הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 60

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, א' בחשון התשע"ו (14 באוקטובר 2015), שעה 9:00

הסעות בחינוך המיוחד

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

ענת ברקו

נורית קורן

אילן גילאון

אורי מקלב

שמעון אבני - מנהל אגף הסעות, משרד החינוך

חיה הראל - נציגת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

אילן שי - הלשכה המשפטית, משרד החינוך

יוסי נזרי - ממונה היסעים ומוניות, משרד התחבורה

אלימלך זטלמן - קמ"ד תעבורה באגף התנועה, המשרד לבטחון פנים

הילה רכס מליק - מפקחת ארצית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מאיר אלרם - מנהל אגף קשרי חוץ, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

פיני קבלו - סמנכ"ל, מרכז השלטון המקומי

אוריאל אלבז - מנהל אגף משאבי חינוך, עיריית ירושלים

אברהם גיספאן - ממונה על מערך ההסעות, עיריית ירושלים

יעל מויאל - הורה, אלו"ט

שושי סומך - עו"ד, המועצה לשלום הילד

אביבית ברקאי-אהרונוף - עו"ד, בזכות

נועה ביתן - יועצת משפטית, אקי"ם

רויטל לן כהן - עו"ד, חברת הנהגה, קואליציית הורים לילדים מיוחדים

אבנר עורקבי - יו"ר, ארגון אהב"ה-ארגון הנכים בישראל המיוחד

גילה זיידל - יו"ר, אופק לילדינו, ארגון של הורים לילדים עם עיוורון

לנה רויטבורד - חברת ועד, אופק לילדינו, ארגון של הורים לילדים עם עיוורון

הניה מרמורשטיין - מנהלת, על"ה, עזר לילד המיוחד, בני ברק

יוליה בן משה - מנכ"ל והורה, קול הזכויות

שמואל מקלב - מזכ"ל, רשת עץ הדעת

נעמי גפן - פורום הורים לילדים מיוחדים באזור בית שמש

יהודית גידלי

ס.ל., חבר המתרגמים

הסעות בחינוך המיוחד

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 14 באוקטובר, 2015, א' בחשוון התשע"ו, כשהנושא על סדר היום, אני אומר לפרוטוקול את הנושא על סדר היום ואני אתרגם אותו במילים שלי: הסעות בחינוך המיוחד, ומבחינתי להוריד כאב ראש אחד גדול ממני. כי אני לא מפסיק לקבל פניות, אני לא יכול לחיות עם זה, אני יודע איך זה נראה במציאות מתוך הקריאה בכתב, אני מתאר לעצמי. אני מכיר את החרדות של ההורים בחינוך הרגיל, והיום יותר מתמיד בצוק העיתים, כל שכן כשאלה ילדים שצריכים את הדחיפה ואת העזרה שלנו ואני לא מבין, אני לא מבין למה זה לא מסתדר. הוועדה התאפקה לא לטפל בזה מיד בתחילת שנת הלימודים, כי אנחנו מכירים, תחילת שנת לימודים, הדברים לא ברורים, כמויות, שיבוצים.

אני לא יודע לומר שאין לנו ניסיון, אני יודע לומר שיש לנו ניסיון רב שנים. אנחנו יודעים לעשות את זה. אם לא יודעים לעשות את זה היינו צריכים ללמוד את זה כבר שנים רבות. מהדיון הזה אנחנו נצא להסדרה אחת ולתמיד. אני מכיר את הנושא הזה מדיונים בקדנציות אחרות בוועדות אחרות, זכויות הילד, עבודה, רווחה ובריאות, בתחום של ההנגשה והתקנות. אז אנחנו נשמע את אביבית. הגשת לי מסמך שמדבר בעד עצמו, אני מבקש בקצרה תתארי את המצב, והורים, אחד מארגוני ההורים, אם יש לכם מה להוסיף, ולאחר מכן נשמע את הגורמים הממשלתיים. בבקשה.

קודם כל תודה רבה על קיומה של הישיבה ואני שמחה שהנושא הזה לא יורד מסדר יומה של הכנסת, מדובר בדיני נפשות. גם אלינו מגיעות פניות רבות, פניות שלצערי אני אומרת היה צפוי שיגיעו והן מגיעות מדי שנה ומעולם בעצם לא הייתה הסדרה של הבעיות הללו. אני מדברת על בעיות כמו זמן נסיעה ממושך, לפעמים שלוש שעות ומעלה, על ילדים שמוצאים מוקדם מהמסגרת, מאחר שיש הסעה שצריכה לאסוף עוד ילדים ולכן ילד נאלץ לצאת מוקדם יותר, או לחילופין ילד שמגיע מאוחר לבית הספר או למסגרת הגן וההשלכות של זה ברורות. אני מדברת על מלווים, ילדים שזכאים למלווים שלא מקבלים מלווה, כי הרשות המקומית לא מוצאת מלווים, או לחילופין ילדים שאינם זכאים למלווים בגלל תקנות ארכאיות שפשוט קבעו שהם לא זכאים למלווים למרות שבאמת מבחינה מקצועית לא יעלה על הדעת שאין להם מלווים.

מדובר על חברות שזוכות במכרז ולא עומדות בתנאי המכרז, או חוששות שלא יעמדו בתנאי המכרז ומעבירות חלק מההסעות לחברות אחרות, שלא עובדות בדיקות, שהנהגים שלהם לא עוברים בדיקות ולמעשה מדובר בסוג של חאפרים - - -

לו יצוין שהם היו עומדים בתנאים, היה מכרז, עונים על הצרכים?

חלקן לא עומדות ב - - -

את מכירה את זה מבפנים? שהמכרזים, לו יצוין ש - - -

כן, יש לי כאן מכרז אחד.

והם לא מושלמים, המכרזים כשלעצמם?

שוב, המכרזים הם לא שלמים, יש כל מיני לאקונות שגם הם צריכים הסדרה, אבל אני מדברת על חברות שמעבירות את זה לחברות אחרות, שאף אחד לא בודק בכלל אם הן עומדות בתנאי המכרז. אני חושבת שאחת הבעיות העיקריות זה שבעצם אין גורם אחד מתכלל ומפקח. הורים נאלצים לעבור סוג של פינג פונג, בין הרשות המקומית שמפנה אותם למשרד החינוך, ואז הם פונים למשרד החינוך שמפנים אותם שוב לרשות המקומית. שמענו באחת הישיבות הורים שרוצים לקבל את הטלפון של המלווה, או לקבל את הטלפון של הנהג כדי לדעת איפה ההסעה נמצאת עכשיו ומתי הילד חוזר הביתה, לא מקבלים אפילו את הטלפונים של הנהג ושל המלווים. זה סוג הפניות שאנחנו מקבלים, והסיבה היא שבאמת אין שום הסדרה של אופן ביצוע ההסעות.

עוד נקודה אחת שאין לה הסדרה היום, זה גם ההסעה למועדוניות או למסגרות חלופיות אחרי הלימודים. חלק מהילדים בתום יום הלימודים, מאחר שיום הלימודים קצר, רוצים לנסוע לצהרונים. כיום הנושא הזה לא מוסדר, למעט ילדים עם מוגבלות שכלית, שעורכת דין נועה ביתן בוודאי תרחיב על כך, שבעקבות עתירה שלהם משרד החינוך חויב להסיע את הילדים הללו למועדוניות. אבל ילדים אחרים עם מוגבלויות אחרות, אם יש למשל ילדים עם עיוורון, שיש להם מועדונית של משרד הרווחה, אין להם הסעה למועדונית וההסעה באה לקחת אותם, היא לוקחת אותם מבית הספר עד לבית.

המצב החוקי הוא שלפני כמה שנים, ב-2010, בעקבות ישיבת ועדת החינוך משרד החינוך התבקש להקים ועדה בין משרדית. הוועדה לא הוקמה. ועדה של משרד החינוך, ועדת החריגים הוסבה לצורך העניין לדון בנושא בצורה מעמיקה, מי שעמד בראש הוועדה זה מר יגאל צרפתי, הוועדה הייתה ועדת צרפתי. לוועדה נשלחו פניות של ארגונים, יכול להיות שהיא שמעה חלק ממשרדי הממשלה, אינני יודעת, אני זוכרת שבזמנו נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות אמרה שגם היא לא הופיעה בפני הוועדה, אלא רק נדרשה לשלוח מסמך. הוועדה הייתה אמורה להגיש מסקנות תוך שישה חודשים לוועדת חינוך. מה שבעצם לא קרה עד היום. בדצמבר 2013, בישיבה נוספת של ועדת החינוך, שמי שעמד אז בראש הוועדה היה חבר הכנסת עמרם מצנע, הוא אמר שהגיע אליו המסמך בדרך לא דרך, אבל בעצם אף שר לא אימץ את המסקנות הללו ולא קרה איתן דבר.

את ראית את המסמך הזה?

כן, המסמך הגיע לידיי. יש לי טיוטה של ה - - -

בדרך לא דרך.

אני מתאר לעצמי. אם אנחנו לא ראינו את זה אז זה הגיע בדרך לא דרך, כי היא לא ממשרד ממשלתי.

חשוב לי לחדד ולומר, אדוני, יש חוק, חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות. זה חוק משנת 1994 שמקנה סמכות, מעבר לזה שיש שם זכות מפורשת של הילדים הללו להסעות מדובר בהסעות מכוח זכות, יש שם סמכות לשר החינוך להתקין תקנות לגבי אופן ביצוע ההסעות. מהחוק הזה הותקנו תקנות בעניין מי זכאי להסעה, שאגב אחר כך חוזר מנכ"ל מאוד מאוד צמצם אותם, והותקנו תקנות שיש שם איזה שהוא מפרט טכני לגבי בטיחות ההסעה, שהמפרט הזה מאוד מאוד לא מעודכן. אנחנו עירבנו את משרד התחבורה ואני יודעת שהוא יושב עכשיו על מפרט חדש, אבל אלה התקנות שהותקנו.

אין שום תקנות שמתייחסות למשך זמן ההסעה, ובעצם לכל אחת מהבעיות שהזכרנו קודם וכל אחת מהפניות שהגיעו עד היום, לא לגבי משך זמן ההסעה, לא לגבי המלווים, לא לגבי מי אחראי, לא לגבי כמה ילדים יכולים להיות בהסעה. ישנן הסעות של 15 ילדים. אין שום הסדרה של זה היום, לא בתקנות ולא בחוזר מנכ"ל. יש חוזר מנכ"ל אחד שמתייחס להסעות באופן כללי, שיש שם כמה סעיפים שמתייחסים למי זכאי להסעה כאשר, כמו שאמרתי קודם לכן, מצמצמים מאוד את הזכות להסעה. למעשה הם כותבים באופן קטגורי כמה מוגבלויות שהם זכאים להסעה ללא תלות במרחק, ושאר המוגבלויות, שאר הילדים עם הצרכים המיוחדים, הם זכאים להסעה כמו ילדים רגילים. אם הם עד כיתה ה', אם הם גרים למעלה מ-2 קילומטרים, ומכיתה ה' ומעלה אם הם גרים במרחק של למעלה מ-3 קילומטרים מהמסגרת החינוכית. זה המצב, זה מה שנותן לנו חוזר מנכ"ל. למעט ההסדרה הזאת, שהיא מאוד מצמצמת את הזכאות להסעה אין שום הסדרה חוקית.

מה הפתרון, אדוני? הפתרון הוא כמו שנעשה לגבי פעוטות עם צרכים מיוחדים. לפני כשנה אושרו תקנות מכוח אותו חוק. גם לשר הרווחה יש סמכות להתקין תקנות ושר הרווחה, בשיתוף עם הארגונים, ישב וכתב תקנות והן אושרו לפני שנה. התקנות האלה נכנסות לרזולוציות של כמה ילדים יש בהסעה - - -

גם הוא לא עשה את זה במיידית, בחפץ לב, היינו צריכים בוועדות ללחוץ וללחוץ ולכנס ולהתכנס.

אמת, אבל עכשיו יש כבר ניסיון, יש תקנות, מה שניתן לעשות ומה שצריך לעשות זה להתאים אותן לאוכלוסיית הילדים. מדובר ביותר ילדים, זה ידוע לנו, צריכים לעשות התאמות ואני חייבת לציין שאנחנו ישבנו, כמה ארגונים ביחד, ביחד עם המרכז להסעה בטוחה של בית חולים אלי"ן שנתן לנו את ההיבטים המקצועיים של העניין וכתבנו תקנות, בעצם התאמנו את התקנות של הפעוטות לתקנות של הילדים. העברנו את זה למשרד החינוך, העברנו את זה גם אליך, אדוני היושב ראש, ואני מאוד מקווה שתצא מכם קריאה לקחת את התקנות הללו, שאני חושבת שהן מאוד מאוזנות, ולהביא אותן לפני הוועדה, כרגע לפי החוק זו ועדת הכלכלה, אבל כמה שיותר מהר לאשר אותן על מנת שבשנה הבאה לא נקבל את אותן פניות שכולנו קיבלנו השנה. תודה רבה.

גב' נעמי גפן. תציגי את עצמך, למה את פה בוועדה?

אני הוזמנתי על ידי דב ליטמן, אני באה מבית שמש, אני חברה בפורום הורים לילדים מיוחדים. אני גם אמא לבת שהיא בת 15 עם תסמונת דאון ואנחנו צריכים לפנות שנה אחרי שנה לרשות המקומית ואנחנו צריכים, כאילו בנדבה, לבקש כל מיני דברים שהגברת פה גם פירטה בצורה מאוד יפה. יש לנו בעיות מגוונות בבית שמש, על חוסר ליווי ועל ליווי מתאים, סוג הנהגים, איזה חברות הסעות.

הספקת להבין שזה כנראה מכת מדינה, לאו דווקא בית שמש.

נכון. עכשיו אני שמעתי את זה. הנושא שאני רציתי לדייק פה זה לגבי ההסעה, או חוסר הסעה לילדים מיוחדים אחרי צהריים. מדובר על ילדים שקיבלו המלצה ואישור של משרד הרווחה לאחר האבחונים להעסיק ילדים אחרי צהריים בתכנית מתאימה לגיל ולרמת התפקוד. באזור שלנו אין דבר כזה. הילדה שלי, למשל, נוסעת תחת חסות של משרד החינוך לירושלים ללמוד וזה נגמר ב-14:20, היא צריכה להגיע הביתה, כשבאזור שלנו אין תכנית אחר הצהריים, אז או שמסיעים אותה לירושלים, שזו תכנית מאורגנת ותחת השגחה וזה מצוין, אבל איך היא מגיעה הביתה? זה נקרא הסעה שלישית ועל זה היא נופלת וכל הילדים נופלים בין הכיסאות כי משרד החינוך לא מאפשר ומשרד הרווחה לא מאפשר והרשות המקומית אומרת 'זה מחוץ לתחום שלנו, אנחנו לא משלמים', אבל מה עושים הילדים האלה? זה גורם למצוקה אדירה למשפחות, כי אם אין תעסוקה אחר הצהריים זה מונע מהורים ללכת לעבוד ביום ארוך, או אם יש להם ילדים אחרים, אז הם גם צריכים להפנות את כל תשומת הלב לילד המיוחד.

תודה.

עורכת דין שושי סומך, המועצה לשלום הילד. לא לחזור על הדברים, להוסיף אם יש מה להוסיף, או הצעות.

רק להדגיש. באמת אביבית נתנה את הסקירה של המצב, שתי הבעיות המרכזיות שמהן הכול מתנקז, האחת, העובדה שלהורים אין מושג מי הכתובת והכול מתחלק ומשם האחריות נזרקת ממשרד החינוך לרשות המקומית, לחברת ההסעות. ההורה והילד - - -

אני לא יכול לבוא בטענות על ה - - - האחריות ברורה, יש רשות חינוך מקומית, ברגע שיש את האישור, את ההוֹעדה, תקן, תקראו לזה אבחנה, אבחון, הכול, הרשות המקומית חייבת לספק את זה. השאלה היא אם הרגולטור, שזה משרד החינוך שמתקצב את הרשות המקומית ומאשר, מאורגן עם נהלים, מאורגן עם פיקוח שאכן זה מתבצע ויש לו את התקציב הייעודי. אני גם לא יכול להלין על רשות מקומית שהיא באמת רוצה להיענות לכל הצרכים של ההורים והיא מתוקצבת על מפרט מסוים. לכן אנחנו התכנסנו פה, כדי לראות אם באמת הכפפה תואמת ליד, אם אנחנו יודעים מה זה חינוך מיוחד, אם אנחנו יודעים מה זה הצרכים של אותם ילדים. כנראה שאנחנו בשנים הראשונות של הקמת המדינה ואנחנו מתארגנים עם עצמנו וזו מטרת הדיון.

מה שצריך להדגיש, שגם אלה שכבר הותאמה להם הכפפה, זאת אומרת גם מי שזכאים, לא מקבלים את מה שהם זכאים לו. זאת אומרת המצב בפועל, מה שהסברת על הרגולציה, רחוק מלהיות כמו שהוא אמור להיות, גם למי שצריך, כשאנחנו יודעים שצריך עוד יותר ממה שזכאים.

האחרונה בסבב הזה לפני שחברי הכנסת ומשרדי הממשלה יתייחסו. אלנה רויטבויד.

שלום לכולם, אני אלנה רויטבורד מקרית גת, אני חברת הנהלת אופק לילדינו. אני אמא של ילד עיוור ובמקרה אני כבר 15 שנה מלווה בהסעות.

לא במקרה. בגלל צורך.

התכוונתי שבשמחה, אבל לפי הצורך אני כבר 15 שנה. רציתי להגיד שמהתחלה שהילד שלי התחיל לנסוע לאשדוד לאיזה שהוא גן משולב, אז מיד אמרו שהוא לא זכאי לליווי, שהוא טרמפיסט.

שעושים לו טובה.

עושים לו טובה, בגלל שחוץ מעיוורון אין לו כלום ועשו לו טובה. בסדר גמור, הסכמתי ובסך הכול עבר בשלום, הכול בסדר. עכשיו אני עובדת עם ילדים היפראקטיביים, השלב הבא, אם הילדים לא לקחו את הראש בידיים הם יהיו בבית הסוהר, זה השלב הבא. רציתי להגיד שיש לנו דבר כזה שילדים קמים, פותחים חגורות וההסעה עמוסה ובמקרה היו לי סיטואציות כאלה שאני קיבלתי דוח על סיטואציה, באמצע הנסיעה ילד מסכן את החיים של הילד השני ואני קמה כדי להפריד ביניהם, שוטר עוצר אותי ואני מקבלת דוח בגלל שאני הייתי בעמידה. בזמן ששאלתי 'אבל מה לעשות? יש לי ילדים עם תיקים פליליים בהסעה' ובזמן שאני שואלת - - -

כשאת אומרת הסעה, זה אוטובוס, מיניבוס, מונית?

מיניבוס, 14 מקומות. בזמן שאני קמה, מה שהשוטר אמר לי 'גברת, סליחה, קודם כל הייתם צריכים לעצור את הרכב, קודם כל את צריכה לחכות עד ששוטר יגיע ורק אחר כך קומי', אני אמרתי, 'אני לא יכולה ככה, הם יהרגו אחד את השני', כי אצלי הילדים באים עם משקלות, ילדים באים עם סרגל מברזל כדי לחתוך את המורים בבית הספר. אני כל היום עושה חיפושים בהסעה. זה קיים.

את מציגה עוד פן מסוים, עוד בעיה מסוימת.

מה מספר הילדים?

מספר הילדים גדול מאוד, בואי נגיד ככה. הילדים נמצאים המון זמן בתוך ההסעה, אפילו שיש לי בית ספר אחד זה נמשך משעה עד שעה וחצי. דבר שני, יש לנו הסעות שנוסעים לירושלים, אז זו בכלל בעיה כי כל הילדים נמצאים בכמה מקומות והאיסוף בירושלים לוקח שעה פלוס ופלוס הנסיעה עד קרית גת ילד נמצא בתוך ההסעה שלוש, שלוש וחצי שעות. זה גם קטסטרופה. אפילו שלילדים שלנו יש הסעות בתוך העיר אשדוד, מקצה לקצה, אפשר שרק איסוף ילדים יכול לקחת עד שעה. בסך הכול זו בעיה מאוד גדולה.

תודה.

משרד החינוך, נמצאים איתנו? תציג את עצמך, תחום.

אילן שי, מהלשכה המשפטית של משרד החינוך. רציתי להתייחס לכמה דברים שאביבית אמרה.

אתה הגורם המקצועי היחיד סביב הנושא הזה?

תיכף הוא יגיד לנו שיש תקנות.

אז קודם כל אני אגיד שחוזר מנכ"ל שלנו אינו מנוסח באופן שסותר מהוראות החוק, ואני חושב שאביבית מכירה את הפרשנות שיש לנו, גם לחוק, גם לתקנות וגם לחוזר מנכ"ל. החוק בסעיף 2א קובע שהזכאות להסעה היא לפי צרכיו ובהתחשב בסוג המגבלה של התלמיד. התקנות מפנות לסעיף 2א בתקנה 1, לכן חוזר מנכ"ל לשיטתנו תואם את הוראות החוק והתקנות. דבר שני, יש לנו - - -

אתה מכיר את התקנות שאומצו?

אני מכיר, אני גם הייתי שותף - - -

רגע, עוד לא סיימתי את השאלה. אתה מכיר את התקנות שאומצו על ידי משרד הרווחה?

כן.

אני מכיר את הקנאות של משרד החינוך סביב חקיקה ותקנות וחוזר מנכ"ל. אני לא אכנס לדיון הפילוסופי, אני לא יודע למה זה המשרד הכי פחות מתוקן, מתוקנן ומפוקח, אבל אני שואל אותך שאלה, יש בעיה עקרונית לאמץ אותן? אתה יודע מה? בימים אלה שאני פשרן, חוזר מנכ"ל עונה על התקנות האלה?

בחוזר מנכ"ל יש נספח בטיחות, מעבר להוראות של חוזר מנכ"ל יש נספח בטיחות בחוזר מנכ"ל. חלק, לא כל, חלק מההוראות שיש בתקנות של משרד הרווחה בנושא של בטיחות נמצאות בעיקר בנספח הבטיחות, חלק רק בנוסח ה - - -

אתם מוכנים לבחון את המסמך הזה ולאמץ אותו? כי הוא עבר מסננת - - -

ויש הוראות בתקנות של הרווחה שלא נמצאות, לא בחוזר המנכ"ל - - -

בדיון אצלם אני אמליץ להם לאמץ גם את מה שלא נמצא ונמצא אצלך. השאלה שלי כרגע ממוקדת אליך, מאחר שאנחנו מדברים בשלום הילד ואלה ילדים שאנחנו צריכים באמת לדאוג לשלומם, אני מבקש, אני לא רוצה להורות, אבל אם נצטרך נעשה גם צעדים מעבר לזה, אנחנו רוצים לגמור את הסאגה הזו שנקראת הסעות בחינוך המיוחד. אני חושב, ישנן תקנות שעברו מסננת, הושקעו בהן שעות איכותיות של ועדות כנסת. הכנסת זה לא מוצג במרקע בשעות אחר הצהריים בערוץ 99, זה הדיונים המקצועיים בתוך הוועדות ובדיונים האלה אנחנו מכירים את ההלוך ושוב בין משרדי הממשלה לגורמים המקצועיים, בסוף מוציאים משהו מתחת לידיים. לא צריך להמציא כל פעם את הגלגל מחדש. ישנן תקנות, ואני אומר לך שיש כאלה שיגידו שגם הן לא מושלמות, אבל בוא ניקח אותן, בואו ננסה.

אמרתי אתמול באחד הדיונים, אנחנו מדינה שיודעת לעבוד מצוין בשעת חירום. כשהפרצוף שלנו מודבק לקיר או כשקורה איזה כאוס, אנחנו יודעים לתפקד הכי טוב. ברגיעה, משום מה יש את התופעה הזו של 'יש זמן', 'סמוך' ו'עד שיקרה'. אנחנו לא רוצים שיקרה. זה שלא קורים, רק בתיאור שנתנה גב' אלנה אנחנו מבינים מה עוברים במהלך ההסעות האלה, ולא דיברנו על ילדים שצריכים השגחה שאם לא זה מסכן חיים. אני חושב שישנן תקנות,

אתה הגורם המשפטי, קודם כל אנחנו עוד לא נוגעים בבעיה, אנחנו נשמע את הגורמים המקצועיים, אבל קודם כל ישנן תקנות. אני מבקש לשמוע ממך אם אתה הולך לבחון אותן ואם אפשר לאמץ אותן בחוזר מנכ"ל וזה כפשרה שלא בתקנות.

התקבלה החלטה שיהיה דיון קודם כל פנימי לגבי היכולת לכלול בתקנות שלנו הוראות נוספות שנמצאות בתקנות של משרד הרווחה. ברור לנו עכשיו שאחרי שנקיים את הדיון הפנימי אנחנו נצטרך לקיים דיון עם השלטון המקומי מכיוון שאל"ף, התקנות האלה - - -

ועם הורים?

לא, הייתה פגרה והיו חגים, אתם שכחתם את הנהלים.

אבל הוא שכח להתייעץ איתנו - - -

לא, אני לא מקשיב וגם הפרוטוקול לא רושם.

אני רוצה להעיד לטובתה, שהיא אף פעם לא ידעה את הכללים האלה.

אז אני אעדכן אותך שאצלי היא כבר אימצה אותם וקיבלה.

אם ככה, אתה מקבל פרס. אני לא הצלחתי.

אני יכול להעיד, רויטל של ועדת החינוך בקדנציה הנוכחית זה לא רויטל של קדנציות אחרות, בזכויות הילד, העבודה הרווחה והבריאות, אמת או לא?

משתדלת.

היא יודעת שאני לא מוותר. לא בגלל שהיא השתנתה, אני לא מוותר. אני אתן לכם את רשות הדיבור.

אנחנו נקיים דיון בנושא הזה של עדכון התקנות תוך למידה ממה שמשרד הרווחה עשה כאשר, כמו שאמרתי, נצטרך לשמוע גם מה העמדה של השלטון המקומי בנושא. לגבי חלק מההוראות שקיימות בתקנות של משרד הרווחה, יש לזה גם משמעות תקציבית, אז כמובן שגם משרד האוצר יצטרך להיות - - -

בסדר, אנחנו פה נאגם את כולם.

בשלב מסוים אנחנו גם נשמע - - -

אתה יודע איפה הבעיה שלי, כשר לשעבר וכמה קדנציות נוספות לפני כן בכנסת? כשיועץ משפטי מדבר איתי על עלויות תקציביות. יש לך מזל שזה ברח לי, בגלל שהייתי עסוק פה בזה. יש לי חולשה לזה, אני לא רוצה לשמוע.

לא, אני לא - - -

יש גורמים מקצועיים.

אני רואה שהתשובות של הייעוץ המשפטי - - -

בבקשה, רק תציג את עצמך.

קוראים לי שמעון, אני ממשרד החינוך, מנהל אגף הסעות במשרד. קודם כל אני אפתח בזה ואני אגיד שאם לך נמאס, אז לי סופר נמאס. אני חצי שנה בתפקיד והדברים כנראה לא באמת מסודרים עד הסוף ויש בעיות שצריך לטפל בהן.

אני שמח על הכנות שלך.

אני אומר את זה על הסף, אין לי ספק שהאנשים שיושבים פה, אמהות, הן - - - אתה יודע מה? מזל שיש לנו אותן, כי באמת לא תמיד אנחנו מסוגלים להיות בכל מקום - - -

אתם יודעים לדבר איתם, לשמוע מהם?

אנחנו יודעים לדבר איתם ויודעים לשמוע אותם, ואני אומר לך, באמת בכנות הכי גדולה שיש, שאנחנו כל יום מדברים עם הורים וכל יום מטפלים בבעיות שעולות ברשויות, במשפחות, ואנחנו לא אטומים כמו שלפעמים אנחנו נראים. אנחנו באמת עושים הרבה ועדיין צריך לתקן - - -

לא, המילה אטימות לא עלתה.

לא, אני אומר לך שבין השורות עולה. נכון שזה לא נאמר במפורש. תראה, הם העלו הרבה פעמים את סוגיית התקנות. אני אומר, אם הן מעלות את זה כל כך - - - קודם כל זה צריך להיבדק, זה חייב להיבדק, בסדר? ואני לוקח על עצמי. אנחנו עושים עכשיו עבודה שאנחנו מובילים אותה - - -

אנחנו בסוף הדיון נתחם את זה בזמן.

תראה, אנחנו - - -

אני, אני. אני לא הבוס שלך, אני אתחם את זה בזמן.

תתחם את זה, אין לי בעיה, רק תן שזה יהיה זמן סביר.

סביר, אנחנו לא דרקוניים. מי שמכיר אותנו, אנחנו לא נדיבים, אבל די סבירים.

גם לא מתפרעים. בסדר גמור. אנחנו נעשה עבודה, אנחנו נלמד את הדברים, אנחנו נלמד את התקנות. אם צריך, אנחנו נציג אותן גם להנהלה, בסוף ההחלטה מתקבלת למעלה אצלנו בהנהלה. יש מנכ"לית, יש שר, אנחנו נציג ומה שצריך אנחנו נבוא ונגיד לכם - - -

אני אומר לך, אני מתנדב מראש, ברגע שאתה תקבל את ההחלטה הנכונה אני אסייע בידך שהדרגים הגבוהים יקבלו את ההחלטות הנכונות.

אוקיי, בסדר גמור. אגב, אני אומר לך שההנהלה אצלנו במשרד מאוד פתוחה, מאוד - - -

אני אסיע אותך.

אתה מה?

אני אסיע אותו.

ישנם חוזרי מנכ"ל, אני באמת לא מכיר לפרטי פרטים כל מקרה. אגב, עוד היום בבוקר התעסקנו במקרים של ילדות שצריכות לנסוע ואישרנו אותן. ישנה ועדת חריגים, יש פה את חיה הראל שהיא - - - אנחנו באמת עושים כל מה שאנחנו - - - אם יש בעיות ספציפיות - - -

שמעון, בוא תקשיב. תוך כדי, לא הפסקתי אותך, אני אומר, אתה מטפל בזה ברמת?

המטה.

ואני אומר לך, עדיין, גם כשאתה תהיה באופטימום, בטיפול הכי אופטימלי לשביעות רצוננו, תבין שבדרך יש רשויות שלא ערוכות, יש רשויות שזה לא מעניין אותן, יש רשויות שאין להם את הכלים, בקיצור, על מיני מחלות כאלה ואחרות, ויש רשויות, אני יכול לומר לך היום, באותה נשימה, שגם מה שאתה נותן הן עושות כמה וכמה. אתמול רק שמענו דוגמה, קב"סית שמפרגנת לראש רשות, במקרה הזה מותר לפרסם, עושה מצווה, זה ראש עיריית קרית גת, שעושה מעבר למה שהוא מחויב. אבל יש גם וגם. אז תאר לך, ההורים האלה, באיזה סיטואציות הם נמצאים.

אני אומר לך עוד, אנחנו מדברים, זה כמו, סליחה על ההשוואה, עד הנמל/מהנמל בהובלות. פה זו הסעה של ילדים עם צרכים, אנחנו עוד לא דיברנו על המוסדות שמקבלים אותם ואתה לא יודע עוד איזה בעיות שאנחנו הולכים להיכנס ואיזה מחסור ואיזה קיצוצים, שגם אם המוסד הוא לעילא ולעילא, הקיצוצים שהושתו עליהם הפכו אותם למוסדות שצריך לסגור אותם. אז תאר לך, אנחנו חייבים קודם כל להתחיל עם הקטע של ההסעות. כפי שהצהרתי, אני לא אעזוב את החינוך המיוחד.

אבל אני אומר, אני מצהיר פה קבל עם ועדה שאני איתכם, אני הולך איתכם. באמת, איפה שצריך, אני גם אפגש עם ה - - - עד היום, כפי שאני מבין, לא היו קשרי גומלין, אני חושב שהשיח הזה יוריד הרבה לחץ פה.

אני שמח.

אז בוא תן לנו - - -

אל"ף, אני אתן ואני אזום, אני אומר את זה ונשמע אותם, אני רק רוצה התייחסות מסוימת. כשאומרת אלנה, מה שאמרה אלנה, ובכוונה חידדתי בשאלתי איזה הסעה כשאומרים הסעה, צריך לחשוב גם, אנחנו לא בשביל לחסוך עלויות ובסוף המדינה תשלם, אנחנו מכירים תביעות, יושבים על תביעות ונזקים ו - - - הסעה ש 14, מה אתה מצפה ממלווה אחת?

אני לא מכיר הסעה של 14.

מיניבוס.

יכול להיות. תראה, אני לא רוצה להתייחס ל - - -

שמעון, אנחנו מדברים עכשיו - - -

אני אומר, אם יש הסעה של 14, אני אומר לך פה, אני מפצל אותה. אם יש הסעה של יותר - - -

אבל האמא - - -

אז תביאי לי, רויטל. רויטל, אני לא מכיר, אם יש תדברו איתי.

שמעון, אתה לא עונה.

אם יש יותר משעה וחצי, אני אומר לך, אני מקצר את ההסעה. אני מתחייב, בסדר?

תעצור פה.

שלחנו לך שהילדות יושבות על המדרגות.

רגע, סליחה, ברגע שאתה עונה לה אני יצאתי מהמשחק, אז אתה לא עונה לה.

היא קוראת לי, אז אני - - -

לא, אתה לא חייב. איפה זה כתוב? הלוואי שנעשה מה שכתוב בחוזר מנכ"ל, אתה חייב לענות לה? מה פתאום? אני בא ואומר לך, תקשיב, אני שומע את הגישה, אני רק אומר לך, אני שומע את הגישה שיש נכונות ורצון לבחון, הצפנו את הסוגיה הזו ואני אומר לך יכול להיות שאתה תנחה מה שתנחה, יש טיפול בקצה, שזה השלטון המקומי, ממך יצא למכרז, מהזוכה יצא לקבלן משנה ועד שזה מגיע לילד, סליחה שאני אומר את זה, לילד המסכן הזה, תראה איך זה נראה. לכן אני מחדד את הדברים ואומר את הדברים כדי שזה יישב לנו, אנחנו לא באנו לכלות זמן, תאמין לי, יש לנו נושאים כבדים לפתחה של ועדת החינוך. זה נכנס באילוץ, אין לנו זמן לכלות, לכן אני גם לא נותן לקרקס לעבוד, אני רוצה תכליתית.

יותר תכליתי מזה?

אני שומע את הגישה, שמעתי את הייעוץ המשפטי, שמעתי אותך.

בבקשה, תציגי את עצמך. רויטל, היית צריכה לדבר קודם, אבל בגלל ההתפרצות היא תדבר. אני מורה לא מוסמך.

אנחנו היום באנו בתור פה של הורים שלא יכלו להגיע במילא.

אל תחזרי על דברים שנאמרו.

חלילה. אני יוליה בן משה, אמא לילד עם מוגבלות ועמותת קול הזכויות.

וכשהיא אמרה שבחג היא הוטרדה, היא גם הטרידה אותי.

אני מתנצלת.

לא, זו הטרדה מוזמנת, אין לי בעיה.

אני בדיוק לזה רוצה להתייחס. אנחנו כולנו הפכנו להיות למטפלים בבעיות פרט. העוזרים הפרלמנטריים שלכם, אתם, עשרות עמותות ואתם שורפים כסף ציבורי סתם. לכן זו הגישה. כשאתם מכניסים את האוצר גם תחשבו כמה יעלה החיסכון כשכולנו נפסיק לטפל בבעיות פרט, לא רק כמה זה יעלה מול השלטון המקומי. דרך אגב, אנחנו כבר נפגשנו עם השלטון המקומי, השלטון המקומי בעד, עכשיו תתחילו לריב על כסף. אני מציעה לכם גם את הגישה שלי שאומרת, ברגע שיהיו תקנות מסודרות זה יחסוך המון כסף ציבורי והמון כסף של יועצים משפטיים. זה קודם כל.

שתיים, זה חשוב. אני מקבלת אס.אמ.אסים תוך כדי הישיבה, ילדים בירושלים, ילדים אוטיסטים, ויש לכם תלונה על ילד מבאר שבע שנוסע לאשדוד, מועברים בהסעה תוך כדי תנועה. אגד עושה הסעות - - -

אין דבר כזה.

אני עצרתי את זה. אני עצרתי את הילדה הזאת.

שמעון, לא, לא - - -

לא, אני מתעקש על הדברים. אני לא - - -

סליחה, אדוני, אתה פעם ראשונה אצלי בדיון. תקשיב, אני אומר לך, היום אני אתעקש איתך, אתה לא מגיב, תלמד, אנחנו בכנסת, תקשיב, אחד הדברים המבורכים שיש לנו, הרשימה המשותפת במליאה, אני מחוסן יותר מהאזרחים. אני מסוגל לשמוע הכול. מה קרה? תשמע. תרשום לך, אחר כך.

זו תלונה שהגיעה מזיו, היועץ המשפטי של אלו"ט, שקיבל תלונה מההורים בירושלים. הייתה החלפת הסעות בבוקר, עכשיו הם גם עושים החלפת הסעות בירושלים, בשכונת גאולים.

אני בדרכים רואה רק משאיות שמתחברות גב אל גב, מעבירות סחורה. לא ראיתי - - -

אז עושים את זה גם לילדים. העברתי לכם תלונה על זה שעושים את זה גם בבאר שבע, בנסיעה באשדוד. אז זה בעניין הזה.

בעניין דברים שעדיין לא נאמרו, אילן, אתה דיברת על זה שכן בניגוד לתקנות, לא בניגוד לתקנות. ילדים עם עיכוב התפתחותי, הם לא זכאים להסעות או ליווי. עיכוב התפתחותי זה שם קל למוגבלויות מאוד מאוד קשות. אתם החרגתם אותם. עיכוב התפתחותי זה שם לתסמונות נדירות לא מאובחנות, זה יכול להיות ילדים עם אפילפסיה. לכן אנחנו בתוך התקנות כן הכנסנו את הילדים עם עיכוב התפתחותי, כי פעם אלכס אמר לי, עובד שלכם, רק עיכוב התפתחותי. אין דבר כזה רק עיכוב התפתחותי. אני יכולה להביא לכם עשרות רופאים וגם ביטוח לאומי, ילדים מקבלים גמלה של 188% מביטוח לאומי עם רק עיכוב התפתחותי. לא יכול להיות.

מלווים, בגלל ה'רק עיכוב התפתחותי' ילדים בגילאי 3 עד 9 וגם, שוב, עזבו את המינוחים הפוליטיים, נוסעים באזורים מאוד מאוד מסוכנים ללא ליווי. די, מספיק, אנשים רבים ברשויות מקומיות מי מביא את הבוסטר לגן, האם המלווה או שהסייעת צריכה לצאת לקלוט את הבוסטר. עד איפה ירדנו?

והתוצאה היא שילד קטן נסע בלי כיסא בטיחות.

תכניסו את זה לתקנות, כמה שזה נראה מגוחך וזה ייפתר לכם.

תודה, יוליה.

אני רוצה לתת דוגמה של אמא שהייתה אמורה להגיע היום. כדי שיהיה ברור, בעלה והיא בבוקר החליטו שהיא לא תגיע, כי המחשבה להשאיר אותו, אם משהו יקרה, עם ילדה עם מוגבלות כל כך קשה לבד הייתה קשה מנשוא ולכן היא לא עלתה לירושלים. אבל אני רוצה להקריא לכם, זה מכתב שנשלח באוגוסט, אני מזכירה לכם שאנחנו באמצע אוקטובר: 'ע', בתנו, בת 13, סובלת מסינדרום נדיר מאוד במוח הגורם לאפילפסיה ולפיגור. מוגדרת נכה בשיעור 175%, תלות מוחלטת בזולת, שובצה למסגרת שמתאימה לה בפתח תקווה'. מדובר על ילדה ברעננה. 'לאחר כשבועיים של לימודים מצאנו את עצמנו מול שוקת שבורה בנושא ההסעות והסייעת'. הכוונה למלווה. '1. בנושא הסייעת, מדובר בתפקיד מורכב שכולל ליווי בהסעה הלוך וחזור ובמשך כל יום הלימודים עד שתיים וחצי וגם סיוע בפעולות יומיומיות כגון כניסה לשירותים. בתקופה הקצרה מתחילת שנת הלימודים התחלפו כבר שלוש סייעות', שזה גם המלווה וגם הסייעת. 'הסיבה לכך נעוצה בקושי בגלל שהעירייה מטילה על הסייעת תפקיד נוסף, אחריות על כל ילדי ההסעה. בכך הופך התפקיד למאוד קשה עבור אדם אחד, מוכשר ומחויב ככל שיהיה, ומיותר לציין כי הילדה נקשרת לכל אחד מהם והפרידה קשה. 2. בנושא ההסעות. ההסעה שבה נוסעת ע' אוספת כ-10 תלמידים מרעננה לשלושה בתי ספר שונים מפתח תקווה ולכן ע' נמצאת בהסעה יותר משעה וחצי לכל כיוון. בשבועיים האחרונים חלה החמרה במצב הרפואי של ע', הדבר קשור באופן ישיר לנסיעות הארוכות'.

הם צירפו מכתב מנוירולוג שכתב בצורה ברורה שהיא חייבת לצאת מהבית אל בית הספר, גם הנסיעה הזאת של שעה בפקקים מרעננה לפתח תקווה היא מסוכנת עבורה. מאוגוסט אנחנו מתנהלים מולכם, אתם מחזירים אותם לאחראית ברשות המקומית ועכשיו אני אקריא לכם את המכתב האחרון שהם שלחו גם לכם, שהם קוראים לו 'אשר יגורנו בא לנו'.

"ש', שאתם מציגים כנציגה מטעמכם לטיפול בנושא הסייעת של ע', עושה עבודתה בצורה גרועה תוך יחס משפיל כלפינו וגם כלפי הסייעת, כפי שיפורט בהמשך. אתמול זכינו לשיחת טלפון מ-ש' שבה היא צעקה עלינו ואיימה עלינו'.

רויטל, את משפטנית. אנחנו משתדלים להיות הגונים.

היא אחראית על הסעות וסייעות בעירייה, גם אם אני לא אגיד את שמה - - -

רגע, את לא יודעת מה אני שואל אפילו. אני אהבתי את ע', ע', ע', לפחות כשהבחורה לא נמצאת פה תאמרי ר', ר'.

אין בעיה. 'האחראית על ההסעות והסייעות בעיריית רעננה צעקה אלינו ואיימה עלינו שלא נתערב בנושא הסייעת והיא תדאג שתהיה סייעת. כפי שהנחתה אותנו ש', היום בבוקר יצאה ע', המתינה להסעה ולסייעת והסייעת לא באה, לכן היא לא עלתה על ההסעה ולא נסעה לבית הספר. ע' היא ילדה עם פיגור קל שמצפה ללכת לבית הספר, מדובר בעוד אכזבה עבורה. היא התלבשה והתכוננה וחיכתה להסעה כפי שהורתה לנו ש', נציגת העירייה עלי אדמות, והיא התאכזבה, כמו שהתאכזבה אתמול כשלא הלכה לבית הספר. אבל הכתובת הייתה על הקיר. כפי שכתבנו לכם במכתבנו מלפני כשבוע וכפי שהתרענו כבר קודם, בכל הקשור לעומס המשימות שמקבלת הסייעת הצמודה, אחריות על 10 ילדים נוספים בהסעה ועוד. במקום לטפל בנושא באדיבות ותבונה נהגה כאן ש', נציגת העירייה, בצורה מחפירה לא רק כלפינו. אתמול קיבלו שתי הסייעות של ע', אחת לכל השבוע ואחת ליום שישי, שבמקרה כל אחת מהן חולה, שיחות איום והשפלה מ-ש', על כן איננו מופתעים שאף אחת מהן לא התייצבה הבוקר ללוות את ע'. קטונתי מלבקר אתכם, אבל - - -

רויטל, סיכום.

אני רוצה להסביר. לסיכום, אתם לא מטפלים, אתם שולחים את ההורים חזרה לרשות המקומית, הרשות המקומית מרשה לעצמה להתייחס להורים במקרה הטוב בצורה מבזה ובמקרה הרע לא להתייחס אליהם בכלל, שזה עוד יותר משפיל בעיניי, ובתווך נמצאים ילדים. יש לנו מקרה שישבה פה אמא בישיבה הקודמת, על כיסא גלגלים, אחרי שהיא קיבלה אירוע מוחי, אמא לשלושה ילדים עם צרכים מיוחדים וסיפרה לכם פה, אתה היית פה, שהבת שלה נוסעת בהסעה של 14 בנות, שתיים יושבות על המדרגות של ההסעה כי זו הסעה ל-12. זה עדיין קורה. היום בבוקר - - -

רויטל, תודה.

הייתה לנו ילדה מעמק - - -

אני לא יכול שלא ל - - -

אתה יכול, קודם כל אתה יכול.

ילדה מעמק חפר, שהרשות המקומית שיבצה אותה, יש שתי כיתות תקשורת, אחת רחוקה בקצת - - -

לא צריך 100 דוגמאות.

זו הדוגמה האחרונה. הרשות המקומית שיבצה אותה לכיתת תקשורת, יותר קרובה מבחינת המרחק, אבל שיש בה רק בנים, למרות שהפסיכולוגית והשפ"י של משרד החינוך אמרו שהיא כבר שנים רק עם בנים, זה מרע את מצבה הנפשי והיא גם לא רואה התנהלות עם בנות וזה חשוב. הכיתה האחרת, שיש בה בנות, יותר רחוקה. הייתה התערבות, כולל מלשכת השר, אני התקשרתי אישית לעופר האן, הייתה התערבות מלשכת השר ועדיין יושב ראש הרשות המקומית לא הסכים לחתום על ההוראה שתאפשר את ההסעה הזו.

תודה.

משרד הרווחה.

שמי הילה רכס מליק ואני מפקחת ארצית מאגף למוגבלות שכלית התפתחותית. אני רוצה להתייחס לנושא של ההסעה השלישית שהועלה פה גם על ידך וגם מארגון 'בזכות'. כל הנושא של ההסעות למסגרות יום שהות ארוך של אגף מוגבלות שכלית התפתחותית, משרד הרווחה לא מממן ולא מפקח ולא מוציא הסעות לילדים, רק לפעוטות ולבוגרים. לכן לפני מספר שנים, בעקבות בג"צ שאקי"ם הגישו משרד החינוך, בזמנו עמד בראש דודו לוי, מולנו ייצג את המשרד אז המנכ"ל שהיה, וגשל, והגענו להסדר שנקרא הסעה שלישית.

ההסעה השלישית פתרה המון המון בעיות בשטח. אני חייבת לציין את זה, מספר הילדים שהצליחו ליהנות ממסגרות יום שהות ארוך באגף אצלנו עלה בצורה משמעותית בזכות ההסעה השלישית, אבל יש שתי בעיות עיקריות בנושא של הסעה שלישית. אחת, שהיא מיועדת אך ורק לילדים שהמסגרת יום שהות ארוך שלהם היא בתוך בית הספר, ולכן ילדים שהולכים למסגרת יום שהות ארוך בשלווה בעיר ירושלים לא זכאים להסעה השלישית הזאת. אני חייבת גם להגיד שלנו באגף יש מעל 140 מסגרות כאלה, מיעוטן, בערך 19 מסגרות כאלה, נמצאות מחוץ לבית הספר. אחת הסיבות שהמדיניות שלנו שזה יהיה בתוך בתי הספר וגני הילדים היא נושא ההסעות, כי אנחנו מושתתים בעצם על ההסעות של משרד החינוך, אין לנו מערך הסעות משלנו. מאחר שלכם יש מערך הסעות כל כך מפותח אז אנחנו בעצם מושתתים על ההסעות של משרד החינוך והרשות המקומית. לכן ילדים שבאמת הולכים לשלווה, שאני לא מקלה בזה ראש, אבל חשוב לי להגיד שזה מעט מאוד ילדים ברחבי המדינה שנתקלים בבעיה כזאת, באמת לא זכאים להסעה. בשנתיים האחרונות עיריית בית שמש איכשהו במערך ההסעות הגדולות של עיריית בית שמש - - -

לחמנו.

אני יודעת. הצליח להכניס את הילדים. השנה אני יודעת שזה יותר בעייתי, אבל זה נוגד את ההסדר של ההסעה השלישית. להסעה השלישית יש שני קריטריונים, האחד זה מיקום מסגרת יום שהות ארוך, והדבר השני זה רמת המוגבלות השכלית. רק ילדים עם רמת מוגבלות שכלית קשה, בינונית ועמוקה זכאים להסעה שלישית. על ההסדר הזה חתומה גם עמותת אק"ים, זאת אומרת זה הוסכם בין משרד החינוך ומשרד הרווחה ואקי"ם, שהגישה את בג"צ.

אקי"ם נמצאים כאן, נכון?

כן, היא נמצאת. חשוב לי להגיד, ההסדר באמת כמו שאת ציינת בהתחלה, הוא אך ורק על ילדים ובני נוער וצעירים מאגף מוגבלות שכלית והתפתחותית. הוא לא תקף, לא לשיקום ולא לאוטיסטים. את העלית ילד עיוור, הוא לא תקף, זה נכון. במידה שהוועדה תחליט שאנחנו נתכנס עוד פעם לשולחן, אנחנו כמובן נעשה את זה, זה הרי שיקולים תקציביים בעיקר.

הכול תקציב בסוף.

מצטערת.

לפני שניתן לשמעון להגיב, אקי"ם. אקי"ם, יש לכם נקודת מבט על כל מה שקורה מבחינת ההסעות, אתם גם, אפשר לומר, מתמחים. אז בבקשה.

אז קודם כל לגבי הבג"צ הזה, אני רוצה להבהיר. אנחנו הגשנו את העתירה הזו בגלל פניות של משפחות שאמרו שבאמת אין להם הסדר להסעה שלישית למועדונית, שזה אומר שהילדים מסיימים בשעה שתיים וחצי וצריכים לחזור הביתה. הם זכאים למסגרת המשך והם לא יכולים לממש את הזכאות שלהם למסגרת המשך בגלל שאין הסעה.

כשאת אומרת זכאים, מי קבע את הזכאות?

הזכאות נקבעת על ידי משרד הרווחה בהוראות התע"ס.

יפה, משרד הרווחה גם קבע קריטריונים לאותה זכאות.

מה שהיה, באמת הגשנו בג"צ ומשרד החינוך ומשרד הרווחה הגיעו להסדר ביניהם. מבחינתנו הפרשנות של הפסיקה - - -

אתם לא הסכמתם להסדר שהם הגיעו ביניהם?

מבחינתנו הסעה שלישית זה אומר שילד זכאי להסעה מבית הספר למועדונית, אם המועדונית לא נמצאת בבית הספר, וחזרה הביתה. הורים הולכים לעבוד, הם צריכים לפרנס את המשפחה שלהם, הם לא יכולים ללכת ולהסיע את הילדים שלהם מבית הספר למועדונית ומהמועדונית חזרה הביתה.

אתם יודעים למה הרציונל הזה, שבאמת המדינה חייבת לעשות את זה? מעבר לערכים. לו יצוין שהילדים האלה, בניגוד להשקפת העולם והתפיסה, שילד צריך לגדול בביתו ואנחנו מאמצים אותה, תארו לכם שכל הילדים האלה היו כבעבר בכל מיני מוסדות. כנראה לפעמים המדינה אוהבת, מעדיפה, לשלם יותר, פי כמה וכמה, זה לא יותר, זה פי כמה ולפעמים בעשרות מונים. אז אנחנו כריבון, אני כחבר כנסת, כנבחר ציבור, אני אומר אנחנו הריבונים, לפעמים מעדיפים ועושים את הכול כדי להוציא יותר כסף מאשר להפיק את מרב התועלת בפחות. הניסוח המשפטי הוא קר, אני הוצאתי קצת מהבטן.

מבחינתנו ההסדר הזה הוא גם לא מלא, בגלל שהוא לא חל על כל הילדים עם המוגבלות השכלית, אלא רק על ילדים עם מוגבלות שכלית בינונית ומטה, וכמובן שיש ילדים עם מוגבלויות אחרות, שזקוקים לזה באותה מידה.

אבל את מבינה, עכשיו אני אסנגר קצת, את מבינה שמישהו צריך למתוח את הקו עד איפה. זה תפקיד לא קל, הוא גם כפוי טובה ואנחנו צריכים לסייע בידו, שתהיה לו יד קלה להרים את הרף, להרים את הקו כמה שיותר, ואז הדיונים האלה יתרמו לכך. יש לך עוד משהו להוסיף?

כן, עוד דבר אחד. באופן כללי אני רוצה להגיד שיש לנו קו סיוע, לאקי"ם, הורים למען הורים. מגיעות המון פניות ורוב הפניות הן בנושא של הסעות בחינוך. מהניסיון שלנו על כל פנייה כזאת יש עוד עשרות פניות שלא מגיעות, לא אלינו, לא לרשות המקומית ולא למשרד החינוך.

זה נכון לכל מקום. יש הורים שנלאים כבר מהפניות, רואים את הסבך, רואים את המוקד שלא עונה, רואים את ההתנהגות, ואו שהם פותרים לעצמם את הבעיות או שהם מורידים את רף הטיפול בילד או בילדה ו - - -

כן.

אם אפשר להגיב לדברים שנאמרו מבחינה משפטית.

לא, הוא עוד לא הגיב, איך את תגיבי?

לא, דברים שעורך דין אילן שי אמר.

תמתיני. את רוצה לפני שמעון? תציגי את עצמך, בבקשה.

אני חיה הראל, מהאגף לחינוך מיוחד, אני חברה בוועדה המרכזית של ההסעות בחינוך המיוחד. רציתי להביא את הוועדה הזאת לכאן ולומר שיש לנו ועדה ארצית שדנה בכל החריגים ואני אתן דוגמה. ילדים עם פיגור קל שיוצאים לדירות הכשרה קיבלו מאיתנו, בתכנית שאני הבאתי אותה בפני המנכ"לית, את האישור להסעה לדירת ההכשרה, בחזרה לבית הספר והביתה. כמה הסעות שהיה צורך, כולן אושרו. ילדים עיוורים וילדים חירשים, שיש להם מועדוניות לפיתוח כישורי חיים, קיבלו הסעה שלישית. זה עלה לדיון, זה קיבל את האישור של שמעון, שמעון הציג את זה. זאת אומרת יש לנו את ה - - -

גב' חיה, אנחנו פה לשמוע מה לא אושר.

אבל כדאי לאזן את זה - - -

אין ספק. את לא היית בדיון הראשון שנבחרנו לכנסת ואמרנו ככה, אנחנו מודים תמיד על כל מה שנעשה טוב, בוודאי שנעשים דברים גדולים ואני חוזר בכל דיון, המדינה משקיעה משאבים ויוליה אמרה את זה גם ביושר, המדינה שמה, וחז"ל ראו את הנולד ואמרו, ולצערי הרב אני חוזר על זה כמעט בכל דיון, 'הרוצה לאבד ממונו ימנה פועלים ולא יפקח עליהם'. הפיקוח, היישום, הרגולציה, היעילות, הכול, שמה אנחנו. אין ספק, ואם למישהו היה ספק, שמשרדי המשלה בקטע הזה אטומים או שלא עושים, או שהמדינה לא תקצבה סעיפים כאלה, אני אומר לכם שזה לא נכון. השיפור בשנים האחרונות בתחום החינוך המיוחד הוא שיפור אדיר, אבל מה לעשות, עדיין יש צרכים. ואתה יודע מה? גם אם נגיע היום לאופטימום, אני אומר לכם שבשנה הבאה אנחנו נצטרך להיכנס ולשדרג ולהתאים ולעשות. אני לא מתרגש מביקורת.

ביקורת מבחינתנו היא ביקורת בונה כל זמן שהיא מאוזנת. למה בחרתי להגיב? משום שנאמרו פה דברים בצורה פחות מאוזנת. זאת אומרת לבוא ולהגיד שילדי הפיגור הקל לא מקבלים כלום, זה אפשרות אחת, והאפשרות השנייה - - -

אמרנו שהם לא זכאים, לא אמרנו - - -

והאפשרות השנייה היא לבוא ולהגיד, יש ועדה שאליה מגיעות תכניות והיא מקבלת את האישור.

זה פחות או יותר אותם דברים בניסוח שונה. בסדר. שמעון.

טוב, אני כבר נרגעתי מאז. לא, זה פטנט טוב לשתוק.

אנחנו בני אותו גיל ולי יש הרבה צלקות מזה.

עכשיו ברצינות. אני אעשה פגישה עם - - -

ברוח הדברים שנאמרו קודם.

כן.

מקלב, רצית לומר משהו, להוסיף? תציג את עצמך.

אני שמואל מקלב מגני ילדים ובתי הספר עץ הדעת.

מה זה עץ הדעת?

גן ילדים לחינוך מיוחד, בעיות התפתחותיות - - -

איפה בארץ?

ירושלים, מודיעין עלית, בית שמש, אלעד, בני ברק.

לא באשדוד.

לא באשדוד. באתי להציג את הבעיה האמיתית, שאני במקום להתעסק בפיתוח של המוסד מתחילת השנה מה שאני מתעסק בו זה נושא ההסעות, לצערי, וזה מאוד מכאיב. אני שומע פה על מקרים קשים יותר, אבל בשבילי כל ילד הוא עולם. הילדים שאני מתעסק איתם פה בירושלים, זה 100 ילדים שאנחנו משתדלים לשלב אותם בסופו של דבר במוסדות רגילים. אנחנו מדברים על ילדים עם בעיות רגשיות, בעיות התנהגותיות שאנחנו מתגברים עליהם ואחרי זה משלבים אותם במוסדות רגילים, אבל הבעיות של ההסעות בדרך למוסד ובחזור מהמוסד, אלה בעיות שיכולות להשפיע על ילד כזה.

אתה יכול לעזור לנו מניסיונך, לא לחזור על הדברים, כשאתה נתקל, מאחר שאתה מגוון ברשויות מקומיות, אנחנו מכירים את המחלות ויש לך חתך פחות או יותר של כמה רשויות שיכולות לסייע, אתה יכול להצביע על מאפיינים מסוימים שגורמים את הבעיה? מה?

לחלק את ההסעות לפי מוסדות חינוך. יש לי בהסעה ילדים שיושבים שהם ילדים יחסית, לעומת הילדים האחרים שיושבים לידם, סגנון המוסד והאפיון של הבעיות, וזה ממש ממש - - -

מה, קוקטייל של תלמידים?

קוקטייל של תלמידים. זה ממש נורא ואיום, מה שהם לומדים, ילד אחד מהשני, כשהם מגיעים למוסד עם דברים שהם עברו ולמדו בהסעה - - -

אתה צריך לחזור על מה שעשית אתמול. אתה חוזר על מה שהשקעת בו אתמול, לתקן את - - -

לגמרי, ואני מדבר על ילדים עם בעיות רגשיות וכל הדברים האלה - - -

מעבר לבעיה הזו?

זה דבר אחד. דבר נוסף, שיהיה תיאום עם המוסד יותר על מסלולי הנסיעה. לפי מה שאני בדקתי בחוזר מנכ"ל בפתיחת שנת הלימודים, אנחנו מדברים על עד שעה שיכולים להסתובב, אבל אני מדבר על ילדים שיוצאים בשעה 12:00 וגומרים ב-13:15, 13:30 את ההסעה. אני מדבר על זה שכל שמואל הנביא, פה בירושלים לדוגמה, אזור גאולה, שמואל הנביא נמצאים ב - - -

תמיד הצעתי להם לעבור דירה, הם לא שמעו לי. בגלל זה אני גר בנגב. כל מה שאתם מספרים על פתח תקווה ו - - -

אני הצעתי להם לעשות שיעור על חשבון הנסיעה.

תבואו לנגב. אני לא מבין מה אתם עושים שם.

כמה זמן מהנגב למוסד חינוך באשדוד? כמה זמן ייקח לנסוע?

שעתיים ורבע.

אם תהיה אוכלוסייה בנגב לא תצטרך לנסוע למוסד באשדוד, יהיו תקנים גם בנגב.

יש לך עוד מאפיין נוסף?

זה שני הדברים, לפי סגנון מוסד ושיהיה תיאום עם המוסד לגבי מסלולי הסעות.

תודה.

בבקשה, אבנר.

תודה רבה. אבנר עורקבי, יושב ראש ארגון אהב"ה, ארגון הנכים בישראל המיוחד. יש לנו בעיות בהסעות כמובן. קודם כל הבעיה הראשונה שלנו, שאנחנו מציעים פה את הפתרון, במקום שילדים יסתובבו שעה, שעתיים בהסעות בבוקר, או שיסכנו את מי שמסביבם או שיסכנו את עצמם, ישנה אפשרות שההורים יוכלו לקחת אותם לבית הספר. ישנה אפשרות, אני לא אומר שזה יהיה כפועל יוצא, ישנה אפשרות לתת להורים את הזכות הזאת לקחת אותם וגם ההורים יתוגמלו כתוצאה מזה, שייתן להם - - -

אנחנו לא מקבלים את זה אחר כך.

יקבלו טריגר כזה שיוכלו להסיע את הילדים. יש לנו לא אחת ולא שתיים כאלה, יש לנו הורים רבים שלוקחים את הילדים שלהם לבית הספר בשיתוף עם משרד החינוך כמובן, שמשתף איתנו פעולה.

יש לנו בעיה בבית ג'אן, ישנן הסעות שם שלא מתאימות. היה לנו דיון לפני כחודשיים בערך, בוועדה לפניות הציבור, הגיע אבא לשם ויושב ראש המועצה, ההסעות לא מתאימות, הילדים נחבלים, הם נוסעים בדרך כלל בדרך חקלאית, אתה יודע מה זה דרך חקלאית, זה להתנדנד ולהתנדנד עד שאתה נתקל בשני או שנתקל - - -

בלי תיאורים, כי אנחנו הבנו.

ביקשנו שתהיה הסעה מתאימה. עדיין אין הסעה מתאימה, נשמה. אין.

תודה, אבנר, זה חוזר.

אני רק רוצה שייתנו תשומת לב לנושא הזה, שהורים יוכלו - - -

אני לא אסתפק בתשומת לב.

אני מתאר לעצמי.

נורית, בבקשה.

הדיון הזה הוא דיון מאוד מאוד חשוב. אני רוצה דווקא לבוא ולומר על זה שבדרך כלל אם יש הורים שלא הייתה הסעה מאורגנת, המועצה המקומית אמרה להורים לקחת את הילד לבית הספר והם ישלמו, יש לי מקרה כזה, שכבר שלוש שנים הם מחכים לכסף ואת הכסף הם עדיין לא קיבלו אותו. אז אם כבודו שמעון יוכל לעזור לי לומר מאיפה הם יקבלו את השכר הזה, אני מאוד אשמח.

אני חושבת שילדים שנוסעים שעתיים ביום לכל כיוון זה גרוע ביותר, צריך לטפל בזה. גם כשאנחנו שומעים פה שיש 14 במקום 12 וילדים לא יושבים במושב, אנחנו חייבים לשפר את כל הדברים האלה. לילדים האלה גם ככה יש בעיות אישיות שלהם, אנחנו לא צריכים להוסיף להם עוד.

הדבר החשוב שאני רוצה גם לדבר עליו זה דווקא על המלווים בתוך ההסעה. בעצם הוחלט לקחת את כל הסייעות ולהעסיק אותן למשך כל השנה. יש לי פה מקרה של אישה שהיא 14 שנה עובדת כמלווה והיא לא קיבלה עדיין קביעות. היא מועסקת 11 חודשים והיא לא מקבלת קביעות. אני חושבת שאנחנו רוצים לסיים את הדברים האלה ושהמלווים יהיו מרוצים, יעבדו כמו שצריך ולא יביישו אותם. הם עושים עבודה ממש מבורכת, מי יסכים לבוא לעבוד פרק זמן של בוקר, פרק זמן של צהריים? צריך לחשוב גם על זה, צריך להיטיב גם עם העובדים האלה כדי שהם ירצו לעבוד כמו שצריך וירצו לשמור על הילדים. אנחנו מביאים אותם כדי שהם ישמרו על הילדים.

המלווה הוא עובד של חברת ההסעות או של הרשות?

של הרשות.

נכנסתם באמת ל - - -

עוד נקודה. איזה דרמטי אתה, שמעון.

זה ככה. תשמע, המלווים - - -

רגע, מה אני שאלתי? עזוב את ההרצאה המלומדת שלך, עכשיו תן לי תשובה.

קודם כל זה צרה צרורה שצריך לטפל בה. שתיים, המלווה, יש שני סוגי מלווים, יש מלווה שהוא עובד הרשות, עובד פצצה, בסדר? הוא מקבל שכר והוא מסודר. כל השאר, המסה הגדולה, הם עובדים של חברות ההסעות, שהחברה שזכתה במכרז, היא מעסיקה - - -

אז צריך להפריד את זה.

נכון.

אני לא מדברת על ניגוד האינטרסים. בירושלים - - -

סליחה, ברשותכם, אני צריכה להגיע להצבעה בוועדה אחרת. יש נקודה מאוד חשובה, לא סתם אנחנו מוטרדים בכל מיני בעיות. אם כבר החלטתם שילד צריך לקבל הסעה, למה כל שנה בפתיחת שנה דנים עוד פעם בכולם? מה, זה השתנה? הפרטים הלכו? די, זה בלתי אפשרי. החלטתם משהו, צריך לעשות.

אני רוצה גם לומר שבמקומות מסוכנים צריך רכב ממוגן. הרשויות כבר מוכנות לממן את זה, מי שלא נותן ונותן תשובות בצורה חצופה ביותר זה משרד החינוך, ממה שאני ראיתי. למה כשאנחנו מתערבים בשנייה זה מסתדר? למה צריך את כל הדברים האלה? צריך לעשות את התקנות ומהר.

חבר הכנסת אילן גילאון.

תודה רבה, אדוני. אני לא חבר בוועדה הזאת - - -

אבל הוא חבר שלי.

אני לא חבר בוועדה הזאת ואני משתתף לעיתים לא מזומנות ואולי דווקא, אדוני היושב ראש, משום שאני מאוד מאוד סומך עליך וזו באמת הזדמנות להגיד שבראש הוועדה הזאת עומד אדם, זה לא פשוט בימים האלה - - -

שאם הוא היה עובר במסגרות של חינוך מיוחד הוא היה נראה יותר טוב.

שרואה בבני אדם מטרות ולא אמצעים ולכן אני בטוח שאם הדבר הזה יתקדם אז הוא יתקדם הרבה מאוד יחד איתך. אני רוצה, אדוני, לומר כעת כמה דברים שהם מובנים מאליהם. איך אמר מנחם בגין עליו השלום? שגם את המובן מאליו צריך לומר ואני בימים אלה מאוד מתגעגע למנחם בגין. אני רוצה לומר שההסעה היא חלק בלתי נפרד קודם כל מן החינוך, זה צריך להיות ברור לגמרי, והיא זכות מוקנית ולא טובה שאף אחד עושה.

דבר שני, הבעיה המרכזית שחייבים לגמור אותה זה הנפילה בין הכיסאות בתחום הזה ובשאר התחומים בין הרשות המקומית לבין משרד החינוך. יש בעיה למשרד החינוך, זה לא מתחיל בשמעון. זה משרד מסורבל ומסובך, לדעתי בארצות הברית אין משרד חינוך כל כך מורכב ומסובך כמו במדינת ישראל, אבל זו לא בעיה שלו, זו בעיה של מדיניות פה לגמרי, מי שעומד בראש מערכת החינוך. כל ילד, זכותו להגיע לבית הספר כאילו אמא שלו הביאה אותו לשם, גם כאשר היא לא יכולה.

אמר פה אבנר משהו שמאוד צריך לחשוב עליו. פעם אחת אדם מקבל את הזכות להסעה, מי זכאי בעצם להיסעים? כל מי שאיננו יכול להגיע באופן עצמאי למוסד החינוך הוא זכאי להסעה. ברגע שאדם מקבל את הדבר הזה הזכות הולכת איתו והיא צמודה לידו והיא הולכת איתו בכל מקום.

בביטוח לאומי בודקים כל שנה שלא - - -

כן, אבל רק לקטועי רגל. תוך שלוש שנים יכולה לצמוח רגל חדשה, אבל זה לא לענייננו כאן. לכן הדבר הזה צריך להיות מפושט בכמה רמות. אחת, שהדבר הזה הוא איננו יותר למשא ומתן של ההורה או של הילד מול המוסדות האלה. שתיים, צריך לדאוג לזמן הגעה מקסימלי למוסד חינוך. יכול להיות שכאן, אדוני, אולי נצטרך לעשות חקיקה של זמן הגעה מקסימלי למוסד חינוך. אפשר להגיע מהמצב של ילדים שהולכים ברגל בפזורה הבדואית, שלוש וארבע שעות, ועד לאנשים שהזכירו אותם כאן שנוסעים שעתיים, אולי בכלל כדאי כבר לעשות את השיעורים באוטובוס, כדי להרוויח את הזמן, אני לא יודע, אבל צריך להיות זמן הגעה מקסימלי שהוא תלוי מספר הנוסעים ברכב, בקרבת המוסד של החינוך המיוחד אל הבית של מי שהולך לבקר אותו. זה פונקציה של שני הדברים הללו.

שוב, אני בא מנקודת מבט נגישותית לחלוטין. אנחנו חיים בעידן שאנחנו מתאימים את הסביבה שלנו לאנשים ולא את האנשים לסביבה שלנו. זה הרעיון המרכזי, לכל אדם בחברה שלנו יש זכות להגיע למחוז חפצו, במקרה הזה לבית הספר, בצורה מכובדת ועצמאית. פה דיברת על למה המדינה צריכה לעשות את זה, המדינה צריכה לעשות את זה כי היא מדינה וזו האחריות שלה. זה מערכת הביטוח שלה. את הרעות החולות האלה צריך לפתור ברמה של מיידיות, זמינות, הכשרה. כן, מי שמסיע ילדים לבית ספר הוא איננו יכול לאחר מכן להסיע ירקות במקום אחר. זה לא עובד ביחד. אני לא מזלזל בירקות, אני חושב שצריך הכשרה מיוחדת כי מי שמסיע ילדים לבית ספר הוא איש חינוך בסופו של דבר. זה דבר שצריך להיות ברור, הכשרה, בטיחות, מספר משתתפים.

ולגמור את העניין הזה של הנפילה בין הכיסאות. לא יותר רשויות מקומיות, לא יותר משרד החינוך. הם קוראים לזה היום, ראיתי בפרסומת, סמרט פליי, בטיסות האלה, הוואוצ'ר הזה חייב לשמש את הילד בכל מקום בהכי סמרט פליי שיכול להיות. אותו לא מעניין הוויכוח בין משרד החינוך למשרד הרווחה לרשות המקומית. אם אמא שלו יכולה להסיע אותו, צריך להמיר את זה פר כסף ולתת לה כדי שהיא תסיע אותו. זה גם פתרון, כמו בכל מקום אחר שקשור ל - - -

לא, יש פה הרבה בעיות. אין לו רישיון ציבורי, רכב מותאם - - -

הוא הציע, הוא לא אמר לקפוץ - - -

רישיון ציבורי להסיע את הילד שלך אתה לא צריך.

נכון, אני יודע את זה, אבל למי שמחליף אותי.

תודה רבה, חבר הכנסת אילן גילאון.

ושוב ברכות אליך, אדוני.

חבר הכנסת אורי מקלב.

תודה רבה, אדוני היושב ראש, אני מחזק את ידך בדיונים שאתה מקדיש לנושא של החינוך המיוחד, בנושא ההסעות. בישיבה הקודמת אתה דיברת על אלה שאין להם הסעות, כל אלה שלא זכאים להסעות ומה הנזק או הבעייתיות שיש בזה שאנחנו שולחים ילדים בחינוך המיוחד בהליכה ברגל. חברי, חבר הכנסת גילאון, תדע לך, זה גם פרויקט, שיש כאלה, רבים מילדי החינוך המיוחד, לא זכאים להסעות בגלל שהוא במרחק 1.99 קילומטר, לפי מכשיר, בקו אווירי ולא במציאות. את הנושא הזה אני יודע מהודעה שקיבלתי אתמול בלשכתי בשעה 13:21. בגלל ההסעות היה לבן שלה, גב' משפחת ש', היה תאונה ברחוב מלאכי צפניה, היום הם חזרו מבית החולים, 'אתה רואה?', כך הוא אומר, 'לא צריך הוכחה יותר חזקה מזה שזה לא קשור לקילומטר, הילד מוכרח הסעה', ולא לנסוע בתחבורה ציבורית. ילד בחינוך המיוחד שנפגע בתאונת דרכים, יש כאן את השם, את מספר הטלפון, אתמול הם חזרו מבית החולים, מכיוון שלא הייתה הסעה.

עכשיו אנחנו מדברים על ההסעות עצמן. כמו שאתם תיארתם ותיארו לכם, הרבה הרבה יותר גרוע המצב בשטח. אני לא אדבר רק על ירושלים, שבכלל הייתה קריסה מוחלטת של כל ההסעות בחינוך המיוחד ובירושלים זה מסה. אני לא מדבר עכשיו על המצב הביטחוני שנוצר בירושלים, כולנו יודעים שחלק או רוב ההסעות מגיעות משכונות התפר, מג'בל - - - נמצא פה אבי גיספאן, לא ראיתי אותו, שהוא אחראי על - - - אני לא יודע אם הוא דיבר, אתה דיברת כבר פה? לא.

אתה מבין למה הוא לא ידבר?

אבל הוא עשה מאמצים גדולים מאוד. רק שלשום, או בשבוע שעבר, טלפנתי אליו בגלל שיש לי את הטלפון מהיותי עוד חבר מועצת העיר בעיריית ירושלים, היה לי את הטלפון הישיר של אבי, התקשרתי אליו על משפחה שאומרת שעה וחצי אחרי שהילד היה צריך להגיע ההסעה לא מגיעה. לחכות בבוקר שלושת רבעי שעה להסעה, זה כל אחד לא יכול, אבל להחזיק ילד אוטיסט בהסעה שמאחרת, אומר לי ההורה 'אני ארבע או חמש פעמים הלבשתי אותו. הוא התפשט, הוריד את הנעליים, הוריד את הגרביים, הוריד את הבגדים, החזקתי אותו', מכיוון שהוא צריך את הסדר שלו. הילדים האלה, שהם צריכים כל הזמן שמירה וטיפוח והחזקה.

כשהם נמצאים בבית הם מקבלים את המיטב, הם נמצאים במוסד הם מקבלים את המיטב, החלק הכי קשה בשמירה ובליווי שלהם זה ההסעה, שם הם מקבלים את המקום ואת הטיפול הכי לא בטוח והכי לא בטיחותי והכי לא אנושי והכי לא אישי. חברות מתחלפות, מלווה, כן מלווה/לא מלווה, אלה דברים קטסטרופליים שיש במה שקורה בתוך ההסעה. כשאנחנו מדברים על ילד בחינוך מיוחד, שהוא לא יכול לדאוג לעצמו, ההורה שמשקיע כל כך הרבה, מה הוא לא עושה בשביל הילד? המוסד עושה הרבה בשביל הילד, עם כוחות מקצועיים, יש תפר שצריך להגיע מהבית למוסד החינוכי שלו, שם הפקרות, אנחנו מפקירים את הילד. אני אומר לכם את זה באחריות, מפקירים את הילדים האלה במקטע הזה כשהם באים לבית הספר. כל המאמצים שאנחנו עושים, אנחנו עושים אותם מכל הבחינות, לכן הנושא הזה הוא לא חמש דקות של נסיעה, הוא הרבה יותר.

אני לא מדבר על כך שבהסעות בחינוך המיוחד במקרים שמורידים את הילדים עוד לפני שמגיע - - - יש מקומות שהיא מגיעה מוקדם, לפני שמגיע איש חינוך לבית הספר, איך יכול להיות דבר כזה שההסעה, בשביל שהוא רוצה לעשות עוד סיבוב, הוא מוריד לפני שבית הספר, לפני שהמקום, נפתח?

תודה.

לא, אבל יש פה את משרד התחבורה שיכול להגיד - - -

תלמד, אותי לימדו בדרך הקשה, אין 'לא', קודם כל כן. אפשר לומר את אותו דבר, 'כן, יש מישהו'. אם היית רק מקשיב, אבנר, ולא מפריע לי היינו גם חוסכים את הדקה הזו. יש מי שרוצה להוסיף ולא דיבר? בבקשה, תציג את עצמך. אנחנו מיד אחריו ניגשים לסיכום.

אני מנהל אגף משאבי חינוך בעיריית ירושלים, אגף חדש שלא מזמן קיבל גם את האחריות על כל מערך ההסעות של עיריית ירושלים. תחום מורכב מאין כמוהו, כל מי שנוגע בעניין יודע כמה זה מורכב לייצר הסעה שמחליפה אמא או אבא לילד מהבית אל המוסד. קשה לייצר תחליף אבא/אמא. נהגים, מלווים, יש מעט מאוד מלווים שפגשתי שעושים קריירה בליווי, הם מתחלפים, הם פורשים, העבודה מתישה, שוחקת, מורכבות מאוד מאוד גדולה. עיריית ירושלים מסיעה ילדים כל בוקר ב-1,000 מסלולים. 95%, 96%, 97%, חברים, עובד, אנחנו עוסקים באותם 3%, שזה המון, כל ילד מבחינתנו שהוא לא מסודר זה לא מסודר, אין שאלה בכלל, האחוזים זה רק לסבר את האוזן, 97% עובד, אנחנו באותם 3% שיש בעיות בהיבט של מלווה, בהיבט של נהג, בהיבט של מסלולים.

כולנו מכירים את עיריית ירושלים. מוסדות חינוך מיוחדים פרושים בעיר ומביאים את הילד למוסד, לא משנה איפה הוא נמצא. ילד יכול לנסוע מנווה יעקב לגילה וכל אחד יודע מה המשמעות של לחצות את ירושלים בימים אלה, בגלל העבירות בעיר וכו'.

אדוני היושב ראש, צריך להגיד למר אלבז, הוא חדש בתפקיד שלו, אנחנו באמת מאחלים לו הצלחה, אבל תדע לך שעיריית ירושלים חוסכת תקציבים על ידי מכרזים חדשים שמורידים את הרמה. מורידים את הרמה של ההסעות. אני כבר ראיתי, הכול בגלל שיקולי תקציב. כל שנה, כל שנתיים, מכרז חדש ובהוזלה כדי ש - - -

תודה, חבר הכנסת מקלב, אני באילוץ זמנים.

רק ככה הם יכולים לזכות, רק אם הוא ייקח כמה אנשים וייקח 12 ילדים, רק כך הוא יוכל לזכות במכרז בתנאים שלהם. לכן הרמה הזאת, לכן הבעייתיות ש - - - לכן נוסע שעה וחצי הילד.

אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו. קודם כל זה טוב שיש אגף משאבי חינוך. אין ספק שזו משימה קשה, בירושלים עוד יותר קשה. תשאל את הממ"ז כמה קשה להיות ממ"ז בירושלים ובמיוחד בימים האלה, אבל אנחנו צריכים, איך אמר חבר הכנסת גילאון? המדינה צריכה להתאים את עצמה לאזרחים ולא האזרחים למציאות. אם המציאות משתנה אנחנו נשתנה. לכן הבריאה היא כזו שהאדם הוא גמיש, חושב ויכול לייצר פתרונות. מה לעשות, זה ככה.

אני מסכם את הדיון בדברים האלה, אני קודם כל מודה, זה גם יבוא בדברי הסיכום, למי שאיחר. האמירה של משרד החינוך שיש רצון ללמוד את הסוגיה ולקדם אותה בשילוב ידיים יחד עם ההורים, ואני אומר לכם, אני מנדב את עצמי, אם תרצו וזה לא יצלח אני מוכן לנדב שלוש-ארבע ישיבות כדי לעבור ביחד שלב שלב שלב ולהוציא מתחת ידינו משהו שהכי קרוב למושלם. אנחנו לא נעזוב את זה.

הוועדה מודה לכל מי שהשתתף בדיון והשקיע מזמנו. הוועדה קוראת לסדר אחת ולתמיד את נושא ההסעות לתלמידים בנושא המיוחד ועם צרכים מיוחדים. הוועדה מברכת על הגישה של משרד החינוך המוכן לחפש פתרונות, לייצר פתרונות לבעיית ההסעות לתלמידים עם צרכים מיוחדים. כדי לפשט את התהליך ולחסוך את הזמן הוועדה קוראת למשרד החינוך לבחון את חוזר מנכ"ל כך שיותאם לצרכי ההסעות של התלמידים מהחינוך המיוחד והתלמידים עם הצרכים המיוחדים ולאמץ חלק מהוראות משרד הרווחה והשירותים החברתיים שאומצו בתקנות בנושא בטיחות, כי החומר כבר נמצא שם. יש לכלול בחוזר את כל ההוראות הנדרשות.

הוועדה מברכת על הבטחת משרד החינוך לבדוק את נושא תקנות ההסעות והוועדה ביקשה מהמשרד לסיים את הבדיקה הזו עד - - - התאריך היום, אתה רוצה לדעת מה התאריך היום?

היום ה-14 באוקטובר.

כמה זמן אתה צריך? אין חגים, זה מושב חורף.

מינימום שבועיים.

אמרו פה שבועיים, אני אתן לך 30 יום.

מינימום שבועיים.

אני אומר לך 30 יום. 30 יום ואני נופל עליך, ב-29 אני נותן לך תזכורת, 'תגמור את זה מחר'.

אני לא יודע ל - - -

אני יודע לומר לך.

לא, אני באמת לא יודע.

אתה לא יודע, אני עוזר לך.

ב-29 למה?

גם אנחנו נעזור לך.

אתם בטוח, אתם כבר שותפים.

הוועדה מבקשת את הבדיקה הזו, להביא לה את המסקנות ואת כל התיקונים והבקשות שלנו שמועלים בסיכום עד ל-14 - - - לא בדקתי בלוח השנה איזה יום זה נופל - - -

יום שבת.

לא, אתה אומר מרפי, נפל בשבת, אני אומר 14, ואם זה יהיה ב-14 אז בלילה, במוצאי שבת. שלא יכתבו עליי באתרים החרדים שביקשתי ממשרד החינוך יחלל שבת.

לא, בשבת עובדים רק בבית ראש הממשלה.

עד 14 בנובמבר, 30 יום מיום הדיון הזה. הוועדה תסייע בהתקנה זריזה של התקנות לילדים עם צרכים מיוחדים לכשיוגשו. הוועדה דורשת ממשרד החינוך - - -

14 זה באמת שבת.

אמרתי לכם, מרפי.

תן להם עוד יום.

שמעון, הרווחת, ב-15 בנובמבר. הוועדה דורשת ממשרד החינוך להביא לה מיידית דוח ועדת צרפתי. אתה מכיר את דוח ועדת צרפתי? חפש אותו ותביא לי אותו.

איזה מספר? דוח צרפתי מספר?

שעוסק בהסעות.

אני כבר שולחת לאדוני.

הוועדה דורשת ממשרדי הממשלה והרשויות המקומיות לספק את ההסעות גם למסגרות חינוך בשעות אחר הצהריים. עם הזהירות שלי ועם הסומק בלחיים, לבחון מתן מענה הסעות למסגרות חינוך בשעות אחר הצהריים.

אני מודה לכל המשתתפים בדיון, תם ולא נשלם.

יש גם הצעה שהגיעה מהיציע.

נכון. יש פה איזה הצעה, תבחנו אותה. אני קורא לבחון. אם באמת יש קושי לאתר כוח אדם איכותי, מר אלבז, שלטון מקומי, יש מאגר, מרבץ של בנות שירות לאומי שהן בנות איכותיות, אחרי 12 שנות לימוד, יוצאות לשנות שירות, הן יעשו את זה עם הלב ועם הנשמה וזה לא הרבה כסף. במקום שנשלח אותן למקומות, יש לי הרבה מה לומר לאן שולחים אותם ומטעם מי ואיך, בואו ננצל אותן לדברים האלה, עם הנשמה.

ומה עם ההצעות שלי? אתה לא מתייחס.

תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.