הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 57

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ל' בתשרי התשע"ו (13 באוקטובר 2015), שעה 9:30

מיגור השיח האלים והבריוני במרחב הווירטואלי וברשתות החברתיות - ישיבה לציון יום זה בכנסת

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

נורית קורן

איתן ברושי

דב חנין

רויטל סויד

רוני דיין - מנהל אגף תקשוב, משרד החינוך

עינב לוק - מנהלת אגף תוכניות סיוע ומניעה, משרד החינוך

עמיר גפן - מטמיע ארצי לגלישה בטוחה ברשת, משרד החינוך

גלעד בנט - יועץ משפטי סייבר, המשרד לביטחון פנים

הדי וגשל - ראש מידע וידע באגף מדיניות ותכנון אסטרטגי, המשרד לביטחון פנים

ד"ר נאוה כהן-אביגדור - דוברת מצילה, שיווק והסברה, המשרד לביטחון פנים

תנ"צ אורי מכלוף - רח"ט חקירות, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

מירב שץ - ע' רח"ט חקירות, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

נועה עמיעד - ע' יועץ משפטי, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק ירון שטרן - ראש חוליית סייבר חקירות באח"מ, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

גאל אזריאל - מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

תמר באום - סטודנטית במחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

נועם פליק - יועצת משפטית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

לירון פוריס - ארגוני הורים, ירושלים

צביקה כספי - יו"ר ועד הורים עירוני, בת ים

לילאן ללום - מכללת הורים, עיריית ראשון לציון

שרה ישראלי - יו"ר ארגון מנהלי בתי הספר היסודיים, הסתדרות המורים

אליאב בטיטו - יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית

אלמוג בן משה - יו"ר ועדה אתית משפטית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

עדן סניור - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

מודי לוין - נצ"מ בגמלאות, סגן ראש יאח"ה לשעבר, גימלאי משטרה

יורם הכהן - מנכ"ל איגוד האינטרנט הישראלי

יונתן דוכן - מנכ"ל עמותת הכפתור האדום

טלי רביב - עורך דין, המחלקה המשפטית, המרכז הרפורמי לדת ומדינה

אורלי ארז לחובסקי - עורכת דין, מנהלת המחלקה המשפטית, המרכז הרפורמי לדת ומדינה

עודד פריד - מנכ"ל האגודה למען הלהט"ב בישראל

מיכל שחר - רכזת פרויקט "מנהיגים ברשת", עמותת עתיד בטוח

יהונתן קלינגר - עורך דין, חבר הנהלה, עמותת אשנב

ד"ר טליה אתגר - מנהלת תחום פגיעות מיניות, עמותת עלם

רינה כהן - יו"ר המועצה הציבורית להורים בישראל, מועצה ציבורית להורים

חניתה חפץ - לוביסטית (פוליסי), מייצגת את גוגל

מירב ישראלי

בת אל ישראלי (מתמחה)

יהודית גידלי

ר.כ., חבר המתרגמים

מיגור השיח האלים והבריוני במרחב הווירטואלי וברשתות החברתיות – ישיבה לציון יום זה בכנסת

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט. את היום הזה מובילה יוזמת היום הזה, יושבת ראש השדולה במאבק למיגור השיח האלים. כולנו זוכרים אך לא מזמן, לפני מספר חודשים את הבכיר ברשות האוכלוסין שלא עמד באותה מתקפה. כולנו שומעים איך חלק גדול מההורים והמחנכים תמיד בחרדות אחרי מתקפות כאלה אלימות יותר, אלימות פחות כלפי הילדים שלהם וכל אחד יש לו את החרדה.

כולנו כאנשי ציבור מכירים את הטוקבקים המאד מאד – אין לי הגדרה איך להגדיר אותם, אבל לפעמים אני מנסה לרדת לסוף דעתם של אותם מטקבקים.

לא תצליח.

והם גם שמים את התמונה שלהם. הם יכולים להתבטא בצורה קטלנית כזאת, בוטה, פוגעת. זה לא משנה אם הם צודקים או לא צודקים. אין הצדקה לרדת על אדם שאמר את דעתו, ככל שתהיה לא נוחה לאוזן.

אנחנו בצוק העיתים, בעטיה של תקופה בה שומעים על דברים מאד מקוממים, אבל חברה צריכה לדעת להכיל ולשאת גם דברים מקוממים. מה לעשות, לא כולנו דומים אחד לשני. לא כולנו חושבים אותו דבר. לא כולנו אוהבים את אותם דברים, לא כולנו מתעניינים באותם דברים והשיח האלים ברשת, הולך ומתעצם.

בטרם הדיון דיברנו. אני לא מאמין שאפשר לחנך עם שלם. לא מאמין שהתופעה הזאת תעלם, אבל אי אפשר לומר שמאחר שהתופעה לא תעלם – לא לעשות כלום. צריך לעשות. וכמו הרבה נושאים, החכמה לא נמצאת במקום אחד. תשועה ברוב יועץ, ככה חז"ל לימדוני והתכנסנו היום קצת לדבר על הנושא הזה.

אני אעביר את רשות הדיבור ליושבת ראש השדולה, חברת הכנסת רויטל סויד. לאחר מכן לאורחים, נשמע גם את גורמי אכיפת החוק, עד איפה שידם מגעת ואת גורמי המשפט ומשרד החינוך. אנחנו בוועדת החינוך, נראה מה יש למערכת החינוך לתרום בתחום הזה ויש לה מה לתרום בתחום הזה, כי אני חושב שהפרישה הרחבה ביותר שיש היום לגורם מן דהוא – זו מערכת החינוך. במקום לחפש מסבירנים, ובמקום לחפש משרדים ויועצים – יש לנו שגרירים הכי טובים. צריך רק לדבר איתם, לדבר על ליבם, להאיר את עיניהם, לפקוח את עיניהם ואני חושב שנוכל להשיג תוצאה ברוכה וטובה, ולכן לא לחינם אנחנו פותחים את היום הזה בוועדת החינוך, התרבות והספורט.

בבקשה, חברת הכנסת רויטל סויד.

נכון. תודה רבה, אדוני יושב הראש. בוקר טוב לחברים המכובדים מהגופים השונים, משטרת ישראל, משרד החינוך, חברי חברי הכנסת.

כשהגעתי לכנסת, הדבר הראשון שעשיתי ב-30 במרס, ביום ההשבעה, היה להקים את השדולה למיגור ולמאבק בשיח האלים והבריוני ברשת. את התובנה הכל כך גדולה על מה שקורה היום ברשת, אני מביאה איתי משנותיי כעורכת דין ובעיקר בעיקר מייצוג של הרבה מאד בני נוער וחשיפה לתופעה של הפגיעה הקשה, ולפעמים הכמעט בלתי הפיכה, שבה הם נפגעים, כשהם למעשה בעיקר פוגעים אחד בשני. הפגיעה היא בעיקר אחד כלפי השני. אני לא מדברת על עבריינות כלפי קטינים ברשת, שעל זה אין בוודאי מחלקות.

לצערי הרב, מיום הקמת השדולה עד היום, אירעו כל כך הרבה אירועים שהעלו למודעות את הנושא של האלימות ברשת, לא רק לאנשים שהם באמת מקורבים לנושא אלא גם לתודעה הארצית, כפי שציין יושב הראש, חבר הכנסת מרגי. אריאל רוניס ז"ל התאבד, שמענו על עוד מקרים של ניסיונות אובדניים של בני נוער. בכינוס השדולה הראשון שאני ארגנתי לפני כארבעה חודשים הגיעו גם אביו של אריאל רוניס, אליעזר, וגם אימו של דוד-אל מזרחי. נחשפנו לתופעה ושמענו אודותיה.

האופן שבו אני רואה את המאבק באלימות ברשת הוא במספר אופנים. הפן הראשון הוא חקיקה וגם הגשתי הצעת חוק ואני אגיש עוד. הנושא השני הוא העלאת מודעות וזה מה שאנחנו עושים גם במסגרת היום הזה וגם באמצעות השדולה ובאמצעות דברים אחרים.

הפן השלישי והחשוב ביותר בעיני, שצריך להיות כדי להעלות מודעות ולמגר את הנושא, זה כל מה שקשור בחינוך. כי אנחנו חייבים להתחיל את השינוי בשיח ממקום מאד מאד בסיסי וזה מהמקום של חינוך של מבוגרים אם אפשר, אבל בעיקר של בני הנוער והילדים. הזירה היום של הרשת היא הזירה הרווחת ביותר, העיקרית, שבה נמצאים כולנו ובעיקר בני הנוער ומפה כל השיחה שלי תהיה מיועדת אך ורק לילדים ולבני נוער. זו הזירה העיקרית שהם נמצאים בה.

הם נמצאים בה לא רק אחרי שעות בית הספר, הם נמצאים בה גם תוך כדי שעות בית הספר. אני נפגשתי עם הורים רבים וגם עם תלמידים שחווים חוויות קשות מאד של פגיעה יום יומית, ממש על בסיס כמעט קבוע. אם פעם היינו רגילים לחרם שמתבצע, אפשר היה להעביר ילד בית ספר, אפשר היה לפתור את זה. היום בלחיצת כפתור אחת, קבוצות ווטסאפ שלמות מקבלות תכנים פוגעניים, אמירות פוגעניות, דברים קשים, לעתים גם תכנים מיניים מאד מאד עולבים וזה כבר חצה גבולות של כיתה או בית ספר, זה כבר מגיע לעיר שלמה ואין כבר לילד או לילדה לאן להגיע.

נפגשתי עם שר החינוך, נפתלי בנט, במהלך הפגרה. פגישה שבה קראתי לו לרתום את משרד החינוך לא רק להבין את התופעה ולהכניס גופים לבית הספר שידברו, וזה מה שבהחלט קורה בבתי הספר, אלא ממש לבנות תכנית שלמה של מיגור שיח אלים ובריוני ברשת. להחליט שבכל בית ספר תהיה מורה ממונה, אחראית על כל הנושא של אלימות ובריונות ברשת, שתהיה זאת שתהיה הכתובת. שהיא תהיה קשורה לכל הכיתות.

קבוצות ווטסאפ של כיתות, קבוצות ווטסאפ בית ספריות, שמורה או מבוגר יהיה בתוכן. אני יודעת שמה שאני אומרת זה דבר שבשנייה עוקפים אותו, פותחים קבוצה אחרת, המורה לא נמצא, זה ברור. אבל כמה שיותר נחדיר - וכבר מגיל צעיר מאד – מה זה אלימות, מה זה בריונות, לא תמיד ילדים יודעים שלקרוא לילד או ילדה שמנה, פרה, את מכוערת ושמנה ואף אחד לא רוצה להיות חבר שלך – זאת אלימות, זאת בריונות. לא תמיד הילדים מבינים את זה. לערב את ההורים.

אנחנו כהורים כל כך נוח לנו, אתם יודעים מה, אני לא יודעת אפילו אם זה נוח לנו ,אנחנו לא תמיד יודעים איך להיות בתוך הקבוצות ובתוך מה שקורה ברשת ואנחנו חייבים להיות יותר מעורים, אבל כשהתובנה שלנו היא שהכל מתחיל מתוך בית הספר ובמערכת החינוך, לא בלהטיל אחריות על מערכת החינוך. אנחנו לא יכולים להטיל על מערכת החינוך אחריות לזירה שלמה, שהיא כל כך רחבה היום, אלא מתוכה, ביחד איתה. גם בתכניות, גם בהטמעה, גם בשיחות אין סופיות, חוזרות ונשנות.

לא רק בשיחות. גם משטרת ישראל שתגיע לבתי הספר, לשיחות קבועות, לכל כיתה ולכל רמה. לכל שכבה את הרמה שלה. בכיתות הגבוהות יותר את מה שאנחנו מדברים כאן על התכנים הפוגעניים, המינים. בכיתות היותר נמוכות – על שיח התרבות. אין לי ספק שמכאן המאבק באלימות ובבריונות ברשת יהיה הרבה יותר קל והרבה יותר יעיל.

אז אני מאחלת לנו היום יום פורה בכל הוועדות. בכל ועדה כמובן יש לנו שיח אחר ושונה. תודה רבה.

תודה רבה. אין ספק, ממרום גילי אני זוכר את מגרש המשחקים השכונתי. היום מגרש המשחקים של כל ילד כמעט זו הרשת. ואז תדהמה. למה לדבר על הילדים? אנחנו כנבחרי ציבור מחוברים לקבוצות ואנחנו תוך כדי, בין לבין משוטטים לראות מה נאמר. לפעמים גם בקרב האוכלוסייה הבוגרת אנחנו רואים את זה, אם מישהו כבר אמר משהו שלא מקובל על הצד השני – את איכות התגובה וצורת התגובה.

אני אשאיר את התיאור לחברת הכנסת מירב בן ארי, שיזמה מיזם חשוב. אני שותפתי, אבל את היוזמת. אני חושב שזה שם לנו מראה מול הפרצוף. אני אתן את רשות הדיבור כעת לאיתן ברושי ואחר כך תציגי את המיזם שלך.

היא קודם.

אז בבקשה, חברת הכנסת מירב בן ארי.

בוקר טוב, תודה רבה אדוני יושב הראש על קיום הדיון החשוב הזה וכמובן לחברתי המוכשרת, חברת הכנסת סויד. יאמר לזכותה שמהיום שהיא הגיעה לכנסת, אם אתה מחבר נושא מסוים ומחפש, אתה לא צריך לחפש יותר מדי, כי אתה יודע שהיא באמת לקחה את זה כדגל והובילה את הנושא הזה של ההסתה ברשתות החברתיות.

נמצא כאן צוות רציני ממשרד החינוך. בהחלט נרצה לשמוע את ההתייחסות שלכם לפעילות שנעשית בתוך בתי הספר, המעורבות של בתי הספר, כי אתם המרכז, אתם הלב, הגרעין של הטיפול בזה. כמובן משטרת ישראל כבודה במקומה מונח, בעיקר בימים אלה, אבל אני חושבת שקודם כל המבוגר האחראי שחשוף לזה, זה כמובן המורה, המנהלת ורכזת השכבה.

כן אני רוצה גם להתייחס להבדל בעיני בין הסתה שהיא הסתה שמכוונת נגד נבחרי ציבור או נגד ילדים או נגד מורים, או נגד כל אישיות שלוקחת על עצמה תפקיד כל שהוא, לבין באמת הבולינג אליו התייחסה חברת הכנסת סויד, שזו אותה עבריינות נטו. אני מפרידה גם בסרטון שאני וחבר הכנסת מרגי וחברי כנסת נוספים השתתפנו בו, עשינו הפרדה ברורה וזה מאד חשוב.

אני אספר לכם מילה על הסרטון שלנו. אני יזמתי סרטון קצר בנושא הסתה, הסתה המכוונת נגד נבחרי ציבור. כשהיו לנו איזה שהן מחשבות ביחד עם איגוד האינטרנט – והאם יש פה מישהו מאיגוד האינטרנט? חבל, כי הם עמותה שעושה עבודה באמת נפלאה בנושא של הסטה באינטרנט, וישבנו וחשבנו איך לכוון את זה ספציפית ולא לערבב. ולכן גם מאד חשוב לי שגם אתם בתפיסה החינוכית, תבדילו.

כשאנחנו עשינו סרטון, באנו והצגנו חברי כנסת מימין, משמאל, שחשופים בעבודתם וחשופים כל הזמן לנושא של הסתה באינטרנט. עכשיו, בעיני הסתה היא שונה מבולינג ועבריינות. למה? כי הסתה זה כאילו אתה אומר משהו ויום למחרת אתה מתעורר – כמו גל. אני רואה את זה כמו גל שפתאום אתה נכנס לים ואז פתאום מגיע גל - - -

זה צונאמי.

צונאמי, הוא הגדיר. דיברנו על זה, אני וחבר הכנסת מרגי, על אירוע שקרה לו, על אירוע שקרה גם לי ובאמת - - -

באחת התגובות אני מסמל את כל הרוע שיש במדינה. אני יודע, יש לי ביקורת על עצמי, אבל חיפשתי את כל הרוע ולא מצאתי.

נכון, ובאמת אני מאד מקווה שבסוף החודש, כשנסיים לערוך את הסרטון אנחנו נחשוף אותו ביום מיוחד עם לשכת העיתונות הממשלתית שמתעסקת בהסתה. כשהכנתי את הסרטון, מראש תיאמתי אותו עם מיכל, מנכ"לית המשרד, כדי להכניס אותו לבתי הספר, כי היא אמרה לי – באמת, מירב, אין לנו סרטון היום שמציג הסתה נטו, ולדעתי, אני די בטוחה שהסרטון הזה הוא טוב. אני יכולה להגיד לכם שחברי הכנסת שיתפו פעולה בצורה טובה והמטרה היא בסופו של דבר שזה ילך לבתי הספר. כי אם אתה הולך היום לבית ספר ושומע שתלמידים בבית ספר רואים את הסרט הנחשול, שאני בטוחה שכולנו יודעים מה זה, אתה אומר לעצמך מה קורה? ההסתה התקדמה, הימים עברו ועדיין אנחנו צופים בסרט משנות ה-70.

ולכן אני כן רוצה שזה יהיה בתוך בתי הספר, בתוך הלימוד, בטח כשאנחנו מגיעים בסמיכות כל כך לנושא של רצח רבין - - -

אני מתנצלת, אני צריכה ללכת לעוד ועדה. אני מודה לחברתי, חברת הכנסת מירב בן ארי - אני רוצה לאזן את המחמאות – שמובילה את כל מה שקשור בבני נוער, צעירים וסטודנטים בכל הרמות ובכל העניינים. אגב, הסתה אנחנו רואים גם בימים אלה ממש, גם הסתה שלנו, נבחרי הציבור את הציבור, משני הצדדים – ימין, שמאל, זה ממש לא משנה. גם זה דבר שאנחנו חייבים לשמש בו דוגמא, כנחברי ציבור. אבל זה כבר שיח אחר. תודה רבה.

תודה רבה. אני ארשום לך, אם יש דברים חשובים.

תודה.

אז לסיכום, גם הסרט הזה של ההסתה, שאני מקווה שניקח את זה לכל בתי הספר ונראה איך היא קיימת היום, כדי לחבר בני נוער שהם אפילו לא מכירים את רבין, אבל כל הזמן שומעים עליו בנושא של הסתה, אבל בכלל כנושא של הסתה.

הדבר השני, שפה אני ארצה לשמוע את ההתייחסות של נציגי משרד החינוך – איך באמת בתי הספר היום מתערבים ומה הם הכלים הניתנים - אני רואה שאתם רושמים הערות – מה הכלים הניתנים לצוותי החינוך היום לטפל בנושאים האלה בתוך בתי הספר.

תודה רבה.

תודה. רק להזכיר מדי פעם, פייסבוק חגגה בשנת 2012 ציון דרך היסטורי והוגדרה אפילו כמדינה השלישית בגודלה. ושלא יישמע, אנחנו לא מנהלים מלחמה נגד האינטרנט. אנחנו הולכים יחד איתו, תוך כדי הליכה במקביל וביחד, בשילוב ידיים, צריכים לעקוב ולראות איך אנחנו מפיקים רק התועלת ממנו. יש הרבה תועלת. כל אחד בתחומו לפעמים חושב שאילו לא היו היום כל מנועי החיפוש האלה שאנחנו משתמשים בהם ונהנים מהם, אז היינו יושבים בשולחן עם כמה כרכים וכמה ספרים וכמה עיתונים וכמה מאמרים והיינו צריכים לקרוא. אז הדיון הזה הוא חלק מצעד משלים ובונה לדבר הטוב שקרה.

כפי מנהגנו בוועדה אנחנו שומעים חבר כנסת ואורח. נשמע את נציגי משרד החינוך ולאחר מכן חבר הכנסת איתן ברושי.

בוקר טוב. שמי עינב לוק, אני מנהלת אגף תכניות סיוע ומניעה בשירות הפסיכולוגי ייעוצי, ונמצאים איתי רוני דיין ועמיר גפן, מאגף מדע וטכנולוגיה, שאנחנו ביחד מובילים את כל התהליך של התמודדות, התנהלות מיטבית ברשת ומניעת פגיעה.

קודם כל אנחנו רוצים להגיד שאנחנו מברכים על הדיון הזה ועל כל היום הזה שעוסק בנושא. אנחנו חושבים שהנושא של הרשת בהחלט הפך להיות מרחב מאד מאד משמעותי שבני הנוער נמצאים בו. כמובן קשה היום להפריד בין מה שקורה בתוך בית הספר לבין המרחב הווירטואלי. דברים שמתחילים בתוך בית הספר ממשיכים במרחב הווירטואלי, בתנועה, חוזרים לבית הספר, מאד קשה לעשות הפרדה ולכן אנחנו רואים את עצמנו כמי שמלווים את הילד בכל מרחב החיים שלו ורואים את עצמנו מעורבים משמעותיים גם במה שקורה במרחב הווירטואלי.

וכחלק מזה אנחנו מובילים תהליכים חינוכיים בנושא הזה, גם בתחום ההסברה, גם בתחום הטיפול באירועים ובבעיות התנהגות ואלימות שמתרחשות ברשת, וגם בהובלת תהליכים מערכתיים וארגוניים, שכוללים עבודה עם כל משרדי הממשלה, עבודה עם המורים, עבודה עם התלמידים ועבודה עם ההורים.

אז אני אתחיל בדברי ואני אגיד שקודם כל ב-1 באפריל בשנה שעברה, התפרסם חוזר מנכ"ל חדש של משרד החינוך בנושא של אקלים ואלימות ויוחד לו פרק נפרד לנושא של פגיעה ברשת. כל מערכת החינוך - - -

אני אוהב את חוזרי המנכ"ל. גם אני הייתי שר והייתי משתמש בכלי הזה. השאלה מה רמת החלחול.

אוקיי, אז אני בדיוק רוצה להגיד שקודם כל הנושא של חוזר מנכ"ל הזה, באופן ספציפי, נערכה לו תכנית הטמעה ארוכת טווח, כאשר בשלב הראשון נחשפו לחוזר כל המפקחים בכל המחוזות בארץ. החוזר וההטמעה שלו מועברים לכל מנהלי בתי הספר, לכל היועצים ורכזי התקשוב והם מעבירים את זה לכל המורים בחדרי המורים. כל בתי הספר מחויבים בתחילת השנה לעשות איזה שהוא תהליך עם התלמידים על הנושא של פגיעה בכל הסוגים, לרבות הפגיעה ברשת, וביחד לבנות תקנון בית ספרי – מה לגיטימי אצלנו בבית הספר, מה לא.

התהליך הזה נעשה בשיתוף תלמידים, הורים ומורים. בסופו של דבר נכתב התקנון הבית ספרי, הילדים אמורים לחתום עליו והם יודעים מה ההתנהגות המצופה ומה ההשלכות של התנהגות שאיננה מצופה. אבל זה באמת רק בהיבט של איך מתמודדים כאשר מתרחש אירוע של אלימות ברשת, ואפשר לפרט גם מה כתוב שם, אבל יש אמירה מאד מאד ברורה שאנחנו מתערבים באירועים שמתרחשים ברשת, ולא משנה באיזה מרחב הם מתרחשים, בין אם הם נעשו אחר הצהריים, נעשו בתוך הכיתה, מחוץ לכיתה, כי אנחנו יודעים שהמרחבים האלה מטשטשים. זה לגבי ההיבט הזה.

לגבי ההיבט של הסברה וחינוך, שוב, בעינינו הדבר המשמעותי, אנחנו מובילים תהליך קודם כל בוועדה משרדית, כאשר מי שיושב בוועדה המשרדית לגלישה בטוחה זה כל הגורמים במשרד – שפ"י, מנהל חברה ונוער, אגף מדע וטכנולוגיה, המזכירות הפדגוגית – הרבה מאד גורמים, כי בעצם גילינו שהנושא הזה לא צריך להיות מדובר רק בשעות חינוך, רק בשעות כישורי חיים. הוא צריך להיות מדובר בכל שיעור ושיעור. היום הרבה מהלמידה נעשית גם במרחב הווירטואלי ולכן גם כשלומדים באמצעות הרשת, אנחנו צריכים לדבר על התנהלות ברשת, איך מתנהלים, מה עושים ברשת. ולכן באמת כל המשרד שותף לתהליכים האלה.

אנחנו מובילים תכנית, כשיש תכנית מסודרת לאורך כל השנה, שמדברים עם תלמידים ועם מורים על התנהלות ברשת, ובנוסף לזה, בשלוש פעימות בשנה, אנחנו עושים פעילות ממוקדת בנושא הזה וימי שיא – אחד זה בתחילת השנה, כשאנחנו מדברים על התקנון ועל ההתנהלות המיטבית ברשת. הפעימה השנייה זה בשבוע הלאומי לגלישה בטוחה שמתרחש בפברואר, ואנחנו כבר נערכים לשבוע הזה במשותף עם הרבה מאד אנשים שיושבים כאן בחדר; והפעימה השלישית היא לפני היציאה לחופשת הקיץ, מכיוון שאנחנו יודעים שבחופשת הקיץ השהות של בני הנוער במרחב הווירטואלי של הילדים ובני הנוער הוא באמת מרחב עיקרי שבו הם פוגשים את החברים שלהם.

הפעילות שלנו מתחלקת לעבודה קודם כל עם צוות המורים, אחר כך פעילויות עם תלמידים, או במקביל, ועבודה עם ההורים. אני אגיד בכמה נקודות במה אנחנו עוסקים.

בנושא של עבודה עם מורים, אנחנו קודם כל עובדים עם המורים על עצמם, על איך הם מתנהלים ברשת החברתית, מה התפקיד שלהם כמחנכים בתוך המרחב הזה, מה התפקיד שלהם בהתמודדות עם אירועים בתוך הרשת ומה התפקיד שלהם בעבודה חינוכית והסברה עם תלמידים והורים. זאת עבודה ראשונה וממוקדת עם המורים, שהיא מאד מאד קריטית, כי המורים נמצאים גם במקומות שונים על הרצף בידע, בניסיון, ביכולת ההתמודדות, ולכן העבודה עם המורים היא עבודה מאד משמעותית.

העבודה עם התלמידים נעשית בשעות החינוך כמו שאמרתי לאורך כל השנה והיערכות ועבודה ממוקדת בשלוש הפעימות. העבודה עם המורים משתנה מבית ספר לבית ספר, אבל בעיקר אנחנו עושים פעילויות משותפות להורים ותלמידים יחד. שיח. אחד הדברים שאנחנו יודעים היום הוא שיש הורים שמאד מעורבים ויש הורים שנעדרים מהרשתות החברתיות והמטרה שלנו היא להגביר את המודעות שלהם.

אני חושבת שיש לנו משימה משותפת, לכל המבוגרים, למורים ולהורים יחד, לעודד את הילדים להתנהל במיטביות ברשת ולמנוע מצבים של פגיעה ואנחנו רוצים לעורר את המודעות בקרב ההורים ולכן זה נעשה או בפעילויות משותפות של הורים ותלמידים, או בהרצאות להורים, או בהרצאות מקוונות. היום אנחנו מאד משתמשים גם ברשת, בהזדמנויות שהיא מאפשרת לנו. היא מאפשרת לנו להגיע לכל ציבור ההורים על ידי הרצאות מקוונות. אנחנו שולחים להורים דרך האינטרנט גם הרצאות לשמוע, להיחשף לידע.שיח מקוון בין מורים לתלמידים, כל השימוש בטכנולוגיה. אנחנו גם משתמשים בה כדי להסביר את מה שקורה ברשת ואת התפקיד שלנו כמבוגרים משמעותיים.

אז חשוב לי להתייחס לכמה סוגיות שאתם העליתם. אחת הסוגיות שהעלתה חברת הכנסת סויד, זה לגבי מורה ממונה. אז חשוב להגיד שאנחנו קבענו שבכל בית ספר יהיה צוות שאחראי על הנושא הזה, קוראים לו צוות חיים ברשת, יפרטו עליו בהמשך יותר, אבל יושבת בו יועצת בית הספר, רכז החינוך החברתי, רכז התקשוב – מתוך איזו שהיא הבנה שכל אחד מביא את הערך המוסף שלו ואת הידע שלו לנושא. אני חושבת שאנשי הטיפול והחינוך בתוך בית הספר מביאים את ההיבט החינוכי והטיפולי של אמפטיה, של קשר - - -

יש לכם מעקב תגובות למהלכים האלה?

כן, אני אגיד בהמשך. ואנשי הטכנולוגיה מביאים את הידע הטכנולוגי ואת היכולת להתמודד עם הורדה והסרה של דברים פוגעניים. באמת כל אחד מביא את הידע שלו ולכן הצוות בעינינו, חשוב שהוא יהיה אחראי לנושא הזה.

לגבי המעקב אחרי מה שאנחנו עושים. אלף אנחנו מעבירים מדי סוף שנה ובמהלך ומיד לאחר השבוע הלאומי לגלישה בטוחה – סקרים כדי לדעת איזה בתי ספר השכילו, איזה בתי ספר לא, מה היו הקשיים, מה היו החוזקות וכו'. ובנוסף, בסקר ניטור אלימות שמעביר ראמ"ה, אנחנו בודקים את מצב האלימות ברשת באופן כפי שהתלמידים חווים אותו. הסקר מועבר לכ-25,000 תלמידים ב-460 בתי ספר ואנחנו עוקבים אחרי הנתונים, רואים מה היקף התופעה, מה המגמות מראות.

כרגע ממה שאנחנו רואים בשלוש הפעימות שנבדקו עד היום, זה שיש יציבות בנתונים וחשוב להמשיך ולעקוב ולראות. מה שיותר חשוב זה שאנחנו מעבירים גם שאלונים לתוך בתי הספר. כל בית ספר מעביר לעצמו שאלון שנקרא אקלים חינוכי מיטבי. יש שם שאלות על פגיעה ברשת והנתונים שבית ספר מקבל הם ברמת בית ספר, ברמת שכבות וברמת כיתות. זאת אומרת אנחנו יכולים לדעת אם בכיתה ד/1 או בד/2, המצב של חרם, פגיעה, העלבה, הפצת תמונות – איך הוא נמצא שם בתוך הכיתה ובונים תכנית התערבות גם לבית הספר כולו, אבל גם לכיתה ספציפית ששם אנחנו רואים את זה.

אני חושבת שכדאי שאנחנו נרחיב על הנושא של הוועדות.

בסבב הבא. תודה.

אנחנו נשמע את חבר הכנסת איתן ברושי ולאחר מכן את נציגי מועצת התלמידים שנמצאים כאן איתנו.

בבקשה, חבר הכנסת ברושי.

בוקר טוב. חשיבות רבה לנושא, אבל לא הבנתי מהתחלה, סליחה גברתי, מה הגדרת המטרה. אנחנו בדרך כלל רגילים להגדיר מטרה לפני שהולכים לאיזו שהיא תכנית פעולה ואני לא שומע או לא שמעתי מה היא הגדרת המטרה לא של היום הזה, אלא של הנושא. כי הבעיה העיקרית היא, בטח בחינוך - - -

המטרה היא מיגור.

אוקיי, כדאי להגדיר אותה, כי אני מבין שהנושא ואני אגיד שהקדמתי להגיד משהו. אני לא מציע למערכת החינוך לקחת על עצמה את כל האחריות בנושא הזה. אנחנו צריכים פה תכנית לאומית ולא תכנית חינוכית בלבד. גם כשמערכת החינוך הייתה יותר חזקה ובטח רק להתחזק, אבל המציאות משתנה, היה משקל גדול מאד גם בעבר לגבי מה שקורה בבית של כל אחד ולא רק מה אומרים לו המורים.

אני בא מהחינוך הקיבוצי. גם במקומות שהחינוך היה יותר דומיננטי והיו פחות שעות בבית, היו תמיד בסוף מתנחמים בזה שבסוף מה שקובע זה המשפחה וההורים, לא פחות מהמחנכים.

יושבים פה המשטרה, יושבים פה גורמי אכיפה וצריכים להגדיר את המטרה. הרי ברור שההתפתחות היא מאד מהירה. אני השתמשתי לא פעם בביטוי שהשינוי הוא כמהירות האור והתגובה היא פחות ממהירות הקול. זאת אומרת הפער בין מהירות האור לבין מהירות הקול הוא לפעמים הפער בין מה שקורה לבין מה שאנחנו מבינים ומגיבים, לא רק בתחום הזה. ובעצם מדובר פה על תכנית של כל ימות השנה וכל שעות היממה וגם אם נרצה לחזור לנוסחה של פירון – 24/7 – שאני מאמין בה, זה לא יהיה נכון להתעלם מתמונה שלמה.

לכן אדוני יושב הראש ומי שעוסק בזה, אני חושב שהנקודה העיקרית היא קודם כל להגיד מה אנחנו רוצים, כי האמצעים האלה רק השתכללו והשאלה היא למה אנחנו רוצים להגיע במציאות המשתנה, ולא רק להגיב אלא ליזום ולא לצלם את המצב, אלא לעצב אותו. ומדובר פה על דור צעיר, שמצד שני הוא גדל בסביבה מאד אלימה ולא רק עכשיו, בתקופת הפיגועים, שגם נוער מעורב בהם לצערנו.

אני חושב שהתמונה השלמה מחייבת – ופה אני רואה גורמי אכיפה – אפילו הרבה – היא בעצם מה יכולת האכיפה בנושא הזה. בישראל לא מיגרו שום דבר בלי קצת כוח. השאלה היא מה המינון, אבל בלי אכיפה לא התגברו לא על תאונות דרכים, לא על סמים, לא על אלכוהול וגם לא ההימורים - שעכשיו אתם יודעים שזה לא חדש – ולא על תופעות נוספות. אבל אם לא יהיה פה גם מקל וגם גזר, לא יקרה פה שום דבר.

ולכן, אם לא תהיה תכנית שלמה, אז זה לא יקרה, וודאי שבחינוך צריך להשקיע, אבל לא פחות גם בזירות האחרות, ובתוך זה הדוגמא האישית גם של חברי הבית הזה, ואין ישיבה כמעט שיש בה הפרת הפעולה האישית - - -

בוועדות חינוך זה לא קורה.

לא אמרתי פה. וגם - - -

לכן צריך לשדר מהוועדות ולא מהכנסת.

נכון.

בהחלט. אז יכול להיות שהאולם פה יהיה יותר מלא אחר כך. וגם את העניין הזה של ההתנהלות בחברה הישראלית. אתם מזכירים פה, גם רויטל וגם אחרים, מזכירים פה מקרי קצה של התאבדות או מוות, אבל המקרים שהם לפני זה הם רבים והם שכיחים. ולכן לפי דעתי חשוב שגורמי החוק יגידו, ואני לא חושב שאפשר ובזה אני רוצה לסכם, בלי להגיד לאן אנחנו רוצים להגיע. שנית, איך עושים את זה ואיך מתחלקת האחריות. אני מציע לחינוך לא להיות יומרני מדי בעסק הזה. התפקיד שלכם זה ללמד ולהביא להשכלה, ובוודאי שמי שיש לו השכלה רחבה, אני מניח שיהיה יותר טוב איתו גם במימד הזה.

חברת הכנסת ברושי, אנחנו - הם במשרד החינוך ואנחנו עדיין וועדת החינוך והתפקיד שלנו הוא לא רק ללמד, הוא גם לחנך.

אני יודע, אני בא משם, אבל אני בכל זאת אומר שצריך להיזהר שלא נצא מפה עם איזו שהיא הרגשה שפתרנו את הבעיה כי יש ועדה בבית ספר.

ולכן צריך תכנית שלמה, צריך תכנית של כל ימות השנה וכל שעות היממה וצריך להבין שבלי אכיפה זה לא יכול לקרות, כי עד שהאיום לא יהיה גדול מהפיתוי, אז יהיה קשה להתגבר עליו. תודה.

תודה לחבר הכנסת ברושי. אני חייב להתייחס לסיפא של הדברים שלך. בחברה שמכבדת את עצמה גורמי האכיפה צריכים לבוא בסוף, אחרי שכשלנו ולא הצלחנו ולכן אנחנו כאן מתכנסים כדי לנצל את המשאב הזה והוא משאב חיוני ויש לו מה לומר וזה מתחיל משם, הכל מתחיל בחינוך.

ולכן יש לנו את בתי הספר, יש לנו תשתית, שאנחנו יכולים להגיע לכל ילד ומשם אנחנו יכולים לצמצם את התופעה, לפחות בקרב בני הנוער. ובל נשכח שהזמן רץ, שעון לא עוצר ובני הנוער האלה הם הדור הבא שלנו וזה יכול לעצב את החברה. אז הכל ביחד ונקווה שבשילוב הידיים של כולנו ביחד נצליח לעשות משהו.

אני רוצה לשמוע קצת מהפן של התלמידים. ולפני זה, אמר חבר הכנסת איתן ברושי – מקרי ההתאבדות זה הקיצון, אבל כולנו מכירים פה ושם בחברה הסמוכה לידינו ובאווירה, הרבה תלמידים ובני נוער נושאים על גבם צלקת עמוקה שקשה להתמודד איתה, של חרם קבוצתי, של פגיעה קבוצתית, שזה מביא לפעמים עד לידי פגיעה קשה ואנושה באישיות של אותו תלמיד, אותה נערה, שלא בצדק. יכולנו למנוע זאת.

נציגי התלמידים, אני רוצה לשמוע את התחושות ואני גם רוצה לשמוע אם אתם מרגישים את הפעילות המאסיבית שנשמעה פה, אם היא מחלחלת. להערכתי, ואני איש הגנת הסביבה, שלא יישמע אחרת, הרבה בתי ספר מציינים שבוע של איכות סביבה והגנת הסביבה, מקשטים את בתי הספר ומקשטים ומועדות.

אלימות. אלימות על כל גווניה. בבקשה.

סליחה, אדוני, אליאב הוא יושב ראש מועצת התלמידים הארצית.

אז מי מדבר? אליאב, למרות שהגעת, לא מגיע לך פרס. אנחנו נותנים כבוד למין החזק.

שמי עדן סניור, אני נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית.

מאיפה בארץ?

ממושב נורדיה באזור המרכז.

כיתה?

בכיתה י"ב.

היית פעם בוועדת חינוך, לא?

כן. בתור תלמידים אנחנו רואים וחווים את האלימות ברשת מקרוב ואנחנו נחשפים ואנחנו שומעים על מקרים, לפעמים גם מקרוב, וזה מתחיל בדוגמאות הקטנות בחיי היום יום.

אני חושבת שבתור נציגי נוער, מן הראוי שנתערב ונשתף פעולה. יש מיזם בשם הכפתור האדום, שמועצת התלמידים והנוער הארצית לקחה בו חלק ותמכה בו.

זה לא מיזם, סליחה. אני אתקן אותך, זו עמותה שנקראת הכפתור האדום, עושה פעילות מצוינת באינטרנט. אגב, אני חושבת שהיא היחידה בארץ בכלל שעושה את זה, אם לא בעולם גם (קראתי על זה איפה שהוא).

זה לא מדויק.

לא, מבחינת לבוא ולשים בתוך האינטרנט.

קנאת סופרים תרבה חכמה.

זו עמותה מצוינת.

אנחנו כרגע עם התלמידים.

אז כרגע אני לא אוסיף על עמותת הכפתור האדום. שאלת על התחושות ואם אנחנו חווים את המלחמה בבריונות ברשת מתוך בית הספר. זה נורא תלוי באזור, זה נורא תלוי בבתי הספר, זה נורא תלוי גם בחשיבות אצל המנהלים. אצלי בבית הספר נלחמים בתופעה ומנסים למגר אותה ומדברים על זה בכיתות. אני מאד רוצה לקוות שבעוד הרבה בתי ספר זה ככה.

מה עושה מועצת התלמידים בנושא? מרחיבה, מעתיקה, משכפלת את זה?

כעיקרון, בתקופה האחרונה היה לנו שיתוף פעולה עם הכפתור האדום.

נגיע לכפתור האדום.

חברת הכנסת נורית קורין, את רוצה את רשות הדיבור כעת, או אחרי נציגי המשרד לביטחון פנים?

לא, נשמע עוד מישהו.

נציגי המשרד לביטחון פנים, ראש הממשלה שלנו התפאר ובצדק על הגדלת המשאבים בתחום הסייבר. נכון שכשמדברים על הסייבר חושבים על ביטחון המדינה, על התחום הפלילי ויש לכם תרומה רבה גם לתחום הערכים, תחום איכות החיים שלנו. נשמע את ההתייחסות שלכם, את העשייה בכיוון של האלימות במרחב הווירטואלי ברשתות החברתיות ובמיוחד בקרב בני הנוער.

טוב, אז בוקר טוב לכולם. אלף אני מברך על המפגש הזה. שמי אורי מכלוף, ראש חטיבת החקירות. כמו שהתחלתי ואמרתי, אני מברך על המפגש, על היום הזה. אני חושב שזה יום חשוב. אני חושב ואני אגיד פה את מה שמשטרת ישראל בעצם עושה כבר לאורך שנים. כל נושא הטיפול בכלל בבני נוער הוא חשוב לנו, כל נושא המניעה. אנחנו יודעים להגיד שכשאתה משקיע במניעה אתה פותר הרבה בעיות בדרך, את החקירה, את המשפט. אתה חוסך הרבה מאד משאבים.

הנושא של העבירות ברשת הוא לא חדש. אין לי ספק שפה מה שאני אומר, אולי זה ידליק פה מישהו, אבל מדינת ישראל, משטרת ישראל נכנסה לעניין הזה לא מזמן. אנחנו מדברים על חמש שנים - הקימו את יחידת הסייבר הארצית, שמונה - - -

אני אעזור לך. בשנת 2003 נבחרתי לכנסת. בקדנציה הראשונה, באחת הוועדות, משטרת ישראל הקימה יחידה בתחום המחשב ועדיין לא קראו לזה סייבר. אז התמודדנו עם הכמות של השוטרים שהייתה שם, שהייתה בדיחה. והיום אתה יכול לתת לנו, קצת כדי לתת תחושה, גם לאזרחים – הדיון משודר, כמה כוח אדם יש שזה כבר מעל עשור.

אז אני אגיד, אנחנו בדיליי. אני לא בא עכשיו לחנך - - -

התחלנו בהתחלה עם בן אדם אחד, לאחר מכן עשרה אנשים ועכשיו כמה זה?

אז אני אומר, אנחנו בדיליי. אני לא מחפש את האשמים, אבל משטרת ישראל הרימה את הכפפה לפני 5 שנים עם משאבים שהיא קיבלה ממשלת ישראל בזמנו. אנחנו היום מונים ביחידת הסייבר כ-109 עובדי סייבר מוכשרים, ביחד איתם עובדים במחוזות – תלוי בגודל המחוז – בין 5 ל-10 חוקרי סייבר שעוברים את כל ההכשרה, אנשי מקצוע מעולים שאני יכול להצביע על אירועים, פרשיות מהשורה הראשונה, גם פרשיות ביטחוניות, שלא מוסדות וארגונים אחרים שאתם מכירים טיפלו, אלא יחידת הסייבר הארצית וזה נזקף לזכות העבודה הרצינית שנעשתה בעבודת המטה.

יש עבודת מטה נוספת, שאין ספק שלאורך הזמן - אני מקווה שזה יהיה הקרוב – יחידת הסייבר תלך ותגדל. בעולם הפיזי יש עבירות, אנחנו מדברים על קרוב ל-350,000 עבירות. בעולם הווירטואלי, ואני לא אומר את זה כי אני מנחש, יש פי כמה וכמה יותר עבירות. אנחנו לא יודעים לטפל בכל העבירות האלה ביחד עם כמות כזאת של כוח אדם, אבל במה שיש אנחנו עושים סדרי עדיפויות ואנחנו מטפלים.

לא כל עבירה שכולם חושבים שהיא עבירה, הסתה לצורך העניין, או עבירת אלימות כזו או אחרת, היא בעצם אלימות פלילית שעוברת את הרף הפלילי ומשטרת ישראל אמורה לטפל בה, בעניין הזה.

העבירות שאנחנו מדברים לגבי קטינים, כי פה אני רואה שמשרד החינוך ומשרד הרווחה וכל מי שמתעסק פה בטיפול בבני נוער, מדברים על עבירות של קטינים ברשת, אז יש עבירות ורוב העבירות שמבצעים קטינים ברשת הן עבירות שלא עוברות את הרף הפלילי. מה שאני יכול להגיד שבדרך כלל העבירות שאנחנו מטפלים עם קטינים הן עבירות סמים, כי היום מה לעשות – פעם קטין היה הולך לפיצוציה, קונה סמי פיצוציות. היום הוא נכנס לרשת, בלחיצת כפתור שליח מגיע אליו, מביא אליו את החבילה וככה מתבצע היום הסחר בסמים ברשת.

רוב העבירות שאנחנו מכירים בעולם הפיזי, מתבצעות בעולם הווירטואלי בצורה יותר סמויה מהעין.

העבירות שהקטינים מעורבים בהן, כמו שאמרתי, זה עבירות סמים, שזה עבירות פליליות, עבירות הבולינג, שלא עוברות את הסף הפלילי ובדרך כלל אנחנו גם מטפלים בנוער ברשת, וזה בדרך כלל גם בקורבנות, הרבה מאד קורבנות שנחשפים, פדופיליה וכאלה. אני יכול להגיד שנפתחו בשנה האחרונה לא מעט תיקים של אונס דרך הרשת. מי שלא יודע, גם כשאתה גולש ברשת, אתה מבצע אונס. לא חייב להיפגש עם הקורבן כדי לאנוס אותו. אתה מבצע אונס דרך הרשת. וזה דברים שאנחנו מתעסקים בדברים היותר חמורים והיותר קשים ועם זה אנחנו מתעסקים.

משטרת ישראל נותנת את הקשר, אני אומר ברמה המודיעינית - ברמה החקירתית והמקצועית – אחת לאחת. וכדי להשיג את התוצאה שאנחנו מדברים עליה היום, כדי להפחית את האלימות ברשת, אין ספק שגופי האכיפה השונים, כולל משרד החינוך, משרד הרווחה, צריכים לעשות שילוב ידיים כדי להשיג את התוצאה. בלי זה, אנחנו במקום אחר.

דבר נוסף שאני אזכיר פה, לפני כשנה המפכ"ל דנינו הקים צוות שנקרא קציני מניעה ברמת המחוזות. שבעה תקנים לכל מחוז, קצין מניעה מחוזי שהוא ת"פ של חטיבת החקירות וכל תפקידו זה לרכז פעילות מניעתית מול כל הגורמים שציינתי קודם, כדי להגיע לבתי הספר. ופה נאמר, וזה נכון, צריך להגיע.

ילדים עושים עבירות והם לא מודעים לזה שמה שהם עושים זו עבירה וברגע שאתה יושב בכיתה – ונתתי לא מעט הרצאות בחיים, כי הייתי גם חוקר נוער בעברי, אתה יושב, מדבר עם ילדים ומספר להם מה המשמעות של מה שהם עושים, של התגובות שלהם. הם מבינים שזו עבירה פלילית. כשהם מבינים שזה מה שמשליך על העתיד שלהם, הם פשוט מאד נרתעים. אתה יוצא החוצה, אתה רואה את כל הילדים באים אליך ומספרים לך על עבירות של ילדים אחרים שקורים בבית או בשכונה, וכך פעילות הנוער ברחבי הארץ, בתחנות המשטרה מתבצעות.

אנחנו מבצעים בתכנית סדורה פעילות של הדרכות, בתיאום עם בתי הספר ועם משרד החינוך. אנחנו מחוברים אחד לאחד ואני אומר שהקשר הזה ימשיך להתחזק ויתחזק. ביחד עם עבודה משותפת אנחנו כן נוכל למנוע את עבירות האלימות ברשת וזה חשוב.

תודה רבה.

חברת הכנסת נורית קורן.

קודם כל אני רוצה להודות לכוחות הביטחון על כל הדברים שהם עושים במשך השבועיים האלה. לצערי אנחנו גם הבוקר חווים את זה וגם עכשיו.

קשה לי מאד לדבר עכשיו על ההסתה הזאת, שבעצם אנחנו רואים שמה שקורה ברשת מניע את כל הצעירים שהולכים ודוקרים ואנחנו צריכים לשים לב לדברים האלה.

אני רוצה לומר לכם שבעצם את החוויה שלי בקטע הזה של השיח האלים והבריוני במרחב הווירטואלי, חוויתי באופן אישי כבר לפני כמה שנים. אני חייבת לספר על החוויה, כי מדובר בקוריוז, כדי שתראו עד כמה גם מבוגרים וגם צעירים יכולים לחטוא בזה.

בזמנו זה היה לא דרך הפלאפון, הייתה רשת שהילדים היו מתקשרים ומדברים ביניהם ואחת הבנות כתבה לבת שלי איזה שהוא פוסט ואמרה לה - - -

בסקיייפ.

נכון. אני פשוט מבולבלת מהחדשות עכשיו. זה מכעיס אותי.

כל פעם אנחנו מתקדמים. אתם זוכרים שהייתה את המחלה הזאת של הסקייפ? היום מי נוגע בו?

נכון. בסדר, היום הולכים עם זה. היא כתבה לה איזה שהוא דבר והבת שלי התייחסה לזה וכתבה לה תגובה. היא כתבה לה שאימא שלה תבוא לבית הספר ותעשה לבת שלי בושות בבית הספר. הבת שלי אמרה לי – אני לא מפחדת מאימא שלך ואני לא מפחדת מהמורה, אני לא מפחדת מאף אחד. באיזה שהוא שלב הבת שלי התכתבה עם עוד ילדים והבינה שאותה ילדה לא נמצאת בבית שלה, והיא רואה שמהבית שלה היא מקבלת את ההודעות. ואז היא כתבה לחברה – מי נמצא אצלך היום? מי מתארח אצלך, והיא נקטה בשם של הילדה. ואז הבנו שמישהו אחר מהבית כותב לבת שלי דברים.

הוא כתב לבת שלי דברים כאלה – את מדברת לא יפה. אני חייבת לציין שאני באה מבית דתי-מסורתי, אני מסורתית, הילדים שלי חלקם למדו בבתי ספר לא דתיים ודווקא הבת האחרונה, החלטתי שהיא תלמד בבית ספר דתי. זה היה בית ספר דתי ששילב גם אנשים מסורתיים. מדובר באימא דתייה עם כיסוי ראש והתברר שהיא זו שישבה וכתבה. היא כתבה לבת שלי מילות נאצה ומילות גסות בצורה נוראית והבת שלי השיבה לה. פשוט השיבה לה.

איך שנכנסתי הביתה, הבת שלי רועדת כולה, אומרת לי אימא, את חייבת לראות, בואי תראי מה קרה. אז קודם כל כעסתי שהיא ענתה לה בצורה מאד בוטה ואז ישר צלצלתי למורה ואמרתי לה תשמעי, נכון שזה אחר הצהריים, נכון שזה לא במסגרת בית הספר, אבל אלה הדברים. אז היא ענתה – כן, פנו אלי. שאלתי איך פנו אליך? כבר הספיקו לפנות אליך? השיבה לי המורה כן, שהבת שלך מדברת מילים לא יפות, שאינן יאות לבית ספר דתי וכך וכך. אמרתי זה בסדר, תמיד הבת שלי אשמה, זה בסדר, אין לי שום בעיה.

הגעתי לבית הספר על הבוקר. בעצם לא הגעתי לבית הספר, הלכתי למורה הביתה ואמרתי לה שאני חייבת להראות לה. הדפסתי את הכל, אמרתי לה הנה הדברים. אנחנו יודעים א', אנחנו יודעים ב'. אמרתי לה שמאד קל להאמין לזאת שיש לה כיסוי ראש ולי אין וזו בעיה. המורה לא ידעה מה לעשות. היא הגיעה לבית הספר והחליטה שהיא כן תטפל בזה.

מה שקרה באותו בוקר, שהבת שאימא שלה הייתה מאד מאד בסדר, התפרעה בבית הספר וקראה למורה במילים שהאימא שלה השתמשה בהם. הרחיקו את הילדה השנייה. ואמרתי, לפעמים אתה לא מבין, אבל הצדק נעשה.

עכשיו, אני רואה את זה כמעשה מאד מאד חמור. אני אפילו שקלתי להגיש תלונה נגד האימא, אבל אחר כך אמרתי שכדי להרגיע את הרוחות נסגור את העניין, כולם קיבלו את מה שהיו צריכים לקבל. הבת שלי קיבלה חינוך שלא לעשות את זה והאימא הזאת קיבלה את שלה, כי הילדה שלה הושעתה בסוף מבית הספר.

ומה שקורה היום, אני פשוט הולכת לכל מקרי ההתאבדויות של אריאל רוניס ז"ל, המנהל בלשכת האוכלוסין, שזה פשוט היה זוועה. אי אפשר לבוא ולהגיד על אנשים שדברים כל כך קשים. וגם דוד אל מזרחי, בן 15, שהתאבד בשל הצקות של החברים שלו. והחמור ביותר, מה שאנחנו רואים שקרה באלבני 40, שהסריטו וישר כל העולם ואשתו רואים את כל הדברים הנוראים. אני עוד לא שמעתי מישהו מאנשי המועדון שיצא ואמר, אלא להיפך, טענו לא ידענו. אני בטוחה שהעניין הזה עוד יידון.

הייתי רוצה לדעת עד כמה הצוות החינוכי מתערב, גם אם זה בשעות אחר הצהריים ומה הסנקציות שמוטלות על התלמידים בבית הספר, כי זה ממש ממש חשוב.

ועוד הצעה לאדוני יושב הראש, הם אמרו שיש גלישה בטוחה בפברואר. אולי גם אנחנו נציין את היום הזה בכנסת.

יש. הוא מצוין כל שנה.

אוקיי, זה בשיתוף. תודה רבה.

יש כאן נציגות של הורים שביקשו רשות דיבור. צביקה כספי, בבקשה.

אני נציגה משפטית.

אני יודע, אני מכיר אותך מהדיון אתמול. אבל את גם ותיקה בכנסת ויש נהלים.

קודם כל בוקר טוב לכולם, שמי צביקה כספי, אני משמש כיושב ראש ועד הורים עירוני של העיר בת ים ונציג פורום ועדי הורים יישוביים.

אני קודם כל שמח על היום המיוחד הזה, שאנחנו דנים בו יום יום שעה שעה. אני באופן אישי הגעתי קצת באיחור היום, אבל עסקנו בדיוק באותה בעיה כרגע בבת ים, ילדים בכיתות ג'-ד'. אני קצת התחברתי לדברים שחבר הכנסת ברושי הציג כאן ואני כן חושב, ואולי אני אומר משפט קצת גבוה מדי - - -

תכנית לאומית.

כן.

צריך תכניות לאומיות. אם נחכה לתכניות הלאומיות, נשאר רק עם הלאום בתעודת הזהות.

לא, לא, לאו דווקא. אנחנו אלופים בלעשות תכניות על תכניות על תכניות, אבל אני אומר משפט שהוא קצת גבוה – משרד החינוך גם יתפלא – אני חושב שאנחנו יותר מדי מגזימים ומפילים על משרד החינוך - - -

אנחנו לא הפלנו עליו כלום.

יותר מדי תפקידים. אם פעם מורה היה עסוק באמת בלחנך וללמד, אני לפחות התחנכתי ככה, בדרך שלמורה שלי היה גם אחר צהריים חופשי לקחת אותנו אליו הביתה ולהעשיר אותנו בספרים. היום המורה שלנו 24/7 והוא כבר לא יודע מה הוא צריך לעשות מחר. מיליון ואחד תפקידים.

אני כן הייתי חושב שאולי באמת, ברגע שכולנו - - -

תגיד לי, רק לזה אתה מתגעגע?

לא. גם שלא יהיו טאבלטים, אבל זה נושא אחר. אבל אני כן חושב שכשכולם כאן יושבים, אולי באמת ליצור את הגוף הזה, את החיבור הזה בין משרד החינוך, שנמצא רוב שעות היום מול התלמידים, לבין משטרת ישראל שבאמת יש לה את הדרך. אני כן חושב שצריכה להיות אכיפה ואולי איזו שהיא חרב מעל הראש גם של ההורים, כי אחריות חייבת להיות של ההורים, קודם כל. אם הילדים מטיילים עם סמרטפונים, אם הילדים מטיילים עם כל מיני אביזרים אחרים שבהם הם נגישים, ההורה צריך לדעת שהוא מעורב במה שקורה עם הבן שלו, עם הילד שלו. לא להפיל את זה על כל מי שרק אפשר, רק לא הילד אשם.

אני כן יודע שיש הדרכות, דבר מבורך שמשרד החינוך עושה. אנחנו עוקבים אחרי זה. לא תמיד זה הרבה, אבל אני כן חושב - - -

יש קצת מכל דבר.

כן. כמו שאולי אמרת את זה יותר נכון קודם, אנחנו פשוט לא מספיקים במהירות להשיג את מה שכבר שם. היום עסקנו בתלמידי כיתות ג' למשל, שהגיעו לתכנים מאד מאד קשים. זה עבר והשפיל שתי תלמידות אחרות. סיפור לא נעים, לא פשוט ואני באמת רואה ואומר את זה בקול – אנחנו רואים שהגילאים יורדים, שזה דבר שיותר מדאיג אותי. אם פעם היינו מתעסקים עם כיתות א', ו', זה ירד לכיתות ד'. מנהל תקשוב וכל המערכת של משרד החינוך עמדה על הרגליים האחוריות. פתאום אנחנו מתמודדים עם ילדים בכיתות ב' ו-ג'. זה משהו שהוא הזוי.

אני כן חושב ורוצה לבקש באמת מכולם, אולי באמת להרים קול. חברי הכנסת כאן באמת התגייסו בצורה מדהימה. בואו תיצרו גוף כזה, תכניסו לו תוכן, שכולם בעצם, בלי יותר מדי מילים גבוהות, סיסמאות, כל מיני ספינים. לכם יש 101, בואו נתחיל ב-7. אני מוכן להתנדב. נתחיל בשבעה אנשים, שולחן עגול, כדי שבאמת הדברים יתקדמו ומהר. לא בתוך כל הפרוצדורות.

להתקדם כן, אבל אני לא חושבת שאנחנו יכולים לעשות - - -

נורית, הוא הציע.

ודבר אחרון שאני רוצה לנגוע בו בקטנה, זה לבקש דבר אחד שאין במדינת ישראל. דבר אחד ואיתו אני נלחם כל הזמן.

ובזה אתה מסכם.

אכיפה. א כ י פ ה. אין אכיפה. אתה יכול לספר מה שאתה רוצה, משרד החינוך - - -

לא, לא, לא.

לא, לא, אי אפשר להגיד את זה.

רבותי, אני באמת אומר את זה. אכיפה. אכיפה. אני לא חלילה נגד משטרת ישראל או גוף אחר. בדיוק ההיפך. אני רוצה לתת כלים למישהו שזה לא יגיע לתיק פלילי, אלא שלפני אנחנו - - -

בוא אני אענה לך. אני אסייע בידיך. אמרת בחכמה ובזמן. אלף אנחנו לא זורקים על משרד החינוך. למשרד החינוך יש תפקיד, תפקיד חשוב, משמעותי, בחיי החברה שלנו, בחיי המדינה ולא לחינם זה המשרד השני בגודלו מבחינה תקציבית, ויש לנו את המשאב, הן של התלמידים, הן של ההורים, הן של המורים.

אתה איחרת ולא שמעת אותי קודם. אכיפה זה אחרי שאנחנו מיצינו את הכל וישנה בעיה. שוב, לא הכל אכיפה. לא הכל זה עבירה. מה שנראה אצלנו שומו שמיים, בהגדרה המשפטית זה לא בעיה. אז לכן צריך שילוב של כל המערכות, אין ספק.

אנחנו כהורים, ואני אומר את זה דווקא אחריך, אנחנו קוראים לעשות צדק גם עם האחרים וגם עם עצמנו. אנחנו גם קרואים בקטע הזה, עד איפה נחטט, עד איפה אני סומך על הבן שלי, עד איפה תפקיד הבלש, תפקיד ההורה האחראי – איפה זה נגמר והכל מתערבב לנו. אתה יודע מה? גם אם אני רוצה להיות האבא הבלש, כשהוא שם לך קוד – מה תעשה?

אני לא רוצה.

אז בוא אני אגיד לך. בזמן שאני יושב פה יום ולילה, ואתמול יצאנו מהכנסת בשעה 23:30, הלכתי לדרום, חזרתי הבוקר, אז בשעות שיש לו – הוא כבר השתכלל ממה שאני יודע. אני אפילו לא חושב להגיע לרמות שלו. תאמינו לי, אם תיקחו את הנערים ליחידות הסייבר, תביאו תועלת.

אני הייתי עושה שירות אזרחי של תנועות הנוער בשעות הפנאי שלהם. בתחום הזה הם אלופים. הכל מתערבב לנו. אנחנו לעתים, גם בינינו, גם עושים ככה. הכל ביחד, אני אומר וגם לנו, אנחנו צריכים כהורים, לעשות גם איזה סיעור מוחות. זו לא בושה. לא בושה גם לדבר על זה. לא בושה גם להתייעץ, כי בהרבה מקרים אנחנו חסרי אונים ומשתמשים בכלי הזה. עד איפה אני מכיר את הבן שלי וסומך עליו. ושם, כגודל ההכרה, כגודל מה שאני סומך, אני גם מאפשר. כשאני לא סומך, אז אני חרד.

לפעמים אתה נשאר עם החרדה כי אין לך כלים, ואתה סומך הרבה ואנחנו כהורים גם סומכים הרבה על הנס. וכולנו חרדים, לא יודעים עם מי הוא מדבר ולא רוצים לשאול, כי זה לא נעים לחפור. אתם מכירים את זה. אתה חופר. אתה קודח. כל אחד והסגנון שלו. אז בואו נהיה אמיתיים.

לכן הדיונים האלה הם חשובים כשלעצמם. יש הכל מכל. יש אכיפה. יש הסברה. יש הטעמה. יש נכונות של בני הנוער, אבל שוב, זה קצת מכל דבר ואנחנו במסגרת הימים האלה נשים את הדברים בפרופורציות.

חבר הכנסת איתן ברושי, הגדרת יעד. אנחנו לא ישבנו פה בקבינט כדי להגדיר יעדים ולצאת למלחמה, אבל אין ספק שזו הגברת המודעות וביום כזה אנחנו רוצים לקחת איתנו בסוף, בדברי הסיכום, מסקנות שונות, טובות, שמהן נצא לפעילות. משרד החינוך, איך אומרים - אין מזרזין אלא למזורזין. למרות מה שאתם עושים, יכול להיות שמה שנשמע פה עוד יוסיף. משטרת ישראל, מועצת התלמידים, ההורים.

לפני שאתן את רשות הדיבור לחבר הכנסת דב חנין, אני אבקש מעמותת אשנב, אשר פעילה בתחום הזה, לומר את דברה.

בוקר טוב. תודה רבה. שמי יהונתן קלינגר, אני עורך דין וחבר הנהלה בעמותת אשנב. אני מלווה את עמותת אשנב כבר כ-8 שנים. העמותה קיימת 15 שנים. אנחנו עובדים בשיתוף גם עם משרד החינוך - - -

מה ראשי התיבות של אשנב?

אשנב היא עמותה שפועלת לקידום המודעות גם לסכנות וגם ליתרונות ברשת. אנחנו עובדים גם עם משרד החינוך על הדרכות של תלמידים ביחד עם מתנדבים וחיילים מתנדבים שמסייעים לנו, וגם הדרכות של הורים, שאנחנו מעבירים כחברי הנהלה ומתנדבים נוספים. המטרה שלנו היא כמה שיותר להגביר שיח פתוח ונכון בין הורים וילדים, פחות כפייה. אנחנו לא מאלה שמעודדים הורים להתקין תוכנות ריגול על הטלפונים של הילדים שלהם. יש אנשים אחרים שכן.

אני רוצה להעלות ארבע נקודות, בנוסף לנייר העמדה שקיבלתם לוועדה שמציע את הפתרון שלנו בסופו של דבר לצמצום, כי אי אפשר למגר. אין מה לעשות.

אמרנו.

אין מה לעשות. אני רוצה להתחיל בחזון ובאידיאל. כשאני הייתי בבית ספר יסודי בין כיתה ד' ל-ה', לפני שאתה הולך לעשות את משמרות הזה"ב - - -

מר קלינגר, אין לך הרבה זמן.

אין לי הרבה זמן, אני יודע, אל תדאג.

אשנב. תתמקד בעיקר.

אנחנו מציעים שני דברים. תכנית כמו תכנית לימודי בטיחות בדרכים. תכנית שהיא מתמשכת של לימודי הסכנות באינטרנט, קודם כל. שנית, טיפול בבעיה שלבית הספר אין את הסמכות המשפטית לאכוף סכסוכים בין תלמידים, שמתרחשים מחוץ לבית הספר וסכסוכים בין תלמידים למורים, שמגיעים לבתי המשפט ולתיקים פליליים והם מגיעים לשם רק כי לבית הספר אין את היכולת לאכוף את הסכסוכים האלה ברמה המשפטית כיום.

אנחנו מציעים מערכת וכתבנו גם בנייר העמדה, שתאפשר שיתוף של הורים, תלמידים, אנשי חינוך ואנשים אחרים, כדי לטפל בביטויים הפוגעניים, כדי שמי שמסיר את הביטויים הפוגעניים לא יהיו פייסבוק, גוגל וחבריהם בגלל הרבה פעמים אינטרסים מסחריים או לא מסחריים של להסיר או לא להסיר, אלא שמי שיעזור לקבוע מה ראוי להיות ומה לא ראוי להיות, יהיה הקהילה עצמה.

אלה ההצעות הפרקטיות שלנו. אני מציע שתעברו גם על נייר העמדה שהוגש לוועדה.

אני רוצה לשאול שאלה את יהונתן. גילוי הולם, למדנו יחד בבין תחומי. איך עובד הקשר בינך לבין משרד החינוך?

משרד החינוך מסייע בזה שהוא מעמיד בתי ספר שמעוניינים לקבל את ההדרכות שלנו ואנחנו מדריכים עשרות אלפי תלמידים בשנה.

אז יש שיתוף פעולה ביניכם?

כן, כן.

אנחנו נשלים את הסקירה של משרד החינוך.

חבר הכנסת דב חנין.

תודה רבה לך, אדוני יושב הראש. תודה על הדיון החשוב הזה. בימים הקשים שבהם אנחנו נמצאים, אני חושב שדי ברור למה הנושא הזה הוא נושא בוער, חם וחשוב לטיפול ולעיסוק. צריך להבין שהבעיה שאנחנו מתמודדים איתה היא בעיה יותר עמוקה ויותר יסודית ממה שלפעמים נראה.

אנחנו נמצאים בחברה חולה, חברה פצועה וחולה, עם הרבה מאד כוחנות שמסתובבת באוויר, הרבה מאד בריוניות, אלימות, גזענות, להט"בופוביה, שנאה בין קבוצות מכיוונים כאלה וכיוונים אחרים והמצב הזה מלמד בין היתר על משבר ערכי עמוק ביותר, שהחברה שלנו נמצאת. משבר שההתמודדות איתו היא רב ממדית. היא לא יכולה להתחיל ברשת והיא לא תסתיים ברשת. הרשת היא חלק מהעניין, אבל היא בוודאי לא כל העניין.

הרשת היא לא הבעיה. הרשת היא מראה שדרכה אנחנו רואים דברים שקורים במציאות שבה אנחנו חיים, אבל אין שום ספק שהרשת מייצרת איזו שהיא אינטנסיפיקציה של הבעיות, קודם כל כתוצאה מאותו מצב מאד משונה של גבול מאד מרוסק בין הפרטי לבין הציבורי. בין אדם הרי בסך הכל יושב בבית שלו, מול המחשב האישי שלו והוא לא מרגיש שהוא בזירה ציבורית. הוא כותב על המחשב שלו דברים. זה שמיליוני אנשים אחר כך נחשפים לדבר הזה, זה לפעמים דבר שאנשים לא לגמרי מרגישים אותו.

זה כמו שאתה נוסע באוטובוס ואתה שומע לידך אנשים שמדברים בפלאפון האישי שלהם דברים מאד מאד אישיים, שלפעמים זה מאד מביך לשמוע, אבל הם לא מרגישים שהם נמצאים במרחב ציבורי, הם חושבים שהם נמצאים במרחב אישי, בינם לבין הפלאפון שלהם. אז זו בעיה. הרשת יוצאת אינטנסיפיקציה. הרשת היא גם לא מקום של דיאלוג אמיתי, היא מקום של מונולוגים ומונולוגים קצרים, חותכים, נוקבים ופשוטים ככל הניתן ולכן היא מייצרת אינטנסיפיקציה של הבעיות הקיימות.

ההתמודדות בוודאי צריכה להתמודד עם הבעיות שקיימות ברשת, אבל שוב, לא רק עם מה שקורה ברשת. אנחנו גם לא רוצים לייצר מצב שבו אנשים לא יכולים לבטא את עצמם או את עמדותיהם, אבל צריך ברשת ומחוץ לרשת למתוח קו מאד ברור, בין הבעת עמדה, תהיה ביקורתית ככל שתהיה. תהיה לטעמי קיצונית ולטעמו של מישהו אחר קיצונית, זה בסדר, כל עוד זו עמדה. כל עוד היא לא אלימה. כל עוד היא לא מאיימת. כל עוד היא לא קורית לפעולה של שבירת חוקים ונורמות מוסריות וערכיות של החברה והמערכה הזו היא מערכה מאד קשה.

אני יודע שנעשים דברים, אבל אני חייב לומר לכם, אני בטוח שמה שאני אומר כרגע לא מקובל על כל המשתתפים פה, יש לפעמים אכיפה, אבל האכיפה שנמצאת היא מאד מאד סלקטיבית ויש לי הרבה טענות למשטרה. בדיוק השבוע קיבלתי מכתב תשובה לתלונה שהגשתי. אני ממעט בהגשת תלונות למשטרה, בטח על ביטויי אלימים וכוחניים, אבל פעם אחת, במלחמה האחרונה - - -

אני מתאר לעצמי שאתה לא מאלה שמותקפים הרבה ברשת.

בכלל לא.

מותקף ברשת או לא מותקף ברשת, זוכה לביקורת או לא זוכה לביקורת, זה בסדר. אין לי בעיה. יש ביקורת ואני מקבל אותה ומנסה לענות לה. במקרים מסוימים הדברים האלה עוברים כל גבול, אבל גם לא בכל מקרה שעובר כל גבול אני מתלונן במשטרה.

היה מקרה שעבר את כל הגבולות בצורה כל כך חריגה כשהגעתי תלונה במשטרה. השבוע קיבלתי תשובה: התלונה שלך נבדקה, התיק נסגר מחמת חוסר אשמה. זו כמובן אמירה - - -

זו קביעה חד משמעית – חוסר אשמה.

כן, חוסר אשמה. זו כמובן אמירה צינית ומקוממת במיוחד של המשטרה. לא, לא, אל תענה לי. אני גם לא רוצה - - -

שיהיה ברור, נושא ההסתות ברשת מאד מאד רגיש, ולכן מי שמקבל החלטה לפתוח בחקירה זה היועץ המשפטי לממשלה.

תודה על ההבהרה.

אין בעיה. תגלגל את זה על מי שאתה רוצה.

סליחה, לא מפריעים לחבר כנסת.

אני לא מפיל את זה. אני איתך, סליחה.

לא, אני לא רוצה לבוא בטענה אישית פה לאף אחד, הרי זה לא עניין אישי וגם הסיפור הוא לא התלונה שלי. הסיפור הוא שלי יש תחושה שאם היה מדובר במקרה באיזה שהוא אזרח ערבי, שהיה עושה את אותם דברים, אומר את אותם דברים, הוא היה מזמן מפוטר מעבודתו, לדעתי הוא היה מאחורי סורג ובריח הרבה זמן. אף אחד לא היה מנסה לטעון לרגע שדברים האלה אין אשמה. יש איזו שהיא אכיפה מאד מאד סלקטיבית.

הטענה היא לא אליכם רק. הטענה היא אל היועץ המשפטי לממשלה, הטענה היא לחסינות שיש לכל מיני ארגונים אלימים שפועלים ברשת, וכל מיני אנשים אלימים, אם זה צללים או לא צללים.

חבר הכנסת דב חנין, זה נושא לוועדת הפנים ולוועדה להגנת הסביבה.

לא, זה נושא לכל הוועדות של הכנסת.

או לוועדת חוקה, חוק ומשפט. זו ועדת חינוך, אין לנו הרבה זמן, המשאב מצומצם ויש לנו הרבה בקשות.

לכן אני רוצה לסיים ולומר, אני חושב שלפעמים יש מקרים שבהם צריך אכיפה ואכיפה צריכה להיעשות - בלי קשר לשאלה רשת או לא רשת – ורק כאשר מדובר בעבירה של הסתה, הסתה לרצח, הסתה לאלימות, הסתה לפגיעה באזרחים – אם זה אנשי ציבור או לא אנשי ציבור.

זו צריכה להיות תגובה כוחנית של המדינה שמתערבת כדי להגן על האזרחים שלה, אבל באופן רוחבי הבעיות הרחבות יותר הן באמת עניין של התמודדות ציבורית, חינוכית, משרד החינוך, קמפיינים, הסברה. אנשים לא מבינים בדיוק מה הכוח של הדיבור הזה ברשת, ובמיוחד כשאני מדבר על משרד החינוך, אני מדבר על איזה שהוא סוג של סוציאליזציה. אנשים צעירים, ילדים, נערים, גדלים למציאות שבה זה חלק מהעולם. אפשר לחסל לגמרי בן אדם. כל עוד זה ברשת, זה בסדר, כי זה בסך הכל וירטואלי, ביני לבין המחשב שלי.

תודה רבה.

הסתדרות המורים.

אפשר רק מילה אחת, כי זה מפריע לי. כי דיברנו פה ערבים ויהודים. דווקא דוגמא מהשבוע האחרון באווירה הקשה שאנחנו חיים בה ביום יום, כרגע גם שני פיגועים קשים. באווירה הזאת, כל מילה שאנחנו מבדילים בין יהודי לערבי עושה הרבה רע. לדוגמא, חבר כנסת, ערבי, לפני שבוע, תלונה בסדר גודל, ואני לא מכיר את התלונה שהגיש חבר הכנסת דב חנין, אבל משהו בסדר גודל של התבטאויות. הבחור נעצר, איתרנו את הכתובת, הגענו אליו, עצרנו אותו, מעצרו הוארך בשבעה ימים. נכון לרגע זה הוא מטופל. אנחנו עושים הפרדה - - -

תודה.

הסתדרות המורים, בקצרה.

שמי שרה ישראלי.

רבותי, אנחנו לקראת סוף הדיון. כל הדוברים, ספרו לנו מה אתם עושים ולא מה קורה, כי מה קורה ברשות אנחנו יודעים וגם שמענו הרבה. כל אחד מה יכול לתרום לדיון הזה מבחינת תרומתו לארגון, תרומתו כיחיד.

אוקיי. אני נציגת מנהלים בהסתדרות המורים, ניהלתי במשך 18 שנים בעיר תל אביב. ראשית, אני רוצה לספר לכם שהסתדרות המורים חושבת כמו כולם שהנושא מאד חשוב. בנובמבר יגיע קול קורא לבתי הספר, אנחנו מעניקים פרס בנושא העבודה ברשתות החברתיות, כי כמו שיהונתן אמר, זה לא רק החלק השלילי. אנחנו רוצים לראות איך מטפלים בחלק השלילי, אבל גם איך הופכים אותו לכלי ערכי.

אני רוצה לומר משהו למשרד החינוך. אגב, אנחנו משתפים בכל הארץ את התכניות של אותם בתי ספר, כדי שילמדו אחרים. רוצה לומר מספר דברים למשרד החינוך. תראו, בסוף, ביום יום היועצת היא אחת הדמויות העיקריות שיושבת שם בבית הספר, כתוצאה מהעובדה שברשתות נעשות עבודות מאד לא פשוטות סביב נושא של חרם, בעיקר ביסודי.

אתם יודעים שאין תקן ליועצת בבית ספר יסודי? אתם יודעים שבערך 40% מבתי הספר אין להם יועצות מבתי הספר? אתם יודעים שהמנהל צריך להיות להטוטן ולקחת שעות מכאן ומכאן כדי שתהיה יועצת בבית ספר? אז בואו תתחילו לטפל בעיקר.

עכשיו אני רוצה לומר משהו למשרד החינוך בעניין של צוותים ומורה ממונה. אני מכירה את זה מעבודתי כמנהלת. מרוב צוותים, מרוב מורה ממונה, אין למורה זמן מתי לעסוק בזה. אתם צריכים להגדיר זמן בתוך מערכת השעות.

דבר נוסף זה סיפור ההורים, שהוא גם קצת סיפור צבוע. פעם מורה אימא באה אלי לבית הספר ואומרת לי תשמעי ,קרה כך וכך אחר הצהריים, אני מבקשת שתטפלי. כשאני שואלת את האמא – בת כמה בתך? את יודעת שאת עוברת על החוק? זה אחד. בפעם השנייה באה אלי אמא ואומרת סליחה, מה את מטפלת, זה קרה אחר הצהריים, זה לא את.

זה המקום המורכב שמערכת החינוך נמצאת בו. אני מבקשת ממשרד החינוך – אל תדברו בסיסמאות. קחו את המורים, תעשו להם פיתוח מקצועי בנושא הזה, קחו את מערכת השעות, כמו שיהונתן אמר, ושימו בתוך המערכת, כמו שיש כישורי חיים, כמו שיש הרבה מאד תכניות, שימו את זה באופן קבוע על המפה.

בבקשה, אל תדברו בסיסמאות, ואנחנו מוכנים ליום שחושבים איפה שרק אפשר. תודה.

תודה.

הכפתור האדום, הגיעה שעתכם. תציג את עצמך. תציג את הכפתור.

המון המון תודה על ההזמנה ועל קיום היום הזה. שמי יונתן דוכן, אני מנכ"ל עמותת הכפתור האדום, העמותה שנאבקת בבריונות ברשת, מסירה תכנים אלימים מהרשת ומגישה סיוע לנוער שנמצא במצוקה עקב בריונות ברשת.

אנחנו נתקלים בפן הזה של בריונות בהרבה מאד היבטים. מה שאנחנו יכולים להמליץ כדי להוריד את זה לפן הפרקטי ולפן החינוכי, הוא לתת לסגל ההוראה את הכלים להפוך לכתובת רלבנטית עבור התלמידים ואני אסביר מה זה אומר.

קיים פער אדיר בין העולם שהנוער שלנו חי בו, עולם ווירטואלי, לבין העולם שאנחנו, הדור ההורה ודור המורים והמחנכים, חיים בו. הם חיים בעולם ווירטואלי, עולם שאנחנו רק אורחים בו, במקרה הטוב.

הפער הזה יוצר קצר רציני בתקשורת בין תלמידים וילדים לבין הורים ומורים. צריך לתת להורים, ליועצים בבית הספר, למורים בבית הספר, את הכלים להפוך לכתובת רלבנטית.

למה אתה מתכוון? אתה לא מתכוון שאנחנו נדבר באותו סלנג שלהם.

לא באותו סלנג, אבל כשנער בא ואומר פתחו נגדי קבוצת שנאה בפייסבוק, המורה, ההורה חייב לדעת מה זה אומר והוא חייב לדעת שיש לו כתובת. הוא חייב לדעת שיש מי שיכול לטפל בזה. יש בזה גורמי רווחה, יש גורמי אכיפה, יש אותנו שאנחנו מסירים את התכנים האלה מהרשת. יש מה לעשות. הבעיה היא שהרבה פעמים הורים ומורים לא יודעים שיש מה לעשות.

כמה שנים אתם קיימים?

שנתיים וחצי.

מערכת החינוך בפרישה רחבה מכירה אתכם?

בוודאי.

הורים, מנהלים, מורים?

בוודאי. אנחנו בשיתוף פעולה עם משרד החינוך ואנחנו בשיתוף פעולה גם עם עיר ללא אלימות בהרבה ערים.

בלוח המודעות של בית הספר יש איזה פרוספקט של הכפתור האדום?

זה אפילו מופיע בחוזר המנכ"ל, הטלפון.

אני לא אוהב את חוזר המנכ"ל, אמרתי לך. חוזר מנכ"ל זה משהו למעלה. אני מדבר על רמת השטח. כשאני מדבר על לוח מודעות, אני רחוק מחוזר מנכ"ל. אני כבר אחרי חוזר מנכ"ל כמה שכבות.

אנחנו משתדלים להגיע לכמה שיותר בתי ספר בהרבה הרבה היבטים.

תחשבו על הרעיון ואני אומר לך מידיעה.

אני חושבת שזה לא רק בתי ספר, גם - - -

סליחה, אתם לא מוכרים בכל בתי הספר, לא כל התלמידים מכירים אתכם.

זה בטוח.

ואני אומר לך מידיעה, אם היו מכירים אתכם בפרישה רחבה, להרבה תלמידים הייתה כתובת, להרבה הורים ומורים הייתה כתובת.

אני מסכים לחלוטין, על זה אנחנו עובדים. רגע ביום יום, מה שאנחנו עושים בפן הזה, בפן החינוכי זה להיפגש עם כמה שיותר מורים - - -

סליחה שאני מפריע לך, זה על חשבון הזמן שלי, לא שלך. יכול להיות שאני מתפרץ לדלת פתוחה. יש תוכנות של משרד החינוך, בוא נעתיק פטנטים של העולם העסקי. מכירים את המנגינה של לבנת פורן? כל שאילתה שעשיתי – עלתה לי המנגינה הזאת. היא כמעט שכנעה אולי להיות חולה סוכרת, אני אומר לכם. אז דבר כזה, אנחנו במרחב הווירטואלי, משתמשים בכלי הזה. אני לא אוהב את הנודניקים שמופיעים כל שנייה, אבל אחרי כמה זמן – תק, שזה יעלה. תחשבו. תתחברו.

קודם כל תודה רבה. מה שכן מתבצע היום זה שאנחנו כן מגיעים לבתי ספר, כן מדברים עם יועצים ומורים. אנחנו מבינים את הפער, הפער קיים, הפער גדול ואנחנו פועלים כדי לצמצם אותו. אז בעצם הקריאה שלי פה, הבקשה שלי, היא באמת בפן הפרקטי – לשבת עם מורים, הורים, להסביר להם מה זה מרחב ווירטואלי, ליצור בינם לבין התלמידים שפה משותפת בהקשר הזה ולהסביר להם שיש מענה ויש כתובת, כי אני מקבל המון פניות מיועצים ומורים, שמקבלים פניות מתלמידים ולא יודעים מה להגיד. כנ"ל גם מורים.

תודה.

תודה לכם.

עודד פריד, בבקשה.

שלום. שמי עודד פריד, אני מנכ"ל האגודה למען הלהט"ב. להט"ב – לסביות, הומואים, טרנסים וביסקסואלים בישראל. אנחנו גוף שמייצג את הקהילה הגאה.

אנחנו מפעילים במסגרת האגודה את מרכז ניר כץ למאבק בלהט"בופוביה, ספציפית מאבק בלהט"בופוביה, גילויי להט"בופוביה, שנמצאים בכל מקום. אני אדבר היום כמובן בהקשר של המרחב הווירטואלי ברשתות החברתיות. כל פגיעה הכי קטנה, ממש, שנראית אולי זניחה ואולי לא רלבנטית ואולי סתם איזה קללה, בעבור אותו נער להט"ב או בעבור אותה נערה, זו פגיעה של ממש. זה אובדן הביטחון האישי, זה עוד פעם השפלה וזו פגיעה מוחשית. ואני מתחבר פה גם למה שנאמר מוקדם יותר על ידי חברי הכנסת, הפגיעות האלה הן לא רק בקרב נוער.

אני יודע שאנחנו יושבים בוועדת החינוך, שעוסקת בעיקר בצעירים ובנוער, אבל גם אנשים מבוגרים שחיים את העולם הווירטואלי ונחשפים לאמירות כאלה, חווים את זה כפגיעה.

אדוני יושב הראש, ביקשת להיות מאד מאד פרקטי ואני שמח לעשות את זה. אנחנו עושים שיתוף פעולה עם חברה לניטור ברשת, כדי לא רק להמתין לאנשים שיגידו לנו שהם רואים פוסטים להט"בופובים, אלא ממש לגלות אותם בעצמנו ואני יכול להגיד לכם מבדיקה שערכנו כדי להגיע לדיון הזה עם נתונים, בשבוע האחרון היו כמעט 2,000 כאלה. הוועדה קיבלה את נייר העמדה והוא מונח בפניכם, כמעט 2,000 פוסטים להט"בופובים ברחבי הרשת.

במרכז ניר כץ אנחנו עושים גם את השלב הבא ומעבר לקבלת הדיווחים ואיסוף הנתונים, גם נותנים את המענה לאותם אנשים שנפגעים, בין אם זה ברמת המענה הרגשי וכמובן ליווי, אם צריך גם משפטי, ואני אתייחס בהקשר הזה למשטרה. בעקבות אירוע הרצח במצעד הגאווה בירושלים, הקמנו מבצע דיווחים לחודש ימים וקראנו לאנשים שמסתובבים בפייסבוק, לתייג את מרכז ניר כץ כשהם רואים פוסטים אלימים. חלק מהדוגמאות נמצאות כאן.

אני לא יודע אם הפרוטוקול יספוג בכלל את הדברים שנאמרו. הרשת סופגת הכל, אני לא חשוב שפרוטוקול הכנסת יכול לקבל את הדברים הנוראים שנאמרו שם. האגודה ומרכז ניר כץ הגישו עשרות תלונות בהקשר הזה למשטרת ישראל. אני מאד מאד מקווה שהם יידונו ולא ייפסלו מחוסר אשמה או מחוסר עניין.

לגבי המשך הפעילות, אנחנו מאד מאד נשמח שבכל הפעילויות האלה בבתי הספר ידונו גם בנושא הלהט"בופובי. זה לעתים בכלל לא נתפס כאלימות, להגיד למישהו אה, "איזה הומו מזדיין בתחת", סליחה, את זה אפשר להגיד בפרוטוקול?

לא. לא היית צריך לומר את הסליחה.

זה נאמר ברשת.

תבקש למחוק את זה מהפרוטוקול.

אז כבוד היושב ראש יבקש למחוק את זה מהפרוטוקול, אם זה לא המקום. אני חושב שהדברים האלה נאמרים ונשמעים - - -

אנחנו מדברים על אלימות.

זו אלימות.

אנחנו לא צריכים דוגמה. אפשר לבטא את מה שרצית בתיאור אחר.

בחרתי בביטוי הכי פחות אלים.

אנחנו נמצאים בוועדת החינוך.

הכי פחות אלים שיכולתי, כדי להבהיר לכם את הצורה ואת האווירה שבה בני נוער וגם מבוגרים להט"בים חיים במרחב הווירטואלי, ולכן אני אומר ואסכם בזאת, מבחינת מסקנותינו, המלצותינו לפעילות.

רשאית, להתייחס לנושא הלהט"בופובי בכל אותן הדרכות, בכל אותם מקרים שקיימים ולהתייחס גם בעניין של קמפיין יזום ברשתות החברתיות, לא רק להמתין שאנשים יפנו לאותם גורמים כדי להגיד הנה, כאן יש אלימות, אלא ממש ליזום קמפיין בעניין הזה. תודה רבה.

תודה.

אחרונת הדוברים, לפני הסבב השני של ההשלמות על ידי משרד החינוך והמשרד לביטחון הפנים.

עורכת הדין אורלי ארז, לחובסקי, בבקשה.

שלום, תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין הזכיר את הנושא של הסתה גזענית ואני רוצה להפנות זרקור קצת לנושא של הסוגיה הזאת, שרלבנטית, כמו שנאמר על ידי הדובר הקודם, רלבנטית כמובן לא רק לבני נוער, אלא גם למבוגרים, אבל אני חושבת שהרבה מאד בני נוער מתבטאים בצורה גזענית ברשת. אנחנו מדברים כמובן על גזענות משני הסוגים – גם גזענות של ערבים כלפי יהודים, גם יהודים כלפי ערבים.

המרכז הרפורמי לדת ומדינה הוציא דו"ח לפני מספר חודשים שהתמקד באופן ספציפי בהסתה כנגד האוכלוסייה הערבית ברשת, אשר כולל ממצאים מאד מאד קשים. אנחנו שלחנו נייר עמדה לוועדה עם תקציר הדו"ח, ואני חושבת שכמו שנאמר פה קודם לגבי הנושא הכללי של בריונות, צריך להדגיש שהרבה פעמים, במיוחד בני נוער, לא יודעים שהדברים האלה הם לא חוקיים.

היום הסתה לגזענות והסתה לאלימות במדינת ישראל היא עבירה פלילית והרבה פעמים אנשים לא יודעים שגם קללה כמו מוות לערבים, זו עבירה על החוק, זאת עבירה פלילית שבצידה עונש מאסר. אז אני חושבת שקודם כל יש פה בעיה של העדר מודעות וכמו שנאמר פה, בוודאי ובוודאי שהמפתח לטיפול בבעיה הוא החינוך. אנחנו פה בוועדת החינוך ואנחנו מסכימים שחינוך הוא המפתח לבעיה.

אנחנו הצענו בדו"ח מספר המלצות לשינוי המצב. בין היתר המלצנו על הקמת רשות לשיח אינטרנטי בטוח, איזו שהיא רשות ממשלתית שתרכז את כל הטיפול בסוגיה, שהיום כל מיני גורמים עוסקים פה. אנחנו יודעים שיש פה את יחידת הסייבר של המשטרה, משרד המשפטים הקים קו חם לדיווחים על הסתה באופן ספציפי וכמובן יש את כל הנושא החינוכי, ואנחנו חושבים שרצוי שיהיה גורם שירכז.

כפי שנאמר פה, כל הנושא של הסתה דורש בעצם את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה. אנחנו חושבים שיש פה גם בעיית אכיפה, גם במובן של ניטור דפים מסיתים. נאמר פה לגבי התבטאויות להט"בופוביות, אבל אנחנו באמת עשינו ניטור של דפים שיש בהם הסתה גזענית. אני חושב שצריך לעשות פה מאמץ נכבד של המשטרה, כדי לנטר ולעקוב אחרי ההתבטאויות האלה; וכמובן בעינינו גם המדיניות הנוכחית של היועץ המשפטי לממשלה, היא מצומצמת, היא בעייתית. אני מסכימה עם חבר הכנסת דב חנין שיש פה בהחלט אכיפה סלקטיבית, ואנחנו חושבים שצריך לטפל בהקצנה ובהסתה, שהיא בלתי חוקית משני הצדדים.

למי את מייחסת אכיפה סלקטיבית?

אני מדברת שוב על אכיפה של התבטאות של ערבים כלפי יהודים, לעומת יהודים כלפי ערבים.

כשאת אומרת שיש אכיפה סלקטיבית, לאיזה גורמי אכיפה את מייחסת את זה?

אני מדברת גם על היועץ המשפטי לממשלה וגם על המשטרה. מדובר פה על צמד גורמים שצריכים לקבל החלטה על העמדה לדין וקני המידה שאנחנו רואים הם שונים.

תודה.

משרד החינוך, בבקשה. בקצרה.

שמי רוני דיין, מנהל אגף טכנולוגיות מידע במשרד החינוך. אני רוצה להשלים את המידע. בעקבות שיח וסיכום שהיה בין מנכ"לי משרדי ממשלה, הוחלט למסד את התהליך שעשינו מול גופים שונים מחוץ למשרד והקמנו ועדה שנקראת ועדה בין משרדית שאני מרכז אותה, שחברים בה למעשה נציגים של משרדי הממשלה, המשטרה, צבא, עמותות, הורים, מועצת התלמידים ותלמידים.

מתי היא התכנסה לאחרונה?

היא התכנסה לפני כחודשיים והישיבה הבאה בשבוע הבא. כלומר זו ועדה - - -

מי ממשרדי הממשלה?

משרד הרווחה, משרד התקשורת, המשרד לביטחון הפנים, משרד המשפטים, הסנגוריה הציבורית. כלומר, כל הגופים הרלבנטיים.

מה הגדרת היעדים של הוועדה?

אנחנו אמורים להגדיר למעשה את המדיניות ואותה תכנית לימודית כמו שחבר הכנסת ברוש הזכיר אותה, כאשר ההכוונה שלנו באותה תכנית לאומית, היא לעבור מעבר למודעות שאנחנו כבר שנים רבות עובדים עם התלמידים, לעבור לפעולה יותר אקטיבית עם התלמידים, יותר יזמות של תלמידים, מעורבות שלהם, שיפסיקו להיות אלה שעומדים מהצד וצופים או שבלי משים, כי לא מכירים את החוק, גם משתתפים באיזו עבירה על החוק כזו או אחרת.

הקמה של צוות קבוצות תלמידים נאמני מחשב בתוך בתי הספר, שאמורים גם לטפל בנושא הזה של גלישה בטוחה, על כל המשמעויות שנובעות ממנה. הוזכר פה נושא הגזענות. לאחרונה שילבנו גם את הקבוצה שמטפלת במשרד בנושא הגזענות, כי הוא חל גם כן כבר על גבולות הרשת. כלומר, יש פה פעולות רחבות מאד שאנחנו בעצם, עם כל הגופים השותפים, וגם הוזכר פה גם על ידי המשטרה וגם על ידי הכפתור האדום, אנשי יחידת להב והסייבר. אנחנו יושבים ביחד, חושבים ביחד על הפתרונות, כאשר המטרה היא לא רק לעצב את המדיניות והתכנית, אלא יותר מזה, לחפש את אותם מעגלים שאנחנו נוכל לעשות בצורה של מניפה, להגיע ליותר אוכלוסיות שאינן מודעות.

אם שותפים איתנו חברות כמו אינטל וגופים אחרים, אנחנו כן מצפים שהמהנדסים באינטל יעשו במעגלים הפנימיים שלהם - כל אחד במקומו הוא - עוד מעורבות, הגעה למודעות יותר חזקה של ההורים וכדומה, ועל ידי זה נוכל להרחיב את השיח שלנו גם לגופים אחרים שעד היום לא הצלחנו להגיע אליהם או שהיה מאד קשה להגיע אליהם.

אז הפעולה של משרד החינוך, שהייתה מאד ממוקדת, עברה עכשיו גם למעגלים נוספים, שבהם אנחנו מגיעים לאוכלוסייה ולקהילה בכלל.

תודה.

עוד הערה אחת. חברת הכנסת שאלה אם יש לנו סנקציות וכדומה. אז אכן יש סדרה שלמה של פעולות והנחיות למנהלים – מה עושים בבתי הספר כאשר מתרחשים אירועים כאלה ואחרים, הכל במסגרת הסמכות שיש - - -

מה שמותר לכם, עד כמה שיש דבר כזה.

בבקשה.

שמי גלעד בנט, אני היועץ המשפטי של מערך הסייבר במשטרה. אני רוצה להעיר שתי הערות לגבי הדברים שנאמרו. אחת לגבי הסנכרון בין משטרת ישראל לבין עמותות במגזר השלישי וגורמים שהם חוץ משטרתיים, אשר אוספים מידע על אלימות רשתית.

אנחנו נמצאים כרגע באיזו שהיא עבודת מטה רצינית שקשורה גם לתחום המחשוב. במהלך העבודה הזאת אנחנו מנסים, משתדלים לבנות איזו שהיא מערכת שתחבר בין רשויות המדינה, קרי – משטרת ישראל, משרד הרווחה, משרד החינוך ובין עמותות כמו העמותה לשמירת זכויות הפרט ואשנב. כפתור אדום כבר נמצאים בתוך העבודה הזאת. אנחנו עושים עכשיו מיפוי של כל הגורמים במגזר השלישי, שבעצם אוספים מידע שראוי שיינתן לו קשב לא רק ברמה הפלילית.

צריך להבין שבריונות רשת היא לא עבירה פלילית, אבל משטרת ישראל, מתוך הנחה ומתוך הבנה שאירוע כזה יכול להתפתח באחת לסכנה לחיי אדם, ואגב, משטרת ישראל הצילה בשנה האחרונה 190 איש, על סמך איתור של מיקום של אנשים שהתבטאו ברשת על כוונתם להתאבד. כל שנה אגב זה סביב המספר הזה. אנחנו נמצאים בעבודה שוטפת, בעיקר מול כפתור אדום ואפילו אזרחים שפונים אלינו ומעבירים אלינו מידע.

זה תהליך שלוקח זמן. במערכת מחשוב כזאת יש הרבה ניואנסים, אלוהים בפרטים הקטנים, צריך להבין.

זה ברור.

דבר שני זה לעניין ההתבטאות של דב חנין ונציגת המרכז הרפורמי לדת ומדינה, פחות על אכיפה סלקטיבית, יותר לגבי המשמעות של הכמות שנמצאת שם בחוץ, כמות ההתבטאויות.

יש באז מאד מאד גדול בנושא של מה זה עבירת הסתה. קודם כל אני חולק על ההערכה. להרתעה יש חשיבות מאד מאד רצינית בהיבט הזה, אבל האכיפה, המרכיב שלה במכלול, בנושא של מניעת אלימות רשתית, הוא קטן. צריך להבין. המכלול בכלל לא מנוטר על ידי משטרת ישראל. יש חכמת המונים. המון המון מידע נאסף בחוץ. גם אם משטרת ישראל לא תעשה שום דבר היום בנושא הניטור ורק תקבל מידע מהמגזר השלישי ומגורמים מבחוץ - - -

כשלעצמו זה מאסה.

בדיוק, כשלעצמו זה מאסה, שאנחנו לא נוכל לעולם לטפל בה בהכל. מה כן? צריך להבין, יש הנחיות של פרקליט המדינה. הנחיה מספר 1412 מדבר בצורה מאד מאד דווקנית על מה עומד כדי הסתה ברמה הפלילי והרף - - -

לא, אני לא רוצה להרחיב.

אני לא אדבר על זה.

סליחה, תן לי, אני מצומצם בזמן ואני רוצה לתת את רשות הדיבור לעוד שני דוברים. זה דיון שצריך לעשות בוודאי לא בשולחן הזה. יש את ועדת חוקה, חוק ומשפט, ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, זה לא זה. אנחנו באמת רוצים להתמקד בענייני מערכת החינוך.

אני מסכים. משפט אחרון, אני רק רוצה להגיד שחשוב שלא לתת לשיח הפופוליסטי בעניין האכיפה כמראית פני כל, להכריע את הדיון הזה. הדיון הזה צריך להיות גם ברמה החינוכית, גם ברמה הרווחתית.

תודה רבה.

גברת ליליאן ללום, מכללת הורים בראשון, בבקשה.

אני רק אדבר על העבודה של מכללת הורים בעיריית ראשון לציון.

בתחום המאבק.

כן. כל חודש לפחות יש לנו הרצאה בנושא ואני יכולה להגיד מעבר לזה, שלכל הסדנאות ובכל סדנה יש שני מפגשים שהם מקוונים בנושא התמודדות עם הבריונות באינטרנט, ידע להורים, השכלה כללית בנושא האינטרנטי. זאת אומרת שהנושא עלה כבר לפני 5 שנים.

ההורים מגלים עניין?

בוודאי, כי ההורים לא מכירים הרבה ממה שקורה ברשת ומופתעים.

במשך כל הדיון הזה לא שמעתי על קבוצות דיון של תלמידים, על קבוצות דיון של מורים, על קבוצות דיון של הורים בסוגיה הזאת. אחד יכול לעזור לשני ולהביא את זה למודעות גבוהה. חבל שאני לא שומע על כך.

מה שאני יכולה להגיד הוא שהביקוש מצד המנהלים השתנה. אם לפני כמה שנים זה היה גבולות סמכות, היום זה מה קורה ברשת, איך להתמודד עם הווטסאפ.

תודה.

איגוד האינטרנט, למרות האיחור שלכם, מצאנו עבורכם דקה אחרונה, לא יותר.

שלום. שמי יורם הכהן, מנכ"ל איגוד האינטרנט. האיגוד מפעיל מזה שנתיים וחצי מוקד לאינטרנט בטוח, שבו אנחנו נותנים מענה אנושי לפניות. בשנתיים וחצי האלה קיבלנו כל שנה כמה אלפי פניות.

אחד הנתונים המעניינים, זה ש-50% מהפניות זה של מבוגרים על מבוגרים. זאת אומרת זה לא רק ילדים. אנחנו כמובן מצטרפים לכל האמירות שעניינן חינוך הנוער, זה דבר מאד מאד חשוב.

אני רוצה להתייחס דווקא לדוגמא של חברת הכנסת קורן, שממנה עולה ש - - -

אין לך את הזמן הזה.

לא, הבעיה יכולה להיות חינוך מבוגרים. זאת אומרת הילדים מקבלים מהבית כל מיני דברים. יש עניין של ללמד מבוגרים מה זה אינטרנט, אבל יש עניין גם של מה הילדים מקבלים בבית כדוגמא.

תודה.

רציתי לומר משהו לתלמידים בתחילת הדיון. חשוב שתפנימו ותעבירו את המסרים האלה.

התלמידים כבני נוער משתפים את החברים בכל מיני אמירות בסטאטוסים, פייסבוקים, חושפים כל מיני דעות אישיות לכאורה, אבל יש בעלי מקצוע שיודעים לתרגם את הדעות האלה ואני אומר לכם שמפניות ציבור שמגיעות אלי ואני פונה בעקבותיהן לצבא, למערכות ההשכלה הגבוהה ואם זה לפעמים למשטרה – שואלים אותי אם אני רוצה לטפל בסוגיה הזאת, ואז הם מוציאים כל מיני אמירות מהפייסבוק ממזמן ממזמן.

מישהו אמר זה המרחב הציבורי. מי שבוחר צריך לדעת, כמו שאף אחד לא הולך להתפשט במרפסת, צריך לחשוב פעמיים-שלוש-ארבע עם מי מדברים ברשת, עם מי מתחברים ברשת ומה אתה כן צריך לחשוף ומה לא, ואני משאיר את זה בחלל האוויר.

תודה רבה לכל המשתתפים בדיון. אני רוצה לומר מספר מילות סיכום:

הוועדה רשמה בפניה את דיווח משרד החינוך על פעילותו בנדון, כולל כתיבת חוזר המנכ"ל ותוכניות לימודים.

הוועדה רשמה בפניה את דיווח המשרד לביטחון פנים על פעילותו בנושא.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך לבחון הפצה בלוחות המודעות של בתי הספר בדבר קיומו של הפעילות של עמותת הכפתור האדום, פעילות חשובה מאד.

הוועדה קוראת למועצת התלמידים, יחד עם הסתדרות המורים, לשלב ידיים ולעשות קבוצות דיון ולהגביר את המודעות ולשתף יותר את התלמידים.

הייתי רוצה לראות הקמה של ארגון כזה, של קבוצת מתנדבים של בני נוער. כמו שיודעים להתנדב בקהילה, מתנדבים בשעות מסוימות. חבל שהשלטון המקומי לא נמצא כאן, הוא יכול להקצות את המתנ"סים לצורך כך. פשוט לשוטט בפייסבוק ולמצוא אמירות שגובלות או שיכולות להוביל לכך, ועל ידי זה נשפר במידת מה את האווירה ברשת ואת רמת האלימות ברשת.

תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:05.