הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 16

מישיבת הוועדה לפניות הציבור

יום שלישי, ל' בתשרי התשע"ו (13 באוקטובר 2015), שעה 12:30

מחסור במבחני נהיגה מעשיים

חברי הוועדה: ישראל אייכלר – היו"ר

עליזה לביא

סופה לנדבר

חמד עמאר

נורית קורן

ציון מזרחי - מנהל אגף הרישוי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

ברנרד גרוסמן גליק - יו"ר ועד ארצי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

חנן אהרון - יו"ר ועד ארצי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

פטר יוסף שיף - בוחן נהיגה, וועד משרד התחבורה - אגף הרישוי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

איל אביאב - חבר ועד, ועד בוחני רישוי נהיגה ארצי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

מורן מזור - רפרנט תחבורה ציבורית, אגף התקציבים, משרד האוצר

אפרת ברקו - מנהלת תחום משרדי הממשלה ויחידות הסמך, נציבות שירות המדינה

דורון כהן - יו"ר ועד בוחנים מחוז הצפון

אבי גולן - יו"ר הארגון הארצי של מורי הנהיגה בישראל

אבי קרמר - דובר ארגון מורי הנהיגה הארצי

אבנר בנדיקט - מורה נהיגה, חבר ועד, עמותה לקידום מורי נהיגה בישראל

משה גולומב גלעד - חבר ועד, העמותה למורי נהיגה בישראל

איתי לורי - תלמיד נהיגה, העמותה לשיפור הבטיחות בנהיגה

שלמה יוספסברג - חבר ועד, עמותה לקידום מורי נהיגה בישראל

אליאב בטיטו - יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית

דולב אופק - ס.סגן יו"ר מועצת תלמידים ארצית, עמותה למורי נהיגה בישראל

אלמוג בן משה - יו"ר הוועדה האתית משפטית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

עדן סניור - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

זמרת סרי - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

ידידיה זלינגר - פונה לוועדה, צוות פניות ציבור, מפלגת הבית היהודי

אלחנן בניאל - פונה, מייצג את תלמידי הנהיגה

עזרי הימלמן - פונה לוועדה

נועם בן חיים - פונה לוועדה

נחשון עוזר - פונה לוועדה

יהונתן דיין - פונה לוועדה

ורד קירו-זילברמן

שלומית אבינח

ר.כ.,חבר המתרגמים

מחסור במבחני נהיגה מעשיים

אנחנו פותחים את הישיבה של הוועדה לפניות הציבור, בעניין המחסור במבחני נהיגה מעשיים. אני רוצה לקדם בברכה את חברת הכנסת נורית קורן וחבר הכנסת חמד עמאר שבאו לדיון.

אני מאד שמח על הדיון הזה, מהסיבה ורגע, לפני שאני פותח את הדיון אני רוצה להגיד שחשבתי מה הקשר בין מה שקורה היום לבין דיון על טסטים ועל נהיגה במשרד התחבורה. נכון שהחיים צריכים להימשך, אבל כאשר יש מצבים כאלה, זה נראה קצת סוריאליסטי, שאנחנו עוסקים בחיי היום יום הכל כך פשוטים כמו טסטים. אז הדבר היחיד שמצאתי בקשר הוא, שגם בנהיגה וגם כאשר שאנחנו הולכים ברחוב, אנחנו זקוקים למלאכי שמים שישמרו עלינו, מעבר למה שאנחנו צריכים לשמור איך אנחנו נוהגים ולשמור על בטיחות ותנאי בטיחות ותנאי כביש ותנאי רכב והתנהגות הנהג.

יש פסוק אחד שמחבר בין הנהיגה לבין המצב הביטחוני, והפסוק אומר כך: "כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך, השם ישמור צדך ובואך מעתה ועד עולם". אני חושב שזה הדבר שצריך לפתוח בו את הנושא.

ובאמת חשוב מאד שאתם דואגים – ואני מדבר עכשיו על הפונים ועל האנשים שאינם מקצועיים וזו לא הפרנסה שלהם - שדואגים בעצם לאחרים. כי בסופו של דבר, כל נהג מתוסכל שעובר את כל התהליך הזה, של עד קבלת רישיון, ברגע שהוא קיבל את הרישיון, אז הוא שוכח את כל מה שהוא עבר והוא לא ילך אף פעם להתלונן ולעשות בלגנים על מה שהיה, כדי לעזור לאחרים. וזו אחת הבעיות של חוסר ערבות הדדית בנושא הבירוקרטיה. בכל משרדי הממשלה ובכל רשויות השלטון, הפקיד נשאר והאזרח אומר – אני כבר גמרתי, עברתי את כל הסבל, הולך הביתה, אומר תודה שהוא הגיע הביתה ולא בא להתלונן בשביל אחרים.

כך בנושא האוטובוסים למשל, כשהאוטובוס לא מגיע. אני אומר לנוסעים שפונים אלינו לוועדה, תגיד לי, אתה טרחת לפחות לכתוב כמה שורות למשרד התחבורה, למישהו, להתלונן? תעזוב אותי, עד שהגעתי הביתה עם הילדים. אמרתי לו עד שהגעת הביתה, אז מישהו אחר עומד עכשיו בתחנה. ולכן גם העניין הזה של הטסטים.

הטסטים זה אחד הסיוטים של הצעירים ואני לא מזמן קיבלתי רישיון נהיגה, בשנת 1977. זה נראה לכם מזמן, אבל לי לא. אני עוד זוכר את כל הסיוטים האלה, אבל אז זה לא היה ממוחשב, זה היה יותר אנושי והייתי יודע מי עשה ומה עשה. היום הכל ממוחשב, הכל קר ואני יודע כל השנים שיש סבל.

אנחנו גם יודעים ואני לא רוצה להאריך בפתיחה, שזו ממש סכנה חמורה מאד לתת רכב לאדם שלא רק שהוא לא יודע לנהוג, הוא לא יודע את הסכנה שברכב. אני אומר על הולכי הרגל, שלא יודעים עד כמה הרכב הוא כלי מוסכן. זה כלי נשק. זה כמו שנותנים רישיון להחזקת כלי נשק, שוב, אפרופו לאקטואליה. לתת רכב בידי נער או מבוגר, שהולך לנהוג, צריך לדעת שהוא נושא כלי נשק. כלי נשק יכול להגנה ויכול להיות רחמנא ליצלן כלי משחית.

אגב, אחד הדברים שהצדיקים אמרו כסגולה להצלה מהכלי המשחית הזה, לקיים את מצוות הכנסת האורחים בתוך הרכב. היום אין הרבה אנשים שמסתובבים בין הכפרים והערים ואין להם איפה לאכול ואתה מקיים הכנסת אורחים שאתה מזמין אותו הביתה אליך לאכול. אבל אנשים שאין להם רכב והם זקוקים להגיע ואתה מכניס אותם לרכב שלך, קיימת מצוות הכנסת אורחים. זאת מצווה שהיא סגולה לנסיעה בטוחה, להביא אורחים אל תוך הרכב.

ועכשיו לעצם העניין. אנחנו נשמע מהפונים, מחברי הכנסת, מהמומחים ומאנשי המקצוע איך אפשר לפתור את הבעיה. אני מבין שהוועדה הזאת כבר דנה לפני שנים והדיון מתקיים בעקבות פניות של אזרחים בכמה טענות. קודם כל, זמן ההמתנה למבחן נהיגה מעשי. אני מבין שהזמן צריך להיות חודש ולמעשה ממתינים בין שלושה לארבעה חודשים.

סליחה שאני מפריעה לך, אדוני יושב הראש. התקיים במושב הקודם דיון בנושא הזה, בהצעה לסדר שאני קיימתי ובוועדת הכלכלה. זמן ההמתנה, לפי התקנות, הוא עד שישה חודשים. מה שאני עשיתי בעקבות הדיון, אנחנו פנינו למשרד התחבורה, אבל הפנייה שלכם כרגע למשרד התחבורה הייתה ממש מפורטת ואני מברכת אתכם על כך ואני מברכת בכלל על הדיון הזה, זאת פעם שנייה.

אז תיכף ארצה לשמוע מה שהיה, אני רק אסיים.

הטענה העיקרית היא שאין מספיק בוחנים. אנחנו נבחן את הטענה הזאת, שאין מספיק בוחנים. אני יודע שברקע יש את הדיון על הרפורמה, אבל זה פחות נוגע לאותו נהג, השאלה שאנחנו נדון בה. תשובת משרד התחבורה היא שהמשרד שוקד על גיוס בוחנים. אני מבין גם שאם יהיו עוד 10 או 20 בוחנים, זה יכול לפתור הרבה בעיות ברוב הארץ.

חברת הכנסת קורן וחברים אחרים, יש בעיה שצריך לבדוק איך מונעים ממורים להעמיד נהגים למבחן, כשהם לא בשלים, כדי לקבל הכנסה גבוהה יותר, כי כאשר הוא משכיר את רכב לנבחן הוא מקבל – בעבר זה היה 400 שקלים, היום זה כבר יורד ולשני נהגים זה 800 שקלים, בשעה שעל שעת שיעור יש לו הרבה פחות.

265 ₪.

כן. אז צריך לראות שהמורים באמת יגישו למבחנים רק נהגים שהם בשלים, כי הם – ועד כמה שאני מבין מהנתונים של משרד התחבורה – רק 40% בערך עוברים טסט, אני לא יודע איך זה בעולם, אבל לא נשמע לי סביר ש-60% מהנהגים הצעירים הם כאלה, תסלחו לי, אני לא אגיד איזה ביטוי לא פרלמנטארי – שלא יכולים לעבור טסט.

אני לא יודע איפה קיבלת נתון של 41%.

בצפון למשל זה 32% לפחות.

במענה לשאלת מה אחוז העוברים בטסט ראשון, חלוקה לפי מחוזות – חיפה – 13.9%, ירושלים 22%, תל אביב 28.4%, באר שבע 24.9%. נתונים מזעריים.

זה בטסט הראשון.

אתה מדבר על טסט ראשון?

זה טסט ראשון.

אתה יודע מה, טסט ראשון - - -

אני אדבר בזמן שלי, אבל זו לא סיבה להגיד טסט ראשון. זה אותו נהג, אותו מי שמעלים אותו לטסט ראשון, הוא אחרי 28 שיעורים, אחרי טסט פנימי שעושים לו בבית הספר שלו, ואם אחרי הטסט הפנימי שלו זה מגיע רק ל-13.9% שהוא עבר את הטסט הפנימי, אז משהו גרוע ביותר.

אני מסכים איתך.

זה הרבה פעמים אחרי הרבה יותר מ-28 שיעורים.

אני עדיין לא פתחתי את הדיון, אני עוד בדברי הפתיחה.

אני לא רוצה להפריע לך בדברי הפתיחה.

אנחנו ניתן לכל אחד לדבר.

פתחת עם נתון מעולה, 40%.

אלה הנתונים שקיבלתי בסך הכל – 40% מכלל הנבחנים. לא אמרתי טסט ראשון. ואני לא מתבייש להגיד לך שאני עברתי יפה מאד את התיאוריה ואת הכל. בטסט ראשון נסעתי מצוין, אבל הבוחן אמר לי, רק שכחת לפתוח את בלם היד. אבל שלטתי כל כך טוב על הקלאץ' והגז, שהצלחתי לנסוע כשבלם היד כמעט סגור ולכן הוא הכשיל אותי והוא צדק. זאת אומרת לא נורא לטסט ראשון, אבל טסט שני זה כבר יותר מכריע.

אני כבר מסיים את דברי הפתיחה, כי אני רואה שהציבור כבר רוצה לדבר. ממידע שהגיע לוועדה עולה כי מועסקים 128 בוחנים - - -

היום אנחנו קצת יותר.

קצת יותר, אני מבין שממש עוד שניים-שלושה. 80,000 תלמידים לומדים נהיגה מדי חודש. הבוחנים מבצעים בין 14 טסטים ליום. פה כתוב 14-16, אבל זה 14. הבוחנים עובדים כולל ימי שישי. 400,000 מבחני נהיגה היו בשנת 2014, רובם על רכב פרטי. אני לא אמשיך יותר, אני אתן את רשות הדיבור.

מנהלת הוועדה אומרת שצריך להתייחס לעניין של התכנית במשרד התחבורה להפריט את התחום, ואפילו יש מכרז לביצוע מבחני הנהיגה. אבל האינטרס של המכון יהיה להעביר כמה שיותר תלמידים וזה עלול להגביר את התחרות ולהפחית את איכות הנבחן ואת הלומדים ואת הנהגים החדשים, ויכול להיות שיש פה עניין של סכנה. אני יודע איזה אינטרסים יש בצד הזה ובצד הזה, ולכן אני לוקח את זה כדבר שני בדיון. הדבר הראשון צריך להיות האזרח, הלקוח, הנהג, הצעיר שרוצה לא לעמוד בתור הרבה זמן ולא לשלם למורים כל כך הרבה כסף על מבחני סרק, מה שנקרא.

לכן אני רוצה לתת את רשות הדיבור קודם כל לחברת הכנסת נורית קורן, בגלל שהיא כבר עשתה בנושא. אין חכם כבעל ניסיון. תני לנו מהתובנות שיש לך מהדיון הקודם.

אז ככה, בדיון הקודם מה שקרה שכולם דיברו וכולם הגיעו, ואז גיליתי שגם במושב הקודם, שנתיים קודם, דנו בדיוק באותו דבר ושום דבר לא השתנה.

יש 160 תקנים של בוחנים. מאוישים – 136 תקנים בלבד. כששאלנו את משרד התחבורה אם הם מכשירים עוד כדי למלא את התקנים, אז הם אמרו שיש להם שישה בדרך. אלה התקנים שהם יוסיפו בעתיד.

התשובה שאתם קיבלתם לכל השאלות ששאלתם, ואתם הגשתם שאלות מאד מפורטות, אני לא רואה שיש תשובה איך הם מאיישים עוד המשך של התקנים שיש להם וגם ראיתי כאן שבעצם הם כותבים שהם הוציאו מכרז וניגשו 230. הם לא רשמו אם העבירו אותם, לא העבירו אותם. אני רוצה לדעת מה קורה עם ה-230 אנשים האלה. זה בשאלה 10.

אנחנו נענה.

רק הגשתם. בסדר, אני שאלתי.

אני חושב שהנתונים קצת לא בדיוק נכונים.

בסדר, אבל לצערי לא רואים פה את האזרחים ואת טובת האזרח וזו בעיה. מה שקרה, אנחנו ביקשנו תשובות ואני ביקשתי שבמקום שיהיו התקנות, שעד שישה חודשים שאפשר לחזור על טסט שני ושלישי, זה יופחת בחודש אחד. ועדת הכלכלה שלחה מכתב. התשובות לא היו תשובות ענייניות בעליל.

במעמד הדיון אני הגשתי הצעת חוק וביקשתי להגביל עד חודש, שיהיה אפשר להגיע לטסט שני. ההצעה הוגשה, כבר קיבלתי פ' וזה ממתין לתור שלי להעלות הצעות חוק בוועדת שרים, שם זה עומד כרגע.

לאור כל התשובות ולאור זה שעדיין אנשים ממשיכים לפנות, משרד התחבורה רוצה להפריט. עכשיו, מה עושים כדי לקבל אישור של הציבור להפריט? לוחצים, לוחצים, לוחצים, לא מעבירים כספים, לא ממלאים תקנים, עושים הכל בכוונה כדי להפריט. זה לא קשור. אפשר להפריט, אבל לטסט יהיו בוחנים של משרד התחבורה. בכל זאת הם לא יצטרכו להעביר? לא שום דבר? אבל יצטרכו להשאיר בוחנים? יהיו בוחנים?

לא. ייקחו בוחנים מבחוץ, ישלמו להם שכר מינימום והם יהיו תלויים ב - - -

תיכף ניתן לך את רשות הדיבור.

תיכף נשמע אותך. אם מפריטים את כל הטסטים, אז אנחנו צריכים לדעת את זה שאם אתם רוצים להפריט, אז בבקשה, אז כבר תפריטו. למי אתם ממתינים?

את בעד הפרטה או נגד?

אני חושבת שלא. אני חושבת שזה צריך להישאר במשרד התחבורה, כי אני רוצה שיהיה פה טוהר המידות. לא שאני באה בטענות למישהו, אבל אני חושבת שזה צריך להישאר כמו שצריך. אלא אם כן ימצאו איך, אתה יודע, שמור לי ואשמור לך, שהבוחן עם המורה נהיגה, כדי שיהיה לו שם טוב, אז הוא יעביר את כל התלמידים שלו ואז נקבל עוד יותר תלמידים שלא מיומנים.

את יודעת שבארצות הברית, אם נותר לי בנימה הזו, יש בתי חולים שמדורגים לפי מספר המתים שיצאו משם ומספר הבריאים. אז כשמגיעים חולים קשים, הם פשוט שולחים אותם לבתי חולים אחרים. הם לא רוצים שזה יהיה אצלם.

גם ברוסיה.

גם ברוסיה?

גרוע ביותר.

ואנחנו לא רוצים שזה יקרה גם בטסטים, שייקחו רק את הנהגים האלה.

כמנהגנו, נפנה בראשונה לפונים. הפונה הראשון, איתי לורי, שהוא תלמיד נהיגה. בבקשה.

אני באתי לפה בתור תלמיד נהיגה. אני עדיין תלמיד, עדיין אין לי רישיון, אחרי מספר לא קטן של טסטים. אני עכשיו סיימתי מכינה קדם צבאית ואני לפני גיוס. אני מתגייס בנובמבר ונוצרה בעיה שלמרות שהיה לי זמן בין המכינה לגיוס, יש כרגע סכנה שאני אתגייס בלי רישיון. וזה אחרי שאני הלכתי למכינה בלי רישיון, גם בגלל המחסור הזה.

היה אמור להיות איתי פה איציק סנדלר, שהוא יושב ראש העמותה לשיפור הבטיחות בנהיגה, אבל הוא תקוע במודיעין, כי כל הדרכים לירושלים סגורות.

רציתי להבהיר את הבעיה הזאת, שכולם פה באים בתור מייסדי עמותה וזה באמת מאד חשוב. אתה נתת את הדוגמא למישהו שגם אחרי שהוא סיים לחכות שעתיים לאוטובוס, הוא עדיין דואג שהאוטובוס לא יאחר גם לבאים. אני עדיין מחכה לאוטובוס הזה.

אני מאד מקווה שתתגייס וכבר יהיה לך רישיון ואז הצבא לא ישחרר אותך, אם לא יהיה לך, כדי לבוא להגיד שלום.

תודה.

בוא תגיד לי איפה אתה רואה את הבעיה, כתלמיד.

הבעיה בלי ספק, תראה, כתלמיד פחות רואים את הבעיה. אני רואה מה המספרים שיש מחסור גדול בטסטרים. אין צפיפות מאד גדולה במשרד הרישוי, ואני יודע, כי הייתי שם הרבה פעמים. אז לא מאד צפוף שם מבחינת אנשים שבאים לעשות טסט.

כמה פעמים לא עברת טסט?

לא עברתי חמש פעמים בינתיים וממשיכים לספור.

יש לך תחושה שבאמת המורים ממהרים להכניס תלמידים?

ממש לא. אני חושב שעברתי בערך 50 שיעורים לפני הטסט הראשון, וממש לא הייתה שום מהירות. אני גם לא אוהב להעיד על עצמי, אבל אני כן חושב שאני נוהג די טוב בשיעורים, ויחד עם זה אני כן חושב שבטסטים שנכשלתי בהם, הכישלון היה מוצדק.

כמה זמן חיכית בערך בין טסט לטסט?

אני חושב שלושה חודשים, לפעמים שלושה וחצי חודשים.

כל הזמן? תמיד? לכל חמשת הטסטים המתנת שלושה וחצי חודשים?

כן, אני לא ספרתי, אבל בעיקרון כן.

אם אנחנו נספור את הזמן, אנחנו נגיע לשנה וחצי.

אני מתחיל להרגיש בחקירה.

רגע, רגע, זה נשמע לא הגיוני שנגיע לשנה וחצי.

הוא לא ממציא.

שנייה, אני רוצה לענות, כי הוא אומר שאני לא מדייק. הטענה שהבנתי זה שאני לא מדייק, כי זה לא הגיוני, כי אז הייתה עוברת שנה וחצי. אני לפני שנתיים כבר הוצאתי את הטופס הירוק הראשון שלי. לפני חודשיים הוצאתי עוד פעם טופס ירוק, כי אחרי שנתיים פג תוקף של טופס ירוק. אז כן, אז מסתבר ששלושה חודשים זה מאד הגיוני, אבל אני אגיד עם זה שהייתה הפוגה של 10 חודשים בין הטסט הרביעי לחמישי, כי אני הייתי במכינה הקדם צבאית.

זה אומר שזה לא היה בגלל משרד התחבורה.

העשרה חודשים האלה לא היו בגלל משרד התחבורה.

בסדר. תודה רבה לך, מר איתי לורי.

חבר הכנסת חמד עמאר ביקש לדבר, בבקשה.

כל הפונים שביקשו לדבר רשומים.

כן, כולם ידברו. נלך אחד-אחד. רק לקצר וכולם יוכלו לדבר.

קודם כל אני רוצה להודות לך על קיום הדיון. אנחנו קיימנו את הדיון הזה בוועדת הכלכלה במושב הקודם. אני לא ראיתי שהשתנו הרבה דברים מאז הדיון, עד הדיון הזה, אבל אני כאן רוצה להתמקד בכמה דברים.

אני חושב שלגבי נושא ההפרטה, שאתה אמרת שזה דבר משני, השאלה הנשאלת למשרד התחבורה אם הוא לא מאייש את התקנים בגלל שהוא רוצה ללכת להפרטה?

ברור.

אז הבעיה תהיה של משרד התחבורה וההחלטה של השר על ההפרטה.

אם יושב הראש ירשה לי, אני אענה.

אני נגד ההפרטה. אני אמרתי יותר מפעם שאסור להפריט את זה, וכל הדברים האלה שמדברים על פיקוח, אנחנו רואים את הפיקוח עכשיו בנושא של התיאוריות, אנחנו רואים את הפיקוח בנושא של מכוני הרישוי, ששם אין פיקוח וגם שם אין פיקוח. הייתי שמח לקבל מידע כמה מפקחים יש עכשיו בנושא של התיאוריות וגם כמה מפקחים יש במכוני הרישוי.

הנקודה השנייה, אני בא בטענות למורי הנהיגה. כשרוצים להגיש לטסט ילד או ילדה, בחורה צעירה או בחור צעיר, לא יכול להיות שנתון של 13.9% עוברים בטסט הראשון. לא יכול להיות מצב כזה, כאשר היום אותו מורה נהיגה מחויב ואני רוצה לדעת איזה פיקוח יש על מורי נהיגה. האם הנושא הזה הוא רק כספי, איך לסחוט מאותם תלמידים? או באמת מורה הנהיגה בגלל הלחץ של התלמיד שולח אותו לטסט.

יש 28 שיעורים - וזו הטענה שלי אליכם – יש את הטסט הפנימי שמחייב את הילד לשלם ואני הובלתי את כל הנושא של שימוש ברכב לטסט. אני הבאתי את הנושא בהצעת חוק והורדתי את זה בתיאום עם משרד התחבורה. הורדנו את זה במקום 400 ו-500 ל-250. אבל עם כל זה - - -

זה עדיין לא 250.

זה אמור להגיע. יש שלוש פעימות. זה אמור לרדת.

זה יגיע ל-229 שקלים.

אבל כשאתה קורה נתון כזה, שבמחוז חיפה 13.9% עוברים בטסט הראשון, אתה אומר – כאן צריך לבדוק. איפה כאן הבעיה. מחוז חיפה והצפון, זה ביחד. מה הבעיה? 22% גם לא מספיק וגם 28% לא מספיק. ילד שמגישים אותו למבחן, צריך להיות לו סיכוי מעל 50% שהוא יעבור במבחן הראשון. בשביל זה להגיש אותו למבחן. זה הנקודה הראשונה, שצריך לבדוק מתי אותו מורה נהיגה מביא לי את הילד הזה למבחן בשביל שיעבור את הטסט, בטסט הראשון. וזה גם סיפור של מורי הנהיגה, בתי הספר לנהיגה וגם של משרד התחבורה והפיקוח של משרד התחבורה.

הנקודה השנייה, בשנת 2014 היו לנו 149 תקנים. אנחנו לא גדלנו? אנחנו גדלנו ב-2 מיליון.

המדינה גדלה, התקנים הצטמצמו.

וגם הגיל לקבלת הרישיון ירד, גם האוכלוסייה גדלה ב-2 מיליון ונשארנו עם תקן של 149 ואנחנו לא מצליחים לאייש אותם. אני הולך לפי משרד התחבורה - יש 134 תקנים היום. אני הולך לפי מה שאתם אומרים, אני לא מבין מה שאת אומרת.

אני אומר יש להם 134 תקנים, חסר לי תקנים ל-149, אבל איך לא הוספנו בכל השנים האלה? או שיש הפרטה, אבל לפי החישוב שאני עשיתי עכשיו, חישוב קצר, כל בוחן עושה מעל 10 טסטים. כמה משלם אותו ילד, אותה משפחה על כל מבחן? 141 שקלים. תכפילו את זה ב-10, זה 1,400 שקלים. כמה אתם משלמים יומית לאותו טסטר? אז משרד התחבורה מרוויח, המדינה, האוצר, מקבל המון כסף. אז מה? השר החליט שהוא רוצה להעביר את זה לידיים פרטיות? לאיזה ידיים פרטיות רוצים להעביר את זה? אנחנו המדינה מרוויחים. למה אנחנו כמדינה רוצים לתת למישהו אחר להרוויח? למה?

להרוויח 70 מיליון.

אני אומר לכם כאן, אדוני יושב הראש, אני חושב ש-119 חברי כנסת צריכים לעמוד על הרגליים כאן. לא לאפשר את ההפרטה של נושא הטסטים. אין אפשרות לאפשר את ההפרטה של הטסטים.

אתה ציינת את ה-58 מיליון שקלים שהמדינה מרוויחה בשנה מזה?

אני אמרתי את זה. אני עשיתי חישוב קטן.

זה כתוב פה.

גם כתוב כאן, אז למה רוצים להפריט? למי יש אינטרס לתת את ה-156 מיליון שקלים? למי? למי יש את האינטרס הזה? המדינה מרוויחה. אם המדינה הייתה מפסידה היינו אומרים תשמע, המדינה מפסידה. אם המדינה הייתה עומדת בתקנים ושמה את כל התקנים ומורי הנהיגה היו מגישים את הילדים מוכנים למבחנים, יותר מוכנים, כי האחוז של הנכשלים מעיד, הייתי בא בטענות לילדים. אבל כאן אני בא בטענות למדינה, לפיקוח של משרד התחבורה. איפה משרד התחבורה נרדם כאן? איפה נרדם משרד התחבורה בכל הנקודה הזאת של הבוחנים?

האם משרד התחבורה היום, אנשי המקצוע שם משרתים את המטרה של השר להפריט? זו המטרה שלכם? אנשי מקצוע יושבים שם. אנשי מקצוע שצריכים לדאוג לאזרח הקטן, לאותה משפחה שבקושי יכולה לגמור את החודש, שמשלמת המון כסף לילד שלה, שיעבור ולילדה שלה שתעבור את הטסט. לאותו בחור צעיר שלפני הצבא רוצה להגיע לצבא עם רישיון. בזה אני רוצה לראות אתכם. בזה אני רוצה לשמוע אותך עכשיו.

תודה רבה.

חבר הכנסת עמאר, תודה לך. יש פה נציג של משרד האוצר, מורן מזור, אני רוצה תשובה לשאלה. אני רוצה שתתייחס לשאלה שהציג פה חבר הכנסת עמאר. לפי החישוב שעשתה מנהלת הוועדה, 58 מיליון שקלים בערך, מדינת ישראל מרוויחה מהעניין הזה. מה העניין שלכם באוצר להפריט, מבחינה כלכלית?

אז אלף אין פה רק כלכלה מאחורי ההפרטה ואין לנו גם כוונה, עדיין לא התגבשה החלטה גמורה להפריט את מערך הבוחנים. חשוב להבין, הסוגיה הזאת היא על שולחן הממשלה כבר תקופה די ארוכה. לאורך השנים משרד התחבורה ומשרד האוצר מנהלים בצורה כזו או אחרת, משא ומתן עם הבוחנים במשך שנים.

אופן ניהול של מערך הבחינות הוא כנראה מתבצע בצורה שהיא לא מספיק טובה ואנחנו רואים את התוצאות. הילדים פה באים ומספרים לנו באמת שיש פערים בבחינות בין בחינה לבחינה, שכנראה אנחנו מבינים שאנחנו לא רוצים לתת שירות כזה לילדים האלה.

אל תתווכח איתו על העניין הזה, אלא העניין הכלכלי. 58 מיליון שקלים זה המון כסף בשביל האוצר, עד כמה שאני יודע.

זה גם החישוב שאני עשיתי, אבל אני רוצה לוודא בדיוק מה ההכנסות. אנחנו מתעמקים בסוגיה והסוגיה הזאת, אפשר לפתור בכמה אפשרויות. יש כמה חלופות. אתם מצביעים על אופציה אחת, שזה להגדיל תקנים. אני לא בטוח שזה נדרש. זו שאלה שאנחנו בוחנים אותה. יכולה להיות גם אופציה אחרת, שמנסים במהלך כמה השנים האחרונות, שזה פשוט לשפר את מערך הניהול של הבחינות ושל הבוחנים, שזו גם אופציה שעומדת על הפרק ולצערי פשוט לא קורית. ולכן אנחנו הולכים גם לחלופות אחרות, לבחינה של חלופות אחרות.

בין היתר עומדת היום על הפרק, ממה שאני מבין, בחינה של חלופה של הפרטה של מערך הבחינות ושל הטסטים, הבחינות של נהיגה בפועל.

כמה האוצר ירוויח מההפרטה?

לא, לא להיפך. אני לא בטוחה שהאוצר-. אני לא רוצה - - -

חברות לא ישלמו זיכיון על זה?

אז אני רוצה להגיד, אלף אני ממש לא משוכנע שהאוצר ירוויח כסף מהמהלך, אולי להיפך, בהנחה שנלך לכזה מהלך, כשהמטרה של כזה מהלך, בכל מקרה, היא לשפר את השירות בצורה דרמטית ולתת שירות לילדים בצורה טובה יותר וגם לפקח בצורה טובה יותר על הבחינות.

אני מסכים, גם חלק מהאמירות פה כנראה נכונות - - -

מה זה כנראה נכונות?

לא, אני לא יודע, שנייה. אני לא רוצה להגיד שום דבר שהוא עובדה גמורה. כמו שאומר חבר הכנסת, שיכול להיות שהפיקוח על המורים שמגישים ילדים בפעם הראשונה לטסט כשהם עדיין לא מוכנים, יכול להיות שגם לזה צריך לתת מענה באחת מהחלופות שאנחנו נלך עליה. אבל צריך להתייחס לסוגיה הזאת - - -

שים לב שבהפרטה המערך יגבר, כי גם החברות יהיו מעוניינות להגיד למורים תביא לי, תביא לי, אני אתן לך תנאים טובים, תביא לי עוד יותר.

אני לא משוכנע, זה תלוי איך מודדים אותם ומכרזים, כמו שאתם בוודאי יודעים, אפשר להכניס בהם כל מיני תמריצים כלכליים ואני לא בטוח שהתמריץ הכלכלי יהיה פה על מספר נבחנים או בטח לא על מספר העוברים. זה תלוי. זו שאלה.

יהיה קשה מאד לפקח. אם אתם לא יכולים לפקח על העובדים של משרד התחבורה, תוכלו לפקח על - - -

אני לא משוכנע. אני ממש לא משוכנע.

יש לי עוד שאלה.

חברת הכנסת קורן רוצה לשאול עוד שאלה אחת ובזה נסיים, אני לא רוצה להרחיב.

יש לי הצעת חוק בנושא. אני רוצה לדעת שאם אני מעלה את זה לוועדת שרים, האם אתם תתנגדו באוצר, או שאתם תאשרו אותה.

אז אני לא מכיר את הצעת החוק. אני אשמח - - -

אני יודעת, אני עוד לא הגשתי אותה לאוצר, כי אני עוד לא יודעת מתי התור שלי בוועדת השרים. הצעת החוק אומרת לשנות את התקנות, במקום שהם יהיו עד שישה חודשים, שזה יהיה עד חודש. השאלה שלי – אנחנו רוצים לשפר, זה מה שאתה אומר. אתה רוצה לשפר את השירות לאזרח ובינתיים אנחנו לא רואים שום שירות פה - - -

אני חושב שחקיקה, ככל שהיא חקיקה שבאה להיטיב עם הציבור ולשפר את השירות, היא דבר מבורך.

אבל יש לי שאלה, איפה - - -

שנייה, אני חייב להגיד. לצד החקיקה, חייב להיעשות פה כנראה מהלך מהותי, גדול, לשנות את אופן מערך הבחינות. אני עדיין לא יודע להגיד מה החלופה שתיבחר, אבל חייבים לעשות פה איזה שהוא מהלך משמעותי כדי שגם המצב בשטח יתאים לחקיקה.

כולנו מסכימים איתך, ואת זה אתה יכול לדבר גם כאזרח, לא רק כנציג האוצר. כולנו רוצים שאנשים יוכלו - - -

לא, אז אני אומר, הצעת חקיקה כזאת במנותק מהשינוי של המערך - - -

מה נעשה במשך שנים מאז שהתקיימה הישיבה בקדנציה הקודמת והיום? אתה מדבר סחור-סחור. אנחנו רוצים לדעת מה נעשה במשרד כדי לשפר את זה.

מתי אתם מתכוונים להחליט מה אתם עושים?

אלף אני לא מדבר סחור-סחור. אני לא יודע מה היה פה ב - - -

אז היית צריך לבדוק.

אני רק רוצה להגיד שהממשלות התחלפו מאז, חשוב להגיד.

סליחה רגע, תנו לו לדבר. הבן אדם הגיע כשליח לדבר ואנחנו מחכים לתשובות שלו, אבל אולי תתמצת את המשפטים לתשובות. איפה זה עומד – באיזה יום, באיזה תאריך, באיזה חודש אתם תחליטו – אנחנו הולכים להפרטה? הגענו להסדר עם הבוחנים? מתי אנחנו משלימים את ה-20 בוחנים שחסרים, אלה שפרשנו לגמלאות. תן לנו נתונים.

אז אני אענה על זה. אלף, על 20 הבוחנים שצריך עוד לקלוט, אני לא משוכנע שהמספר הוא מספר נכון. את זה כמובן משרד התחבורה צריך להגיד לכם. אנחנו משרד האוצר. הקליטה של בוחנים נוספים בתוך מספר התקנים שהקצנו למשרד התחבורה לטובת הנושא הזה, שזה כמובן באחריות משרד התחבורה, אני לא יודע לענות על זה. אני מצטער.

כמה תקנים הקצתם להם?

לדעתי יש - - -

תשעה.

מה זה תשעה? לדעתי יש תוספת. לדעתי יש שם 137 תקנים.

לא לדעתך, אנחנו רוצים לדעת בוודאות.

אני לא מכיר את התשעה. יש 137 תקנים.

אנו תקווה כי עד לחודש העשירי 2015, ואני מצטט לך מדבריו של מנהל אגף הרישוי.

אדוני יושב הראש, הוא אמר דבר אחר. 137 במקום 149, כאשר בשנת 2004 היו 149.

אז תשמע את התשובה שקיבלנו ממשרד התחבורה.

2004. זה רשום אצלכם.

חמד, אתה רוצה לשמוע תשובה?

כן.

"אנו תקווה כי עד לתום חודש עשירי 2015" – שזה ממש עכשיו – "נאייש כמות של תשעה בוחנים בחלוקה הארצית ואם ירצה השם, תורגש הקלה בעומס וזמן ההמתנה יקוצר". זה התשעה וחתום על זה ציון מזרחי.

אני רוצה לענות גם על השאלה הנוספת. משרד התחבורה עושה היום, בשיתוף שלנו כמובן, של משרד האוצר, משרד האוצר ומשרד התחבורה היום עושים עבודה לבחינת הסוגיה הזו, של מה מערך הניהול הנכון של הבחינות ואיך ראוי לשפר את המערך הזה לציבור. אני מעריך שבחודש-חודשיים הקרובים תהיה לנו תוצאה של הבחינה של העבודה הזאת ונוכל לצאת עם זה לביצוע.

הוועדה תוכל לקבל תוך 30 יום את ה - - -

אני לא יודע אם תוך חודש. אני מעריך שתוך חודשיים.

חודשיים, 60 יום, אנחנו נקבל דו"ח מפורט שלכם.

אני מעריך, אבל גם משרד התחבורה צריך כמובן לקבל החלטה.

בסדר. אנחנו עוברים לפונה הבא לפי סדר הדוברים.

יש לי הערה. תוספת של תשעה בוחנים, אבל במקביל - - - בוחנים אחרים, אז ככה שהתוספת הזאת היא לא - - -

בסדר, שמענו. אני פונה לפונה השני, אלחנן בניאל, בבקשה.

קודם כל ברצוני להודות ליושב ראש הוועדה, חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר, שנענה לבקשתנו לקיים את הוועדה בנדון. זה בהחלט נושא חמור.

לפני בערך חודש וחצי אני עברתי את הטסט ואני רוצה קצת לספר לכם מה תלמיד שלומד נהיגה מרגיש, כאשר הוא נמרח שלושה חודשים ואין אף אחד שיכול לטפל לו בנושא הזה ולסדר לו את זה.

אז ככה, אני כתבתי לחבר הכנסת הרב אייכלר, אני אקריא לכם את מה שכתבתי לו, ברשותכם.

אולי תדבר, כי אני יודע לקרוא מכתבים במשרד. רצית לספר מה עברת, ספר לי.

אוקיי. ככה, אתה מחכה שלושה חודשים ואין לך אף אחד שעונה.

זה טסט ראשון?

לא. טסט ראשון ושני.

בין טסט ראשון לשני חיכית שלושה חודשים?

כן. ומהשני לשלישי שוב פעם שלושה חודשים.

זה אומר שסיימת חצי שנה.

כן. ומהשלישי לרביעי זה כבר לא היה ככה, כי המורה שלי סוג של סידר משהו. אני לא יודע. ראשית, אני רוצה לומר לכם את כל הבעיות שיש בנדון הזה. ראשית, קשה למלא שלושה חודשים בשיעורים מבחינה כספית. כל שיעור עולה בסביבות 120 ₪, וגם אם נגיד שנקיף כל שבוע בשיעור, סך הכל יוצא 12 שבועות וזה סך הכל יוצא שכל תלמיד נאלץ לשלם 1,400 ₪ לפני טסט, וזה בנוסף ל-406 שקלים שתלמיד צריך לשלם על הטסט עצמו, שזה עוד 141 שקלים אגרה למדינה ועוד 265 שקלים לטסט.

שנית, עוגמת הנפש הרבה שהתלמידים נאלצים לחוות בזמן הזה. זה גורם להם לייאוש רב מהוצאת רישיון הנהיגה וייאוש זה עלול לגרום לנזק עצום ליכולת הנהיגה שלהם. התלמידים, כל מה שמעניין אותם, כאשר דבר זה כמעט ובלתי אפשרי, כל מה שמעניין אותם בסך הכל זה לעבור את הטסט. וזה יוצר מצב שהם עושים טכניקות איך לעבור את הטסט ולהראות לטסטר שהם יודעים לנהוג ואחרי זה הם מתפרעים בכביש, למה, כי לא מעניין אותם בכלל הנהיגה עצמה והם לא מקשיבים למורה. כל מה שמעניין אותם זה לעבור את הטסט.

וחוץ מזה, ששמענו בנצרת, לצערי, שמעתי על תלמיד שעשה מעשה פשע, אבל הוא תקף טסטר ושבר את משקפיו, אחרי שהטסטר בלם אותו אחרי המשאית. כמובן שאני לא מצדיק את זה, זה מעשה נפשע, אבל התלמיד הזה הגיב, כמדומני, על פי מה שהבנתי, הוא הגיב אחרי שזה כבר מצב בלתי נסבל. הוא לא יכול היה יותר עם זה. הבן אדם חיכה שלושה חודשים לטסט ושוב פעם שלושה חודשים ועכשיו, בגלל שהוא התקדם מעט יותר, בולמים אותו?

אז אחרי כל זה אני רוצה להציע ולבקש מכבודכם בקשה. קודם כל, חברת הכנסת נורית קורן כבר העלתה את הבקשה הזאת, להגביל את זמן ההמתנה לחודש אחד בלבד. לא הגיוני שבמדינה מתוקנת תלמידים יצטרכו לסבול כל כך, בסך הכל בשביל להוציא רישיון נהיגה.

אני רוצה להודות לך, אלחנן. אתה רואה, בלי לקרוא אמרת את זה הרבה יותר יפה.

תודה רבה.

אני רוצה לעבור למנהל רשות הרישוי.

מורן צריך לצאת.

יש לך מה להשלים, מורן?

לא.

שואלת המנהלת כמה וכמה פעמים, מה עם 20 הבוחנים החסרים. אני רוצה ממך תשובה והתחייבות מתי אתה ממלא את זה.

אמרתי, יש מספר תקנים שהוקצו לזה – זה 137. זה התקן הקיים. כמה בוחנים מאוישים? זה בטח לא בשליטת משרד האוצר, זה בשליטת משרד התחבורה.

אבל היו 149 תקנים, למה הורדתם את התקנים?

היו, אבל אלף יש קיצוצים לאורך השנים.

בתקנים של בוחנים יש קיצוצים?

בתקנים, כמו בכל משרדי הממשלה, יש קיצוצים.

נכון, נו. אתה לא מבין מה עושים? עושים בכוונה.

לא, לא, זו דעה פוליטית. הוא אומר משהו מקצועי. למה הורדתם את התקנים? איזה שיקול יכול להיות להוריד? הרי אנחנו מדברים על מצב שנהגים עצבניים מגיעים לטסטים ושלושה חודשים מחכים.

אז אלף יש החלטה - - -

הם שכחו לנהוג.

הם שכחו לנהוג, זה מה שהסברתי. ששלושה חודשים הם צריכים לשלם כסף רב.

אז תנו לו לענות.

הכל בתוקף החלטות ממשלה לקצץ בתקנים.

אתה הממשלה ברגע הזה.

נכון.

המשרד בחר באיזה תקנים לקצץ.

המשרד בחר, כמובן.

יפה, הנה, זאת התשובה. נכון, זאת התשובה.

אני מזכיר גם שהייתה תכנית - - - במשרד, וזה גם היה חלק מהאירוע.

אתם מוכנים לתקן את זה?

אבל האיוש של התקנים - - -

אתם מוכנים לתקן את התקנים?

לא, לא, לא יושבו תקנים שקוצצו אחרי החלטת ממשלה לקצץ. הייתה סיבה מאחורי הקיצוץ הזה.

הנה, יש לנו תשובה אחת.

זה אלף.

בבקשה.

מצד שני, אני מזכיר שאיוש של התקנים הוא כמובן באחריות משרד התחבורה, אם יש תקנים לא מאוישים - - -

המשרד יכול היה לקצץ אולי איזה שהוא כביש קטנצ'יק.

אני חושב שהדיון הגיע לשלב שבו כל המשתתפים יכולים להגיע למסקנה פשוטה. אם לא מחזירים את התקנים שהיו ל-149, זה אומר שהממשלה, שברגע זה אתה נאלץ לייצגה, אומרת לא איכפת לי שיחכו שלושה חודשים.

בדיוק. בדיוק ככה.

אני ממש מצטער - - -

אני אגיד עוד הפעם.

זה לא בדיוק הממשלה, הרב אייכלר.

הוא הממשלה.

אני רוצה להגיד משפט נוסף.

בטח לא עם מורן מזור אישית יש לי בעיה.

בטח זה לא אני אישית. אני רק רוצה להגיד דבר נוסף. תראו, המספרים פה, מספר התקנים הוא כמובן נושא שאפשר להסתכל עליו כאילו הוא מרכז הבעיה. זו ועדה - - -

אמרת קודם שיש עוד בעיות באיכות, אני מקבל את זה. צריך להגיד לבוחנים תתנו עוד שתי בחינות ביום. אני מוכן לתמוך בזה. כל חברי הכנסת יתמכו בדרישה שהבוחנים יוסיפו עוד שתי בחינות ליום.

גם ככה הם בין 16 ל-17. אבל הם לא יכולים. הם עושים המון. הם עושים המון.

שיוסיפו. הם עושים 14?

כן, 14 עד 16. הם עושים גם 16.

אבל בתנאי שאתה מוסיף את התקנים. הם לא יכולים לעבוד במקום החברים שאינם.

ברשותך ציון, נציג האוצר רוצה לצאת ואתה נציג הבוחנים, אז תענה בבקשה.

אני רק רוצה לומר משפט לפני שהוא יוצא.

אתה יודע שכשהאוצר הולך, אין מה לדבר.

מורן, תישאר. אני רק רוצה לומר לעניין הזה, שנאמרו 149 תקנים. שמי חנן אהרון, יושב ראש הוועדה הארצי של משרד התחבורה, מנהל אגף אלף באגף הרישוי.

149 בוחנים – הרי מאיפה בא המספר הזה? זה לא סתם. אפשר להגיד 180. 190. אף פעם לא בדקו את זה. בשנת 2002 היו 149 בוחנים, בשנת 2002 זה התחיל לרדת, אנשים פרשו, לא כי היה איזה שהוא תקן וידעו כמה צריך. פשוט יצאו והלכו ולא הביאו במקום וזה היה קל לשלוח בוחנים הביתה. זו חוליה חלשה, שאתה לא צריך לתת דין וחשבון, ובזה זה נגמר.

הגענו לשנת 2012 ואז היה מנהל אגף הרישוי מר גנאם חמדה. ישבנו איתו ביחד, הוא ביקש מאיתנו לבנות – ובצדק – הוא אמר תבנו תקן, אנחנו פה כל היום מדברים, תבנו מה התקן הנדרש, יכול להיות שצריך 20 בוחנים, יכול להיות שצריך 300 בוחנים. מישהו עשה עבודה מקצועית.

ישבנו, עשינו עבודה מקצועית – אני ומנהל מחוז ירושלים. הצגנו אותה בפני ההנהלה. לקחנו את מספר התלמידים הממוצע הקיים, לקחנו את סך כל ימי העבודה והורדנו את החופשים, לקחנו את ההכרזה של השר – גם השר הקודם וגם השר הנוכחי – שהוא רוצה שההמתנה תהיה עד חודש. עד. שלושה שבועות. הכוונה ביחס הקצאה של 1 ל-2. כל שני תלמידים יקבלו טסט אחד בחודש וזה גם נכון מקצועית. עוד מעט אולי יסבירו את זה המורים, כי אתה לא יכול - -

תמשיך.

אז הבאנו סוף סוף משהו מקצועי, מגובה במספרים.

מה נעשה עם זה?

הצגנו את זה לאוצר ואז קיבלנו חזרה את 149 הבוחנים.

כמה אתם הצעתם? כמה צריך?

149.

קיבלתם 149 ומה קרה אז?

והסברנו בכל מחוז כמה צריך להיות. תראו את המספרים, אישרו אותם, הלכנו לאוצר, הביאו 149 בוחנים, שהיו נדמה לי בשנת 2012. 2013. התחילו עוד פעם, זה פרש, זה הלך, ההוא הלך ובזה זה התמסמס. אחר כך אני אמשיך לדבר.

אוקיי, נציג האוצר, אז זה אומר שבעצם לפני שנתיים כבר החזרתם את ה-149.

היו 149.

זה לא רק ב-2002 אלא גם לפני שנתיים. אז למה בשנה הזאת דווקא הורדתם?

אני אומר שוב, מתוקף החלטות ממשלה המשרד קיצץ משרות. הוא החליט לקצץ משרות בין היתר במערך הבוחנים. חלק מזה זה גם פרישה טבעית של בוחנים, זה בוחנים שרצו לפרוש גם במסגרת תכנית הפרישה. הם בחרו מעצמם לפרוש ואלה שלושת הגורמים.

אז עכשיו הזמן לציון מזרחי, מנהל אגף הרישוי, להביע את מה שהוא רוצה לומר.

אני רוצה לשאול אותו שאלה.

לא עכשיו. אני רוצה את מנהל אגף הרישוי.

אבל שלא ייצא, זו שאלה חשובה.

אתה רשום.

אבל אני צריך את האוצר, זו שאלה חשובה מאד.

אז או שהוא יישאר, או שתצא איתו. אני לא יכול לקשור אותו. האוצר לא עובד אצלנו, אנחנו עובדים אצלו.

אבל שאלה קטנה. מורן, מהאוצר, שאלה קטנה אליך.

שתי דקות, בסדר?

בסדר, תעשה הפסקה ותחזור, כי זה בלתי אפשרי שנציג האוצר יגיד אני הולך, כי גם אנחנו עובדי ציבור.

הוא בא לוועדה, הוא צריך להישאר פה.

גם לנו יש מה לעשות, לכל חברי הכנסת שטרחו, חברת הכנסת סופה לנדבר, חברת הכנסת לביא וחברת הכנסת קורן, גם להם יש מה לעשות. הם אמנם לא עובדים באוצר, אבל יש לנו מה לעשות.

בבקשה, מר ציון.

קודם כל שלום לכולם, צהריים טובים. אני רוצה לקוות, כולנו, שהמצב בארץ, במדינתנו ישתנה לטובה, כבר במהרה בימינו, כמו שפתח יושב הראש.

אמן.

ויש גם את ונשמרתם לנפשותיכם מאד מאד וכל אחד מאיתנו יעשה. אני פונה כאן למורי הנהיגה, לארגונים ולכולם. היום הוצאתי פנייה שאני מאד מבקש לגבי המבחנים המעשיים – ואני מנצל את הבמה הזאת, אני מצטער על העניין הזה – אני מבקש מאד שלמבחנים המעשיים שיוצאים בזוגות, יצטרפו המורים, שמורה הנהיגה של התלמידים יצטרף. זה אולי קשה, זה אולי לא נשמע טוב, יש לכם את הזכות הזאת, אנחנו רוצים לנצל אותה. אני מבקש שזה יקרה. אני פונה אליכם בקול קורא ואני מדבר מעמקי ליבי. אני לא רוצה שאף אחד ייפגע. אני אומר לכם את זה.

רק שנייה, תסביר לי את ההיגיון. מה התועלת לתלמיד ולנהיגה שהם יהיו שם?

תראה, העובדים שלנו נותנים שירות לכל אזרחי מדינת ישראל ואמר התלמיד הנכבד, אלחנן בניאל, שלפעמים אחד התלמידים בכעסו שהוא לא עבר או כן עבר, נתן מכה לבוחן, הפיל את משקפיו וכו'. דברים כאלה קרו לנו וקורים לנו ואני רוצה להימנע מהם. אני רוצה להפסיק את זה. אני רוצה שאם יצטרף המורה, שהוא מלמד את התלמיד הזה מינימום 28 שיעורים, הוא משפיע עליו, על התנהגותו וכו'. וזה לא נורא אם המורה יהיה שם.

אפשר לצרף מאבטח לכל רכב.

זה לא יהיה.

לא, לא, לא. המנהל אומר משהו ואני רוצה להבין, כי אני מאמין שהוא כאיש מקצוע מבין שיש בזה איזו שהיא תועלת, שהמורים יהיו. אגב, אני חשבתי שאם מורה מקבל כסף על השעה הזאת, הוא בוודאי צריך להיות, בעצם העובדה שהוא המורה וזה הרכב שלו. למה הוא צריך ללכת?

בזה אתה צודק.

אבל תסביר לי מה התועלת שבדבר.

התועלת שבדבר היא בשני דברים. קודם כל שלא תקרנה תקריות כאלה או אחרות. זו תועלת אחת.

זה גם נותן ביטחון לתלמיד.

בוודאי. הוא מרגיש שהמורה יושב, אז הוא אולי יותר רגוע בנהיגה.

זה לא נכון.

אולי. אמרתי אולי. חברה, אל תקטעו אותי.

מה הבעיה שלכם לעשות תקנה שהמורה צריך לשבת?

צריך לתקן תקנה. לא תיקנו תקנת חובה.

יכול להיות. זה רעיון.

יש לי הצעה אחרת.

עמאר התנהג לזה מאד.

חבר'ה - - -

חמד, עדיין לא הורידו את המחיר כל כך.

יש לי הצעה, אדוני.

רבותי, רבותי.

-- - לוקח על שני תלמידים 282 על הגב שלנו, על האוטו שלנו. על העסק שלי.

רבותי, אני לא פתחתי את הנושא לדיון במורים. יש פה מורים, ניתן להם את זכות הדיבור. השעון רץ וככל שנחסוך זמן, זה ילך. דברו קצר ולעניין.

עכשיו מנהל אגף הרישוי.

אם יורשה לי, כבוד יושב הראש, ראשון-ראשון, אחרון-אחרון. חברת הכנסת קורן העלתה כאן את העניין שנכון שיש תקנה לפיה רשאית רשות הרישוי, אחת לשישה חודשים, להזמין. אז כמובן שאת יודעת שלאורך כל השנים במדינת ישראל אנחנו לא נוהגים על פי התקנה, אלא הורדנו את זמן ההמתנה מאד מאד.

אבל גם שלושה חודשים זה הרבה.

רגע, רגע. אני מבקש.

תנו לו לדבר.

אני יכול לבקש?

ציון ישב בשקט כל הזמן. שמע הרבה ביקורות.

אני מתנצלת.

אז זו התקנה, שאני לא מתבייש להגיד, אנחנו לא מקיימים אותה. אנחנו לפני ולפנים עושים את זה יותר טוב. אז זה דבר ראשון.

הדבר השני, כאשר היו לנו 149 תקנים, שר התחבורה הורה שזמן ההמתנה בין מבחן למבחן לא יעלה על 30 יום. יהיה עד 30 ימים. כשהתקנים האלה היו אצלנו – בשנת 2012, ומאז אנחנו לצערנו בירידה – הצלחנו לקיים את הנושא הזה. כרגע, כמו שהזכיר גם מורן ידידינו, רבותי, יש החלטות ממשלה, בוטלו תקנים. אנשים שפרשו וגם פרשו עם עידוד פרישה, עידוד הפרישה חייב ביטול תקן. תקשיבו לי עד הסוף.

זה לא שאנחנו לא פנינו לבקש ולמלא את השורות. כן פנינו. עכשיו נערכת בדיקה שלנו ושל האוצר, מול ההיצע והביקוש שקיים והזכיר את זה חנן, שעשה את העבודה. כשהם עשו את העבודה הם הלכו והסתכלו על הביקוש שיש, ומשם אנחנו בנינו את כל התקינה הזאת – כמה אנחנו צריכים בחלוקה המחוזית כזו או אחרת.

לצערי, מאז בניית התקינה, נולד העניין הזה של קיצוצים ושל ביטולי משרות, שהמשרד היה צריך לעמוד בהחלטות הממשלה ויש מנהלים כלליים במשרד שהחליטו ועשו תכניות פרישה לאורך השנים, וכשהגיע המועד, הגיע המועד.

אנחנו כל הזמן רוצים לסדר את הניהול של הדבר הזה בצורה הרבה יותר טובה, שאנשים ימתינו לפחות עד חודש ימים ולא יותר, מהמבחן הראשון ואילך. אלה הדברים.

עכשיו לאשורו של דבר. את שאלת על השישה חודשים ועניתי לך.

על השלושה חודשים לא ענית.

בדיוק, שישה חודשים, אבל למה שלושה חודשים? להוריד משלושה חודשים.

הנה, הריני מדבר.

בבקשה.

סליחה. צאו וחשבו. כאשר אתה יורד ב-19 בוחנים – 19 בוחנים. היינו 149, ירדנו ל-130, התחלנו לקלוט. עכשיו קלטנו ואתם רואים את זה בנתונים שאנחנו מסרנו היום, יש כבר 134. בסדר? ברור לכולי עלמא, שכל בוחן שיתווסף יקצר את התור. על זה אין ויכוח. אבל אנחנו גם צריכים להודות ואני אומר לכם, יש לנו בעיה. אנחנו יודעים שיש בעיה בזמן ההמתנה. אנחנו מנסים להתמודד ולסדר את העניין כך או אחרת.

קלטתם כבר את התשעה?

תיכף אני אגיע לזה. אמר כאן מורן שהוקצו וטרם הופשרו סופית עוד שישה תקנים, ל-137. כלומר זה עוד חמישה.

137 זה לדעתי כולל את כל השישה הנוספים.

יש איזה שהם דברים מנהלתיים שצריכים שם להסתדר ואני מעריך שנקלוט גם את יתר החמישה, עד ל-137.

137.

אנחנו היום ב-134. אנחנו צריכים עוד 4.

אבל למה אתה לא ממלא על כל פורש לגמלאות מיד מישהו אחר? כתוב פה שמשנת 2013 אתה יכול לעשות את זה.

אני יכול למלא כאשר יש לי תקן ואני מציע אותו במכרז. אני לא יכול להכריז על מכרז אם אין לי תקן.

זה שפרש לגמלאות – יש לך את התקן שלו. תמלא אותו.

הרבה משרות מבין פורשי הגמלאות, גם בפרישה הטבעית, לצערי בוטלו. אני מצטער להגיד. אני מצטער.

למה המשרד נותן יד לבטל את זה?

אני מבקש כל הזמן להשלים לנו ולתת את זה והכאב של הציבור ברור לנו לחלוטין. יש בעיה, אנחנו צריכים להתמודד איתה. אז דרכי ההתמודדות הם לעשות עכשיו איזו שהיא בדיקה מנהלתית, ניהולית, לנהל את זה יותר טוב, לבדוק את הביקוש מחדש ולראות כל מה שאנחנו עושים. אמר את זה מורן, אני לא לבד במערכה הזאת. התקנים לא אצלי בכיסי, אני לא זה שאגיד, אבל אני לא ארמה ולא יכול לפרסם שום מכרז, אם אין לי תקנים פנויים.

בסדר.

כמה תקנים יש לך היום? מעשית?

132.

בפועל מועסקים 128 בוחנים.

לא, לא, כמה תקנים מאושרים.

137 יש לו עכשיו.

יש 137, עוד 3 צריכים להיות מאוישים.

ואז התקן יהיה מלא?

ממה שיש לי.

137.

מקיימים דיונים אצלך? אתה ראש האגף, נכון? התקיים דיון אצלך באגף על ההפרטה של נושא מורי הנהיגה? אתם יושבים עכשיו בעניין בוחני הנהיגה?

באגף הרישוי לא מתקיים שום דיון כזה - - -

אבל אתם אמורים - - -

רגע, תרשו לי. אני לא ממלא מקומו של השר.

אבל אתה הממונה על היחידה. באמת.

לא, אני לא ממלא מקומו של השר.

ברור, אבל - - -

השר ממלא מקומו של ראש הממשלה, לא אני. אז תרשו לי לומר - - -

אני לא מדבר על זה.

לא, אתם שואלים אותי - - -

לא, לא, רבותי, הדיון מתפזר לנו.

זה עיקר הדיון.

דיבר נציג האוצר, ואתה אמרת שאתה היחיד שמייצג את משרד התחבורה. אז אתה בשבילי עכשיו השר, בכבודו ובעצמו. אמנם לא עשית ניתוח, אבל אתה עכשיו - - -

אני מרזה באופן טבעי מהצרות שיש לי.

מהצרות שהוא עושה לך.

לא הוא.

אז אני, כמייצג השר שואל אותך. בעניין התקנים דיברנו, עכשיו מה אתה יכול לעשות כדי שהאזרח הקטן, הצעיר, לא יצטרך לחכות שלושה חודשים?

תראה, כבוד יושב הראש, אתה העילית את הרעיון שאנחנו מדברים עליו הרבה זמן, שאם כל צוות הבוחנים, גם זה שקיים היום, יכנס וייתן תנופה שכולם יעבדו ויעשו 16 מבחנים ביום, אז המצב ישתפר. המצב יבוא לידי שיפור. יש גם את ימי שישי.

אתה בטוח ש - - -

סליחה, כמה זמן אמור המבחן להיות?

50 דקות.

חמד, באמת.

זה חשוב.

זה 50 דקות.

לא, זה חשוב, כי זה לא נכון. זה לבוא ולהגיד על האנשים שעובדים עוד עבודה. ההחלטה היא תמיד על העובד. תשמע, אני רוצה להגיד לך, זה מרגיז אותי. יש כאן עובדים, 128 בפועל, לא יתכן להעמיס עליהם עוד, במקום לקלוט עוד עובדים. יש לך בעיה של תקנים, תגיד לנו את זה, אנחנו נפנה לנציבות. אפשר לפנות לוועדה. זה לא בסדר. זה לא בסדר. די, נמאס מהבירוקרטיה הזאת.

יש עובדים שפורשים, יודעים את זה שנים. צריך להכין כוח אדם. לא יתכן. אתה אומר 134, בפועל עובדים 128. עכשיו המדינה - - -

מי אמר?

זה מה שאתה אמרת.

לא, לא, לא. רבותי, רבותי, סליחה - - -

תקשיב, אני רוצה להגיד לך, אני מצטערת שאני בוטה, אבל יש לי מה להגיד לך. אני ישבתי בדיון הקודם, ב-30 ביוני, ואמרו לנו שיש עוד שישה, שרק חלק מהם ייקלטו. למה לקח עכשיו שלושה חודשים? למה לא קלטתם אותם? למה לא?

זה בגלל הנציבות, נו באמת. זה תקוע בנציבות. אל תתקפו את משרד התחבורה. לנציבות לוקח תשעה חודשים. שנה לוקח לה לקלוט. אז בגלל זה הבוחנים סובלים, המורים סובלים והתלמידים סובלים.

זה לא בסדר.

אני חייב להפסיק. אני לא רגיל לזה. הדיונים בוועדה לפניות הציבור, בגלל שהם בנושאים שכולם מסכימים מלכתחילה – הן באופוזיציה והן בקואליציה – אז אצלנו הדיונים מאד שקטים.

אני מצטערת, אבל זה מרגיז אותי.

אני יודע. כל אחד מהנהגים שיושבים פה יותר מתרגזים, אבל אנחנו מבקשים. אני רוצה להגיע לתכלס.

כבוד יושב הראש, אני חושב ש-128 ועוד 6 זה 134.

כן, אבל מורן אמר לך שיש לך זכות להביא עד 137. אני עכשיו אבקש מנציגות הנציבות, שהואשמה פה שהיא מעכבת, את תגובתה. יכול להיות שאתם מעכבים קצת את הקליטה?

לא.

כמה זמן לוקח לכם להכשיר? בבקשה, אפרת ברקו, נציגת נציבות שירות המדינה.

אני אמנם לא עובדת ביחידת הבחינות והמכרזים. אני הרפרנטית של המכרז ואני יודעת להגיד לך באופן עקרוני, שנציבות שירות המדינה - - -

מה זאת אומרת את רפרנטית של המשרד?

של איזה משרד?

של משרד התחבורה. אני רפרנטית של משרד התחבורה ונציבות שירות המדינה לעניין התחבורה. אנחנו לא מעכבים מכרזים. זה ידוע שמכרזים אורכים זמן, כי יש תהליכים. יש מבחנים שעוברים.

כמה זמן?

אני לא יודעת להגיד לך נתונים.

סליחה, למה באים לדיון ולא נותנים לנו נתונים? זה נורא. מה זה הדבר הזה?

יש לך מושג כמה זמן לוקח להכין?

אני לא יודעת כמה לוקח - - -

אז למה באת? באת לשמוע את הדיון?

אם הייתם שולחים שאלות, כמו ששלחתם למשרד התחבורה – מה אתם רוצים לדעת, היינו מכינים.

השאלה הועלתה פה עכשיו.

אם את רפרנטית של משרד התחבורה, את צריכה לדבר עם משרד התחבורה ולשאול על מה הדיון.

אפשר לבקש שתוך שבועיים נקבל תשובה מהנציבות לוועדה, במכתב?

אין בעיה.

כמה זמן צריך לקחת וכמה זמן ייקח לכם.

זה לא כמה זמן צריך לקחת, תשמע.

היועץ המשפטי לממשלה הודיע לראש הממשלה שהוא לא יודע כמה זמן הוא צריך לחקור את גל הירש והוא ביטל החלטת ממשלה למנות מפכ"ל. זה מדינה מסודרת. אני לא מוכן לקבל את זה ממשרד התחבורה. אני רוצה לשמוע מהנציבות כמה זמן לוקח להכשיר בוחן.

אבל זה קשור גם לכמה מועמדים יש. אם יש לך מועמד - - -

תשעה חודשים. היריון.

אבל יש רק שישה מועמדים כעת. זה התקנים שיש.

לא, זה שישה תקנים, זה לא שישה מועמדים. זה שישה תקנים. יכולים להיות שישה, שלושה או 300 מועמדים ואתה צריך לבחון את כולם ולתת לכולם את ההזדמנות השווה.

אז אני רוצה מסגרת של זמן, כי לא יתכן שהאזרח יחכה בתור, בגלל שבאיזה שהוא מקום יש פה כמה עכבות. יש את האוצר שלא נותן תקנים, יש את המשרד שלא מזדרז, ועכשיו שמעתי – זה לא דבר שידענו – שהנציבות גם היא חלק מהזמן - - -

אז רגע, אז אני רוצה לענות על העניין הזה, עוד לפני שאתה תמשיך את השאלה. לגבי משך הזמן ולגבי הארכות משך הזמן, כבר עוד לפני הוועדה בא המשרד יחד איתנו ואמרנו אוקיי, אם יש בעיות אנחנו יושבים יחד לראות איך אנחנו פותרים את זה, עוד לפני שזה יגיע לשולחן.

יש בעיות.

ולכן אין לי תשובות ממשיות כרגע, כי אנחנו עדיין בבדיקה. יכול להיות שאולי נוותר על החלק הקוגניטיבי בתהליך המיון. יכול להיות שנעשה מבחנים מותאמים, זה דברים שאנחנו יושבים עם המשרד. כרגע אין לי תשובה, כי כרגע אנחנו בוחנים את זה.

תוך כמה זמן נקבל תשובה?

כמה זמן אתם צריכים לבדוק?

אז בבקשה, תני לנו לוח זמנים.

תנו לה להשיב. אני לא מוכן.

או שאני אתן את התשובה, או שתנהלו את הדיון הזה בלי הנציבות, אין בעיה. שאלתם מה משך הזמן. משך הזמן הממוצע לכל משרה, אני לא יודעת להגיד לכם, אבל מאחר שאנחנו יודעים שיש בעיות, כבר מראש ניגשנו לפתור אותן. אמרנו, או שנעשה מכרז, נעשה הליך מיון שבו אנחנו נוותר על חלק או נעשה מבחנים מותאמים, צריך לבחון מה הדבר המיטבי או מה ההליך המיטבי והנכון לעשות. זה דבר ראשון.

עכשיו תגידי, צריכים לבחון, צריכים לבחון, מה עשיתם עד כה?

יודעים רק לדבר.

אני שואלת אותך מה עשיתם? אני מבינה מה שאת אומרת - - -

מכרז קיבוצי, לא מכרז למשרה אחת, אלא מכרז קיבוצי שאנחנו אומרים – משרד התחבורה צריך בוחנים, במקום כל פעם לצאת במכרז למשרה אחת, פתחנו מכרז קיבוצי, שבמכרז אחד מגויסים כמה בוחנים, שאותם אנחנו מסווגים לפי מחוזות.

תוך כמה זמן אני מקבל תשובה כמה זמן ייקח לכם לקבל את המכרזים של אותם שישה אנשים, או שמונה, אני לא יודע כמה הם רוצים להכניס.

תחדד את השאלה.

מתי אני כיושב ראש ועדה יקבל תשובה מהנציבות, בכתב? ייקח לנו חודש, שבועיים, חודשיים, לאייש את ששת האנשים שמשרד התחבורה רוצה לקלוט.

אנחנו יושבים עם המשרד כדי לראות מה הם - - -

אבל מתי אני אקבל?

את לא עונה לנו ואת ממש מדברת עם בריונות, שאנחנו נמשיך בלי הנציבות.

לא, זה לא הוגן - - -

אנחנו לא תוקפים אותך, אנחנו שואלים אותך. את לא עונה. את פשוט לא עונה. את פשוט מסבנת אותנו.

לא, אני לא מוכנה.

את ממש מסבנת.

סליחה, זה לא לעניין. זה ממש לא לסבן.

סליחה, אני חוזר על שאלתי ועכשיו היועצת המשפטית של הוועדה גם אמרה לי שזאת צריכה להיות השאלה. מתי אתם - - -

תוך כמה זמן אתה מעריך שאנחנו נוכל למצוא פתרון לבדיקה המיטבית? אני מוכנה, אני, מוכנה להתחייב שתוך חודש אנחנו נשב עם המשרד ונבנה את ה - - -

השאלה מתי ייצא המכרז, לא מתי תשבו.

המכרז כבר יצא.

ומתי הוא מסתיים?

המכרז גם הסתיים. חלק מהבוחנים שניגשו לא עמדו בתנאים ולכן צריך לצאת למכרז חדש. אז לפני שנצא למכרז חדש, אנחנו רוצים לשבת עם המשרד כדי לבדוק מה הדרך הנכונה והמהירה והטובה, כדי שנקלוט את הבוחנים העתידיים.

אני כן רוצה לבקש את רשות חברי הכנסת כדי שיסכימו איתי, כדי שזו תהיה החלטת ועדה. אני רוצה שתוך עשרה ימים עד שבועיים נקבל מכתב באיזה תאריך אתם תסיימו את כל ההליך – חודש, חודשיים, זה אני כבר לא יכול להגביל, אבל את המכתב – אני רוצה תוך עשרה ימים.

אין בעיה.

כל הכבוד, אדוני יושב הראש.

אנחנו עוברים ליושב ראש מועצת התלמידים שיושב פה בנימוס, למרות הגיל הצעיר. אל תלמד מהזקנים להתפרץ. אתה יודע מה, אני לא יודע אם זו עצה טובה, כי אם אתה תשב בצד, תשב כל הזמן.

בבקשה, אלי בטיטו, יושב ראש מועצת התלמידים הארצית, בבקשה.

אז תודה רבה לך, כבוד יושב הראש, על עצם קיום הדיון הזה, בעקבות הפנייה שלנו. אני רואה שיושבים כאן כל הגופים. עצוב לי שנציג משרד האוצר יצא.

הוא הלך מסיבה מוצדקת, אז אל תגיד את זה לפרוטוקול.

גם אם הסיבה מוצדקת.

לא, תגידי לפרוטוקול שזה מוצדק.

אין בעיה, גם אם הסיבה מוצדקת - - -

יש ישיבת קבינט בגלל המצב.

היה חשוב שיהיה כאן נציג של משרד האוצר.

לפרוטוקול - זה חשוב להיאמר שהוא הלך מסיבה מוצדקת.

אני רק מקווה שבקבינט הוא לא יגיד שאין לו תקנים בשביל אנשים שצריך עכשיו.

נכון.

בדיוק. אני רק אציין שמועצת התלמידים והנוער הארצית זה הגוף הרשמי והמייצג של כלל בני הנוער במדינת ישראל. אנחנו עובדים מול כל הגופים הממשלתיים. פנינו באמת למשרד התחבורה בנושא הזה ונפגשנו עם ציון מזרחי, שיושב כאן, שהוא ראש אגף הרישוי.

ממשרד האוצר לא קיבלנו תשובות. זאת אומרת שהם כרגע אלה שמעכבים את התהליך. ישבנו עם ציון, ציון אומר חסרים תקנים, משרד האוצר הוא זה שאחראי על התקנים והוא לא נותן אותם.

עכשיו תראו, אנחנו כאן כרגע הגוף היחיד סביב השולחן הזה, שאין לו שום אינטרסים. אנחנו התלמידים. אין לנו שום אינטרס כלכלי, אין לנו אינטרס שהבחינות תהיינה כל שבועיים ואין לנו אינטרס שהן תהיינה בתוך חודשיים בשביל הפרטה. אנחנו באים בדרישה מאד ברורה - אנחנו רוצים לגשת לטסט. לא יכול להיות שבמדינת ישראל, מדינה מתוקנת לעומת מדינות אחרות שבהן אפשר לגשת לטסט שלוש פעמים בחודש, במדינת ישראל אפשר לגשת רק שלוש פעמים בשנה.

עכשיו, אני שם בשולחן הזה דד ליין, ואני לא מתבייש. בשנה שעברה כשהיה את עניין הטיולים, השבתנו את בתי הספר ובסופו של דבר העניין נפתר. אנחנו שמים כאן דד ליין של עד ה-1 בינואר. אם הנושא הזה לא ייפתר, אנחנו נשקול את הצעדים הבאים ואני מתחייב שהצעדים האלה לא יעברו בשתיקה. נמאס לנו מהסיפור הזה, שבני נוער לא יכולים לגשת לטסט.

כל הכבוד לכם.

זה כבר נושא בלתי נסבל. תודה.

טוב, אז תצייני בסיכום הוועדה את דבריו של יושב ראש מועצת התלמידים, אולי זה יובן.

השבוע הייתי מאד במבוכה כאשר שמעתי שעיריית ירושלים משביתה את בתי הספר, כי אין מאבטחים אחרי השעה אחת וחצי. אמרתי לעצמי במדינה, במצב כזה, להשבית? איזו מין דרך זו? זה הזמן עכשיו? אבל מה לעשות שאם בא ראש הממשלה וראש העיר ושר החינוך ואני לא יודע מי עוד שם, ישבו אצל השר לביטחון הפנים וסגרו את העניין הזה תוך יומיים בגלל השביתה, ובלעדיה הם לא היו עושים את זה.

נכון, ואני רוצה להגיד לך שהפקירו את שאר המקומות.

יכול להיות שאתה צודק, שאם לא תעשו את השביתה הזאת, ואני מקווה שלא - - -

אני לא אומר שאנחנו - - -

נקווה שלא נצטרך.

יש דברים יותר חשובים לעשות את זה. לא על כך דבר עושים שביתה.

עכשיו נמשיך לפי סדר הנרשמים פה.

אני ביקשתי את רשות הדיבור להמשיך. אני אומר משפטים קצרים.

אז דבר קצר, בבקשה.

משפטים קצרים. אנחנו דיברנו על התקינה, מה צריך להיות, מה - - - - - - פרישה של בוחנים, יש לנו. יודעים כבר מתי הבוחן יגיע לגיל 60 ממתי שהוא נכנס למשרד ויודעים מתי הוא מגיע לגיל 67. לא צריך לחכות עד שהוא יגיע לגיל 67 ואז נתחיל במכרז. זה אחד. החודשים האלה מיותרים. יש תכנית ויודעים כמה יוצאים.

לא התקיים שום דיון מקצועי באגף הרישוי לנושא של הפרטה. אני אומר את זה פה, לא התקיים בנושא של הפרטה. המשרד יושב פה ואני אומר לך, אנחנו - - -

הוא מאשר מה שאתה אמרת, שלא היה שום דיון.

אתם שואלים כמה חודשים ואיך חודשים ואנחנו שוברים פה את הראש להביא שישה בוחנים. המשרד יבדקו אותי. המבקר של המשרד הכין כבר את - - -

תגיד לי, אתם מוכנים להוסיף לבוחנים?

אני אומר, אני אומר.

כי זה מעשי. כל השאל זה - - -

המפרט להפרטה כבר מוכן. עובדים עליו חודשים רבים. זאת אומרת זה לא שעכשיו הולכים, יחשבו ויבדקו.

לא, כדי שלא יצטרכו את ההפרטה, בשביל שנוכל לתמוך בכם - - -

הנה, אני אומר עכשיו.

תגיד לי מה הבוחנים מוכנים לייעץ.

הבוחנים רוצים את העבודה הקשה הזאת והם מבצעים אותה והם עושים אותה עם אפילו פחות חופש - - -

אנחנו יודעים בדיוק איך זה.

רגע. הבוחנים היום זורקים את הכפפה למשרד ואני אומר לך, הם מוכנים לעשות – הנה, אני אומר את זה פה, ודרך אגב, אמרנו את זה במשרד אבל לא התייחסו לזה. הם מוכנים היום, אני אומר לך בשמם, אני מתחייב, שהם עושים קוד נוסף ביום. קוד נוסף זה שני מבחנים ביום, כפול 130 בוחנים 260 – כפול 220 ימי עבודה – 57,000 מבחנים. בתרגום לכמה בוחן עושה בשנה, זה 18 בוחנים. זה כאילו שהבאתי 18 בוחנים משרה מלאה.

כמה טסטים הם עושים ביום?

14. אנחנו מוכנים ומתחייבים לעשות זוג נוסף, אבל - - -

כלומר 16.

כל הבוחנים?

אני מתחייב בשמם.

חנן, חנן, איזו בדיחה זאת?

רגע.

איזו בדיחה, הם לא רוצים לעשות, אז איך כולם?

רגע, תיתן לו לדבר. הוא יושב ראש הוועד, תאפשר לו.

אנחנו כבר מגיעים למשהו מעשי, אז תתנו לו. אתם מוכנים להעלות את זה ל-16 מבחנים וכך להוסיף בשנה 57,000 מבחנים.

הבוחנים מוכנים לעשות את זה לתקופת זמן של חצי שנה, עד שיגויסו אותם 19 בוחנים האלה, שיבואו, אבל בתנאי שנושא ההפרטה יורד מסדר היום. לא יתכן שהבוחנים יתנו מעצמם, יוסיפו, יהיו מוכנים לשכב על הגדר, כאשר מצד שני זורקים אותם הביתה.

אם המשרד רוצה לצמצם את המבחנים וכוונתו היא לא הפרטה והעשרת בעלי ההון, זה המקום שהמשרד מוכן. עכשיו נותנים תשובה מחר בבוקר, הבוחנים מתחילים לבצע והתלמידים יקבלו טסטים. ניישר קו איתם, אבל בתנאי שנקבל הבטחה בכתב, כמו שאתה יודע שיושב הראש יכול להוציא מכתב כזה, שההפרטה יורדת מסדר היום ואני לא רוצה לדבר על נושא ההפרטה, כי זה לא הדיון, כמה היא מסוכנת. זה כמו להפריט עכשיו את משרד הפנים, שמחכים לרישיון נשק, מחכים חודשים, אז בואו ניתן - - -

רגע, אם הוספת 57,000 בשנה, אז כמה זמן התלמיד יצטרך לחכות?

זה עוד 18 בוחנים. 149 - - -

כמה זמן?

אני אומר לך פה, מתחייב, 149 בוחנים בתקן זה אומר המתנה של עד חודש, 1 ל-2 בהקצאה למורים. אני אומר לך את זה. בדקנו את זה, יש לי תקינה, אני אגיש את זה.

אבל אתה רוצה שהאוצר ייתן 149.

האוצר ישלים את זה, כי הם לא יעבדו כל החיים עם 18 מבחנים. זה גם לא מקצועי. 16 מבחנים.

הבנתי.

זה גם לא מקצועי. אנחנו לא רוצים העיקר להוציא. אתה לא מחלק פה - - -

אם הייתי תלמיד הייתי רוצה להיות במבחן ה-14.

משפט אחרון, היא דיברה על משהו חשוב, הפיקוח על מבחני הנהיגה. אני הולך 10 שנים אחורה, לא יותר. בשנת 2003 – 28 שיעורים עושה תלמידים כפול 100,000 תלמידים בשנה, זה 2.8 מיליון, כפול 10 מיליון, 28 מיליון שיעורי נהיגה. אני מבקש לדעת כמה פיקוחים בוצעו על מורי הנהיגה על השיעורים האלה – 28 מיליון שיעורים. אשתי מורה בכיתה א', כל שבועיים-שלושה מגיע מפקח, בשביל לבדוק אם היא לימדה את החולם ואת הקמץ נכון.

כשל ניהולי. סליחה, זה כשל ניהולי, שבסוף לוקחים את הבוחנים וזורקים אותם וזה הפתרון שלהם.

אתה אומר שהבעיה היא שאין פיקוח על מורי הנהיגה?

פיטרו - - -

יש פיקוח על הבוחנים.

איזה פיקוח?

אני שאלתי את השאלה הזאת לא כדי לפתוח ויכוח ביניכם, אלא כדי - - -

אין גם פיקוח על המבחנים, כי המפקחים על המבחנים האלה פוטרו והלכו הביתה. הבוחנים עושים את העבודה - - -

אני רוצה שחברות הכנסת סופה לנדבר, נורית קורן וחבר הכנסת עמאר ישמעו – אין פיקוח על הבוחנים.

בכלל. ועל המורים.

בכלל.

חנן, שכחת את אבו יאמן.

אין פיקוח על בוחנים באוטו, ברכב.

חברים, רק רגע.

משפט אחד לחברת הכנסת קורן, היא צריכה ללכת.

אני רוצה לבקש ממך לקיים דיון בנושא של הפיקוח, מה שהם אומרים על טסטים וגם על ההפרטה עצמה. אני לא אתן יד לזה שיעשו הפרטה על הגב של העובדים, בשום פנים ואופן, והם צודקים.

אני רק רוצה לדעת, שאם הם יוסיפו עוד שני מבחנים ביום, לא תבקשו עוד תוספות שכר. איך זה הולך?

לא, לא, זה עם שכר. מגיע להם, למה שלא יקבלו?

בסדר, שלא תהיה אחר כך איזו בעיה. אז השכר יהיה בסדר? מבחינת השכר הכל יהיה בסדר? אין בעיה.

לא, אבל עם הבטחה שאין הפרטה.

ברור.

ואז האוצר יגיד לך אין לי כסף. טוב.

שיוציא את המכתב הזה על זה שהם מסכימים מבחינת הוועדה, ולעשות עוד שני דיונים בנושא.

את זה אני אומר למנהלת.

אבנר בנדיקט, העמותה לקידום מעמד מורי הנהיגה, קצר בבקשה.

בקצרה. כל אחד בקצרה.

אנחנו עם הבעיה הזו כמעט שנתיים, בעניין הטסטים. מבטיחים לנו הפרטה הפרטה, והתקנים יורדים ואין שום דבר מאחורי ההפרטה הזאת.

היינו בוועדה ב-30 ביוני, צוות של שישה עד שבעה בוחנים. נכנסו שישה או שבעה בוחנים, אבל המצבה לא השתנתה, מאחר שפרשו במקביל או שיצאו מסיבות אלה או אחרות.

דיברו פה מהנציבות על מכרז של עוד תשעה בוחנים, תוספת של תשעה בוחנים. בפעם הקודמת של השישה בוחנים, לקח תשעה חודשים. אם אנחנו במצב הזה, אנחנו לא נגיע רחוק. היום יש 120,000 תלמידי נהיגה שממתינים לטסט, בערך בפועל 120 בוחנים. זאת אומרת 1,000 תלמידים לחודש לבוחן, כשבוחן יכול לעשות 300 טסטים. זאת אומרת שזמן ההמתנה הוא שלושה חודשים. שלושה ומעלה.

ואם יוסיפו עוד שני מבחנים ביום, כמה זה יעזור?

אני לא עשיתי חישוב, אבל תראה, שמענו פה את ציון, שמענו את חנן. ציון טוען שהמצבה היא 134, חנן טוען שהמצבה היא 128. אני טוען שהמצבה היא 127 ויותר מזה, חלק מהבוחנים עובדים פה משרות חלקיות ולעניין הזה לא נכנסו. יש פה בוחנים שעובדים במשרות חלקיות וזה לא בוחן במשרה מלאה. המשרות שמאושרות הן במשרות מלאות ואם בוחן עובד במשרה חלקית, אז אנחנו לא מקבלים את תפוקת הטסטים המתאימה.

ציון, יש לך תשובת ביניים, למה לא כולם במשרה מלאה?

אני אגיד. יש כמה סיבות. סיבות בריאותיות עם אישור של רופא תעסוקתי שמקצץ שעה-שעתיים ביום לאותו עובד. זה מצד אחד. מצד שני, אני שמח להגיד שיש לנו גם בוחנות, שגם חוזרות אחרי חופשת לידה ומה שמגיע להן לפי התקשיר ולפי החוק במדינת ישראל, זה - - -

ואי אפשר למלא את מקומם על ידי ממלאי מקום?

אין לי תקנים, אין לי תקציבים, מאיפה? אני יכול לתת מה שאין לי? אין לי.

טוב. אני כבר מיואש. אם הייתי עכשיו תלמיד לנהיגה, אני הייתי יוצא מיואש. אחרי שמקצצים להם מ-149 ל-132 ל-128, עכשיו אני גם שומע שזה גם חלקי. אני אחכה עוד שלושה חודשים.

יש פה ושם, לא הרבה, לא צריך להגזים.

אתה מסיים?

כן, עד מרס 2016 אמורים לצאת לפנסיה עוד 11 בוחנים. בקצב הזה אנחנו נגיע למצב של 110 בוחנים ל-120,000 תלמידים.

מתי הם יוצאים?

עד מרס 2016.

אז תכינו כבר מכרז הרגע, לכל אלה שאמורים לצאת.

כן, אני מקווה שהמשרות לא תבוטלנה ואני אקבל אותן ואני מכין את זה.

אה, זה יכול להיות שגם יבטלו?

נו מה?

אז יכול להיות שאנחנו מסתובבים סביב עצמנו. אני מתחיל להאמין. אני רוצה לסיים.

המון המון תלמידים מתגייסים ללא רישיון. הם יטיסו מטוסים, יפעילו נגמ"שים, אבל רישיון לא יהיה להם.

אני רוצה להגיע לפתרון מעשי.

זהו, תגיע למעשי, כי אנחנו מסיימים.

משהו מאד מעשי. מאחר שכרגע אני לא רואה איזה פתרון, אני מציע קודם כל שיאריכו את זמן התיאוריה לשלוש שנים. אנשים צריכים אחר כך לעבור תיאוריות, כמו הבחור הזה, ולהוציא טופס מחדש ואת כל ההליך מחדש. אז לפחות אם אנחנו כל כך הרבה זמן מחכים - - -

כמה זמן זה התיאוריה?

שנתיים.

אז צריך להוריד את זה לפחות לשנה, אם זה המצב. במקום ללכת קדימה, הולכים אחורה.

יש גם עניין של כשירות רפואית.

בשלוש שנים ילד צעיר לא משתנה הרבה.

את זה שווה לבדוק. אני לא יודע להגיד.

אז כדאי לבדוק.

זה דבר רציני.

אני מציע שיעברו לשלוש שנים.

לא מדברים על הכושר הרפואי, מדברים על התיאוריה. למה זה כן וזה לא?

מה ההבדל? אז הטופס לא יהיה בכלל תקף, אז מה זה משנה?

אתם רוצים שלוש שנים, ואם שנתיים אחרי בדיקה רפואית זה לא כשיר, אז מה זה שווה? די, נו.

רבותי, אני לא פותח עכשיו דיון. ציון יביא את העניין למשרד התחבורה, ידונו בזה. הוא אומר שזה רעיון, צריך לעשות את זה. אני תומך בזה שיאריכו את התיאוריה לשלוש שנים ולא לשנתיים.

קודם כל, נציג האוצר יצא והייתי צריך לשאול אותו שאלה מאד חשובה, האם הוא קיבל בקשה לקבלת 30 בוחנים בהליך מזורז. אולי ציון יכול לענות לי, אם הבקשה הזו הגיעה למשרד האוצר. זאת הייתה הבקשה של השר ממשרד האוצר, בהליך מזורז לקבל 30 בוחנים לשנה, זמניים, על מנת לצאת מהפקק הזה.

היו דיונים שאני לצערי לא נכחתי בהם, כך שאני לא יכול לענות בשמו של מי שהיה בדיונים. חבל שהוא לא כאן, הוא היה עונה. לצערי אני אומר.

לכן זו שאלה חשובה.

אני לא הייתי באותו מעמד שהלכו לאוצר. הייתי עסוק דבר אחר, לצערי, בעניינים אחרים.

אוקיי.

ציון, אתה אגף מכון הרישוי, איך אתה לא מעורה בדברים האלה? מה, דברים נעשים במשרד מבלי שאתה - - -

רגע, אין לי זמן לזה.

סליחה, אם בוחן שלי הלך לעולמו ואני הייתי צריך ללכת ללוויה, סליחה שאני אומר את זה כך, אז הייתי צריך ללכת לישיבה או ללוויה?

סליחה. אני לא מבין. טוב, רבותי, אני מתנצל בפניך. הייתי צריך להיות ער ולא לאפשר שום שאלות כאלה.

אתה רוצה לסיים את הדברים שלך?

אני עוד לא התחלתי.

אז אני מבקש, אל תשאל שאלות שמזמינות תשובות, כי בשעה שתיים הישיבה נסגרת, נכבה את החשמל.

לגבי זמן ההמתנה – זמני ההמתנה זה לא חדש, זה כבר הרבה הרבה שנים, וכל השנים שאנחנו באנו בדרישה ואמרנו שאנחנו במצוקה, אז כל הזמן צעקו וזרקו עלינו – אתם מתלוננים בגלל העמדת רכב למבחן, שאתם מרוויחים 400 או 500 שקלים. הורידו את זה. הכנסת, חבר הכנסת עמאר הוריד לנו את זה. האם אין המתנה? יש המתנה. למרות שהורדת, זאת לא הנקודה.

שנית, אנחנו לא מגישים תלמידים לא מוכנים. הרמה המקצועית של מורי הנהיגה היא בין הטובים בעולם, וזה במחקר וזה בדוק. אז לכן אנא ממך, אני חולק עליך, חבר הכנסת עמאר, עם כל הכבוד לך ואני נותן לך הרבה כבוד. המורים הם לא שק חבטות. אתם לא תגידו שאנחנו לא מגישים - - -

אני מדבר על עובדות. 13.9%.

אולי תבדוק משהו אחר. אני לא הפרעתי לך, תן לי לסיים. אז לכן המורים מגישים והם מורים מעולים. הוא מגיש את התלמיד כשהוא מוכן. זה שיש אחוזי הצלחה נמוכים, שהמשרד יבדוק מדוע. זה לא המורים. המורים בכלל הם מקצוענים וטובים ויוצאים מן הכלל. על זה אין בכלל מה לדבר.

כבר עברו הזמנים שמורי בתי הספר אמרו שהילד הוא ילד רע. היום המורה צריך להשיג הישגים טובים לתלמידים שלו בכל בתי הספר, לא רק בנהיגה.

יש גם אחוזי מעבר שונים בין איזור לאיזור.

אם אני הייתי מורה והתלמידים שלי רק היו עוברים, הייתי לוקח את הרגליים והולך הביתה.

אני מציע לך להסתכל בווטסאפים של מורי הנהיגה. אני מציע לכם. אני אפתח עכשיו את הטלפון שלי ותסתכל בווטסאפים של מורי הנהיגה ותראה כמה תסכול יש אצל מורי הנהיגה מהכישלונות של הנהגים. בואו תסתכלו, שאתם תצאו פעם אחת ותבינו, כי פרנסתו של המורה נבחנת באחוזי ההצלחה שלו ולא בכסף שלו. תסתכלו פעם אחת. וזו הבעיה, שאף אחד פה, ויושבים פה בדיון והולכים סחור סחור על כמות ואם יהיו 122 בוחנים ו-139 ו-148. אז אמרו אין פיקוח ותראו איפה יוצאים לטסטים.

תראו את אחוזי הכישלונות, אין מקומות לצאת לטסטים. יש מערך שלם שהשר היום מטפל בהכל ואנחנו לא ענייננו אם זו הפרטה או אם זה בוחנים, אם זה 149 וליבי עם כולם. שכולם ירתמו לעניין ושהבוחנים יישארו והכל, אבל בואו פעם אחת תפתרו את בעיית מבחני הנהיגה אחת ולתמיד, כי אחת לכמה שנים אנחנו מגיעים, האוצר מקצץ, זה מקצץ והנחישות של השר היום מול האוצר – וחבל שהאוצר לא נמצא, וזה לא משנה כרגע הפרטה או לא, אנחנו לא צד בעניין, כל מה שחשוב הוא שיהיה פתרון אמיתי, סופי לבעיה הזאת. הבעיה הזאת היא הרבה יותר מורכבת מזמן המתנה.

טוב שהבאת את הדברים. אני מסיים את הישיבה. לפני שאסכם, יש פה חברת כנסת שלא אמרה את דברה.

אין דבר.

את מוותרת? אז אני מגיע לסיכום הדיון.

הוועדה פונה למשרד התחבורה לאייש מיד את התקנים המאושרים למשרד – 137 תקנים. כיום עובדים פחות מזה.

הוועדה פונה למשרד האוצר, להחזיר את 149 התקנים שהיו לפני שנתיים.

בעניין ההפרטה, אנחנו נקיים אולי דיון, כמו שאמרה גבר קורן.

אבל היא יצאה.

הם מציעים, לא הוועדה מציעה. אין לי דעה. אנחנו צריכים לדון בעניין הזה.

הוועדה רשמה את דברי יושב ראש ועד בוחני הנהיגה, שהתחייב שהבוחנים מוכנים לצרף עוד שני מבחנים ולעשות 16 מבחנים ליום, ובכך יוסיפו 57,000 מבחנים בשנה, בתנאי שיבטלו את רעיון ההפרטה.

יושב ראש הוועדה יפנה לשר התחבורה להחזיר את 149 התקנים שהיו למשרד.

הוועדה רשמה את הודעת יושב ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית, שב-1 בינואר 2016 ינקטו צעדים, אם זמן ההמתנה לטסטים לא יקוצר.

הוועדה תקיים דיון מיוחד בעניין פיקוח על מורי נהיגה ובוחנים של משרד התחבורה.

הוועדה פונה לנציב שירות המדינה, לוודא שאין עיכוב לאייש את משרות בוחני הנהיגה במשרד התחבורה.

הוועדה מבקשת לקבל תוך 10 ימים לוח זמנים, לביצוע מכרז חדש. לוועדה נמסר כי במרס 2016 11 בוחנים אמורים לפרוש. אנחנו מבקשים שמשרד התחבורה יתחיל כבר עכשיו את תהליך המכרז, לקלוט 11 בוחנים במקומם.

אנחנו פונים למשרד התחבורה, בבקשה לבדיקה לגבי הארכת תוקף התיאוריה לשלוש שנים.

תודה רבה שבאתם. תודה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 14:05.