראש ההיררכיה הזו. אתם מוזמנים להתקשר אליה ולדבר. וכך לאור הלילה ולמחרת ביום. במסגרת חוק חופש המידע הטלפון שלי מפורסם. הוא רק הנגיש את זה כמי שנותן שירות לקהל וכתב להורים את הטלפון שמזמין אותם להתקשר.

המצב הזה הוא מצב שלא עומד בפני עצמו. קודם כל, הוא מחריב חיים של אנשים. העובדים הסוציאליים מחזירים לנו את המינויים ואומרים: לא, תודה. אנחנו לא רוצים להמשיך ולשמש בתפקיד הזה. הוא עולה לנו במחיר אישי מאוד מאוד כבד. הילדים שלהם נכנסים לחרדות מאוד קשות כי זה קורה ליד הבית שלהם. הם עומדים ברחוב והם צועקים: שכונה יקרה, דעו שבבניין שלכם גרה כך וכך שהיא חוטפת ילדים.

השיא של זה היה - ואני חייבת להקריא לכם, ברשותכם. אם כבר נתתם לי את הבמה אז אשתמש בה. זה לא קורה הרבה: "חדשות מזעזעות הגיעו אלינו. הגברת כך וכך..." - ואני לא אגיד את שמה - "...שקיבלה מעמד של פקידת סעד לחוק הנוער באוגוסט האחרון משר הרווחה החדש חיים כץ, בעקבות עבודתה המצוינת בחטיפות ילדים..."– כמובן זה האופן שבו מדברים אלינו – "...היא עברה את המכסה הדרושה לקבלת התואר הנכסף אשר אתו מגיעה משכורת שמנמנה אחרי כל הבונוסים ולכן קיבלה את התואר. מה שלא ידע חיים כץ..." – זה כבר עליית מדרגה כבר – "...אולי אף ידע אך העדיף להתעלם, הוא ששכניה של אותה גברת התלוננו לא מעט על צרחות מוגזמות של תינוק בביתה של החוטפת, וכפי הנראה נוהגת הנ"ל לטלטל את התינוק החדש שלה. נקווה שהמשטרה תעשה את עבודתה נאמנה.".

זאת אומרת, כבר עובדת נמצאת בחרדה מטורפת שהיא עכשיו הולכת להיות מוזמנת למשטרה ולהיחקר על זה שהיא מטלטלת את הילד שלה. המצב הזה הוא בלתי נסבל בעליל. אנחנו לא יכולים לתת הגנה לעובדים ואנחנו לא יכולים לעודד עובדים לעשות את העבודה המאוד מאוד מורכבת הזו, עבודה שחייבים לעשות אותה מתחושה של שליחות וייעוד, במצב שעובדים עצמם לא מרגישים מוגנים.

ישבה ועדה בין-משרדית כשמשרד הרווחה היה שותף שם עם משרד המשפטים והמשטרה. הוגדרו איזשהן הנחיות. אנחנו מתלוננים במשטרה על כל מקרה. אני מבינה שחלק מהמקרים אולי לא עונים לקריטריונים. הקשבתי עכשיו בקשב רב לדברי מאיר חיון שכנראה זה לא מגיע למעמד של העבירה הפלילית, למרות שחלק מזה, אני חושבת שבוודאי במצבים שיש בהם סחיטה. לסגור את התיקים האלה מחוסר עניין לציבור – צר לי מאוד. אני ציבור שמאוד מעוניין בתיקים האלה.

אני חושבת שצריך לדעת מה הנזקים שנגרמים כתוצאה מהמצב הזה. כשיושבים במחלקות לשירותים חברתיים בכל רשות מקומית עובדים שנפגעים, הם לא יכולים לנתק את הרעשים החיצוניים ולקבל החלטות נקיות לגבי ילדים. כשעובדת יודעת שאם היא לא תחזיר את הילד הביתה מיד אחר כך עלול להיות מצב שיפרסמו עליה, כי הם אומרים לה; אנחנו יודעים עלייך משהו, על העובדת שלך שהתלוננה עלייך לפני עשר שנים, וכבר הם רומזים שיש שם משהו אולי מן הפגיעה המינית, ולך תגיד לעובדת עכשיו: תנקי את כל הרעשים ותקבלי החלטות נקיות לטובתו של הילד.

עובדת שנמצאת בסיטואציה שאת מתארת, האם אין לה יכולת להתייעץ עם הממונה שלה? אין לה עם מי לדבר ולשאול אותו מה הוא מציע לה לעשות במקרה שיש עליה איום כזה או אחר?

כולם מעורבים והממונים נמצאים שם. אנחנו נמצאים שם יחד איתם. לא רק הממונה ברשות המקומית, המחוז נמצא. במקומות מסוימים אני נמצאת. באחד המקרים אני פניתי לראש רשות ואמרתי לו: בואו נירתם ביחד כדי שנישאר בעבודה המקצועית. זה לא כל כך פשוט. כל הגורמים במשרד מעורבים. אין מצב, אף אחד לא נשאר עם הדבר הזה לבד. גם עובדת כזאת שאומרים לה: נזמן אותך למשטרה, ההנחיה היא: את לא מגיעה למשטרה לפני שאת מדברת אתנו.

המשטרה נתנו הנחיות. מסתבר שנורא קל להוציא תעודת עיתונאי במדינת ישראל. זה שכתב את זה מגיע למשטרה והוא אומר: אני עיתונאי. אתם לא יכולים לחקור אותי. ניתנה הנחיה של המשטרה שאומרת: אין מצב כזה. יש גורם אחד במשטרה. תפנו אליו והוא יגיד לכם לחקור.

מי הגורם במשטרה?

אני לא זוכרת את שמו אבל יש גורם.

לא השם, מה התפקיד?

הוא קצין בכיר במשטרה שזה התפקיד שלו. קוראים לו ירון בנימין והוא זה שמשרת את ועדות העל לאלימות במחוזות. הוא איש הקשר שלנו בכל המקרים האלה שמגיעים עובדים סוציאליים להגיש תלונות. חייבים לומר שהמשטרה לא ממש יודעת איך להתמודד, על איזה חוק בדיוק? אז אמרו שאת חוטפת ילדים, זכות הציבור לדעת. הסתה, העלבת עובדת ציבור? על איזה סעיף בדיוק? אם באים אלייך הביתה ומאיימים עלייך ואומרים לך שיפרסמו דברים אז אולי נכנס הנושא של האיום.

אני חושבת שיש פערים גם בתחום החקיקה, אבל גם בתחום האכיפה. קודם דיברו על הזירה האזרחית, פה זה עובדי ציבור.

קודם כל, אתם מוזמנים לכאן כמשרד הרווחה כדי שנשמע מכם על פגיעות, ובסוף אנחנו שומעים אתכם פה כקורבנות. השאלה היא האם פניתם באיזושהי דרך, בין אם זה לאיגוד האינטרנט, בין אם זה לפייסבוק, בין אם זה לאיזושהי מדיה חברתית כדי שיסירו את התכנים האלה?

התחלתי להגיד קודם. נעשתה לא מעט עבודה בעניין הזה שהיא עבודה בין-משרדית. גם היתה פגישה של מנכ"ל משרד הרווחה הקודם יחד עם מנכ"לית משרד המשפטים עם מנכ"לית גוגל ישראל. זאת אומרת, כן מנסים לעשות תיאומים. יש קשר עם "כפתור אדום". מנסים לפתור את זה באמת בלעשות איזושהי עבודה מאוד אינטגרטיבית עם כל הגורמים. עדיין התחושה היא תחושה של חוסר מוגנות. אני חושבת שכן צריך לדייק קצת יותר את החוקים בעניין הזה. צריך כן להכביד יותר את היד ואת ההסתכלות על הדברים. הקלות הבלתי נסבלת הזו היא באמת בלתי נסבלת.

מהצד של הנפגעים, הילדים שבהם אנחנו מטפלים, אני רוצה להגיד שלמרות שאנחנו לא מוגנים, אנחנו עושים כמיטב יכולתנו להמשיך ולהגן על ילדים, גם ילדים ובני נוער שנפגעים ברשתות, בעיקר בנושא הפגיעות המיניות. מרכזי ההגנה שלנו קלטו את כל המקרים ונעשו חקירות בתוך מרכזי ההגנה כדי גם לייצר מומחיות. עובדים סוציאליים הצטרפו לצוותים של המשטרה אחרי שהבנו שזה יכול לסייע באמת בהנגשת ההבנה. כי אחת הבעיות היא שהילדים שיושבים בבית וכותבים לא תמיד יודעים שהם מנוצלים והם נפגעים מינית בעצמם. חלק מהעניין הוא שכשאנחנו מגיעים אנחנו מספרים להם ולמשפחה שלהם פחות או יותר בפעם הראשונה שהם נפגעו בעצמם. ההסתכלות צריכה להיות מהרבה מאוד זוויות.

תודה.

אורנה, איגוד האינטרנט. לצערנו הרב, מרבית הפגיעות האלה לא נעשות בפלטפורמות המקובלות. הן נעשות באתרי WordPress שנפתחים באופן מיוחד, נפתחים שם פורומים וצ'טים, וכמה שאנחנו פונים אליהם הם פשוט מסרבים. הם לא בארץ, החוק הישראלי לא חל עליהם. כשזה קורה בפייסבוק או במקומות אחרים זה מוסר מאוד מהר.

למה הם שונים?

בגלל העובדה שהם הבינו שבפייסבוק מסירים את זה ובמקומות שהם פורמליים, אתרים לגיטימיים וכד', זה מוסר, הם מצאו את הפלטפורמה הזו. נכון להיום, מתחילה להיווצר תופעה שגם bullying נעשה דרך האתרים האלה כדי שלא יסירו את המסרים.

הדיון קבוע עד השעה 14:00, וזה עוד שתי דקות. אבל אנחנו נאריך את זה כי אני כן רוצה לשמוע את כל המשרדים. נתחיל עם משרד החינוך.

עינב לוק, מנהלת אגף תכניות סיוע ומניעה, שירות פסיכולוגי ייעוצי, משרד החינוך.

בשנתיים האחרונות נעשו הרבה מאוד פעולות שממשיכות את התהליכים הראשוניים שנעשו בתחילת הדרך בנושא הזה. אחד הדברים המשמעותיים שנעשו בשנתיים האחרונות זה הקמה של שתי ועדות משמעותיות: אחת, ועדה תוך בין-משרדית שכוללת את כל הגופים בתוך המשרד להוביל את הנושא כי ראינו שהנושא הזה מטופל על-ידי הרבה מאוד אגפים בתוך המשרד. יושבים בוועדה הזו: שפ"י, מינהל חברה ונוער, מדע וטכנולוגיה, כל הגופים, כולל המזכירות הפדגוגית כי אנחנו רואים שהנושא של גלישה בטוחה, התנהלות מיטבית ברשת נעשית גם בשיעורים שלומדים בהם תכנים אחרים. זו ועדה אחת שמתאמת את הפעולות של כל המשרד בנושא הזה וקובעת את המדיניות ודרכי עבודה.

הוועדה השנייה שרוני ירחיב עליה בהמשך היא ועדה בין-משרדית שמשרד החינוך מוביל את הוועדה המשרדית כבר במהלך השנתיים האחרונות שנפגשת כארבע פעמים בשנה לפחות. אני חושבת שהרבה אנשים שיושבים כאן סביב השולחן נמצאים בוועדה הבין-משרדית. היא כוללת את: המשטרה, הרווחה, משרד המשפטים, המשרד לביטחון הפנים, "עיר ללא אלימות", "כפתור אדום", איגוד האינטרנט. כל הגופים שנמצאים כאן מגיעים לוועדה הבין-משרדית ויחד אנחנו מנסים לתאם את שיתופי הפעולה בינינו, להחליט על תוכנית העבודה ולחלק חלוקת עבודה בין המשרדים. אלה שתי הוועדות המרכזיות.

חשוב להגיד שהעבודה שלנו בתוך המשרד נחלקת גם בהיבטים של חינוך, הסברה ומניעה, וגם בהיבטים של איך מטפלים כאשר מתרחש אירוע של אלימות.

אתה התייחסת לנושא של חוזר מנכ"ל. בראשון לאפריל שנה שעברה התפרסם חוזר מנכ"ל חדש בנושא אקלים ומניעת אלימות. יש בו פרק נפרד לנושא של אלימות ברשת כשהוא מתייחס באמת להיבטים החדשים, לרבות הפגיעה המינית, הפצת תמונות עירום – כל ההיבטים האלה שלא היו בעבר ונכנסו עכשיו לחוזר מנכ"ל. חשוב להגיד שמאפריל שנה שעברה, ובמהלך עד עכשיו ואנחנו ממשיכים, נעשה תהליך הטמעה מאוד רחב ומעמיק של החוזר כשכל תהליך ההטמעה נעשה דרך הפרק שעוסק באלימות וירטואלית. עד כה עברו את תהליך ההטמעה כל המפקחים בכל הארץ, מנהלי בתי-הספר, יועצים, רכזי תקשוב, כשהמשימה היא להעביר את המסרים איך אנחנו מתמודדים כאשר קורה אירוע של אלימות.

בנוסף, בתוך החוזר פורסם נספח שבו הנחיות מפורטות מי הם הגורמים שיכולים לסייע בהסרת תכנים פוגעניים. בבתי-הספר הוקמו צוותים שנקראים "צוות חיים ברשת" שכוללים את מנהל בית-הספר, רכז התקשוב, יועצת ורכז חינוך חברתי, כשהמשימה שלהם היא גם לסייע בהסרת התכנים הפוגעניים. זאת אומרת, שילדים יודעים שיש להם כתובת בתוך בית-הספר לא רק לטיפול בבעיות רגשיות, חברתיות ופוגעניות שמתרחשות ברשת, אלא גם בנושא של הסרת התכנים.

לגבי התוכנית עצמה - התוכנית עצמה מועברת במסגרת תוכניות החינוך ושיעורי כישורי החיים במהלך כל השנה, אבל בעיקר בשלוש פעימות במהלך השנה: בתחילת השנה, בשבוע הלאומי לגלישה בטוחה ולקראת היציאה לחופשת הקיץ. בתחילת השנה עוסקים בעיקר בבניית המדיניות בנושא של הכיתה, תקנון, אמנה, מה זה אומר עלינו, איך אנחנו מתנהלים ברשת. חשוב לי להגיד שהמדיניות של משרד החינוך היא לא רק איך אנחנו מונעים את הפגיעה, אלא יותר מזה. אנחנו מדברים על התנהלות מיטבית ברשת, איך אנחנו מעודדים דווקא יחסים טובים, אמפתיה, חברות, לעודד אחד את השני למעשים טובים ברשת. זאת אומרת, המשימה שלנו היא הרבה יותר רחבה ממניעת פגיעה. אנחנו יודעים שהילדים חיים במרחב הזה, אנחנו רוצים לראות איך משתמשים במרחב הזה להיבטים חיובים ואיך הכיתה נעזרת בזה לקבוע מפגשים, לעודד יחסים. אנחנו רואים אפילו שילדים שמרגישים שהם לא יכולים להביע את דעתם בכיתה כי הם ביישנים או מכל סיבה אחרת, באים לידי ביטוי ברשת החברתית. זה אפילו מרחיב את אפשרויות החברות.

העמדה של משרד החינוך היא באמת איך לעסוק בילדים, ממש מהגיל הצעיר. אנחנו מכינים תוכניות מהגיל הצעיר ועד י"ב אופן ספיראלי מותאם גיל כדי לעודד את היחסים ואת החברות בתוך המרחב הווירטואלי.

כשתלמידים מתלוננים שהם נפגעו כי משהו מסתובב עליהם ברשת או כשההורים באים אליכם, האם יש לכם ממשק ישיר מול המשטרה?

כן, בהחלט. יש לנו קשר עם כל הגורמים שאנחנו עובדים מולם: משטרה, רווחה. כמו שאמרתי, אנחנו יושבים יחד בוועדה בין-משרדית וחושבים על שיתופי הפעולה ומגבירים את הדרכים.

ועדה בין-משרדית מתכנסת אחת ל-, ואני מניחה שאתם מדברים על הדברים החשובים ביום יום.

זו הפלטפורמה שמייצרת את הבסיס לשיתופי הפעולה, את הדרכים אל מי לפנות, מה לעשות. הדברים האלה יצרו את התשתית הזו לקשר.

כאשר יש אירוע אלימות פיזי בבית-הספר אז בית-הספר יודע, ואני לא מדבר על דברים שצריכים להגיע למשטרה והם בגדר פלילי. נניח, מכות בין ילדים - במקרים האלה מטפלים ויש ענישה. השאלה היא, כשיש דברים שהם לא בגדר פלילי אלא הם בגדר של התנהגות משמעתית, האם אתם מנחים את בתי-הספר מה סוג הענישה לדבר כזה? האם יש ענישה יצירתית חדשה לצורך העניין או סתם להירשם במזכירות? האם לבית-הספר יש הנחיות? האם אתם מתערבים?

לכתוב מאה פוסטים: אני לא אעשה את זה יותר.

זה היה בתקופתי, מאה פעם. אבל האם אתם מתערבים? האם יש ענישה בעניין הזה? האם משרד החינוך מנחה להעניש?

אני אפרט קצת מה אומר הפרק הזה שדיברתי לגבי פגיעה ברשת. זה פרק שלא היה בעבר, זה הפרק החדש שמתייחס לכמה רמות: פגיעה חד-פעמית ברשת שהם מעליבים אחד את השני, חרם מתמשך לאורך זמן, הפצת תמונות עירום באקט של יחסי מין. אלה שלוש הרמות שהגדרנו כשלכל רמה הגדרנו מהו טווח התגובה הכולל שהמורה צריך להגיב במקרה כזה. טווח התגובה כולל, קודם כל, את השלבים הראשונים של עצירת הפגיעה – לעשות הכול כדי לעזור לילד ולמשפחתו לעצור את הפגיעה. ואז התפקיד שלו לפנות לרכז התקשוב והוא פונה לגורמים הנוספים כדי להסיר את הפגיעה. שנית, בירור – איך אנחנו מקיימים בירור לגבי הרשת. השלב השלישי באמת מתייחס לליווי הילדים, הזמנת הורים, עשיית דיון פרטני ומערכתי, עבודה עם הילדים הפוגעים והנפגעים, עבודה עם הכיתה.

אני חושבת שאחד הדברים החשובים להגיד במקרה הזה הוא שבמקרה של הרשת אין לנו רק פוגע ונפגע. יש לנו הרבה מאוד ילדים שמאפשרים את הפגיעה. זאת אומרת, העומדים מן הצד שרק עושים לייק, שרק עושים העבר. זאת אומרת, התהליך החינוכי שמתבקש כאן הוא הרבה מעבר לענישה וטיפול בפוגע ובנפגע. יש כאן דינמיקה חברתית שכל אחד לוקח לעצמו תפקיד. גם אם יש ילד פוגע אחד, קבוצה שלמה מאפשרת את הפגיעה. על זה אנחנו עושים עבודה בכיתה, עבודה של הגברת המודעות של איזה תפקיד חברתי אני לוקח בסיפור הזה ומה אני יכול כעומד מן הצד לעשות כדי לעצור את הפגיעה. אחת הבעיות זה התהודה והאפשור וההעברה של זה, והלייק, וזה רק בצחוק, ולא באמת התכוונו, ואנחנו לא מבינים את ההשלכות המשמעותיות של זה.

אחת העבודות המשמעותיות שאנחנו מנחים זה לעשות עבודה כיתתית חברתית. לפעמים זה הפורום היחיד שיכול לעשות באמת את העבודה שמדברת על הדינמיקה שמתרחשת במרחב הווירטואלי.

הדבר השלישי זה היבטים משמעתיים שכוללים גם במידת הצורך השעיה, ענישה, עשייה מתקנת. אמרת בהומור, אבל עשייה מתקנת. אנחנו נותנים כמה אופציות לדבר אל הכיתה, להכין סדנה. זאת אומרת, הילדים מציעים איזה עשייה מתקנת.

מה היקף השעות שמוקדשות מתוך הסילבוס בכלל לחינוך העניין הזה?

אנחנו באמת חושבים שהנושא הזה נמצא שזור בד בבד בכל הדברים החינוכיים. אני חושבת שהיום מאוד מאוד קשה להפריד את המרחב הווירטואלי מהמרחב הפיזי. על-פי השלב ההתפתחותי אנחנו יודעים שבכיתות ג' עד ו' הנושא של חרם חברתי הוא מאוד דומיננטי, אנחנו יודעים להגיד את זה. זה קורה גם ברשתות החברתיות, אבל זה יכול לקרות גם לא ברשתות החברתיות. כרגע בתוך המסגרת של השעות החינוכיות, בתוך המסגרת של כישורי חיים, אם אנחנו עוסקים בנושא של חברות בכלל או חרם בכלל אנחנו מתייחסים לזה גם בעולם הפיזי וגם בעולם הווירטואלי. אנחנו לא לגמרי מפרידים את כל ההתייחסות החינוכית שלנו רק לעולם הווירטואלי. הנושא של עבודה חינוכית חברתית ספיראלית מותאמת גיל - נעשית שעה בשבוע במסגרת כישורי חיים בבתי-הספר היסודי, בחטיבת הביניים עכשיו גם יש שעתיים לשעות חינוך, ובחטיבה העליונה 15 שעות שנתיות שבהן אנחנו עוסקים בנושא.

שנתי?

שנתי. בנוסף לזה, אנחנו מדברים על שלושה ימי שיא לפחות שבהם אנחנו עוסקים יום שלם בנושא הזה: בתחילת השנה כשאנחנו מתווים את הדרך ואת הכיוון, כמו שאמרתי שבוע לאומי, ולפני היציאה לחופשת הקיץ.

האם זה קורה בכל בתי-הספר?

זה קורה בכל בתי-הספר. רוני יפרט על היקף התוכנית שגם עליה אנחנו עוקבים. אנחנו ממשיכים להעביר שאלונים, סקרים, כדי לבדוק את היקף התופעה. אנחנו הרחבנו את השאלות. בתוך השאלונים שבתי-הספר מעבירים לעצמם אנחנו מעבירים שאלון שנקרא אקלים חינוכי מיטבי בבתי-הספר. בית-ספר מעביר אותו, מקבל נתונים ברמת המוסד, ברמת השכבות וברמת הכיתות, שם הוספנו שאלות רבות לנושא הספציפי. ואז אנחנו יכולים לזהות באיזה כיתה הילדים חווים פחות מוגנות, מרגישים שיש שם יותר אירועים של פגיעה. אנחנו בונים תוכניות התערבות ספציפיות לכל כיתה מעבר לזה על-פי הצרכים הייחודים שעולים.

האמירה הכי משמעותית בעיניי שיצאה עם החוזר זה האמירה שבין אם האירוע מתרחש בתוך בית-הספר או לא מתרחש בתוך בית-הספר, אנחנו מחויבים לטפל באירועים האלה. אנחנו רואים את הילד לאורך כל רצף היום. זו אמירה מאוד משמעותית שגם אם הורה בא ואומר שזה לא קרה בתוך בית-הספר, זה קרה בתוך המרחב החברתי שהילד נמצא בו, אנחנו רואים את עצמנו שותפים יחד עם ההורים. חשוב לי להגיד שאני חושבת שזו עבודה משותפת של המבוגרים המשמעותיים, גם של ההורים וגם של המורים.

חשוב להגיד שכל התוכניות החינוכיות שלנו עוסקות, קודם כל, בעבודה עם המורים כדי לדבר איתם. אני חושבת שלא כולנו נמצאים באותו מקום על הרצף גם בידע וגם במסוגלות לטפל בהיבטים האלה. לכן, העבודה נעשית, קודם כל, עם המורים כדי להגביר את תחושת המסוגלות שלהם להתמודד עם תופעות מהסוג הזה ואת המעורבות שלהם ואת התפקיד שלהם – שזה חלק מהעבודה שלהם.

העבודה נעשית כמובן עם התלמידים, אבל בשנים האחרונות, בעיקר בשנתיים האחרונות, הרבה מאוד עם מורים. אנחנו עושים הרבה מאוד סדנאות, שיעורים מכוונים, הרצאות. אשמח שרוני ירחיב על הוועדה הבין-משרדית.

תודה. אני אחזור אליך בעניין הזה.

משרד המשפטים, אתם משרד מאוד חשוב בעניין הזה. עשיתם עבודה משמעותית בעניין הסרטונים.

אנחנו משתדלים. קודם אציג את עצמי. עו"ד גאל אזריאל, אני ממחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים. אני גם מרכזת את הוועדה הציבורית ששרת המשפטים הקימה לפני כחודשיים בראשות השופטת ארבל מבית המשפט העליון. המנדט של הוועדה הציבורית הוא בדיוק הנושא של היום הזה, והוא לגבש אמצעים לא רק מתחום החקיקה או מתחום המשפטי, אלא בצורה מאוד פתוחה לחשוב על כל הנושאים והתחומים שבהם אפשר לטפל בתופעה של פרסומים פוגעניים בציבור בכלל, בעובדי מדינה ובמשרתי ציבור בפרט. אלו שתי תופעות שהן שונות, אבל הדרכים לטיפול בהן הן לפעמים חופפות.

ההמלצות הן לגבי כל המשרדים?

זו ועדה ציבורית כך שהיא יכולה לגבש המלצות לגבי כולם. היה דיון ראשון כבר לפני חודש ועוד מעט אנחנו אמורים לקיים עוד דיון. פרסמנו קול קורא לציבור. אנחנו מקבלים עמדות מכל מיני גורמים שחלק מהם היו בוועדות היום והביעו עמדות.

חשוב מאוד לציין שבכתב המינוי של הוועדה דיברנו על זה שצריך להתמודד עם התופעות האלה שהן מאוד פוגעניות. מצד שני, אנחנו כן רוצים תוך כדי לשמור על השיח החופשי באינטרנט. האיזון הזה הוא לא פשוט. לכן, צריך להקים ועדה ציבורית עם הרבה גורמים. נראה לי שהיום יש 13 חברים בוועדה מכל מיני תחומים: תקשורת, אתיקה, משפטים. עכשיו אנחנו גם בתהליך של שילוב איש חינוך ממשרד החינוך שיהיה גם חבר בוועדה. בנוסף, יהיו גם אנשים ממשרד הרווחה שיהיו נציגים קבועים לכל הדיונים שיהיו קשורים לעובדי מדינה, כי באמת התופעה של פגיעה בעובדים סוציאליים, בכלל בכל העובדים בתחום המשפחה והרווחה, היא מאוד קשה היום.

הזכרת את הוועדה הבין-משרדית. משרד המשפטים מרכז את התחום בנושא, גם במחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, גם במחלקה הפלילית. משני הכיוונים אנחנו מנסים למצוא דרכי אכיפה ודרכי התמודדות עם התופעה הקשה מאוד הזו. זה נכון שלא תמיד זה מגיע לרף הפלילי, ולכן הפתרונות הם לא תמיד מהתחום הזה. אפילו היועץ המשפטי לממשלה בעצמו נדרש לסוגיה הזו. הוא קיבל החלטה לא מובנת מאליה להתייצב כיועץ משפטי לממשלה בהליכים אזרחיים של בקשה להטרדה מאיימת כבר כלפי שתי עובדות סוציאליות, נדמה לי. זה מהלך גם מבחינת המסר וגם מבחינת קבלת ההחלטה. זו החלטה מאוד חשובה מבחינתנו ומבחינתם. אנחנו שותפים לכל המהלכים האלה ומקווים שנצליח למצוא דרכי התמודדות לבעיות האלה.

בין היתר, יש כל מיני דברים אחרים. גם בתוך משרד המשפטים יש כל מיני הצעות חוק שמוגשות ואנחנו בוחנים אותן. היה גם קמפיין של מנכ"לית משרד המשפטים בדיוק בנושא הסרטונים. אחרי שהחוק התקבל בכנסת הגיעו למסקנה שזה שיש חוק ושיש עבירה פלילית זה דבר חשוב, אבל הוא בעיקר כלפי בני נוער. חשוב שתהיה קודם כל מודעות והרתעה שיבינו מה המשמעות של החוק הזה. כמו שאמרה חברת הכנסת סויד, הרבה פעמים כשבני נוער מפרסמים דברים הם לא יודעים מה ההשלכה, הם לא צופים פני עתיד. לכן, עובדים של משרד המשפטים יצאו ל-400 בתי-ספר בהרצאות כדי להסביר על הדברים האלה.

איזה עוד דברים יש לכם שאתם עובדים עליהן?

יש הצעת חוק ממשלתית שהיתה בכנסת הקודמת קודמת בנושא של פרסומים אנונימיים, של טוקבקים אנונימיים, הצעת חוק חשיפת פרטי גולש שעברה קריאה ראשונה בכנסת ה-18. בכנסת הקודמת שרת המשפטים הקודמת החליטה לא לבקש להחיל דין רציפות. עכשיו אנחנו בוחנים להגיש אותה שוב בפני שרת המשפטים.

יש תזכיר חוק שהופץ בעניין ההסתה. דיברתם גם על הסתה לאלימות, לגזענות, גם בוועדות הקודמות היום. היום חלק מהבעיה מבחינת האכיפה של הסתה לאלימות זה שבעבירה יש מבחן הסתברותי של הסתברות של אפשרות ממשית שהפרסום יביא למעשה אלימות. בתזכיר החוק הממשלתי שפורסם בכנסת הקודמת מוצע שהפרסום יהיה לעודד בצורה ברורה למעשה אלימות והמבחן ההסתברותי ייעלם. המבחן ההסתברותי כשיהיה כשירות ממשית יתקיים רק כשאנחנו מדברים על פרסומים של תמיכה, או אהדה או הזדהות, וכבר לא בקריאה ישירה למעשה אלימות. אנחנו בוחנים שוב את התזכיר הזה, נביא אותו לשרת המשפטים החדשה. הבחירות גם מצריכות שנביא שוב את הדברים לשרים החדשים.

תודה רבה. עדי ממשרד התקשורת, אתם גם מאוד משרד רלוונטי. מה אתם עושים בעניין הזה?

בשלב הזה אנחנו חברים בוועדה של משרד החינוך. אין כרגע צעדים אופרטיביים. בקדנציה הקודמת היתה הסכמה בין שר החינוך לבין שר התקשורת כן לשתף פעולה בעניין הזה, אבל נכון לכרגע אין צעדים אופרטיביים שאני יכולה להצהיר.

זה מאוד מצער שמשרד התקשורת לא יודע. כמובן הביקורת היא לא אלייך באופן אישי.

האם אפשר להבין מה מקור היוזמה של הוועדה של משרד החינוך? כלומר, יוזמה ברוכה לחלוטין, רק אני שואל האם מדובר בהנחיה ממשלתית? האם הממשלה נדרשה לעניין הזה? יש הבדל משמעותי בין יוזמה מקומית של משרד שמטבע הדברים גם מסתכל על הדברים באוריינטציה מאוד מסוימת לבין הובלה ממשלתית שעובדת על ספקטרום קצת שונה.

רוני דיין, מנהל אגף טכנולוגיות מידע במשרד החינוך. האגף שלי הוביל את התהליך מראשיתו, לפני כעשרים שנה, אבל זה היה על בסיס וולונטרי. דוח מבקר המדינה מלפני כשנתיים הבהיר לנו שאנחנו צריכים להסדיר ולמסד את זה בצורה מאוד מסודרת. החלטנו שהעבודה צריכה להתחלק בין שני גופים: אחד, מינהל פדגוגי באמצעות אגף שפ"י במשרד לוקח את האחריות הפנים בית-ספרית, ואנחנו למעשה ממשיכים את הפעולה אל מול הגופים האחרים. בנושא הזה שר החינוך בקדנציה הקודמת לקח את היוזמה הזו ונפגש עם שרים נוספים במשרדים נוספים וגיבש את הפעילות, וביניהן, היה מפגש עם משרד התקשורת, והחלטנו להקים את הוועדה, כאשר יצאו מטעמנו מכתבים רשמיים לכל המשרדים הממשלתיים ולגורמים האחרים שהיו שותפים אתנו. קיבלנו את ההצעה לבעלי תפקידים שממונים מאותם גופים. כלומר, יש לנו אישור רשמי של מנכ"לים של משרדים ממשלתיים שמפנים ומגדירים לנו את בעלי התפקידים שמשתתפים בוועדה, כמו גם בגופים אחרים שמעורבים.

בוועדה הזו אנחנו מטפלים בשלושה דברים. הדבר הכי מרכזי הוא, קודם כל, לעצב את המדיניות ולהגדיר מהי התוכנית הלאומית שאנחנו חושבים כי "ישראל דיגיטלית" לא היתה כשהקמנו את הוועדה הזו בזמנו. אנחנו לוקחים על עצמנו להגדיר את המדיניות למעשה ותוכנית הלאומית שצריכה להיות פעילה בתוך הארץ. מתוך כך ברור שצריכים להיות שם שני דברים: אחד, חלוקת תפקידים בין הגופים השונים שמעורבים כי כל אחד יכול לתרום את הערכים המוספים המיוחדים שלו. מצד שני, כל אחד במקום שלו יכול להרחיב את מעגלי ההתערבות. אנחנו כמשרד מעורבים בתוך בתי-ספר עם תלמידים, במידה מסוימת מצליחים להגיע להורים. אבל כשחוברים אלינו גופים, אם זה מגזר שני או מגזר שלישי, אנחנו יכולים להרחיב את מניפת ההתערבות דרכם. כלומר, אם מגיע נציג של חברת היי טק כזו או אחרת והוא חבר בוועדה והוא גם מכיר את התוכניות שלנו, הוא יכול להפיץ אותן בתוך העובדים של אותו גוף ובצורה הזו להרחיב את המניפה. זה אלמנט נוסף שחשבנו שחשוב מאוד להביא אותם בחשבון.

עשינו עוד שינוי אחד גם בעקבות הערות מבקר, מצד אחד. מצד שני, גם מתוך למידה עצמית שלנו. זה לא מספיק לטפל רק בחינוך ומודעות. היום ברור לנו לחלוטין שאנחנו צריכים לעשות מהפך שאומר: אנחנו חייבים לעשות את הילדים הפסיביים לילדים מאוד פעילים. כלומר, להפוך אותם ליזמים, לכאלה שלוקחים אחריות. לכן, אנחנו בתוך התוכניות שלנו גם ב וועדה הבין-משרדית, וגם בוועדה התוך-משרדית אנחנו כן מכוונים למה שנקרא עיצוב התנהגות התלמידים בזה שאנחנו רוצים לראות אותם לוקחים יותר אחריות על המעשים שלהם וכד'.

לגבי מספרים – אנחנו נמצאים ב-2,500 בתי-ספר, כאשר יש חלק נוסף של בתי-הספר שלא הגענו איתם, שעיקרם מהמגזר שלא כל כך קשור לתקשורת מחשבים וכד' – המגזר החרדי. בשנה האחרונה חברנו לקבוצה של ארבעה רבנים שנקראים: הגוף הטכנולוגי המוסמך מטעם הרבנים להעביר הנחיות לבתי-הספר המיוחדים שלהם. אנחנו עובדים יחד איתם איך להרחיב את הפעילויות שלנו גם לתוך המגזר החרדי שבעבר לא היינו מעורבים בו. בצורה הזו נוכל להגיע לאותם בתי-ספר שבאופן עקרוני הטענה שלהם היתה שהם למעשה לא חושפים לאינטרנט את הילדים וכד', ואז התופעה הזו לא בדיוק נגעה אליהם. אבל אנחנו כן חושבים שהיתה צריכה להיות המעורבות הזו.

זה וולונטרי שלכם, משרד החינוך?

כן.

אין התוויה ממשלתית ברורה.

אנחנו לקחנו את הערת המבקר ובעקבות הערת המבקר הרחבנו, כן.

מבחינת יישום הדוח בנגזרת של משרד החינוך זה בסדר גמור. לאור הדיון הזה אני מאזין לדברים ואני מבין שבראייה מערכתית ממשלתית אין כרגע גורם שממליץ לממשלה או לשר מסוים שיש לו גם סמכות להנחות משרדי ממשלה

אין שום דבר.

כרגע לא, זה נכון. העברנו את זה לידיעתם של האנשים שעובדים מולנו ב"ישראל דיגיטלית". אני מקווה שבמסגרת החדשה שהם מכתיבים זה אכן יבוא לידי ביטוי.

גם הקהל כאן זה קהל של בני נוער וילדים.

לא, לא. הוועדה הבין-משרדית – אנחנו מכוונים אותה. אמרתי, זה לא רק שאנחנו רוצים להגיע לעובדים במשרדים, אלא זה גם לקהילה עצמה.

העבודה עם הקהילה, לא רק עם הילדים.

אני רק רוצה להוסיף. לא הזכרתי שמשרד התקשורת כן עשה הסרה לעניין סינון תכנים, סינון אתרים, שהציע לכל לקוח של ספק אינטרנט את האפשרות לקבל סינון תכנים בחינם. על כך גם יצאנו לקמפיין תקשורתי. זה מעשה עשוי מלפני שנה כבר. בעקבות הוועדה הבין-משרדית יצרנו כרגע קשר גם עם עמותת "הכפתור האדום" שביקשה מאתנו להפיץ את השירותים שלה בקרב המנויים. אנחנו בודקים אפשרות לעשות את זה מבחינה חוקית, אפשרות חוקית שאותם ספקי אינטרנט יפיצו את האפשרות לקבל שירותים של "הכפתור האדום", להגדיל את החשיפה שלהם או של עמותות כמותם.

אני חייבת להודות שזה עדיין תמוה שמשרד שהוא הכי רלוונטי, ושהוא גם בהובלתו של ראש הממשלה שהוא אמור להיות מעל כולם, ועדיין אין איזה תוכנית סדורה בעניין הזה.

בעקבות ההערה האחרונה שלך אני רק רוצה לציין שבימים אלה ממש קמה ועדה שהיא בין-רגולטורית. היא כוללת גם את המועצה לשידורים בכבלים ובלוויין, גם את הרשות השנייה, גם נציגים של משרד האוצר, של ההגבלים העסקיים ושל משרד התקשורת, שתדון בכל מיני נושאים שקשורים לשידורים. אולי המקום להכניס בה גם את זה.

שידורים זה דבר חשוב ויפה, אבל זה לא - - -

היא תעסוק גם בנושאים שקשורים לאינטרנט.

כשנראה מה קורה שם אז אולי נשנה את המחשבה שלי בנושא הזה.

האם יש עוד מישהו שרוצה לומר דבר מה? דוד, ממש משפט. אנחנו כבר חצי שעה אחרי הזמן.

דוד דהאן, יושב-ראש הארגונים החברתיים בכנסת. היה לנו דיון עם מרינה סולודקין, עליה השלום. אני לא רוצה להכניס את נושא הרווחה כי זה לא נושא הדיון, אבל הם העלו את הנושא הזה כאן.

דוד, רק לנושא הדיון ובמשפט.

חופש הדיון צריך להישמר. היינו עם מרינה סולודקין, זיכרונה לברכה, בניסיון להידברות איתם, עם הרווחה. היה סמנכ"ל שלהם, כולם. הם פשוט ביזו את הכנסת. הם עזבו את הדיון באמצע ולא אפשרו להביא לפתרון בדיון בכנסת.

דוד, אני מצטערת. זה לא הנושא, זה לא דיון לוועדה הזו כרגע.

אני אומר, שלא ינסו לסתום את הפיות גם ברשתות החברתיות לציבור סך הכול בגלל 2% חריגים.

אף אחד לא מנסה לסתום פיות, סליחה.

שלא יכנו עובדים סוציאליים זונות וחלאות המין האנושי.

זה כבר פלילי, אני לא מדבר על זה. צריכים לאפשר לאנשים לומר את דבריהם, ובאופן חופשי.

סליחה, אני מתנצלת. דוד, תודה רבה.

אנחנו נצפה בסרטון של כמה דקות ונסכם.

(הצגת סרטון)

תודה. חברת הכנסת סויד, בבקשה.

קודם כל, תודה לכל מי שהגיע. תודה על הדיון.

השורה התחתונה של הדיון הזה היא שחייב להיות אבא ואימא לכל הנושא של אלימות ובריונות ברשת.

תודה לכל הגופים, "כפתור אדום", איגוד האינטרנט. כשפונים אליכם אתם מסייעים. לא יכול להיות שאלימות כנגד בני נוער וכנגד המבוגרים - הפתרון יהיה בידיכם. אתם צריכים להיות כלי עזר ולא יכול להיות שמשרדי ממשלה יפנו אליכם כדי לבקש מכם את המענה. אני חושבת שהשורה התחתונה של הדיון הזה היום היא שהממשלה והכנסת חייבים לפעול בנושא. תודה.

תודה. אני רוצה באמת להודות גם לנציגי משרד מבקר המדינה שהיו אתנו כאן בדיון הזה ולכל מי שהגיע והשתתף. אני רוצה כמובן להודות לחברתי חברת הכנסת סויד על הדיון שהוא באמת מאוד משמעותי כי בסוף אנחנו מסתובבים בין הוועדות ושומעים ורואים גם בעיתונות מקרים, וזה כל פעם כאילו המקרה הבודד. אבל יש פה איזושהי תופעה כללית שראוי שנטפל בה באופן מערכתי.

אני מצטרפת לקריאה שיהיו אבא ואימא לסיפור הזה. אני מאוד מעריכה את העבודה של משרד המשפטים בעניין, אבל אני כן קוראת לממשלה לייצר תוכנית אב ממשלתית שיהיו בה כל הגורמים הממשלתיים הנוגעים בדבר, ואני יכולה לחשוב על כל משרד ממשלתי שתהיה לו נגיעה.

משרד התקשורת - קודם כל, אני מבקשת לקבל עדכון לגבי כל התוכניות שלכם בנושא הזה בעבר ובעתיד, אני מבקשת לקבל את זה תוך חודש ימים. זה באמת חורה לי שהמשרד הרלוונטי ביותר כאילו לא שם.

אנחנו צריכים לעשות הכול כדי שלפחות במה שאפשר לצמצם ולמזער ולמגר עד כמה שניתן את הפגיעה כי היא פגיעה מיותרת, אין לה מקום. בטח ביום כמו היום אנחנו לא רוצים שהמרחב הווירטואלי יהווה איזושהי קרקע פורייה לאלימות נוספת ומיותרת ברשת.

שוב, תודה לכולכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:30.